×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
שופטים ה׳תנ״ך
א֣
אָ
(א)  וַתָּ֣שַׁר דְּבוֹרָ֔ה וּבָרָ֖ק בֶּן⁠־אֲבִינֹ֑עַם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹֽר׃ (ב) בִּפְרֹ֤עַ פְּרָעוֹת֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל בְּהִתְנַדֵּ֖ב עָ֑ם בָּֽרְכ֖וּא יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (ג) שִׁמְע֣וּ מְלָכִ֔ים הַאֲזִ֖ינוּ רֹֽזְנִ֑ים אָנֹכִ֗י לַֽיהֹוָה֙י⁠־⁠הֹוָה֙ אָנֹכִ֣י אָשִׁ֔ירָה אֲזַמֵּ֕ר לַֽיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ד) יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה בְּצֵאתְךָ֤ מִשֵּׂעִיר֙ בְּצַעְדְּךָ֙ מִשְּׂדֵ֣ה אֱד֔וֹם אֶ֣רֶץ רָעָ֔שָׁה גַּם⁠־שָׁמַ֖יִם נָטָ֑פוּ גַּם⁠־עָבִ֖ים נָ֥טְפוּ מָֽיִם׃ (ה) הָרִ֥ים נָזְל֖וּ מִפְּנֵ֣י יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה זֶ֣ה סִינַ֔י מִפְּנֵ֕י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ (ו) בִּימֵ֞י שַׁמְגַּ֤ר בֶּן⁠־עֲנָת֙ בִּימֵ֣י יָעֵ֔ל חָֽדְל֖וּ אֳרָח֑וֹת וְהֹלְכֵ֣י נְתִיב֔וֹת יֵלְכ֕וּ אֳרָח֖וֹת עֲקַלְקַלּֽוֹת׃ (ז) חָדְל֧וּ פְרָז֛וֹן בְּיִשְׂרָאֵ֖ל חָדֵ֑לּוּ עַ֤ד שַׁקַּ֙מְתִּי֙ דְּבוֹרָ֔ה שַׁקַּ֥מְתִּי אֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ח) יִבְחַר֙ אֱלֹהִ֣ים חֲדָשִׁ֔ים אָ֖ז לָחֶ֣ם שְׁעָרִ֑ים מָגֵ֤ן אִם⁠־יֵֽרָאֶה֙ וָרֹ֔מַח בְּאַרְבָּעִ֥ים אֶ֖לֶף בְּיִשְׂרָאֵֽל׃ (ט) לִבִּי֙ לְחוֹקְקֵ֣יב יִשְׂרָאֵ֔ל הַמִּֽתְנַדְּבִ֖ים בָּעָ֑ם בָּרְכ֖וּג יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (י) רֹכְבֵי֩ אֲתֹנ֨וֹת צְחֹר֜וֹת יֹשְׁבֵ֧י עַל⁠־מִדִּ֛ין וְהֹלְכֵ֥י עַל⁠־דֶּ֖רֶךְ שִֽׂיחוּ׃ (יא) מִקּ֣וֹל מְחַֽצְצִ֗יםד בֵּ֚ין מַשְׁאַבִּ֔ים שָׁ֤ם יְתַנּוּ֙ צִדְק֣וֹת יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה צִדְקֹ֥ת פִּרְזוֹנ֖וֹ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל אָ֛ז יָֽרְד֥וּ לַשְּׁעָרִ֖ים עַם⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יב) עוּרִ֤י עוּרִי֙ דְּבוֹרָ֔ה ע֥וּרִי ע֖וּרִי דַּבְּרִי⁠־שִׁ֑יר ק֥וּם בָּרָ֛ק וּֽשְׁבֵ֥הה שֶׁבְיְךָ֖ בֶּן⁠־אֲבִינֹֽעַם׃ (יג) אָ֚ז יְרַ֣ד שָׂרִ֔יד לְאַדִּירִ֖ים עָ֑ם יְהֹוָ֕היְ⁠־⁠הֹוָ֕ה יְרַד⁠־לִ֖י בַּגִּבּוֹרִֽים׃ (יד) מִנִּ֣י אֶפְרַ֗יִם שׇׁרְשָׁם֙ בַּעֲמָלֵ֔ק אַחֲרֶ֥יךָ בִנְיָמִ֖ין בַּעֲמָמֶ֑יךָ מִנִּ֣י מָכִ֗יר יָֽרְדוּ֙ מְחֹ֣קְקִ֔יםו וּמִ֨זְּבוּלֻ֔ן מֹשְׁכִ֖ים בְּשֵׁ֥בֶט סֹפֵֽר׃ (טו) וְשָׂרַ֤י בְּיִשָּׂשכָר֙ עִם⁠־דְּבֹרָ֔ה וְיִשָּׂשכָר֙ כֵּ֣ן בָּרָ֔ק בָּעֵ֖מֶק שֻׁלַּ֣ח בְּרַגְלָ֑יו בִּפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן גְּדֹלִ֖ים חִקְקֵי⁠־לֵֽב׃ (טז) לָ֣מָּה יָשַׁ֗בְתָּ בֵּ֚ין הַֽמִּשְׁפְּתַ֔יִם לִשְׁמֹ֖עַ שְׁרִק֣וֹת עֲדָרִ֑ים לִפְלַגּ֣וֹת רְאוּבֵ֔ן גְּדוֹלִ֖ים חִקְרֵי⁠־לֵֽב׃ (יז) גִּלְעָ֗ד בְּעֵ֤בֶר הַיַּרְדֵּן֙ שָׁכֵ֔ן וְדָ֕ן לָ֥מָּה יָג֖וּר אֳנִיּ֑וֹת אָשֵׁ֗ר יָשַׁב֙ לְח֣וֹף יַמִּ֔ים וְעַ֥ל מִפְרָצָ֖יו יִשְׁכּֽוֹן׃ (יח) זְבֻל֗וּן עַ֣ם חֵרֵ֥ף נַפְשׁ֛וֹ לָמ֖וּת וְנַפְתָּלִ֑י עַ֖ל מְרוֹמֵ֥י שָׂדֶֽה׃ (יט) בָּ֤אוּ מְלָכִים֙ נִלְחָ֔מוּ אָ֤ז נִלְחֲמוּ֙ מַלְכֵ֣י כְנַ֔עַן בְּתַעְנַ֖ךְ עַל⁠־מֵ֣י מְגִדּ֑וֹ בֶּ֥צַע כֶּ֖סֶף לֹ֥א לָקָֽחוּ׃ (כ) מִן⁠־שָׁמַ֖יִם נִלְחָ֑מוּ הַכּֽוֹכָבִים֙ מִמְּסִלּוֹתָ֔ם נִלְחֲמ֖וּ עִם⁠־סִֽיסְרָֽא׃ (כא) נַ֤חַל קִישׁוֹן֙ גְּרָפָ֔ם נַ֥חַל קְדוּמִ֖ים נַ֣חַל קִישׁ֑וֹן תִּדְרְכִ֥י נַפְשִׁ֖י עֹֽז׃ (כב) אָ֥ז הָלְמ֖וּ עִקְּבֵי⁠־ס֑וּס מִֽדַּהֲר֖וֹת דַּהֲר֥וֹת אַבִּירָֽיו׃ (כג) א֣וֹרוּ מֵר֗וֹז אָמַר֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה אֹ֥רוּ אָר֖וֹר יֹשְׁבֶ֑יהָ כִּ֤י לֹֽא⁠־בָ֙אוּ֙ לְעֶזְרַ֣ת יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה לְעֶזְרַ֥ת יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה בַּגִּבּוֹרִֽים׃ (כד) תְּבֹרַךְ֙ מִנָּשִׁ֔ים יָעֵ֕ל אֵ֖שֶׁת חֶ֣בֶר הַקֵּינִ֑י מִנָּשִׁ֥ים בָּאֹ֖הֶל תְּבֹרָֽךְ׃ (כה) מַ֥יִם שָׁאַ֖ל חָלָ֣ב נָתָ֑נָה בְּסֵ֥פֶל אַדִּירִ֖ים הִקְרִ֥יבָה חֶמְאָֽה׃ (כו) יָדָהּ֙ לַיָּתֵ֣ד תִּשְׁלַ֔חְנָה וִימִינָ֖הּ לְהַלְמ֣וּת עֲמֵלִ֑ים וְהָלְמָ֤ה סִֽיסְרָא֙ מָחֲקָ֣ה רֹאשׁ֔וֹ וּמָחֲצָ֥ה וְחָלְפָ֖ה רַקָּתֽוֹ׃ (כז) בֵּ֣ין רַגְלֶ֔יהָ כָּרַ֥ע נָפַ֖ל שָׁכָ֑ב בֵּ֤ין רַגְלֶ֙יהָ֙ כָּרַ֣ע נָפָ֔ל בַּאֲשֶׁ֣ר כָּרַ֔ע שָׁ֖ם נָפַ֥ל שָׁדֽוּד׃ (כח) בְּעַד֩ הַחַלּ֨וֹן נִשְׁקְפָ֧ה וַתְּיַבֵּ֛ב אֵ֥ם סִֽיסְרָ֖א בְּעַ֣ד הָאֶשְׁנָ֑ב מַדּ֗וּעַ בֹּשֵׁ֤שׁ רִכְבּוֹ֙ לָב֔וֹא מַדּ֣וּעַ אֶֽחֱר֔וּ פַּעֲמֵ֖י מַרְכְּבוֹתָֽיו׃ (כט) חַכְמ֥וֹת שָׂרוֹתֶ֖יהָ תַּעֲנֶ֑ינָּה אַף⁠־הִ֕יא תָּשִׁ֥יב אֲמָרֶ֖יהָ לָֽהּ׃ (ל) הֲלֹ֨א יִמְצְא֜וּ יְחַלְּק֣וּ שָׁלָ֗ל רַ֤חַם רַחֲמָתַ֙יִם֙ לְרֹ֣אשׁ גֶּ֔בֶר שְׁלַ֤ל צְבָעִים֙ לְסִ֣יסְרָ֔א שְׁלַ֥ל צְבָעִ֖ים רִקְמָ֑ה צֶ֥בַע רִקְמָתַ֖יִם לְצַוְּארֵ֥י שָׁלָֽל׃ (לא) כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כׇל⁠־אוֹיְבֶ֙יךָ֙ יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א בָּֽרְכ֖וּ א=בָּֽרֲכ֖וּ (חטף)
ב לְחוֹקְקֵ֣י א=לְחוֹקֲקֵ֣י (חטף)
ג בָּרְכ֖וּ א=בָּרֲכ֖וּ (חטף)
ד מְחַֽצְצִ֗ים א=מְחַֽצֲצִ֗ים (חטף)
ה וּֽשְׁבֵ֥ה וּֽשֲׁבֵ֥ה (חטף)
ו מְחֹ֣קְקִ֔ים א=מְחֹ֣קֲקִ֔ים (חטף)
E/ע
הערותNotes
(ב) בפרוע פרעות בישראל – כשפרעו בישראל מדרכי המקום והלכו להם אחרי אלהים אחרים אירעו פרעות בישראל. בהתנדב עם ברכו י״י – בהתנדבם להיות עם י״י נעשו להם נסים וברכו על הנס את י״י. (ד) י״י בצאתך... משדה אדום – אמרו רבותינו שהלך לשעיר ולשדה אדום ליתן להם התורה ולא רצו לקבלה וכיון שלא רצו לקבלה נתרעש כל העולם כלו על יושביו לשעה קלה, כסבורין שיחזיר את העולם כולו לתוהו ובוהו, הה״ד ארץ רעשה גם שמים נטפו זהו מדרשו. אבל לא ידעתי הדבר לישבו על אופניו ואין זה פשוטו, ואני אוסיף להפליא הפלא ופלא מה עיניין מתן תורה לכאן שחיזרתי על כל השירות שנאמרו על הניסים שנעשו לישראל ולא מצאתי שידברו דברי השירה אלא מן המאורע, כמו ביציאת מצרים הוא אומר אשירה לי״י כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים (שמות ט״ו:א׳), למדת שדברי השירה מן התלאה אשר מצאתם ויצילם י״י,⁠1 וכן דברי השירה של משה שנאמרה למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל (דברים ל״א:י״ט) כולה דברי תוכחות העתידין לבוא על שונאיהם של ישראל כשיעברו על התורה, ואף כשאמרו שירה על הבאר לפי שהכה משה בצור ויצאו ממנו מים2 ישראל משוררין עליה עלי באר באר חפרוה שרים (במדבר כ״א:י״ז-י״ח), ואף דוד כששר לי״י ביום הציל י״י אותו מיד כל אויביו הוא אומר י״י סלעי ומצודתי (שמואל ב כ״ב:א׳-ב׳), למדנו שכל דברי השירות הללו מן הקורות אותם, וכאן מניח לו את הנס ומשורר על צאתו משעיר, ועוד שאין דרך נביא בכל כ״ד ספרים שיסתום את דבריו כדי שיצטרך ללמוד אותם מדברי אגדה, וכאן הוא אומר: י״י בצאתך משעיר בצעדך משדה אדום ואין הלשון הזה נופל לומר אלא אם כן כתוב במפורש במקום אחר שיצא משעיר וצעד משדה אדום ודבר זה לא מצינו כתוב במפורש ואפילו אם כתוב במקצת בזאת הברכה י״י מסיני בא וזרח משעיר למו (דברים ל״ג:ב׳), עדיין תימה מה עניין דבר זה להיכתב כאן. (ה) הרים נזלו מפני י״י – כשנגלה הקב״ה ליתן תורה לישראל כל אחד ואחד מהן מתנשא לאמר עלי תרד שכינה והניח הקב״ה את כולם ואמר על זה סיני אני נגלה, הה״ד זה סיני מפני י״י אלהי ישראל. (ו) בימי שמגר בן ענת בימי יעל חדלו ארחות {ו}⁠הולכי נתיבות – ילפתו אורחות דרכם3 וילכו אורחות עקלקלות מפני האויבים. (ז) חדלו פרזון – ואף חדלו להם לישב בערי הפרזות ונאספו אל ערי המבצר,⁠4 וכל זה מפני פחד האויבים. עד שקמתי דבורה – ונעשיתי אם בישראל. (ח) יבחר אלהים חדשים – כשהיה בוחר לו ישראל אלהים חדשים. אז לחם שערים – אז שונאיהם משיבים מלחמה עד השער ואין אחד מישראל עומד כנגדן, אפי׳ במקום שנמצאים ארבעים אלף מישראל תופשי מגן ורומח, הה״ד מגן אם יראה ורמח בארבעים אלף בישראל. (ט) לבי לחוקקי ישראל – בלבי וברצוני לשבח לראשי ישראל אשר נדבה רוחם לעשות תשובה ומעשים טובים בעם שבצדקם נעשה נס ועל ידי הנס ברכו את י״י. (י) רוכבי אתונות צחורות – בני אדם שהיו רוכבין לשעבר אתונות לבנות והולכין מעיר לעיר לישב על הדין ולשפוט את ישראל בכל המקומות אשר היו שם. ובימי סיסרא היו מתיראין לצאת שלא יכירו בהם אויבים, לפי שכל מראה לבן ניכר למרחוק, עכשיו בימי דבורה וברק הולכין אותו הדרך שהייתם מתייראים עליו לשעבר. עתה שיחו – תהיו משבחים להקב״ה. רוכבי אתונות צחורות – לשון מובחרות הוא כמו וצמר צחר (יחזקאל כ״ז:י״ח) לא לבן ולא שחור. הם הם האנשים יושבין על מדין – שם מקום הוא בארץ יהודה ושמו מדין כדכתיב בספר יהושע: במדבר בית הערבה מדין וסככה (יהושע ט״ו:ס״א), ולפי שהיו יושבין במדבר היו מתייראין מפני האויבים, לפיכך רוכבים על אתונות מובחרות כדי לברוח והיו הולכין על הדרכים שהיו רגילין לעקל מפני פחד האויבים, עכשיו שיחו – נפלאותיו של הקב״ה שלא תחבא קולכם מפני האויבים כמו שאתה אומר שיחו בכל נפלאותיו (תהלים ק״ה:ב׳). זה עיקר. ומצאתי דברי אגדה: רוכבי אתונות צחורות – בני אדם המושלים על דברי תורה המחוורין כצמר צחר, אתונות הן משניות וברייתא כמו אתנייה רב לחייא בריה. הולכי על דרך – בני אדם שהיו הולכין בדרך הטובה והישרה5 עכשיו שיחו – שבזכותם נעשה נס. (יא) מקול מחצצים – בני אדם שהיו מתייראין לשעבר ללכת בחצץ מחמת שהחצץ נותן קול כשדורכין עליו וזהו בין משאבים – שהחצץ מצוי שם, והיו מתייראין ללכת שם מפני קול רגליהם שלא יהא נשמע, עכשיו שיהו הולכין, שם יתנו צדקות י״י – שהולכין לבטח ואין מחריד. צדקות פרזונו בישראל – וגם אותם שחדלו לישב בערי הפרזות בישראל ונאספו להם אל ערי המבצר6 מיראתו של סיסרא, ועתה יושבים באין חומה ובריח ודלתים אין להם7 שיושבין בערי השדה, גם הם יתנו צדקות י״י וגם בני אדם שהוזכרו למעלה שהיו האויבים משיבים להם עד השער המלחמה והם סוגרים בעדם ומתייראים לצאת אפילו במקום שהיו ארבעים אלף בישראל כענין שכת׳ למעלה אז לחם שערים מגן אם יראה ורמח בארבעים אלף בישראל (שופטים ה׳:ח׳). אז – בימי דבורה וברק, ירדו לשערים – להיראות בשערים, עם י״י. ופת׳ זה קרוב לתרגומו של יונתן שתירגם מקול מחצצים וגו׳ מאתר דהוו אנסין להון ונסבין מה דבידיהון בית מתובין מכסין ומכונת ליסטין על גובין בין שיקיא דמיא תמן יודון על זכוותא די״י ועל זכוותא דיתיב קרוי פצחיא בארעא דישראל בכן נחתו מכרכי תוקפא למיתב בקירוי פצחיא עמיה די״י, אלא שעשה מן מחצצים אנסין בעלי מחלוקת אנשי ריב כמו שתירגם אונקלוס בעלי חצים (בראשית מ״ט:כ״ג) בעלי פלוגתא. (יב) עורי עורי דבורה – כמו התעוררי התעוררי (ישעיהו נ״א:י״ז), ולצורך מה לדבר שיר, הה״ד עורי עורי דברי שיר, כך אמר ברק לדבורה. ודבורה משיבתו: קום ברק ושבה שביך – כלו׳ אני לאומנתי וברק לאומנתו, אני לשורר שיר ואתה לשבות שבי, שדרכו של איש להלחם ודרך אשה לשיר. (יג) אז ירד שריד – ירד שלט, כדמת׳ כי הוא רודה (מלכים א ה׳:ד׳) וכמו וירדו בדגת הים (בראשית א׳:כ״ח) ומתרגמינן וישלטו. שריד – קצין, כמו לשרידים אשר י״י קורא (יואל ג׳:ה׳), וזה פתרונו: מי גרם לברק ששלט באדירי עם כסיסרא וכל רכבו שהיו חזקים ממנו, לא מכחו של ברק ולא מעוצם ידו אלא י״י ירד לי בגבורים. ירד לי – שלט לי, שלט בהם בשבילי. בגבורים – בגבורי האומות. ד״א: אז ירד שריד – פתחה בשבחו של ברק, אז מתחילה כשירד ברק והלך ממקומו להזעיק את זבולון ואת נפתלי כדכת׳ ויזעק ברק את זבולון ואת נפתלי (שופטים ד׳:י׳) ירד תחלה לאותו מקום ששמו שריד, וכן מצינו שאותה עיר ששמה שריד היתה בגבול זבולון, כדכת׳ בספר יהושע למשפחותיהם ויהי גבול נחלתם עד שריד (יהושע י״ט:י׳), וראיה לדבר שאף תבור מצינו שהוא באותו מקום כדכת׳ ושב משריד קדמה על גבול כסלות תבור (יהושע י״ט:י״ב), ובאותו מקום דבר עמהם להזעיקם בגיבורים הבאים תחילה למלחמה כדכת׳ לך ומשכת בהר תבור (שופטים ד׳:ו׳) וכשהוא ירד להזעיקם, לאדירים עם, היתה מספרת בשבחן של זבולון ונפתלי שהם גיבורים, י״י ירד לי בגבורים – כלו׳ י״י הוליכני אף אותי עמהם עם אותן גבורים, כדכת׳ ותקם דבורה ותלך עם ברק קדשה (שופטים ד׳:ט׳) וכו׳ ויזעק ברק את זבולון ואת נפתלי קדשה וגו׳ (שופטים ד׳:י׳) ותעל עמו דבורה (שופטים ד׳:י׳), זה עיקר. (יד) מני אפרים שרשם בעמלק – דרך זה תפשה דבורה בשירה זו שהזכירה לשבח כל שבט ושבט שירדו עם ברק למלחמה, וכל אשר לא ירדו עמו לגנאי, אפרים ובנימין שירדו עמו התחילה לספר בשבחן, מן אפרים יצא שורש יהושע בן נון לרדות בעמלק, ויחלוש יהושע {את עמלק ואת עמו} לפי חרב (שמות י״ז:י״ג), ראתה ברוח הקודש שעתיד שאול ללכוד את המלוכה על ישראל ולהלחם סביב בכל אויביו בבני עמון ובאדום ובפלשתים בארם צובה ובעמלק ובכל אשר יפנה (שמואל א י״ד:מ״ז), וניבאה עליו ואמרה אחריך יהושע יקום שאול בן קיש משבט בנימין שעתיד לעקר בעממיך – באומות המציקיםא לך ישראל, ראתה למכיר שבא כמו כן לעזור את ישראל ושיבחתו. מני מכיר ירדו מחוקקים – שהיו בני מכיר גבורים כדכת׳ בס׳ יהושע למכיר בכור מנשה אבי הגלעד כי הוא היה איש מלחמה ויהי לו הגלעד והבשן (יהושע י״ז:א׳) וכת׳ בבני מנשה כי גבורי חיל כולם (דברי הימים א י״ב:כ״ב). ומזבולון מושכים בשבט סופר – סופרים אלו תלמידי חכמים. (טו) ושרי ביששכר – ושרים שביששכר הם ראשי סנהדראות שעוסקים בתורה יודעי בינה לעתים (דברי הימים א י״ב:ל״ג) הם תמיד עם דבורה ללמד תמיד בישראל חק ומשפט.⁠8 ויששכר כן ברק – ושאר העם של יששכר כן גם הם עם ברק לכל אשר יצוה, וגם יש לומר, וגם שאר שבט שביששכר היה כברק עצמו למלחמה. בעמק שולח ברגליו – שירד עמו מהר תבור להלחם עם סיסרא בעמק, אל נחל קישון בשליחותו של מקום, כל אילו לשבח. אבל ראובן שהיה לבו חולק עליו אם להיות עם ישראל או להיות עם סיסרא מזכירו הכתוב לגנאי הה״ד בפלגות ראובן גדולים חקריב לב – ניכלי ליבא ערמומית. (טז) ומה הוא ערמתו, ישב לו בין משפתי – המלחמה לשמוע מי נוצח והיה עמו לשמוע שריקות עדרים – קול עדרי המלחמה שכן דרך אותן שנוצחין המלחמה לשרוק בקולם ולהשמיע קול ניצוחין ושומע למי קול ענות גבורה ולמי קול ענות חלושה,⁠9 הה״ד למה ישבת בין המשפתים לשמוע שריקות עדרים, גדולים חקרי לב – הוא עון גדול מי שחוקר כן בלבו. (יז) גלעד בעבר הירדן שכן – אנשי גלעד חצי שבט מנשה השוכנים בעבר הירדן עשו עצמן כלא יודעין ולא באו אל המלחמה. ודן למה נכנס לו באניות – לומר אם סיסרא נוצח אברח לי בים. וגם אשר ישב לו לחוף ימים ולא בא למלחמת ברק. על מפרציו ישכון – ים היאג חומתו ועיירותיו פרוצות באין חומה ושוכן בטח בעיירותיו הפרוצות וים היאד מקפת אותו ועל כן לא בא. (יח) זבולון עם חרף נפשו למות – מוסר את נפשו למות וגם נפתלי וכל אחד מהם נלחם עם סיסרא על מרומי שדה – הוא הר תבור. (יט-כ) בצע כסף לא לקחו – כשאר מלכים ששוכרין אותם כשבאין לעזור שום אדם, ואילו לא באו על שום בצע אלא מתוך ששונאין את ישראל, אמר הק׳ אתם באים להלחם על בניי בלא בצע כסף חייכם שאני מגרה בכם צבא בלי בצע, הה״ד מן שמים נלחמו הכוכבים ממסילותם נלחמו עם סיסרא – לא שיאמר שהכוכבים נלחמו עם סיסרא שלא ראית תולדות השמים מיום הבראם שישתנו חוקות השמים וירדו מן הרקיע לארץ, אלא זה פתרונו, מן שמים נלחמו – הקב״ה שלח משמים את שלוחיו ממקום שהכוכבים יוצאין ממסילותם, הוא רקיע השמים כעיניין שנ׳ ויתן אותם אלהים ברקיע השמים (בראשית א׳:י״ז) ונלחמו עם סיסרא, וכן תירגם יונתן מן שמים נלחמו וגו׳ מן שמיא איתגח עימהון קרבא מאתר דנפקין כוכביא מכיבשי דבריהון תמן איתגח קרבא עם סיסרא. (כא) נחל קישון גרפם – טיאט אותם, אשקיב״ט אל״ש בלעז,⁠10 יעים (שמות ל״ח:ג׳) מתרגמינן מגרופיתא. נחל קדומים – מקום הוא ושמו קדומים, ויושב על נחל קישון, וכמו שיאמר יסיפוןה נחל הערבים (ישעיהו ט״ו:ז׳), נחל מצרים (יהושע ט״ו:ד׳), כן יאמר נחל קדומים, ואל תשיבני לומר היכן מצינו מקום ששמו קדומים, אומר, אלף מקומות תמצא בארץ ישראל שלא נימנו בספר יהושע, לפי שלא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבולין, וכשהוצרך הכתוב להזכירו הזכירו לצורך השעה אעפ״י שלא נמנה בספר יהושע, ואביא לך ראיה מן המחברת שפתר דונש בספר האגרון שלו למנצח על מות לבן (תהלים ט׳:א׳) רשע אחד באומות היה המשחית אביונים המפיל חלכאים בעצומיו ושמו לבן וכשמת אמר דוד עליו מזמור, ופירש דונש בפתרונו שלא ישיבוהו היכן מצינו אדם ששמו לבן שלא הוצרך להיכתב במקום אחר, לכך לא נכתב, וכשהגיע צורך השעה להזכירו כתבו הכותב, אף כאן אעפ״י שלא נכתב נחל קדומים במקום אחר נכתב כאן לצורך השעה, ומדרש רבותינו במס׳ פסחים (בבלי פסחים קי״ח:) כשטבעו המצרים בים אמר הק׳ לשר של ים פלוט אותם ליבשה להראותם לישראל, אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שרבו נותן לו מתנה וחוזר ונוטלו ממנו, אמר לו אני לך נותן אחד ומחצה בהן, אמר לפניו רבונו של עולם כלום יש עבד שתובע את רבו, אמר נחל קישון יהא ערב, הקב״ה הוציא ממסילותם הכוכבים שנ׳ מן שמים נלחמו הכוכבים וגו׳ (שופטים ה׳:כ׳) אמרו נרד לקרר את עצמינו בנחל קישון, מיד אמר הק׳ לנחל לך והשלם ערבותך. הה״ד נחל קישון גרפם. מאי נחל קדומים – נחל שהיה ערב מקדם. תדרכי נפשי – את עוז מלכי כנען. (כב) אז הלמו עקבי סוסהלמו – מילירנ״ט בלעז.⁠11 מדהרות דהרות אביריו – מן האבירים שהיו רוכבים על הסוסים ומקפיצין את הסוסים היו עקבי סוסיהם נשמטים ונחבטים. (כג) אורו מרוז – יש מרבותינו אומר׳ בני עיר אחת ושמה מרוז. ודבריו ניראין לפי שהוא אומר בסמוך אורו ארור יושביה. אמר מלאך י״י – זה ברק שנעשה שלוחו של מקום במלחמת סיסרא. לא באו לעזרת י״י – דע שכשם שקורא מלחמות ישראל מלחמות י״י, וכשם שאומר בדוד אך היה לי לבן חיל והלחם את מלחמות י״י (שמואל א י״ח:י״ז) כך הוא קורא עזרת ישראל עזרת י״י, ופתרונו: כי לא באו לעזרת י״י שעזר את ישראל שנלחם בגבורים שבאו עם סיסרא. (כד-כו) תבורך מנשים יעל אשת חבר הקיני מנשים באהל תבורך – מקרא זה מן המקראות שסתומין מתחילתם משני דברים ולעולם פתרונן בצידיהן, כמו כאן שהוא אומר תבורך מנשים יעל ולא פירש הכתוב בתחילתו מפני מה הוא מברכה ואף כשהוא אומר אחריו מנשים באהל תבורך סתם שלא פירש מפני מה הוא מברכה מכל הנשים שבאהל. והא לך פתרונו בצדו: מפני מה תבורך מנשים לפי שמים שאל חלב נתנה – ליישנו כדי שתהא חוטפתו שנת תרדמה ותתקע את היתד ברקתו (שופטים ד׳:כ״א). ומפני מה מנשים באהל תבורך, שכל הנשים שהיו שכונות באהל לא באת תשועה על ידן על יד אהל וזאת באת תשועה לישראל על ידי ששלחה ידה ליתד האהל, דכת׳: ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים – כמו שאומר למעלה ותקח יעל אשת חבר את יתד האהל וגו׳ (שופטים ד׳:כ״א). (כו) להלמות – אמילמנ״ט בלעז. מחקה ראשו – פתרון: תקעה היתד בראשו לשון מחוקק. מחצה – לשון ומחץ מכתו ירפא (ישעיהו ל׳:כ״ו). חלפה – לשון תחלפהו קשת נחשה (איוב כ׳:כ״ד) טרשפור״ד בלעז.⁠12 ובבראשית רבה (בראשית רבה מ״ח): תבורך מנשים יעל וגו׳ – ר׳ אלעזר ור׳ שמואל ב״ר נחמן, ר׳ אלעזר: מנשי דור המדבר הן ילדו ואילולי היא כבר היו אבודין, ר׳ שמואל ב״ר נחמן אמר: מן האמהות הן ילדו ואילולי היא כבר היו אבודין. (כח) בעד החלון נשקפה ותיבב – תרגומו מן חרכא איסתכיאת ומדיקת, ומפרש ותיבב ותצפה כמו תרגום ירושלמי שמתרגם וישקף על פני סדום (בראשית י״ט:כ״ח) ואידיק על אפי סדום, אבל לא בכל מקום שותיבב לשון ראייה. ופתרון חכמ׳ ותיבב – ותקונן על שם שתרועה תרגומו יבבא. אשנב – הוא חלון קטן. (כט) חכמות שרותיה תענינה – לפי שמוצאין שלל הרבה ומחלקין לכך בושש רכבו לבא (שופטים ה׳:כ״ח). ואף היא כששמעה בדבר תשיב אמריה לה – מצאה תשובה לעצמה והודה לדבריהן, ואמרה כן הוא הדבר. (ל) רחם רחמתים לראש גבר – כלו׳ ושתים נשים מגיעות לכל גבר וגבר שעם סיסרא להוליך בשבי, ולכך נשתהו לבא, וכמו שתאמר וישקיפו אליו שנים שלשה סריסים (מלכים ב ט׳:ל״ב) ותאמר ויהי כקרוא יהודי שלש דלתות וארבעה (ירמיהו ל״ו:כ״ג) כן תאמר רחם רחמתים. שלל – בגדי צבעים מניחין לפני סיסרא וגם שלל צבעים בגדי רקמה ליטול חלק ראשונה. צבע רקמתים – מגיע לצואר של כל אחד ואחד. ומנהג לשון העברי שקורא צואר אחד בלשון רבים כמו ויפול על צוארי בנימין (בראשית מ״ה:י״ד). (לא) כן יאבדו כל אויביך י״י – הן אומרות: הלא ימצאו יחלקו שלל (שופטים ה׳:ל׳), אבל כשם שאבדו כן יאבדו כל אויביך י״י. ואוהביו כצאת השמש בגבורתו – תרגומו ורחמוהי יהון עתידין לאזהרא כזיהור יקריה על חד תלת מאה וארבעין ותלתא כמיפק שמשא בגבורתיה, שכשאתה כופל כל יום ויום של שבעת ימי בראשית לארבעים ותשעה כמו שכת׳ ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים (ישעיהו ל׳:כ״ו), נמצא שיכפולו האור של עתיד ג׳ מאות ומ״ג חלקים על אור של שבעת ימי בראשית וזהו ואוהביו כצאת השמש בגבורתו.רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
1 השוו ללשון הפסוק בשמות י״ח:ח׳.
2 השוו ללשון הפסוק בשמות י״ז:ו׳.
3 השוו ללשון הפסוק באיוב ו׳:י״ח.
4 השוו ללשון הפסוק בירמיהו ח׳:י״ד.
5 השוו ללשון הפסוק בשמואל א י״ב:כ״ג.
6 השוו ללשון הפסוק בירמיהו ח׳:י״ד.
7 השוו ללשון הפסוק ביחזקאל ל״ח:י״א.
8 השוו ללשון הפסוק בעזרא ז׳:י׳.
9 השוו ללשון הפסוק בשמות ל״ב:י״ח.
10 בלעז: escivat els.
11 בלעז: maillerent.
12 בלעז: trasforad.
א כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״המציקי״.
ב כך בכ״י לפי עדות עפנשטיין. בנוסח המקרא שלנו: ״חקקי״.
ג כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״הוא״.
ד כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״הוא״.
ה צ״ע בפירוש מלה זו.
ו כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״שיספול״.
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144