Yehoshua 19 – יהושע יט‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיֵּצֵ֞א הַגּוֹרָ֤ל הַשֵּׁנִי֙ לְשִׁמְע֔וֹן לְמַטֵּ֥ה בְנֵֽי⁠־שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם וַֽיְהִי֙ נַחֲלָתָ֔ם בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵי⁠־יְהוּדָֽה׃

And the second lot came out for Simeon, for the tribe of the children of Simeon according to their families; and their inheritance was in the midst of the inheritance of the children of Judah.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל

וּנְפַק עַדְבָא תִנְיָנָא לְשִׁמְעוֹן לְשִׁבְטָא דִבְנֵי שִׁמְעוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן וַהֲוָה אַחֲסַנְתְּהוֹן בְּגוֹ אַחֲסָנַת בְּנֵי יְהוּדָה.

ויצא הגורל השיני – שני לבנימן, שגורל בנימן היה ראשון לשבעה שבטים שאמר יהושע לשלוחיו והתחלקו אותה לשבעה חלקים (יהושע י״ח:ה׳), שכבר נטלו יהודה ויוסף, כמו שנאמר שם: יהודה יעמוד על גבולו מנגב וגו׳ (יהושע י״ח:ה׳), מיכאן ואילך הולך ומונה שבעה גורלות.

The second lot came out. It was second to that of Binyomin, for Binyomin's lot was the first of the seven tribes whose representatives Yehoshua spoke to [saying]: "And they will divide it into seven parts,⁠" for Yehudah and Yosef had previously received [their inheritance] as it is said there: "Yehudah will remain at his boundary in the south,⁠" [and the house of Yosef will remain at their boundary in the north].⁠"¹ From here he goes on to list the seven lots.

1. See above 18:5.

ויצא הגורל השני לשמעון – שני לשבעה חלקים.

ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה – לא היה לו לשמעון גורל בפני עצמו שיהא גורלו מושך מן הירדן למערב אלא בתוך נחלת בני יהודה. וגם לשבט הלוי לא נתן משה נחלה (יהושע י״ג:י״ד) אלא בכל שבט ושבט ערים לשבת ומגרשיהם (יהושע י״ד:ד׳), לקיים מה שנאמר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל (בראשית מ״ט:ז׳).

AND THE SECOND LOT CAME OUT FOR SIMEON. The second of the seven [sections of land to be divided.]

AND THEIR INHERITANCE WAS IN THE MIDST OF THE INHERITANCE OF THE CHILDREN OF JUDAH. Simeon did not have an entire portion of land¹ for himself. He did not have a section² extending from the Jordan to the west. His portion³ was amid the inheritance of the children of Judah. Moses also did not give an inheritance to the tribe of Levi (13:14). He gave them, in every tribe, cities with open land about them to dwell in (14:4). He did this in keeping with Jacob's word, I will divide them in Jacob, And scatter them in Israel (Gen, 49:7).

1. Literally, a lot.

2. Literally, a lot.

3. Literally, a lot.

החמשי הוא להודיע שכבר נתקיים ייעוד השם יתברך בשבט שמעון ולוי במה שאמר יעקב אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל כי כבר היו נחלותיהם מפוזרות כמו שזכרנו.

וכן זכר בבני שמעון שהיה הגורל השני, וגורל זבולון השלישי, וגורל יששכר הרביעי, וגורל אשר החמשי, וגורל נפתלי הששי, וגורל דן השביעי והאחרון שבהם.

בני שמעון למשפחותם – חד מן ח׳ מלאים וזהו קדמאה דשמעון כמ״ש בפרשת נשא.

בתוך וכו׳ – היה מובלע נחלת יהודה בתוך הגבול האמור למעלה.

ואחר גורל בנימין¹, וַיֵּצֵ֞א יצא הַגּוֹרָ֤ל הַשֵּׁנִי֙ מתוך שבעת החלקים², לְשִׁמְע֔וֹן, לְמַטֵּ֥ה לשבט³ בְנֵֽי-שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם וַֽיְהִי֙ היתה נַֽחֲלָתָ֔ם מובלעת⁴ בְּת֖וֹךְ נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי-יְהוּדָֽה⁵, ולא היה לו לשמעון גורל בפני עצמו⁶:

1. רש״י.

2. ר״י קרא, חומת אנך. וגורל זבולון השלישי, וגורל יששכר הרביעי, וגורל אשר החמישי, וגורל נפתלי השישי, וגורל דן השביעי והאחרון שבהם, אברבנאל.

3. תרגום יונתן.

4. מצודת דוד.

5. ונחלת שמעון היתה פחות טובה משאר השבטים שכן היתה כולה בתוך נחלת שבט אחר, שבט יהודה. ודבר זה היה משום חטא זמרי בן סלוא, כאילו מקבל מאת המלך את נחלתו מתנה, כצדקה לעני. וחז״ל אמרו שעל זה לא ברכו משה רבינו ע״ה בפרשת ״וזאת הברכה״ אלא רמז אותו בברכת יהודה (דברים לג, ז) ״שְׁמַע ה׳ קוֹל יְהוּדָה״, ״שְׁמַע״ רמז לשמעון, ונוכל לומר שכמו שאדון הנביאים כללו בברכה עם יהודה כך נכלל עמו בנחלה, ובדרך זו ביאר כלי יקר את המילה ״השני״ שבפסוק זה דהיינו לרמוז על הדור הראשון שנפלו ממנו עשרים וארבע אלף בדבר כזבי בת צור, כלי יקר.

6. וגם לשבט הלוי לא נתן משה נחלה (יהושע יג, יד) אלא בכל שבט ושבט ערים לשבת ומגרשיהם (יהושע יד, ד) לקיים מה שנאמר על שמעון ולוי (בראשית מט, ז) ״אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל״, ר״י קרא, ביאור הגר״א.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל

(ב) וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם בְּנַחֲלָתָ֑ם בְּאֵֽר⁠־שֶׁ֥בַע וְשֶׁ֖בַע וּמוֹלָדָֽה׃

And they had for their inheritance: Beer-Sheba with Sheba, and Moladah,

תרגום יונתןרד״קרי״דמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה לְהוֹן בְּאַחֲסַנְתְּהוֹן בְּאֵר שֶׁבַע וְשֶׁבַע וּמוֹלָדָה.

באר שבע ושבע – עיר אחת.

(ב-ו) באר שבע ושבע – עיר אחת היא, ופירושו: הבאר והעיר. ויתכן שהיה הבאר חוץ לעיר, שאם תאמר באר שבע עיר אחת ושבע עיר אחרת יעלו י״ד, והנה אמר: ערים שלש עשרה.

באר שבע ושבע – היא עיר אחת, ובשני השמות נקראה.

באר שבע – (למעלה טז, כח). והיה עוד באר שבע אשר ליהודה (מלכים א יט, ג) ולא נזכר בגבולי הארץ:

ושבע – לא נזכר שם ולא בדהי״א (ד, כח). ומולדה. (למעלה טו, כו):

ושבע – מיותר לגמרי שאל״כ הערים הם י״ד וכן בד״ה (א ד׳:כ״ז) איננו, או הוא שמע הנזכר למעלה ט״ו:כ״ו (פֿיליפפזאן).

וַיְהִ֥י לָהֶ֖ם בְּנַֽחֲלָתָ֑ם אשר בתוך נחלת יהודה¹ העיר בְּאֵֽר-שֶׁ֥בַע² וְנקראה עיר זו גם³ שֶׁ֖בַע, וּמוֹלָדָֽה:

1. כלי יקר.

2. והיתה עוד עיר בשם באר שבע אשר היתה שייכת לנחלת ליהודה, (מלאכים א׳ יט, ג), מלבי״ם.

3. רד״ק, רי״ד, מצודת דוד. וראה הערה בפס׳ ו׳ להלן.

תרגום יונתןרד״קרי״דמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ג) וַחֲצַ֥ר שׁוּעָ֛ל וּבָלָ֖ה וָעָֽצֶם׃

and Hazar-Shual, and Balah, and Ezem,

תרגום יונתןרי״דמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַחֲצַר שׁוּעָל וּבָלָה וְעֶצֶם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וחצר שועל – (שם כח):

ובלה – היא בעלה הנזכר (שם כט), ובד״ה (שם) בלהה:

ועצם – (שם):

וַחֲצַ֥ר שׁוּעָ֛ל וּבָלָ֖ה¹ וָעָֽצֶם:

1. ובדברי הימים א׳ (ד, כט) נקראת ״בלהה״, מלבי״ם.

תרגום יונתןרי״דמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ד) וְאֶלְתּוֹלַ֥ד וּבְת֖וּל וְחׇרְמָֽה׃

and Eltolad, and Bethul, and Hormah,

תרגום יונתןרי״דמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאֶלְתּוֹלַד וּבְתוּל וְחָרְמָה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ואלתולד – ברוב הספרים מלה אחת.

ואלתולד – (שם ל), ובד״ה תולד:

ובתול – הוא כסיל הנזכר (שם שם), ובד״ה בתואל:

וחרמה (שם ושם):

וְאֶלְתּוֹלַ֥ד¹ וּבְת֖וּל² וְחָרְמָֽה:

1. ובדברי הימים א׳ (ד, כט) נקראת ״תולד״, מלבי״ם.

2. והיא העיר ״כסיל״ המוזכר לעיל (טו, ל), ביאור הגר״א, מלבי״ם. ובדברי הימים א׳ (ד, ל) נקראת ״בתואל״, מלבי״ם.

תרגום יונתןרי״דמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(ה) וְצִֽקְלַ֥ג וּבֵית⁠־הַמַּרְכָּב֖וֹת וַחֲצַ֥ר סוּסָֽה׃

and Ziklag, and Beth-Marcaboth, and Hazar-Susah,

תרגום יונתןרי״דמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְצִקְלַג וּבֵית הַמַרְכָּבֹת וַחֲצַר סוּסָה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וצקלג – הלמ״ד בקמץ במקצת ספרים ומקצתן בפתח וי״ס שהצד״י במאריך.

צקלג – (שם ושם), ועמ״ש למעלה בזה:

ובית המרכבות וחצר סוסים – לא נזכר בנחלת יהודה, ובד״ה בית מרכבות וחצר סוסים:

וְצִֽקְלַ֥ג¹ וּבֵית-הַמַּרְכָּב֖וֹת וַחֲצַ֥ר סוּסָֽה²:

1. וניתנה מאוחר יותר למלכי יהודה, מלבי״ם להלן בפס׳ ו׳.

2. ובדברי הימים א׳ (ד, לא) ״מרכבות וחצר סוסים״, מלבי״ם.

תרגום יונתןרי״דמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(ו) וּבֵ֥ית לְבָא֖וֹת וְשָׁרוּחֶ֑ן עָרִ֥ים שְׁלֹשׁ⁠־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃

and Beth-Lebaoth, and Sharuhen; thirteen cities with their villages.

תרגום יונתןרש״ירי״דמנחת שימלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּבֵית לְבָאוֹת וְשָׁרוּחֶן קִרְוִין תְּלַת עַסְרֵי וּפַצְחֵיהֶן.

^א[ערים שלש עשרה – ובפרטן אתה מוצא ארבע עשרה. ואומר אני: באר שבע ושבע אחת הן. ויש פותרין^ב בית המרכבות וחצר סוסה אחת הן לפי משמעותן.]

א. התוספת בסוגריים המרובעים היא מכ״י לונדון 26879 (חלקו הראשון עד ״אחת הן״ מופיע גם בכ״י סנקט פטרבורג I C 6), והיא כנראה משקפת מהדורה בתרא של רש״י – עיינו במאמרו של י׳ פנקובר, ״הגהות רש״י, הגהות תלמידיו, והגהות אנונימיות בפירוש רש״י לספר יהושע״, שנתון לחקר המקרא ט״ז, עמ׳ 208-206.

ב. כך כנראה פירש ר׳ שמעיה. פירושו מובא בגיליון כ״י אוקספורד 142: ״והסופר מוסיף בית המרכבות וחצר סוסה אחת היא, עשויה לתיקון מרכבה ולמרוצת סוסים, כדי לכוין הערים לשלוש עשרה. ור׳ מגמגם.⁠״ ובדומה בטקסט של כ״י אוקספורד אופ׳ 34, פריס 154, ברלין 122 (שם יש ציון ״תוס׳⁠ ⁠⁠״ במקום ״ור׳ מגמגם״).

{See Hebrew text.}

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

ושרומן – בחי״ת לא בה״א והוא בסגול ברוב הספרים ויש מהן בצירי.

ובית לבאות ושרוחן – הוא לבאות ושלחים (שם לב), ובד״ה אומר תחת זה בית בראי ושערים, שאז נשתנה הלשון יותר:

ערים שלש עשרה – ובפרטן אתה מוצא י״ד, ודוחק לומר דבאר שבע ושבע עיר אחת כי תראה שדרכו למנות בכל פסוק שלש ערים, והמותר יחשב בפסוק האחרון, וא״כ היל״ל באר שבע ושבע ומולדה וחצר שועל בפסוק א׳ כמו שכן הוא בד״ה. ולמה שהוכחתי למעלה (טו, לב) בית לבאות ושרוחן היה עיר אחת, ור״ל בית לבאות ואשר לפני העיר, ועז״א למעלה ושלחים, לשון שלחיך פרדס רמונים (שה״ש ד, יג), בית השלחים שלפני העיר. ופה אמר ושרוחן, כי אח״כ לא היו שם שדות והיה שרח העודף להעיר, ובעת שנכתב ספר ד״ה נעשו שם שערים לפני העיר אמר ושערים. והנה מה שחשב צקלג בין ערי שמעון לא היו רק עד ימי דוד, שאח״כ נתן צקלג למלכי יהודה ככתוב (ש״א כו, ו), ובזה תבין מ״ש בד״ה (דברי הימים ד׳:ל״א) אלה עריהם עד מלך דוד:

וּבֵ֥ית לְבָא֖וֹת וְשָֽׁרוּחֶ֑ן, מנין הֶעָרִ֥ים אשר היו לשבט שמעון במחוז זה היה¹ שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵ֖ה² וְעמם חַצְרֵיהֶֽן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה³:

1. ראה מצודת דוד טו, לז.

2. ובפרטן אתה מוצא ארבע עשרה ערים ולא שלוש עשרה, רד״ק ומצודת דוד לעיל בפס׳ ב׳ ביארו כי באר שבע ושבע הן למעשה עיר אחת, ומלבי״ם דוחה זאת כי הכתוב מנה בכל פסוק שלש ערים, והמותר כתב בפסוק האחרון, ואם באר שבע ושבע עיר אחת הן, היה צריך להוסיף בפס׳ א׳ גם את מולדה וחצר שועל כמו שכך מוזכר בספר דברי הימים, ולכן ביאר כי בית לבאות ושרוחן היא זו אשר היתה עיר אחת.

3. ראה מצודת ציון יג, כג.

תרגום יונתןרש״ירי״דמנחת שימלבי״םמקראות שלובותהכל

(ז) עַ֥יִן ׀ רִמּ֖וֹן וָעֶ֣תֶר וְעָשָׁ֑ן עָרִ֥ים אַרְבַּ֖ע וְחַצְרֵיהֶֽן׃

Ain, Rimmon, and Ether, and Ashan; four cities with their villages,

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

עַיִן רִמוֹן וְעֶתֶר וְעָשָׁן קִרְוִין אַרְבַּע וּפַצְחֵיהֶן.

עין רימון – הם ב׳ עיירות: האחת עין, והשנית רימון.

עין רימון – למעלה שם ל״ב (יהושע ט״ו:ל״ב):

עתר ועשן – שם מ״ב (יהושע ט״ו:מ״ב), ובד״ה (דברי הימים ד׳:ל״ב) חשיב עיטם ועין ורמון ותכן ועשן. עיטם הוא עתר, ותבן היא עיר נוספת שבנו אח״כ:

והיו עוד ערים לשמעון בנחלת יהודה¹ במחוז אחר² והן, עַ֥יִן | וְרִמּ֖וֹן³ וָעֶ֣תֶר וְעָשָׁ֑ן⁴, מנין הֶעָרִ֥ים אשר היו לשבט שמעון במחוז זה היה⁵ אַרְבַּ֖ע וְעמם חַצְרֵיהֶֽן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה⁶:

1. ביאור הגר״א.

2. ראה מצודת דוד טו, לז.

3. מצודת דוד.

4. ובדברי הימים א׳ (ד, לב) נספרו כך הערים הללו, עיטם ועין ורמון ותכן ועשן, עיטם היא עתר, ותכן היא עיר נוספת שבנו אח״כ, מלבי״ם.

5. ראה מצודת דוד טו, לז.

6. ראה מצודת ציון יג, כג.

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ח) וְכׇל⁠־הַחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֤ר סְבִיבוֹת֙ הֶעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה עַד⁠־בַּ֥עֲלַת בְּאֵ֖ר רָ֣אמַת נֶ֑גֶב זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה בְנֵֽי⁠־שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם׃

and all the villages that were round about these cities to Baalath-Beer, as far as Ramah of the South. This is the inheritance of the tribe of the children of Simeon according to their families.

תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְכָל פַּצְחַיָא דִי בְּסַחְרָנוּת קִרְוַיָא הָאִלֵין עַד בַּעֲלַת בְּאֵר רָאמַת דָרוֹמָא דָא אַחְסָנַת שִׁבְטָא דִבְנֵי שִׁמְעוֹן לְזַרְעֲיַתְהוֹן.

ראמת נגב – כן כתיב בכמה ספרים כ״י ודפוסים ישנים באל״ף ונמסר עליו לית כתיב אל״ף והמ״ם בפתח לא בחולם וי״ס כתוב רמת בלא אל״ף.

ראמת נגב – מקום הרם והגבוה בפאת הדרום.

עד בעלת – ר״ל סביבות הערים שנמשכו עד בעלה היו חצרים שקרוים באר רמת נגב, ולכן בד״ה לא אמר רק עד בעלה לבד:

וְכָל-הַֽחֲצֵרִ֗ים העיירות הפרוזות¹ אֲשֶׁ֤ר היו סְבִיבוֹת֙ הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה, גם אם לא היו בצמוד אליהם ממש², ונמשכו³ עַד מקום בשם⁴ -בַּֽעֲלַ֥ת, נקראו⁵ בְּאֵ֖ר רָ֣אמַת נֶ֑גֶב דהיינו מקום הרם והגבוה בפאת הדרום⁶, ואף הן היו לנחלת שמעון⁷, זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה שבט⁸ בְנֵֽי-שִׁמְע֖וֹן לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:

1. ראה מצודת ציון יג, כג.

2. כלי יקר.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם.

6. מצודת דוד.

7. כלי יקר.

8. תרגום יונתן.

תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) מֵחֶ֙בֶל֙ בְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נַחֲלַ֖ת בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן כִּֽי⁠־הָיָ֞ה חֵ֤לֶק בְּנֵֽי⁠־יְהוּדָה֙ רַ֣ב מֵהֶ֔ם וַיִּנְחֲל֥וּ בְנֵֽי⁠־שִׁמְע֖וֹן בְּת֥וֹךְ נַחֲלָתָֽם׃

Out of the allotment of the children of Judah was the inheritance of the children of Simeon, for the portion of the children of Judah was too much for them. Therefore the children of Simeon had inheritance in the midst of their inheritance.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

מֵעֲדַב בְּנֵי יְהוּדָה אַחְסָנַת בְּנֵי שִׁמְעוֹן אֲרֵי הֲוָה חִילַק בְּנֵי יְהוּדָה סַגִי מִנְהוֹן וְאַחְסִינוּ בְּנֵי שִׁמְעוֹן בְּגוֹ אַחְסַנְתְּהוֹן.

רב מהם – מן^א הראוי להם.

א. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסרה מלת: ״מן״.

Was too large for them. It was more than was their due.⁠¹

1. Various reasons are presented why Shimon was given part of their inheritance in the midst of Yehudah's territory. Some say that Shimon helped Yehudah conquer their land and therefore merited to receive some of it as their own. Others maintain that this was because Yaakov had said: "Shimon and Levi are brothers, instruments of violence are their wares. I will disperse them throughout Yaakov and scatter them throughout Israel.⁠" (Bereshit 49:5,7) Shimon was given a portion within Yehudah and Levi was scattered throughout many cities in the land.

רב מהם – היה חלקם יותר ממה שראוי להם כי כבשו הרבה מהארץ, ובני שמעון עלו עמם להלחם כמו שכתוב בספר שפטים: ויאמר יהודה לשמעון אחיו וגו׳ (שופטים א׳:ג׳).

מחבל – ענין מחוז.

מחבל – מהמחוז הניתן בתחלה לבני יהודה נתנו אחרי זה לבני שמעון לנחלה.

כי היה – כי הנחלה הניתן בתחלה לבני יהודה היתה מרובה מהראוי להם, ולזה נחלו בני שמעון בתוכם.

מֵחֶ֙בֶל֙ מהמחוז הניתן בתחילה¹ לִבְּנֵ֣י יְהוּדָ֔ה נתנו אחרי זה² מובלעת³ נַחֲלַ֖ת בְּנֵ֣י שִׁמְע֑וֹן לבני שמעון לנחלה⁴, כִּֽי-הָיָ֞ה חֵ֤לֶק בְּנֵֽי-יְהוּדָה֙ שניתן להם בתחילה⁵ רַ֣ב מֵהֶ֔ם מרובה מהראוי להם⁶, וַיִּנְחֲל֥וּ לכן נחלו בְנֵֽי-שִׁמְע֖וֹן בְּת֥וֹךְ נַחֲלָתָֽם של שבט יהודה: (פ)

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. כלי יקר.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. רש״י, מצודת דוד. כי כבשו הרבה מהארץ, ובני שמעון עלו עמם להלחם כמו שכתוב בספר שפטים (שפטים א, ג) ״וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְשִׁמְעוֹן אָחִיו עֲלֵה אִתִּי בְגוֹרָלִי וְנִלָּחֲמָה בַּכְּנַעֲנִי וְהָלַכְתִּי גַם אֲנִי אִתְּךָ בְּגוֹרָלֶךָ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ שִׁמְעוֹן״, רד״ק.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(י) וַיַּ֙עַל֙ הַגּוֹרָ֣ל הַשְּׁלִישִׁ֔י לִבְנֵ֥י זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם וַיְהִ֛י גְּב֥וּל נַחֲלָתָ֖ם עַד⁠־שָׂרִֽיד׃

And the third lot came up for the children of Zebulun according to their families; and the border of their inheritance was to Sarid.

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּסְלֵיק עַדְבָא תְלִיתָאָה לִבְנֵי זְבוּלֻן לְזַרְעֲיַתְהוֹן וַהֲוָה תְּחוּם אַחְסַנְתְּהוֹן עַד שָׂרִיד.

עד שריד – העומדת בסוף גבול ארץ ישראל, במקצוע צפונית מערבית.

ויהי – גבול זבולן היה בקצה צפונית מערבית לא״י, והתחיל מנקודה אשר במערבית צפונית לא״י, ששם היה עיר שריד:

וַיַּ֙עַל֙ ועלה הַגּוֹרָ֣ל הַשְּׁלִישִׁ֔י מבן השבעה¹ לִבְנֵ֥י זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם של השבט, וַיְהִ֛י והיה גְּב֥וּל נַחֲלָתָ֖ם של שבט זבולון בקצה צפונית מערבית לארץ ישראל², עַד-שָׂרִֽיד העומדת בסוף גבול ארץ ישראל, בצפון מערב³:

1. רש״י ואברבנאל בפס׳ א׳ לעיל.

2. מלבי״ם.

3. מצודת דוד.

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וְעָלָ֨ה גְבוּלָ֧ם ׀ לַיָּ֛מָּה וּמַרְעֲלָ֖ה וּפָגַ֣ע בְּדַבָּ֑שֶׁת וּפָגַע֙ אֶל⁠־הַנַּ֔חַל אֲשֶׁ֖ר עַל⁠־פְּנֵ֥י יׇקְנְעָֽם׃

And their border went up westward, even to Maralah, and reached to Dabbesheth; and it reached to the brook that is before Jokneam.

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּסְלִיק תְּחוּמְהוֹן לְיַמָא וּמַרְעֲלָא וּמְעָרַע בְּדַבָּשֶׁת וּמְעָרַע בְּנַחֲלָא דִי עַל אַפֵּי יָקְנְעָם.

ועלה גבולם – משריד בפאת המערבי מצפון כלפי הדרום.

לימה – אל הים, ומשם למרעלה וכו׳.

ועלה – חשב צד המערבי מצפון לדרום:

עלה לימה – אל הים, ובצד זה פגע בדבשת ופגע אל הנחל אשר על פני יקנעם, כי יקנעם היה לזבולן (לקמן כא, לד), והנחל היה במערבו של יקנעם ונחל זה היה סוף גבול זה בקרן מערבית דרומית של זבולן. (וי״מ שהוא נחל קישון):

ועלה גבולם לימה – דרך הר הכרמל הבולט בים.

ופגע בדבשת – אחר מרעלה מזדמנת עיר דבשת פתאם לעין הולכי דרך, וכן הנחל אשר על פני יקנעם, ולכן השתמש בשרש פגע.

וְמשריד מערבה¹ עָלָ֨ה גְבוּלָ֧ם מצפון כלפי דרום² | לַיָּ֛מָּה לכיון הים³, וּמשם המשיך הגבול אל⁴ מַרְעֲלָ֖ה, וּממרעלה המשיך הגבול, ובצד זה⁵ פָגַ֣ע בְּדַבָּ֑שֶׁת וּפָגַע֙ אֶל-הַנַּ֔חַל אֲשֶׁ֖ר היה עַל-פְּנֵ֥י מערב⁶ יָקְנְעָֽם ואשר היה למעשה סוף גבולו הדרום מערבי של שבט זבולון⁷:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד, מלבי״ם.

4. מצודת דוד.

5. מלבי״ם.

6. מלבי״ם.

7. כי יקנעם היה שייך לזבולן (לקמן כא, לד), והנחל היה במערבו של יקנעם, ויש אומרים שהוא נחל קישון, מלבי״ם.

תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וְשָׁ֣ב מִשָּׂרִ֗יד קֵ֚דְמָה מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ עַל⁠־גְּב֥וּל כִּסְלֹ֖ת תָּבֹ֑ר וְיָצָ֥א אֶל⁠־הַדָּבְרַ֖ת וְעָלָ֥ה יָפִֽיעַ׃

And it turned from Sarid eastward toward the sunrise to the border of Chisloth-tabor; and it went out to Dobrath, and went up to Japhia.

תרגום יונתןרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְתַב מִשָׂרִיד לְקִידוּמָא מַדְנַח שִׁמְשָׁא עַל תְּחוּם כִּסְלוֹת תָּבוֹר וְנָפֵיק לְדֻבְּרַת וּסְלִיק לְיָפִיעַ.

כסלות תבור – אומר אני שהוא לשון כסלים, פלנקש. לא בגובהו ולא בשיפולו אלא בשיפועו, וסמוך לאמצעו קרוב לצד אחריו מלצד פניו, כדרך שהכסלים עומדים בבהמה. ובמקום שאמר: אוזנות תבור (יהושע י״ט:ל״ד), סמוך לראשו הוא במקום האוזניים.

Kislos-tovor. I say that [כִּסְלוֹת] is an expression of flanks, כְּסָלִים, flancs in old French. This is similar to what is stated in Vayikro 3:4. It is not at its highest point and not at its bottom, but on its slope, near the middle, closer to the rear, than the front, like the flanks of an animal. [Thus in this verse it reads the flanks of Mt. Tabor]. However when Scripture states, Oznos-Tavor, it refers to a place near its top, the place where the ears are situated.

הדברת – במקצת ספרים הדל״ת בלא מאריך וכן לקמן סימן כ״א.

ושב משריד – ושב הגבול משריד ללכת ממערב כלפי המזרח בפאת הצפונה, והלך על גבול כסלות תבור וכו׳.

ושב – עתה חושב גבול הצפוני ממערב למזרח:

על גבול כסלת תבור – שם כלה קו הזה. ומשם יצא לצד דרום על פני המזרח מצפון לדרום אל הדברת, שהיה מיששכר, כי שם גבל עם יששכר שהיה בצד מזרחו שתבור היה מיששכר, וכן דברת, ומשם עלה יפיע, ג״כ מצפון לדרום:

וְממערב למזרח¹ שָׁ֣ב חזר² הגבול³ מִשָּׂרִ֗יד ללכת ממערב⁴ קֵ֚דְמָה מִזְרַ֣ח הַשֶּׁ֔מֶשׁ לכיוון מזרח צפונה, והלך⁵ עַל-גְּב֥וּל כִּסְלֹ֖ת שיפועי⁶ הר תָּבֹ֑ר שם נגמר קו גבול זה⁷, וְיָצָ֥א הגבול משם צפון מזרחית אֶל-הַדָּֽבְרַ֖ת אשר היתה שייכת לנחלת יששכר⁸, וְעָלָ֥ה משם מזרחה אל יָפִֽיעַ:

1. מלבי״ם.

2. תרגום יונתן.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. רש״י.

7. מלבי״ם.

8. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ימנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יג) וּמִשָּׁ֤ם עָבַר֙ קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה גִּתָּ֥ה חֵ֖פֶר עִתָּ֣ה קָצִ֑ין וְיָצָ֛א רִמּ֥וֹן הַמְּתֹאָ֖ר הַנֵּעָֽה׃

And from there it passed along eastward to Gath-Hepher, to Ethkazin; and it went out at Rimmon-Methoar to Neah.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמִתַּמָן עֲבַר לִקְדוּמָא מַדִינְחָא גִתָּה חֵפֶר עִתָּה קָצִין וְנָפֵיק לְרִמוֹן דִמְתוֹאַר וּמִתַּמָן מִסְתְּחַר לְנֵעָה.

קדמה מזרחה^א גתה חפר – ממזרח לגת החפר, שם עירו של יונה בן אמיתי (מלכים ב י״ד:כ״ה).

עתה קצין – שם העיר עת קצין.⁠^ב

המתואר הנעה – המוסב אל נעה, כלומר משם תאר הגבול לנעה, וכן תירגם יונתן. ויפוק^ג לרימון ומתמן מסתחר לנעה.

א. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו נוספה כאן מלת: ״ההוא״.

ב. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו חסר: ״עת קצין״.

ג. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״ויפול״.

East of Gitoh-cheifer. To the east of Gat-hacheifer which is the name of the city of [the prophet] Yonah ben Amtai.

Ittoh-kotzin. This was the name of the city.

It circled around to Neioh. [From Rimmon] it circled to Neioh. In other words, from there, the boundary circled around to Neioh. Targum Yonason also explains it this way: "It extended to Rimmon, and from there it circled to Neioh.⁠"¹

1. Rashi goes to great pain to refute those who say that the word הַמְתאָר is connected to רִמוֹן and thus translate, Rimon-misoar as though this was the name of the city.

קדמה מזרחה גתה חפר – ממזרח לגת החפר וזה עירו של יונה בן אמיתי (מלכים ב י״ד:כ״ה).

עתה קצין – שם העיר עת קצין.

ויצא רימון המתואר הנעה – המוסב לנעה, כלו׳ משם תאר הגבול לנעה, וכן תירגם ונפיק לרימון ומתמן מסתחר לנעה.

EASTWARD GATH-HEPHER.⁠¹ Eastward to Gath-hepher.⁠² The latter was the city of Jonah ben Amitai (Kings II 14:25).

TO ETHKAZIN. The name of the city was Et Katzin.³

AND IT WENT OUT AT RIMMON-METHOAR UNTO NEAH. Rimon ha-meto'ar ha-ne'ah (at Rimmon-methoar unto Neah) is to be rendered Rimon which turns to Ne'ah, that is, the border turns from Rimon to No'eh.

The targum likewise renders Rimon ha-meto'ar ha-ne'ah as, ve-nafek le-rimon, u-mi-taman mistechar le-na'eh (and goes to Rimon, and from there it turns to Noeh).

1. Literal translation.

2. Our verse reads, And from thence it passed along eastward Gath-Hepher. RY Kara notes that eastward Gath-Hepher is to be understood as if written eastward to Gath-Hepher.

3. Our verse literally reads, And from thence it passed along eastward to Gath-Hepher ittah katzin (Ethkazin). One might think that the name of the city was Gath-Hepher ittah katzin. Hence RY Kara's comment that our text should be interpreted as if written, And from thence it passed along eastward to Gath-Hepher, to Et katzin for ittah is anoher way of saying le-et or el et.

גתה חפר – הוא גת החפר אשר משם היה יונה בן אמתי הנביא, כמו שנאמר עליו: אשר מגת החפר (מלכים ב י״ד:כ״ה).

המתואר – כתרגומו דמסתחר.

גתא חפר – לא מפיק ה״א מסורת הגדול.

המתאר – המסבב.

ומשם – ומן יפיע עבר כלפי הדרום במזרחו של גת החפר, והיתה אם כן מנחלת זבלון.

עתה קצין – רצה לומר, ממזרח גת החפר עבר לעתה קצין, והוא שם מקום.

המתאר הנעה – אשר היה מסבב את הנעה.

ומשם עבר קדמה – ר״ל בצד המזרחי עבר הגבול עיר ששמה גתה חפר (שם העיר של יונה הנביא), ועיר עתה קצין: ויצא. משם יצא לצד מזרח, אל עיר רמון, ותאר אותו משלש רוחותיו ושב ממזרח למערב אל עיר נעה. (וקראו רמון המתואר שהיה מוקף מגבול זבולן סביב, כי הוא היה בולט מן הגבול כקרן למזרח):

גתה – ה״א במקום למ״ד וכן עתה, וגת החפר היא ארץ מולדת יונה הנביא (מלכים ב י״ד:כ״ה), או צריכה הה״א לידבק לתיבה שאחריה ע״ד ויחלטו הממנו (מלכים א כ׳) שהה״א צריכה לידבק לתיבה שלפניה וכן ואחריתה שמחה (משלי י״ד:י״ד) ואחרית השמחה.

רמון המתאר הנעה – אין אנו יודעים מה היא נעה זו בה״א הידיעה, ורמון היה מתאר כלו׳ מסובב בנעה זו, וגם דגש המ״ם בבינוני של בנין הדגוש הוא זר, לפי שבהכפל ע׳ הפעל ע״י דגש הוראת הבנין, יחסר דגש שאחר ה״א הידיעה, עד״מ הַמְדַבֵר, הַמְשֻבָח, וגם בהיות ע׳ הפעל אחת מאותיות אחער״ה אעפי שאינן מקבלות דגש מקושי הברתם כגון הַמְפאָר הַמְקָרֶה, וכ״ז להקל הברת התיבה.

וּמִשָּׁ֤ם ומן יפיע¹ עָבַר֙ הגבול קֵ֣דְמָה מִזְרָ֔חָה גִּתָּ֥ה חֵ֖פֶר ממזרח לגת חפר², כאשר גת חפר היתה בדרומו של הגבול³, ומשם עבר הגבול⁴ עִתָּ֣ה קָצִ֑ין אל מקום בשם עת קצין⁵, וְיָצָ֛א משם אל רִמּ֥וֹן הַמְּתֹאָ֖ר אותו הקיף הגבול משלוש רוחותיו⁶, ומשם הסתובב הגבול ממזרח למערב⁷ אל⁸ הַעיר⁹ נֵּעָֽה:

1. מצודת דוד.

2. היא העיר של יונה בן אמיתי (מלכים ב׳ יד, כה), רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מלבי״ם.

3. והיתה שייכת אם כן לנחלת זבולון, מצודת דוד.

4. מצודת דוד.

5. רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד.

6. מלבי״ם.

7. מלבי״ם.

8. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, מצודת דוד, מצודת ציון.

9. מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וְנָסַ֤ב אֹתוֹ֙ הַגְּב֔וּל מִצְּפ֖וֹן חַנָּתֹ֑ן וְהָיוּ֙ תֹּצְאֹתָ֔יו גֵּ֖י יִפְתַּח⁠־אֵֽל׃

And the border turned about it on the north to Hannathon; and it extended to the valley of Iphtahel,

תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּמִסְתְּחַר לֵיהּ תְּחוּמָא מִצִפּוּנָא לְחַנָתוֹן וַהֲווֹן מַפְקָנוֹהִי לְחֵילַת יִפְתַּח אֵל.

והיו תצאתיו – בס״א כ״י כתיב והיה וקרי והיו וטעות הוא שאין זה מן הכתובים בה״א וקרין בוא״ו. כמ״ש לעין סימן ט״ו.

יפתח אל – ב׳ במנין ותרין מלין ומקף ביניהון.

ושחצומה – ושחצימה קרי.

ונסב אתו – הגבול הזה סיבב את רמון בצפונה של חנתון אשר עמדה בצפון רימון, אם כן רימון וחנתון והנעה היו משל זבולון.

והיו תוצאותיו – סוף הגבול של הרוחב כלה אל גי יפתח אל, אשר עמדה בגבול צפוני של אשר.

ונסב – את עיר נעה סבב משתי רוחות כמין ד׳, ונעה היה חוץ מן החוט. והלך מצפון של חנתון, (וחנתון חוץ מן הגבול), ופה חשיב צד הדרומי ממזרח למערב:

והיו תוצאותיו, בגיא יפתח אל – כלה הרוחב הזה:

ונסב אתו הגבול – הגבולי נסב את רמון, ורמון שם מקום לא שם עיר ע״כ בא בלשון זכר.

מצפון – הצד״י ראויה לינקד שוא, והתיבה סמוכה.

וְאת רימון¹ נָסַ֤ב הקיף² אֹתוֹ֙ הַגְּב֔וּל מִצְּפ֖וֹן בצפונה של³ חַנָּתֹ֑ן אשר עמדה בצפון רימון⁴, וְהָיוּ֙ תֹּֽצְאֹתָ֔יו קצוות גבולו הרוחבי כלות אל⁵ גֵּ֖י יִפְתַּח-אֵֽל אשר עמדה בגבול הצפוני של אשר⁶:

1. מצודת דוד.

2. תרגום יונתן.

3. מצודת דוד.

4. ורימון וחנתון והנעה היו שייכות לנחלת שבט זבולון, מצודת דוד.

5. מצודת דוד.

6. מצודת דוד.

תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טו) וְקַטָּ֤ת וְנַהֲלָל֙ וְשִׁמְר֔וֹן וְיִדְאֲלָ֖ה וּבֵ֣ית לָ֑חֶם עָרִ֥ים שְׁתֵּים⁠־עֶשְׂרֵ֖ה וְחַצְרֵיהֶֽן׃

and Kattath, and Nahalal, and Shimron, and Idalah, and Beth-Lehem; twelve cities with their villages.

תרגום יונתןרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְקַטָת וְנַהֲלָל וְשִׁמְרוֹן וְיִדְאֲלָה וּבֵית לָחֶם קִרְוִין תַּרְתָּא עַסְרֵי וּפַצְחֵיהֶן.

^א[בזבולון: ערים שתים עשרה – כך מנאן לי ר׳:⁠^ב מרעלה, ודבשת, דברת,⁠^ג יפיע, גיתה חפר, עתה קצין, ורימון, וקטת, ונהלל, שומרון, וידאלה, ובית לחם, הרי י״ב ועלה^ד גבולם לימה ומרעלה.]

א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת תלמיד בשם רש״י (כך מנאן לי ר׳).

ב. כך בכ״י סנקט פטרבורג I.12, ברלין 122, אוקספורד 142, אוקספורד אופ׳ 34, ומדובר כנראה בתוספת של ר׳ שמעיה מפי רש״י רבו – עיינו במאמרו של י׳ פנקובר, ״הגהות רש״י, הגהות תלמידיו, והגהות אנונימיות בפירוש רש״י לספר יהושע״, שנתון לחקר המקרא ט״ז, עמ׳ 211-210. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו רק: ״כך/כאן מנאן לי״. הביאור חסר ברוב כ״י.

ג. כך בכ״י סנקט פטרבורג I.12, ברלין 122, אוקספורד 142, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו יש רק י״א ערים וחסרה: ״דברת״.

ד. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״ועל״.

{See Hebrew text.}

ובית לחם – אינו בית לחם אשר ליהודה, כי תמצא ערים נקראים בשם אחד בשני מקומות כמו שכתבנו. וכן מצאנו בית לחם אשר ליהודה,⁠^א מבית לחם יהודה (שופטים י״ז:ז׳), נראה כי אחד היה.

א. צ״ע לאיזה פסוק נתכוון רד״ק.

וידאלה – בס״א כ״י ברי״ש וכן במסרה גדולה נכתב בצדו ס״א ויראלה ברי״ש ע״כ. ובשאר הספרים בדל״ת.

וקטת וכו׳ – רצה לומר, עם קטת וכו׳ היה שתים עשרה, כי במקרא זה חשב חמש עיירות ושבע מאותן שזכר בהגבול, והנשארים היו לבני השבט שמצדו.

ושם נכנס לפנים והלך דרך קטת (היא קטרון הנזכר שופטים א, ל) עד בית לחם, ומשם נמשך נגד הגבול הראשון שהוא הנחל אשר על פני יקנעם, הנה באו גבולי זבולן מארבע רוחותיו:

שתים עשרה – הם שריד, מרעלה, יקנעם, יפיע, גתה חפר, עתה קצין, רמון, וחמשה שבפט״ו. ובדבשת כתיב ופגע, שלא נכנס לשם, והדברת כבר בארתי שהיה מחלק יששכר, וכן גיא יפתח אל, גיא היה, לא עיר:

קטת ונהלָל – הם קטרון ונהלל הנזכרות בשופטים א׳:ל׳.

ערים שתים עשרה – שריד, מרעלה, דבשת, הדברת, יפיע, גתה חפר, עתה קצין, קטת, נהלל, שמרון, ידאלה, בית לחם, והוא בית לחם אחר, ע״כ נקרא הידוע שקרוב לו קבר רחל בית לחם יהודה.

וְעם הערים¹ אשר היו במערב הנחלה², הלא הם קַטָּ֤ת וְנַֽהֲלָל֙ וְשִׁמְר֔וֹן וְיִדְאֲלָ֖ה וּבֵ֣ית לָ֑חֶם³, היה מנין הֶעָרִ֥ים לשבט זבולון, שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵ֖ה⁴, וְעמם חַצְרֵיהֶֽן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה⁵:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. ואין זו בית לחם אשר ליהודה, רד״ק.

4. בפסוק זה מנה הכתוב חמש ערים, ועוד שבע הערים מאותן שהוזכרו בגבול, הרי י״ב ערים, מצודת דוד. והערים הן: שריד, מרעלה, יקנעם, יפיע, גתה חפר, עתה קצין, רמון, מלבי״ם.

5. ראה מצודת ציון יג, כג.

תרגום יונתןרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) זֹ֛את נַֽחֲלַ֥ת בְּנֵי⁠־זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְחַצְרֵיהֶֽן׃

This is the inheritance of the children of Zebulun according to their families, these cities with their villages.

תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל

דָא אַחְסָנַת בְּנֵי זְבוּלֻן לְזַרְעֲיַתְהוֹן קִרְוַיָא הָאִלֵין וּפַצְחֵיהֶן.

בני זבולן למשפחותם – זהו בתראה דזבולן מן ח׳ מלאים שכתבתי בפרשת נשא.

זֹ֛את היתה נַחֲלַ֥ת בְּנֵֽי-זְבוּלֻ֖ן לְמִשְׁפְּחוֹתָ֑ם של השבט¹, הֶֽעָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה² וְעמם חַצְרֵיהֶֽן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה³: (פ)

1. מצודת דוד יח, כא.

2. כלי יקר ביאר כי יתכן והכתוב הוסיף כאן את המילה ״האלה״ ללמדך שהערים היו של זבולון אבל פירותיהם ליששכר ע״פ הסכם יששכר וזבולון, ואסמכתא לכך הוא תחילת הפסוק הבא ״ליששכר״ כאילו נאמר אלו הערים ליששכר.

3. ראה מצודת ציון יג, כג.

תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון