×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. יהושעYehoshua
  2. שופטיםShofetim
  3. שמואל אShemuel I
  4. שמואל בShemuel II
  5. מלכים אMelakhim I
  6. מלכים בMelakhim II

  7. ישעיהוYeshayahu
  8. ירמיהוYirmeyahu
  9. יחזקאלYechezkel

  10. הושעHoshea
  11. יואלYoel
  12. עמוסAmos
  13. עבדיהOvadyah
  14. יונהYonah
  15. מיכהMikhah

  16. נחוםNachum
  17. חבקוקChavakkuk
  18. צפניהZephanyah
  19. חגיChaggai
  20. זכריהZekharyah
  21. מלאכיMalakhi
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    31. לא31
    32. לב32
    33. לג33
    34. לד34
    35. לה35
    36. לו36
    37. לז37
    38. לח38
    39. לט39
    40. מ40
    41. מא41
    42. מב42
    43. מג43
    44. מד44
    45. מה45
    46. מו46
    47. מז47
    48. מח48
    49. מט49
    50. נ50
    51. נא51
    52. נב52
    53. נג53
    54. נד54
    55. נה55
    56. נו56
    57. נז57
    58. נח58
    59. נט59
    60. ס60
    61. סא61
    62. סב62
    63. סג63
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) ⁠וַיְהִ֣י הַגּ⁠וֹרָ֗ל לְ⁠מַטֵּ֛⁠ה בְּ⁠נֵ֥י יְ⁠הוּדָ֖ה לְ⁠מִשְׁפְּ⁠חֹתָ֑ם אֶל⁠־גְּ⁠ב֨וּל אֱד֧וֹם מִדְבַּר⁠־צִ֛ן נֶ֖גְבָּה מִקְצֵ֥ה תֵימָֽן׃
    And the lot for the tribe of the children of Judah according to their families was to the border of Edom, even to the wilderness of Zin southward, at the uttermost part of the south.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה עַדְבָא לְשִׁבְטָא דִבְנֵי יְהוּדָה לְזַרְעֲיַתְהוֹן עַל תְּחוּם אֱדוֹם מַדְבְּרָא דְצִין דָרוֹמָא מִסְיָפֵי דָרוֹמָא.
    אלא גבול אדום – סמוך למצר אדום.
    נגבה – בתחום מצר דרומי של ארץ ישראל.
    מקצה תימן – בסוף כל המצר.
    א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״אבל״.
    To the border of Edom. Close to the boundary of Edom.
    Southward. Referring to the southern boundary of Eretz Yisroel.⁠1
    The extreme southern end. Referring to the very end of the boundary.
    1. The wilderness of Tzin borders the territory of Yehudah on the south.
    ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם אל גבול אדום – עכשיו מונה לו עיירות העומדות על הגבול.
    נגבה – בדרומה של ארץ ישראל ואותן עיירות מבדילין בין גבול אדום ובין גבול בני יהודה, דדרומו של יהודה הוא גבול אדום, ודרומם של כל השבטים הוא גבול יהודה, ומניין שדרומו של יהודה הוא גבול אדום, מדבר צין נגבה מקצה תימן – בסוף דרומו של ישראל.
    AND THE LOT FOR THE TRIBE OF THE CHILDREN OF JUDAH ACCORDING TO THEIR FAMILIES WAS UNTO THE BORDER OF EDOM. Scripture now mentions the cities which stood on the border.
    SOUTHWARD. In the south of the Land of Israel. These cities separated between the border of the Edomites and the border of the children of Judah. The south of Judah formed the boundary of Edom,⁠1 and the south of all the tribes formed the boundary of Judah.⁠2 How do we know that the south of Judah is the border of Edom? We know this because Scripture states: even to the wilderness of Zin southward, at the uttermost part of the south which means the uttermost south of Israel.⁠3
    1. The south of Judah formed the northern boundary of Edom.
    2. the northern boundary of Judah.
    3. Israel is short for the Land of Israel.
    נגבה – בקצה תימן מדבר צין היה לצד דרום, ולא כל דרום הגבול אלא מקצה דרומו.
    מן הלשון – לשון הים.
    ויונתן תרגם: כיפא דמיתפני לדרומא, ר״ל לשון סלע.
    השלישי הוא בזכירה המגיע לשבט ושבט מהארץ להצילם מהקטט׳ והמריבה אם ברוב הימים יפול מחלוקת ביניהם בענין הארץ הנה מה שנזכר בזה המקום מהמגיע לחלק מהם ישמרם מהקטטה.
    ויהי הגורל למטה בני יהודה וגו׳. כבר זכרתי שכאשר בקש כלב את חברון ונתנה לו ראה יהושע להוציא גורל בני יהודה, כדי לדעת לאיזה צד ועבר יהיה נחלתם, לראות האם ירחיקהו מאד מחברון אשר נפל שם כלב שהיה נשיאם: וזכר שהיה בהשגחת האל יתברך שנפל גורלם סביב חברון, כמו שאמר:
    גבול – מיצר וסוף.
    למשפחותם – מה שחלקו למשפחותם, כי יתכן שחלקו לכל משפחה ומשפחה חלק לבד, ולא היו מעורבבים אלה באלה.
    אל גבול אדום – לנחול אצל גבול אדום שעמדה בדרומה של ארץ ישראל.
    מדבר צין נגבה – רצה לומר, מדבר צין היתה מיצר הדרומי של יהודה, וחוזר ומפרש מקצה תימן, ורצה לומר, לא שהיתה מדבר צין כל אורך מיצר הדרומי, אלא מקצה תימן היתה, וממנה היה מתחיל מיצר הדרומי.
    למשפחתם – להחלק למשפחותם, כל משפחה ומשפחה לבד, אך בתי האבות מעורבים זה בזה (עיין למעלה מ״ש ז׳:א׳).
    נגבה מקצה תימן – גם נחלת בנימן היתה בנגב לנחלת השבטים שבצפון, אך נחלת בני יהודה היתה בקצה היותר דרומי על גבול ארץ אדום.
    לאחר שניתנה חברון לְכָלֵב בן יפונה, ראה יהושע להוציא גורל בני יהודה, כדי לדעת לאיזה צד ועבר יהיה נחלתם, לראות האם ירחיקהו מאד מחברון אשר נפל שם כָּלֵב שהיה נשיאם, ובהשגחת האל יתברך נפל גורלם סביב חברון1 כך שכלב נשיאם ישב בתוכם מוקף באנשי שבטו2, וַיְהִ֣י והיה3 הַגּוֹרָ֗ל של מה שחלקו4 לְמַטֵּ֛ה לשבט5 בְּנֵ֥י יְהוּדָ֖ה לְפי מִשְׁפְּחֹתָ֑ם, שכל משפחה מהשבט קיבלה נחלה בנפרד6, וגבולו היה כך, קצהו הדרומי היה7 אֶל-גְּב֨וּל סמוך למצר8 אֱד֧וֹם בְּמִדְבַּר-צִ֛ן, נֶ֖גְבָּה בדרומה של ארץ ישראל9, מִקְצֵ֥ה תֵימָֽן בסוף כל המצר10:
    1. אברבנאל.
    2. כלי יקר.
    3. תרגום יונתן.
    4. מצודת דוד.
    5. תרגום יונתן.
    6. ולא היו מעורבבים אלה באלה, מצודת דוד. ועיין מצודת דוד בפרק י״ג פסוק ט״ו שם הסביר שהכוונה היא שהגדירו לכל משפחה את נחלתה ולא נתנו למשפחות להתחלק לבד.
    7. רד״ק, מצודת דוד.
    8. רש״י.
    9. רש״י, ר״י קרא.
    10. רש״י.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ב) וַיְהִ֤י לָהֶם֙ גְּ⁠ב֣וּל נֶ֔גֶב מִקְצֵ֖ה יָ֣ם הַמֶּ֑⁠לַח מִן⁠־הַלָּ⁠שֹׁ֖ן הַפֹּ⁠נֶ֥ה נֶֽגְבָּה׃
    And their south border was from the uttermost part of the Salt Sea, from the bay that looked southward.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה לְהוֹן תְּחוּם דָרוֹמָא מִסְיָפֵי יַמָא דְמִלְחָא מִן כֵּיפָא דְמִתְפְּנֵי לְדָרוֹמָא.
    ויהי להם גבול – מצר דרומי שלא יהודה.
    מקצה ים המלח – הוא מקצוע דרומי מזרחית של ארץ ישראל באלה מסעי (במדבר ל״ד:ג׳).
    מן הלשון – לשון הים.
    א. בכ״י לוצקי 777 וכתבי היד האיטלקיים הדומים לו הושמט ע״י הדומות מ״ארץ ישראל״ בביאור על ט״ו:א׳ עד ״מצד דרומי של״. החסר הושלם מכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34, פרמא 3260.
    And their southern border was. Referring to the southern border of Yehudah.
    From the end of the Salt (Dead) Sea. Referring to the southeastern corner of Eretz Yisroel as stated in Parshas אֵלֶה מַסְעֵי1
    From the bay – of the sea.
    1. See Bemidbar 34:12.
    ויהי להם גבול נגב – עכשיו מתחיל למנות רצועה של יהודה ומקיף אותה סביב לארבעת מקצעותיה, בתחלה מונה עיירות העומדות בדרומו ומבדילות בין גבול יהודה ובין גבול אדום והולך ומונה מקצה ים המלח – מאותו לשון של ים המלח הפונה נגבה שאף ים המלח יש לו ארבע פאות, צפונה שלו הירדן שהוא נופל לתוכו, דכתיב: המים היורדים עדא ים הערבה ים המלח תמו נכרתו (יהושע ג׳:ט״ז), דרומו שלו ארץ העמים, מזרח שלו בעבר הירדן אל צד בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה, מערב שלו נחלת יהודה, ומתחיל לימשך רצועה שלו במיצר דרום מקצה ים המלח – מאותו לשון הים הפונה נגבה ממקום שדרומו של ים המלח כלה לצד מערב וזהו: מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה. ומושך והולך דרום יהודה עד שכלים תוצאותיו אל ים הגדול הוא ים פלשתים, דכתיב: והיו תוצאותיו הימה (יהושע ט״ז:ה׳) ואלה הם הערים העומדות על גבולו בדרום שלו מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה יצא גבולו אל מנגב למעלה עקרבים – כשהחבל הולך בדרומו של מעלה עקרבים נמצא שהחבל קולט כל מעלה עקרבים בתחומו של יהודה.
    ועבר צנה – חבל עבר בתוך צינה, מן החבל ולפנים כלפי צפון תחום יהודה מן החבל ולחוץ כלפי דרום תחום.⁠ב וכן בכל מקום שתמצא ועבר מקום פלוני, מן החבל ולפנים תוך התחום של שבט ומן החבל ולחוץ חוץ לתחום של אותו שבט.
    ועלה מנגב לקדש ברנע – ממה שכת׳ שהחבל עלה מנגב לקדש ברנע, למוד מכאן שהחבל קולט את כל קדש ברנע לחלקו של יהודה. בחצרון הוא אומר ועבר חצרון ובאדרה הוא אומר ועלה אדרה ללמדך שאין פתרונו שוה. וכמדומה שחצרון שנאמר בו ועבר פתרונו: שעבר החבל באמצעיתו מן החבל ולפנים כלפי צפון מן התחום, מן החבל ולחוץ כלפי דרום חוץ לתחום, ואדרה שכתוב בו ועלה כך פתרונו, הגבול הולך ועולה לאדרה שכל חלקו של יהודה הולך ועולה ואינו יורד עד סמוך לים הגדול במערב ארץ ישראל ואף אדרה בחלקו של יהודה.
    ונסב הקרקעה – כאן סתם המקרא את דבריו שלא פירש באיזה רוח יסוב אותו חבל, אם לרוח דרומית יסוב נמצא שהחבל קולט קרקעה לחלקו של יהודה, ואם לרוח צפונית יסוב אותו נמצא החבל מוציאו מחלקו של יהודה.
    א. כן בכ״י לפי עדות עפנשטיין, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״על״.
    ב. לפי עדות עפנשטיין, יש כאן חסרון בכ״י.
    AND THEIR SOUTH BORDER WAS… Scripture now begins to describe1 the belt of Judah, that surrounded Judah on its four corners.⁠2 It first lists the cities that stood on its south side and separated between the border of Judah and the border of Edom.⁠3 It then goes on to list the cities that stood on the border of the uttermost part of the Salt Sea,4 from the bay5 that looked southward for also the Salt Sea has four corners.⁠6 The Jordan which falls into the Salt Sea is located to its north for Scripture reads that the waters which came down from above stood, [and rose up in one heap, a great way off from Adam, the city that is beside Zarethan;] and those that went down toward the sea of the Arabah, even the Salt Sea, were wholly cut off. (Joshua 3:16).⁠7 Its south8 is the land of the nations, and its east9 is in Transjordan facing the side of the children of Reuben10 and the children of Gad and half of the tribe of Manasseh. Its western side is formed by the inheritance of Judah.⁠11
    A line begins to extend from the southern border of the salt sea, from the bay12 of the sea that faces south, from the place where the Salt Sea ends.⁠13 The line goes west. This is the meaning of And their south border was from the uttermost part of the Salt Sea, from the bay that looked southward. It continues and travels the entire south of Judah until it ends at the Great Sea, which is the Sea of the philistines, for Scripture states, And the border went out westward (Joshua 16:5).
    NOW, THESE ARE THE CITIES THAT STOOD ON ITS BORDER IN THE SOUTH. From the corner of the salt sea, from the bay that faces south, its border went out south of the ascent of Akrabbim. Thus when the measuring cord went south of the ascent of Akrabbim we find that the measuring cord took in all of the ascent of Akrabbim in the area of the tribe of Judah.⁠14
    AND PASSED ALONG TO ZIN. The cord passed through the inside of Zin. Inside of the cord and North of the cord was within the boundary of Judah. The Outside of the cord toward the south formed the southern boundary [of Judah]. Similarly, in all cases where you find [Scripture saying] that the cord passed a certain place, the area facing the inside of the cord is within the tribe and the area facing the outside of the cord is outside of that tribe.
    AND WENT UP BY THE SOUTH OF KADESH-BARNEA. From Scripture's statement that the cord went up by the south of Kadesh-barnea we learn that the cord took in it all the area of Kadesh-Barnea into Judah's portion.⁠15
    Regarding Hezron Scripture reads: ve-avar chetzron (and passed along by Hezron).
    Regarding Addar Scripture says: ve-alah addarah (and went up to Addar).
    This indicates that alah (went up) and avrah (passed along) do not have the same meaning.⁠16
    It appears that ve-avar (and passed along) which precedes Hezron indicates that the cord passed through the center of Hezron. The inside of the cord faced north of the border. The outside of the cord faced south, outside of the border of Judah.
    Addarah in the phrase Ve-alah Addarah (and went up to Addar) is to be rendered as follows: The border went and ascended. It did not descend to Addarah, for the entire portion of Judah went and ascended. It17 did not descend until it came close to the Great Sea18 which is west of the land of Israel Also Addarah was in Judah's portion.
    AND TURNED ABOUT TO KARKA. Scripture did not explain itself here. It does not tell us in what direction the cord turned. If the cord turned towards the south then the cord included Karka in the portion of Judah.⁠19 If it turned north then the cord excluded Karka from the portion of Judah.⁠20
    1. Literally, to count.
    2. The cities that surround Judah like a belt.
    3. These cities are listed in verses 2-4.
    4. Hebrew yam ha-melakh.
    5. Hebrew, lashon) tongue). A branch of the Salt Sea which is tongue shaped. The Targum renders, it as "the rock,⁠" i.e. the rock that sticks into the water like a tongue. Others render, sea shore, the place where the water licks the shore.
    6. Thus its western border can be described as running north to south.
    7. The waters coming from the north were cut off.
    8. South of the Salt Sea.
    9. The eastern side of the Salt Sea.
    10. Literally, facing the tribe the side of the children of Reuben.
    11. The tribe of Judah forms its western side.
    12. See note 8.
    13. That is, a line is drawn from where the Salt Sea ends. This line extends from the east to the west. It ends at the Mediterranean sea at the west.
    14. For everything north of the southern measuring line was Judean territory.
    15. For Kadesh-barnea was north of the cord.
    16. For if they did Scripture would employ the same word is describing their passing through a given place.
    17. The boundary.
    18. The Mediterranean.
    19. For in this case Karka was north of the cord.
    20. For in this case Karka was south of the cord.
    הלשון – ראש הים המשוך כלשון.
    גבול נגב – מיצר הדרומי ממזרח כלפי המערב.
    מקצה ים המלח – אשר עמד במזרחו של ארץ ישראל, ומשם התחיל מדבר צין.
    מן הלשון – של הים ההוא.
    מן הלשון – לתוך היבשה נמשך הים כמו לשון.
    מפסוק זה מתחיל המקרא למנות את הרצועה של יהודה ומקיף אותה סביב לארבעת צדדיה, כשבתחילה מונה את העיירות העומדות בדרומו ומבדילות בין גבול יהודה ובין גבול אדום1; וַיְהִ֤י לָהֶם֙ לשבט יהודה גְּב֣וּל נֶ֔גֶב דרומי2, ממזרח כלפי המערב3 כך, הוא התחיל מִקְצֵ֖ה יָ֣ם הַמֶּ֑לַח אשר עמד במזרחה של ארץ ישראל ומשם התחיל מדבר צין4, והוא בזוית דרומית מזרחית של ארץ ישראל5 מִן-הַלָּשֹׁ֖ן מאותו6 הראש7 של ים המלח8 הַפֹּנֶ֥ה נֶֽגְבָּה דרומה9:
    1. ר״י קרא.
    2. תרגום יונתן, רש״י.
    3. מצודת דוד.
    4. מצודת דוד.
    5. רש״י.
    6. ר״י קרא.
    7. ראש הים המשוך כלשון, מצודת ציון. ותרגום יונתן ביאר לשון סלע, רד״ק.
    8. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
    9. תרגום יונתן.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ג) וְ֠⁠יָצָ֠א אֶל⁠־מִנֶּ֜⁠גֶב לְ⁠מַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּ⁠ים֙ וְ⁠עָ֣בַר צִ֔נָה וְ⁠עָלָ֥ה מִנֶּ֖⁠גֶב לְ⁠קָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ וְ⁠עָבַ֤ר חֶצְרוֹן֙ וְ⁠עָלָ֣ה אַדָּ֔⁠רָה וְ⁠נָסַ֖ב הַקַּ⁠רְקָֽעָה׃
    And it went out southward of the ascent of Akrabbim, and passed along to Zin, and went up by the south of Kadesh-Barnea, and passed along by Hezron, and went up to Addar, and turned about to Karka.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְנָפַק לְמִדָרוֹמָא לְמַסְקָנָא דְעַקְרַבִּין וַעֲבַר לְצִין וּסְלֵיק מִדָרוֹמָא לִרְקַם גֵיאָה וַעֲבַר לְחֶצְרוֹן וּסְלֵיק לְאַדָר וּמִסְתְּחַר לְקַרְקָעָה.
    ויצא אל מנגב למעלה עקרבים – אינו אומר ויצא ונסב ותאר, אלא במקום שחוט של גבול בולט אל החוץ או כונס לצד פנים שאינו הולך מכוון,⁠א וכאן הוא בולט אל החוץ ובא מנגב למעלה עקרבים בדרום של מעלה עקרבים, נמצא שמעלה עקרבים לפנים מן החוט.
    ועבר – ובא לו אל המערב.
    צינה – לצין, וכל תיבה הצריכה למ״ד בראשה הטל לה ה״א בסופה.
    ועלה – כל מה שהוא עובר ממזרח לירושלים הוא עולה, ומירושלים והלאה הוא יורד. כאן לימדנו שירושלים גבוהה מכל ארץ ישראלב וירושלים אינה נזכרת במצר זה, שבמצר צפוני של ארץ יהודה היתה, לפיכך לאג הזכירה. וכן מצינו בעיניין.
    ועלה מנגב לקדש ברנע – החוט הולך לדרומה של קדש ברנע, נמצאת קדש לפניםד מן החוט.
    ועבר חצרוןה – לצד מערב הוא מונה והולך, עד והיו תצאתיו הימה.⁠ו
    א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״מיכאן״.
    ב. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 וכתבי היד האיטלקיים הדומים לו (במקום ״ארץ ישראל״): ״הארצות״.
    ג. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״לא״.
    ד. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״לפנים״.
    ה. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״חצרן״.
    ו. כן בכ״י, וכן הנוסח בבמדבר ל״ד:ה׳. ביהושע ט״ו:ד׳: והיו תצאות הגבול ימה״.
    And it extended southward to Maalei-Akrabim. The words: וְיָצָא, and it extended, וְנַסֵּב, and it encircled, and וְתָּאַר, and it encompassed, are used only in the place where the boundary line bulges outward, or is indented inward, and does not follow a straight line, and here it bulges outward and reaches to the south of Maalei-Akrabim, in the south of Maalei Akrabim. Thus Maalei-Akrabim is within the line, and [the line] passed it and continued westward,
    To Tzin. (צִנָה) is the same as לְצִין, to Tzin. Every word that requires a lamed as, a prefix will have a hei as a suffix.
    And went up. Whatever rises eastward towards Yerushalayim goes up higher; and from Yerushalayim and further it descends. From this we learn that Yerushalayim is higher than any place in Eretz Yisroel. Yerushalayim is actually not mentioned in the boundary since it was in the northern boundary of Yehudah1 as is stated later in this chapter.⁠2
    And went up from the south to Kodeish-barneia. The line went from the south of Kodeish-barneiah; thus, Kodeish is within the [boundary] line.
    And it passed Chetzron. He continues counting (the cities) westward until "and its boundary extended to the sea.⁠"3
    1. These verses discuss the southern boundary.
    2. See below verse 8.
    3. See next verse.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

    אל מנגב – אל המקום שהיה מנגב למעלה עקרבים.
    ויצא – הגבול ההוא יצא כלפי חוץ להתרחב יותר, ובא אל המקום שהיתה מנגב למעלה עקרבים, אם כן, היתה מעלה עקרבים לפנים מן הגבול וליהודה תחשב (כל מקום שנאמר ׳ויצא׳, רצה לומר, חוט המיצר יצא כלפי חוץ ונתרחב הנחלה ההיא וברוחב ההיא הלכה משם והלאה וכל מקום שנאמר ׳ונסב׳ או ׳ותאר׳, רצה לומר, חוט המיצר סיבב רק המקום ההוא ואחרי זה חזר חוט המיצר לרוחב הראשון, או כשכלה הפאה האחת ומסבב לפאה אחרת. וכל מקום שנאמר ׳תוצאות׳, או רצה לומר שם כלה הגבול לגמרי, או רצה לומר, שם כלה ויצא רוחב הראשון, כי משם והלאה נתקצר הנחלה, וכאשר יראה בצורה).
    ועבר צנה – משם עבר הגבול לצין, כי הה״א בסופה עומדת במקום למ״ד בתחלה (כל מקום שנאמר ׳ועבר׳, רצה לומר, במקום ישר ושוה. וכל מקום שנאמר ׳ועלה׳, רצה לומר שעלה במעלה הר. וכל מקום שנאמר ׳וירד׳, רצה לומר, שירד במורד הר).
    מנגב לקדש ברנע – והיתה אם כן מנחלת בני יהודה.
    ויצא – (כמ״ש) [כל מקום] שנאמר ויצא, יצא חוט המודד ונלוז מקו הישר אל הצד, לפנים או לחוץ. וכל מקום שנאמר ונסב, הסיב שתי רוחות כמין דל״ת. וכל מקום שנאמר ותאר, הסיב איזה מקום סביב בג׳ רוחות ושב אל הקו הישר כבתחלה. והנה כתיב ויצא אל מנגב למעלה עקרבים, ובפרשת מסעי (במדבר לד, ד) כתיב ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים, כי מעלה עקרבים לא היה נגד לשון הים רק משוך לדרום, ויצא החוט ממזרח למערב באלכסון לצד דרום, ומצד זה אמר פה ויצא. ומצד ששם היה הפנה והזוית, הוקף משתי רוחות, ויצדק ונסב:
    ועלה מנגב לקדש ברנע – ובפ׳ מסעי (שם) אומר והיו תוצאותיו מנגב לקדש ברנע, וכלל שכל מקום שאומר והיו תוצאותיו הוא או שכלה שם המיצר, או שכלה שם הנליזה, שעד המקום הזה היה החוט נלוז מקו הישר ועתה שב אל ישרו, ואחר שאמר ויצא אל מנגב למעלה עקרבים היה החוט נלוז, שזה גדר ויצא, ובנליזה זו עבר צנה עד קדש ברנע ושם פסקה הנליזה, ועז״א והיו תוצאותיו, ולכן אמר בתורה (שם) ויצא חצר אדר, כי מקדש יצא החוט לפנים, ובחצר אדר הגיע עד הקו הישר. ופה קצר וסמך עמ״ש בתורה:
    ועלה מנגב – סרס המקרא ופרשהו – עלה לקדש ברנע אל מנגב.
    וְ֠יָצָא הגבול ההוא כלפי חוץ להתרחב1 אֶל מקום אשר היה2 -מִנֶּ֜גֶב מדרום3 לְמַעֲלֵ֤ה עַקְרַבִּים֙ וְמשם עָ֣בַר הגבול4 לְצִ֔נָה5, וְעָלָ֥ה מִנֶּ֖גֶב מדרום6 לְקָדֵ֣שׁ בַּרְנֵ֑עַ שהיתה מנחלת יהודה7, וְמשם עָבַ֤ר הגבול8 לְחֶצְרוֹן֙ וְמשם עָלָ֣ה אַדָּ֔רָה לאדר9 וְנָסַ֖ב והקיף הגבול10 הַקַּרְקָֽעָה את קרקעה11:
    1. מצודת דוד. ולעניין שרטוט הגבולות, כל מקום בו נאמר על הגבול ״ויצא״, רצה לומר, חוט המצר יצא כלפי חוץ ונתרחבה הנחלה ההיא וברוחב ההיא הלכה משם והלאה, וכל מקום שנאמר ״ונסב״ או ״ותאר״, רצה לומר, חוט המצר סיבב רק המקום ההוא ואחרי זה חזר חוט המצר לרוחב הראשון, או כשכלה הפאה האחת ומסבב לפאה אחרת, וכל מקום שנאמר ״תוצאות״, או רצה לומר שם כלה הגבול לגמרי, או רצה לומר, שם כלה ויצא רוחב הראשון, כי משם והלאה נתקצר הנחלה, וכאשר יראה בצורה, וכל מקום שנאמר ״ועבר״, רצה לומר, במקום ישר ושוה, וכל מקום שנאמר ״ועלה״, רצה לומר שעלה במעלה הר, וכל מקום שנאמר ״וירד״, רצה לומר, שירד במורד הר, מצודת דוד, מלבי״ם. וכל מה שהוא עובר ממזרח לירושלים הוא עולה, ומירושלים והלאה הוא יורד, כאן לימדנו שירושלים גבוהה מכל ארץ ישראל, רש״י.
    2. רד״ק.
    3. תרגום יונתן.
    4. מצודת דוד.
    5. רש״י, מצודת דוד.
    6. תרגום יונתן.
    7. מצודת דוד.
    8. מצודת דוד.
    9. מצודת דוד.
    10. תרגום יונתן.
    11. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ד) וְ⁠עָבַ֣ר עַצְמ֗וֹנָה וְ⁠יָצָא֙ נַ֣חַל מִצְרַ֔יִם [וְ⁠הָי֛וּ] (והיה) תֹּצְ⁠א֥וֹת הַגְּ⁠ב֖וּל יָ֑מָּ⁠ה זֶה⁠־יִֽהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם גְּ⁠ב֥וּל נֶֽגֶב׃
    And it passed along to Azmon, and went out at the Brook of Egypt; and the border extended to the sea. This shall be your south border.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַעֲבַר לְעַצְמוֹן וְנָפֵק לְנַחְלָא דְמִצְרַיִם וַהֲווֹ מַפְקָנוֹהִי דִתְחוּמָא לְמַעֲרָבָה דֵין יְהֵא לְכוֹן תְּחוּם דָרוֹמָא.
    תצאות – סופו של מצר אל הים הגדול, שהוא מצר מערביא לכל ארץ ישראל נמצא גבול יהודה מחזיק כל ארכה של ארץ ישראל מן המזרחב למערב, ועומד בדרומה של ארץ ישראל.
    א. בכ״י לוצקי 777 וכתבי היד האיטלקיים הדומים לו הושמט מ״והולך עד״ בביאור על ט״ו:ג׳ עד ״מצר מערבי״. החסר הושלם מכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34, פרמא 3260.
    ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״המערב״.
    Extended. The end of the border was at the Great Sea,⁠1 which is the western border of all of Eretz Yisroel. Thus the boundary of Yehudah occupies the entire length of Eretz Yisroel from east to west and is located in the south of Eretz Yisroel.
    1. The Mediterranean Sea.
    ויצא – החבל.
    נחלה מצרים והיו תוצאות⁠(יו) {ה}⁠גבול ימה זה יהיה לכם גבול נגב – כאילו אומר הרי פירשתי לך מיצר דרומו של יהודה באורך נחלתו.
    AND WENT OUT. The cord went out.⁠1
    THE BORDER WERE AT THE SEA; THIS SHALL BE YOUR SOUTH BORDER. Scripture, as it were, says: I have now explained to you the length of the southern border of Judah which Judah received as a heritage.
    1. And went out refers to the cord not to Karka.
    זה יהיה לכם גבול נגב – היו לו לומר להם שהרי כל הפרשה ספור דברים הוא. ויתכן פירושו: כי כן יהיה הגבול להם, כמו שנאמר בתורה: וזה יהיה לכם גבול נגב (במדבר ל״ד:ג׳).
    והיה תצאות – והיו ק׳ והוא חד מן ז׳ מלין בחד לישן דכתיבין ה״א בסוף תיבותא דקריין ו׳ וסימן ונסב לכך דמסעי. ועבר עצמונה דהכא. ויהי להם הגבול. ותאר הגבול. ועבר הגבול. תלתיהון בסיפרא סימן י״ח צאן אבדות (ירמיהו נ׳) ועשיתי אתם לגוי אחד (יחזקאל ל״ז) ובמסורת הדפוס נמסר זה הסימן כאן ובפרשת מסעי במלות שונות והכונה א׳ ובפרשה מסעי חסר אותו דירמיה ודיחזקאל ומ״ש שם ו׳ צ״ל ז׳.
    תוצאות הגבול – סוף הגבול כלה אל הים הגדול, נמצא החזיק גבול יהודה כל אורך ארץ ישראל מן המזרח למערב.
    זה יהיה לכם – רצה לומר, זה הגבול יהיה לכל ישראל גבול הנגב מן המזרח למערב, כאמור.
    ויצא נחל מצרים – ובפ׳ מסעי (שם, ה) כתיב ונסב, וזה כמ״ש למעלה, כי באשר נלוז ממהלכו לפנים וכן הקיף הנחל עד הים שהיה פנימה אמר פה ויצא בבחינת נקודת הפגישה, ושם אמר ונסב בבחינת ששב בעוגל והיה בקרן זוית:
    נחל מצרים – איננו נילוס כתרגום יב״ע רק נחל קטן השופך מימיו בים הגדול על גבול דרומית מערבית של א״י לצד מצרים קרוב למקום הנקרא El Arisch.
    זה יהיה וגו׳ – כותב הספר היה קורא פרשת מסעי בכתבו הגבולים האלה, ושם כתוב זה יהיה לכם גבול ים, זה יהיה לכם גבול צפון, וכתב גם כאן יהיה לכם במקום היה להם.
    וְמשם עָבַ֣ר הגבול עַצְמ֗וֹנָה לעצמון1 וְיָצָא֙ אל נַ֣חַל מִצְרַ֔יִם, וְהָי֛וּ (והיה כתיב) תֹּצְא֥וֹת סוף2 הַגְּב֖וּל יָ֑מָּה המערבי3 אל הים הגדול4, זֶה-יִהְיֶ֥ה לָכֶ֖ם לכל ישראל5 הַגְּב֥וּל נֶֽגֶב הדרומי6, מן המזרח למערב; ואם כן נמצא שהחזיק גבול יהודה את כל רוחב ארץ ישראל מן המזרח למערב7, בדרומה של ארץ ישראל8:
    1. תרגום יונתן.
    2. רש״י, מצודת דוד.
    3. רש״י.
    4. מצודת דוד.
    5. מצודת דוד. והיה לכאורה צריך להיות כתוב ״זה יהיה להם גבול נגב״ ולא ״לכם״, שהרי כל הפרשה סיפור דברים הוא, ויתכן פירושו כי כן יהיה הגבול להם כמו שנאמר בתורה (במדבר לד, ג) ״וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב״, רד״ק.
    6. תרגום יונתן, רש״י.
    7. מצודת דוד.
    8. רש״י.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ה) וּגְב֥וּל קֵ֙דְמָה֙ יָ֣ם הַמֶּ֔⁠לַח עַד⁠־קְ⁠צֵ֖ה הַיַּ⁠רְדֵּ֑ן וּגְב֞וּל לִפְאַ֤ת צָפ֙וֹנָה֙ מִלְּ⁠שׁ֣וֹן הַיָּ֔⁠ם מִקְצֵ֖ה הַיַּ⁠רְדֵּֽן׃
    And the east border was the Salt Sea, even to the end of the Jordan. And the border of the north side was from the bay of the sea at the end of the Jordan.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּתְחוּם קִידוּמָא יַמָא דְמִלְחָא עַד סְיָפֵי יַרְדְנָא וּתְחוּמָא לְרוּחַ צִפּוּנָא מִכֵּיף יַמָא מִסְיָפֵי יַרְדְנָא.
    וגבולא קדמה – החוט המתוח לצד מזרחי של יהודה, הוא ים המלח – שהוא מקצוע דרומית מזרחית לארץ, באלה מסעי (במדבר ל״ד:ג׳).
    עד קצה הירדן – רחבו של גבול יהודה אינו אלא כנגד ים המלח, עד מקום שהירדן נופל בים המלח, שאף הירדןב במצר מזרח של ארץ כנען, כמו שנאמר באלה מסעי במצר מזרחי: וירד הגבול הירדנה והיו תוצאותיו ים המלח (במדבר ל״ד:י״ב), שהוא במקצוע.
    וגבול לפאת צפונה – וחוט המצר המתוח למצר צפון מן המזרחג עד מערב.
    מלשון ים – המלח, ממקום שהירדן נופל בו, שאמרנו ששם כלה רוחב הגבול המצר המזרחי.
    א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״גבול״.
    ב. כן בכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 777: ״שהירדן אף״.
    ג. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״המערב״.
    The eastern boundary. Referring to the boundary line that stretches along the eastern border of Yehudah.
    The Salt (Dead) Sea. It is located at the south eastern corner of the land, as stated in Parshas אֵלֶה מַסְעֵי1
    To the end of the Jordan. The width of the boundary of Yehudah is only that which is opposite the Dead Sea to the place where the Jordan empties into the Dead Sea, for the Jordan itself is also on the eastern border of the land of Canaan, as stated in Parshas אֵלֶה מַסְעֵי2 regarding the eastern border. The boundary descended to the Jordan and it extended to the Dead Sea, which is at the corner.
    And the boundary of the north side. The border line stretching along the northern border from east to west goes from the bay of the Dead Sea, from the place where the Jordan empties into it, as we have said that the width of the eastern boundary ends there; and it goes up westward to Beis Chogloh, and then the boundary line passes to the north of Beis HaArovoh which is the south of Eretz Yisroel. Beis HaArovo therefore is included in the boundary of Yehudah within the boundary line.
    1. Bemidbar 34:12.
    2. Ibid.
    וגבול קדמה ים המלח עד קצה הירדן – פתרונו: וזה יהיה לך גבול מזרחו של יהודה כל משך ים המלח מדרומו של ים המלח עד קצה הירדן – פתר׳: עד מקום שהירדן נופל לים המלח שזהו צפונו של ים המלח, כל זה רוחבו של תחום יהודה במזרח.
    וגבול לפאת צפונה מלשון הים מקצה הירדן – כלומר הרי פירשתי לך אורך התחום כלפי דרום ורוחבו כלפי מזרח וזה יהיה לך אורך התחום כלפי צפון מן המזרח למערב שזה מלשון הים, מלשון ים המלח, ומאיזה לשון אני אומר לך, מן לשון צפונית מערבית שהירדן נופל לתוכו שזהו בקצה הירדן.
    AND THE EAST BORDER WAS THE SALT SEA, EVEN UNTO THE END OF THE JORDAN. Its meaning is: The following shall be the eastern boundary of Judah. The eastern boundary of Judah shall include the entire length of the Salt Sea. It shall extend from the southern end of the salt sea until the terminus of the Jordan, namely, till the place that the Jordan falls into the Salt Sea that is, at the North of the Salt Sea. This is the width of the boundary of Judah in the east.⁠1
    AND THE BORDER OF THE NORTH SIDE WAS FROM THE BAY OF THE SEA AT THE END OF THE JORDAN. In other words, Scripture says: I have described to you the length of Judah's border facing the south2 and its width toward the east.⁠3 [I will now delineate the border of the north.]This border is located in the north and goes 4 from the east to the west, the latter border extends from the bay of the sea, which is from the bay of the salt sea. What bay do I speak of? I speak of the northwest bay where the Jordan falls into the Salt Sea. In other words, I speak of the place where Jordan ends.
    1. This will mark the eastern boundary of Judah north to south.
    2. that is, I have described to you the southern border which extends from the east to the west and separates Judah from Edom.
    3. I have also described to you eastern border of Judah running north to south.
    4. Lit. extends in its length.
    לפאת – לצד ורוח.
    וגבול קדמה – מדרום כלפי הצפון.
    ים המלח – כל אורך הים היה הגבול, וברוחב כל נחלתו.
    עד קצה הירדן – קצהו הדרומי הנופל בים (אולם משם הלך הירדן בפאת הדרומי כלפי המערב ונפל בים הגדול, כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בכורות נ״ה.), ובזה ניחא מה שכתוב: ויסע לוט מקדם (בראשית י״ג:י״א), כי פנה למערב, לככר הירדן שכלפי המערב, וניחא מה שכתוב: ויבאו כו׳ אשר בעבר הירדן (בראשית נ׳:י׳), ורצה לומר, בעבר הירדן שכלפי המערב, כי לא היה צורך להם ללכת בדרך עבר הירדן המזרחי).
    וגבול לפאת צפונה – מן המזרח כלפי המערב.
    מלשון הים – הפונה צפונה, והוא מקצה הירדן הפונה לדרום.
    עד קצה הירדן – מקום שהירדן שופך מימיו בים המלח.
    מלשון הים – גם בקצהו הדרומי נמשך ים המלח לתוך היבשה כמו לשון, א״כ הנקרא בלשונותינו Seno, Golfo, Meerbusen נקרא בלשון הקודש לשון הים.
    וּגְב֥וּל קֵ֙דְמָה֙ המזרחי של שבט יהודה1 מדרום לצפון2 הוא יָ֣ם הַמֶּ֔לַח עַד-קְצֵ֖ה הדרומי של3 הַיַּרְדֵּ֑ן הנשפך בים המלח4, וּגְב֞וּל שבט יהודה לִפְאַ֤ת צָפ֙וֹנָה֙ לצד צפון5, מן המזרח למערב6 מִלְּשׁ֣וֹן מקצהו7 הַצפוני של8 יָּ֔ם המלח, מִקְצֵ֖ה מקצהו הדרומי של הַיַּרְדֵּֽן:
    1. רש״י, ר״י קרא.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    4. מצודת דוד.
    5. מצודת ציון.
    6. מצודת דוד.
    7. מצודת ציון פס׳ ב׳.
    8. ר״י קרא, מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ו) וְ⁠עָלָ֤ה הַגְּ⁠בוּל֙ בֵּ֣ית חׇגְלָ֔ה וְ⁠עָבַ֕ר מִצְּ⁠פ֖וֹן לְ⁠בֵ֣ית הָעֲרָבָ֑ה וְ⁠עָלָ֣ה הַגְּ⁠ב֔וּל אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן⁠־רְ⁠אוּבֵֽן׃
    And the border went up to Beth-Hoglah, and passed along by the north of Beth-Arabah. And the border went up to the Stone of Bohan the son of Reuben.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְסָלֵק תְּחוּמָא לְבֵית חָגְלָה וְעָבַר מִצִפּוּנָא לְבֵית מֵישְׁרָא וְסָלֵיק תְּחוּמָא לְאֶבֶן בּוֹהַן בַּר רְאוּבֵן.
    ועלה לצד המערב בית חגלה, ועבר החוט מצפון לבית הערבה – בצפונהא של בית הערבה, נמצא בית הערבה בתוך גבול יהודה לפנים מן החוט.
    ועלה הגבול לאבן בוהן – כלב מה שהולך עד ירושלים הוא עולה.
    א. כן בכ״י לונדון 26879, סנקט פטרבורג I C 6. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י הדומים לו: בדרומה. בכ״י מינכן 5: ״במזרחה״.
    ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״על״.
    The boundary went up to Even bohan. As the border line goes toward Yerushalayim, it becomes elevated1
    1. See Rashi to (3). There is a difference of opinion regarding the name of the place. According to Radak, the city was called Even, and the ruler of the city was a man by the name of Bohan, son of Reuvein. According to Metzudos Tzion, the city itself was called Even Bohan, and its ruler was a man called ben Reuvein.
    ועבר מצפון לבית הערבה – מכלל שהחבל קולט בית הערבה לתוך תחומו של יהודה.
    AND PASSED ALONG BY THE NORTH OF BETH-ARABAH. We conclude from this that the cord took in Beth-Arabah within the boundaries of Judah.
    אבן בהן בן ראובן – אדני המקום היה שמו בוהן בן ראובן, וכן תרגם יונתן: בר ראובן. ושם המקום: אבן, אולי היתה שם אבן גדולה לסימן לגבול המקום.
    אבן בהן – בה״א לא בחי״ת וכן דלקמן סימן י״ח ע״ש.
    אבן בוהן – הוא שם מקום.
    בן ראובן – עיר איש ששמו ראובן, וכן: מבין סיחון (ירמיהו מ״ח:מ״ה).
    בית חגלה – רצה לומר, מצפונה, כמוזכר בגבולי בנימין.
    מצפון וכו׳ – אם כן, בית הערבה היתה לפנים מן המיצר וליהודה תחשב (ואף כי בית הערבה נמנית היא בנחלת בנימין, צריך לומר שנים היו בשם אחד, והיה לאחת שם לווי להבדיל ביניהן, ולא הוזכר במקרא, וכמו כן צריך לומר בכל מקום שנזכר פעמים ושלש שם מקום אחד, הן בנחלת שבט אחד הן בנחלת שני שבטים).
    בית חגלה – היתה חוץ מן החוט ושייך לבנימין (לקמן יח, כא), וכתף בית חגלה היה ליהודה (לקמן יח, יט), לכן אמר שם ועבר אל כתף בית חגלה:
    מצפון לבית הערבה – והיתה ליהודה, והיא בית הערבה שנחשב לקמן פסוק ס״א, והיה עוד בית הערבה לבנימין (לקמן יח, כב) והנזכר פה הוא מ״ש (שם, יח) ועבר אל כתף מול הערבה צפונה וירד הערבתה ושניהם כלל פה בשם בית הערבה:
    ומצפון וגו׳ – ועבר לבית הערבה מצפון, ובית הערבה בתחום בני בנימין לא בתחום בני יהודה (למטה י״ח:כ״א-כ״ב).
    אבן בהן בן ראובן – אולי איש ושמו בהן מבני ראובן הראה שם גבורתו במלחמת כנען ונקרא המקום על שמו (פֿיליפפזאן).
    וְעָלָ֤ה הַגְּבוּל֙ הצפוני1 לצד המערב2 אל בֵּ֣ית חָגְלָ֔ה אשר היתה שייכת לנחלת בנימין3, וְעָבַ֕ר הגבול מִצְּפ֖וֹן לְבֵ֣ית הָעֲרָבָ֑ה4, וְעָלָ֣ה הַגְּב֔וּל למקום בשם5 אֶ֥בֶן בֹּ֖הַן בֶּן-רְאוּבֵֽן6:
    1. מצודת דוד.
    2. רש״י.
    3. פרק י״ח פס׳ כ״א, מלבי״ם.
    4. ומכאן שבית הערבה היתה שייכת לנחלת יהודה, רש״י, ר״י קרא, מצודת דוד, מלבי״ם. ואף כי בית הערבה נמנית היא בנחלת בנימין, צ״ל שהיו שנים בשם אחד והיה לאחת שם לווי להבדיל ביניהן ולא הוזכר במקרא, מצודת דוד.
    5. מצודת ציון.
    6. בעל המקום היה איש ששמו ״בוהן בן ראובן״, רד״ק, מצודת ציון. וכן תרגם יונתן ״בר ראובן״, ושם המקום היה ״אבן״ כי אולי היתה שם אבן גדולה לסימן גבול המקום, רד״ק.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ז) וְ⁠עָלָ֨ה הַגְּ⁠ב֥וּל⁠ ׀ דְּ⁠בִ֘רָה֮ מֵעֵ֣מֶק עָכוֹר֒ וְ⁠צָפ֜וֹנָה פֹּנֶ֣ה אֶל⁠־הַגִּ⁠לְגָּ֗ל אֲשֶׁר⁠־נֹ֙כַח֙ לְ⁠מַעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֔⁠ים אֲשֶׁ֥ר מִנֶּ֖⁠גֶב לַנָּ֑⁠חַל וְ⁠עָבַ֤ר הַגְּ⁠בוּל֙ אֶל⁠־מֵי⁠־עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ וְ⁠הָי֥וּ תֹצְ⁠אֹתָ֖יו אֶל⁠־עֵ֥ין רֹגֵֽל׃
    And the border went up to Debir from the valley of Achor, and so northward, looking toward Gilgal, that is over against the ascent of Adummim, which is on the south side of the brook; and the border passed along to the waters of En-Shemesh, and the it extended to En-Rogel.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְסָלֵק תְּחוּמָא לִדְבִיר מִמֵישַׁר עָכוֹר וְצִפּוּנָא מִתְפְּנֵי לְגִלְגָלָא דְלָקֳבֵיל מַסְקָנָא דַאֲדֻמִים דְמִדָרוֹם לְנַחֲלָא וְעָבַר תְּחוּמָא לְמֵי עֵין שֶׁמֶשׁ וַהֲוָן מַפְקָנוֹהִי לְעֵין קַצְרָה.
    ועלה הגבול דבירה מעמק עכור – שהיה עמק עכור בין אבן בהן לדביר.
    וצפונה פונה אל הגלגל – וכשמגיע כנגד הגלגל, מרחיב הגבול ויוצא חוץ מן המצרא לצד צפון אל הגלגל, אשר הוא נוכח למעלהב אדומים אשר המעלה בדרום הנחל, נמצא הנחל חוץ לחוט שהוא שלא בגבול יהודה.⁠ג
    מנגבד לנחל – עמקה ומדרון היה בלא מים.
    אלו עין רגל – מעיין הכובסים, כך תירגמו יונתן, עיןז קצרא, וקורא לכובס רוגל, על שם שבועט את בגדי הצמר ברגליו, פולייר בלעז.
    א. כן בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו. בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34: ״חוט המצר״.
    ב. בכ״י לוצקי 777 נוספה כאן בטעות (כנראה בהשפעת יהושע ט״ו:ג׳) מלת: ״עקרבים״.
    ג. בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו מופיעה כאן מלת: ״נזכר״. ואפשר שהוא שיבוש של המלה ״מנגב״ בד״ה הבא שהושמטה בכ״י אלו. בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34 המלה חסרה ומופיעה המלה ״מנגב״ בד״ה הבא.
    ד. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו הושמטה המלה, ועיין בהערה הקודמת.
    ה. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו: ״עמוק״, ועיין בהערה הקודמת.
    ו. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״אבל״.
    ז. כך בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״שן״.
    The boundary went up to Devir from the Valley of Ochor. The Valley of Ochor was between Even Bohan and Devir.
    And it turned northward to Gilgol. When it reached Gilgol, the boundary widens, and the borderline extends northward to Gilgol which is opposite Maalei-adumim, whose elevation [Maalei] is south of the Valley. The valley therefore is outside the borderline and is not within the boundary of Yehudah.
    South of the Valley. It was a steep incline without water.⁠1
    To Ein-rogel A spring where laundry was washed, which is translated by Targum Yonason, עֵין קַצְרָה. In Scripture a launderer is called רגֵל because he treads woolen clothes with his feet, (רֶגֶל). folos in old French.
    1. נַחַל is usually translated as a river, but since as Rashi comments, there was no water, he translates it as a valley.
    וצפונה פונה אל הגלגל – נמצא הגלגל בתוך שלו, שהגלגל נשאר בדרום החבל למעלה אדומים אשר מנגב לנחל.
    עין רוגל – תרגומו עין קצריא ופת׳: מעיין הכובשים.
    AND SO NORTHWARD, LOOKING TOWARD GILGAL. Thus Gilgal was in Judah's boundary, for Gilgal remained south of the cord that is over against the ascent of Adummim, which is on the south side of the brook.
    EIN-ROGEL. The Targum renders ein-rogel by en katzra. Its meaning is the fountain of the fullers.
    אל הגלגל אשר נכח למעלה אדמים – נקרא המקום גלגל ונקרא גלילות לענין ידוע אצלם, ואדומים גם כן שם מקום נקרא כך לעניין ידוע אצלם, וכן תרגם יונתן: למסקנא דאדמים.
    אל עין רוגל – תרגם יונתן: לעין קצרא, וקצרא בדברי רז״ל הוא כובס הבגדים. ותרגם יונתן שדה כובס (ישעיהו ז׳:ג׳) – חקל משטא קצריא. ונקרא הכובס רוגל לפי שמשפשף הבגדים ברגליו בעת שמכבסם.
    נוכח – נגד.
    מעמק עכור – כי מאבן בהן בן ראובן בא הגבול לעמק עכור, עם שלא נזכר ומעצמו יובן.
    וצפונה פונה – כשבא הגבול מול הגלגל היה חוט המיצר מרחיב ויוצא לצד צפון אל הגלגל, אשר היא נוכח מעלה אדומים, אשר המעלה ההיא עומדת בדרום הנחל, והגבול הלך מהגלגל נכחו אל מעלה אדומים, והנחל היה מן החוט המיצר ולחוץ שלא בגבול יהודה.
    ועבר הגבול – ממעלה אדומים.
    והיו תוצאותיו וכו׳ – בצפון עין רוגל היה סוף הגבול בזה הרוחב, ומשם והלאה נכנס חוט המיצר לפנים ונתקצר הנחלה.
    ועלה הגבול דברה – ר״ל מאבן בהן ירד לעמק עכור ומשם עלה דבירה, ודביר היה מיהודה (לקמן פסוק מט), לכן לא נזכר סימן זה בגבול בנימין (יח, יט):
    וצפונה פנה אל הגלגל – פי׳ פה נטה החוט ממהלכו לצד צפון, ומ״ש אל הגלגל פי׳ אל הגליל, כי גלגל היה לפני עמק עכור בין הירדן ובין יריחו (כנ״ל ה, י; ז, כו), כי בגבול בנימין אמר (לקמן יח, יז) ויצא אל גלילות אשר נכח מעלה אדומים, ושם לא הזכיר אשר מנגב לנחל, כפ״ז נוכח מעלה אדומים ר״ל מגבול לה היו גלילות הרבה והיו לבנימין, וגליל א׳ מהם שהוא אשר מנגב לנחל היה ליהודה, ועליו כיון פה אל הגלגל אשר נכח למעלה אדמים, אותו שהוא מנגב לנחל שזה היה מיהודה. ושם כיון על יתר הגלילות שהיו לבנימין, ולשם יצא חוט גבול בנימין. ונליזה זו שנלוז החוט צפונה נמשך עד עין רוגל, כמ״ש והיו תוצאותיו אל עין רגל, ששם התחיל החוט לחזור אל קו הישר עד שעין רוגל היה תכלית הנליזה, וכשבא לגיא בן הנום היה החוט בקו הישר המגביל נגד דביר ואבן בהן. ובזה תבין מ״ש בגבול בנימין (שם, טז - יז) וירד עין רוגל ותאר מצפון ויצא עין שמש ויצא אל גלילות אשר נכח מעלה אדומים וירד אבן בהן, כי החוט שהלך מעין רוגל לעין שמש יצא לחוץ, ובבואו בעין שמש שם תאר עין שמש משלש רוחות, שזה גדר תאר, ומשם יצא אל גלילות מעלה אדומים כי חזר ונלוז לפנים, שגם ע״ז בא לשון יציאה, וירד אבן בהן ושם היה בקו הישר הקודם נגד גיא בן הנום:
    אל הגלגל – איננו המקום שמלו שם רק גלגל אחר נקרא למטה (י״ח:י״ז) גלילות וע״כ הולך ומפרש אשר נכח וגו׳.
    וְעָלָ֨ה הַגְּב֥וּל | דְּבִרָה֮ אל דביר שבנחלת יהודה1 מֵעֵ֣מֶק עָכוֹר֒ אשר היה בין אבן בהן לדביר2, וְצָפ֜וֹנָה פֹּנֶ֣ה הגבול3 אֶל-הַגִּלְגָּ֗ל הגליל4 אֲשֶׁר-נֹ֙כַח֙ ממול5 לְמַעֲלֵ֣ה אֲדֻמִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִנֶּ֖גֶב מדרום6 לַנָּ֑חַל, וְעָבַ֤ר הַגְּבוּל֙ ממעלה אדומים7 אֶל-מֵי-עֵ֣ין שֶׁ֔מֶשׁ, וְהָי֥וּ תֹצְאֹתָ֖יו קְצוֹתָיו של הגבול אֶל-עֵ֥ין רֹגֵֽל8:
    1. מלבי״ם.
    2. רש״י.
    3. מלבי״ם.
    4. מלבי״ם. ונקרא המקום גלגל ונקרא גלילות ואדומים, וכן תרגם יונתן ״למסקנא דאדמים״, רד״ק.
    5. מצודת ציון.
    6. תרגום יונתן.
    7. מצודת דוד.
    8. הוא מעיין הכובסים, רש״י. ונקרא הכובס רוגל לפי שמשפשף הבגדים ברגליו בעת שמכבסם, רד״ק. וכן תרגמו יונתן שדה כיבוס ״חקל משטא קצריא״, רש״י.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ח) וְ⁠עָלָ֨ה הַגְּ⁠ב֜וּל גֵּ֣י בֶן⁠־הִנֹּ֗⁠ם אֶל⁠־כֶּ֤תֶף הַיְבוּסִי֙ מִנֶּ֔⁠גֶב הִ֖יא יְ⁠רוּשָׁלָ֑͏ִם וְ⁠עָלָ֨ה הַגְּ⁠ב֜וּל אֶל⁠־רֹ֣אשׁ הָהָ֗ר אֲ֠שֶׁ֠ר עַל⁠־פְּ⁠נֵ֤י גֵֽי⁠־הִנֹּ⁠ם֙ יָ֔מָּ⁠ה אֲשֶׁ֛ר בִּקְצֵ֥ה עֵמֶק⁠־רְ⁠פָאִ֖ים צָפֽוֹנָה׃
    And the border went up by the Valley of the son of Hinnom to the side of the Jebusite southward — which is Jerusalem — and the border went up to the top of the mountain that lies before the Valley of Hinnom westward, which is at the uttermost part of the valley of Rephaim northward.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְסָלֵיק תְּחוּמָא לְחֵילַת בַּר הִנֹם דִלְעִיבַּר יְבוּס מִדָרוֹמָא הִיא יְרוּשְׁלֵם וְסָלֵק תְּחוּמָא לְרֵישׁ טוּרָא דְעַל אַפֵּי חֵילַת הִנֹם מַעַרְבָא דְבִּסְיָפֵי מֵישַׁר גִבָּרַיָא צִפּוּנָא.

    רמז כד

    [ועלה] (ותאר) הגבול [גי בן הנם] אל כתף היבוסי – זה שאמר הכתוב וילך הוא ושמואל וישבו בניות (שמואל א י״ט:י״ח) וכתיב הנה דוד בניות ברמה (שמואל א י״ט:י״ט), אמר רבה וכי מה ענין ניות אצל רמה, אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם אמרי כתיב וקמת ועלית אל המקום (דברים י״ז:ח׳) מלמד שבהמ״ק גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוה מכל הארצות. לא הוו ידעי מקומו היכא, אייתו ספר יהושע, (בכלהו שבטים) [בשבט יהודה] כתיב ועלה הגבול בשבט בנימן [וירד] כתיב (ועלה ותאר לא כתיב) ש״מ הכא הוא מקומו, סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי, אמרו נחתי ביה קליל כדכתיב ובין כתפיו שכן (דברים ל״ג:י״ב). ואית דאמרי גמירי דסנהדרין בחלקו של יהודה ושכינה בחלקו של בנימן ואי מדלינן ליה אתפליגו ליה טובא מוטב דנחתי פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן (דברים ל״ג:י״ב), ועל דבר זה נתקנא בו דואג האדומי בדוד כדכתיב כי קנאת ביתך אכלתני (תהלים ס״ט:י׳), וכתיב שיר המעלות זכור י״י לדוד את כל ענותו (תהלים קל״ב:א׳) אשר נשבע לי״י נדר לאביר יעקב (תהלים קל״ב:ב׳) אם אבוא באהל ביתי אם אעלה על ערש יצועי (תהלים קל״ב:ג׳), אם אתן שנת לעיני וגו׳ (תהלים קל״ב:ד׳) עד אמצא מקום לי״י משכנות לאביר יעקב (תהלים קל״ב:ה׳) הנה שמענוה באפרתה (תהלים קל״ב:ו׳) זה יהושע דקא אתי משבט אפרים מצאנוה בשדי יער (תהלים קל״ב:ו׳) זה בנימן דכתיב ביה בנימין זאב יטרף (בראשית מ״ט:כ״ז).
    אל כתף היבוסי מנגב – נמצאת ירושלים חוץ מן החוט ואינה בגבול בני יהודה אלא בגבול בני בנימין שהוא בצפונו של יהודה.
    ועלה הגבולא גיב בן הנם – עודנו עולה מעט עד עין עיטם, ומשם והלאה הוא יורד, וזהו שאמרו רבותינוג בשחיטת קדשים (זבחים נ״ד:) סבור למבנייה בעיןד עיטם שהוא גבוה מירושלים מעט.
    א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777 ובכ״י אחרים המלה חסרה.
    ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו: ״גיא״.
    ג. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 הושמטו המלים: ״שאמרו רבותינו״.
    ד. כן בכ״י פריס 163. בכ״י לוצקי 777: ״עין״.
    The boundary went up to the valley of Ben-hinom. It continued going up somewhat until it reached Ein-itim and from there on it descends. This is what our Rabbis, of blessed memory, said in the chapter of שְׁחִיטַת קָדְשִׁים:⁠1 They considered building [the Beis Ha Mikdosh] in Ein-itim which is a bit higher than Yerushalayim.⁠2
    To the southern side of the Yevusi. Yerushalayim is outside the boundary line, and is not in the boundary of Yehudah, but within the boundary of Binyomin which is to the north of Yehudah.
    1. See Maseches Zevachem 54b.
    2. Since the verse states, "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן, and He resides between his shoulders,⁠" (Devarim 33:12), they remarked, "Let us descend a little, because the shoulders are below the head.⁠" The verse states that the Almighty will reside between the shoulders of the boundary of Binyomin, i.e., that the Beis Ha Mikdosh which is the resting place of the Shechina, will be built in the area of the Tribe of Binyomin. King David thought it should be built at Ein-itim which is twenty-three amohs higher than Yerushalayim, but they said, "There is nothing more pleasing about the ox than his shoulders.
    ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים – כשהחבל עולה אל כתף ירושלים בדרומה של ירושלים, נמצא שהחבל פולט את ירושלים מחוץ לתחומו של יהודה כלפי צפון ומניחה בחלקו של בנימין, וזו היא ששנינו, מה היה בחלקו של בנימין ירושלים והר הבית והלשכות והעזרות ובמקצת אל כתף היבוסי מנגב ירושלים, הוא מקום המזבח שקנה דוד מאת ארונה היבוסי, היתה רצועה יוצאה מחלקו של בנימין ונכנסה לחלקו של יהודה ועליה מזבח בנוי, דכתיב: אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלים.
    AND THE BORDER WENT UP BY THE VALLEY OF THE SON OF HINNOM UNTO THE SIDE OF THE JEBUSITE SOUTHWARD, THE SAME IS JERUSALEM. When the border ascends to the southern side of Jerusalem, the cord leaves Jerusalem outside of the northern boundary of Judah.⁠1 It places Jerusalem in Benjamin's portion of the land. We learn this from a Talmudic text wherein we read: "What was in the portion of Benjamin? Jerusalem, the temple mount, the chambers, the courtyards (The Court of Women, the Court of Israelites, the Priests’ Court.), and part of the side of the Jebusite south of Jerusalem, [that is] the place that David bought from Aravnah the Jebusite from where a strip projected from the portion of Benjamin, into the portion of Judah and on it the altar [of sacrifice] was built. This is written in Scripture, namely, unto the side of the Jebusite southward, the same is Jerusalem.⁠"2
    1. Cf. Rashi: "To the south side of the Jebusite: the same is Jerusalem: Jerusalem is found to be outside the line, and not in the boundary of Judah, but in the boundary of Benjamin, which is north of Judah.⁠"
    2. Avot De'Rabbi Natan 35:3.
    גי בן הנם – תרגם יונתן חילת בר הינם, והיה הגיא הזה סמוך לירושלם, והוא המקום אשר טמא יאשיהו מפני הגלולים שהיו בו. ושם אדוני המקום מקדם בן הנום והנום.
    ומה שנאמר: ועלה הגבול, והמקום היה גי, אינו אומר ועלה כנגד הגיא, אלא אל המקום שהיה בו הגיא, בכל אלה הגבולים הוא אומר ועלה כי ירושלם גבוה מכל הארצות.
    עמק רפאים – תרגם יונתן: מישר גבריא, והוא שנאמר עליו: כמלקט שבלים בעמק רפאים (ישעיהו י״ז:ה׳). והיה המקום ההוא מאז מקום הגבורים הענקים.
    ועלה הגבול גי בן הנם אל כתף היבוסי מנגב היא ירושלם – ידמה מזה המקום שירושלם לא נתחלקה לשבטים ואולם מה שאמר אחר זה ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להוריש׳ וישב היבוסי את בני יהודה בירושלם יורה שירושלם היתה מנחלת בני יהודה כי לא אמר לא יכלו בני ישראל להורישם אך אמר לא יכלו בני יהודה להורישם, וממה שאמר בנחלת בנימין במנין עריהם אשר נפלו להם בנחלה וצלע האלף והיבוסי היא ירושלם ידמה כי ירושלם היתה מנחלת בני בנימין ולזה נפלה המחלוקת אם נתחלקה ירושלם לשבטים אם לא, כבר יפול ספק במה שנזכר בכאן מנחלת בני יהודה שאחר כך נתנו קצת מעריהם למטה שמעון וזכר הסבה בזה כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם איך יתכן והנה היתה זאת החלוקה כלה בגורל על פי י״י האם נעלם ממנו דבר עד שינתן בתחלה לשבט יהודה יותר מהראוי ואחר כך כשרא׳ שלא הספיק הוכרח לתת לשבט שמעון מנחלת בני יהודה הנה זה לא יתכן שידומ׳ בזה האופן ואנחנו נאמר בהיתר זה הספק כי תוך גבולות נחלת בני יהודה שהיו מכוונים מאת הש״י היו מן הערים יותר מן הראוי להם ולא נפלו כל הערים ההם לבני יהודה אך נמנו מפני היותם כלם בתוך גבולותיהם ואחר זה ביאר מה שהיה מאלו הערים לשבט שמעון ובזה נתקיים מה שאמר בתורה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל כמו שבארנו שם.
    ועלה הגבול – מעין רוגל נכנס הגבול לפנים, לצד הדרום, ועלה במעלה ההר לגי בן הנם, אשר עמדה מצד ירושלים בדרומה (וירושלים עצמה היתה מנחלת בנימן אבל רצועה היתה יוצאת מנחלת יהודה ובאה בירושלים זבחים נ״ד:) ואמר לשון ועלה כי ירושלים היתה גבוהה מכל ארץ ישראל, זולת עין עיטם.
    היא ירושלים – על היבוסי יאמר.
    ועלה הגבול אל ראש ההר – עודנו עולה עד מעין מי נפתוח, והוא עין עיטם הנזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה (זבחים נ״ד:).
    ימה – ההר היה במערבה של גי בן הנם ובקצה הצפוני של עמק רפאים, נמצא העמק היה מגבול יהודה.
    ועלה הגבול – עליה זו נמשכה עד מעין מי נפתוח ומשם התחיל לירד, כמ״ש חז״ל סבר למבניה בעין עיטם דמדלי טפי (זבחים נד ב):
    היא ירושלם – נקרא כתף היבוסי על שישבו בו יבוס, וכשאמר מנגב מבואר שירושלים היה לבנימין ונחשב בנחלתו (יח, כח):
    ועלה הגבול אל ראש ההר – פי׳ התחלת ההר בקצה שפועו, ובנחלת בנימין (שם, טז) קרא זה קצה ההר:
    גיא הנום ימה – ר״ל ההר היה במערב של גיא בן הנום ובצפון של עמק רפאים:
    היבוסי – הזכיר העם היושב בעיר במקום העיר עצמה הנקראת יבוס (שופטים י״ט:י׳).
    וְעָלָ֨ה1 הַגְּב֜וּל מעין רוגל ונכנס לפנים, לצד דרום, ועלה במעלה ההר2 לְגֵּ֣י בֶן-הִנֹּ֗ם, אֶל-כֶּ֤תֶף צד הַיְבוּסִי֙ מִנֶּ֔גֶב מדרום3, והיבוסי4 הִ֖יא יְרֽוּשָׁלִָ֑ם, וירושלים עצמה היתה מנחלת בנימין5 אבל רצועה היתה יוצאת מנחלת יהודה ונכנסת לירושלים6, וְעָלָ֨ה הַגְּב֜וּל אֶל-רֹ֣אשׁ הָהָ֗ר עד מעיין מי נפתוח7, אֲ֠שֶׁר עַל-פְּנֵ֤י גֵֽי-הִנֹּם֙8 יָ֔מָּה ומערבה לו9, הוא ראש ההר10 אֲשֶׁ֛ר בִּקְצֵ֥ה עֵֽמֶק-רְפָאִ֖ים צָפֹֽנָה:
    1. ואמר לשון ועלה כי ירושלים היתה גבוהה מכל ארץ ישראל זולת עין עיטם, רש״י, מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. תרגום יונתן.
    4. ר״י קרא, מצודת דוד, מלבי״ם.
    5. רש״י.
    6. זבחים נד:, ר״י קרא, מצודת דוד.
    7. והוא עין עיטם הנזכר בדברי רבותינו זכרונם לברכה (זבחים נד:), מצודת דוד.
    8. תרגם יונתן ״חילת בר הינם״, והיה הגיא הזה סמוך לירושלים והוא המקום אשר טמא יאשיהו מפני הגלולים שהיו בו, ושם אדוני המקום מקדם בן הנום והנום, רד״ק.
    9. בקצה הצפוני של עמק רפאים, נמצא שהעמק היה מגבול יהודה, מצודת דוד.
    10. מלבי״ם.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ט) וְ⁠תָאַ֨ר הַגְּ⁠ב֜וּל מֵרֹ֣אשׁ הָהָ֗ר אֶל⁠־מַעְיַן֙ מֵ֣י נֶפְתּ֔וֹחַ וְ⁠יָצָ֖א אֶל⁠־עָרֵ֣י הַר⁠־עֶפְר֑וֹן וְ⁠תָאַ֤ר הַגְּ⁠בוּל֙ בַּעֲלָ֔ה הִ֖יא קִרְיַ֥ת יְ⁠עָרִֽים׃
    And the border was drawn from the top of the mountain to the fountain of the waters of Nephtoah, and went out to the cities of mount Ephron; and the border was drawn to Baalah — which is Kiriath-Yearim.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְיִסְחַר תְּחוּמָא מֵרֵישׁ טוּרָא לְמַבּוּעֵי מֵי נֶפְתּוֹחַ וְנָפֵק לְקִרְוֵי טוּרָא דְעֶפְרוֹן וְיִסְחַר תְּחוּמָא לְבַעֲלָה הִיא קִרְיַת יְעָרִים.
    ותאר – לשון ונסב בעוגל, כמו ובמחוגה יתאריהו (ישעיהו מ״ד:י״ג). ויונתן תרגם את כולם ויסחר.⁠א
    ויצא אל ערי הר עפרון – החוט יוצא לצד צפון, והגבול מרחיב עד ערי הר עפרון.
    ותאר הגבול בעלהב – אין זה לצד המערב, אלא בליטא לצד צפון.
    ג[בעלה היא קרית יערים – יש לומר לפי שבעלה הוא יער בלשון ארמי, לכך פירש הוא קרית יערים.]
    א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 הושמטה המלה: ״ויסחר״.
    ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 הושמטה המלה: ״בעלה״.
    ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.
    And it encompassed. This is an expression of circling, similar to, "and with a compass, he circles it.⁠"1 Targum Yonatan translates them all, and he encircled.
    And extended to the cities of Mount Efron. The boundary line extended northward, and the boundary widens to encompass the cities of Mount Efron.
    And the boundary circled to Baaloh. This is not in a westerly direction, but its projection was to the north.
    1. Yeshayahu 44:13.
    ותאר הגבול – כל מקום גבוה כתיב בו: ועלה הגבול וכל מקום נמוך כתיב בו: וירד, אבל מקום שוה שאין בו לא עלייה ולא ירידה כתיב בו: ותאר – בלעז אדרצבט,⁠1 כמו יתארהו בשרד וגו׳ ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מ״ד:י״ג).
    1. בלעז: adrecevet.
    AND THE BORDER WAS DRAWN. Scripture employs the term ve-alah ha-gevul (the border shall ascend) when it refers to a high place.⁠1 It uses the term ve-yarad (descend) when it refers to low place.⁠2 However, when Scripture refers to a level place, a place which does not ascend or descend then it uses the term ve-ta'ar. Ve-ta'ar's meaning in the vernacular is adartzabt. Compare, he marketh it out (yeta'arehu) with a pencil… and he marketh it out with the compasses (Isaiah (44:13).
    1. When it refers to the boundary going up.
    2. When it refers to the boundary descending.
    ותאר הגבול – כל ותאר תרגם יונתן: יסחור, כמו: ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מ״ד:י״ג), שהוא ענין סבוב.
    מעין מי נפתוח – הוא הנקרא בדברי רז״ל עין עיטם.
    ותאר – ענין הקפה וסבוב, כמו: ובמחוגה יתארהו (ישעיהו מ״ד:י״ג).
    ויצא אל ערי הר עפרון – רצה לומר, בעבר הצפוני, והיו משל יהודה.
    ותאר הגבול – כבר גדרתי שכל מקום שאומר ותאר, נסב בעוגל של שלש רוחות, ופה הקיף החוט בעוגל ולקח רצועה עגולית מחלקו של בנימין לחלקו של יהודה, כמ״ש חז״ל (יומא יב א) רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת לחלקו של בנימין ועליו מזבח בנוי, עד שבמעין מי נפתוח נשלם ההיקף הזה. ולכן אצל בנימין (יח, טז) לא נזכר ותאר, כי שם היה החוט בגבנונית העיגול לא בקערוריתו:
    ותאר הגבול בעלה – קרית יערים היה ליהודה (פסוק ס), והיה מגביל כל רוחב גבול בנימין (יח, יד - טו), ומ״ש היא קרית יערים כי בעלה אחרת היה בנגב (פסוק כט), והיא בלה שנתנה לשמעון (יט, ג), וע״כ קרא לקרית יערים (שמואל א ו, ב) בשם בעלי יהודה. ולפ״ז יצא החוט לצפון אל ערי הר עפרון, ושם הקיף את קרית יערים משלש רוחות ונכנסה בגבול יהודה, אבל כולה היתה בולטת מן קו המצר לצד חוץ נגד נחלת בנימין, ואצל קרית יערים בצד דרומו היה ים אחד או מקום שנקרא כן, וכאשר יצא החוט והקיף קרית יערים שב במסבתו שהקיף את קרית יערים פאת מערבו וצפונו, וחזר בפאת מזרח של קרית יערים ונסב אל דרומו והגיע ימה, וז״ש:
    ותאר – שורש תאר כמו סבב וממנו שורש תור שהוא נרדף לרגל, ותואר ענינו התוים המסבבים את הצורה וכן בלשונותינו (Contorno, Umriss).
    וְתָאַ֨ר והקיף1 הַגְּב֜וּל בסיבוב2 מֵרֹ֣אשׁ הָהָ֗ר אֶל-מַעְיַן֙ מֵ֣י נֶפְתּ֔וֹחַ3, וְיָצָ֖א בעבר הצפוני4 אֶל-עָרֵ֣י הַר-עֶפְר֑וֹן שבנחלת יהודה5, וְתָאַ֤ר והקיף6 הַגְּבוּל֙ לצד בַּעֲלָ֔ה הִ֖יא קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים שבנחלת יהודה7:
    1. רש״י, רד״ק, מלבי״ם, מצודת ציון.
    2. רש״י, רד״ק, מלבי״ם, מצודת ציון.
    3. הוא הנקרא בדברי רז״ל עין עיטם, רד״ק.
    4. מצודת דוד.
    5. מצודת דוד.
    6. רש״י, רד״ק, מלבי״ם.
    7. כי ״בעלה״ אחרת היה בנגב שניתנה לשבט שמעון כמובא להלן בפס׳ כ״ט, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (י) וְ⁠נָסַב֩ הַגְּ⁠ב֨וּל מִבַּ⁠עֲלָ֥ה יָ֙מָּ⁠ה֙ אֶל⁠־הַ֣ר שֵׂעִ֔יר וְ⁠עָבַ֞רא אֶל⁠־כֶּ֧תֶף הַר⁠־יְ⁠עָרִ֛ים מִצָּ⁠פ֖וֹנָה הִ֣יא כְ⁠סָל֑וֹן וְ⁠יָרַ֥ד בֵּֽית⁠־שֶׁ֖מֶשׁ וְ⁠עָבַ֥ר תִּמְנָֽה׃
    And the border turned about from Baalah westward to mount Seir, and passed along to the side of mount Jearim on the north — which is Chesalon — and went down to Beth-Shemesh, and passed along by Timnah.
    א. וְעָבַ֞ר =א,ש1,ק,ב1,ש2 (בטעם גרשיים) וכמו כן בדפוסים, וכך אצל ברויאר ומג"ה.
    • ל=וְעָבַ֕ר (בטעם זקף גדול), וכך אצל דותן ובהקלדה ובמכון ממרא.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּמִסְתַּחַר תְּחוּמָא מִבַּעֲלָה לְיַמָא לְטוּרָא דְשֵׂעִיר וַעֲבַר לְעִיבַּר טוּר יְעָרִים מִצִפּוּנָא הִיא כְסָלוֹן וְנָחִית לְבֵית שֶׁמֶשׁ וַעֲבַר לְתִמְנָא.
    ונסב הגבול מבעלה ימה – עכשיו חוזר למיניינוא הראשון, מן המזרח למערב.
    אל כתף הרב יערים מצפונהג – שהיה חוט בצפונו של הר יערים, נמצא הר יערים בתוך גבול יהודה לפנים מן החוט.⁠ד
    א. כן בכ״י לוצקי 777 וברוב כ״י. בכ״י סנקט פטרבורג I C 6: ״ לעניינו״.
    ב. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״ים״.
    ג. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״צפונה״.
    ד. כן בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34. בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו הושמטו המלים: ״מן החוט״.
    The boundary turned from Baaloh westward. Now he reverts to his previous description [of the cities] from the east to the west.
    To the side of Mount Yearim to the north. The borderline was to the north of Mount Yearim. Thus Mount Yearim was within the boundary of Yehudah, within the borderline.
    מבעלהא ימה אל הר שעיר – פתרונו: למערבו של הר שעיר והיו תוצאותיו הימה.
    א. כך תיקן עפנשטיין. בכ״י (לפי עדותו): ״מבעלהן״.
    AND THE BORDER TURNED ABOUT FROM BAALAH WESTWARD UNTO MOUNT SEIR. Its meaning is: And the border shall turn west of mount Seir and end at the sea.⁠1
    1. The Mediterranean.
    ימה – כלפי המערב.
    מצפונה – נמצא הר יערים, היא כסלון, לפנים מן הגבול, ומשל יהודה היתה.
    ונסב מבעלה ימה – כי לשם סבב כמין דל״ת. ובזה תבין איך יצויר שבנחלת בני בנימין (יח, טו) אמר שיצא הגבול מבעלה ימה ושם יצא ממערב למזרח, ואיך פגע בים הזה? רק ים זה היה בדרום בעלה בפאת מזרחו, ומן הים סבב אל הר שעיר, כי שלשלת הר יהודה נוגע בצד דרומו בהר שעיר, וחלק ממנו נקרא בשם הר שעיר, ועבר אל המערב והגיע מצפון לכסלון ואינו כסיל הנזכר בפסוק למ״ד שהיה בנגב וניתן לשמעון:
    וירד בית שמש – משל יהודה (כי היה עוד בית שמש בנחלת יששכר (לקמן יט, כב) ובנחלת נפתלי (שם לד), וכן תמצא (שמואל א ה, י; וא״ו, יב) שארון ה׳ הוחזר מעקרון לבית שמש ומשם לקרית יערים):
    ועבר תמנה – שהיתה ליהודה (פסוק נז):
    הר שעיר – איננו ירושת עשו רק הר אחר לצפון יהודה קרוב לבית שמש ותמנה.
    וְמן המזרח למערב1, נָסַב֩ הקיף הַגְּב֨וּל מִבַּעֲלָ֥ה יָ֙מָּה֙ כלפי המערב2 אֶל-הַ֣ר שֵׂעִ֔יר וְמשם עָבַ֕ר אֶל-כֶּ֧תֶף מורד הַר-יְעָרִ֛ים מִצָּפ֖וֹנָה לו, שהיתה לנחלת יהודה3, הִ֣יא הר יערים הנקראת גם4 כְסָל֑וֹן, וְיָרַ֥ד משם הגבול אל בֵּֽית-שֶׁ֖מֶשׁ, וְעָבַ֥ר אל תִּמְנָֽה השייכת לנחלת יהודה5:
    1. רש״י.
    2. תרגום יונתן, ר״י קרא, מצודת דוד. כי לשם סבב כמין דל״ת, ובזה תבין איך יצויר שבנחלת בני בנימין (יח, טו) אמר שיצא הגבול מבעלה ימה ושם יצא ממערב למזרח, ואיך פגע בים הזה? רק ים זה היה בדרום בעלה בפאת מזרחו, ומן הים סבב אל הר שעיר, כי שלשלת הר יהודה נוגע בצד דרומו בהר שעיר, וחלק ממנו נקרא בשם הר שעיר, מלבי״ם.
    3. נמצא שכסלון לפנים מן הגבול ומשל יהודה היתה, מצודת דוד.
    4. מצודת דוד.
    5. להלן פס׳ נ״ז, מלבי״ם.
    תרגום יונתןרש״יר״י קראמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יא) וְ⁠יָצָ֨א הַגְּ⁠ב֜וּל אֶל⁠־כֶּ֣תֶף עֶקְרוֹן֮ צָפ֒וֹנָה֒ וְ⁠תָאַ֤ר הַגְּ⁠בוּל֙ שִׁכְּ⁠ר֔וֹנָה וְ⁠עָבַ֥ר הַר⁠־הַֽבַּ⁠עֲלָ֖ה וְ⁠יָצָ֣א יַבְנְ⁠אֵ֑ל וְ⁠הָי֛וּ תֹּצְ⁠א֥וֹת הַגְּ⁠ב֖וּל יָֽמָּ⁠ה׃
    And the border went out to the side of Ekron northward; and the border was drawn to Shikkeron, and passed along to mount Baalah, and went out at Jabneel; and the border extended to the sea.
    תרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְנָפַק תְּחוּמָא לְעִבַּר עֶקְרוֹן לְצִפּוּנָא וְיִסְחַר תְּחוּמָא לְשִׁכָּרוֹן וַעֲבַר לְטוּר בַּעֲלָה וְנָפֵק לְיַבְנְאֵל וַהֲווֹן מַפְקָנוֹהִי דִתְחוּמָא לְיַמָא.
    והיו תוצאות הגבול – סוף המצר.
    ימה – אל הים הגדול שהוא מצר מערבי.
    The boundary went out – Referring to the end of the boundary.
    Toward the sea. Referring to the Great Sea [the Mediteranean] which is the western boundary [of Eretz Yisroel].
    צפונה – והיה עקרון לפנים מן הגבול.
    תוצאות – סוף הגבול כלה אל הים הגדול.
    ויצא – נלוז שנית לצד צפון אל כתף עקרון מפלשתים, והיתה ליהודה (פסוק מה):
    ותאר וכו׳ שכרונה. היה חוץ למצר והקיפו מג׳ רוחות וחזר החוט למקום שהיה בו נגד כתף עקרון, ועבר ביושר אל הר הבעלה, ומשם יצא ונלז מישרו ליבנאל. ואינו יבנאל של נפתלי (יט, לג):
    ויצא – חוץ מן השורה למקום פתוח כמו ויצאו אל מדבר שור (בשלח).
    יבנאל – היא יבנה ששם גלתה סנהדרין בחורבנה של ירושלים, ונזכרת ג״כ בד״ה ב כ״ו:ו׳.
    וְיָצָ֨א הַגְּב֜וּל אֶל-כֶּ֣תֶף צד עֶקְרוֹן֮ צָפוֹנָה֒, כאשר עקרון היתה לפני הגבול1 ושייכת לנחלת יהודה2, וְתָאַ֤ר וסובב3 הַגְּבוּל֙ שִׁכְּר֔וֹנָה לְשִׁכָּרוֹן4 וְעָבַ֥ר הגבול אל5 הַר-הַֽבַּעֲלָ֖ה וְיָצָ֣א לְיַבְנְאֵ֑ל6, וְהָי֛וּ תֹּצְא֥וֹת והיה סוף7 הַגְּב֖וּל יָֽמָּה אל ים התיכון8 המצר המערבי9:
    1. רש״י.
    2. ראה פס׳ מ״ה להלן, מלבי״ם.
    3. ראה הערות בפס׳ כ׳.
    4. תרגום יונתן.
    5. תרגום יונתן.
    6. תרגום יונתן.
    7. רש״י, מצודת דוד.
    8. מצודת דוד.
    9. רש״י.
    תרגום יונתןרש״ימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יב) וּגְב֣וּל יָ֔ם הַיָּ֥מָּ⁠ה הַגָּ⁠ד֖וֹל וּגְב֑וּל זֶ֠ה גְּ⁠ב֧וּל בְּ⁠נֵֽי⁠־יְ⁠הוּדָ֛ה סָבִ֖יב לְ⁠מִשְׁפְּ⁠חֹתָֽם׃
    And as for the west border, the Great Sea was its border. This is the border of the children of Judah, round about, according to their families.
    תרגום יונתןר״י קרארד״קמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וּתְחוּם מַעַרְבָא יַמָא רַבָּא וּתְחוּמָא דֵין תְּחוּם בְּנֵי יְהוּדָה סְחוֹר סְחוֹר לְזַרְעֲיַתְהוֹן.
    וגבול ים הימה הגדול וגבול – כלומר הרי פירשתי לך גבול בני יהודה לשלש רוחותם: רוח הדרום, רוח הקדים, רוח הצפון. וזה יהיה לך גבול מערב לרוחב התחום: הים הגדול – העומד במערבו של ארץ ישראל, וגבול – אילו ניסין שבים.
    זה גבול בני יהודה... למשפחותם – וכל עיירות המנויות כאן אינו כי אם עיירות העומדות על הגבול, כדאמר רב יהודה אמר רב לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבול אבל עיירות שעומדות בתוך הגבול לא נימנו כאן.
    AND AS FOR THE WEST BORDER THE GREAT SEA WAS THE BORDER THEREOF. In other words,⁠1 The verse, so to speak, says I have listed 2 three sides of the border of the children of Judah, namely, the south side, the eastern side, and the northern side. Now this will be the border on the west [that is, this will be] the width of the border on the west,⁠3 the great sea which stands west of the land of Israel and its border, which are the islands in the sea.
    THIS IS THE BORDER OF THE CHILDREN OF JUDAH ROUNDABOUT ACCORDING TO THEIR FAMILIES. All the cities mentioned here are cities that stand on the border. This is in keeping with what Rav Judah quoted Rav as saying, namely: Joshua only counted the cities which stood on the border. Scripture does not list cities that stood within the boundary.
    1. Literally, the verse as were says.
    2. Literally, I have explained to you.
    3. The western border, which runs north to south.
    הימה הגדול וגבול – וגבול יהודה למערב היה הים הגדול.
    וגבול – הים, כלומר הים הגדול וגבולו היה גבול יהודה לצד מערב. וכן תרגם יונתן: ותחומיה.
    וגבול ים – גבול המערבי, מן הצפון אל הדרום.
    הימה הגדול – הים הגדול היה לגבול.
    וגבול – רצה לומר, איי הים יחשבו גם הם לגבול יהודה, ונחלתו היו.
    סביב למשפחותם – רצה לומר, המסבב נחלת כל משפחותם.
    וּגְב֣וּל שבט יהודה1 יָ֔ם למערב2 מן הצפון אל הדרום3 היה הַיָּ֥מָּה הים4 הַגָּד֖וֹל התיכון, וּגְב֑וּל זֶ֠ה כולל איי הים היה5 גְּב֧וּל בְּנֵֽי-יְהוּדָ֛ה, סָבִ֖יב לְמִשְׁפְּחֹתָֽם המסבב נחלת כל משפחותם6:
    1. רד״ק.
    2. רד״ק, מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    4. רד״ק.
    5. ר״י קרא, מצודת דוד.
    6. מצודת דוד. וכל עיירות המנויות כאן הם עיירות העומדות על הגבול, כדאמר רב יהודה אמר רב (בבא בתרא נ.) לא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבול אבל עיירות שעומדות בתוך הגבול לא נימנו כאן, ר״י קרא.
    תרגום יונתןר״י קרארד״קמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (יג) וּלְכָלֵ֣ב בֶּן⁠־יְ⁠פֻנֶּ֗⁠ה נָ֤תַן חֵ֙לֶק֙ בְּ⁠ת֣וֹךְ בְּ⁠נֵֽי⁠־יְ⁠הוּדָ֔ה אֶל⁠־פִּ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ לִיהוֹשֻׁ֑עַ אֶת⁠־קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע אֲבִ֥י הָעֲנָ֖ק הִ֥יא חֶבְרֽוֹן׃
    And to Caleb, the son of Jephunneh, he gave a portion among the children of Judah, according to the commandment of Hashem to Joshua, even Kiriath-Arba, Arba being the father of Anak — which is Hebron.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
    הורשת הענקים, עכסה, ועתניאל – שופטים א׳:י׳-ט״ו
    וּלְכָלֵב בַּר יְפוּנֶה יְהַב חוּלְקָא בְּגוֹ בְּנֵי יְהוּדָה עַל מֵימְרָא דַייָ לִיהוֹשֻׁעַ יַת קִרְיַת אַרְבַּע אֲבוּהוֹן דְגִבָּרַיָא הִיא חֶבְרוֹן.
    אל פי ה׳ ליהושע – כמו שאמר הקב״ה ליהושע.
    According to the word of Adonoy to Yehoshua. As the Holy one, blessed is He, said to Yehoshua.⁠1
    1. See above 14:9,10. Even though the city of Chevron had been promised to Caleiv (see Rashi to Bamidbor 14:24), it was not clear within the territory of which tribe it would be located. It was Divinely ordained that Chevron would fall within the territory of the tribe of Yehudah, so that Caleiv would not be separated from his fellow tribesmen.
    הרביעי הוא להזכיר קיום מה שייעד השם יתברך לכלב באשר מלא אחרי י״י ולא הלך בעצת שאר המרגלים שהארץ אשר דרכה רגלו בה תהיה לו לנחלה ולבניו.
    ולכלב בן יפונה נתן חלק בתוך בני יהודה אל פי ה׳ ליהושע את קרית ארבע אבי הענק היא חברון, רוצה לומר שהיה זה ע״פ ה׳ ובהשגחתו, שהוא דבר ליהושע שיתן חברון לכלב ולכן בהשגחתו סבב שיהיה גורל בני יהודה סביב לחברון. וכבר בארתי שלא היה חברון לבני יהודה ממעל לנחלתם, כי היתה נחלתם כפי רבוי זרעם, ואם כלב נטל חברון היה בחלקו, כי לא בקש אותו מפאת התועלת כי אם לכבודו וזכר צדקתו כמו שאמרתי.
    אל פי ה׳ – רצה לומר, לא מעצמו נתנו יהושע לכלב, כי אם על פי ה׳.
    אבי הענק – רצה לומר, ארבע היה אבי הענק, רצה לומר הגדול שבענקים.
    אל פי ה׳ – בכל מקום כתוב על פי ה׳ לבד פה ולקמן (יז, ד) בחלק בנות צלפחד, ולקמן (כא ג) בערי הלוים כתוב אל פי ה׳, באשר בכל אלה כבר היה הצווי מקודם ע״י משה ואינה צווי חדשה, משא״כ בצווי חדשה כתיב תמיד על פי ה׳:
    וּלְכָלֵ֣ב בֶּן-יְפֻנֶּ֗ה נָ֤תַן יהושע חֵ֙לֶק֙ בְּת֣וֹךְ בְּנֵֽי-יְהוּדָ֔ה, ולא מעצמו נתן לו, אלא1 אֶל על2 -פִּ֥י מה שאמר3 יְהוָ֖ה לִֽיהוֹשֻׁ֑עַ, ונתן לו אֶת-קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע, על שם האיש שנקרא ״ארבע״ אשר היה אֲבִ֥י הָעֲנָ֖ק הגדול שבענקים4, וקרית ארבע הִ֥יא העיר חֶבְרֽוֹן5:
    1. מצודת דוד.
    2. תרגום יונתן.
    3. רש״י, אברבנאל, מצודת דוד. וגם למשה ציווה זאת הקב״ה, בכל מקום כתוב על פי ה׳ מלבד ג׳ מקומות שכתוב אל פי ה׳: כאן, לקמן (יז, ד) בחלק בנות צלפחד, ולקמן (כא ג) בערי הלוים, משום שבכל אלה כבר היה הצווי מקודם ע״י משה ואינה צווי חדש, משא״כ בצווי חדש כתוב תמיד על פי ה׳, מלבי״ם.
    4. מצודת דוד.
    5. ראה גם בבראשית כג, ב.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
     
    (יד) וַיֹּ֤⁠רֶשׁ מִשָּׁ⁠ם֙ כָּלֵ֔ב אֶת⁠־שְׁ⁠לוֹשָׁ֖ה בְּ⁠נֵ֣י הָעֲנָ֑ק אֶת⁠־שֵׁשַׁ֤י וְ⁠אֶת⁠־אֲחִימַן֙ וְ⁠אֶת⁠־תַּלְמַ֔י יְ⁠לִידֵ֖י הָעֲנָֽק׃
    And Caleb drove out from there the three sons of Anak, Sheshai, and Ahiman, and Talmai, the children of Anak.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וְתָרֵיךְ מִתַּמָן כָּלֵב יַת תְּלָתָא בְּנֵי גִבָּרַיָא יַת שֵׁשַׁי וְיַת אֲחִימָן וְיַת תַּלְמַי בְנֵי גִבָּרַיָא.
    ויורש משם כלב – לאחר מיתת יהושע,⁠1 שעדיין בימי יהושע לא נלכדה חברון, וכן הוא אומר בספר שופטים (שופטים א׳:כ׳). ולאא נכתבה כאן אלא מפני החלוקה.⁠ב
    1. השוו רש״י יהושע י״ט:מ״ז לגבי כיבוש לשם.
    א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״לא״.
    ב. בכ״י לונדון 26879 נוספה כאן הגהה מפי תלמידו של רש״י (אולי ר׳ שמעיה) המשיג על פירוש רבו: ״כך פירש ר׳ {=רש״י}. ואי איפשר, שכבר אמרנו למעלה שלכד יהושע את חברון ואת דביר והכרית את הענקים שבהם. ועל כרחינו צריך לפרש: ויורש משם כלב וגו׳ ויעל משם אל יושבי דביר וגו׳ (יהושע ט״ו:י״ד-ט״ו) – כלומר: כבר הוריש משם כלב את הענקים וכבר עלה אל דביר ולכדה עם יהושע, ונתן נפשו עליהם לכבשם עם יהושע, לפי שבדעתו לשואלם לחלקו, כמו שאמור למעלה: ועתה תנה לי את ההר הזה וגו׳. ויברכהו יהושע ויתן לו את חברון (יהושע י״ד:י״ב-י״ג). לפי שמסר נפשו עליהם נקרא כיבושם כאן על שמו. ולפי שפירש {בכ״י לונדון 26879: שפירשתי} כאן נחלת בני יהודה, גמר ופירש נחלת כלב וכיבוש חברון ודביר. וכן בספר שפטים חזר ופירש עיר שבני יהודה וכלב כיבשו – חברון ודביר, אגב שפירש שם שכיבשו גם הם ירושלים ושאר אומות.⁠״
    And Caleiv drove out from there. This happened after the death of Yehoshua, for during the days of Yehoshua Chevron had not yet been captured, as it is said in the book of Shofetim.1 It was recorded here only because of its relationship to the division of the land [among the tribes.]
    1. See Shofetim 1:20.
    ולכן זכר שמיד נתעסק בלכידתו ושהוריש משם את הכנעני:
    וירש – זה היה בחיי יהושע. ומה שמשמע בס׳ שופטים שהיה אחרי מותו בארתי שם (א, יא), וכן הספור שבא פה מן פסוק ט״ו עד פסוק כ׳ הוכפל שם, ושם בארתי:
    ילידי הענק – חברון היתה נקראת קרית ארבע כבר בימי אברהם. א״כ ארבע האדם הגדול בענקים קדם לו וענק גזע המשפחה קדם לו יותר ואחימן ששי ותלמי אינם בניו של ענק ממש, וילידי הוא כמו יוצאי ירך, אף על פי שלכאורה היה נראה שהוראת יליד בן ממש.
    ולאחר מיתת יהושע1 וַיֹּ֤רֶשׁ גירש2 מִשָּׁם֙ כָּלֵ֔ב אֶת-שְׁלוֹשָׁ֖ה בְּנֵ֣י הָעֲנָ֑ק שבאו ביחד להילחם נגדו3, אֶת-שֵׁשַׁ֤י וְאֶת-אֲחִימַן֙ וְאֶת-תַּלְמַ֔י הם יְלִידֵ֖י הָעֲנָֽק הגדול שבענקים4:
    1. רש״י, רלב״ג. ויש מרבותינו שאמרו שגירש אותם עוד בימי יהושע, אברבנאל, מלבי״ם.
    2. תרגום יונתן.
    3. כלי יקר.
    4. מצודת דוד בפס׳ י״ג.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (טו) וַיַּ֣⁠עַל מִשָּׁ֔⁠ם אֶל⁠־יֹשְׁ⁠בֵ֖י דְּ⁠בִ֑ר וְ⁠שֵׁם⁠־דְּ⁠בִ֥ר לְ⁠פָנִ֖ים קִרְיַת⁠־סֵֽפֶר׃
    And he went up from there against the inhabitants of Debir — now the name of Debir beforehand was Kiriath-Sepher.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וּסְלֵיק מִתַּמָן לְוַת יַתְבֵי דְבִר וְשׁוּם דְבַר מִלְקַדְמִין קִרְיַת אַרְכֵי.
    ושם דביר לפנים קרית ספר – ובמקום אחר הוא אומר דנה וקרית סנה הוא דביר (יהושע ט״ו:מ״ט) נמצא ארבעה שמות לו וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו ארבע מלכיות מכתשות זו את זו זאת אומרת על שמי יקרא וזאת אומרת על שמי יקרא, והלא דברים ק״ו ומה פסולת ארץ ישראל מכתשות עליה ק״ו לשבח של א״י. כיוצא בו עלה אל הר העברים הזה הר נבו (דברים ל״ב:מ״ט), ובמקום אחר הוא אומר עלה ראש הפסגה (דברים ג׳:כ״ז) נמצא קרוי שלשה שמות וכי מה צורך לבאי עולם וכו׳.
    ושם דביר לפנים קרית ספר – אמר רבא כמאן קרו פרסאי לספרא דביר מהכא וכו׳.
    קרית ספר – רבותינו אמרו (בבלי תמורה ט״ז.) אילו הלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה שהחזיר עתניאל בן קנז מפילפולו.
    Kiryas Seifer. Our Rabbis said, "These are the laws that were forgotten during the days of mourning for Moshe, which Osniel, son of Kenaz, rediscovered through his brilliant dialectic scholarship.⁠1
    1. The Hebrew name for Devir was Kiryas Seifer, which means the city of the Book. The Talmud, Maseches, Temurah 16A, relates the following: Rav Yehudah said in the name of Rav, "When Moshe was about to leave this world, he said to Yehoshua, 'Do you have any questions regarding the laws of the Torah? Ask me about them and I will teach them to you now.' Yehoshua replied, 'Rebbe! Did I leave your presence even for an hour? Did I ever travel to another place? Did you yourself not write about me in the Torah, "But his servant Yehoshua, son of Nun, a young man never departed from the Tabernacle.'" (Shemot 33:11) Thus Yehoshua implied that since he served Moshe faithfully for forty years and had studied Torah diligently, there was nothing that he did not know. This was considered a sin for Yehoshua and as a result, he immediately forgot three hundred laws, and seven hundred additional laws became unclear to him. During the month of mourning for Moshe, the Bnei Yisroel forgot many more laws. A total of three thousand laws were forgotten during this period. Rav Avahu said, "Nevertheless they were brought back by Osniel, son of Kenaz through his dialectic scholarship, as it is said, "And Osniel, son of Kenaz, conquered it (Kiryas Seifer).⁠" After Caleiv conquered Chevron he approached the scholars in the Beis Midrash who were called יוֹשְׁבֵי דְבִיר, those who sit in Devir, because they sat all day studying דִבְרֵי תוֹרָה, the words of Torah, and challenged them to rediscover the forgotten laws. He announced that the one who would overcome, וּלְכָדָה (conquer) these problems would be worthy to become his son-in-law.
    ושם דביר לפנים קרית ספר – ארז״ל כי בלשון פרסי קוראין דביר לספר.
    ולפי שדביר היה סמוך לחברון כאשר כלב לכד חברון השתדל מאד לשילכד דביר פן ישארו האויבים סביב חברון.
    ולפי שדביר היתה סמוכה לחברון, כאשר כָּלֵב לכד את חברון השתדל מאד ללכוד גם את דביר פן ישארו האויבים סביב חברון1, וַיַּ֣עַל כָּלֵב מִשָּׁ֔ם אֶל-יֹשְׁבֵ֖י דְּבִ֑ר, וְשֵׁם-דְּבִ֥ר לְפָנִ֖ים בימי קדם היה2 קִרְיַת-סֵֽפֶר:
    1. אברבנאל.
    2. תרגום יונתן. ואמרו רז״ל כי בלשון פרסי לספר קוראים דביר, רד״ק, כלי יקר. ועוד אמרו רבותינו (תמורה טז.) שקרית ספר הוא רמז לאלף ושבע מאות הלכות קלות וחמורות וגזירות שוות ודקדוקי סופרים שנשתכחו בימי אבלו של משה שהחזירם עתניאל בן קנז בפלפולו, רש״י, ילקוט שמעוני. ובמקום אחר נאמר כי ״דנה״ ו״קרית סנה״ הוא ״דביר״, נמצא ארבעה שמות לאותו מקום, ומה צורך לבאי העולם בכך? אלא שהיו ארבע מלכיות מכתשות זו את זו, זאת אומרת על שמי יקרא וזאת אומרת על שמי יקרא, והלא דברים קל וחומר ומה פסולת ארץ ישראל מכתשות עליה קל וחומר לשבח של ארץ ישראל, ילקוט שמעוני.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמקראות שלובותהכל
     
    (טז) וַיֹּ֣⁠אמֶר כָּלֵ֔ב אֲשֶׁר⁠־יַכֶּ֥⁠ה אֶת⁠־קִרְיַת⁠־סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וְ⁠נָתַ֥תִּ⁠י ל֛וֹ אֶת⁠־עַכְסָ֥ה בִתִּ֖⁠י לְ⁠אִשָּֽׁ⁠ה׃
    And Caleb said, "He that smites Kiriath-Sepher and takes it, to him will I give Achsah my daughter to wife.⁠"
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וַאֲמַר כָּלֵב דִמְחֵי יַת קִרְיַת אַרְכֵי וְיִכְבְּשִׁינָהּ וְאֶתֵּן לֵיהּ יַת עַכְסָה בְּרַתִּי לְאִתּוּ.
    ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר – תנא אלף ושבע מאות ספקות של גזרות שוות ושל קלין וחמורין ושל דקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. א״ר אבהו אעפ״כ החזירן עתניאל בן קנז בפלפולו שנאמר ויאמר כלב אשר יכה קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה ביתי מאי עכסה שכל מי שרואה אותה כועס על אשתו.

    רמז כה

    אמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן ארבעה שאלו שלא כהוגן לשלשה השיבו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן. אליעזר עבד אברהם דכתיב והיה הנערה אשר אומר אליה וגו׳ (בראשית כ״ד:י״ד), יכול אפילו חגרת אפילו סומא נזדמנה לו רבקה. כלב ויאמר כלב אשר יכה את קרית ספר הא אילו לכדה עבד אחד היה נותן לו את בתו ונתן לו כהוגן וילכדה עתניאל בן קנז (יהושע ט״ו:י״ז). שאול בן קיש דכתיב והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו (שמואל א י״ז:כ״ה) יכול אפילו עבד אפילו ממזר, נזדמן לו דוד. יפתח הגלעדי דכתיב והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי והעליתיהו עולה (שופטים י״א:ל״א), יכול אפילו דבר טמא, נזדמנה לו בתו, והיינו דקאמר נביא לישראל הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם (ירמיהו ח׳:כ״ב).
    ולפי שהוא היה זקן הוצרך לומר אשר יכה יבוסי את קרית ספר ונתתי את עכסה בתי לאשה. ועם היות שכלב ובמה ששאל בזה ומה שנדר לתת את עכסה בתו לאשה למי שילכד דביר שאל שלא כהוגן (עיין בוי״ר פר׳ ל״ז ע״ד) כי אולי ילכדה ממזר או נתין או עבד, היה מהשגחת האל ית׳ עליו שנענה כהוגן ושלכד העיר עתניאל בן קנז אחיו, ואמרו חז״ל (תמורה קט״ז ע״א) שהיה אחיו בן אמו כי כלב היה בן יפונה ועתניאל היה בן קנז, וכבר כתבו המפרשים כי קנז הוא היה אבי אביהן ומתיחסים אליו, כמו שאמר גם כן (יהושע י״ד ו׳) כלב הקניזי והיו אם כן שניהם אחים מאב ואם: ובדרש (תמורה ט״ז) אמרו שקרית ספר הם ההלכות אשר נשתכחו בימי משה שהחזירן עתניאל בן קנז בפלפולו, ואין הפסוק יוצא מתוך פשוטו:
    ולפי שהיה כָּלֵב זקן1, וַיֹּ֣אמֶר כָּלֵ֔ב, האיש אֲשֶׁר-יַכֶּ֥ה אֶת-קִרְיַת-סֵ֖פֶר וּלְכָדָ֑הּ וילכוד אותה, וְנָתַ֥תִּי אתן2 ל֛וֹ אֶת-עַכְסָ֥ה בִתִּ֖י לְאִשָּֽׁה3:
    1. אברבנאל. וראה כלי יקר החולק על ביאור זה ואומר כי כלב ביקש לחדש את ההלכות שנשתכחו כמובא בתלמוד (מסכת תמורה טז.) ועתניאל חידשם בפלפולו וגם כבש את העיר.
    2. תרגום יונתן.
    3. ובמדרש, אמר רבי שמואל בר נחמני א״ר יונתן, ארבעה שאלו שלא כהוגן לשלשה השיבו כהוגן לאחד השיבוהו שלא כהוגן. אליעזר עבד אברהם דכתיב (בראשית כד, יד) ״וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי״ יכול אפילו חגרת אפילו סומא?! נזדמנה לו רבקה, כלב דכתיב (כאן) ״וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה״ הא אילו לכדה עבד אחד היה נותן לו את בתו?! ונתן לו כהוגן דכתיב (להלן בפס׳ יז) ״וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז״, שאול בן קיש דכתיב (שמואל א׳ יז, כה) ״וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ״ יכול אפילו עבד אפילו ממזר?! נזדמן לו דוד. יפתח הגלעדי דכתיב (שופטים יא, לא) ״וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַיהוָה וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה״, יכול אפילו דבר טמא?! נזדמנה לו בתו, ילקוט שמעוני.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניאברבנאלמקראות שלובותהכל
     
    (יז) וַֽיִּ⁠לְכְּ⁠דָ֛הּ עׇתְנִיאֵ֥ל בֶּן⁠־קְ⁠נַ֖ז אֲחִ֣י כָלֵ֑ב וַיִּתֶּ⁠ן⁠־ל֛וֹ אֶת⁠־עַכְסָ֥ה בִתּ֖⁠וֹ לְ⁠אִשָּֽׁ⁠ה׃
    And Othniel, the son of Kenaz, the brother of Caleb, took it; and he gave him Achsah his daughter to wife.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וְכַבְּשָׁהּ עָתְנִיאֵל בַּר קְנַז אֲחוּהִי דְכָלֵב וִיהַב לֵיהּ יַת עַכְסָה בְּרַתֵּיהּ לְאִתּוּ.

    רמז כו

    וילכדה עתניאל בן קנז – זה שאמר הכתוב וזרח השמש ובא השמש (קהלת א׳:ה׳), א״ר אבא בר כהנא אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש אלא קודם שהשקיע הקב״ה שמשו של צדיק זה הוא מזריח שמשו של צדיק זה. יום שמת רבי עקיבא נולד רבי וקראו עליו וזרח השמש וגו׳ כו׳. יום שמת ר׳ אבין נולד ר׳ אבין בריה וקראו עליו וזרח השמש וגו׳ כו׳. יום שמת רבי אשעיה איש טריא נולד ר׳ אושעיה בריה וקראו עליו וזרח השמש ובא השמש (קהלת א׳:ה׳). עד שלא השקיע שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל שנאמר ונר אלהים טרם יכבה ושמואל שוכב וגו׳ (שמואל א ג׳:ג׳), א״ר יוחנן כהדא עגלתא תמימתא עד שלא שקעה שמשה של שרה זרחה שמשה של רבקה. עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע. עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז. שנאמר וילכדה עתניאל בן קנז.
    וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב – וכלב בן קנז הוא והכתיב כלב בן יפונה, מאי יפונה שפנה מעצת מרגלים, ובן קנז הוא והכתיב וכלב בן חצרון (דברי הימים א ב׳:י״ח), אמר רבא אין בן חצרון הוא ואמאי קרו ליה בן קנז אחי כלב (יהושע ט״ו:י״ז) אחוהי דכלב מאמיה דהוה ליה כלב חורגיה דקנז, דיקא נמי דקתני הקנזי ולא קתני בן קנז.
    אחי כלב – מאמן.
    He [Osniel] was the brother of Caleiv. He was his brother from his mother.⁠1
    1. After Caleiv's father, Yefuneh, died, his mother married Kenaz and she gave birth to Osniel.
    וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב – אביו של כלב חצרון, דכתיב: וכלב בן חצרון (דברי הימים א ב׳:י״ח), מת חצרון ונשאה קנז לאמו של כלב והוליד את עתניאל נמצא עתניאל אחי כלב מן האם, ולפי שקנז גידל את כלב חורגו נקרא קניזי על שמו ללמדך שכל המגדל וכו׳ בכתובות.
    AND OTHNIEL THE SON OF KENAZ, THE BROTHER OF CALEB, TOOK IT. Hezron was Caleb's father, for Scripture reads, Caleb the son of Hezron (1 Chronicles 2:18). Hezron died. Kenaz then married the mother of Caleb and fathered Othniel. Thus Othniel was the brother of Caleb because they shared the same mother. Now since Kenaz raised Caleb his stepson, Caleb is called by his name, that is, he is called the Kenizzite (Numbers 14:6) for anyone who raises an orphan is considered its father.⁠1
    1. Sanhedrin, 19b; Tractate Megillah 13a.
    עתניאל בן קנז אחי כלב – אמרו רז״ל כי אחיו מאמו היה, כי כלב בן יפונה היה, ועתניאל בן קנז. ומה שאמר על כלב: הקנזי, ייחס אותו לבעל אמו. ויתכן לפרש כי אחיו מאביו ומאמו היה, והיה שם אביו כלב בן יפונה וקנז, כי הרבה נמצאים שתי שמות לאדם אחד. והנכון אצלי עוד כי קנז היה שם ראש המשפחה והתיחסו בני המשפחה אליו, ובאמרו הקנזי או בן קנז הכל אחד, כי רחוק הוא ליחס האדם לבעל אמו, כי אפילו למשפחת האם לא מצאנו שיתיחס האדם, כי אם לבית אבותיו. ומה שאמר כל אלה בני מכיר אבי גלעד (דברי הימים א ב׳:כ״ג), והיה שגוב ויאיר בני בת מכיר, בעבור הערים שהיו ליאיר בארץ הגלעד אמר כן.
    ויתן לו את עכסה – התי״ו בסגול.
    וַֽיִּלְכְּדָ֛הּ ולכד אותה עָתְנִיאֵ֥ל בֶּן-קְנַ֖ז אֲחִ֣י כָלֵ֑ב מֵאִמּוֹ1, וַיִּתֶּן-ל֛וֹ כָּלֵב אֶת-עַכְסָ֥ה2 בִתּ֖וֹ לְאִשָּֽׁה:
    1. תמורה טז., רש״י. וכך היה, אביו של כלב היה חצרון, דכתיב (דברי הימים א׳ ב, יח) ״וְכָלֵב בֶּן חֶצְרוֹן״, ומת חצרון ונשאה קנז לאמו של כלב והוליד את עתניאל, נמצא עתניאל אחי כלב מן האם, ולפי שקנז גידל את כלב חורגו נקרא ״קניזי״ על שמו, ללמדך שכל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו, מגילה יג., סנהדרין יט:, ר״י קרא. ורד״ק ביאר כי ניתן לפרש שהיה אחיו מאביו ואמו או בגלל שלאביו היו שתי שמות יפונה וקנז, או שנקרא ״הקינזי״ שקנז היה זקנו ויפונה אביו. ובמדרש, וכלב בן קנז הוא והכתיב כלב בן יפונה?! מאי יפונה – שפנה מעצת מרגלים. ועוד במדרש, על זה אמר הכתוב (קהלת א, ה) ״וְזָרַח הַשֶּׁמֶשׁ וּבָא הַשָּׁמֶשׁ״, א״ר אבא בר כהנא אין אנו יודעים שזרח השמש ובא השמש?! אלא קודם שהשקיע הקב״ה שמשו של צדיק זה, הוא מזריח שמשו של צדיק זה, יום שמת רבי עקיבא נולד רֶבִּי... עד שלא השקיע שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל שנאמר (שמואל א׳ ג, ג) ״וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל וגו׳⁠ ⁠⁠״... עד שלא שקעה שמשו של משה זרחה שמשו של יהושע, עד שלא שקעה שמשו של יהושע זרחה שמשו של עתניאל בן קנז, ילקוט שמעוני.
    2. ובתלמוד דרשו חז״ל (תמורה טז.) ״עכסה״ שכל הרואה אותה כועס על אשתו שאינה יפה כמותה או על שמעשיה אינם טובים כמותה.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (יח) וַיְהִ֣י⁠׀ בְּ⁠בוֹאָ֗הּא וַתְּ⁠סִיתֵ֙הוּ֙ לִשְׁא֤וֹל מֵאֵת⁠־אָבִ֙יהָ֙ שָׂדֶ֔ה וַתִּ⁠צְנַ֖ח מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר וַיֹּֽ⁠אמֶר⁠־לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה⁠־לָּֽ⁠ךְ׃
    And it came to pass, when she came to him, that she persuaded him to ask of her father a field. She alighted from off her ass and Caleb said to her, "What would you like?⁠"
    א. וַיְהִ֣י⁠׀ בְּבוֹאָ֗הּ =א (לגרמיה), וכך אצל ברויאר ומג"ה, וכמו כן במ"ג דפוס ונציה.
    • בכתי"ל ובכתי"ק ובדפוסים המאוחרים אין קו של לגרמיה, וכך גם בכתר עצמו בפסוק המקביל (שופטים א,יד). אך מדובר על יחידה פשוטה הבאה לפני רביע, שהופך את המונח שלפניו למונח לגרמיה; וראו ברויאר, טעמי המקרא, ו.11 (עמ' 137-138), ובמיוחד בדוגמות X ובהערה 9 (עמ' 138).
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וַהֲוָה בְּמֵיעֲלָהּ וְאַמְלַכְתֵּיהּ לְמִשְׁאַל מִן אֲבוּהָא אַחְסַנְתָּא וְאִתְרְכִינַת מֵעַל חַמְרָא וַאֲמַר לָהּ כָּלֵב מַה לִיךְ.

    רמז כז

    ויהי בבואה ותסיתהו – אמר רבא א״ר יצחק אמרה לו מה חמור זה כיון שאין תבן באבוסו צועק אף אשה שאין לה תבואה בתוך ביתה צועקת.
    ותצנח – ואיתרכינת, הטיתה עצמה ליפול לרגליו.
    She leaned [off the donkey]. According to Targum, וְאִתְרְכִינַת, she leaned. She bent herself to fall at his feet.⁠1
    1. According to the Talmud, Maseches Temurah, 16A, Achsoh, rode to her wedding on a donkey to hint to her father that just as a donkey begins to bray when there is no food in his stall, so a woman complains when there is no food in the house. When she saw that her father did not take the hint, she fell off the donkey at his feet. Caleiv then realized that something was wrong.
    ויהי בבואה – ויהי בשלוח אותה אביה החוצה מביתו לבית בעלה.
    ותסיתהו – עכסה לעתניאל בעלה.
    לשאול מאת אביה שדה – שישאל עתניאל בעלה מאת אביה קודם הכנסתה לחופה.
    ותצנח מעל החמור – ותכנע ראשה בעוד שהיא רוכבת על החמור לדבר אל בעלה עתניאל ותדבר אליו שישאל מאת אביה שדה בטרם יביאנה עתניאל אליו הביתה. וירא אביה אותה וירע בעיניו מאד שמתלחשת עמו בפני רבים קודם כניסת⁠{ה} לחופה ויאמר לה כלב מה לך.
    AND IT CAME TO PASS, WHEN SHE CAME UNTO HIM. It came to pass when her father sent her away from his house to the house of her husband.
    THAT SHE PERSUADED HIM. Achsah persuaded her husband Othniel.
    TO ASK OF HER FATHER A FIELD. Before Achsah entered the marriage canopy, she asked Othniel to request a field from her father.
    AND SHE ALIGHTED FROM OFF HER ASS. She lowered her head while she was riding the ass to speak to her husband Othniel. She asked Otherniel to request a field from her father before he brings her to his house. Her father saw her. He considered her request to be out of place, for he thought that it was wrong for her to publicly speak in a hushed voice to her husband before she entered the nuptial canopy. Caleb said to her 'What would you?'1
    1. What do you want? What's with you?
    ויהי בבואה – באות בית השמוש, ופירושו: כבואה לבית בעלה.
    ותסיתהו – הסיתה בעלה לשאול מאת אביה שדה, ולא רצה הוא לשאול, וכשראתה כן ותצנח מעל החמור, כלומר הפילה עצמה מעל החמור שהיתה רוכבת עליו. ותרגם יונתן: ואתרכינת, וכן תרגום: ותפל מעל הגמל (בראשית כ״ד:ס״ד).
    ותסיתהו – הכנוי לעתניאל אישה.
    ותצנח – מונח על התנועה אל המרכז.
    והנה זכר שהיא בבואה ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה, ופירשו בזה שבבואה לבית בעלה היא הסיתה את עתניאל בעלה שישאל מכלב אביה שדה. ולפי שעתניאל לא רצה לשאול אותו הוצרכה היא לשאול, ולזה ותצנח מעל החמור שהפילה עצמה מעל החמור לשאול, והפי׳ הזה יפה נדרש, עם היות שלא נזכר בכתוב שלא רצה עתניאל לשאול. ולכן אחשוב אני שפירושו, שמפני שהאשה אין ראוי שתשאל דבר לא מאביה ולא מאיש אחר אם לא ברשות בעלה, לכן עכסה עם היותה אשה חדשה לא רצתה לשאול זה מאביה אם לא ברשות עתניאל בעלה, עם היות שעתה הנה באה לביתו מחדש, וזהו אמרו ויהי בבואה ותסיתהו, ר״ל ותסיתהו לבעלה לשאול היא מאביה, כי היתה ההסתה שיתן לה רשות לזה. והנה הוצרכה להצניח מעל החמור ולא ידעתי למה לא שאלה מעל החמור? אולי היה לנשק רגלי אביה בשאלה ממנו חסד. או עשתה זה להראותו שהיתה מחשבת ומתבודדת במחשבה כ״כ שנפלה בעבור זה מעל החמור, ולזה כששאלה אביה מה לך.
    ויהי בבואה – בבי״ת.
    מאת אביה – בס״ס ודפוסים ישנים יש מאריך במ״ם.
    ותצנח – ענין נעיצה, כמו: ותצנח בארץ (שופטים ד׳:כ״א), ורצונו לומר הפילה עצמה בכח וכאלו ננעצה בארץ.
    בבואה – בבית בעלה.
    ותסיתהו – הסיתה את בעלה ופתתה אותו לתת לה רשות שתשאל היא שדה מאביה.
    ותצנח מעל החמור – הפילה עצמה מעל החמור לנפול בארץ.
    מה לך – מה נחסר לך אשר תרצי לשאול עליו.
    בבואה – כהכנסה בנית בעלה.
    לשאול – דברה על לבו שיתן לה רשות שתשאל ע״ד לתת אכלם בעתו (תהלים ק״ד וקמ״ה) שהוא כמו למען תתן, ודרך לשון הקודש לדבר כן.
    וַיְהִ֣י בְּבוֹאָ֗הּ כבואה1 מביתה2 אל בית בעלה3 וַתְּסִיתֵ֙הוּ֙ הסיתה את בעלה ופתתה אותו לתת לה רשות4 לִשְׁא֤וֹל מֵֽאֵת-אָבִ֙יהָ֙ שָׂדֶ֔ה קודם הכנסתה לחופה5, וַתִּצְנַ֖ח והפילה עצמה6 מֵעַ֣ל הַחֲמ֑וֹר ליפול לרגלי אביה7, וַיֹּֽאמֶר-לָ֥הּ כָּלֵ֖ב מַה חסר8 -לָּֽךְ שאת רוצה לבקש עליו?⁠9:
    1. רד״ק.
    2. ר״י קרא.
    3. מצודת דוד.
    4. אברבנאל, מצודת דוד. ויש מרבותינו שביארו שהסיתה את בעלה שהוא ישאל מאביה, ר״י קרא. ולא רצה הוא לשאול הוצרכה היא לשאול, רד״ק. ובמדרש אמר רבא א״ר יצחק, אמרה לו, מה חמור זה כיון שאין תבן באבוסו צועק אף אשה שאין לה תבואה בתוך ביתה צועקת, ילקוט שמעוני.
    5. ר״י קרא.
    6. מצודת ציון.
    7. רש״י.
    8. מצודת דוד.
    9. מצודת דוד.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (יט) וַתֹּ֜⁠אמֶר תְּ⁠נָה⁠־לִּ֣⁠י בְ⁠רָכָ֗ה כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙⁠גֶב֙ נְ⁠תַתָּ֔⁠נִי וְ⁠נָתַתָּ֥⁠ה לִ֖י גֻּלֹּ֣⁠ת מָ֑יִם וַיִּתֶּ⁠ן⁠־לָ֗הּ אֵ֚ת גֻּלֹּ֣⁠ת עִלִּיּ֔⁠וֹת וְ⁠אֵ֖ת גֻּלֹּ֥⁠ת תַּחְתִּיּֽ⁠וֹת׃
    And she said, "Give me a blessing, for you have set me in the Southland, give me therefore springs of water.⁠" And he gave her the Upper Springs and the Lower Springs.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

    וַאֲמַרַת הַב לִי אַחְסַנְתָּא אֲרֵי לְאַרַע דָרוֹמָא יְהַבְתַּנִי וְתִתֶּן לִי אֲתַר בֵּית שַׁקְיָא דְמַיָא וִיהַב לָהּ יַת בֵּית שַׁקְיָא עִילָאָה וְיַת בֵּית שַׁקְיָא תַּחְתָּאָה.
    ארץ הנגב נתתני – אדם שמנוגב מכל טובה, ונתת לי גלות מים (יהושע ט״ו:י״ט) אדם שאין בו אלא דברי תורה. ויתן לה כלב את גלות עלית ואת גלות תחתית (שופטים א׳:ט״ו) מי שרזי עליונים ותחתונים גלויים לו יבקש מזונות ממנו. תאנא הוא עתניאל הוא יעבץ עתניאל שענאו אל, יעבץ שיעץ ורבץ את התורה לישראל. ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו, ומנא לן דענאו אל דכתיב ויקרא יעבץ לאלהי ישראל (דברי הימים א ד׳:י׳) ויאמר אם ברך תברכני (דברי הימים א ד׳:י׳) בתורה, והרבית את גבולי (דברי הימים א ד׳:י׳) בתלמידים, והיתה ידך עמדי שלא אשכח את למודי, ועשית לי מרעה שיהיו לי רעים כמותי, לבלתי עצבי שלא יסגפני יצר הרע מלשנות, אם תעשה לי מוטב ואם לאו הריני יורד בנסיסי לשאול, זו משנת רבי נתן, ר׳ יהודה הנשיא אומר אם ברך תברכני (דברי הימים א ד׳:י׳) בפריה ורביה, והרבית את גבולי (דברי הימים א ד׳:י׳) בבנים ובנות, והיתה ידך עמדי במשא ומתן, ועשית לי מרעה שלא יהא בי לא מיחוש ראש ולא מיחוש אזנים ולא מיחוש עינם, לבלתי עצבי שלא יסגפני יצר הרע. אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני יורד בנסיסי לשאול.
    תנה לי ברכה – פרנסה.
    ארץ הנגב – א[חרבה, כמו: חרבו פני האדמה (בראשית ח׳:י״ג), ומתרגם: נגיבו. שייקא בלעז.] בית המנוגב מכל טוב, אדם שאין בו כי אם תורה.
    נתתני – כמו נתתה לי, וכמו דברו לשלום (בראשית ל״ז:ד׳) – דבר אליו, וכן בני יצאוניב (ירמיהו י׳:כ׳) – יצאו ממני, בשלם (מלכים א י״ט:כ״א) – בשל להם. [וכן הרבה אותיות בזה הלשון.]⁠ג
    גולות – מעיינות.
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לוצקי 777 ובכ״י האיטלקיים הדומים לו ובכ״י אוקספורד 142. הוא חסר בהרבה כ״י אחרים ככ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I C 6, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, ברלין 122, אוקספורד אופ׳ 34, אוקספורד 326, ואפשר שרש״י הוסיף את הפירוש בשלב מאוחר יותר.
    ב. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״ינאצוני״.
    ג. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות רק בכ״י פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994.
    Give me a blessing. Give me sustenance.⁠1
    Dry land. חַרֵבָה –dry,⁠2 which is similar to "The surface of the ground had dried,⁠"3 and there Onkelos translates חָרְבוּ as נְגִיבוּ. 4 In French it is rendered sec. [Achsoh said to Caleiv, "You gave me dry land"] I.e., a house that is "dry" of all good, a man who desires only Torah.⁠5
    You have given me. The word נְתַתָּנִי is the same as נָתַתָּ לִי, as in: (the preposition לִי is missing and seems to be like a direct object. Rashi will offer similar examples of this structure.) They could not speak speak to him peacefully.⁠6 'My children have gone away from me.'7 'He cooked for them.'8
    גֻלת–springs.
    1. In asking her father for a blessing, she asked for a portion of land from which she and her husband could support themselves.
    2. The verse states אֶרֶץ הַנֶגֶב, which would usually be translated as a southern land. Rashi therefore explains why it can be translated also as a dry land.
    3. See Bereshit 8:13.
    4. Thus the word נֶגֶב also implies חֲרֵבָה which means dry. The southern portion of Eretz Yisroel is referred to as the נֶגֶב, because it is the driest part of the land.
    5. Achsoh actually complimented her husband, Osniel, who was totally dedicated to God and Torah, and had no desire to enjoy the pleasures of this world. See Maseches Temurah, 16A.
    6. See Bereshit 37:4. There too the word דַבְּרוֹ is the same as דַבֵּר אֵלָיו, speak to him.
    7. See Yismiyahu 10:20. There too the word יְצָאְנִי is the same as יָצְאוּ מִמֶנִי.
    8. See I Melachim 19:21. There too the word בִשְׁלָם is the same as בִשֵׁל לָהֶם.
    והיא השיבה לו: תנה לי ברכה – פתר׳: ארץ מבורכת במים.
    כי ארץ הנגב נתתני – פתר׳: ארץ צמאה למים כמו כאפיקים בנגב (תהלים קכ״ו:ד׳) וכן כל דבר נגוב פתרונו: יבש.
    נתתני – תיבה זו מתחלקת לשנים ומשתמש במקום נתת לי ורבים כמוה במקרא כמו בשלם הבשר (מלכים א י״ט:כ״א) שפתרונו: בשל להם הבשר, ובמקצת שפירשתי תבין את רובם.
    ונתתה לי גלות מים – עיינות מים כמו וגולה על ראשה (זכריה ד׳:ב׳).
    ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות – פתרונו: בכל מיםא שנתן לה כלב נתן עיינות מים יוצאים בבקעה ובהר (דברים ח׳:ז׳), אם נתן לה בהר אותו {הר}⁠ב היה ארץ מוצא מים, ואם נתן לה בבקעה גם אותה בקעה היתה ארץ אגמי מים.
    א. כך בכ״י (לפי עדות עפנשטיין). עפנשטיין הציע לתקן: ״מקום״.
    ב. כך השלים עפנשטיין.
    [GIVE ME A BLESSING] She answered her father: Tenah li berakha (Give me a blessing). The meaning of Give me a blessing is, give me a field which is blessed with water.
    FOR THAT THOU HAST SET ME IN THE SOUTHLAND (eretz ha-negev). The meaning of eretz ha-negev is a land that thirsts for water. Compare, as the streams in the dry land (ba-negev) (Ps. 126:4). All things described as naguv refer to dry things.
    FOR THAT THOU HAST SET ME. The word netattani (thou hast set me) is made up of two words. It combines1 natatta (you set, or you gave) and li (to me). There are many such instances in Scripture. For example bishlam, in bishlam ha-basar (and boiled their flesh,) (Kings I 19:21) which means "he boiled them (bishel otam") the flesh.⁠"2 You will understand most similar instances by the few examples that I have given.⁠3
    GIVE ME THEREFORE SPRINGS OF WATER. Gullot mayim means springs of water. Compare, ve-gullah al rosha (with a bowl upon the top of it) (Zekhariah 2:4) 4.
    And he [Caleb) gave her the Upper Springs and the Nether Springs. Its meaning is: All the water which Caleb gave her came from waters springing forth in valleys and hills (Deuteronomy 8:7). If he gave her water on a hill that water came from land from which water springs forth. If he gave her water in a valley, then the valley5 contained lakes of water.
    1. Literally, serves in place of.
    2. Bishlam is a combination of bishel and otam.
    3. Netattani and bishlam.
    4. Gullah means a spring. It is here (Zekhariah 2:4) used for a large round bowl containing liquid. Rashi Zekhariah 2:4.
    5. Literally, then also this valley.
    ברכה – תרגם יונתן: אחסנתא.
    ויתכן לפרש ברכה ממש, שהיא תוספת טובה, כלומר שיוסיף לו על מה שנתן לה, כי ידמה שנתן לה ארץ צמאה ויבשה, וזהו שאמרה: ארץ הנגב נתתני, תרגום: חרבו המים (בראשית ח׳:י״ג) – נגיבו מיא. ושאלה שיתן לה עוד השדה שהיו בו גלות המים להשקות ארץ הנגב שנתן לה. ופירוש נתתני – נתת לי.
    ויש לפרש עוד ברכה – כמו ברכה בצרי.
    ויונתן תרגם ארץ הנגב – ארי לארע דרומה יהבתני, ופי׳ גלות מים מעיינות, כמו: גל נעול (שיר השירים ד׳:י״ב).
    או פירוש בריכות מים המכונסין.
    ויונתן תרגם: בית שקיא.
    נתתני – פירוש: לי, והרבה כמוהו במקרא.
    ארץ הנגב – המקום ההוא לעולם יבש כי שם שפל הרום.
    השיבה תנה לי ברכה, ר״ל תנה לי ארץ ברכה כי ארץ הנגב נתתני והיא ארץ ערבה ושוחה ועיף בלי מים, ולכן שאלה גלות מים ואביה נתן לה חלקת השדה שהיה בה גלות עליות וגלות תחתיות. ובדרש (שם שם) אמרו ארץ הנגב נתתני על עתניאל בעלה אדם שאין בו אלא תורה לבד:
    ברכה – מתנה ומנחה, כמו: קח נא את ברכתי (בראשית ל״ג:י״א).
    הנגב – ענין יובש, כמו: כסופות בנגב (ישעיהו כ״א:א׳).
    נתתני – נתת לי.
    גלות – מעין, כמו: גל נעול (שיר השירים ד׳:י״ב), ונקרא כן על שם סבובו וגלגולו.
    את – עם.
    עליות – מלשון עליון.
    כי ארץ הנגב נתתני – חלקת השדה אשר נתת לי מאז, היא ארץ נגובה, מבלי מעיני מים.
    ונתתה לי – לזה אשאל אשר תתן לי חלקת שדה ובה מעין מים.
    את גלות – נתן לה שדה עם מעין ממעל ועם מעין מתחת.
    ברכה – יש שהתחכם לומר שהיה לו להנקד בְרֵכָה, והיא שאלה ברכת מים שהגשמים נקבצים לתוכה והוא נתן לה גולות הרבה, רק אין צורך לשנות הניקוד לפי שכמה פעמים מצאנו שם בְרָכָה להוראת דורון קטן, (בראשית ל״ג:י״א, מלכים ב ח׳:ט״ו) וענין שורש ברך הוא הודיע שחפצנו בהצלחת איש אהבתנו ומתפללים אנחנו עליה, ובודאי בתתנו לו דורון נודיע נאמנה שחפצנו בהצלחתו.
    גלות – משורש גלל, וגללו את האבן (ויצא) וכבר בימים קדמונים נודעה השקאת האדמה ע״י גלגל מעשה אומן השואב מים מן הבאר ע״י כדים של עץ המתגלגלים ויורדים לבאר ועולים ושופכים אל הברכה ועל ידי הרהטים ילכו המים על פני כל השדה, והגלגל מתנועע בתנועת הרגל, וזה כוונת הפסוק באמרו והשקית ברגלך כגן הירק (עקב) וכן ונרץ הגלגל אל הבור (קהלת י״ב:ו׳) משורש רצץ, יתרוצץ וישתבר הגלגל ולא יועיל עוד לשאוב.
    נגב – משורש נגב שהוראתו בלשון חכמים החריב והוביש; תימן נגזר מימין לפי שהוא לצד ימין לאדם שפניו למזרח ולכן נקרא צפון שמאל (אם השמאל ואימנה, פרשת לך לך); דרום – משורש רום והדל״ת נוספת, שהשמש בצהרים הוא ברום השמים; צפון משורש צפן, השמש בחצי הלילה הוא צפון ונטמן; מזרח משורש זרח שמשם השמש זורח; קדם – מהטעם עצמו שמשם מקדים לזרוח ולהראות; מערב, מלשון ערב; ים, לפי שהים הגדול היה גבול מערבי לארץ כנען.
    וַתֹּ֜אמֶר וענתה לו עכסה1, תְּנָה-הוסף2 לִּ֣י בְרָכָ֗ה מתנה ומנחה3, ארץ מבורכת4 במים5 לפרנסה6, כִּ֣י אֶ֤רֶץ הַנֶּ֙גֶב֙ חרבה7 ויבשה8 בלי מעיינות מים9 נְתַתָּ֔נִי נתת לי10, וְנָתַתָּ֥ה ולכן אבקש שתתן11 לִ֖י גֻּלֹּ֣ת מעיינות12 מָ֑יִם, וַיִּתֶּן-לָ֗הּ כָּלֵב שדה13 אֵ֚ת עם14 גֻּלֹּ֣ת מעיין15 עִלִּיּ֔וֹת ממעל16 וְאֵ֖ת ועם17 גֻּלֹּ֥ת מעיין18 תַּחְתִּיּֽוֹת מתחת19: (פ)
    1. אברבנאל.
    2. רד״ק.
    3. מצודת ציון. רד״ק ביאר גם בְּרָכָה מלשון בְּרֵכָה של מים. ויונתן תרגם תוספת טובה, רד״ק.
    4. אברבנאל.
    5. ר״י קרא.
    6. רש״י.
    7. רש״י.
    8. מצודת ציון.
    9. מצודת דוד.
    10. רש״י, ר״י קרא, רי״ד, מצודת ציון. ובדרש אמרו ״ארץ הנגב נתתני״ על עתניאל בעלה, אדם שאין בו אלא תורה לבד, ילקוט שמעוני, אברבנאל.
    11. מצודת דוד.
    12. רש״י, ר״י קרא.
    13. מצודת דוד.
    14. מצודת ציון.
    15. מצודת ציון.
    16. מצודת דוד.
    17. מצודת ציון.
    18. מצודת ציון.
    19. מצודת דוד. ואברבנאל ביאר בכל חלק ארץ שכלב נתן לעכסה, בין אם היה זה בבקעה או בהר, היו מעיינות מים.
    מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כ) ⁠זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥⁠ה בְ⁠נֵֽי⁠־יְ⁠הוּדָ֖ה לְ⁠מִשְׁפְּ⁠חֹתָֽם׃
    This is the inheritance of the tribe of the children of Judah according to their families.
    תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    דָא אַחְסָנַת שִׁבְטָא דִבְנֵי יְהוּדָה לְזַרְעֲיַתְהוֹן.
    למשפחותם – הנחלק לכל משפחה לבד.
    זֹ֗את נַחֲלַ֛ת מַטֵּ֥ה שבט1 בְנֵי-יְהוּדָ֖ה שנחלקה2 לְפי מִשְׁפְּחֹתָֽם, כל משפחה לבדה3:
    1. תרגום יונתן.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (כא) וַיִּֽ⁠הְי֣וּ הֶֽעָרִ֗ים מִקְצֵה֙ לְ⁠מַטֵּ֣⁠ה בְ⁠נֵֽי⁠־יְ⁠הוּדָ֔ה אֶל⁠־גְּ⁠ב֥וּל אֱד֖וֹם בַּנֶּ֑⁠גְבָּה קַבְצְ⁠אֵ֥ל וְ⁠עֵ֖דֶר וְ⁠יָגֽוּר׃
    And the cities at the uttermost part of the tribe of the children of Judah toward the border of Edom in the South were Kabzeel, and Eder, and Jagur,
    תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וַהֲוָה קִרְוַיָא מִסְיָפֵי לְשִׁבְטָא דִבְנֵי יְהוּדָה עַל תְּחוּם אֱדוֹם בְּדָרוֹמָא קַבְצְאֵל וָעֵדֶר וְיָגוּר.
    ויהיוא הערים מקצה למטה בני יהודה – בגבול מטה יהודה, הוא שאמרו רבותינו (בבלי גיטין ז׳.): לא מנה יהושע אלא העיירות העומדות על הגבולים.
    א. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״והיו״.
    The most remote cities of the tribe of the descendants of Yehudah. Referring to the border of the tribe of Yehudah. This is what our Sages stated, "Yehoshua only counted the towns that were on the borders.⁠1
    1. Obviously there were many more cities within the borders. These cities are mentioned to show the courage and bravery of the tribe of Yehudah. They were not afraid to live near the border of Edom, even though there was always the danger that the Edomites would attack them.
    ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה – פירוש כמו הפוך: ויהי מקצה הערים למטה בני יהודה אל גבול אדום בנגבה ולפיכך נקדו בצרי, לפי שהוא סמוך.
    ובאמרו מקצה – הוא שאמרו רז״ל לא מנה יהושע אלא הערים העומדות על הגבולים.
    ויהיו הערים מקצה למטה בני יהודה וגו׳. אמרו רז״ל (עיין רש״י) שלא מנה יהושע אלא עיירות העומדות על הגבולים, ויהיה אם כן פירוש הפסוק ויהי מקצה הערים למטה יהודה, שלא זכר כי אם הערים שהיו בגבולים שהוא הקצה.
    מקצה – העומדים מקצה נחלת יהודה אצל גבול אדום, בדרומה של יהודה.
    מקצה – במחוז היותר דרומי. ויש מן המפרשים שפרשו מקצה על הגבול לפי שחסרו ממספר זה איזה ערים כמו בית לחם, אך לא כל הערים הנזכרות כאן היו על הגבול ורובן ממש באמצע נחלת השבט.
    וַיִּֽהְי֣וּ והיו הֶעָרִ֗ים אשר עמדו1 מִקְצֵה֙ לְנחלת מַטֵּ֣ה שבט2 בְנֵֽי-יְהוּדָ֔ה אֶל ליד3 -גְּב֥וּל אֱד֖וֹם בַּנֶּ֑גְבָּה בדרום הנחלה4, קַבְצְאֵ֥ל וְעֵ֖דֶר וְיָגֽוּר5:
    1. מצודת דוד.
    2. תרגום יונתן.
    3. מצודת דוד.
    4. מצודת דוד.
    5. ואמרו רז״ל (גיטין ז.) שלא מנה יהושע אלא את העיירות אשר עמדו על הגבול, רש״י, רד״ק, אברבנאל.
    תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כב) וְ⁠קִינָ֥ה וְ⁠דִימוֹנָ֖ה וְ⁠עַדְעָדָֽה׃
    and Kinah, and Dimonah, and Adadah,
    תרגום יונתןילקוט שמעונימקראות שלובותעודהכל
    וְקִינָה וְדִימוֹנָה וְעַדְעָדָה.
    וקינה ודימונה ועדעדה – א״ל רב הונא בר נתן לרב אשי מאי דכתיב וקינה ודימונה ועדעדה. א״ל מתוותא דארעא דישראל קא חשיב, א״ל אטו לא ידענא דמתוותא דארעא דישראל קא חשיב אלא רב גביהה מבי ארגיזא אמר בה טעמא כל מי שיש לו קנאה על חברו ודומם שוכן (עדי) עד עושה לו דין. אלא מעתה ציקלג ומדמנה וסנסנה הני נמי מאי, א״ל אי הוה רב גביהה הכא הוה אמר טעמא. רב אחא מבי חוזאי אמר הכי כל מי שיש לו צעקת לגימא עלל חברו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין.
    תניא רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו (במדבר כ״ו:נ״ה). מה תלמוד לומר לאלה תחלק הארץ (במדבר כ״ו:נ״ג), מפני נשים וקטנים. ר׳ יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ שנאמר אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף (במדבר כ״ו:נ״א) לאלה תחלק הארץ (במדבר כ״ו:נ״ג). מה ת״ל לשמות מטות אבותם (במדבר כ״ו:נ״ה) שינה הכתוב נחלה זו מכל נחלות שבתורה שכל נחלות שבתורה חיים יורשים את המתים וכאן יורשים המתים את החיים. רבי אומר משל למה הדבר דומה לשני אחים כהנים שהיו בעיר לזה היה לו בן אחד ולזה שלשה בנים. יצאו לגורן זה נוטל סאה ואלו נוטלין שלשה סאין והוליכו אצל אביהם וחזרו וחלקו בשוה. כיוצא בו אתה אומר בבאי הארץ זה נוטל בית סאה ואלו נוטלין שלשה בית סאה והורישו את אבותיהם וירשו מתים את החיים וחזרו וחלקו בשוה. ר׳ אלעזר בר׳ שמעון אומר זה נטל חלקו וחלק אביו וזה נטל חלקו וחלק אביו נמצאת מקיים לאלה תחלק הארץ (במדבר כ״ו:נ״ג) נמצאת מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו (במדבר כ״ו:נ״ה). הרי שיצאו עמו ממצרים עשרה בנים ובכניסתן לארץ נמצאו חמשה בנים קורא אני עליו למעט תמעיט נחלתו. הרי שיצאו עמו חמשה בנים ובכניסתן נמצאו עשרה קורא אני עליו לרב תרבה נחלתו (במדבר כ״ו:נ״ד).
    כיון שראו בנות צלפחד שהארץ נתחלקה לזכרים ולא לנקבות נתקבצו כולן זו על זו ליטול עצה אמרו לא רחמי בשר ודם כרחמי המקום, רחמי ב״ו רחמיו על הזכרים יותר מהנקבות, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן רחמיו על הזכרים על הנקבות ועל הכל שנאמר נותן לחם לכל בשר (תהלים קל״ו:כ״ה) נותן לבהמה לחמה (תהלים קמ״ז:ט׳), ואומר טוב י״י לכל ורחמיו על כל מעשיו (תהלים קמ״ה:ט׳).
    ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד (במדבר כ״ז:א׳) מגיד הכתוב שכשם שצלפחד היה בכור כך היו כולם בכורות וללמדך שהיו זכאות בן זכאי. וכל מי שמעשיו סתומים ומעשי אבותיו סתומים והכתוב מיחסו לשבח הרי זה צדיק בן צדיק, וכל מי שמעשיו סתומים ומעשי אבותיו סתומים והכתוב מיחסו לגנאי הרי זה רשע בן רשע. בן מנשה בן יוסף, כשם שיוסף חבב את ארץ ישראל כך יצאו ממנו וחבבו את ארץ ישראל. מחלה נעה חגלה אי כל הקודם במקרא קודם במעשה תלמוד לומר ותהיינה מחלה תרצה (במדבר ל״ו:י״א) מגיד ששקולות זו בזו. רבי נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים, אנשים אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר י״ד:ד׳), ונשים אמרו תן לנו אחוזה.
    תנא דבי רבי ישמעאל בנות צלפחד כלם שקולות היו דכתיב ותהיין הויה אחת לכלן. תנא בנות צלפחד חכמניות היו דרשניות היו צדקניות היו, חכמניות היו שלפי שעה דברו דאמר ר׳ שמואל בר ר׳ יצחק אותו היום היה משה רבינו יושב ודורש בפרשת יבמין. אמרו ליה אם כבן אנו נירש כבן ואם לאו תתייבם אמנו מיד ויקרב משה. דרשניות היו שהיו אומרות אלו היה לו בן לא דברנו. צדקניות היו שלא נשאו אלא להגון להן. תניא ר׳ אליעזר בן יעקב אומר אפילו קטנה שבהן לא נשאת פחותה מארבעים שנה, איני והאמר ר׳ חסדא נשאת פחותה מבת עשרים יולדת עד ששים, בת עשרים יולדת עד ארבעים, בת ארבעים שוב אינה יולדת, אלא מתוך שצדקניות היו נעשה להם נס כיוכבד שילדה בת מאה ושלשים שנה.

    רמז כח

    רבי יהודה אומר כשבאו המלאכים לאברהם רץ להביא בן בקר ורץ בן בקר למערת המכפלה ונכנס אחריו וראה אדם וחוה שוכבים על מטותיהם ונרות דולקים עליהם וריח טוב כריח ניחוח לפיכך חמדה לאחוזת קבר. אמר לבני יבוס לקנות מהם בממכר זהב ובמכתב עולם, וכי יבוסים היו והלא חתיים היו אלא על שם העיר נקראו, ולא קבלו עליהם, אמרו יודעים אנו שעתיד הקב״ה ליתן לזרעך את כל הארצות האלה כרות עמנו ברית שאין זרעך יורש מעיר יבוסי וכרת עמהם ברית ואחר כך קנה מהם מערת המכפלה. מה עשו אנשי יבוס עשו צלמי נחשת וכתבו עליהם ברית השבועה והעמידו אותם ברחוב העיר וכשבאו ישראל לארץ רצו ליכנס לעיר ולא היו יכולים מפני הברית שנאמר ואת היבוסי יושב ירושלים וגו׳ (יהושע ט״ו:ס״ג), והמלך דוד רצה ליכנס ולא הניחוהו שנאמר (ויאמרו אנשי יבוס) [ויאמר לדוד לאמר] לא תבא הנה (שמואל ב ה׳:ו׳). אותה שבועה ראה דוד וחזר לאחוריו שנאמר וישב דוד במצודה ויקרא לה עיר דוד (שמואל ב ה׳:ט׳). אמרו אין אנו מניחין אותך ליכנס עד שתסיר את הצלמים הללו שכתוב עליהם שבועת אברהם שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים (שמואל ב ה׳:ו׳), וכמו שנאמר עור ופסח לא יבא (שמואל ב ה׳:ח׳) (בית י״י) [אל הבית] חס ושלום עורים ופסחים באו למקדש אלא אלו הצלמים שנאמר עינים להם ולא יראו (תהלים קט״ו:ה׳), שנואי נפש דוד (שמואל ב ה׳:ח׳) שהיה דוד שונא עובדי ע״ז. אמר דוד כל מי שיעלה בראשונה ויסיר את הצלמים הללו יהיה לראש ועלה יואב בן צרויה והיה ראש. ואח״כ קנה את עיר היבוסי בממכר עולם שנאמר ויתן דוד לארנן וגו׳ (דברי הימים א כ״א:כ״ה).
    וְקִינָ֥ה וְדִֽימוֹנָ֖ה וְעַדְעָדָֽה:
    תרגום יונתןילקוט שמעונימקראות שלובותהכל
     
    (כג) וְ⁠קֶ֥דֶשׁ וְ⁠חָצ֖וֹר וְ⁠יִתְנָֽן׃
    and Kedesh, and Hazor, and Ithnan,
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְקֶרֶשׁ וְחָצוֹר וְיִתְנָן.
    קדש – איננו קדש נפתלי הנזכר בשופטים ד׳.
    חצור – מלשון בחצריהם ובטירתם (חיי שרה כ״ה:ט״ז) מקום פתוח בלי חומה למושב משפחת גבירים ומשפחות אכריהם, וכן בלשון אשכנז Gehöft הנגזר מתיבת Hof שענינה חצר, ומשם זה היו ערים או כפרים הרבה בארץ כנען בשאר השבטים מלבד השלשה הנזכרים כאן, חצור, חצור חדתה או חדשה, ותצור הנקראת ג״כ חצרון, וכן למטה כ״ז-כ״ח חצר גדה, חצר שועל; ומה שנקראת חצור חדתה בל״א ולא חדשה בלשון הקודש שהיא שפת כנען יורה על קדמותה (עיין בכתבי שד״ל על קדמות לשון ארמי ללשון הקודש).
    וְקֶ֥דֶשׁ וְחָצ֖וֹר וְיִתְנָֽן:
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כד) זִ֥יף וָטֶ֖לֶם וּבְעָלֽוֹת׃
    Ziph, and Telem, and Bealoth,
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    זִיף וָטֶלֶם וּבְעָלוֹת.
    זיף – שממנו נקרא המדבר מדבר זיף (שמואל א כ״ג:י״ד) ויש למטה (נ״ה) זיף אחר, קרוב לכרמל מושב נבל בעלה של אביגיל.
    טלם – אולי הוא טלאים הנזכר בשמואל (א ט״ו:ד׳) ששם מנה שאול את העם קודם מלחמת עמלק.
    זִ֥יף וָטֶ֖לֶם וּבְעָלֽוֹת:
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (כה) וְ⁠חָצ֤וֹר⁠ ׀ ⁠חֲדַתָּ⁠ה֙ וּקְרִיּ֔⁠וֹת חֶצְר֖וֹן הִ֥יא חָצֽוֹר׃
    and Hazor, and Hadattah, and Kerioth, and Hezron — which is Hazor,
    תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וְחָצוֹר חֲדַתָּה וּקְרִיוֹת חֶצְרוֹן הִיא חָצוֹר.
    וחצור וכו׳ – ארבע עיירות במקרא זה.
    חצור א׳, חדתה ב׳, קריות ג׳, חצרון היא חצור ד׳, ולא זהו חצור האמור בתחלת המקרא, ולא זהו האמור במקרא שלפני פניו (פסוק כג).
    וְחָצ֤וֹר | חֲדַתָּה֙ וּקְרִיּ֔וֹת וכן חֶצְר֖וֹן הִ֥יא חָצֽוֹר1:
    1. ואין זה חצור שמוזכרת בתחילת הפסוק ולא חצור המוזכרת בפסוק כ״ג, מצודת דוד.
    תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (כו) אֲמָ֥ם וּשְׁמַ֖ע וּמוֹלָדָֽה׃
    Amam, and Shema, and Moladah,
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    אֲמָם וּשְׁמָע וּמוֹלָדָה.
    אֲמָ֥ם וּשְׁמַ֖ע וּמוֹלָדָֽה:
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (כז) וַחֲצַ֥ר גַּדָּ֛⁠ה וְ⁠חֶשְׁמ֖וֹן וּבֵ֥ית פָּֽלֶט׃
    and Hazar-Gaddah, and Heshmon, and Beth-Pelet,
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וַחֲצַר גַדָה וְחֶשְׁמוֹן וּבֵית פָּלֵט.
    וַחֲצַ֥ר גַּדָּ֛ה וְחֶשְׁמ֖וֹן וּבֵ֥ית פָּֽלֶט:
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (כח) וַחֲצַ֥ר שׁוּעָ֛ל וּבְאֵ֥ר שֶׁ֖בַע וּבִזְיוֹתְ⁠יָֽה׃
    and Hazar-Shual, and Beer-Sheba, and Biziothiah,
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    וַחֲצַר שׁוּעָל וּבְאֵר שֶׁבַע וּבִזְיוֹתְיָה.
    ובזיותיה – חד מן מלין דסוף תיבותא יה ולא מפקי ה׳ וסימן נמסר במסרה גדולה סוף (פרשת בשלח).
    וַחֲצַ֥ר שׁוּעָ֛ל וּבְאֵ֥ר שֶׁ֖בַע וּבִזְיוֹתְיָֽה:
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (כט) בַּעֲלָ֥ה וְ⁠עִיִּ֖⁠ים וָעָֽצֶם׃
    Baalah, and Iim, and Ezem,
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    בַּעֲלָה וְעִיִים וָעָצֶם.
    עיים – מלשון לעי השדה (מיכה א׳:ו׳) שמו את ירושלים לעיים (תהלים ע״ט), אולי היו שם גלי אבנים מנופצות ואולי מזה גם שם העיר הנקראת עַי הסמוכה ליריחו, ומצאנו ג״כ עיר ושמה גלים מקום מולדתו של פלטיאל בן ליש (שמואל א כ״ה:מ״ד)
    בַּעֲלָ֥ה וְעִיִּ֖ים וָעָֽצֶם:
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (ל) וְ⁠אֶלְתּוֹלַ֥ד וּכְסִ֖יל וְ⁠חׇרְמָֽה׃
    and Eltolad, and Chesil, and Hormah,
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְאֶלְתּוֹלַד וּכְסִיל וְחָרְמָה.
    חרמה – היא הנזכרת בפרשת חקת ששם החרימו ישראל את מלך ערד ואת עריו.
    וְאֶלְתּוֹלַ֥ד וּכְסִ֖יל וְחָרְמָֽה:
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לא) וְ⁠צִֽקְלַ֥ג וּמַדְמַנָּ֖⁠ה וְ⁠סַנְסַנָּֽ⁠ה׃
    and Ziklag, and Madmannah, and Sansannah,
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וְצִקְלַג וּמַדְמַנָה וְסַנְסַנָה.
    וְצִֽקְלַ֥ג וּמַדְמַנָּ֖ה וְסַנְסַנָּֽה:
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (לב) וּלְבָא֥וֹת וְ⁠שִׁלְחִ֖ים וְ⁠עַ֣יִן וְ⁠רִמּ֑⁠וֹן כׇּל⁠־עָרִ֛ים עֶשְׂרִ֥ים וָתֵ֖שַׁע וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    and Lebaoth, and Shilhim, and Ain, and Rimmon. All the cities are twenty-nine, with their villages.
    תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּלְבָאוֹת וְשִׁלְחִים וְעַיִן וְרִמוֹן כָּל קִרְוַיָא עַשְׂרִין וּתְשַׁע וּפַצְחֵיהֶן.
    כל ערים עשרים ותשע – ובפרטן אתה מוצא שלשים ושמונה, אלא אלה היתירות נטלו בני שמעון מחלק יהודה, ונזכרות הן בנחלת שמעון (יהושע י״ט:ב׳-ז׳) באר שבע,⁠א ומולדה,⁠ב וחצר שועל, ועצם, אלתולד,⁠ג וחרמה, וציקלג, ועין, ורימון, הרי תשע היתירות המנויות כאן.
    א. בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו נוספה כאן: ושמע, המנוייה בערי יהודה ביהושע ט״ו:כ״ו, ושאולי זהה עם ״ושבע״ בערי שמעון ביהושע י״ט:ב׳. אולם, יש תשע ערים זהות מלבדה, ועיין בהערה הבאה, ועיין בתוספת ברש״י יהושע י״ט:ו׳.
    ב. כן בפסוק ובכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״ויולדה״.
    ג. בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו נוספה כאן: ״וכסיל״, המנוייה בערי יהודה ביהושע ט״ו:ל׳, וכנראה הוצע לזהותה עם ״ובתול״ בערי שמעון ביהושע י״ט:ד׳. אולם, יש תשע ערים זהות מלבדה, ועיין בהערה הקודמת, ועיין בתוספת ברש״י יהושע י״ט:ו׳.
    Altogether there were twenty nine cities. If you count them however you will find that there were thirty eight. The extra nine cities were taken by the tribe of Shimon, from the portion of the descendants of Yehudah, and they are mentioned in the inheritance of Shimon:⁠1 Beer-sheva, Molodoh, Chatzar-shual, Etzem, Eltodad, Chormoh, Tziklag Ayin and Rimon. These are the extra nine cities counted here.
    1. See chapter 19.
    כל ערים עשרים ותשע – ובפרטם תמצא ל״ח, והתשע היתרים היו לבני שמעון וספרם בנחלת בני יהודה בפרט, לפי שהיו בנחלת בני יהודה, כמו שאמר: ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה (יהושע י״ט:א׳), ושם כתיב אלה הערים היתרים לשמעון: באר שבע, וחצר שועל, בלה – והיא בעלה שכתוב הנה, ועצם, ואלתולד, ובתול – זהו וכסיל שכתוב הנה, וחרמה, וצקלג, ועין, רמון. והנה הם עשר בזה המנין, והם מנויות בנחלת בני שמעון, ואין לנו נותרות אלא תשע, אלא נאמר כי בלה אינו בעלה, ובתול אינו כסיל, אף על פי שהוא נראה כן. ועוד יש ערים ספורות למטה שמעון בנחלת יהודה והם גם כן ספורות בנחלת בני שמעון, והם: עתר ועשן כמו שכתוב, וצקלג שזכר הנה לבני יהודה, וזוכר אותה גם כן לבני שמעון, ואנו רואים כי מיום שישב בה דוד היתה למלכי יהודה. נאמר כי לקחוה בני ישראל בעת כבוש הארץ ונפלה לחלק שמעון, ואחר כך לקחה מלך גת מהם עד שישב דוד בה, על כן היתה למלכי יהודה מהיום ההוא והלאה.
    כל ערים עשרים ותשע וחצריהןא – פירוש: כל הערים והה״א חסירה.
    ואמר רבינו שלמה זצו״ל: בפרטן אתה מוצא שלשים ושמונה. אלה היתירות נטלו בני שמעון מחבל בני יהודה ונזכרות הם בנחלת בני שמעון: באר שבע, ומולדה, חצר שועל, ועצם, ואלתולד, וחרמה, וצקלג, ועין, ורמון, הרי תשע היתירות המנויות כאן. וקשה לי שאיני מוצא בפרטן אלא שלשים ושש, ויישארו ליהודה כ״ז ערים.
    א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 1010, פריס 218. בכ״י לייפציג 41, פריס 217: ״והארץ וחצריהם״.
    ובמה שאמר בסוף הערים כל ערים עשרים ותשע וחצריהן, יש לתמוה כי הם בפרטם שלשים ושמנה, ואיך אמר עשרים ותשע? וכתבו המפרשים שהתשעה שלא זכר בכאן היו לבני שמעון בחבל בני יהודה, והם נזכרות בחבל שמעון (סי׳ י״ט ב׳, ג׳ ד׳) באר שבע ומולדה חצר שועל ועצם אלתולד וחרמה וציקלג ועין רמון, הרי תשעה הנוספות בכאן, ועם היות ששם נזכרה ג״כ בכלל הערים הנוספות כלה ובעלה, כתב רד״ק שכלה ובעלה שניהם אחד, וא״כ לא היו הנוספות כאן ושנזכרו בשמעון כי אם תשעה. ואפשר שנאמר שהערים היו עשרים ותשעה לבד, והתשעה הנוספות הם עירות ופרזים שהם מגבולי הערים שזכר, ולזה אמר כל ערים עשרים ותשע וחצריהן. ר״ל שהיו הערים עשרים ותשע והחצרות תשעה, וכן תמצא שזכר אחר זה ערים אחרות.
    עשרים ותשע – ובפרטן תמצא ל״ח, וזהו לפי שתשעה מהן לא נשארו לבני יהודה, כי בני שמעון לקחום מחבל יהודה ונזכרות הנה בנחלת בני שמעון, והם: באר שבע, ומולדה, חצר שועל, ועצם ואלתולד, וחרמה, וצקלג, ועין, ורמון.
    וחצריהן – ומלבד חצריהן.
    כל ערים עשרים ותשע – ובפרטן אתה מוצא ל״ח. וכתבו המפרשים כי אלה תשעה היתירות נטלו בני שמעון מחלקו של יהודה, ונזכר בנחלת שמעון, באר שבע מולדה חצר שועל ועצם ואלתולד וחרמה וצקלג ועין ורמון. ולא נחה דעתי בזה, א] שלא תמצא ל״ח רק אם תפרש מ״ש וחצור חדתה וקריות חצרון הוא חצור הם ד׳ ערים, ובאמת מ״ש (פסוק כה) חצרון היא חצור, א״כ עיר אחת היא כמו מ״ש (פסוק מט) וקרית סנה הוא דביר, (ופ׳ מט) קרית בעל היא קרית יערים. ועוד לא אבין מ״ש חצרון היא חצור והלא כבר חשב חצור (בפ׳ כג). ועוד שמה שחשב בנחלת שמעון (יט ג) בלה היא בעלה. ובתול (שם, ד), היא כסיל. וכן מ״ש (שם, ו) בית לבאות ושרוחן, הוא לבאות ושלחים הנזכר פה, כי בשמות הערים ואנשים יתחלף המבטא כנודע למעיין בחלופים הנמצאים בס׳ דברי הימים. וכפי שהבנתי מדברי חז״ל נראה שקינה ודמונה ועדעדה היא עיר אחת, שהעיר הראשיית היה שמה קינה, ומגרשי העיר היו שמם דמונה ועדעדה. וכן צקלג ומדמנה וסנסנה ג״כ עיר אחת, הראשיית היה שמה צקלג, ומגרשיה היו שמם מדמנה וסנסנה. וכן מ״ש וחצור חדתה וקריות חצרון הוא חצור, אינו בחשבון כי זה פירוש על חצור, ר״ל שכל אלה שהם חצור חדתה ר״ל חצר החדשה וקריות חצור והם בכלל חצור, ונתן סימן זה מפני שהיה עוד חצור בנפתלי (לקמן יט, לו. והוא הנזכר למעלה סי׳ יא), וכן לבאות ושלחים שחשבו המפרשים לשנים הם אחת, כמו שהוכחתי זאת בנחלת בני שמעון שלבאות ושרוחן שנזכר שם הם אחת, עיי״ש. ולפ״ז הם רק כ״ט ערים לא יותר. ובזה תבין דברי הגמרא המופלאים (גיטין ז ב) א״ל רב הונא בר נתן לרב אשי מאי דכתיב קינה ודמונה ועדעדה, א״ל מתוותא דא״י קא חשיב, א״ל אטו אנא לא ידענא דמתמוותא דא״י קא חשיב, אלא רב גביהה מארגוזא אמר בה טעמא כל מי שי״ל קנאה על חברו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין. א״ל אלא צקלג ומדמנה וסנסנה ה״נ, א״ל אי הוה רב גביהה מארגוזא הכא הוה אמר בה טעמא. רב אחא מבי חלזאה אמר בה הכי כל מי שי״ל צעקת לגימא על חברו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין, ע״כ. ואם תחרוש בעגלתי תמצא חדתם. כי הם ידעו כי קינה ודמונה ועדעדה הם עיר אחת ואפרכותיה, ורצו לבקש טעם מדוע חשב פה מחוזות ומגרשי עיר קינה שאינם בחשבון הערים מה שלא עשה כן בשום מקום, וזה שהשיב רב הונא בר נתן לרב אשי שאמר ליה מתוותא דא״י קא חשיב (ר״ל שחשיב הערים הקטנים גם כן) אטו אנא לא ידענא וכו׳, ר״ל הלא בכ״ז צריך טעם מדוע יחשב פה הערים הקטנים שאינם במספר. רק רב גביהה אמר ביה טעם, כי הדור ההוא היה שגור בפיהם שם עיר קינה עם מחוזותיה לסימן ואסמכתא אל דברי מוסר, ולכן הזכיר עיר קינה כפי שהיו רגילים להזכירה עם מחוזותיה לזכר המוסר שציינו בה לזכרון. וע״ז שאל הלא גם צקלג ומדמנה וסנסנה חשיב ג״כ עיר ומחוזותיה, וצריך ג״כ טעם מדוע הזכיר המחוזות, עד שבא רב אחא ואמר הציון של דברי מוסר שהיה להם גם בזכר עיר צקלג ומחוזותיה:
    עשרים ותשע – ואם תמנם הם ל״ז, ולפי בעל הטעמים שהפסיק בפסק בין וחצור לחדתה הם ל״ח (דבר שאין לו רגלים שא״כ היה כותב וחדתה); והנכון כדברי אברבנאל שכ״ט מהן היו ערים והשאר חצרים או כפרים וזהו שכתב וחצריהם כלומר או זה או זה, או ערים או החצרים הנמנים עמהן, וכן סוף פרשת חיי שרה בחצריהם ובטירתם ר״ל בני ישמעאל שמקצתם יושבים בערים פרוצות אין חומה ומקצתם בטירות או כרכים, ול׳ טירה משרש טר או נטר, מקום שמור ונצור מאויב.
    וּלְבָא֥וֹת וְשִׁלְחִ֖ים וְעַ֣יִן וְרִמּ֑וֹן; מספר כָּל-הֶעָרִ֛ים שהיו לשבט יהודה בדרום נחלתו היה עֶשְׂרִ֥ים וָתֵ֖שַׁע1, וְזאת בנוסף2 לְחַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה3: (ס)
    1. ובפרטן תמצא שלושים ושמונה ערים, וזהו לפי שתשעה מהן לא נשארו לבני יהודה, כי בני שמעון לקחום מחבל יהודה ונזכרות הן בנחלת בני שמעון, והם כמופיע להלן (פרק יט), בְּאֵר שֶׁבַע וּמוֹלָדָה וַחֲצַר שׁוּעָל וָעָצֶם וְאֶלְתּוֹלַד וְחָרְמָה וְצִקְלַג וְעַיִן וְרִמּוֹן, רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד. ואברבנאל ביאר כי אפשר לומר שהערים היו עשרים ותשעה בלבד, והתשעה הנוספות היו עיירות ופרזים שהם מגבולי הערים שהוזכרו ועליהן נאמר ״וחצריהן״.
    2. מצודת דוד.
    3. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לג) ⁠בַּשְּׁ⁠פֵלָ֑ה אֶשְׁתָּא֥וֹל וְ⁠צׇרְעָ֖ה וְ⁠אַשְׁנָֽה׃
    In the Lowland: Eshtaol, and Zorah, and Ashnah,
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    בִּשְׁפֶלְתָּא אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה.
    אשתאול וצרעה – ניתנו אח״כ לשבט דן המרובה באוכלוסים ולו נחלה קטנה (שופטים י״ח:א׳); ובודאי אף על פי שבימי יהושע חלקו הארץ לשבטים למשפחות לבתי האבות ולגברים, מדי דור ודור הוסיפו וגרעו לכל שבט ומשפחה ונתנו ירושה גם לגברים אם היו אחים הרבה וירושת אביהם אינה מספקת להם, ונחלה זו לקחוה מהקרקעות הנשארים אחר החלוקה לצרכי צבור, או משדות הגברים שמתו ואין להם גואל, אב, אח, דוד או בן דוד משארו הקרוב אליו ממשפחתו (פינחס) רק אם נמחית המשפחה לגמרי לא נתנו נחלתו למשפחה אחרת מבני שבטו, ושם בפרשה מדבר בנחלת ארץ כנען, ואיש כי ימות הכתוב שם ר״ל מהיום עד יום חילוק הארץ, ומשם הוציאו חז״ל דינים לכל ירושה לדורות שכן כתוב והיתה לבני ישראל לחקת משפט (שם), רק לפי שלא דבר שם כי אם באחוזת הארץ בראשונה לא הזכיר מה יעשה בנחלת האיש שאין לו גואל, שרחוק הוא שבשנים מועטות תמחה משפחה מישראל, ולפי הוראת חז״ל ירושתו ניתנה לבני שבטו, וכן מצאנו בבני בנימין הנשארים שירשו כל נחלת שבטם אחר מעשה פילגש בגבעה, רק אולי היו בשש מאות הנשארים מכל משפחות בנימין (על הוראת משפחה עיין מה שכתבתי לעיל במעשה עכן) ולא נכרתה לגמרי שום משפחה מהם, או רצו להטיב עמהם אחר כל הרעה שעשו עמם, ואין משם הוראה לאחרים, ונחלת האיש שמת ואין לו גואל ממשפחתו אולי על פי בית דין היתה ניתנת לאיש אחר שאין לו ירושה מאבותיו.
    בַּשְּׁפֵלָ֑ה הערים שהיו כלולות בנחלת שבט יהודה היו, במחוז אחד1 בצפון מזרח, אֶשְׁתָּא֥וֹל וְצָרְעָ֖ה וְאַשְׁנָֽה:
    1. מצודת דוד פס׳ לז.
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לד) וְ⁠זָנ֙וֹחַ֙ וְ⁠עֵ֣ין גַּנִּ֔⁠ים תַּפּ֖⁠וּחַ וְ⁠הָעֵינָֽם׃
    and Zanoah, and En-Gannim, Tappuah, and Enam,
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְזָנוֹחַ וְעֵין גַנִים תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם.
    העינם – אולי הוא עינים הנזכר במעשה תמר (פרשת וישב, ותשב בפתח עינים).
    וְזָנ֙וֹחַ֙ וְעֵ֣ין גַּנִּ֔ים, תַּפּ֖וּחַ וְהָעֵינָֽם:
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לה) יַרְמוּת֙ וַֽעֲדֻלָּ֔⁠ם שׂוֹכֹ֖ה וַעֲזֵקָֽה׃
    Jarmuth, and Adullam, Socoh, and Azekah,
    תרגום יונתןרד״קמקראות שלובותעודהכל
    יַרְמוּת וַעֲדֻלָם שׁוֹכֹה וַעֲזֵקָה.
    שכה ועזקה – ועוד זוכר למטה שוכה, וכן אשנה זוכר אותה בב׳ מקומות, נקראים בשם אחד, והיה לאחד מהם שם לווי להבדיל ביניהם ולא נזכר בכתוב.
    יַרְמוּת֙ וַעֲדֻלָּ֔ם, שׂוֹכֹ֖ה1 וַעֲזֵקָֽה:
    1. העיר ״שׂוֹכֹה״ נזכרת שוב בפס׳ מ״ח, רד״ק.
    תרגום יונתןרד״קמקראות שלובותהכל
     
    (לו) וְ⁠שַׁעֲרַ֙יִם֙ וַֽעֲדִיתַ֔יִם וְ⁠הַגְּ⁠דֵרָ֖ה וּגְדֵרֹתָ֑יִם עָרִ֥ים אַרְבַּֽע⁠־עֶשְׂרֵ֖ה וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    and Shaaraim, and Adithaim, and Gederah, with Gederothaim; fourteen cities with their villages.
    תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וְשַׁעֲרַיִם וַעֲדִיתַיִם וְהַגְדֵרָה וּגְדֵרוֹתָיִם קִרְוִין אַרְבַּע עַסְרֵי וּפַצְחֵיהֶן.
    ערים ארבע עשרה – ובפרטן חמש עשרה. [לפי שאשנה אינה מן המניין, שהיא למטה מן העניין (יהושע ט״ו:מ״ג). ואין צריך לומר: תפוח והעינם אחת היא, כך נראה לר׳.]⁠א
    [לשון אחר:]⁠ב אומר אני: תפוח והעינם אחת היא, וזה פירושו:⁠ג תפוח והעין שלו, הואד עין תפוח האמור בנחלת מנשה: אלה יושבי עין תפוח (יהושע י״ז:ז׳).⁠ו
    [ויש לתמוה: מה טיבה אצל נחלת יהודה. אלא נראה שהוא מעיין מי נפתוח שבנחלת בני יהודה, כמו שאמור למעלה (יהושע ט״ו:ט׳).]⁠ז
    א. התוספת בסוגריים המרובעים מופיעה בכ״י לונדון 26879 ובכ״י סנקט פטרבורג I C 6 (בלי החתימה ״כך נראה לר׳⁠ ⁠⁠״), והיא כנראה משקפת מהדורה בתרא של רש״י – עיינו במאמרו של י׳ פנקובר, ״הגהות רש״י, הגהות תלמידיו, והגהות אנונימיות בפירוש רש״י לספר יהושע״, שנתון לחקר המקרא ט״ז, עמ׳ 211-208.
    ב. הסימון ״לשון אחר״ נוסף רק בכ״י לונדון 26879 (המשקף את המהדורה בתרא של רש״י) לאחר שהוסיף רש״י את הפירוש הקודם.
    ג. כך בכ״י לוצקי 777. בכ״י לונדון 26879 הושמט ע״י הדומות: ״תפוח והעינם אחת היא וזה פירושו״.
    ד. מלת ״הוא״ מופיעה רק בכ״י סנקט פטרבורג I C 6 והיא חסרה בכ״י לונדון 26879.
    ה. כן בפסוק ובכ״י פריס 162, לונדון 26879. בכ״י לוצקי 777 בטעות: ״אלה״.
    ו. ביאור זה הוא פירושו של רש״י במהדורה קמא של פירושו, הוא מופיע ברוב כתבי היד של פירושו, והוא צוטט בשמו של רש״י ע״י הרי״ד.
    ז. התוספת בסוגריים המרובעים מופיעה רק בכ״י לונדון 26879 (ולא בכ״י סנקט פטרבורג I C 6), והיא כנראה תוספת של תלמיד של רש״י המנסה לשקם את הגישה השנייה ש״תפוח והעינם אחת היא״. [לשחזור חילופי של רבדי הפירוש ותהליך התפתחותו, עיינו במאמרו של י׳ פנקובר, ״הגהות רש״י, הגהות תלמידיו, והגהות אנונימיות בפירוש רש״י לספר יהושע״, שנתון לחקר המקרא ט״ז, עמ׳ 211-208 הסבור ש״ויש לתמוה...⁠״ הוא דברי רש״י עצמו, ושהצעת ״אומר אני...⁠״ היא של ר׳ שמעיה.]
    Fourteen cities. If you count them however you will find fifteen. I say [therefore] that Tapuach and Einom are one, and this its explanation: Tapuach and its spring (עַיִן). This is Ein-Tapuach that is mentioned in the inheritance of Menashe 'To the inhabitants of Ein-Tapuach.'1
    1. See chapter 17:7.
    ערים ארבע עשרה – ובפרטן תמצא חמש עשרה, ואפשר כי הגדרה וגדרתים עיר אחת.
    ערים ארבע עשרה – פירש רבינו שלמה: ובפרטן אתה מוצא חמש עשרה. ואמר: תפוח והעינם אחת היא. וזהו פירושו: תפוח והעין שלו, והוא עין תפוח האמור בנחלת מנשה.
    ואמר בסופן ערים י״ד וחצריהן, ובפרטן תמצא חמש עשרה, וכתב רד״ק כי גדרה וגדרותים היו עיר אחת והם אם כן י״ד לבד, ואפשר שהיו הערים י״ד וביניהם פרזון שאינו עיר:
    והגדרה וגדרתים – היא עיר אחת ונקראה בשתי השמות.
    וגדרתים – גם כאן מביא הכתוב ט״ו מקומות ונותן מספרם י״ד, אולי גדרתים (מלשון ערי מבצר) וגדרת צאן (פרשת מטות) אחת היא עם הגדרה הנזכרת לפניה, או מקום אחר מהנזכרים היה כפר חשוב וראוי להזכירו, וכן למעלה (כ״א:ל״ב) הזכיר החשובים שבכפרים וכללם אח״כ יחד במלת וחצריהן.
    וְשַׁעֲרַ֙יִם֙ וַעֲדִיתַ֔יִם וְהַגְּדֵרָ֖ה וּגְדֵרֹתָ֑יִם, מספר כל הֶעָרִ֥ים שהיו לשבט יהודה במחוז זה בשפלה היה אַרְבַּֽע-עֶשְׂרֵ֖ה1, וְזאת בנוסף2 לְחַצְרֵיהֶֽן, הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה3:
    1. ובפועל נמצא שיש חמשה עשר ערים, ואפשר כי ״הגדרה״ ו״גדרתים״ הן עיר אחת שנקראת בשתי שמות, רד״ק, מצודת דוד. ורש״י ביאר כי ״תפוח״ ו״העינם״ הן עיר אחת שנקראת בשתי שמות.
    2. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    3. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (לז) צְ⁠נָ֥ן וַחֲדָשָׁ֖ה וּמִגְדַּל⁠־גָּֽד׃
    Zenan, and Hadashah, and Migdalgad,
    תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    צְנָן וַחֲדָשָׁה וּמִגְדַל גָד.
    צנן – וכו׳ גם אלו עמדו בשפלה, אולם במחוז אחרת, ולזה מנה אלו לעצמן ואלו לעצמן, וכמו כן נאמר בכל מקום שמנה אלו לבד ואלו לבד.
    ובמחוז אחר, הערים שנחל שבט יהודה1 בדרום היו, צְנָ֥ן וַחֲדָשָׁ֖ה וּמִגְדַּל-גָּֽד:
    1. מצודת דוד.
    תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (לח) וְ⁠דִלְעָ֥ן וְ⁠הַמִּ⁠צְפֶּ֖ה וְ⁠יׇקְתְ⁠אֵֽל׃
    and Dilan, and Mizpeh, and Joktheel,
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    וְדִלְעָן וְהַמִצְפֶּה וְיָקְתְאֵל.
    ויקתאל – לעולם כל קמוץ על שני שואים יקרא חטוף ודומה לו ויקדעם האמור בסמוך ועוד כלל אחר כשיהיו שני שואים באמצע המלה ויהיה השוא השני תחת אות בג״ד בפ״ת השנית נעה ודגושה דגש קל כמו (בשבתך וכתבו) ודומיהם ונמצאו אולי השנים רפים יקתאל יקדעם ואולי מפני אחע״ה נרפו מכלול דף ק״צ. וכן יקתאל דמלכים ב׳ י״ד.
    וְדִלְעָ֥ן וְהַמִּצְפֶּ֖ה וְיָקְתְאֵֽל:
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (לט) לָכִ֥ישׁ וּבׇצְקַ֖ת וְ⁠עֶגְלֽוֹן׃
    Lachish, and Bozkath, and Eglon,
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    לָכִישׁ וּבָצְקַת וְעֶגְלוֹן.
    ובצקת – הבי״ת בלא מאריך ולכן קריאתו בקמץ חטיף וכן בדפוס ישן הוא בחטף קמץ ממש כדרכו לעשות על החטפים קמצים.
    לָכִ֥ישׁ וּבָצְקַ֖ת וְעֶגְלֽוֹן:
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (מ) וְ⁠כַבּ֥⁠וֹן וְ⁠לַחְמָ֖ס וְ⁠כִתְלִֽישׁ׃
    and Cabbon, and Lahmas, and Chithlish,
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וְכַבּוֹן וְלַחְמָס וְכִתְלִישׁ.
    וְכַבּ֥וֹן וְלַחְמָ֖ס וְכִתְלִֽישׁ:
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (מא) וּגְדֵר֕וֹת בֵּית⁠־דָּג֥וֹן וְ⁠נַעֲמָ֖ה וּמַקֵּ⁠דָ֑ה עָרִ֥ים שֵׁשׁ⁠־עֶשְׂרֵ֖ה וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    and Gederoth, Beth-Dagon, and Naamah, and Makkedah; sixteen cities with their villages.
    תרגום יונתןרי״דמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    וּגְדֵרוֹת בֵּית דָגוֹן וְנַעֲמָה וּמַקֵדָה קִרְוִין שִׁית עַסְרֵי וּפַצְחֵיהֶן.
    ערים שש עשרה – ובפרטן אתה מוצא ט״ו. ונראה לי: וגדרות בית דגון שנים הם. וכן פירושו: וגדרות ובית דגון.
    וגדרות בית דגון – הן שתי עיירות, האחת גדרות, והשנית בית דגון.
    וּגְדֵר֕וֹת בֵּית-דָּג֥וֹן1 וְנַעֲמָ֖ה וּמַקֵּדָ֑ה, מספר כל הֶעָרִ֥ים שהיו לשבט יהודה במחוז זה בשפלה היה שֵׁשׁ-עֶשְׂרֵ֖ה, וְזאת בנוסף2 לְחַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה3: (ס)
    1. הן שתי עיירות, האחת גדרות, והשנית בית דגון, מצודת דוד.
    2. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    3. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןרי״דמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (מב) ⁠לִבְנָ֥ה וָעֶ֖תֶר וְ⁠עָשָֽׁן׃
    Libnah, and Ether, and Ashan,
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    לִבְנָה וָעֶתֶר וְעָשָׁן.
    ובמחוז אחר, הערים שנחל שבט יהודה1 במזרח היו, לִבְנָ֥ה וָעֶ֖תֶר וְעָשָֽׁן:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ז.
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (מג) וְ⁠יִפְתָּ֥ח וְ⁠אַשְׁנָ֖ה וּנְצִֽיב׃
    and Iphtah, and Ashnah, and Nezib,
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וְיִפְתָּח וְאַשְׁנָה וּנְצִיב.
    וְיִפְתָּ֥ח וְאַשְׁנָ֖ה וּנְצִֽיב:
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (מד) וּקְעִילָ֥ה וְ⁠אַכְזִ֖יב וּמָֽרֵאשָׁ֑ה עָרִ֥ים תֵּ֖שַׁע וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    and Keilah, and Achzib, and Mareshah; nine cities with their villages.
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    וּקְעִילָה וְאַכְזִיב וּמָרֵאשָׁה קִרְוִין תְּשַׁע וּפַצְחֵיהֶן.
    ואכזיב – הוא כזיב מקום לידת שלה בן יהודה (וישב, מ״ט).
    קרית סנה – לפי דברי יודעי לשון סורי וערבי (הביא שמם פֿיליפפזאן) סנה הוראתו בלשונות ההן תלמוד וכן בלשון הקודש ושננתם לבניך, א״כ קרית סנה הוא כמו קרית ספר.
    וּקְעִילָ֥ה וְאַכְזִ֖יב וּמָֽרֵאשָׁ֑ה, מספר כל הֶעָרִ֥ים שהיו לשבט יהודה במחוז זה בשפלה היה תֵּ֖שַׁע וְזאת בנוסף1 לְחַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה2:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    2. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (מה) ⁠עֶקְר֥וֹן וּבְנֹתֶ֖יהָ וַחֲצֵרֶֽיהָ׃
    Ekron, with its towns and its villages,
    תרגום יונתןר״י קראמצודת ציוןמקראות שלובותעודהכל
    עֶקְרוֹן וְכַפְרָנָהָא וּפַצְחָהָא.
    עקרון ובנותיה וחצריה – לא מפני שכיבשם יהושע כבר אלא שהגיע לחלקו על פי הגורל שאם יכבשם היום ומחר שידעו שהגיע לחלקו של יהודה.
    EKRON, WITH ITS TOWNS AND ITS VILLAGES.
    Scripture does not mean that Joshua had already captured these towns and villages but that these towns and villages are part of Judah's portion via the lot, that is, should Joshua conquer them today or tomorrow they should know that they are part of Judah's portion.
    ובנותיה – הכפרים הסמוכים אליה.
    ובמחוז אחר, הערים שנחל שבט יהודה1 במערב היו, עֶקְר֥וֹן וּבְנֹתֶ֖יהָ והכפרים הסמוכים אליה2 וַחֲצֵרֶֽיהָ, הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה3:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ז.
    2. מצודת ציון.
    3. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג. ור״י קרא ביאר כי למרות שהעיר עקרון טרם נכבשה, הנחלה הזו הגיעה לשבט יהודה על פי הגורל, והדברים נכתבו כדי שבני ישראל ידעו שאם בעתיד יכבשו את העיר עקרון, תהיה העיר שייכת לשבט יהודה.
    תרגום יונתןר״י קראמצודת ציוןמקראות שלובותהכל
     
    (מו) מֵעֶקְר֖וֹן וָיָ֑מָּ⁠ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר⁠־עַל⁠־יַ֥ד אַשְׁדּ֖וֹד וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    from Ekron even to the sea, all that were by the side of Ashdod, with their villages.
    תרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    מֵעֶקְרוֹן וּמַעַרְבָא כָּל קִרְוַיָא דְעַל תְּחוּם אַשְׁדוֹד וּפַצְחֵיהֶן.
    על יד – על מקום, כמו: יד אבשלום (שמואל ב י״ח:י״ח).
    מעקרון וימה וכו׳ – מעקרון לצד המערב היה ליהודה כל הערים אשר אצל מקום אשדוד, וגם חצרי הערים ההם.
    ובמחוז אחר1 מֵעֶקְר֖וֹן וָיָ֑מָּה לצד מערב2 נחל שבט יהודה את כֹּ֛ל הערים3 אֲשֶׁר היו -עַל-יַ֥ד אַשְׁדּ֖וֹד וְזאת בנוסף4 לְחַצְרֵיהֶֽן, הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה5:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ז.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    4. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    5. מצודת דוד, וכן ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (מז) ⁠אַשְׁדּ֞וֹד בְּ⁠נוֹתֶ֣יהָ וַחֲצֵרֶ֗יהָ עַזָּ֛⁠ה בְּ⁠נוֹתֶ֥יהָ וַחֲצֵרֶ֖יהָ עַד⁠־נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם וְ⁠הַיָּ֥⁠ם [הַגָּ⁠ד֖וֹל] (הגבול) וּגְבֽוּל׃
    Ashdod, its towns and its villages, Gaza, its towns and its villages, to the Brook of Egypt, the Great Sea being its border.
    תרגום יונתןרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    אַשְׁדוֹד כַּפְרָנָהָא וּפַצְחָהָא עַזָה כַּפְרָנָהָא וּפַצְחָהָא עַד נַחֲלָא דְמִצְרָיִם וְיַמָא רַבָּה וּתְחוּמֵיהּ.
    והים הגדול וגבול – אייםא שבים שקורין אישלש.
    א. כן בכ״י לוצקי 777 והכ״י האיטלקיים הדומים לו. בכ״י מינכן 5, סנקט פטרבורג I.12, לונדון 26879, אוקספורד אופ׳ 34: ״נסין״.
    The Great Sea was the border. The islands in the sea.⁠1 Isles in old French.
    1. Rashi teaches that the islands near the coast line were also part of the inheritance of Yehudah.
    והים הגדול וגבול – כתיב הגבול, כלומר כי הים היה גבולם, וקרי הגדול.
    והיה הגבול – הגדול קרי.
    עד נחל מצרים – שהיה בדרומה של יהודה.
    והים הגדול – רצה לומר, ועד הים הגדול, שהיה במערבו.
    וגבול – גם גבול הים הם האיים אשר בים, אף הם לנחלת יהודה יחשבו.
    והערים אשר נחלו הן אַשְׁדּ֞וֹד בְּנוֹתֶ֣יהָ וכפריה הסמוכים1 וַחֲצֵרֶ֗יהָ והעיירות אשר היו פרוזות סביבה2, עַזָּ֥ה בְּנוֹתֶ֥יהָ וכפריה הסמוכים3 וַחֲצֵרֶ֖יהָ והעיירות אשר היו פרוזות סביבה4, וגבולה הדרומי של הנחלה הגיע5 עַד-נַ֣חַל מִצְרָ֑יִם, וְהגיע גבולה הדרומי של הנחלה עד6 הַיָּ֥ם הַגָּד֖וֹל הוא ים התיכון (הגבול כתיב7), וּגְבֽוּל כאשר גם האיים אשר בים, היו שייכים לנחלת יהודה8: (ס)
    1. תרגום יונתן.
    2. מצודת דוד, וכן ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    3. תרגום יונתן.
    4. מצודת דוד, וכן ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת דוד.
    7. רד״ק ביאר ביאור שונה ממצודת דוד בעניין המילה ״גבול״ בהסתמכו על הקרי והכתיב של המילה, ולשיטתו הים עצמו היה גבולה המערבי של נחלת יהודה.
    8. רש״י, מצודת דוד.
    תרגום יונתןרש״ירד״קמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (מח) ⁠וּבָהָ֑ר שָׁמִ֥יר וְ⁠יַתִּ֖⁠יר וְ⁠שׂוֹכֹֽה׃
    And in the hill country: Shamir, and Jattir, and Socoh,
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    וּבְטוּרָא שָׁמִיר וְיַתִּיר וְשׁוֹכֹה.
    ושוכה – בה״א ומה שכתוב במקצת ספרים ושוכו קרי הוא שלא לצורך.
    וּבָהָ֑ר הערים שנחל שבט יהודה בדרום היו1 שָׁמִ֥יר וְיַתִּ֖יר וְשׂוֹכֹֽה:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ז.
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (מט) וְ⁠דַנָּ֥⁠ה וְ⁠קִרְיַת⁠־סַנָּ֖⁠ה הִ֥יא דְ⁠בִֽר׃
    and Dannah, and Kiriath-Sannah — which is Debir,
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וְדַנָה וְקִרְיַת סַנָה הִיא דְבִיר.
    וְדַנָּ֥ה וְקִרְיַת-סַנָּ֖ה הִ֥יא דְבִֽר:
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (נ) ⁠וַעֲנָ֥ב וְ⁠אֶשְׁתְּ⁠מֹ֖ה וְ⁠עָנִֽים׃
    and Anab, and Eshtemoh, and Anim,
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וַעֲנָב וְאִשְׁתְּמֹה וְעָנִים.
    וַעֲנָ֥ב וְאֶשְׁתְּמֹ֖ה וְעָנִֽים:
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (נא) וְ⁠גֹ֥שֶׁן וְ⁠חֹלֹ֖ן וְ⁠גִלֹ֑ה עָרִ֥ים אַחַת⁠־עֶשְׂרֵ֖ה וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    and Goshen, and Holon, and Giloh; eleven cities with their villages.
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וְגֹשֶׁן וְחֹלֹן וְגִלֹה קִרְוִין חֲדָא עַסְרֵי וּפַצְחֵיהֶן.
    וְגֹ֥שֶׁן וְחֹלֹ֖ן וְגִלֹ֑ה, מספר כל הֶעָרִ֥ים שהיו לשבט יהודה במחוז זה היה אַֽחַת-עֶשְׂרֵ֖ה וְזאת בנוסף1 לְחַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה2:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    2. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (נב) ⁠אֲרַ֥ב וְ⁠רוּמָ֖ה וְ⁠אֶשְׁעָֽן׃
    Arab, and Rumah, and Eshan,
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    אֲרַב וְדוּמָה וְאֶשְׁעָן.
    ארב ודומה – בכמה ספרים כ״י ודומה ברי״ש לא בדל״ת.
    ואשען השי״ן בלא דגש.
    ובמחוז אחר בהר היו הערים1 אֲרַ֥ב וְרוּמָ֖ה וְאֶשְׁעָֽן:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ז.
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (נג) [וְ⁠יָנ֥וּם] (וינים) וּבֵית⁠־תַּפּ֖⁠וּחַ וַאֲפֵֽקָה׃
    and Janum, and Beth-Tappuah, and Aphekah,
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    וְיָנוּם וּבֵית תַּפּוּחַ וַאֲפֵקָה.
    וינים – במ״ם ובמקצת ספרים כתיב וינים וקרי וינום ובמקצתם כתיב וקרי בוא״ו וכן בה״א כ״י נכתב בצד למערבאי וינוס כתיב וקרי.
    וְיָנ֥וּם (וינים כתיב) וּבֵית-תַּפּ֖וּחַ וַאֲפֵֽקָה:
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (נד) וְ⁠חֻמְטָ֗הא וְ⁠קִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא חֶבְר֖וֹן וְ⁠צִיעֹ֑ר עָרִ֥ים תֵּ֖שַׁע וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    and Humtah, and Kiriatharba — which is Hebron, and Zior; nine cities with their villages.
    א. וְחֻמְטָ֗ה =א?,ל,ק,ק2[קהיר 27] (אין דגש), וכך אצל ברויאר ומג"ה, וכמו כן בדפוסים וקורן.
    • ברויאר ציין ספק א?!=וְחֻמְטָּ֗ה (טי"ת דגושה?); אבל האות טי"ת מטושטשת מאוד בכתר (כאילו היה ניסיון מחיקה). ייתכן שהנקודה נכתבה על גבי הטשטוש, או שהיה ניסיון למחוק בגלל הנקודה.
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וְחֻמְטָה וְקִרְיַת אַרְבַּע הִיא חֶבְרוֹן וְצִיעֹר קִרְוִין תְּשַׁע וּפַצְחֵיהֶן.
    וְחֻמְטָ֗ה וְקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥יא העיר חֶבְר֖וֹן וְצִיעֹ֑ר, מספר כל הֶעָרִ֥ים שהיו לשבט יהודה במחוז זה בהר היה תֵּ֖שַׁע, וְזאת בנוסף1 לְחַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה2: ס
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    2. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (נה) ⁠מָע֥וֹן⁠ ׀ ⁠כַּרְמֶ֖ל וָזִ֥יף וְ⁠יוּטָּֽ⁠ה׃
    Maon, Carmel, and Ziph, and Juttah,
    תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
    מָעוֹן כַּרְמֶל וָזִיף וְיוּטָה.
    וזיף – אין זה זיף האמור למעלה (פסוק כד).
    ובמחוז המזרחי בהר היו הערים1 מָע֥וֹן | כַּרְמֶ֖ל וָזִ֥יף2 וְיוּטָּֽה:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ז.
    2. ואין זה ״זיף״ האמור בפסוק כ״ד לעיל, מצודת דוד.
    תרגום יונתןמצודת דודמקראות שלובותהכל
     
    (נו) וְ⁠יִזְרְ⁠עֶ֥אל וְ⁠יׇקְדְ⁠עָ֖ם וְ⁠זָנֽוֹחַ׃
    and Jezreel, and Jokdeam, and Zanoah,
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותעודהכל
    וְיִזְרְעֶאל וְיָקְדְעָם וְזָנוֹחַ.
    ויקדעם – במקצת ספרים כ״י הדל״ת בחטף קמץ ועיין מ״ש לעיל על ויקתאל.
    וְיִזְרְעֶ֥אל וְיָקְדְעָ֖ם וְזָנֽוֹחַ:
    תרגום יונתןמנחת שימקראות שלובותהכל
     
    (נז) הַקַּ֖⁠יִן גִּבְעָ֣ה וְ⁠תִמְנָ֑ה עָרִ֥ים עֶ֖שֶׂר וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    Kain, Gibeah, and Timnah; ten cities with their villages.
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    הַקַיִן גִבְעָה וְתִמְנָה קִרְוִין עֲסַר וּפַצְחֵיהֶן.
    הַקַּ֖יִן גִּבְעָ֣ה וְתִמְנָ֑ה, מספר כל הֶעָרִ֥ים שהיו לשבט יהודה במחוז זה היה עֶ֖שֶׂר וְזאת בנוסף1 לְחַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה2:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    2. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (נח) ⁠חַלְח֥וּל בֵּֽית⁠־צ֖וּר וּגְדֽוֹר׃
    Halhul, Beth-Zur, and Gedor,
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    חַלְחוּל בֵּית צוּר וּגְדוֹר.
    ובמחוז הצפוני בהר היו הערים1 חַלְח֥וּל בֵּֽית-צ֖וּר וּגְדֽוֹר:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ז.
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (נט) וּמַעֲרָ֥ת וּבֵית⁠־עֲנ֖וֹת וְ⁠אֶלְתְּ⁠קֹ֑ן עָרִ֥ים שֵׁ֖שׁ וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    and Maarath, and Beth-Anoth, and Eltekon; six cities with their villages.
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וּמַעֲרָת וּבֵית עֲנוֹת וְאֶלְתְּקֹן קִרְוִין שִׁית וּפַצְחֵיהֶן.
    וּמַעֲרָ֥ת וּבֵית-עֲנ֖וֹת וְאֶלְתְּקֹ֑ן מספר כל הֶעָרִ֥ים שהיו לשבט יהודה במחוז זה היה שֵׁ֖שׁ וְזאת בנוסף1 לְחַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה2:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    2. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (ס) ⁠קִרְיַת⁠־בַּ֗עַל הִ֛יא קִרְיַ֥ת יְ⁠עָרִ֖ים וְ⁠הָרַבָּ֑⁠ה עָרִ֥ים שְׁ⁠תַּ֖יִם וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    Kiriath-Baal — which is Kiriath-Yearim, and Rabbah; two cities with their villages.
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    קִרְיַת בַּעַל הִיא קִרְיַת יְעָרִים וְהָרַבָּה קִרְוִין תַּרְתֵּין וּפַצְחֵיהֶן.
    קרית בעל – נקראת ג״כ בעלי יהודה (שמואל ב ו׳:ב׳) או בעלת (דברי הימים א י״ג:ו׳).
    ובמחוז אחר בחבל קרית יערים היו הערים1 קִרְיַת-בַּ֗עַל הִ֛יא קִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים וְהָֽרַבָּ֑ה, מספר כל הֶעָרִ֥ים שהיו לשבט יהודה במחוז זה היה שְׁתַּ֖יִם וְזאת בנוסף2 לְחַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה3: (ס)
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ז.
    2. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    3. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןהואיל משהמקראות שלובותהכל
     
    (סא) ⁠בַּמִּ⁠דְבָּ֑ר בֵּ֚ית הָעֲרָבָ֔ה מִדִּ֖⁠ין וּסְכָכָֽהא׃
    In the wilderness: Beth-Arabah, Middin, and Secacah,
    א. וּסְכָכָֽה =א,ל (וכנראה גם ק), וכך אצל ברויאר ומג"ה, וכמו כן בדפוסים.
    • ברויאר ציין ספק א?=וּסְבָכָֽה (האות השלישית בי"ת במקום כ"ף?); אבל נראה שהספק נגרם רק בגלל הקרבה בין האותיות.
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    בְּמַדְבְּרָא בֵּית מֵישְׁרָא מִדִין וּסְכָכָה.
    וּבַּמִּדְבָּ֑ר הערים שנחל שבט יהודה בדרום היו1 בֵּ֚ית הָעֲרָבָ֔ה מִדִּ֖ין וּסְכָכָֽה:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ז.
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (סב) וְ⁠הַנִּ⁠בְשָׁ֥ן וְ⁠עִיר⁠־הַמֶּ֖⁠לַח וְ⁠עֵ֣ין גֶּ֑דִי עָרִ֥ים שֵׁ֖שׁ וְ⁠חַצְרֵיהֶֽן׃
    and Nibshan, and the City of Salt, and En-Gedi; six cities with their villages.
    תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל
    וְנִבְשָׁן וְקִרְיַת מֶלַח וְעֵין גֶדִי קִרְוִין שִׁית וּפַצְחֵיהֶן.
    וְהַנִּבְשָׁ֥ן וְעִיר-הַמֶּ֖לַח וְעֵ֣ין גֶּ֑דִי, מספר כל הער֥ים שהיו לשבט יהודה במחוז זה היה שֵׁ֖שׁ וְזאת בנוסף1 לְחַצְרֵיהֶֽן הן העיירות הפרוזות שהיו סביב ערי החומה2:
    1. מצודת דוד בפס׳ ל״ב.
    2. ראה מצודת ציון פרק י״ג פס׳ כ״ג.
    תרגום יונתןמקראות שלובותהכל
     
    (סג) וְ⁠אֶת⁠־הַיְבוּסִי֙ יוֹשְׁ⁠בֵ֣י יְ⁠רוּשָׁלַ֔͏ִם לֹא⁠־[יָכְ⁠ל֥וּ] (יוכלו) בְ⁠נֵי⁠־יְ⁠הוּדָ֖ה לְ⁠הוֹרִישָׁ֑ם וַיֵּ֨⁠שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת⁠־בְּ⁠נֵ֤י יְ⁠הוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלַ֔͏ִם עַ֖ד הַיּ֥⁠וֹם הַזֶּֽ⁠ה׃
    And as for the Jebusites, the inhabitants of Jerusalem, the children of Judah could not drive them out; but the Jebusites dwelled with the children of Judah at Jerusalem, to this day.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
    כיבוש ירושלים – שופטים א׳:ז׳-ח׳, שופטים א׳:כ״א, שמואל ב ה׳:ו׳-ט׳, דברי הימים א י״א:ד׳-ט׳
    וְיַת יְבוּסָאֵי יַתְבֵי יְרוּשְׁלֵם לָא יְכִילוּ בְּנֵי יְהוּדָה לְתָרָכוּתְהוֹן וִיתִיבוּ יְבוּסָאֵי עִם בְּנֵי יְהוּדָה בִּירוּשְׁלֵם עַד יוֹמָא הַדִין.
    לא יכלו בני יהודה להורישם – שנינו בסיפרי: רבי יהושע בן קרחה אומר יכולין היו, אלא שלא היו רשאין מחמת השבועה שנשבע אברהם לאבימלך.
    ויבוסי זה לא שםא אומה הוא, אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו יבוסי, ובני אותו מחוז מפלשתים היו, וכשכיבשו בני יהודה את ירושלים לא הורישו בני אותו מחוז.
    א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777: ״לשם״.
    The descendants of Yehudah were unable to expel them. We learned in Sifri: "Rabbi Yehoshua be Korcho says, 'They were really able [to expel them] but they were not permitted to do so because of the oath that Avraham had sworn to Avimelech.⁠1 These Yevusim Were not part of the Yevusi nation,⁠2 but the Tower of David which was in Yerushalayim was named Yevus, and those who lived in that vicinity were of the Philishtim. Thus when the descendants of Yehudah conquered Yerushalayim, they did not expel the inhabitants of that vicinity.
    1. See Bereshit 21:23. These Yevusim were descendants of Avimelech, whom Avraham had sworn not to harm. Avimelech witnessed all the miracles that God performed on Avraham's behalf, and he asked him to swear that he would not harm him or his descendants for three generations and Avraham agreed.
    2. Why then were they called Yevusim? Rashi goes on to explain that they were actually of the Philishtim and thus protected by Avraham's oath.
    ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם – עד שבא דוד והורישו, דכת׳: ויאמר דוד ביום ההוא כל מכה יבוסי וגו׳ (שמואל ב ה׳:ח׳).
    AND AS FOR THE JEBUSITES, THE INHABITANTS OF JERUSALEM, THE CHILDREN OF JUDAH COULD NOT DRIVE THEM OUT. Until David came and drove them out. For Scripture states: And David said on that day: 'Whosoever smiteth the Jebusites… (Samuel II 5:8).
    לא יכלו בני יהודה להורישם – כתיב יוכלו – כי אף בזמן העתיד לא יוכלו עד שיבא דוד. וקרי יכלו – כי לא יכלו אז להורישם בעת כבוש הארץ.
    ואמרו רז״ל יכולין היו אלא שלא היו רשאים מפני השבועה שנשבע אברהם לאבימלך. והיבוסי הזה לא היה היבוסי משבעה גוים אלא אדם אחד שהיה שמו יבוס והיה מפלשתים מזרע אבימלך, ונקרא המקום על שמו יבוס. ואנשי המשפחה ההיא יושבי ירושלם היה שמם יבוסי, מתיחסים אל יבוס. וכן ארונה היבוסי שהיה מלך המקום ההוא ומבצר המקום הזה, הוא ציון שהיא בירושלם, ועד דוד לא היה נכבש המקום הזה. ולדעת רז״ל לא כבשוהו מפני השבועה, ודוד הסיר העורים והפסחים שהיו צלמי נחשת והיה כתוב בהם דבר השבועה. ואחר כך כבש המגדל ההוא, ואחר כך קנה דוד את עיר היבוסי לישראל בממכר זהב בכתב לאחוזת עולם, שנאמר: ויתן דוד לארונה במקום וגו׳ (דברי הימים א כ״א:כ״ה). ועוד אמרו כי השבועה היתה לי ולניני ולנכדי (בראשית כ״א:כ״ג), וכשכבשו בני יהודה את ירושלם היה נכד אבימלך חי עדיין ולא יכלו לכבוש המצודה עדיין מפני השבועה. ובימי דוד לא היה עוד הנכד חי. ועוד נכתב כזה עוד בספר שמואל.
    ולפי הפשט היה המבצר חזק ולא היה כח לבני יהודה להורישם, אולי היתה סבה מאת י״י שלא תלכד המצודה ההיא עד מלוך דוד מלך ישראל כדי שתקרא על שמו, לפי שהיה ראש ממלכת ישראל.
    ומה שאמר עד היום הזה – יהושע כתב כן כי הוא כתב ספרו לפי הקבלה, ובימיו לא הורישם מירושלם, ואף בימי דוד מצאנו שהיו שם.
    ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם וגו׳. שנינו בספרי (פר׳ ראה עמ׳ קנ״ו) יכולין היו אבל לא רשאין, כי נשבע אברהם לאבימלך ובזמן הזה היה נכד אבימלך ולכן לא כבשוה, כי השבועה היתה לי ולניני ולנכדי. ויבוסי היה שם אומה שהיה בירושלים, וחז״ל (פרקי ר׳ אליעזר פר׳ ל״ו ועי׳ רד״ק) אמרו שאדם א׳ נקרא יבוס שבנה ירושלים והיה מפלשתים מזרע אבימלך, וכן ארונה היבוסי, ומבצר המקום היה ציון ועד זמן דוד לא נכבש זה המבצר. ועל דרך הפשט היה המבצר חזק מאד ולא יכלו לכבשה עד ימי דוד ומה שאמר עד היום, רוצה לומר עד שנכתב זה. וממה שאמר ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יוכלו בני יהוד׳ להוריש׳, יראה שהית׳ ירושלים מנחלת יהודה, וממה שאמר בנחלת בני בנימין (סי׳ י״א כ״ח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים, יורה שהיתה ירושלים מנחלת בנימין ולזה נפל מחלוקת בין חז״ל (יומא י״ב ע״א) אם נתחלקה ירושלים אם לא? והאמת שהיה לשניהם חלק בה, כי היה רצועה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין:
    לא יוכלו – יכלו קרי.
    היבוסי – שם האומה.
    לא יכלו בני יהודה להורישם – כי גם להם חלק מה בירושלים עם בני בנימין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (זבחים נ״ג:) רצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה וכו׳.
    ואת היבוסי – הסתירה שיש מפה לספר שופטים (סי׳ א) כתבתי ובארתי על נכון (שם פסוק חא):
    א. כן צ״ל. בכי״ק יש פליטת קולמוס וכתוב: ״ט״.
    את בני יהודה – ובשופטים (א׳:כ״א) את בני בנימין – שירושלים עיר עומדת על הגבול ויושביה משני השבטים.
    וְאֶת- אוּמַת1 הַיְבוּסִי֙ אשר היו מִיוֹשְׁבֵ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם לֹֽא-יָכְל֥וּ2 (יוכלו3 כתיב) בְנֵֽי-יְהוּדָ֖ה לְהֽוֹרִישָׁ֑ם לגרשם4, וַיֵּ֨שֶׁב הַיְבוּסִ֜י אֶת עם -בְּנֵ֤י יְהוּדָה֙ בִּיר֣וּשָׁלִַ֔ם5 עַ֖ד הַיּ֥וֹם בו נכתב הספר6 הַזֶּֽה: פ
    1. מצודת דוד.
    2. ובספרי (פר׳ ראה עמ׳ קנ״ו) מובא יכולים היו אבל לא היו רשאים, שכן נשבע אברהם לאבימלך (בראשית כא, כג) ״לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי״, ובזמן הזה היה חי נכדו של אבימלך ולכן לא כבשוה, ויבוסי היה שם אומה שהיה בירושלים, אברבנאל, מצודת דוד. וחז״ל (פרקי ר׳ אליעזר פרק ל״ו ועיין ברד״ק) אמרו שאדם אחד נקרא ״יבוס״ והוא זה שבנה את ירושלים והיה מפלשתים מזרע אבימלך, וכן ארונה היבוסי, ומבצר המקום היה ציון, ועד זמן דוד לא נכבש מבצר זה, ועל דרך הפשט היה המבצר חזק מאד ולא יכלו לכבשו. ראה אברבנאל וכן ראה רש״י המבאר כי ״יבוסי״ זה, לא שם אומה הוא, אלא מגדל דוד שהיה בירושלים ושמו ״יבוסי״ ושבני אותו מחוז מפלשתים היו, וכשכבשו בני יהודה את ירושלים לא גירשו את בני אותו מחוז. ורד״ק על דרך ביאור זה אומר כי אולי היתה סיבה מאת ה׳ שלא תלכד המצודה ההיא עד מלוך דוד מלך ישראל כדי שתקרא על שמו לפי שהיה ראש ממלכת ישראל. ומאוחר יותר כאשר בא דוד גירשם, דכתיב (שמואל ב׳ ה, ח) ״וַיֹּאמֶר דָּוִד בַּיּוֹם הַהוּא כָּל מַכֵּה יְבֻסִי וגו׳⁠ ⁠⁠״, ר״י קרא. ויכול היה דוד לעשות זאת כי בימיו כבר לא היה חי נינו של אבימלך ולא חלה השבועה, רד״ק.
    3. כתיב ״יוכלו״ כי אף בזמן העתיד לא יוכלו עד שיבוא דוד, וקרי ״יכלו״ כי לא יכלו אז להורישם בעת כבוש הארץ, רד״ק.
    4. תרגום יונתן.
    5. כי גם להם חלק מה בירושלים עם בני בנימין, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (זבחים נג:) ״רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה ונכנסה בחלקו של בנימין״, מצודת דוד.
    6. ראה ביאור בשמואל א׳ פרק ה׳ פסוק ה׳.
    מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144