×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים י״אתנ״ך
א֣
אָ
(א) וְאָ֣הַבְתָּ֔ אֵ֖ת יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְשָׁמַרְתָּ֣ מִשְׁמַרְתּ֗וֹ וְחֻקֹּתָ֧יו וּמִשְׁפָּטָ֛יו וּמִצְוֺתָ֖יו כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃ (ב) וִֽידַעְתֶּם֮ הַיּוֹם֒ כִּ֣י׀ לֹ֣א אֶת⁠־בְּנֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא⁠־יָדְעוּ֙ וַאֲשֶׁ֣ר לֹא⁠־רָא֔וּ אֶת⁠־מוּסַ֖ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם אֶת⁠־גׇּדְל֕וֹ אֶת⁠־יָדוֹ֙ הַחֲזָקָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ הַנְּטוּיָֽה׃ (ג) וְאֶת⁠־אֹֽתֹתָיו֙ וְאֶֽת⁠־מַעֲשָׂ֔יו אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בְּת֣וֹךְ מִצְרָ֑יִם לְפַרְעֹ֥ה מֶֽלֶךְ⁠־מִצְרַ֖יִם וּלְכׇל⁠־אַרְצֽוֹ׃ (ד) וַאֲשֶׁ֣ר עָשָׂה֩ לְחֵ֨יל מִצְרַ֜יִם לְסוּסָ֣יו וּלְרִכְבּ֗וֹ אֲשֶׁ֨ר הֵצִ֜יף אֶת⁠־מֵ֤י יַם⁠־סוּף֙ עַל⁠־פְּנֵיהֶ֔ם בְּרׇדְפָ֖ם אַחֲרֵיכֶ֑ם וַיְאַבְּדֵ֣ם יְהֹוָ֔היְ⁠־⁠הֹוָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ה) וַאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֛ה לָכֶ֖ם בַּמִּדְבָּ֑ר עַד⁠־בֹּאֲכֶ֖ם עַד⁠־הַמָּק֥וֹם הַזֶּֽה׃ (ו) וַאֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֜ה לְדָתָ֣ן וְלַאֲבִירָ֗ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָב֮ בֶּן⁠־רְאוּבֵן֒ אֲשֶׁ֨ר פָּצְתָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ אֶת⁠־פִּ֔יהָ וַתִּבְלָעֵ֥ם וְאֶת⁠־בָּתֵּיהֶ֖ם וְאֶת⁠־אׇהֳלֵיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כׇּל⁠־הַיְקוּם֙ אֲשֶׁ֣ר בְּרַגְלֵיהֶ֔ם בְּקֶ֖רֶב כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵֽל׃ (ז) כִּ֤י עֵֽינֵיכֶם֙ הָֽרֹאֹ֔ת אֶת⁠־כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֥הא יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה הַגָּדֹ֑ל אֲשֶׁ֖ר עָשָֽׂה׃ (ח) וּשְׁמַרְתֶּם֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־הַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לְמַ֣עַן תֶּחֶזְק֗וּ וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ (ט) וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יכוּ יָמִים֙ עַל⁠־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר֩ נִשְׁבַּ֨ע יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה לַאֲבֹתֵיכֶ֛ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם וּלְזַרְעָ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (י) {ששי} כִּ֣י הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֤ה בָא⁠־שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ לֹ֣א כְאֶ֤רֶץ מִצְרַ֙יִם֙ הִ֔וא אֲשֶׁ֥ר יְצָאתֶ֖ם מִשָּׁ֑ם אֲשֶׁ֤ר תִּזְרַע֙ אֶֽת⁠־זַרְעֲךָ֔ וְהִשְׁקִ֥יתָ בְרַגְלְךָ֖ כְּגַ֥ן הַיָּרָֽק׃ (יא) וְהָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר אַתֶּ֜ם עֹבְרִ֥ים שָׁ֙מָּה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ אֶ֥רֶץ הָרִ֖ים וּבְקָעֹ֑ת לִמְטַ֥ר הַשָּׁמַ֖יִם תִּשְׁתֶּה⁠־מָּֽיִם׃ (יב) אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ דֹּרֵ֣שׁ אֹתָ֑הּ תָּמִ֗יד עֵינֵ֨י יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בָּ֔הּ מֵֽרֵשִׁית֙ הַשָּׁנָ֔ה וְעַ֖ד אַחֲרִ֥ית שָׁנָֽה׃ (יג)  וְהָיָ֗ה אִם⁠־שָׁמֹ֤עַ תִּשְׁמְעוּ֙ אֶל⁠־מִצְוֺתַ֔י אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לְאַהֲבָ֞ה אֶת⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ וּלְעׇבְד֔וֹ בְּכׇל⁠־לְבַבְכֶ֖ם וּבְכׇל⁠־נַפְשְׁכֶֽם׃ (יד) וְנָתַתִּ֧י מְטַֽר⁠־אַרְצְכֶ֛ם בְּעִתּ֖וֹ יוֹרֶ֣ה וּמַלְק֑וֹשׁ וְאָסַפְתָּ֣ דְגָנֶ֔ךָ וְתִירֹֽשְׁךָ֖ב וְיִצְהָרֶֽךָ׃ (טו) וְנָתַתִּ֛י עֵ֥שֶׂב בְּשָׂדְךָ֖ לִבְהֶמְתֶּ֑ךָ וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָֽעְתָּ׃ (טז) הִשָּֽׁמְר֣וּ לָכֶ֔ם פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖הג לְבַבְכֶ֑ם וְסַרְתֶּ֗ם וַעֲבַדְתֶּם֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם לָהֶֽם׃ (יז) וְחָרָ֨ה אַף⁠־יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה בָּכֶ֗ם וְעָצַ֤ר אֶת⁠־הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְלֹֽא⁠־יִהְיֶ֣ה מָטָ֔ר וְהָ֣אֲדָמָ֔ה לֹ֥א תִתֵּ֖ן אֶת⁠־יְבוּלָ֑הּ וַאֲבַדְתֶּ֣ם מְהֵרָ֗ה מֵעַל֙ הָאָ֣רֶץ הַטֹּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃ (יח) וְשַׂמְתֶּם֙ אֶת⁠־דְּבָרַ֣י אֵ֔לֶּה עַל⁠־לְבַבְכֶ֖ם וְעַֽל⁠־נַפְשְׁכֶ֑ם וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל⁠־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם׃ (יט) וְלִמַּדְתֶּ֥ם אֹתָ֛ם אֶת⁠־בְּנֵיכֶ֖ם לְדַבֵּ֣ר בָּ֑ם בְּשִׁבְתְּךָ֤ בְּבֵיתֶ֙ךָ֙ וּבְלֶכְתְּךָ֣ בַדֶּ֔רֶךְ וּֽבְשׇׁכְבְּךָ֖ וּבְקוּמֶֽךָ׃ (כ) וּכְתַבְתָּ֛ם עַל⁠־מְזוּז֥וֹת בֵּיתֶ֖ךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ׃ (כא) לְמַ֨עַן יִרְבּ֤וּ יְמֵיכֶם֙ וִימֵ֣י בְנֵיכֶ֔ם עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה לַאֲבֹתֵיכֶ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם כִּימֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם עַל⁠־הָאָֽרֶץ׃ד (כב) {שביעי ומפטיר} כִּי֩ אִם⁠־שָׁמֹ֨ר תִּשְׁמְר֜וּן אֶת⁠־כׇּל⁠־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֗את אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם לַעֲשֹׂתָ֑הּ לְאַהֲבָ֞ה אֶת⁠־יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֵיכֶ֛ם לָלֶ֥כֶת בְּכׇל⁠־דְּרָכָ֖יו וּלְדׇבְקָה⁠־בֽוֹ׃ (כג) וְהוֹרִ֧ישׁ יְהֹוָ֛היְ⁠־⁠הֹוָ֛ה אֶת⁠־כׇּל⁠־הַגּוֹיִ֥ם הָאֵ֖לֶּה מִלִּפְנֵיכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֣ם גּוֹיִ֔ם גְּדֹלִ֥ים וַעֲצֻמִ֖ים מִכֶּֽם׃ (כד) כׇּל⁠־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר תִּדְרֹ֧ךְ כַּֽף⁠־רַגְלְכֶ֛ם בּ֖וֹ לָכֶ֣ם יִהְיֶ֑ה מִן⁠־הַמִּדְבָּ֨ר וְהַלְּבָנ֜וֹן מִן⁠־הַנָּהָ֣ר נְהַר⁠־פְּרָ֗ת וְעַד֙ הַיָּ֣ם הָאַֽחֲר֔וֹןה יִהְיֶ֖ה גְּבֻלְכֶֽם׃ (כה) לֹא⁠־יִתְיַצֵּ֥ב אִ֖ישׁ בִּפְנֵיכֶ֑ם פַּחְדְּכֶ֨ם וּמוֹרַֽאֲכֶ֜םו יִתֵּ֣ן׀ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֗ם עַל⁠־פְּנֵ֤י כׇל⁠־הָאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדְרְכוּ⁠־בָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם׃ (כו) {פרשת ראה} רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃ (כז) אֶֽת⁠־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל⁠־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃ (כח) וְהַקְּלָלָ֗ה אִם⁠־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל⁠־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן⁠־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא⁠־יְדַעְתֶּֽם׃ (כט)  וְהָיָ֗ה כִּ֤י יְבִֽיאֲךָ֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ אֶל⁠־הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֥ה בָא⁠־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּ֑הּ וְנָתַתָּ֤ה אֶת⁠־הַבְּרָכָה֙ עַל⁠־הַ֣ר גְּרִזִ֔יםז וְאֶת⁠־הַקְּלָלָ֖ה עַל⁠־הַ֥ר עֵיבָֽל׃ (ל) הֲלֹא⁠־הֵ֜מָּה בְּעֵ֣בֶר הַיַּרְדֵּ֗ן אַֽחֲרֵי֙ דֶּ֚רֶךְ מְב֣וֹא הַשֶּׁ֔מֶשׁ בְּאֶ֙רֶץ֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בָּעֲרָבָ֑ה מ֚וּל הַגִּלְגָּ֔ל אֵ֖צֶל אֵלוֹנֵ֥י מֹרֶֽה׃ (לא) כִּ֤י אַתֶּם֙ עֹבְרִ֣ים אֶת⁠־הַיַּרְדֵּ֔ן לָבֹא֙ לָרֶ֣שֶׁת אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וִֽירִשְׁתֶּ֥ם אֹתָ֖הּ וִֽישַׁבְתֶּם⁠־בָּֽהּ׃ (לב) וּשְׁמַרְתֶּ֣ם לַעֲשׂ֔וֹת אֵ֥ת כׇּל⁠־הַֽחֻקִּ֖ים וְאֶת⁠־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א אֶת⁠־כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֥ה =ל,ל1,ש,ש1,ק3[תיקון],ו,ל3,ל9 ("את" מוקפת)
• דפוסים וקורן=<אֵ֛ת כׇּל⁠־מַעֲשֵׂ֥ה> ("את" בטעם תביר [טעם מפסיק!] וצירה)
ב וְתִירֹֽשְׁךָ֖ =ק3 (געיה באות רי"ש); וראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל,ש,ו=וְתִֽירֹשְׁךָ֖ (געיה באות תי"ו) וכך אצל ברויאר ומג"ה
• ל1,ש1,ל3,ל9=וְתִירֹשְׁךָ֖ (אין געיה)
ג פֶּ֥ן יִפְתֶּ֖ה =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 ("פן" בטעם מרכא)
• דפוסים וקורן=פֶּן⁠־יִפְתֶּ֖ה ("פן" מוקפת)
ד בספרי תימן: הָאָֽרֶץ׃ בצד"י גדולה.
ה הָאַֽחֲר֔וֹן =ק3,ו (געיה באות אל"ף); וראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל=הָֽאַחֲר֔וֹן (געיה באות ה"א) וכך אצל ברויאר
• ל1,ש,ש1,ל3,ל9=הָאַחֲר֔וֹן (אין געיה) וכך במג"ה
ו וּמוֹרַֽאֲכֶ֜ם =ק3 (געיה באות רי"ש); וראו רשימת ברויאר ב"ספיקות שאין להם הכרע", הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל,ש,ו,ל3?=וּמֽוֹרַאֲכֶ֜ם (געיה באות מ"ם) וכך אצל ברויאר
• ל1,ש1,ל9=וּמוֹרַאֲכֶ֜ם (אין געיה) וכך במג"ה
ז גְּרִזִ֔ים =ל,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (אין דגש באות זי"ן)
• דפוסים וקורן=גְּרִזִּ֔ים (זי"ן דגושה)
E/ע
הערותNotes
(י) [פרשת והיה עקב] [פיסקא לז] כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה – הרי זו נאמרה הפסה לישראל בשעה שיצאו ממצרים, שהיו אומרים שמא לא נכנס לארץ יפה כזו, אמר להם המקום, כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים, מגיד שארץ ישראל משובחת ממנה. בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר או בשבח ארץ מצרים תלמוד לומר (במדבר י״ג:כ״ב) וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, צוען מה היה, מקום מלכות וכן הוא אומר (ישעיהו ל׳:ד׳) כי היו בצוען שריו וגו׳, חברון מה היתה, פסולת של ארץ ישראל שנאמר (בראשית ל״ה:כ״ז) ממרא קרית הארבע היא חברון, והרי דברים קל וחומר, אם חברון פסולת של ארץ ישראל, הרי היא משובחת בשבח ארץ מצרים שמשובחת מכל הארצות. קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל. ואם תאמר לא מי שבנה את זו בנה את זו, תלמוד לומר (שם י׳:ו׳) ובני חם כוש ומצרים ופוט וכנען, חם לפי שבנה את זו בנה את זו, איפשר שבנה את הכעור ואחר כך בנה את הנאה אלא בנה את הנאה ואחר כך בנה את הכעור, משל לאדם שבנה שני טרקלינים אחד נאה ואחד כעור, אין בונה את הכעור ואחר כך בונה את הנאה אלא בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור, שפסולתו של ראשון מכניס בשני, הא לפי שהיתה חברון משובחת ממנה היא נבנת תחילה. וכן אתה מוצא בדרכי מקום, שכל מי שחביב קודם את חבירו, תורה לפי שחביבה מכל נבראת קודם לכל שנאמר (משלי ח׳:כ״ב) ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז, ואומר (שם ח׳:כ״ג) מעולם נסכתי מראש מקדמי ארץ, בית המקדש לפי שחביב מכל, נברא לפני כל, שנאמר (ירמיהו י״ז:י״ב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו, ארץ ישראל שחביבה מכל נבראת לפני כל, שנאמר (משלי ח׳:כ״ו) עד לא עשה ארץ וחוצות, (ארץ אלו שאר ארצות, וחוצות אלו מדברות, תבל זו ארץ ישראל). רבי שמעון בן יוחי אומר תבל זו ארץ ישראל שנאמר (שם ח׳:ל״א) משחקת בתבל ארצו, למה נקרא שמה תבל, שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו ויש בזו מה שאין בזו אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר (דברים ח׳:ט׳) לא תחסר כל בה. דבר אחר: ארץ – אלו שאר ארצות, וחוצות, אלו מדברות, תבל, זו ארץ ישראל, למה נקרא שמה תבל על שם תבל שבתוכה, איזהו תבל שבתוכה זו תורה שנאמר (איכה ב׳:ט׳) בגוים אין תורה, מיכן שהתורה בארץ ישראל. וכן אתה מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר להם (מלכים ב י״ח:ל״ב) עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, אל ארץ יפה מארצכם אין כתוב כאן אלא אל ארץ כארצכם, והלא דברים קל וחומר, אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנייה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל. רבי שמעון בן יוחי אומר, שוטה היה זה ולא היה יודע לפתות, משל לאדם שהלך לישא אשה, אמר לה, אביך מלך ואני מלך, אביך עשיר ואני עשיר, אביך מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן ואני מאכילך בשר ודגים ומשקך יין ישן אין זה פתוי, כיצד אומר לה, אביך הדיוט ואני מלך אביך עני ואני עשיר אביך מאכילך ירק וקטנית ואני מאכילך בשר ודגים אביך משקך יין חדש ואני משקך יין ישן אביך מוליכך למרחץ ברגלך ואני מוליכך בגלגטיקא. והלא דברים קל וחומר, אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנייה של ארץ ישראל קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל. הרי הוא אומר (דברים ג׳:ט׳) צידונים יקראו לחרמון שריון והאמרי יקראו לו שניר ובמקום אחר הוא אומר (שם ד׳:מ״ח) ועד הר שיאון הוא חרמון, נמצא קרוי ארבעה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם לכך, אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות עליו, זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי והלא דברים קל וחומר, אם פסולת הרי ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליה קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל. כיוצא בו אתה אומר (יהושע ט״ו:מ״ט) ודנה וקרית סנה היא דביר, ובמקום אחר הוא אומר (שם ט״ו:ט״ו) ושם דביר לפנים קרית ספר, נמצאת קרויה שלשה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו שלש מלכיות מתכתשות עליה זו אומרת תקרא על שמי וזו אומרת תקרא על שמי, והלא דברים קל וחומר, אם פסולת ערי ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליה קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל. כיוצא בו אתה אומר (דברים ל״ב:מ״ט) עלה אל הר העברים הזה הר נבו, ובמקום אחר הוא אומר (שם ג׳:כ״ז) עלה ראש הפסגה, נמצא קרוי שלשה שמות, וכי מה צורך לבאי העולם בכך אלא שהיו שלש מלכיות מתכתשות עליו זו אומרת יקרא על שמי וזו אומרת יקרא על שמי, והלא דברים קל וחומר, אם פסולת הרי ארץ ישראל שלש מלכיות מתכתשות עליו קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל. הרי הוא אומר (ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שעשויה חוילאות חוילאות למלכים ולשלטונים, שכל מלך ושלטון שלא קנה בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום. רבי יהודה אומר, וכי אחד ושלשים מלך שהיו לשעבר כולם היו בארץ ישראל אלא כדרך שעושים ברומי עכשו שכל מלך ושלטון שלא קנה ברומי אומר לא עשיתי כלום כך כל מלך ושלטון שלא קנה פלטירות וחוילאות בארץ ישראל אומר לא עשיתי כלום. נחלת צבי, מה צבי זה קל ברגליו מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לבוא מכל פירות ארצות. דבר אחר: מה צבי זה כשאתה מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו כך ארץ ישראל אין מחזקת פירותיה בשעה שישראל עושים את התורה. מה צבי זה קל לאכל מכל בהמה וחיה כך פירות ארץ ישראל קלים לאכל מכל הארצות, אי קלים לא יהו שמנים תלמוד לומר (דברים י״א:ט׳) ארץ זבת חלב ודבש, שמנים כחלב ומתוקים כדבש וכן הוא אומר (ישעיהו ה׳:א׳) אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו כרם היה לידידי בקרן בן שמן, מה שור זה אין בו גבוה מקרניו כך ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות או מה שור זה אין בו פסולת מקרניו כך ארץ ישראל פסולה מכל הארצות תלמוד לומר בקרן בן שמן, שמנה היא ארץ ישראל, ללמדך שגבוה מחבירו משובח מחבירו, ארץ ישראל לפי שגבוהה מכל משובחת מכל שנאמר (במדבר י״ג:ל׳) עלה נעלה וירשנו אותה, (במדבר י״ג:כ״א) ויעלו ויתורו את הארץ, (במדבר י״ג:כ״ב) ויעלו בנגב (בראשית מ״ה:כ״ה) ויעלו ממצרים. בית המקדש שגבוה מכל משובח מכל שנאמר (דברים י״ז:ח׳) וקמת ועלית אל המקום, ואומר (ישעיהו ב׳:ג׳) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר בית ה׳, ואומר (ירמיהו ל״א:ה׳) כי יש יום קראו נוצרים וגו׳. סליק פיסקא   [פיסקא לח] לא כארץ מצרים היא – ארץ מצרים שותה מן הנמוך וארץ ישראל שותה מן הגבוה, ארץ מצרים נמוך שותה, גבוה אין שותה, ארץ ישראל נמוך וגבוה שותה. ארץ מצרים נמוך שותה ואחר כך גבוה, ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה כאחת. ארץ מצרים גלוי שותה, שאינו גלוי אינו שותה ארץ ישראל גלוי ושאינו גלוי שותה. ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת ארץ ישראל שותה ונזרעת נזרעת ושותה שותה בכל יום ונזרעת בכל יום. ארץ מצרים אם אתה עמל בה בפסל ובקרדום ונותן שנת עינך עליה ואם לאו אין בכך כלום אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים. משל למלך שהיה מהלך בדרך וראה בן טובים אחד ומסר לו עבד אחד לשמשו, שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו ואת אבותיו, אמר גזרה שאני עושה בידי ומאכילו. כך כל הארצות נתנו להן שמשים לשמשן, מצרים שותה מן הנילוס, בבל שותה מן הנהרות אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הם ישנים על מטותיהם והמקום מוריד להם גשמים, וללמדך שלא כדרכי בשר ודם דרכי מקום. בשר ודם קונה לו עבדים שהם זנים ומפרנסים אותו אבל מי שאמר והיה העולם קונה לו עבדים שיהא הוא זן ומפרנסם. וכבר היו רבי אליעזר ורבי יהושע ורבי צדוק מסובים בבית משתה בנו של רבן גמליאל, מזג רבן גמליאל את הכוס לרבי אליעזר ולא רצה לטלו נטלו רבי יהושע, אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע, בדין שאנו מסובים וגמליאל ברבי עומד ומשמשנו, אמר לו רבי יהושע, הנח לו וישמש, אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה שנאמר (בראשית י״ח:ב׳) וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים, והלא דברים קל וחומר, ומה אברהם גדול העולם שמש מלאכי שרת וכסבור שהם ערביים עובדי עבודה זרה, גמליאל ברבי לא ישמשנו, אמר להם רבי צדוק הנחתם כבוד מקום ואתם עסוקים בכבוד בשר ודם, אם מי שאמר והיה העולם משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומגדל צמחים ועורך שולחן לכל אחד ואחד, גמליאל ברבי לא ישמשנו. אתה אומר לכך בא הכתוב או לפי שארץ מצרים פסולת כל הארצות הקישה הכתוב לארץ ישראל תלמוד לומר (בראשית י״ג:י׳) כגן ה׳ כארץ מצרים, כגן ה׳, באילנות, כארץ מצרים, בזרעים. או אינו מקישה אלא למגונה שבה, תלמוד לומר (ויקרא י״ח:ג׳) אשר ישבתם בה, מקום שישבתם בו שנאמר (בראשית מ״ז:ו׳) במיטב הארץ, או אינו מקישה אלא לשעת גנותה תלמוד לומר אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם. וכן אתה מוצא בכל מקום שהצדיקים הולכים, ברכה באת לרגלם יצחק ירד לגרר ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם כ״ו:י״ב) ויזרע יצחק, ירד יעקב אצל לבן ברכה באת לרגליו, שנאמר (שם ל׳:כ״ז) נחשתי ויברכני ה׳ בגללך, ירד יוסף אצל פוטיפר ברכה באת לרגליו שנאמר (שם ל״ט:ה׳) ויברך ה׳ את בית המצרי בגלל יוסף, ירד יעקב אצל פרעה ברכה באת לרגליו שנאמר (שם מ״ז:י׳) ויברך יעקב את פרעה, במה ברכו שנמנעו ממנו שני רעב שנאמר (שם נ׳:כ״א) ועתה אל תיראו אנכי אכלכל אתכם, מה כלכול האמור להלן בשני רעבון הכתוב מדבר אף כלכול האמור כאן בשני רעבון הכתוב מדבר. רבי שמעון בן יוחי אומר, אין זה קדוש השם, שדברי צדיקים קיימים בחייהם ובטלים לאחר מיתתם. אמר רבי אלעזר ברבי שמעון רואה אני את דברי רבי יוסי מדברי אבה, שזה הוא קדוש השם, שכל זמן שהצדיקים בעולם ברכה בעולם, נסתלקו צדיקים מן העולם נסתלקה ברכה מן העולם. וכן אתה מוצא בארון האלהים שירד לבית עובד אדום הגתי ונתברך בשבילו שנאמר (שמואל ב ו׳:י״ב) ויגד למלך דוד לאמר ברך ה׳ את בית עובד אדום ואת כל אשר לו בעבור ארון האלהים, והלא דברים קל וחומר, ומה ארון שלא נעשה לא לשכר ולא להפסד אלא לשברי לוחות שבו, נתברך בשבילו, קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם. אבותינו באו לארץ באת ברכה לרגלם, שנאמר (דברים ו׳:י״א) ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת. רבי שמעון בן יוחי אומר, והלא בידוע שלא מלאתה, שעכשו באת לארץ, ובורות חצובים אשר לא חצבת, והלא בידוע שלא חצבת, שעכשו באת לארץ, (שם) כרמים וזיתים אשר לא נטעת, והלא בידוע שלא נטעת, שעכשו באת לארץ, מה תלמוד לומר מלאת, חצבת, נטעת, זכותך היא שגרמה. וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, היו אנשי הארץ בונים בתים וחופרים בורות שיחים ומערות נוטעים שדות וכרמים וכל עץ מאכל, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. או לפי שברכה זו עליהם יכול יהו אוכלים ושבעים תלמוד לומר (שם) ואכלת ושבעת, אתה אוכל ושובע והם מונעים מנשיהם מבניהם ומבנותיהם, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה, זו היא שאמרנו אשר יצאתם משם, כשהייתם שם היתה מתברכת בשבילכם ולא עכשיו שאין ברכה עליה כדרך שהייתם אתם שם. אתה אומר לכך בא הכתוב או להקיש ביאתה של זו לביאתה של זו, ארץ מצרים הייתם עליה מניין שנים שמטים ויובלות, יכול אף בארץ כנען כן תלמוד לומר לרשתה, לרשתה אתם באים לא להיות עליה מניין שנים שמטים ויובלות, אלא הפרש בין ביאתה של זו לביאתה של זו, ביאת ארץ מצרים רשות ביאת ארץ ישראל חובה. ארץ מצרים בין שעושים רצונו של מקום ובין שאין עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ מצרים, ארץ ישראל אינו כן, אם אתם עושים רצונו של מקום הרי לכם ארץ כנען ואם לאו הרי אתם גולים מעליה וכן הוא אומר (ויקרא י״ח:כ״ח) ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה. סליק פיסקא (יא) [פיסקא לט] והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות – בשבח ארץ ישראל הכתוב מדבר, אתה אומר כן או בגנות ארץ ישראל הכתוב מדבר שמזכיר בה הרים תלמוד לומר ובקעות, מה בקעות לשבח אף הרים לשבח ועוד שנותן טעם בהר טעם בבקעה, שפירות ההר קלים ופירות הבקעה שמנים. רבי שמעון בן יוחי אומר, כשהיא בקעה עושה בית כור, כשהוא הר הרי הוא עושה בית כור מן הצפון בית כור מן הדרום בית כור מן המזרח בית כור מן המערב בית כור מלמעלה ונמצא חמשה מכופלות שנאמר (יחזקאל ה׳:ה׳) כה אמר ה׳ אלהים זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות, ובמקום אחר קורא אותה ארץ, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה, בית האדמה, בית החולות, בית העפר. דבר אחר: ארץ הרים ובקעות – מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר, אין לי אלא שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר, מנין שלא שוו טעם פירות הר זה לטעם פירות הר אחר ולא טעם פירות בקעה זו לטעם פירות בקעה אחרת תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הרים, הרים הרבה, בקעות, בקעות הרבה. רבי שמעון בן יוחי אומר, שתים עשר ארצות נתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ולא טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ואלו הם כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה, (דברים ח׳:ז׳) כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה, (שם) ארץ נחלי מים, (שם ח׳:ח׳) ארץ חטה ושעורה, (שם) ארץ זית שמן ודבש, (שם ח׳:ט׳) ארץ אשר לא במסכנות, (שם) ארץ אשר אבניה ברזל, (שם ח׳:י׳) על הארץ הטובה אשר נתן לך, ארץ זבת חלב ודבש, הרי שתים עשר ארצות נתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה ולא טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה, תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הרים, הרים הרבה, בקעות, בקעות הרבה. רבי יוסי בן המשולם אומר, מנין אתה אומר, שכשם שנותן מטעמים בארץ כך נותן מטעמים בים תלמוד לומר (בראשית א׳:י׳) ולמקוה המים קרא ימים, והלא ים אחד הוא שנאמר (שם א׳:ט׳) יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד, מה תלמוד לומר ולמקוה המים קרא ימים, מגיד שלא שוה טעם דג העולה מעכו לטעם דג העולה מצידון ולא העולה מצידון לעולה מפמייס. לפי שעפרו של הר קל ושל בקעה שמן יכול יהיו מים גורשים את העפר למקום בקעה ותהא בקעה מחוסרת מים תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הר לפי מה שהוא ובקעה לפי מה שהיא, וכן הוא אומר (זכריה י׳:א׳) שאלו מה׳ מטר בעת מלקוש. או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהא גלוי שותה, שאין גלוי אין שותה תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים – גלוי ושאין גלוי שותה, וכן הוא אומר (איוב ל״ז:י״א) אף ברי יטריח עב יפיץ ענן אורו, ואומר (שם ל״ז:י״ב) והוא מסבות מתהפך, שיהו עננים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח. או לפי ששותה מי גשמים אבל אינו שותה מי שלוחים, תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים אף מי שלוחים שותה וכן הוא אומר (דברים ח׳:ז׳) כי ה׳ אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים. או לפי ששותה מי שלוחים אבל אינה שותה מי שלגים תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים אף מי שלגים שותה וכן הוא אומר (ישעיהו נ״ה:י׳) כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ואומר (איוב ל״ז:ו׳) כי לשלג יאמר הוי ארץ. או לפי ששותה מי שלגים אבל אינה שותה מי טללים תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, כשהוא אומר מים, אף מי טללים שותה. דבר אחר, מה גשמים לברכה אף טללים לברכה וכן הוא אומר (בראשית כ״ז:כ״ח) ויתן לך האלהים מטל השמים, ואומר (דברים ל״ב:ב׳) יערוף כמטר לקחי, ואומר (הושע י״ד:ו׳) אהיה כטל לישראל, ואומר (מיכה ה׳:ו׳) והיה שארית יעקב כטל מאת ה׳. סליק פיסקא (יב) [פיסקא מ] ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה – וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות הוא דורש שנאמר (איוב ל״ח:כ״ו) להמטיר על ארץ לא איש, (שם ל״ח:כ״ז) להשביע שואה ומשואה, ומה תלמוד לומר ארץ אשר ה׳ אלהיך דורש אותה, כביכול אין דורש אלא אותה ובשביל דרישה שדורשה, דורש כל הארצות עמה. כיוצא בו אתה אומר (תהלים קכ״א:ד׳) הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, וכי ישראל בלבד הוא שומר והלא הוא שומר את הכל שנאמר (איוב י״ב:י׳) אשר בידו נפש כל חי ורוח כל בשר איש, ומה תלמוד לומר שומר ישראל, כביכול שאינו שומר אלא ישראל ובשביל שמירה ששומרם, שומר את הכל עמהם. כיוצא בו אתה אומר (מלכים א ט׳:ג׳) והיו עיני ולבי שם כל הימים, והלא כבר נאמר (זכריה ד׳:י׳) עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ, ואומר (משלי ט״ו:ג׳) בכל מקום עיני ה׳ צופות רעים וטובים, ומה תלמוד לומר והיו עיני ולבי שם כל הימים, כביכול אין עיני ולבי אלא שם. כיוצא בו אתה אומר (תהלים כ״ט:ח׳) קול ה׳ יחיל מדבר, יחיל ה׳ מדבר קדש, מה תלמוד לומר, זה ביותר. דורש אותה – נתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות או אף שאר ארצות נתנו לדרישה תלמוד לומר אותה, אותה נתנה לדרישה ולא שאר ארצות נתנו לדרישה. דבר אחר: דורש אותה – מגיד שנתנה בשכר דרישה שנאמר (דברים י״א:י״ט) ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, וגו׳ (שם י״א:כ״א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ואומר (תהלים ק״ה:מ״ד-מ״ה) ויתן להם ארצות גוים וגו׳, בעבור ישמרו חקיו וגו׳. תמיד עיני ה׳ אלהיך בה – כתוב אחד אומר תמיד עיני ה׳ אלהיך בה, וכתוב אחד אומר (שם ק״ד:ל״ב) המביט לארץ ותרעד יגע בהרים ויעשנו, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושים רצונו של מקום תמיד עיני ה׳ אלהיך בה ואינם ניזוקים, וכשאין ישראל עושים רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד. לענין טובה הוא אומר תמיד עיני ה׳ אלהיך בה, לענין רעה הוא אומר המביט לארץ ותרעד, לענין טובה כיצד, היו רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מועטים וחזרו בהם, להוסיף עליהם אי איפשר אלא תמיד עיני ה׳ אלהיך בה, מורידם בזמנם ומשלח בהם את הברכה ומורידם על הארץ כשהיא צריכה להם, לענין רעה כיצד, הרי שהיו צדיקים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מרובים וחזרו בהם, לפחות מהם אי איפשר אלא המביט לארץ ותרעד, מורידם שלא בזמנם ושולח בהם את המארה ומורידם על הארץ שאינה צריכה להם לימים ולמדברות שנאמר (איוב כ״ד:י״ט) ציה גם חום יגזלו מימי שלג שאול חטאו, מעשים שעשיתם עמדי בימות החמה שלא הפרשתם תרומה ומעשרות מנעו מכם את הגשמים. מראשית השנה ועד אחרית שנה – מגיד שמראשית השנה נגזרו עליה כמה גשמים כמה טללים, כמה חמה תזרח עליה, כמה רוחות נושבות עליה. דבר אחר: מראשית השנה – אני אברך אתכם במשא ומתן, בבנין ובנטיעה, באירוסים ובנשואים ובכל מה שאתם שולחים בו את ידיכם אני אברך אתכם. דבר אחר: מראשית השנה ועד אחרית שנה – וכי יש פירות בשדה מתחלת השנה ועד סופה אלא הם ברשותי ליתן בהם ברכה בבית, כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה, שנאמר (דברים כ״ח:ח׳) יצו ה׳ אתך את הברכה באסמיך ובכל משלח ידיך, ואומר (חגי ב׳:י״ט) העוד הזרע במגורה ועד הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא מן היום הזה אברך, מנין אף באוצר שנאמר (דברים כ״ח:ג׳) ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה, מנין אף בעיסה שנאמר (שם כ״ח:ה׳) ברוך טנאך ומשארתך, מנין אף בכניסה וביציאה שנאמר (שם כ״ח:ו׳) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, מנין אף באכילה ובשביעה תלמוד לומר (שם ח׳:י׳) ואכלת ושבעת וברכת, מנין אף כשירדו לתוך מעיך תלמוד לומר (שמות כ״ג:כ״ה) והסירותי מחלה מקרבך, הם ברשותי ליתן בהם ברכה בבית, כשם שאני נותן בהם ברכה בשדה לא כינה ורקבובית בפירות ולא יין מחמיץ ולא שמן מבאיש ואכלתם ולא תשבעו, מנין לכשירדו לתוך מעיים תלמוד לומר (מיכה ו׳:י״ד) וישחך בקרבך, הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה, כינה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש. או לפי שמדת טובה מרובה ממדת פורענות יכול לא יהו ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה תלמוד לומר (חגי א׳:ט׳) והבאתם הבית ונפחתי בו, ואומר (דברים כ״ח:כ׳) ישלח ה׳ בך את המארה את המהומה ואת המגערת, מנין אף באוצר תלמוד לומר (שם כ״ח:ט״ז) ארור אתה בעיר וגו׳, מנין אף בעיסה תלמוד לומר (שם כ״ח:י״ז) ארור טנאך ומשארתך, מנין אף בכניסה וביציאה תלמוד לומר (שם כ״ח:י״ט) ארור אתה בבואך וארור אתה בצאתך, מנין אף באכילה ובשביעה תלמוד לומר (ויקרא כ״ו:כ״ו) ואכלתם ולא תשבעו. מנין לכשירדו לתוך מעיים תלמוד לומר וישחך בקרבך (מיכה ו׳:י״ד), הם ברשותי ליתן בהם מארה בבית כשם שאני נותן בהם מארה בשדה, כינה ורקבובית בפירות ויין מחמיץ ושמן מבאיש. רבי שמעון בן יוחי אומר, משל למלך בשר ודם שהיו לו בנים ועבדים הרבה והיו נזונים ומתפרנסים מתחת ידו ומפתחות של אוצר בידו, כשהם עושים רצונו הוא פותח את האוצר והם אוכלים ושבעים, וכשאין עושים רצונו הוא נועל את האוצר והם מתים ברעב. כך ישראל כשעושים רצונו של מקום (דברים כ״ח:י״ב) יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים, וכשאינם עושים רצונו מה הוא אומר (שם י״א:י״ז) וחרה אף ה׳ בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר. רבי שמעון בן יוחי אומר, ככר ומקל ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם, אם עשיתם את התורה הרי ככר לאכל ואם לאו הרי מקל ללקות בו, היכן פירושו של דבר (ישעיהו א׳:י״ט) אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי ה׳ דבר. רבי אלעזר המודעי אומר, ספר וסייף ירדו כרוכים מן השמים, אמר להם, אם עשיתם את התורה הכתובה בזה, הרי אתם ניצולים מזה, ואם לאו הרי אתם לוקים בו. היכן פירושו של דבר (בראשית ג׳:כ״ד) ויגרש את האדם וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים. סליק פיסקא (יג) [פיסקא מא] והיה אם שמע תשמעו אל מצותי – למה נאמר, לפי שנאמר (דברים ה׳:א׳) ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם, שומע אני שלא נתחייבו בתלמוד עד שנתחייבו במעשה תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, מגיד שמיד נתחייבו בתלמוד. ואין לי אלא מצות עד שלא נכנסו ישראל לארץ כגון בכורות וקרבנות ומעשר בהמה, מצות משנכנסו ישראל לארץ כגון העומר והחלה ושתי הלחם ולחם הפנים מנין תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, לרבות שאר מצות. אין לי אלא עד שלא כבשו וישבו משכבשו וישבו כגון לקט שכחה ופיאה ומעשרות ותרומה שמטים ויובלות מניין תלמוד לומר והיה אם שמע תשמעו אל מצותי, להוסיף עליהם מצות אחרות. ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם – מגיד שמעשה תלוי בתלמוד ואין תלמוד תלוי במעשה וכן מצינו שענש על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר (הושע ד׳:א׳) שמעו דבר ה׳ בית ישראל כי ריב לה׳ עם יושבי הארץ כי אין אמת ואין חסד ואין דעת אלהים בארץ. אין אמת, אין דברי אמת נאמרים שנאמר (משלי כ״ג:כ״ג) אמת קנה ואל תמכור. ואין חסד אין דברי חסד נאמרים שנאמר (תהלים קי״ט:ס״ד) חסדך ה׳ מלאה הארץ. ואין דעת אין דברי דעת נאמרים שנאמר (הושע ד׳:ו׳) נדמו עמי מבלי הדעת כי אתה הדעת מאסת. ואומר (ישעיהו ה׳:כ״ד) לכן כאכול קש לשון אש וחשש להבה ירפה וכי יש לך קש שהוא אוכל אש אלא קש זה הוא עשו הרשע שכל זמן שישראל מרפים ידיהם מן המצות שולט בהם. ואומר (ירמיהו ט׳:י״א-י״ב) מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה׳ אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר ה׳ על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה. ואומר (עמוס ב׳:ד׳) כה אמר ה׳ על שלשה פשעי יהודה ועל ארבעה לא אשיבנו על מאסם את תורת ה׳ וחוקיו לא שמרו. וכבר היו רבי טרפון ורבי עקיבה ורבי יוסי הגלילי מסובים בבית עריס בלוד נשאלה שאלה זו לפניהם מי גדול תלמוד או מעשה אמר ר׳ טרפון גדול מעשה ר׳ עקיבה אומר גדול תלמוד ענו כולם ואמרו גדול תלמוד שהתלמוד מביא לידי מעשה. רבי יוסי הגלילי אומר גדול תלמוד שקודם לחלה ארבעים שנה ולמעשרות חמשים וארבע ולשמטים ששים ואחת וליובלות מאה ושלש. וכשם שענש על התלמוד יותר מן המעשה כך נתן שכר על התלמוד יותר מן המעשה שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם מהו אומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם ואומר (תהלים ק״ה:מ״ד-מ״ה) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו וג׳. אשר אנכי מצוה אתכם היום – מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מפי קטן שבישראל יהא בעיניו כשומע מפי חכם תלמוד לומר אשר אנכי מצוה אתכם, ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי חכמים שנאמר (קהלת י״ב:י״א) דברי חכמים כדרבונות מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להביא חיים לבעליה כך דברי תורה מכוונים דעתו של אדם לדעת המקום, ולא כשומע מפי חכמים אלא כשומע מפי סנהדרין שנאמר בעלי אסופות ואין אסופות אלא סנהדרין שנאמר (במדבר י״א:ט״ז) אספה לי שבעים איש מזקני ישראל ולא כשומע מפי סנהדרין אלא כשומע מפי משה שנאמר (קהלת י״ב:י״א) נתנו מרועה אחד ואומר (ישעיהו ס״ג:י״א) ויזכור ימי עולם משה עמו ולא כשומע מפי משה אלא כשומע מפי הגבורה שנאמר נתנו מרועה אחד, ואומר (תהלים פ׳:ב׳) רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה ואומר (דברים ו׳:ד׳) שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד. הרי הוא אומר (שיר השירים ז׳:ה׳) עיניך ברכות בחשבון על שער בת רבים עיניך אלו זקנים המתמנים על הצבור וכן הוא אומר (ישעיהו כ״ט:י׳) כי נסך עליכם ה׳ רוח תרדמה ויעצם את עיניכם, ברכות מה ברכה זו אין אדם יודע מה שבתוכה כך אין אדם עומד על דברי חכמים, בחשבון בחשבונות שנגמרים בעצה ובמחשבה היכן נגמרים בבתי מדרשות, על שער בת רבים, מה הוא אומר (שיר השירים ז׳:ה׳) אפך כמגדל הלבנון צופה פני דמשק אם עשיתם את התורה קוו לאליהו שאמרתי לו (מלכים א י״ט:ט״ו) לך שוב לדרכך מדברה דמשק ואומר (מלאכי ג׳:כ״ב-כ״ד) זכרו תורת משה עבדי וגו׳ הנה אנכי שולח וגו׳ והשיב וגו׳. לאהבה את ה׳ אלהיכם – שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאעשיר בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר לעולם הבא תלמוד לומר לאהבה את ה׳ אלהיכם, כל שאתם עושים לא תהו עושים אלא מאהבה. ולעבדו – זה תלמוד אתה אומר זה תלמוד או אינו אלא עבודה הרי הוא אומר (בראשית ב׳:ט״ו) ויקח ה׳ אלהים את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה וכי מה עבודה לשעבר ומה שמירה לשעבר הא למדת לעבדה זה תלמוד ולשמרה אלו מצות וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תלמוד קרוי עבודה. דבר אחר: ולעבדו – זו תפלה אתה אומר זו תפלה או אינו אלא עבודה תלמוד לומר בכל לבבכם ובכל נפשכם וכי יש עבודה בלב הא מה תלמוד לומר ולעבדו זו תפלה וכן דוד אומר (תהלים קמ״א:ב׳) תכון תפלתי קטורת לפניך משאת כפי מנחת ערב ואומר (דניאל ו׳:י״א) ודניאל כדי ידע די רשים כתבא על לביתיה וגו׳ ואומר (שם ו׳:כ״א) וכמקרביה לגבא לדניאל בקל עציב זעק ענא מלכא ואמר לדניאל דניאל עבד אלהא חייא אלהך די אנת פלח ליה בתדירא היכל לשיזבותך מן אריותא וכי יש פולחן בבבל הא מה תלמוד לומר ולעבדו זו תפלה וכשם שעבודת מזבח קרויה עבודה כך תפלה קרויה עבודה. רבי אליעזר בן יעקב אומר ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם – הרי זו אזהרה לכהנים שלא יהא לבם חולק בשעת עבודה. דבר אחר: מה תלמוד לומר בכל לבבכם ובכל נפשכם והלא כבר נאמר (דברים ו׳:ה׳) בכל לבבך ובכל נפשך להלן ליחיד כאן לציבור להלן לתלמוד כאן למעשה. הואיל ושמעת עשה עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי ונתתי מטר ארצכם בעתו. סליק פיסקא (יד) [פיסקא מב] ונתתי – אני לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. מטר ארצכם, ולא מטר כל הארצות כן הוא אומר (איוב ה׳:י׳) הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. רבי נתן אומר בעתו מלילי שבת ללילי שבת כדרך שירדו בימי שלמצו המלכה וכל כך למה רבי אומר כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר הרי שכר כל המצות אלא (ויקרא כ״ו:ג׳-ד׳) אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי, ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש. ומנין שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה תלמוד לומר (קהלת ה׳:ט׳) אוהב כסף לא ישבע כסף ומי אוהב בהמון לא תבואה ואומר (שם ה׳:ח׳) ויתרון ארץ בכל היא מלך לשדה נעבד מלך זה שולט באוצרות של כסף וזהב ואינו משועבד אלא ליוצא מן השדה הא למדת שנתנה ברכה אחת לישראל שכל הברכות כלולות בה. יורה – שיורד ומורה את הבריות להכניס פרותיהם ולהטיח גגותיהם ולעשות כל צרכיהם. דבר אחר: יורה – שמתכוין לארץ ואינו יורד בזעף. דבר אחר: יורה – שיורד ומרוה את הארץ ומשקה עד תהום וכן הוא אומר (תהלים ס״ה:י״א) תלמיה רוה נחת גדודיה. יורה במרחשון ומלקוש בניסן אתה אומר יורה במרחשון ומלקוש בניסן או יורה בתשרי ומלקוש באייר תלמוד לומר בעתו יורה במרחשון ומלקוש בניסן וכן הוא אומר (יחזקאל ל״ד:כ״ו) והורדתי הגשם בעתו וגו׳ או מה יורה משיר פרות שוטף זרעים שוטף גרנות תלמוד לומר מלקוש מה מלקוש לברכה אף יורה לברכה, או מה מלקוש מפיל בתים ועוקר אילנות ומעלה סקאין תלמוד לומר יורה מה יורה לברכה אף מלקוש לברכה וכן הוא אומר (יואל ב׳:כ״ג) ובני ציון גילו ושמחו בה׳ אלהיכם כי נתן לכם את המורה לצדקה. ואספת דגנך תירושך ויצהריך – דגנך מלא תירושך מלא יצהרך מלא אתה אומר דגנך מלא תירשך מלא יצהרך מלא או ואספת דגנך תירושך ויצהרך מפני מיעוט הפירות תלמוד לומר (ויקרא כ״ו:ה׳) והשיג לכם דיש את בציר מקיש דיש לבציר מה בציר משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו אף דיש משאתה מתחיל בו אי אתה יכול להניחו. דבר אחר: שיהא חורש בשעת קציר וקוצר בשעת חריש וכן איוב אומר (איוב כ״ט:י״ט) וטל ילין בקצירי. דבר אחר: ואספת דגנך – למה נאמר לפי שנאמר (יהושע א׳:ח׳) לא ימוש ספר התורה הזה מפיך שומע אני כמשמעו תלמוד לומר ואספת וגו׳ דרך ארץ דברה תורה דברי רבי ישמעאל רבי שמעון בן יוחי אומר אין לדבר סוף קוצר בשעת קציר חורש בשעת חריש דש בשעת שרב זורה בשעת הרוח אימתי אדם למד תורה אלא כשישראל עושים רצונו של מקום מלאכתם נעשית על ידי אחרים שנאמר (ישעיהו ס״א:ה׳) ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו׳ וכשאינם עושים רצון המקום מלאכתם נעשית על ידי עצמם ולא עוד אלא שמלאכת אחרים נעשה על ידם שנאמר (דברים כ״ח:מ״ח) ועבדת את אויביך וגו׳. דבר אחר: ואספת דגנך תירושך ויצהריך – שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות דובאות למלאות אותה כסף וזהב כענין שנאמר (בראשית מ״ז:י״ד) וילקט יוסף את כל הכסף ואומר (דברים ל״ג:כ״ה) וכימיך דבאיך שיהיו כל הארצות דובאות כסף וזהב לארץ ישראל. דבר אחר: דגנך – כמשמעו, תירשך זה היין כענין שנאמר (ישעיהו ס״ה:ח׳) כה אמר ה׳ כאשר ימצא התירוש וגו׳, יצהרך זה השמן כענין שנאמר (יואל ב׳:כ״ד) והשיקו היקבים תירוש ויצהר. דבר אחר: דגנך לך, תירושך לך, יצהרך לך, לא כענין שנאמר (שופטים ו׳:ג׳) והיה אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם ועלו עליו אלא כענין שנאמר נשבע ה׳ בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל וגו׳ (ישעיהו ס״ב:ט׳) כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה׳ ומקבציו ישתוהו בהר קדשי. סליק פיסקא (טו) [פיסקא מג] ונתתי עשב בשדך לבהמתך – שלא תהא מצטער למדברות אתה אומר שלא תהא מצטער למדברות או אינו אלא ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמשמעו תלמוד לומר ואכלת ושבעת הא מה אני מקיים ונתתי עשב בשדך לבהמתך שלא תהא מצטער למדברות. רבי יהודה בן בבא אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך – בין התחומים. ר׳ שמעון בן יוחי אומר: ונתתי עשב בשדך לבהמתך – שתהא גוזז ומשליך לפני בהמתך כל ימות הגשמים ואתה מונע ידך ממנה קודם לקציר שלשים יום והיא עושה ואינה פוחתת מדגנה. רבי אומר ונתתי עשב בשדך לבהמתך זה פשתן וכן הוא אומר (תהלים ק״ד:י״ד) מצמיח חציר לבהמה ועשב לעבודת האדם להוציא לחם מן הארץ. ואכלת ושבעת – סימן טוב לאדם כשבהמתו אוכלת ושבעה וכן הוא אומר (משלי י״ב:י׳) יודע צדיק נפש בהמתו. דבר אחר: ואכלת ושבעת – כשבהמתך אוכלת ושבעה עובדת בכח האדמה שנאמר (שם י״ד:ד׳) ורב תבואות בכוח שור. דבר אחר: ואכלת ושבעת – מן הולדות אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר (ירמיהו ל״א:י״א) ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה׳ על דגן ועל תירוש ועל יצהר. סליק פיסקא (טז) ואכלת ושבעת, השמרו לכם פן יפתה לבבכם – אמר להם הזהרו שמא תמרדו במקום שאין אדם מורד במקום אלא מתוך שובע שנאמר (דברים ח׳:י״ב-י״ג) פן תאכל ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת, ובקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב ירבה לך מהו אומר (שם ח׳:י״ד) ורם לבבך ושכחת את ה׳ אלהיך כיוצא בו אתה אומר כי אביאנו אל האדמה אשר נשבעתי לאבותיו זבת חלב ודבש מהו אומר (שם ל״א:כ׳) ופנה אל אלהים אחרים כיוצא בו אתה אומר (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכול ושתה מהו אומר (שם ל״ב:ח׳) עשו להם עגל מסכה. וכן אתה מוצא באנשי דור המבול שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (איוב כ״א:ט׳-י״ג) בתיהם שלום מפחד וכו׳ שורו עבר וגו׳ ישלחו כצאן עויליהם וגו׳ יבלו בטוב ימיהם וגו׳ היא גרמה להם (איוב כ״א:י״ד-ט״ו) ויאמרו לאל סור ממנו, מה שדי כי נעבדנו וגו׳ אמרו טפה אחת של גשמים היא אין אנו צריכים לו (בראשית ב׳:ו׳) ואיד יעלה מן הארץ אמר להם המקום בטובה שהיטבתי לכם בה אתם מתגאים לפני בה אני נפרע מכם (בראשית ז׳:י״ב) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה רבי יוסי בן דורמסקית אומר הם נתנו עיניהם עליונה ותחתונה כדי לעשות תאותם אף המקום פתח עליהם מעיינות עליונים ותחתונים כדי לאבדם שנאמר (שם) ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו. וכן אתה מוצא באנשי מגדל שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (בראשית י״א:א׳-ב׳) ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם ואין ישיבה האמורה כאן אלא אכילה ושתיה כענין שנאמר (שמות ל״ב:ו׳) וישב העם לאכול ושתה ויקומו לצחק היא גרמה להם שאמרו (בראשית י״א:ד׳) הבה נבנה לנו עיר וגו׳ מה נאמר בהם (שם י״א:ח׳) ויפץ ה׳ אותם משם. וכן אתה מוצא באנשי סדום שלא מרדו במקום אלא מתוך שובע מה נאמר בהם (איוב כ״ח:ה׳-ח׳) ארץ ממנה יצא לחם, מקום ספיר אבניה, נתיב לא ידעו עיט, לא הדריכוהו בני שחץ וגו׳ אמרו אנשי סדום הרי מזון אצלינו הרי כסף וזהב אצלינו נעמוד ונשכח תורת הרגל מארצנו אמר להם המקום בטובה שהיטבתי לכם אתם מבקשים לשכח תורת הרגל מביניכם אני משכח אתכם מן העולם מה נאמר בהם (שם כ״ח:ד׳) פרץ נחל מעם גר (איוב י״ב:ה׳-ו׳) לפיד בוז וגו׳ ישליו אוהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל היא גרמה להם (שם) לאשר הביא אלוה בידו וכן הוא אומר חי אני נאום ה׳ אלהים אם עשתה סדם, הנה זה היה עון סדם אחותך וגו׳ כל כך (יחזקאל ט״ז:מ״ח-נ׳) ויד עני ואביון לא החזיקה ותגבהינה. כיוצא בו אתה אומר (בראשית י״ג:י׳) כי כלה משקה מהו אומר (שם י״ט:ל״ג) ותשקין את אביהם יין ומאין היה להן יין במערה אלא שנזדמן להן לשעה וכן הוא אומר (יואל ד׳:י״ח) והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. ר׳ מאיר אומר הרי הוא אומר (אסתר א׳:ו׳) חור כרפס ותכלת וכי מה בא הכתוב ללמדנו עושרו של אחשורוש אלא אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. וכבר היו רבן גמליאל ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבה נכנסים לרומי שמעו קול המיה של מדינה מפיטיוליס עד מאה ועשרים מיל התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק אמרו לו עקיבה מפני מה אנו בוכים ואתה מצחק אמר להם אתם למה בכיתם אמרו לו ולא נבכה שהגוים עובדי עבודה זרה מזבחים לאלילים ומשתחוים לעצבים יושבים בטח שלוה ושאנן ובית הדום רגליו של אלהינו היה לשריפת אש ומדור לחיות השדה אמר להם אף אני לכך צחקתי אם כך נתן למכעיסיו קל וחומר לעושי רצונו. שוב פעם אחת היו עולים לירושלם הגיעו לצופים קרעו בגדיהם הגיעו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קדש הקדשים התחילו הם בוכים ורבי עקיבה מצחק אמרו לו עקיבה לעולם אתה מתמיה שאנו בוכים ואתה מצחק אמר להם ואתם למה בכיתם אמרו לו לא נבכה על מקום שכתוב בו (במדבר א׳:נ״א) והזר הקרב יומת הרי שועל יוצא מתוכו עלינו נתקיים (איכה ה׳:י״ז-י״ח) על זה היה דוה לבנו על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו אמר להם אף אני לכך צחקתי הרי הוא אומר (ישעיהו ח׳:ב׳) ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריהו בן יברכיהו וכי מה ענין אוריה אצל זכריה מה אמר אוריה (ירמיהו כ״ו:י״ח) ציון שדה תחרש וירושלם עיים תהיה והר הבית לבמות יער מה אמר זכריה (זכריה ח׳:ד׳) כה אמר ה׳ צבאות עוד ישבו זקנים וזקנות וגו׳ ורחבות העיר וגו׳ אמר המקום הרי לי שני עדים האלו אם קיימים דברי אוריה קיימים דברי זכריה ואם בטלו דברי אוריה בטלים דברי זכריה שמחתי שנתקיימו דברי אוריה לסוף שדברי זכריה עתידים לבוא, בלשון הזה אמרו לו עקיבה נחמתנו. דבר אחר: ואכלת ושבעת – השמרו לכם, אמר להם הזהרו שמא יטעה אתכם יצר הרע ותפרשו מן התורה שכיון שאדם פורש מן התורה הולך ומדבק בעבודה זרה שנאמר (שמות ל״ב:ח׳) סרו מהר מן הדרך אשר צויתים עשו להם עגל מסכה ואומר (שמואל א כ״ו:י״ט) אם ה׳ הסיתך בי ירח מנחה ואם בני אדם ארורים הם לפני ה׳ כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים וכי תעלה על דעתך שדוד המלך עובד עבודה זרה אלא כיון שפוסק מדברי תורה הולך ומדבק בעבודה זרה. וסרתם – מדרך חיים לדרך מות. ועבדתם אלהים אחרים – וכי אלהים הם והלא כבר נאמר (ישעיהו ל״ז:י״ט) ונתון את אלהיהם באש כי לא אלהים המה ולמה נקרא שמם אלהים אחרים שמאחרים את הטובה מלבא בעולם. דבר אחר: אלהים אחרים שעושים את עובדיהם אחרים. דבר אחר: אלהים אחרים שאחרים קורים אותם אלוהות. דבר אחר: אלהים אחרים – שאחרים הם לעובדיהם וכן הוא אומר (שם מ״ו:ז׳) אף יצעק אליו ולא יענה מצרתו לא יושיענו. רבי יוסי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אילו נקראו על שמו היה בהם צורך והרי נקראו על שמו ולא היה בהם צורך אימתי נקראו על שמו בימי אנוש בן שת שנאמר (בראשית ד׳:כ״ו) אז הוחל לקרא בשם ה׳. באותה שעה עלה אוקיינוס והציף שלישו של עולם אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם מעשה חדש וקראתם לעצמכם אף אני אעשה מעשה חדש ואקרא לעצמי שנאמר (עמוס ה׳:ח׳) הקורא למי הים וישפכם וגו׳ רבי יצחק אומר אילו נפרט שמה של עבודה זרה לא ספקו להם כל עיירות שבעולם. רבי אליעזר אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שמחדשים להם אלוהות בכל יום שאם היה של זהב וצריך לו עושהו של כסף, של כסף עושהו של נחושת, של נחושת עושהו של ברזל, ברזל עושהו של בדיל, בדיל עושהו של עופרת, של עופרת וצריך לו עושהו של עץ. רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר צא וראה לשון שתפסה תורה מולך כל שתמליכהו עליך אפילו שעה אחת. רבי אומר למה נקרא שמם אלהים אחרים שהם אחרים לאחרון שבמעשים שמי שהוא אחרון במעשים קראם אלהות. והשתחויתם להם – להם אתם משתחוים לי אי אתם משתחוים וכן הוא אומר (שמות ל״ב:ח׳) וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל וגו׳. אחרים אומרים אילו לא שיתפו ישראל שמו של מקום בעבודה זרה כלים היו מן העולם. רבן שמעון בן גמליאל אומר והלא כל המשתף שמו של מקום בעבודה זרה הרי הוא חייב כליה שנאמר (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם וגו׳ מה תלמוד לומר אלהים אחרים מלמד שעשו להם עגלים הרבה וכן הוא אומר (דברי הימים ב כ״ט:ז׳) גם סגרו דלתות האולם ויכבו את הנרות וקטורת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל מקטרים הם לדבר אחר, ועולה לא העלו מעלים הם לדבר אחר בקודש לא העלו בחול העלו, לאלהי ישראל לא העלו מעלים הם לדבר אחר. (יז) אם עשיתם כן וחרה אף ה׳ בכם – משל למלך ששגר את בנו לבית המשתה והיה יושב ומפקדו ואומר לו בני אל תאכל יותר מצרכך אל תשתה יותר מצרכך כדי שתבוא נקי לביתך לא השגיח הבן ההוא אכל יותר מצרכו ושתה יותר מצרכו והקיא וטנף את בני מסיבה נטלוהו בידיו וברגליו וזרקוהו לאחר פלטורין, כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל הכנסתי אתכם אל ארץ טובה ורחבה לארץ זבת חלב ודבש לאכל מפריה ולשבוע מטובה ולברך שמי עליה לא הייתם בטובה היו בפורענות וחרה אף ה׳ בכם. וחרה אף ה׳ בכם – שומע אני שהם כלים מן העולם תלמוד לומר ועצר את השמים מיני פורעניות הם כלים וכן הוא אומר (דברים ל״ב:כ״ג) חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים וכן הוא אומר (איכה ד׳:י״א) כלה ה׳ את חמתו שפך חרון אפו. נאמר כאן חרי אף ונאמר להלן (שמות כ״ב:כ״ג) חרי אף מה חרי אף האמור להלן חרב אף חרי אף האמור כאן חרב, מה (ויקרא כ״ו:ט״ז) חרי אף האמור להלן דבר וחיה רעה אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה, מה חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות אף (שמות כ״ב:כ״ג) חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות נמצינו למידים שכל מקום שנאמר חרון אף חמשה מיני פורעניות הם חרב ודבר וחיה רעה ועצירת גשמים וגלות. דבר אחר: וחרה אף ה׳ בכם – ולא באומות העולם שיהיו אומות העולם שרוים בטובה והם שרוים בפורענות אומות העולם אין קוברים בניהם ובנותיהם והם קוברים בניהם ובנותיהם. ועצר את השמים – שיהו עננים טעונים ועומדים ואין מורידים אפילו טפת גשמים, מנין אפילו טללים ורוחות תלמוד לומר (ויקרא כ״ו:י״ט) ונתתי את שמיכם כברזל או בית השלחים יהא עושה פירות תלמוד לומר (שם) ואת ארצכם כנחושה. והאדמה לא תתן את יבולה – אף לא נפלה. והאדמה לא תתן את יבולה – אף מה שאתה מביא לה או יהא אילן עושה פירות תלמוד לומר (שם כ״ו:כ׳) ועץ השדה לא יתן פריו או יהו עושים עצים להסיק בהם תנור וכירים תלמוד לומר ועץ השדה לא יתן פריו או ילך לחוצה לארץ ויהא שרוי בטובה תלמוד לומר (דברים כ״ח:כ״ג) והיו שמיך אשר על ראשך נחשת והארץ אשר תחתיך ברזל בכל מקום. דבר אחר: וחרה אף ה׳ – אחר כל היסורים שאני מביא עליכם אני מגלה אתכם, קשה גלות ששקולה כנגד הכל שנאמר (שם כ״ט:כ״ז) ויתשם ה׳ מעל אדמתם באף ובחימה ובקצף גדול וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה ואומר (ירמיהו ט״ו:ב׳) והיה כי יאמרו אליך אנה נצא ואמרת אליהם כה אמר ה׳ אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי ואומר (עמוס ז׳:י״ז) כה אמר ה׳ אשתך בעיר תזנה ובניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק ואתה על אדמה טמאה תמות וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ואומר (ירמיהו כ״ב:י׳) אל תבכו למת ואל תנודו לו בכו בכו להולך כי לא ישוב עוד וראה את ארץ מולדתו, אל תבכו למת זה יהויקים מלך יהודה מה נאמר בו (שם כ״ב:י״ט) קבורת חמור יקבר וגו׳, בכו בכו להולך זה יהויכין מלך יהודה מה נאמר בו (שם נ״ב:ל״ג-ל״ד) ושנה את בגדי כלאו, וארוחתו וגו׳ נמצינו למידים שנבלת יהויקים מלך יהודה שהיתה מושלכת לחורב ביום ולקרח בלילה חביבה מחייו של יהויכין מלך יהודה שהיה כסאו מעל כסא המלכים ואוכל ושותה בטרקליני מלכים. ואבדתם מהרה – מיד אני מגלה אתכם ואיני נותן לכם ארכה אם תאמרו אנשי מבול נתן להם ארכה מאה ועשרים שנה, אנשי מבול לא היה להם ממי שילמדו אתם יש לכם ממי שתלמדו. דבר אחר: ואבדתם מהרה – גולה אחר גולה וכן אתה מוצא בעשרת שבטים גולה אחר גולה וכן אתה מוצא בשבט יהודה ובנימן גולה אחר גולה גלו בשנת שבע לנבוכדנאצר ובשנת שמונה עשרה ובשנת עשרים ושלש. ר׳ יהושע בן קרחה אומר משל לליסטיס שנכנס לשדה של בעל הבית קצר קופתו ולא הקפיד בעל הבית קצר בשבלים ולא הקפיד בעל הבית עד שגדש בקופתו ויצא וכן הוא אומר (ישעיהו ח׳:כ״ג) כי לא מועף לאשר מוצק לה כעת הראשון הקל ארצה זבולון וארצה נפתלי והאחרון הכביד. רבי שמעון בן יוחי אומר אם מי שנאמר בהם מהרה לא גלו אלא לאחר זמן קל וחומר למי שלא נאמר בהם מהרה. דבר אחר: ואבדתם מהרה – ושמתם את דברי אלה וגו׳, אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל למלך בשר ודם שכעס על אשתו וטרפה בבית אביה אמר לה הוי מקושטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בני היו מצויינים במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים הוא שירמיהו אומר (ירמיהו ל״א:כ׳) הציבי לך ציונים וגו׳ אלו המצות שישראל מצויינים בהם, (שם) שימי לך תמרורים זה חורבן בית המקדש, וכן הוא אומר (תהלים קל״ז:ה׳-ו׳) אם אשכחך ירושלם וגו׳ תדבק לשוני וגו׳, (ירמיהו ל״א:כ׳) שיתי לבך למסילה דרך הלכת אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל ראו באלו דרכים הלכתם ועשו תשובה מיד אתם חוזרים לעריכם שנאמר (שם) שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה. דבר אחר: ואבדתם מהרה מעל הארץ – מעל הארץ הטובה אתם גולים ואין אתם נכנסים לארץ טובה כיוצא בה. רבי יהודה אומר טובה זו תורה וכן הוא אומר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם [בארץ ישראל] תורתי אל תעזובו וגו׳ בחוצה לארץ. סליק פיסקא (יח) [פיסקא מד] ושמתם את דברי אלה על לבבכם – זה תלמוד תורה, וקשרתם אותם לאות על ידכם אלו תפילין, אין לי אלא תפילין ותלמוד תורה שאר מצות שבתורה מנין הרי אתה דן מבנין אב שבין שניהם לא ראי תפילין כראי תלמוד תורה ולא ראי תלמוד תורה כראי תפילין הצד השוה שבהם שהם מצות הגוף שאין תלויות בארץ ונוהגות בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצוות הגוף שאין תלויות בארץ נוהגות בארץ וחוצה לארץ ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אליעזר אומר אף החדש. סליק פיסקא   [פיסקא מה] ושמתם את דברי אלה על לבבכם – מגיד שנמשלו דברי תורה בסם חיים משל למלך שכעס על בנו והכהו מכה רעה ונתן רטיה על גבי מכתו ואמר לו בני כל זמן שרטיה זו על גבי מכתך אכול מה שהנאך ושתה מה שהנאך ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה נזוק כלום אבל אם הגבהת אותה מיד הוא מעלה נומי כך אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל בני בראתי לכם יצר הרע שאין רע הימנו (בראשית ד׳:ז׳) הלא אם תטיב שאת היו עסוקים בדברי תורה ואינו שולט בכם ואם פורשים אתם מדברי תורה הרי הוא שולט בכם שנאמר (בראשית ד׳:ז׳) לפתח חטאת רובץ, ואליך תשוקתו אין משאו ומתנו אלא בך אבל אם רצה אתה תשלט בו שנאמר ואתה תמשל בו ואומר (משלי כ״ה:כ״א-כ״ב) אם רעב שונאך האכילהו לחם כי גחלים אתה חותה על ראשו, רע הוא יצר הרע שמי שברא אותו מעיד עליו שהוא רע שנאמר (בראשית ח׳:כ״א) כי יצר לב האדם רע. סליק פיסקא (יט) [פיסקא מו] ולמדתם אותם את בניכם – בניכם ולא בנותיכם דברי רבי יוסי בן עקיבה מיכן אמרו כשהתינוק מתחיל לדבר אביו מדבר עמו בלשון הקודש ומלמדו תורה ואם אין מדבר עמו בלשון קודש ואינו מלמדו תורה ראוי לו כאילו קוברו שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, אם למדתם אותם את בניכם למען ירבו ימיכם וימי בניכם, ואם לאו למען יקצרו ימיכם שכך דברי תורה נדרשים מכלל הן לאו ומכלל לאו הן. סליק פיסקא (כא) [פיסקא מז] למען ירבו ימיכם – בעולם הזה, וימי בניכם – לימות המשיח. כימי השמים על הארץ – לעולם הבא, אשר נשבע ה׳ לאבותיכם לתת לכם אין כתוב כאן אלא לתת להם נמצינו למדים תחיית המתים מן התורה. כימי השמים על הארץ – שיהו פניהם של צדיקים כיום וכן הוא אומר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו רבי שמעון בן יוחי אומר לשבע שמחות פניהם של צדיקים עתידים להקביל פני שכינה לעתיד לבא ואלו הן (שם) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שיר השירים ו׳:י׳) יפה כלבנה ברה כחמה (דניאל י״ב:ג׳) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע (שם) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (נחום ב׳:ה׳) כברקים ירוצצו (תהלים מ״ה:א׳) למנצח על שושנים (הושע י״ד:ז׳) ויהי כזית הודו וגו׳. ואומר (תהלים קכ״א:א׳) שיר למעלות למי שעתיד לעשות מעלות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא רבי עקיבא אומר שיר למעלה אין כתוב כאן אלא שיר למעלות שלשים מעלות זו למעלה מזו רבי אומר שיר למעלה אין כתוב כאן אלא שיר למעלות ששים מעלות זו למעלה מזו או לפי שיש מעלות זו למעלה מזו שומע אני יש ביניהם איבה ושנאה קנאה ותחרות תלמוד לומר (דניאל י״ב:ג׳) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד מה כוכבים אין ביניהם איבה שנאה קנאה ותחרות כך צדיקים, מה כוכבים אין אורו של זה דומה לאורו של זה כך צדיקים. דבר אחר: ומצדיקי הרבים אלו גבאי צדקה רבי שמעון בן מנסיא אומר אלו זקנים וכן הוא אומר (שופטים ה׳:ל״א) ואוהביו כצאת השמש בגבורתו מי גדול האוהבים או המאהיבים הוי אומר המאהיבים, אם האוהבים ואוהביו כצאת השמש בגבורתו קל וחומר המאהיבים. (דניאל י״ב:ג׳) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד מה כוכבים רמים ומנוטלים על כל באי העולם כך הצדיקים, מה כוכבים רדים ושולטים מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים, מה כוכבים פעמים נכסים פעמים נגלים כך הצדיקים, מה כוכבים כתות כתות שאין להם מנין כך הצדיקים, או בין עושים רצונו של מקום בין אין עושים רצונו של מקום תלמוד לומר (בראשית כ״ח:י״ד) והיה זרעך כעפר הארץ אם עושים רצונו של מקום הרי הם ככוכבים ואם לאו הרי הם כעפר הארץ וכן הוא אומר (מלכים ב י״ג:ז׳) כי אבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש. דבר אחר: כימי השמים על הארץ – שיהו חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים וכן הוא אומר (ישעיהו ס״ו:כ״ב) כי כאשר השמים החדשים וגו׳ והלא דברים קל וחומר ומה שמים וארץ שלא נבראו אלא לכבודם של ישראל חיים וקיימים לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם. רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר (ישעיהו ס״ה:כ״ב) כי כימי העץ ימי עמי ואין עץ אלא תורה שנאמר (משלי ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה והלא דברים קל וחומר ומה התורה שלא נבראת אלא לכבודם של ישראל הרי היא קיימת לעולם ולעולמי עולמים קל וחומר לצדיקים שבעבורם נברא העולם. רבי יהושע בן קרחה אומר הרי הוא אומר (קהלת א׳:ד׳) דור הולך ודור בא אל תהי קורא כאן אלא ארץ הולכת וארץ באת ודור לעולם עומד ולפי ששינו מעשיהם שינה המקום עליהם סידורו של עולם. הרי הוא אומר (הושע ב׳:א׳) והיה מספר בני ישראל וכתוב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר כשישראל עושים רצונו של מקום כחול הים אשר לא ימד ולא יספר ואם לאו והיה מספר בני ישראל ואומר (ישעיהו ל׳:י״ז) עד אם נותרתם כתורן ואומר (עמוס ה׳:ג׳) כי כה אמר ה׳ העיר היוצאת אלף תשאיר וגו׳ דבר אחר והיה מספר בני ישראל, זה מספר שמים, כחול הים, זה מספר אדם. סליק פיסקא (כב) [פיסקא מח] כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת – למה נאמר לפי שנאמר והיה אם שמוע תשמעו אל מצותי שומע אני כיון ששמע אדם דברי תורה ישב לו ולא ישנה תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון מגיד שכשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא תאבד כך צריך להזהר בתלמודו שלא יאבד וכן הוא אומר (משלי ב׳:ד׳) אם תבקשנה ככסף מה כסף קשה לקנותו כך דברי תורה קשים לקנותם או מה כסף קשה לאבדו כך דברי תורה קשים לאבדם תלמוד לומר (איוב כ״ח:י״ז) לא יערכנה זהב וזכוכית קשים לקנותם כזהב ונוחים לאבדם ככלי זכוכית, (שם) ותמורתה כלי פז היה. רבי ישמעאל אומר (דברים ד׳:ט׳) רק השמר לך ושמור נפשך מאד משל למלך בשר ודם שצד צפור ונתנה ביד עבדו אמר לו הוי זהיר בצפור זו לבני אם אבדת אותו לא תהא סבור צפור באיסר אבדת אלא כאילו נפשך אבדת וכן הוא אומר (שם ל״ב:מ״ז) כי לא דבר רק הוא מכם דבר שאתם אומרים ריק הוא הוא חייכם. רבי שמעון בן יוחי אומר משל לשני אחים שהיו מסגלים אחר אביהם אחד מצרף דינר ואוכלו ואחד מצרף דינר ומניחו זה שהיה מצרף דינר ואוכלו נמצא אין בידו כלום וזה שמצרף דינר ומניחו נמצא מעשיר לאחר זמן כך תלמידי חכמים למד שנים שלשה דברים ביום שנים שלשה פרקים בשבת שתים שלש פרשיות בחדש נמצא מעשיר לאחר זמן ועליו הוא אומר (משלי י״ג:י״א) וקובץ על יד ירבה וזה שאומר היום אני למד למחר אני למד היום אני שונה למחר אני שונה נמצא אין בידו כלום ועליו הוא אומר (שם י׳:ה׳) אוגר בקיץ בן משכיל נרדם בקציר בן מביש, ואומר (משלי כ׳:ד׳) מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין ואומר (קהלת י״א:ד׳) שומר רוח לא יזרע ואומר (משלי כ״ד:ל׳-ל״א) על שדה איש עצל עברתי וגו׳ והנה עלה כולו קמשונים וגו׳ על שדה איש עצל עברתי זה שקנה שדה כבר ועל כרם אדם חסר לב זה שקנה כרם כבר הואיל וקנה שדה וקנה כרם וקרוי איש וקרוי אדם למה נקרא עצל וחסר לב שקנה שדה וקנה כרם ולא עמל בהם מנין שסופו להניח שנים שלשה דברים בפרשה שנאמר והנה עלה כלו קמשונים ומנין שמבקש פתחה של פרשה ואינו מוצא שנאמר כסו פניו חרולים, ועליו הוא אומר וגדר אבניו נהרסה מתוך שראה שלא עמדה בידו הוא יושב מטמא את הטהור ומטהר את הטמא ופורץ גדרם של חכמים, מה ענשו של זה בא שלמה ופירש עליו בקבלה (קהלת י׳:ח׳) ופורץ גדר ישכנו נחש הא כל הפורץ גדרם של חכמים לסוף שפורעניות באות עליו. רבי שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר (משלי כ״ז:ז׳) נפש שבעה תבוס נופת תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד. דבר אחר: נפש שבעה תבוס נופת מה נפה זו מוציאה קמח בפני עצמו סובין בפני עצמם קיבר בפני עצמו כך תלמיד יושב ומברר דברי תורה ומשקלם איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר. רבי יהודה אומר תלמיד שכחו יפה דומה לספוג שסופג את הכל שני לו דומה למוך שאינו סופג אלא צרכו זה שאומר דיי מה ששנה לי רבי. רבי שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר (משלי ה׳:ט״ו) שתה מים מבורך וגו׳ שנה ממי שעמך בעיר ואחר כך הפרש בכל מקום וכן הוא אומר (שם ל״א:י״ד) היתה כאניות סוחר. רבי שמעון בן מנסיא אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך שתה מימיו שבראך ואל תשתה מים עכורים ותמשך עם דברי מינים. רבי עקיבה אומר הרי הוא אומר שתה מים מבורך באר מתחלתו אין יכול להוציא טיפת מים מאליו לא היה אלא מה שבתוכו כך תלמיד מתחלתו לא למד כל דבר לא היה אלא מה שלמד, ונוזלים מתוך בארך, דומה לבאר מה באר מנזלת מים חיים מכל צדדיה כך באים תלמידים ולמדים הימינו וכן הוא אומר (שם ה׳:ט״ז) יפוצו מעינותיך וגו׳ נמשלו דברי תורה למים מה מים חיים לעולם כך דברי תורה חיים לעולם שנאמר (שם ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם מה מים מעלים את הטמאים מטומאתם כך דברי תורה מעלים את הטמאים מטומאתם שנאמר (תהלים קיט קמ) צרופה אמרתך מאד ועבדך אהבה מה מים משיבים נפשו של אדם שנאמר (משלי כ״ה:כ״ה) מים קרים על נפש עיפה כך דברי תורה משיבים נפשו של אדם שנאמר (תהלים י״ט:ח׳) תורת ה׳ תמימה משיבת נפש מה מים חנם לעולם כך דברי תורה חנם לעולם שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים מה מים אין להם דמים כך דברי תורה אין להם דמים שנאמר (משלי ג׳:ט״ו) יקרה היא מפנינים וגו׳. או מה מים אין משמחים את הלב כך דברי תורה אין משמחים את הלב תלמוד לומר (שיר השירים א׳:ב׳) כי טובים דודיך מיין מה יין משמח את הלב כך דברי תורה משמחים את הלב שנאמר (תהלים י״ט:ט׳) פקודי ה׳ ישרים משמחי לב מה יין אי אתה טועם בו טעם מתחלתו וכל זמן שמתישן בקנקן סופו להשביח כך דברי תורה כל זמן שמתישנים בגוף סופם להשביח שנאמר (איוב י״ב:י״ב) בישישים חכמה וגו׳ מה יין אי איפשר לו להתקיים לא בכלי כסף ולא בכלי זהב אלא בירוד שבכלים בכלי חרס כך דברי תורה אין מתקיימים במי שהוא בעיניו ככלי כסף וככלי זהב אלא במי שהוא בעיניו כירוד שבכלים ככלי חרס. או מה יין פעמים שהוא רע לראש ורע לגוף יכול אף דברי תורה כן תלמוד לומר (שיר השירים א׳:ג׳) לריח שמניך טובים מה שמן יפה לראש ויפה לגוף כך דברי תורה יפים לראש ויפים לגוף שנאמר (משלי א׳:ט׳) כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך וגו׳ ואומר (שם ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן נמשלו דברי תורה בשמן ודבש שנאמר (תהלים י״ט:י״א) ומתוקים מדבש ונופת צופים. דבר אחר: כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת – מנין אתה אומר שאם שמע אדם דבר מדברי תורה ראשון ראשון ומקיימו כשם שראשונים מתקיימים בידו כך האחרונים מתקיימים בידו שנאמר כי אם שמור תשמרון, ומנין שאם שומע ראשון ראשון ומשכחו כשם שאין הראשונים מתקיימים בידו כך אין האחרונים מתקיימים בידו תלמוד לומר (דברים ח׳:י״ט) והיה אם שכח תשכח אי אתה מעלים עיניך ממנו עד שילך לו שנאמר (משלי כ״ג:ה׳) התעיף עיניך בו ואיננו וכתוב במגילת חריסים יום תעזבני יומים אעזבך. דבר אחר: כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת – שמא תאמר ישנו בני הזקנים ישנו בני הגדולים ישנו בני הנביאים תלמוד לומר כי אם שמור תשמרון מגיד שהכל שוים בתורה וכן הוא אומר (דברים ל״ג:ד׳) תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב כהנים לוים וישראלים אין כתוב כאן אלא קהלת יעקב, וכן הוא אומר (שם כ״ט:ט׳) אתם נצבים היום כלכם מה אילו זה שעמד וקיים תורה בישראל לא היתה תורה משתכחת מה אילו לא עמד שפן בשעתו עזרא בשעתו רבי עקיבה בשעתו לא היתה תורה משתכחת ואומר (משלי ט״ו:כ״ג) ודבר בעתו מה טוב דבר שאמר זה שקול כנגד הכל. הרי הוא אומר (עמוס ח׳:י״ב) ישוטטו לבקש את דבר ה׳ ולא ימצאו רבותינו התירו שהולכים מעיר לעיר וממדינה למדינה על שרץ שנגע בככר לידע אם תחילה הוא אם שניה רבי שמעון בן יוחי אומר אם לומר שהתורה עתידה להשתכח מישראל והלא כבר נאמר (דברים ל״א:כ״א) כי לא תשכח מפי זרעו אלא איש פלוני אוסר איש פלוני מתיר איש פלוני מטמא איש פלוני מטהר ולא ימצאו דבר ברור. דבר אחר: כי אם שמור תשמרון – שמא תאמר הריני למד פרשה קשה ומניח את הקלה תלמוד לומר (שם ל״ב:מ״ז) כי לא דבר רק הוא מכם דבר שאתם אומרים ריקן הוא הוא חייכם שלא תאמר למדתי הלכות דיי תלמוד לומר מצוה המצוה כל המצוה למוד מדרש הלכות והגדות, וכן הוא אומר (שם ח׳:ג׳) כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם זה מדרש, כי על כל מוצא פי ה׳ אלו הלכות והגדות וכן הוא אומר (משלי כ״ז:י״א) חכם בני וגו׳ ואומר (שם כ״ג:ט״ו) בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני רבי שמעון בן מנסיא אומר אין לי אלא אביו שבארץ אביו שבשמים מנין תלמוד לומר גם אני לרבות אביו שבשמים. אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה – למה נאמר לפי שנאמר כי אם שמור תשמרון שומע אני כיון ששומר אדם דברי תורה ישב לו ולא יעשה תלמוד לומר לעשותה תשובתה לעשותה, למד אדם תורה הרי בידו מצוה אחת למד ושמר הרי בידו שתי מצות למד ושמר ועשה אין למעלה הימנו. לאהבה – שמא תאמר הריני למד תורה בשביל שאיקרא חכם בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים לעולם הבא תלמוד לומר לאהבה, למוד מכל מקום וסוף הכבוד לבוא, וכן הוא אומר (שם ג׳:י״ח) עץ חיים היא למחזיקים בה וגו׳ ואומר (שם ד׳:כ״ב) כי חיים הם למוצאיהם ואומר (משלי ד׳:ט׳) תתן לראשך לוית חן בעולם הזה, עטרת תפארת תמגנך בעולם הבא, (שם ג׳:ט״ז) אורך ימים בימינה לעולם הבא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה. רבי אלעזר ברבי צדוק אומר עשה דברים לשם פעולתם דבר בהם לשמם. הוא היה אומר ומה בלשצר שנשתמש בכלי בית המקדש וכלי חול היו נעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא המשתמש בכלי שנברא בו העולם על אחת כמה וכמה שיעקרו חייו מן העולם הזה ומן העולם הבא. סליק פיסקא   [פיסקא מט] ללכת בכל דרכיו – אלו הן דרכי מקום (שמות ל״ד:ו׳) ה׳ אל רחום וחנון ואומר (יואל ג׳:ה׳) והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט וכי היאך איפשר לו לאדם לקרא בשמו של מקום אלא נקרא המקום רחום אף אתה היה רחום הקדוש ברוך הוא נקרא חנון אף אתה היה חנון שנאמר (תהלים קמ״ה:ח׳) חנון ורחום ה׳ וגו׳ ועשה מתנות חנם, נקרא המקום צדיק שנאמר (שם י״א:ז׳) כי צדיק ה׳ צדקות אהב אף אתה היה צדיק נקרא המקום חסיד שנאמר (ירמיהו ג׳:י״ב) כי חסיד אני נאם ה׳ אף אתה היה חסיד לכך נאמר (יואל ג׳:ה׳) והיה כל אשר יקרא בשם ה׳ ימלט ואומר (ישעיהו מ״ג:ז׳) כל הנקרא בשמי וגו׳ ואומר (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה׳ למענהו. ולדבקה בו – וכי היאך איפשר לו לאדם לעלות למרום ולדבק באש והלא כבר נאמר (דברים ד׳:כ״ד) כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא ואומר (דניאל ז׳:ט׳) כרסיה שביבין דינור אלא הדבק בחכמים ובתלמידיהם ומעלה אני עליך כאילו עלית למרום ונטלתה ולא שעלית ונטלת בשלום אלא כאילו עשיתה מלחמה ונטלתה וכן הוא אומר (תהלים ס״ח:י״ט) עלית למרום שבית שבי. דורשי הגדות אומרים רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם למוד הגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם ומדבק בדרכיו. עשיתם מה שעליכם אף אני אעשה מה שעלי והוריש ה׳. סליק פיסקא (כג) [פיסקא נ] והוריש ה׳ – ה׳ מוריש ואין בשר ודם מוריש. את כל הגוים – שומע אני כמשמעו תלמוד לומר האלה, אין לי אלא אלה מנין לרבות את מסייעיהם תלמוד לומר את כל הגוים האלה מלפניכם שתהו אתם רבים והולכים והם מתמעטים והולכים וכן הוא אומר (שמות כ״ג:ל׳) מעט מעט אגרשנו מפניך ואומר (שם כ״ג:כ״ט) לא אגרשנו מפניך בשנה אחת [פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה] דברי רבי יעקב אמר לו רבי אלעזר בן עזריה או לפי שישראל צדיקים הם למה יראים מן החיה והלא אם צדיקים הם אין יראים מן החיה שכן הוא אומר (איוב ה׳:כ״ג) כי עם אבני השדה בריתך אם תאמר מפני מה יגע יהושע כל היגיעה ההיא אלא לפי שחטאו ישראל נגזר עליהם מעט מעט אגרשנו מפניך. וירשתם גוים גדולים ועצומים – גדולים בקומה ועצומים בכח. מכם, אף אתם גדולים ועצומים אלא שהם גדולים ועצומים מכם. רבי אליעזר בן יעקב אומר משל לאדם שאומר איש פלוני גבור וזה גבור אלא שהלה גבור ממנו. דבר אחר: מכם – עוד למה נאמר והלא כבר נאמר (דברים ז׳:א׳) שבעה גוים רבים ועצומים ממך מה תלמוד לומר מכם מלמד שאחד משבעה עממים גדול וקשה כנגד כל ישראל וכן הוא אומר (עמוס ב׳:ט׳) ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים. סליק פיסקא (כד) [פיסקא נא] כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו – אם ללמד על תחומי ארץ ישראל הרי כבר נאמר מן המדבר והלבנון מה תלמוד לומר כל המקום אשר תדרוך אמר להם כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות האלו הרי הוא שלכם, או רשות בידם לכבש חוצה לארץ עד שלא יכבשו ארץ ישראל תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו שלא תהא ארץ ישראל מטמאה בגלולים ואתם חוזרים ומכבשים חוצה לארץ אלא משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ, הרי שכבשו בחוצה לארץ מנין שהמצות נוהגות שם הרי אתה דן נאמר כאן יהיה ונאמר להלן יהיה מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם, ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם אמרת דוד עשה שלא כתורה התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהו רשאים לכבש חוצה לארץ והוא לא עשה כן אלא חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלם לא הוריש אמר לו המקום את היבוסי סמוך לפלטורין שלך לא הורשת היאך אתה חוזר ומכבש ארם נהרים וארם צובה. הרי שכבשו בחוצה לארץ מנין שכנגדו בים הרי הוא שלהם תלמוד לומר מן המדבר והלבנון מן המדבר גבולכם ואין המדבר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והמדבר גבולכם, מן הנהר, נהר פרת, מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם והנהר גבולכם, ועד הים גבולכם ואין הים גבולכם ואם כבשתם יהי גבולכם וכן הוא אומר (במדבר ל״ד:ו׳) וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול יהיה גבולכם והים גבולכם, נמצית אומר כל מקום שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד אילך ואילך נאכל ונעבד. תחומי ארץ ישראל עד מקום שהחזיקו עולי בבל, פרשת אשקלון חומות מגדל שרשן דור וחומות עכו וראש מגיאתו וגיאתו עצמו כברתא ובית זניתא קצרא דגלילא קבייא דעייתא מצייא דעבתא כמותא דביריין פחורתא דיתר נחלה דאבצל בית ער מרעשתא לולא רבתא כרכא דבר סנגרא מיסף ספנתא נקיבתא דעיון תרנגלא עילאה דקיסרי בית סוכות וינקת ורקם דחגרא וטרכונא דזימרא דביתחום ביצרא סקא וחשבון ונחלא דורד סכותא נימרין מליה זירזא ורקם גיאה וגינייא דאשקלון ודרך גדולה ההולכת במדבר. סליק פיסקא (כה) [פיסקא נב] לא יתיצב איש בפניכם – אין לי אלא איש אומה ומשפחה אשה בכשפיה מנין תלמוד לומר לא יתיצב איש מכל מקום אם כן למה נאמר איש אפילו כעוג מלך הבשן כענין שנאמר (דברים ג׳:י״א) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים. פחדכם ומוראכם – והלא אם נפחדים הם יריאים הם אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים וכן הוא אומר (יהושע ה׳:א׳) ויהי כשמוע כל מלכי האמורי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש [ה׳ את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם] וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל וכן רחב הזונה אומרת לשלוחי יהושע (שם ב׳:י׳) כי שמענו את אשר הוביש ה׳ את מי ים סוף מפניכם, ונשמע וימס לבבינו וגו׳ תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים והלא כבר נאמר (שם ב׳:א׳) וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר לכו ראו את הארץ ואת יריחו יריחו בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיתה קשה כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר (במדבר ל״א:ו׳) וישלח אותם משה אלף למטה לצבא אותם ואת פינחס פינחס בכלל היה ולמה יצא מלמד ששקול כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר (שמות ט״ו:א׳) אז ישיר משה ובני ישראל משה בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם. כיוצא בו אתה אומר (שמואל ב כ״ב:א׳) וידבר דוד לה׳ את דברי השירה הזאת וגו׳ שאול בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה שקול כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר (שם ב׳:ל׳) ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל עשהאל בכלל היה ולמה יצא מלמד שהיה קשה כנגד כולם כיוצא בו אתה אומר והמלך שלמה אהב נשים נכריות וגו׳ (מלכים א י״א:א׳) ואת בת פרעה בת פרעה בכלל היתה ולמה יצאת מלמד שהיה מחבבה יתר מכולם וכלפי חטא שהחטיאה אותו יתר מכולן. יתן ה׳ אלהיכם – למה נאמר לפי שנאמר (דברים ט״ז:ט״ז) שלש פעמים בשנה יראה וגו׳ שמא יאמרו ישראל הרי אנו עולים להשתחוות מי משמר לנו את ארצנו אמר להם המקום עלו ושלכם אני שומר שנאמר (שמות ל״ד:כ״ד) ולא יחמד איש את ארצך בעלותך ליראות אם בעיניו אינה חומדה כיצד בא ליטול נכסים ובהמה וכן אתה מוצא כשישראל עושים רצונו של מקום מה נעמן אומר לאלישע (מלכים ב ה׳:י״ז) ולא יותן נא לעבדך משא צמד פרדים אדמה והלא דברים קל וחומר אם עפר הרי הוא מתירא ליטול מארץ ישראל שלא ברשות כיצד הוא בא ליטול נכסים ובהמה. כאשר דבר לכם, והיכן דבר (שמות כ״ג:כ״ז) את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם. סליק פיסקא (כו) [פרשת ראה] [פיסקא נג] ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה – למה נאמר לפי שנאמר (דברים ל׳:י״ט) החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה, שמא יאמרו ישראל הואיל ונתן המקום לפנינו שני דרכים דרך חיים ודרך מות נלך באיזו מהם שנרצה תלמוד לומר (שם) ובחרת בחיים משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים והיו לפניו שני שבילים אחד שתחילתו מישור וסופו קוצים ואחד שתחילתו קוצים וסופו מישור והיה מודיע את העוברים ואת השבים ואומר להם אתם רואים את שביל זה שתחילתו מישור כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים במישור וסופו לצאת לקוצים ואתם רואים את שביל זה שתחילתו קוצים כשתים ושלש פסיעות אתם מהלכים בקוצים וסופו לצאת למישור כך אמר להם משה לישראל אתם רואים את הרשעים שמצליחים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הם מצליחים וסופם לתהות באחרונה שנאמר (משלי כ״ד:כ׳) כי לא תהיה אחרית לרע וגו׳ ואומר (קהלת ד׳:א׳) והנה דמעת העשוקים וגו׳ ואומר (שם ד׳:ה׳) הכסיל חובק את ידיו וגו׳ ואומר (משלי ד׳:י״ט) דרך רשעים כאפילה אתם רואים צדיקים שמצטערים בעולם הזה כשנים ושלשה ימים הם מצטערים וסופם לשמח באחרונה וכן הוא אומר (דברים ח׳:ט״ז) להטיבך באחריתך ואומר (קהלת ז׳:ח׳) טוב אחרית דבר מראשיתו ואומר (ירמיהו כ״ט:י״א) כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב ואומר (משלי ד׳:י״ח) ואורח צדיקים כאור נוגה. רבי יהושע בן קרחה אומר משל למלך שעשה סעודה והזמין את האורחים והיה אוהבו מיסב ביניהם והיה רומזו ליטול מנה יפה ולא היה בו דעה וכן הוא אומר (תהלים ל״ב:ח׳) אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני כיון שראה שלא היה בו דעה אחז את ידו והניחה על מנה יפה וכן הוא אומר (שם ט״ז:ה׳) ה׳ מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי יש לך אדם שניתן לו חלקו ואינו שמח בחלקו אבל ישראל מודים מפויסים שאין חלק יפה כחלקם ולא נחלה כנחלתם ולא גורל כגורלם והם מודים ומשבחים על כך וכן הוא אומר (שם ט״ז:ו׳-ז׳) חבלים נפלו לי בנעימים וגו׳ אברך את ה׳ אשר יעצני. סליק פיסקא [פיסקא נד] ברכה וקללה – הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו. כיוצא בו אתה אומר (בראשית ד׳:ז׳) הלא אם תיטיב שאת אם תיטיב שאת ברכה ואם לא תיטיב שאת קללה, רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה הברכה והקללה הברכה אם תשמעו והקללה אם לא תשמעו, כיוצא בו אתה אומר (משלי י״ח:כ״א) מות וחיים ביד לשון ואהביה יאכל פריה האוהב את הטובה אוכל פירותיה והאוהב את הרעה אוכל פירותיה רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה (תהלים ל״ד:י״ד) נצור לשונך מרע. כיוצא בו אתה אומר (משלי י״א:ל״א) הן צדיק בארץ ישולם אף כי רשע וחוטא רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר מי לחשך אמרה תורה (שם ט״ז:ד׳) כל פעל ה׳ למענהו וגם רשע ליום רעה. (כח) והקללה אם לא תשמעו – נמצינו למדים שלא צוה יעקב אבינו את בניו אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל הנסים שנעשו לו אף משה רבינו לא הוכיח את ישראל אלא משכלו ימיו משנטה למות משראה כל הנסים שנעשו לו לכך נאמר (דברים א׳:ד׳) אחרי הכותו את סיחון. וסרתם מן הדרך – מדרך חיים לדרך מות. מן הדרך אשר אנכי מצוה אתכם היום ללכת אחרי אלהים אחרים – מיכן אמרו כל המודה בעבודה זרה כופר בכל התורה כולה וכל הכופר בעבודה זרה מודה בכל התורה כולה. סליק פיסקא (כט) [פיסקא נה] והיה כי יביאך – אין והיה אלא מיד, כי יביאך, קבל עליך מצוה האמורה בענין שבשכרה תכנס לארץ. אשר אתה בא שמה לרשתה, בשכר שתבא תירש. ונתת את הברכה על הר גריזים וגו׳ – וכי מה בא הכתוב ללמדנו שהברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל והלא כבר נאמר (דברים כ״ז:י״ב) אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל מה ת״ל ונתת את הברכה על הר גריזים שיכול שיהו כל הברכות קודמות לקללות תלמוד לומר ונתת את הברכה על הר גריזים ברכה קודמת לקללה ואין הברכות קודמות לקללות ולהקיש קללות לברכות מה קללות בלוים אף ברכות בלוים מה קללות בקול רם אף ברכות בקול רם מה קללות בלשון הקודש אף ברכות בלשון הקודש מה קללות בכלל ופרט אף ברכות בכלל ופרט מה קללות אלו ואלו עונים ואומרים אמן אף ברכות אלו ואלו עונים ואומרים אמן כשהפכו פניהם בשעת ברכה אל הר גריזים ובשעת קללה אל הר עיבל. סליק פיסקא (ל) [פיסקא נו] הלא המה בעבר הירדן – מעבר הירדן ואילך דברי רבי יהודה. אחרי דרך מבוא השמש – מקום שחמה זורחת. אצל אלוני מורה – ולהלן הוא אומר (בראשית י״ב:ו׳) ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה, מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם, אמר רבי אלעזר ברבי יוסי אמרתי להם לסופרי כותיים זייפתם את התורה ולא ההניתם בה כלום שכתבתם אצל אלוני מורה שכם אף אנו למדים שזה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים שנאמר הלא המה בעבר הירדן וגו׳ אצל אלוני מורה ולהלן הוא אומר ויעבר אברהם בארץ מה אלון מורה האמור להלן שכם אף אלון מורה האמור כאן שכם רבי אליעזר אומר לא זה הוא הר גריזים והר עיבל שבין הכותיים שנאמר הלא המה בעבר הירדן הסמוכים לעבר הירדן, אחרי דרך מבוא השמש מקום שחמה שוקעת, בארץ הכנעני לא היה אלא מן החוים, היושב בערבה, לא היה אלא בין ההרים, מול הגלגל, אין אלו רואים את הגלגל. רבי אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להראותם דרך בשניה כדרך שהראם בראשונה, בדרך לכו אל תלכו בשדות, היושב בישוב ולא במדבר, בערבה במישור ולא בהרים. סליק פיסקא (לא) [פיסקא נז] כי אתם עוברים את הירדן – מעבירתכם את הירדן אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ. אשר ה׳ אלהיכם נותן לכם – בזכותכם. וירשתם אותה וישבתם בה – בשכר שתירש תישב. סליק פיסקא (לב) [פיסקא נח] ושמרתם – זו משנה, ועשיתם זו מעשה, את כל החוקים אלו המדרשות, ואת המשפטים אלו הדינים, אשר אנכי נותן לפניכם היום, יהיו חביבים עליך היום כאילו היום קבלתם אותם מהר סיני, יהו רגילים בפיכם כאילו היום שמעתם אותם. סליק פיסקאמהדורת על־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) המבוססת על מהדורת הרב אליעזר פינקלשטיין (CC BY 3.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144