×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
דברים י״בתנ״ך
א֣
אָ
(א) אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֮ אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂוֹת֒ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֱלֹהֵ֧י אֲבֹתֶ֛יךָ לְךָ֖ לְרִשְׁתָּ֑הּ כׇּ֨ל⁠־הַיָּמִ֔יםא אֲשֶׁר⁠־אַתֶּ֥ם חַיִּ֖ים עַל⁠־הָאֲדָמָֽה׃ (ב) אַבֵּ֣ד תְּ֠אַבְּד֠וּן אֶֽת⁠־כׇּל⁠־הַמְּקֹמ֞וֹת אֲשֶׁ֧ר עָֽבְדוּ⁠־שָׁ֣ם הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֥ר אַתֶּ֛ם יֹרְשִׁ֥ים אֹתָ֖ם אֶת⁠־אֱלֹהֵיהֶ֑ם עַל⁠־הֶהָרִ֤ים הָֽרָמִים֙ וְעַל⁠־הַגְּבָע֔וֹת וְתַ֖חַת כׇּל⁠־עֵ֥ץ רַעֲנָֽןב׃ (ג) וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת⁠־מִזְבְּחֹתָ֗םג וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת⁠־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת⁠־שְׁמָ֔ם מִן⁠־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא׃ (ד) לֹֽא⁠־תַעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (ה) כִּ֠י אִֽם⁠־אֶל⁠־הַמָּק֞וֹם אֲשֶׁר⁠־יִבְחַ֨ר יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה אֱלֹֽהֵיכֶם֙ מִכׇּל⁠־שִׁבְטֵיכֶ֔ם לָשׂ֥וּם אֶת⁠־שְׁמ֖וֹ שָׁ֑ם לְשִׁכְנ֥וֹ תִדְרְשׁ֖וּ וּבָ֥אתָ שָּֽׁמָּהד׃ (ו) וַהֲבֵאתֶ֣ם שָׁ֗מָּה עֹלֹֽתֵיכֶם֙ וְזִבְחֵיכֶ֔ם וְאֵת֙ מַעְשְׂרֹ֣תֵיכֶ֔ם וְאֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יֶדְכֶ֑ם וְנִדְרֵיכֶם֙ וְנִדְבֹ֣תֵיכֶ֔ם וּבְכֹרֹ֥ת בְּקַרְכֶ֖ם וְצֹאנְכֶֽם׃ (ז) וַאֲכַלְתֶּם⁠־שָׁ֗ם לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וּשְׂמַחְתֶּ֗ם בְּכֹל֙ מִשְׁלַ֣ח יֶדְכֶ֔ם אַתֶּ֖ם וּבָתֵּיכֶ֑ם אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרַכְךָ֖ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (ח) לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּן כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר אֲנַ֧חְנוּ עֹשִׂ֛ים פֹּ֖ה הַיּ֑וֹם אִ֖ישׁ כׇּל⁠־הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽיו׃ (ט) כִּ֥י לֹא⁠־בָאתֶ֖ם עַד⁠־עָ֑תָּה אֶל⁠־הַמְּנוּחָה֙ וְאֶל⁠־הַֽנַּחֲלָ֔הה אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ׃ (י) וַעֲבַרְתֶּם֮ אֶת⁠־הַיַּרְדֵּן֒ וִֽישַׁבְתֶּ֣ם בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁר⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶ֖ם מַנְחִ֣יל אֶתְכֶ֑ם וְהֵנִ֨יחַ לָכֶ֧ם מִכׇּל⁠־אֹיְבֵיכֶ֛ם מִסָּבִ֖יב וִֽישַׁבְתֶּם⁠־בֶּֽטַח׃ (יא) {שני} וְהָיָ֣ה הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר⁠־יִבְחַר֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֵיכֶ֥ם בּוֹ֙ לְשַׁכֵּ֤ן שְׁמוֹ֙ שָׁ֔ם שָׁ֣מָּה תָבִ֔יאוּ אֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֣ה אֶתְכֶ֑ם עוֹלֹתֵיכֶ֣ם וְזִבְחֵיכֶ֗ם מַעְשְׂרֹֽתֵיכֶם֙ וּתְרֻמַ֣ת יֶדְכֶ֔ם וְכֹל֙ מִבְחַ֣ר נִדְרֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר תִּדְּר֖וּ לַיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃ (יב) וּשְׂמַחְתֶּ֗ם לִפְנֵי֮ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶם֒ אַתֶּ֗ם וּבְנֵיכֶם֙ וּבְנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְעַבְדֵיכֶ֖ם וְאַמְהֹתֵיכֶ֑ם וְהַלֵּוִי֙ אֲשֶׁ֣ר בְּשַֽׁעֲרֵיכֶ֔םו כִּ֣י אֵ֥ין ל֛וֹ חֵ֥לֶק וְנַחֲלָ֖ה אִתְּכֶֽם׃ (יג) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן⁠־תַּעֲלֶ֖ה עֹלֹתֶ֑יךָ בְּכׇל⁠־מָק֖וֹם אֲשֶׁ֥ר תִּרְאֶֽה׃ (יד) כִּ֣י אִם⁠־בַּמָּק֞וֹם אֲשֶׁר⁠־יִבְחַ֤ר יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ בְּאַחַ֣ד שְׁבָטֶ֔יךָ שָׁ֖ם תַּעֲלֶ֣ה עֹלֹתֶ֑יךָ וְשָׁ֣ם תַּעֲשֶׂ֔ה כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּֽךָּ׃ (טו) רַק֩ בְּכׇל⁠־אַוַּ֨ת נַפְשְׁךָ֜ תִּזְבַּ֣ח׀ וְאָכַלְתָּ֣ בָשָׂ֗ר כְּבִרְכַּ֨ת יְהֹוָ֧היְ⁠־⁠הֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן⁠־לְךָ֖ בְּכׇל⁠־שְׁעָרֶ֑יךָ הַטָּמֵ֤א וְהַטָּהוֹר֙ יֹאכְלֶ֔נּוּ כַּצְּבִ֖י וְכָאַיָּֽל׃ (טז) רַ֥ק הַדָּ֖ם לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ עַל⁠־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃ (יז) לֹֽא⁠־תוּכַ֞ל לֶאֱכֹ֣ל בִּשְׁעָרֶ֗יךָ מַעְשַׂ֤ר דְּגָֽנְךָ֙ וְתִירֹשְׁךָ֣ז וְיִצְהָרֶ֔ךָ וּבְכֹרֹ֥ת בְּקָרְךָ֖ וְצֹאנֶ֑ךָ וְכׇל⁠־נְדָרֶ֙יךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תִּדֹּ֔ר וְנִדְבֹתֶ֖יךָ וּתְרוּמַ֥ת יָדֶֽךָ׃ (יח) כִּ֡י אִם⁠־לִפְנֵי֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ תֹּאכְלֶ֗נּוּ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֘יךָ֮ בּוֹ֒ אַתָּ֨ה וּבִנְךָ֤ וּבִתֶּ֙ךָ֙ וְעַבְדְּךָ֣ וַאֲמָתֶ֔ךָ וְהַלֵּוִ֖י אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ וְשָׂמַחְתָּ֗ לִפְנֵי֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל מִשְׁלַ֥ח יָדֶֽךָ׃ (יט) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּֽן⁠־תַּעֲזֹ֖ב אֶת⁠־הַלֵּוִ֑י כׇּל⁠־יָמֶ֖יךָ עַל⁠־אַדְמָתֶֽךָ׃ (כ)  כִּֽי⁠־יַרְחִיב֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֥יךָ אֶֽת⁠־גְּבֻֽלְךָ֮ח כַּאֲשֶׁ֣ר דִּבֶּר⁠־לָךְ֒ וְאָמַרְתָּ֙ אֹכְלָ֣ה בָשָׂ֔ר כִּֽי⁠־תְאַוֶּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ לֶאֱכֹ֣ל בָּשָׂ֑ר בְּכׇל⁠־אַוַּ֥ת נַפְשְׁךָ֖ תֹּאכַ֥ל בָּשָֽׂר׃ (כא) כִּֽי⁠־יִרְחַ֨ק מִמְּךָ֜ הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֨ר יִבְחַ֜ר יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֘יךָ֮ לָשׂ֣וּם שְׁמ֣וֹ שָׁם֒ וְזָבַחְתָּ֞ מִבְּקָרְךָ֣ וּמִצֹּֽאנְךָ֗ אֲשֶׁ֨ר נָתַ֤ן יְהֹוָה֙יְ⁠־⁠הֹוָה֙ לְךָ֔ כַּאֲשֶׁ֖ר צִוִּיתִ֑ךָ וְאָֽכַלְתָּ֙ בִּשְׁעָרֶ֔יךָ בְּכֹ֖ל אַוַּ֥ת נַפְשֶֽׁךָ׃ (כב) אַ֗ךְ כַּאֲשֶׁ֨ר יֵאָכֵ֤ל אֶֽת⁠־הַצְּבִי֙ וְאֶת⁠־הָ֣אַיָּ֔ל כֵּ֖ן תֹּאכְלֶ֑נּוּ הַטָּמֵא֙ וְהַטָּה֔וֹר יַחְדָּ֖ו יֹאכְלֶֽנּוּ׃ (כג) רַ֣ק חֲזַ֗ק לְבִלְתִּי֙ אֲכֹ֣ל הַדָּ֔ם כִּ֥י הַדָּ֖ם ה֣וּא הַנָּ֑פֶשׁ וְלֹא⁠־תֹאכַ֥ל הַנֶּ֖פֶשׁ עִם⁠־הַבָּשָֽׂר׃ (כד) לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ עַל⁠־הָאָ֥רֶץ תִּשְׁפְּכֶ֖נּוּ כַּמָּֽיִם׃ (כה) לֹ֖א תֹּאכְלֶ֑נּוּ לְמַ֨עַן יִיטַ֤ב לְךָ֙ וּלְבָנֶ֣יךָ אַחֲרֶ֔יךָ כִּֽי⁠־תַעֲשֶׂ֥ה הַיָּשָׁ֖ר בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כו) רַ֧ק קׇֽדָשֶׁ֛יךָט אֲשֶׁר⁠־יִהְי֥וּ לְךָ֖ וּנְדָרֶ֑יךָ תִּשָּׂ֣א וּבָ֔אתָ אֶל⁠־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר⁠־יִבְחַ֥ר יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃ (כז) וְעָשִׂ֤יתָ עֹלֹתֶ֙יךָ֙ הַבָּשָׂ֣ר וְהַדָּ֔ם עַל⁠־מִזְבַּ֖ח יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ וְדַם⁠־זְבָחֶ֗יךָ יִשָּׁפֵךְ֙ עַל⁠־מִזְבַּח֙ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהַבָּשָׂ֖ר תֹּאכֵֽל׃ (כח) שְׁמֹ֣ר וְשָׁמַעְתָּ֗ אֵ֚ת כׇּל⁠־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י מְצַוֶּ֑ךָּ לְמַ֩עַן֩ יִיטַ֨ב לְךָ֜ וּלְבָנֶ֤יךָ אַחֲרֶ֙יךָ֙ עַד⁠־עוֹלָ֔ם כִּ֤י תַעֲשֶׂה֙ הַטּ֣וֹב וְהַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (כט) {שלישי} כִּֽי⁠־יַכְרִית֩ יְהֹוָ֨היְ⁠־⁠הֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ אֶת⁠־הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֨ר אַתָּ֥ה בָא⁠־שָׁ֛מָּה לָרֶ֥שֶׁת אוֹתָ֖ם מִפָּנֶ֑יךָ וְיָרַשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְיָשַׁבְתָּ֖ בְּאַרְצָֽם׃ (ל) הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ פֶּן⁠־תִּנָּקֵשׁ֙ אַחֲרֵיהֶ֔ם אַחֲרֵ֖י הִשָּׁמְדָ֣ם מִפָּנֶ֑יךָ וּפֶן⁠־תִּדְרֹ֨שׁ לֵאלֹֽהֵיהֶ֜םי לֵאמֹ֗ריא אֵיכָ֨ה יַעַבְד֜וּ הַגּוֹיִ֤ם הָאֵ֙לֶּה֙ אֶת⁠־אֱלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְאֶעֱשֶׂה⁠־כֵּ֖ן גַּם⁠־אָֽנִי׃ (לא) לֹא⁠־תַעֲשֶׂ֣ה כֵ֔ן לַיהֹוָ֖הי⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ כִּי֩ כׇל⁠־תּוֹעֲבַ֨תיב יְהֹוָ֜היְ⁠־⁠הֹוָ֜ה אֲשֶׁ֣ר שָׂנֵ֗א עָשׂוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם כִּ֣י גַ֤ם אֶת⁠־בְּנֵיהֶם֙ וְאֶת⁠־בְּנֹ֣תֵיהֶ֔ם יִשְׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ לֵאלֹֽהֵיהֶֽםיג׃נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א כׇּ֨ל⁠־הַיָּמִ֔ים =ק3 ושיטת-א וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל,ל1,ש,ש1,ו,ל3,ל9=כָּל⁠־הַיָּמִ֔ים (אין מתיגה)
• הערת ברויאר
ב רַעֲנָֽן =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=רַעֲנָן (חסר סילוק)
ג אֶת⁠־מִזְבְּחֹתָ֗ם =ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל!=אֶת⁠־מִזְבּחֹתָ֗ם (חסר שווא באות בי״ת)
• הערת דותן
ד שָּֽׁמָּה =ל1,ש,ש1,ק3,ו?,ל3,ל9 (אות שי״ן דגושה) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל=שָֽׁמָּה (אין דגש באות שי״ן)
• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ה וְאֶל⁠־הַֽנַּחֲלָ֔ה ל=וְאֶל⁠־הַֽנַּחֲלָ֔ה בגעיה ימנית
ו בְּשַֽׁעֲרֵיכֶ֔ם ל=בְּשַֽׁעֲרֵיכֶ֔ם בגעיה ימנית
ז וְתִירֹשְׁךָ֣ =ל1,ש,ש1,ק3[תיקון],ו,ל3,ל9 (אין געיה) וכך במג״ה; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל=וְתִֽירֹשְׁךָ֣ (געיה באות תי״ו) וכך אצל ברויאר
• דפוסים וקורן=וְתִירֹֽשְׁךָ֣ (געיה באות רי״ש)
ח אֶֽת⁠־גְּבֻלְךָ֮ כתיב=ל1,ש,ש1 ומסורות-א,ל וטברניות ומ״ש (כתיב חסר וי״ו)
• געיה=ל-מ,ל1,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (געיה אחת בתיבת ״את״ המוקפת); וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח (וכך אצל ברויאר).
• ל!!=אֶֽת⁠־גְּבֽוּלְךָ֮ (״גבולך״ בכתיב מלא וי״ו; שתי געיות בתיבות המוקפות), וכמו כן בדפוסים וקורן לגבי שתי הגעיות
ט קׇֽדָשֶׁ֛יךָ ל=קָֽדָשֶׁ֛יךָ בגעיה ימנית
י לֵאלֹֽהֵיהֶ֜ם =ש,ק3,ו; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל=לֵֽאלֹהֵיהֶ֜ם וכך אצל ברויאר
• ש1,ל3,ל9=לֵאלֹהֵיהֶ֜ם (אין געיה) וכך במג״ה
יא לֵאמֹ֗ר =ל,ש,ש1,ק3,ו,ל3,ל9 (בטעם רביע) ובדפוסים
• לֵאמֹ֨ר (טעם פשטא) = BHS, אמנם בכתי״ל נראה שנקודת החולם התחברה לאות ולכן נראית כמו פשטא.
יב כׇל⁠־תּוֹעֲבַ֨ת =ל1?,ש,ש1,ו,ל3,ל9 (כ״ף רפה) וכמו כן בדפוסים וקורן
• ל?!=כָּל⁠־תּוֹעֲבַ֨ת (כ״ף דגושה?) לפי דותן וברויאר בספק, ושניהם ציינו תיקון ל-״כָל⁠־״ (בכ״ף רפה); אך הנקודה די ברורה בצילום כתי״ל בצבע.
יג לֵאלֹֽהֵיהֶֽם =ש,ל3; וראו רשימת ברויאר ב״ספיקות שאין להם הכרע״, הערה 8 ובספר טעמי המקרא פרק ח.
• ל=לֵֽאלֹהֵיהֶֽם (געיה באות למ״ד הראשונה) וכך אצל ברויאר
• ל1,ש1,ק3,ו,ל9=לֵאלֹהֵיהֶֽם (אין געיה) וכך במג״ה
E/ע
הערותNotes
(א) [פיסקא נט] אלה החוקים – אלו המדרשות. והמשפטים – אלו הדינים. אשר תשמרון – זו משנה. לעשות – זו מעשה. בארץ – יכול כל המצות כולם נוהגות בחוצה לארץ תלמוד לומר לעשות בארץ יכול לא יהו כל המצות כולן נוהגות אלא בארץ תלמוד לומר כל הימים אשר אתם חיים על האדמה, אחר שריבה הכתוב מיעט הרי אנו למדים אותן מן האמור בענין מה אמור בענין אבד תאבדון את כל המקומות מה עבודה זרה מיוחדת שהיא מצות הגוף ואינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ כך כל מצות הגוף שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ ושתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים רבי אליעזר אומר אף החדש. סליק פיסקא (ב) [פיסקא ס] אבד תאבדון את כל המקומות – מנין אתה אומר שאם קצץ אשירה והחליפה אפילו עשר פעמים שחייב לקצצה תלמוד לומר אבד תאבדון. את כל המקומות אשר עבדו שם – מגיד שהיו כנענים שטופים בעבודה זרה יתר מכל אומות העולם. אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם – מפני מה אתם יורשים את אלהיהם שלא תעשו כמעשיהם ויבואו אחרים וירשו אתכם. רבי יוסי הגלילי אומר יכול אפילו עובדים את ההרים ואת הגבעות את מצווה לאבדם תלמוד לומר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן, אלהיהם תחת כל עץ רענן ולא עץ רענן אלהיהם אלהיהם על הגבעות ולא הגבעות אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת יד אדם וכל שיש בו תפיסת יד אדם אסור אמר רבי עקיבה אני אהיה אבין לפניך כל מקום שאתה מוצא הר גבוה וגבעה נשאה ועץ רענן דע שיש שם עבודה זרה לכך נאמר על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. סליק פיסקא (ג-ד) [פיסקא סא] ונתצתם את מזבחותם – זו אבן שחצבה מתחילה לעבודה זרה. ושברתם את מצבותם – זו שהיתה חצובה ועבדה. ואשיריהם תשרפון באש – זו אשירה שנעשית מתחילה לעבודה זרה. ופסילי אלהיהם תגדעון – זו שהיתה נטועה ועבדה. דבר אחר: ונתצתם את מזבחותם – מיכן אמרו שלש אשירות הם אילן שנטעו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור שנאמר ואשיריהם תשרפון באש, החליף נוטל מה שהחליף שנאמר ופסילי אלהיהם תגדעון, לא החליף אלא העמיד תחתיו עבודה זרה וסלקו הרי זה מותר שנאמר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, לא תעשון כן לה׳ אלהיכם. שלשה בתים הם בית שבנאו מתחילה לעבודה זרה הרי זה אסור שנאמר אבד תאבדון את כל המקומות, חדש נוטל מה שחדש שנאמר ואבדתם את שמם לא חדש אלא הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה הרי זה מותר שנאמר ונתצתם את מזבחותם ושברת את מצבותם נתצתה את המזבח הנח לו שברתה את המצבה הנח לה, יכול אף מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ תלמוד לומר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא, בארץ ישראל אתה מצווה לרדוף אחריהם, ואין אתה מצווה לרדוף אחריהם בחוצה לארץ. רבי אליעזר אומר מנין לקוצץ את האשירה שחייב לשרשה תלמוד לומר ואבדתם את שמם אמר לו רבי עקיבה מה אני צריך והלא כבר נאמר אבד תאבדון מה תלמוד לומר ואבדתם את שמם לשנות את שמם או יכול לשבח תלמוד לומר (דברים ז׳:כ״ו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו. מנין לנותץ אבן אחת מן ההיכל ומן המזבח ומן העזרות שעובר בלא תעשה תלמוד לומר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם לא תעשון כן לה׳ אלהיכם. רבי ישמעאל אומר מנין למוחק אות אחת מן השם שעובר בלא תעשה שנאמר ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה׳ אלהיכם. רבן גמליאל אומר וכי תעלה על דעתך שישראל נותצים למזבחותיהם חס ושלום אלא שלא תעשו כמעשיהם ויגרמו מעשיכם הרעים למקדש אבותיכם שיחרב. סליק פיסקא (ה) [פיסקא סב] כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיכם מכל שבטיכם – דרוש על פי נביא יכול תמתין עד שיאמר לך נביא תלמוד לומר לשכנו תדרשו ובאת שמה דרוש ומצוא ואחר כך יאמר לך נביא וכן אתה מוצא בדוד שנאמר (תהלים קל״ב:א׳-ה׳) זכור ה׳ לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה׳ נדר לאביר יעקב אם אבא באהל ביתי אם אתן שנת לעיני עד אמצא מקום לה׳ משכנות לאביר יעקב מנין שלא עשה אלא על פי נביא שנאמר (שמואל ב כ״ד:י״ח) ויבוא גד אל דוד ביום ההוא ויאמר לו עלה הקם לה׳ מזבח בגורן ארונה היבוסי ואומר (דברי הימים ב ג׳:א׳) ויחל שלמה לבנות את בית ה׳ בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו. כתוב אחד אומר (דב׳ י״ב:י״ד) באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם, כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, יודעים היו שבית הבחירה עתיד לבנות בחלק יהודה ובנימן לפיכך הפרישו דושנה של יריחו מי אכלו כל אותן השנים בני קיני חתן משה אכלוהו שנאמר (שופטים א׳:ט״ז) ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים, אבל משנבנה הבית נסעו והלכו להם דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר אצל יעבץ הלכו ללמוד תורה שנאמר (דברי הימים א ב׳:נ״ה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים סוכתים המה הקנים. דבר אחר: כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם הכסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד. דבר אחר: באחד שבטיך זו שילה, מכל שבטיכם זו ירושלם. הרי הוא אומר (שמואל ב כ״ד:כ״ד) ויקן דוד את הגרן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים וכתוב אחד אומר ויתן דוד לארנן במקום שקלי זהב משקל שש מאות, כיצד נתקיימו שני כתובים הללו, הם שנים עשר שבטים נטל חמשים שקלים מכל שבט ושבט נמצאו שש מאות שקלים לכל השבטים. לשום את שמו שם – נאמר כאן שמו ונאמר להלן (במדבר ו׳:כ״ז) שמי מה שמו האמור כאן בית הבחירה אף שמי האמור להלן בית הבחירה מה שמי האמור להלן ברכת כהנים אף שמו האמור כאן ברכת כהנים אין לי אלא במקדש בגבולים מנין תלמוד לומר (שמות כ׳:כ״א) בכל המקום אשר אזכיר את שמי אם כן למה נאמר לשום את שמו שם במקדש אומרים את השם ככתבו ובמדינה בכינויו. סליק פיסקא (ו) [פיסקא סג] ובאת שמה והבאתם שמה – למה נאמר לפי שנאמר (ויקרא כ״ג:ל״ז) אלה מועדי ה׳ אשר תקראו אותם מקראי קודש להקריב אשה לה׳ דבר יום ביומו. יכול אין ליקרב ברגל אלא קרבנות רגל בלבד מנין לקרבנות צבור שהוקדשו לפני הרגל שיבואו ברגל וקרבנות היחיד שהוקדשו לפני הרגל שיבאו ברגל ושהוקדשו ברגל שיבואו ברגל תלמוד לומר (ויקרא כ״ג:ל״ח) ומלבד מתנותיכם ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבותיכם אשר תתנו לה׳ לרבות עופות ומנחות להתיר שכולם יבואו ברגל. יכול רשות תלמוד לומר (במדבר כ״ט:ל״ט) אלה תעשו לה׳ במועדיכם אם להתיר כבר התיר אם כן למה נאמר אלה תעשו לה׳ במועדיכם לקבעם שכולם יבאו ברגל. יכול באיזה רגל שירצה תלמוד לומר ובאת שמה והבאתם שמה אם להתיר כבר התיר אם לקבוע כבר קבע אם כן למה נאמר ובאת שמה והבאתם שמה לקבעם חובה שלא יבואו אלא ברגל ראשון שפגע בו. יכול אם עבר רגל אחד ולא הביא יהא עובר עליו משום בל תאחר תלמוד לומר אלה תעשו לה׳ במועדיכם הא אין עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה. עולותיכם – עולת יחיד ועולת צבור. וזבחיכם – זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור. מעשרותיכם – רבי עקיבה אומר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה. ותרומת ידכם – אלו הבכורים כענין שנאמר (דברים כ״ו:ד׳) ולקח הכהן הטנא מידך. ובכורות – זה הבכור. בקרכם וצאנכם – אלו חטאות ואשמות. סליק פיסקא (ז) [פיסקא סד] ואכלתם שם לפני ה׳ אלהיכם – במחיצה. ושמחתם – נאמר כאן שמחה ונאמר להלן (שם כ״ז:ז׳) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים. בכל משלח ידכם – בכל מה שאתם שולחים בו ידיכם ברכה אשלח בו. אתם ובתיכם – זו אשתו. אשר ברכך ה׳ אלהיך – הכל לפי הברכה הביא. סליק פיסקא (ח) [פיסקא סה] לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום – חובה בבית עולמים ורשות בבמה. דבר אחר: לא תעשון – צאו ועשו מיכן אמרו עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים. באו לגלגל הותרו הבמות באו לשילה נאסרו הבמות באו לנוב וגבעון הותרו הבמות באו לירושלם נאסרו הבמות מכאן ואילך לא הותרו. לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום – היום אנו מטלטלים את המשכן היום אנו אסורים בבמה משנבוא לארץ אין אנו אסורים בבמה. רבי יהודה אומר יכול יהא צבור מקריב בבמה תלמוד לומר איש היחיד מקריב בבמה ואין הצבור מקריב בבמה. איש כל הישר בעיניו – כל שנידר ונידב קרב בבמת יחיד, וכל שאין נידר ונידב אין קרב בבמת יחיד. רבי שמעון אומר היום אנו מקריבים חטאות ואשמות משנבוא לארץ אין אנו מקריבים חטאות ואשמות. סליק פיסקא (ט) [פיסקא סו] עד מתי כי לא באתם עד עתה וגו׳ – ליתן התיר בבמה בין מנוחה לנחלה. נחלה – זו שילה, מנוחה זו ירושלם שנאמר (תהלים קל״ב:י״ד) זאת מנוחתי עדי עד דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר חילוף הם הדברים. סליק פיסקא (י) [פיסקא סז] ועברתם את הירדן וישבתם בארץ – רבי יהודה אומר שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתם לארץ למנות להם מלך לבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק. איני יודע איזה יקדום אם למנות להם מלך אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק תלמוד לומר (שמות י״ז:ט״ז) ויאמר כי יד על כס יה מלחמה לה׳ בעמלק משישב המלך על כסא ה׳ את מכרית זרע עמלק ומנין שכסא ה׳ זה המלך שנאמר (דברי הימים א כ״ט:כ״ג) וישב שלמה על כסא ה׳ למלך. ועדין איני יודע איזה יקדום אם לבנות להם בית הבחירה אם להכרית זרע עמלק תלמוד לומר אשר ה׳ אלהיכם מנחיל אתכם ואומר ויהי כי ישב המלך בביתו וה׳ הניח לו מסביב ואומר ויאמר דוד אל נתן ראה נא אנכי יושב בבית ארזים וארון האלהים ישב בתוך היריעה. (יא) והיה המקום אשר יבחר ה׳ אלהיך לשכן שמו שם שמה תביאו – שם שמה, היו שם שתי מחיצות מחיצה לקדשי הקדשים ומחיצה לקדשים קלים. סליק פיסקא   [פיסקא סח] עולותיכם – עולת יחיד ועולת צבור. וזבחיכם – זבחי שלמי יחיד וזבחי שלמי צבור. מעשרותיכם – רבי עקיבה אומר בשני מעשרות הכתוב מדבר אחד מעשר דגן ואחד מעשר בהמה. ותרומת ידכם – אלו הבכורים. וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה׳ – לרבות נדרים ונדבות שלא יביא אלא מן המובחר. ואין לי אלא נדרים ונדבות מנין לרבות בכורות ומעשרות חטאות ואשמות תלמוד לומר מבחר נדריכם וכל מבחר נדריכם. רבי אומר אם נאמרו למעלה למה נאמרו למטה ראשונה לענין שילה שניה לענין ירושלם. סליק פיסקא (יב) [פיסקא סט] ושמחתם – נאמרה כאן שמחה ונאמרה להלן (דברים כ״ז:ז׳) שמחה מה שמחה האמורה להלן שלמים אף שמחה האמורה כאן שלמים. לפני ה׳ אלהיכם – במחיצה. אתם ובניכם ובנותיכם ועבדיכם ואמהותיכם – חביב חביב קודם. והלוי אשר בשעריכם – כל מקום אתה מוצא הלוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלק תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים. סליק פיסקא (יג) [פיסקא ע] השמר – בלא תעשה. פן – בלא תעשה. פן תעלה עולותיך – ולא עולת גוים דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר ולא עולת גוים שהוקדשו בחוצה לארץ. בכל מקום אשר תראה – אבל מעלה אתה בכל מקום שיאמר לך נביא כדרך שהעלה אליהו בהר הכרמל. (יד) כי אם במקום אשר יבחר ה׳ באחד שבטיך – כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם זו היא שרבי יהודה אומר כסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד. שם תעלה עולותיך – אין לי אלא עולה שאר קרבנות מנין תלמוד לומר ושם תעשה כל אשר אנכי מצוך. ועדין אני אומר עולה שהיא בעשה ולא תעשה שאר קדשים לא יהו אלא בעשה תלמוד לומר שם תעלה עולותיך, עולה בכלל היתה ולמה יצאת להקיש אליה מה עולה מיוחדת שהיא בעשה ולא תעשה כך כל שהוא בעשה הרי הוא בלא תעשה. סליק פיסקא (טו) [פיסקא עא] רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת – במה הכתוב מדבר אם בבשר תאוה כבר אמור ואם באכילת קדשים כבר אמור הא אינו מדבר אלא בפסולי המוקדשים שיפדו יכול יפדו על מום עובר תלמוד לומר רק. תזבח ואכלת – ולא גיזה. בשר – ולא חלב. יכול יהו אסורים לאחר זביחה תלמוד לומר כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך. יכול אם קדם מום קבוע להקדישם ונפדו יהו אסורים תלמוד לומר רק. מנין שאין נשחטים אלא על מום קבוע אמרת קל וחומר הוא ומה בכור שאין נוהג בכל הוולדות ויוצא לחולין שלא בפידיון אין נשחט אלא על מום קבוע קדשים שהם נוהגים בכל הוולדות ואין יוצאים לחולין אלא בפידיון אינו דין שלא יהו נשחטים אלא על מום קבוע לא אם אמרת בבכור שכן קדושתו מרחם וקדושה חלה עליו על בעל מום קבוע תאמר בקדשים שאין קדושתם מרחם ואין קדושה חלה עליהם על בעל מום קבוע תלמוד לומר אשר נתן לך בכל שעריך, שעריך שעריך לגזירה שוה מה (דברים ט״ו:כ״ב) שעריך האמור להלן אין נשחט אלא על מום קבוע אף שעריך האמור כאן אין נשחט אלא על מום קבוע. טמא יאכל, אין לי אלא טמא טהור מנין תלמוד לומר (שם י״ב:כ״ב) יחדו יאכלנו מגיד ששניהם אוכלים מתוך קערה אחת. יכול אף תרומה נאכלת מתוך קערה אחת תלמוד לומר יחדו יאכלנו, זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת. יכול יהו חייבים במתנות תלמוד לומר כצבי. אוציאו מכלל מתנות ולא אוציאו מכלל חזה ושוק תלמוד לומר וכאיל. או מה הצבי כלו מותר יכול אף זה כולו מותר תלמוד לומר רק. רבי שמעון אומר יכול כשם שנתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם תמימים כך נתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים תלמוד לומר כצבי וכאיל, מגיד הכתוב שכשם שלא נתנה תורה מחיצה בין צבי ואיל כך לא נתנה תורה מחיצה בין קדשי הקדשים לקדשים קלים בזמן שהם בעלי מומים. (טז) רק הדם לא תאכלו – רבי יהודה אומר יכול יהיו חייבים על דמם שני לאוים כדם מוקדשים תלמוד לומר רק הדם לא תאכלו, לאו אחד יש בו ואין בו שני לאוין. על הארץ תשפכנו – ולא לתוך ימים ולא לתוך נהרות ולא לתוך כלים. כמים ולא לתוך מים עצמם, כמים מה מים מותרים בהניה אף דם מותר בהניה מה מים מכשירים את הזרעים אף דם מכשיר את הזרעים, מה מים פטורים מלכסות אף דם פטור מלכסות. סליק פיסקא (יז) [פיסקא עב] לא תוכל לאכול בשעריך – רבי יהושע בן קרחה אומר יכול אני אבל איני רשיי כיוצא בו אתה אומר (יהושע ט״ו:ס״ג) ואת היבוסי יושבי ירושלם לא יכלו בני יהודה להורישם יכולים היו אבל אין רשיים. מעשר – אין לי אלא טהור טמא מנין תלמוד לומר דגנך. לקוח בכסף מעשר מנין תלמוד לומר תירושך. אין לי אלא טהור טמא מנין תלמוד לומר ויצהרך. רבי שמעון אומר מכלל שנאמר (דברים כ״ו:י״ד) לא אכלתי באני ממנו ולא בערתי ממנו בטמא היכן הוא מוזהר איני יודע תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר. יכול הנותן במתנה יהא חייב תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך מעשר האוכל חייב ואין הנותן במתנה חייב. רבי יוסי הגלילי אומר יכול לא יהו חייבים אלא על טבל שלא הורם ממנו כלום מנין הורם ממנו תרומה ולא הורם ממנו מעשר ראשון מעשר ראשון ולא הורם ממנו מעשר שני ואפילו מעשר עני מנין תלמוד לומר לא תוכל לאכול בשעריך. רבי שמעון אומר לא בא הכתוב אלא ליתן מחיצה בין קדשים לקדשים. ותרומת ידך – אלו הבכורים וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל בכורים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר מה מעשר שמותר לזרים האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה בכורים שאסורים לזרים האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהם שעובר בלא תעשה. ונדבותיך – אלו תודה ושלמים וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל תודה ושלמים חוץ לחומה קל וחומר ממעשר מה מעשר שאין חייבים עליו משום פיגול ונותר וטמא האוכל ממנו חוץ לחומה עובר בלא תעשה תודה ושלמים שחייבים עליהם משום פיגול ונותר וטמא האוכל מהם חוץ לחומה אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל תודה ושלמים לפני זריקת דמים שעובר בלא תעשה. ובכורות – זה הבכור וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל בכור חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים מה תודה ושלמים שמותרים לזרים האוכל מהם לפני זריקת דמים עובר בלא תעשה בכור שאסור לזרים האוכל ממנו לפני זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לזר שאכל בשר בכור בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים שעובר בלא תעשה. סליק פיסקא   [פיסקא עג] בקרך וצאנך – זו חטאת ואשם וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל חטאת ואשם חוץ לחומה קל וחומר ממעשר אם לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים אם לאחר זריקת דמים קל וחומר מן הבכור ומה הבכור שהוא קדשים קלים האוכל ממנו לאחר זריקת דמים עובר בלא תעשה חטאת ואשם שהם קדשי הקדשים האוכל מהם אחר זריקת דמים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל חטאת ואשם חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה. סליק פיסקא   [פיסקא עד] נדריך – זו עולה וכי מה בא הכתוב ללמדנו אם לאוכל עולה חוץ לחומה קל וחומר ממעשר לפני זריקת דמים קל וחומר מתודה ושלמים לאחר זריקת דמים קל וחומר מן הבכור חוץ לקלעים קל וחומר מחטאת ואשם מה חטאת ואשם שמותרים באכילה האוכל מהם חוץ לקלעים עובר בלא תעשה עולה שהיא אסורה באכילה האוכל ממנה חוץ לקלעים אינו דין שיהא עובר בלא תעשה הא לא בא הכתוב ללמדך אלא לאוכל עולה בין לפני זריקת דמים בין לאחר זריקת דמים בין לפנים מן הקלעים בין חוץ לקלעים שעובר בלא תעשה. (יח) כי אם לפני ה׳ אלהיך – זו שילה. תאכלנו במקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו – זו ירושלם. אתה ובנך ובתך ועבדך ואמתך – חביב חביב קודם. והלוי אשר בשעריך – כל מקום אתה מוצא הלוי הזה לומר תן לו מחלקו אין לו חלק תן לו מעשר עני אין לו מעשר עני תן לו שלמים. (יט) השמר – בלא תעשה. פן בלא תעשה. פן תעזוב את הלוי כל ימיך – אפילו שמיטים ואפילו יובלות. על אדמתך – ולא בגולה. סליק פיסקא   [פיסקא עה] (כ-כא) כי ירחיב ה׳ אלהיך את גבולך – עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה׳ אלהיך את גבולך. כאשר דבר לך – מה דבר לך את ארץ קיני וקנזי וקדמוני, רבי אומר כבר אלו אמורים מה דבר לך (יחזקאל מ״ח:א׳-ז׳) מפאת קדים עד פאת ים דן אחד יהודה אחד אשר אחד. ואמרת אוכלה בשר כי תאוה נפשך לאכול בשר – רבי ישמעאל אומר מגיד שבשר תאוה נאסר להם לישראל במדבר ומשבאו לארץ התירו הכתוב להם. רבי עקיבה אומר לא בא הכתוב אלא ללמדך מצות האמורות בו. רבי אלעזר בן עזריה אומר לא בא הכתוב אלא ללמדך דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא לתיאבון יכול יקח מן השוק ויאכל תלמוד לומר וזבחת מבקרך ומצאנך, הא אין אדם אוכל בשר עד שיהו לו בקר וצאן יכול יזבח כל צאנו וכל בקרו תלמוד לומר מבקרך ולא כל בקרך מצאנך ולא כל צאנך. כאשר צויתיך – מה קדשים בשחיטה אף חולין בשחיטה. או מה קדשים במקום אף חולין במקום תלמוד לומר כי ירחק ממך המקום וזבחת ברחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום פרט לחולין שנשחטו בעזרה. אין לי אלא תמימים בעלי מומים מנין תלמוד לומר (ויקרא ג׳:ב׳) ושחטו פתח אהל מועד יכול אף חיה ועוף פתח אהל מועד תלמוד לומר (שם ג׳:ח׳) אותו אותו פתח אהל מועד ואין חיה ועוף פתח אהל מועד. או מה קדשים בזמן אף חולין בזמן תלמוד לומר ואכלת בשעריך בכל אות נפשך. או מה קדשים במחיצה אף חולין במחיצה תלמוד לומר ואכלת בשעריך או מה קדשים ביום אף חולין ביום תלמוד לומר ואכלת בשעריך בכל אות נפשך. או מה קדשים בטהרה אף חולין בטהרה תלמוד לומר הטמא יאכל אין לי אלא טמא טהור מנין תלמוד לומר הטהור יאכל. הטמא והטהור יחדו יאכלנו, מלמד ששניהם אוכלים מתוך קערה אחת יכול אף תרומה תהא נאכלת מתוך קערה אחת תלמוד לומר יחדו יאכלנו זה נאכל מתוך קערה אחת ואין תרומה נאכלת מתוך קערה אחת. יכול יהו חייבים בחזה ושוק תלמוד לומר כצבי. אוציאו מכלל חזה ושוק ולא אוציאו מכלל שתי כליות ויותרת הכבד תלמוד לומר כאיל. או מה צבי כולו מותר אף זה כולו מותר תלמוד לומר אך. (כב) אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל – רבי אלעזר הקפר ברבי אומר וכי מה בא הכתוב ללמדנו בין צבי לאיל אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה אבל עוף אינו אלא מדברי סופרים, רבי אומר כאשר צויתיך מגיד שנצטוה משה על הושט ועל הגרגרת ועל רוב אחד בעוף ועל רוב שנים בבהמה. סליק פיסקא (כג) [פיסקא עו] רק חזק לבלתי אכול הדם – רבי יהודה אומר מגיד שישראל שטופים בדם קודם מתן תורה. יכול אף משקבלו אותה בשמחה מהר סיני תלמוד לומר רק. אמר רבי שמעון בן עזיי והלא שלש מאות מצות עשה בתורה כיוצא בזה לומר מה הדם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר כל המצות על אחת כמה וכמה. רבי שמעון אומר כל מצוה שקבלו אותה ישראל בשמחה מהר סיני עושים אותה בשמחה וכל מצוה שלא קבלו אותה מהר סיני בשמחה אין עושים אותה בשמחה. רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מצוה שמסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד נוהגים אותה בפרהסיא וכל מצוה שלא מסרו ישראל נפשם עליה בשעת השמד עדין היא רופפת בידם. כי הדם הוא הנפש – להגיד מה גרם. ולא תאכל הנפש עם הבשר – זה אבר מן החי, והלא דין הוא מה בשר בחלב שמותר לבני נח אסור לישראל אבר מן החי שאסור לבני נח אינו דין שאסור לישראל, יפת תואר וכל הדומים לה תוכיח שאסורה לבני נח ומותרת לישראל אף אתה אל תתמה על אבר מן החי שאף על פי שאסור לבני נח שיהא מותר לישראל תלמוד לומר ולא תאכל הנפש עם הבשר זה אבר מן החי. רבי חנניה בן גמליאל אומר זה הדם מן החי. (כה) לא תאכלנו – לרבות בשר בחלב, והלא דין הוא מה נבילה שאין חייבים על בשולה חייבים על אכילתה בשר בחלב שחייבים על בשולו אינו דין שחייבים על אכילתו כלאי זרעים יוכיחו שחייבים על זריעתם ואין חייבים על אכילתם אף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבים על בשולו שלא יהיו חייבים על אכילתו תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב. רבי אליעזר אומר ומה פסח שאין חייבים על בשולו חייבים על אכילתו בשר בחלב שחייבים על בשולו אינו דין שחייבים על אכילתו פטום הקטורת יוכיח שחייבים על פטומה ואין חייבים על ריחה ואף אתה אל תתמה על בשר בחלב שאף על פי שחייבים על בשולו שלא יהו חייבים על אכילתו תלמוד לומר לא תאכלנו לרבות בשר בחלב. רבן גמליאל ברבי אומר הרי הוא אומר רק חזק לבלתי אכול הדם, מה דם שאין בכל המצות קל ממנו הזהירך הכתוב עליו שאר כל המצות על אחת כמה וכמה. סליק פיסקא (כו) [פיסקא עז] רק קדשיך אשר יהיו לך ונדריך תשא ובאת אל המקום – במה הכתוב מדבר אם בקדשי הארץ כבר אמור הא אינו מדבר אלא בקדשי חוצה לארץ. תשא ובאת – שחייב בטפול הבאתם עד שיביאם לבית הבחירה, רבי יהודה אומר עד באר הגולה חייב באחריותם מבאר הגולה ואילך אינו חייב באחריותם. יכול אף בכור ומעשר תלמוד לומר נדריך, קדשים שהם באים בנדר ובנדבה יצאו בכור ומעשר שאינם באים בנדר ובנדבה. יכול שאני מוציא חטאת ואשם תלמוד לומר קדשיך. מי לחשך להביא את חטאת ואשם ולהוציא את בכור ומעשר אחר שריבה הכתוב מיעט מביא אני חטאת ואשם שאין להם פרנסה אלא במקומם ומוציא אני בכור ומעשר שיכולים להתפרנס בכל מקום. רבי עקיבה אומר בתמורת קדשים הכתוב מדבר, תשא ובאת אל המקום. יכול אף בכור ומעשר תלמוד לומר ונדריך. יכול יהא מעשר בהמה נוהג בשותפות תלמוד לומר אשר יהיו לך. יכול שאני מוציא את האחים שקנו בתפוסת הבית ואחר כך חלקו תלמוד לומר אשר יהיו לך. בן עזיי אומר יכול יהא מעשר בהמה נוהג ביתום תלמוד לומר רק. סליק פיסקא (כז) [פיסקא עח] ועשית עלתיך הבשר והדם – רבי יהושע אומר אם אין דם אין בשר ואם אין בשר אין דם. רבי אליעזר אומר ודם זבחיך ישפך – אף על פי שאין בשר הא מה אני מקיש ועשית עולותיך הבשר והדם מקיש בשר לדם מה דם בזריקה אף בשר בזריקה. יכול יהא עומד מרחוק וזורק תלמוד לומר (ויקרא א׳:י״ב) וערך הכהן אתם עומד בקרוב וסודרם על גבי מערכה. מכלל שנאמר (ויקרא א׳:ט׳) והקטיר הכהן את הכל המזבחה לרבות העצמות והגידים והקרנים והטלפים יכול אף על פי שפרשו תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם. או ועשית עלתיך הבשר והדם יכול יחלוץ גידים ועצמות ויעלה הבשר על גבי המזבח תלמוד לומר את הכל הא כיצד מחוברים יקרבו פרשו אפילו הם בראש המזבח ירדו. מנין לכל הקדשים שטעונים מתן יסוד ושפיכה אחת על גבי המזבח תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם. מנין למעשר ופסח שאם נתנם במתנה אחת כפר תלמוד לומר ועשית עלתיך. ומנין למעשר ופסח שלא ינתנו אלא במתנה אחת תלמוד לומר ודם זבחיך ישפך. רבי ישמעאל אומר בתמורת קדשים הכתוב מדבר. תשא ובאת אל המקום – הרי הוא בא אל המקום מה יעשה לו תלמוד לומר ועשית עלתיך הבשר והדם – מה עולה טעונה הפשט ונתוח וכליל לאשים אף תמורתה כיוצא בה, מה עולה טעונה מתן יסוד ושפיכה אחת על גבי המזבח אף תמורתה כיוצא בה, מה עולה פקעו אברים מעל גבי המזבח מחזירם למערכה אף תמורתה כיוצא בה, מה כל הקדשים אינם מותרים בבשר אלא לאחר זריקת דמים אף תמורתם כיוצא בהם. סליק פיסקא (כח) [פיסקא עט] שמור ושמעת – אם שמעת מעט סופך לשמוע הרבה אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה אם שמרת מה ששמעת סופך לשמור מה שלא שמעת שמור מה שבידך וסופך ללמוד לעתיד. דבר אחר: זכה אדם ללמוד תורה, זכה לו ולדורותיו עד סוף כל הדורות. שמור ושמעת – כל שאינו בכלל משנה אינו בכלל מעשה. את כל הדברים האלה אשר אנכי מצוך – שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה. כי תעשה הטוב והישר – הטוב בעיני שמים והישר בעיני אדם דברי רבי עקיבה וכן הוא אומר (משלי ג׳:ד׳) ומצא חן ושכל טוב בעיני אלהים ואדם. רבי ישמעאל אומר הישר בעיני שמים. סליק פיסקא (כט) [פיסקא פ] כי יכרית ה׳ אלהיך את הגוים – עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה יכרית ה׳ אלהיך את הגוים. אשר אתה בא שמה לרשת אותם מפניך – בשכר שתבוא תירש. וירשתה אותם וישבת בארצם – מכלל שנאמר (דברים י״ט:א׳) וירשתה וישבת בעריהם ובבתיהם יכול אי אתה רשיי להוסיף על הבנין תלמוד לומר וירשת אותם וישבת בארצם כל מקום שאתה רוצה לבנות בנה. וירשת אותם וישבת – מעשה ברבי יהודה בן בתירה ורבי מתיה בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי יונתן שהיו יוצאים חוצה לארץ והגיעו לפלטום וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (שם י״א:ל״א) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות את כל החקים האלה אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה. מעשה ברבי אלעזר בן שמוע ורבי יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל רבי יהודה בן בתירה ללמוד ממנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את ארץ ישראל זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם וקראו את המקרא הזה (שם) וירשתם אותה וישבתם בה ושמרת לעשות את כל החוקים האלה ואת המשפטים אמרו ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה חזרו ובאו להם לארץ ישראל. סליק פיסקא (ל) [פיסקא פא] השמר – בלא תעשה. פן – בלא תעשה. פן תנקש אחריהם – שמא תמשך אחריהם או שמא תדמה להם שמא תעשה כמעשיהם ויהיו לך למוקש. אחרי השמדם מפניך – מפני מה אני משמידם מפניך שלא תעשה כמעשיהם ויבואו אחרים וישמידו פניך. פן תדרוש לאלהיהם לאמר – שלא תאמר הואיל והם יוצאים בטנא אף אני אצא בטנא הואיל והם יוצאים בארגמן אף אני אצא בארגמן הואיל והם יוצאים בתולסין אף אני אצא בתולסין ואעשה כן גם אני. (לא) לא תעשה כן לה׳ אלהיך – יש כן לעבדה ויש כן למתעבד מיכן אמרו בדבר שמקריבים אותו למזבח אם מקריבים אותו לעבודה זרה חייב, דבר שמקריבים אותו לעבודה זרה אם הקריבו למזבח פטור, דבר שאין מקריבים אותו למזבח והקריבו לעבודה זרה אם מקריבים כיוצא בו חייב ואם לאו פטור. יכול לא יהו מקריבים חטאות ואשמות תלמוד לומר כי כל תועבת ה׳ אשר שנא דבר השנאוי ומתועב למקום, דבר אחר לא נתכונו להקריב אלא מה שהמקום שונא. כי גם את בניהם ואת בנותיהם, אין לי אלא בניהם ובנותיהם אבותם ואמותם מנין תלמוד לומר בניהם גם בניהם בנותיהם גם בנותיהם אמר רבי עקיבה אני ראיתי גוי אחד שכפתו לאביו והניחו לפני כלבו ואכלו. סליק פיסקאמהדורת על־התורה בהכנה (כל הזכויות שמורות) המבוססת על מהדורת הרב אליעזר פינקלשטיין (CC BY 3.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144