איל פארן, כתרגומו מישור. ואומר אני שאין אֵיל לשון מישור, אלא מישור של פארן אֵיל שמו, ושל ממרא אֵלוֹנֵי שמו, ושל ירדן כִּכָּר שמו, ושל שטים אָבֵל שמו; אָבֵל הַשִּׁטִּים (במדבר לג מט). וכן בַּעַל גָּד (יהושע יא יז) בַּעַל שמו. וכלם מתורגמין מישור וכל אחד שמו עליו.כלומר מֵישַׁר אינו תרגום מילולי של אֵיל. אונקלוס פירש שהמקום היה אכן במישור, ואולם – טוען רש״י – שם המישור של פארן הוא אֵיל,17 כמו אֵלוֹנֵי או כִּכָּר שגם הם שמות מקומות. כנגד פירושו טען רמב״ן שלש טענות (ע״פ רא״ם): ראשית, אילו היה אֵיל שם פרטי כדעת רש״י, היה אונקלוס מתרגמו כלשונו, כדרכו בתרגום שמות פרטיים. שנית, אם כדברי רש״י ש״איל״ הוא מקום מסוים בפארן, מנין החליט אונקלוס כי מדובר במישור? אולי הוא בהר? ושלישית, לא יתכן ש״איל״ או ״אלוני״ הם שמות פרטיים שהרי ״אלוני״ בא בסמיכות ושם פרטי לא יבוא כנסמך. וזה לשונו:
ואלו היה כן היה אונקלוס מתרגמם בשמם: ״אילא דפארן״, ״אילוני דממרא״ כמנהגו בשמות. ומי הגיד לו במקומות הרבים ההם, המישור הם כולם או הרים הגבוהים?לכן מפרש רמב״ן ״איל פארן״ ו״אלוני ממרא״ כשמות תואר לאותם מקומות. ומה שתרגם ״מישור״, כי עצי האלה והאלון נטועים בדרך כלל במגרשים מישוריים ואונקלוס ״רודף הענין לא המילות״:
אבל ״איל פארן״ מקום אילים; כִּי יֵבֹשׁוּ מֵאֵילִים אֲשֶׁר חֲמַדְתֶּם (ישעיהו א כט), ו״אלוני״ – מקום אלונים; כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן (ישעיהו ו יג), אַלּוֹנִים מִבָּשָׁן (יחזקאל כז ו). והנהוג בהם להיותם נטועים במישור לפני המדינות להיות לעיר כמו מגרש. וכן תרגום אַלּוֹן בָּכוּת (בראשית לה ח) מֵישַׁר בְּכִיתָאואילו כִּכָּר או אָבֵל, שגם הם מתורגמים בלשון מישור, אלה אכן מונחים טופוגרפיים גם בעברית: כִּכָּר (מגזרת כר) הוא מעניין התפשטות ומרוצת המים בשטח מישורי ומכאן תרגמו ״מישר״. גם אָבֵל הוא מושג טופוגרפי המציין מקום חרב (או רחב), והיינו ״מישר״:
ושם איננו שם העצם למקום רק הוא שם לאלון הנטוע שם כמו שמפורש ״תחת האלון״ (בראשית לה ח), אלא שהוא רודף הענין לא המילות.
והתרגום הירושלמי אמר ב״איל פארן״ ו״אלוני ממרא״ – ״מישרא״, כדעת אונקלוס. ואמר ב״אלון בכות״ – ״בלוט בכותא״. כי אלון בכות אצלו שם לאילן לא למקום. ואונקלוס סבר שהוא שם למקום כי היו בו אלונים רבים כמו אלוני ממרא ולכן אמר ״האלון״ (בראשית לה ח). והנה כולם שמות תואר.
אבל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן (בראשית יג י) לשון מישור ממש הוא, כי כן יקרא בלשון הקודש המקום שהמים מתפשטין בהם במרוצת המים הניגרים השוטפים שם. ולכן אמר וְאַל תַּעֲמֹד בְּכָל הַכִּכָּר הָהָרָה הִמָּלֵט (בראשית יט יז). וכן כַּר נִרְחָב (ישעיהו ל כג), לָבְשׁוּ כָרִים הַצֹּאן וַעֲמָקִים יַעַטְפוּ בָר (תהלים סה יד), פעמים יכפילו המלה ופעמים יסירו הכפל, כמו בַּת עָיִן (תהלים יז ח) וזולתם רבים.18כלל הדברים: לדעת אונקלוס הכתוב משתמש בכמה מלים עבריות – אַלּוֹן אֵיל, אֵלוֹנֵי, כִּכָּר, עֲרָבָה, עֵמֶק, אָבֵל – כדי לציין אותה צורת קרקע; מֵישַׁר. את המישרים מציין הכתוב על פי סימני היכר שונים. בשמות אנשים, כגון מַמְרֵא; בשמות מקומות, כגון מֹרֶה, פָּארָן, הַיַּרְדֵּן; וכן על פי תכונת המישר או מאורעות שארעו בו כגון, הַשִּׂדִּים, שָׁוֵה, בָּכוּת. ואילו הַשִּׁטִּים (במדבר לג מט) הוא ספק תכונת המישר, ספק שם מקום הסמוך לו.20 עַל בהוראת סָמוּךְ ג. רק בשני פסוקים שבהם אי אפשר לפרש עַל – למעלה ממקום מסוים, תרגם עַל בהוראת סָמוּךְ: בפסוקנו ״אשר על המדבר״ – ״דִּסְמִיךְ עַל מַדְבְּרָא״, וכן ״ועליו מטה מנשה״ (במדבר ב כ) ״וְדִסְמִיכִין עֲלוֹהִי שִׁבְטָא דִּמְנַשֶּׁה״, כהערת המסורה.21 כנגד זאת רש״י מפרש עַל – סָמוּךְ גם בפסוקים נוספים על פי דרשות חז״ל כמבואר בפסוק ״ועליו מטה מנשה״. (ז)
ויקראו גם השלוחים המהירים בשם הזה: לַכָּרִי וְלָרָצִים (מלכים ב יא ד), שָׂרֵי הַמֵּאוֹת וְאֶת הַכָּרִי (מלכים ב יא יט), וכן וּבַכִּרְכָּרוֹת (ישעיהו סו כ) שם לגמלים המריצין שהזכירו בתלמוד ״גמלא פרחא״ (מכות ה ע״א). וממנו מְכַרְכֵּר (שמואל ב ו יד), כפולים.
ואָבֵל הַשִּׁטִּים (במדבר לג מט) וכן אָבֵל מְחוֹלָה (שופטים ז כב) תרגמו אותו מֵישַׁר הוא המקום הנחרב (נ״א: הנרחב) אין בו נטע ולא בנין. כי הלשון אצלם לשון חרבה ושממה כמו וַיַּאֲבֶל חֵל וְחוֹמָה (איכה ב ח), אָבַל תִּירוֹשׁ אֻמְלְלָה גָפֶן (ישעיהו כד ז).19
ואונקלוס אמר: מֵישַׁר פִּילוּג דִּינָא. ולא ידעתי מהו [= לשון פִּילוּג]. אולי הוא מלשון פְּלָגִים יִבְלֵי מָיִם (ישעיהו ל כה), מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה (איוב לח כה). וכן בלשון חכמים ״פלגו של ים״ (אסתר רבה ה). יאמר, כי במישור ההוא מַעְיָן המשפט ועומק הדין, כי היה מישור נאה מעותד מלכים, שם ישבו לשפוט את כל הגוים בארצות ההם.יש שפירשו כוונת רמב״ן, ובשתי דרכים, בהסתמך על יוב״ע שתרגם ״עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט״ (יואל ד יב) ״מֵישַׁר פִּילוּג דִּינָא״: [א] מֵישַׁר היא תוספת המתרגם המקבילה לעֵמֶק אבל ״עֵין מִשְׁפָּט״ – ״פִּילוּג דִּינָא״ הוא תרגום מילולי, לשון פלגי מים. [ב] מכיוון שלא תרגם עֵין – עֵינָא כדרכו, ייתכן שרמב״ן סבר שת״א תפס ״עֵין מִשְׁפָּט״ בהשאלה לעומק הדין שנמשל למעין וזהו ״פִּילוּג דִּינָא״.22 ויש שפירשו פִּילוּג דִּינָא מלשון חלוקה ״כי שם יערכו השופטים מחלוקות דעותיהם״.23 ורדב״ז פירש פִּילוּג דִּינָא כפשרה או כרמז לחיתוך הדין במי מריבה.24 אבל ״דברי רִיבֹת״ (דברים יז ח) ״פִּתְגָּמֵי פְּלוּגַת דִּינָא״ הוא תרגום פשטי כמבואר שם. וכן תרגם יוב״ע ״וְעַל רִיב הֵמָּה יַעַמְדוּ״ (יחזקאל מד כד) ״וְעַל פְּלוּגַת דִּינָא״. לבעיית קָדֵש – רְקַם ב. הזיהוי ״קָדֵש״ – ״רְקַם״ משותף לכל התרגומים הארמיים ומופיע גם במשנה כגון: ״אף המביא מן הרקם ומן החגר״ (גיטין א א), וברש״י: ״תרגום של בין קדש ובין ברד״, ״כל הכתמין הבאים מרקם טהורין״ (נדה ז ג) ״ורקם הוא מקום סמוך לארץ ישראל והוא קדש האמור בתורה״ (רמב״ם, פירוש המשנה לנדה שם).25 עם זאת לא הוכרע האם קָדֵש שבמדבר צין (במדבר כ א) וקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ (במדבר לב ח) הם מקום אחד כדעת רש״י, או שהם שני מקומות שונים כדעת רמב״ן וגם לא ברור אם קָדֵש שבפסוקנו היא אחת מהן.26 ויש שהסתייעו מתרגום ״רקם״ לזהות את קָדֵש עם פֶּטְרָה.27 וראה עוד בפסוקים ״בין קָדֵשׁ ובין בָּרֶד״ (בראשית טז יד) ״בֵּין רְקַם וּבֵין חַגְרָא״, ״בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ״ (במדבר לב ח) ״מֵרְקַם גֵּיאָה״. שְׂדֵה – חֲקַל, חַקְלֵי ג. שָׂדֶה הנסמך לשם פרטי דוגמת ״שְׂדֵה עֶפְרוֹן״, ״שְׂדֵה הַמַּכְפֵּלָה״ (בראשית כג יז, יט) מתורגם ביחיד: ״חֲקַל עֶפְרוֹן״, ״חֲקַל כָּפֵילְתָּא״ – שטח אדמה חקלאי. אבל שָׂדֶה הנסמך לשמו של עם כבפסוקנו: ״שְׂדֵה הָעֲמָלֵקִי״ מתורגם ״חַקְלֵי עֲמַלְקָאָה״ ברבים, כי אין הכוונה לשדה אחת אלא לארץ.28 וכמוהו גם ״ארצה שעיר שְׂדֵה אדום״ (בראשית לב ד) ״לְחַקְלֵי אֱדוֹם״, ״הַמַּכֶּה אֶת מִדְיָן בִּשְׂדֵה מוֹאָב״ (בראשית לו לה) ״בְּחַקְלֵי מוֹאָב״, וכן תיוב״ע ״וַיִּבְרַח יַעֲקֹב שְׂדֵה אֲרָם״ (הושע יב יג) ״לְחַקְלֵי אֲרָם״.29 זיהוי מקום על פי מקרא מקביל ד. ״הַיֹּשֵׁב בְּחַצְצֹן תָּמָר״ – ״דְּיָתֵיב בְּעֵין גֶּדִי״, כי כדברי רש״י, ״חצצן תמר – הוא עין גדי, מקרא מלא בדברי הימים ביהושפט״ [וְהִנָּם בְּחַצְצוֹן תָּמָר הִיא עֵין גֶּדִי״ (דברי הימים ב כ ב)].30 אבל בתרגום דה״י שם ״בְּחַצְצוֹן תָּמָר״ – ״בִּסְבֵיךְ דִּקְלַיָּא״. (ח)
תפילה לחיילי צה"ל
מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.
Prayer for Our Soldiers
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.
Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144