×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהֹוָ֔הי״י֔ מָצָ֥א חֵן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר עַ֖ם שְׂרִ֣ידֵי חָ֑רֶב הָל֥וֹךְ לְהַרְגִּיע֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל׃
Thus says Hashem, "The people who were left of the sword found favor in the wilderness; even Israel, when I went to bring him to rest.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דִיהַב רַחֲמִין לְעַמָא דִנְפַק מִמִצְרַיִם סִפּוּק צָרְכֵיהוֹן בְּמַדְבְּרָא כַּד הֲווֹ מְעָרְקִין מִן קֳדָם דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא דַבֵּר בְּמֵימְרֵיהּ לְאַשְׁרָאָה בֵּית נְיָחָא יִשְׂרָאֵל.

רמז שיג

הלוך להרגיעו ישראל – א״ר יוסי בר חנינא ארבעה גזירות גזר משה על ישראל ובאו ארבע נביאים ובטלוה, משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב, בא עמוס ובטלה חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא, וכתיב דוד הוא הקטן, משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע, בא ירמיה ובטל הלוך להרגיעו ישראל. משה אמר פוקד עון אבות על בנים, בא יחזקאל ובטלה שנאמר הנפש החוטאת היא תמות, משה אמר ואבדתם בגוים, בא ישעיה ובטלה שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו׳.
מצא חן – בעיני דור המדבר.
שרידי חרב – מצרים והעמלקי והכנעני.
הלוך להרגיעו ישראל – בהוליכם לנחול ארץ מרגועם.
found favor The generation of the wilderness found favor in My eyes.
who had escaped the sword of the Egyptians the Amalekites and the Canaanites.
He [therefore] went to give Israel their resting place When He led them to take possession of the land of their rest.
עם שרידי חרב – שנמלט מחרב פרעה.
הלוך להרגיעו ישראל – הלך לפניהם להמציא להם מרגוע כעיניין שנאמר ההלך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם (דברים א׳:ל״ג).
כה אמר י״י מצא חן במדבר – ענין זה דבק לענין הגאולה שאמר למעלה אמר זה העם כבר מצא חן בעיני פעם אחרת כשהוצאתיו מגלות מצרים כי מצא חן בעיני והיו עם שרידי חרב שהיו המצריים מתנכלים עליהם להמיתם ולכלותם ואני הוצאתים מתוכם ומצאו חן בעיני במדבר שהולכתים במדבר ארבעים שנה וכלכלתים במן בלא יגיעה ובלא עמל.
הלוך להרגיעו – הלוך מקור במקום עבר כמו ילדה ועזוב (ירמיהו י״ד:ה׳) – כמו ועזבה, כן הלוך ענינו כמו הלך. כלומר האל הלך לפניהם במדבר להמציא לו מרגוע כמו שאמר לתור להם מנוחה (במדבר י׳:ל״ג) ואמר ישראל אחר להרגיעו לתוספת באור כי כבר זכר עם וידוע הוא כי אותו עם שמצא חן במדבר הוא ישראל וכן תרגם יונתן הפסוק כדנן אמר י״י דיהב רחמין לעמא ... .
כה אמר ה׳ מצא חן במדבר וגומר עד שמעו דבר ה׳ גוים. הנבואה הזאת היא גם כן בגאולה העתידה והיא נחלקת לג׳ חלקים. הא׳, מתחילתה עד כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את הדבר הזה וגומר והוא ידבר מקיבוץ עשרת השבטים ותשובתם על אדמתם. והחלק הב׳, הוא משם עד הנה ימים באים נאם ה׳ וזרעתי את בית ישראל והוא ידבר מגאולת מלכות יהודה. והחלק הג׳, משם עד הנה ימים באים ונבנתה העיר והוא ידבר מהתחברות שתי המלכיו׳ יחד יהודה וישראל וכמו שאפרש. ורש״י פירש שמצא חן במדבר הם דברי האל.
כה אמר ה׳ – כאן מתחיל ראש הסימן.
מצא חן – מלרע.
שרידי – ענין שארית ושיור כמו שריד ופליט (ירמיהו מ״ב:י״ז).
להרגיעו – ענין מנוחה וההשקט כמו ומצאו מרגוע לנפשכם (ירמיהו ו׳:ט״ז).
עם שרידי חרב – עם ישראל הנשארים מחרב מצרים המתנכלים אותם להמיתם העם ההוא מצא חן בעיני בעת שהלכו אחרי במדבר ארץ לא זרועה.
הלוך – לכן הלך ישראל למקום מרגועם לרשת את הארץ לשבת בה בהשקט.
אמצא חן במדבר – הנכון כדעת שנוררער וראזנמילר שאינו מדבֵּר כאן על יציאת מצרים ועל דור המדבר, אלא המשיל הגלות להליכה במקום מדבר.⁠ב
הלוך – מקור, ראוי ללכת, ראוי לי שאלך.
להרגיעו – להוציאו מן המדבר ולהביאו אל המנוחה.
ישראל – פירש מי הוא העם הזה שהזכיר.
א. בכ״י של תלמידי שד״ל שהועתקו ממחברתו של שד״ל, פרק ל׳ הסתיים אחרי פסוק כ״ד, ופסוק ל׳:כ״ה במהדורתנו היה הפסוק הראשון של פרק ל״א.
ב. בכ״י נוסף כאן:״ואולי ירמיה לקח מליצתו ממליצת משה: ימצאהו בארץ מדבר {דברים ל״ב:י׳}.⁠״ הדברים אינם מופיעים בדפוס ראשון.
ישראל הוא נושא המאמר ישראל עם שרידי חרב מצא חן במדבר.
כה אמר ה׳ מצא חן במדבר – עתה יספר איך יהיה החסד הזה שיתעורר אז להקדים אלהותו עליהם מצד החסד מבלי השקף על הכנתם, והדברים מגבילים, נגד מ״ש למעלה (סי׳ ב׳) זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך לכתך אחרי במדבר, שישראל הקדימו לה׳ תחלה חסד במה שהכירו אלהותו בעוד לא קבלו טובה מאתו, ואח״ז אהבת כלולים בעת שנתקשרו עמו בברית כלולות ועשה להם טובות ונפלאות, ואח״ז הלכו אחריו אל המדבר בגודל בטחונם, וה׳ ישיב להם גמולם ג״כ, אבל בהפך הסדר מלמעלה למטה, תחלה מצא עם שרידי חרב חן במדבר – שהנביאים המליצו את הגלות בשם מדבר, כמ״ש והוצאת אותם אל מדבר העמים (יחזקאל י׳:כ׳) והולכתיה המדבר (הושע ב׳) ושם אחרי שנשארו מהם שרידי חרב, אחרי ההרג והשמדות שיעשו בהם לבסוף ימצא חן במדבר ויוקל הגלות מעליהם, וה׳ הלוך להרגיעו – ילך אליהם אל המדבר להמציא להם מרגוע, וזה נגד מ״ש לכתך אחרי במדבר, וכן ילך ה׳ אליהם אל המדבר, שהוא הגלות שהוא מדבר העמים.
שרידי חרב – שנשתארו אחר שהרגו בהם הרבה; אם כן אף כאן אינו מדבר ביוצאי מצרים גם כי לפניו כתוב במדבר, רק התיבה דרך משל, שבגלות אדום כל העולם לא היה לישראל מקום ישוב רק מקום מדבר.
הלוך – אלך.
להרגיעו ישראל – על דרך ותראהו את הילד (פרשת שמות) בכינוי מיותר.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) מֵרָח֕וֹק יְהֹוָ֖הי״י֖ נִרְאָ֣ה לִ֑י וְאַהֲבַ֤ת עוֹלָם֙ אֲהַבְתִּ֔יךְ עַל⁠־כֵּ֖ן מְשַׁכְתִּ֥יךְ חָֽסֶד׃
"Hashem appeared of old to me, 'I have loved you with an everlasting love; therefore with loving kindness have I drawn you.'"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲמַרֵית יְרוּשְׁלֵם מִלְקַדְמִין יְיָ אִתְגְלֵי עַל אֲבָהָתָנָא נְבִיָא אֲמַר לְהוֹן הָא רַחֲמַת עַלְמָא רְחֵימַת יַתְכוֹן עַל כֵּן דַבָּרִית יַתְכוֹן בְּטַבְוָן.
מרחוק – בזכות אבות.
נראה לי – אני הנביא ואמר לי לאמר לכנסת ישראל אהבת עולם אהבתיך.
From long ago In the merit of the Patriarchs.
appeared to me I, the prophet, and told me to say to the congregation of Israel, "With everlasting love have I loved you.⁠"
(ב-ג) מרחוק י״י נראה לי – חיבה שהראה הקב״ה לאבותיי מרחוק מזמן יציאת מצרים מימים קדמונים הזכיר לי חיבה עכשיו ואמר לי ראה מה אהבה הראיתי ליוצאי מצרים. גאלתים ממצרים הולכתים במדבר הלכתי לפניהם למצוא להם מרגוע.
ואהבת עולם – אהבה מעולם ומימים קדמונים.
על כן משכתי לך חסד – וכשם שהראיתי אהבה לראשונים כמו כן אבנך ונבנת.
מרחוק י״י נראה לי – הפסוק חלוק במענה ותשובה אומרת כנסת ישראל בגלות למה שאמר האל מצא חן במדבר (ירמיהו ל״א:א׳) אמרה היא אמת הוא זה כי מזמן רחוק י״י נראה לי אך עתה הסתיר פניו ממני בגלות ענה אותם האל ואהבת עולם אהבתיך לא היתה אהבתי אליך לפי שעה אלא להיות האהבה לעולם.
על כן משכתיך חסד – ר״ל על כן משכתי לך חסדי ונראתי לך בכבודי על הר סיני להיות אהבתי לך לעולם לא לזמן ואף על פי שעזבתיך בגלות זה כמה שנים עוד אבנך ונבנית וגו׳ (ירמיהו ל״א:ג׳).
ושמרחוק ה׳ נראה לי הם דברי הנביא, ושמאמר ואהבת עולם אהבתיך הם דברי ה׳, ופירש מרחוק בזכות האבות. וה״ר דוד קמחי כתב שפסוק מצא חן במדבר כולו הם דברי ה׳, ומרחוק ה׳ נראה לי הם דברי ישראל מתרעמים שמזמן רחוק נראה להם ועתה הסתיר פניו מהם, והש״י משיבם ואהבת עולם אהבתיך ופירש מצא חן במדבר שישראל מצאו חן בעיני ה׳ כשהוציאם ממצרים והוליכם במדבר שהיו שרידי חרב המצריים המתנכלים אותם להמיתם, והלוך להרגיעו ישראל הוא ענין האל ההולך לפניהם במדבר, ושניהם פירושים דחוקים בלתי מתישבים בכתובים ויקשה אליהם למה אמר מצא חן במדבר והיה ראוי שיאמר במצרים כי שם מצאו חן בעיניו להוציאם, ומה שת״י שספק צרכם במדבר אינו מענין הפרשה, גם אומרו עם שרידי חרב על יוצאי מצרים הוא זר כי שם לא הרגם בחרב, וכדי לברוח מהספקות נראה לי לפרש במדבר מלשון מדברך נאוה (שיר השירים ד, ג) שהוא נאמר על התפלה והדבור יאמר ה׳ שמצא חן במדברו ותפלתו לישראל שהם שרידי חרב מהגלות הארוך הזה שלא הרגו אותם האומות כמו שהרגו אכלוסים רבים מהגולים, ולכן יתפללו הלוך להרגיעו רוצה לומר ראוי לך ה׳ אלהינו שתלך להרגיעו מצרתו, כי הלוך הוא מקור וישמש בכל הזמנים, וביאר מה הוא העם הזה שמצא חן במדברו ותפלתו בהיותם שרידי חרב הגליות ושמדברו ותפלתו הוא הלוך להרגיעו ואמר שהוא ישראל, ויהיה לפי זה הכתוב מסורס כאילו אמר מצא חן ישראל במדברו ותפלתו שאמר כנגד הש״י עם שרידי חרב הלוך להרגיעו כי זהו מדברו נאוה והקב״ה מתאוה לתפלתם של צדיקים, ויתנו טעם לתפלתם ודבורם באומרם עוד מרחוק ה׳ נראה לי רוצה לומר מזמן רחוק בהיותנו במצרים נראה לנו לגאול אותנו ולהרגיענו מגלותנו ולכן גם עתה הלוך להרגיע לעם הזה, וע״ז הקב״ה משיבו כן דברת שמרחוק נראתי לך גם מרחוק אהבתיך וזהו ואהבת עולם אהבתיך ועל כן משכתיך חסד להוציאך מגלות מצרים ולתת לך התורה וארץ הצבי ושאר החסדים.
מרחוק – אמר הנביא מזמן רחוק עוד היינו במצרים נראה לי ה׳ ר״ל נגלה אז לנביאי ישראל הם משה ואהרן.
ואהבת עולם – ר״ל וכן יאמר תמיד הנה אהבת עולם אהבתיך על כן אמשיך לך חסד.
מרחוק ה׳ נראה לי – יונתן ורד״ק ודון יצחק ושנוררער וראזנמילר אומרים שהם דברי ירושלם או כנסת ישראל.
ולי נראה כפירוש רש״י: שהם דברי הנביא. והטעם: אני רואה את ה׳ בא ממקום רחוק, כי הנביא היה בארץ ישראל, והיה רואה את ה׳ בא מארצות הגלות להשיב ישראל לארצם. והנביא מצייר את ה׳ מדבר עם האומה אשר אהב דברי אהבה, ובכלל דבריו אומר לה: ואהבת עולם אהבתיך וגו׳.
והסתכל בוי״ו שבתחלת הדבור, כי נרמז בה כי כמה מאמרים אחרים של אהבה וחסד דבר ה׳ לאומתו מלבד הכתובים כאן. אלא שהנביא לא שמע רק סוף הדברים, אחר שנתקרבו אליו ה׳ וישראל הבאים לארצם מארץ רחוקה.
משכתיך חסד – משכתי לך חסד. כמו: משוך חסדך ליודעיך (תהלים ל״ו:י״א).
ותחלה הייתי מפרש כתרגומו: משכתי אותך. כלומר: הנני מושך אותך אלי בחסד, דוגמת (הושע י״א:ד׳) בחבלי אדם אֶמְשְכֵם בעבותות אהבה.
נראה לי – נראה בנפעל בא אחריו תמיד מלת אל, וירא ה׳ אל אברם, ומורה שה׳ התראה אליו, אבל מלת לי מציין את הרואה שהוא ישיג את הדבר לא את העצם הנראה, כנגע נראה לי בבית, ולא יראה לך חמץ.
מרחוק ה׳ נראה לי ואז יראה להם מרחוק, שהגם שיעמוד עוד מרחוק וההשגחה תהיה מעוטפת בנסים נסתרים, כבר יראוהו מרחוק ויכירו כי משגיח עליהם, ע״י שיקל מעליהם עול הגלות וימצאו מרגוע, ואז יאמר ה׳ עליהם אהבת עולם אהבתיך – כי תתעורר אהבת כלולות שהיו ביניהם מעולם, וע״י האהבה הזאת משכתיך מן הגלות במדת החסד – וזה נגד אהבת כלולתיך וחסד נעוריך, שהחסד יבא לבסוף ע״י אהבת עולם, והאהבה תבא ע״י מציאת חן במדבר, שימצאו חן בעיניו ע״י אורך הגלות וע״י מה שסבלו על דבר כבוד שמו, ויגאלם ויהיה להם לאלהים בחסדו.
מרחוק – כנסת ישראל אומרת מימים קדמונים נראה ה׳ לי ואמר לי אהבת עולם אהבתיך על כן משכתי עליך חסד אף על פי שבגלל חטאותיך לא היית ראויה לכך, על כן כתב משכתי ולא נטיתי (ויט אליו חסד, פרשת וישב).
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) ע֤וֹד אֶבְנֵךְ֙ וְֽנִבְנֵ֔יתא בְּתוּלַ֖ת יִשְׂרָאֵ֑ל ע֚וֹד תַּעְדִּ֣י תֻפַּ֔יִךְ וְיָצָ֖את בִּמְח֥וֹל מְשַׂחֲקִֽים׃
"Again I will build you, and you shall be built, O virgin of Israel; again you shall be adorned with your tambourines, and shall go forth in the dances of those who make merry.
א. וְֽנִבְנֵ֔ית =ק ובדפוסים
• ל=וְֽנִבְנֵי֔ת (מקום הטעם!) והמקליד תיקן בלי להעיר
• הערת דותן
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עוֹד אֲקֵימִינָךְ וְתִתְקַיְמִין כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל עוֹד תִּתְקְנִין בְּתִקֻנִיךְ וְתִפְקִין בְסִיעַת מְשַׁבְּחִין.
עוד אבנך ונבנית – בניינים שנים היו לך על ידי אדם לכך חרבו עוד אבנך אני בעצמי בנין שלישי ונבנית לעולם תעדי תתקשטי.
Yet again will I rebuild you, then you shall be built You had two buildings made by men. Therefore, they were destroyed. Yet again will I rebuild you, I by Myself, a third building, and you shall be built forever. shall you be adorned Heb. תַּעְדִּי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

עוד אבנך – כי העדה הפזורה כמו הבנין ההרוס שיתפזרו אבניו ועציו וכשיבנה יתקבצו.
בתולת ישראל – כי עוד תהיה כבתולה שלא נבעלה ולא יבעלוך אדונים זולתי.
עוד תעדי תפיך – כלומר מרוב הטובה תצאי ותשמחי בתפים ובמחולות והתפים יהיו כעדי לך.
ואף על פי שעזבתיך בגלות שנים רבות עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל רומז למלכות אפרים, ואמר נבנית לפי שהאומה בחרבנה וגלותה היא כבנין ההרוס שיתפזרו עציו ואבניו וכשיבנה יתקבצו, וביאר שתהיה בנינה מהשם יתברך בכחו הגדול והוא אומרו עוד אבנך כי אני אהיה הבונה שלך עוד תעדי תופיך כמו שעושים הבתולות לצאת במחול משחקים, והוא משל למדות המשובחות והאמונות האמתיות שבמקום שהיית בגלות עצובת רוח ודוה הנה אז תצא במחול שמחים והמשחקים.
ונבנית – בספרים קדמונים הוא״ו בגעיא.
תעדי – בלא מאריך בתי״ו.
אבנך ונבנית – מלשון בנין.
תעדי – מלשון עדי וקשוט.
תופיך – שם כלי נגון.
במחול – ענין רקוד השמחה כמו הפכת מספדי למחול לי (תהלים ל׳:י״ב) ולזה יש כלי נגון נקראת מחול כמ״ש הללוהו בתוף ומחול (תהלים ק״נ:ד׳) לפי שהיא מעוררת רקוד השמחה.
עוד אבנך ונבנית – ר״ל הנה הבית הראשון והשני בנו בני אדם ונחרבו ועוד אבנך אני את השלישי ותשאר בנויה עד עולם.
בתולת ישראל – את עדת ישראל החביבה עלי כבתולה אשר לא ידעה איש שהיא חביבה לבעלה.
תעדי תפיך – תקשטי תופיך לייפותם כדרך המתענגים שמייפים כלי הנגון בכל מיני פאר.
ויצאת – ותצא ברקוד של שמחה ולפי שהמשיל את ישראל לבתולה אמר ענין שמחת הבתולה ותענוגיה ור״ל הרבה טובה יבוא לך.
עוד – עוד יבא זמן.
אבנך ונבנית – אתן לך הצלחה קיימת, כמו: גם נבנו עושי רשעה (מלאכי ג׳:ט״ו).
תופיך – התוף היה עם המחול, בתפים ובמחולות (שמות ט״ו) בתוף ומחול (תהלים ק״נ).
עוד אבנך – בנין המלוכה ובנין הבית, עוד תעדי תופיך על הנסים שאעשה לך תצאי בתוף ובמחולות כמו שיצאו הנשים אחרי מרים בתופים ובמחולות על נס קריעת ים סוף.
עוד – לעתיד כמו בזמן קדמון.
במחול – אחרי המשחקים כלומר המנגנים בכלי שיר.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) ע֚וֹד תִּטְּעִ֣י כְרָמִ֔ים בְּהָרֵ֖י שֹֽׁמְר֑וֹן נָטְע֥וּ נֹטְעִ֖ים וְחִלֵּֽלוּ׃
Again you shall plant vineyards on the mountains of Samaria; the planters shall plant, and shall enjoy it.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עוֹד תִּצְבִין כַּרְמִין בְּטוּרֵי שֹׁמְרוֹן צוּבוּ שְׁתִילִין וְאֲחִילוּ.
וחללו – בשנה הרביעית יחללו את פרים לפדותו בכסף.
and redeem [them] in the fourth year, they shall profane their produce by redeeming it with money.
עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו – נטעו עבר במקום עתיד דרך העולם לנטוע הכרמים בהרים כי יהיה מהם היין משובח ובהיותם פוחדים בארצם מאויביהם היו יראים לצאת לכרמים כל שכן לטעת כמו שאמר בחצים ובקשת יבאו שמה (ישעיהו ז׳:כ״ד). ועתה הבטיחם שיהיה להם שלוה גדולה ויטעו כרמים להם ויחללו בשנה הרביעית כמשפט פדיון פירות הכרמים ועושים אותן חולין ויהיו מותרין לזר לאכלן אחר החלול וזכר החלול לפי שהיא בשמחה ובשירים כמו שאמר קדש הלולים ובזמן הפחד לא יעשה אדם הלולים ומה שזכר שמרון לפי שהיו שם בפחד האויב ימים רבים במצור ובמצוק.
ובמקום שהכותיים בגלות השבטים נתישבו בהרי שומרון ואכלו פרי כרמיך יבא זמן שתטעי כרמים בהרי שומרון ואשר יהיו נוטעים אותם יחללום בשנה הרביעית כמצות התורה, ומלת נטעו הוא עבר במקום עתיד, ולפי שהכרמים שהם בהרים יעשו יין יותר משובח להיות השמש מכה בהם תמיד, ובשומרון בזמן השבטים מפחד האויבים היו יראים לצאת לכרמים, לכן להבטיחם על השלוה אמר עוד תטעי כרמים בהרי שומרון ולא תירא מהאויבים ללכת שמה, ובא הפסוק הזה פעם בלשון יחיד לנקבה עוד תטעי ופעם לזכרים הרבים נטעו נוטעים וחללו, וכל זה מורה על מה שזכרתי בהקדמת זה הספר ממיעוט בקיאות ירמיהו בלשון ובכתיבה ואחשוב שעל הכותיים אמר נטעו נוטעים וחללו שהם נטעו בהרי שומרון כרמים וחללי אותם בתועבותיהם ויהיה לפי זה הפירוש הפסוק מתוקן בדקדוקו מבלי דוחק.
תטעי – בדגש הטי״ת כמ״ש (בישעיה י״ז).
וחללו – ענין פדיון כמו נטע כרם ולא חללו (דברים כ׳:ו׳).
בהרי שמרון – עם כי עתה המה שוממין.
נטעו – עבר במקום עתיד ור״ל הנוטעים ינטעו הכרמים והם יחללוה בשנה הד׳ כמ״ש ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה׳ (ויקרא י״ט:כ״ד) שצריך להביא הפירות לירושלים ולאוכלן שם או לפדותן ולחללן על כסף ויוציא הכסף בירושלים ואמר שהנוטעים יחללום ולא יקחם האויב כמאז ומגודל הרבוי לא יוכלו להביאם לירושלים ויחללום על כסף.
נטעו נטעים וחללו – לא יטעו ואחַר יאכל, אלא הם עצמם יחללו נטיעתם, כלשון: אשר נטע כרם ולא חללו (דברים כ׳:ו׳). וענין החילול הוא אכילת פירות השנה הרביעית בירושלם, עיין פירושי בדברים כ׳:ו׳.⁠א
א. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675ב, קולוביה, לוצקי 675א) מופיע פירוש חילופי: ״והחלול הוא פדיון פירות השנה הרביעית להוציאם לחולין, ככתוב: ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה׳ {ויקרא י״ט:כ״ד}. הפירוש לדברים כ׳:ו׳ שציין שד״ל אינו מופיע בכתבי יד שם, והוא כנראה מהדורה בתרא של שד״ל שחזר ועידכן גם את פירושו לתורה וגם את פירושו כאן.
נטעו – פעל עבר.
וחללו – הוציאו לחולין, כמו אשר נטע כרם ולא חללו.
עוד תטעי כרמים – תחת ששומרון היתה לעי השדה למטעי כרם (מיכה א׳ ו׳) שנטעו שם הכותים שהושיב סנחריב, תטעי אתה כרמים במקום אשר נטעו נוטעים וחללו שהשמרונים נטעו שם כרמים והוציאום לחולין שלא הוליכו את הפירות לירושלים לאכלם שם.
שמרון – עיר ואם במלכות עשרת השבטים.
וחללו – יאכלו פרים הם עצמם ולא אחר (שד״ל); וגם מודיע שישמרו חקי תורת ה׳ ולא יאכלו מענביהם עד השנה הרביעית לנטיעתם.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) כִּ֣י יֶשׁ⁠־י֔וֹם קָרְא֥וּ נֹצְרִ֖ים בְּהַ֣ר אֶפְרָ֑יִם ק֚וּמוּ וְנַעֲלֶ֣ה צִיּ֔וֹן אֶל⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵֽינוּ׃
For there shall be a day, that the watchmen on the hills of Ephraim shall cry, 'Arise and let us go up to Zion to Hashem our God.'"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי אִית אֲרִיכוּת יוֹמַיָא וְסַגִי טוּבָא דַעֲתִיד לְמֵיתֵי לְצַדִּיקַיָא דִנְטָרוּ אוֹרַיְתִי מִלְקַדְמִין חוּלְקֵיהוֹן בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל דַהֲווֹ מְחַמְדִין לִשְׁנֵי נֶחֶמְתָא דְאַתְיָן דְאָמְרִין אֵימָתַי נָקוּם וְנִסַק לְצִיוֹן וְנִתְחֲזֵי קֳדָם יְיָ אֱלָהָנָא.
נוצרים – צופים בראשי מגדלים גבוהים להכריז קול נשמע למרחוק.
לשון אחר: נוצרים כמו נוצר חסד לאלפים (שמות ל״ד:ז׳) לשון שמירה כלומר יש יום שיקראו אותם ששמרו התורה ויאמרו קומו וכת״י ארי אית אריכות יומיא וסגי טובא דעתיד למיתי לצדיקיא דנטרו אורייתי מלקדמין.
the watchers shall call The lookouts at the tops of the lofty towers to announce with a voice heard a distance away. Another explanation: נֹצְרִים is like "He keeps (נֹצֵר) lovingkindness" (Shemot 34:7), an expression of keeping. That is to say: There is a day when they will call those who kept the Torah and say, "Rise...⁠" And so did Jonathan render: There are many days and much goodness that is destined to come to the righteous who kept My Torah from days of old.
(ה-ו) כי יש יום קראו נצרים – עוד היום שיהו קוראים נוצרים נביאים המצפין לישועה ויאמרו קומו ונעלה ציון (ירמיהו ל״א:ה׳).
ור׳ מנחם ב״ר חלבו פירש:
כי יש יום – שיקראו שומרי פירות ויאמרו נקחה ביכורים ונעלה ציון וצהלו בראש הגוים – צאו ביד רמה מבין הגוים. וכלשון הזה אמר לנו הקב״ה אתם נביאי ישראל השמיעו להם ואין דבר מעכב. אלא בקשו רחמים והתפללו לפניו הושע י״י את עמך ישראל.
כי יש יום – יש יום שעתיד לבא שיקראו נצרים והם הצופים שיהיו עומדים שם לקרא ליושבי הכפרים לעלות לציון להודות לי״י על רוב הטובה ויום פי׳ עת וזמן כמו ביום ההוא שרש ישי (ישעיהו י״א:י׳), והדומין לו.
ויונתן תרגם: ארי אית אריכות יומיא ... .
ואמנם אומרו כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים וגומר פירשו המפרשים נוצרים על הצופים שהיו עומדים שמה מפחד האויב ועתה יעלו שם לקרא ליושבי הכפרים לעלות לציון להודות להשם על תשועתם, ואיני מוצא טעם בפירוש הזה כי לא נזכרה כאן מלחמת ישראל לשידבר בצופים ואין בכתוב שיקראו לכפריים לעלות לציון, ואיני רואה בשום מקום שיקראו צופים נוצרים, והנה למעלה בנבואה השנית אמר ירמיהו בזכרו חרבות ירושלם השמיעו על ירושלם הנה נוצרים באים מארץ מרחק ויתנו על ערי יהודה קולם וידוע שלא אמר זה על הצופים, והמפרשים פירשו שמה שהם אכלוסי נבוכד נצר ושנקר׳ נוצרים על שמו כאלו נבוכד נצרים, וי״ת נוצרים כמו בצרים בבי״ת, והפירושים האלה את כולם ישא רוח כמו שהוכחתי שם, אבל אמיתת הענין הוא שנוצרי׳ הם הרומיים בני אדום כי הנה בהיות הנביא מנבא על חרבן ראשון באה לו ג״כ הנבואה על חרבן שני שיעשו הרומיים בירושלם, ועליו אמר שם הנה נוצרי׳ באים מארץ מרחק שהיא רומי כי בבל לא היה ארץ מרחק לירושלם ולא יקרא קצה הארץ אלא רומי, ועליהם ג״כ אמר כאן קראו נוצרים בהר אפרים שרצה בזה לבאר מתי תהיה נקמת ה׳ אשר זכר, ואמר כי יש יום וזמן עתיד לבא שאז יקראו הנוצרים בהר אפרים ויאמרו אלו לאלו קומו ונעלה ציון רוצה לומר לכבוש את ירושלם, ואומרו עוד אל ה׳ אלהינו הם דברי הנביא מבאר שהיה כונתם להלחם עם אלהי ישראל, או יהיה חוזר למעלה כי יש יום לה׳ אלהינו יקראו נוצרים בהר אפרים שהוא אשר יכבשו ראשונה ויאמרו בזדון לבם קומו ונעלה ציון ללוכדה וקראם נוצרים לפי ששרשו נצר, ויאמר על החרבן כמו ונצורי יהודה להשיב, כעיר נצורה, ונצורת לב, וכן הביאו הרד״ק בשרשיו, ולפי שהיו הרומיים מחרימים את הארצות קראם נוצרים מצורף לזה שצפה הנביא ברוח הקודש שיאמינו הרומיי׳ בני אדום ומפני זה יקראו בשמו נוצרים.
נוצרים – ענין שמירה ועל הצופים יאמר שדרכם לעמוד במקום גבוה לראות מי ומי הבאים לשמור את העיר מן הנזק.
כי יש יום – הנה יום מוכן אשר הצופים העומדים בהרים יקראו בקול קומו ונעלה אל ציון אל ה׳ כי באה הגאולה וחזרה השכינה למקומה לציון.
רנו ליעקב שמחה – הוא הפוך ה׳ אמר ליעקב רנו בקול שמחה.
כי יש יום – כך נגזר שיבא יום. וכאלו היום ההוא הוא במציאות ושמוּר באוצרות ההשגחה.
נוצרים – שומרי השדות. ואחרי אסיפת התבואה ואין צורך עוד לשמור השדות, יאמרו: קומו ונעלה ציון – להודות לה׳ על האסיף.
נוצרים – כמו: ממגדל נוצרים עד עיר מבצר (מלכים ב י״ז:ט׳ וי״ח:ח׳).
וראזנמילר פירש: צופים העולים על המגדלים ומכריזים מתי ימי החג, כמו שהוא מנהג הישמעאלים.
נוצרים – כמו שומרים, רק הנוצר הוא יותר מן השומר.
כי יש יום – שתחת שתחלה היו מעמידים שומרים בהר אפרים בל יעלו ישראל לירושלים, יבא יום שיעמדו נוצרים ושומרים ויקראו קומו ונעלה ציון – וישמרו בהפך שכל אחד יעלה פירות נטע רבעי לירושלים לאכלם שם.
יש – יבוא יום, ונצרים כלומר אנשים שומרי מצות יקראו לאחיהם לעלות לירושלים;
ויש מפרשים נצרים – שוטרי העיר; ומי יודע אם קריאתו הנכונה איננה ״בצרים״ בבי״ת ומוסב ל״וחללו״ שלפניו?
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) כִּי⁠־כֹ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ רׇנּ֤וּ לְיַֽעֲקֹב֙ שִׂמְחָ֔ה וְצַהֲל֖וּ בְּרֹ֣אשׁ הַגּוֹיִ֑ם הַשְׁמִ֤יעוּ הַֽלְלוּ֙ וְאִמְר֔וּ הוֹשַׁ֤ע יְהֹוָה֙י״י֙ אֶֽת⁠־עַמְּךָ֔ אֵ֖ת שְׁאֵרִ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃
For thus says Hashem, "Sing with gladness for Jacob, and shout for the chief of the nations. Announce, and praise, and say, 'Hashem, save your people, the remnant of Israel.'
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי כִדְנַן אֲמַר יְיָ שַׁבָּחוּ דְבֵית יַעֲקֹב בְּחֶדְוָא וְדוּצוּ בְּרֵישׁ גְלֵי לְעֵינֵי כָּל עַמְמַיָא בְּשַׂרוּ שְׁבָחוּ וֶאֱמָרוּ פְּרֵיק יְיָ יַת עַמֵיהּ יַת שְׁאָרָא דְיִשְׂרָאֵל.
וצהלו בראש הגוים – במגדלות גבוהים כדי שישמעו למרחוק.
and shout at the head of the nations On the lofty towers, so that they should hear from afar.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

כי כה אמר י״י רנו ליעקב שמחה – זה יאמר על תחלת הגאולה בבא קול הבשורה והוא פקדם כאילו אמר כה אמר י״י ליעקב רני שמחה פירוש בשמחה. וכמוהו המוקדם מאוחר מקום שם קבר (יחזקאל ל״ט:י״א) – כמו מקום קבר שם, כל רבים עמים (תהלים פ״ט:נ״א) – כמו כל עמים רבים, והדומים להם שכתבנו בספר מכלל בחלק הדקדוק ממנו.
וצהלו בראש הגוים – כתרגומו ודוצו בריש גלי לעיני כל עממיא.
השמיעו – הבשורה והללו את י״י.
ואמרו הושע י״י – כמו שהשמעתנו הבשורה כן עשה והושע את עמך אמר זה ואני אעשה כדבריכם ואביא אתכם מכל המקומות אשר נדחתם שם ועל זה אמר.
ולפי שאז מפני אותה מלחמה יהיה עת צרה ליעקב כמו שאמר צוה כאן שיתפללו לאל שיושיעם ממנה רנו ליעקב שמחה וגומר ואמרו הושע ה׳ עמך וגומר כי מאותה מלחמה תצא תשועתם, גם נכון לפרש נוצרים כפי השורש הנזכר על עשרת השבטים שהיו נחרבים וגולים זה כמה אלפים מהשנים ואמר שיבוא יום שאותם הנחרבים והעלובים יקראו בהר אפרים שהוא מארצם קומו ונעלה ציון אל ה׳ אלהינו רוצה לומר שלא יעשו כמו שהיו עושים בימי אחאב ובימי ירבעם שהיו מונעים העם מלעלות ירושלם לבית ה׳ אבל בהפך שיאמרו כולם קומו ונעלה ציון אל השם אלהינו, ואז כשיהיה זה צוה השם שיתנו הודאות לשמו על גאולתם וזהו רנו ליעקב וצהלו לראש הגוים השמיעו הללו ואומרו הושע ה׳ את עמך את שארית ישראל.
וצהלו – ענין השמעת קול גרול כמו פצחי רנה וצהלי (ישעיהו נ״ד:א׳).
וצהלו – השמיעו קול גדול.
בראש הגוים – רצה לומר במקומות הגבוהות שבארצות הגוים להיות הקול נשמע למרחוק.
השמיעו הללו וכו׳ – השמיעו קול והללו את ה׳ ואמרו אתה ה׳ הנה הושעת את עמך וכו׳.
רנו ליעקב שמחה – אומר כלפי העולם כלו: שמחו בטובת יעקב, כטעם: ירנו וישמחו חפצי צדקי {תהלים ל״ה:כ״ז}. ובהפך: ורננו על בבל שמים וארץ (ירמיהו נ״א:מ״ח).
בראש הגוים – במקומות היותר גבוהים וגלויים שבגוים, כמו: בראש כל חוצות {ישעיהו נ״א:כ׳}. ועיין למטה פסוק י״ב.
ולא כפירוש שנוררער וראזנמילר: צַהֲלו אַתֶּם הגוים במקומות הגבוהים.
השמיעו הללו – הללו בקול נשמע, בקול רם. והלול זה אין ענינו תהלה, לא לאל ולא ליעקב, אלא השמעת קול שמחה.
הושע ה׳ וגו׳ – בראותכם את ישראל חוזרים מן הגלות, התפללו שיצילם ה׳ מכל צרה בדרך.⁠א
וראזנמילר נדחק לפרש: הושע – מקור, והכוונה: הושעתָּ.
א. בכ״י קולומביה, לוצקי 675א מופיע כאן ביאור שהועבר עליו קולמוס: ״האדם הרואה חברו עושה מעשה שהוא חפץ בו, ואומר לו: עֲשֵה והצלח, יישר כחך, אף כאן אמרו המסכימים ושמחים בדבר: הושע ה׳.⁠״
יעקב, ישראל – ישראל גדול מיעקב (ישעיהו ט׳ ז׳).
רנו ליעקב שמחה תחלה ירונו על השמחה שיהיה ליעקב, ומה יהיה השמחה וצהלו בראש הגוים שבאחרית ימי גלותם יוסר מעליהם השעבוד, ויצהלו כי יהיו בראש הגוים, שהגוים יתנו להם כבוד ויהיו בראשם, תחת שהיו תחלה נבזים ושפלים ביניהם, והנה יעקב הם המון עם והפחותים שבהם, וישראל הם הגדולים, והשמחה הזאת שיצהלו בראש הגוים יהיה רק ליעקב לא לישראל שהם ירצו שישיב שכינתו לציון, אבל אז בעת ההיא השמיעו והכריזו בפרסום והללו את ה׳ ע״י מה שתאמרו הושע ה׳ את עמך הצדיקים את שארית ישראל – שהם רוצים בתשועה האמתיית מקיבוץ גלויות ושיבתם לציון, וכן יהיה אז כי ה׳ ישיב להם.
רנו – אתם ראשי הגוים והמשובחים שבהם רננו ושמחו כי שמחה ליעקב.
השמיעו – קולכם.
הושע – שמרהו מכאן ולהבא מכל צרה; וזה הפרש בין הושיע והציל, שהראשון הוראתו נצור אדם מצרה המאיימתו טרם תבוא עליו, והשני הֲסִירָהּ ממנו אחר שסבל בה מעט או הרבה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אוֹתָ֜ם מֵאֶ֣רֶץ צָפ֗וֹן וְקִבַּצְתִּים֮ מִיַּרְכְּתֵי⁠־אָ֒רֶץ֒ בָּ֚ם עִוֵּ֣ר וּפִסֵּ֔חַ הָרָ֥ה וְיֹלֶ֖דֶת יַחְדָּ֑ו קָהָ֥ל גָּד֖וֹל יָשׁ֥וּבוּ הֵֽנָּה׃
Behold, I will bring them from the north country, and gather them from the uttermost parts of the earth, and with them the blind and the lame, the woman with child and her who travails with child together, a great company shall return here.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָאֲנָא מַיְתֵי לְהוֹן מֵאַרַע צִפּוּנָא וַאֲכַנְשִׁינוּן מִסְיָפֵי אַרְעָא דַהֲווֹ בְהוֹן עִוְרִין וְחִגְרִין יִסְגְיָן בְּהוֹן מְעִדְיָן וְיָלְדָן כַחֲדָא בְּמַשִׁרְיָן סַגִיאָן יְתוּבוּן הַלְכָא.
בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו – רשב״ל רמי כתיב בם עור ופסח, וכתיב אז ידלק כאיל בפסח, הא כיצד עומדים במומן ומתרפאים, וכה״א אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא.

רמז שיד

הרה ויולדת יחדו – יתיב ר׳ שמעון בן גמליאל ודרש עתידה אשה שתתעבר ותלד בכל יום שנאמר הרה ויולדת יחדו, לגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש, א״ל בא ואראך דוגמתן בעולם הזה נפק ואחוי ליה תרנגולא. ותו יתיב רשב״ג וקא דריש עתידים אילנות שבארץ ישראל שיטענו פירות בכל יום שנאמר ונשא ענף ועשה פרי מה ענף בכל יום אף פירות כבכל יום, לגלג עליו אותו תלמיד אמר אין כל חדש תחת השמש, א״ל בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק ואחוי ליה צלף, ותו יתיב רשב״ג וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מלת שנאמר יהי פסת בר בארץ, לגלג עליו אותו תלמיד ואמר אין כל חדש תחת השמש, א״ל בא ואראך דוגמתן בעולם הזה, נפק ואחוי ליה כמהין ופטריות, ואכלי מלת נברא בר קורא.
ומשמעות הזכירו בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו, ועניין התועלת שבכך – [הודיעו אותנו על רחמי]⁠ו עליהם, ושהם לא ימהרו עד כי אלה שבתיאור הזה יפגרו אחריהם, והסיבה לכך היא, שהוא רחמן כלפינו יותר מהאב, כמו שנאמר: ״כי הייתי לישראל לאב״ (פסוק ח).⁠1
1. רד״ק מפרש כאבן בלעם כאן, אך הוא מביא גם אפשרות אחרת בשם אביו, עי״ש.
בם עור ופסח – אפילו הנכשלים שבהם לא אמאס.
the blind and the lame among them Even the staggering ones among them I will not reject.
הנני מביא אותם מארץ צפון – כי רוב הגלות בצפון.
מירכתי ארץ – ארץ בקמץ בסגול והוא אחד מי״ד שהם קמצין בזקף ובסגול.
בם עור ופסח – כל כך יבאו בנחת שאפילו העור והפסח שיהיו בם וההרה והיולדת ילכו לאטם.
ואדוני אבי ז״ל פי׳ ואמר כל כך אובילם בנחת דרך ישר עד שיוכלו ללכת עמהם עוד ופסח והרה ויולדת ולא יכשלו בהליכתם.
כי הוא יביא את השבטים מארץ הצפון ויקבצם מהארצות ההם שהם ירכתי ארץ, ואמר בם עור ופסח להגיד שיהיו העולים מן הגולה דלים ונחלשים ושאפי׳ הפסח והעור והחולה ישובו ויבאו לגאולה.
הנני מביא אותם – במקצת מדוייקים מלא וא״ו ויפה עשו יען לא נמנה שם עם החסרים בהאי סיפרא וסי׳ נמסר בסי׳ כ״ג.
וילדת יחדו – ברוב ספרים כ״י חסר וא״ו אחר יו״ד וכן הוא בדפוסים ראשונים.
מירכתי – מסוף.
ופסח – חגר.
הנני מביא – כי הנני מביא אותם מארץ צפון הם שגלו לבבל.
מירכתי ארץ – הם בני עשרת השבטים שגלו למרחוק לקצות הארץ.
בם – בהבאים יהיה עור ופסח וכו׳ ר״ל כולם ישובו איש לא נעדר.
קהל גדול – קבוץ גדול.
בם עור ופסח וגו׳ – ה׳ ינהלם בדרך ישר ויצילם מכל פגע רע בדרך, שאפילו אלו יגיעו למחוז חפצם בשלום (ר׳ יוסף קמחי). והמתרגם האלכסנדרי תרגם במקום: בם עור ופסח, במועד פֶסַח!!!
בם – ר״ל בירכתי ארץ, שירכתי לשון רבים, ופעל הרה על הארץ, או על הכנסיה שהיא בלשון נקבה.
הנני מביא אותם מארץ צפון – ששם הם ביחד ואין חסרים רק שיביאם למקומם, וקבצתים מירכתי ארץ שהם מפוזרים שם בין העמים אקבצם, בם עור ופסח ר״ל אף במקומות בירכתי ארץ שלא ימצא בם רק עור א׳ ופסח א׳, רק שני אנשים מישראל והם בעלי מום, ר״ל הגם שיהיו מעטים, וחסרי כח, בכ״ז אעשה נס כי הרה ויולדת יחדו שהאומה תהר ותיכף תלד קהל גדול ר״ל שפתאום יולדו קהל גדול כאילו נולדו ביום אחד עד שקהל גדול ישובו הנה – והיא מליצה נפלאה שגם ממקומות שידמה שלא נמצא שם מבני ישראל רק מעטים וגם אלה א״א בדרך הטבע שילכו בדרך כמו עור ופסח, בכ״ז יתרבו פתאום ע״י רבים שילוו עליהם וישובו משם קהל גדול.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ח) בִּבְכִ֣י יָבֹ֗אוּ וּֽבְתַחֲנוּנִים֮ אֽוֹבִילֵם֒ אֽוֹלִיכֵם֙ אֶל⁠־נַ֣חֲלֵי מַ֔יִם בְּדֶ֣רֶךְ יָשָׁ֔ר לֹ֥א יִכָּשְׁל֖וּ בָּ֑הּ כִּֽי⁠־הָיִ֤יתִי לְיִשְׂרָאֵל֙ לְאָ֔ב וְאֶפְרַ֖יִם בְּכֹ֥רִי הֽוּא׃
They shall come with weeping; and with petitions I will lead them. I will cause them to walk by rivers of waters, in a straight way in which they shall not stumble; for I am a father to Israel, and Ephraim is My firstborn.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּמִגְלְהוֹן כַּד הֲווֹ בָכָן גְלוֹ בִּמְתָבְהוֹן מִבֵּינֵי גַלְוַתְהוֹן בְּרַחֲמִין סַגִיאִין אֱקָרְבִינוּן אֱדַבְּרִינוּן עַל פְּצִירֵי מַיָא בְּאוֹרַח תַּקְנָא לָא יִתְקְלוּן בָּהּ אֲרֵי הֲוָה מֵימְרִי לְיִשְׂרָאֵל כְּאָב וְאֶפְרַיִם חָבִיב הוּא קָדְמַי.
בבכי יבאו – על ידי תפלה ותשובה.
With weeping will they come Through prayer and repentance.
בבכי יבאו ובתחנונים – יחזרו מן הגלות.
אוליכם על שפת נחלי מים – ואעפ״כ ששפת נחלי מים הולכין עקלתון לכך נאמר בדרך ישר לא יכשלו בה.
ואפרים בכורי הוא – שכל ישראל נקראו על שם אפרים, וישראל נקראו בכורים דכתיב בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב).
בבכי יבאו – יש בכי של שמחה כמו וישק יעקב לרחל וישא את קולו ויבך (בראשית כ״ט:י״א), ויבך על צואריו עוד (בראשית מ״ו:כ״ט) והדומים להם. כן הוא זה מרוב שמחה שיבאו לארצם יבכו כי כמה שנים גלו ממנה.
ובתחנונים אובילם – ענין חמלה ורחמים כמו חלו נא פני אל ויחננו (מלאכי א׳:ט׳), לבלתי היות להם תחנה (יהושע י״א:כ׳), היתה תחנה מאת י״י אלהינו (עזרא ט׳:ח׳), והדומים להם ענין חמלה ורחמים.
ויונתן תרגם: במגליהון כד הוו בכן ... .
אל נחלי מים – כמו על נחלי מים, וכמו ויך את הפלשתי אל מצחו (שמואל א י״ז:מ״ט) – כמו על מצחו (שמות כ״ח:ל״ח), אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳), כמו על והדומים להם.
ואפרים בכורי הוא – זכר אפרים כי רוב ישראל והם עשרת השבטים היו במלכות אפרים תחלה כשנחלקה המלכות ואחר כך נקראו בשם אפרים ואמר בכמה מקומות יהודה ואפרים ומה שאמר בכורי הוא לפי שנתנה הבכורה ליוסף או פי׳ חביב הוא עלי כבן הבכור לאביו וכן אמר בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב) לענין חבה ואהבה וכתרגם יונתן ואפרים חביב הוא קדמי.
ואמר בבכי יבאו להודיע שיהיו חבלי המשיח וצרות קבוץ הגליות כל כך עד שיבואו כולם בבכי מהרעות שיסבלו בביאתם ובתחנונים אובילם לבית מקדשי ולרמוז על שלמות הארץ אמר אוליכם על נחלי מים אפשר שרמז בזה על התורה שתמלא הארץ דעה את השם כמים לים מכסים, והוא דרך ישר לא יכשלו כאשר ילכו בו כי לא ישובו עוד לפשעיהם, ואמר כי הייתי לישראל לאב להגיד שילמדם תורה ודעת כאיש המלמד את בנו להועיל וזהו ואפרים בכורי הוא והנה קרא את אפרים בכור אם מפני ברכת יעקב אבינו שעשה ליוסף בכור נוטל פי שנים ואם מפני שמלכות אפרים גלה ראשונה ולכן קראו בכור וראשון בענין הגלות, והותרו כפי מה שפירשתי בפסוקים האלה השאלה הראשונה והשנית:
ובתחנונים – בספרים מדוייקים כ״י הוא״ו במאריך וכ״כ הבלמשי.
ואפרים בכרי הוא – מלעיל ע״פ המסורת וחברו ראובן בכרי אשה.
אובילם – ענין הבאה כמו יובל שי (ישעיהו י״ח:ז׳).
אל נחלי מים – על נחלי מים.
בבכי יבואו – ר״ל ע״י תשובה ותפלה אגאלם.
אל נחלי מים – אצל נחלי מים למען ימצאו לרוות הצמאון.
בדרך ישר – בדרך שוה מבלי עקמימות למען לא יכשלו בם.
לאב – לחשוש בתקנתם כאב החושש בתקנת בנו.
בכורי הוא – חביב עלי כבן בכור לאביו.
בבכי יבאו – בכי של שמחה (רד״ק, היירונימוס, וראזנמילר).
ובתחנונים אובילם – רד״ק וראזנמילר פירשו: לשון חסד. וזה רחוק שיהיה הבכי לישראל, והתחנונים לא להם, אלא לָאֵל.
ונראה לי: גם התחנונים לישראל, כטעם: כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו {תהלים ק״ב:ט״ו}.
כי הייתי לישראל לאב – אז אהיה להם לאב, על דרך: ויהי למטה בכפו {שמות ד׳:ד׳}.
אובילם אוליכם – המוביל נושא דבר שא״י ללכת ברגליו, והושאל על נשיאת האדם כאילו נשא על כנפי רוח, והמוליך הוא דבר שהולך ברגליו, שאח״כ ילכו ברגליהם ואני אוליכם.
בבכי יבאו – יהיו דומים כבן הבוכה לפני אביו ומתחנן לפניו שיוליך אותו לבית אביו, (אחר שנגרש מביתו על חטאו), ואני אמלא בקשתם כי אוליכם אל נחלי מים – כמ״ש כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם, ובדרך ישר כמש״ש ושמתי כל הרי לדרך, כי הייתי לישראל לאב וארחם עליהם, גם הם יהיו כבן לנהוג בי כיבוד אב, ועז״א ואפרים בכורי הוא
בבכי – על כי חטאו עד הנה.
ובתחנונים – לפני למען אמחול להם.
יבואו – בני ישראל לארצם.
אובילם – הוראתו הובאה לאיזה מקום בלי שום יגיעה מצד המובל (ובשלום תובלון, ישעיה נ״ג:ז׳).
הייתי – עבר במקום עתיד, ״אהיה״; דבר ה׳ לא יפול, וכאילו כבר נתאמת.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) אשִׁמְע֤וּ דְבַר⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ גּוֹיִ֔ם וְהַגִּ֥ידוּ בָאִיִּ֖ים מִמֶּרְחָ֑ק וְאִמְר֗וּ מְזָרֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ יְקַבְּצֶ֔נּוּ וּשְׁמָר֖וֹ כְּרֹעֶ֥ה עֶדְרֽוֹ׃
Hear the word of Hashem, you nations, and declare it in the islands afar off; and say, 'He who scattered Israel will gather him and keep him, as shepherd does his flock.'
א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קַבִּילוּ פִתְגָמָא דַייָ עַמְמַיָא וַחֲווּ בְגַוְוָן מֵרָחִיק וֶאֱמָרוּ מַן דְבַדְרֵיהּ לְיִשְׂרָאֵל יְכַנְשִׁינֵיהּ וְיִטְרִינֵיהּ כְרָעֲיָא לְעֶדְרֵיהּ.
מזרה ישראל – מפזר,⁠1 <צורת> בינוני פועל מן הכבד (=פיעל), שלולא הרי״ש – היה דגוש, כמו: ״מְצַוֶּה״ (במדבר ל״ב:כ״ה).
1. השווה: ת״י על אתר; מנחם, ערך ׳זר׳; חיוג׳, ערך ׳זרה׳. אפשר שאבן בלעם רוצה למנוע בביאורו את ראיית הצורה כבינוני בבניין פעל, והקמץ הוא קמץ קטן במקום הקובוץ, והמדובר הוא על הגולה, ולא על המפזר שהוא ה׳.
מזרה – ספריינש בלעז.
"He Who scattered" (separant in French, separating.
שמעו, מזרה ישראל יקבצנו – מי שזרה אותו והגלהו בין האומות הוא יקבצו וידעו הגוים כי לא בכחם הגלוהו אם לא ברצון האל שהרי על כרחם יוציאנו מרשותם וישיבנו לארצו זהו שאמר אחר כן כי פדה י״י וגומר (ירמיהו ל״א:י׳).
שמעו דבר ה׳ גוים וגו׳ עד כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את הדבר הזה. עתה יאמר הנביא ככרוזא קארי בחיל אתם הגוים חשבתם שהיה ענין ישראל נואש מבלי תקוה דעו כי אין הדבר כן כי מזרה ישראל יקבצנו שהוא הקדוש ברוך הוא שפיזרו הוא יקבצנו לא היה סנחריב מזרה אותם אלא הקב״ה וכן הוא יקבצם עתה, והביא להם ראיה על זה משמירתם בגלות כי איך אפשר שתעמוד כבשה אחת בין כמה זאבים ולא תכלה ולא תומר לדת אחרת אלא שהוא יתברך שמרה כאשר ישמור הרועה את עדרו כי כמו שהרועה פעם מזרה הצאן ופעם יקבצנו כן יעשה שומר ישראל לצאנו ועמו.
מזרה – ענין פזור כמו וזריתים לכל רוח (ירמיהו מ״ט:ל״ב).
והגידו – מה שתשמעו הגידו באיים הרחוקים.
ואמרו – כה תאמרו הנה ישראל המפוזר באומות המקום יקבץ אותו וישמרו כרועה השומר עדרו.
מזרה ישראל – הוא ה׳.
שמעו וכו׳ והגידו – כי הוא דבר חידוש מאד כי מזרה ישראל יקבצנו – ה׳ בעצמו אשר זרה את ישראל הוא עצמו יקבצנו, וכמו שהזריה היתה חוץ לטבע כן יהיה הקיבוץ ענין נסיי, וגם שהזריה עצמה היתה תכליתה לצורך הקיבוץ, כמ״ש על וזרעתיה לי בארץ, שהזריעה היא לתכלית הקצירה ושמרו כרועה עדרו כרועה השומר את העדר שהוא שלו לא עדר של אחרים, שישגיח על כל אחד מן הצאן בל יפקד.
(מזרה – אף על פי שאינו ענין לכאן, אותיות התיבה הם פרט לפרט קטן לגירוש ספרד.⁠1)
1. כלומר: ״מזרה״ בגימטריא = 252, וגירוש ספרד היה בשנת 5252.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) כִּֽי⁠־פָדָ֥ה יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶֽת⁠־יַעֲקֹ֑ב וּגְאָל֕וֹ מִיַּ֖ד חָזָ֥ק מִמֶּֽנּוּ׃
For Hashem has ransomed Jacob, and redeemed him from the hand of him who was stronger than he.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי פָרֵיק יְיָ יַת דְבֵית יַעֲקֹב וְשֵׁיזְבִינוּן מִיַד דְתַקִיפִין מִנְהוֹן.
כי עתה פדה את יעקב שהם עשרת השבטים רוצה לומר שיפדה אותו, ובא מלת פדה העבר במקום עתיד וכן הוא פעמים רבות כדרך הנבואות לפי שהיה הנביא רואה הדבר בנבואתו כאילו כבר יצא למציאות, ואמר וגאלו מיד חזק ממנו כנגד האומות המחזיקות בו בגלותו.
כי פדה – מן הגולה.
ממנו – מישראל המסור בידו.
פדה וגאלו – הפדיה היא ההצלה מצד הרחמים והגאולה היא מצד הקורבה, שהגואל ימסור נפשו בעד קרובו וילחם בעדו, לא כן הפודה שיתן רק ממון פדיון נפשו, ועמ״ש (ישעיהו ס״ס ל״ה).
כי פדה ה׳ את יעקב שיפדנו מצרותיו, וגאלו מצד הקורבה שי״ל עמהם, הגם שהאויב אשר יחזיק בם יהיה חזק מהם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יא) וּבָ֘אוּ֮ וְרִנְּנ֣וּ בִמְרוֹם⁠־צִיּוֹן֒ וְנָהֲר֞וּ אֶל⁠־ט֣וּב יְהֹוָ֗הי״י֗ עַל⁠־דָּגָן֙ וְעַל⁠־תִּירֹ֣שׁ וְעַל⁠־יִצְהָ֔ר וְעַל⁠־בְּנֵי⁠־צֹ֖אן וּבָקָ֑ר וְהָיְתָ֤ה נַפְשָׁם֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וְלֹא⁠־יוֹסִ֥יפוּ לְדַאֲבָ֖ה עֽוֹד׃
They shall come and sing in the height of Zion, and shall flow to the goodness of Hashem, to the grain, and to the new wine, and to the oil, and to the young of the flock and of the herd. And their soul shall be as a watered garden; and they shall not sorrow any more at all.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיֵיתוּן וִישַׁבְּחוּן בְּטוּר בֵּית מַקְדְשָׁא דְאִתְבְּנֵי בְצִיוֹן וְיִתְפַּנְקוּן בְּטוּבָא דִיהַב לְהוֹן יְיָ בְּעִבּוּרָא וּבַחֲמָרָא וּבְמִשְׁחָא וּבְנֵי עָאן וְתוֹרִין וּתְהֵי נַפְשְׁהוֹן מַלְיָא תַפְנוּקִין כְּגִנַת שַׁקְיָא דִמְרַוְיָא וְלָא יוֹסְפוּן לְיַצָפָא עוֹד.
ולא יוסיפו לדאבה עוד – <צורת> מקור,⁠1 ומשמעותו: רפיון.⁠2
1. השווה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 204 (רקמה, עמ׳ קפ); רד״ק על אתר.
2. השווה: אלפסי, ערך ׳דאב׳, אף כי פסוקנו אינו מוזכר שם. ובדומה לזה ריב״ג, אצול, ערך ׳דאב׳, לפי הגלוסות של כ״י רואין.
ונהרו – יאספו כמו נהר.
and they will stream They will gather like a river.
ובאו ורננו במרום ציון – ת״י: וייתון וישבחון בטור בית מקדשא דאתבני בציון.
ובאו במרום ציון – תרגם יונתן בטור בית מקדשא דאתבני בציון.
ונהרו אל טוב י״י – ענין מרוצה אל החפץ וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳).
לדאבה – להעצב ולדאג והוא מקור פ״א הפעל בפתח בפלס לאהבה את י״י אלהיך.
והנה הם כשיגאלו לא יעבדו את הבעלים והעגלים כמו שהיו עושים בראשונה אבל יבאו וירננו במרום ציון שהוא כמו שת״י טור בית מקדשא דאתבני בציון, וגם במרוצה רבה ירוצו ונהרו אל טוב ה׳ שהוא מקום השכינה כי הוא הטוב האמתי, ויהיה זה ברגל לפי שיקבלו התבואות בברכה מופלגת וזהו אומרו על דגן ועל תירוש ועל יצהר וגומר ולא יוסיפו לדאבה עוד בעצבון ודאגה.
ובאו – מלעיל דטעם הזרקא מקומו לעולם באות אחרונה.
ונהרו – ימשכו כנהר וכן ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב׳:ב׳).
תירוש – כן יקרא ענבי היין.
יצהר – הוא השמן.
רוה – שבעה כמו הרוה את הארץ (ישעיהו נ״ה:י׳).
לדאבה – ענין עצבון ודאגה כמו ודאבון נפש (דברים כ״ח:ס״ה).
כגן רוה – יהיו שביעים בטובה כגן הירק השביעה בכל עת כי הדרך להשקותה ברגל.
ולא יוסיפו לדאבה עוד – לא יוסיפו להיות בעצבון ודאגה כמאז.
במרום ציון – בהר ציון שהוא רם ונשא.
ונהרו – ימשכו לבוא אל טוב ה׳ ר״ל לקבל טובה מרובה וחוזר ומפרש על דגן וכו׳.
במרום ציון – במקומות הגלוים יותר, מקומות קבוץ העם, כמו שפירשתי: בראש הגוים {שד״ל ירמיהו ל״א:ו׳}. וכן: על גפי מרומי קרת (משלי ט׳:ג׳). בראש מרומים עלי דרך (שם ח׳:ב׳), וכן: על מרומי שדה (שופטים ה׳:י״ח) ענינו: in aperta campagna.
ונהרו – לשון אורה ושמחה בלשון ארמית, וכן: הביטו אליו ונהרו {תהלים ל״ד:ו׳}, אז תראי ונהרת {ישעיהו ס׳:ה׳}.
על טוב ה׳ הרוחני, וגם על הצלחה הגשמיית על דגן וכו׳, ומצד שינהרו על טוב ה׳ תהיה נפשם הרוחניות כגן רוה שבעה מטוב ה׳, ומצד ההצלחה הגשמיית לא יוסיפו לדאבה עוד מני עוני ומחסור, כמ״ש עיני דאבה מני עוני.
ונהרו – תהיינה פניהם מאירות; וכן הביטו אליו ונהרו (תהלים ל״ד:ו׳), שד״ל.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) אָ֣ז תִּשְׂמַ֤ח בְּתוּלָה֙ בְּמָח֔וֹל וּבַחֻרִ֥ים וּזְקֵנִ֖ים יַחְדָּ֑ו וְהָפַכְתִּ֨י אֶבְלָ֤ם לְשָׂשׂוֹן֙ וְנִ֣חַמְתִּ֔ים וְשִׂמַּחְתִּ֖ים מִיגוֹנָֽם׃
Then shall the virgin rejoice in the dance, and the young men and the old together; for I will turn their mourning into joy, and will comfort them, and make them rejoice from their sorrow.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן תֶּחְדִין כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל כַּד בְּחִנְגִין וְעוּלֵימִין וְסָבִין כַּחֲדָא וֶאֶהֱפוֹךְ אֶבְלְהוֹן לְבִיעַ וֶאֱנָחֵמִינוּן וְאַחֲדִינוּן מִדְווֹנְהוֹן.
אז תשמח בתולה במחול – (כתוב ברמז רי״ח).
והפכתי אבלם לששון – לפי שבעוה״ז נהפך שמחה לאבל למה שבעה ימי אבל כנגד שבעה ימי המשתה, אבל לעולם הבא אני מחזיר את האבל לשמחה שנאמר והפכתי אבלם לששון.
ונחמתים ושמחתים מיגונם – (כתוב ברמז רנ״ט).
אז תשמח בתולה – ר״ל כל בתולה ובתולה.
ויונתן תרגם: בכן יחדון כנישתא דישראל כד בחינגין.
מיגונם – היו״ד היא נחה.
אבל בהפך שאז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים יחדו כי לרוב השמחה לא יבושו הזקנים מעשות כמעשה הבחורים לפי שאהפוך אבלם לששון ושמחתים מיגונם שהיה בגלות.
מיגונם – היו״ד נחה.
במחול – ריקוד של שמחה.
ובחורים וזקנים יחדיו – לרוב השמחה יהיו הזקנים נמשכים אחר הבחורים לעשות כמעשיהם לשמוח במחול.
והפכתי – האבל שהיה להם מאז אהפוך לששון ובזה יהיו מנוחמים על האבל שמאז.
ושמחתים מיגונם – ר״ל ערך השמחה יהיה יותר מערך היגון שהיה להם מאז.
ונחמת֥ים ושמחת֖ים מיגונם – נראה לי: כי כן ראוי לחבר המלות.⁠א
ומיגונם – ענינו אחרי יגונם.
א. בכ״י נוסף כאן: ״ומלת מיגונם חוזרת אל ונחמתים.⁠״
אבלם לששון – ושמחתים מיגונם ההבדל בין ששון לשמחה. השמחה היא בלב, והששון הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות השמחה כמו לבישת בגדי יו״ט ודומיהם, וכן האבל הם הסימנים החיצונים שיעשו להראות האבל, והיגון הוא בלב, וע״כ מגביל אבל נגד ששון, ושמחה נגד יגון, ועמ״ש (ישעיהו ס״ס ל״ה).
אז, ובחורים וזקנים ישמחו יחדו בשוה לא כמו בבנין בית שני שהזקנים בכו בכי גדול כי נזכרו בכבוד הבית הראשון, והפכתי אבלם החיצוני לששון שגדר הששון הם הסימנים שנעשו להוראת השמחה כמו לבישת בגדי יו״ט ודומיה וזה הפך האבל החיצוני שילבוש בגדי אבל, וגם ונחמתים על הצרות שסבלו בעבר, ושמחתים שמחת הלב מיגונם שהיה להם בעבר, שכל שיזכרו היגון העבר תגדל השמחה עתה.
דשן – יהי חלקם דָּשֵׁן וְשָמֵן מִשּׁוֹפַע תרומות שֶׁתִּנָּתֵנָּה להם מאת עמי, שבעבור נתינתן תשרה ברכה במעשי ידיו (שד״ל בשם מהר״ר שלמה חפץ).
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) וְרִוֵּיתִ֛י נֶ֥פֶשׁ הַכֹּהֲנִ֖ים דָּ֑שֶׁן וְעַמִּ֛י אֶת⁠־טוּבִ֥י יִשְׂבָּ֖עוּ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
I will satiate the soul of the priests with fatness, and My people shall be satisfied with My goodness,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאֶשְׂבַּע נְפַשׁ כַּהֲנַיָא תַּפְנוּקִין וְעַמִי בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת טוּבִי דִיהָבִית לְהוֹן יִשְׂבְּעוּן אֲמַר יְיָ.
דשן – שמן.
fat Heb. דָשֶן.
ורויתי – הטעם מלרע בתי״ו זכר הכהנים לומר שתשוב עבודת בית המקדש במקומה וישבעו דשן הקרבנות שירבו מכל המקומות כמו שאמר אילי נביות ישרתונך יעלו על רצון מזבחי (ישעיהו ס׳:ז׳).
ואמנם הכהנים שחדלו ממתנותיהם בימים ההם ארוה ואשביע נפשם מדשן ושובע רב לפי שתחזור עבודת בית המקדש למקומה וירבו הקרבנות בברכת הארץ והוא אומרו ועמי את טובי ישבעו.
ורויתי – ביו״ד אחר וא״ו ובס״א כתיבת יד בא מלעיל ובשאר ספרים מלרע וכן כתב רד״ק הטעם מלרע בתי״ו.
ורויתי – ענין שביעה.
דשן – ענין שומן.
ורויתי – לפי שבעת החורבן היה נעדר מהכהנים מיתר אשי ה׳ לכן אמר הנה אז אשביע נפש הכהנים דשן כי יאכלו בשר הקדשים.
את טובי – את הטוב הבא להם מאתי.
ורויתי נפש הכהנים דשן – אחר שהזכיר רבוי הדגן והתירוש והיצהר וכו׳ {ירמיהו ל״א:י״א} אמר כי גם הכהנים יהיו דשנים ברבוי המתנות שיתנו להם.
וסיים ואמר: ועמי את טובי ישבעו, כלומר: גם העם לא יצטערו על מה שיתנו לכהנים, כי ישאר להם אכוֹל והוֹתר (שלמה חפץ).
ורויתי נפש הכהנים דשן – שהכהנים העוסקים בעבודה תרוה נפשם הרוחנית מדשן השפעת הקרבנות, ועי״כ עמי את טובי ישבעו שיהיה להם כל טוב לשובע.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יד) אכֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ ק֣וֹל בְּרָמָ֤ה נִשְׁמָע֙ נְהִי֙ בְּכִ֣י תַמְרוּרִ֔ים רָחֵ֖ל מְבַכָּ֣ה עַל⁠־בָּנֶ֑יהָ מֵאֲנָ֛ה לְהִנָּחֵ֥ם עַל⁠־בָּנֶ֖יהָ כִּ֥י אֵינֶֽנּוּ׃
Thus says Hashem, "A voice is heard in Ramah, lamentation, and bitter weeping, Rachel weeping for her children. She refuses to be comforted for her children, because they are no more.⁠"
א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ קָלָא בְרוּם עַלְמָא אִשְׁתְּמַע בֵּית יִשְׂרָאֵל דְבָכָן וּמִתְאַנְחָן בָּתַר יִרְמְיָה נְבִיָא כַּד שְׁלַח יָתֵיהּ נְבוּזַרְאֲדָן רַב קָטוֹלַיָא מֵרָמָתָא אִלְיָא וּדְבָכָן בִּמְרַר יְרוּשְׁלֵם מְבַכְיָא עַל בְּנָהָא מְסַרְבָא לְאִתְנֶחָמָא עַל בְּנָהָא אֲרֵי גְלוֹ.

רמז שטו

רחל מבכה על בניה – א״ר יצחק לפי שהדברים אמורים ברחל דכתיב אעבדך שבע שנים ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה שנאמר רחל מבכה על בניה, ולא לשמה אלא לשם בנה שנאמר אולי יחנן ה׳ צבאות שארית יוסף, ולא לשם בנה אלא לשם בן בנה שנאמר הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים (כתוב ברמז צ״ו).
רחל מבכה על בניה – <צורת> בינוני-פועל מן הכבד (=פיעל), והוא <פועל> עומד,⁠1 אך ב״מבכות את התמוז״ (יחזקאל ח׳:י״ד) – <פועל> יוצא, ואני עתיד להזכירו במקומו.⁠2 [והצורה הדגושה הזאת כבר באה בלשון הערבית <כפועל> עומד, כמו שבאה ״מבכה על בניה״; אמרה אשה מהם: ״פמן פי זי אנס תבכי בין אמואת״ – ״מי בלבוש אנוש, בוכה בין המתים?⁠״].⁠3
1. כלומר, כמו ״בוכה״; והשווה רד״ק. אלפסי, ערך ׳בך׳, מפרש את הפועל כפועל-יוצא, במשמעות שהיא גורמת לאחרים לבכות.
2. בפירושו למשפט ביחזקאל ח, יד, הוא מעלה את אפשרות היות ״מבכות״ גם פועל יוצא וגם פועל עומד, וראה את הערותינו שם.
3. גם בבית-שיר זה קיים השורש הערבי ״בכי״ כשהוא דגוש, בבניין כבד, ומשמעותו כבניין הקל. אשר למקורו של בית-השיר, ראה: פוזננסקי, ״השוואות״, עמ׳ 458, הערה 2.
קול ברמה נשמע – קלא ברום עלמא אישתמע קל בית ישראל דבכן על ירמיה נבייא כד שלח יתיה נבוזראדן מרמתא לשוב מאחר הגולים אל גדליה בן אחיקם כמו שאמר בספר זה (ירמיהו ל״ט:י״ד).
רחל מבכה על בניה – מדרש אגדה אמר: שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב״ה על שהעמיד מנשה דמות בהיכל ולא נתפייס. נכנסה רחל אמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובים רחמיך או רחמי ב״ו הוי אומר רחמיך מרובים והלא אני הכנסתי צרתי בתוך ביתי שכל עבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי כשבאתי ליכנס לחופה הכניסו את אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בניך צרתך בביתך שתוק להם. אמר לה יפה למדת סנגוריא יש שכר לפעולתך (ירמיהו ל״א:ט״ו) ולצדקתך שמסרת סימנך לאחותך.
A voice is heard on high A voice is heard in the height of the world, the voice of the house of Israel weeping over Yirmeyahu the prophet when Nebuzaradan sent him from Ramah to return after the exiles to Gedaliah son of Ahikam, as is stated in this Book (Yirmeyahu 39).
Rachel weeping for her children The Midrash Aggadah states (see Lam. Rabbah Proem 24) that the Patriarchs and the Matriarchs went to appease the Holy One blessed be He concerning the sin of Manasseh who placed an image in the Temple but He was not appeased. Rachel entered and stated before Him "O Lord of the Universe, whose mercy is greater, Your mercy or the mercy of a flesh and blood person? You must admit that Your mercy is greater. Now did I not bring my rival into my house? For all the work that Jacob worked for my father he worked only for me. When I came to enter the nuptial canopy, they brought my sister, and it was not enough that I kept my silence, but I gave her my password. You, too, if Your children have brought Your rival into Your house, keep Your silence for them.⁠" He said to her, "You have defended them well. There is reward for your deed and for your righteousness, that you gave over your password to your sister.⁠"
קול ברמה נשמע – ת״י: קלא ברום עלמא אשתמע בית ישראל דבכו ומתאנחין בתר ירמיה נבייא כד שלח יתיה נבוזראדן רב קטולייא מרמתא איליא ודבכו במרד ירושלם בכייא על בנהא מסרבא לאתנחמא על בנהא ארי גלן.
ופשוטו: קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים – בכי שישראל בוכין בקול רם כשהולכין בגלות, נשמע באזני, כמו שמפרש בעניין: שמוע שמעתי אפרים מתנודד (ירמיהו ל״א:י״ז).
רחל מבכה על בניה – מחמת בכייתה שהיא בוכה,⁠א מבכה אחרים עמה. ואינו אומר דבר זה על רחל אשת יעקב, אלא בניה של רחל. כשם שקורא הכתוב לבני יהודה ולבני שמעון יהודה ושמעון, דכתיב: ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי (שופטים א׳:ג׳) כמו כן קורא לבניה של רחל: רחל, והם י׳ השבטים שנקראו על שם אפרים שיצא מרחל.
מאנה להנחם על בניה כי איננו – שכולן הלכו בגלות.
א. כאן מסתיים כ״י פריס 163.
כה אמר י״י קול ברמה נשמע – אמר על דרך משל על עשרת השבטים שראשה אפרים וזכר האם לכלם והיא רחל כאילו בוכה על דרך משל על בניה.
כי איננו – פי׳ העם וזכר אלו ואמר עליהם איננו לפי שלא שבו עוד משגלו כמו ששבו יהודה ובנימן מגלות ראשון מבבל ועשרת השבטים לא שבו עוד ולא נודע מקומם אים לפיכך אמר כי איננו ופי׳ ברמה בגבעה רמה להשמיע הקול למרחוק ויש דרש למה רחל לפי שהלכו אבות ואמהות לפייס את הקב״ה על שהעמיד מנשה צלם בהיכל ולא נתפייס נכנסה רחל ואמרה לפניו רבונו של עולם רחמי מי מרובין רחמיך או רחמי בשר ודם הוי אומר רחמיך מרובין והלא אני הכנסתי צרתי לביתי שכל העבודה שעבד יעקב את אבי לא עבד אלא בשבילי וכשבאתי ליכנס לחופה הכניסו אחותי ולא די ששתקתי אלא שמסרתי לה סימני אף אתה אם הכניסו בני צרתך לביתך שתוק להם אמר לה יפה למדת סניגוריא על בני יש שכר לפעלתך (ירמיהו ל״א:ט״ו) לצדקתך שמסרת סימניך לאחותך ועוד יש דרש כי דרך קבר רחל הוליכם בגולה על כן אמר רחל מבכה על בניה ודרשו זה על פסוק ותקבר בדרך אפרת ואמרו מה ראה יעקב אבינו לקבור את רחל בדרך אפרת אלא שצפה יעקב אבינו ברוח הקדש שהגליות עתידות לעבור דרך שם לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים הדא הוא דכתיב קול ברמה נשמע וגו׳.
ויונתן תרגם הפסוק כן: כדנן אמר י״י קלא ברום עלמא ... .
בכי תמרורים – שבוכה במרירות לב על דרך אמרר בבכי (ישעיהו כ״ב:ד׳), ובכה אליך במר נפש (יחזקאל כ״ז:ל״א).
רחל מבכה – יבא הפעל מפעל הדגוש לרוב הבכי.
ועשה הנביא המשל על ענין עשרת השבטים כאילו רחל אמו של יוסף היתה בוכה וכדי להשמיע קולה ביותר בכה תבכה ברמה רוצה לומר בגבעת הרמה והוא בכי תמרורים, ואמנם אמר רחל מבכה על בניה בלשון רבים וחזר ואמר כי איננו בלשון יחיד לפי שרחל ילדה שני בנים יוסף ובנימין ויוסף בשני בניו מנשה ואפרים היו במלכות ישראל וגלו בגלות עשרת השבטים ולא שבו ולא נודע מהם דבר אם הם קיימים או לא, אמנם בנימין היה ממלכות יהודה וגלה עמו לבבל ושב לבית שני וגלה עוד בגלות חרבן בית שני ולכן אמר רחל מבכה על בניה שהם יוסף ובנימין שגלו בשתי המלכיות, האמנם גודל אנחתה אינו כל כך על בנימין לפי ששב לבית שני וידענו שבתו וגלותו אלא על גלות יוסף שלא שב עוד לא נודע ממנו עוד דבר והוא אומרו מאנה להנחם על בניה כי איננו יוסף הנזכר.
להנחם – כן כתוב בלמ״ד בראש המלה ואין לחוש על מי שחשב לכתוב הנחם בלא למ״ד.
ברמה – בשמים הרמים.
נהי – ענין יללה.
תמרורים – מלשון מרירות.
מאנה – מלשון מיאון.
קול ברמה נשמע – הנה בשמי מרום נשמע קול והוא יללת בכי מר.
רחל מבכה – הקול ההוא של רחל אמנו אשר מבכה על בניה שגלו לבין האומות.
מאנה – ממאנת לקבל תנחומין כי אין מי נשאר בארצם כי כולם גלו.
רמה – בחלק בנימין, וקרוב לקבורת רחל. כי שמואל היה יושב ברמה, ואמר לשאול (שמואל א י׳:ב׳): בלכתך היום מעמדי ומצאת שני אנשים עם קבורת רחל.
קול ברמה נשמע – זה לשון י׳ ד׳ מיכאעליס:⁠א
Eximia figura. Rachela, per omnem vitam filiorum avidissima, puerperio cum gemitu immortua, nec procul a Benjaminiticis finibus sepulta, tollit maternum de tumulo caput, omniaque vasta, filiosque suos nuspiam videt. In acerbissimos fletus erumpit; sed consolatur eam Deus.
כי איננו – ואין אחד מהם.
ואולי גם כן חוזר על בנימין שנקברה בחלקו, וכאלו אחרי מותה היתה רואה את בנימין בנה, ועתה אינה מוצאה אותו.
א. ציטוט זה מופיע בכ״י, אך הושמט בדפוס ראשון.
על בניה – כבר בארתי באילת השחר (כלל קל״ח) ששם הבא כפול מורה שהשם הנשנה אינו השם הראשון, ור״ל על בניה בני יוסף.
קול ברמה נשמע היא עיר בארץ בנימין, רחל מבכה על בניה – מצייר כי רחל אם הבנים צועקת בקול על שני בניה שגלו שהם בני יוסף ובני בינימין והנה בני בנימין שגלו עם יהודה לבבל עתידים לחזור בימי כורש, והיא מבכה על בניה שהלכו בגלות עתה אבל בני יוסף שגלו לחלח וחבור, ואין עתידים לחזור, עליהם מאנה להנחם שהגם שתקבל תנחומים על בני בנימין בשובם בבית שני, לא תנחם על בניה אשר איננו שהוא על בני יוסף.
ברמה – מקום בנחלת בנימין סמוך לקבורת רחל.
נשמע – עד היום.
מבכה – בבנין פִּעֵל להוראת בכיה בקול רם.
איננו – אין שום אחד מבניה במקום קבורתה.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ מִנְעִ֤י קוֹלֵךְ֙ מִבֶּ֔כִי וְעֵינַ֖יִךְ מִדִּמְעָ֑ה כִּי֩ יֵ֨שׁ שָׂכָ֤ר לִפְעֻלָּתֵךְ֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וְשָׁ֖בוּ מֵאֶ֥רֶץ אוֹיֵֽב׃
Thus says Hashem, "Refrain your voice from weeping, and your eyes from tears; for your work shall be rewarded,⁠" says Hashem; "and they shall come again from the land of the enemy.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ מַנְעִי קָלִיךְ מִלְמִבְכֵּי וְעֵינַיִךְ מִלְשַׁגְרָא דִמְעָן אֲרֵי אִית אֲגַר לְעוֹבָדַי אַבְהָתָךְ צַדִּיקַיָא אֲמַר יְיָ וִיתוּבוּן מֵאַרַע בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן.
והקב״ה משיבה מנעי קולך מבכי.
כה אמר י״י, לפעלתך – לפעלת בניך שסבלו הגלות כמה שנים ולא שכחו את שמי ולא עברו על בריתי.
ויונתן תרגם: ארי אית אגרא לעובדי אהבתך צדיקיא.
ולכן ישיבה ה׳ על כל אחד מבניה אם על בנימין ששב לבית שני אמר כי יש שכר לפעולתך נאם ה׳ והפעולה הוא הנהי והבכי אשר עשתה ושבו מארץ אויב כי בני בנימין שבו לירושלם מבבל שהיתה ארץ האויב הגדול.
ועיניך מדמעה – ובספר תילים את עיני מן דמעה וזהו אחד מן ב׳ ב׳ חילוף חד מן וחד מיחדין וסימן נמסר במסרה גדולה פרשת שמות.
ועיניך – מנעי עיניך מדמעה.
כי יש שכר לפעולתך – ארז״ל בשעה שהעמיד מנשה דמות בהיכל נכנסה רחל לפני המקום ואמרה הלוא רחמיך מרובים מרחמי בשר ודם ואני הלא הכנסתי צרתי בתוך ביתי כי בעצמי מסרתי הסימנים ביד לאה אחותי ואף אתה אם בניך הכניסו צרתך בביתך מחול להם ואמר לה המקום הנה עתה תקבל שכר על פעולתך שמסרת הסימנים ובגמול זה ישובו בניך מארץ אויב, או ר״ל לפעולת בניך שעם קושי גלות בבל לא כחשו בה׳ ועשו מצותיו ובגמול זה ישובו מארץ אויב.
לפעלתך – הפעולה היא הבכי והנהי שעשתה על בניה (דון יצחק וראזנמילר).
והנה גם המקראות האלה ראיה על היות אמונת השארות הנפש מקובלת בימי קדם אצל האומה.
שכר לפעולתך – השכר הוא יותר מן הפעולה, שבהפעולה יביט ע״מ שפעל ועשה ובהשכר יביט על הריוח (כמ״ש בס׳ התו״ה קדושים סי׳ ל׳).
כה אמר ה׳ מנעי קולך מבכי על בני בנימין ועיניך מדמעה על בני יוסף, ונגד בני בנימין אמר כי יש שכר לפעולתך מה שאת מתפללת בעדם יש בזה שכר כי ישובו מארץ אויב מגלות בבל ונגד בני יוסף שהם לא ישובו, בכ״ז
מנעי וגו׳ – התאפקי מבכות.
לפעלתך – למעשים הטובים שעשו הכשרים שבבניך.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) וְיֵשׁ⁠־תִּקְוָ֥ה לְאַחֲרִיתֵ֖ךְ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וְשָׁ֥בוּ בָנִ֖ים לִגְבוּלָֽם׃
There is hope for your latter end,⁠" says Hashem; "and your children shall come again to their own border.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאִית סִבוּר לְסוֹפִיךְ אֲמַר יְיָ וִיתוּבוּן בָּנַיָא לִתְחוּמְהוֹן.
ויש תקוה לאחריתך – לאחרית בניך.
ועוד ישבו פעם אחרת בגאולה העתידה וזהו ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם שהם ג״כ בני בנימין שישובו בגאולה האחרונה והותרה בזה השאלה השלישית.
ואחרי אשר השיבה על ענין בנה הקטן השיבה על הגדול שאמרה כי איננו ואמר עליו
ויש תקוה – יש לך מקום לצפות לאחרית טוב לבניך כי בגמול זה ישובו בניך לגבולם וכפל הדבר במלות שונות.
ויש תקוה לאחריתך – יש לך לקוות טובה בזמן עתיד. והטובה היא שתשובי להשתעשע עם בניך שישכנו אצלך, וכמו שמפרש: ושבו בנים לגבולם.
ויש תקוה לאחריתך – עי׳ למעלה (כ״ט י״א).
יש תקוה לאחריתך יש תקוה על אחרית הימים בעת קץ שאז ושבו בנים לגבולם – ר״ל הגם שהם עצמם לא ישובו, הבנים שלהם שהם הדור האחרון, ישובו לגבולם, (ובזה לא אמר ושבו מארץ אויב כי עשרת השבטים אינם בארץ אויב כי שוכנים לעצמם בארץ רחוקה מגבולם, וישובו באחרית לגבולם).
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יז) אשָׁמ֣וֹעַ שָׁמַ֗עְתִּי אֶפְרַ֙יִם֙ מִתְנוֹדֵ֔ד יִסַּרְתַּ֙נִי֙ וָֽאִוָּסֵ֔ר כְּעֵ֖גֶל לֹ֣א לֻמָּ֑ד הֲשִׁבֵ֣נִיב וְאָשׁ֔וּבָה כִּ֥י אַתָּ֖ה יְהֹוָ֥הי״י֥ אֱלֹהָֽי׃
"I have surely heard Ephraim bemoaning himself, 'You have chastised me, and I was chastised, as a calf unaccustomed to the yoke. Turn me, and I shall be turned; for you are Hashem my God.
א. ‹רווח› ל=פרשה סתומה
ב. הֲשִׁבֵ֣נִי =א(ק),ש1 ומסורת-ל וטברנית ובדפוסים
• ל,ק=הֲשִׁיבֵ֣נִי (כתיב מלא יו״ד)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שְׁמִיעַ וּגְלֵי קָדָמַי בֵּית יִשְׂרָאֵל דְבָבָן וּמִתְאַנְחִין עַל דְאִטַלְטָלוּ אָמְרִין אַיְתֵיתָא עֲלָן יְסוּרִין וְלָא אֲלֵיפְנָא כְּעֵגַל לָא מַלִיף נִיר כְּדוּ אָתֵיבְנָא לְפוּלְחָנָךְ וּנְתֵיב אֲרֵי אַתְּ יְיָ אֱלָהָנָא.
אפרים מתנודד – מצטער, <גזור> מן ״נדו לו כל סביביו״ (ירמיהו מ״ח:י״ז),⁠1 והוא <צורת> התפעל מן הכבד הנוסף (=התפעלל).⁠2
1. ראה לעיל, על טו, ה; והשווה: ת״י על אתר; ריב״ג, אצול, ערך ׳נוד׳; רד״ק על אתר. אלפסי, ערך ׳ד׳, מציין את משמעות הפועל הנידון כך: ״מן חרכה אלאנתחאב״ – ״מכלל תנועת הבכי״.
2. כלומר, מבניין התפעלל, והשורש הוא ״נוד״, ולה״פ כפולה. והשווה: ריב״ג, מחברות, ערך ׳זוד׳, ואצול, שם.
מתנודד – קומפליינט בלעז לשון מי ינוד לך (ישעיהו נ״א:י״ט).
יסרתני – ביסורין אתה הקב״ה.
כעגל לא לומד – פושאגויילוני בלעז לשון מלמד הבקר (שופטים ג׳:ל״א) הייתי בתחלה לכך חטאתי לך.
complaining (Konpljjet in Old French), an expression of "who will lament for you (יָנוּד)?⁠" (Yirmeyahu 15:5).
"You have chastised me" With pains, You, the Holy One, blessed be He.
like an ungoaded calf (fut aiguillones in Old French), was goaded, an expression of "an ox-goad (מַלְמַד הַבָּקָר)" (Shofetim 3:31). I was like an ungoaded calf in the beginning. Therefore, I sinned against You.
שמוע שמעתי אפרים מתנודד – אמר הקב״ה שמוע שמעתי אפרים נודד ומקונן בגלותו
ואומר יסרתני ואוסר כעגל לא לומד – כלומר בעון שלא נתייסרתי ולא קיבלתי תוכיחה על ידי הנביאים עד היותי על אדמתי נתייסרתי עכשיו בגלותי על ידי מלכיות.
כעגל לא לומד – כעגל הזה אי איפשר שילמד אדם אותו לחרוש על ידי גערה כי אם על ידי דרבן.
השיבני ואשובה – מי יתן שתשיבני אליך עכשיו לאחר שלקיתי.
שמוע, מתנודד – בוכה ונוהם פלאניר״א בלע״ז ואומר לי.
יסרתני – יסרתני זה כמה שנים בגלות והנני נוסר ולא אדע עוד.
כעגל לא למד – שלא למדו אותו למשוך בעול ולא למד עד שמכין אותו ומרגילין אותו עד שילמוד כך אני סבלתי יסוריך ולמדתי לשוב אליך והנני שב אליך.
השיבני – כלומר קבלני בתשובה.
שמוע שמעתי אפרים מתנודד ר״ל ראה ראיתי השבטים אשר גלו אשורה שהיו מתנודדים כאיש המקונן בוכה ונוהה. ואומר יסרתני ואוסר כלומר כבר הסרותי ממני דרכי העבודה זרה שהייתי עובד ואני מוכן לקבל מוסר ולמוד כעגל לא לומד שאין בו סכלות קניני שימנעהו מהתלמד והוא מתפלל ואומר השיבני ואשובה כי אתה ה׳ אלהי.
מתנודד – מלשון הנדה והנעה.
לומד – ענין ההרגל כמו פרא למד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד).
שמוע שמעתי – הוא מאמר המקום שמעתי אשר מלכות עשרת השבטים הנקראים ע״ש אפרים הנה הוא מתנודד בראש כדרך המצטער ומקונן ואומר הנה יסרתני ביסורין לגלות אזני למוסר והנה קבלתי המוסר כעגל הזה אשר לא הורגל למשוך בעול וכאשר ירגילהו יחזור וימשך כן אני כמוהו.
השיבני – אתה תעורר לבי לשוב אליך וכן אעשה ואשוב אליך.
כי אתה ה׳ אלהי – אם כן מהראוי לשוב אליך.
שמוע שמעתי אפרים – אחר שהזכיר: ושבו בנים {ירמיהו ל״א:ט״ז}, מצייר הבנים עצמם.
מתנודד – נָד על עצמו, מלשון: לנוד לו {איוב ב׳:י״א}.
ואוסר – קבלתי מוסר.
כעגל לא למד – שעל ידי מכות מתלמד.
השיבני ואשובה – קָרְבֵנִי אליך, קְרָא לי וְקַבְּלֵנִי, ואני אשוב אליך.
מתנודד – נד בראשו על עצמו (מן מנוד ראש בלאומים) וההתפעל מורה עשית הפעולה בעצמו.
שמוע שמעתי אפרים מתנודד – אפרים יתאונן ויתוכח עם ה׳, יסרתני וכו׳, ר״ל כי יש שני דרכים להשיב את העם בתשובה,
א. ע״י יסורים שאז ישובו מיראה,
ב. ע״י שיגלה להם אלהותו בנסים ונפלאותיו עד שיכירו השגחתו ועי״ז ישובו אל ה׳ מאהבה, והנה ה׳ רצה להשיב את אפרים ע״י יסורים שהביא עליו, והוא מתאונן ע״ז שזה לא הועיל, כי יסרתני ואוסר במה שהבאת עלי יסורים לא פעלת מאומה רק ואוסר שנתיסרתי ביסורים אבל לא הועלת שאשוב עי״כ בתשובה, כי אני דומה כעגל לא לומד – שהשור המלומד לחרישה כשיטה מן התלם ויכהו ישוב אל תלם המחרישה, אבל העגל שאינו מלומד כשיכהו יעות דרכו עוד יותר, וכן ע״י היסורים סרתי עוד יותר מן הדרך, ולכן אני מבקש השיבני ואשובה ע״י מה שתראני כי אתה ה׳ אלהי ע״י שתראה לי השגחתך המיוחדת ואלהותך, עד שאשוב בתשובה מאהבה ומדעת אלהים.
מתנודד – מניד ראשו לאבילות על עצמו.
יסרתני כעגל לא למד ואוסר – עתה לקחתי מוסר על ידי יסורי; אם כן השיבני אליך.
אלהי – תמיד גם כי יצרי הטעני.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) כִּֽי⁠־אַחֲרֵ֤י שׁוּבִי֙ נִחַ֔מְתִּי וְאַֽחֲרֵי֙ הִוָּ֣דְעִ֔י סָפַ֖קְתִּי עַל⁠־יָרֵ֑ךְ בֹּ֚שְׁתִּי וְגַם⁠־נִכְלַ֔מְתִּי כִּ֥י נָשָׂ֖אתִי חֶרְפַּ֥ת נְעוּרָֽי׃
Surely after that I was turned, I repented; and after that I was instructed, I struck on my thigh. I was ashamed, yes, even confounded, because I did bear the reproach of my youth.'
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי כַּד אֲנַחְנָא תָיְבִין לְאוֹרַיְתָא מִתְנַחֵם עֲלָנָא וּכְדוּ דְאִתְגְלֵי לָנָא טִפַּחְנָא עַל יְרַכָנָא בְּהֵיתְנָא וְאַף אִתְכְּנָעֲנָא אֲרֵי קַבֵּילְנָא חִסוּדֵי חוֹבָנָא דְמִלְקָדְמִין.
כי אחרי שובי נחמתי – אחרי שהתעקשתי, התחרטתי, כמו: ״וילך שובב בדרך לבו״ (ישעיהו נ״ז:י״ז).⁠1
ואחרי הודעי ספקתי על ירך – אחרי שהייתי ידוע ברשע והתפרסמתי בו, וכמוהו: ״כי נודע דוד״ (שמואל א כ״ב:ו׳), כלומר: התפרסם והיה ידוע.⁠2
1. כך ריב״ג, אצול, ערך ׳ידע׳ וערך ׳שוב׳. ואילו ת״י; אלפסי, ערך ׳שב׳; רד״ק מפרשים במשמעות הרגילה: חזרה.
2. כך הוא מפרש בפירושו שבכ״י לפסוק משמואל א, וכך פירש ריב״ג, אצול, ערך ׳ידע׳. חיוג׳, ערך ׳ידע׳, מפרש את מילתנו במשמעות הרגילה של ׳ידע׳; והשווה ת״י ורד״ק על אתר.
נחמתי – אני מתחרט על תועבותי.
הודעי – שהתבוננתי בעצמי שמעלתי אפרינו״יי בלעז.
חרפת נעורי – שיכולים אויבי לחרפני על חטאת נעורי.
I have completely changed my mind I regret my abominations.
I had been brought to know myself That I thought of myself that I was treacherous, (aparsoujjge in Old French).
the reproach of my youth That my enemies can reproach me for the sins of my youth.
כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי – אחר שידעתי בעצמי שחטאתי.
ספקתי על ירך – כאדם שמצטער בעצמו על מה עשה לשעבר.
בושתי וגם נכלמתי – בדבר זה לאחר שלקיתי בעון חטאת נעוריי נחמתי וטוב לי שהייתי חוזר בי עד שלא לקיתי שאילו שמעתי לדברי הנביא לא לקיתי ועכשיו בושת גדול בדבר שקיבלתי המכות ואחר כך נחמתי בי.
כי אחרי שובי נחמתי – אחרי ששבתי אליך נחמתי ממעשי הרעים כי בעל תשובה אין תשובתו שלמה אם לא יהיה תוהא ונחם על הראשונות וכן הוא אומר מי יודע ישוב ונחם (יונה ג׳:ט׳).
ואחרי הודעי ספקתי על ירך – אחרי שנודעתי בעצמי וחשבתי מעשים רעים שעשיתי והכרתי כי רעות גדולות עשיתי ספקתי על ירך כמצטער ומתאבל ובשתי בעצמי למעשים שעשיתי.
וגם נכלמתי – הכלימה יותר מהבושה לפיכך אמר וגם וכן בשו וגם נכלמו (ישעיהו מ״ה:ט״ז).
כי נשאתי חרפת נעורי – כשזכרתי כי מה שנשאתי וסבלתי חרפת נעורי היה כלומר מהמעשים הרעים שעשיתי בימי הנעורים שהיו לי לחרפה ולקלס ופי׳ נעורי בימים הקדמונים ונקראו הימים הקדמונים נעורים בדרך השאלה כמו שימי הנעורים קודמים לימי הבחרות וימי הזקונים וכן חסד נעוריך (ירמיהו ב׳:ב׳) כמו שפירש. וכן תרגם יונתן חסודי חובנא דמלקדמין.
והיתה כל כך תשובתו עד שהיה אומר כי אחרי שובי נחמתי רוצה לומר אחר ששבתי מדרכי הרעים נחמתי ונתחרטתי מהם, ואחרי הודעי שקבלתי ידיעה בעצמי ולא הייתי סכל ספקתי על ירך כאדם המתחרט בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי כלומר בושה על בושה קבלתי בזה לפי שהאדם כשיחטא יאמרו בני אדם עליו זה הרשע מנערותו היה כן ויזכרו חטאת הנעורים בעבור חטאת הבחרות והזקנה, כן אמר אפרים בושתי וגם נכלמתי בושה אחרי בושה לפי שנשאתי ויזכרו לי חרפת נעורי עם חרפת הזמן הזה.
נחמתי – ענין הפוך מחשבה וחרטה.
ספקתי – ענין הכאה כמו ויספוק את כפיו (במדבר כ״ד:י׳).
ירך – צד הגוף.
נשאתו – מלשון משא וסבל.
כי אחרי שובי – אחרי ששבתי מדרכי הרעים אני תוהא ומתחרט על העונות שעשיתי.
ואחרי הודעי – אחרי שהתבוננתי בעצמי שלא עשיתי הטוב ספקתי ביד על הירך כדרך אדם המתחרט.
כי נשאתי חרפת נעורי – ר״ל כאשר חטאתי עתה היו נזכרים עלי חרפת העונות שעשיתי מאז כי כן הדרך כשיתמיד האדם ללכת בדרך רשע כשאדם רואהו עובר עבירה יאמר עליו הנה זה רשע מנערותו.
ואחרי הודעי – רד״ק וראזנמילר פירשו: נודעתי בעצמי, ידעתי את עצמי, והכרתי רוע מעשי. ולא מצאנו נודע להוראה זאת.
ונראה לי כתרגום יונתן: הודעי – כמו: הִוָדַע לי.
הודעי – מענין השחתה ויסורים, כמו ויודע בם את אנשי סכות וענינו שיתודע לו חטאו ע״י המכות.
ספקתי – בא על הספק, וספק מואב בקיאו (לקמן מ״ח), תחת רשעים ספקם (איוב ל״ד), ועל הכאת כף אל כף או אל ירך ולדעתי במקום שבא על הכאת כף הוא בדבר שיש לו ספק והוא מתמה על הדבר, ויספק את כפיו, לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך (במדבר כ״ד). ספקו עליך כפים הזאת העיר (איכה ב׳), וכן פה ר״ל שאני מכה על ירך דרך ספק ותמיה ואיני מאמין בעונשי ה׳.
בושתי וגם נכלמתי – הבושה מעצמו והכלימה ע״י אחרים, וחרפה גדולה מכלימה (כנ״ל ג׳ כ״ה).
כי אחרי שובי נחמתי כי עתה שאתה משתדל להשיבני ע״י יסורים גם בעת אשוב לפעמים מתוך היסורים, אתנחם אח״כ על התשובה ואשוב שנית לדרכי הרעה, ואחרי הודעי – ואחר שתיסרני שנית, ספקתי על ירך ואקונן שנית על עונותי, ובכ״ז בושתי וגם נכלמתי כי עדיין נשאתי חרפת נעורי שהעבירות שעשיתי בימי נעורי עדיין אני נושא חרפתם, כי לא שבתי עליהם בתשובה שלמה, וא״כ אחר שהיסורים אינם מועילים טוב יותר שתשיבני ע״י שתראני אלהותך כמו שעשית בימי קדם.
שובי – מאחריך.
הודעי – על ידי יסוריך נודע לי בבירור כי חטאתי.
ספקתי – כפי על ירכי; ותנועה זו היתה סימן אבילות בימיהם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יט) הֲבֵן֩ יַקִּ֨יר לִ֜י אֶפְרַ֗יִם אִ֚ם יֶ֣לֶד שַׁעֲשֻׁעִ֔ים כִּֽי⁠־מִדֵּ֤י דַבְּרִי֙ בּ֔וֹ זָכֹ֥ר אֶזְכְּרֶ֖נּוּ ע֑וֹד עַל⁠־כֵּ֗ן הָמ֤וּ מֵעַי֙ ל֔וֹ רַחֵ֥ם אֲֽרַחֲמֶ֖נּוּ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
"Is Ephraim My dear son? Is he a darling child? For as often as I speak against him, I earnestly remember him still. Therefore My heart yearns for him; I will surely have mercy on him,⁠" says Hashem.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הַכְבַר חֲבִיב קָדָמַי יִשְׂרָאֵל הֲלָא רָבֵי רָחֵים הוּא אֲרֵי בִזְמַן דִמְשַׁוֵי פִּתְגָמֵי אוֹרַיְתִי עַל לִבֵּיהּ לְמֶעְבַּדְהוֹן מִדְכַר דָכֵירְנָא לְאוֹטָבָא לֵיהּ עוֹד עַל כֵּן אִתְגוֹלָלוּ רַחֲמַי עֲלֵיהוֹן רַחֲמָא אֲרַחֵים עֲלֵיהוֹן אֲמַר יְיָ.
יקיר לי – ביוקר ישראל עומדים לי, בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסים למקרא יוצא מהם מאה. מאה נכנסים למשנה יוצאים מהם עשרה ואחד לגמרא, הה״ד אדם אחד מאלף מצאתי. ר׳ אבא בר כהנא אמר אילו בקש פרעה משקל כל אחד מישראל אבנים טובות ומרגליות לא הייתי נותן לו, רבי יצחק אומר והלא בדמים נטלם משפחות של כנים משפחות של ערוב הוי ביוקר ישראל עומדים לי.
הבן יקיר לי – (כתוב ברמז קכ״ד).
כל מקום שנאמר לי קיים לעולם.
אפרים – (פלטני) [פלטיאני] (ברמז ע״ז).
אם ילד שעשועים – אי זה ילד של שעשועים בן שתים בן שלש שנים, ר׳ אבא בשם ר׳ לוי בן ארבע בן חמש שנים.
כי מדי דברי בו – ר׳ יוחנן בשם ר׳ אבא בר כהנא די דבורי בו, ר׳ יודן ברבי סימון אמר (אע״פ) [אפילו בשעה] שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו, כי מדי דברי בו כי בודאי דבורי בו, דבר אל בני ישראל, צו את בני ישראל, ר׳ יודן בשם ר׳ שמואל בר נחמני משל למלך שהיה לו אפיקריסין והיה מצוה את עבדו וא״ל נערה וקפלה תן דעתך עליה, א״ל עבדו אדוני המלך מכל אפיקריסין שיש לך אי אתה מצוני אלא על זה, א״ל מפני שדבקה בבשרי, כן אמר למשה לפני הקב״ה רבש״ע משבעים אומות אוותנטיאות שיש לך אי אתה מצוני אלא על ישראל, ואל בני ישראל תאמר, ואל בני ישראל תדבר, אמור אל בני ישראל, דבר אל בני ישראל, ואתה תצוה את בני ישראל, כי תשא את ראש בני ישראל, א״ל מפני שהם דבוקים בי שנאמר כי כאשר ידבק האזור אל מתני איש כן הדבקתי אלי וכו׳. א״ר אבין משל למלך שהיה לו פורפירון וכו׳ והיה מצוה וכו׳, א״ל מפני שאותם לבשתי כשמלכתי תחלה, כך אמר משה וכו׳, אמר לו מפני שהמליכוני על הים ואמרו ה׳ ימלוך לעולם ועד. א״ר ברכיה משל לזקן שיש לו מעפורת והיה מצוה וכו׳ א״ל מפני שקבלו עליהם עול מלכותי בסיני ואמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. א״ר יודן בא וראה כמה חבב הקב״ה לישראל שהוא מזכירן חמש פעמים בפסוק אחד הה״ד ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו וגו׳. תני ר׳ שמעון בן יוחאי משל למלך שמסר בנו לפדגוג והיה אומר אכל ברי שתה ברי אזל ברי לבי ספרא אתא ברי מבי ספרא, כך הקב״ה מתאוה להזכיר את ישראל בכל שעה, אר״י בר סימון משל לאחד שהיה יושב ועושה עטרה למלך, עבר אחד וראה אותו, א״ל מה אתה יושב ועושה, א״ל עטרה, א״ל כל מה שאתה יכול לקבוע אבנים טובות ומרגליות קבע שהיא עתידה להנתן בראשו של מלך, כך אמר הקב״ה למשה משה כל מה שאתה יכול לשבח את ישראל לפני שבח לפארן פאר שאני עתיד להתפאר בם שנאמר ישראל אשר בך אתפאר.
למה רחם ארחמנו שני פעמים, אלא רחם שרחם הקב״ה על מלך המשיח בשעה שהיה חבוש בבית האסורין שבכל יום ויום היו עובדי אלילים מחרקין שיניהם ומרמזין בעיניהם ומנענעין בראשיהם ומפטירין בשפתותיהם שנאמר כל רואי ילעיגו לי וגו׳ כל המזמור. ארחמנו בשעה שהוא יוצא מבית האסורין, שלא מלכות אחד או שתי מלכיות באים עליו אלא מאה ועשרים מלכיות מקיפות אותו ואומר לו הקב״ה אפרים משיח צדקי אל תירא מהם כי כל אלו ברוח שפתיך ימותו שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע.
על כן המו מעי לו – כשישראל מזכירים להקב״ה מעיהם הומים לו שנאמר אזכרה אלהים ואהמיה, דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו, וכשהקב״ה מזכיר את ישראל מעיו הומים עליהם שנאמר כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד על כן המו מעי לו.
הבן יקיר לי אפרים – הן דברי שכינה כלומר הוא מתנודד ואני לבי נהפך עלי לרחם שמא בני יקירי הוא כמו שאין לו אלא בן אחד שהוא עושה לו כל רצונו.
שעשועים – אישבניימני״ץ בלעז.
מדי דברי בו – בכל עת שאני מדבר בו ומדרש ויקרא רבה די דבורי שנתתי בו שלימדתיו תורתי לרחם עליו.
"Is Ephraim a son who is dear to me?⁠" These are the words of the Shechinah. That is to say, He is complaining, "And as for Me, I have a change of heart to have pity. Is he My dear son (as one who has but one son, whose every wish he grants him)?⁠" dandled (Esbaniement in Old French)
whenever I speak of him Every time that I speak of him. And the Midrash Vayikra Rabbah (2:3) explains: It is enough My speech (דַּי דִבּוּרִי) with which I endowed him, that I taught him My Torah, for Me to have mercy on him.
הבן יקיר לי אפרים – מקרא תימה הוא וכי בן יקיר הוא לי אפרים.
או ילד שעשועים כי מדי דברי בו – שככל שאני מדבר בו אני מבטיחו שזכור אזכרנו עוד – והלא מעולם ממרה היה לדבריי מיום דעתי אותו ואין בכל השבטים שחטא והחטיא את ישראל כשבט אפרים שהרי ירבעם חטא והחטיא את ישראל בעגלים שהעמיד בבית אל ובדן אלא על אשר הוא מתנחם ושב מרשעו על כן המו מעי לו ורחם ארחמנו.
ואם ילד – שאמר בסוף מוכיח על הבן שהוא תימה, וכדרך כל הדברים התמיהין כמו העבד ישראל אם יליד בית הוא (ירמיהו ב׳:י״ד) וכן השמנה היא אם רזה (במדבר י״ג:כ׳), הטובה היא אם רעה (במדבר י״ג:י״ט), הים אני אם תנין (איוב ז׳:י״ב), האנכי הריתי אם אנכי ילדתיהו (במדבר י״א:י״ב). וכן כל תיבה שתחילתה ה׳ ובאה עליו תיבת אם דע לך שהיא תמיהה.
הבן יקיר – מה זה שאני זוכר אותו תמיד כאילו הוא בן יקר לי שלא חטא לי מעולם.
אם ילד שעשועים – כאב שמשתעשע עם בנו החביב לו.
מדי דברי בו – בכל עת שאדבר בו אזכרנו עוד באהבתי הקדומה לו וכן והיהא מדי צאתם (שמואל א י״ח:ל׳), מדי עברו יקח אתכם (ישעיהו כ״ח:י״ט) ענינם בכל עת.
על כן המו מעי – על כן שאזכרנו באהבה הקדומה המו מעי לו בראותי אותו בגלות.
רחם ארחמנו – ואוציאנו מהגלות ופי׳ דברי בו לעבדי הנביאים.
ויונתן תרגם: הכבר חביב קדמי ... .
א. כן בכ״י וטיקן 71. בפסוק: ״ויהי״.
ולהיות תשובתו כל כך שלימה ישיבהו ה׳ הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועי׳ רוצה לומר לא תשא עוד חרפת נעורים ולא חרפת איש גדול כי הנה אחרי שהגעת לגבול אנשים היית לי בן יקיר שהוא השם שיאמר על הבן הגדול הנכבד ובהיותך ילד קטן היית לפני ילד שעשועים, וזהו מה שאזכור מדי דברי בך לא מן החטאים שעשית כי לא יעלו עוד על לב, ומפני שהוא עשה תשובה שלימה ואנכי דברתי על לבו דברים טובים דברים נחומים כל כן המו מעי לו על גלותו רחם ארחמנו נאם ה׳ בגאולתו. ובויקרא רבה דרשו חז״ל כי מדי דברי בו על מתן תורה שדיבר אלהים לישראל וגם נכון הוא בפשט הכתוב.
הבן יקיר – הבי״ת רפה.
שעשועים – מתחלפת שעשעים.
יקיר – מלשון יקר וחשוב.
שעשועים – ענין התעסקות לשמוח וכן ושעשע יונק (ישעיהו י״א:ח׳).
מדי – מתי וכן מדי עברו (ישעיהו כ״ח:י״ט).
עוד – הוא ענין רבוי כמו ויבך על צואריו עוד (בראשית מ״ו:כ״ט).
המו – מלשון המייה והוא ענין הכמרת רחמים וחמלה וכן המון מעיך (ישעיהו ס״ג:ט״ו).
הבן יקיר – זהו מאמר המקום שאמר וכי אפרים הוא לי לבן יקיר וכי הוא לי לילד נחמד שאביו משעשע עמו אשר מתי שאני מדבר בו לא אפסוק מיד כי אם אזכרנו עוד זמן רב כדרך האב המדבר בבנו החביב לו שלא יפסוק מלזכרו עד זמן רב כי יתענג בזכרון שמו.
על כן – הואיל ואני זוכר בו זמן מרובה לכן המו מעי לו וארחם עליו.
הבן יקיר וגו׳ – תשובת האל, והטעם: הלא לא היה ראוי לי לחבב את אפרים כי הרבה חטָא לי. אמנם, אף על פי כן המו מעי, וכל זמן שאני מדבר בו אני מוסיף להזכיר אותו, כי אהבתיו כבן יקיר, על כן רחם ארחמנו.
זכור אזכרנו עוד – אחר שאני דברתי בו מעט, אני מוסיף לדבר בו ולהזכירו.⁠א עיין למעלה כ׳:ט׳.
א. בכ״י קולומביה צוין שביאור זה הוצע על ידי ההרח״ר הלל קנטוני.
בן, ילד – ילד הוא הקטן, ובן גדול.
דברי בו – כל דיבור שאחריו ב׳ הוא לגנאי, כמו כי דברנו בה׳ ובך, וידבר העם באלהים ובמשה.
הבן יקיר – משיב להם ה׳ כי יש הבדל בין דורות ראשונים שהשיבם אליו ע״י שהראם אלהותו ועזוזו ונפלאותיו, ובין עתה, ויש הבדל בין בן יקיר ובין ילד שעשועים, ילד שעשועים הוא הילד הקטן שהגם שיחטא לפני אביו בכ״ז יאהבנו מפני שהוא ילד קטן שהוא משתעשע בו, והבן יקיר הוא הבן הגדול שי״ל מעלות רבות והוא יקר מצד מעלותיו, והוא אם יחטא בכ״ז יאהבנו כי יזכור מעלותיו ויקרו, והנה במצרים הגם שלא היה לישראל אז שום מעלה ושלמות, היו דומים בעיניו כילד שעשועים, כמ״ש כי נער ישראל ואוהבהו, ובהיותם במדבר ובא״י בימי קדם, היו כבן יקיר, כי היו ביניהם נביאים ושרי קדש וחכמים, ואז אם חטאו זכר את הצדיקים שביניהם, ונשא עונם, אבל עתה הבן יקיר לי אפרים הלא אין בו שום יקר וחשיבות, וכן האם הוא ילד שעשועים – הלא אינו ילד כי כבר זקן בא בימים, והמאמרים מקבילים הבן יקיר לי אפרים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד – (כל דבור שאחריו ב׳, הוא לגנאי) שגם בעת שאדבר בו איזה גנות זכור אזכר עוד מעלותיו מצד שהוא יקר, אם ילד שעשועים על כן המו מעי לו שיהמו מעי עליו ורחם ארחמנו מצד שהוא ילד קטן שאשתעשע בו, וא״כ איך תבקש שאעשה לך עתה נפלאות ואאהב אותך כמו בימי קדם.
הבן – הלא בן יקיר, וכן מלת ״אם״ שאחריו להוראת ״הלא״; שכן נמצא תמיד תחלה ה״א השאלה ואחריה מלת אם, והוראת שתיהם שוה.
מדי וגו׳ – בכל פעם שאדבר בו אינני פוסק (עוד) מהזכיר שבחו.
על כן – כמו שהיה לי חביב לשעבר, כן יהמו מעי עליו גם לעת עתה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) הַצִּ֧יבִי לָ֣ךְ צִיֻּנִ֗ים שִׂ֤מִי לָךְ֙ תַּמְרוּרִ֔ים שִׁ֣תִי לִבֵּ֔ךְ לַֽמְסִלָּ֖ה דֶּ֣רֶךְ [הָלָ֑כְתְּ] (הלכתי) שׁ֚וּבִי בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל שֻׁ֖בִי אֶל⁠־עָרַ֥יִךְ אֵֽלֶּה׃
"Set up road signs, make guideposts; set your heart toward the highway, even the way by which you went; turn again, virgin of Israel, turn again to these your cities.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל אֶדְכְּרִי לִיךְ עוֹבָדֵי אֲבָהָתִיךְ תַּקְנַיָא שְׁפוּכִי תַחֲנוּנִין בִּמְרַר שַׁוִיאִי לִבִּיךְ אִסְתַּכָּלִי בְּעוֹבָדִין דַעֲבַדְתְּ אִם תַּקְנִין דְכֵן גְלֵית לְאוֹרַח רְחִיקָא כְּדוֹ תּוּבוּ כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל וּתְתוּבוּן לִקְרְוָךְ אִלֵין.
הציבי לך ציונים – א״ר חסדא אין התורה נקנית אלא בסימנים שנאמר הציבי לך ציונים עשה ציונים לתורה, מאי משמע דהאי ציון לישנא דסימנים הוא דכתיב וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון, ר׳ אליעזר אומר מהכא אמור לחכמה אחותי את ומודע וגו׳ עשה מודיעים לתורה.
דבר אחר: הציבי לך ציונים – אלו המצות שישראל מצויינים בהם.
שימי לך תמרורים – זה חרבן בית המקדש אם אשכחך ירושלים וגו׳, שיתי לבך למסלה דרך הלכת, אמר להם הקב״ה לישראל באלו דרכים הלכתם עשו תשובה, מיד אתם חוזרים לעריכם שנאמר שובי בתולת ישראל שובי אל עריך אלה.
[שימי לך תמרורים] – סימנים מוגבהים [שהם להנחיית] הולכי-הדרכים; ויש אומרים, כי [כמוהו ״ויתמרמר א]⁠ליו״ (דניאל ח׳:ז׳), כלומר: נישא כלפיו, [והערבים קוראים לכגון] זה ״אראם״, ש<צורת> היחיד שלה ״ארם״ [על משקל ״גַ׳מַל״].⁠1
1. כך גם בתג׳ניס, ערך ׳תמרורים׳; והשווה: ריב״ג, אצול, ערך ׳מרר׳, ושם גם ההשוואה לערבית ונתינת המשקל של צורת היחיד בערבית. בדומה פירש גם מנחם, ערך ׳מר׳. אולם ת״י מתרגם: ״שפוכי תחנונין במרר״. אשר להשוואה לערבית, ראה: לסאן אלערב, ערך ׳ארם׳, כרך 14, עמ׳ 280.
הציבי לך ציונים – סימנים בדרכי אבותיך הטובים.
תמרורים – תמרים קטנים נטועים לסימן בדרך ופשוטו של מקרא עשי סימנים לדעת הדרך שהלכת בה מארץ ישראל לבבל שתחזירי באותו דרך כלומר כי ודאי תשובי משם.
דרך הלכת – הלכתי כתיב וכל מקום שהלכת הלכתי אני עמך ויונתן תרגם שימי לך תמרורים התפלל במרר נפשך.
[ומנחם פירש: תמרורין – ענין מועל וכן פירש ותמרות עשן (יואל ג׳:ג׳).]
Set up markers for yourself Signs in the good ways of your ancestors.
small palms small palms (תְּמָרִים) planted for a sign on the way. And the simple interpretation of the verse is. Make signs to know the way you traversed from Eretz Israel to Babylon, so that you will return by that road; that is to say that you will surely return from there.
the road upon which you went The "kethib" is הָלָכְתִּי, "I went,⁠" and everywhere that you went I went with you. Jonathan, however, renders: place "tamrurim" for yourself: Pray with embittered spirit, deriving תַּמְרוּרִים from מַר bitter.
[And Menahem [Machbereth p. 119] explained תַּמְרוּרִים as an expression of raising up, and so he explained וְתִמְרוֹת "raising of smoke" (Yoel 3:3).]⁠a
a. In some editions, this is missing.
הציבי לך ציונים... שיתי לבך למסילה דרך הלכת – כאדם שמוליך איש בנתיבה שלא דרך בו אותו האיש מימיו וסופו של אותו האיש לחזור. אמר לו המדריך העמד לך סימנים עכשיו בדרך זה שאני מדריכך שסופך לחזור וכשאתה חוזר אתה מכיר את הדרך מתוך הסימנין.
אף כאן כשבא הקב״ה להבטיח את ישראל שמשיבם מן המקומות שהפיצם אמר הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים – לשון תימורות.⁠א
שיתי לבך למסילה דרך הלכת – עתידה את לשוב בתולת ישראל לשוב אל עריך אלה. ות״י בפנים אחרות.
הציבי לך ציונים – אמר להן נביא לישראל בניי אם מבקשים אתם שתהיו נגאלין מן הגלות למדו דרכים שדרכו אבותיכם ועשו כמעשיהם כאדם שבורר לו דרך ישרה ומציינה בסימנין כדי שידע בשובו ללכת בה.
שיתי לבך למסילה דרך הלכת – שימו לבבכם על דרכיכם ואתם מכירין שבדרכיכם הרעים שתפשתם נפוצותם בין האומות ואם אתם שבים מדרכיכם אותה שעה שובי אל עריך אלה.
א. בגיליון כ״י פריס 162: תמרורים – פר״ש תמרים קטנים.
הציבי לך ציונים – אמר כנגד כנסת ישראל שבאותו הדור כשתגלי הציבי לך ציונים כמו גלי אבנים או אבן מצבת להכיר הדרך ר״ל אע״פ שתגלי לא אבדה תקותך כי עוד תשובי אל עריך אלה.
שימי לך תמרורים – כפל ענין במלות שונות כי תמרורים כמו ציונים כי היא לשון גובה כמו ויתמרמר אליו (דניאל ח׳:ז׳), ר״ל גלים גבוהים.
שיתי לבך – ואם לא תציבי שיתי לבך שתזכרי הדרך שהלכת בה לגלות כי באותה הדרך תשובי וכל זה דרך משל לנחמה.
ויונתן תרגם: כנישתא דישראל אדכרי ליך עובדי אבהתך.
תמרורים – כמה נטו הקודמים מן המפרשים במלות המקרא, כמו זו על דרך משל, כי יאמרו שזאת המלה משותפת כי פעם ענינו מרורים ופעם ציונים. וכן עשו באמרו וענה איים באלמנותיו (ישעיהו י״ג:כ״ב), כמו שקדם לנו ובזולת זה רבים, כמו שם אלהים ורבים כן, ולא באו אל כונת כותב הספרים במקומות אין מספר להם. וענינים רבים בארו כרצונם, וחלילה לי מדרכם, ולכן פירוש זה בכאן כפשטו מרורים, אבל באמת הושמו התמרורים בדרכים לציונים ולסימנים כמו שנהוג כן היום אם באבנים ואם בזולת זה, והיו בוחרים לשום עצים או עשבים מרים ונבאשים בטעם ובריח להיותם סימנים למסלות, כי בזה היו בוטחים שלא יסירם אדם ויבטלו הסימנים.
ולכן אמר כנגד מלכות ישראל הנזכר הציבי לך ציונים רוצה לומר כשתלך בגלות עשה סימנים בדרכים וציונים כמו גלי אבנים או אבן מצבת, שיתי לבך למסילה זכור אותה כדי שתדע לשוב בעת גאולתך בדרך אשר הלכת בו לשוב את עריך.
למסלה – המ״ם רפה והלמ״ד מעמדת בגעיא מכלול דף נ״א.
הלכתי – הלכת ק׳ וכן כתב רש״י הלכתי כתיב וכל מקום שהלכת הלכתי אני ובמדרש איכה רבתי פסוק קראתי למאהבי א״ר חייא הלכתי כתיב את מוצא בשעה שגלו ישראל לבבל מה כתיב למענכם שלחתי בבלה וכו׳ ועיין מה שכתבתי בישעיה מ״ג וריקאנטי פרשת בראשית דף כ״ח.
הציבי – ענין העמדה.
ציונים – ענין סימן ואות כמו ובנה אצלו ציון (יחזקאל ל״ט:ט״ו).
תמרורים – אילני תומר.
שתי – ענין שימה.
למסילה – ענין שביל ודרך.
הציבי – אתה ישראל בעת תלכי בגולה הציבי לך ציונים על הדרך למען תכיר את הדרך לשוב דרך בה והוא ענין מליצה והפלגה.
שימי – נטעי לך הרבה אילני תומר להכיר הדרך וכפל הדבר במלות שונות.
שתי לבך וכו׳ – תן לבך על המסילה שהלכת דרך בה לזכור אותה.
שובי – ובדרך הזה תשובי בתולת ישראל, ר״ל החביבה עלי כבתולה על הנושאה.
שובי וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
הציבי לך ציונים וגו׳ – אחר שאמר: על כן המו מעי לו רחם ארחמנו {ירמיהו ל״א:י״ט}, התחיל לדבר עם האומה בלשון חבה, כבעל הקורא לאשתו אשר אהב שתשוב אליו אחר שהלכה מאתו.
הציבי לך ציונים – אבנים שהערביים מקימים במדברות לידע הדרכים, וקוראים לאותם אבנים צֻוַּתּוֹן (Pocockius).
תמרורים – משרש תמר (ואותו של מעלה פסוק ט״ו הוא משרש מרר), והם מין עמודים. ונקראים כן על שם היותם זקופים, כמו שאומרים: תמרות עשן (יואל ג׳:ג׳). וכן בלשון חכמים {בבלי יומא כ״ח:}: מְתַמֵר ועולה (י׳ ד׳ מיכאעליס וראזנמילר).
ופירש המשל ואמר: שיתי לבך למסלה דרך הלכת. ופירש עוד ואומר: שובי וגו׳.
והנה הציבי לך ציונים אין לו ענין בנמשל. כי אמנם אם בהליכתה מארץ ישראל לארצות הגלות לא הציבה לה ציונים,⁠א לא תמצא בחזרתה ציונים שיורוה הדרך. ואין לומר שהכוונה: הציבי לך ציונים עתה בלכתך, כדי שתדעי הדרכים בשובך, כי הנה עתה מדבֵר כאלו עומד בשעת הגאולה, לא בשעת הגלות. מלבד כי בימי ירמיה עשרת השבטים כבר גלו.
והנה שתי המליצות האלה: הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים, אינן אלא דרך מליצת השיר, וענינו: שיתי לבך על הדרכים אשר הלכת כדי לחזור, ושיתי לבך כמו עוברי מדברות שנותנים לבם לציונים שלא יתעו מני דרך.⁠ב
למסלה דרך הלכת – למסלה אשר בדרכה הלכת, כלומר אשר בה הלכת.
א. בכ״י קולומביה נוסף כאן: ״(כי לא עלה על לבה שתחזור עוד לארצה)״.
ב. בכ״י לוצקי 675ב מופיעה פה הוספת הכותב: ״ ואני הצעיר אח״מ [נמחק ותוקן בין השיטין ל״הכותב״] נ״ל שאולי צריכים היו הולכי מדברות בזמן ההוא להציב ציונים וגם בהליכה לבד כדי שאם יטעו ויחזורו יראו הציונים ולא יחזרו עוד. וזה הוא שמפרש והולך: שתי לבך למסילה דרך הלכת, וזה הוא שמפרש והולך בפסוק שאחריו: עד מתי תתחמקין.⁠״
תמרורים – אילני תומר קטנים, והוכפל למ״ד הפעל.
למסלה – הרמת הדרך באבנים, כמו סולו המסלה, ור״ל מסלה של דרך הלכת.
הציבי לך ציונים כשמתקנים דרך הרבים מציבים ציונים שבכל פרשת דרכים מציבים ציון עליו להיכן הדרך הולך, וכשהדרך מתוקן יותר נוטעים תמרורים שהם עצי תמרים מצידי הדרך מכאן ומכאן שאז יודע כי בין התמרים הוא הדרך, וכשהוא מתוקן עוד יותר סוללים מסלה, מרימים וכובשים את הדרך באבנים שיהיה דרך ישר, ועז״א לבני ישראל שמבקשים הדרך לארץ ישראל, הלא תמצאוהו ע״י הציונים, ויותר מזה ע״י התמרורים, ויותר מזה אם תשית לבך למסלה של אבנים שכל אלה נמצאים על דרך אשר הלכת – וע״י תדע את הדרך, א״כ שובי בתולת ישראל – מן הגולה, ומוסיף שובי אל עריך אלה הנה עריך עומדים לפניך למראה עיניך שובי אליהם.
הציבי וגו׳ – עתה שהגיע עת שובך מארץ גלותך העבירי על דעתך מקומות מצוינים שעברת עליהם בלכתך בגולה, כדי שתדעי הדרך לשוב אל עריך; וכוונתו זכרי סבות גלותך שאף אַתְּ הִכַּרְתְּ בהן, והמנעי מהן.
צינים – ובנה אצלו ציון (יחזקאל ל״ט:ט״ו).
תמרורים – עצי תמרים או עמודים גבוהים כמוהם; והוסיף בו רי״ש להזכיר כי סבות גלותם היו להם לדאבון מר.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) עַד⁠־מָתַי֙ תִּתְחַמָּקִ֔ין הַבַּ֖ת הַשּֽׁוֹבֵבָ֑ה כִּֽי⁠־בָרָ֨א יְהֹוָ֤הי״י֤ חֲדָשָׁה֙ בָּאָ֔רֶץ נְקֵבָ֖ה תְּס֥וֹבֵֽב גָּֽבֶר׃
How long will you go here and there, you backsliding daughter? For Hashem has created a new thing in the earth, a woman shall encompass a man.⁠"
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עַד אֵימָתַי אַתְּ מִתְחַסְנָא לְמִתַּב כְּנִשְׁתָּא דְסַגִיאִין תִּיוּבְתָּהָא אֲרֵי הָא יְיָ בָרָא חַדְתָּא בְּאַרְעָא וְעַמָא בֵּית יִשְׂרָאֵל יִתְנְהוֹן לְאוֹרַיְתָא.
נקבה תסובב גבר – בעולם הזה הקב״ה מחזר על ישראל שיעשו רצונו ויחזרו בתשובה, אבל לע״ל ישראל מחזרים על הקב״ה שיעשו רצונו שנאמר נקבה תסובב גבר. א״ר סימון בשם ר׳ שמעון חסידא בעולם הזה אדם לוקט תאנים בשבת אין התאנה אומרת לו כלום, אבל לעתיד לבא היא צווחת ואומרת שבת הוא, בעולם הזה אדם הולך ומשמש עם אשתו נדה אין מי שיעכבנו אבל לעתיד לבא האבן זועקת ואומרת לו נדה היא.

רמז שטז

אמר רבי תנחום בר חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו, בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך. במערבא אמרי בלא תורה שנאמר האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, אמרי לה בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר, רבה בר עולא אמר בלא שלום דכתיב וידעת כי שלום אהלך.
עד מתי תתחמקין – [פירושו]: סיבוב, כלומר: עד מתי את מסתובבת, והוא גזור מ״חמוקי ירכיך״ (שיר השירים ז׳:ב׳), ו״דודי חמק עבר״ (שיר השירים ה׳:ו׳).⁠1
נקבה תסובב גבר – המוזר בזה הוא שנקבה תהפוך לזכר, והוא ביטוי להבעת יקר האומה אחרי שפלותה, ורוממותה אחרי מפלתה.⁠2
1. השווה: מנחם, ערך ׳חמק׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳חמק׳; ראב״ע בפירושיו לשיר השירים ה, ו, ו-ז, ב; רד״ק על אתר. ת״י מתרגם: ״מתחסנא״; אלפסי, ערך ׳חמק׳, מפרש במשמעות התפרקות.
2. כך פירש ריב״ג, אצול, ערך ׳סבב׳. ואולם חז״ל (השווה: מדרש שוחר-טוב, פע״ג; ויל״ ש, ח״ב, רמז שטו) וכן ת״י ורד״ק על אתר פירשו שהנקבה, כנסת ישראל, תחזר אחרי הגבר (לפי חז״ל: ה׳, ולפי ת״י: התורה).
תתחמקין – תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך הנה חדשה נבראת בארץ שהנקבה תחזור אחר הזכר לבקשו שישאנה לשון ואסובבה בעיר אבקשה וגו׳ (שיר השירים ג׳:ב׳); ומשום רבי יהודה הדרשן שמעתי נקבה תסובב להיות גבר, אני נתתיך כבת הנוטלת עישור נכסים שבעה אומות משבעים סוף שתטלי הכל כבן זכר שהוא יורש הכל.
will you hide will you hide from Me, that you are ashamed to return to Me because of your way? Behold, something new has been created on earth, that a woman shall go after a man to seek him that he should marry her. This is an expression of "and I will go around (וַאֲסוֹבְבָה) in the city; I will seek, etc.⁠" (Shir HaShirim 3:2). And in the name of Rabbi Judah the Preacher I heard: A woman shall turn around to become a man. I gave you like a daughter, who receives a tenth of the property of her father, seven nations out of seventy. Ultimately, you shall take everything like a son, a male, who inherits everything.
עד מתי תתחמקין – עד מתי את שבה מאחרי.
הבת השובבה – כאשה שנותנת כתף סוררת ושבה מאחר ציווי בעלה וכל מה שהבעל מחזר אחריה להשיבה אליו תיסוב היא שכמה ושבה מאחריו. לסוף שהוא רואה שאינו יכול להשיבה אמר לה דעי שאיני מחזר אחריך להשיבך עוד.
יבא יום שיברא י״י חדשה בארץ שנקבה תסובב גבר – האשה שהיתה עד עכשיוא מורדת בבעלה שתסובב היא אחר בעלה להשיבו אליה והבעל ימאן. וכל זה משל הוא על ישראל לפי שכמה שנים שלח נביאיו אחרי ישראל שישובו והם מאנים לשוב, כשראה הקב״ה שאין רוצין לשוב אמר אלך ואשובה אל מקומי עד אשר יאשמו ובקשו פני בצר להם (הושע ה׳:ט״ו).
תתחמקין – לשון נטמנו כמו חמק עבר (שיר השירים ה׳:ו׳).
ור׳ מנחם ב״ר חלבו ז״ל פירש: עד מתי תתחמקין – עד מתי את עוברת ממני ומורדת בי.
הבת השובבה – האשה המורדת בבעלה.
והלא אילו הייתם שבים אלי הייתי בורא חדשות בארץ – שישראל שתש כוחן בין האומות תהפך כוחן לכח גבר. והעינין מוכיח על פתרון זה שהוא עיקר שלא דבר העינין לא למעלה הימנו ולא למטה הימנו אלא בנחמה.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: חסר ״שהיתה עד עכשיו״.
עד מתי תתחמקין – מתי תהיי מסובבת לכאן ולכאן מן חמק עבר (שיר השירים ה׳:ו׳) שענינו סבב.
הבת השובבה – שהיתה שובבת ומורדת בי כלומר עד מתי תסבבי הנה והנה ולא תלכי דרך ישרה לשוב אל אישך הראשון כלומר עד מתי תתעצלי בתשובה.
כי ברא י״י חדשה בארץ – עתיד לברוא חדשה אחר שתשבי בגלות ימים רבים ומה היא החדשה כי נקבה תסובב גבר שדרך העולם שהאיש מחזר ומסובב אחר האשה וכן אמרו רז״ל בעל אבדה מחזר על אבדתו ואז הנקבה תסובב אחר אישה כלומר שישובו בני ישראל אל י״י אלהיהם ויגאלם וכן אמר בנבואת הושע ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את י״י אלהיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל י״י ואל טובו באחרית הימים (הושע ג׳:ה׳).
תתחמקין – זה השרש מסוג ענין סבוב כמו חמק עבר (שיר השירים ה׳:ו׳), והטעם למה תסובבי עוד ותתמהמהו בבבל, כי כל הנביאים וביותר חגי היו מזרזים לישראל שיעלו לירושלים בנפילת בבל וקום החיה השנית, כמו שחרפם חגי גם כן (חגי א׳:ב׳-ד׳), ובפרט ירמיה על אותה הזמן, עד מתי תתעכבי בבבל אחר שהעולם הפוך כי נקבה תסובב גבר – וזה חדוש גדול כנגד הטבע, כי המנהג הטבעי הוא שהזכר יסובב ויניע הנקבה, והיה הוא המניע והיא המתנועעת. ותאר הזכר בשם גבר בכאן, להיותו תאר מונח לזכר מצד גבורתו, כמ״ש עוד בירמיה על נפילת בבל חרב אל גבוריה (ירמיהו נ׳:ל״ו) והיה לנשים (ירמיהו נ׳:ל״ז), ועוד: נשתה גבורתם היו לנשים (ירמיהו נ״א:ל׳), ובכלל אמר נקבה תסובב גבר, גם על בני מדי, כי היו חלשים כנשים בערך למלכי אשור ובבל, והעד כי הוא הכסף וגם הדוב, וכן יאמר עוד ירמיה: אם לא יסחבום צעירי הצאן (ירמיהו מ״ט:כ׳), ובפרט היו בני כשדים גבורים על עדתינו, ועתה נהפוך הוא, כי בני מלכות מדי נשאום על בני כשדים וזה כטעם: ונהפוך הוא אשר ישלטו וגו׳ (אסתר ט׳:א׳).
ולפי שנתארך גלות י׳ השבטים זמן רב אמר הנביא כאן עד מתי תתחמקין הבת השובבה ותתחמקין הוא מגזרת חמק עבר רוצה לומר עד מתי תתעכב ותתמיד בגלותך כי הנה ברא ה׳ חדשה בארץ שעם היות שאתה נמשלת לנקבה שימשול בה בעלה לפי שבעלוך אדונים קשים זולתי הנה עתה לא יהיה כן כי אף על פי שעד עתה תשש כחך כנקבה אתה תסובב לזכר הגבור יותר המושל עליך ותגבר עליו גם שתסובב האומות שהם כגבר מושל בך ובסבתך יבאו לחרבן וכליון. ואפשר לפרש נקבה תסובב גבר על רחל שהיתה נקבה שבתפלתה תסובב הגבור האמתי יתברך לרחם על בניה והוא נמשך כפי המשל שזכר למעלה, וקרוב לזה דרשו חכמים זכרונם לברכה נקבה על ישראל וגבר על הקדוש ברוך הוא שישראל בתשובתו יסובב את הגבור והנורא להיטיב להם, הנה בזה החלק הראשון מזאת הנבואה דיבר הנביא ממלכות ישראל לענין גאולתו וכבר זכרתי שענין קול רחל ובניה ודבור ה׳ אליה ותשובת השבטים ומאמר ה׳ על תשובתם וציוני הדרכי׳ מבואר נגלה שהוא כולו דיבור הלציי ואמר על צד המשל:
תסובב גבר – ברוב הספרים תסובב בשני טעמים.
תתחמקין – ענין סבוב כמו חמק עבר (שיר השירים ה׳:ו׳).
השובבה – ענין מרד כמו מדוע שובבה העם (ירמיהו ח׳:ה׳).
עד מתי תתחמקין – את הבת השובבה עד מתי תהיה עוד מסובבת מארצך להיות בעוונך.
כי ברא – כי אז יברא ה׳ דבר חדש שעם היות שעתה נמשלת לנקבה שימשול בה בעלה לפי שבעלוך הנה אז תסובב להיות גבר למשול עוד על הכשדים כגבר על אשה.
תתחמקין – תסובבי הנה והנה, מן: ודודי חמק עבר {שיר השירים ה׳:ו׳} (רד״ק). והאל מדבר עם ישראל כבעל המוכיח את אשתו בנחת, ואומר לה: עד מתי תסעי רחוק ממני.
כי ברא וגו׳ – באמת תשובי אלי, ואז לא אדאג עוד שתשובי להתרחק מעלי. כי ה׳ יעשה דבר חדש וזר, והוא שלא יהיה האיש מסובב את אשתו ומחזר אחריה, אלא הנקבה תחזר אחר הזכר, כלומר: תדבקי בי ולא תסורי עוד מאחרי (רש״י ורד״ק).⁠א
ודון יצחק פירש: שהנקבה תשתנה להיות זכר, כלומר: החלש ישוב גבור.
ושנוררער וראזנמילר פירשו: הנקבה תשמור את הזכר (מלשון: יסובבנהו יבוננהו יצרנהו {דברים ל״ב:י׳}, חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם {תהלים ל״ד:ח׳}). והכוונה שלא יצטרכו לאנשי חיל לשמור העיר והבתים מפחד החיות ואויבים, כי תספיק להם שמירה שתשמורנה הנשים, וזה אות לרוב השלום בארץ.
[והיירונימוס ושאר הנוצרים פירשו: כי הבתולה תתעבר ותקיף גבר במעיה. וראזנמילר אומר: כי זה לא ייתכן, כי כאן לא הזכיר בתולה אלא נקבה סתם, ואם נקבה תלד אין זה חדוש.]⁠ב
א. במהדורה קמא (כ״י קולומביה, לוצקי 675א) מופיע [במקום ״אלא הנקבה תחזר אחר הזכר, כלומר: תדבקי בי ולא תסורי עוד מאחרי (רש״י ורד״ק)]: ״להשגיח עליה שלא תלך מאתו (כמו שהיה בימי קדם ובארצות קדם, כי האשה לא היה בידה להשגיח על בעלה שלא יבגוד בה כי הוא היה מותר לקחת לו נשים אחרות ופילגשים), אבל תהיה הנקבה מסובבת את האיש ודואגת שמא יעזבנה. והכוונה: ידעתי כי לא תוסיפי לסור מעלי, וקרוב לזה פירשו רש״י ורד״ק.⁠״. בכ״י לוצקי 675א הועבר עליו קולמוס.
ב. ביאור זה מופיע במהדורה קמא (כ״י קולומביה, לוצקי 675א, שוקן), אך חסר בדפוס ראשון.
תתחמקין – מסתתר מעין הרואה ובת השובבה קורא להארץ, וכן (לקמן מ״ט ד׳) קורא את ארץ בני עמון, בת השובבה.
עד מתי תתחמקין הבת השובבה אומר אל ארץ ישראל עד מתי תסתתר מבני הגולה, כי ברא ה׳ חדשה בארץ נקבה תסובב גבר – המליצה תצייר את המדינה כנקבה, ואת העם היושב עליה כזכר הבועל אותה, כמ״ש כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, וכמו שמנהג העולם שהאיש יחזור ויסובב לבקש את האשה ולא בהפך, כן ישתדלו העם לכבוש את הארץ שירצו לשבת עליה ע״י כיבוש ומלחמה, אולם בימי בית שני ששבו לארצם בלא כיבוש ומלחמה, וכאילו הארץ תבקש אותם ותכין את עצמה לקראת הגבר שיבא אליה, אמר כי בארץ ברא ה׳ חדשה – שהגם שנקבה אחרת תבוקש ותסובב מן הגבר, הנקבה הזאת שהיא הארץ ברא לה ה׳ טבע חדשה שהיא תסובב את הגבר ותבקש אותו שיבא אליה והוא לא יבקש אותה ע״י השתדלות של כיבוש ומלחמה.
תתחמקין – מלשון חמוקי ירכיך (שיר השירים ז׳:ה׳), ואולי יש לו קרבה עם שרש חבק (בומ״ף); תסתתרי ממנו עתה שה׳ רוצה שתשובי אליו ולא שיבוא הוא לבקשך; והמשל מובן בנקלה.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) אכֹּֽה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤הי״י֤ צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל ע֣וֹד יֹאמְר֞וּ אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה בְּאֶ֤רֶץ יְהוּדָה֙ וּבְעָרָ֔יו בְּשׁוּבִ֖י אֶת⁠־שְׁבוּתָ֑ם יְבָרֶכְךָ֧ יְהֹוָ֛הי״י֛ נְוֵה⁠־צֶ֖דֶק הַ֥ר הַקֹּֽדֶשׁ׃
Thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, "Yet again shall they use this speech in the land of Judah and in its cities, when I shall bring again their captivity, 'May Hashem bless you, habitation of righteousness, mountain of holiness.'
א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל עוֹד יֵימְרוּן יַת פִתְגָמָא הָדֵין בְּאַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה וּבְקִרְווֹהִי כַּד אֲתֵיב יַת גַלְוַתְהוֹן יְבָרְכִינָךְ יְיָ מְדוֹר קוּשְׁטֵיהּ טוּרָא קַדִישָׁא.
עוד יאמרו את הדבר הזה – כלומר איש אל רעהו יאמרו.
יברכך י״י – שוכן בנוה צדק – שגם הקב״ה ישכן שכינתו בהר הקודש וישכן בה יהודה וכל עריו.
כה אמר י״י – גם זו הפרשה עתידה וכן הפרשיות הבאות אחריה עד הדבר אשר היה אל ירמיהו.
בארץ יהודה – זכר יהודה לפי שבחלקו בית המקדש והוא נוה הצדק הר הקדש ואמרו יברכך י״י כלומר שלא תחרב עוד.
כה אמר ה׳ צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את הדבר הזה וכו׳ עד כה אמר ה׳ נותן שמש וגומר. עתה בחלק השני הזה מהנבואה דיבר הנביא ממלכות יהודה ואמר אלהי ישראל רוצה לומר האלוה אשר יעד ודבר טוב על ישראל אמר גם כן על בני יהודה ועל עריו שבשובו את שבותם עוד יאמרו אליהם כל רואיהם יברכך ה׳ נוה צדק הר הקדש כי יקראו את ארץ יהודה נוה צדק לרוב הצדקה שימצא בה ויקראו את ירושלם הר הקדש לפי שתשוב שמה הנבואה וההשפעה והשכינה כימי קדם לא כמו בית שני שלא היה בו לא צדק ולא קודש.
בשובי – מלשון השבה.
שבותם – מלשון שבי.
נוה – ענין מדור.
עוד יאמרו וכו׳ – עוד יבוא זמן אשר הכל יאמרו.
בשובי – בעת אשיב בני השבי למקומם יאמרו יברכך ה׳ אתה נוה הצדק והוא ירושלים.
הר הקדש – זהו בית המקדש.
כה אמר וגו׳ – עד כאן דִבֵּר כנגד ישראל, ומעתה מדבר כנגד יהודה, כי הגאולה תהיה לשניהם. וכאן אומר: כי עוד תהיה ארץ יהודה מאושרת ומוצלחת, שיאמרו כנגדה כל הבאים אליה: יברכך ה׳ וגו׳.
ובעריו – של יהודה, והוא זכר – כשהכוונה על העם, ונקבה – כשהכוונה על האדמה.
[נוה צדק – קיים לעד. עיין ישעיה א׳:כ״ו, ס״א:ג׳.]⁠א
[בשובי וגו׳ – עיין למעלה כ״ט:י״ד.]⁠ב
א. ביאור זה מופיע בכל כתבי היד, אך חסר בדפוס ראשון.
ב. ביאור זה מופיע רק בכ״י שוקן, ולא בכ״י האחרים או בדפוס ראשון.
נוה צדק – מציין הצדק בעצם מופשט שוכן בנוה, ומ״ש וישבו בה, היינו בהנוה.
עוד יאמרו בשובי את שבותם ר״ל שבות של הערים, כשישובו הערים למעלתם הראשונה, יברכך ה׳ נוה צדק – שלכן יברכך ה׳ מפני שאתה נוה צדק, מצייר כאילו הצדק נטע נוהו ומשכנו בערים האלה והם נוהו והר ציון יקרא הר הקדש, ששם יגור בקדש וישכן שם.
יאמרו – בני יתר השבטים בבואם לירושלים בנחלת יהודה.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כג) וְיָ֥שְׁבוּ בָ֛הּ יְהוּדָ֥ה וְכׇל⁠־עָרָ֖יו יַחְדָּ֑ו אִכָּרִ֕ים וְנָסְע֖וּ בַּעֵֽדֶר׃
Judah and all its cities shall dwell therein together, the farmers, and those who go about with flocks.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיֵתְבוּן בָּהּ דְבֵית יְהוּדָה וְכָל קִרְוֵיהוֹן כַּחֲדָא אִיכָּרִין וּדְנַטְלִין בְּסַיְעָן.
ונסעו בעדרא – כלומר רועי צאן.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״ונפצו העדר״.
וישבו בה – בארץ יהודה שזכר ישבו בה יהודה כמו שהיה בה.
וכל עריו – פי׳ ובכל עריו ובי״ת בה עומדת במקום שנים.
אכרים ונסעו בעדר – פירוש וישבו בה אכרים ועובדי השדות ורועים עדריהם יסעו בהם ממקום למקום ולא יפחדו.
ויונתן תרגם: איכרין ודנטלין בסיען.
וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו אכרים רוצה לומר שלא ילכו עוד בני יהודה בגלות אחר אבל ישבו בה רוצה לומר בארץ הקדושה, וכל עריו יחדו יהיו אכרים רוצה לומר שיהיו כל עריו ארץ מקנה וירבו בהם אכרים וכבשים הרבה כי עם שיש ארצות שיתיחדו בזה מזולתם שלא יהיו כן הנה בכל ערי יהודה יצו ה׳ את הברכה באופן שכולם יהיו מלאים אכרים, ונסעו בעדר רוצה לומר שלרבוי המקנה יסעו העדרים ממקום למקום לבקש מרעה.
ונסעו בסדר – בהרבה מדוייקים הבי״ת בקמץ.
אכרים – הם עובדי האדמה בחרישה כמו בושו אכרים (ירמיהו י״ד:ד׳).
בעדר – עם עדר ובאה בי״ת במקום עם וכן הרק אך במשה דבר ה׳ (במדבר י״ב:ב׳) ומשפטו עם משה.
וישבו בה – בירושלים הנקראת נוה הצדק.
וכל עריו – ובכל ערי יהודה בכולם יחדיו ישבו.
אכרים – שם יהיו עובדי האדמה בחרישה ורועי העדר יסעו שם ממקום למקום עם עדריהם לבקש מרעה ולא יפחדו מן האויב.
וישבו בה יהודה וכל עריו – אנשי יהודה ואנשי כל עריו.⁠א
אכרים – האכרים ישבו בה, והרועים יסעו בעדר לבקש מרעה, כי לרוב יישוב הארץ לא ירבו בה מקומות המרעה.
א. כן בדפוס ראשון. בכל כתבי היד:״וישבו בה יהודה וגו׳ – בה – כלומר: ביהודה ובכל עריו.⁠״
ונסעו – פעל עבר.
וישבו בה – בהצדק ונוהו, ישבו יהודה וכל עריו – ימליץ כאילו הערים והאנשים כולם ישבו בנוה צדק, ר״ל יהיו מלאי צדק, וגם האכרים עובדי האדמה, ואף גם אלה אשר נסעו תמיד בעדר ממקום למקום שסתם רועים גזלנים שרועים בשדות אחרים, עתה לא יסעו ממקום למקום רק ישבו בקביעות בנוה צדק.
וכל עריו – וכל יושבי עריו, ועמהם אכרים יושבי דירת קבע, ורועים הנוסעים ממקום למקום.
בעדר – בי״ת משמשת להוראת בנערינו ובזקנינו נלך (פרשת בא), בהיות עדריהם עמם.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) כִּ֥י הִרְוֵ֖יתִי נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וְכׇל⁠־נֶ֥פֶשׁ דָּאֲבָ֖ה מִלֵּֽאתִי׃
For I have satiated the weary soul, and every sorrowful soul have I replenished.⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי שִׂבָעֵית נְפַשׁ מְשַׁלְהֲיָא וְכָל נְפַשׁ יִצְפָּא מַלֵיתִי כָּל טוּב.
כי הרויתי נפש עיפה – נפש ישראל שהיתה עיפה וצמאה בגלות הרויתי אותה ממעיני הישועה.
וכל נפש דאבה – שדאבה ודאגה לרוב הצרות מלאתי אותה כל טוב שתשמח הפך הדאבון וכן תרגם יונתן מליתי כל טוב.
כי אז לא יהיו בני יהודה ברעב ובצמא ובחוסר כל כאשר הם בגלות וזהו כי הרויתי נפש עיפה וכל נפש דאבה מלאתי ברוב הטובות שיהיו בזמן ההוא.
הרויתי – ענין שביעה.
עיפה – ר״ל צמאה כי העיף צמא למים.
דאבה – ענין עצבון.
כי הרויתי – כי אז אשביע נפש העיפה וצמאה למים וכל נפש עצבה אמלא טובה.
כי הרויתי נפש עיפה – העיפות מביאה צמא, והרויה היא שביעת משקה. וכאן הוא משל, ופירושו: וכל נפש דאבה מלאתי.
כי הרויתי נפש עיפה מי שהיה עיף מרוב עבודה, ונפש דאבה מאשר חסר לו צרכיו, מלאתי כל צרכיו, ולכן לא יצטרכו אז לחמוס ולגזול וידורו במכון הצדק.
עיפה – ובהוה עיף הוא צמא למים.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כה) עַל⁠־זֹ֖את הֱקִיצֹ֣תִי וָאֶרְאֶ֑ה וּשְׁנָתִ֖י עָ֥רְבָה לִּֽי׃
On this I awakened, and saw; and my sleep was sweet to me.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲמַר נְבִיָא עַל דָא בְּשׂוֹרְתָא דְיוֹמֵי נֶחָמָתָא דַעֲתִידִין לְמֵיתֵי אִתְעְרֵית וַחֲזֵית תָּבֵית דְמָכֵית וְשִׁנְתִי הֲנָאַתְנִי.
על זאת הקיצותי – כך אמר ירמיה כל מה שהייתי ישן ונרדם בנבואת פורענות בנבואה הזאת הקיצותי מתרדמתי.
ערבה – נעמה.
Thereupon, I awoke So said Yirmeyahu, "All this time I was sleeping deeply while perceiving the prophecy of retribution, but with this prophecy I awoke from my deep sleep.⁠"
was pleasant Heb. עָרְבָה .
על זאת הקיצותי ואראה – על אילו נחמות שראיתי הקיצותי ואישן פעם אחרת וערבה לי שנתי, וכת״י.
על זאת הקיצותי – הה״א בשו״א וסגו״ל והפסוק הזה הם דברי הנביא כי הנבואה תבא ברוב לנביאים בחלום ופירושו כתרגומו אמר נביא על דא בשורתא דיומי נחמתא דעתידין למיתי אתערית וחזית תבית דמכית ושנתי הנאתני וי״ו ואראה כוי״ו הן אתה קצפת ונחטא (ישעיהו ס״ד:ד׳) ר״ל וכבר חטאנו לפיכך קצפת וכן הקיצותי ואראה. וכבר ראיתי בחלום הנבואה זאת הנחמה ומתוכה הקיצותי ושמחתי וכששבתי אחר כן שנתי ערבה לי מתוך השמחה הפך ושנתי נהיתה עלי (דניאל ב׳:א׳). ערבה ענין הנאה.
ולפי שכל זה ראה הנביא בחלום לכן אמר על זאת הקיצותי ואראה ושנתי ערבה לי רוצה לומר שעל זאת הנבואה הקיץ משנתו כי נתפעל כל כך ממה שחלם אותה בשורה טובה שהקיץ עליה, ואומרו ואראה ושנתי ערבה לי פירשו המפרשים שהוא לעבר כאילו אמר וכבר ראיתי הנבואה שקדמה, ויותר נכון אצלי לפרשו על הנבואה שיזכור אחר זה כי על הראשונה אשר קדמה אמר על זאת הקיצותי ולפי שחזר לישן וראה עוד הנבואה השנית לכן אמר ואראה ושנתי ערבה לי.
הקיצתי – הה״א בשוא וסגול והם ג׳ במסורת וב׳ האחרים הם בספר תהלים סי׳ ג׳ וסי׳ קל״ט והמסרות חלוקות איכא דמסרי הכא ב׳ מלא ודין חסר ואיכא דמסרי ב׳ חסר וא׳ מלא.
על זאת – בעבור הנבואה הטובה הזאת הקיצותי מן השינה כי בחלום ראה הנבואה ההיא ומרוב התעוררות השמחה הקיץ מן השינה.
הקיצותי ואראה – ר״ל הנה הקיצותי מן השינה וההקצה היתה בעבור כי ראיתי הנבואה ההיא בחלום ודוגמתן הן אתה קצפת ונחטא (ישעיהו ס״ד:ד׳) ורצה לומר והקצף היה על כי חטאנו.
ושנתי ערבה לי – משכב השינה היתה מתוקה עלי כי נבואה טובה ראיתי בחלום.
על זאת הקיצותי וגו׳ – הם דברי ישראל אחרי הקיצם משנת הגלות. כן דעת מוהר״ר אברהם חי ריגייו.
ומוהר״ר ישראל גדליה קזיס זצ״לא תקן ואמר: כי ירמיה מצייר כאלו הגאולה באה בעֵת השֵנה, כאדם חולה הישן, ולפעמים יקרה שבזמן שנתו יֵרָפֵא, ובהקיצו מוצא עצמו בריאה חדשה, ואומר: הנה שנתי ערבה לי. וכן יאמרו ישראל בהקיצם משנת הגלות, וימצאו עצמם בהצלחה גדולה.
ואין הכוונה שיהיה הגלות נמשל לשֵנה. שאם כן לא יתכן שיאמרו שהיתה שנתם ערבה, כי הגלות לא היתה ערבה להם. אך הנביא מצייר כאלו ישראל בסוף הגלות בזמן שיגאלם ה׳ יהיו ישנים. ובתוך שנתם יהיו נגאלים. וזה אמנם להודיע שלא תהיה הגאולה לא בחיל ולא בכח אנושי, כי אם ברצון ה׳ דרך נס. וכטעם: בשובי את שבותיכם לעיניכם (צפניה ג׳:כ׳), שפירושו בלא שום פעולה שתפעלו אַתֶם, אלא ה׳ ילחם לכם ואתם תראו מה שאעשה, בלי שתהיו מסייעים שום סיוע בדבר.
והמפרשים פירשו שהם דברי הנביא:
והקיצותי – ענינו לדעת רד״ק ודון יצחק ור׳ מאיר אבערניק אַחַר החלום והנבואה שראה.
רד״ק פירש: הקיצותי – אחר מה שראיתי, וכשישנתי אחר כך, שנתי ערבה לי.
ודון יצחק פירש: הקיצותי – מן הנבואה שהזכרתי, ועוד ראיתי מראה אחרת, ושנתי ערבה לי – על הנבואה שהוא אומר אחר כך.
ור׳ מאיר אבערניק פירש כמשמעו: וכאשר הקיצותי אז ערבה לי שנתי ושמחתי.
ורש״י פירש: הקיצותי – ממה שהייתי נרדם בנבואת הפורענות.⁠ב
ומיכאעליס אב ובנו וראזנמילר פירשו: שהם דברי האל, כטעם: ויקץ כישן ה׳ {תהלים ע״ח:ס״ה}. וטעם ושנתי ערבה לי – כי מצאתי בני שחזרו מדרכם הרעה.⁠ג
ואייכהארן ואחריו Dahler פירשו: שהם דברי הנביא. ופירשו הקיצותי – מי יתן ואקיץ. והטעם: מי יתן ואקום מעפרי בזמן הגאולה. ואף אם אחר כך אשוב לישון שנת עולם, תהיה שנתי ערבה לי אחר שראיתי את הגאולה. ויפה השיב ראזנמילר כי לא מצאנו בשום מקום שיהיה לשון עָבַרד מורה על הַתַאוה.⁠ה
א. תלמיד של שד״ל (בשנות השלושים למאה הי״ט) שנזכר גם בפירוש שד״ל במדבר י״ז:כ״ג.
ב. בכ״י קולומביה נוסף כאן: ״אין הדעת מתיישבת בכל אלה.⁠״
ג. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, קולומביה) נוסף כאן: ״אמנם, הוראת ושנתי ערבה לי – איננה שבהקיצוֹ מצא דבר ערֵב לו (כי לפי זה היקיצה היא שתערב לו, לא השֵנה), אלא כמשמעה, שהיתה שנתו ערבה לו, כמו שמצאנו: אם תשכב לא תפחד ושכבת וערבה שנתך {משלי ג׳:כ״ד}.⁠״
ד. כלומר: לשונות העבר של ״הקיצתי״ ו״ערבה״.
ה. בכ״י קולומביה נוסף כאן: ״ולפי דרך אייכהארן אפשר לפרש, שהנביא אומר על זאת: אקום מעפרי ואראה, ואחר כך אשוב לישון ושנתי תערב לי – כאילו ביד המתים לקום מעפרם כל זמן שירצו. ועדין קשה לי, שהיה לו לומר: ואישן ושנתי ערבה לי. והואיל ולא אמר: ואישן, נראה כי השֵנה שהיתה ערבה היא השֵנה שקודם היקיצה, לא שֵנה שניה. ולפי זה היה ראוי לפרש: הקיצותי – מחלום הנבואה (כפ׳ רד״ק ודון יצחק), והיה ראוי לפרש: ושנתי ערבה לי – מצאתי תענוג במה שישנתי, כי ראיתי בחלומי דברים טובים דברים נחום. ולפי הפ׳ הזה אפשר לפרש: ואראה – התבוננתי אחרי היקיצה במה שחלמתי בשֵנה.⁠״
על זאת הקיצותי ואראה – שירמיה לא היה יכול לראות נבואתו בהקיץ כי מרוב צערו שראה תמיד פורעניות לא חל עליו הרוח בהקיץ רק בחלום, שאז הראהו נבואותיו ונטרד שנתו תמיד ונבעת מחזיונות מבהילות, אבל על נבואה זאת שהיא בשורות טובות הקיצותי ואראה ראיתי אותה בעת היקיצה, (שנבואה בהקיץ גדלה מעלתה מנבואה בחלום), ושנתי ערבה לי כי לא נגזלה שנתי.
על זאת – מקרא קשה; ולמי הם דברים אלה? סברתי שהם דברי ירמיה, שאחר בשורות אלה הקיץ ממראה נבואתו שערבה לו מאד; ומן הפסוק שאחרי זה עד סוף הסימן היא נבואה אחרת.
על זאת – אחרי זאת, וכמהו ועל צבא מטה וגו׳ (פרשת במדבר) אחרי צבא.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כו) הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וְזָרַעְתִּ֗י אֶת⁠־בֵּ֤ית יִשְׂרָאֵל֙ וְאֶת⁠־בֵּ֣ית יְהוּדָ֔ה זֶ֥רַע אָדָ֖ם וְזֶ֥רַע בְּהֵמָֽה׃
"Behold, the days come,⁠" says Hashem, "that I will sow the house of Israel and the house of Judah with the seed of man, and with the seed of animal.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא יוֹמַיָא אָתָן אֲמַר יְיָ וַאֲקֵים יַת דְבֵית יְהוּדָה אַסְגִינוּן כֶּאֱנָשָׁא וְאַצְלְחִינוּן כִּבְעִירָא.
זרע אדם וזרע בהמה – הטובים והסכלים שבהם אני אזרעם כולם להיות זרע שלי, זרע אדם וזרע בהמה תרגם יונתן אקימינון כבני אנשא ואצלחינון כבעיר׳ שאין עונותיה נפקדין עליה.
seed of man and seed of beasts The good and the foolish of them, I will sow all of them to be My seed. Seed of man and seed of beasts. Jonathan renders. I will set them up (our edition: I will increase them) like people and I will make them succeed like a beast, whose iniquities are not visited upon her.
וזרעתי את בית ישראל וגו׳ – ת״י: ואקיים ית בית ישראל וית בית יהודה אסגינון באינשא ואצלחיכון בבעירא.
הנה, זרע אדם וזרע בהמה – פירוש אשימם כזרע שמפרוטה אחת יצאו כמה פרוטות.
האדם והבהמה – כמו ברוך פרי בטנך ופרי אדמתך ופרי בהמתך (דברים כ״ח:ד׳). אחר שאמר וזרעתי ר״ל שהוא ישים בהם ברכתו וירבם ולא תהיה בהם משכלה.
ויש לפרש גם כן שתהיה וי״ו וזרע וי״ו ההשואה כמו מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק (משלי כ״ה:כ״ה), והדומים להם שהם להשוות הדברים, ר״ל כי כזה כן זה פירש זרע אדם כזרע בהמה כלומר שיהיו בהם האדם לרוב כמו הבהמה וכן אמר ארבה אותם כצאן אדם (יחזקאל ל״ו:ל״ז).
ויונתן תרגם: אסגינון כאנשא ואצלחינון כבעירא.
ומה שראה מתוך שנתו שנית הוא אומרו מיד הנה ימים באים נאם ה׳ וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה, וזהו החלק השלישי שניבא על התחברות ישראל ויהודה כי אחרי שניבא על כ״א מהם בפני עצמו ניבא על התחברותם יחד שיהיה ענינם כזרע שמגרעין אחד יצאו כמה גרעינים ותהיה הברכה לא לבד בהם כי אז גם בבהמתם שלא תהיה משכלה ועקרה בארצם, כי כמו שבאו עליהם הקללות והרעות בהפלגה מהשגחת השם יתברך כן בזמן הגאולה יבא עליהם הטובות והתשועות בהפלגה ועל זה אמר
הקיצותי – מלשון יקיצה והערה מן השינה.
ושנתי – מלשון שינה.
ערבה – ענין מתיקות כמו וערבה שנתך (משלי ג׳:כ״ד).
וזרעתי – כמו הזורע תבואה הנה תצמח יותר ממה שזרע כן יתרבו בכל עת.
זרע וכו׳ – גם בני אדם יתרבו גם הבהמות ולא תהיה בם משכלה ועקרה.
וזרעתי וגו׳ – המשיל העם לשדה שזורעים בו מיני זרעים שונים, וגרעין של זרע מתרבה לכמה גרעינין. והכוונה: ארבה בהם האדם והבהמה.
הנה ימים באים וזרעתי את בית ישראל – ר״ל שידמו בגלותם כמו הזרע שטרם שיתחיל לצמוח יפסד ויעדר תחלה, וההעדר הזה הוא לצורך הצמיחה ועל ידו יפרה יבול ותבואה, כן ישראל הגם שזרעתים והפיצותים בארץ עד שנעדר ישותם ונתבטלו מהיות עם, בכ״ז יהיה זה לצורך שיצמחו ויפרו ויהיו לגוי גדול, וזה יהיה בין בזרע אדם בין בזרע בהמה – ר״ל בין בהחשובים שבהם ובין בהפחותים שנדמו כבהמה, ומפרש כי
וזרעתי – וכל גרעין מוציא מאה גרעינים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כז) וְהָיָ֞ה כַּאֲשֶׁ֧ר שָׁקַ֣דְתִּי עֲלֵיהֶ֗ם לִנְת֧וֹשׁ וְלִנְת֛וֹץ וְלַהֲרֹ֖ס וּלְהַאֲבִ֣יד וּלְהָרֵ֑עַ כֵּ֣ן אֶשְׁקֹ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם לִבְנ֥וֹת וְלִנְטֹ֖עַא נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
It shall happen that, like as I have watched over them to pluck up and to break down and to overthrow and to destroy and to afflict, so I will watch over them to build and to plant,⁠" says Hashem.
א. וְלִנְטֹ֖עַ =מסורת-א (וכן אצל ברויאר ומג״ה)
• ל,ק,ש1=וְלִנְט֖וֹעַ ומסורות-ק,ש1 ובדפוסים (כתיב מלא וי״ו) וכך במהדורתו הראשונה של ברויאר.
• המחלוקת בכתבי⁠־היד תלויה במחלוקת מסורה ברורה בין שלוש שיטות! שתי שיטות מוסרות על ב׳ מלאים אך חולקות לגבי פירוטן. ואילו שיטה שלישית מוסרת על ג׳ מלאים (כולל כאן), ושיטה זו נמצאת אף בכת״י תימני עתיק. ראו ברויאר, נוסח המקרא בכתר ירושלים, על ירמיהו יח,ט (הערה 60).
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וִיהִי כְמָה דְחַשְׁבֵית עֲלֵיהוֹן לְמֶעְקַר וּלְתַרְעָא וּלְפַגְרָא וּלְאַבָּדָא וּלְאַבְאָשָׁא כֵּן יֶחְדֵי מֵימְרֵי עֲלֵיהוֹן לְמֶבְנֵי וּלְקָיָמָא אֲמַר יְיָ.
והיה, שקדתי – ענין השתדלות בדבר והזריזות בו.
והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ וגומר כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע.
שקדתי – ענין מהירות והתמדה כמו שוקד אני על דברי (ירמיהו א׳:י״ב).
לנתוש – ענין עקירה.
ולנתוץ – ענין שבירה.
ולהרוס – מלשון הריסה וקלקול.
לבנות – מלשון בנין.
כאשר שקדתי – כמו שהייתי ממהר ומשתדל להרע להם כן אמהר ואשתדל להיטיב להם.
לנתוש ולנתוץ – התבאר למעלה (א׳ י׳).
והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ וכו׳ כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע – כי הנתישה היא לצורך הנטיעה, והנתיצה לצורך הבנין, עד ששניהם מיוחסים לי ושקדתי עליהם בשקידה רבה ששקדתי לנתוש ולנתוץ כדי שאוכל לשקוד לבנות ולנטוע, כמו שישקוד הזורע שתרקב הזרע בארץ כדי שתצמח ותפרה, בשקידתו.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כח) בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם לֹא⁠־יֹאמְר֣וּ ע֔וֹד אָב֖וֹת אָ֣כְלוּ בֹ֑סֶר וְשִׁנֵּ֥י בָנִ֖ים תִּקְהֶֽינָה׃
In those days they shall no longer say, 'The fathers have eaten sour grapes, and the children's teeth are set on edge.'
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן לָא יֵמְרוּן עוֹד אֲבָהָתְנָא חָטַן וּבְנַיָא לָקָן.

רמז שיז

אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה – אמר ר׳ אבין אלו המצורעים שכל מי שהולך אצל אשתו נדה עושה בניו מצורעים והם קוראים על אבותיהם אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו. א״ר יוחנן כי הוה דריש ר׳ מאיר בפרקיה הוה דריש תלתא שמעתתא ותלתא מתלי ותלת קראי, אמר ר״י שלש מאות משלות שועלים היו לו לר״מ ואנן לא בא לידינו אלא שלשה, אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, מאזני צדק אבני צדק, צדיק מצרה נחלץ.
בוסר – פרי שלא נגמר והוא מקהה את השינים.
ושני בנים תקהינה – הבנים ילקו בעון אבות.
unripe grapes A fruit that is not yet ripe, and it sets the teeth on edge.
And the teeth of the children shall be set on edge... The children for the fathers' iniquity.
(כח-כט) לא יאמרו עוד אבות יאכלוא בוסר וגו׳ – לא יחטאו האבות שיהו סומכין בדבר זה לומר הבן ישא בעון האב שלא אנהיג מדה זו לדורות, שמי גרם להם עד עכשיו שיהו חוטאין והולכין שהאב היה בטוח על הבן לומר אחטא ואלך והבן ישא את עוני, מיכן ואילך לא תהא מידה זו נוהגת לדורות אלא האוכל הבוסר תקהינה שיניו.
א. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אכלו״.
לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושני בנים תקהינה – משל הוא לחוטא כמו שאמרו קדמוניהם אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו ואמת הוא כי ממדת הבורא יתברך פוקד עון אבות על בנים וזה המדה היא כשאוחזין הבנים מעשה אבותיהם אז יתחברו עונות האבות עם עונות הבנים ויפקדו על הבנים עון האבות עם עונותיהם וזה אינו אלא בחטא עכו״ם וכיוצא בו חטא גדול והאל הבטיח את ישראל כי לעתיד יהיה לבבם שלם עם י״י ומלאה הארץ דעה את י״י (ישעיהו י״א:ט׳) וימעטו החוטאים ואף החוטאים בזמן ההוא לא יחטאו חטא גדול שאפילו להם עצמן יאריך העונש כמו שאמר והחוטא בן מאה שנה יקלל (ישעיהו ס״ה:כ׳) כל שכן שלא יענש הבן בחטא אביו אפילו יחטא כאביו לפיכך האוכל הבוסר תקהינה שניו (ירמיהו ל״א:כ״ט) ובוסר הוא הפרי שלא נגמר בשולו והאוכלו שניו קהות ובספר יחזקאל נאריך עוד בזה הענין בעזרת האל.
ואמנם אומרו בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר פירשו בו המפרשים שבזמן התשועה לא יענשו הבנים בעון אביהם כמו שהיה קודם לכן, ותמהתי מדבריהם כי הנה פוקד עון אבות על בנים לא נאמר אלא אל חטא ע״ז כשהבנים אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם שאם יתחברו עונות האבות עם עונות הבנים ויהיה העונש גדול ואיך יצדק זה לימות המשיח, אבל פירוש הכתוב הוא שעתה בגלות אומרים אבותינו חטאו ואינם ואנחנו עונותיהם סבלנו (איכה ה, ז) לפי שבחטא הע״ז שעבדו אנשי בית ראשון נתחייבו גלות ובניהם נשארו בו לזה היו אומרים כמ״ש יחזקאל (יחזקאל יח, ב) אבות יאכלו בוסר ושיני בנים תקהינה, אמנם בזמן הגאולה לא יהיה כן כי ימול השם לבבם הערל באופן שכמו שאבותיהם חייבו הגלות כן אלה יזכרו בתשועה ולכן לא יאמרו עוד שהם סובלים עונות אבותיהם כיון שכבר הם בני חורין ונגאלים.
בוסר – כן נקרא הפרי שלא נגמר הבישול והוא חמוץ ומקהה את השנים כמו ובוסר גומל יהיה נצה (ישעיהו י״ח:ה׳).
תקהינה – ענין חלישת השנים לחתך המאכל וכן אם קהה הברזל (קהלת י׳:י׳) ור״ל שנחלש הברזל לכרות העץ.
לא יאמרו עוד – לא יתרעמו עוד לומר הנה האבות אכלו בוסר וכו׳ והלא הנכון מי שאכל הבוסר יקהו שיניו ר״ל האבות חטאו והנה הבנים מקבלים העונש הלא הנכון שהחוטא יקבל בעצמו העונש וכן נאמר שאמרו כמתרעמים אבות יאכלו בוסר וכו׳ (יחזקאל י״ח:ב׳).
אבות אכלו בוסר – משל הדיוט שהיה בימים ההם (ונזכר גם ביחזקאל י״ח:ב׳). ואולי נולד המשל הזה מפני שהיו הנביאים אומרים כי תבא עליהם רעה בעבור חטאת מנשה {ירמיהו ט״ו:ד׳}.⁠א
א. שד״ל הרחיב בפירושו על התורה (שד״ל שמות כ׳:ד׳).
בימים ההם – ר״ל ואז לא יפחדו עוד שאעניש אותם בעון אבותיהם כמו שהיה מקדם, כי אז איש בעונו ימות ולא יענשו בנים בעון אבות, ודבר זה התבאר אצלי ביחזקאל סימן י״ח טעם הדבר עיין שם, זאת שנית לא יפחדו שיחטאו בעצמם ואעניש אותם, כי
בסר – ענבים בלתי בשולות: וענין פקידת עון אבות על בנים הוא דבר אמת, ואכמ״ל.
מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כט) כִּ֛י אִם⁠־אִ֥ישׁ בַּעֲוֺנ֖וֹ יָמ֑וּת כׇּל⁠־הָֽאָדָ֛ם הָאֹכֵ֥ל הַבֹּ֖סֶר תִּקְהֶ֥ינָה שִׁנָּֽיו׃
But everyone shall die for his own iniquity; every man who eats the sour grapes, his teeth shall be set on edge.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

אֱלָהֵין אֱנַשׁ בְּחוֹבֵיהּ יְמוּת כָּל אֱנַשׁ דְיֶחְטֵי הוּא יְמוּת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כח]

וכל איש בעונו ימות רומז אל האבות שאכלו הבוסר הם אשר מתו וקהו שיניהם ואלה שלא אכלו ממנו לא תקהינה שיניהם, ויהיה אומרו בעונו ימות עתיד במקום עבר כאילו אמר על הראשוני׳ הגולים איש בעונו מת כל האוכל הבוסר קהו שיניו והותרה השאלה הד׳.
כי אם – כי אז לא כן תהיה כי כ״א ימות בעוונו ולא יענשו בניו אחריו וכמו האוכל הבוסר אשר תקהינה שיניו לבדם ולא שיני בניו כן יהיה בדבר העונש (וזהו לפי שלעתיד לא יתגבר עליהם היצה״ר כ״כ לעשות עבירות חמורות ושיאחזו הבנים גם המה בהם עד שיענשו גם בעוון אביהם).
ימות – ילקה.
כל האדם וגו׳ – האומה לא תסבול בעבור עונות קדמוניה, רק על עונותיה מהיום ההוא והלאה אם תכשל בהם.
מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודשד״להואיל משההכל
 
(ל) הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים בָּאִ֖ים נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וְכָרַתִּ֗י אֶת⁠־בֵּ֧ית יִשְׂרָאֵ֛ל וְאֶת⁠־בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה בְּרִ֥ית חֲדָשָֽׁה׃
Behold, the days come,⁠" says Hashem, "that I will make a new covenant with the house of Israel, and with the house of Judah,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הָא יוֹמַיָא אָתָן אֲמַר יְיָ וְאֶגְזַר עִם דְבֵית יִשְׂרָאֵל וְעִם דְבֵית יְהוּדָה קַיָמָא חַדְתָּא.
הנה ימים באים, ברית חדשה – חדושה הוא שתהיה קיימת לא תופר כמו שהופרה הברית שכרת י״י עם בני ישראל בהר סיני בזה ואומר כי הנביא נבא על תורה חדשה שעתידה להיות לא כתורה חדשה שנתנה בהר סיני כמו שאמר לא כברית אשר כרתי את אבותם (ירמיהו ל״א:ל״א) והיא התורה חדשה שחדש להם תשובתם הרי אמרו פי׳ מה היא לא כברית אשר כרתי את אבותם והם הפרו את בריתי וזאת הברית לא יפרוה כי אתן תורתי בלבם ועל לבם אכתבנה (ירמיהו ל״א:ל״ב) שלא תשכח מהם לעולם וכל הענין כמו שמפרש והולך כי לא תהיה חדוש הברית אלא קיומה והרי אומר מלאכי חותם הנביאים בחתימת דבריו זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים (מלאכי ג׳:כ״ב) וכל אותה הפרשה עתידה כמו שחתם הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא (מלאכי ג׳:כ״ג) הרי אתה רואה כי לא תהיה לעולם תורה חדשה אלא אותה שנתנה בהר סיני כמו שכתוב אשר צויתי אותו בחורב (מלאכי ג׳:כ״ב).
וכדי שלא יובן המאמר הזה על העתיד אמר אחריו הנה ימים באים נאם ה׳ וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה וגומר ופירש שלא תהיה הברי׳ חדשה תורה אחרת שיתן אליהם אז כי הנה תורת משה מורשה היא לכל קהלת ישראל לא תשתנה ולא תחליף בזמן מן הזמנים, אבל אמר שיהיה ענין הברית שיתן להם רצון ונטיה רבה לקיום התורה האלהית ושלא לעבור על מצוה ממצותיה כמו שהיו עושים עד כה.
ברית חדשה – ר״ל ענין הברית יהיה חדש מה שלא היה מאז.
ברית חדשה – כמו שמפרש והולך, ועיין רד״ק ודון יצחק. ועיין למטה ל״ב:ל״ז-מ״א.
הנה ימים באים וכרתי ברית חדשה כי הברית הקודם היה על תנאי שלא יחטאו שאז יופר הברית, כי בזמן העבר היה אפשריות לחטא, אבל לעתיד לא יהיה אפשר כלל שיחטאו, כמו שיבאר.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לא) לֹ֣א כַבְּרִ֗ית אֲשֶׁ֤ר כָּרַ֙תִּי֙ אֶת⁠־אֲבוֹתָ֔ם בְּיוֹם֙ הֶחֱזִיקִ֣י בְיָדָ֔ם לְהוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץא מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁר⁠־הֵ֜מָּה הֵפֵ֣רוּ אֶת⁠־בְּרִיתִ֗י וְאָנֹכִ֛י בָּעַ֥לְתִּי בָ֖ם נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
not according to the covenant that I made with their fathers on the day that I took them by the hand to bring them out of the land of Egypt, which My covenant they broke, although I was a husband to them,⁠" says Hashem.
א. מֵאֶ֣רֶץ =ל (בטעם מונח) ובדפוסים (וכן דעתם של דותן וברויאר)
• הקלדה=מֵאֶ֖רֶץ (טעות בעקבות BHS).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לָא כִקְיָמָא דִגְזָרֵית עִם אֲבָהַתְהוֹן בְּיוֹמָא דְאַתְקְפֵית בִּידֵיהוֹן לְמִפַּקְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרַיִם דְאִינוּן אַשְׁנִיאוּ יַת קְיָמִי וַאֲנָא אִתְרְעֵיתִי בְהוֹן אֲמַר יְיָ.
ביום החזיקי בידם – <צורת> מקור, והיה צריך לנקד את הה״א שלה בפתח, שכן היא באה כמו ״שכל אדם הֶאֱריך אפו״ (משלי י״ט:י״א), אשר גם היה ראוי להיות ״הַאריך״ בפתח בה״א, כמו: ״ובהאריך הענן״ (במדבר ט׳:י״ט).⁠1
אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם – געלה נפשי בהם, והוא דומה לדברי הערבים: ״בעלת באלאמר״, כלומר געלה נפשי בדבר.⁠2 ופרשה זו מוכיחה הוכחה ברורה, כי המלכות אשר לה מצפים, <תהיה> ללא [התניה]⁠3 בעבודת כמו שהראשונה היתה מותנית בכך, שנאמר: ״והיה אם שמע תשמעו״ (דברים י״א:י״ג), ו״אם לא ת⁠[שמעו]״ (ויקרא כ״ו:י״ד); וזה [אפשרי] לגבי <הפעם> הזאת, משום שהוא ערב להם ל⁠[הספקת המזון וסיל]⁠וק הקנאה והיותם שווים לגבי יד⁠[יעת ה׳, ואז לא יהיה] חטא מצדם,⁠4 ועל-ידי כך תתמיד מלכותם. וזהו מן הדברים אשר בהם ה׳ יחיד ומיוחד, שאין לשאול אודותם, כי הוא עושה מה שירצה, ואיך [שירצה], אין אלוה זולתו.⁠5
1. השוה: ריב״ג, אללמע, עמ׳ 99, 311, 336 (רקמה, עמ׳ קיט, שכז, שנא); רד״ק. ההערה הזאת באה לציין, כי היו״ד שב״החזקי״ היא כינוי הפועל, והנושא הוא ה׳, ולא כינוי הפעול, ובכך הנושא הוא ישראל והמושא הוא ה׳.
2. כך ריב״ג, אצול, ערך ׳בעל׳ באריכות; והשווה דברי ריק״ם המובאים בפירוש בנו רד״ק על אתר. ריב״ג, שם, מתנגד לפירוש במשמעות בעלות ואדנות, מכוח ההקשר. אשר להשוואה לערבית, ראה: לסאן אלערב, ערך ׳בעל׳, כרך 13, עמ׳ 62.
3. כלומר, שכולם יהיו עובדי ה׳. וראה בהמשך הפירוש; וכן: רס״ג, אמו״ד, עמ׳ קלט, רלב, רנב; ריב״ג, שם.
4. כלומר, התנאים יאפשרו את עבודת ה׳ ללא חטא. ריב״ג, שם, מבין שאז יהיה הכרח לעבוד את ה׳, ללא בחירה חופשית.
5. הדברים האלה באים, כמובן, לענות על השאלה בדבר הטבע האנושי באשר ליכולת לבחור בין הטוב לבין הרע. וראה: רס״ג, שם, עמ׳ רנב; רד״ק על אתר.
אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם – כלומר אנכי הייתי בועל בהםא לשעבר והם בגדו עכשיו.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״להם״.
לא, החזיקי – בסגול הה״א תחת פתח כי הוא מקור וכן שכל אדם האריך אפו (משלי י״ט:י״א).
בעלתי בם – כלומר אע״פ שבעלתי בם והייתי להם לאלהים המה הפרו את בריתי ותרגם יונתן ואנא אתרעיתי בהון.
ואדוני אבי ז״ל פירש כי כל לשון בעילה שהוא קשור בבי״ת הוא לשון גנאי ופירש בעלתי כמו בחלתי ענינו קצתי כמו וגם נפשם בחלה בי (זכריה י״א:ח׳).
בעלתי בם – ואם אנכי בעלתי בם כלומר שאף על פי שהפרו הם בריתי לא עזבתים לגמרי, כמ״ש ואף גם זאת וגו׳ (ויקרא כ״ו:מ״ד), וכתיב אי זה ספר כריתות וגו׳ (ישעיהו נ׳:א׳).
וזה לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בהם רוצה לומר כשלקחתי אותם להוציאם ממצרים אשר המה הפרו את בריתי והיו עוברים על מצותי, ואומרו ואנכי בעלתי בם פירשו המפרשים שהוא כמו בחלתי בחי״ת שענינו קצתי בם, ולי נראה שהוא כפשוטו יאמר כי המה הפרו את בריתי עם היות שאני בעלתי בם לקחת אותם לי לעם והוא מלשון כי בועליך עושיך (ישעיה נד, ה).
ביום החזיקי – בספר ה׳ כ״י החזיקי ובס״א הה״א בסגול והחי״ת בחטף סגול וכן כתב רד״ק עוד מצאתי שהספרים מתחלפים יש מהן בטעם מלעיל בזי״ן וברוב מדוייקים מלרע.
הפרו – הפ״א בצירי לא בקמץ וזהו חד מן ד׳ הפרו במסורת.
החזיקי – ענין אחיזה.
הפרו – ענין ביטול.
בעלתי – ענין אדון כמו אם בעליו עמו (שמות כ״ב:י״ד).
לא כברית – לא יהיה כמו הברית אשר כרתי עם אבותם וכו׳.
אשר המה – הברית ההוא הפרו הם.
ואנכי – אבל אנכי לא הפרתי כי הייתי להם לאדון להושיעם מכף האויב.
בעלתי בם – עיין למעלה ג׳:י״ד.
החזיקי בידם – להקימם מנפילתם כמו ואין מחזיק בידה מכל בנים גדלה (ישעיהו נ״א י״ח).
בעלתי בם – עי׳ למעלה (ג׳ י״ד).
לא כברית אשר כרתי את אבותם שאז לא היו עדיין מוכנים אל השלמות והתקון, כי זה היה ביום החזיקי בידים להוציאם מארץ מצרים שהחזקתים בידם בחוזק רב ובכח להוציאם קודם הזמן, כי לא היו ראוים אז רק שהוצרכתי להוציאם כדי שלא יתקלקלו לגמרי, אשר המה הפרו את בריתי שאחר שהיה טבעם עוד מוכן אל הרע והיתה הבחירה בידם והיה הברית על תנאי המה הפרו אותו בשבטלו את התנאי, ואנכי בעלתי בם בעל כרחם.
לא כברית וגו׳ – ששלותם היתה תלויה במעשיהם, רק ברית חדשה להיטיב עמהם לעולם, ועל ידי זה אביאם לעשות כרצוני (למטה ל״ב:מ׳-מ״א).
בעלתי בם – נהגתי עמהם כאדון עם עבדו (עיין מה שכתבתי למעלה ג׳:י״ד).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לב) כִּ֣י זֹ֣את הַבְּרִ֡ית אֲשֶׁ֣ר אֶכְרֹת֩ אֶת⁠־בֵּ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל אַחֲרֵ֨י הַיָּמִ֤ים הָהֵם֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ נָתַ֤תִּי אֶת⁠־תּֽוֹרָתִי֙ בְּקִרְבָּ֔ם וְעַל⁠־לִבָּ֖ם אֶכְתְּבֶ֑נָּהא וְהָיִ֤יתִי לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ⁠־לִ֥י לְעָֽם׃
"But this is the covenant that I will make with the house of Israel after those days,⁠" says Hashem, "I will put My law in their inward parts, and in their heart I will write it; and I will be their God, and they shall be My people.
א. אֶכְתְּבֶ֑נָּה =ק (בשווא)
• ל=אֶכְתֲּבֶ֑נָּה (בחטף פתח) וכן בן⁠־נפתלי (בחילוף המובא ברד״ק ומ״ש)
• בן⁠־אשר (ברד״ק ומ״ש) ורוב הדפוסים וקורן=אֶכְתֳּבֶ֑נָּה (בחטף קמץ)
• הערת ברויאר (החילוף חסר בליפשיץ ואינו מוזכר אצל ברויאר)
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
אֲרֵי דֵין קְיָמָא דְאַגְזַר עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל בָּתַר יוֹמַיָא הָאִינוּן אֲמַר יְיָ אֶתֵּן יַת אוֹרַיְתִי בִּמְעֵיהוֹן וְעַל לִבְּהוֹן אֶכְתְּבִינָא וֶאֱהֶוֵי לְהוֹן לֶאֱלָהּ וְאִינוּן יְהוֹן קָדָמַי לְעַם.
זאת – מבואר הוא.
אכתבנה – בקמץ חטף התי״ו לבן אשר ולבן נפתלי בשוא ופתח.
כי זאת הברית אשר אכרות רוצה לומר אלא זאת הברית אשר אכרות אתם שאחרי גאולתם וקבוצם אתן תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה רוצה לומר אותה תורה שנתתי להם בימים הראשונים על ידי משה בסיני שהיו הם מפרים אותה עתה אכתבנה על לבם באופן שלא תהיה בפיהם מצות אנשים מלומדה ולבם רחוק ממנה, אבל תהיה התורה היא כתובה על לבם בעט ברזל וכצפורן שמיר, והענין שיראו כ״כ מהנפלאות שאעשה לעיניהם שיתבטל יצרם הרע ויכנעו לעבוד אותי באמת ובתמים ועל זה אמר והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם רוצה לומר שלא יבואו עוד להסתר פנים והסתלקות השכינה אבל תמיד אהיה לאלהים משגיח בהם ושוכן בתוכם והמה יהיו לי לעם שומרי מצותי והותרה בזה השאלה החמישית.
אכתבנה – בקמץ חטף התי״ו לב״א ולב״נ בשוא ופתח כן היא בחילופים וכ״כ רד״ק בפי׳ ובשרשים ותמהני שבכמה ספרים התי״ו נקודה בשוא ופתח כב״נ דלא סמכינן עליה.
אחרי הימים ההם – אחר שישובו מן הגולה.
נתתי – עבר במקום עתיד ר״ל אתן תורתי בקרבם כלומר אטה לבם לקיים את התורה.
ועל לבם אכתבנה – ר״ל לא תשכח מלבם כאלו היתה חקוקה שמה.
והייתי וכו׳ והמה וכו׳ – ר״ל כמוני כמוהם לא תופר הברית ההיא כי אני אהיה להם לאלהים להושיעם ולהצילם והמה יהיו לי לעם להאמין בי ולשמור מצותי.
כי זאת הברית – זאת תהיה הברית. כלומר: לא יקרה שיָפֵרו אותה כמו שעשו, כי אתן תורתי בקרבם וגו׳, כטעם: ומל ה׳ אלהיך את לבבך {דברים ל׳:ו׳}.
והנה אמר: תורתי – לא תורה חדשה. והנה זה לא נתקיים עדיין,⁠א כי לא נתקנו בני אדם, ואין התורה כתובה על לבם עד שלא יהיו ביניהם רעים וחטאים.⁠1
1. שד״ל מתפלמס כאן עם הפרשנות הנוצרית, והשוו שד״ל ירמיהו ל״א:ל״ה, והשוו אברבנאל.
א. בכ״י קולומביה מופיע (במקום ״והנה זה לא נתקיים עדיין״): ״והנה המשיח לא בא״.
כי זאת הברית וכו׳ נתתי את תורתי בקרבם – שיקיימו תורתי מצד הערת השכל עד שתהיה כדבר טבעי להם הנמצא בקרבם, ועל לבם אכתבנה שלא תצטרך להכתב על הספר ובדיו כי תהיה כתובה על לבם, שהלב מצייר כח הבחירה והממשלה אשר בנפש שלא תתעורר אצלם בחירה הפך התורה, כי לבם יהיה מלא מחקי התורה הטבועה בלבם, והייתי להם לאלהים תחלה ואח״כ והמה יהיו לי לעם שדבקות האלהות עמהם לא תהיה נתלה עוד ממעשיהם ע״י אתערותא דלמטה, אחר שלא יצוייר כלל שיבחרו ברע, רק תתעורר מלמעלה מצד חסדי ה׳ אשר לא יופסק בשום אופן,
ג. לא יצוייר שיתעו מני דרך מחסרון המורים והמלמדים, או מורים מתעים, כי
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לג) וְלֹ֧א יְלַמְּד֣וּ ע֗וֹד אִ֣ישׁ אֶת⁠־רֵעֵ֜הוּ וְאִ֤ישׁ אֶת⁠־אָחִיו֙ לֵאמֹ֔ר דְּע֖וּ אֶת⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ כִּֽי⁠־כוּלָּם֩ יֵדְע֨וּ אוֹתִ֜י לְמִקְּטַנָּ֤םא וְעַד⁠־גְּדוֹלָם֙ נְאֻם⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ כִּ֤י אֶסְלַח֙ לַֽעֲוֺנָ֔ם וּלְחַטָּאתָ֖ם לֹ֥א אֶזְכָּר⁠־עֽוֹד׃
And they shall no longer teach every man his neighbor, and every man his brother, saying, 'Know Hashem'; for they shall all know Me, from the least of them to the greatest of them,⁠" says Hashem, "for I will forgive their iniquity, and their sin I will no longer remember.⁠"
א. לְמִקְּטַנָּ֤ם =ק ובדפוסים
• ל=לְמִקְטַנָּ֤ם (חסר דגש!)
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְלָא יֵילְפוּן עוֹד גְבַר יַת חַבְרֵיהּ וּגְבַר יַת אֲחוֹהִי לְמֵימַר דְעוּ לְמִדְחַל מִן קֳדָם יְיָ אֲרֵי כוּלְהוֹן יֵילְפוּן לְמִדַע דַחַלְתִּי לְמִזְעֵירְהוֹן וְעַד רַבְּהוֹן אֲמַר יְיָ אֲרֵי אֶשְׁבּוֹק לְחוֹבֵיהוֹן וַחֲטָאֵיהוֹן לָא יִדְכְּרוּן עוֹד.
ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו וגו׳ – ואמר וכל בניך למודי ה׳, בעולם הזה ישראל לומדים תורה מב״ו לפיכך משכחין אותה שנתנה על ידי משה שהיה בשר ודם, וכשם שב״ו עובר אף למודו עובר שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל לומדים אלא מפיו וכשם שהקב״ה חי וקיים לעולם אף למודו מה שישראל לומדים ממנו אינם שוכחים לעולם שנאמר וירשו בית יעקב את מורשיהם ואין מורשיהם אלא תורה שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה.
ולא ילמדו – אינו אומר שיהיו כולם שוים בחכמה כי זה אי אפשר כל שכן שיהיו הקטנים חכמים כגדולים כמו שאמר למקטנם ועד גדולם אלא פירוש לדעת את י״י כלומר ליראה אותו וללכת בדרכיו כמו שפירשנו הלא היא הדעת אותי נאם י״י (ירמיהו כ״ב:ט״ז).
כולם – בוי״ו עם הדגש.
כי אסלח לעונם – שעברו בעודם בגלות ואתן להם לב חדש שידעו אותי.
אמנם אומרו ולא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר וכו׳ הוא זר מאד שיבאו בני אדם כולם לידיעת הדברים האלהיים בלי לימוד ושישתוו בידיעה ובחכמה הקטנים עם הגדולים, ומה שראוי שיאמר בזה הוא שהדברים המוטבעים בנו ביצירה השכלית אינם צריכים לימוד כי הטבע ילמדם מבלי מלאכה והקטנים המתחילים בה ידעו אותה כגדולים המובהקים בידיעה, כאילו תאמר המושכלות הראשונות שאינם צריכות אל לימוד וישתוו בידיעתם הקטנים עם הגדולים אבל הדברים המלאכותיים והנקים מכח הטענות וההקשים הם אשר יצטרכו ללמוד, ולכן אמר שתהיה בזמן הגאולה יראת השם וההכנעות לפניו כ״כ תקועה בלבות האנשים עד שלא יצטרכו ללמוד אותה איש את רעהו ואיש את אחיו לפי שכולם ידעו הידיעה הזאת ליראה את השם הנכבד מקטנם ועד גדולם כידיעת המושכלות הראשונות שאין השכל מספק בהם דבר, ואמר שלא יעשו זה מפחד העונשים כי הוא יתברך יסלח לחטאתם ועונותיהם לא יזכור עוד אלא לפי שתשקע יראת השם והכרת אלהותו בלבות בני אדם כולם מפני הנפלאות אשר יראו בעיניהם. והותרה בזה השאלה הו׳.
ובילמדנו אמרו (הובא בילקוט שמעוני ישעיה פרק נד רמז תעט) בעולם הזה לומדים תורה מבשר ודם לפיכך משכחים אותה שכמו שב״ו עובר כך תלמודו עובר שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו, אבל לעתיד לבא אין ישראל לומדים אלא מפי הקב״ה שנאמר וכל בניך למודי ה׳, רצו בזה שעתה למוד התורה הוא מלאכותיי ע״י ב״ו ולכן לא יעמוד ימים רבים כי הפעולה תתיחס אל הפועל אותה אבל בזמן הגאולה תהיה למידת התורה ע״ד נס והוא אמרם מפי הקדוש ברוך הוא לכן תתקיים ותעמוד כעמידת הפועל אותה:
כי כולם – בוא״ו עם דגש הלמ״ד בספרים מדוייקים ונמסר עליו לית מלא וכ״כ רד״ק בפי׳ ובמכלול דף ק״ה ואין לחוש לספרים שכתוב כלם בג׳ נקודות.
ולא ילמדו – לא יצטרכו עוד ללמד איש את רעהו ולזרז לאמר דעו את ה׳ כי כולם מעצמם ידעו אותי מן הקטנים עד הגדולים.
כי אסלח וכו׳ – והכל יהיו אם כן טהורים ומנוקים מעון ולכן כולם ישיגו ההשגה ההיא שה׳ הוא האלהים.
דעו את ה׳ – היא דעת דרכיו ללכת בהם. וכטעם: השכל וידוע אותי כי אני ה׳ עושה חסד משפט וצדקה בארץ וגו׳ {ירמיהו ט׳:כ״ג}.⁠א
כי אסלח וגו׳ – כל זה יהיה אחר שאסלח לעונם ואשיבם לארצם.
א. בדומה ביאר שד״ל בראשית י״ח:י״ט. והשוו שד״ל דברים ו׳:ה׳: ״ואין עבודת ה׳ ואהבתו בהתבודדות ובישיבה במדברות, אלא בישיבה עם בני אדם ובעשות עמהם צדקה ומשפט.⁠״
עונם חטאתם – עי׳ ישעיה (א׳ ד׳).
לא ילמדו עוד איש את רעהו לאמר דעו את ה׳ – ולא יצטרכו למלמד דעת,
ד. בל יפחדו שאשמור להם עונותיהם הקודמים, כי אסלח לעונם שעשו במזיד, ולחטאתם השוגגים לא אזכר עוד – עד שעל השוגגים לא יצטרכו סליחה כלל.
ולא ילמדו – לא יצטרכו ללמד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לד) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ נֹתֵ֥ן שֶׁ֙מֶשׁ֙א לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם חֻקֹּ֛ת יָרֵ֥חַ וְכוֹכָבִ֖ים לְא֣וֹר לָ֑יְלָה רֹגַ֤ע הַיָּם֙ וַיֶּהֱמ֣וּ גַלָּ֔יו יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ׃
Thus says Hashem, who gives the sun for a light by day, and the ordinances of the moon and of the stars for a light by night, who stirs up the sea, so that the waves of it roar; Hashem of Hosts is His name,
א. שֶׁ֙מֶשׁ֙ כתר ארם צובה קיים באופן חלקי מכאן ואילך. הדף קרוע בחלקו, והכתר שלם לגמרי רק החל מתיבת ה׳ ב״וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה׳״ (ל״ב כ״ה); היסוד לתיבות ולפסוקים החסרים בדף הקרוע בחלקו הוא כתי״ל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ דִיהַב שִׁמְשָׁא לְאַנְהָרָא בִּימָמָא נְזַף בְּיַמָא וְהָמָן גַלוֹהִי יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵיהּ.
לאור – איאקלארזי״ר בלעז, וכן ת״י לאנהרא.
רוגע הים – מנידו ומרתיחו ונעשה קמטים קמטים כמו עורי רגע (איוב ז׳:ה׳).
to illuminate (esclarzir in Provencal or eclaircir in Old French, eclairer in Modern French), to brighten, and so did Jonathan render: לְאַנְהָרָא, to illuminate.
Who stirs up the sea He breaks the sea, moves it and "boils" it, and it becomes wrinkles. Cf. "my skin became wrinkled (רָגַע)" (Iyyov 7:5).
רוגע הים – ת״י דדנזיף בימא, כלומר גוערא בים ויהמו גליו.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994 חסרה מלת: ״גוער״.
כה אמר י״י נותן שמש לאור יום – זכר אלה הדברים שהם קיימים לא נשתנו מאשר היו מקדם ולא ישתנו כן זרע ישראל לא ישתנה מעת שובם מגלות זה מהיות גוי עובד אלהים כל ימי עד ואמר בירח וכוכבים חקות רוצה לומר חקי מהלכם שהיא חכמה נפלאה ולא ישיגנה האדם על בוריה וכן אמר הידעת חקות שמים (איוב ל״ח:ל״ג) וטעם נותן על שמש ועל חקות ירח כאילו אמר ונותן חקות ירח וכוכבים לאור לילה.
רוגע הים ויהמו גליו – רוגע כמו בוקע וכן עורי רגע (איוב ז׳:ה׳). אבל הוא פעל עומד וזה פעל יוצא ופירש שבקע הים לבני ישראל אע״פ שהמו גליו הוא השקיטם ונצבו מי הים כחומה מימינם ומשמאלם ועברו ישראל.
י״י צבאות שמו – שהוא אדון צבאות מעלה ומטה ובידו הכל, וי״ו ויהמו כוי״ו וירד מעשות העולה וכל הדומים לו שפירשנו אחר שירד כן פירוש זה אחר שהמו.
כה אמר ה׳ נותן שמש לאור יומם וגו׳ עד סוף הנבואה. כתבו המפרשים שהפרשה הזאת אמר להבטיח ישראל על גאולתם, ושזכר הים לפי שהקב״ה בטל חק הים בקריעת ים סוף, ויקשה להם למה לא זכר מופת אחר ומה לים עם השמש, ויותר נראה לפרש שרצה לומר שלא יתיאשו מהגאולה עם כל תוקף הצרות ורבוייה כי הנה יקרה להם כמו שיקרה לשמש המאיר לארץ ביום ובלילה יחשך אורו ויהיה בחשך ואפלה ואחר כך השמש יצא על הארץ ויאיר לדרים עליה וכן הירח וכוכבים שיאירו בלילה וביום יסתרו, וכן בענין הים פעמים הולך וסוער ואחר כך ברצות השם קם סערה לדממה, ככה יהיה ענין ישראל שאחרי חושך הגלות ואפלת הצרות יראו אור גדול וכבוד ה׳ עליהם יזרח, ואחרי רעש ים הגלות משבריו וגליו וצרותיו השם יתברך ישים העקוב למישור ושקט ושאנן ואין מחריד, ועל זה אמר כאן כה אמר ה׳ נותן שמש לאור יומם רוצה לומר כי בלילה יחדל אורו וירח וכוכבים לאור לילה כי ביום יסתר אורם רוגע הים ומשקיטו כאשר יהמו גליו, כי רוגע הוא מלשון מרגוע ומנוחה כי הכל מאתו יתברך, כן יהיה ענין ישראל בגלותם שאחרי החושך יבוא אורם ואחרי הסערה ישקטו וינוחו כי לא ישבות זרעם ולא יפסדו בשום צד, ואף על פי שימצא בהם תנועת ההעתק מעליה לשפלות ותנועת השנוי מטוב לרע הנה לא יפול בהם תנועת ההפסד והכליון אם היה שתאמר בו תנועה.
חוקת – ענין דבר קבוע.
רוגע – ענין בקיעה כמו עורי רגע (איוב ז׳:ה׳).
נותן שמש – הנותן את השמש להאיר בכל יום ונותן חוקות ירח וכוכבים להאיר בכל לילה.
רוגע הים – הבוקע הים לפני בני ישראל בצאתם ממצרים.
ויהמו גליו – רצה לומר עם כי גליו היו הומים בקול גדול והיו שואפים והולכים עכ״ז בקעו ולא הלכו הגלים כדרכם.
רוגע – לשון בקיעה, והוא נאמר על קריעת ים סוף (רד״ק). והמליצה לקוחה מישעיה נ״א:ט״ו. ושם הזכיר קודם לכן (פסוק י׳) קריעת ים סוף לעבור גאולים.
וגם זו ראיה כי נכתבו נבואות חלק שני של ישעיה קודם דור הגלות, ואין צריך לומר קודם דור גאולת בבל.⁠א הן אמת כי היה אפשר לומר כי בעל החלק השני מישעיה העתיק מירמיה, אבל הנה ידוע כי ירמיה מצאנוהו תמיד משתמש במליצות זולתו. לא כן ישעיה, לא בחלק הראשון ולא בחלק השני, איננו לוקח מאשר לפניו רק מעט מזער.⁠1
1. השוו שד״ל ירמיהו ל״ג:ג׳.
א. השוו שד״ל ישעיהו מ׳:א׳, שם ציין למאמרו בכרם חמד ז׳.
רוגע – מענין מרגוע מניחו מזעפו.
כה אמר ה׳ מבאר בפרטות שני דברים אלה,
א. שאז לא יהיה להם אפשרות לעשות רע כלל, וכמו שחקי הטבע קבועים בלתי משתנים כן מעשי ישראל לא ישתנו, כאילו מעשיהם טבעיים מוכרחים לעשות טוב לא בחיריים, וז״ש כמו שמה שנותן שמש לאור יומם וחקות ירח וכו׳ שכל אלה חקים טבעיים.
רגע – בוקע לחלקים דקים, וכמהו עורי רגע וימאס (איוב ז׳:ה׳), וממנו שם רֶגַע לחלק מה מן הזמן, וממנו גם הרגיע להוראת מנוחת רגע תוך עבודה קשה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לה) אִם⁠־יָמֻ֜שׁוּ הַחֻקִּ֥ים הָאֵ֛לֶּה מִלְּפָנַ֖י נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ גַּם֩ זֶ֨רַע יִשְׂרָאֵ֜ל יִשְׁבְּת֗וּ מִהְי֥וֹתא גּ֛וֹי לְפָנַ֖י כׇּל⁠־הַיָּמִֽים׃
"If these ordinances depart from before Me,⁠" says Hashem, "then the seed of Israel also shall cease from being a nation before Me forever.⁠"
א. מִהְי֥וֹת =א (אין געיה)
• ל=מִֽהְי֥וֹת (געיה)
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כְּמָה דְלֵית אֶפְשַׁר דִיעִידוּן קְיָמַיָא הָאִלֵין מִן קָדָמַי אֲמַר יְיָ אַף זַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל לָא יִבַטְלוּן מִלְמֶהֱוֵי עַם מְשַׁמֵשׁ קָדָמַי כָּל יוֹמַיָא.
ימושו – כמו לא ימיש.
depart "He would not move away (יָמִיש)" (Shemot 13:22).
אם ימשו החקים – על שמש וירח וכוכבים אמר שלא ימוש חקם לא על בקיעת הים כלומר כמו שלא ימושו החקים האלה כן לא ימושו ישראל ולא ישבתו מהיות גוי לפני כלומר עובדים לפני כל הימים ופירוש מלפני שאני מעמידם בחקותיהם ולא זכר רוגע להמשילו לעמידת ישראל וקיומה שהרי אותה הבקיעה לא עמדה אלא וישב הים לפנות בקר לאיתנו (שמות י״ד:כ״ז) אבל זכר אותו לומר מי שבטל חק הים בעבור ישראל ועשה דבר חדש בעבורם הוא יעשה זה החדוש עוד שיברא להם לב חדש ליראה אותו כל הימים (דברים ד׳:י׳) ויבטל בעבורם טבע היצירה שנאמר עליו כי יצר לב האדם רע מנעוריו (בראשית ח׳:כ״א) ואחר שהמשיל קיום ישראל על דרך האמת לחקות השמים המשיל אהבתם למדידת שמים למעלה ולחקירת מוסדי ארץ מלמטה לבני אדם כמו שאי אפשר לזה כן אי אפשר הפרד האל מישראל שימאס אותם.
(לה-לו) אם ימשו החקים האלה – זה הקש תנאי מתדבק מחובר משתי התחייבות והכונה בו שנלמוד מזה שתי שוללות כל עת שנשנה נגוד הקודם ויולד נגוד הנמשך, וידוע שזה לא יצדק רק בהיות הקודם והנמשך שוים במשא, וזה הולך על דרך מה שכתב בתורה אשר אם יוכל איש למנות את עפר הארץ (בראשית י״ג:ט״ז), ושם בארתיו, וכן אם ימדו השמים מלמעלה וגו׳.
כי כמו שלא נפסד השמש והירח והככבים בזמן החושך ויבוא אחריו אור, וכן לא ימיש חוקיהם כי תמיד יבא המרגוע אחר ההמיה כן זרע ישראל לא ישבות מהיות גוי כי אחרי הגלות יבאו לגאולה ויהיו גוי אחד בארץ למעלתם.
ימושו – ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב).
ישבתו – ענין ביטול.
אם ימושו החוקים – אם חוקות השמש והירח יסורו מלפני לבל יאיר כי אם בזמנו הקבוע לו אז גם זרע ישראל ישבתו וכו׳ ור״ל כמו שהחוקים האלה לא ימושו כן זרע ישראל לא ישבתו.
מהיות גוי לפני – לבלי היות לפני גוי ר״ל עם מיוחד.
כל הימים – ר״ל כל הימים ישבתו וכו׳ כמו החוקים האלה כלומר כמו שהם לא ימושו כן וכו׳.
מלפני – מהיות לפני, שאני הוא המקיים אותם.
מהיות גוי לפני – חביב לי, ואני מקיימו, כמו: לו ישמעאל יחיה לפניך {בראשית י״ז:י״ח}.
והתבונן כי אחר שהזכיר הברית החדשה סמך מיד ההבטחה שלא יחליף אותנו באומה אחרת.⁠1
1. השוו שד״ל ירמיהו ל״א:ל״ב.
אם ימשו החקים האלה מלפני שהם טבעיים קבועים לנצח, כן גם זרע ישראל לא ישבתו מהיות גוי לפני שלא תשתנה בחירתם מלהיות גוי קדוש עומד לפני.
לפני – תחת השגחתי (יחיה לפניך, סוף פרשת לך לך).
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לו) כֹּ֣ה׀ אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ אִם⁠־יִמַּ֤דּוּ שָׁמַ֙יִם֙ מִלְמַ֔עְלָה וְיֵחָקְר֥וּ מוֹסְדֵי⁠־אֶ֖רֶץא לְמָ֑טָּה גַּם⁠־אֲנִ֞י אֶמְאַ֨ס בְּכׇל⁠־זֶ֧רַע יִשְׂרָאֵ֛ל עַֽל⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃
Thus says Hashem, "If heaven above can be measured, and the foundations of the earth searched out beneath, then I will also cast off all the seed of Israel for all that they have done,⁠" says Hashem.
א. מוֹסְדֵי⁠־אֶ֖רֶץ =א (אין געיה)
• ל=מֽוֹסְדֵי⁠־אֶ֖רֶץ (געיה)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ כְּמָה דְלֵית אֶפְשַׁר דִידַע אֱנַשׁ מִשְׁחַת שְׁמַיָא מִלְעֵילָא וְאַף לָא לְמִבְדַק יְסוֹדֵי אַרְעָא מִלְרַע אַף מֵימְרִי לָא יְרַחֵיק בְּכָל זַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל עַל כָּל דַעֲבָדוּ קָדָמַי אֲמַר יְיָ.
אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה – דברים אלה נאמרו רק על-פי יכולת בני האדם, ואולם לגבי מה שביכולתו הוא, הרי הכול תחת ידו, לא נעלם ממנו [לא] קטן ולא גדול, וכבר אמר על עצמו שהוא יודע אותם, כידיעתנו אנו במה שנוגע לדברים הנשקלים, המוכלים, הנמדדים, כפי שנאמר: ״מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים״ (ישעיהו מ׳:י״ב).⁠1
1. השווה: ת״י על אתר, המוסיף בתרגומו את המילה: ״אנש״.
אם ימדו שמים – כמה גובהם.
גם אני אמאס – בישראל כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו.
If the heavens... will be measured How much is their altitude.
I too will reject... Israel That is to say that just as they can neither be measured nor fathomed so will Israel not be rejected because of all that they sinned.
כה אמר י״י אם ימדו שמים וגו׳ – וזכר המדידה לשמים לפי שהם נטוים ויתכן בהם ענין ענין המדידה וזכר בארץ מוסדי שהיא תחתונה כיסוד לבנין וכן אמר בפ׳ אחר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים (ישעיהו מ״ח:י״ג).
על כל אשר עשו – כלומר על כל עונות שעשו לא ימאסם בעבור זה כי יסלח לעונם כמו שאמר למעלה ועל זה אמר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לה]

ואמנם אומרו אח״ז כה אמר ה׳ אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדות הארץ מלמטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל יראה שאין בו צורך ושהוא כפל דברים, גם יראה שאין ענין המשל מתוקן כראוי כי איך ידמה מדת השמים וחקירת מוסדי הארץ לענין המיאוס בכל זרע ישראל, גם אומרו השמים מלמעלה והארץ מלמטה היא ביאור בלתי הכרחי הלא ידענו שהשמים הם מלמעלה והארץ היא למטה. והנ״ל בזה הוא שהנביא עשה בקיום ישראל דמוי אחר ובבחינה אחרת והוא כי כמו שלא תפול המדה על גובה השמים כי הנה החקירה האנושית התבאר בחכמה שתגיע עד קערורית הגלגל הח׳ אבל א״א שתגיע לקערורית הגלגל הט׳ לדעת כמה הוא עוביו וגובהו, וכן א״א שימוד האדם עובי הארץ ואמר זה על הנקודה אשר מצבה באמצע כדור הארץ שאותה הנקודה הוא המרכז והיסוד האמיתי לא כדור הארץ בכללה וכמו שאמר עליו תולה ארץ על בלימה (איוב כו, ז) כי מפני שהנקודה ההיא בלתי מתחלקת קראה בלימה רוצה לומר בלי מהות וכמות, ויאמר כי כמו שא״א שתפול המדה והמספר בשתי הקצוות האלה שהם האחד לצד מעלה שהוא המקיף ואחד לצד מטה שהוא המרכז ככה בשום צד לא יספרו עונותיהם של ישראל לפניו יתברך באופן שמפניהם יהיו נמאסים לפניו, ולפי שכל העונות נכללו בשני סוגים סוג העוונות שהם בין אדם למקום שהם כלפי מעלה לכן אמר כנגדם אם ימדו שמים מלמעלה, וסוג העוונות שבין אדם לחבירו וכנגדם אמר ויחקרו מוסדי הארץ למטה, והמאמרים האלה כולם כחם כח הקש תנאי מתדבק אם ימושו החוקים האלה מלפני גם זרע ישראל ישבתו אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס, ונשנה סתירת הקודם ויוליד סתירת הנמשך רוצה לומר אבל לא ימושו החקים האלה א״כ גם זרע ישראל לא ישבותו וכן לא ימדו שמים מלמעלה א״כ גם אני לא אמאס.
אם ימדו – בס״א כ״י הטעם בדל״ת ובשאר ספרים במ״ם.
מוסדי – מלשון יסוד והוא מרכז כדור הארצי.
על כל – בעבור כל.
אם ימדו – אם יהיה נמדד גובה השמים אשר הוא ממעל ואם יהיה נחקר במדידה עומק יסוד הארץ אשר היא מלמטה אז גם אני אמאס בכל זרע ישראל בעבור כל הפשעים אשר עשו ור״ל כמו שא״א למדוד גובה השמים ולחקור במדידה עומק יסוד הארץ כן לא אמאס בישראל בעבור פשעם.
ויחקרו – שרש חקר נאמר על הדרישה, והושאל על הידיעה בצמצום, כמו: כי לא יֵחָקֵר כי רבו מארבה (ירמיהו מ״ו:כ״ג), ומזה מליצת: אין חקר {ישעיהו מ׳:כ״ח ועוד}.
ודון יצחק פירש: מוסדי על המרכז, ואי אפשר לבני אדם לדעת מה במרכז הארץ.
ולדעתי: גם ירמיה וגם כל אנשי דורו היו יודעים שאין לארץ יסודות, ושהיא תלויה על בלימה (איוב כ״ו:ז׳). ודרך מליצת השיר אמר: ויחקרו מוסדי ארץ שאין להם מציאות, ועיין מה שכתבתי בישעיה מ׳:כ״א. ויתכן גם כן שיהיה מוסדי כמשמעו, ולומר: כי הנביא דבר לפי מחשבת הדורות ההם.
כה אמר ה׳ (ענין ב׳) כמו שהם לא ישתנו במעשיהם, כן אני לא אשתנה למאס אותם ע״י עונותיהם הקודמים, כי אהבתי אותם אין לה תכלית בכמות כמו שלא ימדו שמים מלמעלה מצד שאין להם שיעור, וכן אין לה חקר להשיג אותה ע״פ החקירה מדוע אני אוהב אותם כמו שלא יחקרו מוסדי ארץ למטה – שהם הגם שימדו בכמות לא יושג עניניהם ודבר שאין לו תכלית בכמות לא יבוטל מפני עונות שי״ל תכלית, וכן דבר שאין לו חקר וטעם כדבר סגוליי א״א שיבטל, כי דבר שי״ל טעם יבטל עת יבטל הטעם והסבה שגורם את הדבר, לא כן דבר סגוליי, וא״כ א״א שאמאס אותם על עונותיהם הקודמים, וז״ש כן גם אני אמאס וכו׳ על כל אשר עשו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(לז) הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים [בָּאִ֖ים] נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑א וְנִבְנְתָ֤ה הָעִיר֙ לַיהֹוָ֔הי״י֔ב מִמִּגְדַּ֥ל חֲנַנְאֵ֖ל שַׁ֥עַר הַפִּנָּֽה׃
"Behold, the days come,⁠" says Hashem, "that the city shall be built to Hashem from the tower of Hananel to the gate of the corner.
א. יָמִ֥ים [בָּאִ֖ים] נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ =לק ובדפוסים
• א=הִנֵּ֛ה יָמִ֥ים [] יְהֹוָֽהי״יֽ (חסר ניקוד ברווח המיועד ל״קרי ולא כתיב״)
• הערת ברויאר
• קורן, ברויאר, סימנים, מכון ממרא
ב. לַיהֹוָ֔הי״י֔ =א (אין געיה)
• ל=לַֽיהֹוָ֔הי״י֔ (געיה)
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא יוֹמַיָא אָתָן אֲמַר יְיָ וְתִתְבְּנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם קֳדָם יְיָ מִמִגְדַל פִּקוּס וְעַד תְּרַע זִוְיָתָא.
הנה ימים – באים קרי ולא כתיב.
ונבנתה העיר – ר״ל ירושלם.
לי״י – שתהיה כל ימיה עוד לי״י ולא תחרב עוד ואמר שתרחב העיר ממה שהיתה ונתן גבול הרחבתה.
ממגדל חננאל עד שער הפנה – ר״ל עד שער הפנים וכן אמר בנבואת זכריה עד שער הפנים (זכריה י״ד:י׳) וזכר גם כן שם ומגדל חננאל וחננאל שם ידוע אצלם.
ויונתן תרגם: פקוס.
ואמנם אומרו אח״ז הנה ימים באים נאם ה׳ ונבנתה העיר ממגדל חננאל וגומר, הוא יעוד על ירושלם שיהיה ישובה כפילה ומכופלת ממה שהיתה בראשונה, ואמר ונבנתה העיר לה׳ להגיד שלא תיוחד ירושלם לחלק יהודה ובנימין כמו שהיה בבית ראשון ולא לשבט אחר בייחוד אבל תבנה לה׳ וכמו שיתבאר בדברי יחזקאל שתהיה ירושלם תרומה לה׳ מן הארץ, ושתתרחב ממגדל חננאל שהוא הקצה האחד עד שער הפנה שהוא הקצה האחר וכן אמר אחריה בנבואתו עד שער הפנים.
ימים – באים ק׳ ולא כתיב נדרים פרק אין בין המודר ומסורת ריש ס׳ אלה הדברים ומלאו דבר סתום הוא לנו לומר כי לעתים רחוקות ולימים רבים זאת הבשורה וכאשר נקרא באים קרב הקץ וקרבה הבשורה כך מצאתי בסדר י׳ דברים נקרים ולא נכתבים ופירושם ומלתם.
ממגדל חננאל שער הפנה – בכמה ספרים קדמונים כ״י וגם בדפוס ישן כן כתוב בלא מלת עד ואין זו גירסא רד״ק שכן כתב עד שער הפנה ר״ל עד שער הפנים וכן אמר בנבואת זכריה עד שער הפנים סי׳ י״ד וזכר גם כן שם ומגדל חננאל עכ״ל. וכן הוא בתרגום ובפי׳ הרי״א ותמיהא לי מילתא טובא וכגון דא ודאי צריכא עיונא ודקדוקא ובתר הכי אשכחנא נמי בספרים דר׳ מנחם די לונזאנו מדפוס בומבירגו שנת ש״נ דעבר עליה קולמוס וכדאי הוא אותו זקן לסמוך עליו דודאי דק ואשכח הכי בספרי דוקני.
שער הפנה – שער העומד בזוית.
ונבנתה העיר – ר״ל ירושלים תתרחב ממה שהיתה ותהיה בנויה להיות קודש לה׳ ממגדל חננאל עד שער הפנה וזהו הרוחב מצפון לדרום.
ונבנתה – תשוב ותבנה בעת הגאולה.
העיר לה׳ – תבנה ותהיה קדושה לה׳. כלומר (כאמור בסוף הענין): קדש לה׳ לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם {ירמיהו ל״א:ל״ז}.⁠א
ממגדל חננאל וגו׳ – נראה שהכוונה שתתרחב, וכיוצא בזה בזכריה י״ד:י׳, ושם נזכר גם כן: מגדל חננאל ושער הפִנִים. ומגדל חננאל נזכר גם בנחמיה ג׳:א׳ וי״ב:ל״ט, ויותר מזה לא ידענו על אודות המקומות האלה.
ויונתן תרגם: מגדל חננאל – מגדל פקוס.
ואמר ק׳ ב׳ מיכאעליס: כי אולי היא מלה רומית pecus, כי מנחמיה נראה שהיה קרוב לשער הצאן {נחמיה ג׳:א׳, י״ב:ל״ט}.
א. במהדורה קמא (כ״י לוצקי 675א, קולומביה) מופיע כאן ביאור חילופי שהועבר עליו קולמוס: ״העיר לה׳ – נראה לי: העיר שהיא לה׳, כלומר: עיר ה׳.⁠״
ונבנתה העיר לה׳ שלא תהיה עוד לחלק יהודה ובנימין רק לה׳ כמ״ש ביחזקאל שתהיה תרומת ה׳ מן הארץ, ותהיה קדש לה׳.
לה׳ – לעיר בחירתו.
ממגדל חננאל וגו׳ – נראה שכל מקומות אלו היו מיושבים מקודם, ובימי הנביא היו חרבים.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(לח) וְיָצָ֨א ע֜וֹד [קָ֤ו] (קוה)א הַמִּדָּה֙ נֶגְדּ֔וֹ עַ֖ל גִּבְעַ֣ת גָּרֵ֑ב וְנָסַ֖ב גֹּעָֽתָה׃
The measuring line shall go out further straight onward to the hill Gareb, and shall turn about to Goah.
א. [קָ֤ו] (קוה) =ל,ק ובדפוסים
• א-כתיב=קָ֤וְה (בשוא!)
• הערת ברויאר
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״לעודהכל
וִיהֵי נָפֵיק עוֹד חוּט מְשַׁח בִּנְיָנָא לְקִבְלָא עַד מְטֵי לְגִבְעֲתָא דִסְמִיכָא לְגָרֵב וִיהֵי מִסְתְּחַר לִבְרֵיכַת עִיגְלָה.
ויצא עוד קו המדה – כתוב קוה בה״א כי נמצא זה השם בלשון נקבה כמו תקות חוט השני (יהושע ב׳:י״ח). וקרי קו על הרוב.
גרב וגעתה – שמות למקומות ידועים אצלם בירושלם או סמוך לה.
וכן תתרחב גבול ירושלם מן קו המדה נגדו עד גבעת גרב ונסב געתה והם שמות למקומות מרעה הצאן הסמוכים לשם כי תתרחב עריהם.
קוה – קו ק׳ והקו״ף בפתח בספרים מדוייקים כ״י ודפוסים ישנים.
על גבעת גרב – זהו א׳ מן אותם הכתובים על וסבירים עד וסימן מסרתי בנחמיה י״ב.
קו המדה – חבל המיוחד למדוד בו.
על גבעת גרב – עד גבעת גרב וכן וירכתו על צידון (בראשית מ״ט:י״ג).
ונסב – מלשון סבוב.
ויצא עוד – רצה לומר נגד כל הרוחב ההוא יצא עוד קו המדה למדוד ארכו עד גבעת גרב ויסבב גועתה והם שמות מקומות.
ויצא עוד וגו׳ – קו מדת העיר ימשך עוד משם והלאה, נגדו בקו ישר.
גָרֵב וְגֹעָתָה – לא ידענו מהם דבר. ודעת סימוניס כי גרב נקרא כן על שם שהיו המצורעים משולחים שם, מלשון בגרב ובחרס {דברים כ״ח:כ״ז}, ובלשון סורי: גַרְבָא – צרעת.
ויונתן תרגם: גֹעָתָה – ברכת עגלא, נראה שכן היה נקרא בזמנו, ושהיה מקום בריכת מים להשקות הבהמות, ונקרא גֹעָה על שם געיית הבהמות.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להכל
 
(לט) וְכׇל⁠־הָעֵ֣מֶק הַפְּגָרִ֣ים ׀ וְהַדֶּ֡שֶׁן וְכׇֽל⁠־[הַשְּׁדֵמוֹת֩] (השרמות) עַד⁠־נַ֨חַל קִדְר֜וֹן עַד⁠־פִּנַּ֨ת שַׁ֤עַר הַסּוּסִים֙ מִזְרָ֔חָה קֹ֖דֶשׁ לַיהֹוָ֑הי״י֑ לֹא⁠־יִנָּתֵ֧שׁא וְֽלֹא⁠־יֵהָרֵ֛ס ע֖וֹד לְעוֹלָֽם׃
The whole valley of the dead bodies and of the ashes, and all the fields to the brook Kidron, to the corner of the horse gate toward the east, shall be holy to Hashem; it shall not be plucked up, nor thrown down any more forever.⁠"
א. לֹא⁠־יִנָּתֵ֧שׁ =א (אין געיה)
• ל=לֹֽא⁠־יִנָּתֵ֧שׁ (געיה)
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משהעודהכל
וְכָל מֵישְׁרָא אֲתַר דִנְפָלוּ תַמָן פִּגְרֵי מַשִׁרְיַת אַתּוּרָאָה וְכָל אֲרִיתָא עַד נַחְלָא דְקִידְרוֹן עַד זָוִית תְּרַע בֵּית רֵיסָא דְמַלְכָּא מַדִינְחָא קוּדְשָׁא קֳדָם יְיָ לָא יִתְעַקֵר וְלָא יִתְפַּגֵר עוֹד לַעֲלָם.
העמק הפגרים – עמק שנפלו שם פגרי מחנה סנחריב.
והדשן – מקום שפך הדשן שהיה חוץ לירושלים יוסיפו על העיר ויכניסו כל זה לתוך חומותיה ונבואה זו עתידה לבא.
השדמות – קנפני״א בלעז.
valley of the dead bodies The valley where the bodies of the camp of Sennacherib fell.
and the ash The place where the ashes are poured out, which was outside Jerusalem, they will add to the city and include all this within its walls. Now this prophecy relates to the future, to the final redemption, since it did not take place in the time of the Second Temple.
the fields (Kanpanjje in Old French) (campagne in Modern French, open country.
וכל העמק הפגרים – ת״י: כל מישרא אתר דנפלו תמן פגרי משריית אתוראה דכתיב ויצא מלאך י״י ויך במחנה אשור (מלכים ב י״ט:ל״ה).
מקום הדשן של פרים הנשרפין בהר הזיתים.
וכל השדמות – כל השדות.
עד פינת שער הסוסים מזרחה – ת״י: עד זוית תרע בית ריסא דמלכא מדינחא.
וכל העמק – פירושו כתרגומו וכל מישרא אתר ... פירוש הדשן מן דשן ושמן (ישעיהו ל׳:כ״ג). ר״ל מחנה אשור שהיו דשנים ורעננים ולפי פשוטו פירוש הדשן מקום שפך הדשן מחוץ לעיר וכל זה יהיה תוספת העיר ומה שתרגם שער הסוסים תרע בית ריסא דמלכא ר״ל מקום מרוצת הסוסים ר״ל שער שהיה יוצא בו המלך עם פרשיו והיה שם דרך שוה למרוצת הסוסים והדרך ההוא היה שיעור ריס שהוא שלשים קנים והקנה שש אמות וזרת.
השדמות – לפי פשוטו השדות ר״ל רוב השדות הסמוכות לעיר עתה יהיו בו בכלל העיר תוך החומה.
קדש לי״י – כמו קדש ישראל לי״י (ירמיהו ב׳:ג׳), כמו שאומר לא ינתש ולא יהרס עוד.
או אומר כי מקצת התוספת הזה יהיה במקדש כי גם הוא ירחיב מקומו כמו שאומר בנבואת יחזקאל לא ינתש ולא יהרס כמו בית ראשון ובית שני שנהרסו וזה בנין העיר ובנין הבית ולא יהרס עוד לעולם.
השרמות – כתוב ברי״ש וקרי בדל״ת.
ויונתן תרגם: אריתא הוא מלשון רז״ל אריתא דדלאי והוא אמת המים שמשקים ממנה השדות.
וכן וכל עמק הפגרים שהוא המישור הקרוב לירושלם, ואולי שהוא עמק יהושפט.
ורש״י פירש העמק שנפלו בו הפגרים בימי סנחריב והדשן הוא כר נרחב דשן ושמן, או הוא מקום ששופכים שם הדשן והשדמות עד נחל קדרון הם השדות הסמוכות לעיר שאז יכנסו כולם בעיר עד פנת שער הסוסים שהוא השער שהיו יוצאים שם הפרשים לרוץ שם את הסוסים שיהיה לצד מזרח בהר הבית קדש לה׳, ולא יבא העיר לחרבן אחר כאשר בא פעמים כי לא ינתש ולא יהרס לעולם וכאילו יעד הנביא שעוונות ישראל לא ימדו ולא יספרו לפניו יתברך אבל ירושלם יצא קוה במדה ותתרחב מאד:
וכל העמק הפגרים – חד מן א״ב מן חד חד מן תרתין תיבותא לא נסבין וא״ו בריש תיבותא ומטעין בהון וסימן נמסר במסרה רבתא.
וכל השרמות – השדמות קרי בדל״ת והוא חד מן ד׳ מלין דכתיבין רי״ש וקריין דל״ת במסורת.
ולא יהרס – הוא״ו בגעיא בס״ס.
הפגרים – ההרוגים.
והדשן – אפר המזבח.
השדמות – מלשון שדה וכן שדמות חשבון (ישעיהו ט״ז:ח׳).
קדרון – כן שם הנחל.
ינתש – ענין עקירה.
יהרס – מלשון הריסה וקלקול.
וכל העמק הפגרים – גם יסבב העמק שנפלו שם פגרי מחנה סנחריב.
והדשן – מקום שפך הדשן שהיה מחוץ לעיר.
וכל השדמות – מקום השדות.
עד נחל קדרון – העומד מהעבר מזה.
עד וכו׳ – עד זוית שער אשר הסוסים באים בו העומד מהעבר מזה ברוחב ההוספה כלפי המזרח.
קדש לה׳ – כל הרוחב והאורך הזה יהיה קדש לה׳ קדוש בקדושת העיר.
לא ינתש – מאז והלאה לא יעקר ולא יהרס עד עולם כי לא יכבשה עוד האויב.
העמק הפגרים והדשן – העמק שהיה נקרא עמק הפגרים.
ויונתן תרגם: שנפל שם פגרים {מלכים ב י״ט:ל״ה} מחנה אשור. וכן העמק שהיה נקרא עמק הדשן, על שם שהיה שָם שפך הדשן. וכל אלה והנזכרים אחר כך היו מקומות חוץ לעיר, ויהיו לעתיד מן העיר, וקדושים כקדושת העיר.
השדמות – השרמות כתיב ברי״ש, וכן בתרגום אלכסנדרי: Aseremoth.
ותרגם יונתן: אריתא, שפירושו אַמַת המים.
וי׳ ד׳ מיכאעליס אומר: כי אולי הוא מן שורמָא. שענינו בסורי: חַלְחוֹלֶת, ושאולי היה מוצא הזבל מן העיר אל נחל קדרון, וזה קרוב.
ינתש – במקום ששם גנות ופרדסים.
יהרס – במקום ששם בנינים.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״להואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ירמיהו לא – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, מקבילות במקרא ירמיהו לא, עולם המקרא ירמיהו לא, תרגום יונתן ירמיהו לא, ילקוט שמעוני ירמיהו לא, ר׳ יהודה אבן בלעם ירמיהו לא, רש"י ירמיהו לא, ר"י קרא ירמיהו לא, רד"ק ירמיהו לא, ר"י אבן כספי ירמיהו לא, אברבנאל ירמיהו לא, מנחת שי ירמיהו לא, מצודת ציון ירמיהו לא, מצודת דוד ירמיהו לא, שד"ל ירמיהו לא, מלבי"ם ביאור המילות ירמיהו לא, מלבי"ם ביאור הענין ירמיהו לא, הואיל משה ירמיהו לא

Yirmeyahu 31, Biblical Parallels Yirmeyahu 31, Olam HaMikra Yirmeyahu 31, Targum Yonatan Yirmeyahu 31, Yalkut Shimoni Yirmeyahu 31, R. Yehuda ibn Balaam Yirmeyahu 31, Rashi Yirmeyahu 31 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yirmeyahu 31, Radak Yirmeyahu 31, R. Yosef ibn Kaspi Yirmeyahu 31, Abarbanel Yirmeyahu 31, Minchat Shai Yirmeyahu 31, Metzudat Zion Yirmeyahu 31, Metzudat David Yirmeyahu 31, Shadal Yirmeyahu 31, Malbim Beur HaMilot Yirmeyahu 31, Malbim Beur HaInyan Yirmeyahu 31, Hoil Moshe Yirmeyahu 31

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×