The king's heart is in Hashem's hand like the watercourses. He turns it wherever he desires.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
פלגי מים לב מלך ביד ה׳, על כל אשר יחפוץ יטנו – רבי ישמעאל אומר: פלגי מים ביד ה׳ – מה המים הללו, כשאתה נותנן בכלי אתה מטה אותן לכל צד שאתה רוצה, כך כשבשר ודם עולה למלוכה, ליבו נתון ביד הקב״ה; אם זכה העולם, הקב״ה מטה ליבו של מלך לגזירות טובות, אבל אם נתחייב העולם, הקב״ה מטה ליבו לגזירות רעות, וכל גזירה וגזירה שיוציא מפיו אינה יוצאה בתחילה, אלא מלפני הקב״ה, ולכך נאמר ״על כל אשר יחפוץ יטנו״.
פלגי מים לב מלך ביד י״י – א״ר הונא שלשה צריכים רחמים, פרנס טוב, שנה טובה, חלום טוב. מלך טוב דכתיב פלגי מים לב מלך ביד י״י. שנה טובה דכתיב תמיד עיני י״י אלהיך בה, חלום טוב דכתיב ותחלימיני והחייני.
פלגי מים לב מלך ביד י״י – רבי ישמעאל דורש המקרא הזה מה המים הללו כשנתונין בכלי אתה מטה אותו לכל צד שאתה רוצה, כך כשאדם עולה למלוכה לבו נתון ביד הקב״ה אם זכה העולם הקב״ה מטה לב מלך לטובה ואם לא זכה העולם מטהו לגזרות קשות, וכל גזרה וגזרה יוצאה תחלה לפני הקב״ה, הה״ד (לכל) [על כל] אשר יחפוץ יטנו.
קלב אלמלך פי טאעהֵ אללה כאקסאם מא, אלי ג׳מיע מא יריד ינבגי אן ימילה.
פלגי, לב המלך בענין המשמעת לה׳ כפלגי מים, אל כל אשר יחפוץ ראוי שיטנו.
ענינו שהמלך יכול להטות את לבו למשמעת ה׳ כמו שהאדם יכול להטות את המים לכל מקום שירצה1, ולכן ראוי שיעשה המלך כן. ולא המלך לבדו בחירי והרשות בידו, אלא כל בני אדם. ותיאר את המלך מפני שיש לו יותר יכולת על סוגי המשמעת בידו התקיפה ורבוי הממון ורוב העוזרים וטוב המחשבה.
1. וכיוצא בזה כתב בספרו הנבחר באמו״ד המאמר הרביעי פ״ו מהדורתי עמ׳ קסו.
מענאה אן אלמלך יקדר עלי אן ימייל קלבה אלי טאעהֵ אללה כמא יקדר אלאנסאן עלי תמייל אלמא חית׳ יריד, פינבגי אן יפעל אלמלך ד׳לך. וליס אלמלך וחדה מכ׳ייר ממכן, בל כל אלנאס. ואנמא וצף אלמלך לאנה אקדר עלי אבואב אלטאעה באליד אלעאליה וכת׳רהֵ אלמאל וכת׳רהֵ אלאעואן וג׳ודהֵ אלראי.
פלגי מים – לבות המלכים הם כמו הפלג שהוא מלא מים, שאדם פותח ממנו יאורים לאי זה מקום שירצה להוליך המים. כך השם יטה לב המלכים לכל מה שהוא רוצה שיעשו ולא יוכלו לעבור רצונו.
פלגי מים לב מלך ביד י״י – 1מפני שהרבים תלוין במלך ונתן לו השם כח להמית ולהחיות להרע ולהיטיב שומר השם את לבו שלא יטה רע לעשות גזרת השם ית׳ על כן ראוי שתהיה מגמת פני הלבבות ליראה את השם ולא ליראת חמת המלך. ומהשם יבקש רחמים ואליו יצפה וישא עיניו כי הוא המטה לב המלך לכל אשר יחפוץ כאשר יטה אדם פלגי מים לכל מקום שיצטרך להטותם.
פלגי מים לב מלך – אם הוא סמוך יהיה מלך, כמו: מלך חכם ונבון להיותו בלתי סמוך. וכבר ידעת, כי הלב בגוף כמו המלך במדינה, ולכן הוא באמצע, והטעם, כי הלב שהוא מלך הוא כמו פלגי מים להפלגת המרוצה להתפשטו לדרכים רבים ואף על פי כן הוא ביד השם. או המשיל היות דיבור י״י לפלגי מים, שהמקור אחד, ויסתעף ממנו לנחלים רבים, כן הוא ית׳ יטנו לפעולת רבות לכל אשר יחפוץ כמאמר החכם: האנשים אשר יעתיקו נפשם ממדה אל מדה הם המושקפים ביותר.
פלגי מים – הם השבילים הקטנים, אשר יפרדו אנה ואנה, אשר קַל לנטותם לאשר נרצה.
פלגי מים – הנה לב המלך ורצונו הוא ביד י״י כמו פלגי מים שיוכלו להטותם אל אשר יהיה שמה החפץ כן יטה הש״י לב המלך אל כל אשר יחפוץ והנה העיר בזה כי פעולות המלך ומחשבותיו הם מוגבלות מהש״י והוא כמו שליח הש״י במה שיעשהו מדבר המלכות וזה כלו הוא מיושר החכמה האלהית כי אילו היה פועל המלך באלו הדברים מסור לבחירתו בשלימות כדרך המס׳ לבחירתו פעולותיו בעצמו היה זה הענין סכנה נפלאה אל העם אשר תחת המלך ההוא ולזה לא עזב הש״י כל זאת ההנהגה למלך כי גבוה מעל גבוה שומר ולזאת הסבה אמר אליהוא ממלוך אדם חנף ממוקשי עם כאילו אמר ממוקשיהם סבה שימלוך אדם חנף ולזאת הסבה ייחס הש״י המשפט אשר יגיע מהשופטים באמרו כי לא אצדיק רשע כמו שביארנו שם והנה המכוון ראשונה מזה המאמר הוא להעיר על המלך שהוא מושל באדם שקדם זכרו והודיע בזה כי אין בו בעצמו חטא כי תשוקתו תהיה תמיד אל הטוב מצד עצמו ולזה אמר כי רצון מלך הוא ביד י״י כמו פלגי מים להטותו אל כל אשר יחפוץ ואולם החטאים יקרו לאדם מצד שאר הכחות.
פלגי מים – אמת המים.
פלגי מים – כמו פלגי מים המה ביד האדם להטותם אל מקום הנרצה ע״י חפירות חריצים כן לב המלך ביד ה׳ להטותו אל כל אשר יחפוץ.
פלגי מים גו׳ – הנכון כרלב״ג. והכוונה להביא בני אדם להיות נאמנים עם המלך, כי כל מה שהוא עושה אינו אלא רצון האל (יוסף ירא).
פלגי מים לב מלך ביד ה׳ – הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו, לא כן לב המלך, אחר שבבחירותו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רע ישחית רבים ועצומים, לכן ליבו זה הכללי הוא ביד ה׳, והוא בענייני הכלל משולל הבחירה.
ומדמהו לפלגי מים, שהמים, ברדתם מהררי עד וממקורות רבות, יתאספו ויהיו לנחל שוטף... ועל-כן ישתדלו האנשים לחפור להם תעלה ולהטותם אל מקומות הצריכים, וליישרם ולהסב אותם מן מקומות הבלתי צריך, וכל-שכן ממקומות שיזיקו וישטופו, אחר שזה צורך הכלל.
כן לב מלך, אחר שממעשהו יפלגו ענייני הכלל, אם לשבט אם לחסד, אם למלחמה אם לשלום, הם ביד ה׳, ויטה אותם כפי רצונו, בהנהגת הכלל, אם זכו יטהו לטובה, ובהיפך. ולא ימתין לשנות גמר מעשהו לפי רצונו, רק תחילת נטיית הלב יטה לרצונו, כמו שמטים פלגי מים בהתחלת הפלגותם.
פלגי מים וגו׳ – הנכון כרלב״ג, והכונה להביא בני אדם להיות נאמנים למלך כי כל מה שהוא עושה אינו אלא רצון האל (שד״ל בשם מוהר״ר יוסף ירא); ואינו מתנגד לבחירה החפשית שהדעת ניתנת כי צריכה היא לבני אדם כדי שיהיה ראוי לשכר ועונש וגם מכירים אנו כי ישנה בנו, לפי שמלבד מה שאמרו (אבות פרק ג׳ משנה ט״ו) הכל צפוי והרשות נתונה כלומר הם שני דברים מתנגדים זה לזה ואף על פי כן שניהם אמת ועל זה וכיוצא בו נאמר כי לא יראני האדם וחי, כאן אולי אינו מדבר במעשה צדק או רשע שהמלך עושה, רק במחשבות שהוא חושב להצלחת ארצו, שאם כיון אל נכון וגרם טוב לבני ארצו או להפך טעה וגרם נזק אין הזכות או האשמה לו כי האל הטה לבו לכאן או לכאן.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
כל, כל דרכי האדם נראין בעיניו ישרים, וה׳ תוכן הלבבות. וכתב רבנו באמו״ד מאמר ה פ״א כמה נפלא דבר זה שהאדם אוכל שני מאכלים מותר ואסור וימצא שניהם זנים אותו, ויבעול שתי בעילות האחת מותרת והשניה אסורה וימצא שהוא נהנה בשתיהן, ויחשוב שהם דבר אחד, והמבחין מבחין במה שמרשימין בנפש כמו שבארנו וכמ״ש כל דרך איש וכו׳.
(ב-ג) שני הפסוקים צמודים, אמר, מצאתי בני אדם חושבים שדרכיהם ישרים, במה שעתים עושים עוול1 ועתים עושים צדקה, עתים ממרים ועתים צמים, פעם משקרים ופעם אחרת מתפללים, ומדמים שיצא זה כנגד זה, ואינם יודעים כי האלפים מן התפלות והתעניות והצדקות אינם כנגד עברה אחת על דרך החליפין, כמו שאמר שמואל לשאול החפץ לה׳ בעולות וזבחים כשמע בקול ה׳, כי חטאת קסם מרי2, אמר כשם שבמשמעת יש משמעת חשובה מאחרת, כך בעברות יש דבר חמור מדבר, עבודת האלילים שהיא תרפים חמורה מן הקסם שהוא ממיני הניחוש3, אלא אם כן היתה תשובה עם הצום והתפלה והצדקה, הרי היא אז מועילה.
1. אפשר: גוזלים.
2. שמואל א טו כב-כג.
3. ״זגר ופאל״ הראשונה לשלול והשניה לחיוב, ובעברית ״נחש״ כולל שתיהן.
(ב-ג) אלפסוקאן מג׳מועאן, יקול וג׳דת אלנאס ירון אמורהם מסתקימה באן יט׳למון וקתא ויתצדקון וקתא, ויעצון חינא ויצומון וקתא, ויכד׳בון תארה ויצלון אכ׳רי, פיקדרון אן הד׳א קד כ׳רג׳ בהד׳א, ולא יעלמון אן אלאלוף מן אלצלואת ואלצום ואלצדקה לא יקום מקאם מעציה ואחדה עלי סביל אלבדל, כקול שמואל לשאול החפץ לה׳ בעולות וזבחים כשמע בקול ה׳, כי חטאת קסם מרי, קאל כמא אן פי אלטאעאת טאעה אפצ׳ל מן אכ׳רי, כד׳לך פי אלמעאצי שי אשר מן שי, עבאדהֵ אלאצנאם אלתי הי תרפים אשר מן קסם אלד׳י הו זג׳ר ופאל. אללהם אלא אן יכון מע אלצום ואלצלאה ואלצדקה תובה, פהי תנפע חיניד׳.
Man's every way is straight in his own eyes, but the Lord counts Heb. ותכן.
כל דרך איש ישר בעיניו – האדם חושב שכל דרכיו הם ישרים ורוצה לעשות ברצונו.א אבל הקב״ה הוא תוכן הלבבות ומחזירם לעשות מה שהוא רוצה שיעשו.
א. כן בכ״י וטיקן 89, ואולי צ״ל ״כרצונו״.
כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן לבות י״י – 1מדות האדם וטבעו ישרים בעיניו ולא יכיר בסלף עניינם ועיוותם על כן קשה מאד הדבר שיתקן האדם טבעיו ומדותיו.
ותוכן לבות י״י – אמנם השם ית׳ עוזר האדם ומתקן מדות לבו ומיישר תולדתו ומעיר את רוחו להרגיש בחסרונו ובסלף מדותיו כאשר יכוון האדם את לבו לדרוש האמת וללכת אחרי. השם כי השם יראה ללבב וכן כתיב: כי כל לבבות דורש י״י וכל יצר מחשבות מבין (דברי הימים א כ״ח:ט׳), ונאמר: תאות ענוים שמעת י״י (תהלים י׳:י״ז) ואמרו ז״ל: בא לטהר מסייעין ליה (בבלי שבת ק״ד).
ותוכן – לשון תקון. וכן דרכי יכונו (תהלים קי״ט:ה׳) ונסמך מקרא הזה לענין אשר למעלה כי אף על פי שנתן השם ביד האדם בחירת המעשה כמו שכתוב: ראה נתתי לפניך היום וגו׳ (דברים ל׳:ט״ו) אכן מטה לב המלך לכל אשר יחפוץ וכן מחליף הטבעים הרעים ומתקן הלבבות כאשר יכון אדם לבו ללכת אחרי השם ית׳ ולעבדו.
1. עיין פירוש הפסוק בפירוש ר׳ יונה ריש פרק אין עומדין.
כל דרך איש ישר בעיניו – כי כל אחד מהדרכים ימצא בו טוב מה אם מועיל אם ערב אם כבוד אם נצוח או זולת זה מהענינים שיחשוב בהם היותם טובות אך מי שמיישר הלבבות ומתקנם להגיע אל הטוב האמתי הוא הש״י כי בהגעות זה הטוב ובדריכה אליו יצטרך עזר אלהי לרבוי המונעים אשר לאדם מהדריכה אליו ומפני שאי אפשר שיגיע אלא באמצעות השפע השופע מהש״י.
כל דרך איש – הכ״ף מתוגה בספרי ספרד ואף על פי כן קריאת המלה בקמץ חטוף מהטעם שכתבתי לעיל סימן י״ט ובסוף פרשת ראה.
ותוכן – מלשון תוך.
ישר בעיניו – כי אינו רואה חובה לעצמו.
ותוכן – ה׳ הוא בתוך לבו ויודע הוא אם ישר דרכו או לא.
כל דרך איש גו׳ – עין למעלה ט״ז:ב׳.
ישר – עי׳ למעלה (כ׳ י״א).
כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן לבות ה׳ – למעלה (ט״ז ב׳) אמר כל דרך איש זך בעיניו ותוכן רוחות ה׳ – שהזך הוא ההפך מן הפסולת והישר הוא ההפך מן העול, הישר היא בבינה והדרך הישר הוא היותר קצר בין שתי נקודות מונחות, למשל דרך הענוה הנדיבות והרחמים הוא הדרך הישר, ולפעמים יצטרך להתנהג בהפך כמו גאוה ואכזריות כנגד צוררי ה׳, והאדם יטעה בזה, לפי נטיית לבבו, וידמה לו שזה ישר יען שלבבו ובחירתו נוטה לזה, אבל ה׳ הוא תוכן לבות ויודע תכונת הלב ומעגלותיו מפלס, ויש שאינו טועה והולך ביושר אבל אינו זך, ר״ל שעושה לשם פניות חיצוניות, וזה תלוי מן הרוח המעלה ציוריו על הלב שהרוח עמוק יותר מן הלב, עז״א שם ותוכן רוחות ה׳.
כל דרך וגו׳ – דומה למה שכתוב למעלה י״ו:ב׳, עיין מה שכתבתי שם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
To do righteousness and justice is more acceptable to Hashem than sacrifice.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
עשה צדקה ומשפט – אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: כל העושה צדקה ומשפט, מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב לפניי עולות וזבחים, שנאמר ״נבחר לה׳ מזבח״. אמר רבי ירמיה: כל יום שיש צדקה ומשפט בעולם, חביב לפני הקב״ה מעולות וזבחים, שנאמר ״נבחר לה׳ מזבח״.
עשה צדקה ומשפט נבחר לי״י מזבח – א״ר אלעזר גדול העושה צדקה ומשפט ממי שהקריב כל הקרבנות שנאמר עשה צדקה ומשפט נבחר לי״י מזבח.
עושה צדקה ומשפט נבחר לי״י מזבח – נסמך המקרא הזה לענין העליון כי כאשר יכין האדם לבו לפעולות האלה והם צדקה ומשפט ירצה השם את האיש ההוא ויעזרנו להכין לבו ומדת הצדק אהבת הטוב ומדת משפט אהבת האמת. ובאלה יתרצה האדם אל השם ית׳ וכן כתוב: במה אקדם וכו׳, הגיד לך אדם מה טוב וגו׳ (מיכה ו׳:ו׳-ח׳).
עשה צדקה – עשיית היושר והמשפט בדברים המדיניים והעיוניים נבחר לי״י מהקרבת הזבח כי אלו הדברים מקנים השלימות בעצמותם ואולם הזבח אם בו הערות להקנות השלימות כמו שביארנו בבאורינו לדברי התורה הנה זה ממנו על הדרך הרמז והסימן לא בעצמותו והעיר עם זה ג״כ בזה הפסוק על מה שהעיר שמואל באמרו הנה שמוע מזבח טוב להקשיב מחלב אילים ועל מ״ש שלמה וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח והרצון בו כי יותר נבחר לש״י מי שיתנהג בצדק ובמשפט בשישמור דרכי התורה ממי שיחטא והקריב זבח על חטאו.
עשה – עשיות צדקה ומשפט נבחר בעיני ה׳ מהבאת זבח.
צדקה ומשפט – הצדקה הם המצוות שבין אדם למקום, והמשפט הוא בין אדם לחברו, ישעיהו א כא ובכל התנ״ך.
עשה צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח – מפני שהיו חושבים שהבאת הקרבנות היא עבודה רצויה אל ה׳ מצד עצמה, והיו משתדלים ומרבים בהבאת הקרבנות, וכבר הרבו הנביאים להוכיח על זה ולהראות שהקרבנות אינם תכליות לעצמם רק הם אמצעיים, שבזה מראים ההכנעה שמוכן להקריב את עצמו ולמסור נפשו על קדושת ה׳, ולשמוע דבריו ומצותיו שציווה על המשפט והצדקה, שכולל מצוות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום והוא התכלית, אם כן, עשות צדקה ומשפט נבחר מזבח – אחר שהזבח הוא רק אמצעי אליהם, והתכלית נבחר מן האמצעי.
ובא גם כן לבאר מה שאמר (משלי כא ב): כל דרכי איש ישר בעיניו... – והאיש המרבה בהבאת הקרבנות, נדמה לו שקיים מצוות ה׳, ובאמת אינו הדרך הישר, שהיא הדרך היותר קצר, וזה דרך ארוך להגיע אל עיר שהוא המשפט והצדקה, שהדרך היותר קצר אם עושה המשפט והצדקה בעצמם בלא הדרך הסיבובי שהוא הקרבנות, כי אין המעשה בעצמה נרצה, רק הלב והמחשבה והכוונה, שעל זה אמר ... ותוכן ליבות ה׳.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
A high look, and a proud heart, the lamp of the wicked, is sin.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מן סימא אלט׳אלמין פי כ׳טאיאהם, רפע אלעינין וסעהֵ אלקלב.
רום, מן המיוחד לרשעים בחטאיהם, רום העינים ורחב הלב. תרגם נר ״סימא״ וכך תרגם גם לעיל יג כג. ואיני יודע להן גזרה או אח.
רום העינים היא ההתרברבות1 והגאוה כמו שאמר בסנחריב אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו2. ורחבות הלב היא הלהיטות והתאותנות עד שלא ימלא לב האדם מאומה ולא ישבע3, כאמרו בנבוכדנצר גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע4. אבל מסימני הצדיקים הרי הענוה וההסתפקות היפך שני אלה.
4. חבקוק ב ה. וראה גם הנבחר באמו״ד המאמר העשירי פ״ה מהדורתי עמ׳ רצו ד״ה והתבוננתי.
אמא רפע אלעינין פהו אלצלף ואלאקתדאר כקולה פי סנחריב אפקוד על פרי גודל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עיניו. וסעהֵ אלקלב הי אלחכרה ואלרגבה חתי לא ימלא קלב אלאנסאן שי ולא ישבע, כקולה פי נבוכדנצר גבר יהיר ולא ינוה אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע. אמא מן סימא אלצאלחין פאלכ׳שוע ואלקנוע צ׳דא הד׳ין.
רום עינים – גסות.
ורחב לבבא – חפץ למלאות תאות לבו, הוא ניר של רשעים – חרישתם ומחשבתם, והוא חטאתם.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״לב״.
Haughty eyes A haughty spirit.
and unlimited lust The desire to satisfy the lusts of his heart; that is the tillage of the wicked. Their "plowing" and their thoughts is their sin.
רום עינים – הגאוה ורוחב הלב הם ניר הרשעים כי הם סבה לעשות החטאים, כמו שנאמר: ורםא לבבך ושכחת את י״י (דברים ח׳:י״ד). וכמו שהאדם עושה חרישה בשדה כדי להרבות התבואה, כן הרשעים עושים ניר בלבבם וזורעים בם המחשבות הרעות להצמיח העבירות שהם תבואת מחשבתם, על דרך ופרח כראש משפט (הושע י׳:ד׳).
א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״ורום״.
רום עינים ורחב לב ניר רשעים חטאת – 1כמו וחטאת וכמוהו שמש ירח (חבקוק ג׳:י״א). וביאור הענין כי הגאוה ניר הרשעים כי ממנו יפרו וירבו עונותם כאשר תפרה ותנוב התבואה בסבת הניר כי בגאותם וגאונם ירדפו עניי ארץ כמו שכתוב: בגאות רשע ידלק עני (תהלים י׳:ב׳) ויכניעו תחתיה הטובים מהם ויתנו חתיתם בארץ החיים ואמרו ז״ל: כי הנותנים חתיתיהם בארץ החיים יורדים לגיהנם ונדונין שם לדורות2(בבלי ר״ה י״ז.), וידברו לשון הרע וישכחו את השם ית׳, שנאמר: ורם לבבך ושכחת (דברים ח׳:י״ד). ומלבד שהגאוה סבה לעבירות העצומות עצם הגאוה היא חטאת כי בעליה נתעב לפני השם, שנאמר: תועבת י״י כל גבה לב (משלי ט״ז:ה׳). והנה מצאנו כי הכנת הלב לתשובה נמשלה לניר, שנאמר: נירו לכם ניר וגו׳ (ירמיהו ד׳:ג׳).
רום עינים – הנה מי שירים עיניו לעיין במה שאין מחוק האנושי להשיגו אע״פ שהוא רחב לב ולרחב לבו הוא מוכן לעמוד על חקירות עמוקות הנה זה העין שממנו הוא ניר הרשעים ברעות וחרישתם שלא יעיינו תחלה אי זה יובילם אל הדרוש ואם אפשר להם לעמוד על אמתתו אם לא והוא חטאת חסרון לא יתרון ותוספת במעלת שכל כאמרו אל תתחכם יותר למה תשומם.
נר רשעים חטאת – תרגומו ושרגא דרשיעי לחטאה דומה שהיה קורא נר בציר״י כמו שנמצא במקצת ספרים אבל במדוייקים הוא בחירק וכן משמע מדברי הראב״ע שכתב נר חסר יו״ד וטעמו שיניר ויחרוש הרשע לעשות חטאת וגם רד״ק הביא ובשרש ניר עם אותם שהם בחירק. ואם לחשך אדם לפקפק בזה אמור לו נלך אצל מסורת ירמיה סי׳ ד׳ דבהדיא אמרה ניר ח׳ ז׳ מלא וחד חסר והתם חשיב לכולהו ומסיים בה הכי נר רשעים חטאת בתראה חסר. ובהגהת שרשים א״א והוא כמו נר בציר״י. וכן ישבע רש. בחירק. רש ועושר בציר״י. וכן נר רשעים בחירק כמו נר בציר״י וכן תרגומו שרגא דרשיעי ע״כ.
ניר – ענין חרישה כמו נירו לכם ניר (ירמיהו ד׳:ג׳) והוא מושאל על המחשבה כמו שהושאל לה ל׳ חרישה כמ״ש אל תחרוש על רעך רעה (משלי ג׳:כ״ט).
רום עינים – דרך גסי הרוח להרים עיניהם כלפי מעלה לא כענוים המשפילים עיניהם למטה לארץ.
ורחב לב – ענין בקשות תענוגים הרבה והתאוה להם.
נר רשעים – הדברים האלה הלא המה מחשבות הרשעים ויחשבו לחטאת.
רום עינים ורחב לב – (הגאוה ורוחב התאוות) הן ניר הרשעים (מה שהם חורשים וחושבים בלבם) והם לחטאת להם (הם לרע להם, כמו לחטאת לבית ירבעם).
רום עינים ורחב לב – העינים יציינו את ההשגה, ורום תואר בשקל וכל שה חום, וכן ורחב לבב, והלב מקום התאוה וכחות הנפשיות עמ״ש (תהלות קל״א).
רום עינים ורחב לב, רום עינים הוא מה שיתגאה בשכל העיוני שנדמה לו שמשיג הכל ומחליט משפטו בדברים שלמעלה משכל האדם ובמה שאחר הטבע, ובזה יצא לאפיקורסות וכפירה באלהות, ורחב לבב הוא שלבו מתאוה בלי גבול ואין קץ לתאוותיו, שני אלה הם ניר רשעים חטאת – הניר הוא מה שחורשים השדה לעקר הקוצים ולהסיר כל המעכב אל יציאת הזרע, והנה הרשעים זורעים החטאת על תלמי לבבם, אבל יוכל להיות שלא תגדל הזרע, אם ע״י השכל העיוני או ע״י השכל המעשי, אבל רום עינים הוא הניר בל יעכב השכל העיוני ע״י שיירא את ה׳ וישכיל באמתתו, ורחב לבב הוא הניר בל יעכב השכל המעשי כי תאות הלב תניעהו אל החטאת.
רום עינים וגו׳ – הגאוה ורוחב התאוה הם ניר הרשעים, מה שהם חורשים כלומר חושבים בלבם, והם לחטאת כלומר לרע להם, כמו לחטאת לבית ירבעם (מלכים א׳ י״ג:ל״ב), שד״ל; ויש לפרש עוד שהגאוה וחמדת הלב נראות לרשעים כדבר היתר מאחר שבעצמן אינן גורמות נזק לבני אדם, אבל הן הכנה ומבוא לחטאת כניר החרישה שהוא ראשית והכנה לעבודת השדה, א״כ שתיהן גאוה וחמדה הן בעצמן חטאת; ועוד מאחר שכתב ״נר״ חסר יש לפרשו גאוה וחמדה הן נֵר המאיר לרשעים בדרך, כלומר על פי שתי מדות אלה יתנהגו ועל ידן יחטאו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The plans of the diligent surely lead to profit; and everyone who is hasty surely rushes to poverty.
א. וְכׇל־אָ֝֗ץ א=וְכׇל־אָ֝ץ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מחשבות, מחשבות הזריז הם מיותרות, אבל קצר הרוח הוא למחסור.
האצות1 היא קוצר הרוח, ומלה זו בספר יהושע צרות2, כמו שאמר לבני יוסף כי אץ לך הר אפרים3. אמר תמצא את החרוץ משער שילך שלשים מילין וילך ארבעים, וישער שיעשה עשרה חלקים ויעשה שנים עשר. ותמצא קצר הרוח משער שיהלך שלשים ומהלך עשרים, ומשער שיעשה עשרה חלקים ויעשה שמנה.
1. האמורה כאן.
2. צרות מקום.
3. יהושע יז טו.
אלצ׳נך הו צ׳יק אלצדר, והד׳ה אללפטה פי ספר יהושע צ׳יקא, אד יקול לבני יוסף כי אץ לך הר אפרים. קאל תרי אלנשט יקדר אן יסיר ת׳לאת׳ין מילא פיסיר ארבעין, ויקדר אן יעמל עשרה אג׳זא פיעמל את׳ני עשר. ותרי צ׳ייק אלרוח יקדר אן יסיר ת׳לאת׳ין פיסיר עשרין, ויקדר אן יעמל עשרה אג׳זא פיעמל ת׳מאניה.
מחשבות חרוץ – אדם ישר המתהלך באמת ומשפט חרוץ.
אך למותר – לריוח ולהצלחה באות.
וכל אץ – דוחק את השעה.
The plans of a diligent man Heb. חרוץ, an honest man who walks in truth and according to the established judgment.
lead only to advantage They come to prosperity and profit.
whereas every hasty one One who forces the time.
מחשבות חרוץ – האדם הזריז והמשכיל שעושה מעשיו בנכונה יבואו מחשבותיו בשלימות. אבל הרוצה לעשות מעשיו בחזקה שלא כפי הדרך הנכונה יבואו מחשבותיו בחסרון.
מחשבות חרוץ אך למותר – אין המהירות מדין החריצות והזריזות אבל מחשבות החרוץ שיקדים המחשבה והמתון למעשה הוא מעיקר הזריזות. ואף על פי שבטל מקצת שעותיו לחשוב מחשבות לעולם ימצא מותר במדה הזאת.
וכל אץ אך למחסור – כי ישיגיהו המקרה במעשה וכעין שאמרו מחברי המוסר כי פרי כל המהירות חרטה.1
1. עיין מבחר הפנינים ס׳ ת״ע (פ׳ מ״ג).
מחשבות חרוץ – הוא האמצעי בין אץ ובין עצל.
מחשבות חרוץ – הנה מחשבות החרוץ והזריז אשר כלם מוגבלות ונגזרות מתחלת הענין כשיתחיל בפעולותיו הם כלם ליתרון ולתוספת טוב כי יתנהג בעניניו לפי מה שראוי ולזה יגיעו התכליות אשר הוא פונה אליהם וכל מי שהוא ממהר לעשות פעולותיו בזולת חקירה והתיישבות אם ראוי שיעשה אם לא ואיך ראוי שיעשם הנה לא יגיע לו מהם כי אם חסרון לא יתרון ותוספת טוב וכאילו ביאר בזה שהאיש רחב לב שהרים עיניו לעיין במה שאינו ראוי יהיה סבת טעותו בזה היותו ממהר בזאת החקירה בזולת שיעמוד תחלה אם אפשר ההגעה אליה ואיך.
וכל אץ – הממהר במעשיו אין בהם דבר ריוח אך להביא עוד חסרון מה.
חרוץ – ע״ל (י׳ ד׳).
ואץ – הוא הממהר ודוחק השעה.
מחשבות חרוץ אך למותר – החרוץ הוא הזריז במעשיו, ובכל זאת מתנאי החריצות הוא המחשבה והתיעצות שלא יעשה דבר בנחיצה רק יחשוב תחלה על כל צדדי האפשר, ושיעשהו בדרך היותר טוב והיותר קרוב אל השכר, והגם שעי״כ יתמהמה בעשייתו ישיג מזה מותר תמיד, כי עי״כ יבחר האמצעים היותר טובים אל התכלית, אבל כל אץ שהוא הדוחק את השעה והענין לעשות תיכף בלי עיון ומחשבה, הוא תמיד, למחסור – כי הזריזות הגם שהיא טובה במעשה אינה טובה במחשבה, שצריך איחור ובשש תחלה.
למותר – ליתרון, להוספה על נכסיו, רק יש הפרש גדול בין חרוץ הפכו של עצל ובין אץ נרדפו של נמהר, ומדה זו מביאה לאדם אך למחסור ונזק.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Getting treasures by a lying tongue is a fleeting vapor for those who seek death.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירשב״ם המשוחזררד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אצלאח אלכ׳זאין מן אקואל אלבאטל, הבא מנדפע מן טאלבי אלמות.
פעל, הכנת האוצרות מן הדברים הבטלים, הבל נדף ממבקשי המות.
כלומר שקבוץ הממון שלא בהתר לא יתקיים בעולם לפי שהוא הבל, ועם זאת ענשו לעולם הבא אבדן, כי המות אבדן בהרבה מקומות1. והיותר קשה בדבר זה שיעזוב הרשע את הדבר שגזל ויפרד ממנו במות, ואותו הדבר לא יעזבהו, אלא עושים עמו חשבון על כל פרוטה שבו מאין הוא. ואלו עזבו זה את זה גם זו היתה צרה, כל שכן שהוא עוזבו וזה2 אינו עוזבו, קל וחומר אם עוזבו שלא ליורשו.
1. כלומר שהמות האמור כאן אינו המות הטבעי, אלא אבדן החיים הנצחיים.
2. הגזל אינו עוזב את האדם.
יעני ג׳מע אלמאל מן גיר חלה לא ית׳בת פי אלדניא לאנה הבא, ומע ד׳אך עקובתה פי אלאכ׳רה מהלכה, לאן אלמות הלאך כת׳ירא מא יכון. פאשר מא פי אלאמר אן אלט׳אלם יתרך אלשי אלד׳י ט׳למה ויפארקה באלמות, וד׳לך אלשי לא יתרכה בל יחאסב עלי כל חבה פיה מן אין הו. פלו תרכה ותרכה לכאנת מציבה, פכיף אנה יתרכה והו לא יתרכה, פכיף אן תרכה לגיר וארת׳ה.
פועל אוצרות – להרבות הון בלשון שקר.
הבל נדף – ומוקשיאמות הם לו.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו, וכן תוקן בין השיטין בכ״י אוקספורד 34: ״מבקשי״.
Gathering treasures to increase wealth.
with a lying tongue is like a driven vapor, etc. They are snares of death (seekers of death) for him.
פועל אוצרות – פי׳: הפועל אוצרות בלשון שקר – שלוה הרבה ממון ואמר לזמן הזה אתן, ומעצר תמיד בדברים, ולבסוף את הבל נידף ומבקשי מות יש לו. (עם החתימה ״רשב״ם״ בקובץ פירושים מר׳ אלעזר מגרמייזא בכ״י ישיבה אוניברסיטה 415)
פועל אוצרות – כלומר הקונה עושר בלשון שקר, וברמאות הוא הבל נדף. ולא עוד אלא שישיגם מות כי היא שכרם.
פועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות – 1הנה האוצרות כמוץ אשר תדפנו רוח2 כי מקרה קל יאבדם. הנה כי לא יועילו לבעליהם אבל ישחיתוהו ויאבדוהו והאוצרות מבקשים מותו ורודפים מפלתו כמו שכתוב: כי אבן מקיר תזעק (חבקוק ב׳:י״א).
פעל אצרות – הבל נדף. הטעם, זה פעלת הבל מהאנשים דורשי המות.
פועל אוצרות – רבות בדברים העיוניים בהתחלה כוזבת הנה ההתחלה אשר עליה נכונו היא הבל ודבר נדף שלא יתכן שתעמוד כלל והאוצרות הם מבקשי מות והפסד כי לא יושגו בהם ארחות חיים והם בעצמם הבל ודבר שאינו ולזה יקרה מהם אבדן הנפש והכליון.
מבקשי מות – לשון רש״י פעל אצרות להרבות הון בלשון שקר הבל נדף וגו׳ מוקשי מות עד כאן. דומה שהיה כתוב בספרו מוקשי במקום מבקשי.
נדף – ענין דחיפה ומוכה כמו תדפנו רוח (תהלים א׳:ד׳).
פועל – המאסף אוצרות ע״י לשון שקר המה הבל נדף כי לא יתקיימו בידו ויבקשו עוד את המות כי המה סיבה למות על ידם.
פועל אצרות גו׳ – האוצרות העשויות בלשון שקר אין להם קיימא, אך הם כהבל נדף והם גם כן מוקשי מות לבעליהם. מוקשי – כך היה קורא רש״י, וכן תרגמו קצת קדמונים.
פועל אוצרות מי שפועל אוצרות ע״י לשון שקר והוא ע״י עדות שקר, ע״י זיוף שטרות, ע״י זיוף המתכיות וכדומה, הגם שפועל אוצרות עי״כ, הוא הבל מצד עצמו, שאין באוצרות אלה ממש, והוא נדף שאינו מתקיים כי תדפנו רוח, והאוצרות הם מבקשי מות כי בעת יודע זיופו יתחייב מיתה.
מבקשי מות – לפי רש״י ז״ל צ״ל מוקשי מות, וכן תרגמוהו גם השבעים, וכמו שהוא לפנינו צריך לכפול שם פעל שבראש הפסוק, אם אצר אדם ע״י שקר, אוצרו ימס כהבל שהוא הֲבַל פה הנידף ע״י רוח קלה, והוא פעל מבקשי מות, כלומר מביא ודאי לידי מות.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירשב״ם המשוחזררד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The violence of the wicked will drive them away, because they refuse to do what is right.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שד, עושק הרשעים ימשכם, לפי שסרבו לקבל את המשפט. יגורם כמו גורר אדם מטה כסא וספסל. שבת כב א.
אשר למשפט בני אדם הרי אם לא יקבל הרשע מה שפסק עליו השופט מתחייב גם שכאשר הוא נעשק לא ישפוט לו השופט, אלא ימנע ויאמר לו או שתקבל את המשפט לך ועליך, או לא לך כמו שלא עליך. ובדיני ה׳ שד רשעים יגורם, מדמים הרשעים שהם שדדו זולתם, ובאמת זולתם הוא ששדדם, כמו שאמר ישעיהו למי ששדד כהתמך שודד תושד כנלותך לבגוד יבגדו בך1.
1. ישעיה כג א.
אמא פי אחכאם אלנאס פאן אלט׳אלם אד׳א לם יקבל מא יחכם עליה אלחאכם וג׳ב איצ׳א אד׳א הו ט׳לם לם יחכם לה אלחאכם, בל ימתנע ויקול לה אמא אן תקבל אלחכם לך ועליך, או לא לך כמא לא עליך. ופי אחכאם אללה שד רשעים יגורם, יט׳ן אלט׳אלמין אנהם נהבו גירהם, ואנמא גירהם אלד׳י נהבהם, עלי מא קאל ישעיהו למן ט׳לם כהתמך שודד תושד כנלותך לבגוד יבגדו בך.
יגורם – יגור אִתָם.
The plunder of the wicked frightens them Heb. יגורם, [like] יגור אותם.
שד רשעים יגורם – פירושו: יכריתם. לפי שלא רצו לעשות משפט.
שד רשעים יגורם כי מאנו וגו׳ – בשקל תסוכני בבטן אמי (תהלים קל״ט:י״ג) כי אין דרך הרי״ש לקבל הדגשות והוא הענין מגוררות במגרה. ובאור הענין מלבד עונש הרשעים בעת שיגזלו ויחמסו יכריתם שודם כאשר יביאום עד האלהים ולא ישמעו לגשת אל המשפט כי יכפל עונם לכפלים כאשר יעיזו פניהם לפנות עורף אל השופט, ויתכן לפרש כי הענין מדבר על כת עריצים ובעלי הגאוה אשר אם להם דבר עם אדם בכל עסק דיני ממונות ולא ישמעו לגשת אליו אל המשפט ולא יעשו בלתי כפי ראות עיניהם. והנה אין אדם רואה חובה לעצמו כאשר אמרו ז״ל: (שבת קי״ט) על כן תשאר המכשלה תחת ידם. והשנית כי יהיה הדין בדבריו במקרה ענש יענש כאשר מאן לבא במשפט.
גם יש לפרש: יגרם – יגור עמהם, כמו לא יגורך רע (תהלים ה׳:ה׳) – לא יגור עמך איש רע. וביאור הענין שוד רשעים יגור עמהם ואם און בידם לא ירחיקוהו כי מאנו לעשות משפט. אך לפי הפירוש הזה אין כל חדש בענין המקרא.
יגורם – מענין יגורהו בחרמו (חבקוק א׳:ט״ו). והטעם השֺד יַחזיק ברשעים וימשיכם אליו, והסבה כי מאנו לעשות משפט, לכן שבח, שבת על פנת גג.
שוד – הרשעים בדעות ששודדו מהם המחשבות וההקדמות המישירות אל האמת עד שהיה זה סבה שיהיו להם דעות כוזבות בהתחלות הנה זה הטעות יאסרם במאסרו וימנעם ממצוא האמת במה שאחר ההתחלות והיה זה סבה אל שיטעו בכל הדברים והנה קרה להם זה ההפסד בדעותיהם מפני שלא רצו לעשות במשפט בחקירתם בהתחלות שיתישבו בהם בדרך שימצאו האמת.
יגורם – מלשון מגור ופחד וכן מגורת רשע (משלי י׳:כ״ד).
שוד – הגזל עצמו יביא עליהם פחד כי מאנו לעשות משפט להשיב הגזל לבעליו.
יגורם – מן גרר כמו יגורהו בחרמו (חבקוק א׳:ט״ו), ימשוך אותם לאבדון. ופירש הכתוב כר״ש דעטמאלד, כשיבא על הרשעים שוד אין להם תקומה, כי אין להם הצלה ממקום אחר, יען תמיד מאנו לעשות משפט.
יגורם – יפחידם. וי״מ יכריתם ושרשו גרר.
שוד רשעים יגורם – כבר אמר מגורת רשע היא תבואנו, שהרשע מפחד תמיד, באר פה כי השוד והשבר שמוכן לבא עליהם הוא יפחיד אותם, שלבם מנבא להם העתיד לבא עליהם, על שמאנו לעשות משפט רק שוד ורצח, וי״ל שמוסב למ״ש שפועל אוצרות בלשון שקר הבל נדף מבקשי מות, שעי״כ יגורם השוד, ויכשלו בו, ויל״פ שוד מענין שודד. מה שהם שודדים עי״כ מתפחדים, שהעבירה תפיל פחד על העושה אותה.
יגורם – כמו (חבקוק א׳:ט״ו) יגרהו בחרמו, משרש גרר, ימשוך אותם לאבדון בלי תקומה, שד״ל; אבל שם כתוב חסר ו״ו, וכאן יגורם הוא מלא, ע״כ נ״ל שענינו יגור וישכון עמהם, ויש לשון פעול משמש להוראת למ״ד או מן כמו יצאוני תבואהו, וכאן מ״ם הכנוי להוראת עמם; וענינו שוד הרשעים הוא תמידי ולא יחדל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The way of the guilty is devious, but the conduct of the innocent is upright.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הפכפך דרך איש וזר – הפכפך זה עשו הרשע שהוא בא ומהפך על ישראל, גנבתון לא גנבתון, קטלתון לא קטלתון, לא גנבת מאן גנב עמך, לא קטלת מאן קטל בהדך, קניס להון מומי להון, אייתי גולגלתיך אייתי ארנוניתך אייתי דימוסיך, איש זה עשו איש יודע ציד איש שדה. וזר, שעשה עצמו זר למילה ולמצות.
וזך ישר פעלו – זה הקב״ה שהוא נוהג עמו במדת ישרות בעוה״ז כפועל שהוא עושה עם בעל הבית באמונה.
ד״א הפכפך, אלו עו״א שהם מתהפכים על ישראל ואומרים הב הב (משלי ל׳:ט״ו).
איש – שהם באים מנח שנקרא איש נח איש צדיק תמים.
וזר – שהם עובדים עבודת אלילים.
וזך – שהקב״ה נוהג עמהם בישרות בעוה״ז.
תרי אלמר יתקלב פי טריקה ויג׳אנבהא, ואלזכי אלמסתקים פעלה.
הפכפך, תמצא אדם מתהפך בדרכו ונעשה זר לה, והזך הוא שפעלו ישר.
כוונתו בפסוק זה על ההפכפכים, המתידדים עמך היום ומתאיבים לך מחר וחוזרים ומתידדים עמך למחרתו ללא סבה המחייבת זאת. וכך העובד את ה׳ היום וממרה למחר וחוזר ועובדו מבלי שיתנתק מכל רע1, כמו שהיה עושה שאול נשבע היום שלא יהרוג את דוד, וחוזר ומחפש אחריו למחר, ושוב כורת לו ברית ונותן לו בטחון, וחוזר ומבקש את נפשו, כפי שידעת תהפוכותיו. והרצוי הוא שיתמיד במצב צדק ויושר ולא יסטה.
1. כעין אמרת הראשונים ״הרשעים מלאים חרטות״ וראה נדרים ט ב.
יעני בהד׳א אלקול אלמתקלבין, אלד׳ין יצאדקוך אליום ויעאדוך גדא וירג׳עון פיצאדקוך בעדה בלא אסבאב תוג׳ב ד׳לך. וכד׳לך מן יטיע רבה אליום ויעציה גד ויעוד פיטיעה בגיר אקלאע מן כל בלייה, כמא כאן יפעל שאול יחלף אליום לא יקתל דוד, ויעוד פיטלבה גדא, ת׳ם יעאהדה ויעטיה אלאמאן, ת׳ם יעוד פיטלב נפסה, כמא עלמת מן תקלבה. ואלמחמוד פהו אן ידום עלי חאל צלאח מסתקימא לא ינחרף.
הפכפך דרך איש וזר – איש והוא זר וסר מן המצוה דרכו הפכפך.
A man's way is changeable and he is strange A man who is strange, turning away from the commandment – his way is changeable.
הפכפך דרך הרשע, והואא מדרכי האל. השם יעות דרכו ויביא כל מחשבותיו בהפך.
והאיש הזך כל מעשיו הם ביושר, ועל כן מישר אורחותיו.
א. בכ״י וטיקן 89: ״והוד״.
הפכפך דרך איש וזר וזך ישר פעלו – ענין דרך איש מדות האדם וטבעו כאשר הקדמנו בכמה מקומות כי לשון דרך יבא על המדות. ובאור הענין טבע האדם ומדותיו הפכפך ונכרי כי אף על פי שהמדות הרעות נמצאות בו הלא נכריות נחשבו לו כי יראם בזולתו ויגעל אותם ויקוץ בם כי הנפש החכמה אינה מקרבת המדות הרעות והנה יהיו לה לזכותא אף על פי שיראה אותם האדם תמיד כל היום בו ובעצמו אך התאוה גוברת על האדם ואיננו רואה גנות המדות הרעות בעצמו. והנה על זה גדול עונו כי יסתכל ויראה גנות המדות הרעות באחרים והוא לא יקח מהם מוסר לנפשו.
וזך ישר פעלו – 1זך הדרך והמדות ישר פעלו. והכונה בזה כי יש על האדם להשתדל ולשום לבו בתקון מדותיו וזכות לבו כי אז ישיג לכל התועלות כי יגיע למעלת המדות ומעלת הפעולות כי אחרי היות המדות מנהיגות הפעולות ואף על פי שפירשנו כי המדות הרעות זכות אצל בעליהן כי יראה אותם בזולתו אבל הרשעים הגמורים שהרגילו נפשם בעבירות ובפועל החמס ונטו במעשיהם אחרי השקר והאון והתרמית כבר טח מראות עיני נפשם החכמה ויערבו להם המדות הרעות וינאצון בטובות כאשר כתוב: אנשי דמים ישנאו תם (משלי כ״ט:י׳), ונאמר: ותועבת רשע ישר דרך (משלי כ״ט:כ״ז).
הפכפך דרך איש וזר – כאלו אמר: דרך איש הפכפך, כלומר, כן אנשים רבים, ואלו אמר: יש דרך איש, היה יותר מבואר, וכבר הודעתיך, כי גזרות זה הספר, יש מהם אפשריות אשר על הרוב, ויש מאשר על השווי, ויש מאשר על המעט, ופעמים כתוב בם בפירוש יש, כמו: יש מפזר (משלי י״א:כ״ד), יש דרך ישר (משלי י״ד:י״ב), ויש מתעשר (משלי י״ג:ז׳), ופעמים ישמיט זכירת יש, ואמנם הכונה, כאלו יהיה כתוב, כי אין צורך שיהיה כתוב. ואמנם זה לפי דעתי, רצוני, אמרו: הפכפך דרך איש וזר, הנה זאת הגזירה אפשרית על רוב, כי כל בני הזמן כן הם, ודי אם ימלט אחד מאלף, ואמר דוד: כלו סג יחדו נאלחו וג׳ (תהלים נ״ג:ד׳).
הפכפך דרך איש וזר – הנה מפני זה היה הפכפך דרך כל איש מהם וזר כשיעיינו במה שאחר ההתחלות כי יצטרך להם לבלבל עיונם ולהניח דברים זרים הפכיים לאמת בדרך שישמרו שרשיהם והתחלותיהם, ואולם האיש הזך והנקי מהטעות בשרשים וההתחלות לא יצטרך לעיין דברים במה שאחר ההתחלות כי אם ביושר ובצדק.
הפכפך – המתהפך במעשיו פעם כך ופעם בהפך הנה פעם דרך איש לו ופעם הוא זר מן הדרך אבל האיש הזך פעלו ישר בכל עת מבלי השתנות.
דרך איש – דרך רוב בני אדם הוא הפכפך וזר. אבל מי שהוא זך אין פעלו הפכפך, אלא ישר תמיד. (יוסף ירא).
וזך ישר – ע״ל (כ׳ י״א).
ודרך איש – ר״ל דרך המיוחד לכל איש.
הפכפך דרך איש וזר – מוסב למעלה באר הטעם ששוד רשעים יגורם, כי מאנו לעשות משפט ודרך איש, הפכפך וזר להם – ר״ל כי האדם הוסד בטבעו ללכת בדרך משפט ושלא לגזול ולחמוס, ושיאהב האמת והצדק, ובזה יתקיימו האנשים בהנהגה המדיניית, אבל הרשעים האלה, וכן בעלי לשון שקר שהזכיר, דרך איש הטבוע לו בטבע הוא הפכפך וזר להם, כי הם הולכים בדרך הפוך מן הדרך אשר הטבע האדם עליו, מתרחקים מן המשפט אל השוד, מן האמת אל השקר, ודרך הישר זר להם, ועי״כ יגורו מן השוד, כי כל החבורה האנושית מתנגדת אל הרשעים האלה שדרכם הפוך וזר, אבל הזך ישר פעלו – הזך הוא הנקי מפסולת, ויצדק על נקיון התאוות בשכל המעשי, והישר הוא בשכל העיוני, הזך הוא בחכמה והישר הוא מצד הבינה, מי שאינו זך במידותיו וחוטא מן חקי החכמה, לא יוכל להיות ישר, כי התאוה תטהו מני דרך מן היושר אל ההפך, שעל ידי שדרכו זר בתאוה הוא הפכפך, אבל אם הוא זך ילך ביושר כי הבינה מסכמת בטבע אל היושר.
דרך איש – דרך רוב בני אדם הוא הפכפך וזר, עלול להתהפך ממדה למדה ולהיות זר היום ממדתו ותבונתו אתמול (שד״ל בשם מוהר״ר יוסף ירא), ואיש ענינו כל בני אדם או רובם ככולם; ויש מפרשים וזר מלשון ערבי להוראת חוטא והו״ו בו שרש, ואין צורך לפירוש זה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
It is better to dwell in the corner of the housetop, than to share a house with a contentious woman.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
טוב לשבת על פנת גג – עשר גליות גלתה שכינה וכו׳ (כתוב ביחזקאל ברמז ש״נ).
אלג׳לוס עלי זאויה מן סטח, אצלח מן אלג׳לוס מע אמראה מצאכ׳בה ד׳את נקאר.
טוב, לשבת על פנת גג, טוב מלשכת עם אשה בעלת מדנים וטרדנית.
מלת חבר במקום זה מן חובר חבר1, אשר פירושו לוחש לחשים, ובמקום הלחשים כאן הטרדנות. וכך כל שותף המטריד או מזיק ואף על פי שהצורך מזקיקך לו, הרי הפרידה ממנו טובה יותר, והוא מה ששגור בפי בני אדם: היחידות והבדידות טובה משותף בעל מדנים.
1. דברים יח יא. וראה גם לקמן כה כד.
לפט׳הֵ חבר פי הד׳א אלמוצ׳ע מן חובר חבר, אלד׳י תפסירה ראקי רקאא, פבדל אלרקא ההנא אלנקאר. וכד׳לך כל קרין יכ׳אצם או יוד׳י ועלי אן אלחאג׳ה תדעו אליה, פאלאנפראד ענה אצלח, והו מא אסתעמלוה אלנאס: אלוחדה ואלוחשה הי כ׳יר מן קרין אלסכ׳ב.
ובית חבר – בבית חבירו לדבר עם אשתו.
ומדרש אגדה (בבלי ראש השנה ל״א.): נתנבא שסוף השכינה להסתלק מעל כנסת ישראל שהם כאשת מדיינים ובית חבר – בית שמחברים בו רעים להקב״ה, כגון צלם שהעמיד מנשה בהיכל.
and the house of a friend That he enters his friend's house to converse with his wife. And the Midrash Aggadah states: He prophesied that the Shechinah would ultimately leave Israel, who is like a quarrelsome wife.
and the house of a friend A house in which they associate friends with the Holy One, blessed be He; for example, the image that Manasseh erected in the Temple of the Lord.
טוב {ל}שבת על פנת גג – דרך גוזמא. מאשה בעלת מריבה.
וכן בית חבר – כי זה אומר בכה וזה אומר בכה (מלכים א כ״ב:כ׳), ועל כן יהיו תמיד בקטטה.
טוב לשבת על פנת גג וגו׳ – ביאור הענין ובית חבר אף על פי שיהיו בביתו חברים רבים וטובים חברת אשה הרעה תשכיח ותשבית כל נועם חברתם וימאן להתנחם בהם מריב לשונה ותוגת חברתה.
טוב לשבת – טוב לאדם שישב יחידי על פנת גג בזולת מחסה ומסוער מזרם וממטר משישב עם אשת מדינים והוא עם זה בבית אשר בו קבוץ מהאנשים כי יקשה מאד לסבול מדיני אשה והעיר עם זה בזה המאמר שטוב לאדם שיהיה לשכלו עזר מהאשה אשר נבראה עמו לשרתו ויהיה מתבודד משיעזרהו בהשגתו איש מהאנשים ולא יגין עליו זולתו מהמונעים ותהיה האשה אשר נבראת לשרתו תמיד מריבה עמו כי לא יוכל אחד מהם לתקן את אשר עותה ולא יועילו לו העוזרים אם לא יהיה בשלום עמה בדרך שתכנע לעבודתו וזה מבואר מאד.
על פנת גג – מבלי מחסה מזרם וממטר ויחידי מבלי חבורות אנשים.
מאשת – מלשבת עם אשת מדינים אף בבית חבורת אנשים.
מאשת מדינים ובית חבר – הנכון כרלב״ג, עיין פירושו למטה כ״ה:כ״ד. והכוונה: טוב לשבת יחידי במקום מסוכן שאין תקוה שיבא אדם שם, מלשבת עם אשת מדינים אף על פי שתהיה דירתו בבית שיש בו חברת בני אדם.
טוב לשבת – הגם שטוב לשבת בבית חבר, ר״ל בבית שיש שם חבורה, עם אוהבים וחברים וריעים, ולא טוב לשבת גלמוד, אבל מי שיש לו אשת מדנים – לא טוב לשבת בבית חבר, שהיא תתקוטט עם החברים עד שיתהפכו לו לאויבים, או תעורר מדנים ביניהם, או תבזהו לפניהם, ואז טוב לשבת על פנת גג נפרד מהחברים, ובפסוק י״ט יאמר כי טוב לשבת בארץ מדבר מאשת מדנים וכעס, שאם הוא בעל כעס אז גם לשבת על פנת גג בעיר לא טוב, וצריך לברוח מפניה אל המדבר, ופסוק זה כפול לקמן (כ״ה כ״ד) ויתבאר שם.
על פנת גג – כצפור בודדת, וכן למטה פסוק י״ט בארץ מדבר.
ובית חבר – והיות מוכרח לשבת בחברתה; ויש לפרש ובית חבר כענין בפני עצמו, בית שיושבים בו משפחות הרבה ביחד ובנקלה באות לידי קטטה, ועל שם מדינים עיין מה שכתבתי למעלה י״ט:י״ג.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The soul of the wicked desires evil; his neighbor finds no mercy in his eyes.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תרי אלט׳אלם אד׳א אשתהת נפסה אלשר, לא יחט׳ו ענדה צאחבה.
נפש, תמצא שהרשע כאשר מתאוה נפשו להרע לא ימצא חן בעיניו רעהו. ועשוי הוא להזיק ולהרע אף לרעהו ללא נקיפת מצפון ובתנאי שימלא תאותו. והשוה אמו״ד מאמר י פי״ג.
אף אם פייס אותו ונשתדל לא ישפיע עליו מאומה, אם עשקו ממון לא יחזירהו לו, ואם יזם להזיקו לא ישוב מכך כמו שהתחנן יוסף לאחיו שלא ימכרוהו ולא נענו.
לו לטף בה ואג׳תהד לם יחיך פיה שיא, אן כאן ט׳למה מאלא לם ירדה עליה, ואן כאן קצד מכרוהה לם ירג׳ע ענהא, כמא תצ׳רע יוסף לאכ׳ותה ללא יביעוה ולם יקבלו.
נפש רשע – הרשע הוא מתאוה בנפשו תמיד לעשות רע, ומתנהג באכזריות עם רעיו ולא יחון עליהם בצרתם.
נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו – 1הנה דבר על ענין מדת רוב בני אדם כי הוא הפכפך וזר ודבר על אשת מדינים כי כבדה מאוד ועתה על מדת הרשע כי יתן מחשבתו לכסוף ולהתאות רע כי אמנם יותר בני אדם הבינוניים גם כי ירעו לבבם ולא ידאגו לצרת חבריהם אך לא יתנו מחשבתם ולא ישלחו רעיון לבם להתאות לרע.א
לא יוחן בעיניו רעהו – אף על פי שיראה כאוהב את חבירו לא ירחם עליו לעולם ולא יחון אותו בבוא אליו רעה. ואף על פי שיתכן שהוא מבקש טובתו להנאת עצמו מפני שנעזר בחברתו ויסכן בה וימצא בה תועלת אבל מצד החנינה לא יחון עליו ביום אידו.
א. בכ״י לוצקי: אבל זה הרשע לא יוחן בעיניו רעהו ר״ל אע״פ.
נפש רשע – הנה התבאר לך כי נפש הרשע אין תאותה כי אם לדבר רע כי לא יוחן בעיניו רעהו ולו היתה דרך הרשע טובה בעיניו היה ראוי שיאהב כל מי שיתחבר אליה כמו שיאהבו אנשי המעלה קצתם את קצתם.
יוחן – מלשון חן.
אותה רע – אין מעשה הרשע על כי יטעה לחשוב שמעשיו טובים אבל יודע הוא ברעתם ונפשו חשקה לה ולזה לא יוחן בעיניו רעהו רשע כמותו כ״א חשבה לטובה א״כ מהראוי לאהוב לרעהו כמשפט אנשי הצדק.
נפש רשע גו׳ – הרשע נכסף לעשות רע ולהזיק ואין לו חמלה וחנינה על זולתו.
נפש רשע אותה רע לא יוחן בעיניו רעהו – הגם שבאר החוקר שהאהבה תמצא בין השוים, ומהראוי שתמצא האהבה בין הרשעים, באר החכם, שהרשע לא יוחן רעהו בעיניו – מצד שנפש רשע אותה רע – וזה משני פנים, א] שכל רשע יש לו נטיה לרעה אחרת, זה נואף זה גונב וכדומה, ואינם שוים בתאותם, ב] שגם הרע שישוה בה עם רעהו אינו רוצה את הרע, כי יודע שהוא בלתי נרצה אצל הרצון והבחירה השכליית, רק מתאוה אל הרע ותאותו תאלצהו אל זה ויודע שהוא רע ושהוא מגונה, וע״כ חברו הרשע נבזה בעיניו כי יודע שהוא בעל תאוה ורע.
רעהו – אפילו בן גילו, הרשע כמהו לא ימצא חן וחנינה בעיניו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
When the mocker is punished, the simple gains wisdom. When the wise is instructed, he receives knowledge.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מן גרם אלדאהי יתחכם אלגאפל, ומן תעלים אלחכים יקבל אלמערפה.
דבריו אלה מתוך מה שבחן בעולם, כי נכון שילמד האדם במאכלות ובמשקאות וברפואות במה שנסו הראשונים מלפניו. הסכלים שבאותם שלפניו [הרי נסו בעצמם] ואבדו, אבל חכמיהם נסו בזולתם ולמדו. ולא הוזקקו לנסות בעצמם. ובעניני הדת הרי מן הראוי שילמד האדם מבני אדם שהשחיתו מעשיהם והענישם ה׳, כגון דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ומצרים וכנען, ולא יעשה כמעשיהם. ומבני אדם שהטיבו מעשיהם והם החכמים וגמלם ה׳ טוב, כגון אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרן ושמואל ודוד, ויעשה כמעשיהם ולא יצטרך הוא לנסות ויחטא על נפשו. והנה המשחית1 הוא לץ, והמצדיק2 הוא החכם.
1. המשחית עצמו כדי לנסות.
2. המצדיק עצמו ומתקן דרכיו על ידי נסיונותיהם של אחרים.
קולה הד׳א אעתבאר מנה פי אלדניא, אנה אלצואב אן יעתבר אלאנסאן פי אלמאכל ואלמשארב ואלאדויה במא ג׳רבוה אלאולין מן קבלה. אמא ג׳האלהם מן קבלהם [פג׳רבוא פי נפוסהם] פהלכוא, ואמא עלמאהם פי גירהם פתעלמוא, ולם יחתאג׳וא אלי תג׳רבה פי נפוסהם. ופי אלדיאנה אן אלואג׳ב אן יעתבר אלאנסאן מן קום אפסדוא עמלהם פעאקבהם אללה, מת׳ל דור אנוש ודור המבול ודור הפלגה ואנשי סדום ומצרים וכנען, פלא יפעל מת׳להם. ומן קום אצלחוא אעמאלהם והם אלעלמא פאת׳אבהם אללה, מת׳ל אברהם יצחק ויעקב ומשה ואהרןושמואל ודוד, פיפעל מת׳להם ולא יחתאג׳ הו אלי תגרבה פיכ׳טי עלי נפסה. פאלמפסד הו לץ, ואלמצלח הו אלחכם.
בענשאלץ יחכם פתי – על ידי יסורי הלצים, הפתאים מתחכמים ושבים בתשובה.
א. כן בכ״י אוקספורד 34, וינה 220, וכן בנוסח המקרא שלנו. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 142, וכן תוקן בכ״י אוקספורד 34: ״בענוש״. בכ״י לוצקי 778: ״נענש״.
When a scorner is punished, a fool gains wisdom Through the chastisements of scorners, fools gain wisdom and return [to God] in repentance.
בענשאלץ יחכם פתי – כי יקח מוסר במה שהוא רואה בענש הלץ, ואומר בלבו לא אעשה כן אני ולא אקבל ענש כמוהו.
ובהשכיל לחכם יקח דעת – וכשיראה החכם כי הוא מצליח, יקח הפתי ממנו חכמה, ואומר אעשה כן גם אני ואלמוד חכמה.
ובהשכיל לחכם וגו׳ – כאשר תשכיל לחכםא ומה שגה במעשיו תבין לו וישמור הדעת ההיא בלבו ולא ישכחה כי חרת אותה לעולם על לוח לבו מפני שנכשל ושגה בדבר וכאשר אמרו ז״ל: אין אדם עומד על דבר תורה אלא אם כן נכשל בה (בבלי גיטין מ״ג.). ובמדת הנבון אמר למעלה: והוכיח לנבון יבין דעת (משלי י״ט:כ״ה) כי יבין להזהר בדברים אחרים מתוך תוכחתך כאשר פירשנוהו.
א. בכ״י לוצקי: כאשר תשכיל לחכם שגגות שגג במעשיו...
יקח דעת – רמז יקח לחכם.
בענש לץ יחכם פתי – הנה כשיגיע העונש ללץ על דברי ליצנותו אז יחכם פתי הנפתה לכל הדברים ויבין כי זאת הדרך היא לא טובה וכאש׳ ירא׳ שיצליחו דרכיו לחכם אז ישתדל לקנות דעת.
בענש לץ – י״ס בפתח הבי״ת.
בענש – בעת בוא עונש על הלץ אם לא יועיל לעצמו מועיל הוא לפתי המשולל הבנה כי יתחכם על כי יפחד לנפשו.
ובהשכיל – אבל לחכם אף בלמדו דברי השכל הוא עצמו יקבל תועלת ויקח דעת נוסף על מה שבידו.
בענש – העונש הוא הגמול הנחרץ מאת השופט עלי עון, וזה ההבדל בינו ובין מ״ש למעלה, (י״ט כ״ה) לץ תכה, יחכם – ולמעלה יערים, וערמה, פחותה מחכמה, כמ״ש בכל הספר.
ובהשכיל לחכם – למעלה (שם) והוכיח לנבון, כי החכם לא יקבל דעת ע״י התבונה לבדה, כי אינו נבון כנ״ל (א׳ ב׳) רק ע״י כח השכל שהוא כח חד, שע״י יוכל להבין חקי החכמה (כנ״ל שם ג׳), ועז״א יקח דעת – ובנבון אמר יבין דעת, כי החכם אינו מבין בכח התבונה רק יקבל ע״י כח השכל, כמ״ש תמיד שאצל החכם בא מלת לקח, כי הוא מקבל ולוקח, והנבון מבין מדעתו ע״י הוכחה וראיות התבונה.
בענש לץ יחכם פתי ובהשכל לחכם יקח דעת – למעלה (י״ט כ״ה) אמר לץ תכה ופתי יערים והוכיח לנבון יבין דעת, ויש הבדל בין הערמה ובין החכמה, שבחכמה הוא מקבל חקי החכמה להתנהג על פיהם, אבל הערמה היא אנושית, ואם יכו את הלץ יערים הפתי וידע ערמות להזהר, אבל בענש לץ – שהוא העונש המגיע לו בפלילים או בידי שמים, אשר יוכר שהעונש הוא בעבור החטא, אז יחכם פתי שאז יקבל חקי החכמה, כי אז יבין שיש שכר ועונש, ושחקי החכמה מאת האלהים, אבל החכם שקבל חקי החכמה, רק שחקי החכמה אין נודעים בידיעה ברורה כמוחשות שזה נקרא דעת, וע״י שישכיל החכם ע״י עונשי הלץ איך ענש ה׳ מדה נגד מדה להמתלוצץ על חקי החכמה, שזה ישיג ע״י כח השכל שמשכיל גם עניני חכמה, אז יקח דעת, ויודע דרכי החכמה בידיעה ברורה כידיעת המוחשות.
בענש לץ – דומה למה שכתוב למעלה י״ט:כ״ה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The Righteous One considers the house of the wicked, and brings the wicked to ruin.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אד׳א עקל אלצאלח פי בית אלטאלח, זיף אלט׳אלמין אלי שר.
משכיל, אם השכיל הצדיק בבית הרשע יהיה סלף הרשעים לרע. לרע להם לרשעים, על ידי שיהפוך את מה שרצו לעשות לו נגדם.
פירוש הדבר שהצדיק אם היה בבית הרשע הרי הוא כלומר הצדיק במרחב שאפשר לו לרקום תחבולות על הרשעים כדי שיאבדם ה׳ על ידו, כפי שעשה דוד כאשר היה אצל אכיש, לא חדל מלנהוג בתחבולות כדי להשיב מלחמה עם הפלשתים, והיתה מטרתו להנקם מהם כמו שנאמר כי לא אבוא ונלחמתי באויבי אדוני המלך1, וכבר ידעו גם הם בכך ואמרו ובמה יתרצה זה אל אדניו2. וכמו שעשה עובדיה כאשר היה בבית אחאב פייס את אליהו עד שנשבע לו כי בהחלט יפגש עם אחאב, ונתגלגל הדבר להריגת ארבע מאות וחמשים שקרנים הטוענים את הנבואה. ואם לא ישכיל היאך יעשה הרי מציאותו עמו נזק לו, כמו שהטיף יהוא בן חנני ליהושפט על היותו אצל אחאב ואמר הלרשע לעזור ולשונאי ה׳ תאהב3.
1. שמואל כט ח.
2. שם כט ד.
3. דברי הימים ב יט ב.
שרח ד׳לך אן אלצדיק אד׳א כאן פי מנזל אלרשע פהו אלמומן פי ת׳גר ימכנה אן יחתאל עלי אלט׳אלמין חתי יהלכהם אללה עלי ידיה, כמא אחתאל דוד חין כאן ענד אכיש לם יזאל יתלטף פי אלאמר חתי ירד אלחרב מע פלשתים, וכאן קצדה אלאנתקאם מנהם כקולה כי לא אבוא ונלחמתי באויבי אדני המלך, וקד עלמוא הם איצ׳א בה פקאלוא ובמה יתרצה זה אל אדניו.
וכמא פעל עובדיה חין כאן פי מנזל אחאב לטף באליהו חתי חלף לה אן לאבד מן אן ילקי אחאב, ואל אלאמר אלי אן קתל ארבע מאיה וכ׳מסין כאד׳ב מדעי אלנבווה. ואן לם יעקל כיף יצנע פכונה מעה אפה עליה, כמא עאתב יהוא בן חנני יהושפט עלי כונה ענד אחאב קאל הלרשע לעזור ולשונאי ה׳ תאהב.
משכיל צדיק – צדיקו של עולם הוא הקב״ה נותן לב להכרית בית הרשע – כגון זכר עמלק.
The Righteous One considers The Righteous One of the world sets His heart to destroy the house of the wicked, e.g. the remembrance of Amalek.
משכיל צדיק – הצדיק הוא מתבונן על בית הרשע שבנאו מגזלה ועשק, והוא תמיה איך עלה בידו לעשות זה. אבל כשימשוך הזמן יתבאר לו כי הרשע הזה אחריתו לרעה, כי האל מסלף ומעות דרכיו כדי שיכלה ברע הוא וכל אשר לו. תרגום יסלף (שמות כ״ג:ח׳) – יקלקל, הפך: והוא יישר אורחותיך (משלי ג׳:ו׳).
משכיל צדיק לבית רשע – 1רבים יחשבו כי הצדיק לא יבין מדות הרשע ותואנותיו וטבעיו מפני שהם בהפך מטבע הצדיק ולא כן הדבר אבל משכיל צדיק לבית רשע ומתבונן בדרכי תרמיתן ומזמת לבו וסוף כוונתו ואמרו ז״ל: שמא יאמרו הרמאין אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו (בבלי ב״ב פ״ט:).
מסלף רשעים לרע – ר״ל מפני שהצדיק משכיל לסוף כונת הרשעים ומכיר את טבעם מסלף ומטה אותם ומכריעם ודן אותם לכף חובה במעשיהם ודבריהם כי אין לדון את האדם לכף זכות רק בהיות רב מעשיו ושרש כונותיו על דרך הטוב.
משכיל צדיק לבית – בני הבית כמו: איש וביתו (שמות א׳:א׳) והטעם בראותו אותם מוטבעים ברע ימנע להעתיקם, לכן מסלף אותם לרע, שאינו מוכיחם, או סומך דבריהם, כאשר קדם לנו.
משכיל צדיק לבית רשע – הצדיק המצליח לבית הרשע וזה יהיה כשיעמוד בביתו כי אז יברך הש״י ביתו בגלל הצדיק או כשהיה הטוב הזה דבק לרשעים מאבותיהם שהיה בהם איש צדיק אשר בעבורו ימשך לרשע הזה טוב הנה זה הענין סבה לסלף הרשעים והוליכם בדרך רע כי הם חשבו כי זה הטוב הגיע לרשע בסבת הרשע ובזה ג״כ יטעה הפתי כי הוא נפתה לכל מה שיראה לו בתחלת המחשבה שהוא טוב.
משכיל – ענין הצלחה כי המצליח במעשיו נראה להבריות שעושה בהשכל.
משכיל צדיק – כאשר הצדיק עומד בבית רשע הצדיק הזה מצליח ביתו של הרשע כי נתברך בגללו והיא סיבה לסלק את הרשעים לעשות רע כי יחשוב בעבורו נתברך ביתו ומעשיו טובים בעיני ה׳.
משכיל צדיק גו׳ – הצדיק איננו נפתה בראותו הצלחת הרשע, אבל הוא מתבונן על ביתו ועשרו וכבודו, והוא גוזר על הרשעים הסלוף (המהפכה והמפלה) מחמת הרע שהם עושים.
מסלף – על דרך וטמאו הכהן – יאמר שהוא טמא. אף כאן הצדיק אומר שהרשעים מעותדים לסלף ולמפלה (כ״ג מרחשון תרכ״ד).
משכיל צדיק לבית רשע – גם בעת שבית רשע מכונן בשלוה, שזה רומז במה שקוראהו בית רשע, הנה, הצדיק משכיל ומתבונן סיבתו, שזה מפני שבזה מסלף רשעים לרע, שעל ידי כך יוסיפו לעשות רע, שאם היה מעניש אותם תיכף, היו מתייראים לעשות רע, וגם רוצה לומר שעל-ידי שלוותם תמהר פורענותם, כמו שכתוב (דברים ז י): ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו – וזה גורם רעות, כפי רוב הטעמים שנאמרו בהצלחת הרשע, שהכל כדי למהר רעתו ולשלם עונשו.
לבית – לנכסי רשע המתרבים, ותחת השיאם אותו להטיב, מסלפים דרכו לרע; ושד״ל פירש מסלף ע״ד וטמאו הכהן (פרשת תזריע) יאמר עליו שהוא טמא, כן הצדיק מתנבא מפלת הרשעים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אוטם אזנו מזעקת דל – רב יהודה היה יתיב קמיה דשמואל אתיא ההיא אתתא צווחה קמיה ולא אשגח בה, אמר ליה לא סבר לה מר אוטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה, אמר ליה שיננא רישך בקרירי ורישא דרישך בחמימי, הא יתיב מר עוקבא אב בית דין שנאמר בית דוד דינו לבקר משפט.
אתה יודע שכל בני אדם זקוקים זה לזה, ושהם בעת הצורך יפנה הנמוך למי שלמעלה ממנו, ומי שלמעלה ממנו אל מי שלמעלה ממנו, ולא יחדל הדבר לעלות כן עד אשר יגיע האדם אל הנכבד שבבני אדם אשר אין למעלה ממנו להזדקק לו כי אם הצורך לאדון העולמים לבדו, אשר כל הברואים זקוקים לו ביצירה ובטבע. ולכן כל אדם כפי ערכו, ואם הוא לא ימלא בקשת מי שלמטה ממנו במה שפנה בו אליו ימנע ממנו ה׳ מלוי צרכיו מאתו בפעל, ומסבב מקרים כדי שימנע ממנו האדם אשר למעלה ממנו את מלוי צרכו, לפי שאמר ולא יענה1 דבר כללי מאת ה׳ ומבני אדם.
1. ייענה. יוד צרויה. והשוה גם אמו״ד מאמר ה פ״ו מהדורתי עמ׳ קפד מדה כנגד מדה.
אנת תעלם אן כל אלנאס מחתאג׳ בעצ׳הם אלי בעץ׳, והם פי חאל אלפאקה יפזע אלאדני אלי מן הו אג׳ל מנה, ומן הו מן פוקה אלי מן הו מן פוקה, ולא יזאל אלאמר יתרקי כד׳אך אלי אן יבלג אלאנסאן אלי אג׳ל אלנאס אלד׳י ליס פוקה אחד ילג׳א אליה אלא אלחאג׳ה אלי רב אלעאלמין וחדה, אד׳ כל אלכ׳לק מפתקרין אליה באלבניה ואלטבע, פכל אנסאן עלי קדרה, אן הו לם יקצ׳י חאג׳הֵ מן הו דונה פי מא רגב אליה פיה מנעה אללה קצ׳א חואיג׳ה הו מן ענדה באלפעל, וסבב ערצ׳א חתי ימנעה מן הו מן פוקה מן אלנאס חאג׳תה, לאנה קאל ולא יענה קולא ג׳אמעא מן ענד אללה ומן ענד אלנאס.
אוטם אזנו – עתה מזהיר האדם שלא יאטם אזניו מזעקת הדל מלחוננו וכשיצילהו מיד עושקיו כשיוכל.
ואם לא יעשה זה, השם ימוד לו מדה במדה, כי יקרא בעת צרתו לאל ולא יענהו.
אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה – 1מדה כנגד מדה כי זה עני ולא ענהו גם הוא יקרא ולא יענה על כן לא יאמץ אדם את לבבו מתת לעני כי ישאל ממנו אף על פי שפזר ונתן לכמה עניים.
אֺטם אזנו מזעקת דל – הטעם כי לא יהיה צדיק אם לא יוכיח מי שישאל התוכחת.
אוטם אזנו – הנה מי שהוא אוטם אזנו שאינו רוצה לשמוע צעקת דל לחננו מאשר הביא אלוה בידו הנה ישיב הש״י גמולו שישיבהו לדלות ויקרא ולא יענה ר״ל שלא יחמלו האנשים עליו וזה מדה כנגד מדה ואפשר שירצה בזה כי גם הוא יקרא לש״י ויצעק אליו בעת צרתו ולא תשמע תפלתו כי הש״י יתנהג עמו בדרך אשר הוא מתנהג בזולתו.
אוטם – סותם.
אוטם – הסותם אזנו משמוע צעקת דל אשר יצעק מפני נוגשיו גמולו שגם הוא יקרא בעת צרתו לעזרה ואין מי ישיב לו.
אוטם אזנו מזעקת דל – יש הבדל בין הדל ובין הרש שהדל נתדלדל מנכסיו, וע״פ הרוב יהיה זה ע״י עשק וחמס, והוא זועק אל השופטים להציל עשוק מיד עושקיו, והשופט שאוטם אזנו ואינו מושיע לו בהיות לאל ידו, יהיה ענשו שיעשק גם הוא ויקרא ולא יענה – בין בדיני שמים מדה כנגד מדה, בין בדיני ארץ שכמו שהוא לא עשה משפט ידוכא בשער ואין מציל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
A gift in secret pacifies anger; and a bribe in the cloak, strong wrath.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מתן בסתר יכפה אף – אמר רבי יוחנן: כל מי שנותן צדקה בסתר, הקב״ה יכפה מלאך המוות, שנקרא ״אף״, ממנו ומאנשי ביתו. אמר רבי לוי: גדול שכר הנותן צדקה יותר מלוקחה, שזה שנותנה – לשם צדקה הוא נותנה, אבל הלוקח – אינו יודע אם ראוי הוא לה אם לאו. תמן תנינן: ״מי שיש לו חמישה זהובים, ונושא ונותן בהם – הרי זה לא ייטול״ (משנה פאה ח׳:ט׳). וכל מי שאינו צריך ליטול ונוטל – אינו מת מן הזקנה עד שיצטרך לבריות, וכל מי שצריך ליטול ואינו נוטל – אינו נפטר מן העולם עד שיחלוק לאחרים משלו, וכן הוא אומר: ״ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ ״ (ירמיהו י״ז:ז׳).
יכפה אף – א״ר אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו, דאלו במשה רבינו כתיב כי יגרתי מפני האף והחמה, ובעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף, ופליגא דר׳ יצחק אף כופה חמה אין כופה דכתיב ושחד בחיק חמה עזה, אע״פ ששחד בחיק חמה עזה היא. וא״ר יצחק כל דיין שמקבל שחד מביא חמה עזה לעולם שנאמר ושחד בחיק חמה עזה.
אלעטא פי אלסתר ינכס אלגצ׳ב, ואלרשא פי אלכם יכף חמיה עזיזה.
פשט דבר זה כמו שכועס המלך העוול על האדם, וכאשר הוא משחד אותו מרפה ממנו, כפי שידעת על בן הדד בן טברמון בן חזיון עם אסא1, ועל פול מלך אשור עם מנחם בן גדי2, ועל סנחריב עם חזקיה3, ועל פרעה נכו מלך מצרים עם יהויקים4. וענינו שהצדקה משיבה חמת ה׳ וחרונו מעבדיו, כמו שעשו מקצת בני אדם עם ר׳ עקיבה5, וכמו שעשה תלמיד ר׳ חנניה6. ומה שהוסיף בסתר, ובצדק, כי זה החשוב ביותר בין בני אדם מפני שאין בני אדם יודעים בכך. וחשוב זה לפני ה׳ לפי שאין בו חניפות.
1. מלכים א טו יח.
2. מלכים ב טו יט.
3. שם יח טו-טז.
4. שם כג לג.
5. נראה שכוונת רבנו למובא במסכת כלה רבתי פ״ב מעשה דר׳ טרפון ור׳ עקיבה.
6. בנוס׳ ד, תלמידי ר׳ חנניה. ואיני יודע לא איזה ר׳ חנניה ולא למה נתכוון רבנו.
ט׳אהר הד׳א אלקול כמא יחתר אלסלטאן אלג׳איר עלי אלמר, פאד׳א הו רשאה כף ענה, כמא עלמת מן בן הדד בן טברמון בן חזיון מע אסא, ומן פול מלך אשור מע מנחם בן גדי, ומן סנחריב מע חזקיה, ומן פרעה נכו מלך מצרים מע יהויקים. ובאטנה אן אלצדקה תרד חמייהֵ אללה וסכ׳טה ען עבאדה, כמא צנע בעץ׳ אלנאס מע ר׳ עקיבה, ועלי מא צנע תלמיד ר׳ חנניה. וזיאדתה בסתר, ובחק, לאנה אבלג שי ענד אלנאס אד׳ ליס יעלם בה אחד. ואפצ׳ל ד׳לך ענד אללה אד׳ ליס אלפעל ריאא.
מתן בסתר – צדקה.
ושוחד בחק – אף זו צדקה, יכפה חמה עזה.
A gift in secret Charity.
and a bribe in the pocket This too refers to charity. It will appease even strong wrath.
מתן בסתר – עתה מזהיר האדם שלא יתן צדקה אלא לקנות שכר לעולם הבא, ושלא יעשה אותה לקנות שם או להיות נעבד מן העניים עבור נתינת צדקתו. אבל תהיה מתנתו לאהבת השם שברא העניים והעשירים, ומחמלתו עליהם לכבוד בוראם. ויביט בעין שכלו כי האל ברא שניהם והוא המוריש והמעשיר המשפיל והמרים.
ושחד בחיק – עתה פותח פתח להמון העם כשיקרה להם שום צרה וענין רע עם מי שתקיף מהם שירצו אותו בשחד, כענין יעקב שאמר: אכפרה פניו במנחה (בראשית ל״ב:כ״א). וזה צריך לעשות בסתר, וכשישימהו בחיקו לא שיאמר אני אתן לך כך.א
א. בגליון כ״י וטיקן 89 כתוב: ״עד כאן פירוש ר׳ דוד קמחי נ״ע, ומכאן ואילך פירוש הרב ר׳ יונה מגירונא נ״ע.״
מתן בסתר יכפה אף ושוחד וגו׳ – 1האמנם כי לא יגדל עון האדם אם לא יחקור ולא ידרוש על העניים והאביונים כאשר יגדל עונו אם יחשוך מן העני כי יקרא אליו אכן ראוי לאדם לרדוף צדקה ולדרוש על צרכי העניים ולהשכיל אל הדלים ויקנה לנפשו שכר עצום ורב כי מתן בסתר יכפה אף, שאם יחטא אדם זכות מתן בסתר יכפה אף.
ושוחד בחיק חמה עזה – גם בעת צרת האדם אחר שנגזרה עליו גזרה מפני חטאותיו יכפה שוחד בחיק והוא הצדקה בסתר ויקרא על דרך משל הצדקה אשר יתן בעת צרתו שוחד כי השוחד ינתן בעת הפחד והצרה לפדות נפשו ממנו. גם לשון חמה עזה יורה על הענין שפירשנו. כי החמה יותר מן האף. אף כי בהזכירו חמה עזה יוכיח על הענין כי על עת שנגזרה עליו גזרה ידבר וטעם הסתר והחיק כי לא יבוש העני ולא יחוורו פניו וגם הנותן לא יתפאר במתן ולא יעשה להתגדל כי אם לעבודת השם ית׳ ואמרו ז״ל: כי הצדקה המעולה המצלת מן המות היא שאין העני יודע ממי נוטלה ואין הנותן יודע למי נותנה (בבלי ב״ב י׳:).2
מתן בסתר – הנה המתן שיתן האדם בסתר למי שיכעס עליו מכניע האף והחמה אשר לו עליו והשחד שינתן בחיק ר״ל בסתר יכפה חמה עזה ויכניעה.
יכפה – ענין כסוי ובדרז״ל כפה עליהם הר כגיגית (בבלי שבת פ״ח).
מתן – הנותן מתן בסתר למי שחרה אפו בו הנה המתן הזה יכסה את האף ולא יהיה נראה עוד.
ושוחד בחק – הנותן שוחד בחיק ר״ל בהסתר אז יכפה בזה חמה עזה וחזקה וכפל הדבר במ״ש.
מתן, שחד – השוחד עקר הנחתו ע״מ שנותנים לדיין לעוות הדין, אף, חמה – התבאר (ט״ו א׳) שאף הוא החיצון והחמה היא הפנימית והיא קשה מאף.
מתן בסתר יכפה אף ושוחד בחיק חמה עזה – יאמר שהמעות הניתן בסתר לפעמים הוא לטובה ולפעמים הוא לרע, שאם הוא מתן בסתר – שמתן מציין המתנה שנותנים שלא עבור דבר, כמו המעות שנותנים לעני, או המתן שנותנים לשרים ולעשירים, זה יכפה אף שמתן הצדקה יכפה אף שלמעלה, ומתן לשופט ולשר יכפה אף שלמטה. אבל המעות שנותנים בסתר לפעול על ידי עוות הדין והטיית המשפט, שזה נקרא שוחד שנותנים בחיק השופט, זה יעורר חמה עזה – אם למעלה, אם למטה בהודע הדבר למלך הארץ.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
It is joy to the righteous to do justice; but it is a destruction to the workers of iniquity.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שמחה לצדיק עשות משפט – שמחה לצדיקו של עולם כשהוא עושה את הדין, למה שהוא מתרומם בעולם שנאמר ויגבה י״י צבאות במשפט.
דבר אחר: שמחה לצדיקו – של עולם שעושה מדת הדין בביתו והחריבו שכן הוא אומר נורא אלהים ממקדשיך, א״ר יוחנן ממה שעשה במקדשו, ומה לביתו ולמקדשו לא נשא פנים על אחת כמה וכמה שהוא עתיד ליפרע ממחריביו. ד״א שמחה לצדיקים שהוא עושה משפט בהם שהוא מנקה אותם מעונותם, תדע שכן דוד כיון שפגעה בו מדת הדין אמר מזמור לדוד בברחו וכו׳ (כתוב במזמור ע״ז). כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן כל המרפה עצמו מדברי תורה נופל לגיהנם שנאמר אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח, ואין רפאים אלא יורדי גיהנם שנאמר ולא ידע כי רפאים שם בעמקי שאול קרואיה.
שמחה לצדיק עשות משפט – שמחה להקב״ה לעשות דין בצדיקים כדי לזכותם לחיי עולם, ושמחה לצדיק שהקב״ה מביא עליהם ייסורין כדי שיזכו לעולם הבא. כך נדרש במדרש תלים (מדרש תהלים ג׳:א׳).
ומחתה היא לפועלי און – לפי שאין נותנין לב לשוב ואין הייסורין מועילים להםא ומצטערים ולא להועיל.
It is a joy for a righteous man to do judgment It is a joy for the Holy One, blessed be He, to inflict judgment upon the righteous in order to bestow upon them the life of the world to come, for the Holy One, blessed be He, brings pains upon them in order that they merit the world to come. In this manner, it is expounded in Midrash Tehillim (3:1).
and a ruin It is [a ruin] for those who commit violence Because they do not put their hearts to repent and the pains do not avail them, but they suffer to no avail.
שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און – 1הנה חובה עלינו לעבוד את השם ית׳ בשמחה כאשר כתוב: תחת אשר לא עבדת את י״י אלהיך וגו׳ (דברים כ״ח:מ״ז), ונאמר: עבדו את י״י בשמחה (תהלים ק׳:ב׳) והצדיק ישמח כאשר זולתו עובדים את השם ית׳ ומרחיקים און ועושים משפט כי מדת הצדק להאנח אם עשק רש וגזל משפט יראה במדינה2 וישמח בעשות העם משפט ורדפם צדק ואמת. ומדת השמחה התעורר הלב והתפשט את הרוח על מצוא חפצו והיא יותר מן הגילה והמשוש כאשר יוכיחו הכתובים.
ומחתה לפועלי און – עשות משפט יראה ופחד לפועלי און. כי בראותם שישפטו בעיר על הגזל והחמס ייראו לנפשם מן החמס אשר בכפיהם יענשו על שנאת המשפט אשר שנאו ואשר יבחרו כי לא יוכיחו בעיר ולא ישפטו על כל און ועמל וכענין שכתוב: ותעשו הרע בעיני ובאשר לא חפצתי בחרתם (ישעיהו ס״ה:י״ב) הנה כי ענש על הבחירה מלבד עונש המעשה.
שמחה לצדיק – כשיעשה משפט ודין בארץ הנה זה הענין שמחה לצדיק שאז יבטח לבו שלא ילכד ברשת המלכות כי הוא נשמר מעשות רע וזה הענין הוא מחתה ושברון לפועלי און כי אז יפחדו מאד שיענשו על רוע מעשיהם.
ומחתה – ענין שבר.
שמחה – הצדיק ישמח בעת יעשה משפט ועשיית המחתה היא שמחה לפועלי און.
שמחה לצדיק עשות משפט ומחתה לפועלי און – הצדיק הוא מי שנוהג כפי חקי הצדק, ופועלי און הם העוסקים בכח הזרוע לעשוק ולחמוס, שהוא הפך הצדק, ובעת יטה ה׳ קו המשפט, לשפוט כפי המעשה, או בעת יעשה משפט למטה מאת שופטי ארץ, אז הצדיק ישמח כי רוצה במשפט, ויודע כי אז יזכה בהשפטו, ופועלי און יהיה להם המשפט למחתה.
עשות וגו׳ – שמחה לצדיק שֶׁיֵעָשֶׂה משפט בעולם כי הוא לו אך לתועלת, אבל לפועלי און המשפט הוא למחתה.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The man who wanders out of the way of understanding shall rest in the assembly of the dead.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אי אנסאן צ׳ל מן טריק אלעקל, פד׳אך פי ג׳וק אלהאלכין יחל.
רפאים, האובדים. וכדלעיל ב יז.
בעולם הזה כפי שאתה רואה מי שאין לו דעה יאבד ללא תבונה וללא הבחנה ויפול בכל רע. ולעולם הבא לא יגיע אל האושר, כי אין להגיע אליו אלא במשמעת לה׳, ואין דרך למשמעת כי אם בידיעה1.
1. ידיעת ה׳. כי משמעת וקיום מצות ללא ידיעת ה׳ ידיעה יסודית הרי הוא עובד ללא אלהי אמת, אלא למוצר דמיוני כוזב. ובהקדמת אמו״ד פ״ג כי דרך ההשכל היא המתינות והעלייה בשלבי המחקר לאט לאט דרגה אחר דרגה עד שמגיע אל הפסגה, אבל מי שקץ בדבר ואין לו הסבלנות להגיע אל הסוף בקהל רפאים ינוח, ישאר בין התועים, ע״ש.
פי אלדניא עלי מא תרי מן ליס מעה עקל יהלך בלא פהם ולא תמייז ויקע פי כל בלא. ופי אלאכ׳רה לא יצל אלי אלסעאדה, אד׳ לא וצול אליהא אלא בטאעה, ולא סביל אלי אלטאעה אלא במערפה.
תועה מדרך השכל – פורש מן התורה.
בקהל רפאים – עדת גהנם.
A man who strays from the way of understanding From the Torah.
in the congregation of the shades in the congregation of Gehinnom.
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח – 1הוא נמשך אחרי התאוה וימרה בגללה את פי הנפש החכמה.
בקהל וגו׳ – לא נאוה עמדו בין החיים אבל ראוי ויפה לנוח בין המתים וישובו ד׳ יסודותיו אל שרשם, כי הכוונה ביצירת האדם שתמשול הנפש החכמה בתאוה ותעבוד את הבורא ית׳ בזאת כי המדה הזאת יקנה אותה מדרך יראת השם והיראה היא הכבוד, ונאמר: כל הנקרא בשמי וגו׳ (ישעיהו מ״ג:ז׳) והעושה בהפך זה שעוזב דברי השכל עזיבה גמורה ונמשך אחרי הפכו והוא השקר הנה עשה ההפך הכוונה ביצירתו. על כן אין הרכבת יסודותיו ראויה לו רק שישוב העפר אל הארץ כשהיה. ובא הענין הזה על מה שאמר: ומחתה לפועלי און (משלי כ״א:ט״ו) כי הם יראים השם מן המשפט ושונאים אותו ונמצאו שונאים האמת ואוהבים השקר. והנה אלה הם תועים מדרך הנפש המשכלת טעות גמורה כי השקר הפך האמת והאמת הוא השכל והחכמה. אבל מי שעומד ועובד עבודה זרה שהוא נמשך בה אחרי התאוה יתכן כי עוד רבות בדרכיו שנמשך בהם אחרי השכל ובא הענין להראות עצם הפסד האון וכח ענשו.
אדם תועה – בקהל רפאים – מתים, כאמרם ז״ל, רשעים אפילו בחייהם קרואים מתים (ברכות יט).
אדם תועה – האיש התועה מדרך השכל והוא התועה בדעותיו יבא בגורלו לנוח עם קבוץ האנשים שימותו יחד מיתה פתאומית וימות עמהם או ירצה בזה שהוא בקבוץ האנשים הדורכים אל המות והכליון כי הם ישמחו בדעותיו לפי שבהם יפתחו להם השערים למלאת תאוותיהם.
רפאים – הם המתים שנרפו ונחלשו.
מדרך השכל – מדרך התורה.
בקהל – ר״ל אחר המיתה כשיהיה בקהל המתים אז ינוח ולא יתעה עוד אבל כל ימי חייו הוא מוסיף והולך לתעות בכל יום יותר.
אדם תועה גו׳ – אולי כפירוש ראשון של ר׳ משה קמחי: כיון שנטה אדם מדרך השכל והתחיל לתעות בדרך רע, הוא הולך ותועה כל ימי חייו, ואין לו מנוחה עד שימות.
השכל – השכל הוא הכח החד אשר באדם להבין בדברים שאין הבינה שולטת כמו, בעניני האלהות ונפלאותיו (תהלות י״ד ב׳, ס״ד י׳, ק״ו ז׳), ויש שכל טוב שהוא רוה״ק (כנ״ל ג׳ ד׳, י״ג ט״ו), והתבאר עוד (י״ב ח׳, ט״ו כ״ד, ט״ז כ״ב, כ״א י״א), והשכל – הוא מקור או שם.
אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח – יש הבדל בין השכל ובין חכמה ובינה ויתר כחות הנפש, שהשכל הוא כח החד שימצא לאדם להשיג באלהות וברוחניות ובנפלאות, שדברים שאין מבוא להבינה להשיג ע״י היקשים ומופתים ולא להדעת לדעת ע״י הכרת החושים, ובכח זה ישיג את ההשגחה וכל האמונות התלוים באלהות, וע״פ הרוב נלוה אל זה רוח הקדש ואז נקרא שכל טוב, וכמ״ש ורוחך הטובה נתת להשכילם, ואדם התועה מדרך השכל תועה באמונות האלהיות כמו הכופר בהשגחה ובידיעת ה׳ ובהנהגתו ובנפלאותיו, והם המינים שאין להם חלק לעוה״ב ואין להם תקנה, ובקהל רפאים ינוח – כי ירד לגיהנם.
ינוח – כיון שהתחיל לתעות הולך ותועה כל חייו ואין לו מנוחה מטעותו עד יום מותו (שד״ל).
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He who loves pleasure shall be a poor man. He who loves wine and oil shall not be rich.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירשב״ם המשוחזרר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מחב אלאפראח ד׳ו עוז, ומחב אלכ׳מר ואלדהן לא יסתגני.
איש, האוהב את השעשועים בעל מחסור.
דבריו אלה בעניני ההנהגה מנע מלהשתקע באכילה ובשתיה ובתענוגות ובהנאות ואף על פי שאפשר לו, לפי שאין האדם בטוח בתמידותו1, ולכן ראוי לו לקחת ממנו בשעור הקרוב להיות תמידי, שאם לא כן יביא עצמו לידי עוני, ואחר העוני לידי עושק, ואחריהם לידי גנבה. ואחרי כן לידי רצח, וכמו שבארתי בתורה בדין בן סורר ומורה2.
1. בתמידות אפשרויותיו ועשרו.
2. הרי גם מכאן ברור שפירושו הארוך של רבנו על התורה כלל את כל חמשה חומשי התורה, ולא כדברי המתמיהים הטוענים שפירש רק בראשית ושמות, וכבר הארכתי בזה במקום אחר.
קולה הד׳א פי באב אלסיאסה ימנע מן אלאנהמאך פי אלאכל ואלשרב ואלקצף ואללד׳את ואן אמכן ד׳לך, לאן אלמר גיר ואת׳ק באלדואם, פינבגי לה אן ינאל מן ד׳לך במקדאר מא יקרב דואמה, ואלא פקד וטן נפסה עלי אלפקר, ובעד אלפקר עלי אלט׳לם, ובעדהמא עלי אלסרק, ובעד ד׳לך עלי אלקתל, ועלי מא שרחת פי חכם בן סורר ומורה פי אלתוריה.
איש מחוסרא – הוא מי שאוהב שמחת משתה תמיד.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בכ״י אוקספורד 165, ובנוסח המקרא שלנו: ״מחסור״.
shall be a poor man He who loves the joy of always banqueting.
איש מחסור אוהב שמחה – פי׳ אדם שעושה יצא{ו}תיו בצמצום סופו לשמוח,
אבל אוהב יין ושמן – פירוש: משתה ותענוג, לא יעשיר. (עם החתימה ״רשב״ם״ בקובץ פירושים מר׳ אלעזר מגרמייזא בכ״י ישיבה אוניברסיטה 415)
איש מחסור אהב שמחה – מי שאוהב שמחה איש מחסור, כי אם עשיר הוא יגיעהו הריש והמחסור מן המדה ההיא. וענין אוהב שמחה כענין שנאמר: והנה ששון ושמחה הרוג בקר ושחוט צאן (ישעיהו כ״ב:י״ג) וכתיב: לשחוק עושים לחם (קהלת י׳:י״ט), ולפי שדבר למעלה בשבח שמחת הצדיק בעבודת השם ית׳ למד עתה על גנות השמחה בתענוגים וגנה אותה מפאת ענין העולם ואמר כי תביא בעליה אל החסרון ואולם גם מטעמים אחרים יש לגנותה כי הנה בעליה עושים את העולם הזה עיקר כאשר ישמח בהבליו וגם נמשך אחרי החומר אשר בו בבקשת התענוגים. והשנית כי לפי השמחה בו ירבה עצבו בעזיבתו. וגם יתכן שיאבד בענין רע ולפי רבות השמחה בראשונה ירבה יגונו באחרונה. והשלישית כי תורה על סכלותו כי ישמח בדבר כלה כמו שנאמר: ולשמחה מה זו עושה (קהלת ב׳:ב׳) ואמר איוב אם אשמח כי רב חילי (איוב ל״א:כ״ה).
אוהב יין ושמן – הנמשך אחרי היין ותענוגי המאכלים לא יגיע אל העושר כי הוא מרגיל איבריו אל המנוחה ויגיע מזה לראות מנוחה כי טוב1 ולברוח מן הטורח והעמל וכאשר יעתק אל מדת העצלה יטבע במצולת העוני כי היא מרוששת בעליה כמו שכתוב: ובא כמהלך ראשך (משלי ו׳:י״א).
אֺהב שמחה – לגוף, כטעם: ולשמחה מה זו עֺשה (קהלת ב׳:ב׳).
איש מחסור אוהב שמחה – הנה אלו מתהפכים, וזה, כי באמת עיקר הכונה בזה שאוהב שמחה, הוא הנושא, כלומר, כי מי שיאהב בשמחה, כטעם אוהב יין ושמן, הנה הוא יבוא למחסור, כי זה הפסוק כלו לענין אחד, אבל עם זה הוא מתהפך, כי איש מחסור אוהב שמחה, כי האיש, בהיותו עשיר טרוד בעסקיו ובקניניו, וכאשר יעני אין לו במה יתעסק, ויכלה ימיו לשמוח ולצחוק ולעשות שירים וחרוזות, כאשר יאמר משל הקדמוני.1
איש מחסור – מי שהוא אוהב השמחות הגופיות להתענג בתאוותיו הוא איש מחסור כי באלו התאוות יאבד הונו ומי שהוא אוהב יין ויהיה הומה להתענג בהם לא יעשיר לזאת הסבה בעינה וזה מה שיקרה לבעלי זאת התכונה מהרע גם בדברים הגופיים עד שזה הוא סבה אל שלא יקנה האדם שום שלימות נפשיי וכבר נרמז זה ג״כ באמרו איש מחסור ובאמרו לא יעשיר כי החסרון היותר חזק הוא חסרון השכל והעושר היותר חזק הוא שלמות במושכלות.
איש מחסור וגו׳ – האוהב שמחת מאכל ומשתה יהיה איש מחסור ר״ל חסר מכל טובה.
אוהב יין וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
איש מחסור – מי שאוהב שמחה לשמוח תמיד, הוא איש מחסור – כי השמחה לא תתמיד, וכל דבר שישמח עליו בראשית השיגו את הדבר אחר שיראה אותו או יהיה לו לקנין ימים אחדים, לא ישמחהו עוד, וירצה לראות תמורתו דבר חדש ישמחהו והוא חסר תמיד, אבל האוהב יין ושמן – לשתות ולמשוח את בשרו בתפנוקים, זה לא יעשיר – כי יכלה ממונו, ומלבד שהוא איש מחסור, יכלה גם ממונו, משא״כ אוהב שמחה יצוייר שלא יכלה ממונו.
שמחה – ענינו כאן הנאות העולם וכן שמח בחור בילדותך (קהלת י״א:ט׳).
יין – לשתות, ושמן לסוך.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירשב״ם המשוחזרר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The wicked is a ransom for the righteous; the treacherous for the upright.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בעולם הזה על דרך המופת, כמו שהיה המן כופר למרדכי, והמלשינים כופר לחנניה מישאל ועזריה שנאמר קטיל המו שביבא די נורא1. והשרים כופר לדניאל שנאמר ולא מטו לארעית גובא2. ובזמן הישועה העמים כופר לישראל שנאמר נתתי כפרך מצרים ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך3. ולעולם הבא הכופרים באש כופר לצדיקים שנאמר הנה עבדי יאכלו4, והנחתם שמכם לשבועה5. והנה הראשון מופת, וזה כראוי להם.
1. דניאל ג כג. וראה לקמן כו כז ובהערה.
2. שם ו כה.
3. ישעיה מד ג-ד.
4. שם סה יג.
5. שם סה טו.
פי אלדניא עלי סביל אלאיה, כמא כאן המן פדא למרדכי, ואלסעאה פדא לחנניה מישאל ועזריה לקולה קטיל המו שביבא די נורא. ואלקואד פדא לדניאל כקולה ולא מטו לארעית גובא. ופי וקת אלישועה אלאמם פדא לישראל כקולה נתתי כפרך מצרים ואתן אדם תחתיך ולאמים תחת נפשך. ופי אלאכ׳רה אלכפאר פי אלנאר פדא ללמומנין לקולה הנה עבדי יאכלו, והנחתם שמכם לשבועה. פד׳אך מעג׳ז והד׳א אסתחקאק.
כופר לצדיק רשע – צדיק נחלץ ורשע בא תחתיו1 כגון מרדכי והמן.
A wicked man shall be ransom for a righteous man, and a treacherous one instead of the upright A righteous man is rescued, and a wicked man comes in his stead (Mishlei 11:8), such as Mordecai and Haman.
כפר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד – הרשע הפך הצדיק והבוגד הפך הישר כאשר הזכרנו בהרבה מקומות וכאשר גזרה נגזרת על הצדיק והישר בתת כפר נפשם איש אחר כענין שנאמר: ואתן אדם תחתיך (ישעיהו מ״ג:ד׳) נתתי כפרך מצרים (ישעיהו מ״ג:ג׳) יותן כפרם אדם שהוא הפכם.
כופר לצדיק – כאשר היה ראוי מצד ההשגחה הכוללת שיגיע רע מה לצדיק השם יתברך ישית הרשע כפרו וישית הבוגד כופר לישרים והיה זה כן כי מההשגחה הדבקה להם ימשך שינצלו ולפי שהתועלת ברע הוא אבדן הרשעים בו כמו שנזכר בס׳ איוב והתבאר עוד בספר איוב הנה יביא הש״י הרשע והבוגד אל הרע ההוא.
כופר – אם נגזר מיתה על הצדיק ובטלה הגזירה אין מדת הדין מתפייס עד כי יותן רשע לפדיון נפשו.
ותחת וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
כפר, תחת – התבאר ישעיה (מ״ג ג׳), צדיק, ישרים – הצדיק שם יחוסי שצודק בדינו, ויצוייר שהוא רק צדיק בערך הרשע לא בפ״ע, כמ״ש תחריש כבלע רשע צדיק ממנו (חבקוק א׳), אבל הישר הוא בעצמו ישר בשכלו ומדותיו, כמ״ש הבדלם למעלה (י״א ג׳ ו׳).
כופר לצדיק רשע, התחת הוא ממין המתחייב נפש תחת נפש, והכופר בלתי מין המתחייב, שיכפר גם בממון ויהיה לו כפרה, יאמר כשה׳ דן את העולם ישפוט בין הצדיק והרשע, והיוצא רשע בדינו יכפר במיתתו על הצדיק, (כי צדיק ורשע הם שמות יחוסים בערך זה א״ז באותו נידון, וגם אם היה הצדיק יוצא חייב, יזכה בערך הרשע ויכפר בו), והבוגד הוא תחת ישרים – שהישר אינו יחוסי רק שהוא עצמו ישר ואינו צריך כופר וכפרה, רק בעניני העולם יצוייר שהבוגד רוצה להמית הישרים ובא הוא תחתיהם נפש תחת נפש והם נצולים, כמ״ש צדקת ישרים תצילם ובהוות בוגדים ילכדו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
It is better to dwell in a desert land, than with a contentious and fretful woman.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
טוב שבת בארץ מדבר – א״ר יוחנן ששה חדשים נתעכבה שכינה לישראל במדבר וכו׳ (כתוב בשמואל ברמז ש״נ).
אלג׳לוס פי ארץ׳ בריה, כ׳יר מן ג׳לוס מע אמראה ד׳את צכ׳ב וכיאד.
טוב, לשבת בארץ מדבר טוב מלשבת עם אשה בעלת מדנים ומרגיזה.
כבר אמר מקודם טוב לשבת על פנת גג1, והגג הוא גג של בית בישוב, והפליג כאן ואמר אף לשבת במדבר טוב יותר משותף רע. ואפשר שלא הוסיף את המדבר אלא מפני שהוסיף וכעס והיא ההרגזה שהיא קשה מן הטרדנות, כך המדבר יותר קשה מן הישוב.
1. לעיל פסוק ט.
כאן קאל אולא טוב לשבת על פנת גג, ואלסטח הו סטח בית פי אלעמארה, פבאלג ההנא וקאל לא בל אלג׳לוס פי בריה אצלח מן קרין סו. וימכן אן יכון אנמא זאד אלבריה למא זאד וכעס והו אלכיאד אלד׳י הו אשד מן אלנקאר, כד׳לך אלבר אשד מן אלעמארה.
It is better to dwell in a desert land This too was stated regarding the withdrawal of the Shechinah.
טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדינים – ולמעלה כתיב: טוב שבת על פנת גג (משלי כ״א:ט׳) ולא אמר בארץ מדבר לפי שהוא מדבר על איש רעים שהחברים מרחיבים דעתו כמו שמוכיח סוף הפסוק מאשת מדינים ובית חבר (משלי כ״א:ט׳).
טוב שבת בארץ מדבר – הכונה הרחק על כל פנים מחברתה הרעה, כמאמר הנביא: מי יתנני במדבר (ירמיהו ט׳:א׳), וזה כי הרע יזיק לטוב, לכן סמך הבא אחריו.
טוב – לאדם שישב בארץ מדבר משישב בבית עם אשת מדינים וכעס שתכעס תמיד עם בעלה ותריב עמו והנה ביאר בזה כי הכעס גם כן מגונה כמו שהשמחה בתענוגי הגוף מגונה.
מדונים וכעס – מדינים קרי.
בארץ מדבר – במקום שאין אנשים.
מאשת – מלשבת במקום מיושב עם אשת מדינים והתמדת כעס.
טוב שבת בארץ מדבר מאשת מדינים וכעס – כבר אמר למעלה שטוב לשבת על פנת גג מאשת מדינים אם אינה בעלת כעס רק מעוררת מדנים עם שכניה ובני ביתה, צריך להתרחק מן החבורה, וידור עמה על פנת גג שלא תמצא עם מי להתקוטט, אבל אם היא בעלת כעס תכעיסהו גם שמה, וצריך לברוח ממנה אל המדבר.
וכעס – הולכת ומנקרת בלב בעלה כעש זה המנקר בעצים ובבגדים.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אוצר נחמד ושמן בנוה חכם – זה משה, וכסיל אדם יבלענו זה יהושע שלא היה בן תורה והיו ישראל קורין אותו כסיל, ובשביל שהיה משרת משה זכה לירושתו שהיה מכבדו ופורס הסדין על הספסל ויושב תחת רגליו לפיכך אמר הקב״ה איני מקפח שכרך ועליו נאמר נוצר תאנה יאכל פריה. רודף צדקה (וחסד) זה אברהם שנאמר ושמרו דרך י״י לעשות צדקה ומשפט, וחסד שגמל (הקב״ה) [חסד] לשרה.
כ׳זאין אלמנא ואלדסם פי מאוי אלחכים, ואלג׳אהל מן אלנאס יהלכה.
אוצר, אוצרות החמדה והדושן כנוח החכם, והכסיל מבני האדם יאבדנו.
אופן אבוד הסכל את אוצרו הוא ברוע ניהול הוצאותיו, ובלי לכלכל את מסחרו, ומבלי לשלם המסים למלכו, ומבלי להפריש המתנות אשר הטיל ה׳ עליו, כל שתעשה אחת מאלה ממארת את הממון, כל שכן כולן, והחכם הנשמר מהן יתקיים רכושו.
but man's foolishness Heb. וכסיל אדם foolishness of a man.
אוצר נחמד ושמן בנוה חכם וכסיל אדם יבלענו – דרך העשירים הפקחים לאצור אוצר כסף וזהב ואוצר שמן והיה להם הכסף והזהב לאוצר כמוס ומכמן והשמן כעין אוצר כי הוא אתם בבית וכעין סחורה כי יקנוהו בזול וימכרוהו ביוקר וגם הנזכר בדבריהם ז״ל עתיר משח עתיר כמס זהו בעל שמועות (בבלי ב״ב קמ״ב:). עוד אמרו ז״ל: לעולם ישלש אדם מעותיו שליש בקרקע שליש בסחורה שליש תחת ידו (בבלי ב״מ י״ט).
עוד יתכן לפרש כי בא להודיע כי בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז׳:י״ב) כי החכם כאשר יתעסק לעשות חיל יצליח ואמרו ז״ל: העוסק בתורה נכסיו מצליחים (בבלי ע״ז י״ט:), שנאמר: כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל (יהושע א׳:ח׳).
וכסיל אדם יבלענו – כאשר יניחנו לבן הכסיל יבלענו כי ימשך אחר השמחה והתענוגים ויכלה אוצר אביו אשר קבצו בחכמה ויקראנו כסיל אדם כי המשחית ממונו הוא כסיל בעיני כל וכל המון העם שוין ומודים בדבר הזה. או יקראנו כסיל אדם מפני שהוא נמשך אחרי החומר ויסוד אדמת עפר אשר בו ברדפו אחרי תענוגים.1 והנה יבא להשמיענו כי יש על האדם לשום עמל נפשו ומחשבתו לייסר בנו ולהורישו חכמה. כי אם יורישנו העושר והוא אויל הנה לא יורישנו מאומה כי הוא יבלע אוצרותיו באולתו. ואמרו במוסרים2 לא הנחילו האבות את הבנים דבר שהוא חשוב מן החכמה כי האדם קונה הון בחכמה ומאבדו באולתו. והנה דבר למעלה בענין האשה הרעה על כן בא המקרא הזה אחריו שהוא מדבר בענין הבן הכסיל ולהזהיר שיתרחק אדם כפי כחו מקנין האשה הרעה ושיוכיח את בנו וילמדהו חכמה. ועל דרך הסדר שכתוב במקום אחר: הוות לאביו בן כסיל ודלף טורד מדייני אשה (משלי י״ט:י״ג).
אוצר נחמד – הנה בנוה החכם יבא אוצר נחמד ושמן מפני דבקות ההשגחה בו עם שהוא ישמור קנינו ולא יפזר מהם כי אם ההכרחי ואולם הכסיל אם היה לו כמו זה האוצר הנה יבא אדם ויבלענו ולא יאכל הכסיל ממנו.
בנוה – במדור.
יבלענו – מלשון בליעה.
אוצר וגו׳ – דרך החכם לאצור באוצרו דברים נחמדים ושמן טוב להתקיים לעת הצורך אבל הכסיל שבבני אדם בעודו בכפו עד לא הניחו מידו יבלענו ולא יחוש אם לא ימצא לעת הצורך.
אוצר נחמד וגו׳ – והיותר כסיל שבמין האדם הוא לא לבד לא יאסוף אוצר נחמד. אבל אם נמצא בידו מאבותיו, הוא מאבדו.
וכסיל אדם – אדם כסיל, כמו רבים עמים, משנה כסף.
אוצר נחמד ושמן בנוה חכם – אומר לפי המשל שהחכם לא יאבד הסגולה והאוצר שלו, ושומר אותו, עד שאוצר נחמד כמו זהב ובשמים, ושמן הטוב שנתון ג״כ באוצר (כמ״ש ויראם את הזהב ואת השמן הטוב אשר באוצרותיו) נמצא בנוהו, ואדם כסיל יבלע וישחית את האוצר, ובנמשל, אם על האוצר ושמן הגשמי, שהחכם יחשוב מחשבות שישאר האוצר תמיד בנוהו, והוא ע״י שיתננו לצדקה לעניים ויעשה בו גמ״ח וזה נשאר לו לעולם, כמ״ש אבותי גנזו למטה ואני גנזתי למעלה, אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו וכו׳, אבל האדם הכסיל שמחזיקו לעצמו יבלענו, כי סוף יירשו זרים חילו ולא ישאר בידו מאומה אחרי מותו, וכן בא במליצה על אוצר נחמד ושמן הרוחני, שסגולות הנפשיות ושמן משחת קדש שממליץ על הרוח הקדש והשגת המושכלות, זה ישאר בנוה חכם, שחכם הוא ההולך בחקי החכמה, אבל הכסיל שהוא הנלוז מחקי החכמה מפני תאותו, יבלע את האוצר וישחיתנו, ומפרש מהו האוצר והשמן.
וכסיל אדם – הכסיל שבבני אדם הוא מי שלא בלבד אינו אוצר לימי הצורך, כי גם מבלע (מבנין הדגוש להוראת מהירות הבליעה) מה שהנחילו לו אבותיו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He who follows after righteousness and kindness finds life, righteousness, and honor.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד – אמר רבי אלעזר ברבי שמעון: כל מי שרודף אחרי צדקה, הווין לו בנים בעלי צדקה, בעלי תורה, בעלי אגדה. בעלי צדקה מנין? דכתיב ״[רודף צדקה... ימצא...] צדקה״. בעלי תורה מניין? כתיב הכא ״[רודף צדקה... ימצא] חיים״, וכתיב התם: ״כי הוא חייך ואורך ימיך״ (דברים ל׳:כ׳). בעלי אגדה מניין? כתיב הכא ״[רודף צדקה... ימצא...] כבוד״, וכתיב: ״כבוד חכמים ינחלו״ (משלי ג׳:ל״ה).
ימצא חיים – שנאמר ושני חיי אברהם וגו׳, צדקה וכבוד א״ר שמואל בר רב יצחק אמר לו הקב״ה אני אומנותי גמילות חסדים תפסת אומנותי בוא ולבוש לבושי ואברהם זקן. א״ר יצחק משום דרודף צדקה ימצא צדקה, אלא לומר לך כל הרודף אחר צדקה הקב״ה ממציא לו מעות כדי לעשות בהם צדקה, רב נחמן בר יצחק אמר הקב״ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות בהם צדקה כדי לקבל בהם שכר, ר׳ יהושע בן לוי אמר הויין ליה בנים בעלי תורה בעלי עושר בעלי אגדה.
בעלי תורה דכתיב ימצא חיים – וחיים זו תורה שנאמר כי מוצאי מצא חיים, בעלי עושר דכתיב צדקה זה עושר, כבוד זו אגדה, דכתיב כבוד חכמים ינחלו.
תניא היה ר״מ אומר יש לו לבעל הדין להשיב אם הקב״ה אוהב עניים הוא מפני מה אינו מפרנסן, אמור לו כדי להנצל אנו בהם מדינה של גיהנם וכו׳ (כתוב בתהלים בפסוק בקש שלום ורדפהו).
מן טלב אלעדל ואלפצ׳ל, וג׳ד אלחיוה ואלזכוה ואלכראמה.
רודף, הדורש את הצדק והחסד, מצא החיים הצדקה והכבוד.
הצדק הוא שיצא האדם ידי חובתו המשפטית, והחסד הוא שיתן לפעמים למעלה ממה שמוטל עליו1. מי שעשאם ימצא חיים צדקה וכבוד, בעולם הזה אורך ימים על דרך המופת, וצדקה וכבוד בעיני בני אדם, ולעולם הבא החיים הנצחיים והכבוד מאת ה׳.
1. השוה גם רמב״ם במו״נ ח״ג פרק נג.
אלעדל הו אן יכ׳רג׳ אלמר ממא ילזמה באלחכם, ואלפצ׳ל הו אן יעטי אחיאנא פוק מא יג׳ב עליה. פמן פעלהמא פהו ימצא חיים צדקה וכבוד, פי אלדניא טול אלעמר עלי ג׳ההֵ אלאיה, ואלזכוה ואלכראמה ענד אלנאס, ופי אלאכ׳רה אלחיוה אלדאימה ואלכראמה ענד אללה.
רודף צדקה וחסד ימצא חיים וצדקה וכבוד – נסמך המקרא הזה לענין של מעלה להודיע על מה יטרח החכם לאצור אוצרות בעולם על כן סמך לו הענין הזה כי כוונת עמל החכם באוצרותיו לרדוף צדקה וחסד.
ימצא חיים – ענין הצדקה זכות מלשון וענתה בי צדקתי ביום מחר (בראשית ל׳:ל״ג), ויחשבה לו צדקהא(בראשית ט״ו:ו׳) כי מלבד החיים והכבוד פירות הצדקה והחסד ולא תחסר כל הזכות מפני הפירות וכענין לטוב לנו כל הימים (דברים ו׳:כ״ד) וכתיב אחריו: וצדקה תהיה לנו לפני י״י אלהינו1(דברים ו׳:כ״ה).
1. עיין ר׳ בחיי פרשת שופטים ביאורו: שאם ירדוף אדם אחר מדת הדין הכלולה מן הרחמים הנקראת חסד י״י ימצא צדק עליון שהוא חיי העולם הבא זהו ימצא חיים צדקה וכבוד. ועיין שבט מוסר פ׳ י״ד סעיף כ״ב.
רדף צדקה וחסד – זה על צד נחמה למרחיק נדוד לעבודת השם ית׳ לעשות צדקה וחסד.
רודף צדקה – מי שהוא רודף הצדקה והיושר במדות ובדעות ורודף לעשיית חסד לזולתו ולהטיב להם הנה הוא ימצא החיים הגופיים והנפשיים וימצא הצדק והיושר בדעות וימשך לו מהם הכבוד כאמרו כבוד חכמים ינחלו וזה כי מפני יושר דעותיו ירשיע כל לשון תקום אתו למשפט.
רודף – הרודף לעשות צדקה וחסד עם הבריות ימצא גם הוא מה׳ חיים וצדקה וכבוד.
צדקה – הם מצות שבין אדם למקום, וצדקה שאצל ה׳ מורה המעשים שיעשה מצד אלהותו שלא בהשקף על מעשה בנ״א (ישעיהו נ״ט).
רודף צדקה וחסד – שהחכם ירדוף צדקה שהיא מצות שבין אדם למקום, וחסד שהוא גמ״ח בין אדם לחברו, שע״י החסד ישאר בידו אוצר נחמד ושמן הגשמי, וע״י הצדקה ישאר בידו אוצר נחמד ושמן הרוחני, ועי״כ אחר בואו לעולם הגמול שם ימצא חיים שהוא חיים הנצחיים, וצדקה העליונה שגדרה אצלי, הטוב שיעשה ה׳ לפי צדקתו הגדולה לאין קץ, וכבוד שהוא אושר הנפש הנצחיית שהיא נקראת כבוד בכתבי הקדש, ושכר הטוב העתיד שהוא הכבוד האמתי אשר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם וכו׳.
רדף – לעשות לאחרים, ימצא גם הוא לעת הצורך אחרים עושים לו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A wise man scales the city of the mighty, and brings down the strength of its confidence.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עיר גיבורים עלה חכם – ״עיר גיבורים״ אלו השמים, שהן עירן של מלאכים;
עלה חכם – זה משה, שעלה לשמים;
ויורד עוז מבטחה – זו תורה, ומניין שמלאכי השרת נקראו גיבורים? שנאמר: ״גיבורי כוח עושי דברו״ (תהלים ק״ג:כ׳). ומניין שעלה משה למרום? שנאמר: ״ומשה עלה אל האלהים״ (שמות י״ט:ג׳), ומניין שהתורה נקרא עוז? שנאמר: ״ה׳ עוז לעמו יתן״ (תהלים כ״ט:י״א). ד״א ״ומשה עלה אל האלהים״ (שמות י״ט:ג׳) – אמר רבי שמואל רב נחמני: עד שלא תינתן התורה, ״השמים שמים לה׳ ״ (תהלים קט״ז:ט״ז), לא אלו היו יכולין לירד ולא אלו היו יכולין לעלות; משל למלך שהשיא בתו, וקבע קרטיסין, ואמר ׳בני רומי לא יחתון לסוריא, ובני סוריא לא יסקול לרומי׳, משהשיא את בתו התיר גזירתא קרטיסים. כך, עד שלא ניתנה התורה מן השמים, ״השמים שמים לה׳ ״, משנתנה התורה, ״ומשה עלה אל האלהים״, ״וירד ה׳ על הר סיני״ (שמות י״ט:כ׳). תנא דבי רבי ישמעאל: ״וישמע יתרו כהן מדין״ (שמות י״ח:א׳) – מה שמועה שמע ובא? מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי רבי יהושע; רבי אליעזר המודעי אומר: נתינת תורה שמע ובא, שבשעה שניתנה תורה לישראל, זעו כל מלכי אדמה בהיכליהם, שנאמר: ״ובהיכלו כולו אומר כבוד״ (תהלים כ״ט:ט׳), באותה שעה נתקבצו כל מלכי אומות העולם אצל בלעם הרשע, אמרו לו ׳בלעם, מה טיבו של עולם כולו מתרעש? שמא הקב״ה מביא מבול של מים לעולם ומחריבו?׳, אמר להם ׳שוטים שבעולם, כבר נשבע הקב״ה שאינו מביא מבול של מים לעולם, שנאמר: ״כי מי נוח זאת לי וגו׳ ״ (ישעיהו נ״ד:ט׳). אמרו לו ׳שמא מבול של מים אינו מביא אבל מבול של אש מביא?׳, אמר להם ׳לא מבול של מים ולא מבול של אש, תורה הוא נותן לעמו, שנאמר ״ה׳ עוז לעמו יתן וגו׳ ״. כיוון ששמעו כולם מפיו הדבר הזה, הלכו כל אחד ואחד למקומו.
עיר גברים עלה חכם – ר׳ יהושע בש״ר אחא גברים כתיב שכלם זכרים ואין בהם נקבות.
עלה חכם – זה משה שנאמר ומשה עלה אל האלהים.
ויורד עוז מבטחה – ר׳ יהודה ור׳ נחמיה, ר׳ יהודה אומר עוז זו תורה שנאמר י״י עוז לעמו יתן, מבטחה שבטחונה בה ומתן שכרה בצדה. ר׳ נחמיה אומר עוז זו תורה, מבטחה שכל מי שיגע בה בטוח שהוא גוזר ואחרים מקיימים אותו.
קד יצעד אלחכים אלי חצן אלג׳באברה, ויהד עז מית׳אקהם.
עיר, יש שיעלה החכם אל מבצר הגבורים ויהרוס עז מבטחם. תרגם כאן עיר ״חצן״ מבצר לפי הענין. ולעיל טז לב ״בלד״ מדינה לפי הענין כיון שמדובר בכבוש. ולקמן כה כח ״קריה״ עיר כמשמעו.
הירידה הרס, כענין שנאמר עד רדת חמתיך1, אמר אפשר שהחכם ימצא תחבולה על אחד הארמונות עד שיכבשהו. וכבר רצה אחד המלכים לראות היאך תחבולת החכמים, בנה עמוד גבוה והעלה עליו אחד מהם, עשה תחבולה על ידי חוטים מלאים דבש כך שהעלום אליו הנמלים, שזרם זה בזה ונתלה בהם וירד.
1. דברים כח נב.
ירידה הד עלי מא קאל עד רדת חמתיך, פקאל קד ימכן אלעאלם אן יחתאל עלי חצן מן אלחצון חתי יפתחה. ולקד אראד בעץ׳ אלמלוך אן ינט׳ר כיף חילהֵ אלעלמא, פבנא מילא טוילא ואצעד פוקה בעצ׳הם, פאחתאל בכ׳יוט ממלוה עסל חתי אצעדהא אליה אלנמל, פצ׳ם בעצ׳הא אלי בעץ׳ ותעלק בהא ונזל.
עיר גבורים עלה חכם – זה משה רבינו שעלה לבין המלאכים גבורי כח.1
A wise man ascended to a city of mighty men This refers to Moshe, our teacher, who went up among the angels, who are mighty in strength. (and brought down, etc. The Torah.)
עיר גבורים עלה חכם ויורד וגו׳ – הנה הזכיר כי העושר בצל החכמה ואמר: אוצר נחמד ושמן בנוה חכם (משלי כ״א:כ׳). ואחרי כן הזכיר כי המעשים לבעל החכמה כי על כן סמך לו רודף צדקה וחסד (משלי כ״א:כ״א), ועתה יודיע כי הגבורה לחכמה1 כענין שכתוב: אני בינה לי גבורה (משלי ח׳:י״ד).
עיר גברים – הטעם כי החכם יכבוש המדינות הבצורות בחכמה כמו: טובה חכמה מגבורה (קהלת ט׳:ט״ז).
עיר גבורים – הנה החכם עלה בעיר גבורים ונצחה בחכמתו כי טובה חכמה מגבורה עמו שנזכר בספר קהלת והוריד עוז העיר והמבצר שהיו בוטחים בו והנה העיר בזה על מעלת החכמה והטוב המגיע ממנה גם בעניני הגבורה וזה אמנם יהיה לחכם מצד חכמתו ומצד דבקות ההשגחה האלהית בו.
עיר גברים – חד מן ז׳ חסרים על פי המסורה ובויקרא רבה פרשת ל״א גברים כתיב חסר וא״ו שכלם גברים ואין בהם נקבה פי׳ לשון גבר זכר שכל המלאכים זכרים.
עיר גבורים – בא לשבח החכמה מהגבורה ואמר הנה החכם עלה לעיר גבורים ונצחם והוריד חוזק בטחונם אשר התחזקו במבצר העיר.
מבטחה – לדעת המכלול, הה״א ראויה להדגש.
(כב-כג)עיר גיבורים עלה חכם... שומר פיו ולשונו... – מציין, על-פי המשל, שחכם אחד כבש עיר גיבורים, ואת המבצר שבטחו בו, כמו שנאמר (קהלת ז יט): החכמה תעז לחכם מעשרה שליטים אשר היו בעיר.
ואמר.
* הגם שהיתה עיר מלאה אנשים, וכבשה חכם יחיד;
* והגם שהיו גיבורים;
* והגם שהעיר ישבה בהר, שקשה לכבשה, כמו שנאמר עלה חכם;
* והגם שהיה להם מגדל עז אשר בטחו בו, כמו שנאמר ויורד עוז מבטחה.
ובנמשל, מדבר ממלחמת הנפש.
שכבר משל כן בספרו קהלת (קהלת ט יד): עיר קטנה ואנשים בה מעט – ששם דיבר על המלחמה שלוחם היצר והמתאוה נגד הנפש.
* ומצייר את הנפש כיושבת בעיר, והיא עיר קטנה ואנשים בה מעט – כי כוחות הנפשיות מועטים;
* והלוחם הבא מבחוץ לכבשה הוא מלך גדול – והוא בונה מצודות גדולות – כי כוחות הבשר רבים, וכל הטבע והחושים עוזרים להם;
* רק (קהלת ט טו): איש מסכן וחכם מילט את העיר בחכמתו – והוא האופן שהחכמה תמלט את הנפש בל יכבשוה הכסיל והזקן.
ופה המשיל, שהשר הכסיל וגיבוריו הם מבפנים, והחכם בא וכבש את העיר.
כי המלחמה הזאת מתמדת, וכל אחד יש לו עיר מבצר, רק האמת היא עיר קטנה, והשניה עיר גיבורים, שכוחות הנפש והשכל מועטים, והם גרים בעולם הזה ועוזריהם מועטים, מה שאין כן כוחות החומר, מתגברים והם תושבים בעולם הזה, יושבים בהר מבצר, ובכל זאת, מי שמתנהג לפי חוקי החכמה יכבוש את העיר, ויכוף את בני הבשר וכוחות התאוה אל משמעתו, ויורישם מפניו בחרב החכמה ובמגן התבונה והדעת ויראת ה׳, וזרועות השטף והתאוה לא תעמודנה לפניו.
וירד – וַיַּשְׁפֵּל עוז חומותיה שהיו מבטח העיר.
מבטחה – נמסר בלי מפיק ה״א, רק ראויה הה״א לו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו – אמר רבי ישמעאל: מלמד שמיתתו של אדם ותחייתו של אדם אינה נתונה אלא בלשון, אם זכה ונצרהו – הוא מחייהו, ואם לאו – הוא ממיתהו, וכן הוא אומר: ״מוות וחיים ביד לשון״ (משלי י״ח:כ״א).
שומר מצרות נפשו – כי הא דההוא כובס פגע בו בר׳ אלעזר בר׳ שמעון קרייה חומץ בן יין אמר מדאית ביה עזות מצח כולי האי שמע מינה רשע הוא, אמר תפשוהו ותפשוהו, לבתר דנא יתיב דעתיה אזל בתריה לפרוקי ולא מצי, קרי עליה שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, זקפוהו קם תותי זקיפא וקא בכי עליה, אמרו לו רבי אל ירע בעיניך הוא ובנו בעלו נערה מאורשה ביום הכפורים, הניח ידיו על בני מעיו ואמר שישו בני מעי שישו, ספקות שלכם כך ודאות שלכם עאכ״ו, מובטח אני בכם שאין רמה ותולעה שולטת בכם כו׳, הוו מפקי מיניה דיקולי דתרבא ומותבי בשמשא בתמוז ואב ולא מסרחי, קרי אנפשיה אף בשרי ישכון לבטח.
דבר אחר: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו – שאין נגעים באין לאדם אלא על לשון הרע שנאמר זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע.
מן חפט׳ פאה ולסאנה, חפט׳ נפסה מן אלשדאיד.
כי חמרי הצרות וחומר הכליון שלשה, הפה בדרישתו המאכל והמשתה, ואברי המין בדרישת התשמיש, והלשון ברבוי תנועתו ובטויו את מה שיש בלב. והשמיט כאן הזכרת אברי המין מפני שכבר האריך בו בתחלת הספר1, ודבר כאן על הפה אשר בו נעשת האכילה, והלשון אשר בו נעשה הדבור2. אמר כל השומרם הרי מלט נפשו מן הצרות, בעולם הזה מגזרות המלכים וענשי השופטים, ולעולם הבא מאש גהנם.
1. לעיל בכמה פרקים, ובהרחבה בפרק ז.
2. השוה גם רמב״ם בהלכות דעות פ״ד הל׳ טו.
לאן מואד אלבלאיא ומאדהֵ אלהלאך ת׳לאת׳ה, אלפם באקתצ׳איה אלמאכול ואלמשרוב, ואלפרג׳ בטלבהֵ אלתלקיח, ואללסאן בכת׳רהֵ חרכתה ותעבירה ען מא פי אלקלב. פאכ׳תצר ההנא ד׳כר אלפרג׳ אד כאן קד אטנב פיה פי אול אלספר, ואקבל עלי אלפם אלד׳י בה יכון אלטעאם, ואללסאן אלד׳י בה יכון אלכלאם. פקאל מן חפט׳המא פקד כ׳לץ נפסה מן אלשדאיד, אמא פי אלדניא פמן ג׳נאיאת אלסלאטין ועקובאת אלחכאם, ופי אלאכ׳רה מן נאר ג׳הנם.
שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו – גם כן נסמך לענין החכם כי עוד עמו גבורה עצומה מן הגבורה הנזכרת למעלה כי החכם מושל בתאותו וכתב ומושל ברוחו מלוכד עיר (משלי ט״ז:ל״ב), ואמנם כי החכמה נותנת כח לנפשו למשול בתאותו כאשר כתב בענין החכמה לשמרך מאשה זרה (משלי ז׳:ה׳) לשמרך מאשת רע (משלי ו׳:כ״ד).
וביאור הענין שומר פיו ולשונו – שומר פיו מן המאכלים הרעים.1 כי זה מן המדרגות אשר במדת הפרישות שלא יאכל האדם זולתי לקיום נפשו ולא ימשך אחרי התענוגים. על כן יניח המותרות והמאכלים הרעים.2
1. גם הרמב״ם ז״ל פירושו כן הלכות דעות ד׳:ט״ו וכן ר׳ יוסף קמחי בס׳ חקה דף כ״ט: שומר פיו ממאכלים קשים המזיקים לאדם ולשונו מדבר שלא יכשל.
2. בענין הזה מביא ר׳ יונה ביסוד התשובה שלו מאמר ר׳ אברהם בן דוד: הגדר הגדול והמעולה מניעת המאכלות.
שומר פיו – מי שהוא שומר פיו ולשונו מלדבר שומר נפשו מצרות רבות כי רעות רבות יתחדשו מפני חטא הדבור כמו שקדם.
שומר פיו – מלהרבות בדברים.
שומר וגו׳ – כל אחד ירבה אמרים לא יחדל מדבר פשע וחוטא נפשו.
פיו, ולשונו – התבאר הבדלם למעלה (מלבי״ם על משלי י׳:כ׳).
... אך יש תנאי, שאז צריך להישמר בל ישובו הנכבשים לכבוש את העיר, וזה, במה ש״ישמור פיו ולשונו – שהם מבצר של החכמה, שהיא הנפש המדברת, כי דרך שם ייכנסו האויבים לצור על הנפש, אם בשמירת הדיבור כפשוטו, ואם במה ש״פה רומז על דיבור החכמה וה״לשון רומז על דיבור התבונה, שצריך לשמרם בל ילוז מדרך החכמה ובינה, ובזה שומר נפשו הרוחנית מצרות – בל יצורו לה אויביה הלוחמים עליה תמיד, עת הורם חומתה ונגלה הסוכך.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
The proud and haughty man, "scoffer" is his name; he works in the arrogance of pride.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון – א״ר הושעיא כל המתיהר נופל בגיהנם שנאמר זד יהיר לץ שמו עושה בעברת זדון, ואין עברה אלא גיהנם שנאמר יום עברה היום ההוא וכו׳ (כתוב ברמז מ״א).
אלוקח אלצלף אסמה אלדאהי, יצנע אלקחה בעברה.
זד, החצוף העז פנים נקרא לץ, עושה את החוצפה בתוקף. תרגם עברה ״עברה״ ולה מובנים רבים בערבית. והמובן המתאים לכאן הוא תוקף. ואם כן אין לה חבר בעברית.
שני חמרי הלצות שיזוח לב האדם בדעתו ויהיה יהיר, ולא יבוש מלהתפאר במה שאין בו ואז יהיה זד. כל מי שיש בו שתי אלה עושה את הדבר שהוא מזיד בו בעברה וכעס, מפני שאינו רוצה שירגיש אויבו במה שהוא זומם עליו את הכליון, ורק בכעס שכועס עליו מראה לו כאלו הוא אוהבו, וכאלו כעסו זה אינו אלא חמלה. ואפשר שתהיה עברת זדון מאת ה׳ על העושה כן.
מאדתא אלדהא אן יעג׳ב אלמר בראיה פיכון יהיר, ולא יסתחי מן אט׳האר מא ליס פי טויתה פיכון זד. פכל מן פיה האתין צנע מא הו מתקח בה בעברה וסכ׳ט, באנה לא ירצ׳י יסתעמל עדוה פי מא בה ידבר עליה אלהלאך אלא בסכ׳ט יסכ׳ט עליה ויוריה כאנה נאצח לה. וכאן גצ׳בה ד׳אך אנמא הו שפקה. וימכן אן יכון עברת זדון מן ענד אללה עלי פאעל ד׳לך.
זד יהיר – גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע למוסר.
haughty Heb. יהיר, one who is haughty; he will ultimately become a scorner, for he does not care to hear reproof.
זד יהיר לץ שמו עושה וגו׳ – לשון זד כולל אכזריות ושנאת הבריות והשמחה לאידם ודרישת רעתם. ויהיר1 הוא בעל הגאוה. וביאור העניין האיש אשר שתי המדות האלה בנפשו והם הזדון והיהירות לץ שמו. כי הלץ כולל אותם והוא בעל לשון הרע והמתלוצץ ולועג לבני אדם כי הוא הזדון הגמור כי יזיק בלשונו לחבריו ויכלימם ויחריפם ויפחית כבודם ולא לריוח והנאה והוא רע ומזיק לריוח ממון. וגם תשתתף עם היהירות והגאוה יתכון לתת דופי בחביריו לבלתי היות יתרון לאיש עליו. גם בגודל גאותו יפגום ויפחית המעלות ואיננו רואה בנפשו אחד מן הפגמים. ואילו השגיח על פגמיו נכלם היה בהיות בז ולועג לזולתו ואמרו ז״ל: כי בעל לשון הרע דומה לנחש שהוא מזיק ואין לו הנאה (ירושלמי פאה א׳:א׳) הוא רע מן הארי הדורס והאוכל ומן הזאב שטורף ואוכל ויש להם הנאה. והזכירו על זה שכתוב: ואין יתרון לבעל הלשון (קהלת י׳:י״א).
עושה בעברת זדון – האיש אשר אלה לו אל תדמה בנפשך כי עון הלשון בלבד עמו אך לא יחטא בפועל. לא כן הדבר אבל עושה עם חביריו בעברת זדון כי עת שיכעוס על אדם יזיקהו ויעשה עמו בעברת זדון כי אין כעס כמו כעס בעל הלשון. וגם ידוע כי בעל הגאוה תגדיל הכעס אף כי מי שנמצאות בו שתי המדות האלה הגאוה והזדון כי יזיק בכעסו עד להשחית. ונסמך הענין לענין של מעלה כי דבר על מדת החכם שהוא שומר פיו ולשונו (משלי כ״א:כ״ג) על כן דבר אחרי כן על בעל לשון הרע.
זד יהיר – עשה בעברת זדון. פועל פעולותיו בזדון, וכבר פירשו רבינו משה ז״ל, וגם הבא אחריו בשעריו יבוקש שמה לדעתו.
זד יהיר – הנה הרשע הגאה שעושה הרע בגאוה לץ שמו כי הוא כאילו יעשה הזדון מצד גאותו על דרך הלעג להיות האנשים נחשבים לפניו כאין ובחמת הזדון עושה לעג וליצנות וכבר ימצאו אנשים רעים בזה התואר שזכר שישחיתו זולתם על דרך הלעג להיותם נחשבים להם לאין כמו שסופר מאיש אחד שחתך רגל איש בלילה כשהיה ישן והוא לא היה שונא לו אך עשה זה על דרך הלעג והנה בא זה על מום הליצנות והרע שיגיע ממנו.
זד יהיר – איש זדון המתיהר בדבור הנה שמו העצמי הוא לץ כי בעבור הגאוה ילעג ויתלוצץ בבני אדם אבל העושה רע בעבור הגאוה הנה שמו איש זדון.
זד – ע״ל (י״א ב׳).
בעברת – גדר העברה שעובר הגבול, כמ״ש בכ״מ.
זד יהיר לץ שמו, הזד הוא החולק על חקי החכמה בזדון, ומתוכח נגד חקי החכמה והאמונה, מכחיש בהשגחה ובשכר ועונש ועושה עבירות ביד רמה, וכ״ז שאינו יהיר אינו לץ עדיין, כי מתוכח בטענות וראיות לא בליצנות, ואם ינצחוהו ישתוק, אבל אם הוא יהיר אז לא יחוש לטעמים וראיות כלל, רק מתלוצץ על החכמים והמאמינים, ואז עושה בעברת זדון – העברה גדרו כשעובר הגבול, שיעשה מעשים רעים שא״צ להם כלל והם נגד טבע הנפשי רק מעברת זדונו, שהזדון שלו עובר גבול האנושי לעשות מעשים נגד טבע האנושית בכלל.
זד וגו׳ – העושה מעשיו בעברה המחממת את לבו (זדון מלשון ויזד יעקב נזיד, פרשת תולדות, וזה גזרת שם זדון בכל מקום) ראוי להקרא בשם זד, ובשם יהיר (גס־רוח, מלשון ארמי יוהרא) ובשם לץ (עיין מה שכתבתי למעלה א׳:כ״ב).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
תכאד שהוהֵ אלכסלאן אן תקתלה, אד׳ אבת ידאה אן תעמל שיא.
תאות, עלולה תאות העצל להמיתו, מפני שמאנו ידיו לעשות מאומה.
(כה-כו) ממה שעשה בפסוק הראשון עצל, ובשני כאשר אמר הפכו צדיק, למדנו כי דבריו כוללים עניני הדת והעולם1. ולפי המציאות הנך רואה את העצל שאינו מתפרנס2 רואה את המחמדים והסגולות והבגדים הנאים ומצטער שהם נעדרים לו, והחרוץ המתפרנס ישיגם. וליום הגמול כמו שתיאר ה׳ שהרשעים ידאגו ויצטערו בעולם הבא כאשר יראו נועם הצדיקים שנאמר רשע יראה וכעס, שניו יחרק ונמס3, ואמר עוד יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם4, וכמו שתיאר בפרשת הנה עבדי יאכלו5, ושאר הפרשה.
1. וכאן המקור להרמב״ם במורה הנבוכים ח״א פל״ד מהדורתי עם הערבית עמ׳ עט.
2. שאינו עוסק בפרנסה.
3. תהלים קיב י.
4. ישעיה כו יא.
5. שם סה יג. וביתר הרחבה כתב בנבחר באמו״ד המאמר התשיעי פ״ט, מהדורתי עמ׳ רפג.
(כה-כו) חין ג׳על פי אלפסוק אלאול עצל, ופי אלת׳אני חין עכסה צדיק, עלמנא אן קולה יג׳מע אמר אלדין ואלדניא. פפי אלשאהד הוד׳א תרי אלכסלאן אלד׳י לא יחתרף ירי אלשהואת ואלט׳רף ואלתיאב אלחסנה פיתחסר כיף חרמהא.
ואלנשט אלמחתרף ינאלהא. ופי יום אלגזא כמא וצף אללה אן אלרשעים יתחסרון ויתאספון פי דאר אלאכ׳רה אד׳א שאהדוא נעמהֵ אלצאלחין בקולה רשע יראה וכעס שניו יחרק ונמס, וקאל איצ׳א יחזו ויבשו קנאת עם אף אש צריך תאכלם, ועלי מא וצף פי קצהֵ הנה עבדי יאכלו, וסאיר אלקצה.
תאות עצל תמיתנו כי מאנו ידיו לעשות – 1העצל בוחר בעצלה מאהבת המנוחה ועצלה מביאה עד תכלית הצער כי תמיתנו תאותו לפי שהוא אינו יכול למלאות תאותו לעולם.
כי מאנו ידיו לעשות – כאשר תגבר תאותו בדבר ויבקש לטרוח ולעשות מלאכה כדי שישיג אל הדבר שיתאוה אליו הנה ידיו ממאנות לעשות כי הרגיל איבריו אל העצלה והמנוחה וההרגל שלטון עליהם וכאלו ימאנו ידיו במה שהוא חפץ על דרך מה שכתוב בענין הזריזות: ותעש בחפץ כפיה (משלי ל״א:י״ג) כי כאשר הורגלו האיברים לזריזות לא תכבד העבודה עליהם יראה כאילו החפץ נמצא בהם.
תאות עצל – הנה העצל יתאוה תמיד אל קנין השלימיות והעצלה תמנעהו מההשתדלות בהשגתם הנה ימות וישאר עם התאוה ההיא כי מאנו ידיו לעשות דבר להשיג מה שאליו התאוה.
מאנו – לא רצו.
תאות – התאוה שעצל מתאוה לנוח על משכבו היא תמית אותו כי מאנו ידיו לעשות מלאכה להתפרנס בה ומה א״כ יאכל והרי הוא מת ברעב.
(כה-כו)תאות עצל תמיתנו, כל היום התאוה תאוה דבר שאין חשוב ונחוץ אל האדם הוא מתעצל בעשייתו, ואומר בל תחשוב כי מה שהעצל מתרפה לעשות מלאכה הוא מפני שאינו מתאוה, ודברי העולם קלים בעיניו, שלכן לא יתיגע להשיגם, לא כן הוא, כי באמת תאותו גדולה יותר ממי שאינו עצל, כי אינו דומה מי שי״ל פת בסלו וכו׳. רק שאין לו ממשלה על הידים וכלי הגוף העושים, שאינם רוצים לשמוע לכח הממשלה שבנפש, וע״כ תאותו תמיתנו – כי הידים המוכנים להצילו ממות, שע״י שיעשו מלאכה ימצא תאותו, אין אובים לשמוע לו – ומוסיף שכל היום התאוה תאוה – שתחת שהזריז יעסוק כל היום במלאכה ולא יתאוה רק בלילה שפנוי מעסקיו, הוא מתאוה כל היום ולא יעשה מאומה, ומספר בשבח הצדיק, כי יתן צדקה אל העצל ולא יחשוך – כי העצל הזה אין לו מרחמים, והגם שמת ברעב לא ירחמו עליו, כשאומרים הלא יכול לעסוק במלאכה, אבל הצדיק ירחם עליו, כי הוא כחולה הבלתי יכול לעבוד, אחר שידיו נרפים ובלתי שומעים לו, ולכן יתן לו צדקה וירחם על עניו.
תמיתנו – תארך עד יום מותו ולא ימלאנה לעולם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
There are those who covet greedily all day long; but the righteous give and don't withhold.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כל, אלא תראהו כל היום מתאוה תאוות, והצדיק נותנם לנפשו ואינו מונעם. וכתב רבנו באמו״ד מאמר י פט״ז וכאשר יתעצל האדם ולא יכין לעצמו מזון ולא כסות ולא מדור הרי הוא באנחות כל ימיו עד שאפילו תאוותיו וצרכיו ימיתוהו כאמרו תאות עצל וכו׳ ועד שיזניח את התפלה והצום והקימה והתנועה בעניני המצות ובכל תועלת ולפיכך אמר כנגד העצל צדיק, כי ענין העצלות ייאמר גם על הרשעות ולפיכך אמר כל היום וכו׳.
but the righteous gives all the necessities of his house, for the Holy One, blessed be He, prepares them for him.
כל היום התאוה תאוה וצדיק וגו׳ – אל תדמה בנפשך כי תאות העצל במקרה שאינו מצוי וכי הוא מיאש אל לבו מכל משאלותיו אחרי שהם רחוקים ממנו על כן לא יתמיד תאותו, לא כן הדבר אבל הוא מרבה להתאוות מיתר בני אדם וכל היום התאוה תאוה כי כפי התרחק יכולת האדם והשגתו התענוגים הגשמיים כן תרבה תאותו וכן תפרוץ וכאשר אמרו ז״ל: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו (בבלי כתובות ס״ב:).
וצדיק יתן ולא יחשוך – למד דעת בדבר הזה בג׳ ענינים האחד בהזכירו הצדיק בענין ההפך מן העצל הנה ידענו כי אין הצדיק עצל למען לא יצטרך לבריות כענין שנאמר: יגיע כפיך וגו׳ (תהלים קכ״ח:ב׳), ונאמר: ושונא מתנות יחיה (משלי ט״ו:כ״ז) ובענין השם ית׳ בעבודתו הוצרכה הזריזות האמתית כי זה כל האדם, והשנית כאשר שם ע״ה ענין וצדיק הפך מתאות העצל הודיענו אף על פי שישיג אל התענוגים יניח דברי התאוה ויתן לצדקה וכן כתיב: כל היום חונן ומלוה (תהלים ל״ז:כ״ו) וכתיב: טוב איש חונן ומלוה וגו׳ (תהלים קי״ב:ה׳). ביאור הענין: כי הצדיק יצמצם ויסתפק במדה למען תת לעניים ולאביונים. והשלישית באמרו ולא יחשוך הודיענו כי אפילו נתן כמה פעמים ביום לא ימנע מן העני בעת שישאל ממנו לכלכלו ולפרנסו כאשר כתוב: אוטם אזנו מזעקת דל וגו׳ (משלי כ״א:י״ג).
כל היום התאוה – העצל התאוה ולא תעשה בו התאוה רושם אחר ואולם הצדיק יתן הראוי מהפועל וההשתדלות בדבר דבר ולא ימנע ידיו מה שראוי בהשגת המלאכות והחכמות.
יחשוך – ענין מניעה.
כל היום – העצל הזה יתאוה בכל עת למלאות נפשו הריקה והצדיק יתן לו מהונו ויחזור ויתן ולא ימנע הנתינה ממנו עם כי פשע בנפשו.
וצדיק יתן – כרש״י. ופי׳ יתן – יתן לתאותו, ימלא תאותו ולא ימנע ממנה, ותאותו לא תמיתנו, כי איננו מתעצל וה׳ מברך את כל מעשה ידיו.
יתן וגו׳ – לא בלבד ימלא תאותו, כי גם ישאר לו כדאי לתת תאות אחרים תחת חשוך ומנוע מתאותם ומתאותו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The sacrifice of the wicked is an abomination: how much more, when he brings it with a wicked mind!
א. אַ֝֗ף א=אַ֝ף (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
קרבאן אלט׳אלמין מכרוה, פכיף אנהם אנמא יאתון בה בפאחשה.
אף, בפרט כשאינם מביאים אותו אלא בפשע.
הסבה לתיעוב קרבנם משני טעמים, הראשון שהוא מגזל ומרמה, ואינו מותר להקריב מממון האסור1. ולא די להם בכך אלא שנעשה תועבה. והטעם השני שאינם מקריבים תודה ולא נדבה אלא על חטא שעשו, חושבים שהם רוחצים זה בזה, ומי יתן שלא היו חוטאים ולא מקריבים, מפני שהם עם זאת לא מתחרטים, וכענין שנאמר לאבות למה לי רוב זבחיכם2, למה זה לי לבנה משבא תבא3, כי אם תעלו עלות ומנחותיכם לא ארצה4, כי יצומו אינני שומע5, וכל הדומה לזה.
1. כמו שפירשו אדם כי יקריב מכם, ויקרא א ב, ולא הגזול, ראה סוכה ל, א.
2. ישעיה א יא.
3. ירמיה ו כ.
4. עמוס ה כב.
5. ירמיה יד יב.
אלוג׳ה פי כרה קרבאנהם לחאלין, אלאול לאנה מן גצב וכ׳יאנה, ולא יחל אן יקרב מן מאל חראם. ומא כפאהם ד׳לך חתי צאר לכריהה. ואלוג׳ה אלת׳אני אנהם לא יקרבון תברעא ולא תנפלא אלא עלי פאחשה יעמלונהא, יטמעון אנהם יגסלון שי בשי, פיא ליתהם לא יכ׳טיון ולא יקרבון, אד׳ הם מע ד׳לך גיר מקלעין, ועלי מעני קולה ללאבא למה לי רב זבחיכם, למה זה לי לבנה משבא תבא, כי אם תעלו עלות ומנחותיכם לא ארצה, כי יצומו אינני שומע, ומא שאכל ד׳לך.
אף כי בזמה יביאנו – וכל שכן כשהוא מביאו להרשיע ובעצה רעה, כגון בלק ובלעם שלא היו מביאיםא אלא לקלל את ישראל.
how much more if he brings it with plans of wickedness! How much more if he brings it to be wicked and with evil counsel, such as the sacrifices of Balaam and Balak, who brought them only to curse Israel.
זבח רשעים – אם הרשעים יביאו זבח לשם ית׳ על דרך העבוד׳ הנה הוא נתעב אצל הש״י כי הם לא יכוונו בו מה שכוון בו מהש״י וגם כאש׳ יביאנו במחשב׳ והשתכלות הוא נתעב כי הם מביאים אותו על החטא והם בלתי מנקים עצמ׳ מהחטא בהביאם הזבח וידמה ענינ׳ למי שיטבול מפני הטומא׳ בעת שיהי׳ שרץ בידו ואפשר שירצה בזה כי כ״ש שיהי׳ נתעב הזבח כאשר יביאנו בעליו עם מחשבת החט׳ והוא הזמה שעשה.
זבח רשעים – אשר עודם ברשעתם בעת יזבחו הקרבן כי לא שבו לה׳ הנה הקרבן הוא תועבה.
אף כי – וכ״ש שתועבה היא כאשר יביאנו במחשבה רעה לרמות את הבריות להחשיבו לצדיק וזובח לאלהים.
זבח רשעים וגו׳ – אף כי בזמה יביאנו, וכל שכן שתועבה הוא כאשר יביאנו במחשבה רעה לרמות את הבריות כדי שיחשיבוהו לצדיק (מצודת דוד). וכן מצינו בקהלת: כטוב כחוטא כזובח כאשר איננו זובח.
זמה – עיין גדרו בספר התורה והמצוה קדושים סימן קיא.
זבח רשעים תועבה, אף כי בזמה יביאנו – הקרבן שמביאים רשעים, הגם שיביא הקרבן בלב שלם, בכל זאת, כל זמן שהם רשעים, רוצה לומר שלא שבו בתשובה על רשעתם הקודם, הזבח תועבה, כאויב המלך שיביא לו מנחה, שהיא תועבה בעיניו, אף שמביאה בכל לב, אחר שהוא שנוא לו;
וכל שכן אם יביאהו בזמה – שגדר הזמה הוא השתקעות המחשבה בעומק הרהורי עבירה, שגם בעת הבאת הקרבן כוונתו לזימה ועצת חטא, שחוץ ממה לא יתקבל מפני המביא, לא יתקבל מפני ההבאה בעצמה, שתכליתה לרע.
אף כי וגו׳ – גם אם יביאנו מרחשי לבו המכירים טובת האל עמו ולא לשום פניה זרה יהיה תועבה, וטרם כל ישוב מרשעו; נוסף על זה טעם שני מדוע זבחו תועבה כי יביאנו במחשבה שחשב כי ע״י הקרבן יצליחו דרכיו כאילו האל לוקח שוחד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A false witness will perish, and a man who listens speaks to eternity.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כמא אן שאהד אלזור יביד, ואלרג׳ל אלסאמע אלי אלגאיה יתכלם.
עד, כמו שעד השקר יאבד, והאדם השומע לנצח ידבר. ומשמע התרגום כפי הפירוש השני.
זה מתפרש לאופנים רבים, מהם כשם שעד השקר דינו שיאבד, כך מי שאומר מה ששמע בלי תוספת ולא חסרון יתקיים לנצח, וכמו שנאמר שפת אמת תכון לעד1. ועוד שכאשר יאבד עד השקר כל השומע ענינו ראוי שיספר אותו לנצח כדי שילמדו בני אדם מוסר מכך, וכמו שאמר דוד ע״ה ויכשילוהו עלימו לשונם יתנדדו כל ראי בם ויראו כל אדם ויגידו פעל אלהים2. ועוד ראוי שנדע כי המעיד בשקר יאבד. ושומע דבר ה׳ ונשמע לו יתקיים לנצח שנאמר זרע יעבדנו יספר לה׳ לדור יבאו ויגידו צדקתו3.
1. לעיל יב יט.
2. תהלים סד ט-י.
3. שם כב לא-לב.
יחתמל הד׳א וג׳והא כת׳ירה, מנהא אן יכון אלשאהד אלזור כמא אן חכמה אן יביד כד׳לך מן חכי מא סמע בלא זיאדה ולא נקצאן יבקי אלי אלאבד, עלי מא קאל שפת אמת תכון לעד. ואיצ׳א אנה אד׳א באד אלשאהד אלזור פמן סמע בכ׳ברה יג׳ב אן יחכיה אלי אלאבד חתי יעתבר אלנאס, עלי מא קאל דוד ע״ס ויכשילוהו עלימו לשונם יתנדדו כל ראי בם ויראו כל אדם ויגידו פעל אלהים. ואיצ׳א ינבגי אן נעלם אן מן ישהד בזור יביד, ומן יסמע ללה ויטיע ית׳בת אלי אלדהר לקולה זרע יעבדנו יספר לה׳ לדור יבאו ויגידו צדקתו.
ואיש שומע – שקיבל מה שכתוב בתורה: לא תענה ברעך עד שקר (שמות כ׳:י״ב).
לנצח – תמיד.
but an obedient man who obeys what is written in the Torah: "You shall not bear false witness against your neighbor."
forever Always.
עד כזבים יאבד – מי שדרכו להעיד על הכזב בספור דבריו כמו שכתוב: ויפיח כזבים (משלי י״ד:ה׳) יאבד. וכבר הקדמנו1 כי כת השקרים מן הכתות הנשחתות.
ואיש שומע וגו׳ – הנה כתיב: גוי אשר לא תשמע לשונו (דברים כ״ח:מ״ט) קרא אל ההבנה שמיעה מפני שאין ענין השמיעה שלם אם לא יבין מה שישמע. גם בזה יקרא מי שישמע האיש המבין הדברים שישמע על תכונתם ומדקדק ומכוין שיקח הדברים בלבו ויצפנם בלא תוספת וחסרון כי בזה שלם ענין השמיעה. ואמר ואיש שומע לנצח ידבר כי אף על פי שאין מדת רוב הדברים מדה טובה כמו שכתוב: ברב דברים לא יחדל פשע (משלי י׳:י״ט) אכן המדקדק ומכוין מה ששומע לספר הדברים בלא תוספת ומגרעת לנצח ידבר כלומר אם יחפוץ ידבר כל היום. כי לא ילאה האדם מספור דבריו ולא יהיו לטורח. ואולם צריך שתהיה מתנאי ענין הבנתו הדברים שישמע הבנה בענין ההוא אם הם דברים ראויים לספרם. והנה מאשר ערך ענין איש שומע ושם אותו הפך מענין איש כזבים תבין כי עיקר פירושו כאשר כתבנו.
עד כזבים – הוא ממין זבח רשעים, כטעם: קרוב אתה בפיהם (ירמיהו י״ב:ב׳).
ואיש שומע – לאמתו.
לנצח ידבר – יסֻפר לדור אחרון, וטעם לנצח – כל ימי חייו או לזמן רב כמו: וישב שם עד עולם (שמואל א א׳:כ״ב) שטעמו עד זמן גדול.
ואיש שומע – בסתם ובמוחלט, וטעמו שומע לאמת.
עד כזבים יאבד – רוצה לומר: כאשר יביאוהו לספר הכזב פעמים רבות יאבד העדו׳ ויפסק ואיש שומע הכזב מפיו יגידהו וישנה בספורו אין קץ בהם בלי שנוי כי הוא יגיד אמת במה שיגיד ששמע מפי זה העד שכבר שמעו מפיו והיה זה כן לפי שעד הכזבים יש בלבו מחשבה מקבלת.
יאבד – אף אם לא יוזם בב״ד ולא קבל העונש מ״מ יאבד בידי שמים.
ואיש שומע – ר״ל ועם כי יאבד העד ההוא בעבור עונש כזביו הנה דבריו לא נאבדו להשכח מן הלב כי כל איש השומע דברו יספרם עד עולם בחשבו כי אמת הוא.
ואיש שומע לנצח ידבר – האיש המגיד ומעיד באמונה מה ששמע וראה, הוא יוכל תמיד לדבר והכל יטו אזן לדבריו, בהיותם יודעים שאיננו בודה דברים מלבו.
(כח-כט)עד כזבים יאבד, העז איש רשע בפניו – כבר אמר כמה פעמים יפיח כזבים לא ימלט, יפיח כזבים יאבד, ופירשנו בכל מקום לפי ענינו, ופה מדבר בענין הקבלה המסורה מדור דור עד ראש אבן ישראל בעניני המצות והאמונות והדעות, שאם יעיד על דברים אמתים מקובלים ששמעה אזנו וקבלה מראש הררי קדם, יתקיימו לעד, ולפעמים יעיד אדם על דבר שלא שמע, וירצה להנחיל קבלה כוזבת, בין במצות בין באמונות ודעות. עז״א עד כזבים יאבד – כי מהשגחת ה׳ שהאמת יתקיים והשקר כעשן יכלה, ואיש שומע ודבר מה ששמע מפי השמועה הוא לנצח ידבר – ויתקיים קבלתו עדי עד, ולפעמים העז איש רשע בפניו להכחיש קבלתו, כי כן עמדו המכחישים בדור דור להכחיש הקבלה אחר שאינה מושגת מעצמה רק מקבלת אבות, אמנם הישר הוא יבין דרכו – שמבואר שהישר הוא מי שישר בטבעו ונאמר על דרך הבינה שמבין דבר מתוך דבר בשכל הישר וגם מדותיו ישרות, הוא יבין מצד רוחב בינתו דרך האמת, ויוכל להכריע נגד המכחישים בכח בינתו הישרה.
שומע – באמת מאחרים מה שאומר בפיו ואינו בודה כזבים.
לנצח – לזמן ארוך המנצח וגובר על אבדון ומות, ידבר דבריו אם ירצה כי לא יאבד.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A wicked man hardens his face; but as for the upright, he establishes his ways.
א. [יָבִ֬ין דַּרְכּֽוֹ] (יכין דרכיו) א-מ״ק=יבין דרכו קרי
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
העז איש רשע בפניו – זה דתן ואבירם שנאמר ויקומו לפני משה, ד״א זה עמלק דכתיב ויבא עמלק מלמד שבא בגלוי פנים. ד״א זה גלית ולמה נקרא שמו גלית שבא בגלוי פנים וכו׳.(כתוב בירמיה רמז רס״ט).
אד׳א וקח אלאנסאן אלט׳אלם וג׳הה, פינבגי ללמסתקים אן יפהם טריקה.
העז, אם העז האדם הרשע את פניו, ראוי לישר שיבין את דרכו.
ענין יבין דרכו, כדי שיתרחק ממנה, וכדי שינהג עמו בזהירות, וכדי שיחשוש ממנו, וכדי שילמד במה שיארע לו.
A wicked man shows his brazenness in his anger A wicked man shows his brazenness at the time of his anger.
in his anger Heb. בפניו, an expression of anger.
העז איש רשע בפניו – נסמך הענין הזה למה שכתוב למעלה: עד כזבים (משלי כ״א:כ״ח), ואמר: כי איש רשע כאשר יעיד או יטעון דברי כזב, יחזק פניו ויעוז בפניו בדעת ובכונה למען יאמנו דבריו, כי יפחד פן יבינו דרכיו ויכירו בפניו כי שקר ידבר ומרמה בפיו. וכחשו בפניו יענה כי דרך האדם להכלם מדבר שקר, על כן יעיז בפניוא למען לא יכירו בפניו כי בלשונו יכזב.
וישר הוא יכין דרכו – לא יועיל עוז פניו לנגד האיש הישר כי לא יחדל בעבור עוז פניו שלא ירבה חקירותיו עד אשר לאמת יוציא משפט1 כי כבר יודע הישר מדת איש רשע כי יעיז פניו כאשר יטעון שקר או יעיד עליו כאלו הוא אמת ברור. גם יתכן שיכיר בפניו כי שקר ידבר כי מרב פחדו פן יענה כחשו בפניו יעיז פניו יותר מדרך מספרי האמת. ומזאת יבחן ויכיר הישר שלאמת השקר יתכוין.
עתה שים לבך והתבונן כי סדר באלו המקראות הסדורים בזה כל המדות הרעות כי פתח בהם במה שאמר זד יהיר לץ שמו (משלי כ״א:כ״ד) והנה זה קורא לאלו השתי מדות בכלל לץ. כי הזדון כולל האכזריות ושנאת הבריות והכילות כי מדת ההטבה הפך מן הזדון והיהירות היא הגאוה והנה ד׳ מדות והנה הזדון והגאוה כוללת הקנאה כי הקנאה פעם תבא מן גאוה כי לא יחפוץ שתהיה מעלה ויתרון לאיש באהבתו השררה על הבריות ופעם תבוא מן הזדון משנאתו את הבריות ויקוץ ביתרונם ומעלתם וכבודם. גם כוללות עוד הזדון והגאוה את מדת הכעס כי הזדון הפך הרצון על כן ישגה ויפרה ממנו הכעס, וזה ענין אמרו עושה בעברת זדון (משלי כ״א:כ״ד). וכן הגאוה משרש הכעס כי תשליך עבותי הסבל מן האדם כענין שכתוב: גאותו וגאונו ועברתו (ישעיהו ט״ז:ו׳) הנה כי הלץ כולל הזדון והגאוה והן כוללות שש מדות. ואחרי כן הזכיר העצלה והיא השביעית והפסיק במקרא זבח רשעים תועבה (משלי כ״א:כ״ז) מפני שהוא מדבר במדות הרשעים על כן דבר בגנותם והשנית מפני שהזכיר וצדיק יתן כי מעשה הצדיק רצויים וזבח רשעים תועבה. אחר כך הזכיר מדת העזות ואמר העז איש רשע בפניו והיא השמינית והקדים אליה ענין עד כזבים כי הכזב יביא האדם אל העזות מפני שהוא צריך אליו פן יכירו ענין הכזב בפניו כאשר ביארנו ועל מדת החרטה שיתחרט האדם מן המדות הנמצאות בתולדת רב בני אדם הלא טובה היא.
א. בדפוס ראשון נוסף כאן ״[יותר]״, אך המלה אינה מופיעה גם בכ״י וטיקן.
העז איש רשע בפניו – בפנותו ובעיונו, כמו: משנה פניו (איוב י״ד:כ׳) לכן סמך לו הבא אחריו.
העז איש רשע בפניו – הכנוי לרשע, כלומר העזות הוא בפניו ומצחו נחושה.
העז איש רשע – הנה לא בפיו לבד יחלוק הרשע על מה שבמחשבתו אבל גם בפניו העז לחלוק עלי׳ במה שאמץ פניו וחזקם שלא ישיגם השנוי והתפעלות הראוי שישיג בתואר פני מי שידבר דבר כזב ואמנם האיש הישר יבין בלבו דרכו אשר ידרוך בה בפיו ובתאר פניו.
יכין – יבין קרי והוא חד מן ג׳ מלין דכתיבין כ״ף וקריין בי״ת.
דרכיו – דרכו קרי.
בפניו – בכעסו וכן ופניה לא היו לה (שמואל א א׳:י״ח) כי הכעס נראה בפני האדם.
העז – הרשע מראה עזותו בעת כעסו ולא יתבונן במעשיו אבל הישר יבין דרכו בכל עת אף בזמן הכעס.
וישר – כבר התבאר שסתם ישר הוא בבינה, לכן אמר יבין דרכו.
העז וגו׳ – מחסד האל היתה זאת שבפני האדם שם חותם נשמתו, ומזה איש ישר יבין ויכיר הרשע גם כי בפיו יחניף לו בחלקלקות, ולפי הכתוב יכין דְרָכָיו, ידע דרכי הרשע אל נכון.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
There is no wisdom nor understanding nor counsel against Hashem.
א. עֵ֝צָ֗ה =ל ושיטת-א ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה) • א!=עֵ֝צָה (חסרה נקודת הרביע באות צד״י); לפי ברויאר ההשמטה רק בספק, אמנם מעיון בכתב־היד בהגדלה הוא ודאי.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד י״י – א״ר יהודה אמר רב מצא כלאים בבגדו פושטו ואפילו בשוק מ״ט אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד י״י, במקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב.
לא חכמה ולא פהם ולא משורה ענד אללה.
יש בזה כמה פנים, האחד שאין ה׳ זקוק להתחכם או להתבונן או להתיעץ, כי הוא מקור החכמה. ועוד שאין ה׳ רואה לחכמים ולנבונים וליועצים שום ערך במשפט1. ועוד שלא תועיל אצלו תחבולת החכמים והנבונים והיועצים. וגם שאין אנו רשאים לחייב לחכמים זכויות2 אלא כשהם נשמעים לה׳. וגם שאף אם נתחכם ונתבונן ונתיעץ ככל יכלתנו לא נשיג חכמתו. ולכל אלה ויותר מהם ראיות בפסוקים מכל מקום.
פי הד׳א וג׳וה, אחדהא אן אללה גיר מחתאג׳ אלי אן יתחכם או יתפהם או ישאור, אד׳ הו מעדן אלחכמה. ת׳ם אן אללה לא ירי ללחכמא ואלפהמא ואלמשירין קדרא פי אלחכם. ת׳ם אנה לא תג׳וז עליה חילהֵ אלחכמא ואלפהמא ואלמשירין. ת׳ם אנא לא יחל לנא אן נוג׳ב ללעלמא חקא אלא ענד טאעתהם לה. ת׳ם אנא לו תחכמנא ותפהמנא ותשאורנא ג׳הדנא לם נלחק חכמתה. ולג׳מיע הד׳ה ואכת׳ר מנהא חואשי בפואסיק מן כל מוצ׳ע.
אין חכמה וגו׳ – אין כל חכם ונבון חשוב לנגד י״י. כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב.
There is neither wisdom, etc. No wise or understanding man is of any importance against the Lord. Wherever there is a desecration of the Name, we do not pay regard to a teacher.
אין חכמה ואין תבונה וגו׳ – הנה דבר למעלה במעלת החכמה והפסיק בענין המדות על ידי הזכירו שומר פיו ולשונו (משלי כ״א:כ״ג) כי הזכיר אחרי כן על אודות הלשון ענין הלץ ועתה שב על דבר החכם ומפני שאמר למעלה עיר גבורים עלה חכם (משלי כ״א:כ״ב) אמר עתה כי אין חכמה לנגד י״י והחכמה והתבונה והעצה אין כח בהן לבטל הגזרות כענין שנאמר: אם י״י לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (תהלים קכ״ז:א׳) וענין מה שאמר כי החכם יוריד עוז מבטחה ר״ל שמגלגלין הזכות והנצחון על ידי החכמה וכן מתגלגלין אותו על ידי הגבורה והמלחמה כאשר יזכיר בפסוק הבא אחריו.
אין חכמה – וחביריו הנזכרים נשואים על אדם חסר, לנגד י״י להשיגו, כאמרו: כי לא יראני האדם וחי (שמות ל״ג:כ׳), ונכון לומר שהוא נמשך בטעם הבא אחריו והוא מהשתדלות, כההקדמה האומרת: אם הגזרה אמת החריצות שקר.
(ל-לא)לנגד י״י – כי כל מחשבות אדם הבל, זולתו יתברך, ונמשך לזה, עשה משל אחר, והוא: סוס מוכן למלחמה ולי״י התשועה.
אין חכמה – הנה לא תועיל חכמ׳ ותבונה ועצ׳ במה שיחשוב אדם לעשותו לנגד י״י כי אף אם יתחכם ויתבונן ויקח בו העצה היותר נכונה לא יוכל לשנות גזרת הש״י כלומר להגעתה כמו שיראה מענין מכירת יוסף ומספורים אחרים באו בדברי הנבואה ואפשר שיהיה הרצון בזה כי לא תצטרך חכמה ותבונה ועצה בהשתדלות בהגעת חפציו לאשר הוא נגד י״י ואצלו ר״ל למי שהוא דבק בו כי הוא יישיר דרכיו וארחותיו באופן שיכונו מחשבותיו ולשני הפירושי׳ ימשך יפה מה שנזכר אחר זה.
אין חכמה – לא יועיל שום חכמה ועצה לבטל גזרת המקום.
חכמה, תבונה – עי׳ הבדלם למעלה (א׳ ב׳) ובכל הספר.
(ל-לא)אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה׳ סוס מוכן ליום מלחמה ולה׳ התשועה אומר הגם שהבחירה נתנה ביד האדם, ובענינים הפרטים יצליח האדם ע״י הכנתו ושקידתו. בכל זה בענינים הגזורים מאת ה׳ וקצובים מאת ההשגחה, כמו בענינים הכוללים הנוגעים לכלל עם גוי ומדינה, אז הגם שצריך האדם לעשות את שלו ולהכין ההכנות הטבעיות, כמו שבעניני מלחמה שהם ענינים כוללים צריך שיכין תכסיסי מלחמה וסוס ורכב, בכ״ז עצת ה׳ היא תקום ולא יועיל השתדלות האדם. והנה יצליח האדם לפי הטבע, אם ע״י החכמה שקבל מרבותיו דרכי הנהגה הראויה, אם ע״י התבונה שמתבונן בעצמו להוציא דבר מדבר, ולהתבונן בענינים שיפול עליהם אמת ושקר, ואם ע״י העצה שבא ע״י שלימות כח המדמה והמשער, שע״י יודעו לו העתידות איך יפול דבר ואיך ראוי להתחכם בדבר, ובכ״ז כל אלה לא יועיל לנגד ה׳, ר״ל בענינים הגזורים ונחרצים מאת ה׳. ומביא ראיה שהגם שסוס מוכן ליום מלחמה והוא האמצעים הטבעים שע״י יצליח במלחמה, בכ״ז לה׳ התשועה כי בהיות המלחמה ענין כולל, שע״י ירד עם או יעלה במעלות, התשועה היא השגחיית, והאמצעים הטבעיים לא יועילו בו כלל.
לנגד – ללא תועלת אם מתנגדות לגזרת ה׳, ופירש דבריו ע״י משל בפסוק שאחריו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
אומר למכין הסוסים אל תסמוך עליהם בלעדי ה׳, אלא עליו בלעדיהם, אבל תכינם מפני שראית שפעמים הוא1 עושה אותם סבה לנצחון שנאמר אין המלך נושע ברב חיל, שקר הסוס לתשועה2. וכך הסוחר והאומן אין ראוי שיבטח על אומנותו בלעדי ה׳, אלא על ה׳ בלעדיה, אבל יתעסק בה שמא תהא סבה לפרנסה שנאמר כלם אליך ישברון תתן להם ילקטון3, וכך יתר הפעולות שתולים בהן תקוות.
1. הקב״ה.
2. תהלים לג טז-יז.
3. שם קד כז-כח.
יעני יא מהיי אלכ׳יל לא תתכל עליהא דון רבך, בל עליה דונהא, ואנמא תצלחהא לאנך ראיתה רב מא ג׳עלהא סבבא ללנצר לקולה אין המלך נושע ברב חיל, שקר הסוס לתשועה.
וכד׳לך אלתאג׳ר ואלצאנע ליס ינבגי אן יתכל עלי מהרתה דון רבה, בל עלי רבה דונהא, ואנמא ילתמסהא לאנהא רבמא כאנת סבבא ללרזק לקולה כלם אליך ישברון תתן להם ילקטון, וכד׳לך סאיר אלאעמאל אלמרג׳אה.
סוס מוכן ליום מלחמה ולי״י התשועה – נסמך לענין מה שהזכיר למעלה כי אין חכמה לנגד י״י ועתה יאמר כי שקר הגבורה לתשועה כנגד הגזירה ואין התשועה בלתי לי״י לבדו. וביאור ענין סוס מוכן ליום מלחמה כי חייבין בני אדם להשמר לנפשותיהם ולהכין סוס וכלי זין ליום מלחמה והשם ית׳ יושיע ויחון את אשר יחון.
סוס מוכן – הנה הסוס מוכן ליום מלחמה להיות כלי לרוץ על האויב ולנצחו אך שקר הסוס לתשוע׳ כי התשוע׳ מהש׳ היא לבד ולזה תמצ׳ פעמי׳ רבות שינצח החיל המעט והחלוש את הרב והתקיף וזה ממה שיור׳ שלא יועיל כל כלי המלחמ׳ לבטל גזר׳ הש״י ולא יצטרכו לאשר הש״י בעזרו.
סוס – עם כי מוכן הסוס ליום המלחמה לנוס בו בעת ירדפוהו מ״מ ביד ה׳ היא התשועה ואם לא יהיה נושע מעמו שקר הסוס לתשועה.
May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.