ביאור דברי המענה – ענה איוב ואמר עד אנה תתנו יגון לנפשי ותדכאו אותי במליכם אלא שאתם מבזים אותי בהם ואין בהם טענה צודקת לאמת דעותיכם אבל הם מלים לבדה זה עשר פעמים דברנו אח׳ אל אחד ובכל מענ׳ שהשיבות׳ לי תכלימוני בדבריכם או אמר עשר על צד הרבוי כי לא דברו עמו כי אם חמשה פעמים ולא תבושו לומר לי כמו אלו הדברים ותעיזו פניכם לי, ואף אמנם אם יהי׳ כדבריכם ששגיתי׳ מה לכם עלי תהיה שלי משוגתי והניחו אותי, ואם אמנם עלי תגדילו תשובה ותוכיחו עלי חרפתי בעבור מה שאתם רואים כי מהמכות והפגעי׳ להאמינכם כי הכל במשפט ותביאו ראיה מזה שאני הייתי חוטא, דעו באמת כי השם עיותני והקיף עלי רשתו ללוכדני על לא חמס בכפי, הן אצעק חמס על נגעי וצרותי אשר באו בסבת מערכת הככבים בעת הלידה שלא כדין ואין עונה אותי אשוע ולא אמצא משפט, גדר השם המסדר זה הסדור ארחי עד שלא אוכל להשיג חפצי ועל הנתיבות שאני מכוין עליהם חשך ישים ולא אוכל ללכת שם כבודי מעלי הוני מעלי הפשיט כמו שהשיגני מאבדן קנייני ויסר זרעי שהיה עטרת ראשי כמו שאמר עטרת זקנים בני בנים, הרס אותי סביב במכותיו ששלח לאבד קנייני ובני עד שאני נחשב כאילו הלכתי ויסע בזה הפועל כעץ תקותי ר״ל שאין לי תקוה כמו שאין תקוה לעץ כשנתצוהו סביב לעקרו משורש מן הארץ אשר היה משתרש שם כי הוא אילו יונח כן ימות בלא ספק וכן אני כשהוסרו ממני קנייני אשר היה בהם חיי רוחי הנני נחשב למת, ויחר עלי אפו להכותי אחר זה באלו המכות הנפלאות ויחשבני לו כאילו הייתי אחד מצריו לרדוף אותי בכל עת על לא חמס בכפי יחד יבאו גדודי הצרות בי ויסולו עלי דרכם ר״ל שדרכם סלולה ודרוכה לבוא אלי מרוב ההתמדה ויחנו אלו הגדודים סביב לאהלי, הנה מרוב הצרות אשר לי נהפכו עלי אחי ויודעי וקרובי ומיודעי לזרים עד שרחקו ממני ושכחוני כי במוט רגלי האנשים ימצא הרבה שיעלימו עיניהם מהם אויביהם וקרוביהם וישכחו אותם, ולא זה לבד אלא האנשים הגרים בביתי והם אוכלי לחמי ושפחותי חשבו אותי לזר נכרי הייתי בעיניהם, לעבדי קראתי ולא יענה ואף גם זאת שאתחנן לו בדברי למלאות שאלתי ולא אצוונו כדרך שיצוה האדם לעבדו הנה עם כל זה לא יענה, רוחי היא זרה לאשתי עם היותי חונן אותה מאד כדי שאעמיד ממנה בנים, גם האנשים הפחותים בעלי העול מאסו בי אקומה בפניהם ולא יבושו עם זה מלדבר בי חרפות ובזויים, כל אנשי סודי תעבוני ואלה העומדים עמי והם רעי אשר אהבתי, נהפכו לי לשונאים וחרפוני חרפות רבות, הנה לרוב כחישותי דבקה עצמי יחד בעורי ובבשרי כאילו אין בי בשר כלל ולא נשאר בי עור שלם שלא נקבוהו העצמות רק הדבק לשרש השיניים שהוא דומה לעור, חנוני חנוני אתם רעי כי מכת השם נגעה בי ללא פשע, למה תרדפוני כמו אלה העוילים המחרפים אותי או ירצה אם השם רודף אותי בכמו אלו המכות למה תרדפוני כמוהו עד שלא חשבעו מבשרי לרוב שנאתכם אותי, מי יתן איפה ויכתבון מילי בדרך שיעמדו לנצח ואולם אמר זה לשערו שדבריו צודקים ואף על פי שרעיו היו מרחיקים אותם בטענותיהם הכוזבות ואין לאומר שיאמר שאני חטאתי בשלא השתדלחי לדעת השם כפי היכולת כמו שאמר בלדד על איוב באמרו וזה מקום לא ידע אל כי אני ידעתי כי מי שגואל נפשי ומגיע לה הצלחתה אשר הוא חי וקיים לנצח, וידעתי האחרון אשר על עפר יקום והוא השם יתברך ר״ל שהאחרון מהפועלים הנצבים על הארץ הוא השם יתברך וקראו אחרון להיותו אחרון אצל חקירתינו כי אנחנו נתחיל מן המאוחר ונלך ממנו אל הקודם ואמנם הוא ראשון במציאות ואיפשר שיהיה אומרו ואחרון על עפר יקום מורה על הנצחות והקיום על דרך אמרו אני ראשון ואני אחרון ואמנם הביאור הראשון נכון יותר מצד הענין ומצד הלשון, ועם כל זה רבו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו אח העצם, ומבשרי אראה יד השם יתברך ומכתו או ירצה בזה הנה כבר הפליגו מכותי עד שאחר שנקבו עורי שברו עצמי עם היותי רואה השם ומשיג אותו יותר מבשרי ואמר זה לפי שכבר היו מיחסים לו שחטא כשלא ידע השם יתברך כמו שקדם במענה הקודם הנה מה שקדם מסיפור הרעות היה דבר נגלה, ואולם הרע המשיג אותי אשר אני אחזה לי לבד הוא שאני משער כי מרוב חליי כלו כליותי תוך גופי, הנה היה ראוי לכם שתאמרו למה נרדוף אותו והנה נמצא בו שרש דבר ר״ל שראוי לי להתרעם על מה שאני מתרעם ולשפוט מפני זה שאין השם יתברך משגיח באישי האדם לדעתכם היותי צדיק וישר וראוי שיעשה בי ממה שיראה בו שרש בזאת החקירה, הנה בעבור מה שתדעו שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו לכם מהכעיס אותי כמו אלו ההכעסות כדי שלא תפולו בחרב כי החמה אשר אתם מביאים לי בזה האופן הוא עון גדול שענשו הנפילה בחרב להיותו מהקשים שבעונות, והכלל העולה מהדברים הוא שמה שאמר בלדד שאין ראוי שיסתרו הגזירה הכוללת אשר עמהם מפני מה שיטעון איוב מעצמו הנה יאמר איוב שהענין בהפך שהוא ראוי שיקחו ממה שראו מגיע בו מהרעות שרש זה הדבר והתחלתו להחאמח אצלם שהוא צדיק וישר יותר מן ההתאמתות אשר להם באנשים אשר הגיעם רע שהביאו ראיה מהם ועוד שהגזירה הכוללת כשלא תהיה צודקת באיש אחד הנה היא כוזבת ומה שטען בלדד כי איוב אולי חטא בשלא ידע הש״י כבר סתר איוב מאמרו וביאר שהוא ידע אותו כפי היכולת במאמר מודה באמת שהוא ידע אותו והוא אומרו בו שהוא אחרון על עפר יקום כי זה הוא האופן אשר יגיעו בו אל הידיעה בש״י ר״ל כשנחקור מסבות אלו העניינים המוחשים הפועלות אותם עד שנכלה אל הסבה האחרונה והנה גנה אותם איוב על שהם היו חוטאים חטא נפלא בהכעיסם אותו בזה האופן עם הודאתם שיש על כל המעשה גמול ומשפט.
(הקדמה) [איוב ו]
פתיחה למענה האחד עשר מענה איוב
גם על שיטת בלדד לא ערך תשובתו עדיין, כי חיכה להשיב לשלושת הריעים יחד כנ״ל בפתיחה למענה איוב הקודמת, רק התמרמר מאד על מה שמכאיבים אותו בדברים מרים ובחרפה ובוז, שהגם שידבר דבר לא נכון באמונה, אין אדם נתפס על צערו, ורואה הוא שכולם נהפכו לאויבים לו, וכאילו באו להוסיף מכאוב על מכאוביו וירדפוהו כצרים מבלי חמלה, והוא מוסר משפטו לדורות הבאים אשר יצדיקוהו בריבו, ומוסר דין עליהם לשמיים, על אשר ירדפו איש נגוע חולי כמוהו ונכאה לבב למותת, וסיפר צערו וצרתו, ומזהירם שיפחדו מעונש ה׳ על אונאת דברים אשר יונוהו תחת אהבתם.
The Eleventh Oration - Job's Reply To Bildad's Second Speech
Job does not now reply to Bildad's hypothesis, preferring to wait until all three of his companions have completed their speeches in the second round. At this juncture he just complains bitterly at the pain their biting words are causing him; such scorn and insult(Psalms 119:22), Even had he said something improper, a person should not be held responsible for what he says when distressed.1 He concludes that they have turned against him; that they have become his enemies and, as such, have just come to heap still more anguish on his distress(Lamentations 1:12), hounding him mercilessly. He leaves it to future generations to judge his case; they will surely exonerate him. He also arraigns his companions before Heaven for having persecuted a disease stricken man like him, one who is anguished to the point of death. (Psalms 109:16) He tells of his distress and his troubles and warns them that they should fear God's retribution for the way they had deceived him, under the guise of love.2
1. TB Baba Batra 16b
2. This book is as much about man as it is about God. Whatever God's involvement was or was not in all that had befallen Job, his family and his possessions, his companions show little sympathy for his present state. They offer all sorts of theologies to explain it but there is no succor or comfort in their rationalizations; at least they could have shown some pity. As Yeshayahu Leibowitz said of the book When Bad Things Happen to Good People by Harold S. Kushner, that if it is supposed to be an explanation, it fails; but if it is meant to be a comfort to the bereaved (נחום אבלים), which is a great Mitzvah, then the book has value.
עד, עד כמה תביאו יגון לנפשי ותכאיבו לי בדברים. וכפי שתרגם כאן תוגיון כן תרגם ביגון שאלה, בראשית מד לא. וכן ברעה שאלה, שם מד כט. ופירש כאן ותדכאונני ענין כאב והכאבה, וכך תרגם בתהלים עד כא ואל ישב דך נכלם. ובשמונה אופנים פירש רבנו שרש ״דכא״ או ״דכה״ א, ״דק״ שבור רצוץ וכתות, כגון תהלים פט יא. ב, ״דך״ בעיקר דכדוך נפשי, כגון תהלים עב ד, איכה ג לד, ישעיה נג ה-י, לעיל ד יט. ג, ״כפץ״ הנמכה והשפלה כגון תהלים ד יט, צד ה, קמג ג, לעיל ה ד, לקמן לד כה. ד, ״צהד״ עשיקה כגון משלי כב כב. ה, ״אלם״ צער ויסורין כגון לעיל ו ט. ו, ״צעף״ חולשה כגון ישעיה ג טו, יט י, נז טו, לקמן כב ט. ז, ״וגע״ כאב כגון תהלים עד כא, לעיל ט ב. ח, ״דכוה״ או ״זכוה״ טהרה ונקיון דומה לארמי, תרגום טהור־דכי, כגון תהלים צ ג. וראה שם בפירושו מהדורתי, ירמיה יד י.
תוגיון – לשון תוגה.
Iyyov's Reply will you grieve Heb. תגיון,an expression of grief (תוגה).
תוגיון – מן יגון.
תוגיון – מן יגון.
ותדכאונני במלים – להחזיקני בחזקת רשע.
איוב – עד אנה תוגיון נפשי – מן יגון (ישעיהו ל״ה:י׳).
(ב-ג)עד אנה תוגיון נפשי ותדכאונני במלין זה עשר פעמים – עשרה מענים עם זה עברו בין איוב ורעיו ואומר כי המאמר המענה הכללי בשת ולא תבושו תהכרו לי – שרשו הכר והוא מלשון ערב תהכרו תתמהו ׳הכר׳ בלשונם תמיהה.
תוגיון – מן יגון.
ותדכאונני – האל״ף נח והנו״ן הראשון נוסף כנו״ן ישמעון תדעון.
עד אנה תוגיון נפשי – במענה הזה לא יחדש איוב דבר, רק יפליג על מכאוביו ועל הרעות הבאות עליו, ויאמר גם כן שהם חנם ובעוות משפט, ויתכוון בזה לסתור דברי האומר תחלה כי הוא מוסר, ולבכות ולקונן על נפשו, כי כן יעשו הכואבים, והפלגת חליו לו לראיה על דעתו בביטול השמירה, כאשר פירשתי. ועוד יאמר לחביריו בסוף, כי יענשו עליו כשאינם בוכים עמו לקשה יומו, ואינם חרדים עליו לרעותיו הגדולות ומכותיו המשונות.
תוגיון – מן יגון.
ויען איוב: עד אנה תוגיון נפשי וכו׳ – כי שמע איוב שגם בלדד נהפך למשחית, התמרמר עוד ואמר: עד אנה תוגיון נפשי, והתחזק עוד על פניו לומר שהוא צדיק כל ימיו, והוסיף בזה המענה דברים ומליצות נאותות, אין בהם מוסר.
תוגיון – מענין יגון.
עַד אָנָה תּוֹגְיוּן נַפְשִׁי. להזכיר לי צער של אחרים: וּתְדַכְּאוּנַנִי בְמִלִּים. שאמרת (לעיל יח כא) ׳וזה מקום לא ידע אל׳:
תוגיון – במקצת ספרים נמסר עליו לית ומלא.
ותדכאונני במלים – קריאת הכ״ף בשורק והאל״ף נחה והוא חד מן מלין נסבין אלף באמצעות תיבותא ולא קריין.
תוגיון – מלשון יגון.
עד אנה – עד מתי תצערו את נפשי ותדכאו אותי באמרי קנתור.
עד אנה תוגיון נפשי – מ״ש לו שנפשו תאבד מארץ החיים, כי בכל מ״ש בעונש הרשע כיון על איוב:
Job is grievously hurt by his companions' insinuation that under the cloak of his righteousness he is really a very wicked person, his suffering being the proof of this, there being no suffering without sin according to them. Even if he was as wicked as they say, and even if, as they contend, his suffering is from God, its magnitude is out of all proportion to any sin he may have committed.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״י אבן כספירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
לא, אינכם בושים להביאני במבוכה, או להביכני. תרגם תהכרו ״בהת״ והיא מבוכה שאדם נבוך על ידי מאורע או דבר שבא לו פתאום ובהפתעה. וכך תרגם תמהו בתהלים מח ו כן תמהו נבהלו נחפזו. והיא מלה בודדת. ור״י אבן ג׳נאח פירשה דומה לערבית וענינה תתפלאו עלי.
כבר ידענו כי האנשים לא דברו עמו עד כה כי אם חמשה מאמרים, שנים לאליפז, ושנים לבלדד, ואחד לצפר, והיאך הוא אומר זה עשר פעמים תכלימוני, ונאמר כי זה מספר מאמריו ומאמריהם יחד הכל עשרה מאמרים. והטעם בכך כי האדם כאשר שומע דבר המעציבו מצטער פעם אחת, וכאשר הוא עונה עליו מצטער שנית כאשר זוכר אותו, ויהיו החמש עם הצער עשר.
קד עלמנא אן אלקום אלי אלאן לם יכ׳אטבוה אלא בכ׳מס מקאלאת, את׳נתאן לאליפז, ואת׳נתאן לבלדד, וואחדה לצפר, פכיף יקול זה עשר פעמים תכלימוני, פנקול אן ד׳לך אחצא אקואלה ואקואלהם ג׳מיעא כאן ד׳לך עשר מקאלאת. ואלסבב פי הד׳א לאן אלמר אד׳א סמע מא יכרה יגתאט׳ מרה ואד׳א הו אג׳אב עליה אחתר ת׳אניה ענד ד׳כרה לה, פתציר אלכ׳מס ענד אלגיץ׳ עשר.
עשר פעמים – עשר פרשיות יש עד כאן.
תהכרו לי – תתנכרו לי.
ten times There are ten chapters until here.
עשר פעמים – עשר פרשיות יש עד כאן, בין פרשיותיו ופרשיותא חבריו, ובכולן היתה כלימתו, שהם היו מחזיקין אותו בחזקת רשע, וגם כשהוא היה משיב להם דבר על כן, נתבייש, ולא תבושו תהכרו לי: חופרין עלי דברים אשר לא כן,1 לשון כרייה וה׳ יתירה.
עשר פעמים – עשר פרשיות יש כאן בין פרשיותיו ופרשיות חביריו, ובכולן היתה כלימתו, שהם היו מחזיקים {אותו}א בחזקת רשע, וגם כשהוא היה משיב להם דבר על כך, נתבייש.
ב[זה עשר פעמים תכלימוני – לא דווקא עשר פעמים, אלא עשרה מילוי דברים בעלמא הוא. וכן: וינסו אותי זה עשר פעמים (במדבר י״ד:כ״ב), וכן: כי שבעתים יוקם קין (בראשית ד׳:כ״ד) – לאו דווקא שבעתים, אלא מילוי דבר בעלמא הוא. וכן: כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז) – לאו דווקא שבע, אלא מילוי דבר בעלמא הוא. ובלשון לעז: אֵינְפְלִישֵית פַרֹולְא. זהו עיקר פשוטו.]
זה עשר פעמים תכלימוני – עשרה מענים הם עד כאן בינו וביניהם.
תהכרו לי – תעיזו מצח בלשון ערבי הכר.
תהכרו לי – תכלימו ואין לו חבר ונפתח התי״ו בעבור הה״א.
ויש אומ׳ תתמהו מלשון קדרי גם הוא נכון.
משוגתי – אין המלה משורש שגיתי רק ענינם אחד.
עשר פעמים – כי מעני איוב ותשובות חביריו הם עשרה ואין תכלימוני דבק עם עשר. רק פי׳ זה עשר פעמים דברתי עמכם, ובכל פעם שתענוני תכלימוני ואמר זה ולא אמר אלה כי מספר העשרה כאחד או פי׳ עשר פעמים רבות וכן ואפו עשר נשים לחמכם (ויקרא כ״ו:כ״ו). ואמר עשר כי הוא חשבון שלם והוא הנכון.
לא תבושו – להכלימני בעת שתתמהו בעבורי.
עלי תגדילו – פיכם או תגדילו על משוגתי זדון ותוכיחו עלי מה שהוא חרפה לי.
זה עשר פעמים תכלימוני – כלומר הרבה פעמים, ובעבור היות סוף חשבון עשרה נהגו הכתובים לדבר בהן, ואפו עשר נשים (ויקרא כ״ו:כ״ו), וכן יעשו בשבע, כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כ״ד:ט״ז), ובשבעה דרכים ינוסו (דברים כ״ח:ז׳), וכמו שפירש ובשבע לא יגע בך רע (איוב ה׳:י״ט). לא כדברי המונים שאומרים כי עתה נמנו בכאן עשרה פעמים מעני איוב וחביריו.
לא תבשו תהכרו לי – כי תהיו כאילו אינכם מכירים אותי, מן ויתנכר אליהם (בראשית מ״ב:ז׳), ואותותם לא תנכרו (איוב כ״א:כ״ט), אע״פ שהם שני שרשים.
תהכרו לי – תלעיגו לי או יהיה מעניין עזות פנים.
תַּהְכְּרוּ לִי. תעשו שיהיה לבי כורה רעה1 על דבריכם נגדי:
1. ע״פ לשה״כ במשלי (טז כז), ׳בלבו חורש הרע׳ (רש״י שם), ׳יעמיק במחשבתו ויוסיף בה, ״כרה״ חופר ומעמיק במחשבתו׳ (רבינו יונה שם), דרכו לחפור ולחפש תחבולות לעשות רעה לבני אדם (מצודות שם).
תהכרו – מלשון נכרי וזר.
זה עשר פעמים – כי עד הנה ענה איוב חמשה מענות ורעיו השיבו למולם חמשה מענות בדברי קנתור ולזה אמר הלא הכלמתם אותי זה עשר פעמים כי גם מה שלא קבלו מאמריו לכלימה תחשב לו.
לא תבושו – איך לא תבושו להעיז פנים למולי ותעשו את עצמיכם כאלו אתם נכרים וזרים ממני ולא ידעתם אותי.
תהכרו – מענין הכרה, תדברו באופן שיהיה נכר שאתם מכונים לי, ומצאנוהו שפ״א הפעל בה׳, הכרת פניהם ענתה בם (ישעיהו ג׳) שהם הרושמים שבם יכירו על הפנים את הצפון בלב, וכן פה ר״ל שיש רושמים בדבריכם שבם יוכרו מחשבותיכם.
זה עשר פעמים תכלימוני – כי גם אליפז וצופר אמרו לו שהוא רשע שהגם שדברו בסתם על רשע דעלמא. הלא לא תבושו תהכרו לי, תדברו באופן שיהיה ניכר שכונתכם לי, וכל מה שאמרתם בעונשי הרשעים הכל כוונתכם אלי, באשר כל זה קרה לי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
ואף, ואפילו אם באמת טעיתי הרי טעותי עלי לבדי תלין. תרגם תלין ענין לינה ולא תלונה, והכוונה אין שגיאתי עלולה לגרום נזק לשום אדם, ומה לכם כי תכלימוני ותדכאונני.
ואמרו אף אמנם שגיתי אמר להם ואפילו אם באמת שגיתי לא היה ראוי לכם שתכלימוני, כי משוגתי עלי לבדי הוא אמרו אתי תלין משוגתי.
וקולה אף אמנם שגיתי, יעניהם ולו אכ׳טאת יקינא לקד כאן ינבגי אן לא תעירוני, לאן גלטי עלי וחדי הו קולה אתי תלין משוגתי.
אתי תלין – אני הוא הלוקח מכות על משוגתי.
stay with me I am the one who receives blows for my error.
אףאאמנם שגיתי אתי תלין משוגתי – פתרונו: גם עתה אם כדבריכם ששגיתי, מה לכם שתכלימוני, אין אחד מכם לוקה בעוני, אני הוא הלוקה על משוגתי.
ואף אמנם שגיתי – אם טעיתי, אתי תלין משוגתי – כי לא אחזור מדעתי בעבור דבריכם כי תשובתכם הבל, לא כאשר חשבתי בתחלה שאתם חכמים, ואמרתי הורוני ואני אחריש ומה שגיתי הבינו לי (איוב ו׳:כ״ד).
ורש״י ז״ל פירש: אם שגיתי וחטאתי אתי תלין משוגתי.
(ד-ה)וְאַף אָמְנָם שָׁגִיתִי. וגם שיהיה אמת ש׳שגיתי׳, ועם זה1אִתִּי תָּלִין מְשׁוּגָתִי, שלא עשיתי תשובה, אִם אָמְנָם עָלַי תַּגְדִּילוּ - בעבור זה ׳תגדילו עלי׳ בקנטורין וְתוֹכִיחוּ עָלַי חֶרְפָּתִּי, שזה היה מנת ענשי, ולא מצאתם בי יותר מזה:
1. ועל אף זאת.
שגיתי – מלשון משגה ושגגה.
תלין – מלשון לינת לילה ור״ל בהסתר.
ואף אמנם וגו׳ – אף אם אפשר שגיתי לעשות הרע הלא אתי לבד תלין משוגתי ר״ל הלא לא ראיתם ממני מאומה רע אולם יוכל להיות שעשיתי הרע ביני לבין עצמי בהצנע ומה לכם עלי כי איך תוכלו לדעת מסתרי.
ואף – גם אם אאמין לכם כי שגיתי בדעותי בעקרי האמונה, הלא על זה אין מגיע לי עונש גדול כ״כ כי הלא אתי תלין משוגתי, הלא לא פרסמתי מעולם דעות אלה ברבים והיו רק דברים שבלב ובמחשבה שטעיתי בעיון, ואין מגיע לי על זה עונשים גדולים כאלה:
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
אם אמנם, אין מן הצדק שתתגדלו ותתרוממו עלי ולא שתוכיחוני בחרפתי.
אם אמנם – אתם נוספים עלי לצרתי ותוכיחו עלי חרפתי מראים ומוכיחים חרפתי על פני.
If indeed you are added upon me to my trouble. and prove against me my reproach You show and prove my reproach to my face.
(ה-ו)אם אמנם עלי תגדילו ותוכיחו עלי חרפתי, דעו איפואאכי אלוה עיותני – אם – זה פתרונו: כי כמו: ואם תקריב מנחת מנחתב בכורים (ויקרא ב׳:י״ד), שפתרונו: כי תקריב, וכן פתרון שני מקראות הללו וחיבורםג עתה: כי אמנם אף על פי שתגדילו עלי דבריכם, ותוכיחו עלי חרפתי, דעו איפוא כי אלוה עיותני – עיוות משפטי.
ומצודו עלי הקיף – שהקיף רשתו ומצודו סביבי.ד
א. כן בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, וכן בהרבה כ״י של המקרא. וכן גם לעיל י״ז:ט״ו ולהלן י״ט:כ״ג. בנוסח שלנו: ״אפו״.
ב. כן בדפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162 חסר: ״מנחת״, וכן גם לעיל ח׳:י״ח.
דְּעוּ אֵפוֹ כִּי אֱלוֹהַּ עִוְּתָנִי. ׳דעו׳ אם כן שהאלוה הרע שהוסיף עונש על הראוי לשוגג עשה לי עוול: וּמְצוּדוֹ עָלַי הִקִּיף. מכל צד, בבנים, בממון ובגוף:
דעו – הדל״ת בגעיא.
אפו – חד מן ד׳ דכתיבין בוא״ו ואינון בסיפרא וכן מי יתן אפוא דלקמן ועיין מ״ש בסי׳ ט׳.
דעו – הנה לא כן הוא אך דעו איה פה המתווכחים עמדי כי אלוה מעוות משפטי אף רשתו אשר סיבב עלי ללכדני היא בעוות לא בעבור עון מה.
דעו אפו כי אלוה עותני – שהיסורים האלה אינם כפי הדין רק בעוות הדין ובעול, ומצודו עלי הקיף. תפס הלשון שאמר בלדד כי שולח ברשת ברגליו. ואמר שהקיף עלי מצודו שלא במשפט רק בעוות הדין:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
הן, וכאלו אני צועק ברשע ולפיכך איני נענה, או שאני משווע שלא במשפט כלומר שלא בצדק.
ואמרו הן אזעק חמס, כלומר האם אני משוע ברשע או בלי סבה או עלה שהגעתי לכך שאיני נענה, ולפיכך פירשתי הן, כאלו, ויש כמותו הרבה, הן פראים כאלו הם פראים1, ויסוד לכולם והנה אנחנו מאלמים2, וכל מקום שתבוא מלה זו הרי פירושה כאלו.
1. לקמן כד ה.
2. בראשית מא ב.
וקולה הן אזעק חמס, יעני הל אנא אסתגית׳ ט׳למא או בלא סבב או עלה חתי צרת ליס אג׳אב, ולד׳לך עברת הן כאן, ולה נט׳איר כת׳יר, הן פראים כאנהם וחוש, ואלאצל פי אלג׳מיע והנה אנחנו מאלמים, ומא וקע פי הד׳ה אללפט׳ה פתפסירה כאן מהמוזה משדדה.
אצעק – על חמס ולא אענה.
I cry out concerning violence but I am not answered.
ושמא תאמר אצעקא אליו וישמעני, וינתק את המצודה, לכך נאמר: הן אצעקבחמס ולא אענה אשוע ואין משפט.
הן אצעק – הנה אני צועק על החמס הנעשה לי ואין לי מענה.
ואין משפט – אין לי משפט הגמול הראוי.
אשוע – הוא הצועק לישועה, ויצדק על הצועק לפני השופט שבידו להושיע ע״י משפט.
הן אצעק חמס – וע״ז עצמו אצעק חמס כי נעשה אתי חמס ועשק. אבל ולא אענה. מצייר כמי שנפלו עליו שודדים בדרך וצועק לעוברים ושבים ואין עונה. ואח״כ אשוע לפני שופטי ארץ לבקש ישועה, ואין משפט:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
וקד ג׳דר טריקי חתי לא אג׳וז, ועלי סככי צייר ט׳לאמא.
ארחי, וכבר גדר דרכי כדי שלא אעבור ועל נתיבותי שם חשך.
ארחי גדר ולא אעבורא – פתרונו: גדר דרכיי בגזית (איכה ג׳:ט׳) ואיני יכול לעבור. ובכל מקום שתמצא גדר הוא של אבנים, כמו: וגדר אבניו נהרסה (משלי כ״ד:ל״א).
ואילו גדר בעדי והיה אור לנתיבתי, עדיין לא הייתי יכול לצאת מפני מצודו אשר הקיף עלי (איוב י״ט:ו׳), ומפני אשר גדר ארחי, על אחת כמה וכמה עכשיו שהוסיף עוד זאת שעל נתיבתי חושך ישים.
א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, ס״פ I.20, דפוס ברסלאו, וכן בנוסח שלנו. בכ״י פריס 162, ובהרבה כ״י של המקרא: ״אעבר״.
גדר ו[לא אעבור ועל נתיבותי] חשך ישים – רמז לצרות שלא אוכל להמלט.
אָרְחִי גָדַר. בכאבי הגוף, שלא אשתדל למעט הרע: [וְעַל נְתִיבוֹתַי] חֹשֶׁךְ יָשִׂים. שלא אצליח:
ארחי גדר – עשה גדר בדרך מהלכי ולא אוכל לעבור אף שם את החושך במקום נתיבתו ר״ל לא אוכל להשלים חפצי בדבר מן הדברים.
ארחי, נתיבותי – הארח מיוחד לרבים, והנתיבות הם ליחידים, כמ״ש בכ״מ.
ארחי – ועדיין היה לי תקוה שאעבור מפה אל שופטים הגדולים אשר במדינה לבקש משפט מלפניהם. אבל הוא גדר ארחי עד שלא אוכל לעבר מפה. ואחשב ללכת בנתיבות הקטנות של יחידים ועליהם שם חשך ולא אראה את מקומם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
עטרת ראשי – כי גדול היה מכל בני קדם (איוב א׳:ג׳) והסרת העטרה בהיותו שפל יבזוהו אחיו ורעיו.
יתצני סביב – רמז למיתת בניו ובנותיו ונעריו שהיו סביבותיו.
ואלך – ממקומי.
כבודי – הוני.
כְּבוֹדִי מֵעָלַי הִפְשִׁיט. מלבוש של כבוד, בקרעי את מעילי (לעיל א כ) כאבל1: [וַיָּסַר] עֲטֶרֶת רֹאשִׁי. כאמרו (שם) ׳ויגז את ראשו׳, שהיה שער הראש או קצתו לכבוד אצלם, כאמרו (ירמיה ז כט) ׳גזי נזרך והשליכי׳2:
1. כי הא דרבי יוחנן קרי למאניה מכבדותי [שמכבדין בעליהן] (שבת קיג.)
2. ׳גידול השער נקרא נזר וכו׳, וענין גזי נזרך כענין ׳קרחי וגזי על בני תענוגיך׳, והשליכי הנזר שהיה לך לפאר, גזי אותו והשליכי בעפר לאֵבל׳ (רד״ק שם).
הפשיט – הסיר כבודי מעלי ואני לבוז בעיני הכל.
עטרת ראשי – ר״ל ממשלתי.
כבודי – עתה צייר מה שעשה לו אחר שלכדו במצודתו, שאז הפשיט את כבודו ועטרת ראשו. הוא מה שלקח עשרו וגדולתו, ואח״כ.
יתצני, נתץ סביבי ואבדתי ועקר כעץ את תקותי. כלומר עקר תקותי כמו שעוקרים את העץ שלא נשאר לו אפשרות קיום.
ויסע – לשון עקירה.
he has uprooted Heb. ויסע, an expression of uprooting.
יתצני סביב – בבקר ובצאן, באתונות וגמלים, בבנים ובבנות, זה בא מיכאן ואומר:א ותפול שבא ותקחם (איוב א׳:ט״ו), וזה בא מיכאן ואומר: כשדים שמו שלשה ראשים (איוב א׳:י״ז).
ויסלו, ״תכלץ״ כלומר כל גדודיו גדודי יסוריו באו עליו ללא שום שיור, כאלו לא נשמט אף אחד שלא חנה סביבי. וכך תרגם בישעיה נז יד ואמר סלו סלו, ובתהלים סח ה סלו לרוכב, ראה שם מהדורתי ובהערות. וכן שם סד ו מסלות בלבבם. ובמשלי ד ח סלסליה. וענינה להתמסר לדבר בכל לב, וכך תרגם בתהלים סב ט שפכו לפניו לבבכם. וכ״כ ר״י בן בלעם בספר ״אלתגניס״.
ויסולו – לשון מסילה.
they build their road Heb. ויסלו, an expression of a highway (מסלה).
ויסלו – שמו סלונים וקוצים בדרכם בעבורי שלא אמלט מידם.
ויחנו סביב לאהלי – ללכדני כמנהג הגדודים שסובבים העיר.
ויסולו עלי דרכם – כמו אלי, יאמר כי יבואו יחד גדודי חילו ויעשו מסילת דרכם אליו, ויחנו סביב לאהלי – כאשר יעשו עם המלחמה הבאים לצור על העיר, וכן החונים עליו מטה אשר (במדבר ב׳:כ״ז), כלומר אליו בצדו, או יאמר כי יבואו גדודיו ויעשו דרך מסילה עליו לעסותו תחת כפות רגליהם וישכנו סביב לאהלו כדי שלא יוכל לברוח עד שובם לרמוס אותו.
ויסולו – לשון מסילה, וכן אמר התרגום: וכבשו עלי אורחיהון.
והחכם ראב״ע פירש אותו מלשון סלון ממאיר (יחזקאל כ״ח:כ״ד). ואין טעם לו.
גדודיו – גדודי הצרות.
ויסלו עלי דרכם – באורח הדרוכה והסלולה לרוב ההליכה בה.
יחד – כל גדודי המכאובות באו כאחת והלכו בדרך סלולה וכבושה ולא תעה מי מהם בדרך מהלכו והמה חונים סביב לאהלי ולא הלכו להם מיד.
יחד יבואו גדודיו – שלח עלי את גדודיו. וכולם יבואו עלי למלחמה.
ויכבשו את דרכם עלי עד שחנו סביב לאהלי – ורמז בזה אם על גדודי שבא וכשדים שגרה עליו אף ה׳ בראשונה. אם על ריעיו שהם ג״כ גדודי אף ה׳ אשר יחשבו אותו כאחד מצוררי ה׳ המכחישים השגחתו. והמה לוחמים בו בדברים קשים ומרים בקנאתם לה׳:
became strange Heb. אך זרו, an expression of cruelty.
ויודעיי אך זרו – אחיי ויודעיי נעשו לי זרים, זהו שנאמר: ויבאו אליו כל אחיו וכל אחיותיו וכל יודעיו לפניוא וג׳ (איוב מ״ב:י״א), שומעני שלמפרע קודם רפואתו נתרחקו מעליו.
זרו – אְשְטְרַנְיֵירְטְ.
א. כן בכ״י לוצקי 778. בפסוק: לפנים.
(יג-יד)הרחיק, זרו, חדלו – פעלים עוברים תחת עתידים להיות.
ויודעי – שהם יודעים ממשלתי אך מיודעי שאני יודע מעלתם וכמהו וידֻעים לשבטיכם (דברים א׳:י״ג).
זרו ממני – היו כזרים.
אַחַי מֵעָלַי הִרְחִיק. על היפך ׳ואח לצרה יולד׳ (משלי יז יז): וְיֹדְעַי אַךְ זָרוּ מִמֶּנִּי. גם אם לא רחקו, נהפכו לזרים ובלתי מכירים1:
1. לעיל (ו כא) כתב: כי עתה. שאתם רואים צרכי, הייתםלא - בלתי אחי, אבל נכרים, על היפך ׳ואח לצרה יולד׳.
אך זרו – מלעיל וכן במסורת ב׳ וסימן אך זרו ממני. לא זרו מתאותם.
זרו – מלשון זר ונכרי.
אחי – גדודי המכאוב הרחיקו מעלי את קרובי כי בעבורם יחשבוני לרב פשע.
ויודעי – אשר היו יודעי לפנים הנה עתה לא ידעוני והמה אך זרו ונתנכרו ממני.
(יג-יד)אחי – ועל ידי גדודי האף שחונים סביבי אין איש בא אלי אף אחי וקרובי ומיודעי:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
(יד)חָדְל֥וּקְרוֹבָ֑יוּֽמְיֻדָּעַ֥ישְׁכֵחֽוּנִי׃
My kinsfolk have withdrawn, and my familiar friends have forgotten me.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתר״מ קמחימנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
I call to my servant, and he gives me no answer, though I entreat him with my mouth.
א. בְּמוֹ־פִ֝֗י =ל (גרש בתיבה המוטעמת כדרכו של הכתר) וכן בדפוסים (וכך הכריעו ברויאר, מכון ממרא, סימנים) • א!=בְּ֝מוֹ־פִ֗י (גרש בראש התיבה המוקפת שלא כדרכו) וכך הכריעו במג״ה.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
לעבדי, לעבדי אקרא ולא יענני עד שבפי אתחנן לו ״אתצרע״ יש בה גם התרפסות.
במו פי אתחנן לו – ואינו חושש לדבריי.
אתחנן – כל לשון התפעל מבקש חנינה מאחר וכן ואתחנן אל י״י (דברים ג׳:כ״ג), בהתחננו אלינו (בראשית מ״ב:כ״א). רק חנן אלהים (בראשית ל״ג:ה׳), וחנותי את אשר אחון (שמות ל״ג:י״ט) והדומים להם שהם מבנין הקל פעלים יוצאים, טעמם נותן חנינה לאחר.
במו פי – אף כי אתחנן לו בפי ואדבר אליו רכות עכ״ז לא ישיב לי.
גם לעבדי קראתי ולא יענה – הגם שבמו פי אתחנן לו בכל זה לא ישים לב לתחנוני:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םר״מ קמחימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
רוחי, ורוחי נעשת זרה לאשתי וחנינתי לבני בטני. אהבתי וחנינתי נעשו זרים לבני בטני, וכשאני מראה להם חבה ואהבה מתרחקים ממני. ואין הכוונה בני בטני ממש, כי לא נותרו לו בנים, אלא קרוביו שהיו מתאוים קרבתו לפנים, וכ״כ בפירושו לתהלים מ, ט: ופירשתי בתוך מעי – בתוך עמי, לפי שאני מצאתי בשפה [העברית] רחם, ובטן, ומעים, וקרב, במובן קרובים ובית ומשפחה. וכתב עוד שם נח ד: ופירשתי מרחם ״דוי אלרחם״ כלומר הקרובים, ומחה בהם על שהתרחקו מקרוביהם ואף הרעו להם, וכך בטן הכוונה גם בו על הקרובים, ורחם הוא כמו ישכחהו רחם, לקמן כד כ. ובטן כמו מבטנו יורישנו אל, לקמן כ טו.
לבני בטני – לאותם שגדלתי בביתי כאלו הם בני.
to the children of my body To those who I raised in my house as though they were my own children.
וחנותי לבני בטני – הנני מחנן לבניי שיעבדוני, והם מאסו בי עם אשתי.
(יז-יט)וחנותי לבני בטני – אותם שאהבתי כמו בני בטני.
ומתי סודי כלם נהפכו בי – נהפכו וידברו בי.
זרה – מן זר והטעם מלעיל, כי המלה לשעבר.
וכן: וחנותי לבני בטני – ופי׳ הפסוק רוחי כרוח זרה ונכריה נחשבת לאשתי, והאשה מואסת בעלה שאיננו מרחם על בניו ואני לא עשיתי כן רק חננתי לבני ורחמתים טרם מותם. והארכתי בפי׳ הזה כי יש מפרשים וחנותי כטעם התחננתי ולא זה הדרך.
רוחי זרה לאשתי – מפני חליי נמאסתי לרואי עד שנעשית רוחי זרה אפילו לאשתי אם הייתי מתקרב אליה, ואני צריך להתחנן אפילו לבני, אם היו חיים, כי סר מוראי וכבודי מעל כל הבריות. ויתכן שהיו לו בני בנים והם גם כן פרי בטנו.
וחנותי לבני בטני – הרצון בזה עם היותי חונן אותה מאד הוא בעבור כני בטני ר״ל כדי שאעמיד ממנה בנים או יהיה חנותי מקור כמו השכח חנות אל והרצון בזה שהייתי חונן, אותה בעבור שאעמיד ממנה בנים זר הוא לה ואינ׳ מתרצת כלל לי ואיפשר שהיו לו עתה בנים כי לא ידענו הזמן אשר היה מעת אבדן בניו עד עת התוכחו עם רעיו ויהיה פירושו ומה שאני חונן בני הוא זר להם.
תעבוני – אנשי עצתי על כן ימאסו בי, וזה שאהבתי עם מתי סודי. נהפכו לאויבים בי.
וזה אהבתי נהפכו בי – יאמר תעבוני כל מתי סודי, וזה שאהבתי עמהם וכולם נהפך לבם לשנוא אותי.
[וְזֶה אָהַבְתִּי] נֶהְפְּכוּ בִי. שלא כמנהג הטבעי1:
1. שבדרך הטבע ׳כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם׳ (משלי כז יט), אבל כאן נתהפך הדבר. [בק׳ מופיע פירוש לפסוק זה לפני פירוש הפסוק הקודם].
נהפכו – בשוא הה״א ודגש הפ״א מכלול דף ע״ב ושרשים.
נהפכו בי – נהפכו עלי וכן הבהמה אשר אני רוכב בה (נחמיה ב׳:י״ב) ומשפטו עליה.
תעבוני – כל אנשי עצתי תעבו אותי.
וזה – כ״א מהעומדים פה לפני אשר אהבתי מעולם הנה נהפכו עלי לאויבים ויחרפו אותי.
תעבוני כל מתי סודי – ידברו עלי גנאי. אשר כל מתי סודי שהם שלשת ריעי תעבו אותי כי דברו אתי קשות. וגם זה הריע אשר אהבתי, שהוא בלדד שהיה נחשב לו לאוהב יותר מכולם (כי בוכוח הראשון לא החליט בלדד עליו שחטא כמו שהחליטו אליפז וצופר) ועתה.
מתי סודי וזה אהבתי, כולם תעבוני ונהפכו בי לאויבים:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
בעורי, וכבר דבק עצמי בעורי ובבשרי ואפילו שני נפלו ממני.
ואתמלטה בעור שני, דבור מוחלף, ענינו ויתמלט ממני עור שני1.
1. במה״ק מוסיף ״לשון זה מוחלף וענינו ויתמלט ממני עור שני, ואמרו בעורי ובבשרי דבקה עצמי, כי העור פעמים נקרא בשר כמו שנ׳ דבקה עצמי לבשרי (תהלים קב ו) והוא מתאר רזונו וכחשות בשרי עד שלא היה חוצץ בין עורו לעצמו על דרך ההגזמה כענין שנאמר צפד עורם על עצמם (איכה ד ח) ע״כ. וכל זה אינו בכ״י שברשותי שהוא מהדורה אחרונה.
ואתמלטה בעור שני, כלאם מנקול, מענאה ויתמלט ממני עור שני.
דבקה עצמי – שאני כחוש מעובי בשרי.
בעור שיני – כל בשרי היה לקוי בשחין ובתולעים חוץ מחניכי שיניו.
My bones cleaved because I am emaciated from thickness of flesh.
by the skin of my teeth All his flesh was afflicted with boils and worms except his gums.
בעורי ובבשרי דבקה עצמי – לפי שאני כחוש מאין עובי, מתוך הכיחוש דבק עורי ובשרי לעצמותי.
בעור שיניי – יש אומרים: מיכאן שניקר כל בשרו חוץ מחינכי שיניו שקורין: יינציבוש.א
ואתמלטה בעור שני – ואין בכל בשרי שלם כי אם בשר שבין שני.
דבקה עצמי – כי מרוב הכחש ייבש העור וידבק בעצם וכן צפד עורם על עצמם (איכה ד׳:ח׳).
ואתמלטה בעור שני – כי כן תולדתי להיות דבק בהם.
בעורי ובבשרי דבקה עצמי – מרוב כחש, ונמלט עצמי מן המות בעור שיני, כי אפילו שיניו לא היו נכסות רק יאכל מעט בעור אשר בשרשי השינים, ויהיו העצמות יבשות.
ואתמלטה בעור שיני – רוצה לומר שלא נשאר לי עור שלם כי אם הדבק לשרש שיני.
בְּעוֹרִי וּבִבְשָׂרִי דָּבְקָה עַצְמִי. הנה העצם דבק גם לעור באיזה מקום, וָאֶתְמַלְּטָה מהדבק בְּעוֹר שִׁנָּי - לא דבק עור השפתים לשינים, באופן שנשאר הדיבור:
בעורי – לגודל הרזות דבקה עצמי בעורי ובבשרי ועל כי נשאר מעט מן הבשר נדבק העצם גם בהעור.
ואתמלטה – אין מתום בבשרי וכולו מוכה ונגוע ורק נמלטתי מן הלקוי בהבשר הדבוק בשורש השנים הדומה לעור.
בעור שני – אני כל כך רזה, שהייתי יכול לעבור ולהמלט בעור שני. והיא גוזמה, כאלו תאמר בקופא דמחטא.
ואתמלטה בעור שני – בעור, מענין ושלח את בעירו ובער בשדה אחר, שהיא האכילה הבהמיית, והבהמה מעלת גרה כי אין לה שינים, ואני הגם שיש לי שיניים ולעסתי המאכל בשני (וא״צ שאעלה גרה שטבע זו לא שם ה׳ רק בבהמות שאין להם שינים ללעוס המאכל היטב), ובכ״ז אמלט המאכל מחמת חולי, ומלת ואתמלטה, כמו בחמודו לא ימלט, שבא על הוצאת המאכל לחוץ.
בעורי ובבשרי דבקה עצמי – עצמי דבקה בצד אחד בעור (כי אזל הבשר שבין העצם לבשר). ובצד אחר דבק אל בשרי. שהוא בשר של איברים הפנימים שנסרכו אל העצמות. ועי״כ ואתמלטה בער שני. אתמלט ואפליט ואקיא את מאכל שני. ואני כבהמה וכבעיר אשר תאכל ותעלה גרה את המאכל מן המעים. כן ימלט המאכל לחוץ. כי המעים וכלי המזון סרוכים אל העצמות ואין עושים פעולתם:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
חנוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי – דרש ר׳ פנחס בר חמא קשה עניות בתוך ביתו של אדם יותר מחמשים מכות דכתיב כי יד אלוה נגעה בי, מאי אהדרינהו ליה חברייה השמר אל תפן אל און כי על זה בחרת מעוני.
חנני, לכן חמלו עלי וחנוני אתם רעי, כי מכת ה׳ כבר חלה בי. וכאן יד מכה ופגע, וראה לעיל ו ט. ונגעה במקום פגעה, חלה.
(כא-כב)חנוני חנוני אתם רעי כי יד אלוה נגעה בי. למה תרדפוני כמו אל – פתרונו: אתם ריעיי: בבקשה מכם, חנוני בדבר זה, שתחדלו לכם ממני, שלא תרדפו אותי, אם אתם רואים שיד אלוה נגעה בי, דיי לי ברדיפתו, אבל אתם, מה לי ולכם שתרדפוני כמו שאל רודף אותי, ומבשרי לא תשבעו.
חנוני אתם ריעיי – תנו לי חנינה שלא תקניטוני.
כי יד – שהרי מכתו של הקב״ה.
חנוני חנוני – חמלו עלי ואל תוגיון נפשי במלים.
יד אלוה – מכתו.
חנוני חנוני אתם רעי – אחרי שכל האחרים נהפכו בי, חמלו אתם עלי שהייתם רעי בדעת ובחכמה, כי יד האלוה נגעה בי.
יד אלוה – מכת השם.
חָנֻּנִי. העתירו בעדי1אַתֶּם רֵעָי הדבקים מאח2, כִּי יַד אֱלוֹהַּ נָגְעָה בִּי - יד האלוה הרע, כי לא יעשה כאלה האל הטוב:
חנני חנני – שניהם בקמץ חטוף וחסר וא״ו אחר נו״ן וכן צ״ל במכלול דף קפ״א.
חנוני – מלשון חנינה וחמלה.
חנוני – חוסו וחמלו עלי אתם רעי ולא תוסיפו לחרפני כי מכת יד אלוה נגעה בי ודי לי בצער הזה.
(כא-כב)חנוני – וא״כ אבקש אתם ריעי עשו אתי חנינה אחר שיד אלהים נגעה בי בנגעים, וא״כ הלא מבשרי לא תשבעו כי הבשר מלא נגעי ה׳ ולא יאכל. וא״כ א״א שתרדפוני להנאתכם לאכול את בשרי. וא״כ למה תרדפוני כמו אל שרדף אותי בלא שום הנאה. מה לכם לרדוף אותי באופן זה:
Job calls upon his companions to show him the pity that God has not shown. They gain nothing from the withering of his flesh
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
למה, למה תרדפוני כמו האנשים הללו ואינכם שבעים מבשרי. ובזה פונה הוא אל יתר חבריו וקרוביו שלא ירדפוהו כמו אלה המתוכחים עמו כלומר אליפז ובלדד וצפר. ולהבדל בין שמוש אל ואלה ראה פירוש רבנו לספר יצירה פ״ג הל׳ ה, מהדורתי סוף עמוד ק והלאה.
ופירשתי למה תרדפוני כמו אל, כמו אלה, ולא הסבותיו אל ה׳ יתהדר ויתרומם כי זה בטל1, ודרך לומד אל במקום אלה, כמו הערים האל2 הארצות האל3.
1. אפשר מחמת הפסד הענין.
2. דברים יט יא.
3. בראשית כו ג.
ופסרת למה תרדפוני כמו אל, מת׳ל האולא, ולם אצרפה אלי אלקדים עז וג׳ל לפסאד אלמעני, וקד יקאל אל פי מוצ׳ע אלה, מת׳ל הערים האל, הארצות האל.
למה תרדפוני כמו אל – וכי לא דיי במה שהקב״ה רודף אחריי, כי גם אתם רודפים אותי. ומה הנאה לכם, לא תהיו שביעים מבשרי.
כמו אלא – הוא קודש.
א. כן בכ״י אוקספורד 567, לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״יד אלוה״ (מפסוק כ״א).
אתם תרדפוני כמו אל – בדבריכם והאל בייסוריו.
ומבשרי – הנגוע.
לא תשבעו – לראות, והטעם אין די לכם כי עוד תרדפוני במלין.
למה תרדפוני אתם כמו אל – וכולכם על לא חמס בכפי (איוב ט״ז:י״ז).
לָמָּה תִּרְדְּפֻנִי. אתם בדבריכם כְמוֹ אֵל - כמו האל הרע במעשיו, וּמִבְּשָׂרִי לֹא תִשְׂבָּעוּ - ולא יספיקו אצלכם אותם הרעות שאתם רואים בבשרי, גם אם אולי חטאתי:
כמו אל – הגאון רבי סעדיה ורלב״ג פרישו אל לשון חול כמו אלה והחכם אבן עזרא והרמב״ן ואחרים פירשו לשון קדש וא״כ אסור למוחקו.
למה תרדפוני – ר״ל למה תצערו אותי בדברי חרוף כמו שמצער אותי האל בהבאת המכאוב וכי עדיין אינכם שבעים מן המכאוב אשר בבשרי ולמה תוסיפו עוד להכאיב נפשי באמרי חרוף.
מי יתן איפוא כן בכ״י פריס 162, ס״פ I.20, וכן בהרבה כ״י של המקרא, וכן גם לעיל י״ז:ט״ו, י״ט:ה׳-ו׳. בכ״י אוקספורד הונט׳ 225: ״אפוא״. בנוסח שלנו: ״אפו״. ויכתבון מיליי מי יתן בספר ויוחקו – אתם אומרים שאני טורף נפשי באפי (איוב י״ח:ד׳), ומוכיח בדבר לא יסכון ומלים לא יועיל בם (איוב ט״ו:ג׳). תשובה לדבריכם: מי יתן איפוא ויכתבון מיליי, מי יתן בספר ויוחקו.
אפוא – תקון מלה.
ויוחקו – שהיו חקוקים בספר וויכוח צרתיי.
ויוחקו – רפה ודינו היה דגש.
אפו – בלא אל״ף כמו עתה.
ויכתבון מלי – בהצדיקי נפשי.
ויוחקו – ויוכתבו.
(כג-כד)מִי יִתֵּן אֵפוֹ וְיִכָּתְבוּן מִלָּי. שאמרתי, לָעַד בַּצּוּר יֵחָצְבוּן - כי ידעתי כי ׳יחצבון בצור׳ למשמרת ולאות לכל משכיל:
מי יתן אפו – ד׳ כתיבין כן כמ״ש למעלה.
בספר – במגילה וקרוי ספר ע״ש סופו.
ויוחקו – מלשון חקיקה.
מי יתן אפו – מי יתן לי איש ואיה פה העושאה ויכתבון אמרי ומי יתן ויוחקו בספר והוא כפל ענין במ״ש.
(כג-כד)ויכתבון, ויוחקו – דברים שרצו לשמרם לדור אחרון לא הסתפקו בכתיבה לבדה, רק חקקו על לוחות אבנים. ור״ל מי יתן ויכתבון מלי, ומוסיף מי יתן ויכתבון בספר שמתקיים יותר, ומוסיף מי יתן ויוחקו, ומוסיף שיוחקו בעט ברזל, ומוסיף שלא יוחקו על אבן רך, רק בצור קשה, ולא ע״י חקיקה רק ע״י חציבה שמתקיים יותר.
מי יתן אפו – אומר הגם שבדור הזה הם מרשיעים אותי על תלונותי.
מי יתן שיכתבון מלי – ומוסיף שמי יתן אשר מלי יוחקו בספר. להיות לזכרון לדור הבא. ומוסיף מי יתן אשר.
Job asks that his story not be forgotten. He will yet be vindicated before the end of time
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
או בקלם מן חדיד או רצאץ, אלי אלאבד פי אלצואן תנחת.
בעט, או בעט של ברזל או עופרת לדורות עולם בצור יחצבון. הוסיף או בעט, כי כתיבה ורשימה בספר אינה צריכה עט ברזל, ואינו דרוש אלא לחריתה וחריטה באבן. ואין העופרת דרוש לחריטת האבן כי אין בכחו לעשות זאת, אלא שהיו הקדמונים חורתים את האותיות באבן וממלאים מקום החריתה בעופרת כדי להגן על המחיצות שבין האותיות שלא ישתברו במשך הדורות.
בעט ברזל – יחצבון בצור ואח״כ מעבירין את העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם, וכן דרך חוקק אבן ולא יתכן לפרש עט של עופרת שהרי רך הוא אצל האבן.
With an iron pen they should be inscribed in the rock, and afterwards they run lead over them to give the letters a black appearance, to make them recognizable. This is the practice of those who inscribe on stone. It cannot be explained to mean a lead pen because lead is soft in comparison with stone.
בעט ברזל יחצבון בצור, ואחר כך יעבירו העופרת עליהם לתת לאותיות מראה שחרורית להכירם, וכן דרך חוקקי אבן.
ולא יתכן לפרש: עט של עופרת, שהרי רך הוא אצל האבן.
בעט ברזל – נופל אצל צור קשה בדבר קשה.
לעד בצור יחצבון – היה מתאוה שיחצבו במקום שלא ימחו.
בעט ברזל ועופרת שיכתבו בו בצור ויוחקו בעט ברזל ואחר יתיכו בעופרת על חקקי הכתיבה ואז יהיה קיים לעד.
בעט ברזל ועפרת – שיוחקו בצור בעט ברזל ואחרי כן יתיכו העפרת על האותיות ותתקיים הכתיבה לעד.
בעט ברזל – ויהיו חקוקים בעט ברזל ויותך עופרת בחללי החקיקות למען יהיה הכתב ניכר ומתקיים ואת הכתב עצמו יחצבון בצור למען יעמוד לעד ויבחנו דור אחרון הדין עם מי כי מאד הרעו רעי לומר שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה׳.
ואנא אעלם אן אוליאי באקיון, ואכ׳רון בעדהם עלי אלתראב יקומון.
ואני, ואני יודע כי גואלי קיימים ואחרים אחריהם על העפר יקומו. לפי כ״י פ, כי חסידי ה׳ קיימים.
וכן הסבותי ואני ידעתי גואלי חי, אל בני אדם לא אל ה׳ יתהדר ויתרומם, וחברתיו עם דבריו הראשונים שאווה בהם שיעסקו בדבריו כדי שיהא לו זכר קיים, והחסדים מעובדי ה׳ ימסרו זה לזה מאורעותיו וכל מי שיעמוד מזרעם בעולם, וכאמרו ואחרון על עפר יקום, והיתה מטרתו בזה לפקוח עיני בני אדם ולהודיעם יכולת ה׳, והיאך הוא מיסר את הצדיקים כדי שיעמדו בה1, ולפיכך אמר
1. וראה גם לעיל בהקדמה עמ׳ יט ד״ה לפיכך.
וכד׳לך צרפת ואני ידעתי גואלי חי, אלי אלנאס לא אלי אללה עז וג׳ל, אוצלתה בקולה אלאול אלד׳י תמנא פיה אן ירוון כלאמה חתי יכון לה ד׳כר ת׳אבתא ואוליא מן אלמומנין יתנאקלון אכ׳בארה ומן קאם מן נסלהם עלי אלדניא, וכקולה ואחרון על עפר יקום. וכאן גאיתה פי הד׳א אן יבצר אלנאס ויערפהם קדרה אללה, וכיף יבתלי אלצאלחין חתי יצברון, ולד׳לך קאל
ואני ידעתי גואלי חי – וא״ו זה חוזר למעלה אתם תרדפוני ואני ידעתי גואלי חי ליפרע והוא יתקיים ויעמוד.
ואחרון על עפר יקום – לאחר שיכלו כל שוכני עפר הוא אחרון יעמוד.
יקום – יתקיים.
But I know that my Redeemer lives This "vav" refers to the above. You persecute me, but I know that my Redeemer lives to requite you, and He will endure and rise.
and the last on the earth, He will endure After all earth dwellers will perish, He will endure last.
ואני ידעתי – וי״ו זה חוזר למעלה, אתם תרדפוני, ואני ידעתי גואלי חי, שישוב וריחם אותי, והוא יקום – יתקיים ויעמד אחרון על עפר – לאחר שיכלו כל שכני עפר, הוא אחרון יעמד יקום ויתקיים.
ואחרון – והקב״ה שהוא אחרון.
יקום – על הארץ לנקום נקמתי מכם.
והתאויתי שאדע שגואלי שידבר בשבילי טוב הוא היום בחיים או יהי אחרון שיולד.
גאלי חי – והוא אחרון על כל גואל שיקום על עפר.
ואני ידעתי גאלי חי – הקב״ה גואלי. והוא יהיה אחרון.
ואני – יודע כי גואלי שיגאל נפשי משחת הוא חי והוא אחרון לכל היקום אשר על עפר יקום וידע תומתי ויגאלני.
ויש אומ׳ רצוני היה לדעת אם גואלי הטוען בגללי הוא חי או אם יהיה האחרון שיולד על הארץ.
ואני ידעתי גואלי חי – יאמר כי ירצה שיחמולו עליו חביריו ולא ירדפוהו, וירצה שיכתבון מליו, אולי יחמולו עליו אחרים השומעים טענותיו, אע״פ שהוא יודע שלא יגאל באלה, רק הגואל אשר יוכל לגאלו הוא חי מאז וישאר אחרון מכל הנבראים, ויתקיים לנצח, והוא האלהים ית׳.
והמפרשים אמרו כי יאמר ארצה שיכתבון מלי לפי שהגואל אותי מיד טענותיכם הוא חי עתה, או יוולד אחרי כן, כי אי אפשר שלא יהיה חכם מבין טענותי ודבריכם, ויהיה לי לעזר, והראשון נכון יותר.
וַאֲנִי יָדַעְתִּי גֹּאֲלִי חָי. וכמו כן ׳יכתבון׳ ו׳יחצבו בצור׳ דברי אלה שאומר, כי אמנם ׳ידעתי גואלי׳ - האל הטוב אשר ממנו תקות גאולה ׳חי׳ מצד עצמו, לא מצד זולתו, ובזה הוא יחיד בעולמו, כי אין לשום נמצא שום מין חיים ולא מציאות כי אם מאתו: וְאַחֲרוֹן. ו׳ידעתי׳ גם כן אותו הרע הבא אחריו עַל עָפָר יָקוּם - שאין לו ממשלה זולתי בעפר הנפסדים שהם על עפר:
גאלי חי – מסורת עליו לית ומלעיל.
ואני ידעתי – אבל לא כן הוא כי הן אני ידעתי שה׳ הגואל נפשי להגיע אליה הצלחתה הוא חי וקים לעד וכאשר תחרב כל העולם יתקיים הוא אחרון על העפר וא״כ יודע אני מה שאפשר לדעת.
ואני ידעתי – בטח, כי גואלי חי. שימצא בעת מן העתים איש חי בימים האלה אשר יקרא את דברי ויגאל את דמי ויריב ריבי להצדיק אותי. הגם שהאחרון על עפר יקום. הגם שאיש הזה יהיה מן הדור האחרון שיקום עוד על עפר. עכ״פ בהכרח ימצא איש בעת מן העתים שיקבל דעתי ושטתי ויצדיק אותי עת יקרא דברי הכתובים על ספר ועל לוחות אבנים:
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה – אמר אברהם לפני הקב״ה אחר שמלתי את עצמי הרבה גרים באים לידבק לזאת אות הברית.
ומבשרי אחזה אלוה – אלולא שעשיתי כן מהיכן הקב״ה נגלה עלי שנאמר וירא אליו ה׳.
ובעד בלא ג׳לדי יחאט בקצתי הד׳ה, פאכון מן אמראץ׳ ג׳סמי קד דללת עלי אלאלאה.
ואדר, ואחר בלות עורי יקיפו את פרשתי זו, ואז אהיה מחליי נופי אורה לאחרים על האלוה. נקפו ענין הקפה, כלומר ילמדו ענינו ומאורעותיו לכל הקיפן כפי שאנו עושים באמת בימינו מחטטים על כל מלה ומשפט שנאמרו באיוב, כל אדם כפי בינתו וכל חוג לפי דרכו.
ומבשרי אחזה אלוה, כלומר אחזהו לבני אדם. וכאן מלה נסתרת והיא ואחר בלות עורי, כפי שכבר ידעת מנוהג המובלעות1.
1. וכדלעיל טו כה. טז יג. וראה לקמן כ כה. ושם ציינתי לדבריו בענין זה בספרו הנבחר באמו״ד.
ומבשרי אחזה אלוה, יעני אוריה ללנאס.
והנא כלמה מצ׳מרה הי ואחר בלות עורי, עלי מא עלמתה מן מג׳אז אלמצ׳מראת.
ואחר עורי נקפו זאת – והם אינם נותנים לב לגואלי אלא אחר מכת עורי נקפו ונקרו הקניטה והרדיפה הזאת שאמרתי שהיא לי כנוקף וחותך בעורי, כמו: ונקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד).
ומבשרי – אני רואה משפטים.
אלוה – לשון משפט ויסורין.
And after my skin, they have cut into this Yet they do not pay heed to my Redeemer, but after the plague of my skin, they cut, strike, and pierce. This vexation and persecution that I mentioned, which is to me like one cutting into my skin, like: "And the thickets of the forests shall be cut off (ונקף)" (Yeshayahu 10:34).
and from my flesh I see judgments.
judgment Heb. אלוה, an expression of judgment and chastisements.
ואחר עורי נקפו זאת ומבשרי אחזה אלוה – מקרא מסורס הוא זה, ופתרונו: ואחרי זאת שאתם רואים אותי, שאני מתייסר מוסר אכזרי, שעורי נקפו ומבשרי אחזה – שיד אלוה נגעה בי (איוב י״ט:כ״א).
אלוה – שם דבר משפט. יוּשְטִיצַא, כמו: אלהים לא תקלל (שמות כ״ב:כ״ז).
א[ויש או׳: אלוה – לשון שופט שפטים בבשרי.
וגם י״ל: ואחר שרואים שנקפו עורי והלמוני ביסורין, זאת באתני שאמרתי למעלה: תעבוני כל מתי סודי (איוב י״ט:י״ט), וירשיעוני בדבריהם לומר: כי לא באו אלי הצרות רק ברשעי, ואינם יודעים דרך אחרת להרשיעני.]
א. הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י קמברידג׳ 8.53 עם החתימה: ״רבינו שמואל״.
ואחר עורי נקפו – כמו: ונקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד).
וענין זאת – עצמי ועורי ובשרי.א
ומבשרי אחזה אלוה – הנגעים שיחדש עלי.
א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י אוקספורד 567, פרמא 2395 חסר: ״ועורי ובשרי״.
ואחר עורי נקפו זאת – נקפו פעליו וכן ונקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד). הוא אומר כי התולעים תחת העפר היו מנקפים ומחתכים בשרו ואמר זאת לבזוי הבשר.
ואחר עורי נקפו זאת – יאמר כי תחת עורו חתכו הבשר, מן כנוקף זית (ישעיהו י״ז:ו׳, כ״ד:י״ג), ונקף סבכי יער, ונקפו המוקפים, והם מכאוביו. ובמלה זאת ירמוז אל העומדת תחת עורו חתיכת בשר, או עצם אשר יתפוש בידו ויראה להם. והענין לאמר שאין לו גואל זולתי האלוה והוא לבדו היודע מכותיו, כי אחרי עורי אשר אתם רואים בשחין רע נקפו מכאובי את הבשר ואת העצם ואין רואה מכם.
ומבשרי אחזה אלוה – כי בראותי בשרי כלה ואני חי אדע כח אלוה על בריותיו, כי ישיב אנוש עד דכא (תהלים צ׳:ג׳).
והתרגום אמר בו: אחר עורי נקפו זאת (איוב י״ט:כ״ו), ומן בתר דאתפח משכי תהי דא, ומבשרי אחמה טוב אלהא, ירצה לפרש ואחר אשר בעורי נקפו המכאובים תהיה זאת הגאולה אם יגאלני צורי כי כבר ניקף עורי, ומבשרי אשר נשחת אחזה אלוה כי הוא יצילני.
נקפו – כמו נקבו או נקפו ישברו.
וְאַחַר עוֹרִי. ואחר שהוכה ׳עורי׳ על ידי האל הרע, נִקְּפוּ זֹאת – ׳נקפו׳ והכו נפשי ׳זאת׳ החיונית בחלומות וחזיונות, וזה עשה האל הטוב בהסתר פנים והאל הרע בעצם1: וּמִבְּשָׂרִי. ומתוך מין הרע שאני מרגיש בבשרי: אֶחֱזֶה אֱלוֹהַּ. אני רואה שהיא פעולת האל הרע, שלא תצא כזאת מלפני האל הטוב אפילו על צד העונש:
1. ׳נקפו׳ לשון רבים כביכול שתי הרשויות ביחד עשו זאת.
נקפו – ענין שבירה כמו ונקף סבכי היער (ישעיהו י׳:ל״ד).
ואחר עורי – ועכ״ז רבו מכותי עד אחר שבלה עורי שברו גם את העצם הזאת עם כי הייתי רואה אלוה ומשיג אותו בדבר האפשר יותר ממה שאני רואה ומשיג בשרי.
(כו-כז)נקפו – כמו ותחת חגורה נקפה, שהוא מה שהעור מוכה בפצעים סביב, ובא לשון רבים, כי העור אינו שלם רק מפצל לחתיכות והם נקפים במכות, ומלת זאת רומז על העור הניקף שהוא למראה עיני כל, ויען שעל נקוף העור אמר זאת כמראה באצבע כי הוא גלוי לכולם, אמר על כליון הכליות ועיני ראו ולא זר שזה אין זר רואה כי הוא מאברים הפנימים, רק הוא רואה זאת בעיניו ומכיר שלקו הכליות.
(כו-כח)ואחר – לעומת מה שנחמוהו בהשארת הנפש. שאז יחזה את האלהים ויתענג על טובו. אומר הוא להם. הכי אחרי עורי זאת אשר נקפו. אשר ניקף ונכתת בפצעים עד שנשחת כל העור ונמסס, או הכי מבשרי (אשר ניקף ונדכא כולו) הכי מהם אחזה אלוה? אשר על כן תאמרו מה נרדף לו? שאתם תאמרו שאיני נרדף כלל כי שורש דבר נמצא בי. שעדיין נמצא בי השורש שהוא הנפש שהיא השרש אל הגוף והיא לא נשחתה ע״י הנגעים שהשחיתו את הבשר. ועי״כ תאמרו שאיני נרדף כלל. ואני אשאלכם הכי אחרי עורי הניקף אוכל לחזות אלוה ולאור באור החיים? הלא אשר עיני ראו ולא זר הוא מה שכלו כליותי בחקי. ואחר שאני רואה בחוש שכליותי כלו. ושכל בשרי ועורי נגוע. וא״א עוד שיתרפא כי נגעה חרב עד הנפש, איך אחזה אלוה בלא גוף ובשר ובלא איברים. ואיך נמצא בי השורש לחיות עוד. איך אחיה בלא גוף. (כי לשטתו הנפש דבקה רק עם הגוף ובשאין לה לבוש לא תחיה באופן החיים שיתיחסו אל עניני הקודם לקבל גמול ועונש):
Job maintains that the soul cannot live outside the body. Hence, since his body is beyond repair, what hope is there left to him? The assertion, made by his companions, that despite his physical decay he still has a soul within him, through which he can yet seek salvation, is a deceit; and let them beware, for the punishment for deceit is the sword.1
1. Malbim draws a parallel between Job's words and the following passage from Exodus: Do not cheat the stranger, nor oppress him; for you were yourselves strangers in the land of Egypt. Do not ill-treat any widow or orphan. Should you dare to ill-treat him, he will surely cry out unto Me. I will surely hear his cry. My anger will be aroused and I will kill you by the sword; and your wives will be widowed and your children fatherless. (Exodus 22:21-23) This is one of the few instances where the Torah spells out the punishment for a particular sin and specifies that it will be effected in this world.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
כמא אנא אשאהד נפסי, ועיני תנט׳ר לא גריב, חתי שכ׳צת אשכ׳אצי אלי חג׳רי.
אשר, כפי שאני רואה את עצמי ועיני רואות ולא זר, עד שכלו הכלות שלי אל חיקי. פסוק זה מחובר עם שלפניו, אחזה לבני אדם את האלוה ואוכיח להם את דרכיו כפי שאני ראיתי את עצמי מיוסר ללא חטא, כך אוכיח להם שה׳ מיסר את הצדיק ללא חטא כדי לגמלו לעתיד. והנה כליותי אינן שתי הכליות, אלא מדובר בדברים שדרך לומר עליהן שהן כלות מצפיה והן העינים שבהן נאמר וכלות אליהם, דברים כח לב. וכליון עינים, שם כח סה. וראה לעיל יא כ. יז ה. איכה ד יז. בכל אלה נאמר כליון על העינים, וכך כאן כליותי הכלות שלי. וטעם אל חיקי כל צפייתי נשארה בחיקי כלומר לשוא.
ואמרו כלו כליותי בחיקי, רומז אל עיניו כי הם הכלות.
וקולה כלו כליותי בחיקי, יומי אלי עיניה לאנהמא אלשאכ׳צה. ת׳ם קאל להם פאן קלתם אי שי אלד׳י יג׳ב נטלבה לך יא איוב ואי אצל מן אלאצול פי אכ׳בארך חתי נת׳בתהא ללמומנין, הו קולה ושרש דבר נמצא בי, יעני באלחרף אלנאיב והו ומה שרש דבר. פאן קלתם ד׳לך פאחד׳רו עקאב אללה ואתקוה פי. וקד יג׳יז אלעבראניין אן יכ׳אטבון אלמסתקבל פי בעץ׳ אלכלאם כאלגאיב, כקולה אם תגאל גאל ואם לא יגאל, וקאל אבאינא ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם, אג׳אזו פיה מג׳אזין אלאול ישוב ותשליך, ואלת׳אני עונותינו וחטאתם, כד׳אך קאל איוב ההנא מה נרדף לו נמצא בי.
וגרצ׳ה פי הד׳ה אלמקאלה למא ראהם קד כאשפוה וקאלוא לה ג׳הרא אן הד׳א בכ׳טאיאך וכד׳לך יסתחק כל ט׳אלם, אכ׳ד׳ אן ילטף בהם ויחננהם עלי נפסה וסאלהם אן לא יסתקבלוה בהד׳א אלכלאם אלצעב אלד׳י יזידה עלי וג׳עה, כקולה עד אנה תוגיון נפשי תכלימוני תהכרו לי, ת׳ם קאל פי אכ׳ר אלקצה חנני חנני.
ואג׳אבה צפר עלי הד׳א פקאל לא יחל לנא נחאשיך בל נקאומך ונט׳הר כ׳טאך כמא סאחכיה ענד אכ׳ראג׳י קולה מן לגהֵ אלעבראניין אלי לגהֵ אלערב.
(כז-כח)אשר אני אחזה לי ועיני ראו ולא זר כלו כליותיי בחקי – אחרי שאתם רואים כל זאת, הלא תאמרו מה נרדף לו – מה אנו רודפים אותו.
ושרש דבר נמצא בוא – כלומר: הלא אנו רואים שהדין עמו.
אשר אני – כאומר הנה המכות האלה נגלים וידועים לכל ואשר אני אחזה לי לבדי ורק עיני ראו ולא זר הוא אשר כלו כליותי בחיקי כי בזה ארגיש אני לבד ולא נראה לזולת.
פאן קלתם מא אלד׳י ינבגי אן נכלבה לך, ואי אצל מן אלכלאם וג׳דנאה חתי נדיונה לך.
כי, ואם תאמרו מה הדבר אשר ראוי שנרדפהו לך, ואיזה יסוד מן הדברים מצאנוהו כדי שנכתבהו לך בספר. והיא מוסב על האמור לעיל פסוק כג והלאה, שרצונו של איוב שיכתבו מאורעותיו כדי שישננום החסידים ויכירו מהם דרכי ה׳, ועתה היא אומר להם ואם תאמרו אין מה לרדוף ולעקוב אחר דבריך כדי להעלותם על הכתב ולחברם בספר גורו לכם מפני חרב. ותיבת ״לו״ הכוונה ״לך״ נוכח.
ואמר להם עוד, ואם תאמרו איזה דבר אשר ראוי שנאחל לך איוב ואיזה יסוד מן היסודות בדבריך כדי שנקבעהו למאמינים, הוא אמרו ושרש דבר נמצא בי, הכוונה על המלה המשרתת והיא ומה שרש דבר. אם תאמרו דבר זה הזהרו מפני עונש ה׳ ויראו אותו ואל תפגעו בי. ורגילים העבריים לדבר עם הנוכח לפעמים כנסתר, כאמרו אם תגאל גאל ואם לא יגאל1, ואמרו אבותינו ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם2, ויש כאן שתי העברות הראשונה ישוב ותשליך, והשניה עונותינו וחטאתם, כך אמר איוב כאן מה נרדף לו נמצא בי. וכוונתו במאמר זה, כאשר ראה שגלו לו מחשבתם עליו ואמרו לו להדיא שזה בחטאיך וכך חייב כל רשע, החל לדבר עמהם רכות ולעורר רחמיהם עליו, ובקש מהם שלא ידברו עמו דברים קשים כאלה שמוסיפים לו על צערו, כאמרו עד אנה תוגיון נפשי תכלימוני תהכרו לי, ואמר בסוף הפרשה חנני חנני. והשיב צפר על זה ואמר אינו מותר לנו לנהוג כלפיך במשוא פנים אלא נעמוד נגדך ונגלה חטאך, כפי שאסביר כאשר אתרגם דבריו מלשון העברים אל לשון הערב.
1. רות ד ד.
2. מיכה ז יט.
כי תאמרו מה נרדף לו – כמו כי תאמר בלבבך (דברים ז׳:י״ז) שהוא משמש לשון דילמא כלומר ושתהיו נותנים לבכם לחמול ולומר למה נרדפנו.
ושרש דבר – הנמצא בו מה היא לעולם לא תעלה בלבבכם הטובה הזאת שרש דבר על מה הוא עומד.
Shall you say, 'Why should we persecute him?' Like, "Will you say in your heart" (Devarim 7:17), in which [כי] is an expression of a question. That is to say, "Will you lay your heart to the matter to have pity and say, 'Why should we persecute him?'"
and the root of the matter that is found in him – what is it? This favor will never enter your mind [to determine] the root of the matter for which he suffers with pains.
כי תאמרו – כי זה כמו: אלא. לא תוסיפו להרגיזני עוד, אלא כך תשיבו אל לבכם ותאמרו: למה אנו רודפים לו, ואיזה שורש דבר אנו מוצאים בו להקניטו.
כי תאמרו – היש בכם שיאמר מה נרדף לו.
ושורש דבר – רע.
כי תאמרו מה נרדף לו – היה לכם לאמר למה נרדף העני הזה. דיי לו בייסוריו וחליו. אף על פי שתמצאו בי שרש דבר מחטא או אשם היה לכם לחמול עלי.
כי תאמרו – כל אחד מכם ראוי שיאמר לחביריו מה נרדף לאיוב בתוכחותינו.
ושורש – האמת שהוא עיקר הדבר נמצא בי ולא השקר.
כי תאמרו מה נרדף לו – היה לכם שתאמרו מה נרדף אותו על חנם.
ושורש דבר – ועיקר טענה ומבוא בדברים.
כִּי תֹאמְרוּ מַה נִּרְדָּף לוֹ. ואתם כשאתם חושבים עלי טענות שקר וקנטורין לרדפני ולהוסיף צערי, ׳ומה נרדף׳ בטענות שקר אותו שֹׁרֶשׁ דָּבָר - דבר אמת עיקרי1 שנִמְצָא בִי2:
1. שורש הדבר – דבר עיקרי – עיקר ושורש אחד הם.
2. איך נרדוף להשיג ע״י טענות שקר דבר עיקרי של אמת. בק׳: ולהוסיף צערי ולבטל אותו שורש דבר - דבר אמת עיקרי שנמצא בי בשקריכם׳.
מה נרדף לו – בספרים מדוייקים אחרונים וקדמונים בקמ״ץ הדל״ת ובמקף בין שתי המלות ולכן כתב רד״ק במכלול דף כ״ב ודף ר״נ שקריאתו בקמץ חטוף ומה שיש לפקפק בזה אכתבנו בסי׳ ל״ה בעזרת העוזר והגוזר ית׳ וית׳.
כי תאמרו – כי כן ראוי אשר תאמרו למה נרדף אותו וכי עיקר דבר עון נמצא בו הלא כל דבריכם שבאו עלי היסורים בעבור קוצר השתדלות דעת את ה׳ ואם אמנם ידעתי מה שאפשר לדעת א״כ מה לעשות עוד.
פאחד׳רו מן קבל אלסיף, אן חמיה אלד׳נוב הי סיף אללה, לקבל אן תערפון אן אלחכם חק.
גורו, הזהרו נא מפני החרב, כי חמת העונות היא חרב ה׳, כדי שתדעו כי המשפט צדק. חמה עונות ר״ל עונש העונות. ופירש שדין לפי הכתוב כלומר שהדין דין אמת. יראה שמות רבה פרשה ל כ: ומה הקב״ה עושה שולף חרבו כנגדו להודיעו שיש דיין למעלה שנאמר גורו לכם מפני חרב למען תדעון שדון, שדין כתיב, שיש דין בעולם, ולפיכך אמר שלמה גם אלה לחכמים הכר פנים במשפט בל טוב. ע״ש.
כי חמה – שאתם מגדילים עון המביא לידי חרב.
למען תדעון – ותבינו סוד הפורענות הבא על הרשעים ויש אם למסורת שדין כתיב, כמו שיש דין בעולם, כמו: שקמתי דבורה (שופטים ה׳:ז׳). כן ראיתי בתנחומא.
for the wrath For you are committing much iniquity that will bring about the sword.
in order that you know and understand the secret of the retribution that will come upon the wicked. Also, the mesorah is authoritative and שדין is written, as though it would say that there is justice (שיש דין) in the world, like, "I, Deborah, arose (שַׁקַמְתִּי), [like שֶׁקַמְתִּי]" (Shofetim 5:7). I saw this in Tanchuma (Mishpatim 3).
גורו לכם מפני חרב – אתם גורמים לכם מכת חרב.
כי חימה – שאתם מגדילים על שאתם רודפים אותי, עון זה יביאכם לידי חרב.
למען תדעון שדון – פתרונו: למען עון זה, דעו לכם שעוד יבא היום שיבוא עליכם שוד ושבר.
שדון – שם דבר – שוד, כאשר יאמר מן מד – מדון.
גורו לכם מפני חרב – אתם גורמים לכם מכת חרב.
שדון – שם דבר שוד, כאשר יאמר מן: מד – מדון, חרי – חרון.
שדון – השי״ן משרת ודון כמו דין שם דבר או שדון הגו״ן כנו״ן צקון לחש, ושדון לשון עבר לרבים מן שודד והוא הנכון.
על כן: גורו – ופי׳ פחדו לכם מפני חרב השם ולא תרדפוני.
[כי חמה עונות] – כי חמה חמת עונות וכמהו והנבואה עודד הנביא (דברי הימים ב ט״ו:ח׳) שטעמו והנבואה נבואת עודד הנביא; והטעם, בעלות חמתו על עונותיכם תבואכם חרבו למען שתדעון הממונים ששדון אחרים ויש כח בהן לשדוד.
ויש אומרי׳: וגורו בעבור שאתם יודעים אשר דין ומשפט הוא לבוא חרב עליכם.
על כן גורו לכם מפני חרב – האלהים, כי החימה שאתם מרשיעים אותי עון גדול הוא, להביא עליכם חרב נוקמת.1
למען תדעון – שיש דין ומשפט להכרית כל הנף.
והתרגום אמר: דחולו רגיז לכון מן קדם חרבא ארום כדרגיז אלהא על סורחנותא מגרי דקטלין בחרבא מן בגלל דתנדעון דדיין דקשוט הוא מרי דינא. יפרש כי חמת האל עוונות חרב הוא.
שדון – שיש דין והוא שם בשקל בוז והרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שיש דין ומשפט על כל מעשה האדם גורו להם מהכעיס אותו בכמו אלו החרפות אשר אתם מחרפים אותי ויהיה תדעון הווה ואם הוא לשון עתיד וכמוהו ימצאו רבים בלשונינו או יהיה דון תואר בשקל שוב מלחמה ויהיה הרצון בזה בעבור מה שאתם יודעים לפי דבריכם שהאדם נידון על כל מעשיו ואם טוב ואם רע ראוי לכם שתיראו מהכעיס אותי בזה האופן כי הוא חטא נפלא.
גּוּרוּ לָכֶם מִפְּנֵי חֶרֶב. של אלוה הרע: כִּי חֵמָה [עֲוֹנוֹת חָרֶב] לְמַעַן תֵּדְעוּן שַׁדּוּן. כי ׳למען תדעון׳ אני אומר לכם שה׳חימה׳ אשר לאל ית׳ על הדור שאינו עולה יפה וה׳עוונות׳ שנכשלתי בם לשעבר ו׳חרב׳ האלוה הרע המרבה להשחית, הם יחדיו שדדוני והשחיתוני1:
1. ׳למען תדעון׳ שמה ש׳שדון׳ הוא שלושה דברים: חמה, עוונות, וחרב.
שדין – שדון קרי ונדרש בשמות רבה פ׳ ל״ז שיש דין בעולם וכ״כ רש״י בשם מדרש תמחומא ועיין עוד בזוהר פרשת וארא דף כ״ו וריש פרשת מצורע ומדרש ילמדנו ריש פרשת משפטים.
שדון – אשר דון השי״ן היא במקום אשר כמו עד שקמתי דבורה (שופטים ה׳:ז׳) ודון הוא מלשון דין ומשפט.
גורו לכם – לזאת חדלו ממני ופחדו לנפשיכם מפני חרב הפורעניות כי החמה אשר אתם כועסים עלי על חנם היא מן העונות אשר החרב באה עליהם.
למען תדעון – בעבור כי אתם תדעון אשר יש דין בעולם לשלם לאיש כגמולו כי הלא תשפטו שיש משגיח ושלם ישלם לזה גורו לכם וחדלו ממני (העולה מהמענה ההיא אשר יתרעם על רעיו לומר מדוע תרשיעו אותי וכי מצאתם בידי מאומה רע ואם בעבור מכאובי היסורים תשפטו שיש בי עון רב הנה לא כן הוא כי על חנם באו ואם בעבור קוצר השתדלות בידיעת ה׳ הלא ידעתי מה שאפשר לדעת ויגנה אותם על אשר יחרפו אותו בדברים כי יהיו מעותדים לפורעניות בעבור זה לפי אשר ישפטו הם שיש משגיח ומשלם גמול).
שדין – נכתב ביו״ד דהוא כמו שַדַי אלא שהוא לשון רבים, וקריאתו שַדַיִן לשון רבים כמו אלהים. וכן אֲזַי הוא בארמי אֱדַיִן, וכן חוזַי, שָדַי, עקרם חוזַיִן, שָדַיִן.
גורו לכם מפני חרב הדין המתוחה עליכם על חטא אונאת דברים שצערתם אותי בחנם.
כי חמה עונות חרב – העון שבעבורו בא החרב לכלות ולהשחית שהוא עון של אונאת דברים. בא בחמה גדולה. כמ״ש כל אלמנה ויתום לא תענון כי אם ענה תענה אותו וכו׳ וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב, למען תדעון שדין ואז תדעו שיש דין ומשפט בעולם. כפי שטתכם שהכל בדין ובמשפט אשר תאמרו עתה בפה ולא תדעון אותו בידיעה ברורה. כי לא תגורו מפני עונש ותענו את ריעכם בדברים מרים. ואז תדעון שיש דין: