×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) גֶּ֤פֶן בּוֹקֵק֙ יִשְׂרָאֵ֔ל פְּרִ֖י יְשַׁוֶּה⁠־לּ֑וֹ כְּרֹ֣ב לְפִרְי֗וֹ הִרְבָּה֙ לַֽמִּזְבְּח֔וֹת כְּט֣וֹב לְאַרְצ֔וֹ הֵיטִ֖יבוּ מַצֵּבֽוֹת׃
Israel is a luxuriant vine that puts forth his fruit. According to the abundance of his fruit he has multiplied his altars. As their land has prospered, they have improved their sacred stones.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
גֶפֶן בְּזִיזָא יִשְׂרָאֵל דַהֲוָה גֶפֶן נְצִיב בְּמֶעְבְּדֵיהּ אוֹרַיְתָא פֵּרֵי עוֹבָדֵיהוֹן גְרָמוֹן לְהוֹן דְיִגְלוּן כַּד אַסְגֵיתִי לְהוֹן עַלְלָא אַסְגִיאוּ פּוּלְחַן לֶאֱגוֹרֵיהוֹן כַּד אַיְתֵיתִי טוּבָא לְאַרְעֲהוֹן אוֹטִיבוּ לְקָמָתְהוֹן.
גפן בוקק ישראל – (כתוב ברמז רס״ד).
גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו – ישראל דומין לגפן המשיר כל פריו הטוב כך עזבו אותי שאני פרי הטוב והשוה לו.
פרי ישוה לו – פרי אשר ישוה לו וייטב לו.
כרוב לפריו הרבה למזבחות – כשהשפעתי להם הטובה והם הרבו לעשות עגלי׳ למזבחות.
דבר אחר: גפן בזוז ישראל פרי מעשיו גרם לו פרי ישוה לו יועיל לו להיות בוקק כי עשו המזבחות והועילו לכניסיה שלהן לרעה וזהו לשון התרגום.
הטיבו מצבות – הרבו מצבות.
Israel is a vine devoid of fruit fitting for it Israel resembles a vine that casts off all its good fruit. So did they forsake Me, Who is the good and fitting fruit for them.
fruit fitting for it The fruit that is fitting for them and good for them.
When I increased their good, they increased for the altars When I lavished good upon them, they made many calves for the altars. Another explanation Israel is a plundered vine; the produce of their deeds brought it about to them. פְּרִי יְשַׁוֶּה לוֹ means 'will avail them' to be plundered, for they made the altars and availed their nation for evil. This is the wording of the Targum.
they increased pillars Heb. הֵטִיבוּ מַצֵבוֹת.
גפן בוקק ישראל פרי ישוה לו – ישראל דומה לגפן שבוקק פריו, כמו: הבוק תבוק הארץ (ישעיהו כ״ד:ג׳) מהם שיגלו לאשור, כמה דאת אמר: הנה י״י בוקק הארץ ובולקה, ועוה פניה והפיץ יושביה (ישעיהו כ״ד:א׳).
פרי ישוה – לשון דמיון.
כרב לפריו – כשנתתי להם פריו וכל טוב בארצו והם גמלו ליא רעה והרבה למזבחות – לעבודה זרה.
הטיבו מצבות – פתרונו: הרבו מצבות, כמו: כי יטיב {אל} אבי {את} הרעה עליך וגיליתי את אזניך ושלחתיך והלכת (שמואל א כ׳:י״ג), שפתרונו: ירבה את הרעה.
א. כן בכ״י פריס 162. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פירנצה II.24, פרמא 2994: ״לו״.
גפן בוקק – ריק, אין בו כח לפרות, ואין פרי.
ישוה לו – יחשוב כי יפרה, או: פריו יהיה שוה כגפן שהוא בוקק, כי כאשר הרביתי פריו – הרבו למזבחות.
גפן בקק ישראל – פי׳: גפן ריקם ישראל, ודימ׳ – ״היבוק תיבוק הארץ״ (ישעיהו כ״ד:ג׳). פרי ישוה לו כלו׳: הפרי ישוה לו, כך הוא הפרי ריקם כמו יש׳. פי׳ אחר, גפן בוקק יש׳, פרי ישים הוא? בתימ׳. ויעשה מן ישוה, כמ׳ ״שויתי י״י לנגדי תמיד״ (תהלים ט״ז:ח׳). כרב לפריו הרבה כלומ׳: על כן לא ישים פרי: כרב לפריו – הוא הרבה למזבחות, כטוב לארצו – הטיבו מצבות.
והק׳ משיבו: למה לא אכה שרשם, שהרי גפן בוקק – ומשיר פירותיו הוא לי ישראל.
פרי שישוה לו – שהרי כרב לפריו – לפרי בטנו,
הרבה – אותם למזבחות – להעביר בניו באש, גם פרי ארצו
כטוב לארצו הטיבו מצבות – ואותי לא כבדו בהם.
גפן בוקק – גפן ריק שאין בו לחלוחית, וכן בוקה ומבוקה (נחום ב׳:י״א).
פרי ישוה לו – ואיך ישים לו פרי והוא כמו גפן בוקק, כי בזזוהו אויבים והציגוהו כלי ריק, איך יצליח עוד וירבה בנכסים ובנים.
כרוב לפריו הרבה למזבחות – כאשר הייתי אני מרבה פריו ומצליחו בנכסים ובבנים, הוא הרבה לעשות מזבחות לבעל.
כטוב לארצו – שהייתי מטיב ארצו בדגן תירוש ויצהר, והם הטיבו מצבות, כלומר החזיקו להקים מצבות לאלהים אחרים, וכן ההיטב חרה לך (יונה ד׳:ד׳).
ויש מפרשים ישוה ענין שוא ושקר, כלומר הפרי ישקר לו, על דרך שאמר ותירוש יכחש בה (הושע ט׳:ב׳).
גפן בוקק ישראל – כן היה תחלה במצרים וגם במדבר, אבל אחר כך פרי ישוה לו.
וטעם ישוה – מענין השווי הנזכר בספר המדות, כלומר הטובות שבשווי לא מותר, כי כן הכונה הראשונה, אבל כאשר היה לו רוב ורבו אז חטאו, וכאשר היה ברוב הרבה ובטוב, הטיבו עבודה זרה. ולכן מבואר כי ענין הברכות מן הטובות הכתובות בתורה הוא השווי והכרחיי.
גפן בוקק וגומר. לפי שייעד הנביא פרי בל יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם בא בפרשה הזאת להודיע שראויים היו בני ישראל לאותו עונש לא לבד מפני הנאוף והזנות הגופני שהוכיחם בפרשה של מעלה אבל גם מפני הזנות הנפשיי מהע״ז, ולכן אמר גפן בוקק ורק ישראל מבלי כח ולא לחות ואיך יהיה אפרש שפרי ישוה לו רוצה לומר יועיל וייטיב כיון שברבות בניו ובנותיו היה מרבה מזבחות לע״ז, והוא אומרו כרוב לפריו הרבה למזבחות שברבות פרי בטנו ובניו היה מלמדם לעבוד עבודה זרה במזבחות העגלים, כטוב לארצו רוצה לומר כאשר היה ברכת טוב בארצו ברוב התבואות לא היו נותנין שבח והודאה אליו י״ת אבל היטיבו מצבות לבעלים, ויהיה זה פרי ישוה לו בתמיהה כאילו אמר האם יהיה לו פרי שישוה ויועיל לו אינו ראוי כי הוא כרוב לפריו הרבה למזבחות וגומר. ואפשר לפרש שהפרי יהיה טוב או רע כפי העץ אשר יולידהו וכן הבנים ידמו לאביהם ולכן אמר גפן בוקק ישראל שהוא מלשון בוקה ומבוקה ואמנם פרי בטנם הוא פרי שוה ודומה לו גם כן וזהו פרי ישוה לו
בוקק – ענין ריקות כמו בוקק הארץ (ישעיהו כ״ד:א׳).
ישוה – ענין שימה כמו משוה רגלי (תהלים י״ח:ל״ד).
מצבות – הם מזבחות מאבן אחת.
גפן וגו׳ – הנה ישראל הוא כגפן בוקק וריק מבלי רטיבות ולחות כן הוא מבלי תורה ויראת שמים.
פרי וגו׳ – וכי מהראוי שהמקום ב״ה ישים לו פרי ר״ל וכי ראוי הוא להשפעה בתמיה.
כרוב – הלא כפי מרבית פריו והשפעתו כן הרבה לעשות מזבחו׳ לעכו״ם וכפי מרבית הטובה הבאה לארצו עשו מזבחות טובות ויפות.
כטוב לארצו – היינו דברי שמן ז״ש הטיבו מצבות ליצוק עליהם שמן.
בוקק – פעל יוצא, כמו הנה ה׳ בוקק הארץ (ישעיהו כ״ד) ענין ריקות, שמשיר פריו.
ישוה לו – יש הבדל אצלי בין שימה ובין שוה, ששוה כולל גם מושג השיווי והערך, שוית עזר על גבור, ר״ל עזר הנערך כפי גבורתו, ור״ל פרי הנערך והראוי לו.
הטיבו מצבות – המצבות היו להדר ולפאר בית אליליהם, או את המדינה (פיראמידען, אבאליסקען) והיו מכוננים בעוז כפי עושר המדינה וכחה, לז״א כטוב לארצו.
גפן – אחר שהזכיר כי נגזר עליהם גזרה חרוצה שילכו בגולה, יבאר איך נסתבב הדבר שיגלו מארצם, שה׳ הטיל ביניהם מהומה ומרד שמרדו במלכיהם וזה היה סבת גלותם. וכבר בארתי (למעלה סי׳ ז׳ וסי׳ ח׳) שהמרד שמרדו בשלום בן יבש שהרגוהו, וכן אח״כ בהושע בן אלה שהלשינוהו למלך אשור ששלח מלאכים אל סוא מלך מצרים, נסבב ע״י ששני המלכים האלה לא דבקו בחטאת ירבעם ורצו לבטל עבודת העגלים, ועי״ז עמדו כנגדם הכת שדבקו בעבודת העגלים, וזה היה הסבה מה שעלה אליהם מלך אשור בתחלה בימי מנחם בן גדי, ומה שעלה עליהם בסוף בימי הושע שהגלה את כולם, ועל דברים אלה ישא חזון ומליצה נשגבה בסימן הזה, אמר, גפן בוקק ישראל – ר״ל ישראל אשר נמשלו לגפן, כמ״ש כרם היה לידידי בקרן בן שמן, וה׳ נטע הגפן הזה וקוה לעשות ענבים ויעש באושים כמ״ש בישעיה סי׳ ה׳ ומפרש שם ויקו למשפט והנה משפח לצדקה והנה צעקה, שהפרי שקוה ה׳ שיעשה הגפן הזה הוא משפט וצדקה, אבל ישראל הוא גפן הבוקק ומריק ונושר את הפרי אשר ישוה לו – ר״ל פרי הראוי לו, כי כרוב לפריו הרבה למזבחות לע״ז, וכטוב לארצו הטיבו מצבות אשר העמידו לעבודת גלולים.
בוקק – הברת בק נשמעת בצאת משקה בנחץ מפי צלוחית באופן שתשאר ריקה כרגע מהמשקה שבה, ושמש להוראת הֲרָקָה; גפן בוקק – ריק ונעור מן ענביו.
פרי ישוה לו – האל יצליחהו לשעה (מלכים ב׳ י״ד:כ״ה), והם ייחסו תשועתם לאלילים.
היטיבו – הרבו, וכן ההיטב חרה לך (סוף יונה), ובל׳ תלמוד טובא ענינו הַרְבָּה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ב) חָלַ֥ק לִבָּ֖ם עַתָּ֣ה יֶאְשָׁ֑מוּ ה֚וּא יַעֲרֹ֣ף מִזְבְּחוֹתָ֔ם יְשֹׁדֵ֖ד מַצֵּבוֹתָֽם׃
Their heart is divided. Now they will be found guilty. He will demolish their altars. He will destroy their sacred stones.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִתְפְּלַג לִבְּהוֹן מִן אוֹרַיְתָא כְּעַן יְחוֹבוּן כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן סְנָאָה יְחַזֵר קְדַלְהוֹן דֶאֱגוֹרֵיהוֹן יִבּוֹז קָמָתְהוֹן.
חלק לבם – ממני עתה יאשמו.
הוא הדבר אשר יערוף מזבחותם – ישחית, לשון וערפו שם (דברים כ״א:ד׳) וערפתו (שמות י״ג:י״ג), ישבור צוארם.
דבר אחר: לפי מדרש אגדה גדול השלום שאפי׳ ישראל עובדי עבודה זרה ושלום ביניהם אין השטן מקטרג ביניהם שנאמר חבור עצבים אפרים הנח לו (הושע ד׳:י״ז) ושנוי המחלוקת שנאמר חלק לבם עתה יאשמו יש פתחון פה לשטן לקטרג.
Their heart has parted from Me.
now they shall be desolate. That is the thing that shall demolish (וְעָרְפוּ) thier altars, i.e., it will destroy them. This is an expression similar to "he shall behead (יַעֲרֹף)" (Devarim 32:2); "and you shall behead it (וְעֲרַפְתּוֹ)" (Shemot 13:13). He will break their neck. Another explanation according to Midrash Aggadah: Peace is great, for, even if Israel worships idols, but there is peace among them, Satan does not bring charges against them, as it is said: "Ephraim is joined: although he worships idols, let him alone" (Hoshea 4:17). Strife, however, is hated, as it is said: "Their heart has parted; now they will be guilty.⁠" Satan can open his mouth to bring charges. [from unknown Midrashic source]
חלק לבם עתה יאשמו – משחלק ליבם מאת הקב״ה והטיבו מצבות לבעל.
והוא יערף מזבחותם – הואא – החטא שיערוף וישבור מזבחותם ומצבותם.
יאשמו – בדבר זה הם.
א. כן בכ״י לוצקי 777, פריס 162. בכ״י ברסלאו 104, פירנצה II.24 נוספה כאן מלת: ״מזבחותם״.
חלק. כי אין להם אלוה אחד.
עתה יאשמו – מגז׳ שממה, כמ׳ ״תאשם שומרון״ (הושע י״ד:א׳), שהוא כמ׳ ״והאדמה לא תשם״ (בראשית מ״ז:י״ט). ולבם שנחלק הוא יערף מזבחותם שהרבו, כדרך ״וערפתו״ (שמות י״ג:י״ג) – הריסות.
חלק לבם לילך אחר המצבות – עתה יהיו שוממים, והקב״ה יערף מצבותם. יערף – דומה לו: ״וערפו שם את העגלה״ (דברים כ״א:ד׳).
חלק לבם – ממני.
עתה יאשמו – ויתחייבו לי.
הוא יערף מזבחותם – ויהרסם, וידעו את מי עבדו ולמי זבחו.
חלק לבם – מיראת האל ומתורתו חלק לבם.
עתה יאשמו – לפיכך עתה בקרוב יחרבו.
יאשמו – ענין שממה, וכן תאשם שומרון (הושע י״ד:א׳).
הוא יערוף מזבחותם – לבם הנחלק הוא שיערוף מזבחותם שהרבו, וישודד מצבותם שהטיבו, וזה יהיה בעת החרבן.
יערוף – ענין הריסה ושבירה, וכן חשך בעריפיה (ישעיהו ה׳:ל׳) לדעת קצת המפרשים.
חלק – פועל עומד כמו נחלק.
ישודד – מפעלי הכפל, מהבניין הדומה למרובע, ענין שבר ושוד.
חלק לבם – מכמה פנים, ובפרט כי נחלקה המלכות לירבעם ורחבעם.
הוא – כנוי לאלהי, קדם זכרו (הושע ט׳:י״ז).
ואמנם אמרו חלק לבם עתה יאשמו פירשוהו חלק לבם ממני, והראב״ע פירש שגם בענין העבודה זרה שהיו עובדים היה להם חלוק לבבות כי לא היה לכולם אלוה אחד וכמו שאמר כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמיה ב, כח), ואמר עתה יאשמו ענינו שיהיו שוממים ונחרבים, ואפשר לפרש שינבא בזה שבעת חרבנם ישיתו אל לבם שהעגלים שהיו עובדים הבל היו ומעשה תעתועים ויפרידו לבם מהם ויאמרו אבל אשמים אנחנו וישחיתו המזבחות והמצבות כאנשים המתחרטים ממעשיהם ולא יגורו מאימת המלך שהיה בוחר בעבודתם, ולזה אמר חלק לבם עתה בעת גלותם יאשמו מהע״ז שהיתה ביניהם ולבם אשר זכר הוא יערוף ויהרוס מזבחותם ישודד מצבותם.
עתה יאשמו – בס״א קדמון מהדפוס האל״ף בשוא וסגול ובספרים מדוייקים בשוא לבדו ובלא מאריך ביו״ד.
חלק – ענין פרוד.
יאשמו – מלשון שממון.
יערף – ענין השחתה ודוגמתו וערפו שם (דברים כ״א:ד׳).
ישודד – ענין עשק.
חלק לבם – נחלק לבם ונפרד מן המקום ברוך הוא לכן עתה בזמן קרוב יהיו שממה.
הוא יערוף – ר״ל המקום ברוך הוא יספיק ביד האויב להשחית מזבחותם ולעשוק מצבותם.
חלק – פעל יוצא.
יאשמו – בא על חיוב העונש, וגם על קבלת העונש, כמו תאשם שומרון (לקמן י״ד).
יערף – יקצך, מענין וערפו שם את העגלה, ועל שהיה המזבח עשוי אל העגל ימליצהו עריפת עגלת בקר.
חלק – ולכן חלק ה׳ את לבם – שסבב ה׳ שיהיה ביניהם פירוד לבבות וכתות מתנגדות, ועי״כ עתה יאשמו – היינו שעי״ז יקבלו את ענשם, כי הוא יערף מזבחותם כי החילוק לב הזה הוא יערף את המזבחות שלהם וישדד את מצבותם – ר״ל שהמלך שעמד תחת הראשן יכרית את מזבחות העגלים, שזה עשה שלום בן יבש, וכן הושע בן אלה, ועי״ז יעמוד מרד נגד המלך.
חלק לבם – היו פוסחים על שתי הסעפים, עובדים ה׳ וגם את אליליהם.
יאשמו – ידעו עונש עונם.
יערף – לשון מושאל כאלו ירדו אבנים מן השמים על ערף מזבחותיהם.
ישדד – יגרום כליון מצבות אליליהם; ועיקר הוראת התיבה לשון השלכה, ומזה שדה שמשליכים עליו הזרע, ושַד המשליך ומזיב חלב, ושֵד המשליך ארצה ומאבד כל דבר; וכן שודדי לילה (עובדיה ה׳) גנבים הבאים להשחית ולבוז בז; וגם שם שדי תואר לה׳ יתברך מורה כל יכול שבידו להשמיד כל ברגע.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) כִּ֤י עַתָּה֙ יֹֽאמְר֔וּ אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ לָ֑נוּ כִּ֣י לֹ֤א יָרֵ֙אנוּ֙ אֶת⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ וְהַמֶּ֖לֶךְ מַה⁠־יַּעֲשֶׂה⁠־לָּֽנוּ׃
Surely now they will say, "We have no king; for we did not fear Hashem; and the king, what can he do for us?⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אֲרֵי כְעַן יֵימְרוּן לֵית מַלְכָּא לָנָא אֲרֵי לָא דְחֵילְנָא מִן קֳדָם יְיָ וּמַלְכָּא מַה יַעְבֵּיד לָנָא.
כי עתה – בבא עליהם הרעה יאמרו אין לנו מלך מלכינו אשר בטחנו בו לאמר שיצא בראשונה וילחם את מלחמותינו אין מועיל לנו כלו׳.
For now when evil befalls them. they shall say, We have no king, Our king, upon whom we relied, saying, "He will go forth at our head and will wage our wars,⁠" is of no avail to us.
כי עתה יאמרו אין מלך לנו – עתה יאמרו בגלות: כל מלכינו אינן מצילין אותנו.
כי לא יראנו את י״י – וכל זה לפי שלא יראנו את י״י, אנחנו ומלכינו שריחקנו מעליו.
והמלך מה יעשה לנו – מאחר שחטאנו מה יוכל מלכינו לעשות.
כי כאשר ״חלק לבם״ (הושע י׳:ב׳), לא ירצו להיות עליהם מלך, ולא יראו מהשם על כן אין להם מורא, והכל יעשה רצונו.
כי עתה יאמרו: אין מלך לנו – פי׳: כי עתה יאמרו יש׳: אין מלך לנו, כי המלך ילך אחר דרכינו אחר המצבות. כי לא יראנו את י״י – הרעות שנעשה, והמלך מה יעשה לנו? כלומר: לא יעשה לנו כלום, כי הוא יעשה כמעשינו.
כי עתה – שהיהא להם לומר בעת צרתם
אין מלך לנו – אין עזרת מלך לנו,
כי לא יראנו את י״י והמלך – בלא עזרת י״י, מה יעשה לנו.
א. בכ״י: שהיו.
כי עתה יאמרו – עתה בגלותם מארצם יכירו ויאמרו כי אין מלך לנו, כאילו אין לנו מלך, כי אין בו כח להצילנו מיד אויבינו כמו שחשבנו כששאלנו מלך, ויצא לפנינו ונלחם מלחמותינו (שמואל א ח׳:כ׳). והאל היה מלכינו ולא היינו צריכים מלך, והוא היה מצילנו מיד אויבינו כאשר היינו עושים רצונו, וכיון שלא יראנו את י״י ועברנו על תורתו מה יעשה לנו המלך אשר שאלנו, הרי אין בו כח להצילנו אחר שקצף בנו האל כי חטאנו לו. וזה יתודו ישראל בגלותם.
כי עתה – בגלותם מארצם יתוודו אז על עונם ויכירו כי אין תועלת במלך אם לא שידבקו הם והוא ביראת י״י, כמ״ש בדברי שמואל (שמואל א י״ב:י״ד).
כי עתה בעת החרבן יאמרו אין מלך לנו ואין המלך המולך בנו מלך אמתי כיון שבהמלכתו לא יראנו את השם להמליך אשר יבחר ה׳ בו ואם עשינו על עבודת העגלים אלות ושבועות וברית במצות המלך אשר צוה לעבדם הנה אנחנו לא נחוש לזה ולא למצות המלך כי המלך מה יעשה לנו אם נעזוב אותם.
כי עתה – בזמן שיבא האויב יאמרו הנה אין המלך מועיל לנו ללחום מול האויב כי הואיל ולא יראנו את ה׳ אם כן מה יוכל המלך להושיע לנו אם אין לנו יראת אלהים כי יראת ה׳ ויראת המלך קשורה יחד.
כי עתה יאמרו אין מלך לנו – שעי״ז ימרדו במלכם וירצו להעבירו ממלכותו, כי לא יראנו את ה׳ – הם יאמרו שאינם מסכימים אל מעשה המלך שרוצה לבטל עבודת העגלים ולהעמיד תחתיו עבודת ה׳ כי הם אינם יראים את ה׳ ואינם רוצים ביראת ה׳ ובעבודתו, וא״כ והמלך מה יעשה לנו איך יכריח המלך אותנו שנעבוד את ה׳ ונירא אותו, וזה יהיה הסבה שימרדו במלכם, (ובזה אמר ג״כ חלק לבם עתה יאשמו שע״י חילוק לב הזה יהיה מעתה אשמת העגלים בראשם, כי עד עתה היה האשמה בראש המלכים שהם הכריחו את העם אל עבודת העגלים, אבל עתה שהמלך רצה לבטל את העגלים והעם החזיקו בם, הלא הם יאשמו והאשם תלוי בראשם לא בראש המלכים).
אין מלך לנו – אליל כמו המֹלֶך ומלכם, וענמלך ואנמלך.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) דִּבְּר֣וּ דְבָרִ֔ים אָל֥וֹת שָׁ֖וְא כָּרֹ֣ת בְּרִ֑ית וּפָרַ֤ח כָּרֹאשׁ֙ מִשְׁפָּ֔ט עַ֖ל תַּלְמֵ֥י שָׂדָֽי׃
They make promises, swearing falsely in making covenants. Therefore judgment springs up like poisonous weeds in the furrows of the field.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מְמַלְלִין מִלִין דְאוֹנֶס יֵימָן לִשְׁקַר לִלְמָא גָזְרִין קְיַם כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן כְּרֵישֵׁי חִוְיָן בִּישִׁין דִין שִׁקְרֵיהוֹן עַל תְּחוּמֵי חַקְלָן.
אלות שוא – השבע לשקר אלות כמו כרות לשון הווה כרות ברית לעבודה זרה לפיכך יפרח עליהם משפט ייסורין ופורענות כראש שהוא עשב מר הפורח על תלמי שדי.
ויונתן תרגם: על תלמי שדי בעון שמסיגין גבולי שדות תלמי שדי מענית המחרישה קרוי תלם.
דבר אחר: על תלמי שדי שהם עושים שם מזבחותם כמו שנאמר גם מזבחותם כגלים על תלמי שדי (הושע י״ב:י״ב) שם יפרח עליהם משפט עוונם.
דבר אחר: אלות שוא כל ברית שהם כורתים זה עם זה עוברים עליו ופרח כראש משפט על תלמי שדי כראש שהוא פורח על תלמי שדי שהוא עשב מר כך משפטיהם פורחים וגדלים תמרורים לעניים ואביונים ואף עמוס אמר כן כי הפכתם ללענה משפט (עמוס ו׳:י״ב).
swearing falsely Heb. אָלוֹתשָוְא, swearing falsely. אָלוֹת is, in construction, like כָּרֹת, a present tense. forming a covenant with pagan worship. Therefore, judgment of torments and retribution shall spring up upon them. like hemlock which is a bitter grass, springing up on the furrows of the field. And Jonathan renders: on the furrows of the field for the iniquity that they move back the boundaries of the field.
the furrows Heb. תַּלְמֵי. The furrow of a plowshare is called תֶּלֶם. Another explanation: on the furrows of the field where they erect their altars, as it is said: "like heaps on the furrows of the field" (Hoshea 12:12). There the judgment for their iniquity shall spring up on them. Another explanation: swearing falsely Every covenant they form with one another they break. and...shall spring up like hemlock which springs up on the furrows of the field, which is a bitter grass, so do their judgments spring up and bitterness grows for the poor and needy. Amos, too, says: "For you have turned judgment into hemlock" (Amos 6:12).
דברו דברים אלות שוא – וכרות ברית – מאשרינו מתעין אותנו, הם מלכי ישראל שהכריחו אותנו לדבר שקר ולהשבע אלות שוא ולכרות ברית לעבודה זרה.
ופרח כראש משפט על תלמי שדי – כעשב מר, כרוש, שפורח וגדל על תלמי שדות, כלומר: פרח גלות מר בשביל עיוות משפט.
דברו. אלות שוא – דרך זרה, כאלו המלה מורכבת משם הפועל הסמוך ושאינו סמוך, או היה כן בעבו׳ אות הגרון.
ומשל משפט – שהוא מתוק וההפך למר, כמו ״ההופכים ללענה משפט״ (עמוס ה׳:ז׳).
והוא יפרח כראש – משפט שאינו ישר.
על תלמי – כמ׳ ״תלמיה רוה״ (תהלים ס״ה:י״א).
ושדי – כמו ׳שדה׳, והעד ״יעלז שדי״ (תהלים צ״ו:י״ב).
ופרח כראש משפט – פי׳: המשפט שלהקב״ה על ישראל. כראש – כמו ״ראש ולענה״ (דברים כ״ט:י״ז). על תלמי שדי – פי׳: בשביל הפסילים, ששמו על תלמי שדי, והשתחוו להן.
והם לא כך עשו אלא דברו דברים אלות שוא כרות ברית – לי,
ולבסוף פרח משפטם כראש – ולענה
על תלמי שדי – כי כאדם שמקוה לגפנו שיעשה ענבים ועושה באושים, וחורש ומשדד שדהו תלמים תלמים וזורע זרע, והוא מוציא לו רוש ולענה, כן קויתי למשפט והנה משפח, לצדקה והנה צעקה. נמצאו אלותיהם שוא לי וכריתות ברית לי שקר.
דברו דברים – נתיעצו ירבעם ואוהביו מה לעשות להחזיק בידו המלוכה, ודברו דברים שלא יעלה העם לירושלם לבית המקדש, ועל זה נשבעו וכרתו ברית, ושבועת שוא היתה שבועתם לבטל דברי תורה ומצות האל ולעשות צורות לעבדם.
ופרח כראש משפט – לפיכך משפטם זה פרח כראש ולענה, על דרך שרש פורה ראש ולענה (דברים כ״ט:י״ז).
על תלמי שדי – מה שפרח להם בתלמי שדותיהם ראש ולענה היה, וזהו משל לרעות שבאו עליהם בעונש זה. ויוכיח הפירוש הזהא הפסוק הבא אחריו: לעגלות בית און (הושע י׳:ה׳).
ויונתן תרגם: ממללין מילין דאונס ואמןב לשקר ולילמא גזרין קיים, כען אייתי עליהון עקא כרישי חויין בישין דישקריהון על תחומי חקלא.
שדי – כמו שדה. אלות – מקור, בשקל ראות רבות (ישעיהו מ״ב:כ׳).
א. ש״דברו דברים״ היינו שדברו שלא יעלו העם לירושלם.
ב. בכ״י אוקספורד 33: ״יאמן״.
דברו דברים – שב לענינו בזמן היותם בארץ.
וטעם דברים – מילים שאינם רק דברים והבלים, אלות שוא עם כרת ברית.
ופרח כראש – הטעם שרש פרה ראש,⁠1 וטעמו משפט מעוקל.
שדי – כמו שדה, סוג.
1. השוו ללשון הפסוק בדברים כ״ט:י״ז.
והשבועות והאלות אשר נעשו על זה בימי ירבעם בן נבט הבל המה מעשה תעתועים וזהו אומרו דברו דברים אלות שוא כרות ברית כלומר שכל זה היה שוא ולכן פרח בראש משפט על תלמי שדי רוצה לומר שלכן פרח אותו המשפט אשר עשו על עבודת העגלים כמו שיפרח הראש והלענה שהוא עשב מר על תלמי השדה שהוא צומח שם כן אותו משפט פרח תמרורים לישראל.
והיותר נכון אצלי הוא לפרש הכתובים האלה על חלוק המלכיות ברחבעם וירבעם שעל זה אמר הנביא חלק לבם עתה יאשמו כלומר שעתה יאשימו עצמם על אותו חלוק המלכות ויאמרו שאילו היו ישראל כולו מתאחד לא היה בא צר ואויב להחריבם, אבל כאשר חלק לבם ונעשו מלכיות מתחלפות באו לידי שממון והחלוק ההוא יערוף ויהרוס מזבחותם וישודד ויחרב מצבותם בבוא האויב עליהם ועתה בעת החרבן יאמרו אין מלך לנו שאילו היה לנו מלך מבית דוד ברצון השם לא יקרנו ככה אבל עתה שאין מלך לנו ולא יראנו השם את המלך הזה אשר מלך עלינו מה יעשה לנו כי הנה הדברים והאלות והברית אשר כרתנו על חלוק המלכיות שוא המה פרחו כראש וכלענה.
ופרח כראש – בכ״ף.
אלות – מלשון אלה ושבועה.
ופרח – מלשון פריחה והצמחה.
כראש – שם עשב מר כמו ראש ולענה (דברים כ״ט:י״ז).
תלמי – הוא הערוגה הנעשה בחרישה וכן תלמיה רוה (תהלים ס״ה:י״א).
שדי – כמו שדה.
דברו דברים – המה מדברים דברים העולה על לבבם מבלי הבחנה ונשבעין לשוא וכורתין ברית לעכו״ם.
ופרח – לכן יפרח עליהם משפט גמול כמו עשב הראש המר הפורח מהר על תלמי שדה.
כראש – עשב מר, כמו לענה ורוש.
משפט – בא לפעמים על גמר המשפט והעונש.
ושדי – כמו שדה.
דברו דברים כן דברו ביניהם דברי מרד, אלות שוא ועי״כ עברו על האלה שנשבעו למלכם להיות נאמנים אליו, כי אמרו שאין ממש באלה זו אחר שמבטל את עבודת העגלים, כרות ברית שכרתו ביניהם ברית על קשר המרד להרוג את שלום, או למסור את הושע ביד מלך אשור לאבדו, ופרח כראש משפט על תלמי שדי – ר״ל אמנם תיכף פרח משפט ענשם, שזרע המרד אשר זרעו בסתר במעמקי תלמי לבבם, צמח ופרח ויעש פרי אשכלות מרורות, ומשפט ענשם פרח כראש ולענה על תלמי שדי בגלוי וקבלו תיכף את ענשם כמו שיבאר.
דברו דברים – תיבת שוא, הסמוכה לתיבת אלות יש להסב גם לפניה ולאחריה, דברו דברי שוא, כרת ברית שוא; ואלות הן שבועות שאם שקר הדבר, תבוא על הנשבע קללה עצומה שמתאוה הוא שֶאַל תבוא עליו, ובכן יש להאמין בשבועתו.
כראש – משפט מר כלענה וראש הפורחים וצומחים מאליהם על תלמי השדה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) לְעֶגְלוֹת֙ בֵּ֣ית אָ֔וֶן יָג֖וּרוּ שְׁכַ֣ן שֹׁמְר֑וֹן כִּֽי⁠־אָבַ֨ל עָלָ֜יו עַמּ֗וֹ וּכְמָרָיו֙ עָלָ֣יו יָגִ֔ילוּ עַל⁠־כְּבוֹד֖וֹ כִּי⁠־גָלָ֥ה מִמֶּֽנּוּ׃
The inhabitants of Samaria will be in terror for the calves of Beth Aven; for its people will mourn over it, along with its priests who had rejoiced over it, for its glory, because it has departed from it.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
עַל דִי פְלָחוּ לְעֶגְלַיָא בְּבֵית אֵל מְלַךְ בְּמַשִׁרְיָתֵיהּ יִסָק עֲלֵיהוֹן וְיִגְלֵי יַתְהוֹן יִסְבוּן מִנְהוֹן עֶגְלָא דְשִׁמְרוֹן אֲרֵי אִתְאַבָּלוּ עֲלוֹהִי עַמֵיהּ וּפָלְחוֹהִי עֲלוֹהִי יִבוּעוּן עַל יְקָרֵיהּ אֲרֵי גְלָא מִנֵיהּ.
לעגלות בית און – א״ר נחמן כל ליצנותא אסירא בר מליצנותא דע״א דשריא דכתיב כרע בל קרס נבו, וכתיב קרסו כרעו יחדו ולא יכלו מלט משא, וכתיב לעגלות בית און יגורו שכן שומרון וגו׳ כבודו, אל תקרי כבודו אלא כבדו. זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד א״ר אלעזר גדול גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, אדם זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל אבל קוצר ודאי אוכל, וא״ר אלעזר אין הצדקה משתלמת אלא לפי גמילות חסדים שבה שנאמר זרעו לכם לצדקה וגו׳.
לעגלות בית און וגו׳ – לפורענות העתידה לבא על עגלי׳ שבבית אל שהיא נקראת בית און בספר יהושע.
יגורו – יראו ממנו שכיניו שבשומרון למה כי אבל עליו עמו וכמריו אשר עליו יגילו תמיד עתה יאבלו על כבודו כי גלה.
Because of the calves of Beth-aven etc. Because of the retribution destined to befall the calves in Bethel, called Beth-aven in the Book of Yehoshua (7:2).
shall be frightened Heb. יָגוּרוּ. Its neighbors who were in Samaria shall be frightened over it. Why? For its people mourn over it, and its priests, who would constantly rejoice over it will not mourn over its glory, for it has been exiled.
לעגלות בית און יגורו שכן שומרון – מעגלים שעובדים בבית אל יש להם לגור ולהתפחד לשכונת שומרון הן עשרת השבטים, ולפי ששומרון ראש המלכות, כמה דאת אמר: וראשא אפרים שומרון (ישעיהו ז׳:ט׳), לכך קוראין להן שומרון.
כי אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו – פתרונו: כי אבל עליו עמו וגם כומרם שעתה יגילו – כולם יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו.
א. כן בפסוק. בכ״י ברסלאו 104: ״כי ראש״.
לעגלות הם עגלי הזהב בביתאל.
יגורו – יפחדו השוכנים בשומרון.
כי אבל עליו – הטעם על כל עגל בביתאל, כאשר תחרב.
וכמריו, אשר עליו יגילו היום – יתאבלו, כי הטעם כפול.
לעגלות בית און יגורו שכן שומרון – פי׳: יאמר הנביא: כשילקח העגל שלביתאל – יפחדו שכני שומרון, ומתאבלין עליו עמו, ובם הכמרים עליו יצעקו. כי ׳גיל׳ הוא כמו ׳שיר׳, ויתכן שיהיה שיר לשמחה ושיר לצרה, והיא קינה.
לעגלות בית און – על עגל בני ישראל אומר שהוא בית אל,
יגורו – ויפחדו העם השוכן בשמרון בטח ושאנן,
כי אבל עליו – על העגל עמו.
וכמריו – משרתיו שעליו הם היו גילים ושמחים, כלם אבלים עליו, על כבודו כי גלה ממנו יאבל עמו.
לעגלות בית און – הם העגלים שעשה ירבעם. וזכר אותם בלשון זכר ונקבה כי לא היו אלא צורות. וזכר בית און, והוא בית אל שמכנה אותו כןא לגנאי. ולא זכר דן, כי עיקר עבודתם היה בבית און כאילו היו שניהם שם.
אמרב על עגלות בית און שתבטל עבודתם כשישברו אותם, יגורו שכן שמרון – יפחדו השוכנים בשומרון. וזכר שומרון ואעפ״י שהעגל לא היו שם, לפי שהיתה שומרון ראש מלכות למלכי ישראל, והם המחזיקים בעבודת העגלים. ואמר כשתחרב ביתאל ולא הצילוה העגלים, יפחדו השוכנים בשומרון על עצמם, כי כל ארץ ישראל נלכדה קודם שומרון שצר עליה מלך אשור שלש שנים.
כי אבל עליו עמו – על העגל אשר בביתאל, יאבלו עליו עמו העובדים אותו.
וכמריו עליו יגילו – וכמריו, והם כהניו המקריבים עבודתו, שהיו מתחילה ששים ושמחים עליו, עתה יאבלו בגלות כבודו ממנו והוא יקר עבודתו, כשישברו אותו לעיניהם, הנה גלה כבודו ממנו.
א. ״כן״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.
ב. ״אמר״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.
יגורו – יפחדו, כמו לא תגורו מפני איש (דברים א׳:י״ז), גורו לכם מפני חרב (איוב י״ט:כ״ט), ואם הכל מסוג ׳גר׳.
שכן שמרון – כמו שוכן, רמז לעם השוכן בשמרון שהוא ראש.
וטעם אבלות העם והכמרים על עגלי הזהב, כי שלמנאצר לקחם מצד הזהב.
וטעם: עליו יגילו – שעליו יגילו בזמן שעבר, כמו: והבית הזה יהיה עליון (מלכים א ט׳:ח׳).
וזכר הנביא שלא נמשכה למלכות ישראל כל הרע לבד מפאת המלך שהמליכו כי אם גם מפאת העגלים אשר עבדו ברצונם ועל זה אמר לעגלות בית און כאומר כל זה קרה להם לסבת העגל שהיו עובדים בבית און שהוא בית אל ולגרעון קראו בית און כמו שתרגם יונתן, והנה קראן בלשון רבים ובלשון נקבות עגלות אולי היו שם עגלים רבים אשר עשו כדמות אותו הראשון או שקראן כן לגנאי. והיותר נכון שיאמר לעגלות בית און יגורו שמפני ששוכני שומרון העם היושב בה היו עובדים לעגל אשר בבית אל יותר קרוב אליהם ולא לרחוק מהם אשר בדן לכן אמר הנביא שלעגלות בית און יגורו ויפחדו שוכן שומרון כי בעבור שנלכדה כל ארץ ישראל קודם שומרון שצר עליה מלך אשור שלש שנים ולקח העגל אשר היה בבית אל כשנלכד בית אל לכן בעבור אותו עגל של בית אל שנלקח יגורו ויפחדו שוכן שומרון כי יאמרו אם אלהינו גלה ולא יכול להגין על עצמו איך יגין עלינו, ולכן יתאבלו עליו עמו של העגל וכמריו שהם כולם העם וכומרי העגל וכהניו המקריבים עבודתו אשר תמיד כולם עליו יגילו בהיותו ביישובו הנה עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו, כי מפני שהאשורים שברו את העגל פתות אותו פתים לכן העם ואותם הכהנים שהיו כולם קודם לכן ששים ושמחים בהיות העגל על כבודו יהיו כולם עתה אבלים לפי שגלה ממנו רוצה לומר מהעגל כבודו ושברוהו הכשדיים הורידוהו לארץ.
לעגלות – יתכן שהיו שם רבים שעשו בדמות העגל שעשה ירבעם ולפי שנלקחו בשבי ותשש כחן כנקבות אמר לעגלות.
בית און – הוא בית אל וכנהו לגנאי.
יגורו – ענין פחד כמו ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳).
וכמריו – כן יקראו כהני עכו״ם וכן והשבית את הכמרים (מלכים ב כ״ג:ה׳).
לעגלות – בעבור עגלות בית און שנלקחו בשבי יפחדו השוכנים בשומרון באמרם אם לא הגינו על עצמן איך יגינו עלינו.
כי אבל עליו – על העגל יתאבלו עמו שהאמינו בו וגם הכומרים שהיו שמחים עליו הנה עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו כי כשלוקח בשבי איה כבודו.
יגורו – יתקבצו, כמו יגורו עלי עזים.
שכן שמרון – השוכן בשומרון.
וכמריו – כהני ע״ז העומדים נגד השמש ופניהם שחורות מהשמש שזו עבודתם.
לעגלת – עתה מבאר דבריו בפרטות מה היה סבת המרד שאמר עליו דברו דברים אלות שוא, ואיך פרח המשפט והעונש תיכף, סבת המרד היה לעגלת בית און בעבור העגל של בית און, שהוא העגל שבבית אל שבעבורו יגורו ויתאספו שכן שמרון למרוד במלכם על שבטל את עבודתו, כי אבל עליו עמו וכמריו של העגל אשר עד עתה עליו יגילו, ועתה אבלו והתעצבו על כבודו כי גלה ממנו – על שהושע בן אלה בטל כבוד העגל ונתן רשות לעלות לרגל ולעבוד את ה׳, זה היה סבת המרד.
לעגלות – שם לעג לעגלים שאבד כחם.
בית און – בית⁠־אל; ואון נרדף ג״כ להבל והוא הוא בחילוף אותיות; וקרוב ג״כ לעון; ואדם אינו מועיל לעצמו ע״י עונותיו.
יגורו – השוכנים בשומרון הם תמיד בדאגה על עגלי הזהב שלהם; וגור להוראת יראה הוא מגזרת גר הבא לגור ודואג תמיד פן ירעו עמו יושבי ארץ מגוריו.
וכמריו שלשעבר עליו יגילו עתה אבלו על כבודו וגו׳; אחר שלא מנע מאשור להגלותו ממקום מושבו.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ו) גַּם⁠־אוֹתוֹ֙ לְאַשּׁ֣וּר יוּבָ֔ל מִנְחָ֖ה לְמֶ֣לֶךְ יָרֵ֑ב בׇּשְׁנָה֙ אֶפְרַ֣יִם יִקָּ֔ח וְיֵב֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל מֵעֲצָתֽוֹ׃
It also will be carried to Assyria for a present to king Jareb. Ephraim will receive shame, and Israel will be ashamed of his own counsel.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַף יָתֵיהּ לְאַתּוּר יוֹבְלוּן קוּרְבָּנָא לְמַלְכָּא דְיֵיתִי לְאִתְפְּרָעָא לְהוֹן נְבִיָא אֱמַר לְהוֹן בַּהֲתָא דְבֵית אֶפְרַיִם יְקַבְּלוּן וְיִבְהֲתוּן דְבֵית יִשְׂרָאֵל מִמַלְכֵי עֲצָתְהוֹן.
גם אותו לאשור יובל – זה היה בשנת שתים עשרה לאחז ויער י״י את רוח פול מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי (דברי הימים א ה׳:כ״ו) וגו׳ ונטל עגלי הזהב אשר בבית אל והלך לו לקיים מה שנאמר גם אותו לאשור יובל.
מנחה למלך ירב – זה סנחריב.
בשנה אפרים יקח – בשת יקח לו ירבעם שהוא משבט אפרים שהעמיד לו עגל זה לאלוה.
ויבוש ישראל – מאותה עצה שנועצו לעשותם כמו שנאמר ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב (מלכים א י״ב:כ״ח).
That too shall be carried off to Assyria This took place in the twelfth year of Ahaz, "And the Lord aroused the desire of Pul king of Assyria...and they exiled the Reubenites and the Gadites etc.⁠" (Divrei HaYamim I 5:26), and he took the golden calves that were in Bethel and went away, to fulfill what was said: "That too shall be carried off to Assyria.⁠" [from Seder Olam 22]
a gift to King Yareb This is Sennacherib.
Ephraim shall take shame Heb. בָּשְׁנָה. Jeroboam, who was from the tribe of Ephraim, shall take shame for himself, that he erected this calf for a deity.
and Israel shall be ashamed of that counsel that they took counsel to make them, as it is said: "The king took counsel and made two golden calves" (Melakhim I 12:28).
גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב – בשנת שתים עשרה לאחז שהגלה סנחריב לעשרת השבטים הגלה עמהם עגלי זהב שעשה ירבעם, הדא הוא דכתיב: גם אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב, בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ב).
ויבוש ישראל מעצתו – מאותה עצה שנתייעצו עם ירבעם, כמה דאת אמר: ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב (מלכים א י״ב:כ״ח).
גם עגל שומרון לאשור יובל, כי הוא זהב.
בשנה – בתוספת הנו״ן, כמ׳ ״שבענה בנים״ (איוב מ״ב:י״ג).
גם זה העגל לאשור יובל, מנחה למלך ירב. בושה אפרים יקח, כי הנ׳ היא טפילה. כמו ״שבענה בנים״ (איוב מ״ב:י״ג), שהוא ׳שבעה בנים׳.
שגם העגל כשאר כספו וזהבו לאשור יובל.
אפרים יקח – ויקבל בשת ממבטחו שבטח בו,
ויבוש ישראל מעצתו – ומבטחונו.
גם אותו לאשור יובל – ריבוי גם, על כבודו שזכר. כי הנה במקומו גלה כבודו ממנו כשישברוהו, גם גוף העגל והוא הזהב שבו, אחר שנשברה צורתו יוליכו אותו לאשור, לשאת אותו מנחה למלך ירב – והוא מלך אשור, נקרא שמו ירב.
בשנה אפרים יקח – אז יקח בשת אפרים ויבוש ישראל מעצתו שנועץ ירבעם שהיה משבט אפרים עמהם לעשות העגלים, אז יבושו מעצתם.
בשנה – כמו בושה, והנו״ן בו נוספת.
יובל – כמו יובל שי (ישעיהו י״ח:ז׳), עניין הולכה והבאה.
ורבינו סעדיה גאון ז״ל פירש גם אותו, לרבות על העגל אשר בדן שגלה תחלה.
ויונתן תרגם למלך ירב – למלכא דייתי לאתפרעא להון, ר״ל למלך שיריב אותם.
גם אותו – כנוי לעגל ולעגלות.
ירב – פרשתי (הושע ה׳:י״ג).
בָשנה – זה היה שם בעברי כמו בשת.
וזהו אומרו גם אותו עגל לאשור יובל כי אחרי שגלה כבודו ממנו כששברוהו גם גופו והזהב שבו הוליכו לאשור מנחה למלך ירב, ובזה יקח אפרים בושה ויבוש ישראל מעצתו שהיה עובד אותו עגל, ויהיה אומרו עליו לשון זכר נופל על עגלות שהם לשון רבים כי כן דרך הנביאים לתאר את הרבים בלשון יחיד מפני כללותו, אף כי אומרו עגלות בית און ענינו העגל שהיה בבית און כי עגל אחד היה ולא קראם עגלות כי אם לגנאי כמו שזכרתי, ורב סעדיה גאון פירש גם אותו לרבות העגל אשר בדן שגלה תחילה, ויותר נכון אצלי לפרש שרבה באומרו גם אותו לאשור יובל לעם ישראל שלא לבד בני אפרים הובלו גולים לאשור אבל גם העגל שהיו עובדים לאשור יובל שם כי גלה אלהיהם עמהם, והמתרגם פירש מלך ירב למכא יתיב לאתפרעא להון רוצה לומר למלך שיריב אותם ובשנה אפרים יקח הנו״ן נוספת כאלו אמר בושה אפרים יקח.
יובל – כמו יובל שי (ישעיהו י״ח:ז׳).
ירב – הוא אשור וכן אל מלך ירב (הושע ה׳:י״ג).
בשנה – מלשון בושת.
גם אותו – כמו שיובא העם בשבי כן יובא גם העגל בשבי לאשור להיות למנחה אל המלך.
בשנה – אז יקבל אפרים בושת על מה שעבדו ללא אלוה.
ויבוש וגו׳ – כפל הדבר במ״ש.
מעצתו – שייעצו לעשות העגלים.
ויבוש ישראל מעצתו – זה מה שנתיעצו למרוד במלך אשור.
למלך ירב – כן קורא מלך אשור על שרב עם העמים, ועובדי אלילים היה להם אליל הריב והמלחמה, והיו אומרים כי מלך הזה הוא הממונה מאתו על הריב והמלחמה.
בשנה אפרים – בושת של אפרים, ר״ל ע״ז שלו, כמו וינזרו לבושת, ובא בתוס׳ נו״ן, כמו שבענה בנים (איוב מ״ב).
גם – עתה מפרש מ״ש ופרח כראש משפט, איך תיכף קבלו את ענשם, כי בעת לקח מלך אשור את הושע ויעצרהו ויאסרהו בבית כלא לקח גם העגל, ור״ל גם אותו לאשור יובל – שלא את המלך לבד הוביל לאשור כי גם את העגל יובל לשם להיות מנחה למלך ירב. בשנה אפרים יקח – ר״ל אשור יקח את הבושת של אפרים היינו את העגל שלו שהוא לאפרים לבושת ולחרפה, וא״כ הלא יבוש ישראל מעצתו מה שהתיעץ למרוד בהושע ולמסרו ביד אשור בחשבו להשיב עי״כ את עבודת העגל על מכונו. והלא בזה סבב שנשבת העגל לגמרי.
ירב – עיין מה שכתבתי למעלה ה׳:י״ג.
מעצתו – ראשית הוראת שם זה אינו שמוע מה בפי אחרים, רק התישב בדעתנו וחשוב על דבר, וגזור בלבנו לעשות כה או כה; ונגזר משם עֵץ המתפצל בסעפיו, וכן נקראו גם המחשבות סעפים; וכאן ר״ל ממה שקבע בדעתו שראוי לעשות.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) נִדְמֶ֥ה שֹׁמְר֖וֹן מַלְכָּ֑הּ כְּקֶ֖צֶף עַל⁠־פְּנֵי⁠־מָֽיִם׃
Samaria and her king float away, like a twig on the water.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בַּהֲתַת שֹׁמְרוֹן בְּמַלְכָּהּ כְּרוּתְחָא עַל אַפֵּי מַיָא.
נדמה – נשתתק מלך שומרון והרי הוא כקצף שעל פני המים שהוא אושקמא בלעז.
The king of Samaria is silenced Heb. נִדְמֶה. The king of Samaria is silenced, and he is like foam on the surface of the water, which is eskoume (ecume) in Old French.
נדמה שומרון מלכה כקצף על פני מים – קצף בלשון כנען פינא, ובלעז אשקומא, ופתרונו: נמשל לקצף שהולך על פני המים לכאן ולכאן, כמו כן יהיה נע ונד בגלות, הוא וישראל עמו, וכן הוא אומר: בשנהא התשיעית להושע בן אלהב לכד מלך אשור את שומרון ויגל את ישראל אשורה וגו׳ (מלכים ב י״ז:ו׳).
א. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162, ובכמה כ״י של המקרא. בכ״י פרמא 2994 ובנוסח שלנו: ״בשנת״.
ב. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162. בנוסח שלנו בפסוק אין ״בן אלה״.
נדמה – ישרת בעבור אחר, וכן הוא: נדמה שומרון, נדמה מלכה.
כקצף – כמו ״לקצפה״ (יואל א׳:ז׳).
נדמה שמרון מלכה – פי׳: יפסק שומרון. ודומה לו: ״ודמיתי אמך״ (הושע ד׳:ה׳). וגם יפסק המלך, כמו שיפסק הקצף שעל פני המים.
נדמה – ונשתתק
בשמרון מלכה כקצף – הנימס
על פני המים – כן נימס ונמוג.
נדמה שמרון מלכה – נדמה נפעל עומד כי הוא בסגול. והוא עניין כריתה כמו שפירשנו נדמו עמי (הושע ד׳:ו׳). אמר נכרת בשמרון מלכה, שעמד כמה ימים במצור ולא היה יכול להנצל מיד מלך אשור והלך בגולה קל מהרה.
כקצף על פני מים – וקצף קליפת העץ, כמו ותאנתי לקצפה (יואל א׳:ז׳).
ויונתן תרגם: כרתיחא על אפי מיא. אשקומ״א בלע״ז.
נדמה שמרון וגו׳ – הטעם היה המלך בשמרון שהוא הראש, דומה לקצף שעל פני המים כי יכרת מהרה.
ולפי שזכר רעת העם ורעת העגל זכר גם כן רעת מלך ישראל באומרו נדמה שמרון מלכה כקצף על פני מים והמפרשים פרשו נדמה מענין כריתה, ורש״י פירשו נשתתק וכתב שענינו נדמה שמרון ונדמה מלכה, ויותר נכון אצלי לפרש נדמה מענין דמיון והדמות יאמר הכתוב שבהיות האויבים צרים על שומרון היה דומה מלכה בקרבה כקצף על פני מים שהקצף הולך למעלה ויתמיד אבל זמן מועט כאילו אמר נדמה בשומרון מלכה כקצף על פני מים והוא דמוי גמור וכפי זה תחסר בית בשמרון כמו כי ששת ימים והענין שלא יתמיד המלך בתוכה כי מהרה יצא משם בקצף.
נדמה – מלשון דמיון והשואה.
כקצף – ת״י כרותחא והם כעין אבעבועות ועל כי באים ע״י מהירו׳ השפיכה מכלי אל כלי ונראה כאלו השופך מתקצף לזה קרוי בל׳ קצף.
נדמה שומרון מלכה – המלך אשר בשומרון נדמה הוא כקצף הם האבעבועות שעל פני המים שעולה למעלה ויתמיד זמן מועט כן המלך לא יתמיד במלכותו כ״א מעט זמן.
נדמה – מלשון דמיון.
שמרון מלכה – כמו מלך שומרון, או ר״ל שומרון ומלכה.
כקצף – מענין רתיחה, כמו שקצף הוא רתיחת הכעס.
נדמה – מפרש איך יבוש מעצתו, שע״י עצתו נדמה שומרון מלכה ר״ל מלך שומרון נדמה ונמשל ע״י שומרון כקצף על פני מים – שע״י רתיחת המים עת יהמו יחמרו במצולה יתהוה על פני המים קצף ורתיחה, ואח״כ יתהלך הקצף ויהיה לאפס ע״י המים עצמם שאין עומדים על מצב אחד, וכן נתהוה המלך ע״י רתיחת העם וקצפם ומרדם במלכם הקודם, שקשרו עם הושע על פקח בן רמליה וימיתוהו וימלוך הושע תחתיו, ואח״ז התהלך הקצף הזה והלך בגולה ע״י מלשינות העם והתחלפות דעותיהם שאין לבם עומד על מצב אחד, אמנם בעצתם זה שהלך המלך אסור בזקים לארץ אשור לא הקימו מזימות לבם לחזק עי״כ את עבודת העגל, כי בהפך.
נדמה וגו׳ – מלך או אליל שומרון נדמה ונכרת כקצף הצף על פני המים ומתראה גם על שפתי אדם המתאנף וקוצף.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) וְנִשְׁמְד֞וּ בָּמ֣וֹת אָ֗וֶן חַטַּאת֙ יִשְׂרָאֵ֔ל ק֣וֹץ וְדַרְדַּ֔ר יַעֲלֶ֖ה עַל⁠־מִזְבְּחוֹתָ֑ם וְאָמְר֤וּ לֶהָרִים֙ כַּסּ֔וּנוּ וְלַגְּבָע֖וֹת נִפְל֥וּ עָלֵֽינוּ׃
The high places also of Aven, the sin of Israel, will be destroyed. The thorn and the thistle will come up on their altars. They will tell the mountains, "Cover us!⁠" and the hills, "Fall on us!⁠"
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְיִצְדְיָן בָּמַת בֵּית אֵל חוֹבֵי יִשְׂרָאֵל גְרָמוּ לְהוֹן דְיִגְלוּן כּוּבִין וְאַטְדִין יִסְקוּן עַל אֱגוֹרֵיהוֹן כְּעַן אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן עָקָא דְמוֹתָא דִיהוֹן דָמָן כְּאִילוּ טוּרַיָא חָפָן לְהוֹן וְרָמָתָא נְפָלוּ עֲלֵיהוֹן.
ואמרו להרים כסונו – אמרו דרך משל בעבור המזבחות, כדרך כי היא שמעה (יהושע כ״ד:כ״ז). והטעם שלא יֵרׇאוּ עוד. (מובא בראב״ע)
במות און – במות בית אל.
קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם – שגלו עובדיהן ואין עוד פונה להם.
ואמרו – ישראל.
להרים כסונו – שלא יראונו אויבינו בבשתנו.
The high places of Aven i.e., the high places of Bethel.
thorns and thistles shall come up on their altars for their worshippers have gone into exile, and no one turns to them anymore.
and they shall say i.e., Israel shall say.
to the mountains, Cover us up lest our enemies see our shame.
חטאת ישראל – כלומר בדבר זה אתה מחטיא את ישראל בבמות בית אל. חטאת – כי הטי״ת רפיא וקמצא הוא, הניקוד מלמדינו על פתרון זה. ואם היתה הטית דגושה היה שם דבר כמו חטא, והוא כמו: והנה עבדיך מוכים וחטאת עמך (שמות ה׳:ט״ז) שפתרונו: בדבר זה הם מחטיאין עצמן.
ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו – הייתם שמחים.
א. כן בכ״י פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24: רפה. בכ״י ברסלאו 104: ״רפא״.
ונשמדו במות הבעלים בסור העגלים.
ואמרו. אמ׳ ר׳ משה, כי אמרו – דרך משל, בעבור המזבחות, כדרך ״כי היא שמעה״ (יהושע כ״ד:כ״ז), והטע׳ שלא יראו עוד. ויפת אמ׳: ויאמרו עובדיהם מרב צרתם.
ואמרו להרים כסונו – פי׳: כשיראו שילך העגל בגולה, יאמרו להרים: כסונו, כלומ׳: קודם נרצה שנמות תחת ההרים, ולא נראה זאת הרעה.
ואמרו להרים ולגבעות, שזבחו וקטרו עליהם,
כסונו – והלואי שימותו עד שלא יבואו ויפלו עליהם אויביהם ויעשו בהם שפטים ויכבשום לעבדים ולשפחות.
ונשמדו במות און – ר״ל בית און. וכן תרגם יונתן, ויצדון במת ביתאל.
חטאת ישראל – שהם חטאת ישראל.
קוץ ודרדר יעלה על מזבחותם – על מזבחות ישראל שיחרבו ויעלו קוצים.
ואמרו להרים כסונו – יאמרו ישראל מרוב צרה וצוקה שתבואם, ישאלו שיפלו ההרים והגבעות עליהם ויכסום, ויהיו נקברים תחתיהם ולא יסבלו הם הצרות ההם.
(ט) מימי הגבעה חטאת ישראל – שמסרו עצמם שבט בנימן להחזיק בדבר נבלה, גם שאר השבטים שנענשו על שהיו בהםא עובדי עבודה זרה.
שם עמדו – ידמה כי שם עמדו הפושעים האלה אשר בדור הזה, שהם מחזיקים ברשעם ולא ישובו למוטב, וכן אמר למעלה העמיקו שחתו כימי הגבעה (הושע ט׳:ט׳).
לא תשיגם – ואלה חושבים בלבם שלא תשיגם מלחמה כמו שהשיגה אותם הפושעים בגבעה כשבאו ישראל על אותם בני עלוה, והם בני בנימן, כי כלו בעונם כן יכלו אלו בעונם ותשיגם חרב האויב, לא יחשבו שלא ישיגם.
עלוה – כמו הפוך: עולה, וכן זעוה זועה (ישעיה כ״ח:י״ט), כבש כשב, שמלה שלמה, והדומים להםב.
ויונתן פירש מימי הגבעה, כששאלו להם מלך, והוא היה מגבע בנימן, ומאז החלו למרוד באל. ואינו מיושב הפסוק על פירושו.
א. ״בהם״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. בכ״י וטיקן 71: ״בידם״.
ב. ״והדומים להם״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. בכ״י וטיקן 71 אינו.
ואמרו להרים כסונו – כי יבחרו מות מחיים.
ואז ישמדו במות בית און והם במות העגל שהיו בבית אל הנקרא בית און שהם היו חטאת ישראל כי כאשר לא יהיה מי שיעבור שמה יהיו הבמות נשמדות, וקוץ ודרדר יעלה על מזבחותם להעדר האנשים משם עד שיאמרו ישראל אשר זכר להרים כסונו שיפלו ההרים והגבעות עליהם כי טוב להם שיהיו נקברים שמה משיסבלו הצרות ההם:
קוץ ודרדר – במקצת ספרים קדמונים כ״י דל״ת שנייה בקמץ גם בעל רב פעלים כתב שמצא כן במקצת ספרים ועיין גם כן מ״ש בפרשת בראשית על וקוץ ודרדר.
ונשמדו – ענין אבדון.
ודרדר – מין קוצים וכן וקוץ ודרדר (בראשית ג׳:י״ח).
ונשמדו – ואז ישמדו הבמות שבבית און שהם היו חטאת ישראל.
קוץ ודרדר – כי לא יבוא מי שם ויהיו שממה.
ואמרו להרים כסונו – למען לא יראה מי בבשתם.
(ח-ט) ואמרו – הבמות והמזבחות יאמרו, וכן שם עמדו, וכן כינוי תשיגם בא על הבמות.
עלוה – עולה, כמו כשב כבש.
ונשמדו שעי״ז נשמדו גם במות און שהיו חטאת ישראל, וקוץ ודרדר יעלה מעתה על מזבחותם – כי יהיו שוממים וחרבים, עד שהמזבחות שעומדים בהרים ובגבעות יאמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו – כי מרוב השממון יפלו ההרים והגבעות ויכסו את המזבחות ויקברו תחת ערימות עפר, וא״כ הלא היה עצתם עצה נבערה לבלי הועיל.
במות – מ״ם ונו״ן מתחלפות (מוט-נוט), א״כ במה נגזר מן בנה, והוא בנין שבו מזבח; כתלי הבית ישמדו והמזבחות שאין עוד זובח עליהם יחרבו וקוץ ודרדר יעלו עליהם.
כסונו – שלא תראה בושת פנינו.
נפלו – היה ראוי נְפֹלְנָה, זרות גדולה, שבודאי אין לעשות שם גבעה המסיים בה״א מסוג זכר.
תרגום יונתןר׳ משה אבן ג'יקטילהרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) מִימֵי֙ הַגִּבְעָ֔ה חָטָ֖אתָ יִשְׂרָאֵ֑ל שָׁ֣ם עָמָ֔דוּ לֹא⁠־תַשִּׂיגֵ֧ם בַּגִּבְעָ֛ה מִלְחָמָ֖ה עַל⁠־בְּנֵ֥י עַֽלְוָֽה׃
Israel, you have sinned from the days of Gibeah. There they remained. The battle against the children of iniquity doesn't overtake them in Gibeah.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מִיוֹמֵי גִבְעֲתָא חֲטֵיתוּן בֵּית יִשְׂרָאֵל תַּמָן קָמוּ מְרַדוּ בְּמֵימְרִי לְמַנָאָה עֲלֵיהוֹן מַלְכָּא וְאַף לָא זַכִּיאוּ דְתִתְקַיֵם לְהוֹן מַלְכוּתָא בְּגִבְעֲתָא תַּמָן אֲתוֹ עֲלֵיהוֹן עָבְדֵי קְרָבָא לְקַטָלָא אֲבָהָן עִם בְּנִין סְלִיקוּ.
מימי הגבעה חטאת ישראל – חטאת זה נקוד רפי שהוא לשון נקבה ולשעבר כמו עשת באת אזלת יד מימי גבעת בנימין חטאת ישראל לפי שהיה מעשה פלגש בגבעה בימי עתניאל בן קנז שהיה ראשון לשופטים בימי כושן רשעתים ובימיו היה פסל מיכה וכל זה מצינו בסדר עולם.
שם עמדו – באותה מדה אחזו להם מאז.
לא תשיגם בגבעה מלחמה וגו׳ – ולפי שהיה עון עבודה זרה בידיהם ולא הקפידו עליו לכך לא הצליחה ידם במלחמת הגבעה על בני בנימין וקראם בני עלוה בני גאוה שעשו עצמם עליונים ולא שמעו בקול אחיהם לתת את בני הגבעה ויונתן תרגם על ששאלו להם מלך והמליכו את שאול ואינו מתיישב לי אחר לשון העברית וגם שארי חיבור הפרשה נופל על לשון הראשון.
Since the days of Gibeah, you have sinned, O Israel! Heb. חָטָאתָ. This word חָטָאת is punctuated weakly, since it is of the feminine gender and of the past tense. Comp. (Vayikra 25:21) וְעָשָת, "and it shall produce"; (Bereshit 16:8) בָאת, "have you come"; (Devarim 32:36) אָזְלַת, "their power is gone.⁠" From the days of Gibeah of Benjamin, Israel sinned. Since the incident of the concubine in Gibeah (Shofetim 19) took place during the time of Othniel the son of Kenaz, who was the first of the judges, at the time of Cushan-rishathaim, and in whose time the image of Mikhah existed, and all this we find in Seder Olam (ch. 12).
There they remained They adhered to that trait since then.
the battle...did not overtake them in Gibeah Since the iniquity of idolatry was with them and they were not concerned about it, they were not victorious in the battle of Gibeah against the Benjaminites. Scripture calls them בְּנֵי עַלְוָה, lit. sons of haughtiness, who made themselves superior (עֶלְיוֹנִים) and did not heed their brethren to deliver the people of Gibeah. Jonathan, however, translates this in reference to their request for a king and their crowning Saul. However this does not appear to me to follow the Hebrew wording. Moreover, the context fits the former interpretation.
שם עמדו – באותה מדה שתפשו, באותה מידה הן אוחזים עוד היום.
מימי – יותר, כמ׳ ״מזקינים אתבונן״ (תהלים קי״ט:ק׳), ״מאויבי תחכמיני מצותיך״ (תהלים קי״ט:צ״ח).
ופירוש שם עמדו – על חטאי דורו, כאלו בגבעה עמדו עם בני בנימן, הם בני עלוה – כמו עולה. ״והיתה לזעוה״ (דברים כ״ח:כ״ה) – ״והיה רק זועה״ (ישעיהו כ״ח:י״ט). והיום לא יפחדו שתשיגם מלחמה, כאשר השיגה את בני בנימן מהשבטים. וזה הכת׳ – כמו ״כריח שדה״ (בראשית כ״ז:כ״ז), שטעמו: ראה ריח בני, אשר ברכו י״י, כריח שדה.
מימי הגבעה חטאת ישראל – פי׳: מעת שעשו בני בנימן הרעה שלפילגש בגבעה – חטאת ישראל בפסל מיכה. שם עמדו בני בנימן, ונצחו המלחמה. לפי שנכשלו ישראל בעגל – לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה, כלומר לא נצחו ישראל המלחמה, שעשו בגבעה עם בני עלוה, מפני שנכשלו בעגל.
מימיא הגבעה – בימי הפלגש.
חטאת ישראל – לעשות אגודות אגודות להחזיק ביד מרעים.
שם עמדו – במרדם בני הגבעה כנגד כל ישראל, אע״פ שמועטים הם שהיו סבורים שלא תשיגם מלחמת בני ישראל בגבעה,
על בני עלוה – ובשביל בני עולה ובעלי עול ורשע שעמם עמדו כנגד המרובים.
א. בכ״י: כימי.
מימי הגבעה חטאת ישראל – ואם שם לא חטאו כל ישראל רק בני בנימין, כמו שיפרש אחר כך על בני עולה. וכן כתיב על יותר מעט: חטא ישראל (יהושע ז׳:י״א).
לא תשיגם – זה השוללות על מה שהוא בלתי ראוי לפי האמת, כמ״ש בתורה: אשר לא תאכל (ויקרא י״א:מ״ז). ויותר מופלג: לא תוכל לאכל (דברים י״ב:י״ז).
מימי הגבעה וגו׳. המפרשים פירשו מימי הגבעה חטאת ישראל שהעבודה זרה היתה ביניהם מזמן פסל מיכה ושלכן נפלו מבני ישראל ובני בנימין במלחמת הגבעה מפני שהיו שם ביניהם עובדי ע״ז, ותהיה מימי הגבעה לדעתם מ״ם הזמן כמו מעולם נסכתי מראש, ויהיה שם עמדו ששם עמדו עובדי עבודה זרה כאלה והם חושבים עתה שלא תשיגם מלחמה כמו שהשיגה לאותם שבגבעה ולא יהיה כן כי באותי כרצוני ותאותי איסרם, וקשה עלי להאמין שבימי שמואל ובימי שאול ובימי דוד היו עובדי ע״ז בישראל ואיך יאמר הכתוב שמימי הגבעה עד כה תמיד היו בישראל חטאים בעבודה זרה, ולכך נ״ל לפרש שמ״ם מימי הגבעה היא מ״ם היתרון כמו מאויבי תחכמני מצותיך (תהלים קיט, צח) טוב שם משמן טוב (קהלת ז, א) ודומיהם, וכאלו אמר הנביא הנה בזמן הפילגש שבגבעה היו בני ישראל כ״כ צדיקים וטובים שלא יכלו לסבול אותה הנבלה שעשו בני בנימין עד שמפני כן הלכו עליהם להחרימם, ועתה אתה ישראל חטאת יותר מאשר חטאו בני בנימין בזמן הגבעה ההיא ואלו שם עמדו ר״ל בני שמרון ואפרים אלה שזכר בודאי לא היו הם לוחמים בגבעה על אותם בני עלוה כי אין אדם מקנא על אשר הוא עושה ואיך יהיו לוחמים לבער הנבלה שהם עצמם היו עושים גדולה ממנה, וזהו אומרו שם עמדו אם שם עמדו אלה אין ספק שלא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה כלומר לא היה משיג מלחמה בגבעה על אותם בני עולה הפושעים שהם בני בנימין כיון שהלוחמים הם יותר רעים מהנלחמים, ועלוה הוא כמו עולה וכן והיית לזעוה (דברים כח, כה) כמו והיה רק זועה וכבש כשב ודומיהם, הנה א״כ לא בא הכתוב הזה לומר שהאנשים האלה היו חטאים בחטאתם זאת מזמן פלגש בגבעה כי אם שהיו אלה יותר חטאים ממה שהיו באותו זמן בני בנימין, ושאם היו אלה שמה לא היו הם לוחמים עמהם על אותה נבלה וניאוף שעשו כיון שיותר קשה ממנה נמצאת היום בידם, והותרה בזה השאלה הג׳:
מימי הגבעה חָטָאתָ ישראל נ״א חָטָאת – וכן כתב רש״י ז״ל חטאת זה נקוד רפי שהוא לשון נקבה ולשעבר כמו עשה באת אזלת יד.
עלוה – הוא הפך מן עולה וכמו כבש כשב.
מימי הגבעה – ר״ל עון זה היה בידם מימי פלגש בגבעה כי גם אז היה בידם פסל מיכה.
שם עמדו – במעלה זה עמדו אז.
לא תשיגם – לכן לא תשיג אותם בגבעה נצחון מלחמה כשנלחמו על בני עולה הם בני בנימין שחזקו ידי עוברי עבירה.
לא תשיגם בגבעה מלחמה – היינו שהחטא מכה לפנים ולאחור.
לשתי עונותם – היינו פעם למצרים ופעם לאשור. ע״כ אסרם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מימי הגבעה חטאת ישראל – במות און וחטאת ישראל שהוא עבודת אלילים, זה היה ביד ישראל עוד בימי הגבעה, שעוד בעת ההיא הקימו בדן את פסל מיכה, וע״כ שם ירבעם את העגל האחד בדן שכבר נקבע שם המקום לעבודת הפסל מימי קדם, וז״ש שם עמדו – ששם בדן עמדו הבמות והפסילים מימי קדם, וכבר אמרו חז״ל שלכן לא הצליחו ישראל בב׳ פעמים הראשונים שלחמו על הגבעה וקנאו קנאת ה׳ ע״ד הזנות, מפני שלא קנאו על פסל מיכה, וז״ש לא תשיגם בגבעה מלחמה על בני עלוה שהלא המלחמה שלחמו בגבעה על בני עולה שהם בני בנימין המלחמה הזאת לא השיגה את הבמות של פסל מיכה, כי הם עמדו, ולא בטלום בעת ההיא, וזה סימן שכבר נטו ישראל מאז אחרי עבודת אלילים, ולכן לא קנאו עליה.
מימי – יותר מאותם הימים.
שם עמדו – אלו היו שם בימים ההם פושעים בישראל כבימינו אלה, לא היו נלחמים על בני עלוה כמו שנלחמו אז בגבעה; וכנוי מ״ם של תיבת תשיגם מפורש יותר בתיבות על בני עלוה.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנציר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) בְּאַוָּתִ֖י וְאֶסֳּרֵ֑ם וְאֻסְּפ֤וּ עֲלֵיהֶם֙ עַמִּ֔ים בְּאׇסְרָ֖ם לִשְׁתֵּ֥י [עוֹנֹתָֽם] (עינתם
When it is my desire, I will chastise them; and the nations will be gathered against them, when they are bound to their two transgressions.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּמֵימְרֵי אַיְתֵיתִי עֲלֵיהוֹן יְסוּרִין וְכִנְשֵׁית עֲלֵיהוֹן עַמְמַיָא וְשַׁלִיטוּ בְּהוֹן כְּמֵיסַר פַּדְנָא עַל תַרְתֵּין עֵינוֹהִי.
באותי ואסרם – לפי רצוני תמיד יסרתים משופט לשופט ומסרתים ביד שוסיהם.
ואספו עליהם עמים באסרם לשתי עונותם – לפי שדימה אותם לעגלה כמו שנאמר אחריו: אפרים עגלה מלומדה לכך דימ׳ יסוריהם לפרה שמייגעין אותה בחרישה ואסרו׳ בעול המחרישה וסימלוני העול נוקבים ויורדים א׳ מכאן וא׳ מכאן אצל שני עיני השור וכן ת״י כמיסר פדנא על תרתין עינוהי פדנא צמד בקר.
With My will, I chastised them According to My will, I always chastised them from judge to judge, and I delivered them into the hands of their plunderers.
and nations shall gather about them, when they bind them to their two eyes Since Hoshea compares them to a heifer as stated further: "Ephraim is a goaded heifer,⁠" he, therefore, compared their chastisement to a cow, which they tire with plowing and they bind it to the yoke of the plowshare, and the pegs of the yoke penetrate it, [i.e., they penetrate the yoke,] one on this side and one on that side, next to the ox's two eyes. And so did Jonathan render: as one hinds a "padna" on its two eyes. "Padna" is a yoke of oxen.
באותי ואסרם – בשביל שהייתי מתאוה להחזירם למוטב הייתי מייסרם בדברי תוכחות עד עכשיו.
ואספו עליהם עמים, באסרם לשתי עונותם – ומאחר שאינן רוצין להווסר בדברים מעכשיו אייסירם ביד האומות שאוספו עליהם עמים ויכבידו עליהם עולם כאוסר זה שאוסר שני מעניתות על צואר בהמה.
עונותם – כמו: האריכו למעניתם (תהלים קכ״ט:ג׳) והוא מלשון עול.
באותי. ואסרם – מגז׳ מוסר, והיו״ד מובלע בדגשות עי״ן הפעל, כדרך ״בטרם אצרך בבטן״ (יר, א׳:ה׳), ״כי אצק מים״ (ישעיהו מ״ד:ג׳).
ופירוש ואספו עליהם – איך איסרם? על יד עמים שיתאספו עליהם.
ואסרם – כמו יאסרו השורים.
לשתי עונותם – כמו ״כבחצי מענה״ (שמואל א י״ד:י״ד), ״האריכו למעניתם״ (תהלים קכ״ט:ג׳).
וטעם שתים – בעבור יהודה ואפרים.
באותי ואסרם – פי׳: בתאוותי אייסר אותם, ואספו עליהם עמים – ואתחבר עליהם עמים. באסרם לשתי עונותם – על שאסרו נפשם לשני עגלים שעשה ירבעם.
באותי – ובחפצי שהייתי אוסרם,
ואוספו עליהם עמים – לרדותם ולכופם כפרה סוררה.
באסרם לשתי עונותם – באסור הם את עצמם לשתי מענות שלהם, שנקשרים ונאסרים לשתי אמונות, לעבוד אותי ואת הבעלים, לפסוח על שתי הסעיפים, כפרה שנאסרת לשתי מענות, זו מושכתה לצפון וזו מושכתה לדרום ואינה חורשת יפה לא זו ולא זו.
באותי ואסרם – ברצוני ובתאותי שאיסרם. כיון שאינם מקבלים מוסר ממני ע״י הנביאים שמוכיחים אותם בשמי, איסרם ע״י עמים שיאספו עליהם.
באסרם לשתי עונותם – כמו שאוסרים השוורים לחרוש.
עונותם – כמו מעניתם. והם חרישות השדה הנקראות גדודים, ותלי העפר מזה ומזה נקראו תלמים.
והנה דמה יהודה ואפרים לשתי פרות חורשות ואמרתי שיחרשו טוב וחרשו רע והם אסרו עצמם זה בזה ונתחברו זה לזה לעשות הרע בעיני השם. ואסרם לשתי עונותםא, היה כשנתחתן יהושפט עם אחאב מלך ישראל ועשה יהורם בנו הרע בעיני י״י והלך בדרכי מלך ישראל, ובימיו פשע אדום מתחת יד יהודה (מלכים ב ח׳:כ׳), וכן עשה אחזיה בנו.
ואסרם – שרשו יסר מן הקל, וכן יוסר לץ (משלי ט׳:ז׳). ודגש הסמ״ךב לחסרון היו״ד פ״א הפועל, כמו אצק מים על צמא (ישעיהו מ״ד:ג׳), ובמקבות יצרהו (ישעיהו מ״ד:י״ב).
עינותם – כתיב ביו״ד אחר העי״ן וקרי בו״ו, ואותיות יהו״א מתחלפות.
ויונתן תרגם: במימרי אייתיתי עליהון ייסורין וכנשית עליהון עממייא ושליטו בהון כמיסר פדנא על תרתין עונותיה.
א. ״עונותם״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. בכ״י וטיקן 71: ״עוונותם״.
ב. בדפוסים נוסף כאן: ״לתפארת הקריאה״, אך המלים חסרות בכ״י וטיקן 71 ובכ״י אוקספורד 33.
באותי ואסרם – כלומר באותי הוא שאקשרם כאלו הם בהמות דשות, כמו שיפרש אחר כך.
עינתם – מטעם האריכו למעניתם (תהלים קכ״ט:ג׳).
ואמר שכיון שאלה הם יותר חטאים מבני הגבעה הנה לא יבצר מהם כאותו המוסר והעונש שבא אז על בני בנימין כי באותי ורצוני הוא ליסר אותם וכמו שעל בני בנימין נאספו כל השבטים להחריבם ככה יאספו עליהם רוצה לומר על בני אפרים שזכר עמים וגוים מתחלפים להחרימם, ואמנם אומרו באסרם לשתי עונותם פירשו המפרשים שאסרם הוא מלשון ויאסרו השורים ועונותם הוא מלשון האריכו למעניתם (תהלים קכט, ג) כבחצי מענה והם חרישות השדה, והענין שדמה יהודה ואפרים לשתי פרות חורשות ואמר שהעונש הוא שיאסור אותם כמו שאוסרים הפרות למעניתם ושהיה זה לפי שהמשיל את אפרים לעגלה כמו שאמר ואפרים עגלה מלומדה. ויותר נכון אצלי לפרש עונותם מגזר עון כי מצאנו כמו שיאמר אבן כספי עון לשון זכר אם עונינו ענו בנו (ירמיה יד, ז) ועון בלשון נקבה כמה לי עונות וחטאות, יאמר שיאספו עליהם עמים כמו שהם אסרו והדביקו בהם שתי עונותיהם שהוא רמז לשני העגלים שהיו עובדים כי על זה יהיה עונשם כך.
עינתם – עונתם קרי.
באותי – מלשון תאוה ורצון.
ואסרם – מלשון יסורין.
באסרם – ענין קשירה.
עוונותם – כמו מעניתם והוא הקו שיחרוש החורש באורך השדה וחוזר ועושה אחר כמוהו וכן עד כלות השדה כמו האריכו למעניתם (תהלים קכ״ט:ג׳).
באותי ואסרם – ברצוני ליסרם וכן אייסרם באמת.
ואספו – עובדי כוכבים רבים יתאספו לבוא עליהם למלחמה.
באסרם – בעת אאסיר אותם לשתי מענות המחרישה לחרוש שתיהן יחד לא כדרך החורשים אחת אחת ר״ל כשאביא עליהם רעה כפולה ומרובה.
ואסרם – שרשו יסר ודגש הס׳ לחסרון יו״ד פ״א הפעל.
עונתם – כמו מעניתם (תהלות אות מ״מ קכ״ט) הקו שיחרוש החורש.
באותי ואסרם – ולכן בעת שאויתי ליסר ולהעניש אותם בעבור עון ע״ז, לא אספתי עליהם קיבוץ מעם ישראל שילחמו עם החוטאים, כי עם ישראל לא קנאו על ע״ז גם אז וכ״ש עתה, ולכן ואספו עליהם עמים שהם מחנה אשור הם נתאספו עליהם באסרם לשתי עונותם – והם אסרו אותם לשתי מענית המחרישה שלהם, ר״ל ששמו עליהם עול כבד ואסרו אותם במוסרות כאשר אוסרים את השור החורש שיחרוש בפעם אחד שתי מענית המחרישה, שהוא כפל מכח השור, דהיינו שהוכרחו לעבוד יותר על כחם.
באותי – כשיעלה רצון לפני.
ואסרם – שרשו יסר בנין קל, ובנהוג ישמש כפעל גזרת נחי פ״י, וכאן משמש כפעל גזרת חסרי פ״י, ובא הדגש תמורת יו״ד פ״א הפעל, וכן וְיִסְרֵנִי (ישעיהו ח׳:י״א) ועיין עליו בפירוש שד״ל.
באסרם וגו׳ – ישימו עול כבד על צוארם ויאסרום למחרישה בעלת שני קרדומים לחפור על ידה בקרקע שתי עונות או מעניות בבת אחת.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וְאֶפְרַ֜יִם עֶגְלָ֤ה מְלֻמָּדָה֙ אֹהַ֣בְתִּי לָד֔וּשׁ וַאֲנִ֣י עָבַ֔רְתִּי עַל⁠־ט֖וּב צַוָּארָ֑הּ אַרְכִּ֤יב אֶפְרַ֙יִם֙ יַחֲר֣וֹשׁ יְהוּדָ֔ה יְשַׂדֶּד⁠־ל֖וֹ יַעֲקֹֽב׃
Ephraim is a trained heifer that loves to thresh; so I will put a yoke on her beautiful neck. I will set a rider on Ephraim. Judah will plow. Jacob will break his clods.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כְּנִשְׁתָּא דְיִשְׂרָאֵל דַמְיָא לְעֶגְלָתָא דְמַלְפִין לָהּ לְמַירְדֵי וְלָא אַלְפָא רָחֲמָא לְהֵלָכָא בִּרְעוּת נַפְשָׁהּ וַאֲנָא פָרְקֵית יַתְהוֹן מִשְׁעַבּוּד מִצְרַיִם אַעְדֵיתִי נִיר תְּקוֹף מִצַוְרֵיהוֹן אַשְׁרֵיתִי בֵּית יִשְׂרָאֵל עַל תְּקוֹף אַרְעָא דֶאֱמוֹרָאָה כְּבִישִׁין קָדְמֵיהוֹן דְבֵית יְהוּדָה אַחְסְנֵית יַתְהוֹן אַחְסַנְתָּא דְקַיְמֵית לַאֲבוּהוֹן יַעֲקֹב.
ואפרים עגלה מלומדה – פירפויינטא בלעז עשויה חבורות חבורות במלמד הבקר שקורין דישגולויין בלעז כלומר הרבה יסורין הבאתי עליה והרי היא לא נכנעה ותמיד אוהבת לדוש בתבואה מקום מאכל ומשמן ולא נכנעה להיות חורשת, כלומר לא נכנעו לתורה אלא אחר שרירות לבם.
אוהבתי – יו״ד יתירה כמו גנובתי יום (בראשית ל״א:ל״ט).
ואני עברתי על טוב צוארה – לפיכך אני מביא עליהם מלכים שיתישו את כחם.
ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו׳ – אם תרצו שארכיב אפרי׳ על האומות יחרוש יהודה וישדד לו יעקב לעצמו חרישה של מעשים טובים כמו שהוא מפרש ואומר נירו לכם ניר וגו׳ (הושע י׳:י״ב).
And Ephraim is a goaded heifer Heb. מְלֻמָּדָה, porpojjnte in Old French punctured, wounded in many places with the oxgoad, which is called agojjlon in Old French. I.e., many chastisements have I brought upon her, yet she has not humbled herself, and he always loves to thresh the grain in a place of food and fat, and she did not subject herself to be plowing, i.e., they did not subject themselves to My Torah, but follow the vision of their heart.
that loves Heb. אֹהַבְתִּי. The "yud" is superfluous. Comp. "stolen by day (גְּנֻבְתִי)" (Bereshit 31:39).
and I passed over her fair neck Therefore, I bring upon them kings who will weaken their strength.
I will cause Ephraim to ride, Judah shall plow etc. If you wish that I would cause Ephraim to ride upon the nations, Judah shall plow, and Jacob יְשַּׂדֶד, shall break his clods with a plowing of good deeds, as Hoshea explains and says: plow yourselves a plowing etc.
ואפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש – ישראל הם היו מלומדין בכך לדוש האומות תחתיהן, שכל האומות נכנעין תחתיהן. ואני עברתי על טוב צוארה – היא היתה עגלה ואני עובר לפניה, כמנהיג זה שמנהיג את עגלתו ועובר לפניה, כך אני הלכתי לפניהם לכבוש האומות לפניהן.
ארכיב אפרים יחרוש יהודה – פתרונו: ארכיב ואמשיל את אפרים על במותי אומות לכבוש ולדרוך.
יחרוש יהודה ישדד לו יעקב – יהודה ואפרים היו רוכבין על האומות כזה שחורש ומשדד שדהו.
(יא-יב) ואפרים. אני למדתיו מתחלה לסבל על מצותי. ואני עברתי החק על כל חורש, שהטיבותי לצוארה, והרכבתי אפרים עם יהודה, יחרש יעקב כלו השדה שלי – דרך משל על התורה. וציויתים: זרעו.
וקצרו – הוא התגמול. נירו להסיר הקוצים, לסקל הנתיב. ועת תדרשו השם לרוות הזרע, אז יבא מלקוש, ויורה צדק לכם – כמו ״יורה ומלקוש״ (דברים י״א:י״ד). וכל המפרשים אומ׳: בקשו אתם תורתו, והוא יבא ויורה אתכם.
(יא-יג) אפרים עגלה מלומדה, אהבתי לדוש – פי׳: כך הוא אפרים, כמו עגלה, שאוהבת לדוש. ואני עברתי על טוב צוארה כלומ׳: עברתי מעליה חוק שלשאר שוורים, ושמתי עליה עול קל, כדי שיטיב לצוארה. ארכיב אפרים, יחרש יהודה, ישדד לו יעקב כלומ׳: הואיל וארכיב אפרים ויחרש יהודה – עתה יש לו ליעקב שדה. ואמרתי להם: הואיל ויש לכם שדה, זרעו לכם לצדקה, קצרו לפי חסד. והם לא עשו כך, אלא חרשו רשע, וקצרו עולה, ואכלו פרי כחש.
ולפיכך באותי ואאסור אותם בקשרי ואסורי, להיות אפרים הסורר כפרה סוררה כעגלה מלמדה – שאוהבת לדוש ואינה סוררת ובועטת.
ואני עברתי – וכבשתי על טוב צוארה – שלא תזקוף ראשה לכופה לחרוש.
ארכיב אפרים – ארכיב אנוש לראשו ועל טוב צוארו להנהיגו במוסר להכניעו.
יחרוש – גם יהודה – אחריו, כחורש שתופס המחרישה אחורי הפרה וכובשה בקרקע לחרוש.
ואז ישדד לו יעקב – שאר העם יתישרו אחריהם כמשדד שהולך אחר החורש ועושה תלמים וערוגות לזרוע לפי החרישה, ואחר שהשדה חרושה ומשודדת תלמים תלמים מה היא צריכה, שיזרעיה זרעים טובים ותבואה יפה.
ואפרים עגלה מלומדה – למעלה המשילה לפרה, כי כפרה סוררה סרר ישראל (הושע ד׳:ט״ז), ועתה קראה עגלה, כי בימי נעוריה למדה האל לחרוש, והחרישה עם הזריעה היא עשות המעשים, והקצירה הוא פרי המעשים, ואני למדתיה לעשות המעשים הטובים כדי לאכול טוב והיא מאנה לחרוש, כלומר לעשות המעשים, אלא תרצה לאכול וליהנות מהטוב אשר אני נותן לה בלא מעשה שתעשה אלא בחנם תרצה לאכול, זהו שאמר אהבתי לדוש, לדוש ולא לחרוש, כדי שתאכל בשעת הדישה, והנה אינה עושה מעשה לרצון בעליה אלא לרצונה ולהנאתה.
אהבתי – כמו אוהבת, והיו״ד נוספת כי המלה מלעיל.
ואני עברתי על טוב צוארה – כשעברתי עליה לתת עליה עול, להיות צוארה שמן עשיתי, שלא הכבדתי עלהא, כי הפרות שמכבידים עולם צוארם כחוש ורע. ר״ל במשל, שלא הכביד עליהם עול המצות.
או פירוש כשעברתי עליהם לחלוק על המלכות, [רוצה לומר שדברתי ביד אחיה השילוני הנביא על טוב צוארה עברתי, שכל ישראל היו שלוים איש תחת גפנו ותחת תאנתו כל ימי שלמה (מלכים א ה׳:ה׳), ובעת מותו היה זה שאמרתי לחלוק המלכותב].
ארכיב אפרים – אמרתי להרכיב אפרים, כלומר להרכיב עליו עול מלכות ירבעם בן נבט משבט אפרים, וכיון שאני הרכבתי עליו העול אמרתי שיעשה רצוני ויצוה העם לעבדני ולהיות תחתג רשותי ומצותי שאמרתי לו והיה אם שמוע תשמע את כל אשר אצוך והלכת בדרכי וגו׳ ובניתי לך בית נאמן וגו׳ (מלכים א י״א:ל״ח).
יחרוש יהודה – כי כבר הרכבתי עליו העול ואין לו אלא שיחרוש ברצוני, כי המלך כבר היה ביהודה ונשאר גם כן אחר שנחלקה המלכות.
ישדד לו יעקב – המשדד הוא הכותש הרגבים אחרי החורש לשוות פני האדמה ולתקנה לזריעה, וכן אם ישדד עמקים אחריך (איוב ל״ט:י׳). ואם מלך אפרים ומלך יהודה היו חורשים ברצון האל, והחרישה היא הזהרת העם, היה לעםד לשדד, והוא לתקן אזנם ולבם אל דברי ההזהרה, שיהיו מקבלים עליהם המצוות לעשותם והיא הזריעה. ואם ירבעם ורחבעם היו מזהירים העם לעשות הישר בעיני י״י, היה יעקב והוא כלל ישראל, משדד, כלומר מכינים לבם לקבל המצוות.
א. ״עלה״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71: ״עליה״.
ב. המוקף נוסף מכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 חסר.
ג. ״תחת״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 חסר.
ד. ״לעם״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71: ״להם״.
ואני עברתי – היום בעת צרתם.
ארכיב אפרים – היא הרכבה כמו שיהודה הוא החורש, ויעקב הוא הבהמה הפועלת בשדה, והכל אחד, רוצה לומר אפרים ויהודה ויעקב והכל בני ישראל. וכל זה משל להיות ישראל עובדים שאר האומות ובכל עבודה בשדה.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בשמות א׳:י״ד.
ואמנם אומרו ואפרים עגלה מלומדה וגומר פירשו המפרשים שמימי הנעורים למדה האל לחרוש והחרישה היא המעשים הטובים והיא אוהבת לדוש כי יו״ד אוהבתי היא נוספת וכאלו אמר שהיא רוצה ואוהבת לדוש ולאכול מהטוב אשר השם נותן לה בלי מעשה, ואני עברתי על טוב צוארה כלומר שלא הכבדתי עולה שהעול משים את הצואר כחוש ורע על כן אמרתי ארכיב אפרים רוצה לומר להרכיב עליו עול מלכות וכן יחרוש יהודה כי הוא תמיד חורש במצות כי אינו מלומד כעגלים, ואם מלך אפרים ומלך יהודה יהיו חורשים ברצון האל שהחרישה היא הנהגת העם לעבודתו הנה אז יעקב שהוא העם כולו ישדד לו כי המשדד הוא הכותש הרגבים אחרי החורש להשוות פני האדמה ולתקנה כמו אם ישדד עמקים אחריך.
ויותר נ״ל לפרש שבעבור שהיה אפרים עובדי העגלים מלומד בעבודתה לכן אמר ואפרים עגלה מלומדה כלומר מלומד לעבוד עגלים כאלו הוא עגלה יפיפיה אבל לא למד מהעגלים לחרוש כמו שעושין העגלים כי הוא תמיד אוהב לדוש בתבואה מקום מאכל ומשמן ולא יכנע לחרישה, ואני רואה את אפרים מוכן לקבל עול האויבים כפי מעשיו וזהו ואני עברתי על טוב צוארה כלומר מששתי צוארה שהיתה טובה לעול ולכן ארכיב אפרים מהעמים שיאספו עליו כמו שזכר למעלה אשר ירכב עליו ויכניעהו בגלות, וכאשר יהיה זה באפרים אז יחרוש יהודה וישוב בתשובה ויעבוד את ה׳ כראוי, ולא לבד שבט יהודה אבל כל שאר השבטים שהיו נטפלים עמו וזהו ישדד לו יעקב שיהודה ישדד את בני יעקב אשר עמו ויעשה שירימו מכשול מעונותיהם וישובו בתשובה שלימה בראותם גלות השבטים וחרבן שומרון, כי כן היה בימי חזקיהו ויאשיהו בן בנו ג״כ שהשיבו בני יהודה והנטפלים עמהם את דרכיהם ושבו אל השם, הנה התבאר שאין ארכיב אפרים כמו יחרוש יהודה והותרה בזה השאלה הד׳:
ישדד לו יעקב – בשי״ן שמאלית מענין שדה וכן במסורת ג׳ בקריאה וכולם כתובים כן.
מלמדה – ענין ההרגל כמו וילמד לטרף טרף (יחזקאל י״ט:ג׳).
אוהבתי – היו״ד יתירה וטפלה.
לדוש – מלשון דישה והוא הפרדת התבואה מהקשין.
ארכיב – אמר בלשון שאלה על הדבר ההושם ממעל.
ישדד – ענין כתישת הרגבים לכסות הזרעים ממעל וכן יפתח וישדד אדמתו (ישעיהו כ״ח:כ״ד).
ואפרים – הנה אפרים הוא כעגלה שמרגילין אותה לעבודתה למשוך בעול ולחרוש והיא אוהבת לדוש למען תאכל מן הדיש ר״ל אני למדתים התורה והמצות והם חפצים בקבול השכר מבלי עשות המעשה.
ואני עברתי – העברתי ידי.
על טוב צוארה – ר״ל חפשתי צוארה וראיתי שהיא טובה ושמנה וראוייה לשום העול עליה ר״ל ראיתי שראוי הוא לקבל עליו עול התורה ומצוה.
ארכיב אפרים – לכן הרכבתי עול התורה על אפרים וגם יהודה יחרוש ר״ל יעסוק במצות.
ישדד לו יעקב – כל ישראל בכללו יכתת הרגבים לכסות הזרעים בעבורו למען יאכל פריה ר״ל יקיימו המצות לטובתן למען יקבלו שכר.
ואפרים עגלה מלומדה – ר״ל שהיתה מלומדה לדוש. אבל מעתה עברתי על טוב צוארה. והנה היא צלחה למלכות. זה שכתוב ארכיב אפרים והוא לשון מלוכה. וכן יחרוש יהודה הוא ג״כ לשון מלוכה.
ישדד לו יעקב – פי׳ שלא ימשול שום אומה על יעקב כ״א ישדד לו לעצמו.
אהבתי – היו״ד נוספת ולכן הטעם מלעיל.
ארכיב – בא על הצמד, ושני סוסים ביחד נקראו רכב, והושאל על צמד השורים במחרישה.
יחרוש – ישדד עי׳ הבדלם (ישעיהו כ״ח כ״ד), השידוד הוא אחר החרישה ופתיחת הקרקע, והוא פעל ומשם שדה, שמכתת הרגבים וכותשם עד שתעשה שדה ראויה לזריעה.
ואפרים עגלה מלומדה – אפרים אין לו כח כשור לעול לחרוש באדמה, כי הוא דומה כעגל המלומד לעשות מלאכה קלה, והוא כי אהבתי לדוש שהיא אוהבת לדוש בתבואה שהיא מלאכת העגל, שמרקד על התבואה ודש אותה וגם אוכל בשעת דישה, לא החרישה שאינו מלאכת העגל הרך. ר״ל שאוהב לשאת שעבוד קל כמו מה שרצה להשתעבד אל מלך מצרים שהיה עול בלתי קשה ועבודה קלה ושעם זה יאכל מטוב ארץ מצרים וירויח במסחרו שם, לא לשאת עול מלך אשור לחרוש ולעבוד בכל עבודת פרך, ואני עברתי על טוב צוארה – ואני עדיין חסתי עליה כי עברתי וראיתי את טוב צוארה השמן והענוג שאינו יכול לשאת עול כבד, והיה עדיין בדעתי שלא למסרה אל העמים שיאסרו אותה במוסרות לשתי עונותם, וחשבתי שיכניסו צוארם לעבוד עבודתי שהיא עבודה קלה ועי״כ לא ימסרו ביד אדונים קשה, וחשבתי כי ישתתפו עם מלכות יהודה ושניהם יעבדו את ה׳ ויחרשו את אדמתו אדמת הקדש, וז״ש שחשבתי ארכיב אפרים ר״ל שאצרפנו ואחברנו אל יהודה ששניהם יחרשו ויעבדו בחלקת ה׳ ביחד, והייתי מקוה כי יחרוש יהודה ישדד לו יעקב שיהודה שהוא מלומד לחרוש בעבודת ה׳ הוא יעשה החרישה שהיא עבודה הקשה, ויעקב שאינו מלומד לחרוש את האדמה הוא ישדד, שהיא העבודה שאחר החרישה שעוברים שנית על התלמים לכתש את הרגבים שהיא עבודה קלה, והיינו שיהודה יכין אדמת הנפש יחרוש אותה עד שתהיה מוכנת לקבל זריעת הצדקה והמע״ט ואחריו יבא גם יעקב שהם עשרת השבטים לגמור מעשה החרישה וההכנה. ואז.
ואפרים וגו׳ – העול שהטלתי אני עליו היה קל ושכרו בצידו, כמריצת שוורים על שבלי הדגן שאינו יגיע גדול והבהמה אוכלת מהן.
אוהבתי – כמו מקימי משפילי ביו״ד נוספת.
ואני עברתי וגו׳ – ע״ד ופסח ה׳ על הפתח (פרשת בא), בעברי על השוורים לבחור מי בהם יחרוש ע״י עול, נטיתי ממנה מפני טוב ויופי צוארה שלא יתקלקל, ונתתי עולי על אחרים; אבל עתה ארכיב כלו׳ אאסור אפרים לרכב, למחרישה שהיא כמין רכב מחמת שני אופניה.
ישדד – ישוה פני השדה בפנותו ובסקלו האבנים ממנו, וגם מלאכה זו עשוה ע״י כלי מעשה אומן.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יב) זִרְע֨וּ לָכֶ֤ם לִצְדָקָה֙ קִצְר֣וּ לְפִי⁠־חֶ֔סֶד נִ֥ירוּ לָכֶ֖ם נִ֑יר וְעֵת֙ לִדְר֣וֹשׁ אֶת⁠־יְהֹוָ֔הי״י֔ עַד⁠־יָב֕וֹא וְיֹרֶ֥ה צֶ֖דֶק לָכֶֽם׃
Sow to yourselves in righteousness, reap according to kindness. Break up your fallow ground; for it is time to seek Hashem, until He comes and rains righteousness on you.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בֵּית יִשְׂרָאֵל עֲבִידוּ לְכוֹן עוֹבָדִין טָבִין הֲלִיכוּ בְּאוֹרְחָא דְקוּשְׁטָא קַיִימוּ לְכוֹן אוּלְפַן אוֹרַיְתָא הָא בְּכָל עִדַן נְבִיַיָא אָמְרִין לְכוֹן תְּבוּ לִדְחַלְתָּא דַייָ כְּעַן יִתְגְלֵי וְיַיְתֵי זַכְוָן לְכוֹן.
זרעו לכם לצדקה – אבל אתם חרשת׳ רשע וגו׳ לפיכך וקאם שאון בעמך (הושע י׳:י״ד).
נירו לכם ניר – עסקו בתורה ומשם תלמדו ללכת בדרך טובה להתגבר על יצר הרע כזה שהוא נר את השדה להפוך שרשי העשבים המכחישים בתבואה מימות החמה כמה ימים לפני הזרע ועת תקבעו לדרוש את י״י לתלמוד תורה.
עד יבא ויורה צדק לכם – כשתהיו יגעי׳ בה הוא יבין אתכם להודיעכם צפונותיה בצדק.
דבר אחר: נירו לכם ניר עשו מעשים טובים קודם שיבא עליכם הלחץ וזה יגרום לכם שתתקבל תפילתכם בעת הצורך ואז יהיה עת ראוי לכם לדרוש הקדוש ברוך הוא בכל צרכיכם כי אז תשמע צעקתכם ויורה צדק לכם וימטיר צדקה לכם כמו ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).
Sow righteousness for yourselves But you have plowed wickedness etc.; therefore, a tumult shall rise in your people.
plow yourselves a plowing Engage in the Torah and from there you will learn to go on the good way, to overpower temptation, like a person who plows the field to turn over the roots of grasses which sap the strength of the grain in the summer many days prior to sowing, and you shall set aside a time to seek the Lord, i.e., for the study of the Torah.
until He comes and instructs you in righteousness When you toil in it, He will give you to understand to let you know its secrets with righteousness. Another explanation: Plow yourselves a plowing Do good deeds before oppression comes upon you, and that will cause for you that your prayer will be accepted in time of necessity, and then it will be a time fit for you to seek the Holy One, blessed he He, for all your necessities, for then your cry will be heard, and He will cast down (יוֹרֶה) charity to you; i.e., He will rain down charity to you. Comp. "He cast (יָרָה) into the sea" (Shemot 15:3).
זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד – כל זה עשיתי להם קודם שלא פשעו, ומשפשעו: כי איבדם מלך ארם וישימם כעפר לדוש (מלכים ב י״ג:ז׳). ולכך אני מזהירם עדיין ואומר להם: זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד.⁠א
והיאך תזרעו, נירו לכם ניר – פתרונו: חרשו לכם חרישת השדה ואחר כך תזרע זריעתכם, ואל תזרעו אל קוצים (ירמיהו ד׳:ג׳), שהזורע אל הקוצים ועל הברקנים אין זריעתו יוצאת. כמו כן תעשו אתם: לכתחילהב הימולו לי״י והסירו את ערלת לבבכם (ירמיהו ד׳:ד׳), ואחר כך: עת לדרוש את י״י – והוא יבוא ויורה לכם צדק.
א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״כל זה עשיתי... לפי חסד״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104חסרה מלת: ״לכתחילה״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

והוא שאומר, זרעו לכם לצדקה – וכך אמרתי להם אחר שאספתי עליהם עמים לכובשם ולהכניעם.
זרעו לכם לצדקה – כדי שתקצרו לפי חסד – הזרע. כלומר עשו לכם מעשים טובים כדי שתקבלו עליהם שכר, שאין אדם קוצר אלא לפי שזורע.
לפי חסד – לפי חסד והצדקה שתזרעו תקצרו, ולפיכך זרעו לצדקה. ואחר הזריעה מה היא צריכה, לבקש רחמים מאת הק׳ שיתן לה גשמים בעתם.
והוא שאמר: ועת לדרוש את י״י – ובעת הגשמים הזדמנו לבקש ולדרש את י״י.⁠א
עד יבוא ויורה – גשמי צדקה לכם. כל זה אמרתי לכם וייסרתי אתכם על ידי העמים ועל פי נביאי.
א. ״ובעת הגשמים... ולדרש את י״י״ הושמט ע״י הדומות במהדורת פוזננסקי.
זרעו – ואמרתי להם זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד, כלומר עשו הטוב בעיני, והגמולא הטוב שתקחו מאתי יהיה יותר רב על מעשיכם הטובים, כמו הזורע סאה שמקוה לקצור סאתים או יותר, לפיכך אמר בזריעה צדקה ובקצירה חסד, כי החסד יתר על הצדקה.
ובדברי רז״ל גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה שנאמר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד, זורע ספק אוכל ספק אינו אוכל, קוצר ודאי אוכל (סוכה מ״ט:).
נירו לכם ניר – ואחר שתקצרו שובו לחרוש עוד ולזרוע, כלומר לא תשקוטו ממעשיכם הטובים כל ימיכם. והניר הוא החרישה. ותרג׳ לחרוש חרישו (שמואל א ח׳:י״ב) למינר ניריה. ובדברי רבותינו ז״ל (בבא בתרא ל״ו:) נרה שנה וזרעה שנה.
או פירוש נירו, משל לעורר הלבבות שיקבלו דברי תוכחה כמו חרישת השדה לקבל הזרע.
ונירו – ציווי מבניין הפעיל, ומשפטו הנירו, ונפל ממנו ה״א הבניין כמו שהוא המנהג בציווי נחי העי״ן כמו שימו (בראשית מ״ג:ל״א), שיתו (תהלים מ״ח:י״ד).
ועת לדרוש את י״י עד יבוא ויורה צדק לכם – פירושו כתרגומו, הא בכל עידן נבייא אמרין להון תובו לדחלתא די״י כען איתגלי וייתי זכוון לכון.
והחכם ר׳ אברהם בן עזרא פירש ועת תדרשו הש״ם, לרוות הזרע אז יבוא מלקוש ויורה צדק לכם, כמו יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד).
ויש מפרשים אם תדרשו את י״י לדעת תורתו ומצוותיו, הוא יבא ויורה אתכם צדק, על דרך בא ליטהר מסייעין אותו (עבודה זרה נ״ה.).
ואדוני אבי ז״ל כתב וקצרו לפי חסד, כל מה שתקצרו בעולם הזה חסד יהיה עד יבאב לעולם הבא ויורה לכם הקרן, כמו שאמרו ז״ל (משנה פאה א׳:א׳) שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא.
א. ״והגמול״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71: ״הגמול״.
ב. ״עד יבא״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71: ״עדי עד״.
לכן אני מוכיח לכם היום טרם גלותכם, שתזרעו לכם לצדקה. וכבר הודעתי כי דרך הנביאים לומר כל לשון עבודת שדות גם לרעה גם לטוב.
לפי חסד – בלשון הפילוסופים. וגם הפליג לומר לפי על הקצירה, כטעם: לפי חרב (יהושע ו׳:כ״א).
עד יבוא – אינו הגבלת זמן, כמו עד כי יבא שילה (בראשית מ״ט:י׳). וכל זה תכלית הפלגת ענין כמו שיאמרו החכמים: עד שיהיו כך וכך, כלומר דרשו השם והתפללו לו עד שיבא הוא ית׳ אליכם, כטעם: אבוא אליך וברכתיך (שמות כ׳:כ׳).
ואחר שהנביא יעד על בני אפרים כל זה אמר להם דרך עצה זרעו לכם לצדקה כלומר חרשו וזרעו מעשיכם כפי הצדק והמשפט התורני ואז תקצרו השכר לפי החסד האלהי כשתעשו אתם לכם הישר לדרוש את ה׳ שיציל אתכם ויתן את אויביכם לפניכם לחרב, והוא אומרו ועת לדרוש את ה׳ עד יבא ויורה צדק לכם שהוא רמז לתשועתו על דרך אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף, והראב״ע פירש וקצרו הגמול נירו להסיר הקוצים ולסקל הנתיב ועת תדרשו את ה׳ לרבות הזרע אז יבא מלקוש ויורה צדק לכם ע״כ:
לפי – לשיעור.
נירו – ענין חרישה כמו ניר ראשים (משלי י״ג:כ״ג).
ויורה – ענין השלכה כמו ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).
זרעו לכם לצדקה – לטובתכם זרעו את הצדקה למען תקצרו תבואתה לפי החסד שאני עושה ר״ל עשו צדקה ותקבלו גמול בחסדי כי גמול מעשה הטוב גם הוא לחסד תחשב וכמ״ש מי הקדימני ואשלם (איוב מ״א:ג׳).
נירו לכם ניר – ר״ל הסירו מלבבכם דעות נפסדות וכוזבות כמו שהחורש יחרוש שדהו להמית שרשי העשבים הרעים לבל יכחישו את הזרע הנזרע.
ועת לדרוש – וקבעו עתים לדרוש את ה׳ לא באקראי.
עד יבא – ר״ל כן עשו עד אשר יבא המקום ב״ה וישליך לכם צדק מן השמים כי לא יקופח שכרכם.
לצדקה – הם מצות שבין אדם למקום (ישעיהו א׳ כ״ז).
לפי חסד – הוא יותר מן המגיע כפי הדין שזה נקרא אמת.
נירו – חופר בעומק להסיר הקוצים (ירמיהו ד׳ ג׳), ומלת לכם ר״ל בעומק נפשכם ובעצמכם.
ויורה – מענין יורה ומלקוש, ימטיר צדק.
זרעו לכם לצדקה – אז תזרעו צדקה ומע״ט במצות שבין אדם למקום, תקצרו לפי חסד – כמו שמן זריעת גרעין אחד יקצרו אלומות, כן השכר שיקבלו יהיה לפי חסדי ה׳ יותר מן הגמול הראוי לפי האמת והמשפט רק חסד שאין לו קצבה ומדה, והוסיף לאמר נירו לכם ניר – הניר הוא מה שחופרים בעומק האדמה להסיר הקוצים המשחיתים את התבואה, כן תחפרו בעומק הנפש להסיר התאוות והציורים הרעים והאמונות הכוזבות המשחיתים זרע הצדקה והמע״ט.
ועת לדרוש את ה׳ ואחר שיכינו החרישה והזריעה יבא העת של הגשם שאז צריך לדרוש את ה׳ ולבקש פניו שיתן גשם יורה ומלקוש בעתו, ר״ל שיבקשו מאתו שפע שמיימית ועזר אלהי ממעל, עד יבוא ויורה עד שיבא אליכם ויתן המורה שהוא הגשם והיורה, ומפרש מה יהיה המורה שיתן צדק יורה לכם – הצדק שישלח לכם הוא יהיה המורה והגשם שיתן, ובאר שאין כוונתו על האדמה כפשוטו רק שיורה לכם על אדמת נפשכם, ישביע נפשכם הצמאה במטרות עזו ושפע קדשו, כענין שאמרו הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק.
ניר – ישר הולך.
צדק – מה שיצדק ויהיה לכם לתועלת.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) חֲרַשְׁתֶּם⁠־רֶ֛שַׁע עַוְלָ֥תָה קְצַרְתֶּ֖ם אֲכַלְתֶּ֣ם פְּרִי⁠־כָ֑חַשׁ כִּי⁠־בָטַ֥חְתָּ בְדַרְכְּךָ֖ בְּרֹ֥ב גִּבּוֹרֶֽיךָ׃
You have plowed wickedness. You have reaped iniquity. You have eaten the fruit of lies, for you trusted in your way, in the multitude of your mighty men.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אִתְעַשַׁתְתּוּן לְכוֹן אוֹנָס רֶשַׁע עֲבַדְתּוּן אִתְקַבֵּלְתּוּן תּוּשְׁלְמַת עוֹבָדֵיכוֹן אֲרֵי אִתְרַחַצְתָּא בְּאוּרְחָתָךְ בִּסְגֵי גִבָּרָךְ.
אכלתם פרי כחש – איתקבלתון תושלמת עובדיכון.
you have eaten fruit of lies You have received the retribution for your deeds.
חרשתם רשעא עולתה קצרתם – אתם לאב
בדרכיךג ברוב גיבוריך – אתה בטחת להינצל ברוב גיבוריך מפני סנחריב מלך אשור, לא תינצל לפניהם.
א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״רע״.
ב. כך בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994, פירנצה II.24, פירנצה III.8, וצ״ע בנוסח.
ג. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״בדרכך״.
חרשתם. וכל זה עשיתם, שלא סבלתם עולי, כי בטחתם בגיבוריכם; ובעבור זה:
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

ואתם לא נתיסרתם לי, אלא חרשתם – כדי לזרוע רשע.
עולתה קצרתם – ולפי מעשיכם נשתלמתם.
אכלתם פרי כחש – פרי גרוע. כענין כחש מעשה זית (חבקוק ג׳:י״ז).
כי בטחת בדרכך – המצלחת לשעבר,
ברב גבוריך – שהיו לך לשעבר, וסבור היית כי מקרה הוא היה לך {ל}⁠גבוריך ליפול ביד העמים שאספתי עליך, ולא על חטאתיך לקית.
חרשתם – פי׳ חרשתם וזרעתם, כי אחר החרישה הזריעה, ושניהם משל למעשה כמו שפירשנו (הושע י׳:י״א). אמר אתם עשיתם הפך מה שצויתי לכם זרעו לכם לצדקה (הושע י׳:י״ב) ואתם חרשתם רשע, לפיכך קצרתם אכלתם פרי כחש, והקצירה משל לגמול. ופי׳ פרי כחש, פרי הכחש שכחשתם בי. או פירוש פרי כחש, פרי שמכחש במקוים אותוא, כמו שאמר ותירוש יכחש בה (הושע ט׳:ב׳).
כי בטחת בדרכיך ברוב גיבוריך – בטחת בדרכך שהיית הולך בה, והוא דרך הרשע והאמונה הרעה. ובטחת גם כן ברוב הגיבורים שהיו לך מעמך או ממצרים שהיו מבקשים עזר מהם, ושמת בשר זרועך ולא בטחת בי, לפיכך נכשלת. וכ״ף הנוכח לנוכח הושע בן אלה שחרב שומרון וגלו השבטים בימיו.
א. היינו בְּמְקַוִים אותו, וכמו שפי׳ ותירוש יכחש בה, ״כאלו יכחש בהם כי מה שיקוו ממנו לא ימצאו״.
חרשתם רשע – שב לענינו.
ואמר הנביא אבל אתם לא תעשו כן כי אני ידעתי את יצרכם שתמיד חרשתם רשע ולכן עולתה קצרתם כי הקצירה בהכרח תהיה ממין הזריעה, וזה כולו משל לרוע מעשיהם, וכן אכלתם פרי כחש כי הדברים סמוכים זה לזה החרישה לקצירה והקצירה למאכל וכחש הוא על דרך ותירוש יכחש בם (לעיל ט, ב) או הוא כמו אלה וכחש (לעיל ד, ב), והיה זה לך אפרים לפי שבטחת בדרכך שהיית הולך למצרים ולאשור וברוב גבוריך.
עולתה – מלשון עולה.
כחש – שקר.
חרשתם רשע – ר״ל הנה לא כן עשיתם כי חרשתם רשע וגו׳ ר״ל חשבתם לעשות רשע וכן עשיתם אותה וככה היה הגמול.
פרי כחש – גמול מעשה השקר.
בדרכך – במה שהיית הולך למצרים ולאשור לבקש עזרה הנה בזה בטחת ברוב גבוריך ולזה לא חששת על אזהרותי.
פרי כחש – הוא פרי הכפירה והמינות, שע״י כחשם בה׳ בטחו בדרכם ויאמרו לא תבוא עלינו רעה.
חרשתם – אבל אתם חרשתם רשע – ולכן קצרתם עולתה, ואכלתם פרי כחש – היינו שאכלתם הפירות של הכחש והכפירה שכחשתם בה׳, וזה בא יען כי בטחת בדרכך וברוב גבוריך וחשבת שתנצל ע״י עצה וגבורה למלחמה.
חרשתם – יעצתם להרע.
קצרתם – הוצאתם מחשבתכם מן הכח אל הפעל.
אכלתם – נהניתם מרוע מעשיכם, ולא דאגתם פן תנוצחו במלחמה כי בטחתם על גבורי חילכם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וְקָ֣אם שָׁאוֹן֮ בְּעַמֶּ֒ךָ֒ וְכׇל⁠־מִבְצָרֶ֣יךָ יוּשַּׁ֔ד כְּשֹׁ֧ד שַֽׁלְמַ֛ן בֵּ֥ית אַֽרְבֵ֖אל בְּי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה אֵ֥ם עַל⁠־בָּנִ֖ים רֻטָּֽשָׁה׃
Therefore a battle roar will arise among your people, and all your fortresses will be destroyed, as Shalman destroyed Beth Arbel on the day of battle. The mother was dashed in pieces with her children.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיקוּם אִתְרְגוּשָׁא בְּעַמָךְ וְכָל כְּרַכָּךְ יִתְבַּזְזוּן כְּבִזַת שְׁלָמָא כִּכְמָנָא בְּיוֹמָא דִקְרָבָא אֵם עַל בְּנִין קְטִילַת.
וקאם שאון – קול ענות נוסו נוסו.
כשד שלמן בית ארבאל – כבוזזים הבאים על עם יושב בשלום פתאום על יד מארב שלא נזהרו בם לברוח מפניהם ושודדים את הכל.
בית ארבאל – יונתן תרגמו בית מארב ואל״ף ולמ״ד יתירה בו כמו יזרעאל שאינו שם עיר כגון יענו את יזרעאל (הושע ב׳:כ״ד) וקראו בלשון שם עיר אף כאן קרא אותו כמין שם עיר וכן חיברו מנחם אבל דונש פותרו שם מקום.
רוטשה – נבקעה וכן נערים תרטשנה (ישעיהו י״ג:י״ח) ועולליהם ירוטשו (ישעיהו י״ג:ט״ז).
לשון אחר: רוטשה – עזובה כמו נוטשה.
And a tumult shall rise in your peoples i.e., a voice shouting, "Flee! Flee!⁠"
as the plunder of a peaceful people by an ambush Like plunderers who come upon a tranquil people suddenly with an ambush, for they did not beware of them to flee from before them, and they plunder everything.
an ambush Heb. בֵּית אַרְבֵּאל. Jonathan renders: a place of ambush (בֵּית מַאֲרָב), and the "aleph" "lammed" are superfluous. Comp. יִזְרְעֶאל, which is not the name of a city, e.g., "And they shall answer Jezreel" (Hoshea 2:24), and he called it with the expression of a name. Here, too, he called it as a sort of name. In this manner, Menahem (Machbereth Menahem p. 34) classified it, but Dunash (Teshuvoth Dunash p. 49) interprets it as a placename.
was dashed to pieces Heb. רֻטָּשָׁה, split. Comp. "shall dash (תְּרַטַשְנָא) youths" (Yeshayahu 13:18); "and their babes shall be dashed (יְרֻטָשׁוּ)" (ibid. v. 16). Another explanation of רֻטָּשָׁה is "abandoned,⁠" like נֻטָּשָׁה.
וקאם שאון בעמיך וכל מבצריך יושד כשוד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה – אתה יושב לבטח ואין אתה מתיירא משום חיל שיבוא עליך, עתה יקום שאון עמים רביםא בעמיך, וכל מבצריך ישודדוב אותם אויבים.
כשוד – שבא לאדם שיושב לבטח בשלום ואין נזהר מן החיילות הבאין עליו, כאותו שוד יבוא לך כשתשוב לבטח ולשלום ולא תיזהר מן החרב שבבית, יבואו האויביםג ויתפשו אותם.
פתר דונש: בית ארבאל – שהוא לשון ארב כי ׳אל׳ד נופל מן התיבה. וכן מתיבתה יזרעאל נופל ׳אל׳ מן התיבה, שהוא לשון זרע, ויגיד עליו ריעו שאמר: וזרעתיה לי בארץ (הושע ב׳:כ״ה). ותרגום ארבאל – בכמנא.
א. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״רבים עמים״.
ב. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994: ״יושדדו״.
ג. כן בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24: ״האורבים״.
ד. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״לשון ארבאל כי אל בו״.
ה. כן בכ״י לוצקי 777, פירנצה II.24, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104: ״מתיבות״.
(יד-טו) א{וקם} שאון בעמיך – פת׳: ודבר זה גרם לך שקם שאון בעמיך, פת׳: עוון זה גרם שקמו עליכם האומות.
שאון – זהו שהאומות קמים על ישר׳, וכן הוא אומ׳: ושאון לאומים כשאון מים כבירים (ישעיהו י״ז:י״ב).
וכל מבצריך {יושד} כשוד שלמן בית ארבל ביום מלחמה – פת׳: כאדם שיושב בביתו בשלום לבטח ואורבים לו וקמים עליו ונלחמים בו, ככה יעשה להם הקב״ה לאנשים היושבים בביתאל, כמו שמפרש: ככה עשה לכם ביתאל.
מפני רעת רעתכם – פת׳: מפני דבר אחד שהוא רע מכל רעתכם, אילו {עגלים ש}⁠בביתאל, ובשרןב שעבירה זו היתה רעהג מכל העבירות שהיו בידם.
מפני רעת רעתכם – פו׳ ?????? פייְט דְוֹושְטְרְא פוֹר פַייְט בל׳.
א. מהדורה זו מבוססת על כ״י פיאבה די צנטו 1. כתב היד מתחיל בהושע י׳:י״ד-ט״ו.
ב. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״ושברן״.
ג. כן כנראה צ״ל. בכ״י: ״רעם״.
{וכל מבצריך יושד –} כל חוזק מבצריך. (ערוגת הבושם חלק א׳ עמ׳ 119-120 בשם ״אך רשב״ם פירש״)
וקאם. כשד שלמן, אולי הוא שלמנאצר. בבית ארבאל – שם מקום, רטשה שם [דבר] אם על בנים. ולהיותו מגז׳ אורב, אין טעם לו.
וקאם שאון בעמיך – פי׳: לפי שחרשו רשע וקצרו עוולה יקום שאון בעמיו, וכל מבצריו יושד, כמו שבזז שלמנאסר בית ארבאל – שם מקום – ביום מלחמה.
ודע כי יקום שאון בעמך – וברב גבוריך,
וכל מבצריך – שאתה בוטח בהן,
יושד כשד – עם השרוי בשלום שאינו נזהר על יד צופה לישמר מאויביו, ופתאום יבא השודד עליו וישחית הכל.
שאם על בנים רטשה – שפתאום בא ומכה אם על בנים יחד.
בית ארבאל – מקום עומק ובקעה הוא, שפתאם אדם בא עליהם ואינם מרגישים. והרי בית ארבאל כמו עמק עכור ועמק יזרעאל שפרשתי למעלה (הושע א׳:ה׳).
וקאם שאון בעמך – מפני רעתך יקוםא שאון בעמך, שיבאו עליהם גוים להחריבם.
וקאם – כתיב באל״ף והוא מקום עי״ן הפועל.
שאון – כמו ושאון לאומים כשאון מים כבירים (ישעיהו י״ז:י״ב), עניין המון העם.
בעמיך – כתיב ביו״ד, והוא לשון רבים, ר״ל על השבטים.
וכל מבצריך יושד – כל המבצרים שאתה בוטחב בהם, יושד כל אחד מהם על יד השודד שיבא עליהם.
יושד – מבניין הפעל מפעלי הכפל. והדגש מורה על חסרון הכפל, וכתוב בוי״ו עם הדגש.
כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה – שלמן, אויב ידוע היה באותן הימים שמו שלמן, ובא על בית ארבאל פתאם ושדדו והפיל האם על הבנים ולא השאיר פליטה. וארבאל הוא שֵם אדם גדול היה בימיהם.
ויונתן תרגם: ויקום איתרגושא בעמך וכל כרכך יתבזון כבזת שלמא בכמנא ביומא דקרבא אם על בנין איתקטלת. תרגם ארבאל מן וארב לו (דברים י״ט:י״א).
ואדוני אבי ז״ל פירש שלמן הוא שלמנאסר מלך אשור. בית ארבאל הוא שמרון, בית שארבג האל עליה ונתפשה בעוונה.
אם על בנים רטשה – לפי שרחמי האם על הבנים, בעת שירצו להרגם מפלת עצמה עליהם.
רטשה – כמו ועולליהם ירטשו (ישעיהו י״ג:ט״ז), ענין ההשלכה בארץ לבקעם. ורבותינו ז״ל (בבא מציעא ל״ט.) פירשוהו ענין עזיבה, כתרגום תשמטנה ונטשתה (שמות כ״ג:י״א), תרטשנה. אמרו שהיו עוזבים נשיהם ובניהם והולכים להם מפני החרב והרעבד. ואמרו רטושים מדעתם, נטושים בעל כרחם.
א. ״יקום״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71: ״יקים״.
ב. ״בוטח״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71 אינו.
ג. ״שארב״, כן הוא בכ״י אוקספורד 33. ובכ״י וטיקן 71: ״וארב״.
ד. כ״כ רש״י שם, ובכ״י פריז 206: ״אמר״ שהיו עוזבים.
וקאם שאון – המון מלך אשור, ובפרט של נבוכדנצר.
כשד שלמן – זה היה מאורע ידוע אצלם כמו כמספד הדרימון בבקעת מגדון (זכריה י״ב:י״א), וכן אמר אריסטו: למקום הריגת עתמן.
אם על בנים רטשה – זה היה באותו המאורע, וכן יהיה לישראל.
אבל באמת יהיה כולו בטחון שוא כי לא יועילך דבר בפני האויב וקאם שאון בעמך בבוא עליהם מלך אשור וכל מבצריך יושד כשוד שלמן בית ארבאל והמפרשים פירשו שלמן על שלמנאסר ואמרו שבית ארבאל הוא מקום ידוע, והרב רבי דוד קמחי אמר בשם אביו שבית ארבאל הוא שומרון, וזה בלתי מתישב לפי שהנביא עתה היה מיעד על חרבן שמרון ואיך יעיד ממנו על דבר אחר באומרו כשוד שלמן בית ארבאל, ויותר נכון הוא מה שפירש״י בבוזזים הבאים על עם היושב שלום פתאום ע״י המארב שלא נזהרו לברוח מפניהם ושודדים את הכל, וכן ת״י ארבאל מלשון מארב ויהיו האל״ף והלמ״ד יתרים כמו יזרעאל, ואולי שהיה זה המשל קדמון ביניהם מאויב ידוע באותם הימים שהיה נקרא שלמן שבא על בית ארבאל פתאום ושדדו והפיל האם על הבנים ולא השאיר פלטה כדברי הרד״ק, או שהאם בראותה הריגת בניה רטשה ומתה עליהם:
יושד – נכתב בוא״ו עם הדגש וברוב ספרים שלנו השי״ן קמוצה ורד״ק בספר מכלול דף ק״פ כתבו בפתח ואחר כך כתב ובקצת ספרים קמץ בזקף.
ארבאל – בספרים מדוייקים כ״י הבי״ת רפויה וכן הוא בדפוסים ישנים.
בשחר – בבי״ת לא בכ״ף וכן במסורת לית כוותיה ואילו בכ״ף הא איכא נמי אז יבקע כשחר אורך (ישעיהו נ״ח).
וקאם – מלשון קימה.
שאון – המיית מלחמה.
יושד – מלשון שדידה ועושק.
שלמן – שם אדם.
בית ארבאל – שם משפחה.
רטשה – ענין בקיעה כמו ועולליהם ירטשו (ישעיהו י״ג:ט״ז).
וקאם – לכן יקום בעמך קול שאון מלחמה וכל מבצריך יושד ע״י שודדי׳.
כשד וגו׳ – באותן הימי׳ היה א׳ נקר׳ שלמן ונלח׳ על בית ארבאל ושדד אותם ובקע האם סמוך לבנים לעיניהם ואמר שכמו כן יושדדו גם המה.
כשד – מקור עם כ״ף הזמן.
ושלמן – הוא שלנמסר או א׳ משרי מלך אשור, ובית ארבאל שם מקום. וי״ל שהמליץ ג״כ בשלמן שם שלום, ובשם ארבאל ענין מארב כמ״ש בפי׳.
רטשה – היא העברת צורת הפגר מרוב הפצעים.
וקאם – ובעת שקם שאון ומרד בעמיך שמרדו במלכם, עי״כ כל מבצריך יושד – שע״י המריבה שהיה ביניהם מסרו המבצרים ביד האויב כשוד שלמן בעת ששדד שלנמסר מלך אשור את בית ארבאל שם מבצר שהיה במלכות אפרים, ביום מלחמה – שאז ביום מלחמה מסרו בידו את המבצר ע״י המרידה והמריבה שהיה בינהם, (וגם קרא השוד בשם שוד שלמן כי מסרו המבצר בידו בשלום, והוא נהג עם אנשי המבצר כאילו לקחו ע״י מארב ביום מלחמה, וכאילו כבשם ביד חזקה) ואז אם על בנים רטשה והרג את כל העם כאילו כבש אותם ביד חזקה.
וקאם – בתוספת אל״ף ע״ד לשון ארמי, אלא שבלשון זה אין בו ו״ו ההיפוך והיה ראוי ויקום.
שאון – נשיאת קול לצוחה.
שלמן וגו׳ – לא נודע מכל וכל לאיזה מאורע רומז, וכל ההשערות שבאו עליו רחוקות.
על – עם בנים.
רטשה – הושלכה על האבנים עד שנתרסקו איבריה; ורטש קרוב ללטש.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳רשב״ם המשוחזראבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) כָּ֗כָה עָשָׂ֤ה לָכֶם֙ בֵּֽית⁠־אֵ֔ל מִפְּנֵ֖י רָעַ֣ת רָעַתְכֶ֑ם בַּשַּׁ֕חַר נִדְמֹ֥ה נִדְמָ֖ה מֶ֥לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל׃
So Bethel will do to you because of your great wickedness. At daybreak the king of Israel will be destroyed.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כֵּן גְרָמוּ לְכוֹן חוֹבִין דְחַבְתּוּן בְּבֵית אֵל מִן קֳדָם בִּישׁוּת עוֹבָדֵיכוֹן בְּסוֹפָא בְּהִית וְאִתְכְּנַע מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל.
ככה עשה לכם בית אל – כל הפורענות הזה גרם לכם העגל שבבית אל.
רעת רעתכם – רעת רשעכם עבירות זדונכם.
בשחר נדמה נדמה – נרדם כאילו בלילה כלומר אין בו כח.
So has Bethel done to you The calf in Bethel has brought about all this retribution upon you.
the evil of your wickedness Heb., lit. the evil of your evil. Because of the evil of your wickedness, the sins of your evil intention.
at dawn the king of Israel has been silenced Heb. נִדְמֹה נִדְמָה. He has sunk into a deep sleep as though it were night; i.e. he has no strength. Now why has all this come about? For when Israel was young, devoid of all good, I loved him.
בשחר – פתר ר׳ מנחם: שהוא לשון סוף, וכן תרגומו: בסופא. ובלשון תלמוד (איכה רבה ב׳:ט״ו): היה לוא בן תשחורת,⁠ב והוא כמו: בן זקונים (בראשית ל״ז:ג׳), וכמו: נוח לתשחורת (משנה אבות ג׳:י״ב).
ואומרג אני יוסף בר׳ד שמעון: בשחר – אינו יוצא ממשמעו, וכה פתרונו: בשחר נדמה עליך מלך ישראל – אדם אחר נדמה הוא ושותק כשהוא ישן, אבל מלך ישראל אפילו בשחר ובצהרים נדמה כאילם לפני סנחריב.
א. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777 נוספה כאן בטעות מלת ״לומר״.
ב. כן בכ״י פריס 162, פרמא 2994, וכן בר״י קרא בפירוש ב׳. בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777: ״תשחור״.
ג. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״ואמ׳⁠ ⁠⁠״.
ד. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104: ״ביר׳⁠ ⁠⁠״.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

בשחר נדמה מלך ישר׳ – שיבואו עליו שודדים פתע פתא⁠{ום ???? ש}⁠חר ויהיה נדמה מפניהם כמו: הדמיוןא תתעבדון (דניאל ב׳:ה׳). ומקרא זה מפרש מקרא שנ׳ למעלה: כשוד {שלמן בית} ארבאל ביום מלחמה (הושע י׳:י״ד). ולשון זה נדמה נופל על אדם שבאים עליו שודדים פתאום, כעניין {שנ׳: אם גנבים באו} לך אם שודדי לילה איך נדמיתה (עבדיה א׳:ה׳).
ויונתן תירגם פנים אחרות: בשחר נדמה מלך ישר׳ – {בסופא בהית} איתכנע מלכא דישר׳. ואביא ראייה לדבריו מן המשנה: הוי קל לראש ונוח לתשחורת (משנה אבות ג׳:י״ב) {ופת׳: הוי ע}⁠מל בבחרותך כדי שתנוח בזקנותך. ועוד בתלמוד (איכה רבה ב׳:ט״ו) הוא אומ׳: לאחד שהיה לו בן תשחור⁠{ת, וכמו: בן זקני}⁠ם (בראשית ל״ז:ג׳).
א. בנוסח שלנו ובר״י קרא שמואל א ב׳:ט׳: ״הדמין״.
ככה. ביתאל – ששם העגל, שהוא ככה הרע מכל רעתם, כי רוב מלכי ישראל לא סרו מחטאת ירבעם.
וטעם בשחר – כי יושרו בלילה, ובשחר יכרת מלכם.
ומי עשה לכם? החוקים שלא שמרתם, אלא עבדתם לעגל שבביתאל. בשחר נדמה נדמה כלומ׳: פתאום כמו שחר נפסק מלך ישראל, ודמיו׳ – ״נדמה שמרון״ (הושע י׳:ז׳).
ככה עשה לכם בית אל – שבטחתם בו.
מפני רעת רעתכם – כי רבה, במעשיכם הרעים ובדרככם.
בשחר – כמו בשחר שאדם ישן לו במטתו ואויב בא עליו פתאם ואין לו יד ורגל לברוח ולהיעזר,
כן נדמה – ונשתתק מלך ישראל בצהרים בבא עליו אויב. כל ביאת אויב שקורין אָשַלְט בשחר הוא.
ככה עשה לכם בית אל – כל זה גרם לכם ביתאל, כלומר העגל שעבדתם שם.
מפני רעת רעתכם – זה היה לכם מפני רעה גדולה שברעתכם, והיא עבודת העגל, ואמרכם אלה אלהיך ישראל (שמות ל״ב:ד׳).
בשחר נדמה נדמה מלך ישראל – הוא הושע בן אלה. וטעם בשחר, פירש אדוני אבי ז״ל בתחלת מלכותו בשנת שש לו שאסרו מלך אשור, ובשביעית עלה על שמרון וצר עליה (מלכים ב י״ח:ט׳) שלשה שנים ולכדה, ועוד קודם לכן מתחילת מלכותו היה עובד למלך אשור ומשיב לו מנחה שנה בשנה.
ויונתן תרגם: בסופא בהית ואיתכנע מלכא דישראל.
נדמה – עניין כריתה, כמו נדמו עמי (הושע ד׳:ו׳).
נדמה – מקור עם הנו״ן, כמו הנגלה נגליתי (שמואל א ב׳:כ״ז).
ככה – כמו: וככה תאכלו אתו (שמות י״ב:י״א), כלומר כל זה הענין היה סבה פועלת ענין בית אל המכונה בית און.
וטעם רעת רעתכם – להפלגה, כמו הבל הבלים (קהלת א׳:ב׳) קדש הקדשים (שמות כ״ו:ל״ג).
בשחר נדמה נדמה מלך ישראל – אין זה מצד דמיון מה שקדם כשחר נכון מצאו (הושע ו׳:ג׳), אבל זה מצד הסתלקו מהרה כענין דמיון קצף על פני מים (הושע י׳:ז׳). והפלגת זה המשל כי בשחר הוא עולה בגבורתו רוצה לומר שחרות האד לפני השמש וינצחהו השמש וימחהו, וכן יעשה מלך אשור למלך ישראל.
ואמר הנביא שכל זה בא בעון העגל שהיו עובדים בבית אל וזהו אומרו ככה עשה לכם בית אל מפני רעת רעתכם כי הנה קרא העגל רעת רעתכם לפי שישראל במדבר חטאו בעגל ומלכות אפרים החזיקו שנית בעגל באותו פשע עצמו לכן קראו רעת רעתכם, ואומרו בשחר נדמה נדמה מלך ישראל פירשו המפרשים נדמה נדמה מענין כריתה, והרד״ק בשם אביו כתב שנאמר זה על הושע בן אלה שבתחלת מלכותו בשנת שש לו אסרו מלך אשור ובשנה השביעית עלה שמרון וצר עליה שלש שנים וילכדה, ואפשר לפרש שהיה הצר והמצוק אליהם בלילה חשך ענן וערפל שבאור הבקר נכלה הכל ונדמה נדמה מלך ישראל כלומר שהיה ענינו דמיון ודבר שאין לו ממש ולא מציאות בפעל כי אם רעיון רוח.
בשחר – בבוקר.
נדמה – ענין כריתה ואבדון כמו ער מואב נדמה (ישעיהו ט״ו:א׳).
ככה – הדבר הזה עשה לכם בית אל מפני דעת העגל העומדת בה שהיא רעתכם אשר הורגלתם בה מאז כי עוד במדבר עשיתם את העגל.
בשחר – ר״ל בתחלת מלכות הושע בן אלה בשנת שש למלכו נכרת מלכותו בכריתה כי אז אסרו מלך אשור כמ״ש במ״ב.
רעה רעתכם – יצייר רעתם כעצם מופשט שהרע להם, ומפרש שם רעתכם שהוא הרעה שעשו בשחר שבו נדמה מלך ישראל, הרעה הזאת הרעה להם שעי״ז הלכו בגולה.
ככה עשה לכם בית אל – זאת גרם לכם בית אל שהעגל שבבית אל היה סבה לכל זה, מפני רעת רעתכם זה בא מפני הרעה שבא ע״י רעתכם, שרעתכם היא עשתה לכם רעה, שע״י מעשיכם הרעים רע לכם, במה שבשחר נדמה נדמה מלך ישראל ע״י שמרדתם במלך ונדמה ונכרת עי״ז, וגם שנדמה בשחר, כי עם מה שנדמה המלך נדמה גם השחר, שהוא כוכב הצלחתכם, שמאז חשך אילת השחר לכם, וכ״ז היה ע״י בית אל שמשם צמח המרד ע״י שרצה להשבית את העגל שבבית אל כנ״ל.
ככה – גרם לכם עגל הזהב שעבדתם בעיר בית⁠־אל.
רעת רעתכם – ע״ד שיר השירים – רעתכם המרובה על כל רעת וכיעור כל עבודת אליל.
בשחר – או רומז לאיזה מאורע לא נודע לנו; או פירושו במהרה, בזמן קצר כמו שחר שלא יאריך; או ג״כ לא יגיע לצהרים, הצלחתו שהתחילה לא תאריך.
תרגום יונתןרש״יר״י קרא א׳ר״י קרא ב׳אבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הושע י – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן הושע י, ילקוט שמעוני הושע י, ר׳ משה אבן ג'יקטילה הושע י, רש"י הושע י, ר"י קרא א׳ הושע י, ר"י קרא ב׳ הושע י, רשב"ם המשוחזר הושע י, אבן עזרא א׳ הושע י – מהדורת פרופ' אוריאל סימון (כל הזכויות שמורות להוצאת אוניברסיטת בר-אילן), אבן עזרא ב׳ הושע י – מהדורת פרופ' אוריאל סימון (כל הזכויות שמורות להוצאת אוניברסיטת בר-אילן), ר"א מבלגנצי הושע י, רד"ק הושע י – מהדורת הרב ישראל אברהם גרינבוים על פי כתב יד וטיקן 71 וכתבי יד נוספים, ברשותו האדיבה, ר"י אבן כספי הושע י, אברבנאל הושע י, מנחת שי הושע י, מצודת ציון הושע י, מצודת דוד הושע י, אדרת אליהו לגר"א הושע י, מלבי"ם ביאור המילות הושע י, מלבי"ם ביאור הענין הושע י, הואיל משה הושע י

Hoshea 10, Targum Yonatan Hoshea 10, Yalkut Shimoni Hoshea 10, R. Moshe ibn Chiquitilla Hoshea 10, Rashi Hoshea 10 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara First Commentary Hoshea 10, R. Yosef Kara Second Commentary Hoshea 10, Rashbam Reconstructed Hoshea 10, Ibn Ezra First Commentary Hoshea 10, Ibn Ezra Second Commentary Hoshea 10, R. Eliezer of Beaugency Hoshea 10, Radak Hoshea 10, R. Yosef ibn Kaspi Hoshea 10, Abarbanel Hoshea 10, Minchat Shai Hoshea 10, Metzudat Zion Hoshea 10, Metzudat David Hoshea 10, Vilna Gaon (GR"A) Hoshea 10, Malbim Beur HaMilot Hoshea 10, Malbim Beur HaInyan Hoshea 10, Hoil Moshe Hoshea 10

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×