It happened when Jerusalem was taken, in the ninth year of Zedekiah king of Judah, in the tenth month, came Nebuchadnezzar king of Babylon and all his army against Jerusalem, and besieged it;
והיה כאשר נלכדה ירושלם וכו׳ עד סוף הנבואה. לא בא הכ׳ כאן לספר ולהודיע איך הי׳ חרבן ירושלם ואבוד המלך צדקי׳ ועמו כי זה כבר כתבו ירמי׳ עצמו בסוף ספר מלכי׳ וגם בסוף הספר הזה נכתב פעם אחרת ואין צורך לשנותו כאן, גם שלא נזכר במקום הזה בשלמות כמו שזכרתי בשאלות, אבל באו הכתובים האלה להודיע אחרי שנכתבו הנבואות אשר ניבא ירמי׳ על לכידת ירושלם ועל המלך צדקי׳ ועל עמו שכולם נתקיימו ושכאשר פתר להם כן הי׳ אם בלכידת הבבליים את ירושלם כי הנה בשנה התשיעית לצדקיהו בחדש העשירי שהוא טבת בא נבוכדנצר וכל חילו על ירושלם ויצרו עליה כמו שנבא ירמי׳, ועם היות שלא בא נבוכדנצר שמה אלא נבוזראדן רב טבחים לפי שבא בשם מלך בבל ומצותו אמר הכ׳ שבא המלך, וגם כדי להיות נבואת ירמי׳ שניבא בהם על ירושלם.
בשנה התשעית – בס״ס חסר יו״ד קדמאה ובספרי אחריני מלא דמלא וליכא למיפשט ממסורת דנשא התם לא איירי אלא במלת התשיעי כדחשיב להו ואזיל ומה שכתוב שם וסימנם ויהי בשנה התשעית ליהויקים טעות הוא ור״ל ויהי בשנה החמשית ליהויקים וגו׳ בחדש התשיעי למעלה בסימן ל״ו.
ויצורו – סבבו עליה להצר לה.
בחדש העשירי עקר הספור בא לקמן סי׳ נ״ב ופה ר״ל שנבואת ירמיה נתקיימה, ורי״א פי׳ שהגם שהבקעה העיר בתמוז לא נכנסו עד ז׳ אב שכל החדש היו היהודים נלחמים עליה עד שלחצם הרעב,
ובשנה האחת עשר למלכות צדקיהו בחדש הרביעי שהוא תמוז הבקעה העיר כי לפי שלא הי׳ לחם בעיר עם הארץ לא מיחו ביד הכשדים כשנתקרבו לבקע החומה מפני זלעפות רעב, והנה אמרו חז״ל (תענית כו, א - ב) שבי״ז בתמוז הבקעה העיר והוא א׳ מהחמש׳ הדברים שארעו באותו יום, האמנם נאמר כאן שהבקע׳ העיר בתשעה לחדש לענין המעשה והוא בתשע׳ לחדש הבקעה העיר מעצמה.
בעשתי עשרה – עיין מ״ש ביחזקאל ריש סימן כ״י.
הבקעה – מלשון בקיעה ופתיחה.
הבקעה העיר – חיל נ״נ בקעו חומתה כאלו נעשית מעצמה כי אנשי ירושלים היו חלושים ברעב ולא עמדו למולם לעכב על ידם.
בתשעה לחדש (ולא היה לחם לע״ה ותבקע העיר, שם) ר״ל שע״י הרעב נבקעו העם לצאת אל מלך בבל, ועי״כ
that all the princes of the king of Babylon came in, and sat in the middle gate, Nergal Sharezer, Samgarnebo, Sarsechim, Rabsaris, Nergal Sharezer, Rabmag, with all the rest of the princes of the king of Babylon.
ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך – א״ר יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחאי מקום שמחתכין בו הלכות, אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי באתרא דמרא תלא ביה זייניה רעיא קולתיה תליא. ואת עיני צדקיהו עור (כתוב ברמז רנ״ג).
ויבאו כל שרי מלך בבל וישבו בשער התוך וגו׳ – מגיד שנתקיימה כאן נבואה עליונה ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלים וגו׳ (ירמיהו א׳:ט״ו).
בשער התוך – בתרעא מציעתא שער העזרה שער ניקנור המזרחי והוא בין שער עזרת נשים ובין שער ההיכל
ורבותינו אמרו: שער התוך שער שמחתכין בו הלכות עליהם הוא אומר מקום המשפט שמה הרשע (קהלת ג׳:ט״ז).
And all the officers of the king of Babylon came and sat in the middle gate, etc. [This] tells [us] that here the above prophecy, "And they will come and place, each one his throne at the entrance of the gates of Jerusalem, etc." (1:15) was fulfilled.
in the middle gate Heb. בשער התוך. Jonathan renders: in the middle gate, the gate of the Temple court, the Nicanor Gate, the Eastern Gate, and it is between the gate of the Women's Court and the gate of the Temple proper. And our Rabbis (Sanh. 103a) said: The gate where the halakhot were decided (מחתכים). Concerning them, Scripture says. "The place of judgment there is wickedness" (Kohelet 3:16).
וישבו בשער התוך – שער שהיה בין שני שערים או פי׳ שער החומה התיכונה ורז״ל פירשו שהוא שער בעזרה והיה מזרחי ושבעה שמות נקראו לו ונקרא שער התוך שהיה בין שני שערים והנכון שהיה משערי ירושלים שנאמר ויבאו וישבו בכניסתם בעיר אחר שהבקעה העיר ישבו בשער התוך וזהו שנבא ירמיהו ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם (ירמיהו א׳:ט״ו).
נרגל – מלה חדא.
שראצר – מלה חדא.
סמגרנבו – מלה חדא. ויש ספרים שכתוב סמגר נבו תרתין מלין מקף ביניהם. ויש ספרים נבו בשורק.
שרסכים – מלה חדא וכתוב בשי״ן ובמ״ם.
רב סריס – תרין מלין.
רב מג – תרתין מלין ומה שזכר נרגל שראצר פעם אחרת אולי אחרים היו שמם כשמם.
ומיד באותו לילה באו שרי בבל בשער התוך והיא השער שהיה בחומה האמצעית כי שלש חומות היו בירושלם כמו שזכרתי בפירוש לספר מלכים, וזה נכתב להודיע שנתקיימה נבואת ירמיהו שניבא ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם.
נרגל וגו׳ – שמות השרים ושנים היו נקראים בשם נרגל וכן שראצר.
בשער התוך – הוא השער שהיה בחומה האמצעית כי שלש חומות היו בירושלים.
נרגל שראצר רב מג – הוא נרגל שראצר שֵנִי, והיה שר וגדול בין החרטומים וכהני האש, הנקראים בלשון פרסי מַג.
וכל שארית שרי מלך בבל – מלת שארית היא כאן שלא על הוראתה בכל המקרא, כי רחוקא הוא שמתו קצת מהם במלחמה. וכמוה מצאנו בנחמיה ז׳:ע״א: ואשר נתנו שארית העם. ולפי עקר הלשון היה לו לומר: וכל יתר. ונראה שהוא על דרך לשון ארמית, כי כן כאן תרגם יונתן: וכל שאר, וכן בעזרא (ד׳:י׳): ושאר אמיא, ושאר עבר נהרא, כי אין בלשון ארמית שרש יתר.
א. כן בדפוס ראשון. בכ״י שוקן: החוק.
ויבואו כל שרי בבל ונכנסו לפנים מן החומה.
נרגל – וכל יתר השמות הבאים אחריו עד רב סריס הם שם אדם אחד, ומנרגל עד רב מג הם שם אדם אחר; האחד רב הסריסים, והאחר רב החרטומים Magi; ומקור תיבה זו הנהוגה כיום בכל לשונותינו הוא מלשון פרסי.
It happened that, when Zedekiah the king of Judah and all the men of war saw them, then they fled, and went forth out of the city by night, by the way of the king's garden, through the gate between the two walls; and he went out toward the Arabah.
דרך גן המלך – מער׳ היתה לו מביתו עד ערבות ירחו ויצא לילך דרך המערה מה עשה הקב״ה לקיים ופרשתי את רשתי עליו (יחזקאל י״ב:י״ג) זימן צבי לפני הכשדים מהלך על גג המערה חוץ לעיר ורצו אחריו לתפשו והוא רץ עד פתח המערה וראו את צדקיהו יוצא מן המערה.
by way of the king's garden He had a cave from his house to the plains of Jericho, and he went out at night by way of the cave. What did the Holy One, blessed be He, do to fulfill "And I will spread My net over him" (Yechezkel 12:13)? He prepared a deer before the Chaldeans walking on the roof the cave outside the city, and they ran after it to seize it, and it ran up to the entrance of the cave, and they saw Zedekiah going out of the cave.
דרך גן המלך – דרשו בו כי מערה אחת היתה מביתו עד ערבות יריחו ודרך המערה ברח שלא ראו אותו וזימן הקדוש ברוך הוא צבי אחד וראוהו חיל כשדים ורדפו אחריו והצבי הלך אל המערה והם אחריו כשהיו על פתח המערה ראו צדקיהו יוצא מן המערה ולקחו אותו.
ואז ברח צדקיהו וכל אנשי המלחמה מן העיר.
הערבה – כמו מדבר.
דרך גן המלך – בדרך שאצל גן המלך בשער העומד בין שתי החומות.
דרך הערבה – בדרך ההולך אל ערבות יריחו.
ויהי כאשר ראם (וזה היא הבקעת העיר שנזכר במלכים ולקמן שהיה בקיעה שנית בלילה דרך שער בין החומתים).
ויצא – צדקיהו שהוא העיקר.
דרך הערבה – שבו היו הולכים כשדעתם לצאת למדבר ארץ ערב, או שהיה מביא למקום בלי בתים או שדות וכרמים כמו מדברות ארץ ערב.
But the army of the Chaldeans pursued after them, and overtook Zedekiah in the plains of Jericho. And when they had taken him, they brought him up to Nebuchadnezzar king of Babylon to Riblah in the land of Hamath; and he gave judgment on him.
he called him to account Why did you transgress the oath?
וידבר אתו משפטים – מה לעשות באיש שנשבע באלהים שלא למרוד במלך ומרד.
ויעלהו אל נבוכדנצר רבלתה – והלא בא נבוכדנצר ירושלם אלא שארכו ימי המצור והלך לו נבוכדנצר.
וידבר אתו משפטים – על שמרד בו והפר בריתו ועבר על שבועת י״י אשר השביעו באלהים.
ורדפו הכשדיים אחריהם והשיגום והוליכו אותם רבלתה לפני נבוכדנצר וידבר אתו נבוכדנצר משפטים רוצה לומר שהוכיחו על אשר מרד בו ושעבר על שבועתו שהשביעו עליו באלהים, וכל זה לקיים מה שניבא ירמיהו עליו לאמר ואתה לא תמלט מידם ושעיניו יראו את נבוכדנצר ופיו ידבר עם פיו.
בערבות ירחו – בספרים מדוייקים הרי״ש בצירי ויש ספרים בחירק וצ״ע ממסורת דסוף מלכים.
ויקחו אותו – במקצת מדוייקים מלא וא״ו ויש מהם שבתחלה נכתב חסר ואחרי כן הגיהו והוסיפו וא״ו.
ויעלהו אל נבוכדראצר – כן כתיב ברי״ש במקצת ספרים מדוייקים ודפוסים ישנים ועיין מ״ש לעיל בסימן ל״ד.
משפטים – ענין ויכוח.
וירדפו – אמרו רז״ל ברח דרך מער׳ ההולכת עד ערבות יריחו ונזדמן צבי הולך ממעל על המערה ורדפו הכשדים אחר הצבי ובבואם לפתח המערה מצאו את המלך יוצא ותפשוהו.
את צדקיהו – אותו לבד כי כל חילו נפוצו מעליו כמ״ש בסוף הספר ובמ״ב.
רבלתה – כי בהאריך ימי המצור הלך נ״נ לרבלה.
משפטים – התווכח עמו על מה שמרד בו ועבר על שבועתו כמו שכתוב בדברי הימים.
רבלתה בארץ חמת – חמת היא ממלכה בגבול צפוני של ארץ ישראל בין הים ובין דמשק. ונראה כי נבוכדנאצר קבע quartier général שלו בעיר רבלה בארץ חמת.
וידבר אתו משפטים – על שמרד בו אחר שהוא המליך אותו, וצדקיהו נשבע לו, עיין יחזקאל י״ז:ט״ו.
וידבר וגו׳ – כמלך השופט עבדו המורד בו ומוכיח על פניו דרכו וגוזר דינו.
ואת כל חורי יהודה – אלו הסנהדרין על שהתירו לו את שבועתו החטא היה בעיני האלהים שהתירו השבועה.
and...all the nobles of Judah These are the Sanhedrin, because they had annulled the oath.
ואת כל חורי יהודה – קציני יהודה ושריו.
וסיפר ששחט את בני צדקיהו ואת כל שריו.
חורי – ענין שררה כמו ואריבה את החורים (נחמיה ה׳:ז׳).
חרי – או שהיו בני חורין מִשַּׁלֵּם מס למלך (והתיבה מלשון ארמית, לחפשי, ראש פרשת משפטים, מתורגם לבן חורין), או מלשון חִוָּר בלשון ארמית לבן, ומצאנוהו גם בראש מגלת אסתר חור כרפס ותכלת, ובישעיה (כ״ט:כ״ב) פניו יחורו; ושמם זה או מחמת מלבושיהם, או מחמת שהיו ניכרים מתוך אחיהם.
בנחשתים – שלשלאות של ברזל והם בלשון שנים לפי שהם לשתי הרגלים ובלשון נחשת כי מנחשת היו או מן ברזל חזק הנקרא נחושה.
לביא אתו בבלה – כמו להביא וכן מהחל התרומה לביא בית י״י (דברי הימים ב ל״א:י׳).
ואת עיניו עור אבל אסרו אותו בנחשתים שהם שלשלאות של ברזל להביא אותו בבלה, ובזה נתקיים מה שניבא לו ירמיהו שלא ימיתהו בחרב כי עם היות ששחט את בניו ושריו הנה לא שחט את צדקיהו, ואחרי ששבו הכשדיים מלרדוף אחרי צדקיהו אז הרחיבו פרץ העיר ועליו אמרו שהבקעה בי״ז בתמוז.
והנה לא סיפר הכתוב כאן מתי נכנסו הכשדיים לירושלם ולא מחרבן הבית כמו שנזכר בספר מלכים וגם בסוף הספר הזה, נראה שלא נכנסו לירושלם עם היות שהבקעה העיר עד ז׳ ימים לחדש אב לפי שכל אותו חדש היו היהודים נלחמים על פרץ העיר באופן שלא יכלו הכשדים להכנס לעיר עד אותו יום שבחולשת העם מפאת הרעב לא עצרו כח עוד ובאו הכשדיים בעיר, האמנם לא נזכר כאן הפרטיות הזה לפי שלא בא הכתוב לספר המאורע כ״א לרשום קיום הנבואה.
בנחשתים – ברוב ספרים כ״י ודפוסים ישנים קלה הנו״ן והבי״ת במאריך.
בנחושתים – בשלשלאות של נחושת.
לביא – כמו להביא.
בנחשתים – מקורו שם נחשת, ובא במספר זוגי מחמת שתי הרגלים שהיו אסורות בהם.
לביא – להביא, ואולי היה כתוב ״לָבוֹא אִתּוֹ״ (למען יבוא); וכמה קרי וכתיב בתנ״ך יו״ד במקום ו״ו ולהפך.
ולכן בלבד אמר ששרפו את בית המלך ואת בית העם ופירשו המפרשים בית כל א׳ מהעם, ויותר נכון הוא שקרא את ב״ה בית העם ולא קראו בית ה׳ לפי שכבר נסעה משם השכינה, ואת חומות ירושלם כולם נתצו והרסו לארץ.
נתצו – ענין שבירה והריסה.
ואת בית העם – ר״ל בית כ״א מגדולי העם כמ״ש בסוף הספר ובמ״ב את כל בית גדול.
ואת בית העם – ארמון שהיה נקרא כך, אולי היו נאספים בו העם למשפט או לדברים אחרים. ואמנם הנתיצה הזאת לא היתהא מיד, אלא בחדש אב ככתוב בסוף הספר. ואולי המתינו עד בוא מצות המלך שהיה ברבלה (שמיד וראזנמילר).
א. כן בכ״י שוקן ובדפוס ראשון. במהדורה קמא (כ״י קולומביה) מופיע (במקום ״ארמון... לא היתה״): ״בתי העם (רד״ק וראזנמילר) וזה לא עשו״.
ואת בית המלך – זה היה בחדש החמישי ע״י נבוזראדן (מלכים, ולקמן נ״ב).
ואת בית העם – מקום מושב הזקנים והשופטים, כמו לשכת הגזית בבית שני.
Then Nebuzaradan the captain of the guard carried away captive into Babylon the rest of the people who remained in the city, the deserters also who fell away to him, and the rest of the people who remained.
נבוזראדן – מלה חדא וכן כל נבוכדנצר ונבוכדראצר מלה חדא.
ואת יתר העם הנשארים בעיר ירושלם רוצה לומר שלא המיתו בחרב בשעת המלחמה, ואת הנופלים אשר נפלו אל הכשדים עם היות שנכנסו בידיהם והיה ראוי לחמול עליהם, ואת יתר העם הנשארים רוצה לומר בערי יהודה כולם הגלה נבוזראדן לבבל.
נבוזראדן – מלה חדא וכן כל נבוכדנצר ונבוכדראצר מלה חדא. רד״ק.
הנשארים – אשר לא נהרגו.
אשר נפלו עליו – להשלים עמו.
ואת יתר העם הנשארים – בכל ערי יהודה.
רב טבחים – שר על ההורגים במצות המלך.
בבל – הגלה לבבל.
ואת יתר העם הנשארים – ר״ל חוץ לעיר, ובמלכים ולקמן שם ואת יתר ההמון.
But Nebuzaradan the captain of the guard left of the poor of the people, who had nothing, in the land of Judah, and gave them vineyards and fields at the same time.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כרמים ויגבים – שדות לעבדם כל יגיבה לשון חפירה אפושיץ בלעז.
vineyards and fields Heb. ויגבים, fields to till. Every יגיבה is an expression of digging (a fosser in French), to dig.
כרמים ויגבים – שדות וכן נקראו עובדי השדות יוגבים לכורמים וליוגבים וכן תירגם יונתן למהוי מפלחין בחקלין ובכרמין.
והשאיר בארץ מדלת הארץ ויתן להם כרמים ויוגבים שהשדות יקראו יוגבים, ובמסכת שבת (שבת כו, א) דרשו לכרמים תאני רב יוסף אלו מלקטין אפרסמון מעין גדי עד רמתא וליוגבים אלו צודי חלזון דדוד עד חפא, הנה התבאר אם כן שלא בא הכתוב בזה אלא לבאר שנתקיימו נבואות ירמיהו אם בענין המלך והשרים וגלות העם ואם בענין העיר והבית והותרה בזה השאלה השישית.
ויגבים – כמו ויקבים כי גיכ״ק מתחלף והם הבורות שהיין נמשך ויורד בהם כמו וגם יקב חצב בי (ישעיהו ה׳:ב׳).
מאומה – כלל וכלל לא.
ויגבים – יגב כפירוש רש״י (וכן געזעניוס) ענינו חפירה, ונקרא כן כל שדה נעבד. ומזה יקב חפירה בקרקע.
אשר אין להם מאומה – כי ידע שאלה לא ימרדו בו כי הוא נתן להם כרמים וכו׳.
ויגבים – ממקור לשון ארמית ״גּוֹב״ או ״גֻבָּא״ (וגֶֽבֶא נמצא גם בישעיה ל׳:י״ד) שענינו בור או חפירה בקרקע; אם כן יוגבים חופרים בקרקע, כלומר חורשים וזורעים מיני דגן.
מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו מאומה רע – לקיים מה שהבטיחו הקב״ה. אמר י״י אם לא שריתיךא לטוב (ירמיהו ט״ו:י״א) וכתיב והיצלתיך מיד רעים (ירמיהו ט״ו:כ״א).
מאומה רע – בדגש הרי״ש שום רע בעולם לא תעשה לו שאם יהיה רע בעיניו בואו בבלה לא תביאהו שם ואם רע בעיניו השארו עם דלת העם אל תשאירהו.
כי אם כאשר ידבר – אם כתוב ולא קרי.
לכן סיפר כאן שצוה נבוכדנצר עליו את נבוזראדן קחנו ועיניך שים עליו כי משמים העירו לבבו לזה וגם היהודים שהיו בבבל מגלות יהויכין יתכן שהם הודיעו לנבוכדנצר ענין ירמיהו ונבואותיו שהיה מנבא על עלותו להחריב את ירושלם בחטאתיה כי חפצים היו גם הם בחרבנה להיותם חוץ ממנה גולים, מזה התעורר גם כן לעלות עליה כי הפעולות האלהיות ימשכו באמצעות סבות אמצעיות מביאות אליהם, ולכן צוה נבוכדנצר לנבוזראדן שהיה על ירושלם במקומו שיקח את ירמיהו ועיניו ישים עליו ולא יעשה עמו שום רעה לא מהריגה ולא מגלות ושביה אבל כאשר ידבר ירמיהו אליו כן יעשה עמו.
מאומה רע – בדגש הרי״ש רד״ק בפי׳ ומכלול דף ע״ב.
כי אם כאשר – אם כתיב ולא קרי.
קחנו – קח את ירמיהו.
ועיניך שים עליו – להשגיח בו.
כי, כאשר – כפי שידבר אליך לעשות עמו כן תעשה.
ואל תעש לו מאומה רע – ר״ל מה שרע בעיניו הגם שאתה תעשהו לטובתו לא תעשה רק ככל אשר יאמר.
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
So Nebuzaradan the captain of the guard sent, and Nebushazban, Rabsaris, and Nergal Sharezer, Rabmag, and all the chief officers of the king of Babylon;
ואמנם אמר וישלח נבוזראדן וכולי וחזר לומר וישלחו להעיד שכל אחד משרי בבל שלח בפני עצמו לבקש את ירמיהו ולחפש אחריו בכל הגולה אנה הלך, ואותם השרים היו רבי מלך בבל רוצה לומר גדולי מלכותו מלשון על כל רב ביתו (אסתר א, ח), ואחרי ששלחו לבקש כל אחד בפני עצמו על ידי אנשיו וידעו אנה הוא אז
ונבושזבן – נו״ן אחרונה זעירא והוא חד מן ג׳ נוני״ן אריכין זעירין ע״פ המסורת.
שראצר – בשי״ן שמאלית כמ״ש למעלה בזה הסימן.
רבי – ענין גדולה ושררה כמו על כל רב ביתו (אסתר א׳:ח׳).
וישלח – כ״א מהם שלח.
(יג-יד)וישלח נבוזראדן וכו׳ וישלחו – מ״ש וישלח, היינו המלך שלח את נבוזראדן וכל רבי מלך בבל, והם שלחו שלוחיהם ויקחו את ירמיה להוציאהו אל הבית, שנתנו לו בית לשבת, וגם היה חפשי וישב בתוך העם כרצונו.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
they sent, and took Jeremiah out of the court of the guard, and committed him to Gedaliah the son of Ahikam, the son of Shaphan, that he should carry him home; so he lived among the people.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
1. לפי הפירוש הזה נראה ש׳הבית״ זהה עם ״חצר-המטרה״ שבתחילת הפסוק, בעוד ש״אל הבית״, כלשון הכתוב, מכוון לביתו של גדליהו או לביתו של ירמיהו עצמו. והשווה ת״י ורד״ק. על ״אל״ במשמעות ״מן״ ראה: אותיות העניינים, ערך ׳אל׳, ושם דוגמאות אחרות.
אל גדליהו בן אחיקם – שנפל אל הכשדים ע״פ ירמיהו וכשנלכדה העיר מינהו שליט בנשארים שם.
to Gedaliah the son of Ahikam who defected to the Chaldeans in compliance with Yirmeyahu's orders, and when the city was taken, he appointed him governor over those remaining there.
להוציא{ה}ואאל הבית – שלקחו אותו מחצר המטרה ונתנוהו אל גדליה בן אחיקם להיות עמו בבית.
א. כן בנוסח שלנו. בכ״י פרמא 2994, מינכן 5: ״להוציאו״.
וישלחו ויקחו את ירמיהו – זה הפסוק הוא ספור מה עשו בסוף הענין כי קודם שנתנו אותו אל גדליהו דבר עמו נבוזראדן שמצאו בתוך הגלות אסור בזיקים כשאר הגולים שאסרום הכשדים שנכנסו בעיר והם לא היו יודעים דבר בירמיהו מה צוה עליו נבוכדנצר כי לנבוזראדן צוה ומה שאמר מחצר המטרה רוצה לומר כי משם לקחו אותו השבים כי שם היה עד יום שנלכדה ירושלם כמו שכתוב למעלה ואמר על ירמיהו שלקחו אותו השבים מחצר המטרה והוליכוהו עם שאר הגולים ונתנו אותו אל גדליהו נבוזראדן ושאר רבי המלך.
להוצאהו אל הבית – אל הבית שהיה שם גדליהו וכן עשה.
וישב בתוך העם – כמו שנאמר בסוף הענין וישב אתו בתוך העם (ירמיהו מ׳:ה׳).
וישלחו כלם יחד ויקחו את ירמיהו, ואומרו מחצר המטרה אין ענינו שמצאוהו בחצר המטרה כי הנה ברמה נמצא אסור בתוך גלות ירושלם המובלים בבלה כמו שיזכור אחר זה, אבל אמר מחצר המטרה להגיד כי ידעו ששם היה בראשונה אסור ועתה היה ברמה אסור באזיקים בתוך הגולים שהוליכוהו מחצר המטרה עם שאר הגולים לרמה ומשם לקחו נבוזראדן ודיבר לו הדברים שיזכור אחר זה, אבל הכתוב זכר מן תכלית הספור והוא אומרו ויתנו אותו אל גדליה בן אחיקם בן שפן להוציאו מן הבית רוצה לומר מתוך השבויים ולהוליכו עמו אל ביתו כי הנה גדליה בן אחיקם הפקיד מלך בבל על הנשארים בארץ יהודה ועמו ישב ירמיהו כרצונו.
להוצאהו אל הבית – מי שכתב מן הבית שגגה יצאה מלפניו.
וישלחו – לפי שארכו הדברים חזר לומר שוב וישלחו.
אל גדליהו – כי הוא נפל אל הכשדים על פי ירמיה וכשנלכדה העיר הפקידו מלך בבל על הנשארים.
להוציאהו אל הבית – להוציאו מחצר המטרה ללכת לשבת בבית.
וישב – ירמיה ישב בתוך העם כי השרים הוציאוהו מחצר המטרה.
וישלחו ויקחו וגו׳ – זה דרך כלל, ובסימן שלפנינו {ירמיהו מ׳} פרט הענין.
להוציאהו אל הבית – בית גדליה, וגדליה היה יושב במצפה.
בהיותו עצור בחצר המטרה – זכר זה בכאן להודיענו כי נתקיים דבר זה, והנה בזה פירוש שהיה זה קודם בזמן ואם הוא נכתב מאוחר בסדר.
וסיפר הכתוב שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה ובריה כי הנה בהיות ירמיהו עצור בחצר המטרה אחרי שהעלהו עבד מלך הכושי מן הבור אף על פי שהיה עת צרה בתוך החרבן באה לו הנבואה
"Go, and speak to Ebedmelech the Ethiopian, saying, 'Thus says Hashem of Hosts, the God of Israel, 'Behold, I will bring My words on this city for evil, and not for good; and they shall be accomplished before you on that day.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
והיו לפניך ביום ההוא – והיו הדברים לפניך שתראה אותם מתקיימי׳.
and they shall be before you on that day And the words shall be before you, for you shall see them fulfilled.
הנני מבי – חסר אל״ף למ״ד הפעל.
והיו לפניך ביום ההוא – דברים שגזרתי על העיר יהיו לפניך שתראה אותם כלומר שלא תפחד שימיתוך השרים טרם כבוש העיר לפי שעשית בירמיהו כנגד רצונם ואתה בעבור שבטחת בי ואתה אחד והשרים רבים ועשית כנגדם תמלט מחרב והם ימותו בחרב אף על פי שאתה מבני ביתו של צדקיהו והם שיברחו עמו ימותו בחרב ואתה תמלט ותראה כבוש העיר ותראה שיתקיימו דברי בעיר זהו שאמר והיו לפניך כלומר תראה ולא תפחד שתמות בחרב והיתה לך נפשך לשלל (ירמיהו ל״ט:י״ח).
והיה לפניך ביום ההוא – במציאותך ואתה רואה ומרגיש, וכבר זכר המורה שתוף פנים (מורה נבוכים א׳:ל״ז).
לומר לעבד מלך הכושי שחרבן העיר על כל פנים יבוא, ויהיה הרעות לפניך ביום ההוא רוצה לומר כי תראה החרב והרעב והדבר וביאת הכשדיים בירושלם בעיניך.
הנני מבי – מביא קרי והוא חד מן ט׳ מלין חסר אל״ף בלישנא ע״פ המסורה.
לעבד מלך הכושי – זהו שדבר עליו טוב לפני צדקיהו והעלהו מן הבור.
ולא לטובה – לא אביא עליהם הטובה שדברתי עליה הואיל ולא שבו אלי.
והיו לפניך – הרעות האלה תראה בעיניך.
ביום ההוא – ביום בוא הרעות.
הלוך ואמרת – לא שילך ממש, כי היה עצור, אלא זירוז. ונראה כי עבד מלך בא אליו לבקרו, ואז אמר לו הדבר הזה.
והיו לפניך – תראה דברי מתקיימים ואתה לא תִנָזֵק.
לרעה ולא לטובה – כי עד עתה היה הרעה לתכלית הטובה כדי שעי״כ ישובו וייטיב עמהם, אבל עתה נגזר גז״ד והוא רק לרעה, כי אחרי ההתראה האחרונה שהתרה ירמיה בצדקיה ולא שמע לדבריו מאז היה מוכרח שתחרב העיר בכל אופן, וכמש״ש בסוף סימן הקודם,
והיו לפניך ביום ההוא – שלא תפלט מן העיר ותראה את הרעה, ובכ״ז
הלוך וגו׳ – תכף שתוכל.
עבד מלך – שהשתדל בכל כחו להציל את ירמיה (למעלה ל״ח:י״א).
והיו לפניך – תראה בעיניך.
תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
For I will surely save you, and you shall not fall by the sword, but your life shall be for a prey to you; because you have put your trust in me,' says Hashem.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
והוא אומרו כי מלט אמלטך ובחרב לא תפול, וגם לא תלך אסור בתוך השבויים כי תהיה לך נפשך לשלל כאילו אתה שללת אותה מכף האויבים ולא תהיה נפשך שלל לאדם אחר, ויהיה כל זה לפי שבטחת בי רוצה לומר שבמה שעשית להציל את ירמיהו ממות לא יראת את השרים ובטחת בי שאצילך מידם וגם מחרב הכשדיים:
מלט אמלטך – ענין הצלה.
לשלל – ענין ביזה.
לשלל – כאלו שללת נפשך להחזיקה לעצמך.
כי בטחת בי – כי מה שדבר טוב על ירמיה לפני המלך ולא פחד מכל שרי העם אשר היו לו לאויבים היה על כי בטח בה׳.
כי מלט אמלטך ע״י השגחה יען שבטחת בי.
לשלל – עיין מה שכתבתי עליו למעלה ל״ח:א׳.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל