×
Mikraot Gedolot Tutorial
תנ״ך
פירוש
הערותNotes
E/ע
ירמיהו ל״טתנ״ך
א֣
אָ
(א) בַּשָּׁנָ֣ה הַ֠תְּשִׁעִ֠ית לְצִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֜ה בַּחֹ֣דֶשׁ הָעֲשִׂרִ֗י בָּ֠א נְבוּכַדְרֶאצַּ֨ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֤ל וְכׇל⁠־חֵילוֹ֙ אֶל⁠־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם וַיָּצֻ֖רוּ עָלֶֽיהָ׃ (ב) בְּעַשְׁתֵּֽי⁠־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ לְצִדְקִיָּ֔הוּ בַּחֹ֥דֶשׁ הָרְבִיעִ֖י בְּתִשְׁעָ֣ה לַחֹ֑דֶשׁ הׇבְקְעָ֖ה הָעִֽיר׃ (ג) וַיָּבֹ֗אוּ כֹּ֚ל שָׂרֵ֣י מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֔ל וַיֵּשְׁב֖וּ בְּשַׁ֣עַר הַתָּ֑וֶךְ נֵרְגַ֣ל שַׂ֠רְאֶ֠צֶר סַֽמְגַּר⁠־נְב֞וּ שַׂר⁠־סְכִ֣ים רַב⁠־סָרִ֗יס נֵרְגַ֤ל שַׂרְאֶ֙צֶר֙ רַב⁠־מָ֔ג וְכׇ֨ל⁠־שְׁאֵרִ֔ית שָׂרֵ֖י מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ד) וַיְהִ֡י כַּאֲשֶׁ֣ר רָ֠אָ֠ם צִדְקִיָּ֨הוּ מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָ֜ה וְכֹ֣ל׀ אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֗ה וַֽ֠יִּבְרְח֠וּ וַיֵּצְא֨וּ לַ֤יְלָה מִן⁠־הָעִיר֙ דֶּ֚רֶךְ גַּ֣ן הַמֶּ֔לֶךְ בְּשַׁ֖עַר בֵּ֣ין הַחֹמֹתָ֑יִם וַיֵּצֵ֖א דֶּ֥רֶךְ הָעֲרָבָֽה׃ (ה) וַיִּרְדְּפ֨וּ חֵיל⁠־כַּשְׂדִּ֜ים אַחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֣גוּ אֶת⁠־צִדְקִיָּ֘הוּ֮ בְּעַֽרְב֣וֹת יְרֵחוֹ֒ וַיִּקְח֣וּ אוֹת֗וֹ וַֽ֠יַּעֲלֻ֠הוּ אֶל⁠־נְבוּכַדְרֶאצַּ֧ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֛ל רִבְלָ֖תָה בְּאֶ֣רֶץ חֲמָ֑ת וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֖וֹ מִשְׁפָּטִֽים׃ (ו) וַיִּשְׁחַט֩ מֶ֨לֶךְ בָּבֶ֜ל אֶת⁠־בְּנֵ֧י צִדְקִיָּ֛הוּ בְּרִבְלָ֖ה לְעֵינָ֑יו וְאֵת֙ כׇּל⁠־חֹרֵ֣י יְהוּדָ֔ה שָׁחַ֖ט מֶ֥לֶךְ בָּבֶֽל׃ (ז) וְאֶת⁠־עֵינֵ֥י צִדְקִיָּ֖הוּ עִוֵּ֑ר וַיַּאַסְרֵ֙הוּ֙ בַּֽנְחֻשְׁתַּ֔יִם לָבִ֥יא אֹת֖וֹ בָּבֶֽלָה׃ (ח) וְאֶת⁠־בֵּ֤ית הַמֶּ֙לֶךְ֙ וְאֶת⁠־בֵּ֣ית הָעָ֔ם שָׂרְפ֥וּ הַכַּשְׂדִּ֖ים בָּאֵ֑שׁ וְאֶת⁠־חֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלַ֖͏ִם נָתָֽצוּ׃ (ט) וְאֵת֩ יֶ֨תֶר הָעָ֜ם הַנִּשְׁאָרִ֣ים בָּעִ֗יר וְאֶת⁠־הַנֹּֽפְלִים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפְל֣וּ עָלָ֔יו וְאֵ֛ת יֶ֥תֶר הָעָ֖ם הַנִּשְׁאָרִ֑ים הֶגְלָ֛ה נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב⁠־טַבָּחִ֖ים בָּבֶֽל׃ (י) וּמִן⁠־הָעָ֣ם הַדַּלִּ֗ים אֲשֶׁ֤ר אֵין⁠־לָהֶם֙ מְא֔וּמָה הִשְׁאִ֛יר נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב⁠־טַבָּחִ֖ים בְּאֶ֣רֶץ יְהוּדָ֑ה וַיִּתֵּ֥ן לָהֶ֛ם כְּרָמִ֥ים וִיגֵבִ֖ים בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (יא) וַיְצַ֛ו נְבוּכַדְרֶאצַּ֥ר מֶלֶךְ⁠־בָּבֶ֖ל עַֽל⁠־יִרְמְיָ֑הוּ בְּיַ֛ד נְבוּזַרְאֲדָ֥ן רַב⁠־טַבָּחִ֖ים לֵאמֹֽר׃ (יב) קָחֶ֗נּוּ וְעֵינֶ֙יךָ֙ שִׂ֣ים עָלָ֔יו וְאַל⁠־תַּ֥עַשׂ ל֖וֹ מְא֣וּמָה רָּ֑ע כִּ֗י (אם) כַּֽאֲשֶׁר֙ יְדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ כֵּ֖ן עֲשֵׂ֥ה עִמּֽוֹ׃ (יג) וַיִּשְׁלַ֞ח נְבוּזַרְאֲדָ֣ן רַב⁠־טַבָּחִ֗ים וּנְבֽוּשַׁזְבָּן֙א רַב⁠־סָרִ֔יס וְנֵרְגַ֥ל שַׂרְאֶ֖צֶר רַב⁠־מָ֑ג וְכֹ֖ל רַבֵּ֥י מֶלֶךְ⁠־בָּבֶֽל׃ (יד) וַיִּשְׁלְחוּ֩ וַיִּקְח֨וּ אֶֽת⁠־יִרְמְיָ֜הוּ מֵחֲצַ֣ר הַמַּטָּרָ֗ה וַיִּתְּנ֤וּ אֹתוֹ֙ אֶל⁠־גְּדַלְיָ֙הוּ֙ בֶּן⁠־אֲחִיקָ֣ם בֶּן⁠־שָׁפָ֔ן לְהוֹצִאֵ֖הוּ אֶל⁠־הַבָּ֑יִת וַיֵּ֖שֶׁב בְּת֥וֹךְ הָעָֽם׃ (טו) וְאֶֽל⁠־יִרְמְיָ֖הוּ הָיָ֣ה דְבַר⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ בִּֽהְיֹת֣וֹ עָצ֔וּר בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָ֖ה לֵאמֹֽר׃ (טז) הָל֣וֹךְ וְאָמַרְתָּ֡ לְעֶבֶד⁠־מֶ֨לֶךְ הַכּוּשִׁ֜י לֵאמֹ֗ר כֹּֽה⁠־אָמַ֞ר יְהֹוָ֤הי״י֤ צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הִנְנִי֩ מֵבִ֨י אֶת⁠־דְּבָרַ֜י אֶל⁠־הָעִ֥יר הַזֹּ֛את לְרָעָ֖ה וְלֹ֣א לְטוֹבָ֑ה וְהָי֥וּ לְפָנֶ֖יךָ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ (יז) וְהִצַּלְתִּ֥יךָ בַיּוֹם⁠־הַה֖וּא נְאֻם⁠־יְהֹוָ֑הי״י֑ וְלֹ֤א תִנָּתֵן֙ בְּיַ֣ד הָאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁר⁠־אַתָּ֥ה יָג֖וֹר מִפְּנֵיהֶֽם׃ (יח) כִּ֤י מַלֵּט֙ אֲמַלֶּטְךָ֔ וּבַחֶ֖רֶב לֹ֣א תִפֹּ֑ל וְהָיְתָ֨ה לְךָ֤ נַפְשְׁךָ֙ לְשָׁלָ֔ל כִּֽי⁠־בָטַ֥חְתָּ בִּ֖י נְאֻם⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה
הערות
א וּנְבֽוּשַׁזְבָּן֙ =דפוסים וקורן (אות נו״ן סופית גדולה)
• א=וּנְבֽוּשַׁזְבָּן֙ (אות רגילה)
E/ע
הערותNotes
(א) והיה כאשר נלכדה ירושלם וכו׳ עד סוף הנבואה. לא בא הכ׳ כאן לספר ולהודיע איך הי׳ חרבן ירושלם ואבוד המלך צדקי׳ ועמו כי זה כבר כתבו ירמי׳ עצמו בסוף ספר מלכי׳ וגם בסוף הספר הזה נכתב פעם אחרת ואין צורך לשנותו כאן, גם שלא נזכר במקום הזה בשלמות כמו שזכרתי בשאלות, אבל באו הכתובים האלה להודיע אחרי שנכתבו הנבואות אשר ניבא ירמי׳ על לכידת ירושלם ועל המלך צדקי׳ ועל עמו שכולם נתקיימו ושכאשר פתר להם כן הי׳ אם בלכידת הבבליים את ירושלם כי הנה בשנה התשיעית לצדקיהו בחדש העשירי שהוא טבת בא נבוכדנצר וכל חילו על ירושלם ויצרו עליה כמו שנבא ירמי׳, ועם היות שלא בא נבוכדנצר שמה אלא נבוזראדן רב טבחים לפי שבא בשם מלך בבל ומצותו אמר הכ׳ שבא המלך, וגם כדי להיות נבואת ירמי׳ שניבא בהם על ירושלם. (ב) ובשנה האחת עשר למלכות צדקיהו בחדש הרביעי שהוא תמוז הבקעה העיר כי לפי שלא הי׳ לחם בעיר עם הארץ לא מיחו ביד הכשדים כשנתקרבו לבקע החומה מפני זלעפות רעב, והנה אמרו חז״ל (תענית כו, א - ב) שבי״ז בתמוז הבקעה העיר והוא א׳ מהחמש׳ הדברים שארעו באותו יום, האמנם נאמר כאן שהבקע׳ העיר בתשעה לחדש לענין המעשה והוא בתשע׳ לחדש הבקעה העיר מעצמה. (ג) ומיד באותו לילה באו שרי בבל בשער התוך והיא השער שהיה בחומה האמצעית כי שלש חומות היו בירושלם כמו שזכרתי בפירוש לספר מלכים, וזה נכתב להודיע שנתקיימה נבואת ירמיהו שניבא ובאו ונתנו איש כסאו פתח שערי ירושלם. (ד) ואז ברח צדקיהו וכל אנשי המלחמה מן העיר. (ה) ורדפו הכשדיים אחריהם והשיגום והוליכו אותם רבלתה לפני נבוכדנצר וידבר אתו נבוכדנצר משפטים רוצה לומר שהוכיחו על אשר מרד בו ושעבר על שבועתו שהשביעו עליו באלהים, וכל זה לקיים מה שניבא ירמיהו עליו לאמר ואתה לא תמלט מידם ושעיניו יראו את נבוכדנצר ופיו ידבר עם פיו. (ו) וסיפר ששחט את בני צדקיהו ואת כל שריו. (ז) ואת עיניו עור אבל אסרו אותו בנחשתים שהם שלשלאות של ברזל להביא אותו בבלה, ובזה נתקיים מה שניבא לו ירמיהו שלא ימיתהו בחרב כי עם היות ששחט את בניו ושריו הנה לא שחט את צדקיהו, ואחרי ששבו הכשדיים מלרדוף אחרי צדקיהו אז הרחיבו פרץ העיר ועליו אמרו שהבקעה בי״ז בתמוז.
והנה לא סיפר הכתוב כאן מתי נכנסו הכשדיים לירושלם ולא מחרבן הבית כמו שנזכר בספר מלכים וגם בסוף הספר הזה, נראה שלא נכנסו לירושלם עם היות שהבקעה העיר עד ז׳ ימים לחדש אב לפי שכל אותו חדש היו היהודים נלחמים על פרץ העיר באופן שלא יכלו הכשדים להכנס לעיר עד אותו יום שבחולשת העם מפאת הרעב לא עצרו כח עוד ובאו הכשדיים בעיר, האמנם לא נזכר כאן הפרטיות הזה לפי שלא בא הכתוב לספר המאורע כ״א לרשום קיום הנבואה.
(ח) ולכן בלבד אמר ששרפו את בית המלך ואת בית העם ופירשו המפרשים בית כל א׳ מהעם, ויותר נכון הוא שקרא את ב״ה בית העם ולא קראו בית ה׳ לפי שכבר נסעה משם השכינה, ואת חומות ירושלם כולם נתצו והרסו לארץ. (ט) ואת יתר העם הנשארים בעיר ירושלם רוצה לומר שלא המיתו בחרב בשעת המלחמה, ואת הנופלים אשר נפלו אל הכשדים עם היות שנכנסו בידיהם והיה ראוי לחמול עליהם, ואת יתר העם הנשארים רוצה לומר בערי יהודה כולם הגלה נבוזראדן לבבל. (י) והשאיר בארץ מדלת הארץ ויתן להם כרמים ויוגבים שהשדות יקראו יוגבים, ובמסכת שבת (שבת כו, א) דרשו לכרמים תאני רב יוסף אלו מלקטין אפרסמון מעין גדי עד רמתא וליוגבים אלו צודי חלזון דדוד עד חפא, הנה התבאר אם כן שלא בא הכתוב בזה אלא לבאר שנתקיימו נבואות ירמיהו אם בענין המלך והשרים וגלות העם ואם בענין העיר והבית והותרה בזה השאלה השישית. (יא) ולפי שירמיהו ניבא ג״כ על עצמו שיהיה לו נפשו לשלל. (יב) לכן סיפר כאן שצוה נבוכדנצר עליו את נבוזראדן קחנו ועיניך שים עליו כי משמים העירו לבבו לזה וגם היהודים שהיו בבבל מגלות יהויכין יתכן שהם הודיעו לנבוכדנצר ענין ירמיהו ונבואותיו שהיה מנבא על עלותו להחריב את ירושלם בחטאתיה כי חפצים היו גם הם בחרבנה להיותם חוץ ממנה גולים, מזה התעורר גם כן לעלות עליה כי הפעולות האלהיות ימשכו באמצעות סבות אמצעיות מביאות אליהם, ולכן צוה נבוכדנצר לנבוזראדן שהיה על ירושלם במקומו שיקח את ירמיהו ועיניו ישים עליו ולא יעשה עמו שום רעה לא מהריגה ולא מגלות ושביה אבל כאשר ידבר ירמיהו אליו כן יעשה עמו. (יג) ואמנם אמר וישלח נבוזראדן וכולי וחזר לומר וישלחו להעיד שכל אחד משרי בבל שלח בפני עצמו לבקש את ירמיהו ולחפש אחריו בכל הגולה אנה הלך, ואותם השרים היו רבי מלך בבל רוצה לומר גדולי מלכותו מלשון על כל רב ביתו (אסתר א, ח), ואחרי ששלחו לבקש כל אחד בפני עצמו על ידי אנשיו וידעו אנה הוא אז (יד) וישלחו כלם יחד ויקחו את ירמיהו, ואומרו מחצר המטרה אין ענינו שמצאוהו בחצר המטרה כי הנה ברמה נמצא אסור בתוך גלות ירושלם המובלים בבלה כמו שיזכור אחר זה, אבל אמר מחצר המטרה להגיד כי ידעו ששם היה בראשונה אסור ועתה היה ברמה אסור באזיקים בתוך הגולים שהוליכוהו מחצר המטרה עם שאר הגולים לרמה ומשם לקחו נבוזראדן ודיבר לו הדברים שיזכור אחר זה, אבל הכתוב זכר מן תכלית הספור והוא אומרו ויתנו אותו אל גדליה בן אחיקם בן שפן להוציאו מן הבית רוצה לומר מתוך השבויים ולהוליכו עמו אל ביתו כי הנה גדליה בן אחיקם הפקיד מלך בבל על הנשארים בארץ יהודה ועמו ישב ירמיהו כרצונו. (טו) וסיפר הכתוב שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה ובריה כי הנה בהיות ירמיהו עצור בחצר המטרה אחרי שהעלהו עבד מלך הכושי מן הבור אף על פי שהיה עת צרה בתוך החרבן באה לו הנבואה (טז) לומר לעבד מלך הכושי שחרבן העיר על כל פנים יבוא, ויהיה הרעות לפניך ביום ההוא רוצה לומר כי תראה החרב והרעב והדבר וביאת הכשדיים בירושלם בעיניך. (יז) אבל עם כל זה שיפול מצדך אלף ורבבה מימינך אליך לא יגש וזהו והצלתיך ביום ההוא ולא תנתן ביד האנשים אשר אתה יגור מפניהם והם הכשדים הצרים על העיר. (יח) והוא אומרו כי מלט אמלטך ובחרב לא תפול, וגם לא תלך אסור בתוך השבויים כי תהיה לך נפשך לשלל כאילו אתה שללת אותה מכף האויבים ולא תהיה נפשך שלל לאדם אחר, ויהיה כל זה לפי שבטחת בי רוצה לומר שבמה שעשית להציל את ירמיהו ממות לא יראת את השרים ובטחת בי שאצילך מידם וגם מחרב הכשדיים: רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Tanakh
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×