×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) ק֥וּמִי א֖וֹרִי כִּ֣י בָ֣א אוֹרֵ֑ךְ וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖הי״י֖ עָלַ֥יִךְ זָרָֽח׃
Arise, shine, for your light has come, and the glory of Hashem has risen upon you.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
קוּמִי אַנְהָרִי יְרוּשְׁלֵם אֲרֵי מְטָא זְמַן פּוּרְקָנִיךְ וִיקָרָא דַייָ עֲלָךְ יִתְגְלִי.

רמז תצט

קומי אורי כי בא אורך – א״ר יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בקר, כך אמרו ישראל לפני הקב״ה עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבת, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך שנאמר כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, וכן אמר הקב״ה קומי אורי כי בא אורך. א״ר אחא נמשלו ישראל לזית שנאמר זית רענן יפה פרי תאר קרא י״י שמך, ונמשל הקב״ה בנר נר (אלהים) [י״י] נשמת אדם מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שניהם כאחת, כך אמר הקב״ה לישראל הואיל ואורי הוא אורכם וארכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון שנאמר קומי אורי כי בא אורך.
א״ר הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה מה טעם והלכו גוים לאורך, וכה״א נכון יהיה הר בית י״י וגו׳, זהו שאמר הכתוב כי עמך מקור חיים באורך נראה אור (כתוב ברמז תשכ״ז). אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקום חיים אני עתידה להתענג באורך, מהו באורך נראה אור זה אורו של משיח שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב מלמד שצפה הקב״ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקב״ה רבש״ע אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, א״ל למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים, א״ל רבש״ע הראהו לי, א״ל בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו אמר בודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהנם שנאמר בלע המות לנצח ומחה י״י אלהים דמעה מעל כל פנים, באותה שעה התרגשו העו״א, אמרו לפניו רבש״ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו. א״ל הקב״ה אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו שנאמר לא ישיא אויב בו ובן עולה לא יעננו, וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו שנאמר וכתותי מפניו צריו, ואף נהרות פוסקים בים שנאמר ושמתי בים ידו ובנהרות ימינו, התחיל הקב״ה מתנה עמו כשברחו, א״ל הללו שגנוזים אצלך עונותיהם עתידים להכניסך בעול ברזל ועושים אותך כעגל הזה שכהו עיניו ומשנקין את רוחך בעול ובעונותיהם של אלו עתיד לשונך להדבק בחכך רצונך בכך, אמר משיח לפני הקב״ה רבש״ע שמא אותו צער שנות רבות הם, א״ל הקב״ה חייך וחיי ראשך שבוע גזרתי עליך אם נפשך עצבה אני טורדן מעכשו, אמר לפניו רבש״ע בגילת לבי ובשמחת לבי אני מקבל עלי על מנת שלא יאבד אחד מישראל, ולא חיים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם שגנוזים בעפר, ולא מתים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד יושעו בימי אלא אף אותם מתים שמתו מימות אדם הראשון עד עכשו, ולא אלו בלבד אלא אף נפלים יושעו בימי, ולא נפלים בלבד אלא אף למי שעלתה על דעתך להבראות ולא נבראו, בכך אני רוצה, בכך אני מקבל. אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו רבש״ע כמה יהא כחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני, על אותה שעה היה דוד בוכה ואמר יבש כחרש כחי, באותה שעה אמר לו הקב״ה אפרים משיח צדקי כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית עכשו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי, ואם אין אתה מאמין ראה הטל שעל ראשי שנאמר שראשי נמלא טל, באותה שעה אמר לפניו רבש״ע עכשו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו, א״ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומר להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך, ואומר להם בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם מפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה.
שנו רבותינו בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענוים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד י״י עליך זרח ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, באותה שעה מבהיק הקב״ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כלם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך, ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח שנאמר ועפר רגליך ילחכו, ובאים כלם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפים ותת עבדים יהיו לו, שנאמר בימים ההמה אשר יחזיקו עשר אנשים מכל לשונות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם. שנו רבותינו עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אע״פ שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עונות בנינו ועברו עליך מדות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחשך ואפלה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכחך יבש כחרס וכל אלו מפני עונות בנינו, רצונך יהנו בנינו מטובה זו שהשפיע הקב״ה לישראל, שמא בשביל צער שצערת עליהם ביותר וחבשוך בבית האסורים אין דעתך נוחה מהם, אומר להם אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקב״ה לישראל, אומרים לו אבות העולם אפרים משיח צדקנו תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו, א״ר שמעון בן פזי באותה שעה מגביה הקב״ה למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו מפני אומות העולם מפני פרסים הרשעים. אומרים לו אפרים משיח צדקנו הוי דיין על אלו ועשה בהם מה שנפשך חפצה שאלמלי רחמי שגברו עליך ביותר כבר אבדוך מן העולם ברגע אחד שנאמר הבן יקיר לי אפרים וגו׳. למה רחם ארחמנו שני פעמים, אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים שבכל יום ויום היו מחרקין שיניהם ומרמזין בעיניהם ומנענעין בראשיהם ומפטירין בשפתותיהם שנאמר כל רואי ילעיגו לי יפטירו בשפה יניעו ראש וכל המזמור. ארחמנו בשעה שהוא יוצא מבית האסורין שלא מלכות אחד ושתי מלכיות באים עליו אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפין אותו ואומר לו הקב״ה אפרים משיח צדקי אל תירא מהם כי כל אלה ברוח שפתיך ימותו, שנאמר וברוח שפתיו ימית רשע, מיד הקב״ה עושה לו למשיח שבע חופות של אבנים טובות ומרגליות וזמרגדין, וכל חופה וחופה נמשכין מתוכה ארבע נהרות של יין וחלב ודבש ואפרסמון טהור, ומחבקו הקב״ה בפני הצדיקים ומכניסו לחופה ורואין אותו כל הצדיקים ואומר להם הקב״ה צדיקי עולם עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו עדיין יש לי מדה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם שנאמר עין לא ראתה אלהים זולתך (כתוב ברמז תתרמ״ח). באותה שעה קורא הקב״ה לרוח צפונית ולרוח דרומית ואומר להם כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים שבגן עדן שנאמר עורי צפון ובאי תימן הפיחי גני וגו׳.
קומי אורי כי בא אורך – בשעה שהקב״ה אומר לציון קומי, אומרת לפניו רבש״ע עמוד אתה בראש ואני אחריך, אמר להם יפה אמרת שנאמר עתה אקום יאמר י״י.
(א-ב) קומי אורי כי בא אורך וגו׳ כי הנה החשך יכסה ארץ וגו׳, וכן אתה מוצא בגאולת מצרים ויהי הענן והחשך, הענן לישראל והחשך למצרים, מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים באורה ומצרים באפלה.
אמר רבי חייא בר אבא מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב״ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא אלהים הרי בנוי כמד״א לנטוע שמים וליסוד ארץ, והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב כמד״א ראיתי את (השמים) [הארץ] והנה תהו ובהו, ויאמר אלהים יהי אור הרי הוא בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב קומי אורי כי בא אורך.
זה שאמר הכתוב יאר י״י פניו אליך יתן לך מאור פנים, ר׳ יונתן אומר זה מאור שכינה שנאמר קומי אורי כי בא אורך, ועליך יזרח י״י, אלהים יחננו ויברכנו יאר פניו אתנו סלה, אל י״י ויאר לנו.
אלא פקומי פאצ׳י יא דאר אלסלאם לאן נורך קד אקבל ונור אללה עליך קד אשרק.
ואותה שעה: קומי אורי כי בא אורך – לפי שאמר למעלה: נקוה לאור והנה חשך (ישעיהו נ״ט:ט׳), חזר ואמר: קומי אורי כי בא אורך.
קומי אורי – לשון ציווי כמו בואי (שמואל ב י״ג:י״א), בא בחולם בעבור האל״ף.
כי בא אורך – לשבח, ולפי דעתי שביאת האור הוא חשך, כמו בא ערב ונפסק האור שהיה לך, וזרח עליך כבוד י״י, והעד לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם (ישעיהו ס׳:י״ט).
וטעם אורי – על מלכות או הנבואה.
אורי Shine. It is the imperative; comp. בואי come (2 Sam. 13:11); these two have Holem instead of Shurek on account of the א.⁠1
בא אורך Thy light is come, if taken in a good sense; but I think that it means thy light has set, and it has become dark; that is,⁠2 the evening is come, and the light which has shone for thee hitherto, is gone, but in its stead the glory of the Lord will henceforth shine over thee; comp. The sun shall be no more thy light by day, etc. (ver. 19). By the words Shine, etc., the restoration of the kingdom of Israel, or of the prophecy is meant.
1. The infinitive Kal of the verb ע"ו has, according to the rule, the vowel וּ; e.g., קוּם, to rise. Generally the vowel is affected by the consonant which follows, but not by the preceding, as is the case in אוֹדִי, according to the opinion of Ibn Ezra
2. The Hebrew text has the word במו, which can be translated as if to say, or that is, but usually it introduces some quotation from the Bible; very probably it was originally followed by the words בי בא השמש because the sun was set (Gen. 28:11).
ואז קומי אורי – ציון אף בחשך כמו שיוכיח למטה.
כי בא – ואתא אורך הראשון. ואין ביאה זו לשון ובא השמש לפי הענין.
קומי אורי – אמר כנגד ירושלם, ואורי – ציווי, וכבר פירשנו כי האורה משל על השמחה ועל הטובה, והחשך בהפכו על הצרה ועל הרעה שיבא.
כי בא אורך – הגיע זמן ישועתך שהוא לך אורה גדולה. וכפל הענין ואמר: וכבוד י״י עליך זרח. וכן תרגם יונתן: ארי מטא זמן פורקנך.
ויש מפרשים: כי בא אורך – שקע אורך, כמו שאמר: ובא השמש (ויקרא כ״ב:ז׳). אמר דרך משל: שקע אורך שהוא אור בעולם הזה, ויהיה לך תמורתו אור גדול, והיא הישועה והשמחה. וכן אמר: לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם (ישעיהו ס׳:י״ט), והכל דרך משל.
קומי אורי כי בא אורך – זה הלשון סובל שני מתנגדים כענין כל תנועה, וכן כי בא השמש (בראשית כ״ח:י״א), הטעם סר לשם או סר לכאן, וכן בא השמש על האפק או בא תחת האפק, אבל לא קרה שמצאנוה בספרים הנמצאים בידינו רק על באו תחת האפק, אבל אין ספק שהוא גם כן נכון על באו על האפק. ומדעתי אף על פי שאינו נמנע אמרו בכאן כי בא אורך היה תחת האפק וההסתר, וכונת ישעיה פה באמרו בכאן כי בא אורך, על הגלותו עליו כמו שקדם אורי וכן עליך זרח, עליך יראה.
(הקדמה)
הנבואה השלשה ושלשים תחילתה, קומי אורי וכו׳ עד חסדי ה׳ אזכיר. ויש בה ה׳ פרשיות. הראשונה, קומי אורי: השנייה, רוח ה׳ עלי: השלישית, שוש אשיש בה׳: הרביעית, עברו עברו בשערים: החמישית, מי זה בא מאדום. וראיתי לשאול בה ששת השאלות.
השאלה הראשונה בסתירה הנמצאת בייעודים האלה וזה כי למעלה ייעד הנביא בנקמת האומות וחרבנם כמו שאמר וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה כעל גמולות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו, וכאן אמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך שאי סביב עיניך וראי כולם נקבצו באו לך וגומר חיל גוים יבאו לך וגומר ושאר הכתובים המורים שהאומות יתחברו עם ישראל בתשובתם ותהלות ה׳ יספרו, והוא סותר לענין הנקמה שזכר.
השאלה השנית באומרו אז תיראי ונהרת ופחד ורחב לבבך, כי אם היה שיבאו האומות ההם לשם ה׳ ולעבוד אותו למה יפחדו ישראל, וכבר חשבו המפרשים להמלט מהספק הזה באומרם שהפחד שזכר הוא כאדם הנבהל בבוא אליו שמחה או רפיון הלב והשמחה והפחד הם תנועות הפכיות האחד לצד פנים והאחרת לצד חוץ.
השאלה השלישית באומרו להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם, כאילו הנגאלים יצאו מגלותם עשירים בכסף וזהב כמו יוצאי מצרים וזה אי אפשר להאמינו לא בדרך הסברא כי בבוא עליהם צרה וצוקה וחבלי משיח ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר במדבר העמים איך ישאר בידיהם כספם וזהבם, ועינינו רואות היום הזה בני הגלו׳ שגורשו מארצם שהיו למשיסה ולבוזזים ולא דבק בידם מאומה מן החרם כל שכן שהנביא אמר בפירוש והשארתי בקרבך עם עני ודל וגם ישעיהו עצמו למעלה אמר ולא בכסף תגאלו שענינו כמו שפירשתי שכאשר יגאלו לא יצאו בכסף וזהב.
השאלה הרביעית באומרו לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם ולנוגה הירח לא יאיר לך, כי זה דבר שלא יסבלהו השכל שבזמן הגאולה העתידה שני המאורות הגדולים לא יאירו על הארץ, והנה הנביא ירמיהו אמר (ירמיה לא, לח) כה אמר ה׳ נותן שמש לאור יומם חקות ירח וכוכבים לאור לילה וגומר אם ימושו החוקים האלה מלפני, כל שכן שהכתוב אומר בכאן לא יהיה לך כאילו יהיה לשאר האומות אור השמש והירח ולא יאירו לישראל ואיך יהיה זה גם כי מיד אחר זה אמר סותר אליו שהוא לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף שיראה ממנו שהשמש יאיר תמיד ולא ישקע וכן הירח, ואם היו הדברים משל ראוי לישב הפשט ולבאר הנמשל.
השאלה החמישית באומרו תחת בשתכם משנה וכלימה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו שמחת עולם תהיה להם, והכתוב הזה כפי משמעותו מורה שבעבור שקבלו ישראל בגלו׳ בושת וכלימה לכן האומות ירונו חלקם ובארצם משנה וכפל ממה שיהיה להם יירשו ושמחת עולם תהיה להם וימצאו אם כן הרשעים ההם חוטאים ונשכרים, והוא זר מאד כפי סגנון הנבואה כולה שהיא ליעד רעות ונקמה לאומות והצלחה רבה לישראל.
השאלה השישית בפרשת שוש אשיש באומרו כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה, וזהו כי ענין החתן אינו כענין הכלה ולמה עשה שני דמויים אלה מתחלפים ובאיזה דבר ישתתפו ויתדמו יחד בענין הזה, והמפרשים פירשו כחתן יכהן פאר ככהן הגדול ופי׳ הכלה כפשוטה וי״ת שהם שני דמויים כחתנא דמצלח בגנוניא וככהנא רבא דמתקן לבושוהי, וכפי כל אחד מהדרכים האלה הכתוב הזה בלתי מתישב, והנני מפרש כתובי הנבואה הזאת באופן יותרו השאלות האלה כולם.
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לבשר את ישראל ולומר אליהם שיקומו מאבלותם ויאירו לבני העולם באור תשועתם לפי שעם היות כל אנשי העולם בחשך וערפל דתיהם ואמונותיהם וגם בצרות רבות ורעות שיבאו עליהם הנה על ישראל יזריח אור תשועה וגאולה עד שעמים רבים ומלכים ילכו לאור אמונתו ותורתו ויתקבצו ויבאו אל הר השם ואל בית אלהי ישראל ושיהיו הבאים שמה כל כך עד שיפחדו בני ישראל בראות רבויים והם לא יבאו כי אם לקרא בשם השם ולעבדו ויביאו לפניו מנחה זהב ולבונה וכל צאן קדר להקריב על המזבח ויביאו במהירות רב את בני ישראל הגולים ביניהם, ובמקום שהאומות החריבו ירושלם והרסו חומותיהם עתה המה יבנו אותם ויביאו עצים יקרים לבנין בית המקדש וכולם יהיו נכנעים ועובדים לישראל ומעשירים אותו, ושיהיה שלום מתמיד בארץ ולא ישמע בה חמס לפי שהטוב המיועד לבוא לישראל לא יהיה מצד המערכה אלא מצד ההשגחה הפרטית, והתפאר הנביא שזה היה תכלית נבואתו לבשר לישראל גאולתם ותשועתם וישובם בארץ ושהאומות יעבדום ושהם יקראו כהני ה׳ זרע ברך ה׳, ושישראל ההוא יתנו שבח והודאה לאלהיהם ויאמרו שוש אשיש בה׳ כי תהיה תשועתם מפורסמת ודבר גלוי לכל העמים עד שיקרא לה שם חדש ויהיו עטרת תפארת ביד ה׳ ולא יקרא עוד להם עזובה ושממה, וצוה הנביא לישראל שעל זה יתפללו להשם תמיד מבלי הפסק ושלא יחשבו שתהיה תפלתם דבר בטל כי כבר נשבע ה׳ בימינו ובזרוע קדשו שלא יביאם עוד לגלות אבל יגאלם ויוציאם, וילכו השמועות ויעברו בשערים שהשם ישמיע אל קצה הארץ תשועת ישראל ומעלת ירושלם ולפי שאומת אדום היתה ראש הצרים ביאר הנביא גודל הנקמה שיהיה בם שיעשה הקדוש ברוך הוא בכחו ובצדקתו מבלי זכות ישראל ולא בצדקתם, וכמו שיתבאר כל זה בפסוקים:
(א) קומי אורי וגומר עד רוח ה׳ עלי. אחר שהנביא ביאר למעלה הנקמה שיקח הש״י מן האומות המרשיעות ושיגאל את ישראל אמר הנביא מבשר אותם על הצלחתם קומי אורי כי בא אורך והם שני צוויים קומי ואורי להגיד שהם בעצמם עם היותם נופלים ושפלים יקומו במעלה רמה בזמן גאולתם ולכן אמר כנגד האומ׳ קומי, עוד אמר שמפני שבגלות מפני עונותם אמרו נקוה לאור והנה חושך לנגוהות באפלה נהלך כשלנו בצהרים כנשף רמז לצרותיהם וגם רמז לסכלותם וחטאתם שהיו כעורים וגם שבגלותם היתה תורתם נמבזה ונמס והאומות מלעיגים מהם ומאמונותיהם, הנה אז בזמן תשועתם הם יאירו לכל בני העולם ונתן הסבה למה יהיו הם מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע באומרו כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח כי אמר בא אורך על התשועה ועל הגאולה, וכבוד ה׳ עליך זרח על השכינה שתשוב לחול בתוכם והדבקות הנמרץ שיהיה בהם אמנם בשאר האומות לא יהיה כן
קומי אורי – את ירושלים קומי והאירי כי בא לך ההארה הראויה לך והוא משל על השמחה והטובה.
וכבוד ה׳ וכו׳ – ר״ל השכינה יגלה עליך ותשרה בך.
קומי אורי – לירושלם מדבר, והענין לימות הגאולה, והאורה משל על השמחה ועל ההצלחה, והחושך על ההפך (רד״ק).
כי בא אורך – הגיע זמן ישועתך (יונתן ורד״ק). וראב״ע פירש ענין שקיעה, כמו כי בא השמש {בראשית כ״ח:י״א}, ונסתייע ממה שכתוב למטה לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם {ישעיהו ס׳:י״ט}. ואם היתה כוונת הנביא כדעת ראב״ע, היה לו לומר כי בא אור שמשך, או כי בא שמשך, אבל אורך משמעו כל אור שיש לך, והאדם אין לו אור מצד עצמו, וכשהאל יתן אור לעמו, האור ההוא יקרא אורם, כמו שאומר מיד והלכו גוים לאורך, ובא זה ולימד על זה שהכוונה על אור ה׳ אשר יאיר לעמו.
בא אורך – אשר התפלאו המבארים, כי על זריחת השמש ישתמש העברי בלשון זריחה או יציאה, וביאה מורה שקיעה בכ״מ, לא בחנו הדבר היטב, כי זה רק כשידבר מגוף השמש, שיציירהו בעל הלשון כיוצא ממקומו באופק המזרח, ומחוז חפצו הוא האופק המערבי, ותהיה ביאתו עת בא למחוז חפצו שהוא המערב לא כן כשידבר מן האור שמחוז חפצו הוא כשיפגשו נצוציו בדבר המואר, ואז בא אל מקומו. ואורך הוא אור העצמי. וזריחת כבוד ה׳ הוא אור הנבואה עד שיהיו הם לערך זריחת האור הזה עליכם כערך הירח נגד השמש, כמ״ש (כד כג. ולק׳ פסוק יט), ועז״א ומלכים לנוגה זרחך, כי נוגה הוא הונח על אור הירח כנזכר לעיל (יג יו״ד ולק׳ יט).
קומי אורי – הצרה מצויינת בחשך ואפלה, עתה קומי מן החשך הלז ואורי לכל בני העולם האירי לכל,
כי בא אורך אור הישועה הגופנית והנפשיית בא לך, וזולת האור שלך הטבעי גם כבוד ה׳ עליך זרח הכבוד העליון מהופעת אור האלהי על נביאיו ושרידיו.
אחר שביאר למעלה את הנקמה שיקח ה׳ יתברך מן האומות המרשיעות ושיגאל את ישראל, מבשר להם הנביא על הצלחתם של ישראל באומרו1, אַתְּ ירושלים2 קוּמִי מן החושך הזה3 וְאוֹרִי – והאירי4 לכל בני העולם5 כִּי בָא אוֹרֵךְ – הגיע זמן ישועתך6, וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח7:
1. אברבנאל.
2. (רד״ק, מצודת דוד).
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. כי הצרה מצויינת בחושך ואפלה, ועתה קומי מן החושך והאירי לכל (מלבי״ם).
6. רד״ק. דהיינו באה לך ההארה הראויה לך, והוא משל על השמחה והטובה (רד״ק, מצודת דוד). ואבן עזרא מבאר שביאת האור הוא חושך כמו בא ערב, דהיינו שנפסק האור שהיה לך וזרח עליך כבוד ה׳, וכמו שאמר (בפס׳ יט) ״לא יהיה לך עוד אור השמש לאור יומם״. וכידוע כל הכתובים הללו מדברים על הגאולה העתידה (אלשיך).
7. כלומר השכינה תתגלה עליך ותשרה בך (מצודת דוד), והוא כפל העניין במילים שונות (רד״ק). ובמדרש, א״ר יוחנן משל למהלך בדרך עם דמדומי חמה, בא אחד והדליק לו את הנר וכבה ובא אחד והדליק לו את הנר וכבה, אמר מכאן ואילך איני ממתין אלא לאורו של בוקר, כך אמרו ישראל לפני הקב״ה עשינו לך מנורה בימי משה וכבתה, בימי שלמה וכבתה, מכאן ואילך אין אנו ממתינין אלא לאורך, שנאמר (תהלים לו, י) ״כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר״, וכן אמר הקב״ה ״קומי אורי כי בא אורך״. א״ר אחא נמשלו ישראל לזית, שנאמר (ירמיהו יא, טז) ״זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא יְהוָה שְׁמֵךְ״, ונמשל הקב״ה בנר, שנאמר (משלי כ, כז) ״נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם״, מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שניהם כאחת, כך אמר הקב״ה לישראל, הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי אני ואתם נלך ונאיר לציון, שנאמר ״קומי אורי כי בא אורך״. ועוד במדרש, א״ר הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה... זהו שאמר הכתוב (תהלים לו, י) ״כִּי עִמְּךָ מְקוֹר חַיִּים בְּאוֹרְךָ נִרְאֶה אוֹר״, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה, רבש״ע בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקום חיים, אני עתידה להתענג באורך, מהו באורך נראה אור? זה אורו של משיח, שנאמר (בראשית א, ד) ״וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב״, מלמד שציפה הקב״ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקב״ה רבש״ע, אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי? אמר לו למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבושת פנים, אמר לו רבש״ע הראהו לי, אמר לו בא וראה אותו, וכיוון שראה אותו נזדעזע ונפל על פניו, אמר בוודאי זהו משיח שעתיד להפיל לי ולכל שרי עובדי אלילים בגיהנם, שנאמר (לעיל כה, כח) ״בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח וּמָחָה אֲדֹנָי יְהוִה דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים״, באותה שעה התרגשו עובדי האלילים, אמרו לפניו רבש״ע מי הוא זה שאנו נופלים בידו מה שמו ומה טיבו? אמר לו הקב״ה, אפרים משיח צדקי שמו, ומגביה קומתו וקומת דודו ומאיר עיני ישראל ומושיע עמו, ואין כל אומה ולשון יכולה לעמוד בו... וכל איביו וצריו מתבהלים ובורחים מלפניו... ואף נהרות פוסקים בים... אמרו שבוע שבן דוד בא בו מביאין קורות של ברזל ונותנים לו על צוארו עד שנכפף קומתו והוא צועק ובוכה ועלה קולו למרום, אמר לפניו רבש״ע כמה יהא כוחי כמה יהא רוחי וכמה יהא נשמתי וכמה יהא אברי לא בשר ודם אני?!... באותה שעה אמר לו הקב״ה אפרים משיח צדקי כבר קבלת עליך מששת ימי בראשית עכשיו יהא צער שלך כצער שלי, שמיום שעלה נבוכדנאצר הרשע והחריב את ביתי ושרף את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם חייך וחיי ראשך לא נכנסתי לכסא שלי... באותה שעה אמר לפניו רבש״ע עכשו נתישבה דעתי עלי כי דיו לעבד שיהיה כרבו. א״ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו, כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה, וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך להיכן נבוא ונלך? ואומר להם בני אל תתייראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים? אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה. שנו רבותינו, בשעה שמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר ענווים הגיע זמן גאולתכם, ואם אין אתם מאמינים ראו באורי שזרח עליכם, שנאמר (כאן) ״קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ וּכְבוֹד יְהוָה עָלַיִךְ זָרָח״, ועליכם בלבד זרח ולא על עובדי אלילים, שנאמר (פס׳ ב) ״כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ״, באותה שעה מבהיק הקב״ה אורו של מלך המשיח ושל ישראל והולכים כולם לאורן של מלך המשיח ושל ישראל, שנאמר ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ וּמְלָכִים לְנֹגַהּ זַרְחֵךְ״, ובאים ומלחכים עפר מתחת רגליו של מלך המשיח, שנאמר (לעיל מט, כג) ״וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ״, ובאים כולם ונופלים על פניהם לפני משיח ולפני ישראל ואומרים נהיה לך ולישראל לעבדים, וכל אחד מישראל אלפיים ות״ת עבדים יהיו לו... שנו רבותינו, עתידין אבות העולם לעמוד בניסן ואומרים לו אפרים משיח צדקנו אע״פ שאנו אבותיך אתה טוב ממנו שסבלת עוונות בנינו ועברו עליך מידות קשות ורעות מה שלא עברו על הראשונים ועל האחרונים, והיית שחוק ולעג באומות בשביל ישראל וישבת בחושך ואפילה ועיניך לא ראו אור וצפד עורך על עצמך וגופך היה יבש כעץ ועיניך חשכו מצום וכוחך יבש כחרס וכל אלו מפני עוונות בנינו... אומר להם, אבות העולם כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם ובשביל בניכם שיהנו מטובה זו שהשפיע הקב״ה לישראל, אומרים לו אבות העולם, אפרים משיח צדקנו תנוח דעתך שהנחת דעת קונך ודעתנו, א״ר שמעון בן פזי באותה שעה מגביה הקב״ה למשיח עד שמי השמים ופורש עליו מזיו כבודו מפני אומות העולם מפני פרסים הרשעים... אומרים לו אפרים משיח צדקנו הוי דיין על אלו ועשה בהם מה שנפשך חפצה... למה ״רחם ארחמנו״ שני פעמים? אלא רחם בשעה שהיה חבוש בבית האסורים... ארחמנו בשעה שהוא יוצא מבית האסורין, שלא מלכות אחד ושתי מלכיות באים עליו, אלא מאה וארבעים מלכיות מקיפין אותו, ואומר לו הקב״ה, אפרים משיח צדקי אל תירא מהם כי כל אלה ברוח שפתיך ימותו... מיד הקב״ה עושה לו למשיח שבע חופות של אבנים טובות ומרגליות וזמרגדין, וכל חופה וחופה נמשכין מתוכה ארבע נהרות של יין וחלב ודבש ואפרסמון טהור, ומחבקו הקב״ה בפני הצדיקים ומכניסו לחופה ורואין אותו כל הצדיקים ואומר להם הקב״ה, צדיקי עולם עדיין לא נטל אפרים משיח צדקי חצי צערו, עדיין יש לי מידה אחת שאני נותן לו שלא ראתה עין מעולם... באותה שעה קורא הקב״ה לרוח צפונית ולרוח דרומית ואומר להם כבדו ורבצו לפני אפרים משיח צדקי בכל מיני בשמים שבגן עדן (ילקוט שמעוני).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ב) כִּֽי⁠־הִנֵּ֤ה הַחֹ֙שֶׁךְ֙ יְכַסֶּה⁠־אֶ֔רֶץ וַעֲרָפֶ֖ל לְאֻמִּ֑ים וְעָלַ֙יִךְ֙ יִזְרַ֣ח יְהֹוָ֔הי״י֔ וּכְבוֹד֖וֹ עָלַ֥יִךְ יֵרָאֶֽה׃
For, behold, darkness shall cover the earth, and gross darkness the peoples. But upon you Hashem will arise and His glory shall be seen upon you.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי הָא חֲשׁוֹכָא יַחְפֵּי אַרְעָא וְקִבְלָא לְמַלְכְּוָתָא וּבִיךְ יִשְׁרֵי שְׁכִנְתָּא דַייָ וִיקָרֵהּ עֲלָךְ יִתְגְלֵי.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

כי הנה החשך יכסה ארץ – א״ל ההוא מינאי לרבי אבהו לאימת אתי משיחא, א״ל לכי תחפי להו חשוכא להנהו אינשי, א״ל מילט קא לייטת לי, א״ל קרא כתיב כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים. לפי שנאמר ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן וגו׳ לא בשביל שאני צריך אורה אלא בשביל להאיר לך, ויקחו אליך להאיר לך לעוה״ב ולהחשיך לרשעים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח י״י וכבודו עליך יראה, א״ר אבא בר כהנא חשך ואפלה שמשו בעוה״ז שנאמר ויהי חשך אפלה, אבל תהו ובהו לא שמשו, והיכן עתידין לשמש בכרך גדול של רומי הה״ד ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, רבנן אמרין על מי שלא קיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר כי הנה החשך יכסה ארץ, אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר ועליך יזרח י״י. דרך ארץ הוא הגדול מונה לגדול והקטן מונה לקטן מה החמה שולטת ביום ולא בלילה אף עשו שולט בעוה״ז ואינו שולט לעוה״ב, ומה הלבנה שולטת ביום ובלילה אף יעקב שולט בעוה״ז ובעוה״ב, עד שלא שקע אורו של גדול אין אורו של קטן מתפרסם, שקע אורו של גדול נתפרסם אורו של קטן, כך וערפל לאומים ועליך יזרח י״י וכבודו עליך יראה.
ואן אלט׳לאם סיגטי אלבלדאן ואלצ׳באב אלאמם ועליך ישרק אללה ונורה עליך יט׳הר.
כי הנה החשך – זהו כטעם כי יבא כנהר צר (ישעיהו נ״ט:י״ט).
וערפל {לאמים} – תכסה לאומים.
ועליך יזרח י״י – והטעם עליך לבדך.
For behold, the darkness will cover the earth. Comp. For distress shall come in like a flood (59:19).
וערפל לאמים And gross darkness—supply יכסה shall cover—the people.
But upon thee. Upon thee alone.
כי הנה החשך יכסה ארץ – דמיון ולכל בני ישראל היה אור במשבתם.
כי הנה החשך – חשך וערפל משל על הצרות.
יזרח י״י וכבודו עליך יראה – כפל ענין במלות שונות, כי י״י – כבוד י״י.
ויש מפרשים: כמו: בכבודו, וכן: נראה בכבודו (תהלים ק״ב:י״ז).
כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים ועם היות שאמר זה על הצרות והרעות שיבואו אז על האומות מחרבנם הנה אין ספק שכוון עוד בזה שכל באי עולם בארצותם לגויהם הולכים יזרח ה׳ וכבודו עליהם יראה, עד שכל האומות הנשארות מאותה נקמה אשר תקדם לגאולה ילמדו דרך תורת ישראל כמו שאמר בתחלת זה הספר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ועל זה אמר כאן
כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה׳ וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה. ייראוך1 - כי תַּכְנִיעַ שְׁאוֹן זָרִים כמו שיכניע החֹרֶב את בעלי חיים במדבר שאין שם המלט, כי אמנם בחֹרֶב בְּצֵל עָב בלתי אור שמש, אבל חֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים, הוא יַעֲנֶה ויכניע זְמִיר עָרִיצִים. [להלן (כה ו)]: נשקו בר - בן בר לבב נשקו, כאמרו (פסוק יד) ׳וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ׳, פן יאנף - האל יתברך, ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו - ותאבדו פתאום, ולא יהיה אז זמן לתשובה, כדרך שהוא עושה כאשר יבער כמעט אפו, במעט זמן, אשרי כל חוסי בו - ישראל שהיו מצפים לישועה יהיו אז מאושרים, כאמרו כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ וַעֲרָפֶל לְאֻמִּים וְעָלַיִךְ יִזְרַח ה׳. [פירוש תהלים (ב יב)]:
1. הגויים העריצים לעתיד.
וערפל – עב הענן.
יכסה ארץ – רצה לומר צרות יתרבו בעולם.
וערפל לאמים – כפל הדבר במ״ש.
יזרח ה׳ – יאיר לך אור הישועה.
וכבודו וכו׳ – ר״ל ישרה השכינה עליך.
כי הנה החשך יכסה ארץ – לא שכן יהיה אחר הגאולה, כי הגאולה תאיר לכל העולם, וכמו שהוא אומר והלכו גוים לאורך, אלא בזמן שהחושך יכסה ארץ, אז עליך יזרח ה׳.
כי הנה החשך הוא העדר האור והערפל הם אדים וקטורים הממלאים את האויר גם בעת שהשמש זורח, והנמשל כי החשך יכסה ארץ, אומות שאין להם דת כלל, משלם דומה כאילו החשך מכסה אותם עד שאין רואים אור כלל. והלאומים שזה מציין עם ישמעאל שיש להם דת, ומאמינים באחדות וגמול וכדומה, וימלץ שהשמש זורח על אפקם, רק הערפל ממלא את האויר, שהוא פינות כוזבות שנמצא באמונתם מהכחשת הבחירה וכדומה.
ועליך זה מגביל נגד החשך יכסה ארץ שאין שם שמש כלל, אבל עליך יזרח ה׳ – ונגד וערפל לאמים – אשר דתם מחותל בערפלי דעות לא הוטהרו, עד שהשמש הזורחת אינה מתראה להם, מפני הערפל הממלא ארצם, אבל כבודו עליך יראה ור״ל שחוץ ממה שיזרח עליך ה׳ יתגלה עליך בגלוי הנבואיית עין בעין יראו כבוד ה׳ שהוא הכבוד הנראה אל הנביאים.
כִּי הִנֵּה הַחֹשֶׁךְ יְכַסֶּה אֶרֶץ1 וַעֲרָפֶל יכסה2 לְאֻמִּים3, וְעָלַיִךְ לבדך4 יִזְרַח יְהוָה5, וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה שישרה שכינתו עליך6:
1. חושך וערפל הם משל על הצרות (רד״ק), כלומר יתרבו הצרות בעולם (מצודת דוד).
2. אבן עזרא.
3. כפל הדבר במילים שונות (רד״ק, מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר כי החושך הוא העדר אור, וערפל הם אדים וקיטור הממלאים את האוויר גם כשהשמש זורחת, החושך הוא משל לאומות שאין להם דת כלל, כאילו החושך מכסה אותם עד שאין רואים אור כלל, והלאומים שיש להם דת (והכוונה לישמעאלים) שמאמינים באחדות וגמול וכדומה, המליץ הנביא שהשמש זורחת על אופקם אלא שהערפל ממלא את האוויר, שהוא פינות כוזבות שנמצא באמונתם כמו הכחשת הבחירה וכדומה.
4. אבן עזרא.
5. דהיינו יאיר לך אור הישועה (מצודת דוד).
6. מצודת דוד. ובמדרש, אמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו אימתי אתי משיח? אמר ליה, לכי חפי להו חשוכא להנהו אינשי (כאשר יכסה החושך אתכם), אמר ליה מילט קא לייטת לי (האם אתה מקלל אותי)? אמר ליה קרא כתיב הכי ״כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאמים, ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה״ (סנהדרין צט., ילקוט שמעוני).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ג) וְהָלְכ֥וּ גוֹיִ֖ם לְאוֹרֵ֑ךְ וּמְלָכִ֖ים לְנֹ֥גַהּ זַרְחֵֽךְ׃
And nations shall walk at your light, and kings at the brightness of your rising.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וִיהָכוֹן עַמְמִין לִנְהוֹרִיךְ וּמַלְכַיָא לִקְבֵל זְהוֹרִיךְ.

רמז תקא

והלכו גוים לאורך – אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן עתיד הקב״ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן שנאמר התמלא בסכות עורו, זכה עושים לו סוכה, לא זכה עושים לו צלצל שנאמר ובצלצל דגים ראשו, זכה עושים לו צל לא זכה עשוים לו ענק שנאמר וענקים לגרגרותיך, זכה עושים לו ענק לא זכה עושים לו קמיע שנאמר התשחק בו כצפור ותקשרנו לנערותיך, והשאר פורשו הקב״ה בחומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו שנאמר והלכו גוים לאורך.
ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך – ומי הוא אורה של ירושלים הקב״ה שנאמר והיה לך י״י לאור עולם. דוד רוען של ישראל שנאמר אתה תרעה את עמי ישראל, ומי הוא רועה של דוד הקב״ה שנאמר י״י רועי לא אחסר, אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה, ומי מברך את אברהם הקב״ה שנאמר וי״י ברך את אברהם בכל. משה נסן של ישראל שנאמר מה תריבון עמדי מה תנסון את י״י, ומי נסו של משה הקב״ה שנאמר ויקרא שמו י״י נסי.
חתי תסעי אלאמם אלי צ׳יאך ואלמלוך אלי ספר נורך.
והלכו גוים לאורך – כי מנהג מי שהוא בחשך לראות היושבים באור.
And nations shall come to thy light. He who is in darkness usually sees those that are dwelling in light.
והלכו גוים – השרוים בחשך.
והלכו גוים – כמו שאמר: והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר י״י ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו (ישעיהו ב׳:ג׳), זהו שילכו הגוים לאור ישראל הם ומלכיהם ושריהם.
זרחך – שם, יאמר ממנו זרח, על משקל: צמח, פרח.
והלכו גוים לאור׳ ולא לבד הגוים והעמים אבל גם המלכים ילכו לנוגה זרחך כי אז יעזבו אליליהם וזיוף אמונותיה׳ וילכו ויתנהגו כפי האור והנוגה שיזרח עליך מהדבוק האלהי.
לנוגה – ענין הארה כמו מנוגה נגדו (תהלים י״ח:י״ג).
זרחך – מלשון זריחה.
לאורך – ר״ל ממך ילמדו דרכי ה׳ ואתה תאיר עיניהם.
ומלכים וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
והלכו גוים לאורך – יאורו באורך, ההצלחה וברכת ה׳ תחול בישראל, ומשם תתפשט לכל העולם (רוזנמילר). ומליצת והלכו לאורך אין כוונתה יבאו אליך, אלא יהיו נהנים מאורך, ויהיה אורך נר לרגליהם, וכן בלשון חכמים לא הלכו אלא לאורו (שבת כ״ב:). והנה תחלה אמר דרך כלל שהצלחת ישראל תתפשט לכל האומות, ואחר כך הזכיר דרך פרט שהגוים יבאו אצל ישראל להביא להם בניהם ובנותיהם השרויים ביניהם בגלות, ולהביא להם תשורות זהב וכסף, ולשרתם ולכבדם בכל מיני כבוד. והכוונה כי כשיראו האומות כי ברכת ה׳ על ישראל יתעוררו לכבדם, ולהיטיב להם תחת כל הרעה אשר הרעו להם בדורות שעברו, ואז יביאו את ישראל לארץ ירושתם, ושם ילמדו ליראה את ה׳, ותדבק ברכת ה׳ בכל גויי הארץ. וראב״ע כתב כי מנהג מי שהוא בחשך לראות היושבים באור, ומה ענין לדבר זה כאן? וחלילה שתהיה כוונת הנביא לומר שהגוים ישארו בחשך, ורק יראו כי לישראל יש אור במושבותם, אבל כוונתו לומר שמישראל תצא אורה והנאה לכל העולם.
והלכו גוים – שהם ההמון מעכו״ם ילכו לאורך שהוא אור התורה,
ומלכיהם שהם במדרגה יותר גדולה ילכו לנגה זרחך שהוא אור ה׳ כמ״ש וכבודו עליך יראה.
וְהָלְכוּ – וילכו1 הַגוֹיִם השרויים בחושך2 לְאוֹרֵךְ וילמדו ממך דרכי ה׳ ואתה תאיר עיניהם3, וּמְלָכִים ילכו לְנֹגַהּ4 זַרְחֵךְ5, כי אז יעזבו אליליהם וזיוף אמונותיהם6:
1. תרגום יונתן.
2. ר״א מבלגנצי.
3. מצודת דוד. כמו שאמר (לעיל ב, ג) ״וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו״ (רד״ק).
4. הוא ענין הארה (מצודת ציון).
5. מלשון זריחה (מצודת ציון). והוא כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שהגויים שהם ההמון מעכו״ם ילכו לאורך שהוא אור התורה, ומלכיהם שהם במדרגה יותר גדולה ילכו לנגה זרחך שהוא אור ה׳ כמו שכתוב (בפס׳ ב) ״וּכְבוֹדוֹ עָלַיִךְ יֵרָאֶה״.
6. וילכו ויתנהגו כפי האור והנוגה שיזרח עליך מהדיבוק האלהי (אברבנאל). ובמדרש, ירושלים אורו של עולם שנאמר (כאן) ״וְהָלְכוּ גוֹיִם לְאוֹרֵךְ״ ומי הוא אורה של ירושלים? הקב״ה שנאמר (בפס׳ יט) ״וְהָיָה לָךְ יְהוָה לְאוֹר עוֹלָם (ילקוט שמעוני).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ד) שְׂאִֽי⁠־סָבִ֤יב עֵינַ֙יִךְ֙ וּרְאִ֔י כֻּלָּ֖ם נִקְבְּצ֣וּ בָֽאוּ⁠־לָ֑ךְ בָּנַ֙יִךְ֙ מֵרָח֣וֹק יָבֹ֔אוּ וּבְנוֹתַ֖יִךְ עַל⁠־צַ֥ד תֵּאָמַֽנָה׃
Lift up your eyes round about, and see. They all are gathered together, and come to you; your sons come from far, and your daughters are borne on the side.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
זְקוּפִי יְרוּשְׁלֵם סְחוֹר סְחוֹר עֵינָךְ וְחַזֵי כָּל בְּנֵי עַם גַלְוָתָךְ דְמִתְכַּנְשִׁין וְאָתָן לְגַוִיךְ בְּנָךְ מֵרָחִיק יֵיתוּן וּבְנָתָךְ עַל גִסְסִין יִתְנַסְבָן.

רמז תק

שאי סביב עיניך וראי – באותה שעה מביא הקב״ה אליהו ומשיח וצלוחית של שמן בידיהן ומקליהן בידיהם ונקבצים כל ישראל לפניהם ושכינה לפניהם ונביאים מאחריהם ותורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם ומוליכים אותם אל עמק יהושפט ונקבצין כל הגוים שם שנאמר וקצבתי את כל הגוים. באותה שעה מביא הקב״ה אלילי העו״א ונותן בהם רוח ונשמה ואומר יעברו על גשר גיהנם ועוברים, וכיון שמגיעים שם יהיה לפניהם כחוט ונטפלים לגיהנם, ומיד ישראל מתיראין ואומרים לפניו רבש״ע תאמר כאשר עשית עם אלו תעשה עמנו, אומר להם מי אתם, אומרים לו אנחנו עמך ונחלתך ישראל, אומרים להם מי מעיד אומרים לו אברהם, קורא לאברהם אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם, אומר לפניו רבש״ע לא כך אמרת לי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, אומר להם מי מעיד יותר, אומרים לו יצחק, קורא ליצחק אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם, אומר לפניו רבש״ע לא כך אמרת לי כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל, אומר להם מי מעיד יותר אומרים לו יעקב, קורא ליעקב אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם, אומר לפניו רבש״ע לא כך אמרת להם לא יהיה לך והם אמרו שמע ישראל י״י אלהינו י״י אחד, באותה שעה עובר הקב״ה לפניהם והם אחריו שנאמר ויעבור מלכם לפניהם וי״י בראשם, באותה שעה מביא הקב״ה תורה ומניחה בחיקו ומבהיק זיון של ישראל מסוף העולם ועד סופו, אמר גבריאל לפני הקב״ה רבש״ע יבאו העו״א ויראו בטובתן של ישראל ואומר להם אל יראו, וכן אומר ישעיהו י״י רמה ידך בל יחזיון, אמר משה לפני הקב״ה רשב״ע יבאו ויראו שנאמר יחזו ויבושו קנאת עם. אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע יבאו ויראו ויבושו שנאמר ותרא אויבתי ותכסה בושה, באותה שעה נפתחה גיהנם ויוצאים כל העו״א ורואים בטובתם של ישראל ונופלים על פניהם ואומרים כמה נאה אדון זה כמה נאה אומה זו שאהב אותם ביותר אשרי העם שככה לו, פרעה אומר לפניו רבש״ע במה נשתנה אומה זו שאהבת אותם ביותר, אומר להם אתם שוטים שבעולם אתם ידעתם אותי והנחתם אותי ולא בטחתם בי אבל ישראל קדשו שמי פעמים בכל יום ובטחו בי ואני אתן להם שכר טוב, מיד מתביישים ושבים לגיהנם שנאמר ישובו רשעים לשאולה, וצדיקים ישבים בתוך גן עדן ויושב הקב״ה בראשם ומביא את האור שגנז לצדיקים ומוסיף אותו שמ״ג פעמים, אומרים לפניו רבש״ע היינו מצפין לאור זה שנאמר צמאה נפשי לאלהים לאל חי מתי אבוא ואראה וגו׳, א״ל עכשיו ראיתם פני, אומרים לפניו רבש״ע חשך זה מהו אומר להם לבני עשו ולבני ישמעאל שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ וגו׳ (כתוב ברמז תש״ו).
ויקאל לך ארפעי טרפך חואליך ואנט׳רי כלהם קד אג׳תמעו ג׳או אליך ובנוך מן אלבעד יאתון ובנאתך עלי אלג׳נוב תחצ׳ן.
על צד תאמנה – היה ראוי שיהיה בנו״ן דגושה, כי נו״ן השורש נבלעה, אבל באה רפה, כי הדיגוש יהיה מכביד; <צורת> נפעל1 מלשון ״ויהי אמן את הדסה״ (אסתר ב׳:ז׳).⁠2
1. השווה רד״ק על אתר. ריב״ג באצול ערך ׳אמן׳ מציין שזה נפעל, אך אינו מציין את עניין אי-דיגוש הנו״ן.
2. השווה ריב״ג שם, ראב״ע ורד״ק על אתר. גם רס״ג על אתר מתרגם את המלה במשמעות זאת.
על צד תאמנה – על גיססי, כסלים של מלכים תהיינה אמונות.⁠א
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, סינסינטי 653, וטיקן 94. בכ״י אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, אוקספורד 34: ״אומנות״. בכ״י ברלין 122: ״אומנת״.
shall be raised on [their] side [Jonathan renders:] on the flanks, the flanks of the kings, they will be raised.
כולם – רמז על בניך ובנותיך שיזכירם, ויתכן להיות כלם סימן המלכים.
תאמנה – מגזרת ויהי אומן את הדסה (אסתר ב׳:ז׳).
All they. All thy sons and daughters, whom the prophet is going to mention; it may also refer to kings (ver. 3).
תאמנה Shall be nursed. Comp. ויהי אמן and he brought up (Est. 2:7)
כלם – הגוים והמלכים.
בניך מרחוק יבאו – עמם. כאן מקדים תשועת ציון לקבוץ שאר גליות וכן בכל הנביאים.
שאי סביב, כולם – פירוש: בניך ובנותיך. וכן תרגם יונתן: כל עם גלותא. ובא הידיעה אחר הכנוי, כמו: וישנו את טעמו (שמואל א כ״א:י״ד), ותפתח ותראהו את הילד (שמות ב׳:ו׳) והדומים להם שכתבנו בספר מכלל.
תאמנה – מענין: כאשר ישא האומן את היונק (במדבר י״א:י״ב), והיתה הנו״ן ראויה להדגש לחסרון נו״ן השרש, כי הנו״ן כתובה לרבות.
ואדוני אבי ז״ל כתב כי המלה יחידה, והנו״ן שרש והה״א נוספת, כה״א ותקרבנה, ותבאנה. ואע״פ שאמר: ובנותיך, ר״ל כל אחת ואחת.
ופי׳ על צד תאמנה – על צד המלכות והשרות, כמו שכתוב: ושרותיהם מניקותיך (ישעיהו מ״ט:כ״ג).
כלם – רמז לגוים ולמלכים שיכנעו כלם לעבודתם ולעבודת האל, וישאו הבנים והבנות שלנו לירושלים.
ולכן אמ׳ כנג׳ ישראל שאי סביב וראי שכל האומות ההם יקבצו ויבאו לך ואז על ידיהם בניך מרחוק יבאו ובנותיך על צד תאמנה שהוא מלשון כאשר ישא האומן את היונק (במדבר יא, יב), וכבר התבאר למעלה פעמים שנקמת האומות תקדם בהכרח לגאולת ישראל ותשועתו ומלכותו, ולכן זכר הנביא בסוף הפרשה שלמעלה נקמת האומות וחרבנם ועל הנשארים מאותה נקמה שישובו אל ה׳ נאמרה הפרשה הזאת והלכו גוים לאורך כולם נקבצו באו לך, ובזה אין סתירה בייעודי׳ והותרה השאלה הראשונה.
ובפסיקתא רבתי (תנא דבי אליהו זוטא כא, א) אמרו על פסוק זה קומי אורי באותה שעה מביא הקדוש ברוך הוא התורה ומניחה בחיקו ומבהיק זיוון של ישראל מסוף העולם ועד סופו אמר גבריאל לפני הקב״ה רבונו של עולם רצונך יבאו כל אומות העולם ויראו בטובתן של ישראל אומר ישעיהו אל יראו ה׳ רמה ידך בל יחזיון, אמר משה לפני הקב״ה רבונו של עולם יבאו ויראו שנאמר יחזו ויבושו קנאת עם, אמרה כנסת ישראל לפני הקב״ה רבש״ע יבאו ויראו ויבושו שנאמר ותרא אויבתי ותכסה בושה. והמאמר הזה ארוך שם מאד והיוצא ממנו מסכים עם מה שפירשתי.
ובבראשית רבה (ב, ה) א״ר חייא בר אבא מתחל׳ ברייתו של עולם צפה בית המקדש בנוי חרב ובנוי בראשית ברא אלהים הרי בנוי כד״א לנטוע שמים וליסוד ארץ, והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב כד״א ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, ויאמר אלהים יהי אור הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא כד״א קומי אורי כי בא אורך זש״ה יאר ה׳ פניו אליך יתן לך מאור פנים, רבי יונתן אומר זה מאור שכינה שנאמר קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה׳ עליך זרח. הנה בארו האור הנזכר על השכינה והדבקות האלהי בעם, וכן אמרו שם ירושלם אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך ומי הוא אורה של ירושלם הקב״ה שנאמר והיה לך ה׳ לאור עולם העירו בזה שהאור היוצא מירושלם ומישראל הוא אמונת אלהות השם יתברך ואמתתו, וזכר הנביא שכ״כ יהיו העמים והגוים הבאים לירושלם לקבל אמונת השם יתברך עד שישראל בראות רבויים יפחדו שלא יתחזקו בירושלם וימשלו בה ועל זה אמר
ובנתיך – י״ס מלא וא״ו אחר הנו״ן.
על צד – הדרך לשאת הקטן על צדו.
תאמנה – ענין גידול בנים קטנים כמו ויהי אומן את הדסה (אסתר ב׳:ז׳).
שאי – את ירושלים שאי עיניך מסביב וראי איך כל אנשיך נקבצו ובאו אליך.
על צד תאמנה – כל אחת מהן תהיה מגודלת על צד המלכים ובחיקם וכמה שכתוב והיו מלכים אומניך (ישעיהו מ״ט:כ״ג).
כלם נקבצו באו לך – יונתן ורד״ק ורוזנמילר פירשו על בניך ובנותיך, והנכון כדעת גיזניוס על הגוים הנזכרים בפסוק הקודם שיביאו בניך ובנותיך, כי באמרו על צד תאמנה הורה שלא תבאנה מאליהן, אלא אחרים יביאו אותנה.
תאמנה – כאשר ישא האומן את היונק.
שאי סביב עיניך – לארבע רוחות העולם וראי כלם נקבצו ולא למלחמה רק באו לך – שכל העכו״ם יבואו ללמוד תורה ודבר ה׳ ובניך יבאו עמם מרחוק.
אַתְּ ירושלים1 שְׂאִי – הרימי2 מִסָבִיב את3 עֵינַיִךְ לארבע רוחות העולם4 וּרְאִי איך5 כֻּלָּם6 נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ7, בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ, וּבְנוֹתַיִךְ כל אחת מהן8עַל צַד המלכות והשררה9 תֵּאָמַנָה – תגדל10:
1. מצודת דוד.
2. תרגום יונתן.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. הכוונה לכל אנשייך (מצודת דוד) שהם בני הגלות (תרגום יונתן), והם בניך ובנותיך שיזכירם (אבן עזרא, רד״ק), ויתכן ש״כולם״ הכוונה למלכים (אבן עזרא).
7. ולא למלחמה, אלא באו אלייך, שכל העכו״ם יבואו ללמוד תורה ודבר ה׳ (מלבי״ם). ובמדרש, ״שאי סביב עיניך וראי״, באותה שעה מביא הקב״ה את אליהו ומשיח וצלוחית של שמן בידיהן ומקליהן בידיהם, ונקבצים כל ישראל לפניהם ושכינה לפניהם ונביאים מאחריהם ותורה מימינם ומלאכי השרת משמאלם, ומוליכים אותם אל עמק יהושפט ונקבצין כל הגויים שם... באותה שעה מביא הקב״ה אלילי עובדי האלילים ונותן בהם רוח ונשמה ואומר יעברו על גשר גיהנם ועוברים, וכיון שמגיעים שם יהיה לפניהם כחוט ונופלים לגיהנם, ומיד ישראל מתייראין ואומרים לפניו רבש״ע תאמר כאשר עשית עם אלו תעשה עמנו? אומר להם מי אתם? אומרים לו אנחנו עמך ונחלתך ישראל, אומר להם מי מעיד? אומרים לו אברהם, קורא לאברהם אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם? אומר לפניו, רבש״ע לא כך אמרת לי (בראשית טו, יד) ״וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי״?! אומר להם מי מעיד יותר? אומרים לו יצחק, קורא ליצחק אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם? אומר לפניו רבש״ע לא כך אמרת לי (בראשית כו, ג) ״כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל״?! אומר להם מי מעיד יותר? אומרים לו יעקב, קורא ליעקב אומר לו מעיד אתה שהם עמי ואני אלהיהם? אומר לפניו רבש״ע לא כך אמרת להם ״לא יהיה לך״ והם אמרו ״שמע ישראל ה׳ אלהינו ה׳ אחד״?! באותה שעה עובר הקב״ה לפניהם והם אחריו... באותה שעה מביא הקב״ה תורה ומניחה בחיקו ומבהיק זיון של ישראל מסוף העולם ועד סופו (ילקוט שמעוני).
8. (רד״ק, מצודת דוד).
9. רד״ק.
10. כמו שכתוב (לעיל מט, כג) ״וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ״ (רד״ק, מצודת דוד). ועניינו גידול בנים קטנים כמו (אסתר ב, ז) ״וַיְהִי אֹמֵן אֶת הֲדַסָּה״ (מצודת ציון), או (במדבר יא, יב) ״כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק״ (רד״ק).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ה) אָ֤ז תִּרְאִי֙ וְנָהַ֔רְתְּ וּפָחַ֥ד וְרָחַ֖ב לְבָבֵ֑ךְ כִּֽי⁠־יֵהָפֵ֤ךְ עָלַ֙יִךְ֙ הֲמ֣וֹן יָ֔ם חֵ֥יל גּוֹיִ֖ם יָבֹ֥אוּ לָֽךְ׃
Then you shall see and be radiant, and your heart shall throb and be enlarged. Because the abundance of the sea shall be turned to you; the wealth of the nations shall come to you.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
בְּכֵן תֶּחֱזִין וּתְנַהֲרִין וְתִדְחֵלִין וְיִפְתִּי לִבִּיךְ בְּדַחֲלַת חֶטְאִין אֲרֵי יִתְחֲלֵיף לִיךְ עוֹתַר מַעַרְבָא נִכְסֵי פַּלְחֵי כּוֹכְבַיָא יִתְעֲלוּן לְגַוִיךְ.
חיניד׳ תנט׳ריהם פתסתנירין וכמא כאן פזע יתסע קלבך אד׳א אנקלב אליך ג׳מהור אלבחר וג׳נוד אלאמם יג׳ון אליך.
ופחד ורחב לבבך – מובנו התרחבות המחשבה, בשעה שהיא סובבת על דברים עצומים ונפלאים.⁠1 ואבו זכריא טעה בקריאתה וחשב שזו ׳ורהב׳ בה״א,⁠2 ואמר שהו⁠[א פועל] עבר, ולכן בא בקמץ גדול – להבדיל בינו לבין ״אזכיר רהב ובבל ליודעי״ (תהלים פ״ז:ד׳); וזאת טעות חמורה.
1. השווה ראב״ע ורד״ק על אתו.
2. הגירסה ׳רהב׳ מצויה בהרבה כתבי-יד, כעדות אוספי החילופים המצויים, וברור שזו היתה הגירסה לפני חיוג׳; השווה חיוג׳, ספר הניקוד, עמ׳ Vll.
אז תראי ונהרת – בכין תחזיין ותנהרין.
ופחד ורחב לבבך – ויתמה וירחבא לבך.
כי יהפך עליך המון ים – ארי איתחלף ליך עותר מערבא.
חיל גוים – נכסי עממיא.⁠ב
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778: ״לירחב״.
ב. כן בכ״י. בדפוסים צונזר ל: ״דפלחי כוכביא״.
Then you shall see and be radiant Heb. וְנָהַרְתָּ, from נְהוֹרָה, [Aramaic for light,] then you shall see and be radiant [from Jonathan].
and your heart shall be startled and become enlarged And your heart shall wonder and become enlarged.
for the abundance of the west shall be turned over to you for the abundance of the west shall be turned over to you [after Jonathan].
the wealth of the nations The possessions of the nations [after Jonathan].
ופחד ורחב לבבך – לאדם שמנושה מכל טובה, דרך ארץא כשהטובה באה לידו, נופל בו לומר לשון פחד, כמדתימא: ופחדוב אל י״י ואל טובו (הושע ג׳:ה׳).
ורחב לבבך – וישלוט לבבך.⁠ג
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״דרך ארץ״.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״ופחד״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״ופחד לבבך – וישלוט בך.⁠״
אז תיראי – והטעם כאשר יבאו המלכים אליך ויביאו בניך, אז תיראי כאדם שיפחד בבא לו תשועה ודבר שלא עלה על לב, כאשר יקרא למצא אבדה.
ונהרת – תרוצי פה ופה.
ופחד – והנה יהיה פחד מעורב עם שמחה, וזאת רחב לבבך, הפך הצרה.
כי יהפך עליך המון ים – או טעם תיראי מרוב המון שיהפך עליך.
חיל גוים – ביבשה.
Then. When kings come unto thee and bring thee thy children. תראי Thou shalt fear,1 like a man that trembles when help comes to him suddenly, or anything he did not anticipate; this is usually the case with a person who finds something.
ונהרת And thou wilt run hither and thither.⁠2
And thine heart shall fear and be enlarged. Anxiety will be mixed with the rejoicing, which is indicated by the words: And thine heart shall be enlarged. This is the opposite of צרה straits, distress.
The reason of the joy will be Because the abundance of the sea, etc. The verse may also be explained thus: Thou shalt fear because of the great multitude that will flow unto thee.
חיל גוים The forces of the nations.3 The land armies.⁠4
1. A. V., Thou shalt see. Ibn Ezra seems to have read תִּֽרְאִי or תִּרְאִי (root ירא), instead of תִּרְאִי.
2. A. V., And flow together.
3. A. V., Of the Gentiles.
4. According to this explanation המון ים is not the abundance of the sea, but the multitude or the armies that will come by sea.
תיראי – מתחלה שתהיי סבורה שבאין למלחמה,
וסוף ונהרת – ויאירו פניך בשמחה.
ופחד – תחלה, וסוף ורחב לבבך.
אז תראי – מן: ראה, ורבים טעו בזאת המלה שקראו התי״ו בגעיא, כמו מן: ירא, וגם יש ספרים שכתוב ביו״ד וטעות הוא, כי מן ראה היא. וכן תרגם יונתן: בכן תחזין ותנהרין.
ופירש: תראי בניך שיבאו מכל צד, ויצהבו פניך. זהו ונהרת – שהוא ענין אורה, כמו: ואל תופע עליו נהרה (איוב ג׳:ד׳), הביטו אליו ונהרו (תהלים ל״ד:ו׳).
ופחד ורחב לבבך – ופחד כאדם הנבהל בבא אליו טובה רבה פתאום.
ורחב – לרוב הטובה ולרוב העם שיבאו בך, כי כמו שיצר הלב בעבור הרעה והצרה והאבל, כן ירחב לטובה ולשמחה.
כי יהפך עליו המון ים – כי היית חרבה ושממה, ועתה תהיי בהפך, כי יבאו עליך עמים רבים כהמון ים.
ותרגם יונתן: ותידחלין ויפתי לביך וגומר.
(ה-ו) אז תראי – משרש ראה.
ונהרת – תעשה פעל הנהר, וכן ונהרו אליו (ישעיהו ב׳:ב׳), רק שהנזכר שם ענינו מצד איכות המרוצה, והנזכר כאן ענינו מצד ההמיה בלב, כמ״ש ופחד ורחב לבבך.
וטעם לשון פחד – הפלגת תנועת רפרוף הלב כדרך הפחדן, וזה מצד ראותו המון סחורת ים וחיל גוים ושפעת גמלים וגו׳. וכן טעם ופחדו ורגזו על כל הטובה וגו׳ (ירמיהו ל״ג:ט׳), וזה הפלגת סוג ענין לשון פחד.
אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך ודע שבותראי כפי הספרים המדוייקים אין יו״ד בין התי״ו והרי״ש ות״י בכן תחזין ותתנהרין, אבל כפי המסורת שהוא מלשון יראה וכמוהו אצלי בצפניה (ג, ז) אך תראי אותי תקחי מוסר שהוא מלשון יראה עם היותו חסר יו״ד ונהרת הוא מענין פחד ומרוצה כמו ונהרו אליו כל הגוים, ופירושו שבבא רוב הגוים שמה יקבלו ישראל יראה והתפעלות ופחד בראותם חיל הגוים כהמון ים שיבאו להם אבל מיד יתרחב לבבם בראותם שהם יבאו להכנע תחתיהם.
אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ. מושיבי עקרת הבית - ירושלים וכל ארצה, כאמרו (לעיל נד א) ׳רני עקרה לא ילדה׳, אם הבנים שמחה - כאמרו (שם) ׳כי רבים בני שוממה מבני בעולה׳, וכאמרו אָז תִּרְאִי וְנָהַרְתְּ, ׳ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה׳ (לעיל מט כא). [פירוש תהלים (קיג ט)]:
אז תראי – רבים טעו בזאת המלה שקראו התי״ו בגעיא כמו מן ירא וגם י״ס שכתוב ביו״ד וטעות הוא כי שרשו ראה וכן ת״י בכן וחזין ותנהרין. רד״ק וכן בנסחא כ״י מסור עליו לית חטף אבל לפי דעת הראב״ע הוא מלשון יראה שפירש אז תראי כאדם שירא בבא לו תשועה ודבר שלא עלה על לב כאשר יקרה למצא אבדה וכן פ׳ הריא״ה ז״ל דע שבמלת ותראי כפי הספרים המדוייקים אין יו״ד בין התי״ו והרי״ש ות״י בכן תחזין ותתנהרין אבל כפי המסורת היא מלשון יראה וכמוהו אצלי בצפניה ג׳ אך תראי אותי תקחי מוסר שהוא מלשון יראה עם היותו חסר יו״ד עכ״ל. ומ״ש על אותו דצפניה שהוא חסר יו״ד לא מצאתי כן בספרים המדוייקים שלפני ובכולם מלא יו״ד.
ורחב לבבך – בכל ספרים מדוייקים כתוב ורחב בחי״ת וכן פירש התרגום ורש״י ורד״ק והרי״א ובעל מאיר נתיב הביאו בשורש רהב בה״א ונמשך אחר דעת רבי יהודה חיוג כמ״ש רד״ק בשרש רהב וזל״ש ותימה אני ממה שמצאתי בס׳ הנקוד לר׳ יהודה חיוג שכתב ופחד ורהב בה״א ואמר כי הרי״ש קמוצה והה״א פתוחה להפריש בינו ובין רהב ובבל שהוא פתוח כולו. ואנחנו קבלנו קריאתו ורחב בחי״ת וכן כתבו ר׳ יונה בחי״ת ע״כ. ובהגהת המדקדק א״א ובמסורת רהב הם י״ב בלישנא דכתיבין בה״א ולא מנו זה עמהם משמע שהוא ורחב בחי״ת ע״כ. ומסרה זו הובאה במקרא גדולה תילים פ״ט ואיוב ט׳ רהב י״ב בלישנא וכו׳ והובאה ג״כ בישעיה סימן ל׳ ומסיים בה וא׳ נ״ל ופחד ורהב לבבך ע״כ. וסיום זה הוא מהמעתיק ומה שנראה לו אינו נראה לרד״ק ושאר מפרשים.
תראי – מלשון ראיה.
ונהרת – ענין הארה כמו ואל תופע עליו נהרה (איוב ג׳:ד׳).
המון – ענין רבוי כמו ומי אוהב בהמון (קהלת ה׳:ט׳).
ים – פאת מערב.
חיל – ענין עושר כמו חיל בלע (איוב כ׳:ט״ו).
אז תראי – את בניך באים מכל צד ויאיר פניך מרוב השמחה.
ופחד – דרך האדם להיות נבהל וכאלו מפחד בבוא אליו טובה פתאום.
ורחב – יתרחב לבך בעבור רוב הטובה והשמחה.
כי יהפך – המון עושר העכו״ם השוכנים בפאת המערב יתהפך לבא לך חיל וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
אז תראי – ענין יראה (ראב״ע וגיזניוס).
ונהרת – תָאוֺרִי – ״יֵאוֺר״ לך, כמו הביטו אליו ונהרו {תהלים ל״ד:ו׳}. תחלה תיראי ואחר מעט תשמחי, וכפל הדבר ואמר ופחד ורחב לבבך, כי בראות ירושלים כל הגוים נקבצו באו לה, תפחד, שמא להרע לה הם באים, אך מיד ירחב לבה כי תראה שהם מביאים לה בניה וגם כספם וזהבם יביאו לה במתנה, ולפיכך בחר אחר כך במליצת כי יהפך עליך, שיש במשמעו בכוונה להזיק, כנגד ופחד. והמפרשים פירשו ופחד על הבהלה וההשתוממות, וגיזניוס על רעדת הלב מרוב השמחה, ורוזנמילר וגיזניוס הביאו לראיה מה שכתוב בירמיה (ל״ג:ט׳) והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר {י}⁠שמעו את כל הטובה אשר אנכי עושה אותם ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנכי עושה לה, והם לא הבינו כי הכתוב מייחס לאומות פחד ממש, שיפחדו על הטובה שיעשה ה׳ לישראל, והאמת כי לא מצאנו לשון פחד על השמחה אלא על פחד ממש.
המון ים – רבוי עם אשר מהלאה לים.
חיל גוים – עושרם – וכן למטה פסוק י״א וס״א:ו׳, והנה כי יהפך עליך המון ים הוא נותן טעם לתיראי ופחד לבבך, וחיל גוים יבאו לך הוא נותן טעם למה שאמר ונהרת ורחב לבבך.
תראי, ונהרת – מ״ש בפנים על פעל נהר, כ״פ מ״ש הביטו אליו ונהרו, מפני מדין עשו להם את המנהרות, מקום שהאור בוקע עליו וידוע כי הפחד מקבץ הדם אל תוך הלב, עד שהלב מציר מפני הקיבוץ הזה, ובסור הפחד יתרחב הלב.
אז תראי ונהרת מצייר שידמו אז כמי שרואה דבר זר אשר לא עלה על לבו, שאינו מאמין בעצמו אם ראה את הדבר באמת, אולי הוא רק דמיון, עד שמביט היטב לראות שעז״א ונהרת, הנהרה היא מה שראה אח״כ ברור הדבר שכן הוא כמו שראה תחלה.
ופחד ורחב לבבך אחר שתראה הדבר בבירור, אז תחלה יפחד לבבך ואח״כ ורחב לבבך, תחלה תפחד אולי הוא לרעתך עד אח״כ שיתברר לך שהוא לטובתך יתרחב לבבך מרוב השמחה, עתה מתחיל לבאר איך תחלה יפחדו ואח״כ יתרחב לבבם, וזה יהיה בארבעה פנים
א. תחלה יפחד לבבך,
כי יהפך עליך המון ים שיתראה כאילו המון הים כולו נהפך עליך, שכל יורדי הים והמונו הפכו פניהם לבא אליך אבל אח״כ ונהרת ורחב לבבך – כי תראי שזה לא לרעתך כי זאת היא חיל גוים עושר של עכו״ם אשר יבאו לך.
אָז תִּרְאִי את בניך באים מכל צד1, וְנָהַרְתְּ – ויאירו פניך מרוב השמחה2, וּתחילה3 פָחַד – יפחד לבבך4, כאדם הנבהל בבוא אליו פתאום טובה רבה5, וְאולם לאחר מכן6 רָחַב – יתרחב7 לְבָבֵךְ בעבור הטובה והשמחה8, כִּי יֵהָפֵךְ מצבך9 ויבוא10 עָלַיִךְ הֲמוֹן עושר העכו״ם השוכנים11 בְּיָם – בצד מערב12, חֵיל – ועושר13 גּוֹיִם – עובדי כוכבים14 יָבֹאוּ לָךְ15:
1. רד״ק, מצודת דוד. ויש מרבותינו שביארו מלשון ״יראה״ כלומר תפחדי (אבן עזרא), ולפי ביאורם בבֹא רוב הגויים שמה יקבלו ישראל יראה והתפעלות ופחד בראותם חיל הגויים כהמון ים שיבואו להם, אבל מיד יתרחב לבבם בראותם שהם יבואו להכנע תחתיהם (אברבנאל).
2. (רד״ק, מצודת דוד).
3. מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. רד״ק, מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד. כי כמו שֶׁיָּצֵר הלב בעבור הרעה והצרה והאבל, כן ירחב לטובה ולשמחה (רד״ק).
9. שהיית חרבה ושממה, ועתה תהיי להיפך, כי יבואו עליך עמים רבים כהמון ים (רד״ק).
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. מצודת ציון.
13. מצוד ציון.
14. רש״י.
15. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שהנביא מצייר שידמו אז כמי שרואה דבר זר שלא עלה על ליבו, שמסתפק אם ראה את הדבר באמת או אולי הוא רק דמיון, עד שמביט היטב לראות, ואמר כי תחילה יפחד לבבך כשתראי בבירור שכל יורדי הים הפכו פניהם לבוא אליך ותחששי אולי הוא לרעתך, ואח״כ כשיתברר לך שהוא לטובתך כדי שהעושר של העכו״ם יבוא אליך יתרחב לבבך מרוב השמחה.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ו) שִֽׁפְעַ֨ת גְּמַלִּ֜ים תְּכַסֵּ֗ךְ בִּכְרֵ֤י מִדְיָן֙ וְעֵיפָ֔ה כֻּלָּ֖ם מִשְּׁבָ֣א יָבֹ֑אוּ זָהָ֤ב וּלְבוֹנָה֙ יִשָּׂ֔אוּ וּתְהִלֹּ֥ת יְהֹוָ֖הי״י֖ יְבַשֵּֽׂרוּ׃
The caravan of camels shall cover you, and of the young camels of Midian and Ephah all coming from Sheba. They shall bring gold and incense, and they shall proclaim the praises of Hashem.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
שְׁיָרֵת עַרְבָאֵי תַּחֲפֵי סַחֲרָנִיךְ הוֹגְנֵי מִדְיָן וְהוֹלַד כּוּלְהוֹן מִשְׁבָא יֵיתוּן דְהַב וּלְבוֹנָה יְהוֹן טְעִינִין וּדְאָתָן עִמְהוֹן בְּתוּשְׁבַּחְתָּא דַייָ יְהוֹן מִשְׁתְּעָן.
וקטאר אלג׳מאל תגטיך באקתאב מדין ועיפה וכת׳יר מנהם מן אלשחר יאתון אלד׳הב ואללבאן יחמלון ומדאיח אללה יבשרון
בכרי [מדין] ועיפה – <בערבית> ׳בכר׳ – גמלים צעירים, [והנקבה ״בכ]⁠רה קלה משרכ⁠[ת דרכיה]״ (ירמיהו ב׳:כ״ג).⁠1
1. כדברים אלה אומר אבן בלעם בפירושו לירמיהו ב כג. כך אבן קריש עמ׳ 238, אלפסי וריב״ג באצול ערך ׳בכר׳, והשווה רד״ק על אתר. אולם רס״ג על אתר, ובעקבותיו ראב״ע על אתר, מפרשים את ׳בכרי׳ כמו ״בתוך כרי״, והשווה דבריו של ריב״ג שם נגד פירוש זה.
שפעת – רוב.
בכרי מדין – הוגני מדין, הם גמלים בחורים, וכן בכרה קלה (ירמיהו ב׳:כ״ג).
ועיפה – גם הם מבני מדין, עיפה ועפר (בראשית כ״ה:ד׳).
A multitude Heb. שִׁפְעַת, A multiplicity.
the young camels of Midian Heb. בִּכְרֵי. [Jonathan renders:] הוֹגְנֵי. They are young camels. Comp. "a swift young camel (בִּכְרָה)" (Yirmeyahu 2:23).
and Ephah They, too, are of the sons of Midian. Comp. "Ephah and Epher" (Bereshit 25:4).
בכרי מדין – מתורגם: הוגני מדין, ופתרונו: גמלים בחורים.
שפעת – חבורה, כמו שפעת (מים) אני רואה (מלכים ב ט׳:י״ז).
בכרי – הבי״ת משרת, מגזרת שלחו כר (ישעיהו ט״ז:א׳), ישאו דורון.
שפעת A company. Comp. 2 Kgs. 9:17.
בכרי With dromedairies.⁠1 The ב is a preposition; comp. בר the swift (16:1). They shall bring for a present.
1. A. V., The dromedaries.
בכרי – כמו בכרה קלה.
שפעת – ענין רבוי, וכן: ושפעת מים תכסך (איוב כ״ב:י״א, ל״ח:ל״ד), כי שפע ימים ינקו (דברים ל״ג:י״ט).
בכרי – הם גמלים הקטנים עולי ימים, וכן: בכרה קלה (ירמיהו ב׳:כ״ג).
ותהלות י״י יבשרו – כתרגומו, כלומר הגמלים והסוחרים והזהב והלבונה יביאו אותם בסחורה, גם למנחה למלך המשיח ולבית י״י.
וטעם יבשרו – לפי שיהיו אומות העולם חדשים בספור תהלות י״י, כי עד אותו הזמן ישראל הוא שיתיחדו בספור תהלות י״י. וכל מספר חדשות יקרא: מבשר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

בכרי – כל שרש בכר הוא ענין אחד, רק משקלי השמות משתנים להיות שנוי מה בניהם, כמו שדקדק בשמות הנרדפים הפילוסוף א״ח, ולכן נאמר לחם מלחמה, עפר עופרת גליל גללי, וכן בכאן הונח בכרי מדין, בכרה קלה לגדולי הגמלים, ונכון שיהיה בן בכר.
ועל זה אמר שפעת גמלים תכסך שהוא מענין רבוי, ובכרי מדין הם קטני הגמלים שכלם משבא יבאו ויביאו מנחה לה׳ וזהו זהב ולבונה ישאו ותהלות ה׳ יבשרו.
שפעת גמלים – בספרים מדוייקים מאריך בשי״ן.
(ותהלות – א״ה ע״פ המסורת דלקמן סימן ס״ג נכון להיות מלא וכן האי דלקמן סימן ס״ג המדפיס שכח מסרא דלקמיה וראוי להיות מלא).
שפעת – ענין רבוי כמו משפעת סוסיו (יחזקאל כ״ו:י׳).
בכרי – גמלים בחורים כמו בכרה קלה (ירמיהו ב׳:כ״ג).
ולבונה – שם מין בושם הוא מסממני הקטורת.
יבשרו – ענין ספור חדשות.
שפעת גמלים – רבוי גמלים יביאו לך למנחה ויכסו הארץ.
בכרי מדין – גמלים בחורים הבאים ממדין ועיפה.
כולם משבא יבואו – כל בני שבא יבואו אליך וישאו עמהם זהב ולבונה למנחה לה׳ ובבואם לארצם יבשרו ויספרו תהלות ה׳.
שפעת גמלים – המון בני אדם הרוכבים על הגמלים וכתרגום יונתן: שיירת ערבאי, וכן באנשים הרוכבים על הסוסים מצאנו וירא את שפעת יהוא בבואו ויאמר שפעת אני רואה (מלכים ב ט׳:י״ז), ורוזנמילר וגיזניוס תרגמו: רבוי גמלים, ולא יתכן לומר על הגמלים ותהלות ה׳ יבשרו.
בכרי – גמלים צעירים לימים (רד״ק Bochart וגיזניוס).
בכרי – מענין לכרי ולרצים, שלחו כר מושל ארץ, סוס רץ, וזה יבוא לרוב על בשורה, טובה או רעה, והב׳ בי״ת השימוש.
שפעת – (זאת שנית) אז תראי ופחד לבבך יען כי שפעת גמלים תכסך תראי גמלים רבים באים ואולי באו למלחמה, ועוד תראי בכרי מדין ועיפה אנשים הבאים עם הסוסים הרצים של מדין ועיפה וכל אלה משבא יבואו? מקום רחוק ממך, ומה ירצו הכרים האלה? אבל אח״כ ונהרת ורחב לבבך כי יודע לך כי הגמלים האלה נושאי המשאות זהב ולבונה ישאו למנחה,
ובכרי מדין הרצים רוכבי הרכש המבשרים, תהלות ה׳ יבשרו.
שִׁפְעַת1 גְּמַלִּים יביאו לך למנחה והיא2 תְּכַסֵּךְ3, בִּכְרֵי – גמלים צעירים הבאים4 מִמִדְיָן וְעֵיפָה5 כֻּלָּם מִשְּׁבָא הרחוקה6 יָבֹאוּ אלייך7, זָהָב וּלְבוֹנָה יִשָּׂאוּ עמהם למנחה8 לבית ה׳ ולמלך המשיח9, וּבבואם חזרה אל ארצם10 תְהִלֹּת יְהוָה יְבַשֵּׂרוּ11 ויספרו12:
1. הוא עניין ריבוי (רש״י, רד״ק, מצודת ציון).
2. מצודת דוד.
3. דהיינו בגלל ריבוי הגמלים השִׁפְעַה תכסה את הארץ (מצודת דוד).
4. רד״ק, מצודת ציון.
5. גם הם מבני מדין (רש״י).
6. מלבי״ם.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. רד״ק.
10. מצודת דוד.
11. כל מספר חדשות נקרא ״מבשר״, ואמר ״יבשרו״ לפי שיהיו אומות העולם חדשים בסיפור תהלות ה׳, כי עד אותו הזמן רק ישראל סיפרו את תהלות ה׳ (רד״ק). מלבי״ם מבאר שאז תראי ופחד לבבך כי תראי גמלים רבים באים ותחששי אולי באו למלחמה, ועוד תראי אנשים הבאים עם הסוסים הרצים של מדין ועיפה וכל אלה משבא יבואו שהוא מקום רחוק ממך, אבל אח״כ יוודע לך כי הגמלים האלה נושאי משאות זהב ולבונה למנחה, והרצים תהלות ה׳ יבשרו.
12. מצודת דוד.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ז) כׇּל⁠־צֹ֤אן קֵדָר֙ יִקָּ֣בְצוּ לָ֔ךְ אֵילֵ֥י נְבָי֖וֹת יְשָֽׁרְת֑וּנֶךְ יַעֲל֤וּ עַל⁠־רָצוֹן֙ מִזְבְּחִ֔י וּבֵ֥ית תִּפְאַרְתִּ֖י אֲפָאֵֽר׃
All the flocks of Kedar shall be gathered together to you; the rams of Nebaioth shall minister to you. They shall come up with acceptance on My altar, and I will glorify My glorious house.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
כָּל עָאן עֲרָבָאֵי יִתְכַּנְשִׁין לְגַוִיךְ דִכְרֵי נְבָיוֹת יְשַׁמְשׁוּנִיךְ יִתַּסְקוּן לְרַעֲוָא עַל מַדְבְּחִי וּבֵית תּוּשְׁבַּחְתִּי אֲשַׁבֵּח.
כל צאן קדר יקבצו לך – (כתוב ברמז קכ״ב).
וג׳מיע גנם קדר תחשר לך ואג׳לא נביות יכ׳דמונך פיקרבון לרצ׳א עלי מד׳בחי ובית פכ׳רי אפכ׳רהם בה.
יעל⁠[ו על ר]⁠צון מזבחי – כלומר, יעלו [לעולות] על מזבחי [לרצו]⁠ן,⁠1 כלומר [...]. ושיעורו: יעלו על [מזבחי ל]⁠רצון.
1. כלומר, שיש להבין את הפסוק דרך סירוס, כמו שהוא מפרש והולך; השווה רד״ק על אתר.
ואיליא נביות – דיכרי נביות.
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״אילי״.
the rams of Nebaioth Heb. אֵילֵי, rams of Nebaioth [after Jonathan].
ישרתונך – הטעם יהיו לצרכך, וכמוהו את בגדי השרד לשרת בקדש (שמות ל״ה:י״ט), הם בגדי הנסיעה.
יעלו על רצון מזבחי – והנה על ימשוך אחר עמו וכן הוא על מזבחי.
ישרתונך Shall minister unto thee, that is, shall be at thy service; comp. לשרת to do service (Ex. 35:19), which is used of the cloth for covering the holy vessels during the journey.
על רצון על מזבחי═על רצון מזבחי With acceptance on my altar.⁠1
1. Usually one preposition is connected with several nouns, but in one and the same meaning; here this is not the case. על רצון means with acceptance, or for acceptance; על מזבחי upon my altar. But, in fact, the repetition of the preposition is not required here at all, since עלה governs also the accusative; comp. Gen. 49:4; Num. 13:17.
אפאר – מן הזהב והחמודות שיביאו לך.
כל צאן קדר – ר״ל רוב, כמו: וכל הארץ באו מצרימה (בראשית מ״א:נ״ז). קדר ונביות מגדלי צאן לרוב, כי הם יושבי אהלים ונוסעים ממקום למקום ומבקשים מקום המרעה.
אילי נביות ישרתונך – חסר בי״ת השמוש, ופי׳: באילי נביות ישרתונך הגוים, שיביאו לך מנחה מהם.
ישרתונך – מלעיל, האתנחתא בתי״ו, לפיכך הנו״ן בסגול.
יעלו על רצון מזבחי – כמו הפוך: יעלו על מזבחי לרצון, וכן: מקום שם קבר (יחזקאל ל״ט:י״א) – כמו: מקום קבר שם. ופירוש: יביאו מנחה מהם, וכן יעלו מהם על מזבחי, שיקריבו מהם קרבן לי״י, או ישראל יקריבו מהם.
יש מחלוקת בדבר זה בדברי רז״ל, כי רבי אליעזר אומר שאין מקריבין מבהמות הגוים לא אנחנו ולא הם לפי שחוששין בהם לרביעה. והקשו זה הפסוק לר׳ אליעזר, ותירץ (בבלי ע״ז כ״ד.): כולם גרים גרוריםא הם לעתיד לבא, דכתיב: כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם י״י ולעבדו שכם אחד (צפניה ג׳:ט׳).
אפאר – שיביאו שם הגוים מנחה וקרבנות, וטעם אפאר – שאתן בלבם לפארו, וכן טעם: אהפוך אל עמים (צפניה ג׳:ט׳).
א. כן בכ״י פריס 195, וכן בעדי נוסח של הבבלי. בכ״י וטיקן 71, וטיקן אורבינטי 13: ״גמורים״.
גם מארץ קדר יביאו צאן ואילים למזבח השם וזהו כל צאן קדר יקבצו לך אילי נביות ישרתונך כדי שיעלו במזבח השם לרצון והכתוב שאמר יעלו על רצון מזבחי הפוך כמו יעלו על מזבחי לרצון, ובזה האופן בית תפארתי אפאר והותרה בזה השאלה השנית.
ויש מחלוקת בדברי חכמים זכרונם לברכה בדבר זה כי רבי אליעזר אומר שאין מקריבים בהמות הגוים לא אנחנו ולא הם לפי שחוששין בהם לרביעה והקשו מזה הפסוק לר׳ אליעזר ותירץ כלם גרים גרורים הם לעתיד לבוא דכתיב כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד.
אילי נביות ישרתונך – מלעיל האתנחתא בתי״ו לפיכך הנו״ן בסגול וכן הוא ומלכיהם ישרתונך שבסמוך. רד״ק.
נביות – שם מקום ישבו שם מבני ישמעאל כמ״ש בכור ישמעאל נביות (בראשית כ״ה:י״ג).
ישרתונך – יהיו לצורכך וכמוהו את בגדי השרד לשרת בקודש (שמות ל״ה:י״ט).
כל צאן קדר – הצאן שבארץ קדר המה מובחרים.
יקבצו לך – יאספו להביאם אליך.
אילי נביות – האילים שבנביות המה מובחרים.
ישרתונך – יהיו לך לצרכך.
יעלו וכו׳ – הוא כמו הפוך יעלו על מזבחי לרצון כמו כל תשא עון (הושע י״ד:ג׳) ורבים כמוהו.
ובית תפארתי – זהו בהמ״ק.
אפאר – כי האומות יביאו שמה מנחת כסף וזהב.
יקבצו לך – יובאו אצלך ירושלם ויהיו לך לכל תשמישך, זה טעם ישרתונך, וגם יעלו מהם על מזבחי לבקש רצוני, ועל ידי זה אפאר בית תפארתי.
יעלו – בנין הקל – אילי נביות יהיו נשרפים על מזבחי, כי כמו שאומרים שהאדם מעלֶה עולה, כן אומרים שהבהמה עולָה על מוקדה (ויקרא ו׳:ב׳), כלומר נשרפת.
על רצון מזבחי – איננו הפוך (כדעת רד״ק), אלא שיעורו יעלו מזבחי (כמו כי עלית משכבי אביך {בראשית מ״ט:ד׳}, עיר גבורים עלה חכם {משלי כ״א:כ״ב}), על רצון, בשביל רצון, לבקש רצון.
כל – (זאת שלישית) אז תראי ופחד לבבך, כי כל צאן קדר יקבצו לך וגם אילי נביות האילים המובחרים ישרתונך, ותפחד מי קבץ אלה ולאיזה צורך? אבל אח״כ ונהרת ורחב לבבך – כי יודע לך כי הצאן קדר יעלו על רצון מזבחי הובאו לקרבנות וה׳ יקבלם ברצון וימלא משאלותיהם, ויל״פ שמצייר את המזבח כעצם חי שיש לו רצון, ויעלו על רצונו של המזבח, (כמ״ש (מלכים א, ח׳ מ״א) וגם הנכרי הבא מארץ רחוקה ופרש כפיו אל הבית הזה), והאילי נביות באו יען כי בית תפארתי אפאר ע״י קרבנות מובחרים שבמינם כמו האילים המובחרים האלה.
כָּל – רוב1 הַצֹאן אשר בארץ2 קֵדָר3 יִקָּבְצוּ – יאספו להביאם4 לָךְ – אלייך5, אֵילֵי6 – האילים אשר7 בִּנְבָיוֹת8 יְשָׁרְתוּנֶךְ – יהיו לצרכך9, אשר10 יַעֲלוּ מהם11 עַל רָצוֹן – לרצון על12 מִזְבְּחִי13, וּבֵית תִּפְאַרְתִּי14 אֲפָאֵר כי האומות יביאו שמה מנחת כסף וזהב15:
1. רד״ק.
2. מצודת דוד.
3. הצאן שיש שם הם המובחרים (מצודת דוד).
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. רד״ק.
7. מצודת דוד.
8. והם המובחרים (מצודת דוד). ונביות הוא שם מקום שבו ישבו מבני ישמעאל, כמו שכתוב (בראשית כה, יג) ״בְּכֹר יִשְׁמָעֵאל נְבָיֹת״ (מצודת ציון). וקדר ונביות היו בהם מגדלי צאן לרוב, כי הם יושבי אהלים ונוסעים ממקום למקום ומחפשים מקום מרעה (רד״ק).
9. אבן עזרא, מצודת דוד. ורד״ק מבאר באילי נביות ישרתונך הגויים שיביאו לך מנחה מהם.
10. רד״ק.
11. רד״ק.
12. רד״ק, מצודת דוד.
13. שיקריבו מהם קרבן לה׳, או ישראל יקריבו מהם (רד״ק), וה׳ יקבלם ברצון וימלא משאלותיהם (מלבי״ם). ויש מחלוקת בדבר זה בדברי רז״ל (ע״ז כד.), רבי אליעזר אומר שאין מקריבין מבהמות הגויים לא אנחנו ולא הם לפי שחוששין בהם לרביעה, והקשו מפסוק זה על ר׳ אליעזר, ותירץ כי כולם גרים גרורים הם לעתיד לבוא, דכתיב (צפניה ג, ט) ״כִּי אָז אֶהְפֹּךְ אֶל עַמִּים שָׂפָה בְרוּרָה לִקְרֹא כֻלָּם בְּשֵׁם יְהוָה לְעָבְדוֹ שְׁכֶם אֶחָד״ (רד״ק).
14. הוא בית המקדש (מצודת דוד).
15. מצודת דוד.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ח) מִי⁠־אֵ֖לֶּה כָּעָ֣ב תְּעוּפֶ֑ינָה וְכַיּוֹנִ֖ים אֶל⁠־אֲרֻבֹּתֵיהֶֽם׃
Who are these that fly as a cloud and as the doves to their cotes?
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
מַן אִלֵין דְאָתָן בִּגְלֵי כַּעֲנָנִין קַלִילִין וְלָא אִתְעַכָּבָא גַלְוָתָא דְיִשְׂרָאֵל דְמִתְכַּנְשִׁין וְאַתְיָן לְאַרְעֲהוֹן הָא כְיוֹנִין דְתַיְבָן לְגוֹ שׁוֹבְכֵיהוֹן.

רמז תקב

מי אלה כעב תעופינה – אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן עתיד הקב״ה להגביה את ירושלים שלש פרסאות למעלה שנאמר וראמה וישבה תחתיה מה תחתיה שלש פרסאות אף למעלה שלש פרסאות, וממאי דתחתיה שלש פרסאות, אמר רבא אמר לי ההוא סבא לדידי חזי לי ירושלים קמייתא והויא תלתא פרסי, ושמא תאמר יש צער לעלות, ת״ל מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם, א״ר פפא שמע מינה מעיבא לארעא תלתא פרסי.
דבר אחר: מי אלה כעב תעופינה – זה שאמר הכתוב אל מוציאו ממצרים כתועפות ראם לו כך הוא מדתו חטאו קימעא הורידם כעוף שנאמר אפרים מתנודד, אפרים כעוף יתעופף כבודם, זכו מעלן למעלה ומרוממן כעב שנאמר מי אלה כעב תעופינה.

רמז תקג

כתיב והיה מדי חדש בחדשו והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל שבת ובכל חדש, אמר רבי לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כלו והיאך באים בראש חדש ובשבת מסוף העולם אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים והם מתפללין שם בבקר, והוא שהנביא מקלסן מי אלה כעב תעופינה, והרי שחל ר״ח להיות בשבת ואומר הכתוב והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו והיאך. אמר רבי פנחס הכהן ברבי חמא בשם ר׳ ראובן באים שני פעמים אחד של שבת ואחד של ר״ח והעבים טוענין אותם בהשכמה ומביאים אותם לירושלים והם מתפללים שם בבקר, והם טוענים אותם לבתיהם, מי אלה כעב תעופינה הרי של בקר, וכיונים אל ארובותיהם הרי של מנחה. אינו אומר יבא כל ישראל אלא יבא כל בשר אמר רבי אלעזר כל מי שנעשה כבשר בעולם הזה זוכה לראות פני השכינה כדכתיב עוצם עיניו מראות ברע מלך ביפיו תחזינה עיניך. ד״א יבא כל בשר אפילו הגוים שלא עבדו בישראל מלך המשיח מקבלם. אמר רב נחמן מה שהיה הוא שיהיה כשם שנטל הקב״ה את ישראל ביציאתן ממצרים בענני כבוד שנאמר ואשא אתכם על כנפי נשרים כך הוא עושה להם שנאמר מי אלה כעב תעופינה.
מן האולי כאלגיום יטירון וכאלחמאם אלי רואזנהא.
מי אלה – הטעם על הבנים, והנה קומי אורי (ישעיהו ס׳:א׳) ידבר עם ציון.
אל ארובותיהם – הם החלונות ששם קנם.
Who are these, etc. This question refers to the children (ver. 4). The words Arise, shine, etc. (ver. 1) are addressed by God to Zion.⁠1
ארבתיחם Their windows. The holes, where their nests are.
1. It seems as if Ibn Ezra explained this chapter to be a dialogue between God and Zion. Ver. 1 to ver. 7 is assigned to God; ver. 8 contains a question asked by Zion, the verses which follow contain the answer of God. Otherwise the remark is here superfluous, or at least out of place. (Comp. ver. 14).
כעב... וכיונים – שתעופינה אל ארבותיהם – כן ימהרו לבא.
מי אלה – אמר: תעופנה – לשון נקבות על קהלות ישראל העולות מהגלות מזה ומזה, ותבאנה קל מהרה כמו העב, והמשיל מרוצת הקלות לעופפות כי היא התנועה הקלה שבתנועות, וכן: מחץ יעוף יומם (תהלים צ״א:ה׳).
וכיונים אל ארבותיהם – כי יותר יעופו מהרה בשובם אל קניהם ממה שיעופו בצאתם מהם מפני שממהרות לשוב אל גוזליהם שהניחו, להאכילם מאשר בפיהם.
ארבותיהם – הם חלונות השובך.
וכ״ף כיונים – פתוחה לידיעה, כלומר היונים שהניחו הגוזלים בשובך.
ועל בני ישראל הבאים מהגלות במרוצה לאדמ׳ הקדש אמר מי אלה כעב תעופינה והם קהלות ישראל העולות מהגולה ולמהירות תנועתם המשיל הדבר בעופפות במהירות תנועת העב וכיונים אל ארובותיהם שיותר יעופפו היונים בשובם אל קניהם כדי לשוב אל גוזליהם ממה שיעופו בצאתם משם, ואפשר שאמר זה על עשרת השבטים שישובו בזמן ההוא, אמנם בפסיקתא רבתי דרשוהו על האומות שיבאו להתגייר לירושלם, ועם היות האיים. והם איי המערב רחוקים מאד מארץ ישראל זכר הנביא שגם הם עתידים לבוא לירושלם לקבל אמונת השם והוא אומרו
מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה. כנשר יעיר קנו - יהי רצון שכמו שחשב לעשות בסיני לולי חטאו בעגל, יעשה לעתיד, וקיבל האל יתברך תפילתו אז וכו׳, ישאהו על אברתו - כאמרו מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה1. [פירוש דברים (לב יא)]:
1. ופירש רד״ק: ׳על קהילות ישראל העולות מהגלות מזה ומזה ותבאנה קל מהרה כמו העב׳.
כעב – כענן.
תעופינה – מלשון עפיפה ופריחה.
ארובותיהם – מלשון ארובה וחלון כמו וארובות השמים (בראשית ז׳:י״א) ור״ל חלונות השובך והוא מקום מדורם.
מי אלה – כאלו הבריות ישאלו על בני הגולה מי אלה אשר ממהרים לשוב כעפיפת הענן וכיונים הממהרים לעוף אל ארובותיהם הם חלונות השובך.
מי אלה – הנביא מצייר כאלו רואה אניות הבאות מארץ מרחק לארץ ישראל, ושואל מי אלה, ואמר תעופינה לשון נקבה על האניות, והמשיל הליכת האניות לעופפות העבים והעופות.
אל ארבותהם – חלונות שובכיהם.
מי (זאת רביעית) אז תראי ופחד לבבך – כי תשאלי לאמר,
מי אלה כעב תעופינה כי העכו״ם שיביאו את ישראל הם יהיו דומים במשלם כהעב והענן הטוען גשמי ברכות ומריקם על הארץ ושב למקומו, כן יביאו מנחה מכסף וזהב וישובו לביתם, וישראל יהיו דומים כיונים אשר תעופינה אל ארבתיהם וקניהם להשאר שם?
ועל בני ישראל הבאים מהגלות במרוצה לאדמת הקודש אמר הנביא1, מִי אֵלֶּה אשר ממהרים לשוב?⁠2 כָּעָב – כענן3 תְּעוּפֶינָה4, וְכַיּוֹנִים הממהרים לעוף אל5 אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם – חלונותיהם6 כן ימהרו לבוא7:
1. אברנבאל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. אמר בלשון נקבה כי מדבר על קהילות ישראל העולות מהגלות שתבאונה במהירות, והזכיר לשון עפיפות מפני שהיא התנועה המהירה ביותר (רד״ק).
5. מצודת דוד.
6. כלומר חלונות השובך ששם מקום מדורם (אבן עזרא, רד״ק, מצודת ציון).
7. ר״א מבלגנצי. כי יעופו יותר מהר בשובם אל קניהם ממה שיעופו בצאתם מהם, כי ממהרות לשוב אל גוזליהם שהניחו להאכילם את מה שאספו בפיהם (רד״ק). מלבי״ם מבאר שהנביא דימה את העכו״ם לענן הטוען גשמי ברכה ומריקם על הארץ ושב למקומו, כן העכו״ם יביאו מנחה מכסף וזהב וישובו לביתם, וישראל יהיו דומים ליונים שתעופינה אל ארבתיהם וקיניהם להשאר שם. ובמדרש, אמר רבה בר בר חנה אמר ר׳ יוחנן, עתיד הקב״ה להגביה את ירושלים שלוש פרסאות למעלה... אמר רבא אמר לי ההוא סבא לדידי חזי לי (אני ראיתי) ירושלים קמייתא והויא תלתא פרסי (שלוש פרסאות), ושמא תאמר יש צער לעלות (מחמת גובהה)? ת״ל ״מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם״, אמר רב פפא שמע מינה מעיבא לארעא תלתא פרסי (מהענן לארץ יש מרחק שלוש פסאות). ועוד במדרש, כתיב (לקמן סו, כג) ״וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי״, והיאך אפשר שיבוא כל בשר בירושלים בכל שבת ובכל חודש? אמר רבי לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל, וארץ ישראל ככל העולם כולו, והיאך באים בראש חודש ובשבת מסוף העולם? אלא העבים באים וטוענים אותם ומביאים אותם לירושלים והם מתפללין שם בבוקר, והוא שהנביא מקלסן ״מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה״... דבר אחר, יבוא כל בשר אפילו הגויים שלא עבדו בישראל מלך המשיח מקבלם. אמר רב נחמן מה שהיה הוא שיהיה, כשם שנטל הקב״ה את ישראל ביציאתן ממצרים בענני כבוד שנאמר (שמות יט, ד) ״וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים״ כך הוא עושה להם שנאמר ״מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה״ (ב״ב עה:, ילקוט שמעוני).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(ט) כִּי⁠־לִ֣י׀ אִיִּ֣ים יְקַוּ֗וּ וׇאֳנִיּ֤וֹת תַּרְשִׁישׁ֙ בָּרִ֣אשֹׁנָ֔ה לְהָבִ֤יא בָנַ֙יִךְ֙ מֵרָח֔וֹק כַּסְפָּ֥ם וּזְהָבָ֖ם אִתָּ֑ם לְשֵׁם֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ אֱלֹהַ֔יִךְ וְלִקְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵ֖ל כִּ֥י פֵאֲרָֽךְ׃
Surely the isles shall wait for Me, and the ships of Tarshish first, to bring your sons from far. their silver and their gold with them, for the name of Hashem your God, and for the Holy One of Israel, because He has glorified you.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי לְמֵימְרִי נַגְוָן יְסַבְּרוּן וְנַחֲתֵי סְפִינֵי יַמָא אַיְדָא פַרְסָא קַלְעָהָא בְקַדְמֵיתָא לְאַיְתָאָה בְּנָךְ מֵרָחִיק כַּסְפֵּהוֹן וּדְהַבְהוֹן עִמְהוֹן לִשְׁמָא דַייָ אֱלָהָךְ וּלְקַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל אֲרֵי שַׁבְּחָךְ.
להביא בניך מרחוק – (כתוב למעלה רמז תנ״ד).
פאן אלג׳זאיר לי תרג׳ו וספן אלבחר פי אול אלאמר לתג׳יב בניך מן בעיד וורקהם וד׳הבהם מעהם לאסם אללה רבהם וקדוס אסראיל אלד׳י פכ׳רהם.
בראשונה – כמו כבראשונה בימי שלמה, כעניין שנאמר: כי אני תרשיש למלך בים אחת לשלש שנים תבא אני תרשיש וגו׳ (מלכים א י׳:כ״ב).
תרשיש – שֵם הים.
לשם י״י אלהיך – שנקרא עליך, כי ישמעו שמעו ושם גבורתו, ויבאו.
כי פארך – נתן לך פאר.
as in the beginning Like 'as in the beginning,' meaning in the days of Solomon, like the matter that is stated: "For the king had at sea ships of Tarshish, etc.; once in three years, the ships of Tarshish would come, etc.⁠" (Melakhim I 10:22). Tarshish is the name of the sea.
in the name of the Lord your God that is called upon you, for they will hear a report of Him and the name of His might, and come.
for He has glorified you He has given you glory.
ואניות תרשיש בראשונהא – בימי שלמה שאחת לשלש שנים באה אני תרשיש נושאת זהב וכסף (מלכים א י׳:כ״ב), אף עכשיו כשיבאו בנייך מרחוק יביאו כספם וזהבם.
לשםב י״י אלהיך – נהוגים על כרחם, כלומר מי יכריחם לדבר זה.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״כבראשונה״.
ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״בשם״.
כי לי איים יקוו – שאתן להם שכר טוב.
ואניות תרשיש כבראשונה – והזכיר תרשיש כי היא קרובה לארץ.
כספם וזהבם – והנה הטעם כי לי איים יקוו, כי לא יתנון להם ישראל שכר, והנה הוא מפורש לשם י״י אלהיך.
והנה פארך בא בקמץ גדול תחת קטן בעבור היותו סוף פסוק.
Shall wait for me, that I shall give them a good reward.
Tarshish. This place is mentioned because it is near Israel.⁠1
Their silver and their gold with them. These words contain the reason why the islands shall wait for the Lord; the Israelites will not give them wages. It is distinctly said unto the name of the Lord thy God.⁠2
פארך He hath glorified thee. The Kamez under ר instead of Zeré, is caused by the pause.⁠3
1. Comp. Ibn Ezra on Jonah 1:3. He mentions there the opinion of Saadiah, that Tarshish is the same as Tarsus, Tartessus in Hispania Bætica; and also the opinion of another commentator, who believes it to be Tunis in Africa.
2. They will do all this work for the Israelites without expecting any pay for it except from the Lord, whose will they carry out.
3. The feminine suffix –ֵ is here to be expected, because it refers to Zion, which is, in this whole chapter, addressed as a woman. Ibn Ezra attributes the cause of this change to the pause; but it must be considered as very exceptional, since the pause changes the masculine suffix –ְ into –ָ, but not so the feminine suffix –ֵ.
כי לי איים יקוו – מצפים ומזמינים עצמם להיות נכונים לעבדני למצא חן בפני בעבודתם.
כל אחד קופץ בראש למהר להביא בניך מרחוק – והוא לשון בראשונה. איים ואניות תרשיש כל אחד בראשונה.
לשם י״י – בשבילו, למצא חן.
כי פארך – מכל גוי, ולכן יקפצו לשרתך.
כי לי איים יקוו – פירוש: שוכני האיים יקוו לי, כי אני המטיב ומריע, לפיכך יביאו בניך ממקומם, ואפילו יהיו רחוק יביאו אותם אל א״י.
ואניות תרשיש בראשונה – בחסרון כף הדמיון: כבראשונה, כמו שהיו באות אניות תרשיש בראשונה בימי שלמה.
כספם וזהבם אתם – אפשר כספם וזהבם של ישראל, כלומר עם כל ממונם יבאו, לא יניחו ממונם דבר בארצות הגולה, או: אפשר כספם וזהבם של הגוים, כמו שנאמר בעולי בבל: ינשאוהו אנשי מקומו בכסף ובזהב וברכוש ובבהמה (עזרא א׳:ד׳) לשם י״י אלהיך – כי ישמעו את שמע כבודו וגדלו שיעשה בהוציאו עמו מהגלות ובעשותו נקמה בשונאיהם.
פארך – בקמץ הרי״ש לנקבה כמו בכנוי הזכר, בעבור כי כאשר מדבר כנגד כנסת ישראל ידבר פעם בלשון זכר ופעם בלשון נקבה, לשון זכר כנגד העם, ולשון נקבה כנגד הכנסה. ופירוש פארך: הוא נתן לך הפאר והכבוד הזה שיעבדוך הגוים.
כי לי איים יקוו והודיע גם כן שאניות תרשיש יבאו בראשונה להביא בניהם מרחוק באיי הים כי ראשונים יהיו בזה ואחריהם שאר האומות, ואמנם אומרו כספם וזהבם אתם אין ראוי לפרשו על ישראל אבל הוא חוזר אל האיים ואניות תרשיש שזכר שיביאו כספם וזהבם אתם להקריב מנחה לשם ה׳ אלהיך ולקדוש ישראל כי פארך, והותרה בזה השאלה השלישית.
יקוו – ענין אסיפה כמו יקוו המים (בראשית א׳:ט׳).
ואניות – ספינות.
איים יקוו – יושבי איי הים יאספו לבוא אלי והאניות ההולכות על ים תרשיש הם יתעוררו בראשונה להתאסף ולהביא בניך וכו׳.
כספם וכו׳ – להביא מנחה לה׳.
לשם ה׳ – כ״ז יהיה בעבור פרסום שם ה׳.
ולקדוש ישראל – כפל הדבר במ״ש.
כי פארך – אשר נתן לך פאר והדר וחשיבות.
כי לי איים יקוו – נראה לי יקוו (בנין נפעל) וכטעם בעת ההיא יקראו לירושלם כסא ה׳ ונקוו אליה כל הגוים לשם ה׳ (ירמיהו ג׳:י״ז). וגם הפירוש הזה התפאר בו מי שהדפיס ישעיה בשנת תקצ״ח.
ואניות תרשיש – אֵלו תבאנה בראשונה, מפני מהירות הליכתן בימים, ואניות תרשיש לאו דוקא, אלא כל אניה גדולה ההולכת למרחקים נקראת אני תרשיש.
ה׳ אלהיך, קדוש ישראל – הבדלם בארתי בכל הספר ועי׳ (ה׳ טז).
כי – אבל אח״כ ונהרת ורחב לבבך – כי יתברר לך
א. נגד השאלה מי אלה כעב תעופינה,
כי לי איים יקוו גם האיים הרחוקים יבאו אלי,
ואניות תרשיש יתקשרו בתקוה בראשונה כמ״ש כי יהפך עליך המון ים, ונגד השאלה של כיונים אל ארובותיהם, משיב להביא בניך מרחוק כי את בניך יביאו מרחוק והם ישארו שם, ויביאו אתם כספם וזהבם, כבא בדרך מרחוק לעקור דירתו שמוכר חפציו וצרור הכסף מוליך בידו לשם – הדלתות מגבילים,
כי לי איים יקוו זה יהיה לשם ה׳ אלהיך כי יתנשא שמו לעיני רבים עמים ומה שיביאו בניך מרחוק זה יהיה לשם קדוש ישראל (שם זה נקרא בו ה׳ ע״ש קדושת ישראל ומעשיהם) כי פארך לשם ולתפארת עד שבעבור זה יביאו אתכם כאשר יביאו את המנחה בכלי טהור בית ה׳.
כִּי לִי יושבי1 אִיִּים – איי הים2 יְקַוּוּ – יאספו3 לבוא אלי4, וָאֳנִיּוֹת – והאניות ההולכות על ים5 תַּרְשִׁישׁ יתעוררו6 כְּבָּרִאשֹׁנָה7 להתאסף8 וּלְהָבִיא בָנַיִךְ מֵרָחוֹק, כַּסְפָּם וּזְהָבָם אִתָּם9 יביאו מנחה לה׳, וכל זה כדי10 לְפרסם את11 שֵׁם יְהוָה אֱלֹהַיִךְ וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל12 כִּי – אשר13 פֵאֲרָךְ – נתן לך פאר14 הדר וחשיבות15 שֶׁיַּעַבְדוּךְ הגויים16:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. מצודת ציון.
4. מצודת דוד. רד״ק מבאר שוכני האיים יקוו לי כי אני המטיב והמריע, לפיכך יביאו בניך למקומך, ואפילו יהיו רחוקים יביאו אותם לארץ ישראל.
5. (רש״י, מצודת דוד).
6. מצודת דוד.
7. בימי שלמה (רד״ק), כעניין שנאמר (מלכים-א׳ י, כב) ״כִּי אֳנִי תַרְשִׁישׁ לַמֶּלֶךְ בַּיָּם עִם אֳנִי חִירָם אַחַת לְשָׁלֹשׁ שָׁנִים תָּבוֹא אֳנִי תַרְשִׁישׁ נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים״ (רש״י).
8. מצודת דוד.
9. אפשר לפרש כספם וזהבם של ישראל, כלומר שיבואו עם כל ממונם ולא יניחו דבר בארצות הגולה, או אפשר לפרש כספם וזהבם של העכו״ם שיביאו לנדבה, כי ישמעו את שמע כבודו שיעשה בהוציאו את עמו מהגלות ובעשותו נקמה בשונאיהם (רד״ק).
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד. ורש״י מבאר לשם ה׳ שנקרא עליך כי ישמעו שמעו ושם גבורתו ויבואו.
12. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר כי ה׳ נקרא בשם זה על שם קדושת ישראל ומעשיהם.
13. מצודת דוד.
14. (רש״י, מצודת דוד).
15. מצודת דוד.
16. רד״ק.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(י) וּבָנ֤וּ בְנֵֽי⁠־נֵכָר֙ חֹמֹתַ֔יִךְ וּמַלְכֵיהֶ֖ם יְשָֽׁרְת֑וּנֶךְ כִּ֤י בְקִצְפִּי֙ הִכִּיתִ֔יךְ וּבִרְצוֹנִ֖י רִחַמְתִּֽיךְ׃
And aliens shall build up your walls, and their kings shall minister to you. For in My wrath I smote you, but in My favor have I had compassion on you.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְיִבְנוֹן בְּנֵי עַמְמַיָא שׁוּרָךְ וּמַלְכֵיהוֹן יְשַׁמְשׁוּנִיךְ אֲרֵי בְרוּגְזִי אַלְקֵיתִיךְ וּבִרְעוּתִי אֲרַחֵם עֲלָךְ.
ויבני אלגרבא אסוארך ומלוכהם יכ׳דמונך לאני צ׳רבתך בסכ׳טי ורחמתך ברצ׳אי.
וברצוני – ובהריצותי לך, אינמון אפיימינט.⁠א
א. ביאור זה מופיע כאן בכ״י אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653, פרמא 3260, אוקספורד 34. הוא מופיע לאחר הביאור על פסוק ה׳ בכ״י לוצקי 778, לאחר הביאור על פסוק ו׳ בכ״י אוקספורד 165, ולאחר הביאור על פסוק ז׳ בכ״י וטיקן 94. הביאור חסר בכ״י לייפציג 1, ברלין 122.
and in my grace Because I favored you; in old French, en mon apayemant.
ובנו וגו׳ – אפילו בני ישראל לא יבנו חומות ירושלם כאשר לא בנו הבית, כי אם הגוים.
And the sons of strangers shall build, etc. The Israelites will not build the walls of Jerusalem, as they did not build even the temple; other nations will do it.
ובנו בני נכר – מלבד שיעבדוך במנחות שיביאו לך, יעבדוך בארצך שיבנו חומותיך ויעשו מלאכתך.
ישרתונך – מלעיל, כמו אשר לפניו.
כי בקצפי – אז תכיר כי כל עניניך, בין הטוב בין הרע, הוא מאתי ואינו מקרה כלל, כי בעת שהיה קצפי עליך היית אמה לעבדים בגלות, ובעת רצוני שיהיה עליך יעבדוך אפילו מלכי הגוים, כל שכן העם.
ובנו בני נכר חמתיך – זה נכון מכמה פנים, אם הם בעצמם ואם מצד שישלחו שם עבדיהם, או מצד שישלחו מכספם וזהבם ועצי יערם וכאשר עשה כרש (נחמיה ג׳:ח׳).
כי בקצפי – כטעם כי רגע באפו וגו׳ (תהלים ל׳:ו׳).
וזכר עוד שאותם בני נכר שיבאו להתגייר המה יבנו חומותיהם ומלכיהם ישרתו אותם כי תחת שהיו אומות העולם מחריבים את ירושלם יהיו זרעם בונים אותם.
(י-יב) וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ וגו׳, כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ. ואכלתם ישן נושן - אחר שימעטו האומות אכריכם וכורמיכם1, ירבה הדגן שנה לשנים כדי שיספיק המעט משארית האומות לשרתכם לאסוף תבואות וזולת זה, ותתפרנסו שלא בצער, כענין יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ בְּרֹאשׁ הָרִים יִרְעַשׁ כַּלְּבָנוֹן פִּרְיוֹ (תהלים עב טז), וכאמרם (שבת ל:) עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, וישן מפני חדש תוציאו - יהיה לכם מהנושן די צרכיכם, אף על פי שמאז שיהיה ישן, תוציאו ממנו לפליטי האומות לפרנסם, כאמרו כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ. [פירוש ויקרא (כו י)]: יהיו ימיו מעטים2 - באריכת הזמן שיתן האל לשאר אומות אחר ביאת המשיח, כאמרו (דניאל ז יב) ׳וארכא בחיין יהיבת להון׳, יהיו ימיו בה מעטים, פקודתו - הראוים לו בין האומות לשרת את ישראל ומלכם, כאמרו וּבָנוּ בְנֵי נֵכָר חֹמֹתַיִךְ וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ, יקח אחר - תנתן לאומה אחרת, למען יאבד. [פירוש תהלים (קט ח)]:
1. להלן (סא ה) כתוב: ׳וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם׳, ורבינו מפרש שזה יהיה בתחילת ימות המשיח, אבל אח״כ יכלו הגויים.
2. מדבר על מלכות הרביעית, היא אדום.
בקצפי – מלשון קצף וכעס.
חומותיך – חומות הערים.
ישרתונך – ישמשו אותך.
כי בקצפי – ר״ל כל הבאה עליך לא היה בדרך הטבע כי לשעבר הכיתי אותך בקצפי ולזה היית בתכלית השפלות ועתה רחמתי אותך ברצוני הטוב ולזה תמשול ממשל רב.
כי בקצפי הכיתיך – כטעם בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך {ישעיהו נ״ד:ח׳}, כי הקצף אי אפשר שיהיה נמשך הרבה, והרצון על הרוב הוא נמשך.
רצון – הפך האף, כמו כי רגע באפו חיים ברצונו {תהלים ל׳:ו׳}.
ובנו – אחר שספר קיבוץ גליות מספר בנין החומה, עכו״ם הם יבנו חומות ירושלים והמלכים שלהם ישרתו ויעזרו את הבונים בכסף ובזהב כי בקצפי הכיתיך ר״ל לא הכיתי אותך בחמה פנימית כי אז אינו מכה תיכף רק ממתין עד שתתמלא סאתו, ואני לא הכיתיך על ידי חמה ולא ע״י מאוס רק ע״י קצף שהוא קצף קטן, ועי״כ ברצוני רחמתי עליך לפייסך עוד על העבר, ע״ד אודך ה׳ כי אנפת בי, עיי״ש.
ואחר שסיפר על קיבוץ הגלויות, מספר הנביא על בניין החומה באומרו1, ולא רק שיעבדוך הגויים במנחות שיביאו לך, אלא גם יעבדוך בארצך2, וּבָנוּ – ויבנו3 בְנֵי נֵכָר4 חֹמֹתַיִךְ5 ויעשו מלאכתך6, וּמַלְכֵיהֶם יְשָׁרְתוּנֶךְ – ישמשו אותך7, אז תכירי כי כל ענייניך בין הטוב בין הרע הוא מֵאִתִּי ואינו מקרה כלל8, כִּי בְקִצְפִּי – בעת שהיה קצפי עלייך9 הִכִּיתִיךְ10, וּבִרְצוֹנִי – ובעת שיהיה עליך רצוני11 רִחַמְתִּיךְ12, ויעבדוך אפילו מלכי הגויים13:
1. מלבי״ם.
2. רד״ק.
3. רד״ק.
4. הם אותם בני נכר שיבאו להתגייר (אברבנאל).
5. דהיינו חומות הערים (מצודת דוד).
6. רד״ק.
7. רד״ק, ומלבי״ם ביאר ישרתו ויעזרו את הבונים בכסף ובזהב.
8. רד״ק.
9. רד״ק.
10. שהיית אמה לעבדים בגלות (רד״ק).
11. רד״ק. בעת פיוסי (לעזי רש״י).
12. רצה לומר כל הבא עליך לא היה בדרך הטבע, כי לשעבר הכיתי אותך בקצפי ולזה היית בתכלית השפלות, ועתה רחמתי עליך ברצוני הטוב ולזה תמשול ממשל רב (מצודת דוד).
13. וכל שכן העם (רד״ק). כי תחת שהיו אומות העולם מחריבים את ירושלים יהיו זרעם בונים אותם (אברבנאל).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יא) וּפִתְּח֨וּ שְׁעָרַ֧יִךְ תָּמִ֛יד יוֹמָ֥ם וָלַ֖יְלָה לֹ֣א יִסָּגֵ֑רוּ לְהָבִ֤יא אֵלַ֙יִךְ֙ חֵ֣יל גּוֹיִ֔ם וּמַלְכֵיהֶ֖ם נְהוּגִֽים׃
Your gates also shall be open continually, day and night, they shall not be shut, that men may bring to you the wealth of the nations, and their kings in procession.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְיִתְפַּתְּחוּן תַּרְעָךְ תְּדִירָא יֵימָם וְלֵילֵי לָא יִתְאַחֲדוּן לַאֲעָלָא לְגַוִיךְ נִכְסֵי עַמְמַיָא וּמַלְכֵיהוֹן זְקִיקִין.
ותפתח אבואבך דאימא נהארא ולילא לא תגלק לידכ׳ל אליך פיהא ג׳נוד אלאמם ומלוכהם מסאקין.
ופתחו שעריך [תמיד – הנכון] שהוא פועל סביל, ואף אם הוא בחיריק, כמו בפסוק ״כי מאתנן זונה קבצה״ (מיכה א׳:ז׳).⁠1 מי שהתעקש להרוס <פיתרון> זה2 טען, כי הפועל מתייחס ל״בני נכר״ שהוזכרו מקודם, היינו: ובנו בני נכר. וכאשר אמרו לו: מי סגרם לפני כן שיבואו בני נכר לפותחם? נבוך בתשובה, ואחר-כך חזר המובס ואמר ש<המקרא> מתכוון בכך לריבוי בואם של שליחים עם מתנות, וכאילו הם פותחים את השערים תמיד, כלומר, שלא נמצא זמן שבו הם נסגרים, כי הם באים בזה אחר זה יומם ולילה. ומה שדחקו לתהום זו הוא חוסר הידיעה, כי החיריק אפשר שיבוא בצורת סביל, ולא הבין כי דבר זה מצוי גם שלא בלשוננו, כמו שאומרים בערבית ״ביע אלטעאם״, ואין ספק, כי הראוי הוא קיבוץ,⁠3: ותראה דבר דומה לזה בפסוק ״מאתנן זונה קבצה״ (מיכה א׳:ז׳) [...], וכך ב״ויישם בארון״ (בראשית נ׳:כ״ו)4 כמו ״ויצק דם המכה״ (מלכים א כ״ב:ל״ה).⁠5 כל [זה מראה] שהחיריק אפשר שיבוא בסביל. ו<אותו איש> רואה את ״כן משחת מאיש מראהו״ (ישעיהו נ״ב:י״ד) ועוד,⁠6 וכאילו לא ראה דבר מעניין המרת התנועות ביניהן; והדבר מצוי בעברית יותר מדיי, עד שאין צורך להביא הוכחות.
1. החיריק, לפי דעה זו, במקום הקיבוץ, והשווה דבריו בהמשך. דברים דומים אומר אבן בלעם בפירושו במיכה שם, אך שם הוא מוסיף את האפשרות, שצורה זאת היא במקום נפעל, והשווה דבריו לישעיהו מח ח; מט ה; נב יד; שופטים ה כב, ועוד. לענייננו השווה רס״ג על אתר, ריב״ג במחברות עמ׳ 369 ואילך, באללמע עמ׳ 93, 125, ו-181 (רקמה עמ׳ קיז, קסד ושכז) ובאצול ערך ׳פתח׳, ראב״ע, בשם ׳י״א׳, ורד״ק על אתר. לפי תשובות תלמידי מנחם, עמ׳ 97 ערך ׳ופתחו׳, נראה כי מנחם פירש את הפועל כמשמעו וכניקודו (בלי נושא), ודונש ראהו במשמעות של נפעל. בפירושו של ראב״ע למיכה א ז מובא כי שמואל (?) הנגיד סבר, כי החיריק ב׳ופתחו׳, וכן ב׳ויישם׳ וב׳קבצה׳, הוא במקום שורוק.
2. דיון בנושא – כולל הבאת דעה זו – מצוי אצל ריב״ג במחברות עמ׳ 375-374; דעה זו מובאת ע״י ראב״ע על אתר בשם ׳י״א׳.
3. לפי תיאור המדקדקים הערבים צורת הסביל בשורשי ע״ו היתה צריכה להיות ׳בֻּיע׳ – אבל במציאות היא בִיעַ׳. עניין זה אינו דומה למקרה שלנו, אבל אינו רחוק מעניין ׳ויישם׳.
4. לפי משמע הסביל היינו מצפים לתנועת שורוק, השווה ריב״ג במחברות שם. וזה בניגוד לחיוג׳ ערך ׳שים׳, המתנגד לכך. הטקסט מקוטע, ולא ראינו להשלים במקום ספק.
5. ׳ויצק׳ נראה לכאורה כנגזרת ל״ה, אבל ראוי להבין כאילו ביו״ד כפולה.
6. החיריק שם במקום קמץ קטן, כלומר ׳משחת׳, והשווה דבריו לישעיהו נב יד והערותינו שם.
ופִתּחו שעריך – לשון פיתוח, ממשקולת לשון כבד, על שם שפתיחתן פתיחת עולם פתיחת תמיד, כמו שִבֵר לשוןא שבירה, כן פִתְחו מלשון פַתְֿחו, שְרִיש אוֺבֵירְטֻש.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, פרמא 3260, סינסינטי 653. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ברלין 122, אוקספורד 34: ״מלשון״.
And they shall open your gates always Heb. וּפִתְּחוּ. This is an expression of opening in the strong conjugation (פִּעֵל), since their opening is a perpetual opening, a constant opening. Just as שַׁבֵּר is an expression of breaking, so is פִּתְּחוּ an expression of opening. Tresoverts in Old French.
ופתחו – יש אומרים החירק תחת שורק, ויש אומרים כי ופתחו שב אל בני נכר, ואיננו רחוק, והנה הטעם ידוע, להביא אליך חיל גוים ביום גם בלילה.
ומלכיהם – שהיו נוהגים יובאו נהוגים, כטעם לאסור מלכיהם בזקים (תהלים קמ״ט:ח׳).
ופתּחו Some say that וּפִחְּחוּ is the same as וּפֻתְּחוּ and they will be opened. According to others, And they will open, that is, the sons of strangers will open, etc.; this explanation is not improbable.—The sense of the whole verse is: the gates will be opened continually, day and night, by those that will bring in the abundance of nations.
Their kings, that is, those who had been their kings. And that their kings may be brought. Comp. To bind their kings with chains (Ps. 149:8)
חיל גוים – ושללם של אותם שלא יעבדוך.
ומלכיהם נהוגים – בכבלי ברזל אליך על יד הגוים העובדים אותך.
ופתחו – מן הדגוש והוא פעל עומד, וכן: פתח הסמדר (שיר השירים ז׳:י״ג), פתחה אזניך (ישעיהו מ״ח:ח׳), כלומר יהיו נפתחים תמיד יומם ולילה להביא אליך חיל גוים – אמר כנגד העיר ירושלם כמו שהיא כל הפרשה. שעריך יהיו נפתחים תמיד בלילה כמו ביום כדי שיכנסו נושאי חיל הגוים אליך למנחה, כי יהיה שלום בעולם, וילכו בלילה בעת החום. וכן תרגם יונתן: להביא אליך – לאעלא בגוך נכסי עממיא.
ומלכיהם נהוגים – יהיו נהוגים אליך, שיבאו לפני מלך המשיח כעבדים לפני אדוניהם, ומה שאמר: נהוגים – כי מנהג המלכים כשילכו בדרך, ילכו רוכבים או רגלים, וינהגו אותם שרים דרך כבוד.
ויונתן תרגם נהוגים – זקוקים, רוצה לומר: אסורים בזיקים.
ופתחו – זה בודד או יוצא ואין הכרח שיזכור המפתחים.
נהוגים – יהיו נהוגים וזה תאר.
וזכר שתהיה ביאת הגוים לירושלם כל כך מתמדת עד שיהיו שערי ירושלם תמיד פתוחות יומם ולילה לא יסגרו להביא אליה חיל גוים ומלכיהם שיבאו נהוגים כי להיותם מארץ רחוקה לא ידעו הדרך ויצטרכו לתיירים שינהגו אותם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם. שאו שערים - שערי ירושלים, כאמרו וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד [יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ] לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם, ושאו פתחי עולם - פתחי בתי מדרשות שעסקם בחיי עולם, שאו ראשיכם שיכנסו בהם רבים. [פירוש תהלים (כד ז)]: לכך1 פִּתְחוּ שְׁעָרִים - וּפִתְּחוּ שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד, שאין לירא2. [לעיל (כו ב)]:
1. כיון שירושלים תהיה עיר של עוז אשר חומת אש לה סביב מהשראת השכינה שבתוכה.
2. כיון שאין צורך יותר בחומות, ניתן לפתוח את שערי העיר לרווחה, כי תהיה חיתת אלהים על הסובבים מלהתקרב.
ופתחו וכו׳ – יהיו פתוחים ועומדים.
יומם וכו׳ – כפל הדבר במ״ש.
חיל גוים – עושר העכו״ם.
ופתחו שעריך – פועל עומד, כמו לא פתחה אזנך (למעלה מ״ח:ח׳).
ומלכיהם נהוגים – יש מפרשים נהוגים בשביה, ולא יתכן, כי מדבר בביאה רצונית, ורד״ק ורוזנמילר וגיזניוס פירשו שיבאו לאחריהם שרים רבים דרך כבוד, ואין נראה שיהיה זה במשמע מלת נהוגים, ולי נראה שיבאו זה אחר זה בסדר, כמו הצאן שהרועה נוהג.
נהוגים – בארתי גדרו (מ״ט י׳) המונהג בהכרח.
ופתחו – אחר שתבנה החומה בל תאמר שתהיה צריך אל חומה ומבצר כי שעריך יהיו פתוחים תמיד כי לא יבא אויב בשעריכם לבא מפניו במצור, ומוסיף כי עוד יומם ולילה לא יסגרו – כי לא תוכל לסגרם כלל וכלל כי דרך השערים יביאו אליך תמיד חיל גוים שי ומנחה, וגם יביאו הגוים עכו״ם האלה את מלכיהם נהוגים, שימשחו אותם שם בירושלים, כי בציון ימשכו מלכי עכו״ם, ומפרש למה ימשחו אותם בירושלים
והזכיר הנביא שתהיה ביאת הגויים לירושלים כל כך מתמדת עד שיהיו שעריה תמיד פתוחים, באומרו1 כנגד העיר ירושלים2, וּפִתְּחוּ – ופתוחים ועומדים יהיו3 שְׁעָרַיִךְ תָּמִיד4, יוֹמָם וָלַיְלָה לֹא יִסָּגֵרוּ5, לְהָבִיא אֵלַיִךְ חֵיל גּוֹיִם6 וּמַלְכֵיהֶם נְהוּגִים7:
1. אברבנאל.
2. רד״ק.
3. מצודת דוד.
4. דהיינו פתיחת עולם (רש״י).
5. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ורד״ק מבאר שיהיו שערייך נפתחים תמיד, בלילה כמו ביום, כדי שיכנסו נושאי חיל הגויים להביא מנחה, כי יהיה שלום בעולם. מלבי״ם מבאר כי יהיו פתוחים תמיד כיוון שלא יוכלו לסגרם כלל וכלל כי דרך השערים יביאו חיל הגויים תמיד לירושלים שי ומנחה, וגם יביאו העכו״ם האלה את מלכיהם נהוגים, שימשחו אותם שם בירושלים, כי בציון ימשכו מלכי עכו״ם.
6. דהיינו עושר העכו״ם (מצודת דוד).
7. שיבואו לפני מלך המשיח כעבדים לפני אדוניהם, ואמר ״נהוגים״ כי מנהג המלכים שכאשר ילכו בדרך ילכו רוכבים או רגלים, וינהגו אותם שרים דרך כבוד (רד״ק). אברבנאל ביאר כי בגלל היותם מארץ רחוקה לא ידעו את הדרך ויצטרכו שינהגו אותם. ויונתן תרגם שיבואו אסורים בכבלי ברזל.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יב) כִּֽי⁠־הַגּ֧וֹי וְהַמַּמְלָכָ֛ה אֲשֶׁ֥ר לֹא⁠־יַעַבְד֖וּךְ יֹאבֵ֑דוּ וְהַגּוֹיִ֖ם חָרֹ֥ב יֶחֱרָֽבוּ׃
For that nation and kingdom that will not serve you shall perish; yes, those nations shall be utterly wasted.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
אֲרֵי עַם וּמַלְכוּ דְלָא יִפְלְחוּנִיךְ יְרוּשְׁלֵם יֵיבְדוּן וְעַמְמַיָא אִשְׁתֵּיצָאָה יִשְׁתֵּיצוּן.
והגוים חרוב יחרבו – מחורב יחרבו שנטלו איפופסין שלא קבלו את התורה מהר חורב, וכן סיני למה נקרא שמו סיני שבו נשנאו עובדי אלילים.
ואי אמהֿ וממלכהֿ לא יטיעוך יבידון ובעצ׳הם יג׳פון ג׳פאפא.
מוסב על חזקיהו המלך. (מובא בפירוש אבן בלעם)
והגוים חרוב יחרבו – אולי הוא גזור מלשון ״חרב איש ברעהו״ (שופטים ז׳:כ״ב), כלומר, שהם יהרגו איש את רעהו בחרב.⁠1
ואיך אפשר לקרוא פרק זה כסדרו ולהכחיש שהוא מכוון לעתיד2 ולטעון שכל נחמות ישעיהו כבר הוגשמו בתקופת יחזק⁠[יהו, מה] גם <שנאמר> בו: ולא יבוא עוד שמשך וירח⁠[ך לא] יאסף, וכן לעולם יירשו ארץ ועוד?! ואם תעיין [בתקופת יח]⁠זקיהו והמלכים שלאחריו, [תמצא] נסיגה כללית ואסון מקיף. ובאשר לפחד יחזקיהו ממלך אשור עד שהחניף [לו ...] ב⁠[מתנ]⁠ות, הרי לא נעלם מאף אחד... מי שדבק באמונת ישראל, ניתק את עצמו מאמונה זו בלא פחד. מה שזירזני לומר זאת הוא מה שאני יודע על דעת אנשים הדבקים בדרך נפסדת זו; ובן ג׳[יקטילה] – יסלח לו אלהים ויכפר – היה אחד מהם.
1. היינו, אין זה הפועל הרגיל ׳חרב׳, שעניינו חורבן או שממה. פסוק זה אינו מובא על ידי אבן בלעם בספרו ׳הפעלים׳ בערך ׳חרב׳. הדעה מובאת על ידי ראב״ע ורד״ק על אתר בשמם של אחרים.
2. ואכן כך מבין רס״ג בדבריו על גאולת העתיד באמו״ד מ״ח פ״ח וכן רד״ק בפירושו לפסוק א בפרק הבא.
כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו והגוים – שלא יביאו את צוארם בעול ישראל חרוב יחרבו.
חרוב יחרבו – מגזרת חרב, החרב נחרבו המלכים (מלכים ב ג׳:כ״ג), ויש אומרים מלשון חרבן, והראשון הוא נכון.
חרב יחרבו They will be slain. This verb is derived from חרב sword; comp. החרב נחרבו they are surely slain. (2 Kgs. 3:23). Some explain it they shall be utterly wasted, and compare it with חרבן destruction. I prefer the first explanation.
והגוים חרוב יחרבו – ענין חרבן.
ויש מפרשים: ענין חרב, כלומר יהרגו.
ובכלל אמר כי הנה הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו במכות השם יתברך והגוים שלא יעלו לירושלם חרוב יחרבו, ואפשר לומר שבאומרו כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו רמז אליהם שכבר יהיו גוים וממלכות שלא יעבדום ולא יעלו לירושלם והם אשר יאבדו ויחרבו בנקמת האומות קודם לכן, וכמו שבימי שלמה חירם מלך צור שלח עצים יקרים לבנין בית ה׳ כן בזמן ההוא אמר
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

חרב יחרבו – מלשון חורבן.
והגוים חרב יחרבו – אמר זה על האדמה עצמה, שתחרב מאין יושב (עיין בכורי העתים תקפ״ז עמוד 175). והנה לא מצאנו שום רמז מן הגדולות האלה בנבואות על גאולת בבל.
כי הגוי – וגם הממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו וגם הגוים הרבים אשר לא יעבדוך חרוב יחרבו.
כִּי הַגּוֹי וְהַמַּמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא יַעַבְדוּךְ יֹאבֵדוּ במכות השם יתברך1, וְהַגּוֹיִם הרבים2 אשר לא יביאו את צווארם בעול ישראל3 חָרֹב יֶחֱרָבוּ4:
1. אברבנאל.
2. מלבי״ם.
3. ר״א מבלגנצי.
4. מלשון חורבן (רד״ק, מצודת ציון). ואבן עזרא מבאר מלשון חרב, דהיינו שיהרגו. ובמדרש, ״חרוב יחרבו״ מחורב (מהר סיני שנקרא חורב) יחרבו שנטלו איפופסין (גזר דין) שלא קבלו את התורה מהר חורב, וכן (הר) סיני למה נקרא שמו סיני? שבו נשנאו עובדי אלילים (ילקוט שמעוני).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ משה אבן ג'יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יג) כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ אֵלַ֣יִךְ יָב֔וֹא בְּר֛וֹשׁ תִּדְהָ֥ר וּתְאַשּׁ֖וּר יַחְדָּ֑ו לְפָאֵר֙ מְק֣וֹם מִקְדָּשִׁ֔י וּמְק֥וֹם רַגְלַ֖י אֲכַבֵּֽד׃
The glory of Lebanon shall come to you, the cypress, the plane-tree and the larch together to beautify the place of My sanctuary, and I will make the place of My feet glorious.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
יְקַר לִבְנָן לְגַוִיךְ יִתְעַל בִּירְוַן מוֹרְנְיָן וְאֶשְׁכַּרְעִין כַּחֲדָא לְשַׁבְּחָא אֲתַר בֵּית מַקְדְשִׁי וַאֲתַר בֵּית אַשְׁרָיוּת שְׁכִנְתִּי אֲיַקֵר.
ואכרם מא פי אללבנאן אליך יג׳א בה מן אלברות׳י ואלסאג׳ ואלשרבין אג׳מעין לאפכ׳ר בה מוצ׳ע קדסי ואכרם מחל סכינתי
ברוש תדהר ותאשור – מיני עצי יער לבניין.⁠א
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, ברלין 122, אוקספורד 34, פריס 154. בכ״י ליידן 1, אוקספורד 127: ״לבנון״.
box trees, firs, and cypresses Species of trees of the forest of Lebanon.
כבוד הלבנון – והנה פי׳ האילנים הנכבדים בלבנון, ברוש תדהר ותאשור יחדו.
לפאר – לבנות בית השם.
The glory of Lebanon. The best trees of Lebanon; the fir tree, etc.
To beautify the place of my sanctuary. To build the house of the Lord.
אליך יבא – על יד הגוים.
כבוד הלבנון – העצים הטובים שבו, ואח״כ מפרש מה הם, כמו שהיה משלח מלך צור למלך שלמה.
ברוש תדהר ותאשור – כבר פירשנו בפרשת העניים והאביונים (ישעיהו מ״א:י״ט).
לפאר מקום מקדשי – שיבנו בהם בית המקדש.
ומקום רגלי אכבד – כי בהמ״ק מכוון כנגד כסא הכבוד, ואם כסא הכבוד מושבו, בית המקדש הדום רגליו.
אכבד – כי הוא יתן בלבם להביא.
כבוד הלבנון אליך יבא ברוש תדהר ותאשור יחדו לפאר מקום מקדשי ובזה האופן מקום רגלי אכבד שהוא קדש הקדשים וקראו מקום לרגליו לפי שהוא מכוון תחת כסא הכבוד, ויעד שבבוא אותם הגוים לירושלם לא יבאו בגאה וגאון ודרך רע אבל ילכו אליך שחוח בשיפלות והכנע׳ אותם שבזמן הגלות היו בני מעניך והשתחוו על כפות רגליך כעבדים לאדוניהם אותם שבזמן הקדום היו מנאצי ירושלם וצריה ויקראו ויודו בפיהם שעיר ה׳ צבאות היא ציון להגיד שלא ילכו שחוח אל ירושלם מפני גבורתה אלא מפני קדושתה והאלהות אשר בה.
הלבנון – שם יער בארץ ישראל.
ברוש וגו׳ – שמות מיני אילנות חשובים.
כבוד הלבנון – האילנות הנכבדים שביער הלבנון יביאו אליך והם ברוש תדהר ותאשור כולם יחדיו.
לפאר – לבנות בהם מקום מקדשי בנין מפואר.
ומקום רגלי אכבד – בית המקדש יבנה בנין מכובד ואחז במשל כאלו המקום יושב על הכסא אשר בשמים ורגליו יורדים לנוח בבה״מ כמו והשתחוו להדום רגליו (תהלים צ״ט:ה׳).
מקום מקדשי – המקום המקודש לי.
ומקום רגלי – מקום משכני.
כבוד – אחר שספר בנין החומה מספר בנין המקדש כי לבנין המקדש יביאו כבוד הלבנון והוא הארזים היותר גבוהים אשר יער הלבנון מתכבד בהם, וגם ברוש תדהר ותאשור יבואו יחדו – מצייר כאילו העצים החשובים האלה יבואו בעצמם אל המקדש,
לפאר מקום מקדשי ר״ל מקום המקדש יתפאר בנוי ויופי על ידי בנין בני אדם, אבל מקום רגלי והוא קדש הקדשים אכבד בעצמי ולא על ידי בני אדם.
כְּבוֹד – האילנות הנכבדים שביער1 הַלְּבָנוֹן2 אֵלַיִךְ יָבוֹא – יביאו3, הלא הם4 בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר5 אשר כולם6 יַחְדָּו יבואו7 לְפָאֵר מְקוֹם מִקְדָּשִׁי8, וּמְקוֹם רַגְלַי9 אֲכַבֵּד בבניין מכובד10:
1. רד״ק, מצודת דוד. הם הארזים הגבוהים אשר יער הלבנון מתכבד בהם (מלבי״ם).
2. הוא יער בארץ ישראל (מצודת ציון).
3. מצודת דוד.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. הם מיני עצי יער לבניין (רש״י).
6. מצודת דוד.
7. מצייר כאילו העצים החשובים האלה יבואו בעצמם אל בית המקדש (מלבי״ם).
8. דהיינו שיבנו בעצים הללו מקום מקדשי בניין מפואר (רד״ק, מצודת דוד).
9. הוא בית המקדש (רד״ק, מצודת דוד), כי בית המקדש מכוון כנגד כסא הכבוד, ואם כסא הכבוד מושבו בית המקדש הדום רגליו (רד״ק). ואחז במשל כאילו ה׳ יושב על הכסא אשר בשמיים ורגליו יורדים לנוח בבית המקדש כמו שכתוב (תהלים צט, ה) ״וְהִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו״ (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר ״מקום מקדשי״ שהוא בית המקדש יתפאר בְּנוֹי ויופי על ידי בניין בני אדם, אבל ״מקום רגלי״ שהוא קודש הקדשים, אכבד בעצמי ולא על ידי בני אדם.
10. מצודת דוד. כי הוא יתן בליבם להביא (רד״ק).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יד) וְהָלְכ֨וּ אֵלַ֤יִךְ שְׁח֙וֹחַ֙ בְּנֵ֣י מְעַנַּ֔יִךְ וְהִֽשְׁתַּחֲו֛וּ עַל⁠־כַּפּ֥וֹת רַגְלַ֖יִךְ כׇּל⁠־מְנַאֲצָ֑יִךְ וְקָ֤רְאוּ לָךְ֙ עִ֣יר יְהֹוָ֔הי״י֔ צִיּ֖וֹן קְד֥וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
And the sons of those that afflicted you shall come bending to you; and all those that despised you shall bow down at the soles of your feet. And they shall call you the city of Hashem, the Zion of the Holy One of Israel.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרארד״קליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וִיהָכוּן לְגַוִיךְ כְּפִיפִין בְּנֵי מְשַׁעְבְּדַיִךְ וְיִשְׁטַתְּחוּן לְמִבְעֵי מִנִיךְ עַל פַּרְסַת רִגְלִיךְ כָּל דַהֲווֹ מַרְגְזִין לִיךְ וְיִקְרוֹן לִיךְ קַרְתָּא דַייָ צִיוֹן דְאִתְרְעֵי בָהּ קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל.
ויסיר אליך מעד׳בוך מנכ׳פצ׳ין ויסג׳דון ענד קדמיך ג׳מיע ראפצ׳יך ויסמונך מדינהֿ אללה וציון קדוס אסראיל.
ציון קדוש ישראלא ציון של קדוש ישראל.
א. כן בכ״י לוצקי 778, לייפציג 1, אוקספורד 165, אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בדפוסים נוסף כאן: ״ציון דאיתרעי בה קדישא דישראל,⁠״
Zion of the Holy One of Israel [Lit. Zion the Holy One of Israel. Jonathan renders:] Zion desired by the Holy One of Israel, Zion of the Holy One of Israel.
והלכושחוח – שם.
וקראו לך עיר י״י – והנה לעד קומי אורי אמר על ציון.
עיר ימשך עצמו ואחר עמו וכן הוא ציון עיר קדוש ישראל, כמו אל באפך תוכיחני (תהלים ו׳:ב׳).
שחח Bending. It is a noun.⁠1
And they shall call thee the city of the Lord. This proves that the exclamation Arise, etc. is addressed to Zion.⁠2
עיר קדש ישראל═קדש ישראל The city of the holy One of Israel. Comp. Ps. 6:1.⁠3
1. Ibn Ezra uses the expression שם a noun; he means perhaps שם הפועל infinitive or verbal noun, as contrasted with פועל participle, and שם התואר common noun; in the latter cases the plural form would be used. Comp. c. iii., Note 5.
2. Another opinion is mentioned, Midrash Yalkut ad locum: R. Johanan compares these words (קומי אורי) to those uttered by one who is about to travel at night a little before dawn; he gets a candle lit, but the flame is blown out; he gets another candle, but it meets with the same fate; he then resigns himself and says: I shall not trouble myself any longer with those candles, I shall wait for the light of the morning. The same was the case with the Israelites: they said: We have lit the candle in the time of Moses; it has been put out; under king Solomon we lit another candle, this also was extinguished; we must now resign ourselves and wait, till the Lord himself will renew for us the light. Therefore God said: Arise, my light (אורי), etc. Ibn Ezra thought, perhaps, of this or similar passages in the Midrash, when he considered it necessary to remind us repeatedly that the words קומי אורי are addressed to Zion.
3. קדוש ישראל is the genitive; but it cannot be governed by ציון, because the latter is a proper noun, and proper nouns do not govern a genitive; wherever, therefore, this seems to be the case, another noun in apposition to it is supplied, as e.g. here, the word עיר city.
והלכו שחוח – שם, בשקל: גבוה קומתו (שמואל א ט״ז:ז׳), מן: תחתיו שחחו (איוב ט׳:י״ג).
בני מעניך – אותם שהיו מעניך בגלות ומתו כבר בזמן הישועה, בניהם ילכו אליך שוחחים ומתנפלים לפניך. ור״ל: מעניך – מעני בניך, כי כנגד ירושלם מדבר.
על כפות רגליך – ועל כפות רגלי בניך, ורוצה לומר: על מדרך הכפות, כי הכף מתחת.
עיר י״י – כי כבודו יראה בה.
ציון קדוש ישראל – סמוך, ציון של קדוש ישראל.
וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ. ׳כי לה׳ המלוכה ומושל בגוים׳ - כמו כן, המלך אשר ימשול אז בגוים, והוא המשיח, הוא לה׳1, כי אמנם בבואו, הנה אותם הגוים שכבר אכלו את ישראל2 - כבר נכנעו וישתחוו, כאמרו וְהָלְכוּ אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ בְּנֵי מְעַנַּיִךְ [וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ]. [פירוש תהלים (כב כט-ל)]: ויכחשו אויביך לך - שהם כבר ביזו אותך, ויכחשו עצמם כאשר יכבדוך, כאמרו וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ, ואתה על במותימו תדרוך - שאפילו מלכיהם יהיו נכנעים לך, כאמרו (לעיל מט כג) ׳וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וכו׳ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ׳. [פירוש דברים (לג כט)]: שפחתך בידך - שאינה משוחררת ממך, ותענה שרי - כדי שתכיר שהיא משועבדת, ולא תבזה עוד את גבירתה, לאות שכן יקרה לכל מבזה ישראל, כאמרו וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ [פירוש בראשית (טז ו)]: נשקו בר - בן בר לבב נשקו, כאמרו וְהִשְׁתַּחֲווּ עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ כָּל מְנַאֲצָיִךְ3. [פירוש תהלים (ב יב)]:
1. מלכותו של המשיח וכן המשיח עצמו הם לה׳.
2. ׳דשני ארץ׳ - ששבעו ודשנו מאכילת ישראל.
3. ׳וטעם נשקו, כמו שהוא מנהג העבד לנשק יד האדון׳ (רד״ק, וראה אבע״ז), וזוהי ההשתחוואה, שייכנעו לפניו.
שחוח – ענין כפיפה והשפלה כמו תחתיו שחחו עזרי רהב (איוב ט׳:י״ג).
מעניך – מלשון עינוי.
כפות רגליך – כמו שנקרא שטיחת היד כף היד כן נקרא שטיחת הרגל כף הרגל.
מנאציך – ענין בזיון כמו נאצו האנשים את מנחת ה׳ (שמואל א ב׳:י״ז).
שחוח – בכפיפה ובהכנעה.
על כפות רגלך – ר״ל עד סמוך לארץ.
עיר ה׳ – עיר של ה׳ ציון של קדוש ישראל וכפל הדבר במ״ש.
ציון קדוש ישראל – רש״י רד״ק ורוזנמילר וגיזניוס פירשו בסמיכות, ציון של קדוש ישראל, והנכון כראב״ע שחסרה מלת עיר (או מקום), ציון עיר קדוש ישראל, ונראה לי כי ציון הוא לקריאה אמר לירושלם וקראו לך עיר ה׳, ואחר כך הוסיף ולך ציון יקראו עיר קדוש ישראל, כי כמו שקדוש ישראל הוא כפל ענין עם שם ה׳, כן ציון כפל ענין עם ירושלם.
בני מעניך, מנאציך – המנאץ מבזה הדבר והם ילכו בעצמם, אבל מעניך יענשו, ורק בניהם אשר יותרו ילכו שחוח לבקש מחילה ה׳, קדוש ישראל. עיין הבדלם (א׳ ד׳. ה׳ טז) ובכל הספר.
והלכו אליך – העכו״ם אשר עינו אותך בענוים קשים ילכו אליך שחוח לפייסך, ומנאציך שלא עינו אותך בענויים רק נאצו ובזו אותך שלא היית נחשב בעיניהם (והם לא יצטרכו לפייסך) ישתחוו עתה על כפות רגליך מרוב חשיבותך, ויקראו לך עתה,
עיר ה׳ זה יהיה ירושלים ושם ציון יקראו ציון של קדוש ישראל כי שם יתגלה ה׳ ביתר שאת בשפיכת רוח קדשו לפי קדושת ישראל ומעשיהם (כי זה המבדיל בין ה׳ וקדוש ישראל בכ״מ).
וְהָלְכוּ – וילכו1 אֵלַיִךְ שְׁחוֹחַ – בכפיפה ובהכנעה2 בְּנֵי מְעַנַּיִךְ כדי לפייסך3, וְהִשְׁתַּחֲווּ – וישתחוו4 עַל כַּפּוֹת רַגְלַיִךְ ועל כפות רגלי בָּנַיִךְ5 כָּל מְנַאֲצָיִךְ6, וְקָרְאוּ – ויקראו7 לָךְ ״עִיר של8 יְהוָה״9, עיר10 צִיּוֹן של11 קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל12:
1. מלבי״ם.
2. מצודת דוד. יעד הנביא שבבוא אותם הגויים לירושלים לא יבואו בגאוה וגאון אלא ילכו שחוח בשפלות והכנעה, כך שאותם שבזמן הקדום היו מנאצי ירושלים וצריה, יקראו ויודו בפיהם שעיר ה׳ צבאות היא ציון, ולא ילכו שחוח אל ירושלים מפני גבורתה אלא מפני קדושתה והאלהות אשר בה (אברבנאל).
3. מלבי״ם. ואמר ״בני מעניך״ כי אותם שעינו אותך בגלות מתו כבר בזמן הישועה, ורק בניהם ילכו אליך שוחחים ומתנפלים לפניך (רד״ק).
4. תרגום יונתן.
5. רד״ק. ורצה לומר עד סמוך לארץ (מצודת דוד).
6. מלבי״ם מבאר כי ״מנאציך״ הם אלה שלא עינו אותך בענויים אלא רק נאצו וביזו אותך שלא היית נחשב בעיניהם והם לא יצטרכו לפייסך, אלא ישתחוו עתה על כפות רגליך מרוב חשיבותך, אבל מעניך יענשו, ורק בניהם אשר יוותרו ילכו שחוח לבקש מחילה.
7. תרגום יונתן.
8. מצודת דוד.
9. כי כבודו יראה בה (רד״ק).
10. אבן עזרא.
11. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
12. כי שם יתגלה ה׳ ביתר שאת בשפיכת רוח קדשו לפי קדושת ישראל ומעשיהם (מלבי״ם). וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרארד״קליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(טו) תַּ֧חַת הֱיוֹתֵ֛ךְ עֲזוּבָ֥ה וּשְׂנוּאָ֖ה וְאֵ֣ין עוֹבֵ֑ר וְשַׂמְתִּיךְ֙ לִגְא֣וֹן עוֹלָ֔ם מְשׂ֖וֹשׂ דּ֥וֹר וָדֽוֹר׃
Whereas you have been forsaken and hated, so that no man passed through you, I will make you an eternal excellency, a joy of many generations.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
חֲלַף דַהֲוֵית שְׁבִיקָא וּמְטַלְטְלָא וְלֵית דְעָדֵי וַאֲשַׁוִינָךְ לִיקַר עֲלַם בֵית דִיץ דָר וְדָר.
בדל מא כנת מתרוכהֿ ומשניהֿ ולא מאר בך לאצירנך אקתדאר אלדהר וסרור ג׳יל בעד ג׳יל
עזובה – בהיותה חרבה.
משוש דור ודור – הטעם משוש שלא יפסק.
Thou hast been forsaken. When in a state of ruin.
A rejoicing of many generations. A rejoicing, which shall never cease.
ואין עובר – עליך לשאול לשלום לך.
עולם – דוּרַבְּלש.
תחת, עזובה – שנגלה כבוד י״י מעליך.
ואין עובר – בחרבנה.
משוש דור ודור – לכל דורות העולם תהיה משוש, כמו שנקראת: יפה נוף משוש כל הארץ (תהלים מ״ח:ג׳).
ושד מלכים – מטעם חלצו שד (איכה ד׳:ג׳), ומשקלי השמות אשר בענין אחד גמור רבים, ואין זה כענין אמרו אחר כך שד ושבר, ואף על פי שהכל אחד בסוג כטעם אמרו אפס המץ כלה שד (ישעיהו ט״ז:ד׳), כי האויב מוצץ ויונק ולכן נקרא מיץ, וכן שד ושודד, וזה הפלגת לשון העברי. ואין קושיא כי לא אמר מלכות, כי נכון גם שד מלכים מכמה פנים אצל הבקיאים בעברי ובהגיון.
שבמקום שהיתה בימי הגלות עזובה ושנואה ואין עובר עליה ישימם הקדוש ברוך הוא בזמן גאולתה גאון עולם וכבודו משוש דור ודור וכמה שאמר המשורר (תהלים מח, ג) יפה נוף משוש כל הארץ. ובהיות שהיו כל האומות בוזזי נכסי ישראל וממונם יהיה אז הדבר בהפך שאומת ישראל
תחת – במקום.
לגאון – ענין ממשל רב.
משוש – ענין שמחה.
תחת – במקום שהיית עזובה ולא היה מי מתחבר עמך והיית שנואה לכולם ואין מי עובר בארצך לשאול לשלום לך.
ושמתיך – במקום זה אשים אותך להיות מושלת עד עולם ולהיות מלאה משוש בכל ימי הדורות.
לגאון עולם – אשימך עיר גאון ותפארת לעולם, וכן משוש דור ודור, עיר משוש ושמחה לדור ודור.
גאון עולם, משוש דור ודור – הגאון נקשר עם עצם הדבר בעצמו ע״כ אמר בו עולם שהוא הזמן הבלתי מתחלק והמשוש נקשר עם בני הדורות שהם ישישו ע״כ אמר דור דור, כפי היסוד שהנחנו למעלה (יג כ׳).
תחת היותך
א. עזובה מבניך
ב. שנואה מכל האומות
ג. ואין עובר עליך מפני השממון, על שלשה חסרונות אלה יהיו לך עתה שלש מעלות כנגדם
א. נגד עזובה, ושמתיך לגאון עולם תהי עתה ממלכה גדולה לגאון ותפארת
ב. נגד שנואה, תהי עתה משוש דור ודור כולם ישמחו על הצלחתך באהבתם אותך
ג. ונגד ואין עובר, עתה.
תַּחַת – במקום1 הֱיוֹתֵךְ – שֶׁהָיִית2 בימי הגלות3 עֲזוּבָה4 וּשְׂנוּאָה לכולם5 וְאֵין עוֹבֵר בארצך6 מפני השממון7 והחורבן8, וְשַׂמְתִּיךְ – אשים אותך במקום זה9 לִגְאוֹן – להיות מושלת עד10 עוֹלָם, ולהיות מלאת11 מְשׂוֹשׂ12 לכל13 דּוֹר וָדוֹר – ימי הדורות14:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. שגלה כבוד ה׳ מעליך (רד״ק) ולא היה מי שיתחבר עמך (מצודת דוד).
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. רד״ק.
9. מצודת דוד.
10. מצודת דוד.
11. מצודת דוד.
12. עניין שמחה (מצודת ציון).
13. רד״ק.
14. רד״ק, מצודת דוד.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(טז) וְיָנַקְתְּ֙ חֲלֵ֣ב גּוֹיִ֔ם וְשֹׁ֥ד מְלָכִ֖ים תִּינָ֑קִי וְיָדַ֗עַתְּ כִּ֣י אֲנִ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ מֽוֹשִׁיעֵ֔ךְ וְגֹאֲלֵ֖ךְ אֲבִ֥יר יַעֲקֹֽב׃
You shall also suck the milk of the nations, and shall suck the breast of kings. And you shall know that I Hashem am your Savior, and I, the Mighty One of Jacob, your Redeemer.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְתִסְבְּעִין נִכְסֵי עַמְמַיָא וּבְבִזַת מַלְכִין תִּתְפַּנְקִין וְתֵידְעִין אֲרֵי אֲנָא יְיָ פָּרְקִיךְ וּמְשֵׁיזְבִיךְ תַּקִיפָא דְיַעֲקֹב.
ותרצ׳עין לבן אלאמם מת׳לא חתי ת׳דאיא אלמלוך תרצ׳עינהא ותעלמין אני אללה מגית׳ך ווליך ג׳ליל יעקוב.
ושד מלכים – לשון שדים, ותינקי יורה עליו.
and the breast of kings Heb. וְשֹׁד, an expression of breasts (שָׁדַיִם) and 'you shall suck' proves it.
וינקת חלב גוים – הטעם ממון שיתנו מס.
ושוד מלכים – מגזרת שדים (ישעיהו ל״ב:י״ב), כי משקלי השמות משתנים.
The milk of nations. Their money; they will pay tribute.
שד Breast. It is the same as שָׁדַיִם. The form of the nouns is not constant.⁠1
1. The two forms referred to are שֹׁד and שֵׁד. Comp. Ibn Ezra on c. 9:3, and Note 4.
ושוד – מלשון שדים, כפל על חלב גוים. וכן הוא כלה שוד. וכן הוא משד תנחומיה.
וינקת חלב גוים – דרך משל, כלומר שתאכלי טוב ארץ הגוים.
ושד מלכים – בחולם כמו בפתח, כמו: חלצו שד (איכה ד׳:ג׳), והוא על דרך משל, רוצה לומר טובם. וכן תרגם יונתן: ותשבעון נכסי עממין ובזת מלכין תתפנקון.
תינק חלב גוים ושוד מלכים שהוא משל לנכסי העמים ואוצרי המלכים כמו שת״י באופן שיכירו ישראל כי ה׳ הוא מושיעו וגואלו.
וינקת – מלשון יניקה.
ושוד – מלשון שדים.
תינקי – מלשון יניקה.
אביר – ענין חוזק.
וינקת – הוא דרך משל לומר שתאכלי טוב האומות.
ושד וכו׳ – כפל הדבר במ״ש וידעת. אז תכיר שלא במקרה בא הדבר רק הוא בעבור שאני ה׳ מושיעך ואביר יעקב הוא גאלך.
וינקת חלב גוים – כי יביאו לך חילם מתנה.
ושד מלכים – מפני שאין המליצה אלא דרך משל לא אמר מלכות אלא מלכים, והכוונה המלכים גם הם יביאו לך אוצרותם.
וינקת חלב גוים – שפע כל העכו״ם תעבור אליך, ובאיזה אופן תינק החלב של העכו״ם אומר ושד מלכים תינקי היניקה תהיה על ידי שוד מלכים, ימשיל המלך לשדים אשר אליהם יתאסף חלב של העכו״ם ומשם תינק אתה את החלב, ור״ל שמלכי עכו״ם יתנו לך מס, (ור״ל כי לרוב, ארץ אשר תתעלה בגאון וגובה תהיה למורת רוח אל כל בני תבל, אבל את תהי משוש דור ודור, ולא תאמר שהשמחה תהיה על ידי שתהיה רוכלת העמים ויבואו אליך לסחורה, כי בהפך יהיו לך למס) וידעת כי אני ה׳ מושיעך ר״ל הישועה תהיה ע״י שאני ה׳ בורא כל המציאות, כי תכלית הישועה תהיה כללית לתקן את העולם כולו, אבל הגאולה תהיה פרטית רק עבורך ועז״א וגאלך יען שאני אביר יעקב.
ומתאר הנביא דרך משל שיאכלו ישראל את טוב האומות באומרו1, וְיָנַקְתְּ חֲלֵב גּוֹיִם וְשֹׁד2 מְלָכִים תִּינָקִי3, וְיָדַעַתְּ – ואז תכירי שלא במקרה בא הדבר אלא בעבור4 כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ, וְגֹאֲלֵךְ הוא5 אֲבִיר6 יַעֲקֹב:
1. רד״ק, מצודת דוד.
2. מלשון שדיים (רש״י, אבן עזרא, רד״ק, מצודת ציון).
3. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר כי ״חלב גויים״ הוא שפע של העכו״ם שיעבור אליך, ובאיזה אופן תינק את החלב שלהם? ״ושֹד מלכים תינקי״, המשיל את המלך לשדיים אשר אליהם יתאסף החלב של העכו״ם ומשם תינק אתה את החלב, כלומר שמלכי העכו״ם יתנו לך מס.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. עניין חוזק (מצודת ציון).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יז) תַּ֣חַת הַנְּחֹ֜שֶׁת אָבִ֣יא זָהָ֗ב וְתַ֤חַת הַבַּרְזֶל֙ אָ֣בִיא כֶ֔סֶף וְתַ֤חַת הָעֵצִים֙ נְחֹ֔שֶׁת וְתַ֥חַת הָאֲבָנִ֖ים בַּרְזֶ֑ל וְשַׂמְתִּ֤י פְקֻדָּתֵךְ֙ שָׁל֔וֹם וְנֹגְשַׂ֖יִךְ צְדָקָֽה׃
For brass I will bring gold, and for iron I will bring silver, and for wood brass, and for stones iron. I will also make your officers peace, and righteousness your magistrates.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
חֲלַף נְחָשָׁא דִבְזוֹ מִנִיךְ יְרוּשְׁלֵם אַיְתֵי דַהֲבָא וַחֲלַף בַּרְזְלָא אַיְתֵי כַסְפָּא וַחֲלַף אָעַיָא נְחָשָׁא וַחֲלַף אַבְנַיָא בַּרְזְלָא וַאֲשַׁוֵי פַּרְנָסָךְ שְׁלַם וְשִׁלְטוּנַיִךְ בְּזָכוּ.
תחת הנחשת אביא זהב – אמר רבי יוחנן אוי להם לעו״א שאין להם תקנה שנאמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אבי כסף, תחת רבי עקיבא וחבריו מאי מביאים, עליהם הוא אומר ונקיתי דמם לא נקיתי.
ושמתי פקודתך שלום – (כתוב ברמז פ״ח).
ונוגשיך צדקה – (כתוב למעלה רמז תצ״ב).
ולאעוצ׳ך בדל אלנחאס ד׳הבא ובדל אלחדיד ורקא ובדל אלכ׳שב נחאסא ובדל אלחג׳ארהֿ חדידא ואציר וכלאך ד׳וי אלסלאמהֿ ואעואנך ד׳וי עדל
תחת הנחשת – שנטלו ממך.
ושמתי פקודתך שלום – ואימני פרנסייך שלם ושלטונייך בזכו.
פקדתך – פקידים שליך.⁠א
ורבותינו אמרו: הפקודות שבאו עליך בגלותך והנוגשים שדחקוך יהיו לך לשלום ולצדקה.
א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לייפציג 1, אוקספורד פוק׳ 127: ״שלך״.
Instead of the copper that they took from you.
and I will make your officers peace [Jonathan renders:] And I will make your officers peace and your rulers with righteousness.
פְקֻדָּתֵךְ – Your appointed officers. Our Rabbis stated: The officers who came upon you in your exile and the rulers who pressed you will be counted for you as peace and charity (Baba Bathra 9a). [That is, the money they have exacted from you will be counted as charity.]
ונוגשיך צדקה – מאומות העולם ששיעבדו בכם ואכלו את יגיעכם, אעשה מהם דין. צדקה – לשון דין הוא, ובלעז יושטישא.
תחת הנחשת אביא זהב – אשים בלב הגוים שיביאו הזהב, והנכון שאביא לך שכר זהב.
דבר אחר: זהב גוים.⁠א
והנה הנחשת נכבד מהברזל על כןב תחתיו זהב כנגדו.
ושמתי פקודתך – אנשי פקודתך, כמו פקיד, והם החולקים המס.
{שלום} – שיקחוהו בשלום.
ונוגשיך {צדקה} – בצדקה.
א. כן בכ״י פרמא 2217.
ב. כן בכ״י פרמא 2217.
I will bring gold. That is, I shall induce the nations to bring the gold, or, and that is perhaps better—I shall bring thee the value of gold;⁠1 (or,⁠2 the value of the gold of nations.) Copper is better than iron, it is therefore contrasted with gold.
פקודתך Thy officers. Lit., the men of thy office (אנשי פקודתך). Comp. פקיד officer. The men, who distribute the taxes.
I will make thine officers peace. They will collect the taxes in peace.
And thine exactors righteousness. They will exact the money with righteousness.
1. That is, for the copper that has been taken away from thee, thou wilt get a compensation of such a value, as if gold had been taken away.
2. זהב גוים the gold of nations seems to be another reading for the preceding זהב gold, but not a new explanation. Comp. נ"א another reading of the M.S. of the British Museum.
תחת הנחשת... ותחת הברזל... ותחת העצים... ותחת האבנים – כלם שלבנין הם.
פקדתך – פקידים המופקדים עליך.
לשלום – לך ולא ללחץ.
ונוגשיך – לצדקה ולא לעָוֵל.
תחת הנחשת – תחת הנחשת שלקחו גוים ממך אביא זהב, כלומר אתן בלבם לשלם לך כפלים וכפלי כפלים מאשר לקחו ממך הם ואבותיהם.
ושמתי פקדתך שלום – תחת פקודתך, שהיו הגוים נותנים פקידים על ישראל לגבות מהם מס, אשים לך שלום וצדקה, ולא יהיו עוד עליך פקידים ונוגשים.
תחת הנחשת אביא זהב – אף על פי שכל אלה הדברים מישעיה משלים ואין הכלל רק רבוי השנוי לטובה תחת רעה, רצה לנהוג בזה דרך חכמי מלאכת האלכימיה, להעירנו אגב גררא דרך חכמת הטבע.
פקדתך – הפקידים אשר עליך יהיו אנשי שלום.
וכן נוגשיך – יהיו אנשי צדק וצדקה. וזה היה כרש ורעיו. ורצה לרמז ברמז קצר כי תחת אלה יהיו אלה.
וביאר רוב העושר שיתעשרו בו באומרו תחת הנחשת אביא זהב והערך והיחס הזה נראה לי שהיו מהימים הקדמונים בהיות ירושלם שלוה ושקטה או בימי שלמה שנתעשרה ארץ ישראל שיהיה הזהב בזמן הגאולה כל כך כמו שהיה הנחושת בזמן ההוא והכסף יהיה כמו שהיה אז הברזל וכן שאר הדברים שזכר.
ובמסכת ר״ה (כג, א) אמר רבי יוחנן אוי להם לאומות שאין להם תקנה שנאמר תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת רבי עקיבא וחבריו מה מביאין עליהם הוא אומר ונקתי דמם לא נקתי, יראה מדבריהם שפירשו הכתוב כן שתחת הנחשת שהאומות לקחו מהם בזמן החרבן והגלות אביא זהב מארצותם, וכן ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל כי הנה בחרבנו׳ ירושלם לא לבד שללו הכסף והזהב כי גם הנחשת והברזל שאינו שוה כנחשת והעצים שאינם שוים כבר וגם האבנים שללו משם וכמה מזה נמצא עוד היום ברומי ובפיס״ה ובארצות האחרות שהובאו מירושלם, והוא אומרו ושמתי פקודתך שלום ונוגשיך צדקה כי אמר פקודתך כנגד זמן החרבן ונוגשיך כנגד זמן הגלות שהכל ישוב לשלום ולצדקה
תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב. ובהיותך על זה האופן1, הנה גם כי אז נאוו לחייך בתורים - בביזת מצרים, צוארך בחרוזים - בביזת הים, עכשיו תורי זהב נעשה לך עם תשלומי כל נקודות הכסף והמעט ששללו מאתך, כאמרו תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב2. [פירוש שיר השירים (א ט-יא)]:
1. שתשרה שכינה בישראל.
2. ׳חלף נחשא דבזו מניך ירושלם איתי דהבא׳ (תרגום שם), במקום הנחושת ששללו מירושלים, אביא להם זהב. וזו הכוונה בשיר השירים, שתחת קצת נקודות הכסף שגזלו ושללו ממך, נעשה לך תורי זהב. וראה לקח טוב שם: ׳ולעתיד תורי זהב נעשה לך - זו הישועה העתידה לבא שהיא גדולה מכל הישועות שעברו, עם נקודות הכסף - עם כל הטוב שעשה ה׳ על ישראל מימי קדם, דבר אחר, תורי הזהב נעשה לך - כענין שנאמר תחת הנחושת אביא זהב, עם נקודות הכסף - ותחת הברזל אביא כסף׳.
פקדתך – מלשון פקיד וממונה.
ונגשיך – ענין הלחץ לקחת הכסף כמו נגש את הכסף (מלכים ב כ״ג:ל״ה).
תחת הנחושת – במקום הנחושת שנטלו האומות ממך אביא במקומו זהב וכו׳.
ושמתי פקודתך שלום – ר״ל תחת הפקידים שהיו נותנים עליכם לגבות המס אשים עליך שלום כי לא יבואו עוד בתגר לגבות המס כי אם יבואו לשאול בשלומך.
ונוגשיך – במקום הנוגשים את הכסף יבואו לעשות עמך צדקה.
תחת הנחשת אביא זהב – ועל ידי כל זה אעשה שיהיה לך הזהב ברבוי כנחשת, וכו׳.
ושמתי פקדתך שלום – וכשתהיי עשירה ומלאה כל טוב, לא תיראי פן תמלא ארצך חמס ועולה, אבל בהפך יהיו כל אנשיך צדיקים, עד שלא תצטרכי להיות עליך פקידים ושרים הרודים בעם, כי השלום יהיה לך במקום פקודה, והצדקה במקום נוגשים.
פקדתך – השגחת המושל על מעשי מי שתחתיו לגמול ולענוש נקראת פקדה, כמו ומה תעשו ליום פקודה (למעלה י׳:ג׳), באו ימי הפקדה (הושע ט׳:ז׳), פקדת שומרי משמרת הקדש (במדבר ג׳:ל״ב), אמר כי השלום יהיה לירושלם במקום פקדה, שררה ושלטון.
ונגשיך – שלטוניך, כמו עמי נוגשיו מעולל (למעלה ג׳:י״ב). ורוזנמילר וגיזניוס ולפניהם Vitringa פירשו אתן לך שלטונים צדיקים ואנשי שלום.
ונגשיך – הנוגשים שלך, כמו חומותיך, שעריך.
תחת הנחשת – בל תחשוב שהמס הנזכר יתנו לך העכו״ם ע״י אונס והכרח כי עת תבקש מאתם נחשת למס יביאו הם זהב תחתיו, עת תבקשי ברזל למס יביאו הם כסף תחתיו, ובכל זאת יהיו לך גם נחשת וברזל, כי עת תבקשי עצים ואבנים יתנו לך נחשת וברזל,
ושמתי פקדתך שלום הפקודה והתמנות שלך על העכו״ם לא יוחשב זה אצלם כאילו הם נכנעים למס עובד וכאילו אין להם שלום כי הם משועבדים, כי זה יהיה שלומם, כי הפקודה לא תהיה על ידי מלחמה רק ע״י שלום ברצונם הטוב ונפש חפצה,
כי נגשיך אשים צדקה – הנגישה אותם לתת לך מס יהיה נחשב אצלם צדקה ומצוה, כי הם ממלאים בזה רצון ה׳ ויעשוהו בחפץ לב כעושים מצוה.
תַּחַת במקום1 הַנְּחֹשֶׁת שנטלו האומות ממך2 אָבִיא זָהָב, וְתַחַת – ובמקום3 הַבַּרְזֶל אָבִיא כֶסֶף, וְתַחַת – ובמקום4 הָעֵצִים אביא5 נְחֹשֶׁת, וְתַחַת – ובמקום הָאֲבָנִים אביא בַּרְזֶל6, וְשַׂמְתִּי – ואשים פְקֻדָּתֵךְ – את הפקידים שהיו נותנים עליכם לגבות המס7 שָׁלוֹם, כי לא יבואו עוד לגבות המס אלא יבואו לשאול בשלומך8, וְנֹגְשַׂיִךְ במקום לנגוש ממך כסף יבואו לעשות עמך9 צְדָקָה10:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. כלומר אתן בליבם לשלם לך כפלים וכפלי כפלים מאשר לקחו ממך הם ואבותיהם (רד״ק). ומלבי״ם מבאר שכאשר תבקשי מהעכו״ם נחושת למס הם יביאו זהב תחתיו, וכשתבקשי ברזל למס הם יביאו כסף תחתיו, ובכל זאת יהיו לך גם נחושת וברזל, כי כשתבקשי עצים ואבנים יתנו לך נחושת וברזל. ובמדרש, אוי להם לאומות העולם שאין להם תקנה, שנאמר ״תחת הנחשת אביא זהב... תחת רבי עקיבא וחביריו מאי מביאין? ועליהם הוא אומר (יואל ד, כא) וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי (ר״ה כג., ילקוט שמעוני).
7. רד״ק, מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. מצודת דוד.
10. ולא יהיו עוד עליך פקידים ונוגשׂים (רד״ק). ומלבי״ם מבאר שהפקודה וההתמנות שלך על העכו״ם לא תחשב אצלם כאילו הם נכנעים למס עובד וכאילו אין להם שלום כי הם משועבדים, אלא זה יהיה שלומם מרצונם הטוב ונפש חפצה, והנגישׂה אותם לתת לך מס תחשב אצלם צדקה ומצוה, כי הם ממלאים בזה רצון ה׳ ויעשוהו בחפץ לב כעושים מצוה. ובמדרש, א״ר אלעזר, בזמן שבית המקדש קיים אדם שוקל שקלו ומתכפר לו, עכשיו שאין ביהמ״ק קיים אם עושין צדקה מוטב, ואם לאו באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע, ואעפ״כ נחשב להן לצדקה שנאמר ״ונוגשיך צדקה״ (ב״ב ט.).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יח) לֹא⁠־יִשָּׁמַ֨ע ע֤וֹד חָמָס֙ בְּאַרְצֵ֔ךְ שֹׁ֥ד וָשֶׁ֖בֶר בִּגְבוּלָ֑יִךְ וְקָרָ֤את יְשׁוּעָה֙ חוֹמֹתַ֔יִךְ וּשְׁעָרַ֖יִךְ תְּהִלָּֽה׃
Violence shall not be heard any more in your land, desolation nor destruction within your borders. But you shall call your walls salvation, and your gates praise.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
לָא יִשְׁתְּמַע עוֹד חִיטְפָא בְּאַרְעִיךְ בִּזָא וּתְבִירָא בִּתְחוּמִיךְ וִיעַרְעוּן פּוּרְקַן עַל שׁוּרָךְ וְעַל תַּרְעָךְ יְהוֹן מְשַׁבְּחִין.
ולא יסמע אבדא אלט׳לם פי בלדך ולא אלנהב ולא אלכסר פי תכ׳ומך ותסמין אסוארך אלגיאת׳ ואבואבך אלמדחהֿ.
וקראת ישועה חומותיך – שישית הקב״ה ישועה בחומותייך.
לא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר – הטעם כפול.
וקראת – יש אומר׳ כמו וקראת אתכם הרעה (דברים ל״א:כ״ט), ויש אומרים מלשון קריאה, כי הישועה תקרא אל חומותיך, והנכון שמלת וקראת לנכח ציון, כי חומותיך תקראם ישועה, והעד ושעריך תהלה, והנה וקראת ימשוך אחר עמו כמשפט.
Violence shall not, etc. Repetition of the same idea.
וקראת ישועה חומתיך Some explain it: And salvation will meet thy walls; comp. וֹקראת אתכם הרעה and evil will befall you (Deut. 31:29); others: And salvation shall call unto thy walls; but it is more correct to take וקראת as the second person feminine, and to render it, And thou, Zion, wilt call thy walls salvation. The correctness of this explanation is proved by the words which follow: ושעריך תהלה and thy gates praise. וקראת is to be repeated before ושעריך, according to the rule of ellipsis.
וקראת – ותקרא. כמו וקראת אתכם הרעה. הישועה תהא קוראה. ותהלה תהא קוראה בשעריך.
לא ישמע עוד חמס – שיעשו לך הגוים, לא ישמע עוד.
וקראת – אז תקראי: ישועה חומותיך, כי לא תצטרכי עוד לעלות על החומות ולסגור השערים מפני האויב, לפיכך תקראי להם: ישועה, הפך המלחמה שהיתה מקדם בשערים, וכן בשערים לא יספרו בהם אלא תהלות י״י.
ויונתן תרגם: ויערעון פורקן על שורך ועל תרעך יהון משבחין.
לפי שלא ישמע עוד חמס בארצך שוד ושבר בגבול׳ אבל בהפך שתקראי ישועה בחומתיך ולכן בכל שעריך תתני תהלה לאלהיך, ולפי שבתחלת הפרשה המשיל הגאולה והישועה לאור לכן אמר
ישועה חומתיך – כן הוא בספרים מדוייקים מלא וא״ו קדמאה וחסר וא״ו בתראה.
חמס – עושק וגזל.
שוד – מלשון שדידה וגזל.
תהלה – ענין שבח.
לא ישמע וכו׳ – מן הצר הצורר כי לא יהיה עוד.
שוד וכו׳ – כפל הדבר במ״ש וקראת – לא תקראי עוד על חומותיך ובשעריך קול מלחמה כי אם תקראי קול ישועת ה׳ ותהלתו.
לא ישמע עוד חמס בארצך – לא ישמע מי שיצעק על עָוֶל וחמס שנעשה לו מצד חברו, כטעם הן אצעק חמס (איוב י״ט:ז׳), ולא שד ושבר מצד אויב נכרי. ורוזנמילר פירש זה וזה מצד האויבים, ונראה לי כי חמס נופל בין אנשי עם אחד, ולא בין שני עמים כשמלחמה ביניהם.
וקראת ישועה חומותיך – אחר שאמר שלא יהיה עוד שוד ושבר מצד האויבים, אמר אז תקראי לחומותיך חומוֺת ישועה, ולשעריך שערי תהלה, כי חומותיך לא תִפֺלנה ביד אויב, ושעריך יהיו לתהלה ולתפארת.
ישועה חומותיך – וכן למעלה (כ״ו) ישועה ישית חומות וחל.
לא ישמע עוד חמס בארצך – לא יהיה חמס בתוך המדינה מאיש לחברו, וגם לא ישמע שד ושבר בגבוליך מאויב חיצוני, שיפול על גבול ארצך מבחוץ ומפרש נגד שוד ושבר בגבוליך אומר,
וקראת ישועה חומתיך לא תצטרך לחומה ומבצר אצל הגבול להגן בעד שוד ושבר מבחוץ, כי הישועה עצמה היא תהיה חומה בצורה לך כמ״ש ישועה ישית חומות וחיל (כ״ו) ונגד חמס בארצך אומר ושעריך תהלה התהלה עצמה היא תהי שער לך, כאילו התהלה שבה יתהללו העם הזה מרוב צדקם היא תספיק שלא יקרה בה חמס בין אדם לחברו, כי כולם יהיו מהוללים לצדיקים ואין פרץ בשעריהם.
לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס – עושק וגזל1 בְּאַרְצֵךְ מן הצר הצורר כי לא יהיה עוד2, שֹׁד3 וָשֶׁבֶר לא ישמע עוד4 בִּגְבוּלָיִךְ, ולא תקראי עוד על חומותיך ובשעריך קול מלחמה, אלא5 וְקָרָאת – אז תקראי קול6 יְשׁוּעָה – ישועת ה׳7 בְּחוֹמֹתַיִךְ8, וּבכל9 שְׁעָרַיִךְ תתני10 תְּהִלָּה לֶאֱלֹהַיִךְ11:
1. מצודת ציון.
2. מצודת דוד.
3. מלשון שדידה וגזל (מצודת ציון).
4. וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר לא יהיה חמס בתוך המדינה מאיש לחבירו, וגם לא ישמע שֹד ושבר בגבוליך מאויב חיצוני שיפול על גבול ארצך מבחוץ.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. מצודת דוד.
8. כי ישית הקב״ה ישועה בחומותייך (ר״י קרא), שלא תצטרכי עוד לעלות על החומות ולסגור את השערים מפני האויב (רד״ק).
9. אברבנאל.
10. אברבנאל.
11. אברבנאל. שלא יספרו בהם אלא תהלות ה׳ (רד״ק).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(יט) לֹא⁠־יִֽהְיֶה⁠־לָּ֨ךְ ע֤וֹד הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לְא֣וֹר יוֹמָ֔ם וּלְנֹ֕גַהּ הַיָּרֵ֖חַ לֹא⁠־יָאִ֣יר לָ֑ךְ וְהָֽיָה⁠־לָ֤ךְ יְהֹוָה֙י״י֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וֵאלֹהַ֖יִךְ לְתִפְאַרְתֵּֽךְ׃
The sun shall no longer be your light by day; the moon shall not give you for light for brightness; but Hashem shall be to you an everlasting light, and your God your glory.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
לָא תִצְטַרְכִין לְנֵיהוּר שִׁמְשָׁא בִּימָמָא וְאַף לָא לְזֵיהוּר סִיהֲרָא בְּלֵילְיָא וִיהֵי לִיךְ יְיָ לְנֵיהוֹר עֲלָם וֶאֱלְהָךְ לְתוּשְׁבַּחְתִּיךְ.
לא יהיה לך השמש עוד לאור יומם – אמר רבי שמעון בן יוחאי כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה אלא העבים מאירים היו יודעים ששקעה החמה הלבינו היו יודיעם שזרחה החמה, מסתכל בחבית ויודע מה בתוכה בטפיח ויודע מה שבתוכה מפני ענן שכינה שביניהם שנאמר לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם, אף לעתיד לבא כן שנאמר קומי אורי כי בא אורך (ישעיהו ס׳:א׳), ואומר לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, ואומר לא יבא עוד שמשך.
ולא יכון לך אבדא אלשמס פקט נור אלנהאר ואלקמר פקט לא יצ׳י לך צ׳יא אלליל בל יכון אללה לך נור אלדהר ורבך פכ׳רך.
לא יהיה לך – לא תצטרכי לאור השמש.
You shall no longer have You shall not require the light of the sun.
לא וגו׳ – לא תצטרכי לאור השמש בעבור אור השכינה.
לאור עולם – יומם ולילה.
The sun shall be no more, etc. Thou wilt not want the light of the sun, because of the light of God.
An everlasting light, that shines day and night.
לא יהיה – כבר פירשנו כי ימשיל הישועה והטובה לאורה, אמר: כל כך יהיה אורך גדול שהוא אור י״י והוא הטובה הגדולה עד שלא יהיה נחשב אור השמש ואור הירח לכלום, והכל דרך משל, כמו שאמר: ואור החמה יהיה שבעתים (ישעיהו ל׳:כ״ו).
לתפארתך – שתתפאר בכבודו וטובו שיגדיל עמך.
לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם רוצה לומר שלא יהיה אורם ותשוע׳ ועיניהם מפאת הוראות המערכות אבל יהיה מפאת ההשגחה הפרטית מהש״י והוא אומרו והיה לך ה׳ לאור עולם ואלהיך לתפארתך.
ולנוגה – ענין זהירה וזריחה.
לא יהיה לך – ר״ל לא תהיה צריך לאור השמש להאיר לך ביום.
ולנוגה – לזריחת הירח לא תצטרך להאיר לך בלילה.
והיה לך ה׳ – אבל אור השכינה יהיה לך לאור עולם ביום ובלילה.
לתפארתך – תתפארי בכבוד ה׳.
לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם – הכל משל, ונראה לי טעמו לא יהיה אורך כאור החמה שאינו אלא ביום, וכנגה הלבנה שאינו אלא בלילה, אך יאיר לך ה׳ באור שאינו פוסק, זהו שאמר לאור עולם, ואחר כך מפרש לא יבא עוד שמשך, והאור משל על ההצלחה והשמחה, ולפיכך פירש לבסוף ושלמו ימי אבלך.
ולנגה הירח לא יאיר – פעל יאיר מוסב על השמש כי הירח אינו מאיר רק מגיה אור השמש, כי זה ההבדל בין אורה ונוגה כנ״ל (יג יו״ד נט ט׳). ועי׳ עוד למעלה (כד כג) וההבדל בין ה׳ ואלהיך מבואר בכל הספר.
לא יהיה לך – ר״ל השמש מאיר בעצמו ביום, ובלילה שאז השמש תחת האופק תאיר השמש לנוגה הירח, שבלילה תשליך השמש נוגה אורה על הירח ותקבל הארץ אור השמש ע״י נוגה הירח אבל עתה לא יהיה לך השמש לאור יומם, וגם לא יאיר השמש אורו על הירח להיות לנוגה הירח, כי יסתתר השמש בהחלט ולא ימצא במציאות כלל, ונגד מה שעד עתה היה לך השמש לאור יומם יהיה לך עתה ה׳ לאור עולם ונגד שעד עתה האיר השמש בלילה לנוגה הירח, וקבלת בלילה אור השמש באמצעות הירח באור חוזר, יהיה עתה אלהיך לתפארתך – ר״ל יחוד אלהותו המיוחדת עליך יהיה בדמות הירח שמקבל אור מן השמש, ר״ל הצדיקים והנביאים יהיו בדמות הירח שואבים אור ה׳ בלילה (בעת ימנע אורו מכללת העם) ומגיהים ומפלשים אותו על כלל העם.
והמשיל הנביא את הישועה והטובה לאורה שתהיה כל כך גדולה עד אשר לא יחשב אור השמש והירח לכלום, וכך אמר1, לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד צורך באור2 הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר – להאיר לך3 יוֹמָם – ביום4, וּלְנֹגַהּ – ולזריחת5 הַיָּרֵחַ לֹא תצטרכי6 יָאִיר – להאיר7 לָךְ בלילה8, וְהָיָה – ויהיה9 לָךְ יְהוָה10 לְאוֹר עוֹלָם ביום ובלילה11, וֵאלֹהַיִךְ יהיה לך לְתִפְאַרְתֵּךְ12:
1. רד״ק.
2. רש״י, אבן עזרא, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. מצודת דוד.
5. מצודת ציון. השמש מאירה אבל הירח אינו מאיר אלא רק מגיה את אור השמש, וזה ההבדל בין אור ונוגה (מלבי״ם).
6. מצודת ציון.
7. מצודת דוד.
8. מצודת דוד.
9. תרגום יונתן.
10. דהיינו אור השכינה (מצודת דוד).
11. אבן עזרא, מצודת דוד.
12. שתתפארי בכבוד ה׳ וטובו שיגדיל עמך (רד״ק, מצודת דוד). ובמדרש, אמר רבי שמעון בן יוחאי, כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא נצרך אחד מהם לא לאור החמה ביום ולא לאור הלבנה בלילה, אלא העבים מאירים היו יודעים ששקעה החמה, הלבינו היו יודעים שזרחה החמה, מסתכל בחבית ויודע מה בתוכה, בטפיח ויודע מה שבתוכה, מפני ענן שכינה שביניהם, שנאמר (שמות מ, לח) ״לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּכָל מַסְעֵיהֶם״, אף לעתיד לבוא כן שנאמר (בפס׳ א) ״קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ״ ואומר ״לֹא יִהְיֶה לָּךְ עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם״ , ואומר (בפס׳ הבא) ״לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ״ (ילקוט שמעוני).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כ) לֹא⁠־יָב֥וֹא עוֹד֙ שִׁמְשֵׁ֔ךְ וִירֵחֵ֖ךְ לֹ֣א יֵאָסֵ֑ף כִּ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ יִֽהְיֶה⁠־לָּךְ֙ לְא֣וֹר עוֹלָ֔ם וְשָׁלְמ֖וּ יְמֵ֥י אֶבְלֵֽךְ׃
Your sun shall no longer go down, and your moon shall not withdraw itself. For Hashem shall be your everlasting light; and the days of your mourning shall be ended.
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרארד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
לָא תְבַטֵל עוֹד מַלְכוּתִיךְ וִיקָרִיךְ לָא יֶעְדִי אֲרֵי יְיָ יְהֵי לִיךְ לְנֵיהוֹר עֲלָם וְיִשְׁלְמוּן יוֹמֵי אֶבְלַיִךְ.
מן חית׳ לא תגיב שמסך אבדא ולא קמרך לכן אפצ׳ל מנהא יכון אללה לך נור אלדהר ותפנא איאם חזנך.
לא יאסף – לשון אספו נגהם (יואל ב׳:י׳) – הכניסו אורם.
neither...be gathered in Heb. יֵאָסֵף, an expression similar to "gathered in (אָסְפוּ) their brightness" (Yoel 2:10). Gathered in their light.
לא וגו׳ – זה השמש לא יבוא וירח אשר לא יאסף, והטעם כי בהתחברו עם השמש אז יעדר אור מהארץ.
ושלמו ימי אבלך – כי האבל ישב בחשך.
Thy sun shall no more go down, etc. That sun1 will not set, and that moon לא יאסף Shall not withdraw itself. Lit., shall not be gathered; the moon appears dark to the earth, when in conjunction with the sun.⁠2
And the days of thy mourning shall be ended. The mourner sits, as it were, in darkness.
1. The glory of the Lord mentioned in the preceding verse as a substitute for the light of sun and moon.
2. The phrase the moon is gathered means, according to Ibn Ezra, the moon comes together with the sun, in one straight line from the earth, so that the part of the moon illuminated by the sun is not seen by the inhabitants of the earth, and she is, therefore, not seen at all: this is the case at every new moon.
לא יבא – גם זה משל, כתרגומו: לא תבטל עוד מלכותך ויקרך לא יעדי.
ולכן לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף כלומר שלא תתבטל עוד מלכותך, וכן תרגם יונתן לא תבטל עמוד מלכותך ויקרך לא יעדי, ואמר זה לפי שהדברים מחוייבים מפאת המערכה השמימיית יש להם זמן מוגבל בהגיעו יפסקו ויחדלו בהשתנות תנועותיהם ומצביהם אמנם הדברים המושגחים יהיו כפי רצון המשגיח יתברך ולכן אפשר שיהיו מתמידות מבלי הפסק, וע״ז אמר כי ה׳ יהיה לך לאור עולם ושלמו ימי אבלך, והותרה בזה השאלה הרביעית. והראב״ע פירש, לא יבא עוד שמשך וירחך לא יאסף על לקות השמש שיעדר האור מהארץ, ואינו נכון.
ומפני שההשגחה האלהית יצטרך אליה זכות המקבלים כי היא תחול על הרשעים לכן סמך לזה
לֹא יָבוֹא עוֹד שִׁמְשֵׁךְ וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף כִּי ה׳ יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אֶבְלֵךְ. הרועה בשושנים – הרועה בצדיקי הדורות שהם בין החוחים וצרות הגלות עד שיפוח היום - אתה עתה עד שיפוח היום בחום, לוכד כמו הפח מכל צד לרוב ניצוץ האור המכה בכל צד, וזה יהיה בצהרים, שתהיה לְאוֹר עוֹלָם וְשָׁלְמוּ יְמֵי אבלנו1, ונסו הצללים - מחשכי ארץ בעיון ובמעשה אשר בגלות. [פירוש שיר השירים (ג טז-יז)]:
1. כלומר, לעתיד יהיה ה׳ לאור לישראל, שישפיע עליהם וינהיגם בלי אמצעי, ולא כפי שהיה בגלות שהיה ׳רועה בשושנים׳, שהנהיג ע״י הצדיקים, וכשיהיה ה׳ לאור ו׳ליום׳, יפוח את הצללים, שיאיר כאור היום בצהריים שאין צל.
לא יבוא – לא ישקע כמו כי בא השמש (בראשית כ״ח:י״א).
יאסף – ענין הכנסה כמו ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו).
ושלמו – ענין גמר.
לא יבא – לא ישתקע עוד שמשך וירחך לא יכניס אורו לבל יאיר לך ר״ל לא תבטל מלכותך וממשלתך.
כי ה׳ וכו׳ – ר״ל הואיל ומה׳ בא הממשלה א״כ יהיה לאור עולם ולא תבוטל עוד.
ושלמו – יתמו ויגמרו ימי אבלך כי לא תתאבלי עוד.
יאסף – על אור הירח לא שייך ביאה שאינו אור רק נוגה, והנוגה נאסף בסור השמש המאיר לו מנגד פניו.
לא יבוא עוד שמשך – הוא אור ה׳ שיהיה לך תחת אור השמש לא יבא עוד עתה כי יתמיד לנצח, וגם ירח שלך שהם הנביאים והצדיקים שמקבלין אור ה׳ ומשפיעים אותו כמו הירח,
לא יאסף אורם ובאר תחלה הטעם מדוע לא יבוא עוד שמשך, כי בל תחשוב שיבא שמשך ע״י שלא יהיה אור תמידי רק לפי שעה כי יהיה לך ה׳ לאור עולם
ב. בל תחשוב שיבוא שמשך ע״י שתצטרך אתה להתרחק מן האור, ע״י שתלך שנית בגולה, כי ושלמו ימי אבלך.
לֹא יָבוֹא – תשקע1 עוֹד שִׁמְשֵׁךְ2, וִירֵחֵךְ לֹא יֵאָסֵף – יכניס אורו לבל יאיר לך3, כִּי יְהוָה יִהְיֶה לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם4, וְשָׁלְמוּ – וְיִתַּמּוּ וְיִגָּמְרוּ5 יְמֵי אֶבְלֵךְ6:
1. כמו (בראשית כח, יא) ״כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ״ (מצודת ציון).
2. הוא אור ה׳ שיהיה לך תחת אור השמש, לא ישקע עוד כי יתמיד לנצח (מלבי״ם).
3. רש״י. רוצה לומר לא תתבטל מלכותך וממשלתך (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שהם הנביאים והצדיקים שמקבלין את אור ה׳ ומשפיעים אותו כמו הירח.
4. רוצה לומר, הואיל ומה׳ באה הממשלה, אם כן יהיה לאור עולם ולא תבוטל עוד (מצודת דוד), וגם זה על דרך משל נאמר (רד״ק).
5. מצודת דוד.
6. כי לא תתאבלי עוד (מצודת דוד).
תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזרארד״קאברבנאלליקוטי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כא) וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶר [מַטָּעַ֛י] (מטעו) מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר׃
Your people also shall all be righteous; they shall inherit the land forever, the branch of My planting, the work of My hands, in which I glory.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
וְעַמִיךְ כּוּלְהוֹן זַכָּאִין לַעֲלַם יַחְסְנוּן אַרְעָא נִיצְבָא דְחֶדְוָתִי עוֹבַד גְבוּרְתִּי לְאִשְׁתַּבָּחָא.
ועמך כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ – שנו רבותינו כל ישראל יש להם חלק לעוה״ב שנאמר ועמך כלם צדיקים וכו׳. א״ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכלו זכאי או שכלו חייב, בדור שכלו זכאי ועמך כלם צדיקים, בדור שכלו חייב שנאמר וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני למעני אעשה. אמר רב יהודה דרש רב בין במקום שאמרו להדליק בין במקום שאמרו שלא להדליק שניהם לא נתכוונו אלא לדבר אחד לקיים מה שנאמר ועמך כלם צדיקים.
וקומך כלהם צאלחון ירת׳ון אלבלאד אלכ׳אץ אלי אלדהר ויצירון פיה סנך׳ גרוסי וצנעהֿ קדרתי ללאפתכ׳אר.
[להתפאר – שאהיה מתפאר בם, פורוונטיר בלעז.]⁠א
א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, אוקספורד 34, וטיקן 94. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127, סינסינטי 653, ברלין 122.
in which I will glory That I will glory with them. Pourvanter in French.
נצר מטעיי מעשה ידי להתפאר – לא יצרתי אותם בעולם כי אם לעשות לכם ניסים וגבורות כדי להתפארא בכם.
א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 הושמט ע״י הדומות: ״לא יצרתי... להתפאר״.
נצר – כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י״א:א׳).
מעשה ידי להתפאר – כדרך בן אדם שישמח במעשיו בהיותם מתוקנים.
The branch. Comp. And a branch shall grow out of his roots (11:1).
The work of my hands, that I may be glorified. It is a figure taken from the joy which a man feels when his work proves to be successful.⁠1
1. God rejoices that Israel have proved themselves, by repentance and by faithfulness to the word of God, deserving of the promised distinction, and worthy of the position assigned to them among the nations.
ועמך כולם צדיקים – שיצרף אותם האל, כמו שכתוב: וצרפתים כצרוף את הכסףא (זכריה י״ג:ט׳), והנשארים יהיו כולם צדיקים וקדושים, כמו שכתוב: והיה כל הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו וגו׳ (ישעיהו ד׳:ג׳).
לעולם ירשו ארץ – שלא יגלו עוד ממנה לעולם, כי יהיו נצר מטעי, שיראו במעשיהם כי אני נטעתים לא כבראשונה, שנאמר עליהם: מדוע קויתי לעשות ענבים ויעש באושים (ישעיהו ה׳:ד׳), ולא היה נראה שהיה מטע י״י אלא זמורת זר.
להתפאר – שאתפאר בהם, נקרא להם עם י״י כמו שאמר: ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳).
א. כן בכ״י לוצקי 849, ובדומה בפסוק. בכ״י וטיקן 71, פריס 195: ״כצרוף כסף״.
ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ רוצה לומר שיצרף אותם האל כמאמר הנביא וצרפתים כצרוף את הכסף (זכריה יג, ט), והנשארים בהם יהיו כולם צדיקים כמ״ש והיה הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו (ישעיה ד, ג) ולכן לעולם ירשו ארץ וישכנו לעד עליה באופן שהכל יכירו וידעו שהם זרע ברך ה׳ נצר מטעיו מעשה ידיו להתפאר
יירשו ארץ – כן הוא בשני יודי״ן במדוייקים.
מטעו – מטעי קרי.
נצר – ענף כמו ונצר משרשיו יפרה (ישעיהו י״א:א׳).
מטעי – מלשון נטיעה.
ועמך – העם הנשאר בך יהיו כולם צדיקים כי הרשעים יכלו בחבלי המשיח.
לעולם יירשו ארץ – הם ירשו הארץ לעולם ולא יגלו עוד ממנה.
נצר מטעי – הענף אשר נטעתי מעשה ידי הוא ויש מה להתפאר בו ר״ל העם אשר בחרתי אתפאר בו כי יהיו צדיקים ותמימים.
לעולם יירשו ארץ – שלא ימותו בלא בנים, ולא יכרת שמם מעל נחלתם, אבל יפרו וירבו ותהיה נטיעתם מוצלחת ויֻכַּר שהם מטע ה׳.
נצר – בארתיו למעלה (יא א׳).
להתפאר – מענין פארות וישלח בדים ויעש פארות וכן לק׳ (סא ג׳).
ועמך – עתה באר הטעם מדוע ירחך לא יאסף, שהם הצדיקים,
א. בל תאמר שיאסף הירח הזה מפני שלא יהיו צדיקים בקרבך, כי עמך יהיו כלם צדיקים
ב. בל תאמר שיאסף הירח מפני שלא ישארו בא״י תמיד ויגלו פעם שנית, כי לעולם יירשו ארץ
ג. בל תאמר שיאסף הירח מפני שהעם בכלל אשר אמר עליהם ועמך כולם צדיקים הם מועטים מאד, וחלושים ורפוים עדיין, כי נצר מטעי הנצר הרך והיונק הזה אשר נטעתי אותו אנכי יהיה מעשי ידי להתפאר – אני אעשה בכחי שהנצר הרך הזה ישלח פארות ובדים וסעיפים רבים, ויתרבו פארותיו כ״כ, עד
וְעַמֵּךְ – והעם הנשאר בך יהיו1 כֻּלָּם צַדִּיקִים כי הרשעים יכלו בחבלי המשיח2, לְעוֹלָם יִירְשׁוּ את הָאָרֶץ ולא יגלו עוד ממנה3, נֵצֶר – הענף4 מַטָּעַי (מטעו כתיב) – אשר נטעתי5 מַעֲשֵׂה יָדַי הוא ויש6 לְהִתְפָּאֵר בו7 לקרוא לו ״עם ה׳⁠ ⁠⁠״8:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד. שיצרף אותם האל כמו שכתוב (זכריה יג, ט) ״וּצְרַפְתִּים כִּצְרֹף אֶת הַכֶּסֶף״, והנשארים יהיו כולם צדיקים וקדושים כמו שכתוב (לעיל ד, ג) ״וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַ͏ִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ כׇּל הַכָּתוּב לַחַיִּים בִּירוּשָׁלָ͏ִם״ (רד״ק).
3. רד״ק, מצודת דוד.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. רד״ק, מצודת דוד.
8. רד״ק. כדרך בן אדם שישמח במעשיו בהיותם מתוקנים (אבן עזרא). רוצה לומר העם אשר בחרתי אתפאר בו כי יהיו צדיקים ותמימים (רד״ק, מצודת דוד). ובמדרש, שנו רבותינו, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר ״ועמך כלם צדיקים״ וכו׳, א״ר יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או שכולו חייב, בדור שכולו זכאי שנאמר ״ועמך כלם צדיקים״, בדור שכולו חייב שנאמר (לעיל נט, טז) ״וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ״ וכתיב (לעיל מח, יא) ״לְמַעֲנִי לְמַעֲנִי אֶעֱשֶׂה״ (ילקוט שמעוני).
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
 
(כב) הַקָּטֹן֙ יִהְיֶ֣ה לָאֶ֔לֶף וְהַצָּעִ֖יר לְג֣וֹי עָצ֑וּם אֲנִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ בְּעִתָּ֥הּ אֲחִישֶֽׁנָּה׃
The smallest shall become a thousand, and the least a mighty nation; I Hashem will hasten it in its time.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
דִזְעֵיר בְּהוֹן יְהֵי לְאַלָפָא וּדְחַלָשׁ לְעַם תַּקִיף אֲנָא יְיָ בְּזִמְנָהּ אַיְתִינָהּ.
אני י״י בעתה אחישנה – ההוא דאמר ליה לחבריה נכסי לך ואחריך לפלוני וראשון ראוי ליורשו הוה, בתר דשכיב ראשון אתא שני וקא תבע, סבר רב עיליש קמיה דרבא למימר שני נמי שקיל, אמר ליה רבא דייני דחצצתא דייני הכי לאו היינו דשלח רב אחא בר עויא, איכסיף קרי עליה אני י״י בעתה אחישנה. אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה (כתוב ברמז רצ״ו).
אלצגיר מנהם יכון כת׳ירא ואלקליל אמהֿ עט׳ימהֿ ואנא אללה אסרע בד׳לך פי וקתה.
בעתה אחישנה – זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה.
in its time I will hasten it If they are worthy, I will hasten it; if they are not worthy, it will be in its time.
הקטן – המשפחה הקטנה שמספרם מעט תהיה לאלף.
בעתה – בגעת עת הישועה, והנכון שהוא דבק עם הקטן יהיה לאלף, והנה אחיש לעשות לשום מצעיר לגוי עצום, כדרך ואעשך לגוי גדול (בראשית י״ב:ב׳).
The little one, etc. The small family, that numbers a few, shall become a thousand.
In his time, that is, when the time of salvation will come, I will hasten it, that is, the salvation; or, I shall hasten to make the little one a strong nation; לגוי עצום A strong nation. Comp. And I shall make thee a great nation (Gen. 12:2)
בעתה – בבא עת הישועה לא תאחר.
הקטן – אינו אומר על גוף אחד, כי מה ענין קטן וצעיר, אלא רוצה לומר השבט והמשפחה, הקטן מהם יהיה לאלף פעמים ממה שהוא עתה, וכפל הענין במלות שונות כמנהג, ואמר: הצעיר לגוי עצום.
אני י״י בעתה אחישנה – זאת הטובה שאני מבטיחם אני י״י אעשנה שהיכולת בידי.
ואמר: בעתה, ואמר: אחישנה – אמרו רז״ל: זכו – אחישנה, לא זכו – בעתה. ויש לפרש כשיגיע עתה אחישנה, לגמרה מהרה כי לא יארך זמן מעת החל הישועה עד כלותה.
ויונתן תרגם: אנא השם בזמנה אייתינה.
בעתה אחישנה – זה יהיה אחר זה כמו ק״פ שנה או מאתים שנה מזמן ישעיה או אחר חזקיה שמלכו בירושלים כמו ק״י שנה, ועמדו בגלות בבל שבעים שנה, ואין במלת אחישנה התנגדות כלל אל בעתה, כי אחישנה הוא על מהירות ותנועה, כי על דרך משל אם יצוה איש לעבדו שילך לירושלים אחר אלף שנה הנה נכון בעברי ובהגיון שיאמר לו כי בעתו יחוש מהלכו או תנועתו, כלומר שילך אז במהירות, כי התנועה ממנה ממהרת וממנה מתאחרת, כמו שמבואר בגלגלים, והם הולכים יחד ביום אחד או בשעה אחת, כי המהירות והאחור בתנועה הוא נכון שישוער מצד היות שני המתנועעים הולכים מרחקים שונים בזמן אחד.
ואע״פ שהם עתה בגלות מתי מספר הנה בזמן הגאולה יתרבו בדרך נפלא עד שהשבט הקטן מהם יהיה לאלף פעמ׳ ממה שהוא עתה והצעיר בבית אביו יהיה לגוי עצום, ואמנם מתי יתקיים כל זה הנה הוא בעתה שהוא הזמן הגזור והמוגבל לפניו יתברך לקנות את עמו שבהגיע אותו עת יעשה הדברים ההם במהירות גדול וחפזון רב כי אע״פ שנתארך הגלות עדן ועדנין ופלג עדן דעו נא וראו כי בהגיע שעת הגאולה לא יצטרך זמן רב לעשותה כי הנה הקב״ה ימהר יחישה מעשהו, וכבר ידעת מה שדרשו בפרק חלק (צח, א) זכו אחישנה לא זכו בעתה שגלו בזה מה שפירשתי למעלה שיש לגאולה שני זמנים האחד הוא אפשרי ע״י תשובה וזכות הדור והאחר הוא מחוייב בהגיע עת הגזור לפניו יתברך.
והצעיר – הקטן כמו ורב יעבוד צעיר (בראשית כ״ה:כ״ג).
עצום – ענין רבוי כמו עצמו לי אלמנותיו (ירמיהו ט״ו:ח׳).
בעתה – מלשון עת וזמן.
אחישנה – ענין מהירות כמו אחישה מפלט לי (תהלים נ״ה:ט׳).
הקטן – השבט הקטן יתרבה עד אלף פעמים ככה.
והצעיר – כפל הדבר במ״ש.
אני ה׳ – אשר היכולת בידי לכן בבוא עת הגאולה אמהר להרבות הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום.
הקטן יהיה לאלף – האיש שיהיה רבויו מעט יתרבה עד אלף, ומי שישאר היותר צעיר בהם במספר אנשיו יהיה לגוי עצום.
לאלף – משפחה שיש עליה ראש אחד נקראת אלף, כמו הנה אלפי הדל במנשה (שופטים ו׳:ט״ו), לשבטיכם ולאלפיכם (שמואל א י׳:י״ט), וחפשתי אותו בכל אלפי יהודה (שם כ״ג:כ״ג).
בעתה אחישנה – כשתגיע העת אשר גזרתי לעשות כל זאת, אעשנה מהר, ואיש לא יעכב על ידי. ומלת בעתה לראיה כי לעתים רחוקות היה הנביא מתנבא.
הקטן – בכמות.
והצעיר – במעלה, וכבר בארתי (ה׳ יט) כי החש אינו ממהר תמיד כי החש הוא הזרוז אעפ״י שלא מהר א״ע בזמן, ולכן הגם שה׳ לא ימהר כי יהיה בעתה מ״מ יחיש ר״ל כי יעשהו בזריזות והשתדלות.
שהקטן יהיה לאלף – בריבוי הכמות והצעיר בכח יהיה לגוי עצום בריבוי האיכות בכח ועצמה, והגם שאני מתמהמה עתה והעם חלשים ומעטים, הנה אני ה׳ בעתה אחישנה בבא העת המיועד אעשה הדבר בזריזות (כי זה גדר פעל חיש) ואמלא את הבטחתי.
ואומר הנביא שהנה אע״פ שהם עתה בגלות מתי מספר, בזמן הגאולה יתרבו בדרך נפלאה עד אשר1 הַקָּטֹן – השבט הקטן2 יִהְיֶה – יתרבה3 לָאֶלֶף פעמים ממה שהוא עתה4, וְהשבט הַצָּעִיר – הקטן יתרבה5 ויהיה לְגוֹי עָצוּם6, ואומר הנביא בשם ה׳, זאת הטובה שאני מבטיחם7 אֲנִי יְהוָה אעשנה8, שהיכולת בידי9, והגם שאני מתמהמה עתה והעם חלשים ומעטים10, בְּעִתָּהּ – בבוא עת הגאולה11 אֲחִישֶׁנָּה – אמהר12 להרבות הקטן לאלף והצעיר לגוי עצום13ואמלא את הבטחתי14:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
4. רד״ק, מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. כפל הדבר במילים שונות (רד״ק, מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר כי הקטן בכמות יהיה פי אלף בריבוי הכמות, והצעיר בכח יהיה לגוי עצום בריבוי האיכות בכח ועצמה.
7. רד״ק.
8. רד״ק.
9. רד״ק, מצודת דוד.
10. מלבי״ם.
11. מצודת דוד.
12. מצודת ציון.
13. מצודת דוד. ובמדרש, אמר רבי אלכסנדרי, רבי יהושע בן לוי רמי (הקשה), כתיב ״בעתה״ וכתיב ״אחישנה״, (והתשובה היא) זכו אחישנה, לא זכו בעִתה (רש״י, ילקוט שמעוני). ויש לפרש כשיגיע עתה אחישנה לגומרה מהר, כי לא יארך זמן מעת החל הישועה עד כלותה (רד״ק).
14. מלבי״ם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

ישעיהו ס – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, עולם המקרא ישעיהו ס, תרגום יונתן ישעיהו ס, ילקוט שמעוני ישעיהו ס, רס"ג תפסיר ערבית ישעיהו ס, ר׳ משה אבן ג'יקטילה ישעיהו ס, ר׳ יהודה אבן בלעם ישעיהו ס – מהדורת פרופ' משה גושן-גוטשטיין, סייע בידו פרופ' מערבי פרץ, באדיבות הוצאת אוניברסיטת בר-אילן (כל הזכויות שמורות). המהדורה הדיגיטלית הוכנה על ידי על⁠־התורה ונועדה ללימוד אישי בלבד; כל שימוש אחר אסור בלי אישור בכתב., רש"י ישעיהו ס, ר"י קרא ישעיהו ס, אבן עזרא ישעיהו ס, ר"א מבלגנצי ישעיהו ס, רד"ק ישעיהו ס, ר"י אבן כספי ישעיהו ס, אברבנאל ישעיהו ס, ליקוטי ספורנו ישעיהו ס – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר ישעיה עם פירוש ספורנו (בית שמש, תשע"ז), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי ישעיהו ס, מצודת ציון ישעיהו ס, מצודת דוד ישעיהו ס, שד"ל ישעיהו ס, מלבי"ם ביאור המילות ישעיהו ס, מלבי"ם ביאור הענין ישעיהו ס, מקראות שלובות ישעיהו ס – מקראות שלובות על נביאים וכתובים, באדיבות המהדיר הרב אליהו חדד

Yeshayahu 60, Olam HaMikra Yeshayahu 60, Targum Yonatan Yeshayahu 60, Yalkut Shimoni Yeshayahu 60, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Yeshayahu 60, R. Moshe ibn Chiquitilla Yeshayahu 60, R. Yehuda ibn Balaam Yeshayahu 60, Rashi Yeshayahu 60 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yeshayahu 60, Ibn Ezra Yeshayahu 60, R. Eliezer of Beaugency Yeshayahu 60, Radak Yeshayahu 60, R. Yosef ibn Kaspi Yeshayahu 60, Abarbanel Yeshayahu 60, Likkutei Sforno Yeshayahu 60, Minchat Shai Yeshayahu 60, Metzudat Zion Yeshayahu 60, Metzudat David Yeshayahu 60, Shadal Yeshayahu 60, Malbim Beur HaMilot Yeshayahu 60, Malbim Beur HaInyan Yeshayahu 60, Mikraot Sheluvot Yeshayahu 60

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×