×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. יהושעYehoshua
  2. שופטיםShofetim
  3. שמואל אShemuel I
  4. שמואל בShemuel II
  5. מלכים אMelakhim I
  6. מלכים בMelakhim II

  7. ישעיהוYeshayahu
  8. ירמיהוYirmeyahu
  9. יחזקאלYechezkel

  10. הושעHoshea
  11. יואלYoel
  12. עמוסAmos
  13. עבדיהOvadyah
  14. יונהYonah
  15. מיכהMikhah

  16. נחוםNachum
  17. חבקוקChavakkuk
  18. צפניהZephanyah
  19. חגיChaggai
  20. זכריהZekharyah
  21. מלאכיMalakhi
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    33. לב32
    34. לג33
    35. לד34
    36. לה35
    37. לו36
    38. לז37
    39. לח38
    40. לט39
    41. מ40
    42. מא41
    43. מב42
    44. מג43
    45. מד44
    46. מה45
    47. מו46
    48. מז47
    49. מח48
    50. מט49
    51. נ50
    52. נא51
    53. נב52
    54. נג53
    55. נד54
    56. נה55
    57. נו56
    58. נז57
    59. נח58
    60. נט59
    61. ס60
    62. סא61
    63. סב62
    64. סג63
    65. סד64
    66. סה65
    67. סו66
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) רְדִ֣י׀ וּשְׁבִ֣י עַל⁠־עָפָ֗ר בְּתוּלַת֙ בַּת⁠־בָּבֶ֔ל שְׁבִי⁠־לָאָ֥רֶץ אֵין⁠־כִּסֵּ֖א בַּת⁠־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ⁠־לָ֔ךְ רַכָּ֖ה וַעֲנֻגָּֽה׃
    Come down, and sit in the dust, O virgin daughter of Babylon. Sit on the ground without a throne, O daughter of the Chaldeans. For you shall no longer be called tender and delicate.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    חוּתִי וְתִיבִי עַל עַפְרָא מַלְכּוּ כְּנִשְׁתָּא דְבָבֶל תִּיבִי לְאַרְעָא לֵית כּוּרְסֵי יְקָר מַלְכוּת כַּשְׂדָאֵי אֲרֵי לָא תוֹסִיפִין דְיִקְרוּן לָךְ רַכִּיבָא וּמְפַנְקָא.
    אנחדרי ואג׳לסי עלי אלתראב יא ג׳מאעהֿ אהל באבל אג׳לסי עלי אלארץ׳ בלא כרסי יא ג׳מע אלכסדאניין פאנך לא תעודין תסמין אלרכ׳צהֿ ואלמדללהֿ.
    ... כיוון שנימק את הפרשה כולה במה [שכתב] בסופה. קצפתי על עמי (ישעיהו מ״ז:ו׳), ידענו שכל מה שתיאר שיבוא עליה בסיבת מעשיה (?), ועשה אותה דוגמא לכל האומות. הקדים תחילה תיאורי השפלות. ראשונה בסדר: המלכה יושבת על הארץ בלי כיסא באמרו אין כסא.
    (א-טו) למא עלל אלקצה כלהא במא פי אכרהא קצפתי על עמי עלמנא אן גמיע מא וצפה אנה יחל בהא בסבב אפעאל וגעלהא נמודגא לגמיע אלאמם פקדם אולא אלאוצאף מן אלדל אלאולי פי אלתרתיב אלמלכה תגלס עלי אלארץ בגיר כרסי לקול׳ אין כסא תם במן תגלס עלי אלתראב לקול׳ עד עפר אנמא קדם הדא לאנה אעם ואשמל תם במלכה אסתכדמת פי אצלאח אלרחא לקו׳ קחי רחים ואצעב מנה פי אלטחן לקו׳ [ו]⁠טחני קמח ואצעאב מנהא אצפאר אלוגה ואלדראעין פיה קאל [צ]⁠מתך ושובל ואהתך מנה אלסואה ענהא קאל תגל [ע]⁠רותך. ואשד אלגמיע אלחיצ׳ה אד קאל [פיהא חרפת]⁠ך ואיד […] סי קולה קצפתי על עמי כתקדמה נקם אקח יעני מתל [מא] צנעת.
    וקולה לא אפגע אדם יעני ולא מתל דניאל [אלדי] קאל לנובכדנצר הן תהוא ארכא לשלותך ואורד עלי אלאמה קאל גאלנו י״י צבאות יוצח בה אנה יקתץ קתל (?) אלולי אלדי חכמת לה אלתוריה גאל הדם הוא [ימית את] הרוצח כדאך יתולאנא ולמא […] קד בקי מן צרוב אלעדאב אלחזן אלדי אחזנת אלאמה קאל שבי דומם תני אלחבס אלדי חבסוהא פיה קאל ובאי בחשך.
    וקולה על זקן הכבדת עלך לם יריד אלשיך וחדה בל קאל חתי אלשיך אלדי ליס יחתמל אסתכדר (?) פכיף אלשאב והדא מתל קולה חתי פסחים בזזו בו כמא עלל הלאכהם באסראפהם עלי אמתנא עללה איצא באלאסראף עלי רבהם […]
    אול מא צדר בה מן אלכפר אהלהא קולהם לעולם אהיה גברת. והדא אלקול פרע מן אהל אלדהר לאנהם יצעון אולא מן אלזמאן לאול לה ו⁠[…] באנה לא אכר להם ומן פרע מדהבהם הדא אנהם לא […]
    אין כסא – אין מלכות.
    כי לא תוסיפי – שיקראו לך עוד רכה וענוגה.
    without a throne Without a kingdom.
    for no longer [lit. for you shall not continue,] that they call you tender and delicate.
    רדי ושבי עלא עפר בתולת בת בבל – שהיתה דומה בהיותה בשלוותה לבתולה שלא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך (דברים כ״ח:נ״ו).
    כי לא תוסיפי שיקראו לך מעתה רכה וענוגה.
    א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778: ״עד״.
    בתולת בת בבל – הטעם שהיא כמו בתולה, שלא יצאו דמי בתוליה.
    בת – כמו קהלת.
    אין כסא – לא יהיה לך כסא לעולם.
    וענוגה – שם התאר כמו אדומה (במדבר י״ט:ב׳).
    Virgin. Babylon is like a virgin, that has not yet been deflowered.⁠1
    בת Daughter. It is here figuratively used for people.⁠2
    There is no throne for thee any longer.
    ענוגה Tender. It is an adjective similar in form to אדומה red (Num. 19:2)
    1. That is, for a long period; but strictly speaking, Babylon had been conquered before by the Assyrians. See Niebuhr, Gesch. As. and B. p. 179.
    2. It is strange that Ibn Ezra here explains the expression daughter, after having many times passed it over in silence (1:8; 10:32; 16:1; 22:4 ; 23:10, etc.); even the very same phrase בתולת בת (23:12; 37:22), did not elicit any remark or explanation. The object of his remark here, is probably not only to explain the figurative use of the word בת daughter קהלת═ congregation or people, but also the meaning of the construct state of the two nouns בתולת בת the virgin of the daughter of, while other authorities render them the virgin daughter of, explaining בתולת, in spite of the form of the construct state, to be in apposition to בת. Ibn Ezra refers the virgin to the capital and the daughter to the whole country. Comp. his remark on Lam. 1:15. The Chaldæan translation renders these two words by מלכו כנשתא the kingdom of the people.
    ואף על פי שמדי שכבשה בבל תפול מכל מקום את רדי ושבי על עפר – לעולם בתולת בת בבל – כי אחר ימלוך תחת מדי ולא את, והוא לשון לא תוסיפי.
    רכה וענוגה – לצאת משביה ולמלוך עוד.
    רדי ושבי – רדי מכסא ממלכה שהיית מולכת על כל הארצות, ושבי על עפר – לא שתהיה לך מלוכה אפילו בארצך, כי על עפר תשבי, כלומר שתהיי חרבה.
    וקראה בתולה – שהיתה עד עתה כבתולה שלא נבעלה, כלומר שלא שלטה יד אדם עליה.
    וכפל הענין במלות שונות, ואמר: שבי לארץ וגו׳.
    כי לא תוסיפי – מלרע בפשטא אחד לבד.⁠1 אמר: לא תוסיפי שיקראו לך רכה וענוגה כמו שהיו קוראים עד עתה, שהיית בעלת תענוגים, ובעל התענוגים יקרא רך, וכן אמר: האיש הרך בך והענוג (דברים כ״ח:נ״ד), הרכה בך והענוגה (דברים כ״ח:נ״ו), כי לפי התענוג יהיה הרך והחלושה באבריהם, כי אנשי העמל והיגיעה שאין להם תענוג, ומאכליהם גסים, יהיו קשים וחזקים ויסבלו העמל.
    1. עיינו מנחת שי.
    רדי ושבי וגו׳ – זה מבואר שהוא סבה אל מה שקדם ונתתי בציון תשועה (ישעיהו מ״ו:י״ג), וכאלו אמר ואולם למה יהיה ואיך יהיה זה, כי רדי ושבי וגו׳. והנה אגב גררא נזכר זה לפנים בשני מקומות כמו שבארנו, אבל בכאן הוא העיקר, ולכן נכון בזה טעמים וסבות פועלת לנפילת זאת החיה הראשונה, לקיים השרש המונח אין מיתה בלא חטא (שבת נ״ה). והכל יוצא מתורת משה הראש. גם ענין נפלא עוד כי לא תמצא שהשם קרא כרש עבדו כמו שקרא לנבוכדנצר (ירמיהו כ״ה:ט׳), אבל קראו משיחו, ולא כן נבוכדנצר. ובאור כל אלה הענינים אוצר י״י יבוא.
    רדי ושבי על עפר וכו׳ עד שמעו זאת בית יעקב; לפי שאמר קרבתי צדקתי לא תרחק על חרבן בבל ותשועתי לא תאחר על גאולת ישראל, ביאר שניהם איך יהיה ולזה אמר רדי ושבי על עפר בתולת בת רוצה לומר שתרד מכסא ממלכה שהיה לה על כסא ממלכות ותשב על עפר שהוא קצה השפלות, וקראה בתולה לפי שעד אותו זמן לא שלטה יד אדם עליה לכובשה וכאילו היא בתולה שלא נבעלה ולא נכבשה לשום אדם, ואמר שלא תחרב תשומם לבלתי היות עוד עליה יושב אבל שיהיה חורבנה כיתר העמים ולא יהיה כסא לה כבת כשדים לפי שבבל היתה ראש לכל מלכי כשדים ושם היה כסא ממלכתם, ולכן אמר שבי לארץ אין כסא בת כשדים שתשב בשפלות מבלי היות בה עוד כסא ממלכה ועם היות שמימי קדם היתה רכה וענוגה בכל מיני מעדנות הנה עתה לא יהיה כן כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה.
    (הקדמה) [תיאור מפלת בבל בידי מדי]:
    (א) רְדִי [וּשְׁבִי עַל עָפָר בְּתוּלַת בַּת בָּבֶל]. בימי בלאשצאר1:
    1. מלך בבל שנהרג על ידי דריווש, ואז מלכות בבל נכבשה על ידי מדי ופרס.
    לא תוסיפי יקראו לך רכה – מלרע בפשטא אחד וכן לא תוסיפי יקראו לך גברת דבסמוך והם שנים מלרע ע״פ המסורת ובמקצת ספרים שניהם בב׳ פשטין ובקצתן הראשון מלעיל והשני מלרע ויש ספרים בהפך ומה שכתבתי בתחלה הוא המוסכם מרד״ק בפירוש ובמכלול דף ק״י ובשרשים וכן מצאתי בספרים מדוייקים.
    בת בבל – עדת בבל.
    רכה וענוגה – ר״ל בעלת תענוג וכן הרכה בך והענוגה (דברים כ״ח:נ״ו).
    רדי – אבל אתה בבל רדי מן הכסא ושבי על העפר.
    בתולת בת בבל – קראה בתולה לפי שלא נכבשה עדיין משום אומה לבוא לרשות אחר כמו הבתולה שלא נבעלה ולא באה לרשות הבעל וכן בתולת בת צידון (ישעיהו כ״ג:י״ב).
    אין כסא – לא יהיה עוד לך כסא מלוכה.
    יקראו לך – שיקראו לך רכה וענוגה ר״ל לא תהיה בעלת התענוגים כמאז.
    רדי – מדבר עם אומת בבל, וממשיל אותה לגבירה רכה וענוגה, ומגיד לה מפלתה.
    ושבי על עפר – כאבלים.
    בתולת בת בבל – עיין למעלה ל״ז:כ״ב.
    לא תוסיפי יקראו לך – מורכב מן לא תוסיפי להקרא, ולא יוסיפו יקראו לך, או לא תוסיפי להיות במצב שיקראו לך בשם זה.
    תוסיפי – בא הטעם למטה לבלתי תתבלע בקריאה היו״ד החרוקה שבמלת יקראו הסמוכה, והוא על דרך סורה אדוני סורה אלי {שופטים ד׳:י״ח}, עיין דקדוקי 105,106 §.
    רכה וענגה – רוזנמילר וגיזניוס פירשו על השחתת המדות ורדיפת ההנאות, כמו שהעיד Curtius, אך נראה לי כי אין זאת כוונת התארים האלה בפסוק הרכה בך והענגה (דברים כ״ח:נ״ו), רק הטעם כדרך העשירים והעשירות אשר לא ניסו עמל ויגיעה.⁠א
    א. {כן בכ״י שוקן. בדפוס ראשון: ״ויגיע״.}
    עפר, לארץ – העפר מציין עפר הארץ, והוא מציין האבל ועללתי בעפר קרני, וארץ מציין הארץ הפך הכסא כנזכר לעיל (כו ה׳).
    רכה, וענגה – הרך בטבע, והענוג ע״י הרגל, וכן האיש הרך בך והענוג מאד.
    בת בבל, בת כשדים – בת בבל מציין עיר המלוכה ולכן קראה בתולה שלא נכבשה מיום הוסדה, והיא המתאבלת ובת כשדים מציין כל הממלכה והיא אין לה כסא מלכות.
    רדי – ישראל יושעו בציון ויתנערו מעפר, אבל את בבל רדי ושבי על עפר מדמה את בבל במליצתו כבת מלך שנהרגו אבותיה, והיא יורדת מן הכסא ויושבת על עפר לקונן ולהתאבל עליהם, ואחר עבור ימי האבל מבקשת לשבת על כסא אבותיה ולירש עצר, אבל בתוך כך שללו האויבים כל מדינתה ואת העם הוליכו שבי, ואז אומרים לה שבי לארץ אל תעמודי מן הארץ רק שבי כבתחלה כי אין כסא לא נמצא כסא מלכות כלל כי המדינה חרבה ולא לבד שלא תשבי על כסא מלכות גם לא תוסיפי שיקראו לך עוד רכה וענוגה – כי תהיה מוכרחת מעתה לעבוד עבודות קשות למצוא חיית ידך (והציור הזה מצייר היטב את המקרה שקרה לבבל ששרי בלשאצר המיתו את מלכם ונכבשה מדינת בבל, ובת כשדים ישבה לארץ להתאונן על מות אדניהם, אבל גם אחר עבור האבל שחשבו להקים מלך אחר, בתוך כך החריב המדינה לגמרי וכורש שם אותה שממה, והעם שהיא בת כשדים תחת שהיו רכים וענוגים התחילו לעבוד עבודת פרך).
    הנביא מתאר את מפלת בבל בידי מָדַי באומרו1, ישראל יִוָּשְׁעוּ בציון ויתנערו מעפר, ואולם את2 רְדִי מכסא3 הממלכה שמלכת על כל הארצות4 וּשְׁבִי עַל עָפָר5 בְּתוּלַת בַּת – עדת6 בָּבֶל, שְׁבִי לָאָרֶץ! אֵין – לא יהיה עוד לך7 לעולם8 כִּסֵּא מלוכה9 אפילו בארצך10 בַּת כַּשְׂדִּים11, כִּי לא תצאי משבייך למלוך עוד12, ומעתה13 לֹא תוֹסִיפִי שֶׁיִקְרְאוּ לָךְ עוד14 רַכָּה15 וַעֲנֻגָּה – ובעלת תענוג16:
    1. ר״ע ספורנו.
    2. מצודת דוד, מלבי״ם.
    3. רד״ק, מצודת דוד.
    4. רד״ק.
    5. כלומר שתהיי חרבה (רד״ק).
    6. מצודת ציון. וקראה בתולה לפי שלא נכבשה עדיין משום אומה לבוא לרשות אחר כמו הבתולה שלא נבעלה ולא באה לרשות הבעל (רד״ק, מצודת דוד).
    7. מצודת דוד.
    8. אבן עזרא. כי גם לאחר שמדי תיפול ימלוך אחר תחתיה אך לא בבל (ר״א מבלגנצי).
    9. מצודת דוד. דהיינו לא יהיה לך עוד מלכות (רש״י).
    10. רד״ק.
    11. וכפל העניין במילות שונות (רד״ק).
    12. ר״א מבלגנצי.
    13. ר״י קרא.
    14. רש״י.
    15. ובעל התענוגים יקרא ״רך״ שלפי התענוג יהיה הרוך והחולשה באבריהם, כי אנשי העמל והיגיעה שאין להם תענוג ומאכליהם גסים יהיו קשים וחזקים ויסבלו העמל (רד״ק).
    16. מצודת ציון. דהיינו לא תהיי בעלת התענוגים כמאז (מצודת דוד). מלבי״ם מבאר כי הנביא מדמה את בבל במליצתו כבת מלך שנהרגו אבותיה והיא יורדת מן הכסא ויושבת על עפר לקונן ולהתאבל עליהם, ואחר שעברו ימי האבל מבקשת לשבת על כסא אבותיה ולירש עצר, אבל בתוך כך שללו האויבים את כל מדינתה ואת העם הוליכו בשבי, ואז אומרים לה ״שבי לארץ״ אל תעמודי מן הארץ אלא שבי כבתחילה כי ״אין כסא״ מלכות כלל כי המדינה חרבה, ולא זו בלבד שלא תשבי על כסא המלכות ״גם לא תוסיפי שיקראו לך עוד רכה וענוגה״ כי תהיי מוכרחת מעתה לעבוד עבודות קשות למצוא כדי מחייתך, וזה מה שקרה לבבל ששרי בלשאצר המיתו את מלכם ונכבשה מדינת בבל, ובת כשדים ישבה לארץ להתאונן על מות אדניהם, וגם אחר סיום האבל שחשבו להקים מלך אחר, בתוך כך כורש החריב את המדינה לגמרי ושם אותה שממה, והעם שהיא בת כשדים תחת שהיו רכים וענוגים התחילו לעבוד עבודת פרך.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ב) קְחִ֥י רֵחַ֖יִם וְטַ֣חֲנִי קָ֑מַח גַּלִּ֨י צַמָּתֵ֧ךְ חֶשְׂפִּי⁠־שֹׁ֛בֶל גַּלִּי⁠־שׁ֖וֹק עִבְרִ֥י נְהָרֽוֹת׃
    Take the millstones and grind meal. Remove your veil, strip off the train, uncover the leg, pass through the rivers.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    קַבִּילִי מְרוֹעָא וְעוּלִי בְשִׁעְבּוּד גְלָא יְקַר מַלְכוּתִיךְ אִתְּבַּרוּ שִׁלְטוֹנִיךְ אִתְבַּדְרוּ עַם מַשִׁרְיָתֵיךְ גְלוֹ כְמֵי נַהֲרָא.
    קחי רחים וטחני קמח – חטים לא נאמר אלא קמח, אתה מוצא כששרף נבוכדנאצר את ההיכל ואדליק ביה נורא דרכיניה מן שמיא שנאמר גת דרך י״י, הוה קא זיחא דעתיה, נפק בת קלא ואמר עמא קטילת קטלת היכלא קליא קלת קימחא טחינא טחנת (כתוב במלכים ברמז רנ״א).
    גלי שוק עברי נהרות – א״ר יצחק שוק באשה ערוה שנאמר גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותך.
    וצירי כמן יקאל להא כ׳ד׳י אלרחא ת׳ם אטחני דקיקא ואכשפי נקאבך ואחסרי עצ׳דך ואכשפי סאקך לתעברי אלאנהאר.
    אח״כ כמי שיושבת על העפר באמרו על עפר. אכן הקדים את אלה לפי שהם כלליים ומקיפים יותר. אח״כ [סיפר] במלכה שמעבידים אותה בתיקון ריחיים באמרו קחי רחים. וקשה ממנו אם מעבידים אותה בטחינה כאמרו וטחני קמח. וקשה מהם גילוי הפנים והזרועות, ועליהם אמר צמתך ושובל.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    חשפי שבל – הוא השער היורד על הלחיים, ונקרא כן על דרך משבלת הנהר (ישעיהו כ״ז:י״ב). (מובא בראב״ע)
    קחי רחים וטחני קמח – הקמח אינו נטחן, אלא <הכתוב> הגיע אל המטרה העתידה ליהוות.⁠1 והוא אף הגיע <בדימוי> אל מעבר לכך, כאמרו: ״להוציא לחם מן הארץ״ (תהלים ק״ד:ט״ו); והרי לא נהיה לחם אלא לאחר שנעשות בו עבודות מרובות;⁠2 וכעניין הזה: ״צמח בלי יעשה קמח״ (הושע ח׳:ז׳).⁠3
    גלי צמתך חשפי שובל – ׳צמה׳ הוא מקום הצעיף,⁠4 כמו ״מבעד לצמתך״ (שיר השירים ד׳:א׳). ויש שתרגם ׳שובל׳ – תלתל שער,⁠5 כלומר ״גלי את שערך״. ויש אומרים6 ״קלפי את השבולים״.
    1. בהסברים אלו מנסה אבן בלעם להתמודד עם התופעה הספרותית, שסוף דבר בכינויו תחילה.
    2. כך ריב״ג באצול ערך ׳קמח׳ וראב״ע על אתר, וכך כנראה סבר גם אלפסי בערך ׳קמח׳ שתרגם ׳דקיק׳. מנחם בערך ׳קמח׳ מציין שמשמעות ׳קמח׳ בפסוקנו ובפסוק שבהושע היא חיטים.
    3. דברים דומים אומר אבן בלעם בפירושו לפסוק שבהושע.
    4. אבן בלעם מנסח כך, כדי להדגיש שאין הכוונה לצעיף עצמו. רס״ג על אתר, אלפסי ומנחם ערך ׳צמת׳ וריב״ג באצול ערך ׳צם׳ מפרשים שזה הצעיף עצמו. ראב״ע ורד״ק מפרשים ׳שער׳.
    5. כך ריב״ג באצול ערך ׳שבל׳. משמעות זו מצויה אצל אלפסי ערך ׳שבל׳ וראב״ע על אתר.
    6. לא מצאנו מקור מדוייק לפירוש הזה. בשהש״ר ג, ספ״ג נאמר: ״חשפי שובל – קלופי סובלתא דנהרא״ (רד״ק על אתר מצטט פירוש זה בשם מדרש חזית). לפי מדרש זה ׳שובל׳ – שבלת הנהר, והשווה דעתו של משה אבן ג׳יקטילה המצוטט בפירוש ראב״ע על אתר.
    קחי רחים – היא עבודה קשה, כלומר השתעבדי מעתה למלכי מדי ופרס.
    [דבר אחר: וטחני קמח – לצדה לדרך גלותך.]⁠א
    גלי צמתך – זרועיך ושוקיך דבר הצמות וקשור ומכוסה.
    חשפי שובל – גלי השבילים מן המים שעליהם כי דרך שם תצאי בגולה או גלי שוקיך ועברי נהרות.
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 34, ברלין 122, וטיקן 94. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165.
    Take millstones This is hard labor, i.e., subordinate yourself from now on, to the kings of Persia and Media. Alternatively: And grind flour for supplies on the road of your exile.
    bare your covered parts Your arms and your legs, parts veiled, tied, and covered.
    uncover the paths Heb. חֶשְׂפִּי שֹׁבֶל. Uncover the paths of the water that is upon them, for that way you shall go out into exile, or bare your leg and cross rivers.
    קחי רחיים וטחני קמח – את בתולת בת בבל שהיית עד עכשיו רכה וענוגה, התייגעי מעכשיו בעבודה קשה שבכל העבודות, קחי ריחיים וטחני קמח כשפחה הטוחנת אחר הריחים. שכשיהיו שבים אותם והתמכרו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר,⁠1 יהו מכדנים2 אותם אחר הרחיים, שהיא מלאכה קשה שבכל המלאכות.
    גלי צמתך – שקורין קבילא, אילו קרצולין שעל הרגל, גליזן בלעז.
    חשפי שובל – זו הארכובה.
    גלי שוק – ירך העליונה לפי שעד עכשיו דמית בגודלך לבתולה שלא נסתה כף רגלה הצג על הארץ מהתענג ומרך (דברים כ״ח:נ״ו). מיכאן ואילך תלכי בגלות ערום ועריה.
    גלי שוק עברי נהרות – של עם אחר.
    1. השוו ללשון הפסוק בדברי הימים א ט״ז:כ׳.
    2. השוו לשון ר׳ אליעזר מבלגנצי זכריה ט׳:ז׳.
    קחי רחים – כי כן מנהג השפחות, והטעם שתלך בשביה.
    קמח – לא יתכן, רק נקרא על שם סופו וכמוהו ובגדי ערומים (איוב כ״ב:ו׳) תפשיט.
    גלי צמתך – הוא השיער שהוא לפנים בראש.
    שובל – הוא השיער היורד על הלחיים, ונקר׳ על דרך משבולת הנהר (ישעיהו כ״ז:י״ב) על דעת ר׳ משה הכהן, והנכון שאין רע לו, ופירושו כפי מקומו בלא ראיה.
    עברי נהרות – לטחון.
    Take the millstones, etc., as handmaids do; for thou wilt go into captivity.
    Meal. This is a prolepsis. Comp. And stripped the naked of their clothing (Job 22:6).
    צמתך Thy crown.1 The hair upon the head.
    שובל Locks.2 The hair that hangs down over the cheeks. R. Moses Hakkohen compares שובל with שבלת the channel of the river (27:12),⁠3 but I consider it as hap. leg., and its meaning can only be found from the context, without being supported by any. parallel passage.
    Pass over the rivers, in order to grind.
    1. A. V., Thy crown.
    2. A. V., The leg.
    3. The comparison between the locks of hair and the river is probably made with regard to the similarity in their winding form.
    אלא קחי רחים וטחני קמח – כדין שבויה, כדכתוב עד בכור השבי, וכתוב עד בכור השפחה אשר אחר הרחים. וכתוב ויהי טוחן בבית האסורים.
    גלי צמתך – ואם אין רחים של יד גלי צמתך, חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות – לטחון בריחים של מים.
    צמתך – בשרה שצומתת תחת בגדיה לכסותו.
    שובל – שבולת הירך והשוק.
    קחי רחים – כדרך השבוים, שישימו אותם בבית הסהר ויטחנו שם, כמו שאמר: עד בכור השפחה אשר אחר הרחים (שמות י״א:ה׳), וכן אמר בשמשון: ויהי טוחן בבית האסורים (שופטים ט״ז:כ״א). אמר לה שתלך בשביה.
    גלי צמתך – הצמה הוא השער שמתקנת אותו האשה על צדעיה מעל פניה ומכסה אותו בצעיף, וזהו כבודה, אבל האשה שתלך בגלות, תרד כבודה ולא תשים צעיף, והנה צמתה מגולה, נופלת על פניה כאשה בזויה.
    חשפי שובל – חשפי כמו: גלי, מענין: מחשוף הלבן (בראשית ל׳:ל״ז) וחשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳). והרגל יקרא שובל, מענין: שביל, שהוא הדרך: שבילי עולם (ירמיהו י״ח:ט״ו), ושבילך במים רבים (תהלים ע״ז:כ׳). והאשה, אע״פ שמכסה רגליה, בלכתה בדרך תגלה אותם, ואם תעבור נהר תגלה אפילו השוק. ולפי שדמה בבל לאשה רכה וענוגה, אמר לה שתהיה עוד שפחה טוחנת, ותלך בשבי גליות צמה, ותעבור נהרות גלוית שוק.
    חשפי – החי״ת בסגול.
    ובמדרש מפרש שובל – מענין: שבלת הנהר (ישעיהו כ״ז:י״ב), שאמר במדרש חזית חשפי שובל – קלפי שובלתא דנהרא.
    קחי רחים וגו׳ – כן דרך השבוים בבית הבור כמו שכתוב בתורה (שמות י״א:ה׳), וגם בשמשון (שופטים ט״ז:כ״א).
    שבל – תאר מצד היותו הולך בשביל ובדרך.
    נהרות – נהרות בבל.
    ולכן קחי רחים וטחני קמח כדרך השבויים שישימו אותם בבית הסוהר לטחון, וכמו שכתוב בשמשון (שופטים טז, כא) ויהי טוחן בבית האסורים, ולפי שאת עתידה ללכת בשביה לכן כלי גולה עשי לך גלי צמתך שהוא השער שמתקנת אותן האשה על צדעיה מעל פניה ומכסה אותן בצעיף אבל האשה שתלך בגלות ירד כבודה ולא תשים צעיף וצמתה מגולה נופלת על פניה כאשה בזויה, חשפי שובל גלי שוק עברי נהרות רוצה לומר גלי רגלך כי חשפי הוא מלשון וחשופי שת (ישעיה כ, ד) והרגל יקרא שובל מענין שביל שהוא הדרך, ולפי שאת תלכי בדרכים על רגליך ותעברי בנהרות גלי שוקיך ורגליך ועברי נהרות כשפחות שבויות חרב.
    [וְטַחֲנִי קָמַח]1: עִבְרִי נְהָרוֹת. ׳איש אל ארצו ינוסו׳ (לעיל יג יד)2:
    1. בבראשית (ו יב) כתב רבינו: ׳והנה נשחתה - מעצמה, כי בזולת עונש היתה בדרך השחתה, בהשחתת דרכם המקלקלת התולדה, ובגזל המקלקל המדינות, כענין וְטַחֲנִי קָמַח׳.
    2. ב׳משא בבל׳: ׳וְהָיָה כִּצְבִי מֻדָּח וּכְצֹאן וְאֵין מְקַבֵּץ אִישׁ אֶל עַמּוֹ יִפְנוּ וְאִישׁ אֶל אַרְצוֹ יָנוּסוּ׳, וכדי לנוס לארץ אחרת יעברו נהרות. ומבואר שדעת רבינו כרש״י שפירש שהנביא שם מדבר ביושבי בבל שינוסו כל אחד לארץ אחרת, ולא כרד״ק שפירש על הזרים הנמצאים בבבל שינוסו לשוב לארצם, שהרי כאן מדבר על הבבליים עצמם.
    וטחני קמח – הטי״ת בגלגל בספרי ספרד.
    חשפי – בשי״ן שמאלית מענין מחשף הלבן והחי״ת בסגול.
    צמתך – הוא המסוה המכסה את הפנים כמו מבעד לצמתך (שיר השירים ד׳:א׳).
    חשפי – ענין גלוי כמו וחשופי שת (ישעיהו כ׳:ד׳).
    שובל – מלשון שביל ויאמר על הרגל ההולך בשביל וכמו שמלת פעם יאמר על הפסיעות כמ״ש פעמי מרכבותיו (שופטים ה׳:כ״ח) וכן יאמר על הרגלים כמ״ש פעמי דלים (ישעיהו כ״ו:ו׳).
    שוק – כן יקרא גובה הרגל ממעל.
    קחי רחים – כדרך השבוים שעושים מלאכה כבדה.
    וטחני קמח – אמר קמח ע״ש סופו וכן אפיתי על גחליו לחם (ישעיהו מ״ד:י״ט).
    גלי צמתך – דרך הנשים המכובדות לכסות פניהם במסוה והוא מכסה דק ולזה אמר כשתלכי גולה תגלי המכסה ההוא מעל פניך כדרך השפחות הבזויות.
    חשפי שובל – גלי הרגל בלכתך בדרך כי דרך האשה לכסות הרגל ולא כן כשתלך בדרך.
    גלי שוק – כאשר תעבור הנהרות תגלי גם השוק ולפי שהזכיר את בבל בל׳ נקבה אמר ענין בזיון הנקבות.
    קחי רחים – ריחים, של יד.
    וטחני קמח – כדרך השפחות, כמו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים {שמות י״א:ה׳}, וכן תטחן לאחר אשתי (איוב ל״א:י׳).
    גלי צמתך – כמין מסוה, וכן בלשון חכמים צמצמה פניה {בראשית רבה סוף מ״ה}, כסתה, וגלוי הפנים היה זלזול גדול בנשים החשובות (גיזניוס).
    חשפי שבל – כמו שולים, או קרוב לו, והוא הסרח העודף בבגדי העשירים והעשירות והוא סרוח על הקרקע מאחוריהם (רוזנמילר וגיזניוס), והפעלים גִלָה וחשף נופלים לא לבד על גלוי האיברים, כי גם על הרמת הבגדים, כמו חשפתי שוליך על פניך (ירמיהו י״ג:כ״ו), וגליתי שוליך על פניך (נחום ג׳:ה׳).
    עברי נהרות – הִתְגַלִי כאלו היה לך לעבור נהרות, והוא תכלית הירידה מכבוד, ועיין למעלה כ״ג:י׳.
    טחני קמח – כמו ואפה לחם,
    וצמתך שרשו צמה והם הקשורים, מבעד לצמתך,
    ושבל סוף הרגל, ומזה שביל על מקום מדרך רגל יחיד.
    קחי – מוסיף במשל הזה כי בת מלך הרכה והענוגה הזאת אחר שאין לה מה לאכול צריכה ליקח רחים לטחון קמח לפרנס א״ע ומוסיף לאמר לה גלי צמתך מה שבגדיך קשורים בקשורים הרבה התירי נא אותם כי לא יעשה מלאכה בבגדים מקושרים כאלה, מוסיף לאמר גם חשפי שובל של הרגלים ללכת יחף בעת הצורך ויותר מזה כי גם תגלי שוק בעת הצורך לעבור נהרות – ויותר מזה כי אחר כך גם
    את בתולת בת בבל שהיית עד עכשיו רכה וענוגה, התייגעי מעכשיו בעבודה קשה שבכל העבודות1, ולכן, כדרך השבויים שעושים מלאכה כבדה2 שישימו אותם בבית הסוהר לטחון3, קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח!4, גַּלִּי צַמָּתֵךְ כדרך השפחות הבזויות5, חֶשְׂפִּי – גלי6 שֹׁבֶל – הרגל בלכתך בדרך7, גַּלִּי שׁוֹק בעת אשר8 עִבְרִי – תעברי9 נְהָרוֹת:
    1. ר״י קרא. כלומר השתעבדי מעתה למלכי מדי ופרס (רש״י).
    2. רד״ק, מצודת דוד.
    3. רד״ק, אברבנאל. ורש״י מבאר (בפי׳ השני) טחני קמח לצידה לדרך גלותך.
    4. אמר קמח על שם סופו (אבן עזרא, מצודת דוד), כמו ואפה לחם (מלבי״ם). ובמדרש, ״חיטים״ לא נאמר אלא ״קמח״, אתה מוצא כששרף נבוכדנאצר את ההיכל ואדליק ביה נורא (והדליק בו אש) דרכיניה מן שמיא (דרכו עליו מהשמים) שנאמר ״גת דרך ה׳⁠ ⁠⁠״, הוה קא זיחא דעתיה (זחה עליו דעתו) נפק בת קלא ואמר (יצאה בת קול ואמרה) עמא קטילת קטלת היכלא קליא קלת קימחא טחינא טחנת (עם הרוג הרגת, היכל שרוף שרפת, קמח טחון טחנת) (ילקוט שמעוני).
    5. מצודת דוד. רש״י מבאר כי צמתך הן זרועיך ושוקיך שהם דבר המצומת וקשור ומכוסה. אבן עזרא מבאר שצמתך הוא השיער שבראש מלפנים. רד״ק מבאר שהצמה הוא השיער שמתקנת אותו האשה על צדעיה מעל פניה ומכסה אותו בצעיף, וזהו כבודה, אבל האשה שתלך בגלות תרד כבודה ולא תשים צעיף והנה צמתה מגולה ונופלת על פניה כאישה בזויה. מצודת ציון מבאר שצמתך הוא מסוה המכסה את הפנים. שדרך הנשים המכובדות לכסות פניהם במסוה דק, ולזה אמר כשתלכי בגולה תגלי המכסה ההוא מעל פניך כדרך השפחות הבזויות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר התירי את קשרי בגדיך הקשורים בקשרים הרבה כדי שתוכלי לעשות את מלאכת הטחינה.
    6. רד״ק, מצודת ציון.
    7. מצודת דוד. מלשון שביל, כך יאמר על הרגל ההולכת בשביל (רד״ק, מצודת ציון). ויש מפרשים שהשביל נקרא כך משום שהוא מקום מדרך כף הרגל (מלבי״ם). ואמר כן כי דרך האשה לכסות הרגל אך לא כן כשתלך בדרך (רד״ק, מצודת דוד). ורש״י מבאר גלי השבילים מן המים שעליהם כי דרך שם תצאי בגולה.
    8. מצודת דוד.
    9. ולפי שהזכיר את בבל בלשון נקבה אמר עניין ביזיון הנקבות (רד״ק, מצודת דוד).
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ג) תִּגָּל֙ עֶרְוָתֵ֔ךְ גַּ֥ם תֵּרָאֶ֖ה חֶרְפָּתֵ֑ךְ נָקָ֣ם אֶקָּ֔ח וְלֹ֥א אֶפְגַּ֖ע אָדָֽם׃
    Your nakedness shall be uncovered; yes, your shame shall be seen. I will take vengeance and will let no man intercede.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    תִּתְגְלֵי בַּהֲתָתִיךְ אַף יִתְחֲזֵי קְלָנִיךְ פּוּרְעֲנוּת גְמִירָא אִתְפְּרַע מִינִיךְ וַאֲשַׁנֵי דִינִיךְ מִבְּנֵי אֱנָשָׁא.
    ת׳ם תנכשף סואתך ותבדי איצ׳א ערותך כד׳אך אכ׳ד׳ מנך אלקוד לא אשפע מנך אנסאן.
    ויותר פרוץ מהם – הערווה. עליה אמר תגל ערותך. וחמור מכולם מוך-הנידה, כמו שאמר [גם תראה חרפתך].
    וחיזק... באמרו קצפתי על עמי (ישעיהו מ״ז:ו׳) כהקדמה לנקם אקח, כלומר, כמו שעשתה.
    וזה שאמר לא אפגע אדם – כלומר, לא כמו דניאל שאמר לנבוכדנצר הן תהוא ארכא לשלותך (דניאל ד׳:כ״ד), והביא עליו...
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    לא אפגע אדם – לא אקבל שום אדם כמליץ יושר,⁠1 וכמוהו ״אם לא הפגעתי בך״ (ירמיהו ט״ו:י״א).
    1. מצד מערך הפרשנות כך צריך, כנראה, להבין את המבנה התחבירי, אם כי הוא בלתי רגיל. כך רס״ג על אתר, ריב״ג באצול ערך ׳פגע׳ וראב״ע על אתר. רד״ק מביא בפירושו את הדעה הזאת בשם ׳י״מ׳. חיוג׳, אלנתף, על אתר מפרש ׳פגע׳ כאן במשמעות של ׳פגש׳, לאמר, שמציאות בני אדם בבבל תהיה נדירה מאד עד כדי חוסר אפשרות לפגוש אחד מהם. הבנת ׳פגע׳ במשמעות ׳פגש׳ מצויה בשם ׳י״א׳ אצל ראב״ע, אך שם כיוון הפירוש הוא אחר.
    לאא אפגע אדם – לא אבקש פני איש לקחת נקמתי.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״ולא״.
    I will not entreat any man I will ask no man to take My revenge.
    נקם אקח – שהחרבתא את עירי ושרפת את היכלי.
    נקם אקח – ממך אני בעצמי, ולא אפגע אדם – לא אפייס אדם לעזרני.
    א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״שהחרבתה״.
    תגל – מבנין נפעל.
    ולא אפגע אדם – ולא אקבל פגיע׳ אדם כמו פיוס כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז), והנה אם היה אחר מלת פגיעת בי״ת, יהיה הוא הפועל, ויש אומר נקם אקח ממך ולא אפגע אדם, כמו ויפגעו את משה ואת אהרן (שמות ה׳:כ׳) שיעמוד לי בדרך, או שיאמר לי אל תעשה, או לא אפגע אדם שלא אשמח.
    תגל Shall be uncovered. It is Niphal of גלה .
    ולא אפגע אדם And I shall not accept the intercession of any man.1 פגע means to entreat; comp. אל תפגעי בי entreat me not (Ruth 1:16); when פגע is constructed with the preposition ב, then the noun, to which the ב is prefixed, is the object to the verb.⁠2 Some render the meaning of this sentence in the following way: I shall not take vengeance on thee, and I shall not meet a man (comp. ויפגעו and they met, Ex. 5:20) sc. standing in my way, or telling me not to do it, or I shall not meet a man, whom 1 should not cause joy by this.⁠3
    1. A. V., And I will not meet thee as a man.
    2. Ibn Ezra thus distinguishes between פגע governing the accusative, and פגע being followed by the preposition ב; the former has the meaning to accept the prayer of or to be entreated by, the latter: to entreat. In the former case the noun governed by the verb פגע is in reality הפועל, the one that acts (that entreats), in the other case הפעול the object.
    3. It can hardly be seen, how the reader could supply from the context, or from the signification of the verb פגע to meet, the relative sentence whom I should not cause joy by this, and it is very improbable that the prophet, if he had this sentence in his mind, should have dropped it, leaving it to the sagacity of the reader or hearer to supply it.
    נקם אקח – ממך ולא אפגע אדם – שיתיצב לפני.
    תגל ערותך – וכפל ואמר: גם תראה חרפתך, רוצה לומר שתראה לכל העולם חרפתה.
    נקם אקח – מהרעה שעשו לישראל.
    ולא אפגע אדם – מענין: פן יפגענו בדבר או בחרב (שמות ה׳:ג׳), ואדם חסר כ״ף השמוש, כמו: לב שמח יטיב גהה (משלי י״ז:כ״ב) – פירוש: כגהה, וכן: אדם – פירוש: כאדם, כלומר לא אפגעם כשאר אדם, אלא אקח נקמה שלמם מהם. ועל הדרך הזה תרגם יונתן: ואשני דינך מבני אינשא.
    ויש מפרשים: אפגע – מענין בקשה, כמו: אל תפגעי בי (רות א׳:ט״ז), וכאשר הוא בלא בי״ת הוא נופל על הנעתר, וכן: לא אפגע אדם – לא אקבל בקשת אדם עליהם, וכן: פגעת את שש (ישעיהו ס״ד:ד׳) – כמו שאני עתיד לפרשו.
    תגל ערותך – מצד היותה מגביהה בגדיה.
    לא אפגע – גם זה השרש אין בו רק ענין אחד לבד, והוא קריבת דבר לדבר, עם היותנו יודעים שהדבר סוג לעצם ולמקרה בכלל, כל שכן שהמורה באר סוג ענין קרב ונגע ונגש (מורה נבוכים א׳:י״ח). ואלה התוארים כולם סוגים עליונים כמו הדבר, והנמצא, והיש, והעצמות, והבריאה, ורבים כן.
    לכן אמרו: נקם אקח ולא אפגע אדם – כמו שיאמר עוד פורה דרכתי לבדי וגו׳ (ישעיהו ס״ג:ג׳).
    ואולם איך יצדק זה – הנה הוא ית׳ צוה זה לחיה השנית כטעם ומיד כל חיה אדרשנו (בראשית ט׳:ה׳), וכן כתב לפנים: י״י וכלי זעמו (ישעיהו י״ג:ה׳) על בני מדי, אבל הכל אמת.
    ובכלל אמר תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם רוצה לומר תגל ערותך בבבל בעת חרבנה גם תראה חרפתך בשאר הארצות אשר תלכי שמה בשביה, לפי שנקם אקח כלומר אקח נקמה ממך על אשר עשית לירושלם ועל אשר עשית לישראל אחרי שהלכו בגלות, ואמנם אומרו לא אפגע אדם פירשוהו מענין תפילה כלומר לא אקבל בקשת אדם עליך, ויותר נכון לפרש שהם דברי הנביא שבעבור שזכר שיהיה חורבן בבל וגאולת ישראל על ידי כרש לכן אמר לא אפגע אדם רוצה לומר שלא יבקש ישראל דבר מכרש.
    תִּגָּל עֶרְוָתֵךְ. ׳היו לנשים׳ (ירמיה נא ל)1: [נָקָם אֶקָּח]. וְלֹא אֶפְגַּע שום אָדָם מהם במיתה טבעית או אצבע אלהים2, אבל ימותו ביד אויביהם3:
    1. ׳חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצודות נשתה גבורתם היו לנשים׳. והיינו ׳כי אמנם הקלון יקרא ערוה׳, כאמרו (עזרא ד יד) ׳וערות מלכא לא אריך לנא למחזא׳, וכן ׳ערות דבר׳ (דברים כא ד) יאמר על דבר מגונה׳ (לשון רבינו בבראשית ט כב), ו׳תיגל ערוותך׳ פירושו ׳תתגלה קלונך׳, ואמר לבבל בלשון נקבה לפי שקלונם תהיה בכך שיחדלו להילחם ותתגלה חולשתם כאילו היו נשים, כנבואת ירמיה.
    2. לשה״כ בשמות (ח טו), ושם כתוב שכך אמרו חרטומי פרעה כשראו מכה שלא יכלו לעשות כמותה, והמיתה ב׳אצבע אלקים׳ היא כאשר ניכר לכל שאינה טבעית, אלא ביד ה׳. וראה מש״כ לעיל (כב ב) ׳לא מעטו במלחמה, אבל בדֶבֶר וברעב באצבע אלהים׳.
    3. ׳נקם אקח׳ – שתהיה פורענותם במידה כנגד מידה, כמו שהם הרגו בישראל כך ייהרגו הם בידי אויביהם. והמיתה בידי האויב יש בה יותר בזיון, וכן מצינו ביחזקאל (כה יד) שם כתוב ׳ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל׳, כלומר את אדום ירמסו ישראל, ולא יהיה עונשו על ידי מכת שמים אלא ׳ביד עמי ישראל׳, וזו ׳נקמתי׳, מידה כנגד מידה. וכן כתב רבינו בבמדבר (כד יז): ׳ומחץ פאתי מואב - אף על פי שכל האומות מנשמת אלוה יאבדו, כאמרו (ירמיה ל יא) כִּי אֱעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל הַגּוֹיִם, הנה באדום ומואב תהיה נקמתו ביד ישראל׳, ובכת״י מהדו״ק שם ציין רבינו לפסוק ׳ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל׳. וכן מבואר לעיל (כו ו).
    נקם אקח – רד״ק בשקל אפעול הביאו עם הזקפין קמוצין וכן ואותך אקח (מלכים א יא) ורב פעלים כתב שמצא מסורת אחת אקח ב׳ זקפין אחד קמץ ואותך אקח ואחד פתח נקם אקח עד כאן לשונו. ובמסרה שלנו באלפ״א בית״א מן חד חד קמץ בזקפא לא נמנה רק נקם אקח וסימנם בריש ספר ויקרא ועיין מ״ש במלכים א׳ י״א.
    תגל – תגלה.
    ערותך – כן יקרא דבר הראוי להתכסות.
    אפגע – ענין בקשה ושאלה כמו ואל תפגע בי (ירמיהו ז׳:ט״ז).
    גם תראה – כולם יסתכלו בגלוי ערותך.
    חרפתך – ר״ל ערותך כי גלוי הערוה לחרפה תחשב.
    נקם אקח – לנקום נקמת ישראל.
    ולא אפגע אדם – לא אקבל פגיעת אדם לבל עשות בהם נקם.
    ולא אפגע אדם – אני אנקום את עמי ישראל, ולא אפגע שום אדם שיקום להצילך (בת בבל) מידי, ולפיכך סמך לו גואלנו ה׳ צבאות שמו, אמר בלשון ישראל, אנחנו יש לנו גואל הדם הנוקם את נקמתנו, ואתם בני בבל אין לכם גואל.
    ואייכהרן שלא הבין זה חשב פסוק גואלנו לנוסף, וגיזניוס פירש: כה אמר גואלנו.
    ולא אפגע – בקשה ופגעו לי בעפרון בן צוחר.
    תגל ערותך – לגמרי אף שלא בעת שתעבור בנהר, כי יקרעו בגדיה וגם תראה חרפתך לכל החוזה התרגש עת צפה מפלת בבל המרשעת, אומר, עתה נקם אקח ממך על כל הרעות שעשית עמדי,
    ולא אפגע אדם ר״ל לא אצטרך לבקש מן אדם שיעשה הנקמה, כי –
    ועל שהחרבת את עירי ושרפת את היכלי1, בעת שאת תחרבי2 תִּגָּל – תתגלה3 עֶרְוָתֵךְ4, גַּם תֵּרָאֶה חֶרְפָּתֵךְ לכל העולם5, נָקָם אֶקָּח ממך6 לנקום נקמת ישראל7 וְלֹא אֶפְגַּע – אקבל בקשת8 אָדָם עלייך9 לבל עשות בכם נקם10:
    1. ר״י קרא.
    2. אברבנאל.
    3. תרגום יונתן, מצודת ציון.
    4. רוצה לומר שתראה לכל העולם חרפתה (רד״ק).
    5. כפל הדבר (רד״ק). ומצודת דוד מבאר שכולם יסתכלו בגילוי ערוותך, כי גילוי הערווה לחרפה תחשב.
    6. אברבנאל.
    7. מצודת דוד. על אשר עשית לירושלים ועל אשר עשית לישראל אחרי שהלכו בגלות (אברבנאל).
    8. מצודת דוד. עניין בקשה (רש״י, רד״ק, מצודת ציון, מלבי״ם).
    9. אברבנאל.
    10. מצודת דוד. רש״י ומלבי״ם ביארו לא אבקש פני איש לקחת נקמתי. רד״ק מבאר לא אפגעם כשאר אדם, אלא אקח נקמה שלימה מהם. ויש מפרשים לא אקבל בקשת אדם עליהם (אבן עזרא, רד״ק). אברבנאל ביאר כי יותר נכון לפרש שהם דברי הנביא, שבעבור שהזכיר שיהיה חורבן בבל וגאולת ישראל על ידי כורש לכן אמר ״לא אפגע אדם״ דהיינו שלא יבקש ישראל דבר מכורש.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ד) גֹּאֲלֵ֕נוּ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמ֑וֹ קְד֖וֹשׁ יִשְׂרָאֵֽל׃
    Our Redeemer, Hashem of hosts is His name, The Holy One of Israel.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    פָּרְקָנָא יְיָ צְבָאוֹת שְׁמֵהּ קַדִישָׁא דְיִשְׂרָאֵל.
    קאל ד׳לך ולינא רב אלג׳יוש אסמה קדוס אסראיל.
    ולאומה אמר גאלנו ה׳ צבאות – ביאר בו שהוא ייפרע [מבבל] כמו הגואל, שפסקה התורה לטובתו [ואמרה]: גאל הדם הוא [ימית את] הרוצח (במדבר ל״ה:י״ט) כך יגאלנו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    גאלנו י״י צבאות שמו – הנביא אומר כל זה הקב״ה עושה לגאלנו משם.
    Our redeemer, the Lord of Hosts is His name The prophet states: All this the Lord of Hosts does, to redeem us from there.
    ואותה שעה בנקום י״י נקמתו מבבל, גואלנו י״י צבאות שמו.
    גואלנו – אז יאמרו ישראל זה הוא גואלנו.
    Our redeemer, etc. Then the Israelites will say, this is our redeemer, etc.
    גאלינו י״י צבאות שמו קדוש ישראל – ואין לנו להתיאש מישועתו. ומקרא זה בשיטת לישועתך קויתי י״י והנביא מפסיק דבריו ואומר כן.
    גואלנו – מי עשה כל זה בבבל? גואלנו י״י צבאות, והוא יקרא קדוש ישראל, כי בעבור ישראל יראה קדושת שמו בבבל.
    לפי שגואלינו ה׳ צבאות שמו קדוש ישראל ובעבורו יעשה כל זה בבבל לא לפגיעת ישראל בקשתו ותחנוניו.
    גֹּאֲלֵנוּ. שלא נאבד בארצם עמהם1:
    1. מכיון שניבא על חורבן בבל, וישראל שרויים בגלות בתוכם, התפלל אל ה׳ שיגאל את ישראל ויציל אותם ולא יאבדו כאשר בבל תיכבש ותיחרב.
    גואלנו – מוסב על המקראות שלפניו לומר כל אלה יעשה גואלנו אשר שמו ה׳ צבאות וכו׳.
    גאלנו שמו הוא ה׳ צבאות השליט על כל הצבאות והוא קדוש ישראל, והוא יריב ריב עמו ולא אדם.
    ואומר הנביא1, כל אלה יעשה הקב״ה2 גֹּאֲלֵנוּ – לגאלנו משם3, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ שהוא השליט על כל הצבאות, והוא4 נקרא5 קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל6, ואין לנו להתייאש מישועתו7 שהוא יריב ריב עמו ולא אדם8:
    1. רש״י, ר״א מבלגנצי. ואבן עזרא מבאר שישראל יאמרו זה הוא גואלנו ה׳ צבאות.
    2. מצודת דוד.
    3. רש״י.
    4. מלבי״ם.
    5. רד״ק.
    6. כי בעבור ישראל יראה קדושת שמו בבבל (רד״ק). ואלשיך מבאר שנקרא כך כי קדושתו מתייחסת לישראל, כי ישראל חלק אלוה ממעל משא״כ המלאכים.
    7. ר״א מבלגנצי.
    8. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ה) שְׁבִ֥י דוּמָ֛ם וּבֹ֥אִי בַחֹ֖שֶׁךְ בַּת⁠־כַּשְׂדִּ֑ים כִּ֣י לֹ֤א תוֹסִ֙יפִי֙ יִקְרְאוּ⁠־לָ֔ךְ גְּבֶ֖רֶת מַמְלָכֽוֹת׃
    Sit silent, and get into darkness, O daughter of the Chaldeans; for you shall no longer be called the mistress of kingdoms.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    תְּבִי שַׁתְקָא וְעוּלֵי בְקִבְלָא יְקַר מַלְכוּת כַּסְדָאֵי אֲרֵי לָא תּוֹסִיפִין דְיִקְרוֹן לִיךְ תְּקֵיפַת מַלְכְּוָן.
    ואג׳לסי סאכתהֿ ואדכ׳לי פי אלט׳לאם יא ג׳מע אלכסדאניין פאנך לא תעודין תסמין סידהֿ אלמלוך
    וכיוון שנשאר מסוגי העינויים האבל שגרמה לאומה אמר שבי דומם. חזר שנית על המאסר שאסרו אותה, ואמר עליו ובאי בחשך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    שבי דומם – המ״ם לציון תיאור מצב,⁠1 כלומר שבי במצב של אבדון.⁠2
    1. כך ריב״ג באצול ערך ׳דום׳ ובאללמע עמ׳ 57 ועמ׳ 123 (רקמה עמ׳ עב ועמ׳ קמה).
    2. כך אלפסי בערך ׳דם׳ וריב״ג באצול שם. ת״י, רס״ג ורד״ק על אתר מפרשים במשמע של שתיקה.
    שבי – יקראו לך – הקוראים, כמו אשר ילדה אותה (במדבר כ״ו:נ״ט), וכן רבים.
    יקראו לך Thou shalt be called. Lit. They, the people, will call thee. Comp. Num. 26:59; there are many other instances like it.⁠1
    1. Comp. Ibn Ezra on 2:4 and note 5.
    גברת ממלכות – להתנצח ולהתגבר ולהתנשא.
    שבי דומם – שבי בשתיקה, שלא ישמע קולך, כמו שאמר: והיה כאוב מארץ קולך (ישעיהו כ״ט:ד׳).
    ודומם – הוא שם או הוא תאר, כלל לזכר או לנקבה, כמו ריקם, וכן: עורי לאבן דומם (חבקוק ב׳:י״ט).
    ובאי בחשך – שלא תראי, כי הדין עליך שתהיי נכלמת, ולא ישמעו אותך, ולא יראו אותך בני אדם, כי היית גברת ממלכות ועתה את שבויה וגולה.
    ואם תאמרי שתשובי עוד לממלכתך: לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות – לא תוסיפי שיקראו לך. והוא מלרע, כמו אשר בפסוק: רדי, מלמעלה (ישעיהו מ״ז:א׳),⁠1 והם במסרה שנים מלרע.
    1. עיינו מנחת שי ישעיהו מ״ז:א׳.
    ולכן אמר שבי דומם ובואי בחשך בת כשדים כלומר שלא ישמעו עוד קולך אבל תשבי בדד ותדומי בחשך כאבל וחפוי ראש לפי שלא יקראו לך עוד גברת ממלכות.
    (ה-ז) [שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי] בַחֹשֶׁךְ [בַּת כַּשְׂדִּים]. מפני הבושה1, וזה כי לֹא שַׂמְתְּ [לָהֶם] רַחֲמִים עַד שלֹא שַׂמְתְּ אל לִבֵּךְ אפשרות המפלה2: [לֹא זָכַרְתְּ] אַחֲרִיתָהּ. הפסד כל מעלה בחיי שעה3:
    1. וזהו שממשיך ׳כי לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות׳, כלומר הבושה היא על שירדה מגדולתה.
    2. ׳עד לא שמת אלה על לבך׳, ׳אלה׳ - הכוונה למפלה המתוארת שלא שמה בבל אל לבה, שלא העלתה בדעתה שיכולה לבוא עליה. כלומר, ה׳ מסר את ישראל בידיהם, אך כל עוד לא עלה בדעתם שגם הם יכולים ליפול בידי אויביהם מרוב גאוותם, התאכזרו ולא ריחמו על ישראל, ואכזריותם זו תהיה להם לבושה גדולה כשירדו מגדולתם.
    3. לא אמר ׳אחריתך׳ – של בבל שאליה פונה, אלא ׳אחריתה׳, הרי שמדבר על אחרית ׳נחלתי׳ הנזכרת (אבן עזרא), ואף שלא כלה ישראל בחורבן הבית, אמר ׳אחריתה׳ על אבדן כל טוב הגשמי וביטול ממשלתה ומלכותה.
    דומם – ענין שתיקה כמו וידום אהרן (ויקרא י׳:ג׳).
    גברת – ענין שררה ושלטנות.
    שבי דומם – שבי מושתק כאבל ובואי בחושך להטמן.
    יקראו לך – שיקראו לך מושלת על הממלכות.
    שבי דומם ובאי בחשך – דרך אבלות כאלמנה, כמו שאומר למטה שכול ואלמון {ישעיהו מ״ז:ט׳} (רוזנמילר).
    שבי דומם – אחר שצייר ירידת בת בבל מן העושר אל העוני, מצייר ירידתם ממלוכה, ומדמיה לממלכה שלטנת אשר תמיד לא ישכנו רגליה, ועתה אל תצפי כי עוד תשיג את גדולתך בעת מן העתים, רק שבי דומם וגם באי בחשך בל יראוך עוד איש בחוצות כי אין לך תקוה עוד,
    כי לא תוסיפי שיקראו לך עוד גברת ממלכות בשום זמן.
    שְׁבִי דוּמָם – דוממת בשתיקה1 כאבלה2 וחפוית ראש3, וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ להיטמן4 בַּת כַּשְׂדִּים כי אין לך עוד תקווה5, כִּי לֹא תוֹסִיפִי שֶׁיִקְרְאוּ לָךְ עוד6 גְּבֶרֶת – מושלת על7 הַמַמְלָכוֹת בשום זמן8:
    1. רד״ק, מצודת ציון.
    2. אברבנאל, מצודת דוד.
    3. אברבנאל.
    4. מצודת דוד. שלא תִּירָאִי, כי הדין שלך שתהיי נכלמת ולא ישמעו ולא יראו אותך בני אדם, כי היית גברת ממלכות ועתה את שבויה וגולה (רד״ק).
    5. מלבי״ם.
    6. אברבנאל.
    7. מצודת דוד.
    8. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ו) קָצַ֣פְתִּי עַל⁠־עַמִּ֗י חִלַּ֙לְתִּי֙ נַחֲלָתִ֔י וָאֶתְּנֵ֖ם בְּיָדֵ֑ךְ לֹא⁠־שַׂ֤מְתְּ לָהֶם֙ רַחֲמִ֔ים עַל⁠־זָקֵ֕ן הִכְבַּ֥דְתְּ עֻלֵּ֖ךְ מְאֹֽד׃
    I was angry with My people; I profaned My inheritance and gave them into your hand. You showed them no mercy. You have very heavily laid your yoke on the aged.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    רְגֵיזִית עַל עַמִי אַפֵיסִית אַחְסַנְתִּי וּמְסַרְתִּינוּן בִידָךְ לָא אִתְמַלֵית עֲלֵיהוֹן רַחֲמִין עַל סָבָא אַתְקֵיפְתָּא מַרְוָתִיךְ לַחְדָא.
    קצפתי על עמי חללתי נחלתי – יכול מחוללין על הכל, ת״ל על זקן הכבדת עולך, לעתיד לבא הקב״ה יושב בדין על מלכות הרביעית ואומר לה למה היית משעבדת בבני והיא אומרת לא אתה מסרתם בידינו, והקב״ה אומר לה בשביל שמסרתי אותם לך לא שמת עליהם רחמים אלא על זקן הכבדת עולך זה ר׳ עקיבא ששעבדה בו מלכות עד אין סוף.

    רמז תסו

    דבר אחר: על זקן הכבדת עולך – שהיית מכביד עולו של זקן כבחור, אמר הקב״ה חייך אני עומד עליך במשפט ודן אותך ומחייבך שנאמר רדי שבי על עפר בתולת בת בבל וגו׳ אין כסא (ישעיהו מ״ז:א׳). לפי שהיית יושבת בראשונה על כסא עכשיו שבי לארץ, כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה, לפי שהיית מתפנקת על בני לפיכך לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה.
    לאנך אד׳א סכ׳טת עלי אמתי ובד׳לת צפותי ואסלמתהא פי ידך לם תצירי רחמהֿ להם בל חתי עלי אלשיך׳ ת׳קלת אצרך ג׳דא.
    ומה שאמר על זקן הכבדת עלך – אין חפצו הזקן בלבד, אבל אמר: אפילו הזקן שאינו יכול לשאת בעבודה, ולא כל שכן הצעיר. וזה דומה למה שאמר אפילו פסחים בזזו בז (ישעיהו ל״ג:כ״ג). וכדרך שתלה אבדנם בכך שהגדישו את הסאה לגבי אומתנו, כך תלה אותו גם בהפרזתם לגבי אלהיהם...
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    על זקן הכבדת עלך – על הזקנים שלא היו יכולין לסבול טורח הכבדת עלך.
    on the aged you made your yoke very heavy On the aged, who were unable to bear hard work, you made heavy your yoke.
    (ו-ז) קצפתי על עמי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים, לא שמת על לבך שתדאגי אם אכביד עולי על אילו, מחר ירצו את עונם, ויקשה הקב״ה עול אחרים עלי, כאשר הקשיתי עולי עליהם, ולא זכרת אחריתך.
    קצפתי וגו׳ – הנה הטעם כאשר קצפתי על עמי, לא רחמת אותם.
    והזכיר הזקן לחסרון כוחו ובעבור כבודו.
    I was wroth, etc. When I was angry with my people, thou didst not show mercy to them, etc.
    The ancient is especially mentioned because of the failure of his strength and because of the regard due to him.
    שאם אני קצפתי על עמי – על חטאתם ואתנם בידך ליסרם ולהכניעם אלי,
    ואַת לא שמת להם רחמים – דרך העולם כשהמלך כועס על בנו ומוסרו ביד בנו ליסרו ולהכותו אינו מכהו מכת חולי ומות כי ירא המלך את אביו. שכשיעבר כעסו ירחם עליו ויקרבנו. אבל אַת אני קצפתי על בני מעט ואַת עזרת לרעה.
    קצפתי – כל זה העונש בא לך בשביל ישראל שקצפתי עליהם, והם נחלתי וחלקי מכל שאר האומות, וכאשר קצפתי עליהם בעונם לא שמת להם רחמים.
    על זקן – שדרך העולם לכבדו ולא להטריחו, וכן אמר ירמיהו: פני זקנים לא נהדרו (איכה ה׳:י״ב).
    והנה בא לך כל זה החורבן והשמד לשלש סבות, האחת לפי שאני קצפתי על עמי חללתי נחלתי שהיא ישראל ואתנם בידך ולא שמת להם רחמים, אבל אפי׳ על הזקן הכבדת עולך מאד, וכמ״ש ירמי׳ ע״ז פני זקנים לא נהדרו (איכה ה, יב), ומפני זה כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך, והסבה השנית בעבור גאותך שהיה בהפלגה רבה ובית גאים יסח ה׳ ועל זה אמר
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

    חללתי – מלשון חולין וגנאי.
    קצפתי – כאשר קצפתי על עמי ומסרתים בידך לא רחמת עליהם ואף על זקן מאד הכבדת העול.
    חללתי – ענין השפלה והורדה מכבוד, והוא קרוב לשרש קלל וקלה שהם הפך הכבוד, וכבר מצאנו חי״ת וקו״ף מתחלפות, חטב {דברים י״ט:ה׳} וקטב {דברים ל״ב:כ״ד}, לחך {במדבר כ״ב:ד׳} ולקק {שופטים ז׳:ה׳}, והנני מבטל מה שאמרתי בבכורי העתים תקפ״ז עמוד 192. ומוהר״ר יצחק פארדו אומר חללתי כמשמעו, כי ישראל קדש לה׳ כל אכליו יאשמו {ירמיה ב׳:ג׳} וכשקצף עליהם עשה אותם חול ונתנם ביד זרים – ונכון.
    נחלתי – העם החביב לי, ושהייתי משגיח עליו כאשר ישגיח אדם על נחלתו.
    על זקן הכבדת עלך – אפילו על זקן, וזה סימן לאכזריות גדולה.
    עמי, נחלתי – עיין למעלה (יט כח).
    קצפתי – מדמה ענין ישראל ביד בבל, כבן חורים שמרד באביו, ויתנהו אביו תחת יד איש בליעל להענישו, ויתן עוז ומשרה ביד הבליעל הלז למען יכבוש את בנו וירדה בו הנה הבליעל הלז היה לו לשום על לבו שני דברים.
    א. שראוי לרחם עליו כי בן גדולים הוא ודי לו עונש מה שהוא תחת ידו.
    ב. שהמשרה אשר בידו לא יארך רק כל עוד שיקצוף האב על בנו, אבל עת יכבד עולו על הבן עד שאביו יראה בעניו וירחם עליו הלא אז יקח את המשרה מידו. על הענין (הא׳) אומר הנה אנכי קצפתי על עמי – ועי״כ חללתי נחלתי הוצאתי את נחלתי מקדושתה ותפארתה לחול במה שנתתים בידך – והיה לך לזכור שהם עמי ונחלתי, היה לך לזכור כי די להם עונש במה שחללתים ואתנם בידך ביד שפל כזה, ואתה לא די שלא שמת להם רחמים ר״ל שלא שמת להם הרחמים המיוחדים והראוי אליהם ביחוד מצד שהם עמי ונחלתי, כי גם הרחמים הכוללים לא רחמת עליהם כי גם על זקן הכבדת עלך מאד נגד הטבע שמרחמים על הזקן להקל עולו.
    וכל העונש הזה בא לך בשביל מה שעשית לישראל1, שכאשר2 קָצַפְתִּי עַל עַמִּי בַּעֲווֹנָם3, ועל ידי כך4 חִלַּלְתִּי5 נַחֲלָתִי6 וָאֶתְּנֵם – ומסרתים7 בְּיָדֵךְ, היה לך לזכור שהם עמי ונחלתי, ודי להם עונש במה שחללתים, ואת לא די8 שֶׁלֹא שַׂמְתְּ לָהֶם רַחֲמִים אלא אפילו9 עַל זָקֵן – הזקנים שלא היו יכולים לסבול טורח10 הִכְבַּדְתְּ עֻלֵּךְ מְאֹד11:
    1. רד״ק.
    2. מצודת דוד.
    3. רד״ק.
    4. מלבי״ם.
    5. מלשון חולין וגנאי (מצודת ציון).
    6. שישראל הם נחלתי וחלקי מכל שאר האומות (רד״ק).
    7. מצודת דוד.
    8. מלבי״ם.
    9. אברבנאל.
    10. רש״י. שדרך העולם לכבדם ולא להטריחם (רד״ק).
    11. מלבי״ם מבאר שמדמה את ישראל ביד בבל כבן גדולים שמרד באביו ויתנהו אביו תחת יד איש בליעל להענישו ונתן לו משרה כדי שירדה בבנו, והבליעל הזה היה לו לשים לב לשני דברים: א׳ שראוי לרחם עליו כי בן גדולים הוא ודי לו עונש במה שהוא תחת ידו, ב׳ שהמשרה שבידו תהיה רק כל זמן שיקצוף האב על בנו, אבל אם יכביד עולו על הבן עד שאביו יראה בעוניו וירחם עליו הלא אז יקח את המשרה מידו. וזהו שאמר הנה אנכי ״קצפתי על עמי״ ועי״כ ״חללתי נחלתי״ והוצאתיה מקדושתה ותפארתה לחול במה שנתתים בידך, והיה לך לזכור שהם עמי ונחלתי וכי די להם עונש במה שחללתים ונתתים ביד שפל כזה, ואת לא די שלא שמת להם הרחמים המיוחדים הראויים להם מצד שהם עמי ונחלתי, כי גם הרחמים הכוללים לא רחמת עליהם, וגם ״על זקן הכבדת עלך מאד״ נגד הטבע שמרחמים על הזקן להקל עולו. ובמדרש, לעתיד לבוא הקב״ה יושב בדין על מלכות הרביעית ואומר לה למה היית משעבדת בבני? והיא אומרת לא אתה מסרתם בידינו?! והקב״ה אומר לה בשביל שמסרתי אותם לך לא שמת עליהם רחמים אלא על זקן הכבדת עולך... חייך אני עומד עליך במשפט ודן אותך ומחייבך... לפי שהיית מתפנקת על בני לפיכך לא תוסיפי יקראו לך רכה וענוגה (ילקוט שמעוני).
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ז) וַתֹּ֣אמְרִ֔י לְעוֹלָ֖ם אֶהְיֶ֣ה גְבָ֑רֶת עַ֣ד לֹא⁠־שַׂ֥מְתְּ אֵ֙לֶּה֙ עַל⁠־לִבֵּ֔ךְ לֹ֥א זָכַ֖רְתְּ אַחֲרִיתָֽהּ׃
    And you said, "Forever shall I be mistress", so that you did not lay these things to your heart or remember their end.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וַאֲמַרְתְּ לַעֲלָם אֱהֵי תַקִיפַת מַלְכְּוָן עַד לָא שַׁוִית אִלֵין עַל לִבִּיךְ לָא אִדְכַּרְתְּ לְסוֹפָא.
    וקלת אלי אלדהר אכון סידהֿ אד׳ לם תצירי הד׳ה פי באלך ולם תד׳כרי עאקבתהא.
    עניין ראשון שפתח בו בכפירה של תושביה הוא אמרם לעולם אהיה גברת. ודיבור זה ענף [מאמונת] אנשי הדהריה, לפי שהם קובעים, שתחילת הזמן אין לו ראשית, וכן לסוף הזמן, שאין לו סוף. מענפי אמונתם זאת שאינם...
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    ותאמרי – בלבך לעולם אהיה גברת ואין פורענות באה עלי, והדבר הזה השיאך עד לא שמת אלה המכות שיבאו עליך אל לבך ולא זכרת אחריתה – של רעתך שעשית.
    And you said to yourself, "I will forever be a mistress, and no retribution shall come upon me,⁠" and this thing enticed you until you did not take to heart these blows that would come upon you, and you did not remember the end of your evil that you have done.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

    ותאמרי – בלבך.
    {עד וגו׳} – והיה ראוי שתשימי אלה שעשיתי לעמי על לבך.
    לא זכרת אחריתה – של גאותך, או לא זכרת מה היתה אחרית נחלתי כאשר קצפתי עליה.
    And thou saidst, in thy heart, etc.;
    but thou ought to have taken to thy heart These things, which I have done for my people.
    Neither didst thou remember the latter end of it. That is, the latter end of the pride; or thou didst not remember what the future of my peculiar people was to be, when I was angry with them.⁠1
    1. The question is, to which noun does the pronoun –ָהּ its in אחריתה refer, since there is no such noun directly preceding. According to Ibn Ezra it may refer either to the noun pride which is the true character of the words I shall be a mistress for ever, and can be substituted for them, whenever reference is made to them; or to a word like נחלתי my inheritance (ver. 6), which might easily be supplied from the preceding verse, as well as from the phrase I shall be a mistress for ever, viz., of Israel, the inheritance of the Lord.
    ולפי שנתגאית בלבך ותאמרי לעולם אהיה גברת – במקום עמו ועמו השליך מעל פניו לעולם,
    עד לא שמת אלה – הרעות שאני מביא עליך על עמי על לבך ולא זכרת אחרית – הרעה שסופך ללקות על עמי ולא מאסתים ולא געלתים לכלותם בידך.
    עד – לעולם. כמו זאת מנוחתי עדי עד. וכפל הוא על לעולם.
    ותאמרי... אלה – פי׳: אלה העתידות לבא עליך, לא חשבת שיוכלו לבא.
    ופירש עד – אמר: כל כך חשבת שתהיי לעולם גברת, עד שלא שמת שום דבר על לבך מרעה שתבא עליך, כי חשבת שתהיי לעולם, לא זכרת אחרית גאותך הגדולה שתשפל.
    ויש מפרשים: לא זכרת אחרית ירושלם, שהיתה גברת ונפלה בידך.
    עד לא שמת – גם זה רמז למה שקדם: ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי (ישעיהו מ״ו:י״ג).
    וכן אחריתה – כנוי לעדת ישראל.
    ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא שמת אלה על לבך, רוצה לומר כל כך היה גאוותך עד שלא עלה על לבך שהיתה מפלתך אפשרית ולכן לא זכרת אחריתך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

    ותאמרי – חשבת לומר עד עולם אהיה מושלת על כולם.
    עד לא שמת וכו׳ – עד שבעבור המחשבה ההיא לא שמת אלה הדברים על לבך לחשוב שגם לך יקרה כמקרם.
    לא זכרת אחריתה – אחרית וסוף מעשה הרשע ותשלום גמולה.
    עד – בעוד, כמו עד זה מדבר (איוב א׳:י״ח), כלומר כך היית אומרת בזמן שלא שמת אלה על לבך.
    אלה – המאורעות שתבאנה עליך עתה.
    אחריתה – אחרית הענין, לא התבוננת איך יפול הדבר. לשון זכירה נופל גם על העתיד, כמו לא זכרה אחריתה (איכה א׳:ט׳), יען אשר לא זכר עשות חסד (תהלים ק״ט:ט״ז), ברגז רחם תזכר (חבקוק ג׳:ב׳), וכן זכור את יום השבת {שמות כ׳:ז׳}, כמו שמור {דברים ה׳:י״א}, ודברי בבכורי העתים תקפ״ח עמוד 90 בטלים.
    ותאמרי – עתה מדבר נגד (ענין הב׳) שהיה ראוי לה לשים על לבה שהמשרה אשר בידה לא ימשוך רק כל עוד יקצוף האב במרום על בנו, ועת ירחם עליו כי יראה בעניו, תכרת ממשלתך, כי לעומת זה את אמרת לעולם אהיה גברת מצד כחך,
    עד כי לא שמת אלה על לבך לחשוב שממשלתך היא רק בחטא עם ה׳,
    ולא זכרת אחריתה של דבר כי לבסוף ידרוש ה׳ דמם מידך.
    וַתֹּאמְרִי – חשבת בלבבך1 לומר2 לְעוֹלָם – עד עולם3 אֶהְיֶה גְבָרֶת – מושלת על כולם4 ואין פורענות באה עלי, והדבר הזה השיאך5 עַד שבעבור המחשבה ההיא6 לֹא שַׂמְתְּ אֵלֶּה הדברים7 עַל לִבֵּךְ שהיתה מפלתך אפשרית8 ולא חשבת שגם לך יקרה כמו שקרה להם9 וְשֶׁגַּאֲוָתֵךְ הגדולה תשפל10, לֹא זָכַרְתְּ אַחֲרִיתָהּ – אחרית וסוף מעשה הרשע שלך שעשית11 ותשלום הגמול12 כי לבסוף ידרוש ה׳ דם עמו מידך13:
    1. רש״י, אבן עזרא.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    4. מצודת דוד. במקום עמו, ועמו השליך מעל פניו לעולם (ר״א מבלגנצי). ויש מפרשים לא זכרת אחרית ירושלים שהיתה גברת ונפלה בידך (רד״ק).
    5. רש״י.
    6. מצודת דוד.
    7. מצודת דוד.
    8. אברבנאל.
    9. מצודת דוד.
    10. רד״ק. ומלבי״ם מבאר לא שמת על ליבך לחשוב שממשלתך היא רק בחטא עם ה׳, ובעת שירחם ה׳ עליו כי יראה בעוניו תכרת ממשלתך.
    11. רש״י, מצודת דוד.
    12. מצודת דוד.
    13. מלבי״ם.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ח) וְעַתָּ֞ה שִׁמְעִי⁠־זֹ֤את עֲדִינָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד לֹ֤א אֵשֵׁב֙ אַלְמָנָ֔ה וְלֹ֥א אֵדַ֖ע שְׁכֽוֹל׃
    Now therefore hear this, you that are given to pleasures, that sit securely, that say in your heart, "I am, and there is no one else beside me. I shall not sit as a widow; I shall not know the loss of children".
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וּכְעַן שְׁמַעִי דָא מְפַנֶקְתָּא דְיָתְבָא לְרָחֲצָן דְאָמְרָא בְּלִבָּהּ אֲנָא וְלֵית בַּר מִינִי עוֹד לָא אֵיתֵיב אַרְמְלוּ וְלָא אֵדַע תִּיכְלוּ.
    ועתה שמעי זאת עדינה היושבת לבטח האומרת בלבבה וכו׳ – (כתוב במלכים ברמז קצ״ח).
    ואלאן פאסמעיהא יא מנעמהֿ יא ג׳אלסהֿ ואת׳קהֿ יא קאילהֿ פי נפסהא אנא וליס גירי לא אג׳לס ארמלהֿ ולא אערף אלת׳כל
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    עדינה – תרגם יונתן: מפנקיתא.
    ואפסי עוד – ואפס מאותי, כמו אין זולתי (ישעיהו מ״ה:כ״א).
    delicate one Heb. עֲדִינָה. Jonathan renders: מְפַנֶּקְתָּא, delicate.
    and there is none besides me Heb. וְאַפְסִי. And there is none outside of me. Like אֵין זוּלָתִי.
    (ח-ט) לא אשב אלמנה – כשארא אומות הנופלים בחרב נשיהם אלמנות מבעליהן ושכולות מבניהן, ואני איני כן, שאיני יודע מהו שכול ואלמון, שאני יושבת לבטח חייך שתבאנה לך שתי אלה רגע ביום אחד שכול ואלמון.
    א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 (בשיכול אותיות): ״כאשר״.
    עדינה – שם התואר מגזרת היתה לי עדנה (בראשית י״ח:י״ב).
    ואפסי – היו״ד נוסף כתוספת יו״ד מני אפרי׳ (שופטים ה׳:י״ד).
    {אלמנה} – הבעל הוא המלך.
    שכול – שם על משקל דק ככפור (שמות ט״ז:י״ד) חרב שפוט (דברי הימים ב כ׳:ט׳).
    עדינה Given to pleasures. It is an adjective; עדנה pleasure (Gen. 18:12) is of the same root.
    אפס═אפסי None,1 The י is paragogic;⁠2 comp. מן═מני from (Judg. 5:14).
    A widow. The king of the country is metaphorically called the husband.⁠3
    שכל The loss of children. It is a noun similar in form to כפר hoar-frost (Ex. 16:14); שפט judgment (2 Chr. 20:9)
    1. A. V., None beside me.
    2. Comp. Ibn Ezra on 52:10, and Notes 11, 12 and 13. According to Ibn Ezra אפס signifies either the negatives not or none or the preposition beside; in the former case אפס ═ אפסי; in the latter אפסי means beside me; but it does not signify both simultaneously: none beside me. Since the context of the verse demands the negation; Ibn Ezra here gives the preference to the former.
    3. It is not clear whether Ibn Ezra meant by the evils the threatened punishment of the loss of children and widowhood or the sins of Babylon mentioned vers. 6, sqq. In the former case Ibn Ezra would probably have said these evils (הרעות האלה); in the other case it is rather at variance with the words, וכל זה בעבור, All these evils came over thee for, since the cause of the threatened evils is stated already by the word כתמם when they were complete.
    עדינה – לשון מעדני מלך. גם קרוב הענין למשכן ללשון עדן עדנין. כלומר לעולם אהיה גברת.
    אני ואפסי – אני גברת לעולם ואפס כמוני עוד אחרי.
    ועתה... עדינה – כמו שקראה גם כן ענוגה (ישעיהו מ״ז:א׳).
    ואפסי – ואפס זולתי בגדולה כמוני.
    אלמנה – העיר אלמנה במות מלכה, שהוא לה כמו בעל לאשה, והיא שכולה במות עמה שהם כמו בנים לה.
    ולכן עתה שמעי נא זאת עדינה רוצה לומר ענוגה ומעודנת שהיתה יושבת לבטח ואומרת בלבבה אני ואפסי עוד שלא היתה בעולם מדינה אשר לא תהיה נכבשת אליה לא אשב אלמנה ולא אדע שכול, ועתה לא יהיה כן (ט)⁠שתבאנה לך שתים אלה ביום אחד שכול ואלמון, והנה מיתת המלך הוא אלמנות העיר, והשמד העם וחרבנו הוא השכול, כי המלך הוא לה כבעל והעם הם לו כבנים, ואמר שיהיה כל זה ביום אחד לפי שביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא כשדאה ובבקר נלכדה העיר ונשסו הבתים, והיה אם כן האלמון מהמלך והשכול מהעם ביום אחד לילה ויום. עוד זכר סבה ג׳ לחורבן בבל והוא שהיה בטחונה כולה אל רוב מכשפים והוברי שמים ושאר החכמות החיצוניות שהיו משתמשים בהם הכלדיים ואת פעל ה׳ לא הביטו ומעשה ידיו לא ראו, ועל זה אמר כתומם באו עליך ברוב כשפיך בעצמת חבריך מאד, רוצ׳ לומר השכול והאלמנות שזכר בשלמות׳ באו עליך בסבת רוב כשפיך ולעוצם חבריך שהוא מלשון וחובר חבר (דברים יח, יא).
    [לֹא אֵשֵׁב] אַלְמָנָה. ממלך: [וְלֹא אֵדַע] שְׁכוֹל. מרב עם1:
    1. ׳העיר אלמנה במות מלכה שהוא לה כמו בעל לאשה, והיא שכולה במות עמה שהם כמו בנים לה׳ (רד״ק). וכך חושבת בבל, שלעולם לא תישאר בלי מלך ובלי עם רב, ולא יארע לה מה שאירע לישראל.
    עדינה – ענין עונג ותפנוק וכן מלא כרשו מעדני (ירמיהו נ״א:ל״ד).
    ואפסי – כמו ואין.
    שכול – מי שבניו אבודים קרוי שכול כמו כדוב שכול (הושע י״ג:ח׳).
    שמעי זאת – הדבר אשר דברתי.
    עדינה – את בבל המפונקת.
    אני ואפסי עוד – ר״ל אני הגברת ואין עוד זולתי.
    לא אשב אלמנה – ר״ל לא יהרג המלך ולא יגלה העם כי במות המלך תחשב המדינה לאלמנה ובהגלות עמה תחשב שכולה מבנים.
    עדינה – כמו ענוגה שאמר למעלה {ישעיהו מ״ז:א׳}.
    אני ואפסי עוד – על כרחנו אין הכוונה אלא כתרגום יונתן וכפירוש רש״י ורד״ק ואפס בלעדי, אין עוד אחרת שֶתִשְוֶה לי, ותהיה מלת אפס מורה לפעמים אין זולת, וכן אני מפרש ואפס עצור ועזוב, אין עוד אלא עצורים ועזובים. וראב״ע ורוזנמילר (וגיזניוס בדפוס שני) פירשו היו״ד נוספת ויתרה, אני ואפס עוד. ולודוביקוס De Dieu וקוצייוס פירשו דרך שאלה: היש מבלעדי עוד? ולודוביקוס הנ״ל אמר עוד פירוש אחר, ובחר בו גיזניוס, והוא שיהיה אפסי כמו לבדי: אני ולבדי עוד, והמבקש כמוני לא ימצא אלא אותי.
    ועתה לכן שמעי נא זאת – אחר שעתה הגיע הזמן יפקוד ה׳ את עמו עדינה וכו׳ השבתת הממלכה תצוייר שיסובב משני פנים, או ע״י מרד שיתהוה במדינה נגד המושל שלהם, וזה קורא אלמנה כי אז תשאר המדינה אלמנה מן מושלם, וזה יהיה ע״י שבני המדינה הם אנשי דמים וחמה, אנשי רוגז ובליעל, כי אז יפרקו עול. או יתהוה ע״י אויב חיצוני שיהרוג אנשיהם ותושבת הממלכה וזה קורא שכול – אמר הנה אתה חשבת כי את בטוחה משני אלה, לא יראת מאלמון שיהרג המושל, כי את עדינה היושבת לבטח ואין פרץ בתוך המדינה, ולא יראת מן שכול מבחוץ כי את היא האמרת בלבבה אני ואפסי עוד לא עלה על לבך שנמצא עוד ממלכה זולתך אשר תלחם אתך, ועי״כ אמרת לא אשב אלמנה אחר שאת יושבת לבטח,
    ולא אדע שכול אחר שאמרת בלבך אני ואפסי (המאמרים מגבילים).
    וְעַתָּה שִׁמְעִי זֹאת – את הדבר אשר דברתי, את בבל1 עֲדִינָה – המפונקת2 הַיּוֹשֶׁבֶת לָבֶטַח, הָאֹמְרָה – האומרת3 בִּלְבָבָהּ אֲנִי הגברת4 וְאַפְסִי – ואין5 עוֹד זולתי6 בגדולה כמוני7, את האומרת לֹא אֵשֵׁב אַלְמָנָה8 וְלֹא אֵדַע שְׁכוֹל9:
    1. מצודת דוד.
    2. רש״י, מצודת ציון.
    3. תרגום יונתן.
    4. מצודת דוד.
    5. רש״י, מצודת ציון.
    6. רש״י, מצודת ציון.
    7. רד״ק.
    8. רוצה לומר לא יהרג המלך כי במות המלך תחשב המדינה לאלמנה (רד״ק, מצודת דוד). וכך חשבת כי לא עלה בליבך שתמצא עוד ממלכה זולתך אשר תלחם אתך (מלבי״ם).
    9. רוצה לומר לא אגלה, כי בהיגלות עמה תחשב שכולה מבנים (מצודת דוד), או לא ימות עמה, שבמות עמה נחשבת היא שכולה (רד״ק). מלבי״ם מבאר שהשבתת הממלכה תיתכן משתי סיבות, או ע״י מרד שיתהוה במדינה נגד המושל שלהם, וזה נקרא ״אלמנה״ כי אז תשאר המדינה אלמנה מהמושל, או יתהוה ע״י אויב חיצוני שיהרוג אנשיהם ותושבת הממלכה וזה יקרא ״שכול״, ואמר הנה את חשבת כי את בטוחה משני אלה, לא יראת מאלמון שיהרג המושל, כי את עדינה היושבת לבטח ואין פרץ בתוך המדינה, ולא יראת מהשכול מבחוץ כי את היא הָאֹמְרָה בלבבה אני ואפסי עוד, ולא עלה על ליבך שנמצא עוד ממלכה זולתך שתילחם אתך.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (ט) וְתָבֹ֩אנָה֩ לָּ֨ךְ שְׁתֵּי⁠־אֵ֥לֶּה רֶ֛גַע בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד שְׁכ֣וֹל וְאַלְמֹ֑ן כְּתֻמָּם֙ בָּ֣אוּ עָלַ֔יִךְ בְּרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בְּעׇצְמַ֥ת חֲבָרַ֖יִךְ מְאֹֽד׃
    But these two things shall come to you in a moment, in one day, the loss of children and widow-hood. In their full measure they shall come upon you, for the multitude of your sorceries, and the great abundance of your enchantments.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וְיָתְיָן לִיךְ תַּרְתֵּין אִלֵין זְמַן בְּיוֹמָא חַד תְּכַל וְאַרְמְלוּ כִּדְשָׁלְמָן יֵיתוּן עֲלָךְ בִּסְגִיאוּת חָרָשָׁךְ בִּתְקוֹף קְסָמָךְ לַחֲדָא.
    פיאתיך כלאהמא פי טרפהֿ עין מן יום ואחד אלת׳כל ואלתרמל פי אצח מא המא יאתיאנך מע כת׳רהֿ סחרך ועט׳ם רקאיך ג׳דא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    שכול ואלמון – הנו״ן נוספת <לשורש>,⁠1 אך היא מופיעה בקביעות בצורות התואר והשם. מובן המלה התאלמנות, היינו עוני ונצרכות.⁠2 הערבית מרשה שימוש כינוי זה גם לגבי גבר, כמו שאומרים בעברית: ״כי לא אלמן ישראל ויהודה״ (ירמיהו נ״א:ה׳).
    1. כך ריב״ג באללמע עמ׳ 74 (רקמה עמ׳ צ״א) על מלים שתצורתן דומה, ועל מלתנו – באצול ערך ׳אלם׳.
    2. בדומה לזה ריב״ג באצול שם, ולדעתו ׳אלמון׳ מתקשר לשורש ׳אלם׳ במשמע של אי יכולת לדבר.
    שתי אלה – שאמרתא שלא תשבי אלמנה ולא תדעי שכול, תבאנה לך פתאם.
    שכול – מיושביך.
    ואלמון – ממלכך, כל קבורת בנים וגלות בני הארץ הוא קרוי שכול.
    כתומם – כולם שלימים בגזירתם, השיכול והאלמנות.
    חֲבָרַיִךְ – לשון כשפים, כמו חובר חבר (דברים י״ח:י״א).
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״שאמרת״.
    these two that you said that you would not sit as a widow and you would not know bereavement, shall suddenly come upon you.
    bereavement of your inhabitants.
    and widowhood of your king. Any burial of children or exile of the people of a land is called bereavement.
    in their full measure All of them, complete in their decree, the bereavement and the widowhood.
    your charms Heb. חֲבָרַיִךְ. An expression of sorcery. Comp. "And a charmer (וְחֹבֵר חָבֶר)" (Devarim 18:11).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

    (ט) כתומם באו עליךא – כמו: והנה תומים בבטנה (בראשית כ״ה:כ״ד), כלומר יחדיו יבאו עלייך.
    א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״יבאו לך״.
    ותבאנה – חסרון המלוכה ומות הבנים.
    כתומם – כאשר היו הרעות שלמות והוא שם הפועל, וכל זה בעבור כשפיך.
    These two. The loss of the kingdom and the death of the children.
    כתמם In their perfection. When the evils1 were complete. תמם is an infinitive.⁠2—All these evils came over thee for the multitude of thy sorceries, etc.
    1. It is not clear whether Ibn Ezra meant by the evils the threatened punishment of the loss of children and widowhood or the sins of Babylon mentioned vers. 6, sqq. In the former case Ibn Ezra would probably have said these evils (הרעות האלה); in the other case it is rather at variance with the words, וכל זה בעבור, All these evils came over thee for, since the cause of the threatened evils is stated already by the word כתמם when they were complete.
    2. It is the infinitive of תמם with the pronominal suffix –ם their.
    כתמם – נפל על רגע ביום אחד. ולשון כיוון הוא שיחדיו יהיו תמים ומכוונים לבא עליך שניהם פתאם.
    ברב כשפיך – אף ברב כשפיך, ולא יועילוך.
    ותבאנה – הוי״ו בשוא.
    רגע ביום אחד – כי בלילה נהרג בלשאצר המלך ונכנסו פרס ומדי ולכדו העיר, כמו שכתוב: ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא כשדאה ודריוש מדאה קביל מלכותא (דניאל ה׳:ל׳ – ו׳:א׳). ופירוש: ביום – בעת, כמו: יום צעקתי בלילה נגדך (תהלים פ״ח:ב׳).
    שכול ואלמון – שם, רוצה לומר שימותו נערים וגדולים, ותהיינה הנשים אלמנות מבעליהן ושכולות מבניהן.
    כתמם – כהשלמתם, כלומר רעות שלמות יבאו אליך.
    ברוב כשפיך – כלומר, עם רב כשפיך ועצמת חבריך, שלא הועילוך, והענין כפול במלות שונות.
    חבריך – מן: וחובר חבר (דברים י״ח:י״א), והוא ענין כשפים.
    ותבאנה לך שתי אלה – רמז לבא אחריו שכול ואלמון. וכאלו כתב רוצה לומר שכול ואלמן.
    רגע ביום אחד – כאלו אמר רוצה לומר ביום אחד כי הרגע היא נקודה שאין חלק לה, ולכן פרוש כי הכונה באמרו רגע ביום אחד, מה שאמרנו וידוע כי יום אחד נאמר על זמן רחב אם שנה או שנתים. אם כן העירנו בזה על שתוף שם רגע ועל שתוף יום אחד. ואלה ענינים יקרים.
    שכול ואלמון – הם לאשה אחת השכולה מצד אבדן בניה, והאלמון מצד אבדן בעלה.
    כתמם – אין זה כ״ף הדמיון אבל באלו כתוב בבי״ת, כי הוא כ״ף האמות, כלומר כי בשלמותם יבואו עליך שכול ואלמון שלמים וגמורים ברע, וגם זה רמז אל מה שכתוב בתורה: כי לא שלם עון האמרי וגו׳ (בראשית ט״ו:ט״ז).
    כְּתֻמָּם [בָּאוּ עָלַיִךְ]. בשלימות1:
    1. השכול והאלמנות יבואו על בבל בשלימות.
    ותבאנה – במקצת ספרי הדפוס הוא״ו בפתח וטעות הוא כי הוא וא״ו החבור ולא להיפוך וצ״ל בשוא כמו שת״י וְיַתְיַן וכ״כ רד״ק.
    כתומם – מלשון תם והשלמה.
    בעצמת – ענין חוזק כמו ועצם כחו (דניאל ח׳:כ״ד)
    חבריך הוא ממין הכשוף כמו וחבר חבר (דברים י״ח:י״א).
    שתי אלה – האלמנות והשכול תבאנה ברגע אחת כי מיד כשנהרג בלשאצר נלכדה העיר וגלו אנשיה.
    ביום אחד וכו׳ – יפרש בזה מה הם השתים.
    כתומם – כדרך השלמתם באו עליך מבלי מחסור.
    ברוב – עם רוב כשפיך ר״ל אף שאת מרובה בכשופים לא נצלת מידם
    בעצמות – עם חזקת חבריך אשר חזקו מאד וכפל הדבר במ״ש.
    כתמם – הרעות האלה (שכול ואלמון) תמימות תהיינה.
    ברב כשפיך – עם כל כשפיך הרבים ועם כל חבריך העצומים מאד.
    כתמם – מענין השלמה, תם עונך בת ציון והכ״ף לזמן, כשבת המלך אחורוש,
    ברב – בכמות,
    בעצמת – באיכות, כי המכשפים היו רבים והחברים רק החכמים והב׳ ברוב, בעת רוב.
    ותבאנה – אולם עתה יבואו לך שכול ואלמן ביחד – כי בחורבן בבל נקבצו שני אלה בפעם אחד, שתחלה מרדו שרי בלשאצר והרגו את בלשאצר, ועי״כ נעשית מדינת בבל אלמנה מבעלה, ובאותה הלילה באו עליה חיל פרס ומדי והרגו את אנשי המדינה והיה בם שכול ואבדון, ובזה אמר כי שתי אלה שכול ואלמון באו עליך רגע היינו שלא היה בהדרגה אחת אחת רק בפעם אחת והיו שניהם ביום אחד כתמם באו עליך – ר״ל כי לפעמים יהיו שני אלה שכול ואלמון מכה מהלכת בכל העולם, כמו שהיה בימי נבוכדנצר שכבש ממלכות רבות והחריב מדינות, ואז לא היה חידוש אם באו שכול ואלמון על איזה מדינה, אבל עתה לא יהיה כן רק כתמם ר״ל בעת תמו השכול ואלמון מכל העולם וכל העולם ישבו בהשקט אז באו עליך, על שלא היה זה בסבת מכה מהלכת בעולם, וגם לא היה זה מפני שאתה נפלת ממדרגתך ואבדת חכמת חכמיך, כי זה היה ברב כשפיך בעת שכשפיך התרבו מאד וחבריך עצמו בחכמת הטבע והאצטגנינות, ובכל זאת
    וְתָבֹאנָה לָּךְ שְׁתֵּי אֵלֶּה בְּרֶגַע פתאום1 בְּיוֹם – בזמן2 אֶחָד3, הַשְׁכוֹל וְאַלְמֹן – וְהָאַלְמָנוּת 4 כְּתֻמָּם – כדרך השלמתם5 מבלי מחסור6 בָּאוּ – יבואו7 עָלַיִךְ, בְּרֹב – ולמרות רוב8 כְּשָׁפַיִךְ בְּעָצְמַת – ועוצמת9 חֲבָרַיִךְ – כשפיך10 אשר חזקו11 מְאֹד לא נצלת מידם12:
    1. ר״א מבלגנצי.
    2. רד״ק.
    3. כי בלילה נהרג בלשאצר המלך ונכנסו פרס ומדי ולכדו העיר וגלו אנשיה (רד״ק, מצודת דוד). כי בחורבן בבל נקבצו שני אלה בפעם אחד, שתחלה מרדו שרי בלשאצר והרגו את בלשאצר, ועי״כ נעשית מדינת בבל אלמנה מבעלה, ובאותה הלילה באו עליה חיל פרס ומדי והרגו את אנשי המדינה והיה בם שכול ואבדון, ובזה אמר כי שתי אלה שכול ואלמון באו עליך רגע היינו שלא היה בהדרגה אחת אחת רק בפעם אחת והיו שניהם ביום אחד (מלבי״ם).
    4. מצודת דוד. השכול מיושביך, כל קבורת בנים וגלות בני הארץ קרוי שכול, ואלמון ממלכך (רש״י).
    5. רד״ק, מצודת דוד. והוא מלשון תם והשלמה (מצודת ציון). כלומר רעות שלמות יבואו אליך (רד״ק). ורש״י מבאר כולם שלמים בגזירתם, השכול והאלמנות.
    6. מצודת דוד.
    7. תרגום יונתן, רד״ק.
    8. רד״ק, מצודת דוד. ואבן עזרא מבאר וכל זה בעבור כשפיך.
    9. רד״ק.
    10. הוא מלשון (דברים יח, יא) ״וְחֹבֵר חָבֶר״ (רש״י, רד״ק, מצודת ציון). וכפל הדבר במילים שונות (רד״ק, מצודת דוד).
    11. רד״ק, מצודת דוד.
    12. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (י) וַתִּבְטְחִ֣י בְרָעָתֵ֗ךְ אָמַרְתְּ֙ אֵ֣ין רֹאָ֔נִי חׇכְמָתֵ֥ךְ וְדַעְתֵּ֖ךְ הִ֣יא שׁוֹבְבָ֑תֶךְא וַתֹּאמְרִ֣י בְלִבֵּ֔ךְ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֥י עֽוֹד׃
    And you have been secure in your wickedness. You have said, "No one sees me". Your wisdom and your knowledge have perverted you; and you have said in your heart, "I am, and there is no one else besides me.⁠"
    א. שׁוֹבְבָ֑תֶךְ א=שׁוֹבֲבָ֑תֶךְ (חטף)
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וְאִתְרְחֵיצְתְּ בְּבִישְׁתִּיךְ אֲמַרְתְּ לֵית דְחָזֵי לִי חוּכְמְתִיךְ וּמַדְעִיךְ הִיא קַלְקַלְתִיךְ וַאֲמַרְתְּ בְּלִבֵּיךְ אֲנָא וְלֵית בַּר מִינִי עוֹד.
    ולמא ות׳קת בשרך וקלת ליס מן יראני וחכמתך ומערפתך המא אעתיאנך פקלת פי נפסך אנא וליס גירי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    חכמתך ודעתך היא שובבתך – גרמו לך להיות גאה,⁠1 כלומר עשו אותך גאה וסרבנית.
    1. קרוב לזה רס״ג ורד״ק על אתר. אלפסי וריב״ג באצול ערך ׳שוב׳ וראב״ע על אתר מפרשים במשמע של התמדה ועקשנות.
    חכמתך ורעתךא – חכמתך ורוע לבבך.
    היא שובבתך – הפכו לבך להיות שובבה, אינויישידא בלעז, שִיבְּבוּךְ מדרך שאר הבנות.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בנוסח שלנו: ״ודעתך״.
    your wisdom and your knowledge Your wisdom and the evil of your heart that perverted you. They turned your heart to be perverted, envesede in Old French. It perverted you from the way of other people (other daughters [mss. and Keli Paz]).
    חכמתך ודעתך היא שובבתך – היא גרמה לך שמרדת בי, מה שאמרת בלבבך אניא מושלת ואפסי אין עוד שימשול.
    א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״ואני״.
    ותבטחי ברעתך וגו׳ – ודעתך, רמז לחכמה חיצונה מכחדת השם.
    ונקמץ אל״ף רואני בעבור היותו מהגרון.
    חכמתך – שחשבת שהיא חכמה.
    שובבתך – כנוי לנצוח, ושלא ירצה לשוב מדרכו.
    ואפסי – כחברו אני חכמה ואין חכם עוד כמוני.
    And thy knowledge. The prophet here alludes to that rationalism which denies the existence of God.
    רוֹאׇגׅי Seeth me. The א has Kamez, because it is a guttural letter.⁠1
    Thy wisdom. That which was wisdom in thy imagination.
    שובבתך Hath perverted thee, has made thee obstinate, that thou art not inclined to return from thy evil way.
    ואפסי And none. It has here the same meaning as above (ver. 8). I am, and none else beside me, I am wise, and there is none as wise as I am.
    1. See Ibn Ezra on 41:25 and note 31.
    ותבטחי ברעתך – אף בכל מה שהַרֵעות היית בוטחת שלא יינקם ממך, שאמרת אין רואני – שידקדק אחריי במעשיי ליפרע ממני.
    היא שובבתך – מדרך הטובה ליזהר ממכשולים.
    שובבתך – כמו מהר אל גבעה שובבום. שובו בנים שובבים. כלם לשון השאה והסת המה.
    ותאמרי בלבך אני ואפסי עוד.
    ותבטחי ברעתך – אמר רעתך על הכשפים שהם רעה, והסרת הבטחון מהאל, ואת בטחת בהם ולא יועילוך.
    אין רואני – כי מעשה הכשפים יעשה בלט ובסתר, וכן אומר: ויעשו כן החרטומים בלטיהם (שמות ח׳:ג׳), ואע״פ שהיית עושה בסתר אני ראיתי. ואל״ף רואני פתח במקום ציר״י, ובמקצת ספרים הוא קמוץ, וכן: להוציאנו ממצרים (שמות י״ד:י״א) הקמץ במקום ציר״י.
    חכמתך ודעתך – חכמות חיצוניות שהיו בך, החכמה ההיא היא שובבה אותך מלפנות לאל, שהיית חושבת שהיא תועילך, היא המרידה אותך באל.
    שובבתך – ענין מרד, כמו: שובו בנים שובבים (ירמיהו ג׳:כ״ב), והדומים להם.
    ותבטחי ברעתך אמרת אין רואני רוצה לומר שהיתה גם כן גאותה עד שהיתה אומרת שלא בלבד ימנע שימצא מלך שיעלה בלבבו להלחם בה אבל גם לראותה ולשים עיניו בה לא יעצר כח וזה אומרו אין רואני, כי חכמתך ודעתך היא שובבתך רוצה לומר היא השיאתך כי מלבד מה שהיית מתפארת בגבורה ובתפארת ובהוד, ועוד היתה שובבתך רבוי החכמות החיצוניות שהיו בך עד שאמרת בלבבך מבחינת החכמה אני ואפסי עוד, וכבר ספרו הפילוסופים מחכמת הכלדיים שהיתה עצומה מאד, וראוי שכנגד אותן שלשת סבות יהיה עונשה.
    [וַתִּבְטְחִי] בְרָעָתֵךְ. אכזריות ועברת זדון1: [אָמַרְתְּ] אֵין רֹאָנִי. אין משגיח2: חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ [הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ]. מכשפים וחברים3:
    1. בבל בטחה על רעתה, שמרוב אכזריותם ועברת זדונם, לא יוכל עם אחר לנצח אותם. [׳עברת זדון׳ הוא לשה״כ במשלי (כא כד), וביאר שם המלבי״ם ׳העֶברה - גדרו כשעובר הגבול, שיעשה מעשים רעים שאין צריך להם כלל והם נגד טבע הנפשי רק מעברת זדונו, שהזדון שלו עבור גבול האנושי לעשות מעשים נגד טבע האנושית בכלל׳].
    2. שמכחישים בהשגחת ה׳ בפרטים, ולכן אינם מתייראים שייענשו.
    3. כמו שכתוב (פסוק ט) ׳בְּרֹב כְּשָׁפַיִךְ בְּעָצְמַת חֲבָרַיִךְ׳. והרד״ק פירש ש׳רעתך׳ הם הכשפים, אך אבן עזרא פירש כן כאן: ׳ודעתך - רמז לחכמה חיצונה מכחדת השם׳.
    אין ראני – במקצת ספרים האל״ף בפתח ומקצתן בקמ״ץ וכ״כ רד״ק בפי׳ ובס׳ מכלול דף קס״ב כתב שהוא בפתח ובשם ר׳ יונה בקמץ ובשרשים אמר קמץ גדול תחת קמץ קטן וזה גם דעת הראב״ע שכתב וקמץ אל״ף. ראני בעבור היותו מהגרון.
    שובבתך – ענין מרד והליכה בדרכי הלב מבלי הבחנה וכן משובת פתים (משלי א׳:ל״ב).
    ותבטחי ברעתך – כל בטחוניך היה בכשפים שהוא רע בעיני ה׳.
    אין רואני – כי מעשה הכשפים נעשה בלט וסתר וכאומר וכי אין נראה גם לפני.
    חכמתך ודעתך – מה שהיית חכם ובעל דעה זהו עשה אותך שובב ומורד.
    אני ואפסי עוד – אני מצאתי חכמה ואין עוד זולתי.
    ותבטחי ברעתך – אין הכוונה שמְתְ בטחונך ברעתך, כדעת המפרשים כלם, כי אין זה מסכים עם אמרת אין רואני שהיה בטחונה בהכחשתה השגחת האל, לא ברעות שהיתה עושה, אלא בחשבה שאין דין ואין דיין. אך הכוונה היית יושבת ברעתך לבטח, עשית הרעות בלא שום מגור. שרש בטח נאמר פעמים רבות בלא קשור, והוראתו ישיבה לבטח, כמו עם שוקט ובוטח {שופטים י״ח:כ״ז}, וצדיקים ככפיר יבטח {משלי כ״ח:א׳}, ובי״ת ברעתך איננה הבי״ת המצויה אחר שרש זה לקשור אותו עם הדבר שבוטחים בו, אבל היא בי״ת המצב, היית ברעתך לבטח, וכמהו הוי השאננים בציון והבוטחים בהר שומרון (עמוס ו׳:א׳).
    אין רואני – אין משגיח על מעשי להענישני על אכזריותי על ישראל.
    חכמתך ודעתך – מה שהיית בעיניך חֲכָמָה בכשפיך ובחבריך, שהיית סבורה כי על ידיהם תדעי העתידות.
    שובבתך – עשו אותך שובבה, הקשו ערפך.
    ותבטחי ברעתך – שבכל החוזים שהיו לך לא היה מי שיתבונן על העתיד לבא עליך והנה עושי רע יצוייר שיעזבו רעתם משני פנים.
    א. שייראו מפני אחרים הרואים מעשיהם, ועז״א ותבטחי ברעתך אמרת אין ראני
    ב. שיתירא מפני עצמו עת יפקח עיני שכלו ויראה כי מעשיו לא טובים המה. כמו שיהיה באנשים החוטאים מפני תאותם שבעת ישימו לב על דרכיהם ישובו ויעזבו מעשיהם הרעים, אבל אתה היית בהפך כי לא חטאת מפני הסכלות רק בעצת החכמה והדעת ועז״א חכמתך ודעתך היא שובבתך כי חטאתך היה בסבת המינות והכפירה, וגם חוץ מזה אמרת בלבך אני ואפסי עוד ולכך לא יראת משום בריה כלל, אבל עתה
    וַתִּבְטְחִי בְרָעָתֵךְ1, אָמַרְתְּ אֵין רֹאָנִי2, חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ3 הִיא שׁוֹבְבָתֶךְ – הפכה ליבך להיות שובבה4 ולמרוד בי5, וַתֹּאמְרִי בְלִבֵּךְ אֲנִי מצאתי חכמה6 וְאַפְסִי – ואין זולתי7 עוֹד, ולכך לא יראת משום בריה כלל8:
    1. רד״ק ומצודת דוד ביארו כי אמר ״רעתך״ על הכשפים שהם רעה והסרת הביטחון מהאל, ושהיא בטחה בהם, ואולם הם לא יועילו לה. ור״ע ספורנו מבאר באכזריותך ועברת זדונך.
    2. כי מעשה הכשפים יעשה בלט ובסתר (רד״ק, מצודת דוד). ובכל זאת אני ראיתי (רד״ק). ואברבנאל מבאר שרוצה לומר שהיתה גם כן גאוותה עד שהיתה אומרת שלא זו בלבד שימנע שימצא מלך שיעלה בלבבו להילחם בה, אלא גם לראותה ולשים עיניו בה לא יעצור כח וזה אומרו ״אין רואני״.
    3. חכמות חיצוניות שהיו בך (אבן עזרא, רד״ק). ומצודת דוד מבאר מה שהיית חכמה ובעלת דעה זה עשה אותך שובבת ומורדת.
    4. כלומר חכמתך ורוע לבבך הפכו את ליבך להיות שובבה מדרך שאר הבריות (רש״י). אבן עזרא מבאר שהוא כינוי לניצוח, ושלא ירצה לשוב מדרכו. רד״ק מבאר שהוא עניין מרד, כמו (ירמיהו ג, יד) ״שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים״. ומצודת ציון מבאר שהוא ענין מרד והליכה בדרכי הלב מבלי הבחנה.
    5. ר״י קרא, מצודת דוד.
    6. מצודת דוד.
    7. מצודת דוד.
    8. כי עושי רע יצוייר שיעזבו רעתם משני סיבות: או שייראו מפני אחרים הרואים מעשיהם ועל זה אמר ״ותבטחי ברעתך אמרת אין רֹאָנִי״, או שמתיירא מפני עצמו כשיפקחו עיני שכלו ויראה כי מעשיו לא טובים ועל זה אמר ״חכמתך ודעתך היא שובבתך״, כי חטאתך היתה בסיבת המינות והכפירה, וגם חוץ מזה אמרת בליבך אני ואפסי עוד ולכך לא יראת משום בריה כלל (מלבי״ם).
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יא) וּבָ֧א עָלַ֣יִךְ רָעָ֗ה לֹ֤א תֵֽדְעִי֙ שַׁחְרָ֔הּ וְתִפֹּ֤ל עָלַ֙יִךְ֙ הֹוָ֔ה לֹ֥א תוּכְלִ֖י כַּפְּרָ֑הּ וְתָבֹ֨א עָלַ֧יִךְ פִּתְאֹ֛ם שֹׁאָ֖ה לֹ֥א תֵדָֽעִי׃
    Yet evil shall came upon you; you shall not know how to charm it away. And calamity shall fall upon you; you shall not be able to put it away. And ruin shall come upon you suddenly, before you know.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    וְתֵיתֵי עֲלָךְ בִּישְׁתָּא לָא תֵדְעִין לְמִבְעֵי עֲלָהּ וְתִיפּוֹל עֲלָךְ עָקָא לָא תִיכְּלִין לְאַעְדָיוּתָהּ וְתֵיתֵי עֲלָךְ בִּתְכֵּיף אִתְרְגוּשָׁא לָא תִידְעִין.
    סיאתיך שר לא תערפין תלאפיה ותקע עליך אפהֿ ליס תטיקין רפאעהא ותאתי עליך גפלהֿ כאבהֿ לא תערפינהא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    לא תדעי שחרה – לא תדעי לכך הארה – היינו הסבר.⁠1
    לא תוכלי כפרה – לא תוכלי להינקות ממנה ולבטלה.⁠2
    1. כלומר, במשמעות הרגילה של השם ׳שחר׳, וכך גם אלפסי וריב״ג באצול ערך ׳שחר׳, ראב״ע ורד״ק על אתר. המשמעות המטפורית ניתנת גם ע״י אלפסי, ריב״ג וראב״ע. אולם רד״ק מעביר את המשמעות למישור הפתאומיות של בוא הרעה, וגם רס״ג בתרגומו מעביר את המשמעות למישור דומה – קידום פני הרעה.
    2. בדומה לכך ריב״ג באצול ערך ׳כפר׳ ורד״ק על אתר. רס״ג על אתר מתרגם ׳רפאעהא׳ – סַלֵק אותה, וראב״ע – מלשון ׳כֹּפֶר׳.
    ולא תדעי שחרה – לא תידעין למיבעי עלה, את פני מי תשחרי למלטך ממנה.
    כפרה – לקנחה ולהעבירה, וזהו כל לשון כפרה הוא לשון קינוח לסלק.
    you shall not know how to remove it by prayer Heb. לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ. You shall not know to pray about it (Jonathan). Whom will you beseech to extricate you therefrom?
    to rid yourself of it Heb. כַּפְּרָהּ, to wipe it away and to remove it, and this is every expression of atonement (כַּפָּרָה). It is an expression of wiping and taking away.
    לא תדעי שחרה – לא תדעי להתפלל אליה, כמו: שוחר טוב יבקש רצון (משלי י״א:כ״ז).
    לא תוכליא כפרה – לא תוכלי לקנח את הגזירה ולבטלה, כמו: אכפרה פניו (בראשית ל״ב:כ״א).
    ותבא עליך פתאום שואה – זה כורש שבא על בבל פתאום, וישימהב למשואות נצח.⁠1
    1. השוו לשון הפסוק בתהלים ע״ד:ג׳.
    א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״תוכל״.
    ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״וישימוה״.
    ובא עליך רעה – יום רעה.
    לא תדעי שחרה – כלילה שאין לו שחר, והטעם אור.
    הוה – מגזרת ואתה הוה להם (נחמיה ו׳:ו׳), לרע שיהיה פתאום, וכמוהו והותי במאזנים (איוב ו׳:ב׳).
    כפרה – לתת כופר להסירה או לבטלה כמו ואיש חכם יכפרני׳ (משלי ט״ז:י״ד).
    שואה – כמו שממה.
    יום רעה═רעה A day of evil.⁠1
    לא תדעי שחרה Thou shalt not know its light.2 It will be like a night, which is not relieved by daylight; שחר means light.
    הׂוׇה Mischief. It is derived from הוה to become; comp. ואתה הוה that thou mayest become (Neh. 6:6);⁠3 it signifies an evil that comes suddenly; of the same root is והותי and my calamity (Job 6:2).
    כפרה To put it off by ransom; comp. כפר ransom (Ex. 30:12); or to annul it; comp. יכפרנה will remove it4 (Prov. 16:14).
    שואה Desolation.
    1. A. V., Evil. Ibn Ezra supplies יום the day of because of the masculine form of the verb ובא.
    2. A. V., From whence it riseth.
    3. A. V., That thou mayest be. Although the root הוה has the general meaning to become, both in the good sense and in the evil, the noun הוה may still be said to be derived from the same root, and to be used only in the bad sense.
    4. A. V., Will pacify it.
    ועל בטחון זה באה עליך רעה פתאם, שלא תדעי שחרה – לשחר פני אדם עליה להסירה ממך כל כך תהא גדולה.
    כפרה – לכפר פני אדם עליה להעבירה.
    שואה – הוא ענן הבא פתאם ברוח סועה וסער ומכסה את כל הארץ. וכן הוא אומר ועלית כשואה תבא כענן לכסות הארץ.
    ובא עליך רעה – ובא לשון זכר, ורעה לשון נקבה, על כן נאמר כי הוא חסר יום או דבר, כלומר יום רעה.
    לא תדעי שחרה – ולא תדעי עת בואה, כמו השחר שבא בבקר ברגע.
    וי״מ לצאת ממנה לאור, כי הרעה חשך.
    ויונתן תרגם: לא תדעין למבעי עלה.
    הוה – כמו שבר.
    כפרה – להסיר אותה, כמו: אכפרה פניו במנחה (בראשית ל״ב:כ״א) שפירושו: אסיר כעסו.
    שואה – פירוש: שממה.
    כי כנגד מה שהרעותה לישראל תבא עליך רעה לא תדעי שחרה ופירושו אצלי שלא תדעי שחרה שתהיה רעתה כל כך גדולה שיהיה אליהם חשך ולא אור תמיד, ואל יראו בעפעפי שחר שהוא משל אל אור ההצלה, וכנגד הגאוה שהיה לה אמר תפול עליך רעה לא תוכלי כפרה רוצה לומר שלא תוכלי לנקותה וכנגד החכמה שהייתה מתפארת בה תבוא עליך פתאום שואה לא תדעי רוצה לומר שתשבי משוממת מבלי שכל ולא ידיעה.
    [לֹא תֵדְעִי] שַׁחְרָהּ. מתי יגה חשכה1: [וְתִפֹּל עָלַיִךְ הֹוָה לֹא תוּכְלִי] כַּפְּרָהּ. למעט רעתה2: [וְתָבֹא עָלַיִךְ] פִּתְאֹם. שלא תוכלי המלט3:
    1. ע״פ תהלים (יח כט) ׳יגיה חשכי׳, שיאיר ויזריח את החושך שלי. כלומר, לא תדעי מתי ייגמר חושך הצרה הנמשלת ללילה, ויאיר אור השחר. וכן פירש אבן עזרא ׳לא תדעי שחרה - כלילה שאין לו שחר, והטעם אור׳.
    2. ׳כפרה – לקנחה ולהעבירה, וזהו כל לשון ׳כפרה׳, הוא לשון קינוח וסילוק (רש״י), אך רבינו דייק בלשונו ׳למעט רעתה׳, והכוונה שאין הכפרה העברת הדבר וסילוקה לגמרי, אלא הקטנתו, ׳שה׳כפרה׳ אינה ה׳סליחה׳ הגמורה, אבל היא המעטת והקטנת החטא׳ (לשון השיעורים לויקרא ד כז-לא), וכן הוא ב׳בכללים מהגאון׳ שברשימות תלמיד רבינו: ׳אמר הגאון, כל לשון ׳כפרה׳ שבתורה אינו לשון ׳סליחה׳, אבל רוצה לומר הקטנת החטא, ׳רימיסיאנו׳ בלע״ז, וכן תמצא ׳ויכפר עליו ונסלח לו׳ שצריך הסליחה ג״כ אחרי הכפרה׳.
    3. מלבד שלא תוכלי למעט את את הצרה, גם לא תספיקי להמלט למקום אחר, כי היא תבוא בפתאומיות.
    ותפל עליך הוה – שרי להו מרייהו למדפיסים שכתבו שם הקדש.
    שחרה – ענין דרישה כמו שוחר טוב (משלי י״א:כ״ז).
    הוה – ענין שבר ומאורע קשה כמו הוה על הוה (יחזקאל ז׳:כ״ו).
    כפרה – ענין קנוח והעברה וכן וכפר בריתכם (ישעיהו כ״ח:י״ח).
    שואה – ענין שממון כמו תשאה שממה (ישעיהו ו׳:י״א).
    ובא עליך – לכן תבא עליך רעה לא תדעי אל מי לדרוש עליה להעבירה ממך ותפול עליך שבר אשר לא תוכלי לקנחה ולהעבירה ממך.
    לא תדעי – טרם בואה להיות נשמר ממנה.
    לא תדעי שחרה – לא תדעי אותה בטרם תבא, כמו שהשחר הוא האור הקודם ליום, כן לא תדעי הרעה זמן מה קודם בואה (רד״ק ורוזנמילר).
    לא תוכלי כפרה – לשון כפרה מתחלתו מורה הגנה וכסוי, כמו וכפרת אותה מבית ומחוץ בכפר {בראשית ו׳:י״ד}, וכן הכַפוֺרֶת הוא כסוי, וכן כפרת החטא, כמו כסוי חטאה (תהלים ל״ב:א׳). וכן כֹפֶר הוא מגין בעד הנפדה (Gussetius, ר׳ נפתלי הירץ וויזל, וידידי החכם יש״ר {יצחק שמואל ריגייו}). ולמעלה כ״ח:י״ח קיצרתי בלשוני ואמרתי וכֻפר בריתכם לשון בטול, והוא האמת לפי הענין, אך תחלת הוראת המלה היא מה שכתבתי כאן.
    לא תדעי – קודם שתדעי.
    שחרה – מענין אורה.
    כפרה – מענין כיסוי כמו כפורת, ר״ל כי מכתב המלאך רצו לידע סודו ולהאיר חשכו בשחר הפתרון ולא ידעו והוה של השרים שהרגו את בלשאצר רצו לכסות בל יודע לאיש ולא יכלו.
    ובא – כי ידוע שבעת מפלת בבל ראה תחלה בלשאצר המחזה הנבהל מפס יד המלאך שכתבה על הכותל מנא מנא תקל ופרסין אשר לא הבינו פי׳ המראה ובאורה, ועל זה אמר ובא עליך רעה לא תדעי שחרה ר״ל שלא תדעי להאיר הרעה הזאת ולראות באורה, אח״כ הרגו עבדי בלשאצר את אדניהם, ועז״א ותפל עליך הוה ושבר אשר לא תוכלי כפרה – שהיא המרד של שרי בלשאצר, ואח״כ באו השואה והחושך של מחנה מדי ופרס אשר נפלו על העיר, ועז״א ותבא עליך פתאם שאה (אשר) לא תדעי – כי דבר זה נעשה בפתאום ולא הרגישו בו, כמו שצייר זה למעלה (כ״א).
    וּכנגד מה שֶׁהֵרַעְתְּ לישראל1 בָא – יבוא2 עָלַיִךְ יום3 רָעָה, לֹא תֵדְעִי שַׁחְרָהּ – אל מי לדרוש להעביר הרעה ממך4, וְתִפֹּל עָלַיִךְ הוָֹה – שבר אשר5 לֹא תוּכְלִי כַּפְּרָהּ – להסיר ולהעביר ממך6, וְתָבֹא עָלַיִךְ פִּתְאֹם7 שֹׁאָה – שממה8 אשר9 לֹא תֵדָעִי טרם בואה להישמר ממנה10:
    1. אברבנאל.
    2. תרגום יונתן, מצודת דוד.
    3. אבן עזרא, רד״ק.
    4. רש״י, מצודת דוד, רד״ק בביאור השני. שחרה מלשון דרישה (מצודת ציון). רד״ק בביאורו הראשון מבאר ולא תדעי עת בואה כמו השחר שבא בבוקר ברגע. אבן עזרא מבאר יהיה לך יום רעה כלילה שאין לו שחר. ומלבי״ם מבאר כי ידוע שבעת מפלת בבל ראה תחילה בלשאצר את המחזה הנבהל שיצאה פס יד המלאך וכתבה על הכותל ״מנא מנא תקל ופרסין״ אשר לא הבינו פירוש המראה וביאורו, ועל זה אמר ״ובא עליך רעה לא תדעי שחרה״ דהיינו שלא תדעי להאיר הרעה הזאת ולראות באורה, ואח״כ הרגו עבדי בלשאצר את אדוניהם, ועל זה אמר ״ותפל עליך הוה״ ושבר אשר ״לא תוכלי כפרה״ שהוא המרד של שרי בלשאצר, ואח״כ באו השואה והחושך של מחנה מדי ופרס אשר נפלו על העיר, ועל זה אמר ״ותבא עליך פתאם שואה (אשר) לא תדעי״ כי דבר זה נעשה בפתאום ולא הרגישו בו.
    5. רד״ק, מצודת ציון.
    6. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. אבן עזרא ביאר לתת כופר להסירה או לבטלה, כמו (משלי טז, יד) ״וְאִישׁ חָכָם יְכַפְּרֶנָּה״.
    7. זה כורש שבא על בבל פתאום (ר״י קרא).
    8. אבן עזרא, רד״ק. אברבנאל ביאר שתשבי משוממת מבלי שכל וללא ידיעה, ואמר זאת כנגד הגאווה שהיה לה וכנגד החכמה שהייתה מתפארת בה.
    9. מלבי״ם.
    10. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יב) עִמְדִי⁠־נָ֤א בַחֲבָרַ֙יִךְ֙ וּבְרֹ֣ב כְּשָׁפַ֔יִךְ בַּאֲשֶׁ֥ר יָגַ֖עַתְּ מִנְּעוּרָ֑יִךְ אוּלַ֛י תּוּכְלִ֥י הוֹעִ֖יל אוּלַ֥י תַּעֲרֽוֹצִי׃
    Stand now with your enchantments and with the multitude of your sorceries, with which you have labored from your youth. Perhaps you shall be able to profit, perhaps you may prevail.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    קוּמִי כְעַן בְּקִסוּמִיךְ וּבְסַגְיוּת חָרָשִׁיךְ דַהֲוֵית מִתְעַסְקָא בְּהוֹן מִיַנְקוּתִיךְ מָאִים תִּכְלִין לַהֲנָאָה מָאִים תִּכְלִין לְמִתְקַף.
    ויקאל לך קפי אלאן ברקאיך ובכת׳רהֿ סחרך כמא תעבת פיה מן אואילך לעלך תטיקין אלנפע ולעלך תרהבין
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אולי תוכלי הועיל אולי תערוצי – אולי תתחזקי.⁠1 ומלשון זה נקרא האיש החזק ׳עריץ׳.
    1. כך ריב״ג באצול ערך ׳ערץ׳, ראב״ע ורד״ק על אתר. רס״ג על אתר תרגם ׳תרהבין׳ – תפחדי.
    עמדי נא – התחזקי נא.
    אולי תערוצי – אם תיכלין למתקף.
    Stand now Strengthen yourself now.
    perhaps you will gain strength Heb. תַּעֲרוֹצִי. Jonathan renders: Perhaps you will be able to become strong.
    עמדי נא – אתה.
    בחבריך – שם על לשון רבים ומגזרת וחובר חבר (דברים י״ח:י״א).
    הועיל – שם הפועל.
    אולי תערוצי – מגזרת עריץ (ישעיהו כ״ט:כ׳).
    נא Now.⁠1
    בחבריך With thine enchantments. It is a plural noun, of the same root as וחבר חבר or a charmer (Deut. 18:11).
    הועיל To profit. It is Infinitive.
    תערוצי Thou mayest prevail. Comp. עריץ strong (29:20)
    1. See Ibn Ezra on 5:1 and note 1.
    אולי תערוצי – שתהיי נערצת ונוראה בעיני אויביך ולא יגעו בך.
    עמדי... מנעוריך – כל ימי היותך. או פירש: שמלמדין הנערים אותם כשפים וחברים.
    אולי – דרך לעג.
    תערוצי – תתחזקי, והוא פעל עומד מענין עריץ, כלומר: תהיי ערוצה.
    עמדי נא בחבריך וברב כשפיך – זה נתינת סבה פועלת למה שקדם חכמתך ודעתך, כי לא היה מן האמתתות, וכבר כתב המורה שתוף שם חכמה (מורה נבוכים א׳:ג׳), וכן משיב חכמים אחור וגו׳ (ישעיהו מ״ד:כ״ה).
    אולי תערוצי – מתעבר.
    ועתה עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך רוצה לומר התחברי לחוברי חבר ולמכשפים שלך כאשר יגעת בו מנעוריך ותראי אולי תערוצי שיהיה לך כח כנגד האויב, ואמנם בדרך החכמים בעלי עצה ותבונה השלמים בכח המעשי אמר
    עִמְדִי נָא [בַחֲבָרַיִךְ וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ]. כענין ׳יקומו ויעזרוכם׳ (דברים לב לח)1:
    1. ׳ואמר [ה׳], אי [היכן הם] אלהימו, צור חסיו בו, אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם, יקומו ויעזרוכם יהי עליכם סתרה׳. כלומר, ה׳ ילעג על אלה שעבדו עבודה זרה, ויאמר להם כאשר תבוא עליהם צרה שיפנו לאלילים שעבדו אותם שיבואו לעזור להם. [כן פירש רש״י שם, וראה פירוש רבינו שם שכתב בדרך שונה]. וכן הכוונה כאן, שלועג על בבל וקורא להם לפנות למכשפים ולחברים שלהם כדי שיצילו אותם מעונשם.
    נא – עתה.
    בחבריך – מין כשוף.
    הועיל – מלשון תועלת.
    תערוצי – ענין חוזק כמו כגבור עריץ (ירמיהו כ׳:י״א).
    עמדי נא – עתה התחזק בחבריך וכו׳.
    באשר יגעת – רוצה לומר הואיל ויגעת באלה מעת נעוריך התחזק עתה בהם.
    אולי תוכלי הועיל – להנצל בהם מכף אויביך אולי תוכלי להתחזק בהם ואמר בדרך לעג והיתול.
    באשר יגעת – אשר בהן יגעת, עיין למעלה ל׳:ל״א.
    מנעוריך – מדבר עם בבל במליצת אשה, ואומר לה מנעוריך, והכוונה מימי קדם של האומה.
    תערוצי – תתחזקי.
    עמדי נא – ועתה עמדי נא בחבריך וכשפיך שהם חכמי התולדות והגורלות, וכן בכל אשר יגעת מנעוריך שהם יתר חכמת הכלדיים אשר יגעו בהם מאד בידיעתם אולי תוכלי הועיל ר״ל אולי ע״י החכמות האלה תוכלי להועיל לבל יבא האויב בשעריך, ואם לא תוכלי להועיל ע״ז עכ״פ אולי תערוצי אולי תמצא עצה ע״י החכמות האלה להתגבר על האויב במלחמה, אולם
    ואמר בדרך לעג והיתול1, עִמְדִי – התחזקי2 נָא – עתה3 בַחֲבָרַיִךְ – בחוברי החבר שלך4 וּבְרֹב כְּשָׁפַיִךְ בַּאֲשֶׁר יָגַעַתְּ באלה5 מִנְּעוּרָיִךְ – מעת נעורייך6, אוּלַי תּוּכְלִי ע״י החכמות האלה7 הוֹעִיל – להועיל לבל יבוא האויב בשעריך?! ואם לא תוכלי להועיל עם זה, על כל פנים8 אוּלַי תַּעֲרוֹצִי – תוכלי להתחזק בהם?!⁠9:
    1. רד״ק, מצודת דוד.
    2. רש״י, מצודת דוד.
    3. מצודת ציון.
    4. אברבנאל. והוא מין כישוף (מצודת ציון). יונתן תרגם בקוסמים שלך. ומלבי״ם מבאר שחבריך וכשפיך הם חכמי התולדות והגורלות.
    5. מצודת דוד.
    6. מצודת דוד.
    7. מלבי״ם.
    8. מלבי״ם.
    9. רד״ק, מצודת ציון.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יג) נִלְאֵ֖ית בְּרֹ֣ב עֲצָתָ֑יִךְ יַעַמְדוּ⁠־נָ֨א וְיוֹשִׁיעֻ֜ךְ [הֹבְרֵ֣י] (הברו) שָׁמַ֗יִם הַחֹזִים֙ בַּכּ֣וֹכָבִ֔ים מֽוֹדִעִים֙ לֶחֳדָשִׁ֔ים מֵאֲשֶׁ֥ר יָבֹ֖אוּ עָלָֽיִךְ׃
    You are wearied in the multitude of your counsels. Let now the astrologers, the stargazers, the monthly prognosticators stand up, and save you from the things that shall come upon you.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    לָאֵית בִּסְגִיאוּת מַלְכַּךְ יְקוּמוּן כְּעַן וְיִפְרְקוּנִיךְ דְמַסְכִּין לְמַזָלַת שְׁמַיָא וּדְחָזָן בְּכוֹכְבַיָא מְהוֹדְעִין זִמְנַיָא מַטְעָן לִיךְ לְמֵימָר כֵּן עֲתִיד לְמֵיתֵי עֲלָךְ יְרַח בִּירָח.
    פתעג׳זין מן כת׳רהֿ משוראתך ואן וקפו ליגית׳וך מכ׳תארו היאהֿ אלסמא אלנאט׳רון פי אחואל אלכואכב מערפין פי אלאוקאת ממא יאתי עליך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    יעמדו נא ויושיעוך הברי שמים – אבן קריש טען,⁠1 כי הה״א במלה זו היא במקום חי״ת של ״וחבר חבר״ (דברים י״ח:י״א), וזאת הזיה; אלא שורשו מן ׳⁠ ⁠⁠״ברור מללו״ (איוב ל״ג:ג׳), ונשמטה אחת האותיות הכפולות, כפי שנשמטה מן ״כקדוח אש המסים״ (ישעיהו ס״ד:א׳).⁠2 ומובנו: דורשי טוהר השמיים מעננים, כדי לנחש בכוכבים,⁠3 וידעו אז – על ידי <חישוב> מידת ההתאם של הכוכבים – כל מיני דברים נעלמים, לפי טענתם. ושיעור הכתוב ראוי להיות כך:⁠4 ״יעמדו נא ויושיעוך מאשר יבואו עליך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים״.
    1. דברים אלה אינם נמצאים ברסאלה כפי שהיא לפנינו. אולם מנחם בערך ׳אבחת׳ מזכיר דעה זו בשם אבן קריש. ריב״ג באצול ערך ׳הבר׳ מקבל את ההסבר של חילוף הה״א בחי״ת, אך בלא אזכור אבן קריש. אלפסי בערך ׳הבר׳ מביא דעה זו בשם ׳י״מ׳ ומתנגד לה מתוך הבחנה בין המשמע בהקשר הפסוק לבין המשמע של ׳חבר׳.
    2. בפירושו למקום אומר אבן בלעם, כי השורש של ׳המסים׳ הוא ׳מסס׳.
    3. גם אלפסי בערך ׳הבר׳ וגם מנחם בערך ׳בר׳ אינם רואים את הה״א כשורשית, והמשמעות שהם נותנים היא קרובה לזו של אבן בלעם. מאידך גיסא, רס״ג – עפ״י האגרון ערך ׳הבר׳, ראב״ע ורד״ק על אתר רואים את השורש כ׳הבר׳. אעפי״כ, רס״ג מתרגם את המלה: ׳מכ׳תארו׳ – ׳בוחרי׳, כאילו ׳הבר׳ השלשי שורש משני של שורש דו-עיצורי ׳בר׳. ראב״ע רואה את המלה כיחידאית, ורד״ק בסה״ש משווה לשורש הערבי ׳הבר׳ שמשמעו לגזור.
    4. כך גם דעתו של רד״ק על אתר המונגדת עם דעת חז״ל (ב״ר פרשה פה) הרואים את הכתוב כמות שהוא, לאמר, ״מודיעים לחדשים מאשר״, ולא ״כל אשר״.
    הוברי שמים – יונתן תרגם: כמו צופי שמים דִמְסָכָֿן למזלות שמיא, דימהו לברה כחמה (שיר השירים ו׳:י׳), ולברור מללו (איוב ל״ג:ג׳). וכן חברו מנחם עמהם, מבררי הליכת המזלות, וכה פתר בו: יען כי לא יוכלון הקוסמים לעמד על דעת רגעי היום והלילה עד ברור להם השמים לטוהר. וגם מיכה כה אמר בנבואתו: חשכה להם מקסום (מיכה ג׳:ו׳), לימד כי ביום מחשך יחתמו הכוכבים ולא יוכלו לקסם.
    מודיעים לחדשים מאשר יבאו עליךא – בהתחדש הלבנה רואים לשעת תולדתה מקצת ממה שעתיד לבא, ואין יודעים כל הברור, לכך נאמר: מאשר. וכן הוא אומר במקום אחר: המצפצפים והמהגים (ישעיהו ח׳:י״ט) – כעופות הללו שמצפצפיןב והומים ואין יודעין על מה.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וטיקן 94, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״עליהם״.
    ב. כן בכ״י אוקספורד 165, פרמא 3260. בכ״י ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94: ״שמצפצפין״. בכ״י לוצקי 778: ״שמנצפין״.
    astrologers Heb. הֹבְרֵי שָׁמַיִם. Jonathan renders it like 'the gazers of the heavens,' who gaze at the constellations of the heavens. He compares it to "Clear (בָּרָה) as the sun" (Shir HaShirim 6:10), and to "Spoke a clear (בָּרוּר) word" (Iyyov 33:3). And so did Menahem associate it with them (Machbereth Menahem p. 47f.); those who clarify the orbit of the constellations, and he interpreted it thus because the diviners are unable to determine the seconds of the day and the night until the heaven is perfectly clear to them. Mikhah, too, said in prophecy, "It has become too dark for you to divine" (Mikhah 3:6). This teaches us that on a dark day the stars are sealed, and they cannot divine (ibid. p. 13).
    the monthly prognosticators of what will come upon you For when the moon is in its first phase [lit. renewed], they see at the time of its 'birth' part of what is destined to come, but they do not know it clearly. Therefore, it is stated, "of what.⁠" Similarly, he says elsewhere: "who chirp and mutter" (supra 8:19), like these birds who chirp and mutter and do not know why.
    הוברי שמים – פתרונו: בוררי שמים, כשהוא בעיצומו לטוהר שאינו בהיר כדי שיוכלו לחזות בכוכבים מודיעים לחדשיםא מאשר יבאו עלייך.
    א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״לדורשים״.
    עצתיך – מלה זרה, כי התחברו יחד סימן היחיד והרבים, וכמוהו והפלא י״י את מכותך (דברים כ״ח:נ״ט) ואם הוא הפך.
    הוברי שמים – אין רע לו, וטעמו חכמי שמים, הם חכמי המזלות, ויש מי שהוציאוהו מגזרת ברור, והטעם שלא יוכלו לדעת חלקי השעות אם לא יהיה אויר השמים ברור וזך, וזאת היא דרך רחוקה, כי הה״א הוא עיקר, והוא על משקל שומרי החומות (שיר השירים ה׳:ז׳).
    מודיעים לחדשים – כן חכמתם, כי לא יסתכלו לדעת כל התולדות באויר ובמדינות, רק מעת התחברות המאורות, כי הם עיקר אומנותם, וזה טעם לחדשים.
    רק מאשר יבואו עליך איננו דבק עם לחדשים, רק עם מלת ויושיעוך, ואם היא רחוקה, וכמוהו אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם (דברים י״ב:ב׳).
    עֲצׇתׇיׅךְ Thy counsels. It is an irregular form, a combination of the singular and plural; comp. מֲכּׂתְךְ thy plagues (Deut. 28:59), which shows the same peculiarity in the opposite order.⁠1
    הברי שמים Astrologers. Some derive הברי from ברר to be clear, because the astrologers cannot know the exact time unless the heaven be clear and cloudless. This is far-fetched ; besides, the ה is radical, and the word is in form2 similar to שמרי watchmen of (Song 5:7).
    מודיעים לחדשים The monthly prognosticators. This is their wisdom; they look to the stars for the knowledge of changes in the weather, and of events concerning the countries, only at the time of the conjunction of the planets, which is the source of their wisdom, and is here indicated by the word מאשר יבאו עליך3לחרשים.
    From these things that shall come upon thee. This phrase is not to be joined with מודיעים לחדשים, but with ויושעוך and save thee, though distant from it; comp. אשר עבדו שם הגוים אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם wherein the nations which ye shall possess, served their gods4 (Deut. 12:2)
    1. The possessive pronoun of the second person feminine is –ֵךְ or –ַיׅךְ the former, if connected with a noun in the singular, the other, if connected with a noun in the plural; the regular forms for the two words are accordingly עֲצָתֵךְ thy counsel, or עֲצוֹתַיׅךְ thy counsels; מַכְּתֵךְ thy plague, or מַכּוֹתַיִךְ thy plagues.
    2. That is in respect to letters and vowels. Although this is not yet sufficient to establish the identity of two forms, in this case it is sufficient, since the radical and preformative letters can in both words be easily distinguished and found as corresponding to each other.
    3. According to this explanation the literal translation of לחדשים is at each new revolution of the stars.
    4. The words את אלהיהם are not governed by the nearer ירשים, but by the more remote עבדו.
    אין זאת אלא נלאית ברוב עצתך – ולא יכולת להיושע בה.
    הוברי שמים – פתרונו לפי ענינו אצטגנינים.
    מאשר יבא עליך – מוסב על ויושיעוך לומר יעמדו נא ויושיעוך מן הרעות ומן האויבים אשר יבאו עליך.
    נלאית – כי לא יועילוך עצתיך וכשפיך, ונלאת בהם.
    נלאת – כמו יגעת.
    עצתיך – ברבוי הזכרים לבד.
    הוברי שמים – פירושו עמו: החוזים בכוכבים, ופי׳: גוזרי משפט העתידות על פי הכוכבים.
    וכתוב: הוברו – כלומר אשר חזו לך עד עתה, וקרי: הוברי – שחוזים עתה, ושניהם ענין אחד.
    מודיעים לחדשים – הלמ״ד בסגול שלא כמנהג. וכתב החכם רבי אברהם אבן עזרא: מודיעים העתידות בחכמתם.
    לחדשים – כי לא יסתכלו לדעת כל הקורות באויר ובמדינות, רק בעת התחברות המאורות כי הם עיקר אומנותם, וזהו טעם: לחדשים, ופי׳: כי מאשר יבאו עליך דבק עם ויושיעוך.
    ורז״ל הדביקוהו לחדשים, שאמרו: מאשר, ולא: כל אשר, כלומר: מודיעים מקצת העתידות ולא כולם.
    וטעם הפסוק: החוזים שמודיעים הקורות הבאות איך לא הודיעו לך זאת הרעה הבאה עליך טרם בואה אם ידעוה, ועתה אם יש להם תחבולה להושיעך ממנה, יושיעך.
    נלאית – אבל נלאית.
    יעמדו נא – גם זה דרך לעג.
    לחדשים – לאו דוקא, והטעם לעתים, וכן בחדשה ימצאנה (ירמיהו ב׳:כ״ד).
    נלאית ברב עצתיך כי רוב העצות היה הלאות אנשים, ואמנם ענין החוזים בכוכבים שהיית בוטחת בהם יעמדו נא ויושיעוך הוברי שמים החוזים בכוכבים מודיעים לחדשים רוצה לומר מודיעים בזמן הלקיות ובזמן מחברות השמים שהם הדברים המתחדשים, מאשר יבואו עליך ואיך לא הודיעו אותך הרעה הזאת הבאה עליך טרם בואהו. וחז״ל דרשו מאשר יבאו עליך ולא כל אשר.
    [יַעַמְדוּ נָא] וְיוֹשִׁיעֻךְ [הֹבְרֵי שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים מוֹדִיעִם לֶחֳדָשִׁים] מֵאֲשֶׁר יָבֹאוּ. לא תועיל הקדמת הידיעה1:
    1. כלומר, אף אם יחזו את העתידות בכוכבים, לא יוכלו למנוע את הפורענות. [וראה מש״כ רבינו בקהלת (ט יא-יג) שבחירת האדם לא תועיל לו להינצל מן הרעות הבאות עליו בדרך הטבע, אלא שלפעמים חכמתו וידיעתו את הדברים מראש יצילו אותו, כאשר לא יבואו הרעות עליו פתאום. וכאן בפסוק י״א כתב שלא יוכלו להימלט מפני שתבוא הרעה פתאום, והוסיף שאף ידיעת הדברים מראש לא תעזור לבבל, ולא יוכלו להינצל מפורענות ה׳ על ידי חוזי העתידות].
    הברו – הברי קרי.
    מודעים – במקצת ספרים כ״י מדוייקים ובדפוס ישן חסר יו״ד קדמאה.
    לחדשים – הלמ״ד בסגול שלא כמשפט והראוי בקמץ מכלול דף נ׳.
    נלאית – ענין יגיעה כמו ומה הלאתיך (מיכה ו׳:ג׳).
    הוברי שמים – הצופים על השמים לדעת רגעי היום והלילה ועל כי לא יכלו לעמוד על דעת הרגעים עד ברור להם השמים לטוהר לכן קרויים הוברי שמים מלשון ברור ומטוהר.
    החוזים – הרואים וכן ותחז בציון עינינו (מיכה ד׳:י״א).
    נלאית ברוב עצתיך – מאד נתייגעת בהרבות בעלי עצות וכאומר הנה כל הטורח היה בחנם.
    יעמדו נא – עתה יעמדו ויושיעך הצופים אל השמים הרואים בכוכבים המודיעים לעת חידוש הלבנה בתולדתה מה מהדברים אשר יבואו עליך כי כן דרך חוזי כוכבים יודעים מה מהעתידות בעת חידוש הלבנה.
    נלאית – נלאה ענינו יגע לריק, כמו וילאו למצוא הפתח {בראשית י״ט:י״א}, ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור {שמות ז׳:י״ח}, והענין חוזר למעלה, עמדי נא בחבריך וברוב כשפיך אולי תוכלי הועיל, ועל זה הוא משיב: ידעתי כי תלאי להועיל לך מאומה, עם רבוי העצות שתחשבי בלבבך. ועתה אחרי שאין לך תקנה להועיל לך, ולהתחזק, יעמדו נא ויושיעוך חוזי הכוכבים, אך גם הם היו כקש, איש לעברו תעו, אין מושיעך. והנה אחר שהמשיל האומה לאשה, יּחֵס לה הכשפים, ולא יחס לה האצטגנינות, כי היו אצל הקדמונים נשים מכשפות, ואולי לא היו אצלם נשים חכמות בידיעת הכוכבים, ואולי לא היה נאות לנשים לצאת אל השדה לחזות בכוכבים, על כן הפריד האצטגנינים לבדם.
    הוברי שמים – הבר בערבי חתך וענינו גוזרי העתידות על פי מה שרואים בשמים (רד״ק), ודעת Fullerus ורוזנמילר וגיזניוס כי נקראו חותכי השמים על שום שכן היה דרכם לחלק השמים לשנים עשר בתים, וזה נראה לי נאות למה שאומר אחר כך מודיעים לחדשים, כי בכל חדש יכנס השמש בבית אחר, ויגזרו מזה העתידות.
    מאשר יבאו עליך – יעמדו נא ויושיעוך מאשר יבאו עליך (ראב״ע), ואין כן דעת בעל הטעמים כי הזקף שעל בכוכבים הוא סימן שמלות מודיעים לחדשים דבקות למטה, וזה על דרך מה שאמרו בתלמוד {בראשית רבה פ״ה:ב׳}: מאשר ולא כל אשר.
    ונראה לי כי דברי הנביא הם דרך לעג, ובהיותו מהתל באצטגנינים ובמאמינים בהם לא היה צריך לדקדק ולומר שהם מודיעים קצת העתידות ולא כלן, אבל אמר סתם מודיעים לחדשים, אף על פי שבאמת לא היו מודיעים לא הכל ולא מקצת (טבת תרכ״ד).
    הברי – י״ל מענין מבררי, או מענין הברו החצים, הנושאים אבר לעוף לשמים לחזות בכוכבים ולהודיע החדשות.
    ומאשר – מוסב על יושיעוך.
    נלאית ברב עצתיך – כי על ההוה אין שום עצה ותחבולה להנצל,
    יעמדו נא שיעור הכתוב יעמדו נא הברי שמים ויושיעוך מאשר יבאו עליך לכל הפחות יושיעו נא אותך הוברי שמים אלה, מן הרעות אשר מוכנים לבא עליך בעתיד, אחר שהם הוברי שמים חוזים בכוכבים ומודיעים על ידי חזיונותם לחדשים, רצה לומר כל התחדשות הימים, והלא עוד רעות רבות מוכנים עליך, מדוע לא יושיעוך עכ״פ מן העתיד, אבל.
    נִלְאֵית – נתייגעת מאד1 בְּרֹב – בהרבות2 עֲצָתָיִךְ – בעלי עצות, והנה כל הטורח היה בחינם3 כי לא יועילו לך! איך לא הודיעו לך זאת הרעה הבאה עליך טרם בואה אם ידעוה?!⁠4, ועתה5, אם יש להם תחבולה להושיעך ממנה6, יַעַמְדוּ נָא וְיוֹשִׁיעֻךְ הֹבְרֵי (הברו כתיב7) – בוררי8 שָׁמַיִם הַחֹזִים בַּכּוֹכָבִים אלה הַמוֹדִעִם לֶחֳדָשִׁים – לעת חידוש הלבנה בתולדתה9 מֵאֲשֶׁר – מה מהדברים אשר10 יָבֹאוּ עָלָיִךְ11:
    1. רד״ק, מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. מצודת דוד.
    4. רד״ק.
    5. רד״ק, מצודת דוד.
    6. רד״ק.
    7. כתוב ״הוברו״ כלומר אשר חזו לך עד עתה, וקרי ״הוברי״ שחוזים עתה, ושניהם ענין אחד (רד״ק).
    8. ר״י קרא. ונקראים כך כי לא יכלו לעמוד על דעת הרגעים עד ברור להם השמים לטוהר, לכן קרויים הוברי שמים מלשון ברור ומטוהר (רש״י, מצודת ציון). כי לא יסתכלו לדעת כל הקורות באויר ובמדינות, רק בעת התחברות המאורות כי הם עיקר אומנותם (רד״ק). אבן עזרא מבאר כי הוברי שמים הם חכמי שמים, כלומר חכמי המזלות. ומלבי״ם מבאר שהוא מעניין מבררי או מעניין (ירמיהו נא, יא) ״הָבֵרוּ הַחִצִּים״, כלומר הנושאים אבר לעוף לשמים ולחזות בכוכבים ולהודיע החדשות.
    9. מצודת דוד.
    10. מצודת דוד.
    11. שכן דרך החוזי בכוכבים שבהתחדש הלבנה רואים בשעת מולדתה מקצת ממה שעתיד לבוא (רש״י, מצודת דוד), ולכך לא נאמר ״כל אשר״ אלא ״מאשר״ כלומר מודיעים מקצת העתידות ולא כולם (רש״י, רד״ק). וכן הוא אומר (לעיל ח, יט) ״הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים״ כעופות הללו שמצפצפין והומים ואין יודעין על מה (רש״י). אבן עזרא רד״ק (בפי׳ הראשון) ומלבי״ם מבארים כי תיבת ״מאשר״ מחוברת לתיבות ״יעמדו נא וישיעוך״, כלומר יבואו החוזים בכוכבים ויושיעוך מאשר יעבור עליך.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (יד) הִנֵּ֨ה הָי֤וּ כְקַשׁ֙ אֵ֣שׁ שְׂרָפָ֔תַם לֹא⁠־יַצִּ֥ילוּ אֶת⁠־נַפְשָׁ֖ם מִיַּ֣ד לֶהָבָ֑ה אֵין⁠־גַּחֶ֣לֶת לַחְמָ֔ם א֖וּר לָשֶׁ֥בֶת נֶגְדּֽוֹ׃
    Behold, they shall be as stubble; the fire shall burn them. They shall not deliver themselves from the power of the flame. It shall not be a coal to warm at or a fire to sit before.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    הָא הֲווֹ חֲלָשִׁין כְּקַשָׁא עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא שֵׁיצִיאוּנוּן לָא יְשֵׁיזְבוּן יַת נַפְשְׁהוֹן מִיַד קָטוֹלִין לֵית שְׁאָר וּמְשֵׁיזֵיב אַף לָא אֲתַר לְאִשְׁתֵּיזָבָא בֵיהּ.
    הנה היו כקש – זה עשו שנאמר בית עשו לקש, אש שרפתם זה יעקב שנאמר והיה בית יעקב אש, ולא יצילו את נפשם מיד להבה זה יוסף שנאמר ובית יוסף להבה וכו׳ (כתוב בשופטים ברמז נ״א).
    ואד׳א הם יצירון כקש ואלנאר תחרקהם ולא יכ׳לצון אנפסהם מן אללהיב וליס ד׳אך מן ג׳מר כ׳בזהם ולא וקיד יג׳לסון חד׳אה
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    אין גחלת לחמם – אנשים רבים אינם יודעים מה משמע ׳לחמם׳ כאן, וחושבים כי הוא כמו ״לחם בכורים״ (ויקרא כ״ג:כ׳) וכדומה, כלומר כי אותה אש איננה אש אשר אפשר לאפות עליה לחם.⁠1 ואין זו כוונת <הכתוב>, אלא הוא מתכוון, כי זאת אש שאין אפשרות להתחמם בה ומולה, כי היא ממהרת לכבות; וזאת בהיותה מובערת בעשב יבש, שהוא חלש ואינו מתמהמה כשנוגעת בו האש – וכבר דועך; ולא נשאר ממנו הבהוב גחלת להתחמם בה. ו<'לחמם'> הוא מקור מלא,⁠2 כמו ״יחכה ה׳ לחננכם״ (ישעיהו ל׳:י״ח).⁠3
    1. בדרך זאת רס״ג על אתר ואלפסי ערך ׳לחם׳.
    2. כלומר, צורה של שלוש אותיות משורש כפולים; השווה חיוג׳ בערך ׳חמם׳ ובאלנתף על אתר, ריב״ג באללמע עמ׳ 108 ועמ׳ 246 (רקמה עמ׳ קכח ועמ׳ רסא), ראב״ע ורד״ק על אתר.
    3. כך מציין אבן בלעם בפירושו שם.
    הנה היו – חוזיך כקש.
    אין גחלת לחמם – אין שארית להם, כקש הזה שאין בדליקתו גחלים להתחמם לאורם.
    Behold they were Your stargazers were like stubble.
    there is no coal by which to warm oneself They have no remnant, like stubble, the fire of which does not leave over coals by whose fire one can warm himself.
    אין גחלת לחמם – לחמם אותם.
    הנה וגו׳ – טעם אש מחנה האויב, כמו כי אש יצאה מחשבון (במדבר כ״א:כ״ח).
    לחמם – שם הפועל מפעלי הכפל, והוא שלם על משקל לשכב את בת יעקב (בראשית ל״ד:ז׳) והטעם שימותו הם ולא תשאר להם שארית.
    Fire. The host of the enemy. Comp., There is a fire gone out of Heshbon (Num. 21:28).
    לחמם To warm at. It is infinitive of a verb (חמם) ע"ע, written in full, and similar in form1 to לשכב to lie (Gen. 34:7).—The meaning of the whole sentence is: they will perish and no remnant will be left of them.
    1. The Pathah under ל in לַחמם instead of Hirek as in לִשכב is easily explained by the guttural letter by which the ל is followed; but not so regular is the change of Pathah in the second syllable into Kamez; and a remark of Ibn Ezra on this point might have been expected, if he had had the reading לחמָם; and not rather לחמַם.
    כקש לפני אש – לפני אויביהם.
    אין גחלת לחמם – א״ת כשיימסרו ביד אויביהם יניחו על חכמתם לחיות. אין זאת, שאף לאחר שאכלתם אש אין בהם תועלת להניחם. כקש הזה שאין ממנו גחלת להתחמם.
    לחמם – לחום. שם דבר, חום.
    הנה היו – החוזים היו כקש שנשרף מהר מפני האש, והנה הם לא יוכלו להציל עצמם מיד הלהבה ששרפתם, והיא הצרה, ואיך יושיעך.
    אין גחלת לחמם – הנה החוזים אינם כמו העץ הנשרף שיש תועלת בגחלתו, אלא כמו הקש הנשרף שאין בו תועלת, כי אין בו גחלת וגם להבתו לא תעמוד, כן אלה החוזים בבא הצרה נבהלו ולא הועילו בחכמתם, לא לעצמם ולא לאחרים.
    לחמם – מקור, בפלס: לשכב את בת יעקב (בראשית ל״ד:ז׳), רוצה לומר להתחמם בה, והלמ״ד פתוחה מפני החי״ת.
    אור לשבת נגדו – ואין אור, ואין שזכר עומד במקום שנים. ואור הוא הלהבת, כלומר הלהבה שרפתם, לא שקבלו תועלת בה לשבת נגדם להתחמם, כן בבא הצרה לא מצאו לנפשם שום מקום תועלת.
    נפשם – גם זה כמו עצמם, כמו והנפש האוכלת (ויקרא ז׳:י״ח), נפש כי תגע (ויקרא ז׳:כ״א), והעד אמרו בכאן מיד להבה.
    לחמם – השם והמקור הוא חמם, והלמ״ד הוא מאותיות בכל״ם כמו לשכב. וזה דבק בטעם מצד מה שאמר היו כקש, וידוע כי הקש כשהוא נשרף לא ישאר שם גחלת שיוכל לחמם דבר, וכן אין שם אור שישב אדם נגדו.
    ואמר הנה באמת כל מיני החכמים האלה היו כקש אש שרפתם כלומר הם נשרפו מעצמם לא יצילו את נפשם מיד להבה שהוא החורבן והשאייה ואיך יושיעוך, וגם לא נמשך תועלת מהם כי אין גחלת לחמם אור לשבת כנגדו רוצה לומר שאינם כמו העץ הנשרף שיש תועלת בגחלתו ומתחממים בני אדם נגדו אבל הם כמו הקש הנשרף שאין בו תועלת לפי שאין בו גחלת ולא חמום מועיל לאחרים, כן אלה החוזים בבוא הצרה נבהלו ולא הועילו בחכמתם לא לעצמם ולא לאחרים כי לא נמצאת בהם לא ידיעה קודמת ולא עצה ולא תועלת ואמנם שאר מיני אנשים הסוחרים אשר היו בקרבך מימי קדם כולם ברחו והוא אומרו
    (יד-טו) הָיוּ כְקַשׁ. גם המודיעים החוזים1: אֵין גַּחֶלֶת [לַחְמָם אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ, כֵּן הָיוּ לָךְ אֲשֶׁר יָגָעַתְּ סֹחֲרַיִךְ מִנְּעוּרַיִךְ אִישׁ לְעֶבְרוֹ תָּעוּ]. לא ישארו אחר הדליקה גחלים ליהנות מחומם2, כי הסוחרים הנשארים לא יעמדו שם, [אִישׁ לְעֶבְרוֹ] תָּעוּ - גולים לא אל מקום מכוון מאתם3:
    1. שהמודיעים את העתידות בעצמם גם הם ישרפו באש ולא יוכלו להציל את עצמם. וכ״כ רש״י.
    2. כמו קש, שכשנשרף הוא כלה לגמרי, ולא נשאר ממנו אפילו גחלת, כמו כן לא יישאר בבבל שום דבר.
    3. לכן נחשב כקש שלא נשאר אחרי שריפתו כלום, כי ׳סוחרייך איש לעברו תעו׳, אף שרידי הסוחרים שיישארו לאחר חורבן בבל, לא יישארו בבבל ויצאו בגלות כל אחד לעבר אחר, כי לשון ׳תעו׳ מורה על גלות, כי ההולך למקום מסוים שהוא רוצה להגיע אליו אינו נקרא ׳תועה׳, אלא מי שעוזב את מקומו מבלי לדעת להיכן פניו מכוונות. וכ״כ רבינו בבראשית (כ יג): ׳התעו אותי אלהים - בסיבת אלהי הנכר שמאסתי הוצרכתי לצאת מבית אבי אל אשר לא אדע, לא למקום מכוון מאתי, ובזה יקרא ׳תועה׳⁠ ⁠׳, וכן הוא בפירוש אבן עזרא שם ׳שהוא נסע ממקום למקום ולא ידע אנה ילך׳. וכ״כ בבראשית (לז טו): תועה בשדה - הולך אנה ואנה למצוא מקום מרעיתם׳.
    כקש – תבן דק.
    נפשם – ר״ל גופם וכן ורקה נפשו (ישעיהו כ״ט:ח׳)
    לחמם מלשון חמימות.
    אור – שלהבת כמו אשר אור לו בציון (ישעיהו ל״א:ט׳)
    לשבת מלשון ישיבה.
    הנה היו כקש – כל החוזים היו כקש והאש שרף אותם ולא יוכלו להציל את עצמם מיד הלהב רוצה לומר החוזים לא יכלו להציל אף את עצמם מיד האויב.
    אין גחלת לחמם – רוצה לומר אין שארית להם כקש הזה שאחר הדליקה לא נשאר מהם גחלת להתחמם בה.
    אור – מלת אין משמשת בשתים לומר אין אור וכו׳ ר״ל לא נשאר להב לשבת נגדו להנות מאורו.
    הנה היו כקש – חוזיך לא יעמדו לך להושיעך, אך בבוא האויב יתפזרו ויאבדו כאלו פתאום אש שרפתם.
    לא יצילו את נפשם מיד להבה – כמין מאמר מוסגר חכמיך שהיית סבורה שיושיעוך, לא יצילו אף את נפשם.
    אין גחלת לחמם – ישרפו ברגע כקש, ואפילו בגחלים ובלהבה לא יועילו לך.
    לחמם – להתחמם, והוא בנין קל על דרך השלמים, כמו לִסְבֹב את ארץ אדום {במדבר כ״א:ד׳}, אלא שנשתנה החולם בפתח, מפני שהוא פועל עומד, כמו לִשְכַב {בראשית ל״ד:ז׳}, והקמץ בעבור ההפסק, ופתח הלמ״ד בעבור אות הגרון שאחריה, כמו לַחטוף עני {תהלים י׳:ט׳}. ויתכן גם כן לקרוא לְחַמֵם בבנין פִעֵל, לחמם התבשיל.
    אור לשבת נגדו – להתחמם.
    אש, ולהבה – הבדלם ידוע.
    הנה היו כקש – רצה לומר הקש הנשרף יש לו שני חסרונות נגד העץ הנשרף:
    א. כי העץ לא ישרף רק מן האש הבוערת קרוב לו, לא מן הלהבה המלהטת מרחוק, אבל הקש נשרף גם מן הלהבה מרחוק, ועז״א הנה היו דומים כקש אשר אש שרפתם לא אשר יצילו את נפשם גם מיד להבה
    ב. שהעץ הנשרף ישיגו ממנו אחר כך עכ״פ תועלת שיתחממו מן הגחלים וישבו נגד אורם, אבל הקש הנשרף לא ישאר ממנו לא גחלת ולא אור, ועז״א אין גחלת לחמם, ולא אור לשבת נגדו ועתה מבאר הנמשל, נגד מ״ש שנשרפו בקל בהריחם להבה מרחוק, אומר.
    הִנֵּה כל1 חוֹזַיִךְ2 הָיוּ כְקַשׁ, אֵשׁ האויב3 שְׂרָפָתַם, לֹא יַצִּילוּ – יכלו להציל אף4 אֶת נַפְשָׁם – עצמם5 מִיַּד לֶהָבָה6, ואיך יוֹשִׁיעוּךְ?!⁠7 וגם תועלת לא באה מהם כי8 אֵין גַּחֶלֶת לַחְמָם – להתחמם לאורם9 מן הקור10 ואין11 אוּר לָשֶׁבֶת נֶגְדּוֹ12, כן בבוא הצרה לא מצאו החוזים הללו לנפשם שום מקום תועלת13:
    1. מצודת דוד.
    2. רש״י, מצודת דוד.
    3. אבן עזרא.
    4. מצודת דוד.
    5. רד״ק, מצודת דוד. דהיינו את גופם (מצודת ציון).
    6. רוצה לומר החוזים לא יכלו להציל אף את עצמם מיד האויב, (מצודת דוד). ויש מי שפירש כי הקש נשרף בלי להבה וגחלי אש יספיקו לשורפה, וזהו בעוה״ז, ועם כל זה לא יצילו נפשם מהגהינם, ואלו הן הנשרפין בלהבת גהינם (חומת אנך).
    7. רד״ק, אברבנאל.
    8. אברבנאל.
    9. ר״י קרא. רוצה לומר אין שארית להם כקש הזה שאחר הדליקה לא נשאר מהם גחלת להתחמם בה (רש״י, מצודת דוד), כי החוזים אינם כמו העץ הנשרף שיש תועלת בגחלתו, אלא כמו הקש הנשרף שאין בו תועלת כי אין בו גחלת וגם להבתו לא תעמוד, כן אלה החוזים בבוא הצרה נבהלו ולא הועילו בחכמתם לא לעצמם ולא לאחרים (רד״ק).
    10. רד״ק.
    11. רד״ק, מצודת דוד.
    12. רוצה לומר לא נשאר להב לשבת נגדו להנות מאורו (מצודת דוד). ובמדרש, ״הנה היו כקש״ זה עשיו שנאמר (עובדיה א, יח) ״וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ״, ״אש שרפתם״ זה יעקב שנאמר (שם) ״וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ״, ״ולא יצילו את נפשם מיד להבה״ זה יוסף שנאמר (שם) ״וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה״ (ילקוט שמעוני).
    13. רד״ק, אברבנאל.
    תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
     
    (טו) כֵּ֥ן הָיוּ⁠־לָ֖ךְ אֲשֶׁ֣ר יָגָ֑עַתְּ סֹחֲרַ֣יִךְ מִנְּעוּרַ֗יִךְ אִ֤ישׁ לְעֶבְרוֹ֙ תָּע֔וּ אֵ֖ין מוֹשִׁיעֵֽךְ׃
    Thus they shall be to you with whom you have labored: those that have trafficked with you from your youth shall wander everyone to his quarter; there shall be no one to save you.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל
    כֵּן הֲווֹ בִיךְ עוֹבָדֵי שְׁקָרַיִךְ דַהֲוֵית מִתְעַסְקָא בְּהוֹן מִיַנְקוּתִיךְ שִׁלְטוֹנַי תּוּקְפִיךְ גְבַר לָקֳבֵיל אַפּוֹהִי גְלוּ לֵית דְפָרִיק לִיךְ.
    כד׳אך צאר לך ג׳מיע מא תעבת פיה ותג׳ארך מן אואילך כל אמר אלי ג׳התה צ׳לו וליס מגית׳ך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    כן היו לך אשר יגעת – נשמטה המלית שאליה חוזרים הדברים, ושיעורו: ״אשר יגעת בהם״.⁠1
    1. השווה ת״י, רס״ג ורד״ק על אתר.
    איש לעברו תעו – איש לדרכו אל עבר פניו.
    each one strayed to his side each one to his way, to the side of his face [i.e., each one wandered away in the direction he was facing].
    סוחרייך מנעורייך – בני אדם שהיו מביאים סחורה אליך.
    איש לעיברו תעו – איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו (ישעיהו י״ג:י״ד), ואין איש מהםא מושיעך.
    א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״ואין להם״.
    כן היו – על אלה החכמים.
    אשר יגעת – שהיית נותנת להם ממון.
    וסוחריך – שאינם מארצך, שהיו אוהביך, בבוא רעתך עזבוך.
    Thus were they, those wise men.
    With whom thou hast laboured. To whom thou hast given money.
    Even thy merchants, which were not from thy land, but had been thy friends.—When thy fall cometh, they all forsake thee.
    כן היו לך – כהוברי שמים כן סחריך מסביב לא יושיעוך.
    איש לעברו – לצד מקומו ולארצו.
    כן היו לך – חכמיך, כן עמדו לך בעת צרה כמו שתראי.
    אשר יגעת – בהם, להיות חכמים בתוכך, מכשפים והוברים וחוזים, וכולם לא הועילך ולא היו לך בעת צרתך.
    וכן: סוחריך מנעוריך – שסחרו בארץ זה כמה שנים, בעת צרתך ברחו מן העיר והלכו להם.
    איש לעברו – זה למזרח וזה למערב.
    אין מושיעך – ואומר תעו, כי ברחו כתועים בדרך הנה והנה מפני הפחד, מבולבלים ומבוכים.
    סוחריך מנעוריך איש לעברו תעו אין מושיעך.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    לעברו – מלשון עבר וצד.
    תעו – מי שאין יודע מה לעשות קרוי תועה והושאל ממי שאינו יודע באיזה דרך ילך הקרוי תועה כמ״ש והנה תועה בשדה (בראשית ל״ז:ט״ו).
    כן היו לך – ר״ל כקש הזה כן היו לך החכמים אשר יגעת לאספם אליך וללמדם
    סוחריך מנעוריך החכמים האלה אשר מעת נעוריך היו סוחריך כי נתת להם כסף במחיר חכמתם הנה עתה בבוא הצרה כולם תעו בשכלם כ״א מהם לעבר אחר ואין מי מהם מושיעך כי נסרחה חכמתם ולא מצאו הצלה ועזר.
    כן היו לך אשר יגעת – כן היו בבחינת תועלתך אותם שיגעת בהם, לא הושיעוך ולא הועילו לך אפילו תועלת קלה כתועלת הגחלים והאור.
    סחריך – שהיו עושים עמך סחורה בחכמתם הכוזבת. כי היו מלכי בבל מפרנסים החרטומים והאשפים.
    איש לעברו – כל אחד לעבר אחד, בדרך שנזדמנה לו תחלה לנוס, נס לנפשו.
    תעו – הלכו בלי דעת אנה ילכו.
    כן היו לך אשר יגעת – שכל יגיעך היה כקש שנשרף תיכף וכלה מהר תיכף בהחל המלחמה, ונגד מ״ש כי לא נשארו גחלת ואור ליהנות ממנו אחר כך, אמר הנמשל כי לפעמים עיר ממלכה הנופלת מגדולתה מכל מקום תשאר עיר מרכולת והסוחרים שהיו רגילים לסחור בה יסחרו אותה גם עתה, ובזה יהיה בנמשל שנשארה מגדולתה עוד גחלת לחמם נגדה, אבל אתה כן היו לך כמו במשל הקש שלא נשאר ממנו גחלת, כי סחריך מנעוריך עתה איש לעברו תעו וכ״א בקש מסחרו במקום אחר עד כי אין מושיעך.
    כקש הזה1 כֵּן הָיוּ לָךְ החכמים2 אֲשֶׁר יָגָעַתְּ לתת להם ממון3 לאוספם אליך וללמדם4 שיהיו בתוכך מכשפים והוברים וחוזים5, החכמים האלה אשר היו6 סֹחֲרַיִךְ7 מִנְּעוּרַיִךְ – מעת נעורייך הנה עתה בבוא הצרה, כל8 אִישׁ לדרכו9 לְעֶבְרוֹ – לצד מקומו ולארצו10 תָּעוּ – ברחו כתועים בדרך הנה והנה מפני הפחד, מבולבלים ומבוכים11, אֵין מהם12 מוֹשִׁיעֵךְ כי נסרחה חכמתם ולא מצאו הצלה ועזר13:
    1. מצודת דוד.
    2. מצודת דוד.
    3. אבן עזרא.
    4. מצודת דוד.
    5. רד״ק.
    6. מצודת דוד.
    7. ונקראו ״סוחרייך״ כי נתת להם כסף במחיר חכמתם (מצודת דוד). אבן עזרא ורד״ק מבארים וסוחריך שאינם מארצך, שהיו אוהביך וסחרו בארצך כמה שנים, בבוא רעתך עזבוך וברחו מן העיר.
    8. מצודת דוד.
    9. רש״י.
    10. ר״א מבלגנצי, זה למזרח וזה למערב, (רד״ק).
    11. רד״ק. מי שאין יודע מה לעשות קרוי תועה (מצודת ציון). מצודת דוד ביאר שתעו בשכלם, ר״י קרא מבאר איש אל עמו יפנו ואיש אל ארצו ינוסו. וזה הנמשל למשל הקש מפס׳ קודם, שלפעמים עיר ממלכה הנופלת מגדולתה עדיין תשאר עיר מרכולת והסוחרים שהיו רגילים לסחור בה יסחרו בה גם עתה, אבל את לא כך אלא כמו הקש שלא נשארה ממנו גחלת, כי סוחריך יבקשו כל אחד מסחרו במקום אחר עד כי אין מושיעך (מלבי״ם).
    12. מצודת דוד.
    13. מצודת דוד.
    תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144