×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם אֵ֥ין מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י מְבַקֶּשׁ⁠־ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ לָשֶׁ֔בֶת כִּי֩ לֹא⁠־נָ֨פְלָה לּ֜וֹ עַד⁠־הַיּ֥וֹם הַה֛וּא בְּתוֹךְ⁠־שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּנַחֲלָֽה׃
In those days there was no king in Israel. In those days the tribe of the Danites sought an inheritance to dwell in; for to that day their inheritance had not fallen to them among the tribes of Israel.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
בְּיוֹמַיָא הָאִינוּן לֵית מַלְכָּא בְּיִשְׂרָאֵל וּבְיוֹמַיָא הָאִינוּן שִׁבְטָא דְבֵית דָן בָּעָן לְהוֹן אַחֲסַנְתָּא לְמִתַּב אֲרֵי לָא אִתְפַּלְגַת לְהוֹן עַד יוֹמָא הַהוּא מִגוֹ שִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל בְּאַחְסָנָא.

רמז עג

ויסורו שם ויאמרו לו מי הביאך הלום ומה אתה עושה בזה ומה לך פה – אמרו לו לאו ממשה קאתית דכתיב ביה אל תקרב הלום. לאו ממשה קאתית דכתיב ביה מזה בידך. לאו ממשה קאתית דכתיב ביה ואתה פה עמוד עמדי תעשה כהן לע״ז אמר להם כך מקובלני מבית אבי אבא לעולם ישכיר אדם עצמו לעבודה זרה ואל יצטרך לבריות. הוא סבר ע״ז ממש ולא היא אלא עבודה שהיא זרה לו. כדאמר ליה רב לרב כהנא פשוט נבלתא בשוקא ולא תימא כהנא אנא גברא רבא אנא וזילא בי מילתא. כיון שראה דוד שממון חביב עליו ביותר מנהו על האוצרות. וכי שבואל שמו והלא יונתן שמו, א״ר יונתן מלמד ששב לאל בכל לבו.
כי לא נפלה לו – ירושה כפי הראוי להם בארץ מכובשת, כמו שנאמר ביהושע ויצא גבול בני דן מהם (יהושע י״ט:מ״ז), ואף מכאן יש ללמוד שהיה מעשה זה בתחלת השופטים מיד.
As there had not fallen to their lot. A suitable inheritance for them in the conquered territory, as it is said in Yehoshua, "The boundry of Bnei Don extended from them.⁠"12 This, too, teaches us that this episode took place at the very beginning of the period of the judges.⁠3
1. Yehoshua, 19:47. See Rashi there.
2. When the apportioning of the land among the tribes was completed.
3. In addition to the evidence presented by Rashi above, 17:1.
ובימים ההם שבט הדני מבקש לו {נחלה} לשבת כי לא נפלה לו – שיהא רב לו לשבת בה שהרי כשיצא להם הגורל צרעה ואשתאול ועין שמש וכו׳ (יהושע י״ט:מ״א) היה להם המקום צר ולא יכלו לשבת שם, ויצא גבול בני דן מהם (יהושע י״ט:מ״ז) שנשארו שש מאות איש שלא נחלו עמהם ובקשו לו נחלה לשבת, כשם שפירשנו כבר בספר יהושע.
בימים ההם – גם זה הפסוק מוכיח כי לא היה זה בימי עתניאל בן קנז, כי שופט היה לישראל וכל ימי השופט לא היו עושים איש הישר בעיניו, כמו שאמר: והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט וגו׳ (שופטים ב׳:י״ח), ואומר: והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם וגו׳ (שופטים ב׳:י״ט). נראה כי בימי השופט לא היו עושים איש הישר בעיניו, ובשלשת הענינים האלה: בדבר מיכה, ובדבר בני דן, ובדבר פלגש בגבעה, אמר: אין מלך בישראל (שופטים כ״א:כ״ה). ואלו הענינים היו בין שמשון לעלי שהיה שופט ישראל, והיה הזמן ביניהם כמו שהיה, שלא היה להם שופט בישראל והיו עושים איש הישר בעיניו.
ואם נאמר כי לא היה זמן ביניהם כדברי בעל סדר עולם, שהרי ביפתח מצאנו שאמר: שלש מאות שנה (שופטים י״א:כ״ו) מיום שכבשו ישראל לארץ סיחון שהיה בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, והנה מיפתח עד שנבנה הבית מאה וארבעים שנה, שהרי אומר הכתוב: ויהי בארבע מאות שנה ושמונים שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו׳ (מלכים א ו׳:א׳), הנה שלש מאות שנה עד יפתח משנת הארבעים, ומאה וארבעים מן יפתח עד שבנה המלך שלמה את הבית, הנה הם מיציאת מצרים ארבע מאות ושמונים עם ארבעים שהיו במדבר. ואנחנו מוצאים אלו מאה וארבעים אשר מיפתח לבנין הבית כמנין השופטים והמלכים כי אבצן שפט את ישראל אחרי יפתח שבע שנים, ואילון עשר שנים, ועבדון שמנה שנים, ושמשון עשרים שנה, ועלי ארבעים שנה, ושמואל עשרים שנה, ודוד ארבעים שנה, וארבע שנה של שלמה שהרי בשנה הרביעית למלכו בנה הבית, כמו שכתוב: בשנה הרביעית בחדש זיו (מלכים א ו׳:א׳), והנה לפי חשבון זה יתרים על מאה וארבע שנה של שלמה, שהרי בשנה הרביעית למלכו בנה הבית כמו שכתוב: בשנה הרביעית בחדש זיו (מלכים א ו׳:א׳). והנה לפי חשבון זה יתרים על מאה וארבעים – תשע שנים, הנה אנחנו צריכים על כל פנים לתקן החשבונות, אפילו לדברי בעל סדר עולם, כי תשע שנים הם יתרים לחשבונו.
והנה עשרים שנה שמנה לשמואל לא נמצא בפירוש בכתב, ועוד כי אינם עשרים שנה לשמואל, כי ביום שגלה הארון מת עלי, והנה הארון היה בשדה פלשתים שבעה חדשים (שמואל א ו׳:א׳), ועלה בית שמש ומבית שמש לקרית יערים ויהי שם עשרים שנה עד שהעלהו דוד משם אחר שבע שנים שמלך בחברון, הנה חסרו מהעשרים שנה שבע שנים, נשארו י״ג שנה, אחד עשר לשמואל ושתי שנים לשאול, וכלם נחשבים לשמואל, שאפילו במלוך שאול היה שופט שמואל, שנאמר: וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו (שמואל א ז׳:ט״ו), הנה משמת עלי עד שמלך דוד שלש עשרה שנים, נשארו עדיין שתי שנים.
והנה שש שנים נקח מהשלש מאות שאמר יפתח, כי לא נשלמו אלא עם השש שנים שלו, והוא אומר זה בתחילת ימי שפטו, נמצא כי חשבון זה אינו מדוקדק. ועוד כי ראינו כי בחיי עלי היה שמואל שופט את ישראל, שנאמר: ויהי דבר שמואל אל כל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה (שמואל א ד׳:א׳), ואומר: ואני התהלכתי לפניכם מנערי ועד היום הזה (שמואל א י״ב:ב׳), ודרך הכתוב לרדוף אחרי הכלל ולא יקפיד בפרט אם יהיה חסר או יותר. והנראה כי בין שמשון לעלי היו בלא שופט ימים רבים, כי הנה הכתוב מעיד בשלשה הענינים האלה הסמוכים אין מלך בישראל. והנה עלי בן שמנה וחמשים שנה כשנתמנה שופט, ובן צ״ח שנים היה כשמת, ושפט את ישראל ארבעים שנה, ולא יתכן לומר שנכנסו שנותיו של שמשון בשנותיו של עלי, כי לא יתכן שהיה שמשון שופט בימי עלי, והוא בן חמשים שנה ויותר, והיה מנביאי ישראל ומזקניהם ומבני הקבלה שקבלו תורה שבעל פה, שהרי עלי קבל מפנחס ושמואל קבל מעלי, וכן נביא אחרי נביא. אם כן הפסק היה בין שמשון לעלי שלא היה שופט לישראל, ובימים ההם שלא היה להם מלך ושופט היו עושים כל איש ואיש הישר בעיניו, ועשה מיכה פסלו ובני דן הקימו להם אותו הפסל, ובני בנימן הרעו בדבר פילגש.
כי לא נפלה לו – לא נפלה לו כל נחלת גורלו, כמו שאומר בספר יהושע: ויצא גורל בני דן מהם (יהושע י״ט:מ״ז), כלומר פחות ממה שהיה ראוי להם כמו שפירשנו.
ופירוש בנחלה – בנחלה הנחלקה לו בתוך שבטי ישראל לא נפלה לו הראויה לו, והוצרכו לבקש נחלה.
כי לא נפלה לו עד היום ההוא – פירוש: לא נפלה לו נחלה מכובשת שתספיקנו, כי יהושע חלקה ועדין העיירות היו של אמוריים ובתחילת השופטים היה הדבר.
וספר שכבר היה שבט הדני מבקש נחלה לשבת בה ושלחו מרגלים לעיר ליש לרגל הארץ שנפלה בגורלם ועברו דרך בית מיכה והכירו הנער הלוי ושאלו לו התצליח דרכם וענה להם על צד הקסם באמצעות הפסל והתרפים שכבר הצליח דרכם.
בימים ההם אין מלך בישראל וגו׳. הנה הפסוק הזה בימים ההם אין מלך בישראל הוא הקדמה לספור בני דן שיזכור אחר זה, וכן יביאהו פעם שלישית בפגלש בגבעה, ובכלם ראוי שיפורש כמו שאמרתי בימים ההם לא היה המלך בישראל, לפי שלא היה השופט שלהם בתוך ישראל כי היה בידי האויבים והוא שמשון, כי בימיו קרו הדברים האלה כלם בהיותו גולה ממקומו ואסור בידי האויבים. וראה להקדימו כאן לפי שיהושע הגביל נחלת בני דן כמו שנזכר בספרו (יהושע י״ט). וכאן יגיד שהם שלחו אנשים לרגל את הארץ ולחקרה ושבאו ללישה וידעו ענינה ובאו אנשי שבטם ולכדו אותה, וידעו שלישה לא היתה בנחלתם ולא היתה מכלל הארץ המתחלקת אליהם, והיה ראוי שבני דן יכבשו את ארץ נחלתם אבל לא יצאו מגבול הנחלה לקחת ארץ אשר לא להם, אבל עשו זה לפי שבימים ההם לא היה מלך ושופט על ישראל שימחה בידם ולא היתה עליהם מוראה של מלכות, ולכן היה שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל, רוצה לומר שנחלה היתה להם אבל לא היה בתוך שבטי ישראל והם לא רצו בגבולי נחלתם להיותם נבדלים משאר השבטים ובקשו נחלה בלא מצרים ויותר קרובה לשאר שבטי ישראל ובתוכם. והמפרשים אמרו שלא נפלה להם נחלה כל כך כמו שהיתה ראויה אליהם, וכמו שאמר בספר יהושע (שם מ״ה) ויצא גבול דן מהם וגו׳, רוצה לומר שיצא מעט ממה שהיה ראוי אליהם, והותרה עם זה השאלה הרביעית:
אין מלך – כי אם היה מלך, היה הוא לוחם מלחמות העם עם כל עמו ולא שבט לבד.
כי לא נפלה לו – להיות בה די צרכו.
עד היום ההוא – עד אשר כבש לעצמו מחוץ לגבול ארץ ישראל.
בתוך שבטי וגו׳ – מוסב למעלה, לומר לא נפלה לו די צרכו בהנחלה הנחלקת לו בתוך שבטי ישראל.
השאלות (א) הלא בספר יהושע נזכר שניתן נחלה לדן צרעה ואשתאל ועיר שמש, וגם בכאן אמר ששלחו המרגלים מן צרעה ואשתאל, ואיך אמר שלא נפלה לו נחלה לשבת?
בימים ההם אין מלך – גם הסיפור שיבא פה היה סבתו מצד שאין מלך עוצר בעם, שאם היה להם מלך לא היה שבט מישראל עובדים ע״ז: ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת. כי נחלת דן היה לו שני חסרונות, א] שהיה חוץ לגבול ישראל מצד שהיה הגורל האחרון, כמ״ש (יהושע יט, מז) ויצא גבול בני דן מהם. ב] שמטעם זה לא יכלו להוריש את הכנעני, והכנעני חזרו ולקחו מהם את נחלתם (כמ״ש למעלה א, לה - לו), ולכן בקשו נחלה לשבת, כי נחלתם הקדומה לא היה לשבת כי הכנעני ישב בה, ומבאר הטעם כי לא נפלה לו כו׳ בתוך שבטי ישראל, רק חוץ מגבולם, ועז״א בנחלה, ר״ל הנחלה שנפלה לו לא היה בתוך שבטי ישראל רק חוצה להם:
נחלה לשבת – מלת לשבת נראית כמיותרת, רק לא כן הדבר והיא תפרש הענין כולו, וענינה נחלה קבועה, כלו׳ בני יהודה הניחום להתגורר עמם בצרעה ובאשתאול שבראשונה נפלו בגורלם (יהושע ט״ו:ל״ג) אך לא העבירו אותן ולא ערים אחרות בנחלה קבועה להם, וע״כ היו רוצים לקנות להם נחלה לצמיתות, וגם היו מבינים שגם בהנתן להם נחלה גמורה מנחלת שאר השבטים שכבר ירשו ומהארץ הנשארת להחלק לא יספיק לשבטם המרובה באוכלוסין (פרשת פינחס) ובקשו להם נחלה נוספת, ועיין מ״ש ביהושע (י״ט:מ״ז).
בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֔ם בטרם ימי עתניאל בן קנז1, אֵ֥ין לא היה מֶ֖לֶךְ בְּיִשְׂרָאֵ֑ל2, וּבַיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם שֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֞י דן מְבַקֶּשׁ חיפש -ל֤וֹ נַֽחֲלָה֙ מרווחת ודשנה3 לָשֶׁ֔בֶת בה, כִּי֩ לֹֽא-נָ֨פְלָה לּ֜וֹ עַד-הַיּ֥וֹם הַה֛וּא4 ירושה ראויה ומספקת5 בְּתוֹךְ-שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּנַחֲלָֽה, כי יהושע חילק את הארץ ואולם עדיין העיירות היו של אֳמֹרִיִּים6: ס
1. רש״י, רד״ק וראה את ההערות לעיל בפרק י״ז פס׳ א׳.
2. כי אם היה מלך, לא היה שבט מישראל עובד עבודה זרה, מלבי״ם. וגם לא היה נלחם מלחמותיו לבדו כי המלך היה נלחם עמו את מלחמות העם, מצודת דוד.
3. כלי יקר.
4. אשר כבש לעצמו מחוץ לגבול ארץ ישראל, מצודת דוד.
5. רד״ק, רש״י, מצודת דוד. שהרי כשיצא להם הגורל צרעה ואשתאול ועין שמש וכו׳ (יהושע יט, מא) היה להם המקום צר ולא יכלו לשבת שם ונשארו שש מאות איש שלא נחלו עמהם ובקשו להם נחלה לשבת בה, ר״י קרא. מלבי״ם מבאר כי לנחלת דן היו שני חסרונות, א׳ שהיתה נחלתם ליד הספר רחוקה משאר השבטים, שהיה הגורל האחרון, כמ״ש (יהושע יט, מז) ״ויצא גבול בני דן מהם״, ב׳ שמטעם זה לא יכלו להוריש את הכנעני, והכנעני חזרו ולקחו מהם את נחלתם (כמ״ש למעלה א, לה-לו), ולכן בקשו נחלה לשבת, כי נחלתם הקדומה לא היה לשבת כי הכנעני ישב בה.
6. רי״ד. ואברבנאל ביאר כי נחלה היתה להם, אבל לא היה בתוך שבטי ישראל, והם לא רצו להיות נבדלים משאר השבטים ובקשו נחלה בלא מצרים ויותר קרובה לשאר שבטי ישראל ובתוכם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ב) וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵי⁠־דָ֣ן ׀ מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים מִקְצוֹתָם֩ אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי⁠־חַ֜יִל מִצׇּרְעָ֣ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֗ל לְרַגֵּ֤ל אֶת⁠־הָאָ֙רֶץ֙ וּלְחׇקְרָ֔הּ וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם לְכ֖וּ חִקְר֣וּ אֶת⁠־הָאָ֑רֶץ וַיָּבֹ֤אוּ הַר⁠־אֶפְרַ֙יִם֙ עַד⁠־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁם׃
The children of Dan sent five men of their family, from their whole number, men of valor, from Zorah and from Eshtaol, to spy out the land and to search it. They said to them, "Go, search the land.⁠" They came to the hill country of Ephraim, to the house of Micah, and lodged there.
תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁלֵחוּ בְנֵי דָן מִזַרְעֲיַתְהוֹן חַמְשָׁא גוּבְרִין מִקְצַתְהוֹן גַבְרִין בְּנֵי חֵילָא מִצָרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאוֹל לְאַלָלָא יַת אַרְעָא וּלְמִבְדְקָא וַאֲמַרוּ לְהוֹן אֶזִילוּ בְּדוּקוּ יַת אַרְעָא וַאֲתוֹ לְטוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם עַד בֵּית מִיכָה וּבָתוּ תַמָן.
עד בית מיכה – סמוך לביתו.
מקצותם – כמו מבציר אביעזר.
התועלת השני – הוא להודיע שראוי לנלחמים שיראו מראשית הענין אם יתכן להם לנצח שכנגדם, ואם לא יתכן להם זה אין ראוי שיתחילו במלחמה, ולזה ספר שבני דן שלחו ה׳ מרגלים, והם ראו כי כבר תנוצח העיר ההיא בקלות, ולזה התעוררו לבא למלחמה עליהם.
וזכר ששלחו בני דן ממשפחותם חמשה אנשים מקצותם אנשים בני חיל וגו׳ לרגל את הארץ, ואמרו ממשפחתם וגומר, רוצה לומר ששלחו אחד מכל משפחה כמו שעשה משה בשליחות המרגלים (במדבר י״ג) איש אחד לשבט, ואמר מקצותם, רוצה לומר הקצינים שבהם כמו שעשה משה כל נשיא בהם, ואמר שהיו בני חיל כמו שבמשה נאמר כלם אנשים, ובאו עד הר אפרים לבית מיכה.
מקצותם – הקו״ף רפה.
מקצותם – מלשון קצין, כמו: ותאכל בקצה המחנה (במדבר י״א:א׳), ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: בקצינים שבמחנה (ספרי בהעלותך י״א:א׳).
לרגל – לחפש, וכן: וירגלו אותה (דברים א׳:כ״ד).
ממשפחתם – אחד מכל משפחה.
מקצותם – מהקצינים שבהם, וכאשר שלח משה נשיאי העדה.
מצרעה ומאשתאול – מנחלת יהודה היו (יהושע ט״ו:ל״ג), ובני דן ישבו בהם כגרים.
את הארץ – היא ׳ליש׳ האמור בענין (שופטים י״ח:ז׳).
עד בית מיכה – סמוך לבית מיכה.
השאלות: (ב) למה כפל ממשפחתם, מקצותם? וכפל לרגל, לחקרה? וסיים לכך חקרו, ולא אמר חקרו ורגלו?
וישלחו בני דן ממשפחתם – מבואר אצלי בפי׳ התורה (פ׳ מקץ ופ׳ שלח) שיש שני מיני מרגלים, א] ההולכים בתחלה לראות אם טובה הארץ או לא, למען דעת אם ראוי שילחמו עליו, והם הנקראים בעצם בשם תרים, כי התר מחפש את הטוב. ב] אחר שהסכימו ללחום בארץ שולחים מרגלים לראות את ערות הארץ מאיזה צד קל לכבשה, ואלה נקראים מרגלים, כי המרגל מחפש את הרע והחסרון. ויש הבדל ביניהם, שבתחלה כששולחים תרים, ישלחו א׳ מכל שבט או מכל משפחה, כי לא יסמכו שבט זה על שלוחים של שבט אחר, כי יש ארץ שטובה לפני שבט זה ורעה לשבט אחר, כמו בני ראובן בקשו ארץ מקנה, ובני זבולון בקשו חוף אניות וכדומה. ב] שאז ישלחו את נשיאיהם וגדוליהם שעליהם יסמך לבם, שיודעים צרכי העם ומגמתם. לא כן כששולחים מרגלים, שולחים איש אחד או שנים ואף הפחותים שבעם, אחר שהם אין ענינם רק לראות מקום שקל לכבש את הארץ משם. ויש עוד הבדל אחר שאם שולחים מרגלים בוחרים אנשי חיל וגבורים, כי הם הולכים לרגל מקום המבצרים והגדודים שבקל יכירו בם שהם מרגלים, וצריך שיהיו גבורים להציל נפשם, וגם שידעו טכסיסי מלחמה שעי״ז יביטו איך ילחמו ומאיזה מקום, לא כן התרים הולכים כסוחרים באמצע המדינה ואינם במקום סכנה א״צ שיהיו אנשי חיל. אולם פה שלחו שלוחיהם לשני הענינים, א] לתור אם טובה הארץ. ב] לרגל מקום הקל לכבוש. ולכן מצד ששלחו לחקור את הארץ הטובה היא אם רעה, שלחו ממשפחתם חמשה אנשים, ר״ל א׳ מכל משפחה, וגם שלחו מקצותם, ר״ל הקצינים והנשיאים שבהם. ומצד ששלחו לרגל ג״כ, בחרו שיהיה אנשים בני חיל. ומפרש שזה מפני ששלחום לב׳ ענינים, א] לרגל את הארץ, ב] ולחקרה שהוא לתור הטובה היא אם רעה. ובכ״ז אחר שהיה זה השליחות הראשון אמרו להם לכו חקרו את הארץ, היה עיקר הצווי על החקירה שהוא לראות הטובה היא אם רעה, כי הריגול הוא אחרי החקירה: ויבאו כו׳ עד בית מיכה. ר״ל שלנו באכסניא סמוך לבית מיכה:
ממשפחתם – נראה שהיה לו לנקד החי״ת בחולם וחסרה ו״ו הרבוי.
מקצותם – מהקצינים שבהם, ועיין למעלה י״א:ו׳.
לרגל – ראשית הוראת שרש זה הוא משם רגל, והוראתו כמו להתהלך כלו׳ לראות הארץ לארכה ולרחבה, ותור מלשון ובהגיע תר נערה ונערה, וענינו לסבב, קרוב לשרש תאר, חקור הארצות העומדות על הגבול.
וַיִּשְׁלְח֣וּ בְנֵי-דָ֣ן | מִֽמִּשְׁפַּחְתָּ֡ם חֲמִשָּׁ֣ה אֲנָשִׁ֣ים אחד מכל משפחה1, מִקְצוֹתָם֩ מהקצינים שבהם2, אֲנָשִׁ֨ים בְּנֵי-חַ֜יִל וגיבורים3 מִצָּרְעָ֣ה וּמֵֽאֶשְׁתָּאֹ֗ל אשר בנחלת יהודה4 כדי לְרַגֵּ֤ל אֶת-הָאָ֙רֶץ֙ לַיִשׁ5, לראות כיצד לכובשה6 וּלְחָקְרָ֔הּ אם טובה היא7, וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם בני דן, לְכ֖וּ חִקְר֣וּ אֶת-הָאָ֑רֶץ, והלכו האנשים וַיָּבֹ֤אוּ אל הַר-אֶפְרַ֙יִם֙ עַד- סמוך8 לְבֵּ֣ית מִיכָ֔ה, וַיָּלִ֖ינוּ שָֽׁם:
1. כמו שעשה משה בשליחות המרגלים (במדבר יג, ב) איש אחד לשבט, אברבנאל, מצודת דוד.
2. מצודת ציון. מלבי״ם מבאר ששלחו מרגלים לב׳ ענינים, א׳ לרגל את הארץ מהיכן נח לכובשה, ב׳ לחקור אם טובה היא או רעה, והנה בעבור הענין השני שלחו אנשים מכל משפחה, כי לא יסמכו משפחה אחת על שלוחים של משפחה אחרת, כי יש ארץ שטובה לפני משפחה אחת ורעה לשניה, ובעבור העניין הראשון שלחו קצינים אנשי חיל וגבורים, כי הם הולכים לרגל אחר מקום המבצרים והגדודים ובקל יכירו בהם שהם מרגלים, וצריך שיהיו גבורים להציל נפשם, וגם שידעו טכסיסי מלחמה שע״י זה יביטו איך ילחמו ומאיזה מקום.
3. כלי יקר.
4. ובני דן ישבו בהם כגרים, מצודת דוד.
5. מצודת דוד. והיא העיר לֶשֶׁם האמורה בספר יהושע (רש״י יהושע יט, מז). ומתוך שראו שדן אביהם היה חקוק על אבן לשם שבחושן, ידעו שהעיר לשם ראויה להם, ר״י קרא יהושע יט, מז.
6. מלבי״ם.
7. כלי יקר.
8. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ג) הֵ֚מָּה עִם⁠־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה הִכִּ֔ירוּ אֶת⁠־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽי⁠־הֱבִיאֲךָ֣ הֲלֹ֔ם וּמָה⁠־אַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה וּמַה⁠־לְּךָ֥ פֹֽה׃
When they were by the house of Micah, they recognized the voice of the young man the Levite, and they turned aside there and said to him, "Who brought you here? What are you doing in this place? And what do you have here?⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
אִינוּן עִם בִּיתָא דְמִיכָה וִאִינוּן אִשְׁתְּמוֹדָעוּ יַת קַל עוּלֵימָא לִיוָאָה וְזַרוּ לְתַמָן וַאֲמַרוּ לֵיהּ מַן אַיְתָךְ הַלִכָא וּמָא אַתְּ עָבֵיד הָכָא וּמַה לָךְ כְּדֵין.
מי הביאך הלם – יש כאן תמיהות הרבה, (בבלי בבא בתרא ק״י:) לא מזרעו של משה רבינו אתה, שנאמר בו אל תקרב הלם (שמות ג׳:ה׳), מי שם פה לאדם (שמות ד׳:י״א), מה זה בידך (שמות ד׳:ב׳).
Who brought you here. There are numerous questions here. Are you not descended from our teacher Moshe, to whom it was said, "Do not come close here,⁠"1 "Who provided mankind with the mouth?⁠"2 and "What is this in your hand?⁠"3
1. Shemot, 3:5.הֲלוֹם, “here”, in our passage corresponds with הֲלוֹם, “here”, in the statement to Moshe.
2. Ibid, 4:11. פֶז in our passage coresponds with פֶה “mouth”, there.
3. Ibid, 4:2. מָה…בָּזֶה corresponds with מַה זֶה there.
מי הביאך הלום – כלומ׳ יש לך הלום אוהב או מכיר שהביאך הלום. ואם תאמר לי אין אוהב שהביאני הלום אם כן מה אתה עושה בזה – שמא יש לך שום אומנות שמתבקש לכאן ובאת לעשותו במקום זה, ואם תאמר אין בי שום אומנות, כלום יש לך פה קרוב שבאת בשבילו לכאן, לכך נאמר מה לך פה.
והכירו את קול הנער, אולי היה משורר לפסל ומרבה לפניו בתחנונים ולזה הכירוהו מצד הקול, או ששמעוהו מדבר והכירוהו, ואמרו לו מי הביאך עד הלום? לפי שהכירוהו שהיה מבית לחם יהודה, ומה אתה עושה בזה? שלא היה ללויים מקום לשרת כי אם לפני הארון, ומה לך פה, ר״ל מה יאכל שמה? וחז״ל (ב״ב ק״י ע״א) דרשו לא מזרע משה אתה? שנאמר (שמות ג׳) אל תקרב הלום ומי שם פה לאדם ומזה בידך. והנער השיבם על שלשת שאלותיהם אחת לאחת.
הלם – לפה, כמו: אל תקרב הלם (שמות ג׳:ה׳).
המה עם בית מיכה – כשהמה היו סמוך לבית מיכה, הכירו את קול הנער בדברו עם מי.
שם – אל הבית.
מי הביאך וגו׳ – רצה לומר, אצל מי אתה ומה מלאכתך, ומה הניתן לך בשכרך.
המה עם בית מיכה – ר״ל יען התארחו סמוך לבית מיכה לכן שמעו קול הלוי והכירוהו, ונראה כי אחר שהלוי הזה היה מבני קהת מבני משה כקבלת חז״ל (ב״ב קט ב), וערי בני קהת הלוים היו ממטה אפרים ודן וחצי מנשה (כמבואר יהושע כא, ה), היה הלוי הזה מילידי עיר הלוים בדן, לכן הכירוהו: ויאמרו לו. שאלוהו ג׳ שאלות, א] מי הביאך, מביתך הלום, ב] ומה וכו׳, ר״ל מה העסק שיש לך פה, ג] ומה לך פה, ר״ל מה שכרך:
הֵ֚מָּה וכשהם היו1 עִם סמוך-2 לְבֵּ֣ית מִיכָ֔ה וְהֵ֣מָּה והנה הם הִכִּ֔ירוּ אֶת-ק֥וֹל הַנַּ֖עַר הַלֵּוִ֑י3 שהיה מדבר עם מישהו4 או משורר לפסל5, וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֗ם אל הבית6, וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ מִֽי-הֱבִיאֲךָ֣ מביתך7 הֲלֹ֔ם לפה?⁠8 האם יש לך כאן מכר?⁠9 וּמָֽה-אַתָּ֥ה עֹשֶׂ֛ה בָּזֶ֖ה ואצל מי אתה ומה מלאכתך?⁠10 האם יש לך אומנות מסויימת הנצרכת כאן11? שהרי הלויים אמורים לשרת רק לפני ארון ה׳12, וּמַה-לְּךָ֥ פֹֽה ומה הניתן לך בשכרך?⁠13:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. ונראה כי אחר שהלוי הזה היה מבני קהת מבני משה כקבלת חז״ל (ב״ב קט:), וערי בני קהת הלוים היו ממטה אפרים ודן וחצי מנשה (כמבואר ביהושע כא, ה), היה הלוי הזה מבני עיר הלויים בדן, לכן הכירוהו, מלבי״ם.
4. אברבנאל, מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. מצודת דוד.
7. מלבי״ם.
8. מצודת ציון. ובמדרש (בבא בתרא קי:) לא מזרעו של משה רבינו אתה, שנאמר בו (שמות ג, ה) ״אל תקרב הלם״, וגם נאמר בו (שמות ד, יא) ״מי שם פה לאדם״, וגם (שמות ד, ב) ״מה זה בידך״, רש״י, אברבנאל. ועשו זאת כדי להזכיר את סבו משה רבינו ע״ה ולהפרישו מעבודה זרה, כלי יקר.
9. ר״י קרא.
10. מצודת דוד, מלבי״ם.
11. ר״י קרא.
12. אברבנאל, כלי יקר.
13. מצודת דוד, מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ד) וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם כָּזֹ֣ה וְכָזֶ֔ה עָ֥שָׂה לִ֖י מִיכָ֑ה וַיִּשְׂכְּרֵ֕נִי וָאֱהִי⁠־ל֖וֹ לְכֹהֵֽן׃
He said to them, "Thus and thus has Micah dealt with me, and he has hired me, and I have become his priest.⁠"
תרגום יונתןרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְהוֹן כְּדֵין וּכְדֵין עֲבַד לִי מִיכָה וְאַגִרַנִי וַהֲוֵית לֵיהּ לְכוּמְרָא.
כזו וכזה – כזו הקצבה וכזה העניין.
אם על בואו וישיבתו שמה אמר כזה וכזה עשה לי מיכה, ר״ל שהיה הולך לדרכו ועכבהו שם, ועל מה ששאלו על מזונותיו מה לך פה, השיבם וישכרני, ומשכרו היה לו לאכול, ועל אשר שאלו ומה אתה עושה פה בזה, השיבם ואהי לו לכהן, שהיה משמש שם לפני הפסל:
כזה וכזה – סיפר להם כל המאורע.
ויאמר – השיב על מי הביאך הלום: כזה וכזה עשה לי מיכה. ספר מהלכו עד שבא לבית מיכה ובאיזה אופן הסיתו שישאר אצלו. ונגד מה לך, וישכרני. ונגד מה אתה עושה בזה, ואהי לו לכהן:
וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם, כָּזֹ֣ה וְכָזֶ֔ה כך וכך עָ֥שָׂה לִ֖י מִיכָ֑ה וסיפר להם את כל המאורע1 ואת סיפור מהלכו עד שבא לבית מיכה ובאיזה אופן הסיתו שישאר אצלו, ועל עניין שאלת שכרו אמר להם2, וַיִּשְׂכְּרֵ֕נִי מיכה בכך וכך3, וָאֱהִי-ל֖וֹ לְכֹהֵֽן לשמש לפני הפסל4:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל, מלבי״ם.
3. רי״ד.
4. אברבנאל.
תרגום יונתןרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ה) וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ שְׁאַל⁠־נָ֣א בֵאלֹהִ֑ים וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣חַ דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָ׃
They said to him, "Ask counsel, we pray you, of God, that we may know whether our way which we go shall be prosperous.⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לֵיהּ שְׁאֵיל כְּעַל בְמֵימְרָא דַייָ וְנֵידַע הַתַצְלַח אוֹרְחָנָא דִי אֲנַחְנָא אָזְלִין עֲלָהּ.
שאל נא באלהים – בתרפים שמדברים על ידי מכשפות.
Please inquire of God through the figurines, which communicate by sorcery.
שאל נא באלהים – לפי מחשבתם, כי לא היה זה האפוד אלא לשם ע״ג, עשוי בדמות אפוד. והתרפים היו שואלים בהם לדעת העתידות, ולא היה חלק השם יתעלה בזה, אך הם היו חושבים כי דבר י״י היה השאלה בתרפים ההם, לפיכך אמרו לו: שאל נא באלהים. וכתירגם יונתן: שאל כען במימרא די״י, אם כן, באלהים זה אינו נמחק כי קדש הוא.
ובדברי רז״ל שאמרו כל אלהים האמור במיכה חול חוץ מא׳ שהוא קדש: כל ימי היות בית אלהים בשילה (שופטים י״ח:ל״א), אם כן באלהים זה חול הוא, ונמחק. והנה הדבר אצלינו ספק, ומספיקא אני אומר שאינו נמחק. ואני תמיה על: כי נתנה אלהים בידכם (שופטים י״ח:י׳), איך אמרו עליו שהוא חול. ואף רבי אליעזר שאמר במיכה: יש מהם חול ויש מהם קדש, הכתובים באלף למ״ד חול, הכתובים ביו״ד ה״א קדש, חוץ מזה שבאלף למ״ד והוא קדש: כל ימי היות בית אלהים בשילה (שופטים י״ח:ל״א), והנה לא הסכים עמו, יונתן בן עוזיאל. ואם זה באלהים הוא חול, אמרו לו שישאל בתרפים ההם כי הלוי אמר להם כי מגידים הם העתידות באמת ונתפתו לדבריו.
וענין התרפים יש אומרים כי הוא כלי נחשת העשוי לדעת חלקי השעות, וישפטו בהם על דרך המזלות, והם הוברי שמים, ויש אומרים כי יש כח בחכמי המזלות לעשות צורה בשעות ידועות, ותדבר הצורה ההיא, כי הנה כתוב: כי התרפים דברו און (זכריה י׳:ב׳). והנה אין זה הפסוק ראיה כי רצה לומר בעלי התרפים.
והחכם רבי אברהם אבן עזרא כתב כי הקרוב אליו כי התרפים הם על צורת בן אדם, והיא עשויה לקבל כח העליונים, והעד שהתרפים כן, התרפים ששמה מיכל בת שאול במטה עד שחשבו שומרי הבית שהוא דוד.
והם אמרו: שאל נא באלהים וגו׳, והשאלה הזאת היתה אצלם שהיו חושבים כי אותו פסל היה עשוי בשעה ואופן כך שהיה מוריד השפע והרוחניות על המכהן לפניו ומודיע הדברים העתידים להיות, והנה חשבו אם כן שתהיה ההודעה מהאל יתברך אבל תהיה על ידי האמצעי הזה, ולכן היו כהני הבעל מתבודדים כדי לשוטט כחם המדמה בדרוש הנשאל באופן שיבואהו הגדת העתיד, ולזה היה שם אפוד כי היו חושבים שהוא דמוי האפוד המקודש אשר בבית האלהים, וכמו ששם באורים ותומים תבא ידיעת העתיד, ככה בבית אלהיהם בדמוי אותו כלי יגיעו אליו ג״כ. וחז״ל (שבועות ל״ה ע״ב) נחלקו בשמות הנזכרים בענין מיכה אם הם קדש או חול, ואמרו שכלם חול חוץ מאחד כל ימי היות בית האלהים בשילה, אבל י״ת שאל נא באלהים במימרא דה׳, והיה אם כן האלהים הזה קדש, אולי היה (כמו שזכרתי) אצלו ענין מחשבת השואלים שישאלו בה׳. והיה הטעות שהפסל היה אמצעי באותה ההגעה וידיעת התשובה.
שאל נא – כי טעו וחשבו שיש בו ממש להוריד על עצמו כחות עליונות ולהגיד עתידות.
שאל נא – כי חשבו שהתרפים ע״י כישוף או הורדת הרוחניות יגידו עתידות:
ובטעות מחשבתם שיש בו ממש להוריד על עצמו כוחות עליונים ולהגיד עתידות1 ע״י התרפים2, וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ אנשי דן, שְׁאַל-נָ֣א בֵאלֹהִ֑ים3 וְנֵ֣דְעָ֔ה הֲתַצְלִ֣יחַ האם תצליח דַּרְכֵּ֔נוּ אֲשֶׁ֥ר אֲנַ֖חְנוּ הֹלְכִ֥ים עָלֶֽיהָ אל לַיִשׁ לכובשה4:
1. מצודת דוד.
2. רש״י, מלבי״ם.
3. והם היו חושבים כי דבר ה׳ היה השאלה בתרפים ההם לפיכך אמרו לו שאל נא באלהים, רד״ק. וחז״ל (שבועות לה:) נחלקו בשמות הנזכרים בענין מיכה אם הם קודש או חול, ואמרו שכולם חול חוץ מאחד – ״כל ימי היות בית האלהים בשילה״, אבל יונתן תרגם כאן ״שאל נא באלהים במימרא דה׳⁠ ⁠⁠״, והיה אם כן האלהים הזה קודש. אברבנאל מבאר כי אולי היה ענין מחשבת השואלים שישאלו בה׳, והיה הטעות שהפסל היה אמצעי באותה ההגעה וידיעת התשובה. עוד הביא רד״ק בעניין זה את דעת של רבי אברהם אבן עזרא אשר כתב כי התרפים הם על צורת בן אדם והיא עשויה לקבל כח העליונים, ולראיה הביא את התרפים ששמה מיכל בת שאול במיטה עד שחשבו שומרי הבית שהוא דוד.
4. כלי קר.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ו) וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן לְכ֣וּ לְשָׁל֑וֹם נֹ֣כַח יְהֹוָ֔הי״י֔ דַּרְכְּכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר תֵּלְכוּ⁠־בָֽהּ׃
The priest said to them, "Go in peace; your way in which you go is before Hashem.⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר לְהוֹן כַּהֲנָא אֱזִילוּ לִשְׁלָם אַתְקִין יְיָ אוֹרְחַתְכוֹן דִי תְהָכוּן בָּהּ.
נוכח י״י דרככם – נוכח הקדוש ברוך הוא גלוי, כי זה אין בו ממש.
The route you will follow is before Adonoy It is revealed before the Holy One, blessed is He, but these [figurines] are worthless.
נוכח י״י דרככם – לפני הקב״ה גלוי דרככם, אשר אתם הולכים בה אם תצליחו אם לאו, אבל בזה אינו ממש לדרוש בה, ויונתן תירגם אתקין י״י אורחכון, ועשה מן נוכח לשון נכוחה, ואי אפשר לפי שהנו״ן ננקדת במלאפום, והכ׳ בפתח כמו לנוכח אשתו דיצחק (בראשית כ״ה:כ״א) שפת׳: לנגד אשתו, וכנכח פניך דירמיה (ירמיהו י״ז:ט״ז) שפת׳: נגד פניך, אף כאן לפי שנינקד נכח במלואפום פתרונו: נגד י״י דרככם, אבל {אם} היה פתרונו: לשון נכוחה, אז היה הכ״ף נינקדת בקמץ כמו שם ישר נוכח עמו (איוב כ״ג:ז׳) ופת׳: שם ישר נכוחה עמו.
נכח י״י דרככם – על דרך: הנה י״י יצא לפניך (שופטים ד׳:י״ד), כלומר סיוע אלהים עמכם.
ותרגומו: אתקין י״י ארחתכון.
ולכן היתה תשובת הנער הכהן נוכח ה׳ דרככם, כי בשם ה׳ היה מדבר, ומזה הצד תרגם יונתן במימרא דה׳, כי הם לא שאלו כי אם הידיעה מהאל יתברך. ור׳ אליעזר סבר שהשמות הכתובים ביו״ד ה״א וא״ו ה״א הם קדש גם כן וששם אלהים הוא חול, מלבד כל ימי היות בית האלהים בשילה, וגם הוא לא הרגיש בשאל נא באלהים שהיה קדש כמו שת״י:
נכח – נגד.
ויאמר להם – אחר ששאל, אמר להם דרככם הוא מול ה׳ להשגיח בה ולהצליח אתכם.
ויאמר (אחרי ששאל) לכו לשלום. הוא הצלחת הדרך. נכח ה׳ דרככם. ר״ל תכלית ההילוך הוא נכח ה׳ והשגחתו לטובה כי תגיעו למטרת חפצכם:
נכח ה׳ דרככם – הפך מה שאמר קין ומפניך אסתר, וזהו ג״כ ענין ישא ה׳ פניו אליך, ואין צורך לומר שהנער הלוי התל בם רק הפיל הגורל, ומרצון האל היה שנפל כהוגן ולטוב להם, ועיין מ״ש בעז״ה שמואל א כ״ח:ו׳.
ולאחר ששאל כבקשתם1 וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם הַכֹּהֵ֖ן, לְכ֣וּ לְשָׁל֑וֹם ותצליחו בדרכיכם2, ותכלית ההילוך הוא3 נֹ֣כַח מול4 יְהוָ֔ה שישגיח ויצליח5 דַּרְכְּכֶ֖ם אֲשֶׁ֥ר תֵּֽלְכוּ-בָֽהּ ותגיעו למטרת חפצכם6 כי ה׳ יסייע בידכם7: (פ)
1. מצודת דוד, מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם.
7. רד״ק, ויש מרבותינו שדרשו ״נכח ה׳ דרכיכם״ כך, לפני הקב״ה גלוי דרככם אשר אתם הולכים בה אם תצליחו אם לאו, אבל בזה (בתרפים ובפסל) אינו ממש לדרוש בה, רש״י, ר״י קרא, כלי יקר בפירושו הראשון.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ז) וַיֵּֽלְכוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֔ים וַיָּבֹ֖אוּ לָ֑יְשָׁה וַיִּרְא֣וּ אֶת⁠־הָעָ֣ם אֲשֶׁר⁠־בְּקִרְבָּ֣הּ יוֹשֶֽׁבֶת⁠־לָ֠בֶ֠טַח כְּמִשְׁפַּ֨ט צִדֹנִ֜ים שֹׁקֵ֣ט׀ וּבֹטֵ֗חַ וְאֵין⁠־מַכְלִ֨ים דָּבָ֤ר בָּאָ֙רֶץ֙ יוֹרֵ֣שׁ עֶ֔צֶר וּרְחוֹקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִצִּ֣ידֹנִ֔ים וְדָבָ֥ר אֵין⁠־לָהֶ֖ם עִם⁠־אָדָֽם׃
Then the five men departed and came to Laish, and they saw the people who were there, how they lived in security, after the manner of the Sidonians, quiet and secure. For there was none in the land possessing authority that might put them to shame in anything, and they were far from the Sidonians and had no dealings with any man.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזַלוּ חַמְשָׁא גוּבְרִין וַאֲתוֹ לְלָיִשׁ וַחֲזוֹ יַת עַמָא דִי בְגַוָהּ יַתְבִין לְרוֹחֲצָן כְּהִלְכַת צִידוֹנָאֵי דְשָׁקְטִין וּשְׁרָן לְרוֹחֲצָן וְלֵית דְמַנְזַק פִּתְגָמָא בְּאַרְעָא יְרוּתִין זְעִירִין וּרְחִיקִין אִינוּן מִצִידוֹנָאֵי וּפִתְגַם לֵית לְהוֹן עִם אֱנָשׁ.
ואין מכלים דבר – אין אחד מהם צריך לחבירו שיחזירנו ריקם ויכלימנו, כמו שנאמר בסוף הענין אין מחסור כל דבר (שופטים י״ט:י״ט). כך שמעתי.
יורש עצר – יורשים מועטים, שאם יהרגו את אלו, אין עוד עוררין נלחמים עם המחזיקים בנחלה.
ורחוקים המה – מעזרת צידונים.
ודבר אין להם עם אדם – שום ברית כרותה שיבאו לעזרתם לעת הצורך.
With nothing to put them to shame. No one ever needed anothers' help, who might have rebuffed him empty handedly, thus humiliating him, as stated below, "Nothing is lacking.⁠"1 So I have heard.
There is a dearth of heirs. There are few heirs, so that if they should be killed, no other claimants will wage war against those who occupy the territory.
They were distant. From the support of the Tzidonians.
And they were not allied with anyone. They had not entered into any treaty requiring others to come to their assistance in times of need.
1. Below v.10.
ויראו את העם אשר בקרבה יושבת לבטח כמשפט צידונים שוקט ובוטח – ונוח להחריד ולהילחם בעם שהוא שוקט ובוטח מעם שהוא נשמר ונזהר שחרב בא לעיר, ושמא תאמר אין מושב העיר טוב1 לפי שאין הארץ עושה פירות, לכך נאמר ואין מכלים דבר בארץ – אין אדם מכלים את שכינו שישיב שכינו ריקם מביתו כשישאל לו שכינו דבר לפי שאין שום שואל מצוי שם מפני שכל אדם היושב בה אין לו מחסור מכל דבר הגדל בארץ, שאין אותו מקום כשאר מקומות, שאר מקומות אין לך עשיר אפילו גדול שבעיר שלא יהא חסר שום דבר, שאיפה תמצא שום עשיר שימצא אצלו כל דבר ולא יהא חסר דבר אחד או שנים, אבל יושבי אותו מקום לא יהא אדם שיהא חסר מן הגדל בארץ, לפי׳ לא היה אדם שם מכלים את שכינו שישיב את פניו ריקם. תדע שפתרון אין מכלים דבר בארץ אין אדם משיב פני חבירו ריקם, הרי הוא אומר בשלוחי דוד אל נבל ועתה שמעתי כי גוזזים {לך} עתה הרועים אשר לך היו עמנו לא הכלמנום (שמואל א כ״ה:ז׳). על כורחך זה הכלמנום – פתרונו: לא השיבונו פניהם ריקם מכל מה שביקשו לנו, שאם תאמר לא הכלמנום לא ביישנום, לדבריך היה נבל יכול להשיבם וכי מפני שלא ביישתם אותם אתם מבקשים שכר על כך, הכל שאינו מבייש את חבירו מבקש לו שכר, אלא על כורחך לא הכלמנום לא השיבונו פניהם כשהיו צריכים לשום דבר כל ימי היותם (שמואל א כ״ה:ז׳) עמנו שאין לך שום רועה הרועה בצאן שלא יהא צריך או לשאול כלי או לדבר אחר כשהוא רועה במדבר, ולפי שעשינו עימהם טובה אף אתה עשה עמנו טובה, ותנה נא את אשר תמצא ידך לעבדיך ולבנך לדוד (שמואל א כ״ה:ח׳). אף כאן אין מכלים דבר בארץ פתרונו: אין שם שום אדם משיב פני חבירו ריקם שאין חבירו צריך לו כלום.
ושמא תאמר העיר רבת עם2 ואעפ״י שהוא יושב לבטח אין עם אחר יכול להורישם מפני עם רב היושבים בקרבה, לכך נאמר יורש עצר – מתי מעט המה, תרג׳ ירתין זעירין.
ושמא תאמר אם בני העיר מועטין יושבי הארץ הקרובים להם והם צידונים יבואו לעזרתם אם יבואו אלה להחריד אותם3 ולהורישם, לכך נאמר ורחוקים המה מצידונים.
{ושמא תאמר} הם כרותי ברית את עם אחר וכל זמן שמשלחין עליהם לאמר עלו עלינו ועזרונו הם נכונים לבוא, לכך נאמר ודבר אין להם עם אדם.
1. השוו לשון הפסוק במלכים ב ב׳:י״ט.
2. השוו ללשון הפסוק באיכה א׳:א׳.
3. השוו ללשון הפסוק בזכריה ב׳:ד׳.
ויבאו לישה – והוא לשם הנזכר בספר יהושע, ושני שמות היו לו.
את העם אשר בקרבה יושבת לבטח – זכר העם בלשון נקבה, וכן: חטאת עמך (שמות ה׳:ט״ז), מדוע שובבה העם הזה (ירמיהו ח׳:ה׳).
כמשפט צדונים – כי הצדונים היו קרובים לארץ ישראל, והיו שוקטים כי לא היו רוצים להלחם עמהם, כי לא היו מארץ כנען, כמו שכתוב: ויהי גבול הכנעני מצדון (בראשית י׳:י״ט), ואמר בזבולן: וירכתו על צדון (בראשית מ״ט:י״ג), שהוא כמו: עד צדון. אבל צדון לא היה מארץ כנען, לפיכך היו שוקטים ולא היה להם פחד מישראל.
ותרגומו: כהלכת צידונאי דשקטין ושרן לרוחצן.
ואין מכלים דבר בארץ – כלומר אין להם שכנים שיזיקום ויכלימום בשום דבר, כמו: לא הכלמנום (שמואל א כ״ה:ז׳). וכן תרגם יונתן: ולית דמנזק. ולפיכך הם שוקטים ובוטחים, ואינם יריאים ואינם נשמרים. ולפיכך הם נוחים להכבש, כי לפי שהם בוטחים אינם שומרים העיר ואין להם כלי זיין.
יורש עצר – תירגם יונתן: ירותין זעירין, כלומר יורשי המלוכה היו קטנים, ולא היה בהם חוזק במלוכה.
ולפי הפשט: עצר הוא מלוכה, מן: זה יעצר בעמי (שמואל א ט׳:י״ז), ומלת ואין מכלים עומדת במקום שנים, ואין יורש עצר, כי לא היה בהם מלך ולא יורש מלוכה.
ורחוקים המה מצדונים – כלומר שלא יוכלו לעזרם.
ודבר אין להם עם אדם – שאין להם ברית עם אדם לעזרם אם יצטרכו, כמו שכתוב בסוף הענין: ואין מציל כי רחוקה היא מצידון ודבר אין להם עם אדם (שופטים י״ח:כ״ח). וכל אלה הדברים ידעו המרגלים מבני העיר, שנכנסו בעיר כאנשים סוחרים, או הראו עצמם שרוצים לשבת בארץ והיו שואלים ענין הארץ.
יושבת לבטח – עונה על העיר, ויש לומר שעונה על העם, כי נמצא עם לשון נקבה, וחטאת עמך.
ואין מכלים דבר בארץ יורש עצר – פירוש: אין מי שיכלים זה את זה להשתרר על חבירו להיות יורש עליו ממשלה וגדולה, כי כולם היו מתנהגים לשלום זה עם זה. ועצר הוא לשון שררה וגדולה, כמו זה יעצֹר בעמי.
ורחוקים המה מצידֹנים – שלא יוכלו לעזרם.
ודבר אין להם עם אדם – שיעזור להם.
והנה באו המרגלים לעיר ליש ומצאו העם אשר בה שוקט ובוטח לא היו יראים ממלחמה ולזה לא היו שומרים בשער העיר לשמור העיר שלא יכנסו בה אויבים, ולא היה בארץ ההיא מכלים דבר שיהיה יורש המלוכה והוא המושל שהוא מכלים בתוכחתו החוטאים, ומלת עצר הוא מענין זה יעצור בעמי ויהיה הרצון בזה שלא היתה הממשלה הזאת באה מהאב לבנו וזה ממה שימנע המנהיג ההוא מלמסור עצמו לסכנה בעבור שמירת הגוים שהם אינם לו ולזרעו וראוי עוד שהם רחוקים מצידונים שיעזרום כשידעו דבר המלחמה ולזה הוא מבואר שטרם שתגיע הידיעה לצידונים תשלם לבני דן הורשת העיר ההיא.
וזכר שהלכו האנשים לישה וראו את העם יושב לבטח כמשפט צידונים, ואחשוב שצידונים היו אנשים סוחרים מתנהגים תמיד בהנהגות טובות בלי מלך, כמו שעוד היום עושים הויניציאנו״ש והפלורינטינו״ש והזינובישו״ש ושאר העמים אשר בארץ איטאליא״ה עומדים בהנהגותיהם בלי המלכת מלך בתוכם, ולכן אמר כמשפט צידונים שוקט ובוטח ואין מכלים דבר ואין יורש עצר, רוצה לומר אין מלך ושר גדול ביניהם אבל כלם אנשים שקטים מנהיגים את עצמם, ואמר שראו עוד שרחוקים היו מצידונים, רוצה לומר מצידון אשר בגבול ארץ ישראל לשיבאו בעזרתם, ודבר אין להם עם אדם, כלומר שום ברית כרותה שיבאו לעזרם בעת הצורך, ואמר כמשפט צידונים, לפי שהיה צידון קרוב לארץ ישראל והיו הם גם כן מתנהגים בזה האופן ולא היה לאלה פחד מישראל, לפי שלא היתה ארצם מארץ כנען.
כמשפט צדנים – בלבול גדול רואה אני במסרה הכתובה במקום הזה כי רבו החילופים בין הספרים בכל פסוקים הנזכרים בהם מלה זו ואין לי להכריע מדעתי אבל אני מעיד שמצאתי מסרה זו במקרא ישנה מאד דמסר׳ צדני׳ ה׳ חסר והם החמשה הכתובים במסרה שלנו ומשמע דהך מסרא לא פליגא אמסרא דידן ותרווייהו חד אורחא אית להו ואי הכי כמשפט צדנים חסר יו״ד קדמאה וכן במקצת מדוייקים אבל ורחוקים המה מצידנים שבפסוק מלא תרין יודי״ן בהרבה מדויקים כמה דמסיר מסרא דילן ושארא צידנים כתיב ודכותייהו צידנים יקראו לחרמון דפ׳ ואתחנן ודמלכים א׳ י״ו ומלכים ב׳ כ״ג.
לישה – הוא ׳לשם׳ האמור ביהושע (יהושע י״ט:מ״ז) ובשתי השמות היתה נקראת.
שקט – יושב במנוחה.
עצר – ענין מניעה, כמו: אשה עצורה לנו (שמואל א כ״א:ו׳).
יושבת לבטח – רצה לומר, אינם נשמרים ממלחמה, והיא כדרך צידון היושב שוקט ובוטח ואינו נשמר ממלחמה.
ואין מכלים – אין בארץ מי שיכלים אפילו בדבור, כי לא הורגלו במלחמה וקטטה.
יורש עצר – יורש ארצם עצור מהם, רצה לומר, אין להם יורש ארצם ללחום לאחר זה בעבור הארץ.
ורחוקים המה – ונכבש הארץ עד לא יהיה נשמע להם (ואולי היה מדרך צידונים לעמוד בעזרת כל נרדף).
ודבר אין להם – אין להם ברית כרותה עם מי לשיבוא בעזרתם.
השאלות:
כולו כפול ומלת יורש עצר אין לו פירוש. ומז״ש ואין מכלים דבר בארץ?
ויראו את העם אשר בקרבה – רצה לומר שלא היה להם להתירא מפני העם עצמם שלא היו בעלי מלחמה, וכן לא מפני שכניהם ועוזריהם. ומפרש לא מפני העם, כי העם ילמדו מלחמה מפני ארבעה דברים, א] אם דרכם לכבוש ארצות ופרנסתם מן המלחמה לשלול שלל ולבוז בז, ועז״א יושבת לבטח כמשפט צידונים, ר״ל הממלכה כולה יושבת לבטח כמשפט צידונים שהם סוחרים או בעלי מקנה, ואין פרנסתם מבז ושלל. ב] אם מתיראים מאויב חיצוני, עז״א עם שקט ובוטח, כי רגל אויב לא תבא בגבולם. ג] אם יש תגרא בין אנשי המדינה עיר בעיר משפחה במשפחה, עז״א ואין מכלים דבר בארץ, כי כולם בשלום יחדיו. ד] אם יש שם מלך ובניו יורשים מלכותו, שאז יכינו חיל וצבא מלחמה להחזיק מלכותם, עז״א יורש עצר (מלת אין נמשך לשתים אין מכלים דבר ואין יורש עצר), ר״ל ואין יורש המלוכה העוצרת בעם. ועתה באר שאין להתירא מפני בעלי בריתם שיבואו לעזרה, כי הצידונים שהם מעמק רחוקים הם מהם, ואין להם ברית עם שכניהם, כי דבר אין להם עם אדם, אין להם כריתות ברית עם שום אדם:
מכלים – מקור שרש זה הוא כלה או כלא מן, עצר בעד איש מדבר דבריו או מההנות מאשר לו, כלו׳ אין עריץ ואַלָם בארץ רק כולם שקטים, וגם שם עריץ הוא משרש עצר מהופך וכן שרש רעץ ורעש ושער וסער וגם צער בלשון חכמים.
יורש עצר – המלוכה היא מורשה מהאב לבנו הבכור ובמות המלך לא תקראנה מלחמות בין המתנשאים למלוך, ולפי בעלי הטעמים, יורש עצר, הוא המלך, איננו איש עריץ ומכלים דבר, או אין מלך בארץ שיכלים דבר ונכון ג״כ.
וַיֵּלְכוּ֙ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֔ים המרגלים1, וַיָּבֹ֖אוּ לָ֑יְשָׁה אל העיר לַיִשׁ2, וַיִּרְא֣וּ אֶת-הָעָ֣ם אֲשֶׁר-בְּקִרְבָּ֣הּ, והנה הממלכה3 יוֹשֶֽׁבֶת-לָ֠בֶטַח במנוחה4 ואינם נשמרים ממלחמה5, ומתנהגים כְּמִשְׁפַּ֨ט כמו שהתנהגו הַצִדֹנִ֜ים6, והעם אשר בְּלַיִשׁ היה ישב שֹׁקֵ֣ט | וּבֹטֵ֗חַ ולא היו שומרים בשער העיר7, וְעוד, אֵין-מַכְלִ֨ים מי שיכלים8 את חבירו9 דָּבָ֤ר אפילו בדיבור10 בָּאָ֙רֶץ֙ הזו, שכן מרוב עושרם אין אחד מהם צריך לחבירו שיחזירנו ריקם ויכלימנו11, ואין להם שכנים שיזיקום ויכלימום בשום דבר, ואין להם כלי זיין12, ואין בהם מלך ולא13 יוֹרֵ֣שׁ עֶ֔צֶר מלוכה14, וּכמו כן, הבינו המרגלים שאין להתיירא מפני בעלי בריתם שיבואו לעזרה, כי15 רְחֹקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ הם מִצִּ֣דֹנִ֔ים ולא יוכלו לעוזרם16, וְדָבָ֥ר כריתת ברית17 אֵין-לָהֶ֖ם עִם שום18 -אָדָֽם שיבואו לעזרתם לעת הצורך19:
1. רלב״ג.
2. ראה הערה לעיל בפס׳ ב׳.
3. מלבי״ם.
4. מצודת ציון.
5. מצודת דוד.
6. כי על אף שהיו קרובים לארץ ישראל, היו שוקטים כי ישראל לא רצו להלחם עמהם שכן הם לא היו מארץ כנען, רד״ק, אברבנאל.
7. רלב״ג.
8. מצודת דוד.
9. רש״י.
10. מצודת דוד.
11. רש״י, ר״י קרא.
12. רד״ק.
13. רד״ק.
14. רד״ק, מלבי״ם. ורש״י ביאר שהיורשים מועטים, שאם יהרגו את אלו, אין עוד עוררין נלחמים עם המחזיקים בנחלה. תרגום יונתן (מובא ברד״ק) ביאר יורש עצר, ״יְרוּתִין זְעִירִין״ דהיינו יורשי המלוכה היו קטנים ולא היה בהם חוזק במלוכה.
15. מלבי״ם.
16. רד״ק, רי״ד, אברבנאל.
17. רש״י, רד״ק, אברבנאל, מלבי״ם.
18. מלבי״ם.
19. רש״י, רד״ק, רי״ד, אברבנאל.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ח) וַיָּבֹ֙אוּ֙ אֶל⁠־אֲחֵיהֶ֔ם צׇרְעָ֖ה וְאֶשְׁתָּאֹ֑ל וַיֹּאמְר֥וּ לָהֶ֛ם אֲחֵיהֶ֖ם מָ֥ה אַתֶּֽם׃
They came to their brothers, to Zorah and Eshtaol; and their brothers said to them, "What do you say?⁠"
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתוֹ לְוַת אֲחוּהוֹן צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל וַאֲמַרוּ לְהוֹן אֲחוּהוֹן מָה אַתּוּן.
מה אתם – כלומר מה אתם משיבים דבר, מה מצאתם במקום שנפל לנו גורלנו, מה העם, החזק הוא הרפה.⁠1
1. השוו ללשון הפסוק בבמדבר י״ג:י״ח.
What is your response? As if to say, "what is your response?⁠" What have you found, in the territory apportioned to us? Are the people strong or weak?'
מה אתם – מה ראיתם.
מה אתם – אומרים, כלומר: מה בשורה בפיכם.
מה אתם – מקרא קצר הוא, ופתרונו מה אתם אומרים.
(ח-ט) וחזרו האנשים המרגלים והודיעו כל זה לאחיהם ואמרו קומה ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים אל תעצלו לבוא וגו׳, ופירושו אצלי שיקומו מהרה ויעלו ללכוד לישה כי ראו אותה טובה מאד והיו מצווים אותם שישתקו מזה ולא ידע איש בכל אלה ואל יתעצלו.
ואשתאל ויאמרו – אין ביו״ד מאריך בס״ס וכן ויאמרו קומה דבסמוך.
צרעה וגו׳ – אל צרעה וכו׳.
מה אתם – רצה לומר, מה אתם משיבים, ומעניינו תבין חסרונו.
מה אתם – אומרים:
וַיָּבֹ֙אוּ֙ המרגלים אֶל-אֲחֵיהֶ֔ם, אל1 צָרְעָ֖ה וְאֶשְׁתָּאֹ֑ל, וַיֹּאמְר֥וּ לָהֶ֛ם אֲחֵיהֶ֖ם, מָ֥ה אַתֶּֽם אומרים, ומה בשורה בפיכם?⁠2 מה ראיתם3 ומה מצאתם במקום שנפל לנו גורלנו, איך העם שם, האם חזק הוא או רָפֶה?⁠4:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק, רי״ד, מצודת דוד, מלבי״ם.
3. ר״י קרא.
4. רש״י.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(ט) וַיֹּאמְר֗וּ ק֚וּמָה וְנַעֲלֶ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֤י רָאִ֙ינוּ֙ אֶת⁠־הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּ֥ה טוֹבָ֖ה מְאֹ֑ד וְאַתֶּ֣ם מַחְשִׁ֔ים אַל⁠־תֵּעָ֣צְל֔וּ לָלֶ֥כֶת לָבֹ֖א לָרֶ֥שֶׁת אֶת⁠־הָאָֽרֶץ׃
They said, "Arise, and let us go up against them; for we have seen the land, and behold, it is very good. Are you still? Don't be lazy to go and to enter in to possess the land.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ קוּמוּ וְנִיסַק עֲלֵיהוֹן אֲרֵי חֲזֵינָא יַת אַרְעָא וְהָא טָבָא לַחֲדָא וְאַתּוּן שַׁתְקִין לָא תִתְרַשְׁלוּן לְמֵיזַל לְמֵיעַל לְמֵירַת יַת אַרְעָא.
ואתם מחשים – מתעצלים.
You are apathetic Lazy.
(ט-י) ויאמרו קומו ונעלה עליהם כי ראינו את הארץ והנה טובה מאוד וגו׳. כבואכם תבואו אל עם בוטח – לפיכך נוחה ליכבש.
קומה ונעלה – ענין זירוז, כמו: קום עבור (יהושע א׳:ב׳), קום התהלך בארץ (בראשית י״ג:י״ז).
ואתם מחשים – אתם שותקין, שלא תקחו הדבר בזריזות ולא תעשו.
אל תעצלו – לא תתרשלון.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

מחשים – בלא מאריך במ״ם בס״ס.
מחשים – שותקים, כמו: עת לחשות (קהלת ג׳:ז׳).
ואתם מחשים – רצה לומר, אתם היו מחשים לבל יודע לאיש פן יקדמנו מי משבט אחר, ואל תעצלו ללכת וכו׳, כי עם כל זה פן יודע למי.
ויאמרו קומה ונעלה – ר״ל א״צ לשלוח עוד מרגלים שנית, רק ללכת תיכף, כי בל תיראו שהארץ אינה טובה, עז״א ראינו את הארץ והנה טובה מאד ואתם מחשים?. ואל תתיראו מפני כובד מלחמה, עז״א אל תעצלו ללכת לבא לרשת את הארץ, לא תצטרכו ללחום רק לרשת. ובאר הטעם, כי:
ואתם מחשים – אולי אנשים מבני דן בשמעם דברי המרגלים לאמר קומה ונעלה עליהם יעצו להמתין ולשום לב על הדבר הנראה להם כבלתי אפשר להצליח בו, והמרגלים הוסיפו לומר, ואתם מחשים?
וַיֹּאמְר֗וּ להם המרגלים, ק֚וּמָה וְנַעֲלֶ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם ואין צורך לשלוח עוד מרגלים שנית1, כִּ֤י רָאִ֙ינוּ֙ אֶת-הָאָ֔רֶץ וְהִנֵּ֥ה טוֹבָ֖ה מְאֹ֑ד, וְאַתֶּ֣ם מַחְשִׁ֔ים מתעצלים2 ושותקים3 שלא יקדים אתכם שבט אחר ויקח את לַיִשׁ4, אַל-תֵּעָ֣צְל֔וּ תתרשלו5 מִלָלֶ֥כֶת לשם, כי לא תצטרכו ללחום רק6 לָבֹ֖א לָרֶ֥שֶׁת אֶת-הָאָֽרֶץ:
1. מלבי״ם.
2. רש״י.
3. רד״ק, מצודת ציון.
4. כלי יקר ואברבנאל בפס׳ י׳.
5. תרגום יונתן, רד״ק.
6. מלבי״ם.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(י) כְּבֹאֲכֶ֞ם תָּבֹ֣אוּ׀ אֶל⁠־עַ֣ם בֹּטֵ֗חַ וְהָאָ֙רֶץ֙ רַחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם כִּֽי⁠־נְתָנָ֥הּ אֱלֹהִ֖ים בְּיֶדְכֶ֑ם מָקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֵֽין⁠־שָׁ֣ם מַחְס֔וֹר כׇּל⁠־דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר בָּאָֽרֶץ׃
When you go, you shall come to a secure people, and the land is large; for God has given it into your hand, a place where there is no lack of anything that is in the earth.⁠"
תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
כְּמֵיתֵיכוֹן תַּעֲלוּן לְוַת עַמָא דְשָׁרָן לְרוֹחֲצָן וְאַרְעָא פַּתְיוּת יְדִין אֲרֵי מַסְרָא יְיָ בִידֵיכוֹן אַתְרָא דְלֵית תַּמָן חֻסְרָן כָּל מִדַעַם דִי בְאַרְעָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

כל דבר אשר בארץ – הזאת, או בשום ארץ בעולם. שם תמצאו, כי אין שם מחסור כל דבר.
כל דבר אשר בארץ – אשר מלה יתירה. ודומה לו במלכים ויועץ את הילדים אשר גדלו אתו אשר העומדים לפניו, אשר השני יתר.
וכבואם ימצאו עם שוקט ובוטח לא יחסר כל בה, והיה צווי השתיקה כדי ששבט אחר לא יקדם ללכדה כי היה ליש כמו שאמרתי חוץ מהנחלה, ואלה בני דן לא לקחוה על פי הנחלה והגורל כי אם בזריזותם והשתדלותם. ולפי שהיתה חוץ לארץ כנען לכן אמרו אין שם מחסור כל דבר אשר בארץ, רוצה לומר אשר בארץ ישראל שהיא הארץ הידועה והטובה:
כי – אם.
כל דבר – בשום דבר.
כבואכם – כאשר תבואו, אז מיד תבואו אל עם בוטח, רצה לומר, לא תצטרכו ללכת דרך אשר תמצא אתכם בה מלחמה.
רחבת ידים – מקום רחב להחזיק את כולכם כאשר יתן ה׳ אותה בידכם.
אין שם מחסור וגו׳ – רצה לומר, עם שאינה מארץ ישראל, מכל מקום אין נחסר בה ממה שיש בארץ ישראל. או רצה לומר, לא נחסר בה מכל דבר שיש בעולם.
״כבואכם״ תבואו אל עם בטח – שלא ילחמו אתכם כנ״ל. ואמרו כבואכם, ר״ל תיכף, כי אם תתאחרו פן יודע להם הדבר ויכינו עצמם לקראת נשק. גם אל תחשבו שיש לה חסרונות אחרים, אם מצד כמותה שאינה גדולה כ״כ, עז״א והארץ רחבת ידים. ואם מצד איכותה שיחסרו שם דברים, עז״א מקום אשר אין שם מחסור כל דבר אשר בארץ, ר״ל שתמצאו שם כל הדברים הנמצאים בא״י:
כי נתנה ה׳ בידכם – ה׳ מלא הארץ כל טוב לתתה אח״כ בידכם.
כי אם תלכו לשם מיד לפני שיוודע להם ויכינו את עצמם1, כְּבֹאֲכֶ֞ם כאשר תבואו לשם2, תָּבֹ֣אוּ | אֶל-עַ֣ם בֹּטֵ֗חַ שלא ילחם אתכם3, וְלמרות שאינה גדולה4 הָאָ֙רֶץ֙ רַחֲבַ֣ת יָדַ֔יִם, מקום רחב שיוכל להחזיק את כולכם5 כִּֽי כאשר6 -נְתָנָ֥הּ יתן7 אֱלֹהִ֖ים אותה8 בְּיֶדְכֶ֑ם, וגם מצד איכותה היא טובה, שכן היא9 מָקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֵֽין-שָׁ֣ם מַחְס֔וֹר, ולמרות שאינה מארץ ישראל הטובה10, תמצאו שם11 כָּל-דָּבָ֖ר אֲשֶׁ֥ר נמצא12 בָּאָֽרֶץ בארץ ישראל13 ובעולם14:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. שם.
7. שם.
8. שם.
9. מלבי״ם.
10. אברבנאל, מצודת דוד.
11. מלבי״ם.
12. מלבי״ם.
13. מלבי״ם.
14. מצודת דוד.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יא) וַיִּסְע֤וּ מִשָּׁם֙ מִמִּשְׁפַּ֣חַת הַדָּנִ֔י מִצׇּרְעָ֖ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֑ל שֵֽׁשׁ⁠־מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ חָג֖וּר כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה׃
They set forth from there of the family of the Danites, out of Zorah and out of Eshtaol, six hundred men armed with weapons of war.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּנְטָלוּ מִתַּמָן מִזַרְעִית דָן מִצָרְעָה וּמֵאֶשְׁתָּאֹל שִׁית מְאָה גַבְרִין מְזָרְזִין בְמָנֵי קְרָבָא.
ויסעו משם ממשפחת הדני וגומר. זכר שנסעו בני דן מצרעה ומאשתאול שש מאות איש חגורים כלי מלחמה, ואח״כ יזכור שנשאו עמם מקניהם וטפם ושחנו בקרית יערים ולכן קראו אותו מקום מחנה דן, והנה אמר אחרי קרית יערים ולמעלה אמר שחנו בו, לפי שהמחנה לא יחנה בעיר מושב אבל הם באו וחנו סמוך לקרית יערים וקראוהו על זה מחנה דן, ופירש באיזה מקום ממנו חנו האם מקדם לעיר או מאחריה ואמר שהמקום ההוא אשר חנה שם המחנה היה אחרי קרית יערים:
ויסעו משם – ר״ל תיכף עקרו דירתם לשם כי בטחו על דברי השלוחים:
ובבוטחם על דברי השלוחים1, וַיִּסְע֤וּ מִשָּׁם֙ מִמִּשְׁפַּ֣חַת הַדָּנִ֔י משבט דן, מִצָּרְעָ֖ה וּמֵאֶשְׁתָּאֹ֑ל, שֵֽׁשׁ-מֵא֣וֹת אִ֔ישׁ אנשים, בלב אחד2, חָג֖וּר חגורים3 כְּלֵ֥י מִלְחָמָֽה, מוכנים להילחם ללא פחד4:
1. כלי יקר, מלבי״ם.
2. כלי יקר.
3. אברבנאל.
4. כלי יקר.
תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יב) וַֽיַּעֲל֗וּ וַֽיַּחֲנ֛וּ בְּקִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים בִּֽיהוּדָ֑ה עַל⁠־כֵּ֡ן קָרְאוּ֩ לַמָּק֨וֹם הַה֜וּא מַחֲנֵה⁠־דָ֗ן עַ֚ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הִנֵּ֕ה אַחֲרֵ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים׃
They went up, and encamped in Kiriath Jearim, in Judah. Therefore they called that place Mahaneh Dan, to this day; behold, it is behind Kiriath Jearim.
תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּסְלִיקוּ וּשְׁרוֹ בְּקִרְיַת יְעָרִים בְּאַרְעָא דְבֵית יְהוּדָה עַל כֵּן קְרוֹ לְאַתְרָא הַהוּא מַשִׁרְיַת דָן עַד יוֹמָא הָדֵין הָא הוּא אֲחוֹרֵי קִרְיַת יְעָרִים.
בקרית יערים – רצה לומר, סמוך לה.
למקום ההוא – מקום החניה.
אחרי – לא לצד צרעה ואשתאול שבדן, כי אם מהעבר מזה (והיא בין צרעה ואשתאול שהיו בנחלת יהודה).
ויחנו בקרית יערים – שם הכינו צידה לדרך הרב הזה, והמחנה לא נכנסה לעיר, רק הנה אחרי קרית יערים:
אחרי – לצד מערב, ומזרח נקרא קדם, ומערב אחור או אחורים (שד״ל).
וַֽיַּעֲל֗וּ וַֽיַּחֲנ֛וּ הם ומקניהם וטפם1 בְּסמוך2 לְקִרְיַ֥ת יְעָרִ֖ים אשר בִּֽיהוּדָ֑ה בנחלת יהודה, שם הכינו צידה לדרך הרבה, והמחנה לא נכנס לעיר3, עַל-כֵּ֡ן קָרְאוּ֩ לַמָּק֨וֹם החניה4 הַה֜וּא ״מַחֲנֵה-דָ֗ן״ וכך הוא נקרא עַ֚ד הַיּ֣וֹם בו נכתב הספר5 הַזֶּ֔ה, הִנֵּ֕ה הלא הוא אַחֲרֵ֖י קִרְיַ֥ת יְעָרִֽים בין צרעה ואשתאול שהיו בנחלת יהודה6:
1. אברבנאל.
2. מצודת דוד.
3. מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
5. ראה ביאור בשמואל א׳ פרק ה׳ פסוק ה׳.
6. להבדיל מצרעה ואשתאול שהיו בדן, מצודת דוד.
תרגום יונתןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יג) וַיַּעַבְר֥וּ מִשָּׁ֖ם הַר⁠־אֶפְרָ֑יִם וַיָּבֹ֖אוּ עַד⁠־בֵּ֥ית מִיכָֽה׃
They passed there to the hill country of Ephraim, and they came to the house of Micah.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַעֲבָרוּ מִתַּמָן לְטוּרָא דְבֵית אֶפְרַיִם וַאֲתוֹ עַד בֵּית מִיכָה.
(יג-יד) וזכר שכאשר באו בית מיכה, ר״ל שעברו באותו מקום שהיה שם בית מיכה, המרגלים הגידו לאחיהם שהיה שם אפוד ותרפים ופסל והסכימו לגזול אותם.
וַיַּעַבְר֥וּ מִשָּׁ֖ם אל1 הַר-אֶפְרָ֑יִם, וַיָּבֹ֖אוּ עַד-בֵּ֥ית מִיכָֽה:
1. תרגום יונתן.
תרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(יד) וַֽיַּעֲנ֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּל֮ אֶת⁠־הָאָ֣רֶץ לַ֒יִשׁ֒ וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל⁠־אֲחֵיהֶ֔ם הַיְדַעְתֶּ֗ם כִּ֠י יֵ֣שׁ בַּבָּתִּ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ אֵפ֣וֹד וּתְרָפִ֔ים וּפֶ֖סֶל וּמַסֵּכָ֑ה וְעַתָּ֖ה דְּע֥וּ מַֽה⁠־תַּעֲשֽׂוּ׃
Then the five men who went to spy out the country of Laish answered, and said to their brothers, "Do you know that there is in these houses an ephod, and teraphim, and an engraved image, and a molten image? Now therefore consider what you have to do.⁠"
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲתִיבוּ חַמְשָׁא גוּבְרַיָא דַאֲזַלוּ לְאַלָלָא יַת אַרְעָא לַיִשׁ וַאֲמַרוּ לַאֲחוּהוֹן הַיְדַעְתּוּן אֲרֵי אִית בְּבָתַּיָא הָאִלֵין אֵפוֹד וּדְמָאִין וּצְלֵים וּמַתְּכָא וּכְעַן דְעוּ מַה תַעְבְּדוּן.
והנה ליש הוא לשם הנזכר בספר יהושע והעד שכבר אמר ג״כ שם שכבר קראו שם העיר דן כשם דן אביהם כמו שנאמר בזה המקום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

ההלכים – אין בה״א שנייה מאריך בס״ס וכן חברו שבסמוך.
ויענו – הוא תחלת הדבור, כמו: וענית ואמרת (דברים כ״ו:ה׳).
ההולכים לרגל – אשר הלכו מקודם לרגל.
הידעתם – רצה לומר, וכי ידעתם, הלא אינכם יודעים אשר נגד לכם יש כאן אפוד וכו׳.
דעו מה תעשו – רצה לומר, הכינו עצמכם ולקחתם.
ההולכים לרגל – שמצד שהלכו לרגל נודע להם זאת כי עי״כ שאלו בתרפים:
כי יש בבתים האלה – אף על פי שאין כאן כי אם בתים מועטים מפוזרים יש ביניהם בית אלהים ופסל ואפוד.
וַֽיַּעֲנ֞וּ והתחילו לדבר1 חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ אשר הלכו מקודם2 לְרַגֵּל֮ אֶת-הָאָ֣רֶץ לַיִשׁ֒, וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל-אֲחֵיהֶ֔ם, הַיְדַעְתֶּ֗ם האם ידעתם כִּ֠י יֵ֣שׁ בַּבָּתִּ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙3 אֵפ֣וֹד וּתְרָפִ֔ים וּפֶ֖סֶל וּמַסֵּכָ֑ה? וְעַתָּ֖ה דְּע֥וּ מַֽה-תַּעֲשֽׂוּ והכינו עצמכם לקחת אותם4 בגזלה5:
1. מצודת ציון.
2. תרגום יונתן, מצודת דוד.
3. כלי יקר ביאר כי היו למיכה שני בתים, באחד מהם היה אפוד ותרפים ובשני פסל ומסיכה.
4. מצודת דוד.
5. אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(טו) וַיָּס֣וּרוּ שָׁ֔מָּה וַיָּבֹ֛אוּ אֶל⁠־בֵּֽית⁠־הַנַּ֥עַר הַלֵּוִ֖י בֵּ֣ית מִיכָ֑ה וַיִּשְׁאֲלוּ⁠־ל֖וֹ לְשָׁלֽוֹם׃
They turned aside there, and came to the house of the young man the Levite, to the house of Micah, and asked him of his welfare.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְזָרוּ לְתַמָן וְעָלוּ לְבֵית עוּלֵימָא לְוָאָה בֵּית מִיכָה וּשְׁאִילוּ לֵיהּ לִשְׁלָם.
והלכו המרגלים אל בית הנער הלוי והוא הבית אשר היה מתבודד שם בפסל ושם היתה כהונתו, והם באו שמה ושאלוהו לשלום.
ויסורו שמה – המרגלים הלכו לבית מיכה.
בית מיכה – אשר היה בבית מיכה.
השאלות: (טו - כ) למה כפל ויבואו בית הנער ויעלו חמשת האנשים וכו׳ ואלה באו בית מיכה? וכפל לקחו את הפסל, ויקחו את הפסל, ובפסוק כ׳ ויקח את האפוד וכ״ז דברים מיותרים, וגם הדברים בלתי מסודרים כנראה לכל מעיין?
וישאלו לו לשלום ושש מאות איש וכו׳. שיעורו, שחמשה האנשים ושש מאות האיש שאלו לו לשלום. וענינו, שבבואם לביתו אמרו לו כי הם שואלים בשלומו בשמם ובשם השש מאות איש שהם כולם מבני דן ומכירים אותו, ועי״כ יצא אליהם אל פתח השער, ובעוד שדבר הכהן עם השש מאות איש:
וכך עשו, וַיָּס֣וּרוּ המרגלים1 שָׁ֔מָּה לבית מיכה2, וַיָּבֹ֛אוּ אֶל-בֵּֽית-הַנַּ֥עַר הַלֵּוִ֖י שם התבודד בפסל וכיהן לו3, בית אשר היה4 בְּבֵּ֣ית מִיכָ֑ה, וַיִּשְׁאֲלוּ-ל֖וֹ לנער הלוי לְשָׁלֽוֹם, בשמם ובשם שש מאות האנשים שהם כולם מבני דן ומכירים אותו5:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. אברבנאל.
4. מצודת דוד.
5. מלבי״ם.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(טז) וְשֵׁשׁ⁠־מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ חֲגוּרִים֙ כְּלֵ֣י מִלְחַמְתָּ֔ם נִצָּבִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר אֲשֶׁ֖ר מִבְּנֵי⁠־דָֽן׃
The six hundred men armed with their weapons of war, who were of the children of Dan, stood by the entrance of the gate.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְשִׁית מְאָה גַבְרִין מְזָרְזִין בְּמָנֵי קְרָבֵיהוֹן קַיְמִין בְּמַעֲלָנָא דִתְרַע דְמִשֵׁבֶט בְּנֵי דָן.
והשש מאות איש אשר מבני דן נשארו פתח השער לראות אם יש פוצה פה ומצפצץ. והנראה שכאשר עלו המרגלים ובאו עד בית הנער הכהן ושאלו לשלום עברו משם, ואז בהגיד׳ אליו ענין האנשים שהיו בשער העיר בא הנער מיד לפתח שער העיר לראות אנשי מלחמה העוברים והיושבים בשער.
חגורים – כשהם חגורים וכו׳.
אשר מבני דן – מוסב על ׳שש מאות איש׳.
וְשֵׁשׁ-מֵא֣וֹת אִ֗ישׁ האנשים כשהם1 חֲגוּרִים֙ כְּלֵ֣י מִלְחַמְתָּ֔ם היו נִצָּבִ֖ים פֶּ֣תַח הַשָּׁ֑עַר של העיר2 להשגיח3, והם היו אותם הלוחמים4 אֲשֶׁ֖ר היו מִבְּנֵי שבט -דָֽן:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל.
3. אברבנאל.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(יז) וַֽיַּעֲל֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ לְרַגֵּ֣ל אֶת⁠־הָאָ֒רֶץ֒ בָּ֣אוּ שָׁ֔מָּה לָקְח֗וּ אֶת⁠־הַפֶּ֙סֶל֙ וְאֶת⁠־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת⁠־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת⁠־הַמַּסֵּכָ֑ה וְהַכֹּהֵ֗ן נִצָּב֙ פֶּ֣תַח הַשַּׁ֔עַר וְשֵׁשׁ⁠־מֵא֣וֹת הָאִ֔ישׁ הֶחָג֖וּר כְּלֵ֥י הַמִּלְחָמָֽה׃
The five men who went to spy out the land went up, and came in there, and took the engraved image, the ephod, the teraphim, and the molten image. And the priest stood by the entrance of the gate with the six hundred men armed with weapons of war.
תרגום יונתןרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּסְלִיקוּ חַמְשָׁא גַבְרַיָא דַאֲזָלוּ לְאַלָלָא יַת אַרְעָא עָלוּ לְתַמָן וּנְסִיבוּ יַת צַלְמָנָא וְיַת אֵפוֹדָא וְיַת דְמָאִין וְיַת מַתְּכָא וְכַהֲנָא קָאִים בְּמַעֲלָנָא דְתַרְעָא וְשִׁית מְאָה גַבְרֵי דִמְזָרְזֵי בְּמָנֵי קְרָבָא.
באו שמה לקחו את הפסל – חסירי ו״ו הם, ופתרונו ובאו שמה ולקחו את הפסל.
וספר כי מידי עברם עברו בית מיכה חמשת המרגלים ולקחו הפסל והמסכה והאפוד והתרפים מבית מיכה ופתו הנער הלוי ולקחוהו עמם והיה לאב ולכהן לכל שבט דן והיו שם פתח השער שש מאות איש חגור כלי מלחמה משבט דן.
ובעוד שהוא הלך לשער העיר לראותם עלו חמשת האנשים המרגלים ובאו שמה (רוצה לומר לבית הנער הנזכר שכבר ידעוהו) ולקחו את הפסל את האפוד ואת התרפים ואת המסכה, וכאשר לקחו זה היה הנער הכהן עומד פתח שער העיר מדבר עם השש מאות איש חגורי מלחמה.
ויעלו – כי המרגלים חזרו עם הלוי אל השש מאות איש, ובדבר הלוי עמהם עלו המרגלים מהם, ושבו ובאו לבית הלוי ולקחו את הפסל וכו׳.
והכהן – הלוי הזה העשוי לכהן, היה ׳נצב פתח השער׳ וכו׳.
ויעלו חמשת האנשים – חזרו לביתו ועלו לבית הע״ז ולקחו את הפסל ואת האפוד וכו׳, והכהן היה נצב בעת ההיא פתח השער עם השש מאות, ובתוך כך הרגיש הכהן ושב לביתו, ובשעה ששב הכהן כבר יצאו הם מבית הלוי ששם היה הפסל דרך בית מיכה, כי דרך בית מיכה היו נכנסים לבית הלוי, וז״ש:
ושש מאות – עם שש מאות האיש.
ובעוד שהוא הלך לשער העיר לראותם1, וַֽיַּעֲל֞וּ חֲמֵ֣שֶׁת הָאֲנָשִׁ֗ים הַהֹלְכִים֮ אשר הלכו מקודם לְרַגֵּ֣ל אֶת-הָאָרֶץ֒, וּבָּ֣אוּ2 שָׁ֔מָּה לבית הלוי3 שהיה בבית מיכה4, וְלָקְח֗וּ משם5 אֶת-הַפֶּ֙סֶל֙ וְאֶת-הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת-הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת-הַמַּסֵּכָ֑ה, וְהנער6 הַכֹּהֵ֗ן היה נִצָּב֙ פֶּ֣תַח הַשַּׁ֔עַר וְשֵׁשׁ-מֵא֣וֹת עם שש מאות7 הָאִ֔ישׁ האנשים משבט דן הֶחָג֖וּר אשר היו חגורים בִּכְּלֵ֥י הַמִּלְחָמָֽה, ובתוך כך, הרגיש הכהן ושב לביתו, ובשעה ששב הכהן, כבר יצאו הם מבית הלוי, ששם היה הפסל, דרך בית מיכה8:
1. אברבנאל.
2. רי״ד.
3. מצודת דוד.
4. רלב״ג, מלבי״ם.
5. רי״ד.
6. מצודת דוד.
7. מלבי״ם.
8. כי דרך בית מיכה היו נכנסים לבית הלוי, מלבי״ם.
תרגום יונתןרי״דרלב״גאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(יח) וְאֵ֗לֶּה בָּ֚אוּ בֵּ֣ית מִיכָ֔ה וַיִּקְחוּ֙ אֶת⁠־פֶּ֣סֶל הָאֵפ֔וֹד וְאֶת⁠־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת⁠־הַמַּסֵּכָ֑ה וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַכֹּהֵ֔ן מָ֥ה אַתֶּ֖ם עֹשִֽׂים׃
When these went into Micah's house, and they fetched the engraved image, the ephod, and the teraphim, and the molten image, the priest said to them, "What are you doing?⁠"
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִלֵין עָלוּ לְבֵית מִיכָה וּנְסִיבוּ יַת צְלַם אֵפוֹדָא וְיַת דְמָאִין וְיַת מַתְּכָא וַאֲמַר לְהוֹן כַּהֲנָא מָה אַתּוּן עָבְדִין.
ואלה באו – מה שחזר ואמר: ויקחו את פסל האפוד, וכבר אמר: לקחו את הפסל ואת האפוד (שופטים י״ח:י״ז), מפני מאמר הכהן שאמר להם: מה אתם עושים, חזר ואמר.
ומה שאמר: פסל האפוד – סמך הפסל, לפי שיש פסל בלא אפוד וזה היה עם אפוד.
וכאשר ראה האנשים שהיו באים מביתו ושלקחו הפסל והתרפים והיו מביאים את הכל בידיהם לפתח שער העיר אשר היה שם עם החגורים, נתבהל הנער ואמר מה אתם עושים? וכל זה בהיותו שם בשער העיר ומדבר עם שש מאות איש.
ואלה – המרגלים באו אז לבית מיכה ולקחו את פסל וכו׳, ולא היה אז הכהן בביתו.
ויאמר אליהם הכהן – כאשר באו אל המחנה ובידם הפסל וכו׳, אמר להם, מה אתם עושים, רצה לומר, למה תקחום.
ואלה באו בית מיכה – ברגע ששב הכהן לא היו בבית הכהן, רק בבית מיכה שהיה לפני בית הכהן: ויקחו את פסל האפוד. ר״ל הכהן ראה שהם לוקחים להוציאם מן הבית: ויאמר להם מה אתם עושים. ואם היה הכהן צועק אז היו אנשי מיכה מוחים בידם, כי שם לא היו רק חמשה האנשים:
וְאֵ֗לֶּה כבר לא היו בבית הכהן אלא1 בָּ֚אוּ להוציא את הגזילה שלהם דרך2 בֵּ֣ית מִיכָ֔ה, וַיִּקְחוּ֙ אֶת- הַפֶּ֣סֶל עם הָאֵפ֔וֹד שלו3, וְאֶת-הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת-הַמַּסֵּכָ֑ה, וכאשר ראה הכהן את האנשים שהיו באים מביתו עם הפסל והתרפים לפתח שער העיר אשר היה שם4, וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הַכֹּהֵ֔ן אשר נבהל5, מָ֥ה אַתֶּ֖ם עֹשִֽׂים?! למה תקחו אותם?!⁠6:
1. מלבי״ם.
2. מלבי״ם.
3. רד״ק.
4. אברבנאל, מצודת דוד.
5. אברבנאל.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(יט) וַיֹּ֩אמְרוּ֩א ל֨וֹ הַחֲרֵ֜שׁ שִֽׂים⁠־יָדְךָ֤ עַל⁠־פִּ֙יךָ֙ וְלֵ֣ךְ עִמָּ֔נוּ וֶהְיֵה⁠־לָ֖נוּ לְאָ֣ב וּלְכֹהֵ֑ן הֲט֣וֹב׀ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֗ן לְבֵית֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד א֚וֹ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֔ן לְשֵׁ֥בֶט וּלְמִשְׁפָּחָ֖ה בְּיִשְׂרָאֵֽל׃
They said to him, "Hold your peace, lay your hand on your mouth, and go with us, and be to us a father and a priest. Is it better for you to be priest to the house of one man, or to be priest to a tribe and a family in Israel?⁠"
א. וַיֹּ֩אמְרוּ֩ =א,ל (טעם כפול בכתבי⁠־היד) וכן ברויאר ומג״ה
תרגום יונתןרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לֵיהּ שְׁתוֹק שַׁוֵי יְדָךְ עַל פּוּמָךְ וֶאֱזֵיל עִמָּנָא וֶהֱוֵי לָנָא לְאָב וּלְכַהֲנָא הֲטַב דִתְהֵי כָהִין לְבֵית גַבְרָא חָד אוֹ דִתְהֵי כָהִין לְשִׁבְטָא וּלְזַרְעִית בְּיִשְׂרָאֵל.
לשבט ולמשפחה בישראל – פירוש: כל שבט דן לא היה אלא משפחה אחת דכת׳ ובני דן חושים.
(יט-כ) ואז אמרו לו החרש וגו׳, ואז וייטב לב הכהן ויקח מידם שם בשער העיר הפסל והאפוד והתרפים ויבא בקרב העם, והותרה בזה השאלה החמשית עם פירוש הפסוקים, שאין כפל במה שזכר מלקיחת האפוד ושלא היה הנער בביתו כאשר לקחוהו והוא היותר מתישב כפי הפשט:
ויאמרו לו החרש – במסורת פרשת וירא ודניאל ה׳ מנו מלת לו בכלל הדגשים בתר יהוא בלא מבטל. ולא ראיתי כן כי אם במקרא אחת דפוס ישן.
החרש – שתוק, כמו: והחריש לה (במדבר ל׳:ה׳).
לשבט ולמשפחה – המה שמות מורדפים, כי גם השבט יקרא משפחה.
שים ידך על פיך – לסתמו לבל ישמע קולך.
והיה לנו – ותהיה לנו למורה ולמלמד.
הטוב – וכי טוב יותר להיות ׳כהן לבית איש אחד׳, או טוב יותר להיות כהן ׳לשבט בישראל׳, ואם כן הלא לטובה יחשב לך.
ויאמרו לו החרש – אל תצעק במה שנוגע למיכה. וגם בענין מה שנוגע לך, שים ידך אל פיך ולך עמנו, כי תרויח בזה, כי הטוב היותך כהן לבית איש אחד וכו׳:
וַיֹּאמְרוּ֩ ל֨וֹ הַחֲרֵ֜שׁ שתוק!⁠1 אל תצעק במה שנוגע למיכה, וגם בעניין מה שנוגע לך2 שִֽׂים-יָדְךָ֤ עַל-פִּ֙יךָ֙ לסותמו לבל ישמע קולך3 וְלֵ֣ךְ עִמָּ֔נוּ כי תרוויח בזה4, וֶֽהְיֵה-לָ֖נוּ לְאָ֣ב למורה ולמלמד5 וּלְכֹהֵ֑ן, הֲט֣וֹב וכי טוב6| הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֗ן לְבֵית֙ אִ֣ישׁ אֶחָ֔ד א֚וֹ הֱיוֹתְךָ֣ כֹהֵ֔ן לְשֵׁ֥בֶט וּלְמִשְׁפָּחָ֖ה7 בְּיִשְׂרָאֵֽל?!:
1. מצודת ציון.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
7. והם שמות נרדפים, כי גם השבט יקרא משפחה, מצודת ציון. רי״ד ביאר כי כך נאמר שכן כל שבט דן לא היה אלא משפחה אחת דכתיב (בראשית מו, כג) ״ובני דן חושים״.
תרגום יונתןרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כ) וַיִּיטַב֙ לֵ֣ב הַכֹּהֵ֔ן וַיִּקַּח֙ אֶת⁠־הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת⁠־הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת⁠־הַפָּ֑סֶל וַיָּבֹ֖א בְּקֶ֥רֶב הָעָֽם׃
The priest's heart was glad, and he took the ephod, and the teraphim, and the engraved image, and went in the midst of the people.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וּשְׁפַר לִבָּא דְכַהֲנָא וּנְסִיב יַת אֵפוֹדָא וְיַת דְמָאִין וְיַת צַלְמָא וְעַל בְּגוֹ עַמָא.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וייטב לב הכהן – הוטב בלבו דבריהם, ויקח מידם את האפוד וכו׳ לשאת אותם בעצמו, ובא בקרבם ללכת באשר ילכו.
ואז ויקח את האפוד – ביד, ויבא בקרב העם:
וַיִּיטַב֙ לֵ֣ב הַכֹּהֵ֔ן בדבריהם1, וַיִּקַּח֙ מידם2 אֶת-הָ֣אֵפ֔וֹד וְאֶת-הַתְּרָפִ֖ים וְאֶת-הַפָּ֑סֶל לשאת אותם בעצמו3, וַיָּבֹ֖א בְּקֶ֥רֶב הָעָֽם ללכת באשר ילכו4:
1. מצודת דוד.
2. אברבנאל, מצודת דוד.
3. מצודת דוד, מלבי״ם.
4. מצודת דוד.
תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כא) וַיִּפְנ֖וּ וַיֵּלֵ֑כוּ וַיָּשִׂ֜ימוּא אֶת⁠־הַטַּ֧ף וְאֶת⁠־הַמִּקְנֶ֛ה וְאֶת⁠־הַכְּבוּדָּ֖ה לִפְנֵיהֶֽם׃
So they turned and departed, and put the little ones and the livestock and the goods before them.
א. וַיָּשִׂ֜ימוּ =א,ל?,ש1,ק (בטעם גרש), וכך אצל ברויאר ומג״ה; הקו ישר בכתי״ל, ולא ברור אם מדובר על גרש או קדמא.
• ל?=וַיָּשִׂ֨ימוּ (בטעם קדמא) וכך אצל דותן ו-BHS ובהקלדה, וכמו כן בדפוסים וקורן.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וְאִתְפְּנִיאוּ וַאֲזַלוּ וְשַׁוִיאוּ יַת טַפְלַיָא וְיַת בְּעִירָא וְיַת קִנְיָנָא קֳדָמֵיהוֹן.
ואת הכבודה – משאות, כל דבר שהוא כבד בהליכתו שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם.
הכבודה – פיזנטומא בלעז.
The bulky cargo. The loads. Anything which moved ponderously, thus making it impossible to move quickly should the local inhabitants pursue them.
The bulky cargo. "Pezantume" in old French.
ואת הכבודה – משואות, וכן כל דבר שהוא כבד בהליכתו שאינו יכול לרוץ אם ירדפו בני המקום אחריהם.
הכבודה – פיישנטומ״א בלעז.⁠1
1. בלעז: pézantume.
את הטף – כי אלו שש מאות איש חגור כלי מלחמה (שופטים י״ח:י״א) עם טפם ונשיהם ומקניהם הלכו, כי היו בטוחים שילכדו העיר.
ואת הכבודה – כתוב בוי״ו עם הדגש, וכבר כתבנו הדומים לו בספר מכלל.
ופירוש הכבודה – הכלים והמטלטלים.
ותרגומו: קניינא, כתרגום רכוש, שהוא גם כן כולל קניין האדם, כלים, וכסף וזהב, ושאר מטלטלין.
הכבודה – פירוש: כל משא כבד שהיה להם והטף והמקנה והכבודה של בני דן היו ולא לקחו ממיכה אלא הפסל והתרפים.
והנה החגורים חששו אולי בני העיר יבאו אחריהם ולכן שמו הטף והמקנה שהביאו עמהם מביתם והכבודה. רוצה לומר המטלטלים וכל דבר משא שמו כלו לפניהם.
ואת הכבודה – כתוב בוא״ו עם דגש בדל״ת והוא אחד מן ג׳ כבודה מלאים ודגושים ע״פ המסורת עיין יחזקאל כ״ג ותילים מ״ה.
הכבודה – הדבר שתנועתו כבדה ומתאחר ללכת.
ויפנו – מן המקום ההוא והלכו לדרכם.
את הטף וגו׳ – מה שהביאו עמהם מביתם.
לפניהם – בחשבם פן ירדפו בני העיר אחריהם וילחמו הגברים עמהם, והטף וכו׳ ילכו לדרכם בעודם נלחמים.
ואת כבודה – על משקל ועבדה רבה (פרשת תולדות) שם מופשט סתמי, הדברים הכבדים, כלומר כלי בתיהם שהביאו אתם בבטחם לירש הארץ.
וַיִּפְנ֖וּ מן המקום ההוא1, וַיֵּלֵ֑כוּ לדרכם2, וַיָּשִׂ֨ימוּ אֶת-הַטַּ֧ף3 וְאֶת-הַמִּקְנֶ֛ה וְאֶת-הַכְּבוּדָּ֖ה המטלטלין4 שהביאו עמהם מביתם5 לִפְנֵיהֶֽם, בחשבם פן ירדפו בני העיר אחריהם, ובעודם נלחמים יוכלו הטף והשאר להמשיך ללכת לדרכם6:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. כי אלו שש מאות איש חגור כלי מלחמה עם טפם ונשיהם ומקניהם הלכו כי היו בטוחים שילכדו העיר, רד״ק.
4. רד״ק. רי״ד ביאר שהוא המשא הכבד. ור״י קרא ומצודת ציון ביארו הדבר שתנועתו כבדה ומתאחר ללכת.
5. מצודת דוד.
6. אברבנאל, מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כב) הֵ֥מָּה הִרְחִ֖יקוּא מִבֵּ֣ית מִיכָ֑ה וְהָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּבָּתִּים֙ אֲשֶׁר֙ עִם⁠־בֵּ֣ית מִיכָ֔ה נִֽזְעֲק֔וּ וַיַּדְבִּ֖יקוּ אֶת⁠־בְּנֵי⁠־דָֽן׃
When they were a good way from the house of Micah, the men who were in the houses near to Micah's house were gathered together, and overtook the children of Dan.
א. הִרְחִ֖יקוּ א!=הִרְחִ֖יקו (חסרה נקודת השורוק)
• הערת ייבין
תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
אִינוּן אַרְחִיקוּ מִבֵּית מִיכָה וְגַבְרַיָא דִבְבָתַּיָא דְעִם בֵּית מִיכָה אִתְכְּנִישׁוּ וְאַדְבִּיקוּ יַת בְּנֵי דָן.
נזעקו – נאספו. וכן: מה לך כי נזעקת (שופטים י״ח:כ״ג) – נאספת אתה ואנשיך. ונאמרה האסיפה בלשון זעקה לפי שעל ידי זעקה יאסף העם.
נזעקו – נקבצו על ידי זעקה שזעקו זה לזה.
(כב-כג) ואז כאשר אנשי בית מיכה רדפו אחריהם והשיגום והיה מיכה צועק, החגורים אמרו לו מה לך כי נזעקת? והוא השיבם
נזעקו – נקבצו בזעקת המקבץ, וכן: ויזעק ברק (שופטים ד׳:י׳).
וידביקו – השיגום, והיו קרובים ודבוקים להם.
הרחיקו – כשהיו רחוקים מבית מיכה.
עם בית מיכה – סמוך לבית מיכה.
הֵ֥מָּה וכשהם הִרְחִ֖יקוּ היו רחוקים1 מִבֵּ֣ית מִיכָ֑ה, וְהנה הָאֲנָשִׁ֗ים אֲשֶׁ֤ר בַּבָּתִּים֙ אֲשֶׁר֙ עִם- היו סמוכים2 לְבֵּ֣ית מִיכָ֔ה נִֽזְעֲק֔וּ נקבצו בזעקת המקבץ3, ונאספו4 ורדפו אחריהם, וַיַּדְבִּ֖יקוּ והשיגו5 בזריזותם6 אֶת-בְּנֵי-דָֽן:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד, כלי יקר ביאר כי בתים אלו היו בכפר סמוך.
3. מצודת ציון. ורי״ד ביאר כי נקבצו על ידי זעקה שזעקו זה לזה.
4. רד״ק, רי״ד, מצודת ציון.
5. מצודת ציון.
6. כלי יקר.
תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כג) וַֽיִּקְרְאוּ֙ אֶל⁠־בְּנֵי⁠־דָ֔ן וַיַּסֵּ֖בּוּ פְּנֵיהֶ֑ם וַיֹּאמְר֣וּ לְמִיכָ֔ה מַה⁠־לְּךָ֖ כִּ֥י נִזְעָֽקְתָּ׃
They called to the children of Dan, and they turned their faces and said to Micah, "What ails you, that you come with such a company?⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וּקְרוֹ לִבְנֵי דָן וְאַסְחֲרוּ אַפֵּיהוֹן וַאֲמַרוּ לְמִיכָה מַה לָךְ אֲרֵי אִתְכְּנִישְׁתָּא.
ויסבו פניהם – בני דן אל הקוראים אליהם.
They turned their faces. The sons of Don turned towards those who shouted at them.
ויסבו פניהם – בדגש הסמ״ך והבי״ת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

ויסבו – בדגש הסמ״ך והבי״ת וכ״כ רד״ק והיו״ד בפתח ברוב הספרים לא בקמ״ץ והם שלשה במסורת וחביריו ויסובו את ארון אלהי ישראל (שמואל א ה׳) ויסבו פניהם ממשכן ה׳ (דברי הימים ב כט).
ויקראו – המתין עד בואם לדבר עמהם.
ויסבו – בני דן הפכו פניהם מול מיכה, ואמרו, מה נחסר לך כי נאספת לרדוף.
וַֽיִּקְרְאוּ֙ הרודפים1 אֶל-בְּנֵי-דָ֔ן, וַיַּסֵּ֖בּוּ והפכו בני דן2 פְּנֵיהֶ֑ם אל הקוראים אליהם3 ואל מיכה4, וַיֹּאמְר֣וּ לְמִיכָ֔ה, מַה נחסר5 -לְּךָ֖ כִּ֥י נִזְעָֽקְתָּ נאספת לרדוף?⁠6:
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
3. רש״י.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמקראות שלובותהכל
 
(כד) וַיֹּ֡אמֶר אֶת⁠־אֱלֹהַי֩ אֲשֶׁר⁠־עָשִׂ֨יתִי לְקַחְתֶּ֧ם וְֽאֶת⁠־הַכֹּהֵ֛ן וַתֵּלְכ֖וּ וּמַה⁠־לִּ֣י ע֑וֹד וּמַה⁠־זֶּ֛ה תֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י מַה⁠־לָּֽךְ׃
He said, "You have taken away my gods which I made, and the priest, and have gone away. What more do I have? How then can you say to me, 'What ails you?'"
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַר יַת דַחַלְתִּי דִי עֲבָדִית נְסֵיבְתּוּן וְיַת כַּהֲנָא וַאֲזַלְתּוּן וּמַה לִי עוֹד וּמַה דֵין תֵּימְרוּן לִי מַה לָךְ.
ומה לי עוד – ומה נשאר לי עוד.
What else do I have. What else remains for me?
(כד-כו) התועלת השלישי – הוא להודיע שאין ראוי לאדם לריב עם מי שתקיף ממנו, כ״ש כשהיה עם זה שכנגדו מר נפש שלא יירא מאד מהמות, ולזה זכר כי כשראה מיכה שחזקים בני דן ממנו, עם מה שספרו להם שהם מרי נפש, פנה ושב לביתו.
את אלהי אשר עשיתי לקחתם, (רוצה לומר הפסל שעשה מכסף אמו והאפוד והתרפים אשר עשה משלו) ואת הכהן ותלכו ומה לי עוד, ר״ל ומה נשאר לי עוד שלא לקחתם, וא״כ איך תאמרו אלי מה לך?
לקחתם ואת הכהן – הוא״ו בגעיא בס״ס.
את אלהי – הפסל וכו׳.
ומה לי עוד – מה נשאר לי עוד בבית אשר לא לקחתם.
ואת הכהן – שאם לא לקחתם את הכהן הייתי עושה פסל אחר: ומה זה תאמרו אלי מה לך. הלא אין לי לחוש להפסד יותר גדול מזה:
ואת הכהן – מיכה היה סובר שהביאו עמם הכהן בעל כרחו.
וַיֹּ֡אמֶר להם מיכה, אֶת-אֱלֹהַי֩ הם הפסל והמסכה1 אֲשֶׁר-עָשִׂ֨יתִי ואני עובדם כמה שנים2 לְקַחְתֶּ֧ם, וְֽאֶת-הַכֹּהֵ֛ן שהיה לי, גם כן לקחתם וַתֵּלְכ֖וּ, ולפחות אם לא הייתם לוקחים אותו הייתי עושה פסל אחר!⁠3, וּמַה נשאר4 -לִּ֣י ע֑וֹד בבית אשר לא לקחתם?!⁠5 וּמַה-זֶּ֛ה ואם כן איך6 תֹּאמְר֥וּ אֵלַ֖י מַה-לָּֽךְ?!:
1. אברבנאל.
2. כלי יקר.
3. כלי יקר, מלבי״ם.
4. רש״י.
5. מצודת דוד.
6. אברבנאל.
תרגום יונתןרש״ירלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כה) וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ בְּנֵי⁠־דָ֔ן אַל⁠־תַּשְׁמַ֥ע קוֹלְךָ֖ עִמָּ֑נוּ פֶּֽן⁠־יִפְגְּע֣וּ בָכֶ֗ם אֲנָשִׁים֙ מָ֣רֵי נֶ֔פֶשׁ וְאָסַפְתָּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ וְנֶ֥פֶשׁ בֵּיתֶֽךָ׃
The children of Dan said to him, "Don't let your voice be heard among us, lest angry fellows fall upon you, and you lose your life with the lives of your household.⁠"
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲמַרוּ לֵיהּ בְּנֵי דָן לָא תַשְׁמַע קָלָךְ עִמָנָא דִלְמָא יִשְׁלְטוּן בְּכוֹן גַבְרִין מְרִירַן נַפְשָׁן וְתָסֵיף נַפְשָׁךְ וּנְפַשׁ אֱנָשׁ בֵיתָךְ.
אנשים מרי נפש – כעסנים שיש בסיעתנו.
Bitter tempered men. There are angry men in our company.
פן יפגעו בכם – ענינו פגיעת החרב, כמו: ויפגע בו וימת (מלכים א ב׳:מ״ו).
ויונתן תרגם: וישלטון בכון, וכן: ויפגעו בו – ושליטו ביה.
מרי נפש – אנשים כעסנים שיש בחברתינו.
ואספת נפשך – אתה תהיה גורם שתמותו כלכם, אם תשמיעם קולך ותוסיף לדבר עוד בדבר הזה. והוא מבנין: הנני אוסיפך אל אבותיך (דברי הימים ב ל״ד:כ״ח), תוסיף רוחם (תהלים ק״ד:כ״ט), יאסף אהרן (במדבר כ׳:כ״ד), והדומים להם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

והם השיבוהו שאל ירים קולו פן יפגעו בו אנשים מרי נפש אשר הולכים במחנה ויהרגוהו ויהרג הוא וכל אנשי ביתו הבאים עמו.
ויאמרו – אין מאריך ביו״ד בס״ס.
יפגעו – ענין מכת מות, כמו: גש פגע בו (שמואל ב א׳:ט״ו).
ואספתה – ענין כליון מן העולם, כמו: יאסף אהרן (במדבר כ׳:כ״ב).
עמנו – בהיותך עמנו.
אנשים מרי נפש – הכעסנים שיש בסיעתנו.
ונפש ביתך – הבאים עמך.
השיבו לו שיחרש פן יאסוף נפשו ונפשות ביתו:
מרי נפש – הקצים בחייהם ומערים למות נפשם על נקלה.
וַיֹּאמְר֤וּ אֵלָיו֙ בְּנֵי-דָ֔ן, אַל-תַּשְׁמַ֥ע קוֹלְךָ֖ בהיותך1 עִמָּ֑נוּ פֶּֽן-יִפְגְּע֣וּ בָכֶ֗ם בחרב2 אֲנָשִׁים֙ מסיעתנו שהם3 מָ֣רֵי נֶ֔פֶשׁ כעסנים4, וְאָסַפְתָּ֥ה נַפְשְׁךָ֖ ואתה תהיה הגורם למיתתך5 וְנֶ֥פֶשׁ בֵּיתֶֽךָ ולמיתת הבאים עמך6:
1. מצודת דוד.
2. רד״ק.
3. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
4. רש״י, רד״ק, מצודת דוד.
5. רד״ק.
6. מצודת דוד.
תרגום יונתןרש״ירד״קרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(כו) וַיֵּלְכ֥וּ בְנֵי⁠־דָ֖ן לְדַרְכָּ֑ם וַיַּ֣רְא מִיכָ֗ה כִּֽי⁠־חֲזָקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ מִמֶּ֔נּוּ וַיִּ֖פֶן וַיָּ֥שׇׁב אֶל⁠־בֵּיתֽוֹ׃
The children of Dan went their way. And when Micah saw that they were too strong for him, he turned and went back to his house.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותעודהכל
וַאֲזַלוּ בְּנֵי דָן לְאוֹרְחֵיהוֹן וַחֲזָא מִיכָה אֲרֵי תַקִיפִין אִינוּן מִינֵיהּ וְאִתְפְּנֵי וְתַב לְבֵיתֵיהּ.
וכראות מיכה כי חזקים הם ממנו הניחם ושב לביתו והם באו על ליש והכו יושבי׳ לפי חרב ואת העיר שרפו באש וידמה ששרפו העיר באש כדי שייראו יושבי שאר העיירות אשר נפלו בגורלם מהם וינצחום בקלות יותר מצד נפול פחדם עליהם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כד]

ואז חזר מיכה לביתו אבל וחפוי ראש.
ומרוב חוזקם ואבירות ליבם, לא חששו אנשי דן כלל ממיכה ואנשיו, ואפילו לא נעצרו1, וַיֵּלְכ֥וּ והמשיכו ללכת בְנֵי-דָ֖ן לְדַרְכָּ֑ם, וַיַּ֣רְא מִיכָ֗ה כִּי-חֲזָקִ֥ים הֵ֙מָּה֙ הם מִמֶּ֔נּוּ2, וַיִּ֖פֶן מיכה, וַיָּ֥שָׁב אֶל-בֵּיתֽוֹ אבל וחפוי ראש3:
1. כלי יקר.
2. כלי יקר מבאר כי ניתן לפרש גם בדרך הלצה, ״ממנו״ שממיכה עצמו נעשו חזקים, כי לקחו ממנו את הפסל והמסיכה.
3. אברבנאל.
תרגום יונתןרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמקראות שלובותהכל
 
(כז) וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ אֵ֧ת אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה וְֽאֶת⁠־הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָֽיָה⁠־לוֹ֒ וַיָּבֹ֣אוּ עַל⁠־לַ֗יִשׁ עַל⁠־עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי⁠־חָ֑רֶב וְאֶת⁠־הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ׃
They took that which Micah had made, and the priest whom he had, and came to Laish, to a people quiet and secure, and struck them with the edge of the sword; and they burnt the city with fire.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְאִינוּן נְסִיבוּ יַת דַעֲבַד מִיכָה וְדַבֵּרוּ יַת כַּהֲנָא דִי הֲוָה לֵיהּ וַאֲתוֹ לְלַיִשׁ לְעַמָא דְשָׁקְטִין וְשָׁרָן לְרוֹחֲצָן וּמְחוֹ יַתְהוֹן לְפִּתְגָם דְחָרֶב וְיַת קַרְתָּא אוֹקִידוּ בְּנוּרָא.

רמז עד

והמה לקחו את אשר עשה מיכה – זהו שאמר הכתוב לך י״י הצדקה ולנו בושת הפנים. א״ר יהודה בר אלעאי ע״ז עברה עם ישראל בים והים נקרע לפניהם הוי אומר לך י״י הצדקה. א״ר יודן כתיב ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וי״י עמם הוי לך י״י הצדקה. א״ר סימון המה לקחו את אשר עשה מיכה צולמנא ואת הכהן אשר היה לו כומרא ויבואו אל לכיש עבדין ע״ז והיא מצלחא בידיהון הוי אומר לך י״י הצדקה. א״ר שמואל בר נחמני אתה מוצא ביום שירד המן לישראל בו ביום עבדו עבודה זרה ולא עוד אלא שנטלו ממנו והקריבו לעבודה זרה שנאמר ולחמי אשר נתתי לך וגו׳ [ויהי]. מהו ויהי אמר רבי יודן כד״א ויהי למחר. ואעפ״כ ומנך לא מנעת מפיהם הוי לך י״י הצדקה.
ליש – שם העיר, ובספר יהושע (יהושע י״ט:מ״ז) קורא שמה ׳לשם׳, על שם שמצאו שם אבן טובה ששמה ׳לשם׳, והיא היתה על החשן לשבט דן, שמו כתוב על ׳לשם׳, וידעו שבאמת היא נחלתם.
Laish. The city's name. The book of Yehoshua entitles it "Leshem,⁠"1 because they discovered, there, a precious gem called "leshem.⁠" This was inlaid in the Choshen plate,⁠2 and symbolized the tribe of Don, whose name was inscribed on it. Thus, they were certain that this was actually their ancestral property.
1. Yehoshua 19:47.
2. The sacred Urim Vetumim oracles, which spelled out the Divine message for those inquirii of Adonoy. (Yoma, 73:b).
שרפו באש – יש לתמוה למה שרפו אותם, והם רוצים לישבה. והנה כל הערים העומדות על תלם לא שרפם יהושע, רק חצור לבדה (יהושע י״א:י״ג), והיתה זה לפי שהיתה ראש המלכות להבהיל הנשארים. והנה אלו למה שרפו העיר? ויתכן כי כשנכנסו בני דן בעיר, פתאום נכנסו, כי הם לא היו מרגישים, ולא היו נשמרים מהם, ושלחו אש בעיר להבהיל העם, ולא יהיה פנאי לאדם להשיב מלחמה בין האש והמלחמה שעשו להם בני דן. או אפשר כי היתה מלאה גלולים, ולפיכך שרפוה, ואף על פי שהם הקימו הפסל, להם היתה כוונתם לשמים, ואף על פי כן היו חוטאים לי״י, כי כן כתיב: לא תעשון אתי אלהי כסף וגו׳ (שמות כ׳:י״ט), כלומר אתי – אע״פ שתהיה כוונתכם לעבודתי.
ובאגדה: והם לקחו את אשר עשה מיכה וגו׳ ויכו אותה לפי חרב – עבדין עבודה זרה, והיא מצלחא בידיהון? יש צדקה גדולה מזו? היינו הך, דכתיב: לך י״י הצדקה ולנו בשת הפנים (דניאל ט׳:ז׳).
כי רחוקה היא מצידון – מלעיל שלא כמנהג הטעם, והרי״ש בגעיא.⁠א
א. ד״ה ״כי רחוקה״ חסר בדפוס ונציה והושלם מכ״י.
ובני דן באו לישה ולכדוה ויכו את העם אשר בה ואת העיר שרפו באש, ואין הכוונה ששרפו הבתים (כיון שהיו באים להתישב בהן) אבל ששרפו המתים ומאכליהם והע״ז אשר בבתיהם וגלוליהם ועצביהם, או שרפו אותה כדי להפחיד את כל סביבותי׳ כדברי המפרשים, ובנו את העיר וישבו בה: וזכר שבני דן הקימו הפסל אשר הביאו מבית מיכה לעצמ׳ ושישב שם עד יום גלות הארץ. וגלות הארץ לא אמר כאן על גלות ישראל מעל אדמתו בימי הושע או בימי צדקיהו. וגם לא על גלות בני גד וראובן שהיה הגלות הראשון, אבל אמרו על הזמן שבו גלה הארון ונהרגו בני עלי ורבים מבני ישראל, ועליו אמר המשורר ע״ה (תהלים ע״ח פ׳ ס״ז ס״ב) ויטוש משכן שילה וגומ׳ ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר וגו׳ ויסגר לחרב עמו וגו׳, והמורה על זה באמת הוא אמרו אחר זה וישימו להם את פסל מיכה אשר עשה כל ימי היות בית האלהים בשילה, וזה יוכיח שלא עמד שמה הפסל כי אם כל ימי היות בית האלהים בשילה לא עוד, כי בימי שמואל הנביא ע״ה חלילה וחס שישב בישראל פסל ומסכה בפרסום גדול כזה. הנה התבאר שפירוש כל ימי היות ארון האלהים בשילה אינו מתיחס להתחלת הזמן שהיה הארון בשילה כי אם לסופו, לומר כי מהזמן ששמו בו הפסל התמיד עד שנעתק בית האלהים משילה, ושלא עמד עוד שם כי אם עד אותו זמן גלות הארון שזכרתי, ולזה לא אמר עד גלות ישראל מהארץ, כי אם עד גלות הארץ ירמוז למה שאמרתי. ותמה אני מרש״י ז״ל שכתב עד יום גלות הארץ בימי סנחריב בפעם הראשונה, והנה לדבריו לא כתב שמואל ספר שופטים כמו שקבלו חז״ל, (ב״ב י״ד) ואיך אמר א״כ ששמואל הסיר מהארץ את האשרה ואת העשתרות אם נשאר פסל מיכה במקומו? אבל לפי האמת אז הסירוהו גם כן, והוא הזמן שהועתק המשכן משילה. והותרה עם זה השאלה הששית:
מיכה ואת הכהן – הוא״ו בגעיא בספרי ספרד.
שקט ובטח – לא היו נשמרים מן המלחמה.
ואת העיר שרפו – כי לא יוכלו לה כי אם על ידי השרפה, ולולא זאת לא שרפוה, כי הלא נתיישבו בה.
והמה לקחו – בזה נדמה להם שלא עשקו וגנבו, רק לקחו בדרך מלחמה אחר שרדף אחריהם ולא יכול להם: ויבואו על ליש. ובמדרש (תנחומא כי תשא יד) זש״ה (דניאל ט, ז) לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים, הגם שלקחו הפסל הצליחו במלחמתם:
וְהֵ֨מָּה לָקְח֜וּ1 איתם אֵ֧ת העבודה זרה אֲשֶׁר-עָשָׂ֣ה מִיכָ֗ה2 וְֽלקחו גם אֶת-הַכֹּהֵן֮ אֲשֶׁ֣ר הָיָה-לוֹ֒, וַיָּבֹ֣אוּ עַל העיר -לַ֗יִשׁ3, עַל-עַם֙ שֹׁקֵ֣ט וּבֹטֵ֔חַ שלא היו נשמרים מן המלחמה4, וַיַּכּ֥וּ אוֹתָ֖ם לְפִי-חָ֑רֶב, וְאֶת-הָעִ֖יר שָׂרְפ֥וּ בָאֵֽשׁ כי לא יכלו לה כי אם על ידי השריפה, ולולא זאת לא שרפוה, כי הלא נתיישבו בה5:
1. כלי יקר ביאר ברוח המדרש (האמור להלן), למרות שלקחו, דהיינו למרות שלקחו את הפסל וכו׳ והיו אמורים להפסיד במלחמה, הקב״ה גרם שינצחו.
2. ובמדרש זהו שאמר הכתוב (דניאל ט, ז) ״לך ה׳ הצדקה ולנו בושת הפנים״, א״ר יהודה בר אלעאי, עבודה זרה עברה עם ישראל בים והים נקרע לפניהם, הוי אומר ״לך ה׳ הצדקה״... א״ר סימון המה לקחו את אשר עשה מיכה צולמנא ואת הכהן אשר היה לו כומרא ויבואו אל לכיש, עבדין עבודה זרה והיא מצלחא בידיהון, הוי אומר ״לך ה׳ הצדקה״, ילקוט שמעוני.
3. ובספר יהושע (יהושע יט, מז) קורא שמה ׳לשם׳, על שם שמצאו שם אבן טובה ששמה ׳לשם׳, והיא היתה על החושן לשבט דן, וידעו שבאמת היא נחלתם, רש״י.
4. מצודת דוד.
5. מצודת דוד. ורד״ק ביאר כי אפשר ששרפוה כי העיר היתה מלאה גלולים, ואף על פי שהם הקימו הפסל להם, היתה כוונתם לשמים. אברבנאל ביאר כי אין הכוונה ששרפו הבתים (כיון שהיו באים להתישב בהן) אלא ששרפו המתים ומאכליהם והעבודה זרה אשר בבתיהם וגלוליהם ועצביהם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כח) וְאֵ֨ין מַצִּ֜יל כִּ֧י רְֽחוֹקָה⁠־הִ֣יא מִצִּיד֗וֹן וְדָבָ֤ר אֵין⁠־לָהֶם֙ עִם⁠־אָדָ֔ם וְהִ֕יא בָּעֵ֖מֶק אֲשֶׁ֣ר לְבֵית⁠־רְח֑וֹב וַיִּבְנ֥וּ אֶת⁠־הָעִ֖יר וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ׃
There was no deliverer, because it was far from Sidon, and they had no dealings with any man; and it was in the valley that lies by Beth Rehob. They built the city and lived there.
תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל
וְלֵית דִמְשֵׁיזִיב אֲרֵי רְחִיקָא הִיא מִצִידוֹן וּפִתְגַם לֵית לְהוֹן עִם אֱנַשׁ וְאִינוּן בְּמֵשַׁר דִלְבֵית רְחוֹב וּבְנוֹ יַת קַרְתָּא וִיתִיבוּ בָהּ.
כי רחוקה היא – באה זאת המלה מלעיל שלא כמנהג הטעם בחי״ת והרי״ש מעמדת בגעיא וכן כתוב במכלול דף ר״י וכן מצאתי במקצת ספרים ונמסר במקצתן לית בטעם מלעיל ונמנית מלה זו ג״כ בשטה חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכותיה וסימן בשילהי מסרא רבתא.
ואין מציל – לא היה להם מציל.
כי רחוקה – וכבשוה עד לא נשמע להם.
ודבר – לא היה להם כריתת ברית עם מי.
אשר לבית רחוב – הסמוך לבית רחוב.
ויבנו – כי שרפוה במלחמה, כמו שכתוב למעלה (פסוק כז).
ואין מציל – לא מצידונים, כי רחוקה היא מצידון. ולא משכניהם, כי דבר אין להם עם אדם. ולא היה קשה לכבשה מצד המקום, כי היא בעמק, שנוח לכבוש:
וְאֵ֨ין ולא היה לאנשי לַיִשׁ1 מַצִּ֜יל, לא מצד אנשי העיר צידון2, כִּ֧י רְֽחוֹקָה- היתה הִ֣יא העיר לַיִשׁ מִצִּיד֗וֹן ועד ששמעו בצידון על המלחמה, כבר כבשוה בני דן3, וְלא היה לאנשי לַיִשׁ מציל גם מצד שכניהם, כי4 דָבָ֤ר כריתת ברית5 אֵין לא היה -לָהֶם֙ עִם- שום6 אָדָ֔ם שיבאו לעזרתם לעת הצורך7, וְגם מצד המקום עצמו לא היה קשה לכבוש את העיר לַיִשׁ כי8 הִ֕יא היתה בָּעֵ֖מֶק אֲשֶׁ֣ר היה סמוך9 לְבֵית-רְח֑וֹב, והעמק הוא מקום שנוח לכיבוש10, וַיִּבְנ֥וּ בני דן אֶת-הָעִ֖יר כי שרפוה במלחמה11, וַיֵּ֥שְׁבוּ בָֽהּ:
1. מצודת דוד.
2. מלבי״ם.
3. מצודת דוד.
4. מלבי״ם.
5. מצודת דוד.
6. מלבי״ם בפס׳ ז׳ לעיל.
7. רש״י, רד״ק, רי״ד, אברבנאל בפס׳ ז׳ לעיל.
8. מלבי״ם.
9. מצודת דוד.
10. מלבי״ם.
11. מצודת דוד.
תרגום יונתןמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל
 
(כט) וַיִּקְרְא֤וּ שֵׁם⁠־הָעִיר֙ דָּ֔ן בְּשֵׁם֙ דָּ֣ן אֲבִיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר יוּלַּ֖ד לְיִשְׂרָאֵ֑ל וְאוּלָ֛ם לַ֥יִשׁ שֵׁם⁠־הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה׃
They called the name of the city Dan, after the name of Dan their father, who was born to Israel. However the name of the city was Laish at first.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וּקְרוֹ שְׁמָא דְקַרְתָּא דָן בְּשׁוּם דָן אֲבוּהוֹן דְאִתְיְלִיד לְיִשְׂרָאֵל וּבְרַם לַיִשׁ שְׁמָא דְקַרְתָּא מִלְקַדְמִין.
ויקרא שם העיר דן בשם דן אביהם אשר יולד לישראל ואולם לייש שם העיר לראשונה – פסוק זה מפורש כבר בס׳ יהושע במקום נחלת בני דן.
אשר יולד – בוי״ו עם דגש, וכבר כתבנו הדומים לו בספר מכלל.
וטעם אשר יולד לישראל – שלא תחשוב כי ראש המשפחה ההיא אשר באו לליש היה שמו דן, וכשם אבי המשפחה ההיא קראו שם דן המקום ההוא, לפי׳ אמר: אביהם אשר יולד לישראל.
ואח״כ בנו העיר וקראו שמה דן כשם דן אביהם. והנה הקימו את פסל מיכה בבית שעשו לו ויהונתן בן גרשום בן מנשה הוא ובניו היו כהנים לשבט הדני בבית הפסל ההוא עד יום גלות הארץ והוא הנער הלוי שהביאו מבית מיכה, והנה יום גלות הארץ לא יתכן שיאמר על יום גלות בימי צדקיה שכבר עברו כמה מנהיגים שביערו ע״ג מן הארץ כמו שמואל ושאול ודוד ורבים זולתם אחריהם, ואולם אמר עד יום גלות הארץ כי יתכן שגלתה הארץ ההיא כשעשו הרע ישראל בעיני י״י עד שהקים השם לישראל מושיע ושבו לארצם ויתכן שגלתה הארץ ההיא בימי יבין מלך כנען שברחו להם שבט דן ועברו מעבר לירדן כמו שאמרו דבורה וברק ודן למה יגור אניות ואיך שהיה הוא מבואר שיום גלות הארץ היה קודם מות עלי וזה שהפסל ההוא לא נתקיים להם כי אם כל ימי היות בית האלהים בשילה ולא יתכן שיהיו להם כהני הפסל אחר שהוסר הפסל ולזה הוא מבואר שהיה כבר יום גלות הארץ ההיא קודם זה כי ידמה שאחר זה היו להם כהנים אחרים לזה הפסל אשר לא היו מזרע זה הנער הלוי וזה מחויב מהלשון שאמר עד יום גלות הארץ ההיא להורות כי אחר זה היו להם כהנים אחרים והנה אמרו רז״ל שזה הנער הלוי היה בן בנו של משה והיה חושב שראוי לאדם לעבוד ע״ג ואל יצטרך לבריות ואין הענין כן אבל ראוי לעבוד עבודה שהיא זרה לו וידמה שזה האיש היה אחר ואשר נזכר בענין דוד איש אחר כי כבר זכר כי הוא ובניו היו כהנים ר״ל שאחר מותו הוקם שם כהן אחד מבניו ואפשר שנאמר כי לא יחוייב מזה שמת יהונתן ויהיה אמרו הוא ובניו שהם היו יחד כהנים עמו לא בזה אחר זה ויהיה זה האיש הוא אשר נזכר בענין דוד שאמרו ז״ל.
ויקראו שם העיר דן בשם – בספרים מדוייקים בבי״ת ולא בכ״ף.
אשר יולד – נכתב בוא״ו עם דגש בלמ״ד.
ואולם ליש שם העיר לראשונה – חד מן ג׳ זוגים מתחלפים קדמאה זי״ן תנינא שי״ן וקדמאה הוא ואולם לוז שם העיר לראשונה פ׳ ויצא ובזה תבין כוונת בעל המסורת בפ׳ יתרו ומה שצריך להגיה שם.
ואולם – ואבל.
אשר יולד – שלא נחשוב שראש המשפחה הבאה אל ליש היה שמו דן ועל שמו קראו שם העיר דן.
לראשונה – טרם שקראוה בשם דן.
לראשנה – גם בני ישראל בדורות הראשונים קראוה ליש עד שהורגלו לקראה דן.
וַיִּקְרְא֤וּ שֵׁם-הָעִיר֙ ״דָּ֔ן״, בְּשֵׁם֙ על שם1 דָּ֣ן אֲבִיהֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר יוּלַּ֖ד נולד לְיִשְׂרָאֵ֑ל ליעקב אבינו2, וְאוּלָ֛ם, ״לַ֥יִשׁ״ היה שֵׁם-הָעִ֖יר לָרִאשֹׁנָֽה בהתחלה, טרם שקראוה בשם דן3:
1. מצודת דוד.
2. ופירט זאת הכתוב כדי שלא נחשוב כי ראש המשפחה ההיא אשר באה לליש היה שמו דן, וכשם אבי המשפחה ההיא, קראו למקום ההוא בשם ״דן״, רד״ק, מצודת דוד.
3. מצודת דוד.
תרגום יונתןר״י קרארד״קרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(ל) וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי⁠־דָ֖ן אֶת⁠־הַפָּ֑סֶל וִ֠יהֽוֹנָתָ֠ן בֶּן⁠־גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן⁠־מְנַשֶּׁ֜הא ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹֽהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י עַד⁠־י֖וֹם גְּל֥וֹת הָאָֽרֶץ׃
The children of Dan set up for themselves the engraved image; and Jonathan, the son of Gershom, the son of Manasseh, he and his sons were priests to the tribe of the Danites until the day of the captivity of the land.
א. לפי המסורה, האות נ׳ ב״מנשה״ תלויה מעל קו הכתיבה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל
וַאֲקִימוּ לְהוֹן בְּנֵי דָן יַת צַלְמָא וִיהוֹנָתָן בַּר גֵרְשֹׁם בַּר מְנַשֶׁה הוּא וּבְנוֹהִי הֲווֹ כוּמָרִין לְשִׁבְטָא דְבֵית דָן עַד יוֹמָא דִי גְלוֹ יַתְבֵי אַרְעָא.
יונתן בן גרשום בן מנשה – א״ר שמואל בר נחמני נו״ן תלויה אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה. בעו קומי ר״ש בר נחמני כהן לע״ז והאריך ימים כל כך. א״ל ע״י שהיה עינו צרה בע״ז הוה בר נש אתא מקרבא גביה תור או אימר א״ל מה זו מועילה אינה רואה ואינה שומעת ואינה מדברת. א״ל איך נעביד והוא א״ל זיל עביד חד פינך דסולתא והב תמן עשר ביעין ואיתקין קומוי ואיזיל לך והוא אוכלה. התיבון לר׳ שמואל בר נחמני דאמרת שבואל ששב לאל והא כתיב עד יום גלות הארץ, א״ל כיון שמת דוד עמד שלמה והחליף כל סנקליטין של אביו והסירו וחזר לקלקולו הראשון הה״ד (ויהי כבא איש) [ונביא אחד] זקן יושב בית אל. אמרין הוא היה שהחזיק עצמו לע״ז ואותו היום חזר בתשובה ושרתה עליו רוח הקודש הה״ד ויהי דבר י״י אל הנביא אשר השיבו.
בן מנשה – מפני כבודו של משה כתוב נו״ן לשנות את השם, ונכתב תלויה לומר שלא היה מנשה אלא משה.
עד יום גלות הארץ – בימי סנחריב בגלות ראשונה.
Ben Menasheh. In deference to Moshe, the letter "nun" was included, thus altering the name. It is scripturally suspended to indicate that he was actually not Menasheh, but Moshe.⁠1
Until the day of the exile from the land. During the time of Sancheriv, at the first exile.
1. Bava Basra 109b.
ויהונתן בן גרשם בן מנשה – מפני כבוד כתב נו״ן לשנות את השם וכתבה תלויה לאמר שלא מנשה היה אלא משה היה.
עד יום גלות הארץ – בימי הושע בן אלה שנטל סנחריב עגלי זהב שבבית אל ושברן ופסלו של מיכה עמהם והלך לו לאשור.
בן מנשה – הנו״ן תלויה, וכבר זכרנו טעמו למעלה.
עד יום גלות הארץ – מדרך הסברא נראה כי עד יום גלות הארץ הוא יום שגלה הארון, ועליו נאמר: ויטש משכן שילה וגו׳ (תהלים ע״ח:ס׳), ואמר: ויתן לשבי עוזו ותפארתו ביד צר (תהלים ע״ח:ס״א), ויסגר לחרב עמו (תהלים ע״ח:ס״ב), ואמר: ויכעיסוהו בבמותיהם ובפסיליהם יקניאוהו (תהלים ע״ח:נ״ח), וזה נאמר על פסל מיכה. והפסוק האחר שנאמר כאן גם כן מוכיח, שאמר: כל ימי היות בית האלהים בשילה (שופטים י״ח:ל״א), דמה כי עד יום גלות הארץ וימי היות בית האלהים בשילה (שופטים י״ח:ל״א) זמן אחד הוא. ושמואל אף על פי שהיה שופט לא מיחה בפסל ההוא, כי כל ימי עלי לא היה מתפרסם כל כך בשררה לכבוד עלי, ועלי גם כן התרפה בזה כמו שהתרפה במוס׳ בניו, וכשמת עלי וגלה הארון, וגלו מישראל רבים, ונפלו בחרב רבים, ובטל אותו פסל, וזהו שאמר: עד יום גלות הארץ. כי רחוק הוא שיהיה הפסל עד יום גלות הארץ, אפילו גלות בני גד ובני ראובן שהיה הגלות הראשון, ואיך היה דוד מלך ישראל ולא בערו, וגם שלמה בנו ולא בערו? אין הדעת סובלת להאמין זה.
עד יום גלות הארץ – אין לפרשו גלות סנחריב, שהרי אומר לפניו כל ימי היות בית האלהים בשילה, אלא גלות שילה.
(ל-לא) התועלת הרביעי – הוא לפרסם מה שנשקעו בו בני דן מהחטא זה הזמן הארוך אשר ספר וכאילו היה זה התנצלות מה לשמשון שהיה מהשבט ההוא, אם נשקע במדה המגונה ההיא, רוצה לומר ללכת אחר עיניו.
ויהונתן בן גרשם בן מנשה – וכן הוא בספרים מדוייקים ועל פי המדרש כדאיתא בב״ב ריש פ׳ יש נוחלין וכי בן מנשה הוא והלא בן משה הוא אלא מתוך שעשה מעשה מנשה תלאו הכתוב במנשה. ופי׳ רשב״ם דהנו״ן תלויה מפני שהיא יתרה דבן משה הוא והכי איתא במדרש חזית על פסוק סמכוני באשישות וירושלמי פרק הרואה סימן י״ז ביפה מראה ואבות דר׳ נתן פ׳ ל״ג והוא א׳ מן ד׳ אותיות תלויות בקריאה וסימנ׳ בן גרשם בן מנשה יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ׳) וינערו רשעים ממנה. וימנע מרשעים אורם (שניהם באיוב ל״ח). ועיין מ״ש על כל אחד מהם ובד״ה א׳ כ״ו בס״ד ובמסו׳ הברית הגדול איוב ל״ח.
ויקימו להם – להיות לעבודה זרה ולעבדו.
ויהונתן – הוא הלוי הנזכר.
בן מנשה – אמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא ק״ט:) שהוא משה, ומפני כבודו נאמר ׳מנשה׳, ותלאו הנו״ן לדעת שאינה מן השם.
עד יום גלות הארץ – הוא גלות הארון שהיה בימי עלי (שמואל א ד), ולזה לא אמר ׳עד גלות ישראל׳, כי אז לבד הארון גלה ולא ישראל, ועד הזמן ההוא עמד הפסל, אבל לאחר זמן שעמד שמואל לשופט, בער אותם מן הארץ.
ויקימו להם את הפסל – תחלה הקימו רק את הפסל להורדת הרוחניות, ואח״כ וישימו להם את פסל מיכה כפי שעשאו מיכה, עם האפוד והתרפים. ועמד כל ימי היות בית האלהים בשלה, זה לעומת זה. ומ״ש שיהונתן ובניו היו כהנים עד גלות הארץ, פירש״י על גלות סנחריב, וכן דעת חכמינו ז״ל בירושלמי פרק ט׳ דברכות (ה״ג) שמקשה לרשב״נ דאמר שבואל ששב לאל בכל לבו, והכתיב עד גלות הארץ, ומתרץ שאחרי מות דוד העבירו שלמה וחזר לסורו והוא היה הנביא הזקן בבית אל. ומה שמקשה הרד״ק איך אפשר ששמואל ודוד ושלמה לא בערו פסל זה, י״ל דבאמת בימי שמואל בטל, ועז״א כל ימי היות בית אלהים בשילה, ואז חזר בתשובה ודוד מינה אותו על האוצרות, ובימי ירבעם שהעמידו העגל בדן היו בניו כהנים עד גלות סנחריב:
עד יום גלות הארץ – החכם פֿיליפפזאן הביא בשם Hubigant שאולי הקריאה הנכונה עד יום גלות הארון, כלומר עד אחר מלחמת הפלשתים בימי עלי, שאחר שנגפו חדלו בני ישראל מטעות אחרי האלילים, כדכתיב וינהו כל בית ישראל אחרי ה׳ (שמואל א ו׳:א׳), ואז גם בני דן חדלו מעבודת פסל מיכה; רק נ״ל שאין צורך לתיקון זה וגלות הארץ כמשמעו עד סוף הימים שגלו עשרת השבטים ע״י מלכי אשור, ובימי שמואל שאול דוד ושלמה חדלו בני דן מעבודת פסלם ובני יהונתן מהיות כהנים להם, ובימי ירבעם ששם אחד מעגליו בעיר דן חזרו אלו והיו כהנים, לא לפסל מיכה רק לעגל; ובכן הוצרכנו לומר שספר זה נכתב מגלות מגלות ע״י שופט כל דור ודור ובסוף הימים נסדר, ואין צורך להיות בקי הרבה בחכמת לשון הקודש לבחון מה הפרש יש ד״מ בין סיפור קורות יפתח ובין ספור מעשה פלגש בגבעה בצחות הלשון ובבירור הדברים המסופרים, וכן בכל שאר ספרי נביאים ראשונים אלו חוץ מיהושע (עיין מ״ש שם ה׳:א׳) שאולי אחר מות יהושע אלעזר והזקנים, הוסיפו בו ספור מיתתם, או אולי ג״כ בזמן מאוחר נתוסף בו איזה דבר קטן אנה ואנה, רק בודאי כתבו יהושע או אחד מבני דורו.
וַיָּקִ֧ימוּ לָהֶ֛ם בְּנֵי-דָ֖ן אֶת-הַפָּ֑סֶל להיות לעבודה זרה ולעובדו1, וִ֠יהוֹנָתָן בֶּן-גֵּרְשֹׁ֨ם בֶּן-מְנַשֶּׁ֜ה2 הוא הלוי הנזכר3, ה֣וּא וּבָנָ֗יו הָי֤וּ כֹהֲנִים֙ לְשֵׁ֣בֶט הַדָּנִ֔י דן עַד-י֖וֹם גְּל֥וֹת בו גלה הארון מן4 הָאָֽרֶץ בימי עלי5:
1. מצודת דוד, מלבי״ם ביאר כי תחילה הקימו רק את הפסל להורדת הרוחניות, ואח״כ (פס׳ לא) ״וישימו להם את פסל מיכה״ כפי שעשאו מיכה, עם האפוד והתרפים.
2. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (בבא בתרא קט:) שהוא משה, ומפני כבודו נאמר ׳מנשה׳, ותלאו הנו״ן לדעת שאינה מן השם, רש״י, ר״י קרא, רד״ק, מצודת דוד. וכן ראה את המדרש המבוא בפרק יז לעיל.
3. מצודת דוד.
4. ראה שמואל א׳ פרק ד׳, רד״ק, אברבנאל, מצודת דוד.
5. ולזה לא אמר ״עד גלות ישראל״, כי אז הארון לבד גלה ולא ישראל, ועד הזמן ההוא עמד הפסל, אבל לאחר זמן שעמד שמואל לשופט, ביער אותם מן הארץ, מצודת דוד. רש״י ור״י קרא ביארו (כמו שמובא בירושלמי פרק ט׳ דברכות) ״עד יום גלות הארץ״ בימי סנחריב בגלות ראשונה בימי הושע בן אלה, שנטל סנחריב עגלי זהב שבבית אל ושברן ופסלו של מיכה עמהם והלך לו לאשור.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קרי״דרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל
 
(לא) וַיָּשִׂ֣ימוּ לָהֶ֔ם אֶת⁠־פֶּ֥סֶל מִיכָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה כׇּל⁠־יְמֵ֛י הֱי֥וֹת בֵּית⁠־הָאֱלֹהִ֖ים בְּשִׁלֹֽה׃
So they set up for themselves Micah's engraved image which he made, all the time that the house of God was in Shiloh.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמצודת דודמקראות שלובותעודהכל
וְשַׁוִיאוּ לְהוֹן יַת צְלָם מִיכָה דִי עֲבַד כָּל יוֹמַיָא דַהֲוָה קַיָם בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ בְּשִׁלֹה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ל]

וישימו להם – לאלוה ולעבדו.
כל ימי וגו׳ בשלה – מתחלת העמדתו עמד כל ימי וכו׳ בשלה, אבל אחר שגלה הארון משלה בימי עלי (שמואל א ד) ועמד שמואל לשופט, בערו מן הארץ.
וַיָּשִׂ֣ימוּ לָהֶ֔ם אֶת-פֶּ֥סֶל מִיכָ֖ה אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה, לאלוה ולעבדו1 וזאת כָּל-יְמֵ֛י הֱי֥וֹת בֵּית-הָאֱלֹהִ֖ים בְּשִׁלֹֽה, אולם אחר שגלה הארון משילה בימי עלי ועמד שמואל לשופט, ביערו מן הארץ2: פ
1. מצודת דוד.
2. מצודת דוד.
תרגום יונתןרלב״ג תועלותמצודת דודמקראות שלובותהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×