בימים ההם – גם זה הפסוק מוכיח כי לא היה זה בימי עתניאל בן קנז, כי שופט היה לישראל וכל ימי השופט לא היו עושים איש הישר בעיניו, כמו שאמר: והושיעם מיד אויביהם כל ימי השופט וגו׳
(שופטים ב׳:י״ח), ואומר: והיה במות השופט ישובו והשחיתו מאבותם וגו׳
(שופטים ב׳:י״ט). נראה כי בימי השופט לא היו עושים איש הישר בעיניו, ובשלשת הענינים האלה: בדבר מיכה, ובדבר בני דן, ובדבר פלגש בגבעה, אמר: אין מלך בישראל
(שופטים כ״א:כ״ה). ואלו הענינים היו בין שמשון לעלי שהיה שופט ישראל, והיה הזמן ביניהם כמו שהיה, שלא היה להם שופט בישראל והיו עושים איש הישר בעיניו.
ואם נאמר כי לא היה זמן ביניהם כדברי בעל סדר עולם, שהרי ביפתח מצאנו שאמר: שלש מאות שנה
(שופטים י״א:כ״ו) מיום שכבשו ישראל לארץ סיחון שהיה בשנת הארבעים לצאת בני ישראל מארץ מצרים, והנה מיפתח עד שנבנה הבית מאה וארבעים שנה, שהרי אומר הכתוב: ויהי בארבע מאות שנה ושמונים שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים וגו׳
(מלכים א ו׳:א׳), הנה שלש מאות שנה עד יפתח משנת הארבעים, ומאה וארבעים מן יפתח עד שבנה המלך שלמה את הבית, הנה הם מיציאת מצרים ארבע מאות ושמונים עם ארבעים שהיו במדבר. ואנחנו מוצאים אלו מאה וארבעים אשר מיפתח לבנין הבית כמנין השופטים והמלכים כי אבצן שפט את ישראל אחרי יפתח שבע שנים, ואילון עשר שנים, ועבדון שמנה שנים, ושמשון עשרים שנה, ועלי ארבעים שנה, ושמואל עשרים שנה, ודוד ארבעים שנה, וארבע שנה של שלמה שהרי בשנה הרביעית למלכו בנה הבית, כמו שכתוב: בשנה הרביעית בחדש זיו
(מלכים א ו׳:א׳), והנה לפי חשבון זה יתרים על מאה וארבע שנה של שלמה, שהרי בשנה הרביעית למלכו בנה הבית כמו שכתוב: בשנה הרביעית בחדש זיו
(מלכים א ו׳:א׳). והנה לפי חשבון זה יתרים על מאה וארבעים – תשע שנים, הנה אנחנו צריכים על כל פנים לתקן החשבונות, אפילו לדברי בעל סדר עולם, כי תשע שנים הם יתרים לחשבונו.
והנה עשרים שנה שמנה לשמואל לא נמצא בפירוש בכתב, ועוד כי אינם עשרים שנה לשמואל, כי ביום שגלה הארון מת עלי, והנה הארון היה בשדה פלשתים שבעה חדשים
(שמואל א ו׳:א׳), ועלה בית שמש ומבית שמש לקרית יערים ויהי שם עשרים שנה עד שהעלהו דוד משם אחר שבע שנים שמלך בחברון, הנה חסרו מהעשרים שנה שבע שנים, נשארו י״ג שנה, אחד עשר לשמואל ושתי שנים לשאול, וכלם נחשבים לשמואל, שאפילו במלוך שאול היה שופט שמואל, שנאמר: וישפט שמואל את ישראל כל ימי חייו
(שמואל א ז׳:ט״ו), הנה משמת עלי עד שמלך דוד שלש עשרה שנים, נשארו עדיין שתי שנים.
והנה שש שנים נקח מהשלש מאות שאמר יפתח, כי לא נשלמו אלא עם השש שנים שלו, והוא אומר זה בתחילת ימי שפטו, נמצא כי חשבון זה אינו מדוקדק. ועוד כי ראינו כי בחיי עלי היה שמואל שופט את ישראל, שנאמר: ויהי דבר שמואל אל כל ישראל ויצא ישראל לקראת פלשתים למלחמה
(שמואל א ד׳:א׳), ואומר: ואני התהלכתי לפניכם מנערי ועד היום הזה
(שמואל א י״ב:ב׳), ודרך הכתוב לרדוף אחרי הכלל ולא יקפיד בפרט אם יהיה חסר או יותר. והנראה כי בין שמשון לעלי היו בלא שופט ימים רבים, כי הנה הכתוב מעיד בשלשה הענינים האלה הסמוכים
אין מלך בישראל. והנה עלי בן שמנה וחמשים שנה כשנתמנה שופט, ובן צ״ח שנים היה כשמת, ושפט את ישראל ארבעים שנה, ולא יתכן לומר שנכנסו שנותיו של שמשון בשנותיו של עלי, כי לא יתכן שהיה שמשון שופט בימי עלי, והוא בן חמשים שנה ויותר, והיה מנביאי ישראל ומזקניהם ומבני הקבלה שקבלו תורה שבעל פה, שהרי עלי קבל מפנחס ושמואל קבל מעלי, וכן נביא אחרי נביא. אם כן הפסק היה בין שמשון לעלי שלא היה שופט לישראל, ובימים ההם שלא היה להם מלך ושופט היו עושים כל איש ואיש הישר בעיניו, ועשה מיכה פסלו ובני דן הקימו להם אותו הפסל, ובני בנימן הרעו בדבר פילגש.
כי לא נפלה לו – לא נפלה לו כל נחלת גורלו, כמו שאומר בספר יהושע: ויצא גורל בני דן מהם
(יהושע י״ט:מ״ז), כלומר פחות ממה שהיה ראוי להם כמו שפירשנו.
ופירוש בנחלה – בנחלה הנחלקה לו בתוך שבטי ישראל לא נפלה לו הראויה לו, והוצרכו לבקש נחלה.