(הקדמה) הנבואה השלושה עשר בשנת בוא תרתן אשדודה חמשת הנבואות האלה רוצה לומר הנבואה שבא על ישעיהו לך ופתחת השק וגומר ומשא מדבר ים ומשא דומא ומשא בערב ומשא גיא חזיון. ראיתי לצרף ולחבר כל חמשת הנבואות האלה יחד מפני שכל אחת מהן קטנה בפני עצמה וגם כי לפי דעתי הם מתקשרות ומתיחסות זו עם זו כאלו הם כולם משא אחת ויהיה אם כן התחלת קבוץ חמשת הנבואות בשנת בוא תרתן אשדודה וגומר עד כה אמר ה׳ אלי לך בוא אל הסוכן הזה ויוכללו בהן שמונה פרשיות, הראשונה בשנת בוא תרתן, השניה ויאמר ה׳ כאשר הלך עבדי ישעיהו, השלישית משא מדבר ים, הרביעית כי כה אמר ה׳ אלי לך העמד המצפה, החמישית משא דומא, הששית משא בערב, השביעית כי כה אמר ה׳ אלי בעוד שנה כשני שכיר, השמינית משא גיא חזיון, וראיתי לעורר בקבוץ חמשת הנבואות האלה ששת השאלות:

השאלה הראשונה באומרו בנבואה השלשה עשר שלש שנים אות ומופת על מצרים ועל כוש והנה בשנת ארבעה עשר למלך חזקיהו כשבא סנחריב על ירושלם כתוב בספר מלכים ששמע שתרהקה מלך כוש יצא להלחם עמו ונסע משם סנחריב וכבש מצרים וכוש והביא עמו שרי מצרים וכוש וחזר לצור על ירושלם כשבאה מפלתו ואם כן באותה שנה שלח את תרתן על אשדוד ואז נאמרה נבואה זו על ישעיהו ואיך היה אם כן שלש שנים מזמן הנבואה עד שכבש כוש ומצרים כי הנה כפי סדר הספור אי אפשר שיהיו שלושה חדשים כל שכן שלש שנים:

השאלה השנית באומרו ויעש כן הלוך ויחף ואמר כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים והוא כי לא ימלט משנאמר שנעשה זה בפעל ובהקיץ או שהיה במראה הנבואה שנראה לו כאלו היה הולך ערום ויחף שלש שנים ואם נאמר שהיה בהקיץ הנה יקשה מאד למה צוה השם יתברך לנביאו שילך ערום ויחף שלש שנים וכמו שאמר הרב המורה בזה חלילה מתת השם יתברך לנביאיו דומים למשוגעים ולשוטים כל שכן שהיה אפשר לעשות הסימן והאות ההוא שלש ימים יום לשנה או שלש שבועות או כמשלש חדשים כי הדברים הנבואיים אשר יעשו לסימן אינו מחוייב שיהיו כנמשל לא פחות ולא יותר ואם אמרנו שלא היה זה בהקיץ אבל שנדמה במראה הנבואה כאלו היה עושה זה וכמו שכתב הרב המורה פרק מ״ו חלק שני יקשה מאד מה שהעיד הכתוב במוחלט ויעש כן הלוך ערום ויחף כי הוא מאמר כוזב אם היה שלא נעשה כן בפועל ועוד שאם היה זה כולו במראה הנבואה איך יהיה אות ומופת על מצרים ועל כוש כי הנה הדברים המדומים אינם אות ומופת על הנעשים בפעל. והנה בני ישעיהו בקריאת שמותיהם היו לאותות ולמופתים בישראל לפי שהיו דברים נמצאים בפעל וחוץ לנפש אבל מה שידמה אדם ברצונו איך יהיה אות ומופת על מה שיקרה במציאות:

השאלה השלישית במשא מדבר ים והסכימו המפרשים כולם שהיא נבואה נאמרה על חרבן בבל כשכבשוהו פרס ומדי וכמו שאמר נפלה נפלה בבל ואם על בבל היתה המראה איך אמר הנביא עליה חזות קשה הוגד לי ואמר על כן מלאו מתני חלחלה צירים אחזוני כצירי יולדה נעויתי משמוע נבהלתי מראות תעה לבבי פלצות וגומר ולמה התחלחל הנביא כל כך על חרבן בבל וצרתו וקראו חזות קשה לא עשה כן לכל גוי באותם שזכר חורבנם לא אמר עליהם דברים כאלה וגם על בבל נבא קודם לזה נבואה גדולה ולא אמר עליה חזות קשה ולא זכר הנביא קינה על מפלת בבל כמו שעשה בכאן עד שמפני זה פירשו המפרשים חזות קשה נבואה קשה הוגד לי על בבל והקינה והאנינות אשר זכר פירשו שהיה בלשון בבל או מלכה שיאמר כן ואתה תראה שהעיקר חסר מן הספר והדברים בלתי מתיישבים:

השאלה הרביעית באומרו כי כה אמר ה׳ אלי העמד המצפה אשר יראה יגיד ואם זה אמר על הצופה אשר בבבל שיצפה ביאת מדי ופרס ויגיד אותה איך צוה השם יתברך לנביא עליו באומרו כי אמר השם אלי העמד המצפה עד שבעבור זה דרשו רז״ל המצפה על חבקוק ושצוה לנביא ישעיהו שיצוה לחבקוק תלמידו שיעמוד על מצפהו ועל משמרתו ואשר יראה יגיד. והמפרשים פירשו שדימה הנביא בנבואתו כאלו היה בבבל ושלכן היה מצוה אותו הקדוש ברוך הוא שיעמד המצפה. ואתה רואה שאין הכתוב סובל פירושם:

השאלה החמישית באומרו מדושתי ובן גרני אשר שמעתי מאת ה׳ צבאות אלהי ישראל הגדתי לכם וזה שישעיהו היה נביא מוחזק לה׳ ולא נפל מכל דבריו ארצה ומה לו לאמר אשר שמעתי מאת ה׳ צבאות הגדתי לכם האם לא היינו יודעים שלא היה בודה הדברים מלבו שמה שיראה יגיד ולמה אמר זה בייחוד על חרבן בבל ולא אמרו למעלה בנבואה האחרת הגדולה שניבא למעלה עליה שלא אמר כזה ולא במשא מצרים ולא במשא דומה ולא במשא בערב ושאר הארצות שניבא עליהם:

השאלה הששית בצורך הנבואות האלה שניבא על בבל ועל דומה ועל בערב ואם אין בהם דבר מתיחס לישראל למה הראם הקדוש ברוך הוא לנביא ומה היה הצורך באגדתו אותם לישראל ועלותם על ספר כל שכן שחרבן בבל כבר קדם בנבואה אחרת ולא היה הצורך בנבואה הזאת. עם היות שהמפרשים כתבו להתיר זה באומרם שכן דרך הנביאים לנבאות פעמים רבות בסגנונות מתחלפים על דבר בעצמו.

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה השלשה עשר הזאת היא להודיע לבני יהודה שהיו בוטחים בעזרת מצרים וכוש שעוד מעט ינהג מלך אשור את שבים ולכן יבושו מהיותם בוטחים בהם. והיותר נכון שלא היה זה ענין התרהקה מלך כוש שנאמר בספר מלכים שיצא להלחם עם סנחריב בהיותו על ירושלם אבל היה מה שנזכר כאן קודם זה שלש שנים ששלח סנחריב שהוא עצמו הנקרא סרגון כי שמות רבים היו לו כמו שאמרו חכמים ז״ל בהיותו בבבל ותרתן אולי שהיה שר צבאו או מלך מן המלכים הסרים אל משמעתו ללכת להלחם באשדוד וילכדה וכן כתב רש״י למדנו שכבש תרתן את אשדוד שלש שנים קודם מפלת סנחריב וכמו שיתבאר בפסוקים:

(א) בשנת בא תרתן וגו׳ עד משא מדבר ים ספר הכתוב עתה שבאותה שנה ששלח מלך אשור את תרתן על אשדוד באה הנבואה אל ישעיהו לאמר לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלוץ מעל רגלך רוצה לומר לפי שהיה ישעיהו לבוש שק ואפר על גלות השבטים צוהו השם יתברך שיסיר השק ההוא מעל מתניו עד שישאר ערום וכן יחלוץ כל אחד ממנעליו באופן שישאר יחף והסתכל כי לא נאמר בציוי הזה שלש שנים לפי שלא צוהו כן כי אם שיעשה אותו פעם אחת או ה׳ פעמים ויהיה זה לאות ולמופת שלשלש שנים ינהג מלך אשור את שבי מצרים ואת גלות כוש וענין זה שלפי שמלך אשור שלח את תרתן על אשדוד וילכדה צוה השם יתברך לנביא שינבא ויעשה אות ומופת שלשלש שנים עוד יהיה הליכתו עתה ערום ויחף אות ומופת לאותו זמן על מצרים ועל כוש רוצה לומר שהחרבן שיעשה תרתן באשדוד לא יהיה נחשב לכלום בערך מה שיעשה מלך אשור בעצמו כשילך על מצרים ועל כוש כי ינהג אותם נערים וזקנים ערום ויחף וחשופי שת רוצה לומר מגולי העגבות והיסוד והוא מלשון כי השתות יהרסון וביאר שהיסוד הוא ערות מצרים רוצה לומר העגבות והערלה ונקראו יסודות אם בענין ההנחה לפי שבעגבות ישב האדם והערלה הוא אבר ההולדה ושמירת המין ולפי שהיו המצריים יותר שטופי זמה מהכושיים לכן אמר ערות מצרים כמו שאמר עליהם בשר חמורים בשרם והנה נתקיים זה כשבא סנחריב על ירושלם ויצא תרהקה מלך כוש להלחם עמו וילך סנחריב לקראתו ויכבוש את מצרים ואת כוש ויביאם שבויי חרב על ירושלם והיה אם כן ענין הנביא להקטין ענין תרתן שלא יהיה ענינו נחשב לכלום בערך מה שיעשה אחר כך שלש שנים מלך אשור עצמו שינהג את שבי מצרים ואת גלות כוש ערום ויחף כמו שהוא הולך עתה. ולפי זה לא יהיה פירוש כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף שלש שנים שהלך כן כל אותן שלש שנים אבל פירושו כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף עתה זה יהיה אות ומופת לזמן שלש שנים על מצרים ועל כוש ויחסר הלמ״ד בג׳ שנים ורבים כן בכתוב ולפי שהנביא לא היה מנבא דבר משאר האומות כי אם מתיחס ונערך לישראל לכן נתן הצורך בהודעה ההיא באומרו וחתו ובושו מכוש מבטם וממצרים תפארתם וזה כנגד ישראל אמרו לפי שהיו מביטים בכוש ומתפארים עם מצרים שיבאו שניהם לעוזרם כנגד סנחריב לכן אמר כי יבשו ויאמר יושב האי הזה רוצה לומר ארץ יהודה ביום ההוא כשיראו זה הנה כה מבטינו אשר נסנו שם לעזרה להנצל מפני מלך אשור ר״ל בעזרת כוש ומצרים ואחרי שהם לא הגינו בעד עצמם איך נמלט אנחנו מועטים מהם וחלשים מהם וקרא ארץ יהודה אי לדמיון כי האי יסבוב הים אותו מכל צד ואין לו חבור ולא דבוק עם ארץ מה וכן היה ארץ יהודה שלא היה לה אהבה ולא דבוק עם אומה מן האומות וכולם היו שונאים אותה כדמיון האי אשר בתוך הים וזה כולו שאמר יורה על גודל הנס שבהיותם מתיאשים מהמלט מיד סנחריב יפלטם ה׳ על ידו ע״ד פלא כמו שנעשה במפלתו:

ואמנם אם ראית דברי הרב המורה באותו פמ״ו בח״ב אשר זכרתי תראה אשר שם התחזק לאמת שהדברים האלה ודומיהם הנזכרים כולם היו במראה הנבואה לא בהקיץ ובמציאות והוכיח זה ממה שאמר באברהם ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמיימה וכמו שאמר בגדעון במופתי הגזה שנראה לו בחלומו כן לא שיהיה בפעל שהוא לא הגיע למדרגת הנבואה כל שכן לעשות נסים ונפלאות וכן בענין ירמיהו שהלך לטמון האזור בנהר פרת והלך אחר כך לבקשו ומצאו שנתעפש ואמר הרב שירמיהו לא יצא מארץ ישראל מימיו ולא ראה פרת וכן בענין יחזקאל שאמר ותשא אותי רוח בין הארץ ובין השמים ותבא אותי ירושלימה ויאמר אלי בן אדם חתר נא בקיר שמבואר הוא שבהיותו בבבל לא יחתור בקיר אשר בהר הבית בירושלם וכן מה שנאמר לו ואתה קח לך חטין ושעורים וגומר וכן והעברת על ראשך ועל זקנך תער כי איך יצוה אותו בהיותו כהן להעביר תער על כל בשרו והיה חייב בשני לאוין על כל פאת זקן או פאת ראש ושמזה הענין היה מה שנאמר בהושע קח לך אשת זנונים וילדי זנונים וקריאת שמות הבנים וכן הוא מקלות זכריה והשליכו אל היוצר ואשקול את הכסף שכל זה והדומה לו ממה שלא זכרו היו דברים נראים לנביאים במראה הנבואה לא שיעשו אותן בהקיץ כי חלילה לשם מתת נביאיו דומים לשוטים ולשכורים ויצום לעשות ממעשה השגעון זהו כלל דבריו. ואחרוני המפרשים אשר אתנו קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם דברי הרב המורה האלה וכולם בפירושם לזה המקום כתבו שלא הלך ישעיהו ערום ויחף כי אם במראה הנבואה שנדמה לו כן לא שהיה בהקיץ.

ותמה אני מהאנשים האלה שלמים הם אתנו איך יתנו גזירה כוללת כזאת בספורי הנביאים ואם יש לנו פתח פתוח להכחיש פשוטי הספורים ולומר זה היה במראה הנבואה ומפעל הדמיון או זה היה בפעל איש כל הישר בעיניו או אם יש בדבר בחינה אות ומופת בו נדע ונכיר מהו הדבר המדומה ומהו הנמצא בפעל. והנה ראינו הנביאים עושים מעשים בפעל כדי שישאלום אדם מה המה אלה והם ישיבום כל אשר דבר ה׳ לפי שהדברים שיראו בעין יתפעלו מהדברים הנשמעים הלא ראית מה שנאמר בישעיהו קח לך גליון גדול וכתוב עליו בחרט אנוש למהר שלל חש בז האם נאמר שהיה כל זה במראה הנבואה וכן אומרו ואקרב אל הנביאה ותהר ותלד בן ויאמר ה׳ אלי קרא את שמו למהר שלל חש בז האם נאמר שהיה זה גם כן במראה הנבואה ושלא קרב אל הנביאה ושלא נולדו לו בנים ולא קרא להם שמות ולא היו לאותות ולמופתים בישראל אבל שהיה כולו דמיון במראה הנבואה גם מצינו שירמיהו שצוהו השם יתברך שילך אל בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים ונשחת הכלי אשר הוא נעשה ושב ויעשהו כלי אחר כאשר ישר בעיני היוצר לעשות ויהי דבר השם אלי לאמר הכיוצר הזה לא אוכל לעשות לכם בית ישראל נאם השם הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל האם נאמר שלא הלך לבית היוצר אלא שהראהו הקדוש ברוך הוא אותו דבר למשל ולשנינה בהם ועוד תמצא בירמיהו שצוהו השם עשה לך מוסרות ומוטות ונתתם על צוארך ושלחתם אל מלך אדום ואל מלך מואב וגומר האם נאמר שלא עשה המוטות והמוסרות ההם בפעל ושלא לקח חנניה הנביא את המוטה מעל צואר ירמיהו הנביא וישברהו באומרו ככה אשבור את עול נבוכדנצר מלך בבל עד שבאה עליו הנבואה כה אמר השם מוטות עץ שברת ועשית תחתיהן מוטות ברזל. והן מה שנאמר ליחזקאל בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספוד ולא תבכה וגומר ותמת אשתי בערב וגומר ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עושה ואומר אליהם דבר ה׳ היה אלי לאמר וגומר והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבואה הלא הסימנים האותות האלה כולם וזולתם היה ממנהג הנביאים לעשותם כדי שיראום אדם ויתפעלו מהם ואם נאמר המשל הזה לפי שאין בו זרות וקושי לקבל אותו והספור האחר לפי שיש בו מהזרות לא נקבלהו ומי נתן בידינו הבחירה הזאת אם אין שם אות ומופת יורה עליו הכתוב.

על כן אמרתי שהמופת המורה על אמתת זה הוא בדבריהם האפשריים מפאת עצמם אם העיד הכתוב שהיה וקרה בפעל שאז אין לנו לזוז מפשוטו ולא לעשות צורות ולהוציא הפסוקים מפשוטיהם והנה באברהם אמר הכתוב מבואר אחר הדברים האלה היה דבר השם אל אברם במחזה והיה הקדמה כוללת שכל מה שזכר שם היה במראה הנבואה גם אמר והנה דבר השם אליו לאמר לא יירשך זה וגומר ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה ובעבור שגלה הכתוב לפניו ולאחריו שהיה זה במראה הנבואה נקבל מהרב המורה שלא היה בפעל היציאה לחוץ ואף שנאמר שהדברים הנאמרים היו בנבואה והיציאה אותו חוץ היה בהקיץ מהו הביטול שימשך מזה ואמנם ענין גדעון אף על פי שנודה שלא היה נביא עם שיש למערער לערער על זה למה לא נאמר שויאמר גדעון אל האלהים אם ישך מושיע וגומר הנה אנכי מציג וגומר שהכוונה בו שהתפלל אל האלהים שיעשה לו נס כדי לחזק את לבבו ללכת במתי מעט להלחם בקרב האויבים ושעשה לו אז הקדוש ברוך הוא אותם הנסים כדי לאמץ את לבבו לישועת ישראל שאף שלא יהיה נביא לא ימנע שיעשה השם כנגדו נפלאות הלא ראינו שנעשו נסים לדניאל ולחנניה מישאל ועזריה ולא היו נביאים לדעת הרב אם כן אין לנו הכרח כפי ענין הספור לשנזוז מפשוטו.

ואמנם בירמיהו אפשר שנאמר שיצא מירושלם והלך לנהר פרת שהיה בין ירושלם ובבל ולא ימשך מזה בטל כל שכן שהכתוב לא העיד שעשה זה ירמיהו אבל הוא עצמו ספר כה אמר ה׳ אלי הלוך וקנית לך אזור פשתים וגו׳ ואקנה את האזור וגו׳ ואלך ואטמנהו בפרת וגומר ואלך פרתה ואחפור ואקח את האזור וגומר ובענין כזה כבר נקבל מהרב שהיה במראה הנבואה לפי שהכתוב לא העיד שנעשה הדבר ההוא כי אם שהוא היה מספר איך צוהו האל יתברך ועשה אותו והיה אפשר שיהיה כל זה אשר ספר במראה הנבואה וכבר זכר הרב בפרק אנקלוס הגר בחלק ראשון מספרו שיש הפרש רב בין מה שיעיד עליו הכתוב שהיה וקרה כך ובין מה שיגיד שנאמר לנביא וככה מה שיאמר הנביא.

ואמנם ביחזקאל במה שאמר ותשא אותי רוח השם בין השמים ובין הארץ ותבא אותי ירושלימה במראות אלהים אין לנו בזה ספק אחר שפירש הכתוב שהיה במראות אלהים וכן ואתה קח לך חטין ושעורין ואתה בן אדם קח לך חרב חדה וגומר והעברת על ראשך ועל זקנך כל זה אפשר שיפורש שהיה במראה הנבואה לפי שלא העיד הכתוב ויעש כן וכן חתור נא בקיר וענין העצמות שבבקעה לא העיד הכתוב שנעשה בפעל אבל הוא כולו מספור הנביא כפי מה שראה בנבואתו. וכן בענין זכריה וארעה את צאן ההריגה ולקיחת המקלות והשליכהו אל היוצר לא העיד הכתוב שנעשה כן אבל הנביא יספר מה שראה בנבואתו.

סוף דבר במקום שיעיד הכתוב שנעשו הדברים אין ראוי לכל אשר בשם ישראל יכנה להכחישו ולומר מדומה היה ולא נמצא במציאות כי הנה הוא בכלל דבר ה׳ בזה ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה ולכן בענין ישעיהו שאמר הכתוב בעת ההיא דבר ה׳ ביד ישעיהו בן אמוץ לאמור לך ופתחת השק מעל מתניך ונעלך תחלוץ מעל רגלך והעיד הכתוב עדות ברורה באומרו ויעש כן הלוך ערום ויחף אין ספק שכן היה בפעל ובמציאות ולא היה זה במראה הנבואה כי אם בהקיץ. ואמנם ענין הושע באשת זנונים ובילדי זנונים אפרשהו במקומו בעזר הצור. והותרו בזה השאלות ראשונה ושנית.

ויונתן תרגם והלך בזה דרך אחר רוצה לומר שלא הלך ישעיהו ערום ממש כי אם בבגדים קרועים ובלויים. וכתב רש״י שהדברים מוכיחים שהרי עד עתה לא צוהו לחגור שק לשיצטרך לצוותו שיתירה ופירש ופתחת כמו פתוחי חותם שיצוהו לחגור השק בדבוק על בשרו כדי שתתראה חקוקה על הבשר ואשר כתבתי הוא הנכון: