(הקדמה)
הנבואה העשרים תחילתה אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית וגומר עד כה אמר ה׳ אלהים בראשון באחד לחדש. ויש בה ששה פרשיות. הא׳, אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית. הב׳, וישב אותי דרך שער המקדש. הג׳, והכהנים הלוים בני צדוק. הד׳, ובהפילכם את הארץ לנחלה. הה׳, כה אמר ה׳ רב לכם נשאי ישראל. הו׳, כל עם הארץ יהיו אל התרומה. ויש לי לשאול בה ששת השאלות.
השאלה הראשונה באומרו הגד את בית ישראל את הבית ואמר ומדדו את תבנית ואם נכלמו מכל אשר עשו וגומר כי מה ענין צורת הביתו ומדות תבניתה לשיכלמו מעונותיהם והמפרשים פירשו שבעבורם נחרב בית זה, אבל א״א לישב ע״ז ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וגומר כי הנה הדברים ההם אינם מכלל מה שעשו כי הם לא עשו צורת הבית ולא מוצאיו ומובאיו ולא היה בזה כלימה, גם אומרו וכל צורותיו וכל תורותיו הודע אותם יקשה מאד שהיה לו לומר הראה אותה ואיך יאמר וישמרו את כל צורותיו ואת כל חקותיו ועשו אותם כי לא יפול בזה מצות שמירה ולא מצות עשייה.
השאלה השנית באומרו זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב סביב קדש קדשים, הנה זאת תורת הבית כי הנה צורות הבית ותורותיו כבר נזכרו בפ׳ של מעלה והפסוק הזה זאת תורת הבית על ראש ההר מורה שעתה יבאר תורת הבית, ואם על מה שנזכר בפרשה שלמעלה אמר הפסוק הזה היה ראוי שיכתב בסוף הפרשה שלמעלה ומה לו במקום הזה גם אומרו שנית זאת תורת הבית הוא כפל.
השאלה השלישית למה הראה השם לנביא בכאן מדות מזבח העולה ולא זכר דבר משאר כלי הבית לא כיור וכנו ולא כלי ההיכל שולחן ומנורה ומזבח הקטרת להיות כולם עתידים לחזור ולהיות בבית עולמים, וכיון שבפרשה שלמעלה זכר השלחנות של שיש שישחטו עליהן הקרבנות יותר ראוי היה שיזכור כאן שולחן לחם הפנים.
השאלה הרביעית באומרו השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי השם אלהי ישראל בא בו והיה סגור, כי הנה האל יתברך אינו גשם ולא כח בגשם ולא יבא במקום ואם אמר זה על הכבוד שבא דרך שער הקדים למה יהיה מפני זה סגור אדרבה שראוי שיהיה פתוח תמיד לרמוז על אותה ביאה, והנה ניצוץ השמש היה נכנס בשער ההוא בכל יום להיותו כנגד המזרח ולמה יהיה סגור ויחדל האור מעבור בו, גם שמיד אחר זה אמר שהנשיא ישב בו לאכול לחם ואם כן לא יהיה סגור וכבר נפתח.
השאלה החמישית באומרו ויביאני דרך שער הצפון אל פני הבית וארא והנה מלא כבוד ה׳ את בית השם, כי זה כבר נזכר למעלה ומה צורך לזוכרו כאן פעם אחרת גם ששם נאמר כשראה הכבוד ויוליכני אל השער אשר פונה דרך הקדים וכאן אמר שראה אותו כשבא דרך שער הצפון והם מקומות מתחלפים למראה אחת.
השאלה השישית ממה שזכר בפרשת ובהפילכם את הארץ בנחלה וגומר שצוה יתברך שירימו תרומה מארץ ישראל למקום המקדש ולמושב הכהנים ולמושב הלוים ואמר שיהיה מזה אל הקדש ת״ק קנים על חמש מאות מרובע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב, וכבר נזכר בפרשה שלמעלה שהקנה הוא שש אמות וטפח ואיך יהיה אפשר הדבר הזה כי כפי האורך והרוחב מהמדות ההמה יתחייב שתהיה ירושלים יותר גדולה מחצי היישוב כולו ובית המקדש יותר גדול מכל ארץ ישראל עד שמפני זה חשבו אנשים מתפקרים מבני עמנו שלא היו הדברים האלה כפשוטם אלא שהיה כולו משל על השכר הרוחני, והביאו על זה ראיה ממה שאמר בסנהדרין פרק חלק
(סנהדרין צז, ב) והוא גם כן במסכת סוכה פרק לולב וערבה
(סוכה מה, ב) אמר רבי אבא תמני סרי אלפי פרסי הוי דרא קמי קודשא בריך הוא שנאמר סביב שמנה עשר אלף וכתב רש״י בפירוש שמה בירושלים של מעלה משתעי קרא בסוף יחזקאל, וכבר יתאמצו בזה חכמי הנוצרים לבטל כח הנבואה הזאת לפי שהיא חזקה ומוכרחת על הגאולה העתידה.
והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם.
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שצוה ה׳ לנביא שיגד לבני ישראל ויודיעם בנין הבית ועניניו ומדותיו לא לבד מפאת עצמם אלא שמפני המדעים שיורו וירמוז אליהם, ואמר זה על הבנין שנזכר למעלה והודיעו גם כן בנין המזבח ומדותיו והקרבנות אשר יעשו עליו בחנוכת המזבח כמו שעשה משה בימי המלואים ושלמה בחנוכת המזבח וגם עולי הגולה בחנוכת המזבח שבנו בבית שני, והראהו עוד ששער המקדש המזרחית היה סגור ולא יפתח ואיש לא יבוא בו והוא הפתח אשר בו ראה שנכנס הכבוד והיה סגור לרמוז שלא יצא משם הכבוד לעולם ושהנשיא ישב קרוב לפתח ההוא לאכול לחם משלמיו לפני ה׳ לא שיכנס בפתח אבל שישב אצלו מחוץ, והזהיר את העם בשמירת המקדש וכבודו בכל חקותיו ובכל תורותיו ושלא יבואו לשרת בו ערלי לב ולא ערלי בשר כי אם הכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת ה׳ ולא נטו אחרי העבודה זרה בזמן שהיו ישראל תועים אחריה המה ישרתו במקדש, והזהיר במלבושם שילבשו בגדי פשתים ולא יעלה עליהם צמר בשעת עבודה ושיפשטו הבגדים הקדושים בלשכות הקדש כשיצאו לדבר ולהתעסק עם העם, ושאר המצות התלויות בכהנים הזהיר עליהם פה עם חידוש מה כמו שיתבאר, והראהו עוד חלוקת הארץ איך תהיה לעת״ל ר״ל שלא תתחלק א״י כולה לשבטים אבל שיעשו מן הארץ ממזרח למערב י״ג רצועות וחלקים שוים ברוחב שוה בכולם ושי״ב מהם יהיו לי״ב שבטים כמו שיתבאר עוד בסוף הספר, והחלק הי״ג יהיה תרומה לה׳ קדש מן הארץ ויהיה החלק ההוא אורך כ״ה אלף ורוחב עשרה אלף ושמאותו חלק התרומה באמצעיתו יהיה הר הבית שהוא הקדש מרוחב מרובע ת״ק קנה לכל רוח ובו יהיה המקדש ומושב לכהנים משרתי המקדש ומקום ללוים משרתי הבית, ומחלק התרומה ההיא ג״כ תהיה אחוזת עיר ירושלים שתהיה לעומת תרומת הקודש והיתר מאותו חלק התרומה יהיה לנשיא אחוזת נחלה לעולם והוא מלך המשיח חלף עבודתו אשר יעבוד בקבוץ הגליות וכיבוש הארץ וחלוקתה באופן שהנשיא יהיה לו נחלה משלו ולא יגזול ולא יעשוק דבר מנחלות בנ״י, ועוד נתן לנשיא תרומה מתבואות הארץ מדי שנה בשנה מהחטים והשעורים והשמן והצאן לפרנסתו ועליו יהיה מוטל הוצאת הקרבנות בכל מועדי ה׳ וכמו שיתבאר כ״ז בפסוקים.
(י) ואתה בן אדם הגד לבני ישראל את הבית וגו׳ עד וישב אותי דרך שער המקדש כתבו המפרשים שצוה השם לנביא שיגיד לבני הגולה את צורת הבית כדי שיכלמו מעונותיהם שסבבו להחרב בית ה׳, ושיגיד להם ענין הבית העתיד שלא יחרב לעולם בעבור שלא יחטאו עוד כמו שאמר ירחקו את זנותם, ושצוהו שימדדו את תבנית צורת הבית לסימן כי עוד יעשו כן לעתיד בבוא הגואל ותחיית המתים.