מזמור שיר ליום השבת – אמר ר׳ יצחק (שמות ט״ז:כ״ט) ראו כי ה׳ נתן לכם השבת. מהו ראו. אמר רבי יוסי מרגניתא דיהיבת לכון. אמר רבי יצחק כל עיסקא דשבתא כפול. עומר כפול (שם כ״ב) שני העומר לאחד. קרבנו כפול (במדבר כ״ח:ט׳) וביום השבת שני כבשים. עונשה כפול (שמות ל״א:י״ד) מחלליה מות יומת. שכרה כפול (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג ולקדוש ה׳ מכובד. אזהרותיה כפולות זכור ושמור. מזמורו כפול מזמור שיר ליום השבת. זה שאמר הכתוב (קהלת א׳:ב׳) הבל הבלים אמר קהלת הבל הבלים. שבעה הבלים אמר קהלת. הבל אחד. הבלים שנים. הבל הבלים ששה. הכל הבל הרי שבעה. למה כנגד שבעת ימי בראשית. אמר שלמה מה נברא ביום ראשון שמים וארץ. ומה סופן (ישעיהו נ״א:ו׳) שמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה. אמר הבל. ומה נברא ביום שני רקיע. ומה סופו (שם ל״ד:ד׳) ונגולו כספר השמים. אמר הבל. ומה נברא בשלישי (בראשית א׳:ט׳) יקוו המים. ומה סופן (ישעיהו י״א:ט״ו) והחרים ה׳ את לשון ים מצרים. אמר הבל. ומה נברא ברביעי מאורות. שנאמר (בראשית א׳:י״ז) ויתן אותם אלהים ברקיע השמים. ומה סופן (ישעיהו כ״ד:כ״ג) וחפרה הלבנה. אמר הבל. ומה נברא בחמישי (בראשית א׳:כ׳) ישרצו המים. ומה סופן (צפניה א׳:ב׳) אסוף אסף כל מעל פני האדמה. אמר הבל. ומה נברא בששי אדם. ומה סופו (בראשית ג׳:י״ט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב. אמר הבל. ומה נברא בשביעי שבת. חוזר ומסתכל לכאן ולכאן למצוא וליתן פגם בו ולא מצא אלא כולה קדושה ומנוחה. א״ר יצחק אחרי כן הסתכל וראה שאדם חוטא בו ומתחייב בנפשו ואמר גם זה הבל. לכך אמר הכל הבל. הרי שבעה. לפי שברא יום שביעי שלא לעשות בו מלאכה לא נאמר בו ויהי ערב ויהי בקר. משל למה הדבר דומה למלך אחד שהיה לו כלי חמדה ולא רצה להנחילו אלא לבנו. כך יום שבת מנוחה וקדושה ולא רצה להנחילו אלא לישראל. תדע לך שכן הוא כשיצאו ישראל ממצרים עד שלא נתן להם את התורה נתן להם את השבת ושתי שבתות שבתו עד שלא נתן להם את התורה שנאמר (נחמיה ט׳:י״ד) ואת שבת קדשך הודעת להם וגו׳ ביד משה עבדך. והקב״ה בירך וקידש את השבת וישראל חייבין לקדשו. תדע לך שכן הוא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר בששת ימי המעשה היה נותן להם את המן ובשבת לא היה יורד. לא מפני שלא היה כח ליתן אלא מפני ששבת לפניו. כיון שראו העם כן שבתו גם הם שנאמר (שמות ט״ז:ל׳) וישבתו העם. אמר הקב״ה השבת הזה נתתי לישראל אות ביני לבינם. בששת ימי המעשה פעלתי את העולם ובשבת נחתי לפיכך נאמר (שם ל״א:י״ז) ביני ובין בני ישראל. שבעה רקיעים בראתי ומכולם לא בחרתי למכון שבתי אלא ערבות שנאמר (תהלים ס״ח:ה׳) סולו לרוכב בערבות. שבע ארצות בראתי ומכולם לא בחרתי אלא ארץ ישראל שנאמר (דברים י״א:י״ב) תמיד עיני ה׳ אלהיך בה. שבעה ימים בראתי ומכולם לא בחרתי אלא ים כנרת והנחלתיו לשבט נפתלי שנאמר (שם ל״ג:כ״ג) נפתלי שבע רצון (מהו) ומלא ברכת ה׳ ים ודרום ירשה. שבעה עולמות בראתי ומכולם לא בחרתי אלא שביעי. ששה לצאת ולבוא ואחת שכולו שבת ומנוחה לחיי העולם. שבעה ימים בראתי ומכולם לא בחרתי אלא יום שביעי שנאמר (בראשית ב׳:ג׳) ויברך אלהים את יום השביעי. שבע שנים בראתי ומכולם לא בחרתי אלא שנת השמטה שנאמר (דברים ט״ו:א׳) מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וכל מי ששומר את השבת הקב״ה מוחל לו על כל עוונותיו שנאמר (ישעיהו נ״ו:ב׳) כל שומר שבת מחללו. מחול לו.

מזמור שיר ליום השבת – (תהלים ס״ח:י״ב) ה׳ יתן אומר המבשרות צבא רב. בלשון מרובה היה הדבור יוצא ונחלק לשבעה קולות והשבעה קולות לע׳ לשון. רבי יהושע בן לוי אמר כאדם שהוא מכה על הסדן וניצוצות יוצאות לכאן ולכאן. רבי יוסי בר חנינא אמר כאדם שהוא מכה בפטיש על האבן וניצוצות ניתזות לכאן ולכאן. כך המבשרות צבא רב. (שמות כ׳:ז׳) זכור את יום השבת. והן מכבדין אותו במאכל ומשתה ובכסות נקיה שנאמר (ישעיהו נ״ח:י״ג) וקראת לשבת עונג. ולא עוד אלא כשהוא נכנס אנו מקבלין אותו בשירין ובזימרין שנאמר מזמור שיר ליום השבת. בשש שעות בערב שבת נכנס אדם בגן עדן והיו מלאכי השרת מקלסין לפניו ומכניסים אותו. א״ר לוי כשעבר אדם על צוויו של מקום ישב לו בדין לספק לו. כיצד את מוצא בערב שבת נברא אדם הראשון. שעה ראשונה עלה במחשבה. שניה נמלך עם מלאכי השרת. שלישית כנס עפרו. ברביעית גבלו. חמישית עשאו גולם. ששית רקמו. שביעית נפח בו נשמה. שמינית העמידו על רגליו. תשיעית צוהו. עשירית חטא. אחת עשרה נידון. שתים עשרה נתגרש. בא ליתן לו איפופסין נכנס השבת פינהו משם והיו מלאכי השרת קוראין לו (תהלים מ״ט:י״ג) אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. נדמו שניהם. בא יום שבת נעשה לו סניגור ואמר לפני הקב״ה רבון העולמים בששת ימי המעשה לא נענש אדם בעולם ובי אתה מתחיל זו היא קדושתי וזו היא מנוחתי. ובשביל השבת ניצל מדינה של גהינם. כיון שראה אדם כחה של שבת בא אדם לומר הימנון לשבת מזמור שיר ליום השבת. אמר לו השבת לי אתה אומר הימנון אני ואתה נאמר הימנון להקב״ה שנאמר טוב להודות ליי׳.

דבר אחר אמר רבי לוי: מזמור שיר ליום השבת – שלא שמש בו אפלה. את מוצא בכל יום ויום כתיב (בראשית א ה-לא) ויהי ערב ויהי בקר. ובשבת לא כתיב בו ערב. אמר רבי לוי בר נזרא שלשים ושש שעות היה יום ערב שבת ולילו שהיה בקר ושבת עצמה. כיון שראה אדם מוצאי שבת עם דמדומי חמה ומתחיל החשך לבוא התחיל אדם טופח על פניו ואומר אוי לי שמא זה שאמר הקב״ה (שם ג׳:ט״ו) הוא ישופך ראש. הוא מביאו עכשיו. שנאמר (תהלים קל״ט:י״א) ואומר אך חשך ישופני. והיה יושב ומהרהר בלבו שמא יבוא הנחש שהטעה אותי בערב שבת וישופני עקב. נשתלח לו עמוד אש להאיר לו ולשמרו מכל דבר רע. ראה לעמוד האש ושמח בלבו ואמר עכשיו אני יודע שהמקום עמי. ובירך בורא מאורי האש וכשהרחיק ידו מן האש אמר עכשיו אני יודע שנבדל יום הקדש מן החול שאין לבער אש בשבת. ואמר ברוך המבדיל בין קדש לחול. ויש אומרים שזימן לו הקב״ה שתי אבנים אחת של אופל ואחת של צלמות שנאמר (איוב כ״ח:ג׳) קץ שם לחשך וגו׳ אבן אופל וצלמות. ונטל אדם הראשון את שתי האבנים והקישן זו לזו ויצא מהן אש משתי האבנים והבדיל. ולפיכך אנו מבדילין על האור במוצאי שבת. א״ר הונא אף ביום הכפורים מבדילין ששבת האור באותו היום.

דבר אחר: ליום השבת – ליום ששבתו המזיקין מן העולם ליום שישבו עמו בשלום שנאמר (ישעיהו ל״ב:י״ח) וישב עמי בנוה שלום. דבר אחר ליום ששבת מן המלחמות. גירש אדם ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה ששערי גן עדן סמוכין להר המוריה משם לקחו ולשם החזירו במקום שנלקח משם שנאמר (בראשית ב׳:ט״ו) ויקח ה׳ אלהים את האדם. מאי זה מקום לקחו ממקום בהמ״ק. וישב חוץ לגן עדן בהר המוריה שנאמר (שם ג׳:כ״ג) לעבוד את האדמה אשר לוקח משם. רבי יהודה אומר הקב״ה שמר את השבת בעליונים ואדם שמר אותו ראשון בתחתונים. והיה יום השבת משמרו מכל רע ומכל שרעפי לב שנאמר (תהלים צ״ד:י״ט) ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי. רבי יהושע בן קרחא אומר מן האילן שנחבאו תחתיו לקחו עלים ותפרו שנאמר (בראשית ג׳:ז׳) ויתפרו עלה תאנה. רבי אליעזר אומר מן העור שנפשט הנחש עשה הקב״ה כתנות כבוד לו ולעזרו שנאמר (שם כ״א) ויעש ה׳ אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם.

טוב להודות לה׳ – אדם הראשון אמרו. כדי שילמדו כל הדורות שכל מי שמודה על פשעים ועוזב ניצל מדינה של גהינם שנאמר טוב להודות לה׳. להגיד בבקר חסדך לכל באי עולם הבא שהן דומין לבקר. ואמונתך בלילות לכל באי העולם הזה שהן דומין ללילה. יגידו ויאמרו אמונתו וחסדו שעשה עמי והצילני מדינה של גהינם. עלי עשור. כל עדיות נאמנות לישראל בעשרה. הכנור שהיה דוד מנגן בו היה בעשרה. עדות המת בעשרה. ברית מילה בעשרה. עדות ברכת השם בעשרה. עדות חליצה בעשרה שנאמר (רות ד׳:ב׳) ויקח בועז עשרה אנשים. אמר הקב״ה איני רוצה מישראל זמר בכנור אלא הגיון פיהם שנאמר עלי הגיון בכנור. כי שמחתני ה׳ בפעלך. אמר רבי חזקיה ברבי ירמיה מעשה בתלמיד אחד של ר׳ שמעון בן יוחאי דאזיל להודקי ואזיל טעין ובא עשיר. כי אתא לגבי רבי שמעון בן יוחאי והיו התלמידים רואין את הריוח היו מצירין על עצמן. מה עשה רבי שמעון בן יוחאי נסב לתלמידיו ונפק עמהון בבקעתא חדא. אמר בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב. ונתמלאה. מיד אמר לתלמידיו יטול כל אחד ואחד חלקו כל מה שאתם רוצים. אבל תהיו יודעים שכל מי שהוא נוטל ממתן שכרו של עולם הבא הוא נוטל. כיון ששמעו כך משכו ידיהם התחילו אומרים כי שמחתני ה׳ בפעלך. כי שמחתני ה׳ בפעלך. אמר אדם שמחני הקב״ה והכניסני בגן עדן והראני מקום שכינת הצדיקים בגן עדן והראני ארבע מלכיות מושלן ואובדן והראני בן ישי מושלו לעתיד לבוא ולקחתי משנותי שבעים שנה והוספתי על ימיו שנאמר (תהלים ס״א:ז׳) ימים על ימי מלך תוסיף שנותיו כמו דור ודור. ונתן לאל רנן ושבח וזמר במעשיו שנאמר במעשה ידיך ארנן.

מה גדלו מעשיך ה׳ – התחיל אומר ומהלל לשם הגדול ואומר מה גדלו מעשיך ה׳. אבל לעומק מחשבותיך תהום רבה. איש בער לא ידע. אדם שהוא בער מישראל חכמי ישראל ילמדוהו דברי תורה שנאמר (תהלים צ״ד:ח׳) בינו בוערים בעם. אבל אדם בקי בעכו״ם הוא כסיל שאינו יודע דברי תורה שנאמר וכסיל לא יבין את זאת. בפרוח רשעים. בזמן שאתה רואה רשעים שרבו כמו עשב והציצו כל עובדי כו״ם. ולא אמר הללויה עד שהן עתידין להשמד שנאמר להשמדם עדי עד. וכן הוא אומר (שם ק״ד:ל״ה) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה׳ הללויה.

כי הנה אויביך ה׳ – אמרו ישראל לפני הקב״ה רבון כל העולמים נתנו אויביך עלינו עול קשה על צוארנו אבל אנו יודעים שהן עתידין לאבדון שנאמר כי הנה אויביך יאבדו. וכל עובדי כו״ם יתפרדו כמוץ לפני רוח שנאמר יתפרדו כל פועלי און. ואתה מרום לעולם ה׳. אמר רבי ברכיה לעולם מן עיליתא. ותרם כראם קרני. מה ראם זה קרנותיו גבוהות והוא מנגח לארבע רוחות העולם כך מנחם בן עמיאל בן יוסף מנגח לארבע רוחות העולם. ועליו אמר משה (דברים ל״ג:י״ז) בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. עמו רבבות אפרים והם אלפי מנשה ועליו יתיצבו מלכים להורגו שנאמר (תהלים ב׳:ב׳) יתיצבו מלכי ארץ. וישראל שבארץ בצרה גדולה. אבל בצרתם הם כזית רענן שנאמר בלותי בשמן רענן ותבט עיני בשורי בקמים עלי. וישראל רואין במפלתן שנאמר ותבט עיני בשורי.

צדיק כתמר יפרח – מה התמרה הזאת נאה במראיה וכל פירותיה מתוקין וטובים כך בן דוד נאה במראהו וכל מעשיו מתוקין וטובים לפני הקב״ה. אמר ר׳ יצחק בר אדא מה התמרה הזאת צלה רחוק ממנה כך מתן שכרן של צדיקים רחוק מהן עד עולם הבא שנאמר (דברים ז׳:י״ב) והיה עקב תשמעון. וכתיב (שם ט׳) לשומרי מצותיו לאלף דור. דבר אחר מה התמרה הזאת אינה חסרה משלש אוכוכלין כך ישראל אינן חסרין משלשה צדיקים כאברהם יצחק ויעקב וחנניה מישאל ועזריה. דבר אחר מה התמרה הזו יש בה לולב להלל וקורות לסוכה ואפילו הסיב שלה לחיזוק ועצה להדליק. כך ישראל אינן חסרין צדיקים ישרים בני תורה וגומלי חסדים ואפילו בורים שבהם שנאמר (שיר השירים ד׳:ג׳) כפלח הרמון רקתך. דבר אחר מה התמרה הזאת עושה תמרים רטובים מקולסין ועושה סילין כך תלמידי חכמים הוי זהיר בגחלתן שלא תכוה שכל מי שאינו נזהר מהם לוקה שנאמר (בראשית י״ב:י״ז) וינגע ה׳ את פרעה נגעים. (כך ישראל יש בהם בעלי תורה ובעלי משנה בעלי תלמוד בעלי אגדה). דבר אחר מה התמרה הזאת לבה מכוון למעלה כך ישראל לבם מכוון לאביהם שבשמים. דבר אחר מה התמרה הזו יש לה תאוה כך ישראל תאותן להקב״ה. אמרו רבותינו מעשה היה בתמרה אחת שהיתה בחמתן ומרכיבין אותה ולא היתה עושה פירות. אמר להם דקלי אחד תמרה זו היא רואה מיריחו והיא מתאוה לה. הלכו והביאהו ממנה מיד עשתה פירות. כך תאותן של ישראל להקב״ה. אי מה התמרה הזו אין עושין ממנה כלים כך ישראל. תלמוד לומר כארז בלבנון. אמר רבי תנחומא שאלתי אותה את רבי הונא ואמר לי ראינוה בבבל וממנה כלים ושלחנות ומנורות. אי מה ארז אין עושה פירות כך ישראל. תלמוד לומר תמר. מה תמר זו עושה פירות כך ישראל. אי מה תמר זה אין גזעו מחליף אף ישראל כן. תלמוד לומר ארז. מה ארז גזעו מחליף כך ישראל. ומה הארז שבלבנון שרשיו מרובין למטה בארץ ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כן ישראל שתולים בבית ה׳ ועתיד הקב״ה לקבץ אותם מארבע כנפות הארץ. וכגן שהוא נטוע מערוגה לערוגה כך ישראל. וכך עתיד הקב״ה ליטע אותם מארץ טמאה אל ארץ טהורה שנאמר שתולים בבית ה׳. וכעשב הזה יפריחו ויצמחו בבית המקדש שנאמר בחצרות אלהינו יפריחו. עוד ינובון בשיבה. מה השיבה הזאת הדר וכבוד לזקנים כך הם הדר וכבוד. דשנים ורעננים יהיו. גבורי כח במעשיהם הטובים שנאמר דשנים ורעננים.

להגיד כי ישר ה׳ – כל אלו למה להגיד שמו של הקב״ה שהוא צדיק וישר ואין עול שנאמר צורי ולא עולתה בו. דבר אחר מה התמר והארז גדולים מכל האילנות כך ישראל שנאמר (אסתר ט׳:ד׳) כי גדול מרדכי וגו׳. (שמואל ב ה׳:י׳) וילך דוד הלוך וגדול. אי מה התמר והארז אם נעקרו ממקומן אין נחלפים כך ישראל. תלמוד לומר שתולים בבית ה׳. אמר רבי חנן בר פזי עד שהן שתולין בבית ה׳ אלו התינוקות שהם בבית הספר. בחצרות אלהינו יפריחו. אלו השירות. רבי נחמיה ורבי פינחס אמרי (במדבר ג׳:ט״ו) מבן חדש ומעלה תפקדם. וכי מבן חדש משמר אלא כיון שהוא עתיד לשמר כאילו שמר. אמר רבי שמואל בר רב יצחק בן לוי עד שהוא במעי דאימיה נכתב באסרטיא של מעלה שנאמר (שמואל א ז׳:ט״ו) וישפוט שמואל את ישראל כל ימי חייו. וכי כל ימי חייו שפט והלא לא שפט אלא שלש עשרה שנה. הדא אמרה בן לוי עד דהוא במעי אימיה נכתב באיסרטיא של מעלה. עוד ינובון בשיבה. זה אברהם שנאמר (בראשית כה א-ב) ויוסף אברהם ויקח אשה. ותלד לו את זמרן. שהיו מזמרין בהן לעכו״ם. יקשן. שהיו מקישין בתוף לעכו״ם. הוי עוד ינובון בשיבה. ר׳ יהושע בן קרחא אומר העלה ניבין בן מאה שנים והוליד בן למאה שנה.

להגיד כי ישר ה׳ – אמרו למשה מי עשה שלא תכנס לארץ. אמר להם אני גרמתי לעצמי. אמרו לו ולא הקב״ה עשה לך. אמר להם חס ושלום אפילו אתם רואים שהקב״ה מצדיק את הרשע ומחייב את הצדיק (דברים ל״ב:ד׳) אל אמונה ואין עול. אמרו לו לאדם הראשון מי גרם לך מיתה. אמר להם אני גרמתי לעצמי. אמרו לו ולא עשה לך הקב״ה דבר זה. אמר להם חס ושלום לא אבל אני גרמתי לעצמי. משל למה הדבר דומה לחולה שהיה מוטל במטה. הלך הרופא וראה אותו התחיל מצוה ואומר לו דבר פלוני לא תאכיל אותו שהוא רע לו ומסוכן למות. לימים אכל ממה שאמר לו הרופא שלא לאכול אותו שהוא מסוכן למות. אמרו שמא הרופא עשה לך דבר זה. אמר להם לאו אני הוא שעשיתי לעצמי שעברתי על מה שצוה לי. כן (בראשית ב׳:י״ז) מעץ הדעת טוב ורע לא תאכל. שהוא רע לך ומסוכן למות. ואני הוא שעשיתי. (הושע י״ד:י׳) כי ישרים דרכי ה׳. הוי להגיד כי ישר ה׳. אמר רבי יוחנן הוא קולע על יראיו ויראיו קולעים אותו. אתם אומרים כי ישר ה׳. ואף אני אומר (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה.