Tehillim 79 – תהלים עט‏ – Mikraot Gedolot

תּוּשְׁבְּחָא עַל יְדוֹי דְאָסָף עַל חוּרְבַּן בֵּית מַקְדְשָׁא אֲמַר בְּרוּחַ נְבוּאָה אֱלֹהִים אֲתוֹ עַמַיָא בְּאַחְסַנְתָּךְ סְאִיבוּ יַת הֵיכָל קָדְשָׁךְ שַׁוִיאוּ יָת יְרוּשְׁלָם לְצָדוּ.

A psalm composed by Asaph about the destruction of the Temple. He said in the spirit of prophecy: O God, the Gentiles are entering your inheritance; they have defiled your holy temple, they have made Jerusalem a desolation.

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך – זה שאמר הכתוב (איכה ד׳:י״ב) לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל. מי היה מאמין שירושלים נכבשת ביד השונאים מאחר שנעשו בה כל הנסים בימיו של סנחריב. בוא וראה בשעה שבא גדוד עמלק על ציקלג ושרפה ושבה כל מה שהיה בתוכה כיון שבא דוד ומצאה שרופה התחיל מצטער הוא ואנשיו מהו אומר לפני הקב״ה (שמואל א ל׳:ח׳) הארדף אחר הגדוד הזה. אמר לו רדוף. וכן עשה הלך ומצא אותן והרגן שנאמר (שם י״ז) ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתו. אסא לא עשה כן אלא אמר אסא לפני הקב״ה רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחרי מלך הכושי. מה עשה הקב״ה (דברי הימים ב י״ד:י״א) ויגוף ה׳ את הכושים לפני אסא. עמד יהושפט ואמר רבונו של עולם אין בי כח לרדוף אחריהם ולעשות עמהם מלחמה אלא נהיה עומדים אנחנו ואתה רודף אותם. וכן עשה הקב״ה שנאמר (שם כ׳:כ״ב) ובעת החלו ברנה ותפלה נתן ה׳ מארבים. מה עשה הקב״ה הלבישן איספקלריא המאירה ורואין אלו את אלו. עמד חזקיה בשעה שבא סנחריב ואמר אין בי כח לרדוף ולא לראות מלחמה אלא בשעה שאני ישן על מטתי אתה נלחם בעדינו. אמר הקב״ה אני עושה כן אתה ישן על מטתך ואני עושה מלחמה בשבילך שנאמר (שמואל ב י״ט:ל״ה) ויהי בלילה ההוא וגו׳ ויך ה׳ במחנה אשור. והלכו מעליהן ומכל אלו האוכלוסין מאה ושמונים וחמשה אלף וכולן דוכסין ואפרכים חוץ מן אוכלוסיהון. אמרו רבותינו לא נשתייר מהם אלא אלו שנאמר (ישעיהו ח׳:ח׳) והיה מוטות כנפיו מלא רוחב ארצך עמנו אל. והמוטה של תרנגול אחד מששים בכנפיו. וכל אותן מתו. וכמה נשתיירו מהן רב אמר עשרה שנאמר (שם י׳:י״ט) ונער יכתבם. וכמה נער כותב י׳. הוי עשרה נשתיירו מהן. ר׳ אליעזר אומר ששה נשתיירו מהן ומה נער כותב ו׳. רבי יהודה אומר חמשה שנאמר (שם י״ז:ו׳) ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים בראש אמיר. הוי חמשה נשתיירו מהן. רבי תנחום בר חייא אמר תשעה שנאמר (שם) ארבעה חמשה בסעיפיה. הרי תשעה נשתיירו מהן. ר׳ תנחום אומר ארבעה עשר. שנים שלשה הרי חמשה. ארבעה חמשה הרי תשעה. הרי ארבעה עשר. ונבוכדנצר היה אחד מהן כיון שהכעיסו אנשי ירושלים ביקש הקב״ה להעלות נבוכדנצר ויחריב את ירושלים ולהגלות את ישראל מן הארץ שנאמר (ירמיהו מ״ג:י׳) הנני שולח את נבוכדנצר עבדי ואת כל עמו ירושלים. אמר רבי לוי שמונה עשרה שנה היתה בת קול מכרזת לתוך ביתו של אותו רשע עבדא בישא סק וחרוב ביתא דמרך דבני מרך לא שמעין ליה. והיה מתירא לעלות שהיה יודע מה הגיע לסנחריב בימי חזקיה ולא היה מאמין שהקב״ה מחריב את ירושלים שנאמר (איכה ד׳:י״ב) לא האמינו מלכי ארץ. מה עשה עמד לו מקסם לידע אם לעלות אם לאו שנאמר (יחזקאל כ״א:כ״ו) כי עמד מלך בבל על אם הדרך על ב׳ הדרכים לקסם קסם. שהיה זורק את החץ לשם אנטוכיא או לשם צור או לשם לודקיא והיה החץ נשבר. וכשהיה זורק לשם ירושלים לא היה נשבר והיה יודע שהיא חריבה בידו. כיון שראה כן אסף התחיל אומר לפני הקב״ה רבונו של עולם מי היה מאמין שיכנסו השונאין בירושלים ומחריבין אותה מקום שלא היתה שולט בו היד. הרי אני רואה שנכנסו וטמאו את מקדשך ופיגרו את בניך באו גוים בנחלתך. הוי כי לא האמינו מלכי ארץ.

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך – וכי מזמור היה לו לומר אינו אלא בכיה. וכיוצא בו אתה אומר (שמואל ב ט״ו:ל׳) ודוד עולה במעלה הר הזיתים עולה ובוכה. וכתיב מזמור. זה שאמר הכתוב (משלי כ״א:ט״ו) שמחה לצדיק עשות משפט. הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב״ה. וכן אסף אומר מזמור לאסף אלהים. משל למלך שהיה לו בן והיה קשה ולא היה שומע לאביו מה עשה המלך כיון שכעס נכנס לחופתו של בנו והיה מחתך ומקרע ומשליך לאשפה עד שנקרע כולו והשליך הבן משם. אמר המלך לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשות יותר יפה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאם הרגתיו בחמתי בן אחי יורש אותי ומוטב שיירשני בני. כך אמר אסף לא יפה עשה הקב״ה שהפיג את חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו. וכן הוא אומר (איכה ד׳:י״א) כלה ה׳ חמתו. במה ויצת אש בציון. לכך אמר אסף הנחת אותם ליכנס ולא כתבת בתורה (במדבר א׳:נ״א) והזר הקרב יומת. ולא הזר בלבד אלא בני אהרן קדושים נכנסו להקריב ונשרפו. וכן עוזיה לא נכנס אלא לכבודך להקטיר קטרת לפניך ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ. ואלו הערלים הנחתם שיכנסו. אמר לו הקב״ה הללו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם. אבל אלו נכנסו ברשות ואני צויתי אותם שיכנסו שנאמר (ירמיהו א׳:ט״ו) הנני קורא לכל משפחות הארץ. אמר הקב״ה מה עשו שמו את ירושלים לעיים ואני מחדשה שנאמר (ישעיהו ס׳:י״ז) תחת הנחשת אביא זהב. אמר לפניו רבונו של עולם הרי את מחדש את אלו בניך שנהרגו מה תעשה שנאמר נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך. וכי חסידים היו והלא כתיב (ירמיהו ה׳:ח׳) סוסים מזוינים משכים היו איש אל רעהו יצהלו. אמר אסף כיון שנעשה בהן דין חסידים היו. וכן הוא אומר (דברים כ״ה:ב׳) והיה אם בן הכות הרשע. בתחלה נקרא רשע ואחר שנקלה נקרא אחיך שנאמר (שם) ונקלה אחיך לעיניך.

רמז תתכד

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך – וכי מזמור הוא, כיוצא בו ודוד הולך במעלה הזיתים הולך ובוכה וכתיב מזמור לדוד בברחו זה שאמר הכתוב שמחה לצדיק עשות משפט, הצדיקים פורעין חובן ומזמרין להקב״ה וכן אסף אומר מזמור לאסף, משל למה הדבר דומה למלך שהיה לו בן קשה ולא היה שומע לו, מה עושה המלך נתמלא עליו חמה ונכנס לתוך חופתו של בנו והיה קורע את הכל ומשליך לאשפה והיה מחתך ומקרע עד שקרעו כלו והשליך הבן מתוכו, אמר המל לא יפה עשיתי שקרעתי חופתו של בני שאני יכול לעשותו לו טובה הימנה ולא הרגתיו בחמתי שאלו הרגתיו בחמתי בן אחי היה יורש אותי ומוטב שירשני בני, כך אמר אסף לא מוטב שהפיג הקב״ה חמתו בעצים ובאבנים ולא בבניו וכן הוא אומר כלה ה׳ את חמתו במה ויצת אש בציון, לכך אמר אסף אלהים וגו׳.

רמז תתכה

אלהים באו גוים בנחלתך – הנחת אותם ליכנס ואת אמרת והזר הקרב יומת, ולא הזר בלבד אלא בני אהרן כהנים קדושים נכנסו להקריב ונשרפו וכן עוזיה לא לכבודך נכנס להקטיר קטרת ויצא מצורע ולא עוד אלא שרעשה הארץ, ואלו אנשים טמאים הנחתם ליכנס, אמר להם אלו נכנסו שלא ברשות לפיכך פגעתי בהם אבל אלו אני צויתים שנאמר כי הנני קורא לכל משפחות אמר הקב״ה מה עשו אמר לפניו שמו את ירושלים לעיים, אמר הקב״ה אני מחדשה תחת הנחשת אביא זהב, אמר לפניו הרי אתה מחדש את אלו, בניך שנהרגו מה אתה מחדש, נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ, וכי חסידים הם הרי הוא אומר סוסים מיוזנים משכים היו, אלא אמר אסף כיון שהדין נעשה בהם נעשו חסידים, וכן הוא אומר והיה אם בן הכות הרשע וכתיב ונקלה אחיך לעיניך.

והד׳א ממא ימג׳ד בה אל אסף.

יא רב קד דכ׳ל מן אלאמם פי נחלתך, מן נג׳ס היכל קדסך, וצירוא מדינהֵ אלסלאם בלאקעא.

וזה הלל שבו משבח את בית אסף בתלונה. ה׳! כבר נכנסו חלק מהאומות בתוך הנחלה שלך. ונכנסו מהם כאלו שטמאו את היכל קדשך ועשו את עיר השלום חרבות.

וזה מה ששרים בו בני אסף. אלהים באו מן הגוים בנחלתך אשר טמאו את היכל קדשך ושמו את ירושלים לשממה. בכל מקום מתרגם עיים ״בלאקע״ והם מקומות השוממים.

לעיים – לגלים ומהו מזמור והלא קינה היא אלא לפי שנאמר: כלה י״י את חמתו (איכה ד׳:י״א) ובמה כלה ויצת אש בציון מזמור ושיר הוא ששפך חמתו על העצים ועל האבנים ולא עשה כלייה בבניו.

into heaps Now what is this song? Is it not a lamentation? But because it says: "The Lord has spent His fury" (Lam. 4:11). With what has He spent it? "He has kindled a fire in Zion.⁠" This is a song and an occasion for singing, for He poured out His fury on the wood and stones and did not utterly destroy His children.

לעיים – לאבדון, כמו: לעי השדה (מיכה א׳:ו׳). ומתנבא היה על גלות בבל.

מזמור לאסף אלהים באו גוים – הזכרתי מחלוקת המפרשים בתחלת הספר.

יש אומרים: כי מזמור דבר שנזמר ונכרת מרבים אולי קינות היו.

או טעם מזמור שראה ברוח הקדש בעבור מה שכתב באחרונה כי ישראל היו עמו ונחלתו.

וטעם אלהים – איך הוא אלהים וגברה יד בני אדם על חסידיו ועל מקום קדשו.

בנחלתך – ארץ ישראל.

לעיים – מקומות שפלים, והפך זה: נכון יהיה הר בית י״י (ישעיהו ב׳:ב׳).

ויש אומרים: מקום שאין שם ישוב.

או שחפרו ירושלם לבקש מטמונות.

A PSALM OF ASAPH. O GOD, THE HEATHEN ARE COME INTO THINE INHERITANCE. I made mention in my comments at the beginning of this book¹ of the difference of opinion among the commentators [regarding the composition of the Book of Psalms].⁠²

Some say that the word mizmor (psalm)⁠³ refers to something that is pruned (nizmar) and cut off⁴ from many others.⁠⁵ It is possible that they were laments.⁠⁶ On the other hand, the poem might be termed mizmor (psalm) because the psalmist saw, under the influence of the holy spirit, what is described at the end of this psalm; namely, that Israel is God’s people and His inheritance.⁠⁷

The meaning of O God, the heathen are come into Thine inheritance… is as follows: “O God, how is it possible that the hand of evil people overcame Your pious ones and Your holy place?”

INTO THINE INHERITANCE. The Land of Israel.

INTO HEAPS. Iyyim (heaps) means “low places.”⁸ That the mountain of the Lord’s house shall be established as the top of the mountains (Isaiah 2:2) is the reverse of our verse.⁠⁹ Some say that iyyim (heaps) refers to an uninhabited place. It is also possible that the enemies of Israel dug holes in Jerusalem in search of hidden treasures.⁠¹⁰

1. The reference is to Ibn Ezra’s introduction to the Book of Psalms. See Vol. 1, 14–16, of this translation.

2. In his introduction to Psalms, Ibn Ezra notes that there is a difference of opinion among the commentators regarding whether David composed the entire Book of Psalms or only those psalms that bear his name. Ibn Ezra mentions this difference of opinion here, for if David wrote this psalm he prophesied the destruction of the Temple. It should be noted that Ibn Ezra quotes an opinion in his introduction that states that Asaph was a poet who lived during the Babylonian exile following the destruction of the First Temple.

3. Our poem opens with A Psalm of Asaph. At first glance, the term “psalm” seems misplaced, for it deals with a calamity that befell Israel. Hence the interpretation that follows.

4. The root of mizmor is zayin, mem, resh. This root means “to sing.” However, it also means “to cut.” See the word tizmor (prune) in Lev. 25:4.

5. A mizmor (psalm) is a composition that is “cut off” from other poems; that is, it is a unique composition. Ibn Ezra renders it thus because the term mizmor, literally a “song,” does not apply to our psalm, which is basically a lament.

6. That is, the mizmorim also contained laments among them.

7. Verse 13 states that Israel is God’s people and the flock of [His] pasture. Hence the term “song” is not out of place here. According to this interpretation, one can maintain that the term mizmor in our psalm is related to the word “song.”

8. Low in status, insignificant.

9. Isaiah 2:2 speaks of Jerusalem being exalted. Our verse speaks of the Temple as being degraded.

10. The holes produced by the digging were not filled in. Their contents were piled above the ground. This resulted in heaps all over Jerusalem.

מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך – זה המזמור נאמר על חרבן ירושלם, כמו שמפורש.

ואמר: אלהים – לשון קריאה, כלומר אתה, שאתה אלהים, איך התאפקת על זה שבאו גוים אחרים בנחלתך.

לעיים – לגלים, כי העיר ההרוסה היא גלי אבנים, וכן לעי השדה (מיכה א׳:ו׳) – וכן תרגומו: ליגרי חקלא. ותרגום גלעד – יגר שהדותא.

אלהים באו גוים בנחלתך. באנטיאוכיאה, שהיא העיר הנקראת ׳חמת רבה׳ (עמוס ו ב, ע״ש במפרשים)⁠¹, ושָׁם שָׂם לוֹ אנטיוכס כסא מלכותו, וקראה על שמו²: טמאו את היכל קדשך. שקצו את אבני המזבח, באופן שהוצרכו לגנזם ולעשות מזבח חדש בימי החשמונאים³:

1. שהיא מגבול ארץ ישראל, וכ״כ אבע״ז ׳ בנחלתך - ארץ ישראל׳. בויקרא רבה ה ג: ולכו משם חמת רבה זו חמת של אנטוכיא. וכן בבמדב״ר י ג.

2. בויקר״ר ה ג: ולכו משם חמת רבה זו חמת של אנטוכיא. אך ראה רד״ק בזכריה ט (ב) וגם חמת - אמר וגם חמת שהיא עיר גדולה כמו שאמר חמת רבה והיא חוץ לגבול ארץ ישראל כי היא אחד מגבולי ארץ ישראל ואמר כי באותו הזמן תהיה חמת בתוך גבולה הוא שאמר תגבל בה צר וצידון כי חכמה מאד וכן צר וצידון שהם קרובים לה יהיו בתוך גבולה. בראשית רבה (כג א): קראו בשמותם עלי אדמות, טבריה על שם טיבירואיס, אלכסנדריאה על שם אלכסנדרוס, אנטוכיה על שם אנטיוכס׳. ובמדרש תהלים (ט ח) ׳אנטיוכס בנה אנטוכיא׳.

3. משנה במידות (א׳:ו׳) ׳בה גנזו בני חשמונאי את אבני המזבח ששקצום מלכי יון׳. ובע״ז (נב:) מבואר ׳ואמר רב ששת ששקצו לעבודת כוכבים׳.

מִזְמוֹר לְאָסָף אֱלֹהִים בָּאוּ וגו׳. זה המזמור נוסדה על מלחמת החשמונים וזמנם¹. ואמר, אֱלֹהִים בָּאוּ גוֹיִם וגו׳, לְעִיִּים – לגלים², וכן נחרשה ונבקעה העיר³:

1. כן פירש בנדפס: ׳בזה המזמור התפלל המשורר על צרת מלכות יוון בבית שני׳. אך בכל המזמור כאן מפרשו על חורבן בית שני, וצ״ע.

2. כי העיר ההרוסה היא גלי אבנים (רד״ק).

3. ראה ירמיה (לט ב) ׳הבקעה העיר׳, ולעיל (תהלים ע״ד:ז׳) מה שציינו על חרישת העיר. וראה אבע״ז ׳שחפרו ירושלים לבקש מטמונות׳.

אלהים באו גוים – בס״ס בגעיא האל״ף באמצע החטף סגול או בראשו.

בנחלתך – הבי״ת בגעיא.

לעיים – ענינו תל וגל כמו לעי השדה (מיכה א׳:ו׳).

אלהים – אתה אלהים איך תתאפק על אשר באו גוים בנחלתך.

לעיים – כן דרך החרבות להיות מלאים מגלי אבנים.

לעיים – לגלים, ותרגום לעי השדה ליגרי חקלא, ויגר תרגום של גל.

מזמור לאסף – הוסד על החורבן,

אלהים באו גוים בנחלתך – כולל כל מקומות המקודשות שהם נחלת ה׳, ומפרש את ההיכל טמאו ואת ירושלים שמו לעיים.

מזמור לאסף – אולי חובר ע״י אחד מבני אסף שגלו בגלות אחרונה בימי צדקיה, על חרבן בית המקדש, ונסמך אל הקודם המדבר בחרבן בית שילה.

לעיים – גלי אבנים.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון