Tehillim 5 – תהלים ה‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ אֶֽל⁠־הַנְּחִיל֗וֹת⁠ ^אמִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃

For the leader, upon the Nehiloth. A Psalm of David.

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְשַׁבָּחָא עַל חִנְגִין תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד.

For praise, with dancing. A hymn of David.

למנצח – זה שאמר הכתוב (במדבר כ״א:י״ט) וממתנה נחליאל. ר׳ יהודה אומר מן המדבר זכו שניתן להם תורה על ידי משה רבינו שנאמר (שמות ל״א:י״ח) ויתן אל משה. וממתנה נחליאל נחלו עבודה זרה ואמרו לעגל (שם ל״ב:ד׳) אלה אלהיך ישראל. מנחליאל במות משנחלו עבודה זרה בא עליהם מלאך המות שנאמר (במדבר י״ד:ל״ה) במדבר הזה יתמו. ומבמות הגיא שגרמו לאותו צדיק שנקבר בגיא. והוא שירמיה אמר להם (ירמיהו ב׳:כ״ג) ראי דרכך בגיא. ורבנן אמרי ממתנה נחליאל נחלו להקב״ה לאלוה והוא נחל אותם לאומה. וממדבר מתנה שזכו לקבל את התורה מן המדבר. אמר דוד הואיל וכן הוא אני אזמר על שתיהן למנצח אל הנחילות.

דבר אחר: וממתנה נחליאל לא תאמר כך אלא ממתנה נחלתי לאל. בשביל הבאר שנתן להם הקב״ה היו אומרים שירה והיה להם המים [כנחל] שכל אשה שהיתה רוצה ללכת מבית אביה לבית בעלה היתה הולכת בספינה. וכן אמר דוד (תהלים ק״ה:מ״א) הלכו בציות נהר. אמרה כנסת ישראל מתוך שהבאר נתן לי מתנה נחלתי אותו. וכן הוא אומר (איכה ג׳:כ״ד) חלקי ה׳ אמרה נפשי. אמר להן הקב״ה אני חלקכם ואתם חלקי שנאמר (דברים ל״ב:ט׳) כי חלק ה׳ עמו. אמר דוד הואיל וכן הוא אני מזמר על נחלתי. אל הנחלה אינו אומר אלא אל הנחילות על הנחלה שנחלתם אותי ועל הנחלה שנחלתי אתכם. ומנין אתה למד שמן המתנה נחלוהו שעד שלא ישתו מן הבאר מה היו אומרים (שמות י״ז:ז׳) היש ה׳ בקרבנו. מששתו אמרו (שם כ״ד:ז׳) כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע. בשתי נחילות נחלנו אותך ונחלנו את התורה. וכן אמר דוד (תהלים קי״ט:קי״א) נחלתי עדותיך לעולם. וארץ צבי נחלתי שנאמר (ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים. מהו צבאות שהכל צובין בה. משל למלך שהיה יושב על שלחנו והיה לו בנים הרבה והיה אוהב את הקטן והיה עושה לו מתנות והיה בה שדה אחת והיו הכל צובין בה. אמר להן זה הוא שלי. וכן הוא אומר (דברים ל״ב:ח׳) בהנחל עליון גוים. ולמי נתן חלקו לבנו הקטן. כך יעקב חבל נחלתו. וכתיב (עמוס ז׳:ב׳) מי יקום יעקב כי קטון הוא. ואף בית המקדש נחלה וכן הוא אומר (במדבר כ״ד:ה׳) מה טובו אהליך יעקב. ומה טובתן כנחלים נטיו. מה הנחל הזה אדם יורד בו טמא ועולה טהור אף בית המקדש נכנס בו בעוונות ויוצא בלא עוונות. וכן משה אומר (דברים י״ב:ט׳) כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה. מנוחה זו הארץ. נחלה זו בית המקדש. אמר לו דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים הם שנאמר (תהלים ט״ז:ו׳) חבלים נפלו לי בנעימים. וכן הוא אומר (מיכה ז׳:ח׳) אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי. אלולי שישבתי בחשך לא היה אור לי. אמר להם הקב״ה הצדקתם עליכם את הדין אני קורא לכם (ישעיהו ס״א:ג׳) אילי הצדק מטע ה׳ להתפאר.

דבר אחר: אל הנחילות – זה שאמר הכתוב (משלי ח׳:כ״א) להנחיל אוהבי יש. אמר ר׳ חנן התורה אמרה (משלי ג׳:ט״ז) בשמאלה עושר וכבוד. ובני עניים. ורוח הקדש משיב ואומר להנחיל אוהבי יש. ולמה הם עניים בעולם הזה כדי שלא יתעסקו בדברים בטלים וישכחו את התורה. וכן הוא אומר (שם ח׳:כ״ב) ה׳ קנני ראשית דרכו.

מזמור לדוד – זה שאמר הכתוב (תהלים קט״ז:י״ב) מה אשיב לה׳ כל תגמולוהי עלי. אמר רבי שמואל ארבעה מזמורים שהיה צריך לומר אדם הראשון אמרן דוד ואלו הן - (שם כ״ד:א׳) לה׳ הארץ ומלואה. ולמה היה צריך לאמרו שבשבילו נברא העולם על מליאתו. (שם י״ט:ב׳) השמים מספרים כבוד אל. ולמה היה צריך לאמרו שהוא ראה אותן תחלה. (שם צ״ב:א׳) מזמור שיר ליום השבת. ולמה היה צריך לאמרו שהשבת פינה אותו מן הדין. ולמנצח אל הנחילות למה היה צריך לאמרו שהוא נחל את העולם תחלה.

למנצח אל הנחילות – אמר ר׳ שמואל בר נחמני על שני נחילות שנחל דוד את המלכות בעולם הזה ולעולם הבא. אמר דוד על שתיהן אני מזמר אל הנחילות. אמר רבי יהושע בן לוי הנחילות נוטריקון הוא ה׳ חמשה חומשי תורה. נ׳ כנגד חמשים יום שבין פסח לעצרת. ח׳ כנגד שמונת ימי המילה. י׳ כנגד עשרת הדברות. ל׳ כנגד שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהם כאברהם. שנאמר (בראשית י״ח:י״ח) ואברהם היו יהיה. בגימטריא תלתין הוו. כשישראל זוכין שמונה עשרה בארץ וי״ב בחוצה לארץ. וסימן טוב לישראל כשהארץ מעמדת שנים עשר צדיקים. אמר ר׳ זעירא שיחתן של ישראל תורה היא. תהא אח לשבעה ואב לשמונה. א״ר יהושע בן לוי זה אברהם שהוא אב ליצחק ולישמעאל ולבני קטורה. רבי שמואל אמר זה ישי שהוא אב לשמונה. ואח לשבעה זה הוא דוד שהוא אח לשבעה. (תהלים פ״ו:א׳) הטה אלי אזנך ענני. זה שבטו של דוד שניתנה לו שמיעה שנאמר (דברים ל״ג:ז׳) שמע ה׳ קול יהודה. (תהלים פ״ו:א׳) כי עני ואביון אני. אמר ר׳ יוחנן כל מקום שנאמר עני ואביון בישראל הכתוב מדבר שנאמר (ישעיהו מ״א:י״ז) העניים והאביונים. אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם בשעה שיש לי כח לעמוד לפניך בתפלה ולהוציא אמרי האזינה. ובשעה שאין בי כח התבונן מה בלבי בינה הגיגי.

דבר אחר: (תהלים פ״ו:א׳) כי עני ואביון אני. וכי עני היה דוד והכתיב (דברי הימים א כ״ב:י״ד) והנה בעניי הכינותי לבית אלהי. ומהו בעניי בצער שציערתי עליו. ר׳ יהודה פתר לה בארבע מלכיות. אמרי האזינה בבבל בינה הגיגי במדי הקשיבה לקול שועי ביון כי אליך אתפלל באדום. ולמה הוא אומר מלכי ואלהי באדום אמרו ישראל לפני הקב״ה ראה כמה שמדות וגזרות היא גוזרת עלי לבטל אלהותך ומלכותך ממני ולא בטלינן. ובכל יום אנו נכנסין לבתי כנסיות וממליכין אותך שתי פעמים ואומרים שמע ישראל ואת עביד דידן ואנן עבדינן דידך שנאמר (שיר השירים ב׳:ט״ז) דודי לי ואני לו.

למנצח אל הנחילות – זה שאמר הכתוב וממתנה נחליאל, שנחלו להקב״ה לאלוה והוא נחל אותם לאומה, וממדבר מתנה שזכו לקבל תורה ממדבר, אמר דוד הואיל וכן אני מזמר על שניהם למנצח אל הנחילות.

דבר אחר וממתנה נחליאל לא תאמר כך אלא ממתנה נחלתי לאל. בשביל הבאר שנתן להם הקב״ה היו אומרים שירה. באר מרים היה בור שוחה והיה לו מים שכל אשה שהייתה רוצה לילך מבית אביה לבית בעלה בספינה היתה הולכת. וכן דוד אומר הלכו בציות נהר. אמרה כנסת ישראל מתוך הבאר שנתן לי נחלתי אותו, וכה״א חלקי ה׳ אמרה נפשי, אמר הקב״ה אני חלקכם ואתם חלקי כי חלק ה׳ עמו, אני נחלתכם ואתם נחלתי שנאמר יעקב חבל נחלתו לכך אמר דוד אל הנחילות. על הנחלה אינו אומר אלא אל הנחילות על הנחלה שנחלתם אותו ועל הנחלה שנחל אתכם, ומנין אתה אומר שמן הבאר נחלוהו, שעד שלא שתו אמרו היש ה׳ בקרבנו, ומששתו אמרו כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.

דבר אחר אל הנחילות ארץ ישראל שנאמר ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ובית המקדש שנאמר מה טובו אהליך יעקב, מה טובתם כנחלים נטיו, מה הנחל הזה יורד טמא ועולה טהור אף ביהמ״ק נכנס בעונות ויוצא בלא עונות, וכן משה אומר כי לא באתם עד עתה את המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו הארץ, נחלה זו ירושלים, אמר דוד כל מה שנתת לנו טובים ונעימים שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים וגו׳. ד״א אל הנחילות כמד״א נחלה מכתי, וכה״א אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, אלולא שנפלתי לא קמתי, כי אשב בחשך ה׳ אור לי אלולא שישבתי בחשך לא היה אור לי.

רמז תרכט

דבר אחר למנצח אל הנחילות – זש״ה להנחיל אוהבי יש, התורה אמרה לפני הקב״ה רבש״ע כתיב אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד מפני מה בני עניים. והקב״ה משיבה ואומר להנחיל אוהבי יש, ולמה הן עניים בעוה״ז כדי שלא יעסקו בדברים אחרים וישכחו את התורה דכתיב כי העשק יהולל חכם.

דבר אחר למנצח אל הנחילות – אמר רשב״ג על שתי נחלות שנחל דוד מלכות בעוה״ז ובעוה״ב שנאמר גם אני בכור אתנהו, וכי בכור היה דוד והלא קטן היה שנאמר ודוד הוא הקטן ולמה קורא אותו בכור, מה בכור נוטל שני חלקים בנחלה אף דוד נחל שני עולמות בעוה״ז ובעוה״ב, אמר דוד על שתיהן אני מזמר למנצח אל הנחילות, ריב״ל אמר נוטריקון הוא ה״א חמשה כנגד חמשה חומשים, נו״ן חמשים כנגד חמשים יום שבין פסח לעצרת, חי״ת שמונה כנגד שמונה ימי מילה, יו״ד עשרה כנגד עשרת הדברות, למ״ד שלשים צדיקים שאין העולם חסר מהם שנאמר כה יהיה זרעך, ואומר ואברהם היו יהי״ה בגימטריא שלשים.

רמז תרל

אמר ר׳ שמואל ארבעה מזמורים שהיה לאדם הראשון לאמרן אמרן דוד, אלו הם לה׳ הארץ ומלואה, ולמה היה צריך אדם הראשון לאמרו שבשבילו נברא העולם על מלואו. השמים מספרים כבוד אל, ולמה היה צריך לאמרו שהוא ראה אותן תחלה. מזמור שיר ליום השבת שהשבת פנתה אותו מן הדין, ולמנצח אל הנחילות שהנחיל את העולם תחלה. אמרי האזינה ה׳, אמר דוד לפני הקב״ה בשעה שיש בי כח לעמוד לפניך בתפלה ולהוציא אמרי האזינה וכשאין בי כח התבונן מה בלבי בינה הגיגי, ר׳ יהודה פתר קריא במלכיות אמרי האזינה ה׳ בבבל, בינה הגיגי במדי, הקשיבה לקול שועי ביון, כי אליך אתפלל באדום, ולמה אמר מלכי ואלהי באדום, אלא אמר ישראל לפני הקב״ה ראה כמה שמדות כמה גזרות גוזרת עלי שאבטל אלהותך ומלכותך ממני ולא בטלנו.

קול לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין אלמבתהלין.

מאמר לדוד. בו משבח את המתמידים המתפללים.

מאמר לדוד ישירו המתמידים במשמרותם המחלים פני ה׳.

גזרתי הנחילות מן ויחל משה¹ ופירשתיו חילוי.

1. שמות לב יא. וכך תרגם שם ויחל ״ואבתהל״.

צרפת הנחילות מן ויחל משה ופסרתה אבתהאלא.

<למנצח אל הנחילות מזמור לדוד>

ונחילות אסם אלה מן אלאת.

“Nəḥîlôṯ” (Psalms 5:1) is the name of a musical instrument.

אל הנחילות – מנחם פתר בכולן: נחילות, ועלמות, גיתית, ידותון – כולן שמות כלי זמר הם, ונעימות המזמור היתה לפי שיר הראוי לאותו כלי.

ומדרש אגדת הספר (מדרש תהלים ה׳:א׳) פירש: נחילות – לשון נחלה. ואין זה משמעות התיבה, וגם עיניין המזמור אינו מדבר בנחלה.

ויתכן לפתור: נחילות – לשון גייסות, כמו נחיל של דבורים (משנה בבא קמא י׳:ב׳), [וכמו: נחלי בליעל (שמואל ב כ״ב:ה׳), ותרגם יונתן: סיעת חייבין.]⁠^א תפלה בשביל גייסות אויבים הבאים על ישראל, ואמר המשורר את המזמור בשביל כל ישראל.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104. הוא חסר בכ״י לוצקי 778 (אך מופיע שם בגיליון וצוין כתוספת), פריס 154, אוקספורד 34.

on nehiloth Menachem interpreted all of them: nehiloth, alamoth, gittith, jeduthun, that they are all names of musical instruments, and the melody of the psalm was according to the melody fit for that instrument. However, [in the] Midrash Aggadah (Midrash Tehillim 5:1,2,4) some explain "nehiloth" as an expression of heritage, but that is not the meaning of the word; moreover, the contents of the psalm do not deal with heritage. It is, however, possible to interpret נחלות as troops, like "a swarm (נחיל) of bees,⁠" (Bava Kamma 114a, 81b), and like, "Bands (נחלי) of scoundrels would affright me" (II Sam. 22:5), which Jonathan renders: Bands (סיען) of sinners. [This is] a prayer concerning the bands of the enemies that come upon Israel, and the Psalmist recited this psalm on behalf of all Israel.

למנצח אל הנחילות – אל כמו: על בטעם,⁠^א כמו: ותתפלל על י״י (שמואל א א׳:י׳), אל הנער הזה (שמואל א א׳:כ״ז) להפך, ולא יתחלף האל״ף בעי״ן רק אותיות אהו״י הם מתחלפות ושי״ן בסמ״ך כי הם קרובים במוצא.

והנחילות – תחלת פיוט אולי הוא מגזרה ינחלו לכם (במדבר ל״ד:י״ז), כדרך: האכילה ההיא (מלכים א י״ט:ח׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 חסר: ״בטעם״.

FOR THE LEADER; UPON (EL) THE NEHILOTH. The word el¹ has the same meaning as al (upon).⁠² Compare the word al (to) in and prayed to (al) the Lord (Samuel I 1:10).⁠³ The reverse is the case in For (el) this child I prayed (ibid. v. 27).⁠⁴ The alef does not interchange with an ayin.⁠⁵ Only the alef, heh, vav, yod interchange.

The sin and samekh likewise interchange because they are close in origin.⁠⁶

The word Nechilot is taken from the opening of a poem.⁠⁷ It possibly comes from the same root as the word yinchalu (shall take possession) in shall take possession... for you (Num. 34:17).⁠⁸ It follows the paradigm of the word akhilah (meal) in of that meal (Kings I 19:8).⁠⁹

1. The word el usually has the meaning of to.

2. That is, the word el occasionally has the meaning of al. Ibn Ezra comments thus because our verse reads, el ha-nechilot. If we would translate el as meaning “to”, then el ha-nechilot would be rendered, to the nechilot.

3. Wherein al is used with the meaning of “to.”

4. Here the word el is used in the sense of “for.”

5. If it did, then we could say that el is a variant of al and al a variant of el, for el is spelled alef lamed and al, ayin lamed.

6. The sin and samekh are both dentals.

7. This psalm had the same tune as that of a song beginning with the word nechilot. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.

8. Its root is nun, chet, lamed.

9. The root alef, kaf, lamed gives us the word akhilah, the plural of which is akhilot. The root nun, chet, lamed similarly gives us the word nechilah, the plural of which is nechilot.

למנצח אל הנחילות מזמור לדוד – כבר פרשתי טעם הנחילות ושאר מיני הנגון במזמור שלפני זה.

ורבנו האי, זכרו לברכה, פרש המלה מלשון נחיל של דבורים בדברי רבותינו, זכרם לברכה (משנה בבא קמא י׳:ב׳). רצונו לומר: כי נגונו היה דומה לשריקת הדבורים. וזה המזמור גם כן כנגד אויבי דוד שהיו לו שונאים בישראל.

ורבותינו, זכרם לברכה, אמרו (מדרש שוחר טוב): כי על דואג ואחיתופל שונאיו אמרו.

For the Chief Musician: To the Nehiloth. A Psalm of David. – I have already explained the meaning of the Nehiloth and other kinds of music in the previous Psalm. Our teacher Hai, of blessed memory, explained the word (nehiloth) from the expression nehil (נהיל), (meaning) "a swarm" of bees, in the words of our sages of blessed memory (Mishnah, Baba Kamma 10:2). He means that its music was like the buzzing of bees. This Psalm is also likewise directed against David's enemies, those in Israel who were ill–disposed to him. Our rabbis of blessed memory have said (Midrash, Shoher Tob, ad loc.) that he uttered it against his adversaries Doeg and Ahithophel.

בזה המזמור התפלל שיצילהו מיד שאול. ואמר:

(א-ד) לַמְנַצֵּחַ וגו׳ אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה׳ וגו׳. אמר הגאון, כי אחרי שדוד נושע בה׳ תשועת עולמים, והצילו מיד הארי – בנו, אחר זה קם שטן אחר עומד על ימינו לשטנו, והוא שבע בן בכרי, באמרו (שמואל ב׳ כ׳:א׳) ׳אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי׳ וגו׳, וכאמרו דוד אל אבישי (שם פסוק ו) ׳עתה ירע לנו שבע בן בכרי מן אבשלום׳.

והתפלל אל ה׳ ואמר, אֲמָרַי הַאֲזִינָה ה׳ וגו׳, ה׳ בֹּקֶר תִּשְׁמַע קוֹלִי בֹּקֶר אֶעֱרָךְ לְךָ – היינו תפילתי¹, וַאֲצַפֶּה לתשועתך ה׳. ואמר ׳בוקר׳ ו׳בוקר׳, יען כי כל השלושה ימים שהזעיק עמשא את [איש יהודה], התפלל דוד בכל יום²:

1. הפעול חסר, וכ״כ אבע״ז. ובנדפס פירש ׳אערך לך – אגיד את ענין הרודפים׳.

2. כמו שכתוב שם (פסוק ד) ׳ויאמר המלך אל עמשא הזעק לי את איש יהודה שלושת ימים ואתה פה עמוד׳. וראה תנחומא (פקודי ה) על נדבת המשכן ׳לשני בקרים הביאו הכל, שנאמר והם הביאו אליו עוד נדבה בבוקר בבוקר׳, והיינו בבוקר שלמחרת הציווי, ובבוקר שלאחריו, הרי כאן שלושה ימים.

הנחילות – מלשון נחיל של דבורים (בבלי ב״ק קי״ד) והוא שם כלי זמר אשר קולו נשמע כשריקת הדבורים.

למנצח המזמור הזה נחלק לשני חלקים, (חלק א׳ עד פסוק ט׳) הוא כעין הצעה מגדר התפלה וענינה ואיך יתרגש לב המתפלל לה׳, (חלק ב׳) היא הבקשה, מבקש ינחה ה׳ במעגלי צדק ויצילהו מיד שורריו.

אל הנחילות – לריק נלאו המפרשים למצוא מקור שמות אלה המורים כלי נגון, או דרך הנעימה עצמה, או מין ממיני השיר, ע״כ לא נואיל להעמיק החקירה בתיבות אלה, לפי שהיא רבת היגיעה וּמְעַטַּת התועלת; וגם על אותיות השמוש ועל המלות הנלוות עליהן לא נדבר, מדוע נכתב אל במקום על, או בי״ת שמושית במקומן, שבודאי לא נוציא דבר נמלץ אל אוזן שומעת.

(ב) אֲמָרַ֖י הַאֲזִ֥ינָה ׀ יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה^א בִּ֣ינָה הֲגִיגִֽי׃

Give ear to my words, Hashem, consider my meditation.

א. יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה =ל,ש1,ק3 ומ"ש (טעם רביע באות וי"ו), וכך הכריעו ברויאר ומג"ה, וכמו כן בדפוסים
• א!=יְהוָ֑֗היְ⁠־⁠הוָ֑֗ה (טעם רביע וטעם אתנח ביחד באות בוי"ו)
• האתנח קצת מטושטש אבל עדיין ברור (למרות שברויאר ציין אותו רק ספק במהדורתו הראשונה)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מֵימְרִי אַצִית יְיָ אִתְבֵּין רִגוּגִי.

Hear my utterance, O LORD, consider my murmuring.

אללהם אסמע אקואלי, פאנך אלעאלם בדרסי.

ה׳ תשמע את קולי לפי שאתה המבין את הדבור שלי.

בינה, כי אתה היודע הגיגי.

והמלים שמע והקשיבה והאזינה האמורים כלפי ה׳, כל שנשתמשו בו הערבים בשפתם הנחתיו כמו שהוא, ומה שאינם משתמשים בו שניתיו.

ואלפאט׳ שמע והקשיבה והאזינה אלמנסובה אלי אללה, מא אסתעמלתה אלערב פי לגתהם תרכנאה בחאלה, ומא כאנת לא תסתעמלה נקלנאה.

והגיגי אסם מצׄאעף מן הגה אלמעתל אללם. ומתׄלה פי אלתצׄעיף הולך ערירי (בראשית טו:ב) גיר אן אליא אלאכׄרה מן ערירי לאם אלפעל אלמצׄאעפה ואליא אלאכׄירה מן הגיגי ללמתכלם וסקטה לאם אלפעל לאגׄתמאע אלסאכנין. ומתׄלה איצׄא רוח זנונים (הושע ד:יד).

And “my utterance (HaḠîḠî)” (Psalms 5:2) is a geminate noun from the root H-G-H, with a third weak radical. It is like the geminate form ʿaRîRî (childless) (Gen. 15:2), except the final Y (Yôḏ) of ʿaRîRî is geminate third radical, whereas as the final Y (Yôḏ) of HaḠîḠî is the speaker. The third radical of the verb elides because the two Sâkinîn (ə) merge. It is similar to ZeNūNîn (lecherous impulse) (Hos. 4:14).

אמרי האזינה י״י – כשיש בי כח לומר צרכיי לפניך. וכשאין בי כח להתפלל לפניך והדאגה עצורה בלבי, בינה הגיגי – הבן הגיון לבי, כן מפורש במדרש (מדרש תהלים ה׳:א׳).

כל בינה שבמקרא, הטעם תחת הנו״ן, חוץ מזה וחבירו שבאיוב: ואם בינה שמעה זאת (איוב ל״ד:ט״ז), שאינו שם דבר אלא לשון הָבן, כמו: בין תבין (משלי כ״ג:א׳), לפיכך הטעם תחת בי״ת.

Give ear to my words, O Lord when I have strength to ask before You and, when I have no strength to pray before You and the worry is confined to my heart...consider my meditation Heb. בינה. Consider the meditation of my heart. So it is explained in Midrash [Tehillim 5:6]: In every [instance of] בינה in Scripture, the accent is under the "nun,⁠" except this one and its fellow: "And if you wish, understand (בִּנָה), hearken to this" (Iyyov 34:16), which is not a noun but an expression of "understand,⁠" like: "you should understand well (בין תבין) who is in front of you" (Mishlei 23:1). Therefore, the accent is under the "beth.⁠"

אמרי האזינה – שאני מוציא בפה. וגם בינה הגיגי – פתרונו: וגם הבן מחשבות לבי, כמו: ״והגיון לבי לפניך״ (תהלים י״ט:ט״ו).

אמריי האזינה – מגזרת אזנים הטה אזנך (תהלים פ״ח:ג׳).

בינה – לשון צִוֻוי, כמו: שימה נא (איוב י״ז:ג׳).

הגיגי – כפול העי״ן כי מן הגה^א הוא, כמו: זנוניה (הושע ב׳:ד׳).

ואמר לשם בינה כדרך בן אדם, וככה: ודע לבבי (תהלים קל״ט:כ״ג). גם האזינה. והטעם שיתברר לכל כי אין ספק כי הכל ידע ואין לו צורך לאזנים, כדרך: הנוטע אזן הלא ישמע (תהלים צ״ד:ט׳).

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״הגא״.

GIVE EAR TO MY WORDS. Ha’azinah (give ear) is connected to the word oznayim (ears).⁠¹ Compare, Incline Thine ear (oznekha) (Psalms 88:3).

CONSIDER. Binah (consider)⁠² is an imperative.⁠³ It is like simah⁴ (give) in, Give now (Job 17:3).

MY MEDITATION. The middle stem letter has been doubled in hagigi (my meditation). Its root is heh, gimel, alef.⁠⁵ Compare, zenuneha (her adulteries) (Hos. 2:4).⁠⁶

David said consider to God. He spoke as people normally do.⁠⁷ The same applies to and know my heart (Psalms 139:23) and To my word... give ear.

Give ear to my words, O Lord, consider my meditation means, make it clear to all that you accepted my prayer; for there is no doubt that God who is all,⁠⁸ knows all and has no need for ears. Compare,⁠⁹ He that planted the ear, shall He not hear? (Ibid. 94:9).⁠¹⁰

1. The verb ha’azinah (give ear) is derived from the word ozen (ear).

2. From the root bet, yod, nun.

3. The usual imperative form of this verb is bin. Binah is usually found as a noun meaning, understanding. Hence Ibn Ezra’s comment.

4. An imperative from the root, sin, yod, mem.

5. This appears to be a scribal error. Our text should read, heh, gimel, heh. See Filwarg.

6. The root of zenuneha is zayin, nun, heh. The middle root letter is doubled in zenuneha.

7. God is omniscient. There is no reason to ask him to consider. Hence Ibn Ezra’s comment. See Ibn Ezra on Ps. 2:4.

8. Lit. “The all.”

9. Lit., “after the manner of.”

10. See Ibn Ezra on Ps. 94:9.

אמרי האזינה י״י בינה הגיגי – מה שאוציא בפי האזינה, ומה שאהגה בלבי בינה. לפיכך אמר עם הגיגי בינה ועם אמרי האזינה. ואמר הגיגי מן הגה בהכפל עי״ן הפעל, כמו לחזיז קלות (איוב ל״ח:כ״ה) מן חזה.

Give ear to my words, O Lord, Consider my meditation – Give ear to what I utter with my mouth and consider what I meditate in my heart. Therefore he uses the word consider with meditation, and give ear to with my words. He uses (the term) הגיגי ("my meditation"), which is derived from הגה by doubling the second radical, just as (in the verse) "for the lightning (חזיז) of the thunder" (Job 38:25), (where חזיז is derived) from חזה.

אמרי האזינה ה׳. ׳אמרי׳ שאמרתי לשאול ׳למה [זה] אדוני רודף אחרי עבדו׳ (שמואל א׳ כו יח)¹: [בינה] הגיגי². כששסעתי את אנשי בדברים שלא יקומו על שאול להרגו במערה³:

1. כאשר רדף שאול אחרי דוד במדבר זיף, ובלילה באו דוד ואבישי אל המקום שישן שם שאול, וביקש אבישי להרוג אותו, ולא נתן לו דוד, אך לקח את החנית וצפחת המים שהיה מראשותיו של שאול, והראה אחר כך לשאול שהיה בידו להרוג אותו ולא עשה כן, ואז שאל אותו למה הוא רודף אחריו.

2. ׳בינה׳ לשון ציווי (אבע״ז), כלומר אנא התבונן בהגיגי, כי הטעם תחת הבי״ת, הרי שאין ׳בינה׳ שם דבר (ע״פ רש״י).

3. בשמואל א׳ (כד ג-ז) מסופר ששאול רדף אחרי דוד, ונכנס לבדו למערה להסך רגליו, ולא ידע שדוד ואנשיו נמצאים בירכתי המערה, וביקשו אנשי דוד להרוד את שאול, ׳וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ׳. ומעשה זה קדם למעשה הנזכר בהערה הקודמת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אמרי האזינה י״י בינה הגיגי – בפסיקתא דספר תילים יש פסיק בין האזינה לשם וכן הוא בס״ס ובטעם מיושב בשם.

האזינה – הטה אוזן לשמוע.

בינה הגיגי – אשר תפלתי היא בכוונת הלב.

הגיגי – הגיון לבי, לכן אמר בינה, ועל אמרי הפה אמר האזינה.

אמרי – תנאי התפלה השלמה הם ארבעה, (כמו שכתב העקרים),

א. יופי המליצה וקוצר המאמרים, על זה אמר אמרי האזינה

ב. שתסכים המחשבה וההגיון הפנימי עם הדבור החיצוני, על זה אמר בינה הגיגי

ג. שלא יתפלל על דברים בלתי נחוצים, על זה אמר.

אמרי וגו׳ – שני המזמורים הקודמים אמרם דוד השני (ד׳) בערב יום ברחו מפני אבשלום, הראשון (ג׳) בבוקר יום מחרתו; והמעתיקים סמכו אליהם שני מזמורים אלה (ה׳, ו׳) שהראשון בהם גם הוא תפלת הבקר והשני תפלת הערב, וגם אלה השנים בימי מלכותו אמרם, אחרי הביאו אליו ארון האלהים (ה׳:ח׳) ואחרי חטאתו (ו׳:ב׳).

האזינה – יש מעלה בפעלים, האזינה, בינה, הקשיבה, נטה אוזן לשמוע, שפוט אם הדין אתי, והעתר לי, וכן יש בשמות ג״כ, אמרי, הגיגי, שועי, דברים בלבד, הגיון לב, הרמת קול.

(ג) הַקְשִׁ֤יבָה׀ לְק֬וֹל שַׁוְעִ֗י⁠ מַלְכִּ֥י וֵאלֹהָ֑י⁠ כִּֽי⁠־אֵ֝לֶ֗יךָ אֶתְפַּלָּֽל׃

Listen to the voice of my cry, my King, and my God; for to You I pray.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

צֵית לְקָל בָּעוּתִי מַלְכִּי וֵאלָהִי אֲרוּם קֳדָמָךְ אֲצַלִי.

Hear the sound of my petition, my king and God, for I will pray in your presence.

אנצת לצות תגות׳י יא מלכי יא רבי, פאני אליך אצלי.

מלכי ואלוהי! תקשיב לקול צעקתי. לפי שאליך אני מתפלל.

הקשיבה לקול שועי מלכי ואלהי כי אליך אתפלל – פתרונו: כאשר אתפלל לפניך. כלומר: בכל שעה שאתפלל לפניך.

הקשיבה – זאת הגזרה קשורה עם למ״ד, על כן לא יכין^א לדבר מי יקשיבני.

וטעם מלכי – אין לי מלך שאשוע אליו רק אתה לבדך.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״יכן״.

HEARKEN (HAKSHIVAH). Verbs coming from the stem kof, shin, bet¹ are always followed by a lamed.⁠² It is therefore incorrect to say mi yakshiveni (who will listen to me).⁠³

[MY KING.] The meaning of my king is, I have no king to cry out to, but You alone.⁠⁴

1. The root of hakshivah.

2. As is the case in our verse, viz., hakshivah le-kol (hearken to the voice).

3. For in this case the root is not connected to a lamed or to a word with a lamed prefixed to it.

4. Lit., “The meaning of my king is, I have no king that I should cry out to him but You alone.”

הקשיבה לקול שועי – תן אזנך להיות קשבת. כי הוא פעל יוצא. וכן כתיב: להקשיב לחכמה אזנך (משלי ב׳:ב׳). תקשיב אזנך (תהלים י׳:י״ז). והמלה נקשרת עם למ״ד, עם אל, ועם בי״ת. ופעמים היא בלא קשר אות, כמו הקשבתי ואשמע (ירמיהו ח׳:ו׳), מי הקשיב דברו (ירמיהו כ״ג:י״ח).

מלכי – שאתה מלך עלי ואני צועק אליך כמו שצועקים אל המלך.

ואלהי – אתה שאתה שופטי ותושיעני מהמרעים לי.

כי אליך אתפלל – ולא למושיע אחר כי אין בלתך.

Hearken unto the voice of my cry – Make thine ear attentive, for the verb (הקשׁיבה) is transitive. And so it is written (Prov. 2:2): "to incline (להקשׁיב) thine ear unto wisdom"; "Thou wilt make attentive thine ear" (Ps. 10:17). The word is connected with (the prepositions) ל, אל, and ב; and sometimes it is (used) without any connecting letter (at all), as ואשׁמע הקשבתי, "I hearkened and heard" (Jer. 8:6); מי הקשׁיב דברו, "Who hath hearkened to his word?⁠" (ibid. 23:17).

my King – for Thou art a king over me, and I cry unto Thee as men cry unto the king.

and my God (Judge) – art Thou, for Thou art my Judge and shalt save me from those who do me evil.

For unto Thee do I pray – and not to another, a deliverer, for there is none beside Thee.

שועי. ׳בהיותו במערה תפילה׳ (להלן קמב א)¹:

1. כמו שכתב רבינו שם: ׳באותה המערה שנכנס שם שאול להסך את רגליו, כאמרו (שמואל א׳ כד ג) ׳ודוד ואנשיו בירכתי המערה יושבים׳⁠ ⁠׳. [בדפוס וכת״י פ׳: בתפילה. תיקנתי ע״פ ח״ח].

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

הקשיבה לקול שועי – בספרים מדוייקים כן הוא בטעם גרמיה.

הקשיבה – עניין שמיעה.

שועי – צעקתי.

כי אליך אתפלל – והמלך נוטה אזנו בחסד אל עבדו הבוטח עליו ומבקש ממנו שאלתו.

הקשיבה – מוסיף על האזינה, שיקשיב גם מרחוק, כמ״ש בגדרי השמות האלה (ישעיהו א׳ י׳),

שועי – השוע הוא הצועק לישועה מן הצרה והצועק אל המלך ישלחהו אל השופט לעיין בדינו, והשופט ישלחהו אל המלך כי לו היכולת, אבל אתה מלכי, ואלהי – ר״ל שופטי, ולך להושיע.

הקשיבה לקול שועי – כי גדר מלת שועה הוא שצועק לישועה ומתפלל על הצרה שקרהו,

ד. שיבטח בתפלתו על ה׳ לבדו ולא שעם תפלתו ישים מבטחו על עזרת בשר או אמצעיים בינו לבין ה׳, על זה אמר כי אליך רק אליך אתפלל.

הקשיבה – מצאנו כמה פעלים שקו״ף פ״א הפעל שבהם נוספת על הברה קדומה המורה כבר הוראתם (בלשון תלמוד קאמר, קסבר, קאזיל ודומיהם) קבר מן בור, קדר מן דור (אגדיל המדורה, יחזקאל כ״ד:ט׳) קלט מן לוט (עיר מקלט, שרוע וקלוט, פרשת אמור; הנה היא לוטה בשמלה, שמואל א׳ כ״א:י׳) קמץ מן מיץ חלב (משלי ל׳:ל״ג), קער (קערה, שקערורות) מן ערה, קפץ מן פוץ (פן נפוץ על פני כל הארץ, פרשת נח) קצף על פני מים (וממנו קצף חֵמָה הנראה ברתוחי הרוק על השפתים) מן ויצף הברזל (מלכים ב׳ ו׳:ו׳) קצר מן צר, והרבה פעלים עוד אם נרצה להרחיק השערות; אף קשב מהוראת שב, והשיב גדול מהאזין שזה נטית אוזן לשמוע, וזה קבלת התפלה ברצון.

מלכי ואלהי – המושל עלי שאני מושל על אחרים, וצור עבודתי.

אתפלל – מלשון ויעמד פינחס ויפלל (למטה ק״ו) אני דן דין על עצמי ומתודה פשעי.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) יְֽהֹוָ֗היְֽ⁠־⁠הֹוָ֗ה בֹּ֭קֶר תִּשְׁמַ֣ע קוֹלִ֑י⁠ בֹּ֥קֶר אֶעֱרׇךְ⁠־לְ֝ךָ֗ וַאֲצַפֶּֽה׃

Hashem, in the morning You shall hear my voice; in the morning I will arrange my prayer to You, and will look forward.

יְיָ בְּצַפְרָא שְׁמַע קָלִי בְּצַפְרָא אֲסַדֵר קֲדָמָךְ וְאֶסְתְּכֵי.

O LORD, in the morning hear my voice; in the morning I set myself before you and keep watch.

ואנת יא רב עלי מר אלנהאר תסמע צותי, כמא עלי מרה אצף בין ידיך ואתטלע אלי רחמתך.

וה׳! אתה שומע במשך היום [מפשוטו של מקרא משמע רק בבוקר ישמע אותו] את קולי. כפי שאני מסדר לפניך במשך כל היום ואני גם מצפה אל רחמיך.

ה׳, ה׳ יום יום תשמע קולי כי תמיד ברציפות אני עורך דברי לפניך ומצפה לרחמיך.

ואמרו בקר אערך לך, אין כוונתו בבקר ולא בערב, אלא חלקי הזמן הנרדפים, ויש שהלשון משתמשת באחד מהם במקום הכל כאמרו אל תשאף הלילה¹ רוצה בו כל הלילות.

1. איוב לו כ, וכן תרגם ״עלי מר אלליל״ וראה גם לקמן קל, ו. קמג ח. וכן תרגם בישעיה לג ב.

וקולה בקר אערך לך לם יקצד אלגדאה דון אלעשי, לכן אג׳זי אלזמאן אלמתתבעה, וקד תעבר אללגה בואחד מנהא ען אלג׳מיע כקולה אל תשאף הלילה יריד בה ג׳מיע אלליאלי.

וקול בקר תשמע קולי מוכׄר פי אלמעני ען קולה בקר אערך לך ואצפה. בקר אערוך מקדם פי אלמעני עלי אלאגׄאבה אלמדׄכורה פי קול צח¹ לאנה ידעו אלי רבה פי סרעה אלאגׄאבה למא תקדם מן דעאיה פי אלדעה אלמוצוף פי קולה בקר תשמע קולי.

וקול אערך לך בחדׄף אלמפעול וכדׄלך ואצפה מחדׄוף אלמפעול פכאנה באלבקר אערך לה שועתי ואצפה ישועתך [1א.b] או מא אשבה דׄלך.

1. מקדם פי אלמעני עלי אלאגׄאבה אלמדׄכורה פי קול צח marg.

The phrase “at daybreak, you shall Hear my voice at” following the phrase “at daybreak I order (my prayer) to You, and look forward (my salvation)”, (Psalms 5:4) “at daybreak I order (my prayer) to You” (Psalms 5:4) precedes the content [maʿnâ] of the answer mentioned in the verse confirms that he prayed to his Master by the speed of answer for when he precedes his prayer with a description in the verse, “Hear my voice at daybreak” (Ps. 5:4). The phrase “at daybreak I order (my prayer) to You,” omits the object, so too “and look forward (my salvation)” omits the object; as if it said ‘at dawn I prepare my prayer and I will look forward (my salvation)’, or something like that.⁠¹

1. Ibn Chiquitilla follows the view that verbs are synthetic in meaning, implying nouns. Also Ibn Ezra ad. loc.

בקר תשמע קולי – בבקר אני קורא לך עליהם שהוא עת משפט ברשעים, כמה שנאמר: לבקרים אצמית כל רשעי^א ארץ (תהלים ק״א:ח׳), היה זרועם לבקרים (ישעיהו ל״ג:ב׳), כי בבקר בבקר יעבר (ישעיהו כ״ח:י״ט).

בקר אערוך לך – תפלתי על זאת.

[אערוך – לשון מערכה הוא, כך חברו מנחם.]⁠^ב

ואצפה – שתעשה בהם משפט.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778 בטעות: ״רגעי״.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינו מופיע בכ״י לוצקי 778 ובשאר כתבי היד הקדומים של רש״י.

in the morning You shall hearken to my voice In the morning, I call out to You about them, because it is a time of judgment for the wicked, as it is stated: "Morning by morning will I destroy all the wicked of the land" (Tehillim 101:8); "Be their arm every morning" (Yeshayahu 33:2); "for every morning it shall pass" (ibid. 28:19).

in the morning I shall arrange to You my prayer concerning this. [The word]: אערך is an expression of arrangement (מערכה). Menachem (p. 138) classifies it in this manner.

and I shall look forward that You execute justice upon them.

יי׳ בקר {ת}⁠שמע קולי – בכל בקר אערוך תפילתי לפניך ואצפה.

י״י – טעם בקר – כל בקר^א כמו: חדשים לבקרים (איכה ג׳:כ״ג).

ופעול אערוך לך – חסר, כאלו אמר אערוך לך תפלתי. כאשר פירשתי כי כח שמות הפעלים וברך ולא אשיבנה (במדבר כ״ג:כ׳), וברוב יועצים תקום (משלי ט״ו:כ״ב), בעתידים, כאלו כתוב למעלה כי אליך אתפלל (תהלים ה׳:ג׳) תפילתי.

ומלת לך עם בקר אערוך לך מושכת עצמה ואחרת עמה, כמו: יכפה אף (משלי כ״א:י״ד). והנה הוא ואצפה לך.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 הושמט ע״י הדומות: ״כל בקר״.

O LORD, IN THE MORNING. Boker (morning)⁠¹ means, every morning. Compare, chadashim la-bekarim² (new every morning) (Lam. 3:23).

The object³ is missing in the clause e’erakh lekha va-atzappeh (will I order unto Thee, and will look forward).⁠⁴ It should be read as if written, e’erakh lekha tefilati va-atzappeh (I will order my prayer unto Thee and look forward). I have already noted that verbs⁵ imply nouns. Compare, u-verakh ve-lo ashivennah (when He has blessed, I cannot call it back) (Num. 23:20),⁠⁶ and u-verov yo’atzim takum (But in the multitude of counseling it is established)⁠⁷ (Prov. 15:22) wherein takum is in the imperfect. The previous verse should be read as if written, For unto Thee do I pray my prayer.⁠⁸

The word lekha (unto Thee) in the phrase boker e’erakh lekha (in the morning will I order my prayer unto Thee) applies to this clause and to the word that follows.⁠⁹ The latter is to be read as if written, and will look forward unto Thee.⁠¹⁰ Compare, A gift in secret pacifieth anger... (Prov. 21:14).⁠¹¹

1. Our verse literally reads: O Lord, morning shalt You hear my voice. Ibn Ezra interprets this to mean: O Lord, every morning shall You hear my voice.

2. We thus see that morning sometimes means every morning.

3. My prayer.

4. This is the literal meaning of this clause.

5. In the perfect and imperfect. See Ibn Ezra on Ps. 3:8.

6. Ibid.

7. Translated lit. See Ibn Ezra on Ps. 3:8 and the notes thereto.

8. Verse 3 reads: ki elekha etpallal. According to Ibn Ezra, the noun tefilati (my prayer) is implied in the verb etpallal (do I pray). It is to this prayer that our verse refers.

9. The nomenclature used by Ibn Ezra for this is, moshekhet atzmah va-acheret immah.

10. Va-atzappeh (and will hope) is to be read as if written, va-atzappeh lekha (and will hope in you).

11. The verse reads: A gift in secret pacifieth anger, and a present in the bosom strong wrath. According to Ibn Ezra this should be interpreted as if written: A gift in secret pacifieth anger, and a present in the bosom pacifieth strong wrath. We thus see that at times a word written earlier also refers to what follows.

י״י בקר תשמע קולי – כי בבקר עת התפלה טרם שיעסוק האדם בעסקי העולם.

בקר אערך-לך – תפלתי.

ואצפה – ואוחיל לך שתתן לי שאלתי ובקשת.

O Lord, in the morning shalt Thou hear my voice – for in the morning is the time for prayer, before a man engages himself in the business of the world.

In the morning will I order unto Thee – my prayer

and will keep watch – and I will wait for Thee to grant me my request and petition.

בוקר. בכל בוקר¹ אערך לך - אגיד את ענין הרודפים², ואצפה שתצילני מידם³:

1. כ״כ אבע״ז, וביאר הרד״ק ׳כי בבוקר עת התפילה, טרם שיעסוק האדם בעסקי העולם׳.

2. שעורך את דבריו לפני ה׳, אלא שהפעול חסר, שלא אמר מה יערוך, ולכן פירש רבינו כאילו כתוב ׳אערך לך את ענין הרודפים׳. וכ״כ אבע״ז, אלא שפירש כאילו כתוב ׳אערך לך תפילתי׳.

3. כ״כ הרד״ק: ׳ואצפה - ואוחיל לך שתתן לי שאלתי ובקשתי׳. ורש״י פירש ׳שתעשה בהם משפטים׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

י״י בקר – יו״ד של שם בגעיא.

אערך לך – בקמץ לבד והוא חטוף.

ואצפה – ואקוה.

בוקר – בכל בוקר תשמע קולי כי בהיות הבוקר אסדר לפניך תפלתי ולא הקדמתי לה דבר הרשות ולזה אקוה אשר תשמע קולי.

אערך לך – כמו מי בשחק יערך לה׳, הבוקר י״ל דמיון וערך אליך.

ואצפה – בבנין פיעל נקשר עם התקוה בכ״מ.

ה׳ בקר – תיכף בבקר תשמע קולי לעזרני תיכף בקראי, כי בקר אערך לך – רצה לומר את הבקר אערך בערך ויחוס אליך, שאתה דומה כמו הבקר, כמו שהבקר יאיר את החשך, יגרש זאבי ערב וחיתו טרף, ויחזיר נשמות לפגרים, כן עת יאיר אורך, רשעים יאבדו מפני אלהים וצדיקים יחיו וישמחו, וכמו שהבקר יבא בהכרח אחר הלילה, כן תאיר אור ישועתך אחרי חשכת הצרה, ולכן ואצפה כי יזרח אור ה׳ וישועתו.

בקר – בכל בקר.

אערך לך – מלשון כי מי בשחק יערך לה׳ (למטה פ״ט:ז׳) אציג לפניך ובטחוני בך.

ואצפה – פחות מקוה, וזה וזה פחות מבטח, ובטח פחות מחסה, צפה הוא מלשון צופה הרואה למרחוק (דבר צף על המים נראה עליהם) מביט אם יהיה הדבר ויבא, המקוה יש לו קו דק להחזיק בו, הבוטח יושב בטח, והחוסה הוא תחת צל קורת המֵגֵן עליו; וכן גם כאן מפני חטאתי לא אוכל לבטוח בסליחתך ובהקשבתך רק אצפה אולי ברחמיך תעתר לי.

(ה) כִּ֤י׀ לֹ֤א אֵֽל⁠־חָפֵ֘ץ רֶ֥שַׁע ׀ אָ֑תָּה⁠ לֹ֖א יְגֻרְךָ֣ רָֽע׃

For You are not a God that has pleasure in wickedness; evil shall not sojourn with you.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְלָא אֱלָהָא רָעֵי רִשְׁעָא אַנְתְּ לָא אִתּוֹתַב עִמָךְ בִּישָׁא.

Because you are not a God who takes pleasure in¹ wickedness; evil did not abide with you.

1. Takes no pleasure in: does not desire.

כי לא אל חפץ רשע אתה – שאין אתה חפץ בחיובן של בריות שנאמר (יחזקאל ל״ג:י״א) אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה. לא יגורך רע שאין אתה גר אצל הרעה ולא הרעה גרה אצלך. ר׳ ברכיה בשם ר׳ לוי אמר המלאך שהוא ממונה על האף רחוק הוא שנאמר (ישעיהו י״ג:ה׳) באים מארץ מרחק מקצה השמים ה׳ וכלי זעמו. משל למלך שהיו לו שני לגיונים קשים. במזמור תפלה לדוד. את מוצא שלש לגיונות מהלכין לפני הקב״ה ואלו הן - (תהלים פ״ה:י״ד) צדק לפניו יהלך. (שם ל״ז:ג׳) אש לפניו תלך. (חבקוק ג׳:ה׳) לפניו ילך דבר. ואיזהו פנימי שלהם צדקה. שנאמר (דברים כ״ד:י״ג) ולך תהיה צדקה. א״ר יודן להודיעך כמה כחה של צדקה ולהודיעך לעושי צדקה עד היכן מתן שכרן. לכך נאמר לא יגורך.

כי לא אל חפץ רשע אתה – (כתוב ברמז ס״ב וברמז רל״א וברמז שכ״ו) אין אתה חפץ בחיובן של בריות שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה׳ אם אחפוץ במות המת.

לא יגורך רע – שאין גר אתה אצל הרעה ולא הרעה גרה אצלך, אתה מוצא שלש לגיונות הולכים לפני הקב״ה ואלו הם, צדק לפניו יהלך, ואש לפניו תאכל, לפניו ילך דבר, ואיזה הפנימי שלהם צדק שנאמר ולך תהיה צדקה. א״ר יודן להודיעך כמה כחה של צדקה, ועד היכן מתן שכרה. א״ר יעקב בר יעקב כל שחברו נענש על ידו אין מכניסין אותו במחיצתו של הקב״ה שנאמר גם ענוש לצדיק לא טוב וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע. אמר ר״ה ארבע כתות כת לצים כו׳ (ברמז תקכ״ה תתק״ו).

פאנך טאיק לא תריד אלט׳לם, ולא יג׳אור ביתך רדי.

כי אתה כל יכול אינך רוצה את הרשע. וגם לא יהיה בשכנות לביתך שום דבר רע.

כי, כי אתה אל לא תחפץ רשע ולא יגור בשכנות ביתך רע. כי לא יתכן כלפי ה׳ לכן הסב אותו אל בית ה׳. אך בספרו האמו״ד מאמר ז פ״ג פירשו שאין להם קרבה אל מאור השכינה. ע״ש מהדורתי כי בנדפס הענין מטושטש לגמרי. וראה ראב״ע שהושפע מפירוש רבינו כאן.

וצלתה בהדׄא אלקול כי לא אל חפץ רשע אתה תעריץׄ באלקום אלדׄין יבתהל אלי אללה ען טׄלמהם לה אנהם שראר ואנה חקיק באן יותׄר עליהם מן דון אן יותׄרוא עליהם.

וקול יגורך מוגׄז במעני יגור עמך לאן לם יתעד אי גיר אלמכאן ובראבט אלבא עלי אלאכתׄר מי יגור באהלך (תהלים טו:א). אשר גרתה בה (בראשית כא:כג). ודון אלבא והוה קליל גרי ביתי ואמהתי (איוב יט:טו).

It (verse 4) is connected to this phrase; “For You are not a God who desires wickedness,” (Psalms 5:5) which alludes to the people who prayer to God because of their sins, for they are wicked whilst he is righteous; for he has influence over them without them having influence over him.⁠¹

The phrase “abide (with) You” deviates (from its form, as if to) mean [mûwajjaz bi-maʿnâ] ‘abide with You,’ as it is not transitive except with a letter B (Beṯ) in the majority of instance as in “who may sojourn in your tent” (Ps. 15:1), as “I have dwelled with you” (Gen. 21:23), and without a B (Beṯ) “Inhabitants of my house and maidservants” (Job 19:15).

1. Radaq shows influence of Ibn Chiquitilla and a possible sign he saw it directly rather than through Ibn Ezra.

כי לא אל^א חפץ רשע אתה – ונאה לך לאבד הרשע מן העולם.

ולא^ב יגורך רע – לא יגור אצלך.

א. כן בכ״י פריס 154, אוקספורד 34, מוסקבה 104. בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204 חסר: ״אל״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״לא״.

For You are not a God Who desires wickedness Therefore, I arrange my prayer to You in the morning (appears only in certain editions) and it befits You to destroy wickedness from the world.

evil does not abide with You Heb. יגרך, it will not abide beside You.

כי לא אל חפץ רשע אתה ולא יגור באהלך¹ רע.

1. השוו תהלים ט״ו:א׳-ב׳.

(ה-ו) כי – טעם י״י שיש לך להטיב והרשע לא תחפוץ, בעבור שהזכיר מלכי.

לא יגורך רע – יגור עמך, כמו: ישכבנה, וככה: גדלני כאב (איוב ל״א:י״ח) גדל עמי.

ורע – הוא אדם, לא שם דבר. והעד: לא יתיצבו הוללים מלעיגים לנגד עיניך כמשפט מלכי ארץ.

(5-6) FOR THOU ART NOT A GOD (El) THAT HATH PLEASURE IN WICKEDNESS. Its meaning is, You God Who have the power¹ to do good takes no delight in wickedness. The psalmist stated this because he had earlier² called³ God, my king.⁠⁴

EVIL SHALL NOT SOJOURN WITH THEE. Yegurkha means, sojourn with Thee.⁠⁵ Compare, Yishkvennah (shall lie with her) (Deut. 28:30).⁠⁶ The same is the case with the word ge-delani (grew up with me)⁠⁷ in, grew up with me as with a father (Job. 31:18).

Ra (evil) means, an evil person.⁠⁸ It is not a noun. The next clause, which reads, The boasters – that is, the scoffers – shall not stand in Thy sight, as is the case with people,⁠⁹ is proof of this.⁠¹⁰

1. The name El is used for the Deity in our verse. El indicates power. Hence Ibn Ezra’s comment.

2. In verse 3.

3. Lit., “mentioned.”

4. See Ibn Ezra’s note on verse 3.

5. According to the rules of grammar yegurkha should be rendered, sojourn Thee, for yegurkha is a compound of the verb yegur (sojourn) plus the pronoun otekha (you). Hence Ibn Ezra’s comment.

6. Yishkevennah is a compound of yishkav and otah. The word thus literally means, “shall lie her.” However, the latter does not make any sense. Hence it is to be rendered, lie with her. It is thus analogous to yegurkha.

7. Gedalani is a compound of gadal (raised up) and oti (me). Gedalani literally means, “grew up me.” However, gedalani should be rendered: grew up with me.

8. According to Ibn Ezra lo yegurkha ra (evil shall not sojourn with Thee) means, evil people shall not sojourn with Thee. In other words evil is short for evil people. Thus ra is an adjective.

9. Human beings tolerate evil people. God does not.

10. That ra means an evil person, for the next verse continues the thread of thought of this verse.

כי לא אל חפץ רשע אתה – למה אצפה לך? כי ידעתי כי לא תחפוץ ברשעים. אם כן לא תחפוץ באויבי, כי הם אנשי רשע ואני מצפה שתושיעני מהם כי תחפוץ בי ולא בהם.

לא יגרך – לא יגור עמך. וכן גדלני כאב (איוב ל״א:י״ח): גדל עמי ורבים כן.

רע – איש רע.

או יהיה רע שם דבר כמו רשע שזכר.

For Thou art not a God that hast pleasure in wickedness – Why should I watch for Thee? Because I know that Thou wilt have no pleasure in the wicked; if so, Thou wilt have no pleasure in my enemies, for they are evil men, and I am watching for Thee to save me from them; for Thou wilt have pleasure in me and not in them.

There shall not sojourn (with) Thee – where לא יגרך is equivalent to עמך יגור לא; and so (in the verse) כאב גדלגי (" He grew up with me as a father"), where גדלני is equivalent to גדל עמי; and (there are) many such cases.

Evil – i.e. an evil man. Or evil may (here) be a substantive equivalent to "wickedness,⁠" which he has just mentioned.

[כי לא אל חפץ] רשע. רדיפת האויבים להרגני¹: לא יגורך רע. דואג², אף על פי שנעצר לפני ה׳ (שמואל א׳ כא ח)³:

1. שאינך חפץ ברשעותם, שרודפים אחרי להרוג אותי, ובוודאי שלא תתן כח בידם להצליח בזה.

2. ׳לא יגורך רע׳ – לא יגור עמך אדם שהוא רע (ע״פ אבע״ז, וראה רד״ק).

3. ׳ענין העצירה הוא לא בלבד לשבות ממלאכת הדיוט אבל היא עם זה אזהרת עמידה איזה זמן במקומות הקדש לעבוד במקומות ההם את האל יתברך בתורה או בתפלה או בעבודה כענין ושם איש מעבדי שאול ביום ההוא נעצר לפני ה׳⁠ ⁠׳ (לשון רבינו בויקרא כג לו), וכן פירש אבע״ז שם ׳שיהיה בטל מכל עסקי העולם׳, ואף על פי כן לא ישיג בכך מעלה רוחנית.

ונתן הסיבה בתפילתו למה יצילנו ה׳, ואמר, כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה, וזה האיש שבע בן בכרי לא קם עלי כי אם להתעולל עליללות ברשע¹ [על] הצדיק: לֹא יְגֻרְךָ רָע. אמר הגאון, כי זה אמרו כנגד יואב², כי אולי היה בדעת יואב להתנגד לדוד, וכן אמרו ז״ל (סנהדרין מט.) ׳ואחרי אבשלום לא נטה׳ – מלמד שביקש לנטות ולא נטה³. ׳יגורך׳ – ר״ל יגור עמך⁴:

1. לשה״כ להלן (תהלים קמ״א:ד׳).

2. עמשא יצא בשליחותו של דוד להזעיק את אנשי יהודה, אך פגש את יואב, ויואב הרג אותו.

3. שם נאמר שדנו את יואב ושאלו אותו ׳מאי טעמא קטלתיה לעמשא, אמר ליה, עמשא מורד במלכות הוה, דכתיב ויאמר המלך לעמשא הזעק לי את איש יהודה שלשת ימים וגו׳ וילך עמשא להזעיק את יהודה ויוחר וגו׳, אמר ליה וכו׳, אלא, ההוא גברא [יואב עצמו] מורד במלכות הוה, דכתיב והשמועה [כשנמשח שלמה] באה אל יואב [ונתיירא] כי יואב נטה אחרי אדוניה ואחרי אבשלום לא נטה, מאי לא נטה, אמר רב יהודה, שביקש לנטות ולא נטה׳, וביד רמה שם ׳לא נטה מאי אצטריך לאשמועינן, שביקש לנטות ולא נטה – כלומר שלא נמנע אלא מן המעשה בלבד׳.

4. ראה אבע״ז.

כי לא אל חפץ רשע אתה – כך הם הטעמים בס״ס ויש פסיק בין רשע לאתה כי חלילה לאל מרשע.

לא יגרך – מהמסורת עליו לית וחסר ובקצת ספרים יש מאריך בגימ״ל להורות על חסרון וא״ו ולכן נ״ל שהשוא נע כמ״ש בסוף פ׳ ויצא.

יגורך – ידור עמך.

כי לא וגו׳ – ולא תתן כח ביד הרשעים המריעים לי.

לא יגורך – לא ידור הרע אצלך והוא דרך משל לומר שהרע שנוא למקום.

חפץ – שם התואר,

לא יגורך – יפחידך, כמו שוד רשעים יגורם (משלי י׳).

כי לא אל חפץ רשע אתה – העמים עובדי האלילים היו מיחסים אל האלים שלהם תעתועי רשע וכל המדות הרעות (כנודע בהבלי המיטאלאגיא שלהם) כי בעבור שיחסו כל כח הנמצא בטבע אל כח עליון שממנו יושפע הכח ההוא, בין הכחות הטובות וכן גם הכחות הרעות, אכזריות גאוה קנאה נקמה, יחסו אותם אל האלים הגבוהים אשר בדו להם, כאילו מאתם יושפעו, עד שימצא אצלם לפי זה אל חפץ רשע ואל חפץ טוב, וגם החפץ בטוב, יגור ויפחד מן האל חפץ רשע, כי ינצחהו לפעמים, כנודע בהבלי היוונים ושיריהם אומר הנה האל המיוחד אלהי ישראל, הגם כי נציירהו כולל כל הכחות שכולם מאתו יושפעו הנה אתה אינך האל החפץ רשע – וגם אינך כאלהי העמים אשר גם החפץ טוב, יגורהו ויפחידהו הרע, אתה הרע לא יגורך ויפחידך, כי אתה אך מקור הטוב והחסד, והרע והרשע נפרד ונבדל ממך, וע״כ אחר שלא אל חפץ רשע אתה, לכן

כי לא אל חפץ רשע אתה – המחזיק ברשעו תמאס רק לי הבא ביתך ביראה ומודה פשעיי תקשיב ותנחה לבלתי אתעה עוד.

לא יגרך רע – אולי דעת הכותב היה לקראו יְגָרְךָ, אבל הנקדנים דאגו פן יובן מהוראת ויגר מואב ונקדוהו קבוץ ומאריך, ומ״מ הוא פועל יוצא יגור אותך כלומר בך, ורע שם מופשט, כמו רשע שלפניו.

(ו) לֹֽא⁠־יִתְיַצְּב֣וּ ה֭וֹלְלִים^א לְנֶ֣גֶד עֵינֶ֑יךָ שָׂ֝נֵ֗אתָ כׇּל⁠־פֹּ֥עֲלֵי אָֽוֶן׃

The boasters shall not stand in Your sight. You hate all workers of iniquity.

א. ה֭וֹלְלִים א=ה֭וֹלֲלִים (חטף)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא יִתְעַתְּדוּן מְתַלְעֲבִין קֳבֵל עַיְנָךְ סְנֵיתָא כָּל עוֹבְדֵי שְׁקָר.

Scoffers shall not stand before your eyes; you hate all deeds¹ of falsehood.

1. Deeds: doers.

לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך – אלו שלבם מלא הוללות.

דבר אחר: הוללים – אלו שמביאין יללה לעולם.

דבר אחר: הוללים – ערבוביא. כמה דאמר (קהלת ב׳:ב׳) לשחוק אמרתי מהולל. אמר ר׳ יששכר עומד אדם ועושה גדישין של עבירות אומר הקב״ה יעשה אדם תשובה וכמי שלא חטא דכתיב (איוב י״א:י״א) וירא און לא יתבונן. ר׳ סימון פתר קרא בישמעאל (בראשית כ״א:י״ט) ויפקח אלהים את עיניה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה רבון העולמים אדם שהוא עתיד להמית את בניך בצמא את מעלה לו את הבאר. והוא שישעיה אומר (ישעיהו כ״א:י״ג) משא בערב. אמר להן הקב״ה מהו עתה צדיק או רשע אמרו לו צדיק. אמר להן איני דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שנאמר (בראשית כ״א:י״ז) כי שמע אלהים את קול הנער באשר הוא שם. ולא בשעה שהוא עתיד לבוא. ר׳ חיננא בר פפא פתר קרא בירבעם (מלכים א י״א:כ״ט) ושניהם לבדם בשדה. שהיה שקול כאחיה השילוני. וישבו שניהם שישבו לסדור במעשה מרכבה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב״ה אדם שהוא עתיד להעמיד שני עגלים את מגלה לו סדרי מרכבה. אמר להם ועכשיו מהו אמרו לו צדיק. אמר להן איני דן את האדם אלא לפי מעשיו של אותה השעה.

שנאת כל פועלי און – זה דואג ואחיתופל שהיה פעולתן של אמת ועשו אותה של שוא. תאבד דוברי כזב שאינן לא חיין ולא עומדים בדין. דתנינא (סנהדרין צ׳) ג׳ מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא ואלו הן - בלעם ודואג ואחיתופל וגיחזי.

לא יתיצבו הוללים – אלו שלבן מלא הוללות. ד״א אלו שמביאין יללה בעולם. ד״א ערבוביא כמד״א לשחוק אמרתי מהולל.

שנאת כל פועלי און – זה דואג ואחיתופל שהיתה פעולתן של אמת ועשו אותה של עול.

ולא ינתצב אלמהג׳נין אמאמך, וקד שנאת כל פעלת אלגל.

וההוללים (העושים דברים [משונים] בלי דעת) לא יעמדו לפניך. וגם אתה שנאת את עושי מרמה.

הוללים, רעי המרדות, מושחתים.

והוללים פועלים מן דׄואת אלמתׄלין והם אלחמדֵא אלמגׄאנין וגׄמע פי הדׄה אלאוצאף סבעה מנאזל מן אלדנאה והי רשע ורע והוללות ואון וכזב ודמים ומרמה. אמא אלרשע פהו אלדׄי וגׄב עליה אלקצאץ ללה או ללנאס כמא קאל ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב:יג) ואמא רע פהו עאם למא קבלה ובעדה אדׄ לא יכׄלו גׄמיעכם מן כונה רע ואמא דׄכרה הוללים פי מא בינהם לאנהם ליסוא ממא יצלחון ללכׄטאב [1ב.a] ולדׄלך קאל לא יתיצבו הוללים לנדך עיניך מן דון לפטׄה שנאת אלדׄי בעדה ואשבאהה. ואמא פועלי און פהם אהל אלגל ואלצׄגן אלתי תכון אפעאלהם נתאיגׄהא.

(ו-ז) ואקתרן פיהם מן אללה סתה¹ מנאזל מן אלאבעאד ואלאקצא והי לא חפץ ולא יגור לא יתיצבו ושנאת ותאבד ויתעב. ואﹸמא לם תכן סבעה לאשתראך איש דמים ומרמה פי יתעב. ובחסב דׄלך אעאד עלי נפסה סתה² מנאזל לתקרבה מן רבה ותזלפה אליה והי רוב חסדך וביתך והיכל קדשך ויראתך וצדקתך ודרכך.

1. סתה] (1) 42א ו׳

2. סתה] (1) 42א ו׳

And “Foolish (Hôlelîm)” (Psalms 5:6) (its stem) Pôʿalîm possess identical (the radicals).⁠¹ They are the stupid or foolish and include in these descriptions seven grades of wickedness; Ręšaʿ, Rāʿ, Hôlelûṯ, ʾāwęn, Kāzāḇ, Dāmîm and Mirmâ. Ręšaʿ; a person or people who deserves punishment as stated, “So he said to the offender (Ręšaʿ), why do you smite your fellow?” (Ex. 2:13). Rāʿ; a general term for what precedes and follows it, they do not include all of what is meant by wicked (Rāʿ). Hôlelîm; mentioned between them, as they are unsuitable to be addressed, and therefore he says, “Foolish men cannot endure Your sight,” (Psalms 5:6) without the word “You detest (śāneʿṯā),” which follows after it and is similar to it. Pôʿale ʾāwęn; they are the spiteful and rancorous people because of their deeds.

(6-7) Associated with them are six levels from God, from the farthest to the nearest: Lo Ḥāfeṣ, Lo yāḡûr, Lo Yiṯyaṣṣeḇû, śāneṯā, təʾabbēḏ, yəṯāʿēḇ. However, there are not seven (levels of wickedness) as ʾîš Dāmîm and Mirmâ parallel yəṯāʿēḇ. In concert with this, there are six corresponding states which either bring him closer to His Master or curry favor with him, they are rôḇ ḥasdeḵā, beṯęḵā, Heḵal Qoḏšęḵā, yirʾāṯęḵā, Ṣiḏqāṯęḵā and Darkęḵā.

1. (Al-Lîn, 118-19) and Ibn Chiquitilla’s discussion of Ps. 20:9.

הוללים – משתטים. [ובלשון אגדה: מעורבבין.]⁠^א

א. המלים בסוגריים המרובעים מופיעות בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104 ובדפוסים, אך אינן מופיעות בכ״י לוצקי 778, פריס 154, אוקספורד 34.

Confused people who make themselves man, and in the language of the Mishnah, מערבבין, confused.

לא יתיצב⁠[ו ה]⁠וללים לנגד עיניך וגו׳. הוללים. לשון ״הוללות ו⁠[סכ]⁠לות״ (קהלת ב׳:י״ב).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ו) לא – טעם יתיצבו – כדרך העבדים נצבים על מלכם.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 5]

(6) THE BOASTERS SHALL NOT STAND IN THY SIGHT. Its meaning is that boasters shall not strand before you like servants who stand over their king.⁠¹

1. They will not stand in the presence of God.

לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך – ענין הוללים הוא פעמים בענין סכלות כמו ויתהלל בידם (שמואל א כ״א:י״ד), אמרתי מהולל (קהלת ב׳:ב׳) ופעמים בענין רשע כמו הוללות רעה (קהלת י׳:י״ג) והדומים להם. ומזה הענין הוא לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך

כמו שאמר: שנאת כל פעלי און – ואף על פי כן גדר אחד יכללם, כי הרשע אינו מדרך הדעה והחכמה, ופירוש לנגד עיניך – כאדם השונא לאחר שלא ירצה להביט בפניו.

(Mad) fools (הוללים) shall not stand before Thine eyes – The significance of הוללים is sometimes that of folly, as (in the passages) "And he played the fool in their hands" (1 Sam. 21:14); "I said it is foolish" (Eccles. 2:2); and sometimes it is used with the significance of wickedness, as (in the passage) "mischievous madness" (הוללות) (ibid. 10:13), and similar instances. And in this sense (is the clause to be taken here) – (Mad) fools shall not stand before Thine eyes, as he proceeds to say

Thou hatest all workers of iniquity – nevertheless a single class contains them all, for wickedness is not of the way of knowledge and wisdom. And the interpretation of before Thine eyes (is): like a man who hates another and is unwilling to look him in the face.

לא יתייצבו הוללים. הזיפים המבקשים להשיג גדולה משאול¹: פועלי און. מרגלים, שהם בלתי כנים²:

1. בשמואל א׳ (כג יט) ׳וַיַּעֲלוּ זִפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת׳, ושוב שם (כו א) ׳וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן׳, ו׳הוללים׳ עניין רשע (רד״ק).

2. ׳כנים׳ הוא היפך מרגלים, כמו שכתוב בבראשית (מב יא) ׳כנים אנחנו - לא היו עבדיך מרגלים׳, וכן שם (פסוק יט, לא, לג, לד). ולכן המרגלים נקראים ׳פועלי און׳. והזיפים היו מרגלים, שכן אמר להם שאול (כג כב-כד) ׳לְכוּ נָא הָכִינוּ עוֹד וּדְעוּ וּרְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר תִּהְיֶה רַגְלוֹ מִי רָאָהוּ שָׁם וגו׳, וּרְאוּ וּדְעוּ מִכֹּל הַמַּחֲבֹאִים אֲשֶׁר יִתְחַבֵּא שָׁם וְשַׁבְתֶּם אֵלַי אֶל נָכוֹן וגו׳, וַיָּקוּמוּ וַיֵּלְכוּ זִיפָה לִפְנֵי שָׁאוּל׳.

לֹא יִתְיַצְּבוּ הוֹלְלִים לְנֶגֶד עֵינֶיךָ. ׳הוללים׳ הם אותם האנשים ההולכים אחרי תאוותיהם ולא ירצו באדון עליהם, וזה כולו מה שאומר ק⁠[הלת] בהוללות וסכלות¹, וכן ׳אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן׳ (תהלים ע״ה:ה׳)², ולכן אמר דוד ׳לא יתייצבו ההוללים׳ האלה ׳לנגד עיניך׳, כי נטו אחרי האיש הזה כדי שלא ל⁠[היות] עליהם מלך, כאמרו (שמואל שם פסוק א) ׳איש לאהליו ישראל׳³: שָׂנֵאתָ כָּל פֹּעֲלֵי אָוֶן. אותם שיתחברו עמו כדי לעשות רע ואוון אתו:

1. בקהלת (א יז): ׳ואתנה לבי לדעת חכמה ודעת הוללות ושכלות׳, ופירש רבינו שם: ׳הוללות – דעות של קדמונים המשובשות, ושכלות – דעות של סכלות מחסרון הקדמות׳, ושם (ב יב) ׳ופניתי אני לראות חכמה והוללות וסכלות׳, וראה שם (ב ב) ׳לשחוק אמרתי מהולל׳, ופירש רבינו ׳בלתי מכוון לתכלית נאות׳. וראה שם עוד (ז כה). וחלק גדול ממגילה זו עניינה לבאר ענייני ההוללות והסכלות לעומת החכמה.

2. הרי שההוללים מרימים קרן, כאילו הם אדונים על עצמם. אך שם פירש שה׳הוללים׳ הם רודפי התאוות העוסקים בחיי שעה בלבד, וכן מפרש עניין ההוללות בכל מגילת קהלת. וצ״ל ששני העניינים תלויים זה בזה, שהמבקש חיי תענוגות מסרב לקבל על עצמו עול מלכות, הן מלכות שמים והן מלכות בשר ודם.

3. בלשון דומה בפירוש ר״א מנולה: ׳גם ידעתי כי לא יתיצבו הוללים לנגד עיניך – שלא תהיה תקומה לאותם הסכלים שדבקו בשבע בן בכרי ואמרו ׳איש לאהליו ישראל׳ ולא רצו להמליך עליהם מלך שוטר ומושל. ושֵׁם ׳הוללים׳ נאמר על הבוחרים החירות והחפשיות, ׳אמרתי להוללים אל תהולו ולרשעים אל תרימו קרן׳⁠ ⁠׳.

הוללים – שוטים וערבבי הדעת וכן ודעת הוללות וסכלות (קהלת א׳:י״ז).

און – עמל ושקר.

לא יתיצבו – אינך חפץ שרשעים יעמדו מול עינך.

לא יתיצבו הוללים לנגד עינך – כמו שהוא אצל העמים, שהוללים יתיצבו להדמות לאלהיהם, אכזרים בעלי רצח כמוהם, כי אתה שנאת פועלי און – ואחר שלא יגורך רע לכן

לא יתיצבו הוללים – שוטים מלשון הוללות וסכלות, ושרש הלל מורה קול שמחה, או שתהיה לכבוד אלהים ואדם ואז ינָּקד ע״ד השלמים, או קול כסיל ואז ינקד ע״ד המרובעים, והפרש כזה יש גם בין קודש וְקָדֵש וידוע מאמרם ז״ל אין אדם חוטא אא״כ נכנסה בו רוח שטות, ואין צורך לבאר אמתותו וישרו, ולא יתיצבו הוללים דומה ומחובר לסוף פסוק שלפניו, ושנאת כל פועלי און לתחלתו לא אל חפץ רשע אתה, והשני יתהוה מהראשון בהיותך בלתי חפץ רשע תשנא פועליו. והשלישי, תאבד וגו׳ יתהוה מהשני.

(ז) תְּאַבֵּד֮ דֹּבְרֵ֢י כָ֫זָ֥ב⁠ אִישׁ⁠־דָּמִ֥ים וּמִרְמָ֗ה⁠ יְתָ֘עֵ֥ב ׀ יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

You destroy those that speak falsehood; Hashem abhors the man of blood and of deceit.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תְּאַבֵּד מְמַלְלֵי כַדְבוּתָא אֱנָשׁ שָׁדֵי דַם זַכַּי וְנִכְלָא יְרַחֵק יְיָ.

You will destroy tellers of lies; the LORD will loath the man who sheds innocent blood and the deceiver.

רמז תרלא

תאבד דובר כזב – זה דואג ואחיתופל, דוברי כזב הן ודבורן. רבי פנחס אומר הם ומדברותם. איש דמים ומרמה זה התיר גלוי עריות ושפיכות דמים, שנאמר באחיתופל בא אל פלגשי אביך. וש״ד דכתיב ואבא עליו והוא יגע ורפה ידים, וכתיב והכיתי את המלך לבדו וזה התיר ג״ע וש״ד. נחמיה בריה דר׳ שמואל בר נחמני. אמר לשאול וכי אישות לדוד הלא מורד במלכות הוא והוא חשוב כמת ועכשו מותרת, עמד שאול ונתן מיכל אשת דוד על פיו לפלטי בן ליש. וש״ד דכתיב ולא אבו עבדי שאול המלך לשלוח יד בכהני ה׳, אבל דואג הרגן שנאמר ויסב דואג האדומי ויפגע בכהני ה׳. יתעב ה׳ שאינם לא חיין ולא נדונין ואני כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם אלא שגמלת עלי ואמרת לי גם ה׳ העביר חטאתך לא תמות. ד״א תאבד דוברי כזב מדבר בדור המבול הם ודבורם כזב הן, רבי פנחס אומר הן ומדברותיהם. איש דמים ומרמה שנאמר לאור יקום רוצח וגו׳ וכתיב כי מלאה הארץ חמס. יתעב ה׳ אינן לא חיין ולא נדונין, ואני כאשר עשו כן עשיתי, ומה ביני לבינם אלא שגמלת עלי ואמרת לי בוא אתה וכל ביתך אל התבה.

ותהלך אלמתכלמין באלכד׳ב, ומעלום אן ד׳ו אלמעאצי ואלמכר ממא יכרהה אללה.

ותחסל את דוברי השקר. וידוע שבעלי המרי ובעלי והמרמה מהאנשים שמתעב ה׳.

תאבד, ותאבד את דוברי הכזב. וידוע כי בעל העבירות והמרמות ממה שמתעב ה׳.

ודוברי כזב הם אהל אלכׄיאנה פי נקלהם¹ ואלכדׄב פי נקהלם פהו אעם מן שקר² אן שקר יכון פי אלכׄבר ואלשהאדה וכזב פי אלכׄיאנה ואלגדר איצׄא למצׄארעתהמא אלכדׄב אדׄא צאר אהלהמא עלי גיר מא טׄן בהם מתׄל אלכאדׄב אלדׄי קד יטׄןﹼﹶ³ צאדקא. ועל הדׄא אלוגׄה קיל אשר לא יכזבו ממיו (ישעיהו נח:יא). וקד אסתעיר למן לחקה לאחק לם יטׄן בה מן אלתﹶלאף⁴ כל האדם כוזב (תהלים קטז:יא) ולמﹶן⁵ אٔٓנדׄר]⁠⁶ במא לם יטׄן בה אלדׄי אנדׄרה אל תכזב בשפחתך (מלכים ב ד:טז). ואמא איש דמים (שמואל ב טז:ח) פהו אלמטלוב בספך אלדמא אלטׄאהרה ואיש מרמה (תהלים מג:א) הדׄו⁷ אלמכר ואלגש כמא קאל פי מן אסר גיר מא אעלן בה⁸ בא אחיך במרמה (בראשית כז:לה). במרמה וידברו (בראשית לד:יג). וקיל⁹ פי [1א.a] אלמואזן אלמגשושה מאזני מרמה (הושע יב:ח).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

1. נקלהם (3) [כׄברהם

2. שקר42 (1) [1א אלשקר

3. יטׄןﹼﹶ1 (3) [ב. bיטׄן

4. אלתﹶלאף42 [א אלתלאף

5. ולמﹶן]1 (3) ב b. למן

6. אٔٓנדׄר] (3) 1ב.b אנדׄרה

7. הדׄו] (3) 1ב.b הו

8. בה] (1) 42א .om

9. וקיל] (3) 1ב.b קאל

Dôḇre Kāzāḇ; those who are treacherous with their information and lie about what they report. It is broader in scope than šęqęr as šęqęr is (limited) to (false) information and testimony, whilst Kāzāḇ is also betrayal and treason. The two of them are analogous to treason – their actions are contrary to what others thought of them, precisely like a traitor who is thought of as honest. Following this analogy it states, “Which do not betray all its days” (Is. 58:11), which was borrowed for one who is persecuted by him (the traitor). He (the traitor) did not expect destruction. “All men are false” (Psalms 116:11); (it was also borrowed) for someone who has been warned (by a liar), about something that he (the liar) did not believe, which he warned about, “Do not deceive your maidservant” (2 Kings 4:16). ʾîš Dāmîm; he is wanted for shedding innocent blood. ʾîš Mirmâ (Psalms 43:1); one who is deceitful and entrapped, “Your brother came with guile,” (Gen. 27:35) (and) “Speaking with guile,” (Gen. 34:13) And for the matter of dishonest scales it states, “Dishonest scales” (Hos. 12:8).

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

איש דמים ומרמה – זה עשו וזרעו.

a man of blood and deceit This [refers to] Esau and his descendants.

תאבד דוברי כזב – מדבר בדואג ואחיתופל ש⁠[הת]⁠ירו גילוי עריות ״בא אל פילגשי אביך״ (שמואל ב ט״ז:כ״א). ״ויסוב דואג האדומי ויפגע {הוא} בכהנים (שמואל א כ״ב:י״ח)״.⁠¹

1. השוו בראשית רבה ל״ב:א׳, ל״ח:א׳.

תאבד – איש דמים ומרמה – הוא הרכיל,⁠^א כמו: חץ שחוט לשונם מרמה (ירמיהו ט׳:ז׳).

יתעב י״י – השם הוא הפועל, והטעם שהוא נתעב בעיניו ונמאס.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״הרכיל״.

THOU DESTROYEST… THE MAN OF BLOOD AND DECEIT. The reference is to a talebearer. Compare, Their tongue is a sharpened arrow, It speaketh deceit (Jer. 9:7).

THE LORD ABHORRETH. God is the subject.⁠¹ Its meaning is that the man of blood and deceit² is abhorred and abominated in the eyes of God.

1. Our verse literally reads: The man of blood and deceit abohorreth the Lord. Hence Ibn Ezra comments that it is God who does the abhorring. In other words our text is to be interpreted as follows: The Lord abohorreth the man of blood and deceit.

2. Lit., he.

תאבד דברי כזב – תאבדם מלפניך וכן איש דמים ומרמה יתעב י״י – שהם נתעבים ונמאסים בעיניו. וכן הוא דרך הלשון לדבר פעם לנוכח ופעם שלא לנוכח.

Thou shalt destroy them that speak lies – Thou shalt destroy them from before Thee, and so

The bloodthirsty and deceitful man doth the Lord abhor – for they are abhorred and despised in His eyes. And such is the idiom of the language, to speak at one time directly and at another indirectly.

דוברי כזב. כשאמרו¹ ׳הלא דוד מסתתר עמנו׳ (שם כג יט)⁠², ודואג כשאמר ׳ושאול לו באלקים׳ (שם כב יג)⁠³: איש דמים [ומרמה]. דואג⁴:

1. הזיפים הנזכרים.

2. שם נאמר שהזיפים סיפרו לשאול שדוד מסתתר עמהם, ושלחם שאול לבקש את המקום המדוייק שבו הוא נמצא, ואז יגיע הוא אחריהם. ומשמע שרבינו מפרש את העניין שם שכשאמרו לשאול ׳הלוא דוד מסתתר עמנו׳, היה שקר, שאמרו לשאול שהוא נמצא עמהם ובקלות יפול בידו, כדי ששאול יטרח לבוא לשם, ואז יבקש אותו בכל האיזור, אלא ששאול לא קיבל את דבריהם, ושלח אותם לרגל אחריו למצוא את מקומו המדוייק, ורק אז יבוא לשם.

3. הכוונה למש״כ לפני כן (פסוק ט-י) ׳ויען דואג האדמי והוא ניצב על עבדי שאול ויאמר ראיתי את בן ישי בא נובה אל אחימלך בן אחיטוב, וישאל לו בה׳ וצידה נתן לו ואת חרב גלית הפלשתי נתן לו׳. ואילו הפסוק שהביא רבינו הוא מדברי שאול לאחימלך ׳לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן יִשָׁי בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים׳.

4. כי היה ׳איש דמים ומרמה׳, שמרמה שלו, הוא הרכילות, גרם להריגת כהני נוב על ידי שאול. והרד״ק כתב בתחילת המזמור ׳ורבותינו ז״ל אמרו כי על דואג ואחיתופל שונאיו אמרוֹ׳, והוא בשוחר טוב כאן, וכן דרשו בסנהדרין (סט:) על פסוק דומה (להלן נה כד) ׳אנשי דמים ומרמה׳.

תְּאַבֵּד דֹּבְרֵי כָזָב אִישׁ דָּמִים וּמִרְמָה יְתָעֵב ה׳. [ועל] יואב אמרו, כי היה ׳איש דמים׳, כי היכה את עמשא בעת ההיא, ואבנר גם כן היכהו (שמואל ב׳ ג׳:כ״ז). ׳יתעב ה׳⁠ ⁠׳ – כלומר, יעבירנו ה׳ מהיות שר צבא לפני כל הימים¹:

1. בשמואל ב׳ (יט יד) על עמשא לפני שנהרג, שדוד הבטיח לו שיהיה שר צבא לפניו כל הימים תחת יואב.

יתעב ׀ ה׳ – יש פסיק בין יתעב לשם כפי פשט הכתוב הוא שהשם הוא המתעב איש דמים ומרמה ולא בא לומר שהאיש הדמים הוא המתעב ועוד כדי להרחיק לשון תועבה מהשם.

תאבד – ידעתי שתאבד את המדבר עלי כזב בפני שאול כי מעולם יתעב ה׳ את האורב על דם רעהו ובמרמה דבר עמו באהבה וכ״כ יתעב ויאבד את המדבר עלי כזב כי הלא עמי מרמה ידבר כאלו הוא לי לאוהב.

תאבד דוברי כזב – כי אין מי שיסך בעדו כנגדך, כי הלא איש דמים ומרמה יתעב ה׳ – רצה לומר כי טבע האלהות תתעב איש דמים ומרמה וחקות העמים שיחשבו כי האליל יאהב איש דמים ומרמה, הבל הוא ונגד טבע האלהות.

תאבד – פחות הוא מתכרית, תעשה שיאבדו מדרכם, וא״כ קרוב הוא ליתעב הכתוב אחריו, וזה ג״כ מוסיף עליו, כמו שדובר כזב לא ירשע כמו איש ומרמה, ודוק שכתב מרמה לבסוף להורות שהיא רעה משפיכות דמים, הבאה לרוב מחמת חרון אף, ואיש מרמה ישתמש בכלי קודש ברעיון הנפש, מתנה טובה מאת ה׳ לטובת עמיתו רק לנזקו, וכן דעת המשורר האיטלקי והפילוסוף Dante:

Ma perchè frode è dell' uomo proprio male,

Più spiace a Dio; e però stan di sutto

Gli frodolenti, e più dolor gli assale.

Inferno. C. 11, v. 25-27

(ח) וַאֲנִ֗י בְּרֹ֣ב חַ֭סְדְּךָ אָב֣וֹא בֵיתֶ֑ךָ אֶשְׁתַּחֲוֶ֥ה אֶל⁠־הֵֽיכַל⁠־קׇ֝דְשְׁךָ֗ בְּיִרְאָתֶֽךָ׃

But, I, in Your great kindness, will come to Your house; I will bow down in Your holy sanctuary in fear of You.⁠¹

1. in fear of You | בְּיִרְאָתֶךָ – See Malbim that the connotation is "in awe of You". He suggests that the verse highlights the difference between the psalmist and the idolater. The idolater enters his temple from a place of fear, to appease his gods, but upon seeing the idol and its futility, his fear leaves. In contrast, the psalmist comes to worship due to Hashem's abundant kindnesses, and it is only as he bows down in the Temple that he is filled with fear and awe.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַאֲנָא בִּסְגִיאֵי טוּבָךְ אֵעוּל לְבֵיתָךְ אֶסְגוֹד לְהֵיכְלָא דְקוּדְשָׁךְ בִּדְחַלְתָּךְ.

And I, through your great goodness, will enter your house; I will bow down to your holy temple in awe of you.

פאנא באלאעתראף בכת׳רת פצ׳לך אלג׳ אלי ביתך, ואסג׳ד מקאבל היכל קדסך בתקואך.

ואני מודה [הודאה] שברוב חסדיך אדור בביתך (נ״א: למפלט לי). ואשתחוה אל מול היכל קדשך ביראתך.

ואני, ואני מתוך הכרה והודאה ברוב חסדיו אחסה בביתך ואשתחוה לפני היכל קדשו ביראתך

ואני אבא ביתך – להודות לך ברוב חסדך – שהפלאת לי להראותנו נקמה בהם.

I...shall enter Your House to thank You for Your great loving-kindness that You have wondrously bestowed upon us, to grant us revenge upon them.

ואני ברוב חסדך אבא – פתרונו: כאשר עשו, כן עשיתי מה ביני לבינם אלא שגמלת עלי ואמרת ״גם {יי׳} העביר חטאתיך לא^א תמות״ (שמואל ב י״ב:י״ג). כך נדרש בבראשית רבה. וזהו עיקר פשוטו.

א. כן בפסוק. בכ״י (כאן ולעיל ג׳:ד׳): ״ולא״.

ואני – שב לאשר החל בקר תשמע קולי (תהלים ה׳:ד׳), שהוא בא אל בית השם ואין עמו מנחה להשתחות בהיכלו, כמביא מראשית פרי האדמה (דברים כ״ו:ב׳) ששם כתוב והשתחוית לפני י״י אלהיך (דברים כ״ו:י׳). והנה הטעם אין לי מנחה רק להודות ברוב חסדך עלי.

וטעם ביראתך – אין לי במה אשתחוה רק ביראתי ממך, כדרך ובעבור תהיה יראתו על פניכם (שמות כ׳:ט״ז) כי האחרים^א יראו מהשם.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 (במקום ״כי האחרים״): ״על כן״.

BUT AS FOR ME. David now goes back to what he said at the beginning, namely O Lord, in the morning Thou shalt hear my voice (v. 4). David notes that he comes to the house of God. However, unlike those who bring the first fruits¹ of the earth concerning whom it is written, and thou shalt bow before the Lord thy God (Deut 26:10),⁠² he does not have a gift with him when he bows in God’s temple.

The following is the meaning of our clause: I have no gift. I come only to give thanks for the loving kindness which You God have shown me.

[IN THE FEAR OF THEE.] Its meaning is, I have nothing to offer You when I come to bow before You, except for my fear of You.

The word yiratekha (fear of Thee) is similar to the word yirato (His fear) in and that His fear may be before you, that ye sin not (Exodus 20:18). Yirato (His fear) means, people³ will fear the Lord.⁠⁴

1. Deut. 26:1-11.

2. Translated literally.

3. Lit., “others.”

4. Not that the Lord will fear people, for Scripture goes on to say, that ye sin not. Ibn Ezra’s point is that the word yiratekha can either mean, your fear or fear of Thee. He points out that here like in Exodus 20:18 it refers to fear of the Lord.

ואני ברב חסדך – הם נמאסים בעיניך, אבל אני אתיצב לעיניך ולפניך,

אבוא ביתך ברב חסדך, – שאני מקוה ממך.

אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך – שהיא על פני. ופירוש אל היכל – כי המשתחוה לאל ישים ההיכל ומקום הקדש מגמתו וכנגדו ישתחוה לאל. ופירוש ביתך והיכל קדשך: הוא הבית שהיה בו הארון.

But as for me, in the multitude of Thy loving – kindness – they are despised in Thine eyes, but as for me, I will take my stand in Thy sight and before Thee.

I will come into Thine House – in the multitude of Thy loving–kindness which I hope for from Thee.

In Thy fear will I worship toward Thy holy Temple – which is before me. And the interpretation of toward (Thy) temple (is): because the worshipper of God makes the Temple and the Holy Place (the object) of his longing desire, and worships God as though before it. And the interpretation of Thine House and Thy holy Temple (is): the House which contained the Ark.

ואני [וגו׳] אשתחווה [וגו׳] ביראתך. לא כדואג שאין תורתו אלא מן השפה ולחוץ¹:

1. כן אמרו עליו בסנהדרין (קו:), ואמר דוד שאני איני כן, שכאשר ׳אבוא ביתך׳ לעסוק בתורה, אני עושה זאת ׳ביראתך׳, מתוך יראה, ולא מן השפה ולחוץ. ולהלן (נג ב) פירש רבינו ׳נבל - החכם בתורה כמו דואג שהוא ׳נבל ולא חכם׳ בלי ספק, שאין תורתו אלא מן השפה ולחוץ, ולא התבונן אל חלק העיוני והמופתים השכליים אשר בה׳.

(ח-יא) וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ וגו׳, ה׳ נְחֵנִי בְצִדְקָתֶךָ וגו׳, ¹[שׁוֹרְרָי. רוצה לומר האנשים המביטים בעין רעה, כעניין ׳חזיא לרבי אליעזר בישות׳ (כתובות כה:), והוא כעניין ׳אשורנו ולא קרוב׳ (במדבר כ״ד:ז׳)²]: כִּי אֵין בְּפִיהוּ נְכוֹנָה. ליואב אמר³: קִרְבָּם הַוּוֹת. על שניהם אמר, שבע ויואב⁴: קֶבֶר פָּתוּחַ וגו׳, הַאֲשִׁימֵם אֱלֹהִים יִפְּלוּ מִמֹּעֲצוֹתֵיהֶם. כי חשבו עלי רעה:

1. נוסף בשוליים הפנימיים.

2. כ״כ רש״י, וראה רש״י בדברים (כט יח) ׳בשרירות לבי אלך – במראות לבי, כמו אשורנו ולא קרוב׳.

3. בנדפס כתב: ׳כי אין בפיהו נכונה – אין תוכו כברו׳, ויתכן שגם כאן מפרש כן על יואב שביקש לנטות לאבשלום ולא נטה, כמו שכתב (פסוק ה), הרי שלא היו פיו ולבו שווים. וכן פירש רש״י כאן, שנראים כאוהבים והם אויבים. ונראה ש׳נכונה׳ מלשון ׳דבריהם מכוונים׳ (ר״ה ב׳:ו׳), שתוכו מכוון עם ברו, ופיו ולבו שווים ומכוונים.

4. ׳בפיהו׳ – לשון יחיד, ו׳קרבם׳ – לשון רבים.

אבוא ביתך – טעה מי שכתבו ביו״ד אחר תי״ו.

היכל קדשך – במאריך הה״א ובמקף בין שתי המלות וכמוהו רבים כמו שכתוב במאמר המאריך.

ברוב חסדך – בעבור רוב החסד שתעשה עמדי אבוא בביתך להשתחוות.

ביראתך – ולא להתיהר בפני אנשים.

ביתך – היכל קדשך, ההיכל פנימי יותר מן הבית, מצייר ביאתו אל ביתו החיצוני בא בציורים אשר מלא לבבו מרוב חסדו, ובעת ישתחוה בפנימית ההיכל ששם נכנס להשתחוות, ימלא פחד ויראה מהדר גאונו.

ואני – רצה לומר הנה לפי זה יש הבדל גדול בין העובד ה׳ המתפלל לאלהיו, ובין בן נכר המשתחוה לעצבים, כי עובד האליל יעבדהו ויתפלל אליו מצד יראתו מן הרע ורוצה לרצותו בל ירע לו, עד שיראתו מן הרע תכניסהו אל מקדש ההבל, אבל עת יבא שמה ויראה כי שקר נסכו ולא רוח בו, תסור יראתו ממנו אבל אני ברוב חסדך אבא ביתך עת אלך לבית ה׳, לא היראה מן הרע תנחני שמה, אך החסד המתפשט על המציאות בכללו, חסדי אל אשר אביט על כל נמצא, על ידו אבא ביתך להתפלל אליך, ועת אשתחוה אל היכל קדשך אז סמר מפחדך בשרי, ולא יראת הרע והנזק, אך ביראתך יראת הרוממות משאתך וגדולתך.

ואני – כמו ואני נסכתי מלכי (למעלה ב׳:ו׳) רק אני אין גורלי כגורל חוטא להכעיס, וברב חסדך, כי מ״מ איני כדאי אתיצב לפניך בביתך בחדר ששם הארון.

ביראתך – בעבור יראתך, כי מוראך לא הלך מלבי גם בחטאי נגד רצונך.

(ט) יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה׀ נְחֵ֬נִי בְצִדְקָתֶ֗ךָ לְמַ֥עַן שׁוֹרְרָ֑י^א [הַיְשַׁ֖ר] (הושר) לְפָנַ֣י דַּרְכֶּֽךָ׃

Hashem, lead me in Your righteousness because of those that lie in wait for me; make Your way straight before my face.

א. שׁוֹרְרָ֑י א=שׁוֹרֲרָ֑י (חטף)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ דַבֵּר יָתִי בְּצִדְקְתָךְ מִן בִּגְלַל תּוּשְׁבְּחִי תַּקִין קֳדָמַי אוֹרְחֲתָךְ.

O LORD, guide me by your righteousness; because of my hymn, make firm your paths before me.

אללהם סיירני בעדלך ואמנני מן קבל מצ׳אדיי, וסהל בין ידי טרקך פאכ׳לץ מנהם.

ה׳! תדריך אותי בצדק שלך. ותשמור אותי בבטחה מפני אויבי. ותעשה את הדרכים שלך מישור (בקלות) לפני. וכך אנצל מאויבי.

ה׳, ה׳ נחני בצדקתך ותן לי בטחון מפני מתנגדי והישר לפני דרכיך כדי שנאצל מהם.

וקו׳ למען שוררי יעני¹ [42ב] בה נאטׄרי בעין אלעדאוה מתׄל קול² עוין את דוד (שמואל א יח:ט) והו מצׄאעף אללאם מן ותבט עיני בשורי (תהלים צב:יב) ומענאה אנהם ירצדון סלוכי³ עלי טריקה אסתוגׄב ענהא עקאבך פצדני ענהא יא רב אלי טריקה אסתחק בהא רצׄאך.

וגׄא הישר בפתח אלשין והו מבדל⁴ מן צרי מתׄל צאד היצא אתך (בראשת ח:יז) ואכתׄר מא יאתי כדׄלך פי אנפצאל ומתׄל ומתניהם תמיד המעד (תהלים סט:כד). משסה ואין אומר הושב⁵ (ישעיהו מב:כב).

1. יעני] (1) 42ב יע׳

2. קול] (1) 42ב קו׳

3. סלוכי] (3) 1א.a . om

4. מבדל] (1) 42ב מבדל desunt

5. הושב] (3) השב

The phrase, “because of my watchful foes” (Psalms 5:9) means he quarrels with me in a hostile manner, as in “Saul kept an eye upon David” (I Samuel 18:9). It (ŜôReRay) is a geminate third radical as in “I shall see my watchful foes (bəŚûRaY)” (Ps. 92:12). Its meaning is they observe my travel along the road, which makes them deserving of Your punishment. Therefore, direct me away from them, Oh Master, towards the path by which I will deserve of Your approval.⁠¹

The Šîn of “make straight (haYŠaR)” (Psalms 5:9) is vocalized with A (Pattāḥ) instead of a E (Ṣerē), as the Ṣ (Ṣādî) of haYṢeʿ (Bring out) (Gen. 8:17). The majority of (words vocalize) like that are pausal form and identical to haMʿaḎ (may their loins collapse continually) (Ps. 69:24) and to despoilment, with none to say HāwŠaḆ (Give back) (Is. 42:22).⁠²

1. A prayer. Evidence for Radaq knowing the commentary.

2. Following the keṯîḇ. The Qereh is hŏŠaḆ, see Ibn Ezra’s comments on Is. 42:22, they match Ibn Chiquitilla’s. Radaq, who points out the reason Ibn Chiquitilla prefers the keṯîḇ is it matches the analogy between the verbs with the first quiescent radical and as in Joel. 4:11. See JIJ, Riqmah, 176, line 13 הוקר.

שוררי – עוייניי המצפים שנבגוד בך ותעזבנו. שורריי – כמו: אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז).

those who lie in wait for me Heb. שוררי, those who look after me, who look forward to my betraying You, so that You should forsake me. [The word] שוררי is like: "I behold it (אשורינו), but it is not near" (Bemidbar 24:17).

יי׳ נחיני בצדקתך למען שוררי – פתרונו: למען בני אדם האורבים אותי. כמו: ״אשורנו ולא קרוב״ (במדבר כ״ד:י״ז).

י״י – תחלת תפלתי שתנחני בדרך צדקתך.

למען שורריי – כי אפחד שתמעד רגלי ותענישני אז ישמחו שורריי. וטעמו מגזרת אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז), כמו: עוין את דוד (שמואל א י״ח:ט׳) – המסתכלים אליו בעין^א רעה.

ומלת הישר – כמו: היצא אתך (בראשית ח׳:י״ז).

א. כן בכ״י פרמא 1870, פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 (במקום ״אליו בעין״): ״ביום״.

O LORD, LEAD ME IN THY RIGHTEOUSNESS. I open my prayer with the supplication that You lead me in Your righteous ways.

BECAUSE OF THEM THAT LIE IN WAIT FOR ME. For I fear that my feet will slip and that You will punish me and then those who lie in wait for me will rejoice.

Shorerai (them that lie in wait for me) comes from the same root as the word ashurennu (I behold him)⁠¹ in I behold him, but not neigh (Num. 24:17). Compare, oyen (eyed) in and Saul eyed David (Samuel I 18:9). Shorerai (them that lie in wait for me) means, those who look forward to an evil day.⁠²

The word hayshar (make straight) is similar to the word haytze (bring forth) in bring forth with thee (Gen. 8:17).⁠³

1. Its root is shin, vav, resh. Its meaning is, to look or gaze.

2. Lit., “who look at an evil day.” People who look forward to a day that evil shall befall me. See Radak. Ibn Ezra interprets and Saul eyed David, similarly.

3. The root of hayshar is yod, shin, resh. The root of haytza is yod, tzadi, alef. Both words are in the hifil. In such cases the yod ordinarily changes to a vav. However, it doesn’t do so here. Hence Ibn Ezra’s comment. Ibn Ezra makes the very same point in his notes on Gen. 8:17. It should be noted that the ketiv spells both words with a vav.

י״י נחני בצדקתך – זאת היא תפלתי אליך שתנחני בצדקתך, כלומר: שתסייעני ללכת דרך צדקה ומשפט ותנחני בה שלא אכשל.

למען שוררי – שלא ישמחו לי בהכשלי, הישר לפני דרכך. ושוררי כמו אויבי. והוא מגזרת אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז), לפי שהוא מביט לרעה, כמו ויהי שאול עוין את דוד (שמואל א י״ח:ט׳). וזאת התפלה להצילו משגיאות ומזדונות כמו שאמר: מנסתרות נקני גם מזדים חשך עבדך (תהלים י״ט:י״ג-י״ד).

הושר [הישר] לפני דרכך: הישר – בא בהנעת היו״ד פ״א הפעל שלא כמנהג נחי הפ״א וכמוהו היצא אתך (בראשית ח׳:י״ז), והכתיב הוא בוא״ו על מנהג נחי הפ״א, וכן בפת״ח עי״ן הפעל, כמו הנחת י״י גבוריך (יואל ד׳:י״א).

Lead me, O Lord, in Thy righteousness – This is my prayer unto Thee, that Thou shouldest lead me in Thy righteousness, meaning that Thou shouldest help me to go in the way of righteousness and justice, and lead me in it so that I may not stumble.

Because of my watchful foes – That they may not be able to rejoice over me through my stumbling, make straight Thy way before my face. And

my watchful foes (שׁררי) – is the equivalent of "my enemies,⁠" and is derived from (the verb) "I spy him (אשׁורנו), but not nigh" (Num. 24:17), because he is looking for evil, as (in the verse) "Saul eyed David" (1 Sam. 18:9). And this prayer is that He (God) should deliver him from faults and from deliberate sins, as he says (in the verses Ps. 19:13-14): "Clear me from hidden (faults); moreover, from deliberate sins restrain Thy servant.⁠"

Make Thy way plain before my face – הישׁר ("make plain") has the yodh of the first radical pronounced, unlike verbs in which the first radical is quiescent; and a similar case to it is אתך היצא ("Bring forth with thee,⁠" Gen. 8:17). And Kethib has waw on the analogy of verbs with the first radical quiescent; and so with the pathah of the second radical (הושר הישַׁר), as also (in the verse): "Cause Thy mighty ones to come down (המחת), O Lord" (Joel 4:11).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

הושר – הישר קרי.

שוררי – ענין הבטה כמו לא תשורני עין (איוב ז׳:ח׳).

נחני בצדקתך – תן בלבי ללכת בדרך צדקה ולמען הרשעים הללו המביטים ומצפים על מפלתי לבל יאמרו ידיהם רמה תן בלבי להיות דרכך ישר בעיני ולא אכשל בה כי אז בוודאי לא יוכלו לי.

שוררי – בא תמיד על המביט מרחוק על דרכי חברו ומצפה רעתו, וכמליצה זו לקמן (כ״ז) הורני ה׳ דרכך ונחני בארח מישור למען שוררי.

ה׳ נחני – עתה מתחיל להציע מבוקשו, מבקש יורהו ה׳ דרך הקדש התוריי, בל יטו אשוריו מנו, כי אז ישמחו עליו שורריו הסופרים מספר צעדיו, והנה יתעה אדם מני דרך, או מצד השגיאה שאינו יודע הדרך, על זה בקש שינחהו ה׳ בצדקתו ויורהו הדרך, או גם בידעו הדרך אם יש שם מונעים עקוב ורכסים, על זה בקש שיישיר דרכו לפניו – ולא שיישיר הדרך בעת לכתו שאז יתעכב עד שיתוקן הדרך, רק הישר לפני דרכך – טרם לכתי עליו, והנמשל, כי הדרך התוריי לפעמים יתעה האדם ממנו מבלי דעת איזה הדרך הטוב, מקוצר המשיג ועומק המושג וארך ההצעות, על זה יבקש שה׳ ילמדהו ארחות חיים, ולפעמים לא יוכל ללכת בו מפני המטרידים המוצאים אותו בדרכו, מבקשת הצרכים ההכרחיים ונטיית תאוה אל המותרות, כמ״ש כ״ז במורה, על זה בקש שיישיר דרכו לפניו.

נחני בצדקתך – בטובתך הורני הדרך הנכונה לבלתי אתעה וישמחו שוררי (קרוב לצוררי) הצופים מתי אכשל ואפול ושרש שור מורה פקח עין לראות בכונה דבר קרוב כהבטת הַשּׁוֹר (ואולי מזה שמו) והביט משרש נבט קרוב ללבט (ואויל שפתים ילבט, משלי י׳:ח׳) ע״ד נשכה ולשכה, והוראתו כמו חברו לבט, לשון אחיזה וקמיצת העינים לראות דבר מרחוק, והמביט לראות למרחוק ילבש וישגה ברואה.

הישר לפני דרכך – שלא יהיו בה מכשולים, ולא יבא לידי מעשה בלתי הגון, שיצרי יסיתני כמו במעשה בת שבע, והכתיב הוֹשֵר משרש יָשַר ע״ד הוֹרֵד הוֹדַע והוא הנכון, ונקרא הַיְשַר להקל בינת הוראתו שלא נטעה ונחשבהו משרש שור או שָרַר בבנין הפעל ודרך לשון זכר, ששלשת הגזרות נחי פ״י, נחי ע״ו וכפולים מקבלים בו ו״ו הורַד, הוקַם, הוסַב.

(י) כִּ֤י אֵ֪ין בְּפִ֡יהוּ נְכוֹנָה֮ קִרְבָּ֢ם הַ֫וּ֥וֹת⁠ קֶֽבֶר⁠־פָּת֥וּחַ גְּרֹנָ֑ם⁠ לְ֝שׁוֹנָ֗ם יַחֲלִיקֽוּן׃

For there is no sincerity in their mouth; their inward part is a yawning gulf. Their throat is an open grave; they make smooth their tongue.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְלֵית בְּפוּמְהוֹן דְרַשִׁיעֵי כֵיוַנְתָּא גוּפֵיהוֹן מַלְיָן אִתְרְגוּשְׁתָּא הֵיךְ שְׁיוֹל פְתִיחַ גְרוֹנְהוֹן לִישַׁנְהוֹן מְשָׁעֲעִין.

Because there is no reliability in the mouths of the wicked; their bodies are full of tumult; like Sheol, their throat is open; their tongues flatter.

פאן ליס פי פואההם שי מן אלצואב, בל פי בואטנהם אלאפאת, וחלוקהם כאלקבור אלמפתוחה תהלך, ומע ד׳אך ילינון אלסנתהם.

כי אין בפיות שלהם שום דבר אמת. אלא בקרבים שלהם מגפות. וגרונותיהם הורגות כמו הקבר הפתוח ועם כל זה מרככים את הלשונות שלהם (כביכול מדברים בדרכי נועם).

כי אין, כי אין בפיהם מאומה מן האמת אלא בקרבם רעות, וגרונותיהם כקברים הפתוחים להשמיד, ועם כל זאת מחליקים לשונם. בכל מקום מתרגם הות ״אפאת״ פגעים ונגעים, יחיד ״הוה״ וכך תרגם לקמן נב ד, וכן בישעיה מז יא.

תׄם אנה אבאן ען סו מעתקד אעדאיה בקו׳ כי אין בפיהו נכונה. וגׄא פיהו בלפטׄ אלפראד וקרבם בלפטׄ אלגׄמע מתׄל גירה נחו ואל עונם ישאו נפשם¹ (הושע ד:ח) בכל צרתם לא צר (ישעיהו סג:ט) מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו (במדבר כג:כב).

וקו׳ קבר פתוח גרונם לאנה מצֺארע אלכׄלק ומהאויהם ואן כאנוא ילינון פי כלאמהם וידהנון פי מקאלהם.

וקו׳ פתוח לינפי בה מוٴונה אלחפר.

1. נפשם] (1) 42ב MSS נפשו

Then he explains the wicked beliefs of his enemies in the phrase, “For there is no sincerity in their lips (Pîhû)” (Psalms 5:10). Pîhû is singular form, whereas, “their throats (qirbâm)” in the plural. Similar to it the plural is used emphatically for the singular,⁠¹ “and so they desire their iniquity” (Hos. 4:8); “In all their troubles He was troubled” (Is. 63:9)⁠² and “who freed them from Egypt is for them like the horns of the wild ox” (Num. 23:22).

The phrase “their throat is an open grave” (Ps. 5:10) compares the physical form with their flattering. Their words were soft and their statements flattering.

The word “Open” (Psalms 10:4) removes the inconvenience of digging.

1. Blau’s dictionary, 684. See citation in Tarbiz, 24 (תשט"ו). E. Fagnan, Additions aux dictionnaires arabes, Algers 1923 ناحية. This is Ibn Ezra’s view ad. loc, and for Gen. 49:22, where he says each one – this being the emphasis intended by the ‘ungrammatical’ construction. [Note Simon’s comments on the problems with text of Ibn Ezra, (Simon 1989, 54, 272).

2. “In all their troubles He (לו) was troubled.” He reads לא as לו. Also Ibn Ezra, ad. loc.

כי אין בפיהו נכונה – נראים כאוהבים והם אויבים.

קרבם^א הוות – מחשבותם מרמה.

קבר פתוח גרונם – לבלוע יגיע אחרים, כקבר הבולע את הגוף.

יחליקון – דברי חלקלקות.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, אוקספורד 34. בכ״י לוצקי 778: ״בקרבם״.

For there is no sincerity in his mouth They appear as friends but they are enemies.

there is malice in their heart Their thoughts are deceitful.

their throat is an open grave to swallow others' toil, like a grave that swallows up the body.

they make their tongue smooth with words of flattery.

כי אין בפיהו נכונה קרבם הוות קבר פתוח גרונם – להפיל בו עני ואביון שמחמת שמקטרגים על עני ואביון בגרונם דומה גרונם לקבר פתוח שנופלין בו בני אדם.

לשונם יחליקו⁠[ן] – מקרא זה דומה למקרא שנאמר בספר ירמיה: ״לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ונפלו בה״ (ירמיהו כ״ג:י״ב) ומקרא שכתוב במשלי: ופה^א ״חלק יעשה מדחה״ (משלי כ״ו:כ״ח). וכבר פירשתי איש איש במקומו.

א. בכ״י: ״לב״.

כי אין בפיהו – בפי כל אחד מהם, כמו: מבכה על בניה כי איננו (ירמיהו ל״א:י״ד).

ונכונה תאר למלה או דברה, וככה: יענה עזות (משלי י״ח:כ״ג), ומאכלו בריאה (חבקוק א׳:ט״ז).

קרבם – הוא הלב הנסתר.

הוות – מגזרת הוה להם למלך (נחמיה ו׳:ו׳), כי יחשבו מחשבות רעות אולי תהיינה ותקומנה.

קבר פתוח – אסון מיד.

יחליקון – מגזרת איש חלק (בראשית כ״ז:י״א), והכל מגזרת חלק כחלק (דברים י״ח:ח׳) בעבור היות החלקים שוים.

FOR THERE IS NO SINCERITY IN THEIR MOUTH. There is no sincerity in the mouth of each one of them.⁠¹ Compare, Rachel weeping for her children: She refuseth to be comforted for her children, because he is not (Jer. 31:15).⁠² Nekhonah (sincerity) is an adjective describing millah (word) or dibberah (statement).⁠³ But the rich man answers impudent (Prov. 18:23)⁴ and his food fat (Hab. 1:16)⁠⁵ are similar.

THEIR INWARD PART. The reference is to the heart, which is hidden.⁠⁶

A YAWNING GULF. The word havvot (a yawning gulf) is related to the word hoveh (wouldest be) in and thou wouldest be their king (Neh. 6:6). They⁷ think evil thoughts and hope that they come to pass and come to be.⁠⁸

AN OPEN SEPULCHRE. Harm at hand.

THEY MAKE SMOOTH THEIR TONGUE. Yachalikun (they make smooth) is related to the work chalak (smooth)⁠⁹ in and I am a smooth man (Gen. 27:11). Both words are related to chelek ke-chelek (like portions) (Deut. 18:8). A smooth surface is referred to as chalak because all its parts are equal.⁠¹⁰

1. The text literally reads: in his mouth (pihu). Hence Ibn Ezra’s comment.

2. Translated literally. According to Ibn Ezra, the meaning of Jer. 31:15 is as follows: She refuseth to be comforted for her children because each one of them is not. In Ibn Ezra’s opinion, whenever Scripture speaks of a plural and then employs a singular, the reference is to each one of the singular. See Ibn Ezra on Gen. 49:22.

3. Neither millah nor dibberah is in the text. What Ibn Ezra means is that the verse should be read as if one of these words were in the text. Our verse literally reads: For there is no honest in his mouth. According to Ibn Ezra this should be read as if written, For there is no honest word in his mouth. The latter is to be interpreted, For there is no honest word in each one of their mouths.

4. Translated lit. According to Ibn Ezra, Prov. 18:23 should be rendered: But the rich man answers [with] impudent words. Thus impudent modifies “words” even though the latter is not in the text.

5. Translated according to Ibn Ezra. And his food fat is short for, and his food a fat lamb (Filwarg). Here too “fat” modifies lamb even though lamb is not in the text.

6. The heart is hidden beneath the chest wall.

7. Lit., “for they.”

8. According to Ibn Ezra kirbam havvot (their inward part is a yawning gulf) means, they think evil thoughts in their inward part, i.e. in their heart.

9. Both words come from the same root (chet, lamed, kof) and have similar meanings.

10. Similarly, when something is smooth all of its parts feel the same. Ibn Ezra makes a similar point in his comments on Gen. 27:11.

כי אין בפיהו נכונה – הוא טעם למה שאמר למען שוררי, כי הם אנשים שאין בפי אחד מהם נכונה אלא מראים עצמם בפיהם כאוהבים.

קרבם הוות – כלומר: רעות חושבים בלבם.

קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון – כי מי שלא ישמר מהם וישמע אותם כשיחליקו לשונם ומדברים חלקות ונראים כאוהבים יפול בקברם, והוא מחשבת לבם, שהיא לרע. וכנה הדברים לגרון, כמו רוממות אל בגרונם (תהלים קמ״ט:ו׳), כי מקצת האותיות יאמרו בגרון. גם כל הדבור תחלתו מהגרון, כי הקול יוצא מהגרון ויגרום הדבור לפה. גם לפי שהגרון פתוח אל הקרבים שדמה אותם לקבר אמר: גרונם. ומלת נכונה תואר לנקבה, והמתואר חסר ופירושה: אמרה או דברה. וכן מאכלו בראה (חבקוק א׳:ט״ז), כעדר הקצובות (שיר השירים ד׳:ב׳), יענה עזות (משלי י״ח:כ״ג), והדומים להם.

For there is nothing straightforward in his mouth – That is the reason why he says because of my watchful foes, for they are men of such a kind that there is no straightforwardness in the mouth (even) of one of them, but they make themselves appear to be friends.

Their inward part is very wickedness – meaning they are devising evil in their heart.

An open sepulchre is their throat; – They make smooth their tongue – for he who is not on his guard against them and listens to them when they make smooth their tongue and flatter and appear as friends will fall into their pit (sepulchre); and this is the intention of their heart, which is for evil. And he attributes (the uttering of) words to the throat, as (in the passage): "Let the high praises of God be in their throat" (Ps. 149:6), for some letters are pronounced in the throat. Further, all speech has its beginning from the throat, for the voice proceeds from the throat and makes speech possible to the mouth. Moreover, because the throat is open to the inside, which he compares to a sepulchre, he says their throat. And the word נכונה (straightforwardness) is a feminine adjective, but the substantive is wanting, and we must supply (in thought) אמרה ("utterance") or דברה ("word"); and so "his meat (m.) is fat" [בראה fem., i.e. "a fat thing,⁠" Hab. 1:16]: "like a flock (of ewes) that are shorn" [lit. "of the shorn ones,⁠" הקצובות, Cant. 4:2]; "he answereth roughly" [lit. "rough things,⁠" עזות; Prov. 18:23]; and similar passages.

כי אין בפיהו נכונה. אין תוכו כברו¹: [קבר פתוח] גרונם. לבלוע ממון²: [לשונם] יחליקון. יחניפו לשאול³:

1. ראה יומא (עב:) ׳כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם, אמר אביי ואיתימא רבה בר עולא, נקרא נתעב׳, וכן פירש רש״י כאן ש׳נראים כאוהבים והם אויבים׳. ונראה ש׳נכונה׳ מלשון ׳דבריהם מכוונים׳, שתוכו מכוון עם ברו, ופיו ולבו שווים ומכוונים.

2. גרונם דומה לקבר פתוח ׳לבלוע יגיע אחרים כקבר הבולע את הגוף׳ (רש״י).

3. שידברו בלשונם ׳דברי חלקלקות׳ (רש״י).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

נכונה – מלשון נכון וישר.

קרבם – תוך לבם.

הוות – שבר כמו עד יעבור הוות (תהלים נ״ז:ב׳).

גרונם – צוארם כמו קרא בגרון (ישעיהו נ״ח:א׳).

יחליקון – ענין דברים רכים.

כי אין בפיהו – אין בפה אחד מהם נכונים נראים כאוהבים והמה לאויבים.

קרבם – בקרב לבם חושבים הוות לשבר אותי וגרונם כקבר פתוח כי שואפים לבלעני כקבר הבולע את המת ובלשונם ידברו חלקלקות ואינם יוצאין מן הלב.

בפיהו, לשונם הלשון הוא פנימי מן הפה, וכשיבא לרעה מציין לשון מרמה וחלק בערמות ותחבולות,

נכונה – חסר המתואר.

כי – מבאר מ״ש למען שוררי, כי שוררי אלה אין בפיהו נכונה – הפה מציין תמיד הדבור החיצוני, והלשון מציין הדבור הפנימי המדובר בעצה והשכל, ושורריו אלה בפיהם החיצוני ידברו אתו טובות, אבל בלשונם לשון רמיה וחלק יכוננו להשחיתו, ומצד זה אמר כי הטוב הנראה בפיהם ודבורם החיצוני אין בפיהו נכונה, כי לשונם יחליקון בחלקת לשון והוצאת דבה, ומצייר כאילו קרבם הוא השאול והאבדון, כמ״ש קרבם הוות וגרונם הוא הקבר הפתוח – שבו ירד המת טרם רדתו שאולה, ולשונם הוא מקום חשך וחלקלקות שבו יחליק ההולך עליו ויפול אל הבור והקבר, עד שהבא על לשונם יחלק ויפול אל גרונם שהוא הבור והקבר, ומשם אל קרבם ששם ההות והשבר שאול ואבדון, והיא מליצה עמוקה על רוע מחשבותיהם ונכליהם, ולכן

בפיהו – אפילו בפה אחד מהם אין דבר אמת שיוכל לקום ולעמוד (כון קרוב לקום וכן מכון⁠־מקום) וידוע מאמרם ז״ל (תלמוד בבלי שבת ק״ד.) קושטא קאי, שקרא לא קאי.

הות – היחיד ממנו הֹוָה (הוה על הוה תבא, יחזקאל ז׳:כ״ו) משרש היה בחלוף ו״ו (בלשון חכמים היה הוה) דבר המתהוה תדיר, שאדם מוכן ועלול לצרה ולפורענות, רק בלשון רבים הוא תמיד דגוש, ובלשון יחיד יבא לפעמים רפה ולפעמים דגוש (להותי יועילו, איוב ל׳:י״ג).

גרונם – שם גרון נהיה משורש גרה (כמו חרון מן חרה) (מעלת גרה בבהמה, שמיני); וגרה מהוראת גרגיר בלשון חכמים, ומזה עשרים גרה השקל (Grano בלשון איטלקי, Korn בלשון אשכנזי גם הם ממקור גר) ואם נרצה להרחיק ההשערה נמצא קָרְבָה גם בין שרש גרה וחרה, וגימ״ל וחי״ת מתחלפות כמו פלג ופלח.

יחליקון – יעשוה חֲלָקָה, מדברת חנפות, בעוד שחפצם מות ואָבְדָן שונאיהם, יכחשו ויחנפו להם להטעותם, ודבר חלק יכנס בנקלה תוך דבר אחר ויחלק בין בתריו, וכן בלשון איטלקי Insinuare ובלשון אשכנז Sich einschleichen הכניס בחיק.

(יא) הַ֥אֲשִׁימֵ֨ם׀ אֱֽלֹהִ֗ים⁠ יִפְּלוּ֮ מִֽמֹּעֲצ֢וֹתֵ֫יהֶ֥ם⁠ בְּרֹ֣ב פִּ֭שְׁעֵיהֶם הַדִּיחֵ֑מוֹ כִּי⁠־מָ֥רוּ בָֽךְ׃

Hold them guilty, O God, let them fall by their own counsels. Cast them down in the multitude of their transgressions; for they have rebelled against You.

חַיֵב לְהוֹן אֱלָהָא יִתְבַּטְלוּן מִמִלְכָּתְהוֹן בְּסִגְעָא מְרָדֵהוֹן אַתְקַל לְהוֹן אֲרוּם מְרַדוּ בְמֵימְרָךְ.

God has accused them; they will be done away with by their counsel; for their great sin he overturned them, for they rebelled against your command.

האשימם אלהים – מדבר בנבוכדנצר הרשע שהחריב בית המקדש ואחר כך נטרד שנאמר (דניאל ד׳:כ״ט) ומן אנשא לך טרדין. ר׳ ברכיה ור׳ חלבו בשם ר׳ שמואל אמר כל מה שפרט דוד בספר תהלים כלל אותו רשע בפסוק אחד. (שם ל״ד) אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא די כל מעבדוהי קשוט. את מוצא בדוד שאמר (תהלים קמ״ז:י״ב) שבחי ירושלים את ה׳ וגו׳ הללויה. והוא אמר למלך שמיא. דוד אמר (שם י״א:ז׳) כי צדיק ה׳ צדקות אהב. ואותו רשע אמר (דניאל ד׳:ל״ד) די כל מעבדוהי קשוט. וכן את מוצא ברבן של נביאים משה רבינו עליו השלום שאמר בסוף קילוסו (דברים ל״ב:ד׳) הצור תמים פעלו. שלא יאמרו כל באי העולם שמא עברה עליו מדת הדין שלא נכנס לארץ ישראל חס ושלום אין לפניו משוא פנים. אלא הצור תמים פעלו. ובמה שקילס אותו רשע די כל מעבדוהי קשוט. ואף חנה אמרה (שמואל א ב׳:ו׳) ממית ומחיה. ואותו רשע אמר (דניאל ד׳:ל״ד) ודי מהלכין בגוה יכיל להשפלה. אמר לו הקב״ה רשע אתמול אמרת (דניאל ג׳:ט״ו) ומאן הוא אלהה די ישיזבינכון מן ידי. ועכשיו אתה אומר קלוסי איני רוצה לא בך ולא בקילוסך. ומי יקלסני ישראל. שנאמר (ישעיהו מ״ג:כ״א) עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו.

ברוב פשעיהם הדיחמו – אמר רבי אלכסנדרי מה איכפת לה בירושלים אלא כי מרו בך שרבו כנגדך.

רמז תרלב

האשימם אלהים – מדבר בנבוכדנאצר שהחריב את בהמ״ק ואח״כ נטרד שנאמר ומן אנשא לך טרדין, ואח״כ בא לקלס א״ל הקב״ה איני רוצה לא בך ולא בקלוסך, ומי מקלסני ישראל שנאמר עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו. ברוב פשעיהם הדיחמו, אמר רבי אלכסנדראי אמר דוד מאי איכפת לי ומאי איכפת להם לישראל אלא כי מרו בך שסרבו כנגדך.

ד״א יפלו ממועצותיהם – אלו אנשי מגדל, וישמחו כל חוסי בך (ברמז תרכ״ד).

אללהם פאכ׳זיהם ואוקעהם פי משוראתהם, ואדחהם בכת׳רת ד׳נובהם אד׳ כ׳אלפוך.

ה׳! אם כך. תבייש אותם ותפיל אותם בעצות שלהם. ותהדוף אותם ברבויי העונות שלהם לפי שהם מרו דבריך.

האשימם, אלהים בייש אותם והפילם במועצותיהם. תרגם האשימם ״אכ׳זיהם״ ענין בושה. וכן תרגם לקמן לד כג ולא יאשמו כל החוסים בו. והנה פירש מלת אשם לשלשה פנים, אלה ענין בושה, והשניה אשר ועון, והשלישית שממה, ויתבארו במקומם.

(יא-יב) וקו׳ האשימם דעא עליהם יחתמל מענהא וגׄהין מן אלתאויל. אלאול אן יריד אוחשה. והו תׄקיל מן למען יחרדו ויאשמו (יחזקאל ו:ו). ולאתׄאני אן יריד אٓתﹺמהם. אי עאקבהם במא אתמוא [...]

[7א]] [... ...] יפלו] ממעוצותיהם כדׄלך קו׳ ברוב פשעיהם יחתמל אן יריד בשמלהם ושתת [גׄ]⁠מעהם ואן יריד צׄללהם ואכׄדׄלהם מתׄל וידיחו את יושבי עירם (דברים יג:יד)

וקאל תתׄלתׄ בעד מעני הדׄין אלפסוקין פי אלדעא עלי אלטׄ[א]⁠למין תׄלאתׄ האשימם יפלו הדיחמו אלדעא ללצאלחין תל⁠[א]⁠תׄ וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו ואמא ויעצלו בך פהו מﹸעאד מן ישמחו.

(11-12) The phrase “make them desolate (haʾaŜîMem)” (Psalms 5:11) he invokes God against them, which carries two meanings according to the explanation [taʾwîl]. The first one intends He made desolate.⁠¹ It is a heavy form (Hip̄ʿîl) from “shall be laid waste and be devastated (we-yêʾŜeMû)” (Ez. 6:6).⁠² The second (explanation) means their sin as in He punishes them as they sinned …³

[… …] “let them fall by their own devices” (Psalms 5:11) also “many crimes” (Ps. 5:11) it intends their assembly and break up their gatherings. And it intends their wickedness and He abandoned them, as in “abandoned the inhabitants of their town” (Deut. 13:14).

And it states three times following the meaning of these two verses in the prayer against the sinners three times, “make them desolate” (haʾaŜîMem), let them fall (yiPPəlû) “fail” (and) “abandoned (haDîḥemô)”: and the prayers of the righteous three times “But let all take refuge in You rejoice (wəyisməḥû), ever jubilant (wərannenû) as You shelter them (wəṯāseḵ), exalt You,” (Ps. 5:12). Now, “and exult in You (wəyaʿləṣû)” is a repetition of “they rejoice (yisməḥû).”

1. From the meaning of the Ŝ-M-M, see Wated, no. 55-6 and

2. Almost the second explanation of Ibn Ezra, reference in Ibn Ezra and MIJ differ. The Aleph and Yod interchange, JH, al-Lîn with the meaning Ŝ-M-M,. JIJ reads it as an imperative, Riqmah, 176, Line 15.

3. Mahbereth, 64*. Root ʾ- Ŝ-M, Ibn Ezra’s first explanation. This matches Radaq’s statement אשם and שמם are one meaning.

(יא-יב) ממועצותיהם – שהם יועצים על ישראל, ואז ישמחו^א חוסי בך.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34. בכ״י מוסקבה 104, וכן בפסוק, מופיעה כאן מלת: ״כל״.

(11-12) by their own counsels which they formulate against Israel. Then all who take shelter in You shall rejoice.

(יא-יג) וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו ותסך עלימו – הרי סכותה עליו מלמעלה ומניין שתקיפנו מכל סביביו? שנאמר: כצנה רצון תעטרנו – כעטרה זו המקפת את הראש.

האשימם אלהים יפלו ממועצותיהם – כגון זיפים שאמרו: ״הלא דוד מסתתר״ וגו׳ (שמואל א כ״ג:י״ט, כ״ו:א׳).

האשימם – האל״ף שרש או תתחלף ביו״ד, תישמנה^א כמו: והאדמה לא תשם (בראשית מ״ז:י״ט).

וטעם ממועצותיהם – כי עצתם תפילם.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״תתישמנה״.

HOLD THEM GUILTY. The alef in ha’ashimem (hold them guilty) is a root letter.⁠¹ On the other hand it might interchange with the yod² of tishammenah (shall be desolate) (Ezek. 6:6).⁠³ Compare, tesham (be desolate)⁠⁴ in and that the land be not desolate (Gen. 47:20). Let them fall by their own counsel⁵ means; their counsel shall cast them down.

1. The root of ha’ashimem is alef, shin, mem. Words from this root have the meaning of guilty.

2. Reading be-yod rather than ke-yod. Filwarg.

3. The root of tishammenah is yod, shin, mem. Similarly ha’ashimem, for the alef and the yod interchange. According to this interpretation the meaning of ha’ashimem is, make them desolate.

4. According to Ibn Ezra tesham comes from the root yod, shin, mem. See Ibn Ezra on Gen. 47:20 and the notes thereto.

5. Mi-mo’atzotehem literally means, from their counsels. Hence Ibn Ezra comment.

האשימם אלהים – יש מפרשים: מלשון שממה. ואשם ושמם כענין אחד. ויתכן לפרשו בענין אשם. ופירושו: האשימם בעצתם, כלומר שלא יתכן ולא יזדמן להם מה שחשבו לעשות עלי. ובא בלשון אשם כדרך ולא יחטא (שופטים כ׳:ט״ז).

וזה הוא שאמר: יפלו ממעצותיהם ברב פשעיהם הדיחמו כי מרו בך – בשנאתם אותי ואתה צוית עלי להיות מלך והם מרו את דבריך.

מרו – מענין מריתם פי (במדבר כ״ז:י״ד).

Make them miss the mark (האשימם), O God – There are some who interpret this from the meaning of שממה ("desolation"), and (make) אשׁם and שמם of one meaning. But it is admissible to explain it in the (primary) sense of אשׁם; and its interpretation (will then be): Make them miss the mark in their counsel, meaning, Let not what they purposed to do against me be possible or happen. And it occurs (here) in the sense of אשם taken as equivalent to הטא, as in יחטא ולא ("And would not miss the mark,⁠" Judges 20:16). And this is what (he means when) he says:

Let them fall from their counsels: In the multitude of their transgressions thrust them out, for they have rebelled against Thee – in that they hate me, and Thou hast commissioned me to be king, and they have rebelled against Thy words. (The word) מרו (they have rebelled) is here used in the same sense as in "Ye have rebelled (מריתם) against My word" (Num. 27:14).

האשימם. ׳תנה עון על עוונם׳ בזה¹, באופן שתכריע את כף חובתם²: יפלו [ממועצותיהם]. שתאבד יכלתם, ברב פשעיהם שעשו כבר הדיחמו פתאום, כי מרו בך עתה לרדפני³:

1. ע״פ לשה״כ להלן (סט כח), ו׳האשימם׳ מלשון ׳אשם׳ (רד״ק), כלומר תוסיף עליהם אשמה.

2. ׳האשימם׳ – שיצאו אשמים וחייבים בדין (מלבי״ם).

3. הרד״ק פירש שאתה צוית עלי להיות מלך, והם מרו את דבריך, אך לדעת רבינו מזמור זה נאמר לפני שמלך, ומרו בה׳ בכך שרדפו חף מפשע.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

האשימם אלהים – האל״ף בגעיא בס״ס.

האשימם – מלשון אשמה.

מרו – מלשון מרי ומרד.

האשימם – לכן האשימם במשפט ויפלו בשפל המצב בעבור רוע עצתם וכפי רוב פשעיהם כן הדיחם מדחי אל דחי כי הלא בך מרדו כי הזהרת על זה.

האשימם אלהים – שיצאו אשמים בדין, וזה מצד שני ענינים

א. מצד שהם חוטאים בעצת השכל לא מצד התאוה והשגגה, ועל זה אמר יפלו ממעצותיהם

ב. מצד ששונים בחטאם עד שנעשו מומרים לדבר, ועל זה אמר ברוב פשעיהם – כמ״ש בדור המבול וירא ה׳ כי רבה רעת האדם וכל יצר מחשבות לבו רק רע שמכל זה נראה כי מרו בך – ועושים להכעיס בשאט נפש, והמליץ כאילו עצתם הרע היא תהיה סבת נפילתם, משם יפלו ממרום עצתם ארץ, שעל זה אמר יפלו מן מועצותיהם (המ״ם הוא מ׳ המקום) ורוב הפשעים והשנותם היא תדחה אותם ותדחפם ליפול, באופן שימצאו ענשם מיד חטאתם, וכמדת חטאתם החטא ימיתם, ובמדה שמדדו ימדד להם, אבל

האשימם – שורש אשם ושמם שניהם ממקור שם, וידוע שבזמן קדמון לא היתה כי אם שי״ן ימנית, ואָשֵם הוראתו איש שם חטאתו על לבו ומתחרט ודואג עליה, וְשׁוֹמֵם איש רואה דבר מחריד ומקוצר רוחו לא יוכל לדַבֵּר דבריו ומראה דבר חרדתו וקורא שָׁם! שָׁם! ויתחלפו שני השרשים זה בזה שהוראתם והברתם קרובה, שאדם המתחרט ודואג משתומם הוא, וכאן נוכל לפרשו בשני הדרכים, הַרְשִיעֵם (והרשיעו את הרשע, כי תצא) או הענישם בשממה ותמהון לבב, והשני נ״ל יותר נכון.

יפלו ממועצותיהם – עיין מה שכתבתי למעלה א׳:א׳ על הוראת שורש יעץ, ע״ד מחשבותיהם היו סוברים להתרומם, ואתה חכם בשממון ותחת התרומם יפלו וישפלו (דוק התדמות שני השרשים נפל ושפל בהחסר מן הראשון הנו״ן כדרכה, בעוד שבשני הוספה בו השי״ן כמו להבת שלהבת); או היא מ״ם הסבה, בעבור רוע מחשבותיהם יפלו ויאבדו.

הדיחמו – לא בלבד ישפלו כי גם תדיחם ותרחיקם מנגד פניך.

כי מרו בך – שרש מרה ומרד הוראתם קרובה, ושניהם ממקור מר הברה קדמונית, ומצאנו מרה קשור עם את ואותי מרָתה (ירמיה ד׳:י״ז) ועם בי״ח כי מרתה באלהיה (הושע י״ד:א׳) והראשון ענינו מרי מהסתת היצר, והשני מרי להכעיס דומה למרד הקשור תמיד עם בי״ת.

(יב) וְיִשְׂמְח֨וּ כׇל⁠־ח֪וֹסֵי בָ֡ךְ לְעוֹלָ֣ם יְ֭רַנֵּנוּ וְתָסֵ֣ךְ עָלֵ֑ימוֹ וְֽיַעְלְצ֥וּ בְ֝ךָ֗ אֹהֲבֵ֥י שְׁמֶֽךָ׃

So shall all those that take refuge in You rejoice; they shall ever shout for joy, and You shall shelter them. Let also those that love Your name exult in You.

תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יר״י קראאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְיֶחְדוּן כָּל מְסַבְּרוּן בְמֵימְרָךְ לַעֲלַם יְשַׁבְּחוּן וְתַטֵל עֲלַוֵיוֹן וְיִבְדְחוּן בָךְ רַחֲמֵי שְׁמָךְ.

And all who trust in your word will rejoice forever; they will give praise and you will protect them; and those who love your name will rejoice in you.⁠¹

1. In you: in your word.

וישמחו כל חוסי בך – ר׳ זבדי בן לוי ור׳ יוסי בר פינחס ור׳ יהושע בן לוי קראו ג׳ פסוקים הללו בשעת סילוקן מן העולם. חד מנהון אמר וישמחו כל חוסי בך. וחד אמר (תהלים ל״ב:ו׳) על זאת יתפלל כל חסיד אליך. ואידך אמר (שם פ״ד:י״א) כי טוב יום בחצריך מאלף. ואית דאמר (שם ל״א:כ׳) מה רב טובך אשר צפנת ליראיך.

ויפרח כל מן אסתכן אליך וירננון אלי אלדהר אד׳ תט׳לל עליהם, ויסר בך מחבי אסמך.

וישמחו כל אלה שחסו בך ולעולם ירננו. כאשר תסוכך (לשון סוכה) עליהם וישמחו בך כל אוהבי שמיך.

ירננו, ירננו כאשר תסך עליהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 11]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

(יב-יג) ואתה תסך עלימו – תגונן ותסוכך עלימו.

ויעלצו בך – כשיראו שאתה תברך צדיק – יעקב וזרעו.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 11]

(12-13) and You shall shelter them You shall shield and shelter them.

exult in You when they see that You bless the righteous man, Jacob, and his seed.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

וישמחו – טעם ותסך עלימו – בעבור שהזכיר חוסי בך, והמלה מפעלי הכפל ובא הסמ״ך בלא דגש, על דרך: והקל מעליך (שמות י״ח:כ״ב).

SO SHALL… REJOICE …AND THOU SHALT SHELTER THEM. Scripture reads: shelter them. It so reads, because it earlier said those that take refuge in Thee (v. 7).

Tasekh (Shelter) comes from a double root.⁠¹ The samekh, like the lamed in ve-hakel² (so shall they make it easier) in so shall they make it easier for thee (Exodus 18:22), does not have a dagesh in it.⁠³

1. Its root is samekh, kaf, kaf.

2. From the root kof, lamed, lamed.

3. A dagesh is usually placed in the first root letter of a word coming from a double root when one of the double letters is missing. Thus the word yiddemu (they are still) (Exodus 15:16) which comes from the root dalet, mem, mem has a dagesh in the dalet. Hence Ibn Ezra points out that this is not always the case. See Filwarg.

וישמחו כל חוסי בך לעולם ירננו – הפך האויבים שאינם חוסים בך. וכאשר תדיח אותם ישמחו החוסים בך.

וטעם ותסך עלימו – שתהיה עליהם כסכה, שלא יזיקו להם האויבים.

ויעלצו – העי״ן והלמ״ד בשו״א.

בך אהבי שמך.

So shall all those that put their trust in Thee rejoice; They shall ever ring out their joy – just the opposite of the enemies, who do not trust in Thee; and when Thou shalt thrust them out those who trust in Thee shall rejoice. And the sense of

and Thou shalt defend them (is) – that Thou wilt be over them as a tent, so that the enemy shall not harm them.

Yea, let those that love Thy name he joyful in Thee – The 'ayin (of וְיַעְלְצוּ) and the lamed are pointed with sheva.

[וישמחו כל] חוסי בך. דוד ואנשיו: ויעלצו בך [אוהבי שמך]. שאר ישראל, כאשר אמלוך:

וְיִשְׂמְחוּ כָל חוֹסֵי בָךְ וגו׳, וְתָסֵךְ – תגין ותסכך:

ויעלצו – הוא״ו בגעיא. י״ס שהעין בפתח אבל רד״ק כתב שהעי״ן והלמ״ד בשו״א.

ותסך – מלשון סכך.

ויעלצו – וישמחו.

וישמחו – אבל החוסים בך ישמחו לעולם ואתה תסך עליהם מפני הרעה.

בך – בתשועתך.

וישמחו, ויעלצו – פעל בא לרוב על השמחה הרוחנית.

וישמחו כל חוסי בך – כמ״ש אנכי אשמח בה׳ יתמו חטאים מן הארץ,

לעולם ירננו לא כמו עתה שלא תהיה רנתם רק אחר הצרה וההצלה ממנו, רק שירננו תמיד בלי הפסק צרה בינתים, רק ותסך עלימו בתמידות, ולא יהיה שמחתם טבעיית, רק ויעלצו בך – על ידי שיכירו שהם מושגחים בהשגחה מופלאת מאתך, על ידי שיכירו.

וישמחו כל חוסי בך – לא שישמחו במפלת הרשעים, רק אלה הבוטחים במועצותיהם יאבדו, והצדיקים בטחונם בך יהיה להם לשמחה כי תסך ותגן עליהם.

ויעלצו – שורש עלץ ממקור לץ שהוא (כמו שכתבתי למעלה א׳:א׳) ממקור רץ, שהשמח רץ ומדלג, והנאנח הולך לאט (וגם אנח קרוב לנח; בלשון איטלקי esultare da saltare.

(יג) כִּֽי⁠־אַתָּה֮ תְּבָרֵ֢ךְ צַ֫דִּ֥יק⁠ יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ כַּ֝צִּנָּ֗ה⁠ רָצ֥וֹן תַּעְטְרֶֽנּוּ׃

For You bless the righteous; Hashem, You encompass him with favor as with a shield.

מְטוּל דִי אַנְתְּ תְּבָרֵךְ לְצַדִיקַיָא יְיָ הֵיךְ תְּרֵיסָא רַעֲוָא טָבָא תְּכַלְלִנֵיהּ.

Because you will bless the righteous, O LORD; as with a shield, you will crown him with good will.

כי אתה תברך צדיק – בנוהג שבעולם אדם נותן לחבירו ליטרא של זהב ועמדו עליו ליסטים ונטלו ממנו היכן הוא מתנתו. והקב״ה אינו כן אלא כי אתה תברך צדיק. ולא עוד אלא שעושה לו מגן שנאמר ה׳ כצנה רצון תעטרנו. תמן תנינן (שבת סג) לא יצא אדם בסייף ולא בקשת.

כי אתה תברך צדיק ה׳ – בנוהג שבעולם אדם נותן לחברו ליטרא של זהב עמדו ליסטים והלכו אחריו ונטלוה ממנו היכן היא מתנתו, אבל הקב״ה אינו כן אלא כי אתה תברך צדיק משנברא העולם עד שעמד אברהם היה הקב״ה מברך את עולמו, ולבניו ויברך אלהים את נח ואת בניו, כיון שעמד אברהם עשאו אב כל הברכות שנאמר והיה ברכה. ה׳ כצנה, שעשה לו הקב״ה כמגן הזה שנאמר אנכי מגן לך, מהו רצון תעטרנו שברך אברהם בזקנה שנאמר ואברהם זקן בא בימים.

פאנך יא רב אלד׳י תבארך פי אלצאלח, ותתוג׳ה ברצ׳אך כאלתרס לה.

ה׳! לפי שאתה תברך את הצדיק. ותעטר אותו ברצון שלך כמו במגן.

כי, כי אתה ה׳ תברך את הצדיק ותעטרהו ברצונך כצנה לפניו.

ויגׄוז פי תעטרנו וגׄהדין אלאול אן יכון כׄפיפא מתעאדיה יפתח תﹶאﹸוה מן אגׄל אלחלקי מתׄל ויעזרו גם המה. ולולאה [א]⁠לכׄאפיא מכסורﹶי אל⁠[תאוה אלתי ...] יכון תׄקילה וכא⁠[ן ...]...] הדׄא אלנוע מא [... ...]⁠מתעד על צור מעטירה (ישעיהו כג:ח) אי דׄאת אלתאגׄ פתקול הדׄא למן ת⁠[...] או תוגׄ[ה ...]⁠ד למן תוגׄ גירה העטיר בדלאלה תעטרנו א⁠[דׄ] מכן פתח תﹶאוה לאנה מן העטיר וידבקו גם המה (שמואל א יד:כב) מן הדביק וידרכו את לשונם (ירמיהו ט:ב) מן הדריך וחדׄף יאיה אסתכׄפאף.

It is possible that “encompassing (taʿṬəRęnnû) has two explanations: the first is a light transitive (Qal verb), with the T (Tāw) punctuated with an A (Pattāḥ), because of the guttural, as in ‘they too assisted’.⁠¹ If not, the light (Qāl verb) is vocalized with a I (Ḥirîq) [under the T (Tāw) which …] would be heavy (Hip̄ʿîl) and it … this species, which is […] transitive; “For crown-wearing Tyre (maʿaṬîRâ)” (Is. 23:8), as is crown-wearing,⁠² for this addresses the one who […] or crowns him […] for the one crowned is not ‘crowned (hiʿṬîR)’, as proven by taʿṬəRęnnû with an A (Pattāḥ) under the T (Tāw), for hęʿęṬîR (like) “they too pursued (wayaḎBəQû) them” (1 Sam. 14:22) from ‘hiḎBîK and “They bend their tongues (hiḎRîḴû)” (Jer. 9:2) from hiḎRîḴ with an omitted Y (Yôḏ) (from hęʿęṬîR) to facilitate pronunciation.⁠³

1. First meaning of Ibn Ezra and also Radaq.

2. See Ibn Ezra Is. 23:8

3. Second meaning of Ibn Ezra. He shows the Hip̄ʿîl is the act of wearing crowned, unlike the Qal form which is being crowned. I.e., it is counter-intuitive.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

(יג) כצנה – המקפת שלש רוחותיו של אדם.

רצון – נחת רוח, אַפַייְמֶינֵט.

תעטרנו – תסובבנו, כמו ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו וגו׳ (שמואל א כ״ג:כ״ו).

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

(13) like a shield which encompasses a man from three sides.

will satisfaction, apayement in Old French; appeasement, kindness, peace of heart.

You shall encompass him תעטרנו, You shall encompass him: "but Saul and his men were encircling (עוטרים) David and his men" (Sam. 23:26).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

כי – זה הפסוק דבק בעליון כי אוהבי שמך ישמחו בך בראותם שתדיח הרשעים ותברך הצדיק.

יש אומרים: תעטרנו – מהבנין הקל, כמו: עוטרים אל^א דוד (שמואל א כ״ג:כ״ו).

והנכון: שהוא מהבנין הנוסף, על דרך: יעשרנו המלך (שמואל א י״ז:כ״ה) שהוא יעשרנו, והוא יוצא לשנים פעולים והפעול באמת הוא רצון כי הקב״ה מעטיר רצון את הצדיק, הרי שהצדיק פעול במקצת מאת הקב״ה שהוא עטור מן הרצון, גם את הרצון הוא פעול לבדו באמת.

א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 78. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896, וטיקן 82: ״את״.

FOR THOU DOST BLESS THE RIGHTEOUS. This verse is connected to the previous verse.⁠¹ For those who love Your name shall rejoice in You² when they see that You cast aside the wicked and bless the righteous.⁠³

Some say that tatrennu (Thou dost encompass him) is a kal. It is like the word oterim (compassed) in and his men compassed David (Samuel I 23:26).⁠⁴

However, in reality tatrennu is a hifil.⁠⁵ It is like the word yashrennu in the king will enrich him (yashrennu) (Samuel I 17:25). Yashrennu means, he will enrich him.⁠⁶ Tatrennu has two objects. However, in reality the main object of tatrennu is God’s favor; for the Holy One Blessed is He encompasses the righteous with His favor.⁠⁷ Now the righteous who is compassed by God’s favor is partially the object ’s to tatrenu.⁠⁸ However, in reality God’s favor alone is the object of tatrenu.⁠⁹

1. Both verses should be read as one verse.

2. Ibn Ezra’s paraphrase of the previous verse.

3. As implied and stated in our verse.

4. If tatrennu is a kal, a simple active form, then ratzon tatrennu means, favor encompasses him or favor will encompass him.

5. In the second person.

6. Hence it is in the hifil. Ibn Ezra comments thus, because yashrennu is a kal form. See Filwarg.

7. The meaning of tatrennu ratzaon (Thou dost encompass him favor) thus is; You cause favor to encompass him.

8. Thus tatrennu ratzon can be translated as; You cause him to be encompassed with favor.

9. The second interpretation being secondary.

כי אתה תברך צדיק י״י – אז יעלצו בך כשתברך הצדיק ותדיח הרשע.

כצנה רצון תעטרנו – וכצנה שהיא עוטרת את האדם סביב כן תעטור הצדיק ברצונך. ומלת תעטרנו מבנין הקל כמו עטרים אל דוד ואל אנשיו (שמואל א כ״ג:כ״ו).

For Thou shalt bless the righteous, O Lord – Then shall they rejoice in Thee when Thou dost bless the righteous and thrust out the wicked.

Thou shalt compass him with favour as with a shield – As with a shield which compasses a man round about, so wilt Thou compass the righteous with Thy favour. The word תעטרנו ("Thou shalt compass him") is the Kal conjugation (as עוֹטְרִים in the passage "compassing David and his men" 1 Sam. 23:26).

צדיק. דוד¹: רצון. נשיאות חן²: תעטרנו – תסובבנו³:

1. [בדפו״ר כתוב בטעות במקום ׳דוד׳ - שם הוי״ה במלואו, ובשום מקום אחר לא כתב שם ה׳ כך].

2. י״ג ׳חטא׳.

3. ׳צינה׳ - לשון מגן, שרצון ה׳ תעטר ותסובב אותו ותגן עליו, ׳כצינה - המקפת שלש רוחותיו של אדם׳ (רש״י).

כִּי אַתָּה תְּבָרֵךְ צַדִּיק. כלומר, די לנו בברכתך מכל קללותיהם עלי, כאמרו (תהלים ק״ט:כ״ח) ׳יקללו המה ואתה תברך׳, וכאמרו דוד לצדוק (שמואל ב׳ ט״ו:כ״ו) ׳אם אמצא חן בעיני ה׳ והשיבני והראני אותו ואת נווהו׳: ה׳ כַּצִּנָּה רָצוֹן תַּעְטְרֶנּוּ. כלומר תסובבנו אותו ה׳צדיק׳ ב׳רצון׳ כמגן ו׳צינה׳ להולכי תום¹. ׳תעטרנו׳ – תסובבנו, מלשון ׳עוטרים את דוד׳ (שמואל א׳ כ״ג:כ״ו):

1. ראה רש״י.

תעטרנו – בספר אחד כ״י תְּעַטְרֵנוּ וגם בדפוס מויניציאה נרשם כן בצדו אמנם בשאר ספרי׳ אינו כן וגם רד״ק כתב שהוא כמו יעשרנו המלך.

כצנה – דומה הוא למגן.

תעטרנו – ענין סבוב וכן עוטרים אל דוד (שמואל א כ״ג:כ״ו) ע״ש שהעטרה מסבבת את הראש.

כי אתה וגו׳ – סרס המקרא כי אתה ה׳ תברך צדיק.

כצנה – כמו שהצנה מסבבת את הגוף כן תסובבנו ברצון.

כצנה – הצנה מוקפת מג׳ רוחות, הרצון שלך היא הצנה העוטרת אותו, כמו עוטרים את דוד (שמואל ב כ״א).

כי אתה תברך צדיק ה׳ לבדך שברכתו השגחיית לא טבעיית, ואז כצנה רצון תעטרנו כי רק ברכת ה׳ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, לא כן ברכה הטבעיית יתעצב בעליה לשמור נכסיו ולהגן עליהם, אבל עם ברכת ה׳ תלוה השמירה ממנו גם כן כמ״ש יברכך ה׳ וישמרך, וממילא לא יוסיף עצב עמה רק שובע רצון על ידי שתעטרהו כצנה לשמרו מכל פגע.

כצנה – מגן שיש לו באמצעו כמין רומח שנון למחוץ וכן ולצנינים בצדיכם (מסעי) קוצים חדים וגם צנת שלג (משלי כ״ה:י״ג) ממקור זה לפי שמפרישה ומכאיבה כברזל שנון.

תעטרנו – עטרה היא על הראש, רק מצאנו שורש זה גם להוראת סבוב שאר הגוף, עוטרים אל דוד ואל אנשיו (שמואל א׳ כ״ג:כ״ו) כצנה הסובבת הגוף להצילו ממכת אויב, וגם תכה באויב עצמו הנגש לקרב, כן רצונך יסבוב הצדיק והצילו מצריו וגם יכה בהם בקומם עליו.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון