×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    33. לב32
    34. לג33
    35. לד34
    36. לה35
    37. לו36
    38. לז37
    39. לח38
    40. לט39
    41. מ40
    42. מא41
    43. מב42
    44. מג43
    45. מד44
    46. מה45
    47. מו46
    48. מז47
    49. מח48
    50. מט49
    51. נ50
    52. נא51
    53. נב52
    54. נג53
    55. נד54
    56. נה55
    57. נו56
    58. נז57
    59. נח58
    60. נט59
    61. ס60
    62. סא61
    63. סב62
    64. סג63
    65. סד64
    66. סה65
    67. סו66
    68. סז67
    69. סח68
    70. סט69
    71. ע70
    72. עא71
    73. עב72
    74. עג73
    75. עד74
    76. עה75
    77. עו76
    78. עז77
    79. עח78
    80. עט79
    81. פ80
    82. פא81
    83. פב82
    84. פג83
    85. פד84
    86. פה85
    87. פו86
    88. פז87
    89. פח88
    90. פט89
    91. צ90
    92. צא91
    93. צב92
    94. צג93
    95. צד94
    96. צה95
    97. צו96
    98. צז97
    99. צח98
    100. צט99
    101. ק100
    102. קא101
    103. קב102
    104. קג103
    105. קד104
    106. קה105
    107. קו106
    108. קז107
    109. קח108
    110. קט109
    111. קי110
    112. קיא111
    113. קיב112
    114. קיג113
    115. קיד114
    116. קטו115
    117. קטז116
    118. קיז117
    119. קיח118
    120. קיט119
    121. קכ120
    122. קכא121
    123. קכב122
    124. קכג123
    125. קכד124
    126. קכה125
    127. קכו126
    128. קכז127
    129. קכח128
    130. קכט129
    131. קל130
    132. קלא131
    133. קלב132
    134. קלג133
    135. קלד134
    136. קלה135
    137. קלו136
    138. קלז137
    139. קלח138
    140. קלט139
    141. קמ140
    142. קמא141
    143. קמב142
    144. קמג143
    145. קמד144
    146. קמה145
    147. קמו146
    148. קמז147
    149. קמח148
    150. קמט149
    151. קנ150
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) לְדָוִ֗ד⁠ אבְּשַׁנּוֹת֣וֹ אֶת⁠־טַ֭עְמוֹ לִפְנֵ֣י אֲבִימֶ֑לֶךְ וַ֝יְגָרְשֵׁ֗הוּב וַיֵּלַֽךְ׃
    Of David, when he changed his demeanor1 before Avimelekh,⁠2 who drove him away, and he departed.
    1. changed his demeanor | בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ – Or, similarly: "disguised his sanity". The word "טעם", often referring to taste, can also mean "sense", "judgment" or "discretion", as per its usage in Tehillim 119:66, Mishlei 26:16, and Iyyov 12:20. Here, the heading of the psalm alludes to Shemuel I 21:14, when David feigned madness (altering his normal behavior and good sense) to save himself from the Philistine king.
    2. Avimelekh | אֲבִימֶלֶךְ – In the book of Shemuel, the king before whom David fakes madness is named Akhish. See Rashi that it is possible that Avimelekh is not a proper name, but rather the title by which all Philistine kings were known (just as all Egyptian kings are called Paroh).
    א. ‹ר1› פרשה סתומה
    ב. וַ֝יְגָרְשֵׁ֗הוּ א=וַ֝יְגָרֲשֵׁ֗הוּ (חטף)
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לְדָוִד כַּד שַׁנֵי יַת מַדְעֵיהּ קֳדָם אֲבִימֶלֶךְ וּפַטְרֵיהּ וַאֲזָל.
    Of David, when he disguised his intelligence before Abimelech, who dismissed him, and he left.
    לדוד בשנותו את טעמו – זה שאמר הכתוב (קהלת ג׳:י״א) את הכל עשה יפה בעתו. א״ר תנחומא בעונתו ברא הקב״ה את העולם. מלמד שהיה הקדוש ברוך הוא בורא עולמים והיה מחריבן שלא היו ראויין להבראות. אלא אמר דין לא הניין לי ודין הניין לי. א״ר סימון ראוי היה אברהם אבינו להברא תחלה לאדם הראשון. אלא אמר הקב״ה אם בורא אני את אברהם תחלה אם יקלקל אין מי שיבוא ויתקן. אלא הרי אני בורא אדם הראשון תחלה שאם יקלקל יבוא אברהם ויתקן. דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו. הג׳ צדיקים היו יסוד עולם אדם הראשון ונח ואברהם. דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו. כל מה שעשה הקב״ה בעתו. פירות חמין נאכלים בימות החורף. פירות קרים נאכלים בימות החמה. דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו. כל מה שעשה הקב״ה בעולמו יפה עשה. אמר דוד לפני הקב״ה כל מה שעשית יפה והחכמה יפה מן הכל. וכן הוא אומר (תהלים ק״ד:כ״ד) מה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית. כל מה שעשית יפה עשית. אבל השטות שבראת מה הנאה יש לפניך. כשאדם מהלך בשוק ומקרע את בגדיו והתינוקות רצין אחריו והעם משחקין ממנו זה נאה לפניך. אמר לו הקב״ה דוד על השטות אתה קורא תגר חייך שתצטרך לו. וכן שלמה אמר (משלי י״ג:י״ג) בז לדבר יחבל לו. מהו יחבל לו יתמשכן לו. כענין שנאמר (שמות כ״ב:כ״ה) אם חבול תחבול. דבר אחר אמר לו הקדוש ברוך הוא דוד על השטות אתה קורא תגר חייך שתצטער ותתפלל עליה עד שאתננה לך. לא עשה מעט עד שהלך דוד אצל אכיש שנאמר (שמואל א כ״א:י״א) ויקם דוד ויברח מפני שאול. אמר לו הקב״ה דוד אצל אכיש אתה הולך אתמול הרגת גלית ואחיו של גלית שומר ראשו של אכיש הוא ועדין לא נסתפג דמו ואתה הולך אצלו וחרבו בידך. כיון שראו אותו אמרו הרי אגיסו בא ברגליו. אמרו לו הרי דוד שהרג אחיך. באו אצל אכיש אמרו לו נהרוג למי שהרג את אחינו. אמר להם אכיש ולא במלחמה הרגו. ואילו אחיכם הרג אותו לא במלחמה הרגו. ועכשיו שהרג זה אחיכם לא כך התנה עמו (שמאול א י״ז:ט׳) אם יוכל להלחם אתי והכני. אמרו לו אם כן עמוד מכסאך ותן המלכות לדוד. וכן הוא אומר (שמואל א כ״ט:ג׳) הלא זה דוד עבד שאול מלך ישראל. ואנחנו נהיה עבדים. הטוהו בדברים. באותה שעה נתיירא דוד התחיל אומר (תהלים נ״ו:ד׳) יום אירא אני אליך אבטח. התחיל דוד מבקש ומתפלל ואומר רבונו של עולם ענני בשעה הזו. אמר לו הקדוש ברוך הוא מה את מבקש. אמר לו מאותו השטות שבראת שקראתי עליך תגר. אמר לו ולא אמרתי לך (משלי י״ג:י״ג) בז לדבר יחבל לו. הואיל וכן הוא אני נותנו לך. לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך. וכי אבימלך היה והלא אכיש היה ולמה נקרא שמו אבימלך. שהיה צדיק כאבימלך. וכיון ששמע דוד כך נתבהל ומתיירא. וכן הוא אומר (שמואל א כ״א:י״ג) וישם דוד את הדברים האלה בלבבו. עשה עצמו כשוטה ומשנה עצמו והיה כותב על הדלתות אכיש מלך גת חייב לי מאה רבוא ואשתו חמשים. ובתו של אכיש היתה היא ואמה שוטות. והיו צועקות שתיהן ומשטות מפנים ודוד היה צועק ומשטה בחוץ. אמר להם אכיש וכי יודעים אתם בי שחסר משוגעים אני. באותה השעה שמח דוד שיצא לו השטות ומתוך אותה השמחה עשה לו השירה הזאת. אמר לו הקב״ה דוד טובה היא השטות. הדא הוא דכתיב אברכה את ה׳ בכל עת. וכן הוא אומר את הכל עשה יפה בעתו. וכן את מוצא בתחלת בראשית (בראשית א׳:ל״א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.
    לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך – זה שאמר הכתוב את הכל עשה יפה בעתו (בשמואל ברמז קל״א). גדלו לה׳ אתי. שנו רבותינו שלשה שאכלו כאחד חייבין לזמן, מנא הני מילי אמר רבי יוסי דאמר קרא גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדו, רבי אבהו אמר מהכא כי שם ה׳ אקרא הבו גדל לאלהינו, אמר רבה בר בר חננה אמר רבי יוחנן מנין לעונה אמרן שלא יגביה קולו מן הקורא שנאמר גדלו לה׳ אתי ונרוממה שמו יחדו.
    קול לדאוד אד׳ גייר ראיה ענד אבימלך, חתי טרדה פמצ׳א.
    מאמר לדוד לפי ששינה את המעמד שלו [עשה עצמו כאילו הוא משוגע] עד שאבימלך גירש אותו ואז הוא הלך מפניו.
    מאמר לדוד כאשר שנה את דעתו אצל אבימלך עד אשר גרשו וילך. תרגם טעמו ״ראיה״ דעתו, הבעת מחשבתו. וכן לקמן ט ״טעמו״ הטיבו מחשבתכם, ודומה לו וברוך טעמך בשמואל א כה לג, וראה בפירושו לקמן קי. א. וכן קיט סו. ותרגם לפני ״ענד״ אצל, כי לא רק לפניו שנה טעמו אלא כל זמן שהיה באותה הסביבה.
    לדוד בשנותו את טעמו
    בשנותו את טעמו – כעיניין שנאמר: ויתו על דלתות השער וגו׳, וישַנוֺ את טעמו בעיניהם (שמואל א כ״א:י״ד), [ששנה דברו וטעמו, ועשה עצמו שוטה, והוריד רירו על זקנו].⁠א
    לפני אבימלך – כן כל מלכי פלשתים נקראים, וכל מלכי מצרים פרעה, ואף על פי ששמו אכיש קורין לו אבימלך.
    ומדרש אגדה: שהיה צדיק כאבימלך שלא רצה להרגו, ואנשיו אומרים לו: הלא זה דוד מלך הארץ (שמואל א כ״א:י״ב), כדאיתה במדרש תלים.
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
    when he disguised his sanity as the matter that is stated: "And he changed his speech before their eyes, etc. And he scribbled upon the doors of the gates" (I Sam. 21:14). That he disguised his speech and his sanity and feigned madness and let his saliva run down upon his beard.
    before Abimelech All Philistine kings were called thus, and all Egyptian kings [were called] Pharaoh. Although his name was Achish, he was called Abimelech. The Midrash Aggadah explains that he was as righteous as Abimelech (mentioned in the Torah in relation to Sarah), for he did not want to kill him although his men said to him, "Is this not David, the king of the land?⁠" As is stated in Midrash Tehillim (34:1).
    לדוד בשנותו את טעמו – טעמו לבו ושכלו ודעתו, כמו: משיבי טעם (משלי כ״ו:ט״ז).
    ואכיש, היו לו שני שמות, וכמוהו רבים.
    [A PSALM] OF DAVID; WHEN HE CHANGED HIS DEMEANOR. Ta’amo (demeanor) means, his heart, his intelligence and his reason. Compare, meshive ta’am (that give wise answer) (Prov. 26:16).
    Achish (Samuel I 21:13-16) had two names.⁠1 There are many other similar cases.⁠2
    1. According to Samuel I 11-16 the king before whom David feigned madness was named Achish. However, here he is referred to as Abimelech. Hence Ibn Ezra points out that Achish had two names, Achish and Abimelech.
    2. In Scripture of a person having more then one name.
    לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך אבימלך – הוא אכיש מלך גת, ושנים שמות היו לו. או היה שם כנוי לכל מלך מפלשתים אבימלך, כי כן מצאנום בימי אברהם ובימי יצחק.
    ויגרשהו וילך – היה בסכנה גדולה, ושנה טעמו, שפירושו: דעתו ודברו כמו: מטעם המלך (יונה ג׳:ז׳), כדי שיתנכר אליהם. או לפי שבראותם אותו, כי היה שוטה ומתהולל לא יחושו עליו ועל גבורתו ולא ימיתוהו. וכיון שגרשהו אכיש ואמר: הזה יבוא אל ביתי (שמואל א כ״א:ט״ז), הודה לאל שהצילהו וחבר זה המזמור. והוא באל״ף בי״ת בראשי הפסוקים זולתי הוא״ו, שהיא באמצע פסוק.
    ובדרש (שוחר טוב בקצת שנוי): מרוב השמחה ששמח דוד בהנצלו עשה שירה זו באל״ף בי״ת.
    לדוד בשנותו וכו׳. זה המזמור נאמר אחר שנפרד דוד מיהונתן וכרתו שניהם ברית, וחזר לו יהונתן, ודוד ברח לו לנוב ולקח משם לחם וחרב גלית וברח לו לאכיש מלך גת, ואמרו עבדי אכיש הלא זה דוד מלך הארץ אשר יענו לו במחולות הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו (שמואל א כא, יד). ונתירא דוד ושנה טעמו לפניהם כמו שכתוב שם (פסוק יב) וישנה את טעמו בעיניהם ויתהולל בידם ויתו על דלתות השער וירד רירו על זקנו, ואז הניחוהו וברח לו למערת עדלם, וחבר מזמור זה לתהלה ולהודאה. ולהפלגת השבח חיברו דרך אלפא - ביתא בראש כל פסוק ממנו, אלא שכלל הה״א והוא״ו בפסוק א׳. ומ״ש לפני אבימלך ושם נאמר אכיש, תדע שכל מלכי פלשתים היו נקראים דרך כלל אבימלך, אלא שאח״כ היה לכל אחד שמו המיוחד לו וזה היה שמו המיוחד לו אכיש. ולפעמים קורין לו אבימלך בשם כלל לכל המלכים אשר שם. וכן הענין בפרעה שכל מלכי מצרים היו נקראים כך דרך כלל, ולכל אחד היה שמו המיוחד לו כמו שישק, פרעה נכה, פרעה הפרע.
    וענין שינוי טעמו הוא שהראה עצמו כשוטה. ואמרו ויגרשהו וילך, הוא שאמר אכיש (שמואל א כא, טז) חסר משוגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי הזה יבא אל ביתי, עד שגירשו וברח לו. והנה מזמור זה להודות לאל על נסו שארע לו.
    כבר התבאר שעשה דוד זה המזמור בשנותו את טעמו לפני אבימלך1, והעולה ממנו הוא שראוי לאדם בעת צרה שלא יתרעם על האל, אבל ראוי לברכו, כי ׳כל ארחות ה׳ חסד ואמת׳2, ולהתפלל על הצרה, והוא רחום יושיע בלי ספק. ואמר:
    1. ׳ויקם דוד ויברח ביום ההוא מפני שאול ויבא אל אכיש מלך גת, ויאמרו עבדי אכיש אליו הלוא זה דוד מלך הארץ [שהוא חשוב בישראל כמלך], הלוא לזה יענו במחלות לאמר הכה שאול באלפו \{באלפיו\} ודוד ברבבתו \{ברבבתיו\}, וישם דוד את הדברים האלה בלבבו וירא מאד מפני אכיש מלך גת, וישנו את טעמו בעיניהם [שינה את דברו ודעתו בעיניהם כדי שיתנכר להם ולא יחשבו עליו שהוא דוד או כדי להראות עצמו שוטה בעיניהם ולא יחושו עליו ויגרשוהו מהיכל המלך וילך לו] ויתהלל [נשתטה] בידם ויתיו [ויכתוב] על דלתות השער ויורד רירו [רוקו] אל זקנו, ויאמר אכיש אל עבדיו הנה תראו איש משתגע למה תביאו אתו אלי, חסר משגעים אני כי הבאתם את זה להשתגע עלי הזה יבוא אל ביתי׳ [ר״ל האני חסר משוגעים ומצטרך אליהם עד שתביאו אלי זה להשתגע, ועוד האם זה שהוא בתכלית השגעון הוא ראוי לבא אל ביתי, והנה בזאת התחבולה נמלט דוד מיד אכיש מלך גת (רלב״ג)]. ׳היה בסכנה גדולה ושינה טעמו, שפירושו: דעתו ודברו, כדי שיתנכר אליהם, או לפי שבראותם אותו כי היה שוטה ומתהולל, לא יחושו עליו ועל גבורתו ולא ימיתוהו, וכיון שגרשהו אכיש ואמר הזה יבוא אל ביתי, הודה לאל שהצילהו וחיבר זה המזמור׳ (רד״ק).
    2. לשה״כ לעיל (כה י).
    (א-ב) לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ וגו׳. אמר הגאון, המזמור הזה נושאו ידוע מהקדמתו, כי אכיש מלך גת אמרו ז״ל (מדרש תהלים) שהוא אֲבִימֶלֶךְ, והצלה היתה לדוד להינצל מידו, כי אמרו עליו ׳הלוא זה דוד מלך הארץ׳ (שמואל א׳ כ״א:י״ב), ושינה את טעמו ונדמה לסכל, (ויאמרו) [ויאמר] עליו ׳חסר משוגעים אני׳ (שם פסוק טז), וַיְגָרֲשֵׁהוּ וַיֵּלַךְ, ואמר אז דוד, אֲבָרֲכָה אֶת ה׳ בְּכָל עֵת, באופן שתָּמִיד תְּהִלָּתוֹ בְּפִי:
    ויגרשהו – יש ספרים בפתח הגימ״ל ובספר אחד מדויק כתוב ויגרשהו הרי״ש בחטף פתח גם בחילופים נראה שזהו דעת ב״א.
    טעמו – ענין דבור החכמה כמו וטעם זקנים יקח (איוב י״ב:כ׳).
    אבימלך – זה אכיש ונקרא אבימלך כי הוא שם כולל לכל מלכי פלשתים כמו ששם פרעה כולל לכל מלכי מצרים.
    בשנותו – בעת ששינה את דברו לדבר מבלי חכמה.
    לפני אבימלך – שהיה ירא ממנו לבל יכנו נפש כמ״ש (בש״א) ולזה דבר הוללות וסכלות לחשוב שאין הוא דוד.
    ויגרשהו – ועי״ז צוה אבימלך לגרשו והלך לדרכו וניצול מידו.
    לדוד – במזמור הזה באר איך השגחת ה׳ הפרטיית חופפת את הצדיקים ודבוקה עמהם לשמרם ולהצילם מכל פגע, וביחוד איך הוא קרוב לשמוע תפלה, וילמד את העולם יראת ה׳ ומהותה, כי זה שגרשהו אבימלך ולא שמע לקול עבדיו להמיתו היה השגחה פרטית.
    בשנותו את טעמו – שמתחלה היה מדבר דברים שיש בהם טעם חכמה ושנה דבריו בהוציאו מפיו דברים שבהם טעם סכלות, וכן כתוב בשמואל א׳ (כ״א:י״ד) ויתהלל בידם, כלומר כשתפסוהו לתתו בבית הסהר תחת בקש על נפשו עשה עצמו כהולל ושוטה.
    אבימלך – כל מלכי או סרני פלשתים נקראו בתאר זה כמו מלכי מצרים בתאר פרעה, ומלכי עמלק בתאר אגג (וירם מאגג מלכו, פרשת בלק) וגוג הוא מלך מגוג, וגג בלשון הקדש הוא מקום הבית, ופ״א בשם פרעה נוספת כפ״א רפה בלשון ישמעאל, והיא בה״א הידיעה הלשון הקדש א״כ פרעה הָרְעֹה והוא המלך הרעה את עמו, ומלך מלשון מלכי ישפר עליך (דניאל א׳:כ״ד) היועץ ומדריך את עמו, ומצאנו אברך שפירשוהו צווי מלשון ברך כלומר ״כרעו לפניו!⁠״ רק יש לקבל גם דברי רש״י ואונקלוס שר״ל אב למלך וכן הוא אומר וישימני לאב לפרעה (פרשת ויגש) ורך או רְעֹה הוא Rex בלשון רומי.
    וילך – שש ועלז כי נמלט מידם.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) אֲבָרְכָ֣הא אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה בְּכׇל⁠־עֵ֑ת⁠ תָּ֝מִ֗יד תְּֽהִלָּת֥וֹ בְּפִֽי׃
    I will bless Hashem1 at all times; His praise is always in my mouth.
    1. I will bless | אֲבָרְכָה – This elongated form of the imperfect, including the ⁠־ָה ending, is known as a cohortative and generally indicates not just an announcement of a future action, but either a request for permission ("let me...⁠") or a strong determination to undergo the action. Beginning with this verse, the psalm is written as an alphabetic acrostic, missing a line for the letter "vav". At the end there is an additional verse added to the acrostic, beginning with the word "פדה" (redeem).
    א. אֲבָרְכָ֣ה א=אֲבָרֲכָ֣ה (חטף)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    אֲבָרֵיךְ יַת יְיָ בְּכָל עִדָן תְּדִירָא תּוּשְׁבַּחְתֵּיהּ בְּפוּמִי.
    I will bless the LORD at all times, his praise is always in my mouth.
    אבארך אללה פי כל וקת ומדחתה פי פאי דאימא.
    אני אברך את ה׳ בכל זמן. ובפה שלי תמיד אהלל אותו.
    תמיד, ותהלתו בפי תמיד.
    אברכה – בכל עת בהיותוא במרחב או בצר, או בטעמו או בשנותו אותו.
    א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״להיותו״.
    I WILL BLESS THE LORD AT ALL TIMES. At all times means, when at ease and when in dire straits; when of sound mind and when acting insane.⁠1
    1. Lit. “At all times, when he is at ease or in straits, when he is of sound mind and when changing it.”
    אברכה את י״י בכל עת תמיד תהלתו בפי – כי תמיד הוא עשה לי נסים וחייב אני לברכו ולהללו תמיד בכל עת.
    ובדרש (שם): מה הוא תמיד? זהו שאמר הכתוב: את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג׳:י״א). אפילו השטות יפה בעתו (בעתה), הוי: לדוד בשנותו את טעמו לפני אבימלך. עשה עצמו כשוטה ושנה את עצמו (טעמו) וכתב על הדלתות: אכיש מלך גת חיב לי מאה רבוא זהובים.
    ואמר אברכה את ה׳ בכל עת, כלומר, בלא הפסק, או אפשר לפרש בכל עת שיארע לי נס אפי׳ כשהצלתי באה שלא בדרך כבוד. ובדרש (שוחר טוב לד, א) אמרו את הכל עשה יפה בעתו (קהלת ג, יא), אפי׳ השטות, הוי לדוד בשנותו את טעמו וגו׳. וכן ענין תהלתו בפי, כלומר, שכמה פעמים יסובבוני נסיו וחסדיו.
    אברכה את ה׳ בכל עת. גם בעת צרה1, וזה כי תמיד תהילתו בפי, שידעתי ׳כי כל דרכיו משפט׳2:
    1. אבע״ז: ׳בכל עת - בהיותו במרחב או בצר, או בטעמו או בשנותו אותו׳.
    2. לשה״כ בדברים (לב ד), ׳דרכי טובו ומידת דינו כולם משפט בלי ספק׳ (לשון רבינו שם).
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

    תהלתו – בגעיא.
    אברכה את ה׳ בכל עת – ר״ל בין בעת טובה בין בעת רעה אברך ה׳, כי אאמין שהרעה היא לתכלית הטובה, אחר שתמיד תהלתו בפי – שאני מהלל אותו תמיד על השגחתו וטובו וחסדו, וא״כ א״א שיהיה עת רעה במקרה, ואחר שהוא השגחיי בודאי הוא לטובה שא״א שיעשה רע שזה נגד תהלתו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ג) בַּ֭יהֹוָהי⁠־⁠הֹוָה תִּתְהַלֵּ֣ל נַפְשִׁ֑י⁠ יִשְׁמְע֖וּ עֲנָוִ֣ים וְיִשְׂמָֽחוּ׃
    In Hashem my soul boasts;⁠1 let the humble hear and rejoice.
    1. boasts | תִּתְהַלֵּל – See Rashi that the psalmist is saying that he can boast that he has a savior in Hashem. Or, similarly: "glories" or: "exults".
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּמֵימְרָא דַייָ תּוּשְׁבְּחַת נַפְשִׁי יִשְׁמְעוּן עִנְוְתָנַיָא וְיֶחְדוּן.
    My soul makes her boast in the word of the LORD; the humble will hear and rejoice.
    ובה תמתדח נפסי, יסמע ד׳לך אלכ׳אשעין פיפרחון.
    ובה׳ תשתבח נפשי. ישמעו את זאת כל הענוים ואז ישמחו.
    ישמעו, ישמעו זאת הענוים. כלומר ישמעו תהלתו אשר בפי.
    בי״י תתהלל נפשי – מתפאר אני ומתהלל שיש לי פטרון כזה להושיע ולהגן.
    תתהלל נפשי – שֵיפּוֺר וַֿונְטְא.
    ישמעו ענוים – נפלאות שעשה לי. מתוך מהללי יבינו אותם וישמחו.
    My soul boasts of the Lord I boast, and praise myself that I have a patron like this to save me and protect me.
    I will boast. Se porvantera in French.
    may the humble hear the wonders that He did for me. Through my praise, they will understand it and rejoice.
    בי״י – בו אתהלל עד שישמעו ענוים תהלתי וישמחו.
    MY SOUL… I shall glory in the Lord1 until the humble hear my praise2 and be glad.
    1. I shall recite God’s glory.
    2. Of the Lord.
    בי״י תתהלל נפשי – לא במושיע אחר, כי אין לי מושיע זולתו. והוא נתן בלב אבימלך לגרשני, ולא חקר עלי.
    ישמעו ענוים וישמחו – הענוים בשמעם הצלתו ישמחו, אבל לא הגאים, שהיו שונאי דוד.
    בה׳ תתהלל נפשי, כי כל התשועה מאתו ולא מזולתו, שהרי אלו חקר מלך גת עלי היה נודע לו מי אני ומה חיי והיה מרגיש בתחבולותי. ישמעו ענוים וישמחו, בראותם השגחת האל על עבדו. או הענין מפני שהצלחתם תלוי בו.
    בה׳ תתהלל נפשי. שזכתה להיות מוכנת לעבודתו1: ישמעו ענוים. אוהבָי אשר בארץ ישראל2: וישמחו. שנמלטתי מן הצרה הזאת:
    1. ׳נפשי׳ תתהלל ותשתבח בה׳, שהיא מוכנה לעבודת ה׳.
    2. ׳הענוים בשמעם הצלתו ישמחו, אבל לא הגאים, שהיו שונאי דוד׳ (רד״ק).
    ו׳תהילתי׳ היא ׳בה׳⁠ ⁠׳, כי הוא הצילני, לא בזכותי, וזהו אומרו בַּה׳ תִּתְהַלֵּל נַפְשִׁי: יִשְׁמְעוּ עֲנָוִים – מה שהצילני מרעתי, וְיִשְׂמָחוּ גם הם, כי ככה יעשה עמהם. ו׳ענוים׳ – הם השפלים, רוצה, אותם שליבם דואג עליהם משפלותם, כי ה׳ יצילם מרעותיהם, אף על פי שאינם כל כך משכילים וצדיקים1:
    1. והם ׳ישרי לב׳ הנזכרים במזמור הקודם, לעומת ה׳קדושים׳ שהם ה׳צדיקים׳ הגמורים המשכילים שהזכיר בפרק ל״ב, ולכן הם ענווים ושפלים בעיני עצמם.
    בה׳ – בתשועת ה׳ תתהלל נפשי וכאשר ישמעו ענוים ישועתי ישמחו גם המה.
    בה׳ – ולא עוד אלא שנפשי תתהלל בה׳ – שאני מתפאר שיש לי אב בשמים האוהב אותי ומשגיח עלי ושנפשי היא חלק ממנו ואצולה מאתו, ובכ״ז ישמעו ענוים וישמחו – שלא תחשב לי ההילול והתפארות זה לגאוה, שבהפך הענוים ישמחו ע״ז, שהגם שכל התהללות והתפארות הם שנואי הענוה, התפארות הזה שיתהלל האדם בה׳ הענוה תסכים עמה, כמ״ש ויגבה לבו בדרכי ה׳, והיא הנקודה שבה יתקבצו בנפש הענוה והגאוה והיו לאחדים, כי גאוה זו שיתגאה אדם לאמר שה׳ מעוזו ומשגיח עליו תמיד היא הענוה, כי בזה יפשיט שמלותיו החומריים והנפש תתרומם אל האלהים עד שתתבטל ותהיה כאין בעיניה, הבשר וכחותיו יהיו כעפר ואפר כמ״ש אאע״ה הנה הואלתי לדבר אל ה׳ ואנכי עפר ואפר, וענוה הזאת נסתבבה ע״י דבקות הנפש ובטולה נגד שרשה העליון האין סוף ובלתי ב״ת.
    בה׳ תתהלל נפשי – דומה להתחלת מזמור הקודם רננו צדיקים, ע״כ מצא מקום אחריו.
    ענוים – אנשים שבהיות להם ענוה בודאי יש להם כל כשרון ישמעו בהצלחי וישמחו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) גַּדְּל֣וּ לַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה אִתִּ֑י⁠ וּנְרוֹמְמָ֖הא שְׁמ֣וֹ יַחְדָּֽו׃
    Extol Hashem1 with me, and let us exalt His name together.
    1. Extol Hashem | גַּדְּלוּ לַי"י – More literally: "Magnify", but see Metzudat David that the connotation is: "tell of Hashem's greatness".
    א. וּנְרוֹמְמָ֖ה א=וּנְרוֹמֲמָ֖ה (חטף)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    הָבוּ רְבוּתָא קֳדָם יְיָ עִמִי וּנְרוֹמֵם שְׁמֵיהּ כַּחֲדָא.
    Ascribe greatness in the presence of the LORD with me, and we will exalt his name together.
    ואד׳א קלת כברו אללה מעי פנרפע אסמה אג׳מעין.
    ואם אמרתי גדלו את ה׳ עמי. וכך יחד כולנו נרומם אותו.
    גדלו, וכאשר אומר גדלו לה׳ עמי, הרי אז נרוממה שמו יחדו.
    גדלו – כאלו ידבר עמהם ויבקש שיעזרוהו לגדל את השם. על כן מלת יחדיו. ומלת גדלו בפה.⁠א
    א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״על כן מלת... בפה״.
    O MAGNIFY THE LORD WITH ME. David speaks, as it were, with the humble and request of them to help him magnify the Lord.⁠1
    1. David calls upon them to join him in praising God.
    גדלו לי״י אתי ונרוממה שמו יחדו – אמר כנגד הענוים: גדלו לי״י אתי על הישועה שהושיעני, ואני ואתם יחדו נרוממה שמו.
    ועל זה אמר גדלו לה׳ אתי, כי יש להם חלק גדול בהצלחתי.
    גדלו לה׳ אתי. אתם אוהבָי השומעים1: ונרוממה שמו יחדו. בשובי לארץ ישראל2:
    1. ׳אמר כנגד הענוים: גדלו לה׳ אתי, על הישועה שהושיעני, ואני ואתם יחדיו נרוממה שמו (רד״ק).
    2. כי אז נהיה ׳יחדיו׳. נמצא ש׳אתי׳ הכוונה עכשיו, ו׳יחדיו׳ הכוונה כשישוב לארץ ישראל.
    גַּדְּלוּ לַה׳ אִתִּי וּנְרוֹמְמָה שְׁמוֹ יַחְדָּו. נפנה דוד אל הקדושים שיאמר אחר כך (פסוק י) ׳יראו את ה׳ קדושיו׳, ואמר, מיני ומינכם תסתיים רוממות שם ה׳, כי זו אינה מלאכת כל אדם, ואין כל אחד ואחד מוכן לזה:
    גדלו – ספרו גדולתו עמי.
    יחדו – ואני אתם.
    גדלו – יש הבדל בין גדול ובין רם – שהדבר הרם א״א לשום אדם לתפוס בו כמו רום שמים, והדבר הגדול כמו העמוד הנצב ארצה וראשו מגיע השמימה יתפוש בו כל אדם לפי גבהו, והנה העמים חשבו את ה׳ כדבר רם שא״א לתפוס בו כלל ושאינו משגיח עליהם, כמ״ש רם על כל גוים ה׳ על השמים כבודו, אבל ישראל חושבים אותו כדבר גדול שכ״א ישיג אותו כפי ערכו, ושהשגחתו תתפשט על כל א׳ לפי מעשיו, כמ״ש ה׳ בציון גדול ורם הוא על כל העמים, והנה השם מצד עצמו הוא בבחינת רם, כי השכל מחייב שרם על רמים לא ישפיל להשגיח על בריה שפלה כמו האדם, ובכל זה ילמדנו הנסיון שהוא בבחינת גדול, והשגחתו מתפשטת על כל ברואיו וביחוד על יראי ה׳ וחושבי שמו שהוא דבוק עמהם תמיד, וזה מבואר ממה שהוא שומע תפלת הצדיקים ויצילם מכל צרה, וזה דבר הנראה לעין, וז״ש גדלו לה׳ אתי – בהכרח תסכימו אתי מצד הנראה מהנהגתו שהוא בבחינת גדול, הגם שנרוממה שמו יחדיו – שאני אסכים עמכם ששמו מצד אמתתו הוא מרומם מכל השגה ומכל רעיון, בכ״ז מוכרחים אנו להודות שהוא בבחינת גדול ממה שנראה לעין, כי
    גדלו – אתם הענוים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ה) דָּרַ֣שְׁתִּי אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה וְעָנָ֑נִי⁠ וּמִכׇּל⁠־מְ֝גוּרוֹתַ֗י הִצִּילָֽנִי׃
    I have sought Hashem and He answered me; and from all that I feared He delivered me.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    תְּבַעֵית אוּלְפָן מִן קֳדָם יְיָ וַעֲנַנִי וּמִכָּל דַחֲלָתַי פְצֵי יָתִי.
    I sought instruction from the presence of the LORD and he answered me; and from all my fears he delivered me.
    פאני טאל מא טלבת אללה פאג׳אבני, ומן ג׳מיע מחאד׳רי נג׳אני.
    לפי שרבות בקשתי מה׳ והוא מיד ענה לי. ומכל הדברים שאני מפחד מהם. הוא הציל אותי.
    דרשתי, כי אני כל עת אשר דרשתי את ה׳ ענני.
    מגורותיי – לשון פחד, כמו: ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳).
    my terrors Heb. מגורותי, an expression of fear, as: "and Moab became terrified (ויגר)" (Bemidbar 22:3).
    דרשתי – ספר להם שדרש השם בצר לו וענהו.
    I SOUGHT THE LORD. David tells the humble1 that he sought the Lord when he was in straits and the Lord answered him
    1. Lit., “them.”
    דרשתי את י״י וענני – כי בהיותו בין ידיהם היה בלבו דרש את י״י ומתחנן לפניו בלבבו שיצילהו מידם.
    ומכל מגורותי הצילני – מזו וממגורת שאול ששלח לביתו להמיתו, והטיל החנית כמה פעמים אליו להמיתו.
    ואמר דרשתי את ה׳ וענני, כלומר, שבלבו היה דורש את האל ית׳. ומכל מגורותי הצילני, כלומר, ולא זו בלבד.
    ואמרתי ׳גדלו אתי׳ עתה, כי אמנם דרשתי בצרה הזאת את ה׳1, וענני במה שדרשתיו: ומכל מגורותי - גם מאותם שלא התפללתי עליהם - הצילני2:
    1. כי בהיותו בין ידיהם היה בלבו דורש את ה׳ ומתחנן לפניו בלבבו שיצילהו מידם (רד״ק).
    2. ׳ומכל מגורותי הצילני - מזו וממגורת שאול ששלח לביתו להמיתו, והטיל החנית כמה פעמים אליו להמיתו׳ (רד״ק).
    ולפי שאמר לעיל (תהלים ל״ד:ג׳) ׳ישמעו ענווים וישמחו׳, אומר אליהם עתה מה עשה לו. ואמר, אני דָּרַשְׁתִּי אֶת ה׳ – וְעָנָנִי בצרותי, וּמִכָּל (צרותי) [מְגוּרוֹתַי] הִצִּילָנִי:
    מגורותי – פחדי.
    דרשתי את ה׳ וענני – ומזה מבואר שהוא משגיח עלי, ולא לבד שהצילני מן הצרה שהתפללתי עליה, כי מכל מגורתי הצילני – שאחר שענני על צרה זאת השקיף בחסדו להציל אותי מכל מגורתי בכלל, כדרך בעל החסד השלם שיהיה החסד בתכלית השלמות.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ו) הִבִּ֣יטוּ אֵלָ֣יו וְנָהָ֑רוּ וּ֝פְנֵיהֶ֗ם אַל⁠־יֶחְפָּֽרוּ׃
    They look towards Him and beam;⁠1 and their faces2 shall not be ashamed.
    1. beam | וְנָהָרוּ – See Rashi and similar usage in Yeshayahu 60:5. In Aramaic, too, "נהור" means light. Alternatively: "they flow [towards Him]", understanding "וְנָהָרוּ" to be connected to the noun "נהר", a river (Radak). For this usage, see Yeshayahu 2:2
    2. their faces | וּפְנֵיהֶם – See Radak that the verse mentions "their faces" since shame is generally apparent on one's face, with one either turning pale or blushing red.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִסְתַּכַּלוּ לְוָתֵיהּ וְאִתְנַהֲרוּ וְאַפֵּיהוֹן לָא עֲצָבוּ.
    They looked toward him and received light; and their faces were not dismayed.
    וכד׳לך כל מן אלתפת אליה אסתנארו ולם תכ׳זא וג׳וההם.
    וכך כל אלה שהביטו אליו פניהם הוארו ולא הושחרו פניהם [התביישו] במה שבקשו מה׳.
    הביטו, וכך כל אשר פנו אליו נהרו ולא בושו פניהם. ולפי כ״י כ, ו, מ, ה, ״ולא הושחרו פניהם״, וענין אחד.
    ומעני ונהרו יסתצֺון.
    וחפר ממא ינסב אלי גמיע אלאנסאן באו עדיה ויחפרו (איוב ו:כ) ואלי אלוגה מנה פקט ופניהם אל יחפרו. וקד גא מנה אלתֺקיל אלרבאעי גיר מתעדי איצֺא החפיר לבנון (ישעיהו לג:ט) כי לא תחפירי (ישעיהו נד:ד). ואמא גואז נסבה הדֺא אלתֺקיל אלרבאעי גיר מתעדי איצֺא החפיר לבנון (ישעיהו לג:ט) מתֺל אלכׄפיף פיתכׄאפא פיה אלקול פמן אגאזה קיאסא עלי אלכׄפיף אדֺ הו פי מענאה וגיר מתעד מתֺלה לא ירד בחגה ומן מעני מנה איצֺא וקאל אני אנמא וגדת דֺלך מן אלכׄפיף מן דון אלתֺקיל ליס תקם עליה חגה.
    (ו-ז) ואלמפעול פי הביטו זה עני קרא ייי שמע ואצֺמר פי הביטו גמאעה אלמנאפסין פי טאעה אללה אלחרצא עליהם אנהם אדֺא [40 א] אלתפתוא אלי עיאן דליל קד דעא אלי אללה פאגאבה ואגאתֺה תחללת וגוההם ואיקנוא באלנגאה ואמנוא אלכׄיבה.
    The meaning of “and are radiant” is they radiate.
    And ‘Ḥ-P-R’ refers to all men, “When they reach the place, they stand aghast.” (Job 6:20) and also only “let their faces not be downcast.” It is derived from the Hifʿîl, four letter intransitives; “Lebanon disgraced” (Is. 33.9) and “you shall not be disgraced” (Is. 54:4). Indeed, it is also possible to ascribe the same meaning as the Qāl to this intransitive, four-lettered, Hifʿîl - “Lebanon disgraced” (Is. 33.9) and then it would be missing from it the particle. Therefore, through the possibility of an analogy with the Qāl it shares its meaning and like it, is intransitive. It does not constitute proof and also does not shared its meaning. For he says; I found it exists in the Qāl when not Hifʿîl. It does not constitute proof.
    (6-7) The predicates of “they look” is “Here was a lonely man who called.” And included in “they look” are all those whom submit themselves to God who surround them. They look for manifest proof. He [the poor] calls out in prayer to God and He responds and offers him succor, unburdening their faces and they are certain of salvation and safe from defeat.
    הביטו אליו – כל אותן שהביטו אליו מתוך צרתם, נהרו – והאירו פניהם.
    [יחפרו – יתביישו, כמו: וחפרה הלבנה ובושה החמה (ישעיהו כ״ד:כ״ג).]⁠א
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
    They looked to Him All those who looked to Him out of their trouble.
    and they became radiant Their faces shone.
    be ashamed Heb. יחפרו, they will be ashamed, as: "And the moon shall be ashamed (וחפרה) and the sun shall be abashed" (Yeshayahu 24:23).
    הביטו – טעם אליו זה שהזכיר אחרי כן עני קרא, וכמוהו: אראנו ולא עתה (במדבר כ״ד:י״ז) והוא דרך כוכב מיעקב (במדבר כ״ד:י״ז).
    ונהרו – יאורו פניהם הפך אל יחפרו מגזרת המנהרות (שופטים ו׳:ב׳). ובתרגום: ונהורא עמיה שריה.
    ויש אומרים: כמוא ונהרו אליו (ישעיהו ב׳:ב׳).
    א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״כמו״.
    THEY LOOKED UNTO HIM. They looked unto Him refers to this poor man cried which follows.⁠1 I see him, but not now (Num. 24:17), which refers to There shall step forth a star out of Jacob2 (ibid) is similar to our verse.
    AND WERE RADIANT. Their faces were radiant. Radiant is in contrast to abashed in shall never be abashed. The word ve-naharu (and were radiant) is related to the word ha-minharot (the dens)⁠3 (Judges 6:2). There is a verse in Aramaic that reads, And the light (nehorah) dwelleth with Him (Dan. 2:22).⁠4
    Some say5 that ve-naharu (and were radiant) is related to the word ve-naharu (shall flow) in shall flow unto it (Isaiah 2:2). Ve-naharu is derived from the word nahar (river).⁠6
    1. According to Ibn Ezra our clause is to be understood as, the poor looked upon Him, and were radiant.
    2. Which follows.
    3. A minharah is a hole in the ground with an opening for light to come in. Ibn Ezra’s point is that nahar means light.
    4. We thus once again see that the word nahar means light.
    5. Lit. “Others say.”
    6. These commentaries render our clause as follows: They looked unto Him and flowed [unto Him].
    הביטו אליו ונהרו – עבר במקום עתיד, וכמוהו רבים. אמר: כל בני אדם שהם בצרה יביטו אליו וינהרו.
    ונהרו – כמו: ונהרו אל טוב י״י (ירמיהו ל״א:י״א), שענינו ההליכה במרוצה כמו הנהר. כמו שירוץ אדם אל מגדל עוז להשגב בו יביטו אל י״י וירוצו אליו ולא יבושו בבטחונם. וזהו:
    ופניהם אל יחפרו – לא יבשו, כי יראו שזה עני קרא וי״י שמע. יחפרו ענין בשת כמו: וחפרה הלבנה (ישעיהו כ״ד:כ״ג). ואמר: ופניהם, לפי שהבשת תראה בפנים, כמו שאמר: ולא עתה פניו יחורו (ישעיהו כ״ט:כ״ב).
    ויש מפרשים (תרגום, רש״י, אבן עזרא): ונהרו ענין אורה, מן ואל תופע עליו נהרה (איוב ג׳:ד׳), רצונם לומר: הביטו אליו הצריכים לעזרתו, ונהרו פניהם, כלומר שיושעו.
    ומ״ש הביטו אליו ונהרו, פירושו להודיע ולפרסם השגחתו. כלומר, כל אשר יביטו אליו וירוצו לקראתו לעובדו בלב שלם אל יבושו מסברם. והוא ענין ופניהם אל יחפרו, והו״ו שבמלת ופניהם יתירה כדרך ביום השלישי וישא אברהם את עיניו (בראשית כב, ד).
    ואמרתי (פסוק ד) ׳ונרוממה שמו יחדו׳, כי אמנם גם הראשונים הביטו אליו בצרותם, ונהרו - וקיבלו אור תשועה מהם1: ופניהם אל יחפרו. לעתיד:
    1. מצורתיהם. ונהרו - האירו פניהם (רש״י). ׳נהרו ענין אורה, מן ואל תופע עליו נְהָרָה (איוב ג, ד), רצונם לומר: הביטו אליו הצריכים לעזרתו, ונהרו פניהם, כלומר שֶׁיִּוָּשְׁעוּ׳ (רד״ק). תשועה מהם – מן הצרות.
    הִבִּיטוּ אֵלָיו אבותינו גם הם בצרותיהם – וְנָהָרוּ1, ועתה פְנֵיהֶם של אותם הענווים אַל יחוורו2, כי עִמי ועם אבותינו הקדומים עשה פדות והצלה:
    1. ׳קיבלו אור תשועה מהם [מצרותיהם]׳ (נדפס).
    2. ׳יחפרו – ענין בושת, כמו שאמר (ישעיה כ״ט:כ״ב) ולא עתה פניו יֶחֱוָרוּ׳ (רד״ק).
    ונהרו – ענין הארה כמו ואל תופע עליו נהרה (איוב ג׳:ד׳).
    יחפרו – ענין כלימה.
    הביטו אליו – לבטוח בו.
    ונהרו – ויבוא אליכם הארה ותשועה.
    אל יחפרו – כי השואל מה ואין נותנים לו יחפר ויכלם.
    ונהרו – כמו ואל תופע עליו נהרה (איוב ג׳).
    הביטו – הנה המביטים להשיג עזר מזולת ה׳ יביטו או לצד מעלה או לצד מטה, רצוני, שיבקשו העזר ע״י הסבות הטבעיות המזל והמערכת אשר השמש ראש לכולם, ואז יכהו עיניהם מהביט תמיד אל השמש המכהה את העינים, או יביטו למטה להשיג עזר מבני אדם ואז יחפרו פניהם מהבושת, אבל אלה שהביטו אליו – לא חשכו עיניהם, כי נהרו מאורו הבהיר, ולא התביישו כי פניהם אל יחפרו.
    הביטו – הענוים או המביטים כלומר מי שיהיה ויביט אליו.
    ונהרו – לשון ואל תופע עליו נהרה (איוב ג׳:ד׳) בהביטם אליו פניהם מאירות ולא קודרות כי הוא מאיר פניו אליהם ומזיו יפעתו יקרנו גם פניהם ולא יחפרו, בחילוף אותיות בומ״ף יחורו, לשון הלבנת פנים וחרפה, ויש ג״כ לפרשו מלשון ונהרו אליו כל הגוים (ישעיה ב׳:ב׳) מביטים אליו וממהרים לבא עדיו ופניהם אל יחפרו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) זֶ֤ה עָנִ֣י קָ֭רָא וַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה שָׁמֵ֑עַ וּמִכׇּל⁠־צָ֝רוֹתָ֗יו הוֹשִׁיעֽוֹ׃
    This poor man1 cried out and Hashem listened;⁠2 and from all his distress He saved him.
    1. This poor man | זֶה עָנִי – See Radak that the psalmist is referring to himself. Alternatively, "זֶה" is simply an exclamation of emphasis, similar to "behold" or "indeed".
    2. listened | שָׁמֵעַ – See Ibn Ezra that the unusual vocalization of this past tense construction is due to its being a pausal form. [The cantillation mark underneath it acts like a semicolon, marking a pause.]
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דֵּין עַנְיָא צַלֵי קֳדָם יְיָ שְׁמִיעַ וּמִכָּל עָקְתוֹי פַּרְקֵיהּ.
    This poor one prayed; in the presence of the LORD it was heard, and he redeemed him from all his troubles.
    וכמא אן הד׳א אלצ׳עיף דעי פסמע אללה לה, ומן ג׳מיע שדאידה נג׳אה.
    וכמו אם זה העני יתפלל לה׳. ה׳ ישמע אותו וגם יציל אותו מכל צרותיו.
    זה, וכשם שזה החלש קרא ושמע ה׳ תפלתו ומכל צרותיו הצילו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

    [An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 6]

    זה – שמע – עבר, כמו:⁠א כאשר אהב (בראשית כ״ז:י״ד), בעבור היותוב באתנחתא.
    א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״כמו״.
    ב. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״היות״.
    THIS POOR MAN CRIED, AND THE LORD HEARD. Shame’a (heard) is a perfect.⁠1 Compare, ahev (loveth)⁠2 in such as he loveth (Gen. 27:9). Shame’a is so vocalized because it has an ethnachta3 beneath it.⁠4
    1. The usual vocalization of this word is shama. Hence Ibn Ezra’s comment.
    2. The usual vocalization of which is ahav.
    3. A musical note that indicates a pause.
    4. At a pause the word shama is vocalized, shame’a, and ahav, ahev.
    זה עני קרא וי״י שמע ומכל צרותיו הושיעו – על עצמו אמר כמו שפרשנו.
    ואמר על עצמו להיות לאות לכל מאמיני השגתו ית׳ ובעלי הבטחון, זה עני קרא וה׳ שמע וכו׳.
    (ז-ט) ויחדיו עמהם ארומם1 ואומר, זה עני קרא וה׳ שמע, ולפעמים בלעדי שום תפילה חונה מלאך [ה׳ סביב ליראיו] ויחלצם, לכן טעמו - הַרְגישו בחוש, וראו - בעיון השכלי2, כי טוב ה׳, שמקבל תפילה, ולפעמים מושיע גם בלתי תפילה3:
    1. ׳ונרוממה שמו יחדיו׳.
    2. ׳טעמו - ידיעת השכל ובחינתו יִקָּרֵא טעם, וכן (משלי לא, יח): טָעֲמָה כי טוב סחרה, כמו שיטעם המאכל ויבחננו בעצמו אם מר, אם מתוק, אם מלוח, אם תפל, וראו - גם כן במראה השכל או במראה העין (רד״ק).
    3. נרמז בהמשך הכתוב?
    ועל מה שאמר עליו (פסוק ה) ׳דרשתי את ה׳ וענני׳, חזר וביאר איך עשה זה, ואמר, זֶה עָנִי קָרָא וַה׳ שָׁמֵעַ וּמִכָּל צָרוֹתָיו וגו׳, ועל עצמו אמר ׳עני׳1:
    1. כ״כ רד״ק.
    זה עני קרא – כשזה הקורא הוא עני מוכנע אז ה׳ שומעו.
    זה – ר״ל אלה שהביטו אליו לא יחפרו פניהם, כי הם יאמרו, ראו נא זה עני קרא וה׳ שמע – הלא קרא אליו עני אחד, והגם שהוא עני ויחיד, בכל זאת שמע ה׳, ולא לבד שהושיעו מן הצרה שקרא עליה, כי גם מכל צרותיו הושיעו – וא״כ מזה נדון ק״ו, כי
    זה עני קרא – כמו בעבור זה עשה ה׳ לי בצאתי ממצרים, זה במקום אשר ובלשון ארמי די בחילוף זיי״ן בדל״ת (זרא⁠־דראון), ואשר מצאנוהו להוראת אם אשר נשיא יחטא (פרשת ויקרא) אם עני קרא וה׳ שמע, ויש לפרשו עני זה (הוא דוד) קרא וה׳ שמע.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ח) חֹנֶ֤ה מַלְאַךְ⁠־יְהֹוָ֓היְ⁠־⁠הֹוָ֓ה סָ֘בִ֤יב לִירֵאָ֗יו⁠ וַֽיְחַלְּצֵֽם׃
    An angel of Hashem camps around those who fear Him and rescues them.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    שְׁרֵי מַלְאֲכָא דַייָ חֲזוֹר חֲזוֹר לְדָחֲלִין מִנֵיהּ וְשֵׁזֵיב הִנוּן.
    The angel of the LORD encamps around those who fear him, and he saved them.
    חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו ויחלצם – רבן שמעון בן גמליאל אומר לסובבים ליראיו, בוא וראה מה מה בין שכינות לשכינות להלן היו שבעה ובקשו הרועים להזדווג להם הה״ד ויבואו הרועים ויגרשום ברם הכא אחת היתה ולא נגעה בה בריה הה״ד ורחל בתו באה עם הצאן ע״ש חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו (לעיל ברמז תרל״ג).
    וכד׳אך מלך אללה נאזל מחיט באתקיאה יכ׳לצהם.
    אותו הדבר מלאך ה׳ חונה סביב ליראי ה׳ בשביל להציל אותם.
    חנד, כך מלאך ה׳ חונה סביב ליראיו לחלצם.
    חונה – בעבור שסבבוהו עבדי אכיש, השם שלח המלאך להצילו, על דרך: ישלח מלאכו אתך (בראשית כ״ד:מ׳).
    וטעם סביב – שטעם מלאךא שם המין, כמו: ויהי לי שור וחמור (בראשית ל״ב:ו׳). והנה הטעם מלאכים רבים, ככתוב בדברי אלישע. ואף על פי שאינם נראים במראה העין הם נודעים בלב באמת.
    א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 נוסף כאן: ״הם״.
    ENCAMPETH. God sent an angel to save David because the servants of Achish surrounded him. Compare, He will send His angel before thee (Gen. 24:7).
    Scripture reads round about because angel is used as a collective noun.⁠1 Compare, And I have an ox, and an ass2 (Gen. 32:6).⁠3 Thus angel means many angels, as we find in the account of Elisha.⁠4 Note the following: Even though the angels5 are not seen by the eye, they are truly known by the heart.⁠6
    1. In other words angel means, angels. One angel can’t surround a person. Hence Ibn Ezra’s comment.
    2. Translated lit.
    3. The meaning of which is, and I have oxen and assess.
    4. The prophet Elisha was surrounded by angels sent by God to protect him. See Kings II 6:17.
    5. Sent by God to protect the righteous.
    6. Ibn Ezra interpretation of Kings II 6:17.
    חנה מלאך י״י סביב ליראיו ויחלצם – כשהאיבים חנים סביבם להרע להם מלאך י״י חנה סביבם ואין בהם כח לגעת בהם, ויחלצם. וטעם מלאך כמאמר דניאל: אלהי שלח מלאכה וסגר פם אריותא (דניאל ו׳:כ״ג), וכן אמר: ומלאך פניו הושיעם (ישעיהו ס״ג:ט׳). המלאך הגאל אתי מכל רע (בראשית מ״ח:ט״ז).
    ואמר דרך כלל על הבוטח בו ית׳, שמלאך ה׳ חונה סביבם, ויחלצם כלומר, מצילם מצרותיהם. ומפני שהאויבים חונים סביב האדם להרע לו אמר דרך משל כאלו מלאך מקיף בינו וביניהם להצילו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    ועל מה שעשה עם האבות1 אמר חֹנֶה מַלְאַךְ ה׳ וגו׳:
    1. שהזכיר בפסוק ו׳.
    ויחלצם – יוציאם בשליחותו של מקום.
    חנה – בא תמיד על מחנה החונים בשדה וביחוד הנכונים למלחמה וכן פירשתי וחניתי לביתי מצבא (זכריה ט׳ ח׳),
    ויחלצם – מענין חלוצי צבא, וכן ואחלצה צוררי ריקם.
    חונה מלאך ה׳ סביב ליראיו שיראיו א״צ לצעוק כלל מן הצרה, כי מלאך ה׳ ושלוחו עומד תמיד סביבם כמחנה מזוינת ויחלצם – יעשה אותם חלוצים בכלי זיין, כי נדמה כמחנה מלאכים חלוצי צבא עומדים סביבם לשמרם מכל רע, (ורמז על האנשים שהתחברו אליו אח״כ בברחו מפני אכיש אל מערת עדולם (שמואל א כ״ב) שהיו רבים עמו יראי ה׳ וחלוצי צבא למלחמה).
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ט) טַעֲמ֣וּ וּ֭רְאוּ כִּֽי⁠־ט֣וֹב יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ אַֽשְׁרֵ֥י הַ֝גֶּ֗בֶר יֶחֱסֶה⁠־בּֽוֹ׃
    Consider1 and see that Hashem is good; fortunate is the man who takes refuge in Him.
    1. Consider | טַעֲמוּ – Though the verb "לטעם" generally means: "to taste", it might also take the more general meaning of sensing or perceiving something. See similar usage in Mishlei 31:18, and see the note on verse 1.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אִשְׁתְּמוֹדְעוּן וַחֲמוֹן אֲרוּם טָב יְיָ טוּבוֹי לִגְבַר דְאִתְרְחֵיץ בְּמֵימְרֵיהּ.
    Recognize and see that the LORD is good; happy the man who has placed his trust in his word.
    טעמו וראו כי טוב ה׳ – אמר הקב״ה הוי מקיים כל מצות שנתתי לך בתורה אם אכלת מפירות הארץ או מן האילן הוי מברך עליהם שאם אכלת ולא ברכת אתה גוזל את הפירות ואת האילן ואת הארץ ולמי שהוא מגדלן ואם אכל אדם וברך הוא ממליך לבוראם הוי טעמו וראו כי טוב י״י.
    פג׳ודו אלראי ואעלמו אן אללה אלג׳ואד, טובא אמר ואעמל אלכ׳יר, אבתגי אלסלאמה כאנך תכלבהא.
    אם כך תטיבו את מחשבותיכם [שפרו אותם] ודעו שה׳ הוא המטיב. אשרי אדם שיבקש ממנו חסות.
    טעמו, ולכן הטיבו מחשבותיכם ודעו כי ה׳ הוא הטוב אף כאן יתרגם טעמו ״ראי״ כדלעיל א, וכך תרגם טוב טעם לקמן קיט סו. אבל כפירושו למשלי לא יח פירש ענין טעם וערבות וז״ל: ובצדיק יערב לו הצום והתפלה והתחנה עד שלא יפרוש מהם כמו שאמר טעמו וראו כי טוב ה׳.
    וקו׳ טעמו יעני אכׄתברוא ואבלוא עלי טריק אלתשביה באלדֺוק אלדֺי הו אכׄתבאר אלאטעמה.
    The word “taste, (ṭaʿam)” intends [yaʿnî] they understand and experience, by way of comparison [tašbîh] with tasting, which is to experience taste.
    טַעמו – דַברו.⁠א
    א. כך הניקוד בכ״י לוצקי 778, והשוו רש״י שמואל א כ״א:י״ד ורש״י תהלים ל״ד:א׳. אולם אפשר שצריך לנקד: ״דְבָרוֹ״.
    Comprehend and see that the Lord is good Comprehend His word.
    טעמו – מגזרת טעמו זה הוא מראה הלב.
    וראו – מראה העין.
    O CONSIDER. The word ta’amu (consider) is related to the word ta’amo (demeanor) (v. 1). It refers to what the heart perceives. However, the word see refers to what the eye sees.
    טעמו – ידיעת השכל ובחינתו יקרא טעם. וכן: טעמה כי טוב סחרה (משלי ל״א:י״ח). כמו שיטעם האדם המאכל ויבחננו בעצמו אם מר, אם מתוק, אם מלוח, אם תפל.
    וראו – גם כן במראה השכל, או במראה העין ותראו בעיניכם.
    כי טוב י״י – שמגיע טובו לחוסים בו, ותכירו ותדעו כי אשרי הגבר יחסה בו.
    ועל זה אמר טעמו וראו, ולשון טעם בזה הוא משל על ידיעה מושכלת, כדרך שאומרים עיניכם יראו מי ברא אלו, כלומר, השתכלו וחקרו ולמדו היטב דרכי האמונה, ואז יודע לכם כי טוב ה׳, ר״ל משגיח השגחה פרטית על דבקיו להצילם מיד כל שונא, ולכן אשרי הגבר יחסה בו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

    ועתה חזר ונפנה אל כת ה׳קדושים׳ שיקרא, כמו שאמרנו (פסוק ג) באמרו (פסוק י) ׳יראו את ה׳ קדושיו׳, ואמר, אתם הקדושים המשכילים, טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה׳ וכל פעולותיו הן רק להיטיב בחסדיו לזולתו. ואמר ׳טעמו׳ – ר״ל הבינו וחקרו בטוב ׳טעם׳ ודעת:
    טעמו – כן יקרא ידיעת השכל ובחינתו כמו טעמה כי טוב סחרה (משלי ל״א:י״ח).
    טעמו – אמר עוד הבדל בין תשועת ה׳ לתשועות טבעיות או תשועות בני אדם, שמהם לא ישיגו רק הערב והמועיל לא את הטוב, אבל ה׳ מלבד שהוא ערב הנרגש לחוש הטעם, שעז״א טעמו – ומועיל הנראה בחוש הראות שעז״א וראו – הוא ג״כ טוב, עד שגם בטעם ובראיה יטעמו ויראו כי טוב ה׳ – עד שאשרי הגבר יחסה בו – שישיג בזה גם אושר נפשי רוחני מצד החסיון עצמו, חוץ מן התועלת שימצא מן החסיון.
    טעמו – ונסו הבינו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) יְר֣אוּ אֶת⁠־יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה קְדֹשָׁ֑יו⁠ כִּי⁠־אֵ֥ין מַ֝חְס֗וֹר לִירֵאָֽיו׃
    Fear Hashem, His holy ones, for nothing is lacking to those who fear Him.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    דְחִילוּ מִן קֳדָם יְיָ קַדִישׁוֹי אֲרוּם לֵית חוּסְרָנָא לְדָחֲלוֹי.
    Have fear in the presence of the LORD, O you his holy ones; for there is nothing lacking to those who fear him.
    יראו את ה׳ קדושיו כי אין מחסור ליראיו – זה אהרן, אתה מוצא י״ב נשיאים הקריבו במלואים ושבט לוי לא הקריב, ומי היה נשיאו של לוי אהרן שנאמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי, והיה מצר ואומר אוי לי שמא בשבילי אין הקב״ה מקבל לשבטו של לוי, אמר הקב״ה למשה אמור לאהרן אל תתירא לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר ואמרת אליו בהעלותך את הנרות הקרבנות בזמן שבית המקדש קיים אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו.
    ואתקו אללה יא צפותה, פאנה לא עוז לאתקיאה.
    המובחרים של ה׳! תפחדו מה׳. לפי שלא חסר כלום⁠[לא נצרכים לשום דבר מאחרים] ליראי ה׳.
    קדושיו, בחיריו, נחלתי.
    ויא ויראו ייי אמר מחדֺוף אללאם ואן כתב פי אלכׄטﹼﹶ ואצלה יראו מתֺל קראו לי לבת שבע (מלכים א א:כח) והו חינידֺ ישבה מסתקבל ראה אעני יראו צדקים וישמחו (איוב כב:יט) ורבמא אﹸכׄתיר פיה אלחדֺף עלי טֺאהר מן אגל דֺלך.
    The Yôdh of “Fear the Lord” (Yerʾū) is an imperative form omitting the Lāmęḏ. It is written down but its aṣl is yirʾū as in “Summon Bathsheba” (Qirʾū) (I Kings 1:28). It at that time is similar to the imperfect Rʾ--H, I meant “The righteous, (yirʾū) seeing it, a rejoiced” (Job 22:19) but Most tend to skip the א over pronouncing it.
    יְרֻאוּ – הוו יריאים, לשון ציווי.
    Fear Heb. יראו. Be afraid, the imperative form.
    יראו – אמר ר׳ משה: היה ראוי להיות יראו כמו: קראו, רק בא משונה בעבור שלא תתערב עם יראו צדיקים.
    וטעם קדושיו – הם העוזבים תאות העולם ועסקיו.
    וטעם יראו – שלא תיראו שיבוא לכם נזק או מחסור אפילו מלחם.
    O FEAR THE LORD. Rabbi Moses says that the word yeru (fear)⁠1 should have been vocalized yiru.⁠2 Compare, the word kiru (call).⁠3 However, it is irregularly vocalized so that it will not be confused with the word yiru4 (saw)⁠5 in The righteous saw it (Job 22:19).
    His holy ones refer to those who forsake the pleasures6 and affairs of this world.
    O fear the Lord... for there is no want to them that fear Him means, do not fear that harm shall come upon you.⁠7 Do not even fret that your strength will diminish.⁠8
    1. Yeru is vocalized sheva, shuruk. Its alef is silent.
    2. Chirik, sheva, shuruk, with the alef sounded.
    3. For both words come from a root that ends in an alef. The root of yeru is yod, resh, alef. The root of kiru is kof, resh, alef.
    4. From the root resh, alef, heh.
    5. Lit., “will see.”
    6. Lit., “lusts.”
    7. From an outside source.
    8. Lit. “The meaning of O fear is that they should not fear that harm shall befall them, or even that their strength will diminish.”
    יראו את י״י קדשיו יראו – האל״ף נחה. ואלו היתה נראית היה על משקל שמרו זכרו. ולהפריד בינו ובין יראו, מן ראה, הניחו האל״ף. וקדשיו הם המונעים עצמם מרב התאוה, כמו המזיר עצמו מן היין שנקרא קדש, שנאמר עליו: קדש הוא לי״י (במדבר ו׳:ח׳). ואמר: אתם קדשי עליון, המספיקים את עצמכם במעט מן העולם, ואין אתם רודפים אלא אחר הטרף, לא תיראו שיחסר טרפכם.
    יראו את י״י – לבדו והוא יטריפכם זה הצורך.
    כי אין מחסור ליראיו – ואמר זה לפי שהוא היה גולה בין פלשתים ואין לו שם יודעים ומכירים אותו שיתנו לו לחם לאכול. ולפי שירא את י״י לא חסר טרפו.
    ולכן אמר יראו את ה׳ קדושיו, כלומר, שייראו ממנו לבדו ויהיה כל עסקם וכל רעיונם בו ית׳ ולא יבטחו בזולתו או בהשתדלותם. ואז ידעו כי אין מחסור ליראיו, והוא יכין להם בהצלחתם מאליו מה שלא יוכלו הם בהשתדלות.
    (י-יא) יראו את ה׳ קדושיו. המעיינים שהתבוננו אל גדלו המבואר בתורתו במופתים שכליים1, כי גם שתתבטלו בזה מעסקי הממון, אין מחסור ליראיו2, ולפעמים כפירים - המושלים3 ברוב ממון רשו ורעבו, ואפילו באותו הזמן דורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב4:
    1. שעל ידי העיון וההתבוננות בגדלותו כפי שהוכח בתורה בראיות הגיוניות, כמו שכתב בכוונות התורה, באים לידי יראת ה׳.
    2. כ״כ אבע״ז: ׳וטעם קדושיו - הם העוזבים תאות העולם ועסקיו, וטעם יראו - שלא תיראו שיבוא להם נזק או מחסור אפילו מכחם׳. ורד״ק: ׳קדושיו הם המונעים עצמם מרוב התאוה, כמו המזיר עצמו מן היין שנקרא קדוש, ואמר, אתם קדושי עליון המספיקים את עצמכם במעט מן העולם, ואין אתם רודפים אחר הטרף, לא תיראו שיחסר טרפכם, יראו את ה׳ לבדו והוא יטריפכם זה הצורך׳.
    3. כי ׳אריה׳ הוא משל למלך, ראה בזה.
    4. נראה שהכוונה שלפעמים גם בכסף לא ניתן להשיג מזון, וגם המושלים על ממון רב רעבים, אך מי שבוטח בה׳ וירא אותו, גם אז לא יחסר לו כל, כי אינו סומך על ממונו.
    (י-יא) ולפי שמהכרת טובו יתברך1 תיוולד האהבה, על היראה אמר יְראוּ אֶת ה׳ קְדֹשָׁיו. ואם תאמר, איני יכול לתת לב להשכיל ולהבין את זאת2, כי צורכי הבלי העולם מטרידים אותי, לכך אמר תנו לב והכירו כִּי אֵין מַחְסוֹר לִירֵאָיו, אמנם הכְּפִירִים, היינו אלו שכל מגמת פניהם אינה רק לקנות ולהוסיף הון ועושר כ׳כפירים׳ המבקשים לטרוף טרף תמיד3, הם לפעמים רָשׁוּ וְרָעֵבוּ, וְדֹרְשֵׁי ה׳ לֹא יַחְסְרוּ כָל טוֹב:
    1. ׳כי טוב ה׳⁠ ⁠׳.
    2. ׳טוב ה׳⁠ ⁠׳ – שהיא הידיעה המביאה לאהבה, וידיעת ׳גדלו׳ המביאה ליראתו (ראה כוונות התורה בתחילתו, ורשימת המונחים שנדפסה בראש ׳אמר הגאון׳ עה״ת והמצויין שם).
    3. כ״כ אבע״ז.
    יראו את ה׳ – האל״ף נחה כמ״ש בסוף יהושע.
    יראו – פחדו.
    יראו את ה׳ קדושיו – עפ״ז מצוה לקדושי ה׳ שיראו את ה׳, והנה העכו״ם אשר התקדשו להבלי עכו״ם היו מתקדשים ע״י נזירות שפרשו א״ע מן הישוב, אבל יראתם לא היתה יראת ה׳ רק יראת הבלים ויראת עצמם פן יקרה להם נזק, אבל אתם קדושיו יראו רק את ה׳, והנה הנזירים שבעכו״ם היה להם מחסור מצד שני ענינים, אם מחסור בחיריי במה שפרשו מכל הנאות העולם, אם מחסור הכרחיי שע״י שלא עסקו בצרכיהם השיגם המחסור עד שהיו צריכים לאכול שרשי רתמים כנודע, אבל יראי ה׳ המבוקש מאתם רק שישמרו כפי מצות התורה לא הבריחה מן הישוב, ואין להם לא מחסור בחיריי,
    כי אין מחסור ליראיו – כי התורה לא צותה שיחסר את עצמו מטובה, ולא מחסור הכרחי, כי
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יא) כְּ֭פִירִים רָשׁ֣וּ וְרָעֵ֑בוּ וְדֹרְשֵׁ֥י יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה לֹא⁠־יַחְסְר֥וּ כׇל⁠־טֽוֹב׃
    Young lions1 suffer want and hunger,⁠2 but those who seek Hashem do not lack good.
    1. young lions | כְּפִירִים – See Radak on Shofetim 14:5. Hoil Moshe there suggests that the term refers to a lion in the height of its strength. Here it might be a metaphor for either gluttons (Ibn Ezra) or the wealthy and powerful (Metzudat David).
    2. suffer want and hunger | רָשׁוּ וְרָעֵבוּ – The connotation might be that even robust lions sometimes go hungry. Cf. Malbim who translates: "young lions, when poor, are hungry, but those who seek Hashem, [even when poor] do not lack...⁠" See also Ibn Ezra who brings an opinion that this sentence relates to David's experiences when caught by the Philistines. Those who captured him starved him, but Hashem provided for him miraculously.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּנֵי אַרְיְוָן אִתְמַסְכַּנוּ וּכְפַנוּ וְתָבְעֵי אוּלְפָנָא דַייָ לָא חָסְרִין כָּל טוּבָא.
    The sons of the lion became poor and were hungry; but those who seek the instruction of the LORD lack no good thing.
    ולו אן אלצ׳ראגמה אפתקרת וג׳אעת, פטאלבי אללה לא יעוזון כל כ׳יר.
    ואפילו אם הכפירים [אריות] יצטרכו [לאחרים] וירעבו. ואילו מבקשי ה׳ אינם חסרים שום דבר.
    כפירים, ואפילו אם האריות רשו ורעבו הרי דורשי ה׳ לא יחסרו כל טוב.
    רשו – לשון דלות.
    [כל טוב – נאון ביין בלעז, כמו: כל מלאכה (שמות י״ב:ט״ז).]⁠א
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
    suffer want Heb. רשו, an expression of poverty.
    no good Heb. כל טוב, nient bon, any good, as: "any work (כל-מלאכה)" (Shemot 12:16).
    כפירים – יש אומרים: הכופרים בעיקר.
    והנכון בעיני: בני האדם הדומים לכפירים לטרוף ברוב אכלם הנה רשו ורעבו.
    ודורשי י״י – שלא יבקשו לחם רק מהשם לבדו.
    ויש אומרים: כי כאשר תפשוהו אנשי אכיש הרעיבוהו ובעמדו לפני אכיש היה רעב, והשם בחסדו עזרו כדרך אליהו.
    THE YOUNG LIONS. Some say that the kefirim (young lions) refer to those who deny God’s existence.⁠1 However, it appears to me that the kefirim refer to those who are extremely gluttonous. They are like young lions with regard to the large amount of food that they tear apart. These people now lack food and suffer hunger.⁠2
    BUT THEY THAT SEEK THE LORD WANT NOT ANY GOOD THING. They seek their bread from God alone.⁠3
    Some say that when the men of Achish seized David,⁠4 they starved him. David was thus hungry when he stood before Achish. However, God in his mercy helped him as he did Elijah.⁠5
    1. Lit. “Some say, [those] who deny the root.” The word kofer means a heretic. Hence this interpretation. It should be noted that the word kofer, with the meaning of heretic, is Rabbinic and not Biblical.
    2. Ibn Ezra considers gluttony a major moral defect.
    3. That is, for they seek their bread from God alone.
    4. See Samuel I 21:12-16.
    5. See Kings I 17:2-6.
    כפירים רשו ורעבו ודרשי י״י לא יחסרו כל טוב – כי תראו, כי הכפירים שיש להם גבורה בבקשת טרפם, פעמים רשו ורעבו ולא תועיל להם גבורתם. וכן אמר: ליש אבד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו (איוב ד׳:י״א). אבל דרשי י״י לא יחסרו כל טוב.
    ואמר כפירים, כלומר, שהם שואגים ומתמידים, והוא משל על הנלחמים תמיד לרמוס ולטרוף, שהם לא יספיק להם עם שלהם ועם של זולתם, אבל עם כל זה רשו ורעבו. ודורשי ה׳ הנזהרים מכל גזל וחמס ומכל הדומה להם, לא יחסרו כל טוב.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

    כל טוב – בחולם גם לא נמנה במסורה עם אותם שהם בשורק.
    רשו – מלשון רש ועני.
    כפירים – ר״ל גדולים ועשירים.
    כפירים בעת אשר רשו ורעבו – אם רשו מכלי הטרף לא ימצאו מזונם, וכן בני אדם אם רשו מנכסיהם ירעבו, אבל דורשי ה׳ (רשו) לא יחסרו כל טוב – דורשי ה׳ גם בעת אשר רשו לא יחסרו כל טוב כי ה׳ מזמין מזונותיהם.
    כפירים – אריות בתקפם כשפרו וגדלו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) לְֽכוּ⁠־בָ֭נִים שִׁמְעוּ⁠־לִ֑י⁠ יִֽרְאַ֥ת יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה אֲלַמֶּדְכֶֽם׃
    Come,⁠1 children, listen to me; fear of Hashem I will teach you.
    1. Come | לְכוּ – Though this verb is usually translated as "go", it can also act as a call to action (Radak). For some of many examples of such usage, see Bereshit 19:32, 31:44, and 37:20.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אֱזִילוּ בְּנַיָא קַבִּילוּ מִנִי דְחַלְתָּא דַייָ אַלֵיף יַתְכוֹן.
    Come, children, receive [teaching] from me; I will teach you the fear of the LORD.
    תעאלו יא אוליא אקבלו מני, אעלמכם תקוא אללה.
    יראי ה׳! בואו לקבל ממני אלמד אתכם יראת ה׳.
    בנים, נכבדים. ״אוליא״ וראה לעיל ב ז.
    לכו – הזכיר בנים שהם צריכים לימוד.
    וטעם לכו – לכו אלי, כמו: סורה אלי (שופטים ד׳:י״ח).⁠א
    א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896 חסר: ״וטעם לכו... סורה אלי״.
    COME, YE CHILDREN HEARKEN UNTO ME. David mentions children because they are in need of instruction.
    לכו בנים שמעו לי – פעמים תפול לשון הליכה על זרוז המעשה. לא שירצה בו הליכה ממש, כמו לכה נא אנסכה בשמחה (קהלת ב׳:א׳), לכו ונחשבה על ירמיהו מחשבות (ירמיהו י״ח:י״ח), לכו נא ונוכחה (ישעיהו א׳:י״ח) והדומים להם. וכן: לכו בנים שמעו לי. ופירוש בנים: אותם ששומעים ושומרים מוסרי ולמודי. וכן בני הנביאים (מלכים ב ב׳:ג׳ ובכל מקום): תלמידי הנביאים.
    יראת י״י אלמדכם – לפי שזכר סביב ליראיו, כי אין מחסור ליראיו אמר: מי שירצה להיות מיראיו אני אלמדנו היראה. ועוד אמר:
    ואמר לכו בנים שמעו לי, כלומר, הזדרזו לשמוע לי ללכת אחר עצתי, ואלמדכם יראת ה׳, כלומר, באיזו הנהגה תגיעכם יראת ה׳.
    וכנגד תלמידי אותם הקדושים והמשכילים שהם כ׳בנים׳1 אמר, לְכוּ בָנִים שִׁמְעוּ לִי יִרְאַת ה׳ אֲלַמֶּדְכֶם:
    1. כ״כ רד״ק.
    לכו בנים – בגעיא.
    לכו – הוא ענין ל׳ זרוז כמו ועתה לכו ונהרגהו (בראשית ל״ז:כ׳) והלא הוא בא אליהם.
    לכו בנים – אצל העכו״ם הנ״ל היה הקדושה והיראה דבר מיוחד רק לגדוליהם וכהניהם, לא כן יראת ה׳ גם בנים הקטנים לכו שמעו לי יראת ה׳ אלמדכם – שיראת ה׳ היא מושגת לכל נפש.
    לכו – אלי.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאירישיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יג) מִֽי⁠־הָ֭אִישׁ הֶחָפֵ֣ץ חַיִּ֑ים⁠ אֹהֵ֥ב יָ֝מִ֗ים לִרְא֥וֹת טֽוֹב׃
    Who is the man who desires life, who loves days, to see good?⁠1
    1. loves days, to see good | אֹהֵב יָמִים לִרְאוֹת טוֹב – The phrase might mean: "who loves days which are filled with good" (Radak), or, alternatively: "who loves [length of] days and to see good" (Ibn Ezra). See Malbim that the psalmist is noting, in contrast to other religious theologies, that one need not lead a life of abstention and deprivation to be considered God fearing.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    מַן גַבְרָא דְבָעֵי חַיֵי רָחֵם יוֹמַיָא לְמֶחֱמֵי טָבָא.
    Who is the man who seeks life, loves days in order to see good?
    מי האיש החפץ חיים – מכריז רבי אלכסנדראי מאן בעי חיי מאן בעי חיי כניף אתו כ״ע לגביה א״ל מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה. שמא יאמר אדם הואיל ונצרתי לשוני מרע רשפתי מדבר מרמה אלך ואתגרה בשינה, תלמוד לומר סור מרע ועשה טוב ואין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. מי האיש וגו׳ (כתוב ברמז שס״ח).
    אי אלרג׳ל אראד אלחיאה, ואחב אן ירא כ׳יר פי איאמה.
    כל אדם שיחפוץ בחיים ואוהב לראות טוב בימי חייו.
    אהב, ואוהב לראות טוב בימיו.
    קו׳ מי האיש החפץ חיים פי מוצֺע אלנדא יעני איהא אלרגל אלמריד אלחיאה אחפטֺ לסאנך ען קול אלשר.
    It states, “Who is the man who is eager for life,” instead of a call, it means; ‘Any man who wishes to live should guard his tongue from speaking wickedness.’
    מי – תאות הכל לחיות שנים רבות, על כן אוהב ימים ארוכים, כמו: אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב), אנשי לבב – חכם לב.⁠א והנה הטעם ימים ידועים כימי פלני שחיה ככה.
    א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13 (במקום ״חכם לב״): ״חכמה״.
    WHO IS THE MAN THAT DESIRETH LIFE? All people desire to live many years. Therefore and loveth days means, and loveth many days.⁠1 Compare, men of size2 (Num. 14:32);⁠3 men of heart4 (Job 34:10).⁠5 Days thus refers to well known days. It means, like the days of a certain individual who lived such and such a number of days.⁠6
    1. Lit., long days i.e. a long life.
    2. Translated lit.
    3. The meaning of which is, men of great size.
    4. Translated lit.
    5. The meaning of which is, men of a wise heart.
    6. And loveth days thus means, he loves the days of so and so, who lived a long life. In other words he wants to live as long as the aforementioned did.
    מי האיש החפץ חיים אהב ימים לראות טוב – כלומר: מי שירצה בחיים ובימים שיראה בהם טוב ישמע יראת י״י שאלמדנו. והחיים וימי הטוב הם בעולם הזה ובעולם הבא. ומה היא היראה?
    והוא אמרו מי האיש החפץ חיים, ר״ל חיי העולם הבא. ואוהב ימים, ר״ל שבוחר בחייו לתכלית מכוונת, וזהו לראות טוב, כלומר, לראות בטובת בחירי האל.
    [מי האיש] החפץ חיים. להשיג חיי עולם: אוהב ימים. בעולם הזה: לראות טוב. לראות שלימות בנפשו מוכן לחיי עולם1:
    1. ׳טוב׳ הוא התכלית, ראה או״ע.
    ואמר מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים, שהם החיים הנצחיים הנקנים בהוצאת השכל הכוחיי מן הכח אל הפועל, שבזאת נעשה עצם נצחי בפועל בהשכלה1: אֹהֵב יָמִים. בעולם הזה, כדי לִרְאוֹת טוֹב שהוא ה׳רב טוב׳ הצפון2, וזה נקנה במעשים הטובים, כי הנצחיות נקנה בהשכלה, אמנם הצלחת וטוביות אותם החיים הנצחיים נקנים במעשים הטובים וישרים בעיני ה׳3:
    1. כמבואר בבראשית (א כו-כז) ובאריכות באור עמים פרק ׳הנפש׳.
    2. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים ל״ו:כ׳) ׳מה רב טובך אשר צפנת ליריאך׳, וראה מש״כ שם.
    3. ׳כי ההשכלה מקנה החיים הנצחיים – שהמה נושא האושר, והמעשים טובים יַקְנו האושר – שהוא צורת ושלימות הנצחיית׳ (תהלים א׳:ב׳).
    החפץ חיים – חיי עוה ״ב.
    אוהב ימים – ר״ל אוהב ימי העולם להרבות במעש״ט לראות בטוב האמיתי בעוה״ב.
    מי האיש – נזירי העכו״ם פרשו א״ע מן העולם, או מצד שמאסו בחיים, או מצד שמאסו בטוב העולם ובחרו לחיות חיי צער, אבל אני אלמד יראת ה׳ גם להאיש החפץ חיים – וגם להאיש האוהב ימים לראות טוב – שיוכל לחיות עם יראת ה׳ חיי ההצלחה והטוב, כי יראת ה׳ לא תבקש מן האדם שיפרוש לגמרי מן הישוב, רק זאת תבקש.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יד) נְצֹ֣ר לְשׁוֹנְךָ֣ מֵרָ֑ע⁠ וּ֝שְׂפָתֶ֗יךָ מִדַּבֵּ֥ר מִרְמָֽה׃
    Guard your tongue from evil and your lips from speaking deceit.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    טוֹר לִישָׁנָךְ מִבִּישׁ וְסִפְוָתָךְ מִלְמַלָלָא נִכְלָא.
    Guard your tongue from evil, and your lips from speaking deceit.

    רמז תשכא

    נצור לשונך מרע ושפתיך וגו׳ – קשה לשון הרע שהוא קשה מעבודה זרה, כשעשו ישראל את העגל לא נחתם גזר דינם עליהם, אלא כשחטאו בפיהם שנאמר וישמע ה׳ את קול דבריהם, ואומר חי אני נאם ה׳ אם לא כאשר דברתם באזני, כאשר עשיתם אינו אומר אלא כאשר דברתם, ואומר הוגעתם ה׳ בדבריכם במעשיכם לא נאמר אלא בדבריכם, וכה״א כי כשלה ירושלם ויהודה למה כי לשונם ומעלליהם אל ה׳ למרות, ואומר נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה, וכי בקולה שנאה והלא בקולה אהבה דכתיב השמעיני את קולך כי קולך ערב, אלא בקולה שנאה ובקולה אהבה, אמור מעתה מות וחיים ביד הלשון אמר דוד אשמרה דרכי מחטאו בלשוני. מעשה היה במלך פרס שחלה, א״ל הרופאים אין לך רפואה עד שיביאו לך חלב לביאה ונעשה לך רפואה, ענה אחד ואמר אני אביא לך חלב לביאה אם רצונך ותנו לי עשר עזים, אמר לעבדיו שיתנו לו, נתנו לו הלך לגוב אריות היה שם לביאה אחת מינקת גוריה, יום אחד עמד מרחוק והשליך לה עז אחד ואכלה, יום שני נתקרב לה מעט והשליך אחרת לה, עשה כן עד שהיה משחק עמה ולקח מחלבה וחזר לו, כשהיה בחצי הדרך ראה בחלום והיו אברים מתרסין זה עם זה, הרגלים אומרים אין בכל האברים דומים לנו אם לא הלכנו אנו לא היה יכול ליקח החלב, הידים אומרים אין כמותנו אם לא היינו עושין אין הדבר כלום, אומר הלב אם לא נתתי העצה מה הועלתם כלכם, ענתה הלשון אם לא אמרתי הדבר מה היה עושה, השיבו לה כל האברים איך לא יראת להדמות אלינו ואת במקום חשך ואין בך עצה כבשאר האברים, א״ל היום תאמרו שאני שולט עליכם, שמע האיש את הדברים הלך אל המלך א״ל אדני המלך הילך חלב כלבתא. קצף המלך וצוה המלך לתלותו, כשהלך התחילו האברים לבכות א״ל הלשון לא אמרתי אליכם שאין בכם ממש אם אני מצלת אתכם תדעו שאני עליכם, א״ל הן, אמר לתולים אותו השיבוני אל המלך אולי אנצל השיבוהו אליו, א״ל למה צוית לתלותי א״ל הבאת לי חלב כלבתא. אמר ליה מה איכפת לך ותהיה לך רפואה ועד לביאה כלבא קורין לה. לקחו ממנה ונסו אותה ומצאוה חלב לביאה, אמרו לו האברים הרי אנו מודים לך הוי מות וחיים ביד הלשון. ראה הלשון היא גדולה מן הקרבנות שנאמר אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה ותיטב לה׳ משור פר.
    פליסתעמל מא קיל לה אחפט׳ לסאנך מן אלשר, ושפתיך מן כלאם אלמכר.
    [אם זה מה שהוא מבקש] שישתמש במה שנאמר לו: תשמור את הלשון שלך מהרע ותשמור את שפתיך מדברי רמאות.
    נצר, יהי זהיר במה שנאמר לו נצר לשונך מרע ושפתיך מדברי מרמה. מדבר, כאלו נקוד הדלת בשוא והבית פתוחה רפויה.
    נצור – אמר לקדושים היראה בלב כי מעלתם גבוהה להשמר בלשון ובמעשה.
    KEEP THY TONGUE FROM EVIL. David told the holy ones to fear God in their hearts,⁠1 for their status is very high.⁠2 He now tells them to keep themselves from sinning by tongue and deed.⁠3
    1. In verse 10. According to Ibn Ezra O fear the Lord means, fear the Lord in you hearts.
    2. According to Ibn Ezra the mitzvot are observed by the heart, mouth and deed. He believes that the commandments given to the heart are the most important commandments. See The Secret of the Torah, Chapter 7.
    3. Lit. “He told the holy ones to fear God in the heart, for their status is very high, to keep themselves from sinning by tongue and deed.”
    נצר לשונך מרע – באלה שני הפסוקים, מי האיש ונצור, כלל מצות עשה ומצות לא תעשה בדיבור ובמחשבה ובמעשה.
    נצר לשונך מרע – שלא תדבר רע בבני אדם. ובכלל זה עדות שקר וקללת אב ואם, וקללת הדין והמלך, וכל שכן ברכת השם.
    ושפתיך מדבר מרמה – שלא תדבר אחד בפה ואחד בלב. ואלו הן שפתי מרמה – שמרמה את חברו, שמדבר לו טובות, וחשב בלבו רעתו, כמו שאמר הכתוב: בפיו שלום את רעהו ידבר ובקרבו ישים ארבו (ירמיהו ט׳:ז׳). וזהו מצות לא תעשה שבלב, כמו: לא תשנא את אחיך בלבבך (ויקרא י״ט:י״ז). ואמר: אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך (משלי ג׳:כ״ט).
    (יד-טו) ואמר דרך כלל על שלמות המידות המביא לזה נצור לשונך מרע וכו׳ סור מרע ועשה טוב וכו׳, וכיון בנצירת לשונו מרע כל ענייני לשון הרע, וכל מידות הנמשכות אחריו. ובדבור מרמה, שאף הדבור הטוב עם היות לבו מתחלף ומסתעף לדרך אחרת הוא רע. וכלל בסור מרע כל מצוות לא תעשה והנמשך אחריהם, ובעשה טוב כל מצוות עשה. ובבקשת שלום ורדיפתו כלל כל דרכי המוסר והמעלה, אף במה שלא הוזהר בו או לא חוייב בו בפרטי התורה.
    נצור לשונך מרע ו⁠[שפתיך מדבר] מרמה. למען תחיה בעולם הזה בלי טרדת ריב ומדון1:
    1. ובכך תהיה לך מנוחת הנפש יישוב הדעת להשיג שלימות.
    ואמר נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע. מאבק לשון הרע, כי רבים בזה נכשלים, ואפילו צדיקים רבים1: וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה. שכשתאמר דעתך לאחר, אל תאמר לו בפה מה שבליבך אינך מאמין2:
    1. ראה ב״ב (קסד:-קסה.) ׳שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום וכו׳, אלא אבק לשון הרע׳. ועוד שם ׳רוב בגזל, ומיעוט בעריות, והכל בלשון הרע. בלשון הרע סלקא דעתך, אלא אבק לשון הרע׳.
    2. כ״כ רד״ק.
    לשונך, שפתיך – הלשון מציין הדבור התבוניי, ומוסיף שפתיך שהוא הדבור הפשוט, שהשפה חיצונית נגד הלשון (למעלה י״ב ה׳, ולקמן ק״כ ב׳, קמ״ד ד׳, וע״ל ע״ח ל״ו).
    נצור לשונך מרע – שלא ידבר לה״ר בלשון,
    ולא מרמה בשפתיו – וגם לא תבקש שיברח מן הישוב, רק
    נצור לשונך וגו׳ – להפך ממעשה דואג וחביריו המלשינים דוד לפני שאול.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) ס֣וּר מֵ֭רָע וַעֲשֵׂה⁠־ט֑וֹב⁠ בַּקֵּ֖שׁ שָׁל֣וֹם וְרׇדְפֵֽהוּ׃
    Turn away from evil and do good; seek peace and pursue it.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    זוֹר מִבִּישׁ וַעֲבֵד טָב בְּעֵי שְׁלָמָא וּרְדַף בַּתְרוֹהִי.
    Turn from evil and do good; seek peace and pursue after it.
    בקש שלום ורדפהו – אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל היודע בחברו שהוא רגיל ליתן לו שלום יקדים לו שלום שנאמר בקש שלום ורדפהו, אם נתן לו שלום ולא החזיר לו שלום נקרא גזלן, רבי חלבו אמר עליו הכתוב אומר ואתם בערתם הכרם גזלת העני בבתיכם.

    רמז תשכב

    שנו רבותינו אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב ואלו הן כבוד אב ואם וגמילות חסדים ובקור חולים והבאת שלום בין אדם לחברו ותלמוד תורה כנגד כלן, בכבוד אב ואם כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך, בגמילות חסדים כתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד, בהבאת שלום כתיב בקש שלום ורדפהו, ואמר רבי אבהו אתיא רדיפה רדיפה. תלמוד תורה דכתיב כי היא חייך ואורך ימיך. שלוח הקן נמי כתיב למען ייטב לך והארכת ימים תנא ושייר (לעיל ברמז תשי״ב).
    וזל ען אלשר ג׳מיעהא.
    ותסור מהרע ותבקש את הטוב [תחייב את עצמך לעשות טוב] ותבקש את השלום לפי שאתה יכול להשיג אותו.
    בקש, בקש את השלום כאלו אתה רודפו. וכתב רבינו בפירושו לאיוב א א: אין פירוש וסר מרע שהוא היה מתחלה בעל עבירות ואח״כ פירש מהם אלא הכוונה בכך שהוא סר מן הרע והעוול בעולם ולא עשהו מעיקרא וזה כעין אמרו. . . סור מרע ועשה טוב, וכל הדומה לכך.
    בקש שלום – במקומך.
    ורדפהו – במקום אחר.
    seek peace in your place.
    and pursue it elsewhere.
    סור מרע – מצות לא תעשה.
    ועשה טוב – מצות עשה.
    בקש שלום – כי אין משפט הבנים לבקש שררה להתגבר זה על זה.
    DEPART FROM EVIL. Do not violate any of the negative commandments.
    AND DO GOOD. Observe the positive commandments.
    SEEK PEACE. For it is unfit for children to seek lordship1 and to overpower each other.
    1. To desire to rule over each other.
    סור מרע – רצונו לומר: סור מלעשות רע. ובכלל זה כל הלאוין אשר במעשה.
    ועשה טוב – כלל בו כל מצות עשה שבמעשה.
    בקש שלום – בפה.
    ורדפהו – בלב, וזהו יראת י״י שלמדתי אתכם. כמו העבד שירא את אדניו ועושה מצותיו ונזהר שלא יעבור את פיו לכל אשר יצונו.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

    סור מרע. מן התאוות החמריות1: ועשה טוב. בתורה ובמצוות: בקש שלום. בין הכח השכלי והמתאווה, שתתן למתאווה די צרכו שלא יטרידך מן ההשתדלות בשלימות הנצחי, ואז תשיגהו2:
    1. כי החומר נקרא ׳רע׳, ראה או״ע.
    2. כאשר תבקש שלום, תשיג אותו.
    ועוד, סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב, שזה יַקנה הצלחת הנצחיות: בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם. היינו אותו התכלית שהוא תכלית כל מכוון ה׳ יתברך, כאשר ביארנו בשם הגאון בפסוק ׳ישא ה׳ פניו וגו׳ וישם לך שלום׳ (במדבר ו׳:כ״ו)1, וזה יעשה בלמד אחרים דעת ובינה2: וְרָדְפֵהוּ. כי אותם הבורחים זה השלום שאין הכל מבקשים להשיג אותו, רְדוֹף אחריהם ללמדם אף על פי שאינם רוצים בו, כמו שאמרו (אבות פ״א מי״ב) על אהרן ע״ה שהיה רודף שלום ואוהבו ומקרב הבריות לה׳3:
    1. ראה נדפס ושיעורים שם. וראה שוחר טוב (ד י) ׳אמר רבי יוחנן, אמרו ישראל לפני הקב״ה, ריבונו של עולם, אין לנו אלא הארת פניך, שנאמר ה׳ אלקים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה׳. וראה שיעורים להלן (תהלים מ״ב:ו׳) בביאור עניין ׳פניו׳.
    2. ראה מש״כ בישעיה (כו ג) שה׳ נקרא ׳שלום׳ כי הוא ׳סיבת כל נצחיות׳, וראה מש״כ בשיר השירים (א א) ובביאור שם.
    3. פירוש חדש במשנה, שאהרן היה רודף את כל אחד מישראל להביאו לשלימות בידיעת ה׳. ובמלאכי (ב ו-ז) ׳תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ וְעַוְלָה לֹא נִמְצָא בִשְׂפָתָיו בְּשָׁלוֹם וּבְמִישׁוֹר הָלַךְ אִתִּי וְרַבִּים הֵשִׁיב מֵעָוֹן, כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה׳ צְבָאוֹת הוּא׳, וראה מש״כ בקהלת (ט ז-ח), ובביאור שם. ובתנא דבי אליהו רבה (פי״ד): ׳יודע היה אהרן שבא דבר גדול לישראל על ידיו, והיה קושר חבל של ברזל במתניו, ומחזיר על כל פתחי ישראל, וכל מי שאינו יודע לקרות קריית שמע – לימדו קריית שמע, ומי שאינו יודע להתפלל – לימדו תפלה, ומי שאינו נכנס בגופה של תורה – היה מלמדו׳. וראה באריכות בביאורו של בעל עקידת יצחק (שער סב, פרשת מצורע) במעשה הרוכל ורב ינאי, שהוא יסוד לדברי רבינו כאן.
    בקש שלום – בקשתך יהיה לעשות שלום בין איש לאחיו.
    ורדפהו – ר״ל מאד תהיה מחזר אחר השלום.
    סור מרע ועשה טוב – שתמצא בין בני אדם ששם יש מציאות לעשות רע וגם טוב, ותסור מרע ותעשה טוב, משא״כ במדבר לא תוכל לעשות טוב וגם אין שם מציאות לסור מן הרע שאין נמצא שם רע, ולפ״ז בקש שלום – שהוא שלום הקיבוץ המדיני, ולא שתבקש שלום ע״י שתברח מן בני אדם, רק רדפהו שתמצא בין בני אדם והגם שהם עלולים לריב ולמצה תרדוף אתה את השלום, (וגם כיון בזה נגד דואג שהיה נעצר לפני ה׳ והוא הוציא לה״ר על עיר הכהנים).
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (טז) עֵינֵ֣י יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה אֶל⁠־צַדִּיקִ֑ים⁠ וְ֝אׇזְנָ֗יו אֶל⁠־שַׁוְעָתָֽם׃
    Hashem's eyes are towards the righteous, and His ears towards their cries.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    עֵינוֹי דַייָ לְוַת צַדִיקַיָא וְאוּדְנוֹי לְקַבָּלָא צְלוֹתְהוֹן.
    The eyes of the LORD are toward the righteous; and his ears, to receive their prayer.
    פאן עין אללה עלי אלצאלחין, ויסמע תג׳ות׳הם.
    לפי שהשגחת ה׳ על הצדיקים. והוא שומע את בקשת הישועה שלהם.
    ואזניו, ומאזין שועתם.
    עיני – הזכיר העינים והאזנים הסתר והגלוי.
    THE EYES… David mentions the eyes and the ears, that which is hidden and that which is open.⁠1
    1. God sees what is done to them in public and hears their private prayers.
    עיני י״י אל צדיקים – מי שאחז הדרכים האלה נקרא ירא י״י וצדיק. ומהו תגמולו מאת האל? ששמירת האל דבקה בו ומצילתהו בכל דרכיו. וזהו עיני י״י אל צדיקים. ואם יקרהו שום פגע יקרא אליו וישמע צעקתו ויצילהו מצרתו וזהו:
    ואזניו אל שועתם:
    ואח״כ אמר שהאוחזים באלו הדרכים הם הצדיקים אשר עיני ה׳ ר״ל השגחתו עליהם ואזנו קשבת לשועתם.
    (טז-יח) כי אמנם עיני ה׳ אל צדיקים לעזרם בזה, כאמרם ז״ל (שבת קד.) ׳בא לטהר - מסייעין לו׳: ואזניו אל שועתם. וכן תקובל תפילתך אם תתפלל על איזה מקרה שיטרידך מהשיג כוונתך, כי חפץ חסד הוא, באופן כי לפעמים פני ה׳ בעושי רע, ועם כל זה צעקו והתפללו, וה׳ שמע1, ומכל צרותם הצילם - גם ממה שלא התפללו עליו:
    1. צעקו - בשובם מרשעתם (אבע״ז), והכוונה לנזכרים בפסוק הקודם. יל״ע רבינו שמות לד ו.
    ונתן הסיבה למה ירדוף אחריהם, באמרו כי זו היא מידתו של הקב״ה, וחייב האדם להידמות לו וללכת בדרכיו, ואמר, הלוא תראה שה׳ יתברך עושה כל יכולתו להכניס אנשים תחת מכוונו שלא לטורדם, כי לא יחפוץ במות המת. ואמר עֵינֵי ה׳ אֶל צַדִּיקִים ומשגיח עליהם בפרטות, וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם אף על פי שלא יתפללו1:
    1. ׳שוועה׳ היא זעקת כאב, ראה מש״כ בשמות (ב כג) עה״פ ׳ותעל שועתם׳. [ובנדפס (פסוק ט, יח) גם התבאר שה׳ עונה גם כשלא יקראו אליו, אך על פסוקים אחרים].
    עיני ה׳ אל צדיקים – שמשגיח עליהם בעצמו לראות מה שחסר להם, ובכ״ז אזניו אל שועתם – שלפעמים ישועו המה מרעה הנדמה להם לפי דעתם הגם שאינה רעה לפי האמת, וגם בזה ימלא שועתם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יז) פְּנֵ֣י יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה בְּעֹ֣שֵׂי רָ֑ע⁠ לְהַכְרִ֖ית מֵאֶ֣רֶץ זִכְרָֽם׃
    Hashem's anger1 is against evil-doers, to cut off the memory of them from the earth.
    1. Hashem's anger | פְּנֵי י"י – Literally: "Hashem's face", but see Machberet Menachem, Rashi, and Ibn Ezra that the word refers to anger, or perhaps, "Hashem's angry visage", as per its usage in Bereshit 32:21, Vayikra 20:5, Shemuel I 1:18, and Eikhah 4:16. As anger is expressed on the face, it is conveyed metaphorically in Tanakh by both "פנים" (face) and "אף" (nose). Alternatively, the verse is saying that just as God's ears and eyes are set on the righteous to help them, His face is set against the evil to destroy them.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    פַּרְצוּפָא דַייָ רְגִיז בְּעָבְדֵי בִּישָׁא לְשֵׁצָאָה מִן אַרְעָא דָכְרָנְהוֹן.
    The face of the LORD is wrathful against evildoers, to expunge their memory from the earth.
    וגצ׳בה חאל בעאמלי אלשר, יקטע ד׳כרהם מן אלארץ׳.
    והכעס שלו נוחת בעושי הרע. והוא יכרית זכרם מהארץ.
    פני, ורוגזו יחול בעושי הרע. וכ״כ בספרו אמו״ד מאמר ב פי״א כי פני האמור כאן כעס.
    [פני – פנים של זעם, לישאירש בלעז, כמו ושמתי פני באיש ההוא (ויקרא כ׳:ה׳), כך חברו מנחם.]⁠א
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
    The face of the Lord His angry face, les ires in Old French, ire, as: "And I will direct My face, etc.⁠" (Vayikra 20:5). So did Menachem (p. 143) associate it.
    פני – חרון אף שיראה בפנים, כמו: ופניה לא היו לה (שמואל א א׳:י״ח).
    THE FACE OF THE LORD. God’s rage, for anger is expressed by the face. Compare, and her face was no more1 (Samuel I 1:18).⁠2
    1. Translated literally.
    2. Its meaning is, she was no longer angry.
    פני י״י בעשי רע – בצדיקים עיניו ושמירתו לטובה.
    ובעשי רע פניו להכרית מארץ זכרם – כמו: ואני אתן את פני באיש ההוא והכרתי אתו (ויקרא כ׳:ג׳).
    ובהפך זה פני ה׳ וכעסו בעושי רע להכרית מארץ זכרם.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

    (יז-יח) ועוד פְּנֵי ה׳ בְּעֹשֵׂי רָע וגו׳, ואפילו הכי צָעֲקוּ וַה׳ שָׁמֵעַ וגו׳1:
    1. בשמות (לד ו) כתב: ׳רחום – על החייבים, להקל ענשם בקראם אליו, כאמרו פְּנֵי ה׳ בְּעֹשֵׂי רָע וגו׳, צָעֲקוּ וַה׳ שָׁמֵעַ, ורואה בעוני נדכאים, כענין וְגַם רָאִיתִי אֶת הַלַּחַץ׳.
    פני – ענין כעס הוא וכן אתן את פני (ויקרא כ׳:ג׳) וזהו לפי שבהפנים נראה הכעס.
    פני – וגם פני ה׳ והשגחתו לרעה בעושי רע להכרית מארץ זכרם של הצדיקים, שמעניש גם את הרשעים שרוצים להרע להם (ורמז בזה ג״כ על דואג), ולא זאת לבד, כי אם
    פני ה׳ – בצדיקים כתב עיני שתמיד עיני ה׳ והשגחתו עליהם וברשעים כתב פני, שלשעה הוא פונה אליהם להכריתם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יח) צָ֭עֲקוּ וַיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה שָׁמֵ֑עַ וּמִכׇּל⁠־צָ֝רוֹתָ֗ם הִצִּילָֽם׃
    They cry out1 and Hashem hears; and from all their distress He delivers them.
    1. They cry out | צָעֲקוּ – See Rashi and Radak that the referent of the verb are the righteous of verse 16, not the evil-doers of verse 17. Cf. Ibn Ezra that the verse actually refers to the wicked, but specifically to those who repent and cry out to God in regret. As support, he notes how the following verse, too, speaks of the contrite and broken hearted.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    צַלְיָן צַדִיקַיָא וּקְדָם יְיָ שְׁמִיעַ וּמִכָּל עֲקָתְהוֹן פְּצִנוּן.
    The righteous pray, and it is heard in the presence of the LORD; and from all their trouble he has delivered them.
    ואלאזכיא אד׳א צרכ׳ו סמע אללה להם, ונג׳אהם מן ג׳מיע שדאידהם.
    וזכי המעשים אם יצעקו. ה׳ שומע אותם. והוא יציל אותם מכל צרותיהם.
    צעקו, והצדיקים כאשר צועקים ה׳ שומע להם ומצילם מכל צרותיהם. וכתב רבינו בפירושו למשלי א, וכבר מצאנו בכמה מקומות במקרא פסוקים שאינם משובים אל הסמוך להם אלא אל מה שלפניהם כמו שאמר עיני ה׳ אל צדיקים, פני ה׳ בעושי רע, צעקו וה׳ שמע, זהו סדר הכתוב, אבל סדר הענין הוא עיני ה׳ אל צדיקים צעקו וה׳ שמע פני ה׳ בעושי רע.
    וקו׳ צעקו וייי שמע ינבי ען מוצֺע אלתובה אנהם ואן כׄאטא קד תנאהו פי אלשרﹼﹶ ובאלגﹶ׳וא פי אלפסק חתﹶי אסתחקו מן גצֺב אללה מה יביד דֺכרהם וימחי אתֺרהם פאנהם מתי תאבוא אסתצרכׄו מן גצֺב אללה אגאתֺהם ואסתנקדֺהם.
    It states, “they cry out, and the Lord hears” (the Psalmist) indicating their timely repentance. They sinned, having purposefully acted wickedly and strayed into vice, until they deserve God’s wrath, wherein He will obliterate their memory and eradicate any trace of them, but when they repented, they cry out because of the God’s wrath [and] He gave succor to them and absolved them.
    צעקו – הצדיקים וי״י שמע.
    They cry out i.e., the righteous, and the Lord hearkens.
    צעקו – בשובם מרשעתם.
    ויש אומרים: כי זה הפסוק שב אל שועת הצדיקים.
    והנכון כאשר דברתי, והעד: קרוב (תהלים ל״ד:י״ט).
    THEY CRIED, AND THE LORD HEARD. When they turned from their evil ways. Some say that this verse applies to the cry of the righteous.⁠1 However, what I said was correct. The Lord is nigh unto them that are of a broken heart (v. 19) proves it.⁠2
    1. See verse 16.
    2. For them that are of a broken heart refers to those who repent their sins.
    צעקו וי״י שמע ומכל צרותם הצילם – טעמו אל הצדיקים שזכר, לא בעשי רע הדבק בו. וכן: ואף לאמתך תעשה כן (דברים ט״ו:י״ז), ואם שלש אלה לא יעשה לה (שמות כ״א:י״א).
    ואמרו אח״כ צעקו וה׳ שמע, אפשר שפירושו על עושי רע, שאם ישובו ויצעקו תקובל תפלתם. והנכון, שחוזר לצדיקים, אע״פ שהפסיק ביניהם בפסוק פני ה׳ בעושי רע, מצאנו כמוהו, ואף לאמתך תעשה כן (דברים טו, יז) שסמוך אל הרציעה, וחוזר לענין הענקה שלמעלה מן הרציעה. ואחרים כמוהו, כמו שכתבנו בפרשה ראשונה של משלי.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

    צעקו וה׳ – אבל כאשר יצעקו בתפלה וישובו לה׳ אז ישמע להם ויצילם מצרותם.
    צעקו מן הצרה, אז וה׳ שמע – ולא לבד שמצילם מצרה זאת שצעקו עליה כי מכל צרותם הצילם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יט) קָר֣וֹב יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה לְנִשְׁבְּרֵי⁠־לֵ֑ב⁠ וְֽאֶת⁠־דַּכְּאֵי⁠־ר֥וּחַ יוֹשִֽׁיעַ׃
    Hashem is close to the broken-hearted; and the crushed of spirit1 He saves.
    1. crushed of spirit | דַּכְּאֵי רוּחַ – This phrase is parallel in meaning to "broken-hearted". See Malbim that the terms can refer to either one who is suffering physically or emotionally, or to someone who is humbled, contrite and repentant from sin.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    קָרִיב יְיָ לִתְבִירֵי לִבָּא וְיַת מַכִּיכֵי רוּחָא יִפְרוֹק.
    The LORD is near to the broken-hearted; and the lowly in spirit he will redeem.
    לאנה קריב למנכסרי אלקלוב, ומנכ׳פצ׳י אלרוח יגית׳.
    לפי שה׳ קרוב לבעלי הלב השבור. והוא יושיע את בעלי הרוח הנמוכה [בעלי ענוה].
    קרוב, כי קרוב ה׳.
    לנשברי לב – הם ששבו מדרכם הרעה.
    OF A BROKEN HEART. The reference is to those who turned from their evil ways.
    קרוב י״י לנשברי לב – לשמוע צעקתם ותפלתם.
    ואת דכאי רוח יושיע – כפל ענין במלות שונות.
    ולהפליג במדת הענוה והשפלת הרוח אמר קרוב ה׳ לנשברי לב, לשמוע תפלתם. והוא ענין ואת דכאי רוח יושיע.
    קרוב ה׳ [לנשברי לב]. לקבל תפילתם, ואת דכאי רוח גם בלתי תפילה יושיע, כי יראה את עניים ברחמיו:
    קָרוֹב ה׳ לְנִשְׁבְּרֵי לֵב [וְאֶת דַּכְּאֵי רוּחַ יוֹשִׁיעַ]. כאמרו (ישעיה ס״ו:ב׳) ׳ואל זה אביט אל עני ונכה רוח׳1:
    1. ׳גם בלתי תפילה׳ (נדפס). אך במקומות רבים מפרש שאותו ׳עני ונכה רוח׳ שעליו אמר ה׳ ׳ואל זה אביט׳ הוא הצדיק שלמענו נברא העולם כולו.
    ואת דכאי – בגעיא.
    דכאי – ענין כתות ונשבר.
    לנשברי לב – המכניע עצמו ושב ממעשיו.
    לב רוח – עיין מ״ש ישעיה (נ״ז טו, ס״ח י״ד) לקמן (נ״א י״ט), ועיין יחזקאל (י״א י״ט).
    קרוב – גם ה׳ עומד קרוב לנשברי לב ע״י צרותיהם,
    ואת דכאי רוח שהרוח הפנימי נדכא על ידי צוקה פנימית או ע״י עונותם, יושיע.
    דכאי רוח – מוסיף על נשברי לב, ושרש דכא ממקור דך או דק מוסיף על שבר ממקור בר או פר המורה שגוף יפרד מהיות שלם, ורוח המורה רצון מוסיף על לב המורה מחשבה ויושיע מוסיף לקרוב.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כ) רַ֭בּוֹת רָע֣וֹת צַדִּ֑יק⁠ וּ֝מִכֻּלָּ֗ם יַצִּילֶ֥נּוּ יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
    Many are the evils that befall the righteous, but from all of them Hashem will deliver him.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    סַגִיאִין בִּישָׁן מְעַרְעָן לְצַדִיקָא וּמִן כּוּלְהוֹן פְּצָא לֵיהּ יְיָ.
    Many evils encounter the righteous man; and from all of them the LORD delivers him.
    רבות רעות צדיק – רבות רעות זה עשו ואלופיו. צדיק זה יעקב, ומכלם יצילנו י״י שנאמר ויבא יעקב שלם עיר שכם.
    ואן כת׳רת אסוא אלצאלח, פאן אללה יכ׳לצה מן יסתכן אליה.
    ואפילו אם התרבו צרות הצדיק הרי ה׳ יציל אותו מכולם.
    רבות, ואף אם רבו רעות הצדיק הרי ה׳ מצילו מכולם. וכתב רבינו בפירושו למשלי כד טז: וכבר נתברר אצלינו כי אברהם יצחק ויעקב ויוסף ואליהו ואלישע ודניאל ומרדכי נרדפו וקמו פעמים רבות וכמו שאמר הכתוב על היחידים רבות רעות צדיק וכו׳.
    רבות רעות צדיק – הרבה רעות ופחדים באים עליו ומכלםא ניצל.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778: ״ומקומם״.
    Many evils befall the righteous Many evils and terrors befall him, and he is saved from all of them.
    רבות – הטעם אם תראו צדיק שבא אליו רעות אל יואש כי השם יצילנוא מכולם.
    א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״יצלנו״.
    MANY ARE THE ILLS OF THE RIGHTEOUS … Our clause means, if evil comes upon a righteous person, let him not give up hope, for God will save him from all evils.
    רבות רעות צדיק – כי פעמים רבות ינסה האל את הצדיק לטובתו, ולהראות צדקתו לבני אדם כי לא ימוט לבו ולא יטה מדרך אמת מפני הצרה.
    ומכלם יצילנו י״י – שלא יכשל באחת מהן, כמו שאמר: כי שבע יפול צדיק וקם ורשעים יכשלו ברעה (משלי כ״ד:ט״ז).
    ואמר רבות רעות צדיק, כלומר, בהיות האל מדקדק אחריו לטובתו, ומכולם יצילנו ה׳, כמאמר כי שבע יפול צדיק וקם (משלי כד, טז).
    (כ-כא) רבות רעות צדיק. בתוכחות על עון1, מכל מקום שומר כל עצמותיו, לא ישבר בו עצמות שאינם מקבלים רפואה או בדומה להם, למען ישוב לאיתנו2:
    1. שה׳ מביא עליו רעות להוכיח אותו על איזה עוון שהוא צריך לשוב בתשובה עליו.
    2. ייסורי הצדיקים, כיון שאינם אלא הוכיחו, אינם בדברים הקבועים לעולם, אלא הם ייסורין שניתנים לרפואה, כדי שכאשר ישוב יסתלקו הייסורין. וכ״כ להלן מ, ע״ש.
    רַבּוֹת רָעוֹת צַדִּיק. יאמר על מה שאמר (פסוק טז) שה׳ עינו על הצדיקים להשגיח, יוכיח ויבאר זה באמרו ש׳רבות רעות צדיק׳, הן מבחוץ1, הן מבפנים מיצר הרע2, וּמִכֻּלָּם יַצִּילֶנּוּ ה׳, ושֹׁמֵר כָּל עַצְמוֹתָיו שאפילו אַחַת מֵהֵנָּה לֹא נִשְׁבָּרָה, שהעצמות כמו שאמר גאלינו״ס3, בהישברן4, לעולם יתדבקו יחד בטבע, כי אם על ידי גומ״א בלע״ז, היינו שרף5:
    1. מן האויבים הנלחמים בו.
    2. ראה לעיל (תהלים לב ז-ח).
    3. רופא קדום מפורסם.
    4. כאשר העצמות נשברות.
    5. צ״ב. ובנדפס: ׳רבות רעות צדיק – בתוכחות על עון, מכל מקום שומר כל עצמותיו, לא ישבר בו עצמות שאינם מקבלים רפואה או בדומה להם, למען ישוב לאיתנו׳.
    רבות רעות – ואף אם יבוא על הצדיק רעות רבות אין תוחלתו נאבדה כי מכולם יצילנו ה׳.
    רבות רעות צדיק – החולאים ששרשם ע״י קלקול בא׳ מיסודות הגוף אין להם תרופה, ואז כל המכאובים הנראים הם רק אחת ששרש כולם הוא האבר הראשי שהנשמה תלויה בו שהוא נתקלקל, אבל הרעות הבאות על חיצונית הגוף הגם שהם רבים, כגון שנלקה העור בכמה מקומות, אינם מסוכנים, וז״ש רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה׳ אחר
    רבות רעות צדיק – אולי חכמת ה׳ תגזור שתהיינה רבות.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כא) שֹׁמֵ֥ר כׇּל⁠־עַצְמוֹתָ֑יו⁠ אַחַ֥ת מֵ֝הֵ֗נָּה לֹ֣א נִשְׁבָּֽרָה׃
    He guards all his bones; not one of them has broken.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    נָטֵר לְכוּלְהוֹן אֵבְרוֹי חֲדָא מִנְהוֹן לָא מִתַּבְרָא.
    He protects all his limbs; not one of them is broken.
    והו חאפט׳ ג׳מיע עט׳אמה חתי לא ינכסר ואחד מנהא.
    והוא שומר כל עצמותיו עד שאף אחת מהעצמות שלו לא תשבר.
    שומר, והוא שומר כל עצמותיו שלא תשבר אפילו אחת מהן.
    שומר – הקב״ה כל עצמותיו.
    He guards The Holy One, blessed be He, [guards] all his bones.
    שומר – והטעם שאפילו על אבריו שום נזק גדול לא יהיה.
    והזכיר העצמות בעבור שהם מוסדות הגוף.
    HE KEEPETH ALL HIS BONES. This means that no great harm shall even fall upon his organs.⁠1 The psalmist mentions the bones because they are the foundations of the body.
    1. God shall not only protect his life, He will also protect his body.
    שמר כל עצמותיו אחת מהנה לא נשברה – כי העצמות מעמידי הגוף ויסודו.
    נשברה – מלעיל והוא נפעל עבר. רוח נשברה (תהלים נ״א:י״ט) מלרע והוא נפעל עומד.
    ואמר שומר כל עצמותיו, כלומר, שעצמות הם מוסדות הגוף. ואמר שיסודותיו ושרשיו לא ילקו בלקות הענפים.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

    מהנה – מהן.
    ששומר כל עצמותיו שהם עמודי הגוף שאחת מהנה לא נשברה – הרעות הרבות אינם מסוכנות, אבל
    שמר על עצמותיו – אולי הבשר ימק, רק העצמות שהם קיום הגוף ועמדתו לא תשברנה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כב) תְּמוֹתֵ֣ת רָשָׁ֣ע רָעָ֑ה⁠ וְשֹׂנְאֵ֖י צַדִּ֣יק יֶאְשָֽׁמוּ׃
    Vice shall bring death to the wicked, and those who hate the righteous shall be desolate.⁠1
    1. be desolate | יֶאְשָׁמוּ – See Radak that the verb is related to the noun "שממה", desolation, pointing to similar usage in Hoshea 14:1. [See also Yirmeyahu 2:3 and Yoel 1:18]. Alternatively: "bear guilt" or: "be punished" (Sforno).
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מִיתוֹתָא דְרַשִׁיעָא בִּישָׁא וְסַנְאִי צַדִיקָא יִתְחַיְבוּן.
    The death of the wicked is bad, and those who hate the righteous man will be condemned.
    תמותת רשע רעה – שנו רבותינו מי שלקה ושנה ב״ד כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורין עד שכריסו נבקעת, מאי כיפה, אמר רבי יהודה מלא קומתו, והיכא רמיזא, אמר ריש לקיש תמותת רשע רעה.
    ומותה אלפאסק רדיה, ושאניי אלצאלח יאת׳מון.
    ו⁠[צורת] המיתה של הרשע היא רעה (רש״י פירש תמותת: פועל דהיינו הרעה של הרשע גורמת לו מיתה). ושונאי הצדיק יהיו אשמים.
    תמותת, ומיתת הרשע רעה. כאלו נקוד תמותת הוי שרוקה והתי״ו פתוחה.
    ויגוז פי קו׳ יאשמו יוחשון מתֺל האשימם (תהלים ה:יא). למען יחרדו ויאשמו (יחזקאל ו:ו).⁠1 יגוז כונה יאתֺמון. ואלאול ענדי אליק באלמעני לכונה עקובה מתֺל תמותת [04 ב] פי.
    1. למען יאשמו ויחרדו
    It is possible, “shall be ruined,” (means) desolate. As in “Condemn them” (Ps. 5:11) and “smashed and annihilated” (Ez. 6:6). It is possible it means they sin. I think the first explanation fits better within the context of the punishment meted out as “One misfortune is the deathblow” at the beginning of the verse.
    תמותת את הרשע – הרעה שהוא עושה.
    תמותת – תמית.
    Evil will kill the wicked The evil that the wicked man does will kill him.
    will kill Heb. תמותת, [equivalent to] תמית.
    תמותת – רעה אחת מיד תמותת הרשע כנגד רבות רעות צדיק (תהלים ל״ד:כ׳).⁠א
    א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 1870, מנטובה 13: ״הצדיק״.
    EVIL SHALL KILL THE WICKED. One act of evil shall immediately kill the wicked.⁠1 Our verse is in contrast to Many are the ills of the righteous [But the Lord will deliver him out of them all] (v. 20).
    1. One evil act that befalls the wicked shall kill them. The word for evil (ra’ah) is in the singular. Hence Ibn Ezra’s comment.
    תמותת רשע רעה – הרעה שחושב הרשע לעשות לצדיק, אותה רעה תמיתהו כמו שאמר: ויפל בשחת יפעל (תהלים ז׳:ט״ז).
    ושנאי צדיק יאשמו: יאשמו – האל״ף בשב״א לבדו והיא נקראת בתנועה קלה. וענינו מן שממה. וכן: תאשם שמרון (הושע י״ד:א׳). ואשם ושמם כענין אחד.
    והרשע תמותתנו רעתו ורשעתו מיתה נצחית. ושונאי צדיק יאשמו, ר״ל יחרבו ויכלו באחריתם.
    תמותת רשע רעה. [׳רעה׳] אחת שתבוא עליו תספיק להמיתו1: ושונאי צדיק. השמחים בצרותיו בעת יסוריו: יאשמו. יקבלו עונש על זה:
    1. נראה שהכוונה לעומת מה שביאר בפסוק הקודם, כי הייסורין הבאים על הרשע שידוע שלא ישוב הם באים עליו לעונש, ולא לתוכחה, ולכן רעה אחת תכריע ותמית אותו.
    (כב-כג) ונותן טעם למה הרשעים תבוא עליהם רעות, ואמר שזה לשתי סיבות, הא׳, כי הם עצמם יגרמו רעה עליהם בלי עונש ה׳, ותייסרם רעתם1, והיינו שאמר תְּמוֹתֵת רָשָׁע רָעָה2. והסיבה השנית, לפי שהם מתקוממים להרע לצדיקים, וה׳ המשגיח על הצדיקים – ממותת הרשעים, כי מיתה לרשעים הנייה להם והנייה לעולם (משנה סנהדרין ח׳:ה׳), וזהו אומרו וְשֹׂנְאֵי צַדִּיק יֶאְשָׁמוּ3, לפי שפּוֹדֶה ה׳ נֶפֶשׁ עֲבָדָיו וְלֹא יֶאְשְׁמוּ כָּל הַחֹסִים בּוֹ. ומילת ׳אשמה׳, אמר הגאון שתורֶה על ווידוי עוונו, כמו ׳אבל אשמים אנחנו׳ (בראשית מ״ב:כ״ט), כמבואר בפרשת ויקרא (ד ג)4, ותורֶה עוד ביאת הרעה על החוטא באופן שבגלל העונש הוא יודה על עוונו, כי הכא ש׳יאשמו׳ כי רעה תבוא עליהם. ומילת ׳אשמה׳ תאמר לבד במקום שיש חילול ה׳, כמו ׳תאשם שומרון כי מרתה באלוקיה׳ וגו׳ (הושע י״ד:א׳)5:
    1. ע״פ ירמיה (ב יט) ׳תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ וּדְעִי וּרְאִי כִּי רַע וָמָר עָזְבֵךְ אֶת ה׳⁠ ⁠׳ – ׳הרעות שאתה עושה המה ייסרו אותך במוסר יסורין׳ (מצודות שם).
    2. ראה רש״י ורד״ק.
    3. – ייענשו.
    4. בשיעורים, וכן בדברים (ל יא).
    5. שקרבן אשם בא על חטא שיש בו חילול הקודש, כמו שביאר רבינו במקומות רבים, ראה שיעורים לויקרא (א א).
    יאשמו – האל״ף בשוא לבדו ודומה לו תאשם שמרון (הושע י״ד).
    יאשמו – מלשון שממה וכן עדרי הצאן נאשמו (יואל א׳:י״ח).
    תמותת וגו׳ – הרעה שהרשע עושה היא תמית אותו ר״ל העון עצמו מקטרג עליו.
    תמותת רשע רעה אחת, כי הרעה שלו היא עצמית על האבר הראשי שבו, והיא הגורמת מיתתו, ועוד יש הבדל ביניהם כי שונאי צדיק יאשמו שמלבד שימותו עוד נשארו אשמים, עד שגם נפשם נכרתה לעוה״ב, אבל
    תמותת – בעוד שרעה אחת די להכרית רשע מן העולם וכתב תמותת בבנין פִּעֵל להורות כריתה גמורה.
    יאשמו – יש לשרש זה הוראת החטאת והשממון ההולך לרגליה המכרית ממנו כל תקוה וכל חריצות להחלץ מעניו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כג) פֹּדֶ֣ה יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה נֶ֣פֶשׁ עֲבָדָ֑יו⁠ וְלֹ֥א יֶ֝אְשְׁמ֗וּ כׇּֽל⁠־הַחֹסִ֥ים בּֽוֹ׃
    Hashem redeems the souls of his servants; all those who find refuge in Him will not be desolate.⁠1
    1. not be desolate | וְלֹא יֶאְשְׁמוּ – The verse is an inverse parallel to the previous one; whereas the wicked die and are desolate, those who follow Hashem are redeemed and saved from desolation. See the note on verse 22 that, alternatively, the root "אשם" can mean: "bear guilt". Sforno, thus, suggests that the psalmist is saying that Hashem will keep the righteous from evil ("redeeming their souls"), who will therefore not bear guilt. Malbim alternatively explains that even though the God-fearing might suffer physically, their souls do not bear guilt or punishment.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    פְּרוֹק יְיָ נַפְשָׁא דְעַבְדוֹי וְלָא מִתְחַיְבִין כָּל דְסָבְרִין בְּמֵימְרֵיהּ.
    The LORD redeems the soul of his servants; and none who hope in his word are condemned.
    פודה ה׳ נפש עבדיו – אמר רבי שמואל בר נחמני (משלי כ״ה:כ״א) אם רעב שונאך האכילהו לחם. במה הכתוב מדבר זה יצר הרע. אדם מהלך עם חברו שעה אחת נעשה אוהבו ויצר הרע נולד עם האדם וגדל עמו כל ימיו. שנאמר (בראשית ח׳:כ״א) כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אם מצא מקום להפילו בן עשרים בן מ׳ בן ע׳ בן פ׳ הוא מפילו. יש לך שונא גדול מזה. אמר ר׳ שמואל בר נחמן אם עמד עליך יצר הרע האכילהו מלחמה של תורה. שנאמר (משלי כ״ה:כ״א) אם רעב שונאך וגו׳. ואם צמא השקהו מים מימיה של תורה. שנאמר (ישעיהו נ״ה:א׳) הוי כל צמא לכו למים. למה (משלי כ״ה:כ״ב) כי גחלים אתה חותה על ראשו. מהו וה׳ ישלם לך. ישלימנו עמך. ואומר (שם ט״ז:ז׳) ברצות ה׳ דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. הוי (תהלים ל״ה:י׳) כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך. מציל עני מחזק ממנו. אמר רבי אחא מציל יצר טוב מיצר הרע. עני ואביון מגוזלו. יש גזילה יותר מזו. (יחזקאל י״ח:כ״ד) ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול. אמר רבי יצחק ברבי מנחם כל צדיק וצדיק יש לו עולם בפני עצמו וגן עדן בפני עצמו. שנאמר (תהלים ל״ו:ט׳) ונחל עדניך תשקם.
    כד׳אך אללה יפדי נפוס אוליאה ולא יכ׳זי כל מן אסתכן אליה.
    כך [שאפילו התרבו רעות וכו׳. ועוד שהוא שומר כל עצמותיו וכו׳] ה׳ יפדה את נפש עבדיו. ולא יתבייש כל מי שבקש חסות מה׳.
    פודה, כך ה׳ פודה נפשות עבדיו ולא יבוש כל מי שחסה בו. תרגם עבדיי ״אוליאה״ נכבדיו, וראה לעיל ב ט ובפירוש, יתרגם יאשמו ״כ׳זא״ בושה. ודומה לו לעיל ה יא האשימם.
    לא יאשמו – לא יתחרטו לאמר אשמנו שחסינו בו. [רפונטירונט בלעז.]⁠א
    א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.
    shall not be accounted guilty They will not regret saying, "We are guilty, because we took shelter in You.⁠" Repontiront in Old French, se repentiront: they repent.
    פודה ולא יאשמו – כמו: ושנאי צדיק יאשמו (תהלים ל״ד:כ״ב), וכמוהו: תאשם שמרון (הושע י״ד:א׳).
    REDEEMETH… SHALL BE DESOLATE. The word yeshmu (shall be desolate) is similar to the word yeshamu (shall be desolate) in but they that hate the righteous shall be desolate (v. 22).⁠1 Tesham (shall be desolate) in tesham shomron2 (Samaria shall be desolate) (Hosea 14:1) is similar to these two words.⁠3
    1. Translated according to Ibn Ezra The latter interprets yeshamu to mean, shall be desolate. See Radak.
    2. Ibn Ezra renders this as, Samaria shall be desolate.
    3. To yeshamu and to yeshmu.
    פודה י״י נפש עבדיו – הרשעים חושבים עליהם רעה והאל פודה אותם מידם. ואמר: נפש, כי הם חושבים עליהם לקחת נפשותם.
    ולא יאשמו כל החוסים בו – הרשעים יאשמו ולא כל החוסים בו. יאשמו האל״ף בשב״א והשי״ן בשב״א, הראשון נח והשני נע.
    אבל הצדיקים אם ילכדו בחלקי הצרות פודה ה׳ נפשם מכל צרה, ולא יחרבו באחריתם כל חוסים בו. וי״מ באמרו ולא יאשמו, ולא יחזיקו עצמם כאשמים לבסוף כדרך עד אשר יאשמו ובקשו פני וכו׳ (הושע ה, טו).
    פודה ה׳ נפש עבדיו. מחטוא לו: ולא יאשמו כל החוסים בו. כי יסיר מהם מכשול ועון ׳אשמה׳ שהיא מעילה בקודש1, הפכית לכוונתם:
    1. האשם בא על המעילה בקודש, ראה בויקרא.
    [ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

    ולא יאשמו – האל״ף בשוא לבדו והשי״ן בשוא. הראשון נח והשני נע.
    כל החסים בו – בספרי ספרד במאריך ובמקף ועיין מה שכתבתי סוף פרשת ראה.
    פודה – בגמול שכר המעש״ט פודהו מן הצרה.
    פודה ה׳ נפש עבדיו ולא יאשמו – שהגם שיבא יסורים על גופם לא יאשמו בנפשם.
    פודה ה׳ – תוכן ענין כל המזמור, ופסוק זה אולי כפלוהו עדת השרים אחר כל פסוק ופסוק, וכן במזמור כ״ה פסוק אחרון פדה אלהים את ישראל מכל צרותיו.
    תרגום כתוביםמדרש תהליםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
    → לפרק הקודםחזור לראש הפרקלפרק הבא ←
    ← Previous ChapterReturn to Top of ChapterNext Chapter →
    רשימת מהדורות
    © כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.    List of Editions
    © All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×

    תפילה לחיילי צה"ל

    מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

    תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

    Prayer for Our Soldiers

    May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

    Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144