Tehillim 27 – תהלים כז‏ – Mikraot Gedolot

(א) לְדָוִ֨ד׀ ^איְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה׀ אוֹרִ֣י וְ֭יִשְׁעִי מִמִּ֣י אִירָ֑א⁠ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה מָעוֹז⁠־חַ֝יַּ֗י⁠ מִמִּ֥י אֶפְחָֽד׃

Of David.⁠¹ Hashem is my light and my salvation, whom shall I fear? Hashem is the stronghold of my life; whom shall I dread?

1. of David | לְדָוִד – Regarding this title, see the note on Tehillim 19:1. The psalm is recited in Ashkanazic congregations from the beginning of Elul through the holiday of Sukkot, and speaks of salvation and desire for connection to God, themes appropriate for the season. The psalm can be divided into two fairly equal parts, plus a conclusion. Verses 1-6 are cast in third person and marked by a tone of complete trust in God's aid. In contrast, verses 7-13 are written in second person, with the psalmist addressing God directly, requesting and hoping for deliverance rather than being certain of it.

א. ‹ר1› פרשה סתומה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְדָוִד יְיָ נְהוֹרִי וּפוּרְקָנִי מִמַן אֶדְחַל יְיָ עוּשְׁנָא דְחַיַי מִמַן אֶדְחַל.

Of David. The LORD¹ is my light and my redemption; whom shall I fear? The LORD is the strength of my life; whom shall I fear?⁠²

1. The LORD: the word of the Lord.

2. Whom shall I fear: who will I be troubled by?

לדוד ה׳ אורי וישעי ממי אירא – זה שאמר הכתוב (ישעיהו י׳:י״ז) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר בפלטין שלו. שמא יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש לאורו. אלא הכל משתמשין לאורו. אבל הקב״ה אינו כן אלא והיה אור ישראל וגו׳. בני יראו ושונאי אל יראו. וכבר עשה דוגמא זו במצרים (שמות י׳:כ״ג) ולא ראו איש את אחיו וגו׳ ולכל בני ישראל היה אור. (שם י״ג:כ״א) וה׳ הולך לפניהם יומם. ואומר (שם י״ד:כ׳) ויאר את הלילה ויהי הענן והחושך. ואומר (מיכה ז׳:ח׳) כי אשב בחשך ה׳ אור לי. לכך נאמר אורי וישעי ממי אירא. ואומר (תהלים מ״ג:ג׳) שלח אורך ואמתך. (לכך נאמר דוגמא לעתיד) ברא האור שאין ראויין בו גנזו לעתיד לבוא אל הצדיקים. שנאמר (משלי י״ג:ט׳) אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך. ואומר (בראשית א׳:ד׳) וירא אלהים את האור כי טוב. רבי יהודה ברבי סימון אמר הבדילו את האור לעצמו. משל למלך שראה מנה יפה ואמר זה שלי. כך כשברא הקב״ה את עולמו אמר אין כל בריה יכולה להשתמש בה אלא אני. וכן הוא אומר (דניאל ב׳:כ״ב) ונהורא עמיה שרי. אמר רבי אבין נטלו הקב״ה ונתעטף בו כטלית והבריק את העולם מזיוו. הדא הוא דכתיב (תהלים ק״ד:ב׳) עוטה אור כשלמה. ורבנן אמרי הבדילו לעצמו ליתן לצדיקים לעתיד לבוא. משל למלך שהיה לו מנה יפה ואמר זו לבני. וכן הוא אומר (שם צ״ז:י״א) אור זרוע לצדיק. אמר דוד לפני הקב״ה רבונו של עולם ואימתי הוא בא. אמר לו כשיגיע הקץ ותבנה ירושלים ואני מביא אותו האור. שנאמר (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך. אבל לעתיד לבוא לאומות העכו״ם יהיה חשך. שנאמר (שם ב׳) כי החשך יכסה ארץ. ונאמר (שם י׳:י״ז) והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה. מהו (שם) שיתו ושמירו. אלו המפונקין שבהם. אמר לו דוד האר לנו מאותו האור שנאמר (תהלים קי״ח:כ״ז) אל ה׳ ויאר לנו. אמר הקב״ה חייך שאני מביא אותו אור לישראל וחשך לאומות העכו״ם. שנאמר (ישעיהו ס׳:ב׳) כי הנה החשך יכסה ארץ. אבל לישראל (שם) ועליך יזרח ה׳. ואם תמה אתה על הדבר. כבר הראה הקב״ה דוגמא לישראל שנאמר (שמות י״ד:כ׳) ויהי הענן והחשך. אם ענן למה חשך ואם חשך למה ענן. אמר רבי הושעיא דו פרצופין היו היה אור לישראל וחשך למצרים. אמר דוד אני מזמר על אותו האור שנאמר ה׳ אורי וישעי. זה שאמר הכתוב (תהלים קי״ט:ק״ה) נר לרגלי דבריך. למה הרשעים דומים. למי שהיה מהלך באישון לילה ואפלה הגיע לאבן ונכשל בה הגיע לגומץ ונפל לתוכו. וכן הוא אומר (משלי ד׳:י״ט) דרך רשעים כאפלה לא ידעו במה יכשלו. ולמה הצדיקים דומין. למי שמהלך ואבוקה בידו הגיע לאבן משמר את נפשו שלא יכשל. הגיע לגומץ משמר את עצמו שלא יפול בתוכו. כך אמר דוד באתי לחלל את השבת האירה לי (את) התורה. שנאמר (דברים ה׳:י״א) שמור את יום השבת. באתי לנאוף האירה לי (את) התורה. שנאמר (ויקרא כ׳:י׳) מות יומת הנואף והנואפת. הדא הוא דכתיב (תהלים קי״ט:ק״ה) נר לרגלי דבריך. דבר אחר אם נאמר נר למה נאמר אור ואם נאמר אור למה נאמר נר. אמר דוד כשאני מתחיל בדברי תורה מעט אני מתחיל בהם והם נובעים. וכשאני נכנס לתוכו נפתחים לי שערים הרבה. לכך נאמר נר לרגלי דבריך. ואחר כך אור לנתיבתי.

דבר אחר: נר לרגלי – אימתי אמר דוד הפסוק הזה. כשהיה מהלך לעמק רפאים. אף על פי כן לא הלך למלחמה עד שנשאל באורים ותומים עשה אתם מלחמה עם אותם בני מנשה שנפלו עליו. שנאמר (דברי הימים א י״ב:כ״א) בלכתו ציקלג נפלו עליו מן מנשה וגו׳. והם עזרו את דוד והרגו אותם שנאמר (שמואל א ל׳:י״ז) ויכם דוד מהנשף עד הערב למחרתו. ומי היה מאיר להם. זיקים וברקים היו מאירים לו. הוי ה׳ אורי וישעי. (וכן כשהיה מהלך בעמק רפאים לא הלך למלחמה עד שנשאל באורים ותומים). וכן את מוצא בשעה שבא שמואל למשוח את דוד והיו מלאכי השרת מקטרגים לפני הקב״ה ואומרים רבונו של עולם מפני מה אתה נוטל מלכות משאול ונותנה לדוד. אמר להם אני אראה לכם מה בין שאול לדוד. שאול הלך ונשאל באורים ותומים כיון שראה את הפלשתים אמר לו לכהן אסוף את ידיך ולא הספיק לגמור את הדבר שנאמר (שמואל א י״ד:י״ט) ויהי עד דבר שאול אל הכהן וגו׳. אבל דוד בשעה שהפלשתים באין עליו בעמק רפאים באותה שעה התחיל לשאול באורים ותומים שנאמר (שמואל ב ה כב-כג) ויוסיפו עוד לעלות וינטשו בעמק רפאים. וישאל דוד באלהים עוד ויאמר לא תעלה הסב מאחריהם אין לך רשות לפשוט יד בהם אפילו הם קרובים אצלך עד שאתה רואה ראשי האילנות מנענעין. שנאמר (שם כ״ד) ויהי כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תחרץ. מהו תחרץ. לשון חתוך. (איוב י״ד:ה׳) אם חרוצים ימיו. ולמה נתן לו סימן בראשי הבכאים ולא מאחריהם. אמר ר׳ ברכיה מפני שכולה קוצים. וכל זמן שישראל נתונין בצער כאלו צרה לפניו שנאמר (תהלים צ״א:ט״ו) עמו אנכי בצרה. כיון שבאו הפלשתים ורואין אותן ולא היו רחוקין מהם שמונה אמות אמרו ישראל לדוד למה אנו עומדין. אמר להם כבר נצטוינו מן השמים שלא לפשוט יד בהם עד שנראה ראשי אילנות מנענעים. ואם אנו מושיטין יד בהם הורגין אותנו. מוטב שנמות זכאין ואל נמות חייבין. אלא אנו ואתם נתלה עינינו לאבינו שבשמים. כיון שנתנו בטחון בהקב״ה נדנדו כל האילנות. מיד התחילו לפשוט יד בהם שנאמר (שמואל ב ה׳:כ״ה) ויעש דוד כן כאשר צוהו ה׳ ויך את פלשתים. אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת ראו מה בין שאול לדוד. מי גרם לדוד שינצל דברו של הקדוש ברוך הוא שהאיר לו. הוי נר לרגלי דבריך.

דבר אחר: ה׳ אורי וישעי – אורי בים שנאמר (שמות י״ד:כ׳) ויאר את הלילה. וישעי בים שנאמר (שם י״ג) התיצבו וראו את ישועת ה׳. ממי אירא (שם) ויאמר משה אל העם אל תיראו. ה׳ מעוז חיי (שם ט״ו:ב׳) עזי וזמרת יה. ממי אפחד (שם ט״ז) תפול עליהם אימתה ופחד. בקרוב עלי מרעים (שם י״ד:י׳) ופרעה הקריב. לאכול את בשרי (שם ט״ו:ט׳) תמלאמו נפשי. אמר רבי שמואל בר נחמני אין הרשע יוצא מן העולם עד שמוציא איפופסים שלו מתוך פיו. הדא הוא דכתיב (שם) ארדוף אשיג. נחלוק אינו אומר אלא אחלק שלל. איחלק. צרי ואויבי לי המה כשלו ונפלו (תהלים קל״ו:ט״ו) ונער פרעה וחילו בים סוף. מכאן ואילך אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים. לא יירא לבי. אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. ואין זאת אלא תורה. שנאמר (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה. רבנן פתרי קראי בראש השנה ויום הכפורים. אורי בראש השנה. וישעי ביום הכפורים. בקרוב עלי מרעים אלו אומות העכו״ם. לאכול את בשרי. שהן באין לקטרג את ישראל ואומרים לפני הקדוש ברוך הוא אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה. צרי ואויבי לי. את מוצא מנין השט״ן בגימטריא שס״ד. כל ימות השנה יש לו רשות לקטרג חוץ מיום הכפורים (וראש השנה). מכאן אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה. אומות העכו״ם. לא יירא לבי. ואם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח. אמר רבי לוי אכסיטורין שכתבת בתורה (ויקרא ט״ז:ג׳) בזאת יבא אהרן.

רמז תשו

לדוד ה׳ אורי וישעי – זה שאמר הכתוב והיה אור ישראל לאש, בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר במבוי או בפלטין שלו שמא יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש, אבל הקב״ה אינו כן אלא הוא ברא את האור והרשעים אינם רואין לאורו לעתיד לבא שנאמר אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך, וכה״א וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל אלהים הבדילו לצדיקים לעתיד. משל למלך שהיה לו מנה יפה אמר זו לבני, וכה״א אור זרוע לצדיק. אמר דוד אל ה׳ ויאר לנו, אמר הקב״ה חייך שאני מביא אותו אור לישראל וחשך לעובדי האלילים שנאמר כי הנה החשך יכסה ארץ, אבל ישראל ועליך יזרח ה׳, ואם אתה תמה על הדבר כבר הראה הקב״ה דוגמתו בעוה״ז שנאמר ויהי חשך אפלה וגו׳ ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, וכן אתה מוצא כשרדפו מצריים אחר ישראל מה כתיב שם ויהי הענן והחשך, אמר דוד אני אומר מזמור על אותו אור לדוד ה׳ אורי וישעי ממי אירא, כתיב נר לרגלי דבריך אם נאמר נר למה נאמר אור ואם נאמר אור למה נאמר נר, אלא אמר דוד כשאני מתחיל בתורה מעט אני מתחיל בהם וכשאני נכנס לתוכו שערים הרבה נפתחים לי.

דבר אחר בשעה שבאו עליו פלשתים בעמק רפאים באותה שעה התחיל לשאול באורים ותומים והאיר לו דבריו.

דבר אחר לדוד ה׳ אורי וישעי – ר״א פתר קריא בים. אורי ויאר את הלילה. וישעי וראו את ישועת ה׳. ממי אירא עזי וזמרת יה.

(לד) קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך – א״ר חמא בר חנינא אם התפלל אדם ולא נענה יחזור ויתפלל שנאמר קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳ (ביהושע ברמז ח׳).

קול לדאוד אללה נורי וגות׳י פממן אכ׳אף, אללה מעז חיאתי פממן אפזע.

מאמר לדוד: כאשר ה׳ אורי וישעי אם כך ממי אני אפחד. שהרי אצלו חיי יקרים אם כך ממי אני אפחד.

מאמר לדוד.

[למנצח ייי אורי וישעי ...]

לדוד י״י אורי וישעי ממי אירא – יש אומרים: אורי – בלילה שאין שם אור כי הנפש תפחד. וישעי – ביום.

ויש אומרים: אורי – תלוי בדברי הנשמה. וישעי – בדברי הגוף.

ומעוז חיי – קשור הנשמה בגוף, על כן: לא יפחד מאדם שיפרידם.

A PSALM OF DAVID. THE LORD IS MY LIGHT AND MY SALVATION; WHOM SHALL I FEAR? Some say The Lord is my light and my salvation whom shall I fear? means, the Lord is my light at night when there is no illumination and the soul is frightened.⁠¹ Furthermore, God is my salvation during the day.⁠²

Others say that My light is connected to things pertaining to the soul; and my salvation to things pertaining to the body. The Lord is the stronghold of my life pertains to the union³ of the soul with the body. David therefore does not fear that any man will separate them.

1. Lit., “for the soul is then frightened.”

2. These commentators read this verse as follows: The Lord is my light at night and my salvation during the day; whom shall I fear.

3. Lit., “the binding.”

לדוד י״י אורי וישעי ממי אירא י״י מעוז חיי ממי אפחד – הואיל והוא אורי וישעי ממי אירא? אין לפחוד מאדם. ואמר: אורי כי הצרה דומה לחשכה והתשועה ממנה היא האורה. והוא מעוז חיי גם כן ממי אפחד שימיתני? כי כמו שישגב האדם במגדל להציל נפשו שלא ימיתוהו איביו כן נשגבתי אני בו ואין לי ממי אפחד עוד. כי הנשגב במגדל עוז עדין הוא ירא ופוחד פן יצורו עליו איביו ויכבשו המגדל ההוא, או יצורו עליו עד שימות שם ברעב ובצמא. מכל זה אין אני פוחד הואיל והאל מעוז חיי.

לדוד. נראה שזה המזמור אמרו דוד דרך כלל, תפילה להעזר על אויביו והודעת בטחונו באל ית׳. וכן להודעה, שלא היתה כוונתו בתפילה לכוונת שררה וניצוח או כבוד ותענוג, אבל לכוונה שיוכל להשלים נפשו ולהתמיד בעבודתו ית׳. ועל זה אמר ה׳ אורי וישעי ר״ל אורי מחושך התלאות. וישעי מכח האויבים וממשלתם, לשון תשועה בהנצל מיד הנלחם, כמו ויקם משה ויושיען (שמות ב, יז). או יפורש אורי, מחשכת זה העולם. וישעי, לעולם הבא. ואמרו ממי אירא לפי זה ביאורו, שלא אירא להמנע זה להטרדת האויב. וכן מעוז חיי לפי זה פירושו, מבצר נפשי ומעוזה. וקרא הנפש חיי, כי היא הצרורה בצרור החיים, וכל זה מכוונתו לבקש עזר אלהי בהצלחת שלימותו בהתייראו מזה לרוב טרדותיו.

(הקדמה) בזה המזמור התפלל בברחו מפני שאול שלא יפול בידו ולא ביד האומות, ולא ילמד ממעשיהם בהיותו בתוכם¹. ואמר:

(א-ה) ה׳ אורי. במשחו אותי על ידי שמואל²: וישעי. מן הארי והדוב ומגלית: צרי ואויבי. פלשתים וזולתם³, לפיכך אם תחנה עלי מחנה לא יירא לבי⁴: [בזאת אני בוטח אחת שאלתי מאת ה׳ אותה אבקש]. ׳בזאת׳ שהיא ׳אחת׳ ש׳שאלתי [מאת ה׳]׳ ו׳אותה אבקש׳ - לא הבלי העולם⁵, שבתי בבית ה׳ להתבונן בו⁶, ׳אני בוטח׳ כי יצפנני בסוכה⁷ וימלטני ביום רעה⁸ - ביום שיפלו ישראל ביד אויבים⁹: יסתירני. בבוא עמלק על צקלג¹⁰: [בצור] ירוממני. שאגבר עליהם¹¹:

1. מתוכן הפירוש למזמור מבואר שלדעת רבינו חיברו דוד בשעה שישב בצקלג שבארץ גת, מפחד שאול, ולפני ששרפו עמלק את צקלג. ולפי שהיה ירא משאול שרצה להורגו, וגם מן הגויים שמסביב לצקלג, הן שמא יפול בידם והן שמא יושפע ממעשיהם הרעים, התפלל תפילה זו.

2. ׳אור׳ זה הוא מלכות, כמו שכתב רבינו לעיל (יח) ׳כי אתה תאיר נירי - מלכותי שהיתה על יהודה בלבד, הארת אותה על כל ישראל׳. וכן כתב רבינו בזכריה (יד ו-ז) ׳והיה לעת ערב - שיחשך אור מלכות האומות, יהיה אור מוחלט לישראל, שיגלה המשיח׳. וכיון שמשח את דוד למלך נקרא ׳אורי׳ של דוד. ובבמדבר (כח יא) כתב רבינו: ׳כי אין מזל לישראל ולא אור כלל מעצמם זולתי אור האל יתברך בהיותם לרצון, ובכן נקרא האל יתברך אצל הנביאים ׳אור ישראל׳, כאמרו (ישעיה י יז) והיה אור ישראל לאש, וכן העיד באמרו ה׳ אורי וישעי׳. ובשיעורים פירש על דרכו של הרד״ק ש׳אור׳ היא הישועה, לעומת הצרה שהיא ׳חושך׳.

3. שהיה ׳ישעי׳ בכל אלה, גם בקרב עליו הפלשתים ואחרים למלחמה, שגם מהם הציל אותי.

4. כיון שמשח אותי למלך והושיע אותי בעבר, גם אם בעתיד תחנה עלי מחנה להילחם אתי, לא יירא לבי.

5. כפירוש הרד״ק, שלכן כפל הלשון ׳אחת שאלתי - אותה אבקש׳, שמלמד כי בכל לבו מבקש בקשה זו להשקיטו מהמלחמות, ולמה הוא מבקשה כל כך, כי אף על פי שהוא בוטח שה׳ יצילנו מכל נזק, אף על פי כן לבו טרוד בהם ומתעסק בצרכי הגוף ואין לו פנאי להתעסק בצרכי הנפש, ולכן שאל מאת ה׳ שישקיטהו מן המלחמות כדי שלא יצטרך להתעסק בהן, כדי שיהיה גופו ולבו פנוי לשבת בבית ה׳ להתעסק בעבודת אלהים בצרכי הנפש.

6. זהו ׳לחזות בנועם ה׳⁠ ⁠׳.

7. כלומר, ואם תקום עלי מלחמה אבטח בזאת שאגיד, ששאלתי רק דבר אחד מאת ה׳, ורק אותה השאלה אבקש ולא דבר אחר, שלא ביקשתי ממנו הבלי עולם הזה, ובזכות בקשתי אני בוטח שיושיע אותי ויצפון אותי מכל רודפי בסוכו.

8. בדפו״ר ובכמה כת״י ׳צרה׳.

9. אחרי מעשה עמלק בצקלג, כתוב (לא א-ו) ׳ופלשתים נלחמים בישראל וינוסו אנשי ישראל מפני פלשתים ויפלו חללים וגו׳, וימת שאול ושלשת בניו ונשא כליו גם כל אנשיו ביום ההוא יחדו׳.

10. דוד ישב בצקלג בארץ גת מפחד שאול, אך נודע לו שהפלישתים צרו על ישראל, והלך עם הפלישתים כאילו דעתו להילחם בישראל אתם, אך בסוף נאלץ לשוב לצקלג, וכאשר שב לצקלג, מצא שעמלק צרו עליה ושרפו אותה ולקחו את כל הנשים והילדים בשבי (שמואל א׳ ל א-ב).

11. כמו שאירע לבסוף (שם יז-יט) ׳ויכם דוד מהנשף ועד הערב למחרתם ולא נמלט מהם איש וגו׳, ויצל דוד את כל אשר לקחו עמלק וגו׳, ולא נעדר להם מן הקטן ועד הגדול ועד בנים ובנות ומשלל ועד כל אשר לקחו להם הכל השיב דוד׳.

לְדָוִד ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי וגו׳. אמר הגאון, שהמזמור הזה סובב על שני דברים:

האחד – שה׳ יתברך יוסיף לו אומץ לְנַצֵחַ אויביו הנלחמים אתו, לפי שתכלית כל מל⁠[חמותיו אינם] כי אם להרחיב לו לתכלית התעסקו בתורה ובמצוה¹.

והשני – שה׳ ישמרהו מיצרו המתגבר עליו בכל יום, כאמרם ז״ל (סוכה נב:) ׳בכל יום ויום יצרו של אדם וכו׳, דכתיב (תהלים ל״ז:ל״ב) צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ה׳ לא יעזבנו בידו׳, כדי שיוכל לעסוק בתורה ולשמור מצוותיו.

ואמר, ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי – אם כן מִמִּי אִירָא, כי אם קמים עלי לאומים ל⁠[הרגני], ׳ה׳ אורי וישעי׳, אם כן מה אירא ומה יעשה לי אדם², על דרך ׳כי אשב בחושך – ה׳ אור לי׳ (מיכה ז׳:ח׳)³. ועוד אמר, אם ה׳ מָעוֹז חַיַּי, שכל עת שאול ואנשיו עטרו אלי⁴ וה׳ [מצילני] מידם, אם כן מִמִּי אֶפְחָד:

1. כמו שכתב במזמור הקודם.

2. ע״פ לשה״כ להלן (תהלים קי״ח:ו׳).

3. שם כתוב: ׳אל תשמחי אויבתי לי, כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך – ה׳ אור לי׳, הצרה דומה לחשכה, וה׳ המושיע הוא ׳אור׳. וראה מש״כ בבמדבר (כח יא) על ה׳אור׳ האמור כאן.

4. ע״פ שמואל א׳ (כג כו) ׳ושאול ואנשיו עוטרים אל דוד ואל אנשיו לתפשם׳.

מעוז – חוזק.

ה׳ אורי – הלא ה׳ מאור לי בעת צרה א״כ ממי אירא.

אירא, אפחד – היראה הוא מפני דבר ידוע, והפחד הוא מפני דבר בלתי ידוע ומקורו בעצם המפחד (ישעיהו נ״א י״ג, מיכה ז׳ י״ז, איוב ג׳ כ״ד, ובכ״מ).

לדוד – במזמור הזה יבאר כי ההשגחה נמשכת אחר הדבקות בה׳, והדבק בו תדבק בו ההשגחה התמידית ותשמרהו מכל הפגעים וע״כ סמוך לבו לא יירא משום דבר רע, כי לא יאונה לצדיק כל רע רק ברגע אשר הפסיק חוט הדבקות ונפנה מעבודת ה׳, כמו שבאר במו״נ (פנ״ג משלישי), ולכן מכל המון הבקשות אשר יבקש האדם ראוי שישים פניו אל שאלה אחת בה ימצא כל מבוקשיו, והוא שידבק בה׳ תמיד עפ״ז מתפלל שיעזרהו ה׳ על הדביקות הזה ויסיר מעליו כל המונעים אשר ישביתוהו מן הענין הגדול הזה אשר הוא תכלית אשרו ובקשתו.

ה׳ אורי – היראה הוא מדבר ידוע והפחד הוא מדבר בלתי ידוע, ואשר יתירא אדם מאויבים גלוים הלוחמים אתו נקרא יראה, ונגד זה אמר שה׳ אורי וישעי ממי אירא – ר״ל שיצוייר שיירא אדם מאויביו,

א. פן יפלו עליו בלילה מבלי יוכל לראות אותם להשמר מפניהם, נגד זה אמר ה׳ אורי,

ב. פן יהיה חילם וכחם רב מחילו וכחו, נגד זה אמר ה׳ ישעי, וא״כ ממי אירא, ואשר יתירא אדם משונאיו החורשים עליו רעה בסתר כמו להשחית עץ בלחמו והוא לא ידע, זה נקרא פחד, נגד זה אמר אחר שה׳ מעוז חיי א״כ ממי אפחד.

אורי וישעי ממי אירא – שורש ירא ממקור ראה, שאדם מפחד ממה שעיניו רואות ופחד אולי ממקור פח, דואג שמא תבוא עליו רעה מצד מי שתקיף ממנו. וראה ממקור אור בהיפוך אותיות, א״כ אורי ואירא לשון נופל על לשון. ואורי ר״ל המאיר פניו אלי, המראה לי פנים שוחקות; וישעי, הוא תקותי ואליו אשעה ביום צרתי, וא״כ ממי אירא, מאחר שהוא טוב לי ואינני פונה לראות אחרים חוץ ממנו.

ה׳ מעוז חיי – עוז ר״ל אומץ לבב ובזה נפרד מכח, ה׳ שומר חיי ומאמץ לבי, ואיך אפחד מתקיף ממני.

(ב) בִּקְרֹ֤ב עָלַ֨י׀ מְרֵעִים֮ לֶאֱכֹ֢ל אֶת⁠־בְּשָׂ֫רִ֥י⁠ צָרַ֣י וְאֹיְבַ֣י לִ֑י⁠ הֵ֖מָּה כָשְׁל֣וּ וְנָפָֽלוּ׃

When evildoers approach me¹ to consume my flesh – those who are to me² my foes and my enemies³ – it is they who stumble and fall.

1. approach me | בִּקְרֹב עָלַי – This assumes that the verb stems from the root "קרב", to come near. Cf. opinions in Ibn Ezra and Radak that the verb relates to the noun, "קְרָב", a battle and means "to wage war".

2. those who are to me | לִי – See Hoil Moshe. Alternatively, the phrase "צָרַי וְאֹיְבַי לִי" is elliptical and means "my foes and enemies [came] for me, i.e. to attack or seek vengeance (Radak, Malbim).

3. my foes and enemies | צָרַי וְאֹיְבַי – Malbim differentiates between these somewhat synonymous terms, suggesting that a "צר" (foe) is one who acts upon his hatred, while an "אויב" (enemy) is one who keeps his hatred in his heart.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כַּד יִתְקַרְבוּן עֲלַי מַבְאֲשִׁין לְגָרְמָא יַת בִּסְרֵי מְעִיקַי וּבַעֲלֵי דְבָבַי הִנוּן אִתְקַלוּ וּנְפָלוּ.

Whenever evildoers come near to me to destroy my flesh, my oppressors and my foes ׀ they have stumbled and fallen.

בקרוב עלי מרעים – ופרעה הקריב.

לאכול את בשרי – תמלאמו נפשי.

צרי ואויבי לי – אמר אויב ארדוף, מכאן ואילך אמרו ישראל אם תחנה עלי מחנה של מצרים לא יירא לבי, תקום עלי מלחמן של מצרים בזאת אני בוטח שהבטחתנו בתורה ה׳ ילחם לכם. ר׳ שמעון בר נחמני פתר קריא בפלשתים, בקרוב עלי מרעים זה גלית שנאמר ויגש הפלשתי השכם והערב הלך וקרב אל דוד.

לאכול את בשרי – ויאמר אל דוד לכה אלי ואתנה את בשרך, ר׳ אבא בר כהנא אמר הארץ אחזתו, אמר ר׳ תנחום ואנא אמינא טעמא ואבא אליך אין כתיב כאן אלא לכה אלי. רבי ינאי בשם ר׳ אבא אמר רמ״ח קופליות נתן הקב״ה על רמ״ח אבריו, באותה שעה אמר דוד אל תתן ה׳ מאויי רשע אל תתן תחמודתיה. זממו אל תפק אל תרפי ליה, ירומו סלה חזק כפתוי, ר׳ יודן אמר נתאוה לדוד שהיה יפה עינים אמר דוד אל תתן ה׳ מאויי רשע מכאן ואילך אמר דוד אם תחנה עלי מחנה פלשתים לא יירא לבי אם תקום עלי מלחמתן של פלשתים בזאת אני בוטח. כמו שהכתבת בתורה וזאת ליהודה ויאמר. ריב״ל פתר קריא בעמלקים.

בקרוב עלי מרעים – ועמלק פשטו אל הנגב.

לאכול את בשרי – ואת שתי נשי דוד שבו, כמד״א ודבק באשתו והיו לבשר אחד.

צרי ואויבי לי וגו׳ – ויכם דוד מהנשף ועד הערב. אמר ריב״ל שלשה לילות ויום אחד, ומי היה מאיר לו הקב״ה בזיקים וברקים, הוא שדוד אמר כי אתה נרי ה׳, מכאן ואילך אמר דוד וכו׳. רבנן פתרי קריא בר״ה ויוה״כ, בקרוב עלי מרעים אלו שרי עובדי אלילים, לאכול את בשרי לפי ששרי עובדי אלילים מקטרגים את ישראל לפני הקב״ה ואומרים אלו עובדי עבודה זרה ואלו עובדי עבודה זרה אלו מגלי עריות ואלו מגלי עריות אלו שופכי דמים ואלו שופכי דמים אלו יורדים לגיהנם ואלו אינם יורדין, צרי ואויבי לי אתה מוצא מנין ימות החמה שס״ה ומנין השטן שס״ד שכל ימות השנה יש לו רשות לקטרג וביום הכפורים אין לו רשות לקטרג, אמרו ישראל לפני הקב״ה אם תחנה עלי מחנה בזאת אני בוטח שהבטחתנו בתורתך בזאת יבא אהרן.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ואד׳א תקדם עליי אלאשראר ליאכלון לחמי, פאן אעדאי ואלבאגצ׳ין לי, הם יעת׳רון ויקעון.

וכאשר הרשעים יתקרבו אלי כדי לאכול את בשרי. הרי האויבים והצוררים אותי הם יכשלו ויפלו.

בקרב, ואם יקרבו עלי המרעים לאכל את בשרי, הרי צרי והאויבים לי דם יכשלו ויפולו.

בקרוב – יש אומרים: בקרוב מגזרת המלמד ידיי לקרב (תהלים קמ״ד:א׳).

ואחרים אמרו: כאשר יקרבו אלי.

אמר ר׳ משה: כי טעם צרי ואויביי – אנשים ידועים שהיו שונאיו.⁠^א

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״שונאים״.

WHEN EVILDOERS CAME UPON ME. Some say that the word be-kerov (when... came upon me) is connected to the word kerav (battle) in And my fingers for battle (Psalms 144:1).⁠¹ Others say that bi-kerov alai (when... come upon me) means, when they draw close to me.⁠²

Rabbi Moses says mine adversaries and my foes means, people who are known as my adversaries and foes.

1. According to this interpretation bi-kerov alai me-re’im (when evildoers came upon me) means, when evildoers wage war against me.

2. According to this interpretation bi-kerov alai mere’im means, when evildoers came upon me. The root kof, resh, bet can mean to draw close or to wage war. Hence these two interpretations.

בקרב עלי מרעים – יש מפרשים בקרב מענין קרב ומלחמה, כלומר: בהלחם עלי.

או פירושו כמשמעו. אמר: אף על פי שהיו קרובים עלי להמיתני וזהו:

לאכל את בשרי – לא פחדתי מהם כיון שהאל מעוז חיי.

וראיתי כי כן היה פעמים רבות כשהיו באים צרי ואיבי לי – כלומר: בעבורי להכשילני ולהמיתני, המה כשלו ונפלו.

וחזר על בטחונו באל להעזר מאויביו, ואמר בקרוב עלי מרעים ר״ל כשהם מתקרבים לאכול את בשרי. צרי ואויבי לי כלומר, קודם הניצוח אני יודע שהם שלי, ואני מחזיקם בהתקרבם אלי כאילו הם תחת ידי, וכאילו בהליכתם כשלו ונפלו לפני בלא כח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בִּקְרֹב עָלַי מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת בְּשָׂרִי – המבקשים את נפשי לקחתה¹, וכן צָרַי וְאֹיְבַי לִי – שהם אומות העולם², הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ, [ולא] אני, כאשר יעצו עלי:

1. בשמואל א׳ (כד יא) אמר דוד לשאול ׳ואתה צודה את נפשי לקחתה׳.

2. ׳מרעים׳ – מישראל, ׳צרי ואויבי׳ – מאומות העולם.

המה כשלו – רפי.

בקרוב – בעת קרבו רשעים לבוא עלי לאכול בשרי והמה לי לאויבים ובודאי לא יחזרו מדעתם אבל בעת ההיא עזרני ה׳ והמה כשלו ונפלו ונמלטתי מידם.

בקרב – שיתקרבו זה לזה לדבר בסתר, כמו קבצו רודפי זמה,

ועלי – בעבורי, וההבדל בין צר ואויב התבאר לקמן (פ״ט כ״ג).

בקרב – (זה באור מה שאמר ממי אפחד), עת יתקרבו מרעים זה לזה להמתיק סוד עלי – היינו בעבורי, להרע לי בסתר, וזה בא׳ משני פנים,

א. אם כוונתם להנאתם, כמו גנבים ושודדי לילה, ועז״א לאכל את בשרי

ב. אם כונתם מחמת איבה ומשטמה, ועז״א צרי ואויבי הבאים לי בשבילי, לא בשביל לאכל בשרי להנאתם, רק לי לנקום בי, יהיה איך שיהיה המה כשלו ונפלו – ר״ל הגם שאני לא אעשה נגדם דבר כי איני יודע מי המה, הם מצד עצמם יכשלו בעצתם ויפלו בלא פעולתי כלל, ע״י ה׳ שהוא מעוז חיי.

צרי ואיבי לי – בקרב עלי מרעים מטבעם, ונוסף על זה שהם צרים ואויבים לי, והיה לי לירא ולפחד מהם, אני לא אירא ולא אפחד כי בודאי הם יכשלו ויפולו.

(ג) אִם⁠־תַּחֲנֶ֬ה עָלַ֨י׀ מַחֲנֶה֮ לֹא⁠־יִירָ֢א לִ֫בִּ֥י⁠ אִם⁠־תָּק֣וּם עָ֭לַי מִלְחָמָ֑ה⁠ בְּ֝זֹ֗את אֲנִ֣י בוֹטֵֽחַ׃

If an army¹ were to encamp against me, my heart would not fear; if war were to rise against me, in this² I trust.

1. army | מַחֲנֶה – Literally: "camp", but the context is one of war, implying that here the word refers to a military camp.

2. in this | בְּזֹאת – This might refer back to verse 1 and the psalmist's recognition that Hashem is his salvation and stronghold (verse 1), or refer forward to verse 5 where the psalmist speaks of his trust that Hashem will shelter him.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִין תִּשְׁרֵי עֲלַי מַשִׁרְיַת רַשִׁיעֵי לָא אִדְחַל לְבָבִי אִין תְּקוּם עֲלַי קְרָבָא בְּדָא אֲנָא סָבִיר.

If an army of the wicked encamps against me, my heart will not fear; if battle rises against me, in this I place my hope.⁠¹

1. Hope: trust.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פאן חט עליי עסכר מנהם לא יכ׳אף קלבי, ואן קאומתני מלחמה להם פאני בהד׳ה אלכ׳לה אנא ואת׳ק.

ואם הקיפו אותי מהם מחנה [של צבא]. אין לבי ירא מהם. ואם קמה מהם מלחמה נגדי הרי אני בוטח בכל אלה [שה׳ אורי וישעי וכו׳].

אם, ואם יחנה עלי גדוד מהם לא יירא לבי ואם תתקומם נגדי מלחמתם הרי בנקודה זו אני בוטח כלומר במה שה׳ אורי וישעי.

בזאת אני בוטח – כמו שאמור למעלה: י״י מעוז חיי (תהלים כ״ז:א׳).

in this I trust In what is stated above: "The Lord is the stronghold of my life.⁠"

אם – גם אם תחנה עלי מחנה – שהם מהגוים ואם הם רבים ואם הצרכתי לבא למלחמה עמהם בזאת והטעם שהשם אורי וישעי.

ויש אומרים: כי בזאת – היא השאלה הנזכרת אחר כן.

THOUGH A HOST SHOULD ENCAMP AGAINST ME. Even if a large camp of gentiles should encamp against me, My heart shall not fear. If I have to wage war against them in this (be-zot) do I trust:¹ I trust that the Lord is my light and my salvation (v. 1). Others say that be-zot (in this) refers to the request that follows.⁠²

1. See note 5.

2. In the next verse.

אם תחנה עלי מחנה – אפילו תחנה עלי מחנה גדול ואני במעט עם,

לא יירא לבי – כי לבי ושכלי הוא המבטיחי באלהים.

אם תקום עלי מלחמה בזאת – האמירה שאמרתי כי י״י אורי וישעי ומעוז חיי

אני בוטח.

ואפילו הגיעו להתגבר עלי עד שתחנה עלי מחנה שלהם לצור עלי, לא יירא לבי. וכן אם תקום עלי מלחמה בזאת אני בוטח ר״ל בזו שאמרתי ה׳ אורי וגו׳. ומילת מחנה באה הנה לשון נקבה, כי תחנה האמור הנה הוא בנין הקל עתיד לנקבה נסתרת, וכן מצאנו המחנה האחת (בראשית לב, ח).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ג-ה) אִם תַּחֲנֶה אם כן עָלַי מַחֲנֶה – לֹא יִירָא לִבִּי, אִם תָּקוּם עָלַי מִלְחָמָה – בְּזֹאת אֲנִי בוֹטֵחַ, היינו שאַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה׳ וגו׳ לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה׳ [– בעיון], וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ – במעשיות¹. כלומר, ׳בזאת אני בוטח׳ – שיען שכל תכלית כוונתי אינו כי אם לעבדו בתורה ובמצוה, כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה². ומילת ׳סוכה׳ – לא תאמר [אלא על] מערת סתר האויב, כמו ׳עלה אריה מסובכו׳ (ירמיה ד׳:ז׳), היינו ממארבו, וכן ׳יארוב במסתור כאריה בסוכה׳ (תהלים י׳:ט׳), ורבים כמוהו³: יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ. ר״ל בזכות ׳אהלו׳, ש⁠[הוא ׳אוהל] בל יצען׳⁴, היינו התורה, אהלי תושיה⁵: בְּצוּר יְרוֹמְמֵנִי. שימנעני מבוא בצרה, ויגן עלי כ׳צור׳ המגין לבא בנקרות הצורים⁶:

1. ראה מצודות.

2. נדפס: ׳בזאת שהיא אחת ששאלתי ואותה אבקש – לא הבלי העולם׳.

3. ראה להלן (תהלים ע״ו:ג׳) עה״פ ׳ויהי בשלם סוכו׳.

4. לשה״כ בישעיה (לג כ), ותרגם שם יונתן ׳כמשכנא דלא מתפרק׳, והיינו אוהל קבוע, וראה מש״כ בבראשית (כה כג) ׳יושב אהלים׳ – ׳שני מיני אהלים, האחד – אֹהֶל רֹעִי, והשני – אֹהֶל בַּל יִצְעָן׳, ואוהל זה מסמל ׳חיי עולם׳.

5. התורה נקראת ׳תושיה׳ במשלי (ב ז, ח יד, י״א:ו׳), ולכן אהלי התורה נקראים ׳אהלי תושיה׳.

6. בישעיה (ב כא) ׳לבוא בנקרות הצורים ובסעיפי הסלעים מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו׳.

בזאת – באמירה הזאת שאמרתי והוא ה׳ אורי וישעי.

בזאת – במה שיפרש כי יצפנני בסוכה.

אם תחנה – (זה באור מ״ש ממי אירא) גם אם תחנה עלי מחנה שהם הבאים ללחום אתי בגלוי, בכל זה לא יירא לבי – ומוסיף שגם אם המחנה הזאת תקום עלי למלחמה – בכ״ז בזאת אני בוטח – במה שיאמר, והוא, כי

תחנה – נסתרת לנקבה, ומחנה משמש זכר ונקבה, המחנה האחת והכהו (פרשת וישלח).

בזאת – שה׳ אורי וישעי.

(ד) אַחַ֤ת׀ שָׁאַ֣לְתִּי מֵאֵת⁠־יְהֹוָה֮יְ⁠־⁠הֹוָה֮ אוֹתָ֢הּ אֲבַ֫קֵּ֥שׁ שִׁבְתִּ֣י בְּבֵית⁠־יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה כׇּל⁠־יְמֵ֣י חַיַּ֑י⁠ לַחֲז֥וֹת בְּנֹעַם⁠־יְ֝הֹוָ֗היְ֝⁠־⁠הֹוָ֗ה וּלְבַקֵּ֥ר בְּהֵֽיכָלֽוֹ׃

One thing I ask of Hashem, it I seek, that I dwell in Hashem's house all the days of my life, to behold the sweetness¹ of Hashem and to meditate² in His sanctuary.

1. the sweetness | בְּנֹעַם – See Metzudat Zion on Tehiillim 90:17 who points to Mishlei 9:17 where the root is parallel to the word "יִמְתָּקוּ" (to be sweet). One might similarly translate: "delight" or "pleasantness".

2. to meditate | וּלְבַקֵּר – Though in modern Hebrew the root "בקר" is often translated as "visit", in Biblical Hebrew it means to inquire, inspect/discern, or consider. Here, then it might refer to seeking God or to inquiring about or meditating upon Him and His laws (Ibn Ezra, Radak, Metzudot Zion). Alternatively, the word is connected to the noun "בֹּקֶר", morning, and means "to appear/visit every morning" (Dunash, Rashi).

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

חֲדָא בְּעִיתִי מִן קֳדָם יְיָ יָתָהּ אֶתְבַּע דְאֵתֵב בְּבֵית מַקְדְשָׁא דַייָ כָּל יוֹמֵי חַיַי לְמֶחֱמֵי בְּבַּסִימוּתָא דַייָ וּלְבַקָרָא בְּהֵיכְלֵיהּ.

One thing I have sought from the presence of the LORD; that thing I will continue to seek: that I should dwell in the sanctuary of the LORD all the days of my life, to see the pleasantness of the LORD and to inquire in his temple.

אחת שאלתי מאת ה׳ – רבי אבא בר כהנא אמר מלכות שאל. את מוצא דוד שאל אחת. ושלמה שאל שתים. שנאמר (משלי ל׳:ז׳) שתים שאלתי מאתך. (שם ח׳) שוא ודבר כזב הרחק ממני ריש ועושר אל תתן לי. (שם ט׳) פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה׳ ופן אורש וגנבתי ותפשתי שם אלהי. אי זו קשה ראשונה או שניה. אמר לו שניה. ולמה שוויתר הקב״ה על עבודה זרה ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים ולא וויתר על חילול השם. שנאמר (יחזקאל כ׳:ל״ט) איש גלוליו לכו עבדו וגו׳ ואת שם קדשי לא תחללו עוד.

דבר אחר: אחת שאלתי – אמר לו הקב״ה בתחלה אתה אומר אחת שאלתי שבתי בבית ה׳. וחזרת ואמרת לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו. אמר לפניו רבונו של עולם לא יהא העבד שוה לרבו. בתחלה לא באת עלי באחת שנאמר (דברים י׳:י״ב) ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה׳ אלהיך. ואחר כך פתחת עלינו במצוות הרבה שנאמר (שם) ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו וגו׳. הוי דיו לעבד שיהא כרבו.

אחת שאלתי מאת ה׳ – א״ר אבא בר כהנא מלכות שאל, אתה מוצא דוד שאל אחד ושלמה בנו שאל שנים שנאמר שוא ודבר כזב וגו׳ פן אשבע וכחשתי. ד״א אחת שאלתי, א״ל הקב״ה דוד בתחלה אתה אומר אחת שאלתי ואח״כ אתה שאל כמה שאלות שנאמר שבתי בבית י״י וגו׳, א״ל רבש״ע ממך למדתי לא יהא העבד שוה לרבו, בתחלה אמרת ועתה ישראל מה ה׳ אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ואח״כ פתחת להם מצות הרבה שנאמר ללכת בכל דרכיו הוי דיו לעבד שיהא כרבו.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

והי ואחדה סאלתהא רבי ואיאהא אטלב, אן אקים פי ביתה טול חיאתי, לאנט׳ר נעמתה ואפחץ עמא פי היכלה.

ה׳! אחת היא שבקשתי ממך את ואותה אבקש להתיישב בתוך בית ה׳ כל הזמן. כדי שאני אראה את השפע של ה׳. ואני אשמר בשמירת מה שיש בהיכל ה׳.

ולבקר, ולחקור על מה שבהיכלו. תרגם ולבקר ״פחץ״ וכך תרגם בויקרא כ״ז:ל״ג לא יבקר. ונראה לי שכוונתו כאן על התורה המצויה תמיד בהיכלי ה׳, כי אין ההיכל האמור כאן היכל שבמקדש דוקא. אלא כל בית מדרש נקרא היכל ה׳.

ולבקר בהיכלו – ליראות שם כל בקר ובקר, כן פירשו דונש.

[ומנחם חברו עם: לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ״ז:ל״ג). אבל דונש פתרו לשון בקר.]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

and to visit His Temple every morning To appear there every morning. Dunash (Teshuvoth Dunash, p. 53) explained in this manner. Menachem (Machbereth Menachem, p. 47) however associated it with, "He shall not inquire (יבקר)" (Vayikra 27:33), but Dunash interpreted it as an expression of "morning" (בקר).

אחת – נראה לי כי זה המזמור חברו דוד באחרית ימיו כאשר נשבעו אנשיו לא תבא עמנו למלחמה כאשר אפרש במזמור נאם י״י לאדוני (תהלים ק״י:א׳).

לחזות בנועם י״י – שיתגלו לו סודות ממעשה הבורא שלא ידעם.

על כן: ולבקר בהיכלו – כמו: לא יבקר בין טוב לרע (ויקרא כ״ז:ל״ג), והטעם שהכהנים היושבים תמיד בבית ילמדוהו ויורוהו.

ויש אומרים: לבקר – ללכת בכל בקר ובקר^א בהיכל השם, כמו: השכם והערב (שמואל א י״ז:ט״ז).

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896 חסר: ״ובקר״.

ONE THING HAVE I ASKED OF THE LORD. It appears to me that David composed this psalm in his latter days, when his men swore that David would no longer accompany them to war.⁠¹ I will explain this² in my comments on The Lord saith unto my Lord (Psalms 110:10).

TO BEHOLD THE GRACIOUSNESS OF THE LORD. That the secrets of God’s actions that I do not as of yet know³ will now be revealed to me.⁠⁴ Hence David goes on to say the following:

AND TO VISIT EARLY IN HIS TEMPLE. Le-vakker (to visit early) is related to the word yevakker (inquire) in He shall not inquire whether it be good or bad (Lev. 27:33).⁠⁵

The meaning of le-vakker be-hekhalo (to visit early in his temple) is that the Kohanim who are always in the house of God will instruct and teach him.

Others say that the meaning of le-vakker be-hekhalo is to go each morning to God’s temple.⁠⁶ It is similar to morning and evening (Samuel I 17:16).

1. See Samuel II 21:17. Also see Ps. 18 note 1.

2. Lit., “as I will explain.”

3. Reading, ye’da’am.

4. Literally, “him.”

5. Ibn Ezra renders our clause: and to inquire in His temple.

6. In other words le-vakker is related to the word boker.

אחת שאלתי מאת י״י – אמר: אמת היא כי בבטחי בו כי הוא יצילני מכל צרה. אף על פי כן שאלה אחת אני שואל ממנו.

וכפל הענין עוד ואמר: אותה אבקש שבתי בבית י״י כל ימי חיי להודיע כי בכל לבו מבקש אותה להשקיטו מהמלחמות אף על פי שהוא בוטח שהאל יצילנו מכל נזק אף על פי כן לבו טרוד בהם ומתעסק בצרכי הגוף ואין לו פנאי להתעסק בצרכי הנפש. ושאל מאת י״י שישקיטהו מן המלחמות שלא יצטרך להתעסק בהן כדי שיהיה גופו ולבו פנוי לשבת בבית י״י. והוא הבית שהיה שם הארון עם הנביאים והחסידים, ואשר שם הכהנים והלוים כמו אסף ואחיו ושאר יראי י״י העומדים שם להתעסק עמהם בעבודת אלהים בצרכי הנפש. וזהו:

לחזות בנעם י״י ולבקר בהיכלו – שיהיה לו פנאי לבקר תמיד בהיכלו והוא הבית שהיה בו הארון.

או פירושו: בשמים כמו שאמר בנעם י״י, כלומר שיהיה לו פנאי לבקר ולחפש בשכלים הנפרדים שהם מלאכי שמים אשר הנפש גזורה מהם ואליהם תשוב בהיכלו.

ולהודיע כוונתו בהשתדלות הצלה אמר אחת שאלתי מאת ה׳ ואותה אבקש ר״ל אותה ולא אחרת. כלומר, שאין תכלית כוונתי לשררה וכבוד רק להיות שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי לחזות בנועם ה׳, כלומר, להשיג מכבודו כמה שאיפשר. ולבקר בהיכלו שהוא מצב החכמים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ולבקר – ולדרוש כמו לא יבקר (ויקרא י״ג:ל״ו).

שבתי – שאשב בבית ה׳ טוב לי.

לחזות – לראות בנעימות תורת ה׳.

ולבקר – לדרוש בהיכלו בדבר מצות ה׳.

שאלתי אבקש – הבקשה היא מה שחפץ בלבו, מבקשי ה׳, בקשו צדק, בקש קהלת למצוא דברי חפץ, עיין מה שפירשתי בפירושי מגלת אסתר על מה שאלתך ומה בקשתך.

בבית ה׳, בהיכלו – ההיכל פנימי מן הבית (כנ״ל ה׳ ח׳).

ולבקר – מענין דרישה, או רצונו לומר בכל בקר.

אחת שאלתי מאת ה׳ – איני שואל דברים רבים לפי התחדש הצרכים, שיתחדש לכל אדם בכל עת שאלה אחרת, רפואה, מזונות, הצלה מהאויב וכדומה, רק שאלה אחת שאלתי בעבר,

ואותה אבקש תמיד בעתיד, כי בשאלה זו כלולים כל השאלות, והוא שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי – השאלה ששאלתי אודות שבתי בבית ה׳ רק אותה אבקש, שעל ידה אגיע לכל הצרכים הפרטיים, גם ר״ל שלא שאל שאלה זאת כדי שעל ידי זה ישיג תכליתים אחרים, דהיינו שלא כיון בשאלתו שישב בבית ה׳ שעי״ז ינצל מאויביו וימצא כל צרכיו, שא״כ השאלה אינה הבקשה, כי בקשת לבו הוא שימצא צרכיו הגם ששאלת פיו הוא שבתו בבית ה׳, רק ששאלה זאת היא עצמה הבקשה, והוא גוף התכלית הנרצה אצלו, ועז״א אחת שאלתי וגם אותה אבקש שהוא ג״כ הבקשה, כי מה שאשאל שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי – הוא על הכוונה כדי לחזות בנועם ה׳ ולבקר בהיכלו – ואין בלבי כונה אחרת, כי מה שימצא ע״י זה גם יתר הצרכים הם ג״כ ישיבו אמצעים אל התכלית הזה, ר״ל שמה שע״י שישב בבית ה׳ ינצל מאויבים ומעיקים וימצא כל צרכיו, עי״כ יהיה לבו פנוי לישב בבית ה׳ תמיד שהוא התכלית העקרי אצלו.

שבתי בבית ה׳ – שאהיה מן הראוים לשבת בבית ה׳ (מזמור ט״ו וכ״ד) ולכן נתנו מקום למזמור זה כאן, ויאות ג״כ כתוספת אל המזמור הקודם.

לחזות בנעם ה׳ – לטעום מה הוא הנועם הצפון ליראי ה׳.

ולבקר – קרוב בהוראתו לשחר, שזה ממקור בוקר וזה ממקור שחר, הקדים בשחר או בבוקר, ואהובי נערי המלך מקדימים בשחר לראות פניו אולי יצטרך להם.

(ה) כִּ֤י יִצְפְּנֵ֨נִי׀ בְּסֻכֹּה֮ בְּי֢וֹם רָ֫עָ֥ה⁠ יַ֭סְתִּרֵנִי בְּסֵ֣תֶר אׇהֳל֑וֹ בְּ֝צ֗וּר יְרוֹמְמֵֽנִי^א׃

For He will hide me in His covert on a day of evil; He will conceal me in the shelter of His tent. On a rock, He will raise me up.

א. יְרוֹמְמֵֽנִי =ש1,ק-מ
• א!=יְרוֹמֲמֵֽנִּי (דגש מיותר באות נו״ן [וגם חטף כמנהגו]) וכן הכריעו במג״ה
• הערת ייבין לגבי הדגש

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם יִטְשִׁנַנִי בְּטַלְלֵיהּ בְּיוֹם בִּישְׁתָּא יְטַמְרִנַנִי בְּטִמוּר מַשְׁכְּנֵיהּ בִּכְרַךְ תַּקִיף יְרוֹרָם יָתִי.

For he will hide me in his shadow in the day of evil, he will conceal me in the hiding place of his tabernacle, in a mighty fortress he will raise me up.

כי יצפנני בסוכה ביום רעה – ביום רעתה של בת שבע. ועתה ירום ראשי על אויבי סביבותי. רבי יעקב פתר קרא ביהושע (יהושע ח׳:ל׳) אז יבנה יהושע מזבח לה׳ אלהי ישראל בהר עיבל. אמר רבי יוסי בר חנינא אין הבמה נתרת אלא על ידי נביא. ומה טעם (דברים י״ב:י״ג) השמר לך פן תעלה עולותיך. אליהו מקריב בהר הכרמל בשעת איסור הבמות בכל יום. אמר רבי שמואל בדיבורו עשה שנאמר (מלכים א י״ח:ל״ו) ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. שיחזרו ישראל בתשובה וירדו להם גשמים. רבי יונתן מייתי לה מן הדין קריא (שופטים ו׳:כ״ה) ויהי בלילה ההוא ויאמר לו ה׳ קח את פר השור אשר לאביך. אמר רבי אחא שבע עבירות נעשו בפרו של גדעון. עצי אשרה ובאבנים פסולות ושור מוקצה ונעבד וזר ולילה ואיסור במה. אין לי אלא גדעון. שמואל מנין. שנאמר (שמואל א ז׳:ט׳) ויקח שמואל טלה חלב. הוא ועורו ומחוסר זמן ולוי היה.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פאנה יחג׳בני פי ט׳לאלה פי יום שר, ויסתרני בסתר כ׳באיה ויסנדני אלי צואן ירפעני.

לפי שהוא יסתיר בתוך צלליו ביום רע. ויכסה אותי בכיסויי האוהל שלו. ויסמוך אותי כמו הצור [הסלע החזק].

בצור, וישעינני אל צור אשר ירוממני.

כי יצפנני בסוכה – בטוח אני שיצפנני בבית מקדשו. ושנינו בסדר עולם (סדר עולם רבה י״ח): שהמקרא הזה נאמר על יואש בן אחזיה שהסתירתו יהושבעת אחותו בעליית בית קדשי הקדשים, כעיניין שנאמר: ויהי אתה בבית^א י״י מתחבא שש שנים (מלכים ב י״א:ג׳).

(בצור תרוממני – הקם על סלע רגלי, העמידו על חזקו. ונע׳ א׳ל.)⁠^ב

בצור ירוממני^ג – העמד על סלע רגלי.

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״בית״.

ב. המלים בסוגריים מופיעות בכ״י לוצקי 778. בדומה בכ״י אוקספורד 34: ״בצור ירוממני – הקים על סלע רגלי. ובעניין אחר״. המלים חסרות בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104.

ג. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 778, פריס 154: ״תרוממני״.

That He will hide me in His tabernacle I am confident that He will hide me in His Temple, and we learned in Seder Olam (ch. 18) that this verse was stated concerning Joash the son of Ahaziah, who was hidden by his [Ahazia's] sister, Jehosheba, in the attic of the Holy of Holies, as the matter is stated: "And he was hiding with her in the house of the Lord for six years" (Melakhim II 11:3).

He will lift me up on a rock He stood my feet on a rock.

כי – הוא יצפנני ולא יוכל לגעת אלי כל אויב.

בסכה – הוא ירושלם, כמו: ויהי בשלם סכה (תהלים ע״ו:ג׳).

ביום רעה – מערכת רעה מכוכבים כנגד מזלו.

וטעם בצור – כי אהיה בסתר אהלו כאילו אני בצור מרומם.

FOR HE CONCEALETH ME. For He conceals me, and my enemies cannot touch me. HIS PAVILION. Be-sukkoh (his pavilion) refers to Jerusalem. Compare, In Salem also is set His tabernacle (sukkoh) (Psalms 76:3).

IN THE DAY OF EVIL. When the stars¹ are evilly arranged against my² star.⁠³

[HE LIFTETH ME UP UPON A ROCK.] I will be hidden in the covert of His tent and be as safe as if I were on a high rock.

1. Or planets.

2. Lit. “His.”

3. Or planet.

כי יצפנני בסכה – כי עתה בהתעסקי בצרכי הגוף יעשה עמי טובה ויתן שאלתי ששאלתי ויצפנני בסכה מזרם האיבים שלא ישיגני וזהו:

ביום רעה – שהם חשבו לעשות לי רעה.

והוא יסתירני בסתר אהלו בצור ירוממני – שלא תשיגני יד איבי.

וחזר על בטחונו להעזר מהם, ואמר כי יצפנני בסכה ר״ל יסך עלי באברתו. ביום רעה ר״ל יום מלחמתו והתגברותו עלי. ויסתירני בסתר אהלו בצור ירוממני כלומר, יעמידני בטוח כארי, יגבירני ויעמידני גבוה שאין אדם יכול לעלות עליו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

כי יצפנני בסכה – בריש מס״ג באלפ״א בית״א. מאותיות קטנות ס׳ כי יצפנני בסכה ולא מצאתיה קטנה בשום ספר גם לא בנוסח א׳ כ״י מאותיות קטנות ומ״ש במקרא גדול בריש ספר ויקרא ס׳ יצפנני בסכה טעות הוא עוד כתוב שם ס׳ בסופה ובסערה דרכו (נחום א׳) שכתוב ובשערה בשי״ן והם שנים במסורת כתובים שי״ן וחברו אשר בשערה ישופני (איוב ט׳) ואות קטנה דהתם הוא סמך בסופה ועיין מה שכת׳ בריש נחום.

יסתירני – במקצת מדוייקים מלא יו״ד ויש ספרים חסר.

כי יצפנני – ביום בוא האויב הסתירני בסוכתו ולא יכלו לי.

בצור – היה מרומם אותי להתגבר עליהם כאלו עמדתי על צור גבוה כי כן הדרך שהעומד ממעל הוא מתחזק על העומד מתחת.

יצפנני בסוכה, יסתירני בסתר אהלו – הצפון הוא שלא תראהו העין לפי שעה הפך של צפה (עי׳ יהושע ב׳), והסתר הוא הנסתר לגמרי, וכן האהל הוא יותר מן הסוכה ומוסיף והולך.

כי – זה סיום דבריו שאמר בזאת אני בוטח – שאחר שאחת שאלתי מאת ה׳ שאשב בביתו א״כ בזאת אני בוטח כי יצפנני בסוכה ביום רעה – כי מה שאסתר בסתר אהלו יהיה מעוז ומגדל עוז מפני אויב כאלו בצור ירוממני – עד שלא יוכל שום אויב לעלות אלי.

כי יצפנני וגו׳ – ואם אהיה מכת אהובי עבדיו בטוח שביום רעה יצפנני בסכה (לפי המסורת בְּסֻכָּה רק יש מקראות הרבה בתנ״ך שאותיות הכנוי ו״ו וה״א מתחלפות בהם).

בסתר אהלו – אהל מגן יותר מסוכה ומסתיר מן העינים יותר ממנה, וצור מקום משגב טוב משניהם.

(ו) וְעַתָּ֨ה יָר֪וּם רֹאשִׁ֡י⁠ עַ֤ל אֹיְבַ֬י סְֽבִיבוֹתַ֗י⁠ וְאֶזְבְּחָ֣ה בְ֭אׇהֳלוֹ זִבְחֵ֣י תְרוּעָ֑ה⁠ אָשִׁ֥ירָה וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה לַֽיהֹוָֽהי⁠־⁠הֹוָֽה׃

And now, my head will rise over my enemies around me, and I will offer in His tent sacrifices with joyful blasts.⁠¹ I shall sing and hymn² to Hashem.

1. sacrifices with joyful blasts | זִבְחֵי תְרוּעָה – More literally: "sacrifices of shouting". See Ibn Ezra that the reference is to trumpet blasts, pointing to Bemidbar 10:10, which he understands to refer to blowing of trumpets in thanksgiving to God upon victory from enemies. Alternatively, the psalmist speaks of cries and songs of joy (Radak).

2. sing and hymn | אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה – The two terms "לשיר" and "לזמר" are somewhat synonymous, but see Malbim who differentiates, suggesting that "לזמר" is a stronger verb, used exclusively in the context of singing praises to Hashem.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְהַשְׁתָּא יִתְרוֹרָם רֵישִׁי עַל בַּעֲלֵי דְבָבִי חֲזוֹר חֲזוֹר וְאֶכּוֹס בְמַשְׁכְּנֵיהּ נִכְסֵי רַעֲוָא אֲשַׁבַּח וְאֲבִּיעַ קֳדָם יְיָ.

And now my head will be lifted up over my enemies round about;⁠¹ and I will slaughter acceptable sacrifices in his tabernacle;⁠² I will sing praise and be glad in the presence of the LORD.

1. Round about: + me.

2. Tabernacle: + with a shout.

רמז תשז

ועתה ירום ראשי על אויבי – ומי הם אויבי עובדי אלילים, כיון שעשו ישראל את העגל היו אומרים אין להם תקומה ואינו חוזר אליהם לעולם, כיון שא״ל הקב״ה שיקריבו לו שנאמר שור או כשב או עז מיד נגלה ראשם.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

חיניד׳ ירתפע שאני עלי אעדאי אלד׳ין חואלי, ואד׳בח פי כ׳באיה ד׳באיחא בג׳לבה, ואסבחה ואמג׳דה.

רק אז קרני יתרומם על אויבי אלה שסביבי. ואני אזבח באוהל שלו זבחים עם תרועה [עם רעש] ואני אשבח אותו ואני אהלל אותו.

ועתה, ואז ירום כבודי על אויבי אשר סביבותי ואזבחה באהלו זבחים בתרועה ואשירה לו ואהללנו.

זבחי תרועה – זבחים שאומרים עליהם שיר.

sacrifices with joyous song Sacrifices over which a song is recited.

ועתה – אף על פי שלא יעשה מהיום מלחמה ראשי ירום כי הוא בסתר עליון.

זבחי תרועה – כדרך וביום שמחתכם (במדבר י׳:י׳) כימי שמחת חזקיהו.

AND NOW SHALL MY HEAD BE LIFTED UP ABOVE MINE ENEMIES. Even though I will from this day on no longer go to war, my head shall be lifted up because I am¹ in the covert of the Most High.⁠²

AND I WILL OFFER IN HIS TABERNACLE SACRIFICES WITH TRUMPET-SOUND. As in, Also in the day of your gladness... ye shall blow with trumpets over your burnt-offerings (Num. 10:10). Such an event occurred in the days of Hezekiah’s gladness.⁠³

1. Lit. “He is.”

2. See Ps. 91:1.

3. See 11 Chron. 29:20-36.

ועתה ירום ראשי על איבי סביבותי – בהנצלי מאיבי שהיו סביבותי

ואזבחה באהלו זבחי תרועה – כלומר זבחים עם תרועה ושבח והודאה שהצילני מאיבים רבים.

אשירה ואזמרה לי״י – מכל זה החסד שהוא עושה עמי. אבל זאת השאלה הנזכרת אני שואל, ועל זה אמר:

ועתה ירום וגו׳ כמו אז ירום ראשי על אויבי שהם סביבותי, ואזבחה באהלו ר״ל במזבחו. זבחי תרועה ר״ל בהמייה ורוב שמחה.

ועתה ירום ראשי [על אויבי סביבותי]. על הגשורי והעמלקי והגריזי¹: זבחי תרועה². לשמחת נצחון³:

1. ׳עתה׳ היינו לפני מעשה עמלק וצקלג, והוא בתחילת ישיבת דוד בצקלג, כמו שמסופר שם (כז ז-ט) ׳ויהי מספר הימים אשר ישב דוד בשדה פלשתים ימים וארבעה חדשים, ויעל דוד ואנשיו ויפשטו אל הגשורי והגרזי והעמלקי כי הנה יושבות הארץ אשר מעולם בואך שורה ועד ארץ מצרים, והכה דוד את הארץ ולא יחיה איש ואשה׳. ולכן נקראו ׳אויבי סביבותי׳, שיחשבו סביב למקום מושבו של דוד.

2. בדפו״ר ׳זבחי אלהים תרועה׳, ויל״ע כתבי יד.

3. ׳תרועה׳ עניין שמחה בה׳, ועניין ניצחון ראה זכריה ׳וה׳ עליהם ייראה, ובאיוב תרועת ניצחון. רד״ק: כלומר זבחים עם תרועה ושבח והודאה שהצילני מאויבים רבים. אשירה ואזמרה לה׳, מכל זה החסד שהוא עושה עמי.

וְעַתָּה. יען שכל תכלית מכווני הוא לעבודת ה׳, יָרוּם רֹאשִׁי עַל אֹיְבַי וגו׳:

סביבותי – הסמ״ך בגעיא. סביבתי הנ״ל בכמה ספרים חסר וא״ו.

תרועה – רצה לומר בקול תרועת שמחה.

ועתה – כחומר הנה עכ״ז הייתי מוטרד במלחמה ולזה אבקש עתה ממך שראשי ירום על אויבי מסביב שלא ילחמו עוד בי.

ואזבחה – ואז אזבח זבחים ואריע בשמחה יותר מאלו ילחמו בי ונצחתי אותם.

זבחי תרועה – זבחים מורים על תרועת מלחמה, וכן זבחי צדק (כנ״ל ד׳).

אשירה ואזמרה – עי׳ הבדלם (שופטים ה׳).

ועתה לא אירא עוד משום אויב, כי ע״י שמירת ה׳ ירום ראשי על אויבי סביבותי, ואזבחה באהלו זבחי תרועה – ר״ל שהלוחם ומנצח את אויביו יזבח זבחי תרועה, ר״ל זבחי תודה על תרועת המלחמה ונצחונה, כמ״ש וכי תבואו מלחמה בארצכם והרעותם בחצוצרות, אבל אנכי שאנצח ע״י שאהיה באהל ה׳ א״כ ישיבת האהל היא תרועת המלחמה ונצחונה, וע״ז בעצמי אשירה ואזמרה לה׳ שהפיל את אויבי לפני.

ועתה ירום ראשי – ״עתה״ נפרד מ״אז״, שהראשון מורה זמן קרוב עבר או עתיד, ואז מורה זמן רחוק ג״כ עבר או עתיד, רק עתה יש לו ג״כ הוראת אם כן, ועתה ארור אתה (פרשת בראשית) ועתה לא יבצר מהם (פרשת) והיא הוראה נמשכת מהוראת זמן קרוב וגם כאן ר״ל אם תהיה זאת שיצפנני בסכה וגו׳ ירום ראשי על איבי סביבותי ולא יפלו פני מפחד אויב.

תרועה – מלשון ותרועת מלך בו (פרשת בלק) ארים קול לשבח ולקרא יחי ה׳ ומקור תרועה הוא רוע ממקור רע ירוע כי ערב זר (משלי י״א:ט״ו) (בחילוף אותיות, צאן⁠־עאן, רצץ) ע״ד ותבקע הארץ לקולם (מלכים א׳ א׳:מ׳).

אשירה ואזמרה – שיר בלא ניגון, מזמור בניגון, ועיין מה שכתבתי עליו ריש סימן ג׳.

(ז) שְׁמַע⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה קוֹלִ֥י אֶקְרָ֗א⁠ וְחׇנֵּ֥נִי וַעֲנֵֽנִי׃

Hear, Hashem, my voice when I cry out.⁠¹ Be gracious to me, and answer me.

1. when I cry out | אֶקְרָא – See Ibn Ezra that the word "when" is assumed. It is also possible that the first clause is the content of the cry: "Hear Hashem, my voice", I cry (Amos Hakham, Da'at Mikra).

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קַבֵּל יְיָ צְלוֹתִי בְּמִקְרָאִי וְחוּס עֲלַי וּרְחֵם יָתִי.

Receive, O LORD, my prayer when I call,⁠¹ and have mercy on me and pity me.

1. My prayer when I call: my voice [when] I pray.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אללהם פאסמע לי ד׳לך אד׳א דעות בצותי, ורפני ואג׳בני.

ה׳! אם כך תשמע לי את זאת [אחת בקשתי מאת ה׳] אם התפללתי בקול. וחוס עלי ותענה לי.

שמע, האזן נא לי את זאת כאשר אקרא בקולי וחנני וענני.

[שמע ייי קולי אקרא] [26 א] פי מוצֺע בקרא⁠[י].

[“Hear, O Lord, when I cry aloud” (Ps. 27:7)] in place of ‘when I cry aloud (beqŏrʾî)’

שמע – תחסר מלת אשר.

או טעמו זה השם הנכבד שאני קורא ומזכיר.

וחנני וענני – וזה לאות כי יתפלל בעד ישראל הנלחמים עם הצרים כי הם אנשיו.

HEAR, O LORD. The word asher (when) is missing in our text.⁠¹ Or the meaning of our text is, this glorious God that I call and mention.⁠²

AND BE GRACIOUS UNTO ME AND ANSWER ME. This is a sign that David prayed on behalf of Israel³ who fought against the enemy. David employed the first person because he prayed on behalf of his men.⁠⁴

1. Our clause reads: shema YHVH koli ekra. The latter literally reads: Hear, O Lord, my voice, I call. According to Ibn Ezra shema YHVH koli ekra should be read as if written, shema YHVH koli asher ekra, Hear, O Lord, my voice when I call.

2. In other words shema YHVH koli ekra should be rendered: Hear O Lord, whom I call with my voice.

3. For David himself no longer went out to war when he offered this prayer.

4. Literally, “because they were his men.”

שמע י״י קולי אקרא וחנני וענני – זאת השאלה ששאלתי.

שְׁמַע ה׳ קוֹלִי אֶקְרָא. כאן נכנס על החלק השני שאמרנו, לחלות פני האל יתברך שיצילהו מיד יצרו: וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. כלומר, תן לי זאת המתנת חינם, כי אין ׳חנון׳ בכל מקום אלא לשון מתנת חינם (רש״י דברים ג׳:כ״ג):

וחנני – בוא״ו בכל הספרים.

קולי אקרא – קולי אשר אקרא.

שמע ה׳ – אחר ההקדמה הזאת מתחיל להתפלל שיסיר ה׳ מעליו את המונעים והמטרידים אותו בעבודת ה׳, ובאר כי בקשתו זאת אינה בשביל צרכיו רק כדי שעי״ז ישיג התכלית העקרי שיוכל לעבוד את ה׳, וכל בקשתו היא רק על השגת התכלית הזה, ותחלה אמר שמע ה׳ קולי אקרא על התפלה שיתפלל להנצל מאויביו, אבל הקדים לאמר

קולי אקרא – מדרך לשון הקדש לשוות התאר או הפעל אל תיבה סמוכה לו ע״ד קשת גבורים חתים (שמואל א׳ ב׳:א׳) מהמון רשעים רבים (למטה ל״ז:ט״ז) וכאן אקרא בלשון מדבר בעדו ישוה אל כנוי מחובר לשם קולי וכן למטה (סימן י״ז) אליו פי קראתי.

(ח) לְךָ֤׀ אָמַ֣ר לִ֭בִּי בַּקְּשׁ֣וּ פָנָ֑י⁠ אֶת⁠־פָּנֶ֖יךָ יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה אֲבַקֵּֽשׁ׃

On Your behalf, my heart says, "seek My face.⁠" Your face, Hashem, I seek.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָךְ אֲמַר לִבִּי בְּעֵי אַפָּי יַת סְבַר אַפָּךְ יְיָ אֶתְבַּע.

To you my heart said, “Seek my face”; your countenance, O LORD, I will seek.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פאן קלבי יקול ענך יא וג׳הי אטלבה, פלד׳לך אטלב נור וג׳הך יא רב.

לפי שעליך הלב שלי אומר: הפנים שלי! תבקשו את ה׳. ה׳ בגלל זה אני מבקש את אור פניך.

לך, כי לבי אומר עליך הוי פני בקשהו ולכן אבקש את אור פניך ה׳. והנה בקשו כאלו הוו נקוד בחולם ומוסב כלפי ה׳.

אמרו לך אמר לבי בקשי פני, ר״ל שהלב הוא המרכז לכל אברי הגוף כי הוא משכן הנפש וממנו מתפשט החום הטבעי בכל הגוף ונותן לו את התנועה וההרגשה, וכיון שכך הוא הלב אמר עליו הנביא שהוא צוה את הפנים ואמר בקש מאדון העולמים כי הוא הראוי לכך.

קולה לך אמר לבי בקשו פני, יריד בה אן אלקלב הו אלמעתמד לג׳מיע אעצ׳א אלבדן, אד׳ הו מסכן אלנפס ומנה תנתשר אלחרארה אלגריזיה פי ג׳מיע אלג׳סם פתפידה אלחרכה ואלחס, ולמא כאן אלקלב כד׳אך קאל אלנבי ענה אנה אמר אלוג׳ה פקאל אטלב רב אלעאלמין פאנה הו אלאהל לד׳לך.

ולך פי קו׳ לך אמר לבי בקשו פני במעני ענך אי ען קולך אערב צֺמירי למן אמרת פקלת אלתמסוא רצֺאי מן כׄלקך תֺם עדת מאמורא מנך פצרת מלתמסא רצֺאך במא אמרת בה נפסי במתֺל מא אמרת בה מאמורך ענך. ותקדירה בעבורך אמר לבי בקשו פני וגם אני את פניך ייי אבקש פאלמגמע פי בקשו אלמטיעון אצחאבה וצֺמיר פני עאיד עלי אללה.

‘Ləḵā’ in the verse “On Your behalf my heart says: seek My face!” means; on Your behalf, as in because of Your voice. I express my thought to whom You commanded. I said; urgently seek favor from Your creator. Furthermore, I neglected a command of Yours and subsequently urgently sought Your favor through what You command me, as in what You commanded him about Your commandments. It is approximately ‘because of You, my heart says: they seek my face and also, O Lord, I seek Your face.’ Included in ‘they seek’ are his companions’ obedience. The subject of ‘my face’ is God.

לך אמר לבי בקשו פני – בשבילך, בשליחותך, אומר לי לבי: בקשו כולכם ישראל את פניי.

ואני שומע לו, ואת פניך י״י אבקש.

לך – כמו: הן אני כפיך לאל (איוב ל״ג:ו׳) – במקומו, אם לאל תריבון (איוב י״ג:ח׳) – במקומו. אף כאן: לך אמר לבי – במקומך בא אלי לבי לומר כן.

On Your behalf, my heart says, "Seek My presence.⁠" On Your behalf, as Your agent, my heart says to me, "All of you Israelites, seek My presence.⁠" And I obey it. "Your presence, O Lord, I will seek.⁠"

[The word] לך is like: "Behold I am like your mouth to God (לא-ל)" (Iyyov 33:6), [that is,] in His stead; "Will you contend for God (לא-ל)?⁠" (ibid. 13:8) [that is,] in His stead. Here, too, "On Your behalf, my heart says,⁠" in Your stead, my heart comes to me to say this.

לך – אמר ר׳ משה: כי לך – בעבורך, כמו: אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג), והטעם אני אומר מה שציוית לנו ביד שלוחיך ואמרת לנו בקשו פני, על כן: את פניך י״י אבקש.

IN THY BEHALF MY HEART HATH SAID. Rabbi Moses says that the meaning of lekha (in Thy behalf) is, because of you.⁠¹ Lekha is like li (because of me)⁠² in, say because of me: He is my brother³ (Gen. 20:13). The following is the meaning of our verse: I declare what You commanded us⁴ through the hand of Your messengers. You said to us, seek My face. I therefore seek Your face O Lord.

1. The literal meaning of lekha is, to you. Hence our clause literally reads: To You (lekhah) my heart hath said, seek ye my face. However, this makes no sense. Hence Ibn Ezra’s interpretation.

2. The word li literally means to me. However, it makes no sense to translate Gen 20:13, say to me he is my brother. Hence li in Gen. 20:3 must be rendered because of me. See Ibn Ezra on Gen. 20:13.

3. Ibn Ezra’s translation.

4. Ibn Ezra’s paraphrase of In Thy behalf my heart hath said.

לך אמר לבי. לבי אומר תמיד בעבורך בקשו פני – כמו שאמר: אף לילות יסרוני כליותי (תהלים ט״ז:ז׳).

לבי – יסרני בעבורך, ואמר לפני שיבקשוך ותהיה מגמתם אליך.

ובעבור זה אמר: את פניך י״י אבקש – וזו היא השאלה ששאלתי כי לבי יעצני כן.

ואמר אח״כ לך אמר לבי בקשו פני נראה לי, כלומר, כשאני מבקש כבוד ושררה מאת העם עד שאני אומר להם שיבקשו פני ויבקרוני תמיד, אין זה כוונה ממני לשררת עצמי ובקשת כבוד, אבל ׳לבי׳ ר״ל תכלית כוונתי ומחשבתי, כדי שתהא אימתי עליהם עד שאביאם לבקש את פניך ולקיים דברי תורתך. ומלת ׳לך׳, כלומר, בעבורך. כלומר, כשאמרתי להם שיבקשו פני, בעבור כבודך היתה כוונתי, ונמצא שבאמור להם שיבקשו פני אני מבקש פניך, והוא ענין את פניך ה׳ אבקש, ושאר מפרשים נדחקו בה הרבה.

כי אמנם לך אמר לבי, לרצון לפניך¹, בקשו פני, ׳אמר׳ וציוה את ׳פני׳ שיבקשו וידרשו אותך, ובכן את פניך ה׳ אבקש תמיד²:

1. ׳לך׳ היינו עבורך, וזהו כדי שיהיה לרצון לפניך.

2. ׳לבי׳ אמר ל׳פני׳, ואמירה זו היתה ׳לך׳ – בשבילך, לבי אומר תמיד בעבורך ואמר לְפָנַי שיבקשוך ותהיה מגמתם אליך, ובעבור זה אמר: את פניך ה׳ אבקש. וכן פירש הרד״ק.

(ח-ט) ואמר, לְךָ אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי. ירצה, בגללך ׳אמר לבי׳, כשאמר אתם ׳פני – בקשו׳, היינו להבין ולהשכיל, כלומר, כשהוא אומר אל ׳פני – בקשו׳, בגללך הוא אמר זה, ולא לתכלית אחר: ועתה, אֶת פָּנֶיךָ ה׳ אֲבַקֵּשׁ ושואל מאתך שתיים, אחת – שאַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בהתקומם עלי חמת המציק. שנית – אַל תַּט בְּאַף עַבְדֶּךָ, ר״ל, אל תצריכהו לקנות חיי שעה ולטורדו בעול דרך ארץ שהוא ׳אף׳¹, לפי שעֶזְרָתִי הָיִיתָ עד הנה, לכן אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי אֱלֹהֵי יִשְׁעִי, על דרך ׳ה׳ לא יעזבנו בידו׳ (תהלים ל״ז:ל״ב)²:

1. כ״כ רד״ק: ׳אל תט באף עבדך – אל תטני ואל תטרידני בעסקי העולם הזה שהם אף וכעס למתעסק בהם׳. [ויש לכוון ע״פ זה הדרשה בקהלת רבה (ב ט): ׳כל תורה שלמדתי באף – היא עמדה לי׳].

2. כמובא לעיל (תהלים כ״ז:א׳) ׳ואלמלא הקב״ה שעוזר לו – אינו יכול לו, שנאמר ה׳ לא יעזבנו בידו׳.

לך – בשליחותך אומר לי לבי בקשו פני וכן אעשה כי את פניך ה׳ אבקש.

לך אמר לבי – ציין שלבו דבר אל ה׳ ואמר לו מה שמבקש.

בקשו פני – שדבר אל פניו (הפנים מצייר פנית האדם וכוונתו העקרית), ואמר להם אתם פני, בקשו פני ה׳.

לך אמר לבי – ר״ל הגם שבפי אני מבקש ענינים אחרים, הצלה מהאויב וכדומה, הלא לבי כבר אמר לך את עיקר בקשתי, לבי אמר לך, כי ״בקשו פני את פניך ה״⁠ ⁠׳ – זאת אבקש – רק זאת אבקש והיא עיקר בקשתי שפני יבקשו את פניך – שפני לא יבקשו שום דבר רק השגת פניך, שהוא הדבקות וההשגה של פני ה׳, והיא כל מגמתי, וא״כ

לך – עליך, נאום לבי בקרבי שאתה אומר בקשו פני, ובכן גם אני אבקש פניך, וכל המבארים בחרו להם איש איש סגנון אחר, רק דברי כולם מכוונים לענין אחד.

(ט) אַל⁠־תַּסְתֵּ֬ר פָּנֶ֨יךָ׀ מִמֶּנִּי֮ אַ֥ל תַּט⁠־בְּאַ֗ף עַ֫בְדֶּ֥ךָ עֶזְרָתִ֥י הָיִ֑יתָ אַֽל⁠־תִּטְּשֵׁ֥נִי וְאַל⁠־תַּ֝עַזְבֵ֗נִי אֱלֹהֵ֥י יִשְׁעִֽי׃

Do not conceal Your face from me; do not turn your servant away in anger. You have been my help. Do not forsake me; do not leave me,⁠¹ the God of my salvation.

1. forsake... leave me | תִּטְּשֵׁנִי... תַּעַזְבֵנִי – See Malbim and Hoil Moshe that "תִּטְּשֵׁנִי" is more intensive than "תַּעַזְבֵנִי", referring to distancing one's self forever and not just temporarily.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא תְסַלֵק שְׁכִנְתָּךְ מִנִי לָא תַצְלֵי בְרוּגְזָא לְעַבְדָךְ סִיוּעִי הֲוֵיתָא לָא תְטַלְטֵל יָתִי וְלָא תִשְׁבְּקִנַנִי אֱלָהָא דְפוּרְקָנִי.

Do not remove your presence from me; do not turn in anger to your servant; you have been my help; do not exile me and do not abandon me, O God my redemption.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פלא תחג׳בה עני ולא תמיל עבדך בגצ׳ב, כמא טאל מא כנת פי עוני פלא תד׳רני ולא תתדכני יא אלאה גיאת׳י.

אם כך [שאני מבקש את אור פניך] אתה אל תסתיר את פניך ממני. ואל תטה את עבדך בכעס שלך כמו שרבות היית בעזרה שלי. אם כך אל תעזוב אותי ואל תרחיק אותי מעל פניך. אתה אלוהי ישועתי!.

ולפיכך אל תסתירהו ממני כלומר אור פניך ואל תטה את עבדך באף כשם שתמיד היית בעזרתי על כן אל תטשני.

ומעני אל תט באף עבדך לא תמל עלי בגצֺב מנך.

ואף מן אלאסמא אלמחדֺופה עינאתהא ואצלהא מן כי אנפת בי (ישעיהו יב:א). פאדֺא אתצלת באלמבני אשתד פאוה פטֺהר נונה באלאנדגאם קיל אפי אפו אפך ואצלהא אנפי אנפו אנפך.

The intent of “do not thrust aside Your servant” do not angrily thrust aside with You.

“angrily (ʾaP̄)” is a noun missing its middle radical. Its basic form is “Althougth You were wroth (ʾaNaP̄tā) with me” (Is. 12:1). It follows the structure whereby the first radical of the verb is doubled and its N (Nūn) elides as in ʾappî ‘ʾaP̄ū’, ‘ʾappęḵā.’ Its theoretical form is ‘ʾaNPî,’ ‘ʾaNPô,’ ‘ʾaNPęḵā.’

אל תט – אל תכריע, כמו: ויט שמים (תהלים י״ח:י׳).

do not turn...away Heb. תט, do not bend over, as: "And He bent (ויט) the heavens" (Tehillim 18:10).

אל תט – פועל יוצא והפעול עבדך, כמו: קיר נטוי, על כן אחריו: עזרתי, והטעם עזרני עתה כאשר עזרתני עד עתה מנעוריי.

PUT NOT THY SERVANT AWAY IN ANGER. The word tat (put away) is a transitive verb. Its object is avdekha (thy servant).⁠¹ The word tat is similar to the word natuy (leaning)⁠² in As a leaning wall (Psalms 62:4). Thou hast been my help therefore³ follows. The latter means, help me now as You helped me from my youth until now.

1. The text reads: al tat be-af avdekha. This literally means, put not away in anger Thy servant. Ibn Ezra insists that this be interpreted as if written, al tat avdekah be-af, put not away Thy servant in anger.

2. A wall about to fall. According to Ibn Ezra our clause should be rendered as follows: Cast not down (tat) Thy servant in anger.

3. Because of what is written in the first part of the clause.

אל תסתר פניך ממני פניך – שאבקש אל תסתירם ממני.

אל תט באף עבדך – אל תטני ואל תטרידני בעסקי העולם הזה שהם אף וכעס למתעסק בהם, כמו שאמר: ורהבם עמל ואון (תהלים צ׳:י׳).

עזרתי היית – עד הנה היית עזרתי בצרכי הגוף,

ועתה בשאלי עזרתך בצרכי הנפש אל תטשני ואל תעזבני אלהי ישעי – כמו שהושעתני מצרי כן תושיעני מעמל הגוף ואתעסק בצרכי הנפש.

ואמר אל תסתר פניך ממני וכו׳ כלומר, אחר שאשתדל כל כך בבקשת פניך אל תסתירם ממני. ואל תט באף עבדך כי הסתר הפנים וריחוקם הוא האף והחמה. והנה עד עתה היית עזרתי, אל תטשני עתה.

אל תסתר [פניך ממני]. מלקבל תפילתי: אל תט באף עבדך. בהיות קצף על ישראל¹, כי אמנם עזרתי היית נגד גלית וזולתו: אל תעזבני. ביד אויב: ואל תטשני. למקרים:

1. ׳אל תט - אל תכריע׳ (רש״י), אל תטה את עבדך לנפול, ומפרש ׳באף׳ – בשעת האף והקצף בגלל עון הדור, וכן פירש ׳בחמתך׳ לעיל (ו ב) ולהלן (לח ב). והכוונה למלחמת פלישתים שבו נפלו ישראל ונהרג שאול.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

תטשני – כמו תעזבני וכפל הדבר במלות שונות.

אל תט – אל תטה את עבדך לנפול ביד האף הלא מעולם היית עזרתי לזה גם עתה אל תטשני.

אל תטשני ואל תעזבני – הנטישה היא יותר מן העזיבה (עי׳ מ״א ח׳, ירמיה י״ב ז׳, ולמן צ״ד י״ד), ומוסיף גם אל תעזבני.

אל תסתר פניך ממני – ר״ל שלא יהיה עכוב בין מצדך שתסתיר פניך ממני, ולא מצדי ע״י שתט פני ממך ע״י האף – (ור״ל שלא יעכבהו לא עומק המושג שהיא הסתרת פנים מצדך, ולא קוצר המשיג או החטא וכדומה שהיא ההטיה מצד המשיג), והלא תמיד עזרתי היית בדברים שאין כחי מספיק וצריך אני לעזר, וא״כ גם עתה אל תטשני.

אל תט – תרחיק ממך.

אל תטשני ואל תעזבי – נטש ממקור טש שממנו כנשר יטוש עלי אכל (איוב ט׳:כ״ו) התרחק לעולם כעיט הממהר עופו, ועזב ממקור מים זבים התרחק לשעה כמי נהר המתרחקים לאט לאט ממקורם, לכן כתב על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ולא כתב יטש (פרשת בראשית).

(י) כִּֽי⁠־אָבִ֣י וְאִמִּ֣י עֲזָב֑וּנִי⁠ וַֽיהֹוָ֣הי⁠־⁠הֹוָ֣ה יַאַסְפֵֽנִי׃

For¹ my father and mother have left me,⁠² but Hashem will gather me in.

1. For | כִּי – Alternatively: "Were... to leave me" (see the next note), and see Bavli Rosh Hashanah 3a that the word "כי" can take four different meanings: if, perhaps, but, and because.

2. have left me | עֲזָבוּנִי – The psalmist might be speaking of parents who actively abandoned their child when an infant (Rashi) or to those who died prematurely (Ibn Ezra). Cf. Hoil Moshe that despite the past tense formulation, the verse should be understood as referring to a future event, with the psalmist expressing trust that even if his parents were to abandon him, he knows that Hashem would not. However, as this half of the psalm focuses on the psalmist's request for salvation, the tone of the verse might be more one of hope than certainty.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְאַבָּא וְאִמָא יִשְׁבְּקוּ יָתִי יְיָ יִכְנוֹשׁ לִי.

Because my father (abba) and my mother have abandoned me, but the LORD¹ will gather me in.

1. The LORD: word of the LORD.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

פאן ואלדיי אד׳ תדכאני, צ׳מני רבי אליה.

שאם עזבו אותי ההורים שלי. ה׳ אסף אותי אליו.

כי, כי הורי כאשר עזבוני אספני אלהי אליו.

ואמרו כי אבי ואמי עזבוני, הוא כעין אמרו במה שקדם כי אתה גוחי מבטן עליך השלכתי מרחם¹, ר״ל אתה בחכמתך מסרת הנהלתי בקטנותי בידי הורי והם ניהלוני, ועתה כבר הסרתי אותם, לכן נהלני אתה הטוב שבמנהלים.

1. לעיל כב י-יא.

וקולה כי אבי ואמי עזבוני, הו נט׳יר קולה פי מא תקדם כי אתה גוחי מבטן עליך השלכתי מרחם, יריד אנך בחכמתך ג׳עלת תדבירי פי חאל צגרי אלי ואלדי פדבראני, ואלאן פקד פקדתהמא, פדברני אנת יא כ׳יר אלמדברין.

כי אבי ואמי עזבוני – בשעת תשמיש להנאתם נתכוונו. כיון שגמרו הנאתם, זה הופך פניו אילך וזה הופך פניו אילך.

וי״י יאספיני – הקב״ה שומר את הטיפה וצר את העובר.

For my father and my mother have forsaken me At the time of coitus, they intended their own pleasure. As soon as their pleasure is over, this one turns his face this way and that one turns her face the other way.

but the Lord gathers me in The Holy One, blessed be He, guards the droplet and forms the fetus.

כי אבי ואמי – שהיו סבות בואי בעולם הזה עזבוני במותם ואתה אספתני תמיד ואם הוא לשון עתיד, כדרך: נתתי כסף השדה קח ממני (בראשית כ״ג:י״ג) יעשו עגל בחרב (תהלים ק״ו:י״ט).

FOR THOUGH MY FATHER AND MY MOTHER HAVE FORSAKEN ME. My father and mother who were the cause of my coming into this world have forsaken me by dying,⁠¹ but You have always taken me up. This is its meaning even though ya’asfeni (will take me up) is an imperfect.⁠² Compare, I will give (natati)⁠³ the price of the field: take it of me (Gen. 23:13) and They made (ya’asu)⁠⁴ a calf in Horeb (Psalms 106:19).

1. Lit., when they died.

2. In other words ya’asfeni is to be rendered, has taken me up rather than will take me up.

3. Natati is a perfect. Nevertheless it has the meaning of an imperfect.

4. Ya’asu is an imperfect. However, it has the meaning of a perfect. We thus see that the tenses are not always to be taken literally.

כי אבי ואמי עזבוני וי״י יאספני – אחר שיצאתי מגבולם אספתני אתה, כלומר: זמנת לי מחיתי וצרכי. ואחר שאני מעשה ידיך ואספתני עד הלום, הורני י״י דרכך.

כי אבי ואמי וכו׳ מלת כי במקום כאשר. כלומר, כשעזבוני אבי ואמי ויצאתי מגידולם אתה אספתני וכבדתני עד הנה.

כי אבי ואמי עזבוני. אחר הנעורים¹: וה׳ יאספני. אליו לחסות תחת כנפיו כאב את בן ירצה²:

1. כדרך העולם שכשהאדם נער הוא חוסה בבית הוריו, וכשגודל הרי הוא לעצמו. אבע״ז: כי אבי ואמי - שהיו סבות בואי בעולם הזה, עזבוני במותם, ואתה אספתני תמיד. ׳אחר שיצאתי מגבולם - אספתני אתה, כלומר: זימנת לי מחייתי וצרכי׳ (רד״ק).

2. לשה״כ במשלי (ג יב). ולכן הוא מבקש, ׳עזרני עתה כאשר עזרתני מנעורי ועד עתה׳ (אבע״ז).

כִּי אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי. יאמר, ׳אבי ואמי׳, אחרי שעשו חלקם לתת חומר מוכן להוליד בדומה – ׳עזבוני׳, כי אין לאל ידם להשלים החלק שאתה האל עושה, כאמרם (נדה לא.) ׳שלושה שותפים יש באדם׳, והקב״ה צר צורה בתוך צורה ונותן בו נשמה וכו׳¹, וַה׳ יַאַסְפֵנִי, כי הוא ישלים ויתן בנו השלימות האמיתי². אם כן, אתה הוא אבינו האמיתי, כאמרו (דברים ל״ב:ו׳) ׳הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך׳³, ו׳לך אני – הושיעני׳ (תהלים קי״ט:צ״ד):

1. לשון ׳והקב״ה צר צורה בתוך צורה׳ הוא מברכות (י.), אך ההמשך ׳ונותן נשמה׳ הוא גם בנדה שם.

2. ובנדפס פירש שהאב והאם עזבוהו לאחר שגדל.

3. ראה מש״כ שם.

עזבוני – לא נתנו לי די מחסורי.

יאספני – אסף אותי אליו בתת לי די מחסורי.

כי אבי – ממשיל א״ע כיתום שעזבוהו אביו ואמו וה׳ חמל עליו ויאספהו אל ביתו לגדלהו ואחר שכל מחסורי עליך א״כ ראוי שתורני הדרך ותשגיח עלי כי אין עזר זולתך.

עזבוני – אולי חסרה יו״ד איתן מפני יו״ד ואמי ושלפניה (עיין במשתדל על פסוק קצתי בחיי, פרשת תולדות) והראוי יעזבוני, אם גם אבי ואמי יעזבוני ה׳ יאספני, ויו״ד של יאספני תוכיח, ואות ו״ו של וה׳ לחיזוק ותפארת.

(יא) ה֤וֹרֵ֥נִי יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה⁠ דַּ֫רְכֶּ֥ךָ וּ֭נְחֵנִי בְּאֹ֣רַח מִישׁ֑וֹר⁠ לְ֝מַ֗עַן שֽׁוֹרְרָֽי^א׃

Teach me, Hashem, Your ways; and guide me on a straight path, because of my adversaries.⁠¹

1. my adversaries | שׁוֹרְרָי – The noun appears five times in Tanakh, solely in the book of Tehillim. It more literally means: "watcher" (perhaps related to the root "שור", to watch or look), referring to one who looks upon another with an evil eye, hoping for their downfall (Radak). Cf. Sforno who relates the word to the term "שרירות לב", stubbornness of heart, with the psalmist requesting that Hashem guide him in the right path since he might otherwise follow his recalcitrant heart. [This translation, however, does not accord with all occurrences of the word.]

א. שֽׁוֹרְרָֽי א=שֽׁוֹרֲרָֽי (חטף)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַלֵפְנִי יְיָ אוּרְחֲתָךְ וּדְבַרְנִי בְּהִלְכְתָא תְרִיצָא מְטוּל תּוּשְׁבְּחָתַי.

Teach me, O LORD, your ways, and lead me by a straight path because of my psalm.⁠¹

1. Psalm: + O LORD.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

כד׳לך דלני יא רב עלי טרקך, וסיירני פי סבל מסתקימה חתי תכ׳אלף ט׳ן מצ׳אררי.

כך (באותו אופן) ה׳! תורה לי את הדרכים שלך. ותוביל אותי בדרכים ישרות כדי שזה יהיה נגד מחשבת [ותקות] אלה שרוצים להזיק אותי.

הורני, וכן הורני ה׳ דרכך והנחני במסלות היושר כדי שתעשה נגד מחשבות צוררי. הורני ונחני אין הכוונה על דרך ההכרח והגזרה אלא שיסלק מעליו המעצורים והמעכבים אותו מלפנות לארחות ה׳ וכמ״ש בספרו אמו״ד מאמר ה פ״ו. וראה לעיל כה ד.

וקו׳ למען שוררי צפה מצֺאעפה מן אלמעתל אלעין נעני אשורנו ולא קרוב (במדבר כד:יז) מתֺל משך ידו את לוצצים (הושע ז:ה) ואן כאן שוררי מתעדיא ולוצצים גיר מתעד פכלאהמא ממאתֺל ללאצל אלדֺי הו מנה.

ואמא מﹶן אנכר הדֺה אלבניה פי אלמעתל אלעין נעני אשורנו ולא קרוב (במדבר כד:יז) פקד אחאל לאן חגה [26 ב] כׄצמה תקוי במא לם יגד הדֺין אלמעניין פי גיר אלמעתל אלעין פבוגודה איאהמא כתֺירא פיה הו לם יגד מנהמא פי דֺואת אלמתֺלין שיא סאג לה אן יקול לה הדֺה אלבניה אלתי אדעיתהא מעדומה פי הדֺה אל ב⁠[ניה] קד וגדנאהא בוגודנא אלבניה פי הדֺיין אלאצלין אלדֺין עדמנא פיהא תצריף דֺואת אלמתֺלין אצלא ובק⁠[...]⁠אך תסו⁠[.]⁠א אדֺ ליס לך אן תמנע אל⁠[מע]⁠אניין אן יציגוא מן אלמעתל אלעין עלי פעלל מתעדיא וגיר מתעד כמא צאגוהא עלי מפעלל פי אלמתעדי כׄאצה לא סימא וקד תראהא עי⁠[נו]⁠נא פי מא לם תגד מנה בד גיר מא אעתל עינה.

The phrase “because of my watchful foes” is a hollow geminate attribute. We mean “What I behold will not be soon (ʾaŠûRęnnû)” (Num. 24:17). It is like “He gave his hand to traitors (LôṢəṢîm)” (Hos. 7:5). ‘ŠôReRāy’ is transitive, whilst ‘LôṢəṢîm’ is intransitive. Both of them are patterned from the basic form.

However, for the one who rejects this hollow morphological pattern, we meaning ‘ʾaŠûRęnnû’ (Num. 24:17), he must concede, the evidence strongly contradicts these meanings (i.e., watching, traitors), which are not found for other weak verbs and the many (examples) of them (hollow and geminates) are not found in (the Book) of Weak Verbs. It allowed him to say that this morphological form, which we have investigated is missing in this … we have found two examples of this morphological pattern, which we were missing from the weak morphological patterns … therefore, you have no object to these two meanings which are fabricated from the hollow verb following the pattern PaʿLęL, transitive and intransitive, as they are fabricate from the pattern MəP̄aʿLeL specifically for the transitive, wherein we see its middle radical and there is no alternative, but a hollow root.

הורני – אמר אחד מחכמי לב הרוצה להתגבר על שונאיו יוסיף בעבודת השם.

TEACH ME THY WAY, O LORD. One of the wise men said: He who wants to defeat his enemies should increase his efforts¹ in the service of the Lord.

1. Lit., “works.”

הורני י״י דרכך ונחני בארח מישור – כבר פרשנו הדרך וארח מישור שהיה מבקש.

למען שוררי – הם האיבים המביטים אותו בעין רעה, כמו: ויהי שאול עוין את דוד (שמואל א י״ח:ט׳). והם חושבים כי אין לו חלק בי״י.

ולכן הורני נא עתה דרכך, כלומר, שתעמידני בשלוה עד שיהא לי פנאי להתעסק בעבודתך. ואמרו למען שוררי כלומר, אני צריך בזה עזר אלהי לסיבת הטרדות ששונאי מטרידים אותי.

הורני [ה׳ דרכך]. בלכתי לבין האומות, שלא אלמד ממעשיהם: למען שוררי. ׳כי גרשוני מהסתפח בנחלת ה׳⁠ ⁠׳ (שמואל א׳ כו יט)¹:

1. ׳למען שוררי, הם האויבים המביטים אותו בעין רעה, והם חושבים כי אין לו חלק בה׳⁠ ⁠׳ (רד״ק). ובכתובות (קי:) איתא: ׳כל הדר בחו״ל - כאילו עובד עבודת כוכבים; וכן בדוד הוא אומר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה׳ לאמר לך עבוד אלהים אחרים, וכי מי אמר לו לדוד לך עבוד אלהים אחרים? אלא לומר לך: כל הדר בחו״ל - כאילו עובד עבודת כוכבים׳. ורש״י פירש שם שהכוונה כי ברח אל אכיש מלך גת ואל מלך מואב. וגם עכשיו היה בארץ גת, היא ארץ פלישתים. ויש שהעירו שארץ פלישתים מארץ יחשראל היא. אך ראה הפני יהושע שהטעם שהדר בחו״ל דומה כמי שאין לו אלוה ׳לפי שבחו״ל אפשר שיטה לבו שהעולם מתנהג עפ״י המזלות ח״ו משא״כ מי שדר בארץ ישראל שהיא בלתי לה׳ לבדו׳, אל מלשון רבינו מבואר שסובר שהטעם מפני הגויים והשפעתם, וא״כ גם בארץ ישראל במקום גויים נחשב כמי שאין אלוה.

ועתה, הוֹרֵנִי ה׳ דַּרְכֶּךָ וּנְחֵנִי בְּאֹרַח מִישׁוֹר לְמַעַן שׁוֹרְרָי – ר״ל שרירויות הלב, מלשון ׳שר⁠[יר וקיים׳] (ב״ב קס:)¹, וזה, כי כל התורה בכללה מיישרת דרך ישר לפני איש לנחותו דרך לא ידעו יצר הרע ולהיישירו אל הטוב:

1. כ״כ הרמב״ן בדברים (כט יח): ׳התאוה הגוברת ומתחזקת בלב תקרא שרירות, כלשון חכמים שריר וקיים, וכן בשרירי בטנו (איוב מ׳:ט״ז)׳. וכ״כ אבע״ז להלן (תהלים פ״א:י״ג). אך רבינו חידש ש׳שוררי׳ מלשון ׳שרירות׳.

למען שוררי – ברוב ספרים ישנים מלא וא״ו.

הורני – למדני.

שוררי – ענין הבטה וכן שאפו שוררי (תהלים נ״ו:ג׳) ורצה לומר האויבים המביטים עלי בעין רעה.

למען שוררי – כי כשאכשל בדרכי ה׳ ואענש עליו ישמחו שוררי ויאמרו ידיהם רמה.

דרכך, בארח – הבדלם למעלה (כ״ה ד׳).

הורני – גם ביקש שיקל אליו האמצעיים הצריכים אל הידיעות האלהיות והשגת האמתיות, מבקש שהדרך הגדול יורהו, ובארח הפרטי שלא די בהודעה לבד ינחהו – וכבר התבאר (סי׳ ה׳) כי יש שני מעכבים,

א. מה שאינו יודע הדרך, אמר הורני ה׳ דרכך

ב. הדרכים והמכשולות שיש בדרך, אמר ונחני בארח מישור – והנמשל, על העדר הידיעה יודיעהו, ועל העכובים שיש ע״י היצר והתאות ובקשת הצרכים ההכרחיים אמר שינחהו בארח מישור, וכ״ז צריך שתעשה למען שוררי הרוצים בין להמיתני בין להחטיא את נפשי.

למען שוררי – המביטים בי לראות אם אכשל במעללי להלשין עלי אל שאול.

(יב) אַֽל⁠־תִּ֭תְּנֵנִי בְּנֶ֣פֶשׁ צָרָ֑י⁠ כִּ֥י קָמוּ⁠־בִ֥י עֵדֵי⁠־שֶׁ֝֗קֶר וִיפֵ֥חַ חָמָֽס׃

Do not give me over to the will of my foes,⁠¹ because false witnesses have risen against me, and those who breathe² violence.

1. to the will of my foes | בְּנֶפֶשׁ צָרָי – See Rashi, Radak, and others that here "נֶפֶשׁ", usually translated as "soul", means "will" or "desire", and see similar usage in Bereshit 23:8, "אִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁכֶם" (if you are willing). Alternatively: "into the throat of my enemy". The word "נפש" might have originally been related to the Akkadian "napistu", neck or throat, and only later came to metaphorically refer to a life source. See: L. Durr, "Hebr. נפש = Akk. napistu = Gurgel, Kehle", ZAW 43: 262-269.

2. those who breathe | וִיפֵחַ – The noun appears only here, but appears to be related to the root "פוח", to breathe or blow. Commentators suggest that the connotation might be that they speak, or perhaps whisper, words of violence. Others, pointing to Ugaritic cognates and the parallel to "עדי שקר", suggest that the word means "witness" (Amos Hakham, Da'at Mikra), and compare Chavakkuk 2:3.

לָא תִמְסְרִנַנִי בִּרְעוּת מְעִיקַי אֲרוּם קָמוּ עָלַי סָהֲדֵי שִׁקְרָא וּמְמַלְלֵי חֲטוֹפָא.

Do not hand me over to the will of my oppressors, for the false witnesses have risen against me, and those who speak rapacity.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

ולא תסלמני אלי מא פי נפס אעדאי, פאן קד קאומני שהוד זור ואלמתפוהין באלט׳לם.

ואל תמסור אותי אל מה שבנפש האויבים שלי. לפי שנאבקו בי עדי שקר וגם [התקוממו נגדי] דוברי הרשע.

אל, ואל תמסרני למה שבנפש צרי כי הם כבר התקוממו נגדי בעדי שקר ומרחיבים פיהם בדבר רשע וחמס.

וקד אל תתנני בנפש צרי יריד לא תכׄליני אלי אמלהם לי ומראדה מני.

(יב-יד) וקד כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס לולא האמנתי (תהלים כז:יב-יג) במעני אנהם כאנו במוצֺע אלטֺפר בי ומכאן אלוצאל אלי לולא תֺקתי בועד אללה אלגמיל לי ומדֺהבה אלחסן פיﹼﹺ אן יתֺבת פיﹼﹺ דון ועדהם ויצח מן דון מדֺהבהם. וכׄתם דֺלך באלחתֺ עלי אלתוכל עלי אללה בקו׳ קוה אל ייי.

“Do not subject me to the will of my foes” that is to say do not deliver me to them as they hope and desire.

(12-14) “for false witnesses and unjust accusers have appeared against me. Had I not the assurance” means they were about to gain a decisive victory over me, and reach my location, were it not for my belief in God’s promise, who favor me and his true belief for me. He established it for me without their threats and it is correct unlike their beliefs. He concludes this with a statement urging belief in God, as it says “trust to the Lord”

בנפש צרי – בתאות שונאי, להיות תאוותם מתקיימת עלי.

ויפח חמס – דוברי רעה.

[לשון אחר: לשון מוקש.]⁠^א

to the desires of my adversaries To the desire of my enemies, to have their desire fulfilled through me.

and speakers of evil Heb. ויפח חמס, speakers of evil. Another explanation: An expression of a trap (פח).

אל – בנפש – בתאותם בשאט בנפש.

ויפח – מדבר חמס, כמו: יפיח לו (תהלים י״ב:ו׳).

DELIVER ME NOT OVER UNTO THE WILL OF MY ADVESARIES. The word be-nefesh¹ means, unto the will of.⁠² Compare, bi-she’at be-nefesh (with disdain of soul) (Ezek. 25:15).⁠³

FOR FALSE WITNESSES ARE RISEN UP AGAINST ME, AND SUCH AS BREATHE OUT VIOLENCE. Who speak violently. The word vi-fe’ach (and such as breathe out) means, and such as speak.⁠⁴

1. The word nefesh usually means, soul. Hence Ibn Ezra’s note.

2. Lit., “the lust of.”

3. Ibn Ezra renders Ezek. 25:15, with disdain of desire, or disdain of will.

4. Heb. Yafi’ach. See Ibn Ezra on Ps. 12:6.

אל תתנני בנפש צרי – ברצון איבי ותאותם. כמו: אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג:ח׳). ורצונם שלא יהיה לי פנאי לעבודת האלהים, אלא שאתעסק כל ימי במלחמות בעמל הגוף.

כי קמו בי עדי שקר ויפח חמס – שהם מעידים בי ומדברים בי דברי חמס לאמר אני רשע ואיש דמים ואין לי חלק בי״י. כמו שאמרו עליו: אלהים עזבו (תהלים ע״א:י״א). ואומר: דבר בליעל יצוק בו (תהלים מ״א:ט׳).

ובנפש צרי פירושו ברצונם ובתאוותם. כי קמו בי עדי שקר ר״ל שמעידים עלי שקר, כלומר, שאני רשע ובעל עבירות. ויפח חמס שם, מלשון ויפח לקץ (חבקוק ב, ג) והוא כמו דיבור, כלומר, שמוציא בי דיבור חמס.

(יב-יד) אל תתנני בנפש צרי. המסיתים את שאול עלי¹: כי קמו בי עדי שקר. שאמרו ׳הנה דוד מבקש רעתך׳ (שמואל א׳ כד ט): ויפח חמס. ושאול בחמס היה נותן ׳פח׳ לרגלי ולוכד אותי בו², באמרו ׳שוב בני כי לא ארע לך עוד׳ (שם כו כא), לולא האמנתי לשוב³ בארץ החיים - בארץ ישראל בלעדיו, ולא אביתי לשוב בדבריו, ואמרתי לעצמי קוה אל ה׳⁴:

1. אל תתנני בנפש צרי - בתאות שונאי להיות תאותם מתקיימת עלי (רש״י) אל תתן לאויבי להשיג בי תאוותם ורצונם.

2. מלשון פח ומוקש.

3. האמנתי לשאול שאמר לי לשוב. וכעי״ז פירש אבע״ז ורד״ק, שזה קשור לפניו, כמעט וימשלו בי שנאי אם לא שהאמנתי בה׳ ואמרתי לנפשי קוה אל ה׳, אז יתברר יושר דברי שהייתי מוכיח ואמרתי קוה אל ה׳⁠ ⁠׳.

4. כלומר, שאול היה נותן פח לרגלי ולוכד אותי בו אילו לא האמנתי בטוב ה׳ ובטחתי בו שישיב אותי לארץ ישראל גם בלי שאול, ולכן לא שבתי אז.

(יב-יד) ואנא ה׳, אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי – שהם מחשבות הלב, כִּי קָמוּ בִי עֵדֵי שֶׁקֶר – שהם הלב והעין, כי ׳ליבא ועינא – סרסורי דחטאה נינהו׳ (ירושלמי ברכות פ״א ה״ה)¹: וִיפֵחַ חָמָס. היינו מְדַבֵּר חמס², האומר אלי לחטוא כי ה׳ רחמן וברוב רחמיו י⁠[מחול], ואומר קַוֵּה אֶל ה׳ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ אותך³ וְקַוֵּה אֶל ה׳, שזה המדבר חמס אומר אלי, ׳קוה אל ה׳ וקוה׳ אליו, כי אפילו שתחטא – ימחול לך ברחמיו⁴: לוּלֵא הֶאֱמַנְתִּי לִרְאוֹת וגו׳. שיעור הכתובים כך הוא, ׳קמו בי עדי שקר ויפח חמס׳, והיו יכולים עלי ׳לולא האמנתי׳, ומה אומר אלי זה המדבר חמס, הוא אומר ׳קוה אל ה׳⁠ ⁠׳ וגו׳, כי גם כי ת⁠[רבה לחטוא], יסלח וירפא משובותיך, נמצא שזה לא בלבד שקר הוא דובר, כי ׳האומר הקב״ה ותרן – יוותרו מעיו׳ (ב״ק נ.)⁵, אבל אומר עוד דבר שהוא ׳חמס׳, היינו בלתי צדק, כי אלקים [שופט]⁠⁶:

1. הלב והעין עדי שקר, שגורמים דמיונות שקריות המביאים לחטא. ראה מש״כ בנדפס ובשיעורים בבראשית (ג א), ובאריכות באור עמים (פרק הנפש).

2. שמעידים בי ומדברים בי דברי חמס (אבע״ז ורד״ק). אבל בנדפס פירש ׳ויפח׳ – מלשון פח ומוקש, וכן פירש בשיעורים לעיל (תהלים י׳:ה׳).

3. ׳יאמץ׳ הוא פועל יוצא (אבע״ז).

4. ׳לראות בטוב ה׳⁠ ⁠׳.

5. לפנינו ׳יותרו חייו׳, אך בירושלמי (ביצה פ״ג ה״ח) ׳מאן דאמר דרחמנא וותרן – יתוותרון בני מעוי׳.

6. ראה להלן (תהלים נ׳:ו׳).

בנפש – ברצון כמו אם יש את נפשכם (בראשית כ״ג:ח׳).

ויפח – ענין דבור הבא בהפחת רוח הפה.

בנפש צרי – להשיג בי תאוותם ורצונם.

ויפח חמס – המדברים עלי דברי חמס.

ויפח – הוגה ומצפצף.

(יב-יג) אל תתנני בנפש צרי – כי הלא לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים, קמו בי עדי שקר ויפח חמס – ר״ל לולא האמונה הגדולה שיש לי שהאמנתי בהבטחת ה׳ שהבטיח לי את המלוכה, והאמנתי שעוד אשוב אראה בטוב ה׳ בארץ חיים היינו בא״י, שעוד אשוב לארץ, לולא האמונה הזאת, הלא כבר קמו נגדי עדי שקר שהעידו עלי שקר לפני שאול והפיחו חמס כדי להרגני, רק זכות האמונה הגדולה שהיה לי עמדה לי וגם שע״י גודל אמונתי התחזקתי בכל פעם, וע״י אומץ הלב באמונתי נמלטתי מידם, ולדעת חז״ל (ברכות ד׳) כיון במ״ש בארץ חיים על שכר העוה״ב, ולדעתם מ״ש כי קמו בי עדי שקר היינו הדעות החיצונות שנולדו בלבו ע״י שראה צדיק אובד בצדקו, שמזה יעמדו טענות נגד ההשגחה כמו שהתבאר בספר איוב, והעד המעיד אל טענות אלה היה דוד בעצמו עניו ומכאוביו, רק ע״י האמונה בעוה״ב יתבטלו כל טענות האלה, כי תחת יסורי הצדיקים בעוה״ז בארץ החיים משנה יירשו לעוה״ב, ובזה בטלה העדות השקר הזה מיסורי הצדיקים להעיד בזה נגד ההשגחה, אולם לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים לעוה״ב, היו קמים בי בלבי ובמחשבתי עדי שקר ויפח חמס לכפור בהשגחה ובשכר ועונש, ולכן אבקש הורני ה׳ דרכך, וכמ״ש משה רבינו עליו השלום על שאלה זו הראני נא את כבודך.

בנפש – בתאות צרי.

ויפח – פעל עתיד נסתר, איש יפיח חמס יוציא רוח מפיו לדבר דברי חמס עלי, דברים הגורמים שיעשה עמי שלא כדין.

(יג) לׅׄוּׅׄלֵׅ֗ׄאׅׄ^א הֶ֭אֱמַנְתִּי לִרְא֥וֹת בְּֽטוּב⁠־יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה⁠ בְּאֶ֣רֶץ חַיִּֽים׃

Had I not believed that I would see the good of Hashem in the land of the living...⁠¹

1. land of the living | בְּאֶרֶץ חַיִּים – The verse appears to be elliptical (a מקרא קצר), with the end of the sentence simply assumed. One might fill in: "Had I not believed... my enemies would have overcome me" or the like (Rashi, Ibn Ezra). Perhaps the psalmist trails off before ending the thought, not wanting to verbalize the terrible fate that might be his.

א. לׅׄוּׅׄלֵׅ֗ׄאׅׄ =א ומסורת-א <נקוד מלמע׳ ולמטה> ודעה ראשונה במנחת שי (״כן הוא בספרים מדוייקים וכן מצאתי במסורה כתב⁠־יד: דין נקוד למעלה ולמטה ושארא כי אם לעיל״)
• לש1=לׅׄוּלֵׅ֗ׄאׅׄ (שתי נקודות למעלה ולמטה בשלוש אותיות לל״א) בהתאם למ״ק-א <נקוד׳ מלעיל ומלרע ב׳[ר] מ׳[ן] אות ו וחד מן ה׳י׳ נקוד׳>, וכן בדותן ובהקלדת וסטמינסטר, וכן הוא בדפוסים ובקורן וסימנים
• ק-מ=לׅׄוּׄלֵׅ֗ׄאׅׄ (אין נקודה בוי״ו למטה) בהתאם לניקודה של התיבה במ״ס-ל ולמספר בהערה שם <ז׳ [נקודות]>, ובהתאם למ״ק-ק-מ <נקוד מלמע׳ ומלמטה בר מן ו׳ מלמטה>, ובהתאם לדעה שנייה במ״ש <ובמסורה אחרת כתב⁠־יד מצאתי כלשון הזה: לולא נקוד מלעיל ומלרע בר מן וא״ו דלא נקודה אלא מלעיל>

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִלוּלֵי דִי הֵימְנִית לְמֶחְמֵי בְטוּבָא דַייָ בְּאַרְעָא דְחַיֵי עַלְמָא.

Had I not believed I would look on the goodness of the LORD in the land of eternal life!

לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ – זבדי בר לוי אמר כל מקום שנאמר לולא בזכות אבות. והכתיב (בראשית מ״ג:י׳) כי לולא התמהמהנו. אמרו כל עצמינו לא היינו עולים משם לשלום אלא בזכות אבות. רבי יוחנן אמר כל לולא בזכות המקום. שנאמר (ישעיהו א׳:ט׳) לולי ה׳ צבאות. רבי לוי אמר בזכות התורה. שנאמר (תהלים קי״ט:צ״ב) לולי תורתך שעשועי. ובזכות האמונה לולא האמנתי לראות.

לולא האמנתי לראות בטוב ה׳ – תאנא משמיה דר׳ למה נקוד על לולא, כך אמר דוד לפני הקב״ה רבש״ע מובטח אני בך שאתה עתיד ליתן שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם, והכתיב שמרה נפשי כי חסיד אני, אמר שמא יגרום החטא כדר׳ יעקב בר אידי דרבי יעקב בר אידי רמי כתיב והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך וכתיב ויירא יעקב מאד, אלא שאמר שמא יגרום החטא. תניא נמי הכי עד יעבור עמך ה׳ זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, אמור מעתה ראויים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע אלא שגרם החטא. אמר רבי זבדי בר לוי כל מקום שנאמר לולא בזכות אבות, והכתיב כי לולא התמהמהנו, א״ל כל עצמן לא עלו אלא בזכות אבות שאלולא זכות אבות לא היו עולין משם לעולם, רבי יוחנן אמר בזכות השם שנאמר לולי ה׳ צבאות. רבי לוי אומר בזכות התורה ובזכות אמנה, בזכות התורה דכתיב לולא תורתך שעשועי, ובזכות אמנה לולא האמנתי לראות בטוב י״י.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

לולא אני אמנת אן אחשר פי כ׳יר אללה פי דאר אלחיוה.

לולא שאני האמנתי שביום הדין אני אהיה בטוב ה׳ בעולם הבא [בחיי נצח].

לולי, אלמלי שאני האמנתי שאני נכלל בין הזוכים לטוב ה׳ בעולם החיים. והכוונה העולם הבא וכ״כ בספרו האמו״ד מאמר ט פ״ג.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

לולא האמנתי וגו׳ – אם לא שהאמנתי בהקב״ה כבר קמו בי אותם עדי שקר (תהלים כ״ז:י״ב) וכִלוני.

לולא – נקוד עליו למדרש שדרשו רבותינו: יודע אני שאתה נותן שכר לצדיקים לעולם הבא, אבל איני יודע אם יש לי חלק עמהם אם לאו.

Had I not believed in seeing, etc. If I had not believed in the Holy One, blessed be He, those false witnesses would have already risen against me and destroyed me. [The word] לולא is punctuated for the homily which our Sages expounded (Bavli Berakhot 4a): I know that You give reward to the righteous in the world to come, but I do not know whether I have a share with them or not.

(יג-יד) לולא^א – זה קשור באשר לפניו כמעט וימשלו בי^ב שנאיי לולי האמנתי בשם ואמרתי לנפשי קוה אל י״י אז יתברר יושר דבריי שהייתי מוכיח ואמרתי: קוה אל י״י.

א. כן בפסוק ובכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870: ״לולי״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״בו״.

(13-14) IF I HAD NOT BELIEVED… This is connected to the previous verse. Its means, my enemies would have ruled over me¹ if I had not believed to look to the Lord and said to myself, Wait for the Lord. Now then, let the truth of my words with which I used to direct myself and say, Yea, wait for the Lord, be shown to be true.

1. Lit., “almost ruled over me.”

לולא האמנתי לראות בטוב י״י – הם היו בי עדי שקר ומדברי חמס וכמעט אבדתי מדבריהם לולא שהאמנתי בך ולא חששתי לדבריהם. והאמנתי שיש לי תקוה בי״י ואראה בטובו לעולם הבא.

וזהו בארץ חיים – וקרא לעולם הבא ארץ חיים, ואף על פי שאין לנשמה מקום וכל שכן ארץ, אלא לפי שנמשל טוב עולם הבא לגן עדן שהוא מקום בארץ, להבין השומעים נאמר דרך משל. כמו שנקרא גם כן משפט הרשעים גיהנם והוא מקום בארץ סמוך לירושלם. והוא מקום נמאס ומשליכים שם הטמאות והנבלות והיה שם אש תמיד לשרוף הטמאות ועצמות הנבלות לפיכך נקרא על דרך משל משפט הרשעים גיהנם. ונקרא שכר הצדיקים גן עדן שהוא מקום המשובח בארץ והוא נקרא ארץ חיים, כי כאשר גרש האדם משם נקנסה עליו מיתה.

ובדברי רבותינו, זכרם לברכה (בבלי ברכות ד׳.): למה נקוד על לולא? (כך) אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבוא. אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו, שמא יגרום החטא.

לולא שלא חשתי לדבריהם, ועל אף דבריהם בטחתי באל ית׳, והאמנתי לראות בטוב ה׳ בארץ חיים ר״ל העולם הבא. וארץ, י״מ לשכך את האזן בהוראת ענין קיום שמים. ויש מפרשים בו מה שמקובל באמת, כי יש מקום בארץ שמו גן עדן ונקרא תכלית התענוג, בו העולם הבא, אע״פ שאינו ממדריגתו כלל, לשכך את האזן. כלומר, כאמרו עליו ית׳ (עי׳ הושע יא, י ושמו״ר יתרו כט, ט) כאריה ישאג והדומים לו, וע״ד זה נקרא משפט הרשעים גיהנם להיותו מקום שריפת הטומאות והעצמות.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

לולא – הטעם רביע ונקוד למעלה ומלמטה כן הוא בספרים מדוייקין וכן מצאתי במסורה כ״י דין נקוד למעלה ולמטה ושארא כי אם לעיל ובמסרה אחרת כ״י מצאתי כלשון הזה לולא נקוד מלעיל ומלרע בר מן וא״ו דלא נקודה אלא מלעיל עד כאן. וכן ראיתי במקרא כ״י מטוליטולא. ובפרק קמא דברכות תנא משמיה דרבי יוסי למה נקוד על לולא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם מובטח אני בך שאתה משלם שכר טוב לצדיקים לעתיד לבא אבל איני יודע אם יש לי חלק ביניהם אם לאו דסבר שמא יגרום החטא. והחסיד יעבץ כתב כל לולא שבמקרא מפורש וזה סתום כי לא פירש מה היה אם לא היה מאמין ע״ש.

בטוב – הבי״ת בגעיא.

לולא – אם לא.

בארץ חיים – זה העולם נקרא ארץ חיים.

לולא – כאומר הנה כמעט היו מאבדים אותי אם לא עמדה לי זכות האמנה שהאמנתי בדבר ה׳ אשר הבטיחני לראות בטובו בזה העולם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

לולא האמנתי – מקרא קצר, אם לא האמנתי שאראה בטוב ה׳ בארץ חיים... הייתי קץ בחיי! או כדומה. ולו ענינו ואולי, והלואי. לו חפץ ה׳ להמיתנו (שופטים י״ג:כ״ג) לו ישטמנו יוסף (פרשת ויחי) לו ישמעאל יחיה לפניך (פרשת לך לך) ולולא (או לולי) המורכב מן לוּ ולא יש לו שתי הוראות, כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים (פרשת מקץ) לשון הלואי ומלת כי השנית מורה עליו; לולא חרשתם בעגלתי (שופטים ט״ו:י״ח) לשון אם.

בארץ חיים – יש לפרשו על חיי נצח, רק נראה שמדבר בחיי שעה וכן אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים (למטה קי״ז:ט׳) ובלתי מקרא זה יש כמה וכמה מקראות המורים באמונת קדמונינו בהשארת הנפש אחר המות, ולמה נדחק פירוש הכתובים ונתן כלי זין ביד המפקירים?

(יד) קַוֵּ֗ה אֶל⁠־יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥ה^א חֲ֭זַק וְיַאֲמֵ֣ץ לִבֶּ֑ךָ וְ֝קַוֵּ֗ה אֶל⁠־יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

Hope for Hashem! Be strong and He will give your heart courage;⁠¹ hope for Hashem!⁠²

1. He... give courage | וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ – See Ibn Ezra. Alternatively: "and may your heart take courage".

2. hope for Hashem | וְקַוֵּה אֶל י"י – The doubling might be meant to indicate the need for perseverance in trusting in God (Radak). Rashi writes: "if at first your prayer is not accepted, try again".

א. אֶל⁠־יְ֫הֹוָ֥היְ֫⁠־⁠הֹוָ֥ה =א (מקום ה״עולה״ באות יו״ד כשיטתו)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

סְבוֹר עַל יְיָ תְּקוֹף וְעַלֵם לִבָּךְ וּסְבוֹר עַל יְיָ.

Hope in the LORD; strengthen and fortify your heart; and hope in the LORD.

קוה אל ה׳ – אמר ר׳ חייא בר אבא אם נתפללת וחזרת ונתפללת תהא מבושר שנשמעת תפלתך והוא עתיד לעשות רצונך. ומה טעם קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה׳.

[ביאור לכל הפרק כלול בביאור פסוק א]

אקול ארג׳ו אללה ותשדד ויתאיד קלבך, ת׳ם ארג׳וה דאימא.

אני אומר: [לכן] אני אתחנן יתחזק ויתעודד הלב שלך. ואחר כך תתחנן אליו תמיד.

קוה, אומר קוה לה׳ והתחזק ויאמץ לבך וקוה לה׳ תמיד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

(יד) וגא ויאמץ לבך מן פעל [27 א] תֺקיל וכון האמיץ גיר מתעד ואמא אימץ פהו מתעד.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 12]

(14) “and of good courage” is derived from the heavy verb (Piʿel) form. ‘Hęʾęmîṣ (courage)’ is intransitive whilst ‘ʾimmeṣ’ is transitive.

קווה אל י״י – ואם לא תתקבל תפלתך חזור וקווה.

Hope for the Lord and if your prayer is not accepted, reinforce your hope.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

(יד) חזק ויאמץ לבך – פועל יוצא והטעם כי השם יאמץ לבך.

וטעם וקוה^א אל י״י – תמיד בראשונה ובאחרונה.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״קוה״.

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 13]

(14) BE STRONG, AND LET THY HEART TAKE COURAGE. Ya’ametz (take courage) is a transitive verb.⁠¹ Ve-ya’metz libbekha (and let thy heart take courage) means, God will strengthen your heart.⁠² Yea, wait for the Lord means, always wait for the Lord. Wait for the Lord at the first and at the last.⁠³

1. Meaning, he will strengthen.

2. Ibn Ezra renders our verse: Wait thou for the Lord, be strong, God will strengthen your heart, and wait for the Lord.

3. If God does not fulfill your request at first wait for Him to eventually do so.

קוה אל י״י – ומרוב בטחוני ואמונתי בי״י אני אומר כנגד עצמי כל היום: קוה אל י״י. אל תחוש לדברי האיבים.

חזק ויאמץ לבך – אתה חזק בדרכיו והוא יאמץ לבך שלא יחלש לדברי האיבים ותמצא חוזק ואומץ בלבבך.

וקוה אל י״י – פעם שנית. רצונו לומר: שתהיה בו התקוה תמיד ולא תמוש מלבבו.

ואמר כנגד עצמו דרך הערה קוה אל ה׳ וחזק ואז הוא ית׳ ויאמץ לבך וחזר ואמר וקוה אל ה׳ לחזוק דבריו בהכפלת בטחונו ותקותו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

ויאמץ – ענין כח וחוזק.

קוה – ואמרתי אל נפשי קוה אל ה׳ וחזק בהבטחתו וזכות האמנה היא היא אשר עמדה לי.

וקוה וגו׳ – כפל הדבר להתמדתו.

קוה – ציווי, ויש לפרש לולי האמנתי ואמרתי לנפשי קוה אל ה׳,

חזק ויאמץ – האימוץ הוא התמדת החוזק ובא ביחוד על אימוץ הלב כמו שפירשתי בכ״מ.

קוה – עפמ״ש שבזכות האמונה שהאמין בהבטחת ה׳ ניצול מאויביו כי קוה אל ה׳ שישוב לראות בטוב ה׳, עפ״ז יאמר ויצוה לקוות אל ה׳ – ומבאר כי התקוה לה׳ נבדלת מן התקוה לב״ו בשני דברים,

א. שהתקוה לזולתו הלא תוחלת ממושכה מחלה לב, אבל ע״י הקווי לה׳ חזק ויאמץ לבך שהיא תתן חוזק ואומץ לב,

ב. הקווי לזולתו אין התקוה תכלית לעצמה רק תכלית הקווי הוא שימצא מבוקשו, וא״כ תכלית הקווי הוא שלא יקוה עוד, ר״ל שישיג תקותו ולא יצטרך עוד לקוות, אבל הקווי לה׳ היא תכלית לעצמה, עד שתכלית הקווי הוא שיחזק לבו ויחזור ויקוה, עז״א קוה חזק וקוה אל ה׳.

קוה – אזהרה לקורא או שומע.

חזק ויאמץ לבך – אזור חיל לבלתי התרפות ביום צרה, וה׳ יתן אומץ (שהוא יתר על כח ועוז) ללבך, ובה תאמץ לבך אל תבטח בגבורתך, רק קוה תמיד לה׳ כי מאתו התשועה ולא מגבורתך.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון