Tehillim 127 – תהלים קכז‏ – Mikraot Gedolot

(א) שִׁ֥יר הַֽמַּעֲל֗וֹת לִשְׁלֹ֫מֹ֥ה⁠ ^אאִם⁠־יְהֹוָ֤היְ⁠־⁠הֹוָ֤ה׀ לֹא⁠־יִבְנֶ֬ה בַ֗יִת⁠ שָׁ֤וְא עָמְל֣וּ בוֹנָ֣יו בּ֑וֹ אִם⁠־יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה לֹא⁠־יִשְׁמׇר⁠־עִ֝֗יר^ב שָׁ֤וְא׀ שָׁקַ֬ד שׁוֹמֵֽר׃

A song of ascents.⁠¹ Of Shelomo.⁠² If Hashem does not build a house,⁠³ in vain do the builders toil over it. If Hashem does not guard a city, in vain does the guard keep watch.

1. A song of ascents | שִׁיר הַמַּעֲלוֹת – Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1.

2. Of Shelomo | לִשְׁלֹמֹה – This heading might mean either that Shelomo composed the psalm (the commentary attributed to Rashbam) or that it was composed in his honor or about him (R. Saadia, Ibn Ezra, and others). As such, the commentary attributed to Rashbam suggests that Shelomo wrote it when the nation ascended to Jerusalem after the Temple was built, while Ibn Ezra posits that David wrote it after he was denied permission to build the Mikdash but was told that his son would merit to do so.

3. a house | בַיִת – The verse can refer to the need for Hashem's support in building and maintaining any house, but many commentators assume the psalmist is speaking of the Temple in particular. Radak suggests that David alludes to his own desire to build the Mikdash which ran counter to Hashem's will and was therefore not actualized, while the commentary attributed to Rashbam suggests that Shelomo admonishes the people not to pride themselves on the Temple's construction for it was only possible with Hashem's aid. Cf. Radak (at the end of his comments to the chapter) that the word "בית" might instead refer to a dynasty (as per usage of the noun in Divrei HaYamim I 17:10), with the psalmist emphasizing how the stability of one's reign is dependent on God.

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

ב. לֹא⁠־יִשְׁמׇר⁠־עִ֝֗יר א=לֹא⁠־יִשְׁמׇר⁠־עִ֝יר (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁירָא דְאִתְאֲמַר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא עַל יַד שְׁלֹמֹה אִין מֵימְרָא דַייָ לָא יִבְנֵי קַרְתָּא מַגָן לָעָן אַרְדִיכְלוֹי בֵּיהּ אִין מֵימְרָא דַייָ לָא נְטַר קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם מַגָן אִתְּעַר נָטֵיר.

A song that was uttered on the ascents of the abyss, composed by Solomon. If the word of the LORD will not build the city,⁠¹ its builders labor in vain; if the word of the LORD is not guarding the city of Jerusalem, its guard has stayed awake in vain.

1. City: house.

שיר המעלות לשלמה אם ה׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו – ר׳ יהודה נשיאה שלח רבי חייא ורבי יוסי ור׳ אמי מעבור קריתא דארעא דישראל מתקנא להון סופרים ומתניין. עלון לחד אתר לא אשכח תמן לא סופר ולא מתניין. א״ל אייתי לן נטורי קרתא אייתון. אמר לון אלין נטורי קרתא לית אלין אלא מחרבי קרתא ומה אינון נטורי קרתא ספריין ומתניין. הדא הוא דכתיב אם ה׳ לא ישמור עיר שוא שקד שומר. שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת וגו׳. אלו נשותיהן של תלמידי חכמים. הנה נחלת ה׳ בנים שכר פרי הבטן. מדת בשר ודם פועל עושה עם בעל הבית חורש עמו וזורע עמו מנכש עמו מעדר עמו מטבע אחד נותן לו והולך. אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא תאב לבנים נותן לו שנאמר נחלת ה׳ בנים. תאב לחכמה נותן לו שנאמר (משלי ב׳:ו׳) כי ה׳ יתן חכמה. תאב לנכסים נותן לו שנאמר (דברי הימים א כ״ט:י״ב) והעושר והכבוד מלפניך.

שיר המעלות לשלמה אם י״י לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו (כתוב ברמז שמ״א). ר׳ יהודה נשיאה שלח ר׳ חייא ור׳ יוסא ור׳ אמי מעבוד קריתא דארעא דישראל מתקנא להון סופרין ומתניין להון. בחד אתר לא אשכח תמן לא סופר ולא מתניין אמר להון אייתו לן סנטורי קרתא, אייתו ליה, אמר לון אלין נטורי קרתא לית אלין אלא מחריבי קרתא, ומאן אינון נטורי קרתא ספריין ומתניין, הדא הוא דכתיב אם ה׳ לא ישמר עיר שוא שקד שומר.

ותסביח ברפע צות פי מא יכון מן אמר סלימאן, אן לם יבני אללה ביתא פזור מא עמל פיה באניה, ואן הו לם יחפט׳ קריה פזור מא ראבט אלחראס פיהא.

וגם זה הלל בהרמת קול בענין מה שיהיה עם שלמה. אם ה׳ לא בנה בית אם כך לשוא עמלו הבונים אותו. ואם ה׳ לא שמר את עיר אם כך לשוא שקדו השומרים בה.

שיר בקול רם, כמה שיהיה מענין שלמה אם ה׳ לא יבנה בית הרי לשוא מה שעמלים בו בוניו, ואם הוא לא ישמר עיר הרי לשוא מה שמתמידים השומרים בה. תרגם שקד ״ראבט״ והיא ההתמדה וההמשכיות ללא הפסקה. וכן תרגם לעיל קב ח שקדתי. וכך במשלי ה לד. ובישעיה כט כ. ובאיוב כא לב. אבל בדניאל ט יד וישקד ה׳ תרגם ״פחכם אללה״ ויגזור ה׳.

קבץ כל השאלות האלה ויחסם אל ה׳ בנין בית ושמירת עיר ורכישת ממון ומתן ולד.

ג׳מע הד׳ה אלמסאיל כלהא ונסבהא אלי אללה מן בנא בית וחפט׳ בלד וכסב מאל ורזק ולד.

[116 ב] שיר המעלות לשלמ⁠[ה]

קו׳ שיר המעלות לשלמה יעני מא קאלה דוד ממא ואפק פעל שלמה פי בניאן אלבית וכאנה מערץׄ בנפסה למא הםﹼﹶ בבניאנה ומנע מנה ואכׄתיר אבנה מן דונה.

וקו׳ אם ייי לא ישמר עיר תעטֺים לחאל אלמדינה אנהא גניה ען חראם אדֺא כאן אללה חראמהא.

ושקד יעני ואצֺב.

It states “A song of ascents. Of Solomon” what David wrote about him. He approves of Solomon constructing the Temple. As if he alluded to it himself, as he considered it important to build it, but was prevented from doing so. Therefore, he chose his son instead of him.

The verse; “unless the Lord watches over the city” is a glorification of the city's circumstances. It is without need for protection as God is it guardian.

And “vigil” means vigilance.

שיר המעלות לשלמה – שאמר דוד על שלמה שצפה ברוח הקדש שעתיד לבנות בית המקדש ובו ביום ישא שלמה את בת פרעה ועל זה נאמר כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת למן היום אשר בנו אותה (ירמיהו ל״ב:ל״א), לכך אמר המזמור הזה למה לך בני לבנות בית ולסור מאחרי המקום מאחר שאינו חפץ בה לשוא עמלו בוניו בו.

שוא שקד שומר – על חנם צופה בה השומר.

A song of ascents about Solomon This song David recited about his son, Solomon, for he saw through the holy spirit that he [Solomon] was destined to build the Temple, and on that very day, Solomon would marry Pharaoh's daughter, and concerning this was said: "For this city has aroused My anger and My wrath since the day they built it" (Yirmeyahu 32:31). Therefore, he recited this song. My son, why should you build a house and turn away from following the Omnipresent? Since He does not desire it, its workers have toiled at it in vain.

[its] watcher keeps his vigil in vain The watchman watches it in vain.

שיר המעלות לשלמה – עשאו בעלו⁠{ת} כל ישראל לרגל בבניין בית המקדש.

אם י״י לא יבנה בית – היה מוכיח את ישראל שלא יתגאו בעצמם על בניין בית המקדש וירושלם, שאם הקב״ה לא יבנה בית לשוא עמלו בוניו.

ולשוא שקד שומר העיר, אם הקב״ה לא ישמרנה. אך אם י״י ישמר – לא צריכין שמירה.

שיר המעלות לשלמה – בעבור שלמה, כמו: וללוי אמר (דברים ל״ג:ח׳) וזה השיר חברו אחד מהמשוררים על שלמה כאשר חפץ דוד לבנות בית לשם (דברי הימים ב ו׳:ז׳) והתנבא נתן כי שלמה בנו יבננו אז שמח דוד אחרי דאג. והחל המשורר להזכיר כי הכל ביד השם ולא כפי מחשבת האדם ולא כפי שיפצר במעשיו ויתחזק בכל כחו. והנה החל להזכיר הבניין שהוא צורך גדול לבני אדם. ועוד כי היתה במחשבת דוד לבנות הבית והכין הכסף והזהב והנחשת.

וטעם שוא עמלו – אם לא יעזרם השם או יביא רוח ויהרס הכל. והנה הזכיר בעלי האומנות והם הבונים ואחרי כן שומרי הבנין הם שומרי העיר.

ומלת שקד – כמו לשקוד על דלתותי (משלי ח׳:ל״ד) ואחר כך הזכיר אנשי סחר העיר.

A SONG OF ASCENTS, OF SOLOMON. Li-shelomoh means of Solomon.⁠¹ Compare this to u-le-Levi amar (And of Levi he said) (Deut.33:8).⁠² This psalm was composed by one of the poets regarding Solomon. It was composed when David desired to build a house for the Lord and Nathan the prophet prophesied that Solomon, David’s son, would build it.⁠³ David⁴ was at first worried.⁠⁵ However, he soon rejoiced.⁠⁶ The poet then noted⁷ that things are not in keeping with the thoughts of man. They are in the hand of God. Things are not in accordance with the amount of effort that a person expends in his work and the amount of strength he draws upon.⁠⁸ [EXCEPT THE LORD BUILD THE HOUSE.] The psalmist opens with a house,⁠⁹ for a person is in great need of a house. Furthermore, David had intended to build a House for the Lord. He prepared the silver, the gold, and the copper for it.⁠¹⁰

The meaning of they labor in vain is, “They labor in vain if God does not help them, or if He brings a wind that destroys everything.”¹¹

The psalmist first mentions the craftsmen¹². The craftsmen are the builders. He next mentions the watchmen of the house.⁠¹³ The latter are the guardians of the city.

The word shakad (waketh) is similar to li-shekod (watching) in watching daily at my gates (Prov. 8:34).⁠¹⁴

The psalmist then mentions the city’s merchants.⁠¹⁵ He says:

1. The lamed prefixed to a noun usually means “to.” Here it means “of” or “about.”

2. Here, too, the lamed prefixed to levi means “of” or “about.”

3. Nathan first prophesied that David would not build God’s House. He later prophesied that Solomon would build the House of God. See 2 Sam. 7:1-13.

4. Literally, “Then David.”

5. For the prophet told him that he would not build God’s House. See Ibn Ezra’s comment on verse 5.

6. When Nathan prophesied that Solomon would build the House of God.

7. Literally, “began to mention.”

8. Ibn Ezra’s interpretation of Except the Lord build the house, they labor in vain that build it; except the Lord keep the city, the watchman waketh but in vain.

9. The psalmist illustrates his point with the building of a house. If God does not build the house (or anything else), those who attempt to build it labor in vain.

10. Even though David did all these things, he still did not build the Lord’s House.

11. Ibn Ezra offers two examples that prevent the house’s existence: a) God does not help the builder and b) God destroys the house with a storm after it is built.

12. The psalmist mentions those connected with building the house and those who are in charge of maintaining it. He starts with the builders.

13. Literally, “the building.”

14. It comes from the same root (shin, kof, dalet) and has a similar meaning: to focus, to watch. When one watches, one is awake.

15. In verse 2.

המעלות לשלמה – זה המזמור נאמר על שלמה. ולמ״ד לשלמה ענינה בעבור, כמו: אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג). ונאמר על בנין הבית שחשב דוד לבנותו, ואסף כסף וזהב ונחושת למלאכה ולא עלתה בידו שקידתו ועמלו שיבנהו הוא אלא בנו. וגם זה העניין בשאר בני העולם שלא תעלה בידם מחשבתם. וגם יש בו רמז למלך המשיח, כי גם הוא נקרא שלמה בשיר השירים. ונפרשנו על שלשה העניינים, על שלמה תחילה:

אמר: אם י״י לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. ואמר על בנין בית המקדש כי עמל דוד לבנותו, וכיון שלא רצה האל שיבנהו לא בנה אותו.

ופירוש בוניו – המתעסקים בבנין, כן אמר על ירושלם לפי שהיא ראש הממלכה ובה נבנה הבית. אמר: מי שיבנה הבית ברצון האל, והוא שלמה בני, אותו הבנין לא יהיה לשוא אלא באמת, ויהיה נכון הבית. וכן עיר ירושלם, אם י״י לא ישמרנה שוא שקדו השומרים. אבל י״י ישמרנה, שצוה להיות בני מלך בה, וכיון שברצונו הוא ישמור הבית והעיר.

ושקד – הוא ענין ההתעסקות והשתדלות על הדבר.

(א-ה) ועל מלך המשיח יתפרש כך: אמר: אם י״י לא יבנה בית – אמר על בית המקדש.

ועיר אמר על ירושלם. והנה מיום שחרב בית המקדש וגלו ישראל וחרבה ירושלם, היתה ירושלם פעם בנויה, פעם חריבה. כי היתה ביד אדום וביד ישמעאלים. וכל השנים התגרו במלחמה עליה, אלה יבנוה ואלה יחריבוה, לפי שאין רצון בבנינים ובשמירתם, שוא עמלו הבונים ושוא שקדו השומרים.

ואמר: שוא לכם משכימי קום – אלה אדום שכבשו את ירושלם תחלה.

מאחרי שבת – אלו הישמעאלים שבאו באחרונה, והתגרו עם הנוצרים ולקחו אותה מידם, והם מידם. וכל הימים היתה מלחמה ביניהם, ויהיה עד בא הגואל.

אכלי לחם העצבים – עמלים וטורחים עליה, לפיכך קראם: אוכלי לחם העצבים.

ואמר: כן יתן לידידו שנא – לידידו זה מלך המשיח, ויתן לו האל יתברך את ירושלם בלא עמל, ואלה שעמלו עליה לא ישארו בה. ושאר הפסוקים האחרים הם דברי דוד, כמו שפירשנוהו, ויתפרשו גם כן על כל אדם.

ועתה שנפרשהו על בני העולם כך הוא: זכר תחלה בנין הבית והוא קיום המלכות לאיזה מלך שיהיה, לו ולבניו אחריו, כמו: ובית יבנה לך (דברי הימים א י״ז:י׳), שפירושו המלכות, ואמר כי אין ביכולת המלך להקים המלוכה לו ולבניו אחריו, אם לא ברצון האל יתברך. ואחר כך זכר שמירת העיר מפחד האויבים, כי לא יועילו שומרי החומות שלא יכבשוה האויבים אם י״י לא ישמרנה. ואחר כך דבר על העוסקים בעסק העולם הרודפים אחר הממון, והם משכימים למלאכה או לסחורה גם מאחרים עד בא השמש במלאכתם או בשבתם בחניות למכור סחורתם, וכל השתדלות הזה שוא הוא להם אם לא יעזרם האל יתברך, למי שירצה בו האל יתברך ויאהבנו, יתן לו הממון בלא יגיעה ובלא עמל כאילו הוא ישן. ואחר כך זכר ענין הבנים שהוא גם כן מתנה טובה מאת האל יתברך כשהיו טובים.

שיר המעלות לשלמה נאמרה זאת המעלה בענין שלמה. ולמ״ד לשלמה, כמו בעבור. כשראה דוד השתדלותו בבנין הבית ולא עלה בידו, והגיעהו מאמר נתן שלא יבנהו הוא אלא בנו (שמואל ב ז, יג), אמר דרך עצה ומוסר לבני אדם, שבעת השתדלותם בקנינם, אע״פ שההשתדלות טוב, מ״מ לא ישים בטחונו בהשתדלותו, ולא יחשוב בהשיגו חפצו כי יד השתדלותו עמדה לו, אבל הכל מאת האל ית׳, והוא העירו בהשתדלות, והוא הביאו להשיג חפצו. וכבר הזהיר זה בתורה באמרו (דברים ח, יז-יח) ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה. וידעת כי ה׳ אלהיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל.

ואמר על זה דרך כלל, אם ה׳ לא יבנה בית, ר״ל, אם לא יהא ההשתדלות מצדו ומהשגחתו, שוא עמלו בוניו בו. ואם ה׳ לא ישמור עיר, בעת המלחמה, שוא התמיד הצופה להביט הנה והנה אם יבואו בה האויבים, כי אין אזהרתו עושה כלום אם מאתו ית׳ לא תבא השמירה. ושקד הוא מלשון התמדה. או לשון מהירות, כלומר, בחנם מיהר לעלות במקום המצפה.

(הקדמה) בזה המזמור אמר המשורר לבני קיבוץ גלויות ׳עושים מקנה וקנין׳¹, כי אמנם לא יספיק הזריזות לקבץ הממון ולשמרו אם לא תהיה שם השגחה אלקית עוזרת לזה:

(א) אם ה׳ לא יבנה בית - שוא עמלו בוניו בו, אם ה׳ לא ישמר עיר, וכן הענין בשמירת העיר, שלא תהיה נשמרת מכל מזיק זולתי בהשגחה אלקית עוזרת לזה, ובכן ראוי להתפלל אליו שיעזור וישמור:

1. לשה״כ ביחזקאל (לח יב) שישראל בקיבוץ גלויות יהיה ׳עם מאוסף מגוים עושה מקנה וקנין ישבי על טבור הארץ׳, וראה מה שצויין בשה״ש לעניין זה.

(א-ב) שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לִשְׁלֹמֹה [וגו׳. זה המזמור עשאו] כנגד בית שלמה שעשה מזהב וכסף וכנגד בית הורודוס שאמרו עליו ז״ל (ב״ב ד.) ׳מי שלא ראה בניין הורודוס לא ראה בניין מפואר מימיו׳¹, שהעיקר באלו [הוא] שה׳ ישכון בתוכו ושיהיה קיום לו, כי באופן אחר אִם ה׳ לֹא יִבְנֶה בַיִת וגו׳².

ויתן משל על זה מחריצות והשתדלות האנשים ביותר – שאינו שווה להם אם ה׳ לא יחוס, כי בהשתדלות בינוני עם [חסד] ה׳ – די ומספיק. ויאמר, הלוא תראה הבעלי מלאכות שמשכימים בבוקר למלאכתן, ובערב יאחרו כדי לאסוף קניין, ואפילו הכי יש אנשים שעומדים לישן ויש להם הון רב מהם, וזהו [שאמר], שָׁוְא לָכֶם בעלי אומניות מַשְׁכִּימֵי קוּם מְאַחֲרֵי שֶׁבֶת בערב, אֹכְלֵי לֶחֶם הָעֲצָבִים, על דרך ׳בזיעת אפך תאכל לחם׳ (בראשית ג׳:י״ט)³, הלוא תראו שכֵּן יִתֵּן ה׳ לִידִידוֹ ׳לחם׳ שֵׁנָה⁴, ר״ל, בעוד שהם ישנים – מקבצים אל יד הרבה, ויותן להם ׳לחם׳ כמוכם⁵, אם כן החריצות ביותר אינו שווה, כי הבינוני⁶ די עם חסד אל:

1. אך לעיל כתב שכל ה׳שיר המעלות׳ הם מבני העתיד לבוא, ובנדפס: ׳בזה המזמור אמר המשורר לבני קיבוץ גלויות׳.

2. ראה נדפס לבמדבר (ז פט) ובתחילת פרשת פקודי.

3. בנדפס ציין לכתוב שם (ג יז) ׳בעצבון תאכלנה׳.

4. ׳שינה׳ עולה על ׳לחם העצבים׳, יש לחם של עצבים ויש לחם של שינה.

5. ׳כן׳.

6. השתדלות בינונית.

שקד – ענין המהירות והשתדלות כמו שקדו ושמרו (עזרא ח׳:כ״ט).

לשלמה – אמר זה על שלמה כי צפה ברוה״ק אשר בעת יבנה את בה״מ ישא את בת פרעה ועליו אמר מה תועלת א״כ בבנין כי אם ה׳ לא יבנה הבית ר״ל אם המקום לא יחפוץ בבנין על מעשיך אשר לא טובים א״כ הלא לחנם עמלו בו הבונים כי לא יתקיים.

אם ה׳ לא ישמר עיר – בעבור המעשים האלה.

שוא שקד שומר – הלא לחנם הוא מהירת והתמדת השומר בשמירת העיר כי בא יבוא האויב העירה ויחרב הבית.

שיר המעלות לשלמה – השיר הזה ושאחריו נסמכו בכונה, שבראשון יבאר שהשתדלות האדם אין מועיל כל מאומה רק הכל נעשה ונגמר בעצת ההשגחה העליונה, ובסימן שאח״ז יבאר מתי ההשתדלות מועיל, ואופנים אשר יובילוהו אל המטרה הנכונה - אם לא ה׳ יבנה בית אם לא ילוה אל הבנין עזר אלוה, אך שוא עמלו בוניו בו – ואין ההשתדלות מועיל מאומה, ולא לבד בהוצאת כלל הדבר אל הפועל, שאין האדם לבדו יכול עליה בעמל בלא עזר ממרום, כי בשמירת הדברים שכבר הם עשוים כמו בשמירת העיר הבנויה, גם בזה אם לא ה׳ ישמר עיר שוא שקד שומר והשתדלות האדם בשמירתה לא יועיל מאומה - ולא לבד בפעולות כלליות כי גם בפרטים.

לשלמה – בעבור שלמה חברו דוד אביו, ואולי מזמור זה והבא אחריו אחד היו וחלקום לשנים, וכונת דוד להתפלל על שלמה שבניו ילכו גדל וטוב, ולהזהירו שזה תלוי בידי שמים לשבר לאיש חסיד, ושלא יבטח בחכמתו להצליח להדריכם בדרך השכל אם ה׳ לא יהיה בעוזריו.

שוא עמלו – כי ה׳ יהרסהו.

שקד – ממקור קד, מקור שרש יקד, מורה התלהבות לפעול.

(ב) שָׁ֤וְא לָכֶ֨ם^א מַשְׁכִּ֪ימֵֽי^ב ק֡וּם⁠ מְאַחֲרֵי⁠־שֶׁ֗בֶת⁠ אֹ֭כְלֵי לֶ֣חֶם הָעֲצָבִ֑ים⁠ כֵּ֤ן יִתֵּ֖ן לִידִיד֣וֹ שֵׁנָֽא׃

In vain for you, those who rise early and stay up late, who eat the bread of travails!⁠¹ Thus² He gives sleep to His beloved!⁠³

1. the bread of travails | לֶחֶם הָעֲצָבִים – The word "הָעֲצָבִים" combines the connotations of labor and pain. Our verse (especially in light of the continuation which speaks of progeny) recalls usage of the root in Bereshit 3:16-17, when Hashem punishes Adam and Chavvah with labor pangs and agricultural work. Others have translated the phrase as "misery's bread", "bread of toil" or: "bread of sorrows".

2. Thus | כֵּן – In other words, Hashem gives His beloved rest in equal measure to the toil of those who work all hours (commentary attributed to Rashbam). Alternatively, "כֵּן" might mean: "indeed" or "true".

3. He gives sleep to His beloved | יִתֵּן לִידִידוֹ שֵׁנָא – This assumes that "שֵׁנָא" is a variant of "שינה", sleep. See Radak similarly that "שֵׁנָא" should be understood as if written "בשינה", "while asleep", or: "with sleep", rendering the verse: "Thus He gives to His beloved in sleep", i.e. without having to work. Cf. J.A. Emerton, "Meaning of séna' in Psalm 127:2,⁠" Vetus Testamentum 24.1 (1974): 15-31 who suggests, based on Semitic cognates, that the root "שנא" might mean to elevate or shine, and, as a noun: "elevation" or "success.⁠" The following verses then detail the nature of this "success", the merits of bearing children.

א. לָכֶ֨ם =א,ק-מ (אין קו של לגרמיה)
• ל,דפוסים=<לָכֶ֨ם ׀> בקו של לגרמיה (וכן בקורן וסימנים)
• ש1=לָכֶ֥ם (טעם מרכא ובלי קו)

ב. מַשְׁכִּ֪ימֵֽי ממ=מַשְׁכִּ֪ימֵי (אין געיה)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

עַל מַגָן תִּטְלְחוּן לְכוֹן דִתְקַדְמוּן בְּצַפְרָא לְמֶעְבַּד לְכוֹן חֲטוֹף דִי מְאַחְרֵן וְתֵתְבוּן לְמֶעְבָּד זָנוּ דְאָכְלִין מְזוֹנֵי דְמִסְכְּנִין דְלָעוּ בְהוֹן עַל יָאוּת וְכֵיוָן יִתֵּן יְיָ לְרָחֲמֵיהּ דִמְכָא.

In vain will you trouble yourselves to rise early in the morning to do robbery, who stay up late to do fornication, who eat the bread of the poor for which they labored honestly and truly; the LORD will give sleep to those who love him.

[Another Targum: The wicked say to the righteous, “It is wrong for you that you rise early and pray in the morning and stay up late in the evening to study the Torah, eating the bread of sorrow.” The righteous reply, “Truly the LORD gives to those who love him a complete reward for hunger.”]

שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת – אלו נשותיהן של תלמידי חכמים.

וזור לכם יא אלמדלג׳ין פי אלקיאם, ואלמוכ׳רין פי אלג׳לוס ואלאכלין טעאם אכסאבהם, כד׳לך יעטי אוליאה אלראחה.

המשכימים לקום [מהשינה]! שוא לכם ומאחרים לישון. אלה האוכלים ממזון שהרויחו כך [כמו אלה האוכלים וכו׳] יתן ה׳ מנוחה ליראיו.

מאחרי, והמאחרים לשבת והאוכלים לחם יגיעם כן יתן לידידו מנוחה ונחת. ותרגם כאן שנה ״ראחה.⁠״ מנוחה ונחת.

ועשה את העין טובה חשובה מכולן באמרו אוכלי לחם העצבים, והם הקנינים, כאמרו ועצביך בבית נכרי¹.

1. משלי ה י. וכן פירש לעיל טז ד.

וג׳על אלקנוע אפצ׳להא אד׳ קאל אוכלי לחם העצבים, והי אלמכאסב, כקולה ועצביך בבית נכרי.

וקו׳ שוא לכם משכימי קום כנאיה ען אלגאהדין ואלכׄאיבין פיקול באטלא מא סעיתם מן קיאם אלאסחאר ואואכׄר אלליאלי ואלסהﹶר פי אואילהא ואכל כׄבזכם בשקא פמן אחבה אללה ינאם ליאליה וינאל אמאניה מן גיר שקא ומן דון ענא.

“In vain do you rise early” is a name for those who strive and are unsuccessful. This pointless; (as in) those who rush to arise earlier, stay up late into the night, remain sleepless at the beginning of the night, and toil for bread. Whilst one who loves God will sleep at night and He will provide him with bread in drudgery. For one that God loves will sleep through the night and He will provide security without drudgery and without hardship.

שוא לכם – בעלי אומניות המשכימים ומאחרים למלאכתם ומתפרנסים בעצבון וביגיעה בלחם העצבים של טורח.

כן יתן – הקב״ה פרנסה למי שמנדד שנתו בשבילו לעסוק בתורה.

לידידו שנא – למנדד עליו שינה.

It is futile for you The craftsmen, who rise early and stay late at their work and sustain themselves with toil and labor, with bread of toil, [i.e.,] of the toil of work.

so will the Lord give The Holy One, blessed be He, [will give] sustenance to him who banishes his sleep from his eyes in order to engage in the Torah.

to one who banishes sleep Heb. לידידו שנא. to one who banishes (מנדד) sleep from his eyes.

שוא לכם – בחנם אתם שמחים.⁠^א

ומשכימים בבקר לקום לשמר העיר ומאחרים בערב^ב שבת ואוכלים לחם עצבון – שאין לכם מנוחה.

שהרי כן יתן לידידו שינה^ג – למי שתלה בו בטחונו ונעשה לו אוהב, נותן לו שינה, שהוא שומרו ויכול לישן לבטח, לפי שאין צריך עוד שמירה.

כן יתן – כשיעור הצרות של אילו, כן ירבה לו המנוחה, כמו: כן ירבה וכן יפרוץ (שמות א׳:י״ב).

א. אולי צ״ל: ״שומרים״.

ב. בכ״י נכפלה כאן מלת: ערב.

ג. כן בכ״י ס״פ, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: שנא.

ואמר: שוא – משכימי קום – למלאכה או לסחורה.

אוכלי לחם – בעצבון.

וטעם משכימי קום – לשוק.

וככה מאחרי שבת – שם.

כן יתן – השם הנזכר למעלה לאוהבו.

שנה – על דרך מתוקה שנת העובד (קהלת ה׳:י״א). והנה הטעם הכל נגזר מהשמים ולכל יתן השם כאשר גזר לא כמחשבת האדם ומרוצתו ויגיעתו ותחבולותיו.

IT IS VAIN FOR YOU THAT YE RISE EARLY. It is vain for you, ye that eat the bread in toil,⁠¹ to rise early for work or commerce.

The meaning of that ye rise early is, “that ye rise early to go to market.” Similarly, and sit up late means, “and sit up late in the market.”²

SO HE GIVETH UNTO HIS BELOVED IN SLEEP. The Lord, Who is mentioned above, gives sleep to the one whom He loves. Sleep in our verse is similar to sleep in Sweet is the sleep of a laboring man (Eccl. 5:11).⁠³ Its meaning is, “Everything is decreed in heaven. God gives to everyone as He decreed. He does not give to man in accordance with his thoughts, his pursuits, his efforts, and his tactics.”

1. Ibn Ezra renders Ye that eat the bread of toil as “ye that eat bread in toil.”

2. Literally, “there.”

3. Our verse speaks of a good and sweet sleep, a full night’s sleep. A sleep where one does not go to bed late and rise early in order to satisfy one’s needs.

שוא לכם – אמר זה על אבשלום שהקדים למרוד באביו ולקחת המלוכה, וכתיב: והשכים אבשלום ועמד על יד דרך השער וגו׳ (שמואל ב ט״ו:ב׳), ואמר: ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל (שמואל ב ט״ו:ו׳). ואמר כנגדו וכנגד העוזרים אותו: שוא לכם משכימי קום.

מאחרי שבת – אמר כנגד אדוניה שאחר לעשות המרד ולשבת בכסא המלוכה עד שהזקין דוד ושכב על המטה. ושניהם אכלי לחם העצבים כי עמלו לקנות המלוכה ולא עלתה בידם.

עצבים – כמו: בעצבון תאכלנה (בראשית ג׳:י״ז). ואמר: אוכלי לחם העצבים כי כמו שעמל אדם על הלחם כן עמלו על המלוכה ולא הועילו.

ואמר: כן יתן לידידו שנא – שלמה הוא ידיד האל, כמו שכתוב: ויקרא שמו ידידיה בעבור י״י (שמואל ב י״ב:כ״ה).

ופירוש כן – כמו שהם חושבים לקחת המלוכה בעמלם, כן נתן האל המלוכה לשלמה בלא עמל.

וזהו שאמר שנה – במנוחה בלא עמל, כאדם הישן. או: בעודנו ישן, ולא היה יודע בדבר המלוכה, דבר האל היה מתקן לו המלוכה.

שנא – כתיב באל״ף, והוא כמו בה״א.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

וכן שוא לכם משכימי קום למלאכה. ומאחרי שבת ר״ל שעוסקים במלאכתם בהשכמה, ומאחרים בהתעסקות בה עד גבול מן הלילה, עד שתאכלו לחמכם בעצבון ובעמל. כי כן יתן, כלומר, כל מה שתרויחו עם ההשתדלות והעמל, יתן לידידו שינה. ר״ל לאשר חפץ בו בשינה, ר״ל במנוחה ובלא עמל. והאל״ף במלת שנא במקום ה״א. וכל זה לא למנוע ההשתדלות, כי לא תמצא חכם שיגנה ההשתדלות וישבח העצלה, רק שלא לשים כל בטחונו בו, ושלא יחשוב בהשיגו, כי בהשתדלות לבבו השיג מה שהשיג, אבל שהאל הוא חננו בכך.

שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת. וכן התבאר שלא יאות רוב הזריזות בממון מבוקר לערב בלתי קביעת עתים לתורה ולמצוות לרצון לכם לפניו שיעזור אתכם לזה: אוכלי לחם העצבים. כאמרו (בראשית ג יז) ׳בעצבון תאכלנה׳¹, כי אמנם כן יתן האל יתברך לידידו לחם שינה - נקנה עם שינה², על היפך ׳גם בלילה לא שכב לבו׳ (קהלת ב כג)³:

1. כ״כ הרד״ק.

2. ׳שינה׳ עולה על ׳לחם העצבים׳, יש לחם של עצבים ויש לחם של שינה.

3. ׳והנה הטעם [ביאור העניין הוא], הכל נגזר מהשמים, ולכל יתן ה׳ כאשר גזר, לא כמחשבת אדם מרוצתו ויגיעתו ותחבולותיו׳ (אבע״ז).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

משכימי קום – בשני טעמים במקצת ס״ס.

שנא – כל שנה כתוב בה״א בר מן חד כתיב אל״ף כן יתן לידידו שנא מלמד שת״ח שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומנדדין שינה מעיניהם בעוה״ז לעסוק בתורה הקב״ה נותן להם נחת רוח לחיי העוה״ב וישנים שינה אחת וממנה מקיצים לחיי העוה״ב כמו שנאמר על זאת הקיצותי ואראה ושנתי ערבה לי.

מאחרי – מלשון איחור והעכבה.

שבת – מלשון ישיבה.

לידידו – מלשון נדידה.

שנא – כמו שנה בה״א.

שוא לכם – וכמו כן טרחתם לכם בחנם אתם המשכימים לקום לעשות מלאכתכם ומאחרים לשבת בעסק המלאכה למיעוט בטחונם בה׳ והמה אוכלים הלחם הבא בעצב רב וביגיעת המלאכה.

כן יתן – הלא כן יתן ה׳ די מחסורו למי שמנדד שינה מעיניו ועוסק אז במלאכת שמים ור״ל כמו שמרבית שמירת העיר אין בו תועלת רב כי הכל תלוי בהרצאת המקום כן מרבית יגיעת המלאכה אין בו תועלת כי בזולת יגיעה רבה נותן המקום די הספוק למי שעמל בתורה.

לחם העצבים – כמו בעצבון תאכלנה.

שנא – כמו שנה בה״א והוא כשם מופשט, השנה יתן כן לידידו.

שוא לכם – אתם משכימי קום ומאחרי שבת לשקוד על מלאכתם ביום ובלילה, ובכל העמל וההשתדלות אתם רק אוכלי לחם העצבים ולא עדיף המרבה בעמל ויגיעה יותר על לחם צר, והלא לידידו של ה׳ כן יתן שנא – להם יתן השינה כן כמו שנתן לכם העמל והמלאכה, שהם ישנו בעתים האלה שעמלתם אתם, ובכ״ז יש להם טרף חקם כמוכם שנדדתם שינה מעיניכם בעמל ורב עבודה.

העצבים – מלשון בעצבון תאכלנה (פרשת בראשית) לשון עמל רב, ואולי מקור עצב הוא צב מקור שרש יצב הקרוב לישב, והוראתו צער שבעבורו אדם יושב במקומו בלי תנועה, ומזה מושאל להוראת עמל הנצב ומאריך לעולם.

כן יתן לידידו שנא – על מה שתרויחו אתם בעמלכם, יתן ה׳ לאיש האהוב לו בלי שיעמול, גם אם יישב ויישן כל היום, ושנא אל״ף במקום ה״א.

(ג) הִנֵּ֤ה נַחֲלַ֣ת יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה בָּנִ֑ים⁠ שָׂ֝כָ֗ר פְּרִ֣י הַבָּֽטֶן׃

Behold, the inheritance of Hashem is children; a reward is the fruit of the womb.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא אַחְסָנַת יְיָ בְּנִין כָּשְׁרִין אֲגַר עוֹבְדִין טָבִין וַלְדֵי מְעָא.

Behold, the legacy of the LORD is proper sons, children of the womb are a reward for good deeds.

הנה נחלת ה׳ בנים – שכר פרי הבטן. מדת ב״ו פועל עושה עם בעה״ב חורש עמו וזורע עמו מנכש עמו מעדר עמו, מטבע אחד נותן לו והולך, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן אלא תאב לבנים נותן לו שנאמר הנה נחלת ה׳ בנים, תאב לחכמה נותן לו שנאמר כי ה׳ יתן חכמה, תאב לנכסים נותן לו שנאמר והעושר והכבוד מלפניך.

ונחלה אללה לעבדה אלאולאד, וד׳לך מן אג׳ר ת׳מרה אלבטן.

ונחלת ה׳ לעבדיו היא הילודה (הזרע שמתייחס אחריו) משכר פירות הבטן.

הנה, ונחלת ה׳ לעבדיו הם הבנים וזה משכר פרי הבטן.

הנה נחלת י״י – לאותו האיש.

בנים – התלמידים שהוא מעמיד שהם לו כבנים.

שכר פרי הבטן – שכר פרי התורה שבלבו, שנאמר: כי נעים כי תשמרם בבטנך (משלי כ״ב:י״ח).

Behold, the heritage of the Lord for that man [who banishes sleep from his eyes].

sons These are the disciples whom he sets up, who are to him like sons.

the reward is the fruit of the innards The reward is the fruit of the Torah that is in his heart as it is said: "For it is pleasant that you guard them in your innards" (Mishlei 22:18).

הנה נחלת י״י בנים – מגודלים לתלמוד תורה לעושי רצונו,

שכר של הקב״ה פרי הבטן.

הנה – גם אם ישכב אדם עם נשים רבות פעמים אין קץ להם לא תקבל האשה ההריון רק בעת שגזר השם כי בידו מפתחות כל רחם ומתת^א הבנים היא נחלה יתננה לאשר חפץ.

שכר – הטעם שכר המעשה והוא פרי הבטן.

א. כן צ״ל. בכ״י מנטובה 13: ״מיתת״.

LO, CHILDREN ARE A HERITAGE OF THE LORD. If a man sleeps with many women, many times without an end, the women will only conceive at the time that God decrees, for the keys to all wombs are in His hands. The gift of sons is an inheritance that God gives to the one whom He desires to favor.

THE FRUIT OF THE WOMB IS A REWARD. The meaning of this is, “the fruit of the womb is a reward for good deeds.”¹

1. Literally, “for the deeds.”

הנה – אמר דוד: הנה אני רואה כי נחלת י״י בנים – כלומר הטוב שיתן האל לידידו בעולם הזה הם הבנים, והם נחלתו, כי נחלה טובה יש לי בשלמה בני.

שכר פרי הבטן – כפל הענין במלות שונות, ר״ל השכר שיתן האל ית׳ לידידו בעולם הזה הם הבנים, והם נחלתו הטובים, והוא פרי הבטן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

(ג-ה) ואמר אח״כ הנה נחלת ה׳ בנים, ופי׳ מאחר שנבנה יסוד דבריו על שלא יכול הוא לבנות את הבית והיה דואג על זה, קיבל תנחומין בהתנבאו שבנו היוצא מחלציו יבנה את הבית, ואמר, כי אחר שזרעו זוכה בכך דיו, כי נחלת ה׳, ר״ל הנחלה היותר מעולה והיותר משובחת, היא הבנים. כי כל דבר מופלג ייוחס לאל, כמו ארזי אל (תהלים פ, יא), הררי אל (שם לו, ז) ודומיהם. ושכר, ר״ל סוף גמול האדם והצלחת העולם הזה, הוא פרי הבטן.

והמשיך דבריו לענין זה ואמר, שבני הנעורים לאב כחצים ביד גבור, שעל ידם אימתו מוטלת. ואע״פ ששלמה לא היה לו בימי הנעורים, מ״מ הוא הזכיר תנחומיו בשעה שבנו אחריו יזכה למה שהיה הוא מיחל לו.

ואחר שהתחיל בשבח נחלת בנים, הזכיר ביותר שלימה שבהם. ואחר שהמשילם לחצים, המשיל הבית המלאה מהם לאשפה, שהוא מקום גניזת החצים. אשר מלא אשפתו ר״ל ביתו, כי אז לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, והוא מקום קיבוץ העם, כי לא יוכל אחד להכלימם ולביישם.

ולי נראה לפרש הנה נחלת ה׳ בנים על השתדלות החכמה. כלומר, אחר שהשתדלות לבדו הבל עד שיצטרף בו עזר אלהי, העיקר באדם החשוב לשים כל השתדלותו בחכמה, כי היא ההצלחה האמיתית, ואחר העזר האלהי לא ימוש ממנה. וקרא הנה בנים, המחשבות בתורה ובחכמה, כמו שאז״ל (ע״פ ב״ר צא, ט) ר׳ פלוני, כד הוו אמרין חברייא מילתא דלא סבירא ליה, הוה אמר להו לא ירד בני, כלומר, לא הסכים רעיוני בכך. כי המחשבה תכונה בשם הריון, והמעשה היוצא ממנה יקרא לידה. ואמר הרה עמל וילד און (תהלים ז, טו). ושכר פרי הבטן ר״ל סוף ההצלחות. ועליהם אמר כחצים ביד גבור, כי לימוד החכמה בימי הנעורים כפתוח באבן. ואשפתו משל על בטנו. ובשער הוא מקום ישיבת החכמים. ואמר שבהיותו עמהם לא יבושו רעיוניו מהם, אבל ינצח הכל. וקרא החולקים אויבים, כי כל מחלוקת תקרא איבה, כי גדר האהבה שווי הרצון. והוא שדרשו בו (קדושין ל, ב): אפי׳ האב ובנו הרב ותלמידו שנושאים ונותנים זה עם זה בהלכה, נעשו אויבים זה לזה, ואינם זזים משם עד שנעשו אוהבים, כמו שביארנוה במקומו במסכת קידושין (שם), ובילדותנו בחיבור התשובה. וזהו ענין הוכח לחכם ויאהבך (משלי ט, ח). כלומר, שישוב דעתו ויסכימהו עמך.

ואפשר ג״כ לשיטה זו לפרש בנים, תלמידים, כמו בני הנביאים (מלכים ב ב, ג). וידוע שתכלית מעלות החכמה היא השפעתו לזולתו. וכשבא להזכיר שבחי החכמה אמר דרך קיצור האחרונה שבמדריגות החכמה הנה נחלת ה׳ בנים. וכן אפשר לפרש לפי שיטה זו שהוא המעיט וחיסר מעלת ההשתדלות, והודיע, כי לפעמים יד העונש תהיה בו לבל יועיל לו השתדלותו, כמו שאירע שהודיעהו בסיבת מניעת הבנין ממנו, כי דמים רבים שפכת (דברי הימים א כד, ח). ואחר שהכל מצד העונש והגמול, כן יתן לידידו בלא עמל מדרך הגמול. וא״כ טוב להשתדל במה שימנעהו מן העבירות, והוא התעסק בדברי תורה, והם יהיו לו כחצים ביד גבור, למנוע כל הקם עליו מנגוע בו. כ״ש כשזכה בו בזמן הבחרות שהוא זמן רתיחת היצר, וצריך שמירה מעולה. ועם כל זה הזהירו שלא יניח יצרו לעשות חפצו כלל, כי אם יתחיל בכך אולי יפותה וימשך אחריו. וזהו לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער, ואויבים רוצה בו כוחות היצר המחטיאות בשער, ר״ל לא יבושו כשידברו עמו בשער, ר״ל קודם שיכנס לבית, כי אולי אם יניחהו ליכנס לא יוכל להוציאו על נקל. וי״מ המזמור על ענין הגלות, ואין הדברים מתישבים בפשוטי המקראות.

כי הנה נחלת ה׳ בנים מגודלים בנעוריהם להיות ׳נחלת ה׳⁠ ⁠׳ וחלקו¹ בתורה ובמצוות: שכר. הם ׳שכר׳ רב לאביהם שגידלם לזה, שהם אמנם פרי הבטן במתת אלקים, ולא יספיק לזה השתדלות אנושי²:

1. ראה זכריה ב טז.

2. ׳ הנה - גם אם ישכב אדם עם נשים רבות פעמים אין קץ להם לא תקבל האשה ההריון רק בעת שגזר ה׳ כי בידו מפתחות כל רחם ומת׳ הבנים היא נחלה יתננה לאשר חפץ׳ (אבע״ז).

הלוא תדעו שהקניין היותר חשוב לאדם, והם הבנים, אינם ניתנים לו בחריצותו, רק בחסד ה׳ עם השתדלות בינוני, כי יהיה איש כשלמה תהיינה לו אלף נשים¹ ויוליד שלושה בנים לא יותר, ואיש עם אשה אחת לבדה יהיו לו בנים ובנות, על דרך ׳עקרה ילדה שבעה׳ (שמואל א׳ ב׳:ה׳), ויאמר אם כן, הִנֵּה נַחֲלַת ה׳ הם הבָּנִים, לפי שבשביל הזרע – המין האנושי נצחי וקיים², ולכן קראו ׳נחלת ה׳⁠ ⁠׳, והם שָׂכָר למי שיש לו בנים, ואפילו הכי הם פְּרִי הַבָּטֶן הבא מה׳ יתברך אל אשר יחפוץ, כי לא יועיל החריצות הגדול:

1. מלכים א׳ (יא ג).

2. ראה מש״כ לעיל (תהלים קי״ט:צ׳).

הנה נחלת ה׳ – ר״ל ואם ירבה לעמול במלאכה להרבות הון להנחיל לבניו אחריו הלא הנה הבנים עצמן המה נחלת ה׳ ונתנם לאשר ישר בעיניו ואם לא יתרצה לה׳ מאין לו בנים להנחילם את ההון.

שכר פרי הבטן – הבנים שהמה פרי הבטן המה באים בשכר המעשה ומיד ה׳ וכפל הדבר במ״ש.

בנים – גדולים.

פרי בטן – קטנים, (עיין ישעיה י״ג י״ח).

נחלה – הוא הנשאר קיים והוא יותר משכר.

הנה – אחר שבאר שההשתדלות לא תועיל בהמצאת המלאכות ושמירת הקנינים והבאת הטרף, יאמר שגם בהולדת הבנים ואימונם וגדולם גם זה מתת אלהים הוא, הנה הבנים הגדולים הם נחלת ה׳ ופרי הבטן הקטנים הם שכר אלהים לזוכים לפניו, תפס לשונו כפי הרגיל שבעד עבודה ופעולה נותנים שכר לפי שעה, ובעד אהבה וקורבה יתנו נחלה עומדת לדור ודור, כן בעד זכות ומצות שכרו הוא פרי בטן שלא תהיה אשתו עקרה, ובהיותו קרוב יותר אל ה׳ וטוב לפניו יתן לו נחלה קיימת, שהם בנים גדולים להקים דורות לנחלה.

הנה – אביא לך דבר אחד למשל, בנים הם נחלת ה׳ המנחיל אותה לאשר ירצה, ופרי הבטן הוא שכר לעושה טוב, ובני אדם סוברים כי הבנים שיולדו להם בימי נעוריהם בעוד שכח שכלם וגופם עדין בגבורתו יוכלו לחנכם כחפצם כגבור רובה קשת היורה חציו אל המטרה ולא יחטיא, והנה טועים הם כי בלא עזר ה׳ לא יצליחו בחנוכם.

(ד) כְּחִצִּ֥ים בְּיַד⁠־גִּבּ֑וֹר⁠ כֵּ֝֗ן^א בְּנֵ֣י הַנְּעוּרִֽים׃

Like arrows in the hands of the mighty one, so are the children of youth.⁠¹

1. the children of youth | בְּנֵי הַנְּעוּרִים – See Radak that this refers to children born in one's youth (being the opposite of "בְּנֵי זְקֻנִים").

א. כֵּ֝֗ן א=כֵּ֝ן (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

כְּגִירִין בְּאַיְדָא דְגִיבָּרָא כִּן בְּנִין דְעוּלֵימָא.

Like arrows in the hand of a warrior, so are sons of the youth.⁠¹

1. So... youth: such is the reward of good deeds of those who study the Torah from their youth.

וכאלסהאם ביד אלג׳באר, כד׳לך אולאד אלשבאב.

וכמו החץ ביד הגבור כך ימי הבחרות.

ולמא קאל כחצים ביד גבור אסתעאר להם געבה פקאל אשר מלא את אשפתו מהם.

It states “Like arrows in the hand of a warrior.” It borrows [ʾistiʿâra] them (the sons) for his quiver as stated “who fills his quiver with them.”

כחצים ביד גבור – להלחם בם את אויביו.

כן בני הנעורים – התלמידים שאדם מעמיד בנעוריו.

Like arrows in the hand of a mighty man with which to battle his enemies.

so are the sons of one's youth The disciples that a man sets up in his youth.

(ד-ה) מלא את אשפתו מהם – לפי ש⁠{ה}⁠משילם לחצים כתב: אשפה, לפי שהיא תערו של חצים, בני אשפתו (איכה ג׳:י״ג).

כחצים – שהם חזקים.

כן בני הנעורים – ולא כן בני הזקונים.

AS ARROWS IN THE HAND OF A MIGHTY MAN. Such arrows are powerful.

SO ARE THE CHILDREN OF ONE’S YOUTH. The same is not the case with children of one’s old age.⁠¹

1. Children of one’s old age were not believed to be as strong as children of one’s youth.

כחצים – לפי ששלמה היה בן זקונים, ורצה בו האל להיות תחתיו אחריו, אבל בחייו לא היה לו עוזר, אמר כי בני הנעורים, ר״ל הבנים שיהיו לו לאדם בימי נעוריו, הם לאדם עזר גדול כמו החיצים ביד הגבור.

ודוד היו לו בנים בימי הנעורים טובים וחכמים וגבורים, כמו שאמר: ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח), ואמר: ובני דוד הראשונים ליד המלך (דברי הימים א י״ח:י״ז) שהיו ראשונים לעזרתו. וכלם היו טובים לבד אבשלום ואדוניה שנתגאו ביופים ויצאו לתרבות רעה. והיה מתפאר בטובים, ואמר כי כל אדם יש לו להתפאר על בנים טובים ולחשבם לעצמו לחלק טוב ולנחלה טובה שנתן לו האל יתברך.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ועם זה הנה כחיצים ביד גבור כן בני הנעורים. אותם הבנים שישיג האדם בבחרותו הם ׳כחצים ביד גבור׳¹ שיוכל לגדלם לעבודת ה׳ יתברך ולהתקומם על הכופרים²:

1. כחצים - שהם חזקים, כן בני הנעורים ולא כן בני הזקונים (אבע״ז). ׳הבנים שיהיו לו לאדם בימי נעוריו הם לאדם עזר גדול כמו החצים ביד הגבור׳ (רד״ק).

2. ראה פירוש רבינו בבראשית (כט יא) וישא קולו ויבך, והוא ע״פ פירושו כאן. ויש לבאר ע״פ שיטת רבינו בוארא בתולדות לוי קהת עמרם ועה״פ את מספר ימיך אמלא, וממילא יועיל לזה אף שיוולדו הילדים בעוד האב צעיר ודו״ק היטב. וראה ע״ד זה בפירוש הרש״ר הירש כאן בטוטו״ד.

(ד-ה) ואגב גררא יאמר כי ראוי אם כן לאדם שיתפלל למי שנותן הבנים, ושיתנם לו בבחרותו כדי שיוכל להורותם מדרכיו וללמדם דעת ודרך תבונות, שלא ימות טרם יגדלו הנערים, כי בני הזקונים לא יוכלו האבות להורישם דיעה ובינה והשכל, וזהו אמרו כְּחִצִּים בְּיַד גִּבּוֹר כֵּן בְּנֵי הַנְּעוּרִים, לפי שיוכל להטותם הדרך הישרה טרם מותו¹, ואַשְׁרֵי הַגֶּבֶר אֲשֶׁר מִלֵּא אֶת אַשְׁפָּתוֹ מֵהֶם – מאותם ׳בני הנעורים׳, לפי שלֹא יֵבֹשׁוּ אותם בני הנעורים, כִּי יְדַבְּרוּ אֶת אוֹיְבִים – והם המינין והאפיקורסין, בַּשָּׁעַר – במקום הנועד אל קביצת אנשי הלימוד, כי הזקנים והשופטים אז יושבים היו בשער, וזה לפי שאותם הבנים יהיו חכמים, כי אבותיהם ילמדום, וידעו מה להשיב לאפיקורסין:

1. ראה מש״כ בנדפס בבראשית (כט יא), וראה בשמות (ו יד-כז, כ״ג:כ״ו). ובנדפס: ׳אותם הבנים שישיג האדם בבחרותו הם ׳כחצים ביד גבור׳ שיוכל לגדלם לעבודת ה׳ יתברך ולהתקומם על הכופרים׳.

כחצים ביד גבור – ר״ל ובאמת שכר גדול הוא זה כי כמו החצים אשר המה ביד גבור עם שהחצים הרגו את מי עכ״ז הלא נראה לכל שלא החצים הם הממיתים כ״א הגבור אשר ידה אותם כן הבנים שהאדם מלמד בנערותו בעוד הכח בידו להדריכם בדרך ישרה הנה עם כי הבנים הם הדורכים בדרך ישרה עכ״ז נראה לכל שכל זה המה מעשה ידי אביהם להתפאר.

כחצים – אבל יש בזה תנאי אם יגדל הבנים לתכלית הנרצה שהוא לתורה ועבודת ה׳, שאם בני הנעורים דומים כחצים ביד גבור שכמו שהגבור לא יורה חציו לבטלה רק יקלע בם אל מטרת חפצו ולא יחטיא, כן לא יהיו זרעם לריק רק יקלע אל מטרת החפץ והתכלית להעמיד זרע ברך יראי ה׳ ושומרי מצותיו, רק אז.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) אַשְׁרֵ֤י הַגֶּ֗בֶר⁠ אֲשֶׁ֤ר מִלֵּ֥א אֶת⁠־אַשְׁפָּת֗וֹ מֵ֫הֶ֥ם⁠ לֹֽא⁠־יֵבֹ֑שׁוּ כִּֽי⁠־יְדַבְּר֖וּ אֶת⁠־אוֹיְבִ֣ים בַּשָּֽׁעַר׃

Fortunate is the man who fills his quiver with them; they will not be shamed when they kill¹ enemies at the gate.

1. when they kill | כִּי יְדַבְּרוּ – See this usage of the root "דבר" in Divrei HaYamim II 22:10 (and the equivalent verse in Melakhim II 11:1which reads "וַתְּאַבֵּד", destroyed), and see Malbim who connects the verb to the noun "דבר", pestilence. Alternatively, the phrase means "when they talk" as per the root's more common usage (Rashi, Radak, Sforno).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

טַב לֵיהּ לִגְבַר דְיִמְלֵי בֵּית מֶדְרָשֵׁיהּ מִנְהוֹן לָא יִבַּהֲתוּן אֲרוּם יִנְצוּן עִם בַּעֲלֵי דְבָבֵיהוֹן בִּתְרַע בֵּית דִינָא.

It is good for a man that he fill his academy with them; they will not be ashamed, for they will dispute with their enemies in the gate of the place of judgment.

פטובא אמר מלא ג׳עבתה מנהם, פאנהם לא יסתחון אד׳ יחארבון אלאעדא פי אלמחאל.

אם כך (שימי הנעורים הם כמו חץ וכו׳) אשרי הגבר שמילא את הכלי שמניחים בו את החצים מהם [מימי הבחרות כלומר נצל אותם לטובה] שהרי אין הם מתביישים להלחם נגד האויבים במקומות [כי הם בודאי ינצחו].

אשרי, אשרי הגבר אשר מלא כליו מהם כי הם לא יתביישו כאשר ילחמו עם האויבים בשער. תרגם אשפתו ״ג׳עבה״ והוא הכלי שהלוחם נותן בו את החצים, וכך תרגם באיוב לט כג. ישעיה כב ו, מט ב. איכה ג יג. ותרגם ידברו ״יחארבוך ילחמו, ואיני יודע לו אח.

וקו׳ ולא יבושו. עאיד עלי אלגבור אלואלד להם מתֺל נסו ואין רדף רשע (משלי כח:א). וידברו ראגע עלי אלאולאד. ויגוז צרפה מא מעא אלי אלאבא וצרפהמא מעא [117 א] אלי אלאבנא ואמא צרף צֺמיר יבשו אלי אלאבנא מע כון צֺמיר ידברו ללאבנא פיעני אדֺא פלג אלאבנא אעדאיהם סרﹼﹶ אלאבא במא ירונה מן צלאח אבנאיהם כמא קאל חכם בני ושמח לבי וג׳ (משלי כז:יא) וכון ואלצֺמירין ללאבנא מתגה לאנהם יסתאתֺרון בפצֺלהם עלי מנאויהם ומנאזעיהם.

It states “not be put to shame,” which refers back to their heroic father, as in “The wicked flee though no one gives chase.” (Prov. 28:1). And “they contend” refers back to the sons. It is possible to switch it (the subject of the pronoun) with them, the father, or apply both (pronouns) to the sons. Consequently, the pronoun of “not be put to shame” switches to the sons along with the pronoun of “they contend” to the sons, for it intends [yaʿnî]; the sons cleaved their enemies at the gate after which their fathers are happy when they observe the competence of their sons, as it says “my son, and gladden my heart” (Prov. 27:11). Perhaps, the application of the (verbs’) subjects to the sons is incorrect, as they are engrossed in their thanks (for victory) against their enemies and their opponents.

אשרי אשר מלא את אשפתו מהם – מאותם חצים, אשפה תיק החצים שקורין קויברי.

לא יבשו כי ידברו את אויבים בשער – תלמידי חכמים שמנצחים זה את זה בהלכה, נראים כאויבים זה לזה.

Praiseworthy is the man who has filled his quiver with those arrows. אשפה is the arrowcase, called cuyvre in Old French.

they will not be ashamed when they talk to the enemies in the gate Torah scholars who defeat one another in halakhah and appear as enemies to one another (addendum).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

(ה) כי ידברו האויבים בשער – העיר, שיבא להלחם עליהם והם לא ייראו מהם, ויאבדו מהם בשער וישחקו בהם.

אשרי – אחר שדמה הבנים לחצים להלחם עם האויב אמר:

אשר מלא את אשפתו מהם – דרך משל.

לא יבושו – האב והבנים.

וטעם בשער – לעיני הכל והטעם להזכיר כי דאג דוד כאשר נאמר לו והוא לא יבנה הבית בעבור שינקמו אויביו וישמחו וכאשר הגיד לו נתן כי בנו היוצא מחלציו יבנה הבית סרה כל דאגתו.

HAPPY IS THE MAN. Since the psalmist compared sons to arrows (verse 4) that are used to fight against the enemy, the psalmist goes on to say, Happy is the man that hath his quiver full of them. The latter is a metaphor.⁠¹ THEY SHALL NOT BE PUT TO SHAME. Neither the father nor the sons.

The meaning of in the gate is, “before the eyes of all.”

The psalmist says they shall not be put to shame because when David was told that he would not build the Temple, he worried that his enemies would exact vengeance from him and then rejoice.⁠² When Nathan told David that his son who comes out of his loins will build the Temple, all of his worry ceased.⁠³

1. The reference is to having many sons.

2. Put him to shame in public (at the gate).

3. For he now had a retort.

אשרי – לפי שהמשיל אותם לחיצים, המשיל ביתו לאשפה.

לא יבושו – האב והבנים כשידברו בשער לפני הזקנים, כי הם רבים וטובים ויוכלו לדבר בשער לפני אויביהם ולא יבושו, ולא יחתו מהם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

לא יבושו כי ידברו את אויבים. האפיקורסים והכופרים שיתווכחו נגדם, ויודו¹ אמיתה של תורה במופתים שכליים: בשער. של בתי מדרשות²:

1. אולי צ״ל ׳יורו׳ ועולה על הבנים, שיורו לאחרים אמיתה של תורה.

2. מצודות: לא יבושו - לא יבואו לידי בושה כאשר ידברו במקום מושב החכמים כי יתחכמו לדבר בהשכל ובדעת: את אויבים - ר״ל עם אותם החולקים עמהם בדבר חכמת התורה הנראים כאילו היו אויבים להם לפי המחלוקת:

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

אשפתו – הוא הנרתק אשר ישימו בו את החיצים וכן אשפתו כקבר פתוח (ירמיהו ה׳:ט״ז).

בשער – דרך החכמים והשופטים לשבת בשער וכן אמת ושלום שפטו בשעריכם (זכריה ח׳:ט״ז).

אשר מלא וגו׳ – ר״ל אשר הרבה בנים כאלה ולפי שהמשילם לחצים אמר בהם לשון הנופל בחצים שהדרך למלאותם בתוך הנרתק.

לא יבושו – לא יבואו לידי בושה כאשר ידברו במקום מושב החכמים כי יתחכמו לדבר בהשכל ובדעת.

את אויבים – ר״ל עם אותם החולקים עמהם בדבר חכמת התורה הנראים כאילו היו אויבים להם לפי המחלוקת.

ידברו – לשון דבר, יהרגו אותם במלחמה כמו משיבי מלחמה שערה.

אשרי הגבר אשר מלא אשפתו מן החצים האלה, כי מה יועילו החצים הממלאים את האשפה אם לא יוכל לשלחם למטרה, כן מה יועילו הבנים אשר לא לה׳ המה: לא יבושו – כחצים ביד גבור שלא יבושו, כי לא יחטיאו מן המטרה וידברו ויהרגו את אויבים בשער – כן לא יבוש מבניו אלה כי ינצחו את אויבי הנפש, יגברו על יצרם ויעשו חיל.

אשפתו – תיק החצים וכן בני אשפתו (איכה ג׳:י״ג) ומקורו משרש שפת שענינו הקריב וקבץ שפת הסיר הגדולה (מלכים ב׳ ד׳:ל״ח) הקריבה לאש, שפות בקר (שמואל ב׳ י״ז:כ״ט) גבינה העשויה מחלקי החלב הנקבצים יחד.

לא יבשו – אם ידברו עם מתנגדיהם בשער, במקום שמתאספים להועץ על עסקי צבור לא יתביישו לשמוע אומרים להם, אתה ערירי ואינך דואג רק על טובת עצמך.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון