Tehillim 121 – תהלים קכא‏ – Mikraot Gedolot

(א) שִׁ֗יר לַֽמַּ֫עֲל֥וֹת⁠ ^אאֶשָּׂ֣א עֵ֭ינַי אֶל⁠־הֶהָרִ֑ים⁠ מֵ֝אַ֗יִן יָבֹ֥א עֶזְרִֽי׃

A song for ascents.⁠¹ I lift up my eyes² to the mountains;⁠³ from where will my help come?

1. A song for ascents | שִׁיר לַמַּעֲלוֹת – Psalms 120-134 are all entitled "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת", with the exception of this one which is instead entitled "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת". Regarding the meaning of this title, see the note on Tehillim 120:1.

2. I lift my eyes | אֶשָּׂא עֵינַי – The psalm has been understood to serve as a "תפילת הדרך" (a prayer for the way), wishing safety to someone leaving on pilgrimage (Rashbam, Hoil Moshe), or to war (see Ibn Ezra). Alternatively, it is more general in tone, referring to those suffering in exile or any other straits (Radak, Ibn Ezra). The psalm is set up as a conversation, with verses 1-2 expressed in first person and the continuation in second person (Radak and Hoil Moshe), though see Ibn Ezra that the psalmist is talking to himself in verses 3 and on. [See also Da'at Mikra that perhaps verse 4 also comprises the words of the original speaker.]

3. to the mountains | אֶל הֶהָרִים – See the commentary attributed to Rashbam, that this is equivalent to saying that the psalmist raised his eyes to the heavens, to God. Hoil Moshe, instead, suggests that the imagery is borrowed from war, when people in a besieged city would look to the mountains, hoping to see allies coming to their aid. Alternatively, the phrase might be read as: "on the mountains", with "אל" (to) substituting for "על" (on), and the clause referring to the lookout who would climb onto the mountaintops to search for help (Radak, and see similar usage of "אל" in Shemuel I 17:49 and Yechezkel 18:6).

א. ‹ר3› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

שִׁירָא דְאִתְאַמֵר עַל מַסוּקִין דִתְהוֹמָא אֶזְקוֹף עֵינַי לְטוּרַיָא מִן הָאן יֵיתֵי סַעֲדִי.

A song that was uttered on the ascents of the abyss. I will lift up my eyes to the mountains. Whence shall come my help?

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים וגו׳ – דוד אמר שיר למעלות משנתת עלינו מעלה זו אין אנו יורדין משיושיענו ממלכות עשו שוב אין אנו יורדין עוד לשעבוד מלכות. שנאמר (עבדיה א׳:כ״א) ועלו מושיעים וגו׳. אומרים ישראל להקב״ה אנו נאמר לך שירה על אותה מעלה שהעליתנו מן המלכות. לכך נאמר שיר למעלות אשא עיני וגו׳. מהו אל ההרים יום שיבוא הקב״ה בדין וישראל מסתכלין באבות שידברו עליהם זכות ואין אב שימלט את בנו ואין איש שימלט את אחיו מאותה צרה ביום הדין באותה שעה נושאים עיניהם לאביהם שבשמים ואומרים (ישעיהו ס״ג:ט״ז) כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וגו׳. שנאמר עזרי מעם ה׳ וגו׳. אמר הקב״ה אתם יודעים מי עוזר אתכם עושה שמים וארץ. אל יתן למוט רגלך. מהו אל יתן בשעה שימוטו הכל לגיהנם אתם אינכם מוטים. וכן אמר הכתוב (דברים ל״ב:ל״ה) לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם. כשתמוט רגלם של רשעים אותה שעה אינכם מטים שנאמר (שמואל א ב׳:ט׳) רגלי חסידיו ישמור. וכתיב (תהלים ס״ו:ח׳) ברכו עמים אלהינו. על איזה דבר אתם מברכין השם נפשנו בחיים וגו׳. הנה לא ינום ולא יישן. וכי יש שינה למעלה חלילה לא שינה ולא ישיבה יש למעלה. כך אמר הכתוב (דניאל ד׳:י׳) חזא הוית בחזוי ליליא וארו עיר וקדיש מן שמיא נחית. וכתיב (שם י״ד) בגזרת עירין פתגמא. הא מכאן שאין שינה למעלה. אלא מה אל ינום שומרך אלו הצרות הבאות על ישראל בעולם הזה כביכול הקב״ה עושה כן וכן אסף אמר (תהלים מ״ד:כ״ד) עורה למה תישן ה׳. והנביאים מתנבאים ובוכים ואומרים (שם קל״ז:ה׳) אם אשכחך ירושלים וגו׳. ולא כן היה צריך לומר אלא אמר להם הקב״ה בכיתם אתם אף אני בוכה עמכם. לכך נאמר אם אשכחך ירושלים. אמר הקב״ה איני יכול לשכח אתכם. וכן הוא אומר על ידי ישעיהו (ישעיהו מ״ט:ט״ו) התשכח אשה עולה וגו׳. לכך נאמר אם אשכחך ירושלים. לא על ציון בכו שנאמר בזכרנו את ציון. בשבילה אומר (תהלים קל״ז:ו׳) תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי. מהו תדבק היכן הוא מזכיר עומד בתפלה חייב להזכיר את ירושלם שנאמר לירושלים עירך ברחמים תשוב. בברכת המזון חייב לומר בונה ירושלם. בנביא מזכיר אותה. לכך נאמר אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. זה אפר שנותנין בראש חתנים ובראש הכלה בראש שמחתם. לכך נאמר אם לא אעלה וגו׳. זכור יי׳ לבני אדום וגו׳. ולמה אדום אדום החריבה והלא בבל החריבה תחלה ולמה הוא אומר (שם) זכור ה׳ לבני אדום. אלא שנתנבא שהבית נבנה ואדום מחרבת אותו. לכך נאמר זכור ה׳ וגו׳. אמר לו הקב״ה ומה אזכור. אמר לו זכור ה׳ יום שנכנס בן אחותו של טיטוס בבית המקדש וחרבו שלופה בידו והיה מוליך ומביא אותה עד שיצאת מלאה דם ויצא הוא משבח ואמר עצמו הרג. (ישעיהו ס״ד:י״א) העל אלה תתאפק ה׳ וגו׳. אם לא בשבילנו זכור בשבילך. (תהלים ע״ד:כ״ב) זכור חרפתך מני נבל. לכך נאמר זכור ה׳ לבני אדום. אמר לו הקב״ה ולי אתם אומרים אני איני שוכח אתה זכור שנאמר (דברים כ״ה:י״ז) זכור את אשר עשה לך עמלק. שאדם ששכח עצמו אינו מבקש לזכור. משל למלך שהיה מולך מלכותו קיימת כיון שחלה אין מלכותו קיימת. כך אמר הקב״ה אתם בגלות כמו חולה כביכול אין מלכותי מלכות קיימת. אימתי אני מלך כשתעבור הגלות והמלכות שלה מן העולם שנאמר (עבדיה א׳:כ״א) ועלו מושיעים וגו׳. דבר אחר זכור ה׳ לבני אדום וגו׳. אמר לו תחת יום אחד אני מביא עליהם עשרה ימים של צרה. וכן הוא אומר (יואל ב׳:א׳) תקעו שופר בציון וגו׳ כי בא יום ה׳. (שם א׳:ט״ז) כי קרוב יום ה׳ וגו׳. (עמוס ה׳:י״ח) למה זה לכם יום ה׳ הוא חושך ולא אור וגו׳. כל הימים האלה אני מביא עליהם ימים של צרה תחת יום אחד שהביאו עליהם. לכך נאמר את יום ירושלים האומרים ערו ערו וגו׳. אי שוטה כך היית עושה גנב נכנס לגנוב או חיל נכנס למדינה שמא מחפשים עד התהום לא מלפניהם נוטלין והולכין ואת לא עשית כן אלא אמרת ערו ערו וגו׳. אף אני כך משלם לך שנאמר (עבדיה א׳:ו׳) איך נחפשו עשו וגו׳. ואומר (ירמיהו מ״ט:י׳) אני חפשתי את עשו גליתי מסתוריו. אמר ליה הקב״ה שוטים אדם נכנס לכרם ואוכל עד שישבע ולוקט ויוצא לו שמא אמר הוא אלקוט עלילותיה של גפן ואתה לקחת עד העוללות ואף אני משלם לך כך שנאמר (עבדיה א׳:ה׳) אם גנבים באו לך אם שודדי לילה וגו׳. לכך נאמר ערו ערו וגו׳. בת בבל השדודה וגו׳. למה קרא את אדום בת בבל. בבל החריבה הבית ואדום החריבה הבית מה שעשתה זו עשתה זו. לכך נאמר בת בבל. אמר לה הקב״ה (תהלים קל״ז:ח׳) אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו. מהו לנו. אמר להם הקב״ה לי ולהם גמלת יחד ולא לישראל גמלת בלבד כל הרעות אלא לי ולהם גמלת. לכך נאמר (שם ט׳) אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע. אמר הקב״ה עתיד אני בעצמי לנפץ את עולליך כשם שבעולם הזה נפצת את עוללי. ולא שמענו שבחרבן הבית נפצו את עולליהם של ישראל שמענו שיצאו בקולרין ששרפו את הבית ושכבו עם הנשים. ושנפצו העוללים לא שמענו. אלא כך אמר הקב״ה כשם שעשו כך אני עושה להם (נחום ג ט-י) פוט ולובים היו בעזרתך. גם היא לגולה וגו׳. (שם י״א) גם את תשתכרי וגו׳. לכך נאמר אשרי שיאחז וגו׳. אמר הקב״ה כשם שנפצת את עוללי שהמליכוני תחלה עליהם ואמרו (שמות ט״ו:י״ח) ה׳ ימלוך וגו׳. שנאמר (תהלים ח׳:ג׳) מפי עוללים ויונקים וגו׳. לכך נאמר אשרי שיאחז וגו׳. לא פחות ולא יותר. בנוהג שבעולם אם יכה אדם בנו של אפרכוס או של מלך נוטלין את ראשו ושורפין אותו או צולבין אותו. אבל הקב״ה אינו כן אלא (ישעיהו נ״ט:י״ח) כעל גמולות כעל ישלם. לכך נאמר את גמולך וגו׳. וכן יש בספר ירמיהו (איכה ג׳:ס״ד) תשיב להם גמול ה׳ כמעשה ידיהם. וכתיב (תהלים כ״ח:ד׳) תן להם כפעלם וגו׳ כמעשה וגו׳. וכתיב (שם י׳:ב׳) יתפשו במזימות זו חשבו. מהו חשבו אמרו לכו ונכחידם מגוי וגו׳. אתה כן עשה להם שנאמר (איכה ג׳:ס״ו) תרדוף באף ותשמידם מתחת שמי ה׳. אמר הקב״ה וכן אני עושה להם שנאמר (עבדיה א׳:י״ח) לא יהיה שריד לבית עשו וגו׳. אמרו לו הרי פרעת מאדום ומבבל לא תפרע. אמר ליה עכשיו אני נפרע שנאמר (ירמיהו נ״א:כ״ד) ושלמתי לבבל וליושבי כשדים את כל רעתם.

שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי. אמר ר״ש בר נחמני אשא עיני אל ההרים אל ההורים למאלפני ולמעבדני, מאין יבא עזרי מדבר הכתוב ביעקב, אמר אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדוניו ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. ר׳ חנינא אמר שלח אותו גדוד, ריב״ל אמר שלח עמו אלא שעמד עשו ונטלו ממנו, חזר ואמר מה אנא מוביד סברי מן בריי אלא עזרי מעם ה׳ עושה שמים וארץ אל יתן למוט רגלך וגו׳ הנה לא ינום ולא יישן, ה׳ ישמרך מכל רע מעשו ומלבן, ושמור את נפשך ממלאך המות.

ותסביח ברפע צות, יא קאיל אשיל עיני אלי אלג׳באל, אנט׳ר מן אין יקבל עוני.

שבח בהרמת קול. אליך האדם האומר!: אני ארים את עיני אל ההרים ואראה מנין תגיע העזרה שלי.

ושיר בקול רם, הוי האומר אשא עיני אל ההרים אראה מאין יבוא עזרי.

שיר למעלות אשא

ותסמי שיר למעלות לאנהא טו׳ דרגה וטו׳ שיר פכאן ענד צעודה פי כל דרגה ונזולה מנהא יקול שיר.

It is called “Shîr La-Maʿalôth” as there are fifteen steps and fifteen songs (Shîr). For when he ascends each step and descends from it, he recites a Shîr (song).

[שיר למעלות – הפשט כשהיו הלוים מתחילין לעלות במעלות אמרו שיר זה אף על פי שזה השיר לא נכתב בראשונה אין מוקדם ומאוחר.

שיר למעלות – רמז במזמור שני למעלות העולות לצדיקים לעתיד לבא מתחת עץ החיים לכסא הכבוד דתניא בספרי שיר המעלות אין כתוב כאן אלא שיר למעלות שיר למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבא, וזהו שיסד הקליר (סילוק דיוצר של יום ב׳ דסוכות) ומתחתיה שלשים מעלות זו למעלה מזו עד כסא הכבוד טסות ועולות בשיח נעימות שיר המעלות.]

[A song for ascents The simple meaning is that when the Levites began to ascend the steps, they recited this song. Although this song is not written first, there is no chronological sequence.

A song for ascents [The Psalmist] alludes, in the second psalm, to the steps that ascend for the righteous in the future from beneath the tree of life to the Throne of Glory, as we learned in Sifrei (Ekev 47): "It does not say here, 'A song of ascents' but, 'A song for ascents'; a song for the One Who is destined to make ascents for the righteous in the future.⁠" This is what the Kalir established (the concluding poem of the morning service for the second day of Succoth, which was composed by Rabbi Elazar the son of Rabbi Simon the son of Yochai in Chagigah, chapter "We may not expound,⁠" see there): "And from beneath them thirty steps, one above the other until the Throne of Glory, flying and ascending with the pleasant speech of the song of ascents.⁠"]

שיר המעלות^א אל ההרים – למרום.

א. כן בכ״י ס״פ, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: למעלות.

שיר למעלות^א – נועם פיוט תחלתו למעלות וזה נאמר על ישראל שהיו במצור ובמצוק או על בני גלותינו.

אשא – מנהג כל שהוא במצור לשאת עיניו אולי יבואו עוזרים לו להרחיק האויב.

ומלת מאין – באה, כמו: אנה אנחנו עולים (דברים א׳:כ״ח) ואין כמוהו הן כולכם מאין. וזאת הגזרה לא מצאנוה בחסרון מ״ם.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״המעלות״.

A SONG OF ASCENTS.⁠¹ This psalm is to be chanted according the tune of a poem beginning with the word la-ma’alot (of ascents).⁠² This psalm speaks of the people of Israel, who were besieged and in straits.⁠³ (Deut. 28:53). On the other hand, the psalm might be speaking of our present exile.⁠⁴

I WILL LIFT UP. It is the practice of whoever is besieged to lift up his eyes to see if ⁵ help is coming⁶ to assist him in chasing the enemy away.⁠⁷

The word ayin (whence) in me’ayin yavo (from whence cometh) is similar to anah (whither) in anah anachnu olim (whither are we going up) (Deut. 1:28).⁠⁸ The word me-ayin (nothing) in Behold, ye are nothing (ayin) (Isaiah 41:24) does not mean the same as me-ayin in our verse.⁠⁹ [FROM WHENCE (ME-AYIN)]. We do not find this form¹⁰ without a mem prefixed to it.

1. In Hebrew, shir la-ma’alot.

2. See Ibn Ezra on Ps. 4:1.

3. Literally, “in the siege and in the straits.” Our psalm speaks of a past event, when Israel was in trouble. The psalmist composed our psalm at that time.

4. Literally, “the people of our present exile.”

5. Literally, “if perhaps.”

6. Literally, “helpers are coming to assist him.”

7. Literally, “helpers are coming to assist him in distancing the enemy.”

8. In other words, ayin means where. Me-ayin means from where, or whence.

9. Ayin in our verse means where. Ayin in Isaiah 41:24 means nothing.

10. The word ayin, meaning “where,” is not found in scripture.

שיר למעלות – זה לבדו עם למ״ד, והלמ״ד במקום ה״א הידיעה, והיא כמו: המעלות. וכן: השליש אשר למלך נשען על ידו (מלכים ב ז׳:ב׳) – כמו: המלך, עד לשמים הגיע (דברי הימים ב כ״ח:ט׳) – כמו: עד השמים.

ויש בו דרש: שיר למעלות – שיר למאה מעלות, והוא כענין הדרש שכתבנו למעלה.

ועוד דרשו בו: שיר למי שהוא עתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבוא.

אשא – כמו המצפה עזר מרחוק, שעולה על ההרים ונושא עיניו אילך ואילך לראות אם יבאו לו עוזרים.

אל ההרים – כמו: על ההרים. וכן: אל ההרים לא אכל (יחזקאל י״ח:ו׳) – כמו: על ההרים לא אכל.⁠¹ ויך את הפלשתי אל מצחו (שמואל א י״ז:מ״ט) – כמו: על מצחו.

1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל י״ח:ט״ו.

שיר למעלות. והלמ״ד במקום ה״א, כמו עד לשמים (דברי הימים ב כח, ט), וכן אשר למלך נשען על ידו (מלכים ב ז, ב). והוא נאמר על לשון בני הגלות. ואמר אשא עיני אל ההרים כמו על ההרים, וכמוהו אל ההרים לא אכל (יחזקאל יח, ו), ויך את הפלשתי אל מצחו (שמואל א יז, מט). ודרך הנלחמים שמבקשים עזר מפה ומפה, ומעמידים צופים על ההרים לראות מאין העוזרים באים. ואמר דרך הערה, אם אשא עיני אל ההרים לראות מאין יבא עזרי, אני מבין שלא יועילני עזר שום אדם לרוב הנלחמים בי, ולגודל חזקם ותוקפם.

(הקדמה) בזה המזמור התפלל המשורר¹ על המעלות בשווה², שלא יוסיף עוד להגלותם³, ויקיים אותם האל במעלתם, וישמרם מכל מזיק. אמר:

(א) שיר למעלות אשא עיני אל ההרים. הנה בגלות⁴ הייתי נושא עיני אל מלכי האומות⁵ בעת צרה לתור מאין יבא עזרי להמלט⁶:

1. בניגוד לשאר המזמורים שהם ׳שיר המעלות׳, שיר שנתייסד עבור אותם אנשי המעלות שהם יאמרום, זה ׳שיר למעלות׳, שהמשורר דוד המלך ע״ה בעצמו התפלל על דורות הבאים (ע״פ השיעורים).

2. כל השירים האחרים הם ׳שיר המעלות׳, ואילו זה ׳שיר למעלות׳, כלומר, שיר זה הוא על כל הצדיקים מכל המדרגות בשווה. וראה מש״כ בהקדמה לפרק הקודם.

3. ע״פ לשה״כ באיכה (ד כב), וכן כתב רבינו בויקרא (כו יא): ׳ולא תגעל נפשי אתכם, לעולם, כאמרו לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ, וכאמרו (להלן נד ט) כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ׳.

4. ׳וזה נאמר על ישראל שהיו במצור ובמצוק, או על בני גלותינו׳ (אבע״ז).

5. כי המלכים נקראו ׳הרים׳, ראה לעיל (יא א) ועוד רבות. וכן בשיעורים: ׳הֶהָרִים - שהם השרים והמלכים׳.

6. כי ׳מנהג כל שהוא במצור לשאת עיניו, אולי יבואו עוזרים לו להרחיק האויב׳ (אבע״ז).

(א-ב) שִׁיר לַמַּעֲלוֹת וגו׳. בזה המזמור כתוב ׳למעלות׳¹, ר״ל ׳שיר׳ שעשאו המשורר בעבור אנשי המעלות ומתפלל בעדם מאז, כי אינו שיר שעשאו שיאמרוהו אנשי המעלות באותם הימים.

יאמר אם כן, בהיותי בגלות אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים – שהם השרים והמלכים – מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, והייתי אומר, זה השר יעזרני, וזה המלך, וסוף סוף עֶזְרִי היה תמיד מֵעִם ה׳ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שהיה מכריח שמים וארץ שלא בטבעם כדי לעזרני ולהצילני:

1. ולא ׳המעלות׳ כשאר המזמורים.

שיר למעלות – זהו לבדו עם למ״ד.

למעלות – כמו המעלות והלמ״ד במקום ה״א הידיעה.

אל ההרים – כמו על ההרים.

מאין – מאיזה מקום וכן מאין אתם (בראשית כ״ט:ד׳).

אשא עיני – דרך המצפה על העוזרים לעלות על ההרים ונושא עיניו למרחוק לראות מאין יבואו.

שיר למעלות – הוסד על השגחת ה׳ הפרטיית החופפת על הצדיקים, אשא עיני אל ההרים – יצייר כי כאשר היה בצרה הגיע לו תשועה פתאום מלמעלה מראשי הררי עד, והוא נושא עיניו אל ההרים שמשם בא לו העזר לראות מאין יבא עזרי – מאיזה מקום בא העזר, וראה שלא בא מעבר ההרים. רק.

למעלות – שם שיר ישמש בנפרד ובסמוך, וכאן הוא נפרד וסמיכותו היא הלמ״ד, כמו מזמור לדוד, את הפרשים לכל חיל פרעה (פרשת בשלח) במקום פרשי חיל פרעה; ונראים דברי החכם בריל שפסוק א׳ וב׳ הם קול נוסע ירושלימה, ושאר המזמור הוא קול אביו הזקן או אמו המברכים אותו ברכת ה׳ לשמרו בדרך ולהשיבו בשלום אל ביתו.

אל ההרים – לשון מושאל מן היושבים במצור ומיחלים עזר, ונושאים עיניהם אל ההרים סביבותיהם אם יעלה אבק רגלי אנשי החיל הבאים לעזרתם.

(ב) עֶ֭זְרִי מֵעִ֣ם יְהֹוָ֑היְ⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ עֹ֝שֵׂ֗ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

My help is from Hashem,⁠¹ maker of heaven and earth.

1. My help is from Hashem | עֶזְרִי מֵעִם י"י – With these words the psalmist expresses his recognition that it is Hashem, not man, who will come to his aid.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

סַעֲדִי מִן קֳדָם יְיָ דַעֲבַד שְׁמַיָא וְאַרְעָא.

My help is from the presence of the LORD, who made heaven and earth.

פאד׳א בה מן ענד אללה, צאנע אלסמאואת ואלארץ׳.

והנה היא [העזרה שלי] מגיעה מאת ה׳ עושה השמים (לשון רבים = רקיעים) והארץ.

עזרי, והנה הוא מאת ה׳.

עזרי – בדרך נבואה.

או על דרך תקוה אין לי צורך לעזרת אדם כי אם לעזרת השם לבדו שהוא עושה העליונים והארץ השפלה.

MY HELP COMETH FROM THE LORD. This was stated prophetically. On the other hand, it might be expressing hope.

The meaning of our verse is, “I do not need the aid of man. I only need the help of God, Who made the upper worlds and the lowly earth.”

עזרי – אני אם אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי – לא יועיל לי כלום, כי אין לי עזר אלא מעם י״י. ואליו אשא עיני, כי הוא יעזרני ויקבצני מן הגוים, כי הוא עושה שמים וארץ והכל בידו, ויכול לעשות מה שירצה כי כל הגוים כאין נגדו.

אבל עזרי מעם ה׳ עושה שמים וארץ. ר״ל, שהוא מפליג לעשות, ומשנה הכל לרצונו.

והנה עזרי היה מעם ה׳ בלבד¹, עושה שמים וארץ, ועזרני גם נגד המערכת²:

1. ולא מאת מלכי האומות.

2. שעזרתו של ה׳ היתה אף נגד הטבע, שכיון שהוא עושה שמים וארץ, רק הוא יכול לשנות את טבעם. וכ״כ בשיעורים: ׳ואמר ג״כ בהיותו בגלות אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים - שהם השרים והמלכים, מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי, והייתי אומר זה השר יעזרני וזה המלך, וסוף סוף עֶזְרִי היה תמיד מֵעִם ה׳ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ, שהיה מכריח שמים וארץ שלא בטבעם כדי לעזרני ולהצילני׳.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

עזרי – ר״ל אבל לא מצאתי עזר רק מה׳ וגו׳.

עזרי בא מעם ה׳ עושה שמים וארץ – ר״ל עושה הטבע ומה שהוא למעלה מן הטבע, שהנהגת הטבע מיחס לעושה הארץ ומנהיגה עפ״י השמים שהוא המערכת, והנהגת הפליאה מיחס לעושה השמים ומנהיגם בכח שלמעלה מהם, וכן העזר הזה נדמה לי שהוא ארצי טבעיי ובאמת הוא שמימיי השגחיי.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) אַל⁠־יִתֵּ֣ן לַמּ֣וֹט רַגְלֶ֑ךָ אַל⁠־יָ֝נ֗וּם שֹׁמְרֶֽךָ׃

He will not let¹ your foot stumble. He that guards you² will not nap.⁠³

1. He will not let | אַל יִתֵּן – Alternatively: "May He not let", with the words comprising a request and prayer (Sforno).

2. He that guards you | שֹׁמְרֶךָ – According to most commentators, the verse refers to Hashem who guards over Israel, but see Ibn Ezra who implies that the verse is saying that Hashem will ensure that your human guards do not fall asleep while on duty. Hashem helps the nation not through overt supernatural means, but by enabling humans. The root "שמר" (to keep or guard) acts as a guiding word in the chapter, appearing 6 times in its 8 verses.

3. nap | יָנוּם – See Metzudat Zion and Hoil Moshe that this verb refers to a light sleep. It sometimes has the connotation of dozing off from negligence or laziness (see Nachum 3:18 and Mishlei 6:10 and 23:21). The verse states that one need not fear such negligence on the part of Hashem, who not only does not doze, but never sleeps either (Radak on verse 4).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לָא יִתֵּן לְאִתְמוֹטָטָא רִגְלָךְ לָא נָיֵם נָטְרָךְ.

He will not allow your foot to falter, your guardian does not slumber.

אעלם אנה לא ידע רג׳לך אלי אלמיל, ולא ינאם חאפט׳ך.

תדע לך [מדבר אל האדם האומר מנין תגיע העזרה שלי] שה׳ איננו יניח את הרגל שלך לנטות [מהדרך הישר]. והשומר שלך איננו ישן.

אל, דע שהוא לא יתן.

וקו׳ אל יתן למוט רגלך פי מעני לא לאן לפטֺה אלכׄאצה באלדעא ואלאכרא⁠[ה] הנא אליק באלמעני וכדֺלך פי קו׳ וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם (ישעיהו ב:ט).

“He should not let your foot give way,” meaning - no [as in your foot must not give way] for the specific word is an entreaty, but a command here is a more suitable meaning and similar to the verse; “But man shall be humbled, and mortal brought low, Do not forgive them” (Is. 2:9).

אל יתן למוט רגליך – שלא יפגעו בם^א ליסטין בעלותך לרגל.

א. אולי צ״ל: בך.

אל – כמו לא, וככה: ודרך נתיבה אל מות (משלי י״ב:כ״ח), בסודם אל תבא נפשי (בראשית מ״ט:ו׳). המשורר יאמר לנפשו או לבני הגלות אם העזר מהשם לבדו לא תפחד כי לא יתן למוט רגליך בלכתך ברחובות העיר או על החומה.

ואל ינום שומרך – כי כל עיר שהיא^א במצור יש לה שומרי החומות בלילה.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870: ״שהוא״.

HE WILL NOT SUFFER. The word al (not) in al yitten (He will not suffer) means the same as the word lo (no).⁠¹ The same applies to the word al (no) in and in the pathway thereof (of righteousness) there is no (al) death (Prov. 12:28), and al (not) in Let my soul not come into their council (Gen. 49:6).

The poet says the following to himself or to the people in exile: “Since² help comes from God alone, do not fear, for the Lord will not let your foot slip when you go into the streets of the city or walk upon the city’s wall.” The psalmist says this because every city that is besieged has guardians of the wall at night.⁠³

1. Al yitten means the same as lo yitten. The term al is usually used with the imperative. Therefore Ibn Ezra points out that here it is not so used. – Filwarg.

2. Literally, “if.”

3. Israel’s “guardian of the wall at night” is God.

אל יתן למוט – אומר אחד לחבירו בגלות דרך נחמה: טוב הוא ששמת בטחונך באל שיהיה בעזרך, כי כן יעשה. ואף על פי שהאריך הגלות אל יתן למוט רגלך.

אל ינום שומרך – כי בהיותנו בגלות דומה לישן, כאלו לא יראה בענינו, כמ״ש: עורה למה תישן י״י (תהלים מ״ד:כ״ד).

ואמר כמדבר עם כל אחד מבני הגלות שלא יתיאש, כי לא יתן למוט רגלך, ר״ל שלא יניחך להתמוטט מכל וכל. ואל ינום שומרך כלומר, לא יסלק השגחתו ממך.

הוא ברחמיו אל יתן למוט רגליך¹, ׳לא יוסיף להגלותך׳ (איכה ד כב)²: אל ינום שומרך. אפילו בתנומה קלה³, לא יגרע ממך עיניו⁴:

1. בשיעורים מבואר שאמר כן לשון תפילה, יהי רצון שכן יהיה.

2. שלא יהיה עוד גלות, ראה המצויין בהקדמה לפרק זה.

3. התנומה פחותה מן הַשֵּׁנָה (רד״ק).

4. ע״פ לשה״כ באיוב (לו ז) ׳לא יגרע מצדיק עיניו ואת מלכים לכסא ויושיבם לנצח ויגבהו׳ (וראה מה שנתבאר במאמר ׳חג הסוכות ומצוותיו׳ הנדפס בסוף פירוש זכריה, פרק יג אות ב-ג). לעיל (מד כד) ׳עורה למה תישן ה׳ הקיצה אל תזנח לנצח׳, ובנבואת זכריה על העתיד לבוא (ב יז) פירש רבינו ׳הס כל בשר [מפני ה׳] כי נעור, ולא יסתיר עוד פנים, כענין ׳הקיצה אל תזנח לנצח׳, שבדרך משל נאמר על ה׳ כאילו ישן כאשר אינו בא לעזרת ישראל, והמשיל הכתוב כאילו מתעורר משנתו לעזור להם, וזהו לשון הכתוב ׳כי נעור׳. והכוונה, שאחרי שישכין ה׳ את שכינתו בישראל לעתיד, לא יהיה יותר מצב של ׳שינה׳ לפניו, וכפי שכתוב שם ׳אל תזנח לנצח׳, שלא יסתיר ה׳ פניו שוב לעולם. וכן כתב רבינו בויקרא (כו יא) ׳ונתתי משכני בתוככם, תשרה שכינתי בתוככם בכל מקום שתהיו וכו׳, ולא תגעל נפשי אתכם לעולם, כאמרו (איכה ד כב) לֹא יוֹסִיף לְהַגְלוֹתֵךְ, וכאמרו (ישעיה נד ט) כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ וּמִגְּעָר בָּךְ׳. ובדברים (ל ח) ׳בהגלות משיח צדקנו אחר אבדן האומות, הֵמָּה יֹאבֵדוּ וְאַתָּה תַעֲמֹד בשובה ונחת, שלא יוסיף להגלותך, כמו שביאר הנביא באמרו (ירמיהו ד א) אִם תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל [נְאֻם ה׳ אֵלַי] תָּשׁוּב וְלֹא תָנוּד׳. וראה מש״כ עוד בישעיה (כו ד, מה יז, נב א). וכ״כ הרד״ק כאן: ׳כי בהיותנו בגלות - דומה לישן, כאילו לא יראה בְּעָנְיֵנוּ, כמו שאמר עורה למה תישן ה׳⁠ ⁠׳.

ועתה בימי המשיח, יהי רצון שאַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אפילו התמוטטות מעט¹, ואַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ לדון אותך בהסתר פנים², כמו שעשה לנו בגלות, וזה כי הִנֵּה לֹא יָנוּם, ואין צריך לומר שלֹא יִישָׁן³, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל מצד טבעו, אבל אם ינום או יישן יהיה מצד עוונות המקבל, כדכתיב (ישעיה נ״ט:ב׳) ׳כי אם עוונותיכם היו מבדילים [ביניכם לבין אלהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם]׳ וגו׳:

1. כמו שפירש (תהלים י״ג:ה׳) לשון ׳התמוטטות׳.

2. בנבואת זכריה על העתיד לבוא (ב יז) פירש: ׳הס כל בשר [מפני ה׳] כי נעור – ולא יסתיר עוד פנים, כענין ׳הקיצה אל תזנח לנצח׳, שבדרך משל נאמר על ה׳ כאילו ישן כאשר אינו בא לעזרת ישראל׳.

3. כי התנומה פחותה מן השינה (רד״ק).

למוט – מלשון נטיה ומעידה.

ינום – מלשון תנומה והוא שינה מועטת וקלה.

אל יתן למוט – כאלו אחד יאמר לחבירו דרך נחמה הנה עזרה טובה היא כי לא יתן רגלך לנטיה ומעידה ולא ינום שומרך ר״ל לא יסיר השגחתו ממך.

אל – מצייר ששומע קול אומר אליו, מה תשא עיניך לדרוש מקום העזר כאילו הוא דבר התחדש עתה, דע כי הגבוה ממך לא סרה השגחתו מאתך רגע. והשגחתו כפולה, [א] דבוקה בך עצמך ולא יתן למוט רגלך שמחזיק אותך בעצמך בל תמוט, [ב] חוץ ממך, הוא נדמה כשומר העומד אצלך לשמור אותך מפגעים חיצונים, אולם השומר הזה נעלה מיתר שומרים כי לא ינום שומרך – כי שומר אחר ילאה ע״י תנומה ותופסק שמירתו.

למוט – שם הפֹעַל במקום מקור, והוא לשון מטה רגלי (למעלה צ״ד:י״ח).

ינום – שינה מועטת, ואולי קרוב לשרש נום שרש נאם, דבור מתוך מחזה נבואה הדומָה לשינה.

(ד) הִנֵּ֣ה לֹֽא⁠־יָ֭נוּם וְלֹ֣א יִישָׁ֑ן⁠ שׁ֝וֹמֵ֗ר יִשְׂרָאֵֽל׃

Behold, He that guards Israel does not nap and does not sleep.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא לָא נָיֵם וְלָא יִדְמוּךְ נָטַר יִשְׂרָאֵל.

Behold, he does not slumber and he will not sleep, the guardian of Israel.

הנה לא ינום ולא יישן – תנן התם אף הוא בטל את המעוררין, מאי מעוררין, אמר רחבה בכל יום ויום היו לוים עומדין על הדוכן ואומרים עורה למה תישן, אמר להם וכי יש שיננה לפני המקום והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן, אלא בזמן שישראל שרויים בצער ועו״א בשלוה לכך נאמר עורה למה תישן (כתוב במלכים ברמז ק״ד ובאיכה ברמז תתכ״ג).

הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל – לא כצורנו צורם עו״א עושין יראתם של כסף ושל זהב והם משמרין אותם שלא יגנבו אוי להם שעובדים לאלוה שצריכין לשמרו, אבל אלהינו אינו כן אלא אנו ישנים בבתינו והוא משמר אותנו, ועו״א עבודת אלילים שלהם ישן והם משמרין אותו.

הוד׳א לא ינאם ולא יוסן, חאפט׳ אלאסראיל.

הנה השומר את בית ישראל איננו ישן ואפילו לא שינה קלה.

הנה – שומר ישראל – הוא יעקב אבינו, ושמרתיך בכל אשר תלך (בראשית כ״ח:ט״ו), והוא היה ישן.

BEHOLD, HE THAT KEEPETH ISRAEL. Israel refers to our father Jacob. God told him, “I will keep thee whithersoever thou goest” (Gen. 28:15). Jacob was then asleep (ibid. 11–12).⁠¹

1. God, in contrast to Jacob, was not asleep.

הנה לא ינום – התנומה פחותה מן השינה, ואמר: לא ינום וכל שכן שלא ישן כי הוא שומר ישראל בכל עת. אפילו בגלות שומר אותנו שלא יעשנו הגוים כלה. והם שונאים אותנו, והאל לא יתנם להרע לנו כפי מחשבתם, כי לא יישן, ואפילו בעת שנתינו, הוא שומרנו.

וכפל הענין באמרו לא ינום ולא יישן שומר ישראל. והתנומה היא שינה קלה, והשינה שינה גמורה. ופירוש לא ינום, לא יעמוד רגע שלא ישגיח עליך לתתך מחיה מעט בעבדותך, כ״ש שלא יישן, והוא משל על הסתלקות ההשגחה לגמרי.

כי הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. לא יסתיר פניו ממנו¹ מצד עצמו², אבל מצדנו בעוונינו³:

1. על משקל האמור לעיל במזמור הנזכר בהערה הקודמת (מד כה) ׳למה פניך תסתיר תשכח ענינו ולחצנו׳.

2. ׳כי הנה׳ גם עכשיו ׳לא ינום ולא יישן׳ מצד עצמו.

3. כי אין שינוי אצל ה׳, רק במקבלים, כי ׳אני ה׳ לא שיניתי׳, וכ״כ בשיעורים: ׳כי הִנֵּה לֹא יָנוּם, ואין צריך לומר שלֹא יִישָׁן, שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל מצד טבעו, אבל אם ינום או יישן יהיה מצד עוונות המקבל, כדכתיב (ישעיה נט ב) ׳כי אם עוונותיכם היו מבדילים [ביניכם לבין אלהיכם וחטאותיכם הסתירו פנים מכם]׳ וגו׳.

שומר ישראל – בספרים מדוייקים מלא וכן משפטו כי נמנה במסורת עם המלאי׳.

הנה לא ינום – כי הנה מעולם אינו מסיר השגחתו.

לא ינום – מחמת עיפות.

ולא יישן – כלל אפי׳ השינה הטבעיית, ובארתי זה (ישעיהו ה׳ כ״ז).

הנה לא ינום – שלא ינום מחמת לאות וחולשה, ויותר מזה כי לא יישן כלל כי לא נמצא אצלו טבע השינה כלל, שבן אדם אף מי שלא ינום מחמת עיפות הלא מוכרח הוא לישן ולהעמיד אז שומר אחר תחתיו.

ולא יישן – מכ״ש.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה שֹׁמְרֶ֑ךָ יְהֹוָ֥היְ⁠־⁠הֹוָ֥ה צִ֝לְּךָ֗ עַל⁠־יַ֥ד יְמִינֶֽךָ׃

Hashem is your guardian; Hashem is your shade,⁠¹ upon your right hand.⁠²

1. your shade | צִלְּךָ – The word might metaphorically refer to protection from enemies and the like, or to literal shade from the natural elements, like the heat of the sun mentioned in the next verse. See also Malbim that it might mean "shadow"; Hashem is so close to the psalmist, that it as if He is his shadow.

2. upon your right hand | עַל יַד יְמִינֶךָ – The clause refers back to Hashem, as if written: "Hashem is upon your right hand". Hashem is with you, to aid you.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ יִנְטְרִנָךְ יְיָ יְטַלֵל עֲלָךְ עַל סְטַר יְמִינָךְ.

The LORD will guard you, the LORD will overshadow you, on account of the mezuzah affixed on your right side as you enter.

אללה חאפט׳ך, אללה אקרב מן ט׳לך ען יד ימינך.

הוא ה׳ השומר אותך. ה׳ קרוב אליך יותר ממה שהצל של היד ימין שלך קרובה אליך.

ה׳, ה׳ שומרך ה׳ יותר קרוב מצלך אשר על יד ימינך.

(ה-ו) ויעני בקו׳ ייי צלך על יד ימינך אנה ואקיך מן חיתֺ תתק⁠[י]⁠ך ואנמא עבר ע⁠[נה] אלפאצֺל לקו׳ השמש [113 ב] לא יככה פאלפצֺל הו אלדֺי יוקי מן חר אלשמס.

(5-6) The intent [yaʿnî] behind the phrase “The Lord is your protection (lit. shadow) at your right hand” is that He is your guardian who protects [you]. Now it states the reward in the phrase “the sun does not strike you” - the reward is protection from the heat of the sun.

י״י שומרך – מהצר ומכל חולי כי הוא צלך על יד ימינך.

THE LORD IS THY KEEPER. God shall keep you from the enemy and from all disease, for He is thy shade upon thy right hand.

י״י שמרך – הוא צלך, והוא על יד ימינך, לעזרך בכל מעשיך.

וצלך על יד ימינך, ר״ל, להגין בעדך, להביאך בצלו לחסות תחת כנפיו.

(ה-ו) ה׳ שומרך. מיד גוג ומגוג: ה׳ צלך. מכל מזיק: על יד ימינך. על ידך יעשה נקמה [באדום]⁠¹, כאמרו (יחזקאל כה יד) ׳ונתתי נקמתי באדום ביד עמי ישראל׳, ובזה יהיה ׳על יד ימינך׳, כי הוא חיילים יגבר², עד כי יומם השמש לא יככה, ולא יוכלו לך אפילו מיני ההשתנות מצד השמימיים³:

1. אינו בדפוס.

2. ע״פ לשה״כ בקהלת (י י), ופירש רש״י ׳מגביר הוא במלחמה את גבורי החיילים לנצח׳.

3. ׳וידוע כי השמש תזיק ברוב החום שלה והלבנה בלילה תוסיף לחה מולדת תחלואים, וזה הדבר ברור ומנוסה׳ (אבע״ז).

ה׳ שֹׁמְרֶךָ מהאומות, הוא ה׳ יהיה צִלְּךָ ויגן עליך מכל השתנות אוויר וזמנים כשתלך לקרוא בשם ה׳ בארבע כנפות הארץ, והוא ה׳ יהיה עַל יַד יְמִינֶךָ להצילך [ולתת אויביך לפניך בין האומות, כאמרו] (מיכה ה׳:ז׳) ׳והיה שארית יעקב בקרב עמים רבים כאריה וגו׳ אשר אם עבר ורמס וטרף ואין מציל׳, לפי שמלך המשיח ישלח אנשיו אנה ואנה לעשות בהם משפט כתוב וללמד דעת¹:

1. במיכה (ד ג) על המשיח ׳ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד רחוק׳, ושם (ה ז) ׳והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן׳, וראה מש״כ בבמדבר (כד יט) ובזכריה (י ח-ט).

ה׳ צלך – כמו הצל מגין מחום השמש כן יגן על ימינך לעשות בה חיל.

ה׳ – עוד מעלה בשמירתו, כי מלבד שה׳ שומרך מפגעים ארציים הוא גם כן צלך – שהוא צל גם מרעות טבעיות שמיימיות, ואינו דומה כשומר אחר שאינו תמיד עמך, כי הוא נמצא תמיד על יד ימינך – עד שמצד שהוא צלך.

ה׳ – שהוא על יד ימינך הוא צלך ומעוזך, וכבר בימים הקדמונים סברו שמלאך טוב לימין האדם ומלאך רע משמאלו.

(ו) יוֹמָ֗ם הַשֶּׁ֥מֶשׁ לֹֽא⁠־יַכֶּ֗כָּה⁠ וְיָרֵ֥חַ בַּלָּֽיְלָה׃

By day the sun will not strike you, nor the moon¹ by night.

1. the moon | וְיָרֵחַ – The verse might refer to certain illnesses, cold, or psychiatric issues believed to be caused by the moon (Ibn Ezra, Radak). [The word lunacy, from luna, meaning "moon", refers to insanity, and was originally associated with phases of the moon].

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יֵימָם כַּד שְׁלִיט שִׁמְשָׁא לָא יִמְחוּנָךְ צַפְרִירֵי וְלֵילֵי כַּד שַׁלִיט סִיהֲרָא בְּלֵילְיָא.

By day, when the sun rules, the morning-demons will not smite you, nor will the liliths, at night, when the moon rules.

פלא יצ׳רבך אלשמס נהארא, ולא אלקמר לילא.

וכך [שה׳ קרוב אליך וכו׳] השמש איננה מכה אותך בימים והירח איננו מכה אותך בלילות.

וירח, ולא ירח.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

(ו) ואמא קו׳ וירח בלילה פליס מן טריק אלצֺל לאן למא דֺכר אלשמס באלנהאר אזוגה בדֺכר אלקמר באלליל ואלמראד בה חואדתֺ אלנהאר ואלליל פלמא אצֺאף חואדתֺ אלנהאר אלי אלשמס והי מוצופה באלחר געל אלצֺל ואקיא מנהא תֺם וצף חואדתֺ אלליל פצֺמהא אלי אלקמר ולם תדכׄל פי מא יוקיה אלטל לכן מא יוקיה אללה ואן אסתעיר לה צֺל פעלי סביל מגאז והדֺא אלוצף כלה למן עזרי¹מעם ייי (תהלים קכא:ב) פלו אנה גא עלי לפטֺ אלמתכלם אלמבתדא בה לכאן חסנא לכנה עדל ענה אלי לפטֺ אלמכׄאטבה עלי מא גאז פי גירה.

1. Mss. עזרו

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 5]

(6) But “the moon by night” does not mean its shadow. Rather, since it mentions the sun during the daytime it also mentions the moon at night, as the purpose is day-time and night-time events. The day-time events are connected to the sun, which is characterized as hot. He forms the shadow and protects them from it. Then (the verse) describes the night-time events and connects them to the moon, but it does not include how He protects him from rheumatism, only that God protects [him]. It (the moon) was borrowed [ʾustaʿîra] for the shadow, by way of analogy [majâz] and this description completes it with “My help comes from the LORD.”

וירח בלילה, לא יככה – שאף הירח מחממת,⁠^א שנאמר: וממגד גרש ירחים (דברים ל״ג:י״ד), שהירח כמו כן מחממת ומבשלת פירותיה.

וכן מצינו בישראל שהיו עולים לרגל ונקבצים בירושלם בלילות וימים.

א. בכ״י ס״פ: מחממות.

והזכיר טעם הצל: יומם – בשני מימי״ם יום בלא לילה. וידוע כי השמש תזיק ברוב החום שלה והלבנה בלילה תוסיף לחה מולדת תחלואים וזה הדבר ברור ומנוסה.

BY DAY. Scripture writes the word for “day” with two mems (yomam),⁠¹ because it wants to emphasize day and not night.

It is known the sun causes much damage because of its heat. The moon at night adds moisture [to the air]. This gives birth to diseases.⁠² This is clear and tested.⁠³

1. The usual term for “day” is yom.

2. Therefore, our verse states, The sun shall not smite thee by day nor the moon by night.

3. We know this from experience.

יומם – טעמו לצלך שזכר, כלומר הוא צלך שלא יככה חום השמש ביום, וקור הירח בלילה. כי חום השמש ייבש הליחה, והירח יוסיף הלחה. ויהיה ממנה הקרירות, והחום והקור הם סבת התחלואים. והאל ישמרך מהם.

ודרך משל המשיך דבריו על אמרו צלך, ואמר יומם השמש לא יככה וירח בלילה משל שלא יזיקהו שום דבר. או רמז לצאתם מהגלות שהסך בעדם בענני כבוד, שלא יזיקם חום השמש ביום, וקרח בלילה. וידוע כי השמש מיבש הליחה, והירח מוסיף הליחה, והחום והקור סיבת החליים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

מה שאמרתי (פסוק ה) ׳ה׳ צילך׳, ר״ל שיגן עליך מהשתנות הזמנים שיוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:

יומם – ביום לא יזיק לך חום השמש ובלילה לא יזיק לך לחות הירח המביא תחלואים.

יומם השמש לא יככה – תשמר מרעת השמש ביום ומרעת הירח הלילה הגם שטבעיהם מתנגדים זה לזה זה חם ויבש וזה קר ולח, ומצד שה׳ שומרך תהיה שמירתו בשני ענינים, [א] שמירת הגוף ועז״א.

וירח – בדרכך לא יזיקך חורב היום וקרח הלילה.

(ז) יְֽהֹוָ֗היְֽ⁠־⁠הֹוָ֗ה יִשְׁמׇרְךָ֥ מִכׇּל⁠־רָ֑ע⁠ יִ֝שְׁמֹ֗ר אֶת⁠־נַפְשֶֽׁךָ׃

Hashem shall guard you from all harm; He shall guard your soul.⁠¹

1. your soul | נַפְשֶׁךָ – The verse might refer to Hashem saving one from both physical and spiritual harm. Alternatively, "נַפְשֶׁךָ" simply means: "your life", and the two halves of the verse are totally synonymous.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מֵימְרָא דַייָ יִנְטְרִנָךְ מִכָּל בִּישׁ יִנְטוֹר יַת נַפְשָׁךְ.

The word of the LORD will guard you from all harm, he will guard your soul.

ואללה יחפט׳ ג׳סמך מן כל סו, ויחפט׳ נפסך.

וגם ה׳ שומר את הגוף שלך מכל דבר מזיק והוא גם ישמור את נפשך.

ה׳, ה׳ ישמר גופו מכל רע וישמר את נפשו.

י״י – מכל רע – שיקרה^א לאדם מחוץ ומפנים.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״שיקרא״.

THE LORD SHALL KEEP THEE FROM ALL EVIL that strikes a person on the outside and on the inside.⁠¹

1. On the outside or the inside of the body.

י״י ישמרך מכל רע – שלא יזיקוך בני אדם וחיות השדה.

ישמור את נפשך – שאם יבואוך תחלואים יהיו מרוק עונות, אבל הוא ישמור את נפשך שלא תמות מתוך התחלואים.

(ז-ח) והבטיחו בשמירת הגוף ושמירת הנפש, באמרו ה׳ ישמרך מכל רע ישמור את נפשך, וישמור צאתך ובואך מעתה ועד עולם. והקדים כאן היציאה לביאה, ובדברי אדון הנביאים הקדים ביאה ליציאה, כאומרו (דברים כח, ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. נראה שאדון הנביאים נבא להם בתחילת בואם לארץ, ונבא להם על ביאת הארץ והיציאה ממנה לגלות, ואמר ברוך אתה בבואך לארץ, וברוך אתה בצאתך ממנה לגלות, כלומר, שישמרך ויצילך מן הצרות. ודוד נבא על לשון הגלות, ואמר, ישמור צאתך מן הגלות ובואך לארץ, שיהיה בואך שם בלא הפסק, זהו ביאור המזמור.

ואם נאמר על דוד עצמו, יהיה הביאור בנבואתו אל יתן למוט וצאתך ובואך, כלומר, צאתך למלחמה ושובך ממנו, ועד עולם כל ימי חייו.

(ז-ח) הוא ה׳ - ישמרך מכל רע - מיצר לב האדם רע¹, כאמרו (דברים ל ו) ׳ומל ה׳ אלהיך את לבבך׳, באופן שישמור את נפשך השכלית מהיכשל בחטא, על ידי² ׳רגלי חסידיו ישמור׳ (שמואל א׳ ב ט), והוא ה׳ - ישמור צאתך - במצות המשיח להוכיח ׳לגוים עצומים עד רחוק׳³, ובואך - בשובך אליו בשלום⁴:

1. לשה״כ בבראשית (ח כא).

2. יל״ע כת״י.

3. במיכה (ד ג) כתב על המשיח ׳ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצמים עד רחוק׳, ורבינו מבין שהכוונה שישלח לשם מישראל לעשות זאת. וכן כתוב במיכה (ה ז) ׳והיה שארית יעקב בגוים בקרב עמים רבים כאריה בבהמות יער ככפיר בעדרי צאן׳, והיינו שחלק מיעקב ישובו אל קרב העמים כדי לשלוט עליהם. וכ״כ רבינו בבמדבר (כד יט): ׳וירד מיעקב, כל אחד מזרעו ישלוט באומות, כאמרו (להלן יב ח) וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד, וכאמרו וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי צֹאן, והאביד שריד מעיר, כאמרו (מיכה שם) וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל, תָּרֹם יָדְךָ עַל צָרֶיךָ וְכָל אֹיְבֶיךָ יִכָּרֵתוּ׳. ועניין ׳להורותם׳, כי כל תכלית השלטון שינתן אז לישראל על האומות אינו אלא להורות להם דרך ה׳ וללמד אותם להכיר בבוראם, כי תפקיד עם ישראל הוא להיות ׳ממלכת כהנים, להבין ולהורות לכל המין האנושי לקרוא כולם בשם ה׳ ולעבדו שכם אחד, כמו שיהיה ענין ישראל לעתיד לבוא, כאמרו (ישעיה סא ו) וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה׳ תִּקָּרֵאוּ, וכאמרו (שם ב ג) כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה׳ (לשון רבינו בשמות יט ו). וזה יתקיים בקיבוץ גלויות, כמו שכתב רבינו (ויקרא כו מה) ׳וזכרתי להם בקיבוץ גלויות, אשר הוצאתי וגו׳ להיות להם לאלהים, שהוצאתים כדי שאהיה להם לאלהים, כאמרו (שמות יט ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹש, ומה שהשחיתו אז יתקיים אחר קיבוץ גלויות לימות המשיח ועולם הבא׳. ובזכריה (י ח-ט) כתב רבינו: ׳אשרקה, הייתי שורק ומקבץ נדחי ישראל, ואזרעם בעמים ׳ככפיר בעדרי צאן׳, למשול בם ולהורותם׳.

4. והרד״ק פירש שישמור צאתך מהגלות, תצא בשלום ותבוא לארץ ישראל בשלום

ה׳ יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע – ש׳לשון רמיה׳¹ לא תוכל לך, ויִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ – שלא תקבל הלשון הרע:

1. הנזכר בפרק הקודם (פסוק ג), שהגויים הנשארים ירצו לגרום קטטות בישראל ע״י לשון הרע.

י״י ישמרך – בס״ס בגעיא.

ה׳ ישמרך מכל רע – שבזה ישמור את גופך מכל מיני רעות שבעולם, [ב] שמירת הנפש מחטא, ה׳ ישמר את נפשך – ושמירות האלה כוללים בכל המקומות ובכל הזמנים, נגד המקומות אומר.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) יְֽהֹוָ֗היְֽ⁠־⁠הֹוָ֗ה יִשְׁמׇר⁠־צֵאתְךָ֥ וּבוֹאֶ֑ךָ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד⁠־עוֹלָֽם׃

Hashem shall guard your going and your coming,⁠¹ from now and forevermore.

1. your going and your coming | צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ – See the commentary attributed to Rashbam, who understands the chapter to refer to those going on pilgrimage to Jerusalem, that this clause speaks of God guarding these pilgrims and their property from when they depart until they arrive back home. [Compare the blessing of Shemot 34:24]. Cf. Ibn Ezra that "צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ" refers to going and coming from war, an understanding supported by the many verses in which the phrase is used in a military context (see Shemuel I 18:12 and Shemuel II 5:2). Alternatively, the phrase might more generally refer to one's daily activities as a whole.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קמאיריר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ יִנְטוֹר מַפְקָךְ לִפְרַגְמַטְיָא וּמַעֲלָךְ לְמֶעֱסַק בְּאוֹרַיְתָא מִן הַשְׁתָּא וְעַד עַלְמָא.

The LORD will guard your going out for business and your coming in to study Torah, from now and forevermore.

ה׳ ישמר צאתך ובואך – ויצא יעקב מבאר שבע. ד״א אשא עיני אל ההרים למלך המשיח שנאמר מי אתה הר הגדול, ולהיכן הוא בא בדרך ההרים שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר.

רמז תתעט

שיר למעלות. ר׳ אומר שיר המעלות אין כתיב כאן אלא למעלות, למי שעתיד לעשות מעלות לצדיקים לעתיד לבא זו למעלה מזו וזו למעלה מזו, לפי שזו למעלה מזו שומע אני שיש ביניהם איבה ושנאמה וקנאה ותחרות, ת״ל ומצדיקי הרבים ככוכבים מה הכוכבים אין ביניהם שנאה ואיבה וקנאה ותחרות כך הצדיקים, ומה הכוכבים אין דומה אורו של זה לאורו של זה כך הצדיקים, ומצדיקי הרבים אלו גבאי צדקה, ר״ש בן מנסיא אומר אלו זקנים וכה״א ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, מי גדול האוהבין או המאוהבין הוי אומר המאוהבין ואוהביו כצאת השמש כ״ש המאוהבין, מה הכוכבים רמין ומנוטלין על כל באי עולם כך הצדיקים, מה הכוכבים מאירין מסוף העולם ועד סופו כך הצדיקים, מה הכוכבים כתות שאין להם מנין כך הצדיקים, או בין עושין רצונו של מקום בין אין עושים, תלמוד לומר והיה זרעך כעפר הארץ אם עושין רצונו של מקום הרי הם ככוכבים ואם לאו הרי הם כעפר הארץ.

ויחפט׳ כ׳רוג׳ך ודכ׳ולך, מן אלאן אלי אלדהר.

וגם ישמור אותך ביציאתך ובכניסתך מעכשיו ועד עולם.

ה׳ ישמר, לפי כ״י כ.מ.ו. וישמרך בצאתך.

צאתך ובאך – צאתך – מביתך שלא ישלחו בך האויבים את ידיהם.

ובואך – לביתך שתמצא אהלך בשלום, כמו שהבטיחך הקב״ה עליו: ולא יחמד איש את ארצך בעלתך (שמות ל״ד:כ״ד).

י״י ישמור צאתך – בצאתך למלחמה גם בבואך, כדרך: הבאה והיוצאת (דברי הימים א כ״ז:א׳).

THE LORD. The Lord will guard you when you go out to war. He will also guard you when you return. Compare this to who came in and went out (I Chron. 27:1).

י״י ישמור – בגלות ישמרך, כמו שאמר, ובצאתך מהגלות תצא בשלום, ותבוא אל ארץ ישראל בשלום, וישמרך מעתה ועד עולם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ומה שאמרתי עוד (שם) ׳ה׳ צילך׳, ר״ל שיגן עליך משינוי האוויר ממקומות מתחלפים, והוא יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:

י״י ישמר – בס״ס בגעיא.

ישמר צאתך – בקמץ חטוף ובמקצת ספרים ישנים כתוב ישמר בחולם ומצאתי כתוב שזהו דעת בן נפת׳.

צאתך – שלא תכשל בצאתך בדרך ובבואך.

ישמר צאתך – וגם בואך, אף שבעיר א״צ שמירה כ״כ ובברכה אמר בהפך ברוך אתה בבואך וגם ברוך אתה בצאתך הגם שבמקום אחר אין הברכה מצויה כ״כ כמו אם יושב בביתו.

ה׳ ישמר צאתך ובואך – ונגד כל הזמנים אומר מעתה ועד עולם.

צאתך – מביתך, ובואך שנית אליו, פעם זאת ופעמים אחרות.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון