Nachum 3 – נחום ג‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠ה֖וֹי עִ֣יר דָּמִ֑ים כֻּלָּ֗⁠הּ כַּ֤חַשׁ פֶּ֙רֶק֙ מְ⁠לֵאָ֔ה לֹ֥א יָמִ֖ישׁ טָֽרֶף׃

Woe to the bloody city! It is all full of lies and robbery. The prey doesn't depart.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וַי קַרְתָּא אַשְׁדַת דַם כּוּלָהּ כַּדְבִין בִּזָא מִלַיָא לָא פָסִיק קְטוֹל.

פרק – גזל שמפרקו מיד בעליו.

לא ימיש טרף – מתוכה תמיד.

robbery Heb. פֶּרֶק, robbery, that one breaks it away from the hand of its owner.

the prey departs not – from its [i.e., the city's] midst, it will never depart.

הוי – יש אומרים: כמו אוי.

או: הוי – מלת קריאה, כמו: הוי ציון המלטי (זכריה ב׳:י״א).

כולה – בכל פרק – מקום דרכים ברחובותיה היא מליאה כחש.

ומלת ימיש פועל יוצא, והוא שב לכחש – כל כך מלאה כחש לרמות העולם, כל אחד מהם לא ימיש עצמו מן הטרף.

הוי – על עיר הדמים והרציחה.

כלה – כל עמה.

כחש פרק מלאה – שואלים בשלום רעיהם וטורפים אותם.

פרק וטרף אחד הן.

הוי עיר הדמים – הוי לשון קריאה, או הוא כמו אוי וכן תרגם יונתן ווי.

כחש – שמכחשין ומשקרים איש באחיו וכן מלאה פרק והוא כמו גזל שפורק דבר מיד אחר וכן ופרקת עולו (בראשית כ״ז:מ׳) פורק ואין מציל (תהלים ז׳:ג׳).

לא ימיש טרף – לא ימיש מתוכה טרף כי בכל יום ויום טורפים.

וגם על נינוה הליץ עוד ואמר: הוי עיר הדמים וגו׳ פרק מלאה – כטעם ואל תעמד על הפרק (עבדיה א׳:י״ד).

והנה בנבואה הזאת דיבר הנביא פעם בלשון זכר פעם בלשון נקבה כנגד נינוה ופעם בלשון זכר כנגד מלך אשור והכל נכון, וזכר הנביא על מה עשה ה׳ ככה לנינוה באומרו הוי עיר הדמים כולה כחש רוצה לומר שהיתה נינוה עיר דמים לפי שהיתה מבטחת לשאר האומות שתהיה בעזרתם והיתה מכחשת בם, פרק מלאה ר״ל מלאה גזל שהיתה מפרקת את הדבר מיד בעליו ולוקחתו לעצמה ובזה האופן לא ימיש מעשות טרף ומלגזול העמים תמיד, ופרק מלשון פורק ואין מציל, והרב רבי אברהם בן עזרא פירש כלה בכל פרק כחש מלאה לא ימיש טרף מתוכה שהכל מביאים אליה.

הוי – כמו אוי.

כחש – שקר.

פרק – ענין השבר כמו ופרסיהן יפרק (זכריה י״א:ט״ז).

ימיש – ענין הסרה כמו לא ימיש עמוד הענן (שמות י״ג:כ״ב).

הוי עיר דמים – אוי לך את נינוה עיר שופכת דמים כלה עדת שקר ומלאה שבר לשבר את הבריות ולא תסור מפיה את הטרף בי תתמיד להרוג ולאבד את העכו״ם.

הוי עיר דמים כלה כחש פרק מלאה לא ימיש טרף – בפסוקים הקודמים סיפר רעת המלך, ועכשיו מספר רוע מעלליהם של עיר ננוה. הוי מוכרח לבוא על עיר שנתיסדה מדמים. בהבנותה רצה המייסד שיתקבצו בה מהר יושביה עשה אותה לקלוט כל הרוצחים ופועלי און וחייבי מיתות ונאספו בה כל אנשי דמים ומרמה כלה כחש כל אחד מכחש לחברו לכן פרק מלאה כמו (עובדיה) ואל תעמוד על הפרק להכרית, כל א׳ הוא בפני עצמו והיא מלאה פרקים כמו מנורה של פרקים מפני שכל אחד לא יאמין ברעהו ואינם נושאים ונותנים זה עם זה רק מחיותם שלא ימישו טרף שמביאים תמיד טרף מעוברי ימים גוזלים אניותיהם.

כחש – סתם כחש הוא באמונה, ופרק הוא אחר הטרף שפורק העצמות ומפרידן, כמ״ש פן יטרף כאריה פורק ואין מציל, ויל״פ כחש פרק שמכחישים את הפרק והגזלה הגם שלא ימוש טרף.

הוי – עתה מתחיל הנבואה העתידה אשר חזה על חורבן השני של נינוה שנחרבה ע״י נבוכדנצר בראשית מלכותו שאז נהרסה כל העיר ונשארה שממה לעולם, שעז״א ספר חזון נחום האלקושי, הוי עיר דמים ששופכת דם, כולה כחש כולם כחשו בה׳ ובמציאותו, פרק מלאה – הגם שמלאה מבשר טרפה בכ״ז לא ימוש טרף טורפים תמיד מחדש לרצוח ולאבד נפשות.

כחש – מכחשים בעמיתם בפקדון או בתשומת יד וגו׳ (סוף פרשת ויקרא).

פרק – מלשון ופרקת עלו (פרשת תולדות), מוציאים ממון שלא כדין בחזקת היד.

ימיש – פעל עומד, וכמהו ולא ימיש מעשות פרי (ירמיהו י״ז:ה׳).

טרף – נרדף לפרק שלפניו, מליצה לקוחה מחית היער שהחזקה ועזה טורפת את החלשה ורכת הלבב.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) ק֣וֹל שׁ֔וֹט וְ⁠ק֖וֹל רַ֣עַשׁ אוֹפָ֑ן וְ⁠ס֣וּס דֹּהֵ֔ר וּמֶרְכָּבָ֖ה מְ⁠רַקֵּ⁠דָֽה׃

The noise of the whip, the noise of the rattling of wheels, prancing horses, and bounding chariots,

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

קַל נִקוּשׁ מְחָא וְקַל זִיוּעַ גַלְגְלִין וְסוּסְוָן מְפַנְכִין וּרְתִיכִין מְקַפְּצָן.

קול שוט – להכות סוסים היה נשמע בה תמיד.

וקול רעש – אופני מרכבות.

וסוס דוהר – דולג ומקפץ וכן מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב).

The sound of the scourge – The sound of striking the horses was always heard therein.

and the sound of the noise – of the wheels of the chariots.

and galloping horses Heb. דֹּהֵר, skipping and jumping. And so it is in "By reason of the prancings, the prancings of their mighty ones" (Shofetim 5:22).

קול שוט וקול רעש – יבוא אליהם.

דוהר – הינשנט בלעז. כמו: מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב).

מרקדה – שיילטן בלעז.

והנה יבוא אליה קול שוט – להריץ הסוס.

והנכון: שוט – להכות, מין משמיע קול אשר יעשו הפלשתים, כעין טנבור שהוא רחב וגדול משלנו ומתקבצים אנשי החיל, עשרה או יותר, להכות בהם בשוטים להשמיע קול ולהפחיד.

רעש אופן – מרכבה.

וסוס דוהר – כמו: מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב).

קול שוט – בא עליהם, שוט שוטף (ישעיהו כ״ח:ט״ו), שקורין פְלוֹטאה.

דוהר – מה שקורא במרכבה {מרקדה} קורא בסוס דוהר.

קול שוט – ועתה ישמע מהאויבים הבאים עליהם קול שוט שמכים הפרשים הסוסים לרוץ.

וקול רעש אופן – שממהרים ללכת לבא העיר.

דוהר – כמו דהרת אביריו (שופטים ה׳:כ״ב) והוא כשמכה הסוס בארץ בכח ברגליו.

מרקדה – מרוב מרוצתה כאלו מרקד׳.

קול שוט – כלומר עתה ישמע בה קול שוטף, כי יעבור בה תגבורת מלכות מדי, וכן וקול רעש וכל הנמשך לזה.

וזכר ממעשה האשורים שהיו מבהילים את בני אדם בקול שוט שהיו מכים בהם את הסוסים והיו בשוטים ההם עכסיס להשמיע למרחוק וכן קול רעש אופן וסוס דוהר ומרכבה מרקדה שמקולם תרעש הארץ.

ומרכבה – בספרים שלנו המ״ם בסגול ובשרשים בפתח המ״ם כי כן נמצא במקצת ספרים המדוייקים אבל מצאנו במסרה כל לשון מרכבה בלשון יחיד בשלש נקודות כמו ויאסר יוסף מרכבתו. ויהי לשלמה ארבעים אלף ארות סוסים למרכבו חוץ מאחד במרכבת המשנה פ׳ מקץ בחירק. וכל לשון רבים בפתח מרכבות פרעה. מרכבות עמי נדיב ודומיהן.

שוט – שבט ושרביט כמו שוט לסוס (משלי כ״ו:ג׳).

אופן – גלגל המרכבה.

דוהר – כן יקרא דליגת וקפיצת הסוס כמו מדהרות דהרות אביריו (שופטים ה׳:כ״ב).

מרקדה – מלשון רקוד וקפיצה.

קול שוט – היו משמיעים קול שוט להכות הסוסים.

וקול רעש – אופני המרכבות להבהיל את האנשים.

וסוס דוהר – הסוס שמשך את המרכבה היה מדלג וקופץ והמרכבה היתה מרקדת לרוב מרוצתה לאיים על הרואים.

קול שוט וקול רעש אופן וסוס דהר ומרכבה מרקדה – עתה הזכיר וחשב גאותם להפחיד הנגזלים. קול שוט שמכין בו הסוס וקולו נשמע באויר כידוע וקול רעש אופן גם שהסוס אינו רץ נעשה במלאכת חושב שהאופן בקול גדול מתנשא ומכה בארץ בברזל חשוקיהם. והמרכבה מרקדה גם כן ברעש הכל בגאוה להטיל מגור מסביב.

קול – א] מצייר רעש העיר שנשמע תמיד קול שוט וקול רעש של אופנים, ב] מצייר הסכנה שיש בעיר שתמיד סוס דוהר ומרכבה מרקדה.

קול שוט – חוזר על הראשונות; בך נינוה ישמע קול השוט השוטט על גב הסוס להרהיבו.

דהר – מלשון דהרות אביריו (שירת דבורה); ואולי מקור התיבה מלשון זוהר בחילוף זי״ן בדל״ת (זה⁠־דין, זהב⁠־דהב); סוס מזהיר מחמת הזיעה היוצאת מעירו בחפזו, וגם שם זיעה נגזר מן זוע שענינו תנועה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ג) פָּרָ֣שׁ מַעֲלֶ֗ה וְ⁠לַ֤הַב חֶ֙רֶב֙ וּבְרַ֣ק חֲנִ֔ית וְ⁠רֹ֥ב חָלָ֖ל וְ⁠כֹ֣בֶד פָּ֑גֶר וְ⁠אֵ֥ין קֵ֙צֶה֙ לַגְּ⁠וִיָּ֔⁠ה [וְ⁠כָשְׁ⁠ל֖וּ] (יכשלו) בִּגְוִיָּ⁠תָֽם׃

the horseman mounting, and the flashing sword, the glittering spear, and a multitude of slain, and a great heap of corpses, and there is no end of the bodies. They stumble on their bodies,

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

פָּרַשׁ מַסִיק וּלְהוֹב וְצַלְהוּב סַיְפִין וְצִחְצוּחַ מוּרְנִין וּסְגִי קְטִילִין וַהֲמוֹן פִּגְרִין לֵית סוֹף לִקְטִילַיָא יִתְקְלוּן בִּקְטִילֵיהוֹן.

ולהב חרב – רולימלא בלעז כי סכין וחרב קרוי להב כמו ויבא הנצב אחר הלהב (שופטים ג׳:כ״ב).

וברק חנית – חנית מרוטה ומברקת אור יוצא ממנה פלנדור בלעז.

וכובד פגר – היו מרבים פגרים ולא היה חשבון לגויות נבילותיה המושלכות בה עד שהיו העוברי׳ נכשלים בגויות הפגרים.

and the blade of the sword Heb. וְלַהַב; lame in French; for a knife and a sword are called לַהַב. [Some manuscripts have: The blade of every sword is called: לַהַב, as in "And the haft also went in after the blade (הַלַהַב)" (Shofetim 3:22).

and the burnished spear – A burnished spear, with the light glittering from it. Splendor in Old French, a shine.

yea, the heaps of corpses – They would make many corpses, and there was no count of the bodies of the dead cast therein, to the extent that the passersby would stumble on the bodies of the dead.

ואין קצה לגוייה – אין קץ לכל העם שילכו למלחמה וכולם יכשלו – למלחמה בגוייתם.

פרש – {ו}⁠אין קצה – להרוגי נינוה.

פרש מעלה – מובחר כמו במעלה קברי בני^א דוד (דברי הימים ב ל״ב:ל״ג) ובשיטת מבחר שלישיו (שמות ט״ו:ד׳).

או פרש גאות. ולעולם מעלה שם דבר הוא.

ולהב חרב – צהיבות מריטתה ומריקתה קורא להב וברק שכך הם נראין מרחוק.

א. בכ״י: בית.

פרש מעלה – פירוש מעלה להב חרב וי״ו ולהב כוי״ו וישא אברהם את עיניו (בראשית כ״ב:ד׳).

ויונתן תרגם בחסרון מלה: מסיק להוב וצלהוב סיפין וצחצוח מורנין.

ורוב חלל – שיעשו הפרשים.

וכבד פגר – כמו רב חלל ענין כפל במלות שונות כי כבד הוא ענין רבוי כמו עמך הכבד הזה (מלכים א ג׳:ט׳) והדומים לו ופגר כמו חלל כי לא יקרא הגוף פגר אלא כשהוא מת.

ואין קצה לגויה יכשלו בגויתם – האויבי׳ יכשלו בגויית החללים אבל לשון גויה יבא ג״כ בגוף החי.

ואין קצה לגויה – המתה, כמו פגר.

ואמר יכשלו בגויתם – רמז לבני נינוה, גם לבני מדי, לרוב הפגרים שיש בארץ מכל בני נינוה.

ועם זה פרש מעלה ר״ל הפרשים מעלים על הרכב האנשים להלחם ובידם להב חרב וברק חנית ובזה היו עושים רוב חלל וכובד פגר מהרוגים אשר היו הורגים והיו כ״כ הרוגים שהיו הורגים בלי חמלה שלא היה קצה לגויה המושלכת על הארץ והאנשים ההולכים יכשלו בגוייתם, ומפני שכה היתה משפטם על כל הגוים לכן נתחייבו בחרבן ובהפכה הזאת שבאה על נינוה ראש מלכותם והמפרשים פירוש הפסוקים האלה מקול שוט וגומר פרש מעלה וגומר שתשמע נינוה קול זה מהבאים עליה ומרוב הרוגיה יכשלו ההולכים בתוך נינוה בגויתם. ומה שפירשתי הוא היותר נכון שהוא ספור מעשה מלך אשור באומות אשר היה כובש.

יכשלו – וכשלו ק׳.

פרש – כן יקרא הרגיל לרכוב על הסוס.

ולהב – כן יקרא ברזל החרב כי כשהיא מלוטשת מברקת כלהב אש וכן ולהב חניתו (שמואל א י״ז:ז׳).

וברק – כן יקרא ברזל החנית כי הוא מבריק כברק כאשר ילטשו וכן ברק חרבי (דברים ל״ב:מ״א).

וכובד – ענין רבוי כמו בעם כבד (במדבר כ׳:כ׳).

פגר – כן יקרא גוף ההרוג.

לגויה – לגוף כמו גוית שאול (שמואל א ל״א:י״ב).

פרש מעלה – הפרש היה מעלה עצמו כלפי מעל׳ בדליגת הסוס ובידו להב חרב וברק חנית והוא עושה חללים רבים ופגרים הרבה.

ואין קצה לגויה – לא היה סוף אל גוית ההרוגים המושלכים בארץ עד שבני אדם נכשלו בגוית ההרוגים כי לא מצאו מקום פנוי ללכת.

פרש מעלה ולהב חרב וברק חנית ורב חלל וכבד פגר ואין קצה לגויה וכשלו בגויתם – פירש שהיו אומנים במלאכתם עד שמאנה לנגוע ידם בחלל. כאשר הפרש על הסוס מעלה החרב והחנית נגד העשוק היו עושים רב חללים בלהב וברק החנית נפשם יצאה מאמה ופחד. ואמר רב חללים וכבד פגר, כי חלל הוא הנדקר בחרב בלבו ונעשה לבו חלל בקרבו שיצא הרוח והדם משני חללי הלב. ופגר הוא המת מביעתותא ופחד. ההבדל ביניהם רבים חללים הפילו בחרבם אבל פגרים שמתו מאימה מועטים היו אפס כבד הדבר בערכו כמו כובד האבן ונטל החול וכעס אויל כבד משניהם, החול אי אפשר לאחוז אחד מהם רק צריך ליטול הרבה והאבן גם כשהוא יחידי הוא כבד מאד, וכעס האויל כבד משניהם שהוא הרבה כמו חול וכבד כמו אבן כן פירש אבא מורי הגאון זצלה״ה. ואין קצה לגויה, כי הלוחם יש קצה לרציחתו כאשר יגבר את האויב או שיכניע לבבו ויעשה רצונו אז ישבות ממלאכתו. לא כן אנשי ננוה לעשוק אהבו לשלול שלל ולבוז בז ואוהב כסף לא ישבע כסף עד שיכשלו ברחובות בגויתם ואין אומר השב כי כלם בהסכמה אחת כמו שאמר עיר הדמים כמבואר.

מעלה – כמו במעלה העיר, ופרש נקרא האיש המלומד לרכוב על סוס מלחמה.

וכבד – טאטוא בלשון המשנה.

ואין קצה לגויה – יל״פ ג״כ שר״ל שאין קצה מה שצריכים לצרכי הגויה ותענוגות בשר, עד שיכשלו בגוייתם מרוב זנוני זונה, ר״ל שיחלשו ויחלו ע״י רוב זנוני זונה.

פרש מעלה – במקום מעלה ההרים ששם לא תבא המרכבה והסוסים, שם נמצא פרש ולהב חרב וברק חנית ששם יעמדו אנשי המלחמה, ועי״כ נמצא רב חלל שיומתו אנשים בחוצות, וכבד פגר שמכבדים את הפגרים במטאטא כמו שמכבדין אשפתות, ובכ״ז אין קצה לגויה שא״א להסיר כל הפגרים עד שיכשלו בגויתם שההולכים יכשלו בם.

מעלה – מכריח סוסו, לעלות בבקעים שעשו בחומה.

בגויתם – של בני נינוה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) מֵרֹב֙ זְ⁠נוּנֵ֣י זוֹנָ֔ה ט֥וֹבַת חֵ֖ן בַּעֲלַ֣ת כְּ⁠שָׁפִ֑ים הַמֹּ⁠כֶ֤רֶת גּוֹיִם֙ בִּזְנוּנֶ֔יהָ וּמִשְׁפָּח֖וֹת בִּכְשָׁפֶֽיהָ׃

because of the multitude of the prostitution of the alluring prostitute, the mistress of witchcraft, who sells nations through her prostitution, and families through her witchcraft.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מִסְגִיאוּת אִתְרְגוּשַׁת קַרְתָּא דְהִיא כְּטַעַיְתָא נַפְקַת בָּרָא שַׁפִּירַת רֵיווּ יָדְעָא חָרְשִׁין דִמְכָרָא עַמְמַיָא בְּטַעֲוָתָהָא וּמַלְכוּתָא בַּחֲרָשָׁהָא.

מרוב זנוני זונה – מרוב חנופות עיר שהיו יודעי׳ לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמם וסוף היו כובשי׳ אותם תחתיהם.

Because of the many harlotries of the harlot – Because of the extensive flattery of the city, for they knew how to seduce the kings of the earth to join them, and they would eventually subordinate [these kings] to them.

המוכרת – והמוסרת.

מרב – דרך משל שרמתה הכל.

זונה – נינוה. בכל מקום זונה מכשפה כמו שמוכיח במקרא זה פעמים. וכן הוא אומר עד^א זנוני איזבל אמך וכשפיה הרבים (מלכים ב ט׳:כ״ב), ולכן סמך מכשפה לא תחיה (שמות כ״ב:י״ז), וכי יפתה איש בתולה (שמות כ״ב:ט״ו).

א. בכ״י: עם.

מרוב זנוני זונה – כל זה בא לה מרוב הרעות שעשתה ודמה אותה לזונה כי הזונה עושה כן מוכרת הזונים אחריה בכשפיה ובהתיפותה בפניהם ועושה בהם כרצונה וכן עשתה היא בגויי הארצות.

(ד-ה) מרוב זנוני זונה – זה נמשך עם הבא אחריו: הנני אליך. והיה המ״ם בכאן שהוא כמו מן, כענין מצד וסבה, וכן כמו אחר. וכבר העירותי על שתוף מלת מן מדברי אריסטו בספר ההטעאה וספר השמע.

ולכן סמך אליו אומרו מרוב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים ר״ל ג״כ היה החרבן הזה לנינוה לפי שהיתה עיר חנפה שהיו מלכיה יודעים לפתות לב מלכי הארץ להתחבר עמהם ובסוף היו כובשים אותם תחתיהם, וכנגד הפתוי שהיה מפתה בראשונה נראית ענינה כזונה טובת חן שיחמדו אותה רואיה אליה ישגיחו אליה יתבוננו כאשר עשו שבטי ישראל בבטחם במלך אשור שיהיה בעזרתם והוא שב להחריבם, ואלה הם הכשפים שבערכם אין ענינה כאשה זונה בעלת חן כי אם כבעלת כשפים המוכרת גוים רוצה לומר הבוטחים בה בזנוניה ומשפחות האדמה היתה מרמה אותם בכשפיה.

מרוב זנוני זונה – ר״ל כל ההרג הזה עשתה בעבור שהיה בה רוב הנהגות זנוני הזונה כשהיא טובת חן ובעלת כשפים אשר אז מוכרת עכו״ם לעצמה להיות כרוכים אחריה בעבור זנותה וכובשת משפחות עכו״ם עם כשפיה כי כן היה דרך אשור לפתות את העכו״ם בדברי חנוף להתחבר עמה וגלו להם מסתורם ואח״ז נלחמו בהם ויכלו להם והרבו להרוג ולאבד מבלי מצוא מנוס.

מרב זנוני זונה טובת חן בעלת כשפים המכרת גוים בזנוניה ומשפחות בכשפיה – זה הפסוק נמשך לפסוק שלאחריו. טעם למה ה׳ נוקם מננוה יותר עד שלא יזרע משמה הוא מרוב זנוני זונה, שהיא העולם כלה. כי מרוב זנוני זונה הכל נמשכים אחריה בדברי חנף. וגם היא טובת חן כי בשלשה דברים ישחית איש את רעהו: א׳ בחניפה מראה לאוהב ואחר נהפך לאויב; ב׳ בעבור אהבת זולתו אותו בוטח בו ונשחת ונלכד ברשתו; ג׳ בכשפים במיני קטורת ממשיכים כחות העליונות אשר מקושרים בלבות בני אדם, ורז״ל אמרו למה נקראו כשפים שמכחישים פמליא של מעלה שממשיכים כחם בלא עת וזמן ושלא במקום הראוי. וחשב באנשי ננוה ששלשה אלו נקבצו באו לה יחד: א׳ מרוב זנוני זונה והיא חנופה יוצאים לשחר פניהם כ״ש (משלי); ב׳ בעבור אהבת זולתם וזהו טובת חן בעיני כל רואיה; ג׳ בעלת כשפים ואחר כך חשב הרעות שמגיעות משלשה אלו. המוכרת גוים בזנוניה כי הזונה שוכחת ועוזבת ברית מושכת גוים ברשתן ואחר כך מוכרת לאחרים ומשפחות שלימות ההפך, בכשפיה מושכת המזל והמערכה הטובה ממשפחה למשפחה.

מרוב – וטעם קיבוץ ההמון הרב לשם ע״י רוב זנוני זונה שנמצא שם, שהיא טובת חן וגם בעלת כשפים לצודד נפשות ע״י כישוף, עד שמוכרת גוים בזנוניה, ומשפחות היקרות שלא יתפתו על הזנונים תמכרם בכשפיה – שהכשפים הם חוץ לטבע וימשלו גם על משפחות מצוינות, ובנמשל שהגוים יתפתו להקבץ שמה ע״י רוב העושר והמסחר שלה, שזה נמשל לאתנן זונה (כמ״ש בישעיה כ״ג), והמשפחות יתפתו ע״י כישוף ותחבולות שתסמא עיניהם להיות משועבדים אליה.

זנוני וגו׳ – מבקשים לבוא בברית עם בני אומות אחרות, ואחר שהוציאו מהן התועלת שקוו מכחשים בבריתם; ויחס לזונה הכשפים, לומר שאף על פי שידעו האומות כי לא מאהבתם רק בעבור תועלתם בני נינוה קוראים להן לברית, עכ״ז נתפתו אחריהם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) הִנְ⁠נִ֣י אֵלַ֗יִךְ נְ⁠אֻם֙ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְ⁠בָא֔וֹת וְ⁠גִלֵּ⁠יתִ֥י שׁוּלַ֖יִךְ עַל⁠־פָּנָ֑יִךְ וְ⁠הַרְאֵיתִ֤י גוֹיִם֙ מַעְרֵ֔ךְ וּמַמְלָכ֖וֹת קְ⁠לוֹנֵֽךְ׃

"Behold, I am against you,⁠" says Hashem of Hosts, "and I will lift your skirts over your face. I will show the nations your nakedness, and the kingdoms your shame.

הָא אֲנָא שָׁלֵחַ רוּגְזִי עֲלָךְ אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת וַאֲגַלֵי בַּהֲתַת חוֹבָךְ עַל אַפָּךְ וְאַחֲזֵי עַמְמַיָא בַּהֲתָתִיךְ וּמַלְכְּוָתָא קְלָנִיךְ.

שוליך – הם שפולי בגדי האשה.

מערך – גלויך כמו עריה בשת (מיכה א׳:י״א).

your skirts Heb. שׁוּלַיִךְ. They are the hems of a woman's garments.

your nakedness Heb. מַעֲרֵךְ, your exposure, as in "With your private parts exposed (עֶרְיָה)" (Mikhah 1:11).

מערך – תאר שקובר טורא בלעז.

הנני – מערך – כמער איש (מלכים א ז׳:ל״ו), והוא כמו: ערותך. ומערך כמו: מראך.

מערך – גילוי ערותך.

הנני אליך – לפי שדמה אותה לזונה דמה חורבנה לקלון הזונה.

מערך – כמו ערותך. והוא מן כמער איש (מלכים א ז׳:ל״ו).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

ולפי שדמה אותה לזונה דמה עונשה לעונש הזונה באומרו הנני אליך נאם ה׳ צבאות וגליתי שוליך על פניך רוצה לומר אני בהשגחתי אסבב חורבנך ושוליך שהם שפולי בגדי האשה וחלקי לבושיה היותר נבזים ושפלים ומטונפים הנוגעים בעפר ובטיט ארים אותם על פניך, ובזה ימשכו לך שתים רעות האחד שיראו הגוים מערך רוצה לומר ערותך ומקורך וכדי בזיון וקצף כי הנה בהרמת השולים יתגלו העגבות ומקום הערוה שהם קלונה כי חוש המישוש חרפה היא לנו.

והראיתי גוים מערך – בפתח הה״א שלא כמנהג שרשים.

מערך – בכל ספרים מדוייקים וגם בדפוס קדמון העי״ן בשוא לבדו.

וגליתי – מלשון גלוי.

שוליך – הוא תחתית הבגד כמו על שולי המעיל (שמות כ״ח:ל״ד).

מערך – גלויך וכן עריה בושת (מיכה א׳:י״א).

קלונך – מלשון קלון ובזיון.

הנני אליך – הנה אני אלחם בך.

וגליתי שוליך – לפי שהמשילה לזונה אמר לשון בזיון הזונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה על פניה.

והראיתי – אראה את כל העכו״ם את גלויך ואת הממלכות את קלונך ובזיונך.

הנני אליך נאם ה׳ צבאות וגליתי שוליך על פניך והראיתי גוים מערך וממלכות קלונך – להציל העשוק מיד עושקו הנני אליך בעצמי כי אין עוד מלבדו כתיב. ועשיתי את אשר יראו עין כל מלאכת ערמימותך. נגד זנוני זונה בפה חנף שנאה מכוסה בבגד האהבה אגלה שולי הבגד ויראה כל מחשבתך על פניך. ונגד טובת חן שהיתה אהבתך תקועה בלב רואיך והיית מוכרת גוים, לכן והראיתי גוים מערך שיהיו נכלמות מדרכך זמה ותהיי נבזה בעיניהם נמאס. ונגד שהיית חשוב בעיני המלכים בעבור כשפיך להחליף מערכת משפחה למשפחה, והראיתי למלכים קלונך שלא תוכל להושיע עצמך מידי, כי בוזי יקלו ומכבדי כבד.

מערך – כמו ערותך, כמו כמער איש.

הנני אליך וגליתי שוליך שולי הבגדים המטונפים אגלה על פניך, והראיתי גוים שהם נתפתו ע״י זנות אראם מערך שהיא ערותך, וממלכות שנתפתו ע״י כישוף אראם קלונך.

מערך – לשון ערוה משרש ערה שענינו גִלָה, ובערות המשקה יגלו שולי הכלי; מקום שמחמת מאיסותו ניכר ביותר גלויו, ומ״ם שבראש התיבה להוראת גודל המאיסות; וענין המשל ינסו האומות שקר חנופתך.

(ו) וְ⁠הִשְׁלַכְתִּ֥י עָלַ֛יִךְ שִׁקֻּ⁠צִ֖ים וְ⁠נִבַּ⁠לְתִּ֑יךְ וְ⁠שַׂמְתִּ֖יךְ כְּ⁠רֹֽאִי׃

I will throw abominable filth on you, and make you vile, and will set you as a spectacle.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאֶרְמֵי עֲלָךְ שִׁקוּצִין וַאֲנַבְּלִינֵיךְ וַאֲשַׁוִינֵיךְ מְכַעֲרָא לְעֵינֵי כָל חָזָךְ.

שקוצים – בגדים צואים המנוולים אותך לפי הענין שדימה אותה לזונה דבר הכתוב.

כראי – כזבל לשון והסיר את מוראתו בנוצתה (ויקרא א׳:ט״ז).

detestable things – Filthy garments, which make you detestable. Scripture speaks according to the topic, for he [Nachum] compared her [Nineveh] to a harlot.

like dung Heb. כְּרֹאִי. Like dung, an expression like "And he shall remove its crop (מֻרְאָתוֹ) with its intestines" (Vayikra 1:16).

(ו-ז) וניבלתיך ושמתיך כראי – פתר בו ר׳ מנחם כרואי – לשון גלל, כמו ריעי. אבל כראי לשון ראייה, כלומר ושמתיך מגולה שיראו אותך. וחבירו מוכיח^א עליו, שכן הוא אומר כל רואייך ידוד ממך.

ידוד – ינוע, כמו: ותדד שנתי מעיני (בראשית ל״א:מ׳). כלומר אותן שהיו עמך לשעבר עכשיו ירחקו ממך.

ואמר שודדה נינוה – מאחר ששודדה מאין אבקש מנחמים לך – שאירע להם כמו שֶאירע לך, ותוכל להנחם^ב בם שהיו גדולים כמותך, לבסוף נפלו.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994 חסר: ״וחבירו מוכיח״.

ב. כן תוקן בכ״י לוצקי 777. בכ״י ברסלאו 104, פריס 162, פרמא 2994, פירנצה III.8: ״להלחם״.

והשלכתי – כראי – כטנוף, וכמוהו: הוי מראה (צפניה ג׳:א׳), והסיר את^א מראתו (ויקרא א׳:ט״ז).

א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסר: את.

שקוצים – בעיניהם שתהא משוקצת ומתועבת להם.

ולשון והשלכתי עליך – כלשון ושפכתי על בית דוד {וגו׳} רוח חן (זכריה י״ב:י׳).

ונבלתיך – בעיניהם כנבלה.

ושמתיך – להם.

כראי – כדבר הנמאס כגון צואה וכיוצא בה מלשון מוראה ונגאלה (צפניה ג׳:א׳) כלפי שהיית לשעבר לטובת חן בעיניהם.

והשלכתי – שקוצים דברי תיעוב וניבול להשחית יופיך ולהמאיסך לכל העולם.

ושמתיך כראי – כזבל כמו והסיר את מוראתו.

ויונתן תרגם: ואשוינך מכערא לעיני כל חזך.

כראי – כטעם: מוראה ונגאלה (צפניה ג׳:א׳).

והרעה השנית בהשלכת השולים המטונפים על פניך אשליך עליך שקוצים שהטיט והעפר שהיו בשולים ידבקו בפניך ונבלתיך ושמתיך כרואי רוצה לומר כדבר המגואל והמאוס שהכל מביטים בו לפחיתותו כמו הוי מראה ונגאלה.

שקוצים – מלשון שקץ ומאוס.

ונבלתיך – ענין כיעור ומגונה כמו אגלה את נבלותה (הושע ב׳:י״ב).

כראי – ענין טנוף ולכלוך וכן מוראה ונגאלה (צפניה ג׳:א׳).

והשלכתי – אשליך עליך דברים מאוסים ואגנה אותך ואשים אותך כדבר מטונף ומלוכלך ר״ל האויב הבא יהרוג בך ויוליכך בשבי בבזיון רב.

והשלכתי עליך שקצים ונבלתיך ושמתיך כראי – לפי שגדר החמלה לחוס ולרחם על אשר נפל משמים ארץ מאיגרא רמא וכו׳. אבל אני אעשה שלא יחמול עליך רואיך, והוא שאשליך עליך שקוצים דברים מגעילים עד שינבלו אותו. ושמתיך כראי פירשו כמו דיראון הוא ראיה של בזיון היפך מראיה של חמלה ורחמים.

ונבלתיך – מענין נבלה.

רואי – ענין טינוף, כמו והסיר את מוראתו.

והשלכתי עליך שקוצים לנבל את יפיך עד שאשים אותך כראי ודבר מטונף.

כראי – כרעי בלשון חכמים, דבר רע, וממקור זה והסיר את מראתו (פרשת ויקרא) הוי מוראה (צפניה ג׳:א׳).

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) וְ⁠הָיָ֤ה כׇל⁠־רֹאַ֙יִךְ֙ יִדּ֣⁠וֹד מִמֵּ֔⁠ךְ וְ⁠אָמַר֙ שׇׁדְּ⁠דָ֣ה נִֽי⁠נְ⁠וֵ֔ה מִ֖י יָנ֣וּד לָ֑הּ מֵאַ֛יִן אֲבַקֵּ֥⁠שׁ מְ⁠נַחֲמִ֖ים לָֽךְ׃

It will happen that all those who look at you will flee from you, and say, 'Nineveh is laid waste! Who will mourn for her?' Where will I seek comforters for you?⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהֵי כָּל דִי יַחֲזִינֵיךְ יִתְרְחַק מִנֵיךְ וְיֵימַר אִתְבְּזִיזַת נִינְוֵה מָן יִדְוֵי עֲלָךְ אֵיפֹא אַשְׁכַּח מְנַחֲמִין לָךְ.

ידוד ממך – יתרחק ממך.

shall wander away from you – Shall distance himself from you.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

והיה – ידוד – כמו: יגוף, והטעם ירחק.

מי ינוד – כמו: לבוא לנוד לו (איוב ב׳:י״א).

מאין אבקש – ככה יאמר כל רואיך.

ידוד ממך – ויתרחק, כל כך תהי נמאסת בעיניהם.

ידוד – כמו ידודון ידודון (תהלים ס״ח:י״ג) מלשון נדדו.

ואמר הרואה אותך כך מי ינוד לך^א – כל כך רעתך רבה.

א. בפסוק: לה.

והיה כל רואיך ידוד ממך – כל אחד מהם ידוד וירחק ממך לרוב קלונך ואמר שדדה נינוה נינוה שהיתה מושלת בגוים עתה שדדה והשי״ן נקראת בקמץ חטף.

מי ינוד לה – מאין אבקש מנחמים לך כי כלם שמחים למפלתך מפני הרעות שעשית להם.

ומזה ימשך שכל רואיך ידוד ממך כלומר שכל אחד מהרואים אותך ילך וירחק ממך מפני הנוול והשקוצים אשר על פניך.

והיה הנמשל בזה בכל חלקי המשל והוא שנבוכדנצר שהיה היותר שפל ונבזה שבכל שרי סנחריב בערך השולים ללבוש שהם היותר שפלים שבו גלה אותו ה׳ על פני מלך אשור אדונו, כי במקום שהיה נבוכדנצר שפל ונבזה קם על פני מלך אשור אדונו ובזה נתגלת ערות אשור וקלונו בשקם עליו עבד ונתגלו השקרים והכחש שהיה אשור עושה לכל מלכי האדמה, וכל רואיהם ירחקו מהם ויתמהו ממפלת נינוה ראש ממלכת אשור באומרם שודדה נינוה מי ינוד לה רוצה לומר נינוה שהיתה מושלת בגוים היתה למשסה ולשוד ומי הוא האוהב שיבא לנוד לה ולנחמה כי כולם היו לה לאויבים ולכן לא ימצא מי ינוד לה ומי ירחם עליה.

שדדה – השי״ן בקמץ לבד והוא חטוף בעבור הדגש שאחריו רד״ק בפירוש ומכלול דף פ׳ וכן כתב החכם ר׳ יונה בספר הרקמה שהקמץ במקום שורק פירוש ג׳ נקודות.

ידוד – מלשון נדידה.

שדדה – ענין עושק.

ינוד – מלשון נדידה והנעה.

מאין – מאיזה מקום.

כל רואיך – כל הרואים אותך בשפלותך ובזיונך ינוד להתרחק ממך כדרך שמתרחקי׳ מדבר מאוס.

ואמר – הרואה בבזיונך יאמר הנה שדדה נינוה מי ינוד לה בראש כדרך המנחמים כאומר הלא אין לה אוהבים כי הרעה לכל העכו״ם.

מאין – מאיזה מקום אבקש לך מנחמים והוא כפל ענין במ״ש.

והיה כל ראיך ידוד ממך ואמר שדדה ננוה מי ינוד לה מאין אבקש מנחמים לך – פירש בעת יראו אותך יודעך ומכירים גדולתך תחת שהיו להם לקרבך ידודו ממך. ואמר שדדה ננוה מן מערכת מזלה. מי ינוד לה בראשו. מאין אבקש מנחמים לך אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה׳.

שדדה – לדעת המפרשים כמו שדדה, ואני פרשתיו מהקל ובא בדגש וראוי להיות רפה ובמתג.

ינוד, מנחמים – הנודה היא מן הקרובים והאוהבים (כמ״ש ישעיה נ״א י״ט), והמנחמים יהיו גם רחוקים.

והיה – עד שכל הרואה אותך ידוד ויתרחק ממך – ויאמר שדדה נינוה ר״ל אחר שנינוה שדדה תמיד את כל העולם א״כ מי ינוד לה אחר שכולם שונאים אותה. עתה יסוב המליץ פניו אל נינוה אומר אליה מאין אבקש מנחמים לך – למי קרה צרה כזאת עד שבזה אנחם אותך לאמר שגם לפלוני קרה כזאת.

רואיך – אולי כונת הכותב היה לכתוב רוֹאֵיךְ בתוספת יו״ד תמורת ה״א למ״ד הפעל (ע״ד מוריך, ישעיה ל׳:כ׳).

מאין וגו׳ – דברי הנביא לנינוה.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) הֲתֵֽי⁠טְ⁠בִי֙ מִנֹּ֣⁠א אָמ֔וֹן הַיֹּֽשְׁ⁠בָה֙ בַּיְאֹרִ֔ים מַ֖יִם סָבִ֣יב לָ֑הּ אֲשֶׁר⁠־חֵ֣יל יָ֔ם מִיָּ֖⁠ם חוֹמָתָֽהּ׃

Are you better than No-Amon, who was situated among the rivers, who had the waters around her; whose rampart was the sea, and her wall was of the sea?

הָא אַתְּ טָבָא מֵאַלֶכְּסַנְדְרִיָא רַבְּתָא דְיָתְבָא בֵּינֵי נַהֲרְוָתָא מַיָא סְחוֹר סְחוֹר לָהּ דְשׁוּרָהּ יַמָא מִיַמָא שׁוּרָהָא.

התיטבי מנוא אמון – ומה תבטחי בעשרך ובגבורתך וכי גדולה את מנוא היא אלכסנדרי׳ של מצרים אמון לשון פדגוג מנוא הגדולה שהיתה אומנת מלכי מצרים דמרבי בה מלכו.

אשר חיל ים – אשר היה הים לה לחיל ולחומה שורא ובר שורא.

Are you better than No-amon – Why should you rely on your wealth and your might? Are you greater than No-amon? That is, Alexandria of Egypt. Amon is an expression of a pedagogue. [Are you greater] than the great No, which trained the kings of Egypt, for they would anoint the kings there?

whose wall was the sea to whom the sea was their rampart and their wall. [This mode of construction is known in Aramaic as] שורה ובר שורה, a wall and the son of a wall [referring to a large wall on the outside, opposite an inside of which is built a small wall].

התיטבי מנוא אמון – האת טבא מאלכסנדריא^א רבתא אשר חילם מים חומתה – אותה חומה מבפנים קורא חיל והיא הקטנה, והחומה הגדולה שבחוץ קורא חומה. והוא כמו: ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳).

א. כן בכ״י פריס 162, פרמא 2994, פירנצה III.8. בכ״י ברסלאו 104: ״מלכסנטריא״.

התיטבי – הטובה תהיה.

מנוא אמון – שם עיר מארץ מצרים שלכדה מלך כשדים בלכתו אל נינוה.

אשר חיל – וכח יש לה מהים, כי אין צורך לה לחומה וזה ים סוף או ים ספרד, הוא הנקרא הים הגדול, כנגד ימי ארץ ישראל.

התטבי מנא אמון – ממה שאומר במקום אחר (ירמיהו מ״ו:כ״ה) פוקד אל^א אמון מנוא נראה שנא ישבת ביארים ומים סביב לה כמו שאומר כאן, ולכן היא חזקה מאד, ואמון סמוכה לה ואינה יושבת במים, ואין אדם יכול לעבור אל אמון אלא דרך נא, שיעבור דרך יאורי נא. או שנא ויאוריה מקיפין את אמון סביב, וכאשר נא אשר ביאורים נלכדת, אז גם אמון באה במצור, נמצא שמנא באה פקודת אמון.

אשר חל – של נא, ים מים חומתה – ואין לה חומה אחרת ואעפ״כ כבשה נבוכדנצר, אף אַת אע״פ שאַת כברכת מים בתוך היאורים תפלי ביד נבוכדנצר כאמון וכנא.

א. בכ״י: ופקדתי על.

התיטבי מנוא אמון – אמר איך היית בוטחת בגדולתך ובגאונך ובהיותך עיר בצורה ונהרות סביב לך כמו שאמר שערי הנהרות נפתחו (נחום ב׳:ז׳) וכי טובה את מנוא אמון והיא אלכסנדריא של מצרים וכן תרגם יונתן האת טבא מאלכסנדריא רבתא.

היושבה ביאורים – בין היאורים ישבה שהם סביב לה גם נכנסים בעיר מתחת הארץ שלא היתה יראה ממצור לפיכך אמר היאורים מים סביב לה בין היאורים ומי הים היו מקיפים אותה מים ופי׳ ואמר אשר חיל ים פי׳ חומות ים לה וכפל הענין לחזק ואמר מים חומותיה עכ״ז לכדה נבוכדנצר כשכבש ארץ מצרים.

התיטבי – גם זה משותף טוב, כי אין הטעם רק כמו: טובת חן (נחום ג׳:ד׳), לא כמו: טובת שכל (שמואל א כ״ה:ג׳).

ואמר על עיר נינוה התטבי מנוא אמון כלומר הטובה את מנוא אמון שהוא שם עיר במצרים שהיתה חזקה כל כך בעמה ובגבוריה שלא היו לה חומות אבל היתה יושבת ביאורים מים סביב לה והם יאורי מצרים המתוקים שהיו אצלה, ומלבד היאורים ההמה היה חיל ים מים חומתה רוצה לומר שהחיל והחומה שהיה לה היו הימים הסובבים אותה אולי היה מצד אחד ים סוף ומצד אחר הים הגדול ים יפו ועליהם אמר וים מים חומתה, ועם כל חוזקה וגבורתה החריבה נבוכדנצר בלכתו להלחם על נינוה, והמתרגם תרגם נוא אמון אלכסנדריא רבתא, ותמהתי ממנו ומרש״י שנמשך בזה אחריו לפי שאלכסנדריא של מצרים אלכסנדרוס מוקדון יסדה ובנאה בכמו תשעים שנה אחרי מות נבוכדנצר, ולכן נראה יותר נכון שהיתה נא אמון עיר גדולה אחרת והיתה אומנת למלכי מצרים כי שם היו מגדלים אותם ולכן נקראת אמון.

התיטבי – מלשון טוב.

מנוא – נוא היא אלכסנדריא כן ת״י.

אמון – כמו המון והוא ענין עם רב וכן ואת יתר האמון (ירמיהו נ״ב:ט״ו).

ביאורים – כן יקראו החפירות המושכות מים.

חיל – הוא החומה הנמוכה שלפני הגבוה וכן ויאבל חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳).

התיטבי מנא אמון – וכי טובה אתה מנוא שהיא בת רבת עם כמ״ש את המון נוא (יחזקאל ל׳:ט״ו).

היושבה – אשר יושבת בין היאורים והמים סביב לה והיא לה לחוזק.

אשר חיל ים וגו׳ – ר״ל הים לה לחיל וגם חומתה היא מן הים ר״ל הים לה לחוזק במקום חיל וחומה.

התיטבי מנא אמון הישבה ביארים מים סביב לה אשר חיל ים מים חומתה – איך לא תאמין את מפלתך, התיטבי מנוא אמון היושבה ביאורים, ואי אפשר ללכדה בצמאון כי מים סביב לה. ואם תאמר פרזות היא יושבת בלבב ימים לכן אמר אשר חיל ים מים חומתה יש לה חומה וחיל. חיל היא חומה קטנה סביב העיר ונוא אמון ים סביב לה. ולפי שהים הולך בגבהו מעלה מעלה לכן אמר מים חומתה. החומה היא החומה הגבוה הנראת מרחוק היא נעשה לה מים עצמה.

חיל ים – כמו ויאבל חיל וחומה, שתרגומו שורא ובר שורא.

התיטבי – משיב לאמר הנה אוכל לנחם אותך לאמר התיטבי מנא אמון שגם היא נחרבה כמוך, וגם היא היתה דומה לך בעת גדולתה, שהיתה נא אמון עיר רבתי עם, וכן כמו שאת יושבת על נהר חדקל, כן היא, היא יושבה ביאורים עד שמים סביב לה מכל צד, ונוסף לזה היה הים מקיף אותה עד שהים היה לה כחיל וחומה, עז״א אשר חיל ים – וגם מן הים היה חומתה שחומתה הגדולה וחיל שהוא החומה הקטנה היה הים.

התיטבי וגו׳ – אומרים שאשור בימי סרגון (ישעיהו כ׳) נצח אותה ע״י תרתן שר צבאו; וא״כ ר״ל כמו שאת נינוה הצלחת לכבוש עיר נא אמון הבצורה וסבובה ע״י מים, כן אחרים יכבשו גם אותך; ונא אמון היא עיר Tebe בארץ מצרים האמצעית שהיו עובדים בה האליל הנקרא בשם Ammon.

חיל ים מים – חל יממים ע״ד ירחק חק (סוף ספר מיכה), ודגשות מים יַמִים משמעת מ״ם אחרת.

(ט) כּ֥וּשׁ עׇצְמָ֛ה וּמִצְרַ֖יִם וְ⁠אֵ֣ין קֵ֑צֶה פּ֣וּט וְ⁠לוּבִ֔ים הָי֖וּ בְּ⁠עֶזְרָתֵֽךְ׃

Cush and Egypt were her boundless strength. Put and Libya were her helpers.

כּוּשׁ סוּמְכָתָהָא וּמִצְרַיִם וְלֵית סוֹף פּוּטָאֵי וְלוּבָאֵי הֲווֹ בְּסַעֲדִיךְ.

כוש עצמה – כושים היו לה לחוזק.

פוט ולובים היו בעזרתך – והפוטים והלובים אשר היו בעזרתך גם הם היו בחילה.

Cush was [its] strength – The Cushites were its strength.

Put and the Lubim – The Putim and the Lubim, who were your helpers, were also in her [Assyria's] army.

כוש עצמה – כוש באין לה בחיל עצום.

ומצרים ופוט ולודים^א – כולם באין לשם מפני שהיא עיר מלכות.

א. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777. בכ״י פריס 162, פרמא 2994: ולוד. בנוסח שלנו: ״ולובים״.

כוש – עזרו מצרים גם פוט ולובים, שהיו בעזרתך ולא הועילו.

גם כוש שעצמה מאד,

ומצרים שאין קצה – לעמה,

ופוט ולובים – לפי שהיו בעזרתך.

כוש עצמה – העי״ן נקרא בקמץ חטף כמו עצמה ירבה (ישעיהו מ׳:כ״ט) אמר וכן כוש שהיתה לה עצמה.

ומצרים ואין קצה – וכן מצרים שאין קצה לעם אשר בה וכן פוט ולובים שכולם היו בעזרתך עתה נפלה ביד נבוכדנצר.

היו – שהיו.

ומלבד חזקה וימים סביב לה הנה עוד כוש עצמה כלומר שכוש ומצרים עזרו לנוא אמון להצילה מכף סנחריב, וכן אומרו פוט ולובים היו בעזרתך רומז אל נוא אמון שזכר כאלו היה הנביא מדבר נגדה.

כוש עצמה – העי״ן בקמץ לבד והוא חטוף וכמוהו ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיהו מ׳) כמו שכתבתי שם.

ומצרים – באיזה ספר כתוב מצרים בלא וא״ו ובטלים הם לגבי אחרים שהם בוא״ו.

עצמה – ענין חוזק.

פוט ולובים – שמות אומות.

כוש עצמה – כוש היה לה לחוזק כי בא לה לעזרה וגם אנשי מצרים באו בעזרתם ואין קצה אל הבאים בעזרתה.

פוט ולובים – ר״ל גם פוט ולובים שהיו בעזרתך אתה נינוה גם הם היו בעזרתה.

כוש עצמה ומצרים ואין קצה פוט ולובים היו בעזרתך – פירש עצמותה של נוא אמון וכן מצרים היא מחזקה, ואין קצה לעצמותה וגבורתה אבל בעזרתך היו רק פוט ולובים ואיך תטבי בדעתך מנוא אמון.

כוש – וגם היה לה תוקף ועזרת אנשי חיל יותר ממך, כי כוש עצמה כוש היה עוצם לה, וגם מצרים בעצמה אין קצה לאנשיה שהיו רבים מאד, וגם פוט ולובים (אשר) היו בעזרתך שעזרו לנינוה, גם המה היו אז בעזרת מצרים.

עׇצמה – היתה בעלת עצמה, או היה ראוי להנקד עָֽצְמָה.

ומצרים – עצמה עד אין קצה.

פוט – אחיהם של כוש ומצרים בני חם, א״כ גם הוא כמו הלובים שאחריו מבני Libia שם הקדמון לחלק הארץ הנקרא עתה Africa, וזה שם מדינת Cartagine לראשונה; ופוט ולובים, ר״ל פוט ויתר הלובים עמו.

(י) גַּם⁠־הִ֗יא לַגֹּ⁠לָה֙ הָלְ⁠כָ֣ה בַשֶּׁ֔⁠בִי גַּ֧ם עֹלָלֶ֛יהָ יְ⁠רֻטְּ⁠שׁ֖וּ בְּ⁠רֹ֣אשׁ כׇּל⁠־חוּצ֑וֹת וְ⁠עַל⁠־נִכְבַּדֶּ֙⁠יהָ֙ יַדּ֣⁠וּ גוֹרָ֔ל וְ⁠כׇל⁠־גְּ⁠דוֹלֶ֖יהָ רֻתְּ⁠ק֥וּ בַזִּקִּֽ⁠ים׃

Yet was she carried away. She went into captivity. Her young children also were dashed in pieces at the head of all the streets, and they cast lots for her honorable men, and all her great men were bound in chains.

אַף הִיא בְּגָלוּתָא תְּהַךְ בְּשִׁבְיָא אַף עוּלֵמָהָא וְטָרְפוּן בְּרֵישׁ כָּל שׁוּקַיָא וְעַל יַקִירָהָא רְמוֹ עַדְבִין וְכָל רַבְרְבָהָא יְדַקְדְקוּן בְּשִׁלְשְׁלָן.

גם היא לגולה הלכה – אף היא הלכה בגולה אעפ״כ גדולתה לא עמדה לפני נבוכדנצר.

רתקו – נכבלו לשון רתוקות כסף (ישעיהו מ׳:י״ט) עשה הרתוק (יחזקאל ז׳:כ״ג) שלשלות.

בזיקים – שלשלאות.

She, too, went into exile – She, too, went into exile. Nevertheless, their greatness did not stand up before Nebuchadnezzar.

were bound Heb. רֻתְּקוּ, were fettered; an expression similar to "And chains (וּרְתֻּקוֹת) of silver" (Yeshayahu 40:19) and "Make the chain (הָרַתּוֹק)" (Yechezkel 7:23), meaning a chain.

in chains Heb. בַזִּקִּים, chains.

גם היא לגולה הלכה בשבי – ואף על פי שהיתה גדולה כל כך שכל האומות מתקבצין אצלה, אף על פי כן לבסוף גם היא לגולה הלכה בשבי.

רותקו בזיקים – רותקו, כמו: ורתוקות כסף (ישעיהו מ׳:י״ט).

גם – שב אל מצרים, כי הלכה בגולה כנא אמון.

רתקו – כמו: עשה הרתוק (יחזקאל ז׳:כ״ג), ורתוקות^א כסף (ישעיהו מ׳:י״ט).

א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 75, לונדון 24896: כרתוקות.

גם – הם לגולה הלכה – ביד נבוכדנצר.

ידו – יפילו.

רתקו – נקשרו ברתוקת ברזל הן שקורין בוייש.

גם היא – נא אמון וכוש ומצרים כל אחת מהם הלכו בגולה גם את תלכי בגולה כמוהם כי אין את טובה מהם ואמר בגולה ואמר בשבי כפל הענין במ״ש לחזק הענין.

ידו גורל – שרשו ידד בשקל רבו משערות ראשי (תהלים ס״ט:ה׳) רכו דבריו משמן (תהלים נ״ה:כ״ב) ופי׳ השליכו כן כתבו רבי יהודה ורבי יונה ז״ל.

ואדוני אבי ז״ל כתב כי שרשו ידה והוא אית״ן מבנין הפעיל כמו וידו אבן בי (איכה ג׳:נ״ג) ומשפטם יידו ויידו היו״ד הכתובה יו״ד אית״ן והיו״ד פ״א הפעל נבלעת בדגש.

רתקו בזיקים – מן עשה הרתוק (יחזקאל ז׳:כ״ג) ורתוקות כסף ופירש אסרו בשלשלאות כי זקים הם שלשלאות והם רתוקות וכאשר אמר רתקו בזיקים הוא תוספת ביאור כי די לו ברתקו וכן כמוהו למען בצוע בצע (יחזקאל כ״ב:כ״ז) עשקו עשק ומעלה מעל ויצם דוד צום (שמואל ב י״ב:ט״ז) והדומים להם.

גם היא לגלה הלכה – זה מבואר שהיה על יד נבוכדנצר, וגם נכון שאחר שקם מלך מדי ונשחת מלכות נבוכדנצר, נתישבה מאד כל ארץ מצרים, כי כן יעדו לה הנביאים. ונכון שעיר נא, שהיא אחת מערי ארץ מצרים, לא רצתה להכנע למלך מדי כמו שלא רצתה עיר נינוה, ומלך מדי השחית שתיהן.

ואף על פי כן גם היא לגולה הלכה בשבי וגם עולליה ירוטשו בראש כל חוצות ועל נכבדיה שלנוא אמון כשדים ידו גורל וכל גדוליה ושריה רותקו בזקים והם שלשלאות ברזל, ורותקו הוא מלשון עשה הרתוק (יחזקאל ז, כג), ורתוקות כסף (ישעיה מ, יט), ופירושו אוסרו בשלשלאות. והראב״ע פירש כוש עצמה ומצרים וגו׳ שכולם היו בעזרת נינוה גם פוט ולובים, ופירש גם היא לגולה הלכה ששב למצרים שהלכה בגולה כמו נוא אמון, ואם אמת הדבר בפירושו נצטרך לומר שראה הנביא חרבן נא אמון וחרבן מצרים ע״י נבוכדנצר אגב גררא מחרבן נינוה עם היות שחרבן נינוה היה קודם חורבן בית ראשון והחרבן שעשה נבוכד נצר במצרים היה אחר חרבן בית ראשון, הוא אשר דברתי אליכם שהיו רואים הנביאים בנבואותיהם דברים מתחלפים מזמנים מתחלפים אגב גררא זה לזה.

עולליה – בנים הקטנים.

ירטשו – ענין בקיעה כמו וקשתות נערים תרטשנה (ישעיהו י״ג:י״ח).

ידו – ענין השלכה כמו ואל עמי ידו גורל (יואל ד׳:ג׳).

רתקו – ענין שלשלאות כמו עשה הרתוק (יחזקאל ז׳:כ״ג) ור״ל קשרו בשלשלאות.

בזקים – גם הוא ענין שלשלאות כמו לאסור מלכיהם בזיקים (תהלים קמ״ט:ח׳) ועם כי אמר רתקו אמר גם בזקים לתוספת ביאור וכן מסעף פארה (ישעיהו י׳:ל״ג).

גם היא – עם כל החוזק והעזר הלכה לגולה בשבי על ידי הכשדים ואת עולליה בקעו בראש כל החוצות ועל המכובדים שבה השליכו גורל לחלקם ביניהם וכל גדוליה אסרו בשלשלאות.

גם היא לגלה הלכה בשבי גם עלליה ירטשו בראש כל חוצות ועל נכבדיה ידו גורל וכל גדוליה רתקו בזקים – פירש היא נוא אמון גם שגלתה לא מצאה מנוח רק הלכה בשבי וגם עולליה ירטשו פירש גם שהלכה בשבי לא הלכו אחריה עולליה אלא ירטשו ונפצו אנה ואנה. ועל נכבדיה ידו גורל לקנות אותם לעבדים בגורל מי יעלו וכל גדוליה רתקו בזקים פירש הם השלשלאות הקבועות ורצופות על הידים לזמן ארוך. והבדל שבין נכבדים לגדולים הוא, גדול הוא בעשירות ונכבד הוא במדות חשובות או בחכמה נכבדה.

לגולה הלכו בשבי – כי יש גולה שאינו שבוי רק יכול ללכת בכ״מ שירצה, וכן יחזקאל (י״ב י״א) בגולה בשבי.

ירוטשו – העברת צורת האדם ע״י הכאות (ישעיהו י״ג).

רתקו – זקים כפולים ומכופלים (יחזקאל ז׳ כ״ג).

גם היא לגולה הלכה כמוך, וגם עולליה ירוטשו כמו שקרה לך, ועל נכבדיה ידו גורל לקחתם לעבדים עפ״י הגורל.

בשבי – עיין בישעיה כ׳:ד׳.

ידו – או חסרה יו״ד העתיד והוא במקום יְיַדוּ משרש ידה ומבנין פִעֵל, או הוא שרש ידד בנין קל זמן עבר והראוי יַדוּ על משקל סַבּוּ, וכן בעובדיה א׳:י״א, יואל ד׳:ג׳, איכה ג׳:נ״ג.

רתקו – שרש רתק בהיפוך וחילוף ת״ו בשי״ן (פתר⁠־פשר) קשר, ורתוק (יחזקאל ז׳:כ״ג) היא שלשלת קלועה כמין חבל ולא עשויה עגילים עגילים נכנסים זה בזה, ומזה ג״כ תיק ונרתק, וריתקא בלשון ארמי (תלמוד בבלי ב״מ ק״ז:) סייג של נצרים קלועים; וירתק חבל הכסף (קהלת י״ב:ו׳) או הוא משרש נתק בחילוף נו״ן ברי״ש (בן⁠־בר), או היה ראוי להנקד יְרַתֵּק בנין פִּעֵל ע״ד דִשֵן, שֵרֵש, סִקֵל להוראת הפך הפעולה, יחדל להיות רָתוּק וקשור.

בזקים – ובירמיה (ירמיהו מ״א:י״ד) – מן האזקים אשר על ידך, מכאן נראה שמקורו אזק בחילוף אותיות הגרון עזקא, בלשון ארמי טבעת, עגילים על פס הידיים והרגלים; ויש לפותרו ג״כ להוראת שלשלאות של ברזל שבעשותן החרש יוציא מהן ע״י הפטיש זיקות אש (זקוקין דנורא) ועשויות מברזל זקוק וקשה.

(יא) גַּם⁠־אַ֣תְּ תִּשְׁכְּ⁠רִ֔י תְּ⁠הִ֖י נַעֲלָמָ֑ה גַּם⁠־אַ֛תְּ תְּ⁠בַקְשִׁ֥י מָע֖וֹז מֵאוֹיֵֽב׃

You also will be drunken. You will be hidden. You also will seek a stronghold because of the enemy.

אַף אַתְּ דַמְיָא לְרַוְיָא תְּהֵי מְסַלְעַמָא אַף אַתְּ תַּבְעִין סָעִיד מִבְּעֵיל דְבָבָא.

גם את – אף לפי גדולתך תשכרי כמותה בכוס התרעלה ותהיה נעלמה.

You, too – (Even) according to your greatness, [you] shall become drunk like her with the cup of weakness (Cf. Yeshayahu 51:17), and you shall disappear.

גם את תשכרי תהי נעלמה – מבני אדם.

גם – מדבר אל נינוה.

תהי – כמו: תהיי.

וטעם נעלמה – כאילו לא היתה, כדרך: ושתו ולעו והיו כלא היו (עבדיה א׳:ט״ז), כי השכור סרה דעתו כאילו איננו.

גם את – כמותן

תשכרי – מכוס חמתם.

תהי נעלמה – ונסתרת מפני אויביך שירדפוך וכשל עוזר ונפל עזור.

גם את – שהיית עוזרת אחרים ויושבת בטח,

תבקשי מעוז מאויב – ולא תמצאי.

גם את תשכרי – גם את כמו נוא ומצרים תשתה כוס התרעלה ותשכרי ממנו.

תהי נעלמה – כלומר כאלו לא היית על דרך ושתו ולעו והיו כלא היו (עבדיה א׳:ט״ז) תהי כמו תהיי או היא נסתרת כי דרך המקרא לדבר לנכח ושלא לנוכח בפסוק אחד.

גם את תבקשי מעוז מאויב – מפחד האויב תבקשי מעוז ומבצר להשגב בו.

גם את – רמז לנינוה.

נעלמה – נסתרת.

ואמר הנביא כנגד נינוה גם את תשכרי תהי נעלמה כלומר כמו שנוא אמון הלכה בגולה ושתתה את כוס תרעלת נבוכד נצר גם את נינוה תשתי אותו כוס התרעלה ותשכרי ממנו ותהיי נעלמה כאלו לא היית בעולם ולא היית ראש מלכות והוא על דרך אומרו (עבדיה א, טז) ושתו ולעו והיו כלא היו, כי השכור סרה דעתו כאלו איננו, וכמו שנוא אמון בקשה עזר להנצל מכף נבוכד נצר ולא הועיל לה כן את נינוה תבקשי מעוז עד האויב מלך בבל שיבא עליך.

נעלמה – מלשון העלם.

מעוז – ענין חוזק.

גם את – גם אתה נינוה לא תהיה טובה ממנה כי תהיה שכורה ר״ל מגודל הצרה תהיה מבולבלת בדעת כמו השכור.

ותהי נעלמה – תהיה נעלמה מן העולם כאלו לא היית.

גם את וגו׳ – כמו שנוא בקשה עזר ומעוז להנצל מן האויב כן תבקשי את וכאומר והנה לא תמצא כמו שלא מצאה נוא.

גם את תשכרי תהי נעלמה גם את תבקשי מעוז מאויב – הוא דבר הלמד מקל וחומר, מה נוא אמון היושבה ביאורים כו׳ היא לגולה הלכה וגו׳ כל שכן את שתלכי לגולה ותהיי שכורת ולא מיין לא תדע מה לעשות תהי נעלמה שלא תוכל לבקש את האויב להמלט ממנו אלא כשכורת שתבקש מעוז מאויב שיתן לך עוז למלכך למשול על האויב ובזה יגדל שנאתו עליך.

תבקשי – אשר תבקשי, וכן פסוק ט׳ [אשר] היו בעזרתך, כמו זה היום [אשר] עשה ה׳.

גם את – ר״ל בזה אנחמך שכן קרה או יקרה לעיר גדולה כמוך, ומצייר כי בזה תשתה כוס תנחומין, כמנהג האבל בעת התנחומין, ותשכרי מן הכוס, ובזה תהי נעלמה תתעלם מן העין כאילו אינך עוד בעולם, גם את (תשכרי) את, אשר תבקשי עתה מעוז מאויב ותחשוב להשגב במבצר ולהנצל, לא יועיל לך זאת, כי.

נעלמה – נשכחה כאילו אינך עוד בעולם.

מעוז – תבני לך ערי מבצר להשגב בהן ולנפח בבניך רוח עוז תחת רוח כהה שהיתה בהם מחמת אויב.

(יב) כׇּ֨ל⁠־מִבְצָרַ֔יִךְ תְּ⁠אֵנִ֖ים עִם⁠־בִּכּ⁠וּרִ֑ים אִם⁠־יִנּ֕⁠וֹעוּ וְ⁠נָפְ⁠ל֖וּ עַל⁠־פִּ֥י אוֹכֵֽל׃

All your fortresses will be like fig trees with the first-ripened figs; if they are shaken, they fall into the mouth of the eater.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

כָּל כְּרַכָּךְ דָמָן לְתֵינִין בַּכִּירָן דְאִם יְרַעֲדוּנוּנוּן יִתְּרוּן וְיִשְׁתָּאֲרוּן בְּהוֹן צְמוּקִין דְכָשְׁרִין לְמֵיכַל.

כל מבצריך תאנים עם בכורים – כל ערי מבצריך יהיו נוחים ליכבש ולבוז מה שבתוכה כאילני תאנים וכשהן עם בכורות מבושלת שבהם שכשמניעים האילן נופלים הבכורים לתוך פי האוכלים.

תאנים – אילני תאנים.

אם ינועו – אשר אם ינועו ביד אדם בחזקה.

All your fortresses – It shall be easy to conquer all your fortified cities and to ravage all that is in their midst, like the fig trees when they are with their first ripe fruits; when the tree is shaken, the first ripe fruits fall into the mouth of the eaters.

fig trees Heb. תְּאֵנִים, fig trees.

they be shaken – which, if they be shaken hard by a man.

כל מבצריך תאנים עם ביכורים – ערים בצורות שלך יהו דומים לאילני תאינים שהתאינים בהם שאם ינועו תאינים ונפל על פי אוכל – שחומדים אותן כל כך שמקבלין אותן בפיהם שלא יפלו לארץ. כמו כן כל האומות חומדין להשחית את אשור זה יותר מזה.

כל – הטעם מעצמם יפלו וילכדו.

שכל מבצריך – שבטחת בהן.

תאנים עם בכורים – כבכורה בתאנה בראשיתה היו לנבוכדנצר שלאלתר כשצר עליהם כבשם כתאנים בכורים

שאם ינועו בענף לאלתר ונפלו על פי האוכל.

כל מבצריך – ומה יועילו לך מבצריך כי כלם יהיו נוחים להכבש כמו התאנים המבושלים כי במעט תנועה שיניע האדם את האילן יפלו.

על פי אוכל – המניע אותם כן יפלו מבצריך ביד אויב.

עם בכורים – כמו ובכורים וכן אדמוני עם יפה עינים (שמואל א ט״ז:י״ב) כמו ויפה והמשיל המבצרים לתאנים שיתאוה אדם להם ויותר כשהם בכורים שמצפה אדם להם ומתאוה יותר כן מצפה האויב למבצריך לכבש.

ויונתן תרגם: כל כרכך וגו׳.

עם בכורים – כמו עם יפה עינים (שמואל א ט״ז:י״ב).

ועכ״ז לא יועילך לפי שכל מבצריך והם הערים הבצורות יהיו נוחים להכבש ולבוז מה שבתוכם כמו עצי התאנים כשהן בבכור מבושלות כראוי שכאשר מנענעים עצי התאנה מיד נופלות הבכורות לתוך פי האוכל, כן במעט מהתנועה והמלחמה שיעשה מלך בבל יפלו שרי האשורים בידו.

עם בכורים – כמו ובכורים וכן אדמוני עם יפה עינים (שמואל א ט״ז:י״ב) ור״ל ויפה עינים.

בכורים – ענין גמר הבשול כמו בכורה אותה נפשי (מיכה ז׳:א׳).

ינועו – מלשון הנעה והנדה.

כל מבצריך – עריך המבצרים יהיו נוחים לכבוש כאלו היו תאנים והם מבוכרים בבשול כי אז אם ינועו את האילן נופלים הם מעצמם על פי הרוצה לאכלם כן בנקל יכבוש נ״נ את ערי מבצריך.

כל מבצריך תאנים עם בכורים אם ינועו ונפלו על פי אוכל – בעבור ב׳ בחינות יכלה האוכל מהר, כאשר ימתוק לחיך, שנית כאשר האוכלו רעב מאד ויקר המאכל בעיניו. כאשר יצטרפו שניהם יחד אז נאכל מהרה, וזה אמרו כל מבצריך נוחים לכבוש כמו תאנים שהם מתוקים לחיך כך הם נחמדים בעיני אויביך, ורעבים המה ללכדם כמו בכורים בקיץ בכפם יבלענו. אם ינועו ונפלו על פי אוכל כי כבר הכינו את פיהם לבלעם.

כל מבצריך תאנים עם בכורים שבתנועה קלה אם ינועו יפלו מן האילן על פה של האוכל והתאנים הבכורים יפלו בקל יותר מן התאנים שלא נתבכרו, כן המבצרים שיתבכרו עתה יהיו יותר בנקל לכבשם.

כל מבצריך וגו׳ – אבל מבצריך אלה לא יהיו לך למעוז.

תרגום יונתןרש״יר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) הִנֵּ֨⁠ה עַמֵּ֤⁠ךְ נָשִׁים֙ בְּ⁠קִרְבֵּ֔ךְ לְ⁠אֹ֣יְ⁠בַ֔יִךְ פָּת֥וֹחַ נִפְתְּ⁠ח֖וּ שַׁעֲרֵ֣י אַרְצֵ֑ךְ אָכְ⁠לָ֥ה אֵ֖שׁ בְּ⁠רִיחָֽיִךְ׃

Behold, your people in your midst are women. The gates of your land are set wide open to your enemies. The fire has devoured your bars.

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

הָא עַמֵךְ חֲלָשִׁין כִּנְשַׁיָא בְּגַוִיךְ לְבַעֲלֵי דְבָבַיִךְ אִתְפְּתָחוּ תַּרְעֵי אַרְעֵיךְ אָכְלַת אֶשְׁתָּא תּוּקְפִיךְ.

הנה עמך נשים^א – חלשים כנשים.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104 חסרה מלת: ״נשים״.

הנה – בעבור היות עמך כנשים, על כן נפתחו שערי ארצך.

שהרי עמך – שהיו גבורים נשים – הם בקרבך.

פתוח נפתחו שערי ארצך – ואין עומד בפניהם כי נפל פחדם עליהם.

אכלה אש בריחיך – מלסגור לפניהם.

הנה עמך נשים בקרבך – כמו הנשים שאין בהם כח להלחם.

פתוח נפתחו – כלומר נראה כאלו נפתחו מאליהם כי קל מהרה ישברון ופתחום האויבים וכאלו אש אכלה בריחיך.

ולפי שהנה עמך נשים בקרבך רוצה לומר שהיו עם נינוה כנשים בערך אויביהם ולכן פתוח נפתחו רוצה לומר כאלו נפתחו מעצמם שערי ארצך נינוה ובמעט מהעמל הכשדים אכלו את בריחיך.

בריחיך – כעין מטה לנעול השערים ע״י.

נשים בקרבך – כאלו היה נשים בקרבך ר״ל לא יכלו למנוע ביאת האויב כאלו היו נשים ולא גבורים בעלי מלחמה.

לאויביך – אל אויביך כאלו מעצמם נפתחו שערי אצריך וכאלו האש שרפה בריחי השערים ר״ל בקלות רב יכבוש אותה האויב.

הנה עמך נשים בקרבך לאיביך פתוח נפתחו שערי ארצך אכלה אש בריחיך – הנה המון עמך דרך נשים להם שדעתן קלות לפתוח מהרה שערי ארץ להיות האויבים נכנסים כי לא יוכלו לשמוע שפעת קלגסים וקול תרועת מלחמה, ומהרה יפתחו בלי אחור כאלו אש אכלה הבריחים ונפתחו מעצמן.

הנה – כי אין מי שילחם בעד המבצרים כי עמך כנשים שאינם בעלי מלחמה ולכן פתוח נפתחו שערי ארצך.

נשים – נשתה גבורתם היו לנשים (ירמיהו נ״א:ל׳, וירמיה לקח המשל מנחום, ופרשו יותר).

תרגום יונתןר״י קראאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יד) מֵ֤י מָצוֹר֙ שַֽׁאֲבִי⁠־לָ֔ךְ חַזְּ⁠קִ֖י מִבְצָרָ֑יִךְ בֹּ֧אִי בַטִּ֛⁠יט וְ⁠רִמְסִ֥י בַחֹ֖מֶר הַחֲזִ֥יקִי מַלְבֵּֽן׃

Draw water for the siege. Strengthen your fortresses. Go into the clay, and tread the mortar. Make the brick kiln strong.

מַיָא בִצְיָרָא כְּנוּשִׁי לְגַוִיךְ תַּקְפִי כְּרַכֵּיךְ אַסְגָא מָרְוָא וְשַׁעְבִּידִי בְטִינָא אַתְקִיפִי בִנְיָנֵיךְ.

מי מצור שאבי לך – עיר שבאים לצור עליה אוספים להם בני העיר מים רבים לתוכה בתוך חביות לשתות בימי המצור כשאין בתוכה בורות.

באי בטיט ורמסי – אותו לעשות ממנו לבינים כדי לחזק בו בדקי החומות.

החזיקי מלבן – אחזי בידך המלבן העשוי לדפוס הלבינים ללבון בתוכה.

Draw siege water for yourself – When a city is about to be besieged, the people of the city gather much water into its midst in barrels, [so that they will have water] to drink during the days of the siege, when there are no cisterns within it [the city].

come into the clay and tread – it, to make bricks therefrom, in order to strengthen the cracks in the wall.

grasp the brickmold – Hold the brickmold, which is made for a mold of the bricks in your hand, to make bricks in it.

(יד-טו) מי^א מצור שאבי לך – אם היית שואבת מים לעיר בשביל המצור.

חזקי מבצרייך בואי בטיט ורמסי בחומר החזיקי מלבן – אם היית מחזקת מבצריך להביא טיט וחומר לרמוס ולעשות ממנו מלבן לטוח החומה להחזיקה, כל זאת לא יהיה שוה לך, כי אם שם תאכלך אש.

התכבדי^ב כילק התכבדי כארבה – אם תרבה לך עם כבד כילק וכארבה כל זאת לא ישוה לך ולא יועיל לך שכולם יהיו כילק פשט ויעוף – שמעופף והולך לו.

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994. בכ״י ברסלאו 104 חסרה מלת: ״מי״.

ב. כן בכ״י ברסלאו 104, לוצקי 777, פריס 162, פרמא 2994, וכן בכמה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״התכבדי״.

מי – יהתל בה הנביא: שאבי מים טרם בא הכשדים^א שתמצאי אותה בהיותך במצור.

וטעם לבנה או מלבן – מקום מעשה^ב הלבנים.

א. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 (בהיפוך הסדר): טרם בא הכשדים מים.

ב. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: מעשי.

מי מצור – מים המחזקים אותך במצור האויב.

שאבי לך – הסיבי אליך סביבות חומתך.

באי בטיט – לבנין לבנות ולחזק מבצריך.

מי מצור שאבי לך – כלומר עשי לך כל מה שתוכלי לעשות כי לא יועילך.

באי בטיט – לרמסו לעשות ממנו הלבנים וכפל הענין במ״ש ואמר רמסי בחומר.

החזיקי מלבן – כמו כבשן הלבנים ששורפים אותם בו.

מי מצור – ללעג.

ואמר הנביא המהתל בהם ונינוה מי מצור שאבי לך רוצה לומר עשי ההכנות שראוי לעשות לעם הבא במצור אם שתשאבי המים לשתות במצור כי לא תוכלי לצאת מהעיר לשאוב מים מהמעינות לשתות מפחד האויב, וחזקי מבצריך באופן שלא יכבשו מהרה ערי מבצריך, ולפי שהמבצרים צריכים ללבנים לחזקם לכן אמר בואי בטיט ורמסי בחומר ללבון ממנו לבנים החזיקי מלבן כלומר המלבן העשוי לדפוס הלבנים לרמוס בתוכו החזיקי בו לתקנו כראוי.

מצור – כן יקרא העיר בעת שהגייסות צרים עליה.

שאבי – כן יקרא לקיחת המים כמו ותשאב לכל גמליו (בראשית כ״ד:כ׳).

ורמסי – מלשון רמיסה ודריכה.

בחומר – הוא הטיט וכפל הדבר במ״ש.

החזיקי – ענין אחיזה.

מלבן – מלשון לבינה העומדים לבנין החומה.

מי מצור שאבי לך – שאבי לך מים להיות מוכן לך לשתותו בימי המצור כי לא תוכל ללכת אז מחוץ לעיר לשתות מים כי האויב יהרוג אותך.

חזקי מבצריך – למען תשגב בהן מפני האויב.

בואי בטיט וגו׳ – לטוח בנין החומה.

החזיקו מלבן – אחזי מלאכת הלבנים לתקן עמהם בדקי החומה.

מי מצור שאבי לך חזקי מבצריך באי בטיט ורמסי בחמר החזיקי מלבן – יותר ראוי לך שלא תפתח השערים רק לחזק את המצור גם ליקח מי מצור שהוכן לך לשתיה תצמצם שתיותך ותשאב לחזק מבצריך. וגם שלא לחוס על בני תענוגיך ושיבאו בטיט ולרמוס בחומר למען החזיק את המלבנים שלא יפלו מהחומות.

בטיט – בחמר התבאר (ישעיהו י׳ ו׳, מ״א כ״ה), שהטיט אין ראוי לבנין רק החמר עיי״ש.

מי מצור – מתלוצץ על התעסקם לחזק את מבצריהם ולהשגב בתוכם, אומר הרוצה להסגר במצור צריך להיות לו יאורי מצור שיהיו מים מוכנים לו בשפע, ואתה אין לך מים מזומנים רק מי מצור שאבי לך – כשואב מים בכלים שהם מועטים, וגם לא יעמדו ימים רבים כי יסרחו, חזקי מבצריך כי אינם חזקים, ואמר ע״ז בדרך הלצה באי בטיט ורמסי בחמר כי הטיט אינו ראוי לעשות ממנו לבנים, שהם נעשים מן החמר לא מן הטיט הנדוש ברגלי אדם, שהלבנים הנעשים מן הטיט יתפוררו ויהיו כאבק. ואתה שאין לך חמר לעשות ממנו לבנים, בואי בטיט ורמסי בחמר, תרמסי את הטיט כאילו ע״י הרמיסה יעשה חזק כחמר, ואני אומר לך החזיקי מלבן צריך את להחזיק היטב את המלבן שלא תתפורר הלבנה לפרורים, כי באמת נעשה מטיט.

מי מצור – מים הצריכים לך לימי המצור.

החזיקי מלבן – תנור, שבו אופים הלבנים; אם יש בו בדק, החזיקי בדקו להכין לך לבנים רבות לצורך חומה וחל.

(טו) שָׁ֚ם תֹּא⁠כְ⁠לֵ֣ךְ אֵ֔שׁ תַּכְרִיתֵ֣ךְ חֶ֔רֶב תֹּא⁠כְ⁠לֵ֖ךְ כַּיָּ֑⁠לֶק הִתְכַּבֵּ֣⁠ד כַּיֶּ֔⁠לֶק הִֽתְכַּבְּ⁠דִ֖י כָּאַרְבֶּֽה׃

There the fire will devour you. The sword will cut you off. It will devour you like the grasshopper. Multiply like grasshoppers. Multiply like the locust.

לְתַמָן וֵיֵתוּן עֲלָךְ עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא יְשֵׁיצוּנִיךְ קָטוֹלֵי חַרְבָּא יִתְכַּנְשׁוּן עֲלָךְ מַשִׁרְיַת עַמְמִין דְסַגִיאִין כְּזָחֲלָא יַחֲפוּנַיִךְ כְּגוֹבָא.

התכבד – במטאטי השמיד.

כילק – הגומר ומכלה כל ירק השדה.

ויש פותרין: התכבד כילק – תתכסי בכובד גייסות כילק והתכבדי לשון עם כבד (ישעיהו א׳:ד׳).

You shall be swept away Heb. הִתְכַּבֵּד, with a broom of destruction.

like the nibbling locust – which finishes and destroys completely all the vegetation of the field. Some interpret: הִתְכַּבֵּד כַּיָּלֶק. You shall be covered heavily with troops like the nibbling locust, wherein הִתְכַּבֵּד is an expression of a heavy people (עַם כֶּבֶד).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

שם – התכבד – שם הפועל התכבדי, שתחברי אליך עם כבד בלי מספר.

שכמו שתחזקי אותם, שם תאכלך {אש תכריתך} חרב – להתכבד האויב עליך לרוב מאד.

שם – מבצריך.

תאכלך אש – האויב.

תאכלך כילק – כמו הילק שאוכל התבואה עד כלה.

התכבד כילק – התכבד מקור התכבדי צווי כנגד נינוה והם ענין רבוי כלומר מה יועילך אם התרבית בעם כבד כי לא יועילו ולא יצילו,⁠¹ וי״מ התכבד המכבדי מדברי רז״ל מכבדין בין המטות מכבדות של תמרה כי הילק והארבה מכבדין השדה מן התבואה ותרגם יונתן יחפונך כקומצ׳ יחסלונך כגוב׳.

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י״ב:כ״א.

התכבד – והתכבדי – מענין כבד רבוי הכמות, וכן: כבד פגר (נחום ג׳:ג׳).

כילק – לדמיון רבוי כמותו. ומה שקדם תאכלך בילק, לדמיון רבוי איכות כלותו ואכילתו.

ילק – כטעם הוא הוא.

לפי שבלי ספק שם תאכלך אש ותאכלך כילק רוצה לומר האש שזכר תאכלך כמו שהילק אוכל עשב האדמה, ולכן התכבד כילק התכבדי כארבה רוצה לומר שתחברי אליך עם כבד בלי מספר שהתכבדי הוא מלשון עם כבד, וי״מ התכבדי במטאטא השמד כילק וכארבה המכלה כל ירק העשב.

התכבדי – כן הוא במאריך הה״א ובדגש בכ״ף ועיין מה שכתבתי בירמיה ב׳ על והתבוננו.

כילק – מין ארבה.

התכבד – ענין טיאוט וגריפה לנקות ובדברי רז״ל מכבדים את הבית (בבלי ברכות נ״ה) וכן כבוד מכל כלי חמדה (נחום ב׳:י׳).

שם וגו׳ – רצה לומר אבל לא תועיל בזה כי שם במבצריך תאכלך האש והחרב תכריתך ותאכלך כילק האוכל עשבי השדה ולא ישאיר מה.

התכבד כילק – תהיה מטואט במטאטא כילק המכלה כל הירק.

התכבדי כארבה – כפל הדבר לחוזק הענין.

שם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כילק התכבד כילק התכבדי כארבה – גם אם תעשה כן כאשר תשאב מי מצור להחזיק המבצרים שם תאכלך אש ולא תוכל לכבות בימי מצור גם בעת תבוא בטיט תכריתך שם חרב כי אין דרך המלחמה להרוג האומנים כי אם אנשי החיל העומדים במערכה מול מערכה אבל תכריתך חרב המלחמה גם את האומנים הבאים בטיט ונכרתו כילק כלם פתאם, ולא ישאירו עוללות רק התכבד כמטאטא השמד כילק וכארבה.

התכבד – מקור, התכבדי צווי.

שם – אבל שם מדי תרמסי בטיט לחזק מבצריך תאכלך אש האויב, והחרב תכריתך ותאכלך כילק האוכל את עשב השדה, התכבד כילק – הילק הוא מין ממיני הארבה אשר בצאתו הוא רמה ואחר זמן יתעטף במעטפה (כמו שרוב הרמשים יתעטפו במסוה) וינוח שם זמן מוגבל ואחר יצא מן המעטפה ויתהוה ממנו בעל כנף ואז הוא ממין הארבה ויעוף, עפ״ז מדמה את המון הסוחרים והעמים שהיו נמצאים בעיר נינוה כילק בעוד שהוא רמה וזוחל על הארץ ולא יוכל לעוף, אבל אחר שנכבשה עיר נינוה יצאו מן המעטפה ונעשה להם כנפים ונעשו כארבה שיש להם כנפים ויעופו מן הארץ, וז״ש אתה רוצה להתכבד כילק ע״י הסוחרים הזוחלים בעירך כילק הזוחל, אבל תתכבדי כארבה כי במהרה יהיה להם כנפים לעוף מן הארץ.

שם – פתאם, וכן שם פחדו פחד (תהלים י״ד:ה׳), בהיותך עוד שם טרם תלכי לך.

התכבד – מלשון עם כבד, עצום במספר; והתגבר הוא זמן מקור להוראת צווי, שלא לכפול תיבת התכבדי שהיא צווי ממש; ודברים אלה ללעג ע״ד רבה צבאך וצאה (שופטים ט׳:כ״ט).

(טז) הִרְבֵּית֙ רֹכְ⁠לַ֔יִךְ מִכּ⁠וֹכְ⁠בֵ֖י הַשָּׁ⁠מָ֑יִם יֶ֥לֶק פָּשַׁ֖ט וַיָּ⁠עֹֽף׃

You have increased your merchants more than the stars of the skies. The grasshopper strips, and flees away.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אַסְגֵית תַּגְרֵיךְ מִכּוֹכְבֵי שְׁמַיָא הָא כְּזָחֲלָא דְשָׁלַח וּפָרַח.

ילק פשט ויעוף – יהיו קלים לצאת בסחורה כילק שפושט ועוף.

the nibbling locust spreads out and flies away – They will swiftly go out for commerce like the locust that spreads out [its wings] and flies.

הרבית – עד עתה הרבית רוכליך – כמו סוחריך, וקרוב ממנו: לא תלך רכיל (ויקרא י״ט:ט״ז).

וכולם יהיו כילק שפשט על הארץ, ויעף – ולא נראה.

כילק פשט – אע״פ שגם את תתכבדי ותתרבי כארבה (נחום ג׳:ט״ו), שהרבית רכליך {מ}⁠ככבי השמים

מכל מקום ילק פשט עליך ויעף – לאכול ולכלות הכל.

הרבית – אמר מה יועילוך סוחריך שהרבית בתוכך ככוכבי השמים כי כמו הילק שפשט בארץ ואחר כך עף קל מהרה כן עפו הם ואבדו ולא הועילם עושרם.

ועם היות שעד עתה בזמן שלותך הרבית רוכליך ככוכבי השמים במעלה ועושר וכבוד עתה ברחו להם כילק פשט ויעף, ורש״י פירש מה הועילו לך רוכליך וסוחריך שהיו ככוכבי השמים ברוב מעלתם והיו קלים לצאת לסחורה כילק שפשט ויעוף כן היו המה הולכים במהירות לעשות סחורותיהם.

הרבית – מלשון רבוי.

רוכליך – סוחריך וכן בעיר רוכלים שמו (יחזקאל י״ז:ד׳).

פשט – ענין פרישה.

ויעוף – מלשון עפיפה ופריחה.

הרבית – מאז הרבית רוכליך יותר מכוכבי שמים ועתה הם כילק הפושט כנפיו ויעוף ר״ל הנה נסו והלכו שבי.

הרבית רכליך מכוכבי השמים ילק פשט ויעף – הרבית רוכליך בעולם כי למדת את כל אנשי מדינתך להיות רוכלים וסוחרים. ולא פעם אחת בשנה לנסוע על יומא דשוקא, כי אם בכל עת שבא מיומא דשוקא מיד נסעו לשוק אחר וכך היו מתנהגים כל השנה עד שלא ישבו בביתם יום אחד לכן אינם יודעים ערכי המלחמה והם כנשים במלחמה וזהו ילק פשט ויעף.

רוכליך – הם הסוחרים הקטנים הנושאים הסחורה מבית לבית (יחזקאל כ״ז).

פשט – כמו ופשט את בגדיו, שידוע כי אחרי ישכב הרמש ימים מוגבלים במעטפה יפשט גוייתו הקודמת ואת המעטפה ויתהוה עוף כנף.

הרבית – מפרש מ״ש התכבד כילק, שכן הרבית רוכליך (שהם הסוחרים הקטנים מוכרי הסחורות לאחדים) מכוכבי השמים – והיה בתוכך כילק הרוחש ממקום למקום ואינו יוצא מגבול המדינה שהוא שם, אבל עתה תתכבדי כארבה כי ילק פשט הילק הזה פשט את המסוה ויצא מן המעטפה והוא ארבה בעל כנפים ויעף לארץ אחרת, ר״ל עתה כולם עזבו אותך.

רכליך – מוכרי בשמים, דבר שאין לו לאדם צורך ממש ומורה עושר במשתמש בו.

ילק וגו׳ – וכל עשרך זה היה כילק הפושט כנפיו ועף לו.

תרגום יונתןרש״יאבן עזרא א׳ר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודר׳ אברהם בן הגר״אמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יז) מִנְּ⁠זָרַ֙יִךְ֙ כָּֽאַרְבֶּ֔ה וְ⁠טַפְסְ⁠רַ֖יִךְ כְּ⁠ג֣וֹב גֹּבָ֑י הַחוֹנִ֤ים בַּגְּ⁠דֵרוֹת֙ בְּ⁠י֣וֹם קָרָ֔ה שֶׁ֤מֶשׁ זָֽרְ⁠חָה֙ וְ⁠נוֹדַ֔ד^א וְ⁠לֹא⁠־נוֹדַ֥ע מְ⁠קוֹמ֖וֹ אַיָּֽ⁠ם׃

Your crowned ones are like the locusts, and your officials like the swarms of locusts, which settle on the walls on a cold day, but when the sun appears, they flee away, and their place is not known where they are.

א. וְנוֹדַ֔ד =ל,ק,ש1 ומסורת טברנית ובדפוסים
• א=וְנֹדַ֔ד (כתיב חסר וי"ו)

הָא טַסַךְ מְצַלְהַבִין כְּגוֹבָא וְטַפְסְרַיִךְ כִּזְחִיל גוֹבָאֵי דִי שְׁרָן בְּכָתְלַיָא בְּיוֹם קָרֵיר דְכַד שִׁמְשָׁא דָנְחָא עֲלֵיהוֹן מִתְבַּדְרִין וְלָא אִתְיְדַע אָתְרֵיהוֹן לְאָן עַרְקִין.

מנזריך – שריך והמ״ם יסוד ושורש בתיבה כמ״ם של משמרתך ושל משמעתך ושל מנעליך ופעמים שהיא נופלת ממנה כמו נזיר אחיו (בראשית מ״ט:כ״ו), וכן נזיריה (איכה ד׳:ז׳) – שריה.

וטפסריך – הממונים שלך.

כגוב גובי – כחיילי גובאי גובי, קומלנגשטדיץ בלעז.

החונים בגדרות ביום קרה – כן דרך הארבה והזבוב החסיל והילק בעת הקור נדבקים בכתלים וכשיבא חום הן נודדים משם והולכים להם כך יגלו כל עמך.

ונודד – ומטלטל.

ולא נודע מקומו אים – איפה הם ואנה הלכו.

Your princes Heb. מִנְּזָרַיִךְ, your princes. The "mem" is a radical and a root of the word, like the "mem" of מִשְׁמַרְתְּךָ, your watch (Bemidbar 18:3); of מִשְׁמַעְתֶּךָ, your service (I Sam. 22:14); and of מִנְעָלֶךָ, your lock (Devarim 33:25). But sometimes the "mem" is defective; e.g., נְזִיר אֶחָיו, the prince of his brothers (Bereshit 49:26); and, similarly, לִנְזָרִים, princes (Amos 2:11).

and your marshal Heb. יְטַפְסְרַיִךְ. Your appointees.

like armies of locust Heb. כְּגוֹב גּוֹבָי, like armies of locusts. גּוֹבָי is comme langouste in French, like locusts.

which alight on the walls on a cold day – So is the habit of the numerous locust, the fly, the finishing locust, and the nibbling locust; during the cold times they adhere to the walls, and when warmth comes they fly away from there and go away. So will all your people be exiled.

and it flies away Heb. וְנוֹדַד, and it moves.

and its place is not known where they are – Where they are and where they went.

מנזרייך כארבה – עם רב שהיה לך שהיו מפוזרין לכאן ולכאן לכבוש ארצות.

וטפסריך כגוב גובי – ושלוחייך שהיו רבים כקבוצת גוביי, והוא כמו: לקושש קש לתבן (שמות ה׳:י״ב), ומתרגמינן לגבבא גילי.

החונים בגדירות ביום קרה שמש זרחה ונודד – כל חיילותיך יהיו דומין לארבה שחונים בחומות מפני הקור וכשהשמש זורחת נודדין והולכין להם, ולא נודע מקומם אים – כמו כן ינודו חיילותיך.

מנזריך – דגשות הנו״ן לא ידענו טעם לה. והיא מגזרת נזר, בעלי הנזר שלך היו רבים כארבה.

וטפסריך – כמו: שריך, והמלה רביעיה^א בלי חבר.

כגוב גובי – כמו: יוצר גובי (עמוס ז׳:א׳), כמו: קדש קדשים (שמות כ״ט:ל״ז).

שמש זרחה – כחום היום.

ונודד – כמו: באין תהומות חוללתי (משלי ח׳:כ״ד), מהכפולים^ב באחרונה.

מקומו – מקום אחד מהן, כי כן דרך הארבה ביום קרה, מקבצים לרוב מאד, מקיפים את העיר וחונים בגדרות, שהם חומות העיר, ובחום עליהם השמש נודדים והולכין, אחד מהם לא נותר,⁠¹ ולא נודע איה מקומם – כאילו לא היו.

1. השוו ללשון הפסוק בתהלים ק״ו:י״א.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י וטיקן 75: רביעית.

ב. כן בכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896: מהכפלים.

מנזריך – מלכיך ושריך,

כארבה – יהיו בפני נבוכדנצר וחילו.

וטפסריך – פחותיך וסגניך.

כגוב – גם הוא מין ארבה.

החונים בגדרות ביום קרה – להסתר בחורים ובבקעים,

וכשהשמש זרחה ונודד ולא נודע – בגדר מקומו שהיה שם. כן מנזריך וטפסריך שנסו בתוכך למעוז בבא נבוכדנצר ינדדו מתוכך ויצאו בגולה כולם ולא יישאר בהם אחד.

מנזריך – גדוליך וקציניך מענין נזר ודגש הנו״ן לתפארת הקריאה וכמוהו רבים.

וטפסריך – כמו שריך או נגידיך וכן ופקדו עליה טפסר והוא בחיר״ק הטי״ת וזה פתח הטי״ת ואחד הוא במשקלה ובענין המשילם לארבה שמנהג הארבה שיחנו וידבקו בכותלים ביום קרה ובחום היום ילכו ולא ישאר אחד ולא נודע בכותלים מקומו אים ולא ניכר בגדרות אנה חנו ולא נודע גם כן איה הם כלומר אנה הלכו ועפו קל מהרה ואמר מקומו על כל אחד מהם ואמר אים על כלם וכן שרי נינוה וגדוליה שהיו חונים בהשקט וכשיבא האויב עליהם לא תועילם עשרם וגדולתם מי שברח ברח מי שנהרג נהרג לא נודע מי הוא הגדול והשר.

כגוב גובי – כמו גובים וכן וקרע לו חלוני (ירמיהו כ״ב:י״ד) כמו חלונים.

והדומים לו – ותרגום ארבה גובאים ומה שאמר כגוב גובי ר״ל המין הגדול שבמיני הארבה כמו מלך מלכים (יחזקאל כ״ו:ז׳).

בגדרות – הם כותלי הגנים והכרמים והוא קבוץ מן יושבי נטעים וגדרה.

ונודד – מפעלי הכפל מבנין הדומה למרובע לפי שהוא פתח כמו אשר עולל לי (איכה א׳:י״ב) אבל נודד פועל עומד כן כתבו רבי יונה.

ואדוני אבי ז״ל כתב שהוא לא נזכר שם פעלו מנחי העי״ן כמו באין תהומות חוללתי (משלי ח׳:כ״ד) וענינו ענין תנועה כמו נדדו מני ותדד שנתי מעיני (בראשית ל״א:מ׳) ידוד ממך.

מנזריך – הדגש לחיזוק, וטעמו מנזר וכתר, והוא שם נגזר, כלומר בעלי כתר או המוכתרים.

כארבה – היו כארבה. וכן היו כגוב גובי – כטעם עבד עבדים (בראשית ט׳:כ״ה), קדש קדשים (ויקרא ב׳:ג׳), להפלגה, וגובי – שם יחס או רבים. ודמה רבוי נינוה והעדרו אחר כך פתאום, כמו החגבים החונים בגדרות ביום קרה ותכף שיזרח השמש יתנודדו משם.

ולא די הסוחרים שברחו להם אבל גם נזריך והם השרים אשר נזר ועטרה על ראשיהם וטפסריך שהם הסגנים בעלי הגדולה היו גם כן כגוב גובי כלומר כמיני שרץ העוף שהם גובים מהאדם ואוכלים את אשר לו כזבובים והגזם ושאר המינים שאלו ואלו כולם חונים בגדרות ביום קרה נדבקים בכותלים מפני הקור וכאשר השמש זרחה על הארץ הם נודדים משם והולכים להם ולא נודע מקומו של כל אחד מהם אים, כן שרי נינוה וטפסריה כאשר זרחה עליהם שמש האויב וחומו ברחו ונדדו ולא נודע איה מקומם.

מנזריך – דגש הנו״ן לתפארת הקריאה רד״ק בפירוש ובמכלול שקל פעל.

ונודד – במקצת ספרים הדל״ת בקמץ ורד״ק בפירוש ובשרשים כתב שהוא פתח במקצת הספרים ומקצתם קמץ והמסרה פליגין ביה.

מנזריך – מלשון נזר ועטרה כמו את הנזר (מלכים ב י״א:י״ב).

וטפסריך – ענין שררה כמו פקדו עליה טפסר (ירמיהו נ״א:כ״ז).

כגוב גובי – הוא מין ארבה וכן יוצר גובי (עמוס ז׳:א׳) ור״ל מין הגדול שבארבה ודוגמתו בעדי עדיים (יחזקאל ט״ז:ז׳) ור״ל בהטוב והיפה שבעדים.

בגדרות – מלשון גדר וכותל.

קורה – מלשון קור וצנה.

נודד – מלשון נדידה.

אים – איה הם.

מנזריך – השרים בעלי העטרות היו כארבה וטפסריך היו כמין הגדול שבארבה אשר ביום קרה יחנו בגדרות וכאשר תזרח השמש וחם להם אז כ״א מהם נודד ללכת ולא ניכר מקומו היכן חנה ואיה הלכו וכן יהיו שרי נינוה כי לא יהיה ניכר אם היו שם מעולם ולא יהיו נודע איה הם כי מהם נהרגו מהם הלכו שבי.

מנזריך כארבה וטפסריך כגוב גובי החונים בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומו אים – עתה הזכיר חסרון הב׳ מפני מה אינם בעלי מלחמה, כי רובם רוכלים ושאריתם נזירים הרבה כארבה כאשר אחת נוסעת הולכות אחריה כחצף^א כולן כן בעמך אם ינזור אחד מעולם הזה אחריו יעשו כולם. וטפסריך הם השרים הצעירים בשנים שהיא מלה מורכבת מטף שר. הם כגוב גובי אותם הארבה החלושים שיתקבצו יחד לחנות בגדרות ביום קרה שמש זרחה ונודד ולא נודע מקומם אים כן בעמך השרים הנערים אי לך ארץ שמלכך נער ושריך בבקר יאכלו.

א. כן כתוב בדפוסים וצ״ע בנוסח.

מנזריך – לשון נזר.

וטפסריך – הממונים על צבא המלחמה (ירמיהו נ״א).

גוב גובי – קיבוץ הגובאי, מין ארבה.

מנזריך – גם הפחות והסגנים שהלבשת אותם נזר ועטרה, נדמו כארבה המעופף למקום אחר כן מרדו בך ויעופו להחסות תחת צל נ״נ הכובש אותך, וטפסריך הם הממונים על צבא המלחמה נדמו כגוב גובי – כקיבוץ של מיני ארבה אשר דרכם לחנות בגדרות ביום קרה – אז הם שקועים בגדרות ונרדמים כל ימות החורף, ועת אשר שמש זרחה אז ונודד כל אחד ידוד לבדו ולא נודע מקומו אים – כן כל ימי המלחמה נסתתרו בגדרות ובחורים ונרדמו ולא עשו מאומה, וכשנפתחו שערי העיר ברחו איש לנפשו.

מנזריך – דגש הנו״ן לתפארת הקריאה, והשם מִנְזָר על משקל מִבְחָר מִגְדָל מִשְקָל מִבְצָר מִקְדָש ודומיהם שבכולם תוספת המ״ם להוראת הגדלה, ונזיר ואציל נרדפים (נזיר אחיו, ברכת יוסף, פרשת ויחי), ומנזר מוסיף על נזיר.

וטפסריך – מצאנוהו גם בירמיה (ירמיהו נ״א:כ״ז) ומקורו טפס קרוב לתפש, תופש שבט בידו.

כגוב גובי – ע״ד ירחק חק כאלו היא תיבה אחת, ונכפלו אותיותיה להוראת רבוי.

החונים – ומסתתרים בגדרים שסביבות השדות.

ונודד – דל״ת ראשונה היתה ראויה להנקד צירי.

אים – היה ראוי להיות אַיֵהוּ, ובא בלשון רבים לאהבת ההפרש.

(יח) נָמ֤וּ רֹעֶ֙יךָ֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔⁠וּר יִשְׁכְּ⁠נ֖וּ אַדִּ⁠ירֶ֑יךָ נָפֹ֧שׁוּ עַמְּ⁠ךָ֛ עַל⁠־הֶהָרִ֖ים וְ⁠אֵ֥ין מְ⁠קַבֵּֽ⁠ץ׃

Your shepherds slumber, king of Assyria. Your nobles lie down. Your people are scattered on the mountains, and there is no one to gather them.

אִתְּבָרוּ גִבָּרָךְ מַלְכָּא דְאַתּוּר גְלוֹ עַם מַשִׁרְיָתָךְ אִתְבַּדָרוּ עַמָךְ עַל טוּרַיָא וְלֵית דְמַכְנִישׁ.

נמו רועיך – לשון תנומה.

ישכנו – אין יכולים לקום.

נפושו – כמו נפוצו וכל האותיות היוצאות ממוצא אחד מתחלפות זו בזו זי״ן שי״ן סמ״ך צד״י כולן יוצאין מסוף הלשון ושולי השניים.

Your leaders slumber Heb. נָמוּ, an expression of slumber.

are at rest – They cannot stand up.

are scattered Heb. נָפָשׁוּ, like נָפֹצוּ, as all letters emanating from one source are interchangeable. "Zayin,⁠" "shin,⁠" "sammech,⁠" and "tzaddi" all emanate from the tip of the tongue and the bottom of the teeth.

נמו רועיך – לשון תנומה, שיהו כישינים שלא יוכלו לעשות מלחמה.

ישכנו אדיריך – פתרונו ישכנו לארץ אדירייך.

נפושו עמך על ההרים ואין מקבץ – אותם לקוברם. יש פותרין נפושו – כמו נפוצו, כתרגומו ותיבדרון עמך.

נמו – כמו: לא ינום (ישעיהו ה׳:כ״ז).

ישכנו – כמו: ישקטו ולא יתנועעו.

נפושו – נפזרו, וכמוהו: ופשו פרשיו (חבקוק א׳:ח׳). והטעם: כמו נפשטו, וכמוהו: ויצאתם ופשתם (מלאכי ג׳:כ׳)

נמו – לשון תנומה.

רעיך – מנהיגי העם.

ישכנו – תחתיהם ולא יצאו.

ואין מקבץ – אותם לעלות ולהלחם.

נמו רעיך – מנהיגי המלך ויועציו עתה לא יהיה להם יד להצילך מכף האויב והרי הם כאלו הם ישנים.

ישכנו אדיריך – כאלו שכנו בקבר ומתו כי לא יועילו ולא יצילו¹ וכן שכנה דומה נפשי (תהלים צ״ד:י״ז).

נפשו עמך – כמו נפוצו על דעת יונתן שתרגם יתבדרו ויתכן היותו ענין רבוי כמו ופשו פרשיו (חבקוק א׳:ח׳) כי תפושו בעגלה דשה ופי׳ רבו עמך שהם נפוצים על ההרים² ואין מקבץ ולפי שקרא המנהיגים רועים אמר על העם שהם נפוצים על ההרים כלומר כצאן אשר אין להם רועה³ ואין מקבץ אותם.

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י״ב:כ״א.

2. השוו ללשון הפסוק בדברי הימים ב י״ח:ט״ז.

3. השוו ללשון הפסוק במלכים א כ״ב:י״ז.

נמו רעיך – כטעם הזים שכבים (ישעיהו נ״ו:י׳).

ישכנו – במטותם, כלומר לא יתנועעו להלחם. לכך נפשו ורבו עמך על ההרים – כי הם בורחים שם.

וכנגד מלך אשור אמר נמו רועיך מלך אשור ונמו הוא מלשון תנומה כמו לא ינום ולא יישן (תהלים קכא, ד) ורועיך הם המחשבות כמו ולי מה יקרו רעיך אל (שם קלט, יז), יאמר גם אתה מלך אשור גם בלילה לא שכב לבך לחשוב מחשבות לרשת משכנות לא לך אבל עתה נמו וישנו ישקטו ולא יתנועעו מחשבותיך ואדיריך וגבוריך ישכנו במקומם ולא ילכו מפה אל פה לשלול שלל ולבוז בז לפי שכבר נפושו כלומר נפוצו עמך על ההרים ואין מקבץ.

נמו – מלרע אעפ״י ששרשו נום.

נמו – מלשון תנומה ושינה.

רועיך – מנהיגיך.

אדיריך – גבוריך.

נפושו – הוא מלשון נופש ומרגוע כמו שבת וינפש (שמות ל״א:י״ז).

נמו רועיך – מנהיגי המלחמה כאלו נתנמנמו בשינה ועזבו הנהגת המלחמה.

ישכנו אדיריך – הגבורים שוכנים במקומם ואינם הולכים למלחמה מול האויב.

נפשו עמך – המון העם מצאו נופש ומרגוע על ההרים ואין מי מקבצם לרדת אל המלחמה.

נמו רעיך מלך אשור ישכנו אדיריך נפשו עמך על ההרים ואין מקבץ – הרועים המה השרים המנהלים את העם, והאדירים המה העשירים המחזיקים את העם בממוניהם במלחמה ובכל עניניהם אבל אצלך מלך אשור הרועים תרדמה נפלה עליהם ואינם רואים לרעות עמך. והאדירים רוצים לשכון בטח לא יחסר פרוטה מהונם, וזהו נפשו עמך על ההרים ואין מקבץ.

נפשו – מענין מנוחה, כמו וינפש בן אמתך. וי״ל שנחו מפוזרים על ההרים ואין מקבץ, כי הרועים נמו ונרדמו.

נמו – מפרש כי כן נמו רועיך היינו המנהיגים שמנית על החיל נמו בשינה, ועי״כ ישכנו אדיריך הגבורים שלך שכנו במשכנותיהם ולא יצאו להלחם, וכן נפשו עמך כל עם המלחמה שבת וינפש, ולא לחמו, ועתה הם על ההרים ואין מקבץ, זה הנמשל של שמש זרחה ונודד, נפוצו על ההרים ואין מקבץ אותם.

נמו, ישכנו – בלי תנועה תחת שהיה להם להתעורר ולעורר רוח גבורה בעם.

נפשו – יש בו מהוראת רבוי (ופשו פרשיו, חבקוק א׳:ח׳), ובחילוף שי״ן בצד״י מלשון תפוצה.

(יט) אֵין⁠־כֵּהָ֣ה לְ⁠שִׁבְרֶ֔ךָ נַחְלָ֖ה מַכָּ⁠תֶ֑ךָ כֹּ֣ל⁠׀ ⁠שֹׁמְ⁠עֵ֣י שִׁמְעֲךָ֗ תָּ֤קְעוּ כַף֙ עָלֶ֔יךָ כִּ֗י עַל⁠־מִ֛י לֹא⁠־עָבְ⁠רָ֥ה רָעָתְ⁠ךָ֖ תָּמִֽיד׃

There is no healing your wound, for your injury is fatal. All who hear the report of you clap their hands over you; for who hasn't felt your endless cruelty?

לֵית דְכָאֵיב לֵיהּ עַל תַּבְרֵיךְ מִמְרָעָא מְחָתָךְ כָּל דִי שְׁמָעוּ שִׁמְעֲתָךְ טְפָחוּ יְדֵיהוֹן עֲלָךְ חַדִיאוּ אֲרֵי עַל מַן לָא עֲדַת מְחַת בִּישְׁתֵּיךְ תְּדִירָא.

אין כהה לשברך – אין מיצר על שברך כי הכל שמחים, כהה לשון דבר עמום.

תקעו כף – לשמוח.

No one is pained over your destruction – No one is troubled over your destruction, for everyone rejoices. כֵּהָה is an expression of a darkened thing.

clap hands – to rejoice.

אין כהה לשברך – אין אדם שיהא רוחו לשברך כהה, ועל שנחלה מכתך תקעו כף עלייך – מרוב שמחה.

כי על מי לא עברה רעתך תמיד – ועל כן יהו שמחים כל העולם על שברך, וזהו ששנינו (בבלי מגילה י״א:) שנה ראשונה כיבש נינוה, שנייה כיבש יהויקים.

אין כהה – מגזרת: ותכהין עיניו (בראשית כ״ז:א׳), שלא יתפשטו, הפך: פשה הנגע (ויקרא י״ג:ה׳-ו׳), אז יחל להרפא.

ויש אומרים: כמו חשכה, ומלת נחלה – מבנין נפעל מגזרת חלי, והפועל עבר.

או: הוא תואר ותחסר מלת היא, כי הזקן, מתוך שהעור נקמט סביב העין, וגם ככה בת עין לא תתפשט המאור, אז ותכהין עיניו,⁠^א וככה הנגע כאשר היא כהה, שעור^ב הנגע נקמט ולא פשה, אז יחל להרפא.

א. כן בפסוק ובכ״י וטיקן 75. בכ״י לונדון 24896 חסר: עיניו.

ב. כן בדפוסים. בכ״י וטיקן 75, לונדון 24896: שיעור.

אין כהה – אין רוח כהה ונחלה על שברך,

ואין רוח^א נחלה – על מכתך,

אלא כל שמעי שמע – רעתך.

תקעו כף – בשמחה

עליך – כמו כל העמים תקעו כף (תהלים מ״ז:ד׳).

א. כן בכ״י אוקספורד והשוו לתחילת הפירוש על הפסוק. במהדורת פוזננסקי: את.

אין כהה לשברך – כהה ענין רפואה כמו כהה הנגע (ויקרא י״ג:ו׳,נ״ו) והוא ענין הקמוט והעצור כי כאשר הנגע או השבר קרוב לרפואה יתקמט העור סביבותיו לשברך אמר כנגד מלך אשור שזכר.

נחלה מכתך – ואומר על המכה נפעלה ואף על פי שהיא פועלה כי האדם הוא הנחלה והמכה היא המחלה על הסבה השנית כי הסבה ראשונה המביא אותה אף על פי כן מרוב החלאים אשר במכה ההיא היא נפעלת אל החלאים ההם כלומר מלאה מהם וכן כי כלה ונחרצה (ישעיהו י׳:כ״ג, כ״ח:כ״ב) כי כלה אך נבהלה (צפניה א׳:י״ח) על זה הדרך.

תקעו כף – עליה לשמחה, כמו ויכו כף ויאמרו יחי המלך (מלכים ב י״א:י״ב) וכל עצי השדה ימחאו כף (ישעיהו נ״ה:י״ב).

אין כהה לשברך – כי השבר והפצע כשהתחיל לכהות, זה יורה רפואתו, כטעם: כהה הנגע (ויקרא י״ג:ו׳).

נחלה – אבל נחלה, הטעם חולי.

תקעו כף – לשמחה, כטעם: ובאבד רשעים רנה (משלי י״א:י׳).

כי על מי לא עברה רעתך – כי כל הגוים לקו מן החיה הראשונה כמו שמבואר בירמיה.

(סיום) נשלם פירוש ספר נחום שבח לאל חנון ורחום.

ואתה דע לך שאין כהה לשברך רוצה לומר אין מי שיתחלחל ויכאב בעבור שברך אף על פי שנחלה מכתך לפי שהכל שמחים במפלתך, ולכן כל שומעי שמעך ומפלתך תקעו כף בשמחה עליך, וראוי היה שיהיה כן כי על מי לא עברה רעתך תמיד ולכן היו כולם אויביך ושמחים ברעתך וכמו שאמר בנפול רשע ישמח עם:

תם ספר נחום תהלה לאל יתברך.

נחלה – החי״ת בשוא לבדו.

כהה – ענין עכירות וחושך כמו כהה הנגע (ויקרא י״ג:נ״ו).

נחלה – מלשון חולי.

תקעו כף – ענין ההכות כף אל כף לשמחה וכן כל העמים תקעו כף (תהלים מ״ז:ב׳).

אין כהה – אין מי מיצר על שברך להיות זוהר פניו כהה וחשוכה ועם כי מכתך נחלה וכאובה מאד.

שמעך – שמע מפלתך.

תקעו כף עליך – ר״ל עוד ישמחו ועל מפלתך יכו כפם זה לזה דרך שמחה.

כי על מי – רצה לומר מי הוא אשר לא עברה עליו תמיד רעתך כי לכולם הרעות ולכן הכל ישמחו במפלתך.

אין כהה לשברך נחלה מכתך כל שמעי שמעך תקעו כף עליך כי על מי לא עברה רעתך תמיד – כי השבר כאשר יגדל כאבו יתרבה הצרבת ויאדים הבשר וכאשר יתחיל להתרפאות אז יכהה הצרבת ויתלבן מראה העור. אבל לשברך אין כהה כי תמיד עומד במקומה מראה הנגע. נחלה מכתך בכל יום ויום חל יותר צרבת המכוה. כל שמעי שמעך תקעו כף עליך בשני ידיהם כי נתמלא משאלותם בכל לבבם. מפני מה כי על מי לא עברה רעתך, כי אם היית עושה רע במקרה רק לא׳ או לשניים, היו לך אוהבים והם השונאים של אלו שהכית, אפס הכית לכל האומות לכן כל שמעי שמעך וכו׳.

כהה – כמו רוח כהה (ישעיהו ס״א), או נפש כהה, וכן נפש נחלה, והמכה נוסף על השבר, ר״ל אין חולה עליך.

תקעו כף – כמו כל העמים תקעו כף. או רצה לומר שהתחברו בתקיעת כף נגדך להלחם אתך.

אין (רוח) כהה לשברך – ר״ל לא ימצא איש שיכהה רוחו עליו ויצטער על שברך, (ואין רוח) נחלה למכתך – גם על המכה שאחר השבר אין חולה ומצטער עליך, כי בהפך כל שומע שמעך ר״ל שמע של שברך תקעו כף עליך לסימן שמחה, כי על מי לא עברה רעתך תמיד – שהרעות לעמים רבים ולכן שמחו כולם על מפלתך.

כהה – רפואה המכהה ומחשבת ומרפה הצער והמכאוב.

נחלה – נעשית חלי; ומכה תוכל להוליד צער לשעה בלי שתעשה חלי מאריך; וישנו ג״כ בירמיה (ירמיהו י״ד:י״ז, ל׳:י״ב).

תקעו כף – לשמחה.

(סיום) סוף דבר לספר נחום

נביא זה היה בימי חזקיה מלך יהודה וחזה חזיונו אחר מגפת חיל סנחריב; ויש להניח שמלך עריץ זה השב לביתו בבושה וכלמה אחר כל גאונו והתפארותו היה חושב מחשבות לאסוף שנית אנשי חיל נגד ירושלים להקים עליה מזמותיו הראשונות ולשפוך עליה חרון אפו, לולי נהרג ביד בניו. ונחום נבא על בני אשור בכלל בהתנבאותו על נינוה עיר מלכותם, שמלכיה הרעו לישראל בהגלותם עשרת שבטיהם, וגם על בני יהודה ובנימין הכבידו עֻלָם, הן בתפשם עריהם הבצורות, הן בהטילם עליהם מס כבד מסבלו (מלכים ב׳ י״ח:י״ג-ט״ו). ודברי הנביא נתקיימו בימי המלך אסר⁠־חדן⁠־פול (Sardanapal) כשמרדו בו שנים משרי צבאו וקבצו אנשי חיל וצרו על נינוה; ולולי עלה נהר חדקל ובשטפו הפיל חומותיה לא היתה נמסרת בידם, והמלך בראותו כי נלכדה העיר שרף את ארמונו עליו ועל נשיו וסריסיו ומת. ויש מניחים שחזיון נחום היה בימי מנשה אחר שנפל בידי שרי צבאות מלך אשור ואסרוהו בנחשתים והביאוהו בבלה כמסופר בדברי הימים ב׳ ל״ג, וכהצר לו חלה את פני ה׳ וישמע תחנתו וישיבהו ירושלים למלכותו; ויש לתמוה שלא הוזכר דבר מכל זה בספר מלכים, אבל להכחיש המאורע מכל וכל לא יתכן, וכי כותב דברי הימים בדה כל הדברים האלה מלבו! ואף על פי שהוא לא ראה אותם בעיניו ובקבלה באו לידו (כי ספר דברי הימים הוא ספר גולה), מ״מ הקבלה ראויה לכבוד, ובמאורע יקר הערך כזה (גלות מנשה ותשובתו לה׳ בכל לבבו ויושר דרכיו עוד כל ימי חייו, ושובו למלכותו הן ע״י שחד הן ע״י מפלת נינוה) לא יוצדק לומר שהם דברי שקר כולם; ואם חוקר יניח בהם המועט יוכל להניח ג״כ המרובה, מכל שכן שאין מעשה נסים או נפלאות בדבר; א״כ כמו שאמרנו יש מן התימה איך לא בא שום רמז מכל אלה בס׳ מלכים; וכותבו, שכונתו היתה להאדיר ולפאר מלכות יהודה, היה ראוי שישתוק מגלות מנשה, אבל לא מתשובתו לה׳ חשבה לו לשבח ותפארת.

איך שיהיה נראה שנחום הנביא לא היה דר בא״י רק באלקוש עיר קטנה סמוכה לנינוה (עיין בביאורי בראש הספר), וידע ברעה שהרעו בני אשור לישראל, וחזה חזיון נקמתם וכתבו על ספר, אבל לא עצר כח לנבאתו ברבים פן יקח מוקש לנפשו. וסגנון ספרו דומה לסגנון יתר תרי עשר שקדמוהו, הן באהבת לשון נופל על לשון (דבר נמצא תדיר גם בישעיה) הן בציורים, ורבו בו תיבות כפולות הברותן האחרונות (ברכת מים מימי, חיל ים מים, גוב גובין) דבר לא נמצא באחרים כ״כ בשופע כמו בס׳ נחום; ולערך קטנות הספר יש לשלול ממנו שלל רב, הן בתיבות, הן במליצות, הן בידיעת תכסיסי מלחמה בדור ההוא. ואין בכל הספר תוכחה לישראל, וזה מביאני להניח שנכתב בימי חזקיה מלך כשר שבפרט בסוף ימיו יראת ה׳ הרימה ראשה, והלואי האריך חזקיה ימיו! כי אז הכשרון היה להרגל בבני עמו ונפילת מלכות יהודה היתה מאחרת, ולהפך תחת ממשלת מנשה הקדימה ביאתה, כי הָרֶשַע נעשה הוא הרגל בעם, ואומץ לב יאשיה (שמת בחצי ימיו) לא הועיל להשיב לב העם אל ה׳ באמת.

סוף דבר הכל נשמע ראוי וראוי ספר נחום לתלמוד ולימוד כי רבה התועלת היוצאת ממנו.

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון