״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״. בפסחים
(קיח,א) איתא: אמר רב חסדא, מאי דכתיב ״הודו לה׳ כי טוב״? שגובה חובתו של אדם בטובתו
1 – עשיר בשורו
2 וכו׳
3. הבינו חז״ל בהאי קרא שאין הפירוש של ״הודו״ זה – בשעה שנראה טובו וחסדו
4, אלא בשעה שמעניש וגובה את חובת האדם – מכל מקום הוא רק חסד
5, וכביאורנו בקאפיטל הקודם שאף על גב שמעניש באמת
6 מכל מקום ׳גבר חסדו עלינו׳ בזה
7, ועל זה קאי כל זה הקאפיטל.
וכן הבינו בבראשית-רבה פרשת נח
(לב,ג): ר׳ אלעזר בנו של ר׳ יוסי הגלילי אומר, מצינו שאומרים מקצת שבחו של מי שאמר והיה העולם בפניו (וכולו שלא בפניו) – בפניו שנאמר
(תהלים סו,ג) ״אמרו לאלוהים מה נורא מעשיך״, שלא בפניו אומר ״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״. והנה, משמעות ׳בפניו׳ ו׳שלא בפניו׳
8 היינו בנוכח ונסתר
9, דבזמן שהאדם מדבר בנוכח לפני ה׳ אינו יכול להודות אלא על מה שמבין בשכלו
10, וכמו דאיתא ביומא פרק ׳בא לו׳ (סט,ב) דירמיה ודניאל לא אמרו בתפילתם ׳הגיבור׳ ו׳הנורא׳ בשביל שלא הבינו האיך הוא כן
11, אף על גב שודאי האמינו כי כן הוא שהרי כתיב בתורה
(דברים י,יז) ״הגיבור והנורא״, אבל מכל מקום לא היו יכולים לדבר בנוכח שבחים הללו
12. ומשום הכי כתיב ״אמרו לאלוהים מה נורא מעשיך״ – בשעה שמעניש ונראה כי הוא נורא, ואין יכול לברך ׳הטוב והמטיב׳ על זה
13. אבל ׳שלא בפניו׳ – בשעה שהאדם משבח את הקב״ה בנסתר כתיב ״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״ – דאפילו בשעה שמעניש אינו אלא חסד
14, וכדאיתא בפרק ׳הרואה׳
(ברכות ס,ב) דאמר ר׳ מאיר ׳כל דעביד רחמנא לטב עביד׳
15 16. ועיקר זה הפירוש מוכרח עוד במקרא האחרון בזה הקאפיטל כאשר יבואר שמה. וכל הענין של זה הפרשה מתפרש בזה הרעיון.
אבל אותו מקרא בהלל הגדול
(תהלים קלו,א) מתפרש כמשמעו – ״הודו לה׳ כי טוב״
17, וכפירוש רש״י במגילה
(י,ב)18 ׳משמע
19 – טוב שיקלסו לפניו על זאת׳, ומשום הכי איתא התם דלא כתיב בפורענותן של רשעים ״הודו לה׳
כי טוב״ – משום שאין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים, משום הכי כתיב במלחמת יהושפט וניצוחן ״הודו לה׳ כי לעולם חסדו״
20, אבל זה הפירוש אינו בזו הפרשה דמדברת בעונשין שמגיעים לנו, ומכל מקום יש להודות לה׳ על זה
21 כאשר יבואר.
1. רש״י: בטובה שהשפיע לו, והכי משמע: ״כי טוב כי לעולם חסדו״ – חסד הוא עושה לעולם ב״כי טוב״, כלומר בטוב שנתן לו.
2. רש״י: מפסידו ממון ומכפר על גופו.
3. ...עני בשיו, יתום בביצתו, אלמנה בתרנגולתה.
4. וכפי שיבאר רבינו להלן.
5. וכפי שאכן מפרש כאן הרד״ק – עיין שם.
6. והיינו ״ואמת ה׳ לעולם״.
7. דברי רבינו קצת תמוהים, שהרי לעיל פירש פסוק זה להיפך – עיין שם, וצ״ע.
8. כלפי הקב״ה אשר מלוא כל הארץ כבודו ועל כן אי אפשר לפרש מושגים אלו כפשוטם דמי איכא ׳שלא בפניו׳? אלא על כרחך המשמעות היא...
9. היינו ׳בלשון נוכח ונסתר׳ כלשון רבינו בדרוש י׳ (בתוך ספר ׳דרשות הנצי״ב), ושם מוסיף רבינו להקשות, וז״ל: ...אבל מהו ׳מקצת שבחו׳ ו׳כולו שבחו׳?
10. ב׳מטיב שיר׳ (א,ד) כתב רבינו ביתר ביאור, וז״ל: והכלל הוא, דכל שבח שאינו מובן לאדם כל כך מה שהוא מדבר, אלא שמכל מקום אומר מצד שהוא מאמין שכן הוא, אי אפשר לומר בלשון נוכח להקב״ה אלא בלשון נסתר.
11. וז״ל הגמרא: ...דאמר ר׳ יהושע בן לוי, למה נקרא שמן ׳אנשי כנסת הגדולה׳ – שהחזירו עטרה ליושנה. אתא משה אמר ״האל הגדול הגיבור והנורא״
(דברים י,יז), אתא ירמיה ואמר: נכרים מקרקרין בהיכלו [רש״י: שראה שרי נבוכדנצאר נכנסין להיכל ומריעים בו ככל רצונם] – איה נוראותיו? לא אמר ׳נורא׳ [רש״י: בפרשת ״הנה חנמאל״ כתיב ״עושה חסד לאלפים ומשלם עוון אבות אל חיק בניהם אחריהם האל הגדול והגיבור ה׳ צבאות שמו״
(ירמיהו לב,יח)], אתא דניאל אמר: נכרים משתעבדים בבניו [רש״י: זה שבעים שנה] – איה גבורותיו? לא אמר ׳גיבור׳ [רש״י: בתפילתו בספרו
(דניאל ט,ד)], אתו אינהו ואמרו: אדרבה, זו היא גבורת גבורתו – שכובש את יצרו [רש״י: כל השנים הללו שנשתעבדו בהן], שנותן ארך אפים לרשעים [רש״י: על כל הגזירות שגוזרים על בניו], ואלו הן נוראותיו – שאלמלא מוראו של הקב״ה היאך אומה אחת יכולה להתקיים בין האומות?! [רש״י: מן יום החורבן אתה למד נוראותיו – שכל האומות נאספו להשמידם ונתקיימו מהן].
12. ב׳העמק דבר׳ פרשת בשלח
(שמות טו,יא) כתב רבינו ביתר ביאור, וז״ל: ...וכדאיתא ביומא פרק ׳בא לו׳ שירמיה ודניאל לא אמרו בתפילתם – שמתחילה בלשון נוכח – ״הגדול והנורא״, משום שלא הבינו האיך הוא כן. אף על גב שודאי האמינו שכן הוא שהרי מבואר בתורה, ולדעת הירושלמי ברכות
(נה,א) תקנו משה רבינו בתפילה, והכי משמע לשון הגמרא שם ׳ורבנן היכי עבדי הכי ועקרי לתקנתא דתקין משה׳... מכל מקום באשר המה לא הבינו בשכלם – לא אמרו,
וכדאיתא בירושלמי ברכות (שם) הטעם – שנראה כחונף.
13. דאף על גב שכל אדם ודאי מאמין בכך ש׳כל דעביד רחמנא לטב עביד׳ וכדלהלן ברבינו, מכל מקום אין אנו מבינים את זה, ועל כן כאשר האדם משבח את הקב״ה בלשון נוכח אין לו לומר אלא ״מה נורא מעשיך״ ותו לא – מאחר שזה מה שנראה לנו ומובן לנו. ובדרוש הנ״ל מוסיף רבינו, וז״ל: והיינו ׳בפניו אומרים מקצת שבחו׳ – והוא מה שמבינים...
14. והיינו ׳וכולו שלא בפניו׳.
15. בדרוש הנ״ל מוסיף רבינו, וז״ל: ולכאורה אינו מובן, וכי לא הוי מברך על בשורות רעות ׳ברוך דיין האמת׳? אלא... הכי נמי ר׳ מאיר האמין ש׳כל מה דעביד רחמנא לטב עביד׳, אבל בפניו אינו יכול לברך אלא מה שהוא מבין, עכ״ל, וב׳מטיב שיר׳
(שם) כתב, וז״ל: ...אלא משום דאף על גב שהיה מאמין דלטב הוא, מכל מקום לא הבין איך הוא, משום הכי בירך כפי הבנתו, שהרי הברכה היא בנוכח ״ברוך אתה״, עכ״ל, והדברים אינם ברורים.
16. בשו״ת ׳משיב דבר׳
(ה,צט) מוסיף רבינו, וז״ל: וזהו מאמרם ז״ל
(פסחים נ,א): לא כעולם-הזה עולם-הבא – העולם-הזה על בשורות רעות אומר ׳דיין האמת׳, ולעולם-הבא על הכל אומר ׳ברוך הטוב והמטיב׳. וזה תמוה. אבל הענין, שבעולם-הזה אין אנו מבינים היאך הכל לטובה, ובעל כרחנו אנו אומרים ׳דיין האמת׳... ובעולם-הבא נבין שהכל היה טובה אמיתי אלא שהיה למעלה משכלנו. ולעת עתה אנו מרוממים אותו – שאנו מבינים כי לא דרכו כדרכנו.
17. ׳בשעה שנראה טובו וחסדו׳ כלשון רבינו לעיל.
18. על דברי הגמרא שם: ...ומי חדי הקב״ה במפלתן של רשעים, והכתיב (דברי-הימים ב׳ כ,כא) ״בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה׳ כי לעולם חסדו״ [רש״י: ביהושפט כתיב ב׳דברי הימים׳ כשיצא להלחם על העמונים והגבעונים שבאו עליו], ואמר ר׳ יוחנן, מפני מה לא נאמר ״כי טוב״ בהודאה זו – לפי שאין הקב״ה שמח במפלתן של רשעים...
19. כלומר, המשמעות של ״כי טוב״ היא...
20. ומוכח מכאן שכאשר כן כתוב ״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״ כגון בהלל הגדול המשמעות היא ׳בשעה שנראה טובו וחסדו׳ בדומה לשם שזו הודאה על כך שניצחו במלחמה, ופשוט.
21. וכפי שהוכיח רבינו לעיל מדברי הגמרא בפסחים.