Tehillim 21 – תהלים כא‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַמְנַצֵּ֗חַ מִזְמ֥וֹר לְדָוִֽד׃ ^א

For the leader. A Psalm of David.

א. ‹ר4› פרשה פתוחה
• ל=פרשה סתומה

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְשַׁבָּחָא תּוּשְׁבַּחְתָּא לְדָוִד.

For praise; a psalm of David.

מג׳ד לדאוד יסבח בה אלמואט׳בין.

שבל לדוד שבו משבח את המתמידים.

מזמור לדוד, ישירו בו המתמידים.

למנצח מזמור לדוד

למנצח מזמור לדוד – גם זה המזמור נאמר על דוד. ויש אומרים (בעל התרגום, שוחר טוב): שנאמר על המלך המשיח. אם הוא על דוד פירוש לדוד: על דוד, כמו שפרשנו למעלה (תהלים כ׳:א׳): ואחד מן המשוררים אמרו עליו ברוח הקדש. ואם הוא על המלך המשיח, לדוד הוא כמשמעו, כי המזמור הוא לדוד שאמרו ברוח הקדש על המשיח בנו, והאיבים הם גוג ומגוג ומחנהו שיצורו על ירושלם. או יהיה לדוד על המשיח, כי הוא נקרא דוד כמו: ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל ל״ז:כ״ה).

והנצרים מפרשים אותו על ישו. ואתה תשיב להם בכל פסוק ופסוק: י״י בעזך ישמח מלך – הנה כי בלא עז האב לא יהיה עז לבן, ואם הוא חלש אינו אלוה. וכן תאות לבו נתתה לו, כי תקדמנו, כל דבריו הם תלוים באחרים. ואמר: חיים שאל ממך. אם על הבשר לא האריך ימים, ואם על האלהות מה נתן לו? הלא כבר היו לו? ואמר: גדול כבודו בישועתך, אבל בלא ישועתך לא יהיה גדול כבודו, אם כן אינו אלוה. ואם על הבשר לא היה אלא נקלה ונבזה.

כי המלך בטח בי״י – אם על האלהות אין צורך לו לבטוח באחר, ואין צורך לו לחסד עליון שלא ימוט, ואם על הבשר הרי נמוט, ותלוהו על המוט. וכן כל דברי המזמור.

זה המזמור תפילה על ימות המשיח שעתיד להיגלות במהרה בימינו, אמן¹:

1. כ״כ רש״י בשם רבותינו (התרגום, שו״ט וזולתם) שמזמור זה מדבר במלך המשיח. וכתב הרד״ק: ׳ואם הוא על המלך המשיח, לדוד הוא כמשמעו, כי המזמור הוא לדוד שאמרו ברוח הקודש על המשיח בְּנוֹ, והאויבים הם גוג ומגוג ומחנהו שיצורו על ירושלם. או יהיה לדוד על המשיח, כי הוא נקרא דוד כמו (יחזקאל לז, כה): ודוד עבדי נשיא להם לעולם׳.

(א-ב) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד, ה׳ בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ וגו׳. אמר הגאון, כי זה המזמור עשאו המשורר על מלך המשיח. ואמר, ה׳ בְּעָזְּךָ יִשְׂמַח מֶלֶךְ המשיח, ר״ל ׳בעזך׳ – במלכותך, שאין עוז אלא מלכות (מכילתא שירה ט), כלומר, במלכותך שאתה תמליכהו ׳ישמח׳¹: וּבִישׁוּעָתְךָ מַה יָּגֶל מְאֹד. לפי שכבר הוכיח גאוננו היות משיח בן דוד בא בסוף כל המלחמות, כאמרו (זכריה ט׳:ט׳) ׳עני ורוכב על חמור׳², שאיננו בא על ׳סוס מוכן ליום מלחמה׳ (משלי כ״א:ל״א), וכן נמי אמר (בראשית מ״ט:י׳) ׳עד כי יבוא שילה׳, שהוא מלשון ׳שוליים׳ לפי שיבוא בסוף כל המלחמות, ומלשון ׳שלום׳ – כמו ׳שלו כל בוגדי בגד׳ (ירמיה י״ב:א׳) – לפי שיבוא השלום עמו כמו שכתוב במקומו (בראשית שם ועוד). ולכן אמר שזה המלך המשיח ׳יגל מאוד׳ בישועת ה׳, כי הוא בא אחרי שהיתה התשועה מהמלחמה, ל⁠[הבין] ולהורות³:

1. בנדפס פירש שמלך המשיח ישמח במלכות ה׳ שתתגלה.

2. ראה מש״כ שם.

3. בדברים (לג כח) כתב: ׳עין יעקב – והוא הָאָדוֹן אֲשֶׁר אַתֶּם מְבַקְשִׁים אשר הוא ׳עין ישראל׳ בסוף ובעקב הכל׳, ובזכריה (ט א): ׳המשיח שתעבור מלכותו אל כל בני שת וכו׳, זה עין כל האדם – פוקח עורים, הוא מכוין להודיע מעלת האל בכל העולם׳.

למנצח – במזמור הזה יספר הצלחות דוד מיום שנמשח למלך, ואיך הבטיחו ה׳ שיהיה המלכות ירושה לבניו, ואיך נצח אח״כ את אויביו וימדד את מואב שני חבלים להמית, ושני פסוקים הראשונים הם הקדמה להמזמור כמו שיורה ע״ז מלת סלה.

לדוד – על אודות מחבר מזמור זה עיין מה שכתבתי בראש סימן שלפניו, ושני המזמורים חוברו יחד הראשון לזמרו קודם המלחמה והשני אחר התשועה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) יְֽהֹוָ֗היְֽ⁠־⁠הֹוָ֗ה בְּעׇזְּךָ֥ יִשְׂמַח⁠־מֶ֑לֶךְ וּ֝בִישׁ֥וּעָתְךָ֗ מַה⁠־[יָּ֥גֶל] (יגיל)^א מְאֹֽד׃

Hashem, in Your strength the king rejoices, and in Your salvation how greatly he exults!

א. [יָּ֥גֶל] (יגיל) ל=יתיר י׳

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ בְעָשְׁנָךְ יֶחְדֵי מְלַךְ מְשִׁיחָא וּבְפוּרְקָנָךְ כְּמָא יְרַנֵן לַחֲדָא.

O LORD, in your strength the King Messiah will rejoice,⁠¹ and how greatly will he exult in your redemption!

1. Rejoice: reign.

למנצח מזמור לדוד ה׳ בעזך ישמח מלך – זה שאמר הכתוב (ישעיהו י״א:י׳) והיה ביום ההוא שורש ישי אשר עומד לנס עמים. אמר רבי חנינא אין מלך המשיח בא אלא ליתן לאומות העכו״ם שש מצות. כגון סוכה ולולב ותפילין. אבל ישראל למדין תורה מן הקדוש ברוך הוא שנאמר (שם נ״ד:י״ג) וכל בניך למודי ה׳. ולמה בשביל (ישעיהו י״א:י׳) אליו גוים ידרושו. רבי חנינא בשם רבי אחא אמר מהו (שם) והיתה מנוחתו כבוד. שהוא נותן לו למלך המשיח מן הכבוד של מעלה. הוי בעזך ישמח מלך.

דבר אחר: ה׳ בעזך ישמח מלך – אמר רבי סימון (תהלים כ״ד:י׳) מי הוא זה מלך הכבוד ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה. זה מלך שחילק מכבודו ליראיו ה׳ צבאות הוא מלך הכבוד סלה. שנו רבותינו מלך בשר ודם אין רוכבים על סוסו ואין יושבין בכסאו ואין משתמשין בשרביטו. ומשה נשתמש בשרביטו של הקב״ה שנאמר (שמות ד׳:כ׳) ויקח משה את מטה האלהים בידו. ואליהו רכב על סוסו. ומה סוסו של הקב״ה סופה וסערה. וכתיב (מלכים ב ב׳:י״א) ויעל אליהו בסערה השמים. מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו. והקב״ה נתנה למלך המשיח שנאמר (תהלים כ״א:ד׳) תשית לראשו עטרת פז. מלך בשר ודם אין לובשין פורפורייא שלו. ומהו הוד והדר. ובמלך המשיח כתיב (שם ו׳) הוד והדר תשוה עליו. מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו ושלמה ישב על כסאו שנאמר (דברי הימים א כ״א:כ״ג) וישב שלמה על כסא ה׳ למלך. מלך בשר ודם אין קוראין לסגן שלו בשמו. והקב״ה קרא למשה בשמו שנאמר (שמות ז׳:א׳) ראה נתתיך אלהים לפרעה. וכן ישראל (תהלים פ״ב:ו׳) אני אמרתי אלהים אתם. וקראן קדושים שנאמר (ויקרא י״ט:ב׳) קדושים תהיו כי קדוש אני. וכתיב (דברים ז׳:ו׳) כי עם קדוש אתה. וקורא למלך המשיח על שמו. ומה שמו (שמות ט״ו:ג׳) ה׳ איש מלחמה. ומלך המשיח (ירמיהו כ״ג:ו׳) וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו. וירושלים נקראת על שמו (יחזקאל מ״ח:ל״ה) ושם העיר מיום ה׳ שמה. וישראל לובשין לבושו של הקב״ה שנאמר בו (תהלים צ״ג:א׳) עז התאזר. ונתנו לישראל שנאמר (ישעיהו נ״ב:א׳) עורי עורי לבשי עוזך. אמר רבי לוי טב למדינתא דשמה כשם מלכה ושם מלכה כשם אלהא. זה שאמר הכתוב (מיכה ה׳:ג׳) ועמד ורעה וגו׳ בשם ה׳. אותה שעה בעזך ישמח מלך. דבר אחר אין עז אלא תורה שנאמר (תהלים כ״ט:י״א) ה׳ עז לעמו יתן. דבר אחר אין עז אלא ארץ ישראל שנאמר (שם ע״ח:ס״א) ויתן לשבי עוזו. ואין עוז אלא מלכות שנאמר (שמואל א ב׳:י׳) ויתן עז למלכו.

רמז תרפב

למנצח מזמור לדוד ה׳ בעזך ישמח מלך – זה שאמר הכתוב והיה ביום ההוא שרש ישי, אמר רבי חנינא אין מלך המשיח בא אלא ליתן לאוה״ע שתי מצות כגון סוכה ולולב. אבל ישראל כלם למדין תורה מן הקב״ה שנאמר וכל בניך למדי ה׳, ולמה, בשביל אליו גוים ידרושו, מהו והייתה מנוחתו כבוד שהוא נותן לו מן הכבוד של מעלה שנאמר ה׳ בעזך.

דבר אחר אין עוז אלא תורה שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן, ואין עוז אלא ארון שנאמר ויתן לשבי עוזו.

דבר אחר אין עוז אלא מלכות שנאמר ויתן עוז למלכו.

יא רב בעזך מא יפרח אלמלך, ובגיאת׳ך מא יסר ג׳דא.

ה׳! עם העוז שלך עד כמה ישמח המלך. ובישועה שלך עד כמה הוא ישיש.

ה׳, ה׳ יש בעזו מה שישמח את המלך ובישועתך מה שיגילהו מאד.

ענין אמרו ה׳ בעזך ישמח מלך, שיש ביכלתך לעשות מה שבו תשמח את המלך.

מענאה פי קולה ה׳ בעזך ישמח מלך אן פי קדרתך מא תפרח בה אלמלך.

(ב-ג) ייי בעזך ישמח מלך ראינא מן יגעל אלף וארשת שפתיו אצליה ואנא ארי אצֺאפתהא אלי כרשיון כורש מלך פרס (עזרא ג:ז) ויכון מענאהא עהדא אי מא עהד בה אלי אלנאס כנת אנת אלמתֺבת לה והו קבל אלאצֺאפה אִרָשָה ואצלה ארשיה פלמא הדפת אללאם לאלתקאיהא בהא אלתֺאניה צארת חרכתהא [31 ב] פי אלעין קבלהא וצארת חרכה אלעין פי אלפא פלמא אנצֺאפת בדל האוהא באלתא ואעלית בניה אלכלמה פצאר עלי מתֺאל מלחמה מלחמת עטרה עטרת.

(2-3) “O Lord, the king rejoices in Your strength” we have seen an opinion of one who includes an ʾ (ʾālęp̄), “the request of his lips (ʾaRęŠeṮ)” in its root. However, I am of the opinion it is annexed as in “in accord with the authorization (RiŠYôn) granted them by King Cyrus of Persia” (Ezra 3:7) and its meaning is ‘a pact’; as in what he authorized the people, You granted it. The annexed form is ʾiRāŠâ and its theoretical form is ʾiRāŠîYâ. Now, the third radical elides into the second radical, transferring to the second radical’s vowel which precedes it, which in turn pushes the second radical’s vowel onto the first radical. Then the Hē is switched for an attributive T (Tāw) and added to the paradigm of the word as in Milḥāmâ, Milḥęmęṯ and ʾaṭārâ, ʾaṭęręṯ.

בעזך ישמח מלך – רבותינו פתרוהו: על מלך המשיח.

ונכון הדבר לפותרו עוד: על דוד עצמו לתשובת המינין שפקרו בו, [שאחר שלקח את בת שבע אמר מזמור זה].⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י מוסקבה 104 ובדפוסים. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161.

may the king rejoice with Your strength Our Rabbis (Midrash Tehillim 21:1) interpreted it as referring to the King Messiah, but the matter may correctly be interpreted further as referring to David himself, in order to refute the sectarians, who became bold because of it.

למנצח – י״י בעזך ישמח מלך^א – י״י בעז שנתת לו^ב ישמח, וככה: בישועתך.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 2062 חסר: ״ישמח מלך״.

ב. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896, פרמא 2062: ״לי״.

O LORD, IN THY STRENGTH THE KING REJOICETH. Its meaning is as follows: O Lord, the king rejoices in the strength which You have given him.⁠¹ The same applies to And in Thy salvation² how greatly doth he exult.

1. In other words, Thy strength means, the strength that You have given him.

2. It means, and in the salvation which you brought on his behalf.

י״י בעזך ישמח מלך – העי״ן בעזך נקראת בקמ״ץ חטוף.

בעזך – שתתן לו, וכן ובישועתך

מה יגיל מאד: יגיל – כתוב ביו״ד כמו יגיד דבר (קהלת י׳:כ׳), והגימ״ל בסגו״ל מפני שהוא מלעיל הטעם ביו״ד האיתן.

[ה׳ בעזך ישמח מלך]. ה׳, בעזך ובמלכותך שיגלה על כל עולמך¹, ׳ישמח׳ ה׳מלך׳ המשיח, ובישועתך שכבר נצחת והכנעת אומות העולם קודם בואו, יגל²:

1. אין עוז אלא מלכות, ולעתיד ׳והיה ה׳ למלך על כל הארץ׳, תתגלה עוזו ומלכותו בכל העולם.

2. בזכריה נקרא המשיח ׳נושע׳, ראה רבינו שם. ובשיעורים ביאר יותר, ראה בראשית מט י, ולעיל פרק ב.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

בעזך – העי״ן בקמץ חטוף מפני דגשות הזי״ן וכן נהלת בעזך. אתה פוררת בעזך סימן ע״ד והם ג׳ חסרים וא״ו על פי המסורה.

מה יגיל – יו״ד האית״ן דגושה כדין דחיק והגימ״ל בסגול כי המלה מלעיל ויתיר יו״ד בתר גימ״ל רד״ק בפירוש ומכלול דף קמ״ב ועיין זוהר פרשת פקודי ריש דף רל״ה.

בעזך – בהעוז הניתן ממך למלך המשיח הנה ישמח בו.

ובישועתך – כפל הדבר במלות שונות.

ישמח יגל – מבואר אצלי בכ״מ שיש הבדל בין שמחה ובין גיל, ששמחה מורה השמחה התמידית, וגיל מורה שיגיל על דבר חדש, ותמצאם בספר זה (י״ג ו׳, י״ד ז׳, ט״ז ט׳, ל״ב י״א, מ״ג ד׳, מ״ח י״ב, צ״ו י״א, צ״ז א׳ ח׳, קי״ט ב׳), ועז ה׳ הוא דבר תמידי, אבל הישועה הוא דבר מתחדש על המקבל אותם, לזה אמר מה יגל מאד.

ה׳ בעזך – הנה כל מלך לא ישמח על עז מלך אחר, אבל על עזך ישמח המלך – וכן לא יגל המלך אם נושע ע״י מלך אחר שזה מורה חלישות כחו, אבל בישועתך מה יגל מאד.

ישמח מלך – שמחה היא היות אדם שקט ואין דבר שיכאיבהו, או יגרום לו דאגה וכן אמרו חז״ל השמח בחלקו ולא השש או אחר משאר נרדפיהם, וגיל מוסיף על שמחה ויולד מחמת מקרה טוב, וששון מוסיף על שניהם, וכאן המלך בוטח ואינו דואג בדעתו עוז ה׳, ובהיות לו הישועה מאת ה׳ אז יגיל.

(ג) תַּאֲוַ֣ת לִ֭בּוֹ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ וַאֲרֶ֥שֶׁת שְׂ֝פָתָ֗יו בַּל⁠־מָנַ֥עְתָּ סֶּֽלָה׃

You have given him his heart's desire, and the request of his lips You have not withheld. Selah

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

רִגְגַת נַפְשֵׁיהּ יְהַבְתְּ לֵיהּ וּפֵרוּשׁ סִפְוָתֵיהּ לָא כְלֵיתָא לְעָלְמִין.

You have given him the desire of his soul; and you have not withheld the expression of his lips forever.

תאות לבו נתת לו – ומהו ארשת שפתיו רשות שבשפתיו. שהן אומרים לו מדינה פלוני מרדה והוא אומר ילך גובאי ויחבל אותה. אפרכיא פלניא מרדה בך והוא אומר ילך מלאך המות ויחבל אותה. שנאמר (ישעיהו י״א:ד׳) והכה ארץ בשבט פיו. וארשת שפתיו. כשהוא גוזר דבריו הן קיימין.

דבר אחר: תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת – רשות שבשפתיו אומר לו מדינה פלונית מרדה בך והוא אומר ילך מלאך המות ויחבל אותה שנאמר והכה ארך בשבט פיו. וארשת שפתיו כשהוא גוזר דבריו מתקיימין.

רמז תרפג

אמר רבא אימתי תאות לבו – נתת לו בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה. רבא אמי כתיב תאות לבו נתתה לו וכתיב וארשת שפתיו בל מנעת סלה זכה תאות לבו נתתה לו לא זכה וארשת שפתיו בל מנעת סלה. תניא ראב״י אומר כל מקום שנאמר נצח סלה ועד אין לו הפסק לעולם ולעולמי עולמים, נצח דכתיב כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף, סלה דכתיב כאשר שמענו כן ראינו וגו׳ אלהים יכוננה עד עולם סלה, ועד דכתיב ה׳ ימלוך לעולם ועד.

אד׳א אעטיתה שהות נפסה, ואסתיד׳אנה בנטקה לם תמנעה סרמדא.

לפי שנתת לו תאות נפשו. ואף פעם לא מנעת ממנו רשות הדבור.

תאות, כאשר תתן לו תאות לבו ואשר יבקש רשותך בפיו לא תמנע ממנו סלה

וגזרתי וארשת מן כרשיון כורש מלך פרס¹ ולכן פירשתי גם את זו רשות.

1. עזרא ג ז.

ואשתקקת וארשת מן קולה כרשיון כורש מלך פרס פג׳עלתה איצ׳א אד׳נא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 2]

וארשת – לשון דבור, ואין לו דמיון.

[ומנחם הביא לו חבר: כרשיון כורש מלך פרס (עזרא ג׳:ז׳), ושניהם לשון מבטא שפתים.]⁠^א

and the speech of Heb. וארשת, an expression of speech, which has no similar word. Menachem (p. 167), however, brought a [word] similar to it: "by the authorization (ברשיון) of Cyrus, king of Persia" (Ezra 3:7).

תאות – מה שיש בלבו.

וארשת – מה שידבר בפיו, והאל״ף נוסף כאל״ף ואזרועך, וכמוהו: כרשיון מלך פרס (עזרא ג׳:ז׳).

HIS HEART’S DESIRE. Ta’avat libbo (his heart’s desire) means, what is in his heart.

AND THE REQUEST OF HIS LIPS THOU HAST NOT WITHHOLDEN. Areshet sefatav (the request of his lips) means, what he utters with his lips. The alef of areshet is superfluous. It is like the alef of ve-ezro’ekha (and your arm).⁠¹ Areshet is similar to the word rishayon (utterance) in according to the utterance of Cyrus king of Persia upon them (Ezra 3:7).⁠²

1. The reference is probably to Jer. 32:21. However, the reading there is u-ve-ezro’a. Ibn Ezra’s point is that the alef of ezro’a is superfluous, for the word for arm is zero’a. Ibn Ezra probably added the suffix kha because Ezekiel is addressing the Lord.

2. Translated according to Ibn Ezra

תאות לבו נתתה לו נתתה לו – כמו תתן לו, עבר במקום עתיד.

וכן וארשת שפתיו בל מנעת סלה – כי כן המנהג בדברי הנבואה בהרבה מקומות, כמו שכתבנו (תהלים ג׳:ה׳).

וארשת שפתיו – כמו מבטא שפתי, ואין לו חבר במקרא.

כי אמנם תאות לבו - שהיא אבדן הפושעים¹ - נתתה לו, וארשת שפתיו, ש׳יכה ארץ בשבט פיו׳², בל מנעת סלה, שיוכל בזה³ להכרית המורדים⁴:

1. י״ג האומות ויל״ע.

2. ע״פ לשה״כ ישעיה (יא ד). וראה לעיל ב ה, ושם ז-ט. ובשיעורים כאן האריך. וארשת - לשון דבור (רש״י), מה שידבר בפיו (אבע״ז), כמו מבטא שפתיו (רד״ק).

3. בדיבור לבד.

4. ונראה שמפרש ׳סלה׳ - לעולם, שגם לעתיד יוכל להשתמש בשבט פיו.

ונתן הסיבה ואמר למה ׳יגל מאוד׳, וזה לפי שתַּאֲוַת לִבּוֹ נָתַתָּה לּוֹ, על דרך ׳טרם יקראו ואני אענה׳ (ישעיה ס״ה:כ״ד), כלומר, אפילו מה שב׳ליבו׳ נתן לו, כי כל לבו¹ היה שיהיה [שלום] בעולם ושלא להלחם, והוא בבואו יבוא השלום – שהוא ׳תאות לבו׳ – עמו: וַאֲרֶשֶׁת שְׂפָתָיו בַּל מָנַעְתָּ סֶּלָה. ׳ארשת׳ כמו ׳חרשת׳ בחילוף אותיות הגרון, ורוצה לומר שאין ה׳ מונע ממנו אפילו מה שמבקש בתפילה בקול דממה דקה², שאפילו כששפתותיו נעות וקולו לא ישמע³, שהוא קול דממה, והיינו חרישה⁴, ה׳ יתברך ממלא משאלתו בלי צעקה. אי נמי, להיות לנו דרש, אומר שהמלך המשיח הזה את אשר יאור יואר⁵, כאמרו (ישעיה י״א:ד׳) ׳וברוח שפתיו ימית רשע׳, יאמר אם כן ש׳חרשת שפתיו׳ לא מנע ה׳ ממנו, כי יכה ארץ בשבט פיו לבד⁶:

1. – כל רצונו.

2. לשה״כ במלכים א׳ (יט יב), והוא ׳קול נמוך כאילו הוא מורכב מהקול והשתיקה׳ (רד״ק).

3. ע״פ שמואל א׳ (א יג).

4. ראה בראשית (כד כא) ׳מחריש לדעת׳ שתרגומו ׳שתיק׳, וכן רבים.

5. ע״פ במדבר (כב ו).

6. ע״פ ישעיה (יא ד). ובנדפס: ׳וארשת שפתיו – ש׳יכה ארץ בשבט פיו׳, בל מנעת סלה – שיוכל בזה להכרית המורדים׳. והתבאר בנדפס לעיל (תהלים ב ה-ז) שמלכות מיוחדת זו נתן ה׳ למשיח, שבכוחו להכות ארץ בשבט פיו ולהכניע את הגויים ללא מלחמה.

וארשת – ענין מבטא ואמירה ואין לו דומה במקרא ובפייט של ר״ה ארשת שפתינו.

תאות לבו – מה שיתאוה בלבו תתן לו עם כי לא שאל עליו ואמר בלשון עבר כדרך הנבואה בהרבה מן המקומות על כי במראה הנבואה נראה כאלו כבר היה הדבר.

וארשת – וכל שכן שבל תמנע ממנו מה שישאל בפיו.

ארשת – בודד ומורה מה שפורט בשפתיו.

תאות – התשועה ע״י ב״ו לא תהיה כפי תאות לב האדם כי יבוש מלשאול כל אשר עם לבבו, אבל אתה נתת לו כל תאות לבו – ומוסיף שגם ארשת שפתיו בל מנעת – כל מה שפורש בשפתיו נעשה ממילא, כי הטבע נשמעת לו, כאלו א״צ כלל שתתן לו רק שבל תמנע את הטבע השומעת לקולו.

וארשת – אין לו חבר במקרא והמפרשים כולם פירשוהו לפי מקומו מוצא שפתיך, ולפי דברי געזעניוס יש בערבי כמהו והוראתו חמדה (מוסיף על תאוה) ובלשון הקדש שרש ארש בשי״ן שמאלית הוראתו קרובה להבטיח מה ששפתיו מבטיחות בל מנעת לעולם, ושחז״ל פירש ארשת מלשון רשת והאל״ף נוספת, ורצונו דברים היוצאים משפתיו בהמית לבו והם מבולבלים כנלכד ברשת, ואתה ה׳ לבדך תוכל להבינם, ויהיה הענין דומה למליצת טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע (ישעיה ס״ה:כ״ד).

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) כִּֽי⁠־תְ֭קַדְּמֶנּוּ בִּרְכ֣וֹת ט֑וֹב⁠ תָּשִׁ֥ית לְ֝רֹאשׁ֗וֹ עֲטֶ֣רֶת פָּֽז׃

For You greet him with choicest blessings; You set a crown of fine gold on his head.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם תְקַדְמִנֵיהּ בִּרְכָן טָבָן תְּשַׁוֵי עַל רֵישֵׁיהּ כְּלִיל דְהַב סְנִינָא.

For you will make good blessings go before him; you will place on his head a crown of refined gold.

כי תקדמנו ברכות טוב – רבי יהודה אומר ברכות משה שנקרא טוב שנאמר (שמות ב׳:ב׳) ותרא אותו כי טוב הוא. רבנן אמרי ברכותיה של תורה שנאמר (משלי ד׳:ב׳) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי. חיים שאל ממך. אמר רבי יוחנן שלשה בני אדם אמר להן הקב״ה שאל וכו׳ במזמור למה רגשו. אמר רבי ברכיה וגם לאותם שירדו חיים שאולה. ואלו הן - קרח ועדתו שיעלו. ואחז. גדול כבודו בישועתך. הוד של רב והדר של תלמיד. כענין שנאמר (במדבר כ״ז:כ׳) ונתתה מהודך עליו. מהודך ולא כל הודך. והיכן ניתן ליהושע. רבי יודן אמר בירדן ניתן לו. במשה כתיב (שמות ל״ד:ל׳) וייראו מגשת אליו. וביהושע כתיב (יהושע ד׳:י״ד) וייראו אותו כאשר יראו את משה.

כי תקדמנו ברכות טוב – רבי יהודה אומר ברכת משה שנקרא טוב שנאמר ותרא ואתו כי טוב הוא, רבי נחמיה אומר ברכת הקב״ה שנקרא טוב שנאמר טוב ה׳ לכל, רבנן אמרין ברכת התורה שנקרא טוב שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם.

בל תסתקבלה ברכאת אלכ׳יר, ותג׳על עלי ראסה תאג׳ אלפוז.

אלא שברכות הטוב יקבלו את פניו. ותניח על ראשו כתר הנצחון וההצלחה.

כי, אלא תקדמנו.

כי תקדמנו ברכות טוב – קודם ששאלתי ממך הקדמת לי ברכתך על ידי נתן הנביא: והקימותי את זרעך וגו׳ והכינותי את כסא ממלכתו עד עולם (שמואל ב ז׳:י״ב-י״ג).

תשית לראשו עטרת פז – ויקח את עטרת מלכם ותהי על ראש דוד (שמואל ב י״ב:ל׳).

For You have preceded him with the blessings of the good man Before I asked You, You preceded me with Your blessing through Nathan the prophet: "then I will raise up your seed...and I will establish the throne of his kingdom forever" (II Sam. 7:12f.).

You have placed a gold crown on his head [As in]: "And he took the crown of Malkam...and it was [set] upon David's head" (II Sam. 12:30).

כי – תי״ו תקדמנו לנוכח השם ויהיה הפועל יוצא לשנים פעולים כלומר המלך שהוא מוקדם מן הברכות.

עטרת – זהב עם פז אבנים יקרות סביבה כי כן מנהג המלכים. ויתכן היות תי״ו תקדמנו לשון נקבה בעבור ברכות, כדרך: בנות צעדה עלי שור (בראשית מ״ט:כ״ב).

FOR THOU MEETEST HIM. The tav of tekaddemennu (Thou meetest him) refers to God. Tekaddemennu is thus a verb with two objects.⁠¹ Our verse should be rendered as follows: For Thou meetest with choicest blessings the king who is met by the blessings.

THOU SETTEST A CROWN OF FINE GOLD ON HIS HEAD. Paz (fine gold) means, precious stones. Ateret paz (a crown of fine gold) means, a crown of gold² with precious stones round about it.

[The Psalmist says Thou settest a crown of fine gold on his head,] because it is the practice of kings to wear such a crown.

It is possible that the tav of tekaddemennu (Thou meetest him) is a third person feminine prefix³ and refers to the word birkhot (blessings). In this case our verse is similar to Its branches (banot) run (tza’adah) over the wall (Gen. 49:22).⁠⁴

1. The king and the blessings.

2. Atarah means a crown. Ibn Ezra explains that the reference here is to a gold crown.

3. In this case the meaning of tekaddemennu is, they meet him. According to this interpretation, the meaning of tekaddemennu birkhot tov (Thou meetest him with choicest blessings) is, choicest blessings meet him.

4. Its branches (banot) run (tza’adah) over the wall (Gen. 49:22). Banot is in the plural, tza’adah is in the singular. According to Ibn Ezra, a verb in the singular with a noun in the plural refers to each one of the singular. Thus the meaning of Gen. 49:22 is, each one of the branches run over the wall. (See Ibn Ezra on Gen. 49:22). The same applies to our verse, wherein tekaddemennu is in the singular and birkhot is in the plural. Its meaning is, each one of the blessings shall meet him.

כי תקדמנו ברכות טוב ברכות – כל דבר טוב כמו ברכת שדים ורחם (בראשית מ״ט:כ״ה), ברכת תהום (בראשית מ״ט:כ״ה). אמר: כל הברכות תקדם לו ותתן לו.

תשית לראשו עטרת פז – שתקים מלכותו בכבוד ובגדלה.

כי תקדמנו. קודם היגלותו: ברכות טוב. לברך את עמו בשלום באבדן הרשעים: תשית לראשו עטרת פז. להיות ׳נורא למלכי ארץ׳ (להלן נו יג):

ועוד יחזיר סיבה למה שאמר ׳ובישועתך מה יגל מאוד׳, באמרו כִּי תְקַדְּמֶנּוּ בִּרְכוֹת טוֹב, לפי שאתה ה׳ תקדים לתת לו קודם הגיעו ׳ברכות טוב׳, כלומר שיבוא בשלום וימצא העולם מיושב ומלא ברכת ה׳, כאמרו (תהלים ע״ב:ט״ז) ׳יהי פיסת בר בארץ׳ וגו׳¹: תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז. ר״ל, תיכף בבואו לא ישאר לו להלחם כלום, רק בפתע יומלך למלך ישורון ולכל העולם כולו:

1. בפירוש בראשית (מט יב) כתב ש׳החמישית מאותותיו [של ביאת המשיח] תהיה שיגדל שובע שלא כמנהגו של עולם, כאמרו יהי פסת בר בארץ בראש הרים ירעש כלבנון פריו, וכאמרם עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת׳.

תשית – תשים.

לראשו – בראשו.

כי תקדמנו – תקדים ליתן לו ברכות טוב טרם ישאל עליו.

עטרת פז – רצה לומר כבוד הרבה.

כי מתחיל לספר הצלחות דוד, הראשון היה מה שמשחו ה׳ ע״י שמואל למלך, אומר בעת שתקדמנו ברכות טוב – שהיא הברכה הראשונה שקדמת אותו בשהוא לא עלה על לבבו כלל להתאוות לזה, הברכה הזאת היתה היסוד לכל הצלחותיו, כי אז תשית לראשו עטרת פז שנשארה על ראשו בקביעות.

תקדמנו וגו׳ – תלך לקראתו בברכות טוב, כלומר טרם ישאל תתן לו וזה מחזיק דעת שחז״ל על הוראת שם ארשת.

(ה) חַיִּ֤ים׀ שָׁאַ֣ל מִ֭מְּךָ נָתַ֣תָּה לּ֑וֹ אֹ֥רֶךְ יָ֝מִ֗ים עוֹלָ֥ם וָעֶֽד׃

He asked life of You. You gave it him, length of days forever and ever.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

חַיֵי עַלְמָא שָׁאַל מִנָךְ יְהַבְתָּ לֵיהּ נָגְדָא דְיוֹמַיָא לְעַלְמֵי עָלְמִין.

Eternal life he asked of you; you gave him length of days forever and ever.

חיים שאל ממך – שלשה בני אדם אמרו להם שאלו וכו׳ (כתוב ברמז קע״ג לעיל במזמור למה רגשו ברמז תרכ״ב). ומה שאל שיהיו ישראל חיים וקיימים ולעולם ולעולמי עולמים, רבי ברכיה אומר אותם שירדו חיים שאולה ואלו הם קרח ועדתו שאל שיעלו. גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו הוד של רב והוד של תלמיד, כענין שנאמר ונתתה מהודך עליו מהודך ולא כל והדך, והיכן נתן ליהושע, רבי הונא בשם רבי לוי אומר בירדן נתן לו, במשה כתיב ויראו מגשת אליו, ביהושע כתיב וייראו אותו כאשר יראו את משה.

ואן סאלך אלחיואה אעטיתהא לה וטול אלאיאם אלי אלדהר ואלאבד.

ואם בקש ממך את החיים התמידיים אתה תתן לו לכל הזמן.

חיים, ואם ישאל מלפניך את החיים תתנם לו ואורך ימים לעולם ועד. ולפי כ״י כ. ו. מ. החיים הנצחיים. ולפי שתי הנוס׳ ברור שרבינו מפרש פסוק זה על חיי הנצח וכמו שכתב בפירושו למשלי ג כ: אבל העולם הבא הם החיים הארוכים אשר אינם נפסקים המיועדים לצדיקים כמו שאמר בצדיקי המלכים חיים שאל ממך נתתה לו, וכ״כ בספרו האמו״ד מאמר ד פ״ב י.

חיים שאל ממך – כשהייתי בורח לחוצה לארץ מפני שאול, הייתי מתפלל: אתהלך לפני י״י בארצות החיים (תהלים קט״ז:ט׳).

נתת^א לו – שהשיבותני לארץ ישראל.

אורך ימים – למלכותי, שאמרת: והכינותי ממלכתו עד עולם (שמואל ב ז׳:י״ב-י״ג).

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״נתתה״.

He asked You for life As I fled outside the Holy Land from before Saul, I would pray, "May I walk before the Lord in the lands of the living" (Tehillim 116:9).

You gave it to him For You restored me to the land of Israel.

length of days to his kingdom, for You said, "and I will establish the throne of your kingdom forever" (II Sam. 7:13).

חיים – שם לעולם על לשון רבים לא יפרדו, כמו: נעורים בתולים זקונים^א מלֻאים.

ארך ימים עולם ועד – עולם הפחות שני דורים.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״זקנים״.

LIFE. The word chayyim (life) is a noun that always comes in the plural. It never comes in the singular. It is similar to the words: ne’urim (youth), betulim (virginity), zekunim (old age), and me’lu’im (investure).⁠¹

EVEN LENGTH OF DAYS FOREVER AND EVER. The word olam (for ever) refers to at least two generations.

1. These words never come in the singular.

חיים שאל ממך נתתה לו – שתאריך לו ימים לעולם הזה.

ארך ימים עולם ועד – חיי העולם הבא.

חיים שאל ממך. בזמן עבר שהיה המשיח בעולם הזה, ׳שאל ממך׳ חיי עולם, ובכן נתתה לו עתה [אורך ימים עולם ועד], שהוא מבני העולם הבא¹:

1. בישעיה (נב טו) כתב רבינו בדברו על המשיח: ׳כֵּן יַזֶּה [גּוֹיִם רַבִּים]. יבלבל מחשבתם, כענין ההזאה המגיעה לא לנקודה מוגבלת : [עָלָיו] יִקְפְּצוּ [מְלָכִים פִּיהֶם]. להיותו מבני העולם הבא, ולא רָאוּ כמוהו בעולם הזה, לֹא סֻפַּר [לָהֶם] שהיה כזה לשעבר: [וַאֲשֶׁר] לֹא שָׁמְעוּ. משום מתנבא על העתיד׳. והרד״ק כתב כאן באופן אחר: ׳חיים שאל ממך נתת לו, שתאריך לו ימים לעולם הזה. אורך ימים עולם ועד, חיי העולם הבא׳. ראה דרך ארץ זוטא סוף פרק א׳ שמונה משיח בין תשעה שנכנסו חיים בגן עדן. וראה מעשה בירושלמי (ברכות פ״ב ה״ד) שהמשיח נולד בחורבן הבית, ונעלם ׳אמרה ליה מן שעתא דחמיתני אתון רוחין ועלעולי׳ וחטפיניה מן ידיי׳. ובסנהדרין (צח.) שיתיב אפיתחא דרומי. וראה רש״י בדניאל (ח יד ויב יב, ע״פ מדרש רות) שעתיד משיחנו להתגלות ולהתכסות מ״ה שנה. [אך ראה רמב״ם בפרק חלק: ׳יהיה נמצא בימים ההם שלימות רב ונזכה בו לחיי העולם הבא, והמשיח ימות וימלוך בנו תחתיו ובן בנו, וכבר ביאר הנביא את מיתתו לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט ויאריך מלכותו ימים רבים עד מאד, ויארכו חיי בני האדם גם כן לפי שכשיסורו הדאגות והיגונות יארכו ימי האדם, ואין לתמוה שתתקיים מלכותו אלפים מן השנים, לפי שהחכמים אמרו כי הקיבוץ הטוב כשיתקבץ לא במהרה יפריד׳].

חַיִּים שָׁאַל מִמְּךָ. לפי שאמרו ז״ל (ראה סנהדרין צח.) שמלך המשיח הוא קיים ולא בן מוות, יאמר כי הוא ׳שאל׳ מה׳ שיהיו חייו בעולם הזה ׳חיים׳, ר״ל חיים טובים ולא חיים של צער¹, וה׳ נתן לו עוד יותר ממה ששאל, שחייו יהיו טובים ויהיו נצחיים כמו שאמרו ז״ל², וכן יאמר, ׳חיים שאל ממך׳, ואתה נָתַתָּה לּוֹ עוד אֹרֶךְ יָמִים עוֹלָם וָעֶד³:

1. ׳כי הימים אשר בהם יהיה האדם בצרה לא יקראו ימי שני חיים׳ (לשון רבינו בבראשית מז ח-ט), ורק ימים שהיה בהם בטובה הנקראים ׳ימי חיים׳ (קהלת ה׳:י״ט), וראה שם (ט ט-י).

2. ראה בהקדמה לפרק ק״י שהוכיח מסנהדרין (צח.) שמלך המשיח כבר קיים מימות רבי יהושע בן לוי, וא״כ בהכרח שהוא ׳בן עולם הבא׳ – שהוא חי נצחי. וכ״כ בבמדבר (כד יז) על המשיח: ׳דרך כוכב מיעקב – גשמי ונצחי. וכ״כ בנדפס כאן. וראה מש״כ בישעיה (נב טו). ובדרך ארץ זוטא (סוף פרק א) מונה משיח בין תשעה שנכנסו חיים בגן עדן. ובירושלמי (ברכות פ״ב ה״ד) שהמשיח נולד בחורבן הבית, וראה רש״י בדניאל (ח יד ויב יב, ע״פ מדרש רות).

3. שהוא שאל רק ׳שנות חיים׳ – חיים טובים, ונתת לו גם ׳אורך ימים׳ נצחיים.

חיים שאל – ארז״ל כאשר יראה משיח בן דוד שנהרג משיח בן יוסף ישאל אז על החיים וה׳ יבטיחו עליו.

חיים – אח״כ רצה שאול להרגו ובקש ממך חיים שלא ימות ביד שאול,

ונתתה לו – אח״כ בקש ממך אורך ימים שיתארכו ימיו, וגם זה נתת לו עולם ועד – שיתארכו ימיו תמיד.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) גָּד֣וֹל כְּ֭בוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶ֑ךָ ה֥וֹד וְ֝הָדָ֗ר^א תְּשַׁוֶּ֥ה עָלָֽיו׃

His glory is great through Your salvation; honor and majesty You lay upon him.

א. וְ֝הָדָ֗ר =ש1,ק-מ
• ל!=וְ֝הָדָר (חסרה נקודת הרביע באות דל״ת)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

סַגִי יְקָרֵיהּ בְּפוּרְקָנָךְ תּוּשְׁבַּחְתָּא וְשִׁבְהוֹרָא תְשַׁוֵי עֲלוֹי.

Great is his glory in your redemption; praise and splendor you will place on him.

ומא אכת׳ר כרמה במגות׳תך אד׳ תג׳על עליה אלבהא ואלבהג׳.

ועד כמה גדול הכבוד שלו בישועתך! כאשר תשים עליו את ההוד וההדר.

גדול, וכמה רב כבודו בישועתך כאשר תשוה עליו ההוד וההדר.

ומקתצֺי לפטֺה כבוד אלכראמה ואלעזה (תהלים כא:ב) והוד אלבהא ואלאבהה והדר אלאגלאל ואלתעטֺים כמא קאל והדרת פני זקן (ויקרא יט:לב).

The word “kaḇôḏ” means the honor. And ʾôz and Hôḏ splendor and most splendid. Haḏar honor and glorification, as it says “and honored to the old” (Lev. 19:32).

[תשוה – מנחם פתר תשוה, תשים, תשית, לשון אחת להם.]⁠^א

You place Heb. תשוה Menachem (p. 171) interpreted: תשוה, תשים, and תשית have the same meaning.

גדול – כל נושע לעולם יוסיף כבוד.

הוד והדר תשוה – כמו: תשית.

HIS GLORY IS GREAT. Whomever God saves always increases in glory.

HONOR AND MAJESTY DOST THOU LAY UPON HIM. The word teshavveh (dost Thou lay) means, You place.

גדול כבודו בישועתך – שכשתושיעהו מאיביו יגדל כבודו לעיני העמים.

הוד והדר תשוה עליו: בישועתך, כי כל העולם יכבדוהו ויהדרוהו כשיראו כי הישועה באה לו מאתך.

[גדול כבודו] בישועתך. שכבר הכנעת את הפושעים¹: הוד. של מלכות²: והדר. יותר מן הטבעי:

1. לפני התגלותו, כנ״ל.

2. בבמדבר (כז כ) כתב רבינו ׳ונתתה מהודך עליו. הוד מלכות׳, והוא לשה״כ בדניאל (יא כא). ובבראשית (מט ח) עה״פ ׳אתה יודוך׳ [שנאמר ביהודה בפרשה העוסקת במלך המשיח שבה דן רבינו כאן] פירש רשב״ם ׳יתנו לך אחיך הוד מלכות, כמו שמוכיח סוף הפסוק ישתחוו לך בני אביך, וכן ונתת מהודך עליו׳.

גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ בִּישׁוּעָתֶךָ. שכל אפסי ארץ ישתחוו לו ויבואו ללחוך עפר רגליו¹ במה שהוא מלך על כל הארץ: הוֹד וְהָדָר תְּשַׁוֶּה עָלָיו. ר״ל, שיהיה נהדר עוד מכל הגויים, לפי שהוא יורה דיעה למקטנם ועד גדולם². ו׳הדר׳ – מלשון ׳והדרת פני זקן׳ (ויקרא י״ט:ל״ב)³. נמצא ש׳כבודו׳ יהיה ׳גדול׳ מצד שימלוך על כל תבל, ויהיה ׳נהדר׳ מצד שהוא מורה צדק לכולם, כמו שהתלמידים מחבבים ומכבדים רבם:

1. ע״פ ישעיה (מט כג).

2. כמו שכתוב בירמיה (לא לג) ׳כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם׳.

3. ראה להלן (תהלים כט ב, ק״ד:א׳).

תשוה – תשים.

בישועתך – על ידי ישועתך יתגדל כבודו.

הוד והדר – עיין הבדלם לקמן (ק״ד), ומלת תשוה למעלה (ט״ז ח׳).

גדול – אחר שמת שאול נתגדל כבודו ע״י ישועתך שמשחוהו כל ישראל והצליח במלחמותיו עד כי הוד והדר תשוה עליו – שההוד שנתת לו היה שוה עליו, ר״ל נערך לו וראוי אליו לפי מעשיו.

כבודו – כולל הוד והדר שאחריו, הוא ראוי לכבוד ובני אדם מכבדים אותו (שהוראת כנוי מחובר לשם מופשט היא כפלים כידוע), והוד הקרוב לאור (דקות⁠־רקות, פרשת מקץ) ר״ל כי קרן עור פניו, והדר בלשון ארמי חזר ר״ל שבני אדם מחמת כבוד ויראה נרתעים לאחור בראותם אותו.

(ז) כִּֽי⁠־תְשִׁיתֵ֣הוּ בְרָכ֣וֹת לָעַ֑ד⁠ תְּחַדֵּ֥הוּ בְ֝שִׂמְחָ֗ה אֶת⁠־פָּנֶֽיךָ׃

For You make him most blessed forever. You make Him glad with joy in Your presence.

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דִי תְשַׁוִנֵיהּ בִּרְכַן לְעָלְמִין תְּחַדִנֵיהּ בְּחֶדְוָתָא דִי מִן קֳדָמָךְ.

Because you will give him blessings forever; you will gladden him with the gladness that is from your presence.

כי תשיתהו ברכות לעד – (ירמיהו ד׳:ב׳) והתברכו בו גוים. תחדהו בשמחה את פניך. ר׳ ברכיה בשם רבי שמואל אמר כתוב אחד אומר (דניאל ז׳:י״ג) ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי הקרבוהי. וכתוב אחד אומר (ירמיהו ל׳:כ״א) והקרבתיו ונגש אלי. הא כיצד המלאכים מכניסין אותן עד מחיצתן והקב״ה פושט ידו ומקרב אותן אצלו. לכך נאמר והקרבתיו. תמצא ידך לכל אויביך. רבי לוי אמר תהא ידך מצויה להפרע מהן. תשיתמו כתנור אש. רבנן אמרי יש גיהנם לעתיד לבוא וכו׳ במזמור השמים מספרים שלמעלה.

רמז תרפד

כי תשיתהו ברכות לעד – והתברכו בו גויים. תחדהו (בשמך) [בשמחה] את פניך, ר׳ ברכיה בשם ר׳ שמואל אמר כתוב אחד אומר עד עתיק יומין מטא וקדמוהי הקרבוהי, וכתוב אחד אומר והקרבתיו ונגש אלי, הא כיצד המלאכים מכניסין אותו עד מחיצתו והקב״ה פושט לו ידו ומקרב אותו אצלו.

ותדים לה אלברכאת אלי אלאבד, ותסרה באלאפראח בין ידיך.

ותתמיד לו את הברכות לעולמים. ותשמח אותו בשמחות שלפניך.

כי, ותתמיד לו הברכות לערד ותחדהו בשמחות לפניך.

וקו׳ תחדהו בשמחה פעל תֺקיל מן ויחד יתרו (שמות יח:ט) והו פי מעני שמחה פכאנה קאל תחדהו בחדוה או תשמחהו בשמחה. ואמא צלח דֺלך בזיאדתה את פניך אי תסרה במא יסר בה מן רצֺאך ענה.

Its states “gladdened him with the joy (təḤaDDęhu)” is a heavy form (Piʿel) “And Jethro rejoiced (wayiḤaDD)” (Ex. 18:9) which has the meaning ‘joy (Simḥâ)’ as if it had said ‘gladdened with gladness (təḤaDDęhû bəḤęḎwâ)’ or ‘rejoice with joy (təSaMMeḤęhû bəSimḤâ).’ Now this is confirmed by the additional “Your presence,” as in You please him, as in You are pleased with him.

תחדהו – לשון חדווה.

את פניך – בגן עדן.

ורבותינו שדרשוהו במלך המשיח. הביאו ראיה לדבר: ועד עתיק יומין^א מטא^ב ולקדמוהי^ג הקרבוהי (דניאל ז׳:י״ג), ואומר: והקרבתיו ונגש אלי (ירמיהו ל׳:כ״א).

א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״יומיא״.

ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״מטה״.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, פריס 161, מוסקבה 104. בכ״י אוקספורד 34, ובנוסח שלנו: ״וקדמוהי״. בכ״י ברלין 122, פרמא 3204: ״לקדמוהי״.

You shall make him happy Heb. תחדהו, an expression of חדוה, joy.

before You in Paradise. Our Rabbis, who interpreted it as referring to the King Messiah, brought proof on that matter: "and came to the Ancient of days and brought him near before Him" (Dan. 7:13). Scripture also states: "and I will bring him near, and he shall approach Me" (Yirmeyahu 30:21).

כי – אמר השם לאברהם והיה ברכה, והמשורר אמר ברכות לעד – לנצח, הוא וזרעו.⁠^א

תחדהו – מגזרת חדוה.

א. כן בכ״י פרמא 1870. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״לזרעו״.

FOR THOU MAKEST HIM MOST BLESSED FOREVER. God told Abraham and be thou a blessing (berakhah)⁠¹ (Gen. 12:19). The poet said, blessed (berakhot) for ever,⁠² that is, for eternity, for him and his seed.⁠³

THOU MAKEST HIM GLAD WITH JOY. The word techaddehu (Thou makest him glad) comes from the same root as the word chedvah (gladness).⁠⁴

1. Berakhah is in the singular.

2. Berakhot is in the plural. Thus our verse literally reads: blessings forever. Hence Ibn Ezra’s comments.

3. The point is: Gen 12:19 employs the singular because the blessing refers to Abraham. Our verse employs the plural because it refers to the king and his descendants.

4. In other words techaddehu means, Thou makest him glad.

כי תשיתהו ברכות לעד ברכות – כמו והיה ברכה (בראשית י״ב:ב׳). ואמר: לעד כי אפילו אחר מותו יתברכו בו, כמו בך יברך ישראל לאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה (בראשית מ״ח:כ׳).

או פירוש: לעד על זרעו, כי כמו שיתברכו בו יתברכו בזרעו, כמו שאמר לאברהם והתברכו בזרעך (בראשית כ״ב:י״ח).

תחדהו – תשמחהו מן ויחד יתרו (שמות י״ח:ט׳).

ומה שאמר: בשמחה – אחר תחדהו, לחזק השמחה, כמו וטבח טבח (בראשית מ״ג:ט״ז), ומעלה מעל (ויקרא ה׳:כ״א), יבשו בשת (ישעיהו מ״ב:י״ז), ויצם דוד צום (שמואל ב י״ב:ט״ז), והדומים להם.

את פניך: כשתאיר אליו פניך זו היא השמחה הגדולה שתהיה לו. לא ישמח ברב חילו וברב זהבו וכספו, אלא עם פניך שתפנה אליו, כמו ופניתי אליכם (ויקרא כ״ו:ט׳), ותאיר אליו פניך. ופנות פני האל ואור פניו היא ההצלחה שנותן לאדם בכל אשר יעשה.

כי תשיתהו ברכות. שייטיב לזולתו¹:

1. שתשית ותשים אותו שיהיה ברכות לאחרים, ׳ תשים אותו לעולם לברכה כי הכל יברכו בו לומר שיהיה כמוהו׳ (מצודות), ואמר: לעד, כי אפילו אחר מותו יתברכו בו, כמו בך יברך ישראל׳ (רד״ק).

ואמר למה זה, כִּי תְשִׁיתֵהוּ בְרָכוֹת לָעַד. כבר נתבאר מהגאון על מה שנאמר לאברהם (בראשית י״ב:ב׳) ׳והיה ברכה׳, כי ר״ל שהוא יהיה ברכת ה׳, ר״ל שתשלם כוונת ה׳ בו¹, וכן על המשיח אמר שהוא יהיה הברכה יען וביען יבוא ויורה צדק לנו² ומלאה הארץ דיעה את ה׳³, נמצא שהוא ישלים מכוון ה׳ יתברך. ואמר ׳ברכות׳ בקיבוץ⁴, כי הוא יורה המושכלות והמ⁠[ידות] הטובות הנימוסיות⁵.

ונתן הסיבה למה יהיה הוא ה׳ברכות׳, לפי שהוא ראוי לזה, שאף על פי שהוא יהיה למלך על כל הארץ, והיה מן המנהג למלכי ארץ לשמוח בהבלי השוא ושמחותיו, אפילו הכי כל שמחת לבו תהיה לנוכח פני ה׳, ובמצוותיו חפץ מאוד⁶, וזהו אמרו תְּחַדֵּהוּ בְשִׂמְחָה אֶת פָּנֶיךָ:

1. כי ׳ברכת ה׳ היא שישמח ה׳ במעשיו׳, וה׳ אמר לאברהם ׳היה לי ברכה, במה שתתבונן ותקנה שלמות, וּתְלַמֵד דעת את העם׳ (רבינו שם). וראה בשיעורים שם.

2. ע״פ הושע (י יב) ׳עד יבוא ויורה צדק לכם׳.

3. ע״פ ישעיה (יא ט).

4. בלשון רבים, ולא כמו שנאמר באברהם ׳והיה ברכה׳ בלשון יחיד.

5. אולי הכוונה שהמשיח גם יהיה ׳ברכה׳ לבני אדם, שילמדם חיי חברה תקינים, הרי שהוא ברכה לה׳ וברכה לבני אדם. ובנדפס: ׳כי תשיתהו ברכות – שייטיב לזולתו׳.

6. לשה״כ להלן (תהלים קי״ב:א׳).

כי תשיתהו ברכות – בספרי ספרד מלא תשיתהו בגלגל ולפיכך הבי״ת רפויה. וספרים אחרים בימנית והבי״ת דגושה.

תחדהו – מלשון חדוה ושמחה כמו ויחד יתרו (שמות י״ח:ט׳).

כי תשיתהו – תשים אותו לעולם לברכה כי הכל יברכו בו לומר שיהיה כמוהו.

תחדהו – תשמחו בשמחת ראיית פניך.

תחדהו – חדוה נבדל מלשונות גיל ושמחה ודומיה, שמורה על חדוה רוחניית, כי חדות ה׳ היא מעוזכם, לכן אמר את פניך.

כי תשיתהו – אח״כ רצה לבנות הבית ובאהו הבטחה ע״י נתן הנביא שלא תסור המלכות מביתו עד עולם, כמ״ש והקימותי את זרעך וגו׳ (שמואל ב ז׳) וחסדי לא אפיר^א מעמו וגו׳ (תהלים פ״ט:ל״ד) ונאמן ביתך וממלכתך עד עולם, ואז בא המלך דוד וישב לפני ה׳ וגו׳ ויאמר אתה ה׳ אלהים ודבריך יהיו אמת וגו׳ ומברכתך יבורך בית עבדך לעולם (שמואל ב ז׳) וז״ש בעת שתשיתהו שיהיה ברכות לעד – אז תחדהו בשמחה בעת שיהיה את פניך היינו בעת שישב לפני ה׳, כי אז אמר בשמחתו לאמר

א. כן בכ״י של המחבר, וכן בפסוק בתהלים. בפסוק בדהי״א י״ז:י״ג: ״לא אסיר״.

תחדהו – מלשון ויחד יחדו ושרש חדה (בחילוף אותיות חזה) קרוב לשמח, פניו שוחקות, ושרש קדמין הוא וישנו בלשון השיר ובלשון ארמי, ויש לדבק תיבת שמחה לאת פניך שאחריו, נגד הטעמים, תחדהו בשמחה שישמח האדם בהיותו את פניך, בהיות השגחתך עליו לטובה, הפך ממליצת ומפניך אסתר (פרשת בראשית).

(ח) כִּֽי⁠־הַ֭מֶּלֶךְ בֹּטֵ֣חַ בַּיהֹוָ֑הי⁠־⁠הֹוָ֑ה⁠ וּבְחֶ֥סֶד עֶ֝לְי֗וֹן בַּל⁠־יִמּֽוֹט׃

For the king trusts in Hashem; and through the mercy of the Most High he shall not be shaken.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דִמְלַךְ מְשִׁיחָא סַבִּיר בַּיָי וּבְחִסְדָא דְעִלָאָה לָא יְזוּעַ.

Because the King Messiah hopes in the LORD;⁠¹ and through the favor of the Most High he is not shaken.

1. Hopes in the LORD: relies on the word of the LORD.

פאן אלמלך ואת׳ק באללה ובאחסאן אלעאלי לם ימיל.

שהרי המלך בוטח בה׳ ובחסד העליון ובכך (בזכות בטחונו בה׳) לא יסור מהדרך הישר.

כי, לפי כ״י כ. ו. יש להבין: כי כאשר המלך בוטה בה׳ ובחסד עליון הרי לא ימוט.

בל ימוט – ובחסד עליון הוא בוטח שלא ימוט.

that he should not falter And he trusts in the loving-kindness of the Most High that he should not falter.

כי – הטעם אין לו בטחון בגבורתו רק בשם ובחסדו.

והזכיר עליון כנגד בל ימוט.

Its meaning is, the king does not trust in his own might. He puts his faith only in God and His mercy.

Scripture reads Most High because it goes on to say, he shall not be moved.⁠¹

1. The Most High implies that God is master over all. Hence David can be certain that he shall not be moved.

כי המלך בטח בי״י – כי אין לו בטחון ושמחה אלא בך. ולא ברב המון.

ובחסד עליון – יש לו בטחון כי הוא עליון על הכל ובידו להושיע או להטיב למי שירצה בו, הן ברב הן במעט.

בל ימוט – לפיכך הוא בטח שלא ימוט. ואמר: ובחסד, כי כל מה שהוא מטיב לברואיו הכל הוא חסד מאתו.

כי המלך. כי אמנם, זה ׳המלך׳¹, בהיותו בוטח בה׳ ובחסד עליון, ראוי² שלא ימוט³:

1. המשיח.

2. ראה כת״י.

3. וכ״כ המצודות. אך שאר המפרשים פירשו שהוא בוטח שלא ימוט.

ונפנה המשורר לנגד המשיח ואמר, [לכן] תהיה ה׳ברכות׳, כִּי בֹּטֵחַ בַּה׳ וּבְחֶסֶד עֶלְיוֹן לא יִמּוֹט אפילו מעט¹. ומילת ׳הַמֶּלֶךְ׳ הוא על צד הקריאה, כמו ׳האויב – תמו חרבות לנצח׳ (תהלים ט׳:ז׳), ׳הקהל – חוקה אחת׳ וגו׳ (במדבר ט״ו:ט״ו). ואמר, המלך [המשיח], למה זה יבואך, ׳כי הבוטח בה׳ ובחסד עליון׳ – אותו הבוטח ׳לא ימוט׳:

1. כמו שפירש (תהלים י״ג:ה׳) ש׳מוט׳ היינו התמוטטות מעט, ע״ש.

כי וגו׳ – בעבור שתהיה בטחונו בה׳ לזה לא ימוט.

כי המלך בוטח בה׳ – כמ״ש ודבריך יהיו אמת, ושהוא בוטח בחסד עליון אשר החסד הזה בל ימוט – כמו שבארתי (שם ולקמן פ״ט) שכסא דוד ע״י שהוכנה על החסד של ה׳, החסד הוא דבר שאינו פוסק לעולם, עיי״ש.

בל ימוט – המלך בוטח בה׳ ובחסדו העליון אשר לא ימוט ויסור לעולם מאתו, ע״ד וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט (ישעיה נ״ד:י׳).

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) תִּמְצָ֣א יָ֭דְךָ לְכׇל⁠־אֹיְבֶ֑יךָ יְ֝מִֽינְךָ֗^א תִּמְצָ֥א שֹׂנְאֶֽיךָ׃

Your hand shall be equal to all your enemies. Your right hand shall overtake those that hate you.

א. יְ֝מִֽינְךָ֗ =ש1,ק-מ
• ל!=יְ֝מִֽינְךָ (חסרה נקודת הרביע באות כ״ף סופית)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

תַּדְבֵּק מְחַת אַיְידָךְ לְכָל בַּעֲלֵי דְבָבָךְ פּוּרְעֲנוּת יְמִינָךְ תִּשְׁכַּח לְכָל סָנְאָךְ.

The blow of your hand will reach all your foes; the vengeance of your right hand will find all your enemies.

תמצא ידך לכל אויביך – רבי לוי אומר תהא ידך מצויה להם ליפרע מהם.

אד׳ יקול לה תנאל ידך אעדאיך, וימינך שאניך.

[המשך הפסוק הקודם] אם יאמרו לו: היד שלך תשיג את אויביך והיכולת שלך [תשיג] את השונאים שלך.

תמצא, כי יאמר לו תשיג ידך את אויביך וימינך את שונאיך.

תמצא ידך לכל אויביך – כל מכת ידך שיש לך להביא, הבֵא על אויביך.

Your hand shall suffice for all Your enemies All the smiting of Your hand that You have to bring, bring upon Your enemies.

תמצא – זהו חסד עליון שהשם אומר לדוד תמצא ידך והיא השמאלית, וככה: ידה ליתד תשלחנה (שופטים ה׳:כ״ו).

וטעם תמצא – כדרך: והצרותי להם למען ימצאו (ירמיהו י׳:י״ח) אותם הקולעים. והטעם שלא יוכלו לנוס ולהפרד ולהמלט.

THY HAND SHALL BE EQUAL TO ALL THINE ENEMIES. God’s statement to David promising him, Thy hand shall be equal to all thine enemies, is the mercy of the Most High.⁠¹

Thy hand refers to the left hand.⁠² Similarly, Her hand she put to the tent-pin, and her right to the workman’s hammer (Judges 5:26).⁠³

The word timtza (shall be equal)⁠⁴ is similar to yimtze’u (will find) in, and will distress them, so that the slingers⁵ will find them (Jer. 10:18).⁠⁶ Its meaning is that God’ enemies will not be able to flee, escape, and save themselves.⁠⁷

1. Our verse defines the mercy of the Most High spoken of in the previous verse.

2. For the second part of the clause reads: Thy right hand shall overtake those that hate thee.

3. And her right to the workman’s hammer indicates that her hand refers to the left hand.

4. Timtza literally means, will find. Hence Ibn Ezra’s interpretation.

5. The words “the slingers” are Ibn Ezra’s. They are not found in the Biblical text.

6. Translated according to Ibn Ezra See Radak on Jer. 10:18.

7. According to Ibn Ezra our verse should be rendered: Thy right hand shall find all thine enemies.

תמצא ידך לכל איביך – תספיק לך ידך שלא תצטרך לעוזר אחר, כמו ידיו רב לו (דברים ל״ג:ז׳). אמר: כי ידו וימינו יספיקו לו. ולפי שהקדים: כי המלך בטח בי״י, אמר כנגד המלך: כיון שבטחת בי״י תמצא ידיך לכל איביך.

וכפל הדבר ואמר: ימינך תמצא שנאיך – והוא כמו לשנאיך. ולמ״ד לכל איביך עומדת במקום שנים. וכמוהו רבים. ותמצא ענינו: תספיק, כמו ומצא להם (במדבר י״א:כ״ב). או תמצא שנאיך הוא ענין אחר בלא חסרון הלמ״ד. ויהיה פירוש תמצא כמשמעו. ואמר: ימינך תמצא שנאיך כלומר: שלא יהיה להם כח ורשות להמלט מידך.

ובכן אני מתפלל, יהי רצון שתמצא ידך ויספיק כוחך להכניע כל אויביך¹: ימינך תמצא [שונאיך]. שתשיגם²:

1. ׳ תספיק לך ידך שלא תצטרך לעוזר אחר, כמו ידיו רב לו (דברים לג, ז). אמר: כי ידו וימינו יספיקו לו, ותמצא ענינו תספיק, כמו וּמָצָא להם (במדבר יא, כב)׳ (רד״ק).

2. ׳תמצא׳ הראשון מתפרש מלשון הספקה ויכולת, כמו בבמדבר (יא כב) ׳הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם׳ שתרגומו ׳היספקו להון׳. וכן פירש שם רבינו ׳איך יספיק זה להסיר תלונותם׳, והשני הוא מלשון מציאה והשגה.

ואמר אליו, תִּמְצָא יָדְךָ לְכָל אֹיְבֶיךָ בכלל, שהם כל האומות יחד¹: יְמִינְךָ – שהיא היד ה⁠[יותר] חזקה – תִּמְצָא שֹׂנְאֶיךָ, שהוא יותר מ׳אויבים׳, כי ה׳אויב׳ הוא לסיבות רבות, ולפעמים ייהפך איש לאויב רעהו כדי ליקח ממנו הונו ולמלוך עליו, אבל ה׳שונא׳ תמיד כל מחשבותיו עליו לרע², והוא מבקש רעתו כי שונא הוא לו³. ו׳שונאיך׳ – הם עמון ומואב ואדום שהם תמיד הרעו לנו, כאמרו (ישעיה י״א:י״ד) ׳אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם׳⁴, וכן אדום נקרא מה׳ ׳עם חֶרמי׳ (ישעיה ל״ד:ה׳)⁵, וכן בלעם אמר באדום (במדבר כ״ד:כ׳) ׳ואחריתו עד אובד׳⁶, ובמואב אמר (שם פסוק יז) ׳ומחץ פאתי מואב׳⁷, כי המלך המשיח שרש ישרש אלו השלוש [האומות], אחרית⁸ יעשה בהם⁹:

1. כדי לבלבל את הצנזורא תוקן: ׳שהם ב׳ האומות יחד, עמון ומואב׳.

2. ע״פ להלן (תהלים נ״ו:ו׳).

3. על משקל לשה״כ בבמדבר (לה כג) ׳והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו׳.

4. ׳משלוח ידם – שישלחו בהם ישראל ידיהם לכל אשר ירצו, משמעתם – שיהיו נשמעים לכל אשר יצוו אותם׳ (רד״ק).

5. ׳כי ריוותה בשמים חרבי הנה על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט׳, ׳כי הוא עם שאני רוצה להחרים לעשות משפט בהם על מה שהרעו לישראל׳ (רד״ק שם).

6. ראה מש״כ שם על עמלק וכתים, והם בני אדום.

7. ראה מש״כ שם.

8. במקום מחיקה, כנראה צ״ל ׳כליה׳.

9. אדום עמון ומואב הם ׳שבבי בישי׳ – אויבי ישראל מעולם ושכני ארץ ישראל הקיני והקניזי והקדמוני, וראה מש״כ בבמדבר שם, בישעיה (כה י, כו יד-טו), ומה שצויין שם.

תמצא – תספיק כמו ומצא להם (במדבר י״א:כ״ב).

תמצא – תספיק מכת ידך לכל אויביך.

ימינך תמצא – ר״ל תשיגם ולא יוכלו להנצל.

ידך, ימינך – כשבאו נרדפים יציין בשם יד את השמאל, ותמצאם נרדפים (שופטים ה׳ כ״ו, ישעיה מ״ח י״ג, תהלות כ״ו י׳, ע״ד י״א, פ״ט י״ד כ״ו, קל״ט י׳) וההבדל בין אויב ובין שונא, למעלה (י״ח י״ח).

תמצא – אחר החזיון הזה לחם דוד מלחמות גדולות עם פלשתים ומואב וארם ובני עמון, וימדד את מואב שני חבלים להמית (שם), ע״ז אומר בעת שידך השמאלית תמצא את אויבך, וימינך תמצא את שונאיך – אז בעת ההיא

(י) תְּשִׁיתֵ֤מוֹ׀ כְּתַנּ֥וּר אֵשׁ֮ לְעֵ֢ת פָּ֫נֶ֥יךָ יְ֭הֹוָהיְ֭⁠־⁠הֹוָה בְּאַפּ֣וֹ יְבַלְּעֵ֑ם⁠ וְֽתֹאכְלֵ֥ם אֵֽשׁ׃

You shall make them as a fiery furnace in the time of your anger. Hashem shall swallow them up in His wrath and the fire shall devour them.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

תְּשַׁוִינוּן הֵיךְ אַתּוּן נוּרָא לְעִדָנֵי רוּגְזָךְ יְיָ בְּרִגְזֵיהּ יְסַלְעֲמִנוּן וְתֵיכְלִנוּן בִּעוּר גֵיהִנָם.

You will make them like a fiery furnace¹ at the time of your anger, O LORD; in his anger he will swallow them up and the inferno of Gehenna will consume them.⁠²

1. Fiery furnace: an oven that resembles a fiery furnace.

2. In his anger... consume them: like a fire he will burn them and the flames of Gehenna will obliterate them.

תשיתמו כתנור אש – רבנן אמרין ליש גיהנם לעתיד לבא שנאמר נאם ה׳ אשר אור לו בציון וגו׳.

חתי תג׳עלהם כמא פי תנור נאר פי וקת גצ׳בך, ואללה איצ׳א בגצ׳בה יהלכהם ותאכלהם נארה.

עד שתשים אותם כאילו בתוך תנור אש (את האויבים ואת השונאים) בזמן הכעס שלך (כעס של המלך). וגם ה׳ יהרוג אותם בכעסו והאש שלו תאכל אותם (תשרוף אותם).

תשיתמו, עד שתשימם כמו בתנור אש בעת רגזך, וגם ה׳ באפו יאבדם ותאכלם אשו. והנה ״פניך״ כאן רגזך, כמו ופניה לא היו לה עוד בשמואל א׳ א יח. וכ״כ הראב״ע בשמות לג יד אמר הגאון פני-חמתי כמו ופניה לא היו לה עוד. וכ״כ רבינו בספרו אמו״ד מאמר ב פ״י כי שני מובנים הם למלת פני פעמים רצון פעמים חרון. ולעיל יא י תרגם פניו ״עלמה״ ידיעתו, ולקמן כב כה ״רחמתה״ רחמיו. וראה גם במלון שבסוף הספר.

ומעני לעת פניך ענד חלול גצֺבך ענה.

The meaning of “when You show Your presence” is at the moment of Your anger with him.

לעת פניך – לעת זעמך.

באפו יבלעם – תפלה היא זו.

at the time of Your anger Heb. פניך, at the time of Your fury.

destroy them with His wrath This is a prayer.

תשיתמו פניך – כעסך, פני י״י חלקם (איכה ד׳:ט״ז), ופניה לא היו לה עוד (שמואל א א׳:י״ח).

ויש אומרים: כי כ״ף כתנור אש כמו בי״ת, כדרך: בחצי הלילה, כחצות הלילה.

THOU SHALT MAKE THEM AS A FIERY FURNACE IN THE TIME OF THINE ANGER. The word panekha means, thine anger.⁠¹ Compare, pene Adonai chillekam (the anger of the Lord hath divided them) (Lam. 4:16) and u-fanhah lo hayu lah od (and her countenance was no more sad) (Samuel I 1:18).⁠²

Some say that the kaf placed in front of the word tannur (furnace) in ke-tannur esh (as a fiery furnace) has the meaning of a bet.⁠³ It is similar to ba-chatzi ha-layelah (at midnight) (Exodus 12:29) and ka-chatzot ha-laylah (about midnight) (Exodus 11:4).⁠⁴

1. The word panim means a face. Thus panekha would ordinarily be rendered your face. Hence Ibn Ezra points out that the word panim occasionally has the meaning of anger.

2. Ibn Ezra renders this verse, and she no longer had her anger.

3. The kaf usually has the meaning of like or as. The bet prefixed to a word means in. According to this interpretation teshitemo ke-tannur esh le-et panekha (Thou shalt make them as a fiery furnace in the time of thine anger) should be translated: You will place them in a fiery furnace, in the time of your anger.

4. Ka-chatzot ha-laylah (about midnight) (Exodus 11:4) has the same meaning as ba-chatzi ha-layelah (at midnight) (Exodus 12:29). We thus see that the kaf at times has the same meaning as a bet.

תשיתמו כתנור אש – כמו תנור שיש בתוכו אש ועצים, והאש תאכל העצים, כן תשית אתה אותם לעת פניך לעת – כעסך עליהם, שיכלו כלם ויהיו כתנור אש שכלה מה שבתוכו. ועל הדרך הזה: שיתמו כגלגל כקש לפני רוח, כאש תבער יער וכלהבה תלהט הרים (תהלים פ״ג:י״ד-ט״ו), שאינו אומר שהם יהיו אש לבער אחרים, אלא שיהיו כאש שתצא ביער שיכלו וישרפו כל עצי היער כן יכלו הם. וכן ככיור אש בעצים (זכריה י״ב:ו׳).

ופניך – כמו ופניה לא היו לה עוד (שמואל א א׳:י״ח), פני י״י חלקם (איכה ד׳:ט״ז), ופירושם: כעס.

י״י באפו יבלעם – תוכל להשית אותם כתנור אש, כי י״י עמך שיבלעם

ותאכלם אש.

כי תשיתמו כתנור אש לעת פניך. כי תכעוס עליהם¹, כי ה׳ באפו יבלעם, ותאכלם אש קללתך:

1. ׳ לעת פניך - לעת זעמך׳ (רש״י), לעת כעסך עליהם (רד״ק). הנה יום בא בוער כתנור.

ואמר לאלו השלושה¹ ׳שונאים׳, תְּשִׁיתֵמוֹ כְּתַנּוּר אֵשׁ לְעֵת פָּנֶיךָ, היינו ׳לעת פניך׳ של זעם², ואמר ׳כתנור אש׳, כי התנור אש מעצמו לא יקפוץ [עליהם] לשרפם אם לא ישימם שם אדם מבחוץ, וכן יעשה המשיח בם, הוא יקללם ברוח שפתיו, וה׳ ישלח בם את המארה³, נמצא שבין ה׳ יתברך ומשיח ישרפו וליהט אותם היום ההוא⁴, כמו שבין התנור והאדם ישרפו העצים. ואמר ׳תשיתמו כתנור אש לעת פניך׳, ואיך יהיה זה, לפי שה׳ יְבַלְּעֵם, מלשון ׳בלע ה׳ ולא חמל׳ (איכה ב׳:ב׳). או, שה׳ יבליעם בתנור, ש׳יְבַלְּעֵם׳ יהיה פועל יוצא להיותו מן הדגש, וְתֹאכְלֵם אֵשׁ. אי נמי, המשילם ל׳תנור אש׳, כי כמו האש השורפת בתוך התנור אינה נראית לחוץ, כן קללת המשיח תשרוף אותם שריפת נשמה וגוף קיים, וכן אמרו ז״ל (מו״ק יז.) למה נקרא שמו ׳חרם׳, לפי שנכנס ברמ״ח אבריו של אדם:

1. נמחק, ונכתב במקום מחיקה: הב׳.

2. ראה ברכות (ז:) ׳פנים של זעם׳. והיינו ׳כי תכעוס עליהם׳ (נדפס).

3. ע״פ דברים (כח כ).

4. ע״פ מלאכי (ג יט) ׳כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאות אשר לא יעזב להם שרש וענף׳.

ותאכלם אש – הוא״ו בגעיא.

תשיתמו – תשים אותם.

יבלעם – מלשון בליעה והשחתה.

תשיתמו – יתמיד בהם האש כמו בתנור.

לעת פניך – בעת כעסך אז יבלעם באפו ותאכלם האש.

תשיתמו שיהיו בידך כאלו הם בתנור אש המוכן לעת פניך וכעסך, שכמו שהתנור יחמו אותו להיות מוכן על עת האפיה (הושע ז׳) כן התנור שבו תשיתם הוא מוכן לעת פניך, שאז יבלעם באפו והאש תאכלם ולא לבד שתכלה אותם כי גם.

כתנור – כבתנור, החתת כיום מדין (ישעיה ט׳:ג׳) כביום מדין, וחסרה הבי״ת הנשמעת מאליה שלא להראות באותיות שמושיות.

לעת פניך – ע״ד פני ה׳ חלקם (איכה ד׳:י״ז) לשון זעף, והולך ומפרש לא שאתה בעצמך תשיתמו רק ברכות ה׳ בזעפך יחר אפו הבוער כאש, ולא בלבד יאכלם רק יבלעם כלומר יכלה אותם כרגע.

ותאכלם אש – מפרש מליצת יבלעם הזרה שלא תיוחס יפה לאל יתברך שמו.

(יא) פִּ֭רְיָמוֹ מֵאֶ֣רֶץ תְּאַבֵּ֑ד⁠ וְ֝זַרְעָ֗ם מִבְּנֵ֥י אָדָֽם׃

You shall destroy their fruit from the earth, and their seed from among the children of men.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּנֵיהוֹן מֵאַרְעָא תְהוֹבַד וְזַרְעִיתְהוֹן מִבְּנֵי נָשָׁא.

You will make their children perish from the earth, and their progeny from the sons of men.

ואנת תביד ת׳מרתהם מן אלבלאד, ונסלהם מן בין אלנאס.

ואתה תשמיד את הפירות שלהם מהארצות. (ואתה) תשמיד את הזרע שלהם מבין בני האדם.

פרימו, ואתה תשמיד את פרים מן הארץ וזרעם מבין בני אדם.

וגזרתי במיתרך מן כוננו חצם על יתר¹ ולפיכך פירשתיו יתר ויחסתיו לקשת.

1. לעיל יא ב.

פרימו מארץ תאבד – להקב״ה הוא אומר ומתפלל שיאבד פריו של עשו הרשע.

You shall destroy their fruit from the earth He prays to the Holy One, blessed be He, that He destroy the descendants of the wicked Esau.

פרימו – תי״ו תאבד לנכח דוד או למשיח, כי אחריו כתוב כי נטו (תהלים כ״א:י״ב).

THEIR FRUIT SHALT THOU DESTROY. The tav¹ prefixed to the word te’abbed (shalt thou destroy) refers to David or to the Messiah.⁠² The aforementioned is indicated by what follows.⁠³

1. The tav prefixed to a word means you.

2. In other words our verse is directed to David or to the Messiah. It is not directed to God mentioned in the previous verse.

3. The next verse reads: For they intended evil against thee. Ibn Ezra believes that the psalmist would not address God in this way, for one cannot harm God.

פרימו מארץ תאבד וזרעם מבני אדם – שלא ישאר להם זכר.

פרימו מארץ תאבד [וזרעם מבני אדם].⁠¹ שלא יוסיפו בניהם לקום ולמרוד בך²:

1. שלא ישאר להם זכר (רד״ק).

2. ראה בישעיה על דרך זה פן יקומו ויירשו ארץ׳.

באופן שמאלה ה׳שונאים׳ השלושה, פִּרְיָמוֹ מֵאֶרֶץ תְּאַבֵּד וְזַרְעָם מִבְּנֵי אָדָם, כי ישרשם מכל וכל:

פרימו – בניהם.

וזרעם – כפל הדבר במלות שונות.

פרימו שהם מעשיהם וקנינם תאבד מארץ, וזרעם תאבד מבני אדם – וזה יען

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) כִּי⁠־נָט֣וּ עָלֶ֣יךָ רָעָ֑ה⁠ חָֽשְׁב֥וּ מְ֝זִמָּ֗ה בַּל⁠־יוּכָֽלוּ׃

For they intended evil against you; they devised a plot but they shall not prevail.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דַחֲשִׁילוּ עֲלָךְ בִּישְׁתָא חֲשִׁיבוּ מַחְשְׁבָן בִּישִׁין וְלָא יְכִלוּנָךְ.

Because they plotted evil against you, they thought evil thoughts, but they could not prevail against you.

פאנהם אן כאן מילו אליך שרהם ואפכרו פי מהמה לם יקדרו עליהא.

לפי שהם כוונו את הרשעות שלהם אליך. וגם יזמו מחשבות [למרות שידעו] שלא יוכלו לבצע.

כי, כי אם הם הטו והפנו אליך את רעתם וחשבו באיזו מזמה לא יוכלו לעשותה.

כי נטו עליך רעה – כנגד טיטוס הרשע שאמר הרג^א את עצמו.

בל יוכלו – לעשותה.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, וינה 23. בכ״י לוצקי 778, פריס 154: ״אמר שהרג״. בכ״י ברלין 122: ״שאמ׳ להרוג״. בכ״י אוקספורד 34: ״אמר שאמר שהרג״.

For they have directed evil against You [This was said] regarding the wicked Titus, who said that he had killed Him.

that they cannot execute.

מלת נטו – יוצאה והפעול היא רעה.

מזמה – בכח ולא יוכלו להוציאה למעשה.

FOR THEY INTENDED EVIL. The word natu (they intended) is transitive.⁠¹ Its object is ra’ah (evil).

THEY IMAGINED A DEVICE, WHEREWITH THEY SHALL NOT PREVAIL. They imagined a prospective act, but were not able to bring it to fruition.⁠²

1. The word natu usually means they turned aside and is intransitive. Hence Ibn Ezra’s comment.

2. Our verse literally reads: They imagined a device, they were not able. Hence Ibn Ezra points out that “they were not able” is short for, they were not able to being it to fruition.

כי נטו עליך רעה חשבו מזמה בל יוכלו – זה יהיה להם גמולם, לפי שנטו עליך לעשות רעה אלו היה הכח בידם, וחשבו מזמה שלא יוכלו להביאה לידי מעשה, כי היו באים להלחם עליך ולעשות לך רעה.

ונתן הסיבה למה שאמר (פסוק ט) ׳תמצא ידך לכל אויביך ימינך תמצא שונאיך׳, ואמר, אלו ה׳שונאים׳ שתשרשם יהיה יען כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה תמיד למצר לך, וה׳אויבים׳ האחרים – כי חָשְׁבוּ מְזִמָּה למרוד בך ולהשימך לעבד למו¹, ובַּל יוּכָלוּ – ולא יכולו:

1. שזו תכלית ה׳אויב׳, כפי שביאר.

כי נטו – על כי נטו לעשות רעה למולך כמ״ש יתיצבו וגו׳ על ה׳ ועל משיחו (תהלים ב׳:ב׳).

חשבו מזמה – יחשבו מחשבות שא״א להם לעשותם.

כי נטו עליך רעה – ר״ל שרצו לעשות נגדך רע בפועל, ועכ״פ חשבו מזמה בל יוכלו – הגם שלא יכלו לעשות רע בפועל, חשבו ע״ז מזמה ועצה עמוקה לעשות רע נגדך והיו מוכנים לזה.

כי נטו – חשבו להפיל עליך רעה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קשיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) כִּ֭י תְּשִׁיתֵ֣מוֹ שֶׁ֑כֶם⁠ בְּ֝מֵֽיתָרֶ֗יךָ תְּכוֹנֵ֥ן עַל⁠־פְּנֵיהֶֽם׃

For you shall make them turn their back. You shall set your bowstrings against their face.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתר׳ משה אבן ג׳יקטילהרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מְטוּל דְשַׁוִיתִנוּן לְעַמָךְ כְּתַף חַד בְּאַטוּנֵי מַשְׁכְּנָךְ תְּתַקֵן אוֹרְחֵהוֹן קֳדָמֵיהוֹן.

Because for your people you made them one porter in the ropes of your tabernacle;⁠¹ you will prepare their way before them.⁠²

1. You made them... tabernacle: translation uncertain.

2. You will... before them: you will set out your Torah before him.

פלד׳לך תג׳עלהם ענקא ואחדא קתלא, ותצלח אותאר קסיך תג׳אההם.

ולכן תעשה אותם כמו צואר אחד הרוגים (תהרוג אותם כמו שהורגים אדם אחד). ותכין את חיצי המיתרים שלך נגדם.

כי, ולפיכך תשיתם שכם אחד חרוגים ותכונן יתר קשתך לפניהם. תרגם כאן שכם ״ענק״ כעין צבר אחד, ובבראשית מח כב ״קסם״ חלק.

וצרפת במיתריך מן כוננו חצם על יתר פפסרתה ותרא ונסבתה אלי אלקוס.

ומעני קו׳ כי תשיתמו שכם אי תעזלהם גאנבא תֺם תרמיהם באלסהאם.

The meaning of “For You make them turn back,” as in You shall cause them to turn backs and fire arrows at them.

כי תשיתמו שכם – אשר תשית אותם לחלק שיחלקו ישראל את ממונם, כמה שנאמר: והיה סחרה ואתננה וגו׳ (ישעיהו כ״ג:י״ח).

במיתריך^א תכונן על פניהם – במיתרי קשתותיך תכונן חציך ותזמינם לירות על פניהם.

א. כן בכ״י אוקספורד 165, קמברידג׳ A3, פריס 154, ברלין 122, אוקספורד 34, פרמא 3204, פריס 161, מוסקבה 104, וכן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 778, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״במתריך״.

For You shall place them as a portion For You shall place them as a portion, that Israel will divide their money, as it is stated: "And her commerce and her hire shall be...⁠" (Yeshayahu 23:18).

with Your bowstrings You shall set toward their faces With the strings of Your bows, You shall aim Your arrows at their faces.

כי – בעבור היות באתנחתא שבשכם הוא שכם אחד, והטעם להיותם נחברים, על דרך: והצרותי להם למען ימצאו (ירמיהו י׳:י״ח).

ומלת תכונן – דרך קצרה, כי הטעם תכונן הקשת בחיציה.

FOR THOU SHALT MAKE THEM TURN THEIR BACK. The word shekhem (back)⁠¹ is short for shekhem echad (one group),⁠² for the word shekhem has an etnachta below it.⁠³ Ki teshitemo shekhem echad (for thou shalt make them turn their back) means, they form one group. It is similar to, and will squeeze them into one place so that [the slingers] will find them (Jer. 10:18).⁠⁴

The word tekhonen (Thou shalt make ready) is short for tekhonen ha-keshet be-chitzim (You will make ready the bowstring with arrows).⁠⁵

1. The word shekhem can mean shoulder or back. The former is its usual meaning.

2. Our verb reads: ki teshitemo shekhem (for thou shalt make them turn their back). This literally means, for you shall make them (ki teshitemo) back (shekhem). Ibn Ezra believes that shekhem is short for shekhem echad, one portion. (See Gen. 48:22) He thus renders our clause: For Thou shalt make them one portion (one group), that is they will all form one group and suffer God’s wrath together.

3. A note that indicates a pause. Hence our clause must be read ki teshitemo shekhem. In other words, shekehm ends our clause. It is not to be connected to that which follows.

4. Translated according to Ibn Ezra See Radak on Jer. 10:18.

5. Our verse reads: be-metarekha tekhonen al penehem (Thou shalt make ready with thy bowstrings against the face of them). Ibn Ezra believes that our verse should be interpreted as if written, tekhonen be-metarekha ha-keshet be-chitzim al penehem, with Your bowstring, You will make ready the arrows against their face.

כי תשיתמו שכם כי – טעם למה שאמר: בל יוכלו. היאך לא יוכלו? כי אתה תשים אותם לחלק אחד כלם שלא יהיה להם כח להתערב עמך, אלא יהיו לעבר אחד כלם ואתה כנגדם.

במיתריך

תכונן – חציך במיתריך ותורה אותם על פניהם – והוא כמו כוננו חצם על יתר (תהלים י״א:ב׳), וכן במיתריך תכונן חציך. והוא על דרך קצרה, כי כן מנהג המקרא במקום שהענין מובן.

כי תשיתמו שכם. תבדילם בקללתך משאר בני אדם: במיתרך. בקללה שתקללם¹:

1. רש״י פירש ׳במיתריך תכונן על פניהם - במיתרי קשתותיך תכונן חציך ותזמינם לירות על פניהם׳, ונראה שהוא משל לקללה.

ועתה חזר וביאר איך ישית השונאים ׳כתנור אש׳ והאחרים לא באחד יבערו¹, כי ׳נתקללה בבל – נתקללו שכיניה׳ (ברכות נח.), אוי לרשע ואוי לשכינו², באמרו כִּי תְּשִׁיתֵמוֹ שֶׁכֶם, כלומר, תבדילם כשאתה תקללם ל׳שכם׳ וחלק אחד, באופן שבְּמֵיתָרֶיךָ תְּכוֹנֵן עַל פְּנֵיהֶם לבד, כי יאמר שהמה יהיו בנידוי והשאר יהיו נקיים על דרך משל, כלומר שיבדילם מבין יתר העמים לזרוק בהם חיצים של לשון, כי כן נקרא דבר הלשון ׳חץ׳, כאמרו (ירמיה ט׳:ז׳) ׳חץ שחוט לשונם׳:

1. ע״פ ירמיה (י ח).

2. בברכות שם פירש רש״י ׳נתקללה בבל נתקללו שכניה – כלומר אוי לרשע אוי לשכנו׳.

כי תשיתמו שכם – בספרים מדוייקים מלת כי בימנית ולכן התי״ו דגושה ויש ספרים כי תשיתמו במקף והתי״ו רפויה.

שכם – חלק כמו שכם אחד (בראשית מ״ח:כ״ב).

במיתריך – הוא חבל הקשת כמו על יתר (תהלים י״א:ב׳).

כי תשיתמו – כי בעבור זאת תשית אותם לחלק אחד שיעמדו מובדל בפאה אחת להיות למטרא לחץ.

במיתריך – בחבל הקשת תכונן החצים לירות בהם.

שכם – חלק כמו ואני נתתי לך שכם אחד (בראשית מ״ח כ״ב), והמיתרים הם החבלים שמדד בם את מואב.

כי תשיתמו שכם – לכן מדד את מואב שני חבלים להמית, כאלו זה נעשה ע״י ה׳ ששם אותם לחלקים שכם אחד להחיות ושנים להמית,

ובמיתריך שהם החבלים שמדד אותם, בהם תכונן על פניהם – שהעביר חבלי המדידה על פניהם וכן מדדם.

שכם – כתרגום רמבמ״ן, למטרה, רק לא כדברי ר׳ יואל ברי״ל, שר״ל דבר גבוה ותלול שממנו מטחוי קשת עושים להם מטרה – רק הוא כדברי שחז״ל שהמטרה היא תמיד לנוכח השכם שהוא הצד הגבוה בכתף, והמורה חצים נוטה ראשו עד הכתף לירות, והכונה תשימם לך למטרה ובמיתרי הקשת תכונן החץ שימחצם בפניהם, ואכזרי מלכי קדם עשו פעמים רבות כן באנשי שבים, אסרום אל עץ או עמוד ושלחו חציהם אל אפיהם למטרה.

(יד) ר֣וּמָה יְהֹוָ֣היְ⁠־⁠הֹוָ֣ה בְּעֻזֶּ֑ךָ נָשִׁ֥ירָה וּֽ֝נְזַמְּרָ֗ה^א גְּבוּרָתֶֽךָ׃

Be exalted, Hashem, in Your strength. We will sing and praise Your power.

א. וּֽ֝נְזַמְּרָ֗ה =ש1 ושיטת-א ובדפוסים
• ל!=וּֽ֝נְזַמְּרָה (חסרה נקודת הרביע באות רי״ש)
• ברויאר, סימנים, מכון ממרא

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִזְדְקַף יְיָ בְּעוּשְׁנָךְ נְשַׁבָּחָא וּנְדוּץ בִּגְבוּרְתָּךְ.

Stand up, O LORD, in your might; let us sing praise and dance¹ in your strength.

1. Dance: exult.

כד׳אך תעאלי יא רבנא בעזך, נסבח ונמג׳ד בג׳ברותך.

באופן הזה [המשך הפסוק הקודם] אלוהינו! תתעלה בעוז שלך. ואנחנו נשבח אותך ונפאר אותך על הגבורה שלך.

[רומה י״י בעזך – על הקמים ונשירה ונזמרה.]⁠^א

Exalt Yourself, O Lord, with Your strength over those who rise up [against You], and let us sing and chant.

רומה – שב להודות השם בסוף המזמור כי כל זה יקרה^א לאויב בסוף בעוז השם כאשר החל י״י בעזך ישמח מלך (תהלים כ״א:ב׳).

א. כן בכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, לונדון 24896: ״כי זה לא יקרה״.

BE THOU EXALTED, O LORD. David once again praises God at the conclusion of this psalm. He does so because all that he describes in this psalm will ultimately come upon the enemy by the might of God. David concludes this psalm in the same manner that He began it. He opened the psalm with, O Lord, in Thy strength the king rejoiceth.

רומה י״י בעזך – העי״ן בקבו״ץ שפתים. יאמרו כל ישראל: רומה י״י על האיבים בעזך, כי העז והגבורה לך היא, לא לנו.

נשירה ונזמרה גבורתך – ובעזך ובגבורתך שתתן לנו נשירה ונזמרה לך ונודה לך כי מאתך הכל.

רומה ה׳ בעוזך. תגלה נא מלכותך¹ על כל עולמך, ואז נשירה שיר חדש²:

1. עז.

2. ׳שיר חדש׳ הוא עניין השייך רק לעתיד לבוא, כמבואר בשמות רבה (כג יא) ׳כל השירות שנאמרו בעולם לשון נקבות וכו׳, אבל לעתיד לבוא אין עוד צרות בו וכו׳, באותה שעה אומרים שיר - לשון זכר, שנאמר שירו לה׳ שיר חדש׳. וראה מש״כ רבינו בישעיה (ל כט).

רוּמָה ה׳ בְּעֻזֶּךָ. מהרה, באופן שבימינו נָשִׁירָה וּנְזַמְּרָה גְּבוּרָתֶךָ, כי דוד היה מבקש שתהיה תשועת ה׳ ושישלם מכוונו בימיו, כמו שאמרנו לעיל במזמור ׳ה׳ אדוננו׳ (פרק ח):

בעוזך – כפי גודל כחך תרים עצמך להפרע מאויביך ואז נשירה וגו׳.

רומה – יען פתח ה׳ בעזך ישמח מלך בקש שירים ה׳ בעזו – לעשות נקמה בגוים ובזה נשירה ונזמרה גבורתך.

רומה ה׳ – מלרע שלא כמשפט להשמיע הברת אות ראשונה של ה׳ שלא תבלע, ולהפך בנימין אחיו (פרשת ויגש) עשאוהו מלעיל שלא לבלוע הברת אות ראשונה של אחיו, ובהשמטת אות ראשונה ידוקדק יותר בקריאת התיבה.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון