Shemuel II 11 – שמואל ב יא‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיְהִי֩ לִתְשׁוּבַ֨ת הַשָּׁנָ֜ה לְעֵ֣ת׀ צֵ֣את הַמְּלָאכִ֗ים וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֡ד אֶת⁠־יוֹאָב֩ וְאֶת⁠־עֲבָדָ֨יו עִמּ֜וֹ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיַּשְׁחִ֙תוּ֙ אֶת⁠־בְּנֵ֣י עַמּ֔וֹן וַיָּצֻ֖רוּ עַל⁠־רַבָּ֑ה וְדָוִ֖ד יוֹשֵׁ֥ב בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃

And it came to pass, at the return of the year, at the time when kings go out to battle, that David sent Joab and his servants with him, and all of Israel; and they destroyed the children of Ammon, and besieged Rabbah. But David stayed in Jerusalem.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

המצור על רבה * – דברי הימים א כ׳:א׳

וַהֲוָה לִזְמַן סוֹפָא דְשַׁתָּא לְעִדַן מִפַּק מַלְכַיָא וּשְׁלַח דָוִד יַת יוֹאָב וְיַת עַבְדוֹהִי עִמֵיהּ וְיַת כָּל יִשְׂרָאֵל וְחַבִּילוּ יַת בְּנֵי עַמוֹן וְצָרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יָתֵיב בִּירוּשְׁלֵם.

לעת צאת המלאכים – יש עת בשנה שדרך החיילות לצאת, כשהארץ מלאה קמות והסוסים מוצאים תבואה בשדה לאכול.

At the time [of year] when kings go forth. There is a time of year when it is the practice that troops go forth, when the land is full of growth and the horses find produce in the field to eat.

לתשובת השנה – להכנסת השנה.

לעת צאת המלכים – לעת שרגילים המלכים לצאת שזהו שכבר גדלו העשבים והירקות שאז רגילים המלכים לצאת למלחמה.

לעת צאת המלכים – הם ימות החמה שהעשב מצוי לבהמתם.

לעת צאת המלאכים – האלף נוספת למשך, ופירושו: לסוף השנה שהיא תשובת השמש אל הנקודה ההיא, וחשבון שנה זו מזמן שיצאו אלה המלכים הנזכרים להלחם.

וי״מ: לעת צאת העם, שדרך המלכים לצאת עם חיילותיהם, והיא עת שהקמות בשדות והסוסים מוצאים לאכול. והראשון נכון בעיני.

לעת צאת המלכים^א – מניסן ואילך שעברו ימות הגשמים וגם התבואה מצויה בשדות למאכל הסוסים.

וישחיתו את בני עמון – שהשחיתו כל נחלותיהם מבחוץ.

א. כן בכ״י לייפציג 41, לונדון 24896, פריס 217, פריס 218, לוצקי 1010, וכן בהרבה כ״י של המקרא. הכתיב בנוסח שלנו: ״המלכים״.

לעת צאת המלכים – הוא בימי החום שימצאו התבואות והעשבים בשדות והפירות באילנות כי אז ימצאו הבהמות לאכל ואנשי החיל.

(הקדמה) פרשה תשעה עשר תספר מה שקרה לדוד עם בת שבע אשת אוריה החתי ששכב עמה, ושכתב דוד ליואב שיתנהו אל מול פני המלחמה החזקה למות שם, ומה ששלח השם יתברך לו על זה ביד נתן הנביא, ודברי דוד המלך עליו השלום עליו, ומיתת הילד הראשון אשר ילדה לו בת שבע, ולידת שלמה. תחלת הפרשה ויהי לתשובה השנה, עד ויהי אחרי כן ולאבשלום וגו׳, והנה שאלתי בפרשה הזאת שש שאלות:

השאלה הראשונה בדברים שאמר יואב למלאך אשר שלח אל המלך להודיעו מיתת אוריה, אמר ויצו את המלאך לאמר בכלותך את כל דברי המלחמה לדבר אל המלך והיה אם תעלה חמת המלך ואמר מדוע נגשתם אל העיר להלחם וגו׳, ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת, ולמה לא צוה שיגיד לו כל הענין בראשונה ומיתת אוריה בתוכו? וצוה לאומרו אחר כלות הספור ובתנאי אם תעלה חמת המלך, וזה היה תכלית הספור וכוונתו:

השאלה השנית במשל שספר נתן אל המלך מהאיש העשיר אשר לקח כבשת הרש, והיא למה לא זכר במשל שהאיש העשיר מלבד שלקח את הכבשה מהאיש הרש הנה עוד הרגו עליה? כי זה היה דומה לנמשל, שדוד מלבד אשר לקח את אשת אוריה הנה עוד צוה להרגו בחרב בני עמון, והיה אם כן עם זה המשל יותר דומה לנמשל ויהיה ספור הענין יותר מגונה ויקשה אם כן למה לא זכר זה הנביא במשל וזוכרו בנמשל?

השאלה השלישית למה לא צוה האל יתברך לדוד ולא הזהירו הנביא גם כן שיעזוב את בת שבע, אחרי שהושרשנו במסכת סוטה (פרק ה׳ משנה ראשונה) שהאשה הנבעלת מתחת בעלה הלא היא אסורה לבעל ואסורה לבועל, ואם דוד עשה תשובה איך לא עזב החטא? בהיות עזיבת החטא תנאי הכרחי מאד והוא העקר בתשובה, ואיך האל יתברך בהיות הענין רע בעיניו בחר שתשאר בת שבע עם דוד? ושיהיה שלמה בנה מלך על ישראל והשם אהבו?

השאלה הרביעית בדברי נתן הנביא שאמר בתוכחתו לדוד, אם באמרו את אוריה החתי הכית בחרב, וחזר ואמר ואותו הרגת בחרב בני עמון, והוא דבור כפול, ואם בזכרון העונש שאמר ועתה לא תסור חרב מביתך עד עולם עקב כי בזיתני ותקח את אשת אוריה החתי וגו׳, ולמה ייחד העונש על לקחו בת שבע ולא ייחדו על מות אוריה החתי בהיותו כל כך קשה?

השאלה החמשית במה שאמר דוד חטאתי להשם ויאמר נתן אל דוד גם השם העביר חטאתך לא תמות, ויקשה זה ראשונה ממה שאמר דוד חטאתי להשם, ויורה שהיה החטא בינו ובין המקום ואינו כן, כי גם כן היה בינו לבין חבירו, כמו שחטא לאוריה, וגם כן באמרו גם השם העביר חטאתך לא תמות, והתשובה הזאת אשר עשה דוד לא מצאנו שהועילתו כלל, כי לא סרה החרב מביתו ולא נמנעו נשיו מאשר גזר עליהם, ובדברי הנביא הקודמים והעונש שזכר לא אמר שימות דוד, ולמה אם כן השיבו גם השם העביר חטאתך לא תמות? כי לא נענש במות ולא העביר החטא והעונש ממנו:

השאלה הששית באמרו יען כי נאץ נאצת את אויבי השם בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות יומת, ויקשה אמרו את אויבי השם, כי לא היה חטאו כי אם שנאץ את השם, לא שנאץ את אויביו שהוא פועל משובח? ואיך יוכיחהו עליו? ויקשה גם כן מיתת הילד למה היא? והוא לא חטא כלל ולא היה בר עונשין ולמה יומת מה עשה? והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם:

(א) ויהי לתשובת השנה וגו׳. זכר הכתוב שבתשובת השנה, רוצה לומר תשובת השמש אל הנקודה ההיא מהזמן שיצאו המלכים בשנה הקודמת להלחם כמו שזכר, קרה מה שיאמר. ויש מפרשים לעת וזמן שנוהגים המלכים לצאת עם חייליהם, והוא זמן ראשית החום שימצאו התבואות והעשבים בשדה והפירות באילנות, כי אז ימצאו הבהמות עשב לאכול והאדם פירות למאכלם, בזמן ההוא שלח דוד את יואב וכל ישראל להשחית בבני עמון ונשאר דוד בירושלם.

המלאכים – יתיר אל״ף.

ודוד יושב בירושלם – יושב מלא וא״ו בספרים מדוייקים וכן הוא במסורת שמואל ב׳ י״ט.

לתשובת – מלשון השבה.

ויצורו – מלשון מצור.

לתשובת השנה – רוצה לומר: בעת תשובת השמש אל הנקודה ההיא בעצמה שהיתה בה בעת צאת המלכים בשנה העברה, להלחם בישראל ולעזור לבני עמון כמו שכתוב למעלה.

ויהי לתשובת השנה – ירמוז שעל ידי שישב המלך בביתו ולא הלך בעצמו ללחום מלחמת ה׳ בא מעשה זו לידו, ולבל תאמר שהיה יגע ורפה ידים ממלחמה הקודמת, אמר שהיה לתשובת השנה, ולבל תחשוב שלא היה עת ראוי לצאת מפני הקור והגשם אמר לעת צאת המלכים – כי היה בחדש סיון שכל מלכי ארץ יוצאים ופניהם בקרב, ולבל תאמר שהיתה מלחמה קטנה שאין כבוד המלך לצאת בה בעצמו, אמר כי שלח את יואב שר הצבא ואת עבדיו שהם כל שרי החיל והגבורים ואת כל ישראל – ובזה היה ראוי שילך מלכם לפניהם,

והם השחיתו את בני עמון ויצורו על רבה שזה נמשך זמן רב ובכ״ז ודוד יושב בירושלים ולא בא לעזרת ה׳ בגבורים.

לתשובת השנה – שם שנה מקורו שנים, על שם שארבעת מועדיה אביב קיץ חרף וסתו חוזרים ושונים, ופירוש לתשובת השנה כמו לתקופות הימים (שמואל א א׳:כ׳) ששרש קוף או נקף נרדף לכרת וחרש, וחזר בלשון חכמים; ויש אם למקרא, כשחזר חודש האביב שהמלכים יוצאים בו למלחמה לפי שאינו לא קור ולא חום, ויש אם למסורת כששלמה שנה מיום שיצאו מלאכי דוד לארץ בני עמון לנחם את חנון אל אביו.

וישחיתו את – ארץ בני עמון.

וַיְהִי לִתְשׁוּבַת – לסוף¹ הַשָּׁנָה, כאשר השמש שבה² אל אותה הנקודה בה היתה בשנה הקודמת³, לְעֵת – כאשר | צֵאת – יצאו הַמְּלָאכִים⁴ להילחם בישראל כדי לעזור לבני עמון⁵, וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב שר צבאו וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ ישראל אֶת נחלות⁶ בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ – ועשו מצור⁷ עַל העיר הגדולה⁸ רַבָּה היא העיר ״רבת בני עמון״⁹, וְדָוִד היה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם והיה עוסק בתפילות להצלחת חילותיו¹⁰: ס

1. תרגום יונתן, רד״ק.

2. מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. הם המלכים, והא׳ יתירה, רד״ק. ורלב״ג ור״י קרא גרסו ״המלכים״ בלי א׳.

5. ראה לעיל בפרק י׳, רד״ק, מצודת דוד. ויש מרבותינו שביארו כי הוא בימי החום לאחר חודש ניסן, שדרך החיילות לצאת, כשהארץ מלאה קמות, והסוסים מוצאים תבואה בשדה לאכול, רש״י, ר״י קרא, רי״ד, רלב״ג.

6. רי״ד.

7. מצודת ציון.

8. כלי יקר.

9. כלי יקר.

10. מעם לועז. וכלי יקר ומלבי״ם מבארים כי על דוד המלך היה לצאת איתם למלחמה, ועל כן בא לו ניסון בת שבע.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דרלב״גאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) וַיְהִ֣י׀ לְעֵ֣ת הָעֶ֗רֶב וַיָּ֨קׇם דָּוִ֜ד מֵעַ֤ל מִשְׁכָּבוֹ֙ וַיִּתְהַלֵּךְ֙ עַל⁠־גַּ֣ג בֵּית⁠־הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֥רְא אִשָּׁ֛ה רֹחֶ֖צֶת מֵעַ֣ל הַגָּ֑ג וְהָ֣אִשָּׁ֔ה טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה מְאֹֽד׃

And it came to pass at evening, that David rose from his bed and walked upon the roof of the king's house. And from the roof he saw a woman bathing; and the woman was very beautiful to look upon.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

(ב-כז) חטא דוד ובת-שבע (קישור לעיון) – מלכים א ט״ו:ה׳, תהלים נ״א:א׳-ו׳

וַהֲוָה לְעִדַן רַמְשָׁא וְקָם דָוִד מֵעַל שִׁיווּיֵהּ וַהֲלִיךְ עַל אִגַר בֵּית מַלְכָּא וַחֲזָא אִתְּתָא מִשְׁתַּטְפָא עַל אִגְרָא וְאִתְּתָא שְׁפִירַת חֵזוּ לַחֲדָא.

רמז קמח

ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו – א״ר יהודה אמר רב לעולם לא יביא אדם עצמו לידי נסיון שהרי דוד הביא עצמו ליד נסיון ונכשל, אמר לפניו רבש״ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד, אמר ליה מינסו לי ואת לא מינסת לי, אמר לפניו רבש״ע בחנני י״י ונסני, אמר ליה מנסינא לך ועבידנא מילתא בהדך דלדידהו לא מודעתינהו ואת קא מודענא לך דאינסינא יתך בדבר ערוה, מיד ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו. א״ר יהודה אמר רב שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום ונתעלמה ממנו הלכה דא״ר יוחנן אבר קטן יש באדם משביעו רעב מרעיבו שבע והיינו דכתיב ויתהלך על גג בית המלך. בת שבע הוה חייפא רישה תותי חלתא אתא שטן אידמא ליה כטביא פתק ביה גירא בהדי דקא פרחא איגליה וחזייה מיד וישלח דוד (מלאכים) [וידרוש] לאשה, והיינו דכתיב בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא זמותי בל יעבר פי, איכו זממא נפל ליה בפומיה דמאן דסני ולא לימא כי האי מילתא.

מעל הגג – הוא ראה אותה מעל הגג, שהיתה רוחצת בביתה.

מעל הגג – דבק עם הרחוק.

ובעת הערב קם דוד ממשכבו ששכב בצהרים והיה הולך בגג, ומשם (מהגג) ראה אשה רוחצת שהיתה טובת מראה מאד, והיא אם כן לא היתה רוחצת בגג כי אם בביתה, אבל דוד מעל הגג ראה אותה כן כי היה לביתה חלון בנכחיות הגג עד שמשם ראה אותה, ולהיות׳ רוחצת ראתה ערומה ונכנס יפיה בלבו.

מעל הגג – רוצה לומר: מעל הגג שהלך הוא בו, ראה אשה רוחצת למטה.

ויהי ר״ל וגם בביתו לא היה טרוד בצרכי העם כי קם ממשכבו לעת הערב וכבר אמרו חז״ל (בירושלמי פ״ק דברכות ובמדרש) כשהיה דוד סועד סעודת עצמו היה ישן עד תשע שעות וכשהיה סועד סעודת מלכים היה ישן עד הערב, וא״כ סעד אז סעודת מלכים ומתענג בתענוגים, וגם אחר כך לא עסק בצרכי צבור רק הלך לטייל על גג בית המלך – ובזה בא לידי עבירה שראה אשה רחצת – ולא עצם עיניו מראות ברע, הגם שראה מעל הגג – באופן שהוצרך לכוון לראות.

מובא בגמרא¹: אמר רב יהודה אמר רב, לעולם אל יביא אדם עצמו לידי נסיון, שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל, אמר דוד לפניו, רבש״ע מפני מה אומרים אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואין אומרים אלהי דוד? אמר לו הקב״ה הם נתנסו על ידי ואילו אתה לא התנסית על ידי, אמר לפניו, רבש״ע בחנני ונסני שנאמר (תהלים כו, ב) ״בחנני ה׳ ונסני וגו׳⁠ ⁠⁠״, אמר לו הקב״ה אנסה אותך ואעשה עמך דבר שלא עשיתי עם האבות, שלהם לא הודעתי מראש שאנסה אותם, ואילו לך אני מודיע שאנסה אותך בדבר ערווה, מיד החל הניסיון שנאמר וַיְהִי | לְעֵת הָעֶרֶב וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ ממשכב הצהריים², שכן היה עוסק כל לילה בשירות ותשבחות³, וַיִּתְהַלֵּךְ עַל גַּג בֵּית הַמֶּלֶךְ ובאותו זמן היתה בת שבע חופפת ראשה מתחת לגיגית שהסתירה אותה מעיני האנשים, בא השטן ונדמה לדוד כציפור, ירה דוד חץ לעברו ואולם החץ פגע בגיגית ושבר אותה, ונתגלתה בת שבע⁴ וַיַּרְא דוד אִשָּׁה רֹחֶצֶת למטה בביתה⁵, והבחין בה כאמור כאשר היה הולך⁶ מֵעַל הַגָּג שבבית המלך⁷, וְראה דוד כי הָאִשָּׁה כשרה⁸ וְטוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בדומה לדוד שהיה טוב רואי, ובת זוג מתאימה היא לדוד⁹, ופנויה היתה שכבר נתגרשה¹⁰:

1. סנהדרין קז., וכן מובא בפירוש כלי יקר.

2. ובגמרא סנהדרין דף קז. אמר רב יהודה, שהפך משכבו של לילה למשכבו של יום, ונתעלמה ממנו ההלכה שאבר קטן יש באדם, משביעו – רעב, ומרעיבו – שבע.

3. מעם לועז.

4. סנהדרין קז.

5. אברבנאל.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. כלי יקר.

9. וכלי יקר לומד זאת מכך שלא נאמר ״יפה״ אלא ״טובה״, וראויה היתה בת שבע בת אליעם לדוד מששת ימי בראשית אלא שבאה אליו במכאוב, וכן תנא דבי רבי ישמעאל ראויה היתה לדוד בת שבע בת אליעם אלא שאכלה פגה, סנהדרין קז., כלי יקר. ומובא במדרש כי בת שבע ראתה ברוח הקודש כי שלמה המלך עתיד לצאת ממנה ורצתה שדוד יקח אותה לאישה, מעם לועז.

10. כלי יקר. ראה הערה בפסוק הבא.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) וַיִּשְׁלַ֣ח דָּוִ֔ד וַיִּדְרֹ֖שׁ לָאִשָּׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר הֲלוֹא⁠־זֹאת֙ בַּת⁠־שֶׁ֣בַע בַּת⁠־אֱלִיעָ֔ם אֵ֖שֶׁת אוּרִיָּ֥ה הַֽחִתִּֽי׃

And David sent and inquired after the woman. And he said, "Is this not Bath-sheba, the daughter of Eliam, the wife of Uriah the Hittite?⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּשְׁלַח דָוִד וּשְׁאַל לְאִתְּתָא וַאֲמַר הֲלָא דָא בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אִתַּת אוּרִיָה חִתָּאָה.

הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החיתי – דורות הראשונים מנא לן דבתמני אוליד דכתיב הלוא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי, וכתיב אליעם בן אחיתופל הגילוני, וכתיב וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את שמו ידידיה, וכתיב ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום, וכתיב ואבשלום ברח וילך גשורה ויהי שם שלש שנים, וכתיב וישב אבשלום בירושלים שנתיים ימים, וכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך וכתיב ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבוש את החמור ויקם וילך אל ביתו ואל עירו ויצו אל ביתו ויחנק, ואומר אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ותניא כל שנותיו של דואג האדומי אינם אלא ל״ד ושל אחיתופל אינם אלא ל״ג, כמה הויא להו תלתין ותלת, דל שבע דהוה שלמה פשו להו עשרים ושית, דל תרתי דתלתא עבורי אשתכח דכל חד וחד בתמני אוליד. ממאי דילמא תרויהו בתשע תשע אוליד ובת שבע הוא דאולידא בשית משום דאתתא בריא הויא תדע דהוה לה ולד מעיקרא, אלא מהכא בן ארבעים שנה וגו׳ (כדכתיב ברמז כ״ג).

וישלח דוד וידרש לאשה – ששלח שלוחו לשאול ולדרוש מי היתה האשה שרוחצת.

ויאמר – השליח אשר שלח הלא זאת בת שבע.

וידרש לאשה – שאל אשת מי היא.

ויען הכושי אליו הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי.

וידרש לאשה – דרש לאנשי ביתה בעד האשה, מי היא, אם היא בת שבע בת אליעם.

אוריה החתי – אפשר כי גר היה, או ישראל היה וקראו חתי לפי שגר עם בני חת, וכן: אתי הגתי (שמואל ב ט״ו:י״ט).

וידרש – כטעם ודרשת וחקרת (דברים י״ג:ט״ו), כלומר לדעת מי היא.

ויאמר – השליח.

וישלח לדרוש ולחקור מי היא ויגידו ויאמרו לו שהיא בת שבע.

וידרש – שאל ודרש על האשה, מי היא.

השאלות:

והנה יפלא שדוד נכשל בא״א ובהריגת אוריה וכמה עבירות כמו שחשב מהרי״א, ויפלא איך לא נצטוה לגרש את בת שבע וכדומה שאלות רבות כמו שבא בפנים, ומז״ש שדרש לאשה ושאמר הלא זאת בת שבע, ומ״ש שהיא מתקדשת מטומאתה אם עבר על א״א וכי לא היה עובר על איסור נדה.

וישלח על ידי כן בא לידי מעשה ושלח לדרוש אם היא פנויה או אשת איש,

ויאמר הלא זאת בת שבע – הנה השר מהרי״א הרבה להאשים את דוד, ובאר כי חטא מחמשה צדדים,

א. מאשר חטא בא״א, ולא יאבה אל דברי חכמינו זכרונם לברכה שהיתה מגורשת מאוריה שזה נגד פשטות הכתובים,

ב. במה שהשתדל שאוריה ישכב עם אשתו ויחשב לו הבן הנולד ויכרית שמו מבית אביו, מלבד מה שיצמח מזה תערובות המשפחות ואח נושא את אחותו שעל זה נאמר ומלאה הארץ זימה.

ג. במה שצוה לשום את אוריה אל פני המלחמה החזקה להמיתו על לא חמס בכפו, וטוב היה שיעכבהו ויטרידהו עד שתלד בת שבע בסתר ויתן הנולד למניקת ואיש לא ידע,

ד. במה שהרגו בחרב בני עמון ועמו נהרגו רבים וטובים מבני ישראל, והיה יכול לסבב להרגו על ידי ישראל בצנעה,

ה. מה שלקח תיכף את בת שבע לביתו כאילו היה עדיין נרדף מהתאוה. ודעתו שבאמת הרבה אשמה רק על ידי ששב בתשובה הועבר חטאתו וקבל ענשו וטהר. אמנם עם ההשקפה הנכונה דעת חכמינו ז״ל מוכרחת, שאם היתה א״א איך לקחה אחר כך לאשה והלא היא אסורה לבועל, ואיך צם והתפלל שיחיה הבן הנולד שהוא ממזר, ואיך נתקבלה תשובתו והאשה האסורה לו מדין תורה עומדת בביתו והרי זה כטובל ושרץ בידו, ואיך בחר ה׳ מזרע הנולד מהאשה הזאת שבט מושלים ויקרא שמו ידידיה וה׳ אהבו, מכל זה מבואר נגלה שבת שבע לא נאסרה על דוד, כי היוצא למלחמה בעת ההיא היה כותב גט כריתות לאשתו, כי הרוגי חרב מלחמה קרוב הדבר שישארו נשותיהם עגונות וכבולות, כי לרוב יקברו החללים בחפזה מאין איש יכיר בפרצוף פנים מי הנהרג להעיד להשיא את אשתו בפרט בעת שיגבר אויב ויקבור את החללים, ולכן תקנו בית דין של דוד שיכתבו גט לנשותיהן, או גט גמור או על תנאי, כי בשני הפנים האלה יצא דוד נקי מתלונת מהרי״א עליו, וכמו שנבאר הדבר בפי׳ הכתובים כל פרט ופרט. כי אם העון הראשון שחטא בא״א, ספר הכתוב כי שלח דוד וידרוש לאשה לדעת אם היא פנויה או א״א,

ויאמר הלא זאת בת שבע בת אליעם אשת אוריה החתי ומזה ידע שהיא פנויה, אם מצד שהיא אשת אוריה שהלך למלחמה וידע שהניח לה גט כדרכם בעת ההיא, ואם מצד שהיא בת אליעם שהיה בן אחיתופל הגילוני יועץ דוד, ובודאי הוא היה היועץ לתקן תקנה זאת, שכל היוצא למלחמה יניח גט כריתות לאשתו, ואם כן אין ספק שהקפיד על זה בנכדו בל תשאר עגונה, ואם כן אם היה גט גמור היתה פנויה גמורה, וגם למפרשים שהיה גט על תנאי, בהכרח היה התנאי שאם לא ישוב בסוף ימי המלחמה לביתו תהיה מגורשת למפרע (שבאופן אחר לא היה אפשר להצילה מחשש עגונה) ואם כן בטח דוד שיטריד את אוריה בסוף ימי המלחמה באיזה שליחות באופן שלא ישוב לביתו כפי התנאי ותהיה פנויה למפרע, ועל זה אמר.

הלוא – הכל יודעים בה מחמת בעלה שהוא מגבורי דוד (למטה כ״ג:ל״ט).

וַיִּשְׁלַח דָּוִד שליח¹ וַיִּדְרֹשׁ – לדרוש ולשאול לאנשי ביתה² לָאִשָּׁה – על האישה, מי היא³, אם היא בת שבע בת אליעם⁴, וַיֹּאמֶר לו השליח⁵ הֲלוֹא זֹאת בַּת שֶׁבַע בַּת אֱלִיעָם אשר אתה עשית אותה⁶ אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי, הוא האיש מבני חת שהתגייר⁷ כשנתת לו אותה לאישה⁸, וכעת בהיותו במלחמה עם אנשי יואב, גרושה היא, ופנויה⁹:

1. ר״י קרא.

2. רד״ק.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. ר״י קרא.

6. כלי יקר.

7. אפשר שישראל היה וקראו חתי לפי שגר עם בני חת, רד״ק.

8. כמו שאמרו חז״ל, כשדוד הרג את גלית, רצה לפתוח את כובעו כדי לכרות את ראשו, (או בגירסה אחרת לפתוח את הנדן לשלוף את חרבו) בא אליו אוריה, שהיה נושא כליו של גלית, ואמר לו אם אפתח לך את הכובע, תתן לי בת מבנות ישראל לאישה? אמר לו כן, אמר הקב״ה האם בנות ישראל אתה מחלק?! חייך אשתך נתונה לו, כלי יקר, מעם לועז.

9. שכן כל היוצא למלחמה בזמן דוד היה מניח גט כריתות לאשתו, מחשש שתהיה עגונה או שלא תזקק ליבום או לחליצה, שבת נו., כתובות ט:, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעוניר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וַיִּשְׁלַח֩ דָּוִ֨ד מַלְאָכִ֜ים וַיִּקָּחֶ֗הָ וַתָּב֤וֹא אֵלָיו֙ וַיִּשְׁכַּ֣ב עִמָּ֔הּ וְהִ֥יא מִתְקַדֶּ֖שֶׁת מִטֻּמְאָתָ֑הּ וַתָּ֖שׇׁב אֶל⁠־בֵּיתָֽהּ׃

And David sent messengers and took her. And she came in to him, and he lay with her — and she was purified from her uncleanness — and she returned to her house.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּשְׁלַח דָוִד אִזְגַדִין וְדַבְּרָהּ וַאֲתַת לְוָתֵיהּ וּשְׁכִיב עִמָהּ וְהִיא מִתְדַכְיָא מִסוֹבְתָהּ וְתָבַת לְבֵיתָהּ.

מטומאתה – מנדתה.

From her uncleanliness. From her menstrual impurity.

וישכב עמה והיא מתקדשת מטומאתה – שמעתה אין לתלות הוולד באוריה בעלה.

והיא מתקדשת מטומאתה – נדה היתה ומתקדשת מטומאתה עכשיו, ומעתה אין לתלות הולד באוריה כששכב דוד אותה שהרי מתקדשת היתה כשראה אותה דוד רוחצת על הגג.

מתקדשת מטומאתה – להודיע כי לא שכב עמה והיא נדה, כי כבר התקדשה מטומאתה, כמו שאמר: רוחצת (שמואל ב י״א:ב׳), והודיע כי הרחיצה ההיא להתקדש מן הנדות היתה, ולא עבר עליה משום נדה אלא משום אשת איש.

ורבותינו ז״ל אמרו: כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כתב לאשתו אם ימות במלחמה, לפיכך סבב דוד את מיתת אוריה שתהא מגורשת למפרע.

מתקדשת – היתה מתקדשת כשהיתה רוחצת שקדם זכרו, וזכר זה לסבות.

והיא מתקדשת מטומאתה – רוצה לומר: שהיא היתה אז רוחצת להיות טהורה מטומאתה.

ואז שלח דוד מלאכים ויביאוה אליו וישכב עמה. וזכר שהיא היתה מתקדשת מטומאתה, רוצה לומר שלא היתה נדה כי בהיותה נרחצת (כמו שזכר) היתה מתקדשת ומטהרת מטומאתה, הורה והגיד זה להודיע שאז נתעברה להיות הזמן הראוי יותר אליו. והנה להעלים הענין שבה האשה לביתה מיד אחרי ששכב דוד אותה.

מתקדשת – רוצה לומר מטהרת.

מתקדשת – היתה טהורה מטומאת נדה, כי טבלה עצמה.

וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבא אליו שהמלאכים חקרו ע״ז, וכאשר ידעו שגרשה לקחה, וספר כי לא לבד שנזהר מאשת איש כי גם נזהר מאיסור נדה כי היא מתקדשת מטומאתה וטבלה לנדתה.

מלאכים – לדבר על לבה וזהו לשון ויקחה.

והיא מתקדשת מטומאתה – אך שלמו ימי נדותה, ואז עלולה האשה יותר להתעבר, ובביאה אחת נתעברה.

וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים וַיִּקָּחֶהָ וַתָּבוֹא אֵלָיו וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ, וְהיא היתה טהורה¹ שכן כאשר היא היתה רוחצת (כשראה אותה דוד מהגג)⁠² הִיא היתה מִתְקַדֶּשֶׁת – טובלת עצמה³ ומיטהרת⁴ מִטֻּמְאָתָהּ – מנדתה⁵, ולאחר מכן, כדי להעלים את העניין⁶ וַתָּשָׁב – חזרה בת שבע אֶל בֵּיתָהּ:

1. מצודת דוד.

2. רלב״ג.

3. מצודת דוד.

4. מצודת ציון.

5. רש״י. ומעתה אין לתלות הוולד באוריה, ר״י קרא. ולא עבר דוד המלך ע״ה לא על עוון נדה ולא על עוון אשת איש, רד״ק.

6. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וַתַּ֖הַר הָאִשָּׁ֑ה וַתִּשְׁלַח֙ וַתַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד וַתֹּ֖אמֶר הָרָ֥ה אָנֹֽכִי׃

And the woman conceived; and she sent and told David, and said, "I am with child.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וְעַדִיאַת אִתְּתָא וּשְׁלָחַת וְחַוִיאַת לְדָוִד וַאֲמַרַת מְעַדְיָא אֲנָא.

ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי – מרמזת לו אסוף את חרפתי, השב את אישי מן המלחמה וישכב עמי, ויהי הולד תלוי בו.

ותאמר הרה אנכי – יתכן שאחר המשגל נשאר רחמה בזולת לחות כי זה מורה על ההריון.

ואחרי זה הרגישה בעצמה שהיתה מעוברת, כי אולי הרגישה ברחמה שנשארה בזולת לחות שהוא המורה על ההריון, ושלחה להודיעו לדוד.

ותהר האשה והנה כפי המבואר לחכמינו זכרונם לברכה (בזהר) יצא אוריה והניח לה גט בז׳ סיון והמעשה הזאת היתה בכ״ד אלול באופן שהיה הבחנה בין זרע לזרע וידע בבירור שממנו נתעברה, והיא הרגישה תיכף בעיבורה על ידי שנסתלקו ממנה הליחות כמ״ש הרלב״ג.

וַתַּהַר הָאִשָּׁה שחדל להיות לה אורח כנשים¹ וַתִּשְׁלַח וַתַּגֵּד לְדָוִד וַתֹּאמֶר ברמז² הָרָה אָנֹכִי ממך³:

1. רלב״ג, אברבנאל, מעם לועז.

2. כלי יקר.

3. כפי המבואר בחז״ל (בזוהר), יצא אוריה והניח לה גט בז׳ סיון, והמעשה הזה היה בכ״ד אלול באופן שהיה הבחנה בין זרע לזרע, וידע בבירור שממנו נתעברה, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןמיוחס לר״י קרארלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ו) וַיִּשְׁלַ֤ח דָּוִד֙ אֶל⁠־יוֹאָ֔ב שְׁלַ֣ח אֵלַ֔י אֶת⁠־אוּרִיָּ֖ה הַחִתִּ֑י וַיִּשְׁלַ֥ח יוֹאָ֛ב אֶת⁠־אוּרִיָּ֖ה אֶל⁠־דָּוִֽד׃

And David sent to Joab, "Send me Uriah the Hittite.⁠" And Joab sent Uriah to David.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּשְׁלַח דָוִד לְוַת יוֹאָב שְׁדַר לִי יַת אוּרִיָה חִתָּאָה וְשַׁדֵר יוֹאָב יַת אוּרִיָה חִתָּאָה לְוַת דָוִד.

שלח אלי את אוריה – שהיה מתכוין שישכב עם אשתו, ויהא סבור שממנו היא מעוברת.

Send me Urioh. [Dovid] intendead that he [Urioh] lie with his wife in order that it be thought that from him [Urioh] she was pregnant.

שלח אלי את אוריה – ודעתו כדי שישכב עם אשתו, ויאמרו כי מבעלה היתה מעוברת.

ולשלום המלחמה – הגבורים העושים המלחמה. וכן תירגם יונתן: עבדי קרבא.

וישלח דוד אל יואב – כתב החכם שמואל כותב זה הספר כמה פרטים בכ״ז הספור עד סופו להערות רבות ואין צורך לנו להאריך בפרושם כי שבח לאל ידועים אלינו אלו הסתרים מבית הסתרים יותר מסתרי תורה.

אמר אבן כספי: אע״פ שאין זה מכונת ספרנו זה, אומר מעט. דע כי עון שאול גדול מעון דוד, ואין ספק אצלי שדוד חטא, כי לא נוכל להכחיש הכתוב שאומר וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני י״י (שמואל ב י״א:כ״ז), ואמר לו נתן מדוע בזית את דבר י״י לעשות הרע בעיניו את אוריה הכית וגו׳ (שמואל ב י״ב:ט׳). ועל כל פנים עבר על לא תרצח ולא תנאף (שמות כ׳:י״ב) ולכן נענש על שניהם כמו שאבאר עוד, וכן הודה הוא על עצמו ואמר חטאתי לי״י (שמואל ב י״ב:י״ג), כל שכן כי הוא בספרו העיד ע״ז ויחד מזמור כאשר בא אל בת שבע (תהלים נ״א:ב׳), אבל לא אמר כאשר הרג אוריה, וכתב כותב ספר מלכים אשר עשה דוד את הישר בעיני י״י ולא סר וגו׳ רק בדבר אוריה (מלכים א ט״ו:ה׳), וכל אלה הענינים סודות ואין ראוי לגלות ערוה. אבל אומר כלל אחד כי שבח גדול ותפארת עצום יש לשלם כי ייוחס לו עון או עונות יחידים, והעד משה אדון השלמים, כי בלא כלום א״א אחר שאינו מלאך, ואוי למי שכלו עון ועברה, ודי בזה לפי הכונה בספר הזה.

(ו-ז) ואז כתב ליואב שישלח אליו את אוריה החתי, ובא לפניו ושאלו על שלום יואב והעם והמלחמה.

שלח אלי וגו׳ – כי עמו היה במלחמה.

וישלח דוד אל יואב הנה פה מקום האשמה השנית שזכר מהרי״א מה שרצה שישכב אוריה את אשתו ויכרית שם בנו מבית אביו, הנה גם לזה יש מענה שאחר שדוד ידע האמת שהוא בנו ישמור זאת בלבו לעת מצוא, כשיגדל הילד יגלה שהוא בן המלך ושימנע מקחת מזרע המלך, ואם היה גט גמור היה מתקן את הכל, וגם לדעת המפרשים שהיה גט על תנאי שלפי זה כבר רצה לחטוא במה שצוה שאוריה ילך אל ביתו שבזה יובטל הגט ותהיה א״א למפרע, הנה עתה היה מוכרח לזה אחר שנתעברה, שבהכרח יתגלה הדבר ויצמח מזה חילול השם וגם מרד במלוכה כאשר קרה כזאת למלכי ארץ עבור ענינים כאלה, כמ״ש מהרי״א עצמו, ובפרט שהיתה נכד אחיתופל יועץ המלך (שכפי הנראה שנאת אחיתופל לדוד וקשרו עם אבשלום נקבע על ידי מעשה זה, ששמר לו איבה עבור שלקח את נכדו בחזקה, כי לולא זאת רחוק הוא איפוא שאחיתופל שידע שהמלכות שמורה לשלמה בן נכדו יהיה בקושרים עם אבשלום להסב המלוכה אליו) וכ״ש אם היה הדבר נודע תיכף, ומטעם זה לא היה אפשר לעשות כדבר מהרי״א שתלד בצנעה כי איה בית אביה וזקנה הלא ירגישו בזה, ולכן מפני חילול ה׳ ומרד במלכות היה בדעתו לקבל על עצמו עון א״א למפרע אשר לא חשב כזאת בשעת מעשה שלא עלה על דעתו שתתעבר, ועל זה אמרו חכמינו זכרונם לברכה מדוע בזית את דבר ה׳ לעשות הרע בעיני, שבקש לעשות ולא עשה, כי לבסוף עלה בידו באופן המותר כמו שיתבאר.

וַיִּשְׁלַח דָּוִד שליח אֶל יוֹאָב שהיה באותה עת בשדה המלחמה על רבת בני עמון, עם אוריה החתי¹: שְׁלַח אֵלַי לירושלים אֶת אוּרִיָּה הַחִתִּי שהיה מתכוין שישכב עם אשתו² ויהא סבור שממנו היא מעוברת³, שאחר שדוד ידע האמת שהוא בנו, רצה לשמור זאת בליבו לעת מצוא, וכשיגדל הילד יגלה שהוא בן המלך⁴, וַיִּשְׁלַח יוֹאָב אֶת אוּרִיָּה אֶל דָּוִד לירושלים:

1. מצודת דוד.

2. הכלי יקר בבאר כי בת שבע נקראה גם בת שבע אשת אוריה, וגם בת אליעם, והוא מסביר כי מצד כשרותה להיות לאיש אחר שלא היתה אשת איש (שכן היתה גרושה) היא נקראת בת אליעם שחזרה לרשות בית אביה, ואולם כיוון שהגט לא נעשה בפומבי (שלא יקפצו עליה לקחת אותה לאישה) נקראה אשת אוריה.

3. רש״י, רד״ק, רלב״ג.

4. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ז) וַיָּבֹ֥א אוּרִיָּ֖ה אֵלָ֑יו וַיִּשְׁאַ֣ל דָּוִ֗ד לִשְׁל֤וֹם יוֹאָב֙ וְלִשְׁל֣וֹם הָעָ֔ם וְלִשְׁל֖וֹם הַמִּלְחָמָֽה׃

And when Uriah came to him, David asked him regarding the welfare of Joab, and the welfare of the people, and the welfare of the war.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַאֲתָא אוּרִיָה לְוָתֵיהּ וּשְׁאַל לֵיהּ דָוִד לִשְׁלַם יוֹאָב וְלִשְׁלַם עַמָא וְלִשְׁלַם עַבְדֵי קְרָבָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ולשלום המלחמה – לשלום אנשי המלחמה.

וַיָּבֹא אוּרִיָּה אֵלָיו לירושלים וַיִּשְׁאַל דָּוִד את אוריה לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם אנשי¹ הַמִּלְחָמָה הגיבורים²:

1. מצודת דוד.

2. תרגום יונתן, רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמקראות שלובותהכל

(ח) וַיֹּ֤אמֶר דָּוִד֙ לְא֣וּרִיָּ֔ה רֵ֥ד לְבֵיתְךָ֖ וּרְחַ֣ץ רַגְלֶ֑יךָ וַיֵּצֵ֤א אֽוּרִיָּה֙ מִבֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וַתֵּצֵ֥א אַחֲרָ֖יו מַשְׂאַ֥ת הַמֶּֽלֶךְ׃

And David said to Uriah, "Go down to your house, and wash your feet.⁠" And Uriah departed from the king's house, and a gift from the king was sent after him.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַאֲמַר דָוִד לְאוּרִיָא חוּת לְבֵיתָךְ וּשְׁטוֹף רִגְלָךְ וּנְפַק אוּרִיָה מִבֵּית מַלְכָּא וּנְפַקַת בַּתְרוֹהִי סְעוּדָתָא דְמַלְכָּא.

משאת המלך – סעודתא דמלכא.

The king's meal. [Yonatan translates:] the king's meal.⁠¹

1. Dovid sent men with provisions for Urioh to be eaten at his home.

רד לביתך ורחץ רגליך – שרצה שיזקק לאשתו ויהא ההריון תלוי בו.

ותצא אחריו משאת המלך – מנחת המלך, שהמשתה גורם את האדם לידי תאוה.

רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך – שיאכל וישתה ויטב לבו ויבא לשכב¹ עם אשתו ויהיה הולד נתלה בו באוריה.

1. השוו ללשון הפסוק ברות ג׳:ז׳.

משאת המלך – כתרגומו: סעודתא דמלכא, כמו: וישא משאת מאת פניו אליהם (בראשית מ״ג:ל״ד).

ותצא אחריו משאת המלך – והוא מענין ארוחה כמו וישא משאות מאת פניו ואפשר שיהיה מענין אבוקה ללותו בבואו אל ביתו ולהראות לו הדרך והנה חשב דוד לעשות הענין בדרך שיעלם חטאו מהאנשים שלא חטא וכראות דוד שלא יוכל על זה סבב שימות ביד בני עמון ולקחה אחר זה לו לאשה בדרך שלא יודע כי זנתה עמו בהיותה אשת אוריה.

וצוהו שילך לביתו לרחוץ רגליו שהוא כנוי לתשמיש המטה. ואמרו ותצא אחריו משאת המלך, פירשוהו ארוחה, ששלח לו משאת לחם ויין ובשר לאכול, על דרך (בראשית מ״ג ל״ד) וישא משאות מאת פניו, וכן ת״י סעודתא דמלכא. ואחרים פירשוהו מענין אבוקה, כי לפי שהיה זה בלילה יצאתה עמו אבוקה ללוותו ולהראות לו את הדרך עד ביתו וזה כדי לכבדו. והנה עשה דוד כל זה כדי לעשות הענין באופן שיעלם חטאו מהאנשים, בחשבו שיבא אוריה אל ביתו וישכב עם אשתו ויחשוב אחרי כן שממנו היא הרה, והנה אוריה היה אדם נכבד וירא את השם ואיש מלחמה ולא רצה לרדת אל ביתו פן יחשבו שהתעדן מה והתעלס עם אשתו.

משאת – מנת ארוחה וסעודה, וכן: וישא משאות מאת פניו (בראשית מ״ג:ל״ד).

ורחץ רגליך – הוא כנוי לתשמיש המטה, וכונתו היתה להעלים הדבר, ויחשבו כי ממנו הרתה (ואף שכל היוצא למלחמת בית דוד היה כותב גט כריתות לאשתו, מכל מקום היה הדבר מכוער, כי הדרך היה לנושאה שוב בבוא מן המלחמה, והיתה שומרת עליו).

משאת המלך – למען ייטב לבו ויבוא על אשתו.

השאלות:

לענין מה ספר כי יצאה אחריו משאת המלך, ולמה לא ירד אוריה אל ביתו, ואם שלא רצה לשכב עם אשתו כמ״ש, היה יכול למנוע מתשמיש.

ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך הנה בזה המקום יבורר כי גם האשמה השלישית אשר גלל מהרי״א על דוד תשוב לו על מ״ש שהרג את אוריה על לא חמס בכפיו, כי באמת היה אוריה חייב מיתה משלשה טעמים,

א. מה שעבר על פקודת המלך, שא״ל רד לביתך ורחץ רגליך, פי׳ כי בא לפני המלך באבק שעל רגליו כבא מן הדרך, וצוהו שילך וישאר בביתו, כי רצה שלא ילך עוד למלחמה רק ישאר בביתו, כי כן נראה ממה שבבואו לא פקד ע״י מאומה רק שאל אותו לשלום העם והמלחמה וצוהו שילך לביתו, אם כן היה דעתו שישאר בירושלים, ואוריה לא רצה לשמוע אל פקודת המלך להשאר בירושלים רק לשוב אל שדה המערכה, ולכן שכב פתח בית אדוניו כארח נטה ללון ולשוב למקומו, ובזה המרה פי המלך,

ב. במ״ש ויצא אוריה מבית המלך ותלך אחריו משאת המלך ותרגם יונתן סעודתא דמלכא, שיש הבדל בין מנחה ובין משאת, ששם משאת הונח על המנחה שיתן הנכבד אל הנקלה לנשאו ולגדלו, וכן כבדהו דוד כבוד גדול ששלח לו לביתו משאת משולחן המלך כדרך השרים, ולא היה לו לנאץ משאת המלך בעיני כל עבדי המלך שנשאר פתח בית המלך ולא הלך לביתו לקבל הכבוד הגדול הזה לאכול סעודת המלך בביתו עם אשתו וכדי בזיון וקצף.

משאת המלך – דורון לשמח לבו, (וימן משאת כיד המלך, אסתר ב׳:י״ח), או הוא לשון וישא משאות (מקץ) מאכלים ערבים ויין ישן.

וַיֹּאמֶר דָּוִד לְאוּרִיָּה רֵד לְבֵיתְךָ וּרְחַץ רַגְלֶיךָ – ופקוד את אשתך¹, וַיֵּצֵא אוּרִיָּה מִבֵּית הַמֶּלֶךְ וַתֵּצֵא אַחֲרָיו מַשְׂאַת – סעודה משולחן² הַמֶּלֶךְ למען ייטב לבו ויפקוד את אשתו³:

1. ר״י קרא, מצודת דוד.

2. רש״י, רד״ק, מצודת ציון. ואפשר שיהיה מענין אבוקה ללוותו בבואו אל ביתו ולהראות לו הדרך, רלב״ג, אברבנאל.

3. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ט) וַיִּשְׁכַּ֣ב אוּרִיָּ֗ה פֶּ֚תַח בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ אֵ֖ת כׇּל⁠־עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֑יו וְלֹ֥א יָרַ֖ד אֶל⁠־בֵּיתֽוֹ׃

But Uriah slept at the door of the king's house with all of the servants of his lord, and did not go down to his house.

מקבילות במקראתרגום יונתןרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּשְׁכַב אוּרִיָה בִּתְרַע בֵּית מַלְכָּא עִם כָּל עַבְדֵי רִבּוֹנֵיהּ וְלָא נְחַת לְבֵיתֵיהּ.

וישכב אוריה פתח בית המלך – בחצר ביתו עם כל עבדי אדוניו השומרים בחצר המלך.

ולכן שכב פתח בית המלך עם עבדי המלך שהיו שוכבים שם לשמור את מטתו כמנהג המלכים:

פתח – מול הפתח, עם כל עבדי המלך.

וזה שכתוב וישכב אוריה בית אדוניו עם כל עבדי אדוניו וכדי בזיון לפני כל עבדי המלך, והם הרגישו בזה.

ולא ירד – בית דוד גבוה משאר הבתים שהיה בנוי במרום הר ציון, ולא בלבד שלא ירד אוריה ללון בביתו, אך לא ירד שם כל עיקר, ויש לחוש שמא הוגד לו איזה דבר שהכניס חשד בלבו.

וַיִּשְׁכַּב אוּרִיָּה מול¹ פֶּתַח בֵּית הַמֶּלֶךְ אֵת – עם² כָּל עַבְדֵי אֲדֹנָיו דוד, השומרים על מיטת המלך כמנהג המלכים³ וְאפילו⁴ לֹא יָרַד אֶל בֵּיתוֹ, והיה בכך ביזיון גדול למלך שלא שמע אוריה לדבריו, ועבדי המלך הרגישו בזה⁵ ותמהו על כך⁶:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. אברבנאל.

4. כלי יקר.

5. מלבי״ם. וכלי יקר מונה אף את זה כמרד גדול של אוריה נגד המלך.

6. כלי יקר.

מקבילות במקראתרגום יונתןרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(י) וַיַּגִּ֤דוּ לְדָוִד֙ לֵאמֹ֔ר לֹא⁠־יָרַ֥ד אוּרִיָּ֖ה אֶל⁠־בֵּית֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל⁠־אוּרִיָּ֗ה הֲל֤וֹא מִדֶּ֙רֶךְ֙ אַתָּ֣ה בָ֔א מַדּ֖וּעַ לֹא⁠־יָרַ֥דְתָּ אֶל⁠־בֵּיתֶֽךָ׃

And when they had told David, saying, "Uriah did not go down to his house", David said to Uriah, "Have you not come from a journey? Why did you not go down to your house?⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וְחַוִיאוּ לְדָוִד לְמֵימַר לָא נְחַת אוּרִיָה לְבֵיתֵיהּ וַאֲמַר דָוִד לְאוּרִיָה הֲלָא מֵאוֹרְחָא אַתְּ אָתֵי מָא דֵין לָא נְחַתְתָּא לְבֵיתָךְ.

וכאשר ידע זה דוד ושאלו מדוע לא ירדת לביתך?

ויגדו לדוד – בספרים כ״י ודפוסים ישנים חסר יו״ד.

הלא מדרך אתה בא – ואם כן אתה עיף ויגע.

ויגידו לדוד וכו׳ ודוד לא רצה להודיע לו שחרה אפו על שעבר על פקודתו כי חשש אולי נודעה לו המעשה ורצה לחקור על זה במסיח לפי תומו וא״ל הלא מדרך אתה בא וכו׳ כי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שבא מן הדרך.

וַיַּגִּדוּ לְדָוִד לֵאמֹר לֹא יָרַד אוּרִיָּה אֶל בֵּיתוֹ כפי שציוות, וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה הֲלוֹא מִדֶּרֶךְ אַתָּה בָא ואם כן אתה עייף ויגע¹ מַדּוּעַ אם כן לֹא יָרַדְתָּ אֶל בֵּיתֶךָ לפקוד את אשתך כפי שחייב אדם לעשות בשעה שבא מן הדרך? ודוד לא רצה להודיע לו שחרה אפו על שעבר על פקודתו כי חשש אולי נודע לאוריה המעשה, ורצה דוד המלך לחקור על זה במסיח לפי תומו²:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַיֹּ֨אמֶר אוּרִיָּ֜ה אֶל⁠־דָּוִ֗ד הָ֠אָר֠וֹן וְיִשְׂרָאֵ֨ל וִיהוּדָ֜ה יֹשְׁבִ֣ים בַּסֻּכּ֗וֹת וַאדֹנִ֨י^א יוֹאָ֜ב וְעַבְדֵ֤י אֲדֹנִי֙ עַל⁠־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ חֹנִ֔ים וַאֲנִ֞י אָב֧וֹא אֶל⁠־בֵּיתִ֛י לֶאֱכֹ֥ל וְלִשְׁתּ֖וֹת וְלִשְׁכַּ֣ב עִם⁠־אִשְׁתִּ֑י חַיֶּ֙ךָ֙ וְחֵ֣י נַפְשֶׁ֔ךָ אִֽם⁠־אֶעֱשֶׂ֖ה אֶת⁠־הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃

And Uriah said to David, "The ark, and Israel, and Judah, dwell in booths; and my lord Joab and the servants of my lord are encamped in the open field; shall I then go into my house, to eat and to drink, and to lie with my wife? As you live, and as your soul lives, I will not do this thing.⁠"

א. וַאדֹנִ֨י =ל,ק ומסורת-א ובדפוסים
• א!=וַאֲדֹנִ֨י (חטף פתח באל"ף)

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַאֲמַר אוּרִיָה לְדָוִד אֲרוֹנָא וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יַתְבִין בִּמְטָלַיָא וְרִבּוֹנִי יוֹאָב וְעַבְדֵי רִבּוֹנִי עַל אַפֵּי בְרָא שָׁרָן וַאֲנָא אֵיעוּל לְבֵיתִי לְמֵיכַל וּלְמִשְׁתֵּי וּלְמִשְׁכַּב עִם אִתְּתִי חַיָךְ וְחַיֵי נַפְשָׁךְ אִם אַעְבֵּיד יַת פִּתְגָמָא הָדֵין.

חיך – חסר יו״ד הרבים.

וחי נפשך – חייך בעולם הזה וחי נפשך בעולם הבא.

הארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות – אפשר שהיה משלח דוד הארון במלחמה שהעלה אותו בכבוד גדול? ויש לומר: זהו ארון שבו שברי לוחות מונחים שהיה יוצא עמהם למלחמה תדיר.

המ״ב הוא להודיע שאין ראוי לאדם שיפנה אל התענוגים בעת היות חברו בצער הלא תראה כי אוריה החתי לא הסכים בעצמו ללכת לביתו לשכב עם אשתו מפני היות יואב וכל ישראל בצער ר״ל שהיו חונים על פני השדה לצור על דבה וראה מה קרה לדוד מהרע בתתו אז לעצמו התענוגים עד שחשק בבת שבע עם ידיעתו שהיא אשת איש ובא אליה ותהר לו כי זה היה סבה אל שהוסיף פשע על חטאתו והשתדל שימות אוריה בחרב בני עמון כשראה שלא נשלם לו מה שחשב שיבא שישכב עם אשתו בדרך שיתכסה קלון דוד.

השיבו דברים טובים, שבהיות בשדה הארון שהיה הולך עמהם במחנה, וזה זכר ראשונה שהוא העקר, (וכבר כתבתי במה שקדם שהארון הזה לא היה בו לא לוחות הברית ולא שברי לוחות, ולכן לא קראו ארון ברית השם אבל היה ארון שעשו להביא בו האפוד והאורים והתומים, וכמו שזה הוכחתי בראיות ברורות בפרשה השלישית מזה הספר, והיה עמהם תמיד במלחמה וכהן עמו כדי לשאול בהם בשעת הצורך) ובהיות עם ישראל ויהודה בסכות שזהו החיוב השני, ואדוני יואב, רוצה לומר בשדה גם כן בסכות והוא החיוב השלישי, ועבדי אדוני המלך גם כן בשדה שם והוא החיוב הרביעי יותר קטן שבכלם, ומפני כל זה לא היה ראוי שילך הוא להתעלס בביתו.

יושבים בסכות – במקום המלחמה.

ועבדי אדוני – רצה לומר: שאר עבדי המלך.

חייך – הריני נשבע בחיי גופך וחיי נפשך.

ויאמר אוריה השיב לפי תומו שנמנע מזאת,

א. מצד שהארון וישראל ויהודה (שבטו של מלך) יושבים בסכות

ב. מצד שיואב אדוניו ועבדי דוד רצה לומר השרים והגבורים חונים על פני השדה ואינם אף בסוכה, והם לחורב ביום ולקרח בלילה, ובדבריו אלה מרד המרדה שלישי כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במ״ש ואדוני יואב שהיה לו לומר ועבדך יואב ועבדי אדוני, כי יואב עבד דוד וכמ״ש האשה התקועית עבדך יואב שם בפי את הדברים האלה, וגם שמ״ש חכמינו זכרונם לברכה בעירובין (דף ס״ג) גמירי דכל זמן שהארון ושכינה שלא במקומם ישראל אסורים בתשמיש, לא שייך כאן למ״ש מהרי״א שזה לא היה הארון שבו הלוחות רק הארון שהיו מונחים בו האפוד והאורים והתומים, והארון והמלך שהם העקר ישבו במקומם, והוא דייק אדוני יואב כאילו יואב הוא העקר ולא יכין לדבר כן בפני המלך, וע״כ נתחייב מיתה כמורד, וע״כ, (יב) ויאמר דוד שב בזה גם היום ומחר אשלחך – אחר שסרב נגד דעתו ורצה ללכת למלחמה, וגם שחשב אולי לכן נשאר בפתח המלך כדי שישלחהו למלחמה ועתה שהבטיחו לשלחו ירד אל ביתו לפני צאתו, בפרט שהיה לו שהות כמ״ש וישב ביום ההוא וממחרת.

הארון – א״כ גם במלחמת בני עמון הביאו הארון עמהם.

וישראל ויהודה – בכל יום יום היתה מתפרדת יותר חבילת י״ב השבטים עד שהיו כבר נחשבים כשני גוים.

חיך וחיי נפשך – כך היא המליצה, מ״מ נוכל לומר חייך כמו שאני רוצה שיחיה בשרך בעולם הזה, וחיי נפשך כמו שאני רוצה שתתענג נפשך בעולם הבא.

וַיֹּאמֶר אוּרִיָּה אֶל דָּוִד המלך, הָאָרוֹן איתו יצאים למלחמה ובו שברי הלוחות¹ וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסֻּכּוֹת במקום המלחמה², וַאדֹנִי יוֹאָב³ וְשאר⁴ עַבְדֵי אֲדֹנִי המלך עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה חֹנִים כשהם נתונים לקור וחום⁵ וַאֲנִי אָבוֹא אֶל בֵּיתִי לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת וְלאחר מכן אגרר⁶ לִשְׁכַּב עִם אִשְׁתִּי?! הריני נשבע⁷ חַיֶּךָ – בחיי גופך⁸ בעולם הזה⁹ וְחֵי – ובחיי¹⁰ נַפְשֶׁךָ בעולם הבא¹¹ אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה:

1. רי״ד. ואברבנאל אומר כי בארון זה היו רק האפוד האורים והתומים.

2. מצודת דוד.

3. ובאומרו ״אדוני יואב״ התחייב אוריה בנפשו כדין מורד במלכות, על כי הזכיר את יואב לפני שהזכיר את המלך ועל כי כינה את יואב ״אדוני״ בפני המלך, שבת נו., מלבי״ם, מעם לועז. וכלי יקר ומלבי״ם מוסיפים כאמור לעיל את החטא שלא ירד לביתו כמצוות המלך.

4. מצודת דוד.

5. כלי יקר.

6. כלי יקר.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. רד״ק.

10. מצודת דוד.

11. רד״ק.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קרי״דרלב״ג תועלותאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יב) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל⁠־אוּרִיָּ֗ה שֵׁ֥ב בָּזֶ֛ה גַּם⁠־הַיּ֖וֹם וּמָחָ֣ר אֲשַׁלְּחֶ֑ךָּ וַיֵּ֨שֶׁב אוּרִיָּ֧ה בִירוּשָׁלַ֛͏ִם בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא וּמִֽמׇּחֳרָֽת׃

And David said to Uriah, "Stay here today also, and tomorrow I will let you depart.⁠" So Uriah abode in Jerusalem that day, and the next day.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַאֲמַר דָוִד לְאוּרִיָה תִּיב הָכָא אַף יוֹמָא דֵין וּמְחַר אַשְׁלְחִינָךְ וִיתֵיב אוּרִיָה בִּירוּשְׁלֵם בְּיוֹמָא הַהוּא וּבֵיוֹמָא דְבַתְרוֹהִי.

(יב-יג) ומאשר ראה זה דוד, צוהו שישב שם גם כן עד יום המחרת ויאכל לפניו כדי לכבדו, בחשבו שעם היין יטרף דעתו וילך אל אשתו, והוא עם כל זה לא רצה ושכב הלילה השנית במקום אשר שכב בראשונה. ומאשר לא הצליח דוד בדרך הזה אשר חשב לעשות.

בזה – במקום הזה.

גם היום – כי חשב כאשר יאכל לפניו, אז ייטיב לבו ביין, וישכב עם אשתו.

וממחרת – עד אשר שלחו.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אוּרִיָּה שֵׁב בָּזֶה – במקום הזה¹ גַּם הַיּוֹם וּמָחָר אֲשַׁלְּחֶךָּ בחזרה למערכה עם יואב, ודוד חשב כי כאשר יאכל לפניו, אז ייטיב לבו ביין, ויפקוד את אשתו², וַיֵּשֶׁב אוּרִיָּה בִירוּשָׁלִַם בַּיּוֹם הַהוּא וּמִמָּחֳרָת עד אשר שילחו דוד³:

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמקראות שלובותהכל

(יג) וַיִּקְרָא⁠־ל֣וֹ דָוִ֗ד וַיֹּ֧אכַל לְפָנָ֛יו וַיֵּ֖שְׁתְּ וַֽיְשַׁכְּרֵ֑הוּ וַיֵּצֵ֣א בָעֶ֗רֶב לִשְׁכַּ֤ב בְּמִשְׁכָּבוֹ֙ עִם⁠־עַבְדֵ֣י אֲדֹנָ֔יו וְאֶל⁠־בֵּית֖וֹ לֹ֥א יָרָֽד׃

And when David had called him, he ate and drank before him; and he made him drunk; and at evening he went out to lie on his bed with the servants of his lord, but he did not go down to his house.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּקְרָא לֵיהּ דָוִד וַאֲכַל קֳדָמוֹהִי וּשְׁתֵי וְרַוְיֵהּ וּנְפַק בְרַמְשָׁא לְמִשְׁכַּב בְּשִׁווּיֵהּ עִם עַבְדֵי רִבּוֹנֵיהּ וּלְבֵיתֵיהּ לָא נְחָת.

ויקרא לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו – שהשכרות משכיח לאדם כל דבר דאבון, כסבור היה דוד אשכרהו וישכח שהארון וישראל ויהודה יושבים בסוכות (שמואל ב י״א:י״א) וילך וישכב עם אשתו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יב]

במשכבו – במקום ששכב בה אתמול, וזהו עם עבדי אדוניו.

וישכרהו נסה אולי יפותה במשתה היין, וכאשר ראה שכל זה לא הועיל.

עם עבדי אדניו – שומרי ראש דוד.

וַיִּקְרָא לוֹ דָוִד וַיֹּאכַל אוריה לְפָנָיו וַיֵּשְׁתְּ וַיְשַׁכְּרֵהוּ דוד וַיֵּצֵא אוריה בָעֶרֶב לִשְׁכַּב בְּמִשְׁכָּבוֹ – באותו מקום שם שכב ערב לפני¹ עִם עַבְדֵי אֲדֹנָיו דוד וְאולם אֶל בֵּיתוֹ לֹא יָרָד וכשדוד ראה שכל זה לא הועיל:

1. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יד) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּכְתֹּ֥ב דָּוִ֛ד סֵ֖פֶר אֶל⁠־יוֹאָ֑ב וַיִּשְׁלַ֖ח בְּיַ֥ד אוּרִיָּֽה׃

And it came to pass in the morning, that David wrote a letter to Joab, and sent it by the hand of Uriah.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַהֲוָה בְּצַפְרָא וּכְתַב דָוִד אִגַרְתָּא לְוַת יוֹאָב וְשַׁדָר בְּיַד אוּרִיָה.

(יד-יז) כתב ספר אל יואב ביד אוריה עצמו שיתנהו אל מול המלחמה החזקה וישובו מאחריו ולא יעזרוהו באופן שיכוהו האויבים וימות, והיה משלמות אוריה שלא ראה את המכתב ולא קרא את אשר בו ונתנו אל יואב, והוא עשה כדבר המלך וימת אוריה החתי באותו אופן: ואמנם הפועל הזה פשוטו יורה עליו שהיה מגונה מאד מחמשה צדדים. האחד מאשר חטא דוד באשת איש וישכב את אשת רעהו, וזה בלי ספק יותר מגונה במלך שישכב את אשת עבדו ויגדפהו וישחיתהו בזה, וכל שכן בהיותו טרוד בעבודתו ונלחם את מלחמותיו, הלא ראית מה שנמשך בספרד בימי המלך דון רודרי״גו, שבעבור אשר שכב את בת האלוף גוליא״נו אשר היה יושב בסיב״טא, הביא את כל הישמעאלים אשר מעבר לים ויקחו וילכדו את כל ספרד לנקום נקמתו מהמלך ההוא אשר שכב את בתו. והצד השני הוא במה שהשתדל דוד שאוריה ישכב את אשתו ויחשב לו הבן הילוד, וזה באמת פחיתות גדול למלך רם ונעלה כדוד, שיהיה בנו בחזקת בן אוריה ויוחס אליו ויכרת שמו מבית המלך אביו, וזה באמת לא יעשה קל שבקלים אף כי ראש המלכים וגבירם דוד עליו השלום. הצד השלישי במה שצוה לשום את אוריה אל מול המלחמה החזקה להמיתו, וזה באמת עון פלילי להמית את האיש הזה על לא חמס בכפיו ואין מרמה בפיו, וישלמהו המלך רעה תחת טובה חלף כל עבודתו אשר עבד אתו בשלום ובמישור, הלא טוב היה שיעכבוהו ויטרידוהו שם ולא ישוב לביתו עד אשר תלד אשתו ואיש לא ידע בשכבה ובקומה ותהיה לידתה בסתר, וינתן הילד לאשה מינקת מן העבריות, ולא יוסיף על חטאתו פשע כי אל גילוי עריות הוסיף שפיכות דמים. הצד הרביעי באופן המיתה וההריגה שהרגו בחרב בני עמון וע״י אויבי השם, המבלי אין קברים בישראל ואדם אין שימיתהו בקשת ובחנית? אם לריב ומצה ואם בפתע ולא נודע מי הכהו, ולמה צוה להרגו בחרב האויבים? ואתה רואה שהיה בלתי אפשרי שימות אוריה בזה כי אם במות עמו רבים מישראל, כי לא ישימו איש אחד אל מול המלחמה החזקה לבדו, וכן אמר הכתוב ויפול מן העם מעבדי דוד וימת גם אוריה החתי, ואם כן לא המית דוד את אוריה לבדו כי אם גם עמו אנשים רבים מבני ישראל, וכבר העירו על זה חכמינו ז״ל במדרש שמואל (פרשה כ״ה) אמרו ואתו הרגת בחרב בני עמון, רבנין אמרין ואותו מגיד שהרבה צדיקים כיוצא בו הרגת עמו. הצד החמשי מהגנות שמיד כשעבר האבל שבעת ימים על אשת אוריה מיד צווה המלך ללקחה אל ביתו ותהי לו לאשה, ולמה לא נתאחר על זה ימים או עשור? האם היה עדין נרדף התאוה ולא נתפייס עם הביאה הראשונה, ואם כפי הדין אין ראוי שתנשא האלמנה בעוד תשעים יום מיום שמת בעלה, איך נשאת בת שבע לדוד מיד אחר האבל? כל הפשע והגנות הזה יכלול עון דוד וחטאתו. אמנם במסכת שבת פרק במה בהמה יוצאה (דף נ״ו ע״א) אמרו, אמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן, כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה, שנאמר (שמואל א י״ח י׳) ויהי דוד בכל דרכיו משכיל והשם עמו, אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו? אלא מה אני מקיים מדוע בזית את דבר השם? שבקש לעשות ולא עשה. אמר רב, רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה דדוד, מדוע בזית את דבר השם לעשות וגו׳, רבי אומר משונה רעה זו מכל רעות שבתורה, שכל רעות שבתורה כתיב בהם ויעש הרע בעיני השם, וכאן לעשות ולא עשה. ואת אוריה החתי הכית בחרב, שהיה לך לדונו בסנהדרין ולא דנתו, ואת אשתו לקחת לך לאשה, ליקוחין יש לך בה, דאמר ר׳ שמואל בר נחמני אמר ר׳ יונתן כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו, שנאמר (שמואל א י״ז י״ח) ואת חריצי החלב תביא לשר האלף ואת אחיך תפקוד לשלום ואת ערובתם תקח, תאני רב יוסף דברים המעורבים בינו לבינה וכו׳. והדברים האלה לחכמינו ז״ל הם דרכי הדרש ואין לי להשיב עליהם. ודי במה שאמרו רבי דאתי מדוד מהפך ודריש בזכותיה, כי היה אצלם זה דרך דרש, והיה רבי מהפך הדבר מחמתו לקורבתו והיותו מזרע בית דוד ולא כפי האמת. ואיך נאמר שבקש לעשות ולא עשה? והכתוב מעיד על המעשה הרע כלו בפירוש, ואם דוד לא חטא איך אמר חטאתי להשם? ולמה עשה תשובה מעולה, ואמר (תהלים נ״א ה׳) כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד? וגם הפסוק שהביאם לזה ויהי דוד בכל דרכיו משכיל והשם עמו, הוא קודם הספור ולא ישלול אותו מחטוא אחר כך, כי אם שהיה אז משכיל ונבון ומצליח במעשיו ושהשם היה עמו בכל אשר יעשה, כל שכן שעם היות שחטא באמת לפי שקבל ענשו ועשה תשובה היה השם עמו, ולכן לא יסבול דעתי להקל בחטאת דוד, ולא אכחיש האמת הפשוט, ואיך אתפייס עם הגט שאמרו שהיו נותנים אל נשותיהם? והנה הפסוק שהביאו לראיה רחוק מזה, ודוד אמר לאוריה שילך הלילה ההוא לביתו ושילך בבקר, ויורה שלא היה שם גט והיה הייחוד כשר ונאות, ואין זה כי אם כדמות אמרם שם בגמרא שהיה אוריה מורד במלכות וחייב מיתה, לפי שאמר ואדוני יואב שקרא אל יואב אדוני בפני המלך. סוף דבר אם הכתוב קראו חוטא והוא הודה חטאו, איך היה טועה אדם בהאמינו? טוב לי שאומר שחטא מאד והודה מאד ושב בתשובה גמורה וקבל ענשו ובזה נתכפרו עונותיו:

וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּכְתֹּב דָּוִד סֵפֶר – איגרת¹ אֶל יוֹאָב וַיִּשְׁלַח אותה בְּיַד אוּרִיָּה שחזר למערכה, ואוריה לא פתח את האיגרת והיה נאמן בשליחותו²:

1. תרגום יונתן.

2. אברבנאל, כלי יקר.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמקראות שלובותהכל

(טו) וַיִּכְתֹּ֥ב בַּסֵּ֖פֶר לֵאמֹ֑ר הָב֣וּ אֶת⁠־אוּרִיָּ֗ה אֶל⁠־מוּל֙ פְּנֵ֤י הַמִּלְחָמָה֙ הַחֲזָקָ֔ה וְשַׁבְתֶּ֥ם מֵאַחֲרָ֖יו וְנִכָּ֥ה וָמֵֽת׃

And he wrote in the letter, saying, "Set Uriah in the forefront of the fiercest battle, and withdraw from him, that he may be smitten, and die.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּכְתַב בְּאִגַרְתָּא לְמֵימָר הָבוּ יַת אוּרִיָה לָקֳבֵיל אַפֵּי קְרָבָא תַּקִיפָא וּתְתוּבוּן מִבַּתְרוֹהִי וְיִתְמְחֵי וִימוּת.

הבו את אוריה אל מול פני המלחמה – וכן כתב דוד ליואב ועשה כן ונהרג נתקבצו כל שרי החיל על יואב שנאמר אוריה החתי כל שלשים ושבעה, הראה להם את הכתב ולכך כתיב ואשר עשה לי יואב בן צרויה.

ונכה ומת – כדי שתהא מגורשת למפרע, ונמצא שלא בא על אשת איש, שכל היוצא למלחמה כותב גט לאשתו על תנאי אם ימות במלחמה (בבלי שבת נ״ו.).

And he will be struck and killed. In order for [Batsheva] to be divorced [from Urioh] retroactively, the result would be that [Dovid] did not cohabit with a married woman. Because all [soldiers] who went out to war wrote a conditional divorce document for their wife should they die in battle.⁠¹

1. Rashi in Kesubos 9b gives this same explanation. Tosafos there explains that Rashi means that the condition was not necessarily that the soldier dies, but even if he does not return at the end of the war, the divorce would be valid.

ושבתם מאחריו – והניחוהו שם בכובד המלחמה, שלא תעזרוהו, ונכה ומת.

הבו את אוריה אל מול פני המלחמה החזקה – פתרונו הבו את אוריה אל מקום אשר אתם יודעים כי אנשי החיל שם, וכשיגשו להלחם תשובו מאחריו – שלא תעזרוהו ונכה ומת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

הבו – הזמינו ותנו, כמו: הבי המטפחת (רות ג׳:ט״ו).

אל מול – לפני המקום שלוחמים בו בחזקה ובגבורה.

ושבתם מאחריו – לבל יעזרוהו, ויהיה נכה מבני עמון וימות, וכוונתו היתה לישאנה אחרי זה, למען יחשבו שהרתה אחר הנשואין.

השאלות:

מה חטא אוריה שצוה להמיתו, ומדוע המיתו בדרך שמתו רבים עמו ולא המיתו בביתו, וכמ״ש מהרי״א.

ויכתוב בספר וכו׳, גם האשמה הרביעית אשר הכביד מהרי״א תוקל לפי דרכנו, מ״ש איך צוה דוד להרוג את אוריה בחרב בני עמון שבהכרח יהרגו רבים מישראל עמו, דוד דייק בדבריו שיתנהו אל מול המלחמה החזקה – כי המלחמה התמידה גם זולת זה וגם בלעדי פקודה זאת בהכרח יעמדו גבורים במקום המערכה לשוב מלחמה שערה והיתה הפקודה שישים את אוריה שם, הנה לא פקד שיקרבו אל מקום סכנה בעבור תכלית זה שיהרג אוריה, כי הם לחמו כדרכם, וצוה שבמקום המלחמה החזקה ישים את אוריה בין הגבורים המחרפים נפשם למות באופן שהאחרים שנהרגו היה בדרך מלחמה, כי לחמו שם כדרכם, רק מ״ש ושבתם מאחריו שלא יצילו את אוריה בזה גרם מיתתו, והוא היה חייב מיתה, ולא תשאל למה לא הרגו בסנהדרין, כי אחר שהיה מוכרח לישא אחר כך את אשתו כמו שיתבאר, יודע הדבר ותצמח תלונה ומרד, לכן כסה קלון בערמה.

בספר – בה״א הידיעה סיפור דברים אחרים מבלעדי צווי מות אוריה.

הבו – שלשת השרשים שים נתן ויהב נמצאים כמה פעמים במקרא זה במקום זה כדרך כל הנרדפים שאין להפריש בין הוראותם, מ״מ נראה לי ששרש שים יורה קביעות יותר מנתן שהוא לפי שעה, ויהב, (שהוא מלשון ארמי ולא נמצא ברור כי אם בדניאל ועזרא) או הבה (מלשון הבה נבנה לנו עיר) ענינו שים פה, וגם הברתו קרובה לפה ולשרש בוא הקרוב להוראת פה, ומצאנו פה באל״ף, ופא ישית (איוב ל״ח:י״א); יהיה איך שיהיה משרש יהב או הבה היה ראוי להנקד הֲבו בחטף, ואהבו הבו (הושע ד׳:י״ח) הוא ע״ד פקח קוח, ירחק חק, שענינם יפקח וירחק הרבה כאלו נכתב המקור עם הזמן האחר לחזוק כנהוג, אהבו אהבה רבה.

ושבתם מאחריו – אוריה היה מגבורי דוד ומשרי צבאו; אתה יואב ואבישי שלחו אותו עם אנשיו אל מקום סכנה ובהיות המלחמה חזקה תקעו בשופר לסימן שיאספו הנלחמים אל המחנה, והוא בודאי לא יסור אל משמעתכם ויוסיף להלחם בגבורתו ונכה לבדו ומת.

וַיִּכְתֹּב דוד בַּסֵּפֶר – באיגרת לֵאמֹר הָבוּ הזמינו ותנו¹ אֶת אוּרִיָּה אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה לפני המקום שלוחמים בו בחזקה ובגבורה² וְשַׁבְתֶּם מֵאַחֲרָיו והניחוהו שם בכובד המלחמה, שלא תעזרוהו³ שהיה חייב מיתה⁴ וְנִכָּה – ויוכה וָמֵת – וימות⁵: ס

1. מצודת ציון.

2. מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כי המלחמה התמידה גם ככה, וגם בלעדי פקודה זאת בהכרח היו צריכים לעמוד שם גיבורים במקום המערכה החזקה, והיתה הפקודה שישים את אוריה שם, ולא פקד דוד שיקרבו אל מקום סכנה בעבור תכלית זה שיהרג אוריה, כי הם לחמו כדרכם, וציווה שבמקום המלחמה החזקה ישים את אוריה בין הגיבורים המחרפים נפשם למות באופן שהאחרים שנהרגו היה בדרך מלחמה, כי לחמו שם כדרכם.

3. ר״י קרא.

4. מלבי״ם.

5. רש״י מבאר שהורה לעשות כן כדי שתהא מגורשת למפרע, ונמצא שלא בא דוד על אשת איש, שכל היוצא למלחמה, כותב גט לאשתו על תנאי, אם ימות במלחמה (שבת נ״ו.), (פירוש זה הוא לפי השיטה כי הגט היה למפרע ולא גט פיטורין רגיל כפי השיטה השניה).

מקבילות במקראתרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(טז) וַיְהִ֕י בִּשְׁמ֥וֹר יוֹאָ֖ב אֶל⁠־הָעִ֑יר וַיִּתֵּן֙ אֶת⁠־א֣וּרִיָּ֔ה אֶל⁠־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔ע כִּ֥י אַנְשֵׁי⁠־חַ֖יִל שָֽׁם׃

And it came to pass, when Joab kept watch upon the city, that he assigned Uriah to the place where he knew that valiant men were.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַהֲוָה כַּד צַר יוֹאָב עַל קַרְתָּא וִיהַב יַת אוּרִיָה לְאַתְרָא דִידַע אֲרֵי גַבְרִין גִבָּרִין תַּמָן.

בשמור יואב – בשמרו עת לבא עד העיר להלחם. וכן תירגם יונתן: כד צר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

אל העיר – את העיר.

בשמור – בעת שמרו את העיר מסביב, לבלי תת יוצא ובא.

אנשי חיל – מבני עמון.

ויהי בשמור יואב אל העיר אולם נסתבב הדבר שאוריה נהרג מעצמו בדרך מלחמה, כי בשמור יואב על העיר כדרך המצור ששומרים על העיר סביב, ודרך הוא שאנשי העיר יוצאים כפעם בפעם והורגים בחיל הצרים, ובמקום שיש גבורים מבפנים מעמידים שם גבורים מבחוץ ושם את אוריה במקום שידע שאנשי חיל שם בפנים, וגם זה היה בדרך מלחמה כי אוריה היה בין השלשים ושבעה גבורים אשר לדוד.

בשמור וגו׳ – בשמור אל ענינו בכוין דעתו להבחין איזהו מקום סכנה; ואולי היה ראוי כשמור לשון עבר כידוע שהבי״ת לפני המקור תורה זמן הווה והכ״ף לשון עבר; אחרי שהבחין יואב כמה פעמים מקום נתון לשמור אל הגבורים שבבני עמון, נתן את אוריה שם.

ובפועל אוריה נהרג מעצמו בדרך מלחמה¹, וַיְהִי בִּשְׁמוֹר – כאשר צר² יוֹאָב וחייליו אֶל – את³ הָעִיר רבת בני עמון, ושמר שלא יצאו ויכנסו האויבים⁴, וַיִּתֵּן יואב אֶת אוּרִיָּה אֶל מול הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יָדַע כִּי אַנְשֵׁי חַיִל מבני עמון⁵ שָׁם בפנים, והצבתו של אוריה שם לא היתה לפלא, כי בעת מצור במקום שיש גבורים מבפנים, מעמיד חיל הצרים גבורים מבחוץ, ואוריה היה בין שלושים ושבעה הגיבורים אשר היו לדוד⁶:

1. מלבי״ם.

2. תרגום יונתן, רד״ק.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד. כפי שנהוג בעת מצור שאנשי העיר יוצאים כפעם בפעם והורגים בחיל הצרים, מלבי״ם.

5. מצודת דוד.

6. כפי שמובא להלן כ״ג:ל״ט, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יז) וַיֵּ֨צְא֜וּ אַנְשֵׁ֤י הָעִיר֙ וַיִּלָּחֲמ֣וּ אֶת⁠־יוֹאָ֔ב וַיִּפֹּ֥ל מִן⁠־הָעָ֖ם מֵעַבְדֵ֣י דָוִ֑ד וַיָּ֕מׇת גַּ֖ם אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּֽי׃

And the men of the city went out, and fought with Joab. And some of the people fell, of the servants of David; and Uriah the Hittite died also.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּנְפַקוּ אֱנָשֵׁי קַרְתָּא וְאַגִיחוּ קְרָבָא עִם יוֹאָב וְאִתְקְטֵיל מֵעַמָא מֵעַבְדֵי דָוִד וּמִית אַף אוּרִיָה חִתָּאָה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

ויצאו אנשי העיר כדרכם פעם בפעם,

ויפול מן העם מעבדי דוד רצה לומר מן הגבורים וביניהם גם אוריה נפל שדוד – באופן שמת מעצמו בדרך מלחמה, והנה פה קצר בספור הענין רק מדברי המלאך (פסוק כג כד) מבואר שאנשי העיר יצאו על אנשי המצור אל השדה, וילחמו עמם, והם נצחום וירדפו אחריהם עד החומה ושם הורו המורים מעל החומה ועל ידי זה נפלו גבורים.

וַיֵּצְאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר רבת בני עמון כדרכם פעם בפעם¹ וַיִּלָּחֲמוּ אֶת – נגד יוֹאָב וַיִּפֹּל – ונפלו מִן הָעָם מֵעַבְדֵי דָוִד הגיבורים² וַיָּמָת בקרב זה גַּם אוּרִיָּה הַחִתִּי³:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. ובמדרש מובא כי התקבצו כל ראשי החיילים להרוג את יואב, שהיה אוריה ראש הגיבורים, אז הראה להם יואב את האגרת שדוד המלך שלח לו, ונחשב ליואב הדבר לחטא עליו התחייב מיתה כדין מורד במלכות, מעם לועז.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יח) וַיִּשְׁלַ֖ח יוֹאָ֑ב וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֶת⁠־כׇּל⁠־דִּבְרֵ֖י הַמִּלְחָמָֽה׃

Then Joab sent and told David all the things concerning the war;

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּשְׁלַח יוֹאָב וְחַוֵי לְדָוִד יַת כָּל עִסְקֵי קְרָא.

וישלח יואב ויגד לדוד את כל דברי המלחמה וגו׳. הנה שלח יואב מלאך להגיד אל דוד את כל דברי המלחמה.

ויגד לדוד את כל דברי המלחמה כנ״ל בפסוק הקודם.

וַיִּשְׁלַח יוֹאָב שליח¹ וַיַּגֵּד – להגיד לְדָוִד אֶת כָּל דִּבְרֵי – מה שקרה באותה הַמִּלְחָמָה:

1. אברבנאל.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יט) וַיְצַ֥ו אֶת⁠־הַמַּלְאָ֖ךְ לֵאמֹ֑ר כְּכַלּוֹתְךָ֗ אֵ֛ת כׇּל⁠־דִּבְרֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה לְדַבֵּ֥ר אֶל⁠־הַמֶּֽלֶךְ׃

and he charged the messenger, saying, "When you have finished telling all the things concerning the war to the king,

מקבילות במקראתרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּפַקֵיד יַת אִזְגַדָא לְמֵימָר כְּשֵׁצָיוּתָךְ יַת כָּל עִסְקֵי קְרָבָא לְמַלָלָא עִם מַלְכָּא.

(יט-כ) ויצו את המלאך לאמר א״ל אם יגמור הספור שאז יקצוף המלך למה קרבו אל החומה, ויש בזה שני תרעומיות, כי דרך המצור לעמוד רחוק מן העיר מרחק רב עד שאם יפלו עליהם מן העיר וירדפו אחריהם ישמרו את עצמו בל יגיעו קרוב לגבול היריה, כי כמו מיל מן העיר יוכלו המורים לירות מן החומה בחצים ותותח והמגיעים בגבול ההוא ישחיתו בה היוצאים מן העיר בחרב והעומדים על החומה בחצים וזאת שנית שגם אם הגיעו בגבול הזה עדיין צריכים להזהר שלא יתקרבו אל החומה בעצמה, שאז ישליכו עליהם אבנים שזאת יעשו גם הנשים העומדים ממעל כמו שהיה באבימלך, וזה שכתוב שדוד יתרעם בשתים,

א. מדוע נגשתם על העיר להלחם הוא על שנגשו לגבול היריה להלחם שם עם היוצאים הלא ידעתם את אשר יורו מעל החומה שירייה היא מרחוק וידעתם הגבול עד אנה ישיגו החצים והיה צריך להשמר ממקום הזה, ועל זה אמר מדוע שהיא שאלת הסבה שזה אין לעשות בלא סבה מכרחת.

וַיְצַו יואב אֶת הַמַּלְאָךְ – השליח לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ לספר אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר – שתגיד אֶל הַמֶּלֶךְ:

מקבילות במקראתרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כ) וְהָיָ֗ה אִֽם⁠־תַּעֲלֶה֙ חֲמַ֣ת הַמֶּ֔לֶךְ וְאָמַ֣ר לְךָ֔ מַדּ֛וּעַ נִגַּשְׁתֶּ֥ם אֶל⁠־הָעִ֖יר לְהִלָּחֵ֑ם הֲל֣וֹא יְדַעְתֶּ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר⁠־יֹר֖וּ מֵעַ֥ל הַחוֹמָֽה׃

it shall be that, if the king's anger rises, and he says to you, 'Why did you go near to the city to fight? Did you not know that they would shoot from the wall?

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וִיהֵי אִם יִדְלַק רוּגְזָא דְמַלְכָּא וְיֵימַר לָךְ מָא דֵין אִתְקַרֵבְתּוּן לְקַרְתָּא לְאַגָחָא הֲלָא יְדַעְתּוּן יַת דְיִרְמוֹן עֲלֵיכוֹן מִן שׁוּרָא.

וצוה אותו שאם יעלה חמת המלך ויאמר למה נגשתם אל העיר להלחם.

יורו – ישליכו, כמו: ירה בים (שמות ט״ו:ד׳).

אל העיר – להתקרב מאד על העיר.

מעל החומה – ובקלות ימיתו את הנגשים אל העיר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

וְהָיָה אִם תַּעֲלֶה חֲמַת הַמֶּלֶךְ וְאָמַר לְךָ מַדּוּעַ נִגַּשְׁתֶּם להתקדם מאד¹ אֶל הָעִיר לְהִלָּחֵם הֲלוֹא יְדַעְתֶּם אֵת המרחק הרב של החצים² אֲשֶׁר יֹרוּ – ישליכו³ האויבים מֵעַל הַחוֹמָה ובקלות ימיתו את הנגשים אל העיר⁴:

1. מצודת דוד.

2. מלבי״ם.

3. מצודת ציון.

4. מצודת דוד.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כא) מִֽי⁠־הִכָּ֞ה אֶת⁠־אֲבִימֶ֣לֶךְ בֶּן⁠־יְרֻבֶּ֗שֶׁת הֲלֽוֹא⁠־אִשָּׁ֡ה הִשְׁלִ֣יכָה עָלָיו֩ פֶּ֨לַח רֶ֜כֶב מֵעַ֤ל הַחוֹמָה֙ וַיָּ֣מׇת בְּתֵבֵ֔ץ לָ֥מָּה נִגַּשְׁתֶּ֖ם אֶל⁠־הַחוֹמָ֑ה וְאָ֣מַרְתָּ֔ גַּ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת׃

Who smote Abimelech the son of Jerubbesheth? Did not a woman cast an upper millstone upon him from the wall, that he died at Thebez? Why did you go near the wall?' Then you shall say, 'Also your servant Uriah the Hittite has died.'"

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

מַן קְטַל יַת אֲבִימֶלֶךְ בַּר יְרֻבֶּשֶׁת הֲלָא אִתְּתָא רְמָת עֲלוֹהִי פַלְגוּת רֶכֶב רֵחַיָא מִן שׁוּרָא וּמִית בְּתֵבֵץ לְמָא אִתְקָרִבְתּוּן לְשׁוּרָא וְתֵימַר אַף עַבְדָךְ אוּרִיָה חִתָּאָה מִית.

בן ירובשת – הוא גדעון, שעשה מריבה עם הבושת, הוא הבעל.

The son of Yerubeshes. This is Gidon who fought with Boshes, which is the Baal.⁠¹

1. See Shofetim 6:32. The name יְרֻבֶּשֶׁת is a contraction of the two words, יָרֶב and בָשֶת, fighting with Boshes. Avimelech’s death, referred to here, is related in Shofetim 9:53.

מי הכה את אבימלך בן ירובשת – שלא היה בישראל גבור כמותו, היה לכם לדעת שחלש שבחלשים כמו אשה יכולה להפיל אבן מן החומה ולהרוג למטה גבור בגבורים.

ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת – פתרונו: גם עבדך אוריה שהיה גבור שבגבורים שכן הוא מונהו בגבורים אשר לדוד. והדבר שנראה שהבי⁠{א} את אוריה אל מול פני המלחמה (שמואל ב י״א:ט״ו), מת באותה מיתה שמת בה אבימלך בן ירובשת, שאף אוריה כשנגש אל החומה ויורו המורים וימת, כמו שמספר והולך ויורו המורים אל עבדיך מעל החומה וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החתי מת (שמואל ב י״א:כ״ד).

בן ירובשת – הוא ירובעל, וקרא הבעל בושת.

ואמרת גם עבדך אוריה מת – זה היה צחות גדול מיואב וכבר הבין הוא המעשה או שמע.

מי הכה את אבימלך בן ירובשת, הלא היה יואב יודע שאבימלך בן ירובעל? וקראו כאן בן ירובשת, לפי שהבעל היה נקרא בשת, וירובעל הוא מריב לבעל וכן ירובשת הוא מריב לבושת, הנה אותו אבימלך (שופטים ט׳) בנגשו אל חומת העיר תבץ להלחם שמה השליכה אשה עליו פלח רכב וימת, או ישיבהו המלאך ויאמר גם עבדך אוריה החתי מת. וכוונת צוואת יואב זאת אצלי שאם המלך לא יחרה אפו ולא יאמר דבר המלאך לא יודיעהו כלל ממיתת אוריה, וזה מפני השומעים שלא יחשבו שהוא היה מבשר בעיניו במיתת אוריה ומזה יבינו שהוא צוה להרגו, אבל אם יעלה חמתו על גשתם אל החומה, אז יאמר המלאך אליו ויותר רע יש עוד אדוני המלך והוא שעבדך אוריה מת שמה, שהוא היה הרשום מהנופלים שם, והוא על דרך האומרים ויותר רע מזה ששמעת דבר אחר שאומר לך. וסתר הדברים האלה היו שההגשה אל החומה היתה כדי לקיים מצותו במיתת אוריה, ואם כן המלאך יכוון דבריו לצד אחד, והמלך יבין אותם לצד אחר, גם כוון יואב בצווי הזה שלא ירגיש המלאך במיתת אוריה שהיתה בדבר המלך, ולכן לא זכרו אליו כי אם אחרי שהגיד לו את כל דברי המלחמה, (משלי כ״ו י״ח) כמתלהלה היורה זיקים, והותרה השאלה הראשונה:

ירובשת – הוא ירובעל, וכאשר ׳בעל׳ גם ׳בושת׳ המה כנויי עבודה זרה.

פלח – כן נקרא אבן הרחים, כמו: כפלח תחתית (איוב מ״א:ט״ז).

רכב – הוא האבן העליונה מהרחים, כמו: לא יחבול רחים ורכב (דברים כ״ד:ו׳).

בתבץ – שם מקום.

הלוא אשה וגו׳ – ואם כן נקל מאוד להרוג את כל הקרב אל החומה.

ואמרת – לשכך חמתו תאמר גם עבדך וגו׳, ורצה לומר: עם שהיה איש מלחמה מנעוריו וידע בכל זה ועם כל זה לא שת לבו לזאת, אם כן מהנראה כי מן השמים נהיה הדבר וכוונתו היתה להודיע שעשה מה שצוה לו בדבר אוריה, ולהסתיר הדבר בפני השליח לא צוהו לאמרו מיד.

ב. מי – זאת שנית מי הכה את אבימלך וכו׳ למה נגשתם אל החומה – הוא תרעומת שנית על מה שנגשו אל החומה בעצמה, שבזה גם נשים הרגו בם, וזה שכתוב למה רצה לומר לאיזה תכלית עשו זאת, (כי למה היא שאלת התכלית) כי זאת אין לעשות רק לתכלית מועיל שהוא בגמר המצור עת רוצים לדלג שור ולעלות על החומה, לא לחנם ולאין תכלית,

ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת – הוא מאמר בעל שתי פנים, המלאך הבין שישיב לו כי לא יד יואב היה במעל כי אוריה שהוא מן הגבורים מרי נפש חרף נפשו למות כדרכו ואחריו נמשכו העם, ובלב יואב היה ההודעה שבזה מלא פקודת המלך.

ירבשת – כמו ירובושת, שהבעלים נקראים בושת (ירמיהו י״א:י״ג) כמו שנקראו שקוצים וגלולים.

מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת – ירובעל¹ (הוא גדעון²) שלא היה בישראל גבור כמותו³? הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב – האבן העליונה מהרחיים⁴ מֵעַל הַחוֹמָה והרגה אותו, וַיָּמָת בְּמקום ששמו⁵ תֵבֵץ ואם כן נקל מאוד להרוג את כל הקרב אל החומה⁶, ולָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה?! וְאָמַרְתָּ לדוד המלך כדי לשכך את חמתו, מן השמיים נהיה הדבר הזה, כי הנה⁷ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי שהיה איש מלחמה מנעוריו וידע בכל זה, עם כל זה לא שת לבו לזאת ונלחם⁸ בראש הגיבורים שהלכו אחריו⁹ וּמֵת במערכה, וכוונתו של יואב היתה להודיע שעשה מה שציווה לו בדבר אוריה, ורצה להסתיר הדבר בפני השליח¹⁰:

1. ומשום ש׳בעל׳ וגם ׳בושת׳ הם כינויים לעבודה זרה, קרא לו ירובשת, רי״ד, מצודת ציון.

2. שעשה מריבה עם הבושת, הוא הבעל, רש״י.

3. ר״י קרא.

4. שופטים ט׳:נ׳-נ״ה, מצודת ציון.

5. מצודת ציון.

6. מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. מלבי״ם.

10. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרש״ימיוחס לר״י קרארי״דר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כב) וַיֵּ֖לֶךְ הַמַּלְאָ֑ךְ וַיָּבֹא֙ וַיַּגֵּ֣ד לְדָוִ֔ד אֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר שְׁלָח֖וֹ יוֹאָֽב׃

So the messenger went, and came and told David all that Joab had sent him.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַאֲזַל אִזְגַדָא וַאֲתָא וְחַוֵי לְדָוִד יַת כָּל דְשַׁלְחֵיהּ יוֹאָב.

וילך המלאך – גם זה היה ערום וידע והבין מדברי יואב מה שהיה המכוון ומהר לומר העיקר, ואם לא עלה ע״ז חמת המלך.

(כב-כד) וזכר הכתוב שהמלאך לא שמר מצות יואב, אבל אמר כל הדברים יחד מהמלחמה ומיתת אוריה:

המלאך – השליח.

וילך המלאך והוא בשלא הבין את דבר יואב הגיד הכל בפעם אחת באופן שלא יקצוף המלך כלל.

וַיֵּלֶךְ הַמַּלְאָךְ – השליח¹ וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְדָוִד אֵת כָּל אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ יוֹאָב לספר למלך, ואולם לא עשה כמצוות יואב אלא אמר את כל הדברים יחד על המלחמה ומיתת אוריה²:

1. מצודת ציון.

2. אברבנאל, מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כג) וַיֹּ֤אמֶר הַמַּלְאָךְ֙ אֶל⁠־דָּוִ֔ד כִּֽי⁠־גָבְר֤וּ עָלֵ֙ינוּ֙ הָאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּצְא֥וּ אֵלֵ֖ינוּ הַשָּׂדֶ֑ה וַנִּהְיֶ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַד⁠־פֶּ֥תַח הַשָּֽׁעַר׃

And the messenger said to David, "The men prevailed against us, and came out to us into the field, and we were upon them even to the entrance of the gate.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַאֲמַר אִזְגַדָא לְדָוִד אֲרֵי תַקִיפוּ עֲלָנָא גַבְרַיָא וּנְפַקוּ לְוָתָנָא לְחַקְלָא וַהֲוֵינָא טַרְדִין לְהוֹן עַד מַעֲלָנָא דְתַרְעָא.

ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם – וגם אנחנו דחקנו אותם עד שברחו ובאנו עליהם עד פתח השער.

כי גברו עלינו האנשים ויצאו אלינו השדה – ואנחנו השיבונום אחור הם בורחים אחור ואנחנו רודפים אחריהם עד פתח השער.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

כי גברו – כאשר גברו עלינו וגו׳, וסוף הדבר היה אשר נהיה אנחנו מתגברים עליהם לרדפם עד פתח השער.

ויאמר המלאך אמר שהסבה הראשונה היתה מצד שהעיזו אנשי העיר לצאת השדה ועל ידי כן הניסו אותם והתגברו עליהם עד פתח השער ומתוך רתיחת הנצחון התקרבו יותר מן הראוי.

ונהיה וגו׳ – המלאך שִנָה בדברי יואב, ואמר שבאומץ הרדיפה אחר אויביהם להבריחם מעליהם העיר, לא נתנו דעתם שהיו מתקרבים לחומה.

וַיֹּאמֶר הַמַּלְאָךְ אֶל דָּוִד כִּי גָבְרוּ עָלֵינוּ הָאֲנָשִׁים וַיֵּצְאוּ אֵלֵינוּ הַשָּׂדֶה ולאחר מכן¹ מקנאת ה׳², וַנִּהְיֶה אנחנו עֲלֵיהֶם מתגברים³, ודחקנו אותם עד שברחו ובאנו עליהם⁴, עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר ומתוך רתיחת הניצחון התקרבנו יותר מן הראוי⁵:

1. מצודת דוד.

2. כלי יקר.

3. מצודת דוד.

4. ר״י קרא.

5. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןר״י קראמיוחס לר״י קראאברבנאלמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כד) וַיֹּר֨אוּ הַמּוֹרִ֤אים אֶל⁠־עֲבָדֶ֙יךָ֙ מֵעַ֣ל הַחוֹמָ֔ה וַיָּמ֖וּתוּ מֵעַבְדֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וְגַ֗ם עַבְדְּךָ֛ אוּרִיָּ֥ה הַחִתִּ֖י מֵֽת׃

And the shooters shot at your servants from off the wall; and some of the king's servants have died, and also your servant Uriah the Hittite has died.⁠"

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וּשְׁדוֹ קַשָׁתַיָא בְּעַבְדָיִךְ מִן שׁוּרָא וְאִתְקְטִילוּ מֵעַבְדֵי מַלְכָּא וְאַף עַבְדָךְ אוּרִיָה חִתָּאָה מִית.

ויראו המוראים – נכתב בשני נחים, כמו: כל הבאיש (ישעיהו ל׳:ה׳). וכפל האותיות לחזק, כי הורו חצים ואבנים מאד.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

וירא המוראים – וירו המורים קרי.

ויורו המורים – ענין השלכה.

וירו המורים – בעת קרבנו אל החומה.

וגם עבדך וגו׳ – כי השליח חשב, למה אמתין עד אשר יעלה חמת המלך ולומר לו אחרי זה ממיתת אוריה, הלא טוב לומר לו מיד, ולא יעלה חמתו (ואף יואב השכיל את זאת אשר השליח יגיד לו מיד, ולזה לא חשש פן לא תעלה חמת המלך ולא יודע לו ממיתת אוריה).

ועל ידי כן ויורו המורים וכו׳ וימותו מעבדי המלך וגם אוריה שהיה המנהיג במקום ההוא מת.

ויראו המוראים – נחי למ״ד הבאים פעם בה״א ופעם באל״ף ילמדונו מקורם, כמו קרה שמצאנוהו לפעמים באל״ף לפי שענינו ששני האנשים הולכים וקרבים זה לזה כאלו אחד קורא את חבירו שאל״כ הוא משתמש בשרש פגע, ויפגע במקום (ויצא), וכן ירה הבא כאן באל״ף יודיענו שקרוב הוא לראה (וזה מקורו אור) ולשרש ירא שענינו ראה דבר ופחד ממנו; וההפרש בין רמה בים וירה בים הוא שהראשון ענינו השליך ממקום רם למקום נמוך מבלי שום לב איפה יפל הדבר, וירה ענינו השליך בכונה לאיזה מקום.

וכאשר התקרבנו אל החומה¹ וַיֹּרוּ – יָרוּ (ויראו כתיב) הַמּוֹרִים (המוראים כתיב) – הקשתים² חצים אֶל – על עֲבָדֶךָ, כאשר הקשתים היו מֵעַל הַחוֹמָה, וַיָּמוּתוּ במערכה מֵעַבְדֵי הַמֶּלֶךְ, והשליח אשר חשב שכדאי לומר למלך על מיתת אוריה כדי שלא תעלה חמתו³, אמר למלך וְגַם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מנהיג הגיבורים⁴ מֵת במערכה זו: ס

1. מצודת דוד.

2. תרגום יונתן.

3. ואף יואב השכיל וידע כי השליח יגיד לו מיד, ולזה לא חשש פן לא תעלה חמת המלך ולא יוודע לו ממיתת אוריה, מצודת דוד.

4. מלבי״ם.

מקבילות במקראתרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כה) וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל⁠־הַמַּלְאָ֗ךְ כֹּֽה⁠־תֹאמַ֤ר אֶל⁠־יוֹאָב֙ אַל⁠־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙^א אֶת⁠־הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה כִּֽי⁠־כָזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תֹּאכַ֣ל הֶחָ֑רֶב הַחֲזֵ֨ק מִלְחַמְתְּךָ֧ אֶל⁠־הָעִ֛יר וְהׇרְסָ֖הּ וְחַזְּקֵֽהוּ׃

Then David said to the messenger, "Thus shall you say to Joab, 'Let not this thing dismay you, for the sword devours in one manner or another; make your battle stronger against the city, and overthrow it.' Encourage him.⁠"

א. בְּעֵינֶ֙יךָ֙ =ל (וכן ברויאר ומג"ה)
• א=בְּעֵינֶיךָ֙ (חסר פשטא מלעיל בניגוד לדרכו)

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

וַאֲמַר דָוִד לְאִזְגַדָא כְּדֵין תֵּימַר לְיוֹאָב לָא יַבְאֵשׁ בְּעֵינָךְ יַת פִּתְגָמָא הָדֵין אֲרֵי כְדֵין וּכְדֵין תִּקְטוֹל חַרְבָּא אַתְקֵיף קְרָבָא עַל קַרְתָּא וּפַגְרָהּ וְתַקְפֵהוּ.

^אהחזק מלחמתך על העיר והרסהו וחזקהו – המילה ׳וחזקהו׳ נאמרה ע״י דויד לשליח, כלומר: חזק את ידו [של יואב] ודאג לכך שהוא ימשיך במה שהוא עושה, כלומר במאמצי המצור.⁠¹

1. מופיע בפירוש ריב״ש [58ב].

א. ביאור זה מובא מתוך פירוש ר״י אבן בלעם בכ״י אוקספורד בודליאנה Heb 44.

החזק מלחמתך אל העיר והרסה – עד כאן דברי השליחות.

וחזקהו – דוד אמר למלאך: וחזקהו – ליואב בדברי תנחומין, שלא ירך לבו.

Intensity your war [against] the city and destroy it. The words of the message¹ [end] at this point.

You should encourage him [Yoav]. Dovid [then] said to the messenger, "Encourage Yoav with consoling words so that his heart should not weaken.

1. From Dovid to Yoav.

החזק מלחמתך אל העיר והרסה – וכן צוה למלאך ששלח אל יואב אתה פלוני שאני משלח אותך ליואב חזקהו ליואב בדבריך ותאמר לו החזק מלחמתך אל העיר והרסה.

וזה פתרון של וחזקהו – אתה פלוני השלוח אל יואב הלא צויתיך חזקהו ליואב בדבריך ותאמר לחזק מלחמתו אל העיר ואל יפל לבו עליו מן האנשים אשר מתו כשגשו להלחם אל החומה.

החזק מלחמתך אל העיר והרסה – פתרונו החזק אנשי מלחמתך להלחם את העיר והרוס את אנשי העיר כשתתפוש את העיר.

וחזקהו – ליואב שתאמר ליואב חזק ואמץ ואל ירך לבבך.

כזה וכזה – הראשון בחולם והשני סגול.

וחזקהו – דוד אמר למלאך שיחזק יואב בדבריו.

וחזקהו – אמר דוד למלאך חזק יואב למלחמה שלא ירך.

וחזקהו – זה צווי מיוחד מדוד למלאך הזה שיחזק את יואב בדבריו מאת דוד.

והמלך השיבו שיאמר ליואב אל ירע בעיניך על הדבר הזה, כי כזה וכזה תאכל החרב, רוצה לומר אל ירע בעיניך על מיתת העם שנפלו שם ועל אוריה, כזה וכזה כנכבד כנקלה תאכל החרב, ולכן החזק במלחמה, רוצה לומר השתדל להנקם מהאויבים, ולכן אמר בסוף וחזקהו, וזה צווי למלאך השלוח שיחזק את יואב להלחם. או נפרש וחזקהו בשאר הדברים שיאמר אל יואב, רוצה לומר שיהרוס העיר ויפרוץ אותה, כי אחרי שילכדה הנה הוא יחזק את העיר שזכר שיוכל להשגב בה מהאויבים:

כי כזה וכזה תאכל החרב – הראשון בחולם והשני בסגול. רד״ק.

כזה – כמו זה המספר.

והרסה – ענין נתיצה ושבירה.

אל ירע בעיניך – להכניס מורך בלב בעבור זה.

כי כזה וכזה – כי דרך המלחמה היא שאוכלת החרב, וכהנה וכהנה, וכאומר הלא מעטים מתו, ודרך המלחמה היא שאף מן המנצחים נופלים הרבה.

החזק מלחמתך – אחוז במלחמתך ואל ירך לבבך, וידעתי כי תוכל לה והרסה.

וחזקהו – להשליח אמר, שהוא מעצמו יחזק את לב יואב.

ויאמר דוד כה תאמר אל יואב אל ירע בעיניך את הדבר הזה – רצה לומר שדבר הזה שנגשו אל החומה אינו דבר רע, כי טוב יותר שיתקרבו אל החומה ושם ילחמו עד יהרסו את החומה משיעמדו מרחוק ויארכו ימי המצור,

כי כזה וכזה תאכל החרב רצה לומר אם יארכו ימי המצור ויעמדו בשדה רחוק מן העיר ואנשי העיר יפלו עליהם תמיד תאכל החרב כפלים מאשר יאכלו החצים והאבנים בעת התקרבם, כי בעת יתקרבו אל החומה הגם שיפלו רבים הלא ישימו קנצי למלים, ובכבשם החומה לא תאכל החרב עוד כפעם בפעם, ולכן החזק מלחמתך על העיר עצמה והרסה לקצר ימי המצור,

וחזקהו צוה למלאך שיחזק ידי יואב שיעשה כן.

כזה – נקוד חולם לתפארת הקריאה ע״ד שכלתי שכלתי (מקץ), והוא לשון נקבה כללו ולא זה העיר (מ״ב ו׳:י״ט).

וחזקהו – מדבר עם המלאך, חזק לב יואב שלא יירא מחרון אפי, ותיבת והרסה היתה ראויה לאתנח, ולפי בעלי הטעמים שהטעימה טפחא וחזקהו מוסב אל המלחמה אף שבא הכנוי לשון נקבה.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַמַּלְאָךְ – השליח כֹּה תֹאמַר אֶל יוֹאָב אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ להכניס מורך בלב¹ אֶת – בעבור² הַדָּבָר הַזֶּה, כי באשר למה שעשית, אין דבר רע בלקצר את המצור ולגשת להילחם בחומת האויב, ובכך לקצר את המלחמה ולמנוע הרוגים³, ובאשר להרוגים עצמם גם אל ירע בעיניך כִּי כָזֹה וְכָזֶה מספר כזה של הרוגים⁴ תֹּאכַל הֶחָרֶב במלחמה, ודרך המלחמה היא שאף מן המנצחים נופלים הרבה⁵, הַחֲזֵק מִלְחַמְתְּךָ אֶל הָעִיר וְהָרְסָהּ – ושבור ונתץ אותה⁶, ולאחר שסיים את דברי השליחות ליואב אמר דוד המלך לשליח⁷ וְאתה חַזְּקֵהוּ ליואב בדברי תנחומין, שלא ירך לבו⁸ ושימשיך במלחמה להרוס את העיר⁹ כי אני יודע שביכולתו לעשות זאת¹⁰ שה׳ ינקום את נקמתם¹¹:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. מלבי״ם.

4. מצודת ציון. ואברבנאל ביאר ״כזה וכזה״ כנכבד כנקלה תאכל החרב.

5. מצודת דוד.

6. מצודת ציון.

7. רש״י, רד״ק, רי״ד, מצודת דוד, מלבי״ם.

8. רש״י.

9. ר״י קרא.

10. מצודת דוד.

11. כלי יקר.

מקבילות במקראתרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראמיוחס לר״י קרארד״קרי״דר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כו) וַתִּשְׁמַע֙ אֵ֣שֶׁת אוּרִיָּ֔ה כִּי⁠־מֵ֖ת אוּרִיָּ֣ה אִישָׁ֑הּ וַתִּסְפֹּ֖ד^א עַל⁠־בַּעְלָֽהּ׃

And when the wife of Uriah heard that Uriah her husband was dead, she lamented her husband.

א. וַתִּסְפֹּ֖ד א=ותִּסְפֹּ֖ד (חסר פתח בוי"ו)
• הערת ייבין

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

(כו-כז) מנהגי אבלות – בראשית כ״ג:ב׳, בראשית ל״ז:ל״ד-ל״ה, בראשית נ׳:י׳, ויקרא י׳:ו׳, ויקרא כ״א:י׳, שמואל ב א׳:י״א-י״ב, שמואל ב ג׳:ל״א-ל״ב, ירמיהו ט״ז:ה׳-ח׳, יחזקאל כ״ד:ט״ז-י״ח, יחזקאל מ״ד:כ׳

וּשְׁמָעַת אִתַּת אוּרִיָה אֲרֵי מִית אוּרִיָהּ בַּעֲלָה וּסְפָדַת עַל בַעֲלָהּ.

והנה בבוא השמועה אל דוד מיד נתפרסמה מיתת אוריה ובת שבע עשתה הספדה כראוי.

ותשמע הנה גם האשמה החמישית שהגדיל מהרי״א מה שמהר דוד לקחת את האשה, תרבה לה בורית, שהיה מוכרח לזה להסתיר הדבר של ההריון, וגם בכתוב הזה ירמוז כי מגורשת היתה מאוריה, במ״ש ששמעה שמת אישה ותספד על בעלה – כי יש הבדל בין שם איש ובין שם בעל, שם איש הוא מצד החבה שבין איש לאשתו ושם בעל הוא רק מצד שבעל אותה או מצד האדנות, וע״כ כשמדברת בעדה בא תמיד כינוי אישי לא כינוי בעלי, ואמר (הושע א׳) תקראי אישי ולא תקראי לי עוד בעלי, כי קריאת שם אישי מורה שחבתו עליה, והשמועה באה שמת אישה כי כן חשבו העם, אבל היא ספדה על בעלה לא על אישה כי כבר היתה מגורשת.

ותספד – קראה למקוננות שתספרנה צדקתו.

וַתִּשְׁמַע בת-שבע אֵשֶׁת אוּרִיָּה כִּי מֵת אוּרִיָּה שחשבו העם שעדיין הוא¹ אִישָׁהּ – בעלה, וַתִּסְפֹּד בת-שבע מספד גרושה², עַל אוריה אשר היה בעבר³ בַּעְלָהּ:

1. כלי יקר. וראה את מלבי״ם המבאר מה ההבדל בין ״בעל״ לבין ״איש״.

2. כלי יקר.

3. כלי יקר, מלבי״ם. ונקרא ״בַּעֲלָהּ״ על אף שלא בעל אותה ואף לא קירב אליה מעולם, כי בת שבע הספידה אותו הספד הגון, כמו הספד על בעל בבעילה, כי סוף סוף היה לו אישות בה, ולכן כתוב ותספוד ״על בעלה״ ולא ״לבעלה״, כלי יקר. ובחידושי החת״ס (עמ׳ שי״ד) כתב שלא בא עליה כי מייד כשלקח אותה נקרא למלחמה, ויש מרבותינו (הרי״ף על עין יעקוב – סנהדרין ק״ז) אשר ביארו כי למעשה לא היה נשוי לה כלל אלא למראית עין שהיתה קטנה ונישואי קטנה אין בהן ממש.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כז) וַיַּעֲבֹ֣ר הָאֵ֗בֶל וַיִּשְׁלַ֨ח דָּוִ֜ד וַיַּאַסְפָ֤הּ אֶל⁠־בֵּיתוֹ֙ וַתְּהִי⁠־ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ בֵּ֑ן וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר⁠־עָשָׂ֥ה דָוִ֖ד בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃

And when the mourning was past, David sent and took her home to his house, and she became his wife, and bore him a son. But the thing that David had done displeased Hashem.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כו]

וַעֲבַר אֶבְלָא וּשְׁלַח דָוִד וְכַנְשָׁה לְבֵיתֵיהּ וַהֲוַת לֵיהּ לְאִתּוּ וִילִידַת לֵיהּ בַּר וּבָאֵישׁ פִּתְגָמָא דַעֲבַד דָוִד קֳדָם יְיָ.

ובעבור ימי האבל לקחה דוד לאשה בכתובה וקדושין. והנה אמר הכתוב וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני השם, לפי שהיה הדבר הזה נסתר מאד ואיש אל ידע בכל אלה כי אם האלהים שהוא בוחן לבבות וכליות ועיניו משוטטות בכל הארץ וכל דבר לא נכחד ממנו שראה מה שעשה דוד, וזהו אמרו בעיני השם, רוצה לומר בעיני ישראל לא היה הדבר רע ומגונה, כי לא היו יודעים אמתת הדבר, אבל בעיני השם שהיה הכל גלוי לפניו היה הדבר רע:

ויאספה – הכניסה, כמו: ואין איש מאסף אותם (שופטים י״ט:ט״ו).

וספר כי בעבור האבל אספה דוד אל ביתו והיה נדמה כחונן אשת הגבור הנספה במלחמה, ועל ידי כן ותהי לו לאשה כמוצאת חן ותלד לו בן באופן שהיה נראה שנתעברה עתה,

וירע הדבר אשר עשה דוד בעיני ה׳ באמת לא ידע איש בדבר רק ה׳ היודע תעלומות, והגם שלא חטא לא בא״א ולא במיתת אוריה כנ״ל, בכ״ז רע הדבר מצד שעשאה דוד משיח אלהי יעקב, והגם שלא היה נענש ע״ז בדיני אדם, רע הדבר בעיני ה׳ כי לקחה דרך גזל, וכמו שביאר בסימן הבא.

ויאספה – כאלו רצונו לגמול לה גבורת בעלה.

וַיַּעֲבֹר הָאֵבֶל וַיִּשְׁלַח דָּוִד וַיַּאַסְפָהּ אֶל בֵּיתוֹ והיה נדמה כחונן אשת הגיבור הנספה במלחמה¹ וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה בכתובה וקידושין², וַתֵּלֶד לוֹ בֵּן באופן שהיה נראה שנתעברה עתה³, וַיֵּרַע הַדָּבָר אֲשֶׁר עָשָׂה דָוִד בְּעֵינֵי יְהוָה בלבד, כי לא ידע איש בדבר רק ה׳ היודע תעלומות, והגם שלא חטא לא באשת איש ולא במיתת אוריה וכו׳, והגם שלא היה נענש ע״ז בדיני אדם, היה הדבר רע בעיני ה׳ המדקדק עם הצדיקים כחוט השערה⁴: פ

1. מלבי״ם.

2. אברבנאל.

3. מלבי״ם.

4. כלי יקר, מלבי״ם. והנה הכלי יקר מבאר כי ברור הוא שדוד המלך ע״ה לא חטא, הן ממה שנאמר בגמרא והן מכח סברא ישרה, כי איך יחטא דוד בבת שבע ויתחתן איתה לאחר מכן, שהרי היתה אמורה להיות אסורה עליו, ולא רק שלא גירש אותה אלא שיצא ממנה שלמה המלך ע״ה וממנו משיח צדקנו, ועל דוד נאמר ״וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ״, והכלי יקר מסביר כל נקודה ונקודה שנחשבה בעיני מפרשים לחטא, ומבאר כי פרט לחטא הדיבור לא חטא דוד המלך ע״ה, ונביא כאן את תוכן דבריו בקצרה ממש וראוי וכדאי לעיין בהם באריכות.
האשם הראשון, שבא דוד על אשת איש – כאמור לעיל, בת שבע היתה מגורשת וקיבלה מאוריה גט כריתות, כפי שכל חייל מבית דוד היה נותן לאשתו לפני המלחמה. האשם השני, שהשתדל שאוריה ילך לביתו שיחשבו שהילד מאוריה – על אף היות הדבר לגנות לדוד וליוצאי חלציו, כדי שלא לחלל את שם ה׳ דוד המלך ע״ה ביקש לעשות זאת, ומה גם שהבין שהילד לא יחיה. האשם השלישי, הריגת אוריה – כאמור לעיל היה חייב מיתה בגלל שלוש עוונות שעשה. האשם הרביעי, שנהרג אוריה בחרב בני עמון במקום בסנהדרין – בפועל הקב״ה הציל את דוד מהחטא כי אוריה נהרג בדרך טבעית במלחמה. האשם החמישי, שהוא לקיחת בת שבע לאישה מיד אחר האבל – מניין הימים הוא מיום מתן הגט ולא מיום פטירת אוריה, ונשא אותה במועד לפי ההלכה.
גם בהקדמה לספר הזוהר (דף ח סימן ע״א) מובא בזו הלשון: ״דוד מלכא בשעתא דאירע ליה ההוא עובדא דחיל, בההיא שעתא סליק דומ״ה קמי קב״ה, ואמר ליה: מארי דעלמא כתיב בתורה (ויקרא כ, פס י): ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ״, וכתיב (שם, פס יח) ״וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ״ וגו׳, דוד דקלקל ברית בערוה מהו? אמר ליה קב״ה: דוד זכאה הוא, וברית קדישא על תקוניה קיימא, דהא גלי קדמי דאזדמנת ליה בת שבע מיומא דאתברי עלמא״. תרגום לשון הזוהר: בשעה שאירע לו לדוד המלך את המעשה (עם בת שבע), באותה שעה עלה דומ״ה (שם מלאך) לפני האלוהים ואמר: ריבונו של עולם, כתוב בתורה: ״וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ״, וכן כתוב: ״וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ״ וגו׳, ודוד שקלקל ברית בערווה, מה דינו? אמר לו הקב״ה: דוד – זכאי הוא! וברית הקודש עדיין עומד על תיקונו, שהרי גלוי לפני שבת שבע מזומנת לו מיום שנברא העולם. וכן מובא בגמרא שבת נו. ״אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל האומר דוד חטא – אינו אלא טועה, שנאמר ״וַיְהִי דָוִד לְכָל דְּרָכָו מַשְׂכִּיל וַיהוָה עִמּוֹ״, אפשר חטא בא לידו ושכינה עמו?⁠״
ובכלל בכל הבנתנו את דמויות התנ״ך ומעשיהם עלינו לשים לב כי מדובר באנשים גדולים מאוד במדרגתם, ולנו קשה מאוד לרדת לעומקם של מעשיהם, כפי שמובא בהקדמה לספר ״שפתי חיים״ של הגאון הרב חיים פרידלנדר זצ״ל, המבאר נקודות של מחשבה והשקפה בספר בראשית, וכך כותב הרב כי כאשר עוסקים בדמויות המקראיות: ״צריך לדעת במי מדובר, הרי מדובר באנשים גבוהים מאוד, אבות הקדושים שעליהם אמרו חז״ל ״האבות הן המרכבה״, שבטי י-ה, משה ואהרון, דור דעה, ולפי גודל מדרגתם הן המעשים הטובים, שמסופר עליהם אנו צריכים להסתכל עליהם בהתאם למדרגתם, לפי המבט שלהם. וכך גם צריך להיות המבט על החטאים שלהם, להבין אותם בהתאם לגודל מדרגתם, שיתכן שגם אם במדרגתם הגבוהה זה נקרא עבירה, אבל זה אינו כפי שאנו מתארים מה זה נקרא עבירה, ואי אפשר להבין את הדברים שעליהם מסופר בתורה ובנ״ך, גמרא ומדרשים – כפשוטם באותה אמת מידה של חוסר הבנה שלנו״. ורבו הפרשנים (ולא נוכל להאריך בחיבורינו זה ולהביאם כאן) המסבירים באריכות רבה כי לא רק שדוד המלך ע״ה לא חטא אלא כל מעשיו היו לשם שמים גמור להביא לעולם את אורו של משיח צדקנו, ולו נאה ולו יאה להיות גואל ראשון וגואל אחרון ב״ב אמן.

מקבילות במקראתרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון