הן תקותו נכזבה ממי שירצה לצוד אותו, כי גם אל מראה זה הדג לגדלו תגיע אליו יראה וחרדה עד שיושלך ויוטל לארץ, ולא תשאר בו נשמה מרוב החרדה. לא ימצא אכזר וחזק בעולם שיוכל לעורר אותו ולהלחם בו, ואם הענין כן בזאת הבריאה אשר במים, ששם הבעלי חיים היותר חסרים כמו שהתבאר בספר בעלי חיים, מי הוא שיתיצב לפני ויהיה לו כח ככחי. הלא זה ממה שיורה שלא קצרתי מהמציא טוב כפי מה שאפשר בנברא נברא. מי הוא שהקדימני לעשות קצת הנבראות ואשלים אני לבראות השאר, עד שתוכל לומר שאף על פי שקצתם הם בתכלית מהשלמות, הנה בקצתם ימצא חסרון, לפי שהם משני פועלים מתחלפים. הנה באמת הם כולם מפועל אחד, כי תחת כל השמים לי הוא, ולזה יתחייב שיהיה השלמות נמשך בכל פעולותי, כמו שהוא באלו הנבראים אלא שאתה לא תשער. הנה לא אחריש מהזכיר אופן הפליאה באברי זה הבעלי חיים וחלקיו, ודבר גבורותיו ויופי הסדר אשר ביצירתו. מי גלה פני לבוש זה הדג להפשיט אותו ממנו, מי יבוא בכפל רסנו לפתוח פיו, מי הוא אשר יפתח דלתי פניו.
הלא סביבות שיניו יטילו אימה נפלאה על האדם, הנה קשקשותיו הם בתכלית העובי והחוזק כמו המגינים, יסגרו אחד באחד חותם צר עד שרוח לא יבא ביניהם להתדבקם אחד באחד. מעטישותיו תבער ותדלק אש ליתרון חומו. כאילו אש יצא מקרבו ועיניו הם מאירים כעפעפי שחר. מפיו יצאו לפידי אש ליתרון חומו ויתמלטו ממנו כידודי אש, הלא מנחיריו יצא עשן ליתרון הבישול הנעשה בפנימי גופו, ככלי הבישול כמו שיצא עשן מדוד רותח, ואגמון נשימתו תלהיב גחלים ותבעירם, ויצא מפיו להב מחוזק החום. בצוארו אשר הוא חלוש בשאר הבעלי חיים לצורך הנעתם אותו, שם ילין עוז וכח חזק, לפניו תתהפך דאבה לשמחה, כי אין דאבה לפניו, ולא ימצא דבר שיכאיבהו ויצערהו. חלקי בשרו הנפרדים קצת הפרד בשאר הדגים הם חזקים ודבקים, שבשרו הוא חזק עליו, בדרך שלא ימוט ולא יומר מצב חלקי בשרו מקצת. לבו הוא חזק כמו אבן, והוא חזק כמו האבן השפל משני אבני הריחיים, שהוא היותר חזק. מאימתו ורוממותו יראו חזקים, ממשברי לב שיגיעום מיראתם ממנו, יתנקו דרך נקביהם כמנהג המופחדים פחד חזק, כי הפחד מדרכו שיעשה מה לחולשת הכח המתחזק, אז מי שישיגהו חרב להכותו בו לא תקום, כי הוא יותר חזק מהחרב, ולזה לא יזיקוהו לא חנית ולא מסע ולא שריה.
או יהיה הרצון בזה, שמי שישיגהו חרב להלחם בו, לא תקום לו זה החרב להצילו, ולא חנית ולא מסע ולא שריה. הנה הוא יחשוב לתבן ברזל, ויחשוב נחושה לעץ רקבון, מרוב תקפו וקושי הפעלותו מהחרב. לא יבריחנו חץ, כי לא יוכל להזיק אותו, ואבני קלע נחשבו לו כקש. אבני תותח נחשבו לו כקש, וילעג לרעש הרומח כשמנענעין אותו להכותו. תחתיו סלעים חריפים וחותכים, והוא ישכב עליהם עם גודלו, ולא יזיקוהו לחוזק עורו, יציע תחתיו דבר כורת חד אצל הטיט אשר הוא רך, ועם כל זה לא יוזק בו. ואולם אמר שהוא אצל טיט, כי אילו היה אצל דבר קשה לא היה פלא אם לא יוזק בו, כי הדבר ההוא הקשה ישמרהו.
ירתיח כסיר מצולות הים, וירתיח הים כרתוח הסיר המרקחה, בהתנועעו בים ישאר מקום פנוי אחריו, עד שיראה תחתית הים. הנה הרואה תהום אחר עבור לויתן בו, יחשבוהו לאיש שיבה מרוב הלובן, בסיבת מיעוט המים הנשארים שם. אין על עפר מי שידמה לו, אשר עשו אותו בבריאתו באופן שלא יחת משום דבר, יכאיבהו כמו הענין בלויתן, את כל גבוה ותקיף יראה, יבזה, והוא מושל על כל הבריות הגדולות אשר בים.
ואולם אמר זה, להמצא שם בריאות נפלאות בגודל וחוזק. ואפשר שיהיה הרצון בזה, ואיך תאמר שאין על עפר שולטנות השם יתברך והשגחתו, כי הוא עזבם אל המערכת, אבל הבריאות אשר עשה באופן שלא יחתו משום מקרה והם הגרמים השמימיים, בהם ימשול וישגיחם וינהיגם, ויראה כל גבוה מהנמצאות כמו עולם הגלגלים, ועולם השכלים הנפרדים, והוא מלך ומושל על כל בני הגובה, לא על אלו הנבראות השפלות. הלא זה שספרתי מענין אלו הנבראות יורה על השלימות באלו הפעולות, ושהוא ראוי שלא ייחס לפועלם ליאות וקיצור, כמו שעשית אתה.
והכלל העולה מהדברים הוא: שהשם יתברך יוכיח איוב על מה שהיה מיחס מהעול לשם יתברך באלו הטובות המגיעות לרשעים, והיה מסיר המשפט והיושר ממה שיגיע מהשם יתברך לאישי האדם מהטובות והרעות, להצדיק עצמו מהרעות שהגיעוהו, רצה לומר שהוא היה אומר, שהשם יתברך עזב אישי האדם אל הסידור אשר מהגרמים השמימיים, ויגיעו אליהם מהם רעות או טובות, לפי הוראתם בעת הלידה, ולא יצילם מהרע עשיית הטוב והיושר, ולא ימנע מהם הטוב עשותם הרשע והעול. ואמר אליו איך תוכל לדעת שיעור כחי וגבורתי עד שיתייחס לי ליאות וקיצור, במה שהמצאתי מאלו העניינים על מה שהם עליו, האם כחך ככחי עד שתוכל לשפוט על כחי שיש בו ליאות וקיצור. הלא הכח והגבורה נאמר באדם ובשם יתברך בשתוף השם לבד, כמו שהתבאר במה שקדם מדברינו בזה המענה. ובהיות הענין כן, אי אפשר שתהיה ידועה אליך גבורתי, עד שתשפוט עליה שיש בה ליאות וקיצור. הלא הגיע מגבורתי עד שעם היות כוונתי תמיד עשיית הטוב. הנה ימשך ממה שסדרתי מזה רע מה במקרה, והוא כמו מכוון ממני להגיע העונש לרשעים, עד שימצא השלימות בפעולותי בכל הפנים שאפשר. וזה ממה שיורה על שאין בפעולותי ליאות וקיצור כמו שאתה אומר.
ועוד, שכבר הגיע רע לרשעים בלתי מחוייב להם מצד המערכת להשגחתי בצדיקים, כדי שלא יוזקו בהם, עד שכבר אמית יחד מספר רב מהרשעים כמו שספר אליהוא. ואיך תוכל לצייר כחי וגבורתי.
והנה תמצא מהבעלי חיים אשר עשיתי מה שהם בתכלית הכח, ואשגיח בהם להמציא להם מזונם ולהמציא להם דברים שומרים אותם כפי מה שאפשר, עד שקצתם לא יזיקם שום מזיק באופן מהאופנים כמו שיספר מלויתן, וזה ממה שיורה על יתרון כחי וגבורתי, ושלא אקצר מהמציא בנמצא נמצא מה שאפשר בו מהטוב, לפי הכנת החומר. ולא היה אפשר באדם שימצאו בו איברים שומרים אותו מכל היזק מזיק כמו הענין בלויתן, לא הייתי מקצר מזה, אבל למה שהיה זה בלתי אפשר, הוכנה לו שמירה מצד המערכת, ולזה אם ישמר בעת מה הרשע מהרע הבא לזולתו, לא תהיה מזה טענה עלי. וזה שאם היה אפשר שישמרו ממנו כל האנשים, לא הייתי מקצר בזה. והנה שמתי כלי באנשים אשר אינם נשמרים מזה הרע מצד המערכת להצילם ממנו, והוא השכל, כי בו יהיו נשמרים, אם ידבקו בשכל הפועל כפי מה שאפשר.