Iyyov 41 – איוב מא‏ – Mikraot Gedolot

(א) הֵן⁠־תֹּחַלְתּ֥וֹ נִכְזָ֑בָה הֲגַ֖ם אֶל⁠־מַרְאָ֣יו יֻטָֽל׃

Behold, his hope is in vain; shall not one be cast down even at his sight?

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

הָא אוֹרִיכוּתֵיהּ מְכַדְבָא הַבְּרַם לְמֶחֱמֵי יִטְלוֹק.

ולקד אכד׳בה רג׳אה, מן ט׳ן אנה ירחל אלי חצ׳רתה.

הן, וכבר נכזבה תוחלתו של מי שדימה שהוא יסע לפניו. והוא המשך פסוק הקודם, כלומר שהאדם שדימה שיכניעהו ויאלפהו להכנע לו תוחלתו נכזבה. ופירוש מראיו לפני האדם, מרחב שליטת מבטו, הקף ראייתו.

ויהיה פירוש יטל, יסע, מלשון התרגום¹

1. תרגום ויסעו – ונטלו.

ויכון תפסיר יטל, ירחל, מן לגהֵ אלתרגום.

הן תוחלתו נכזבה הגם אל מראיו יוטל – פתרונו: מעתה דברים קל וחומר: הן תוחלתו נכזבה – שאם אתה מוחיל ומקוה לשום עליו כפך, אפילו מאחריו, אין תוחלת זו תוחלת, שדבר זה דבר שאי איפשר הוא^א ומה מאחריו ומגבו אי אתה יכול לגעת בו, ותוחלת זו אבודה היא תוחלת של אל^ב מראיו יוטל – חץ, חנית, או חרב, להכות בו ולהמיתו, על אחת כמה וכמה שתוחלת זו נכזבה.

אל מראיו – פתרונו: בפניו.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״הוא״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בדפוס ברסלאו: ״תוחלת שאל״. בכ״י פריס 162: ״תוחלת של שאול״.

הן תוחלתו נכזבה – הן אם תוחלתו נכזבה, שלא יהא בו כח להלחם ולזוז ממקומו.

הגם אל מראיו יוטל – אם גם לפניו אל מראית עיניו^א יוטל ויושלך אדם לעמוד לפניו להסתכל בו מפני אימתו.

א. כן בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94. ברש״י בדפוסים: פניו.

Behold his hope is in vain Behold if his hope is in vain, for he will have no strength to wage war and to move from his place.

shall not one be cast down even at the sight of him if even at the sight of his face a man will be cast down from standing before him to look at him, because of the fear of him.

והחושב שישים עליו כף, הן תוחלתו נכזבה – כי ממראיו לבדו יפול האדם.

יוטל – מגזרת: ויטילו את הכלים (יונה א׳:ה׳).

הן תוחלתו נכזבה – שיהיו מיחלים ובוטחים לצוד אותו, לא יתכן.

הגם אל מראיו יוטל – יוטל מן המים ליבשה חתיכות חתיכות כמו שעושין לדג אחר.

הן תוחלתי נכזבה – אין תוחלת לבני אדם לצוד אותו.

הגם אל מראיו יוטל – שיצודו אותו ויעשוהו חתיכות להטיל אל היבשה.

כי הן תוחלת החושב להלחם בו וללכדו נכזבה.

הגם אל מראים אותו למכרו יוטל לויתן על פני האדמה.

ויש אומ׳ ממראיו שיראהו האדם יוטל מת. והראשון נכון.

הן תוחלתו נכזבה – תוחלת המשים עליו כפו נכזבה כי לא ינצל לעולם.

הגם אל מראיו יוטל – יאמר הנה תוחלת הקרוב אליו נכזבה, ואיך יוטל לויתן לארץ אל המראים אותו לקוניו כאשר יעשו הדגים, והחכם רבי אברהם ז״ל פירש כי ממראהו בלבד יפול האדם ויוטל לארץ. ותמה הגם – כאומר הגם אל מראיו יוטל הרואה ויפול לארץ, וינצל בשום עליו כפו.

אל מראיו יוטל – כשיראה הארם ענייני זה הרג יוטל ויושלך לרוב הפחד.

הן תקותו נכזבה ממי שירצה לצוד אותו, כי גם אל מראה זה הדג לגדלו תגיע אליו יראה וחרדה עד שיושלך ויוטל לארץ, ולא תשאר בו נשמה מרוב החרדה. לא ימצא אכזר וחזק בעולם שיוכל לעורר אותו ולהלחם בו, ואם הענין כן בזאת הבריאה אשר במים, ששם הבעלי חיים היותר חסרים כמו שהתבאר בספר בעלי חיים, מי הוא שיתיצב לפני ויהיה לו כח ככחי. הלא זה ממה שיורה שלא קצרתי מהמציא טוב כפי מה שאפשר בנברא נברא. מי הוא שהקדימני לעשות קצת הנבראות ואשלים אני לבראות השאר, עד שתוכל לומר שאף על פי שקצתם הם בתכלית מהשלמות, הנה בקצתם ימצא חסרון, לפי שהם משני פועלים מתחלפים. הנה באמת הם כולם מפועל אחד, כי תחת כל השמים לי הוא, ולזה יתחייב שיהיה השלמות נמשך בכל פעולותי, כמו שהוא באלו הנבראים אלא שאתה לא תשער. הנה לא אחריש מהזכיר אופן הפליאה באברי זה הבעלי חיים וחלקיו, ודבר גבורותיו ויופי הסדר אשר ביצירתו. מי גלה פני לבוש זה הדג להפשיט אותו ממנו, מי יבוא בכפל רסנו לפתוח פיו, מי הוא אשר יפתח דלתי פניו.

הלא סביבות שיניו יטילו אימה נפלאה על האדם, הנה קשקשותיו הם בתכלית העובי והחוזק כמו המגינים, יסגרו אחד באחד חותם צר עד שרוח לא יבא ביניהם להתדבקם אחד באחד. מעטישותיו תבער ותדלק אש ליתרון חומו. כאילו אש יצא מקרבו ועיניו הם מאירים כעפעפי שחר. מפיו יצאו לפידי אש ליתרון חומו ויתמלטו ממנו כידודי אש, הלא מנחיריו יצא עשן ליתרון הבישול הנעשה בפנימי גופו, ככלי הבישול כמו שיצא עשן מדוד רותח, ואגמון נשימתו תלהיב גחלים ותבעירם, ויצא מפיו להב מחוזק החום. בצוארו אשר הוא חלוש בשאר הבעלי חיים לצורך הנעתם אותו, שם ילין עוז וכח חזק, לפניו תתהפך דאבה לשמחה, כי אין דאבה לפניו, ולא ימצא דבר שיכאיבהו ויצערהו. חלקי בשרו הנפרדים קצת הפרד בשאר הדגים הם חזקים ודבקים, שבשרו הוא חזק עליו, בדרך שלא ימוט ולא יומר מצב חלקי בשרו מקצת. לבו הוא חזק כמו אבן, והוא חזק כמו האבן השפל משני אבני הריחיים, שהוא היותר חזק. מאימתו ורוממותו יראו חזקים, ממשברי לב שיגיעום מיראתם ממנו, יתנקו דרך נקביהם כמנהג המופחדים פחד חזק, כי הפחד מדרכו שיעשה מה לחולשת הכח המתחזק, אז מי שישיגהו חרב להכותו בו לא תקום, כי הוא יותר חזק מהחרב, ולזה לא יזיקוהו לא חנית ולא מסע ולא שריה.

או יהיה הרצון בזה, שמי שישיגהו חרב להלחם בו, לא תקום לו זה החרב להצילו, ולא חנית ולא מסע ולא שריה. הנה הוא יחשוב לתבן ברזל, ויחשוב נחושה לעץ רקבון, מרוב תקפו וקושי הפעלותו מהחרב. לא יבריחנו חץ, כי לא יוכל להזיק אותו, ואבני קלע נחשבו לו כקש. אבני תותח נחשבו לו כקש, וילעג לרעש הרומח כשמנענעין אותו להכותו. תחתיו סלעים חריפים וחותכים, והוא ישכב עליהם עם גודלו, ולא יזיקוהו לחוזק עורו, יציע תחתיו דבר כורת חד אצל הטיט אשר הוא רך, ועם כל זה לא יוזק בו. ואולם אמר שהוא אצל טיט, כי אילו היה אצל דבר קשה לא היה פלא אם לא יוזק בו, כי הדבר ההוא הקשה ישמרהו.

ירתיח כסיר מצולות הים, וירתיח הים כרתוח הסיר המרקחה, בהתנועעו בים ישאר מקום פנוי אחריו, עד שיראה תחתית הים. הנה הרואה תהום אחר עבור לויתן בו, יחשבוהו לאיש שיבה מרוב הלובן, בסיבת מיעוט המים הנשארים שם. אין על עפר מי שידמה לו, אשר עשו אותו בבריאתו באופן שלא יחת משום דבר, יכאיבהו כמו הענין בלויתן, את כל גבוה ותקיף יראה, יבזה, והוא מושל על כל הבריות הגדולות אשר בים.

ואולם אמר זה, להמצא שם בריאות נפלאות בגודל וחוזק. ואפשר שיהיה הרצון בזה, ואיך תאמר שאין על עפר שולטנות השם יתברך והשגחתו, כי הוא עזבם אל המערכת, אבל הבריאות אשר עשה באופן שלא יחתו משום מקרה והם הגרמים השמימיים, בהם ימשול וישגיחם וינהיגם, ויראה כל גבוה מהנמצאות כמו עולם הגלגלים, ועולם השכלים הנפרדים, והוא מלך ומושל על כל בני הגובה, לא על אלו הנבראות השפלות. הלא זה שספרתי מענין אלו הנבראות יורה על השלימות באלו הפעולות, ושהוא ראוי שלא ייחס לפועלם ליאות וקיצור, כמו שעשית אתה.

והכלל העולה מהדברים הוא: שהשם יתברך יוכיח איוב על מה שהיה מיחס מהעול לשם יתברך באלו הטובות המגיעות לרשעים, והיה מסיר המשפט והיושר ממה שיגיע מהשם יתברך לאישי האדם מהטובות והרעות, להצדיק עצמו מהרעות שהגיעוהו, רצה לומר שהוא היה אומר, שהשם יתברך עזב אישי האדם אל הסידור אשר מהגרמים השמימיים, ויגיעו אליהם מהם רעות או טובות, לפי הוראתם בעת הלידה, ולא יצילם מהרע עשיית הטוב והיושר, ולא ימנע מהם הטוב עשותם הרשע והעול. ואמר אליו איך תוכל לדעת שיעור כחי וגבורתי עד שיתייחס לי ליאות וקיצור, במה שהמצאתי מאלו העניינים על מה שהם עליו, האם כחך ככחי עד שתוכל לשפוט על כחי שיש בו ליאות וקיצור. הלא הכח והגבורה נאמר באדם ובשם יתברך בשתוף השם לבד, כמו שהתבאר במה שקדם מדברינו בזה המענה. ובהיות הענין כן, אי אפשר שתהיה ידועה אליך גבורתי, עד שתשפוט עליה שיש בה ליאות וקיצור. הלא הגיע מגבורתי עד שעם היות כוונתי תמיד עשיית הטוב. הנה ימשך ממה שסדרתי מזה רע מה במקרה, והוא כמו מכוון ממני להגיע העונש לרשעים, עד שימצא השלימות בפעולותי בכל הפנים שאפשר. וזה ממה שיורה על שאין בפעולותי ליאות וקיצור כמו שאתה אומר.

ועוד, שכבר הגיע רע לרשעים בלתי מחוייב להם מצד המערכת להשגחתי בצדיקים, כדי שלא יוזקו בהם, עד שכבר אמית יחד מספר רב מהרשעים כמו שספר אליהוא. ואיך תוכל לצייר כחי וגבורתי.

והנה תמצא מהבעלי חיים אשר עשיתי מה שהם בתכלית הכח, ואשגיח בהם להמציא להם מזונם ולהמציא להם דברים שומרים אותם כפי מה שאפשר, עד שקצתם לא יזיקם שום מזיק באופן מהאופנים כמו שיספר מלויתן, וזה ממה שיורה על יתרון כחי וגבורתי, ושלא אקצר מהמציא בנמצא נמצא מה שאפשר בו מהטוב, לפי הכנת החומר. ולא היה אפשר באדם שימצאו בו איברים שומרים אותו מכל היזק מזיק כמו הענין בלויתן, לא הייתי מקצר מזה, אבל למה שהיה זה בלתי אפשר, הוכנה לו שמירה מצד המערכת, ולזה אם ישמר בעת מה הרשע מהרע הבא לזולתו, לא תהיה מזה טענה עלי. וזה שאם היה אפשר שישמרו ממנו כל האנשים, לא הייתי מקצר בזה. והנה שמתי כלי באנשים אשר אינם נשמרים מזה הרע מצד המערכת להצילם ממנו, והוא השכל, כי בו יהיו נשמרים, אם ידבקו בשכל הפועל כפי מה שאפשר.

הן תוחלתו נכזבה. ועם זה שאין תוחלת ותקוה לכבשו, הגם אל מראיו יוטל - האמנם יש דרך להסיעו ממקומו באופן שיקרב אל אותם המראים אותו זה לזה ולהכריחו לזה בהכרח מציקים ומצערים אותו:

יוטל – יושלך.

הן תוחלתו – הנה תקות הנלחם עמדו תכזב ותשקר בו כי תקותו נאבדה.

הגם – יש תמיהות שהן קיימות וכן ואם שרה הבת תשעים שנה תלד (בראשית י״ז:י״ז) ור״ל הנה גם אל מראית פניו יושלך האדם מעמוד נגדו כי אימתו רבה ואיך א״כ ילחם עוד עמדו.

(א-ב) הגם – היוטל ויושלך עוד אל מראיו מי שהוא לא אכזר בעת יעורנו משנתו? עתה לא יהיה כן.

(א-ב) הן תוחלתו נכזבה – התוחלת שהיה לו להלויתן עד עתה נפסקה שעד עתה היה לו תוחלת והיה בוטח בלבו כי גם אל מראיו יוטל, לא אכזר כי יעורנו שמי שיעורר אותו משנתו והוא לא אכזר על נפשו, יוטל ויפול לארץ מרוב פחד גם אל מראיו, כשיראנו לבד בעת יתעורר, יוטל מרוב הפחד שירא ממות, כן היה לו תוחלת עד עתה, ובטח שלא יקרב איש אליו אף להביט אליו, ועתה נכזבה ונפסקה מאתו התוחלת הזאת, כי מי הוא לפני יתיצב אחר שנתתי לך יכולת האל, איך יתיצב לפני, וא״כ כשתשים עליו כפיך יתבטל נגדך כמו נגדי, אשר אין בריה שתתקומם לפני:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותרלב״ג ביאור הפרשהר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ב) לֹֽא⁠־אַ֭כְזָר כִּ֣י יְעוּרֶ֑נּוּ וּמִ֥י ה֝֗וּא^א לְפָנַ֥י יִתְיַצָּֽב׃

None is so fierce that dare stir him up; who then is able to stand before Me?

א. ה֝֗וּא א=ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לָא אַכְזְרָאָה אֲרוּם יְעִירִנֵיהּ וּמַן הוּא קֳדָמוֹי יִתְעַתַּד.

פאד׳א לא צ׳ארי יטיק אן ית׳ירה, פמן ד׳א אלד׳י ינתצב בין ידיי.

לא, וכיון שאין אכזר אשר יוכל להחרידו, אם כן מי הוא אשר יתיצב לפני. מעין קל וחומר אם בריה אחת מבריותי לא תוכל להתגרות בה, מי הוא איפוא אשר יעז להתיצב לפני. כמו שכתב רבנו בסוף המשא. ותרגם אכזר ״צארי״ אינה סתם אכזריות אשר כרגיל מתרגמה ״קסאוה״ אלא ענינה גבור המתגרה. וענין יעורנו⁠־יחרידנו משלותו ויעירהו.

לא אכזר כי יעורנו ומי הוא לפני יתיצב – פתרונו: אין אכזר וגיבור ועריץ בעולם יעורנו למקומו להקימו. ומעתה דברים קל וחומר: אם בבריה^א אחת שבראתי בעולם, אין גיבור בעולם שיתייצב לפניו, כל שכן שאין מי שיתיצב לפניו.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״כברייה״.

לא אכזר כי יעורנו – אין אכזר גבור ועריץ בעולם אשר^א יעוררנו להקימו ממקומו.

ומי הוא – אשר יתייצב ויעמוד לפניי, כי הנני עושה את כל אלה.

א. כן בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94. ברש״י בדפוסים נוסף כאן: יעירנו משנתו.

There is no one so fierce that he can stir him up There is no one so fierce, mighty, and strong who can arouse him from his sleep and stir him up from his place to raise him up.

and who is he who will stand up before Me, Who makes all these?

לא אכזר – אין אכזר שיתעורר עמו.

(ב-ג) לא אכזר – אביר, כי יעורנו – אין אכזר ואין גביר בעולם שיתגר בו מלחמה.

והוא לפני יתיצב – כי גבורתי שמתי בו, והנלחם עמו נלחם עמי.

מי הקדימני ואשלם – מי שרצה להלחם יקדים הוא תחלה ואני אשלם לו כפל כפלים.

כי תחת כל השמים לי הוא – וממשלתי ויכלתי.

ויש מפרשים: מי הוא לפני יתיצב לא אכזר עבור שיוכל להתגר, שאפילו אותו שיאמר מי הוא לפני יתיצב.

אין אכזר בעולם שיעור כנגדו כי מכחי שמתי בו.

מי הוא לפני יתיצב – כי הוא בעל מלחמה שילחם בעבורו.

יעורנו – מן העיר, רק יעורנו מבנין הקל וכן ויהי עָרֶךָ (שמואל א כ״ח:ט״ז).

לא איש אכזר בעולם שיתעורר עמו במלחמה ומי הוא לפני יתיצב כי הרוצה להלחם עמו לפני יתיצב להלחם עמי כי אני בראתיו.

לא אכזר כי יעורנו – ואין אכזר שיעורנו, כי הוא אומר לכל הנבראים, מי הוא לפני יתיצב – להלחם בי.

לא אכזר כי יעורנו – לא ימצא אכזר וחזק שיוכל לעורר אותו ולהניעו ממקומו.

לא אכזר כי יעורנו. הנה אין שום ׳אכזר׳ שיוכל לעשות אכזריות נגדו שיספיק לעורר אותו לזוז ממקומו: ומי הוא לפני יתיצב. ומאחר שנמצאו במציאות השפל נמצאים רחוקים מן ההפסד כאלה אשר לא ייוחס מציאותם לאיזה חומר אשר בהיותו מצד עצמו נעדר המציאות בפועל תגזור עליו שהוא ׳רע׳ כמו שאמרו קצת קדמונים, ולזה תייחס מציאותו הכוחיי לאיזה אל רע קדמון שונא את המציאות, שאם היה זה אמת, לא היו מתהווים ממנו נמצאים רחוקים מן ההפסד כאלה, אבל עיקר המכוון בזה החומר הראשון ומציאותו הכוחיי הוא הכנתו אל המציאות בפועל, שהיא דבר ׳טוב׳, ולא תיוחס אל פעולת שום אל רע:

יעורנו – במ״ג נכתב בדל״ת בכתוב וזה טעות גמור אך יש מחלוקת בין הספרים. כי במקצתם יעירנו כתיב ביו״ד וקרינן יעורנו בוא״ו ובמקצת ספרים כתיב וקרי יעורנו בוא״ו ויש לקיים גירסא זו מדלא חשיב ליה בעל המסורת עם מלין דכתיבין יו״ד באמצע תיבותא וקריין וא״ו אח״כ מצאתי שזהו מחלוקת בין מדינחאי למערבאי למדינחאי יעירנו כתיב ביו״ד ולמערבאי יעורנו בוא״ו וידוע דקים לן כמערבאי.

יעורנו – מלשון התעוררות.

לא אכזר – לא ימצא מי שיהיה אכזר על עצמו לעכור בשרו שיעורר עמו מלחמה כי הלא יאבד עצמו לדעת.

ומי הוא – ואם אין מי לעמוד למולו א״כ מי הוא אשר יתיצב לפני למחות מה בידי והוא חוזר למעלה לומר אם היית צדיק באמת כאשר יאות הייתי משלם לך גמול כי אין מי ימחה בידי.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ג) מִ֣י הִ֭קְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּ֑ם תַּ֖חַת כׇּל⁠־הַשָּׁמַ֣יִם לִי⁠־הֽוּא׃

Who has given Me anything beforehand, that I should repay him? Whatever is under the whole heaven is Mine.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מַן אַקְדִימַנַנִי בְּעוֹבָדֵי בְרֵאשִׁית וַאֲשַׁלֵם הֲלָא כָל תְּחוֹתֵי שְׁמַיָא דִילִי הוּא.

מי הקדימני ואשלם – מי הוא שהקדים (כבוד לאביו) [למול בנו] ולא נתתי לו בן.

מי הקדימני ואשלם – זה רווק הדר במדינה ונותן שכר סופרים ומשנים, אמר הקב״ה עלי לשלם גמולו וליתן לו שכרו. א״ר ירמיה בן אלעזר עתידה בת קול להיות מפוצצת בראש ההרים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבא ויטול שכרו, ורוח הקדש צווחת מי הקדימני ואשלם מי קלס לפני עד שלא נתתי לו נשמה, מי מל לבנו עד שלא נתתי לו בן, מי עשה ציצית עד שלא נתתי, מי הפריש תרומה ומעשר עד שלא נתתי לו גורן, מי הפריש בכורות ומעשרות וקרבנות עד שלא נתתי לו צאן.

ומן סבקני כאפיתה, אד׳ ג׳מיע מא תחת אלסמא פהו לי.

מי, ומי שהקדימני אני משלם לו כי כל אשר תחת השמים לי הוא.

מי הקדימני ואשלם – פתרונו: מי הקדים את פני^א בדורון או בשום עבדות, שאני עתיד לשלם לו שכרו, שלא הקדמתי אותו תחילה.

והלא כל מה שיש תחת כל^ב השמים לי הוא – נמצא שאני^ג הקדמתי אותו ונתתי לו הדבר שהוא עובד אותי בו. לא מל אדם את בנו לשמי, אלא אם כן נתתי לו בן, מי עשה לפני מעקה ומזוזה אלא אם כן נתתי לו בית תחילה, מי הפריש תרומות ומעשרות והניח לקט שכחה ופיאה אלא אם כן נתתי לו שדה.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״מי הקדימני״.

ב. כן בדפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225 חסר: ״כל״.

ג. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו: ״שאם״.

מי הקדימני – מי הוא אשר הקדים פניי בהקבלתו לעבדני ולשמור מצוותיי.

ואשלם – לו שכרו.

תחת כל השמים לי הוא – כל אשר בעולם שלי הוא ובידי לפרוע לו שכרו לפי פעולתו ומעבדו.

Who came to meet Me Who is it who came to meet Me by accepting to worship Me and keep My commandments, and I will pay him his reward.

Everything under the heavens is Mine Everything that is under the heavens is Mine, and I have the power to pay him his reward, his recompense, and his remuneration.

מי הקדימני ואשלם – הקדימני כטעם שנים המכחישין זה את זה ואומרים אם תנצחני אתן לך כך וכך. וכן הקדימני כי אני אשלם אם תנצחני כי^א כל שיש תחת השמים לי הוא.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395 חסר: ״לא״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

יבא כנגדו אחר ויכה בראשונה אני אשלם לו מכות הרבה בעבור אחת. כי כל מה שיש תחת {השמים לי} הוא ואני שמתי בו גבורה.

ומי הקדים לי במלחמה אני אשלם לו ואשיב לו גמולו בראשו כי תחת כל השמים ברשותי הוא.

ויש אומ׳ אני אשלם לו כל מה שיגזור עלי לתת אם ינצחני. כי יש לי כל כי תחת כל השמים שלי הוא.

מי הקדימני ואשלם – כדברי המנצחים שאומר מי שינצחני אתן לו כל מה שיגזור עלי, ויש יכולת בידי לעשות ככה, כי תחת כל השמים לי – כי אין גבור כמוני אשר ימלט שלו מידי.

ואשלם – ואשלים לעשות מה שנשאר שלא עשהו הקודם לי.

אם כן, מי הקדימני להמציא החומר הראשון: ואשלם. ותחשוב שאני נתתי בו שלימות מציאות בפועל¹: תחת כל השמים. הנה התבאר ש׳תחת כל השמים׳ אשר שם מציאות החומר הראשון לי הוא, ואין שם אל רע ממציא הרעות קדמון שהמציאהו באופן שיתייצב לפנַי להרע נגד רצוני, כאשר חשבת:

1. כאילו האל הרע הקדים לברוא את החומר שהוא נפסד, וה׳ נתן בו את הצורה שבו הוא נמצא בפועל.

מי הקדימני – ר״ל אף כי אין מי אשר הקדים לעשות צדק עד לא גמלתיו הטובה כי מי עשה מזוזה לפתחו עד לא נתתי לו בית וכן הכל והואיל וכן שאין למי עלי לגמלו עוד טוב מ״מ אשלם עוד גמול בחסדי ואין מי ימחה בידי כי כל אשר תחת כל השמים שלי הוא וכולם נכנעים עלי וכאומר הנה גם לך הייתי משיב גמול אם היית צדיק גמור בשלימות רב.

מי הקדימני – אחר שהראה לו שזה דבר נגד האלהות מחולל כל שישחית את כל מעשי ידיו הגדולים והעצומים, ולא יתכן שהעושה יגיש חרבו להשחית מה שעשה בכח גדול וביד חזקה, והראה לו דוגמא שני הברואים האדירים אשר הם אות על תקפו של יוצר בראשית, ואיך ישחית הבורא היצורים המעידים על גדלו ויכלתו? משיב פניו לעומת שהתלונן איוב על שברא בריות גדולות ואבירי כח ענקים ואימים, ורוצה שימסור ה׳ את כל בריותיו האדירים בידו להשחיתם ולהעבירם מן העולם, (שהדבור הזה שא״ל שילך להשחית כל בריה עצומה, היה תשובה על דעתו של איוב וחפצו), כאלו ה׳ חייב לו איזה חוב, ובעד החוב הזה צריך הוא למסור בידיו כל אשר לו, שהוא יעשה עמהם כחפצו, עז״א מי הקדימני שעשה לי איזה דבר, עד שאני מחויב לשלם לו תחת כל השמים לי הוא, דהיינו שאמסור לידו כל הברואים הגדולים שבראתי תחת כל השמים שכולם הם שלי וקניני, ואמסרם לידו לתשלומי החוב, כאומר איך תעיז פניך לבקש מידי הכרתת יצורי הגדולים המיוחסים לי כדי למלא חפצך, כאילו אני חייב לך איזה דבר או קדמתני ועזרתני בבריאתם. די לך במה שעשיתי לך טובה להמציא אותך מצד החסד הגמור ולא קדמת לי דבר שבעבורו גמלתי אותך חיים וחסד, ואיך תבקש שאמסור לחפצך כל אשר לי תחת השמים:

It is not for lack of power that God does not put down the Behemoth and Leviathan but because it does not befit He who created all existence to destroy His greatest and mightiest creatures. How can the Creator consent to the destruction of those very creatures that attest to His Greatness and Faculty? The charade is ended. It is once again God who is in charge of the universe and neither Job nor anybody else can tell Him what to do with His creatures. He owes nothing to anybody; He made the Leviathan and is proud of it.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ד) (לא) [לוֹ⁠־]אַחֲרִ֥ישׁ בַּדָּ֑יו וּדְבַר⁠־גְּ֝בוּר֗וֹת וְחִ֣ין עֶרְכּֽוֹ׃

Would I keep silence concerning his boastings, or his proud talk, or his fair array of words?

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לָא אֶשְׁתּוֹק כַּדְבוּבֵיהּ וּמֵימַר גְבוּרְתָּא וּבָעוּתָא דַעֲלַוֵיהּ.

לא אחריש בדיו ודבר גבורות וחין ערכו – אמר הקב״ה שלא יאמרו בני אדם אף אנו מדברים עם הקב״ה כאשר דבר אברהם והוא שותק לנו, אמר הקב״ה (לאו) לא אחריש בדיו לאברהם בלבד שתקתי למה שהוא שתק לי, אמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע ואח״כ אמרתי לו קח נא את בנך ושתק לי, אף אני אחריש לו אע״פ שאמר דברים קשים שנאמר ודבר גבורות אלא חין ערכו ערב לי, ומה גבורות דבר דכתיב ויגש אברהם ויאמר האף תספה, אמר אברהם שלא יאמרו עו״א כך הוא אומנותו להיות מאבד את הדורות במדת אכזריות, דור אנוש, דור המבול, דור הפלגה, אמר הקב״ה אני מעביר לפניך כל הדורות ואם [לא] עשיתי כהוגן למדני שנאמר בלעדי אחזה אתה הורני.

ולא אמסך ענה, ולא ען כלאמה אלכביר ונזול מצאפפיה.

לא, ולא אחריש לו, ולא לדבריו הגדולים ומחנות מערכותיו. כלומר סדרי מערכות דבריו דברי גדולות שדבר כלפי מעלה.

ויהיה לא אחריש בדיו, במקום אליו, כפי שהקדמנו שהם שמונה מלים במקרא. ונגזר וחין ערכו, מן ויחן¹ ויחנו². ויהיה הענין במלת ערכו מערכות המלחמה מערכה לקראת מערכה³.

1. כגון בראשית כו יז.

2. כגון שמות יג כ.

3. שמואל א יז כא.

ויכון לא אחריש בדיו, מקאם אליו, כמא קדמנא אנהא ת׳מאן אלפאט׳ פי אלמקרא. ויתצרף וחין ערכו, מן ויחן ויחנו.

ויכון אלמעני פי ערכו מצאף אלחרב, מערכה לקראת מערכה.

לא אחריש בדיו – פתרונו: אף על פי שמשלי הוא עובד אותי, איני מחריש לזרעו של צדיק לשלם לבנים שכר האבות.

ודבר גבורות וחין ערכו – דבר גבורותיו אשר נתגבר לעשות הטוב והישר, ותחינת סידורו של צדיק אשלם^א שכרו גם לבניו אחריו.

בדיו – ענפיו, והם בניו, כמו: ותעש בדים ותשלח פארות (יחזקאל י״ז:ו׳).

א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225: ״אשלח״.

לא אחריש בדיו – לא אחריש על בניו של צדיק שהלך לפניי בתום ויושר, כי גם בניו אחריו ישתלמו שכר טוב אביהם, וימצאו וישיגו טובה בזכותו.

ודבר גבורות וחין ערכו – ודבר גבורותיו שנתגבר לעשות הטוב והישר, ותחינת^א סידורו של^ב צדיק אשלם שכרו גם לבניו אחריו.

בדיו – ענפיו, והם בניו, כמו: ותעש בדים ותשלח פאורות^ג (יחזקאל י״ז:ו׳).

א. כן בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5 וברש״י בדפוסים, בכ״י וטיקן 94: ותחנת. בכ״י לוצקי 778: ותחלת.

ב. כן בכ״י וטיקן 94 וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778: אשל.

ג. כן בכ״י לוצקי 778 (וכן לעיל באיוב י״ח:י״ג: ״פארות״), קזנטה 2752 (״פאו׳⁠ ⁠⁠״), וטיקן 94 וברש״י בדפוסים, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: פראות.

I will not be silent concerning his sons I will not be silent concerning the sons of a righteous man who went before Me sincerely, and his sons will be paid the good reward of their father, and they will find good in his merit.

either for his acts of heroism and the arrangement of his supplication Either for his heroic deeds, that he strengthened himself to do what is good and upright, and the arrangement of the righteous man's supplication [is that] I will pay his reward also to his sons after him.

his sons Heb. בדיו, his branches, and they are his sons, like (Ezek. 17:6), "and brought forth branches (בדים) and sent out sprigs.⁠"

לא אחריש בדיו – לא אחריש לספר.

בדיו – שב אל המקדים, כמו בדיך.

ואם ינצחני לא אחריש לספר גבורתו וחין ערכו – מגזרת מצא חן (בראשית ו׳:ח׳).

ויש אומרים: בדיו שב אל לויתן, מגזרת: בתים לבדים (שמות ל״ז:י״ד). והראשון קרוב אלי.

לא אחריש בדיו – כמו גבורתו.⁠^א

וחין ערכו – כמו ׳חן׳, ובִן – ׳בין׳, ׳נר׳ – ׳ניר׳, ׳רש׳ – ׳ריש׳, אחדים הם.

א. כן בכ״י בהמ״ל 985. במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן: ״כחו וגבורתו״.

לא אחריש בדיו – כחו וגבורתו וחין ערכו – חין כמו חֵן, וכן בין – בֵן, רִיש^א – רֵש.

א. כן כנראה צריך להיות הניקוד. בכ״י פרמא 2958 מנוקד: ״רֵיש״.

בדיו – פארותיו.

וחין – כמו חן, כדרך בֵּן – בִּן נון.

לא אחריש רק אספר בדיו והטעם עצמותיו.

ויש אומ׳ בדיו דבוק עם המקדים ופי׳ אם ינצחני לא אחריש בדיו ודבר גבורותיו וחין אבריו הערוכים בו.

לא אחריש מלספר בדיו וכזביו אם ינצחני, ולא אחריש דבר גבורתו וחין ערך המלחמה אשר ערך עמי, אם ינצחני. זה כתב רבי אברהם ז״ל.

והמפרשים אמרו כאלו הם דברי לויתן שאין מתיצב לפניו ולא הקדימו אדם לעשות טובה ולא ישלם. והענין כי לפני לויתן לא יוכל איש לערוך מלחמה, אף שיתיצב לפני בוראו. ואיננו קשור יפה, ואף כי בתוך ספור דבר לויתן יבא זה. ועל דעתי כי הם דברי האל כי רחוק הוא שידבר לויתן עתה בשני הפסוקים האלה בלבד, אבל יאמר כי לא אכזר שיעורנו ללויתן, מי הוא לפני יתיצב (איוב מ״א:ב׳) לאמר אלי אני אעורר אותו אם תתן לי כזה וכזה, או מי הקדים לערוך עמו מלחמה טרם דברי זה, כי גם כן אשלם לו שכרו ואעשירנו עושר גדול, כי תחת כל השמים לי הוא (איוב מ״א:ג׳) ובידי להעשיר ולתת מתת כאשר ארצה, וגם אגיד תחת כל השמים בדיו וגבורתו וחין ערך מלחמתו שנצח את לויתן.

בדיו – כחתיו וגבורותיו או יהיה הרצון בזה איבריו כי האיברים בבעלי חיים הם כמו הבדים באילן.

וחין ערכו – כמו וחן ערכו והרצון בו ויופי סידורו אשר באיבריו ויצירתו.

לא אחריש בדיו. חלקיו, ׳לא אחריש׳ מלסדר חלקי זה הנמצא¹: ודבר גבורות. כי אמנם הסיפור בהם מגיד ׳גבורות׳ הממציאו, וכן ׳לא אחריש׳ חין ערכו - איך מאד נעלה בערך אל שאר בעלי הקשקשים²:

1. הלויתן.

2. ׳ערכו׳, בערך לשאר בני מינו.

לא אחריש – לו קרי. ויש לתמוך כי כל המפרשים פירשו לא אחרי׳ באל״ף והמנהג ברוב לפר כפי הקרי ולא כפי הכתיב. האמנם מצאתי במקצת ספרים מהדפוס ומכ״י שכתוב לא באלף ואין בהם הקרי בוא״ו אב להם נגד המסורת יען נמנה זה עם ט״ו לא דקריין לו. וסימן נמסר בפרשה שמיני וראיתי ג״כ להר״ש בר צמח שבתחלה פירש לא באל״ף ואח״כ כתב שראה בספרים המדוייקים לא כתיב באל״ף וקרי בוא״ו ועל כן פירשו ג״כ בוא״ו עיין עליו ובמדרש תנחומא הובא בילקוט אמר הקב״ה לו אחריש בדין לאברהם בלבד שתקתי למה שהוא שתק לך וכו׳ ובב״ר פ׳ מ״ט לא אחריש בדין לך אני מחרשי ולבנים היוצאים ממך וכו׳ ולפי גירסת התנחומא יהיה פירוש הכתוב בניחותא אבל גירסת ב״ר יהיה פירוש הכתוב בתמיהה וכי לך ולבנים היוצאים ממך לא אחריש כן פירשו בעל מתנות כהונה ובעל יפה תואר ואע״פ שאיני כדאי להכניס עצמי בין ההרים הנני מוסיף בזה דברים דאי גרסינן בב״ר לו אחריש בוא״ו ניחא טפי שיהיה פירוש הכתוב והמאמר בניחותא וחדא אורחא אית להו למסורת ולמדרש בב״ר ולא פליגי אהדדי.

בדיו – אבריו וכן יאכל בדי עורו (איוב י״ח:י״ג) והוא מושאל מבדי האילן.

ודבר גבורות – וענין גבורות כמו על דבר פעור (במדבר כ״ה:י״ח).

וחין – כמו וחן היות לדוד ניר (מלכים א י״א:ל״ו) והוא כמו נר.

ערכו – מלשון ערך ושומא.

לא – אחריש כאומר הנה במה שספרתי לך יש בהם די להשיב על מאמריך ועכ״ז לא אשתוק מלספר לך עוד ממפעלות הלויתן מתכונות איבריו וענין הגבורות אשר בו וחין ערכו מול שאר הנבראים למען תשכיל יותר מגדולת רוממותי.

בדיו – איבריו שהם כענפים באילן, וחן כמו חן כמו בן בן נון, חן של ערך איבריו וסדורם.

לא אחריש – ולבל תאמר שבריאות האבירים האלה היה ע״י המערכת והתולדה במקרה. כי אראה לך איך היה כל פרט ופרט שבו עפ״י השגחתי עד שאגיד לך כל תכונותיו, כי השגחתו על כל איבריו וכחותיו לעשותם בתכלית היכולת והחכמה. והנה יזכיר בבריאת הלויתן ג׳ דברים.

• א) בדיו שהוא איבריו,

• ב) דבר גבורות הגבורה והכח שיש לו,

• ג) חין ערכו ערך האיברים וסדרם זה מול זה:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ה) מִֽי⁠־גִ֭לָּה פְּנֵ֣י לְבוּשׁ֑וֹ בְּכֶ֥פֶל רִ֝סְנ֗וֹ מִ֣י יָבֽוֹא׃

Who can uncover the face of his garment? Who shall come within his double bridle?

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מַן גַלֵי אַפֵּי לְבוּשֵׁיהּ בְּכֻפְלָא דִפְּרוּמְבֵּיהּ מַן יֵעוּל.

מן ד׳א יכשף וג׳הה ען לבאסה, או ידכ׳ל פי טי רסנה.

מי, ומי זה אשר יגלה פניו מתוך לבושו או יכנס בתוך רסנו. אשר יגלה פני הלויתן או יכנס בתוך רסנו כלומר יקרב לפיו.

מי גילה פני לבושו – חוזר על הראשונות, לדבר על לויתן: מי יוכל לגלות קשקשת שעליו, שהן לבושו.

בכפל רסנו – את פיו קורא: רסנו, בכפל שפתיו כשהן פתוחות, מי אשר יכנס שם.

בכפל – הם שפתים שהם כפולות, אחת למעלה ואחת למטה, שאין בריה רשאה ליכנס שם מפני אימתו.

מי גלה פני לבושו – חוזר על הראשונות לדבר^א על לויתן, מי יוכל לגלות קשקשות שעליו שהן לבושו.

בכפל רסנו – את פיו קורא רסנו. בכפל שפתיו כשהן פתוחות מי הוא אשר יכנס לשם.

בכפל – הן השפתים, שהן כפולות אחת למעלה ואחת למטה, שאין ביריה רשאה ליכנס שם מפני אימתו.

א. כן בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: לדבר.

Who exposed the face of his raiment He returns to the previous topic to speak of the leviathan: who can expose the scales, which are... within his double bridle Into the fold of his lips, when they are open, who is it who will enter there? [The expression] בְּכֶפֶל, double, denotes the lips, which are double, one above and one below, into which no creature may enter because of fear of him.

מי גלה פני לבושו – שידע מקומו, כי הים הוא מלבוש לו.

מי יכפול רסן – להוציאו ממקומו כאשר עושים לבהמות.

מי גלה פני לבושו – קשקשותיו.

בכפל רסנו מי יבא – מי הוא אשר יוכל לבוא בכפל הרסן להכניסו שם.

רסנו – ידוע.

פני לבושו מימי הים – הם מלבושו, כמו שנ׳ תהום כלבוש כסיתו (תהלים ק״ד:ו׳). והטעם מי יגלהו שיראהו.

בכפל רסנו – כי הרסן הכפול הוא חזק, ומי יבא ברסן כפול להוציאו אל היבשה.

מי גלה פני לבושו – ואגיד עליו, והלבוש הוא הים המכסה עליו.

ומי יבוא – בכפל הרסן אשר ימשכו בו להוציאו ממקומו.

רסנו – הוא הרסן שמשימין בפי הבהמה להנהיג אותה באשר ירצו.

מי גלה פני לבושו. והם הקשקשים: בכפל רסנו. והם קשקשים נוספים סביב צווארו: מי יבוא. מי הוא שיכניס ידו שם לפתוח פיו:

פני לבושו – הלבוש הנראה לעין יקרא פני וכן אל מול פניו (שמות כ״ח:ל״ז).

רסנו – והוא הדבר ההושם בפי הסוס להטותו הדרך ע״י כמו במתג ורסן (תהלים ל״ב:ט׳).

מי גלה – מי יערב לבו לגשת אליו לגלות מלבושו הנראה לעין והוא לבוש הקשקשים אשר הוא ממעל ללבוש העור.

בכפל רסנו – ר״ל בשפתיו הכפולים זה על זה מקום ישימו שם הרסן על הסוס ואמר בל׳ שאלה ומליצה.

מי גלה פני לבושו – השריון שגופו לבוש בו, מי גלה אותו לראות במה שתחתיו, וכן מי יבא בכפל רסנו, הוא הרסן והמגן שסביב צוארו שהוא כפול במגני עצם כפולים, מי יבא שמה:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) דַּלְתֵ֣י פָ֭נָיו מִ֣י פִתֵּ֑חַ סְבִיב֖וֹת שִׁנָּ֣יו אֵימָֽה׃

Who can open the doors of his face? All around his teeth is terror.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

דָשַׁי אַפּוֹי מַן שְׁרֵי חֶזְרָנוֹת כַּכוֹי אֵימְתָא.

מן ד׳א פתח מצאריע וג׳הה, ואלהיבה חואלי אסנאנה.

דלתי, ומי זה אשר פתח דלתי פניו והרי האימה סביבות שניו. ודלתי פניו הוא הפה.

דלתי פניו מי פתח – מי יוכל לפתוח דלתות פניו, הם השפתים, כשהוא סוגר את פיו, מי יוכל לפותחה.

סביבות שיניו אימה – אשר מפני פחדו ואימתו אין בריה יכולה להתקרב לשיניו.

דלתי פניו מי פתֵח – מי יוכל לפתוח דלתות פניו, הן השפתים, כשהוא סוגר פיו מי יוכל לפותחו.⁠^א

סביבות שניו אימה – אשר מפני פחדו ואימתו אין בריה יכולה להתקרב לשניו.

א. כן בכ״י מינכן 5 וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778, וטיקן 94: לפותחה. יש כאן חסרון בכ״י קזנטה 2752.

the doors of his face They are the lips when he closes his mouth; who can open them?

Around his teeth is terror That because of his fright and his terror, no creature can approach his teeth.

דלתי פניו – פיו.

דלתי פניו – שפתיו.

(ו-ז) דלתי פניו הם שפתי פיהו וקראם דלתות כי משם יצא נשמת החמימות ובהם יכנס האויר והמאכל.

סביבות שניו תהיה אימה לרואים אותו ושיניו כגאוה אפיקי מגינים תקיפים.

סגור חותם צר – בלשון, כחותם שהוא צר ואין לו רוח בשיניו.

דלתי פניו – הם לחייו מי פתח אותם, כי סביב שיניו יש אימה ופחד לכל רואה.

דלתי פניו. שהם הלחי העליון והתחתון, מי פִתֵּחַ, הנה סביבות שיניו אימה לכל מביטים בהם:

דלתי פניו – מי יפתח דלתי פניו הם שפתיו העשויים לסגור ולפתוח כדלתי הפתח ואמר בלשון שאלה מי יפתח שפתיו לשום שם הרסן כאשר ישימו בסוס כי הלא סביבות פניו יש אימה ומי יקרב אליו.

דלתי – השפתים נראים כדלתות.

דלתי מי יוכל לפתח השפתים שלו והלחיים שהם דלתי פניו, אחר שסביבות שניו שוכן אימה:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ז) גַּ֭אֲוָה אֲפִיקֵ֣י מָגִנִּ֑ים סָ֝ג֗וּר חוֹתָ֥ם צָֽר׃

His scales are his pride, shut up together as with a close seal.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

גֵוְתָנוּת פַּצִידַיָא תְּרֵיסִין לֵיהּ אֲחִיד בְּחוֹתָם צִיָר.

גאוה אפיקי מגנים סגור חותם צר – א״ר חנינא כל המפיק מגן בשעת גאוה סוגרים וחותמים צרות בעדו שנאמר גאוה אפיקי מגנים וגו׳, מאי משמע דהאי אפיקי לישנא דעבורי הוא, דכתיב אחי בגדו כמו נחל כאפיק נחלים יעבורו, ור׳ יוחנן אמר כל שאינו מפיק איתמר, מאי משמע דהאי אפיק לישנא דגלוי הוא, דכתיב ויראו אפיקי ים יגלו מוסדות תבל, מכדי קראי משתמעי כמר ומשתמעי כמר במאי פליגי, בדרב ששת דרב ששת מסר שינתיה לשמעיה, מר אית ליה דרב ששת ומר לית ליה דרב ששת. רבי יוסי בן דורמסקית אמר לויתן דג טהור הוא שנאמר גאוה אפיקי מגנים, גאוה זה לויתן, אפיקי מגנים אלו קשקשים הקבועים בו תחתיו, חדודי חרס אלו סנפירים הפורח בהם.

ולהא קדרה כצלאבהֵ אלתראס, ולהא אנגלאק כאלכ׳אתם אלצ׳ייק.

נאוה, ויש להן כח כחוזק המגנים ויש להן סגירה כחותם הצר. ומוסב על שני הלויתן שהם חזקים מאד כחוזק תריס המתכת שעושים אותו להגן מפני החץ ומכת החרב. וכשהוא סוגר את פיו אינם כשני יתר בעלי החיים כשהשנים נסגרות נשאר חלל בין הטוחנות, וכאשר הטוחנות נסגרות נשאר חלל בין השנים, אלא כל שניו הפנימיות והחיצוניות נסגרות היטב כאחת. ומלת אפיקי תיקף וחוזק וכדלעיל מ יח.

גאוה אפיקי מגינים – פתרונו: גאוה גדולה יש לו בחתיכות הקשקשים שלו, המגינים עליו כמגן. שכשם שאמר: אפיקי נחושה (איוב מ׳:י״ח) – שפתרונו: חתיכות נחשת, כך יאמר: אפיקי מגינים – אילו הקשקשים העשויין חתיכות חתיכות.

ויש פותרים: אפיקי מגינים – חוזק מגינים.

סגור חותם צר – הקשקשים שלו אינן קשקשים כשאר דגים. ששאר דגים אדם יכול להעביר קשקשין שלהם, אבל קשקשין שלו סגורין וחתומין ומצוררין זו בזו.

(ז-ח) גאוה אפיקי מגנים^א – גאוה גדולה יש לו^ב בחוזק מגנים שלו, הן קשקשים שעליו, המגינין עליו כמגן.

סגור חותם צר – כופל מלתו, תחלה הוא קורא קשקשין מגן, ועכשיו קורהו שריון.

סגור הוא חותם שריונו, שהוא צר ועצור,⁠^ג שכל קשקשת וקשקשת דבוקה ואדוקה לחבירתה, שאין ברייה יכולה להכותו בין הדבקים.

א. כן בפסוק וברש״י בדפוסים. בכ״י מינכן 5, וטיקן 94: מגינים. בכ״י לוצקי 778: מגניו.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5 וברש״י בדפוסים. בכ״י וטיקן 94: יתנו. בכ״י לוצקי 778 חסר: יש לו.

ג. כן בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94. ברש״י בדפוסים: צר וסגור ועצום.

There is pride in his strong shields He takes great pride in the strength of his shields; they are the scales that are on him, which protect him like a shield.

closed That is the seal of his coat of mail, which is narrow, closed, and strong, for each scale is attached to him and attached to the next one, so that no creature can strike him between the scales. This is what is stated: They are so close to each other, that all of them are brought together and are close to each other.

אפיקי – חזקים הם שניו כמגנים.

ויש אומרים: על קשקשותיו.

סגור חותם צר – שאין ריוח ביניהם.

(ז-ח) אפיקי מגינים – חוזק קשקשותיו שהם סגורים.

חותם צר – דחוק אחד באחד יגשו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

גאוה אפיקי מגינים – כי יש לו גאות בחוזק מגיניו, הם קשקשותיו שהם סגורים מדובקים זה בזה, כחותם צר – שאין ביניהם רוח.

גאוה אפיקי מגינים – המשיל הקשקשים למגינים לגדלם ואמר אפיקי להורות על חזקם והרצון באפיקי חזקים ואמר גאוה להורות על גבהם ועבים.

סגור חותם צר – אמר שהקשקשים מדובקים וסגורים וחותמים בשר זה הדג חותם צר בדרך שלא יבא רוח ביניהם.

(ז-ח) גאוה אפיקי מגינים. ו׳רסנו׳ שאמרתי אינו רסן של שעבוד כמו רסן הסוס, אבל רסן של ׳גאוה׳ עשוי מקשקשים שהם כמו ׳מגינים׳ חזקים, ובהם ׳רסנו׳ הנזכר הוא סגור חותם צר באופן שאפילו רוח לא יבוא ביניהם:

אפיקי – ענין חוזק כמו אפיקי נחושה (איוב מ׳:י״ח).

חותם – ענין סתימה כמו כי חתום הוא (ישעיהו כ״ט:י״א).

צר – דחוק.

גאוה – ר״ל יוכל להתגאות עם חוזק המגינים אשר עליו הם הקשקשים שהמה לו למגן.

סגור – כל קשקשת סגור ודבוק בעורו סתימה דחוקה שאין לזוז ממקומו.

אפיקי – חזקי, כמו אפיקי נחושה (מ׳ י״ח).

צר – סלע חזק כמו צור,

גאוה אפיקי מגנים – המגנים החזקים שיש סביבותיו מעצם קשה נעשו בגאוה, וכ״א סגור בחותם של צר, היינו חותם של צור ואבן קשה:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ח) אֶחָ֣ד בְּאֶחָ֣ד יִגַּ֑שׁוּ וְ֝ר֗וּחַ לֹא⁠־יָבֹ֥א בֵינֵיהֶֽם׃

One is so near to another that no air can come between them.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

חַד עִם חַד מְקָרְבִין נִיבוֹי וְרוּחַ לָא יֵעוּל בְּמִצְעֲהוֹן.

ואד׳א תקדם בעצ׳הא אלי בעץ׳, לם ידכ׳ל אלהוא בינהא מן אנצ׳מאמהא.

אחד, וכאשר הם ניגשים זה אל זה לא יכנס הרוח ביניהם מחמת צמידותם. וכך הוא טבע התנינים נצמדים זה לזה בחוזק עד שנעשים כאלו הם גוש אחד.

כמו שמפרש והולך: אחד באחד יגשו – הקשקשין, שכולן מוגשות ותכופות זו בזו, עד שאפילו רוח לא יכנס ביניהם.⁠^א

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״ביניהן״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

וזהו שנאמר: אחד באחד יגשו וג׳ – שכולן מוגשות ותכופות זו בזו, עד שאפילו רוח לא ייכנס ביניהן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ח-ט) אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא [ביניהם) איש באחיהו ידובקו – הם השינים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

באחד יגשו – במקצת ספרים מדוייקים הגימ״ל קמוצה כמנהג בהפסק ורד״ק כתב במכלול ד׳ כ״ג שהיא פתוחה וכן מצאתי בס״א כ״י שנמר עליו לית.

ורוח – כן יקרא האויר וכן שאפה רוח (ירמיהו ב׳:כ״ד).

אחד – קשקשת אחד נגש ודבוק בחבירו עד לא יבוא האויר ביניהם.

(ח-ט) אחד – בצד רחבו הם דבוקים אחד באחד, סמוכים זל״ז עד שרוח לא יבא ביניהם, ובצד ארכו איש באחיהו ידבקו עד שא״א להפרידם זה מזה וגם יתלכדו כ״כ עד שא״א להפרידם בשום תחבולה:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחיר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ט) אִישׁ⁠־בְּאָחִ֥יהוּ יְדֻבָּ֑קוּ יִ֝תְלַכְּד֗וּ וְלֹ֣א יִתְפָּרָֽדוּ׃

They are joined one to another; they stick together, that they cannot be sundered.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

חַד עִם חַבְרֵיהּ מִתְאַדְקִין מִתְאַחְדִין וְלָא מִתְפָּרְדִין.

ואד׳א אלתזק בעצ׳הא בבעץ׳, תעלקת ולם תתפרק.

איש, ובשרם נדבקים זה כזה יתלכדו ולא יתפרדו. ותרגם יתלכדו, כמו כל לכידה שבמקרא שהיא תפישה והחזקה, וכך לעיל לח ל.

איש באחיהו ידובקו יתלכדו ולא יתפרדו – כפל לשון.

איש באחיהו יְדֻבַּקו – כפל לשון, שנדבקות זו בזו.

יתלכדו ולא יתפרדו – עדיין כופל לשונו, שנלכדות ונאחזות כל אחת ואחת בחבירתה, שלא תהיינה^א מתפרדות זו מזו.

א. כן בכ״י וטיקן 94, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, מינכן 5: תהיו.

they stick together and cannot be separated He is still repeating his language, that they [the scales] are stuck together and each one is joined to the next one so that they should not separate from each other.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

יתלכדו. באופן שלא יתפרדו:

איש באחיהו – כן יאמר בדברים השווים וכן מקבילות הלולאות אשה אל אחותה (שמות כ״ו:ה׳).

יתפרדו – מלשון פרוד והפרשה.

איש – כל אחד דבוק בחבירו והמה לכודים ונאחזים זה בזה ולא יתפרדו וכפל הדבר פעמים ושלש לגודל הדבוק ולהפלגת המליצה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םר״מ קמחיר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) עֲֽ֭טִישֹׁתָיו תָּ֣הֶל א֑וֹר וְ֝עֵינָ֗יו כְּעַפְעַפֵּי⁠־שָֽׁחַר׃

His sneezes flash forth light, and his eyes are like the eyelids of the morning.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

זְרִירוֹי תַּנְהַר נְהוֹרָא וְעֵינוֹי כְּתִמְרֵי קְרִצְתָּא.

עטישותיו תהל אור – ששה דברים יפים לחולה וכו׳ (כתוב בישעיה ברמז תמ״ב). מופת הרביעי מיום שנבראו שמים וארץ לא נמצא אדם עוטש וחיה מחליו אלא בכל מקום שהיה הולך אם בדרך אם בשוק נפשו יוצאת, עד שבא יעקב אבינו ובקש רחמים על זה, אמר לפניו רבש״ע אל תקח נפשי עד שאצוה את בני, ונעתר לו שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה ושמעו כל מלכי ארץ ותמהו, לפיכך חייב אדם להודות כשמתעטש שנהפך מן מות לחיים שנאמר עטישותיו תהל אור.

וכאן עטאסה ילמע מנה אלנור, וכאן עינאה כלוחאת אלפג׳ר.

עטישתיו, וכאלו עטישותיו יבריק מהם האור, וכאלו עיניו בזהרורי השחר הוסיף וכאלו, כי זה על דרך המשל. ויהל אור, כמו בהלו נרו, לעיל כט ג. ועפעפי, זהרורי האור שבעליית השחר.

עטישותיו תהל אור – בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש, תהל ותזריח אור מפניו, מפני ההבל היוצא מפיו.

תהל – כמו: בהילו נרו (איוב כ״ט:ג׳).

ועיניו כעפעפי שחר – עיניו זורחות ומאירות כדמדומי חמה, כמו לעת הבוקר שהשמש מאדמתו.

(י-יא) עטישותיו תהל אור – בכל עטישה ועטישה שהוא מתעטש תהל ותזריח אור.

מפיו – מן הלהבה היוצאה ממנה.

תהל – כמו: בהלו נרו (איוב כ״ט:ג׳).

ועיניו כעפעפי שחר – עיניו זורחות ומאירות כאדמומי^א חמה, כמו לעת הבוקר שהשמש מאדמת.

^ב[עטישותיו – קריצותיו לפי העניין, ואינו כמו עיטוש.]

א. כן תוקן בין השיטין בכ״י לוצקי 778. בטקסט של כ״י לוצקי 778, ובכ״י מינכן 5: כדמומי. בכ״י וטיקן 94, וברש״י בדפוסים: כדמדומי.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י המבורג 32 עם הכותרת: ״וא׳ רש״ם״.

His sneezes flash forth light With every sneeze that he sneezes, light flashes forth and shines.

flash forth as in (above 29:3), "when He lit (בהלו) His candle.⁠"

and his eyes are like the rays of dawn His eyes shine and illuminate like the redness of the sun, like the time of morning when the sun becomes red.

עטישותיו – ידוע מדברי רבותינו ז״ל.

עטישותיו תהל אור – אפיו, ׳מעטסה׳ בלשון ערבי.

עטישתיו – כמו אפיו תהל האור.

כעפעפי – זהורי.

עטישותיו – יש אומ׳ נחיריו או הענין ידוע ותרגו׳ זרירותיה.

עטישותיו תהל אור – כי יתעטש יתפזרו המים, או יוציא ראשו ויהל האור, כי עיניו כעפעפי השחר – גדולים ומאירים.

עטישותיו – הוא מענין עטוש.

כעפעפי שחר – הוא המקום מהאופק שיזרח ממנו השמש שהוא מאיר טרם זרוח השמש כמו שעה וחומש שעה.

עטישותיו תהל אור. ואותה ה׳אימה׳ אשר ׳סביבות שיניו׳ (פסוק ו) שהוא מרב התלהבות ׳תהל׳ ותאיר ׳אור עטישותיו׳, שתלהיב את האויר היוצא בהן¹: ועיניו כעפעפי שחר. וכן אור² ׳עיניו׳ כמו אור ׳עפעפי שחר׳:

1. מכאן עניין הדרקון היורק אש.

2. ד״ר. ק׳: מאור.

עטישתיו – הגעיא בעי״ן בס״ס.

עטישותיו – לשון עטוש ידוע בדרז״ל וכן אמרו המתעטש בתפלתו (בבלי ברכות כ״ד).

תהל – תזריח כמו בהלו נרו (איוב כ״ט:ג׳).

כעפעפי – הוא אישון העין והושאל לבקיעת אור השחר וכן בעפעפי שחר (איוב ג׳:ט׳).

עטישותיו – ההבל היוצא ממנו בעת העיטוש תזריח אור ור״ל כ״כ גברה בו חום הטבעי כאלו היה מלא אש וכאלו יבריק ויאיר בעת יוציא ההבל ועם כי טבע הדגים הוא קר.

ועיניו – בקיעות עיניו רחבים ומזהירים כבקיעת השחר.

עטישותיו – בדברי חז״ל המתעטש בתפלתו.

עטישותיו – מתחיל לחשוב הכחות אשר בפנימותו, שגובר בו מאד כח האש והעלעקטרי, עד שע״י העיטוש תהל אור, ועיניו יאירו כעפעפי שחר מרוב כח עלעקטרי ואש שנמצא בו:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) מִ֭פִּיו לַפִּידִ֣ים יַהֲלֹ֑כוּ כִּיד֥וֹדֵי אֵ֝֗שׁ^א יִתְמַלָּֽטוּ׃

Out of his mouth go burning torches, and sparks of fire leap forth.

א. אֵ֝֗שׁ א=אֵ֝שׁ (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מִפּוּמֵיהּ בְּעוּרַיָא יְהַלְכוּן גוּצִין דְנוּר מִשְׁתֵּזְבִין.

וכאן מן פאה אלפלאיל תד׳הב, וכשעאע אלנאר תתפלת.

מפיו, וכאלו מפיו לפידים יהלכו וכניצוצות האש ינתזו. תרגום לפידי ״פלאיל״ לפידים הבוערים, והכוונה על לשונו האדומה. וכף כידידי כף הדמיון, ידודי, ניצוצות ושביבים, והיא מלה בודדת. ופירוש יתמלטו ינתזו ויתעופפו.

כידודי אש – פתרונו לפי עניינו. כמו: לפידים, וכן פתר דונש.

יתמלטו – שונט אשמוצר.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

מפיו לפידים יהלכו – לפידים יוצאים מפיו.

כידודי אש – פתרונו לפי עניינו: כמו לפידים.

יתמלטו – שוֹנְטְ אְשְקַמוּצֵיידֿ בלעז.

From his mouth From the flame that goes forth from his mouth.

From his mouth go firebrands Firebrands come forth from his mouth.

sparks of fire Like firebrands.

go forth like foam Heb. יתמלטו. Its interpretation is according to the context, escumicer in Old French [going forth like foam].

כידודי אש – אין רע לו, וטעמו כמו: זיקות.

יתמלטו – כה וכה.

כידודי אש – כאודי אש ולפידים.

כידודי – זיקות.

(יא-יב) לפידים כידודי אש – נצוצים יתמלטו מן הלפידים כדוד שהוא עומד על פיח והם הגחלים ואגמון נפוח.

לפידים – לפידי אש.

כידודי אש – ניצוצי אש.

יתמלטו – יצאו ויולדו ממנו מגזרת והמליטה זכר.

מפיו לפידים – בכל ספרים מדוייקים מלא דמלא וכן הדין כפי המסרה שכתבתי בפירוש בסוף פרשת יתרו.

לפידים – הוא העץ שמנדדים בו האש ואף הוא יבער מן האש וכן כלפיד יבער (ישעיהו ס״ב:א׳).

כידודי – עניינו ניצוצות ואין לו דומה.

יתמלטו – יושלכו כמו אל מראיו יוטל.

לפידים יהלוכו – מרוב חום הטבעי יחומם הבל פיו כאלו לפידי אש הולכים מפיו וכאלו ניצוצות נשלכים ממנו וכפל הדבר להפלגת הענין.

כדודי – חתיכות אש.

יתמלטו – יצאו לחוץ, כמו בחמודו לא ימלט (למעלה כ׳).

(יא-יב) ומפיו יתהלכו לפידים – יותר מזה שיתמלטו כדודי אש ומנחיריו יצא עשן מרוב החום שבו:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) מִ֭נְּחִירָיו יֵצֵ֣א עָשָׁ֑ן כְּד֖וּד נָפ֣וּחַ וְאַגְמֹֽן׃

Out of his nostrils goes smoke, as out of a seething pot and burning rushes.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מֵאַפּוּתֵיהּ יִפּוֹק קִטְרָא הֵיךְ דוּדָא נְפִיחַ דְעָבֵד כֵּיפָא.

וכאן אלדכ׳אן יכ׳רג׳ מן מנכ׳ריה, כקדר יגלי או קמקם.

מנחיריו, וכאלו העשן יוצא מנחיריו כדור רותח או קיתון. והנה נפוח רותח, כי דרך הדבר הרותח להתנפח. ומלת אגמון קיתון של מים רותח, ונקרא הקיתון כן כאלו הוא אגם מים קטנטן, כי תוספת הנון לקטנות.

ופירשתי אגמון קיתון, בודדת.

ופסרת אגמון, קמקם, מפרד.

כדוד נפוח – כסיר נפוח.

ואגמון – פתרונו לפי עניינו: כלי חרש הוא, כמו דוד.

מנחיריו יצא עשן – כשהוא כועס יוצא עשן מנחיריו, כסיר נפוח שעל האש שמעלה עשן.

ואגמון – פתרונו לפי עניינו: כלי חרס הוא, כמו דוד נפוח^א – כעניין שנאמר: סיר נפוח אני רואה (ירמיהו א׳:י״ג).

א. כן בכ״י וטיקן 94, וברש״י בדפוסים. בכ״י מינכן 5: כמו נפוח וחסרה מלת ״דוד״. בכ״י קזנטה 2752: ״הוא נפוח״ (וחסרות מלות ״כמו דוד״). בכ״י לוצקי 778 חסר: כמו דוד נפוח.

From his nostrils smoke goes forth like a bubbling pot on the fire, which raises smoke.

and an earthenware vessel ואגמן. Its interpretation is according to its context: an expression of an earthenware vessel, like a bubbling pot; according to the matter that is stated (Jer. 1:13): "I see a bubbling pot.⁠"

כדוד – סיר, וכן: או בדוד (שמואל א ב׳:י״ד).

ואגמון – אגם המים כאשר יתחמם האויר.

כדוד נפוח – סיר נפוח.

ואגמון – מן אגם^א מים (תהלים קי״ד:ח׳).

א. כן בכ״י בהמ״ל 985. במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן: ״אגמי (ישעיהו י״ד:כ״ג)״.

מנחיריו – אפיו.

כדוד – סיר.

נפוח – מן נופח באש פחם (ישעיהו נ״ד:ט״ז) או נפוח נפעל מן פיח כבשן (שמות ט׳:ח׳) ובא בשורק כמו נבוכים הם (שמות י״ד:ג׳) והוא הנכון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

כדוד נפוח – כסיר רותח.

ואגמון – הוא דוד גדולה.

כדוד נפוח ואגמון. כמו שיקרה ב׳דוד׳ אשר ינופח במפוח האש שתחתיו, ויהיה שם ׳אגמון׳ וגומא מעלה עשן:

מנחיריו – הם נקבי האף כמו הוד נחרו אימה (איוב ל״ט:כ׳).

כדוד – כקדרה כמו בסירות ובדודים (דברי הימים ב ל״ה:י״ג).

נפוח – מעלה רתיחה כמו סיר נפוח אני רואה (ירמיהו א׳:י״ג) ויקרא כן כי מעלה נפוחים ואבעבועות.

ואגמון – הם כלי מכלי הבשול.

מנחיריו – ההבל היוצא מנחיריו הוא רב ונראה כעשן לגודל החום ודומה הוא אל ההבל היוצא מן הדוד והאגמון כשיהיה נופח ומרתיח שמעלה אז הבל רב.

כדוד נפוח – כמו סיר נפוח, אגמון אד העולה מן אגם מים בעת החורף.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יא]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יג) נַ֭פְשׁוֹ גֶּחָלִ֣ים תְּלַהֵ֑ט וְ֝לַ֗הַב מִפִּ֥יו יֵצֵֽא׃

His breath kindles coals, and a flame goes out of his mouth.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

נַפְשֵׁיהּ גוּמְרִין תְּצַלְהַב וְשַׁלְהוֹבִיתָא מִפּוּמֵיהּ נָפֵק.

וכאן נפסה ג׳מר יסטע, ולהיב יכ׳רג׳ מן פיה.

נפשו, וכאלו נפשו גחלים לוהטים ושלהבת יוצאת מפיו.

נפשו גחלים תלהט – גחלים בוערות ולוהטות ולהבות דולקות יוצאות מפיו.

His breath kindles coals Burning and blazing coals. and flame And burning flames emerge from his mouth.

נפשו – הרוח היוצא מאפו.

נפשו – נשמתו.⁠^א

א. כן בכ״י בהמ״ל 985. במהדורת עפנשטיין ע״פ כ״י מינכן: ״נשימתו״.

גחלים – חסר כף שירות.

נפשו כגחלים תלהט אחרים ותבעירם וכלהב מפיו יצא בהתחמם האויר.

נפשו גחלים תלהט – הרוח היוצא מן האף תקרא נפש.

נפשו – נשימתו.

תלהט – תבעיר ותלהיב מגזרת ולהט אותם.

נפשו גחלים תלהט. הנשימה הנלהבת היוצאת מפיו תספיק להלהיב ׳גחלים׳:

נפשו – על הנשימה יאמר בדרך שאלה.

גחלים – בחסרון כ״ף הדמיון ורבים נמצאים כן.

תלהט – תבער ותשרף כמו תלהט הרים (תהלים פ״ג:ט״ו).

ולהב – שלהבת.

נפשו – נשימתו תלהט כגחלי אש וכאלו להב יוצא מפיו.

נפשו – ובעת הכעס יתוסף המוקד והגחלים העוממות שבו יתלהטו עד שיצא להב מפיו:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) בְּֽ֭צַוָּארוֹ יָלִ֣ין עֹ֑ז וּ֝לְפָנָ֗יו תָּד֥וּץ דְּאָבָֽה׃

In his neck abides strength, and dismay dances before him.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּצַוְרֵיהּ יְבִית עוּשְׁנָא וְלִקְדָמוֹי תְּדִיץ דַאֲבוֹנָא.

ואלעז יבית פי ענקה, ובין ידיה תת׳בת אלשג׳אעה.

כצוארו, והעוז ילין בצוארו ולפניו קבוע ויציב האומץ. והכוונה שהעוז ניבט ונראה ממראה צוארו ולפיכך בבל סביבתו שורר האומץ והגבורה. ותרגם תדוץ ״תתבת״ קביעות ויציבות, והיא מלה בודדת. ודאבה ״שגאעה״ אומץ תוקף וגבורה, וגם היא מלה בודדת.

וכך תדוץ.

וכד׳לך תדוץ.

ולפניו תדוץ דאבה – כל דאבה נעשית^א לפניו דיצה, לפי שאינו ירא משום בריה.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״נעשת״.

בצוארו ילין עוז – שיש לו עוז וגבורה.

ולפניו תדוץ דאבה – שאין דאבון ועצבון לפניו, שאין מתיירא משום בריה.

תדוץ – לשון דיצה ושמחה.

Strength lodges in his neck Mightiness.

and sadness rejoices before him For there is no sadness or grief before him, since he does not fear any creature. [The word] תָּדוּץ is an expression of joy and happiness.

תדוץ – אין לו רע, והטעם: אין דאבה לפניו, רק עוז וגאוה.

תדוץ דאבה – כל מכאוב שבעולם הוא לפניו שמחה.

לפניו תדוץ דאבה – כל דאגה היא שנואה לו.

תרוץ – תגיל.

דאבה – מן דאבון.

(יד-טו) בצוארו ילין עז – שם מלונו ומשכנו.

תדוץ – תשוב לדיצה הדאבה וכן פרשתי ודבר טוב ישמחנה (ר׳ משה קמחי משלי י״ב:כ״ה).

ואמר ילין כי לויתן בחשך מפלי בשרו דבקו שאם יפול מבשרו ידבק בו ואינו מרגיש.

תדוץ – מענין שמחה.

דאבה – כמו דאגה.

בצוארו ילין עוז. שלא יפנה הנה והנה מיראת שום מזיק: ולפניו תדוץ דאבה. והמלחמה שהיא בלי ספק ׳דאבה׳ ודאגה לכל נלחם, תהיה ׳לפניו׳ לשחוק:

בצוארו – הבי״ת בגעיא בס״ס.

ילין – ענין התמדה.

תדוץ – תגיל ותשמח כי שישו אתה משוש (ישעיהו ס״ו:י׳) תרגומו דוצו.

דאבה – עצבון כמו ודאבון נפש (דברים כ״ח:ס״ה).

בצוארו – עם כי הצואר הוא המקום היותר חלש בכל בע״ח אבל בצוארו יתמיד העוז והחוזק.

ולפניו – החזה אשר היא לפני הצואר תשמח את העצבון ר״ל כ״כ היא חזקה ומשומרת עד לא תעצב מדבר מכאוב כי אין דבר יזיקנה.

תדוץ – אין לו ריע ובלשון תרגום הוא מענין שמחה, ומענינו הוא הפך הדאבה.

בצוארו – שם יתמיד העז והחוזק, ולא יתראה שם איזה דאבה על שיחסר לו איזה דבר שזה משפיל רום הצואר כי הדאבה תדוץ לפניו:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טו) מַפְּלֵ֣י בְשָׂר֣וֹ דָבֵ֑קוּ יָצ֥וּק עָ֝לָ֗יו בַּל⁠־יִמּֽוֹט׃

The flakes of his flesh are joined together; they are firm upon him; they cannot be moved.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

שַׁלְדֵי בִסְרֵיהּ מְאַדְקִין יִתְיַסֵד עֲלוֹי דְלָא תְזוּע.

ועכאן ג׳סמה קד תלזקת, כאנה מצבוב עליה פלם ימיל.

מפלי, וכפלי גופו נתדבקו כאלו יצוק עליהם ולפיכך אינם מטים. בדרך כלל כל מי שיש לו עודף שומן ובשר עד שמתקפל הרי הוא רך ומדולדל, וזה על אף שמנו הרי הוא מלא כאלו עשוי יציקה אחת ולפיכך אינו מט ומדולדל.

וכך מפלי.

וכד׳לך מפלי.

מפלי בשרו דבקו – חתיכות בשרו נדבקות ותכופות זו בזו, שהדגים עשויין חתיכות חתיכות בבשרן ומדובקות זו בזו, ובדג גדול כשהוא מבושל נראות החתיכות כשהן שוכבות זו על זו וזו אצל זו. וכן הילוך סידור המילה: תחילה דיבר בקשקשותיו של לוייתן, ואחרי כן בחתיכות בשרו וחוזק לבו.

מפלי – לשון נפילת חתיכות.

ויש לומר: כמו איפליי איפלויי בלשון תלמוד, לשון בקוע,⁠^א במסכת ברכות בפרק ג׳ (ברכות כ״ה.), ביקועי חתיכותיו.

דבקו – ב׳ קמוצה בקמץ קטן, כמו: ולשונם לחיכם דבקה (איוב כ״ט:י׳), וכן הרבה באתנחתא^ב וסוף פסוק.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״לשון בקוע״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״בתנחומא״.

מפְלֵי בשרו דבקו – חתיכות בשרו נדבקות ותכופות זו בזו, שהדגים הן עשויין חתיכות חתיכות בבשרן ומדובקות זו לזו, ובדג גדול כשהוא מבושל, נראות החתיכות כשהן שוכבוֹת זו אצל זו וזו על זו. וכן הולך סידור המלה: תחלה דבר בקשקשותיו של לויתן, ואחרי כן בחתיכות בשרו וחוזק לבו.

מפלי – לשון נפילת^א חתיכות.

ויש לומר: כמו פלאי פלויי שבלשון תלמוד (בבלי נדה כ״א:), לשון ביקוע, ביקועי חתיכותיו.

דבקו – בי״ת קמוצה בקמץ קטן^ב¹ כמו: ולשונם לחכם^ג דבקה (איוב כ״ט:י׳), וכן הרבה באתנחתא וסוף פסוק.

יצוק עליו – כל מפל ומפל יצוק עליו זה על זה, אשר לא ימוט ולא יתפרד זה מעל זה.

יצוק – לשון מוצק יסוד, והוא לשון עשוי, כמו ירוד מן ירד, יצוק מן יצק, ידוע מן ידע, יסוּד מן יסד.

1. ״קמץ קטן״ בלשון הראשונים = ׳צירה׳ בלשון ימינו.

א. כן בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778: נפילות.

ב. כן בכ״י מינכן 5, וטיקן 94, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752: קמוצה בקטן.

ג. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778: בחכם.

The flakes of his flesh are joined together Heb. דבקו. They adhere to each other closely, for the fish are composed of many pieces in its flesh, and they adhere to one another. In a large fish, which is cooked, the pieces are noticeable when they are lying one upon the other and one beside the other, and so is the sequence of the world: First he speaks of the scales of the leviathan and then of the flakes of his flesh and the strength of his heart.

flakes Heb. מפלי, an expression of folds of pieces. It is also possible to explain it as פְלָאֵי פלוּיֵי, [if it is split] in the language of the Talmud, an expression of the splits of his flakes.

are joined together the "beth" is vowelized by a small "kamatz" (tzeireh), like (Job 29:1O), "and their tongues stuck (דבקה) to their palates,⁠" and many other cantillated by "ethrahta" or "sof pasuk.⁠" [These are the pause accents.]

poured out upon it Heb. יצוק. Every flake poured out one upon the other, so that it should not move or separate one from the other. [The word] יָצוּק is an expression of being poured, and it is the passive participle, like יָרוּד, descended, from ירד ; יָצוּק, poured, from יצק ; יָדוּעַ, known, from ידע.

מפלי בשרו – מקומות השומן שהם תלויים על בשרו, וקרוב מגזרת: ומפל בר נשביר (עמוס ח׳:ו׳).

(טו-טז) יצוק עליו בל ימוט – פעול, מפני בשרו דבק לבו, הוא יצוק כמו אבן – שלא יפחד, דבק הוא. ויצוק שלא ירעש כמו פלח תחתית של הרחים שלא תזוז ממקומה.

מפלי – מן מפל בר מענין נפל.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יד]

מפלי בשרו – כפלי בשרו הנופלים זה על זה מרוב השומן, וכמוהו ומפל בר נשביר (עמוס ח׳:ו׳), והבשר הוא חזק עליו ולא ימוט.

מפלי בשרו – הם חלקי הבשר הנופלים ונפרדים קצתם מקצת בשאר הדגים ואמר עליהם שהם דבקים בו.

יצוק – מגזר׳ והיית מוצק ועניינו חזק.

מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ. הגרועים שבחלקי בשרו, כמו ׳ומפל בר נשביר׳ (עמוס ח ו)¹, דָבֵקוּ זה לזה, יָצוּק עָלָיו - ובזה יתייצב בשרו עליו, בַּל יִמּוֹט כבשר שאר בעלי חיים:

1. ׳מפל בר הוא מה שנופל תחת הכברה כשכוברין החטה שהוא פסולת החיטה׳ (רד״ק שם).

מפלי – ענין הבקיע וההבדל ובדרז״ל אית ביה פילי (בבלי פסחים מ״ד) והוא קרוב ללשון אשר יפלה ה׳ (שמות י״א:ז׳) שהוא ענין הפרשה והבדלה.

ימוט – מלשון נטיה.

מפלי בשרו – חתיכות בשרו המה דבוקים זה בזה כאלו היה ניצק עליו ביציקה אחת ולא ימוט זה מזה כאשר ימוטו החתיכות ביתר הדגים כי דרך בשר הדגים להיות חתיכות זה על זה ונוח לפרוד אותם זה מזה.

מפלי – מקומות הבשר הרפוים שנראים כנופלים.

יצוק – חזק.

מפלי – גם חלקי הבשר הנופלים ומתפרדים ביתרי בע״ח, אצלו הם דבוקים כאילו הם יצוקים כמתכות חזק בל ימוט:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(טז) לִ֭בּוֹ יָצ֣וּק כְּמוֹ⁠־אָ֑בֶן וְ֝יָצ֗וּק כְּפֶ֣לַח תַּחְתִּֽית׃

His heart is as firm as a stone; yes, firm as the nether millstone.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לִבֵּיהּ מִתְיַסֵד הֵיךְ אַבְנָא וְאַתִּיךְ הֵיךְ פִּלְחָא אַרְעִיתָא.

וקלבה מצבוב כאלחג׳ר, או כאלרחא אלספלי.

לבו, ולבו יצוק כאבן אי כרחים התחתונה.

ופירשתי פלח, רחים, כענין שנאמר ותשלך אישה פלח רכב¹.

1. שופטים ג נג.

ופסרת פלח, רחא, מת׳ל קולה ותשלך אשה פלח רכב.

לבו יצוק כמו אבן – לבו חזק בקרבו כמו אבן קבועה ונתונה ביסוד בניין בחוזק.

ויצוק כפלח תחתית – שפלח תחתית של ריחים קשה, והעליונה רכה ממנה.

לבו יצוק כמו אבן – לבו בקרבו חזק ומיוסד כמו אבן הקבועה ונתונה ביסוד הביניין בחוֹזֶק.

ויצוק כפלח תחתית – כופל מלתו, שמיוסד לבו וקבוע כפלח של רחיים הנתון בתחתיתו של פלח רכב, שפלח רכב שלמעלה הוא סובב ומתגלגל וטוחן, ואת של מטה אינו זז ממקומו כי קבוע הוא במקומו אשר לא ימוט, והוא נקרא פלח רכב,⁠^א שנאמר: ותשלך אשה אחת פלח רכב על ראש אבימלך (שופטים ט׳:נ״ג). ואת שלמטה נקרא פלח תחתית.

א. כן בכ״י פירנצה III.1. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94, וברש״י בדפוסים חסרה מלת: רכב.

His heart is as strong as stone His heart within him is as strong and basic as a permanent stone that is placed securely in the foundation of a building.

and as strong as a lower millstone This clause is repetitious, meaning that his heart is as basic and permanent as the millstone that is placed under the upper millstone, for the upper millstone revolves and rotates and grinds, whereas the lower one does not move from its place because it is fastened to its place, so that it should not move. That is called פֶּלַח [רֶכֶב] as it is stated (Jud. 9:53): "And a certain woman cast an upper millstone: פֶּלַח רֶכֶב, upon Abimelech's head.⁠" The lower one is called פֶלַח תַּחתִּית the lower piece.

לבו יצוק – כמו: ויצקת לו (שמות כ״ה:י״ב).

כמו אבן – תקיף.

כפלח תחתית – כפלח הרחים התחתונה, שהיא תקיפה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

כמו הרכב התחתונה של הרחיים, כן לבו יצוק בקרבו.

יצוק – דבק.

יצוק – כאילו נתך כשרו כן הוא דבוק.

כפלח תחתית – אבן בית הריחים התחתונה.

יצוק – והיית מוצק, חזק, ולבו חזק כמו אבן ופלח הרחים התחתונים שהיא תקפה, או כולם לשון ויצקת.

כפלח תחתית – הוא האבן השפל משני אבני הריחיים או יהיה פלח תחתית החלק מהאבן שהוא אצל המרכז כי הוא ראוי שיהיה יותר חזק שבאבנים.

לִבּוֹ יָצוּק. יתייצב באומץ לבב כְּמוֹ אָבֶן, שלא יירא, וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית - ויתייצב כמו החלק התחתון מהריחיים שלא יתנועע מפני כל, שלא יירא משום מזיק:

כפלח – כן יקרא אבן הרחים וכן פלח רכב (שופטים ט׳:נ״ג) כי פלח הוא ענין בקוע כמו יפלח כליותי (איוב ט״ז:י״ג) ואבני הרחיים העליון והתחתון נראים כאלו נבקעו מאבן אחת.

לבו יצוק – לבו הוא ביציקה אחת כמו אבן מבלי חלל לא כמו ביתר בע״ח.

כפלח תחתית – הוא ביציקה אחת כמו אבן הרחים אשר מתחת שאין בו חלל כלל משא״כ העליון שיש בו חלל מה במקום הנקב שיורד התבואה דרך בה.

פלח תחתית – מן הריחים, והעליונה נקראת פלח רכב (שופטים ט׳ ל״ג).

לבו יצוק וחזק כמו אבן, והגם שהלב מתנענע ודופק בכל הבע״ח, לבו יצוק כמו פלח תחתית, כאבן התחתון של הריחים שאינו זז ממקומו לעולם לא כפלח העליון שהוא סובב תמיד בעת הטחינה:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יז) מִ֭שֵּׂתוֹ יָג֣וּרוּ אֵלִ֑ים מִ֝שְּׁבָרִ֗ים יִתְחַטָּֽאוּ׃

When he raises himself up, the mighty are afraid; breakers move away.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מִמִסְפְּיֵיהּ יִדְחֲלוּן תַּקִיפַיָא מִן תַּבְרַיָא יְדוּן עֲלַוֵיהוֹן.

ומן חמלתה יחד׳ר אלמטיקין, ומן מכאסרתה יתכ׳אטון.

משתו, ומכעסו יפחדו התקיפים, ומלהתנגש עמו יתחמקו, שאתו כעסו ורגזו, כדלעיל יג יא. ואלים תקיפים בעלי היכולת, וכפירוש הגמ׳ יומא סז ב. ומשברים מלנסות לשבר אותו או להשתבר עמו. ויתחטאו כמו קולע אל האבן ולא יחטיא, שופטים כ טז, ואף כאן יעברו מעליו ויסתלקו. ורבנו פירש שרש ״חטא״ בחמשה אופנים, ראה הערתי לפירוש רבנו לתהלים קט ז.

משאתו יגורו אלים – כשהוא זוקף את ראשו מן התהום, מתייראין הגיבורים והחזקין ממנו, בין דגים בין שאר בריות.

משברים יתחטאו – משברי ים, הם גלי הים, יתחסרו ממקומן, ויורדין להם למקום רבצו, וממלאין את הגומא.

יתחטאו – לשון חסרון, כמו: אל השערה ולא^א יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז).

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו, וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״לא״.

משאתו^א יגורו אלים – מפחדו מתייראים גבורים וחזקים, בין דגים בין שאר בריות.⁠^ב

משברים יתחטאו – גלי הים שקרויין משברי ים, הן חסירין לפניו, שהוא שוברתן בפריחתו כאשר הוא פורח וצף בגלי הים.

יתחטאו – לשון חסרון, כמו: והייתי אני ובני שלמה חטאים (מלכים א א׳:כ״א) – פתרונו: חסרים, כך פירש זקיני רבינו שלמה בר׳ יצחק במלכים (רש״י מלכים א א׳:כ״א),⁠^ג יורה אל חוט השערה ולא יחטיא^ד (שופטים כ׳:ט״ז).

א. כן בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94. בנוסח שלנו: משתו.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778: וגם דגים ושאר בריות.

ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, וטיקן 94, פירנצה III.1, וברש״י בדפוסים חסר: ״פתרונו... במלכים״.

ד. כן בכ״י לוצקי 778. בפסוק: קולע באבן אל. בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94, פירנצה III.1, וברש״י בדפוסים חסר: ״יורה אל... יחטיא״.

From his fear the mighty are frightened From his fear, the mighty and strong, both fishes and other creatures, are frightened.

the breakers fail The waves of the sea, which are called breakers, fail before him, because he breaks them with his swimming, as he swims and floats in the waves of the sea.

[The word] יִתְחַטָּאוּ is an expression of a lack, like (I Kings 1:21), "and I and my son Solomon will be lacking (חַטָּאִים).⁠"

משתו – חסר אל״ף, כאשר יתנשא בים ויראה, יפחדו ממנו הגבורים ויגורו ומהשברים שינוע^א בים יתחטאו הנמצאים.

א. כן בכ״י לונדון 24896. בכ״י פרמא 2395: ״שיגרע״.

משתו יגורו אלים – ומפחדו יפחדו כל חזקים.

משברים יתחטאו – יחסרו משברים ומיגונות אחרים שבעולם לא יזכרו ומפחדו.

משתו יגורו אלים וחזקים, וכאשר יראוהו לא יזכרו שברים אחרים.

משתו – הראוי משאתו ונפל האל״ף כדרך אם לא שֵרִתיך לטוב (ירמיהו ט״ו:י״א).

יגורו – יפחדו.

יתחטאו – מן יתחטא בו (במדבר י״ט:י״ב).

[משתו] – משאתו מעת שירום וינשא ממקומו.

[יגורו אלים] – יפחדו התקיפים.

משברים יתחטאו – פי׳ מפחד שבריו יטהרו ויחלו פני אל שלא יגיעו בם שבריו.

משתו – חסר אל״ף משאתו, כאשר יתנשא בים, יגורו ויפחדו הגבורים. ומן השברים והגלים אשר הוא עושה בהנשאו יהיו חטאים,

משתו – מרוממותו ותקפו.

יגורו אלים – ייראו חזקים.

משברים יתחטאו – ממשברי לב שישיגום בסבת הפחד יתנקו דרך נקביהם לעשות צואתם ומימי רגליהם.

מִשֵּׂתוֹ - ממעלת גבורתו¹ יָגוּרוּ אֵלִים מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ - ייראו אותם החזקים אשר דרכם להיות נקיים ׳משברים׳, שהם שברון הכוח ושברון אומץ הלב²:

1. כמו לשון שאת שאין שאת אלא מלכות. ראה יתר שאת ויתר עז. וכן אם תיטיב שאת.

2. יגורו ממנו אותו האלים – החזקים שבדרך יתחטאו ויתנקו מכל משברים – מכל שברון כח ושברון אומץ.

משתו – כמו משאתו באל״ף והוא מלשון נשא ורוממות.

יגורו – יפחדו כמו ויגר מואב (במדבר כ״ב:ג׳).

אילים – חזקים כמו אל גוים (יחזקאל ל״א:י״א).

משברים – כן יקראו גלי הים כמו משבריך וגליך (יונה ב׳:ד׳) ע״ש שנראים כמשברים את הים ואף המה יושברו מעצמן.

יתחטאו – ענין חסרון כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז).

משתו – מרוממותו יפחדו אף החזקים.

משברים יתחטאו – כשהוא שט בים יחסרו הגלים כי מבלבל הגלים ומקלקלם.

משתו – כמו משאתו. כמו יתן ה׳ את שלתך (שמואל א א׳).

משברים – יתחטאו הנקיים מכל שבר.

משתו – עת שיתנשא יגורו ויפחדו כל אילים, והחיות החזקות אשר יתחטאו משברים, שהם נקיים מכל שבר שלא יקרב אליהם שום שבר ואסון מרוב תקפם, בכ״ז יגורו משאתו:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יח) מַשִּׂיגֵ֣הוּ חֶ֭רֶב בְּלִ֣י תָק֑וּם חֲנִ֖ית מַסָּ֣ע וְשִׁרְיָֽה׃

If one lay at him with the sword, it will not hold; nor the spear, the dart, nor the pointed shaft.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יַדְבְּקִנֵיהּ חַרְבָּא וְלָא תְקוּם מוּרְנִיתָא וְקַלְעָא דְמַטְלָא אַבְנָא וְשִׁרְיָנָא.

ואי סיף אדרכה לא יקום בה, ולא טברזין וזאנה ודבוס.

משיגהו, וכל חרב אשר תשיגהו לא תצלח נגדו, ולא חנית ומסע ושריה. לפירוש חנית ראה לעיל לט כג. ותרגם מסע ״זאנה״ והוא ממיני הרמחים ארוך וחד מאד שהיו נוהגים לעשות להם ידיות של עץ ״זאן״ ולפיכך נקראו כן. ושריה ״דבוס״ והוא מקל של עץ או ברזל שבראשו כעין כדור.

משיגהו חרב בלי תקום – גיבור המשיגהו להלחם בו בחרב, לא תתקיים חרבו, כי ישברנה.

חנית מסע ושריה – כל כלי המלחמה שביד המשיג לא יתקיימו, ולא יעמדו בפניו^א של לויתן.

מסע – יש לומר שהוא אחד מכלי המלחמה, כמו: חנית, חרב, ושריה.

ויש לומר: מסע – דוגמת אבן שלימה מסע נבנה (מלכים א ו׳:ז׳), וזה פתרונו: חנית מסע^ב – חנית שהוא גדול, ואינו נוח לטלטל כל כך, מפני שהוא חזק וגדול מאד, כעניין שנאמר בגלית הפלשתי: ועץ חניתו כמנור אורגים, ולהבת חניתו שש מאות שקלים^ג וגו׳ (שמואל א י״ז:ז׳).

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225. בכ״י פריס 162, דפוס ברסלאו: ״לפניו״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 הושמט ע״י הדומות: ״חנית מסע״.

ג. כן בדפוס ברסלאו וכן בפסוק. בכ״י פריס 162: ״שקל״.

משיגהו חרב בלי תקום – גבור המשיגהו להלחם בו בחרב, לא תתקיים חרבו, כי הוא ישברנה.

חנית מסע ושריה – וכן כל^א כלי מלחמה הללו שביד המשיג לא יתקיימו^ב ולא יעמדו בפני לויתן.

מסע – יש לומר שהוא אחד מכלי המלחמה, כמו חרב וחנית ושריה.

ויש לומר: מסע – דוגמת אבן שלמה מסע וג׳ (מלכים א ו׳:ז׳), וזה פתרונו: חנית מסע – חנית שהוא גדול ואינו נוח לטלטל כל כך מפני שהוא חזק וגדול מאד^ג כעניין שנאמר בגלית הפלשתי: ועץ חניתו כמנור אורגים ולהבת חניתו שש מאות שקלים ברזל וג׳ (שמואל א י״ז:ז׳).

ושריה – כמו ושריון.

א. כן בכ״י פירנצה III.1, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, וטיקן 94 חסרה מלת: כל.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752, וטיקן 94, פירנצה III.1, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778 חסר: לא יתקיימו.

ג. כן בכ״י קזנטה 2752, וטיקן 94, פירנצה III.1, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: מאד.

He who overtakes him with a sword—it will not remain A mighty man, who overtakes him to wage battle with a sword—his sword will not remain, because he will break it.

[neither will] a spear, a slingshot, or a coat of mail Likewise, none of these weapons that are in the hands of the overtaker will either remain or stand up before the leviathan. The word מַסָע may be said to be one type of weapon, like the sword, spear, and coat of mail(?). מַסָע may also be interpreted after the sample of (I Kings 6:7), "whole stones as they were transported (מַסָע) etc.,⁠" and this is its interpretation: a transported spear, which is large and not so easily moved, because it is large and very strong; as the matter is stated concerning Goliath the Philistine (I Sam. 17:7), "And the shaft of his spear was like a weaver's beam, and the spear's head was six hundred shekels, etc.⁠"

a coat of mail Heb. ושריה, a coat of mail (שריון).

ואם אדם ישיגהו בחרב לא תקום עליו, והטעם: לא תעמוד.

חנית מסע – שמנהג האדם להסיע חנית עמו, כשאול.

ושריה – מין ממיני הנשק.

ודעת רבים: הוא כמו שריון (שמואל א י״ז:ה׳), והוא רחוק בעיני. והטעם: כי שריון לא יקום ויעמד עמו.

(יח-יט) משיגהו חרב בלי תקום – לא תקום ולא תהיה¹ שתשיגהו לעולם חרב וכל כלי מלחמה, בעבור כי כתבן יחשוב הברזל.

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו ז׳:ז׳.

משיגהו חרב בלי תקום – לא יהיה הדבר ולא יבא¹ שתשיג אותו חרב.

1. השוו ללשון הפסוק בדברים י״ח:כ״ב.

חנית – סמוך.

מסע – כמו ולמסע את המחנות (במדבר י׳:ב׳).

ושריה – שם כלי נשק כשריון.

משיגהו – בחרב לא תקום החרב לפניו ולא תעמוד כי מיד יברח בעל החרב.

חנית [מסע] – שיסיעו בני אדם, ושריה לא יקומו לפניו ולא יעמדו להלחם בו.

ואם משיגהו חרב בלי תקום – עליו, כי לא יתקע בגופו, ולא חנית מסע – אשר יסע האדם מידו עליו.

והתרגום אמר: מורניתא וקלעא כמטלא אבנא ושירינא. יאמר כי לא תקום בו ולא תזיקנו חנית ואבן שלימה מסע ולא שריה, והוא מין ממיני הנשק, ודעת רבים שהוא שריון. והטעם כי לבוש השריון לא יקום ולא יעמד עליו.

משיגהו – המשיג אותו.

בלי תקום – בלי תעמוד ותתקיים כי לחזקו תשבר החרב כשיחשבו להכות בו.

חנית מסע ושריה – הם כלי זיין ואמר שאם יכוהו באי זה שיהיה מהם לא יתקיים החרב ולא יזיקהו.

(יח-כא) מַשִּׂיגֵהוּ חֶרֶב. כי אמנם אם יהיה הגיבור ׳משיגהו חרב׳¹, בְּלִי תָקוּם - לא תתקיים² עליו, אבל תחליק או תשבר, וכן חֲנִית מַסָּע - חנית עבה באופן שיש טורח להסיעה ממקום למקום, כמו ׳אבן שלימה מסע נבנה׳ (מלכים א׳ ו ז), וְשִׁרְיָה - וכן חנית קורעת השריונות³: יַחְשֹׁב לְתֶבֶן בַּרְזֶל. וזה⁴, כי לרב חוזק איבריו יחשוב הברזל לתבן: [לֹא יַבְרִיחֶנּוּ] בֶן קָשֶׁת – החץ, [כְּקַשׁ נֶחְשְׁבוּ] תוֹתָח - מזלג שינעצו הציידים בבשר הדגים:

1. משיג את הלויתן ונושא עליו חרבו להורגו.

2. החרב.

3. כל אלה יישברו על הלויתן או יחליקו עליו.

4. לכן החרבות ודומיהם ישברו.

חנית מסע ושריה – הם שמות כלי זיין.

משיגהו – הלוחמים עמו להשיגו בחרב לא תקום בידם זאת המלחמה כי לא ינצחהו בחרב וכן הלוחמים בחנית או במסע או בשריה לא ינצחהו עמהם.

מסע ושריה – מיני כלי זיין.

(יח-יט) משיגהו – מי שירצה להשיג אותו בחרב, לא תקום החרב כנגדו וכן לא חנית ומסע ושריה שהם מיני כלי משחית, כי הוא יחשב ברזל לתבן ונחושה לעץ רקבון:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יט) יַחְשֹׁ֣ב לְתֶ֣בֶן בַּרְזֶ֑ל לְעֵ֖ץ רִקָּב֣וֹן נְחוּשָֽׁה׃

He regards iron as straw, and brass as rotten wood.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יַחְשִׁיב לְתִבְנָא פַּרְזְלָא לְקֵיסָא בּוּלְטִיתָא כַרְכּוֹמָא.

ויחסב אלחדיד כאלתבן, ואלנחאס כאלעוד אלנכ׳ר.

יחשב, ויחשוב את הברזל כתבן, והנחשת כעץ הרקוב.

יחשוב לתבן ברזל^א – כלי זיין של ברזל חשובין לפניו לתבן, וכלי זיין של נחשת הן לפניו כרקבון עץ.

א. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94: ברזל לתבן.

He regards iron as straw Iron weapons are regarded by him as straw, and copper weapons are to him as rotten wood.

רקבון – כמו: רקב (חבקוק ג׳:ט״ז).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

רקבון – מן רקב.

כי יחשב לתבן ברזל ויחשב לעץ רקבון קשת הנחשת.

נחושה – הוא הברזל החזק, אציר בלעז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

יחשוב – כי כלי ברזל נחשב למולו לתבן וכלי נחושת לעץ נרקב כי לא יזיקהו באלה.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כ) לֹא⁠־יַבְרִיחֶ֥נּוּ בֶן⁠־קָ֑שֶׁת לְ֝קַ֗שׁ נֶהְפְּכוּ⁠־ל֥וֹ אַבְנֵי⁠־קָֽלַע׃

The arrow cannot make him flee; sling stones are turned with him into stubble.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

לָא יְעַרְקִנֵיהּ גִרְרָא קַשְׁתָּא לְגִילֵי אִתְחֲשִׁיבוּ לֵיהּ אַבְנֵי קַלְעָא.

ולא תהרבה בני אלקוס, וחג׳ארהֵ אלמקאליע אנקלבת ענדה כאלקש.

לא, ולא יכריחוהו בעלי הקשת, ואבני הקלעים נהפכו אצלו כקש.

לא יבריחנו בן קשת – שלא יברח מפני בעל קשת, וחצים ואבני קלע הרי^א הן לפניו כקש.

א. כן בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: הרי.

No arrow can put him to flight He will not flee before an archer, and arrows and slingstones are as stubble to him.

בן קשת – הוא החץ.

בן קשת – הוא החץ וקראו בן כי מתוכו יצא כאשר יורוהו.

לא יבריחנו בן קשת – הוא בעל הקשת המורה חצים,

והתרגום אמר: גירא דקשתא, הוא החץ.

בן קשת – הוא החץ.

קלע – הוא כלי כמו חגורה שמשליכין בו אבנים, פרונדא בלעז.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

נהפכו – בשוא הה״א ודגש הפ״א מכלול דף ע״ב ושרשים.

בן קשת – אמר בדרך השאלה על החץ היוצא מן הקשת כבן היוצא מן האם.

קלע – כן שם הכלי אשר יזרקו בו האבנים וכן כף הקלע (שמואל א כ״ה:כ״ט).

בן קשת – החץ לא יבריח אותו כי לא יפחד ממנה.

נהפכו לו – למולו נהפכו אבני קלע לקש ר״ל לא יזיקו לו כמו שאין הקש מזיק כאשר יקלעם על מי.

(כ-כא) לא – החץ שהוא בן הקשת, לא יבריח אותו שינוס מפניו, כי גם אבני קלע הכבדים נהפכו אצלו להיות כקש, וגם התותח שהם כדורי קלע הגדולים מאד שבם יהרסו המבצרים נחשבו לו כקש, וישחק לרעש כידון:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כא) כְּ֭קַשׁ נֶחְשְׁב֣וּ תוֹתָ֑ח וְ֝יִשְׂחַ֗ק לְרַ֣עַשׁ כִּידֽוֹן׃

Clubs are accounted as stubble; he laughs at the rattling of the javelin.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

הֵיךְ גִילֵי אִתְחֲשִׁיבוּ לֵיהּ נִרְגַיָא יִגְחָךְ לִרְגוֹשׁ רוּמְחָא.

ושביה בה איצ׳א יחסב אלנבל קשא, ויצ׳חך בארתעאש אלמזאריק.

כקש, וכן כיוצא בכך וחשוב את החצים כקש ויצחק לרעש הכידונים. תרגם תותח ״נבל״ והם החצים. וכידון ״מזראק״ וגם הם מיני חצים הנזרקים על הקרבן.

תותח – פתרון לפי עניינו: שם כלי זיין.

תותח – שם כלי זיין, ופתרונו לפי עניינו.

וישחק לרעש כידון – לרעש מהומת בעלי מלחמה משליכי^א כידון, אליו הוא משחק ומטייל,⁠^ב שאינו מתיירא מפניהם.

א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וברש״י בדפוסים: נוטלי.

ב. כן בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778, וטיקן 94 חסרה מלת: ומטייל.

Catapult [stones] a weapon, to be interpreted according to the context.

and he plays at the noise of the harpoon At the noise of the tumult of warriors who carry harpoons, he plays and strolls, for he does not fear them.

תותח – אין ריע לו, והטעם כמו: נשק.

לרעש כידון – כי מנהג האוחז אותו להרעישנו.

תותח – שם כלי אין לו דומה.

כידון – מן יראו עיניו כידו (איוב כ״א:כ׳) כמו שפירשתי.

(כא-כב) לרעש כידון – כי המשליך אותו ירעישנו תחתיו כחדודי חרש ואיננו מרגיש מהם.

ירפד – יפרש כל דבר גזור וכתות עלי טיט לשכב עליו.

תותח – פתר אותו בתרגום: נרגיא, והוא המעצד.

לרעש כידון – לכידון העושה רעש בהיותו נזרק מיד אדם בעל כח.

תותח – אמרו בו שהוא כלי בעל יתידות מחודדות שצדין בו הדגים ועל שהכלי אחד מצד אחד ורבים מצד אחר אמר נחשבו והנכון שתותח הוא הכלי הגדול שמשליכין בו האבנים הגדולות להפיל החומות והבניינים החזקים ויהיה הענין בזה שכקש נחשבו לו אבני תותח.

לרעש כידון – הוא קול תנועת הרומח כשמנענעין אותו להכות בו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יח]

נחשבו תותח – התי״ו רפה.

תותח – שם כלי מה עשוי לזרוק בו אבנים גדולות להפיל החומה.

כידון – מין חנית או רומח.

תותח – אבני תותח.

לרעש כידון – להמית כל בעלי כידון.

תותח – הקלעים הגדולים שהמהרסים בם המבצרים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כ]

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כב) תַּ֭חְתָּיו חַדּ֣וּדֵי חָ֑רֶשׂ^א יִרְפַּ֖ד חָר֣וּץ עֲלֵי⁠־טִֽיט׃

Sharp potsherds are under him; he spreads a threshing-sledge upon the mire.

א. חַדּ֣וּדֵי חָ֑רֶשׂ =א?,ל,ש1,ק-מ ובדפוסים (וכן הכריעו ברויאר ומג״ה)
• א?=חַדּ֣וּדֵי⁠־חָ֑רֶשׂ (מקף בתיבת משרת?)
• האזור בין שתי התיבות מטושטש, והתיבות צמודות, אך בהגדלה נראה בקושי שאולי ייתכן שנשאר בו רושם של מקף.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

תְּחוֹתוֹי פְּרִירִין דְחַדְדִין הֵיךְ חַסְפָא יַמֵיךְ דַהֲבָא סְגִינָא עֲלַוֵי סָאן.

ודונה אלחואד כאלכ׳זף, וירתפד באלד׳הב מקאם אלטין.

תחתיו, ותחתיו דברים החדים כחרשים, וירפד בזהב במקום הטיט. פירש כאן הדודי ״חואד״ דברים החדים. אבל בבאורו לשבעים מלים בודדות פירש בליטות וז״ל פירוש חדודי הבליטות כדרך שאומרים על כל דבר הבולט, והיא כאמרם במשנה כלי חרש שהיה לו חדוד והחדוד מכריעו (כלים פ״ד מ״א) אם היתה בו חתיכה בולטת שהיא מכריעה אותו ואי אפשר שישב כתקנו, ע״כ. פירש חרוץ זהב, ובכל מקום מתרגם חרוץ ״קראצה״ והוא ממיני הזהב ולא פירש כמו כמורג חרוץ, ישעיה מא טו.

ופירשתי חדודי, דברים החדים, כוונתי בכך הברזל וכל הדברים החדים.

ופסרת חדודי, אלחואד, אעני בה אלחדיד וג׳מיע אלאשיא אלחאדה.

תחתיו חדודי חרש – במקום חניתו ויש תחתיו זהרורי חרש, כי סנפיריו אשר בבטנו מאירות ומזריחות כשמש.

חדודי – כמו: חרב חדה^א (תהלים נ״ז:ה׳) שהיא לטושה. על שם כך קורא לזהרורי: חדודי.

חרש – שמש, כמו: האמר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳:ז׳).

ירפד חרוץ עלי טיט – פתרונו: תחתיו – מקום משכבו מתוקן בזהב עלי טיט, והטיט והחול מלמטה והזהב מלמעלה.

ירפד – לשון תיקון, כמו: רפידתו זהב (שיר השירים ג׳:י׳), וכן: רפדתי יצועי (איוב י״ז:י״ג).

א. כן בדפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162, אוקספורד הונט׳ 225: ״זה״.

תחתיו חַדודי חרש – במקום חנייתו יש תחתיו זהרורי שמש, כי סנפירין שלו אשר תחתיו בבטנו מאירות ומזריחות כשמש.

חדודי – כמו חרב חדה, שהיא לטושה צחה ומלובנה.⁠^א על שם כך קורא לזהרורי חדודי.

חרש – שמש, כמו: ^בהאומר לחרס ולא^ג יזרח וג׳ (איוב ט׳:ז׳), בטרם יבא החרסה (שופטים י״ד:י״ח).

ירפד חרוץ עלי טיט – מלה כפולה: אשר ירפד חרוץ מוסב על חדודי חרש, עלי טיט מוסב על תחתיו.

במקום שהוא דר שם על החול. והטיט ריפודו מזריח כזהב חרוץ, כעניין שנאמר: רפידתו זהב וג׳ (שיר השירים ג׳:י׳).

חרוץ – מין זהב, כמו: מסחר כסף ומחרוץ תבואתה (משלי ג׳:י״ד) טוב פריי מחרוץ ומפז (משלי ח׳:י״ט).

ירפד – לשון יציע ומשכב, כמו רפידתו זהב (שיר השירים ג׳:י׳).

א. כן בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וברש״י בדפוסים. בכ״י וטיקן 94: ומלובנת. בכ״י לוצקי 778: ולבנה.

ב. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, וטיקן 94, פירנצה III.1. בכ״י לוצקי 778 נוספה כאן מלת ״או״.

ג. כן בפסוק וכן בכ״י וטיקן 94, פירנצה III.1, וכנראה כן כתוב בכ״י לוצקי 778. בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5: לא.

Under him are rays of the sun in the place he rests, there are rays of the sun, because his fins, which are under him on his belly, illuminate and shine like the sun.

rays Heb. חדודי, like a sharp sword, which is sharpened, bright, and whitened. Because of this, he calls rays חַדוּדֵי.

sun Heb. חרשׂ, the sun, like (above 9:7), "He who spoke to the sun (לחרס) and it did not shine"; (Jud. 14:18); "before the sun (החרסה) set. "

where he lies is gold upon the mire This is a repeated clause. "Where he lies is gold,⁠" refers to "rays of the sun"; "upon the mire" refers to "under him,⁠" in the place where he is on the sand; this is the mire where he lies. It shines like precious gold, as it is stated (Song 3:10): "its couch of gold.⁠" חָרוּץ is a type of gold, as it is stated (Prov. 8:19): "My fruit is better than gold (מחרוץ), yea than fine gold.⁠" Where he lies—an expression of a couch for lying down, like (Song 3:10), "its couch (רפידתו) of gold.⁠"

חדודי חרש – הטעם: תחתיו חרשים חדים ולא ירגיש בהם.

ירפד – יפרוש, כמו: רפידתו זהב (שיר השירים ג׳:י׳). והענין: יציע.

חרוץ – דבר כרות, כמו: אם חרוצים (איוב י״ד:ה׳), והטעם כפול.

עלי טיט – שיש תחת התהום.

תחתיו חדודי חרש – מרגליות מזהירות כשמש, מן האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט׳:ז׳).

ירפד חרוץ עלי טיט – חרוץ שבים וטיט^א אחד אל אחד.

א. כ״י בהמ״ל 985 נקטע כאן.

חַדודי חרש – מן ברזל בברזל יחד (משלי כ״ז:י״ז) וחדו מזאבי ערב (חבקוק א׳:ח׳).

ירפד – מן רפידתו זהב (שיר השירים ג׳:י׳).

חרוץ – יש אומ׳ זהב או חרוץ גזור.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

תחתיו – יש חרשים מחודדים, והוא ירפד חרוץ – והמחתך שבהם על הטיט וירפד יצועו ומשכבו עליהם כאשר ישכב אדם על רפידתו, כי לחוזק בשרו ועורו לא ירגיש לחדודים.

חרוץ – כמו למורג חרוץ חדש (ישעיהו מ״א:ט״ו).

חדודי חרש – סלעים חריפים דומים לחרשים חריפים ליבשם והנה ישכב עליהם ולא ירגיש בהם.

ירפד – יציע וישכב עליו.

חרוץ – הוא דבר חד כורת.

תַּחְתָּיו חַדּוּדֵי חָרֶשׂ. ואותם ׳חדודי חרס׳ וסלעים שיעלה הים במקום שיעמוד שם, יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי טִיט - הנה בקושי סנפיריו שהם כמו ׳חרוץ׳, שהוא כלי לדוש, ׳ירפד׳ וישטח אותם ׳חדודי חרס׳ על ׳טיט׳ הים:

חדודי – מלשון חד וחריף.

חרש – כמו חרס בסמ״ך.

ירפד – ענין הצעה למשכב כמו רפדתי יצועי (איוב י״ז:י״ג).

חרוץ – מלשון חריצים וחדודים כמו למורג חרוץ (ישעיהו מ״א:ט״ו).

עלי – כעלי ותחסר כ״ף הדמיון.

חדודי חרש – סלעים חריפים דומים לחרסים חדים המה לו מתחת והוא שוכב עליהם ולא ירגיש בהם.

ירפד – יציע לעצמו דבר חד מלא חריצים וישכב עליו כעל טיט והוא כפל ענין במ״ש.

ירפד – כמו רפידתו זהב, יציע תחתיו דברים חרוצים וחותכים.

עלי טיט – כעלי טיט.

תחתיו – על בטנו יש קשקשים קשים כחדודי חרש, עד שלכן ירפד חרוץ כשהמצע שתחתיו שהוא שוכב עליו הם דברים חרוצים וחדודים כחריצי הברזל, ידמה בעיניו כרובץ עלי טיט לח ואינו מרגיש בם כלל:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כג) יַרְתִּ֣יחַ כַּסִּ֣יר מְצוּלָ֑ה יָ֝֗ם^א יָשִׂ֥ים כַּמֶּרְקָחָֽה׃

He makes the deep boil like a pot; he makes the sea like a pot of ointment.

א. יָ֝֗ם א=יָ֝ם (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

מַרְתַּח הֵיךְ דוּדָא מְצוּלְתָּא יַמָא יְשַׁוֵי הֵיךְ מַתְכְּלָא.

ירתיח כסיר מצולה – אלו מצרים שנאמר נצבו כמו נד נוזלים, צרור עומד אינו לא מכניס ולא מוציא כך היתה נפשם של מצריים צרורה בהם אין מוציאים ולא מכניסים מתעלפים מריח המים שנאמר ירתיח כסיר מצולה, וישראל נעשה להם בשמים שנאמר ים ישים כמרקחה, ואומר עורי צפון ובואי תימן וגו׳.

ויגלי אלקער מת׳ל אלקדר, ויצייר אלבחר כד׳י אלאבאזיר.

ירתיח, וירתיח את המצולה כמו הסיר וישים את הים כדבר המתובל, כלומר שמעכיר את המים עד שנראים כדבר המתובל כשהוא רותח.

ויהיה כמרחקה, המתובל, כמו והרקח המרקחה¹.

1. יחזקאל כד י.

ויכון כמרקחה, ד׳י אלאבאזיר מת׳ל והרקח המרקחה.

ירתיח כסיר מצולה – כסיר קטן נפוח, שמעלה מהרה^א רתיחות תכופות רצופות. כך הוא מרתיח את המצולה שהיא גדולה ועמוקה.

ים ישים כמרקחה – כמרקחת^ב ריקוח בשמים שהיא מעורבת, כמו כן ישים ויערב את הים.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״מהרה״.

ב. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162 חסר: ״כמרקחת״.

ירתיח כסיר מצולה – כסיר קטן נפוח שמעלה מהרה רתיחות תכופות^א ורצופות, כן הוא מרתיח את המצולה שהיא גדולה ועמוקה.

ים ישים כמרקחה – כמרקחת ריקוח בשמים שהיא מעורה ומעורבת, כמו כן ישים ויערב את הים בחול הים כשהוא זז ממקומו.

א. כן בכ״י קזנטה 2752, מינכן 5, וטיקן 94, וברש״י בדפוסים. בכ״י לוצקי 778: תכיפות.

He makes the deep seethe like a pot Like a small bubbling pot, that quickly raises bubbles one after another, so does he cause the deep, which is large and deep, to seethe.

he makes the sea like a seething mixture Like a mixture of a concoction of spices, which is compounded and mixed, so does he make and mix the sea when he moves from his place.

ים ישים כמרקחה – שתרתיח בחזקה.

ים ישים כמרקחה – כל הים נגדו קטן כבית מרקחה ומשברים.

ירתיח כסיר מצולה – כי מפיו לפידיו יהלוכו.

ים ישים כמרקחה – בהתנועעו ללכת כי יערב הטיט והמים עד שידמה הים למרקחה.

ירתיח כסיר מצולה – מחום הלהב והלפידים אשר מפיו יצאו בכח שוטו בים.

מצולה – מן ירדו במצולות.

כמרקחה – כסיר שיעשו בו המרקחת שהוא רותח.

יַרְתִּיחַ כַּסִּיר מְצוּלָה. מי הים במקומו: יָם יָשִׂים כַּמֶּרְקָחָה. ואת קרקע הים ישים כמו היורה אשר ירקחו בתוכה:

כסיר – כעין קדרה כמו סיר הבשר (שמות ט״ז:ג׳).

מצולה – עומק הים כמו ותשליכני מצולה (יונה ב׳:ד׳).

כמרקחה – ענין ערבוב כמו רוקח מרקחת (שמות ל׳:כ״ה).

ירתיח – בהחום היוצא מן הבל פיו ירתיח עומק הים כסיר העומד אצל האש.

כמרקחה – כמו שהרוכלים עושים המרקחות ממיני הבשמים מעורבים יחד כן יערבב כל אשר בים עם הרתיחה כי כן דרך תבשיל המרתיח להיות מעורב ומבולבל מן חוזק הרתיחה.

ירתיח – גם אם יצוייר שיעלה אש היסודי מן התהום וירתיח את המצולה ששם שוכב הלויתן כסיר שהוא רותח ע״י האש, עד שישים את כל הים למרקחה, שעל ידי רותחת המים ידמה כל אשר בים למעשה רוקח ויגוע וימות, בכ״ז.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כד) אַ֭חֲרָיו יָאִ֣יר נָתִ֑יב יַחְשֹׁ֖ב תְּה֣וֹם לְשֵׂיבָֽה׃

He makes a wake glisten behind him; one would think the deep to be white-haired.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בַּתְרוֹי יִנְהַר שְׁבִילָא יַחֲשׁוֹב תְּהוֹמָא לְשֵׂיבוּתָא.

ווראה יצ׳י אלסכך, ויחסב אלגמר כאנהא ביאץ׳.

אחריו, ואחריו יאירו הנתיבים על ידי קצף המים שהוא מעלה במרוצו וייראה התהום כאלו הוא לובן.

וכנה את הלובן שיבה באמרו יחשב תהום לשיבה. ותהיה ההדגשה לאיוב בשני הגופים העצומים הללו תוכחת לו ולכל בני אדם, ולהודיעם שהם חלשים מהרבה מבעלי החיים, ושיש בעולם נבראים עצומים מדבריים וימיים שהם חזקים מהם ואינם יכולים להתקומם נגדם ולא להלחם בהם, והיאך יוכלו להתוכח עם אדון העולמים יתהדר ויתרומם, כאמרו לא אכזר כי יעורנו והוא אחד מברואי, כל שכן מי הוא לפני יתיצב. והענין המורם מדברי ה׳ אלה, הוא מה שאמר לאיוב האף תפר משפטי¹, כלומר כל זמן שאתה עומד על אותה התשובה השקולה הרי אתה עדין מיחס לי עול ומזכה את עצמך, ותהיה תוצאת דבור זה הוא שיאמר איוב לפני ה׳ דברים ברורים, שידעם כל השומע אותם שהם הודאה שה׳ יתהדר ויתרומם הצדיק אשר לא יעשה עולה, ושהכניעה² לפניו חובה, לפי שאינו עושה בעבדיו כי אם הטוב להם, ואז עשה איוב כן ואמר דברים ברורים שיבינום כל השומעים, כמו שצוהו ה׳ יתהדר ויתרומם, וכפי שרצה ממנו, והוא אמרו:

1. מ, ח.

2. ״תסלים״ ענינה ההודאה מתוך כניעה.

ולקב אלביאץ׳ בשיבה אד׳ יקול יחשב תהום לשיבה.

ויכון אלתחרי לאיוב בהד׳ין אלג׳סמין אלעט׳ימין ארדאע לה ולג׳מיע אלנאס, ותעריפהם אנהם אצ׳עף מן כת׳יר מן אלחיואן, ואן ההנא כ׳לאיק עט׳ימה בריה ובחריה הי אקוי מנהם לא יטיקון אן יקאומונהא ולא יחארבונהא, פכיף ימכנהם ינאט׳רון רב אלעאלמין עז וג׳ל, כקולה לא אכזר כי יעורנו והו בעץ׳ כ׳לקי, פכיף מי הוא לפני יתיצב.

ואלגרץ׳ אלמברז מן קול אללה הד׳א, הו מא קאל לאיוב האף תפר משפטי, יעניה אנך מהמא אנת מקים עלי הד׳א אלג׳ואב אלמעלק פאנת ת׳אבת עלי תג׳וירי ועלי תזכיהֵ נפסך, פתכון ת׳מרהֵ הד׳א אלקול הו אן יקול איוב בין ידי רבה כלאם פציח, יעלמה כל מן סמעה אנה אקראר באן אללה עז וג׳ל אלעדל אלד׳י לא יג׳ור, ואן אלתסלים אליה ואג׳ב באנה לא יעמל בעבאדה אלא אלאצלח. פפעל איוב כד׳אך וקאל קולא פציחא יפהמה אלסאמעין כמא אמרה אללה עז וג׳ל, וכמא אראד מנה, אד׳ קאל.

אחריו יאיר נתיב – אחרי שאיתו, שהוא עומד וזוקף קומתו.

יאיר נתיב – בים, מזיוו.

יחשוב תהום לשיבה – לכלום. אין תהום חשוב לפניו^א לכלום, זהו פשוטו.

ומדרשו (בבלי ב״ב ע״ה.): כשהוא שותה מן התהום אינו חוזר לאיתנו עד שבעים שנה.

א. כן בכ״י אוקספורד הונט׳ 225, דפוס ברסלאו. בכ״י פריס 162: ״עליו״.

אחריו יאיר נתיב – כשהוא פורח בים אחריו, מאיר נתיב התהום, שלפי שעה שהוא פורח, אין שם מים מחמת מרוצת פריחתו.

יחשוב תהום לשיבה – תהום חשוב לפניו כחלשוּת ותשוּת.

לשיבה – לחלשות של זקנה ושיבה.

^א[אחריו יאיר נתיב – אחרי עקיביו כשהוא הולך יאיר נתיב כנתיב שדורכים בו וגלוי לכל, כך נתיבתו ניכר בים שעושה בים תלמים תלמים.

יחשוב תהום לשיבה – כשהוא דורך בים מלבין המים מתוך כובדו ומערבבן כמו ברנית גדולה וכבירה המהלכת על פני המים ומרעשת ומלבנת המים מתחתיה ועושה חריצים חריצים.

לשיבה – ללובן.]

א. הביאורים בסוגריים המרובעים מופיעים בכ״י YU 1247 עם החתימה: ״ת״ש״ {= תוספת שמואל}.

He makes a path shine after him When he swims and floats in the sea, he makes the path of the deep shine, for at the time he swims, there is no water because of the speed of his swimming.

he considers the deep to be hoary To him, the deep is considered to be weak and feeble.

to be hoary The weakness of old age and hoariness.

אחריו יאיר נתיב – יעשה נתיב בים אחריו והוא מאיר. והטעם: שהוא נראה.

יחשב תהום לשיבה – כי השיער לבן, והטעם כפול.

אחריו יאיר נתיב – מן הלפידים אשר יהלכו מפיו.

יחשוב תהום לשיבה – התהום הוא כולו לבן כאלו הוא שיבה, שיבה מן האורה היוצאת ממנו, ויחשוב נופל על הרואה שיראנו לבן יחשבנו שיבה.

אחריו – דבק עם ים ופי׳ אחר שישים ים כמרקחה יאיר נתיבו ללכת אל מקום חפצו; והמאור מעטישותיו ומפיהו, כי מהם יצאו כלפידים וכידודים להאיר לפניו.

יחשב תהום לשיבה – לאיש שיבה כי התהום לא יהדפהו מנתיבו ויחשבהו לשיבה בהיותו חלש ורפה לנגדו.

אחריו יאיר נתיב – הוא הנותן בים נתיב נראה.

יחשב תהום לשיבה – יחשוב את התהום ויניח אותו בלבו לעת זקנה, כי יאריך בו ימים רבים מאד בתקף עצמותיו וגופו הבריא והחזק.

ור׳ אברהם ז״ל פירש כי יחשוב התהום ויעשנו לבן כשער השיבה, והטעם כפול. ואיננו נכון.

יחשוב תהום לשיבה – הנה הרואה יחשוב תהום לאיש.

אַחֲרָיו יָאִיר נָתִיב. בעברו ממקום למקום, ילהיב את האויר בתנועתו: יַחְשֹׁב תְּהוֹם לְשֵׂיבָה. ׳יחשוב׳ איזה ׳תהום׳ להתנועע אליו לסוף זמן רב, כמו לקץ שבעים שנה¹ שכבר העלה הים במקומו שרטון לאורך הזמן²:

1. כי ׳בן שבעים לשיבה׳ (אבות ה כא).

2. בב״ב (עג:) ׳ואמר רבה בר בר חנה זימנא חדא הוה קא אזלינן בספינתא וחזינן ההוא כוורא דיתבא ליה חלתא אגביה וקדח אגמא עילויה סברינן יבשתא היא וסלקינן ואפינן ובשלינן אגביה וכד חם גביה אתהפיך ואי לאו דהוה מקרבא ספינתא הוה טבעינן׳.

נתיב – שביל ודרך.

תהום – עומק הים.

אחריו – כשהוא שט בים ודוחה הוא את מי הים בדרך הלוכו ואחר כי ישוט להלאה יאיר נתיבתו ר״ל הנתיב שהלך בו נראה הוא פנוי ממים כי לרוב רחבו לא במהרה ישובו המים לכסות רוחב הנתיב.

יחשוב תהום לשיבה – כי בדרך מהלכו נדחו המים ממקומו ומעט מן המים נשאר מתחת לו ומחשיב הוא את התהום בעיני הרואה לאיש שיבה כי המקום ההוא יהיה לבן כי כשהמים עמוקים נראה חשוך ושחור אבל כשאינם עמוקים נראה לבן א״כ במהלכו ימעיט גובה המים ומחשיב התהום בעיני הרואה לאיש שיבה במראה לבן.

יחשב תהום – דרך המליצה להשאיל שכל וחכמה לכל העצמים, כמו יבין מפרשי עב, כאשר יהגה האריה התהום מושב כן בלבבו, כי אחריו יאיר נתיב לשיבה.

אחריו – שיעור הכתוב יחשב תהום, אחריו יאיר נתיב לשיבה, ימליץ, שהתהום חושב בלבו, שגם אם הוא ירתיח את המצולה ע״י אשו הגדול, הלויתן לא ימות ע״י המהפכה הזאת, רק מן החשך הזה שיהיה בים, יאיר אחריו של הלויתן נתיב של אורה, עד שילך בנתיב האורה הזה אל השיבה, דהיינו לחיות לארך ימים עד זקנה ושיבה, והיא מליצה נפלאה שגם אם יהיה כליון כולל בים ע״י שהתהום יקיא את האש אשר בתוכו וירתיח את הים כולו, כ״ז לא יזיק לו מאומה כי הוא ינצל וילך לשיבה וזקנה:

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״מ קמחירמב״ןרלב״ג ביאור המילותר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כה) אֵֽין⁠־עַל⁠־עָפָ֥ר מׇשְׁל֑וֹ הֶ֝עָשׂ֗וּ לִבְלִי⁠־חָֽת׃

None on earth is his match, made to be fearless.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

אִין עַל עַפְרָא שׁוּלְטָנֵיהּ דְעַבְדֵיהּ דְלָא יִתְּבַר.

ליס עלי אלתראב מת׳ל סלטאנה, והו מעמול ללא ינדק בסרעה.

אין, אין על העפר כמו שלטונו והוא עשוי שאינו נשכר בקלות. כלומר אין כמוהו על האדמה. והנה חת אינה פחד אלא שבירה ורצוץ, כמו שמת מבצריו מחתה, תהלים פט מא, וכדומה.

אין על עפר משלו – המ׳ ננקד בחטף קמץ, לפיכך, משלו שם דבר הוא. ופתרונו: אין על עפר שיש לו ממשלה כממשלתו.

העשו לבלי חת – פתרונו: לבלי מורא.

אין על עפר משלו – אין איש על הארץ שיהא לו ממשלה עליו.

מֳשלו – מ״ם בחטף קמץ, ופתרונו: ממשלתו, שאין בריה מושלת עליו, והוא מן שם דבר של מֹשֶל, ועל כן מ״ם ננקדת בחטף קמ״ץ.

ונראה בעיני המורה: אשר טעות הוא בספרים, ומשפטו להינקד: מֹשלו במלא פום, ופתרונו: שאין המושל שלו על הארץ.

הֶעָשׂו – כמו הֶעָשוּי, ולא ידעתי לו ריע. ופתרונו: שעשוי לבלי פחד ומחתה, שאינו מתיירא מן הבריות, כעניין שנאמר למעלה בסוס: ישחק לפחד ולא יחת וג׳ (איוב ל״ט:כ״ב).

On the dust there is none that rules over him The "mem" [is vowelized] with a "hataf kamatz,⁠" and it means his rule, that no creature rules over him, and it is a noun denoting a ruler. Therefore, the "mem" is vowelized with a "hataf kamatz.⁠"

which is made Heb. העשו, like העשוי [the passive participle]. However, I know of no similar case [in Scripture]. It means one that was made without fear or dismay, that is not afraid of the creatures, as it is stated concerning the horse (above 39:22): "He scorns fear and is not dismayed.⁠"

אין על עפר משלו – הטעם: כי הנה בים יש לו ממשלה ולא ביבשה.

העשו – גיבורי עולם כמוהו ביבשה שלא יחת.

ויש אומרים: שהוא חסר יו״ד, כי השם עשהו שלא יחת.

אין על עפר משלו – מושל עליו. ויתכן פירושו: דומה לו בגבורתו.

העשו לבלי חת – הוא אצלו כל אשר היו עושים, כי לא אמר שיעשו. וה״א העשו במקום ׳אשר׳, כה״א ההלכוא אתו (יהושע י׳:כ״ד), ההושיבו נשים (עזרא י׳:י״ז), ועשו על משקל ׳בנו׳, ׳קנו׳.

אין על עפר משלו – מי שימשול עליך.

העשו לבלי חת – אשר עשו כל בני אדם, לבלי חת הוא אצלו.

משלו – שם הפועל הנקרא מקור.

חעשו – אשר עשו.

חת – שבר.

אין על עפר ממשלתו רק בים; על כן אשר יעשו בני אדם להלחם בו לבלי חת יעשו.

אין על עפר משלו – יאמר כי אין ביבשה נמשל לו בחוזק ובתוקף, והוא העשו לבלי חת – מכל הנבראים ביבשה או בים. הודיעו את איוב כי הים שהוא מקום נכסה, והנבראים בו ראוים להיותם חלושים בהבראם מלחות המים, ועומדם בתוכם ולא יאכלו דברים חזקים וראוים לתת כח בתולדת, יש בו יותר מכל הנבראים ביבשה עם עצמם וכחם וגבורתם. ואשר ספר על בהמות, להודיעו כי האל עשה את הים ואת היבשה (יונה א׳:ט׳) וכל אשר בם, ובמקום החלש ברא החוזק הגדול כי לא בטבע בלבד נבראו ונעשו.

והתרגום אמר: לית על ארעא שולטניה. יאמר כי בים יש לו ממשלה לא ביבשה, וכן כתב ר׳ אברהם ז״ל, והנכון מה שפירשתי.

אֵין עַל עָפָר מָשְׁלוֹ. ואני אמנם הארכתי לספר פרטי זה הנמצא יותר מפרטי נמצא אחר, כמו ׳בהמות׳ שהזכרתי (לעיל מ טו-יט) או זולתו, כי אמנם ׳אין על עפר משלו׳ - אין ביבשה נמצא נמשל ודומה לו הֶעָשׂוּ לִבְלִי חָת - העשוי באופן שלא יירא מכל מזיק:

העשו – כמו העשוי ביו״ד ור״ל אשר עשוי ודוגמתו הבאה ליעקב (בראשית מ״ו:כ״ו) ומשפטו אשר באה.

חת – ענין פחד כמו ואל תחת (יהושע א׳:ט׳).

אין על עפר משלו – אין מי על עפר הארץ להיות נמשל ודומה לו אשר יהיה עשוי לבל יפחד ויחת משום דבר בעולם כאשר הוא לא יחת.

משלו – מענין ממשלה.

העשו – הנברא והנוצר לבלי חת, בלי חתת ואימה.

אין – עתה סיים את וכוחו, אומר אליו אם היה העשו לבלי חת, ר״ל אם כל היצור העשוי והנוצר, היה נוצר בענין שלא ימצא חת, היינו אימה ופחד, שיש ברואים גדולים שמפילים חתיתם על כל הברואים, אם לא היה חת בכל היצור העשוי, רק שהיו כולם ברואים חלושים, אז אין על עפר משלו, לא ימצא משלו של העושה והבורא עלי עפר, שעל מי ימשול אחר שכולם יהיו בריאות חלושות ותשי כח, אבל ע״י שהעשוי והנוצר יש בו חת ואימה, שהקטן ירא מן הגדול והחלש מן התקיף תגלה הממשלה העליונה, כי במה.

God closes the discussion by pointing out that there would be no necessity for Providence if all creatures were equally primitive and weak, and none were exploited by others. How and to what purpose would God impose His Will in a featureless and flat world; what need would there be Him? It is the variance in Nature, its unfairness and indifference to moral and ethical values, that gives Providence its purpose and meaning in the world. If there were no Leviathans on Earth, if nothing ever went wrong, there would be no need for Providence and God would effectively be dead.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כו) אֵֽת⁠־כׇּל⁠־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶ֑ה ה֝֗וּא^א מֶ֣לֶךְ עַל⁠־כׇּל⁠־בְּנֵי⁠־שָֽׁחַץ׃

He looks at all high things; he is king over all the proud beasts.

א. ה֝֗וּא א=ה֝וּא (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

יַת כָּל גוּבְהָא יֶחְמֵי הוּא מְלִיךְ עַל כָּל בְּנֵי כַוְרֵי.

רמז תתקכח

את כל גבוה יראה הוא מלך על כל בני שחץ – וכי השפלים אין הקב״ה רואה והא כתיב עיני ה׳ המה משוטטים בכל הארץ ומהו את כל גבוה יראה, אמר ר׳ ברכיה אלו הגאותנים שרוחם גסה עליהם ומגביהים עצמם ועושים עצמם אלוהות, מה הקב״ה עושה להם, מראה אותם לבריות ועושה אותם שחץ בעולם שנאמר הוא מלך על כל בני שחץ, כגון נבוכדנאצר שעשה אותו שחץ שנאמר ומן בני אנשא טריד, וכן סנחריב ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור, אמר הקב״ה אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, א״ר בנימין בר לוי אם ילך אדם ויגע בתורה וישב לו אני מראה מעשיו לבריות, וכן אם יטמין אדם עצמו לעשות עבירה אני מראה מעשיו לבריות שנאמר ואני לא אראנו נאם ה׳ הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, א״ר חמא בר חנינא אני ממלא ממנו העליונים והתחתונים ומראהו שחץ לבריות לפיכך הקב״ה אמר למשה ראה נתתיך אלהים לפרעה לך ופרע ממנו והבא עליו עשר מכות.

והו ינט׳ר אלי כת׳יר מן אלשאמכ׳ין, והו כמלך עלי ג׳מיע בני אלסבאע.

את, והוא מביט על הרבה מן הגבוהים והוא כמלך על כל בני שחץ. ומלת כל, הרבה או רוב. כמו שכתב ר׳ אברהם בן הרמב״ם בפירושו לבראשית א כט בשם רבנו. וכך תרגם רבנו וכל הארץ באו מצרימה, בראשית מא נז. את כל מגפותי, שמות ט יד. ותרגם שחץ ״סבאע״ שהיא שם כללי לכל חיות הטרף, וכדלעיל כח ח.

את כל גבוה יראה – כל הגבוהים שבעולם הוא רואה תחתיו. וכן מנהג העולם: העומד למעלה רואה את התחתון יותר ממה שרואה תחתון את העליון. אין לתחתון גבורה וניצחון נגד העליון. ולויתן רואה את כל הגבוהים וחזקים שבעולם, לומר: שאין בהן כח וגבורה כנגדו.

הוא מלך על כל בני שחץ – מילה כפולה: הוא על את כל גבוה יראה. הוא מלך על כל בני גסות, אשר בראתי בעולמי, אשר אין להם כנגדו ממשלה ושררה, והיאך נשאך לבך לשאת ראש לפני, להתווכח כנגדי, כי אני עושה כל הנפלאות האלה.

את כל גבוה יראה – כל הגבוהים שבעולם הוא רואה תחתיו. וכן הוא מנהג העולם, אשר אותו העומד למעלה רואה התחתון יותר ממה שרואה תחתון את העליון, ואין לתחתון נצחון וגבורה נגד העליון. ולוייתן זה רואה כל הגבוהים וחזקים שבעולם, לומר שאין להן כח וגבורה לנגדו.

הוא מלך על כל בני שחץ – מלה כפולה על: את כל^א גבוה יראה, הוא מלך על כל בני גסות רוח^ב אשר בראתי בעולמי שאין להם כנגדו ממשלה וסררה. והיאך נשאך לבך לשאת ראש לפניי להתווכח לנגדי, כי הנני עושה כל הנפלאות האלה.

א. כן בפסוק ובכ״י קזנטה 2752, מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 (בשיכול המלים): כל את.

ב. כן בכ״י פירנצה III.1. ברש״י בדפוסים: הרוח. בכ״י לוצקי 778, קזנטה 2752, מינכן 5 חסרה מלת: רוח.

He looks at all high things All the high things in the world he sees beneath himself, for so is the custom of the world, that whoever stands above sees the one below more than the one below sees [him]. Also, the one below has no power or victory against the one above. Now this leviathan sees all mighty men; that is to say, they have no power against him.

he is king over all proud beasts This is a repeated expression. He looks over all proud beasts and he is king over all the proud beasts, over all haughty creatures that I created in My world, who have no rule or dominion against him. Now how did you dare to lift your head before Me, since I perform all these wonders?

את כל גבוה יראה – מרוב ארכו כאשר יגבה ויגביה ראשו על המים.

בני שחץ – מלה מפורדת, והפירוש: כל נולד במים.

את כל גבוה יראה – ישחק, ילעג, כמו אל תראוני שאני שחרחורת (שיר השירים א׳:ו׳), המה יביטו יראו וילעגו וישחקו.

בני שחץ – בני גבוה, והוא לשון תלמוד.

והוא מלך על כל בני שחץ – בני גאוה.

שחץ – שם כלל לחיות או לדגים.

את כל גבוה [יראה] – כי הוא בקרקע הים ואם היה רואה הגבוהים שהם על הארץ, היה מולך על כל בני שחץ.

ויש אומ׳ כל גבוה יראה אם היה מרים ראשו על המים מרוב ארכו והוא מלך על כל בני שחץ אשר שרצו המים.

את כל גבוה יראה – מרוב ארכו כשיגביה ראשו על המים.

והוא מלך על כל בני שחץ – הנולדים בים, כך פי׳ החכם, וכן אמר התרגום: על כל בני כוורי.

והנכון בעיני כי יאמר את כל גבוה – בקומו או בכח, יראה למטה ממנו כי הוא בעיניו מלך על כל גאוה וגסות הרוח, וכן לא הדריכוהו בני שחץ (איוב כ״ח:ח׳), בספר הזה, בעלי הגאוה והגבורה בחיות, והוא מלשון חז״ל אנשי שחץ היו.

והנה השלים האלהים מענהו כאשר רצה להודיעו את איוב מנפלאותיו בשפלים, ואז ענה איוב.

אֵת כָּל גָּבֹהַּ יִרְאֶה. יבזה, כמו ׳אל תראוני שאני שחרחורת׳ (שה״ש א ו)¹: הוּא מֶלֶךְ עַל כָּל בְּנֵי שָׁחַץ. כי אמנם ׳הוא מלך על כל׳ המתגאים בתקפם וגבורתם, כי הוא תקיף מהם מאד:

1. ראה קהלת ב א, ג כב.

את כל גבוה – כל את ואת דמקף. בשלש נקודותיו תקף. חוץ מפסוק שלשה וג׳ נקודות בהם חרושה. וסימן בהצותו את ארם נהרים. את גאון יעקב. כי את אשר יאהב. וכלך את ואת גר שבטעמו. בשתי נקודות רשומו. חוץ מא׳ באיוב מיוחד את כל גבוה ע״כ. והחפץ לדעת מוצאות של אלה הכללים ידרוש במכלול ריש שער דקדוק המלים ובמסורת סימן ג׳ מספר המשלים או במזמור מ״ז מספר תהלים.

בני שחץ – אנשי גאוה כמו לא הדריכוהו בני שחץ (איוב כ״ח:ח׳).

את כל גבוה – עם שהוא במים מתחת לארץ מ״מ רואה הוא את כל הגבוה והחזק אשר על הארץ ועם כי יודע הוא מכל הבריות הנפלאות מ״מ לא יחת ממי והוא מלך וראש על כל אנשי גאוה כי הוא מתגאה על כל וכאומר הנה השמעתיך פלאי יציר כפי וממנו תשכיל גודל רוממתי (העולה מהמענה ההיא להשיב על תלונתו מדוע מכתו אנושה והוא את הטוב עשה כי ישיב אמרים לומר הנה לצדיק אמיתי יש כח הזרוע כמו לאל למשול במטה ובמעל ובחון נא אם תוכל לענוש החוטאים באמרי פיך אז אודה לך גם אני שצדיק גמור אתה אבל מה בכך שאתה משבח עצמך ואם לא כן הוא כ״א היית צדיק אמיתי הנה לא קצרה ידי מלשלם גמול אף אין מי ימחה בידי ויספר מפלאי שור הבר ומפלאי הלויתן להכיר מהם גדולת המקום שאין מי יוכל למחות בידו מלשלם גמול ועם כי אין חוב מוטל עליו לשלם גמול כי כבר גמל הטובה טרם עשה המצוה מ״מ עוד ישלם גמול בחסדו וכ״כ היה גומל טוב לאיוב אם היה צדיק בתכלית ובשלימות רב).

שחץ – הבריות הגדולות מאד (למעלה כ״ח).

שאת כל גבוה יראה – במה שיש ברואים גדולים וגבוהים על חבריהם, והוא יראה וישגיח על כל גבוה, להפיל אימתו עליו, ולהשגיח בל ישחית את כל המינים החלשים, שכ״ז ע״י ההשגחה העליונה והוא גבוה על גבוהים ותקיף על תקיפים, עי״ז הוא מלך על כל בני שחץ, שזה מכבוד המלוכה אם מולך על גבורים ואדירים, וכולם מתפחדים ממנו ויראים מכבודו והשגחתו:

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גר״י קראמיוחס לרשב״םאבן עזראר״י קמחי הפירוש הארוךר״י קמחי הפירוש הקצרר״מ קמחי – דקדוק מלות המענהר״מ קמחירמב״ןר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון