×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(יא) וַיִּ⁠קְרָא֙ גַּם⁠־פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖יםא וְ⁠לַֽמְכַשְּׁ⁠פִ֑ים וַיַּֽ⁠עֲשׂ֨וּ גַם⁠־הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥⁠י מִצְרַ֛יִם בְּ⁠לַהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן׃
Paroh, too,⁠1 called his wise men and sorcerers, and they, too, the Egyptian magicians,⁠2 did so with their secret arts.⁠3
1. too | גַּם – The word "too" seems unnecessary, but see Malbim and R. D"Z Hoffmann that just as Moshe called on his assistant to bring a wonder, now Paroh similarly calls on his assistants to do the same. Cf. R"Y Bekhor Shor that the word might be out of place, modifying not "Paroh" but "wise men and sorcerers", in which case the verse simply means that Paroh called both groups. [See Rashbam on Bereshit 29:30, that the "misplacement" of the word "גַּם" is a common phenomenon in Torah, and it often appears to modify one word when it really modifies another.]
2. Egyptian magicians | חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם – Many assume that the word "חַרְטֻמִּים" must be Egyptian in origin (see Ibn Ezra), but its etymology is debated. It might be a composite of two Egyptian words, "χar" (to speak) and "tum" (hidden), meaning "one who tells of hidden things" (BDB, "חַרְטֹם"). Others connect it to the Hebrew "חרט" (to engrave), suggesting that it refers to those Egyptian wise men who were experts in hieroglyphics, and thus in symbol interpretation. See Shadal on Bereshit 41:8 for other possibilities and see Loanwords for further discussion.
3. with their secret arts | בְּלַהֲטֵיהֶם – This assumes that the word is equivalent to the variant "בְּלָטֵיהֶם" in verse 22 below, and is related to the root "לאט", cover (Ibn Janach and Radak) or to the root "לוט", to be wrapped or enclosed (Shadal, R. D"Z Hoffmann). Other possible translations include: "their whispered enchantments" (Targum Onkelos), "dazzling illusions", connecting the word to the root "להט" (flaming) and understanding that the magicians used sleight of hand (Ibn Ezra), or: "fire magic" (Ramban).
א. לַֽחֲכָמִ֖ים ל=לַֽחֲכָמִ֖ים בגעיה ימנית
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתשמות רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךמושב זקניםרלב״ג ביאור המילותאברבנאלתולדות אהרןשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימהעודהכל
(א) [מא] 1ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים וגו׳, באותה שעה התחיל פרעה משחק עליהם ומקרקר אחריהם [עליהם] כתרנגולת, ואומר להם, כך אותותיו [אומנותו] של אלוהיכם, בנוהג שבעולם בני אדם מוליכין פרקמטיא למקום שצריכים לה. כלום מביאים מורייס לאספמייא דגים לעכו. אין אתם יודעים שכל המכשפים ברשותי הן. מיד שלח להביא תינוקות מן אסכולי שלהם ועשו אף הם כך. (שמות רבה ט ד)
(ב) [מב] 2ויקרא גם פרעה, ויקרא פרעה אין כתיב כאן, אלא ויקרא גם פרעה, אמר ר׳ לוי שקרא לאשתו ואמר לה ראי היאך באו היהודים לשחק בי, מניין שנאמר ותתן גם לאישה (בראשית ג׳:ו׳) אף כאן ויקרא גם פרעה. (תנחומא ישן וארא יב.)
(ג) [מג] 3לחכמים ולמכשפים, מלמד שאפילו האומות אם יעשו דבר חכמה נקראו חכמים, ועוד לפי דעתם נקראים חכמים, כמו הוי חכמים בעיניהם (ישעיהו ה׳:כ״א), חכמים המה להרע (ירמיהו ד׳:כ״ב) וכמו שהע״ז נקרא אלוה בדעת האומה העובדת אותו. (לק״ט)
(ד) [מד] 4ויעשו גם הם חרטמי מצרים, מהו גם, אפילו התינוקות של ד׳ וה׳ שנים קרא ועשו כן. (שמות רבה ט ד)
(ה) [מה] 5ויעשו גם הם, ועשו הם דברי עמעום כשהם ניגלים נראה קלונם. (ילמדנו)
(ו) [מו] 6בלהטיהם, בלטיהם, אמר דבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר ואת להט החרב המתהפכת. (סנהדרין סד:)
1. תנ״י וארא יב.
2. מובא בילק״ש כאן בשינוים. ובשמו״ר ג ד: ״ולא עוד אלא קרא לאשתו ועשתה כך, שנאמר: ׳ויקרא גם פרעה׳, מהו ׳גם׳, שאף לאשתו קרא ועשתה כך״. ובשמו״ר כתי״ס מסיים המאמר: ״ועשתה כך״, ולא מביא הדרש מקרא: שנאמר וכו׳. ובאמרי נועם ופענח רזא: ״ויאמר גם פרעה, לרבות אשתו, שהיתה שקולה כנגד כל החכמים והמכשפים״. וראה מ״ש בתו״ש בראשית ג לד לפרש הראי׳ שהביא מקרא ׳גם לאישה׳.
אמנם בלקח טוב להלן י כו, כנראה היתה לו גירסא אחרת בדרש זה, שכותב: ״וכתיב ׳ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים׳, אמרו רז״ל ׳גם׳ לרבות אשת פרעה, שהיא התחילה לקרוא למכשפים, ואח״כ פרעה, לכך נאמר: גם פרעה״. ובשכ״ט מוסיף: ״לפיכך אמר לו משה: ׳גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות׳, כלומר אשתך ואתה בעצמך״. ולפי זה אינו מבואר כלל שהיא עשתה כשפים. גם לפי הדרש שבתנחומא אינו מבואר כן, אלא שקרא לאשתו ואמר לה כו׳. ויש ג׳ סגנונים בדרש זה.
ויסוד הדרש הוא שמקרא מסורס הוא, כמבואר בבכור שור כאן: ״ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים, תיבות הפוכות הם, והוא כמו: ׳ויקרא פרעה גם לחכמים וגם למכשפים׳. הגה״ה״. וכן ברבעה״ת: ״המקרא מסורס הוא, והוא כמו: ויקרא פרעה גם לחכמים כו׳⁠ ⁠⁠״. ופשט הכתוב ׳ויקרא גם פרעה׳, כמו משה שאמר לאהרן שיעשה מופת זה, כן קרא פרעה לחרטומיו ואמר להם שיעשו כן. [בתרגום השבעים, הסורי, ולגטא: ״ויקרא פרעה״. ומכאן ראיה למ״ש בתורה שלמה בראשית דף תקכח שחז״ל בהביטוי ׳אין כתיב כאן׳, רצו להוציא מנוסחאות אחרות].
3. עי׳ מגלה (טז.).
4. תנחומא וארא ג: ״ויקרא גם פרעה, קרא לנערים ולתינוקות בני חמש בני ארבע שנים, וישליכו איש מטהו, לכך כתיב: ׳גם פרעה׳, שלא קרא תחילה לחכמים ולמכשפים״. ובסדר אליהו רבה (פ״ז) פ״ח:״בכשפים אתה בא עלי, קרא לתינוקות מבית רבן ויעשו כיוצא בזה, שנאמר: ויקרא גם פרעה כו׳⁠ ⁠⁠״. ומבואר שדורש תינוקות מ׳גם׳ הראשון, כמוכח גם מלשון השמו״ר לעיל אות מא. וכן בדרשת אבן שועיב: ״ויקרא גם פרעה, ואמרינן במדרש שקרא גם לתינוקות מאשקול״ה שלהם, ואף לאשתו, ועשתה כן״.
5. בקטעי מדרשים מכת״י הגניזה (הוצ׳ מאן), ובלק״ט כאן, וכ״ה באע״ז בארוך, ובקצר ביתר ביאור. וראה להלן מח.
ובתרגום רס״ג: ״ויהי לתנינים, כמו תנינים״. וברב״ח: ״לא אמר ׳ויהיו תנינים׳, אלא ׳לתנינים׳, בא ללמד שלא היה כח בחרטומים לעשותם תנינים ממש רק שנדמו לתנינים בחכמת הכשפים ואחיזת עינים״.
6. ראה תו״ש בראשית ג רלז, קנג מ״ש לבאר וצרף לכאן, ובתרגום יונתן כאן. ובתנחומא תשא ט: ״וירא העם כי בושש משה (להלן לב א), בא שש שעות נתכנסו ארבעים אלף שעלו עם ישראל, ושני חרטומי מצרים עמהם יונו״ס ויומברו״ס, שהיו עושין לפני פרעה כל אותן כשפים, כמו שכתוב ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם״. וראה ברש״י כאן.
ובספר השרשים (עמ׳ רמא): ״בלהטיהם, במסתוריהם, הה״א תמורת אל״ף, כי הוא מן לאט״.
וּקְרָא אַף פַּרְעֹה לְחַכִּימַיָּא וּלְחָרָשַׁיָּא וַעֲבַדוּ אַף אִנּוּן חָרָשֵׁי מִצְרַיִם בְּלַחֲשֵׁיהוֹן כֵּן.
Pharaoh too called wise men and magicians. The sorcerers of Egypt also did likewise with their incantations.
(א)
וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלַהֲטֵיהֶם כֵּן
(ב) וּקְרָא אַף פַּרְעֹה לְחַכִּימַיָא וּלְחָרָשַׁיָּא וַעֲבַדוּ אַף אִנּוּן חָרָשֵׁי מִצְרַיִם בְּלַחֲשֵׁיהוֹן כֵּן
(ג) א. מחמת דלות הלשון הארמית תרגם במלה משותפת ״וְלַמְכַשְּׁפִים״ – ״וּלְחָרָשַׁיָּא״ וגם ״חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם״ – ״חָרָשֵׁי מִצְרַיִם״. וכמוהו גם ״מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה״ (שמות כב יז) ״חָרָשָׁא״, ״וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף״ (דברים יח י) ״וּמְנַחֵישׁ וְחָרַשׁ״. למשמעות חָרַשׁ עיין ״חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם״ (בראשית מא ח) ״חָרָשֵׁי מִצְרַיִם״.
(ד) בְּלַהֲטֵיהֶם – בקסם הנאמר בלחישה
(ה) האם לַהֲטֵיהֶם הוא מלשון לַהַט (ברק) ופירוש בְּלַהֲטֵיהֶם – בתנועות מהירות הנראות כברקים לוהטים, או מגזרת לט (חשאי) כמו ״וְדָבָר לָאַט עִמָּךְ״ (בסתר, איוב טו יא)1? ראב״ע פירש כדרך הראשונה: ״בלהטיהם, כמו לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת (בראשית ג כד) דבר שיראה לעין רגע אחד ולא יעמוד״, אבל להלן פירש ״בְּלָטֵיהֶם, מגזרת וַתָּבוֹא אֵלָיו בַּלָּאט (שופטים ד כא), בדברי סתר הנעלמים מן העין״.
(ו) ואולם רש״י נשען על התרגום לפרש כדרך השנייה: ״בְּלַהֲטֵיהֶםבְּלַחֲשֵׁיהוֹן ואין לו דמיון במקרא. ויש לדמות לו לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש״. ומאחר שתרגם גם ״וַיַּעֲשׂוּ כֵן חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם בְּלָטֵיהֶם״ (כב) ״בְּלַחֲשֵׁיהוֹן״ וגם שם פירש רש״י ״לחש שאומרים אותו בלט ובחשאי״, נמצא שלפי אונקלוס ורש״י אין הפרש בין לַהֲטֵיהֶם לבין לָטֵיהֶם ומשמעם המשותף הוא בדיבור של קסם הנאמר בלחישה, מגזרון לט. וכן במשנה: ״ואלו שאין להם חלק לעולם הבא... והלוחש על המכה״ (סנהדרין י א).
(ז) והוסיף רא״ם: ״ואף על פי שלדעת רז״ל בְּלָטֵיהֶם – מעשה שדים, בְּלַהֲטֵיהֶם – מעשה כשפים (סנהדרין סז ע״ב), מכל מקום מאחר ששניהם נעשים על ידי דבורים של לחש, נקראו בשם לחש, ולכן תרגם שניהם בלחשיהון, ולא שהוא חולק על דברי רז״ל״.
1. וב״לחם ושמלה״ העיר ששני העניינים קרובים במשמעם כמוכח מלשון גחלים לוחשות (ברכות נג ע״ב) ״כי הגחלים הלוהטים המה כמתלחשים״.
וקרא לחודא פרעה לחכימיאב ולחרשיא ועבדו אף אינוןג חרשיהון דמצריי בחרשיהון כדןד.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לחוד״) גם נוסח חילופי: ״להוד״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״לחכימיא״) גם נוסח חילופי: ״לחכימן״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״אף אינון״) גם נוסח חילופי: ״לחוד (ח){ה}⁠נון״.
ד. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״כדן״) גם נוסח חילופי: ״כן״.
וקרא לחוד פרעה לחכימייא ולחרשייא ועבדו לחוד הינון יניס וימבריס חרשין דבמצרים בלחשי קוסמיהון היכדין.
But Pharoh called the hachems and magicians; and they also, Janis and Jamberes, magicians of Mizraim, did the same by their burnings of divination.
ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם יניס וימבריס מכשפים של מצרים בכישופי קוסמיהם כן.
[ו] וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים – בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְחִיל פַּרְעֹה מְשַׂחֵק עֲלֵיהֶם וּמְקַרְקֵר אַחֲרֵיהֶם כְּתַרְנְגֹלֶת, וְאוֹמֵר לָהֶם, כָּךְ אוֹתוֹתָיו שֶׁל אֱלֹהֵיכֶם, בְּנֹהַג שֶׁבָּעוֹלָם בְּנֵי אָדָם מוֹלִיכִין פְּרַקְמַטְיָא לְמָקוֹם שֶׁצְּרִיכִין לָהֶם, כְּלוּם מְבִיאִין מוּרְיָיס לְאַסְפַּמְיָא, דָּגִים לְעַכּוֹ, אֵין אַתֶּם יוֹדְעִין שֶׁכָּל הַכְּשָׁפִים בִּרְשׁוּתִי הֵן, מִיָּד שָׁלַח וְהֵבִיא תִּינוֹקוֹת מִן אִסְכּוֹלִי שֶׁלָּהֶם, וְעָשׂוּ אַף הֵם כָּךְ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא קָרָא לְאִשְׁתּוֹ וְעָשְׂתָה כָךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה, מַהוּ גַּם, שֶׁאַף לְאִשְׁתּוֹ קָרָא וְעָשְׂתָה כֵן.
וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵם חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם – מַהוּ גַּם, אֲפִלּוּ הַתִּינוֹקוֹת שֶׁל אַרְבַּע וְחָמֵשׁ שָׁנִים קָרָא וְעָשׂוּ כֵן.
בְּלַהֲטֵיהֶם – אֵלּוּ מַעֲשֵׂה כְשָׁפִים, וְכֵן הוּא אוֹמֵר: אֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים (בראשית ג׳:כ״ד), לְפִי שֶׁמַּעֲשֵׂה כְשָׁפִים עַל יְדֵי מַלְאֲכֵי חַבָּלָה נַעֲשִׂים.
וַיִּקְרָא גַּם פַּרְעֹה – קָרָא לִנְעָרִים וּלְתִינוֹקוֹת בְּנֵי חָמֵשׁ בְּנֵי אַרְבַּע שָׁנִים, וַיַּשְׁלִיכוּ אִישׁ מַטֵּהוּ. לְכָךְ כְּתִיב גַּם פַּרְעֹה, שֶׁלֹּא קָרָא תְּחִלָּה לַחֲכָמִים וְלַמְכַשְּׁפִים. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: נֵס גָּדוֹל נַעֲשָׂה בַּמַּטֶּה, שֶׁאִלּוּ בָּלַע תַּנִּין אֶת הַתַּנִּינִים, כָּךְ דֶּרֶךְ הַתַּנִּינִים לִבְלֹעַ זֶה אֶת זֶה. אֶלָּא אַחַר שֶׁנַּעֲשָׂה מַטֶּה, דִּכְתִיב: וַיִּבְלַע מַטֵּה אַהֲרֹן אֶת מַטֹּתָם. וְאִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה אָדָם מִכָּל אוֹתָן הַמַּטּוֹת שֶׁהִשְׁלִיכוּ וְנַעֲשׂוּ תַּנִּינִים, הָיוּ יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר חֲבִילוֹת וְעוֹמְדִין. וּבְלָעָן מַטֵּה אַהֲרֹן, וְלֹא נַעֲבָה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה. כְּשֶׁרָאָה פַּרְעֹה כָּךְ, תָּמַהּ וְאָמַר: אִם יֹאמַר לַמַּטֶּה בְּלַע לְפַרְעֹה וּלְכִסְאוֹ, הוּא בּוֹלֵעַ. הוּא הַסִּימָן שֶׁאָמַר לְמֹשֶׁה בַּסְּנֶה כְּשֶׁאָמַר לוֹ: מַזֶּה בְיָדְךָ הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, זֶה פַּרְעֹה שֶׁנִּדְמָה לְנָחָשׁ, יִפְקֹד י״י בְּחַרְבּוֹ הַקָּשָׁה עַל לִוְיָתָן נָחָשׁ בָּרִיחַ (ישעיהו כ״ז:א׳). כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מֹשֶׁה מֵאֵצֶל פַּרְעֹה, הָיָה אוֹמֵר אוֹתוֹ רָשָׁע, אִם יָבוֹא אֶצְלִי בֶּן עַמְרָם, אֲנִי הוֹרְגוֹ, אֲנִי צוֹלְבוֹ, אֲנִי שׂוֹרְפוֹ. כְּשֶׁהָיָה מֹשֶׁה נִכְנָס, מִיָּד פַּרְעֹה נַעֲשָׂה מַטֶּה.
Then Pharaoh called also (ibid., v. 11) the youths, and babes of five, yea, even of four years, and each of them cast his rod. It is written: Pharaoh called also because he disdained at first to summon his magicians and sorcerers. Our sages of blessed memory said: He actually performed a great miracle with that rod. When one serpent is able to swallow other serpents, that is not unusual, but this serpent turned itself back into a rod again, as it is written: But Aaron’s rod swallowed up their rods (ibid., v. 12). If a man made bundles out of the rods that were cast to the ground to become serpents, there would have been more than ten bundles, yet Aaron’s rod swallowed them all and it became no larger than it was previously. When Pharaoh beheld that, he was amazed and exclaimed: “Surely if he should command the rod to swallow Pharaoh and his throne, it could swallow them.” That was the sign that He had given to Moses at the bush when He said: This which is in thy hand, cast it to the earth (ibid. 4:2). The word this alludes to Pharaoh, who is compared to a snake, as is said: The Lord with His sore and great and strong sword will punish leviathan the slant serpent (Isa. 27:1). When Moses withdrew from Pharaoh’s presence, the wicked one said: “If this son of Amram comes near me again, I will slay him, I will hang him, I will burn him.” That is why, when Moses returned, Pharaoh became like a rod.
ויקרא פרעה אין כתיב כאן, אלא ויקרא גם פרעה (שם שם:י״א), אמר ר׳ לוי שקרא לאשתו ואמר לה ראי היאך באו היהודים לשחק בי, מנין שנאמר ותתן גם לאישה (בראשית ג׳:ו׳), אף כאן ויקרא גם פרעה.
ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים וגו׳ – 1מלמד שלא קרא אלא לתינוקות ולנערים בני ד׳ או בני ה׳ שנים.
2בלהטיהם – מעשה כשפים. בלטיהם (פסוק כ״ב), מעשה שדים.
3ונס גדול נעשה במטה, שאלמלא בלע תנין את התנינים, היו אומרים כך דרך התנינים לבלוע זה את זה, אלא הנס הגדול שנעשה מטה, ובלע את מטותם, דכתיב ויבלע מטה אהרן את מטותם, ואילו היה עושה אדם [חבילות] מכל אותם המטות, ר״ל כל מטות שהיו מביאים מכל צד, היה המטה בולע אותם. ולא היה עבה יותר ממה שהיה, וכשראה פרעה כך, תמה וברח מכסאו, אמר שמא משה או אהרן יאמרו למטה שיבלעני ויבלע כסאי. מיד יבלעני, לכך ברח, וכשהיה משה יוצא מעם פרעה, היה פרעה הרשע אומר אם יבא משה פעם אחרת אנכי אהרגנו. וכשהיה משה נכנס [נעשה] פרעה אלם בשעה שהוא רואה המטה בידו של משה.
1. מלמד. תנחומ׳ וארא אות ג׳, ושמ״ר פ״ט אות ו׳, ושם איתא מהו גם אפילו התינוקות של ד׳ וה׳ שנים קרא ועשה כן.
2. בלהטיהם. מעשה כשפים: בלטיהם. מעשה שדים. כ״ה בתנחומ׳ וארא אות י״ד, ושמ״ר פ״ט אות י״א, וסנהדרין ס״ז ע״ב, וילקו, רמז קפ״ב, ורש״י עה״ת וכן הביא הערך בערך להט בשם הילמדנו ותנחו׳ שמות הוא הילמדנו, ובלק״ט הביא גירסא אחרת וז״ל: בלהטיהם אלו מעשה שדים וכה״א את להט החרב המתהפכת, בלטיהם אלו מעשה כשפים דבר הנעשה בלט, כמו לוטה בשמלה. וראיתי כי הערוך בערך לט הביא מאמרם מסנהד׳ כגי׳ הלק״ט וסיים והכי מסתבר אע״ג דכתיב בספרים להיפך, ועיין במהרש״א בח״א, ועיין ברש״י בגמרא שם.
3. ונס גדול. תנחומ׳ וארא אות ג׳, ועיין שמ״ר פ״ט אות ז׳.
ת֗ם דעי פרעון באלחכמא ואלסחרא פצנע כד֗אך עלמא מצר איצ֗א בכ֗פיהם.
אחר כך קרא פרעה לחכמים ולמכשפים, ועשו כך חכמי מצרים גם הם בתחבולותיהם הנסתרות:
בלהטיהם – בלחשיהון,⁠א ואין לו דמיון במקרא, ויש לדמות לו: להט החרב המתהפכת (בראשית ג׳:כ״ד) – דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש.
א. בגיליון כ״י לייפציג 1 צוין שכך גרס רבנו שמעיה (וכנוסח אונקלוס בספרים שלנו), ולמרות שבנוסח תרגום אונקלוס שבכ״י לייפציג 1 עצמו מופיע: ״בלהטיהון״.
בלהטיהם – WITH THEIR INCANTATIONS The Targum renders this by בלחשיהון: with their secret spells. There is no other example of this word in Scripture. One may compare it to "the להט of the sword that turned round" (Bereshit 3:24) – it appeared to turn round through some incantation.
(א) ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים1מלמד שאפילו האומות אם יעשו דבר חכמה נקראו חכמים, ועוד לפי דעתם נקראים חכמים, כמו הוי חכמים בעיניהם (ישעיה ה׳:כ״א), חכמים המה להרע (ירמיה ד׳:כ״ב), וכמו שהע״ז נקרא אלוה בדעת האומה העובדת אותה.
(ב) בלהטיהם2אלו מעשה שדים, 3וכה״א את להט החרב המתהפכת (בראשית ג׳:כ״ד).
(ג) בלטיהם – אלו מעשה כשפים, דבר הנעשה בלט, כמו לוטה בשמלה (שמואל א כ״א:י׳), והוא אחיזת עינים.
1. מלמד שאפילו. מגילה ט״ז ע״א.
2. אלו מעשה שדים. סנהדרין ס״ז ע״ב, תנחומא ושמ״ר וילקוט רמז קפ״ב.
3. וכן הוא אומר את להט החרב המתהפכת. עיין רש״י עה״ת שכתב אין לו דמיון במקרא ויש לדמות לו להט החרב המתהפכת.
(א) ויקרא גם פרעה – גם לרבות אשת פרעה, מלמד שאשת פרעה התחילה לקרוא למכשפים ואח״כ קראם פרעה, לפיכך אמר לו משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות (שמות י כה), כלומר אשתך ואתה בעצמך:
(ב) לחכמים – אמרי לה רבנן לשבח, אפילו גוי שעשה דבר חכמה נקרא חכם, ואמרי לה לגנאי, שלפי רעתם נקראו חכמים, שנא׳ חכמים המה להרע (ירמיה ד׳ כב), וכן נמי ע״ז נקרא אלהים אחרים לדעת הגוי העובד אותה:
(ג) ולמכשפים – א״ר יוחנן למה נקרא שמם כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה, פירוש כיצד מכחישין שמראים שעושים אותות ומופתים מעין מעשיו של מקום, אפס כי חלילה למאמינים להאמין בהם ולאמור שהן עושין מעשה ממש, אלא מראין באחיזת עינים שכן הוא והוא אינו כן, דכתיב ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע אלהים הוא:
(ד) א״ר אלעזר מכאן שאין השד יכול לבראות בריה פחותה מגרגיר שעורה. א״ר פפא אפילו כי גמלא נמי לא מצי ברי, אלא האי מכניף ליה, והאי לא מכניף ליה, איני והאמר לי׳ רבא לר׳ חייא לדידי חזי לי ההוא טייעא דשקליה לספסירא וגיידא לגמלי וטרף ליה בטבלא וקם, אמר ליה ולבתר הכי דמא ופרתא מי הוי, אלא האי אחיזת עינים הוא:
(ה) ויעשו גם הם – גם לרבות המכשפים:
(ו) חרטומי מצרים – כבר דרשנוהו בפ׳ מקץ:
(ז) בלהטיהם כן – ולא בממש, א״ר איבא בר נבארי א״ר חייא בלטיהון מעשה כשפים דבר הנעשה בלט, בלהטיהם אלו מעשי שדים, שהן לוהטין ובוזקין בהריפת עין, וכה״א ואת להט החרב המתהפכת (בראשית ג כד) אמר אביי אי קפיד מכשף אמנא היינו מעשה שדים, ודלא קפיד אמנא היינו מעשה כשפים, ואמר אביי הלכות כשפים כהלכות שבת, יש מהן בסקילה, ויש מהן פטור אבל אסור, ויש מהן מותר לכתחלה, העושה מעשה בסקילה האוחז את העינים פטור מסקילה, אבל לוקה משום לא תעוננו, מותר לכתחלה דהיינו דעביד בשם טהרה, כדרב חנניא ור׳ אושעיא דכל מעלי שבתא הוי עסקי בהלכות יצירה ומיברי להו עגלא תלתא ואכלי ליה:
(א) והנה הכתוב הפריש בין מעשה משה למעשה החרטומים, שאמר שהם לא עשו כי אם בדרך להט, וטעמו כמו: להט החרב (בראשית ג׳:כ״ד), דבר שייראה לעין רגע אחד ולא יעמוד. והכתוב אומר: ויעשו – על דעת המצריים, כמו: והאנשים רדפו אחריהם (יהושע ב׳:ז׳).⁠א
(ב) ואנשי שקול הדעת חשבו בלבם לדעת זה הפלא: שהשם הסיר יבושת המטה, ודברו על הבילוע דברים שבדאו הם. והם לא ידעו כי חכמתם תתבלע, כי קדוש ישראל התוו (תהלים ע״ח:מ״א). רק אנחנו נאמין כי כן היה, ולא נחפש איך היה. כי הנה בתולדות דברים רבים לא ידעום חכמי העולם, כאבן המושכת הברזל, גם הבורחת מהחומץ, והמשמעת קול, והמלקטת תבן, והדג המרעיש. ואף כי בנפלאות ממנו, כאשר פירשתי בספר איוב.
א. כלומר: בשני המקרים מדובר רק במחשבת האדם שהוא עושה כן.
(א) ויקראלחכמים – חכמי המזלות.
(ב) ולמכשפים – משנים דבר התולדת למראית העין.
(ד) והפריש הכתוב בין מעשה משה, שהיה אמת שנהפך המטה לתנין, ובין מעשה החרטומים. על כן כתוב: בלטיהם – והמלה שלישיה מגזרת: להט החרב (בראשית ג׳:כ״ד), אשכבה לוהטים (תהלים נ״ז:ה׳), ולהט אותם היום הבא (מלאכי ג׳:י״ט), והוא כמו: בריקות ואש עוברת, וזאת היא אחיזת עינים.
(ג) והחרטומים – הם היודעים סוד התולדת. והמלה רביעיה, אולי לשון מצרים הוא, או לשון כשדים, כי לא מצאנוה בכל המקרא רק בדברי שניהם.
(1) THEN PHARAOH ALSO CALLED FOR THE WISE MEN. Astrologers.
(2) AND THE SORCERERS. Those who appear to change natural law.⁠1
(3) THE MAGICIANS. Those who know the secrets of nature. Chartumim (magicians)⁠2 is a quadriliteral.⁠3 It might be an Egyptian or Chaldean word, as we do not find this word used in Scripture except when dealing with them.⁠4 Scripture indicates a difference between what Moses did and what the magicians did. Moses really changed the staff into a serpent. As for the magicians, Scripture reads, with their secret arts.⁠5 Be-lahatehem (with their secret arts) comes from a triliteral root.⁠6 It is derived from the same root as lahat (flame) in the flaming sword (Gen. 3:24) and lohatim (them that are aflame) in I do lie down among them that are aflame (Ps. 57:5) and lihat (ablaze) in And the day that cometh shall set them ablaze (Mal. 3:19). It7 refers to an illusion of lightning and passing fire.⁠8
1. They do not actually suspend natural law; they only appear to do so via trickery.
2. Literally: this word.
3. Most Hebrew words come from a triliteral root, hence Ibn Ezra's comment.
4. At the end of Genesis and here in Exodus in reference to the Egyptians and in the Book of Daniel with reference to the Chaldeans.
5. That is, via chicanery.
6. The printed editions read, ve-hamillah ha-shelishit. The heh should be dropped as it is the result of a scribal error. Indeed, Vat. Ebr. 38 reads, ve-hamillah shelishit. Its root is lamed, heh, tet.
7. Be-latehem.
8. The magicians made the rod appear to turn into a serpent in the same way that they have lightening and fire seem to appear.
[ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים – תיבות הפוכות הם, והוא כמו ויקרא פרעה גם לחכמים גם למכשפים. הגה״ה.]
[ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים – PAROH TOO CALLED HIS WISE MEN AND SORCERERS – The words are out of order, and it is like: “Paroh called also his wise man and also his sorcerers.” {A glossed annotation.}]
ויעשו גם וג׳ – ביאר ר׳ סעדיה ז״ל שטעמו רצו לעשות1, והביא ראיה ממאמר ויעשו כן החרטומים בלטיהם להוציא את הכנים ולא יכולו2 (להלן ח:יד). ו{אמנם} בן עזרא ז״ל סבר כי {מה שנאמר בכנים} ויעשו {חוזר} אל הכאתם את הארץ במטה3 כאהרן, ו{בכל זאת} לא יכלו להוציא את הכנים4.
1. צג. רס״ג לשיטתו שמעשה כשפים אינו אלא אחיזת עינים, ולא שינוי טבע והפיכת עצם הדבר, וכן היא שיטת הרמב״ם ורבנו אחריו, השוה פירושו לעיל פר׳ שמות (ד:ח) ולהלן (ח:טו). וכן מתבאר מדברי רס״ג במקומות נוספים, השוה דבריו בספר ׳אמונות ודעות׳ (ג:ה, במהד׳ ר״י קאפח עמ׳ קפח) שביאר ענין לטיהם של המצריים לומר שהיו עושים מעשיהם בלט ובערפל, כלומר שלא היה כי אם בתחבולה וערמה ולא עשו כלום באמת. והשוה פירושי רס״ג לספר שמות (מהד׳ רצהבי עמ׳ כד סי׳ 61) שהובאה קטע המבאר שהיה מקובל אצל הגאון שמעשי החרטומים היו באחיזת עינים ולא היה בהם ממש ולכן תרגם בסמוך (פסוק יב): ׳והיו לתנינים׳ – ׳והיו כתנינים׳ (וכ״כ ר״י קאפח בפירושי רס״ג שבמהדורתו עמ׳ סח הערה 5). ונמשך אחריו רבנו בחיי שכתב בפירושו: ׳ויהיו לתנינים – לא אמר ויהיו תנינים אלא לתנינים, בא ללמד שלא היה כח בחרטומים לעשותם תנינים ממש, רק שנדמו לתנינים בחכמת הכשפים ואחיזת עינים׳, וע״ש עוד שכתב: ׳שכל עניניהם זיוף אין בהם אמת׳. אלא שאח״כ הראה פנים גם לגישה הפשטנית כפי המשתמע מדברי חז״ל (סנהדרין סז:), וכתב: ׳או אם נאמר שהיה כח בחרטומים לעשות תנינים ממש במעשה הכשפים, וכמו שדרשו חז״ל למה נקרא שמם מכשפים שמכחישין פמליא של מעלה, גם זה יתכן׳. גם הראב״ע בפירושו כאן סבר כדעת רס״ג וכתב: ׳והפריש הכתוב בין מעשה משה שהיה אמת שנהפך המטה לתנין, ובין מעשה החרטומים, על כן כתיב ׳בלטיהם׳, והמלה השלישית מגזרת להט החרב, אשכבה לוהטים, ולִהט אותם היום הבא, והוא כמו בריקות ואש עוברת, וזאת היא אחיזת עינים׳.
[בענין זה יש להעיר, שבביאור הגר״א ליו״ד (קעט:יג) הביא את הפסוק ׳ויהיו לתנינים׳ כהוכחה שיש ממש בכישוף ע״ש, אך כפי שהבאנו – רבנו בחיי ראה בזה משמעות הפוכה. ובאופן כללי יש לציין, שהתנגדותו החריפה של הגר״א לעמדת הרמב״ם והימשכותו אחר הפילוסופיה, אינה לוקחת בחשבון שכבר קדם הרס״ג להרמב״ם בשיטה זו, ואכמ״ל.]
2. צד. הרי שלשון ׳ויעשו׳ מוסב על נסיונם לעשות אע״פ שבאמת לא עשו כלום, כמו שמסיים הכתוב ׳ולא יכלו׳.
3. צה. וצ״ב בדבריו, שהרי הכתוב אומר ויעשו החרטומים ׳בלטיהם׳, ולא ׳במטותם׳. ואולי סבר הראב״ע שהואיל ויש בכלל ענין הלהט שלהם גם מעשה – והוא ההכאה על עפר הארץ – יתכן לקרוא למעשה לטיהם מעשה ולומר עליו ׳ויעשו כן׳.
4. צו. ר״ל שלפירוש ראב״ע בפסוק זה אין ראייה ממנו לשיטת רס״ג שהמכשפים לא עשו מאומה והכל אחיזת עינים. ואמנם בעיקר הדבר גם רבנו וגם ראב״ע דעתם בענין כישוף כדברי רס״ג שהוא רק אחיזת עינים, כמו שנתבאר למעלה.
ויקרא גם פרעה – מהו גם – אפילו התנוקות שבכאן יכולים לעשות כן.⁠1
1. שאוב מספר הג״ן.
ויקרא גם פרעה, "also Pharaoh called upon etc.;⁠" what is the meaning of the word: "also" here? After all, even little babies can call to people for help!
ויקרא גם פרעה. לרבות אשתו שהיתה שקולה נגד כל החכמי׳ והמכשפי׳ (שמות רבה ט:ו).
ויקרא גם פרעה – לרבות אשתו שהיתה שקולה במכשפות נגד כל החכמים והמכשפים.
(ב) וזהו שאמר: לחכמים ולמכשפים, כי חכמי ההשבעות ואסיפת השדים היוא ראשיהם וזקניהם, וחרטומי מצרים יכלול את שניהם ולא ידענו גזרת המלה. ואמר ר׳ אברהם כי היא לשון מצרים או לשון כשדים, כי לא מצאנוה רק בדברי שניהם. והקרוב כדברי רבינו שלמה שהיא מלה ארמית מורכבת, חר טמי, הנחרים בעצמות (רש״י בראשית מ״א:ח׳), כי נודע הוא כי רובי האומנות בעצמות מתים או בעצמות חיות, כענין שהזכירו בידעוני (בבלי סנהדרין ס״ה:).
(א) בלהטיהם – אמרו רבותינו (בבלי סנהדרין ס״ז:): שהם מעשה כשפים ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים, והמלה מגזרת: אש לוהט (תהלים ק״ד:ד׳), להבה תלהט רשעים (תהלים ק״ו:י״ח). והענין: כי הם נעשים על ידי לוהטים, מלאכי אש, מלהטת באדם ולא ידע, ותבער בו ולא ישים על לב.⁠1 כענין: ויגל י״י את עיני נער אלישע והנה רכב אש וסוסי אש סביבות אלישעב (מלכים ב ו׳:י״ז). ואולי יקראו כן המלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות שקורין אותם שרים.⁠ג ועוד אבאר זה בע״ה (רמב״ן ויקרא ט״ז:ח׳, ויקרא י״ז:ז׳, דברים י״ח:י״ט). אבל ״בלטיהם״ (שמות ח׳:ג׳) אמרו (בבלי סנהדרין ס״ז:) שהם מעשה שדים, והמלה נגזרת ממלת: לט, דברו אל דוד בלט (שמואל א י״ח:כ״ב), ותבא אליו בלט (שופטים ד׳:כ״א), כי השדים באים בלט, כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש.
1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו מ״ב:כ״ה.
א. כן בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פריס 222, דפוס ליסבון. בכ״י פרמא 3255, פולדה 2: ״הם״.
ב. יש כאן פרפרזה של הפסוק. בפסוק: ״ויפקח י״י את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע״.
ג. כן בכ״י פרמא 3255, פולדה 2, דפוס ליסבון. בכ״י מינכן 138, פרמא 3258, פריס 222: ״שדים״.
(1) AND THEY ALSO, THE MAGICIANS OF EGYPT, DID IN LIKE MANNER 'B'LAHATEIHEM' (WITH THEIR SECRET ARTS). Our Rabbis have said1 that these are deeds of sorcerers who perform their arts through angels of destruction,⁠2 the word b'lahateihem being derived from the expressions: eish loheit (flaming fire);⁠3 the flame 't'laheit' (burned up) the wicked.⁠4 The purport [of the saying of the Sages] is that these deeds of sorcery are done by means of "the flaming ones,⁠" angels of a fire that burns in man, and he does not know that the fire burns in him and pays no attention to it. It is similar in sense to the expression, "And the Eternal opened the eyes of the young man of Elisha, and behold there were horses of fire and chariots of fire.⁠"5 Perhaps these are identical with the angels that dwell in the atmosphere of the spheres of the [four] elements,⁠6 which are called sarim (lords).⁠7 I will explain this theme again [in the Book of Leviticus 17:7] with the help of the Rock.
But the word b'lateihem, [mentioned further in 8:3 — And the magicians did in like manner 'b'lateihem'] — is explained [by the Rabbis] as meaning sheidim (demons) — the word being derived from the Hebrew word lat (secret): Speak with David 'balat' (secretly) — since the demons come quietly inasmuch as they are ethereal bodies whose presence is not felt. This is why Scripture states [in (11) before us] that Pharaoh called for the wise men and the sorcerers, for the wise men who knew [the art of] incanting and assembling the demons were the leaders and elders of the Egyptians.
The term chartumei mitzrayim (the magicians of Egypt) includes both of them, [i.e., the wise men and the sorcerers]. We do not know the root of the word chartumei. Now Rabbi Abraham ibn Ezra says that it is either an Egyptian or Chaldean word since we find it only mentioned in their accounts.⁠8 The more likely explanation is that of Rashi, who said9 that it is an Aramaic compound-word: char tami (those who excite themselves by means of the bones [of the dead]). It is known that the greater part of this craft is one with the bones of dead persons or the bones of animals, just as they mentioned in the case of the yid'oni.⁠10
1. Sanhedrin 67b.
2. A term found in Kiddushin 72a, and designating a supernatural being holding destructive power.
3. Psalms 104:4.
4. Ibid., 106:18.
5. The verse, II Kings 6:17, reads: And the Eternal opened the eyes of the young man, and he saw, and behold, the mountain was full of horses and chariots of fire round about Elisha.
6. The four elements — fire, air, earth and water — are the basic components of all created things that are beneath the firmament, which is below the lunar sphere. See Rambam, Hilchoth Yesodei Hatorah 3:11 and 4:1.
7. See my Hebrew commentary, p. 310, that it is possible there is another reading here. Instead of sarim (lords), the word should be sheidim (demons). The first reading seems to be more correct here.
8. Here, and in the Book of Daniel 2:2, and other places there.
9. Rashi's interpretation is found in Genesis 41:8.
10. Leviticus 19:31. "The yid'oni takes the bone of a bird [or a beast] called yido'a, puts it into his mouth, burns incense, recites certain prayers, performs a certain ritual until he is in a condition akin to fainting, and falls into a trance in which he predicts the future" (Maimonides,⁠"The Commandments,⁠" Vol. II, p. 10).
(א) ויקרא גם פרעה – לרבות אשת פרעה שהיא התחילה תחלה לקרא לחכמים ולמכשפים.
(ב) גם הם לא קרא תחלה אלא לתינוקות ואחר כך לחכמים ולמכשפים לכך כתוב ויעשו גם הם. אמר רבי שמעון בן פזי מה ראו להקיש דבת נחש למלכות שנאמר (ירמיהו מ״ו:כ״ב) קולה כנחש ילך מה הנחש מתעקם והולך כך מלכות מצרים מעקמת דרכיה, מה נחש מלחש והורג כך מלכות מצרים מלחשת והורגת, תלה המטה כנגד פרעה אמר לו מזה אתה לוקה.
(ג) בלהטיהם מעשה כשפים ועל ידי מלאכי חבלה הם נעשים, המלה נגזרת מלשון (תהלים ק״ד:ד׳) אש לוהט, (שם ק״ו) להבה תלהט רשעים, והענין כי הם עושים ע״י לוהטים מלאכי אש מלהט באדם ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב. ואולי יקראו כן המלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות שקורין אותם שדים, בלטיהם מעשה שדים, ונקראים כן לפי שבאים אל האדם בלט לפי שהם בעלי גופות מאויר שאיננו מורגש, וזהו שאמר לחכמים ולמכשפים כי חכמי ההשבעות ואסיפת השדים היו ראשיהם זקניהם, וחרטומי מצרים יכלול את שניהם. ומלת חרטומים מלה מורכבת חר טמי, כלומר הנחרים בעצמות כי רוב האומנות הוא בעצמות מתים או בעצמות חיות כן כתב הרמב״ן ז״ל.
(1) ויקרא גם פרעה, "Pharaoh also called in.⁠" According to an ancient version in the Tanchuma Vaeyra 11 the word גם means that Pharaoh also called in his wife and that the latter then called in the sorcerers of Egypt. The practice of witchcraft was so commonplace in Egypt that Pharaoh's wife and even young children were well versed in such sleights of hand.
(2) גם הם, "they too.⁠" First he had only called on the children; subsequently on the wise men and sorcerers. This is the reason why the Torah repeated the word גם when writing ויעשו גם הם, "they did likewise.⁠" Rabbi Shimon ben Pezzi said (Shemot Rabbah 9,3): "what did the sages perceive that they compared the wriggling of a snake to the conduct typical of the kingdom of Egypt seeing they quoted Jeremiah 46,22 'she shall rustle away like a snake.' Just as a snake winds its way slithering hither and thither, the king of Egypt did likewise. Just as the snake hisses prior to killing, so the Egyptian Kingdom hisses prior to killing its enemies.⁠" Moses suspended the staff over Pharaoh telling him that it would become the source of the plagues he was going to inflict upon him.
(3) בלהטיהם, "with their spells.⁠" Some kind of witchcraft. The ability to perform such tricks is anchored in the מלאכי חבלה, spiritually negative forces [whose origin are wasted human sperm, and other sins committed by man. Ed.] The word is derived from לוהט as in אש לוהט, (Psalms 104,4) "fiery flames.⁠" The author speculates about a variety of causes responsible for these phenomena. One of his suggestions is that they attack man בלט, when he is unaware. The word חרטומים is a combination of two words i.e. חר טמי, "people who consult dead bones.⁠" Most necromancers employ either human bones or animal bones to receive their knowledge of matters not accessible to ordinary people (compare Nachmanides).
ויקרא גם פרעה לחכמים – מהו גם לרבות את התינוקות כלומ׳ מה הגבורה הזאת שאתם עושים אפי׳ התינוקות שבכאן יודעים לעשות כן. ולפי הנראה לפי׳ זה המקרא זה מסורס הוא והוא כמו ויקרא פרעה גם לחכמים. וחבירו גם אותך הרגתי שבפר׳ בלק כדפרש״י שם. וא״ת למה לא קרא פרעה לחכמיו במכת ערוב כמו בשאר מכות. וי״ל לפי שראה במכ׳ כינים שכבר לא יכלו החרטומים לעשות בה דבר שנ׳ ויעשו כן החרטומים ולא יכולו.
(א) בלהטיהם – מעשה כשפים. פי׳ הרמב״ן מגזרת אש לוהט והענין שהם נעשים ע״י להטים פי׳ מלאכי אש מלהטת באדם שלא ידע ותבער בו והמלאכים השוכנים באויר בגלגלי היסודות קורין אותם שדים אבל בלטיהם מעשה שדים מלשון ותבא בלט כי השדים באים בלט כי הם בעלי גופות מאויר שאינו נרגש:
(1) בלהטיהם, "with their incantations.⁠" A reference to a variety of activities all connected to witchcraft.
(2) Nachmanides explains that the word בלהטיהם is derived from the root להט, flame, i.e. that the activities of the Egyptian necromancers were concentrated on the use of the element of fire, one of the four basic components of the material universe. Apparently, the forces, i.e. "angels" in charge of this are afflicting man with fever (heat) i.e. an invisible flame. The fact that these sorcerers understood some of these processes in nature contributed to Pharaoh discounting the miracle, as in his eyes Moses was nothing but a more accomplished sorcerer. In non-professional parlance, the agents causing such frustrating phenomena are known as שדים, demons. What distinguishes this "demonic" activity is the fact that its approach is invisible, and therefore more frightening than visible phenomena. Just as we get no warning of attacks by viruses or similar disease carrying pollutants in the atmosphere, so these harmful phenomena not only cause disease and death, but they inspire fear in addition.
(א) ויקרא גם פרעה – תימה מה בא גם זה לרבות. וי״ל בא לרבות את אשתו שהיתה כנגד כל החרטומים והמכשפים. א״נ י״ל שכך אמר להם פרעה מה הגבורה הזאת שאתה עושה אפי׳ התינוקות יכולים לעשות זאת, וזהו גם לרבות.
(ב) בלהטיהם – ובמקום אחר כתיב בלטיהם, פי׳ בלשון לחש כדאמ׳ בלט בחשאי. ובמקום אחר פר״ש בלטיהם מעשה שדים, בלהטיהם מעשה כשפים, ויש הפרש בין מעשה כשפים למעשה שדים, דמעשה כשפים אלו אחיזת (ידים) [עינים], שדומה לעולם שהם עושים ואינם (רואים) [עושים] מאומה, אבל מעשה שדים הוא שמשביעין השדים, וכופין אותם שעושין לאדם כל מה שצריך שניתן להם רשות וכח לעשות.
(א) לחכמים ולמכשפים – אחשוב שהחכמים היו האנשים שהיו חכמים בחכמת מצרים, וענין החכמה ההיא היתה להמציא פעולת הכישוף, ויעשו בה פעולות זרות, אין מדרך הטבע שיגיעו ממנו. וזה, אם בשיאחזו העינים, ויביאו לחשוב שיעשו מה שאינם עושים; אם בשימציאו תחבולות טבעיות יתחדשו בהם ענינים זרים ידמו מפעולות הכשפים; או בשיעשו אלו הפעולות הזרות על דרך הכישוף — אם היה שיהיה אפשר חידושם על דרך הכישוף. והנה לא נודע לנו עד היום מהות זה הכישוף וענינו, ולזה לא ראינו לדבר בו. והמכשפים היו האנשים שהיו מתעסקים בפעולות הכישוף.
(ב) חרטֻמי מצרים – הם החכמים והמכשפים.
(ג) בלהטיהם – בסתריהם, כטעם: ׳והמלך לאט את פניו׳ (שמואל ב יט, ה), שהרצון בו: כיסה והסתיר. ויִדְמה שכבר עשו זה באחיזת עינים; וזה, שהם הביאו לחשוב שיהפכו מטותיהם לתנינים במה שהסתירו והעלימו מאמיתת הענין מהאנשים הרואים זה.
(א) ולכן קרא גם הוא רוצה לומר כמו שמשה צוה לאהרן שיעשה הנס ההוא כן פרעה צוה גם הוא לחכמיו והם היודעים חכמת התולדת והפעולת הטבעיות וכן למכשפים וספר הכתוב שעשו גם הם וביאר שלא אמר גם הם על החכמי׳ כי הם כפי דרכי חכמתם לא יכלו לעשו׳ דבר מזה אבל העושי׳ היו חרטומים שעשו כן בלטיהם:
(ב) וראוי לבאר במקום הזה מה הם המכשפים ומה ענין להטיהם או לטיהם שנאמר כאן בכתוב וגם אחר זה במכת הדם ובמכת הצפרדעים ויש בזה לחכמינו שני דרכים ואני אבאר ענינם ואמשיך היתר השאלה הב׳ כפי כל אחד מהדרכים האלה. הדרך הא׳ הוא דרך הרב המורה שכתב בפרק ל״ו חלק שלישי וכן בספר המדע ובפי׳ המשנה החזיק בו גם כן שהכשוף מעשה השדים הוא כלו דבר בטל כי הוא מפעל דמיון האדם ואין לשדי׳ מציאות חוץ לנפש ושכלם הם דברים דמיוניים. ודעתו הוא שהנמצאים בכלל שלשה חלקים אם שכלים נבדלים מחומר והם מניעי הגלגלים ומספרם כמספר הגלגלים המתנועעים מהם ואם גשמים נצחיים והם הגרמים השמימיים המתנועעים תמיד סביב המרכז. ואם גשמים הוים ונפסדים שהם ארבעה היסודות והמורכבים מהם. ושאין בנמצא דבר זולת אלה לא שכל נבדל אחר ולא שדים ולא מלאכי חבלה ושהם שמות יאמרו על הדמיון והיצר הרע לא זולת זה. ומי יתן ידעתי כפי דעתו זה מה יאמר הרב בחרטומי מצרים ואיך עשו המטות תנינים והמים דם והעלו את הצפרדעים כי הנה העידה התורה שעשו אותם הדברים בפועל ובמציאות גמור כמו שעשאם משה ומה שראוי שיאמר בזה כפי דרך הרב הוא שהיו החרטומים יודעים במלאכת התחבולות שעושים האנשים בפני ההמון שבתנועותיהם ומעשה ידיהם ישנו הצבעים והמראים עד שיראה הדבר בחלוף מה שהוא כאלו להט החרב המתהפכת ואין הדבר עומד רגע אחד באותו מצב והראות אבל מתנועע במהירות כדי שעיני בני אדם לא ישלטו להשיג אמתתו ויאמר הרב שזהו הנקרא אחיזת עיני׳ ושעל זה אמרה תורה ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם רוצה לומר בהתהפכות ומהירות תחבולותיהם שהם כלהט החרב המתהפכת.
(א) [א] בלהטיהם
(ב) [1] סנהדרין פרק שביעי דף סז ע״ב (סנהדרין סז:)
דומה שהיא מתהפכת על ידי לחש. רוצה לומר, אותו חרב מתהפך מאליו, ואדם הרואה אותו סובר שמתהפך על ידי לחש. א״כ משמע דלהט דהתם ל׳ נחש הוא:
For it appears to rotate by magic. In other words, this sword rotates on its own, and a person who sees it thinks it rotates by magic. Accordingly, the word להט which appears there connotes "magic.⁠"
ולמכשפים – היודעים לשנות ולהפוך התולדות למראה עין ע״י תחבולות נעלמות לחשים והשבעות השדים. והנה מפשטות הכתוב שאמר אח״כ ויבלע מטה אהרן את מטותם, נראה שטרם באו החרטומים אל פרעה אחז משה בזנב התנין ושב להיות מטה בכפו, ולכן פרעה כשראה התנין הגדול התחלחל מאד ולא קמה בו עוד רוח, אך כאשר שב להיות מטה חשב תחבולה לאמר, חכמי חרשים אתם ובלהט עשיתם כן, אקרא גם אני לחרטומי ויעשו כמוכם:
ויקרא גם פרעה – מלת גם קצת מוקשה, ויראה כי בראות פרעה התנהגות משה בעשיית פלא, שלא יעשהו הוא עצמו אבל יצוה לאהרן לעשותו, חשב כי כוונת משה בזה היתה להתפאר ולהתרומם לעיני הרואים, בהראותו לפניהם שאין לו צורך להשתדל בעצמו לחדש נפלאות, והדבר נקל כ״כ בעיניו עד שבצווי על שלוחו ג״כ הפלא נעשה, לכן התנהג פרעה כמו כן לצוות אל שלוחיו ג״כ, והפלא נעשה בכח דבורו אליהם לבדו וזהו מלת גם.
(א) בלהטיהם – ובמקום אחר {להלן פסוק כ״ב} כתוב בלטיהם, והכל אחד, כי שרש לוט ולהט שוים, כמו בוש בְהַת, רוּץ רְהַט; מול מהל; ושרש לוט ענינו כסוי והסתר, ונקראו לָטִים או להטים מלאכות המכשפים הנסתרות מהבנת ההמון (artes arcanae) (ראזנמילר), ואולי מזה נקראו המכשפים חֲרָשִים ובארמית חרשיא, מלשון חֶֽרֶש (יהושע ב׳ א) בחשאי, וכן חשאי משרש חשה שענינו כענין חָרַש והחריש. והנה בתרגום ירושלמי הנקרא בטעות תרגום יונתן קורא לחרטומי מצרים יניס וימבריס, ובבמדבר כ״ב {כ״ב} הוא קורא אותם שני נעריו של בלעם; ובמנחות (פ״ה א׳) נקראו יוחנא וממרא, ובמדרש תנחומא (כי תשא {יט}) נקראו יונוס ויומברוס, ובס׳ הזהר קורא אותם בניו של בלעם; גם Paulus באחת מאגרותיו (II ad Timoth. 5. 8) הזכירם ואמר שחלקו על משה (כל זה מבוקסטורף, ערוך ארמי ותלמודי עמוד 945), ונמצא זכרונם גם בספרי העמים הקדמונים כגון פליניוס (Lib. 30 cap. i):
(ב) Est et alia magices factio a Mose, et Jamne et Iatape, Iudaeis pendens.
(ג) וכן כתב Apuleius (in apologia):
(ד) Ego ille sum Carinondas, vel Damigeron, vel Moses, vel Iamnes, vel Apollonius, vel ipse Dardanus, vel quicumque alius post Zoroastrem et Hostanem inter Magos celebratus est.
(ו) והנה בענין מעשה החרטומים ר׳ חייא בר אבא (סנהדרין ס״ז:ב׳) אמר בלטיהם אלו מעשה שדים, בלהטיהם אלו מעשה כשפים, וכן קצת מן המפרשים הסכימו שבאמת עשו החרטומים מעשה למעלה מן הטבע ע״י כשפים, וראב״ע כתב שלא היה אלא אחיזת עינים, כן דעת י׳ ד׳ מיכאעליס כי החרטומים לקחו נחשים נרדמים ובלתי מתנועעים ונראים כמקלות וע״י השלכתם ארצה נעורו ונראים כתנינים, ועדיין יש במצרים אנשים הבקיאים במלאכה זאת, ובפרט במין Vipera הנקראת haje, כמו שהביא Cahen. ודעת Eichhorn (De Aegypti anno mirabili) כי גם מעשי משה כך היו באחיזת עינים, וראזנמילר השיב:
(ז) Verum uti vix credibile est, Mosen sibi persuadisse, se ejusmodi artificio, satis in illis terris communi, posse regi ejusque ministris imponere, ita nec veri est simile, illum, in aula educatum omnique doctrina Aegyptiarum imbutum, ignorasse, Magis istam artem cognitam esse.1
(ה) וכן Eusebius הביא דברי Numenius Pithagoricus שהזכיר יניס וימבריס חרטומי מצרים שחלקו על משה (והוא קורא את משה Museus) (כל זה מקלעריקוס וראזנמילר).
1. {תרגום לעברית: אבל זה קשה להאמין כי משה חשב שיוכל לשכנע על ידי סוג זה של מכשפות, שהיה ידוע באזורים אלו, שיוכל לרמות את עבדי המלך, וגם אין זה סביר שהוא, שגדל בחצר המלכות והיה משכיל במדע המצרי, לא ידע שאמנות זו היתה ידועה לחרטומים.}
(1) with their arcane arts (be-lahateihem). Elsewhere [below, v. 22, and in Exod. 8:3 and 8:14] it is written be-lateihem, but these terms are the same, for the roots lut and lahat are equivalent, just like the roots bush and behat [the Hebrew and Aramaic words, respectively, for “to be ashamed”], ruts and rehat [Hebrew and Aramaic for “to run”], and mul and mahal [two Hebrew words for “to circumcise”]. The root lut denotes covering and concealment, and lutim or lehatim were the sorcerers’ arts (artes arcanae) that were “hidden” from the understanding of the common people (Rosenmueller). Perhaps it was for this reason that sorcerers were called ḥarashim, or in Aramaic ḥarashaya, from the term ḥeresh, meaning “in secret” (ḥashai) (Joshua 2:1).⁠1 In turn, the word ḥashai come from the root ḥashah, which is synonymous with ḥarash and heḥerish, “to be silent.”
(2) In the Jerusalem Targum, mistakenly called Targum Jonathan, the sorcerers of Egypt are called Jannes and Jambres; in Num. 22:22 this Targum refers to them [by these names] as the two servants of Balaam; in Menaḥot (85a) they are called Yohana and Mamra; in Midrash Tanḥuma (Ki Tissa [19]) they are called Yunus and Yumbrus; in the Book of Zohar they are called the sons of Balaam; Paul, too, in one of his epistles (2 Timothy 3:8), mentions them and says that they disputed with Moses (all this is from Buxtorf, Lexicon Chaldaicum Talmudicum [1640], p. 945).
(3) Their memory is preserved also in various non-Jewish works, such as Pliny [Natural History] Book 30, ch. 1: “There is yet another branch of magic, derived from Moses, Jannes, Iotapes, and the Jews.” So also Apuleius (Apologia [90]): “I am ready to be any magician you please – the great Carmendas himself or Damigeron or Moses, or Jannes or Apollobex or Dardanus himself, or any sorcerer of note from the time of Zoroaster and Ostanes till now.” Eusebius, too, cited Numenius Pithagoricus, who mentions Jannes and Jambres as sorcerers of Egypt who disputed with Moses (to whom he refers as Museus) (all this is from Clericus and Rosenmueller).
(4) With respect to the actions of the sorcerers, R. Hiyya bar Abba (Sanhedrin 67b) said that be-lateihem refers to the work of demons (shedim), while be-lahateihem refers to the work of wizardry (keshafim). Similarly, some of the commentators agreed that the sorcerers actually performed supernatural feats through wizardry, but Ibn Ezra wrote that it was nothing but an illusion. In the same vein, J.D. Michaelis wrote that the sorcerers took sleeping, motionless snakes that resembled staves, and by casting them on the ground, they woke them and made them appear as serpents; there are still men in Egypt who are experts in this work, especially with a kind of viper called haje, as Cahen attests.
(5) According to Eichhorn (De Aegypti anno mirabili), Moses’ actions themselves were illusions as well. Rosenmueller retorted, “Indeed, how scarcely credible it is that Moses would have persuaded himself that with this sort of craft, common enough in that land, he could deceive the king’s own servants, nor is it likely that he, who had been brought up in the royal court and had been instructed in all the learning of Egypt, would have been unaware that this trick was known to the sorcerers.”
1. {Translator's note: “And Joshua… sent out of Shittim two spies secretly [ḥeresh].”}
(א) ויקרא גם פרעה לחכמים וגו׳ – בעיני פרעה, לא היו משה ואהרן אלא מכשפים, לכן קרא גם הוא למכשפיו.
(ב) ולמכשפים – ״כשף״ קרוב כפי הנראה ל״ישב״, ״קשב״, ״כזב״. המשמעות הבסיסית היא: ״ישב״, המציין את הגוף במצב מנוחה. ״ישב ל⁠־״: להיות במנוחה ביחס למישהו – כלומר, להמתין למישהו, להיות מוכן למישהו. כדרך ש״ישב ל⁠־״ משמש במובן הגופני, כך ״קשב ל⁠־״ משמש במובן שכלי: לתת לשכל להיות במנוחה גמורה מכל דבר אחר, להפנות אותו כלפי מישהו, ולתת את כל תשומת הלב לדבריו של הזולת. נמצא ש״מְיַשֵּׁב ל⁠־״ או ״מְקַשֵּׁב ל⁠־״ יהיה פירושם: לכפות מנוחה או להכריח שתשומת⁠־לבו של אדם תהיה למשהו.
(ג) והנה עסקו של ה״מכשף״ אינו אלא ״לְיַשֵּׁב״ או ״לְקַשֵּׁב״, כביכול, את הדרכים והכוחות הקיימים של הטבע; לדרוש מהם להפסיק את פעולתם ולהשמע למען מטרה מסוימת; לכפות עליהם קבלת מרות חיובית או שלילית. אך כל זה אינו אלא ״כזב״ והולכת שולל; אין בו דבר מלבד התגברות על בינת האחר והכנעתה. רק מי שמפקיר עצמו בקלות דעת להשפעתו של אחר, ירומה על ידו.
(ד) על אף שאינו אלא ״כזב״, נחשב ה״כישוף״ לחטא שדינו מיתה (״מכשפה לא תחיה״ [להלן כב, יז]). ואכן, כל החטאים הכרוכים בעבודה זרה, אינם עבירות מחמת השקר ההגיוני או המטאפיסי הדבוק בהם, אלא משום ההשחתה המוסרית הבאה כתוצאה מהם.
(ה) לעולם לא יבקש אדם עזרת מכשף למען מטרה המקובלת מהבחינה המוסרית. כל אימת שהבריות חשות, שהתכלית הנרצית, מקובלת בעיני האל ומתאימה לסדר העולמי שלו, הן אינן רואות כל טעם לנקוט באמצעים שכאלה. רק כאשר הרוע שאנשים מבקשים לעשות, מונע מהם לסמוך על עזרתו של מושל העולם, פונים הם להשתמש באמנות המדומה של ה״כישוף״ – כאילו הייתה דלת צדדית או מעבר נסתר, שדרכו ניתן להימלט ולבצע את מזימתם, למרות הסדר העולמי שנקבע על ידי ה׳. משום כך מפרשים חז״ל: ״למה נקרא שמן כשפים? שמכחישין פמליא של מעלה״ (סנהדרין סז:), הם מביישים כביכול את הסדר העליון של העולם.
(ו) בתנ״ך מוצאים אנו בכל מקום מכשפים בשירותם של המושלים הקדומים, כדרך שאנו מוצאים היום מדענים העומדים בשירות המדינה. אם היו המדענים של היום מנסים לפתור בעיות, כגון: כיצד יוכל אדם לספק את כל תאוותיו עד תומן, מבלי לחשוש לתוצאותיהן המזיקות לבריאות – הרי שיהיה בכך נסיון לעשות שימוש לרעה בשלטון האדם על הטבע, והדבר יעלה בקנה אחד עם ההשקפה הבסיסית של ה״כישוף״.
(ז) חרטמי נגזר מ״חרט״, כלי הכתיבה; ולכן פירושו: המומחים בכתיבה. ולאו דווקא בכתיבת ״כתב החרטומים״ [כתב תמונות, הירוגליפי], שכן לשורש ״חרט״ אין משמעות לואי של ציור תמונות, ובמצרים נהג גם כתב רגיל לכתיבה מהירה.
(ח) אלה המפרשים את ״חרט״ – בשל קרבתו ל״חרת״ – כאיזמל לחקיקה באבן, נראה שטעות בידם. לא יעלה על הדעת שהחקיקה האיטית באבן שימשה לכתיבה רגילה. כתיבה נעשתה בדרך כלל על מגילות פפירוס. בישעיהו (ח, א), משמש ״חרט״ לכתיבה על מגילה, ולא יתכן כלל לומר שיחקקו על מגילה כזו.
(ט) אלא קרוב לוודאי ש״חרט״ קרוב ל״חרד״, שיש לו משמעות כפולה: התרגשות עזה מתוך ציפייה לדבר מה, ופעילות פנימית וחיצונית מוגברת לשם הוצאתה לפועל של מטרה מסוימת: ״חָרַדְתְּ אֵלֵינוּ אֶת⁠־כָּל⁠־הַחֲרָדָה הַזּאת״ (מלכים ב ד, יג); ״וְחָרֵד עַל⁠־דְּבָרִי״ (ישעיהו סו, ב); ״הַחֲרֵדִים אֶל⁠־דְּבָרוֹ״ (שם פסוק ה). לכן נחשב ה״חרט״ (עט או כלי חריטה) למשרתה הפעיל ומהיר⁠־התנועה של מחשבת אדם. (כך גם בלשון חכמים, ״חרטה״ שווה במשמעותה ל״חרדה״, בכך שהיא מציינת התלהטות פנימית של הרגשות.)
(י) בלהטיהם – השווה ל״בלטיהם״ (להלן ז, כב; ח, ג; ח, יד). שורשיהם בהתאמה הם ״להט״ ו״לוט״, אשר יתכן שמשמעותם שווה לחלוטין, כדוגמת ״רהב״ ו״רוב״, ״כהן״ ו״כון״, ״בהן״ ובון״. לשני השרשים תהיה אפוא המשמעות של ״לוט״: ״לכסות״, ״להסתיר״; ונמצא ש״להטים״ ו״לטים״ שניהם כאחד אמנויות סתרים הם.
(יא) אך אין צורך בפירוש זה. יכול להיות ששני השמות באים לגלות את מהות אומנות אחיזת העיניים. ״להט״ פירושו: ״להבה״, וטבעה זוהר; ״לוט״ פירושו: לעטוף, וטבעו נסתר. עיקר אומנותה של אחיזת העיניים היא, להראות לצופה דבר מבהיק ומסנוור, ובכך להסיט את תשומת לבו מדבר אחר. זוהי גם שיטת מאחזי העיניים בימינו. הם מושכים את עיניהם ותשומת לבם של קהל הצופים, באמצעות חפץ זוהר כלשהו, כדי להסיח דעתם ממה שמתרחש באמת ברגע המכריע. אולי הלהבה נקראת אף היא ״להט״, משום שבהיותה הזוהרת והמבהיקה ביותר, היא מטילה צל על כל דבר אחר. אור ״מסנוור״ מְקַבֵּעַ את עצבי הראייה שלנו, כך שאיננו רואים כל דבר אחר.
(יב) מעשיהם הגדולים של חרטומי מצרים נשארו בסתר, ״לטים״, משום שהיו מסנוורים, ״להטים״. הם היו ״להטים״ בשל השפעתם על הצופים, ו״לטים״ בעצם מהותם.
(א) ויקרא גם פרעה – פרעה שהחזיק א״ע לאלוה רצה להתדמות למשה, כמו שמשה אינו עושה בעצמו רק ע״י נביאו אהרן, כן יעשה גם הוא ע״י נביאיו החכמים והמכשפים, לז״א מלת גם, ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם כן, ובמה שלא אמר ויעשו גם הם כן, באר ההבדל בין מעשה אהרן ומעשיהם, שהם לא עשו תנינים בפעל רק עשו בלהטיהם, ר״ל בתחבולת אחיזת עינים שעושה במהירות עד שמתעה את עין הרואה, ואיכות התחבולה באר במ״ש ויעשו גם הם חרטמי מצרים, ר״ל שהביאו עורות של תנינים מתים, והחרטומים היו תחת עור התנינים והתנענעו תחתיהם עד שנדמה שהוא תנין חי מתנענע ודולג ממקום למקום, ופעל ויעשו מוסב על החכמים והמכשפים, שהם עשו את חרטומי מצרים שיהיו לתנינים ע״י שהתעטפו בעור תנין, ובעת שהשליכו המטות באו החרטומים המעוטפים בעור תנין וחטפו המטה תחת עור התנין, ומרוב המהירות ואחיזת עינים נדמה להרואים שמן המטה נתהוה תנין, ובמדרש אמר מיד שלח והביא תינוקות מן האסכולי שלהם ועשו אף הם כך, ויעשו גם הם חרטומי מצרים מהו גם, אפילו תינוקות של ד׳ וה׳ שנים קרא ועשו כן, ר״ל שתחת עור התנינים התעטפו תינוקות המלומדים באסכולי שלהם לזה לאחוז את העינים ולבא תחת המעטפה ולחטוף המטה ולרוץ כתנין חי עד שיתעה עין הרואה, ותינוקות אלה קרא בשם חרטומים שהיו מלומדים לזה, ובהם עשו החכמים והמכשפים את פעולתם, ומפרש שעשו כן בלהטיהם היינו באחיזת עינים כלהט המבריק ומחשיך את העין:
(1) THEN PHAROH ALSO SUMMONED. Perceiving himself a god, Pharoh proceeded to imitate Moshe by acting through his seers, wise men and sorcerers, just as Moshe did not act in person but through his prophet Aharon. Hence the terms also and likewise – they likewise made the Egyptian magicians do with their hidden arts. By avoiding a simpler phrasing, e.g., "they too had done so,⁠" the verse clearly accents the difference between the effect produced by Moshe and Aharon, and that effected by the wise men and the sorcerers. Instead of producing genuine serpents, they employed hidden arts: they resorted to illusion and trickery, based on swift motions that fool the eye.
(2) {Specific literal meaning of 'they likewise made the Egyptian magicians do.}
(3) The character of the deception is indicated by those very same words, namely, they likewise made ('va-ya'asu') the Egyptian magicians do, the word va-ya'asu pertaining to the actions effected by the wise men and sorcerers in causing the magicians (the hartumim) of Egypt to become serpents,⁠1 by enclosing them in skins of serpents. In other words, they exhibited skins of dead serpents inside of which were concealed the magicians. And as the magicians moved about, it produced the illusion of a self-propelled living serpent.
(4) Thus it was that when these wise men and sorcerers then cast down their staffs, the camouflaged magicians snatched them up into their serpentine hides with such speech and finesse that it seemed to the onlookers as if the staffs had actually turned into serpents.
(5) Thus the Midrash writes,⁠2 elaborating on the same verse: "He (Pharoh) immediately summoned young children from their schools, and these did likewise – they likewise made the Egyptian magicians do. What is implied by likewise? That even young children, ages four and five, were summoned to do the same.⁠" That is, beneath the serpents' skins were concealed young children who had been taught in their schools the art of diversion and sleight of hand; in particular, they were trained to camouflage themselves in this manner, including how to snap at such things as staffs, and to prance about like live serpents. These children were the hartumim, so called on account of the magical arts they had mastered, whereby the wise men and wizards of Egypt were able to achieve their effects.
(6) The verse explains, moreover, that these effects were produced with their hidden arts ('be-lahat-ehem'). That is, the illusion was created by deceiving the eye as a flame (lahat) that dazzles and then darkens the eye.
1. Hence tanin here, not nahash.
2. Ex. R. 9:6.
(א) לחכמים: היינו חכמי הטבע שיכולים לעשות באחיזת עינים1.
(ב) ולמכשפים היינו מעשה כשפים כמשמעו.
(ג) ויעשו גם הם חרטמי מצרים בלהטיהם: יש להבין סדר המקרא, אם הן חרטומים המה מכשפים2, למאי חלקן הכתוב3. ועוד, הא בדניאל מבואר דשני דברים המה4. ואם באמת כן הוא דשני דברים המה, היאך מתפרש ״ויעשו גם הם״ – המכשפים שבהם דיבר הכתוב, ומסיים ״חרטומי מצרים״. וגם לשון ״גם הם חרטומי״ אינו מדויק, והכי מיבעי ׳גם חרטומי׳.
(ד) אלא כך הענין, שידוע מ״ש חז״ל בסנהדרין ס״פ ד׳ מיתות (סז,ב)⁠5 ד״בלהטיהם״ הוא מעשה כשפים ו״בלטיהם״ הוא מעשה שדים. ו׳חרטומי׳ מצרים היו בבחינה עליונה ממכשפים, שהמכשפים לא היו יכולים להשתמש בשדים. ומשום הכי להלן במכת דם וצפרדע וכנים כתיב רק ״חרטמים״ ו״בלטיהם״, שהמכשפים לא היו יכולין לעשות כן בכשוף, אלא החרטומים ומעשה שדים היו יכולים לעשות כן. אמנם במעשה התנין עשו החכמים באחיזת עינים, והמכשפים בכשוף, והודיע הכתוב אשר לא די שהמכשפים עשו בכשוף, אלא גם החרטומים שהיו יכולים לעשות כן ב״לטיהם״6, לא רצו לטרוח ולהטריח את השדים בדבר קל בעיניהם, עד שגם המה עשו ״בלהטיהם״ היינו כישוף. וא״כ פירוש הכתוב ״ויעשו גם הם״ – היינו המכשפים, ״חרטומי מצרים״, קאי תיבת ״גם״ על ״חרטומי מצרים״ ג״כ, כאילו כתיב ׳ויעשו גם הם, גם חרטומי׳.
(ה) [הרחב דבר: והנה הקילו בזה בכבוד משה ואהרן, לומר שאין צריך לזה חכמה יתירה ויגיעה של מעשה השדים, והיינו דאיתא במנחות (פה,א) שיוחני וממרא7 התלוצצו במשה ואהרן, ואמרו ׳תבן אתה מכניס לעפריים׳8, ומשה השיב ׳אמרי אינשי למתא ירקא ירקא שקול׳9, ופירוש רש״י דחוק. אבל הכוונה האמיתית, דתבן אין בם הבדל בין תבן טוב לרע, וא״כ ודאי אין להכניס תבן למכור אלא במקום שאין שם תבן כלל, משא״כ ירקות יש כמה מינים שונים, יש מהם פשוטים ונמכרים בזול ויש מהם נפלאים ויקרים מאד. על כן מי שיש לו איזה ירק נפלא, אינו מביאו אלא במקום שיש שם הרבה ירקות ויודעים להוקיר זה הירק הנפלא. משא״כ במקום שאין מצוי שם מיני ירקות אינם יודעים להוקיר זה המין יקר המציאות. כך, לפי שהבינו יוחני וממרא שמשה ואהרן עושים כשפים, שאלו יפה דלא במצרים יש להביא דבר כישוף. אבל משה ואהרן ביודעם שאין בזה דבר כישוף השיבו כי אין ראוי לעשות כזה כי אם במצרים, ששם ידעו והבינו היטב כוחות הכישוף וידעו להוקיר פעולתם שהיא נשגבת ממעשה הכישוף, משא״כ במקום אחר יהיו סבורים שכל מה שנעשה ע״י משה הוא כישוף. אחר כך ראיתי זה בדרשות הר״ן10.]
1. אך מרוב ראשונים משמע שדוקא המכשפים משתמשים באחיזת עינים.
2. כפי שנראה לכאורה מדעת האונקלוס.
3. וקרא להם שני שמות באותו פסוק.
4. דניאל (ב,ב): ״ויאמר המלך לקרוא לחרטומים ולאשפים ולמכשפים ולכשדים, להגיד למלך חלומותיו״.
5. הביאם רש״י להלן פסוק כ״ב.
6. בסיוע השדים.
7. רש״י: ראשי מכשפים של מצרים, שהיו סבורין שהיה עושה אותם ע״י כישוף.
8. רש״י: ׳עפריים׳ שהוא מקום הרבה תבואה, אתה מביא לשם תבואה למכור, בתמיה, כך ארץ מצרים שהיא מלאה כשפים אתה בא לשם לעסוק בכשפים?
9. רש״י: לעיר שגדל שם ירק הרבה, הבא ירק שלך למכור, לפי שמתקבצין שם הכל לקנות.
10. בדרוש השלישי, החמישי והשנים עשר.
(א) ויקרא גם פרעה – ה׳ שלח את משה ואת אהרן וגם פרעה קרא לחרטמים.
(ב) ויעשו גם הם וגו׳ – בג׳ פעמים הראשונות עשו פלאיהם על ידי להטים, רוצה לומר על ידי חכמה ידועה להם ומכוסה ולוטה (לוטה בשמלה שמואל א כ״א:י׳) מיתר בני אדם (ולא יחסו הדבר למעשה נסים מאת אלילי מצרים), כי אמרו אם נניח שיאמין פרעה שה׳ אלהי ישראל הוא העושה זאת, ויכלתו לא על ישראל בלבד כי גם על מצרים ואליליהם, סוף דבר פרעה יטוש את אלהיו ואנחנו נאבד חקנו שאכלנו עד עתה. על כן אמרו לו שמשה איננו איש האלהים רק חרטם כמוהם, אף כי הוא חכם מכולם ויכלתו גברה על יכלתם, והוא שם עצמו כמי שהאלהים שלחו, להחריד את פרעה למען ישלח את העם חפשי והוא יהיה עליהם למלך. אך ברבות מופתי ה׳ בארץ מצרים, ידעו שהדבר בלתי אפשר הוא להתנגד לרצון האל, ויבא יום שפרעה יוכרח לשלח את העם, ואז אם יחפץ לסור מעבודת אלהיו מי יאמר לו מה תעשה? ואם כן סכלות הוא להחזיקו בטעותו שמשה אינו שליח אלהים, כי בזה יכבד לב פרעה ויבוא עליו ועל חרטומיו ועל עמו צרות רבות ורעות, על כן במכה שלישית עשו עצמם כבלתי יודעים לעשות כאלה בלטיהם והודו ואמרו ״אצבע אלהים היא״.
(א) גם – כשם שמשה עשה נס באמצעות נביאו, כך גם ביקש פרעה להיראות כאלהים בכך, שחכמיו ומכשפים עושים אותו הנס.
(ב) חרטמי – השוה בראשית מ״א:ח׳, והוא מלשון חרט. הרי אלה יודעי הכתב שהם גם חכמים וגם מכשפים.
(ג) בלהטיהם – להט = לוט, כלומר לעטוף ולכסות. המכשפים יודעים לעשות דברים במעשה-סתרים, ואין הכתוב אומר – כפי שאמנם סבורים רמב״ם,⁠1 ראב״ע2 ור״י אברבנאל3 – שאין זה אלא מעשה אחיזת-עיניים. גם סופרים מוסרים על שבט אפריקאי מסוים שהיה לו כוח-שליטה סודי על הנחשים, ואף כיום יש במצרים – לפי תיאוריהם של נוסעים – אנשים המסוגלים להפוך נחש למעין מקל, והם עושים זאת על ידי אחיזה בראש הנחש, וזה חוזר ומתנועע רק אחרי שמשפשפים את זנבו. אמנם אין מספרים, שיש מי שמסוגל להפוך מטה-מקל לנחש, אך ייתכן גם ייתכן שחרטומי מצרים נשאו עמהם מטות, שלא היו אלא נחשים קשוחים כאלה, ואותם יכלו תמיד להפוך לנחשים. כך אפשר לומר, אם אמנם אין רוצים לייחס לחרטומי מצרים העתיקה ולמכשפיה כוחות על-טבעיים שאינם ידועים לנו.
1. מורה נבוכים ג׳:ל״ז, משנה תורה הל׳ ע״ז פי״א הט״ו-ט״ז ועוד (המ׳).
2. לפסוק טו ד״ה ולמכשפים (המ׳).
3. לפסוק ח, ד״ה וראוי לבאר במקום הזה (המ׳).
בלהטיהם – א״ר חייא בר אבא, בלטיהם (פסוק כ״ב) אלו מעשה שדים, בלהטיהם, אלו מעשה כשפים, וכן הוא אומר (פ׳ בראשית) ואת להט החרב המתהפכת.⁠1 (סנהדרין ס״ז:)
1. מפרש מה דכתיב בפרשה זו ויעשו כן החרטומים בלטיהם ופעם ויעשו וגו׳ בלהטיהם, ופירש״י וז״ל בלטיהם כמו ותבא בלט (רות ג׳) – בסתר, וזה מעשה שדים שנסתרין ואין נראין, וכל מקום שנאמר בלטיהם היו החרטומין עושין בלחשיהם ע״י שדים, ובלהטיהם אלו מעשה כשפים שאינו עושה ע״י שדים אלא מעצמו, והביא ראיה מפסוק ואת להט החרב המתהפכת מתהפכת מאליה ודומה לכשפים ולא ע״י שדים היתה מתהפכת אלא מאליה וקרי ליה להט, וכל מעיין יראה, כי גם אחרי הדברים האלה עדיין ענין זה דורש באור מספיק.
ואפשר לומר הכונה ע״פ המבואר בסוגיא זו דתכונת מעשה שדים הוא שאין הדבר הנראה מתהפך לתמונת הדבר הנרצה ע״י אחיזת עינים, אלא אותו הדבר הנדרש מובא הוא ממש למקום הנדרש, וכמו שפירש״י כאן על מ״ש בגמרא האי [מעשה שדים] מכנף ליה בריות גדולות נוחים לקבצם ונאספים אליו, משא״כ מעשה כשפים הוא שהדבר הנראה מתהפך ע״י אחיזת עינים לעיני הרואים לתמונת הדבר הנרצה והנדרש, ועל זה מביא לרמז וסימן לדעת מה הוא לט ומה הוא להט מפסוק ואת להט החרב המתהפכת, דכמו דמצינו דאצל המלה להט סמוך המלה מתהפכת כך מורה המלה להט על מין קסם כזה שתכונתי להפך הדבר הנראה לתכונת הדבר הנרצה ע״י אחיזת עינים, וזה הוא מעשה כשפים, אבל במעשה שדים מובא ממש אותו הדבר הנדרש, כמבואר, ומוכח דבלהטיהם אלו מעשה כשפים וממילא הוי בלטיהם מעשה שדים, ובזה הענין מבואר. –
וראה איך לפי״ז יתיישב דקדוק נמרץ בפרשה מה דקשה דכאן בהתהפכות המטה לנחש כתיב ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן, ולהלן פסוק כ״ב בהתהפכות הדם למים כתיב ויעשו כן וגו׳ בלטיהם, ולפי שבארנו דבלהטיהם אלו מעשה כשפים, והיינו שהדבר הנראה מתהפך ע״י אחיזת עינים להדבר הנרצה, ובלטיהם אלו מעשה שדים, א״כ למה בהתהפכות המטה עשו במעשה כשפים ובהתהפכות המים לדם עשו במעשה שדים.
אך מבואר בגמרא כאן דאין לכישוף שליטה על המים וכמ״ש מי איכא דזבין אינש הכא מידי ולא בדיק אמיא, ופירש״י דכל דבר כישוף נמחה על המים ואין לו קיום שם, וא״כ לא יכלו החרטומים במופת התהפכות המים לדם לעשות על ידי כישוף, אחרי כי אין להם שליטה על המים, ולכן הוכרחו לעשות במעשה שדים והיינו להביא דם ממש ולבלול במים ולכן כתיב בזה בלטיהם, ודו״ק. ועיין ביו״ד סי׳ קע״ט לענין פרטי איסור כישוף בזה״ז, ולפנינו בפ׳ קדושים בפסוק לא תנחשו ולא תעוננו יבואר אי״ה מזה.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)תרגום ירושלמי (יונתן) מתורגם לעבריתשמות רבהמדרש תנחומאמדרש תנחומא (בובר)מדרש אגדה (בובר)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טובאבן עזרא א׳אבן עזרא ב׳ר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניפענח רזאקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחיימנחת יהודהטור הפירוש הארוךמושב זקניםרלב״ג ביאור המילותאברבנאלתולדות אהרןשפתי חכמיםר׳ י״ש ריגייוהכתב והקבלהשד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״בהואיל משהרד״צ הופמןתורה תמימההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144