לץ היין, הומה שכר – אמר רבי זעירא: אלו דברי תורה שנמשלו ביין, שנאמר: ״לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי״ (משלי ט׳:ה׳), וכל מי שמתלוצץ בדברי תורה הוא נקרא לץ.
לץ היין הומה שכר – אמר רבי יוחנן: כל מיני משקין יפין לחלום חוץ מן היין, למה? אם זכה – משמחו, ואם לאו – משממו: משמחו – דכתיב: ״יין ישמח לבב אנוש״ (תהלים ק״ד:ט״ו). אם לא זכה משממו – דכתיב ״לץ היין הומה שכר וכל שוגה בו לא יחכם״.
לץ היין – אמר רבי זירא אלו דברי תורה שנאמר ושתו ביין מסכתי (משלי ט׳:ה׳), וכל המתלוצץ בדברי תורה נקרא לץ שנאמר לץ היין.
דבר אחר אמר רבי יוסי כל מיני משקים יפים לחלום חוץ מן היין למה אם זכה משמחו ואם לאו משממו שנאמר לץ היין הומה שכר.
אן אלכ׳מר לדאהי ואלמסכר להאים, כל מן מהג׳ פיהמא לא יתחכם.
בו, בהם.
תיאר החכם כל אחד משני אלה בפעולתו, היין אשר לאלתר מחזק את המחשבה1 אמר בו לץ, והשכר אשר במהרה מוסיף בלבול, אמר בו הומה, אלא ששניהם נגד החכמה, הפשוט מנגדיותם היא ההתעסקות בשתייתם במקום לעיין במדעים, ואחר כך מה שפועלים במח, כי היין מיבש והשכר מלחלח ואז מוציאין את האבר2 מאזונו, ואין החכמה אלא באזון מזגו.
1. כלומר שמיעוטו מפכח את המחשבה מיד, וכמאמר חז״ל חמרא וריחני פקחין, יומא עו ב. ורק לאחר מכן מכביד.
2. המח. והשוה גם אמו״ד מאמר י פ״ה.
וצף אלחכים כל ואחד מן הד׳ין בפעלה.
אלכ׳מר אלד׳י עלי אלעאג׳ל יקוי אלכ׳אטר קאל פיה לץ, ואלנביד׳ אלד׳י עלי סרעה יזיד פי אלאצ׳טראב קאל פה הומה, אלא אנהמא ג׳מיעא אצ׳דאד אלחכמה, אלמרסל מן מצ׳אדתהמא אלאשתגאל בשרבהמא ען אלאשראף עלי אלעלום, ובעד ד׳לך מא יפעלאה פי אלדמאג, לאן אלכ׳מר יג׳פף ואלנביד׳ ירטב פיכ׳רג׳אן אלעצ׳ו ען אלאעתדאל, ואלחכמה לא תכון אלא באעתדאל מזאג׳ה.
לץ היין – לץ הוא האדם השותה היין דרך שכרות וכן האיש ההומה על השכר, כי המתמיד בשתייתם יבא להיות מתלוצץ ולהיות הומה ובעל דברים רקים.
והשוגה בו לא יחכם – אבל ישתטה ובסוף יבואהו לעשות הרבה דברים מגונים.
לץ היין הומה שכר וכל שגה בו לא יחכם – לץ איש היין הומה איש שכר כמו ואני תפלה (תהלים ק״ט:ד׳) שהוא איש תפלה ולפי שדבר על הלצים ואמר: נכונו ללצים שפטים (משלי י״ט:כ״ט) בא עתה להודיע אחת מן הסבות המולידות באיש מדת הלצנות כדי שיזהר האדם מן הסבה ההיא אחרי שהיא סבה לדבר רע כמו זה. ואמר: כי איש היין הוא לץ. תולדות היין לפרוק עול הלב והליצנות הוא פריקת העול על כן נמשך אחר היין לפרוק העול מעל לבבו וישלח לשונו לכל אות נפשו ולדברי שחוק ולעג וקלס וכתיב: ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם (ישעיהו כ״ח:כ״ב). והנה מדה כנגד מדה, לפי שהמתלוצץ פורק עול ומנתק מוסרות.1
הומה שכר וגו׳ – שלשה דברים הזכיר במדת איש היין והשכר, וגם בעת שלא יתלוצץ על בני אדם הוא הומה ובעל דברים וכל המרבה דברים מביא חטא וגם לא יצלח בחכמה כי היין ישחית הדעת על כן כל שוגה לשתות יין תמיד שלא במשפט ומדה לא יחכם.
שגה בו – הגימ״ל בסגול וכן ברוב הספרים בית בו דגושה.
הומה – ענין צעקה.
שוגה – מלשון שגגה.
לץ היין – שותה היין הוא לץ ושותה השכר יהמה ויצעק בשכרותו וכל השוגה בו ר״ל כל מי שישגה בו בדעתו לחשוב הואיל והיין מפקח הרבה א״כ בשתייתו הנה באמת לא יתחכם כי אף אם מעוטו יפה רובו קשה.
לץ היין – הלץ הוא המתלוצץ על חוקי החכמה, כי חוקי החכמה צריך לקבלם באמונה ובישרת לב אחר שאין עליהם מופת, ומלמד כי גם מי שקיבל חוקי החכמה, אם שוגה ביין - לא יחכם – כי היין הוא לץ – מתלוצץ על חוקי החכמה, באשר הוא ימשול על הלב וציוריו לסור מדרך החכמה אל ההוללות, והכל נדמה עליו כמישור.
והנה, הלץ מתלוצץ רק על החכמה, לא על הדעת; אבל השכר הומה – אינו מתלוצץ בדעת כלל, רק בהמיה, כי אז כבר בטל שכלו ונעשה כבעלי-חיים הומים בלי דעת.
המה – מביא לידי הרעשת קול שאון.
שגה – שותהו יותר מדאי, ויש בו מהוראת שגגה ומהוראת רבוי (תשגה תמיד, למעלה ה׳:י״ט).
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The terror of a king is like the roaring of a lion. He who provokes him to anger forfeits his own life.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נהם ככפיר אימת מלך – אמר רבי יהודה ב״ר סימון: מה הרעמים הללו, כשהם יוצאים לעולם הן מרעישין כל העולם, אם הרעמים כך, נקמתושל הקב״ה על אחת כמה וכמה.
דבר אחר: נהם ככפיר – אמר רבי חמא בר חנינא: מה הכפיר הזה, כיוון שהוא צווח בקולו, אדם השומע קולו מתיירא, אם הכפיר כך, נהמתו של הקב״ה על אחת כמה וכמה. אמר רבי לוי: שבעה שמות נקראו לאריה, ואלו הן: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ: ארי – כמשמעו, שהכל מתייראין ממנו. כפיר – שכל מי שרואה אותו כופר בחייו. לביא – שהוא חוטף לבבות בני אדם. ליש – שבשרן של בני אדם כלא יש בשיניו. שחל – שהכל שוחל מלפניו. שחץ – שהוא משחיץ בשיניו.
דבר אחר: נהם ככפיר – אמר רבי יוחנן: בוא וראה, שאפילו הנביאים עשו סייג לדבריהם, שנאמר: ״אריה שאג מי לא יירא״ (עמוס ג׳:ח׳), יכול שלא היה קולו אלא כקול הארי בלבד? אמרת: מי נתן קול בארי, לא הוא?! וכל כך למה מכנין אותו לבריותיו, כדי שתכרע קול אוזן ותהא יכולה לשמוע. וכן הוא אומר: ״והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים, וקולו כקול מים רבים וגו׳ ״ (יחזקאל מ״ג:ב׳), יכול שלא היה קולו אלא כקול מים רבים? אמרת: מי נתן קול במים, לא הוא?! וכל כך למה מכנין אותו לבריותיו, כדי שתכרע האוזן ותהא יכולה לשמוע. וכן הוא אומר: ״והר סיני עשן כולו״ (שמות י״ט:י״ח), יכול כעשן הכבשן בלבד? והלא נאמר: ״וההר בוער באש עד לב השמיים חושך ענן וערפל״ (דברים ד׳:י״א), וכל כך למה מכנין אותו לבריותיו, כדי שתכרע אוזן ותהא יכולה לשמוע.
דבר אחר: נהם ככפיר – אמר רבי ישמעאל: בוא וראה כוחו וגבורתו של הקב״ה, שכל מה שברא הקב״ה בעולמו קבעו בכיסא כבודו: ברא את האדם ואת הנשר ואת השור ואת האריה, וקבען בכיסא כבודו, וכיוון שהמקום נוהם כיסא כבודו מזדעזע, מפני מה? מפני שדמות אריה קבועה בו, לכך נאמר ״נהם ככפיר אימת מלך״.
נהם ככפיר אימת מלך – אמר רבי יהודה בר סימון הרעמים הללו כשהם יוצאין הם מרעישין כל העולם, אימתו של הקב״ה על אחת כמה וכמה.
דבר אחר א״ר חמא בר חנינא מה הכפיר הזה כשהוא צווח בקולו אדם השומע אותו מתירא, נהמתו של הקב״ה עאכ״ו. א״ר לוי שבעה שמות יש לו לארי ואלו הם, ארי, שחל, כפיר, לביא, ליש, שחץ, גור אריה. ארי כמשמעו שהכל מתיראין ממנו, כפיר שכל מי שרואהו כופר בחייו, לביא שהוא חוטף לבבות של בני אדם. ליש שבשרו של אדם לש בשיניו. שחל שחלים לפניו. שחץ שהוא (משחץ) [חץ] בשיניו. ד״א הנביאים עשו סייג לדבריהם השמיעו את האזן מה שהיא יכולה לשמוע ודמו אותו לכפיר.
דבר אחר א״ר ישמעאל בוא וראה כחו וגבורתו של הקב״ה שמה שברא בעולמו קבע בכסא הכבוד, ברא אדם ונשר ואריה ושור וקבען בכסא הכבוד, וכיון שהקב״ה נוהם כסא הכבוד מזדעזע, מפני מה שדמות אריה קבוע בו, לכך נאמר נהם ככפיר אימת מלך.
היבהֵ אלמלך איצ׳א כנהים אלצ׳רגאם, מן תג׳אוזהא פקד אכ׳טא עלי נפסה.
נהם, גם אימת המלך כנהמת הכפיר, כל העובר עליה הרי זה חוטא לנפשו.
הפליג בפסוק הזה השני יותר מן הראשון1, לפי שאמר בראשון זעף מלך, דמה את כעסו לשאגת האריה, וכאן אמר אימת מלך, דמה את אימתו בו ואף על פי שאינו כועס, כל שכן אימת ה׳ יתהדר ויתרומם שהוא מלך המלכים ואדון האדונים, וכבר ידעת מה שנאמר אריה שאג מי לא יירא2.
1. לעיל יט יב.
2. עמוס ג ח.
באלג פי הד׳א אלפסוק אלת׳אני אכת׳ר מן אלאול, לאנה קאל פי אלאול זעף מלך, שבה סכ׳טה בזיאר אלאסד, וההנא קאל אימת מלך מת׳ל היבתה בה ולו לם יסכ׳ט, פכיף היבהֵ אללה עז וג׳ל אלד׳י הו מלך אלמלוך וסייד אלסאדה, וקד עלמת מא קאל אריה שאג מי לא יירא.
מתעברו – מכעיסו.
חוטא נפשו – מתחייב בנפשו, גורם מיתה לעצמו.
Fear of a king is like a lion's roar; he who provokes him Who angers him.
נהם ככפיר – מבואר.
מתעברו חוטא נפשו – ומי שמתעבר בו חוטא בנפשו, כלומר מי שיעשה דבר שיקצוף המלך הוא חוטא בנפשו, כלומר הוא גורם לנפשו המות.
נהם ככפיר אימת מלך – יש לאדם לירא מאימת מלך אף על פי שלא יגער באדם כמו מנהם האריה.
מתעברו חוטא נפשו – מי שמתעבר עמו המלך פושע וחוטא בנפשו ואל יאמר בלבבו כי הוא אנוס לא עלתה על לב שיתקצף המלך ויתעבר על דבר כזה אך פושע קורא לו. כי ראוי לאדם שיחיל לאימת המלך ולא ידבר לפניו זולתי דבר ברור כשמש שלא יקשה בעיני המלך. ונסמך המקרא הזה לענין לץ היין כי אין ראוי לאדם לדבר לפני המלך אחרי שתה בטרם יצא היין ממנו. ואמרו ז״ל: איזהו שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך (בבלי עירובין ס״ד).
מתעברו – מתעבר עמו, כמו וילחמוניא חנם (תהלים ק״ט:ג׳) כמו נלחמו בי, ר״ל האיש אשר יתעבר עמו המלך.
ולא יתכן לפרש האיש המתעבר עם המלך חוטא נפשו, כי זה כדבר שאין צריך החכם להשמיעו כי הכל ידעוהו.
א. כן בכ״י לוצקי, וכן בפסוק. בדפוס ראשון: ״ויחלמוני״.
נהם ככפיר – מתעברו – עובר על מצותו.
נהם ככפיר אימת מלך – הנה אימת המלך המושל באדם והוא השכל האנושי שהוא ראוי שימשול בשאר כחות הנפש וכן סודר מהשם יתברך ביום הבראם ראוי שתהיה כל כך חזקה כאילו ינהם לטרוף ככפיר כי באמת מי שיסו׳ מעבודתו ידרך אל ההפסד וההשחת ומי שהוא מתחבר עמו ואינו רוצה לשמוע הוא חוטא נפשו ומפסידה ויהי׳ סופו לאין והנה המתעבר עמו הוא בעל התאוה כי הכח המתעורר ההוא יריב עם הכח המתעורר השכלי ויובילהו זה אל הכליון וההפסד.
נהם – כן נקרא שאגת האריה.
אימת – מלשון אימה ופחד.
מתעברו – מלשון עברה וכעס.
חוטא – ענין חסרון כמו קולע באבן אל השערה ולא יחטיא (שופטים כ׳:ט״ז).
נהם – כנהמת הכפיר כן מאוים פחד המלך על מי אשר יכעס עליו והמכעיסו מחסר נפשו כי יסתכן בעצמו ועובר על ירא את ה׳ בני ומלך.
מתעברו – מענין עברה וקצף, והתבאר אצלי ששם עברה נגזר משורש עבר שעובר הגבול לקצוף על מי שלא חטא, ובא פה על עובר גבול אימת מלך ועי״כ יתעבר בו.
נהם ככפיר אימת מלך – כבר אמר (י״ט י״ב) נהם ככפיר זעף מלך, שבעת הזעף אין לקרב אליו כמו אל הכפיר במעונתו בעת רעבונו שאז טורף בודאי, ופה אמר שגם בעת רצון, שיכול להתקרב אליו, צריך ליזהר באימת מלך, גדר האימה הוא דבר המאויים מצד רוממותו ומעלתו הגדולה, וצריך שלא לעבור חקי האימה, שהאימה תזהיר שלא יקל ראשו, ולא ישמש בשרביטו, ושיזהר במוראו, ומי שעובר חקים האלה חייב מיתה וחוטא נפשו – והמתקרב אל האימה הזאת בלתי חש לה, כמתקרב אל הכפיר במעונתו.
אימת מלך – חמת מלך תטיל אימה כנהם כפיר (עיין מה שכתבתי למעלה י״ט:י״ב).
מתעברו – הגורם שהמלך יתעבר ויקצוף, ויש לו הוראת התפעל והפעיל בבת אחת, לפי שבהתפעל יש לו הוראת בנין קל, קָצֹף, א״כ בבואנו להגיד הביא אחרים לידי קצף אין לנו בנין אחר להשתמש בו כי אם ההתפעל עצמו; וכן הפעלים המשמשים בבנין הפעיל להוראת בנין הקל אם נרצה שיגידו הוראת הפעיל אין לנו דרך אחרת כי אם להשתמש בבנין הפעיל עצמו, עד״מ ויביאו אל אביהם (פרשת וישב) כונתו עשו באופן שאחרים יביאו הכתנת ליעקב שכן כתוב בראש הפסוק ״וישלחו״.
חוטא – מזיק.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
כבוד לאיש – אמר ריש לקיש אמר הקב״ה כבוד היה לי אלולי לא נזדווגתי לאומה זו, אתה מוצא בשעה שגלו ישראל לבין אוה״ע היה הקב״ה מחזר על פתחיהן של אוה״ע לשמוע, ומה הן אומרים אלהיהם של אומה זו נפרע מפרעה ומסיסרא וכיוצא בהם וחוזרין ואומרים ולעולם נער הוא, כביכול הזקינו הדברים, הה״ד ויבא אל הגוים אשר באו שם, לא היה צריך קרא למימר אלא ויבאו ואת אומר ויבא, כביכול הוא עצמו הה״ד ויבא אל הגוים ומה היו אומרים אם עם י״י אלה למה מארצו יצאו.
כראמהֵ אלמר אלג׳לוס ען אלכ׳צומה, וכל ג׳אהל ילג׳ פיהא.
יתגלע, יתגלע בו בריב. יתגלע ״ילג׳ ״ יכנס בעומקו וישקע בו.
זה השתקה לכל שני יריבים שלא יריבו, לפי שהיריב שכנגדך לא יבצר משיהיה כמוך או למטה ממך או למעלה ממך, אם היה למעלה ממך הודה לו בזכויותיו, ואם היה למטה ממך אל תזיד1 נגדו, ואם היה כמוך עשה עמו חסד. ואלו השתמשו בני אדם במשפט זה לא היו רבים שום שנים מהם. ומשפט זה ביריבות שאינה בממון כי אם בשררה.
1. אפשר: אל תרשע.
הד׳א אקעאד לכל מתנאזעין מן אן יתנאזעאן, וד׳לך אן אלמנאזע לך לא יכ׳לו מן אן יכון מת׳לך או דונך או פוקך, פאן כאן פוקך פאעתרף לה בחקה, ואן כאן דונך פלא תתקח עליה, ואן כאן נט׳ירך פאפצ׳ל עליה.
ולו אסתעמל אלנאס הד׳ה אלקצייה לם יכ׳תצם את׳נאן מנהם, הד׳ה אלקצ׳ייה פי אלמנאזעה אלתי ליסת פי אלמאל בל פי אלתרווס.
שבת מריב – לנוח ממריבה.
וכל אויל – שאינו שובת מריב יתגלה קלונו.
It is honor for a man to refrain from quarreling To rest from quarrel.
and every fool who does not refrain from quarreling – his disgrace will be exposed.
כבוד לאיש – כבוד הוא לאדם שלא יריב עם בני אדם.
וכל מי שהוא אויל יתגלעא – לעשות מריבה ורודף אחריה.
א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״יתגלה״.
כבוד לאיש שבת מריב – כאשר שני אנשים נצים המקדים מהם להחריש ולהמנע מן הריב הוא הנכבד. ואמרו ז״ל: כי בארץ ישראל בראותם שני אנשים נצים ומקדים אחד מהם להחריש ויושב מן הריב היו אומרים עליו כי הוא המיוחס.1
וכל אויל יתגלע – 2כל אויל יתגלה ויכירו מדותיו בעת ריבו וכן אמרו ז״ל: בג׳ דברים אדם ניכר בכוסו בכיסו ובכעסו (בבלי עירובין ס״ה) וגם זה נסמך לענין לץ היין הומה שכר (משלי כ׳:א׳) כענין שכתוב: למי מדינים למי שיח (משלי כ״ג:כ״ט).
1. עיין בבלי קידושין ע״א: בני מערבא כי מינצו בי תרי בהדי הדדי חזו האי דקדים ושתיק אמרי האי מיוחס טפי.
כבוד לאיש – שישבות מריב וזה יהיה בירא את השם כי אין לו תאוה לרע ולזה תהיינה כל מחשבותיו טובות אך כל אויל יתבלבל ויתערב בריב ויהיה זה סבה להפילו ברע ויהיה זה כן באויל כי הוא יחשוב שיהיה ההערב בריב הוא הטוב למיעוט חקירתו בדברים.
יתגלע – כמו יתגלה בה״א.
כבוד – הבטלה מן המריבה הוא כבוד לאיש וכל אויל יתגלה בעת המריבה כי כאשר ירבה אמרים יגולה אולתו לכל.
יתגלע – בעי״ן בא על התגלות מדה פחותה.
כבוד לאיש שבת מריב – מי שבא לריב על שחרפו אותו, לא יחשוב לו לכבוד, אם במה שע״י הריב יחרפוהו יותר ולא ישיג התכלית, אם במה שזה בעצמו שמקפיד על החירוף מורה שיש בהחירוף ממש, ויותר יהיה לו כבוד אם ישב מריב – אם במה שמראה שאינו מקפיד, כמ״ש יחסותא דבבלאי שתיקותא, אם במה שישמר מחרפה כמ״ש אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה וכו׳, וזה מחקי החכמה לעצור בכעסו, אבל האויל המסתפק בחקי החכמה לא יוכל לעצור ברוחו, ומדותיו הפחותים מתגלים תיכף, כמ״ש אויל ביום יודע כעסו (י״ב ט״ז).
יתגלע – יתבזה (עיין מה שכתבתי למעלה י״ז:י״ד, י״ח:א׳).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The sluggard will not plow by reason of the winter; therefore he shall beg in harvest, and have nothing.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
דבר אחר: מים עמוקים – משל לבאר עמוקה ומימיה צוננים והיו מימיה יפים ולא היתה בריה יכולה לשתות ממנה, בא אחד וקשר חבל בחבל ונימא בנימא ודלה ממנה ושתה, התחילו הכל דולים ושותים ממנה, כך יהודה משיב דבר על דבר ליוסף עד שעמד על דעתו.
אלכסלאן לא יחרת׳ פי אלכ׳ריף, פיטלב שיא פי וקת אלחצאד פלא יג׳ד.
ושאל, ואז יבקש דבר בזמן הקציר ולא ימצא.
פשט פסוק זה ידוע. וענינו במי שאינו מכין זכות בעולם הזה לאחריתו, והרי הוא כמי שאינו עובד אדמתו בחורף לקיץ, וכמי שאינו מכין צדה כשהוא ביבשה לים1, וכמי שאינו אופה ומבשל מיום ששי לשבת2. זה הכלל החכמה היא לחשוב על האחרית כמאמר ה׳ לו חכמו3.
1. השוה אוצר מדרשים עמ׳ 93.
2. השוה עבודה זרה ג א מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת.
3. דברים לב כט.
ט׳אהר הד׳א אלקול מעלום. ובאטנה פי מן לא יעד חסנה פי דניאה לאכ׳רתה, פהו כמן לא יפלח ארצ׳ה פי אלשתא ללציף, וכמן לא יתזוד והו פי אלבר ללבחר, וכמן לא יכ׳בז ויטבך׳ מן יום אלג׳מעה ללסבת. וג׳מלהֵ אלחכמה אלנט׳ר פי אלעאקבה כקול אללה לו חכמו.
מחרף עצל לא יחרוש – מפני הצנה יושב העצל ואינו עושה מלאכה ואינוא עוסק בתורה.
Because of the winter, a lazy man does not plow Because of the cold, a lazy man sits and does no work, neither does he engage in Torah.
מחורף עצל לא יחרש – מפני קור החורף העצל אינו חורש שדהו כי יתעצל עבור הקור.
ושאלאבקציר – כשיבא עת הקציר אינו מוצא מה שיקצור. והוא משל על האדם שהוא מתעצל ללמוד חכמה בבחרותו, כי כשיבא עת הזקנה אינו יכול ללמוד כי השכחה גוברת עליו.
או משל על האדם שמתעצל בבחרותו לעשות מלאכתו ואינו עמל על מחייתו, כשיבואו ימי הזקנה אינו יכול לטרוח כי תש כחו, ואז הוא צריך לפרנסה ולמנוחה ולא ימצא, לפי שלא התעסק בע{נ}ייני מחייתו.
א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״ישאל״.
מחורף עצל לא יחרש ושאל וגו׳ – 1בא להעיר בני אדם על מדת הזהירות שלא יתרפה אדם מן המלאכה מפני הקור או מפני החום לאמר יעבור הזמן ואשוב למלאכתי. כי אם כה יעשה פעמים רבות תשבת המלאכה באשר ירפה ולא תמצא השבה לאבידתו כגון מי שיחדל לחרוש מפני החורף וזמן החורף הוא עת החרישה והוא נמנע מן החרישה בעבור הקרירות נמצא שחדל לחרוש על כן ישאל בקציר ואין. ואמרו ז״ל בענין זריזות החכמה: אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה (משנה אבות ב׳:ו׳).
מחרף – בעבור החורף. ונזכר החורף ולא הקור, שהוא יותר חזק ממנו, כאשר ידוע כי החורף יתחיל בהגעת השמש בראשית מאזנים, והקור בהיותו בראש גדי, כדי לזכור הפלגת עצלתו כי גם מקור חלש, יתעצל.
מחורף עצל לא יחרוש – אמר להעיר על העצל מלבקש השלימיות כי בסופו יהיה משולל מהשגתם כי העצל איננו חורש אדמתו ועובד אותה כראוי בחורף וזה הוא סבה אל שלא יעשה פרי אשר זרע בה וכן העצל לא ישתדל בתחלת ענין לתכן גופו בלקיחת המוסר ולזה לא יכול להשיג החכמה ולא השתדל בה ג״כ וזה יהיה סבה אל שלא יתן פריו השכל ששם בו הש״י.
ישאל – ושאל קרי.
מחורף – מסיבת צנת החורף לא יחרוש העצל את שדהו ובעת הקציר שואל תבואה ואיננה כי לא צמחה שדהו הואיל ולא חרשה.
מחרף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין – זמן החרישה הוא בחורף ואז האויר קר, והעצל שאינו אוהב לעשות מלאכה גם בעת נכון לזה, כ״ש שיתעצל בסבת החורף – ואח״כ בבוא הקציר שהאויר טוב שואל לאכול ואין – והוא משל על האיש המתעצל לאסוף חכמה בימי נעוריו, שאז הזמן לחרוש חלקת הנפש מן הקוצים והדרדרים וציורי התאוה, ולזרוע בה זרע החכמה ודעת, אבל אז רתיחת הבחרות ותאותיו ימנעוהו מזאת ויתעצל, ואח״כ בימי זקנותו שאז נחו רתיחות הילדות, אבל אחר שלא הכין אדמת הנפש לחכמה בזמנו לא ימצא פרי, וכן ימליץ החורף על ימי חיי הנפש בגויה, שאז זמן החרישה והזריעה, ובעת תתפשט הנפש מלבוש החומר אז זמן הקצירה, ומי שלא טרח בע״ש מה יאכל בשבת.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Counsel in the heart of man is like deep water; but a man of understanding will draw it out.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מים עמוקים עצה בלב איש – קרי עלייהו רב אסי מים עמוקים עצה בלב איש זה עולא, ואיש תבונות ידלנה זה רבה בר חנינא.
אלמשורה פי קלב אלמר כאלמא אלעמיק, לא ידלוה אלא מן כאן ד׳ו פהם.
מים, העצה בלב האדם כמים העמוקים לא ידלנו אלא מי שהוא בעל תבונה.
כיון ששאיבת המים העמוקים על ידי תחבולה הרי דומה לו המחשבה הנסתרת בלבבות, והלמידות בפסוק הזה כגון מה שדבר יהודה ליוסף עד ששאב מה שיש בלבו1. וכגון מה שדברה האשה התקועית עם דוד עד שמשכה את תשומת לבו וכפי שהוא מפורש בפרשתה2. וכך איש העצה בבני אדם, מדבר עם חברו דברים עד שידע מה בלבו, פעמים בעדינות, ופעמים דברים קשים, ופעמים בדרך ההפחדה, ופעמים בדרך השדול, לכל אדם כפי טבעו ותכונתו.
1. בראשית מד טז-יז שדברי יהודה הננו עבדים וכו׳ לא היו אלא כדי לשמוע תגובת יוסף, וזו לא איחרה לבוא שרצונו לעכב את בנימין.
2. שמואל ב יד.
למא כאן אסתקא אלמא אלעמיק בלטף יכון שבהה אלראי אלמסתור פי אלקלוב בה, ואלאעתבאר פי הד׳א אלפסוק מת׳ל מא כ׳אטב יהודה ליוסף חתי אסתקי מא פי נפסה. ומת׳ל מא כ׳אטבת אלאמראה אלתקועית לדוד חתי אכ׳ד׳ת מרפועה וכמא הו פי קצתהא. וכד׳י אלחייל מן אלרג׳אל יכ׳אטב צאחבה בכלאם חתי יעלם מקדורה, פמנה בלין, ומנה בכ׳שונה, ומנה עלי סביל אלתכ׳ויף, ומנה עלי ג׳ההֵ אלתרגיב, כל אמר חסב טבעה ובניתה.
עצה בלב איש – הלכה סתומה בלב חכם, והתלמיד נבון בא ודולה אותה מתוך מעיו.
Counsel in man's heart is like deep water A halakhah in a wise man's heart is sealed.
but a man of understanding will draw it out An understanding pupil comes and draws it out of his innards.
מים עמוקים – חסר כ״ף הדמיון. רוצה לומר: העצה בעוד שהוא בלב האדם היא כמים העמוקים שאין אדם יכול לראות מה יש תחתם. והאדם הנבון יסלקנו בדברים וברמזים עד שיגיע לידע סודו.
מים עמוקים עצה בלב איש – בא להודיע כי לא תמצא העצה הנכונה באדם ולא תגמר אליו הדעת הברורה זולתי במחשבה מתונה והשתונן הכליות כאשר לא ישיג האדם לשתות מן העמוקים זולתי בחבל ודלי. והנה זה להרחיק מדרך הבוטחים על מחשבתם והעולה על רוחם בלא מתון ועיון מערכי לב כי לא ישיג האדם לראות הנכונה זולתי אחר עומק המחשבה וחקור הדעת.1 ולפי שדבר למעלה על העצלה בענין המלאכה בא להרחיק גם כן העצלה בענין המחקר והעיון.
מים עמֻקים עצה – הטעם כי רצון האדם נסתר מזולתו, רק לאיש תבונה יגלה כי יוציא את כל לבו ממנו, או יכירנו מעצמו.
מים עמוקים עצה בלב איש – הנה העצה אשר בלב איש בכח לא ישיגוה בקלות אבל אחר החקירה הרבה כי היא במדרגת המים העמוקים מאד אשר יקשה להגיע אל מה שהוא בתחתיהם ואולם איש תבונה ידלה העצה מלבו בטוב חקירתו והפלגתו בה.
מים עמוקים – דרך החכם להסתיר עצתו בעומק הלב ויקשה לזולתו להשיגה הרי היא כמים עמוקים שאי אפשר לשאוב המים התחתונים אבל איש תבונה ידלנה כי מתחלה ישאוב העליוני׳ ויוכל לשאוב אח״ז את התחתוני׳ ור״ל מתחלה יחקור הדברים המסתעפי׳ עד אשר יבין את העצה הטמונה בלב.
עצה – היא ההסכמה איך יעשה להשיג התכלית, וזה ע״י כח הבינה כמ״ש חז״ל מרבה עצה מרבה תבונה, ועז״א אבדה עצה מבנים (ירמיהו מ״ט ז׳) את מי נועץ ויבינהו, (ישעיהו מ׳ י״ד), לו עצה ותבונה (איוב י״א) וכמ״ש למעלה (ח).
מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה – העצה היא לבחור הטוב והמועיל מכל חלקי האפשר, והנה מחשבות רבות שוטפות כזרם מים על פני הלב, כמ״ש רבות מחשבות בלב איש, אבל העצה שהוא לבחור הטוב מכל חלקי האפשר המוביל אל תכלית המבוקש, הוא נסתר בעומק הלב במקור הצפון בעומק תהום רבה, ויש עצה ע״פ החכמה וזה עצת ה׳ שהנחיל חקי החכמה, ויקבל עצה זו מאחרים, כי אצל בני אדם החכמה מקובלת, ועז״א ושומע לעצה חכם, כי לא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם (ירמיהו י״ח:י״ח) אמנם העצה שנמצאת בלב האדם עצמו שיבין מדעתו לבחור הטוב זו עמוקה מאד, ולא תדלה מעומק הנפש רק ע״י כח הבינה, שמבין דבר מתוך דבר, וישפוט בכח בינתו על כל חלקי הסותר, לראות מן כל המון המחשבות איזה הטוב מכולם, וחקירת הבינה ע״י ההיקשים דומה כדולה מים ממקום עמוק שמקשר חבל בחבל עד יוריד כדו אל המעין, וכן יקשור היקש בהיקש עד יוציא האמת בכח הבינה.
בלב – כל איש ואיש נתן ה׳ חכמה ועצה מעט או הרבה, רק שישתדל לדלות אותה מלבו ולא יתיאש.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Many men claim to be men of unfailing love, but who can find a faithful man?
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
תג׳ד אכת׳ר אלנאס יצף כל ואחד פצ׳לה, וד׳ו אלאמאנה עלי צחה מן יג׳ד.
רב, תמצא רוב בני אדם כל אחד מתאר חסדי עצמו, ובעל האמונים באמת מי ימצא.
אמר החכם דבר זה נגד מה שנוהגים בני אדם שכל אחד מהם מתאר את טובות עצמו ושוכח מגרעותיו, ויתכן כי הדברים המגונים1 שלא הזכיר פי כמה ממה שאמר מן הדברים הטובים. ואפשר גם שמה שאמר מן הטוב אין בו ממנו כי אם מקצתו או אין בו ממנו כלום, כמו שהיה אבשלום אומר מי ישימני שופט בארץ ועלי יבוא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו2, והיתה מחשבתו בהיפך זה כמו שהעיד ה׳ עליו ואמר ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל3. ואין כוונתו באמרו ואיש אמונים מי ימצא שלא ימצא כלל, אלא כוונתו שהוא יקר המציאות.
1. המגונים שבו.
2. שמואל ב טו ד.
3. שם טו ו.
הד׳א מנה איצ׳א אנכאר מא יסתעמלה אלנאס אן יצף כל אנסאן מנהם מחאסן נפסה פינסא מסאויהא, ולעל מא תרכה מן אלאמור אלמד׳מומה אצ׳עאף מא קאלה מן אלאמור אלמחמודה, ולעל מא קאלה איצ׳א מן אלמחמוד אמא אן יחצל מנה בעצ׳ה או לא יחצל מנה שי, כמא כאן אבשלום יקול מי ישימני שופט בארץ ועלי יבא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו, וכאנת טויתה בכ׳לאף ד׳לך כמא שהד אללה עליה וקאל ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל. ולם ירד בקולה ואיש אמונים מי ימצא אנה לא יוג׳ד בתה, ואנמא אראד אנה עזיז.
רב אדם יקרא איש חסדו וגו׳ – הרבה בני אדם יש הבוטחים על אהביהם המבטיחים אותם חסד וקוראים להם בעת דחקם.
ואיש אמונים מי ימצא – המבטיח ועושה.
איש חסדו – אדם המבטיחו לעשות עמו חסד.
Many people call upon the man who promises them kindness There are many people who rely on their friends who promise them kindness, and they call them at the time of their straits.
but who can find a trustworthy man? who promises and keeps his promise.
who promises them kindness Heb. איש חסדו, lit. a man of his kindness, who promises him to do kindness.
רב אדם – האדם שהוא גומל חסד תמיד אותו החסד גורם לו שיקרא גדול.
רב – כמו על כל רב ביתו (אסתר א׳:ח׳), ורבי המלך (ירמיהו מ״א:א׳). והוא האדם המבטיח את האדם על דבר ונותן לו.
ואיש אמונים מי ימצא – באיחור תמצא אותו. אבל כשתמצאנו תקרא אותו גדול ותכבדהו.
ור״ש פירש: יש הרבה בני אדם שבוטחים על אהוביהם המבטיחים אותם לעשות עמהם חסד וקוראים אותם בשעת דחקם. ואיש אמונים מי ימצא שיבטיח ויעשה.
רב אדם יקרא איש חסדו – רוב בני אדם יכריז כל אחד מהם על חסדו ויודיע לרבים מעשה צדקותיו. יקרא יכריז ויודיע וכן ושמן ימינו יקרא1(משלי כ״ז:ט״ז).
ואיש אמונים מי ימצא – 2איש אמונים הוא המכסה צדקותיו ומסתיר חסדיו כענין שנאמר: מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א:י״ד), ונאמר: והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו׳:ח׳). ויקרא איש אמונים3 מכסה דבר. והשנית לזאת יקרא איש אמונים כי כעבד נאמן לאדוניו לקיים מצותיו לכל אשר צוהו. לא יחליף ולא ישנה דבר כענין שנאמר: ציר נאמן לשולחיו (משלי כ״ה:י״ג), והנה שלמות מצות החסד ומעשה הצדקה בהסתירה ובכסויה שלא להתפאר על המקבל המתנה והחסד ושלא להכלימו והשנית שלא להתגדר במלאכתו כענין שאמרו ז״ל בענין עסק התורה: אל תעשנה עטרה להתגדר בהא(משנה אבות ד׳:ג׳). והנה לאיש זה שלימות למצותיו והשלמות הוא התמימות על כן ישבח התמימות בפסוק הבא אחריו.
רב אדם יקרא איש חסדו – הטעם, לכן רב אדם, וזה כי מצד שמחשבת האדם נסתרת, תמצא שרוב אדם בקראו איש אשר יבחר אותו לחבר יקרא איש חרפתו וסבת רעתו, כי רחוק למצוא איש אמונים.
רב אדם יקרא וג׳ – כטעם תאות אדם חסדו (משלי י״ט:כ״ב). וכבר פרשתיו.
רב אדם – הנה הרבה מבני אדם תמצא שיכריז כל אחד מהם חסדו בשיספר אני עשיתי חסד כך וכך לפלוני ויחשבו מפני זה בהם שהם אנשי חסד כי גם איש אמונים אשר יעשה הראוי בדברים לבד בזולת חסד יקשה המצאו והיה זה כן כי לא יתכן שיקרא האדם איש חסד בעבור חסד אחד שעשה אם לא ינהג כך בכל הדברים וכן לא יתכן שיקרא האדם איש אמונים אם לא בשיתמיד בזאת התכונה לעשו׳ האמת והישר תמיד ואפשר שירצה בזה רב אדם יקרא בעת הצורך האיש שהו׳ גמל חסדו שישיב לו גמולו והנה יקשה למצוא באלו שקבלו החסד איש אמונים שיתעורר להשיב גמול לאשר גמל אותו חסד אך יתנכר אליו כאילו לא קבל טובה ממנו ולזה אין ראוי לאדם שישי׳ בשר זרועו אך יבטח בש״י ואפשר שתהיה הוי״ו במלת חסדו נוספ׳ ויהיה הרצון בזה כי כבר יקרא הקור׳ רב אדם איש חסד ר״ל שיקרא לאחד מהם איש חסד אבל תדע שאין הענין כן כי יקש׳ למצוא איש חסד כי גם איש אמונים יקשה למצוא.
רב אדם – במקף ישוב החולם לקמוץ חטוף.
רב אדם – רוב בני אדם יכריז כל איש החסד שעושה עם הבריות ויתפאר בזה אבל מי ימצא בהם איש אמונים כי רבים ישקרו.
רב אדם – רוב בני אדם מפרסמים החסד שעשו וגם מה שלא עשו. אך מי ימצא איש אמונים שלא יוסיף על האמת בספור מעשיו.
יקרא – יכריז ויפרסם.
חסדו, אמונים – ההבדל בין חסד ואמת ידוע, שאמת ואמונה הוא לשמור החיוב וההבטחה.
רב אדם יקרא איש חסדו החסד הוא מה שיעשה שלא מצד החיוב או ההבטחה רק מנדבת לב, והאמונה הוא מה שיעשה מצד החיוב או ההבטחה, וכפי זה היה ראוי שמי שעושה חסד כ״ש שיעשה אמונה, שאם יתנדב את אשר לא התחייב כ״ש שישמור את החיוב והמוטל עליו, ואמנם בטבע בני אדם יתראה להפך שאנשי אמונה מועטים את המוטל עליהם לא יעשו בקל יונו ירמאו ויגעו בממון זולתם, אולם בבוא לפניהם לעשות חסד ימצאו רבים לעשותו, וזה מצד שאין עושים הטוב בעבור עצמו רק בעבור התפארת והשבח, ויותר יהולל אם יעשה חסד, שבזה יכריזו חסדיו, וז״ש רב אדם יקרא איש חסדו – עם זה ימצאו רבים לעשות חסד, כדי שיקראו כל איש ואיש את חסדו ויפרסמהו, אמנם איש אמונים לא נמצא – כי מזה לא יוחיל כבוד ותפארת, וגם ר״ל מי ימצא איש אמונים שיעשה חסד של אמת שהוא החסד הנעשה בצנעה שלא בקריאה ופרסום רב, כי כל המעשה שרשו הוא אהבת הכבוד והגמול.
יקרא – הקורא, והוא ע״ד מה שכתוב בספר בן סירא ״רבים יהיו דורשי שלומך גלה סודך לאחד מאלף״, קרא רוב בני אדם אנשי חסדך ויהיו בעיניך כאוהבים לך וחפצים לעשות חסד עמך, רק זכור כי אוהב נאמן יקר הוא (דומה למה שכתבנו למעלה י״ח:כ״ד לפי המסרה); ושד״ל פירש רוב בני אדם מפרסמים החסד שעשו וגם שלא עשו, אך מי ימצא איש אמונים שלא יוסיף על האמת בסיפור מעשי חסדו!
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A righteous man walks in integrity. Blessed are his children after him.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כמו שהבטיח ה׳ שהבנים הכשרים יוסיפו אושר בצדקת אבותיהם, וזה על דרך החסד שנאמר עושה חסד לאלפים לאהבי1. אבל אם היו רשעים לא תועיל להם צדקת אבותיהם במאומה שנאמר צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה2.
1. שמות כ, ו.
2. יחזקאל יח כ.
כמא ועד אללה אן אלבנין אלצאלחין יזדאדון סעאדה בצלאח אבאיהם, הד׳א עלי סביל אלתפצ׳ל כקולה עושה חסד לאלפים לאהבי. ואמא אן כאנו טאלחין לם ינפעהם צלאח אבאיהם שיא כקולה צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה.
מתהלך בתומו צדיק – הצדיק הוא הולך בתמימות כל ימי חייו.
ואשרי בניו אחריו – כי יתקיים להם מה שינחילם ויכבדו אותם האנשים לכבוד אביהם, כי בתמימותו קנה להם אוהבים.
או פירושו: אשרי בניו אחריו – כי ילכו בדרכי אביהם שלמדו ממנו.
מתהלך בתומו צדיק – לפי שהזכיר למעלה רב אדם יקרא איש חסדו (משלי כ׳:ו׳) והנה האיש ההוא איננו מתהלך על דרך השלימות והתמימות במצות על כן אמר: כי הצדיק מתהלך בשלימותו ותומו ועשה המצות כתקונם וכמאמרם ליראה את השם ית׳ ולאהבתו לא להתגדר ולהתפאר. והודיענו כי אין האיש צדיק עד שיתהלך בתומו בעבודת הבורא ית׳.
אשרי בניו אחריו – הצדיק המתהלך בתומו הוא המזכה לזרעו אחריו אבל העושים את המצות להתגדר ולהתפאר אף על פי שיקחו חלקם הראוי לתת להם אינם מן הצדיקים שהברית כרותה להם ולזרעם וכן כתוב: ביראת י״י מבטח עוז ולבניו יהיה מחסה (משלי י״ד:כ״ו) כי בעל היראה מזכה לבניו אחריו. ואמרו ז״ל: עושה חסד לאלפים לאוהביו לעושים מאהבה ושומרי מצותיו לאלף דור לעושים מיראה (סוטה ל״א.).
עוד אשכילך בינה בענין המקרא הזה: הנה ידוע כי הצדיק הוא הזהיר מן חטא ואוחז בכשרון המעשה ואחרי שישתדל לתקן במדות נפשו ויגרש מקרב לבו הקנאה והתאוה ואהבת הכבוד ויגיע למעלת היראה ובטחון יקרא תמים על כן כתוב: איש צדיק תמים היה (בראשית ו׳:ט׳) כי אחרי מעלת הצדיק יעלו למעלת התמימות. והנה הודיענו בפסוק הזה כי הצדיק אף על פי שלא הגיע למעלת התמימות אכן מתהלך הוא במעשיו בתומו כי יעשה המצות על דרך השלמות ותהיינה פעולותיו על נתיב התמימות. ולשון מתהלך נופל על הפעולות וכן הולך ביושרו ירא י״י (משלי י״ד:ב׳).
גם יש לפרש: מתהלך בתומו צדיק – אף על פי שלא הגיע למדרגת התמימות מרגיל הוא את נפשו במדות התמימות על כן לא יתגדר בחסדיו ולא יתפאר במעשי צדקותיו.
מתהלך בתומו – הצדיק שהוא מהלך בתמימו׳ וביוש׳ במדותיו ובדעותיו והו׳ איש אמונים על דרך האמת לא די שיהיה נשמר מהרעות כי גם בניו יהיו מושגחי׳ מהש״י בסבתו עם שמתכונתו גם כן שיישי׳ בניו לעבודת השם ית׳ ותדבק בהם גם כן ההשגח׳ מצדם.
אשרי בניו – אשרי לבניו אחרי מותו כי יחסו בצל זכותו.
בתמו צדיק – ההבדל בין צדיק ובין תמים למעלה (ב׳ ז׳, י״א ג׳).
מתהלך בתמו צדיק אשרי בניו אחריו – הצדיק הוא מי שעושה מעשה הצדק ואינו עדיין תמים, כי גדר התמימות הוא שיעשה כל מעשיו לשם ה׳ בלבד לא לשם כבוד ותפארת ופניה חיצונית שאז לא יעמוד בצדקו תמיד, ונמשך למ״ש איש אמונים מי ימצא, וא״כ גם הצדיק אינו תמים לעשות באמונה, אבל הצדיק המתהלך בתומו לעשות כל מעשיו לש״ש (ועז״א מתהלך שמורה על התמידות שהתמים לא ימוט בשום פעם) הגם שלא ישיג השבח המדומה, הלא אשרי בניו אחריו – כי שכר התמימות (שלא רצה ליהנות משכר מעשיו) ישאר לבניו דור דורים.
אחריו – כי יאכלו מצדקת אביהם, ויש לפרש אחריו אם ילכו אחריו וידרכו על פעמיו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A king who sits on the throne of judgment scatters away all evil with his eyes.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ינבגי ללמלך אלג׳אלס עלי כרסי אלחכם, אן יד׳רי מן חצ׳רתה כל שר.
מלך, ראוי למלך היושב על כסא הדין להרחיק מלפניו כל רע. והנה בעיניו לפניו, נכחו, מקום מושב שריו ויועציו.
פירושו שאין ראוי לו לשופט שיופיע לפניו עד שקר, ולא מסייע ברשע, ולא טוען לזולתו במאומה1, ולא מסתודד בחשאי במושבו, כי כל הפעולות הללו ודומיהם רעים במשפט מקלקלים אותו.
1. ראה לעיל יט כח.
שרחה אן אלחאכם לא יחל לה אן יחצ׳ר בין ידיה שאהד זור, ולא מעין באלט׳לם, ולא מחתג׳ לגירה בשי, ולא מן יסארר סרא פי מג׳לסה, פאן הד׳ה אלאפעאל ואמת׳אלהא שר פי אלחכם מפסדה לה.
מלך יושב על כסא דין וגו׳ – יש לפותרו כנגד הקב״ה, ויש לפותרו על שופטי אמת.
A king sits upon a throne of judgment This may be explained as referring to the Holy One, blessed be He, or it may be explained as referring to the true judges.
מלך יושב – המלך שיושב על כסא המשפט לשפוט בצדק.
מזרה בעיניו כל רעא – כלומר כי בחכמתו הוא מסתכל בפני האנשים, וכשיראה בהם אדם רשע הוא מרחיק אותו ומסירו מלפניו, כמו שזורין התבן מן הבר. תרגום סורו נא (במדבר ט״ז:כ״ד) – זורו כען.
א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״רשע״.
מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע – כאשר ישב המלך על כסא דין מזרה כל רשע ורע בסקירת עיניו ובהבטחתו כי ייראו ממנו פן יכיר ברעותיהם ובתרמיתם אחרי שהוא חכם ואוהב הדין והיושר והיכולת בידו לעשות ברעים משפט. וענין הפסוק הזה דבק אל הפסוק של אחריו כאשר נבאר.
מלך יושב – הוא השם ית׳.
מלך – הנה המלך והוא השכל כשיושב על כסא דין לשפוט בדברים העיוניים לפי מה שראוי ויקח משאר הכחות השרות הראוי להגיעו אל האמת בדרושיו הנה הוא מזרה ומפזר בעיונו כל רע במדות ובדעות כי יזהר מהדברים המטעים ובהעבירו כחותיו יסיר התאוות הרעות והמגונות והנה זה כלי ממה שיצטרך לאיש אמונים כשיהיה איש אמונים ע״ד האמת, ועתה יבאר שכבר יקשה המצאו כמו שזכר תחלה ואמר מי הוא שיוכל להתפאר שהו׳ איש אמונים ע״ד האמת מי יאמר זכיתי לבי ואמר מי הוא שיוכל להתפאר שיאמר זכיתי לבי בדעות ונמלטתי מהשקר בהם היה זה ממה שיקשה מאד לרוב הדברים המטעים ומונעי׳ מהשלמ׳ החקירה בהרבה מהדרושים ומי יאמר טהרתי מחטאתי בענינים הגופיים והמדיניים ולא התנהגתי בהם כי אם ביושר ובאמת.
מזרה – ענין פרישה ושטיחה כמו כי חנם מזורה הרשת (משלי א׳:י״ז).
מלך – כאשר יושב ה׳ על כסא דין אז מפוזר ושטוח בעיניו כל רעות בני האדם אף אם עשאום בסתר.
כסא דין – ההבדל בין דין ובין משפט (ישעיהו י׳ ב׳) ובכ״מ.
מזרה – מפזר או מרחיק.
בעיניו – בהשגחתו.
(ח-ט)מלך יושב על כסא דין, מי יאמר זכיתי לבי – כבר אמר החכם אם עושק רש וגזל משפט וצדק תראה במדינה אל תתמה על החפץ כי גבוה מעל גבוה שומר, ר״ל באם תראה עשק וגזל ואין משפט במדינה, דע שהסבה לזה מפני שהשופט העליון הגבוה אשר במדינה אינו משגיח על המשפט בעצמו, רק מסר הנהגת המשפט להשר המשנה אשר תחתיו והשר מסר לאשר תחתיו, והנעשקים לא יוכלו להגיע צדקתם אל המלך עצמו, כי אז יצוייר שהשופטים הקטנים לא ישגיחו לעשות משפט, או שאין כח בידם או שיטו אחרי הבצע והשוחד, אמנם אם המלך בעצמו יושב על כסא דין – ועושה המשפט בעצמו אז בודאי יעשה משפט לעשוקים וזרוע רמה תשבר, ואמר בזה ד׳ תנאים, א] שהמלך עושה משפט בעצמו, ב] שיושב על כסא דין, הישיבה על הכסא מורה הקביעות, ג] שיושב על כסא דין, שיש הבדל בין כסא דין ובין כסא משפט, שהמשפט הוא גמר המשפט והפסק דין, והדין הוא שמיעת טענות הבע״ד, שגם ישמע בעצמו טענת הבע״ד, לא ע״י עורכי הדיינים ושופטים שומעים הטענות, שבזה יוכלו להטעות את השופט העליון, ד] מזרה בעיניו כל רע – שמלבד המשפט משגיח בכ״מ ומפזר ומזרה את הרע ע״י עיני השגחתו, שיתהלך בעצמו בין העם להשגיח על עושי רע להכרית כל פועלי און, כשיש כל התנאים האלה מי יאמר זכיתי לבי – וכי ידמה לאיש שבאם הוא זכאי בלבו כבר יטהר מחטאתו הלא יגור ויפחד מן השופט הגדול הזה אשר לו היכולת המוחלט, ואשר לא יטהו השוחד, וכ״ז משל על המלך הגדול והנורא השם ב״ה אשר הוא יושב תמיד על כסא דין, וצופה בעיניו כל מעשי בני אדם בהשגחתו המתמדת הפרטית, ומי לא יגור מהשופט הזה, בין על מחשבת לבבו, שעז״א מי יאמר זכיתי לבי – בין על מעשיו בפועל, שעז״א טהרתי מחטאתי – ועז״א לדוגמא.
מזרה – בעיני חכמתו כל רע ומבדילו מן הטוב (כלומר מבחין בין צדיק לרשע בבואם למשפט לפניו) כמו שזורים המוץ מן הדגן.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
מי יאמר זכיתי לבי – יהי שמו של הקב״ה מבורך לעלם ולעולמי עולמים, שטהרה וקדושה שלו היא, והוא בוחן ליבות וכליות, והוא מטהר את ישראל. אמר שלמה: דוד אבי אמר לפני הקב״ה: ריבון העולמים!: ״לב טהור ברא לי אלהים״ (תהלים נ״א:י״ב), שאל שלא כעניין, וכיוון שידע ששאל שלא כעניין, חזר ואמר: ״כבסני מעווני ומחטאתי טהרני״ (תהלים נ״א:ד׳), מה השיבתו רוח הקודש? אמרה לו: דוד, הואיל ונשפלת עצמך על השאלה ששאלת, אני נותן לך לב טהור, אף רוח הקוש אמרה עליו: ״ביקש ה׳ לו איש כלבבו״ (שמואל א י״ג:י״ד). כיוון שראה שלמה שהשפיל דוד עצמו, אף הוא אמר ״מי יאמר זכיתי לבי טהרתי מחטאתי״. מה שכר נטל על כך?: ״וישב שלמה על כסא ה׳ למלך״ (דברי הימים א כ״ט:כ״ג), וכי יש אדם שישב על כסא של הקב״ה? אלא, מה כסאו של הקב״ה שליט בכל עולם כולו, כך שלמה שלט בכל העולם, שנאמר: ״כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח ועד עזה״ (מלכים א ה׳:ד׳), והלא תפסח ועזה נתונות זו אצל זו, כדרך שיצא אדם מתפסח והולך למזרח, ומן המזרח למערב, ומן המזרח לצפון, ומן הצפון לדרום, מקיף ועולה עד שעולה לעזה, כך היה שלמה הולך ושולט ומקיף כל העולם מראש ועד סוף. אמר רבי יוסי הגלילי: כל כך למה זכה שלמה? מפני שלא הגביה דעתו וליבו לפני הקב״ה. והלא דברים קל וחומר: ומה אם שלמה, אבי החכמה ואבי הנבואה, על שהשפיל עצמו זכה לשלוט מסוף העולם ועד סופו, שאר בני אדם על אחת כמה וכמה. מכאן אמרו חכמים: אשרי אדם שמשפיל את עצמו, ואינו מגביה את עצמו, כדי שיזכה לפני הקב״ה.
מי יאמר זכיתי לבי – [יהי שמו של הקב״ה מבורך שהטהרה והקדושה שלו הוא והוא בוחן לבות וכליות והוא מטהר את ישראל, אמר שלמה דוד אמר לב טהור ברא לי אלהים שאל שלא כענין, וכיון שידע שלא שאל כענין חזר ואמר הרב כבסני מעוני וגו׳, ומה השיבתו רוח הקדש הואיל והשפלת עצמך על השאלה אני נותן לך גדולה ואמר עליו בקש לו י״י איש כלבבו, כיון שראה שלמה כך אף הוא אמר מי יאמר זכיתי לבי], מה שכר נטל על כך וישב שלמה על כסא י״י, וכי יש אדם יכול לישב על כסא י״י אלא מה כסאו של הקב״ה שליט בכל העולם, אף שלמה שלט בכל העולם שנאמר כי הוא רודה בכל עבר הנהר מתפסח עד עזה.
מן ד׳א יקול אני קד זכית קלבי, וטהרת מן כ׳טיתי.
מי, מי זה היכול לומר זכיתי לבי וטהרתי מחטאתי. שאין אדם בעולם אשר לא ישגה ויטעה אי פעם, וכמאמר הכתוב כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, קהלת ז כ.
מי יאמר – כלומר אין שום אדם שיוכל לומר זכיתי לבבי מכל חטא ומחטאתי נטהרתי על ידי מעשי הטובים, כי אין אדם יוכל לידע ענש עונותיו.
מי יאמר זכיתי לבי וגו׳ – 1אם הרעים יראים וזוחלים מהתראות לפני מלך בשר ודם בשבתו על כסא דין מפני שהוא חכם וירא חטא ואוהב היושר והיכולת בידו לעשות משפט איך לא ייראו הנבראים מלפני הבורא ית׳ שהוא בוחן לב וחוקר כליות ואיך לא יבושו מלפניו על מדותיהם הרעות ומחשבותיהם אשר לא טובות כי מי יאמר זכיתי לבבי ולא נשארה בי מדה רעה ובכן טהרתי מחטאתי כי אחרי שיזכה האדם את לבו לא יטהר מחטאתוא כי ענוש יענש האדם על מדות הלב הרעות כי השם ית׳ לא יחפוץ בבעל המדות הרעות. והשנית כי המדות הרעות יולידו הפעולות הנשחתות.
והנה לשון מי יאמר זכיתי לבי יורה כי אין ראוי לאדם לבטוח בנפשו ולהאמין בעצמו שזיכה לבו וטהרו וקדשו מן המדות הרעות הנמצאות בו מתולדתו. לכן ראוי לו שיפחד תמיד מלפני השם ית׳ הצופה מחשבותיו.
1. עיין ר׳ בחיי ערך עצרת.
א. בכ״י לוצקי: מחטאתו שכבר עשה.
זכיתי – מלשון זך ונקי.
מי יאמר – ר״ל הואיל והכל גלוי לפניו מי יוכל להכחיש ולומר הנה לבי זכה ובהירה מבלי סיג עון ואני כבר טהרתי עצמי מחטאתי כי עשיתי תשובה עליה.
(ט-י)מי יאמר גו׳ אבן ואבן וגו׳ – דבקים זה לזה. מי יאמר זכיתי לבי. לפיכך אין ראוי למהר וליתן דופי באחרים, ואל תדין את חברך עד שתגיע למקומו. אבל כשמחמירים על זולתם ומדברים רע עליהם על כל דבר קל שנכשלו בו, הם מקילים לעצמם ולא יחסרו להם טענות להצטדק על מעשיהם המגונים, והנה יש להם אבן ואבן איפה ואיפה, וזו תועבה לפני ה׳.
(ט-י)מי יאמר וגו׳ אבן ואבן – לפי שד״ל שני מקראות אלה דבקים זה לזה; מוצאים טענות לצדק כל מעשיהם עד שזכים וטהורים הם בעיניהם ומטילים דופי בכל מעשי אחרים, א״כ יש להם איפה ואיפה וזו תועבת ה׳ היא; רק זה שמטילים דופי במעשה אחרים אין כתוב כאן, וא״כ העיקר חסר מן הספר; ונראה לי שאין צורך לדבק שני המקראות, ומלת גם שבסוף פסוק יו״ד מוסבת אל אבן ואיפה כמו בפסוק י״ב אל אזן ועין, ומי יאמר הוא מאמר לעצמו.
תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרד״קר׳ יונהמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Differing weights and differing measures, both of them alike are an abomination to Hashem.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אבן, והמשקולות השונות והמדות שאינן מדוייקות מתעב אותם ה׳ גם יחד.
רמז בדבר זה על המוכר וקונה, אמר כל זמן שאינו מצדק את משקלותיו ומדותיו עד שלא יהא בהם תוספת וגרעון באזונם אינו צדיק ולא נקי מן החטא, ולפיכך אמר ה׳ בתורה אבן שלמה וצדק יהיה לך1. והנה אמרו על הכל שלמה, רוצה לומר מלאה, ואמרו וצדק רוצה לומר הדיוק. ודקדק החכם כאן באמרו גם שניהם, כלומר אף אם תקח במדה החסרה ותתן ביתרה כיון ששתיהן ברשותך הרי מעשיך אלה ממה שמתעב ה׳.
1. דברים כה טו.
אומי בהד׳א אלקול אלי מן יביע וישתרי, פיקול מהמא לם יעאיר צנג׳אתה ואכיאלה חתי לא תזיד ותנקץ פי אלעיאר פליס הו זכי ולא ברי מן אלכ׳טא, ולד׳לך קאל אללה פי אלתוריה אבן שלמה וצדק יהיה לך. פקולה פי אלג׳מיע שלמה יריד בה אלופא, וקולה וצדק יריד בה אלעיאר. ובאלג אלחכים ההנא אד׳ קאל גם שניהם, יעני אנך לו אכ׳ד׳ת באלכיל אלנאקץ ואעטית באלזאיד בעד אן תכון פי מלכך פהד׳א מן פעלך ממא יכרהה אללה.
אבן ואבן – רוצה לומר: משקל גדול ומשקל קטן. כלומר שנותן בקטון ומקבל בגדול, וכן במדות. ושניהם מנע האל בתורה שלא לעשותם, ומי שעושה אותם הוא תועבה בעיני השם.
אבן ואבן איפה ואיפה תועבת י״י וגו׳ – אחת גדולה ואחת קטנה וליקח בגדולה ולמכור בקטנה.
תועבת י״י גם שניהם – עונש הגדולה יותר על עונש הקטנה כי עונש הלוקח גדול בהונות המוכר כאשר אמרוא כאשר לקחת קנית וכאשר מכרת אבדת קניינך (בבלי ב״מ נ״א.) על כן אמר כי יענש גםב על הקטנה.
ויש לפרש: כי אונאת אבן ואבן גדולה מאונאת איפה ואיפה כי יוכל האדם להסתכל ולהתבונן בעומק חלל האיפה ולהבין שיעורה על כן אמר גם שניהם כי יענש גם על איפה ואיפה, ופירשו ז״ל שכתוב בתורה: לא יהיה בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה (דברים כ״ה:י״ג) בא הכתוב ללמד שהוא עובר עליו משעת עשייה אף על פי שלא נמדד בהן ולא הונה בהן, ועל כן הובא בכאן הענין הזה לפי שדבר למעלה על זכות הלב. והנה הביא מופת כי הלב אשר בו המדות הרעות אין לשם חפץ בו כי הוא נכון למועדי רגל1 בעליו ולהכשילו במפעליו כי משרשי המדות יפרו ענפי החטא כענין שכתוב: פן יש בכם איש או אשה שורש פורה רוש ולענה (דברים כ״ט:י״ז). והנה יתעב השם האיש אשר בידו עון אבן ואבן הרעות אף על פי שלא חטא בהן מפני שמזומנת להכשיל ולהחטיא ולא יתכן שיטהר מחטאתו עמהן. והשנית כי אבן ואבן תועבת השם מפני שנתכון לעשות בהן עול אף על פי שלא חטא בהן אחר כך, האדם נתעב על כונת לבו הרעה ומדותיו הרעות. והנה בג׳ מקומות2 נכתב הענין הזה בספר הזה וכל אחד ילמד ענינו, וכי לא הוצרך בספר הזה לכתוב מצות והאזהרות הכתובות בתורה אם לא יחדש טעם או מופת בדבר והמקראות האלה נסמכו לענין תמימות הלב שהוזכר למעלה.
אבן ואבן – הטעם אחת למכור, ואחת לקנין. כמו: לא יהיה לך בכיסך (דברים כ״ה:י״ג).
אבן ואבן וג׳ – גם שניהם. כי הם שני מינים, האחד משקולות, והאחד מדידות, וכן אזן שומעת ועין רואה וג׳ (משלי כ׳:י״ב) גם שניהם. הם שני מיני חושים.
אבן ואבן – הנה המשקל הקטן מהראוי או הגדול מהראוי והמדה הקטנה מהראוי או הגדולה מהראוי הנה שני אלו הדברים מתועבי׳ לש״י במדות ובדעות וזה כי הנבחר והראוי במדות הוא השווי והיושר מזולת שיהיה לאחד מהקצוות כמו שנתבאר בפלוסופיא המדינית והנבחר בדעות שלא לקצר מהאמה הראוי בדבר דבר ושלא להפליג עליו יותר מהראוי כאילו תאמר שמה שיסבול אותו מופת מוחלט לא יקצר בו ויסמך על מופת ראיה או על הקדמות מפורסמו׳ ומה שלא יסבול מופת מוחלט לא יבקשהו וכן לא יחקו׳ במה שאין דרך אל השגתו ולא יקצר לחקור במה שיוכל להשגתו ובהיות הענין כן מי הוא זה ואי זהו שיוכל להתפאר באיש אמונים.
איפה – שם מדה בת ג׳ סאים.
אבן ואבן – העושה שני אבני משקל גדולה וקטנה מראה את הגדולה ושוקל בקטנה הנה תועבת ה׳ גם שניהם כי גם הגדולה עשויה רק לרמות ולא לשקול בה.
אבן ואבן איפה ואיפה – שיצוייר דבר שהוא רע לפי הנגלה ואינו רע לפי הנצפן, כמו אם יש להקונה אבן ואבן לשקול המעות, במשקל גדול ובמשקל קטן, ויש להמוכר איפה ואיפה למדוד כן לפי ערך זה את הפירות שמוכר שאם מוכר במדה קטנה משלם לו המעות במשקל הקטן, הגם שבזה יוכל לומר זכיתי לבי, אחר שנותן לפי הצדק, בכ״ז לא יוכל לאמר טהרתי מחטאתי לפי הנגלה, כי תועבת ה׳ גם שניהם – אף שימצאו שניהם זה לעומת זה האבן מול האיפה, כי התורה הזהירה בכלל שלא ימצא בכיסך אבן ואבן בשום אופן ובשום הצטדקות.
מקבילות במקראתרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Even a child makes himself known by his doings, whether his work is pure, and whether it is right.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
גם במעלליו יתנכר נער – אמר רבי ברכיה עד דהיא פגה אפקת כוביא, שנאמר והארץ היתה תהו ובהו, הוא שהנביא עתיד להתנבאות עליה בסוף ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו, מתחלת ברייתו של עולם צפה הקב״ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, בראשית ברא הרי בנוי כמה דאת אמר לנטוע שמים וליסוד ארץ, והארץ היתה תהו ובהו הרי חרב, ויאמר אלהים יהי אור הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, הדא הוא דכתיב קומי אורי כי בא אורך וגו׳.
ואלצבי איצ׳א יערף מן שמאילה, אן כאן פעלה זכיא או מסתקימא.
גם, גם הנער יוכר ממעלליו אם היה פעלו זך או ישר.
בדבריו אלה הוא מזרז על החנוך, וכוונתו בזה חנך בנך כדי שיגיע לאחת משתי מעלות, או שיהיה זך וזהו הצדיק הגמור, או ישאר ישר כפי תכונת הנפש, כי בשני המצבים גם יחד לא יתרגל לרע ולא ימלאנו לבו לעשותו, כי הנפש תכונתה הטבעית הוא היושר כמו שאמר1 בספרו השני אשר עשה האלהים את האדם ישר2, ולפיכך אין האדם רשאי לעשות כי אם אחת משתים, או להרגילה למעשה הטוב, או להניחה כפי ישרה, ואל יאלפנה וירגילנה לרע, כענין שנאמר כי לחמו לחם רשע3.
קולה הד׳א קול יחת׳ בה עלי אלאדב, יריד בה אדב ולדך חתי יבלג אלי חד מנזלתין, אמא אן יציר זכיא וד׳לך אלצאלח אלתאם, או יבקי מסתקים עלי רסל אלנפס, אלא אנה פי אלחאלין ג׳מיעא לא יאלף אלשר ולא יג׳תריה, לאן אלנפס רסמהא אלמרסל אלסדאג׳יה כקולה פי כתאבה אלאכ׳ר אשר עשה האלהים את האדם ישר, פלא יחל ללאנסאן אן יפעל אלא ואחדה מן אלאת׳נתאן, אמא ראצ׳הא אלי פעל אלכ׳יר, ואמא תרכהא עלי סאדג׳יתהא, ולא ירוצ׳הא אלי אלשר ויעודהא כקולה כי לחמו לחם רשע.
גם במעלליו יתנכר נער – לשון התפעל, כלומר הנער לפעמים יראה שמעשיו טובים, ואחר כן יחזור להיות נכר מהם, כי יעשה ההפך.
ויש מפרשים: כי הנער יוכר במעשיו אם הוא טוב או רע, כי אם תחלתו תהיה טובה סופו ראוי שיהיה טוב, כי תמיד כשיגדל הוא קונה שכל. וכן אם יתחיל להיות רע באיחור יסור מדעתו.
גם במעלליו יתנכר נער – יתנכר מלשון ויתנכר אליהם (בראשית מ״ב:ז׳) וכל שהוא מענין הכרה יבוא לעולם או מבנין הפעיל או מבנין נפעל ומענין ההתנכרות שהוא הסרת ההכרה והסתרתה יבא מבנין התפעל וביאור הענין אמר ראה גם ראה כמה גדול כח הלב ותקון המדות לאדם החכם ולשמרו ממכשלת הפעולות. כי הנה האדם זך הלבב ופעלו ישר כשיגדל מפני שהכח המתאוה אשר בו נמשכת אחרי הנפש החכמה ושומעת לקולה גם בימי נעוריו היה מתנכר מן הנערות במעלליו ולא היו נכרים סמני הנערות בתנועותיו אף על פי שתולדות הנערות להתנהג בדרכי השחוק והשמחה למאן קבלת העול וגם כחות כלי השכל אינם נגמרים ושלמים בימי הנערות עד שיקרב אל ימי הנערות המעט הנמצא בו מן השכל היה מנחהו בדרך ישרה ומונע אותו מדרכי הנערות מפני זכות הכח המתאוה אשר בו שהוא שומע אל הנפש החכמה ונוטה אחריה, כי טוב מעט השכל עם המשך הכח המתאוה אחריו לישר הפועלים ולכשרון המעשים משפע השכל אם תסור ממנו הכח המתאוה ולא תכנע אליו כי התאוה מעצמת עיני השכל עד שלא יפקח עיניו לראות הדרך לא טוב אשר יתיצב עליו כאשר תסיתהו התאוה ללכת בו. ובא הענין הזה לשבח זכות הלב לתקון המדות ונסמך למה שהזכיר מי יאמר זכיתי לבי (משלי כ׳:ט׳).
גם במעלליו – הנה אע״פ שימצאו בחוש פעולות האדם טובות וישרות הנה אפשר לו שיתנכר בהם ותהיינה פעולותיו בנגלה טובות ולבו ברע והנ׳ קרא האיש הזה נער לא מלך ר״ל שהשכל בו הוא משרת לא מלך.
גם במעלליו וגו׳ – ר״ל גם הנער בשנים אף בעת יעשה מעלליו מדעת עצמו לא ממצות אנשים מלומדה מ״מ יוכל הוא להתנכר ולהביא ספק בלבות בני אדם אם פעלו זך וישר כי כקטן כגדול עלולים הם לרמות ולהתנכר במעשיו לבל יכירו בו האמת.
מעלליו, פעלו – ההבדל בין מעלל ובין מפעל מעשה ודומיהם, שמעללים הם הפעולות הצומחות מתכונות נפשיות כמ״ש (תהלות כ״ח).
אם זך ואם ישר – זך הוא דבר הנקי מפסולת ותערובות ושמרים. כמו לבונה זכה, שמן זית זך, ר״ל נקי מתכונות רעות גופניות, וישר הוא הפך העול והעקש, ושרשו בבינה כמ״ש בכ״מ. וזך הוא בפעולות הצומחות מכח המדות ששרשם בחכמה. עי׳ איוב (ח׳ ז׳), ולקמן (כ״א ב׳ ושם י״א).
גם במעלליו יתנכר נער אם זך ואם ישר פעלו – יש הבדל בין פעל ובין מעלל, המעללים הם הפעולות התלויות בתכונות נפשיות, כמו הפעולות הצומחות מתכונת הגאוה או הענוה, האכזריות או הרחמים וכדומה, אמר אם תראה פעל ועסק מן הנער, ולא ידעת להכיר באיזה אופן פעל זאת, ורוצה אתה ג״כ לידע מזה מהות הנער וענינו לעתיד, תוכל להכיר זה ע״י תכונותיו ומדותיו, למשל משה הרג את המצרי ואמר לרשע למה תכה רעך, ועדיין לא נודע אם עשה זאת מאהבת הצדק והיושר או מתכונת הנקמה והגאוה וכדומה, הקדים שם לספר מעלליו ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם, שזה מעלליו ותכונותיו הנפשיים, שלא לבש גאה וגאון בהיותו בחצר המלך, רק יצא אל אחיו, והיה כאחד מהם, וראה והשתתף בסבלותם, שזה מורה ענותו ורחמנותו וטובו, ונודע כי המשפט שעשה בהמצרי היה מצד ישרו ואהבת צדק, וכן יוסף שהביא דבת אחיו, הקדים לספר תכונותיו שהיה רועה עמהם בצאן והיה נער את בני בלהה נכנע להם, משרת אותם, בלתי מתגאה, בלתי שונא להם, והיה הבאת הדבה מאהבתם כדי שיוכיחם אביהם, וע״י מעלליו נכר פעלו שהיה זך וישר.
במעלליו – בודאי נפרד כאן שם זה מכל חביריו שבמקרא והוראתו צחוק ותעלולים ואז דעת כותבו פשוטה ונכונה מאד, וכל יתר הפירושים שנדחקו לפרשו מלשון פעל ומעללים לא הצליחו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The hearing ear, and the seeing eye, Hashem has made even both of them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כמא אן אלאד׳ן אלסאמעה ואלעין אלבאצרה אללה כ׳לקהמא.
אזן, כמו שהאוזן השומעת והעין הרואה ה׳ בראם, ופסוק זה משוך לשלפניו, שטבע הנפש היושר כמו שטבע האוזן לשמוע וטבע העין לראות. ואפשר להוציאם מטבעם להחריש את האוזן ולסמא את העין. והשוה אמו״ד מאמר ד פ״ו ד״ה והששי.
כלומר כך היא תכונת טבע הנפש טוב וצדק, אלא שהאדם הוא שמרגילה ומרגיל את כל חושיו אל הרע ברוע בחירתו, כמו שנאמר למדו לשונם דבר שקר1, והוכחה לכל זה הנך רואה שטבע האדם לומר האמת, עד שיחבב בעיני עצמו את השקר ויהיה לו הדבר כהרגל שאי אפשר לו לסור ממנו, כענין שנאמר גם אתם תוכלו להטיב למודי הרע2.
1. ירמיהו ט ד.
2. שם יג כג.
יעני כד׳אך מרסל טבע אלנפס כ׳יר וצלאח, ואמא אלאנסאן הו אלד׳י ירוצ׳הא וירוץ׳ חואסה כלהא אלי אלשר בסו אלאכ׳תיאר כקולה למדו לשונם דבר שקר. ואלמצח לג׳מיע ד׳לך אלא תרי אן טבע אלאנסאן אן יצדק חתי יחסן הו לנפסה אלכד׳ב ויציר לה ד׳לך כאלעאדה אלתי לא ימכנה אלאנתקאל מנהא כקולה גם אתם תוכלו להטיב למודי הרע.
י״י עשה גם שניהם – כלומר מעשה ידיו הן, והוא חפץ באזן השומעת מוסר ועין הרואה את הנולד.
The hearing ear and the seeing eye, etc. They are His handiwork, and He desires an ear that hears reproof and an eye that sees what will develop.
אוזן שומעת – האל נתן הבחירה ונטע לו אזנים לשמוע ועינים לראות, וחפץ שכל אדם יהיה טוב. אבל נתן להם הבחירה, כמו שאמר: ראה נתתי לפניך וגו׳ ובחרת בחיים (דברים ל׳:ט״ו-י״ט).
(יב-יג)אזן שומעת ועין רואה י״י עשה גם שניהם. אל תאהב שנה פן תורש וגו׳ – הנה הפסוק הזה של אזן שומעת הוא טעם לאשר יזהיר עליו בפסוק של אחריו אל תאהב שנה פן תורש. הנה השם ית׳ נטע אזן באדם ויצר עין ולמה בני אדם תפריעו האיברים האלה אשר יצר ממעשיהם כי יצר עינים לראות ולהתעורר ולאחוז בחכמה ולהחזיק במלאכה ולא יאחזוהו ימי עוני, וכאשר יישן האדם יותר מן הצריך והראוי לו הנה משבית מלאכת האיברים אשר בה על כן אל תאהב שינה פן תורש. וזה שהזכיר עין רואה ולא הזכיר יד פועלת ורגל מהלכת מפני שהיד והרגל אינם פועלות בכל עת אבל מוכנות לפעול כשיצטרך. אכן העין פועלת ורואה בכל עת והנה בעת השינה בטלה ממלאכתה, ועל מדת האוזן לא הוצרך עתה להזהיר שכבר הזהיר למעלה ואמר מאור עינים ישמח לב אוזן שומעת תוכחת חיים (משלי ט״ו:ל״א) כאשר פירשנום במקומם.
ומה שהזכיר בפסוק של מעלה י״י עשה גם שניהם, ביאור גם שניהם – כי מעלת האוזן יתרה על מעלת העין כאשר פירשנו בפסוק מאור עינים.
אזן שמעת ועין ראה – כטעם, הנוטע אוזן (תהלים צ״ד:ט׳). או הטעם, כי הוא לא ברא אלה לבטלה, לכן ראוי למשכיל להבינו אל הראוי, ולכן סמך לו הבא אחריו.
אזן שומעת ועין רואה – הש״י עשה גם שניהם כלים להשגת האמת בדעות ובמדות וזה שאלו החושים הם יותר נכבדים שבחושים לקחת מהם ההקדמות הראשונות עם ההשגות במוחשים והם עם זה כלי׳ אל שיקבץ האדם אליו החכמה שהשיגוה שאר האנשים כי באזן ישמע דבריהם וילמד אותם ובעין יראה דבריהם בספריהם ולזה היו אלו החושים מהגדולים שבכלים אל שישלם לאדם להיות איש אמונים במדות ובדעות והם עם זה כלים לחטא וזה מבואר מענינם.
אוזן שומעת – ר״ל גוף אוזן וחוש השמע אשר היא שומעת וכן גוף העין וחוש הראיה אשר הוא רואה הלא ה׳ ברא גם שניהם הגופים והחושים וכל פעל ה׳ למענהו ולעבודתו.
אזן שומעת ועין רואה ה׳ עשה גם שניהם – שני החושים האלה שהם הראות והשמע הם היותר עוזרים בהשגה, והאוזן קודם להעין, שתחלה יקבל בקבלה ובשמיעה, ואח״כ יראה בעיניו ויתברר לו שהוא כן, שאם לא ישמע תחלה לא יבין מה שראה, ואחרי השמיעה והראיה יבין לדעת כמ״ש שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו, ועל זה אמר שה׳ עשה שני החושים האלה, וכן שעשה גם שניהם כי כ״א מוזר לחברו, וצריך האדם להשתמש בשני החושים האלה לכבוד עושם, שישמע דברי התורה והחכמה מפי חכמים, ויראה ויבחין מעשי ה׳ מצד הבחינה בברואים, כמ״ש כי אראה שמיך וכו׳.
עשה – כדי שישתמש האדם בהם לטוב בשמעו ובראותו הדברים על בורְיָם טרם ישפוט.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Don't love sleep, lest you come to poverty. Open your eyes, and you shall be satisfied with bread.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
חזר לזרז שידאג האדם להרויח בעולם הזה ולעשות זכיות לעולם הבא. והוצרך לחזור לנו על זה כיון שכבר הזכיר את החושים באמרו אזן שמעת ועין רואה, לפיכך אמר כי המלאכות האמנותיות אינן אלא למוד ואינן טבע כמו החושים, לפיכך ראוי שתתעורר אליהם ואל תדמה כי בחושיך ותבונתך תעמוד עליהם.
עאד אלי אלחת׳ עלי אלתכסב פי אלדניא ועמל אלצאלחאת ללאכ׳רה. ואנמא אחתג׳נא אן יעיד ד׳לך לנא לאנה קדם ד׳כר אלחואס בקולה אזן שמעת ועין רואה, פקאל אן אלצנאיע אלמהניה אנמא הי תעלים ליסת טבעא כאלחואס, פינבגי אן תנהץ׳ אליהא ולא תקדר אנך בחואסך ופכרך תקף עליהא.
פן תורש – תעשה רש.
lest you become poor Heb. תורש you become poor (רש).
אל תאהב שינה – אל תתעצל ותאהב שינה כמנהג העצלים כי זה יהיה סבה שתאבד הונך ותורש ואם תפקח עיניך בזריזות תשבע לחם ומזון ערב בדעות ואולם בעצלה לא די שלא השגת שלימות אבל גם ההתחלות אשר אצלך מהחוש תאבד ותשחית ולא יהיה לך מהם תועלת.
אל תאהב – האל״ף בחטף סגול ברוב הספרים. שבע לחם. השי״ן בגעיא.
פקח – פתח עיניך למעט בסגירת עינים בשינה ואז תשבע לחם ונא׳ למשל על עסק התורה.
פקח עיניך – כבר באר במו״נ ח״א פ״א שפקיחת עין לא בא על פתיחת עיני הראות רק על פקיחת עין השכל, או עין המחזה לחזות נעלמות.
אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם – פשוטו יאמר במשל, שאסיפת ההון צריך שקידה וזריזות, והאוהב שינה יורש, והעוצם עיניו בשינה לא ישבע לחם, והושאל מן המליצה שהסובא אינו שבע, אבל ממ״ש פקח עיניך מבואר שיש בו מליצה, כי פעל פקח לא נאמר על פתיחת עיני הראות רק על פתיחת עיני השכל, וימצא השינה המליציית גם בעת שהאדם ער ועיניו הגשמיים פתוחים, אם נפשו הרוחנית ישינה ותרדמת החומר נפל עליה ועיני שכלו עצומים מהביט אל האלהים, ונמשך אל מ״ש אזן שומעת ועין רואה עשה ה׳ גם שניהם, שבמ״ש גם שניהם רמז שהאזן והעין פי שנים להם, שנמצא גם אזן רוחני ועין שכלי, שעליהם בא לשון שמיעה על הבנת השכל, ושמיעת קול אלהים, ולשון ראה על ראיית השכל, ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וה׳ עשה גם שניהם, שע״י הראיה והשמיעה בחוש החיצוני ישמע ויראה בחוש הפנימי השכלי, וכמו שאין טוב אם ישן אדם תמיד ולא יתעסק באזן ועין הגשמי, שאז יורש וגופו לא ישבע לחם חקו, כן צריך לפקח עינים, שהפקיחה עקרו על עינים הרוחנים, שאם יאהב שינת השכל יורש ויאבד רכוש הנפש שהיא התורה והחכמה, אבל יפקח עיני שכלו אז תשבע נפשו לחם חקה, שע״פ תחיה חיים הנצחיים והרוחנים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
"It's no good, it's no good," says the buyer; but when he is gone his way, then he boasts.
א. ל֝֗וֹ א=ל֝וֹ (השמטת נקודת הרביע)
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
רבי שמעון בר חנן פתח רע רע יאמר הקונה ואוזל לו אז יתהלל, אתה מוצא עד שלא גלו היה קורא אותם רעים שנאמר העם הרע הזה אשר מאנו בו, כיון שגלו התחיל משבחן הוי ואוזל לו אז יתהלל שנאמר איכה וגו׳.
תג׳ד אלמשתרי יקול רדי רדי, ואד׳א צאר אליה מדחה.
רע, ממצא שהקונה אומר רע רע, וכאשר יהיה אצלו משבחו.
ספר את המציאות, וגנה בכך בעלי התהפוכות אשר היום מהללים ולמחר מגנים מתוך קנאה, כדרך שמגנה האדם סחורת זולתו ומהלל סחורתו הוא. אלא הראוי לאדם שיאמר על הטוב שהוא טוב ועל הרע רע בין שהיה שלו או של זולתו.
חכי אלוג׳דאן, וד׳ם פיה אלמתקלבין אלד׳ין אליום ימדחון וגדא יד׳מון תעצבא, כמא יד׳ם אלאנסאן תג׳ארהֵ גירה וימדח תג׳ארתה הו, ואלואג׳ב עלי אלאנסאן אן יקול עלי אלג׳ייד אנה ג׳ייד ועלי אלרדי רדי כאן ללמר או לגירה.
רע רע יאמר הקונה – תורה מתוך הדחק וייסורי רעבון, ואומר אוי לי על הצרה הזאת.
וכשהולך לו מלא חכמה אז יתהלל על עצב שנצטער.
ואוזל לו – והולך לו.
"It is bad, it is bad," says the buyer If one acquires Torah through poverty and the pains of hunger, he says, "Woe is to me for this evil and for this trouble," but when he goes away full of wisdom... then he boasts about the pain he suffered.
but when he goes away Heb. ואזל, but when he goes away.
רע רע יאמר הקונה – האדם שרוצה לקנות דבר הוא מגנה אותו כדי להמעיט דמיו. ואחר שקנאו הוא מתהלל בעצמו ואומר טוב קניתי.
רע רע יאמר הקונה ואוזל לו וגו׳ – 1גם אחרי כן אשר יזכה במקחו יגנה ויפחית ערך המקח בפני המוכר.
ואוזל לו – כאשר ילך לו ויצא מלפני המוכר יתהלל וישתבח במקחו וענין הפסוק הזה דבק אל הבא אחריו.
רע רע יאמר הקונה – זה מערמת הקונה כי בפני המוכר יגנה המסחר ויראה שאינו חפץ בו, ובהיות המוכר פתי יאמין זה ויתנהו לו בזול, וכאשר הלך הקונה לביתו, אז יתהלל וישבח עצמו, לכן סמך לו הבא אחריו, כי כל זה מחכמה.
רע רע יאמר הקונה – הנה אין הענין בקנין החכמה כמו בשא׳ הקנינים וזה כי שאר הקנינים מפני שיהיה מחירם כסף יקרה בקנין הקנין ההוא לרע בהיותו לו וכשלא יהיה לו יחשבהו לטוב והנה הפך זה ימצא בקנין החכמה כי לא יחשבהו אדם לטוב כי אם אחר שהשיגהו יש זהב ולזה אמר כי יש בשאר הקנינים קנינים חמודים כמו זהב ורב פנינים אך אין בהם כלי יקר כמו שפתי דעת כי שאר הקנינים יחשבו מצד יתרון ערכם ואין הענין כן בשפתי דעת כי הם טובי׳ על כל הענינים והם המישרים תכלית ההישר׳ למצוא דברי חפץ כי בזה האופן יקובצו לאדם דעות זולתו ואפשר שיהיה הרצון בזה כי המשיג קצת המושכלות שהם הצעה לו אז יהלל על כל הקנינים המושכל אשר היה מגנה אותו קודם זה וידמה שההלול הזה הוא מה שיאמר יש זהב ורב פנינים אך כלי יקר הוא שפתי דעת כי הם יביאו לקנין דבר נחמד מזהב ומפז רב.
רע רע – בס״ס שניהם פתוחים וכן משמע מכללי המסורת ערך רע.
ואזל לו – בספרים שלנו בטעם אחד בלבד בזי״ן ובמכלול דף צ״ה כתב שהוא ב׳ טעמים ואזל ועיין מ״ש בהושע ד׳ אצל צרר רוח.
ואוזל – ענין הליכה כמו אזלו מים מני ים (איוב י״ד:י״א).
רע רע – דרך הקונה חפץ לבזותו בפני המוכר ויכפול אמריו לומר שהוא רע למען ימכרנו בזול, וכאשר יקנהו והולך לו אז יתהלל לפאר את עצמו לומר שיודע לקנות חפצים בזול. ונאמר למשל על הקונה חכמת התורה מתוך צער ודוחק אשר יתרעם אז על קושי הדוחק אולם לאחר זה יתהלל בעצמו על הצער שסבל כי לפום צערא אגרא.
ואזל לו – כשהלך הדבר אליו, שנסתלק מרשות המוכר לרשותו.
רע רע יאמר הקונה – אומר בדרך העולם שהקונה שבא לקנות איזה דבר יאמר על הדבר שהוא רע – ואחר שקנאו ואזל מרשות המוכר לרשותו אז יתהלל בהחפץ שקנה, וזה כי תחלה חשב את המחיר שמבקשים בעד החפץ שג״כ רע בעיניו להוציאו אמר שהוא רע לערך מחירו, אבל אחר שכבר נתן מחירו אז יתעלה בעיניו אחר שקנאו במחיר רב, וכ״ז משל לעומת שאמר בל יאהב שינה כי התורה נקנית במעוט שינה ובמעוט תענוג, והגם שתחלה בעת קניית החכמה יאמר רע רע, כי יחשוב לערכה את המחיר שיתן בעדה, שהוא יגיעת הגוף ועזיבת השינה והתענוג, אח״כ כשיקנה החכמה יתהלל, ומפרש דבריו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
There is gold and abundance of rubies; but the lips of knowledge are a rare jewel.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
יש, מצוי הזהב ודברי המרגליות, והכלי היקר עם הדבור בדעת. והנה יש עצם המציאות. ופנינים שם כללי לכל המרגליות ואבני החן.
בעולם הזה יש שהשכל מביא לבעליו ממון ומרגליות ומטלטלין וקרקעות. ולעולם הבא הגמול הנמשל לגן שיש בו מרגליות ואודם וספיר וזהב, כפי שתיארו יחזקאל ע״ה באמרו בעדן גן אלהים היתה כל אבן יקרה1 ושאר הפרשה.
1. יחזקאל כח יג.
פי דאר אלדניא קד יכסב אלעקל צאחבה מאלא וג׳ואהרא ואת׳את׳א ועקארא. ופי אלאכ׳רה אלת׳ואב אלממת׳ל בג׳נאן פיה ג׳ואהר ויאקות ומהא וד׳הב כמא וצפה יחזקאל ע״ס אד׳ יקול בעדן גן אלהים היתה כל אבן יקרה וסאיר אלקצה.
יש זהב – הרבה אתה מוצא זהב ופנינים. אבל שפתי החכם היודע הוא טוב מכולם כי הוא כלי יקר.
יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת – 1כלי יקר מכל כלי זהב ופנינים שפתי דעת. כי הדעת יקרה מן הזהב והפנינים על כן כלי הדעת יקרים מכל כלים וכלי דעת הם שפתי דעת2 ר״ל כאשר ירגיל האדם שפתיו שלא ידבר דבר עד אשר ישקלנו במאזני הדעת והמוסר, ויביא הענין הזה על דבר הקונה המגנה והמפחית המקח בפני המוכר אחר שקנהו אף על פי שיודע כי ערכו יותר מן הכסף אשר נתן בו. ואין זה מדרך הדעת כי למה יכזב האדם ללא צורך וידבר שקר ללא תועלת. והנה מקחו בידו ומה יועיל כי יפחיתהו ויכזב חנם ויגנוב דעת המוכר ללא עזר וללא הועיל כי השקר נתעב על כן אין להשתמש בו בדבר שאינו מעלה ומוריד, אכן לפני המקח דרך העולם להפחית המקח שיתרצו המוכר והלוקח זה לזה. ועוד יש רוע המוסר בהפחתת המקח אחרי שלקחו כי טוב בעיני המוכר כשייטיב המקח בעיני בעליו.
יש זהב – כלומר הנה במציאות יש זהב ופנינים, ואולם אין חפץ יקר, כשפתי דעת.
ורב פנינים – במקף ישוב החולם לקמץ חטוף.
פנינים – הם המרגליות.
יש זהב – הנה יש בעולם די זהב והרבה פנינים א״כ הואיל ויש הרבה מהם אין בהם חשיבות כ״כ אבל שפתי דעת הם ככלי יקר ר״ל ככלים העשוים מאבני יקר שהחשיבות רב בהם מצד עצמם ומלאכת תבניתם והמה דברים שאינם מצויים.
יש זהב – כי הקנין הזה שקנה ע״י יגיעתו שהוא שפתי דעת (שגדר הדעת הוא שיהיה לו מן החכמה ידיעה ברורה כדבר שהשיג במוחשים שעליו רמז למעלה במ״ש עין רואה ואזן שומעת עשה ה׳ כנ״ל, וע״י שיפקח עיניו ישיג שפתי דעת היינו ידיעה ברורה שזה הדעת, ושיהיה רגיל אצלו מן השפה ולחוץ, שמבואר תמיד שהשפתים מרמזים על הדעת) הנה שפתי דעת הוא כלי יקר מאד שאין כמוהו בעולם, כי אם קנה ונתן במחיר זהב ופנינים אין זה יקר כ״כ, כי יש זהב הרבה במציאות ויש רב פנינים – והם הרבה בעולם, אבל שפתי דעת הם כלי יקר הבלתי מצוי כלל.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳מנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
Take the garment of one who puts up collateral for a stranger; and hold him in pledge for a wayward woman.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לקח בגדו כי ערב זר – תנו רבנן לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו לביתו אי אתה נכנס אבל אתה נכנס לביתו של ערב שנאמר לקח בגדו כי ערב זר, ואומר בני אם ערבת לרעך וגו׳ אם ממון אתה חייב לו התר לו פסת יד ואם לאו הרבה לו רעים.
דבר אחר: לקח בגדו כי ערב זר וגו׳ – זה שמשון שלקח שלשים סדינים ושלשים חליפות שנתחתן לזר והיא גרמה לו לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי.
וג׳איז אן תאכ׳ד׳ ת׳ובה למא צ׳מן אג׳נביא, ורהנה ען אלגריב.
כבר ידעת מה שאסר ה׳ בתורה על המלוה שלא יחבול בגד הלוה שנאמר לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו1. לפיכך באר כאן כי הערב על הלוה מותר לקחת בגדו2. וכאשר יתבונן המשכיל בזה ימצא שהוא נכון3, כי הערב ערב מרצונו, והלוה לוה מחמת הדחק.
1. דברים כד י.
2. בבא מציעא קטו א. וכן פסק הרמב״ם בהלכות מלוה ולוה פ״ג הל׳ ז.
3. כלומר שהדין הזה דבר מושכל.
קד עלמת במא חט׳ר אללה פי אלתוריה עלי אלמקרץ׳ אן יעתקל ת׳וב אלמקתרץ׳ כקולה לא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו. פשרח ההנא אן אלצ׳אמן עלי אלמקתרץ׳ יחל אן יוכ׳ד׳ ת׳ובה. ואד׳א אעתבר הד׳א אלעאקל וג׳דה כד׳אך, לאן אלצ׳אמן מן סעה יצ׳מן ואלמקתרץ׳ מן צ׳יק יקתרץ׳.
לקח בגדו – עתה זוכר מה שיקרה לאדם לפעמים עבור הערבות. כי לפעמים אין בעל החוב מוצא לאיש ממה יפרע והוא הולך אצל הערב, ואם לא ימצא לו אלא בגדיו יקחם מעליו עבו{ר} חובו.
ובעד נכריה חבלהו – לפעמים יקח משכבו בבית דין על מה שערב לנכריה, או שכזבו עליה.
לקח בגדו כי ערב זר ובעד נכריה וגו׳ – יש לפרש לקח מקור, בשקל כשכב אדוני המלך (מלכים א א׳:כ״א).
ובעד וכו׳ חבלהו – משכנו מלשון חבול ישיב רשע (יחזקאל ל״ג:ט״ו) והם על שני משקלים חבול תחבול (שמות כ״ג:כ״ה) ולפי הפירוש הזה אין כל חדש תחת ענין הפסוק הזה.
והנכון לפרש: לקח – צווי וחבלהו – מן טמון בארץ חבלו (איוב י״ח:י׳). וביאור הענין לקח בגד הערב ומלבושו כי אין לו לשלם ואל תחמול עליו כי ערב זר ובטח על איש לא הכיר ולא ידע והוא נסכל ופשע. והנה על הלווה ראוי לחמול כי הצורך דחקו והביאו ללות. ובא ע״ה ללמד על מה שאמרו ז״ל: כל אדם יהי בעיניך כלסטים (מסכת דרך ארץ ה׳) על כן אין לבטוח בזה האיש אשר לא ידעת לערוב לו ערובה.
ובעד נכריה חבלהו – וכי ערב בעד נכריה לקח חבלהו ר״ל אפילו מיתרי אהלו תקח ולא תחוס עליו כי זה פשע גדול מן הראשון כי בטח באשה נכריה. ולמדנו ע״ה כי יפשע הבוטח באשה מן הבוטח באיש כי יותר מצאו האמונה והמוסר באנשים. ונסמך הענין הזה לאשר אמר למעלה וכלי יקר שפתי דעת (משלי כ׳:ט״ו) כי אין שפתי דעת למי שמזלזל בדבורו לערוב בעד זר ונכריה ובוטח בהם שלא יקרהו עון בדבר.
לקח בגדו כי ערב זר – רמז לאיש אשר ערב לזר.
חבלהו – שם. כי הנפרד חבל בשקל אׇרץ, וענינו בעד נכריה לקח משכנו, והטעם כי האיש אשר ערב זר יִוׇרש, כי יפרע בעבורו. ולפי דעת המדקדק הגדול היה הה״א בנכריה להפלגה, ואינו כן לפי מה שרמזנו.
ובעד נכריה – כי אמר זר לאיש, אמר: נכריה לאשה. כי מהכל ראוי להשמר.
לקח בגדו – הנה מי שערב זר והוא הנמשך אל הכח המתעורר לתאוות הגופיות הפשיטהו מכל קנינו להפרע ממנו והנה השכל הוא הערב בעד האיש הזר ובעד נכריה והיא הנפש המתאוה כמו שקדם בראש זה הספר קח משכונו להפרע כי השכל הוא המקבל העונש במה שלא השיגהו תענוג מאלו הפעולות המגונות כמו שקדם.
לקח בגדו – הלמ״ד בגעיא.
נכרים – חבלהו. נכריה קרי.
חבלהו – ענין משכון כמו אם חבל תחבל (שמות כ״ב:כ״ה).
לקח בגדו – לקח למשכון את בגד הערב ולא תאשם בזה כי מעצמו נעשה ערב בעבור הזר והכניע עצמו בזה.
ובעד – נכריה כפל הדבר לומר בין ערב עבור איש בין בעבור אשה עניה סוערה.
זר, נכרי – הבדלם למעלה (ב׳ ט״ז) ומלת ערב נמשך גם למטה, ואם (ערב) בעד נכריה.
לקח בגדו כי ערב זר – יש הבדל בין זר ובין נכרי.
* הזר יהיה גם מארץ הזאת כשאינו מבני ביתו או מעירו,
* והנכרי הוא מארץ אחרת.
אמר.
* אם ערב בעד זר, תקח את בגדו, ולא תגע בגופו אם אין לו;
* אבל אם ערב בעד נכריה, חבל אותו בעצמו, כי פשע יותר,
ויש לו נמשל, שרמז עליו במלת נכריה, שלפי המשל היא זונה נכריה, כמו לשמרך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה, ולפי הנמשל ידבר שם ופה על דעות כוזבות ודעות עובדי כו״ם, שהתופס חכמות כוזבות תחת חכמת התורה והמוסר הוא זונה עם זרה, ופה ירמזנו בשם ערבות, כי הערב מקבל עליו אחריות של הלוה, וכן הוא מקבל עליו אחריות של הדעה החיצונית שזונה עמה, לגול מעליה כל נושה בה בקושיות וספיקות.
* והערב בעד זר, היינו דעת שהיא חוץ מחכמת התורה ושרשיה (אבל בכ״ז אינה נכריה להיות בה דעת כו״ם ועבודת נכר), יקח ממנו את בגדו ולבוש תפארת ועדי זהב אשר לבש ישראל בהר חורב,
* אבל הערב בעד נכריה, שהיא עבודת כו״ם ואלהי נכר, יחבלו אותו בעצמו, כי אז נכרת מעדת ה׳ ומחלקו אל הנכריה אשר התמכר לערוב ערובה, ולכן בא פסוק זה שנית לקמן (כ״ז י״ג).
נכריה – או נכרים כפי המסרת שניהם נכונים.
חבלהו – מלשון לא תחבל בגד אלמנה, מלשון חבל ומכאוב, וזה הפרש בינו ובין פעל עבט (מגזרת עבד בחילוף אותיות דטלנ״ת) שהראשון הוראתו לקוח הערבון בעל כרחו של לזה והשני מורה שהלוה משעבד לו הערבון מרצונו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Fraudulent food is sweet to a man, but afterwards his mouth is filled with gravel.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ערב, תמצא שהממון האסור יערב לאדם, ואחר כך ימלא פיהו חצץ. והנה לחם כולל כל סוגי הממון. ושקר הוא האסור.
הזהיר בזה ממה שהאדם מתענג בו בטבעו מיד, ושלא יתעלם מן האחרית שהיא רעה ומרה. וכבר ידעת מה שעשה עכן שערב לו הממון האסור שהיה חרם ולקח ממנו מאתים כסף וחמשים שקל ואדרת משי1, והיווה בכך השמדתו. וכך אחאב במה שלקח מנבות2, וזולתם, ולא ארחיב בזה את הבאור.
1. יהושע ז. ומפרש רבנו אדרת שנער - אדרת משי.
2. מלכים ב כא.
הד׳א מנה תחד׳יר ללעאג׳ל עלי מא ילתד׳ בה אלטבע ותרך אלעאקבה אלתי תסי ותמר.
חצץ – אבנים דקות, וכן ויגרס בחצץ שני (איכה ג׳:ט״ז).
Bread of falsehood is sweet to a man Adultery with a married woman.
but afterwards his mouth will be filled with gravel Heb. חצץ, fine pebbles. Similarly: "And He has made my teeth grind on gravel (בחצץ)" (Lam. 3:16).
ערב לאיש – כלומר ערב לו בעוד שהוא אוכל מה שגנב וגזל, ואחר כן יתגלו מעשיו והשופט יגרס בחצץ שיניו, כלומר כי ישאר לו הבשת והעון.
ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ – 1בא לגנות התאוה ואמר כי הנמשך לתאותו ולא יביט בשעת התאוה לאחריתה ויערב לו לחם גזל וחמס אף על פי שיודע כי אחרי אכלו ימלא פיהו חול וחצץ אשר יגרס שיניו והוא משל על העונש. והנה הגיד גודל סכלות בני אדם איך חוטאים בני אדם לבקש הנאה והם יודעים כי בשלה הצער הגדול להם באחרית. וזה מדרכי חשבון האדם עם נפשו כמו שאמרו ז״ל: הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה (משנה אבות ב׳:א׳). והנה מפני העונש העתיד כי התאוה גוברת ועוצמת עיניו מזה על כן למד שלמה ע״ה על המשל הזה כדי שיחשוב אדם על דרך משל ישיב אל לבו אולי ימלא פיהו חצץ ולא יפרד משם אחרי אכלו לחם שקר הלא יחדל אף כי יש לו להמנע מפני הפרענות המר העתיד לבוא על החטא. ויתכן כי המקרא העליון כפתח לדבר זה, כי מפני שבא לדבר על סכלות רב בני אדם שחוטאים להנאה אף על פי שיודעים עונשם העתיד פתח ואמר לקח בגדו כי ערב זר (משלי כ׳:ט״ז) כלומר אין לחמול על מי שפושע פשיעה רבה כזאת לבטוח על אשר לא ידעוהו, והנה סתרי בני אדם יגזלו ויחמסו להנאה אף על פי שיודעים ענשם העצום ואם על זה לא ישגיחו מפני יצרם הרע למה יבטח זה שיחושד לרעה וישמרו לו ברית. וכענין מה שאמר במקרא הזה על התאווה דבר למעלה על העצלה ואמר מחורף עצל לא יחרוש (משלי כ׳:ד׳), כי העצל בוחר במנוחה והיא גורמת הצער הגדול הזה.
ערב לאיש לחם שקר – בתחלת עיונו כאילו תאמר שאם יטעה ויחשוב שאין שם גמול ועונש אך אחר זה יהפך לו המזון הערב ההוא לחצץ שאין בו תועל׳ להזין וישבר עם זה שניו אשר יאכל באמצעיתם.
ערב – ענין מתיקות כמו וערבה לה׳ מנחת (מלאכי ג׳:ד׳).
חצץ – אבנים דקים כמו ויגרס בחצץ שני (איכה ג׳:ט״ז).
ערב – מתוק לפי האיש מאכל גזול אבל אחרית הדבר אשר יהפך בפיו לחצץ המשברות את השינים ואינם משביעים ר״ל עוד ירזה משמן בשרו.
חצץ – כאלו הקמח ההוא היו בו גרגרי אבן שנפלו מן הריחים בשעת טחינה.
ערב לאיש לחם שקר – לפי המשל מי שאוכל לחם שקר, היינו לחם שבא ע״י גזלה ורמיה ואונאה וכדומה, תחלה נדמה לו שערב לפיו, כי בא לו בלא יגיעה, אבל אח״כ ימלא פיהו חצץ וחצים, כי יענש בידי השופטים או בידי שמים, ולפי הנמשל נמשך למעלה, האוחז בדעות חיצוניות וכפירה ומינות יחפוץ שיהיה לו מאכל תאוה לנפשו, הנה הלחם הזה שמאכיל את נפשו הרוחנית, שהוא לחם שקר מדעות שקרות, תחלה נדמה לו שערב לחכו, כמ״ש כי נופת תטופנה שפתי זרה, אבל אח״כ ימלא פיו חצץ וחצים, זקים ומות הנפש, ופיו רומז על החכמה ר״ל שהוא מלא חכמת שקר שהם חצים לנפש הרוחניות.
חצץ – כאילו ניתקו פירורי אבן מן הריחים ונתערבו בקמח (שד״ל), ודומה לו ויגרס בחצץ שני (איכה ג׳:ט״ז), ומקור חצץ הוא חץ וחצי, דבר מפריש ופוצע.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Plans are established by advice; by wise guidance you wage war!
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
ובתחבולות עשה מלחמה – רבי נתן ורבי אחא בשם רבי סימון אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות חבילות של מצות. עינים רמות והיו לטוטפות בין עיניך. לשון שקר ולמדתם אותם את בניכם. ידים שופכות דם נקי וקשרת לאות על ידך. לב חורש מחשבות און אשר אנכי מצוך היום על לבבך. ורגלים ממהרות לרוץ לרעה הוי רץ אחר מילה שנתנה בין ברכים. יפיח כזבים עד (חמס) [שקר] ואתם עדי נאם י״י. ומשלח מדנים בין אחים (משלי ו׳:י״ט), אמור לחכמה אחותי את. רבי יוחנן פתר קריא בקברנטין דא״ר יוחנן לעולם יעשה עצמו קברניט היאך לעשות מצוה, ר׳ יוסי בר חנינא פתר קריא במשכנות אם חבול תחבול. רבי בנייה פתר במשניות, דא״ר בנייה לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות שאם ירתק יפתחו לו אם לגמרא גמרא אם לאגדה אגדה, ר״א בשם ריב״ל עמוד ברזל משנה, ר׳ יודן פתר קריא בכהן גדול בכניסתו לבית קדש הקדשים חבילות חבילות של מצות בידו דכתיב בזאת יבא אהרן, זאת זכות התורה וזאת התורה, זכות המילה זאת בריתי, זכות שבת אשרי אנוש יעשה זאת, זכות ירושלם זאת ירושלים, זכות שבטים וזאת אשר דבר להם אביהם, זכות יהודה וזאת ליהודה, זכות ישראל זאת קומתך דמתה לתמר, בזכות התרומה וזאת התרומה, בזכות המעשרות ובחנוני נא בזאת בזכות הקרבנות בזאת יבא אהרן.
עלי אן ג׳מיע אלמחאסב אנמא תת׳בת באלמשורה, פאחרי אן יחתאג׳ אלחרב אלי חיל.
מחשבות, אם כי כל המחשבות לא יכונו אלא בהתיעצות, כל שכן שהמלחמה צריכה תחבולות. תרגם מחשבות ״מחאסב״ כל רעיון העולה בלב האדם ורוצה להוציאו לפעל.
כבר הקדים1 שכל הנהגה זקוקה למחשבה, שרק זולת בעל המאורע יוכל להבחין בדבר, מחמת עכירות מחשבת מי שאירע לו המאורע, ובהירות מחשבת זולתו כיון שאין המאורע שיך לו. לפיכך אמר כאן שכל שכן המלחמה שהיא זקוקה לעצה, לפי שאינה סכנת נפש אחת אלא נפשות הרבה, ואף ערים רבות, ועוד שהכנגד רב המספר, וכל אחד מהם אפשר לו לחשוב, ועוד שאופני הכבוש וההתנפלויות רבים, מהם בתחבולה ומהם בפעולה תקיפה, והנה אשר בתחבולה כמו שעשה אבימלך בבעלי שכם2, ואשר בכח כמו שעשה אמרפל וחבריו בברשע וברע וחבריהם3. אבל מעשה יהושע בעי ששם להם מארב4 ומעשה גדעון עם מדין בשופרות5 לא העצה הביאה לכך אלא צווי ה׳ יתרומם ויתהדר.
1. לעיל יא יד.
2. שופטים ט.
3. בראשית יד.
4. יהושע ח.
5. שופטים ז.
כאן קדם אן כל תדביר פהו יחתאג׳ אלי ראי גיר צאחב אלחאדת׳ה ימייזה, לכדורהֵ ראי מן חדת׳ עליה חאדת׳, וצפא ד׳הן גירה אד׳ לא יחדת׳ עליה חאדת׳ הו שי. פקאל ההנא אן אלחרב באלאוכד אן יחתאג׳ אלי תדביר אד׳ ליס הו כ׳טר נפס ואחדה בל נפוס שתי, בל בבלדאן כת׳ירה, ואיצ׳א לאן אלנט׳יר כת׳יר אלעדד, פכל ואחד מנהם ימכן אן יכון ידבר. ואיצ׳א לאן פנון אלפתוח ואלהג׳אים כת׳ירה, מנהא בחילה ומנהא בקוהֵ פעל, פאלד׳י באלחילה כמא פעל אבימלך בבעלי שכם, ואלד׳י בקוה כאלד׳י פעל אמרפל ואצחאבה בברשע וברע ואצחאבהמא. ואמא פעל יהושע פי עי אד׳ כמן להם כמינא ופעל גדעון מע מדין באלבוק פליס אלחילה אכתסבת ד׳לך בל אמר מן אללה ג׳ל ועז.
ובתחבולות עשה מלחמה – אם באתה להלחם כנגד השטן המקטרג עליך, בא בתחבולות: תשובה ותפלה ותענית.
Plans with counsel will be established, and with strategies wage war If you come to wage war against Satan, come with strategies of repentance, prayer and fasting.
מחשבות – פירושו: כל אחת מן המחשבות, תיכון בעצה – כלומר שישא ויתן בדבר קודם שיעשהו.
ובעשיית המלחמות צריך למצא תחבולות, כמו לשום מארב ודומהו.
מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה – נכון הדבר שיחשוב האדם במעשיהו לפני הפועל ושיועץ על מחשבתו עם אחרים ואז תכין מחשבתו ותכשר ותצלח לפועל. אמנם לא יסמוך על הענין בלא הקדמת מחשבות לבו כאשר אמרו ז״ל: שיתין מלכין יהון לך ומלכא דנפשך לא תשבוק.1 כי האדם יטרח לחשוב במחשבה במעשיו יותר מאשר יטרחו אחרים לחקור עליהם. אמנם יבחן מחשבתו בעצת אחרים כי השגת שכל האדם קצרה ואולי ישגה ונעלם ממנו דבר ומה שגה יבינו לו ויחכם עוד לחשוב בענין ההוא גם פעמים רבות חפצו במעשים יעצם עיני שכלו ויודיעוהו בהועצו עמהם.
ובתחבולות עשה מלחמה – המלחמה צריכה מחשבה ועצה ותחבולות לראות הנולד ולחשוב אם יערימו סוד האויבים על דרך כזאת וכזאת נתחכם להם על דרך זאת ונקדים עניינים וצדדין ונכין לנו הדרך מעתה, שתהיה היכולת בידינו בעת ההיא להתחכם להם בדרך זאת על כן לא תעשה מלחמה בלתי בהיות אתך נבונים יודעי תחבולות.
1. המאמר הזה נמצא בא״ב דבן סירא ונראה כי הוא מדרש על הפסוק ששים המה מלכות ושמנים פלגשים וכו׳ אחת היא יונתי (שיר השירים ו׳:ח׳-ט׳). ופי מלכות כמו: צא המלך בגבורה.
מחשבות בעצה תכון – הנה המחשבות המקבילות לאדם אשר בעבורם הוא נבוך בענינם הנה העצה שלימה שתתישב לו בזה תכין לו המחשבה הצודקת וזה יהי׳ בשיקבץ כל אלו המחשבו׳ ויברור הצודק מהבלתי צודק בחקיר׳ שלימ׳ וביישוב רב ואם יקרה שם שתי מחשבו׳ מקבילות הלחם בתחבולות על המחשב׳ המרחיק׳ האד׳ משלמותו ובזה תמלט מהמבוכה באל׳ העניני׳ הגדולי׳ אשר יביאו המחשבו׳ המקבילו׳ הנופלו׳ בהם להתבלב׳ בענינם או ירצ׳ בז׳ על דבר המחשבות המביאות לאדם לחטא עשה מלחמ׳ עמהם בעצה אשר תבין ובתחבולו׳ בדרך שתכניע אותם המחשבו׳ הרעו׳.
מחשבות בעצה – מחשבות הנעשים בעצת יועצים תכון ותתקיים ואם תלחם במי עשה מלחמה בהתחכמות רב כי בודאי גם שכנגדך הרבה מחשבות בעצה ולזה מהצורך להתחכם ביותר.
מחשבות עצה, תחבולות – למעלה (א׳ ה׳).
מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה – כבר בארנו זה למעלה (י״ב י״ד) שכל המון המחשבות שיחשוב האדם על צדדי האפשר נקראו מחשבות, והם כזרם מים שוטף, ועת יבחר אחד מבין חלקי האפשר לעשות כפי התכלית נקרא עצה, ואז יש כן ובסיס להמחשבות ואינם שטים עוד על כנפי רוח, ועז״א מחשבות בעצה תכון – וצריך עצה אחת, אמנם במלחמה צריך תחבולות – שהוא קישור עצות רבות, כי גם הלוחם כנגדו י״ל עצות, ושם בארנו שלכן במלחמה טוב יועצים רבים כדי שייעצו כמה עצות על כל הצדדים שיפנה האויב, וכבר בארנו למעלה (ט״ו כ״ב)מ״ש הפר מחשבות באין סוד וברוב יועצים תקום, שאם לא ישמרו עצה בסוד לא תבא אל התכלית, ואז צריך ג״כ רב יועצים כדי שייעצו גם על אופן שתתקלקל העצה ע״י גילוי הסוד, ולכן אמר פה.
תכון – פעל לשון יחיד בעוד שנושא שלו לשון רבים, וכן במקומות הרבה לנקבות.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
He who goes about as a tale-bearer reveals secrets; therefore don't keep company with him who opens wide his lips.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כאשף אלסר פהו מנטלק מאהלא, פלא תכ׳אלטן מגפלא פי נטקה.
גולה, המגלה הסוד הרי זה הולך רכיל ולפיכך אל תתערב עם פתי בדבריו.
עשה מפרסמי הדברים שני סוגים, אם מזיד הרי הוא סכל, והוא גלה סוד, ועשאו כמו הרכיל ובעל לשון הרע כמו שעשה דואג והזיפים ודומיהם. או מתוך פתיות ויחקרהו השואל1 בדבריו בכל מה שהיה, הרי הוא פתה שפתיו, כמו איש מצרי נער איש עמלקי שהעיד עליו הכתוב שאמר כאשר מצא אותו דוד אנחנו פשטנו2, לפיכך הזהיר מלהתערב בכל אלה, הנחקר3 כל שכן המזיד.
1. כלומר שהשואל יכול לחקרו בשאלותיו ולגלות את כל מסתריו בלי שירגיש בכך.
2. שמואל א ל יד.
3. כלומר הפתי המגלה מצפוניו כשהוא נחקר.
ג׳על מן יכ׳רג׳ אלחדית׳ עלי צ׳רבין אמא תעמדא פהו ג׳אהלא, והו גלה סוד, ואקאמה מקאם אלסאעי ואלמאהל כמא פעל דואג וזיפים ואשבאההם. ואמא עלי גפלה פיסתקציה אלמסאיל פי חדית׳ה בג׳מיע מא כאן, פהו פתה שפתיו, מת׳ל איש מצרי גלאם איש עמלקי אד׳ ישהד עליה אלכתאב אד׳ קאל וקת וג׳דה דוד אנחנו פשטנו. פחד׳ר מן מכ׳אלטהֵ אלג׳מיע, אלמסתכ׳רג׳ פכיף אלמתעמד.
לפותה שפתיו – המדבר חלקלקות לפתותך ולהסיתך.
with one who divulges secrets, one who gossips, or with one who entices with his lips who speaks smoothly to seduce you and entice you.
גולה סוד – האדם הרכיל אינו נאמן רוח ואינו מכסה סוד בני אדם שיופקד אצלו.
ולפותה – פירושו: לאיש המטעה בני אדם בדבריו לא תתערב עמו, כי סופו שיטעה אותך אם תתערב עמו. תרגום פן יפתה (דברים י״א:ט״ז) – דילמא יטעה.
גולה סוד הולך רכיל – 1הנה אמר במקום אחר הולך רכיל מגלה סוד (משלי י״א:י״ג) ר״ל כי מי שהולך רכיל אל תבטיח לו סודך כי אחרי אשר לא ישמור לשונו מן הרכילות לא ישמרנו מחשוף סודך. ועתה יאמר כי מי שהוא גולה סוד אל תדבר לפניו באשמת העם ומומי בני אדם ואל תאמר כי אף על פי שהוא גולה סוד מפני שידמה בנפשו שאין נזק לאיש בגילוי אבל מן הרכילות יזהר כי הזהירה התורה עליו, שנאמר: לא תלך רכיל בעמך (ויקרא י״ט:ט״ז). לא כן הדבר כי אחרי אשר לא ימשול בנפשו מחשוף הסוד לא ימשול ברוחו מלכת רכיל.
ולפתה שפתיו לא תתערב – לא תשתתף ולא תתערב למי שהוא פותה בשפתים שאינו מדקדק בדבריו ולא יקדים להם מחשבה לצרוף כבור סיגיהם כי האיש ההוא אחרי אשר לשונו משולח לכל העולה על רוחו גם סוד יגלה גם רכיל ילך והרבה נזקים יגיעו מחברתו.
ולפותה שפתיו – ולפותה סמוך אל שפתיו, כטעם אויל שפתים.
גולה סוד – לא תתערב עם מי שהוא גולה סוד והולך רכיל כי זה סבה לרעות גדולות בדברים המדיניים ולא עם מי שאומר דברי פתות והסתה בשפתיו להדיחך מעל הדרך הטובה ואפשר שירצה בזה מי שהוא גולה סוד בענין המבוכה שיש במחשבות מקבילות אשר בהתחלות שיצטרך להמלט מהם בעצה שתדון ובתחבולות הוא במדרגת מי שהוא הולך רכיל שמשחית העולם ברכילותו כן זה יביא מבוכה בלב האנשים שדעתם קצרה לבא ממנה ויביא מפני זה עליהם הפסד רב בדעותיהם ולזה השמר לך מהתערב עם מי שמרחיב שפתיו לדבר באלו הדברים כי באלו החקירות יש מהסכנה עד שאין ראוי שיתיר האדם לחקור בהם עם זולתו ולא עם עצמו כ״א בעת שנתחזקו בלבו הדעות האמתיות התוריות והעיוניות כי אז ימלט מזאת הסכנה.
ולפותה – מלשון פתי ושוטה.
תתערב – מלשון תערובות.
גולה סוד וגו׳ – לא תתערב להתחבר עם מי שטבעו לגלות הסוד ולא יוכל לעמוד על עצמו להסתיר דבר מה ולא עם מי שהולך רכיל בכוונה מיוחדת ולא עם מי שדברי שפתיו המה פתיות אשר בעבור הסכלות יגלה הסוד לתומו.
גולה – למ״ד ולפותה מוסב על כולם, לגולה סוד ולהולך רכיל ולפתה, שהוא פתי בשפתים לדבר דברי פתיות, וי״מ מרחיב שפתיו מענין יפת אלהים ליפת.
גולה סוד הולך רכיל ולפותה שפתיו לא תתערב – שאחר שעקר היא העצה והוא תתקלקל ע״י גילוי הסוד, צריך לשמור מאד מן הרגילים לגלות הסוד, והם שלשה, א] מי שבטבעו גולה סוד ואינו נאמן רוח, ב] מי שהוא הולך רכיל – שג״כ דרכו לגלות סוד ע״י רכילותו, ג] פותה שפתיו – שמדבר דברי פתיות בשפתיו ומתוך הרגלו להרבות דברים לא ישמור סודותיו מפתיותו, עם כל אלה לא תתערב – כי על ידם תתקלקל עצתך.
הולך – דומה להולך רכיל וחוטא כמהו:
ולפתה – פותח שפתיו לגלות סוד בלי שים לב כפתי וסכל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Whoever curses his father or his mother, his lamp shall be put out in blackness of darkness.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מקלל אביו ואמו ידעך נרו באשון חשך – חם על שראה ערות אביו ולא קללו נתרחק הוא ותולדותיו עד סוף כל הדורות מקלל אביו ואמו עאכ״ו.
מקלל אביו ואמו – רבי יהודה ברבי נחמיה ור׳ לוי, חד מנהון אמר משל לאחד שקנה סכין להיות מחתך בו בשרו נפל על אצבעו וחתכה, כך אין אדם מוליד אלא לכבודו והם מקללין אותו, וחרינא אמר משל לאחד שהדליקו לו את הנר להיות נאות לאורו ונפל על בגדו ושרפו כך אין אדם מוליד אלא לכבודו והם מקללים אותו.
(כ-כא) מנע מן ההעזה1 כלפי ההורים, והודיע כי מעונש המעיז נגדם דעיכת הנר בעת הצורך2. וזה משל ותחתיו כמה ענינים, מהם שבזמן שיהא זקוק למחשבתו ועצתו יתעוור מלראות את הנכון כמו שנאמר והיית ממשש בצהרים3. וכן בעת שיתפלל אל ה׳ מרעתו וצרתו לא יענהו כפי שמדמים עניית ה׳ לאור שנאמר האירה פניך על עבדך4. וכן בגמול הצדיקים הנקרא אור לא יהיה נכלל עמהם כפי שהמשיל אותו אור זרוע לצדיק5. והנחלה שני סוגים, רכוש העולם הזה לפי הפשט, ונועם העולם הבא כמו שנאמר זאת נחלת עבדי ה׳6, ואת שניהם יפסיד.
1. ״סטוה״ העזה והתפרצות ללא סייג של מורא וכבוד.
2. בעת שהוא זקוק לו.
3. דברים כח כח.
4. תהלים לא יז. וראה פירוש רבנו שם מהדורתי.
5. שם צז י.
6. ישעיה נד יז.
(כ-כא) מנע מן אלסטוה עלי אלואלדין, ואכ׳בר אן מן עקובהֵ אלסאטי עליהמא כמוד אלסראג׳ וקת אלחאג׳ה. והד׳א מת׳ל תחתה מעאני, מנהא וקת יחתאג׳ אלי ראיה ותדבירה יעמי ען אלצואב כקולה והיית ממשש בצהרים. ואיצ׳א וקת ידעו אלי רבה מן שדה וצ׳יק לא יג׳יבה עלי מא ימת׳ל אג׳אבהֵ אללה באלנור לקולה האירה פניך על עבדך. ואיצ׳א פי ת׳ואב אלצאלחין אלמסמי נורא לא יכון פי זמרתהם על מא מת׳לה אור זרוע לצדיק. ואלנחלה עלי צ׳רבין, מאל אלדניא עלי אלט׳אהר, ונעים אלאכ׳רה עלי מא קאל זאת נחלת עבדי ה׳, וג׳מיעא אנהמא יפותאנה.
באשון חשך – בהנשיף ובהשחיר החשך, כלומר בבא הרעה.
If one curses...his lamp will flicker in the blackest darkness When the darkness becomes blacker and blacker – when evil befalls him.
מקלל אביו – עתה הוא מקלל הרשע שיקלל אביו ואמו ואומר שיכבה נרו באישון – בשחרות חשך, כלומר שיתקפהו צרה הנמשלת לחשך.
מקלל אביו ואמו ידעך נרו – כבר נאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳:כ״ג) כי המצוה תגן על בעליה מן הצרה כאשר באור הנר יהיה האדם שמור מן המכשולים. אמנם העבירה תכבה המצוה כאשר אמרו ז״ל (בבלי סוטה כ״א) על כן אמר כי המקלל אביו ואמו ידעך נרו והיא מצות כיבוד אב ואם. כי אם הרבה לכבדם לא תעמוד לו המצוה להצילו אחרי שיקלל אותם בשגם מצות אחרות תכבה העבירה אף כי יכבה חטא קללת אביו ואמו את מצות כבודם ועוד אמרו ז״ל: יש מאכיל לאביו פסיוני וטורדו1 מן העולם (בבלי קידושין ל״א).
וענין ידעך נרו באשון חושך – בעת צרה לא תגן עליו מצוה שבידו כי העברה תכבה את הנר של מצוה כדרך מי שיקח נר בידו והגיעו לאשון חושך שהוא צריך לנר דועך.
1. הגירסא שלנו: ונטרד.
נחלה מבהלת – הוא הצלחת המצליח בממון, לכן סמך לו הבא אחריו, לומר שראוי לסבול למצליח דרכו, כי לבסוף יראו עיניו כדו, וברוב תראה, כי האדם המצליח, וקונה הון רב פתאם, שיאבד פתאום, כלעומת שבא כן ילך, והנה אם אינו גזירה מן השמים, תהיה הסבה לפי דעתי, כי לא יהיה הממון חביב עליו בעבור שלא עמל בו, ולכן לא יהיה זריז לשמרו.
מקלל אביו ואמו – מי שהוא מקלל אביו ואמו יכבה נרו וישאר בשחרות החשך והיה זה כן לפי שזה מונע ממנו קבולו המוסר מהם וזה סבה למנוע ממנו כל שלמות עם שזה ממה שירגילהו לבלתי הכר הטוב למי שגמלהו טוב והיה סבת היותו וגדולו באופן מה ויעתק מה מזה אל שיכפור בש״י אשר בראו ונשפעו לו ממנו כל הטובות עם שזה ממה שיפסיד סדר המדינה כי לא יתחזק האדם להטיב לזולתו אם לא מפני תקותו שיכיר לו הטובה אשר גמלהו.
באישון – באשון קרי ומה שכתב רד״ק בשרשים שרש איש שנפל במלה זו עי״ן הפועל ר״ל בקרי כי הכתיב ביו״ד כמו באישון לילה ואפלה סימן ז׳ ובדפוס נאפולי כתיב באשון חסר יו״ד ובחולם השי״ן והוא טעות.
ידעך – ענין ניתר וקפיצה כמו דועכו כאש קוצים (תהלים קי״ח:י״ב) והיא כבוי הנר כי השלהבת נדחה ונקפץ מן הפתילה.
באישון – ענין שחרות וחושך וכן באישון לילה (משלי ז׳:ט׳).
ידעך נרו – יכובה נשמתו בשחרות החושך ר״ל בבוא יום הגמול עת תאיר נשמת הצדיק ולפי שדימה את הנשמה לנר דימה את הגמול לעת צורך הארת הנר.
באישון – נפל ע׳ הפעל, ופי׳ בשחרות החשך.
מקלל אביו ואמו ידעך נרו באישון חשך – המקלל אביו ואמו יולדיו יצוייר בשני אופנים, א] איש שהחיים למעמסה עליו וחושב בלבו שהרעות בעולם יותר מן הטובות (כמו שהביא המורה שהיה כן דעת איזה כתות) ושע״כ המציאות הוא לרע, וטוב לו ההעדר, ומקלל אביו ואמו שהיו סבה אל מציאותו באלה החיים הרעים, ועליו אמר שידעך נרו באישון חשך – שנר האדם הוא מזלו והצלחתו הזורח על ראשו, וגם מי שנרו כהה או כבה עדיין יש אור קצת, כמי שדעך נרו בלילה ורואה לאור הלבנה, והוא התקוה אשר בלב כל איש, אבל האיש הזה ידעך נרו וישאר באישון חשך בלא אור תקוה וייחול כלל, כמ״ש נר רשעים ידעך, ורשעים בחשך ידמו, ויש עוד אופן שמקלל אביו ואמו בעבור הנחלה שרוצה שימותו קודם כדי שיירש נחלתם במהרה ועל כן חיי יולדיו קשים עליו, ועז״א.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך – דכתיב ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל וכתיב ועלו מושיעים בהר ציון וגו׳ והיתה לי״י המלוכה.
ותכון נחלתה מדהשה לה פי אולהא, ולא יבארך לה פי אכ׳רתהא.
נחלה, ותהיה נחלתו מבהלת לו בראשיתה, ולא יבורך לו באחריתה.
נחלה מבוהלת בראשונה – שנבהל למהר וליטול תחלה, כגון בני גד ובני ראובן שמיהרו ליטול חלקם בעבר הירדן ודברו בבהלה: גדרת צאן נבנה למקננו פה וערים לטפנו (במדבר ל״ב:ט״ז), עשו את העיקר טפל, הקדימו צאנם לטפם.
ואחריתה לא תבורך – שגלו כמה שנים קודם לשאר שבטים, כמה שמפורש בסדר עולם (סדר עולם רבה כ״ב) ובמדרש רבי תנחומא (תנחומא מסעי י״ג): בשנת שתים עשרה לאחז, ויער י״י את רוח פול מלך אשור, ויגלם לראובני ולגדי (דברי הימים א ה׳:כ״ו). ושאר שבטים גלו בשנת שש לחזקיהו היא שנת תשע להושע בן אלה (מלכים ב י״ח:י׳).
An inheritance may be acquired hastily in the beginning Which one hastened to take hurriedly, e.g. the sons of Gad and the sons of Reuben, who hastened to take their share on the other side of the Jordan, and they spoke hastily, as it is said: "We want to build sheepfolds for our cattle here and cities for our children" (Bemidbar 32:16). They made the main thing of secondary import, for they placed their flocks before their children.
but its end will not be blessed For they were exiled many years before the rest of the tribes, as is explained in Seder Olam (ch. 22), and in the Midrash of Rabbi Tanhuma (see Mattoth 7): "In the second year of Ahaz, the Lord aroused the desire of the king of Assyria, etc. (Divrei HaYamim I 5:26)," but the rest of the tribes were exiled in the sixth year of Hezekiah, which is the ninth year of Hoshea the son of Elah.
נחלה מבוחלתא – כלומר כי יבאו עליה מריבים לפי שהוא מגזל או מעשק.
ואחריתה לא תבורך – כלומר כי לא תצליח בידו, כי האל יגרשהו ממנה.
ובדרש: זה אמר על בני ראובן ובני גד וכו׳.
א. כן בכ״י וטיקן 89, וכן בכתיב של הפסוק.
נחלה מבהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך – הנה כתיב: גוזל אביו ואמו (משלי כ״ח:כ״ד) ויבער ויכסל בזה מפני שהוא אומר למי הם עמלים ומחסרים את נפשם מטובה הלא בעבורי והשנית כי הוא מקוה שינחל את כל אשר להם באחריתו הנה אז ימחה את עון הגזלה כי יש תקוה לגזלה בהשבה כמו שנאמר: והשיב את הגזלה (ויקרא ה׳:כ״ג) על כן אמר: נחלה מבוהלת בראשונה.
ביאור הענין: כשהבן מקדים לרשת בחיי אביו אחריתו לא תבורך גם כאשר תפול הנחלה לפניו כמשפט לא תבורך נחלתו תחת אשר הקדים לרשת בלא עתה.
מבוהלת – מוקדמת, מלשון ויבהל את תמרוקיה (אסתר ב׳:ט׳).
נחלה מבהלת – הנה הצלחת הנחלה היא נבהלת בראשונה כי היא באה לאדם תכף ובזולת עמל ולזה תמצא כי אחריתה לא תבורך כי מפני שלא עמל בה היורש לא תיקר בעיניו ולא ישתדל מאד לשמרה ובזה האופן ישחית נחלתו בקלות וזה דבר מפורסם מאד מענין הירושה והנחלה והנה העיר בזה כי הקנינים מהחכמה אשר יעמול האדם יותר בהשגתם הם יותר יקרים מהמושכלות אשר יגיעו בקלות וההצלחה המגעת מהם היא יותר עצומה ואשר ירצו להשיג ההשגות בזולת עמל וחקירה ושקידה הנה אחריתה לא תבורך כי זה יהיה סבה אל שישתבשו בהשגותיהם ולא יקנו מהם הצלחה כי אם הפכה.
מבחלת – מבהלת קרי והוא חד מן ד׳ מלין כתיבין חי״ת וקרי ה״א וסימן נמסר במ״ג כאן ובשיר השירי׳ א׳. ועיין מה שכ׳ בעל הטורים פרשת מטות פ׳ ומקנה רב היה לבני ראובן ומדבר רבה סוף פ׳ מטות.
נחלה מבוהלת – נחלה הבאה לאדם בראשית בבהלה ובחפזון ופתאום עם כי ישמחו בעליה הנה אחריתה לא תבורך כי שלטה בה עינא בישא ואין בה סימן ברכה.
מבהלת – ממהרת, כמו ויבהילו את המן.
נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך – כי מעות ירושה ומציאה אין בהם ברכה כמ״ש חז״ל, כי לא יבורך רק קנין הבא ע״י השתדלות לא ע״פ מקרה, וכ״ש הירושה הבאה קודם הזמן, שזה כדרך מציאה שלא יתברך מצד שני ענינים, א] מצד שהיא נחלה – ב] מצד שהיא מבוהלת בראשונה קודם זמנה, ולכן אחריתה לא תבורך – ובא״ז לא יהיה לו הצלחה בירושתו.
כפי שידעת שרבים מן הצדיקים נמנעו מלגמול ברע והושיעם ה׳. ולא אמר אל תגמול בלבד, אלא אל תאמר בדבור, כל שכן הפעולה1.
1. כלומר שאפילו הרהור אל יהרהר בלבי לגמול ברע למי שהרע לו.
כמא עלמת אן כת׳ירא מן אלצאלחין ארתדעו ען אלמכאפאה בשר פאגאתהם אללה. ולם יקול לא תכאפי פקט בל לא תקול קולא פכיף אלפעל.
אל תאמר – לא תעבור על מצות התורה שאמר לא תקום ולא תטור (ויקרא י״ט:י״ח). כלומר שאם יזיק לך שום אדם לא תרצה להיות רע כמוהו. אבל השלך ריבך על י״י כי הוא יריב ריבך ויושיעך.
אל תאמר אשלמה רע וגו׳ – אם הזיק לך אדם אל תאמר אנקם ממנו בעבור שייראו בני אדם מהזיקני אל תאמר כן כי אם אשם אשם חבירך לא הותר לך לחטוא למען זאת, לבד אם הזיק לך בנזק שנתחייב לך לשלם בבית דין ישלם לך על פי המשפט. ואשר אתה יגור פן תהיה בך יד הבריות בראותם כי לא תקח נקמתך מהם. קוה לי״י ויושיע לך כי אחרי אשר תחדל לינקם מיראת השם ית׳ קוה אליו ויושיע לך.
אל תאמר אשלמה רע – לאשר גמלני רע כי אין זה מדרך איש אמונים כי הוא לא יחפוץ בעשיית הרע אך תקוה אל י״י והוא יושיעך מכף אויביך ולא תשאל ממנו שיעשה להם רע אך שיושיעך כי זה הוא הדרוש שיאות לך בזולת הגעת רע לאחר.
אשלמה רע – למי שפשע נגדי לבל יוסיף עוד מי לפשוע בי.
קוה – אך קוה אל ה׳ והוא יושיע לך מיד הבאים לפשוע בך.
(כב-כג)אל תאמר אשלמה רע וכו׳ תועבת ה׳ אבן ואבן וכו׳, אם עשה לך אדם רע במסחר, שהונה אותך ומכר לך סחורה מזויפת, אל תאמר לשלם לו במעות מזויף כמו שעשה הוא שבזה יוחזר הפסדך, ועז״א אשלמה רע – אל תאמר כן, רק קוה אל ה׳ והוא יושע לך וימלא חסרונך, ומביא ע״ז משלו, אם מכר לך במשקל מזויף ע״י אבן ואבן – ותרצה אתה למכור לו בחזרה במאזני מרמה – דע שהאבן ואבן הם תועבת ה׳ – והשילום במאזני מרמה ג״כ לא טוב – כי השם הזהיר ע״ז בכל האופנים, וכמ״ש כן למעלה אבן ואבן איפה ואיפה תועבת ה׳ גם שניהם.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
תועבת, וכמו שמתעב ה׳ אבן ואבן, כך מאזני המרמה אין טוב בהם.
מאזני מרמה הם שאינם מדוייקים1. אמר כשם שאסור להוסיף במשקלות ובמדות בזדון ולא לגרוע, כך אסור להניחם בלי לדייקם תמיד כי אז יוסיפו או יחסרו בלי ידיעתך. כי ידיעתך שכאשר תניחם בלתי מבוקרים יוסיפו או יחסרו נחשב לך כאלו נתכוונת לשנותם, כי הזכיות הממוניות של בני אדם אין לאדם התנצלות2 שהדבר שלא במתכוון כמו שמתנצל במתנות ה׳3.
1. כלומר שאינך בודקם ומדייק אותם תמיד.
2. אם יגזלם.
3. עברות שבין אדם למקום אם היה שוגג ושב והתודה נמחל לו, אבל עברות שבין אדם לחברו צריך להחזיר, והרי אינו יודע למי להחזיר וכמה יחזיר.
מאזני מרמה הי גיר אלמעאיר יקול כמא לא יחל אן תזיד פי אלצנג׳את ואלמכאיל תעמדא ולא תנקץ, כד׳לך לא יג׳וז אן תדעהמא בגיר עיאר פתזיד או תנקץ ואנת לא תעלם. לאן עלמך באנך אן תרכתהא גיר מעאירה זאדת או נקצת יקום מקאם קצדך לתגיירהא, לאן חקוק אלנאס פי אלאמואל לא יעד׳ר אלעבד עלי מא ניתה מנהא כמא יעד׳ר פי חקוק אללה.
תועבת י״י – מבואר.
תועבת י״י אבן ואבן וגו׳ – נסמך לענין שאמר: אל תאמר אשלמה רע (משלי כ׳:כ״ב) ואמר: תועבת י״י אבן ואבן גדולה וקטנה. על כן אם גזל אדם מידך לא תאבד אמונתך כדי להשתלם ממנו ולא יהיה לך אבן גדולה לקחת בה ממנו וקטנה למכור בה אליו או למכור לאוהבך בגדולה ולשונאך ולאשר הרע לך בקטנה כי העול והגניבה תועבת י״י ואמרו ז״ל: אל תכנס לחצר חבירך ליטול את שלך שלא ברשות שמא תראה אליו כגנב אלא שבור את שיניו ואמור לו שלי אני נוטל (בבלי ב״ק פ״ז:).
תועבת י״י – הנה תועבת י״י אבן ואבן ר״ל אם יהיו במדותיך משקלים מתחלפים לנהג עם קצת האנשים בתכונה אחת ועם קצתם בתכונה אחרת אך ראוי שתנהג עם כלם בתכונה אחת והיא בקשת הטוב והיושר והשלימות ולזה אין ראוי שתהיה תשוקתך להרע לקצתם ולהטיב לקצתם אך תהיה מגמת פניך להטיב לכלם ובזה תלך בדרכי הש״י ולזאת הסבה ג״כ לא טוב בעיני הש״י לשקול במאזני מרמה שישימו המשקלים שישקלו בהם מתחלפים.
אבן ואבן – אבן משקל גדולה וקטנה מראה את הגדולה ושוקל בקטנה.
ומאזני – מאזנים העשוים לרמות בהם לשקול בפחות לא טוב בעיני ה׳ וכפל הדבר במ״ש.
A man's steps are from Hashem; how then can man understand his way?
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מי״י מצעדי גבר (כוננו) ואדם מה יבין דרכו(משלי כ׳:כ״ד) – א״ר חנינא אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה שנאמר מי״י מצעדי גבר. וא״ר חנינא דם נקוף מרצה כדם עולה, אמר רבא ובגודל ימין ובנקוף שני והוא דקא אזיל לדבר מצוה. ההיא אתתא דהוה מהדרא למשקל עפרא מתותי כרעיה דר׳ חנינא א״ל שקילי דלא מסתייעא מילתא אין עוד מלבדו כתיב, והא א״ר יוחנן למה נקרא שמם כשפים שמכחישים פמליא של מעלה, שאני רבי חנינא דנפיש זכותיה.
מן ענד אללה אצלאח כ׳טא אלמר, ואלאדמי מא ד׳א יפהם מן טרקה.
מה׳, מאת ה׳ תקינות מצעדי האדם, ומה האדם מבין מדרכיו.
בכלל מאמר זה שפעמים שאדם יוזם לפרש בים ועכבו איזה עכוב ומצטער על פגורו, וה׳ הוא שרצה בכך כדי להצילו מטביעה, וכך במסע במדבר מרציחה, וכך בזריעה מן השדפון, ובמלחמה מן ההרג, וכל הדומה לכך, יצטער האדם אם לא נתבצעו לו תקוותיו ממה שאינו יודע איזה מהם טוב לו, ואלו ידע היה מודה ושמח בלבו.
פי טי הד׳א אלקול אן אלאנסאן רבמא עזם עלי ספר בחר פעאקה עאיק פאגתם לתוכ׳רה, ויכון רבה קד אראד בה אלכ׳לאץ מן אלגרק, וכד׳לך פי ספר אלבר מן אלקתל, וכד׳לך פי אלזרע מן אלג׳דב, ופי אלחרב מן אלסיף, ומא אשבה ד׳לך, יגתם אלאנסאן אד׳א לם יתם לה אמלה ממא ליס יעלם איהמא אלד׳י הו כ׳יר לה, ולו עלם לשכר וטאבת נפסה.
מי״י מצעדי – האל הוא גומר לאדם לעשות כמו גוזר.
ואדם מה יבין דרכו – והאדם אינו יכול להבין דרכו אם יבא טוב או רע, כי לפעמים יבא ההפך לאדם ממה שהוא חושב, כי עצת י״י היא תקום (משלי י״ט:כ״א).
מי״י מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו – אחר שהזכיר למעלה שיקוה אל השם להצילו מכל מגורותיו ואמר קוה אל י״י וגו׳ (משלי כ׳:כ״ב) יזהיר עתה גם כן כשישליך האדם יהבו על השם ית׳ בהצלחת דרכיו וברכת מעשיו ואמר: מי״י מצעדי גבר ואדם וגו׳ כי אם יצא לדרך או יפרש בים להשתכר בסחורה פעמים רבות יקראנו ההפסד תמורת השכר אשר ישבר עליו וכי ילך לבטח יפגיעוהו מקרים ותולדות על כן על בינתך אל תשען (משלי ג׳:ה׳) רק שים כל תוחלתך אל השם ית׳.
מי״י מצעדי גבר – הנה מצעדי גבר בדרכו שילך בהם הם מי״י כי צריך שילוה לו עזר אלהי בכל פסיעה ופסיעה.
ואדם מה יבין דרכו – מעצמו אם לא ילוה לו העזר האלהי הנה לא לאדם דרכו וזה מבואר בדברים המדיניים כי פעמים רבות יתחדשו מונעים בדרכו או עוזרים לא קוה להם ויותר מבואר זה בדברים העיוניים כי אף על פי שקצת ההתחלות ילקחו מהמוחשים הנה לא ישלם לקיחתם וההגעה לדרוש דרוש והדרכים והסדרים המישרים לו אם במה שישפע להם מהשם י״ת כמו שביארנו בבאורינו לספר הנפש ושיר השירים ובמאמר הראשון מספר מלחמות י״י.
מה׳ – מדרכי כף רגלי האדם הוא מה׳ אבל האדם עצמו מה יבין דרכו ר״ל לא ידע כלל כמו ונחנו מה (שמות ט״ז:ז׳).
מה׳ מצעדי גבר – כבר בארתי (למעלה ט״ז ט׳) כי הגם שהבחירה לבחור באיזה דרך ילך הוא ביד האדם להימין או להשמאיל, בכ״ז אחר שתנועת הרגלים הוא מאת ה׳ וכחו, יוכל לעכב בידו שלא ילך בדרך שבחר (כמ״ש לב אדם יחשב דרכו וה׳ יכין צעדו), וא״כ אדם מה יבין דרכו – שהגם שנדמה לו שדרכו טובה ויסכים אל דרך הטוב לפי הבנתו, הוא לבלי הועיל, שעקר תלוי ביד ה׳ הגומר את הפעולה וזה יתעלם פעמים רבות מן האדם, שיראה לפעמים עיכוב בדרכו שידמה לו שהוא לרעה ובאמת מה׳ מצעדיו, ומה יבין האדם אשר תבונתו קצרה להשיג.
מה יבין דרכו – איננו מבין מה טוב להצלחתו ומה רע.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
It is a snare to a man to make a rash dedication, then later to consider his vows.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מוקש אדם ילע קדש – רבי חנינא אמר הסוטר לועו של ישראל כאלו סוטר לועו של שכינה שנא׳ מוקש אדם ילע קדש.
דבר אחר: ילע קדש – תבא מארה לאדם שהוא אוכל קדשים בלועו. א״ר חייא תבא מארה לאדם שהוא נהנה מן ההקדש, ואין קדש אלא ישראל שנאמר קדש ישראל לי״י.
ואחר נדרים לבקר – אחר אדם את נדרו מיד נתבקרה פנקסו.
אחר נדרים לבקר – ר׳ חייא בר לוליאני אמר צריך מלקות כד״א בקורת תהיה, תדע לך שכן יעקב אבינו על ידי שאחר נדרו נתבקרה פנקסו שנאמר ויאמר י״י אל יעקב.
מן והק אלאנסאן אסתראטה אלאקדאס, ופחצה ען אלנד׳ור.
מוקש, ממוקשי האדם בליעתו את הקדשים, ובקורו אחר הנדרים. ילע כמו בלע, וראה בפירושו לאיוב ו ג מהדורתי ובהערה. והכוונה שירשה לעצמו להשתמש בהם מאין להם תובעים. ובקור הנדרים שיחפש להם התר כדי להשתחרר מהם.
בכלל דבור זה פעולות במזיד, כגון שיקח האדם דבר שהוקדש לה׳ ובולעו, וכן גם אם שואל הוא על הנדרים היכן הם כדי לקחתם, או בדרך פקדון1 או בזרוע. ובכללו גם מעשה הרשלנות, כגון שנדר דבר לה׳ ואינו משלמו להדיא, אלא ממציא בו שאלה והוראה, ואפשר שהנשאל לא יבין דבריו היטב, או השואל לא יבאר ענין הדברים כראוי, ויורה בהתרת האסור, ויהיה מוקש לכל.
1. שישתדל שיפקידום בידו כדי שיבלעם.
תחת הד׳א אלקול אפעאל מתעמדה, והו אן יאכ׳ד׳ אלאנסאן שיא מא אהל ללה פיבתלעה, ואן יכון איצ׳א יסאל מן אלנד׳ור אין הי ליכ׳אד׳הא, אמא עלי סביל אלאמאנה או אלתגלב. ותחתה איצ׳א אעמאל בתואני, כאנה ינדר שיא ללה פלא יסלמה מג׳רדא, בל יוקע פי אמרה מסאלה ופתוי, פלעל אלמסאול לא יחצל כלאמה נעמא, או אלסאיל לא יפצח במעני אלכ׳בר נעמא, פיפתי באבאחהֵ אלמחט׳ור, פיציר והקא ללג׳מיע.
מוקש אדם ילע קודש – כשאדם נכשל מוקשא בעבירות, מקלקל את קדושתו, כמו: ושתו ולעו (עבדיה א׳:ט״ז), על כן דברי לעו (איוב ו׳:ג׳).
ואחר נדרים לבקר – צריך אדם לחזר אחר קרבנות לנדור ולהביא לבקשב על נפשו.
ב. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״לבקש״.
When a man is trapped, he impairs his sanctity Heb. ילע. When a man stumbles and is trapped in sins, he impairs his sanctity, as in "and they shall drink and be stunned (ולעו)" (Ovadyah 1:16).
and he must seek vows Man must seek sacrifices to vow and to bring and to beg for his life.
מוקש אדם – ידוע כי יש ענש כשיאחר אדם את הנדרים אף על פי שהוא משלם אותם אחר כן, כי אם נדר לעשות צדקה לעני חייב לתת אותה מיד, כי אליה הוא נושא את נפשו (דברים כ״ד:ט״ו). ואם יקרה לו זה מדרך השכחה לאחר נדרו, גם בזה יקבל ענש, כי מאחר שהוא יודע כי השכחה היא מצויה באנשים, היה לו לזכור נדרו ולהעלותו על לבו תמיד כדי שלא ישכחנו שנאמר: ואחר נדרים לבקר – כלומר שיזכרם ולא ישכחם.
ויש מי שפירש: ואחר נדרים לבקר – כלומר קודם שידור יחפש בלבו אם יוכל למלא נדרו.
ילע קדש – יבלע. רוצה לומר: יבלע הדבר שאמר עליו זהו קדש.
ורבי אחי פירשו: לשון דבור, מלשון רבותינו ז״ל: לעי באורייתא.
ופירושו: מוקש – הוא לאדם שילכד בו, כשיאמר דבר זה יהיה קדש ואחר כן יתחרט בו.
מוקש אדם ילע קדש ואחר נדרים לבקר – 1נסמך לענין מה שאמר: ואדם מה יבין דרכו (משלי כ׳:כ״ד), כי לא יוכל איש להשמר ממוקשי הדרך והמכשולים רק ימסור נפשו אל השם. אכן המוקשים שהוא יכול להשמר מהם הלא המה מוקשי החטא. כי אם יצא אל הדרך ויסחר אל הארץ יחפש דרכיו ויחקור ואם און בידך הרחיקהו2 כי מוקש אדם ילע קדש. אם יזכור כי מעל ונהנה מן הקדש ישוב עד השם ואת אשר חטא מן הקדש ישלם (ויקרא ה׳:ט״ז) ויביא חומש ואשם.
ואחר נדרים לבקר – יבקר גם כן אם נדר נדר לשם ית׳ ומוצא שפתיו ישמור ויעשה. לא יאחר לשלמו כי הנדרים גם כן הם מוקש אדם אם ידור ולא ישלם. ומן המוקשים האלה היכולת בידו להשמר על כן יירא לנפשו פן יכשילוהו וימצאהו העונש מדה כנגד מדה כי אם חלל נדרו ומעל בקדשין בחמדת ממון יאבד ממונו בענין רע. וכן אם יש עול בכפיו3 ישוב מן החמס אשר בכפיו. ועיקר כוונת המקרא להזהיר שיחפש האדם דרכו וכן יתכן שנדר האדם נדר ולא זכרו על כן יבקר אחר נדרו. וכן בא להודיע כי השם ית׳ מודד מדה כנגד מדה כמו שפירשנו וכן יורה המקרא הבא אחר זה.
יאחר נדרים לבקר – לחפש, וזה הלשון עם ״אחר״ נופל על ענין המסופק והנחשב עליו רע, כאמרם ז״ל: בודקין אחריו, וכבר ידעת אמרם ז״ל: נדרים סיג לפרישות (משנה אבות ג׳:י״ג) לכן אמר כי המוקש יסבב לאדם שיחפש אחר נדריו למצוא טענה לבטלם, וחכמינו ז״ל אמרו: בעון נדרים אשתו של אדם מתה (בבלי שבת ל״ב) וזה אמת, ומבואר הדבר אלו יפרש על האשה הדבוקה בו. ועל דרך הפשט, ראוי שתענש היא בביטלו נדריו, שהם סיג לפרישות, כי ברוב יקשה זה בעיני הנשים כענין אשת משה, ואף נכון היותה סבה קרובה לבטול.
מוקש אדם ילע קדש וג׳ – טעם קדש כמו: קדשי מזבח, או הקדשות שיעשה האדם, וכן נדרים הם דברים מוקדשים, ואמר כי האדם כאשר ישתבשו עניניו ותמוט ידו, ישלח ידו להנות מן הקדשים וההקדשות והנדרים שעשה הוא, או אבותיו לקהל או לעניים לגבוה בעת הצלחתם, וזה מעשים בכל יום.
מוקש – האדם וחטאו מבלע ומשחית הקדש השופע לו מאת הש״י בי הוא שופע לכל מוכן לקבלו והוא הסבה לבקר ולעיין ולחפש אחר נדרים מה היתה הסבה המונעת שלא הגיעו אל התכלית המכוון בהם וזה כי לולא מוקשו שסבב להחטיא כוונותיו יכונו מחשבותיו ונדריו ישלם.
ילע קדש – כ׳ בעל מכלל יופי שמלת ילע מלרע ולמד כן מלרע בדפוס שונצין. ובדפוסי׳ אחרים בשני טעמים אמנם בספרי׳ כתובי יד מדוייקי׳ הוא מלעיל כמנהג המלות הסמוכות למלה זעירא או מלעיל.
ילע – ענין השחתה ובלבול כמו על כן דברי לעו (איוב ו׳:ג׳).
לבקר – ענין דרישה וחפוש כמו לא יבקר (ויקרא י״ג:ל״ו).
מוקש אדם – מכשול מוקש עבירה משחית קדושת האדם ותקנתו לבקר אחר נדרים ולזבוח לה׳ לבקש על נפשו.
ילע – שרשו לוע. ובא על הדבור במרוצה מבלי שום לב כמ״ש (ישעיהו נ׳) על לדעת לעות.
ואחר נדרים – שיבקר ויחקור לנדור נדרים, ויל״פ מלת אחר מלשון לא תאחר לשלמו, האיחור של נדרים צריך לבקר ולדקדק ע״ז.
מוקש אדם ילע קדש – בין המוקשים שהאדם ילכד בהם בפח, הוא פשע שפתים, וכמ״ש בפשע שפתים מוקש רע, וצריך שהאדם ישמור שפתיו מהכין לו מוקש, ואחד מן המוקשים הוא אם ילע קדש – אם ימהר להקדיש מבלי יתבונן היטב, וכן אדם שיבקר אחר נדרים ומרבה לנדור, שבקל יכשל, אם בהקדש שימעול בו, ואם בנדרו שיאחר אותו.
מוקש – הוא לו לאדם אם ילע כלומר אם יכניס בלועו דבר שהוציא מרשות עצמו לרשות גבוה וע״י נדר עשה קודש, לכן יש לבקר אם נדר והקדיש איזה דבר פן ימעול בו.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
A wise king winnows out the wicked, and drives the threshing wheel over them.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מזרה, המלך החכם מפזר את הרשעים. ומסב עליהם את האופן.
הזריה היא פזור המאוחדים, לפי שכל זמן שהם קבוצים יהיו אגודה, ולא יוכלו לפעול כך בפזורם. והסבת האופן בשני אופנים, לפי הפשט שהוא ישחקם כמו שנאמר והדך רשעים תחתם1. ולפי הענין שיסב עליהם את אופנם עד שיחיל בהם מה שרצו להחילו בצדיקים.
1. איוב מ יב.
אלתד׳ריה הי תבדיד אלשמל, לאנהם כלמא אג׳תמעו כאנו עצבה, ולא יפעלו פי אלתבדיד מת׳ל ד׳לך. ואדארהֵ אללולב עלי צ׳רבין, עלי אלט׳אהר אנה יטחנהם כקולה והדך רשעים תחתם. ועלי אלבאטן אן ידיר עליהם לולבהם הם חתי יחל בהם מא קצדו אחלאלה באלצאלחין.
מזרה רשעים – פרעה וחילו.
מלך חכם – הקב״ה.
וישב עליהם אופן – גלגל מדתם השיב עליהם: וינהגהו בכבדות (שמות י״ד:כ״ה) כנגד והכבד את לבו (שמות ח׳:י״א).
scatters the wicked Pharaoh and his host.
The Wise King The Holy One, blessed be He.
and turns the wheel over them The wheel of their traits He turned over them. "And drove it heavily (Shemot 14:25)," corresponding to "and he made his heart heavy" (ibid. 8:11).
מזרה רשעים – המלך המשכיל הוא מבער ממנו הרשעים ומכתתם ומשברם.
וישב עליהם אופן – כלומר יגמלם כפעלם. ואמר אופן דרך משל, כלומר יחקור עליהם פעם אחר פעם.
מזרה רשעים מלך חכם – גם במלכי בשר ודם ימצא כי מלך חכם יגלגל על הרשעים האופן כאשר גלגלו אותו גם הם על אחרים ר״ל כי ישיב להם גמול מדה כנגד מדה, והכוונה בזה לאמר אם ככה יעשה מלך בשר ודם כאשר יחכם ויאהב היושר על אחת כמה וכמה יוצר הכל ברוך הוא יזרה רשעים וישב עליהם מדה כנגד מדה, ונסמך הענין הזה לענין המקרא של מעלה כמו שביארנו.
מזרה רשעים מלך – הוא המושל ברוחו.
וישב – ויעמוד.
אופן – גלגל שהוא עגול, כאלו אמר: מעמידם בתוך עגול, וזהו על דרך משל להגבלה בגדרים, לכן סמך לו הבא אחריו.
וישב עליהם אופן – הטעם האופן הראוי להם, כטעם דבר דבור על אפניו (משלי כ״ה:י״א).
מזרח רשעים – הנה המלך החכם ויראו ממנו הרשעים ויתפזרו אנה ואנה ואופן המרכבה אשר סבבוהו ללכת להשחית זולתם השיבו עליהם עד שברשתם אשר טמנו ילכדם ובשוחתם יפולו ואפשר שיהיה הרצון במלך חכם מי שהוא מושל באדם והוא השכל ובחכמתו יזרה ויפזר הרשעים והם בעלי הדעות הנפסדות ויסבב שיהיו נזורים אחור מהדעות ההם ולא ישלימו דרכם אשר הם פונים אליו ובזה ימלטם מהרע העצום הזה וזה יהיה ממנו אם לעצמו אם התחיל להשתבח באלו הדעות אם לזולתו בשיישירם לעמוד על מקום הטעות בהם.
מזרה – ענין פזור כמו מזרה ישראל יקבצנו (ירמיהו ל״א:ט׳).
אופן – גלגל.
מזרה – מלך חכם דרכו לפזר את הרשעים לבל יהיו בחבורה אחת להמתיק עצת רשע ומשיב להם גמול מדה במדה כאופן המתגלגל ושב למקומו כן ישוב הגמול אל המעשה למען יוסרו.
מזרה רשעים – 1דומה למה שאמר למעלה מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע. והכוונה שהוא מבחין בין צדיק לרשע, מי הוא שדבריו אמתיים, ומי הוא טוען טענות כוזבות. ואמר שהמלך החכם מזרה ומרחיק מעליו הרשעים, ולא יתעו אותו בשקריהם. ומוסיף ואמר וישב עליהם אופן – והוא משל לקוח ממלאכת הדישה שהיו דשים התבואה באופן עגלה (ישעיהו כ״ח:כ״ז) כדי להפריד התבן מן הבר. וכן המלך החכם ממציא תחבולות כדי לברר האמת מן הכזב, וכמו שעשה שלמה באמרו גזרו את הילד החי לשנים. ואין הכוונה כלל שימית הרשעים במיתה משונה (כמו שחשבו גיזיניוס ופירשט) שאם הוא מזרה אותם איך ימיתם?
ור׳ משה קמחי בפירושו המיוחס לראב״ע אמר כי תחלה ידכא אותם ואחר כך יסירם מפניו. ואם היה כתוב שיכה אותם בשבט, היה זה אפשר. אבל אם יעביר עליהם אופן עגלה, אין ספק שימותו. ובמשל הזה מהעברת האופן נכלל גם כן הלחץ והצער שהשופט החכם לוחץ את הרשעים בתחבולותיו, לא בייסורין, אבל בחקירות ובדיקות ואיומים. ואם במעשה שתים הנשים מאמר גזרו את הילד החי לשנים היה כמדקרות חרב בלב אותה שהאמת אתה, הנה על הרוב יהיה הדבר בהפך שהחקירות מצערות ודוחקות הרשע עד שיודה. וגם בענין שתים הנשים אין ספק שגם אמו של הילד המת נצטערה בשמעה הצווי ההוא, כי רצונה היה שינתן לה הילד, אלא שהתגברה על עצמה ואמרה גזורו, כדי שלא להודות שהיו דבריה שקר. ואולי גם כן השמחה שהיה לה בצרת חברתה גברה על צער אבדת הילד שהיתה מתאוה לקנות (י״ב אייר תרכ״ג)
1. {פירוש פסוק זה כבר נדפס בצופה למגיד שנה שמינית עמוד 101.}
(כו-כז)מזרה רשעים וכו׳ נר ה׳ – בשר ודם גם היותר חכם אם ירצה לעמוד על האמת, ולברר אם חטאו הרשעים איזה חטא או לא, י״ל תחבולות, ע״י שיזרה את הרשעים ויפרידם ויושיב כל אחד במאסר מיוחד, ושם ישב עליהם את האופן שהיה מין עינוי שהיו מענים את החוטא שיתן תודה על מעשיו, שהיו מגלגלים עליו אופן על גופו ומתוך גודל המכאוב היה מוכרח להודות, ובאשר יוכל להיות שמתוך היסורין יודה על דבר שקר, היה מזרה הרשעים הנחשדים כ״א בכלא מיוחד, ומענה אותם ע״י האופן שהשיב עליהם כ״פ עד שיעמוד על האמת, אבל ה׳ ב״ה א״צ לתחבולות האלה, כי נשמת האדם הוא הנר לאלהים שיאיר לו לידע ע״י מה בסתרי חשך, בנר הזה חופש כל חדרי בטן לידע כל הנסתרות, כמ״ש וא״ת מי מעיד בי נשמתו של אדם מעידה עליו.
מזרה – עיין מה שכתבתי למעלה פסוק ח׳.
וישב עליהם אופן – משל לקוח ממלאכת הדישה שהיו דשים התבואה באופן עגלה (ישעיה כ״ח:כ״ז), כן המלך החכם ממציא תחבולות כדי לברר האמת מן הכזב, וכמו שעשה שלמה באמרו גזרו את הילד החי לשנים (מלכים א׳ ג׳:כ״ה), שד״ל.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The spirit of man is Hashem's lamp, searching all his innermost parts.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
נר י״י נשמת אדם – אמר הקב״ה חוה באתה וכבתה אותו הנר תנתן לה מצות הנר כדי שתכפר על אותו הנר שכבתה לכך נצטותה על הדלקת הנר בשבת. היא שפכה דמו של אדם תנתן לה דם נדה שיכפר על אותו הדם ששפכה, אדם חלתו של עולם תנתן לה מצות חלה שיכפר לה על חלה שטמאה. שנו רבותינו אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר על שם חופש כל חדרי בטן וכו׳ (כתוב ברמז כ״א).
דבר אחר: נר י״י נשמת אדם – א״ר אחא הנפש מגדת כל דבר ודבר שאדם עושה במטמוניות בחשך ובגלוי ודפתראות כתובות לפני הקב״ה על מה שבני אדם עושים. לעתיד לבא הקב״ה מוכיח לכל אחד ואחד מעשיו והם עומדים תמהים, משל לאחד שהיה נשוי בתו של מלך והוא משכים ושואל בשלומו של מלך בכל יום והמלך אומר לו כך וכך עשית בביתך כך וכך כעסת כך וכך הכית את עבדיך, והיה יוצא ואומר לבני פלטין שלו מי אמר שכך עשיתי מנין הוא יודע, אמרו לו שוטה שבעולם בתו אתה נשוי ואתה אומר מנין הוא יודע בתו מגדת לו, כך הנפש ויפח באפיו נשמת חיים והיא מגדת לו כל מה שהוא עושה.
כמו שאתה רואה את הבית החשוך אין בני אדם יודעים מה שיש בו עד שיכניסו בו נר ואז יתגלה להם כל מה שבתוכו, כך תראה האדם ולא תדע מה בלבו, וידיעת ה׳ חודרת דרך משל בפנימיותו ויודע הכל. ולא יתכן שידע זאת כי אם ה׳, כשם שלא יתכן לראות מה שבחדר כי אם על ידי אור יהא זה נר או זולתו, ולפיכך אמר עקב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ה׳ חוקר לב1. והמשילו לנר מכל יתר המאירים, לכמה פנים, מחמת שאורו ממוצע, ויציב, ואפשר להוליכו לכל מקום שירצה האדם, ומצוי בכל עת, ובכל מקום2, מה שאין כן כל מאיר זולתו.
כמא תרי אלבית אלמט׳לם לא יעלם אלנאס מא פיה חתי ידכ׳לון אליה סראג׳א פיכשף להם כל מא פי דאכ׳לה, כד׳לך תרי אלאנסאן ולא תעלם מא פי קלבה ועלם אללה יגוץ מת׳לא פי בואטנה ויעלם אלכל. ולא יג׳וז אן יעלם ד׳לך אלא אללה כמא לא יג׳וז אן יבצר מא פי אלכ׳דר אלא בצ׳ו אמא בסראג׳ או בגירה, ולד׳לך קאל עקב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ה׳ חוקר לב. ותמת׳לה באלסראג׳ מן בין ג׳מיע אלמניראת, לג׳האת, לאעתדאל נורה, ואסתקאמתה, ואמכאן איצאלה אלי חית׳ יריד אלאנסאן, ווג׳ודה פי כל וקת, וכל מכאן, מא ליס כד׳אך לכל מצ׳י סואה.
נר י״י נשמת אדם – הנשמה שבקרבו מחפשת מעשיו ומעידה עליו בדין.
Man's soul is the Lord's lamp The soul in his midst testifies concerning him in judgment.
נר י״י נשמת אדם – הנשמה המשכלת היא בגוף האדם כמו הנר בבית שיגלה כל מה שבתוכו.
כי היא הנר שהקב״ה חופש כל כל חדרי בטן.
ויש לפרש: השגחת השם והבטתו היא אפילו בנשמת האדם ויודע כל מחשבותיו.
נר י״י נשמת אדם – 1כאשר הנר סבה שיראה האדם מה בבית כן הנשמה סבת השגחת השם ית׳ באדם לבחון לבו ולחקור לבו וכליותיו כי נשמת אדם מן העליונים2 על כן יש לאדם למשול במעשיו גם במחשבותיו וראוי להענש כי יחטא ואשם יותר משאר בעלי חיים.
חופש כל חדרי בטן – בנר הזה והוא נשמת אדם חופש כל חדרי בטן האדם ומחשבותיו ר״ל כי בסבת הנשמה שהיא עליונה ומן העליונים משגיח עליהם לפקוד ולענוש ולשלם שכר.
ויתכן נר י״י – נר השלוח מאת השם כדרך ונר אלהים טרם יכבה (שמואל א ג׳:ג׳) אשר פירושו נר אשר צוה עליו השם ית׳ לערוך אותו וכן הררי אל (תהלים ל״ו:ז׳) הרים שיצר. וביאור הענין כי נשמת אדם הוא נר השם בתוך הגוף והיא בתוכו כמאור העליון בעולם ועל כן חופש השם כל חדרי בטן כי יפקד האדם על מחשבותיו אחרי אשר ניתנה שם הנשמה הנכבדת להאיר ולהשכיל.
1. עיין כל זה בכד הקמח ערך אבל ג׳ ופי משלי ט״ו:י״א.
נר י״י – ולבאר מי הוא זה המלך אמר כי נשמת האדם והוא השכל הוא נר י״י והוא חופש כל העמוקות אשר בנמצאות לעמוד על סודם לפי מה שאפשר בעזר הש״י במה שישפיע עליו מאורו וזיוו בו יעמוד על אמתת הדברים העיונים.
נר ה׳ – כמו שדרך האדם לחפש בחושך ע״י הנר כן חופש ה׳ כל מחשבות חדרי בטן ע״י נשמת האדם כי היא יודעת הכל ומעידה עליו בדין.
נר ה׳ גו׳ – נשמת אדם היא נר שנתן לו האל, ובה הוא חופש כל חדרי כליות בני אדם ומכיר מה בלבבם. וזה דבק עם הפסוק הקודם: מזרה רשעים מלך חכם (כ״ח אב תרכ״ג).
נר ה׳ – הוא נשמת האדם ובו הוא חופש חדרי כליות בני אדם ומכיר מה בלבבם, ידבק עם פסוק שלפניו (שד״ל); ויש ג״כ לפרש שע״י נשמתו אדם חופש מצפונות לבו ויודע אם הטיב לעשות או אם הרשיע, וגם כי לאחרים יכחש, לנפשו אי אפשר לו לכחש.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Love and faithfulness keep the king safe. His throne is sustained by love.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
יג׳ב אן יחאפט׳ אלמלך באלחק ואלאחסאן, פאן בהמא יסנד כרסיה.
חסד, ראוי שישמר המלך בחסד ובאמת, כי בהם יכון כסאו.
השמיט בנפילה את האמת, כפי שדרכו לעשות, שאמר תחלה להיתיה למאני דהבא וכספא1 ואחר כך אמר בידין היתיו מאני דהבא2 ולא הזכיר כספא, כך הקדים תחלה חסד ואמת ואחר כך השמיט בנפילה אמת.
חסד ואמת – יאמר כי קיום המלוכה הוא בּעשות המלך הדין והחסד והאמת, כי הם ישמרוהו ויסעדוהו לקים מלכותו. והחסד שעושה עם עמו יעזר אותו.
חסד ואמת יצרו מלך וסעד וגו׳ – כאשר יעשה חסד עם אנשיו גם ינחה אותם בדרך אמת כי ישמור אותם מן העול וישפטם משפט אמת וצדק יצמחו החסד והאמת מכל אויביו וחומה יהיו עליו.
וסעד בחסד כסאו – גמילות חסדים מן הדברים שאין להם שיעור כאשר אמרו ז״ל: (משנה פאה א׳:א׳) על כן אמר כי לפי רוב החסד שעשה תמשך מלכותו לזרעו אחריו כי הנחלת מלכותו לזרעו יקרא כסאו. וכן כתיב: על כסא דוד ועל ממלכתו (ישעיהו ט׳:ו׳), ונאמר: ובניתי לדור ודור כסאך סלה (תהלים פ״ט:ה׳). וכן מצאנו כי תמשך מלכות המלך לזרעו לפי החסד, שנאמר: ואכרתה להם ברית שלום חסדי דוד הנאמנים (ישעיהו נ״ה:ג׳).
וסעד בחסד כסאו – כי חזוק כסאו תלוי בחסד יותר.
חסד ואמת יצרו מלך – כי בחסד אשר יעשה לעמו ימשך לבבם אליו והוא כמו מסעד לכסאו כי בזה ירוממוהו עליהם וינשאוהו ויכנעו לעבודתו ובאמת יהיה נשלם תקון העם והמלכות והנה העיר בזה על המלך שמושל באדם והעיר בזה כי אין המכוון למי שיבקש השלימות להשחית גופו ולעכור שארו כמו שיחשבו הכסילים אבל צריך שיעשה חסד להשגיח בבריאות גופו ואיבריו ובזה יהיה נשמר ויבא לו מהם העזר הראוי כי בחלותם יחלה הוא ג״כ עם שלא יוכל להם אז לשרתו השרות הראוי במה שיצטרך לו מהם בדרושים אשר יחקור בהם ובזה האופן ג״כ יהיה מתחזק כסאו ורוממותו עליהם כי יעבדוהו מאהבה ואם יעמיס עליהם עולו ולא יוכל שאתו יהיה זה סבה אל הבעיטה בו.
חסד ואמת – אשר יעשה המלך הם שומרים אותו כי בזה מרובים אוהביו ושומרים נפשו.
וסעד – בחסד שעשה תמך כסא מלכותו לעמוד על עמדו.
חסד ואמת גו׳ – שתי המדות חסד ואמת (ההטבה ועשות משפט) שומרות המלך, אך החסד יועיל לכונן כסאו יותר ממדת הדין. ותלמדי יהודה לוצאטו מוסיף כי החסד מועיל גם אחרי מות המלך והוא סבר שישאר כסאו לבניו, כי החסד שעשה האב הוא סבה שכל העם יאהבוהו ויהיו נאמנים גם עם יוצאי חלציו.
חסד ואמת יצרו מלך, וסעד בחסד כסאו – דבריו מיוסדים על דברי אביו (תהלים סא ח): חסד ואמת מן ינצרהו.
* האמת הוא מה שיעשה על-פי קו הדין,
* והחסד הוא מה שיעשה מצד החסד,
ו.
* כשהמלך נוהג רק במידת האמת, אינו משומר כראוי, שיפגעו בו מרי נפש אשר שפך עליו חמת הדין; אבל אם לפעמים יוותר מצד החסד, יאהבוהו העם.
* וכן, אם ינהג רק בחסד, לא ייפול פחד המשפט עליהם, וגם בזה לא יהיה בטוח,
אבל חסד ואמת - אם ינהג בשניהם, הם יצרו מלך, עד שאינו צריך שומר אחר לראשו זולתם.
וגם בהנהגה, שזה מיוחס אל הכיסא, הגם שעיקר הכיסא מכוננת על המשפט, מכל-מקום לא תעמוד במשפט לבד, וצריך גם-כן להתנהג לפעמים בחסד, וזה יסעד הכיסא, שתתקיים.
וכדוגמה, מ״ש בישעיה, (ישעיהו ט ו): להכין אתה ולסעדה, במשפט ובצדקה – עי״ש.
ואמת – חסד גדול שכל אדם מודה בו ואומר אפס כי חסד הוא, וכן ענין אמת במקומות הרבה, עד״מ אשר לא עזב חסדו ואמתו (פרשת חיי שרה); ושד״ל מפרש אמת עשות משפט, ומוהר״ר יהודה לוצאטו מוסיף כי החסד שעשה האב מועיל לכונן יוצאי חלציו.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
The glory of young men is their strength. The splendor of old men is their gray hair.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רוצה לומר כשם שיש כאן זהוים ותאורים1 המתאימים למי שהם נאמרים עליו ובעת שהם ראוים לו, כך יש שם פעולות דתיות מתאימים יותר בעתים, והפכיהן מגונים יותר בעתים. והנה ממה שמגונה באופן טבעי, העצלות בימי הבחרות, והתאותנות בימי הזקנה. וההעזה לאשה. וממה שמכוער מצד הדת, עשיר גנב, זקן מנאף, דל גאה2. והנה הפכי הראשונות נאים לבעליהן, והפכי האחרונות מכוערים לכל, אלא שמה שכתבנו יותר קשה.
יריד אנה כמא אן ההנא נעותא ואוצאפא תליק במן תקאל עליה ופי אלוקת אלד׳י יצלח לה, כד׳לך ההנא אפעאל דיאניה תג׳ב באלאוכד פי אוקאת, ותקבח אצ׳דאדהא באלאכת׳ר פי אוקאת. פממא יקבח פי אלטבע, אלכסל פי אלשאב, ואלרגבה פי אלשיך׳, ואלג׳ראה פי אלאמראה. וממא יסמג׳ לעלהֵ אלדין, אלכ׳יאנה פי אלמוסר, ואלפסק פי אלשיך׳, ואלצלף פי אלמסכין. פאצ׳דאד אלאואיל תחסן באצחאבהא, ואצ׳דאד אלת׳ואני תסמג׳ פי אלכל איצ׳א, אלא אן אלמרסום אצעב.
תפארת בחורים וגו׳ – כשם שתפארת בחורים כחם כך הדר זקנים שיבה.
The glory of young men is their strength Just as the glory of young men is their strength, so is the beauty of elders their hoary head.
Contusions and wounds come for outpouring in evil Our Sages expounded: Whoever "pours himself" out into sinful things, will ultimately come to wounds and contusions.
and plagues in the innermost parts This is dropsy.
תפארת בחורים כחם – הבחור מתפאר בכחו בעודו בבחרותו, אבל כשיגיע לשנות השיבה הוא מתהדר בשיבתו. והטעם כי הבחור התקיף יכבדוהו בני אדם על רב כחו, והזקנים שיגיעו לשיבה יהדרו האנשים אותם לפי שהחכמה מצויה בהם והתורה צותה להדרם.
תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה – את הכל עשה יפה בעתו1 כי תפארת בחורים להראות בהם הכח כי הכח ראוי להראות באדם זמן הבחרות כאשר אמרו ז״ל: בן שלשים לכח (משנה אבות ה׳:כ״א).
והדר זקנים שיבה – הדר הזקנה בלובן השערות אף על פי שהוא מורה על יובש הליחות והתשת הכח. ועיקר כוונת המקרא הזה לענין הבא אחריו כי הוא כהקדמה אליו.
תפארת בחורים – הנה כמו שתפארת הבחורים כחם כי אז הם ר״ל בימי הבחרות בתכלית מעוצם הגבורה כן הדור החכמים הוא המצא השיבה להם כי אז יתיישבו בלבם הדעות האמתיות לסבות שזכרנו במה שקדם.
תפארת – כמו שכח הבחורים הוא להם לתפארת כן שיבת הזקנים היא להם להדר.
שיבה – הוא אחר הזקנה, ומציין אורך הימים.
(כט-ל)תפארת בחורים כחם וכו׳ חברות פצע וכו׳ יאמר הנה הש״ז הוא כח הגוף, ומי ששומר הכח הזה ולא יבעול רק בעת הראוי ועם הראוי כפי הראוי, ישמור לו הכח בבחרותו, ולא תקפוץ עליו זקנה קודם הזמן, אבל הלהוט אחר העריות יאבד כחו בבחרותו, וזקנה קופצת עליו, ואם ימרק עצמו לדבר עבירה יותר מדאי באים עליו פצעים חיצונים ומכאובים פנימים, וז״ש הנה הבחורים יתפארו בכחם השמור בם, וגם הדר זקנים הוא השיבה שזקנה הבאה לפני הזמן אינה מהודרת, רק אם יש עמה שיבה שהיא הזקנה הבאה מסבת השיבה ואורך ימים, אבל בהפך תמרוק ברע – הממרק ומהתך כחות גופו ע״י רע, שהוא הזנות ושפיכת הזרע, שזה נקרא רע, כמ״ש ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה׳, באים עליו מבחוץ חבורת פצע – שהחבורות ופצע ביחד הוא מסוכן, כמ״ש ישעיה א׳, וגם באים עליו מכות חדרי בטן – שיתקלקלו האיצטומכא ובני מעים ותאות המאכל וכלי העיכול.
שיבה – המעידה כי בעבור צדקתם האריכו ימים.
תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
Wounding blows cleanse away evil, and beatings purge the innermost parts.
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
חבורות פצע תמרוק ברע – א״ר יהושע כל הממרק את עצמו לדבר עבירה פצעים וחבורות יוצאות לו, ולא עוד אלא שנדון בהדרוקן, ומכות חדרי בטן ואמר רב נחמן סימן לעבירה הדרוקן.
אלתט׳אהר באלשר ג׳ראחאת ושג׳אג׳ וצ׳רבאת מדאכ׳לה.
חברות, ההתראות ברע עשיית הרע והרשע בפרהסיא ללא כל בושה. חבורות ופצעים ומכות פנימיות.
תמרוק התראות, כענין שנאמר ובתמרוקי הנשים1 קשוטי הנשים, והמשיל כאן את ההתראות לתמרוקים שדרכם להיות בחיצוניות הפנים, אמר מי שהרע לבני אדם בגלוי ישנאוהו ה׳ ובני אדם. והנה שנאת בני אדם כחבורות וכפצעים אשר מדויהן גלוי. ושנאת ה׳ כמחלות הפנימיות שאינן נראות. ואין במשמעו שישר בעיניו מצב הרשע שאינו מגלה רשעו, אלא ראה שזה במצב יותר גרוע, לפי שאנשי השמים והארץ יתאיבו לו גם יחד כמו שנאמר יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו2.
1. אסתר ב יב.
2. איוב כ כז, וראה פירוש רבנו שם מהדורתי.
תמרוק תט׳אהר כקולה ובתמרוקי הנשים גמר אלנסא. ומת׳ל אלאט׳האר פי הד׳א אלמוצ׳ע באלגמרה אלתי תכון עלי ט׳אהר אלוג׳ה, פיקול מן ט׳אהר אלעבאד באלשר עאדאה אללה ואלנאס. פעדאוהֵ אלנאס הי כאלשג׳ה ואלג׳ראחה אלתי מרצ׳הא ט׳אהר.
ועאדוהֵ אללה הי כאלצ׳רבאת אלבאטנה אלתי לם תט׳הר. וליס אנה אסתחסן חאל מן הו שריר ולא יט׳הר שרה, בל ראי אן הד׳א אסוי חאל, אד׳ אהל אלסמא ואלארץ׳ יעאדונה אג׳מעין כקולה יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו.
חבורות פצע תמרוק ברע – כך דרשו רבותינו (בבלי שבת ל״ג.): הממרק עצמו לדבר רע ועבירה, סוף בא לידי פצעים וחבורות.
ומכות חדרי בטן – הדרוקן.
חבורת פצע תמרוק ברע ומכות חדרי בטן – הנה הכח נאה לבחורים והשיבה לזקנים וכן נאה ויפה היסורין והחבורות לאדם רע. על כן אין לנוד לו ולהצטער על יסורין הבאין עליו. כי חבורות פצע תקון וקשוט באדם רע כמו מיני הקשוט שנאים לאשה.
ויש לפרש: תמרוק ברע – כי הם ממרקין הרע ומכפרין העון.
חבֻרות פצע תמרוק ברע – באיש רע, והטעם, כי התמרוק ברע והתקשטו הוא לו על דרך אמת חבֻרות פצע, כי כונתו אינה לטובה, ואולי למצוא חן בעיני הזונות.
ומַכות – באמת הם אשר בחדרי בטן, וזה טעם לחבורות פצע אשר ברע, שהיא המחשבה הנפסדת.
חבורות פצע תמרוקאברע וג׳ – הנה תמרוקבברע הוא הנושא לבד, ויתר המלות נשואות עליו, כאלו אמר, התמרוק ברע, הוא חבורות פצע ומכות חדרי בטן, והנה ידוע כי פצע קשה מחבורה, אבל שניהם בחיצון הגוף, והנה סמך חבורות לפצע, לבאר שהחבורות קשות, עד שהגיעו לגדר הפצע, כי אין הבדל בין אמרנו פצע, ובין אמרנו חבורת פצע, ואמנם, מכות חדרי בטן, הם בפנימי הגוף, רצוני, מכה של חלל, והנה ברע, אם שהוא שֵם נגזר לאיש הרע, או הוא שם דמיון ראשון העולה בענין אחד, כי הכונה לדבר על המתקדשים והמטהרים, דרך אונאה וגניבה, ומראים לעינים ולחיצון שהם נקיים וממורקים, ובקרבם ארבם, ואמר תמרוק דרך השאלה, כי הוא נעשה להַחליק העור וחיצון הגוף, ולהדביק כל חבורה ופצע, והפליג לומר כי תמרוק ברע הוא הפך טבע התמרוק, כי הוא עושה באמת חבורות ופצעים בחיצון הגוף, ולא זה לבד, אבל יעשה גם מכות של חלל.
א. כן בכ״י מינכן 265, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״תמריק״.
ב. כן בכ״י מינכן 265, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח שלנו: ״תמריק״.
חבורות פצע – הנה קצת הרעות לא ירפאו כי אם בדבר רע וזה שחבורות הפצע יהיה נקיונם ומירוקם ברע כאילו תאמר שיושם בהם מה שיאכל הבשר כדי שיתגלה ויהיה שם מקום תצא המוגלה ובמכות מגלות חדרי בטן הפצע ההוא כדי לנקות כל עפושיו וכן ראוי בשוה להתנהג ברפואות חליי המדות והדעות כי בעל המדה הפחותה ירפא ממנה בשירגילוהו להתנהג בהפך התכונה ההיא והפך כל חלקיה כדי שיתנקה ממנה נקוי שלם ואף על פי שהפך התכונה ההיא הוא ג״כ מגונה יתנהג בה עד יסור חליו וכזה יצטרך לבעל הדעות הנפסדות שיעיין בכל המקומות שהישירוהו אל זה הטעות ויסור מהם ואע״פ שיקרה מזה שיצטרך לחקור במה שאין דרך אדם לחקור בו הנה לא ימנע מזה מי שבא לרפאתו כדי להסיר חליו ממנו.
תמריק ברע – תמרוק קרי.
תמרוק – ענין זכוך ובהירות כמו מרקו הרמחים (ירמיהו מ״ו:ד׳).
חבורות פצע – החבורות ופצעים הם המזככים באיש רע להעביר ממנו עכירת העון כי באלה יקבל הגמול ותלך העון.
ומכות – גם מכות בחדרי בטן יזככו העון.
חבורות פצע גו׳ – חבורות פצע ומכות חדרי בטן הן תמרוק לאיש רע, כי מתוך הייסורין יִוָסֵר וישוב טוב ויפה {מלשון תמרוקי הנשים} (גיז׳ וקב ונקי בפירוש שלישי).
חברות פצע – כשהם ביחד אין להם רפואה (ישעיהו א׳ ו׳), תמרוק – מלשון תמרוקי הנשים, שהוא לדעתי רטיבת הגוף ע״י סיכות שמנים, ומשתתף עם מורק ושוטף במים, שפי׳ הסרת המרק והשומן הנבלע בו ובא על הממרק א״ע מוציא הליחות השרשי ודשן הגוף.
תמרוק – מלשון תמרוקי הנשים (אסתר ב׳:י״ב), מתוך היסורין יִוָּסֵר וישוב טוב ויפה (שד״ל בשם געזעניוס, ופירוש קב ונקי).
תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל