Yeshayahu 50 – ישעיהו נ‏ – Mikraot Gedolot

(א) ⁠כֹּ֣ה⁠׀ ⁠אָמַ֣ר יְהֹוָ֗הי״י֗ אֵ֣י זֶ֠ה סֵ֣פֶר כְּ⁠רִית֤וּת אִמְּ⁠כֶם֙ אֲשֶׁ֣ר שִׁלַּ⁠חְתִּ֔יהָ א֚וֹ מִ֣י מִנּ⁠וֹשַׁ֔י אֲשֶׁר⁠־מָכַ֥רְתִּי אֶתְכֶ֖ם ל֑וֹ הֵ֤ן בַּעֲוֺנֹֽתֵיכֶם֙ נִמְכַּרְתֶּ֔ם וּבְפִשְׁעֵיכֶ֖ם שֻׁלְּ⁠חָ֥ה אִמְּ⁠כֶֽם׃

Thus says Hashem, "Where is the bill of your mother's divorce, where I have put her away? Or which of My creditors is it to whom I have sold you? Behold, for your iniquities you were sold, and for your transgressions your mother was put away.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֵידָא הִיא אִגְרַת פִּטוּרִין דִיהָבֵית לִכְנִשְׁתְּכוֹן אֲרֵי אִתְרַחֲקַת אוֹ מִן גְבַר דְלֵהּ חוֹבָא קֳדָמַי דְזַבְּנֵית יַתְכוֹן לֵהּ הָא בְחוֹבֵיכוֹן אִזְדַבַּנְתּוּן וּבְמָרְדֵיכוֹן אִתְרַחֲקַת כְּנִשַׁתְכוֹן.

אי זה ספר כריתות אמכם – אמר שמואל באו עשרה (נביאים) [בני אדם] וישבו לפניו, אמר להם חזרו בתשובה, אמרו לו עבד שמכרו רבו והאשה שגרשה בעלה יש לזה על זה כלום, אמר לו הקב״ה לנביא כה אמר י״י אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, היינו דאמר ריש לקיש מאי דכתיב דוד עבדי נבוכדנאצר [מלך בבל] עבדי, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתידין ישראל לומר כן לפיכך הקדים הקב״ה וקראם עבדי עבד שקנה נכסים עבד למי נכסים למי. עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב״ה אתה הכתבת לאמר הן ישלח איש את אשתו אומר לה כלום הכתבתי אלא איש והלא כבר נאמר כי אל אנכי ולא איש, וכי גרושים אתם לי בית ישראל כה אמר י״י אי זה ספר כריתות אמכם.

כד׳א קאל אללה איד׳א כתאב טלאק אמכם אן כאן טלקתהא או מן ד׳א מן גרמאי בעתכם לה אנמא אבתעתם בד׳נובכם וטלקת אמכם בג׳רומכם.

אי זה ספר כריתות אמכם – פסוק זה סותר פסוק אחר האומר ״שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה״ (ירמיהו ג׳:ח׳).⁠¹ וכיון שנתהווה ניגוד ביניהם ביקש אחד ההוגים² לפשר ביניהם ואמר, כי הפסוק ״אי זה ספר כריתות אמכם״ אמור במשמע: ״האם עשיתי זאת כצעד התחלתי, בלא הצדקה״, שכן הפסוק מסתיים במלים הן בעונותיכם נמכרתם. אבל כאשר תעיין עיון מעמיק, לא תמצא ביניהם אותה סתירה, שדמיין אותו מחבר, כי את הדברים האלה אמרם ישעיהו שנים רבות לפני הנבואה ההיא, ואותו ריחוק שהעם גרם בחטאיו לא היה; ולכן אין בכך סתירה.⁠³ ואם יאמר מישהו: הרי בפסוק מוזכר ״הן בעונותיכם נמכרתם״, אומר: אפשר שמובנו מכוון כך: אילו היו מכירה וגירושין, הרי היו רק מחמתכם ולא מצדי. ואם נייחס את הרמוז בשני הפסוקים אל השבטים,⁠⁴ הרי אפשר להגיע לפשרה לפי דרכו של אותו בעל פשרה, כי גלותם היתה כשחלפו שש שנים למלכות חזקיהו, וישעיהו היה נביא הדור.

1. גם ראב״ע ורד״ק על אתר דנים בניגוד שבין שני הפסוקים, אך נותנים הסבר אחר.

2. אבן בלעם משתמש במונח טכני שעניינו: בעל הגות בתחום של שקלא וטריא של אמונות ודעות.

3. בפירושו לדברים ב כט מביא אבן בלעם דיון ארוך באשר לתנאים השונים שבהם תיתכן סתירה בין שני מקומות במקרא. אחד התנאים האלה הוא גורם הזמן.

4. היינו, שהמכוון לממלכת הצפון. במהדורת דרנבורג: אל אסראיל.

כה אמר י״י איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה – אמר להם הקב״ה לישראל בניי כשיהיו אומות העולם מונים לכם ואומרים מכורים אתם בידינו, תשיבו להם: איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה או הראוהו מי מנושיו של הקב״ה אשר מכרנו לו בשביל חובו.

הן בעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם – כזה שכועס על אשתו לשעה ומשלחה מחר מתרצה לה^א ומחזירה. אבל היכן מצאתם שכתבתי לה ספר כריתות שלא להחזירה אף עכשיו, מאחר שבעונותיכם נמכרתם ובפשעיכם שולחה אמכם.

א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״לה״.

כריתות – גט כריתות.

אמכם – ובין אשתו, והנה זה יכחיש דברי ירמיה, ואתן את ספר כריתותיה אליה (ירמיהו ג׳:ח׳), והתשובה כי ירמיהו דבר על מלכות ישראל שלעולם לא תקום וכמוהו לא תוסיף קום (עמוס ה׳:ב׳), וישעיהו דבר על מלכות דוד שממנו יהיה משיח.

ספר כריתות Bill of divorcement.⁠¹

Of your mother and her husband.—This verse seems to contradict the prophecy of Jeremiah, I had put her away and given her a bill of divorce (3:8); but in fact the latter refers to the kingdom of the ten tribes which will never again be established; comp. She shall no more rise (Am. 5:2); bat Isaiah speaks of the kingdom of the house of David, which will be restored by Messiah.

1. The Hebrew text has the words גט כריתות אמכם ובין אשתו. There is no doubt that this passage is corrupt; the original words were perhaps: כריתות אמכם ֗ גט בין איש ובין אשתו; or כריתות ֗ גט ׃ אמכם ֗ ובין אישה the latter suggestion has been adopted for the translation.

אשר שלחתיה – על ידי ערות דבר שמצאתי בה, שלא הייתי מרחם בשבילה גם עליכם. כענין ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה.

אשר מכרתי אתכם לו – בנשיי. שתהיו נואשים מישועתי ולא תשובו.

הן בעונותיכם נמכרתם – ולא בנשיי.

ובפשעכם שלחה אמכם – ולא בזנוניה ועל ידי ספר כריתות. ואין הדבר תלוי אלא בתשובה, שובו אלי ואשובה אליכם.

כה אמר י״י אי זה ספר כריתות אמכם – הנה אמר ירמיהו: שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה (ירמיהו ג׳:ח׳). פירשו המפרשים כי ירמיה דבר כנגד עשרת השבטים, שנתן להם ספר כריתות, שלא יהיה מהם עוד מלך, כי בקבוץ גליות נאמר: ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל ל״ז:כ״ה), ואמר: ולא יחצו עוד לשתי ממלכות (יחזקאל ל״ז:כ״ב), אבל ליהודה לא נתן ספר כריתות, אלא כבעל שמוציא אשתו מביתו שקצף עליה, אבל לא נתן לה ספר כריתות לפי שעתיד להחזירה אליו, כן יהודה עתיד להחזיר המלכות לו.

ונוכל לפרש גם כן לפי שעשרת השבטים לא שבו בשוב הגלות מבבל, ועוד שמשגלו לא יצאו ממקום גלותם, וארך להם הגלות מאד, הרי הם כאלו נתן להם ספר כריתות, ובני יהודה שבו לארצם אחר שבעים שנה, וישבו בארצם ארבע מאות ועשרים שנה. ואע״פ שיהודה לא גלה עדין, הנביא דבר על העתיד ונחמה שמנחם את ישראל שהם בזה הגלות שישובו, כי לא נמכרו כי אם בעונותיהם, ובשובם, האל ישיב שבותם.

ואמר כנגד יהודה: אי זה ספר כריתות – כלומר כי קרובים אתם לשוב אלי כאשר שבתם פעם אחרת, כי אין ביני וביניכם ספר כריתות, ובשובכם, ישובו גם כן שאר השבטים, כי דוד ימלוך על ישראל כלו. וכן אמר יחזקאל: הנה אני לוקח את עץ יוסף אשר ביד אפרים ושבטי ישראל חביריו ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד (יחזקאל ל״ז:י״ט), ואע״פ שנתן להם ספר כריתות, כבר היה הכריתות גדול, וארך גלותם מאד, והנה ישיב אותם עם שבט יהודה.

והאם היא הכנסה והכלל, והבנים הם הפרט, והנה לא נמכרתם ואינכם צריכים לכסף בפדותכם אלא עונותיכם היו דמי המכירה, והתשובה תהיה כסף הפדות.

כה אמר וגו׳ איזה ספר וגו׳ – וירמיה אמר ואתן ספר כריתות בידיה (ירמיהו ג׳:ח׳). והכל אמת ואוצר י״י יבוא בארו.

כה אמר ה׳ איזה ספר כריתות אמכם וגומר עד ה׳ אלהים נתן לי לשון למודים. אחר שזכר הנביא ענין הגאולה העתידה אשר תבא אחרי הגלות הארוך הזה בא להתיר ספק אחר אפשר שיסופק נגדו והוא למה נתארך כל כך זה הגלות האם היתה הגזרה העליונה חרוצה אין להשיב ולא הועילה תשובת הדורות וצדקיהם, והיה אם כן סבת אורך הגלות רצון השם יתברך וגזרתו, או אם היה זה בעצלת הנביאים שלא הוכיחו את העם ולא למדום לשוב אל השם יתברך, הנה להגיד זה ביאר ראשונה שלא היה אורך הגלות מפאת הש״י כי הוא לא נתן ספר כריתות לאומה לגרשה מעל פניו לעולם, ולא נתן אותה מתנה ומכירה לאומה מהאומות לשנאמר שלכן הוכרח הגלות כל ימי ממשלת האומות כפי שריהם העליונים, וזהו אומרו כה אמר ה׳ אי זה ספר כריתות אמכם כי בעבור שאמר למעלה כי אני ה׳ מושיעך וגואלך אביר יעקב אמר שתמיד היה הוא יתברך מושיע וגואל בהיותם מוכנים אליו, כי כה אמר ה׳ אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה רוצה לומר האם נתתי גט פטורין לאומה לבלתי היות לה עוד לאלהים כמו שיתן האדם לאשתו כשיסירנה מעל פניו ולא ירצה עוד לשוב אליה, והתבונן אומרו כריתות אמכם שהאם רמז אל האומה, והנה הקדוש ברוך הוא עם כל חטאתיה לא שלחה לגמרי לבלתי היותה לו עוד לעם, ואמר או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו רוצה לומר האם חשבתם שבחרתי בכשדיים ובבבליים וברומיים ושנתתי אותכם לאחד מאלו האומות במתנה ושכר עבודתם, אינו כן כי אני לא מאסתי בעמי ולא נתתיו לעם אחר הן אמת שבעונותיכם נמכרתם ובפשעכם שולחה אמכם כלומר בסבת עונותיכם נמכרתם לאומות לא לתת להם שכר כי אם להעניש אתכם, ובפשעיכם אשר עשיתם בזמן בית ראשון שולחה אמכם כלומר היא מעצמה שולחה וסבבה בפשעיה שירדו בה האויבים וישלחוה מן הארץ, לא שאני שלחתיה והסירותיה מעל פני לבלתי השגיח בה עוד, והענין דומה לאשה שחטאה לבעלה וכאשר הכירה בחטאתיה קודם שיגרשנה מעליו היא מעצמה יצאה מן הבית ושולחה משם מבלי שהבעל ישלחנה ולא יגרשנה, וזהו אומרו ובפשעיכם שלחה אמכם לא אמר שלחתי אמכם כי אם שולחה, וכן היה ענין האומה שמפני חטאתיה משלו בה האויבים ושלוחה מביתה לא שהאלוה יתברך יתן לה ספר כריתות לבלתי היות לה עוד לאלהים והיא תהיה לו לעם, ולכן עליהם העון הזה שאחרי שחטאו והלכו בגלות היה להם לשוב בתשובה וינחם השם על הרעה וימהר גאולתו, והם לא עשו כן כי החזיקו ברשעתם ולא שבו עוד אליו.

(הקדמה) [שב להוכיח על המחשבה שאין השכינה שורה בישראל, ועל שאינם מתפללים אל ה׳ שיושיע אותם כמו שעשה בעבר]:

(א) אֵי זֶה סֵפֶר כְּרִיתוּת [אִמְּכֶם]. שחשבתם ׳כי אין אלוהי בקרבי׳ (דברים לא יז)¹:

1. כמו שביאר לעיל (מט יד) ׳ותאמר ציון עזבני ה׳⁠ ⁠׳, שאומרים ׳הלא על כי אין אלהי בקרבי׳. ובדברים שם כתב: ׳על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות - בשביל שסילק שכינתו מתוכנו היו אלה לנו, ובחשבם זה לא יפנו להתפלל, ולא לשוב בתשובה, ואנכי הסתר אסתיר פני מהם - לא כמו שחשבו הם באמרם שאיני בקרבם, כי אמנם בכל מקום שיהיו תהיה שכינתי מצויה שם, כאמרם ז״ל (מגילה כט.) ׳בכל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם׳, אבל אסתיר פני מהצילם׳. ולפירוש זה, מה שאמר ׳ואנכי הסתר אסתיר פני׳ אינו עונש, אלא להיפך, שישראל יאמרו שה׳ סילק את שכינתו מתוכם ומתוך כך לא יפנו אל ה׳ להתפלל, ובאמת אינו כן, כי ׳אנכי׳ רק ׳הסתרתי פני מהם׳, אבל באמת אני שורה בתוכם. וכן מפרש כאן, שישראל חשבו שה׳ נתן לכנסת ישראל גט כריתות והסתלק מהם, והנביא אומר שאינו כן, אלא ׳בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם וּבְפִשְׁעֵיכֶם שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם׳, ואין הדבר תלוי אלא בתשובה. וראה מש״כ להלן (נד ח), ומה שצויין שם.

ספר כריתות – גט הכורת ומפריד.

אמכם – כנסיה שלכם.

מנושי – ענין מלוה כמו כנושה כאשר נושה בו (ישעיהו כ״ד:ב׳).

אי זה ספר וכו׳ – כאומר אם אמנם נתתי לה גט כריתות כמ״ש ואתן את ספר כריתותיה וכו׳ (ירמיהו ג׳:ח׳) אבל איזה זה הספר אשר שלחתיה בה ר״ל נראה בה מפני מה שלחתיה הלא היתה בעבור הפשע כמ״ש שם וא״כ כשתשובו נעקר הכריתות.

או מי מנושי – מי הלוה לי דבר מה עד שמכרתי אתכם לו בפרעון החוב.

הן בעונותיכם נמכרתם – וא״כ כשתעשו תשובה תהיו נפדין.

ובפשעיכם – בעבור הפשעים נשלחה הכנסים שלכם וא״כ בתשובה יהיה נעקר השילוחין.

אי זה ספר כריתות אמכם – אחר שהמשיל ציון לאשה וישראל בנים לה, הוסיף לפאר המשל באמרו כי האל הוא בעלה, משל שגור בפי הנביאים, ואמר אי זה ספר כריתות, או מי מנושי, לומר, לא מאסתי ולא געלתי אתכם, כי אם בעונותיכם שֻלחתם בגלות.

בעונותיכם, בפשעיכם – בארתי הבדלם למעלה (א׳ כ״ח) ובכ״מ.

כה אמר ה׳ איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה – המגרש את אשתו מביתו, יהיה או מפני שמאס בה, או מפני שמרדה כנגדו, ויש הבדל ביניהם, אם משלחה מפני שמאס בה משלחה לחלוטין ונותן בידה ספר כריתות ואז אין לה לצפות שישוב אליה עוד, אבל אם שלחה מפני שמרדה כנגדו מגרשה מביתו רק לפי שעה, ואינו נותן בידה ספר כריתות ועת תיטיב מעשיה ישיבה לביתו, ע״ז שואל אמכם אשר שלחתיה איזה ספר כריתות שלה – הלא שלחתיה בלא ספר כריתות וזה אות כי לא שלחתיה מפני שמאסתי בה רק מפני שמרדה נגדי ולא נפסק הקשר בינינו,

או מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו – המוכר את בניו, יהיה או מפני שמאס באשתו ועי״כ מאס גם בבניו ובזה אין תקוה, או מפני שהוצרך למעות לשלם נושיו, ובזה ג״כ אין תקוה כי מאין יפדה אותם אחר שאין לו דמי פדיונם, ואחר שברר ה׳ כי לא שלח את אם הבנים מפני שמאס בה, לא נשאר לומר רק שמכר את בניה לשלם נושיו, לכן אמר מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו, למי התחייבתי ממון?

הן בעונותיכם נמכרתם – ההבדל בין עון ופשע, שהעון הוא מצד השכל שמסיתו לכפור במצות ה׳, והפושע הוא מורד בה׳ ופורק עולו ואינו מנצח בטענות כפיריות ומינות המעוה הוא בעל מום בגופו ששכלו נפגע בו ואינו מבין בין טוב לרע, והפושע שכלו שלם ויודע מה טוב ומה רע רק מורד באלהיו, והנה הבן שחטא נגד אביו ע״י מרד אין לו תקוה, אבל אם חטא מצד שהוא משוגע, אביו מרחם עליו ולוקח לו רופא לרפאותו, ועז״א הן בעונותיכם נמכרתם לא מצד המרד, רק ששכלכם נטרף ויש לכם תקוה כי ארפא סכלותיכם, אבל בחטא האשה נגד בעלה יהיה בהפך אם הוא מצד השגעון הוא מום בגופה ואין לה תקנה, ואם הוא מצד המרד י״ל תקנה אם תשוב ממרדה, ועל זה אומר ובפשעיכם שלחה אמכם. כי אם הייתם נמכרים בפשעכם ושלוח אמכם היה בעונותיכם לא היה תקוה, (והנרצה בזה, כי מצאנו שמעריך יחוס ה׳ עם עמו כיחוס אב לבנים, ומצאנו שמעריך אותם ה׳ כיחוס איש ואשתו. יחוס האב על הבן הוא מצד התולדה וכן יהיה יחוס ה׳ בדרך זה מצד התולדה מצד שהנפש חלק אלוה ממעל, ויחוס האיש אל האשה הוא מצד קשר בחיריי שנעשה ביניהם, וכן ייחוס ה׳ לישראל בדרך זה נעשה על ידי קבלת התורה שקבלו מצותיו כמו שכתוב וארשתיך לי בצדק ובמשפט. יחוסו אלינו כאב לבנים הוא עם כל אחד ואחד מצד תולדתו ומחצב נפשו. ויחוסו כאיש לאשתו נתהוה עם כלל האומה שנתן לה תורתו, ואומר כי יחוסו אלינו כאיש לאשתו מהחיוב שנתחייב לנו ע״י יחוס זה מכסות ומזון וכדומה נפסק ע״י הפשעים, ומצד זה יש תקנה עדיין, כי אחר שיחוס זה נתהוה ע״י קבלת התורה כ״ז שמאמינים עדיין בשרשי הדת, הגם שמרדו נגדו יש תקנה אם ישובו ממרדם, לא כן אם היה נפסק ע״י עונות שהיו כופרים בתורה בכללה. וגם אומר שיחוסו השני כאב לבנים נפסק ע״י עונות וטעות השכל, ובזה בהכרח ירחם האב על בנו להאיר עיניו ולהשיבו אל האמת, ויש תקנה).

לאחר שהזכיר את עניין הגאולה העתידית שתבוא אחרי הגלות הארוכה, בא הנביא לבאר שלא היתה אורך הגלות מפאת ה׳ יתברך¹ אלא בגלל פשעי העם, באומרו², כֹּה – כך³ אָמַר יְהוָה, אמנם נתתי לה גט כריתות, אבל⁴ אֵי זֶה סֵפֶר – גט⁵ כְּרִיתוּת⁶ אשר נתתי⁷ לְאִמְּכֶם היא כנסת ישראל⁸ אֲשֶׁר שִׁלַּחְתִּיהָ בו?! מפני מה שילחתיה?⁹, אוֹ מִי מִנּוֹשַׁי הלווה לי דבר מה עד¹⁰ אֲשֶׁר מָכַרְתִּי אֶתְכֶם לוֹ בפרעון החוב?!⁠¹¹ הֵן בַּעֲוֹנֹתֵיכֶם נִמְכַּרְתֶּם ואם כן כשתעשו תשובה תהיו נפדין¹², וּבְפִשְׁעֵיכֶם – ובעבור פשעכם¹³ שֻׁלְּחָה אִמְּכֶם¹⁴, ואם כן בתשובה יעקרו השילוחין¹⁵:

1. כי הוא לא נתן ספר כריתות לאומה לגרשה מעל פניו לעולם, ולא נתן אותה מתנה ומכירה לאומה מהאומות (אברבנאל).

2. מצודת דוד.

3. תרגום יונתן.

4. מצודת דוד.

5. אבן עזרא, מצודת ציון.

6. שהוא הכורת ומפריד (מצודת ציון).

7. מצודת דוד.

8. רד״ק, מצודת ציון.

9. מצודת דוד. ומלבי״ם מבאר כי המגרש את אשתו מפני שמאס בה נותן לה גט כריתות שלא תשוב אליו עוד, אבל אם שלחה מפני שמרדה בו אינו נותן לה גט רק מגרשה לפי שעה, ועל זה שאל היכן הספר כריתות של אמכם? הלא שלחתיה בלא גט, וזה אות כי לא שלחתיה מפני שמאסתי בה אלא רק מפני שמרדה נגדי ולא נפסק הקשר בינינו. ולכאורה פסוק זה סותר את הנאמר בירמיהו (ג, ח) ״וָאֶתֵּן אֶת סֵפֶר כְּרִיתֻתֶיהָ אֵלֶיהָ״, והתשובה כי ירמיהו דיבר על עשרת השבטים, שה׳ נתן ספר כריתות למלכות ישראל שלעולם לא תקום ולא יהיה מהם מלך עוד, וישעיהו דיבר על מלכות דוד, שה׳ לא נתן ליהודה ספר כריתות אלא כבעל שמוציא את אשתו מביתו מפני שקצף עליה, ועתידה המלכות לחזור אליו שממנו יהיה המשיח (אבן עזרא). רד״ק מבאר כי ניתן גם לפרש שירמיהו דיבר על עשרת השבטים כי הם לא שבו בשוב הגלות מבבל, וגם משגלו לא יצאו ממקום גלותם, וארכה להם הגלות מאד, ולכן הרי הם כאילו ניתן להם ספר כריתות, אבל בני יהודה ששבו לארצם אחרי שבעים שנה, וישבו בארצם ארבע מאות ועשרים שנה, אמר עליהם ישעיהו שלא ניתן להם ספר כריתות. ואע״פ שיהודה לא גלו עדיין, הנביא מדבר על העתיד ומנחם את ישראל שבגלות שישובו כי לא נמכרו אלא גלו בעוונותיהם, ובשובם האל ישיב שבותם, ואמר כנגד יהודה ״אי זה ספר כריתות״ כלומר קרובים אתם לשוב אלי כמו ששבתם פעם אחרת, כי אין ביני וביניכם ספר כריתות, ובשובכם ישובו גם כן שאר השבטים כי דוד ימלוך על ישראל כולו, וכן אמר יחזקאל (יחזקאל לז, יט) ״הִנֵּה אֲנִי לֹקֵחַ אֶת עֵץ יוֹסֵף אֲשֶׁר בְּיַד אֶפְרַיִם וְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל חֲבֵרָו וְנָתַתִּי אוֹתָם עָלָיו אֶת עֵץ יְהוּדָה וַעֲשִׂיתִם לְעֵץ אֶחָד וְהָיוּ אֶחָד בְּיָדִי״, ואע״פ שנתן להם ספר כריתות, כבר היתה הכריתות גדולה וארכה גלותם מאד, והנה ישיב אותם עם שבט יהודה. ובמדרש, עתידה כנסת ישראל שתאמר לפני הקב״ה אתה הכתבת לאמר (ירמיהו ג, א) ״הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ״, אומר לה כלום הכתבתי אלא איש והלא כבר נאמר (הושע יא, ט) ״כִּי אֵל אָנֹכִי וְלֹא אִישׁ״, וכי גרושים אתם לי בית ישראל?! ״כה אמר ה׳ אי זה ספר כריתות אמכם״ (ילקוט שמעוני).

10. מצודת דוד.

11. מצודת דוד.

12. מצודת דוד. ואינכם צריכים לכסף כדי לפדותכם, אלא עוונותיכם היו דמי המכירה והתשובה תהיה כסף הפדיון (רד״ק).

13. מצודת דוד.

14. כלומר בסיבת עוונותיכם נמכרתם לאומות, לא לתת להם שכר כי אם להעניש אתכם, ובפשעיכם אשר עשיתם בזמן בית ראשון שולחה אמכם, כלומר היא מעצמה שולחה וסיבבה בפשעיה שירדו בה האויבים וישלחוה מן הארץ, ולא שאני שלחתיה והסירותיה מעל פני לבלתי השגיח בה עוד, והענין דומה לאשה שחטאה לבעלה וכאשר הכירה בחטאתיה קודם שיגרשנה מעליו היא מעצמה יצאה מן הבית ושולחה משם מבלי שהבעל ישלחנה ולא יגרשנה, ולכן אמר ״שולחה אמכם״ ולא אמר ״שלחתי אמכם״, וכן היה עניין האומה שמפני חטאתיה משלו בה האויבים ושולחה מביתה, ולא שהאל יתברך נתן לה ספר כריתות לבלתי היות לה עוד לאלהים והיא תהיה לו לעם, ולכן עליהם העוון הזה, שאחרי שחטאו והלכו בגלות היה להם לשוב בתשובה וינחם ה׳ על הרעה וימהר גאולתו, והם לא עשו כן כי החזיקו ברשעתם ולא שבו עוד אליו (אברבנאל). ומלבי״ם מבאר שעוון הוא מצד השכל שמסיתו לכפור במצות ה׳, והפושע הוא מורד בה׳ ופורק עולו לא מצד כפירה ומינות, ועל זה אמר ״הן בעונותיכם נמכרתם״ לא מצד המרד אלא מפני ששכליכם נטרף ויש לכם תקווה כי ארפא סכלותיכם, כמו בן שחטא לאביו מצד שהוא משוגע שאביו מרחמו ודואג לו לרפואה, אבל בחטא האשה נגד בעלה יהיה להיפך, שאם חטאה מצד השגעון הוא מום בגופה ואין לה תקנה, אבל אם חטאה מצד המרד יש לה תקנה אם תשוב ממרדה, ועל זה אמר ובפשעיכם שלחה אמכם, ואם כן יש לכם תקנה.

15. מצודת דוד.

(ב) מַדּ֨⁠וּעַ בָּ֜אתִי וְ⁠אֵ֣ין אִ֗ישׁ קָרָ֘אתִי֮ וְ⁠אֵ֣ין עוֹנֶה֒ הֲקָצ֨וֹר קָצְ⁠רָ֤ה יָדִי֙ מִפְּ⁠ד֔וּת וְ⁠אִם⁠־אֵֽין⁠־בִּ֥י כֹ֖חַ לְ⁠הַצִּ֑⁠יל הֵ֣ן בְּ⁠גַעֲרָתִ֞י אַחֲרִ֣יב יָ֗ם אָשִׂ֤ים נְ⁠הָרוֹת֙ מִדְבָּ֔ר תִּבְאַ֤שׁ דְּ⁠גָתָם֙ מֵאֵ֣ין מַ֔יִם וְ⁠תָמֹ֖ת בַּצָּ⁠מָֽא׃

Why when I came, was there no man? When I called, was there none to answer? Is My hand shortened at all, that it cannot redeem? Or have I no power to deliver? Behold, at My rebuke I dry up the sea; I make the rivers a wilderness. Their fish become foul, because there is no water and die for thirst.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

מָא דֵין שְׁלִיחַת נְבִיֵי וְלָא תָבוּ אִתְנַבִּיאוּ וְלָא קַבִּילוּ הַאִתְקְפָדָא אִתְקְפָדַת גְבוּרְתִּי מִלְמִפְרַק וְאִם לֵית קֳדָמַי חֵיל לְשֵׁיזָבָא הָא בִמְזוֹפִיתִי אַחֲרִיב יַמָא אֱשַׁוֵי נַהֲרִין מַדְבְּרָא יִסְרוֹן נוּנֵיהוֹן מִבְּלִי מַיָא וִימוּתוּן בְּצַחוּתָא.

מדוע באתי ואין איש – א״ר יוחנן בשעה שהקב״ה בא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס שנאמר מדוע באתי אין איש קראתי ואין עונה, ואמר רבי חלבו כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו וכשמת אומרים אי עניו אי חסיד תלמידו של אברהם אבינו, ומנא לן דקבע מקום לתפלתו שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל.

מא באלכם כ׳אטבתכם פלם יכן אנסאן נאצתא בעד מא דעותכם פלם יכן מג׳יבא אהו לקצור קצרת ידי ען פדאכם או ליס פי קוהֿ אנג׳יכם הוד׳א בזג׳רתי אג׳פף אלבחאר ואציר אלאנהאר ברארי חתי ינתן סמכהם ממא ליס מא בעד מא ימות באלעטש

מדוע באתי – להתקרב אליכם ואין איש מכם פונה אלי.

Why have I come to draw near to you, and none of you turns to Me?

מדוע באתי ואין איש קראתי – שתשובו לפניי בתשובה, ואין עונה.

הקצור קצרה ידי מהושיע ומפדות – במקום שנמכרתם או אין בי כח להציל.

הן בגערתי אחריב ים – בגערה אחת שגערתי בים הובשתיו לפני ישראל ושמתי נהרות כמדבר לפניהם, שהובשתי לפניהם את מי הירדן עד עברם, תבאיש דגתם של מצרים מאין מים, כמו שכתוב: והדגה אשר ביאור מתה ובאש היאור (שמות ז׳:כ״א). ודבר קל לפדות את עמי ממקום שנמכרו ולהצילם ממקום שנשבו, על אחת כמה וכמה שיש בי כח לפדות ולהציל.

מדוע באתי – רמז לנביאים שהתנבאו, אולי ישובו ישראל לשם.

הן בגערתי וגו׳ – הנה ראיה גמורה שלא תקצר ידי מפדות.

Wherefore when I come, etc. This verse proves that already prophets have tried to make Israel return to the Lord.

Behold I dry up, etc. This proves that the power of God will not fail in redeeming Israel.

ומפרש איך הם נואשים מן הישועה, שמדוע באתי – אליכם עתה בגלות בבל על ידי נביאיי להשיבכם אלי,

ואין איש – נשמע לי.

קראתי – לכם שתשובו, ואין עונה – כאילו איני יכול להציל.

הקצר קצרה ידי מפדות – הלא כמה פעמים ראיתם שהצלתי אתכם.

הן בגערתי – ראיתם שאחריב ים – ובסדרי בראשית אני שולט קל וחומר במה שיד אדם שולטת.

מדוע – אתם מעכבים הגאולה, כי אני מזומן לקבל אתכם בתשובה אם תשובו, ולמה היה זה כי באתי ואין איש עונה אלי.

קראתי – שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג׳:ז׳).

ואין עונה – מכם.

הקצור קצרה ידי מפדות – וכי חשבתם לאורך גלותיכם כי לקוצר ידי הוא זה שלא פדיתי אתכם עד עתה, אין זה אלא בשבילכם שלא שבתם אלי. והביאה והקריאה הם דברי הנביאים כמו שכתבנו בכמה מקומות, כי האל מקבל השבים, בכל עת קראם אליו בלב שלם הוא קרוב אליהם ונכון לקבלם.

הן בגערתי – איך תחשבו כי מקוצר ידי הוא זה שלא נגאלתם עד עתה, והנה אחריב הים בגערתי, כמו שעשיתי בים סוף בגערה לבד, וכן כתיב: ויגער בים סוף ויחרב (תהלים ק״ו:ט׳), והגערה היא שהוליך רוח קדים ששם את הים לחרבה (שמות י״ד:כ״א).

אשים נהרות מדבר – כשארצה אוביש הנהרות כמו שעשיתי בירדן, שהובשתי אותו עד שעברו ישראל, וממקום המעבר עד הים יבש הנהר, כמו שאמר: והיורדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו (יהושע ג׳:ט״ז), והנה מתה הדגה שהיתה בנהר כשתמו המים ובאשה. ומה שאמר על הירדן: נהרות, והוא אחד, מפני נהרות אחרים הנשפכים לתוכו, וכן אמר על זה: אתה הובשת נהרות איתן (תהלים ע״ד:ט״ו), כמו שפירשתי בספר תהלים.

ואין איש – נכון זה הלשון במוחלט גם בעברי גם בהגיון, וזו על דרך דברה תורה כלשון בני אדם, וכמו שאמר יפתח: ואזעק אתכם וגו׳ (שופטים י״ב:ב׳), וזה כאלו השם בא וקרא גבורי ישראל שיעזרוהו לפדות גליות ישראל מבבל, והם לא רצו ללכת עמו, כי לא בטחו בכחו ית׳, לכן אמר: הקצור קצרה ידי מפדות וגו׳, וקרוב לזה מאמר יפתח (שופטים י״ב:ב׳).

ומפני זה נתארך גלותם וזהו אומרו מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה כלומר אני שבתי להשגיח עליכם בגלות כי זו היא הביאה שזכר בכאן ואין איש שב בתשובה, קראתי אתכם שובו אלי ואשובה אליכם (מלאכי ג, ח) ואין עונה, האם חשבתם שקצור קצרה ידי מפדות רוצה לומר שלא אוכל לפדות אתכם מגלותכם במעט הזמן כרצוני, ואין בי כח להציל אתכם מן האומות אשר החזיקו בכם, הנה כוחי בלתי בעל תכלית ובגערתי אחריב ים אשים נהרות למדבר באופן שתבאש דגתם מאין מים ותמות בצמא כל הדגה אשר בים ובנהרות ההם, וזה כולו משל לחרבן האומות והמונם ואי אפשר שזכר הים והנהרו׳ לשון ויגער בים סוף ויחרב (תהלים קו, י) ולרמוז לירדן שעברו ברגל, ואם תאמרו שעם היות יכולתי להחריב ים ונהרות שהם דברים שפלים הנה הצלחת האומות תלויה בשריהם העליונים ושאני לא אוכל לבטל כחותם והשפעותיהם.

[מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ]. ׳וְאֵין אִישׁ נחם על רעתו׳ (ירמיה ח ו)¹: [קָרָאתִי] וְאֵין עוֹנֶה. להתפלל²: [הֵן בְּגַעֲרָתִי] אַחֲרִיב. לשון יָם מצרים³: אָשִׂים נְהָרוֹת. ׳[והניף ידו] על הנהר בעים רוחו׳ (לעיל יא טו)⁴:

1. גם שם באו הדברים בתוכחת הנביא הדומה לתוכחת ישעיה כאן: ׳מדוע שובבה העם הזה וגו׳ החזיקו בתרמית מאנו לשוב, הקשבתי ואשמע לוא כן ידברו אין איש ניחם על רעתו לאמר מה עשיתי׳.

2. על הגאולה, כמו שיבאר בפסוק הבא.

3. ע״פ לשה״כ (לעיל יא טו) ׳והחרים ה׳ את לשון ים מצרים׳. ותרגום ׳והחרים׳ – ׳ויבש׳, וגם ׳אחריב׳ פירושו לייבש. והיינו שלעתיד לבוא ה׳ ייבש את לשון ים מצרים לעשות דרך ושביל לישראל לשוב לארצם, וראה מש״כ בסמוך.

4. לעיל שם כתוב: ׳וְהֶחֱרִים ה׳ אֵת לְשׁוֹן יָם מִצְרַיִם וְהֵנִיף יָדוֹ עַל הַנָּהָר בַּעְיָם רוּחוֹ וְהִכָּהוּ לְשִׁבְעָה נְחָלִים וְהִדְרִיךְ בַּנְּעָלִים, וְהָיְתָה מְסִלָּה לִשְׁאָר עַמּוֹ אֲשֶׁר יִשָּׁאֵר מֵאַשּׁוּר כַּאֲשֶׁר הָיְתָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם עֲלֹתוֹ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם׳. ופירש הרד״ק שם שה׳ יפתח בתוך נהר מצרים שיעור דרך שיעברו בו גאולים, ׳והניף ידו על הנהר׳ - על נהר פרת, ׳בעים רוחו׳ - בחוזק רוחו שיוליך על הנהר וייבשהו, שינהג רוח חזק שייבשהו כמו שעשה בים סוף ביציאת מצרים, וזהו שאמר ׳והיתה מסילה לשאר עמו׳. וראה מה שליקטנו שם מדברי רבינו בכמה מקומות מעניין זה.

הן – באמת.

בגערתי – ענין צעקת נזיפה.

אחריב – מלשון חורב ויובש.

תבאש – ענין סרחון.

מדוע באתי – אני באתי להתקרב אליכם ואין איש פונה אלי.

קראתי – שתבואו אלי ואין מי משיב לי.

הקצור – ר״ל וכי אין בי תועלת וכי קצרה ידי מלפדות אתכם.

בגערתי – כשאני גוער בים נעשה חורב ויבש והנהרות נעשות יבשות כמקום מדבר ר״ל אחריב העכו״ם הנמשלים למים רבים.

תבאש דגתם – קבוצת הדגים תבאש מחסרון המים כי תמות בצמא ותבאש ורצה לומר אנשי העכו״ם יאבדו ולפי שהמשילם לנהרות אמר לשון הנופל ביובש הנהרות.

מדוע באתי ואין איש – רד״ק פירש על זמן הגלות הזאת, שאנחנו מעכבים הגאולה במה שאין אנחנו שבים בתשובה, וזה רחוק, כי איך יאמר על הזמן הזה שאין לנו נביאים, באתי ואין איש קראתי ואין עונה? ורוזנמילר וגיזניוס (ואולי כך דעת ראב״ע) פירשו באתי וקראתי על ידי הנביאים בעוד הבית קיים, כלומר בעונותיכם נמכרתם, כי כבר שלחתי אליכם את עבדי הנביאים ולא שמעתם.

ולפי זה לא תתכן המליצה שאחריו: הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל, כי בעוד הבית קיים אין מקום להזכיר פדות, ואין פדות אלא למי שהוא בשעבוד. על כן נראה לי שמדבר עם בני הגולה בימי כרש, ומוכיח אותם למה לא שבו כלם על אדמתם, אלא מספר קטון מהם, ורובם נשארו בבבל, ויפה הוא אומר להם הקצור קצרה ידי מפדות, כלומר וכי לא תאמינו שאוכל להושיע אתכם מכל אויב בדרך, וגם אחרי שובכם לארץ ישראל לא אוכל להציל אתכם מן השכנים הרעים? ולפי זה לא יקשו עלינו כל הייעודים הגדולים שהזכיר בגאולה זו ולא נתקיימו, כי הנביא מזכיר כל ההצלחה שהיתה מזומנת להם אם ירצו לשוב כלם על אדמתם כמאמר כרש, והדבר ברור כי בהיות השבים אנשים מתי מעט לא היה אפשר שתגדל הצלחתם וירבה כבודם כאשר היה אם היו שבים כלם.

תבאש – פעל באש כולל כל דבר שנתקלקל בטעמו או בריחו וגם נבאש ישראל בפלשתים. תחת שעורה באשם. וכן פה בא על הקלקול, שאם נבאש איך אמר אח״כ ותמות בצמא? וזה המבדיל בין באש לצחן, צחן מורה שנסרח וריחו נודף. ועלה באשו (ויותר מזה) ותעל צחנתו (יואל ב׳ כ׳).

מדוע – וא״כ מדוע באתי ואין איש, אחר שלא מאסתי באמכם, ואתם חנם נמכרתם ובקל אשיב אתכם אלי, היה ראוי שתיכף שבאתי אליכם תרוצו אחרי לבקש פני ומדוע ואין איש, ולא זאת לבד כי גם קראתי אתכם והתחלתי לפייס אתכם ומ״מ ואין עונה הקצר קצרה ידי מפדות – אחר שלא נמכרתם בעבור שהייתי צריך לממון רק חנם נמכרתם הלא אוכל לפדות אתכם ואם תאמרו שהקונים שלכם לא ירצו לקחת ממון בעד פדיוניכם ויעכבו אתכם בחזקה האם אין בי כח להציל אתכם ביד חזקה,

הן בגערתי הלא בגערה לבד אחריב את הים ונהרות אשים כמדבר אשר לא יצוייר בו מים כלל, והדגה שבהם תתקלקל תחלה מחסרון המים ואח״כ תמות בצמא.

מַדּוּעַ אתם מעכבים את הגאולה?! הרי אני מזומן לקבל אתכם בתשובה אם תשובו, ולמה¹ בָּאתִי אני להתקרב אליכם² וְאֵין אִישׁ מכם³ פונה אלי?!⁴ קָרָאתִי שתבואו אלי⁵ ותשובו לפני בתשובה⁶ וְאֵין עוֹנֶה מכם אלי⁷, וכי אין בי תועלת?!⁠⁸ וכי חשבתם לאורך גלותיכם כי לקוצר ידי הוא זה שלא פדיתי אתכם עד עתה?!⁹ הֲקָצוֹר קָצְרָה יָדִי מִפְּדוּת – מלפדות אתכם?!¹⁰ וְהַאִם¹¹ אֵין בִּי כֹחַ לְהַצִּיל אתכם ביד חזקה?!⁠¹² הֵן – הלא¹³ בְּגַעֲרָתִי אַחֲרִיב – אייבש¹⁴ יָם¹⁵, וכשארצה בכך¹⁶ אָשִׂים נְהָרוֹת מִדְבָּר¹⁷ וְתִּבְאַשׁ – תסרח¹⁸ דְּגָתָם מֵאֵין – מחסרון¹⁹ מַיִם, וְתָמֹת לאחר מכן²⁰ בַּצָּמָא²¹:

1. רד״ק.

2. רש״י, מצודת דוד. וזהו רמז לנביאים שהתנבאו, אולי ישובו ישראל לה׳ (ר״א מבלגנצי, אבן עזרא).

3. רש״י.

4. רש״י, מצודת דוד. הרי ראוי היה שתיכף שבאתי אליכם תרוצו אחרי לבקש את פני, מאחר שלא מאסתי באמכם ובקל תשובו אלי ומדוע אין איש (מלבי״ם). ובמדרש, א״ר יוחנן בשעה שהקב״ה בא לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס, שנאמר ״מַדּוּעַ בָּאתִי וְאֵין אִישׁ קָרָאתִי וְאֵין עוֹנֶה״, ואמר רבי חלבו כל הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים אי עניו, אי חסיד, תלמידו של אברהם אבינו, ומנא לן דקבע מקום לתפילתו שנאמר (בראשית יט, ז) ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם״, ואין עמידה אלא תפילה שנאמר (תהלים קו, ל) ״וַיַּעֲמֹד פִּינְחָס וַיְפַלֵּל״ (ילקוט שמעוני).

5. מצודת דוד.

6. ר״י קרא. שאמרתי לכם (מלאכי ג, ז) ״שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם״ (רד״ק, אברבנאל).

7. רד״ק.

8. מצודת דוד.

9. אין זה אלא בגללכם שלא שבתם אלי, והביאה והקריאה הם דברי הנביאים, כי האל מקבל השבים, בכל עת כשקוראים אליו בלב שלם הוא קרוב אליהם ונכון לקבלם (רד״ק).

10. מצודת דוד. כלומר וכי חשבתם שזה שלא פדיתי אתכם עד היום הוא בגלל קוצר ידי? אין זה אלא בגללל שלא שבתם אלי (רד״ק).

11. מלבי״ם.

12. מלבי״ם.

13. מלבי״ם.

14. מצודת ציון.

15. כמו שעשיתי בים סוף בגערה לבד (רד״ק). רצונו לומר אחריב העכו״ם הנמשלים למים רבים (מצודת דוד).

16. רד״ק.

17. כמו שעשיתי בירדן שהובשתי אותו עד שעברו ישראל (רד״ק).

18. מצודת ציון.

19. מלבי״ם.

20. מלבי״ם.

21. ורצה לומר אנשי העכו״ם יאבדו, ולפי שהמשילם לנהרות אמר לשון הנופל ביובש הנהרות (מצודת דוד).

(ג) אַלְבִּ֥ישׁ שָׁמַ֖יִם קַדְר֑וּת וְ⁠שַׂ֖ק אָשִׂ֥ים כְּ⁠סוּתָֽם׃

I clothe the heavens with blackness, and I make sackcloth their covering.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

אֲכַסֵי שְׁמַיָא כִּדְבְּקַבְלָא וּבְסַקָא אֲשַׁוֵי כְּסוּתְהוֹן.

אלביש שמים קדרות – אמר רפרם בר פפא א״ר חסדא מיום שחרב בית המקדש לא נראה שמים בטהרו שנאמר אלביש שמים קדרות.

ואלבס עליהם אלסמא סואדא ואג׳על כסותהם כאלמסח.

אלביש שמים – צבא השמים, שרי האומות, כשאני בא ליפרע מן האומה.

I clothe the heavens The host of the heavens, the princes of the heathens (nations [Mss. and Keli Paz]), when I come to mete out retribution upon the nations.

אלביש שמים קדרות – תמיד אני נהוג בכך להלביש שמים קדרות – להקדיר כל מאורי אור בשמים¹ על אומה שהגיע זמנה ליפול, ונתתי חשך על ארצה. לפדות ולהציל את עמי לא הייתי יכול? אתמהא.

1. השוו ללשון הפסוק ביחזקאל ל״ב:ח׳.

אלביש שמים קדרות – מלבוש קדרות, הטעם על העבים, ויש אומרים על קדרות השמש כאשר תקדר כולה בחצי היום, וכאילו שק כסותם, בעבור שהשק הוא שחור.

מלבוש קדרׂות ═ קדרות With black cloth,⁠¹ that is, with clouds. Some understand it to refer to an eclipse of the sun, when the sky becomes obscure in the middle of the day, and appears as if covered with sackcloth, which is usually black.

1. A. V., With blackness. See c. xlix. Note 23.

אלביש – וכן עשיתי במצרים בהפסד האויר להם, שהלבשתי להם השמים קדרות, שהיה להם חשך שלשת ימים.

ושק אשים כסותם – כאלו שק היה כסותם שלא ראו אור, והשק הוא שחור. ואם כל זה עשיתי, אוכל להוציאכם מהגלות ואע״פ שאתם בתוך עמים רבים. וזכר המים והאויר לפי שהם יסודות, ואם ביסודות יעשה חפצו כל שכן בנבראים מהם.

ויש לפרש עוד: אלביש שמים קדרות – על קדרות השמש והירח, או על העננים, כמו שנאמר עליהם: והשמים התקדרו עבים ורוח (מלכים א י״ח:מ״ה), אלא שנכון הוא לפרש הכל במה שעשה בעבור ישראל.

ויתכן לפרש הפסוקים האלה דרך משל, דמה טובות העמים שהיה להם בשפע כמו הים והנהרות, ואמר שיחריב אותם ויוביש אותם, כלומר שיפסיק טובתם בעבור הרעה שעשו לישראל. והענין כמו שפירשנו בפסוק: ושמתי נהרות לאיים ואגמים אוביש (ישעיהו מ״ב:ט״ו).

הנה ע״ז אמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם והוא מאמר המשליי נאמר על ביטול השפעותיהם, ולפי שהשפעותיהם תלויות באורה לכן על ביטול השפעת שרי האומות כרצונו אמר שילבישם קדרות שהוא הפך האורה, ושק ישים כסותם. וה״ר אברהם אבן עזרא פירש אלביש שמים קדרות על לקות המאורות.

הנה התבאר שאין סתירה במה שאמר שולחה אמכם למ״ש איזה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה, ואמנם מה שאמר ירמיהו (ירמיה ג, ח) שלחתיה ואתן את ספר כריתות׳ אליה פירשו המפרשים שנאמר על עשרת השבטים שלא יהיה עוד מהם מלך, כי בקבוץ גלוית נאמר ודוד עבדי נשיא להם (יחזקאל לז, כה) ואמר ולא יחצו לשתי ממלכות עוד, אבל ליהודה לא נתן ספר כריתות לפי שעתידה המלכות לחזור אליו, ומדברי הראב״ע הוא ר׳ דוד קמחי כתב שירמיהו דיבר מעשרת השבטים לפי שלא שבו בבית המקדש השני, וישעיהו דיבר כנגד בני יהודה ששבו אחרי שבעים שנה, ולכן אמר עליהם אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה כלומר קרובים אתם לשוב אלי כמו ששבתם כבר פעם אחרת, ושני טעמים האלה אין להם סמך בכתוב, ויותר נכון אצלי לפרש שהנביא ישעיהו דיבר מהאומה בכללותה ולזה אמר אי זה ספר כריתות אמכם אשר שלחתיה להגיד שהש״י לא עזב עמו ונחלתו עזיבה מוחלטת, אמנם ירמיהו דיבר מהשבטי׳ אותם עצמם שהלכו בגולה שהמה בפרטיותם לרוב פשעיהם שלחם ה׳ מעל פניו ונתן בידיהם ספר כריתות לשבמדבר הגלות יתמו ושם ימותו, אבל זרעם לא נכלל באותה גזרה, ולכן אמר ירמיה בשם האל וארא כי על כל אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה, כי באומרו כריתותיה גילה שעל אותם שהלכו בגולה אמרו לא על האומה בכלל אשר כנה בשם אם, ולכן אמר ירמיהו מיד ויאמר ה׳ אלי צדקה נפשה משובה ישראל וגומר הלוך וקראת הדברים האלה צפונה ואמרת שובה משובה ישראל נאם ה׳ לא אפיל פני בכם כי חסיד אני נאם ה׳ לא אטור לעולם, שביאר בו שאם שבטי ישראל שגלו צפונה ישובו בתשובה לא יטור הש״י גלותם לעולם כי לא נתן ספר כריתות לאומה אלא לאותם הגולים בלבד.

ואפשר לפרש עוד הכתובים האלה באופן אחר והוא שלחתיה כלומר הביטו וראו נוסח הגט אשר נתתי לאמכם שהיא הכנסיה, ותראו בו אם הוא מוחלט או על תנאי כי בלי ספק הוא על תנאי כל זמן שיהיו רעים וחטאי׳ לה׳ בהחלט, והוא אומרו ובפשעכ׳ שולחה אמכם רוצה לומר בתנאי הפשעים כתוב הגט לא זולתו, ולכן היתה התלונה מדוע באתי ואין איש כמו שפירשתי, ולזה עצמו מסכים שאמר ירמיה, כי הנה הוא אמר תחילה הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר הישוב אליה עוד הלא חנוף תחנף הארץ ההיא ואת זנית רעים רבים ושוב אלי נאם ה׳, רוצה לומר שאין השלוחין עזיבה מוחלטת כי אם תנאית כל ימי הפשע והחטא, ולכן אמר ה׳ אליו עוד בימי יאשיהו הראית אשר עשתה משובה ישראל הולכה היא אל כל הר גבוה ואל תחת כל עץ רענן ותזני שם ואומר אחרי עשותה כל אלה אלי תשוב ולא שבה, כלומר שהיה הרע כולו מה שהחזיקו עשרת השבטים בחטאתם ולא שבו בתשובה, ולא עוד אלא שגם בני יהודה למדו מדרכיהם הרעים וזהו ותרא בגודה אחותה יהודה, ועל זה אמר וארא כי על אודות אשר נאפה משובה ישראל שלחתיה ואתן את ספר כריתותיה אליה רוצה לומר שלא היה ספר כריתותי׳ גט פטורין לחלוטין, אבל על כל אודות אשר נאפה כלומר כל זמן שיתמידו בחטאם היו השלוחין והספר כריתות, ומפני זה צוה אל הנביא שיתרה בבני ירושלם וגם שילך ויקרא צפונה שגלו שם עשרת השבטים שובה משובה ישראל נאם ה׳ כי אם תעשו תשובה לא אפיל פני רוצה לומר כעסי בכם, כי חסיד אני נאם ה׳ לא אטור לעולם. הנה התבאר מדברי שני הנביאים יחד שאומרו אי זה ספר כריתות אמכם להודיע שאינו גט מוחלט, ושאומרו ובפשעכם שולחה אמכם הוא להגיד שהיה הגט תנאיי זמניי כל ימי היותם פושעים כמו ירמיהו. והותרה בזה השאלה הששית.

[אַלְבִּישׁ] שָׁמַיִם קַדְרוּת. ׳מלכי ארץ וכל לאומים׳ (תהלים קמח יא)¹, והיה ראוי להתפלל שאעשה זאת²:

[הנביא מתאר איך ה׳ גידלו ורוממו לתפקידו, ולכן הוא בוטח בו להושיעו נגד כל המתנגדים אליו, וקורא ליראי ה׳ ללמוד ממנו אף שהוא סובל בחיי שעה, ולא להימשך אחרי ההשתדלות הגשמיית שתמנע ממנו חיי נצח]:

1. ׳ויש לפרש עוד אלביש שמים קדרות על קדרות השמש והירח׳ (רד״ק), ולפי זה יתבאר על דרך ׳אפקוד על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה׳ (לעיל כד כא-כג), וכפי שמתבאר שם שזהו מה שכתוב שם ׳וחפרה הלבנה ובושה החמה׳, ביטול שליטת מערכת הכוכבים והמזלות שהם שרי האומות, ועל ידי זה יתבטלו ׳מלכי ארץ וכל לאומים׳ גם בעולם הזה. ובהקדמת רבינו לפרק קמ״ח בתהלים כתב: ׳זה המזמור חיברו המשורר על יום הדין, שיפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה, ואמר שיהללו כולם את האל יתברך לעליון על הכל׳. ועל זה אמר שם המשורר שגם ׳מלכי ארץ וכל לאומים׳ יהללו. וכ״כ אברבנאל כאן, שהכוונה לביטול השפעת שרי האומות למעלה.

2. כיון שעשיתי זאת בעבר, היה לכם להתפלל שאעשה זאת גם לכם, ולמה אם כן ׳אין עונה – להתפלל׳. [ומה שהזכיר מעניין קריעת ים סוף, שגם שם היתה בחינת התגלות השכינה שתגרום לביטול שליטת מערכת הטבע, כפי שהארכנו בס״ד במאמר ׳חג הסוכות וממצוותיו׳ הנדפס בסוף פירוש זכריה (פרק ט אות ד)].

קדרות – ענין שחרות כמו שמש וירח קדרו (יואל ב׳:י׳).

אלביש שמים – ושק וכו׳ כפל הדבר במ״ש.

אלביש שמים קדרות – גם זה בכחי, והטעם אני שליט בשמים ובארץ.

אלביש שמים קדרות – מענין והשמים התקדרו בעבים ויש הבדל בין כסות ולבוש, שהלבוש תפור למדת המתלבש, והכסות מורה שמתכסה בה אף שאינה כמדתו, ומציין העבים בשם לבוש כי הוא כמדת השמים, והערפל או האדים הממלאים את כל האויר ככסות שק.

אלביש – ומה שיחרב הים ויבש לא יהיה מחמת חום השמש כי זה יהיה בעת שאלביש השמים קדרות כי יתקדרו בעבים ועננים, וגם שק אשים כסותם שיהיו מלאים ערפל וגשם כאילו התכסו בשק (והנמשל שיחריב ארצות העכו״ם אשר כים יהמיון ושריהם אשר כנהרות ישאון והדגה שהם העכו״ם יושבי ארצם יכלו, וזה לא יהיה מצד הוראת המערכת והשמים, כי זה יהיה בעת שהשמים מצדם יריקו גשמי ברכה לעבדי ה׳).

כשאני בא להיפרע מן האומה¹ אַלְבִּישׁ את צבא² הַשָׁמַיִם³ קַדְרוּת⁴, וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם⁵, ואם את כל זה עשיתי, לא הייתי יכול לפדות ולהציל את עמי?!⁶:

1. רש״י.

2. רש״י.

3. דהיינו שרי האומות (רש״י).

4. כלומר תמיד אני נוהג בכך להקדיר את כל מאורי אור בשמיים על אומה שהגיע זמנה ליפול, ונתתי חושך על ארצה, כמו שעשיתי במצרים (ר״י קרא, רד״ק). ויתכן לפרש הפסוקים האלה דרך משל על טובות העמים שהיה להם בשפע כמו הים והנהרות, ואמר שיחריב אותם ויוביש אותם כלומר שיפסיק טובתם בעבור הרעה שעשו לישראל, וכמו שפירשנו לעיל (מב, טו) ״וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים וַאֲגַמִּים אוֹבִישׁ״ (רד״ק). ומלבי״ם מבאר שאמר כי מה שיחרב הים ויבש לא יהיה מחמת חום השמש, כי זה יהיה בעת שאלביש השמים קדרות, שיתקדרו בעבים ועננים, וגם יהיו מלאים ערפל וגשם כאילו התכסו בשק, והנמשל, שיחריב ארצות העכו״ם אשר כים יהמיון ושריהם אשר כנהרות ישאון, והדגה שהם העכו״ם יושבי ארצם יכלו, וזה לא יהיה מצד הוראת המערכת והשמים, כי זה יהיה בעת שהשמים מצידם יריקו גשמי ברכה לעובדי ה׳. ובמדרש, אמר רפרם בר פפא א״ר חסדא, מיום שחרב בית המקדש לא נראה שמים בטהרו, שנאמר ״אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת״ (ילקוט שמעוני). ועוד במדרש, ...וכיון שראה ירמיה שנחתם גזר דינה של ירושלים, מיד היה צועק ונטל קינה איכה ישבה בדד, באותה שעה אמר לו הקדוש ברוך הוא מה אתה עומד, מיד פתח ואמר (ירמיה ט, טז-יז) ״כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה וגו׳ וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה״... באותה שעה קרא אֵבֶל על כל מעשה בראשית, שנאמר ״אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם״, וכתיב (לעיל כב, יב) ״וַיִּקְרָא אֲדנָי יְהֹוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה״ (מדרש זוטא איכה).

5. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שיש הבדל בין כסות ללבוש, שהלבוש תפור למידת המתלבש, והכסות מתכסה בה אף שאינה כמידתו, ומציין העבים בשם לבוש כי הם כמידת השמים, והערפל או האדים הממלאים את כל האוויר ככסות שק.

6. ר״י קרא. שאם ביסודות יעשה חפצו כל שכן שיכול לעשות כן בנבראים מהם (רד״ק).

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזרארד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ד) ⁠אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗הי״י֗ נָ֤תַן לִי֙ לְ⁠שׁ֣וֹן לִמּ⁠וּדִ֔ים לָדַ֛עַת לָע֥וּת אֶת⁠־יָעֵ֖ף דָּבָ֑ר יָעִ֣יר⁠׀ ⁠בַּבֹּ֣⁠קֶר בַּבֹּ֗⁠קֶר יָעִ֥יר לִי֙ אֹ֔זֶן לִשְׁמֹ֖עַ כַּלִּמּ⁠וּדִֽים׃

Hashem God has given me the tongue of those that are taught, that I should know how to sustain with words he that is weary. He wakens morning by morning, he wakens my ear to hear as those that are taught.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

יְיָ אֱלֹהִים יְהַב לִי לְשַׁן דְמַלְפִין לְהוֹדָעָא אַלְפָא לְצַדִּיקַיָא דִמְשַׁלְהָן לְפִתְגָמֵי אוֹרַיְתָא חוּכְמָא בְכֵן בִּצְפַר בִּצְפַר מַקְדִים לְשַׁלָחָא נְבִיאוֹהִי מָאִים יִתְפַּתְחַן אוּדְנֵי חַיָבַיָא וִיקַבְּלוּן אוּלְפַן.

אללה רזקני לגהֿ אלתעלים אעלם אמרא אלקנה אללגב יט׳הר לי פי כל גדאהֿ וית׳יר לי אלאסמאע לתסמע בתעלימי בהא.

לדעת לעות את יעף – פירש אותו אבו אלוליד: הקניית ידע לנבער מדעת והוראתו, וקשר אותו לביטוי הערבי ״גתת פלאן לפלאן באלכלאם״, שפירושו ״אמר לו את זה פרט אחרי פרט״; אצלם שורש זה הוא באות ע׳י״ן ות״ו,⁠¹ ואצלנו לשון ״ועת ומשפט״ (קהלת ח׳:ה׳) שפירושו לימוד ההלכה, וכמוהו ״יודעי העתים״ (אסתר א׳:י״ג), היינו המסורות;⁠² ואם אומרים כי האות הנחה של ׳עת׳ נבלעה ב׳עתים׳ כדרך היבלעות יו״ד של ׳ציץ׳ ב׳צצים׳ (מלכים א ו׳:ח׳), לא יזיק.⁠³

1. השורש הערבי ׳ע׳תת׳, שעניינו: עשה דבר פעם אחר פעם, ניתן לקישור אטימולוגי. כך אומר ריב״ג באצול ערך ׳עות׳. לפי ריב״ג השורש של ״לעות״ הינו ׳עתת׳, וזה בניגוד לדעתו של חיוג׳ ערך ׳עות׳.

2. הדוגמאות אצל ריב״ג באצול שם.

3. ריב״ג באצול שם מעלה אפשרות זאת, אבל אינו רואה בזאת הוכחה לכך שהשורש הוא ׳עות׳. טענתו של אבן בלעם היא, כי עצם הקיום של צורה בתי״ו דגושה אינו מונע את האפשרות שהשורש הוא מגזרת ע״י, בלי קישור הכרחי לגזרת השורש הערבי. אבן בלעם לא נזקק לעובדה שבדוגמא שהביא מדובר ביו״ד שלפני צד״י.

נתן לי לשון למודים – ישעיה היה אומר: הקב״ה שלחני ונתן לי לשון הראוי ללמד כדי לדעת לעות את היעפים וצמאים^א לשמוע דבר הקב״ה דבר.

לעות – מנחם חברו במחלוקת עת לעשות לי״י (תהלים קי״ט:קכ״ו) לקבוע להם עתים.

יעיר לי אזן – מעורר את אזני ברוח קדשו.

לשמוע כלימודים – כמשפט הלימודים האמת והנכוחה.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, אוקספורד פוק׳ 127, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״וצמאים״.

gave me a tongue for teaching Yeshayahu was saying, The Lord sent me and gave me a tongue fit to teach, in order to know to establish a time for the faint and thirsty to hear the words of the Holy One, blessed be He.

to establish times Heb. לָעוּת. Menahem classified it in the group of "It is time (עֵת) to do for the Lord" (Tehillim 119:126). To establish times for them.

He awakens my ear He awakens my ear with His Holy Spirit.

to hear according to the teachings According to the custom of the teachings, the truth and that which is proper.

י״י אלהים נתן לי לשון לימודים לדעת לעות^א את יעף דבר – ללמד את ישראל תשובה שיהו משיבים לאומות העולם בגלותם. לעות – פתרונו: להבין ולהורות. לעות – אאנפריר בלעז.

יעיר בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמוע כלימודים – מדי יום יום מעיר לי אזן שאשמע מה שאומר לי כתלמידים הלומדים מפי^ב רבם. כלימודים – פתרונו: כתלמידים, כמדתימא: וכל בנייך למודי י״י (ישעיהו נ״ד:י״ג).

(ד-ו) ^גי״י אלהים נתן לי לשון למודים לדעת לעות את יעף דבר וגו׳ י״י אלהים פתח^ד לי אזן וגו׳ גיוי נתתי למכים וגו׳ – זהו שאמר הכתוב: אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך (תהלים מ״ה:ח׳). ר׳ עזריה בשם ר׳ יהודה בר׳ סימון (פסיקתא דרב כהנא ט״ז:ד׳) פתר קריא בישעיה. אמר ישעיה: מטייל הייתי בבית תלמודי ואשמע את קול י״י אומר את מי אשלח ומי ילך לנו (ישעיהו ו׳:ח׳). שלחתי את מיכה והיו מכין אותו, הדא הוא דכתיב: בשבט יכו על הלחי את שופט ישראל^ה (מיכה ד׳:י״ד). שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס. אמר ר׳ פינחס^ו ולמה היו קורין אותו פסילוס שהיה עמוס בלשונו. ואומר הנני שלחני (ישעיהו ו׳:ח׳) – אמר לו הקב״ה לישעיה: בניי טרחנים הם סרבנים הם, תקבל עליך להתבזות וללקות מבניי? אמרתי לו על מנת כך,⁠^ז גוי נתתי למכים ולחיי למורטים, והלואי שהייתי כדיי לילך בשליחותך אצל בניך ולהחזירם למוטב. אמר לו הקב״ה: ישעיה אהבת צדק ותשנא רשע (תהלים מ״ה:ח׳) – אהבת לצדק את בניי ושנאת לחייבם, על כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחביריך (תהלים מ״ה:ח׳) – שכל הנביאים קבלו נביא מפי^ח נביא, יהושע ממשה שנאמר:⁠^ט ויאצל מן הרוח אשר עליו (במדבר י״א:כ״ה), וכן נחה^י רוח אליהו על אלישע (מלכים ב ב׳:ט״ו), אבל^יא אתה רוח י״י אלהים עליך. וכל הנביאים נתנבאו נבואות^יב פשוטות אבל אתה^יג מתנבא נבואות כפולות^יד עורי עורי (ישעיהו נ״א:ט׳), התעוררי התעוררי (ישעיהו נ״א:י״ז), שוש אשיש (ישעיהו ס״א:י׳), נחמו נחמו (ישעיהו מ׳:א׳).

א. כן בפסוק ובכ״י לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסרה מלת: ״לעות״.

ב. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״כתלמידים המלמדים את״.

ג. קטע ״י״י אלהים... נחמו נחמו״ מופיע בכ״י לוצקי 778 ובעדי נוסח האחרים לאחר הפירוש על ישעיהו נ״א:ט׳.

ד. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״יפתח״.

ה. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״וגו׳⁠ ⁠⁠״ במקום ״את שופט ישראל״.

ו. כן בפסיקתא ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״אמר ר׳ פינחס״.

ז. כן בפסיקתא ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״כך״.

ח. כן בפסיקתא ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״במקום״.

ט. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״יהושע ממשה שנאמר״.

י. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״וכן נחה״.

יא. כן בפסיקתא ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778: ״אם״.

יב. כן בפסיקתא ובכ״י לוצקי 778. בכ״י מינכן 5: ״נחמות״.

יג. כן בפסיקתא (״אבל את״) ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 (חסר ״אבל״): ״ואתה״.

יד. כן בפסיקתא. בכ״י מינכן 5: ״נחמות כפולות״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״נבואות כפולות״.

יי וגו׳ – אלה דברי הנביא.

למודים – מתואר השם, והעד למוד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד), לשמוע כלמודים.

ולעות דבוק עם לדעת.

ומלת לעות מגזרת עת.

והטעם יעף – לב התלמיד כאשר ילמד דברים קשים ויעף וילאה.

והנה לעות – לשום עת. או היא מלה זרה אין רע לה.

וטעם יעיר וגו׳ – כי י״י יעיר אותי בבקר בבקר, ופירוש יעירני שיעיר אזני שאהיה שומע כלימודים, והנה אני תלמיד לשם.

The Lord hath given me, etc. The first person refers to the prophet.

למודים Learning.⁠¹ It is an adjective; comp. למד מדבר used to the wilderness (Jer. 2:24); כלמדים as the pupils (at the end of this verse).

לדעת לעות את יעף דבר That I should know how to speak a word in season to him that is weary. The infinitive לעות is governed by לדעת to know; it is derived from עת time, or it is hap. leg.⁠² By him that is weary, the pupil is meant, who has a hard lesson to learn,⁠³ of which he soon becomes tired and weary.

He wakeneth, etc. The Lord stirreth me up every morning; he stirreth up my ear that I may listen as pupils do; for I am a pupil of the Lord.

1. A. V., Learned. The noun which is described by this attribute must be supplied; the adjective may therefore be considered as a substantive meaning the pupils. See c. iii. Note 5.

2. The Hebrew text seems here to be corrupt. The words והנה לעות לשון עת are written twice, and the explanation of the word יעף which should follow that of לעות, is put in the middle. It may therefore be suggested, that the words והנה לעות לשון עת או היא מלה זרה אין רע לה were intended to be substituted for והנה לעות לשון עת, but were by some misunderstanding misplaced, while the original phrase was allowed to occupy its position. The translation has been made according to this supposition.

3. The Hebrew text has דברים קיצים, but יצ seems to be nothing but a mutilated ש; and the original form of the phrase probably was דברים קשים difficult things.

י״י אלהים נתן לי לשון לימודים – הנביא אומר להם כך שהקב״ה נתן לו לשון למודים,

רגילים ובקיאים לדעת לעות – דבר בעתו. אף דבר שהוא יעף – ויגע לאדם שמוצאין מתיגעין בו למוצאו. כענין כל הדברים יגעים. בעלי יגיעה. כענין ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיניי. בשל אשר יעמל האדם לבקש ולא ימצא. ועמל ועיפות ויגיעה לשון אחד הן.

ואומר הנביא שאף דבר שהוא עמוק ורחוק מאחרים למוצאו וייעפו חכמים וייגעו למוצאו מצוי הוא בפיו ובלשונו לדברו בעתו. ויעיר לו אזן בבקר בבקר לשמע ולהבין כחכמים הלימודים בו שרוח חדשה ולב חדש להבין בורא לו לבקרים.

אדני אלהים – אלה דברי הנביא אמרם על עצמו. אמר: נתן לי לשון למודים – לשון אנשים מורגלים בלשון, כמו: למוד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד). וכן אמר למעלה: וישם פי כחרב חדה (ישעיהו מ״ט:ב׳), שתקן לשוני לדבר צחות מהרה, כאדם הרגיל בדבר.

לדעת דברי השם, ולעות בו את מי שהוא יעף – ר״ל צמא לשמוע את דבר י״י,⁠¹ כמו: לשתות היעף במדבר (שמואל ב ט״ז:ב׳) – ר״ל הצמא, וכן: בארץ ציה ועיף בלי מים (תהלים ס״ג:ב׳). ופי׳ לעות – לאמר דבר בעתו.

יעיר בבקר בבקר – אולי היו נבואותיו במראות הלילה, והיה כאלו האל העירו בבקר והנבואה בפיו.

או פי׳ בבקר בבקר – יום אחר יום, כי לא היתה הפסקה בנבואתו, שיהיה בלא נבואה יום או יומים.

יעיר לי אזן – הנה תקן פי לדבר, ואזני לשמוע כלמודים, כמו שאמר: י״י אלהים נתן לי לשון למודים.

1. השוו ללשון הפסוק בעמוס ח׳:י״א.

לדעת – זה תחלה, ואחר כך לעות את יעף דבר.

וטעם לעות – להגביל עת ולקבוע עתים.

ה׳ אלהים נתן לי לשון למודים וכולי עד סוף הנבואה. אחר שביאר הנביא שאורך הגלות ואיחור גאולתו לא היה בסבת הש״י לבלתי היותו חפץ לקבלם בתשובה בא לבאר שלא היה גם כן בסבתו להיותו מונע מהם התוכחה והלמוד, ועל זה אמר ה׳ אלהים נתן לי לשון למודים רצה לומר שהש״י תקן לשונו כדי שיהיה לשון למודים ומכניס הדברי׳ בלב שומעי׳ כמו שאמר למעלה וישם פי כחרב חדה, וביאר שלא היה ענינו מצות אנשים מלומדה כסוס עגור כן יצפצף, אבל שהשפע המגיע אליו היה משלימו בידיעה הנבואיית לעצמו ואחר כך הוא היה משלים את אחרים, ועל זה אמר לדעת ואינו כמו להודיע אבל הוא פעל עומד והוא דבק עם שלמעלה כאלו אמר ה׳ אלהים נתן לי מתנות הא׳ לשון למודים, והשני׳ לדעת שנתן לי לב לדעת ולהשיג דברו ונבואתו, ועוד נתן לי לעות את יעף דבר רוצה לומר ללמד את הצמא והעיף לשמוע דבר ה׳ ונבוא׳, ופירוש לעות מלשון עת לפי שאין כל הזמנים הגונים וראויים ללמוד אבל כל זמן ראוי ומוכן אליו, ולכן אמר שהיה למודו דבר ה׳ ליעף בעתו הראוי, וביאר ואמר שהנבואה היתה מגעת אליו תמיד בבקר כלומר שלא היתה נבואתו בחלום הלילה בזמן העלות האדים אבל היתה בבקר בבקר, והיתה זכה וברורה כאלו היה שומע הדברים באזניו כתלמידים השומעים מפי רבם, וזהו יעיר לי אזן לשמוע כלמודים ובזה ביאר שלא נמנע הנבואה מאת השם להצליח את עמו כי תמיד בכל יום ויום היה שולח אליו את עבדיו הנביאים, וכן לא נמנעה מפאת הנביא עצמו כי הנביא היה משתדל בכל עוז לנבאות עליהם ועל זה אמר

[ה׳ נָתַן לִי לְשׁוֹן לִמּוּדִים לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר]. הנה האל נתן לי הכנה לָדַעַת להורות¹: [יָעִיר בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָעִיר לִי אֹזֶן לִשְׁמֹעַ כַּלִּמּוּדִים]. ויום יום יעורר להבין דבר נוסף, כאילו הייתי תלמיד²:

1. ׳ישעיה היה אומר, ה׳ שלחני ונתן לי לשון הראוי ללמד כדי לדעת לעות את העייפים וצמאים לשמוע את דברי הקב״ה׳ (רש״י). וראה מש״כ לעיל (מט א-ב). [ובשמות (ד י) כתב רבינו: ׳לא איש דברים אנכי - בלתי מורגל במלאכת לשון לימודים וסדרה לדבר לפני המלך וכו׳, ׳כי כבד פה וכבד לשון אנכי׳ - וזה קרה לי כי בהיות כלי הדיבור שלי בלתי מוכנים, לפיכך לא פנה לבי לָדַעַת לָעוּת אֶת יָעֵף דָּבָר׳].

2. ׳כלימודים׳ – כאילו הייתי תלמיד, וכ״כ במצודות: ׳כדרך הרב המעורר אזני התלמידים לשמוע אמריו׳.

לעות – מלשון עת וזמן.

יעף – מלשון עיפות וצמאון.

יעיר – מלשון התעוררות

כלמודים ר״ל כתלמידים וכן חתום תורה בלמודי (ישעיהו ח׳:ט״ז).

ה׳ – ישעיה הוא אומר ה׳ שלחני לנבאות ונתן לי לשון צח הראוי ללמד.

לדעת לעות – להשיג ללמד לפי העת והזמן את התאב לשמוע דבר ה׳ כאדם העיף התאב למים.

יעיר בבוקר – בכל בוקר היה מעורר אותי ללכת לנבאות.

יעיר לי אוזן – היה מעורר אזני לשמוע הנבואה כדרך הרב המעורר אזני התלמידים לשמוע אמריו.

ה׳ אלהים נתן לי – לפי דעתי אלו דברי הטובים שבעם, והנביא נותן בפיהם דברים אלה, לומר שהם שומעים לנביא ה׳, ובוטחים בנחמותיהם.

למודים – למוד ענינו מלומד, כמו פרא למוד מדבר (ירמיהו ב׳:כ״ד), למודי הָרֵעַ (שם י״ג:כ״ג), ונאמר על תלמידי הנביאים, חתום תורה בלמודי (למעלה ח׳:ט״ז), ונקראו הנביאים עצמם למודי ה׳, כמו וכל בניך למודי ה׳ (למטה נ״ד:י״ג), וכאן קורא לנביאים למודים סתם, וטעם הפסוק: ה׳ נתן לי להורותי לשון הנביאים, ועשה שידעו לאמץ ידים רפות ועיפות על ידי הדבר, כלומר על ידי הנבואות שישמיעו אותם, והנה על ידי נביאיו ה׳ מעיר אזני לבקרים, כלומר תמיד, לשמוע דברו, כאלו גם אני נביא, זה טעם כלמודים. והמפרשים כלם ורוזנמילר וגיזניוס מפרשים מקרא זה ומה שאחריו כאלו הנביא מדבר על עצמו, אמנם מליצת יעיר לי אזן לשמוע כלמודים, וכן מליצת ה׳ אלהים פתח לי אזן, אין ענינה שהאל מגלה לו דבר כדי שילך ויאמר לאחרים, אלא שמגלה לו דבר להנאתו ולטובתו, כמו ואין גולה את אזני (שמואל א כ״ב:ח׳), וכן למעלה גם מאז לא פתחה אזנך {ישעיהו מ״ח:ח׳}, אמנם הנבואה לא תבא לנביא לתועלת עצמו, כי אם בעבור העם, אם כן העם הוא המדבר ולא הנביא. וכן תראה כי איננו מזכיר כלל כי כאשר יצֻוה כן ידבר אל העם, ושהוא עושה שליחותו, כי אמר ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי, גוי נתתי למכים, ולא פירש כלל כי ה׳ שלחו, ולא שעשה שליחותו: ועיין למטה פסוק ט׳ ראיה לפירושי.

לעות – לשון סעד ועזר בערבי (רוזנמילר וגיזניוס).

לעות את יעף דבר – לדעתי למ״ד לעות שרשיית שרשו לוע שהוא הלחי, ומורה על דיבור הלחי במרוצה, על כן דברי לעו (איוב וי״ו ג׳) הלחי עצמו מתנענע ומדבר מרוב ההרגל מוקש אדם ילע קדש (משלי כ׳, כ״ה) שידבר להקדיש ולנדור בבלי דעת. ושתו ולעו (עבדיה א׳ טו) יצפצפו דברים כשכור. יעלעו דם (איוב לט) יוציא דם מן לחייהם. וזולת זה לא נמצא עוד רק ושמת סכין בלועך (משלי כג ב׳). ויעף הוא לדעתי מענין התנשאות. כתופעות ראם לו. וכסף תועפות לך. והוא תואר אל דבר, דבר יעף. כמו חכם לבב, תמים דעה, נכה רגלים.

ה׳ אלהים – חוזר לדבריו מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ואם תאמרו כי לא שמעתם שיקרא ה׳ אתכם, הלא ה׳ נתן לי לשון למודים וצחות הלשון לעורר אתכם לעבודתו, והנה המליץ ללאומים ונביא לגוים צריך שיושלמו לו שלשה תנאים

א. שיהיה לו לשון מדברת גדולות, עד שיוכל להמליץ נשגבות על כל דבר נשא ונעלה, ועז״א שנתן לי לשון למודים לדעת לעות ולדבר את יעף דבר – את דבר יעף ונשא וגבוה, אוכל לדבר ולהמליץ אותו בקל

ב. שימצא בו כח זה תמיד לא בעת מבלתי עת, ועז״א יעיר בבקר בבקר

ג. שידבר דבריו במראה ולא בחידות, ויוכל לכלכל דבריו לפי שכל השומעים והבנתם, ועז״א יעיר לי אזן לשמע כלמודים ששמעתי הנבואה מפיו כפי כח הלמודים והתלמידים וכפי השגתם.

אחר שביאר הנביא שאורך הגלות ואיחור הגאולה לא היה בסיבת ה׳ יתברך שלא חפץ לקבלם בתשובה, בא הנביא לבאר גם כן שהוא לא מנע מהם התוכחה והלימוד, ועל זה אמר¹, אֲדֹנָי יֱהֹוִ֗ה שלחני להתנבאות² וְנָתַן לִי לְשׁוֹן צחה³ לִמּוּדִים – הראויה ללמד⁴ לָדַעַת לָעוּת – להבין ולהורות⁵ לפי העת והזמן⁶ אֶת מי שהוא⁷ יָעֵף – עייף וצמא⁸ לשמוע⁹ דָּבָר – את דבר ה׳¹⁰, יָעִיר – והיה מעורר אותי ללכת להתנבאות¹¹ בַּבֹּקֶר – מידי בוקר¹² בַּבֹּקֶר – ובוקר¹³, יָעִיר – והיה מעורר¹⁴ לִי את אֹזֶן – אוזני¹⁵ לִשְׁמֹעַ הנבואה¹⁶ כַּלִּמּוּדִים – כדרך הרב המעורר אוזני התלמידים לשמוע אמריו¹⁷:

1. אברבנאל. ומלבי״ם מבאר שחוזר לדבריו מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ואם תאמרו כי לא שמעתם שיקרא ה׳ אתכם, הלא ה׳ נתן לי לשון למודים וצחות הלשון לעורר אתכם לעבודתו.

2. רש״י, מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. רש״י, מצודת דוד. ורד״ק מבאר מורגלים בלשון, כלומר שתיקן לשוני לדבר צחות במהרה כאדם הרגיל בדבר לדעת דברי ה׳.

5. ר״י קרא.

6. מצודת דוד. לומר דבר בעיתו (רד״ק). והוא מלשון עת וזמן (מצודת ציון).

7. מצודת דוד.

8. רש״י, רד״ק, מצודת ציון. ואבן עזרא מבאר שכאשר התלמיד ילמד דברים קשים יתעייף וילאה.

9. רד״ק.

10. רש״י, מצודת דוד.

11. מצודת דוד.

12. מצודת דוד.

13. מצודת דוד. ואולי היו נבואותיו במראות הלילה והיה כאילו האל העירו בבוקר מהנבואה, או פירוש בבוקר בבוקר יום אחר יום, כי לא היתה הפסקה בנבואתו שיהיה בלא נבואה חודש או ימים (רד״ק).

14. מצודת דוד.

15. מצודת דוד.

16. מצודת דוד.

17. מצודת דוד. רש״י מבאר במשפט הלימודים האמת והנכוחה. ור״י קרא מבאר כתלמידים הלומדים מפי רבם.

(ה) אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙י״י֙ פָּתַֽח⁠־לִ֣י אֹ֔זֶן וְ⁠אָנֹכִ֖י לֹ֣א מָרִ֑יתִי אָח֖וֹר לֹ֥א נְ⁠סוּגֹֽתִי׃

Hashem God has opened my ear, and I was not rebellious or turned away backward.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

יְיָ אֱלֹהִים שָׁלָחַנִי לְאִתְנַבָּאָה וַאֲנָא לָא סְרֵיבֵית לַאֲחוֹרָא לָא אִסְתַּחֲרֵית.

י״י אלהים פתח לי אזן – (כתוב לעיל ברמז ת״ז וברמז תמ״ה).

וקד תקדם אללה אלי באשיא לם אכ׳אלפה עליהא ולם אתרח אלי ורא.

פתח לי אזן – והשמיעני: את מי אשלח (ישעיהו ו׳:ח׳). שלחתי את עמוס והיו קורין אותו פסילוס, שלחתי את מיכה וכו׳, כדאיתה בפסיקתא דנחמו נחמו (פסיקתא רבתי ל״ג).

ואנכי לא מריתי – מלילך בשליחותו, ולא נסוגותי אחור, אלא: ואומר הנני שלחני (ישעיהו ו׳:ח׳).

opened my ear and let me hear, "Whom shall I send?⁠" (supra 6:8). I sent Amos, and they called him 'pesilus.' I sent Mikhah, etc., as is stated in Pesikta of 'Nachamu nachamu.'

and I did not rebel going on His mission, neither did I turn away backwards, but I said, "Here I am; send me" (ibid.).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

(ה) י״י אלהים פתח לי אזן – שיהא מצרף אותנו על ידי מלכיות.

ואנכי לא מריתי – לקבל עלי עול מלכות.

יי וגו׳ – אחר שהשם פתח אזני שגלה סודו לי, לא מריתי אני להיות שלוחו.

The Lord God hath opened mine ear, etc. Since the Lord hath opened mine ear, and revealed His plan to me, I have not objected to be His messenger.

ואנכי לא מריתי – לתת כתף סוררת שלא לשמוע תורתו ומוסרו.

וכן תפרש אחור לא נסוגותי – כענין הכל סג יחדו נאלחו אין עושה טוב.

אדני אלהים – אמר שני פעמים י״י אלהים, ועוד אמר: וי״י אלהים (ישעיהו נ׳:ז׳), הן י״י אלהים (ישעיהו נ׳:ט׳), לפי שהיה מדבר על הנבואה, והנבואה תבא לנביא באמצעות המלאכים הנקראים אלהים.

לא מריתי – ללכת בשליחותו, ולא נסוגותי אחור שלא אלך, אלא אמרתי: הנני שלחני (ישעיהו ו׳:ח׳) .

השם אלהים פתח לי אוזן ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי.

(ה-ו) ופָּתַח לִי אֹזֶן. ׳מתלמידי יותר מכולם׳ (תענית ז.)¹: ולֹא מָרִיתִי. ׳לא הביישן² למד׳ (משנה אבות ב׳:ה׳)³: [אָחוֹר] לֹא נְסוּגֹתִי. מללמד, ובזה⁴ גֵּוִי נָתַתִּי [לְמַכִּים וגו׳ פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק]⁵:

1. ה׳ ׳פתח לי אוזן׳ של תלמידים השומעים ממני, ובכך גם אני התעליתי, כי מתלמידי למדתי יותר מכולם, ׳לפי שכל אחד מאלו שואל ביותר ומביא טפי לידי חידוד׳ (מהרש״א שם). ונראה שמפרש ׳פתח לי׳ – לצרכי ולטובתי.

2. בכת״י: ׳הבוישן׳, וכן הנוסח בפירוש רבינו לאבות בדפו״ר.

3. צ״ב איך מפרש ׳לא מריתי׳.

4. בכך שלא מריתי מללמוד ולא נסוגותי מללמד.

5. שלא שמתי לב לבושה ולא למכות.

מריתי – מלשון מרי וסרוב.

נסוגותי – ענין ההחזרה לאחור כמו ונסוג מאחר אלהינו (ישעיהו נ״ט:י״ג).

פתח לי אוזן – לשמוע דבריו שאמר את מי אשלח (ישעיהו ו׳:ח׳).

לא מריתי – לא סרבתי מללכת.

אחור וכו׳ – לא חזרתי לאחור למאן בדבר והוא כפול במ״ש.

פתח לי אזן – כמו גָלָה אזן, ענינו הודעת הנעלם, בין מאיש לאיש, כמו ואין גולה את אזני {שמואל א כ״ב:ח׳}, ואני אמרתי אגלה אזנך (רות ד׳:ד׳), ובין מהאל לאדם, כמו אז יגלה אזן אנשים (איוב ל״ג:ט״ז), גלית את אזן עבדך לאמר בית אבנה לך (שמואל ב ז׳:כ״ז), וה׳ גלה את אזן שמואל (שמואל א ט׳:ט״ו).

ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי – מהטות אזן לדברו, ולהאמין בו, ולעשות מצותיו. אלו דברי הכשרים שבישראל.

ה׳ אלהים – וגם לא תוכל לאמר כי אף שה׳ נתן לי לשון למודים, אנכי מעלתי בשליחותי ולא קראתי אתכם בדבר ה׳, כי תיכף שה׳ אלהים פתח לי אזן בפתח כל שהוא תיכף אנכי לא מריתי והלכתי בשליחותי, ואל תאמרו כי אף שהלכתי מכל מקום עד שבאתי אל העם יראתי לדבר בפניהם ונסוגותי לאחורי, לא כן, כי אחור לא נסוגתי ולא יראתי מפני איש.

אֲדֹנָי יֱהֹוִה֙¹ פָּתַח לִי אֹזֶן לשמוע דבריו² וגילה סודו לי³, וְאָנֹכִי לֹא מָרִיתִי – סרבתי מללכת⁴ בשליחותו⁵, אָחוֹר לֹא נְסוּגֹתִי – חזרתי למאן בדבר⁶:

1. אמר פעמיים ה׳ אלהים, שהיה מדבר על הנבואה, והנבואה תבוא לנביא באמצעות המלאכים הנקראים אלהים (רד״ק).

2. שאמר (לעיל ו, ח) ״אֶת מִי אֶשְׁלַח״ (רש״י, מצודת דוד).

3. אבן עזרא.

4. מצודת דוד.

5. אלא ״וָאֹמַר הִנְנִי שְׁלָחֵנִי״ (לעיל ו, ח) (רש״י, רד״ק).

6. וכפל העניין במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר וגם לא תוכל לומר כי אף שה׳ נתן לי לשון למודים אנכי מעלתי בשליחותי ולא קראתי אתכם בדבר ה׳, כי תיכף שה׳ אלהים פתח לי אוזן בפתח כלשהו אנכי לא מריתי והלכתי בשליחותי, ואל תאמרו שכשבאתי אל העם יראתי לדבר בפניהם ונסוגותי לאחורי, לא כן, כי אחור לא נסוגתי ולא יראתי מפני איש.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ו) גֵּוִי֙ נָתַ֣תִּ⁠י לְ⁠מַכִּ֔⁠ים וּלְחָיַ֖י לְ⁠מֹֽרְ⁠טִ֑ים פָּנַי֙ לֹ֣א הִסְתַּ֔רְתִּי מִכְּ⁠לִמּ֖⁠וֹת וָרֹֽק׃

I gave my back to those that smite, and my cheeks to those that plucked off the hair. I did not hide my face from shame and spitting.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

גַבֵּי יְהָבֵית לְמָחָן וְלִיסְתֵּי לְמָרְטָן אַפִּי לָא טַמְרֵית מֵאִתְכְּנָעוּ וָרוֹק.

בל ג׳עלת ט׳הרי ללצ׳ארבין וכ׳די ללנאתפין ולם אחג׳ב וג׳הי ען אלאכ׳זא ואלבצאק.

גוי נתתי למכים – הוא אמר לי: ישעיה, בניי סרבנין הם, טרחנין הם, על מנת שלא תכעוס עליהם. אמרתי לו: על מנת כן.

I gave my back to smiters He said to me, Yeshayahu, My children are obstinate; My children are bothersome. [You may go] on the condition that you do not become angry with them. I said to Him, On that condition.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

(ו) גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פניי לא הסתרתי מכלימות ורוק – בגלותי והכל קבלתי עלי בגילת מלכי ובשמחת לבי למרק עונותיי ליום הדין.

גוי וגו׳ – לא חששתי אם אני נתתי על שמו גוי למכים.

I gave my back, etc. I did not care that I had to expose my back to strokes for the sake of His name.

אלא גוי נתתי למכים – לא׳ב׳ד ומוריי המורים אותי.

גוי – ואעפ״י שאתבזה בעבור השליחות לא נמנעתי בעבור זה, אלא ברצון הלכתי. ואין זה כדברי ירמיה שאמר: ואמרתי לא אזכרנו וגומר (ירמיהו כ׳:ט׳).

ומה שאמר: גוי נתתי למכים – אפשר שהיה זה, אבל לא מצאנו זה בכתוב. ואפשר שיהיה פי׳ הפסוק כן: אפילו היו מכים ומורטים אותי, אני אקבל ברצון לאהבת האל.

למרטים – מורטים שער לחייו וזקנו.

גוי נתתי למכים – זה מפורש בירמיה (ירמיהו ט״ו:י׳, י״ח:כ׳), וכן הוא לעולם כל אוהב אמת דורש אלהים.

ואף על פי שפושעי הדור בשבט יכו על הלחי את נביא ישראל הנה אני גוי נתתי למכים ולחיי למורטים פני לא הסתרתי מכלמות ורוק כי לא נמנעתי בעבור זה מלהוכיחם, אבל ברצון טוב נבאתי להם והיו מתחברות שתי הסבות כוונת השולח יתברך וכוונת הנביא השלוח, ואין כוונת הנביא ישעיהו שהיו בני דורו מכים אותו על הלחי ובכלימות ורוק כי הוא היה שר וגדול בישראל ומי ישלח ידו במשיח השם ונקה, אבל לפי שלשאר הנביאים היו עושים כן כמו שזכרו בירמיהו ועמוס ומיכה לכן אמר ישעיהו שהוא כדי לפרסם נבואותו היה מכין גוו למכים ולחייו למורטים ולא הסתיר פניו מכלמות ורוק אם יתנו לו, אבל לא נעשה בפעל כן כי לא מלאו לבו לשום אדם לעשות כן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ה]

גוי – גופי כמו גוית שאול (שמואל א ל״א:י״ב).

ולחיי – כן נקרא המקום שאצל העין.

למורטים – ענין תלישת השער כמו ואמרטה משער ראשי (עזרא ט׳:ג׳)

מכלמות מלשון כלימה וחרפה.

ורוק – רוק הפה.

גוי נתתי למכים – מסרתי גופי למכים רצה לומר לא מנעתי ללכת מחשש פן יכוני

ולחיי למורטים מסרתי לחיי למורטים שערותם.

פני לא הסתרתי – ר״ל לא מנעתי ללכת מחשש פן יכלימוני וירוקו בפני.

גוי נתתי למכים – אנחנו סובלים הגלות, ונעמוד דבקים באמונתנו עם כל מה שילעגו עלינו הגוים, והנה בהחזיקנו באמונתנו ובתורתנו הרי זה כאלו ברצוננו נִתֵּן גֵוֵנוּ למכים.

ולחיי למורטים – מריטת הזקן היא זלזול גדול אצל מגדלי זָקָן. והמפרשים פירשו על הנביא, והנה רֺב נבואותיו נחמות, ולמה יכוהו.

גוי – ולא זאת כי גם אם יודע לי שיכו אותי הכנותי גוי אל המכים, ולא זאת לבד, כי החזרתי את פני להם שימרטו את לחיי (כי על הגיו מכים מלאחריו), ולא זאת לבד, כי גם פני לא הסתרתי מכלמות ורק כי גם בעת ירקו בפני לא הסתרתי פני בידי בל יגיע הרוק בפני כי עמדתי כנגדם בדבר ה׳.

ואף על פי שפושעי הדור היו מכים בשבט על הלחי את נביאי ישראל, לא נמנעתי בעבור זה מלהוכיחם¹, את גֵּוִי – גופי² נָתַתִּי – מסרתי³ לְמַכִּים⁴, וּלְחָיַי מסרתי⁵ לְמֹרְטִים שערות לְחָיַיִם וזקן⁶, את פָּנַי לֹא הִסְתַּרְתִּי מִכְּלִמּוֹת וָרֹק⁷, אלא ברצון הלכתי על אף הביזיון⁸:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון.

3. מצודת דוד.

4. רוצה לומר לא נמנעתי ללכת מחשש פן יכוני (מצודת דוד). אברבנאל מבאר שאין כוונת הנביא שהיו בני דורו מכים אותו על הלחי ובכלימות ורוק, כי הוא היה שר וגדול בישראל ומי ישלח ידו במשיח השם וניקה?! אלא לפי שלשאר הנביאים היו עושים כן (כמו שהוזכר בירמיהו ועמוס ומיכה) לכן אמר ישעיהו שכדי לפרסם נבואותו היה מכין גופו למכים ולחייו למורטים, ולא הסתיר פניו מכלימות ורוק אם יתנו לו, אבל לא נעשה כן בפועל. רד״ק מבאר כי יתכן ואכן כך עשו לו למרות שלא מצאנו זאת בכתוב, ויתכן לפרש שאמר אפילו היו מכים ומורטים אותי אני אקבל ברצון לאהבת האל. ומלבי״ם מבאר כי אכן הדברים נעשו בפועל והנביא לא התנגד כי עמד כנגדם בדבר ה׳.

5. מצודת דוד.

6. רד״ק.

7. רצונו לומר לא מנעתי ללכת מחשש פן יכלימוני וירוקו בפני (מצודת דוד).

8. רד״ק.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ז) וַאדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙י״י֙ יַֽעֲזׇר⁠־לִ֔י עַל⁠־כֵּ֖ן לֹ֣א נִכְלָ֑מְתִּי עַל⁠־כֵּ֞ן שַׂ֤מְתִּי פָנַי֙ כַּחַלָּ⁠מִ֔ישׁ וָאֵדַ֖ע כִּי⁠־לֹ֥א אֵבֽוֹשׁ׃

For Hashem God will help me; therefore have I not been confounded. Therefore I have set my face like a flint, and I know that I shall not be ashamed.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

וַיָי אֱלֹהִים סָעִיד לִי עַל כֵּן לָא אִתְכְּנָעִית עַל כֵּן שַׁוֵיתִי אַפִּי תַקִיפִין כְּטִינָרָא וְיָדַעֲנָא אֲרֵי לָא אִתְבְּהֵית.

ואללה יעינני ולד׳לך לם אכ׳זא וקד ג׳עלת וג׳הי כאלחג׳ר אלצלד ועלמת אני לא אסתחי בקולי.

וי״י אלהים יעזר לי – אם יקומו עלי.

But the Lord God helps me if they rise up against me.

וזאת אשיב אל לבי על כן אוחיל (איכה ג׳:כ״א): וי״י אלהים יעזר לי על כן לא נכלמתי.

על כן שמתי פני כחלמיש – שאני מקבל חרפה נגד האומות שמחרפין אותנו.

ואדע כי לא אבוש – כל זה מדבר הנביא בשביל ישראל.

ואדני י״י יעזר לי על כן לא נכלמתי – והטעם כי השם יקיים כל דברי נבואתי.

I shall not be ashamed. God will fulfill all the words prophesied by me.

וי״י אלהים יעזור לי – שלא להיות עוד מוכה ונמרט ונכלם. שפתח לי אזן לשמע ולהבין.

על כן לא חשבתי כלמה בדבר אלא שמתי פני כחלמיש – כאילו איני מרגיש וכפפתי עצמי לפניהם ללמוד. והרי שיטת זו כשיטת כי בן הייתי לאבי במשלי.

ואדע כי לא אבוש – בכך אחרי שהמקום עזרני ואני משכיל ומצליח בתורה ובמוסר עד שמלאתי רוח וחכמה ודעת ותבונה ומשפט וצדק ויראת י״י. שעתה אין לאדם פתחון פה לפניי.

ואדני אלהים יעזור לי – אם הכו אותי. ואמר: יעזור לי – שלא יתנני בידם להמיתני. ואם לא הכוהו, פי׳ יעזור לי – בהקים דברי נבואתי.

על כן לא נכלמתי – באמרי בפרהסיה דברי נבואתי, כי ידעתי כי לא אבוש כי יתקיימו דברי.

כחלמיש – פי׳ האבן החזק.

וזהו וה׳ אלהים יעזור לי על כן לא נכלמתי רוצה לומר הנה לא נכלמתי מהבזיונות שהיו עושים ומדברים לשאר הנביאים לפי שהיה הקב״ה עוזר אותי, ונבואתו היתה שומרת אותי באופן שלא אכלם מדבר, וזהו ג״כ על כן שמתי פני כחלמיש ואדע כי לא אבוש מחובר למה שיורה עליו הנראה כלומר ואדע כי במה שאני מיעד אליהם יתאמתו דברי ולא אבוש כי לא יאמרו שקר דברת בשם ה׳.

ולפי שהיו בדורו נביאי שקר שהיו מדברים על לבם אמר

[וַה׳] יַעֲזָר לִי. נגד הכלמתם: עַל כֵּן [לֹא נִכְלָמְתִּי]. לֹא קבלתי בזיונם לכלימה¹: [עַל כֵּן שַׂמְתִּי פָנַי] כַּחַלָּמִישׁ. בלתי מקבל השתנות²: [וָאֵדַע] כִּי לֹא אֵבוֹשׁ. מהשיג התכלית המכוון שהוא לעשות רצון קוני³:

1. אף שלא הסתרתי את פני מכלימות והכלימו אותי, אך ׳לא נכלמתי׳, שבעיניי לא היו הבזיונות ככלימה, לפי שידעתי שה׳ עוזר לי להתעלות בתורה מול הכלמתם.

2. ׳חלמיש׳ – סלע חזק ואינו מתפעל מכל דבר, כך שמתי את פני שאינו מתפעל ומשתנה מחמת הבושה. [ומצינו שגם ׳צור׳ שהוא סלע משמש כדוגמא לדבר שאינו משתנה, לכן גם ה׳ נקרא ׳צור׳, ראה מש״כ רבינו בדברים (לב א-ד)].

3. בכך שאינו מתבייש מלעשות את המוטל עליו, יודע שלא יבוש לבסוף, כיון שקיים את התכלית שלמענו נברא, לעשות רצון יוצרו. [וראה בתהלים (קיט קטז) ׳ואל תבישני משברי׳, ופירשו שם המפרשים, אל תביישני בזה שלא אשיג מה שקיויתי להשיג, וכיון שתקותי היא לעשות רצון קוני, לא אתבייש משברי].

כחלמיש – סלע חזק כמו חלמיש למעינו מים (תהלים קי״ד:ח׳).

יעזר לי – רצה לומר קרוב היה הדבר שיכלימו אותי אבל ה׳ עזר לי לכן לא נכלמתי.

על כן שמתי פני – ר״ל על כי ראיתי שה׳ עוזר לי לזה שמתי פני כחלמיש לדבר קשות ואדע שלא אבוא לידי בושה.

שמתי פני כחלמיש – על דרך חזקו פניהם מסלע (ירמיהו ה׳:ג׳).

נכלמתי, אבוש – כבר בארתי (ל׳ ג׳) כלימה מאחרים בושת מעצמו.

וה׳ אלהים – אומר באמת לפי עזות הדור היה בקל שהיו מכים אותי ומורטים לחיי, כי רק יען שה׳ אלהים עזר לי רק זאת היתה הסבה שלא נכלמתי – וע״כ אחר שראיתי השגחת ה׳ עלי בפרטות שלא יגיע לי כלימה מאחרים,

שמתי פני כחלמיש וידעתי בעצמי שלא אבוש מפני עצמי ג״כ, כי ראיתי שיש לי עזר מה׳.

וַאדֹנָי יֱהֹוִה֙ יַעֲזָר – עזר¹ לִי², עַל כֵּן – ולכן³ לֹא נִכְלָמְתִּי באמרי בפרהסיה את דברי נבואתי⁴, עַל כֵּן⁵ שַׂמְתִּי פָנַי כַּחַלָּמִישׁ⁶ לדבר קשות⁷, וָאֵדַע כִּי לֹא אֵבוֹשׁ⁸ – אבוא לידי בושה⁹ כי יתקיימו דברי¹⁰ ולא יאמרו שקר דברת בשם ה׳¹¹:

1. מצודת דוד.

2. למרות שקרוב היה הדבר שיכלימו אותי (מצודת דוד). רד״ק מבאר ה׳ יעזור לי אם יכוני שלא יתנני בידם להמיתני, ולפי הפירוש שלא הכוהו בפועל הכוונה היא יעזור לי בכך שיקיים דברי נבואתי. ורש״י מבאר יעזור לי אם יקומו עלי.

3. מצודת דוד.

4. רד״ק.

5. על כי ראיתי שה׳ עוזר לי (מצודת דוד).

6. הוא סלע חזק (רד״ק, מצודת ציון).

7. מצודת דוד.

8. מלבי״ם מבאר שכלימה היא מאחרים ובושת מעצמו.

9. מצודת דוד.

10. רד״ק.

11. ואמר כן לפי שהיו בדורו נביאי שקר שהיו מדברים מליבם (אברבנאל).

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותהכל

(ח) קָרוֹב֙ מַצְדִּיקִ֔י מִֽי⁠־יָרִ֥יב אִתִּ֖⁠י נַ֣עַמְדָה יָּ֑⁠חַד מִי⁠־בַ֥עַל מִשְׁפָּטִ֖י יִגַּ֥⁠שׁ אֵלָֽי׃

He is near that justifies me. Who will contend with me? Let us stand up together. Who is my adversary? Let him come near to me.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״יאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

קְרִיבָא זְכוּתִי מַן יְדִין עִמִי נְקּוּם כַּחֲדָא מִן בְּעֵיל דִינִי יִתְקְרֵיב לְוָתִי.

ומא אקרב אפלאג׳י פמן יכ׳אצמני נתואקף ג׳מיעא ומן ד׳ו מחאכמתי יתקדם אלי.

(ח-ט) ...המופת החותך גם כן הן ה׳ אלהים יעזר לי, והוא על אמיתות המופת החותך. עשה כינון המופת על שני פנים. האחד אמיתות ההוכחה על ביסוס השיטה. אמר עליו: קרוב מצדיקי. כלומר, אני אציג מופת חותך שלי. והאחר נפסדות המקבילה לאותה שיטה, או המקבילים לה כשהם מרובין. עליהם אמר: הן כולם כבגד יבלו.

וזה שהוסיף כולם בדיבור, כי שתי השיטות כשיש ביניהן שיטות ביניים, לא יתאמת האחד או ייפסד האחר, למרות כל שיטות הביניים, לכך אמר כולם. על כן עשה את המתדיינים עמו שני סוגים: מי יריב אתי, מי בעל משפטי. אמר על הראשון נעמדה יחד, וזה כשיש שתי שיטות בלבד מקבילות. ועל השני – יגש אלי לריבוי הסוגים בו.

[…] אלחג׳ה איצ׳א הן יי׳י אלהים יעזר לי. וד׳לך בצחה אלברהאן. ג׳על אקאמה אלברהאן וג׳הין. אחדהמא צחה אלדליל עלי ת׳באת אלמד׳הב קאל פיה קרוב מצדיקי. יעני אני אחצ׳ר חג׳תי. ואלאכ׳ר פסאד נט׳יר ד׳לך אלמד׳הב או נט׳ראיה אן כאנו כת׳ירין. קאל פיהם הן כלם כבגד יבלו וג׳. וזיאדתה כלם פי אלקול לאן אלמד׳הבין אד׳א כאנת בינהמא וסאיט פלא יצח אחדהמא או יפסד אלאכ׳ר מע אלוסאיט כלהא כמא קאל כלם. ולד׳לך ג׳על אלמנאצ׳רין לה צ׳רבין מי יריב אתי מי בעל משפטי. קאל פי אלאול נעמדה יחד וד׳לך אד׳א כאן מד׳הבין פקט מתקאבלין. ופי אלב׳ יגש אלי. לכת׳רה אלפנון פיה. ואתבע ד׳לך בפסוקין. אחדהמא פי מן יומן באלנבי ואלאכ׳ר פי מן יכד׳ב בה. באלג פי כל ואחד מנהמא אד׳ חכי אלאול בלפט׳ פראד פקאל מי בכם ירא יי׳י.

ואלב׳ בלפט׳ ג׳מע פקאל הן כלכם קדחי וג׳. ערפנא אן אללה ינצר מן אטאעה ולו כאן ואחד ויהלך מן עצאה ולו כאנו ג׳מאעה. לד׳לך קאל מי בכם. ת׳ם הן כלכם.

ופס׳ למעצבה פי מא כסבתם מת׳ל קול שלמה ועצביך בבית נכרי ולא יסיף עצב עמה אלד׳ין המא כסב.

ונט׳ם בעד הד׳א ג׳ פצול […] אלאסה עטאף ללאמה. אלאול במא מצ׳י מן אכ׳באר אלאבא.

[ואלב׳] במא הו מקים מן אלבראהין ואלג׳ במא יאתי מ⁠[ן] אלבשאראת. ולקבהא פי צדר כל קול בלקב שריף. פאמא אלאול פקאל פיה.

קרוב מצדיקי – הקב״ה קרוב לי לזכותי בדין.

He Who vindicates me is near The Holy One, blessed be He, is near to me to vindicate me in judgment.

קרוב מצדיקי – קרוב הוא העת שאראה אני צדיק בדברי הנבואות, אז אומר מי יריב אתי.

Near is, etc. Near is the time, when I shall appear as justified in my prophecies; then I shall say, Who will, etc.

ואם בא לריב אלי מצדיקי מי שרוצה להיות בעל משפטי יגש אלי.

קרוב מצדיקי – שיצדיק דברי וישים אותם אמת, וקרוב הוא אלי תמיד. הוא מחדש נבואות אלי, גם שונה הוא אלי קצת נבואות כמו דבר סנחריב, וכיון שהוא שונה אלי תמיד, על כל פנים יקיים אותם, ולא^א יעשו הם תשובה, שתשוב אחור דברו וינחם על הרעה.

או פי׳ קרוב – כי בקרוב יצדיק דברי.

מי יריב אתי – שלא יהיה כמו שנבאתי.

א. כן בכ״י וטיקן 71, פריס 195, וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בדפוסים: ״אם לא״.

קרוב מצדיקי מי יריב אתי נעמדה יחד מי בעל משפטי יגש אלי רוצה לומר קרוב מצדיקי שהוא הקדוש ברוך הוא שיצדיק דברו ונבואתי, ולכן מי ירצה לחלוק עמי מנביאי השקר והחוזים נעמדה יחד לאמת דברינו לא שאנבא אני מצד אחד והם ינבאו בצד אחר אבל יגש אלי ויתבוררו ויתלבנו הדברים.

מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי. להתווכח¹:

1. בשיעורים לתהלים (א ה) כתב: ׳⁠ ⁠׳משפט׳ הוא הוויכוח שנעשה קודם גמר דין, כאמרו (לעיל מג כו) ׳נשפטה יחד׳⁠ ⁠׳.

נעמדה יחד – הטעם בנו״ן וכ״כ בעל מקנה אברהם והיו״ד בדגש.

קרוב מצדיקי – ה׳ המצדיק אותי בדין הוא קרוב אלי לכן מי הרוצה לריב עמדי נעמדה יחד אני והוא כאומר הנה בודאי לא יוכל לי.

מי בעל משפטי – מי הרוצה לבוא עמי במשפט יגש אלי והוא כפול במ״ש.

מצדיקי – סניגור שלי, המוציא לאור צדקי, והוא האל, כי כאשר יגאל אותנו יוודע שהיה הדין עמנו.

מי יריב אתי נעמדה יחד – מי הוא הרוצה לריב אתי יבא ונעמוד יחדו במשפט.

יריב אתי, בעל משפטי – הריב בדבר שיש בו טו״מ, והמשפט בדבר מבואר כנ״ל (א׳ כג).

קרוב מצדיקי – יש הבדל בין ריב ומשפט, הריב הוא בדברים שיש בהם טענות ומענות, והמשפט הוא בדבר מבואר מי שיש לו ריב נגד חברו יגשו אל השופט ושפטום, אבל מי שיש לו משפט נגד חברו הולך אליו בעצמו ותובעו את המגיע לו במשפט, עז״א מי שירצה לריב אתי שיש לו טענות ודו״ד נגדי נלך אל השופט, אבל הלא קרוב מצדיקי ואני אצא צדיק בדיני,

ומי בעל משפטי מי שאומר שי״ל כנגדי משפט מבואר ופסק דין,

יגש אלי בעצמו ויתבע תביעתו, אבל ידעתי שזה דבר שאי אפשר שאהיה אני הרשע בדיני, כי

קָרוֹב אלי הקב״ה תמיד שהוא¹ מַצְדִּיקִי – מצדיק אותי בדין² וישים דְּבָרַי אמת, לכן³ מִי מנביאי השקר והחוזים⁴ יָרִיב – שרוצה לריב⁵ אִתִּי שלא יהיה כמו שנבאתי⁶, נַעַמְדָה יָּחַד אני והוא⁷ לאמת דברינו⁸, מִי בַעַל מִשְׁפָּטִי יִגַּשׁ אֵלָי בעצמו ויתבע תביעתו⁹:

1. רש״י, רד״ק, מצודת דוד. או פירוש ״קרוב״ כי בקרוב יצדיק הקב״ה דברי (רד״ק בביאורו השני).

2. רש״י, מצודת דוד.

3. רד״ק.

4. אברבנאל.

5. מצודת דוד.

6. רד״ק.

7. כאומר הנה בוודאי לא יוכל לי (מצודת דוד).

8. אברבנאל.

9. מלבי״ם. והוא אותו עניין במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שיש הבדל בין ריב ומשפט, ריב הוא בדברים שיש בהם טענות ומענות, והמשפט הוא בדבר מבואר, ואמר מי שירצה לריב איתי, שיש לו טענות ודין ודברים נגדי נלך אל השופט, אבל הלא קרוב מצדיקי ואני אצא צדיק בדיני, ומי שאומר שיש לו כנגדי משפט מבואר ופסק דין, יגש אלי בעצמו ויתבע תביעתו.

(ט) הֵ֣ן אֲדֹנָ֤י יֱהֹוִה֙י״י֙ יַעֲזׇר⁠־לִ֔י מִי⁠־ה֖וּא יַרְשִׁיעֵ֑נִי הֵ֤ן כֻּלָּ⁠ם֙ כַּבֶּ֣⁠גֶד יִבְל֔וּ עָ֖שׁ יֹא⁠כְ⁠לֵֽם׃

Behold, Hashem God will help me. Who is he that shall condemn me? Behold, they shall all wear out as a garment; the moth shall eat them up.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

הָא יְיָ אֱלֹהִים סָעִיד לִי מַן הוּא דִי יְחַיְבִינַנִי הָא כוּלְהוֹן כִּלְבוּשָׁא דִבְלִי וּכְעָשָׁא אָכִיל לֵהּ.

ואד׳א כאן אללה יעינני פמן יגלבני בל כלהם כאלת׳וב יבלון ואלעת׳ יאכלהם

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

עש יאכלם – ׳עש׳ הוא ׳עת׳⁠ ⁠׳¹ בערבית, ועש הוא רקב שנוצר מתולעים הנמצאים בדברים,⁠² והתולעת נקראת ׳עת׳ה׳ (תי״ו בשלש נקודות), ומשורש זה משמש הפועל ״עששה מכעס עיני״ (תהלים ו׳:ח׳).⁠³

1. השווה אלפסי ערך ׳עש׳ ורס״ג על אתר.

2. המלה הערבית מציינת גם מה שמכונה בעברית של ימינו ׳עש׳ וגם מעין תולעת שבעץ. דברי אבן בלעם מיוסדים על המשמע השני.

3. גם מנחם ערך ׳עש׳ מביא שתי מלים אלו תחת מחלקה אחת. אעפ״י שאבן בלעם מנתח את ׳עששה׳ כפועל דינומינטיבי, אין הוא מביא ערך זה בספר הפעלים (שלשה ספרים).

עש – תולעת הבגדים.

a moth Heb. עָשׁ, the worm of the clothing.

הן כולם – כל המריבים עמי, כבגד אכלו^א עש – מין תולעת האוכל את הבגד.

א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 778 היה כתוב ״יבלו״ ותוקן ל״אכלו״.

הן וגו׳ – ואחר שהשם עזרני מי הוא ירשיעני, ואלה שהם מרשיעים אותי בפה, והם כולם כבגד יבלו, כטעם יאבדו.

Behold the Lord, etc. Since God assists me, who will condemn me ? And all those that condemn me by their words, they will wax old as a garment. יבלו They shall wax old. They shall perish.

שהרי י״י אלהים יגזר לי מי – יוכל לחייבני במשפט. הריני מודה שטוב היה לי כעס משחוק והכלמה מכבוד וההכנעה והשפלות מגובה לב. וכבוד ויקר ואורה ושמחה הן לי עתה ששמעתי לקול מוריי עבדי אלהינו.

הן י״י אלהים ... מי הוא ירשיעני – בדבריו, ולא אמר: מי, שלא ימצא מי^א שירשיעהו, כי רבים היו מרשיעים אותו, אלא אמר: מי הוא שירשיעני כבגד יבלה.

ופי׳ ירשיעני – כמו: והרשיעו את הרשע (דברים כ״ה:א׳), אשר ירשיעון אלהים (שמות כ״ב:ח׳).

כלם – כל העומדים כנגדי לסתור את דברי.

א. כן בכ״י פריס 195, וטיקן אורבינטי 13, לוצקי 849. בכ״י וטיקן 71 חסר: ״מי״.

לפי שהן ה׳ אלהים יעזור לי באמת כי הוא אשר שלחני, ולכן מי הוא ירשיעני, אמנם המה אין להם קיום ולא אמת בדבריהם ולכן כל דבריהם יהיו לאין וזהו הן כולם כבגד יבלו עש יאכלם

[הֵן אֲדֹנָי ה׳] יַעֲזָר [לִי]. להודיע אמיתת דברי¹: [מִי הוּא יַרְשִׁיעֵנִי]. והמתנגדים באותות הצלחתם², [הֵן כֻּלָּם] כַּבֶּגֶד יִבְלוּ:

1. באותו וויכוח עם ׳בעל משפטי׳.

2. אלה המתנגדים אלי ומוכיחים מהצלחתם בענייני עולם הזה שאותה משיגים על ידי השתדלות פסולה, שאין דרכי נכונה. ועניין זה יתבאר בפסוקים הבאים.

יבלו – מלשון בליה ורקבון.

עש – כן יקרא התולעת האוכל הבגד וכן כבגד יאכלם עש (ישעיהו נ״א:ח׳).

הן אד׳ וכו׳ – באמת ה׳ יעזר לי ומי הוא א״כ אשר יוכל להרשיע ולחייב אותי

הן כולם באמת כל העומדים עלי ירקבו כבגד הנרקב.

עש יאכלם – לפי שהמשילם לבגד אמר לשון הנופל בבגד.

מי הוא ירשיעני – מי הוא שיוכל לומר שאין הדין עמי.

הן כלם כבגד יבלו – הבבליים המכחישים גבורת אלהינו, וכן הוא אומר למטה (נ״א:ז׳-ח׳) שמעו אלי יודעי צדק עם תורתי בלבם אל תיראו חרפת אנוש ומגדופותם אל תחתו, כי כבגד יאכלם עש וכצמר יאכלם סס – וזו עדות על פירושי, כי העם הוא המדבר ולא הנביא.

כבגד יבלו, עש יאכלם – שני המשלים האלה נרדפים עוד בהושע (ה׳ יב) ובאיוב (יג כח) ושם בארתי עוד הבדל אחר שהרקב הוא מן חולשת הנרקב עצמו והעש בא מבחוץ ויל״פ גם פה שיבלו מעצמם, וגם ע״י סבה חיצונית שהוא ע״י האל המצדיקי.

הן ה׳ יעזר לי מי הוא ירשיעני – ומי יזכה בוכוח וטענות נגד נבואתי,

הן כלם כבגד יבלו בליית הבגד תהיה ע״י רוב התשמיש בו, ושיאכל הבגד מן העש זה יהיה ע״י שאין משתמשים בו, לכן נגד בעל הריב, שיבא נגדו בריב וטו״מ, אומר כי יבלה כבגד הנבלה אם מרבים להשתמש בו, כן אם ישתמשו בטענותיהם וראיותיהם וירבו להפך אותם יבלו כבגד, ונגד בעל המשפט שירצה לבא נגדו בדבר מבואר אומר כי לא יוצרך להתוכח נגדו כלל, כי דבריו דברי אלהים חיים, וכשיניח את דברי בעל המשפט ולא יגע בהם יאכל ע״י העש – מפני ששום אדם לא יגע במשפטו הכוזב והבדוי.

הֵן באמת¹ אֲדֹנָי יֱהֹוִה֙ יַעֲזָר לִי כי הוא אשר שלחני, ולכן² מִי הוּא זה אשר³ יַרְשִׁיעֵנִי – יוכל להרשיע ולחייב אותי?!⁴ הֵן באמת⁵ כֻּלָּם – כל העומדים כנגדי לסתור את דְּבָרַי⁶ כַּבֶּגֶד הנרקב⁷ יִבְלוּ, וְעָשׁ⁸ יֹאכְלֵם⁹:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. מצודת דוד.

4. מצודת דוד. ורד״ק מבאר שרבים היו מרשיעים אותו, אלא אמר מי שירשעיני כבגד יבלה.

5. מצודת דוד.

6. רד״ק, מצודת דוד.

7. מצודת דוד.

8. כן נקראת התולעת האוכלת את הבגד (רש״י, ר״י קרא, מצודת ציון).

9. ולפי שהמשילם לבגד אמר לשון הנופל בבגד (מצודת דוד). מלבי״ם מבאר כי בליית הבגד היא מחמת רוב השימוש בו, אבל שְיֵאָכֵל הבגד ע״י העש הוא רק כשאין משתמשים בו, לכן נגד בעל הריב שיבוא נגדו בריב אומר כי ״יבלה כבגד״, וכנגד בעל המשפט שירצה לבוא נגדו בדבר מבואר אומר כי לא יוצרך להתווכח נגדו כלל, כי דבריו דברי אלהים חיים, וכשיניח את דברי בעל המשפט ולא יגע בהם, ״יאכל ע״י העש״ מפני ששום אדם לא יגע במשפטו הכוזב והבדוי.

(י) ⁠מִ֤י בָכֶם֙ יְ⁠רֵ֣א יְהֹוָ֔הי״י֔ שֹׁמֵ֖עַ בְּ⁠ק֣וֹל עַבְדּ֑וֹ אֲשֶׁ֣ר⁠׀ ⁠הָלַ֣ךְ חֲשֵׁכִ֗ים וְ⁠אֵ֥ין נֹ֙גַהּ֙ ל֔וֹ יִבְטַח֙ בְּ⁠שֵׁ֣ם יְהֹוָ֔הי״י֔ וְ⁠יִשָּׁ⁠עֵ֖ן בֵּאלֹהָֽיו׃

Who among you fears Hashem, obeying the voice of His servant? Though he walks in darkness and has no light, let him trust in the name of Hashem and rely upon his God.

תרגום יונתןילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

(אֲמַר נְבִיָא עֲתִיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֶהֱוֵי אֲמַר לְעַמְמַיָא) מַן בְּכוֹן מִדַחֲלַיָא דַייָ דִי שְׁמַע בְּקַל עַבְדֵהּ נְבִיָא דַעֲבַד אוֹרַיְתָא בְעָקָא כְּגִבַּר דִמְהַלֵךְ בְּקָבְלָא וְלֵית זְהוֹר לֵהּ מִתְרְחִיץ בִּשְׁמָא דַייָ וּמִסְתְּמִיךְ עַל פּוּרְקָנָא דֶאֱלָהֵהּ.

מי בכם ירא י״י שומע בקול עבדו – אמר רבין בר רב אדא אמר רב חסדא כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ויום אחד לא בא הקב״ה משאיל עליו שנאמר מי בכם ירא י״י שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם י״י וישען באלהיו, אם לדבר מצוה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו מאי טעמא דהוה ליה לבטוח בשם י״י ולא בטח.

דבר אחר: מי בכם ירא י״י שומע בקול עבדו – זה אברהם, אשר הלך השכים ממספוטמיא ומחברותיה, ואין נוגה לו ומי היה מאיר לו הקב״ה היה מאיר לו בכל מקום שהוא הולך, יבטח בשם י״י ומצאת את לבבו נאמן לפניך.

ד״א: מי בכם ירא י״י זה אליעזר, שומע בקול עבדו שהיה עבדו של אברהם אבינו, אשר הלך חשכים בשעה שהלך להביא את רבקה, ואין נוגה לו ומי היה מאיר לו הקב״ה מאיר לו בזיקים וברקים, יבטח בשם י״י ויאמר י״י אלהי אדוני אברהם.

דבר אחר: מי בכם ירא י״י – בשעה שישראל נכנסים לצרה הם אומרים להקב״ה גאל אותנו, והקב״ה אמר להם יש ביניכם ירא שמים והם אומרים לשעבר בימי משה בימי יהושע בימי דוד בימי שמואל, אבל עכשו כל שאנו הולכים היא מחשכת לנו והולכת שנאמר אשר הלך חשכים, א״ל הקב״ה בטחו בשמי והוא עומד לכם שנאמר יבטח בשם י״י, ולמה שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו, וכן דוד אומר בך י״י חסיתי אל אבושה, מי היה בחשכה ולא הארתיו חנניה מישאל ועזריה שלח מלאכיה ושזיב לעבדוהי די איתרחיצו עליה, וכן דניאל והוסק לדניאל מן גובא, ואמר בטחו בי״י עדי עד, וכי לא נתביישו ישראל בעולם הזה אלא אמר דוד בך י״י בטחתי אל אבושה לעולם דיינו שנתביישנו בעולם הזה ולא נבוש לעולם הבא, וכן הוא אומר ישראל נושע בי״י וגו׳.

ומן כאן פיכם יכ׳אף אללה ויסמע קול רסולה פלו סאר פי אלט׳למאת ולא יכון לה ספר לית׳ק באסם אללה ויתוכל אלי רבה

(י-יא) והסמיך לזה שני פסוקים. האחד, על מי שמאמין בנביא. השני, על מי שמכחישו. הפליג בכל אחד משניהם. על הראשון דיבר בלשון יחיד ואמר מי בכם ירא ה׳. ועל השני בלשון רבים באמרו הן כולכם קודחי אש. למדנו, שהאל תומך במי שעובד אותו, ואפילו הוא יחיד, ומכלה מי שממרה פיו, אפילו הם רבים. לפיכך אמר מי בכם, הן כולכם.

תרגמתי מעצבה – במה שהשׂתכרתם, כמאמר שלמה ועצביך בבית נכרי (משלי ה׳:י׳), ולא יוסיף עצב עמה (שם י׳:כ״ב) – שניהם ריווח ושכר.

והסדיר אחרי זה שלושה פרקים... נחמה וחיבת האומה. הראשון – תולדות האבות בעבר; השני – המופתים שהוא מעמיד; השלישי – הבשורות שהוא עתיד לבשר. וכינה אותם בראש כל דיבור בכינוי נכבד. אשר לראשון אמר עליו...

בקול עבדו – בקול הנביאים.

אשר הלך חשיכים – אפילו צרה באה עליו.

יבטח בשם י״י – כי הוא יצילהו.

to the voice of His servant To the voice of the prophets.

who went in darkness Even if trouble comes upon him, let him trust in the name of the Lord, for He shall save him.

מי בכם ירא י״י – זה התשובה שישראל משיבין לאומות העולם: מי בכם ירא י״י^א שומע בקול עבדיו הנביאים.

מי בכם שהלך חשיכים בגלות – כלומר מי בכם שיגיד שקיבל עליו את דין גלות על חטאיו והלך חשיכים בגלות.

ואין נוגה לו – כמונו שסובלים עול המלכות והוליכם במחשכים, ובוטחים בשם י״י ונשענים באלהינו שיוציאנו לאור.

א. כן בכ״י לוצקי 777. בכ״י לוצקי 778, מינכן 5 הושמט (אולי על ידי הדומות): ״זה התשובה... ירא י״י.⁠״

מי {בכם} – ידבר הנביא עם אלה.

אשר הלך חשכים – שב אל ירא השם, שלא יבקש גדולות ותאות העולם, יבטח בשם, ויש אומר כי אשר הלך חשכים (שב אל ירא השם), תאר לעבדו שהוא הנביא, והטעם, מי גם בכם, כמו אין בכם, בעבור שראיתם הנביא אין לו מעלה בעולם הזה, וזה הוא הנכון בעבור הכתוב הבא אחריו.

Who is amongst you, etc. The prophet now addresses those same people, that condemn him.

That walked in darkness, etc. The relative pronoun refers to ירא יי him that feareth the Lord. The meaning of the sentence is, Who is among you, etc., that does not run after material honours and pleasures; let him trust in the Lord, etc.⁠¹ According to others, the words that walketh in darkness, describe His servant, the prophet,⁠² and the meaning of the whole sentence is, Who is among you, etc., that is, there is none among you, that feareth the Lord, because you see the prophet obtaining no honours from the people. This is the right explanation, and it is confirmed by the words which follow.

1. According to this explanation, vers. 10 qualifies the term כלם all of them of the preceding verse. If there be among them any one that acts according to the words of the Lord taught by the prophet, he may trust in the Lord, that he will be saved, and will not be involved in the threatened punishment.

2. According to this explanation, this verse contains a rhetorical question, establishing the correctness of the term all of them. There is none among them that acts according to the words of the prophet, who is described here to be walking in darkness, that is, to be exposed to all kinds of trouble and annoyance, but who trusts in the Lord that he will surely be relieved of it.

גם אתם אמרו עתה מי בכם שהוא ירא י״י שמע בקול עבדו – המורה אותו הדרך הטובה והישרה ודרכי האורה שהלך דרכים חשיכים – שאין נוגה לו לעולם במה שיבטח בשם י״י וישען באלהיו – אין זאת אלא ודאי אפילו הלך בתחלה חשכים האיר לרגלו דבר אלהינו לבסוף כמוני שבתחלה כלמה וקלון ולבסוף כבוד ועטרה.

מי בכם – אחר שיש מרשיעים אותי, מי שהוא בכם ירא את י״י ישמע אלי, וגם מאשר הלכו בחשך עד עתה, ישוב מדרכו הרעה ויבטח בשם י״י וטוב לו.

ואמנם אומרו אחר זה מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו וגומר נראה לי לפרשו באחד מג׳ אופנים. הא׳, שאמר הנביא כנגד בני דורו מי ומי בכם אדם שיהיה ירא את ה׳ ושומע בקול עבדו שהוא הנביא שתאמרו שתכפוהו רעות ולא הגין עליו הקב״ה, וזהו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו אם היה לבבו שלם עם אלהיו שיבטח בשם ה׳ וישען באלהיו, הלא באמת לא ימצא בכם אדם מזה המין שיהיה חסיד ושלם עם אלהיו ולא יצילהו, אבל בהפך שהן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות וגומר. והאופן הב׳, שאמר הנביא אין ספק שבגולה אשר הלכו בני ישראל ואשר ילכו בני יהודה אי אפשר שלא ימצא בתוכם איש ירא את ה׳ במצותיו חפץ מאד, ולכן ישאל שואל איך הלך זה בגולה עם יתר הפושעים הנה להשיב על זה אמר מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו רוצה לומר אם יש בכם אדם שיהיה ירא את ה׳ ושומע לנביא שהוא עבדו, ועכ״ז הלך חשכים ואין נוגה לו בזה הגלות אל תחשבו מפני זה שאבד שכרו יבטח בשם ה׳ וישען באלהיו כי הוא ישיב גמולו בראשו והנה שכרו אתו ופעולתו לפניו בעולם הנשמות, לפי שהגלות היא גזרה כוללת ואיך ימלט ממנה האחד פרטי, והוא אומרו הן כולכם קודחי אש מאזרי זיקות. והאופן הג׳, מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו רוצה לומר בנבואותי אשר הלך חשכים בגלות ואין נוגה לו, ישוב מדרכו הרעה ויבטח בשם ה׳ וטוב לו, כי זה היה תכלית מאמר הנביא בהתראותיו ותוכחותיו כלומר שישובו הפושעים בתשובה, ואמר אלה היו דברי תמיד אבל אתם לא עשיתם כן.

מִי בָכֶם [יְרֵא ה׳]. שישמע בְּקוֹל עַבְדּוֹ¹ לעשות כמותו² שהָלַךְ חֲשֵׁכִים מאורו בחיי שעה³, וְאֵין נֹגַהּ לוֹ עתה⁴, מכל מקום [יִבְטַח בְּשֵׁם ה׳], הוא בוטח שיגמול לעתיד לבוא, וְיִשָּׁעֵן [בֵּאלֹהָיו] להשיג צרכיו בתפילה⁵:

1. של ה׳.

2. כמו עבד ה׳, והכוונה לישעיהו הנביא בעצמו, כפי שהתבאר עד כה.

3. שבחיי עולם הזה לא השיג את צרכיו, כאילו הולך בחושך ואינו מקבל את אור השפעתו של ה׳.

4. ועד עתה הוא שרוי בחושך, ואין לו אור. [׳אשר הלך חשכים׳ וגו׳ אינו מוסב על ׳ירא ה׳⁠ ⁠׳, אלא על ׳עבדו׳, כלומר על ישעיהו].

5. נכפל ׳יבטח׳ ו׳ישען׳, כי הביטחון הוא על כך שיזכה לגמול בעולם הבא, אך אף בחיי שעה הוא נשען בה׳, שאף שכעת הוא הולך חשכים ואין נוגה לו, מ״מ כאשר יתפלל אל ה׳, יענה לו ה׳ ויתן לו את צרכיו. [ומצינו רבות במשנת רבינו שלשון ׳אלהיו׳ של אדם הוא מי שאליו הוא מתפלל, או מי שנענה לתפילת המתפלל אליו].

נוגה – ענין הארה וזוהר כמו מנוגה נגדו (תהלים י״ח:י״ג).

וישען – ענין תמיכה.

ירא ה׳ – אשר הוא ירא מה׳ ושומע בקול עבדו הנביא.

אשר הלך חשכים – אפי׳ הלך בחשכת הצרות ועדיין לא מצא הארה ותשועה.

יבטח בשם ה׳ – שתבא לו התשועה

וישען כפל הדבר במ״ש.

מי בכם ירא ה׳ – עד כאן דברו הכשרים שבגולה, ועתה הנביא מצייר כאלו האל המצדיק אותם על אף בעלי ריבם, ממרום יתן קולו וישפוט בין ישראל והבבליים, וכה יאמר: מי ביניכם העומדים למשפט הוא הירא את ה׳ ושומע בקול עבדיו הנביאים, אשר הלך בחשך הגלות והצרות?

הוא יבטח בשם ה׳ וישען באלהיו – ואל יירא רע. וגיזניוס פירש מי שהוא ירא ה׳ הוא ישמע בקול עבדו. אך אין שומע כמו ״ישמע״.

חשכים ואין נגה לו – כבר בארתי (לקמן נט ט׳) כי הנוגה ימצא גם בחשך, כי החשך הוא רק מניעת האור, ולא אופל גמור, ויצויר ימצא בו נוגה הירח, כי נוגה אינו אור, כי הוא יפול גם על אור חוזר כאור הירח, ולכן מוסיף חשכים וגם אין נוגה.

יבטח בשם ה׳, וישען באלהיו – הבטחון בלב והשעינה בפועל (למע׳ למ״ד יב) ואחר שהשעינה בא בפועל ע״י ההשגחה הפרטית, הנסבבת ע״י בטחונו ולכן אמר באלהיו שמורה ההשגחה המיוחדת כנז׳ (א׳ ד׳) ובכל הספר בהבדל בין שם ה׳ ובין שם אלהים שבא בכינוי.

מי בכם – יען שהדור ההוא לא היו מאמינים בדברי הנביא ובאו כנגדו בטענות ווכוחים, כמ״ש מי יריב אתי, מי בעל משפטי, ולא נמצא רק אחד בעיר שהאמין בהחלט לאשר דבר בשם ה׳, אומר מי הנמצא בכם ירא ה׳ אשר שמע בקול עבדו, אז הגם שהלך חשכים יבטח בשם ה׳, אבל אתם קדחי אש, לכו באור אשכם זה סדר הכתוב. ובאורו, שמדמה את המאמינים להנביא והפוקרים בדבריו, לשני אנשים שישבו במדבר בליל חשך ואפלה, האחד בוטח בה׳ שיצילהו מכל פגע ואינו מדליק נר ובכל זה אף שיושב באופל ישכב לבטח ולא יפחד כי לבו נכון בה׳. והשני שאינו בוטח בה׳ ירא לשבת בחשך ומדליק אור ונופח באש פחם עד שיכוה וישחרו פניו מן הפחמים, ומ״מ לא הועיל בזה מאומה כי בכל זה שוכב בעוצב ופחד ומתירא מן הלילה והמדבר. כן הדבר הזה, מי הנמצא בכם איש אשר הוא ירא ה׳, ושומע בקול עבדו ומאמין לדברי הנביא, האיש ההוא הגם שלא הדליק אור לחקור אחר דבר הנביא ולבדוק את דבריו לאור האבוקה רק הלך חשכים כסומא הנשען על פקח ואין נוגה לו כי לא חקר על דברי הנביא כלל מ״מ ירויח בשתים.

א. כי יבטח בשם ה׳ – שעי״כ לבו בוטח בה׳ ותנוח נפשו בבטחונה

ב. התכלית בעצמו שעי״כ וישען באלהיו באמת שע״י הבטחון שבוטח ימצא משען בה׳, וה׳ המושיע חוסיו יהיה למשען לו, אבל

ויען שהדור ההוא לא היו מאמינים בדברי הנביא ובאו כנגדו בטענות וויכוחים, אומר להם הנביא¹, מִי בָכֶם שהוא² יְרֵא יְהוָה וְשֹׁמֵעַ בְּקוֹל עַבְדּוֹ הנביא³, אֲשֶׁר הָלַךְ חֲשֵׁכִים – בחשכת הצרות⁴, וְעדיין⁵ אֵין נֹגַהּ⁶ לוֹ שלא מצא הארה ותשועה⁷, יִבְטַח בְּשֵׁם יְהוָה שתבוא לו התשועה⁸ כי הוא יצילהו⁹ וְיִשָּׁעֵן בֵּאלֹהָיו¹⁰ שע״י הבטחון שבוטח ימצא משען בה׳, וה׳ המושיע חוסיו יהיה למשען לו¹¹:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד.

3. רש״י, מצודת דוד.

4. מצודת דוד. רש״י ביאר אפילו צרה באה עליו יבטח בשם ה׳ כי הוא יצילהו.

5. מצודת דוד.

6. ענין הארה וזוהר (מצודת ציון).

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד.

9. רש״י.

10. כפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד).

11. מלבי״ם. רד״ק מבאר מאחר שיש מרשיעים אותי, מי שהוא בכם ירא את ה׳ ישמע אלי, וגם אם הוא מאלו שהלכו בחושך עד עתה ישוב מדרכו הרעה ויבטח בשם ה׳ וטוב לו. אברבנאל מבאר כי ניתן לפרש את הפסוק בשלושה אופנים, הראשון שאמר הנביא כנגד בני דורו ומי בכם אדם שיהיה ירא את ה׳ ושומע בקול עבדו שהוא הנביא שתאמרו שתכפוהו רעות ולא הגן עליו הקב״ה? הלא באמת לא ימצא בכם אדם כזה שיהיה חסיד ושלם עם אלהיו ולא יצילהו, והאופן השני, שאמר הנביא אין ספק שבגולה שהלכו בני ישראל ושילכו בני יהודה אי אפשר שלא ימצא בתוכם איש ירא את ה׳ ובמצוותיו חפץ מאד, ולכן ישאל השואל איך הלך זה בגולה עם יתר הפושעים? להשיב על זה אמר ״מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו״ רוצה לומר אם יש בכם אדם שיהיה ירא את ה׳ ושומע לנביא שהוא עבדו, ועם כל זה ״הלך חשכים ואין נוגה לו״ בגלות אל תחשבו מפני זה שאבד שכרו, ״יבטח בשם ה׳ וישען באלהיו״ כי הוא ישיב גמולו בראשו והנה שכרו איתו ופעולתו לפניו בעולם הנשמות, לפי שהגלות היא גזירה כוללת ולא ימלט ממנה אדם פרטי, והאופן השלישי, ״מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו״ כלומר בנבואותי ״אשר הלך חשכים״ בגלות ״ואין נוגה לו״, ישוב מדרכו הרעה ויבטח בשם ה׳ וטוב לו, כי זה היה תכלית מאמר הנביא בהתראותיו ותוכחותיו כלומר שישובו הפושעים בתשובה, ואמר אלה היו דברי תמיד אבל אתם לא עשיתם כן. ובמדרש, ״מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו״ אמר רבין בר רב אדא אמר רב חסדא כל הרגיל לבוא לבית הכנסת ויום אחד לא בא, הקב״ה משאיל עליו, שנאמר ״מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו אשר הלך חשכים ואין נוגה לו יבטח בשם ה׳ וישען באלהיו״, אם לדבר מצווה הלך נוגה לו ואם לדבר הרשות הלך אין נוגה לו, מאי טעמא? דהוה ליה לבטוח בשם ה׳ ולא בטח, דבר אחר ״מי בכם ירא ה׳ שומע בקול עבדו״ זה אברהם, אשר הלך חשכים ממספוטמיא ומחברותיה, ״ואין נוגה לו״ ומי היה מאיר לו? הקב״ה היה מאיר לו בכל מקום שהוא הולך, ״יבטח בשם ה׳⁠ ⁠⁠״ ומצאת את לבבו נאמן לפניך. דבר אחר, ״מי בכם ירא ה׳⁠ ⁠⁠״ זה אליעזר, ״שומע בקול עבדו״ שהיה עבדו של אברהם אבינו, ״אשר הלך חשכים״ בשעה שהלך להביא את רבקה״, ואין נוגה לו״ ומי היה מאיר לו? הקב״ה מאיר לו בזיקים וברקים, ״יבטח בשם ה׳⁠ ⁠⁠״ – ״וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם״ (בראשית כד, יב). דבר אחר, ״מי בכם ירא ה׳⁠ ⁠⁠״ בשעה שישראל נכנסים לצרה הם אומרים להקב״ה גאל אותנו, והקב״ה אומר להם יש ביניכם ירא שמים? והם אומרים לשעבר בימי משה בימי יהושע בימי דוד בימי שמואל, אבל עכשיו כל שאנו הולכים היא מחשכת לנו והולכת שנאמר ״אשר הלך חשכים״, א״ל הקב״ה בטחו בשמי והוא עומד לכם שנאמר ״יבטח בשם ה׳⁠ ⁠⁠״, שכל מי שבוטח בשמי אני מצילו (ילקוט שמעוני).

(יא) ⁠הֵ֧ן כֻּלְּ⁠כֶ֛ם קֹ֥דְ⁠חֵי אֵ֖שׁ מְ⁠אַזְּ⁠רֵ֣י זִיק֑וֹת לְ⁠כ֣וּ׀ בְּ⁠א֣וּר אֶשְׁכֶ֗ם וּבְזִיקוֹת֙ בִּֽעַרְתֶּ֔ם מִיָּ⁠דִי֙ הָיְ⁠תָה⁠־זֹּ֣⁠את לָכֶ֔ם לְ⁠מַעֲצֵבָ֖ה תִּשְׁכָּבֽוּן׃

Behold, all you that kindle a fire, that gird yourselves with firebrands. Go into the flame of your fire and among the brands that you have kindled. This you shall have of My hand; you shall lie down in sorrow.

תרגום יונתןרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראאבן עזראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלר״ע ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןמקראות שלובותעודהכל

(מְתִיבִין עַמְמַיָא וְאָמְרִין קֳדָמוֹהִי רִבּוֹנָנָא לָא אֶפְשַׁר לָנָא לְמֶעְסַק בְּאוֹרַיְתָא אֲרֵי כָּל יוֹמָנָא אִתְגְרֵינָא דֵין עִם דֵין בִּקְרָבָא וְכַד נְצַחְנָא דֵין לְדֵין אוֹקֵידְנָא בָתֵּיהוֹן וּשְׁבִינָא טַפְלְהוֹן וְנִכְסֵיהוֹן וּבַהֲדָא גַוְנָא שְׁלִימוּ יוֹמָנָא וְלָא אֶפְשַׁר לָנָא לְמֶעְסַק בְּאוֹרַיְתָא מְתִיב קוּדְשָׁא בְרִיךְ הוּא וַאֲמַר לְהוֹן) הָא כּוּלְכוֹן מְגָרֵן בְּאֶשְׁתָּא מַתְקְפֵי חֶרֶב אֱזִילוּ פִּילוּ בְּאֶשְׁתָּא דִגְרֵיתוּן וּבְחַרְבָּא דִתְקֵיפְתּוּן מִמֵימְרִי הֲוַת דָא לְכוֹן לְתַקְלוּתְכוֹן תְּחוּבוּן.

ואן כאן ג׳מיעכם קאדחי אלנאר מד׳רי אלשראר לסרתם פי שהאב נארכם ופי שראר אשעלתמוהא ומן קדרתי יחל הד׳א בכם וכמא כסבתם תנצ׳ג׳עון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק י]

מאזרי זיקות – במשמעות ׳קודחי׳,⁠¹ כלומר יציתו ניצוצות.⁠²

לכו באור אשכם – השמיטו את הדגש שהיה צריך להיות ב<שי"ן>, כמו ב׳לאשי׳ (במדבר כ״ח:ב׳) וב״אשה ריח ניחוח״ (ויקרא א׳:ט׳), והוא מן הכפולים;⁠³ ולפי דברי רבנו האיי גאון ז״ל בספר ׳המאסף׳ ׳והתאוששו׳ (ישעיהו מ״ו:ח׳) משורש זה, כלומר: והישרפו בעונותיכם.⁠⁴

1. המשמע הבולט של ׳קדח׳ בערבית הוא הצתת אש בפעולת קדיחה של עצים או הכאת אבנים.

2. הפירוש לפי הצלע המקבילה. כך ריב״ג באצול ערך ׳אזר׳ ורד״ק על אתר. ריב״ג שם מעלה גם אפשרות ש׳מאזרי׳ היא עניין של איסוף הניצוצות, משמע המתקרב למשמעות הנפוצה ל׳אזר׳ – משמעות של קישור. רס״ג על אתר מתרגם את המלה כאילו היתה מן השורש ׳זרה׳: ׳מד׳רי׳ = מזרי. באשר ל׳זיקות׳ כעניין ניצוצות-אש, השווה רס״ג על אתר, אלפסי ומנחם ערך ׳זק׳, ריב״ג באצול ערך ׳זיק׳, ראב״ע ורד״ק על אתר.

3. אפשרות זאת, שהשורש הוא ׳אשש׳, מובאת גם אצל ריב״ג באצול ערך ׳אש׳, כאפשרות שנייה; כאפשרות ראשונה נזכר רק השם הדו-עצורי: ׳אשי׳.

4. בספר הפעלים, ערך ׳אשש׳ (שלשה ספרים, עמ׳ 149) אומר אבן בלעם: ״אמר רב האיי גאון ז״ל בספר הדקדוק שלו שהוא (כלומר ׳והתאוששו׳) מן אש, ועניינו תאחזכם רעדה ומכאוב ואבל כמו אדם שישרף במכאובו״. פירוש מעין זה מובא על ידי ריב״ג באצול ערך ׳אשש׳, אך הדברים שם מובאים בתוך סוגריים עגולים. דעה זו, בשם רב האיי גאון, מובאת אצל ראב״ע בפירושו לישעיהו מו ח, ואצל רד״ק, שם, בשם אביו ריק״ם.

הן כלכם – שאינכם שומעים בקול נביאיו.

קדחי אש – עברתו עליכם.

מאזרי זיקות^א – מחזיקי זיקות^ב הן גצים וגחלי אש הנזרקים בקלע. ויש לו דוגמא בלשון ^ג(תלמוד: כך וכך זיקתא פסיקי לן (בבלי בבא מציעא צ״ד.),) [ארמי: זיקוקין דנור (בבלי חולין קל״ז:),] פרונדיילייש.

לכו באור אִשְכם – לפי דרככם תלקו.

מידי – תהיה גמולכם זאת לכם.

א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778, וכן בכמה כ״י של המקרא: ״זקות״.

ב. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״מחזיקי זיקות״.

ג. המלים בסוגריים העגולים (כנראה מהדורה קמא) מופיעות בכ״י לוצקי 778, אוקספורד פוק׳ 127. המלים בסוגריים המרובעים (כנראה מהדורה בתרא) מופיעות בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, פרמא 3260, ברלין 122, אוקספורד 34, וטיקן 94.

Behold all of you who do not hearken to the voice of His prophets.

who kindle fire of His wrath upon yourselves.

and give power to flames Who strengthen the flames; they are sparks and burning coals that are cast up with a slingshot. It has a cognate in the Aramaic tongue, זִיקוּקִין דְּנוּר, flames of fire (Bavli Berakhot 58b), so many slingers (זִיקָתָא) are assigned to us (Baba Mezia 94a) [frondeles in Old French, sling].

go in the flame of your fire According to your way, you will be punished.

from My hand shall this retribution come to you.

הן כולכם קדחי אש – באפו של הקב״ה, כלומר מעלין אף וחימה עליכם בכל יום,

מחר שתבוא השעה, לכו באור אשכם ובזיקות בערתם למעצבה – בעצב תשכבון.

מאזרי זיקות – כמו שביבים, מטעם הפרשה, הטעם נפשכם.

מידי היתה – גזרה.

למעצבה תשכבון – בעצבון תמותון, כמו וישכב דוד (מלכים א ב׳:י׳) ורבים כן.

זיקות Sparks. The meaning of the word must be found from the context.⁠¹ מאזרי Who compass yourselves.⁠²

This. This decree.

למעצבה תשכבון Ye shall lie down in sorrow. You shall die in sorrow. Comp. וישכב דוד and David slept, that is, and David died (1 Kings 2:10); there are, besides, a great many instances of the use of the verb שכב in this sense.

1. First, it corresponds to אש fire in the parallel phrase; secondly, it is connected with the verb בערתם ye have kindled.

2. The verb אזר to compass about, governs two accusatives, the one, זיקות sparks, is the thing which is put round, the other, נפשבם yourselves, which is understood, is the thing round which it is put By the omission of נפשכם the verb becomes similar to a reflective verb.

אלא מה שאתם הולכים חשכים ואין נגה לעולם לפי שכלם קדחי אש – לילך לאורה והנחתם נר אלהינו המאיר לרגליכם ואור לנתיבותכם שהנחתם דברי עבדיו המורים לכם דרכי האורה.

ולפי שמיסרים ומוכיחים אתכם והלכתם אחרי נביאי השקר ללכת בדרכי חשך, ולפי שאומר לכם שלום שלום בחנופתכם,

ועתה לכו באור אשכם – בלא מכשול.

אין זאת, כי מידי היתה זאת לכם – לנרי ולאורי הלכתם בלי מכשול. כל זמן שדבקתם בי והלכתם אחרי,

אבל עתה למעצבה תשכבון – במקום נפילתכם שאתם נופלים ונשברים במכשלות דרכיכם במחשכים.

הן כלכם – רוצה לומר רובכם, כי באמת יראי האל היו בהם, אלא מאותם שהיה קורא להם: אשר הלך חשכים (ישעיהו נ׳:י׳) שישובו לו, אמר: ידעתי שלא תשובו, כי כלכם, אתם שהייתם בדרך רעה עד עתה, קדחי אש אתם – ר״ל קדחי אש באף האל, כמו: כי אש קדחה באפי (דברים ל״ב:כ״ב), אבל אותו פעל עומד וזה פעל יוצא, וכן: יוצא כי אש קדחתם באפי (ירמיהו י״ז:ד׳).

מאזרי זיקות – כפל הענין במלות שונות. ומוציאי אש מן העצים ומן האבנים יקראו: מאזרי זיקות.

זיקות – הם ניצוצי האש.

ויונתן תרגם: מגרן באשתא, כתרגום: והשלחתי בכם (ויקרא כ״ו:כ״ב) – ואגרי בכון.

לכו באור אשכם – אש בערתם, ואותו האש תאכלנה, כי העון יכלה אתכם.

מידי היתה זאת – הרעה לכם שתשכבון למעצבה, והשכיבה הזאת שאמר כמו שכיבת החולי או המות, כלומר שלא יהיה בכם כח לקום לפני אויביכם.

אשכם – האל״ף בסגול והשי״ן רפה.

כי כולכם קודחי אש מאזרי זיקות רוצה לומר קודחי אש באף האל ומוסיפים בכעסו והוא על דרך כי אש קדחה באפי (דברים לב, כב), ולכן לכו באור אשכם ר״ל לכו בגלות לא באור ה׳ כי אם באור האש אשר קדחתם באפו, ובזיקות שבערתם בפשעיכם, ואומרו מידי היתה זאת למעצבה תשכבון הם אצלי דברי הנביא כאומר אלה היו דברי והתראותי תמיד לכם ולא נמנעתי מללמד אתכם כל הלמוד המועיל הזה, ולכן מפני שהתריתי בכם ולא קבלתם עצתי לכן עתה למעצבה תשכבון בגלות. ובזה חתם הנביא ענין דבריו להודיע שאורך הגלות ואיחור הגאולה לא היה בסיבת השם יתברך, ולא מפאת הנביא כי תמיד כל היום היה מוכיחם ע״ז, אלא בסיבת פשעיהם של ישראל שלא רצו לשוב בתשובה גם בהיותם בגלות.

[הֵן כֻּלְּכֶם קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת]. הנה כֻּלְּכֶם בעת החושך ומניעת ההצלחה קֹדְחֵי אֵשׁ מְאַזְּרֵי זִיקוֹת - בעלי ההצלחה, למצוא חן בעיניהם להאיר לכם בהשתדלותכם בחיי שעה¹: לְכוּ בְּאוּר אֶשְׁכֶם [וּבְזִיקוֹת בִּעַרְתֶּם]. כי לא יועיל אבל יזיק², כי אמנם מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת לָכֶם שתשיגו המושג בהשתדלותכם בחיי שעה³, על דרך ׳ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו׳ (דברים ז י)⁴, ובכן לְמַעֲצֵבָה תִּשְׁכָּבוּן⁵ ולא תשיגו אורחות חיים⁶:

1. כלומר, כאשר הם שרויים בחושך בענייני חיי שעה, שסובלים ואינם מצליחים בענייני עולם הזה, הם מדליקים אש להאיר להם, שמשתדלים בכל מיני השתדלות להצליח. ׳מאזרי׳ - מלשון אזור וחגורה (מצודות), ו׳זיקות׳ הם ניצוצות אש, כלומר, אלו שאינם מצליחים בעסקיהם משתדלים להתחבר [כאזור המתחבר על גוף האדם] אל אלה שהם כניצוצות מאירים, שהצליחו בחיי שעה, והיינו שמשתדלים למצוא חן בעיניהם, אולי ייטיבו להם.

2. ההשתדלות המופרזת וההתחברות לבעלי ההצלחה לא רק שלא תועיל לאדם, אלא אף תזיק לו בחיי עולם, וכמו מי שנכנס באש, שאף שהדליקו להאיר, אם ייכנס בו יישרף.

3. כלומר, אף שנראה הדבר שמצליחים על ידי השתדלותם, אין זה אלא פעולתו של ה׳ שעשה כן לרעתו של האדם.

4. וכמו שפירש שם רבינו שלפעמים יש ׳איזה זכות שנמצא לרשע עצמו בלתי מגיע אל שיזכה בו לחיי עולם הבא [כלומר, שיש לרשע איזה זכות, אבל זכות זה אין די בה שיזכה על ידה לעולם הבא], ומשלם לו בעולם הזה, שאין הקב״ה מקפח שכר כל בריה׳, ׳כי אמנם יפרע מן הצדיקים עד כחוט השערה כדי שבשמחתם לא יתערב דבר של פורענות לחיי עולם, וכן מטיב לרשעים בעולם הזה כדי שלא יתערב דבר של גמול בפורענותם לחיי עולם, כאמרו ׳ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו׳, וכאמרו (תהלים צב ח) ׳להשמדם עדי עד׳⁠ ⁠׳ (לשון רבינו באבות פ״ג מט״ו). [נמחק: ׳כי אמנם החושך לכם לא היה מאתם שיוכלו לעזור, אבל היה מידי׳].

5. תמותו מתוך עצבון.

6. ע״פ לשה״כ במשלי (ב יט) ׳כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים׳. כלומר, גם שנראה שעכשיו הם זוכים לאור, תהיה מיתתם מתוך עיצבון שכן לא ישיגו חיי עולם בעולם הבא, כי על כל הטוב שעשו בעולם הזה כבר קיבלו את שכרם בהצלחתם בעולם הזה.

אשכם – האל״ף בסגול והשי״ן רפה. רד״ק.

קדחי – ענין שרפה כמו אש קדחה באפי (דברים ל״ב:כ״ב).

מאזרי – מלשון אזור ומחגורת וכן אזרו חיל (שמואל א ב׳:ד׳).

זיקות – ניצוצות האש ובדרז״ל נפקין זיקוקין דנור מפומיה דרב (בבלי חולין קל״ז).

באור – שלהבת כמו חמותי ראיתי אור (ישעיהו מ״ד:ט״ז).

אשכם – מלשון אש.

בערתם – מלשון הבערה ושריפה.

למעצבה – מלשון עצבון ודאגה.

תשכבון – כן נקרא המיתה כמו וישכב דוד עם אבותיו (מלכים א ב׳:י׳).

הן כלכם – אבל באמת כמעט כלכם מעבירים את חמת ה׳.

מאזרי זיקות – מאזרים את המקום בניצוצי אש והיא היא וכפל הענין במ״ש.

לכו באור אשכם – ר״ל לפי המעשה כן יהיה הגמול.

ובזיקות בערתם – כפל הדבר במ״ש.

מידי וגו׳ – לא במקרה היתה כי אם מידי באה בגזרה למען תמותו בעצבון כי לא תסור העצבון עד כי תמותו.

הן כלכם – ואתם כלכם שאר בעלי הריב (והם הבבליים) שאתם קודחים אש ומאזרים עצמכם בזיקות בוערים לבלע ולהשחית, לכו לאבדון באור אשכם ובזקות בערתם, וכשתשכבו למעצבה תדעו כי מידי באה זאת לכם והנה הזכיר תחלה את ישראל בלשון יחיד מפני מעוטם, ואחר כך דבר עם הרוב שהם הבבליים המריבים עם ישראל, ואומר הן כלכם.

זיקות – מלשון ארמית זקוקין דנור (חולין קל״ז:), וכן כמתלהלה הירה זקים חצים ומות (משלי כ״ו:י״ח), כמין חצים מזופפים ובוערים.

מידי היתה זאת לכם – מידי היא מפלתכם, ולא מקרה. וגיזניוס פירש בטחו אל ה׳, ואל תשתדלו להושיע לכם בכחכם, וכיוצא בזה Vitringa ואחריו Lowth פירשו נגד היהודים המורדים ברומיים. ורחוק הוא עד מאד שיאמר כנגד ישראל לכו באור אשכם, ולא יפתח להם שום פתח תקוה.

והנה אחר שהזכיר בטובים שהם הולכים חשכים ואין נגה להם, אמר בהפך ברשעים שהם קודחי אש, לא לבד ששרויים באורה והצלחה, כי גם יבערו אש לבלע ולהשחית, ואותו האש יכלה אותם. וגיזניוס מפרש שהם מבערים אש להאיר אפלתם ולהנצל מצרת הגלות. אמנם אין קודחי אש מורה הבערה להאיר, אלא לשרוף, כמו כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית {דברים ל״ב:כ״ב}, מלבד כי לא מצאנו שום רמז למרידה בגלות בבל. והנה ראינו בימי המן שהיו כלם נמכרים להשמיד להרוג ולאבד {מגלת אסתר ז׳:ד׳} ולא עלתה על דעתם לעמוד על נפשם בלא רשות המלך ומצותו.

קדחי אש – פעל קדח נבדל מיתר לשונות הנרדפי׳ עמו כמו בער דלק ודומי׳, במה שעקר הנחתו על האש היסודית המתגברת באדם שחפת וקדחת, ואז גם הקרירות והלחות והשלג היסודי יעמדו נגדו, וע״ז תפס פעל זה לק׳ (ס״ד) שצייר תבערת האש מבין הררי שלג, ומזה כי אש קדחה באפי, וכן פה על מבעיר עצים לחים, שהאש קודח חלקי המים, ועי״כ יאזרו זיקות וניצוצות כאזור סביב.

למעצבה תשכבון – דוגמתו נקשר בלמ״ד והשכבתים לבטח, (הושע ב׳ כ׳).

הן אתם כלכם שאתם רוצים להדליק אור לחפש אחר דברי הנביא ואחר שאין לכם שמנים ופתילות טובים להאיר לכן אתם קדחים אש ע״י עצים יבשים וקוצים כסוחים שתפיחו ניצוצות אש בהם ומאזרים ומסבבים את האש בזיקות וניצוצות עד שההפסד שתקבלו מן הניצוצות והזיקות, רב מן התועלת (ר״ל שאין לכם מופתים אמתיים לבחון בם דברי הנביא רק מופתים מתעים והקדמות כוזבות אשר דומים כזיקים שאינם מאירים רק משחירים פני המפיח בהם).

לכו באור אשכם זה הקטן ובזיקות אשר בערתם – לכו וחקרו והתפלספו בשכליכם הקצר מהשיג אור האמת, אבל בכל זאת מידי היתה זאת לכם למעצבה תשכבון – ר״ל בכל זאת אני נותן לכם הבטחה מידי כי הגם שהדלקתם אור לא תשכבו בטח, כמו האיש ירא ה׳, רק תשכבו בעוצב, כי תגששו כעור קיר הספקות, ולא תמצאו מרגוע לנפשכם.

והסיבה שאתם הולכים חשכים ואין נוגה לעולם היא כי¹ הֵן כֻּלְּכֶם – רובכם² אינם שומעים בקול הנביאים³, קֹדְחֵי – מבעירי⁴ אֵשׁ באף האל ומוסיפים בכעסו⁵, מְאַזְּרֵי⁶ זִיקוֹת⁷ – ניצוצי אש⁸, לכן לפי המעשה כן יהיה הגמול, ומשכך⁹ לְכוּ בְּאוּר – בשלהבת¹⁰ אֶשְׁכֶם – האש שלכם¹¹ וּבְזִיקוֹת – ובניצוצי אש אשר¹² בִּעַרְתֶּם¹³, ולא במקרה היתה כי אם¹⁴ מִיָּדִי הָיְתָה זֹּאת הרעה¹⁵ לָכֶם¹⁶ למען אשר¹⁷ לְמַעֲצֵבָה – בעצבון ודאגה¹⁸ תִּשְׁכָּבוּן – תמותו¹⁹:

1. ר״א מבלגנצי.

2. רד״ק, מצודת דוד. כי באמת היו בהם יראי האל, אלא דיבר לאותם שהיה קורא להם אשר הלך חשכים שישובו, ואמר ידעתי שלא תשובו כי כולכם אתם הייתם בדרך רעה עד עתה (רד״ק).

3. רש״י.

4. מצודת ציון.

5. אברבנאל. ורש״י מבאר מבעירי עברתו עליכם.

6. מלשון אזור, חגור, (מצודת ציון).

7. מוציאי אש מן העצים ומן האבנים יקראו מאזרי זיקות, וכפל העניין במילים שונות, (רד״ק).

8. רד״ק, מצודת ציון. והוא כפל העניין במילים שונות (מצודת דוד). ורש״י מבאר כי הם גיצים וגחלי אש הנזרקים בקלע.

9. מצודת דוד.

10. מצודת ציון.

11. מצודת ציון. ואותו האש תאכל אתכם, כי העוון יכלה אתכם (רד״ק). אברבנאל מבאר לכו בגלות לא באור ה׳ כי אם באור האש אשר קדחתם באפו, ובזיקות שבערתם בפשעיכם.

12. רד״ק, מצודת דוד.

13. מלשון הבערה ושריפה (מצודת ציון). וכפל הדבר במילים שונות (מצודת דוד). ומלבי״ם מבאר שמדמה את המאמינים לנביא והפוקרים בדבריו, לשני אנשים שישבו במדבר בליל חושך ואפלה, האחד בוטח בה׳ שיצילהו מכל פגע ואינו מדליק נר ובכל זאת ישכב לבטח ולא יפחד כי ליבו נכון בה׳, והשני שאינו בוטח בה׳ ירא לשבת בחושך ומדליק אש ונופח בפחם עד שיכווה וישחרו פניו מן הפחמים, ובכל זאת שוכב בעוצב ופחד ומתיירא מן הלילה והמדבר, כן הדבר הזה, (בפס׳ קודם) ״מי בכם״ איש אשר הוא ״ירא ה׳⁠ ⁠⁠״ ומאמין לדברי הנביא, האיש ההוא הגם שלא הדליק אור לחקור אחר דברי הנביא ולבדוק את דבריו אלא ״הלך חשכים״ כסומא הנשען על הפיקח ״ואין נוגה לו״ כי לא חקר על דברי הנביא כלל, וירוויח בשתים, א׳ שליבו בוטח בה׳ ותנוח נפשו בבטחונה, ב׳ ע״י הבטחון שבוטח ימצא משען בה׳, וה׳ המושיע חוסיו יהיה למשען לו, אבל ״אתם כולכם״ רוצים להדליק אור לחפש אחר דברי הנביא, והיות שאין לכם שמנים ופתילות טובים להאיר, לכן אתם מבעירים אש ע״י עצים יבשים וקוצים שמסבבים את האש בזיקות וניצוצות עד שההפסד שתקבלו מן הניצוצות והזיקות רב מן התועלת, ור״ל שאין לכם מופתים אמתיים לבחון בהם את דברי הנביא אלא רק מופתים מתעים והקדמות כוזבות אשר דומים כזיקים שאינם מאירים רק משחירים פני המפיח בם, והוסיף ״לכו באור אשכם ובזיקות אשר בערתם״ כלומר לכו וחקרו והתפלספו בשכליכם הקצר מלהשיג את אור האמת, ובכל זאת אני נותן לכם הבטחה כי הגם שהדלקתם אור לא תשכבו לבטח כמו האיש ירא ה׳, אלא תשכבו בעוצב כי תגששו כעיוור את קיר הספיקות ולא תמצאו מרגוע לנפשכם.

14. מצודת דוד.

15. רד״ק.

16. אברבנאל מבאר כי אלו דברי הנביא, כאומר אלה היו דברי והתראותי תמיד לכם ולא נמנעתי מללמד אתכם כל הלמוד המועיל הזה, ולכן מפני שהתריתי בכם ולא קבלתם עצתי, לכן עתה למעצבה תשכבון בגלות.

17. מצודת דוד.

18. מצודת ציון.

19. ולא יסור העצבון עד אז (מצודת דוד). כלומר שלא יהיה בכם כח לקום לפני אויבכם (רד״ק). ובזה חתם הנביא עניין דבריו להודיע שאורך הגלות ואיחור הגאולה לא היה בסיבת השם יתברך, ולא מפאת הנביא כי תמיד כל היום היה מוכיחם על זה, אלא בסיבת פשעיהם של ישראל שלא רצו לשוב בתשובה גם בהיותם בגלות (אברבנאל).

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון