×
Mikraot Gedolot Tutorial
×
E/ע
בחרו טקסט במקראות גדולותSelect Text in the Mikraot Gedolot
  1. תורהTorah
  2. נביאיםNeviim
  3. כתוביםKetuvim
  1. תהליםTehillim
  2. משליMishlei
  3. איובIyyov

  4. שיר השיריםShir HaShirim
  5. רותRut
  6. איכהEikhah
  7. קהלתKohelet
  8. אסתרEsther

  9. דניאלDaniel
  10. עזראEzra
  11. נחמיהNechemyah
  12. דברי הימים אDivrei HaYamim I
  13. דברי הימים בDivrei HaYamim II
  1. בחרו פרשהChoose a Parashah
  2. בחרו פרק שלםChoose a full chapter
  3. בחרו פסוקChoose a verse
    1. הקדמותIntros
    2. א1
    3. ב2
    4. ג3
    5. ד4
    6. ה5
    7. ו6
    8. ז7
    9. ח8
    10. ט9
    11. י10
    12. יא11
    13. יב12
    14. יג13
    15. יד14
    16. טו15
    17. טז16
    18. יז17
    19. יח18
    20. יט19
    21. כ20
    22. כא21
    23. כב22
    24. כג23
    25. כד24
    26. כה25
    27. כו26
    28. כז27
    29. כח28
    30. כט29
    31. ל30
    32. לא31
    1. א1
    2. ב2
    3. ג3
    4. ד4
    5. ה5
    6. ו6
    7. ז7
    8. ח8
    9. ט9
    10. י10
    11. יא11
    12. יב12
    13. יג13
    14. יד14
    15. טו15
    16. טז16
    17. יז17
    18. יח18
    19. יט19
    20. כ20
    21. כא21
    22. כב22
    23. כג23
    24. כד24
    25. כה25
    26. כו26
    27. כז27
    28. כח28
    29. כט29
    30. ל30
    31. לא31
    32. לב32
    33. לג33
    ×
    E/ע
    בחרו פרשניםSelect Commentators
    הגדרות כלליותGeneral Settings
    הגדרות להערותNotes Settings
     
    (א) מַֽעֲנֶה⁠־רַּ֭ךְ יָשִׁ֣יב חֵמָ֑ה וּדְבַר⁠־עֶ֝֗צֶבא יַעֲלֶה⁠־אָֽף׃
    A gentle answer turns away wrath, but a harsh word stirs up anger.
    א. וּדְבַר⁠־עֶ֝֗צֶב א=וּדְבַר⁠־עֶ֝צֶב (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מִלְתָא רְכִכְתָּא מְהַפְּכָא חֶמְתָּא וּמִלְתָא דְעַזִיזָא מַסְקָא רוּגְזָא.
    אלמרד אללין ירד אלחמיה, ואלכלאם אלשאק יצעד אלגצ׳ב.
    ודבר, והדברים הקשים מעלים את האף. תרגם עצב ״שאק״ כמו בעצבון תאכלנה, בראשית ג יז.
    כפי שידעת על רחבעם שאמר לעמו קטני עבה ממתני אבי1, אמרו לו מה לנו חלק בדוד2. ועל המפקד השלישי של אחזיה ומה ענה לאליהו ואמר תיקר נא נפשי בעיניך3, היאך הגיעו היפך שני המפקדים הראשונים. ובעניני הדת שמעיה הנביא הוכיח את ירבעם ועמו וענוהו מענה טוב שנאמר ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה׳4, היאך הגיעם היפך מה שהגיע ליוחנן ושריה ובני עיפי הנטופתי שענו לירמיהו מענה קשה ואמרו הדבר אשר דברת אלינו בשם ה׳ איננו שומעים אליך5.
    1. מלכים א יב יא.
    2. שם יב טז.
    3. מלכים ב א יג.
    4. דברי הימים ב יב ו.
    5. ירמיה מד טז. וראה שם מ, ח.
    כמא עלמת מן רחבעם אנה קאל לקומה קטני עבה ממתני אבי, קאלו לה מה לנו חלק בדוד. ומן קאיד אחזיה אלת׳אלת׳ ומא רד עלי אליהו קאל תיקר נא נפשי בעיניך, כיף נאלה כ׳לאף אלקאידין אלאולין. ופי אמור אלדין אן שמעיה הנביא ועט׳ ירבעם וקומה פרדו עליה מרדא חסנא לקולה ויכנעו שרי ישראל והמלך ויאמרו צדיק ה׳ כיף נאלהם כ׳לאף מא נאל יוחנן ושריה ובני עיפי הנטופתי אלד׳י רדו עלי ירמיה מרד שאקא וקאלו הדבר אשר דברת אלינו בשם ה׳ איננו שומעים אליך.
    מענה רך – כשהאדם תופש על חברו על פשע שפשע בו והוא עונה לו בדברים רכים ישכך חמתו. ואם יענה לו עזות ודברי מרי אז יעלה חמתו עליו יותר.
    מענה רך ישיב חמה – 1פתח בשער הלשוןא והזהיר האדם להרגיל את לשונו במענה רך והראה את הפכו במענה רוגז וזעף כי מענה רך ישיב החימה ודבר עצב והוא המדבר בלשון רוגז וזעף בהתוכחו את חביריו.
    יעלה אף – הנה כי מענה רך ישיב חמת מי שחרה אפו ומענה רוגז יוליד החימה.
    א. כן בכ״י ס״פ. בדפוס ראשון: ״הראשון״.
    מענה רך ישיב חמה – ישיב, מטעם: בשובה ונחת (ישעיהו ל׳:ט״ו).
    יעלה אף – יבא. ובא בו לשון עליה, כי היא כמו עשן, כטעם: עלה עשן באפו (שמואל ב כ״ב:ט׳).
    מענה רך – במענה רך ישיב האדם הכעס והחמה אשר יכעס עליו זולתו ואם יענה דבר עצב וכעס יגביר אף הכועס עליו ויהיה סבה שיעשה לו רעה.
    מענה רך – בא הרי״ש בדגש במלה זעירא בבא עליו מלה מלעיל מכלול דף ע״ב.
    מענה – מלשון עניה ותשובה.
    מענה רך – הכועס על מי והוא משיב לו מענה רך בזה משיב חמתו מעליו. אבל אם ישיב דבר המעציב תעלה את האף להתגבר יותר.
    חמה, אף – התבאר (ישעיהו ס״ג ג׳, יחזקאל ה׳ י״ג) ובכ״מ בתנ״ך, ובא בספר זה לקמן (כ״א י״ד, כ״ב כ״ד, כ״ז ד׳ כ״ט כ״א).
    מענה רך ישיב חמה ודבר עצב יעלה אף – יש הבדל בין חמה ובין אף, שהחמה הוא הכעס השמור בלב בחמימות ואש בוער, והאף הוא הקצף החיצוני, האף ניכר ומתגלה לא החמה, ובכ״ז החמה גדולה מן האף, שהאף כשהוא בלא חמה פנימית אינו באכזריות כ״כ, כמו אב שכועס על בנו ומכהו באף ובלבו הוא אוהבו, אמר כשמשיב במענה רך, ישיב גם החמה הפנימית וישוב האויב לאוהב, אבל הדבר עצב שישיב שדבר להעציב את הדובר בו, לא לבד שלא ישיב חמה כי גם יעלה אף החיצון לנקום בו תיכף, שהעלאת אף הוא הנקמה, כמו ואף ה׳ עלה בהם ויהרוג במשמניהם.
    מענה רך – למוכיחנו על שחטאנו נגדו.
    ודבר עצב – שמתוך ענייתנו נראה כי נתעצבנו וקצפנו על שהוכיחנו, או מענה קשה המוליד עצב בנפש המוכיח.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ב) לְשׁ֣וֹן חֲ֭כָמִים תֵּיטִ֣יב דָּ֑עַת וּפִ֥י כְ֝סִילִ֗ים יַבִּ֥יעַ אִוֶּֽלֶת׃
    The tongue of the wise commends knowledge, but the mouth of fools gush out folly.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לִישָׁנָא דְחַכִּימֵי מַשְׁפַּר יְדִיעֲתָא וּפוּמְהוֹן דְסַכְלֵי נַבִּיעַ שַׁטְיוּתָא.
    לסאן אלעלמא יג׳וד אלמערפה, ופם אלג׳האל ירוי אלג׳הל.
    ענינו שהחכם מטיב לבאר ומקרב את הענינים הסתומים אל ההבנה, והסכל מוסר את הדבר באופן המכוער ביותר ובבאור רע1.
    1. שאפילו שמע פירוש נכון הוא מביעו באופן עקום.
    מענאה אן אלעאלם יג׳וד אלעבארה ויקרב אלאמור אלמסתגלקה אלי אלאפהאם, ואלג׳אהל ירוי אלשי עלי אסמג׳ עבארה ואקבח תאויל.
    לשון חכמים – הדעת היא מטיבה לשון החכמים כי אינם מדברים אלא בדעת.
    ופי כסילים ידבר אולת.
    לשון חכמים תיטיב דעת – ראה כמה בין לשון חכמים ופי הכסילים כי החכמים לא יספיק להם הודיעם את דרך הדעת לאמר זה דרך הדעת לכו בה אכן לשונם תייפה הדעת ותגדיל טעמים ותאדיר מליצות עד היות הדעת מקובלת באזני השומעים ויערב עליהם הענין בגודל נכוחותיהם.
    תיטיב דעת – תייפה וכן טובת מראה מקובלת ויפה, ותיטב את ראשה (מלכים ב ט׳:ל׳) בהטיבו את הנרות (שמות ל׳:ז׳) לשון תיקון.
    ופי כסילים יביע אולת – גם יש לפרש לשון חכמים תיטיב דעת – בני אדם, אך אין לשון הפסוק נערך לעומת זה.
    לשון חכמים – ודבורם תטיב דעת השומעים דבריהם כי בזה יתוקנו דעותיהם ויחכמו ואולם מאמר הכסילי׳ הוא סבה להשים האולת נובעת ממקור לב שומעי דבריו.
    תיטיב – ענין תקון כמו ותיטב את ראשה (מלכים ב ט׳:ל׳).
    יביע – ענין דבור כמו יביע אומר (תהלים י״ט:ג׳) והוא מושאל ממעיין הנובע מים רבים.
    תיטיב דעת – תתקן את הדעת כי אף אמרי דעת ידבר בתקון נמרץ ובמלות קצרות אבל פי כסילים אף דברי אולת ירבו באמרים כמעיין הנובע.
    לשון, ופי – כבר התבאר (י׳ כ׳) שהלשון מציין את הבינה ופה מציין החכמה ושפה מציין הדעת, וגדר הדעת למעלה (א׳ ב׳) ובכל הספר, ופי׳ כסיל ואולת בכל הספר.
    לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אולת – כבר בארתי כי דעת נופל על דברים המושגים בחושים, או שהתבררו ידיעה ברורה כאילו הושגו בחוש, והחכמה היא מקובלת ואין עליה מופתים ברורים והחושים לא ישיגוה, ובכ״ז לשון חכמים תיטיב דעת – הלשון מציין הדבור התבוניי, אם ידברו בחכמה בדבור התבוניי תתברר אצלם במופתי התבונה ותשוב אצלם במדרגת הדעת, וכבר אמר למעלה כי חכמים יצפנו דעת, היינו שלא יגלוהו לפני כל רק לפני נבונים שעמהם ידברו בלשון שמציין הדיבור הנעלה בבינה, ולשון זה תיטיב דעת, אולם כשידברו בה בשפה החיצונית, יעשו זר זהב סביב ויצפנו דבריהם, שעז״א (פ׳ ז׳) שפת חכמים יזרו דעת, אבל הכסיל שהגם שקבל חקי החכמה תגבר עליו התאוה ועי״כ יטיל ספיקות בחקי החכמה שזה נקרא אולת, הוא לא ידבר בלשון ובשפה שהם דבור התבונה והדעת, כי כסיל לא יבין את זאת, רק פיהם יביע אולת וספיקות, וכבר כתבתי שהפה מרמז על דבור בחכמה, ולעומת זה ידבר אולת שהוא התנגדות אל החכמה, ומקור האולת הוא בפיו לא בלבו כי אולת כסילים מרמה (למעלה ט״ו ח׳) אולת כסילים אולת (שם כ״ד) שבלבו אינו מסתפק רק מקור האולת הוא בפיו כנ״ל.
    תיטיב דעת – הדעת טובה היא מעצמה, והחכמים בוחרים בדברים המיפים ומיטיבים אותה כדי שתתקבל ברצון.
    יביע – כמים נובעים, הולכים ומדברים בלי שום לב אפילו ליפות דברי סכלותם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ג) בְּֽכׇל⁠־מָ֭קוֹם עֵינֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ צֹ֝פ֗וֹת רָעִ֥ים וְטוֹבִֽים׃
    Hashem's eyes are everywhere, keeping watch on the evil and the good.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּכָל אֲתַר עַיְנוֹי דַייָ חָמְיִן בְּבִישֵׁי וּבְטָבֵי.
    כל מוצ׳ע עינא אללה תטאלע אלאשראר ואלאכ׳יאר.
    ענין דבר זה ידיעתו1.
    1. בכל מקום מתרגם רבנו ״עיני״ האמורים ביחס לה׳ ״ענאיה״ השגחה. וכאן תרגמה כפשוטה, ולפיכך באר שהכוונה ידיעה.
    מעני ד׳לך עלמה.
    בכל מקום עיני י״י – השמר שלא יעלה על לבך שאין האל משגיח בשפלים כי באמת הוא משגיח בהם. ועל כן השמר שלא תחטא, כי השם הוא רואה מעשי הטובים והרעים, והכל יביא במשפט וישפוט כל אחד כפי מעשיו.
    בכל מקום עיני י״י צופות רעים וטובים – הבורא ית׳ משלם גמול על דברי האולת אשר יביע פי כסילים מבלתי מעשה, וכן אמר הנביא ע״ה: וי״י שם היה (יחזקאל ל״ה:י׳), ונאמר: על כן על בחוריו לא ישמח י״י וגו׳ כי כל פה דובר נבלה (ישעיהו ט׳:ט״ז).
    בכל – באר זה תכלית הביאור כי נגזר הרע בעליונים לבא אל הרעים, כמו שנגזר שם הטוב על הטובים כי הכל מאת השם ית׳, ודי לך בזה.
    בכל מקום – הנה עיני י״י הם בכל מקום כי כל הדברים שופעים מידיעתו והשגתו כמו שנתבאר במקומותיו ולזה הוא מבואר שהם צופו׳ הרעים והטובים מצד ההשגחה הכוללת ומצד הפרטים תדבק השגחתו בטובים אלא שכבר סודר ממנו מה שישולם בו לאיש כמעשהו אם טוב ואם רע.
    בכל מקום – הבי״ת בגעיא.
    צופות – ענין הבטה וראיה.
    בכל מקום – אף אם יסיתו במסתרים מ״מ צופות עיני ה׳ לראות מעשה הרעים והטובים ולא נכחד ממנו.
    בכל מקום עיני ה׳, צופות רעים וטובים – ר״ל הגם שדעת רבים שההשגחה נמשכת אחרי השכל ואחרי המע״ט, והגם שמצאנו שה׳ יסתיר פניו מן הרע והבט אל עמל לא יוכל, בכ״ז דע כי עיני ה׳ הם בכל מקום – ר״ל שהגם שכפי הציור שאנו מציירים שמביט ממכון קדשו או ממקום או אל מקום המוכן להשגחה הפרטית, אנו אומרים שזה המקום וזה האיש מיוחד אל חול ההשגחה, וזה המקום והאיש יסתיר פניו ממנו ולא יביט אליהם. אבל לפי ההשקפה שכל הבריאה הם עיני ה׳, והכל הוכן באופן שלא יעזוב שום דבר אל המקרה, וכל הטבע והמערכה והתולדה היא מלאה עינים שהם שלוחי ההשגחה המביטים וצופים על כל דבר הנעשה, ואין חשך ואין צלמות להסתר שם פועלי און, כי העינים עומדים סביבם בכל מקום, והם צופות בין רעים בין טובים והכל מוכן לחשבון, והצופה הוא הצופה את העתיד לבא, וכן יביטו העינים האלה שהם עיני ההשגחה את העתיד בין הרע בין הטוב, והכל עפ״י ההשגחה המלאה את כל המקומות.
    בכל מקום – מגיעות עיני ה׳, וצופות מן השמים ממקום רם ונשא (שזו הוראת פעַל צפה) רעים וטובים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ד) מַרְפֵּ֣א לָ֭שׁוֹן עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְסֶ֥לֶף בָּ֝֗הּא שֶׁ֣בֶר בְּרֽוּחַ׃
    A gentle tongue is a tree of life, but deceit in it crushes the spirit.
    א. בָּ֝֗הּ א=בָּ֝הּ (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אַסְיוּתָא דְלִישָׁנָא אִילָנָא דְחַיֵי הוּא וּדְאָכַל מִן פֵּרוֹהִי נִשְׂבַּע.

    רמז תתקנג

    מרפא לשון עץ חיים – א״ר חמא בר חנינא מה תקנתן של מספרי לשון הרע אם ת״ח הוא יעסוק בתורה שנאמר מרפא לשון עץ חיים ואין לשון אלא לשון הרע שנאמר חץ שחוט לשונם, ואין עץ חיים אלא תורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח, רבי חמא בר חנינא אמר ספר אין לו תקנה שכבר כרתו דוד ברוח הקדש יכרת י״י כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות, אלא מה תקנתו שלא יבא לידי לשון הרע, אם ת״ח הוא יעסוק בתורה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר וסלף בה שבר ברוח.
    דבר אחר: אם נתפש ללשון הרע נתחייב נפשו למות שנאמר וסלף בה שבר ברוח – שפתי חכמים יורו דעת, אלו ישראל שעשו זר לארון.
    צדק אללסאן שג׳רהֵ אלחיוה, ואלזיף פיה כסר אלרוח.
    מרפא, לשון האמת עץ החיים והסלוף בה שבירת הרוח.
    כנה את האמת כאן מרפא. וזה כגון המורה אם שאל אותו אחד היריבים, אם הורה לו האמת חושך ממנו יגיעתו1, ואם רצה להתירו עמו ואמר לו אתה צודק, מיגעו ומענהו וגורם לו חטא ושם רע, ולא יועיל לו זה לפני השופט במאומה.
    1. שמתפשר עם חברו ואינו הולך להתדיין.
    לקב אלצדק הנא באלשפא. ד׳לך כאלמפתי אלד׳י יסאלה אחד אלכ׳צמין, פאן הו צדקה אלפתיא קלל תעבה, ואן הו קצד אלתקרב אליה וקאל לה אלחק מעך אתעבה ועד׳בה ואלחק בה אלאת׳ם ואלאסם אלסו, ולם ינפעה ד׳לך מע אלחאכם שיא.
    וסלף בה שבר ברוח – כשיש סלף בלשון סופה להביא עליו שבר הבא ברוח קדים המוכנת ליפרע מן הרשעים, כמה שנאמר: ברוח קדים עזה (שמות י״ד:כ״א), ברוחא קדים אפיצם (ירמיהו י״ח:י״ז), ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מ״ח:ח׳).
    ד״א: שברון רוח.⁠ב
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220, וכן בהרבה כ״י של המקרא. בנוסח המקרא שלנו: ״כרוח״.
    ב. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220: ביאור זה מופיע קודם הביאור הראשון.
    but if there is perverseness in it, it causes destruction by wind When one is perverse with his tongue, it will ultimately bring upon him destruction that comes from the east wind, which is prepared to mete out retribution upon the wicked, as it is stated: "with a strong east wind" (Shemot 14:21); "Like an east wind I will scatter them" (Yirmeyahu 18:17); and: "With an east wind, You break the ships of Tarshish" (Tehillim 48:8).
    מרפא לשון – הוא כמו כתוב בה״א, לשון רפיון. כלומר הלשון הרפה הוא כעץ חיים, כלומר עצת חיים כי כל אדם יאהבנו.
    וסלף בה שבר ברוח – ומי שמקלקל לשונו יביא שבר ברוחו.
    מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח – 1רפואת הלשון נכבדת מאוד כי יתר הרפואות והסמים פעם יועילו ופעם לא יצילו אבל רפואת הלשון לא יתכן לה מבלתי תועלת כעץ החיים אשר רפואת פריו לא תשוב ריקם כי כאשר יוכיח החכם מי שהוא ראוי לקבל תוכחת אי אפשר שלא יבאו דברי תוכחותיו בלב הנוכח בהתמדת התוכחת לתקן דרכיו בכל או במקצת לכן לא יתיאש המוכיח ולא ילא הנוכח ולא תמלא אזנו משמוע וכל זה לחפצים לשמוע ולקבל התוכחת במרפא עץ החיים אשר תועלתו לאשר יקח מפריו ולא לאוילים וללצים אשר ישנו התוכחת שהרי כתיב: אל תוכח לץ (משלי ט׳:ח׳), וכתיב: יוסר לץ (משלי ט׳:ז׳) על כן סמך למקרא הזה אויל ינאץ מוסר אביו (משלי ט״ו:ה׳) לאמור כי לא יהיה הלשון לעזור ולהועיל ולא עליו דברינו. גם נסמך הענין לאשר כתב למעלה לשון חכמים תיטיב דעת (משלי ט״ו:ב׳) שהן מייפים דברי הדעת עד היות מוסריהם מקובלים.
    וסלף בה שבר ברוח – כמו שמרפא הלשון נכבד מכל מרפא כן החלי המגיע מן לשון והיא אשר סלף בה קשה מחלי הגוף כי היא שוברת הרוח, ונאמר: רוח איש יכלכל מחלהו ורוח נכאה מי ישאנה (משלי י״ח:י״ד) וחולי המגיע מן הלשון הוא הבזיון והלעג וחלישות הדעת מהלבנת פנים. על כן אמרו ז״ל: כל המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא (בבלי סנהדרין ל״ט).
    ויש לפרש: מרפא לשון עץ חיים – רפאות הלשון נכבדת מאוד כי יתר הרפואות והסמים תועלתם בהסרת החולי ולא להוסיף על החיים הראויים ומרפא הלשון יוסיף חיים כי על ידי התוכחת ימצא האדם דרך חיים כמו שכתוב: ודרך חיים תוכחת מוסר (משלי ו׳:כ״ג).
    גם יש לפרש להיות הדבר יותר הפך מענין סוף הפסוק: מרפא לשון – דברי פיוס ותנחומין לישב דעות החברים כמו שאמרו ז״ל: המפייסו בדברים גדול מכולם2 (בבלי ב״ב ט׳:), ונאמר: כושל יקימון מיליך (איוב ד׳:ד׳).
    וסלף – כמו שכתוב למעלה (משלי י״א:ג׳).
    1. עיין שערי תשובה לר׳ יונה ג׳:ר״י, ד׳:ט״ז ור׳ בחיי פרשת יתרו.
    2. הגירסא שלנו: והמפייסו בדברים מתברך בי״א ברכות.
    מרפא – בה – רמז ללשון, ודמה עקשות הלשון עם הפלגת קשיו וכבדותו ורעתו לשבר האילנות וזולתם מן הנשברים בדוחק ?.
    ברוח – בעבור רוח שפתיו.
    מרפא לשון – כטעם לשון רכה.
    מרפא לשון – מי שנותן רפיון לשונו ורפות דברים יגרום לעצמו החיים כי כל מי שיקום עליו להזיק לו יתפייס לו בדבריו ואולם מי שמשים בלשונו סלף ועוות יגרום לעצמו סלף קשה כמו שבר העץ ברוח חזקה כי בזה יוסיף כעס מי שקם עליו.
    מרפא – מלשון רפיון.
    וסלף – ענין עקום ועוות.
    ברוח – עניינו רצון וכן הנני נותן בו רוח (ישעיהו ל״ז:ז׳).
    מרפא לשון – מי שלשונו רפויה ולא ידבר קשות ורק ידבר רכות היא לו לעץ המגדל חיים אבל המעקם בלשונו לדבר קשות בא שבר ברצונו כי לא יקובל דבריו ולא ימולא רצונו.
    מרפא לשון – בריאות הלשון היא עץ חיים היא סבה שאדם יחיה חיים ארוכים וטובים. ואם יש סלף ומום ונגע בה הוא שבר ונגע ברוח כלומר בכל האדם, והכוונה מות וחיים ביד לשון.
    וסלף – הוא עוות התום והיושר (למעלה י״ג ו׳).
    שבר ברוח – כמו רוח נשברה, והרוח הוא כולל כל כחות הנפש הפנימים.
    מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח – מצויר כי הסלף של הלשון ר״ל הלשון הנוטה מדרך החכמה ומדבר לה״ר ורכילות (וכ״ש כשמעוות בבינה שזה גדר סתם לשון שהוא הדיבור התבוניי) הוא שבר ברוח – ר״ל באשר הדיבור הוא עצמות האדם מי שמסלף את הלשון זה בא מצד שבר פנימי ששרשו ברוח האדם, שרוחו נשבר ויש בו חולי ואינו שלם, כי המקלקל בכחות נפש הבהמיית הוא שבר בנפש הבהמיית שאינו מסוכן כ״כ כמו שבר הרוח, אולם העץ חיים הוא רפואה לחולי הלשון, שהוא העסק בתורה וחכמה שהיא עץ חיים למחזיקים בו, תרפא את הלשון, כעצים תרופיים המרפאים כל מחלה, ומי שלא ישתמש ברפואה זו וע״י פיתוי הלשון לא יאכל מעץ חיים רק מעץ הדעת טוב ורע שהביאה מיתה לעולם ע״י בעל הלשון הראשון שהוא הנחש (כמ״ש אם ישך הנחש בלא לחש ומה יתרון לבעל הלשון), והוא המסלף בלשונו, זה סימן שרוחו הפנימי נשברה ויש לו רוח רעה.
    מרפא לשון – כדרך שם מופשט סמוך שהוראתו הוראת תאר, כמו יפי פניו ר״ל פניו היפים, אף כאן מרפא לשון ר״ל לשון בריאה; ותחלואי הלשון ע״ד השאלה הם דברי סכלות, ל״הר, חנופה, שקרים וכדומה.
    וסלף בה – לשון מסלפת דבריה היא סבת מות (שבר ברוח – שנשימתו של אדם נחתכת ופוסקת) למדבר ולמי שֶׁנִדְבַּר עליו; ודברי אמת וחכמה הם עץ חיים לשניהם.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ה) אֱוִ֗יל יִ֭נְאַץ מוּסַ֣ר אָבִ֑יו וְשֹׁמֵ֖ר תּוֹכַ֣חַת יַעְרִֽים׃
    A fool despises his father's correction, but he who heeds reproof shows prudence.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שַׁטְיָא מַסְלֵי מַרְדוּתָא דַאֲבוּי וּדְמִזְדַהַר בְּמַכְסְנוּתָא עֲרִימָא הוּא.
    אלג׳אהל ירפץ׳ באדב אביה, וחאפט׳ אלעט׳ה ינהץ׳.
    ינאץ, ידחה.
    אויל ינאץ מוסר אביו – ימאס מוסר אביו ואינו מקבל אותו.
    והאדם השומר תוכחת יתחכם.
    אויל ינאץ מוסר אביו – ר״ל כי לא לו יהיה מרפא הלשון לעזור ולהועיל כי אם לחפצים לשמוע ולקבל התוכחת כמרפא עץ החיים אשר תועלתו לאשר יקח מפריו ויאכל וכענין שנאמר: יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו (משלי ט׳:ז׳).
    ושומר תוכחת יערים – האויל ינאץ התוכחת וימאן לשמוע. אמנם מי שלא ינאץ מוסר ויחפוץ לשמוע ויטה אוזן להקשיב אף על פי שיצא מכלל האוילים ומדתם אף לא יצא ידי חובה עד שישמור התוכחת בלבבו והשומר אותה לבל ישכחנה הוא אשר יחכם ויערים והשמירה הזאת היא לשמור ולעשות כענין שכתוב: תשמרון לעשות (דברים ח׳:א׳).
    אויל ינאץ מוסר – מי שינאץ מוסר אביו הוא אויל כי לא יתכן קנין החכמה אם לא יקדם לו המוכר ואולם מי שהוא שומר תוכחת יתחכם כי לקיחת המוסר הישרה לקנין החכמה.
    תוכחת יערים – המסורת שבדפוס אומרת יערים יערם סימן י״ט. אבל בכמה ספרים מדוייקים מהדפוס וכ״י תוכחת יערים מלא יו״ד והמסורת שלהם אומרת יערם ב׳ וחסרים וסימן ערם יערם הוא. לץ תכה ופתה יערם.
    ינאץ – ימאס.
    יערים – מלשון ערמה והשכל.
    ינאץ – ימאס את המוסר וממאן לקבלו.
    ושומר – השומר בלבו את החכמה יתחכם בסופו.
    מוסר, תוכחת – הבדלם ירמיה (ב׳ י״ט), וכמ״ש למעלה (ג׳ י״א), והמנאץ הוא שהדבר בלתי חשוב בלבו, והערמה הפך הפתיות (כנ״ל א׳ ד׳).
    אויל ינאץ מוסר אביו ושומר תוכחת יערים – המוסר בנוי על היראה, שמיסר כחות נפשו ע״י שיזכיר לפניו העונשים המגיעים לנוטה מדרך החכמה, וצריך לזה הדעת, שידע שיש משגיח משכיר ומעניש ויירא מפניו, ובזה יקח מוסר, כמ״ש (י״ב א׳) אוהב מוסר אוהב דעת, והנה הכסיל יודע חקי החכמה רק שהתאוה גוברת עליו, הוא הגם שלא יקבל מוסר בכ״ז לא ינאץ אותו בלבו, כי לולא התאוה והיצר היה מקבל מוסר והיה הולך בחקי החכמה, אבל האויל שהוא המסתפק בכל דבר והוא אינו אוהב דעת, הוא ינאץ המוסר בלבו כי אינו מאמין כלל בעונשי ה׳ ובהשגחתו, והנה התוכחה בנויה על וכוח השכל שמראה לו עפ״י השכל תועלת החכמה וטובה, וזאת לא ינאץ האויל, כל עוד שהוא מוכן לקבל דבר שכל, רק הבער שהוא הבהמי שאינו מבין דבר וכוח השכל כלל כמ״ש ושונא תוכחת בער (שם), והפך מן הבער והפתי הוא מי שנכנס בלבו ערמימות שזה מתחיל להבחין בין טוב לרע, ומי ששומר תוכחת יצא מן הבערות אל הערמה.
    ינאץ וגו׳ – ועי״כ נשאר באולתו.
    ושמר תוכחת – אביו שהאריך ימים וראה ונסה מה הוא העולם.
    יערם – יקנה לו ערמה (עיין מה שכתבתי למעלה א׳:ד׳).
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ו) בֵּ֣ית צַ֭דִּיק חֹ֣סֶן רָ֑ב וּבִתְבוּאַ֖ת רָשָׁ֣ע נֶעְכָּֽרֶת׃
    In the house of the righteous is much treasure, but the produce of the wicked brings trouble.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּבֵיתָא דְצַדִיקֵי סַגִי חֵילָא וַעֲלַלְתְּהוֹן דְרַשִׁיעֵי תִּתְעֲכֵר.
    פי בית אלצאלח אלות׳אק אלכת׳יר, ופי גלהֵ אלפאסק אלפצ׳יחה.
    בית, בבית הצדיק חוסן רב, ובתבואת הרשע הכלימה. נעכרת ״פציחה״ בושה וכלימה. וראה לעיל יא יז ועכר שארו.
    זה בעולם הזה על דרך המופת, ולעתיד לבוא דין מוחלט.
    פי אלעאג׳ל איה מע׳גזה, ופי אלאג׳ל חכם קאטע.
    בית צדיק חוסן רב – בית המקדש שבנה דוד הצדיק חוסן רב ומגדל עז לישראל.
    ובתבואת רשע – ובהבאת הצלםא שהביא מנשה.
    נעכרת – יש עכירה.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778: ״צלם״.
    The house of a righteous man possesses great strength The Temple that David the Righteous built is a great strength and a mighty tower for Israel.
    but it becomes ruined with the bringing of the wicked man But with the bringing of the idols that Manasseh brought into it, it was ruined.
    בית צדיק חסן רב – בבית הצדיק ימצא עשר ותוקף רב.
    ובתבואת הרשע יבא עכרות – כי לא עשאה במשפט.
    ובדרש: בית צדיק חוסן רב – הוא הבית שבנה שלמה שהיה חוזק רב ומגדל עוז לישראל.
    ובתבואת רשע – ובהבאת הצלם שהביא מנשה לתוכו היה עכרות.
    בית צדיק חסן רב – בבית הצדיק תוקף עצום מלשון לא יאצר ולא יחסן (ישעיהו כ״ג:י״ח) כי לא לעולם חוסן (משלי כ״ז:כ״ד) והטעם הון הצדיק וכבודו יתקיים לעולם כמו שכתוב: ולבניו יהיה מחסה (משלי י״ד:כ״ו) וכתוב: אשרי בניו אחריו (משלי כ׳:ז׳).
    ובתבואת רשע נעכרת – ושלות הרשעים למספר שנים כמו שכתוב: ושמחת חנף עדי רגע (איוב כ׳:ה׳) יצפון לבניו אונו (איוב כ״א:י״ט).
    ובתבואת רשע נעכרת – בית הצדיק, כאשר ירשע בן הצדיק וינאץ מוסר אביו במה שירויח הוא מתוך ומחמס ויוסיף על הון אביו יעכור גם את אוצר אשר נקבץ ונאצר בנקיון כפים ובכשרון המעשה ונכתב בדבריהם ז״ל על הון צדיק אחד שאבד עם הנוסף עליו מהון צדיק שלא פזר ממונו לאביונים כפי הראוי עליו ושאלו את הבת היורשת על סבת אבדן העושר ההוא ותענה אותם דבר בא זה ואיבד את זה (בבלי כתובות ס״ו).
    תבואת – ריווח ותוספת, וכן תבואת רשע לחטאת (משלי י׳:ט״ז) ותבואתי מכסף נבחר (משלי ח׳:י״ט) ובושו מתבואותיכם (ירמיהו י״ב:י״ג).
    נעכרת – נמצא בזה בית לשון נקבה וכן כי שחה אל מות ביתה (משלי ב׳:י״ח).
    נעכרת – שֵם, כמו חסן, והטעם השחתה.
    נעכרת – רמז לבית, כמו: עוכר ביתו (משלי ט״ו:כ״ז) וכבר הודעתיך כי אין הבדל בשום מקום, בין לשון זכר ובין לשון נקבה.
    בית צדיק – הוא חזק מאד משני צדדים מצד עצמותו ומצד דבקות השגחת הש״י בצדיק ההוא ועם כל זה הנה כשיב׳ הרשע ר״ל בבית ההוא הנה היא נעכר׳ והוסר החוסן והזכות ממנה.
    חוסן – ענין חוזק כמו וחסון הוא כאלונים (עמוס ב׳:ט׳).
    ובתבואת – מלשון ביאה.
    נעכרת – מלשון עכירה ובלבול כמו עכרתם אותי (בראשית ל״ד:ל׳).
    חוסן רב – מחוזק הוא מאד ולא יחרב.
    ובתבואות – בעת בוא בו הרשע נשחת הבית ההוא.
    ובתבואת רשע נעכרת – המתרגם היה קורא ותבואת. תבואת הרשע אין לה קיימא וכן נכון.
    בית צדיק חסן רב – חסן הוא דבר הקיים וחזק. וכבר אמר כי בית צדיקים יעמוד, כי ביתו בנוי בחזק על מכונות הצדק וזה דבר הקיים וחזק, אמנם אם יובא אל הבית תבואת רשע – שישתתף עם הרשע והוא יביא לשם תבואתו שהוא מגזל וחמס, נעכר הבית – ויאבד הכל בענין רע כמ״ש עוכר ביתו ינחל רוח, ע״ד בהתחברך לרשע פרץ ה׳ את מעשיך. ובנמשל הבית המליציי הוא הבונה בית נפשו על מכונות הצדק, וזה י״ל חסן רב וכל מדות הנפש כמ״ש בחכמה יבנה בית וכו׳ וכמ״ש למעלה (י״א כ״ט) ואם יובא לשם תבואת רשע וציורי התאוות ועשות העול יעכר ביתו הנפשיי כמש״ש.
    חסן – מלשון וחסן הוא כאלונים (עמוס ב׳:ט׳), תוקף, והוא לשון מושאל על העושר.
    נעכרת – הבית ועשהו כאן לשון נקבה, וכן למעלה ב׳:י״ח (עיין מה שכתבתי שם), וגם כאן הכונה על התבואה שהיא לשון נקבה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ז) שִׂפְתֵ֣י חֲ֭כָמִים יְזָ֣רוּ דָ֑עַת וְלֵ֖ב כְּסִילִ֣ים לֹא⁠־כֵֽן׃
    The lips of the wise spread knowledge; not so with the heart of fools.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שִׂפְוָתֵיהּ דְחַכִּימֵי מוֹדְעִין מַנְדְעָא וְלִבְּהוֹן דְסַכְלֵי לָא כֵן.
    ולב כסילים לא כן – אלו המושפעים ביותר שאין להם דברי תורה, חזקיה אמר איסתירא בלגינא קיש קיש קריא.
    דבר אחר: שפתי חכמים – אלו ישראל שממליכים להקב״ה בכל יום ומיחדין שמו ערבית ושחרית, ולב כסילים לא כן אלו המינין שאומרים (טומטום) [אבטומטוס] הוא העולם, ר׳ יודן ור׳ פנחס אמר הקב״ה לרשעים אני בראתי את העולם שנאמר ויהי כן ואתם אומרים לא כן חייכם על כן לא יקומו רשעים במשפט כאיניש דאמר קם פלוני בדינא ולא הוה ליה הקמת רגל.
    שפתא אלעלמא תד׳רי אלמערפה, וקלוב אלג׳האל ליס כד׳אך.
    שפתי, שפתי החכמים יפזרו ויפיצו את הדעת.
    כלומר שהחכמים מפזרים הרבה מחכמתם, והסכלים ציקנים על הדבר היחיד שיש בידם.
    יעני אן אלעלמא יביחון כת׳יר מן עלמהם, ואלג׳האל ישחון עלי אלנכתה אלפרדיה אלתי תקע להם.
    שפתי חכמים יזרו דעת – יכתירו דעת, לשון זר זהב (שמות כ״ה:י״א).
    לא כן – אינו אמִתִי.
    The lips of the wise crown knowledge יזרו, they crown knowledge, as in (Shemot 25: "a gold crown (זר).⁠"
    is not so It is not true gold.
    שפתי חכמים יזרו דעת – יפזרו הדעת בין בני אדם.
    ולב כסילים אינו כן – אלא לפרש אולת.
    ור״ש פירש: יזרו דעת – יכתירו, מן זר זהב (שמות כ״ה:י״א). לא כן – איננו נכון.
    שפתי חכמים יזרו דעת – מלשון אשר זורה ברחת (ישעיהו ל׳:כ״ד).
    שפתי חכמים – גם בדברים בלא כונה ובלא מחשבה קודמת לא יכילו שפתיהם עקשות והשגיאה והשבוש כי שפתיהם יזרו דעת שלא יתערב עם דבריהם דבר עקש ונפתל כאשר יזרו במזרה את הבר להסיר ממנו את התבן משקל אביו בלשון הנה הוא זורה את גורן השעורים (רות ג׳:ב׳).
    ולב כסילים לא כן – הכסיל לא הרגיל נפשו להכיר דרך האמת ולא ישיג לבו במחקר ועיון במחשבה לברור הדעת מן שוא ודבר כזב מה שישיגון שפתי חכמים על ידי הרגל בלא הקדמת מערכי לב.
    ולב כסילים לא כן – זה ההתנגדות הוא התנגדות החיוב והשלילה, ומעט מזה המין בספר הזה.
    שפתי חכמים יזרו – ויפזרו הדעת בין האנשים שהוא דבר מסכים לאמת וכ״ש שלבם יצייר האמת ואולם לב כסילים יציי׳ מה שאינו כן ר״ל מה שאינו צודק.
    יזרו – ענין פזור כמו יזורה על נוהו גפרית (איוב י״ח:ט״ו).
    יזרו דעת – המה מפזרים את הדעת ללמד לכל.
    לא כן – ר״ל לא כן יחפצו ללמוד כאשר החכמים חפצים ללמד.
    לא כן – ע״מ פעל, כמו כי מת הילד.
    שפתי חכמים יזרו דעת ולב כסילים לא כן – כבר כתבתי (פסוק ב׳) שר״ל שהחכמים ישימו אל הדעת זר סביב לשמרו מן הכסילים אשר פיהם יביע אולת וספיקות, כמ״ש חכמים יצפנו דעת כמש״ש, אמנם הכסילים הגם שבפיהם יביעו אולת הפך הדעת וכן בשפתותיהם, כמ״ש לך מנגד לאיש כסיל ובל ידעת שפתי דעת, לבם לא כן, כי בלבם יודעים חקי החכמה, רק שתאותם תעור עיניהם ולבם אינו עומד על כן ובסיס, כי ינוע כקצף על פני מים.
    יזרו – קרוב ליזרעו בהנחת אות עי״ן הגרונית.
    ולב כסילים – יזרה או יזרע דבר לא כן, שאינו יושב על כן ובסיס, דבר שאין לו רגלים.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ח) זֶ֣בַח רְ֭שָׁעִים תּוֹעֲבַ֣ת יְהֹוָ֑הי״י֑ וּתְפִלַּ֖ת יְשָׁרִ֣ים רְצוֹנֽוֹ׃
    The sacrifice made by the wicked is an abomination to Hashem, but the prayer of the upright is his delight.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    דִבְחֲהוֹן דְרַשִׁיעֵי מְרַחַקְתֵּיהּ דֶאֱלָהָא וּבִצְלוֹתְהוֹן דִתְרִיצֵי מִתְרְעֵי.
    זבח רשעים תועבת י״י – רבי יהושע בש״ר חנינא לפי שבלעם אמר לבלק בנה לי בזה שבעה מזבחות כלומר הקב״ה חפץ בקרבנות שכן הוא אומר לו על ידי איוב ועתה קחו לכם שבעה פרים וגו׳, אמר הקב״ה רשע איני חפץ בקרבנותיך זבח רשעים תועבת י״י, במה אני חפץ בתפלה שנאמר ותפלת ישרים רצונו.
    ד׳בח אלפאסקין ממא יכרה אללה, וצלאהֵ אלמסתקימין רצ׳אה.
    זבח, זבח הרשעים ממה שמתעב ה׳.
    ענין דבר זה שה תפלה טרחתה פחותה מן הזבחים1, כלומר שתפלת הצדיק חשובה מזבחי הרשע, כי הצדיק מתפלל שלא על חטא, והרשע אינו מקריב אלא על חטא, כאמרו הנה שמוע מזבח טוב2.
    1. אע״פ שעשייתה קלה מן הזבח בכל זאת היא רצויה מן הצדיק יותר מזבחי הרשעים.
    2. שמואל א טו כב.
    מעני ד׳לך אן אלצלאה הי אכ׳ף מונה מן אלד׳באיח, והו אן אלצלוה מן אלצאלח אפצ׳ל מן אלד׳באיח מן אלטאלח, לאן אלצאלח יצלי עלי גיר ד׳נוב, ואלרשע אנמא יקרב עלי כ׳טייה, כקולה הנה שמע מזבח טוב.
    זבח רשעים – בלק ובלעם.
    ותפלת ישרים – תפלת משה.
    The sacrifice of the wicked is an abomination of the Lord Balak and Balaam.
    but the prayer of the upright This is Moshe.
    זבח רשעים תועבת {י״י}א – כי אינם מביאים אותו אלא מגזל ועול.
    ותפלת הישרים היא רצונו – כי מתפללים אליו בלב שלם.
    א. כן בפסוק. בכ״י וטיקן 89: ״תועבה״, והשוו משלי כ״א:כ״ז.
    זבח רשעים תועבת י״י ותפלת ישרים רצונו אף כי זבח ישרים – 1ועל דרך זה וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח (קהלת ד׳:י״ז) פירוש: קרוב לשמוע לצדיקים השומרים רגלם כאשר ילכו אל בית האלהים וגם זה הלשון משער הלשון.
    1. עיין פירוש ר׳ יונה משלי י״א:י״א.
    זבח רשעים – הנה זבח הרשעים הוא תועבת י״י כי אין הכוונה בזבחים כי אם להנקות מהחטאים ולעבוד הש״י ואלו מביאים זבחים מזולת שיסורו מהרשע שהם בו ואולם תפלת ישרים היא רצונו יותר מזבח הרשעים כי יש בתפלה תועלת בעצמותה והתועלת בזבח היא בשנות על דרך ההערה כמו שביארנו בספר ויקרא.
    תועבת י״י – הנה דרך רשע הוא תועבת י״י כי הוא דורך בה אל הרשע במדות ובדעות ואולם מי שהוא מרדף הצדק והיושר במדות ובדעות יאהבהו הש״י.
    תועבת ה׳ – כשעדיין לא שבו מרשעם ולא התפללו על המחילה.
    ותפלת ישרים – השואלים מחילה בעת הבאת הזבח התפלה ההיא היא לרצון לה׳.
    זבח רשעים תועבת ה׳ – רוצה לומר, עיקר הזבח אין הנרצה ממנו הזבח עצמו, רק הכוונה שמראה שמתחרט על חטאיו, או שעם הזבח יתוודה ויתפלל לה׳ בשפיכת נפשו עם שפיכת דם הזבח. אבל הרשע, הבלתי עוזב רשעו וחושב להתרצות בהזבח עצמו, היא תועבת ה׳.
    אבל הישרים אין צריכים הזבח, רק התפילה – שזה רצונו – וישמע תפילתם גם בלא זבח.
    זבח רשעים – בלי תפלה (שהיא מגזרת פלילים והוראתה דון דין על עצמו והתודות חטאתו) תועבת ה׳.
    ותפלת ישרים – גם בלי זבח היא רצונו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (ט) תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י דֶּ֣רֶךְ רָשָׁ֑ע וּמְרַדֵּ֖ף צְדָקָ֣ה יֶאֱהָֽב׃
    The way of the wicked is an abomination to Hashem, but He loves him who follows after righteousness.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מְרַחֵק אֱלָהָא אוֹרְחֵיהּ דְרַשִׁיעָא וּדְרָדֵף צִדְקְתָא נִתְרַחֵם.
    יכרה אללה טריק אלפאסק, ויחב כאלב אלזכוה.
    כוונתו ברדיפה רבוי הדרישה.
    יעני באלכלב שדיד אלטלב.
    תועבת י״י דרך רשע – לפי שאינו עושה אלא רע.
    ומי שרודף לעשות צדק האל יאהב אותו.
    תועבת י״י דרך רשע – המקרא הזה טעם לאשר מעלה לו כי השם ית׳ מתעב זבח רשעים יען כי דרכם נתעבת. ותפלת ישרים ירצה ויאהב יען כי מעשיהם רצויים ואהובים.
    דרך רשע – מדותיו והנהגותיו.
    ומרדף צדקה – מחזר ומחפש אחרי המעשים הטובים והוא עיקר עמלו בעולם והשתדלותו ומחיתו טפלה.
    מרדף – לשון חיפוש והשתדלות. ויש אשר אמרו כי כל הבאים מבנין הדגוש בלשון יוצא שגורם לאחרים שירדפו וכן מרדף אמרים (משלי י״ט:ז׳) ורדפה את מאהביה (הושע ב׳:ט׳).
    צדקה יאהב – ברוב הספרים האל״ף בחטף סגול.
    דרך רשע – ההולך לעשות רשע ועם שלא עשאה.
    ומרדף – הרודף לעשות צדקה אף אם נאנס ולא עשאה מ״מ יאהב לה׳.
    דרך – הם מנהגי הנפש ותכונותיה שמהם יוצאות הפעולות כמ״ש ירמיה (י״ח י״א) ובכ״מ, מרדף – הפועל מורה על העסק בתמידות, כמ״ש הושע (ב׳ ט׳).
    תועבת ה׳ דרך רשע – כמו שבמעשה הטוב העקר הוא הכוונה לא המעשה עצמה הסותרת אל כוונתו, כן ברשע מלבד שה׳ שונא את הרשע שהיא הפעולה הרעה, גם הדרך של הרשע שבו ילך להתקרב אל הרשע זה תועבה אצלו, כי ילך בדרך הגאוה והנקמה והאכזריות ונפשו אותה רע, וזה תועבה יותר מן המעשה עצמה, כי זה צומח מרעת תכונת הנפש שקשה יותר מרוע המעשה שהיא בפעולת הגוף כמ״ש הרמב״ם בפי׳ הרהורי עבירה קשים מעבירה, ומרדף צדקה – הגם שלא השיג את הצדק רק רודף להשיגה מרוב חשקתו אליה וכוונת לבו, אותו יאהב ה׳, כי עיקר אצלו הכוונה הנפשיית.
    ומרדף – בא בבנין הדגוש להוראת רדיפה בכל כח.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (י) מוּסָ֣ר רָ֭ע לְעֹזֵ֣ב אֹ֑רַח שׂוֹנֵ֖א תוֹכַ֣חַת יָמֽוּת׃
    There is stern discipline for one who forsakes the way: whoever hates reproof shall die.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מַרְדוּתָא דְבִישָׁא מַטְעֲיָא אוֹרְחֵיהּ וּמַן דְסָנֵי מַכְסְנוּתָא יְמוּת.
    אדב סו לתארך אלסביל, ושאני אלעט׳ה יהלך.
    ימות, יאבד. שאול, השאול והאבדון גלוים לפני ה׳ כל שכן לבות בני אדם.
    בעולם הזה על דרך המופת, ולעולם הבא בפסק הדין. והמוסר הרע הוא המכה הגדולה.
    פי אלדניא במעג׳זה, ופי אלאכרה בפצל אלחכם. ואלאדב אלסו הו אלאפה אלעט׳ימה.
    מוסר רע – ייסורים קשים מוכנים לעוברא אורח של הקב״ה.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בפסוק: ״לעזב״, וכן תוקן בכ״י אוקספורד 34.
    Harsh discipline will come to him who forsakes the way Harsh suffering is ready for him who transgresses the way of the Holy One, blessed be He.
    מוסר רע – יסורים רעים יבאו למי שעוזב דרך היושר.
    ומי ששונא תוכחת ימות – כי אינו שב מחטאו.
    מוסר רע לעוזב אורח – 1מי שהוא עוזב אורח מאשר יתקפנו יצרו אך דעת הלב לא ישנא את התוכחת ייסרנו השם ית׳ למען ישוב מדרכו הרעה אך שונא תוכחת ימות כי אין לו תקוה ותקנה והוא קשה מן העוזב אורח, ובמקום הזה פותח בשער תקון הלב להודיע את דעת הלב השונא את התוכחת.
    מוסר רע – המוסר הוא רע, אם כן רע בזה, הוא מורכב הגדה וספור, לא הרכבת תנאי וקשור, ובזה יטעו כמה וכמה רבים חללים.⁠1
    1. השוו ללשון הפסוק במשלי ז׳:כ״ו.
    מוסר רע לעוזב ארח – מי שעוזב דרך י״י צריך ליסרו במוסר רע וקשה כדי שיוסר ומי ששונא תוכחת ימות ברעתו כי לא ישוב ממנה ואפשר שרצה בזה כי מי שהוא עוזב הדרך הראוי במדות או בדעות כבר היה לו מוסר רע וחסר ואמנם מי שהוא שונא תוכחת ימות כמו שקדם.
    שונא תוכחת ימות – הנו״ן במירכא והתי״ו רפויה.
    מוסר רע – יסורים רעים מוכנים לעוזב אורח הנכונה והראוי.
    מוסר, תוכחה – הבדלם ירמיה (ב׳ י״ט).
    מוסר רע לעוזב ארח – יש מוסר טוב ומוסר רע, מוסר הטוב מפחידו בעונש העתיד לבא על הרשעים ובזה מיסר כחות נפשו בל יצאו מן הדרך הטוב מפחדו על העתיד, והמוסר הרע הוא שמביא עליו יסורים קשים ומרים, וזה יעשה ה׳ לעוזב ארח – מי שכבר הלך באורח החכמה ועוזב ושנה ופירש, מיסרו ביסורים קשים, ואם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו או יתלה בביטול תורה, וע״י המוסר רע יהיה לו תוכחת, היינו שמתוכחים עמו ומראים לו ע״פ השכל איך שלם לו ה׳ כפעלו. ושלא ישוב עוד לכסלה, ואם יאהב תוכחת ישוב ויתרפא מיסוריו. ואם הוא שונא תוכחת ימות ע״י המוסר הרע.
    מוסר – יסורין רעים לעוזבא אורח ה׳.
    א. כן כנראה צ״ל. בדפוס: ״לעזוב״.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יא) שְׁא֣וֹל וַ֭אֲבַדּוֹן נֶ֣גֶד יְהֹוָ֑הי״י֑ אַ֝֗ףא כִּֽי⁠־לִבּ֥וֹת בְּֽנֵי⁠־אָדָֽם׃
    Sheol and Destruction are before Hashem; how much more then the hearts of the children of men!
    א. אַ֝֗ף א=אַ֝ף (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שְׁיוֹל וְאוּבְדָנָא קֳדָם אֱלָהָא אַף לִבִּי בַר נָשָׁא.
    אלת׳רי ודאר אלאבאדה מכשופאן ענד אללה, פכיף קלוב בני אדם.
    השאול הוא העפר, והאבדון הוא הקבר. ונשא משלו בשני אלה לפי שהם העמוקים ביותר במה שידוע לנו, אומר לבני אדם אל תדמו בנפשכם כי מה שאתם מסתודדים בלבכם שהוא נעלם מה׳, האם הוא יותר עמוק מאלה, וכענין שנאמר ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדה1. יב) ראשונה שאינו רוצה שתוכיחהו באופן מיוחד. ושנית שאינו בא למושב החכמה כי אז ישתתף בתוכחתו עם המוני העם.
    1. איוב כו ו.
    אלת׳רי הו אלתראב, ודאר אלאבאדה הו אלקבר. ואנמא צ׳רב אלמת׳ל בהד׳ין לאנהמא אעמק שי נעלמה, יקול ללנאס לא תתוהמו באן מא תסרוה פי קלובכם אנה יכ׳פי עלי אללה, פהל יכון אעמק מן הד׳ין, ונט׳יר קולה ערום שאול נגדו ואין כסות לאבדון.
    שאול ואבדון נגד י״י – גלוי לפניו מה שבתוכם.⁠א
    אף כי – קל וחומר.
    א. כן בכ״י לוצקי 778. בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220: ״לפניו כל אשר בתוכם״.
    The grave and Destruction are opposite the Lord It is revealed to Him all that are therein.
    surely people's hearts This is an inference from a major to a minor.
    שאול ואבדון נגד י״י – מבואר הוא.
    שאול ואבדון נגד י״י את כי לבות וגו׳ – יזהיר את האדם לטהר לבו כי השם בוחן כליות ולב (ירמיהו י״א:כ׳) על כן יבוש האדם מחרוש בלבבו מחשבות און ומשנאת התוכחת ויטהרנו מגילולי היצר לפני השם ית׳ אשר יבחננו בכל עת. וזהו שאמר אף כי לבות בני אדם. כי הנפש נאצלת מן הכבוד ואם ארץ עיפתה ביסוד העפר הן וכן אשר בהן גלוי לשית אף כי הלבבות אשר נחצבו מן הקדש כי יבחנם השם ויחקרם כענין שנאמר: נר אלהים נשמת אדם (משלי כ׳:כ״ז). וזאת אזהרה נכבדת לקרב את חדרי הלב. כי השם בוחן אותו על כן יבוש הלב ויכלם מלפני ית׳.
    שאול ואבדון נגד י״י – איך יחשוב חושב שלא ישגיח הש״י בלבות בני אדם לחסרונם הלא שאול ואבדון הם יותר חסרים מהם מאד ועכ״ז הם נגד י״י בבריאת העולם כי השאול הוא המרכז אשר סביבו הרקיע השמיני לשחקים ולזה יחוייב שיהיה לו ציון במרכז ההוא וקראו שאול כי הקבר הוא במקום השפל והמרכז הוא המקום השפל במוחלט וקראו אבדון כי הוא רחוק מאד מהשנוי ללבוש צורה אחרת ולפי שהצורה הארצית היא השפלה שבצורות הנמצאות הטבעיות קרא המקום ההוא אבדון והוא מבואר כי לבבות בני אדם מתיחסות באופן מה לש״י כמו שבארנו בפסו׳ הן אל כביר ולא ימאס כביר כח לב.
    בני אדם – הבי״ת בגעיא.
    אף כי – עניינו כמו כ״ש וכן אף כי אש אכלתהו (יחזקאל ט״ו:ה׳).
    שאול – הקבר והגיהנם המה נגד ה׳ ויודע כל אשר בהם ומכ״ש שיודע הוא כל מחשבות לבות בני אדם.
    שאול ואבדון נגד ה׳ – נגד האומרים שאין ה׳ יודע מחשבות בני אדם, אם מצד שהם עמוקים ונסתרים מאד בקרב איש ולב עמוק, אם מצד השתנותם ששטף נהר המחשבות שוטף תמיד, וא״א שיתחדש להשי״ת ריבוי ידיעות ושינוי ידיעה וכדומה משאלות הפילוסופים, אומר, השאול שהוא עמוק ונסתר יותר מן הלב, והאבדון שהוא החומר ההיולי הפושט צורותיו תמיד ולובש צורה אחרת באין הפסק, בכל זה הוא נגד ה׳ ויודע מעמקיו והשתנותיו, אף כי שיודע לבות בני אדם.
    אף כי לבות בני אדם – שיש גם איש ערוּם המבינם.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יב) לֹ֣א יֶאֱהַב⁠־לֵ֭ץ הוֹכֵ֣חַֽ ל֑וֹ אֶל⁠־חֲ֝כָמִ֗ים לֹ֣א יֵלֵֽךְ׃
    A scoffer doesn't love to be reproved; he will not go to the wise.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    לָא רָחֵם מְמִיקְנָא לְמַן דְמַכְסֵן לֵיהּ וּלְוַת חַכִּימֵי לָא אָזֵל.
    תג׳ד אלדאהי לא ישא אן תעט׳ה, ולא ימצ׳י אלי אלחכמא.
    לא, תמצא שהלץ אינו אוהב שתוכיחו, ולא ילך אל החכמים. ראה אמו״ד מאמר ה פ״ח. והובא לעיל י כא.
    אלאול אנה לא יריד אן תעט׳ה כ׳אצה.
    ואלת׳אני לא יחצ׳ר מגלס אלעלם פישתרך פי עט׳תה מע עואם אלנאס.
    לא יאהב לץ הוכח לו – הלץ אינו אוהב מי שמוכיחו.
    ואל חכמים לא ילך – כדי שילמוד ויהיה עמהם.
    1
    1. פסוק י״ב נדרש בשערי תשובה לר׳ יונה ב׳:ח׳.
    אל חכמים לא ילך – זה מדת גבה לב.
    לא יאהב לץ הוכח לו – הנה הלץ לא יאהב התוכחת ולזאת הסבה גם כן לא יאהב החכמה ולזה לא ילך אל חכמים ללמד חכמתם.
    לא יאהב לץ – האל״ף בחטף סגול ברוב הספרים.
    לא יאהב – בעבור שלא יאהב בתוכחה לזה לא ילך אל חכמים מפחדו פן יוכיחנו.
    לץ הוכח – עמ״ש למעלה (ט׳ ז׳).
    לא יאהב לץ הוכח לו – הלץ הוא המתלוצץ על חקי החכמה והמוסר יען שאין יכולים לבררם לו בראיות השכל, אבל על התוכחה שהוא וכוח השכל בראיות לא יוכל להתלוצץ, רק ששונא התוכחה ונשמר ממנה, ועז״א יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו, אבל המוכיח ללץ בראיות לא יקלהו כי נכנע הוא לוכוח השכל, רק ששונא את המוכיח וע״כ נשמר מלכת אל חכמים, הוא אינו נשמר מפני המוסר שע״ז יתלוצץ, רק מפני התוכחה, ומפני שלא יאהב התוכחה, לכן לא ילך אל חכמים – וכבר בארתי בפי׳ התו״ה קדושים סי׳ מ״ג שיש הבדל בין יכח שאחריו למ״ד ובין יכח שאחריו את, יכח שאחריו ל׳ מתוכח עמו ע״פ השכל בעניני חכמה ומוסר ואינו מוכיח על דבר פרטי, ויכח שאחריו את מוכיחו על דבר פרטי, ועז״א אל תוכח לץ פן ישנאך, וכשאינו מוכיח על דבר פרטי, אינו שונא ובכ״ז לא יאהב התוכחת.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (יג) לֵ֣ב שָׂ֭מֵחַ יֵיטִ֣ב פָּנִ֑ים וּבְעַצְּבַת⁠־לֵ֝֗בא ר֣וּחַ נְכֵאָֽה׃
    A glad heart makes a cheerful face; but an aching heart breaks the spirit.
    א. וּבְעַצְּבַת⁠־לֵ֝֗ב א=וּבְעַצְּבַת⁠־לֵ֝ב (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לִבָּא חָדְיָא מַשְׁפִּיר אַפֵּי וּבְכֵיבָא דְלִבָּא רוּחָא מְמָכְתָּא.
    אלקלב אלפרח יג׳וד אלסחנה, ובמשק אלקלב יכתאב אלרוח.
    לב, הלב השמח יטיב מראה הפנים, ובעוצב הלב ידוכה הרוח.
    כפי שגלה יוסף מה שבלב סריסי פרעה כאשר ראה פניהם זועפים כמו שנאמר והנם זועפים1. וכן שר הסריסים אמר לדניאל חנניה מישאל ועזריה אשר למה יראה את פניכם זעפים2.
    1. בראשית מ, ו.
    2. דניאל א י.
    כמא ט׳הר יוסף עלי מא פי קלוב סריסי פרעה למא ראי וג׳וההמא כאלחה לקולה והנם זועפים, וכד׳לך שר הסריסים קאל לדניאל חנניה מישאל ועזריה אשר למה יראה את פניכם זעפים.
    לב שמח ייטיב פנים – אם תשמח לבו של הקדוש ברוך הוא בלכתך בדרכיו, ייטיב לך את פניו לעשות רצונך. ואם תעצב לבו, יראה לך רוח נכאה, כמה דאת אמר: ויתעצב אל לבו (בראשית ו׳:ו׳) ויאמר אמחה את האדם (בראשית ו׳:ז׳).
    רוח נכאה – טׇלֵנְט, של זעף.
    A merry heart makes a cheerful face If you cheer up the heart of the Holy One, blessed be He, by following His ways, He will show you a cheerful face to do your will, but if you sadden Him, He will show you a breaking spirit, as it is stated: "And He became saddened to His heart. And the Lord said, 'I will erase man, etc.'" (Bereshit 6:6f).
    a breaking spirit (Talant in Old French, explained in Kohelet 1:6) a spirit of fury.
    לב שמח ייטיב גההא – הלב השמח ייטיב זוהר פני בעליו.
    וכשהלב הוא עצב רוחו תהיה נכאה.
    ויש מפרשים: גהה – כגהה. שפירושו: רפואה, מלשון: ולא יגהה מכם מזור (הושע ה׳:י״ג).
    א. כן בכ״י וטיקן 89 (בהשפעת משלי י״ז:כ״ב), וכן בהמשך. בפסוק כאן: ״פנים״.
    לב שמח ייטיב פנים ובעצבת לב וכו׳ – נתכוון ע״ה שנלמוד מזה שלא יעלה על הדעת שאין תועלת והפסד על מחשבות הלב כי אם בדברים ובפועל ונתן מופת כי יש ללב פועל בגוף כי עיקר הנאת הגוף וצערו תלויים בלב כי משמחת הלב יגיע עיקר תענוג הגוף כי לב שמח ייטיב גהה (משלי י״ז:כ״ב) ובעצבת לבו ויגונו יגיע שבר רוח ולא תמצא הנאה לגוף עם שבר רוח וכמו שנאמר: ורוח נכאה מי ישאנה (משלי י״ח:י״ד). עתה ראה עונש הלב השמח בחטא ובאולת. גם כי עיקר הנאת הגוף ישים בחטא שעיקר הנאתו תגיע מן השמחה וגם נכרת בו כי לב שמח ייטיב פנים גם לעומת זה תשקול שכר לב השמח במצות1 והמצטער על החטא והרשעים ישמחו בחטא וברשע, שנאמר: אולת שמחה לחסר לב (משלי ט״ו:כ״א), והצדיקים שמחתם בעבודת השם ית׳, שנאמר: שש אנוכי על אמרתך (תהלים קי״ט:קס״ב), ונאמר: שמחו בי״י וגילו צדיקים (תהלים ל״ב:י״א) והענין הזה שכתבנו נכבד מאוד על כן סמך למקרא הזה: לב נבון יבקש דעת (משלי ט״ו:י״ד) כי שמחתו בחכמה. כי השמחה שרש כל התענוגים שגם בגוף נכרת וכאשר בארנו, גם אמר החכם תורתו יצהיל פנים, שנאמר: חכמת אדם תאיר פניו (קהלת ח׳:א׳) ואפשר על דרך רחוקה שבא ללמד כי תרגיש בארץ לא יאהב לץ התוכחת באשר לא ייטיב לבו את פניו בשמעו את דברי התוכחת.
    1. ראה גם פירוש ר׳ יונה משלי י״ג:ט׳.
    לב שמח – הנה הלב השמח ייטיב העיון ובכעס הלב ועצבונו תהיה הנפש נכאה ודואגת ולזה היתה השמחה משובחת באופן מהכעס ולזה תמצא כי אלישע אמר שיקחו לו מנגן לשמח לבו ואז היתה עליו יד י״י ונתבאר ג״כ שכל ימי כעס יעקב על בנו יוסף לא שרתה עליו רוח הקדש.
    ייטב – חסר האמנם בסימן י״ז ייטיב גהה מלא.
    ובעצבת לב – דגש הצד״י לתפארת מכלול שקל פעל.
    נכאה – נשברה כמו ונכאה לבב (תהלים ק״ט:ט״ז).
    לב שמח – שמחת הלב תיטיב מאור הפנים וזהרו ובעבור עצבת לב נשברה הרוח וישפל בעיני עצמו.
    ייטב – נמשך לשתים, ורוח כולל הכחות הנפשיות כולם.
    לב שמח ייטיב פנים – שמחת הלב ועצבונו יהיה בכמה אופנים, ופה מדבר בלב השמח בעניני העולם, כמ״ש ולבי שמח מכל עמלי, והוא מי שאינו מתעצב על עונותיו ועל חסרון כשרונו בשלמות נפשו, כי לבו שמח בהצלחתו, והוא רק ייטיב פנים – כי שמחת הלב ניכר על הפנים, אבל לא ייטיב בזה את הרוח, שהרוח כולל לכל כחות הנפש הפנימיים רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה׳, ולפעמים הלב שמח והרוח נכאה, שהרוח שפל ומורד ונכאה כי עוסק בתאות העוה״ז ובשמחתה לבד, אבל בעצבת לב (ייטיב) רוח נכאה – על ידי שיתעצב על מעמדו הנפשי יתנשא רוחו ויגביהנו למעלה, וזה טוב יותר מהטבת פנים, ועי׳ פירושי על פסוק לב שמח ייטיב גהה.
    ייטיב פנים – הפך מרוח נכאה שאחריו, פנים צהובות, וטוב ויפה נרדפים, וביום שמחתו אדם מוכן להיטיב עם חבירו כדי שישמח גם הוא עמו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יד) לֵ֣ב נָ֭בוֹן יְבַקֶּשׁ⁠־דָּ֑עַת [וּפִ֥י] (ופני) כְ֝סִילִ֗ים יִרְעֶ֥ה אִוֶּֽלֶת׃
    The heart of one who has understanding seeks knowledge, but the mouths of fools feed on folly.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לִבָּא דְמִתְבַּיֵן בָּעֵי יְדִיעֲתָא וּפוּמְהוֹן דְסַכְלֵי שַׁטְיוּתָא.
    קלב אלפאהם יטלב אלמערפה, וקצד אלג׳האל ירעו אלג׳הל.
    לב, לב הנבון יבקש החכמה, ומטרת הכסילים ירעו אולת. תרגם ופי ״קצד״ פנייה מטרה וכוון, והוא לפי הכתיב ״ופני״ ובמקרים רבים מתרגם רבנו לפי הכתיב ולא לפי הקרי.
    גם זה תאור המציאות.
    הד׳א איצ׳א חכאיהֵ מא וג׳ד.
    לב נבון – הנבון יבקש דעת להנהיג עצמו בטוב.
    ופי כסילים – יגיע בעליו לדבר אולת.
    או פירושו: ירעה אולת – תשבר האולת. כלומר כי ידבר דברים שישברו האנשים את פיו.
    לב נבון יבקש דעת ופי כסילים ירעה אולת – אין צריך לומר כי לא יבטא הנבון אולת בשפתים כי גם בקרב לבו כל מחשבותיו לבקש דעת עד שימצאנו והדעת הוא שקול הדעת בדברים המסופקים ומן הבינה יגיעו אל הדעת ופי כסילים וכו׳.
    ירעה – ינהיג ויקים האולת בעולם כי בראותו גם את זולתו אשר יעשה אולת יעזרנו בטענותיו, לשון רועה רוח (הושע י״ב:ב׳) ורעו אתכם דעה והשכל (ירמיהו ג׳:ט״ו).
    לב נבון – יבקש תמיד דעת קדושים ופי כסילים יהיה רועה תמיד אולת בלב הכסילים כי מהלב יבא הדבור אל הפה.
    ופני כסילים – ופי ק׳.
    יבקש דעת – יחזר אחר הדעת ללמדה.
    ירעה – יעשה את האולת לריע וחבר להיות רגיל עמה.
    נבון, דעת – ע״ל (ט׳ י׳). כסילים נלוזים מחכמה מפני תאותם, כמ״ש בכל הספר, והם מחזיקים אולת במרמה רק לפנים (כנ״ל י״ב כ״ג, י״ד ח׳ כ״ד), ואולת הפך הדעת שהוא הספק בכל דבר, והנבון מבקש הדעת בלבו, והכסיל רועה אולת רק לפנים לא בלבו.
    לב נבון יבקש דעת – כבר בארתי שהנבון הוא המבין דבר מתוך דבר, ועי״כ בא לכלל דעת שגם בחקי החכמה יבין טעמם ויודע בהם דעת, כמ״ש (י׳ י״ג) בשפתי נבון תמצא חכמה, אמנם לא ישיג הדעת בקל רק אחר הבקשה והתבוננות רב, והלב שהוא הכח המושל כשבא להנהיג בדרכי החכמה יבקש לדעת טעמיה וסודותיה, אבל הכסיל שהוא אינו עוזב החכמה מפני האולת שהכסיל אינו אויל כנ״ל, רק מפני תאותו, לבו לא יבקש אולת וספיקות כמו האויל שהוא יבקש אולת, ר״ל שיעמול למצוא טענות על דרכי החכמה במופתים פילוסופים מתעים, לא כן הכסיל כי אולת כסילים מרמה כמש״פ שם, רק פני כסילים ירעה אולת – שהגם שלבו לא ירעה אולת, פניו ירעה אותה, הפנים מצייר הכוונה ששם פניו אליה, אחרי שישים פניו לדרך התאוה לכן ירעה אולת לשום בה על פניו מסוה, והוא מוצא האולת עומדת לנגד פניו כעדרי צאן והוא הרועה.
    ופי כסילים ירעה – נראה כאילו מתהנה מן האולת, ולכן לבם לא יבקש דעת.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טו) כׇּל⁠־יְמֵ֣י עָנִ֣י רָעִ֑ים וְטֽוֹב⁠־לֵ֝֗בא מִשְׁתֶּ֥ה תָמִֽיד׃
    All the days of the afflicted are wretched, but one who has a cheerful heart enjoys a continual feast.
    א. וְטֽוֹב⁠־לֵ֝֗ב א=וְטֽוֹב⁠־לֵ֝ב (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    כָּל יוֹמֵי דְמִסְכְּנָא בִּישִׁין וּמַן דְטָב לִבֵּיהּ מַשְׁקְיָא תְדִירָא.
    כל ימי עני רעים – א״ר זירא כל ימי עני רעים זה בעל גמרא, וטוב לב משתה תמיד – זה בעל משנה. רבא אמר איפכא דאמר רב משרשיא משמיה דרבא מאי דכתיב מסיע אבנים יעצב בהם זה בעל משנה, בוקע עצים יסכן בם זה בעל גמרא.
    ר׳ חנינא אמר כל ימי עני רעים – זה איסטניס, וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו יפה.
    רבי ינאי אומר כל ימי עני רעים – זה שדעתו קצרה, וטוב לב משתה תמיד זה שדעתו רחבה.
    ר׳ יוחנן אמר כל ימי עני רעים – זה הרחמן, וטוב לב משתה תמיד זה האכזרי.
    ר׳ יהושע בן לוי אמר כל ימי עני רעים – זה שיש לו אשה רעה, וטוב לב משתה תמיד זה שיש לו אשה טובה.
    כל ימי עני רעים – והא איכא שבתות וימים טובים, כדשמואל דאמר שמואל שנוי וסת תחלת חולי מעים.
    כתוב בספר בן סירא כל ימי עני רעים – אף בלילות, בשפל גגים גגו, במרום הרים כרמו, מטר גגים לגגו, עפר כרמו לכרמים.
    כל איאם צ׳עיף אלראי רדיה, וג׳ודהֵ אלקלב שרב דאים.
    כל, כל ימי חלוש הדעת רעים וטוב הלב משתה תמיד. וטוב הוו כאלו נקוד שורק ולא חולם.
    העני הזה אינו רש אלא עני בדעת. ואשר לו שכל טוב שמחתו תמידית יותר מן היין כמו שנאמר כי טובים דודיד מיין1.
    1. שיר השירים א ב.
    אבוס, מפוטם.
    הד׳א אלעני ליס הו פקיר בל צ׳עיף אלעקל. ואלג׳יד אלעקל סרורה דאים אפצ׳ל מן אלשראב כקולה כי טובים דודיך מיין.
    כל ימי עני רעים – ואפילו שבתות וימים טובים, דאמר שמואל: שינוי וסת תחלת חולי מעים.⁠א
    וטוב לב – מי שטוב לבו בעשרו.
    משתה תמיד – כל שעותיו דומות לו יום משתה ללמדך שיהא אדם שמח בחלקו, ורבותינו דרשו בו מה שדרשו בחלק (בבלי סנהדרין ק׳:).
    א. כן בכ״י אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220: ״מעיים״. בכ״י לוצקי 778 חסר: ״מעים״.
    All the days of a poor man are wretched Even Sabbaths and festivals, as Samuel said. A change of diet is the beginning of intestinal disorders.
    but he who has a cheerful heart One whose heart is cheerful with his wealth.
    always has a feast All his years seem to him like days of feasting to teach you that a person should be happy with his lot (Avoth 4:1). And our Sages expounded [on this] in the chapter entitled Chelek (Sanh. 100b, 101a).
    כל ימי עני רעים – מפני שאין לבו שמח כי הוא דואג על עוניו.
    ומי שהוא עשיר לבו טוב כי ישמח בעשרו והוא לו תמיד כמשתה, ואפילו אם לא יאכל אלא מעט.
    כל ימי עני רעים וטוב לב וגו׳ – 1ביאר שאין טוב לב בכלל מה שאמר כל ימי עני רעים כי טוב לב אף על פי שהוא עני הנה טוב לבבו כמשתה תמיד והפסוק גם האמור למעלה לו לב שמח ייטיב פנים (משלי ט״ו:י״ג) הקדמה אל הענין הבא אחרי זה.
    {וטוב לב משתה תמיד} – חסר בי״ת, כמו בית י״י (מלכים ב י״ב:י״א), והטעם כי בעל שכל שמח תמיד כאלו הוא עומד במשתה, כטעם ויאכלו וישתו... עמו, לכן סמך לו הבא אחריו.
    משתה תמיד – במשתה.
    כל ימי עני רעים – כל מי שהוא עני בדעות כל ימיו הם רעים אך מי שהוא טוב שכל שמח בכל ימיו כאילו יעשה משתה בכל יום עם שתמיד הוא שותה מנחל עדני נעימות הדעות.
    כל ימי עני רעים – עם כי מצוי לו די מחסורו כי יתקנא בעשירי העם ורעה עינו בשלהם אבל מי שיש לו לב טוב לבל ירע עינו בזולתו ישמח בחלקו וימיו נדמים לו תמיד כימי משתה ושמחה.
    עני – כולל גם ענוות הנפש והכנעתה, ובא לרוב על הצדיקים והענוים.
    כל ימי עני רעים – מפרש, שפני כסילים ירעה איוולת (משלי ט״ו:י״ד) – הוא מסופק ממה שרואה לפניו, והוא שואל: הלא ראינו ש״כל ימי עני רעים״?! העני, המתענה מפני ששומע לחוקי התורה, בכל זאת ימיו רעים תמיד, ומי שעושה משתה תמיד הוא טוב לב – ומזה יוכיח שאין שכר להולך בחכמה.
    אבל לב נבון יבקש דעת – וישיב לו לאמור.
    עני – נכה רוח.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (טז) טוֹב⁠־מְ֭עַט בְּיִרְאַ֣ת יְהֹוָ֑הי״י֑ מֵאוֹצָ֥ר רָ֝֗בא וּמְה֥וּמָה בֽוֹ׃
    Better is little, with the fear of Hashem, than great treasure with trouble.
    א. רָ֝֗ב א=רָ֝ב (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    טָב קָלִיל בִּדְחַלְתֵּיהּ דֶאֱלָהָא מִן סִימָתָא רַבְרְבָתָא וְעָאֲתָא בָהֵן.
    אלקליל בתקוי אללה, כ׳יר מן כנז כת׳יר פיה אלאהאמה.
    טוב מעט, ובאמו״ד מאמר ה פ״ז פירש פסוק זה לעני הנותן צדקה שחשובה היא לפני ה׳.
    שני אלה בממון המותר המועט, והאסור המרובה. ודבריו אלה בהפרשת המעשרות ומתנות ה׳.
    הד׳אן פי אלמאל אלחלאל אלקליל ואלחראם אלכת׳יר, וקולה הד׳א פי אכ׳ראג׳ אלעשור וחקוק אללה.
    מאוצר רב ומהומה בו – קול בני אדם צועקים חמס, שנעשה אותו אוצר בגזל ובחמס, כמו: וראו מהומות רבות בתוכה ועשוקים בקרבה (עמוס ג׳:ט׳).
    Better a little with the fear of the Lord, than a great treasury and turmoil with it The voice of people shouting that the treasury was made from robbery and violence, as in: "And see great confusions within it and people being oppressed in its midst" (Amos 3:9).
    טוב מעט ביראת י״י – האדם הקונה עשר ביושר ביראת י״י אפילו אם הוא מעט הוא יותר טוב מן ההרבה שקנה אדם אחר בעול וחמס. כי מי שקנאו ביושר הקב״ה יתן בו ברכה, ומי שקנאו בעול סופו שישלח בו האל את המארה ויאבד.
    ויש מפרשים: ומהומה בו – כמו המייה, מן ותהם כל העיר (רות א׳:י״ט), כלומר המיית האנשים שגזל בקנותו העשר ההוא.
    טוב מעט ביראת י״י מאוצר רב ומהומה בו – 1לכן מי שאוהב את השם ית׳ ויתעלה ישמח בחלקו ויסתפק במעט אשר לו ולא יתאווה ממון אחרים וייטיב לבו ביראת השם ית׳ ואף אם עני הוא טוב לב כמשתה תמיד.
    1. עיין פירוש ר׳ יונה משלי י׳:כ״ח.
    טוב מעט ביראת י״י – טוב מעט מהממון שיקובץ ביראת י״י וביושר מאוצר רב שיקובץ במהומה וצעקה מפני דמעת העשוקים כי סוף הקנין המעט אל ההצלחה והקיום וסוף זה האוצר הרב אל ההשחתה וההפסד.
    טוב מעט – יותר טוב מעט הון הבא ביראת ה׳ וביושר.
    מאוצר רב – ובו מהומת קול בני אדם צועקים על העושק אשר בו.
    טוב מעט ביראת ה׳ – המעט שי״ל להעני אחר שהוא עוסק ביראת ה׳ והולך מהלך השלמות, הוא טוב מן מי שי״ל אוצר רב אחר שנמצא בו מהומה – כי יהום את נפשו ואשרו הרוחני, ונשא ע״ז משלו.
    ומהומה – הקול ההומה בלב כל האדם פחות או יותר ומוכיחו אם און ותרמית פעלו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יז) ט֤וֹב אֲרֻחַ֣ת יָ֭רָק וְאַהֲבָה⁠־שָׁ֑ם מִשּׁ֥וֹר אָ֝ב֗וּס וְשִׂנְאָה⁠־בֽוֹ׃
    Better is a dinner of herbs, where love is, than a fattened calf with hatred.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    טָבָא שֵׁרוּתָא דְיַרְקָא וְרַחֲמוּתָא תַמָן מִן תּוֹרֵי מְפַטְמֵי בִּסְגִיאֲתָא.
    טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו – אמר רבי לוי: כנגד מי אמר שלמה פסוק זה? כנגד שני בני אדם שפגעוהו בשעה שירד ממלכותו והיה מחזר על הפתחים בשביל פרנסה. פגעו בו שני בני אדם שהיו מכירין אותו: בא אחד מהם, נשתטח לפניו, ואמר לו ׳אדוני המלך! אם רצונך, גלגל עמי היום׳. מיד הלך עמו, והעלהו לעליה וזבח שור, הביאו לפניו מטעמים רבים, והתחיל משמיע לו דברי מלכותו, ואמר לו ׳זכור אתה שעשית כך וכך ביום פלוני כשהיית מלך?׳ מייד, כיוון שהזכיר לו ימי מלכותו, התחיל בוכה וגועה, וכן כל אותה הסעודה, עד שעמד משם שבע מבכייתו. למחר פגע בו חבירו, התחיל משתטח לפניו ואמר לו ׳אדוני המלך, רצונך שתגלגל עמי היום?׳ אמר לו ׳שמא אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה חבירך אתמול?׳ אמר לו ׳אדוני המלך, איש עני אני, אלא אם רצונך גלגל עמי היום במעט ירק שיש לי׳. באותה שעה הלך לביתו, רחץ לו ידיו ורגליו, והביא לו מעט ירק, והתחיל אותו האיש מנחמו, ואמר לו ׳אדוני המלך, שבועה נשבע הקב״ה לאביך שאינו פוסק מלוכה מזרעו, שנאמר: ״נשבע ה׳ לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך״ (תהלים קל״ב:י״א), אלא כך הוא דרכו של הקב״ה, מוכיח וחוזר ומוכיח, שנאמר: ״כי את אשר יאהב ה׳ יוכיח וכאב את בן ירצה״ (משלי ג׳:י״ב), אבל הקב״ה מחזירך למלכותך׳. כיוון ששמע שלמה כך, מייד נתקררה דעתו עליו, ושמח מאותה סעודה של ירק, ועמד משם שבע. אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי אבון בן בנימין בשם רבי יוסי בן זמרא: כיוון שחזר שלמה למלכותו, כתב בחכמתו ״טוב ארוחת ירק ואהבה שם״ שאכלתי אצל העני ״משור אבוס ושנאה בו״ שהאכילני אותו עשיר שהזכירי צערי.
    טוב ארוחת ירק ואהבה שם – טובה סעודה שאכלו ישראל במצרים על מצות ומרורים, משור אבוס ושנאה בו מכל פרים שהקריב בלעם על ידי שנאה.
    דבר אחר: טוב ארוחת ירק ואהבה שם – כנגד מי אמר שלמה מקרא זה, כנגד שני בני אדם שפגעוהו בשעה שירד ממלכותו והיה מחזר על הפתחים בשביל פרנסה, פגע בו אדם אחד ונשתטח עליו אמר לו אדוני המלך אם רצונך השגיח עלי היום, מיד הלך עמו והעלהו לעליה וזבח לו שור והביא לפניו הרבה מטעמים, התחיל משמיע לו דברי מלכותו ואמר לו זכור אתה שעשית כך וכך כשהיית מלך, כיון שהזכיר לו ימי מלכותו התחיל גועה ובוכה, וכן כל אותה סעודה עד שעמד משם בבכיה, למחר פגע בו אדם אחר התחיל משתטח לפניו ואמר לו אדוני המלך רצונך שתשגיח עלי כל היום, א״ל מה אתה מבקש לעשות לי כשם שעשה לי חברך, אמר לו אדוני איש עני אני אלא אם תשגיח עלי מעט ירקות יש לי אני מניח לפניך אם רצונך בוא עמי לבית, באותה שעה בא לביתו עמו, כיון שהגיע לביתו רחץ פניו ידיו ורגליו והביא לפניו מעט ירק, התחיל אותו האיש לנחמו ואמר לו אדוני שבועה נשבע הקב״ה לאביך שאינו פוסק מלוכה מזרעו שנאמר נשבע י״י לדוד אמת לא ישוב ממנה מפרי בטנך אשית לכסא לך, אלא כך דרכו של הקב״ה מוכיח וחוזר ומרצה שנאמר כי את אשר יאהב י״י יוכיח וכאב את בן ירצה, אבל הקב״ה עתיד להחזירך למלכותך, כיון ששמע כך שבע, ר׳ חייא בר אבא ורבי אבא בר מניומי בש״ר יוסי בן זימרא כיון שחזר שלמה למלכותו התנבא בחכמתו על זה טוב ארוחת ירק שאכלתי אצל העני משור אבוס שלא האכילני אותו עשיר אלא הזכירני צערי.
    לבאקה מן בקל ומחבה הנאך, כ׳יר מן ת׳ור מעלוף מעה שנאה.
    טוב, ארוחת ירק ״לבאקה״ לפתן. דבר המרטיב ומרכך.
    זה בשני אופנים, או באהבת בני אדם כמו שלקח דוד חמשה ככרות1 מאחימלך והיו חביבים עליו מאשר לאכול אצל שאול לחם המלך. ובאהבת ה׳ היה רעבונו של עדו החוזה טוב מלאכול אצל ירבעם כפי שהוצע לו, וענהו אם תתן לי את חצי ביתך2.
    1. שמואל א כא ד.
    2. מלכים א יג ח.
    הד׳א עלי צ׳רבאן, אמא פי מחבהֵ אלנאס פכמא כאן אכ׳ד׳ דוד כמסה רגפאן מן אחימלך כאן אחב אליה מן אלאכל ענד שאול טעאם אלמלך.
    ופי מחבהֵ אללה כאן ג׳וע עדו החוזה אצלח מן אלאכל ענד ירבעם אד׳ ערץ׳ עליה, פאג׳אבה אם תתן לי את חצי ביתך.
    טוב ארוחת ירק – לתת לעני.
    ואהבה שם – להראות לו סבר פנים.⁠א
    משור אבוס – להאכילו בשר שמן ויראנו פנים רעים.
    במשור אבוס – שאובסין לוג המאכל בפיו על כרחו כדי לפטמו, וכן ברבורים אבוסים (מלכים א ה׳:ג׳), [ובלשון משנה: אין אובסין את הגמל בשבת].⁠ד
    ויש למשלו כנגד קומץ מועט של עני שחביב משור חטאת של רשע.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י אוקספורד 165 נוסף כאן: ״יפות״.
    ב. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 34. בכ״י אוקספורד 142, וינה 220 נוסף כאן: ״דבר אחר״.
    ג. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778: ״בו״.
    ד. תוספת זו מופיעה בכ״י אוקספורד 142, וינה 220. היא חסרה בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165, אוקספורד 34.
    than a fattened ox To feed him fat meat and to show him an angry countenance. Than a fattened ox אבוס. An ox into whose mouth they stuff the food against his will, in order to fatten him. Likewise: "fatted (אבוסים) fowl" (Melakhim I 5:3). And it can be explained allegorically as referring to the handful – the little bit offered up by the poor–[being better] than an ox for a sin-offering offered up by a wicked man. Another explanation: Better a repast of herbs To give a poor man. where there is love To show him a friendly countenance.
    טוב ארוחת ירק – מעט מאכל שיאכל אדם עם אוהביו הוא טוב מאכילת בשר השור המפוטם בין שונאיו.
    ואמר החכם: האכילה עם השונא כבסא.
    טוב ארחת ירק ואהבה שם משור אבוס וגו׳ – 1הביא משל מטבעי בני אדם כי ייטיב להם המעט בחברה שתנעם להם מן המשמנים עם חברת שונאי נפשם, ומן המשל עליך ללמוד כי על אחת כמה וכמה שתתפייס דעתך במעט באהבת השם ית׳ וית׳ ויראתו כי הלא אהבתו טוב לך מחברת כל האוהבים ואל תתאו לשלות הרשעים כי רבה משטמה ושנאת השם אותם.
    1. עיין ר׳ בחיי פרשת פקודי.
    טוב ארוחת – אחר שזכר התמורה על הקנין, זכר בו השנאה שהוא יותר חלוש בסוג הדאגה, ואמר שגם זה אין ראוי לסבול, כל שכן לכסוף אליו, אבל על כל פנים טוב המעט המסתפק.
    טוב ארוחת ירק – טוב לאדם וערב ארוחת ירק עם חברה שתהיה אהבה שם ביניהם יותר משור שמן עם חברה שתהיה שנאה ביניהם כי השנאה תגרה מדון ביניהם ותהיה סבה לרעות גדולות.
    ארחת – ענין האכילה התמידית בכל יום כמו וארוחתו ארוחת תמיד (מלכים ב כ״ה:ל׳).
    אבוס – שם המקום שמפטמים בו את הבהמות כמו וחמור אבוס בעליו (ישעיהו א׳:ג׳).
    ארוחת – סעודה של ירק במקום שאוהבין אותו טובה יותר מסעודת שור הפטם על האבוס ובמקום ששונאין אותו.
    טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור אבוס ושנאה בו – שראינו שייטב לאדם ארוחה קטנה אם נמצא שם אהבה, שהאהבה תמתיק גם ארוחת ירק, והשנאה תמרר המאכל של שור אבוס, ואין האושר החיצוני והעונג המדומה עקר, רק המנוחה הפנימית והאהבה והבטחון בה׳, כי בו תתעדן בדשן נפשו.
    ארחת – ראשית הוראת שם זה הוא מה שנותנים לפני אוֹרֵחַ, והושאל לכל שלחן גם לשלחן מלכים (סוף ספר מלכים וירמיה).
    אבוס – מפוטם כשור הדש בגורן הקרוי ג״כ אֵבוּס (עיין מה שכתבתי למעלה י״ד:ד׳).
    בו – עמו, באכילתו.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יח) אִ֣ישׁ חֵ֭מָה יְגָרֶ֣ה מָד֑וֹן וְאֶ֥רֶךְ אַ֝פַּ֗יִם יַשְׁקִ֥יט רִֽיב׃
    A wrathful man stirs up contention, but one who is slow to anger appeases strife.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    גַבְרָא חֶמְתָּנָא מְגָרָא תִגְרָא וּנְגִיד רוּחָא מַדְעֵךְ חַרְתָּא.
    איש חמה יגרה מדון – אמר רבי נחמיה: זה שדעתו קצרה עליו.
    וארך אפיים ישקיט ריב – זה שדעתו ארוכה עליו. תמן תנינן: ״איזהו גיבור – הכובש את יצרו״ (משנה אבות ד׳:א׳), שנאמר: ״טוב ארך אפיים מגיבור, ומושל ברוחו מלוכד עיר״ (משלי ט״ז:ל״ב).
    איש חמה יגרה מדון – א״ר תנחומא זה שדעתו קצרה עליו, וארך אפים ישקיט ריב זה שדעתו ארוכה עליו. תמן תנינן אי זהו גבור הכובש את יצרו.
    ד׳ו אלחמיה יחרץ׳ אלצכ׳ב, ואלטויל אלמהל יקרר אלכ׳צומה.
    איש, יגרה, יעורר.
    איש חמה יגרה מדון – אדם שאין מעצור לרוחו להאריך חמתו יגרה מדון.
    וארך אפים – שאינו ממהר להנקם ולריב.
    ישקיט ריב – שהוא כלה ושקט מאיליו.
    A man of wrath stirs up quarrel A man who has no control over his anger, to be slow to anger, stirs up quarrels.
    but he who is slow to anger Who does not hasten to take revenge and to quarrel.
    abates strife It ends and abates by itself.
    איש חמהא יגרה מדון – כי מי שהוא בעל חמה כמעט דבר יתקוטט עם בני אדם.
    וארך אפים ישקיט ריב – כי לא יחרה אפו כל כך במהרה ואין בטבעו לעשות מריבה.
    א. בכ״י וטיקן 89: ״חמא״.
    איש חמה יגרה מדון וארך וגו׳ – כאשר תבקש להפריד בין עצומים לא תבקש איש חמה כי כאשר יקצוף על ענייני עצמו ויתעבר על ריב לא לו1 ויגרה מדון בין האנשים אשר להם הריב2 כאשר יקוץ בטענת אחד מהן ויקצוף עליו ולא יסבול דברי כל אחד לישב דעתם במענה רך וארך אפים ישקיט ריב.
    1. השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ו:י״ז.
    2. השוו ללשון הפסוק בדברים י״ט:י״ז.
    איש חמה יגרה מדון – האיש הכעסן יגרה מדון במקום שיש שלום ואמנם מי שהוא מאוחר הכעס ישקיט הריב והמדון ויהיה סבת השלום.
    יגרה – מלשון תגר וחרחור כמו ואל תתגר בם מלחמה (דברים ב׳:ט׳).
    מדון – מלשון דין ומריבה.
    איש חמה – מי שדרכו לכעוס יגרה מריבה עם בני אדם אבל המאריך אף ואינו ממהר לכעוס ישקיט בזה את המריבה.
    מדון, ריב – הבדלם למעלה (י׳ י״ב).
    חמה אף – למעלה (פסוק א׳).
    איש חמה יגרה מדון – יש הבדל בין ריב ובין מדון, המדון הוא שמדיינים על איזה דבר והדבר שמדיינים עליו הוא סבת הריב, וריב כולל כל מריבה שתהיה, ואמר איש מדנים לחרחר ריב, מי שבטבעו לטעון טענות ולמצוא דיני דינים, הוא מחרחר ריב, ואיש חמה יגרה מדון – ואמר להלן (כ״ט כ״א) איש אף יגרה מדון ובעל חמה רב פשע, ומבואר אצלנו ההבדל בין אף לחמה שהחמה היא תבער הכעס הפנימי והאף הוא הכעס החיצוני, ולקמן באר שאיש אף ע״י שרוצה להרע לחברו יגרה מדון – וימצא איזה עלילה לבקש דין, ובעל חמה שחמתו בוערת בלבו ביתר שאת הוא רב פשע – וירע לחברו בלא דין ומדון, רק ברצח וחמס, ופה אמר שלפעמים איש חמה יגרה מדון – וירצה לכלות חמתו ע״י המדון ובדרך משפט, ומן המדון הלא יעורר ריב, אמנם כשהצד השני הוא ארך אפים – וישיב לו מענה רך, ומענה רך ישיב חמה, אז ישקיט ריב – כי יפייס אותו בדברים רכים, והגם שבא המדון ע״י חמה ישוב החמה וישקוט הריב.
    מדון – קטטה רבה הבאה לפני הדיינים.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (יט) דֶּ֣רֶךְ עָ֭צֵל כִּמְשֻׂ֣כַת חָ֑דֶק וְאֹ֖רַח יְשָׁרִ֣ים סְלֻלָֽה׃
    The way of the sluggard is like a thorn patch, but the path of the upright is a highway.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אוֹרְחֵיהוֹן דְעַטְלֵי קַרְצוּבֵי וְכוּבֵי וְאוֹרְחָא דִתְרֵיצֵי שַׁפְיָא.
    דרך עצל כמשוכת חדק – ר׳ יעקב בר אחא בש״ר יוחנן דבית גוברין זה עשו הרשע דהוה דמיא להדין סיכתא דאת מפשר לה מן הכא והיא מתעריא מן הכא, כך הוא עשו הרשע אייתי גולגלתיך דימוסיך ארנוניך לית ליה קניס ליה.
    ואורח ישרים סלולה – זה הקב״ה דכתיב כי ישרים דרכי י״י שהכשיר לשונו ואמר למשה כי תשא את ראש.
    טריק אלכסלאן כאלמסיג׳ה באלחדק, וטריק אלמסתקימין כ׳אלצה.
    דרך, דרך העצל כמגודרת בחדקים וכאלו כתוב כמשוככת בחדק.
    סלולה, ״כ׳אלצה״ נקיה ברה וטהורה. ואין ענין סלולה מן מסלה שהיא הדרך הכבושה לרבים כמו והיתה מסלה, ישעיה יא טז. ויסלו עלי ארחות, איוב ל יב. אלא כמו סלו לרכב בערבות, תהלים סח ה. מסלות בלבבם, שם פד ו. ראה שם מהדורתי ובהערה, וכל אלה ענינם טוהר ברות ונקיון מחשבתי. וכיוצא בזה תרגם סלסליה לעיל ד ח.
    החדק ממיני הקוצים, ומצוי משמותיו במקרא עשרים שמות1. ודבר זה כולל את העצל בפרנסתו ובמשמעת לה׳, והרי הוא כמהלך על קוצים שאינו משתחרר.
    1. בנוס׳ ד, ״שנים״ כלומר שני שמות ומדובר על החדק שנזכר כאן וגם במיכה ז ד. והנכון כנוסחתינו, וכתב ר׳ אברהם בן שלמה בפירושו לשפטים ח כי שבעה עשר מיני קוצים נזכרו במקרא, קוץ, דרדר, מלוח, חדק, מסוכה, פרחח, חוח, קמוש, שמיר, שית, סיר, ערער, סלון, אטד, סנה, ברקנים, חרול. ע״ש. הוסף שלשה שרבנו מפרשם מיני קוצים והם, סרפד, נעצוץ, נהלולים. הרי עשרים.
    אלחדק נוע מן אלשוך, ואלמוג׳וד פי אסמאיה פי אלמקרא עשרין אסם. והד׳א אלקול יעם אלכסלאן פי אלתכסב ואלטאעה, פהו כאנה ימשי עלי שוך ליס ינבעת׳.
    דרך עצל כמשוכת חדק – דומה בעיניו כאילו הדרכים גדורים לפניו בגדר חדקים.
    מסוכת – גדר, כמו הסר משוכתו (ישעיהו ה׳:ה׳), חדק – קוצים.
    סלולה – כבושה ומופנה.
    ומדרש אגדה: דרכו של עשו כקוץ זה הנסבך בגזת צמר, אם נוטלו מכאן הוא מתערה מכאן. כך אין אדם יכול לצאת ידי עלילותם בלא ממון.
    The way of a lazy man is like a hedge of thorns In his eyes, it appears as though the roads are fenced before him with a fence of thorns.
    like a hedge of Heb. כמשכת. A fence, as in: "I will remove its hedge (משוכתו)" (Yeshayahu 5:5).
    thorns Heb. חדק, thorns. But the path of the upright is even סללה, trodden and cleared. The Midrash Aggadah (Pesikta deRav Kahana 11a) states: The way of Esau is like a thorn entangled in a fleece of wool. If you extract it from here, it catches on here. Likewise, no one can extricate himself from his false accusations without money.
    דרך עצל כמשכת חדק – הוא כמו שוכת הקוצים שינעצו רגלי ההולכים בה. דרך משל.
    אבל ארח הישרים היא סלולה ואין בה מכשול.
    דרך עצל כמשכת חדק – 1כנגד הקוצים אשר בדרך ולא יכול איש לעבור כן העצל לא יוכל להיות רק לאחור ולא לפנים להגיע ממדה למדה.
    ואורח ישרים סלולה – ערך אורח ישרים בהפך דרך עצול וביאור הענין בשערים.
    ישרים – ישרי לב. עד הנה שער הלב.
    1. עיין פירוש ר׳ יונה משלי ד׳:כ״ב, ט״ז:י״ז.
    דרך עצל – הנה דרך העצל היא אצלו כמו גדר קוצים שההליכה עליו בקושי ויוזק המתהלך בו בכל המקומות שתדרך כף רגלו ואמנם ארח האנשים הישרים בפעולותיהם שאינם עצלים היא סלולה ודרוכ׳ ילכו בה בקלות ואפשר שירצה בזה והוא הנכון דרך העצל בחקירות העיוניות מחקור בהם מחקר ראוי היא קשה לו כמו הדריכה במשוכת הקוצים וזה כי תמיד ימצא מי שזה ענינו בדרך חקירתו ספקות וערבובים לא יתכן לו היציאה מהם כי לא הקדים כל אותם המחשבות לעיין בהם ולברור הצודקת מהבלתי צודקת ואמנם דרך הישרים שדורכים בחקירותיהם ביושר ולזה יקדימו תחלת כל המחשבות הנופלות בדרוש ההוא ויבררו הצודקת מהבלתי צודקת היא סלולה ודרוכה לא יתנגפו רגליהם בה ולא יכשלו בהליכתם.
    כמשוכת – ענין גדר כמו הסר משוכתו (ישעיהו ה׳:ה׳).
    חדק – מין קוצים כמו טובה כחדק (מיכה ז׳:ד׳).
    סלולה – ר״ל ממושמש בו הרבה להסיר אבני המכשול ודוגמתו סלסלה ותרוממך (משלי ד׳:ח׳).
    דרך עצל – במקום אשר ידרוך העצל ידמה לו כאלו גדר של קוצים לפניו ומעכבו ללכת כי לגודל העצלות ימצא מניעות לכל מעשיו אבל אורח ישרים הוא להם דרך סלולה וכבושה כי ימצא צדדים לבטל המניעות.
    דרך עצל כמשכת חדק – דרך עצל היא בדמיונו מלאה קוצים על דרך אמר עצל ארי בחוץ (למטה כ״ב:י״ג), כי דמיונו ועצלותו מגדילים בעיניו כל דבר המתנגד להצלחת מעשהו ועל ידי כן יושב בטל. אבל הישרים אשר נפשם חשקה לעשות הטוב אינם נסוגים אחור מפחד רע מדומה, אך נראה להם שדרכם סלולה ואין בה מכשול. וזאת גם דעת רש״י בקוצר מליו.
    דרך ארח – הבדלם למעלה (ב׳ י״ג).
    ישרים – למעלה (א׳ ג׳ ב׳ ז׳, י״א ג׳ ט׳), ובכל הספר.
    דרך עצל כמשוכת חדק וארח ישרים סלולה יש הבדל בין דרך ובין אורח, שהדרך הוא הדרך הגדול ההולך מעיר לעיר, והארח הוא המהלך מעיר לכפרים, ואמר שהעצל יתעצל ללכת, וגם הדרך הגדול שהולכים בו רבים ידמה בעיניו כאילו יצטרך ללכת על משוכת חדק – שקשה לעבור מצד שהוא משוכה וגדר וסכך, ומצד שהמשוכה היא של חדק הנוקב רגלי העובר, והישרים גם הארח הבלתי קבוע לרבים היא סלולה – כאילו היא מסלה ישרה ונוחה לעבור, ומה שהגביל עצל נגד ישרים הוא מצד הנמשל שיכוין בהעצל מי שמתעצל ללכת בדרך החכמה, שנדמה בעיניו גם דרכה הקבוע כאילו מלא קוצים, שחושב שא״א לו לכבוש תאוותו ולהלוך נגד יצרו, וכ״ש שלא ילך באורחותיה הפרטים, אבל הישרים שגדר ישר הוא שלבו ישר ונוטה לטוב, גם הארח הפרטי שילך בו בדרך החסידות והצדקה היא סלולה – כי לא ילחמו עמו התאוות ויצרי לב אחר שלבו ישר, כנ״ל ההבדל בין צדיק וישר.
    דרך – על גדר שני הנרדפים דרך ואורח כתוב בס׳ הזוהר פרשת קדושים (פרק ז׳) כתיב דרך וכתיב אורח, מה בין האי להאי? אלא דרך דשאר קרסולי בני נשא אזלי בה, אורח דאיהו אתפתח מן זמנא זעירא; וכאן יתכן גדר זה – דרך עצל אע״פי שהלכו ודרכו עליה רבים היא תמיד מוקפת קוצים כאילו לא הלך בה אדם מעולם, ואורח צדיקים אע״פי שעשויה מחדש היא כבר סלולה ומיושרת, ובצאתנו מן המושאל ר״ל העצל חושב מחשבות לבלתי הכניס עצמו בסכנה ועכ״ז הוא בסכנה תמידית, והישרים (שהם כאן הפכו של עצל ונכון מאוד ואכמ״ל) אינם דואגים מסכנה כי שכינת אל עליהם.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כ) בֵּ֣ן חָ֭כָם יְשַׂמַּח⁠־אָ֑ב וּכְסִ֥יל אָ֝דָ֗ם בּוֹזֶ֥ה אִמּֽוֹ׃
    A wise son makes a father glad, but a foolish man despises his mother.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בְּרָא חַכִּימָא יַחֲדֵי לַאֲבוּי וּבְרָא סַכְלָא מְשִׁיט אִמֵיהּ.
    בן חכם ישמח אב – בשעה שהוא לומד תורה;
    וכסיל אדם בוזה אמו – זה שיוצא לתרבות רעה.
    בן חכם ישמח אב – בשעה שהוא למד תורה.
    וכסיל אדם בוזה אמו – בשעה שהוא יוצא לתרבות רעה.
    אלאבן אלעאלם יפרח אבאה, ואלאנסאן אלג׳אהל יזרי באמה.
    בן, וכסיל אדם, והאדם הכסיל.
    מה שנאמר באב לבדו או באם לבדה הוא לשניהם יחד כפי שכבר הקדמנו1.
    1. לעיל א ח.
    מא קיל פי אלאב מפרד או פי אלאם מפרדה פהו לג׳מיעהמא כמא קד צדרנא.
    בוזה אמו – גורם לאמו שמבזין אותה.
    A wise son makes his father happy, but a foolish person despises his mother He causes people to despise his mother.
    בן חכם – הנער שהוא חכם ישמח אביו בחכמתו. רוצה לומר: שהוא בעל מוסר ותרבות טוב.
    והבן הכסיל בוזה אמו – ומואס מוסרה ויגרום לה עבור שטותו שיבזוה בני אדם.
    בן חכם ישמח אב וכסיל אדם בוזה אמו – הכסיל בוזה את כל מי שלא יירא אותו גם אם נתחייב במוראו וכבודו תכלית חובה כי אין הכסיל מוכרח בדבר כי אם בהכרח שבט ואימה. על כן הוא בוזה אמו שאין שבטה ואימתה עליו כאימת האב. ואשר קראו הנה כסיל אדם כי גם לבני האדם נקרא כסיל מי שבוזה אמו כי גם המון עם הארץ דרכם בכבוד אב ואם, ואדם שם הכלל נפש אדם. אדם לעמל יולד (איוב ה׳:ז׳) ועל גוי ועל אדם יחד (איוב ל״ד:כ״ט) ועל כל אומות. ויתייחסו בכל לזה פעמים רבות המון העם הנוטים בתאותם ומעשיהם לתולדות האדמה ולא אל נפש החכמה, גם בני אדם גם בני איש (תהלים מ״ט:ג׳) אך הבל בני אדם כזב בני איש (תהלים ס״ב:י׳) מעלתם מכזבת אינה נמשכת במאוזנים לעלות. אכן גם בני איש בעולם לעלות במאוזנים המה מהבל יחד (תהלים ס״ב:י׳). כי אין משקלם נחשב למאומה. ובני איש הם בני אדם הנכבדים בשכלם וחריצות. ובא על דרך זה שכתבנו וכסיל אדם יבלענו (משלי כ״א:כ׳) כי המבלע אוצר אביו גם להמון העם יקרא כסיל.
    בן – וכסיל – מוכרת, והוא מאשר הקדימו התואר למתואר.
    בן חכם – הבן שהוא חכם ישמח האב שמשער בענין שלימו׳ חכמתו יות׳ מהאם, והאדם הגדול שהוא כסיל הוא בוזה אמו כי אליה ייוחס יותר רוע מוסרי מפני שקדו תמיד אצלה בקטנותו או ירצה שהו׳ בוזה גם אמו והוא הנכון.
    ישמח אב – בראותו אותו במושב החכמים.
    בוזה אמו – כי דרך נשים לגעגע על בניהן ולמנוע מהם שבט מוסר והבריות מבזין אותם לומר ארור שזה גדל.
    וכסיל אדם – דייק במלות אדם, שיצא מכלל בן נכנע להוריו, והוא אדם מופרד לעצמו.
    בן חכם ישמח אב – כבר אמר זה למעלה (י׳ א׳) בן חכם ישמח אב ובן כסיל תוגת אמו, ושם מדבר מה שיהיה מעצמו שע״י חכמה ישמח האב וע״י הכסלות תוגת האם, ופה מדבר על עת שיגדל הבן, שאז בן החכם שנוחל חקי החכמה והולך בם, ישתדל לשמח את אביו בטוב מעשיו, שזה ג״כ מחקי החכמה לשמח את יולדיו, והכסיל הנמשך אחר תאוותיו, מבזה את אמו בפועל, שזה ג״כ מן הכסילות לבזות אותה על שתוכיחהו על דרכיו.
    וכסיל אדם – כסיל שבמין האדם, או הוא ע״ד תולעת שני במקום שני תולעת, אדם כסיל, ועיין מה שכתבתי למעלה משלי י׳:א׳.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כא) אִ֭וֶּלֶת שִׂמְחָ֣ה לַחֲסַר⁠־לֵ֑ב וְאִ֥ישׁ תְּ֝בוּנָ֗ה יְיַשֶּׁר⁠־לָֽכֶת׃
    Folly is joy to one who is void of wisdom, but a man of understanding keeps his way straight.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    שַׁטְיוּתָא חֶדְוָתָא הִיא לַחֲסִיר לִבָּא וְגַבְרָא דְמִתְבַּיֵן תְּרִיצוּת מְהַלֵךְ.
    אלג׳הל פרחה לנאקץ אלעקל, וד׳ו אלפהם יסהל מסירה.
    יישר, ״יסהל״ מלשון מישור שהוא היפך ההרים והגבעות.
    אולת – שמחה היא לחסר לב.
    Folly is joy It is joy for the one devoid of sense.
    אולת שמחה לחסר לב – עשיית האולת היא שמחה לחסר לב. כלומר למי שהוא בלי דעת. כי האויל השוטה ידמה לו שיערב אולתו לכל כמו שהיא ערבה לו לעשותה.
    אבל האיש הנבון הוא מישר דרכו ללכת ביושר.
    אולת שמחה לחסר לב – אמי שאין לו לב השמחה לו היא אולת. לפי שהשמחה תתעורר מן הלב קרא אל אשר שמחתו באולת חסר לב.
    ואיש תבונה יישר לכת – לא מצא הפך גמור למדת חסר לב כאיש תבונהב כי לא כל הנבונים שמחים במצות עד הגיעם ממדה למדה למעלת הצדיקים שנאמר בהם: שמחו בי״י וגילו צדיקים (תהלים ל״ב:י״א), שמחה לצדיק עשות משפט (משלי כ״א:ט״ו). על כן אמר ואיש תבונות יישר לכת. יישר יום יום אל מדותיו כי יצר לב האדם רע (בראשית ח׳:כ״א) וצריך לתקנו וליישרו ולשום פני תאותיו וחפציו אל הנכונות. והנה ישור המהלך וההנהגה והיא תקון המדות הגדר הגדול להזהיר מן אולת וחטא והסולם הגבוהה לעלות ולהגיע אל השם ית׳ ואל אהבתו ורצונו. עתה ראה מרחק מחזק איש תבונה מדתו לענין האולת ממדת חסר לב כי החסר לב שלא יעסוק בגדר השמירה מן האולת והחטאים והוא ישור המהלך ותקון המדות כי גם יעשה האולת ועם כל זה לא ידאג לאשר יתקפו יצרו לחטא אבל ישמח לעשות אולת. והנה כללנו כי כשיזכיר בספר הזה שתי מדות בפסוק אחד האחת אהובה והאחת שנואה (דברים כ״א:ט״ו) תמצאם לעולם בהפך האחת לחברתה וכן שני התוארים לבעלי המדות האחת ענין ההפך לחברו.
    א. בכ״י לוצקי: דומה שאין לו לב לפי שהשמחה.
    ב. בכ״י לוצקי: כי כל הנבונים שמחים במצות ומגיעים למעלת הצדיקים.
    אולת שמחה – הנה שמחה בכאן מורכב הרכבת הגדה, כי טעמו, הוא שמחה, ואין כענין זה אולת אדם (משלי י״ט:ג׳), ואולת כסילים (משלי י״ד:ח׳), כי אותה הרכבה הוא הרכבת תנאי וקשור, וזכור זה, והזהר בכל זה הספר.
    אולת שמחה – מי שהוא חסר השכל ישמח באולת והוא ההשתדלות בדבר בזולת הסבו׳ הראויות ואמנ׳ איש תבונ׳ יישיר ההליכה אל המבוקש כי הו׳ יבא בה בסבותיו הראויות.
    אולת – כאשר יעשה חסר לב אולת יחשב בעיניו לשמחה.
    ואיש תבונה – ישמח כאשר ילך בדרך הישר.
    חסר לב, איש תבונה – ע״ל (ט׳ ד׳), וגדר הישר שישר בטבעו, כנ״ל (א׳ ג׳, ב׳ ז׳).
    אולת שמחה לחסר לב – החסר לב הוא מי שאין בלבו כח המושל כלל לעצור בו ללכת בדרך ידוע, כמ״ש וגם בדרך שהסכל הולך לבו חסר וכו׳, ואמר בשפתי נבון תמצא חכמה ושבט לגו חסר לב, כי הוא דומה כבהמה שג״כ אין לה כח מנהיג בפנים וצריך מכריח מחוץ להנהיגה בדרך, שהוא השבט, והוא הפך מן הנבון שבשפתיו תמצא חכמה והיא תנהיגנו, וכשהחסר לב ימצא אולת וספיקות ישמח בה, כי גם האוילים הם לבסוף חסרי לב כמ״ש ואוילים בחסר לב ימותו, אמנם האיש תבונה – כבר יודע הדרך הישר על פי הבינה (שהישרות הוא בבינה כנ״ל) והוא יישר לכת – א״צ מורה וסימנים על הדרך שהם ציוני החכמה כי מעצמו ילך ביושר מצד בינתו, ולא יטעה.
    יישר לכת – וזו שמחתו.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כב) הָפֵ֣ר מַ֭חֲשָׁבוֹת בְּאֵ֣ין ס֑וֹד וּבְרֹ֖ב יוֹעֲצִ֣ים תָּקֽוּם׃
    Where there is no counsel, plans fail; but in a multitude of counselors they are established.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בִּטוּלָא דְמַחְשְׁבָתָא הֵיךְ דְלֵית רָזָא וּבְסוּגְעָא דְאִלֵין דְמִתְמַלְכִין עֵצָתָא תְקוּם.
    פסך׳ אלאפכאר מן עדם כתם אלסר, ובכת׳רהֵ אלמשירין תת׳בת.
    הפר, הפרת המחשבות מהעדר כמיסת הסוד וברבוי היועצים תתקיימנה. ומוסב על המחשבות.
    הסתרת הדברים אשר אין בהן חטא אינו יוצא מגדר הרגיל, כי זה אחד מאופני ההנהגה, כל שכן אם היה שם חשש כלומר פחד, כמו שפחדו אברהם ויצחק ודוד וירמיהו והסתירו עניניהם, כלומר פרשת אחתי היא והיא גם היא1, ופרשת המלך צוני דבר2, ופרשת מפיל אני תחנתי3.
    1. בראשית כ, ב. וצריך להוסיף עוד ״אחתי היא״ שנאמר ביצחק, בראשית כו ז. וברור שהמעתיקים ראו פעמים אחתי היא וחשבו שאחד מיותר והשמיטוהו.
    2. שמואל א כא ג.
    3. ירמיה לח כו.
    כתמאן אלאמור אלתי לא כ׳טא פיהא ליס במנכר אד׳ הו אחד וג׳וה אלתדביר, סימא אן כאנת הנאך תקיה אעני כ׳וף, כמא אכ׳אף אברהם ויצחק ודוד וירמיהו פכתמו אמורהם, אעני קצהֵ אחתי היא, והיא גם היא, וקצהֵ המלך צוני דבר, וקצהֵ מפיל אני תחנתי.
    הפר מחשבות בא כשאיןא סוד – בלא עצה לא תקום מחשבה.
    א. כן בכ״י לוצקי 778, אוקספורד 165. בכ״י אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220 (במקום ״בא כשאין״): ״באין״.
    Plans are foiled for lack of counsel Without counsel, the plan will not be established.
    הפר מחשבות – מי שחוש⁠{ב} לעשות דבר סתר ולא יעשנה בנחת בסוד אלא יגלנה לאחרים, לפעמים תבטל מחשבתו כי יודע הדבר וישמרו ממנו.
    או פירוש סוד – עצה.
    וברב יועצים תקום – כי כל אחד אומר דעתו ותקום עצתו.
    הפר מחשבות באין סוד וברוב יועצים תקום – 1הפרת מחשבות יארע ויקרה באין סוד כי כאשר יגלה האדם סודו יגיד השומע לאחיוא ולמרעהו ובין איש נבון יודע לרבים ויפול דבר שיתחכם אחד העם לבטל הענין הוא שלא יגיעב למעשה.
    וברוב יועצים תקום – המחשבה, הודיע הסבה להפרת המחשבה והסבה להקמתה כי בהסתר הסוד ואין יועצים אף על פי שלא גרם את הפרתה עד שלא הגיע לסבת הקמתה. סוד ועצה שני עניינים הם כי הסוד הסתר דבר והעצה חקירת הדעות על הדבר.
    א. בכ״י לוצקי: ולמרעהו ויודע לרבים.
    ב. בכ״י לוצקי: לפועל.
    וברוב יועצים תקום – המחשבה אשר קדם זכרה.
    באין סוד – הוא באין סוד.
    תקום – רמז לסוג המחשבות.
    הפר מחשבות – הנה בסבת שלא היה סוד ועצה בדב׳ יופרו המחשבות בו רוצה לו׳ שלא יצאו לפועל ובהמצא רוב יועצים בדבר להגיע אל המבוקש תשוב המחשבה שחשבו בעשיית הדבר ההוא.
    סוד – ענין עצה שדרכו להיות בסוד לבל יודע, או שהעצה הוא למעשה כיסוד לבנין.
    הפר – מחשבות האדם יופר ויבוטל כשלא יועץ עצמו עם יועצים להמתיק סוד אבל ע״י הרבה יועצים תקום המחשבה.
    מחשבות עצה – למעלה (י״א י״ד)
    תקום – פי׳ תקום עצה.
    הפר מחשבות באין סוד – כבר בארתי כי יש הבדל בין מחשבה עצה תחבולה, שכל צדדי האפשר שיעלו על לב איש במחשבתו נקראו מחשבות – ואם מתיעץ ובוחר עצה אחת מה שיעשה, זה נקרא עצה – ואם מתיעץ קישור עצות הרבה זה אחר זה, שבאם לא ישיג מבוקשו ע״י עצה האחת יעשה השניה זה נקרא תחבולה – והמחשבות שיעלו בלבו צריך לשמרם בסוד כי אם יגלה אותם יופרו ע״י אויבים או דורשי רעתו ולא תצליח העצה שתעלה בידו מן המחשבות ההם, ואז צריך לעצות רבות שבאם תופר עצה אחת יעשה האחרת, כמ״ש על בתחבולות תעשה לך מלחמה, ולזה צריך רוב יועצים – שאז הגם שתופר עצת יועץ אחד תקום עצה אחת מן העצות הרבות.
    סוד – ע״ד ורוזנים נוסדו יחד (תהלים ב׳:ב׳) בוא בעצה והתיחד ברצון אחד.
    תקום – מוסב אל מחשבות שלמעלה, והעירותי כבר במקומות הרבה שלנקבות לא ישמור תמיד הגדר בין יחיד לרבים.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כג) שִׂמְחָ֣ה לָ֭אִישׁ בְּמַעֲנֵה⁠־פִ֑יו וְדָבָ֖ר בְּעִתּ֣וֹ מַה⁠־טּֽוֹב׃
    Joy comes to a man with the reply of his mouth. How good is a word at the right time!
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    חֶדְוָתָא לְגַבְרָא בְּמִלְתָא דְפוּמֵיהּ וּמִלְתָא בְעִדָנָא סְגוּ טָבָא.
    שמחה לאיש במענה פיו – אימתי שמחה לאיש בזמן שמענה בפיו.
    ודבר בעתו מה טוב – רבי שמעון בן אלעזר בש״ר יהושע בן חנניה כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב.
    ת״ר הקורא פסוק בשיר השירים ומנענע בו בקולו ועושה אותו כמין זמר והקורא פסוק בבתי המשתאות בלא זמנו מביא רעה לעולם, מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב״ה ואומרת רבש״ע עשאוני בניך ככנור הזה שמנגנין בו עו״א, אמר לה בני בזמן שאוכלים ושותים ושמחים במה יעסקו, אמרה לו רבש״ע אם בעלי מקרא הם יעסקו בתורה בנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הם יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות, אם בעלי גמרא הם יעסקו בהלכות הפסח בפסח והלכות עצרת בעצרת והלכות החג בחג.
    דבר אחר: שמחה לאיש – זה הקב״ה שנאמר י״י איש מלחמה, במענה פיו ויאמר אלהים יהי אור, ודבר בעתו מה טוב וירא אלהים כי טוב.
    ללמר סרור בג׳ואב פיה, ואלכלאם פי וקתה מא אחסנה.
    כוונתו בזה מציאות המענה ומהירותו לא שלא על אפניו, כי אלו היה הדבר כך1היו כל בני אדם בעלי עיון ויודעי ויכוח, אלא דוקא על אפניו.
    1. כלומר אלו היה כל מענה מהיר משובח אפילו שלא על אפניו.
    יריד בה חט׳ור אלג׳ואב וסרעתה ליס מן גיר ג׳התה, לאנה לו כאן כד׳אך לכאן אלנאס באג׳מעהם נאט׳רון מחאג׳ג׳ון, לכן מן ג׳התה.
    שמחה לאיש וגו׳ – כמשמעו, על ידי מענה רך ודבר נחתא הבריות אוהבות אותו.
    ורבותינו דרשוהו (בבלי ערובין נ״ד.) על בעלי גירסא: אם מוציאים בפיהם מענה אז תתקיים בם וישמחו.
    ודבר בעתו מה טוב – שואלין בהילכות הפסח והילכות החג בזמנו.
    א. כן בכ״י אוקספורד 165, אוקספורד 34, אוקספורד 142, וינה 220. בכ״י לוצקי 778 נוסף כאן: ״עם״.
    A man has joy with the response of his mouth According to its apparent meaning: Through a soft answer and gentle speech, people love him. Our Sages expounded it as referring to those who memorize the Torah; if they utter an answer with their mouth, they will remember it and rejoice with it.
    and how good is a word in time! They ask concerning the laws of Passover and the laws of Sukkoth in their season.
    שמחה לאיש – הרבה פעמים ידבר החכם דברים שיבא לידי שמחה בעבורם. וזה כשיהיה הדבר בעתו – כלומר בעת הראוי לדבר הדבר ההוא.
    שמחה לאיש במענה פיו – 1דרך האדם שישמח במענה פיו כאשר ידבר נכונה ואף גם זאת דבר בעתו מה טוב על כן יניח האדם את דרך טבעו שהוא מתאוה בכל עת לדבר מה שעולה בלבבו מן הנכוחות וימשול בתאותו ולא ידבר רק דבר בעתו אף על פי ששמחה לאיש במענה פיו.
    1. עיין פירוש ר׳ יונה משלי י״ז:כ״ז, ר׳ בחיי פרשת תזריע, ונימוקי ר׳ יונה על ברכות בפרק אין עומדין.
    שמחה לאיש – הטעם כל איש ישמח בדבריו. ומשל הדיוט הוא: יערב לחמור נעורתו, כמו שיערב לזמיר נגינתו.
    ודבר בעתו מה טוב – הטעם ואולם הדבור בעתו טוב לא זולתו.
    ודבר בעתו מה טוב – אין זה תלוי בשמחת המדבר, רק בדבור מצד עצמו.
    שמחה לאיש במענה פיו – הנה ישמח האיש בדבור פיו כשיהיה לו לדבר אל המלך או אל הגדול ואמנם היה ראוי תחלה שישתדל שיהי׳ דבורו בעתו הראוי בשיקדי׳ לו מה שראוי לקדום כי דבר בעתו מה טוב.
    במענה – ענין אמירה כמו ומה׳ מענה לשון (משלי ט״ז:א׳).
    שמחה – כל איש ישמח באמרי פיו כי יומתק לו עצת נפשו אבל דבר בעתו מה מאוד הוא טוב ור״ל אף אם לא יהיה עצת נפשו בהשכל ואף אם הצליח בהעצה ההיא בדבר כיוצא בו מ״מ אין כל העתים שוות ואולי היועצים יגלו אזנו לאמר לא עת עתה לעשות כזאת.
    שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב – מי שחקי החכמה ערוכים על שפתיו עד שבעת ישאלוהו על דבר יוכל לענות תכף י״ל שמחה מזה, וידוע שפה רומז על החכמה, ואם יענה דבר בעתו בעת הצורך אל הדבר אז הוא טוב, כי יועיל בחכמתו בעת הצורך, וזה תכלית הטוב להועיל בעתו, וזה יותר מהקודם שהשמחה לו לבדו, כי בזה ייטיב גם לאחרים בעת הצורך.
    שמחה וגו׳ – אם מענהו ישר ונכון לפי המקום והשעה.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כד) אֹ֣רַח חַ֭יִּים לְמַ֣עְלָה לְמַשְׂכִּ֑יל לְמַ֥עַן ס֝֗וּרא מִשְּׁא֥וֹל מָֽטָּה׃
    The path of life leads upward for the wise, to keep him from going downward to Sheol.
    א. ס֝֗וּר א=ס֝וּר (השמטת נקודת הרביע)
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירשב״ם המשוחזררד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    אָרְחָא דְחַיֵי מַעְלְיָא לְסוּכְלְתָנָא דְנִסְטָא מִן שְׁיוֹל תַּחְתִּיתָא.
    אורח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה – על שבטו של לוי הכתוב מדבר, אמר הקב״ה די לכל אחד ואחד השררה שנתתי לו אם רוצה הוא בחיים ומה שכרו די לו שאתה נצול משאול, למען סור משאול מטה זה קרח ועדתו שנתתי להם שררה ובקשו לחמוד מה שלא היה שלהם, מה היה סופן, וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה, משל למה הדבר דומה למלך שהיה מהלך במדבר הוא ואסטרטליטין שלו, מצאו שניהם שני אוצרות של זהב, אמר לו המלך כל אחד ואחד יהא מכיר חלקו לא אני נוגע באוצרך ולא אתה תגע באוצרי, וכן אמר הקב״ה לאהרן ואיש את קדשיו לו יהיו כל מי שהביא לי הקדש לא תגע בו שנאמר וינזרו מקדשי בני ישראל.
    רבי ירמיה בש״ר ברכיה אין אורח חיים – אלא דברי תורה דכתיב עץ חיים היא למחזיקים בה, למעלה למשכיל למי שהוא מסתכל במצות דאורייתא, למען סור משאול מטה אלו עובדי אלילים.
    דבר אחר: אורח חיים – אלו יסורין דכתיב ודרך חיים תוכחות מוסר.
    דבר אחר: מי שהוא מסתכל למעלה.
    למען סור משאול מטה – אלו עו״א. אתה מוצא בבני קרח שנסתכלו למעלה ונמלטו, אביהם שלא נסתלק למעלה ירד למטה.
    סביל אלחיוה פי אלעלו ללעאקל, לכי יזול מן אלג׳חים אלספלי.
    דרך, דרך החיים למעלה הם למשכיל כדי שיסור מן השאול התחתון. ראה אמו״ד מאמר ט פ״ג והובא לעיל ח לה-לו.
    בשני העולמות יחד.
    פי אלדארין ג׳מיעא.
    ארח חיים למעלה למשכיל – כמו שרפים עמדים ממעל לו (ישעיהו ו׳:ב׳), לפני החכם קשוטה ומוכנת ארח חיים.
    The path of life is above the intelligent person As in: "Seraphim stood above for Him" (Yeshayahu 6:2). Before the wise man, the path of life is arrayed and prepared.
    {למשכיל –} מי שהוא משכיל במעשיו אורח חיים למעלה. (קובץ פירושים מר׳ אלעזר מגרמייזא בכ״י ישיבה אוניברסיטה 415 עם הכותרת: ״רשב״ם פי׳⁠ ⁠⁠״)
    ארח חיים למעלה למשכיל – המשכיל הוא מכוין דעתו ודרכיו בענין שתעלה נפשו למעלה אל מקום הכבוד. וזה הדרך הוא מוכן לפני האדם המשכיל. והחכם המשכיל ידרוך זה הדרך כדי שלא תרד נפשו למטה לגהינם.
    אורח חיים למעלה למשכיל וגו׳ – 1מי שהוא דר בעיר אחת לא יסכים לעזוב דירת העיר ההיא ולעשותה טפלה רק עד שיבחר בדירת עיר אחרת אז לא יתישב בדירת העיר אשר הוא גר שם להכין כלי בית לבנות בתים ולקנות שדות וכרמים וביאור הענין הזה בשערים.
    1. עיין שערי תשובה לר׳ יונה ב׳:י״ט ופי ר׳ בחיי ר׳ פרשת חיי שרה וכד הקמח ערך אבל ב׳ דף ט״ז ב׳.
    ארח – הטעם ארח חיים למשכיל הוא למעלה, וידוע כי האדם הוא כמו אמצעי בין המלאך ובין הבהמה, כאלו הוא עומד בין השמים ובין הארץ לכן מי שימשך אחר תאות גופו יתקרב אל הבהמות וירד, ואשר יקרה נפשו בעיניו יגיע עצמו אצל מעלה.
    ארח חיים למעלה למשכיל – הטעם, ארח חיים למשכיל, הוא למעלה, כלומר, לעלות תמיד ולהגיע למה שעליו, וכבר פרשנו זה.
    ארח חיים – הנה דרך חיים הוא למעלה אל איש המשכיל כי כל מה שיהיה הדבר המושכל יותר נכבד תהיה ההשגה בו יותר נכבדת ויותר ערב׳ ולזה יעלה תמיד בהשגותיו וחקירותיו אל הדברים היותר עליונים והיות׳ נכבדים והנה קרא לעליונים שהם יותר נכבדי׳ למעל׳ כי השמי׳ יותר נכבדי׳ מהיסודו׳ והעליון ביסודות הוא יותר נכבד מהשפל ממנו ולזה היה ארח חיים למעלה אל האיש המשכיל כאלו היה זה להתרחק מהמקום היותר שפל שהוא שאול.
    אורח – שמורה אורח חיים לנפש המשכיל ללכת למעלה אז תשוב אל אלהים למען תסיר הנפש מלרדת אז אל שאול מטה והוא הגיהנם אבל תשוב אל מקורה אשר חוצבה ממנו.
    ארח חיים – המשכיל (המתנהג בדעת והשכל ויראת ה׳) יש לו ארח חיים העולה למעלה (המולך אותו לחיים ולהצלחה) כדי שיתרחק מדרך שאול היורדת אל חדרי מות; השאול שהוא בתחתיות הארץ הוא משל למיתה ולאבדון (כי הוא מקום המתים), ומה שהוא בתחתיות הארץ הוא משל למיתה ולאבדון (כי הוא מקום המתים) ומה שהוא למעלה (על האדמה) משכן החיים וההצלחה.
    ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה – המשכיל יציין לעצמו שדרך החיים הוא למעלה ודרך המות הוא למטה, והגם שקשה לעלות למעלה וקל מאד לרדת מטה, באשר כח הכובד הטבוע בגופות יסייעו ויורידוהו מטה אבל העליה למעלה הוא נגד כח הכובד, בכ״ז כשיודע שאם ירד מטה ירד לשאול בודאי יתאמץ בכל כחו לעלות ולא לרדת, וכן המשכיל יבין בשכלו שלמעלה הוא ארח חיים, ר״ל שהעליה שילך בדרך הנפשי ובדרך השכלי ששרשו למעלה שם ישיג חיים הנצחיים, ויתאמץ לעלות על סולם השכל כדי שיסור מרדת לדרך הגוף ותאוותיו ששרשם למטה ששם הוא השאול והאבדון לנצח.
    למעלה – בשמים, והיא אורח ה׳.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירשב״ם המשוחזררד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כה) בֵּ֣ית גֵּ֭אִים יִסַּ֥ח ׀ יְהֹוָ֑הי״י֑ וְ֝יַצֵּ֗ב גְּב֣וּל אַלְמָנָֽה׃
    Hashem will uproot the house of the proud, but he will keep the widow's borders intact.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    בֵּיתָא דְגֵיוְתָנָא נְסַתֵּר אֱלָהָא וִיעַתַּד תְּחוּמָא דְאַרְמַלְתָּא.
    בית גאים יסח י״י – שנו רבותינו הרואה בתי ישראל בישובן אומר ברוך מציב גבול אלמנה, בחרבנן אומר ברוך דיין האמת.
    אללה יקלע בית אלמקתדרין, וינצב תכ׳ום אלצ׳עפא.
    ויצב, ויצב גבולות החלשים. ואין הכוונה רק לאלמנה.
    הזכיר מכל החלשים את האלמנה, כמו שהזכיר מכל הברזל חרב שנאמר כי חרבך הנפת עליה ותחלליה1, ומכל האלילים מולך2, וכדומה לזה מן השמושים.
    1. שמות כ כב.
    2. ויקרא כ ב-ה.
    ד׳כר מן ג׳מלהֵ אלצ׳עפא אלארמלה כמא ד׳כר מן ג׳מלהֵ אלחדיד חרב לקולה כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, ומן ג׳מיע אלאצנאם מולך ושביה הד׳א מן אלמסתעמל.
    בית גאים יסח י״י – יש מפרשים: כי זה אמר שלמה דרך תפלה, לפי שראה ברוח הקדש גאותו של עשו ושפלותו של ישראל בגלות ושעתידה להיות ירושלם כאלמנה, התפלל לאל שישפילם ויקים גבול ישראל כבראשונה.
    ויש מפרשים: כי אמר זה על כל הגאים העושקים היתומים והאלמנות שישפילם האל ויהרסם ויציל האלמנות מידם.
    בית גאים יסח י״י ויצב גבול אלמנה – הם הקובעים בלבם דירתם בעולם הזה וכל עיקר מחשבתם על ישובו ולא יחשבו על תמורתו כענין שנאמר: קרבם בתימו לעולם (תהלים מ״ט:י״ב). ועל כן יגאה לבם בהצלחתם והתישבם בבתי שלותם אחרי שלא יועילו ולא יעלו על לבם תמיד ענין התמורה והחלוף. על כן יסח השם ית׳ את ביתם החזק. והתבונן מה מאוד דבר על אופניו1 המקרא הזה המדבר בנסיחת בתי המתישבים בלבם העולם הזה עם המקרא העליון ודע כי אי אפשר לגאוה הגמורה עד סור לב האדם מהעולם העליון.
    ויצב גבול אלמנה – גבול אומה אלמנה שחרבה ושחה לעפר הפך בית גאים שארצם מיושבת. אלמנה כענין לא אשב אלמנה (ישעיהו מ״ז:ח׳) וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד (ישעיהו נ״ד:ד׳) ובלשונם ז״ל דלת אלמנה (בבלי עירובין ק״א).
    1. השוו ללשון הפסוק במשלי כ״ה:י״א.
    בית גאים יסח י״י – בעבור ששבח הארח למעלה, פירוש כי אין הכונה עליונית מקום, או גבוהות מקום וגֵסותו, אבל בית גאים יסח י״י.
    אלמנה – הנה אינה ממין הגאים אבל מהפכם.
    בית גאים – בית האנשים הגאים והתקיפים יחריב הש״י ויעמוד גבול האלמנה ואם הוא חלוש והאלמנה ג״כ היא חלושה.
    יסח ה׳ – יש פסיק בין יסח לשם שלא יראה כמחרף ח״ו.
    יסח – ענין עקירה כמו ונסחתם מעל האדמה (דברים כ״ח:ס״ג).
    ויצב – במקומו יעמיד גבול אלמנה אם כי תשש כוחה וחלפה עזרתה.
    בית גאים יסח ה׳ ויצב גבול אלמנה – כשתראה בית גאים בנוי על גבול האלמנה שהיא מחולשתה ואין מי לריב ריבה, והגאים יבנו בית על גבולה, דע כי יש משגיח יריב ריבה, ויסח הבית ויעקר אותה להציב גבול אלמנה על מכונו, כי ה׳ עושה משפט לעשוקים יתום ואלמנה יעודד ודרך רשעים יעות וזה פינה באמונת ההשגחה במקום שאין יד הטבע וכחה שלטת.
    גבול אלמנה – שאין רב ריבה אם ישיגו גבולה.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כו) תּוֹעֲבַ֣ת יְ֭הֹוָהי֭״י מַחְשְׁב֣וֹת רָ֑ע וּ֝טְהֹרִ֗ים אִמְרֵי⁠־נֹֽעַם׃
    The thoughts of the wicked are an abomination to Hashem, but the thoughts of the pure are pleasing.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מְרַחַקְתֵּיהּ דֶאֱלָהָא מַחְשְׁבָתָא דְבִישְׁתָּא וְדַכְיָן מִלֵי בְסִימָתָא.
    יכרה אללה אפכאר אלסו, ואקואל אלחכמה טאהרה.
    תועבת, תועבת ה׳ המחשבות הרעות, ודברי החכמה טהורים. וכתב רבנו באמו״ד מאמר ה פ״ח מי שנמשך אחר מחשבותיו הרעות עד שחשב לעשות אבל לא עשה יש עליו חטא המחשבה אך לא חטא פעולה כאמרו תועבת ה׳ וכו׳.
    כנה את החכמה כאן נעם, כפי שכבר הקדים דרכיה דרכי נעם1.
    1. לעיל ג יז. וראה לקמן טז כד.
    לקב אלחכמה ההנא באלנעמה עלי מא קדם דרכיה דרכי נעם.
    תועבת י״י – אמר כי מחשבות האדם הרע הם תועבה בעיני האל כי הם כלם להרע.
    וטהורים אמרי נועם – על כן יאהבם האל, כלומר דברים נעימים בלי דופי.
    תועבת י״י מחשבות רע וטהורים וגו׳ – וטהורים והם טהורי הלב כענין ובר לבב. להם לבדם אמרי נועם כי אין דברי התוכחת מתקבלין לבד מאשר לבו כפיהו, שנאמר: התקוששו וקושו (צפניה ב׳:א׳), ונאמר: שובו והשיבו (יחזקאל י״ד:ו׳). וטהורים בחסרון למ״ד וכן איש תוכחת מקשה עורף (משלי כ״ט:א׳).
    תועבת י״י – אלו הם מחשבות גאים.
    וטהורים אמרי נועם – ויתחייב מזה, שאינם תועבת י״י.
    תועבת י״י – מחשבות רע הם תועבת י״י כי הם התחלה לחוטאי׳ בדעות ובמדות ואמנם אמרי נועם הם טהורי׳ ונבחרים אל הש״י או ירצה בזה כי תועבת י״י היא מחשבות האיש הרע כי הם ברע תמיד ואולם מחשבות האנשים הטהורים הם אמרים שינעמו לש״י ויתערבו.
    מחשבות רע – המדבר רכות ומחשבותיו לרעה.
    וטהורים – ראוים אמרי נועם להיות טהורים מבלי תערובות מחשבה רעה.
    מחשבות – גם יל״פ שר״ל מחשבות רע תועבת ה׳ הגם שהוא רק מחשבה, ואמרי נעם – ר״ל מי שהוא נעים במעשיו אמריו הם טהורים מכל מחשבה רעה, ובא נועם תחת נעים, רמז לאחד קראתי נועם (זכריה י״א).
    תועבת ה׳ מחשבות רע וטהורים אמרי נועם – ר״ל ה׳ יתעב מי שמדבר אמרי נועם טהורים ומחשבות רע, שבפיו ידבר נועם ואמרות טהורות, ובקרבו ישים ארבו ומחשבותיו רעים.
    אמרי נעם – המטים לב אדם לצדקה וכשרון, ומקור תועבה הוא עב וענן, ומקור טוהר הוא זוהר ואור, א״כ שני השמות הם זה הפכו של זה.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כז) עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ בּוֹצֵ֣עַ בָּ֑צַע וְשׂוֹנֵ֖א מַתָּנֹ֣ת יִחְיֶֽה׃
    He who is greedy for gain troubles his own house, but he who hates gifts will live.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    מוֹבִיד בֵּיתֵיהּ מְכַנֵשׁ מָמוֹן דִשְׁקַר וּדְסָנֵי מוֹהֲבִיָתָא דְמַגֵן יְחֵי.
    ושונא מתנות יחיה – אמר רב חסדא אי זהו תלמיד חכם זה הרואה טרפה לעצמו, ואמר רב חסדא אי זהו שונא מתנות יחיה זה הרואה טרפה לעצמו, דרש מר זוטרא משמיה דרב חסדא כל תלמיד חכם שקורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים ורואה טרפה לעצמו עליו הכתוב אומר יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. רב זביד אמר זוכה ונוחל שני עולמות אשריך בעוה״ז וטוב לך לעוה״ב. רבי אלעזר כי הוו משדרי ליה מבי נשיאה לא שקיל, כי הוו מזמני ליה לא הוה אזיל, אמר לא ניחא להו דאיחי דכתיב ושונא מתנות יחיה.
    אלטאמע טמע הו פאצ׳ח אלה, ושאני אלמואהב יחיא.
    עכר, הבוצע בצע הוא מבייש את משפחתו. ופסוק זה מן המהופכים כלומר שהנשוא בא במקום הנושא. וראה איוב ו ז מהדורתי.
    כוונתו בזה המתנות האסורות כגון מה ששדד אמרפל וחבריו מברע וברשע וחבריהם, ואף על פי שהיו מותרים לאברהם סירב לקחתם ואמר אם מחוט ועד שרוך נעל1, וכפי שידעת שאלישע החזיר לנעמן ככרי הזהב והכסף, וגיחזי חס עליהם ומה שאירע על רכישתו שחלה בו צרעת נעמן2.
    1. בראשית יד כג.
    2. מלכים ב ה.
    אראד בה אלמואהב אלחראם מת׳ל מא נהב אמרפל ואצחאבה מן ברע וברשע ואצחאבהמא, ועלי אנהא כאנת חלאלא לאברהם אבאהא וקאל אם מחוט ועד שרוך נעל, וכמא עלמת אן אלישע רד עלי נעמן אלבדור אלד׳הב ואלפצ׳ה, וגיחזי אסף עליהא ומא כאן מן כסבה חתי נזל בה צרעת נעמן.
    עוכר ביתו – מי שהוא בוצע בצע.
    ושונא מתנות יחיה – מאחר ששונא מתנות כל שכן ששונא את הגזל.
    troubles his own house he who is greedy of gain.
    but he who hates gifts will live Since he hates gifts, he surely hates robbery.
    עוכר ביתו – כי יפקוד האל עונו עליו. (ושונא) [ולוקח]⁠א ממון בעול וחמס הוא עוכר ביתו כי יפקוד האל עונו עליו.
    ושונא מתנות יחיה – כי מאחר שהוא שונא המתנות כל שכן שהוא שונא את הגזל.
    או פירושו: האדם שימעיט שאלותיו מבני אדם שיתנו לו יחיה.
    א. כך אולי צ״ל. בכ״י וטיקן 89: ״ושונא״
    עכר ביתו בוצע בצע – הוא שהגיע אל תכלית החמדה.
    ושונא מתנות – הוא שהגיע אל הקצה האחרון בחיוב הרחקת החמדה בחפץ שיהיו מזונותיו בידי שמים וביגיע כפיו. והנה זאת המדה גדר להרחקת החמדה ותציל ממוקשי החנופה.⁠1
    1. עיין פירוש ר׳ יונה משלי כ״א:כ״ו וכד הקמח ערך חמדה דף פ״ז.
    עכר ביתו בוצע בצע – הוא הקודם בסבה.
    ושונא מתנות יחיה – אע״פ שיתנו לו לא יקבל, וזה מדת החכם כאברהם אבינו ואלישע אלא אם כן היה צריך לו החכם, והנך רואה כי יבוא נזקים רבים לאדם מזולתו בעבור לקחו ממנו מתנות ומגדנות וזולת זה ההטבות בלתי הכרחיות, עד כי פעמים יהיה הדבר ההוא סבה להיותו ערב לו, וישגנו נזק גדול.
    עוכר ביתו וגו׳ – מי שהוא לוקח שוחד לדון דין הוא עוכר ביתו ומשחית בהפך מה שהוא חושב ואמנם מי שהוא שונא גם המתנות ולא ירצה ללקחם מהאנשים יחיה ויתקיים לפי שהוא בוטח בש״י ואינו נשען על מתנות האנשים.
    בוצע בצע – הגוזל הון כמו ובוצע ברך (תהלים י׳:ג׳) וכמו מה בצע (בראשית ל״ז:כ״ו).
    עוכר וגו׳ – הבוצע בצע להרבות לו ישחית ביתו כי בא זה ואיבד את זה אבל השונא אף מתנות כי ישען בה׳ אז המקום יתן לו עוד חיים מה שאין ביד אדם לתת.
    עוכר ביתו בוצע בצע – מי שהוא בוצע בצע שמרויח ממון שלא ביושר, בל תחשוב כי ירבה בבצע הלז כבוד ביתו, בהפך בזה עוכר ביתו, כמ״ש הוי בוצע בצע רע לביתו וכו׳ כי אבן מקיר תזעק וכו׳, ובהפך מי ששונא אף מתנות ולא יהנה משל אחרים רק מה שמרויח ע״י יגיע כפו, בל תאמר שימות ברעב או יחלה מרוב עבודה, בהפך עי״ז יחיה כי הכל תלוי בהשגחת ה׳.
    ושונא מתנות – הבאים ללמד זכות על נותנם אע״פי שירשע.
    יחיה – כלומר יצליח ולא יעכור ביתו.
    תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כח) לֵ֣ב צַ֭דִּיק יֶהְגֶּ֣ה לַעֲנ֑וֹת וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יַבִּ֥יעַ רָעֽוֹת׃
    The heart of the righteous meditates to answer, but the mouth of the wicked gushes out evil.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    לִבָּא דְצַדִיקָא רָנֵן בְּהֵימָנוּתָא וּפוּמְהוֹן דְרַשִׁיעֵי מַבִּיעַ בִּשְׁתָּא.
    קלב אלצאלח ידרס מא בה יג׳יב, ופם אלט׳אלמין ירוי אלשרור.
    לב, לב הצדיק הוגה מה שבו יענה וכצוואת חז״ל הוי שקוד ללמוד מה שתשיב לאפיקורוס, אבות פ״ב מי״ג וכנוס׳ הרמב״ם.
    ענין דבר זה הוא מה שיגעים המיחדים והרבניים במה שעונים בו על הכופרים והממרים, והנך רואה את ריביהם שאינם אלא מחמת תואנותיהם.
    מעני הד׳א הו מא יתעב אלמוחדין ואלרבוניון פי מא ירדון בה עלי אלמלחדין ואלמכ׳אלפין, והוד׳א תרי כ׳צומאתהם אנמא הם פי טלב ענתהם.
    לב צדיק יהגה לענות – יחשוב ויבין מה יענה קודם שישיב דבר.
    The heart of a righteous man thinks to answer He will think and understand what to answer before replying.
    לב צדיק יהגה לענות – כלומר ידאג בלבו וימרר רוחו על חטאותיו, כי יודע שסופו לעמוד בדין, ומה יענה לפני האל.
    לענות – מן לענה ורוש.
    ופי רשעים יביע רעות – כלומר ידבר רעות ולא יתחרט על חטאותיו.
    לב צדיק יהגה לענות – 1הגיון לבו כל היום להכנע כי יש צורך למערכי לב להתמדת הצעות במחשבות להגיע אל הענוה ולאהוב את השפלות ולהשיג את תאות הכבוד כי יצר לב האדם רע דבק בו ומכשלת הזאת הכשילה כל יושבי חלד ונוקשו ונלכדו והשרידים אשר שרדו מהם הם הנגשים אל י״י2 וביאור הענין הזה בשערים.
    ופי רשעיםא יביע וגו׳ – לא דיים ולא רב להם את אשר לבבם לא יכניעו ולא ייגעו לקנות השפלות אבל פיהם יביע תמיד רעות לתת חתיתם בארץ החיים כי יש מרבים פעלים למען יכבדום העם ולא השיגה דעתם לדעת המשתררים בזרוע ואמרו ז״ל על הנותנים חתיתם בארץ החיים שנידונים בגיהנום לדורי דורות (בבלי ר״ה י״ז.).
    1. עיין ר׳ בחיי ר׳ פרשה בהר.
    2. השוו ללשון הפסוק בשמות י״ט:כ״ב.
    א. כן בפסוק. בדפוס ראשון: ״ישרים״.
    לב צדיק יהגה לענות – לכונה מטעם.... תענה, והענין, כי החכם לא ידבר כי אם בכונה ממנו, אחר שבחן היותו טוב לאמרו, אבל הכסיל פושק שפתיו איך שיזדמן לו, לכן אפשר שיאמר דבר מה שיזיקהו.
    יהגה לענות – בסתם ובמוחלט, ענינו, לענות כראוי בנחת ולהשיב כהלכה.
    לב – הצדיקים יהגה ויתעסק תמיד לענין ולתועלת ואמנם פי רשעים ודבורם ישים הרעות והשחתות טבעיות כי דבורם יישיר אל כל רע ומחשבות הצדיק תיישיר אל הטוב.
    יהגה לענות – הגימ״ל דגושה.
    יהגה – יחשוב כמו הגיון לבי (תהלים י״ט:ט״ו).
    לענות – מלשון עניה ותשובה.
    יהגה – טרם יענה יחשוב בלבו מה יענה וע״כ דבריו מעטים אבל פי רשעים ירבה לדבר רעות כמעיין הנובע כי ידבר כל העולה על רוחו ואינו חושש.
    יהגה – הוא עיון הלב ורב המחשבה על הדבר.
    לב צדיק יהגה לענות – מחקי הצדק שלא ישלח פיו לדבר עד ישקול הדבר בשכלו, ולא לבד מה שמדבר כי גם מה שצריך לענות ולהשיב תשובה לב צדיק יהגה ויחשב מה לענות, ואם יענה אם לאו, כמ״ש ודע מה שתשיב לאפיקורס, אל תען כסיל כאולתו, ומצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע וכדומה, בענין שלא יענה עד ישקול בלבו, אבל הרשעים מבוע הדברים אינם בלב, רק פי רשעים יביע רעות – כי דבורים רעים לה״ר ורכילות ודברי מינות, מקורם בפיהם לא בלבם.
    לענות – גם אם מענהו טוב יחשוב טרם יענה, וענין פסוק זה דומה לענין פסוק ב׳.
    תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳ר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
     
    (כט) רָח֣וֹק יְ֭הֹוָהי֭״י מֵרְשָׁעִ֑ים וּתְפִלַּ֖ת צַדִּיקִ֣ים יִשְׁמָֽע׃
    Hashem is far from the wicked, but He hears the prayer of the righteous.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
    רָחִיק הוּא אֱלָהָא מֵרַשִׁיעֵי וּצְלוֹתְהוֹן דְצַדִיקֵי יִשְׁמָע.
    רחוק ה׳ מרשעים – אמר רבי אחא בר חנינא: בוא וראה כמה קשה חכמתו של שלמה יותר מחכמתו של אביו: דוד אמר: ״קרוב ה׳ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת״ (תהלים קמ״ה:י״ח), ושלמה אמר: רחוק ה׳ מרשעים – אלו שאין עושים תשובה כל עיקר, ותפילת צדיקים ישמע – בשעה שמתפללין עם הציבור.
    רחוק י״י מרשעים – אלו נביאי עו״א, ותפלת צדיקים ישמע אלו נביאי ישראל. מה בין נביאי ישראל לנביאי עו״א, ר׳ חמא בר חנינא אמר אין הקב״ה נגלה על עו״א אלא בחצי דבור שנאמר ויקר אלהים אל בלעם, א״ר יששכר אין לשון ויקר אלא לשון טומאה כד״א כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, אבל בנביאי ישראל כתיב ויקרא בדבור שלם בלשון חבה בלשון קדושה וכו׳ (כתוב באיוב).
    רחוק י״י מרשעים – א״ר חמא בוא וראה כמה קשה חכמתו של שלמה יותר מחכמתו של דוד אביו, דוד אמר קרוב י״י לכל קוראיו, ושלמה אמר רחוק י״י מרשעים, אלא ע״מ לכל אשר יקראוהו באמת כך רחוק י״י מרשעים אלו שאינם עושים תשובה כל עקר.
    ותפלת צדיקים ישמע – בשעה שמתפללים עם הצבור.
    אללה בעיד מן אלט׳אלמין, וצלוהֵ אלצאלחין יסמע.
    רחוק י״י – מבואר הוא.
    רחוק י״י מרשעים ותפלת צדיקים ישמע – 1מוסב על הענין העליון כי בעבור שהרשעים יביעו פיהם רעות ונותנים חתיתם בארץ החיים רחוק השם ית׳ מהם וישמע תפלת צדיקים המשתדלים תמיד להכניע לבם וכמוהו קרוב י״י לנשברי לב (תהלים ל״ד:י״ט), ונאמר: תאות ענויים שמעת י״י (תהלים י׳:י״ז) ויראה מן המקרא הזה כי משכר השלמים במדה יחלק אל המשתדלים להגיע אליה.
    1. עיין פירוש ר׳ יונה משלי י״ז:כ״ו.
    רחוק י״י מרשעים – זה סבות מה שקדם, ולמשה נאמר: ואנכי אהיה עם פיך (שמות ד׳:י״ב).
    רחוק י״י מרשעים – הש״י רחוק מעזור לרשעים ומשמוע לקולם ואמנם הוא ישמע תפלות הצדיקים לעשות בקשתם וזה לאות כי תפלתם היא הנשמעת.
    רחוק וגו׳ – מלשמוע את תפלתם.
    רחוק ה׳ מרשעים ותפלת צדיקים ישמע – ההשגחה נמשכת אחרי מעשה האדם, המתרחק מה׳ הוא רחוק ממנו, והמתקרב אליו הוא קרוב לו, עד שה׳ קרוב לצדיקים ושומע תפלתם, כמ״ש קרוב ה׳ לכל קוראיו, ולא תשאל שא״כ מתפעל ומשתנה לפי התפלה, כי במה שהאדם מתקרב אליו כן הוא קרוב לו ואין בו שינוי, והרשעים הם עצמם מתרחקים מה׳.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרד״קר׳ יונהר״י אבן כספי א׳רלב״גמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
     
    (ל) מְֽאוֹר⁠־עֵ֭ינַיִם יְשַׂמַּֽח⁠־לֵ֑ב שְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה תְּדַשֶּׁן⁠־עָֽצֶם׃
    The light of the eyes rejoices the heart. Good news gives health to the bones.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
    נְהוֹרָא דְעַיְנֵי מַחֲרֵי לִבָּא שׁוּמְעֲתָא טָבָא מְדַהֲנָא גַרְמָא.
    מאור עיניים ישמח לב – אלו בעלי תורה, שהן מאירין עיניו של אדם ומשמחין ליבו, שנאמר: ״מצות ה׳ ברה מאירת עיניים״ (תהלים י״ט:ט׳). אף שמועה טובה משמחת ליבו של אדם, שנאמר ״שמועה טובה תדשן עצם״: מעשה היה באספסיינוס קיסר שבא להחריב את ירושלים בימי רבן יוחנן בן זכאי, אמר לאנשי ירושלים ׳שגרו ממני קשת אחת או חץ אחד ואלך לי מעליכם׳, אמר להם פעם ראשונה ופעם שניה ולא קיבלו עליהם, באותה שעה אמר להם ריב״ז ׳גורמין אתם לעיר הזאת שתחרב ולבית הזה שיישרף!׳ אמרו לו ׳כשם שיצאנו על השרים הראשונים והרגנום, כך נצא על זה ונהרגנו׳. כל דבר ודבר שהיה ריב״ז אומר להם, היו שם חסידים וכשרים והיו כותבים אותם בשטרות, וכורכין אותם בחצים, וזורקים אותם חוץ לחומה, ואומרים ׳ריב״ז אוהבו של מלך׳. כיוון שהיה רואה ריב״ז שלא קיבלו דבריו עליהם, אמר לתלמידיו ׳עמדו והוציאוני מכאן׳. נתנו אותו בארון ונטלוהו, רבי אליעזר בראשו ורבי יהושע ברגליו, היו משמשין והולכין עד שהגיעו לפתחה של מדינה, כיוון שהגיעו לפתחה של מדינה אמרו להם ׳עמדו!׳ – ׳פתחו לנו כדי שנצא ונקברנו׳. אמרו להם השוערים ׳לא נפתח עד שנדקרנו תחילה לידע אם חי אם מת הוא׳, אמרו להם ׳גורמין אתם שתוציאו שם רע על מדינתכם, שיהיו אומרים ׳אף דקרו לרבן׳, ובסוף עמדו ופתחו להם. כיוון שראה ריב״ז שיצא חוץ מפתחה של מדינה, הלך ושאל בשלומו של אספסיינוס כדרך ששואלים בשלומו של מלכות, אמר רבה ׳דידו מני פלטור דמלכותא׳. אמר לו ׳את הוא בן זכאי?׳ אמר לו ׳הן׳. אמר לו ׳הרגתני!׳. אמר לו ׳אל תירא, שכך כתוב בידינו, שאין הבית חרב בידו של הדיוט, אלא ביד המלך׳, שנאמר: ״והלבנון באדיר יפול״ (ישעיהו י׳:ל״ד). מסרו לשני פקידים. לאחר שלושה ימים בא לו איגרות מרומי, אמרו לו ׳מת נירון המלך והמליכוך אנשי רומי׳, באותה שעה כשבאו לו איגרות מרומי היה יושב במרחץ, בא להנעיל מנעלים, הנעיל את הראשון, בא להנעיל את השני ולא נכנס, והיה ריב״ז עומד, אמר לו ׳המעשה הזה מהו?׳ אמר לו ׳מתוך שמועה טובה ששמעת נתעלה בשרך עליך, אלא אם יש לך אויב העבירו לפניך, מיד בשרך מתרפה והמנעל נכנס׳, עשה כן ונכנס, אמר לו ׳בן זכאי, כל החכמה מאין?׳ אמר לו ׳מחכמתו של שלמה, שכן מפרש בחכמתו ואומר ״שמועה טובה תדשן עצם״, אמר לו ׳שאל לך שאלה׳, אמר לו ׳שואל אני ממך את יבנה, שאלמוד בה תורה ואעשה בה ציצית ואקיים בה כל מצוות שבתורה׳, אמר לו ׳הרי היא נתונה לך במתנה׳.
    מאור עינים ישמח לב – אלו בעלי תורה שהם מאירים עיניו של אדם ומשמחין לבו שנאמר מצות י״י ברה מאירת עינים.
    שמועה טובה תדשן עצם – אף כך דברי תורה משמחין לבו של אדם שנאמר פקודי י״י ישרים משמחי לב.
    שמועה טובה תדשן עצם – אמר ליה אספסינוס לרבן יוחנן בן זכאי חבית של דבש ודרקון כרוך עליה לא שוברים את החבית בשביל דרקון, אישתיק קרי עליה רב יוסף משיב חכמים אחור איבעי ליה למימר שקלינן צבתא ושקלינן לדרקון וקטלינן ליה וחביתא שבקינן ליה, אדהכי אתא ההוא פריסתקא אמר ליה קום לך דמית קיסר ואימנו עליך חשיבי דרומאי לאותובך ברישייהו, הוה סיים חד מסאנא בעא למסיימיה לאחרינא ולא עייל, בעא למישלפיה לאידך ולא נפיק, אמר ליה מאי האי, א״ל שמועה טובה אתיא לך דכתיב שמועה טובה תדשן עצם, אמר ליה ואלא מאי תקנתיה, א״ל ייתי אינש דלא מיתבא דעתך מיניה וליעול קמך דכתיב ורוח נכאה תיבש גרם, עבד הכי ואזיל.
    כמא אן נור אלעינין יפרח אלקלב, כד׳לך אלכ׳בר אלצאלח ידסם אלעט׳ם.
    מאור, כמו שמאור העינים משמח את הלב, כך השמועה הטובה מחמת העצם.
    ההשואה בזה ברורה, לפי שהם שני חושים המביאים לידי מרי1.
    1. העינים והלב. ראה ירושלמי ברכות פ״א הל׳ ה.
    אלקיאס פי ד׳לך קריב, אד׳ המא חאסתאן יודיאן אלי אלעציאן.
    מאור עינים – בתורה.
    ישמח לב – כששואלין ממנו דבר ויודע להשיב.
    ולפי פשוטו: כמשמעו, דבר שהוא תאוה למראה עינים, מצחצח את תוגת הלב, כגון גן ירק ונהרות המושכין.
    The light of the eyes in Torah.
    makes the heart happy when they ask him something, and he knows what to answer. According to its simple meaning, it is to be interpreted according to its apparent meaning: A thing that is a delight to the sight of the eyes makes the heart happy and cleanses the sadness of the heart, such as a vegetable garden and flowing rivers.
    מאור עינים ישמח לב – כשהאדם רואה את הדבר שהוא אוהב ישמח לבו. וכששומע שמועה טובה היא מדשנת העצמות, דרך משל.
    ובדרש: מאור עינים בתורה ישמח לב – כששואלין ממנו דבר הלכה ויודע להשיב. והראשון נכון לפי פשוטו.
    מאור עינים ישמח לב – 1האור ירחיב לב האדם וכן אמרו ז״ל: ההלכות יבקשו אור וצלילות.⁠2
    ושמועה טובה תדשן עצם – יתרון יש לשמועה טובה כי מלבד שתשמח הלב השומע תדשן עצמותיו. הנה כי רבה תועלת המגעת מן האזן מאשר הגיע מן העין, ופרט שלמה ע״ה באחת מן התועלת כי רבות הנה ואמרו ז״ל: חרשו נותן לו דמי כולו (בבלי ב״ק צ״ח). ואחרי שהתבאר האזן אבר נכבד מאוד גם מן העין שהוא אבר נכבד, מה מאוד שתגדל החובה לעבוד בו את הבורא ית׳ ורע ומר להשביתו ממעשיו על כן סמך אחריו.
    1. עיין שערי תשובה לר׳ יונה ב׳:י״ב ופירוש י״ב:כ״ה, כ׳:י״ג וכד הקמח ערך זנות.
    2. בבלי עירובין ס״ה, מגילה כ״ח שמעתא בעי צילותא כיומא דאסתנא.
    מאור עינים ישמח לב וג׳ – זה כמו ענין אחד.
    מאור עינים ישמח לב – מאור עיני הלב ישמח השכל כי שמחתו בהשגות העיוניות ושמועה טובה יתענג האדם בה עד שכבר תשמין העצם ותמלאהו מוח ובכלל הנה תמצא שהשמחה תשמין האדם.
    מאור עינים – המ״ם בגעיא.
    תדשן – ענין שומן.
    מאור עינים – הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות.
    שמועה טובה – בדבר חדושי התורה.
    מאור עינים – כשבא לאדם מה שהיה מתאוה, הוא פותח עיניו ונראה לו כאלו אורו עיניו וזה ישמח לבו. וגם שמועה טובה תשמחהו ותעשהו דשן ושמן.
    מאור עיניים... (משלי טו לא): אוזן שומעת... - אומר.
    אם רואה אדם את הדבר הטוב בעיניו, המאור הזה ישמח הלב, ששם משכן הכוחות הנפשיות; והשמועה טובה ששומע מרחוק רק תדשן עצם, שהם בנייני הגוף וכוחות גשמיות. ושמחת הלב גדול מדישון עצם, ורוחני ונעלה ממנו, באשר הלב - ממנו תוצאות חיים לכל הגוף. ולכן.
    אוזן שומעת תוכחת חיים אל תסתפק בשמיעה טובה מרחוק, רק בקרב חכמים תלין, לראות את החכמים עצמם ולראות מעשיהם, וגדול שימושה של תורה יותר מלימודה, כי ראיית העין פועלת יותר משמיעת האוזן, שמאור עיניים ישמח לב.
    מאור עינים – ע״ד פסוק י״ג, סבר פנים יפות במדבר עמנו ישמח לבנו, והפכו יצערהו.
    ושמועה טובה תדשן עצם – תועיל לבריאותנו, והפכה לְחָלְיֵנוּ; א״כ איש טוב מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, ואם יש לו שמועה טובה רץ ומביאה לאדם ששמחה היא לו, ושמועה רעה שומר בחיקו.
    תרגום כתוביםמדרש משליילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ירד״קר׳ יונהר״י אבן כספי ב׳רלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

    כותרת הגיליון

    כותרת הגיליון

    ×

    Are you sure you want to delete this?

    האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

    ×

    Please Login

    One must be logged in to use this feature.

    If you have an ALHATORAH account, please login.

    If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

    נא להתחבר לחשבונכם

    עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

    אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

    אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

    ×

    Login!כניסה לחשבון

    If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
    Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
    ×
    שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
    ×