Yechezkel 14 – יחזקאל יד‏ – Mikraot Gedolot

(א) וַיָּב֤וֹא אֵלַי֙ אֲנָשִׁ֔ים מִזִּקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּשְׁב֖וּ לְפָנָֽי׃

Then came certain of the elders of Israel to me, and sat before me.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲמַר נְבִיָא אֲתוֹ לְוָתִי גַבְרִין מִסָבֵי יִשְׂרָאֵל וִיתִיבוּ קֳדָמַי.

ויבוא אלי אנשים – כולם בלב אחד לרעה לכך נאמר ויבוא, ומדרש אגדה אומר על שם שהקב״ה גלה אזן הנביא תחלה הנה יבואו אליך פלוני ופלוני.

Now there came to me some men Heb. וַיָבוֹא. All of them with one accord for evil. Therefore, it is said: וַיָבוֹא, and came [the singular form]. The Midrash Aggadah says that [the word is in the singular] because the Holy One, blessed be He, revealed to the ear of the prophet beforehand, "Behold so-and-so and so-and-so will come to you.⁠"

ויבאו^א אלי אנשים מזקני ישראל וישבו – אלי – כאילו קרבת אלהים יחפצון,⁠¹ וכאילו יבאו לדרוש את י״י, וכגוי אשר צדקה עשה² ובלבם העלו גילוליהם לעשותם. כמו שהכתוב^ב מפרסמם בסמוך: בן אדם האנשים האלה העלו גילוליהם על לבם (יחזקאל י״ד:ג׳).

1. השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ״ח:ב׳.

2. השוו ללשון הפסוק בישעיהו נ״ח:ב׳.

א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בנוסח שלנו: ״ויבוא״, וכן תוקן בכ״י פריס 162.

ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שכתוב״.

ויבא אלי אנשים – {כמו} ויבא עד חברון (במדבר י״ג:כ״ב), ויבא סגנים כמו חומר (ישעיהו מ״א:כ״ה). וט׳ הן כתובין ויבא וסבירין ויבואו.

ויבוא אלי אנשים מזקני ישראל וישבו לפני – אמר הנביא ככלות נבואה זו באו אלי אנשים מזקני הגולה וישבו לפני שהיו מראים עצמם שבאים לדרוש את י״י והאל גלה אלי את לבבם. ואמר ויבא לשון יחיד על רבים להודיע כי בהסכמה אחת ובלב אחד באו כלם על זה.

ויבא אלי אנשים – על כלל הכת והקבוץ שהוא כמו סוג ומין, וכן וצדיקים ככפיר יבטח (משלי כ״ח:א׳), לא שירמז לכל אחד ואחד כמו שאמרו המפורשים, כי לא שמו לב לסוג ומין ושאר חלוקות ההגיון, ואמר ויבא ואמר וישבו והכל נכון, וכן בתורה: ויחנו ויחן (שמות י״ט:ג׳) זה בצד זה על העם, והקש על זה.

ואמר הנביא שבכלותו הנבואה הזאת באו אליו אנשים מזקני ישראל והם מגלות יהויכין שהיו בבבל וישבו לפני הנביא כאילו היו רוצים לדרוש את דבר השם והשם גילה מיד לנביא את לבבם, ולפי שלא באו כולם יחד אלא כל אחד בפני עצמו ונקבצו שם לפניו לכן אמר בלשון יחיד ויבוא אלי אנשים, ורש״י פירש שאמר ויבא אלי אנשים לפי שבאו כולם בלב אחד לרעה

ויבוא אלי אנשים – שיר השירים רבה פסוק זאת קומתך ויבואו אלי אנשים אלו חנניה מישאל ועזריה וזהו א׳ מן שמנה בלשון ביאה דסבירין לשון רבים וכן תרגם יונתן כמפרש אתו לותי כאורחיה בשאר דוכתי ומדרש אגדה יש הביאו רש״י ז״ל ועיין מה שכתבתי ביחזקאל כ״ג.

ויבוא אלי – בא אלי קבוצת אנשים מזקני ישראל.

וישבו לפני – התעכבו לפני.

וישבו לפני – לדרוש את ה׳, כמו למטה כ׳:א׳. ודרישת ה׳ היא שאלת העתיד עם בקשה שהעתיד יהיה טוב ולא רע. והיו נותנים שחד לנביא כדי שיתפלל בעדם, באופן שיתן ה׳ בפיו נבואה כפי רצון הדורש. עיין למטה פסוק ט׳.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״היו נותנים... פסוק ט׳⁠ ⁠⁠״.

ויבוא, אנשים – יחיד על רבים, שלא באו בפעם א׳, כפי הכלל באילת השחר (סי׳ קס״ו).

ויבא אלי אנשים מזקני ישראל יש הבדל בין זקני יהודה שישבו לפניו [למעלה ח] שהיו צדיקים וזקני ישראל היו רשעים.

וישבו לפני – לשמוע ממני דבר ה׳.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ב) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

The word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ויהי.

ולכן באתהו הנבואה לאמר

תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל

(ג) בֶּן⁠־אָדָ֗ם הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ הֶעֱל֤וּ גִלּֽוּלֵיהֶם֙ עַל⁠־לִבָּ֔ם וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֺנָ֔ם נָתְנ֖וּ נֹ֣כַח פְּנֵיהֶ֑ם הַאִדָּרֹ֥שׁ אִדָּרֵ֖שׁ לָהֶֽם׃

"Son of man, these men have taken their idols into their heart, and put the stumbling block of their iniquity before their face; should I be inquired of at all by them?

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בַּר אָדָם גַבְרַיָא הָאִלֵין אַסִיקוּ פּוּלְחַן טַעֲוַתְהוֹן עַל לִבְּהוֹן וְתַקְלַת חוֹבֵיהוֹן יְהָבוּ לָקֳבֵיל אַפֵּיהוֹן הֲאִשְׁתְּאִילָא יִשְׁתְּאַל בְּמֵימְרִי לְהוֹן.

האדרש אדרש להם – אבו זכריא ז״ל שגה לגבי צורת המקור הזאת שגיאה גסה ואמר,⁠¹ שהאל״ף היא של <הגוף> המדבר, ו<אולם> היא תמורת הה״א² ללא [ספק], וצורתה היסודית [...]⁠³

1. כך אכן אומר חיוג׳, ערך ׳דום׳, וכן כתאב אלנתף על אתר, והצורה היא מבניין התפעל. ריב״ג, מחברות, עמ׳ 109 ועמ׳ 255 ואילך, דוחה גם הוא את גישת חיוג׳.

2. כך סבורים: ריב״ג שם, אללמע, עמ׳ 87 ועמ׳ 101 (רקמה, עמ׳ קב ועמ׳ קכב); אצול, ערך ׳דרש׳; רד״ק.

3. לפי ריב״ג ורד״ק, הצורה הנכונה היא ״ההדרש״, צורת מקור מבניין נפעל.

העלו גלוליהם על לבם – לבם אל גלוליהם לעבוד.

נתנו נכח פניהם – להיות להם עבודה זרה תמיד למורא ולאלוה.

האדרש אדרש – התראה כי אני אדרוש להם ואשיב על דבריהם הרבה תמיהות מתקיימות.

have set their idols upon their heart Their heart is toward their idols to worship [them].

opposite their faces for the idol to always be for them an object of fear and a deity.

Shall I respond to their inquiry? Is it proper that I should respond to them and answer their words? Many rhetorical questions anticipate an affirmative reply.

האדרוש אדרוש^א להם – בתמיה. כלומר: וכי אני אדרוש להם.

א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״אדרש״.

העלו גלוליהם על לבם – כלומר עם גלוליהם שעל לבם שלא הסירום מעל לבם.

ומכשול^א עונם – שיש להם להכשל להתחייב בו לפני לא הסירו מעל פניהם, והם באין לדרשיני.

האדרש אדרש להם – שאתה בא לדרש אלהים עליהם.

א. בכ״י: ולמכשול.

בן אדם, האדרש אדרש להם – האלפין בחירק הראשון מקור בחולם והאל״ף במקום ה״א כי כבד על הלשון לקרא שני ההי״ן כאחד והוא בחולם בשקל הנתון תנתן (ירמיהו ל״ח:ג׳) ואמר וכי אדרש להם אחר שלבם אל גלוליהם לא אדרש וקבול הדרישה היא לתת שאלתם.

(ג-ד) האדרש אדרש להם – מטעם נדרשתי (ישעיהו ס״ה:א׳), שטעמו כמו נמצאתי (שם). והנה הדרישה יותר נכבדת מהמענה באמרו: נעניתי לו – כמו שרצה יותר נכבד משעה, רוצה לומר אמרו: וישע י״י אל הבל (בראשית ד׳:ד׳), לכן אמר השם לאלה כי לא יהיה נדרש להם, אבל יהיה נענה, אני י״י נעניתי לו בה.

האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם רוצה לומר האנשים האלה אף על פי שמראים עצמם צדיקים מן השפה ולחוץ הנה הם באמונותיהם העלו גלוליהם על לבם ולא תחשוב שלא ישובו לחטוא בפועל כי הנה מכשול עונם נתנו נכח פניהם רוצה לומר לשוב לעשותם האדרוש אדרש להם, וזה המאמר הוא שאלה לנביא האם נראה לך שראוי שאדרש להם ואשיבם דבר על שאלתם או שאסתיר פני מהם ולא אשיבם דבר, והנכון בעיני שדרישה תאמר בספר הזה על התפילה ולפי שאלה האנשים היו באים להתפלל אל האלהים על עניניהם אמר השם האדרוש אדרש להם רוצה לומר האם אעשה בקשתם באמת לא אתן שאלתם עם היות שאענה לדבריהם.

נוכח – נגד כמו לנוכח אשתו (בראשית כ״ה:כ״א).

העלו וגו׳ – ר״ל מחשבות לבם לעבודת כוכבים ונגד פניהם נתנו מכשול עון העבודת כוכבים כאומר לא במחשבה לבד כי עושים גם בפועל.

האדרש – וכי מהראוי שאהיה נדרש להם למלא משאלותם בתמיה.

ומכשול עונם – מה שהוא להם למכשול עון, מה שהם נכשלים בו, אינם מרחיקים אותו מהם לבלתי הכשל בו, אך נותנים אותו נכח פניהם לגרות בעצמם יצר הרע.

האדרֹש – האל״ף במקום ה״א, כי כבד על הלשון לקרוא שני ההי״ן זה אחר זה (רד״ק). ובנביאים כתב יד על קלף שבידי מצאתי: הַאֶדָרֵש אֶדָרֵש – והוא על דרך התשפוט התשפוט את עיר הדמים (למטה כ״ב).⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ובנביאים כתב יד... (למטה כ״ב)״.

האדרש – י״א שהוא כמו ההדרש בה׳, וי״א שהוא מבנין התפעל ומשפטו האתדרש.

האנשים האלה העלו גלוליהם על לבם ר״ל שעבודת האלילים אינו אצלם במעשה לבד כי הם מצויירים אצלם בציור הלב שמאמינים ודבוקים בם בכל לבבם,

ומכשול עונם נתנו נכח פניהם – שגם בחטאים שחוטאים בפועל לא לבד שחוטאים כי גם נתנו נכח פניהם את המכשול שמכשיל אותם בחטא והמסבב אותו, עד שמשתדלים שימצא תמיד הסבה שמביאה אותם אל החטא, וכיון שדבוקים כ״כ בחטאים בין במחשבה בין במעשה האדרש אדרש להם – הלא אחר שהם מומרים לעברות בפועל וכופרים מצד מחשבת ע״ז לא יש תקוה עוד שישובו.

הַאִדָּרֹש – באל״ף במקום ה״א (שהוא זמן מקור) ואולי היה לנקד שניהם הָאִדָּרֵשׁ, כמו התשפט התשפט (למטה כ״ב:ב׳), וענינו הֲאִמַּצֵא, שהדורש מבקש למצוא.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ד) לָכֵ֣ן דַּבֵּר⁠־א֠וֹתָ֠ם וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה⁠־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה אִ֣ישׁ אִ֣ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֡ל אֲשֶׁר֩ יַעֲלֶ֨ה אֶת⁠־גִּלּוּלָ֜יו אֶל⁠־לִבּ֗וֹ וּמִכְשׁ֤וֹל עֲוֺנוֹ֙ יָשִׂים֙ נֹ֣כַח פָּנָ֔יו וּבָ֖א אֶל⁠־הַנָּבִ֑יא אֲנִ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ נַעֲנֵ֧יתִי ל֦וֹ [בָ֖א] (בה) בְּרֹ֥ב גִּלּוּלָֽיו׃

Therefore speak to them, and tell them, 'Thus says Adonai Elohim, 'Every man of the house of Israel who takes his idols into his heart, and puts the stumbling block of his iniquity before his face, and comes to the prophet; I Hashem will answer him therein according to the multitude of his idols;

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּכֵן אִתְנַבֵּי לְהוֹן וְתֵימַר לְהוֹן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים גְבַר גְבַר מִבֵּית יִשְׂרָאֵל דִי יַסֵיק פּוּלְחַן טַעֲוְתֵיהּ עַל לִבֵּיהּ וְתַקְלַת חוֹבֵיהּ יְשַׁוֵי לָקֳבֵיל אַפּוֹהִי וְיֵיתֵי לְוַת נְבִיָא אֲנָא יְיָ מִשְׁתְּאֵיל לֵיהּ בְּמֵימְרִי דְאָתֵי לְמִתְבַּע אוּלְפַן מַן קֳדָמַי אַף עַל גַב דְמִתְעָרֵב בִּסְגִי פּוּלְחַן טַעֲוָתֵיהּ.

נעניתי לו – שוייש רפונדוץ בלעז אע״פ שהוא בא לפני ברוב גלוליו כן ת״י.

shall respond to him Heb. נַעֲנֵיתִי, suys reponduz in Old French, I was answered, although he comes before me with his many idols. So did Jonathan render it.

לכן דבר אתם^א ואמרת^ב {אליהם} כה אמר י״י אלהים איש איש מבית ישראל אשר יעלה את גילוליו אל לבו ומכשול עוונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא – לדרוש לו כדי^ג שידרוש הנביא מאתי מה שצריך לו.

אני י״י^ד נעניתי לו בה ברוב גילוליו – כלומר אני מניח את הדבר שהוא שואל מאתי ואיני עוניהו על כך, אלא על עבירה שהוא תופס בידו אני נענה לו כדי לפרסמו, ואחר כך אני נפרע ממנו כדי שיאמרו הבריות: הוא הדין קשוט.

(ד-ה) ויונתן תירגם: אני י״י נעניתי לו בה ברב גילוליו – אנא^ה י״י משתאל ליה ביה במימריה דאתי למתבע אולפן מן קדמי, אף על גב דמערב בסגי טעוותיה. למען תפוש את בית ישראל בליבם – בדיל לקרבא ית בית ישראל למיתן תיובא בליבהון דיסטן מבתר פולחני ואיסתאבו בפולחן טעוותהון כולהון. אבל אין לשון למען תפוש את בית ישראל בליבם נוטה אחר פתרון זה, ואין הפתרון נופל על הלשון, שלשון תפוש משמע שרוצה לתופשן בעוונן.⁠^ו

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בנוסח שלנו: ״אותם״. בכ״י לוצקי 777: ״איתם״.

ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״ואמר״.

ג. כן בדפוס לובלין. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162: ״כי״.

ד. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסרה מלת: ״י״י״.

ה. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״אני״.

ו. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״בעוונם״. בכ״י לוצקי 777: ״בעוונו״.

אני י״י נעניתי לו בה – אהיה נענה לו שבא ברוב גלוליו,

לכן דבר אותם – עמם כמו אתם.

נעניתי לו בה ברוב גלוליו – ונענתי לו אבל לא נדרשתי לו אבל אענה לו ואשיבנו על דבריו כדי לגלות צפון לבו אבל לא אדרש לו לתת את שאלתו ולעשות את בקשתו ונענתי לו ונענה לו צריכים פירוש לפי בנינם ולפי ענינם כי נענתי ונענה הם מבנין נפעל והאל הוא הפועל בענותו הצועק אליו כמו שאומר ענני י״י ענני (מלכים א י״ח:ל״ז), אשר יענה באש הוא האלהים (מלכים א י״ח:כ״ד) והאדם הצועק הוא נענה כמו שאמר הן אצעק חמס ולא אענה (איוב י״ט:ז׳) הנה כי האל הוא העונה והאדם הוא הנענה ואיך אמר הנה על האל יתברך נענתי ונענה נאמר כי הטעם לפי שלשון מענה הוא על שני פנים והאחד הוא תחילת הדבור כמו ויען איוב הראשון וענית ואמרת והשני הוא לשון השבת הדבור והוא הנמצא ברוב כשאמר כי הקדוש ברוך הוא הוא העונה כן הוא לקורא ולצועק וכשאמר עליו נענתי ונענה הוא נענה לעונה אליו והוא הקורא והצועק.

בה – כתיב בה״א וקרי באל״ף כי אותיות אהו״י מתחלפות ופירושו בעבור שבא ברוב גלוליו אענה לו כדי לגלות צפון לבו וזהו שאמר אחריו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

וזהו שאמר לכן דבר אליהם והודיעם שאף על פי שהם רעים וחטאים בנפשותם הנה לא אמנע מלהשיבם דבר כשישאלו לפני וזהו איש איש מבני ישראל אשר יעלה גלוליו וגומר ובא אל הנביא אני ה׳ נענתי לו בה רוצה לומר כשיבוא אל הנביא לשאול ממנו דבר אני ה׳ האל האמתי נענתי לו כלומר אענה לו ואשיבנו על דבריו כדי לגלות צפון לבו אבל לא אדרש לו לתת את שאלתו ולעשות בקשתו, והנה אמר נענתי שהוא מבנין נפעל והאל יתברך הוא הפועל בענותו אל המתפלל אליו והאדם הצועק או המתפלל הוא הנענה כמו שאמר הן אזעק חמס ולא אענה (איוב יט, ז) שהאל יתברך הוא העונה לא נענה, אבל אמר כאן נענתי וכן אמר אחר זה אני ה׳ נענה לפי שבבוא השואלים ההמה לפני הנביא שורת הדין היה נותן שלא יענם השם מפני גלוליהם אבל מפני שהוא ה׳ בעל הרחמים נענה בדבר הזה שראוי להשיבו ולהודיעו כוונתו ולזה אמר נענתי נענה רוצה לומר כבשתי מדת הדין שלי ועשיתי לפנים מן השורה ונענתי ונדרשתי להשיבו דבר לאותו שבא ברוב גלוליו.

נעניתי ובה – הה״א בלא מפיק מכלול ד׳ ל״ב והיא חד מן מלין לא מפקין ה״א בסוף תיבותא ומטעין בהון וסימן במ״ג ובמקצת ספרים בה כתיב בא קרי באל״ף. (א״ה ולבי מגמגם בזה למה לא כתב הרב שבמסרה רבתא ערך בה איתא ג׳ בה דקריין בלישנא אחרינא ואחד מהם הוא זה דכתיב בה״א וקרי בא באל״ף וא״כ קשו תרי מסרות אהדדי ע״כ).

נעניתי – ענין אמירה כמו ומה׳ מענה לשון (משלי ט״ז:א׳) ור״ל אקבל מענהו ודוגמתו ונעתר להם (ישעיהו י״ט:כ״ב) ופי׳ יקבל עתר תפלתם.

דבר אותם – דבר עמהם.

ובא אל הנביא – לשאול ממנו דבר ה׳.

נעניתי לו – אקבל מענהו אשר לו להשיב עליו עם כי בא לשאול במחשבות רוב גלוליו.

נעניתי – נראה לי כמו עניתי בקל. והוא על דרך שאומרים על האל מִדַּבֵּר. ואולי גם כן אמרו נענה בנפעל על דרך שהיו אומרים נדרש. ואברהם חי מיינסטער מפרש עשיתי עצמי עונה לו.

אני ה׳ נעניתי לו – נראה לי גם כאן דרך תמיהה. וכן דעת ר׳ שמואל דעטמאלד.

בה ברוב גלוליו – ברוב ספרים בא קרי. וכן נראה דעת יונתן. ולפי זה הטעמים קשים מאד כי אינם מסכימים עם הקרי, והיה ראוי להטעים כך: א֤ני ה֙׳ נענ֣יתי ל֔ו ב֖א בר֥ב גלוליו. ואמנם הטעמים מסכימים עם הספרים שאין בהם קרי וכתיב. וכן היא גירסת בעל מנחת שי, אלא שהה״א בלא מפיק. ולפי גירסא זו צריך לפרש אני ה׳ נעניתי לו באותו ענין, כלומר ברוב גלוליו. וכן פירש ראזנמילר. וגירסת בא קרי נראה לי עיקר. וכן פירשו רש״י ורד״ק.⁠^א ויש אומרים כי צריך לומר בי, כמו למטה ז׳, ויהיה ברב גלוליו ענינו עם כל גלוליו, אף על פי שגלוליו רבים.

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״וכן פירשו רש״י ורד״ק״.

נעניתי לו – א״א לפרשו מענין עניה ותשובה שאיך בא בנפעל, והלא ה׳ הוא הפועל והעונה? וכבר נלחץ בזה הרד״ק, רק הוא לשון ענין והתעסקות כמו ענין רע נתן אלהים לבני אדם לענות בו (קהלת א׳) נעשיתי לו ענין והתעסקות לענות בו ומלת בה במקצת ספרים בא׳ ובמקצת ספרים בה׳ בלא מפיק, ונחלף הא׳ בה״א ובמק״ס בה כתיב בא קרי.

לכן דבר, איש איש וכו׳ אני ה׳ נעניתי לו – ר״ל הוא אינו בא אל הנביא לדרוש ולדעת האמת, רק רוצה לעשות מזה עסק וענין, כי בא ברב גלוליו אינו בא ע״ד לעזוב את גלוליו, בהפך ע״י רוב גלוליו בא אל הנביא להתוכח עמו ולהכחיש דבריו.

ומכשול עונו – עונו שסוף סוף יהיה לו למכשול ותקלה.

אני ה׳ וגו׳ – לשון שאלה.

בה – ראויה הה״א למפיק, והוא ע״ד קטנה או גדולה, בדבר שעליו הוא דורש אותי; ויש ספרים שעשאוהו קרי וכתיב, בא קרי, ואז ר״ל האענה לו והוא לא נטש גלוליו ובא לפני לדרשני.

נעניתי – נפעל כמו אִדָּרֵשׁ שלמעלה (פסוק ג׳); האהיה כביכול מוכרח להמצא לו ולענות את דבר שאלתו?

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ה) לְמַ֛עַן תְּפֹ֥שׂ אֶת⁠־בֵּֽית⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל בְּלִבָּ֑ם אֲשֶׁ֤ר נָזֹ֙רוּ֙ מֵֽעָלַ֔י בְּגִלּוּלֵיהֶ֖ם כֻּלָּֽם׃

that I may take the house of Israel in their own heart, because they are all estranged from Me through their idols.'

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּדִיל לְקָרָבָא יַת בֵּית יִשְׂרָאֵל לְמִתַּן תִּיוּבְתָּא בְּלִבְּהוֹן דִסְטוֹ מִבָּתַר פּוּלְחָנִי וְאִסְתָּאָבוּ בְּפוּלְחַן טַעֲוָתְהוֹן כּוּלְהוֹן.

למען תפוש את בית ישראל וגו׳ – בדיל לקרבא ית בית ישראל למתן תיובתא בלבהון.

נזורו – כמו נזיר אחיו (בראשית מ״ט:כ״ו) פורינ״ט אשיבריץ בלעז.

In order to take hold of the house of Israel, etc. In order to draw the house of Israel near, to put repentance into their hearts.

who have drawn away Heb. נָזֹרוּ, like: "the one separated (נְזִיר) from his brothers" (Bereshit 48:26), furent asevrez in Old French; were severed, separated.

למען תפוש את^א בית ישראל בליבם – כדי שידעו בית ישראל שאני יודע מחשבות לבם. כך פירש מורי ר׳ יוסף בר׳ שמעון לפי פשוטו של מקרא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

אשר נזרו מעלי – פתרונו: שנפרשו מעלי, כמו: וינזרו מקדשי (ויקרא כ״ב:ב׳).

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994, פריס 162: ״תפוס״ (וחסר: ״את״).

ואגלה את אשר בלבבו, למען תפש את בני ישראל בלבם – שלא יוכלו להעלים מחשבתם הרעה, וידעו כי אני בוחן כליות ולב.

אשר נזרו מעלי – בלבם הזונה ומראין עצמן כאלו הם צדיקים ובאים לדרשיני.

למען תפוש את בית ישראל בלבם – שהם מכסים את לבם ממני ואני אתפשם בלבם שאגלה להם גלולי לבם ומחשבותם הרעה.

ויונתן תרגם אני י״י נעניתי לו בה ברוב גלוליו – אנא י״י משתאיל ליה במימרי דאתי למתבע אולפן מן קדמי אף על גב דמערב בסגי פולחן טעוותיה ותרגם למען תפוש – בדיל לקרבא ית בית ישראל למיתן תיובתא בלבהון דסטו מבתר פולחני ואיסתאבו בפולחן טעותהון כולהון.

ורבותינו ז״ל פירשו למען תפוש את בית ישראל בלבם כי בעכו״ם מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כי הם לא היו עובדים עכו״ם אחר שגלו אלא לפי שהיו חושבים עליה עדיין חשבה עליהם כאילו עבדוה.

נזורו – אפשר שהנו״ן שרש ויהיה מן הקל מגזרת פעול בשקל ולא יוכלו מענין וינזרו מקדשי בני ישראל (ויקרא כ״ב:ב׳) או יהיה מבנין נפעל משרש זור מענין זר.

והיה זה למען תפוש את בני ישראל בלבם שהם מכסים כוונותיהם ואני אתפשם בלבם שאגלה להם גלולי מחשובותיהם, ומלת בה נכתבה בה״א אבל קריאתה וכוונתה הוא כמו באל״ף כלומר לאותו שבא ברב גלוליו, ויונתן תרגם אני ה׳ נענתי לו אנא ה׳ משתאיל ליה במימרי דאתי למתבע אולפן מן קדמי וכו׳, ותרגם למען תופש בדיל לקרבא ית בני ישראל למתן תיובתא בלבהון דסטו מבתר פולחני ואסטאבו בפולחן טעותיהו בליבהון, ורז״ל פירשו למען תפוש את בני ישראל בלבם שבעבוד׳ זרה מחשבה רעה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה כי אותם שהיו בבבל לא היו עובדים ע״ז אחר שגלו אבל לפי שהיו חושבים עליהם עריץ חשבה עליהם כאלו עבדוה.

ומפני שזקני ישראל בראותם שאין הקב״ה משיב על שאלתם לא יחשבו שהיה נסתר ממנו רוע מחשבתם וגלולי לבם

תפוש – ענין אחיזה.

נזורו – ענין הפרשה כמו נזורו אחור (ישעיהו א׳:ד׳).

למען תפוש – ר״ל לא אשיב למלאות שאלתו רק למען לאחוז אותם בלבותם להקריב אלי אשר כולם פרשו מעלי במחשבות גלוליהם כי בראותם שאקבל מענם ואשיבם ידעו שיש אלהים בישראל.

למען תפוש – בדרך הזה אני רוצה לתפוש אותם במה שיש בלבם ולהענישם על הנסתר בכליותיהם.

נזורו – נפעל משרש זור, שענינו בארמית סור.

בגלוליהם כלם – ברבוי גלוליהם (עיין בירמיה י״ח:י״ח וכ׳:ד׳. ולמטה פסוק י״א); ואם היה כלם חוזר לבני ישראל, היה מעלי בטעם תביר.

למען תפש את בית ישראל בלבם – יל״פ שמלת בלבם מוסב על הזקנים, שהזקנים חושבים בלבם לתפוש את בית ישראל ור״ל את בית ישראל אשר נזורו מעלי רוצים לתפוש כולם בגלוליהם, שבלבם לתפשם כולם אל ע״ז.

למען תפש את בית ישראל בלבם – שעד עתה כבר נזרו בית ישראל מעלי כולם בגלוליהם במעשה הגלולים, והזקנים האלה רוצים לתפוש אותם גם בלבם שגם במחשבתם יתרחקו מעל ה׳, ועי״ז באים אל הנביא להתוכח אתו, וי״ל שבזקנים האלה היו בעצמם נביאי שקר ובאו לשמוע דבר הנביא ולהפוך אותם כפי רצונם כמ״ש (ירמיהו כ״ג) מגנבי דברי איש מאת רעהו.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(ו) לָכֵ֞ן אֱמֹ֣ר׀ אֶל⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה שׁ֣וּבוּ וְהָשִׁ֔יבוּ מֵעַ֖ל גִּלּוּלֵיכֶ֑ם וּמֵעַ֥ל כׇּל⁠־תּוֹעֲבֹתֵיכֶ֖ם הָשִׁ֥יבוּ פְנֵיכֶֽם׃

Therefore tell the house of Israel, 'Thus says Adonai Elohim, 'Return, and turn yourselves from your idols; and turn away your faces from all your abominations.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

בְּכֵן אֲמַר לְבֵית יִשְׂרָאֵל כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים תוּבוּ לְפוּלְחָנִי וְאַעְדוּ מִנְכוֹן פּוּלְחַן טַעֲוָתְכוֹן וְיַת כָּל חוֹבֵי פּוּלְחַן טַעֲוַת תּוֹעֲבַתְכוֹן אַרְחִיקוּ מִקְבֵיל אַפֵּיכוֹן.

שובו – מדרכיכם.

והשיבו – את לבבכם.

מעל גלוליכם – אשר העליתם אל לבבכם.

השיבו פניכם – אשר שמתם מכשול עווניכם לנכחם.

Repent of your ways.

and move away Heb. וְהָשִּׁיבוּ, [remove] your hearts [as well].

from your idols which you brought up to your heart.

remove your faces opposite which you set the stumbling block of your iniquities.

שובו והשיבו מעל גלוליכם^א – שובו בתשובה והסירו מעליכם גילוליכם, ותועבותיכם החזיקו^ב מעליכם. וכן תירגם יונתן: תובו לפולחני ואעדו מנכון פולחן טעוותכון.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994 (״גילוליכם״). בכ״י מינכן 5, לוצקי 777: ״מעליו גילוליו״.

ב. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994, פריס 162. בדפוס ראשון: ״הרחיקו״.

והשיבו – לבכם.

לכן, שובו והשיבו – לזקני ישראל אומר שובו והשיבו נשיכם ובחוריכם.

השיבו פניכם – שלא יהיו הגלולים נכח פניכם כמו שהיו.

לכן צוה לנביא אמור אל בית ישראל שובו והשיבו מעל גלוליכם

שובו – אתם עצמיכם.

והשיבו – את נשיכם ובניכם.

השיבו פניכם – לבל תסתכלו בהם וכאומר אם כן יעשו אז אשיב על מענם למלאותם.

והשיבו – את לבבכם (רש״י).

מעל גלוליכם – בנביאים כתב יד על קלף שבידי: מכל גלוליכם.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסרים שני הביאורים על פסוק ו׳.

לכן אמר אל בית ישראל אחר שהשיב אל הזקנים צוה לו נבואה ואזהרה אל בית ישראל שובו בעצמיכם והשיבו את אחרים מעל גלוליכם שהוא ע״ז ומעל כל תועבותיכם יתר התועבות שעושים במעשה.

והשיבו – פניכם כמו בסוף הפסוק.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ז) כִּי֩ אִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמֵהַגֵּר֮ אֲשֶׁר⁠־יָג֣וּר בְּיִשְׂרָאֵל֒ וְיִנָּזֵ֣ר מֵאַחֲרַ֗י וְיַ֤עַל גִּלּוּלָיו֙ אֶל⁠־לִבּ֔וֹ וּמִכְשׁ֣וֹל עֲוֺנ֔וֹ יָשִׂ֖ים נֹ֣כַח פָּנָ֑יו וּבָ֤א אֶל⁠־הַנָּבִיא֙ לִדְרׇשׁ⁠־ל֣וֹ בִ֔י אֲנִ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ נַעֲנֶה⁠־לּ֖וֹ בִּֽי׃

For everyone of the house of Israel, or of the strangers who sojourn in Israel, who separates himself from Me, and takes his idols into his heart, and puts the stumbling block of his iniquity before his face, and comes to the prophet to inquire for himself of Me; I Hashem will answer him by Myself,

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי גְבַר גְבַר מִבֵית יִשְׂרָאֵל וּמִן גִיוֹרַיָא דְיִתְגַיְרוּן בְּיִשְׂרָאֵל וְיִסְטֵי מִבָּתַר פּוּלְחָנִי וְיַסֵיק פּוּלְחַן טַעֲוָתֵהּ עַל לִבֵּיהּ וְתַקְלַת חוֹבוֹהִי יְשַׁוֵי לָקֳבֵיל אֲפּוֹהִי וְיֵיתֵי לְוַת נְבִיָא לְמִשְׁאַל לֵיהּ בְּמֵימְרִי אֲנָא יְיָ מִשְׁתְּאֵיל לֵיהּ בְּמֵימְרִי.

נענה לו בי – משתאל ליה במימרי אדרש לו.

I...shall respond to him by Myself Shall be inquired of him about Myself. I shall be inquired of to him.

כי איש איש מבית ישראל ומהגר אשר יגור בישראל וינזר {מ}⁠אחרי ויעל גילוליו אל לבו ומכשול עוונו ישים נכח פניו ובא אל הנביא לדרוש לו כי^א אני י״י נענה לו בי – פתרונו: נענה לו כשהנביא בא לדרוש לו, אבל אני לא אענה לו על שאילתו, אלא על עבירתו שבידו. וראייה לדברי מן המקרא של למעלה: אני י״י^ב נעניתי לו בה ברוב גילוליו (יחזקאל י״ד:ד׳) – כתיב: ״בה״ ולא ׳בא׳, כאן לימדך שעל עבירות שבידו משיבו ולא על שאילתו.

א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בנוסח שלנו: ״בי״.

ב. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פריס 162 חסר: ״י״י״.

נענה לו בי – בעצמי ולא יוכל להכחישני שודאי בא ברב גלוליו ולא אדרש לו.

נענה – דְרַשְנֵיין.

כי איש, ומהגר אשר יגור בישראל – זכר הגרים נראה כי מן הכשדים שבו לדעת ישראל משגלו ישראל לתוכם כי ראו כי אלהי ישראל בתוכם אלהי אמת וכי הביא אליהם כל אשר דבר בעזבם את תורתו.

ובא אל הנביא לדרוש לו בי – לדרוש לנביא בעבורי שאתן שאלתו.

אני י״י נענה לו בי – אני י״י אענהו בעבור שמי כדי שאגלה לו צפון לבו הרע אבל לא אדרש לו לתת שאלתו אבל הפך שאלתו אתן לו שאתן פני בו.

(ז-ח) ואחר זה כתב: אני י״י נענה לו בי – וטעם הראשון באותה המראה, הנבואה, וטעם השני כנוי לשם שהוא המראה לנביא אותה המראה והנבואה, והכל ישוב לענין אחד, והכונה בכל זה כי אמר השם שאף על פי שאלה רשעים, הנה אחר שיבאו לנביא האל לשאול דבר, הנה השם לא ישתוק ויחריש מלדבר לנביא בזה לגמרי, אבל על כל פנים ידבר הוא ית׳ אליו בענינים ויצוהו שיוכיחם ויעצם עצה טובה, ואף על פי שהוא יודע שלא ישמעו לו, והוא ית׳ יעשה כל זה למען תפוש את בית ישראל בלבם, ולא יתנצלו מחר לאמר אלו הודענו השם רצונו על ידי נביא ולא החריש ממנו, לא תעינו, כל שכן שטוב זה בעיני השם אם ישמעו לו, ואין לנו משל יותר נאות בזה מדברי יוחנן בן קרח וסיעתו לירמיה (ירמיהו מ״ב:ג׳), כי אלו התחננו לו תחלה והתחסדו מאד דרך אונאה וגנבת הדעת, והכל גלוי וידוע לפני השם ית׳, אבל אף על פי כן ענה השם לירמיה והשיבו עצה הגונה שישיב להם, ובאחרית נתן י״י פניו בהם להכריתם, כמו שיאמר בכאן: ונתתי פני באיש ההוא וגו׳.

כי הנה תדעו שכל אחד מכם שינזר מאחרי השם ויעל גלוליו על לבו ועם כל זה יבוא אל הנביא לדרוש לו בי אני ה׳ נענה לו להשיבו בי רוצה לומר בעבור כבודי כי אענה אותו מפני כבוד שמי שלא יאמרו שעזבתי את הארץ.

נענה – אקבל המענה.

לדרש לו בי – לדרוש את הנביא בדברי.

נענה לו בי – אקבל המענה אשר לו להשיב עליו בעבור כבוד שמו.

אני ה׳ נענה לו בי – נראה לי גם זה דרך תמיהה. וכן דעת ר׳ שמואל דעטמאלד.

בי – בִדְבָרִי.

ומוהר״ר קלינעבערגר אומר: לא אענהו בדברים, אבל בי – בכחי הגדול, כלומר אענישהו, כמו שמפרש והולך.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר: ״ומוהר״ר קלינעבערגר... שמפרש והולך״.

לדרש לו בי – כמו לדרש בי לו ולו, היינו בעבורו.

אני ה׳ נענה לו בי – מלת נענה ג״כ מלשון ענין ועסק, ור״ל הוא עונה בי, היינו עושה בי ענין והתעסקות וא״כ ה׳ הוא הנענה שיעשה ממנו עסק לענות בו, ושעורו לו אני נענה, שאני לו לענין ולעסק.

כי איש וכו׳ ובא אל הנביא לדרש לו בי – שהנביא ידרוש בי לדעת העתידות לו בשבילו,

אני ה׳ נענה לו בי – ר״ל לו נדמה כי הוא נענה בי – שמתעסק בי, ועושה לו ענין לדעת על ידי עתידות, לא לשמוע אל דברי ולשוב מחטאיו כי עדן גלוליו על לבו.

וינזר – ממקור זר, וכן למעלה פסוק ה׳ נָזֹרוּ, וקרוב לסור; יעשה עצמו כזר לי.

לדרש לו – לנביא.

בי – מה בפי.

נענה לו – לנביא, ואבשרנו בשורות רעות.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ח) וְנָתַתִּ֨י פָנַ֜י בָּאִ֣ישׁ הַה֗וּא וַהֲשִׂמֹתִ֙יהוּ֙ לְא֣וֹת וְלִמְשָׁלִ֔ים וְהִכְרַתִּ֖יו מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֑י וִידַעְתֶּ֖ם כִּי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהי״יֽ׃

and I will set My face against that man, and will make him an astonishment, for a sign and a proverb, and I will cut him off from the midst of My people; and you shall know that I am Hashem.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְאֶתֵּן רוּגְזִי בְּגַבְרָא הַהוּא וַאֲשַׁוִינֵיהּ לְאָת וּלְמַתְלִין וֶאֱשֵׁיצִינֵיהּ מִגוֹ עַמִי וְתִידְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.

ונתתי פני באיש ההוא – אחרי כן אם לא ישמע אל דברי הנביא.

פני – מישאיראש בלעז.

והשימותיהו – תרגום יונתן ואשציניה.

And I shall direct My anger against that man afterward, if he does not obey the words of the prophet.

My anger Heb. פָּנַי, mes iras, ires in Old French, my anger (Tehillim 34:17).

and I shall make him desolate Jonathan rendered: and I shall make him [a sign].

והשימותיהו – לשון שממה, כמו: והשימותי אני את הארץ (ויקרא כ״ו:ל״ב). ואות^א שי״ן מוכיח שאינה ניכרת בהכרת סמ״ך, שאילו היתה ניכרת בהכרת סמ״ך, אז היה פתרונו: לשון תשומת. ויש שנקוד בהם: והשימותיהו. ויונתן תירגם בתרגום שלו כמו כן, שתירגם: ואישויניה לאת.

וידעתם כי אני י״י – בדבר זה שאני מפרסם את מעשיו ונפרע ממנו, תדעו כי אני י״י בוחן את הלב לתת לאיש כדרכיו (ירמיהו ל״ב:י״ט).

א. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ואון״.

ונתתי פני באיש ההוא – על שבא לדרשיני בלב מלא רע והוללות ועשה עין של מעלה כאילו אינה רואה וביזה וחילל {אותי}.

ונתתי פני – כאדם שאומר פונה אני מכל עסקי ואעסוק בזה או יהיה כתרגומו ואתן רוגזי כמו ופניה לא היו לה עוד (שמואל א א׳:י״ח) אכפרה פניו.

והשימותיהו לאות ולמשלים – מהרעה הגדולה שאביא עליו יהיה לאות ולמשל על דרך היינו משל בגוים.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ואמרו: לאות ולמשלים – הנה מבואר שתוף אות.

אבל לא אדרש לו לתת את שאלתו כ״א בהפך שאתן פני וכעסי באיש ההוא והשימותיהו באופן שיהיה לאות ולמשלים לכל בני אדם על דרך היינו משל בגוים והותרה במה שפירשתי בזה השאלה השלישית:

ונתתי פני – הפ״א רפה.

פני – ענין כעס כמו אכפרה פניו (בראשית ל״ב:כ״א) ע״ש שהכעס ניכר בפני האדם.

והשמתיהו – מלשון שממון.

ונתתי פני – רצה לומר אולם לא למלאות שאלתו כי אדרבה עוד אתן פני באיש ההוא ואתן אותו לשממה להיות למופת לבני מרי שלא יהיו כמותו לדרש בדבר ה׳ במחשבת עבודת כוכבים.

ולמשלים – מן השממון שיבוא עליו יקחו משל להדמות אליה שוממות אחרות.

כי אני ה׳ – נאמן לשלם גמול.

ונתתי פני באיש ההוא אפנה השגחתי להענישו והשמתיהו לאות ולמשלים – בדור הזה יהיה הוא עצמו לאות שיראו הנגעים שעליו ויהיה לאות לבני מרי, ואחרי מותו יהיה למשל שימשלו שיקרה לרשעים כמו שקרה לרשע זה, ואח״כ בדורות הבאים והכרתיו מתוך עמי ויאבד שמו וזכרו.

ולמשלים – שישתמשו בשמו למשל להפחיד החוטאים.

פתיתי – לא מנעתי ממנו שֶׁיְפֻתֶּה; (זכור תמיד מליצת והאלהים אנה לידו, פרשת משפטים).

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(ט) וְהַנָּבִ֤יא כִֽי⁠־יְפֻתֶּה֙ וְדִבֶּ֣ר דָּבָ֔ר אֲנִ֤י יְהֹוָה֙י״י֙ פִּתֵּ֔יתִי אֵ֖ת הַנָּבִ֣יא הַה֑וּא וְנָטִ֤יתִי אֶת⁠־יָדִי֙ עָלָ֔יו וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔יו מִתּ֖וֹךְ עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

If the prophet be deceived and speak a word, I, Hashem, have deceived that prophet, and I will stretch out My hand on him, and will destroy him from the midst of My people Israel.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וּנְבִיָא אֲרֵי יִטְעֵי וִימַלֵיל פִּתְגָמָא אֲנָא יְיָ אַטְעֵיתִי יַת נְבִיָא הַהוּא וַאֲרֵים יַת מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלוֹהִי וֶאֱשֵׁיצִינֵיהּ מִגוֹ עַמִי יִשְׂרָאֵל.

והנביא כי יפתה – כי ה׳, כאשר ידע אודותיו שהוא נוטה לטפול עליו שקר, הרי הוא יתעלה יפרסם זאת וישמידהו מיד ולא יכסה עליו,⁠¹ כדוגמת חנניה בן עזור.⁠² ואומרים הראשונים ז״ל:⁠³ ״מפרסמין את החנפים מפני חלול השם״.

1. נראה, שמטרת דברי אבן בלעם היא להסביר את המשפט הבעייתי מן הבחינה התיאולוגית: ״אני ה׳ פתיתי את הנביא ההוא״; פירוש זה נכתב ברוח דברי רס״ג, אמו״ד, מאמר ד, פרק ו על פסוקנו; וראה דברי רד״ק, המצטט את רס״ג. רש״י ורד״ק מפרשים בדרכים אחרות.

2. ראה: ירמיה כו.

3. יומא פו ע״ב.

והנביא כי יפותה ודבר דבר – שאינו אמת.

פתיתי – פתחתי לו פתח לאיזו שירצ׳ ומכאן יש לומר בא ליטמא פותחין לו.

But the prophet who is enticed and speaks a word that is not true.

have enticed I opened a doorway for him to [do] whatever he wishes. And from here we can learn that if one wishes to defile himself, they open [a door] for him.

והנביא כי יפתה – העם על פיו, שידבר דבר שלא נשמע מפי ויהיה העם נשמע לו.

אני י״י פתיתי את הנביא ההוא – הרי זה בא לפתות את עמי ונמצא מתפתה. כיצד אפתה אותו? כמו שמפרש והולך: ונטיתי את ידי עליו והשמדתיו^א מתוך עמי ישראל.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״והשמדתי״.

והנביא כי יפתה – בדבריו, אע״פ שהודעתיו טיבו של איש.

ודבר דבר – אליו משמי לידרש לו.

אני י״י פתיתי – כלומר אחרי שהודעתיו טיב הרשע הבא לידרש אני מנסהו ואיני מתרהו ומזהירו עוד ואני מניחן להתפתות לו אם ישא פניו להיזקק לו ואחרי כן אפרע ממנו.

והנביא כי יפתה – אמר וכן יהיה עונש הנביא כי יפתה והענין הזה כענין מי יפתה את אחאב (מלכים א כ״ב:כ׳) והוא הערת רוח החפץ כי נביא השקר ההוא חייב מיתה בדברים יעשה אותם בסתר כמו שראינו באחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה שהיו מנאפים את נשי רעיהם (ירמיהו כ״ט:כ״ג) וכן דברים רעים אחרים בסתר היו עושים אלה הנביאים וכדי לגלותם לבני אדם מביא האל יתברך על ידם כשלון ועל ידי עוברי עבירה בסתר בענינים רבים ואחד מהם זה הענין נביאי השקר שהיו מתפארים בנבואה והאל העיר חפצם בזה כדי להודיע שקריהם ופחזותם ובבא להם העונש מאת האל יתברך יצדיקו בני אדם עליהם את הדין וזהו שאמר אני י״י פתיתי את הנביא ההוא וזהו טעם והאלהים אנה לידו (שמות כ״א:י״ג), וכן פירש אדוני אבי ז״ל ודומה לזה וחזקתי את לב פרעה (שמות י״ד:ד׳).

ור׳ סעדיה ז״ל פירש פתיתי בארתי וגליתי עליו שהוא מפתה.

פתיתי – בצרי התי״ו עי״ן הפעל.

ואמרו: ודבר דבר – מעצמו, כלומר שיהיה הוא הפועל לכם, כמו שהתנצל משה ואמר כי לא מלבי (במדבר ט״ז:כ״ח), וגם זה קרוב לסבה שאמר ישעיה: י״י חפץ למען צדקו (ישעיהו מ״ב:כ״א) כמו שפרשתי שם.

ואולם אמרו: אני י״י פתיתי את הנביא ההוא – אין זה מכונת הפרק בעצם כמו שזכרתי רבים בירמיה, אבל נתגלגל בזה להערה, כמו שיש רבים בתורה ובנביאים, והמורה למד מזה ועשה רבים כזה בספרו הנכבד, ואמר בכלל: ולא הונח דבר בזולת מקומה כי אם להעיר על דבר במקומו, ולכן הונח זה המאמר בכאן אגב גררא ודרך נחבא ונטמן בכלל שאר הדברים, להעירנו על כלל גדול ויקר כמו שהעירנו המורה (מורה נבוכים א׳:ח׳, ב׳:מ״ז-מ״ח), עד שאמר שאותו הפרק יובן יותר מכל פרקי ספרו. ואין זה מכונת ספרנו זה, ובאורו אוצר י״י יבוא.

ואולם הוכרח לזכור זאת ההערה בכאן לפי מה שאמר ודבר דבר שפרושו בהכרח שידבר מעצמו, כאלו יראה מזה שאפשר שהאדם פועל פעל מה ואין השם ית׳ פועל לו, ואולם היה זה מובן מאמרו במוחלט ודבר דבר, שהוא הפך אני י״י נענה לו (יחזקאל י״ד:ז׳), ומצד שיונח ודבר רמז לנביא שענינו בהכרח מעצמו לא מצד האל ית׳. ולכן כאלו אמר, דעו כי איך שיהיה, אני הוא הפועל והמשים הדבר ההוא בפיו, אבל בצד מה, לא בצד אשר אמר נענה, וכן כי יפתה שהיא המתנועע מאי זה מניע שיהיה לו, דעו כי אני המניע אם קרוב אם רחוק. וכל אלה הענינים סודות עצומים, ואינם ראוים להתבאר בזה הספר.

ואמנם אומרו והנביא כי יפותה כבר ביארתי בספר ירמיהו דעת הגאון רבינו סעדיה בו שפתיתי ענינו ביארתי וגליתי עליו שהוא מפותה, ואחרים פירשו שמפני שהקדוש ברוך הוא לא המית את הנביא ההוא בהתנבאו שקר לכן יוחס אליו אני ה׳ פתיתי את הנביא ההוא, וה״ר דוד קמחי פירש שפתוי הנביא הוא כענין מי יפתה את אחאב (מלכים א כב, כ) והוא הערת רוח החפץ כי נביא השקר היה חייב מיתה בדברים שעשה בסתר כמו שמצינו באחאב בן קוליה וצדקיהו בן מעשיה שהיו מנאפים את נשי רעיהם וכן דברים אחרים רבים היו עושים בסתר, וכדי לגלותם לבני אדם מביא האל יתברך על ידם כשלון להודיע שקריהם ופחזותם, ובבוא להם העונש מהאל יתברך יצדיקו בני אדם עליהם את הדין וזהו אני ה׳ פתיתי את הנביא ההוא. והספק היותר גדול שאני רואה באלה הפסוקים הוא שהפרשה כולה מדברת בנביא אמת ובא אל הנביא אני ה׳ נענתי לו ובא אל הנביא לדרוש לו כי אני ה׳ נענה לו בי, ומה שאמר בסמוך לזה והנביא כי יפותה אם נפרש אותו גם כן על הנביא אמת שיפותה לדבר שקר יקשה מאד אומרו אני ה׳ פתיתי את הנביא ההוא ונטיתי ידי עליו והשמדתיו.

יפותה – מלשון פתוי והסתה.

והשמדתיו – ענין אבדון וכליון.

והנביא כי יפתה – הנדרש יהיה נפתה מלבו וידבר דברו מנפשו להשיב אל השואל שימלא שאלתו.

אני – כמו האני ותחסר ה״א התימא וכמוהו רבים ור״ל האם אני ה׳ פתיתי את הנביא לדבר שקר בתמיה הלא הבחירה חפשית ולכן אטה ידי עליו להכותו ואשמידו מתוך עמי ישראל.

והנביא כי יפותה – אם יתפתה הנביא לתקות שכר שיתן לו הדורש, וידבר לו דבר בשם ה׳, אל יתברך האיש ההוא לאמר שלום יהיה לי, כי אמנם אני הוא שפתיתי אותו. סבבתי שיתפתה, כי לא היה נביא אמת, ורציתי שתתפרסם שקרותו. ואחר כך אטה ידי עליו והשמדתיו:

אני ה׳ פתיתי – כמו פתתני ה׳ ואפת (ירמיהו כ׳), הוא ידבר שאני פתיתיו והמפרשים נלחצו שהפיתוי הוא הערת החפץ כדי שיכשלו בנבואתם, כמו מי יפתה את אחאב, או קרוי פיתוי על שלא המית אותו, ורחוק שייחס לה׳ פיתוי לרעה. והרי״א פירש בתמיהה וכי אני פתיתי, והמעיין יבחר.

והנביא כי יפותה – שיצרו או ריעיו יפתוהו לדבר נבואות שקר ודבר דבר אני ה׳ פתיתי והוא ידבר ויאמר שאני פתיתיו לילך בשליחות לנבאות, אז ונטיתי את ידי עליו להענישו.

תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(י) וְנָשְׂא֖וּ עֲוֺנָ֑ם כַּעֲוֺן֙ הַדֹּרֵ֔שׁ כַּעֲוֺ֥ן הַנָּבִ֖יא יִהְיֶֽה׃

They shall bear their iniquity; the iniquity of the prophet shall be even as the iniquity of him who seeks to him;

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִיקַבְּלוּן חוֹבֵיהוֹן כְּחוֹב דְאָתֵי לְמֵילַף וְלָא אַלֵיף כְּחוֹב נְבִיֵי שִׁקְרָא יְהֵי.

כעין הדורש כעין הנביא – כחוב דאתי למילף ולא אליף כחוב נביי שקרא יהי.

Like the iniquity of the inquirer, so will be the iniquity of the prophet Like the iniquity of the one who comes to learn and does not learn, so will be the iniquity of the false prophets.

ונשאו עונם כעון הדורש כעוון הנביא יהיה – כעון הדורש לנביא השקר כהתנבאותו דבר שלא שמע, כן ישא עוונו האיש הדורש אליו.

ונשאו עונם – בשוה.

כעון הדרש כעון הנביא – עונשן שוה.

ונשאו, כעון הדורש כעון הנביא – כמו כעם ככהן כעבד כאדוניו (ישעיהו כ״ד:ב׳) והדורש הוא שזכר למעלה שדורש בנביאי האמת ולבו רע ותרגם יונתן כעון הדורש כחוב דאתי למילף ולא אליף.

ואמר ונשאו עונם כעון הדורש כעון הנביא והמאמר הזה יורה שהוא הנביא שהיו שואלים ממנו דבר ה׳, ואם נפרש והנביא כי יפותה על נביא השקר יהיה דבר תימה אני ה׳ פתיתי את הנביא ההוא כי הנביא מעצמו נפתה לדבר שקר ולא פתהו השם ואם הוא פתהו למה ישמידהו, והנראה לי לפרש והנביא כי יפותה על נביא השקר שדבר מה שלא דברו ה׳, ועליו אמר בתמיהה אני ה׳ פתיתי את הנביא ההוא רוצה לומר האם אני פתיתי אותו לדבר שקר לא באמת כי הוא מעצמו נפתה או בני אדם הרשעים פתוהו לא אני ולכן ונטיתי ידי עליו והשמדתיו ונשאו עונם ועונשם אם הדורש אותם ואם הנביא עצמו.

ונשאו – מלשון משא וסבל.

כעון הדורש כעון הנביא – בא בשני כפ״י הדמיון להורות על דמיון גמור וכן כמוך כפרעה (בראשית מ״ד:י״ח).

ונשאו עונם – הם יסבלו גמול עוונם זה כזה.

כעון הדורש – כגמול עון הדורש בדבר ה׳ במחשבת עבודת כוכבים כן יהיה גמול עון הנביא המשקר.

ונשאו עונם – ובכ״ז גם המקבלים נבואתו ישאו עונם, ואין להם תירוץ שהתעה אותם, כי עון הדורש יהיה דומה אל עון הנביא – שלא היה להם לדרוש בנביאי שקר, וזאת אעשה

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יא) לְ֠מַ֠עַן לֹא⁠־יִתְע֨וּ ע֤וֹד בֵּֽית⁠־יִשְׂרָאֵל֙ מֵֽאַחֲרַ֔י וְלֹא⁠־יִטַּמְּא֥וּ ע֖וֹד בְּכׇל⁠־פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהָיוּ⁠־לִ֣י לְעָ֗ם וַאֲנִי֙ אֶהְיֶ֤ה לָהֶם֙ לֵֽאלֹהִ֔ים נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃

that the house of Israel may no longer go astray from Me, neither defile themselves any more with all their transgressions; but that they may be My people, and I may be their God,' says Adonai Elohim.⁠"

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בְּדִיל דְלָא יִטְעוּן עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבָּתַר פּוּלְחָנִי וְלָא יִסְתַּאֲבוּן עוֹד בְּכָל מֵירְדֵיהוֹן וִיהוֹן קֳדָמַי לְעַם וַאֲנָא אֶהֱוֵי לְהוֹן לֵאלָהָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

למען – מבואר הוא.

למען אשר לא יתעו עוד – זה דבק עם הקרוב לו קודם, כלומר כי השם יכלה את זה הנביא הרע והדורשים הרעים, לתכלית המוסר לנשארים מישראל ומהנביאים, ולא יתעו עוד בית ישראל בכלל, כי גם הנביאים ישראלים הם, וזה כטעם: והנשארים ישמעו ויראו (דברים י״ט:כ׳).

באופן שלא יתעו עוד בית ישראל מאחרי אבל שאני אהיה להם לאלהים:

יתעו – מלשון תועה ועניינו ההולך בדרך שאינו ישר.

למען לא יתעו וכו׳ – כשיראו שאני משלם גמול.

והיו לי לעם – אז יהיו נקראים עמי.

לאלהים – להצילם ולהושיעם.

למען לא יתעו עוד בית ישראל בעניני האמונה,

ולא יטמאו בעברות ע״י נביאי השקר ולכן אעניש את נביאי השקר, וכיון בזה על אחאב בן קולי׳ שקלם מלך בבל באש והיו לאות ולמשלים.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יב) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃

The word of Hashem came to me, saying,

תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל

וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.

ויהי.

ויהי דבר ה׳ אלי לאמר ארץ כי תחטא וגומר עד סוף הנבואה. ופרשת הודע את ירושלם את תועבותיה בעבור שהנביא ייעד בנבואות שלמעלה על חרבן ירושלם וכליית עמו באה אליו נבואה אחרת.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל

(יג) בֶּן⁠־אָדָ֗ם אֶ֚רֶץ כִּ֤י תֶֽחֱטָא⁠־לִי֙ לִמְעׇל⁠־מַ֔עַל וְנָטִ֤יתִי יָדִי֙ עָלֶ֔יהָ וְשָׁבַ֥רְתִּי לָ֖הּ מַטֵּה⁠־לָ֑חֶם וְהִשְׁלַחְתִּי⁠־בָ֣הּ רָעָ֔ב וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃

"Son of man, when a land sins against Me by committing a trespass, and I stretch out My hand on it, and break its staff of bread, and send famine on it, and cut off from it man and animal;

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

בַּר אָדָם אַרְעָא אֲרֵי תֵיחוֹב קֳדָמַי לְשַׁקָרָא שְׁקַר וַאֲרֵים מְחַת גְבוּרְתִּי עֲלָהּ וְאֶתְבַּר בָּהּ סְעֵיד מֵיכְלָא וְאֶשְׁלַח בָּהּ כַּפְנָא וֶאֱשֵׁיצֵי מִנָהּ אֱנָשָׁא וּבְעִירָא.

מטה לחם – משען לחם.

staff of bread Support [provided by] bread.

ארץ כי תחטא לי למעול מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי^א לה מטה לחם והשלחתי בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה – כך היא המדה לפני: ארץ כי תחטא לי ונטיתי ידי עליה באחד מד׳ שפטים המפורשים בעיניין, והכרתי ממנה אדם ובהמה, או בחרב או ברעב או בחיה או בדבר.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ושיברתי״.

ארץ כי תחטא לי – ארץ אחרת.

בן אדם ארץ כי תחטא לי למעל מעל – לא בעבור כל חטא אשלח להם העונש הגדול אלא כשיהיה החטא למעול מעל לכחש בי וביכולתי שיאמרו לית דין ולית דיין כאנשי סדום ועמורה.

ונטיתי ידי עליה – בשדפון וירקון או ואצוה על העבים ואמנע מהמטיר עליהם מטר.

אדם ובהמה – הבהמה לעונש האדם.

אדם ובהמה – הראשון בעצם או בכונה ראשונה, והשני במקרה או בכונה שנית, כי מה שהוא בכונה שנית הוא נמנית במקרה בפנים מה כמו שכתבו הפילוסופים.

וענינה בכלל שהיה משורת הדין כאשר הארץ תחטא למעול מעל בה׳ רוצה לומר באמונות האמתיות באמרם שהבורא יתברך בלתי יכול או בלתי יודע או בלתי משגיח, ויענוש אותם עליהם והוא אומרו ונטיתי ידי עליה פעמים יהיה עונשה שאשבור בה מטה לחם והשלחתי בה רעב באופן שאכרית ממנה אדם ובהמה שכולם ילכו לנפשם מפני זלעפות רעב.

למעל מעל – בקמץ חטוף ובקצת דפוסים ישינים למעל בחולם ואין בהם ממש.

ושברתי לה – מלעיל וכן נמנה בשטה חדא דכל חד וחד מלעיל ולית דכוותיה וסימ׳ בסוף מ״ג.

למעל מעל – ת״א ישקר שקר.

מטה לחם – על כי הלחם ישען ויסעד לבב אנוש אמר בו לשון מטה בדרך שאלה.

למעל מעל – ר״ל אם החטא יהיה לכחש בי ולשקר בי.

ונטיתי – אז אטה ידי עליה להכותה ואשבור לה משען לחם ולתוספת ביאור אמר והשלחתי בה רעב והכרתי כי ימותו ברעב.

ארץ כי תחטא לי – הנה בתוכחה שבת״כ חשב ארבעה סדרים של מיני רעות, וכולם כלולים בארבעה שפטים הרעים שחשב פה, שבהם נכללו כל הרעות שבעולם, כי הרעות יהיו או שמיימים, והם דבר ורעב, או יבואו ע״י בעלי רצון שהם חיה רעה, או ע״י בני אדם שהם בעלי בחירה, והוא חרב, וכשתדקדק שם תראה שבסדר ראשון חשב תולדות דבר שהם מיני חולאים, ותולדות חרב ונגפתם לפני אויביכם, ובסדר שני חשב תולדות רעב ולא תתן ארצכם את יבולה, ובסדר ג׳ חשב חיה רעה, ואח״כ בסדר ד׳ חשב שנית חרב ואח״כ דבר ואחר כך רעב, הרי שרעב היא התוכחה הקשה שבכולם, ובזה התחיל פה,

ארץ כי תחטא למעל מעל שהוא כשילכו קרי ארבעה פעמים, שאז יבואו עליהם כל סדרי המכות עד שאטה ידי עליה ושברתי לה מטה לחם והשלחתי בה רעב כמ״ש בסדר הד׳, בזה״ל בשברי לכם מטה לחם וכו׳,

והכרתי ממנה אדם ובהמה כמש״ש בסדר החמישי ואכלתם בשר בניכם שהיא הקללה היותר גדולה, (וכבר אמר הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר, אבל בפעם רביעית אין תקנה כמ״ש ועל ארבעה לא אשיבנה).

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יד) וְ֠הָי֠וּ שְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֤ים הָאֵ֙לֶּה֙ בְּתוֹכָ֔הּ נֹ֖חַ [דָּנִיֵּ֣אל] (דנאל)^א וְאִיּ֑וֹב הֵ֤מָּה בְצִדְקָתָם֙ יְנַצְּל֣וּ נַפְשָׁ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃

even if these three men, Noah, Daniel, and Job, were in it, they should deliver but their own souls by their righteousness,⁠" says Adonai Elohim.

א. [דָּנִיֵּ֣אל] (דנאל) א-כתיב=דָּנִֵּ֣אל (חיריק, צירה, ומונח מתחת לאות נו״ן הדגושה, בסדר הזה)

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וִיהוֹן תְּלָתָא גַבְרַיָא הָאִלֵין בְּגַוָהּ נֹחַ דָנִיאֵל וְאִיוֹב אִינוּן בִּזְכוּתְהוֹן יְשֵׁיזְבוּן נַפְשְׁהוֹן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

נח דניאל ואיוב – לפי שאלו שלשה ראו שלשה עולמות נח ראה העולם בנוי וחרב ובנוי ודניאל את בית המקדש או את עצמו תחלה שר על כל השרים סוף הושלך לגוב אריות וחזר לגדולתו וכן איוב ראה את עצמו מיושב וחרב ומיושב לפיכך הביאו דוגמא לדורו של יכניה שראו את הבית בבניינו וחורבנו ובנין שני וכן אמר להם הקב״ה חיבה יתירה אני מראה לכם אתם יכניה וגלותו אילו תחטא לי אחת מארצו׳ הגוים וגזרתי עליהם אחת מארבעת שפטים אלה או רעב או חיה רעה או חרב או דבר כמו שמסודרין בפרשה זו זה אחר זה ושלשת הצדיקים אלו בתוכה לא יצילו לא בן ולא בת ואני אביא ארבעתן על ירושלים ואשאיר לכם מבניכם אשר שם ואע״פ שאינכ׳ בתוכם ולא שהם ראוים להצלה אלא לנחם אתכם כשיגלו אצליכם ותראו מעשיהם הרעים ותתנחמו על הרעה אשר הבאתי עליהם כי תראו שלא היו כדי לסובלם עוד.

^א[ל״א: ארץ כי תחטא לי וגו׳ והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב – לפי ששלשת האנשים האלה הצילם הקב״ה משלשת שפטים האלה הזכיר הכתוב את אלו.

נח נמלט משלשתן:

• מחיה רעה מניין אתה אומר בשעה שנכנס לתיבה בקשו כל החיות ליכנס ולא הניחן הקב״ה דכתיב ויסגור י״י בעדו (בראשית ז׳:ט״ז) אין ויסגור אלא מחיות כד״א וסגר פום אריותא ולא חבלונני (דניאל ו׳:כ״ג) ארי בא ליכנס והיו שיניו כהות דוב בא ליכנס והיו רגליו מתערסלות כו׳ בב״ר.

• מן הרעב מניין שנאמר: מן האדמה אשר אררה (בראשית ה׳:כ״ט) צא ולמד בב״ר במקום שחושב עשרה רעבון שירדו לעולם ותמצא שבימי נח היה אחד מהם ומביא ראיה מן האדמה אשר אררה (בראשית ה׳:כ״ט).

• מן החרב זה המבול ועוד שהיו דורו מבקשין ליזדווג לו והיו אומרים אין אנו מניחין אותו ליכנס אלא שהצילו הקב״ה אמר הקב״ה אין אני מניחו ליכנס אלא בחצי היום ודרגיש לי׳ ימלל הה״ד בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז׳:י״ג) בעצומו של יום.

דניאל:

• בשעה שנכנס נבוכדנצר להיכל בימי יהויקים והרג יהויקים והניח לדניאל והגלה לדניאל הגלת שלומי׳ לפי שמצאו מלא רוח חכמה.

• מן הרעב שהרי עד שלא נכבשה ירושלים בימי יהויקים צר עליה נבוכדנצר ג׳ שנים שנאמר ויהי הרעב גדול בעיר וגם ויחזק הרעב (ירמיהו נ״ב:ו׳).

• מן החיות מניין וסגר פום אריותא ולא חבלונני (דניאל ו׳:כ״ג).

וכן אתה מוצא איוב שנמלט משלשתן:

• מן הרעב מניין לדברי האומר איוב בימי יעקב היה מצינו שהיה רעב בימיו.

• מן החיה מניין דכתיב ומקנהו פרץ בארץ (איוב א׳:י׳) פרץ גדרו של עולם.

• מן החרב מניין יפלח כליותי ולא יחמול (איוב ט״ז:י״ג).

והיו שלשת האנשים האלה בתוכה נח דניאל ואיוב המה בצדקתם ינצלו נפשם – מפני מה לא הוזכרו במיתת הרעב בנים ובנות שלא נאמר בהם אם בנים אם בנות יצילו כמו שהוזכרו בשני שפטים האחרונים דוגמא לדניאל שהוא אחד מהם והוא היה מדורו של יכניה ולא נמלטו עמו לא בנים ולא בנות ועליו נתנבא ישעיה: כה אמר י״י לסריסים אשר ישמרו את שבתותי (ישעיהו נ״ו:ד׳).]

א. ביאור זה הינו נוסח מהדורה קמא של רש״י שהיתה מבוססת על נוסח של המקרא שנשמטו בו (ע״י הדומות) פסוקים י״ח-י״ט. ועיין בהרחבה במאמר יוסף עופר, ׳⁠ ⁠⁠״הכל הגהתי״: על מהדורות פירוש רש״י לפרקי המקדש בספר יחזקאל ולנבואת ״שלושת האנשים״⁠ ⁠׳, תשורה לעמוס (אלון שבות תשס״ז): 58-54.

Noah, Daniel, and Iyyov Because each of these three saw three worlds: Noah saw the world built up, destroyed, and rebuilt; and Daniel the Temple. Or himself: first a prince over all the princes, eventually cast into a lions' den, and [ultimately] restored to his greatness. Likewise, Iyyov saw himself well-established, destroyed, and [again] well-established. Therefore, they were brought as a parallel to the generation of Jeconiah, which saw the Temple while it was built and while it was destroyed, and the [Temple's] second building. And the Holy One, blessed be He, said the following to them: "I am showing you great affection you, Jeconiah and [those of] his exile. Should one of the lands of the nations sin against Me and had I decreed upon it one of these four punishments either "famine" (verse 13), "wild beast" (verse 15), "the sword" (verse 17), "or pestilence" (verse 19) as they appear in this chapter, consecutively, and these three righteous men were in its midst, they would save neither son nor daughter. Yet I will bring [all] four of them on [your brethren in] Jerusalem, and [still] leave over for you some of your sons who are there although you are not in its midst. And not because they are worthy of being saved, but to console you when they are exiled [to an area] near you and you will see their evil deeds and be consoled about the evil that I brought upon them. For you will see that it could no longer be tolerated. [The annotator of our ms. remarks:] (This is the theme of this entire chapter. This [following] explanation cannot be made fit, and it appears that it is not the wording of the rabbi [viz. Rashi]. It appears further that this edition [of Rashi in which this comment was found] is missing one of the four punishments, from אוֹ, or, until כִּי or.) Another explanation: If a land sins against Me, etc. and had these three men been in its midst [namely] Noah, Daniel, and Iyyov because the Holy One, blessed be He, saved these three men from these three [four] judgments, Scripture mentioned these. Noah was saved from the three of them. How do we know [that he was saved] from wild beasts? When he entered the ark, all the beasts attempted to enter, but the Holy One, blessed be He, did not allow them, as it is written: "and the Lord shut around him" (Bereshit 7:16). Now the word "shut" refers only to protection from beasts, as Scripture states: "and he shut the lions' mouths, and they did not hurt me" (Dan. 6:23).A lion came to enter [the ark] and its teeth were set on edge; a bear came to enter, and its feet would totter, etc. (see Bereshit Rabbah 31:12). How do we know [that he was saved] from famine? For it is said: "from the soil, which the Lord has cursed" (Bereshit 5:29). Go out and learn Bereshit Rabbah (25:3) where it enumerates the ten famines that descended upon the world, and you will find that one of them was in the time of Noah, and it brings proof from "from the soil, which... [He] cursed.⁠" From the sword this is the Flood, and moreover, the people of his generation sought to attack him, saying, "We will not allow him to enter,⁠" but the Holy One, blessed be He, saved him: said the Holy One, blessed be He, "I will not allow him to enter except at midday [in broad daylight], and whomever it hurts let him protest.⁠" That is what is written: "In this very (עֶצֶם) day Noah came [into the ark]" (Bereshit 7:13) at the strong point (עֱצוּמוֹ) of the day. Daniel when Nebuchadnezzar entered the Temple in the days of Jehoiakim, he slew Jehoiakim and spared Daniel. He expelled Daniel [into] a peaceful exile because he found him to be full of a spirit of wisdom. From famine for until Jerusalem was conquered in the days of Zedekiah, Nebuchadnezzar besieged it for three years [during which it suffered a famine], as is said: "the famine became severe in the city" (Melakhim II 25:3), and also: "and the famine became severe" (Yirmeyahu 52:6). How do we know [that he was saved] from beasts? "and shut the lions' mouths (Dan. ibid.), and they did not hurt me.⁠" Likewise, you find that Iyyov was saved from the three of them. How do we know [that he was saved] from famine? According to the one who says (Baba Bathra 15b) that Iyyov lived in the time of Jacob, we find that there was a famine in his days. How do we know [that he was protected] from beasts? For it is written: "and his cattle has broken out into the land" (Iyyov 1:10). It has breached the [natural] limitations of the world. [Usually wolves kill goats, but Iyyov 's goats killed wolves; B.B. 15b.] How do we know [that he survived] the sword? "He splits my kidneys and does not have compassion" (Iyyov 16:13).

Now should these three men be in its midst [namely] Noah, Daniel, and Iyyov, they would save themselves with their righteousness. Why are sons and daughters not mentioned [in verse 14] in regard to the death by famine i.e., it is not stated about them, "[as I lived] if they will save sons or daughters!⁠"as they are mentioned in the last two punishments (verses 16, 18)? This is to depict Daniel, for he was one of those three saved from famine, he was of the generation of Jeconiah, and neither sons nor daughters were rescued with him. Concerning him Yeshayahu prophesied: "[For] so says the Lord to the to the eunuchs who will keep My Sabbaths" (56:4).

נח דניאל ואיוב – מה ראה להזכיר בני אדם שלא ראו זה את זה מימיהם? לפי שכל אחד מהם ראה עולם בנוי ועולם חרב ובנוי, דימה אותם הנביא לישראל שגלו בימי יכניה. שהרבה מגלות יכניה היו עד סוף שבעים, עד מלאות לבבל שבעים שנה (ירמיהו כ״ט:י׳), עד שנת שתים לדריוש שנבנה בית שיני. נמצא שאף הם ראו הבית בנוי וחרב ובנוי.

המה בצדקתם ינצלו נפשם – הם גלות יכניה שהיו צדיקים שנמלטו בצדקתם, שגלו י״א שנה הגלת שלומים קודם שחרב הבית. ודימה אותן הכתוב לנח דניאל ואיוב שהיו שלשתם צדיקים, ודורו של צדקיה שנשארו שלא גלו בימי יכניה היו כולם רשעים, כמו שלמדת בספר ירמיה (ירמיהו כ״ט:י״ז) שדימה אותן הכתוב לתאינים השוערות.

נח דניאל ואיוב – שלשתן ניצולו בצדקתם – נח במבול, דניאל בצדקתו ניצול מחרב נבוכדנצר כשביקש להרוג כל חכמי בבל, וכן כשנלכדה בבל כשאחרים לקו והוא ניצול, וכן איוב. וכלם בארץ אחרת שלא בארץ ישראל היו.

שלשת האנשים האלה – יחדיו.

המה – בלא בן ובת. ונח שהציל בנים כדי לחיות זרע על פני כל הארץ. ולוט לא בצדקתו ניצול אלא בזכות אברהם, כדכתיב ויזכר אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה (בראשית י״ט:כ״ט). אבל איוב שלא זו ולא זו לא הציל לא בן ולא בת. והוא יוכיח על נח ודניאל שלא היו מצילין בן ובת.

והיו שלשת האנשים האלה בתוכם נח דנאל ואיוב – דנאל חסר היו״ד וכן האחר הנזכר בפרשה הנה חכם אתה מדנאל (יחזקאל כ״ח:ג׳) והיו״ד נקראת אע״פ שאינה כתובה כיו״ד ירושלם והאל״ף נחה כי הצרי תחת היו״ד והיו״ד דגושה וזכר אלה השלשה צדיקים לפי שכל אחד מהם ראה שלשה עולמות בנוי וחרב ובנוי נח ראה העולם בנוי וראהו חרב במבול וראהו בנוי דניאל ראה בית המקדש בנוי וראהו חרב וראהו בנוי אע״פ שלא ראהו חרב בעיניו כי בגלות היה שגלה עם יהויקים אף על פי כן בימיו חרב ואחר כך ראהו בנוי כשצוה כורש לבנותו איוב ראה עצמו בנוי בבנים ובבנות בעושר ובנכסים וראה עצמו חרב מבנים ומבנות ומכל נכסיו ומדוכה ביסורין וזכרם בענין זה כי חרבן הארץ יהיה בעון היושבים בה והם בצדקתם לא הצילו אלא עצמם כי נח לבדו היה צדיק בדורו עם בניו כמו שאמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה (בראשית ז׳:א׳) ולא הציל מכל בני דורו אלא הוא ובניו לבדם שהיו צדיקים ודניאל גם כן לא הציל בצדקתו אלא עצמו ומן הגלות לא היה יכול להציל עצמו כי איך ישאר בארץ יחידי או הוא וחביריו הצדיקים כיחזקאל וחנניה מישאל ועזריה איך יתכן שישארו יחידים בארץ החרבה ולטובתם גלו ראשונים כדי שלא יראו בחרבן העיר ובית המקדש ואע״פ שבחרבן העיר נהרגו חסידים ולא הצילו עצמם כמו שכתוב נתנו את נבלת עבדיך וגו׳ (תהלים ע״ט:ב׳) אפשר שהיה החסיד ההוא יחידי בין רבים בעת ההרג ונאמר כי עד צדק ישוב משפט (תהלים צ״ד:ט״ו) אבל כשהם שלשה או יותר יצטרפו זכיותיהם ויצילו עצמם ואיוב ג״כ הציל עצמו לבד ממיתה ולא הציל בניו ובנותיו כי לא היו צדיקים כמו שאמר אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם (איוב ח׳:ד׳) וכן אמרו רבותינו ז״ל ואין מידי מציל (דברים ל״ב:ל״ט) אין אברהם מציל את ישמעאל ואין יצחק מציל את עשו ואיוב לא הציל עצמו מיסורין כי לטובתו היה למרק קצת עונות שהיו בו אע״פ שהוא לא היה יודעם בעצמו ועוד זכר אלה השלשה כי שלשתם עמדו בצדקתם בנסיון ונצלו כי דבר נח אין לך נסיון גדול מזה שכיון שאמר לו האל יתברך עשה לך תיבת עצי גפר (בראשית ו׳:י״ד) עשה אותה לעיני כל בני דורו והיה המעשה ההוא כנגד דעתם ומורה על המחות זכרם ובטח באל יתברך ולא פחד שיהרגוהו וכן דניאל עמד בנסיון גדול שהשליכוהו לגוב האריות ובטח באל יתברך שיצילנו ולא כפר בו מיראת מיתתו ונצל וכן איוב עמד בנסיון שהכהו השטן בשחין רע מכף רגלו ועד קדקדו (איוב ב׳:ז׳) ועמד בנסיון ולא חטא בשפתיו לדבר דברים אשר לא כן¹ כנגד האל יתברך ונצל לפיכך זכר צדקת אלה השלשה צדיקים אע״פ כן המה בצדקתם הצילו את עצמם ולא אחרים עמם.

ינצלו נפשם – זה לבדו מהדגוש בזה הענין.

1. השוו ללשון הפסוק במלכים ב י״ז:ט׳.

נח דנאל ואיוב – ולא אברהם יצחק ויעקב או משה ואהרן ושמואל, וזה סוד גדול, ואולם אין זה כענין אם יעמוד משה ושמואל לפני (ירמיהו ט״ו:א׳).

הנה אם היו שלשת האנשים האלה בתוך הארץ ההיא שהם נח ודניאל ואיוב היה מהראוי שלהיותם צדיקים וטובים המה בצדקתם ינצלו את נפשם כי אין ראוי שיספה צדיק עם רשע.

שלשת האנשים הלאה – במקצת ספרים כ״י ושלשת בוא״ו ובספרים היותר מדוייקים בלא וא״ו.

נח דנאל ואיוב – בס״א כ״י נכתב בגיליון י״ס דניאל וכן כתב על חברו שבפרשה ועל חכם אתה מדנאל (יחזקאל כ״ח) ובספר אחר כ״י כולם כתובים דנאל וק׳ דניאל וכן במסורת דנאל ג׳ חסרים יו״ד וסי׳ חכם אתה מדנאל. והיו שלשת האנשים. ונח דנאל ואיוב בתוכם. וגם רד״ק בפי׳ ובמכלול דף ק״י כתב דג׳ אלו כתובין בלא יו״ד והיו״ד נקראת אע״פ שאינה כתובה כיו״ד ירושלם והאל״ף נחה כי הצירי תחת היו״ד והיו״ד דגושה.

והיו – ואף אם יהיו בארץ ההיא שלשת האנשים הצדיקים האלה והם נח דניאל ואיוב.

המה בצדקתם – ר״ל שורת הדין הוא שהם יצילו את עצמם בצדקת׳ לבל יכרתו ברעב אבל אין שורת הדין מחייבת להגן על כולם, (וזכר אלו השלשה לפי שנח לבד נשאר מן המבול ולא הגין על כל בני דורו ודניאל לא הגין על כל בני עמו כי הוא לבד היה בגדולה בבבל ואיוב לא הגין אף על בני ביתו כי כולם נאבדו ונשאר הוא לבדו לכן אמר אף אם יהיו שלשתם יחד אין שורת דין מחייבת להגן על אחרים).

נח דניאל ואיוב – הזכירם בסדר הזה שלא כסדר זמניהם, כי רצה להזכיר תחלה נח שניצול בשעה שכל שאר בני העולם נכרתו, ואחר כך דניאל שניצול מן השביה ועלה לגדולה בזמן שכל בני עמו היו בשביה, ואחר כך איוב שניצול בזמן שכל בניו ובנותיו ורוב עשרו אבד וגם הוא הוכה מכף רגלו ועד קדקדו רק נפשו נשמרה.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן מופיעה מהדורה קמא: ״נח דניאל ואיוב – שלושה אנשים שניצלו בזכותם: נח מן המבול, דניאל בגב אריות, ואיוב בכליון בניו והונו. והזכיר נח תחלה מפני קדמותו, והזכיר איוב בסוף אף על פי שהיה קדמון, כי אין ספורו מתייחס כלל לאומת ישראל, ועוד כי הוא לא ניצל בשלמות כי הוכה מכף רגלו ועד קדקדו.⁠״

והיו שלשת האנשים האלה בתוכה – כי נח דניאל ואיוב היו בדור שהיו בלתי זכאים והם היו צדיקים בדור ההוא, נח בדור המבול, ודניאל בדור החרבן, ואיוב בדור שבא השטן לקטרג כמ״ש משוט בארץ ומהתהלך בה, וכן פגע אותם ד׳ שפטים אלה, המבול היה רעה שמיימית, ואיוב נענש ע״י יסודות רוח ואש שהיו ג״כ רעה שמיימית, וע״י חרב שבא וכשדים, ודניאל ניצול מחרב ומחיה רעה המה בצדקתם ינצלו נפשם – פה אמר רבותא שהגם שבא התוכחה היותר קשה בכ״ז יועיל צדקתם להציל נפשם, ואין צריך לומר פה שלא יצילו בנים שזה פשיטא.

נח דניאל ואיוב – מדוע בחר בשלשה אלה לא ידענו בבירור, ובביאורי על ספר איוב (א׳:ח׳) אכתוב אי״ה איזה דבר עליהם.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טו) לוּ⁠־חַיָּ֥ה רָעָ֛ה אַעֲבִ֥יר בָּאָ֖רֶץ וְשִׁכְּלָ֑תָּה וְהָיְתָ֤ה שְׁמָמָה֙ מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֔ר מִפְּנֵ֖י הַחַיָּֽה׃

"If I cause evil animals to pass through the land, and they ravage it, and it be made desolate, so that no man may pass through because of the animals;

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אִילוּ חַיְתָא בִישְׁתָא אַעְבֵּיד בְּאַרְעָא וְתִתְכְּלִינָהּ וּתְהֵי לְצָדוּ מִבְּלִי עָדֵי מִן קֳדָם חַיְתָא.

לו חיה – אם חיה.

If...wild beasts Heb. לוּ. If wild beasts.

(טו-כב) לו חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה^א וגו׳ – כלומר: כל אחד ואחד מארבעה שפטים הללו יש בי כח לשפוט בו ארץ כי תחטא לי (יחזקאל י״ד:י״ג), ולהכרית מארץ ידו ממנה אדם ובהמה. והרי דברים קל וחומר: ומה באחד מהן אני יכול להכרית מארץ כי תחטא לי אדם ובהמה, אף כי ארבעה שפטי הרעים חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי ארבעתן יחד אל ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה, כל שכן שהיה להם בהביא אותן ביחד להכרית מירושלם אדם ובהמה, ומה טעם נותרה בה פליטה המוצאים^ב בנים ובנות?

לאחר שהכתוב מתמיה עליו: למה נותרה בה פליטה, חוזר לך תשובה ונותן טעם לדבר: מפני מה נותרה בירושלם פליטה, כדי שהנם יוצאים אליכם – אתם הדור שגליתם בימי יכניה, וראיתם^ג את דרכם ואת עלילותם וידעתם כי לא על^ד חנם עשיתי את כל אשר עשיתי בה נאם י״י.

א. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״ושכלת״.

ב. כן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״המוצאה״.

ג. כן בפסוק ובכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״וראיתים״.

ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״אל״.

לו – אילו.

לו חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה – לו כמו אם כמו לו החייתם אותם (שופטים ח׳:י״ט).

ושכלתה – פעל יוצא כי אין הארץ משכלת אותם כי היא כאם ליושבים בה והחיה משכלת את הארץ.

אעביר בארץ – כמו הנני משליח בך (שמות ח׳:י״ז).

והיתה שממה מבלי עובר מפני החיה – לא אמר זה ברעב בחרב ובדבר כי אף על פי שתהיה הארץ שממה מיושביה יעברו דרך עליה אנשים מארצות אחרות ולא תרבה שם החיה אבל כשהארץ שממה מפני חיה משולחת שהאל יתברך השליחה בה כמו שאמר והשלחתי בכם את חית השדה (ויקרא כ״ו:כ״ב) יראו לעבור בה אפילו אנשים אחרים מפני החיה כי תרבותה שם.

וכן אליו היה העונש חיה רעה שתעבור בארץ ושכלה את אנשיה באופן שתהיה הארץ שממה מבלי עובר.

ושכלתה – הכ״ף דגושה ובס״א כ״י נכתב כנגדו ושכלתה פליגא ובמכלול דף ל״ה פקדתה כולו קמוץ והה״א במפיק כן הוא על המשפט אלא שמצאנוהו במשקל פקדתה הלמ״ד פתוחה והתי״ו דגושה והה״א רפה והוא מלעיל כמו לו חיה רעה אעביר בארץ ושכלתה. ככל אשר צותה חמותה (רות ג׳). וידו חלקתה להם בקו (ישעיהו לד). וכעסתה צרתה (שמואל א א) עכ״ל. אבל בכל מדוייקים שלפני למ״ד ושכלתה קמוצה וכן משפטה מפני ההפסק.

לו – ענינו כמו אם וכן לו החייתם אותם (שופטים ח׳:י״ט).

ושכלתה – ענין מיתה ואבדון.

לו חיה רעה – ר״ל אם גמול העון יהיה אשר אעביר בארץ קבוצות חיות טורפות לשכל עמה ותהיה שממה מבלי עובר בה מפחד החיות.

לו חיה – כמו אם כמו לו החייתם אותם (שופטים ט׳) ובכ״ז נכלל שם וכאן גם ל׳ הלואי לרמז שהחיה או דבר או חרב קלים מרעב.

לו חיה רעה אעביר ואף אם אביא חיה רעה שהיא קלה מרעב ובאה קודם לו, וה״א שבזה יועיל צדקתם להציל אחרים.

לו – נרדף למלת אם, לו חפץ ה׳ להמיתנו (שופטים י״ג:כ״ג).

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(טז) שְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵלֶּה֮ בְּתוֹכָהּ֒ חַי⁠־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה אִם⁠־בָּנִ֥ים וְאִם⁠־בָּנ֖וֹת יַצִּ֑ילוּ הֵ֤מָּה לְבַדָּם֙ יִנָּצֵ֔לוּ וְהָאָ֖רֶץ תִּהְיֶ֥ה שְׁמָמָֽה׃

even if these three men were in it, as I live,⁠" says Adonai Elohim, "they should deliver neither sons nor daughters; they only should be delivered, but the land should be desolate.⁠"

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

תְּלָתָא גַבְרַיָא הָאִילֵן בְּגַוָהּ קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִם בְּנִין וְאִם בְּנָן יְשֵׁיזְבוּן יִשְׁתֵּיזְבוּן וְאַרְעָא תְּהֵי לְצָדוּ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

(טז-כ) ועתה באו וראו מה בין {ארץ} אחרת לארצכם שארץ אחרת אף באחד מאילו השבטים היתה נשחתת, ואף אלו שלשת הצדיקים לא היו מצילין ממנה בנים ובנות אם הן חוטאין הבנים והבנות.

שלשת, אם בנים ואם בנות יצילו – קטנים וקטנות כמו או בן יגח או בת יגח (שמות כ״א:ל״א) כלומר אפילו הקטנים שהם בלא חטא לא יצילו כי הם ילקו בעון אבותם ואפילו בני הצדיקים הקטנים ימותו כמו שאמר הם לבדם ינצלו (יחזקאל י״ד:י״ח) כי די להם שיצילו עצמם כי היה להם עון שהיה דרים בין רשעים.

אילו היו שלשת האנשים האלה בתוך הארץ רוצה לומר נח דניאל ואיוב האם בנים ואם בנות יצילו באמת המה לבדם ינצלו ובשאר ימקו בעונם.

שלשת האנשים – כן הוא שלשת בלא וא״ו ושלמטה ושלושת בוא״ו.

והארץ תהיה שממה – בס״א כ״י יש בגיליון ב״נ שממה תהיה ע״כ. ובחלופים שלנו לא נמצא חילוף זה.

שלשת – רצה לומר אף אם בתוכה ימצאו שלשת האנשים האלה האמורים למעלה.

חי אני – הריני נשבע חי אני אם שורת הדין מחייבת שיצילו בזכותם בין בנים בין בנות רק המה לבדם ינצלו.

אם בנים ואם בנות – ר״ל אפי׳ בניהם ובנותיהם ויל״פ של אחרים, ובנים ובנות מורים על הקטנים כמ״ש באילת השחר (סי׳ רס״ב) שאף קטנים שלא חטאו לא יצילו.

שלשת ואף שיהיו שלשת האנשים ביחד, מ״מ אם בנים ואם בנות יצילו – ואמר רבותא אף שיהיו בנים ובנות רבים שקל יותר שיצלו מן החיה כי אריה אבי תרי לא נפיל, בכ״ז רק המה ינצלו – וכן אמר בחרב הגם שקל עוד יותר שבא תחלה בסדרי התוכחות בכ״ז לא יצילו את אחרים.

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל

(יז) א֛וֹ חֶ֥רֶב אָבִ֖יא עַל⁠־הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְאָמַרְתִּ֗י חֶ֚רֶב תַּעֲבֹ֣ר בָּאָ֔רֶץ וְהִכְרַתִּ֥י מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃

"Or if I bring a sword on that land, and say, 'Sword, go through the land'; so that I cut off from it man and animal;

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודעודהכל

אוֹ דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא אַיְיתֵי עַל אַרְעָא הַהִיא וְאֵימַר דְקַטְלִין בְּחַרְבָּא יֶעְדוּן בְּאַרְעָא וֶאֱשֵׁיצֵי מִנָהּ אֱנָשָׁא וּבְעִירָא.

חרב – גייסות למלחמה.

sword Troops for battle.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

או חרב אביא על הארץ – זה לבדו על הארץ בענין זה וכן היא המסרה מן ריש ספרא עד והטף כולהון אל הארץ בר מן חד על הארץ או חרב אביא על הארץ.

ואמרתי חרב תעבור בארץ – לא אמר בחיה ובדבר ואמרתי כי אין פירוש ואמרתי להם ע״י נביאי להתרותם כי לא שולח נביא לסדום ועמורה להתרותם כי השכל הוא המתרה בעבירות כאלה שהשכל מורה עליהם אלא פירוש ואמרתי כי לחרב יש אומרים ומגידים טרם בואה שמגידים עוברים ארחות מלך פלוני יבא על הארץ הזאת והאומרים ההם כאילו אמר האל יתברך כמו והכרתי שהחיל הבא עליהם הם המכריתים אלא שהאל העיר את רוחם לבא עליהם אבל חיה משלחה בארץ אין אומר ואין מגיד עד בואה וכן הדבר אין מגיד עד באו.

(יז-כ) וכזה עצמו זכר בהיות עונש הארץ חרב מהאויבים או דבר שבחמת ה׳ יכרתו ממנה, שלשת האנשים הצדיקים ההם בצדקתם יצילו נפשם אבל בנים ובנות לא יצילו מהרעה ההיא, וראוי עתה לבאר על זה דברים האחד למה זכר ארבעת שפטיו אלה רוצה לומר הרעב והחיה והחרב והדבר ולא זכר רעות והשחתות אחרות כאילו תאמר מבול וגשם שוטף כמו שהיה בחרבן שראה נח אש וגפרית ורוח זלעפות מאת ה׳ מן השמים כמו שהיה במהפכת סדום ועמורה, או רוח חזק מפרק הרים ומשבר סלעים כמו שהיה בחרבן בני איוב, או השבי והגלות שהיה בימי דניאל. והשנית למה זכר שלשת האנשים האלה נח דניאל ואיוב ולא זכר שאר הצדיקים שראו חרבן עולמם בחייהם כאילו תאמר לוט שראה חרבן סדום וירמיהו שראה חרבן ירושלם, ואם תאמר שלוט הציל את בנותיו הנה גם נח הציל את בניו ונזכר כאן. והשלישית למה בענין הרעב אמר הנה בצדקם יצילו נפשם ולא זכר שם בנים ולא בנות ואמנם בחיה ובחרב ובדבר זכר שהם ינצלו את נפשם ושלא ינצלו בנים ובנות. והרביעית מה היה תכלית הנבואה הזאת כולה כי הנה בענין חרבן ירושלם לא היה כדבר הזה ומי הוא זה ואי זהו מהצדיקים שהם הצילו את נפשם ולא הצילו בנים ובנות. וראיתי מי שפירש בזה שלאחת משלש סבות תזדקק השגחת השם יתברך על הצלת איזה איש או אומה מהפורעניות, והם אם לצרכו ואם לכבודו ואם לצדקתו, כיצד לצרכו אם מלך גדול שם השתדלות עצום בבנין איזו מדינה ואחר כך מרדה בו כי הוא יעביר על מדותיו כדי שלא יתם לריק כחו ויגיעו לבהלה וכמו שאמר משה רבינו עליו השלום (שמות לב, יא) למה ה׳ יחרה אפך בעמך אשר הוצאת מארץ מצרים וגומר, כיצד לכבודו כמ״ש משה רבינו עליו השלום בעון המרגלים (במדבר יד, יג) ושמעו מצרים גומר ואומרו מבלתי יכולת ה׳ ועתה יגדל נא כח ה׳ (שם טז - יז) והיתה תשובתו (שם כ) סלחתי כדבריך, כיצד לצדקתו כמו שטען אבימלך הגוי גם צדיק תהרוג (בראשית כ, ד) ואברהם אבינו למלט אנשי סדום אמר השופט כל הארץ לא יעשה משפט (שם יח, כה):

והנה שלשה הענינים האלה נתיחדו לנח דניאל ואיוב, כי הנה נח לא ניצל מהמבול לגודל זכותו כי אם לצורך המציאות שישאר לו שארית, וכן אחז״ל (סנהדרין קח, א) לא מהמהם (לעיל ז, יא) אפילו נח לא היה זכאי ונאמר (בראשית ו, ח) ונח מצא חן אבל הקדוש ברוך הוא לא מצאו וכל זה מורה שעיקר הצלת נח לא היתה רק ליתן ריוח והצלה לעולם שנברא בי׳ מאמרות. אמנם הענין הב׳ נתיחס אל דניאל במאורע ההוא שבקשו לו עילה שרי בבל לעלול עליו דלא יבעי בעי מאלהא שמיא (דניאל ו, ז - יג) ולא נתפס כי אם על דבר כבוד השם, והוא מה שאמר לו דריוש על פי הבאר (שם כא) דניאל עבדא די אלהא חייא אלהא^א די אנת פלח ליה בתדירא היכיל לשזבינך וגם הוא השיב אלהי שלח מלאכיה וסגר (שם כג) וגומר. ואולם הענין הג׳ נתיחס לאיוב כי הוא לא נתפס רק על פי השטן וה׳ הפגיע בו את אשר לא חטא לנפשו כמו שאמר ית׳ (איוב ב, ג) ותסיתיני בו לבלעו חנם, ולזה אמר הנביא כאן כי כאשר נגזרה גזירה על שום עיר ומדינה לכלותה בעבור חטאתם באחת מארבע׳ שפטיו הרעים הבאים מאחת מארבעת היסודות שמהם הושתת העולם, כגון הרעב שבא מעצירת המים ומיעוטם ושלוח החיות ותגבורת הטבע הארציי כד״א (דברים לב, כד) עם חמת זוחלי עפר והדבר הבא על הרוב מהפסד האויר והחרב מתגבורת היסוד האשיי הנותן תבערה ומסה בלבות האנשים כד״א (להלן לח, יט) ובקנאתי באש עברתי דברתי וגומר, הנה כאשר תקרינה אותם כאלה אף על פי שיהיו שלשת האנשים האלה בתוך העיר לא יספיקו להעביר הגזרה מעל הכל מצד המדה אלא שכל אחד מהם בעד ענינו המיוחד יציל נפשו בלבד וכל העם ישפטו על פניהם כי באה על זה שבועת האלהים כפי המדה הנזכרת.

א. כן בדפוס ראשון. בנוסח המקרא שלנו: ״אלהך״.

או חרב – אם גמול העון יהיה אשר אביא על הארץ אחוזי חרב.

ואמרתי וגו׳ – כפל הדבר לחזק.

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודהכל

(יח) וּשְׁלֹ֨שֶׁת הָאֲנָשִׁ֣ים הָאֵ֘לֶּה֮ בְּתוֹכָהּ֒ חַי⁠־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה לֹ֥א יַצִּ֖ילוּ בָּנִ֣ים וּבָנ֑וֹת כִּ֛י הֵ֥ם לְבַדָּ֖ם יִנָּצֵֽלוּ׃

even if these three men were in it, as I live,⁠" says Adonai Elohim, "they should deliver neither sons nor daughters, but they only should be delivered themselves.⁠"

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודעודהכל

וּתְלָתָא גַבְרַיָא הָאִילֵן בְּגַוָהּ קַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לָא יְשֵׁיזְבוּן בְּנִין וּבְנָן אֱלָהֵין אִינוּן בִּלְחוֹדֵיהוֹן יִשְׁתֵּיזְבוּן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ושלשת – מבואר הוא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

לא יצילו – ר״ל אין שורת הדין מחייבת להציל בזכותם בנים ובנות.

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודהכל

(יט) א֛וֹ דֶּ֥בֶר אֲשַׁלַּ֖ח אֶל⁠־הָאָ֣רֶץ הַהִ֑יא וְשָׁפַכְתִּ֨י חֲמָתִ֤י עָלֶ֙יהָ֙ בְּדָ֔ם לְהַכְרִ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃

"Or if I send a pestilence into that land, and pour out My wrath on it in blood, to cut off from it man and animal;

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אוֹ מוֹתָא אֲשַׁלַח עַל אַרְעָא הַהִיא וְאֶשְׁפּוֹךְ חֵימְתִי עֲלָה בִּקְטוֹל לְשֵׁיצָאָה מִנָהּ אֱנָשָׁא וּבְעִירָא.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

את דבר, ושפכתי חמתי עליה בדם – הטעם כי הדבר יבא ברצון האל בהפסד האויר בחום או בקור משונה מהמנהג והאויר והדם מתדמים בשתי אכיותם שהם החום והלחות והדם הוא הנפש ורוח החיים שהיא בלב תלויה באויר ואם האויר מופסד הנה גם הדם מופסד וימותו ברגע אחד רבים לפיכך אמר ושפכתי חמתי בדם.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

או דבר אשלח אל הארץ – תרגמו על ארעא והוא מחלוקת בין מערבאי למדנחאי ולמערבאי אל הארץ וכן הוא המסרה כאן מן ריש סיפרא ועד הטף בסימן כ״א אל הארץ במ״א או חרב אביא על הארץ לעיל בסמוך וכל שאר קריא דכוותא על הארץ בר מן ג׳ אל הארץ וכו׳.

או דבר – אם גמול העון יהיה אשר אשלח דבר על הארץ.

בדם – להפסיד אותו כי מהות הדבר הוא שנפסד הדם מהאויר המופסד.

(יט-כ) או דבר אשלח אם בן או בת יצילו (פה תפס רבותא אף בן אחד לא יצילו כי הדבר ידבק יותר כשהרבה אנשים ביחד),

המה בצדקתם יצילו נפשם שאפילו להציל נפשם יהיה צריך להביט על רוב צדקתם כי כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין.

בדם – ע״י מיתה.

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כ) וְנֹ֨חַ [דָּנִיֵּ֣אל] (דנאל)^א וְאִיּוֹב֮ בְּתוֹכָהּ֒ חַי⁠־אָ֗נִי נְאֻם֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה אִם⁠־בֵּ֥ן אִם⁠־בַּ֖ת יַצִּ֑ילוּ הֵ֥מָּה בְצִדְקָתָ֖ם יַצִּ֥ילוּ נַפְשָֽׁם׃

though Noah, Daniel, and Job, were in it, as I live,⁠" says Adonai Elohim, they should deliver neither son nor daughter; they should but deliver their own souls by their righteousness.⁠"

א. [דָּנִיֵּ֣אל] (דנאל) א-כתיב=דָּנִֵּ֣אל (חיריק, צירה, ומונח מתחת לאות נו״ן הדגושה, בסדר הזה; אך המונח נדחף לגמרי מתחת לאות אל״ף כזה: דָּנִֵּא֣ל)

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וְנֹחַ דָנִיאֵל וְאִיוֹב בְּגַוָהּ וְקַיָם אֲנָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִם בַּר אִם בְּרַתָּא יְשֵׁיזְבוּן אִינוּן בִּזְכוּתְהוֹן יְשֵׁיזְבוּן נַפְשְׁהוֹן.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טז]

ונח, אם בן ואם בת – לא רבים ולא אחד כי הראשון אם בנים ואם בנות והשני בנים ובנות וזה אם בן ואם בת אלא שנה כל אחד מהשלשה כמנהג המקרא לשנות מלות בענין כפול.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יז]

ונח דנאל איוב – עיין מה שכתבתי לעיל בסימן זה.

אם בן וגו׳ – ר״ל אם שורת הדין מחייבת להציל בזכותם בין בן בין בת.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יט]

תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל

(כא) כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֜ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־הֹוִ֗ה אַ֣ף כִּֽי⁠־אַרְבַּ֣עַת שְׁפָטַ֣י ׀ הָרָעִ֡ים חֶ֠רֶב וְרָעָ֞ב וְחַיָּ֤ה רָעָה֙ וָדֶ֔בֶר שִׁלַּ֖חְתִּי אֶל⁠־יְרוּשָׁלָ֑͏ִם לְהַכְרִ֥ית מִמֶּ֖נָּה אָדָ֥ם וּבְהֵמָֽה׃

For thus says Adonai Elohim, "How much more when I send My four sore judgments on Jerusalem, the sword, and the famine, and the evil animals, and the pestilence, to cut off from it man and animal!

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרֵי כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אַף אֲרֵי אַרְבַּע פּוּרְעָנִין בִּישָׁן חַרְבָּא וְכַפְנָא וְחַיְתָא בִּישְׁתָא וּמוֹתָא שְׁלָחֵית עַל יְרוּשְׁלֵם לְשֵׁיצָאָה מִנָה אֱנָשָׁא וּבְעִירָא.

שפטי – מישגושטישש בלעז.

אף כי – לשון קל וחומר וכ״ש הוא וכן בכל המקרא כגון הנה אנחנו פה ביהודה יראים ואף כי נלך קעילה (שמואל א כ״ג:ג׳), וכן בפרשה זו: הנה בהיותו תמים לא יעשה למלאכה אף כי אש אכלתהו וכו׳ (יחזקאל ט״ו:ה׳).

How much more Heb. אֲף כִּי, an expression of an a fortiori and 'how much more so.' It is the same throughout Scripture, like: "Behold we are afraid here in Judah; how much more so (אֲף כִּי) if we go to Keilah...?⁠" (I Sam. 23:3). Likewise, in this chapter: "Behold when it was whole, it could not be used for work; how much less (אֲף כִּי) when fire has consumed it, etc.?⁠" (15:5).

My judgments Mes justises in Old French, my punishments.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

וארץ ישראל אף כי ארבעת שפטי הרעים – כלן.

חרב ורעב וחיה רעה ודבר שלחתי אל ירושלים – וכלן רשעים.

כי כה אמר, אף כי ארבעת שפטי הרעים – רוצה לומר כל שכן כמו אף כי אנכי אעננו (איוב ט׳:י״ד) והדומים לו אמר בארץ מארצות הגוים באחד מארבעת שפטים אני אעשה אותה כלה כל שכן במקום שאביא כל הארבעה שראויה שתהיה כלה ואל ירושלם שלחתי הארבעה עם כל זה לא עשיתי כלה כמו שהבטיחם האל יתברך ואותך לא אעשה כלה (ירמיהו מ״ו:כ״ח).

להכרית ממנה אדם ובהמה – כדי היתה שיכרתו ממנה אדם ובהמה אלא שחמלתי עליה והותרתי ממנה פליטה.

ובזה הצדיק עצמו יתברך אצל הרעות המוצאות את ישראל בימים ההם במה שאמר שהוא כבר העביר כל ארבעת שפטיו הרעים האלה על ירושלם להכרית ממנה אדם ובהמה מפני חטאתם

אף כי – ענינו כמו כל שכן וק״ו וכן אף כי הבית הזה (מלכים א ח׳:כ״ז).

כי כה אמר אד׳ – אשר כן אמר ה׳ אשר כל שכן הדבר שהנה אשלח על ירושלים בגמול עוונם את ארבעת שפטי הרעים להכריתם שכ״ש הוא שאין שורת הדין מחייבת שיהיה מי מהם ניצל בזכות הצדיקים.

(כא-כב) אף כי וגו׳ – אם בשלחי אל ארץ אחת אחד מארבעה שפטי, לא יצילו הצדיקים בנים ובנות. קל וחומר בירושלם ששלחתי בה שפטי ארבעתם, היה מן הראוי שלא ינצל אף אחד מהחוטאים. ואף על פי כן רחמתי עליה, והנה נותרה בה פלטה. ואין להשיב כי הפלטים הם הצדיקים שהיו בתוכה, כי באמת^א הם רשעים, כמו שתראו בעיניכם כשיבאו לכאן (לבבל) בגלות.

א. כן בדפוס ראשון. בכ״י ירושלים, שוקן נוסף כאן: ״גם״.

ואף כי ארבעת שפטי הרעים כמו שהיו בירושלים ששלח כל ארבעה שפטים בפעם א׳ (ותפס הסדר חרב רעב חיה רעה דבר, שכסדר זה באו לירושלים, שע״י חרב האויב נעשה רעב בעיר, וחיה רעה אכלה ההרוגים בחוץ, ודבר בפנים)

אף כי – כל שכן; אם ממכה אחת לא יצילו, מארבע לא כל שכן!

תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כב) וְהִנֵּ֨ה נֽוֹתְרָה⁠־בָּ֜הּ פְּלֵטָ֗ה הַֽמּוּצָאִים֮ בָּנִ֣ים וּבָנוֹת֒ הִנָּם֙ יוֹצְאִ֣ים אֲלֵיכֶ֔ם וּרְאִיתֶ֥ם אֶת⁠־דַּרְכָּ֖ם וְאֶת⁠־עֲלִילוֹתָ֑ם וְנִחַמְתֶּ֗ם עַל⁠־הָרָעָה֙ אֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֙אתִי֙ עַל⁠־יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אֵ֛ת כׇּל⁠־אֲשֶׁ֥ר הֵבֵ֖אתִי עָלֶֽיהָ׃

Yet, behold, therein shall be left a remnant that shall be carried forth, both sons and daughters, behold, they shall come forth to you, and you shall see their way and their doings; and you shall be comforted concerning the evil that I have brought on Jerusalem, even concerning all that I have brought on it.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

וְהָא אִשְׁתָּאֲרַת בָּהּ שֵׁיזֵיבְתָּא דְמִתַּפְקִין בְּנִין וּבְנָן אִינוּן נַפְקִין לְוַתְכוֹן וְתֶחֱזוּן יַת אוֹרְחֵיהוֹן וְיַת עוֹבָדֵיהוֹן וְתִתְנַחֲמוּן עַל בִּישְׁתָא דְאַיְתֵיתִי עַל יְרוּשְׁלֵם יַת כָּל דְאַיְתֵיתִי עֲלָהּ.

והנה נותרה בה פלטה – א״ר אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול, כתוב בדור המבול וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום, ובעשרת השבטים כתיב הוי חושבי און ופועלי רע על משכבותם הרי בלילה, ומנין אף ביום ת״ל כאור הבוקר יעשוה אותם, לא נשתיירו בהם פליטה ואלו נשתיירו, ולא נשתיירו אלא בזכות הצדיקים והצדקניות שהם עתידים לעמוד מהם, הדא הוא דכתיב והנה נותרה בה פלטה המוצאים בנים ובנות.

נותרה – איירטרמאיש בלעז.

המוצאים – בשביה ויביאום כאן.

עלילותם – מעשיהם.

remains Heb. נוֹתְרָה, iyert rem[n]s in Old French, will have remained.

who are being brought out in captivity, and they will bring them here.

their deed Heb. עֲלִילוֹתָם, their deeds.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק טו]

ואעפ״כ הנה נותרה בה פלטה {המוצאים} בנים ובנות – רשעים המוצאים בגולה.

אליכם – גלות יויכין.

וראיתם את דרכם – כמה הם רעים ואעפ״כ ניצולו.

ונחמתם על הרעה – מנוחמים תהיו על הצרה שהבאתי עליה בשביל הפלטה שתכירו ותדעו שארך אפים ורב חסד אני שלא כליתים כולם בקנאתי כמו שהייתי מכלה ארץ אחרת.

והנה, המוצאים בנים ובנות – המוצאים מירושלם להגלותם בבלה ואמר בנים ובנות כנגד מה שאמר אם בנים ואם בנות יצילו (יחזקאל י״ד:ט״ז) אמר כי בירושלם יהיו נצלים בנים ובנות אף מן הרשעים שימותו שם ולא כלם כי ג״כ מהקטנים נהרגו שם ומתו ברעב ואף מן הגדולים נצלו מן המיתה וגלו.

הנם יוצאים אליכם – אמר כנגד בני הגולה הנה הנצלים בירושלם יוצאים בגלות ובאים אליכם בבל שתראו אותם ותכירו כי בדין לקו ומה שהותרתי מהם לפי מדת רחמים אשר בי כי עדין תראו אותה ברשעם שלא נכנעו מכל אשר עשו והם השארית שנשארו עם יוחנן בן קרח וסיעתו שנשארו ברשעם עדין שלא שמעו לדברי ירמיהו מפי י״י והלכו למצרים.

ונחמתם על הרעה – תהיה ראותכם אותם ברשעם נחמה לכם כי בדין הבאתי את כל אשר הבאתי על ירושלם.

ונחמתם – מבנין נפעל.

והנה נותרה בה פליטה המוצאים בנים ובנות ויחוייב על פי השבועה הנזכרת שאלו הבנים והבנות הנשארים יהיו לו כנח דניאל ואיוב כל אחד בדורו שאם לא כן לא ינצלו, והנם יוצאים לכם וראיתם את דרכם ואת עלילותם ומתוכם תכירו האנשים האובדים והנדחים ההם כי אלה הם הטובים שבהם והנשארים בצדקתם כנח דניאל ואיוב בדורותם, ותראו את רוע דרכם ואת עלילותם תדעו כמה רעים יותר מהם היו כל זולתם ונחמתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם מהשפטים הרעים ההם.

פליטה – שארית כמו פליט ושריד (איכה ב׳:כ״ב).

בנים ובנות – ר״ל קטנים וקטנות וכן או בן יגח או בת יגח (שמות כ״א:ל״א) ור״ל עם שאינם מורגלים בעבירה כגדולים.

עלילותם – מעשיהם כמו ועולל למו (איכה א׳:כ״ב).

והנה נותרה בה – ר״ל עכ״ז בחסדי תשאר בה פליטה והם הבנים והבנות המוצאים מירושלים ללכת בגולה.

הנם יוצאים אליכם – אל מול בני הגולה יאמר הנה הם יוצאים מירושלים לבוא אליכם בבלה.

את דרכם – אשר לא טובים.

ונחמתם – יהיה לכם תנחומין על מה שהתאבלתם על הרעה אשר הבאתי על ירושלים כי בהבאים תראו שהיו ראויים לאבדון.

את כל – ר״ל על כל מיני הרעות שהבאתי עליהם על כולם יהיה לכם תנחומין.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

דרכם, עלילותם – הדרך היא תכונת הנפש ומנהגיה שהוא שורש אל הפעולות והעלילות הם הפעולות היוצאים מהם, כמ״ש (ירמיהו י״ח) וכן הוכפל לקמן (סי׳ כ׳ וסי׳ ל״ו), ולמעלה (סי׳ ז׳), ולקמן (ט״ז מ״ז). דרכיך תועבותיך ג״כ על כוונה זו.

אשר הבאתי, אשר הבאתי – הוא מגביל נגד מ״ש אחר כך לא חנם עשיתי את כל אשר עשיתי, שר״ל שעשה עם גלות יכניה לטובה, אבל לגלות צדקיה הבאתי את כל אשר הבאתי שהיתה ההבאה כדי להביא עליה רעה לא לעשות טובה.

והנה נותרה בה פלטה והם בנים ובנות המוצאים לגולה, ומדוע נותרו אלה? אמר שזה היה בההשגחה מפני שני טעמים

א. להצדיק דין שמים שלא יאמרו בני בבל מדוע שפך ה׳ חמתו עליהם כ״כ, ולכן הנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואז ונחמתם על הרעה אשר הבאתי כי תראו שהיה בדין ובמשפט, (טעם ב׳) שבני גלות יכניה היו מצטערים על שהגלה אתהם קודם לכן, אבל עתה

והנה – ואף על פי כן.

המוצאים – אל הגולה.

דרכם – הרעה, גם אחר גלותם.

ונחמתם – מלשון תנחומים.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(כג) וְנִחֲמ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כִּֽי⁠־תִרְא֥וּ אֶת⁠־דַּרְכָּ֖ם וְאֶת⁠־עֲלִילוֹתָ֑ם וִידַעְתֶּ֗ם כִּי֩ לֹ֨א חִנָּ֤ם עָשִׂ֙יתִי֙ אֵ֣ת כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־עָשִׂ֣יתִי בָ֔הּ נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃

They shall comfort you, when you see their way and their doings; and you shall know that I have not done without cause all that I have done in it,⁠" says Adonai Elohim.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל

וִינַחֲמוּן יַתְכוֹן אֲרֵי תֶחֱזוּן יַת אוֹרְחֵיהוֹן וְיַת עוֹבְדֵיהוֹן וְתֵידְעוּן אֲרֵי לָא לְמַגֵן עֲבָדֵית יַת כָּל דַעֲבַדֵית בָּהּ אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.

ונחמו אתכם – בהפלטם.

כי לא אל חנם עשיתי – כי לפי רשעם של אילו אף כלם היה לי לכלות בדין.

ונחמו אתכם – מבנין פעל הדגוש.

ונחמו אתכם וגו׳ – כי ראוי למקבל הצרה שלא יצעק ויתאונן אחרי שהוא עצמו סבה לרעתו, וכן כתיב מה יתאונן אדם חי וגו׳ (איכה ג׳:ל״ט), כלומר מה יתאונן שום אדם על צרתיו אחר שחטאיו מעצמו גרמו לו זה, כי אמרו גבר על חטאיו (איכה ג׳:ל״ט), פרושו על מה שגרמו חטאיו, לא שיהיה אמרו יתאונן מצורף לחטאיו, כי ההתאוננות אינו רק על הצרות שבאת לו מצד חטאיו, ורבים כן במקרא.

וגם כי תראו את אלו המוצאים ואת דרכם ואת עלילותם תנחמו אתכם מצד עצמם וידעתם כי לא לחנם עשיתי כל אשר עשיתי בה וזה פירוש נכון בפרשה הזאת.

ומה שנראה לי בזה כולו הוא שהנה זכר ארבעת השפטים האלה לפי שכולם היו בחרבן ירושלם רוצה לומר החרב שהיה בתוך העיר והחיה רעה שהיא נבוכד נצר מלך בבל כי הוא הנקרא אריה כמו שאמר עלה אריה מסבכו (ירמיה ד, ז) והיא חיה רעה באמת והחרב שהוא חרב הכשדיים והדבר שהוא המגפה ששלטה בהם בזמן המצור, הנה אם כן זכר ארבעת השפטים האלה מפני שארבעתם ירדו על ירושלם בחרבנה, ואמנם למה זכר שלשת האנשים האלה נח ודניאל ואיוב ולמה נזכרו בסדר הזה נח ראשונה ואחריו דניאל ואחריו איוב, הוא לדעתי מפני שנח ראה חרבן העולם כולו ודניאל ראה חרבן מלכותו ועירו ירושלם שהיה בימיו והלכו כל אחיו בגולה והוא הציל את נפשו בכבוד ובמעלה עם מלך בבל ואיוב ראה חרבן ביתו בלבד, הנה אם כן שיער בחרבן שלשת חלוקות אם שיראה אדם חרבן עולמו כולו ואם שיראה חרבן מדינתו בייחוד שהוא גם כן עולמו הפרטי ואם שיראה חרבן ביתו ובניו שהוא עולמו המיוחד מן המיוחד וכנגדם היו נח דניאל ואיוב, ואפשר שלזה כוונו חז״ל באמרם (תנחומא נח ה) שהם ראו העולם בנוי וחרב ובנוי, כי נח ראה העולם בנוי במעמדו קודם המבול וראה אותו חרב עם המבול ואח״כ ראהו בנוי עם יישוב בני אדם אחר המבול, וכן דניאל ראה מדינתו ירושלם בבנינה וכבודה ואח״כ ראה חרבנה כי אע״פ שהוא היה בבבל ולא ראה אותה חרבה בעיניו הנה שמע את שמעה ואח״כ שמע שחזרו מבבל לירושלם ובנו את הבית והוא היה בנינה, וכן איוב ראה ביתו בנוי עם רוב בניו ונכסיו ואחר כך ראה ביתו חרבה מבלי בנים היא יושבת ומבלי נכסיו ואחר כך ראהו בנוי כי שב ה׳ את כל אשר לו למשנה, כי הנה גילו חז״ל בזה מה שביארתי שהיה עולם נח כולל והחלטי ועולם דניאל הוא מדינתו בייחוד ועולם איוב ביתו מיוחד מן המיוחד, וכבר זכר הפלוסוף שההנהגות את הזולת יוכללו באלה השלשה חלקים רוצה לומר הנהגת המלכות והנהגת המדינה והנהגת הבית, והנה לא זכר את לוט לפי שלא הציל את נפשו בצדקתו כי בצדקת אברהם הצילו יתברך, ולא זכר גם כן ירמיהו לפי שעדיין בעת הנבואה הזאת לא נחרבה ירושלם ולא ניצול עדיין ירמיהו.

ואמנם למה במשפט הראשון לא זכר בנים ובנות ובשלשת השפטים האחרים זכרם, הנה הוא לפי שהמשפט הראשון אמרו כנגד נח ומפני שנח הציל את בניו מהמבול לכן לא אמר בזה שלא יציל בנים ובנות, אמנם שלשת המשפטים האחרים שזכרם כנגד דניאל ואיוב אמר בהם שלא יצילו בנים ובנות לפי שכן היו דניאל ואיוב שאחד מהם לא הציל בן ולא בת בחרבן עולמו כי דניאל לא נשא אשה ולא הוליד בנים ואיוב מתו כל בניו ולא הצילם. ויש מי שפירש שהצדיק שרואה בניו ובני ביתו ברעב אינו ניצל ממנו אע״פ שיהיה לו לחם לפי אוכלו כי איככה יאכל פתו לבדו ולא יפרוס להם ממנו וכן אמר הכתוב (תהלים לז, כה) ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם, ומפני זה אמר כאן בכולם אם בן או בת יצילו זולתי ברעב לפי שבהציל הצדיק את נפשו ממנו ינצלו בניו ובנותיו כי כולם אצל זה הם נפש אחת וכמו שאמרו אצל בשבעים נפש (דברים י, כב). ואמנם מה היתה כוונת הנבואה הזאת בכללותה הנה פירשו הכתוב במה שאמר אחריה כי כה אמר ה׳ אלהים אף כי ארבעת שפטי הרעים רוצה לומר הנה שורת הדין היתה נותנת שבבוא על הארץ משפט אלהי על פשעיה מהרעב או מהחיה רעה או מהחרב או מהדבר שאפילו שיהיו בתוכה אנשים צדיקים וטובים ינצלו את נפשם ולא יוכלו להציל בנים ולא בנות, כל שכן וכל שכן בנדון אשר לנו בבוא ארבעת שפטי הרעים אותם הנזכרים על ירושלם כולם יחד להכרית ממנה אדם ובהמה שלא היה ראוי שישאר מהם כלום, אבל לא יהיה הדבר כן שהנה נותרה בה פליטה רבה והם המוצאים בגולה בנים ובנות, וכנגד אנשי הגולה אשר היו בבבל אמר והנם יוצאים אליכם וראיתם את דרכם ואת עלילותם שהיו כולם רעים וחטאים לה׳ מאד, ולכן כשתראו זה אתם היושבים בבבל תנחמו אותם על הרעה אשר הבאתי על ירושלם, וגם אתם זקני ישראל הגולים בבבל תתנחמו מרעת ירושלם בראותכם את דרכם ואת עלילותם של בני יהודה ואז יצדקו את הדין וידעו כי לא לחנם ומבלי סבה עשה ה׳ מה שעשה בירושלם. והותרו בזה השתי שאלות אחרונות הה׳ והו׳.

כי לא חנם – בס״א כ״י ובנביאים עם פי׳ אברבנאל כתוב לא אל חנם אכן בשאר ספרים ליתיה וגם בשתי נסחאות כ״י שהיה כתוב בהן מלת אל נמחקה ובמקרא גדולה מסור עליו לית דסמיך.

אשר עשיתי בה – במקרא גדולה כתוב בצדו בספר מוגה לה וספר מוטעה הוא.

ונחמו אתכם – הבאים הנה ינחמו אתכם על הרעה כי תראו את דרכם הרעים וכפל הדבר לתוספת ביאור.

וידעתם – אז תדעו אשר לא בחנם עשיתי את כל הרעה שעשיתי בה כ״א בגמול העון.

כי לא חנם – בנביאים כתב יד על קלף שבידי כתוב: לא אל חנם. וכן בקצת כתבי יד ודפוסים קדמונים אחרים.⁠^א

א. כן בדפוס ראשון (מהדורה בתרא). בכ״י לוצקי, ירושלים, שוקן חסר ד״ה ״כי לא חנם״.

ונחמו אתכם כי תראו את דרכם וידעתם כי לא על חנם עשיתי – כי היה זה לתועלת גדול שהוציא אתכם קודם לכן, שאם היו נשארים בארץ היו גם הם משחיתים דרכם כי דורו של צדקיהו היו רשעים, כמ״ש חז״ל שהיה לטובה מה שהוציא גלות יהויכין והחרש והמסגר קודם לכן.

תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

יחזקאל יד – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום יונתן יחזקאל יד, ילקוט שמעוני יחזקאל יד, ר׳ יהודה אבן בלעם יחזקאל יד, רש"י יחזקאל יד, ר"י קרא יחזקאל יד, ר"א מבלגנצי יחזקאל יד, רד"ק יחזקאל יד, ר"י אבן כספי יחזקאל יד, אברבנאל יחזקאל יד, מנחת שי יחזקאל יד, מצודת ציון יחזקאל יד, מצודת דוד יחזקאל יד, שד"ל יחזקאל יד – מהדורת הרב יונתן רבינוביץ ועל⁠־התורה המבוססת על דפוס ראשון עם הוספות, הערות, ותיקונים רבים על פי כתבי יד לוצקי, ירושלים, שוקן (כל הזכויות שמורות), מלבי"ם ביאור המילות יחזקאל יד, מלבי"ם ביאור הענין יחזקאל יד, הואיל משה יחזקאל יד

Yechezkel 14, Targum Yonatan Yechezkel 14, Yalkut Shimoni Yechezkel 14, R. Yehuda ibn Balaam Yechezkel 14, Rashi Yechezkel 14 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), R. Yosef Kara Yechezkel 14, R. Eliezer of Beaugency Yechezkel 14, Radak Yechezkel 14, R. Yosef ibn Kaspi Yechezkel 14, Abarbanel Yechezkel 14, Minchat Shai Yechezkel 14, Metzudat Zion Yechezkel 14, Metzudat David Yechezkel 14, Shadal Yechezkel 14, Malbim Beur HaMilot Yechezkel 14, Malbim Beur HaInyan Yechezkel 14, Hoil Moshe Yechezkel 14

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון