×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַֽיִּשְׁמְע֔וּ צָרֵ֥י יְהוּדָ֖ה וּבִנְיָמִ֑ן כִּֽי⁠־בְנֵ֤י הַגּוֹלָה֙ בּוֹנִ֣ים הֵיכָ֔ל לַיהֹוָ֖הי״י֖ אֱלֹהֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
Now when the adversaries of Judah and Benjamin heard that the children of the captivity were building a temple to Hashem, the God of Israel;
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודעודהכל
צרי יהודה ובנימין – הם האומות אשר הושיב סנחריב בא״י כמו שנאמר ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוה ומחמת ומספרוים ויושב אותם בערי שומרון תחת בני ישראל (מלכים ב י״ז:כ״ד).
the adversaries of Judah and Benjamin They are the nations whom Sannecherib settled in the land Israel, as it says (II Kings 17:24): "And the king of Assyria brought [people] from Babylonia and from Cuthah and from Avvah and from Hamath and from Sepharvaim, and he settled them in the cities of Samaria instead of the Children of Israel.⁠"
וישמעו צרי יהודה ובנימן – הם התושבים היושבים בארץ ישר׳ כדכת׳ ויבא מלך אשור מבבל ומכותה ומעוא ומחמת וספרוים ויושב בעיר שומרין (מלכים ב י״ז:כ״ד) וכת׳ ולא יראו את י״י וישלח י״י בהם את האריות (שם כ״ה) [והמה גירי אריות שנתגיירו מפחד האריות] שהרי הורגים בהם ולא היו צדיקים אלא משום יראת האריות נתגיירו שנ׳ את י״י היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים (שם ל״ג) וישבו שם עד שנחרב הבית וכל ימי גלות בבל וכל ימי גלות מדי ופרס עד שעלה עזרא מבבל וסיעתו עמו.
צרי יהודה ובנימן – הם הכותים שהעלה סנחריב בערי שומרון.
צרי – אויבי.
צרי יהודה – הם העובדי כוכבים אשר הושיב מלך אשור בערי ישראל.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודהכל
 
(ב) וַיִּגְּשׁ֨וּ אֶל⁠־זְרֻבָּבֶ֜ל וְאֶל⁠־רָאשֵׁ֣י הָֽאָב֗וֹתא וַיֹּאמְר֤וּ לָהֶם֙ב נִבְנֶ֣ה עִמָּכֶ֔ם כִּ֣י כָכֶ֔ם נִדְר֖וֹשׁ לֵֽאלֹהֵיכֶ֑םג [וְל֣וֹ׀] (ולא) אֲנַ֣חְנוּ זֹבְחִ֗ים מִימֵי֙ אֵסַ֤ר חַדֹּן֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר הַמַּעֲלֶ֥ה אֹתָ֖נוּ פֹּֽה׃
then they drew near to Zerubbabel, and to the heads of fathers' houses, and said to them, "Let us build with you; for we seek your God, as you do; and we sacrifice to him since the days of Esar Haddon king of Assyria, who brought us up here.⁠"
א. הָֽאָב֗וֹת ל=הָֽאָב֗וֹת בגעיה ימנית
ב. לָהֶם֙ =ל?,ק-מ,ב1 ובדפוסים
• לפי ברויאר במהדורתו הראשונה ל?=<לָהֵם֙> (חסרה הנקודה השלישית לסגול באות ה״א?); אמנם הנקודה שלישית נראית למרות שהיא מטושטשת.
ג. לֵֽאלֹהֵיכֶ֑ם ל=לֵֽאלֹהֵיכֶ֑ם בגעיה ימנית
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
ויאמרו להם נבנה עמכם – היו אומרים כך למען תתבטל מלאכת הבית על ידיהם שלא לבנות עוד.
מימי אסר חדון מלך אשור – בנו של סנחריב שלאחר שסנחריב הושיבם שם הרגוהו אדרמלך ושראצר בניו וימלוך אסר חדון בנו תחתיו שנאמר ויהי הוא משתחוה בית נסרוך אלהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב וגומר וימלך אסר חדון בנו תחתיו (ישעיהו ל״ז:ל״ח).
and said to them, "Let us build with you...⁠" They said this in order that through them the work of the Temple should be disrupted, that they should build no more.
since the days of Esarhaddon the king of Assyria the son of Sannecherib, for after Sannecherib settled them there, as it says (II Kings 19:37, Isa. 37:38): "And he was prostrating himself in the temple of Nisroch his god, and Adramelech and Sharezer, his sons, slew him by the sword etc., and his son Esarhaddon reigned in his stead.⁠"
אז נגשו בערמה אל זרובבל ואל ראשי האבות ויאמר להם נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם ולא אנחנו זובחים מימי אסרחדון מלך אשור המעלה אותנו פה – ולא כת׳ ולו קרי שלא היו זובחים אליו מאהבה אלא מיראה שלא יגרה בהם האריות.
ולא אנחנו – ולו קרי.
אסרחדן – חדא מלה. וי״ס תרתין מלין כמ״ש במלכים וישעיה.
נבנה עמכם – כוונתם היה להתחבר עמהם לדעת מצפוני לבבם למצוא עלילה מה להשבית את המלאכה.
ולו אנחנו זובחים – כמ״ש בהם את ה׳ היו יראים (מלכים ב י״ז).
מימי אסר חדון – כי סנחרב שגלה את ישראל הומת ע״י בניו ומלך אסר חדון בנו תחתיו כמ״ש במלכים והוא הושיב במקומם מבבל ומכותה וכו׳.
(ב-ג) השאלות:
למה לא קבלו את הכותים שרצו לעבוד את ה׳? ומהו התשובה אנחנו נבנה כאשר צונו כורש, וכי צום שלא יעזרום האומות בבנינם?:
(ב) נבנה עמכם כי ככם נדרוש לאלהיכם – הכותים היו עובדים בשיתוף, כמ״ש את ה׳ היו יראים ואת אלהיהם הם עובדים, וחשבו שגם ישראל יעבדו באופן זה, וע״כ אמרו ככם נדרוש לאלהיכם בקרי ליה אלהא דאלהיא, וע״כ אמרו ״ולו אנחנו זובחים״, שאנו חושבים אותו לאל עליון נעלה על כל אלהים:
נדרוש – מה רצונו ונעשהו.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ג) וַיֹּ֩אמֶר֩ לָהֶ֨ם זְרֻבָּבֶ֜ל וְיֵשׁ֗וּעַ וּשְׁאָ֨ר רָאשֵׁ֤י הָֽאָבוֹת֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל לֹֽא⁠־לָכֶ֣םא וָלָ֔נוּ לִבְנ֥וֹת בַּ֖יִת לֵאלֹהֵ֑ינוּ כִּי֩ אֲנַ֨חְנוּ יַ֜חַד נִבְנֶ֗ה לַֽיהֹוָה֙י״י֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כַּאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֔נוּ הַמֶּ֖לֶךְ כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ⁠־פָּרָֽס׃
But Zerubbabel, and Jeshua, and the rest of the heads of fathers' houses of Israel, said to them, "You have nothing to do with us in building a house to our God; but we ourselves together will build to Hashem, the God of Israel, as king Cyrus the king of Persia has commanded us.⁠"
א. לֹֽא⁠־לָכֶ֣ם
• הקלדה=לֹֽא⁠־לָ֣כֶם (מקום הטעם בלמ״ד בטעות בעקבות BHS).
מיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
כי אנחנו – אלא אנחנו לבדנו נבנה כי זה משמש במקום אלא.
but we Heb. כִּי, but we alone shall build. This כִּי serves in place of אֶלָּא, but.
לא לכם ולנו וג׳ – צמידים, אבל אנחנו בני הגולה לבד יחד נבנה וג׳ כאשר צונו כרש וג׳ – ולא צוה לכם, גם לא לנו שתהיו עמנו.
לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו – למדנו מזה שאין מניחין למי שאינו מישראל לבנות ביהמ״ק עמנו.
התועלת החמישי הוא להודיע שאין מניחין הגוים לבנות בית המקדש עמנו ואע״פ שכבר נקבל מהם עולה כמו שנתבאר בפרשת ויקרא (בפי׳ המחבר) ולזה ספר שכבר אמרו זרובבל וחבריו אל השומרונים. לא לכם ולנו לבנות בית לאלהינו.
לא לכם ולנו – לא לשנינו יחד אנחנו ואתם לבנות הבית כי מה לכם לבנות הבית לה׳ רק אנחנו בני ישראל יחד נבנה הבית לה׳.
כאשר צונו – ר״ל אותנו צוה המלך ולא אתכם.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

לא לכם ולנו – לא יתכן שנבנהו יחד, שבודאי לא יארכו הימים ותולדנה קטטות בינינו וביניכם.
כי – אבל.
מיוחס לרש״יר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ד) וַיְהִי֙א עַם⁠־הָאָ֔רֶץ מְרַפִּ֖ים יְדֵ֣י עַם⁠־יְהוּדָ֑ה [וּֽמְבַהֲלִ֥ים] (ומבלהים) אוֹתָ֖ם לִבְנֽוֹת׃
Then the people of the land weakened the hands of the people of Judah, and troubled them in building,
א. וַיְהִי֙ =ל,ק-מ,ב1 (אין געיה) וכן במג״ה
• יש געיה <וַֽיְהִי֙> בחלק מהדפוסים (וכן בקורן), וכן הוסיף אותה ברויאר החל ממהדורת חורב (ובעקבותיו במכון ממרא וסימנים).
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
עם הארץ – הם צרי יהודה ובנימן (עזרא ד׳:א׳).
מרפים – לבטלם ממלאכתם.
לבנות – כמו מלבנות, וכן עד כי חדל לספור (בראשית מ״א:מ״ט).
the people of the land They are the adversaries of Judah and Benjamin.
were hindering to disrupt them from their work.
from building Heb. לִבְנוֹת, lit. to build, and so (Gen. 41:49): "until one ceased to count (לִסְפֹּר).⁠"
כיון שראו שלא קבלום מיד התחילו להשטין שנ׳ ויהי עם הארץ מרפים ידי עם יהודה ומבהלים אותם לבנות – לפי שהיו [השונאים] מרפים ידי העם [היו] ראשי האבות מבהלים וממהרים אותם [לבנות] בעל כרחם.
ומבהלים אותם לבנות – זה הפך מרפים, והכל היה שם ואמת לפי העברי והגיון, וזה כי הבהלה בתנועה מונחת על המהירות המופלג, עד שאין שם ישוב הדעת, כמו: ויבהילו להביא את המן (אסתר ו׳:י״ד). הנה אלו הצרים היו סבה פועלת, בהיות היהודים עושים המלאכה ברפיון ידים ובהלה בלב העם, שהיו גם כן שוקדים וממהרים מלאכת הידים במהירות מופלג, כי היו נפחדים תמיד מן הביטול.
ויהי עם הארץ – הם הכותים.
ומבהלים אותם לבנות – רוצה לומר: שכבר היו מפחדים אותם על דבר הבניה.
(ד-ה) התועלת השני וזה ממה שיוסיף לפרסם איך היו הכותים לקוץ מכאיב לבני הגלות כאלו חטא מרי עשרת השבטים ירה להם אלו החצים כי עונותיהם סבבו שירשו הכותים ארץ ישראל.
התועלת השלישי הוא לפרסם כי אם י״י לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו. הלא תראה כי בימי כורש שהיה להם רשות מכורש לבנות לא עלה בידם לבנות. ובשנת שתים לדריוש בנו בזולת רשות המלך לבנות ולא עלה בידי צריהם להשבית מלאכתם כי המלך דריוש צוה למהר המלאכה על הוצאת המלך ולעבוד עבודת המקדש.
ומבלהים – ומבהלים קרי.
מרפים – מלשון רפיון.
לבנות – כמו מלבנות.
מרפים – הביאו מורך בלבבם למען ירפו ידיהם מן הבנין.
ומבהלים – היו מפחידים אותם מלבנות.
(ד-ה) ויהי עם הארץ – עי״כ נעשו עם הארץ שהם הכותים צוררים וחשבו מחשבות לבטל את הבנין, ופעם היו מרפים את ידיהם, היינו מטילים בהם עצלות בל יעשו השתדלות בענין הבנין, ופעם מבהלים אותם מלבנות ע״י שהטילו עליהם אימה, ופעם ושוכרים עליהם יועצים להפר את הבנין, וזה נמשך ״כל ימי כורש״, שבימיו נשבת הבנין ״עד מלכות דריוש״, שאז החלו לבנות, ומפרש.
מרפים וגו׳ – מאימים עליהם באופן שלא היו בונים אותו כבתחלה בשמחת לבב ובלי פחד.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ה) וְסֹכְרִ֧ים עֲלֵיהֶ֛ם יוֹעֲצִ֖ים לְהָפֵ֣ר עֲצָתָ֑ם כׇּל⁠־יְמֵ֗י כּ֚וֹרֶשׁ מֶ֣לֶךְ פָּרַ֔ס וְעַד⁠־מַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מֶֽלֶךְ⁠־פָּרָֽס׃
and hired counselors against them, to frustrate their purpose, all the days of Cyrus king of Persia, even until the reign of Darius king of Persia.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וסוכרים – כתיב בסמ״ך ופתרונו כאלו כתוב בשי״ן שהיו שוכרים יועצים כדי לבטל המלאכה.
כל ימי – מלכות כורש ומלכות אחשורוש אשר מלך אחר כורש עד שנת שתים לדריוש שמלך אחר אחשורוש היתה המלאכה בטלה.
And they would hire Heb. וְסֹכְרִים. This is written with a "sammech,⁠" but its meaning is as though it was written with a "sin,⁠" [meaning] that they would hire advisors to disrupt the work.
all the days of the reign of Cyrus and the reign of Ahasuerus, who reigned after Cyrus, until the second year of Darius, who reigned after Ahasuerus, the work was stopped.
כיון שראו כן שכרו עליהם יועצים רעים להתעות עם יהודה ובנימן היושבים בירושלם.
להפר עצתם – של ראשי האבות שלא יבנו בית המקדש ולמה הזכיר יהודה ובנימן כי עשרת השבטים גלו רובם ועיקרם על ידי מלך אשור שנ׳ ויעל מלך אשור בכל הארץ (מלכים ב י״ז:ה׳) וכת׳ ויגל את ישר׳ אשור ויושב אותם בהלה ובחבור נהר גוזן וער מדי (שם ו׳) וכת׳ ויגל ישר׳ אשורה עד היום הזה (שם כ״ג) מכלל שלא שבו לארץ ישר׳ לפי שהיו בהם צדיקים ונביאים והיו יודעים שבית המקדש עתיד ליחרב פעם אחרת ועתידין ישר׳ לילך בגלות וישבו שם בארץ אשור ונשארו שם יהודה ובנימן שני השבטים בארץ יהודה ובנימן ושאר מעט מתי מספר משאר השבטים נשארו בעריהם עד גלות בבל ואז גלו כל גדולי הדור לבבל ודלת הארץ נשארו בארץ ישראל לעבוד האדמה כדכת׳ ומדלת הארץ השאיר רב טבחים לכורמים וליוגבים (מלכים ב כ״ה:י״ב) ובשנת אחת לכורש עלו יהודה ובנימן עם פליטת שאר גלות השבטים ורוב י׳ השבטים לא שבו מאשור עד היום הזה.
וסוכרים עליהם יועצים – [כת׳ בסמך] לקיים מה שנ׳ יסכר פי דוברי שקר (תהלים ס״ג:י״ב) כי בלבל הב״ה עצתם אחרי כן ויש אומ׳ וסוכרים כמו וסכרתי את מצרים (ישעיהו י״ט:ד׳) כלומ׳ מוסרין עצמן למיתה ויועצים להפר עצתם ושוכרים עדי שקר יועצי רע כותבי שטנה.
כל ימי כורש מלך פרס – שכבש את בבל עד מלכות דריוש מלך פרס שמלך אחרי כן שהוא כורש בן אסתר המלכה כי כן כת׳ ובשנת אחת לכורש מלך פרס וזו היא בתחלת מלכותו וכיצד הותחלה השטנה במלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה להשטין ולבטל מלאכת בית המקדש.
וסוכרים עליהם יועצים – רוצה לומר: שהיו נותנים שכר ליועצים יפרו עצתם וזה התמידו כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס שהוא בן בנו של כורש כמו שזכרנו בספר דניאל הנה זה מה שראינו לבארו בזאת הפ׳ שהגבלנו ביאורה בזה המקום.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וסכרים – כל לישנא דאגרא כתיב שי״ן בר מן דין דכתיב סמ״ך כמ״ש במזמור ס״ג.
וסוכרים – כמו ושוכרים בשין.
וסוכרים – היו שוכרים יועצים בעבורם לייעץ את המלך אחר דעתם ולהפר עצת היהודים.
ועד מלכות דריוש – הוא דריוש הפרסי המולך אחר אחשורוש אביו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ד]

וסכרים – בסמ״ך תחת סי״ן – יועצים, אנשי חונף, המראים עצמם כאלו מדברים לטובתם באמרם להם שבנינם זה יעיר קנאת יתר העמים עובדי עבודה זרה עליהם ויהיו להם לאויבים, או כדומה.
מיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ו) וּבְמַלְכוּת֙ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ בִּתְחִלַּ֖ת מַלְכוּת֑וֹ כָּתְב֣וּ שִׂטְנָ֔ה עַל⁠־יֹשְׁבֵ֥י יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלָֽ͏ִם׃
In the reign of Ahasuerus, in the beginning of his reign, they wrote an accusation against the inhabitants of Judah and Jerusalem.
מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
גזירה בימי אחשורוש – אסתר ג׳:י״ב-ט״ו
(ו-ז) ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה – מי היו? עשרת בני המן שתלו. וארתחששתא הוא אחשורוש, כל המלכות כלה נקרא ארתחששתא, ואי את מוצא מלכים לפרס אלא שלשה, ולמדי אחד, ומלכות מדי ופרס חמשים ושתים שנה (במגלה בראש).
ובמלכות אחשורוש – שמלך אחר כורש הוא אחשורוש שלקח אסתר.
כתבו שטנה – שלא לבנות בית המקדש.
על יושבי יהודה וירושלים – להלשינם ולקנתר׳ שלא יבנו הבית.
And in the reign of Ahasuerus who reigned after Cyrus; he is the Ahasuerus who took Esther.
they wrote an accusation not to build the Temple.
against the dwellers of Judea and Jerusalem to inform on them and to chide them not to build the Temple.
[שטנה.] כמ׳ שנ׳ ויתיצב מלאך י״י בדרך לשטן לו (במדבר כ״ב:כ״ב) ומי כת׳ השטנה שמשי ספרא בן המן הרשע וזה היה בימי ושתי המלכה בת בלשצאר בן נבוכדנצר שלא היתה מניחתו לבנות בית המקדש שהיתה אומרת מקום שהחריבו אבותי אתה רוצה לבנותו ומאת י״י היתה זאת כי עדין לא שלמה גלות מדי ופרס וטעו [ומנו] מחרבן הבית ולא היה להם למנות אלא מחרבן בבל כי עדין לא שלמו שבעים שנה ואז הוערו הרשעים להסית את ושתי בת בלשצר בן נבוכדנצר הרשע וכמה שנים היו משנחרב הבית על ידי נבוכדנצר עד שנבנה על ידי כורש בשנת י״ט למלכות נבוכדנצר [חרב] בית המקדש והוא מלך אחרי כן כ״ו שנה מרודך בנו מלך כ״ב ובשנת כ״ב מת ומלך באותה שנה בלשצר בנו ועמד במלכות ב׳ שנים ומחצה כ״א ומחצה דמרודך וב׳ ומחצה לבלשצר הרי כ״ד שנים כ״ד שנים של שניהם וכ״ו של נבוכדנצר מיום שחרב הבית עד יום מותו הרי נ׳ שנים אז בא דריוש המדי ותפש את בבל והחריבה והגלה את ישראל עם הכשדים במדי ופרס ומלך שנת אחת הרי נ״א שנה כורש בנו מלך ג׳ שנים כרי נ״ד ובשנת א׳ לאחשורוש בתחלת מלכותו החלו לבנות עזרא וסיעתו על דברי דניאל כי דניאל טעה ומנה משנת ד׳ לנבוכדנצר מנבואת ירמיהו וכלל אותם ט״ו שנים עם נ״ה והם ע׳ משנת ד׳ לנבוכדנצר עד תחלת מלכות אחשורוש ואז כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם ומלך אחשורוש אחרי זאת י״ג שנה כי בשנת אחת למלכותו בטלה המלאכה ומלך אחריו כורש בנו הנקרא אאתחשסתא ואז כתבו צרי יהודה שטנה ואלה הם רחום בעל טעם ושמשי ספרא והיתה המלאכה בטלה י״ג שנה למלכות אחשורוש ל״ב שני׳ למלכות ארתחשסתא הרי מ״ה שנים ובשנת א׳ לכורש בן אסתר המלכה הנקרא דריוש עלו מבבל הרי מ״ו שנים ובשנת ב׳ לבואם אל בית האלהים בירושלם החלו ליסד ולבנות ובקשו הכותיים הגרים להתחבר עמם לבנות ולא קבלום אז שכרו יועצים להפר עצתם ולא עלתה בידם בימי כורש כאז בימי אחשורוש ואף בימי ארתחשסתא הנקרא כורש בדברי חכמי׳ האומ׳ הור כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא.
ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו וגו׳ – עד ואקבצה מישראל ראשים לעלות עמי (עזרא ז׳) ספר כי במלכות אחשורוש אשר מלך אחר כורש כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים להשבית מלאכת הבנין.
ואולם התועלות המגיעים ממנה הם אלו:
התועלת הראשון הוא לפרסם רשע אחשורוש שעם כל מלכי פרס זולתו הושגו שהסכימו בבנין הבית או בבנין חומות ירושלים ולזה השיג ממנו המן בקלות להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים.
שטנה – ענין קטרוג.
כתבו שטנה – בדבר בנין הבית לבל יתן רשות לבנותו.
ובמלכות אחשורוש כתבו שטנה – ואז היו מרפים ידיהם ומבהלים אותם ע״י השטנה אשר כתבו:
אחשורוש – בסוף מגלת אסתר מצאנוהו כתוב אחשרש והוא הנכון גם כי הוא אחד ואין זולתו לא בספר ההוא ולא ובזה; והברת אח בלשון פרס שמושה כמו ה״א הידיעה בלשון הקודש ומצאנוה בתיבת אחשדרפנים ואחשתרנים; ושְרֵש הוא Xerxes שאומרים שבלשון פרס נקרא Xarscia, והוא בנו של דריוש הראשון.
שטנה – למלך, והוא מלשון ילבשו שוטני כלמה (תהלים ק״ט:ל׳); ותיבת שטן שִמְשָה כבר בפרשת בלק, לשטן לו, למנוע אותו מעשות כרצונו.
מקבילות במקראילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גרלב״ג תועלותמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ז) וּבִימֵ֣י אַרְתַּחְשַׁ֗שְׂתָּא כָּתַ֨ב בִּשְׁלָ֜ם מִתְרְדָ֤ת טָֽבְאֵל֙ וּשְׁאָ֣ר כְּנָוֺתָ֔וא עַל⁠־אַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּאב מֶ֣לֶךְ פָּרָ֑ס וּכְתָב֙ הַֽנִּשְׁתְּוָ֔ן כָּת֥וּב אֲרָמִ֖ית וּמְתֻרְגָּ֥ם אֲרָמִֽית׃
In the days of Artaxerxes, Bishlam, Mithredath, Tabeel, and the rest of his companions wrote to Artaxerxes king of Persia; and the text of the letter was written in Aramaic, and set forth in Aramaic.
א. כְּנָוֺתָ֔ו ל-קרי=כְּנָוֺתָ֔יו
ב. אַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא ל=יתיר א׳
ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

ובימי ארתחששתא – הוא כורש מלך פרס. מנין אותיות של כרש עולה למנין אותיות דריוש. וכן שנינו במסכת ר״ה הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחששתא כורש על שם שמלך כשר היה ארתחששתא על שם המלכות. ובסדר עולם (סדר עולם רבה ל׳) מצאתי דריוש הוא ארתחששתא וכל המלכות כולה נקראת ארתחששתא וכו׳.
כתב בשלם – כתב מכתבו בדברים של שלום.
מתרדת טבאל – שם אדם הוא מצרי יהודה ובנימין.
ושאר כנותיו – חברותיו וסיעותיו.
על ארתחששתא – אל ארתחששתא.
וכתב הנשתון – וכתב האגרת.
כתוב ארמית – באותיות ארמית.
ומתורגם ארמית – המכתב היה מפורש בל׳ ארמית.
And in the days of Artaxerxes He is Cyrus, the king of Persia. The numerical value of the letters of כּרֶשּׁ equal the numerical value of the letters of דָּרְיָוֶשּׁ: [כ = 20; ר = 200; שּׁ = 300; total = 520. ד = 4; ר = 200; י = 10; 520 ו = 6; שּׁ = 300; total = 520.] And so we learned in Tractate Rosh Hashanah (3b): "The same one is Cyrus, who is Darius, who is Artaxerxes.⁠" [He was called Cyrus כּרֶשּׁ because he was a worthy (כָּשֵּׁר) king; Artaxerxes, because of the kingdom, and in Seder Olam (ch. 30): "Darius was Artaxerxes (אַרְתַּחְשַּׁשְּׁתָּא), and the entire kingdom was called Artaxerxes, etc.⁠" [meaning that all the kings were called Artaxerxes].
wrote with peace wrote his letter with words of peace.
Mithredath Tabeel This is the name of a man, one of the adversaries of Judah and Benjamin.
and the rest of his colleagues Heb. כְּנָותָיו, his companies and his societies.
to Artaxerxes [as translated,] to Artaxerxes.
and the script of the epistle Heb. וּכְתָב הַנִשְּׁתְּוָן.
written in Aramaic in Aramaic characters.
and explained in Aramaic The script was explained in the Aramaic language.
כתב בשלם – ומי כתבו רחום ושמשי על שם מתרדת טבאל.
ושאר כנוותיו – ושאר סיעתו כנוותו עדתו כנישתו כניפתו כגון כנופיא כוליהון לשון חד הוא בלשון קדש עדתו בלשון ארמית כנישתו בלשון תלמוד כניפתו בלשון פרסי כנוותו.
וכתב הנשתון כתוב ארמית ומתורגם ארמית – כלומ׳ כתב משונה וכפול במכתב ובפירושו.
ובימי ארתחששתא וגו׳ – ראוי שתדע כי לא היו שם כי אם ארבעה מלכים לפרס כמו שבארנו מנבואת דניאל (דניאל ט׳:א׳) ולזה הוא מבואר כי אחשורוש הוא ארתחששתא והנה ספר בלשון ארמית השטנה שכתבו על יושבי יהודה וירושלים במלכות אחשורוש בתחלת מלכותו. וידמה כי ארתחששתא הנזכר בזה המקום הוא זולת ארתחששתא שזכר נחמיה בן המקום דריוש הפרסי כי יתבאר מהאגרת ששלחו לדריוש תתני וחברי, (עזרא ה׳) כי דריוש לא כתב שטנה על בנין בית המקדש וזה ממה שאינו צריך אל באור שאם היה הדבר כן הנה אם היתה השטנה קודם האגרת ההיא היה שולח לא תתני שהיהודים לא שמרו מצותיו. ואחר האגרת ההיא לא היתה שטנה על בנין הבית כי כבר נבנה. ואין לאמר שיאמר שיהיה ארתחששתא הנזכר אחר זה (ז׳) בדבר עזרא ונחמיה הוא דריוש שהרי אמר במה שיבא אחר זה ומטעם כורש ודרויש וארתחששתא מלך פרס. אך ידמה כי ארתחששתא שזכר אחר זה בדבר עזרא ונחמיה הוא מלך רביעי לפרס מלך אחר דריוש. ולפי שמצאנו כי אלכסנדרון מוקדון הכה דריוש ולקח המלכות ידענו כי ארתחששתא שהיה אחר דריוש היה נקרא גם כן דריוש ויהיה שמו בלשון אחד דריוש ובלשון אחר ארתחששתא. ואל תתמה מרבוי השמות כי כבר תמצא לסנחריב שמות רבים. ובימי ארתחששתא כתב בשלם. והוא אשר קרא שלום בס׳ דה״י. ומתרדת וטבאל ושאר סיעתם אל ארתחששתא מלך פרס. וכתב האגרת כתוב כתב ארמית ובלשון ארמי. וזה הוא נוסח האגרת.
ובימי ארתחששתא – בספרים מדוייקים זה לבדו תי״ו שניה בקמץ וכן נמסר עליו ל וכל ארתחששתא שבענין שי״ן ראשונה ימנית ושני׳ שמאלית ברוב הספרים ובקצתן כתוב סמ״ך בכולן במקום שי״ן שניה אמנם במסורת נמסר סימן מן ריש ספרא עד ואחר הדברים האלה סימן ז׳ ארתחששתא בשי״ן ומשם עד סוף סיפרא ארתחשסתא בסמ״ך וכלהון ארתחשסתא קרי בשו״א כן מצאתי במסורת טוליטולא.
כנותו – כנותיו קרי ובספרים מדוייקים הנו״ן בקמץ והוא״י נעה בחולם כמו שהיא נעה במלת כנותהון וכנותיה שבענין וכתב רד״ק שיש לנו כיוצא בזה בדברי רז״ל בפ״ק דכריתות מי דמי שבת ועכו״ם תנא יתהון בכונתהון פי׳ בדיניהם ובכל המתחבר אליהם ע״כ ואיכא נוסחא אחת התם ואין זה מכוונת החיבור ועיין בערוך ערך כן הראשון.
כנותיו – ענינו רעיו וחבריו ובדרז״ל שבת ועבוד׳ כוכבים בכנותהון (בבלי כריתות ג׳) כן גרס הערוך ור״ל בכל דיניהם המתחבר אליהם.
הנשתון – ענינו מפורש ואין לו דומה כי אם בזה הספר.
ומתרגם – גם הוא ענין מפורש ובדרז״ל מאן דמתרגם לי חבית (בבלי ב״מ מ״א).
ארתחששתא – הוא כורש הפרסי ושם ארתחששתא הוא כנוי לכל מלכי פרס כמו פרעה למצרים ואבימלך לפלשתים.
כתב בשלם – כתב מכתבו בדברי שלום.
מתרדת טבאל – הוא היה הראש מן משלחי הכתב ושאר רעיו עמו היו באגודה אחת לשלוח אל ארתחששתא.
וכתב הנשתון – כתב המפורש היה כתוב בתואר כתב ארמית ומפורש בלשון ארמית.
(ז-יא) השאלות:
תחלה אמר שהכותבים היו בשלם מתרדת, ואחר כך אמר שהיו רחום בעל טעם ושמשי, ואח״כ אמר שהיו גם דיניא ואפרסתכיא וכו׳, ואחר כך עוד דנה פרשגן אגרתא וכו׳ עבדך אנש נהרה?, ולמה חזר זה שנית הלא כבר אמר וכתב הנשתון כתוב ארמית?:
(ז) ובימי ארתחששתא כתב בשלם – אז שכרו עליהם יועצים להפר הבנין כמו שנבאר, והנה הגם שיש כמה דעות בענין מלכי פרס ובשמותיהם, ארתחששתא זה בהכרח היא כורש כמו שפרש״י. דהא בימי כורש נשבת הבנין, וצ״ל ששם ארתחששתא היה שם הכבוד למלכי פרס, ולמ״ד שארתחששתא הוא שם אחר צ״ל שלא נשבת הבנין עד אחר מות כורש וארתחששתא זה מלך אחר כורש, כי בכל אופן צ״ל שהיה הבנין נשבת י״ד שנים שהם שני שבועים שכתוב בדניאל [ט׳ כ״ה] לפי פירושי. והנה טרם שנבוא לבאר הענין הבא, אציע הקדמה אחת, כי יפלא מאד, א] אחר שכורש זה בעצמו נתן דת לבנותו, ואמר שה׳ פקד עליו לבנות לו בית, איך בימים מועטים החזיר את הדת ובטל הבנין, וידענו כי בדתי פרס ומדי כל כתב אשר נכתב בשם המלך לא יכול המלך לבטלו בשום אופן כמבואר בענין דניאל [בדניאל ו׳] ובענין אחשורוש שלא יכול לבטל כתב הדת אף שנכתב בטעות כמו שבארנו בפי׳ מגלת אסתר, זאת שנית שהם כתבו שהיהודים בונים ומבצרים חומות ירושלים וזה היה שקר גמור שלא בנו רק את הבית, והחומה לא נבנה עד ימי ארתחששתא שנתן לזה רשות מיוחד, ואיזה מרד יכול להתקומם ע״י בנין הבית אחר שאין להם עיר בצורה להשגב בה, והבית נבנה מעץ ומאבן שיוכל לשרפו בקל אם ימרו את פקודתו כמו שיתבאר בסי׳ ו׳, ואיך הטה אזניו לדברי שקר ואיך ערבו את לבבם לדבר שקר. ע״פ השאלות האלה יאיר לנו אור בפי׳ הכתובים האלה, שבאמת נעשה בזה מרמה גדולה, ועל ידי שוחד ממון שנתנו צרי יהודה שכרו יועצים והצליח מרמה בידם, כי זאת ידעו שלבטל את בנין הבית הוא דבר שאי אפשר כפי חקי פרס ומדי שכתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב, וגם שלא יכלו להלשין ע״ז, באשר בבנין בית אלהים אין חשש מרד אחרי שחומת ירושלים מפורצת, וגם שיכתבו שקרים אל המלך שהיהודים עברו פקודתו, ותחת שיבנו את הבית הם בונים בחומת העיר, התיראו פן יודע למלך ששקר דברו ויחייבו ראשם למלך, והיה עצתם באופן זה, כי באשר מלכות פרס היתה מלכות גדולה ורחבה והיו תחתיה עמים שונים מדברים כ״א בלשונו, היה החק שכל מי שירצה לכתוב אל המלך היה כותב בלשונו ובכתבו, כמ״ש להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו, והיו בכל מדינה שני שרים ממונים מן המלך לקבל את המכתבים שיכתבו בלשון המדינה אשר המה בה ולהעתיק אותם בלשון ובכתב פרס ולשלחם אל המלך, וכן תשובת המלך היה מגיע בלשון וכתב פרס אל שני המעתיקים האלה, והם העתיקו הדברים אל לשון המדינה ומוסרים התשובה המועתקת אל הכותבים, ועל מדינת סוריא היו שם השרים האלה, רחום בעל טעם הוא היה המעתיק מלשון אל לשון, ושמשי היה הסופר ומעתיק הכתב לכתב פרס, ובסוריא היה כתבם ולשונם ארמית, לכן הכותבים שטנה שהיו שלשה אנשים ששמם ״בשלם מתרדת טבאל, ושאר כנותיו״ היינו חבריו וסייעתיו, ״כתבו על ארתחששתא מלך פרס, וכתב הנשתון״ היינו שהיה צריך להעתיקו ולהשוות ההעתקה שיהיה שוה אל הכתב שנעתק ממנו, ״היה כתוב ארמית ומתורגם ארמית״ שהיה כתב ארמי ולשון ארמי, והם מסרו הכתב הזה הערוך אל המלך, לרחום בעל טעם ושמשי ספרא שהם יעתיקו אותו לכתב ולשון פרסי:
כנותו – ממקומו פירשוהו חֲבֵרָיו; וכן הנשתון פירשוהו אגרת; וכתב האגרת לא היה כתב פרסי רק כתב ארמי, וכן הלשון היה ארמי ולא פרסי; וכל אדם בבואו לכתוב לשון אחר שאינו שלו, מצייר לו בדעתו התיבות בלשונו, ומתרגמן בלשון שהוא בא לכתוב (לכל הפחות עד שיהיה בקי הרבה בלשון האחרת כמו בלשון ארצו); ונראה שלשון ארמי בימים ההם היה כמו לשון צרפת בימינו שמדברים בו בחצר המלכים; כך דברו בלשון ארמי לפני נבוכדנאצר (דניאל ב׳:ד׳), וכאן כתבו ארמית למלך פרס.
ילקוט שמעונימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ח) רְח֣וּם בְּעֵל⁠־טְעֵ֗ם וְשִׁמְשַׁי֙ סָֽפְרָ֔א כְּתַ֛בוּ אִגְּרָ֥ה חֲדָ֖ה עַל⁠־יְרוּשְׁלֶ֑ם לְאַרְתַּחְשַׁ֥שְׂתְּא מַלְכָּ֖א כְּנֵֽמָא׃
Rehum the chancellor and Shimshai the scribe wrote a letter against Jerusalem to Artaxerxes the king as such:
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
רְחוּם הַקָּצִין וְשִׁמְשַׁי הַסּוֹפֵר, כָּתְבוּ אִגֶּרֶת אַחַת עַל יְרוּשָׁלַיִם, לְאַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא הַמֶּלֶךְ כָּךְ.
רחום בעל טעם – רחום היה מזכיר ובעל דברים לסדר המכתב.
ושמשי ספרא – ושמשי היה סופר הוא שמשי בנו של המן, וכן דרך המקרא להזכיר סופר ומזכיר שניהם ביחד לפי שהם זקוקים זה לזה הא׳ מסדר ומזכירו והסופר כותב שנאמר: אליחרף ואחיה בני שישא סופרים יהושפט בן אחילוד המזכיר (מלכים א ד׳:ג׳) ובמקום אחר נאמר ויבא אליקים בן חלקיהו וגו׳ ושבנא הסופר ויואח בן אסף המזכיר (מלכים ב י״ח:ל״ז).
כתבו אגרא – הללו שניהם רחום ושמשי כתבו האגרת כאשר צוה אליהם מתרדת וטבאל וכולם היו מיושבים בערי שומרון.
על ירושלים – על אודות בנין ב״ה אשר בירושלים.
כנימא – כאשר נאמר והוא דוגמת לשון גמרא כדבעינן למימר קמן.
Rehum was the secretary Rehum was the secretary and the master of words to compose the epistle.
and Shimshai was the scribe And Shimshai was the scribe: he is Shimshai the son of Haman. So it is customary to mention the scribe and the secretary together because they need each other; one composes and dictates, and the scribe writes, as it says (I Kings 4:3): "Eliphoreph and Ahiah, the sons of Shisha, scribes, Jehoshaphat, the son of Ahlud, the secretary,⁠" and in another place it says (Isa. 36:22): "And Eliakim, the son of Hilkiah etc. and Shebna the scribe, and Joah, the son of Asaph the secretary, came.⁠"
they wrote a letter These two, Rehum and Shimshai, wrote the letter as Mithredath Tabeel had commanded them, and they all were dwellers of the cities of Samaria.
about Jerusalem about the building of the Temple, which is in Jerusalem.
as is stated Aram. כְּנֵמָא, as is stated, and that is similar to the expression of the Gemara: "as we wish to say further.⁠"
כנימא – כן נאמר כלומ׳ כן נימא כן אימא.
רחום – בעל הדברים ושמשי הסופר כתבו אגרת אחת על ירושלים לארתחששתא המלך כאשר נאמר.
בעל טעם – ענינו היודע מיטב הדבור במליצה נאותה וכן וטע׳ זקנים יקח (איוב י״ב:כ׳).
אגרא – כן יקרא כתב השלוח ע״ש שמאוסף בו דברים הרבה והוא מלשון אוגר בקיץ (משלי י׳:ה׳).
כנמא – ענין אמירה וכן וינאמו נאם (ירמיהו כ״ג:ל״א).
בעל טעם – היודע לסדר דברי הכתב במליצה נאותה.
ספרא – היודע לאמן ידו בכתיבה.
כתבו – הם כתבו אגרת א׳ להלשין על ירושלים רחום היה המסדר ושמשי היה הכותב.
כנמא – ר״ל דברי האגרת היה כאשר נאמר למטה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

רחום ואז רחום בעל טעם ושמשי ספרא – שהם היו המעתיקים והיו נאמנים למלך שלא יעשו זיוף במלאכתם עשו מרמה בהעתקתם, ותחת שהכותבים כתבו תלונתם על בנין הבית העתיקו המה את הכתב שטנה על בנין ירושלים, וז״ש ״כתבו אגרא חדא על ירושלם״, שהם כתבו שהיהודים בונים ומבצרים את ירושלים, ובכ״ז היה זה באופן שגם אם יודע למלך שהדבר שקר שלא בנו את חומת ירושלים רק את הבית, לא היו יכולים להעניש לא את הכותבים ולא את המעתיקים כמו שית׳ בפסוק י״ב, והם ״כתבו לארתחששתא מלכא כנמא״ כאשר נאמר, והנה היה מחקי המלך ששני השרים שנתמנו להעתיק הם כתבו שמם בראש המכתב, [כי מידם יבקש המלך אם נעשה איזה זיוף ומרמה בהעתקה] ואח״כ כתבו שמות הכותבים והמבקשים, [כי מידם יבוקש אם כתבו איזה שקר בגוף המכתב, וגם שידע המלך מי המבקש], וזאת נכתב על המכתב, כמו שהיום יחתמו שמם תחת המכתב, אולם תחת שהיה להם להזכיר שמות הכותבים בשלם מתרדת טבאל וחבריהם, כתבו הם שמכתב זה יצא מכל העמים אשר בעבר הנהר שאז ישים המלך על לבו כי לא דבר רק הוא והוא דבר הנוגע לכל העמים אשר במדינתו, וע״ז כתבו.
רחום היועץ ושמשי הסופר כתבו אגרת אחת על ירושלים לארתחששתא הלך לאמר.
בעיל טעם – טַעַם הוא נרדפו של עצה בלשון הקודש, מטעם המלך וגדוליו (יונה ג׳:ז׳), א״כ בעיל טעם רצונו בעל עצה; והיועץ נותן טעם לדבריו.
כנמא – כאשר נאמר עתה.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(ט) אֱדַ֜יִן רְח֣וּם בְּעֵל⁠־טְעֵ֗ם וְשִׁמְשַׁי֙ סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָ֖ר כְּנָוָתְה֑וֹן דִּ֠ינָיֵ֠א וַאֲפַרְסַתְכָיֵ֞א טַרְפְּלָיֵ֣א אֲפָֽרְסָיֵ֗א [אַרְכֳּוָיֵ֤א] (ארכוי)א בָבְלָיֵא֙ שֽׁוּשַׁנְכָיֵ֔א [דֶּהָיֵ֖א] (דהוא) עֵלְמָיֵֽא׃
Then Rehum the chancellor, and Shimshai the scribe, and the rest of their companions, the Dinaites, and the Apharsathchites, the Tarpelites, the Apharsites, the Archevites, the Babylonians, the Shushanchites, the Dehaites, the Elamites,
א. [אַרְכֳּוָיֵ֤א] (ארכוי) =ל (למרות הטשטוש אפשר להבחין בקמץ חטוף בכ״ף, וכן דעתם של ברויאר ודותן; אמנם ברויאר ציין רק ספק שווא במהדורתו הראשונה).
• ל-מקליד=אַרְכְּוָיֵ֤א
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז רְחוּם הַקָּצִין וְשִׁמְשַׁי הַסּוֹפֵר, וּשְׁאָר חַבְרֵיהֶם הַשּׁוֹפְטִים וְהַפְּקִידִים, הַטַּרְפַּלִיִּים הַפַּרְסִים הָאַרְכִּיִּים הַבַּבְלִים, הַשּׁוּשַׁנִּיִּים הַדֵּהַיִים הָעֵלָמִים.
אדין – אז.
רחום – שם אדם.
בעל טעם – מזכיר ובעל דברים.
ושאר כנותהון – ושאר סיעותיהם.
דיניא ואפרסתכיא וגו׳ – הללו כולם שמות של אומות שהושיב סנחריב בערי שומרון.
אפרסיא – הם פרסיי׳ שהושיב סנחריב בערי שומרון.
ארכוי – הם בני ארך שנאמר וארך ואכד וכלנה (בראשית י׳:י׳).
בבליא – הם בני בבל.
שושנכיא – בני שושן הבירה.
עלמיא – בני עילם מכל האומות הללו הושיב סנחריב בא״י וכולן היו משיבין ומסכימים בשליחות המכתב זה.
Then Aram. אֱדַיִן, equivalent to the Hebrew אָז.
Rehum the name of a man.
the secretary Aram. בְּעֵל טְעֵם secretary and master of words.
the Dinites, the Apharesattechites, etc. All these are names of nations whom Sennacherib repatriated in the cities of Samaria.
the Apharesites They are the Persians whom Sennacherib settled in the cities of Samaria.
the Archevites They are the people of Erech, as it says (Gen. 10:10): "and Erech and Accad and Calneh.⁠"
the Babylonians the people of Babylon.
the Shushanchites the people of Shushan, the capital.
the Elamites the people of Elam. Sennacherib settled all of these peoples in the land of Israel, and all of them were settling and concurring with the commission of this letter.
כנותהון – עדתם וגם סיעם כנופם.
דינייא – מן דינא מדינתא ואית דאמרי דייני מלכות.
ואפרסתכיא – מן פרס.
ארכויא – מן ארך כמ׳ וארך ואכד וכלנה (בראשית י׳:י׳).
בבליא – מן בבל.
שושנכיא – מן שושן.
דהיא – מן דהי מדינתא.
עילמיא – מן עילם.
הנה רחום בעל הדברים ושמשי הסופר ושאר חבריהם דיניא אפרסתכיא והנמשך לזה הם כלם אומות שהביא סנחריב בערי שומרון.
ארכוי – ארכויא קרי.
דהוא – דהיא קרי.
אדין – אז באותו המעמד והעצה היה רחום וכו׳ ושאר חבריהם.
דיניא וכו׳ – הם שמות עובדי כוכבים ידועות אצלם אשר ישבו בערי שומרון והיו גם המה במעמד העצה היעוצה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

(ט-י) אדין רחום בעל טעם ושמשי ספרא – שהם המעתיקים ומסכימים אל דבר הבקשה, ושאר חבריהם המבקשים זאת הם ״דינאי ואפרסתכיא״ כולם שמות אומות שהושיב סנחריב בערי שומרון כמו שפרש״י ״שושנכיא״ בני שושן, דהיא ״עלמיא״ שנקראים ג״כ בני עילם ע״ש המדינה, כמ״ש בשושן הבירה אשר בעילם המדינה (דניאל ח׳)
ושאר האומות אשר הגלה סנחריב מלך רב וגדול והושיב אותם בעיר שמרון ויתר האומות אשר בעבר הנהר ואנשי כענת – עד כאן כתבו על המכתב להודיע שם המבקשים, שהם עמים רבים, וי״ל כי האנשים בשלם מתרדת קבצו גם כן חתומים מכמה ערים להרשות אותם לבקש ע״ז בשמם:
אז רחום היועץ ושמשי הסופר ויתר חבריהם הדינאים וגו׳, שמות גוים; ארכוי מעיר אֶרֶךְ (ואכד וכלנה בארץ שנער (פרשת נח) ויושבי בבל ושושן... ועילם.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(י) וּשְׁאָ֣ר אֻמַּיָּ֗א דִּ֤י הַגְלִי֙ אׇסְנַפַּר֙ רַבָּ֣א וְיַקִּירָ֔א וְהוֹתֵ֣ב הִמּ֔וֹ בְּקִרְיָ֖ה דִּ֣י שָׁמְרָ֑יִן וּשְׁאָ֥ר עֲבַֽר⁠־נַהֲרָ֖ה וּכְעֶֽנֶת׃
and the rest of the nations whom the great and noble Osnappar brought over, and set in the city of Samaria, and in the rest of the country beyond the River, and so forth.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וּשְׁאָר הָאֻמּוֹת אֲשֶׁר הֶגְלָה אָסְנַפַּר הַגָּדוֹל וְהַנִּכְבָּד, וְהוֹשִׁיב אוֹתָם בְּעִיר שֶׁל שׁוֹמְרוֹן וּשְׁאָר עֵבֶר הַנָּהָר, וְעַתָּה.
ושאר אומיא – ושאר האומות אשר הגלה סנחריב כולם הסכימו.
אסנפר – סנחריב.
רבא ויקירא – שהיה מלך גדול ומכובד שנאמר כה אמר המלך הגדול מלך אשור (ישעיהו ל״ו:ד׳).
והותב המו – הושיב אותם.
בקריה די שמרין – בערים אשר סביבות שומרון.
ושאר עבר נהרה – ושאר האומות אשר בעבר הנהר לפי שהנהר נהר פרת מפסיק בין א״י לבבל נמצאו אותן אומות שלצד א״י הם בעבר הנהר לאותן העומדים בבבל.
וכענת – שם מקום ואנשי כענת כולם היו מסכימים בשליחות המכתב הזה.
And the rest of the nations and the rest of the nations that Sennacherib exiled; they have all concurred.
Asenappar Sennacherib.
the great and honored for he was a great and honored king, as it says (Isa. 36:4): "So has the great king, the king of Assyria, said.⁠"
in the cities of Samaria in the cities surrounding Samaria.
and the rest of the other side of the river and the rest of the nations that are on the other side of the river; because the river Euphrates intervenes between the land of Israel and Babylon, those nations that are in Israel are on the opposite side of the river of those found in Babylon.
and Ke'eneth a name of a place; and all the people of Ke'eneth have concurred with the commission of this letter.
ושאר אומיא די הגלי אסנפר רבא ויקירא והותב המו בקריא די שמרין – הם העמים שהביא אסרחדון מלך אשור הנקרא אסנפר בלשון פרסי והושיבם בערי שמרון ונתגיירו מפחד האריות ויש אומ׳ אסנפר הוא אביו של אסרחדון.
ושאר עבר נהרא – ושאר העמים שמעבר פרת.
וכענת – וכן ענת כלומר כך מענה הכתב דנא פרשגן אגרתא ויש אומ׳ וכענת דברים רכים ומענה פיוסים כעניא די דכתיב ביה תחנוים ידבר רש (משלי י״ח:כ״ג).
ד״א וכענת – וכעת הזאת.
ושאר האומות אשר הגלה סנחריב גדול ונכבד והושיבם בערי שומרון ובשאר ערי עבר הנהר ובעיר אחת ששמה כענת או מחוז אחד והוא הנראה יותר.
ושאר אומיא – ושאר העובדי כוכבים אשר הגלה אסנפר והוא סנחריב בלשון פרסי.
רבא ויקירא – כן נקרא סנחריב על כי היה מלך גדול ומכובד.
והותב – הושיב את העובדי כוכבים ההם בהערים של שומרון ר״ל הסמוכים לה ואף שנאמר למעלה שאסר חדון בנו הושיב אותם בערי שומרון מ״מ אמר שהושיב הוא על כי היה במצותו.
ושאר – גם שאר היושבים בעבר נהר פרת המפסיק בין בבל לא״י וגם כענת והוא שם מקום מטרפולין לכל אלה ור״ל כל אלה הסכימו בדבר האגרת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ט]

ושאר האומות אשר הגלה אסנפר (כנוי לסנחריב) הגדול והמכובד והושיב אותם בעיר שומרון ויתר (הערים אשר) בעבר הנהר (מצד מערב); וכענת, וכעת, ועתה, כתבו כזאת; ועבר הנהר הוא מקום שקרקעיתו גבוהה, ובכן המים שם אינם כ״כ עמוקים, והמקום נתישב שם ביותר.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יא) דְּנָה֙ פַּרְשֶׁ֣גֶן אִגַּרְתָּ֔א דִּ֚י שְׁלַ֣חוּ עֲל֔וֹהִי עַל⁠־אַרְתַּחְשַׁ֖שְׂתְּא מַלְכָּ֑א [עַבְדָ֛ךְ] (עבדיך)א אֱנָ֥שׁ עֲבַֽר⁠־נַהֲרָ֖ה וּכְעֶֽנֶת׃
This is the copy of the letter that they sent to Artaxerxes the king: "Your servants the men beyond the River, and so forth.
א. [עַבְדָ֛ךְ] (עבדיך) =ק13,פטרבורג-EVR-II-B-55,פטרבורג-EVR-II-B-92 (״עבדך קרי״); וכך אצל דותן וברויאר ומג״ה, וכמו כן בדפוסים וקורן וסימנים.
• ל=עַבְדָ֛יךְ ואין הערת קרי, וכך בהקלדה. בגירסת 4.14 של ההקלדה כתבו ״עַבְדֶ֛יךְ״ בסגול, ובגירסה 4.16 תיקנו לקמץ; אמנם קו הקמץ באמת נסדק בכתי״ל.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
זֶה תַּקְצִיר הָאִגֶּרֶת, אֲשֶׁר שָׁלְחוּ אֵלָיו אֶל אַרְתַּחְשַׁשְׂתְּא הַמֶּלֶךְ: עֲבָדֶיךָ אַנְשֵׁי עֵבֶר הַנָּהָר, וְעַתָּה.
דנה פרשגן אגרתא – וזהו פתרון האגרת.
פרשגן – כמו פתשגן הכתב (אסתר ג׳:י״ד).
די שלחו עלוהי – אשר שלחו אליו.
על ארתחששתא – אל ארתחששתא.
עבדך אנש עבר נהרה וכענת – עבדיך הם אנשי עבר הנהר ואנשי כענת כל אומות המנויות כאן נכללות בכלל זה שכולן היו לצד א״י שהוא עבר הנהר לאותם השוכנים בבבל וזהו תחלת המכתב עבדיך אנש עבר נהרה וגומר עד לא איתי לך (עזרא ד׳:ט״ז).
This is the meaning of the letter and this is the interpretation of the letter.
the meaning Aram. פַּרְשֶּׁגֶן like (Esther 3:14): "The meaning of (פַּתְשֶּׁגֶן) the writ.
that they sent to him [as translated,] that they sent to him.
to Artaxerxes [as translated,] to Artaxerxes.
Your servants are the people of the other side of the river and Ke'eneth The people of the other side of the river and the people of Ke'eneth are your servants. All the nations counted here are included in this generalization, for they were all on the side of the land of Israel, which is on the opposite side of the river of those dwelling in Babylon, and this is the beginning of the letter: "Your servants are the people of the other side of the river etc.⁠" until, "...you will have no part.⁠"
פרשגן – כמ׳ שנ׳ משנה התורה (דברים י״ז:י״ח) ומתרג׳ פרשגן [אוריתא] והוא כתב הנשתון משנה וכפול.
אגרתא – שדברים רבים אגורים בה.
זה פתשגן האגרת אשר שלחו אליו אל ארתחששתא המלך עבדיך אנשי עבר הנהר וכענת.
עבדיך – עבדך קרי.
פרשגן – ענין טופס הדבר וענינו כי משנה תורת משה (יהושע ח׳:ל״ב) ת״י פרשגן אורייתא.
דנה – זאת סדור טופס האגרת אשר שלחו אליו וחוזר ומפרש אל ארתחששתא המלך.
עבדך – ר״ל אנחנו הכותבים המה עבדיך אנשי עבר הנהר ויושבי כענת.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

דנא – מעתה מתחיל תוכן המכתב עצמו, ״זה פתרון האגרת״ [ר״ל זה העתקתו] ״אשר שלחו לארתחששתא המלך, עבדך אנשי עבר הנהר וכענת״ באגרת קצרו ולא חשבו כולם, רק ההתחלה עבדך וגו׳ עד עבר נהרא וכענת, שכן היה דרכם שלא לכפול בכל פעם כל השמות רק כתב ההתחלה והסוף ובאמצע כתב מלת ״שלם ״או ״גמיר״ כמו שאנו כותבים ״וכו׳⁠ ⁠⁠״ או ״וגו׳⁠ ⁠⁠״, כמו שתראה בפסוק י״ז ובסי׳ ז׳ י״ז, וכאן לא העתיק מלת ״שלם ״או ״גמיר״ לקצר הדברים:
דנא – זה פתשגן האגרת אשר שלחו לו לארתחששתא – עבריך אנשי עבר הנהר; ועתה...
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יב) יְדִ֙יעַ֙ לֶהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֔א דִּ֣י יְהוּדָיֵ֗א דִּ֤י סְלִ֙קוּ֙ מִן⁠־לְוָתָ֔ךְ עֲלֶ֥ינָא אֲת֖וֹ לִירוּשְׁלֶ֑ם קִרְיְתָ֨א מָֽרָדְתָּ֤א וּבִֽאישְׁתָּא֙א בָּנַ֔יִן [וְשׁוּרַיָּ֣א] (ושורי) [שַׁכְלִ֔ילוּ] (אשכללו)ב וְאֻשַּׁיָּ֖א יַחִֽיטוּ׃
Be it known to the king, that the Jews who came up from you are come to us to Jerusalem; they are building the rebellious and the bad city, and have finished the walls, and repaired the foundations.
א. וּבִֽאישְׁתָּא֙ ל=יתיר א׳ והעירו על כך בהקלדה גירסה 4.16 (קרי=וּבִֽישְׁתָּא֙)
ב. [שַׁכְלִ֔ילוּ] (אשכללו)
• בהקלדה רשמו בטעות שַׁכְלִ֔לוּ (היו״ד חסרה) עד שתקנו בגירסה 4.18.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
יָדוּעַ יִהְיֶה לַמֶּלֶךְ, שֶׁהַיְּהוּדִים אֲשֶׁר עָלוּ מֵאֶצְלְךָ אֵלֵינוּ בָּאוּ אֶל ירוּשָׁלַיִם, הָעִיר הַמּוֹרֶדֶת וְהָרָעָה, בּוֹנִים, וְהַחוֹמוֹת הִשְׁלִימוּ, וְהַיְּסוֹדוֹת יְחַבְּרוּ.
ידיע להוא למלכא – דבר ידוע יהיה למלך.
די יהודיא – אשר היהודים שעלו מאתך אלינו באו לירושלים.
קריתא מרדתא ובאישתא בנין – עיר מורדת וחוטאת הם בונים.
ושוריא שכלילו – והחומות יסדו.
ואושיא – הכתלים.
יחיטו – ל׳ פתיל, כמו אם מחוט (בראשית י״ד:כ״ג), שהם חופרים ומחברים הכתלים זה עם זה.
Let it be known to the king Let it be a known thing to the king.
that the Jews that the Jews who ascended from you upon us have come to Jerusalem.
the rebellious and sinful city they are building [as translated,] a rebellious and sinful city they are building.
the walls they have completed [as translated,] the walls they have completed.
and the walls [as translated,] and the walls.
they have joined Aram. יָחִיטוּ, an expression of a thread, like (Gen. 14:23): "not from a thread, (מִחוּטּ),⁠" for they are "sewing" and joining the walls one to another.
מרדתא – מורדת דכת׳ רבתי בגוים שרתי במדינות (איכה א׳:א׳).
ובאישתא – מרעת.
ושוריא – החומות (שיר השירים ה׳:ז׳) מתרגמי׳ שוריא.
שכלילו – ויכולו (בראשית ב׳:א׳) מתרג׳ ואישתכלילו.
ואושיא – הם השתות והיסודות חוזק בנית הבירה כדכת׳ לאשישי קיר חרשת (ישעיהו ט״ז:ז׳) ומתרג׳ לתקוף.
יחיטו – כלומ׳ חופרים וחוטטים בקרקע במקום הקרקע הקשה ליסד כחומה כדתנן החוטט בגדיש.
ידע המלך כי היהודים עלו מאתך אצלנו באו לירושלים עיר מורדת ורעה בונים והחומות יסדו והיסודות קשרו זו בזו.
סלקו – י״ס סליקו מלא יו״ד.
ובאישתא – כ״כ בס״ס והאל״ף והיו״ד נחין ובקצת ספרים נכתב מבחוץ ובישתא קרי.
ושורי אשכלילו – ושוריא שכלילו קרי והוא חד מן ב׳ מלין תניינא נסבא מן קדמיתא ואידך (בשמואל ב׳ כ״א) כמ״ש שם.
ושוריא – חומות וכן אדלג שור (תהלים י״ח:ל׳).
שכלילו – ענין גמר והשלמה וכת״א על ויכלו השמים (בראשית ב׳:א׳).
ואושיא – ענין יסוד כמו לאשישי קיר חרשת (ישעיהו ט״ז:ז׳).
יחיטו – מלשון חוט ר״ל יחברו כאלו תפרם בחוט ע״י המחט.
ידיע להוא – ידוע יהיה למלך אשר היהודים אשר עלו מעמך לבוא אלינו הנה באו לירושלי׳.
קריתא – העיר המורדת והרעה המה בונים והחומה רוצים לגמור ולכלות והיסודות יקשרו ויחברו זה לזה ר״ל מתקנים מקום המקולקל להיות כל היסוד בחבור אחד.
השאלות:
איך אמרו שבונים ירושלים והוא שקר מבואר, שהם לא בנו רק את הבית כרשיון המלך?:
ידיע להוא למלכא – עתה מתחיל גוף הבקשה, ״די סליקו מן לותך ״שאתה שלחת אותם חפשי [וזה ראיה שנתבטל הבנין בימי כורש, ואם היה אחריו צריך לדחוק שר״ל מן מדינתך]. ״אתו לירושלם קריתא מרדתא ובאישתא בנין ושוריא שכלילו״, בזה היה המרמה והזיוף שעשו המעתיקים, כי בלשון זה יש שני פירושים, שיל״פ שמ״ש קריתא מרדתא מוסב למעלה שבאו לירושלים שהיא עיר מורדת וחוטאת, ומלת בנין הוא מאמר בפ״ע, ור״ל שבונים שם בנין, דהיינו שבונים שם את הבהמ״ק ויסדו חומות הבית, ר״ל שמכינים עצמם לבנות חומותיו שכבר אושיא יחיטו, שכבר קשרו יסודותיו, וא״כ לא כתבו דבר שקר, שאמת הוא שבנו שם את בית ה׳ כמצות כורש, ויל״פ שמלת בנין מחובר עם קריתא מרדתא ובאישתא, ור״ל שבאו לירושלים והם בונים את העיר המורדת והרעה, והם העתיקו כן שבונים את העיר, ואם היה נודע למלך שהוא שקר לא היה מגיע להם עונש, כי מאמר האגרת סובל פירוש זה כמו שאנו מפרשים כן באמת, וגם להכותבים לא היה מגיע עונש שהיו מתנצלים שהיה כונתם כפירוש הראשון שבונים שם בית המקדש:
ידוע יהיה לך המלך כי היהודים אשר עלו מעליך (מעל ארצך) באו לירושלים עיר מורדת ורעה בונים, וחומותיה הם (הולכים ו)⁠מקימים עד לְכַלֵה ויסודות (החומות) יסדו.
יחיטו – רש״י ואבן עזרא פירשוהו ממקור חוט, חברו אבני היסודות זו לזו כמו שמחברים חלקי בגד ע״י חוט.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יג) אכְּעַ֗ן יְדִ֙יעַ֙ לֶהֱוֵ֣א לְמַלְכָּ֔א דִּ֠י הֵ֣ן קִרְיְתָ֥א דָךְ֙ תִּתְבְּנֵ֔א וְשׁוּרַיָּ֖אב יִֽשְׁתַּכְלְל֑וּן מִנְדָּֽה⁠־בְל֤וֹ וַהֲלָךְ֙ לָ֣א יִנְתְּנ֔וּן וְאַפְּתֹ֥ם מַלְכִ֖ים תְּהַנְזִֽק׃
Be it known now to the king that if this city is built, and the walls finished, they will not pay tribute, custom, or toll, and in the end it will be hurtful to the kings.
א. ‹סס› ל=אין פרשה
ב. וְשׁוּרַיָּ֖א =ק-מ,ב1 ומסורות טברניות (כתיב אל״ף)
• ל=וְשׁוּרַיָּ֖ה (כתיב ה״א)
• הערת ברויאר
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
עַתָּה, יָדוּעַ יִהְיֶה לַמֶּלֶךְ, שֶׁאִם הָעִיר הַהִיא תִּבָּנֶה, וְהַחוֹמוֹת יֻשְׁלְמוּ, מִנְדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ לֹא יִתְּנוּ וְאוֹצַר מְלָכִים יִנָּזֵק.
כען ידיע – עתה ידוע יהיה למלך.
די הן קריתא דך תתבנא – אשר אם העיר הזאת תבנה.
דך – זאת.
ושוריא ישתכללון – והחומות יהיו מיוסדות.
מנדה בלו והלך – מיני מסים הם וכסף גולגולת.
לא ינתנון – לא יתנו עוד מס.
ואפתום מלכים תהנזיק – ומס המלכים תוזק שלא יתנו עוד מס למלכים.
Now let it be known Now let it be known to the king.
that if this city is built [as translated,] that if this city is built.
this [as translated,] this.
and the walls are founded [as translated,] and the walls are founded.
the king's due, the head tax, or the meal tax They are types of taxes and the money for the head taxes.
they will not give They will no longer pay taxes.
and the tax of the kings will suffer [as translated,] and the tax of the kings will suffer, for they will no longer give tax to the kings.
דך – זאת כמו דמתרג׳ דא.
ישתכללון – ישלימו ויכלו ויבנו.
מנדה בלו והלך לא יתנון – [עוד לא יתנו].
מנדה – זו מנת המלך ומאי היא זו מתת מכס הסחורה וכן כת׳ יגיע מצרים וסחר כוש וסבאים אנשי מדה (ישעיהו מ״ה:י״ד) ומתרג׳ אנשין גברין דסחורה אנשי מדה בעלי סחורה.
בלו – זה כסף גולגלתא כמו בקע לגלגלת (שמות ל״ח:כ״ו) מס לשלטון וכן כת׳ ועל דניאל שם בל לשזבותיה (דניאל ו׳:ט״ו) כופר ממון להצילו כמו איש כופר נפשו (שמות ל׳:י״ב) בל ובלו חד הוא וי״ו יתירה כמו ויכו האחד את האחד (שמואל ב י״ד:ו׳) וכמו בנו בעור (במדבר כ״ד:ג׳) פי׳ ויך האחד בן בעור.
והלך – זה ארנונא הוא המכס שנותנים הולכי דרכים וגשרים ומדינו ומחוזות ומאחר שיבנו היהודים ירושלם ובית המקדש עוד לא ישתעבדו לך ולא יתנו לך אלו המסיות.
ואפתום מלכין תהנזיק – ואוצר המלך יהיה בו נזק והפסד.
עתה ידע המלך כי אם העיד הזאת תבנה והחומות יכוננו הנה מנת המלך ומס ותשורה לא יתנו לך וחזק המלכים תזיק. ר״ל כי הם ימרדו בך ולא יהיה לך מהם דבר ממה שראוי שיהיה למלך מעמו.
מלכים – במקצת ספרים מלכין.
מנדה – זה מס המלך המוטל על כל בני המדינה ביחד.
בלו – הכסף גולגלתא.
והלך – הוא תשורה המביאים למלך בעת יעבור אליהם.
ואפתום – הוא ענין הכנסה ואין לו דומה.
כען – עתה ידוע יהיה למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יגמרו וישלמו מנדה וגו׳ אזי מיני המסים ההם לא יתנו עוד כי יתחזקו בחיזוק העיר וימרדו במלך.
ואפתום – הכנסת המלכים יהיה ניזק ונפסד כי לא יתנו עוד מס למלכי פרס.
(יג-טז) השאלות:
למה כפל ידיע להוא למלכא, מהודעין אנחנא למלכא?:
(יג) כען – עתה ידוע יהיה למלך אשר אם תבנה העיר הזאת וישכללו חומותיה, מיני מסים הנקראים בשם ״מנדה בלו והלך לא יתנו״ עוד [כי ימרדו במלך] ״ותזיק הכנסת המלכים״, [או ר״ל אוצר המלך]:
כען – עתה ידוע יהיה למלך אשר אם העיר הזאת תִּבָּנֶה וחומותיה תוקמנה מס לא יתנו ולריוח המלך תזיק.
מנדה – נראה שהוא מדה בלשון הקודש, מה שאדם משלם למלך כפי מדת נכסיו.
בלו – מנחה שאדם מביא למלך מבול האדמה.
הלך – מה שמשלמים עוברי דרך מעיר לעיר.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יד) אכְּעַ֗ן כׇּל⁠־קֳבֵל֙ דִּֽי⁠־מְלַ֤ח הֵֽיכְלָא֙ מְלַ֔חְנָא וְעַרְוַ֣ת מַלְכָּ֔א לָ֥א אֲֽרִֽיךְ⁠־לַ֖נָאב לְמֶֽחֱזֵ֑א עַ֨ל⁠־דְּנָ֔ה שְׁלַ֖חְנָא וְהוֹדַ֥עְנָא לְמַלְכָּֽא׃
Now because we eat the salt of the palace, and it is not appropriate for us to see the king's dishonor, therefore have we sent and informed the king;
א. ‹סס› ל=אין פרשה
ב. אֲֽרִֽיךְ⁠־לַ֖נָא =ק-מ,ב1
• ל=<אֲֽרִֽיךְ לַ֖נָא> (חסר מקף) וכן בהקלדה, ובכתי״ש1 הדף חסר במקום הזה.
• ברויאר, מג״ה, מכון ממרא.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
עַתָּה, מִפְּנֵי שֶׁמֶּלַח הַהֵיכָל מָלַחְנוּ, וְעַרְוַת הַמֶּלֶךְ לֹא הָגוּן לָנוּ לִרְאוֹת, עַל זֶה שָׁלַחְנוּ וְהוֹדַעְנוּ לַמֶּלֶךְ.
כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא – עתה כל כנגד דבר זה אשר חורבן ההיכל אנו רוצים להחריב. די מלח – ל׳ חורבן ושממון כמו ארץ מלחה ולא תשב (ירמיהו י״ז:ו׳). מלחנא – אנו רוצים לסתור ולהחריב.
וערות מלכא – ובזיון המלך.
לא אריך – אינו הגון לנו לראות, אריך הגון כמו אריך או לא אריך במסכת סוכה (בבלי סוכה מ״ד:).
על דנה – על זאת שלחנו והודענו למלך.
Now in view of this, that we wish to destroy the Temple Now in view of this matter, that we wish to implement the destruction of the Temple. דִי מְלַח is an expression of destruction and desolation, like Jer. 17:6): "barren (מְלֵחָה) land that is uninhabitable.⁠"
we wish to destroy We wish to demolish and to destroy.
and... the king's disgrace Aram. וְעַרְוַת מַלְכָּא, lit. and the king's nakedness.
it is improper Aram. לָא אַרִיךְ, it is improper for us to see. אַרִיךְ means proper, like "Is it proper (אַרִיךְ) or improper (לָא אַרִיךְ)?⁠" in Tractate Succah (44b).
therefore therefore we have sent and notified the king.
כען כל קבל די מלח היכלא מלחנא – מעתה מכבר אשר סתור ההיכל שבירושלם סתרנו מהבנות בעתתינו ובטלה מלאכתו כמו ארץ מלחה לא תשב (ירמיהו י״ז:ו׳) מתרג׳ ארע צדיא דלא תיתותב ועוד שמים כעשן נמלחו (ישעיהו נ״א:ו׳) על כן הגדנו לך כדי שלא תניח לבנותו.
וערות מלכא – וקלון המלך ויש אומ׳ וערות לשון חורבן כלומ׳ אם יבנה בית המקדש וירושלם אז ימרדו בך היהודים ויחרב מלכותך ויש אומ׳ לשון דלות כמ׳ פנה אל תפלת הערער (תהלים ק״ב:י״ח) וכמו ערו ערו (תהלים קל״ז:ז׳) ועוד ערי ערוער (ישעיהו י״ז:ב׳) מתרג׳ קרוי חורבייא.
לא אריך לנא למחזי – לא נאה לנו לראות ויש אומ׳ לא אריך לא נוחיל ונמתין כמ׳ ויחל (בראשית ח׳:י׳) מתרג׳ ואוריך.
על דנא – על כן שלחנו והודענו מלך.
לכן מפני שמלח היכלך אנו מולחים – רוצה לומר: מפני שאנו מתעסקים בעניניך לשמרם מההפסד כמו שישמור המלח מההפסד הדברים שיושם בהם ובשת המלך ונזקו לא טוב לנו לראות על זה שלחנו והודענו למלך.
כל קבל – הקו״ף בחטף קמץ ובלא יו״ד אחר הבי״ת.
מלח – ענין חרבן כמו ארץ מלחה (ירמיהו י״ז:ו׳).
וערות – מלשון ערוה ר״ל בזיון.
אריך – מענין יפה וכשר ובדרז״ל מאה פלפלין במאה ועשרים ואריך (בבלי ב״מ ע״ה) ור״ל והדבר יפה וישר ואין בו משום רבית.
כען – עתה בעבור אשר רוצים אנו אשר חורבן המקדש יהיה חרוב כשהיה.
וערות – כי בזיון המלך לא יפה וכשר לנו לראות ולשתוק.
על דנה – על זאת שולחים אנחנו ומודיעים למלך.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

כען – עתה כל עומת שמלחנו [את מאכלינו] במלח של היכל המלך, כי המלח שהוציאו מן ההרים או מן הים היה שייך אל המלך, כמו שהוא גם היום ברוב המלכיות, וכל העמים היו קונים אותו מן המלך, [ועז״א לקמן (ז׳ ל״ב) ומלח די לא כתב, כי המלח היה לו בחנם] והכנסת המלח היה להספקת צרכי היכל המלך, וז״ש שאנחנו אוכלים מלח המלך, שזה מפני שאנו עבדיו, ע״כ ״ערות מלכא״, ר״ל לא יאות לנו לראות ״בזיון המלך, על זאת שלחנו והודענו למלך,⁠״ בארו בזה שהסבה שהניעה אותם להודיע זאת אינה מתועלת עצמם או יראת נזק, רק באשר הם עבדים נאמנים למלכם ואינם רוצים לראות ברעתו:
כען כל קבל – עתה יען כי מלח ההיכל מלחנו (בקשנו תועלת וקיום היכל המלך כמלח המקיים הבשר לאורך ימים) וערות המלך לא יכלנו עוד לראות על זאת שלחנו והודענו למלך.
היכל – מלשון אלפים בת יכיל (מלכים א׳ ז׳:כ״ו) בית המכיל בתוכו אוצרות המלך.
אריך – וייחל עוד (פרשת נח) מתורגם ואוריך.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טו) דִּ֡י יְבַקַּר֩ בִּֽסְפַר⁠־דׇּכְרָ֨נַיָּ֜א דִּ֣י אֲבָהָתָ֗ךְ וּ֠תְהַשְׁכַּ֠ח בִּסְפַ֣ר דׇּכְרָנַיָּא֮ וְתִנְדַּע֒ דִּי֩ קִרְיְתָ֨א דָ֜ךְ קִרְיָ֣א מָֽרָדָ֗א וּֽמְהַנְזְקַ֤ת מַלְכִין֙ וּמְדִנָ֔ן וְאֶשְׁתַּדּוּר֙ עָבְדִ֣ין בְּגַוַּ֔הּ מִן⁠־יוֹמָ֖ת עָלְמָ֑א עַ֨ל⁠־דְּנָ֔ה קִרְיְתָ֥א דָ֖ךְ הׇֽחָרְבַֽת׃
that search may be made in the book of the records of your fathers, so shall you find in the book of the records, and know that this city is a rebellious city, and hurtful to kings and provinces, and that they have moved sedition within the same of old time; for which cause was this city laid waste.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אֲשֶׁר יִבדֹּק בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל אֲבוֹתֶיךָ, וְתִמְצָא בְּסֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת, וְתֵּדַע שֶׁהָעִיר הַהִיא עִיר מוֹרֶדֶת, וּמַזֶּקֶת מְלָכִים וּמְדִינוֹת, וּמְרִידוֹת עוֹשִׂים בְּתוֹכָהּ מִימוֹת הָעוֹלָם, עַל זֶה הָעִיר הַהִיא הָחְרְבָה.
די יבקר – אשר יבקר וידרוש הדורש בספר הזכרונות של אבותיך המלכים הראשונים.⁠1
ותהשכח – ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי העיר הזאת עיר מורדת ומזקת המלכים והמדינות.
ואשתדור עבדין בגוה – ומרד היו עושים יושביה בתוכה שהיו ישראל מורדין במלכי האומות.
מן ימות עלמא – מימות העולם מימים קדמונים כך היה מנהגם למרוד במלכי העמים.
על דנה – על כך היתה העיר הזאת חריבה.
1. השוו ללשון הפסוק בירמיהו ל״ד:ה׳.
That one should search that a seeker should search and seek in the annals of your fathers, the first kings.
and you will find And you will find in the annals, and you will know that this city is a rebellious city, and it injures the kings and the countries.
and they have made rebellion in its midst And its inhabitants were making rebellion in its midst, for Israel would rebel against the kings of the nations.
since days of yore Aram. מִן יוֹמָת עָלְמָא, from days of yore. Since ancient times, it has been their custom to rebel against the kings of the nations.
because of this Because of this, this city was destroyed.
די יבקר – שיפשפש כמו לא יבקר הכהן (ויקרא י״ג:ל״ו) מתרג׳ מתרגום ירושלמי לא יפשפש כהנא והוא לשון בקור והוא לשון בדיקה.
ותהשכח – ותמצא וימצא (בראשית כ״ו:י״ב) מתרג׳ ואשכח.
ומהנזקת מלכין – ומזקת מלכים.
ואשתדור – מרד בלשון פרסי וגם ויאבק (בראשית ל״ב:כ״ה) מתרג׳ ואשתדל והוא לשון מלחמה.
על דנא קריתא דך – על זה הדבר העיר הזאת הוחרבה.
אשר תבקר בספר זכרונות אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי זאת העיר מורדת ומזקת מלכים ומדינות ומרד עשו בתוכה מימי עולם ועל זה החרבה זאת העיר.
יבקר – יחפש כמו אבקר את צאני (יחזקאל ל״ד:י״ב).
ואשתדור – ענינו סרבנות ומרידה והוא מלשון שדר שהוא שליחות בלשון ארמי כי כן דרך המורדים לשלוח שלוחים לשאול עזר להחזיק ידם.
די יבקר – אשר יחפש בספר הזכרונות של אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע אשר העיר הזאת היא עיר מורדת ומזקת למלכים ולמדינות.
ואשתדור – ומרידות וסרבנות עושים בה מן ימי עולם.
על דנה – בעבור זאת העיר הזאת נעשית חורבה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

די יבקר – ר״ל והם מעירים את אזנו שא״צ שיאמין להם עפ״י הגדתם רק ״שתבקר בספרי הזכרונות של אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי העיר הזאת עיר מורדת ומזקת המלכים והמדינות, והשתדלות עשו בתוכה״ [למרוד] ״מימי עולם,⁠״ [ואשתדור כמו ואשתדל כמו בדניאל ו׳ ט״ו] ״ובעבור זה החריבו אותה:״
די – אשר יְבַקֵר (המבקר, מי שיהיה) בספר זכרונות אבותיך ותמצא בספר הזכרונות ותדע כי העיר הזאת עיר מורדת וּמַזֶקֶת מלכים ומדינות ופשע עושים בתוכה מימי עולם על כן העיר הזאת הָחֳרָבָה.
אשתדור – לא נודע הוראתו בבירור, ואחר ספר הערוך תרגמתיו פשע.
מהודעין – מודיעים אנחנו למלך אשר אם העיר הזאת תִּבָּנֶה וחומותיה תוקמנה אחרי כן חלק בעבר הנהר אין לך.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(טז) מְהוֹדְעִ֤ין אֲנַ֙חְנָה֙ לְמַלְכָּ֔א דִּ֠י הֵ֣ן קִרְיְתָ֥א דָךְ֙ תִּתְבְּנֵ֔א וְשׁוּרַיָּ֖ה יִֽשְׁתַּכְלְל֑וּן לׇקֳבֵ֣ל דְּנָ֔ה חֲלָק֙ בַּעֲבַ֣ר נַהֲרָ֔א לָ֥א אִיתַ֖י לָֽךְ׃
We inform the king that, if this city be built, and the walls finished, by this means you shall have no portion beyond the River.⁠"
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םעודהכל
מוֹדִיעִים אֲנַחְנוּ לַמֶּלֶךְ, שֶׁאִם הָעִיר הַהִיא תִּבָּנֶה, וְהַחוֹמוֹת יֻשְׁלְמוּ, מִפְּנֵי זֶה, חֵלֶק בְּעֵבֶר הַנָּהָר אֵין לְךָ.
מהודעין אנחנה למלכא – מודיעין אנחנא למלך.
די הן קריתא דך – אשר אם העיר הזאת תבנה וחומותי׳ מיוסדין.
לקבל דנה – כנגד כן ובשביל כך אין לך חלק בכל עבר נהרא לפי שישראל יהיו מורדין בך ויקחו הכל מידך.
בעבר נהרא – היא כל הארץ של צד א״י שהוא עבר הנהר לאותן שבבבל.
We make known to the king [as translated,] we make known to the king.
that if this city that if this city is built, and its walls are founded.
because of this In view of this and because of this, you will have no part in the entire other side of the river, because Israel will rebel against you and take everything out of your hands.
in the other side of the river That is the entire area of the side of Israel, which is on the other side of the river of those who are in Babylon.
די הן קריתא דך – שאם העיר הזאת תבנה.
חלק בעבר נהרא – אין לך שכשם שמרדו בך היהודים כך ימרדו בך כל יושבי עבר הנהר.
לא איתי – לא יש תרג׳ לא אית.
מודיעים אנחנו למלך כי אם תבנה העיר הזאת והחומות יכוננו אין לך חלק בעבר הנהר.
לקבל – הקו״ף בחטף קמץ.
מהודעין – מודיעים אנחנו למלך אשר אם העיר הזאת תבנה והחומות יוגמרו ויושלמו.
לקבל דנה – בעבור זאת לא יש לך חלק בעבר הנהר כי הכל ימרדו בך בעבור זאת או היהודים יתגברו וימשלו הם על כל אנשי עבר הנהר.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק יג]

מהודעין – תחלה אמרו ידיע להוא למלכא, היינו שזה ידע המלך מעצמו ויבין את זאת שבאם תבנה העיר יפסיד המסים, כי דרכם למרוד ולפרוק עול מלכות מעולם, וחוץ מזה ״מודיעים אנחנו להמלך״ [דבר שלא ידע בעצמו] ״שבאם תבנה העיר הזאת לא יהיה לך חלק בכל עבר הנהר״, כי כמו שהעיר הזאת תפרוק עול כן יעשו כל בני עבר הנהר, שכולם יעשו כמעשיהם וינתקו מוסרות:
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהכל
 
(יז) פִּתְגָמָ֞א שְׁלַ֣ח מַלְכָּ֗א עַל⁠־רְח֤וּם בְּעֵל⁠־טְעֵם֙ וְשִׁמְשַׁ֣י סָֽפְרָ֔א וּשְׁאָר֙ כְּנָוָ֣תְה֔וֹן דִּ֥י יָתְבִ֖ין בְּשָֽׁמְרָ֑יִן וּשְׁאָ֧ר עֲבַֽר⁠־נַהֲרָ֛ה שְׁלָ֖ם וּכְעֶֽת׃
The king sent an answer: "To Rehum the chancellor, and to Shimshai the scribe, and to the rest of their companions who dwell in Samaria, and in the rest of the country beyond the River: Peace and so forth.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
הַדָּבָר שָׁלַח הַמֶּלֶךְ: אֶל רְחוּם הַקָּצִין וְשִׁמְשַׁי הַסּוֹפֵר וּשְׁאָר חַבְרֵיהֶם אֲשֶׁר יוֹשְׁבִים בְּשׁוֹמְרוֹן וּשְׁאָר עֵבֶר הַנָּהָר, שָׁלוֹם! וְעַתָּה,
פתגמא שלח מלכא – דבר שלח המלך.
על רחום בעל טעם – אל רחום המזכיר ושמשי הסופר ולשאר סיעותיהם היושבים בערי שומרון ולשאר האומות אשר בעבר הנהר לצד א״י.
שלם וכעת – מקומות הם וכעת כמו וכענת פעמים קורהו כך ופעמים כך.
The king sent a word Aram. פִּתְגָּמָא שְּׁלַח מַלְכָּא
to Rehum the secretary to Rehum the secretary, and Shimshai the scribe, and to the rest of their companies, who dwelt in the cities of Samaria, and to the rest of the nations who were on the other side of the river of the side of the land of Israel.
Shelam and Ke'eth They are places, like "and Ke'eneth.⁠" Sometimes he calls it this and sometimes that.
בשמרין – בשמרון.
וזאת התשובה פתגמא שלח מלכא.
שלם וכעת – דברי שלום ומענה רך.
דבר שלח המלך אל רחום בעל הדברים ושמשי הסופר ושאר חבריהם היושבים בערי שומרון ושאר עבר הנהר. והמקומות הנקראים שלם וכענת.
פתגמא – דבר שלח המלך.
על רחום וכו׳ – אל רחום וכו׳ ושאר חבריהם אשר יושבים בשומרון ושאר אנשי עבר הנהר לכולם יהיה שלום וגם לכעת יהיה שלום והיא כענת הנזכר למעלה ונפל הנו״ן.
השאלות:
מ״ש שלם וכעת אין לו ביאור:
פתגמא – הנה עפ״י הצעת דבריהם לא עלה על דעת המלך שיחקור אם גוף הדבר אמת שהיהודים שינו את פקודתו ובונים חומת העיר בלא רשותו, כי חשב ששריו וכן עמים רבים הכותבים אתם לא יכתבו אליו דבר שקר גלוי כזה, היה צריך לבקש רק אם הדבר אמת שבני ירושלים דרכם למרוד במלכים, ועפ״ז השיב התשובה, וכתוב בראש המכתב, ״דבר שלח המלך על רחום בעל טעם ושמשי הסופר ויתר חברהון הישבים בשומרון ושאר עבר הנהר [וגו׳ עד] וכענת״, והוא כמ״ש למעלה שהיה צריך להאריך ולחזור כל שמות החותמים דיניא ואפרסתכיא וכו׳ הנחשבים למעלה פסוק ט׳ ופסוק י׳, וכדי לקצר היה דרכם לכתוב רק ההתחלה רחום בעל טעם ושמשי, שלם, פי׳ והשלם וגמור יתר הדברים עד וכענת, והוא כמו מלת וכו׳ או מלת וגו׳ בנוסחאות שאנו כותבים, וכמ״ש לקמן ז׳ י״ב ״גמיר וכענת״, ופה כתיב תחת מלת גמיר מלת שלם, ר״ל השלם וגמור, ושוב ראיתי שכן פי׳ חכם אחד:
פתגמא – הדבר שלח המלך אל רחום היועץ ושמשי הסופר ושאר חביריהם היושבים בשומרון ושאר (יושבי) עבר הנהר, שלום! ועתה...
פתגם – מצאנוה גם בקהלת (ח׳:א׳) ובאסתר (א׳:כ׳) והוא תרגומו של דבר.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יח) אנִשְׁתְּוָנָ֕א דִּ֥י שְׁלַחְתּ֖וּן עֲלֶ֑ינָא מְפָרַ֥שׁ קֱרִ֖י קׇדָמָֽי׃
The letter which you sent to us has been plainly read before me.
א. ‹פפ› ל=פרשה סתומה
תרגום עברימיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
הַמִּכְתָּב אֲשֶׁר שְׁלַחְתֶּם אֲלֵינוּ בִּשְׁלֵמוּת נִקְרָא לְפָנַי.
נשתונא – כתב הנשתוון אשר שלחתם אלינו היה מפורש וקרוי לפני.
The letter The writ of the letter that you sent to us was explained and read before me.
האגרת אשר שלחתם אלינו נקרא לפני.
קרי קדמי – הקו״ף בחטף סגול על פי המסורת וכן חבירו דלקמן.
קדמי – הקו״ף בקמץ בס״ס וי״ס בחטף קמץ.
נשתונא – הדברים המפורשים אשר שלחתם אלי מפורש נקרא לפני.
נשתונא – היינו ההעתקה [שהוא שוה עם המכתב שנעתק ממנו] ״אשר שלחתם לנו מפורש נקרא לפני״:
נשתונא – האגרת אשר שלחתם אלינו מפורש ונקרא לפני.
עלינא – אלי ואל יועצי.
תרגום עברימיוחס לרש״ירלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(יט) וּמִנִּי֮ שִׂ֣ים טְעֵם֒ וּבַקַּ֣רוּ וְהַשְׁכַּ֔חוּ דִּ֚י קִרְיְתָ֣א דָ֔ךְ מִן⁠־יוֹמָת֙ עָֽלְמָ֔אא עַל⁠־מַלְכִ֖ין מִֽתְנַשְּׂאָ֑ה וּמְרַ֥ד וְאֶשְׁתַּדּ֖וּר מִתְעֲבֶד⁠־בַּֽהּ׃
I decreed, and search has been made, and it is found that this city of old time has made insurrection against kings, and that rebellion and sedition have been made therein.
א. עָֽלְמָ֔א ל=עָֽלְמָ֔א בגעיה ימנית
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וּמִמֶּנִּי נִתַּן צַו וּבָדְקוּ וּמָצְאוּ, שֶׁהָעִיר הַהִיא מִימוֹת הָעוֹלָם עַל מְלָכִים מִתְנַשֵּׂאת, וּמֶרֶד וּמְרִידוֹת נֶעֱשֶׂה בָהּ.
שים טעם – ומאתי היתה שימת דבר ציווי אשר צויתי.
ובקרו והשכחו – ובדקו בספר הזכרונות המלכים ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מימות העולם היתה מתנשאת ומתרוממת על כל מלכי האומות.
ומרד – וסרבנות היו עושים בה למרוד במלכי העמים.
the order was given And the order was given by me, the matter of a command that I commanded.
and they searched and found And they searched in the annals of the kings and found written that this city, from days of yore, would raise itself up and exalt itself over all the kings of the nations.
and rebellion. and disobedience were committed there to rebel against the kings of the nations.
ובקרו והשכחו – ובדקו ומצאו שזו העיר מן ימי עולם מימות שם בן נח שנ׳ ומלכי צדק מלך שלם (בראשית י״ד:י״ח) מתרג׳ מלכא דירושלם מאז מקדם עולם על המלכים מתנשאה.
ומרד – שמרדו בה הרבה מלכים.
ואשתדור – ומלחמות כמו ויאבק (בראשית ל״ב:כ״ה) מתרג׳ ואשתדל למ״ד מתחלפת עם רי״ש כמו וארו (דניאל ז׳:ב׳) ואלו ופי׳ והנה וכן ואשתדור ואשתדל לשון מלחמות הוא וכן הוא אומ׳ ויאבק איש עמו מלמד שנלחם המלאך עד שעלה אבק רגליהם עד כסא הכבוד ועל כן נדע כי אשתדור מלחמות הם.
ומאתי נגזר הדבר ויבקרו וימצאו כי העיר הזאת מימי עולם מתנשאת על מלכים ומרד והשתדלות למרוד עושים בתוכה.
טעם – ענינו צווי וגזירה ועצה כמו מטעם המלך (יונה ג׳:ז׳).
ומני – וממני הושם גזרת אומר וחפשו בספר הזכרונות ומצאו כתוב אשר העיר הזאת מן ימי עולם מתנשאת עצמה על מלכי העובדי כוכבים.
ומרד – ומרידה וסרבנות נעשה בה.
ומני – וממני יצאה הפקודה ובקרו ומצאו שעיר הזאת התנשאה מעולם על מלכים ומרידה והשתדלות [שימרדו אחרים] ״נעשה בה״:
ומני – ומאתי נועץ (או צֻוָה) ויבקרו וימצאו כי העיר הזאת מימי עולם מתנשאה על מלכים ומרד ופשע יֵעָשֶה בה.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כ) וּמַלְכִ֣ין תַּקִּיפִ֗ין הֲווֹ֙ עַל⁠־יְר֣וּשְׁלֶ֔ם וְשַׁ֨לִּיטִ֔ין בְּכֹ֖ל עֲבַ֣ר נַהֲרָ֑ה וּמִדָּ֥ה בְל֛וֹ וַהֲלָ֖ךְ מִתְיְהֵ֥ב לְהֽוֹן׃
There have been mighty kings also over Jerusalem, who have ruled over all the country beyond the River; and tribute, custom, and toll, was paid to them.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וּמְלָכִים חֲזָקִים הָיוּ עַל יְרוּשָׁלַיִם, וּמוֹשְׁלִים בְּכֹל עֵבֶר הַנָּהָר, וּמִדָּה בְלוֹ וַהֲלָךְ נִתָּן לָהֶם.
ומלכין תקיפין – ומלכים חזקים היו בירושלים שהיו מושלים ושליטים בכל עבר הנהר של צד א״י כמו שנאמר בשלמה כי הוא רודה בכל עבר הנהר וגו׳ (מלכים א ה׳:ד׳).
ומסים – וכסף גולגולת היה נתון להם שהיו האומות מעלין להם מס.
And mighty kings and mighty kings were in Jerusalem who were the rulers and governors over the entire side of the river on the side of Israel, as it says regarding Solomon (I Kings 5:4): "For he had dominion over all this side of the river, etc.⁠" And taxes and the head tax were given to them, for the nations paid them tribute.
ומימי עולם מרדו כל מלכי עולם על ירושלם ונלחמו בה ומזמן שהיו עושין רצון קוניהם היו כל המלכים נותנין מס לישראל ועל כן אמ׳ ומלכין תקיפין הוו על ירושלם כגון דוד ושלמה ושאר מלכין והיו שולטין בכל עבר הנהר ומנות ומסיות ומכסים היו נותנין להם.
מדה – זו מנת המלך.
בלו – זה כסף גולגלתא.
והלך – זו ארנונא לפי שהיו עוסקין בתורה ובמצות.
ומלכים חזקים על ירושלים ומושלים בכל עבר הנהר ומנת ומס ותשורה היה נתן להם.
ומלכין – ומלכים חזקים היו על ירושלים ומשלו בכל עבר הנהר.
ומדה – הוא מנדה ר״ל מיני המסים ההם היו נותנים להם.
ומלכין – וחוץ מזה ״היו שם מלכים תקיפים המושלים בכל עבר הנהר ומסים היה נתון להם״ [מן האומות], ובזה נתאמת לו גם כן מה שהודיעו שבאם תבנה העיר יאבד גם חלק המלכות שלו בכל עבר הנהר:
ומלכין – ומלכים תקיפים היו (מושלים) על ירושלים ומס נִתַּן להם.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כא) כְּעַן֙ שִׂ֣ימוּ טְּעֵ֔ם לְבַטָּלָ֖א גֻּבְרַיָּ֣א אִלֵּ֑ךְ וְקִרְיְתָ֥א דָךְ֙ לָ֣א תִתְבְּנֵ֔א עַד⁠־מִנִּ֖י טַעְמָ֥א יִתְּשָֽׂם׃
Now make a decree to cause these men to cease, and that this city not be built, until a decree shall be made by me.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
עַתָּה, תְּנוּ צַו לְבַטֵּל הָאֲנָשִׁים הָהֵם, וְהָעִיר הַהִיא לֹא תִּבָּנֶה, עַד שֶׁמִּמֶּנִּי צַו יִנָּתֵן.
כען שימו טעם – עתה שימו דבר להכריז בארץ לבטל אנשים הללו בני ישראל מן הבנין והעיר הזאת ירושלים לא תבנה עד אשר ממני יושם הדבר לבנות העיר על דעתי ורשותי.
Now issue an order Now give out a word to announce in the land to stop these men, the Children of Israel, from the work, and the city of Jerusalem shall not be built until orders are given with my knowledge and my authorization.
ועתה מכבר אשר רפו ידיהם מן המצות מעכשיו שימו טעם לבטלא לבטל האנשים האלה שלא יבנו העיר הזאת עד מני טעמא יתשם עד שאצוה אני ואשים עצה וטעם.
לכן שימו דבר לבטל האנשים האלה והעיר הזאת לא תבנה עד ממני יצא דבר על זה.
טעמא יתשם – בכל ספרים ישנים מהדפוס וכ״י השי״ן בקמץ ולא בצירי.
כען – עתה עשו גזרת אומר לבטל האנשים האלה מן הבנין.
וקריתא – והעיר הזאת לא תבנה עד ממני יושם גזרת אומר ר״ל עד שאתן רשות לבנותה.
(כא-כב) השאלות:
איך בטל הבנין הלא הוא נתן רשות לבנות ובדת פרס כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב:
כען – עתה תתנו פקודה לבטל את האנשים האלה, והעיר הזאת לא תבנה עד תבא פקודה מאתי, ותהיו נזהרים מלעשות עצמכם כשוכחים על זאת [או כשוגגים] ״ולמה יגדל ההיזק להזיק מלכים:״
כען – עתה צַווּ לְבַטֵל האנשים האלה (ממלאכתם) והעיר הזאת לא תִבָּנֶה עד אשר מאתי יְצֻוֶה.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כב) וּזְהִירִ֥ין הֱו֛וֹ שָׁל֖וּ לְמֶעְבַּ֣ד עַל⁠־דְּנָ֑ה לְמָה֙ יִשְׂגֵּ֣א חֲבָלָ֔א לְהַנְזָקַ֖ת מַלְכִֽין׃
Take heed that you not be slack herein. Why should damage grow to the hurt of the kings?⁠"
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
וּזְהִירִים הֱיוּ שְׁגָגָה לַעֲשׂוֹת עַל זֶה, לָמָּה יִגְדַּל הַנֶּזֶק לְהַזִּיק מְלָכִים!
וזהירין הוו שלו – וזהירין תהיו לעשות דחוי ושגגה, שלו – דשטורביר בלעז.
למעבד על דנה – לעשות על כך.
למה ישגא – מדוע יגדל מעשה השחתה בעיר הזאת להזיק המלכים, ע״כ תשובת כורש אשר השיב.
And beware of committing an error And you shall beware of committing any postponement or error. שָּׁלוּ is desto(u)rber in Old French, to violate.
of committing...in this matter [as translated,] of committing in this manner.
Why should...increase Why should the act of destruction in this city increase to injure the kings? Until here is Cyrus' reply, which he sent back.
וזהירין הוו שלו למעבד על דנא – להיות להם שלו ובטול כמו לא תשלה אותי (מלכים ב ד׳:כ״ח) כלומ׳ לעזוב המלאכה ולבטלה על זה הדבר שאמרתם למה ירבה חבלה והשחתה להזיק מלכי מדי ופרס וכל כך למה כדי שלא ימרדו עליו אנשי המלוכה ועדיין לא הגיע זמן הבנין.
הזהרו מעשות שגגה על זה למה ירבה נזק להזיק למלכים.
הוו – הה״א בחטף סגול ובקצת מדייקים בחטף פתח.
וזהירין – הוא מלשון זהירות הידוע בדרז״ל שהוא כענין זריזות אלא שזריזות הוא להשמר שלא תבוא הדבר לידו וזהירות הוא להשמר ממנה בעת באה לידו.
שלו – משגה ושגגה וכן על השל (שמואל ב ו׳:ז׳).
וזהירין – הוו זהירים מלעשות שגגה על זאת ר״ל אל תשגו לעבור מצותי בשגגה.
למה ישגא – למה יתגדל ויתרבה מעשה השחתה להזיק את המלכים כי אם יתגברו הנה ישחיתו כל מלכי הארץ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

וזהירין – וזהירים הֱיוּ לבלתי עשות שגגה על זאת למה תגדל החטאת להזיק מלכים.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כג) אֱדַ֗יִן מִן⁠־דִּ֞י פַּרְשֶׁ֤גֶן נִשְׁתְּוָנָא֙ דִּ֚י אַרְתַּחְשַׁ֣שְׂתְּאא מַלְכָּ֔א קֱרִ֧י קֳדָם⁠־רְח֛וּם וְשִׁמְשַׁ֥י סָפְרָ֖א וּכְנָוָתְה֑וֹן אֲזַ֨לוּ בִבְהִיל֤וּ לִירֽוּשְׁלֶם֙ עַל⁠־יְה֣וּדָיֵ֔א וּבַטִּ֥לוּ הִמּ֖וֹ בְּאֶדְרָ֥ע וְחָֽיִל׃
Then when the copy of king Artaxerxes' letter was read before Rehum, and Shimshai the scribe, and their companions, they went in haste to Jerusalem to the Jews, and made them to cease by force and power.
א. אַרְתַּחְשַׁ֣שְׂתְּא ל-קרי=אַרְתַּחְשַׁ֣שְׂתְּ (קרי חסר אל״ף בסוף)
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהעודהכל
אָז מִשֶּׁתַּקְצִיר הַמִּכְתָּב שֶׁל אַרְתַּחְשַׁשְׂתָּא הַמֶּלֶךְ נִקְרָא לִפְנֵי רְחוּם וְשִׁמְשַׁי הַסּוֹפֵר וְחַבְרֵיהֶם, הָלְכוּ בִּזְרִיזוּת לִירוּשָׁלַיִם אֶל הַיְּהוּדִים, וּבִטְּלוּ אוֹתָם בִּזְרוֹעַ וְכֹחַ.
אדין – אז.
די פרשגן – מן פתרון כתב הנשתוון של ארתחששתא המלך הוא כורש היה המעשה הזה.
קרי קדם – שהיה כתב הנשתוון קרוי לפני רחום ושמשי וסיעתיהם והלכו במרוצה ובבהלה לירושלים אל היהודים ובטלו אותם בזרוע וכח שלא לבנות עוד הבנין.
על יהודיא – אל היהודים.
המו – הם.
then [as translated,] then.
since the interpretation Since the interpretation of the writ of the letter of Artaxerxes the king—he is Cyrus—this incident took place.
was read before for the writ of this letter was read before Rehum and Shimshai and their companies, and they went with speed and haste to Jerusalem, to the Jews, and stopped them with force and might from continuing the construction of the edifice.
to the Jews Aram. עַל יְהוּדָיֵא, lit. On the Jews.
and they Aram. הִמוֹ, equivalent to הֵם.
אדין – אז מאחר אשר אגרת הנשתון של ארתחשסתא המלך היה נקרי לפני רחום ושמשי וסיעתם הלכו בחפזון לירושלם בחפזון (שמות י״ב:י״א) מתרג׳ בבהילו לירושלם על היהודים ובטלו מהם המלאכה בזרוע ובכח גדול.
נשתונא – כתב שבו לשון מלשינות מאי מלשינות מה שנוייה שמחליף ושונה במלת לשונו ואינו מדבר כראוי וכנכון.
אז מאשר פתשגן כתב ארתחששתא המלך נקרא לפני רחום ושמשי הסופר וחבריהם הלכו במהירות לירושלים בטלו אותם בזרוע וכח.
קרי קדם – קו״ף קדם בחטף קמץ.
אזלו בבהילו – הבי״ת רפויה מכלול דף ק״ח.
והות בטלא – הבי״ת במאריך בכ״י.
אדין – אז מן אשר טופס הדברים המפורשים של המלך נקראו לפני רחום וכו׳ וחבריהם.
אזלו – הלכו בחפזון לירושלים אל היהודים ובטלו אותם ממלאכתם בזרוע ובכח.
אדין מן די פרשגן די נשתונא וכו׳ – ר״ל כי בפקודת המלך לא נזכר לבטל בנין הבית רק בנין העיר, רק שבמ״ש לבטלא גבריא אלך וקריתא דך לא תתבנא, יל״פ שאמר שני דברים, א] לבטלא גבריא אלך מן בנין הבית, שעל בנין העיר לא שייך שיבטלו אותם אחר שבאמת לא בנו את העיר וע״כ שיבטלום מן בנין הבית, וקריתא דך לא תתבנא הוא דבר אחר שחוץ מזה פוקד שלא יבנו את העיר, ופירוש זה היה נכון אם היה המכתב אל המלך מכתב שטנה על בנין הבית, דאז פירש דבריו שמשיב שיבטלום מן בנין הבית. אבל לפי האמת שהם העתיקו הכתב שטנה על בנין העיר א״כ מה שהשיב לבטלא גובריא אלך, פירושו מן בנין העיר, ומ״ש וקריתא לא תתבנא הוא פי׳ שיבטלו אותם שלא תבנה העיר, אבל בנין הבית הותר להם כפי פקודת המלך הראשונה אשר אין להשיב, רק אחר שרחום ושמשי ספרא היו המעתיקים, אמרו עתה שהכתב שטנה היה על בנין הבית ופרשו פתשגן הנשתונא היינו הפתרון של ההעתק של מכתב המלך [שבא ג״כ בלשון פרס והם העתיקוהו ופירשוהו] שכונת הכתב של המלך היה לבטל בנין המקדש, כי פי׳ הכתב היה תלוי בידם, ולכן הלכו בבהלה לירושלים אל היהודים ובטלו אותם בזרוע וחיל:
אדין – עתה אחר אשר פתשגן אגרת המלך ארתחששתא נקרא לפני רחום ושמשי הסופר וחביריהם הלכו בבהלה לירושלים על היהודים ובִטְלוּ אותם בזרוע וחיל.
פרשנן כאן וגם למעלה פסוק י״א ברי״ש, ובאסתר (ג׳:י״ד) בת״ו, תיבה פרסית; אבל שלשת אותיותיה הראשונות פרש שממנו פרשת הכסף (אסתר ד׳:ז׳) הכסף מפורש, אף כאן האגרת מפורשת.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משההכל
 
(כד) בֵּאדַ֗יִן בְּטֵלַת֙ עֲבִידַ֣ת בֵּית⁠־אֱלָהָ֔א דִּ֖י בִּירוּשְׁלֶ֑ם וַהֲוָת֙ בָּֽטְלָ֔א עַ֚ד שְׁנַ֣ת תַּרְתֵּ֔ין לְמַלְכ֖וּת דָּרְיָ֥וֶשׁ מֶֽלֶךְ⁠־פָּרָֽס׃
Then ceased the work of the house of God which is at Jerusalem; and it ceased until the second year of the reign of Darius king of Persia.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת דודהואיל משהעודהכל
אָז בָּטְלָה מְלֶאכֶת בֵּית הָאֵל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְהָיְתָה בְּטֵלָה עַד שְׁנַת שְׁתַּיִם לְמַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ מֶלֶךְ פָּרָס.
באדין – אז היתה בטלה מלאכת בנין בית אלהים אשר בירושלים עד שנת שתים לדריוש מלך פרס שאחר כורש מלך אחשורוש שלקח אסתר ואחר אחשורוש מלך דריוש בנו של אחשורוש שהוא בן אסתר ומשנת אחת לכורש מלך פרס עד שנת שתים לדריוש י״ח שנה שהשלימו שבעים שנה לחרבות ירושלים שהרי מחורבן הבית שגלה צדקיהו עד שנת אחת לכורש חמשים ושתים שנה כמפורש בסדר עולם וי״ח שנה משנת א׳ לכורש עד שנת שתים לדריוש נמצאו שבעים שנה שלימים ובשנת שתים לדריוש התחילו לבנות הבנין עד שגמרוהו.
Then Then the work of the building of the House of God, which was in Jerusalem, was suspended until the second year of Darius, the king of Persia; for after Cyrus, Ahasuerus, who married Esther, reigned, and after Ahasuerus, Darius, the son of Ahasuerus, who was the son of Esther, reigned. And from the first year of Cyrus, the king of Persia, until the second year of Darius were eighteen years, which completed the seventy years from the destruction of Jerusalem. For from the destruction of the Temple, when Zedekiah was exiled, until the first year of Cyrus, were fifty-two years, as is explained in Seder Olam (ch. 29). There were then eighteen years from the first year of Cyrus until the second year of Darius, totaling a complete seventy years, and in the second year of Darius they commenced to build the Temple until they completed it.
אז בטלה העבודה של בית האלהים אשר בירושלם מתחלת מלכות אחשורוש וכל ימי ארתחשסתא עד שנת ב׳ לדריוש מלך פרס.
אז שבתה מלאכת בית האלהים אשר בירושלים ותשבת עד שנת שתים למלכות דריוש מלך פרס.
באדין – אז בטלה מלאכת בית אלהים אשר בירושלים.
והות – והיתה בטלה עד השנה השניה למלכות דריוש הפרסי.
באדין – בכן בָטְלָה עבודת בית האלהים אשר בירושלים והיתה בְּטֵלָה עד שנת שתים למלכות דריוש מלך פרס.
תרגום עברימיוחס לרש״יר׳ בנימין ב״ר יהודהרלב״גמצודת דודהואיל משההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×