×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(לב) וְהָאֲנָשִׁים֙ רֹ֣עֵי צֹ֔אן כִּֽי⁠־אַנְשֵׁ֥י מִקְנֶ֖ה הָי֑וּ וְצֹאנָ֧ם וּבְקָרָ֛ם וְכׇל⁠־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֖ם הֵבִֽיאוּ׃
The men are shepherds, for they have been keepers of livestock,⁠1 and they have brought their sheep and cattle and all that is theirs.'
1. keepers of livestock | אַנְשֵׁי מִקְנֶה – More literally: "men of livestock", or perhaps: "herdsmen".
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךמושב זקניםעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלכלי יקרשפתי חכמיםר' נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמהעודהכל
[קפו] 1והאנשים רעי צאן, הקל אותם בעיניהם שלא יפיל עליהם טורח החיילות, וכן הוא אומר כי תועבת מצרים כל רועי צאן (בראשית מ״ו:ל״ד), הוא שאמר שלמה בחכמתו אל תתהדר לפני מלך (משלי כ״ה:ו׳). (לקח טוב)
[קפז] וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו, שלא תאמר לא באו לגור בארצי אלא ליזון עצמם בשני רעבון ואחר כך ילכו להם, אלא לכך הביא את כל אשר להם כדי להתיישב בארצך. (שכל טוב)
1. בשכ״ט והאנשים רועי צאן כי אנשי מקנה היו, לא שקפחנין ולסטים ובעלי גייסות הם. ובכת״י ילקוט נר השכלים והאנשים רועי צאן וגו׳ מכאן אמרו אל תתודע לרשות. ורבינו בחיי כ׳ ומה שבחרו השבטים האומנות הזאת האחד שיש בה ריוח גדול והשני מפני שהמצרים היו עובדים לצורת הצאן חפשו להם אומנות זו כדי שיהיו זרעם מורגלים בה ותהא עבודת הצאן רחוקה בעיניהם. וכן תמצא רוב הצדיקים והנביאים שהיו רועים כדי שיתרחקו מן הישוב וכל מה שהאדם מתרחק מחברת הבריות הוא נמלט מן העבירות ועוד ששם מקום התבודדות ונבואה ואין אדם רואה שם דבר שיטריד מחשבתו מן המחשבה בהשי״ת ויוצאים אל המדבריות להתבודד שם ולהיות מחשבתם דבקה בה׳ יתברך.
וְגוּבְרַיָּא רָעַן עָנָא אֲרֵי גּוּבְרֵי מָרֵי גֵּיתֵי הֲווֹ וְעָנְהוֹן וְתוֹרֵיהוֹן וְכָל דִּילְהוֹן אֵיתִיאוּ.
The men are shepherds, for they are owners of livestock. They have brought their sheep, their cattle, and all their possessions.’
וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ
וְגַבְרַיָא רָעַן עָנָא אֲרֵי גֻּבְרֵי מָרֵי גֵּיתֵי הֲווֹ וְעָנְהוֹן וְתוֹרֵיהוֹן וְכָל דִּילְהוֹן אֵיתִיאוּ
״וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן״ – ״וְגַבְרַיָא רָעַן עָנָא״, ברבים. אבל ״וַיְהִי הֶבֶל רֹעֵה צֹאן״ (בראשית ד ב), ״כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן״ פסוק לד) – ״רָעֵי עָנָא״, יחיד (יא״ר).
וגבריא רעןא ען ארום מרי בעירא אנ[ו]ן ועניהוןב ותוריהון וכל מה דלהוןג אייתון.
א. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״וגבריא רען״) גם נוסח חילופי: ״וגוברייא רעיין״.
ב. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״מרי בעירא אנ[ו]ן ועניהון״) גם נוסח חילופי: ״גוברין מרי(ה) נכסין הינון וענין״.
ג. בגיליון כ״י ניאופיטי 1 מובא (במקום ״דלהון״) גם נוסח חילופי: ״דאית להון״.
וגוברייא רעיין דעאן ארום גוברי מרי גיתי הוו וענהון ותוריהון וכל דילהון אייתיו.
The men are pastors of sheep; for they are men, the masters of flocks; and their sheep and oxen and all which they have, they have brought.
ואלקום רעא גנם לאנהם כאנו ד֗וי מאשיה וגנמהם ובקרהם וג֗מיע מאלהם קד אתו בה.
והאנשים רועי צאן, כי אנשי מקנה היו, וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 31]

והאנשים רועי צאן – הקל אותם בעיניהם כדי שלא יפיל עליהם טורח החיילות. וכן הוא אומר כי תועבת מצרים כל רועי צאן. הוא שאמר שלמה בחכמתו אל תתהדר לפני מלך (משלי כ״ה:ו׳).
והאנשים רועי צאן כי אנשי מקנה היו – לא שקפחנין ולסטים ובעלי גייסות הם, כך אומר לו שלא יפיל עליכם טורח חיילותיו. וזה שאמר שלמה בחכמתו אל תתהדר (פני) [לפני] מלך ובמקום גדולים אל תעמוד (משלי כה ו):
וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו – שלא תאמר לא באו לגור בארצי אלא ליזון עצמם בשני רעבון ואחר כך ילכו להם, אלא לכך הביאו את כל אשר להם כדי להתיישב בארצך:
והאנשים רועי צאן – כל זה אמר יוסף לפרעה.
Veha-'anashim THE MEN ARE SHEPHERDS: This too is part of the quotation of Joseph's [proposed] remarks to Pharaoh.
וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו – כלומר: אין דעתם לחזור, אלא להתיישב בארצך ולעבוד אותך.
וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו – THEY HAVE BROUGHT THEIR SHEEP, THEIR CATTLE, AND ALL THAT IS THEIRS – Meaning: they do not intend to go back, but rather to settle in your land and to serve you.
ואמר כי אנשי מקנה אחר ש{כבר} אמר רועי צאן, לפי שהרועה יהיה לפעמים רועה לצאן זולתו כמו שיעקב היה רועה לצאן לבן1.
1. פא. ר״ל ש׳אנשי מקנה׳ הכוונה בעלי מקנה. וכדברי רבנו ביארו הרמב״ן ורבנו בחיי.
כוונת יוסף בזה היתה לשבח אותם בעיני פרעה, ומעין מה שפירש רבנו להלן בפסוק הבא שסילק בזה קצת מהבוז שהרגישו המצרים כלפי רועי צאן, ועיי״ש בהערה. ואמנם יש לדקדק למה באמת בבואם לפני פרעה אמרו רק ׳רועי צאן היו עבדיך׳ ולא הזכירו שהם אנשי מקנה. ואולי אין דרך נימוס להתפאר כן בפני המלך, ולומר שמה שאנחנו רועי צאן אין זה משל אחרים אלא משלנו. ושוב הראוני כיוצ״ב בדברי הרנצי״ב בהעמק דבר להלן (מז:ג).
וצאנם ובקרם וכל אשר להם הביאו – צריכים הם לשמור צאנם ואין להם פנאי להיות אנשי חיל.⁠1
1. בדומה בלקח טוב.
וצאנם ובקרם וכל אשר להם, "and their flocks and herds and all that they owned;⁠" they need to tend these so that they do not have time to become professional soldiers.
והאנשים רועי צאן וגו׳ – משמע שעי״כ ירחיקם ויושיבם בארץ גושן כדכתיב כי תועבת מצרים כל רועי צאן, והקשה מוהר״ר אברהם הרי כתיב ואם ידעת ויש בם אנשי חיל, פירש״י בקיאים לרעות צאן, הרי שהי׳ משתוקק לרועי צאן, וי״ל כך אמר יוסף, אני אומר לו והאנשים רועי צאן, והוא יסבור שהם עובדים לצאן כמוהו, ואח״כ כשישאל לקרב אתכם עי״כ וישמע שאינו כן ירחיקכם בשביל כך, וכן עשה, לוי.
והג״ן מפרש דאדרבא שחשיבות הוא בעיניהם רועי צאן מפני תועבת וגו׳, ולחשיבותם יושיבם במבחר הארץ ארץ גושן, שאין סברא שירצה יוסף לבזותם בעיניו, וזהו עצמו ג״כ פי׳ כי תועבת מצרים וגו׳.
והאנשים רועי צאן כי אנשי מקנה היו – אמר להם שהם רועים, אבל לא שירעו בהמות של אחרים, כי גם בשל עצמם יש להם עבדים ובני בית ירעו אותם, אלא שעשרם במקנה. וזה טעם: כי אנשי מקנה היו, והיה להם עושר ועבודה רבה מאד במקנה רב אשר להם, כי לא רצה להזכירם רק לכבוד.
AND THE MEN ARE SHEPHERDS, FOR THEY HAVE BEEN KEEPERS OF CATTLE. Joseph told them that they are shepherds but that they do not tend to the cattle of others because even with respect to their own cattle, they have servants and attendants to pasture them. It is only that their wealth consists of cattle. This is the sense of the expression, they have been keepers of cattle, and had wealth, and a very great household1 by virtue of the great multitude of cattle which they possessed. It was Joseph's intention to mention them in an honorable way.
1. Job 1:3.
והאנשים רועי צאן – כלומר משלהם, וכדי שלא תבין כי היו הצאן מאחרים והיו מתעסקים בשכר, לכך הוסיף לומר כי אנשי מקנה היו, להורות שלא היו משל אחרים רק משל עצמם, כי עשירים גדולים היו. ומה שבחרו השבטים האומנות הזאת והיא אומנות אבותיהם מפני שני דברים, האחד שיש בה ריוח גדול בגיזה ובחלב ובולדות, והיא אומנות אינה צריכה יגיעה רבה וטורח גדול ומבלי עון, ועליה הזהיר שלמה בחכמתו (משלי כ״ז:כ״ג) ידע תדע פני צאנך שית לבך לעדרים. והשני לפי שהשבטים היו יודעים שיגלו למצרים הם וזרעם, ומפני שהמצריים היו עובדים לצורת הצאן תפשו להם אומנות זו כדי שיהיו זרעם מורגלים בה, ותהא עבודת הצאן רחוקה בעיניהם וכן תמצא רוב הצדיקים והנביאים שהיו רועים, תמצא בהבל (בראשית ד׳:ב׳) ויהי הבל רועה צאן, וכן במשה (שמות ג׳:א׳) ומשה היה רועה, וכן שמואל הנביא, וכן שאול ודוד כולם רועים. והטעם בהם כדי שיתרחקו מן הישוב לפי שהרבה עברות נמשכות בסבת חברת בני אדם, כגון רכילות ולשון הרע ושבועת שקר וגלוי עריות וגזל וחמס, וכל מה שהאדם פורש מחברת הבריות הוא נמלט מן העברות, וכל מה שהוא מתרחק מן הישוב הוא מתרחק מן העון ומן הגזל והחמס ושאר העברות, והראיה מה שכתוב בלוט (בראשית י״ט:ל׳) ויעל לוט מצוער וישב בהר, הוצרך לצאת מסדום פן יספה בעונם, ואחר שיצא משם הלך לצוער שימלט שם כמו שאמר (שם) הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער, לפי שיושביה חדשים מקרוב באו לכך היו עונותיהם מצערין, ואע״פ כן עדיין היה מתירא בצוער מפני פחד העונות המצויים בישוב, על כן הוצרך לצאת משם אל ההר, ועוד ששם מקום התבודדות לנבואה ואין אדם רואה שם דבר שיטריד מחשבתו מן המחשבה בהש״י.
וכבר ידעת כי מגדולי הנביאים היו מתרחקים ופורשים מן הישוב ומתבודדים במדבר אפילו בלא מרעה, והם אליהו ואלישע, הוא שכתוב באלישע (מלכים א י״ט:י״ט) וי״ב צמדים לפניו, ופירש מן האומנות הזאת והלך אחריו, הוא שכתוב (שם) אלכה נא אשקה את אבי ואת אמי ואלכה אחריך, וכתיב (שם) וילך אחרי אליהו וישרתהו. וכן היה בלי ספק מנהג בני הנביאים בדור ההוא ואשר לפניו להניח עסקי העולם וישובו ומניחין ההשגחה בעניני הגוף ויוצאים אל המדברות להתבודד שם ולהיות מחשבתם דבקה בה׳ יתברך.
והאנשים רועי צאן, "and the men are shepherds of flocks.⁠" Joseph meant that they were self-employed and had minded their own flocks. In order to make doubly sure that Pharaoh should not misunderstand and think that his brothers worked as employees for others, he added: "for they have been cattlemen.⁠" They were very wealthy. If they had chosen this vocation of their fathers before them, they were motivated by two considerations. 1) It was a very profitable vocation. They reaped the wool of the sheep, the milk, the young animals, etc. It is a vocation which does not require a great deal of physical labor and does not tempt those who pursue it to commit sins, dishonest business practices, etc.. Solomon already said in Proverbs 27,23: "make sure that you know the looks of your flock; pay attention to the herds.⁠" 2) Seeing the brothers were aware of the prophecy that when the time came they would be exiled in Egypt and they were aware that the Egyptians worshipped the ram in the zodiac, they chose this vocation in order that their descendants would be familiar with sheep and the limitations of such animals. This would be an antidote to the temptation to deify sheep. When you examine Scriptures you will find that a majority of the righteous people of whom the Torah tells us were shepherds. Hevel, Avraham, Yitzchak, Yaakov, Moses, the prophet Samuel, King Saul prior to his election as king, as well as David, all practiced this vocation. They used this as an excuse to separate themselves from urban centers as they realized that most sins are the direct result of people living together in urban centers. A rural life, relatively lonely, keeps one from most of the temptations offered in the city. It reduces one's opportunity to engage in slander, libel, petty thievery, violence, etc.. Compare what happened to Lot after he began to associate with the city dwellers of Sodom. He was forced to flee Sodom, leaving all his wealth behind in order not to become killed by association with the sinners of that city. He absorbed his lesson and henceforth resided on a mountain, far from an urban society. He had taken temporary refuge in Tzoar, citing the fact that that town was of recent origin as proof that they could not yet have become too guilty in the eyes of the Lord (Genesis 19,20). Even this fact did not persuade him to settle there but he moved to a mountain preferring the isolation of the mountain to associating with sinners.
Another advantage to living in isolation on a mountain is that such isolation enables one to better concentrate on one's Creator and, if one has attained the proper degree of spiritual preparation, to qualify for prophecy, for a communication from God.
Most major prophets practiced living in isolation for long periods of time, not even engaging in tending sheep. Examples are Elijah and Elisha. Of Elisha we read in Kings I 19,19 that "12 yokes of oxen were ahead of him.⁠" This means that he had already given up his vocation of tending the oxen and had withdrawn from them. This is what Jeremiah meant when he wrote there in verse 20 that Elisha asked permission from Elijah "to let me kiss my father and mother good-by, and I will follow you.⁠" At the end of verse 21 we are told: "Then he arose and followed Elijah and became his attendant.⁠"
והאנשים רועי צאן – לא שאמר הם בעצמם רועי צאן אלא הזכירם לו דרך כבוד ואמר כי כל עשרם בצאן ועבדיהם רועים אותם וזהו כי אנשי מקנה היו שיש להם עושר ועבדה רבה במקנה:
והאנשים רועי צאן, "and the men are shepherds by vocation.⁠" He did not mean to say that the brothers themselves were shepherds, but that they were experts in sheep and cattle raising as their vast wealth consisted primarily of flocks and herds, while their servants did the actual minding of the beasts.
(לב-לד) (ויאמרו אל פרעה כו׳) והאנשים רועי צאן [וגו׳] בעבור (ישבו נא) [תשבו] בארץ גושן – משמע שאם יאמר כך ישנא אותם, והקשה ר׳ אברהם דבסמוך לי׳ פר״ש גבי (מ״ז ו׳) וידעת אם אנשי חיל בקיאים באומנות לרעות צאן, משמע שהיה מתאוה לרועים, ונ״ל דמתחלה אמר יוסף אני אומר לפרעה שאתם רועים, והוא ישאל אתכם, לפי שהוא סבור שאתם עובדים לצאן כמותו, וכשיראה שאינו כך ירחיקכם וכן עשה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

והבטיחם שהוא ידבר אל פרעה באופן שפרעה מעצמו יתן להם ארץ גושן להתישב שם כי רצה יוסף שלא יתודעו לרשות וישנאו את הרבנות שאין ספק שאם היה יוסף חפץ היה ממנה את אחיו שרי אלפים ושרי מאות על ארץ מצרים אבל רצה שלא יזיזו מאומנות אבותיהם שהיא מלאכה קדושה ולכן יאמר הוא והם גם כן שהיו רועי צאן הם ואבותיהם כדי שישבו הם ואבותיהם בארץ גושן.
והאנשים רועי צאן כי אנשי מקנה היו – יש לדקדק למה הוצרך ליתן טעם לדבריו כי אנשי מקנה היו, יהיו אנשי מקנה או לא סוף סוף רועי צאן המה, ועוד שאמר כי יקרא אליכם פרעה ואמר מה מעשיכם ואמרתם אנשי מקנה היו עבדיך, יותר היה נכון שיאמרו רועי צאן היו עבדיך, כי דווקא רועי צאן תועבת מצרים המה אבל לא אנשי מקנה וכי פרעה לא היה לו מקנה, ועוד קשה כי המה שינו ולא אמרו כאשר צוה להם יוסף כי השיבו לפרעה רועי צאן היו עבדיך, ועוד גם אבותינו מיותר, וכי שאלם על מעשה אבותיהם.
וביאור הדבר הוא, שתכלית כל הדברים הללו היה כדי שירחיקם פרעה מעליו ויושיבם בארץ גושן, אע״פ שגם לפרעה היה צאן ובקר ורועים מכל מקום היו רועי מצרים נוהגין כבוד במין הצאן לכבוד מזל טלה אשר בו שמו כסלם, והכבוד הוא לרעות אותן במרעה שמן וטוב כר נרחב ושלא להכותם במקלות, אבל שאר אומות אינן נזהרים בזה ע״כ תועבת מצרים כל רועי צאן לפיכך כשאמר יוסף לפרעה והאנשים רועי צאן כדי שירחיקם מעליו הוצרך ליתן טעם של התנצלות שלא יחשוד אותם שלכך בחרו אומנות הרעיה כדי להקהות שיני כל המאמינים במזל טלה בראותם הצאן אשר יעבור תחת השבט מוכה ומעונה, על כן נתן טעם כי אנשי מקנה היו שכך קרה להם שכל עיקר רכושם היה המקנה על כן בחרו להם אומנות הרעיה.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

והאנשים רועי צאן – בל יחשוב המלך שתים. האחד, שבאמרו ״באו אלי״ שהוא בעבור כי יוסף אדוני הארץ ומושל בכל המדינה, וברצונו ״זה ישפיל וזה ירים״. ועל כן עזבו בית אביו את ארצם ומעשיהם בעבור התגדל על ידו. את זה יעשה לשר צבא, ואת זה לשופט, וזה ליועץ המלך וכיוצא וְיִכְבְּדוּ על המלך ויעוררו קנאה ומדון בין שרי הארץ וגדוליה. לכן אמר ״והאנשים רועי צאן״, כלומר אינם מבקשים כלום מבית המלך, לא גדולה וכבוד ולא ממשלה בארץ, כי כל עניניהם על הצאן שהם רועים להשגיח על עבודה זו ולהתפרנס ממנה. והשני, אם יאמר המלך, אם באו אליך לכבדך ולשמוח בך, למה תרחיקם מעל פני? הושיבם בעיר הממלכה עמך ויתפרנסו בה יותר ממעשה ידיהם כל אחד מאומנותו. על דרך משל, זה צורף זהב וכסף, וזה רוקם, וזה צובע, וכיוצא. לזה אמר שאינן בעלי אומניות ואין ערי המלוכה נאותים למושבם, כי הם רועי צאן ויושבים בחצרים ולנים על פני השדה.
כי אנשי מקנה היו – פן יחשוב המלך שהם אנשים ריקים מחכמה ודעת, ואינן יודעים דבר להתפרנס בו ומרוב עוני בחרו בעבודה זו להיות רועי צאן זולתם, בעבור שכר ולא לכבוד להם יהיה, כמו שיתבאר (פסוק ל״ד). על כן באר דבריו ואמר כי ״אנשי מקנה היו״, כלומר על כן יודעים לרעות הצאן כי היה להם מקנה רב, [הם] בעלי עושר ונכסים, ועבדים רועים צאניהם ולפי שהעבדים הרועים הריקים השומרים בשכר אנשים פוחזים שאינם עושים באמונה, היה מעשיהם להשגיח עליהם ולהיות עמהם לרעות הצאן.
וצאנם ובקרם – פן יאמר המלך, שמלפנים היו אנשי מקנה, ועתה אבד עשרם, ומעוני וחוסר כל באים אל ארצו ויטילו עצמם על יוסף שיפרנסם ויעשירם מבית המלך; לכן הודיעו כי עוד עשרם בידם כי צאנם ובקרם וכל אשר להם, כסף וזהב וכלים ושמלות ועבדים ושפחות, הביאו עתה עמהם. וזה באמת מאמר תבונה, כולל כל הצריך להאמר בענין זה. ושארית דבר יתבאר בעז״ה (פרק מז, ג-ד).
והאנשים רעי צאן – ועוד אומר לפרעה שהם רועים, אבל לא שירעו בהמות של אחרים, כי גם בשל עצמם יש להם עבדים ובני בית ירעו אותם, אלא שעשרם במקנה, וזה טעם כי אנשי מקנה היו, והיה להם עושר ועבודה רבה מאד במקנה רב אשר להם, כי לא רצה להזכיר רק לכבוד:
כי אנשי מקנה היו – מעולם:
והאנשים רעי צאן – ״אומָר לו בגלוי שאתם שייכים למעמד הרועים, על אף שבמצרים אין זה נחשב לכבוד״.
כי אנשי מקנה היו – לא שהם עצמם תמיד רעו את הצאן; דבר זה יכל להעשות גם על ידי עבדיהם. אלא שפרנסתם באה מרעיית צאן.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק לא]

[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 31]

והאנשים רועי צאן: והודיע לאחיו תכלית הודעה זו לפרעה כי יהיו תועבת מצרים1, וממילא יגזור פרעה מעצמו שישבו בארץ גושן מקום שאין שם עיקר הישוב של מצרים.
כי אנשי מקנה היו2: מכבר בשנים שעברו, דבכלל ״מקנה״ כל בהמה ביתית3 כמבואר להלן (מז,יז) ״סוסים וחמורים״4, וזה לא היה לבזיון כמו רועי צאן5. ורצה יוסף למעט כל האפשר להבזות את אחיו ובית אביו בעיני פרעה לומר שעיקר תולדותם המה פחותי ערך, על כן אמר ״כי אנשי מקנה היו״ ובהמשך הזמן ירדו ממעמדם6 ונשארו רועי צאן.
1. כפי שמוזכר בפסוק ל״ד.
2. ״רועי צאן... כי אנשי מקנה היו״, איזו משמעות יש ל-״כי״, ומהו ״צאן״ לעומת ״מקנה״, ומהו ״היו״ ולא עתה.
3. ועיין לעיל לד,כג.
4. עיי״ש בביאור רבינו. כלומר, משמעות ״מקנה״ כשאין פירוט עמו, יכול להתפרש גם על כל בהמה ביתית ולאו דוקא צאן ובקר, כך שיש גם מקנה של סוסים חמורים וכו׳. כך, כשאמר לפרעה ״אנשי מקנה״ ניתן היה להבין על סוסים וכו׳.
5. שהם תועבת מצרים.
6. הוצרכו למכור את סוסיהם וחמוריהם וכו׳, ועתה נשארו ברשותם רק צאן ובקר. (יש לציין שלא מצאנו מפורש בתורה שבני יעקב הביאו עמם למצרים סוסים וגמלים וכו׳ בהיקף של עדרים שלמים שהם ״מקנה״).
וצאנם ובקרם כו׳ – לא זכר הנשים כמו שזכר פרעה משום שכבר קרה להם בשרה וחשש שמא גם בנשיהם.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)רס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרש״ילקח טובשכל טוברשב״םר״י בכור שורר׳ אברהם בן הרמב״םחזקוניקיצור פענח רזארמב״ןר׳ בחייטור הפירוש הארוךמושב זקניםעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלכלי יקרשפתי חכמיםר' נ״ה וויזלר׳ י״ש ריגייורש״ר הירשמלבי״םנצי״במשך חכמההכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×