[קח] 1ובני בנימין, מלא יו״ד שהיו לו י׳ בנים. (שכל טוב)
[קט]
2ובני בנימן בלע וגו׳, כף אחת עשרה זהב
(במדבר ז׳:י״ד), כנגד עשרה בנים שהיה לו לבנימין כשירד למצרים שנאמר ובני בנימין בלע ובכר וגו׳ והיו כולם צדיקים. (במדב״ר פי״ד כ.)
[קי]
3בלע, שנבלע [יוסף] בין האומות.
(סוטה לו:)
[קיא] 4בלע, שנבלע אחי ממני. (תנחומא ישן ויגש ז.)
[קיז] 10אחי, שהיה אחי מאם, ואין לי אלא הוא. (תנחומא ישן ויגש ז.)
[קב] 13מפים, שהיה לומד תורה מפי אבינו ומלמדה לי, והיה כל אחיו חוזרים ורועים והוא יושב אצל אבי ולומד ממנו המסורות מה שקבל משם ועבר. (תנחומא ישן ויגש ז.)
[קכא] 14מפים וחפים, שהיה מיופה ונעשה חפוי ראש. (מדרש הגדול)
[קכב]
15וחפים, הוא לא ראה בחופתי ואני לא ראיתי בחופתו.
(סוטה לו:)
[קכג] וחפים, שנתחפה עד היום הזה. (תנחומא ישן ויגש ז׳)
[קכד] 16וחפים, שעד עכשיו אני מתאבל עליו והולך יחף. (תנחומא ישן ויגש ז׳)
[קכה] 17וחפים, שחיפו עליו אחיו דברים. (ילקוט מדרשי תימן כת״י)
[קכו] 18חפים וארד, שמיום שגלה לא חפפתי ראשי ולא סרקתי ונעשיתי עליו כארוד. (מדרש הגדול)
[קכז]
19וארד, שירד לבין אומות העולם.
(סוטה לו:)
[קכט] וארד, שהוריד את כולנו לכאן. (תנ״י ויגש ז.)
[קל]
21וארד, כי ארד אל בני אבל שאולה
(בראשית ל״ז:ל״ה). (תנחומא ישן ויגש ז׳)
1. לפנינו בנימן חסר וכן בכל הספרים.
2. בס׳ צרור המור מביא כאן מאמר ארוך ומסיים בסוף ע״כ כתבתי מן המדרש. ומבואר דחולק על המאמר שלפנינו וז״ל ובני בנימין וגו׳ הרי כאן י׳ בנים. ובכניסתן לארץ לא מנה אלא ה׳. מלמד שה׳ משפחות נתכלו מהם במצרים מפני שהיו רשעים ולא חזרו בתשובה. ומפני מה חסרו בני בנימין ממחציתם מה שלא חסרו השבטים יותר ממשפחה אחת. לפי שאמו קראה לו בן אוני בן מתאונן והולך. ואביו קרא לו בנימין בן חזק ומיומן. ודברי אמו הרגו מחצה. ודברי אביו קיימו מחצה. ומן מספר בנימין אתה למד שלא חסרו משפחות השבטים בעון זנות שטים אלא במצרים נתכלו. שאל״כ שבנימין חסר ה׳ משפחות בשבטים. והלא כשנמינו בני בנימין בשנה השניה לצאתם ממצרים עלה מספרם ל״ה אלף וכשנמנו בערבות מואב היו מ״ה אלף ומאתים. נתרבו י׳ אלפים ומאתים על מנין מדבר סיני. אתמהא. כשהיו עשרה משפחות לא היו ל״ה אלף. וכשמתו מהם ה׳ היו יתרים י׳ אלפים ומאתים. אלא במצרים מתו. ומי הם אותם משפחות שנשתיירו בלע ואשבל אחי מופים וחופים. בלע ואשבל היו צדיקים. אחי מופים וחופים היו בעלי תשובה. ולכך כשמונה הכתוב משפחותם שינה את שמם. לאחי קרא אחירם שאיחה בעצמו לרם העולם קרוע היה ונתאחה. למופים שפופם שדכדך עצמו בתשובה. ואין שפופם אלא לשון ענוי שנאמר ושפו עצמותיו לא ראו. לחופים קרא חופם שנקה עצמו מעון שנאמר חף אני בלי פשע. ואף ע״פ שהכל אחד שינה מעט בקריאתו ללמד שבעל תשובה היה. וכן את מוצא כשנמנו בדברי הימים ה׳ בני בנימין. אף הם קראו השלשה בשמות אחרים להודיע מעשיהם. הדא הוא דכתיב ובנימין הוליד את בלע בכורו ואשבל השני ואחרא השלישי נוחא הד׳ ורפה הה׳ אחרא זה היה אחי ולמה נקרא אחרא אח שנתן ריח. כמה דאת אמר והגפנים סמדר נתנו ריח נוחא היה מופים ולמה נקרא נוחא שעשה נחת רוח ליוצרו. רפה הוא חופים ולמה נקרא שמו רפה שרפא מעשיו הרעים. ד״א שרפה עצמו שלא נתכלה. ואע״פ שנתכלו ה׳ משפחות לבנימין זכו בני בלע השנים שנקראו בניהם על שמם. שנאמר ויהיו בני בלע ארד ונעמן וגו׳ ולמה נקרא שמו ארד שהיה רודה ביראת אלהים כמה דאת אמר ויהודה עוד רד עם אל. נעמן שהיו מעשיו נעימים ביותר, אלו שנים שסגלו מעשים טובים שנקראו בניהם על שמם ולא על שם בלע אביהם. כשם שסגלו בני גרשון קהת ומררי ונקראו בניהם על שמם ע״כ. וראה תנחומא פנחס ה. ששה משפחות (אהד, צחר, ולבנימן ג׳ ואצבון) נחסרו על הזנות בעצת בלעם. ובמדב״ר פכ״א ט, מבואר שחסרו ה׳ מבנימן. ובמדרש אגדה פנחס כו, יב. מבואר דחסרו שבעה בתי אבות וגו׳ שבמצרים חסרו בג׳ ימי אפלה וי״א בעת שמת אהרן חזרו ישראל לאחוריהם כו׳ ורדפו אחריהם שבט לוי והרגו מהם שבעה בתי אבות. עי׳ ירושלמי יומא פ״א ה״א. וראה ברש״י פנחס כו, יג. – כד. מב. מ״ש בשם ר׳ משה הדרשן ואולי גם המדרש הנ״ל שהביא בעל צרור המור הוא מיסודו של ר״מ הדרשן. וראה לעיל אות נב. ובבאור שדורש שכולם היו צדיקים כמו יעקב.
3. בענין השנוים הרבים שיש בשמות בני בנימן ובן בשאר השמות בין הכתוב לפניני ובין הכתוב בפ׳ פנחס ובספר דברי הימים, כותב בפירוש דברי הימים מיוחס לאחד מתלמידי הרב סעדיה הגאון צד כד. ״עתה יהיה לכל אחד מבני בנימן ג׳ שמות זולתי בלע ואשבל כי בכל מקום (בפ׳ ויגש, פנחס, דברי הימים,) כן נקראים נבלע ונשבה זהו בלע ואשבל וכן פירשו חכמים בלע שנבלע בין האומות אשבל שנשבה אחי לבין האומות, וכן הענין כמפורש על הסדר״. ובפי׳ הרד״ק (דה״א ד, כד.) כותב וכן תראה ברוב השמות בעברי בשמות בני אדם ובשמות הערים כי אינם קופדים בחילוף אות אחת או שתים בשם. ופעמים קוראים אותם בשני שמות שאינם דומים זה לזה וקורא אותם במקום אחד בשם האחד ובמקום אחר בשם האחר. והתחלת המאמר הוא לעיל פל״ז אות כד. וצרף לכאן. ודרשות אלו על שמות עשרת בני בנימן מובאות בב״ר פצ״ג ופצ״ד, תנחומא ויגש ד. תנחומא ישן שם ז. ובתיב״ע כאן ואציין להלן השנוים. שנבלע כו׳ כ״ה בב״ר פצ״ד ותנחומא ויגש ד. וראה לקמן אות קיא. והתחלת המאמר בב״ר פצ״ד בשעה שעמד יוסף עם בנימן אמר ליה אית לך בנין, אמר ליה אין, אמר ליה כמה, א״ל עשרה, ומה שמהון, א״ל הוה לי חד אח והיו מעשיו נאים ונעימים ונשבה ממני והוצאתי אותם לשם המאורע אשר לו וכו׳. ובב״ר פצ״ג ד״א בלע ובכר ואשבל מפני מה קראת להם השמות הללו, אמר לו כולן קראתי אתם על שם אחי. והוה משאיל אותו בני כלום אח יש לך, אמר לו אח היה לי ואיני יודע להיכן הלך, אמר לו יש לך אשה, אמר לו יש לי אשה ועשרה בנים, אמר לו מה שמן אמר לו בלע וגו׳ וכ״ה בתנחומא ויגש ד. ועי׳ תנ״י ויגש ז.
4. כ״ה בב״ר פצ״ג ובתרגום יוב״ע כאן.
5. בתנ״י שם שהיה בכור לאמי. וכ״ה בתרגום יוב״ע כאן ובשאר המקורות סתמא שהיה בכור.
6. בתרגום יב״ע דהליך בשבייתא, ובשאר המקורות שנשבה ממני, שנשבה. ובב״ר פצ״ד ד״א אשבל שנשבה מאביו ואמו. ובכת״י ילקוט מדרשי תימן שנשבה מאחיו.
7. וכ״ה בב״ר פצ״ד ובתרגום יוב״ע ובשאר המקורות. ובגמ׳ שם שגר באכסניות וכ״ה בתנ״י שם. ובתנחומא שם גרא שנעשה גר. ובילקוט מדרשי תימן כת״י גרא שגר בארץ אכסניות.
8. כ״ה בתרגום שם ותנחומא שם.
9. כ״ה בב״ר פצ״ד ובתנחומא ישן שם נעמן שהיו דבריו נעימים. ובב״ר פצ״ג ד״א ונעמן שהיה נעים לאביו ולאמו. ובכת״י ילקוט תימני שו״ת, ונעמן שהיה נעים ודבריו נעימים.
10. ובב״ר פצ״ד בתרגום ובתנחומא שם על שם שהיה אחי בן אמי. ובגמ׳ שם אחי הוא. ובש״ס כת״י מינכן אינו דורש כלל השמות אחי וראש מפני שמובנים כפשוטם. ובב״ר שם אחי שהוא (שהיה) אחי וודיי. וראה בפרש״י פנחס כו, לח. ואחירם הוא אחי שירד למצרים ולפי שנקרא על שם יוסף שהיה אחיו ורם ממנו נקרא אחירם. וכ״ה במדרש אגדה שם.
11. כ״ה בש״נ בב״ר מנח״י ובגמ׳ ראשי הוא. ובב״ר פצ״ג שהיה לי ראש. ובתנ״י שם שהיה גדול ממני. ובתנחומא שם שהיה ראש וגדול עלי.
12. כ״ה בב״ר פצ״ג ותנחומא שם מופים שהיה יפה ומיפה. ובגמ׳ לא דרשו שם זה.
13. במדרש אגדה פנחס כו, לח. ושפופם האמור כאן הוא מפים האמור להלן ולכך קרא למופים שפופם שמפיו היה שפוי. וברש״י שם בסגנון אחר. ובכת״י ילקוט מדרשי תימן מפים שמפיו תצא תורה. ובתרגום יוב״ע כאן דורש דאזדבן במוף.
14. בב״ר פצ״ג ד״א מפים וחפים שראשו חפוי בין עובדי ע״ז.
15. ב״ר פצ״ג ופצ״ד ותנ״י שם ותנחומא שם. ובסגנון אחר בשכ״ט כאן ומקורו מתרגום יב״ע כאן.
16. ראה לקמן אות קכו. בבאור.
17. וכ״ה בכת״י מדרש הבאור.
18. בב״ר פצ״ג ד״א מיום שגלה לא חפפתי ולא סרקתי ועשיתי עצמי כאבל, ובמדרש הגדול בלוח התקון כארוד נכתב בגליון פי׳ כמו ערוד. ובכת״י מדרש הביאור כארד.
19. בב״ר פצ״ד ד״א וארד שירד ממדינה למדינה. ובתנחומא שם וארד שירד בגולה. וראה בתרגום יב״ע.
20. ב״ר פצ״ד ובגמ׳ שם וארד שפניו דומים לוורד. וכ״ה בתנחומא שם ובש״ס כת״י מינכן ליתא דרש זה:
21. ראה לעיל אות קכד.