×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(ט) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי׃
Hashem said to Kayin, "Where is your brother Hevel?⁠" He said, "I don't know. Am I my brother's keeper?⁠"
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזרא א׳רד״קרד״ק פירוש הנסתרפענח רזא ב׳קיצור פענח רזאר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןעודהכל
[פא] 1ויאמר ה׳ אל קין אי הבל אחיך וגו׳. משל לאיפרכוס שהיה מהלך באמצע פלטיא, מצא הרוג וא׳ עומד על גביו, א״ל מי הרגו, אמר ליה, אנא בעי ליה גבך, ואת בעי ליה גבי, א״ל לא אמרת כלום. (בראשית רבה כ״ב)
[פב] 2משל לאחד שנכנס לגינה ולוקט תותיון ואוכל, והי׳ בעל הגינה רץ אחריו, א״ל מה בידך, א״ל אין בידי כלום, א״ל והרי ידיך מלוכלכות, כך א״ל קין השומר אחי אנכי, א״ל הקב״ה הא רשע קול דמי אחיך כו׳. (בראשית רבה כ״ב)
[פג] 3משל לאחד שנכנס למרעה וחטף גדי א׳ והפשילו לאחוריו, והיה בעל המרעה רץ אחריו, אמר לו מה בידך, אמר לו אין בידי כלום, אמר לו והרי הוא מפעה אחריך, כך אמר הקב״ה לקין קול דמי אחיך צועקים אלי וגו׳. (בראשית רבה כ״ב)
[פד] 4אי הבל אחיך. א״ל ווי לו שריחם עליך ולא הרגך כשנפלת תחתיו, ואתה עמדת והרגת אותו כו׳. כיון שאמר לו הקב״ה אי הבל אחיך א״ל לא ידעתי השומר אחי אנכי, אתה הוא שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי. משל למה״ד לגנב שגנב כלים בלילה, ולא נתפס, לבקר תפשו השוער, א״ל למה גנבת את הכלים. א״ל אני גנב ולא הנחתי אומנתי אבל אתה אומנתך בשער לשמור למה הנחת אומנתך, ועכשיו אתה אומר לי כך, ואף קין כך אמר אני הרגתי אותו בראתי בי יצה״ר. אתה שומר את הכל, ולי הנחת אותו להרגו, אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי, שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו. (תנחומא בראשית א״ט)
[פה] 5אמר ר׳ אבא ב״כ זה אחד מג׳ בני אדם שבדקן הקב״ה ומצא קרון של מי רגלים, קין בשעה שאמר הקב״ה אי הבל אחיך, בקש להטעות כביכול, היה צריך לומר רבש״ע הנסתרות והנגלות לפניך גלויות, זאת שואלני בשביל אחי, אלא אמר לו לא ידעתי השומר אחי אנכי, אמר לו הקב״ה חייך כך דברת, קול דמי אחיך צועקים כו׳. (במדב״ר פ״כ ס״ו)
[פו] 6ר׳ יוחנן אומר לא היה יודע קין שהנסתרות גלויות לפני המקום, מה עשה נטל את נבלתו של אחיו וחפר וטמן אותו בארץ. אמר לו הקב״ה כי הבל אחיך, אמר לפניו רבש״ע שומר שדה וכרס שמתני שומר אחי לא שמתני, שנאמר השומר אחי אנכי. א״ל הקב״ה (מלכים א כ״א:י״ט) הרצחת וגם ירשת, קול דמי אחיך צועקים אלי, כיון ששמע קין הדבר נבהל. (פרדר״א פכ״א)
[פח] 7הא למדת שכל מי שהוא מודה במעשיו הקב״ה מצילו ומביאו לחיי עוה״ב, וכל מי שאינו מודה במעשיו הקב״ה מקללו, שכן מצינו בשעה שהרג קין את הבל אמר לו קב״ה אי הבל אחיך, אמר לפניו רבש״ע אני והבל הנחנו דורון לפניך והבל קבלת ולי החזרת בפחי נפש ממני אתה מבקשו, והלא אינו מתבקש אלא ממך, שאתה משמר כל הבריות, אמר לו אני מודיעך היכן הוא מיד קללו שנאמר (בראשית ד׳:י״א) ועתה ארור אתה מן האדמה. (שיטה חדשה ברכת יעקב)
1. איפרכס שר מדינה (ערוך) בפי׳ ב״ר כ״י מובא במנח״י גורס בסוף המאמר אמרו לו חביריו לר״י דסכנין לא אמרת כלום, כלומר לא לדבר זה שאמרת נמשל ההוא מעשה של קין אלא לאחד שנכנס, והמרז״ו מפרש השלשה משלים כאן ובמאמר פב. פג. המשל הראשון הוא כאלו אומר שראה בעיניו וזה הוא שייך על הפסוק השומר אחי אנכי. והמשל השני הוא על הלשון דמי אחיך וכו׳ והרי ידיך מלוכלכות וניכר שאתה הרגתו, והמשל השלישי שייך למ״ש צועקים אלי כמו שהגדי מפעה. ועי׳ לקמן מאמר פד.
2. עי׳ לעיל מאמר פא.
3. לעיל מאמר פא. מפעה, צועק. ובמדרש הגדול מביא הלשון לאחד שחטף גדי והפשילו אחריו ופעה כו׳.
4. לעיל מאמר פא. ולקמן מאמר פז.
5. ב״ר פי״ט א״כ, לעיל פ״ג מאמר סח. מובא זה בקיצור, ובפס״ז ס׳ בלק מובא המאמר שלפנינו בקצת שינוי, וברש״י מלכים ב. כ. מביא מדרש בשם תנחומא, בלשון ומצאן עביט של מים ״עכורים״.
6. לעיל מאמר פה. לקמן מאמר פז. חפר וטמן אותו עי׳ לעיל מאמר עח.
7. מדרש זה נדפס ראשונה בסוף ס׳ משפטי שבועות לרב האי גאון. וכעת נדפס בב״ר ד״ו בסופו. ובבהמ״ד ח״ב. מובא בילקוט שמעוני ח״א רמז קנט. בשינוי, גם בילקוט המכירי משלי כח. בשינוים. ובמדרש אגדה כאן לפי שהקב״ה חפץ בתשובתם של רשעים, והיה צריך לאמר רבש״ע אתה יודע כל הנסתרות אני הרגתיו וחטאתי והי׳ הקב״ה מוחל לו, והוא לא עשה כן, וכו׳ והתחיל לכזב. וראה לעיל מאמר פד. ולקמן מאמר צ.
וַאֲמַר יְיָ לְקַיִן אָן הֶבֶל אֲחוּךְ וַאֲמַר לָא יָדַעְנָא הֲנָטַר אֲחִי אֲנָא.
Hashem then said to Kayin, “Where is your brother, Hevel?” [Kayin] said, “I know not; am I my brother’s keeper?”
וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וַיֹּאמֶר לֹא יָדַעְתִּי הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי
וַאֲמַר ה׳ לְקַיִן אָן הֶבֶל אֲחוּךְ וַאֲמַר לָא יְדַעְנָא הֲנָטַר אֲחִי אֲנָא
גונב דעת העליונה
״לֹא יָדַעְתִּי״ היא צורת עבר ואולם מובנה הוא: אין אני יודע. מטעם זה תרגם ״לָא יְדַעְנָא״ (לא יודע אני), בבינוני: ״נעשה כגונב דעת העליונה״ (רש״י). אבל ״הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי״ (בראשית כז ב) מתורגם ״לֵית אֲנָא יָדַע יוֹם מוֹתִי״ (אין אני יודע), עיין שם הטעם.
ואמר י״י לקין הן הוא הבל אחוך ואמר לית אנ((א))[ה] ידע הא נטורא דאחי אנה.
ואמר י״י לקין אן הבל אחוך ואמר לא ידענא דילמא נטיר אחי אנא.
And the Lord said to Kain, Where is Habel thy brother? And he said, I know not; am I the keeper of my brother?
(ט-י) וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל קַיִן אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וגו׳ – מָשָׁל לְאִיפַּרְכוֹס שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא, מָצָא הָרוּג וְאֶחָד עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, אָמַר לוֹ מִי הֲרָגוֹ, וַאֲמַר לֵיהּ אֲנָא בָּעֵי לֵיהּ גַּבָּךְ, וְאַתְּ בָּעֵי לֵיהּ גַּבִּי, אֲמַר לֵיהּ לֹא אָמַרְתָּ כְּלוּם, מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִנָּה וְלִקֵּט תּוּתִין וְאָכַל, וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת. כָּךְ אָמַר לוֹ קַיִן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָא רָשָׁע: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים וגו׳ – מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו, וְהָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם, אָמַר לוֹ וַהֲרֵי הוּא מַפְעֶה אַחֲרֶיךָ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַיִן: קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ וגו׳.
רַבִּי יוּדָן וְרַבִּי הוּנָא וְרַבָּנָן. רַבִּי יוּדָן אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ – דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבִּי הוּנָא אָמַר: אֶת דְּמֵי נָבוֹת (מלכים ב ט׳:כ״ו), דַּם נָבוֹת וְדַם בָּנָיו אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו. רַבָּנָן אָמְרִין: וַיָּמָת בְּדַם יְהוֹיָדָע, אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא בִּדְמֵי יְהוֹיָדָע (דברי הימים ב כ״ד:כ״ה), דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשָׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ, לִשְׁנֵי אַתְּלִיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין וּמִתְגּוֹשְׁשִׁים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ פֵּרְשָׁן, וְלֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן, נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּחַ וְאָמַר מַאן יִבְעֵי דִּינִי קֳדָם מַלְכָּא, כָּךְ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צוֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה, לַעֲלוֹת לְמַעְלָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה שֶׁעֲדַיִן לֹא עָלְתָה לְשָׁם נְשָׁמָה, וּלְמַטָּה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּר שָׁם אָדָם, וְהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.
השומר אחי אנכי – אמר לו קין רבש״ע אתה שומר כל הבריות ואתה מבקשו מידי, לגנב שגנב כלים בלילה ולא נתפס, בבקר תפסו השוער, א״ל למה גנבת את הכלים. א״ל אני גנב לא הנחתי אומנותי, אתה אומנותך בשער לשמור למה הנחת אומנותך ועכשיו אתה אומר לי כך. כך אמר קין, אם הרגתי אותו אתה בראת בי יצה״ר, אתה שומר הכל למה הנחת לי להורגו, אתה הוא שהרגתו שנקראת אנכי, שאלו קבלת קרבני כמותו לא הייתי מתקנא בו.
ויאמר ה׳ אל קין אי הבל אחיך – לפי שהקב״ה חפץ בתשובתם של רשעים, והיה צריך לומר רבונו של עולם אתה יודע כל הנסתרות אני הרגתיו וחטאתי והיה הקב״ה מוחל לו, והוא לא עשה כן, וכיון ששמע הקב״ה שואלו אי הבל אחיך חשש בלבו כי עבים סתר לו ואינו רואה מעשה בני אדם, והתחיל לכזב לפניו ולאמר לא ידעתי.
השמר אחי אנכי – כיון שראה הקב״ה כי קין ענה בסכלות, התחיל מגיד לו שהוא יודע הכל, והוא הדיין והוא עתיד לדון, שנאמר ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צועקים, 1אינו אומר דם אחיך, אלא דמי אחיך, מלמד שתבע ממנו דמי זרעותיו עד סוף כל הדורות.
2דבר אחר: מהו דמי, מלמד שלא היה קין יודע מהיכן נפשו יוצאת, והיה מפצע בו ומכה אותו באבנים, והיה דמו מתפזר ממקומות הרבה.
1. אינו אומר דם אחיך כו׳. ב״ר פכ״ב אות ט׳, סנהד׳ ל״ז ע״א, ילקוט רמז ל״ח, לקח טוב, ורש״י.
2. דבר אחר: מלמד כו׳. בש״ס סנהדר׳ שם, וב״ר פכ״ב אות ט׳, דבר אחר: דמי אחיך שהיה דמו מושלך על העצים ועל האבנים, והמאמר שהביא המחבר מובא גם ברש״י דבר אחר: שעשה בו פצעים הרבה שלא היה יודע מהיכן נפשו יוצאה, וכן הביא הלקח טוב, ובתנחומ׳ הנדפס מכבר אות ט׳ והיאך הרגו עשה לו פציעות פציעות חבורות חבורות באבן בידיו וברגליו שלא היה יודע מהיכן נשמתו יוצאת, עד שהגיע לצוארו, וכן ביב״ע וטבע אבנא במצחיה וקטליה.
(ט-י) רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר: כְּתִיב ״חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים״ וְגוֹ׳. ״חֶרֶב פָּתְחוּ רְשָׁעִים וְדָרְכוּ קַשְׁתָּם״, זֶה קַיִן ״לְהַפִּיל עָנִי וְאֶבְיוֹן לִטְבוֹחַ יִשְׁרֵי דָרֶךְ״, זֶה הֶבֶל ״חַרְבָּם תָּבֹא בְלִבָּם״ וְגוֹ׳ (בראשית ד׳:י״ב) נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ.
אֵי הֶבֶל אָחִיךָ וְגוֹ׳ – מָשָׁל לְאַפַרְכּוּס שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ בְּאֶמְצַע פְּלַטְיָא. מָצָא הָרוּג אֶחָד וְאֶחָד עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. אָמַר לוֹ מִי הֲרָגוֹ. אָמַר לוֹ מָה אַתְּ בָּעֵי לֵיהּ גַבִּי וַאֲנָא בָּעֵי לֵיהּ גַּבָּךְ אָמַר לוֹ לֹא אַמְרֵת כְּלוּם אֶלָּא מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְגִינָּה וְלָקַט תּוּתִים וְאָכַל, וְהָיָה בַּעַל הַגִּנָּה רָץ אַחֲרָיו. אָמַר לוֹ מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לוֹ אֵין בְּיָדִי כְּלוּם. אָמַר לוֹ וַהֲלֹא יָדֶיךָ מְלֻכְלָכוֹת. כַּךְ אָמַר קַיִן לַהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲשֹׁמֵר אָחִי אָנֹכִי. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הָא רָשָׁע קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה. מָשָׁל לְאֶחָד שֶׁנִּכְנַס לְמִרְעֶה וְחָטַף גְּדִי אֶחָד וְהִפְשִׁילוֹ לַאֲחוֹרָיו וְהָיָה בַּעַל הַמִּרְעֶה רָץ אַחֲרָיו. אָמַר לֵיהּ, מַה בְּיָדְךָ, אָמַר לֵיהּ, אֵין בְּיָדִי כְּלוּם. אָמַר לֵיהּ, וַהֲלֹא הוּא מְפָעֶה אַחֲרֶיךָ. כַּךְ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ. (שְׁאַר קִיטְעָא כָּתוּב לְעֵיל בְּרֶמֶז כ״ח).
קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ – שֶׁלֹּא כְּדִינֵי מָמוֹנוֹת דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דִּינֵי מָמוֹנוֹת אָדָם נוֹתֵן מָמוֹן מִתְכַּפֵּר לוֹ, דִּינֵי נְפָשׁוֹת, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיוֹתָיו תְּלוּיִין בּוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, שֶׁכֵּן מָצִינוּ בְּקַיִן שֶׁהָרַג אֶת אָחִיו, שֶׁנֶּאֱמַר קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ, אֵינוֹ אוֹמֵר דַּם אָחִיךָ, אֶלָּא דְּמֵי אָחִיךָ, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיוֹתָיו. דָּבָר אַחֵר: דְּמֵי אָחִיךָ, שֶׁהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הַאֲבָנִים. אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא, מְלַמֵּד שֶׁעָשָׂה קַיִן בְּהֶבֶל אָחִיו פְּצִיעוֹת פְּצִיעוֹת חַבּוּרוֹת חַבּוּרוֹת שֶׁלֹּא הָיָה יוֹדֵעַ מֵהֵיכָן הַנְּשָׁמָה יוֹצְאָה, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְצַוָּארוֹ. וּמִיוֹם שֶׁפָּתְחָה הָאָרֶץ וְקִבַּלְתּוֹ לְדָמוֹ שֶׁל הֶבֶל שׁוּב לֹא פָּתְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו כ״ד:ט״ז) ״מִכְּנַף הָאָרֶץ זְמִירֹת שָׁמַעְנוּ״, מִכְּנַף הָאָרֶץ וְלֹא מִפִּי הָאָרֶץ. אֵיתֵיבֵיהּ חִזְקִיָּה אָחִיו, (במדבר ט״ז:ל״ב) ״וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ״, אָמַר לֵיהּ, לְרָעָה פָּתְחָה, לְטוֹבָה לֹא פָּתְחָה.
אָמַר רַב יְהוּדָה בְּרֵיהּ דְּרַבִּי חִיָּא, גָּלוּת מְכַפֶּרֶת מֶחֱצָה. מֵעִיקָרָא כְּתִיב נָע וָנָד וּלְבַסּוֹף כְּתִיב ״וַיֵשֶׁב בְּאֶרֶץ נוֹד״ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב, גָּלוּת מְכַפֶּרֶת שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ל״ח:ב׳) ״כֹּה אָמַר ה׳ הַיֹּשֵׁב בָּעִיר הַזֹּאת יָמוּת בַּחֶרֶב (ו)⁠בָּרָעָב וּבַדָּבֶר״, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: גָּלוּת מְכַפֶּרֶת עַל הַכֹּל, שֶׁנֶּאֱמַר ״כִּתְבוּ אֶת הָאִישׁ הַזֶּה עֲרִירִי״ (ירמיהו כ״ב:ל׳), וּבָתַר דְּגָלָה כְּתִיב (דברי הימים א׳ ג׳:י״ז) ״וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ״.
רַבִּי יוּדָן אָמַר: דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו, (מלכים ב ט׳:כ״ו) ״אִם לֹא אֶת דַּם נָבוֹת וְאֶת דַּם בָּנָיו״ אֵין כְּתִיב כַּאן, אֶלָּא ״אֶת דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת דְּמֵי בָנָיו״, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיוֹתָיו. רַבָּנִין אָמְרִין, ״וַיָמֹת בְּדַּם בֶּן יְהוֹיָדָע״ אֵין כְּתִיב כַּאן אֶלָּא ״בִּדְמֵי בֶּן יְהוֹיָדָע״, דָּמוֹ וְדַם זַרְעִיּוֹתָיו.
צוֹעֲקִים אֵלַי – אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, קָשֶׁה הַדָּבָר לְאָמְרוֹ וְאִי אֶפְשַׁר לַפֶּה לְפָרְשׁוֹ. מָשָׁל לִשְׁנֵי אַטְלִיטִין שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים וּמִתְגּוֹשְׁשִׁין לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. אִלּוּ רָצָה הַמֶּלֶךְ פֵּרְשָׁן, לֹא רָצָה הַמֶּלֶךְ לְפָרְשָׁן נִתְחַזֵּק אֶחָד עַל חֲבֵרוֹ וַהֲרָגוֹ, וְהָיָה מְצַוֵּח וְאוֹמֵר: מַאן יִבְעֵי דִּינִי קָדָם מַלְכָּא כַּךְ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ וְגוֹ׳, לַעֲלוֹת לְמַעֲלָה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה, שֶׁהֲרֵי עֲדַיִן לֹא עָלְתָה לְשָׁם נְשָׁמָה וּלְמַטָּה לֹא הָיְתָה יְכוֹלָה לַעֲמֹד שֶׁעֲדַיִן לֹא נִקְבַּר שָׁם אָדָם וְהָיָה דָּמוֹ מֻשְׁלָךְ עַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים.
פקאל אללהא מקררא אין הבל אכ׳וך קאל לא אעלם אחאפט׳ אכ׳י אנא.
א. א נוסף: ״לה״
ואמר ה׳ כפתיחת שיחה1 היכן הבל אחיך, אמר: איני יודע, האם שומר אחי אני.
1. וביאר רבינו בפירושו הארוך: ״וההודעה השניה (שאמר ה׳ לקין) - התוכחה, והוא מה שאמר לו: אי הבל אחיך. וזה נאמר על ידי אלהים כדי לעורר את קין להודאה, וכמו שהזכרנו בקשר לשבע עשרה השאלות הדומות לזו, ומשום כך הוספתי בתרגום הפסוק: מקררא, ולו הודה היה מוחל לו, אבל הוא כיחש ואמר: לא ידעתי, וגם גמר בלבו לרמות את המלאך שנשלח אליו כדי לעורר אותו להודאה ואמר: השומר אחי אנכי. וכאילו רצה לרמז בערמה: אולי חיה רעה אכלתו, או אולי טבע במים או נשרף או מקרה דומה לזה קרה אותו, ובזה הוסיף חטא על פשעו. ובאדם האומר כך: לא ידעתי, אלהים אומר: הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי״.
ב. וההודעה השניה: התוכחה, והוא מה שאמר לו: אי הבל אחיך. וזה נאמר על ידי אלוהים כדי לעורר את קין להודאה, וכמו שהזכרנו בקשר לשבע עשרה השאלות הדומות לזו, ומשום כך הוספתי בתרגום הפסוק: מקררא, ולו הודה היה מוחל לו, אבל הוא כיחש ואמר: לא ידעתי, וגם גמר בלבו לרמות את המלאך שנשלח אליו כדי לעורר אותו להודאה ואמר: השומר אחי אנכי. וכאילו רצה לרמז בערמה: אולי חיה רעה אכלתו, או אולי טבע במים או נשרף או מקרה דומה לזה קרה אותו, ובזה הוסיף חטא על פשעו. ובאדם האומר כך: לא ידעתי, אלוהים אומר: הנני נשפט אותך על אמרך לא חטאתי, ובכגון...
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

אי הבל אחיך – אין היא שאלה לבקשת ידיעה, כי לא נעלם מה׳ דבר, אלא שהיא פתיחת שיחה, והיא רבה מצדו של ה׳, וכולן על הדרך הזאת, כמו ׳ויאמר לו איכה׳ (בראשית ג׳:ח׳), ואחרים.⁠1.⁠2
1. דברים דומים אומר אבן בלעם בפירושו לבמדבר ט״ו:ט״ו, כ״ב:ט׳. למעשה, פרשננו נקט כאן את דרכו של רס״ג הבאה לידי ביטוי בפירושו לאיוב א׳:ז׳ (מהדורת י׳ קאפח, ירושלים תשל״ג, עמ׳ לב-לג), שם הוא מביא שבעה עשר מקרים, ועל כולם הוא אומר: ״והו אן נקול אן הד׳א אלקול מן אללה או רסלה אפתתאח כלאם״ — ״והוא שנאמר, כי הדיבור הזה מה׳ או משליחיו — לפתיחת שיחה״. אף על פי כן, במקרה דידן וכן במקרה של ׳איכה׳ (בראשית ג׳:ט׳) הוסיף רס״ג בתרגומו את המלה ׳מקררא׳ (= כדי שיתוודה). הש׳ צוקר, על תרגום רס״ג, עמ׳ 269; הנ״ל, פירוש רס״ג לבראשית, עמ׳ 75 ועמ׳ 90-89 בערבית, ועמ׳ 292 ועמ׳ 312 בעברית, וכן י׳ קאפח, פירושי רבינו סעדיה גאון על התורה, ירושלים תשכ״ג, על בראשית ג׳:ט׳, וראה גם ראב״ע על אתר
2. {הערת רמ״מ:} פרופ׳ פרץ כתב שאפשר שחסר כאן קטע. ונראה ששיער כן מפני שדיבור זה הוא בסוף עמוד, ודיבור הבא המופיע באש עמוד שני רחוק ממנו הרבה, אבל זאת למודעי שגם בכ״י סנקט פטרבורג (שאינו העתק מטופס זה כמו שמוכח מהערותיי על השינויים הרבים ביניהם) מופיעים הדיבורים כסדרם כאן מבלי סימן על חסרון כלשהו.
אי הבל אחיך – ליכנס עמו בדברי נחת, אולי ישיב:⁠א אני הרגתיו וחטאתי לך.
לא ידעתי – נעשה כגונב דעת העליונה.
הֲשומר אחי וגו׳ – לשון תימה הוא, וכן כל ה״י הנקודה בחטף פתח.
א. כן בכ״י לייפציג 1, אוקספורד 165, ליידן 1, אוקספורד 34, לונדון 26917, דפוס רומא. בכ״י מינכן 5: ישוב ויאמר. בכ״י ברלין 1221: ״ישוב״.
איה הבל אחיך WHERE IS ABEL YOUR BROTHER – thus entering into a friendly conversation with him: perhaps he might repent and say, "I have killed him, and sinned against You" (Bereshit Rabbah 19:11).
לא ידעתי I KNOW NOT – He became a deceiver of the Most High (i.e. he persuaded himself that he could deceive Him) (Bemidbar Rabbah 20:6).
השומר אחי אנכי AM I MY BROTHER'S KEEPER – This is a question. Similarly, wherever 'ה has a חטף פתח it introduces a question.
וטעם אי – כמו: איה. ומלת איפה (בראשית ל״ז:ט״ז) מורכבת משתי מלות.
[WHERE.] Ay(where) means the same as ayeh. The word ayfo (where) is a combination of two words.⁠1
1. Where (ayeh) and here (poh), i.e., in what place.
ויאמר י״י – בא אליו הדבור להודיעו, כי לא יוכל אדם להסתר ממנו, וכל ענייני בני אדם גלוים לפניו, וקין חשב להסתר ממנו כמו שנסתר מאביו שהרגו בשדה במקום שלא היה אדם, וגם כן בא אליו הדבור להודיעו ענשו על פשעו.
ומה שאמר לו אי הבל אחיך – הוא לפתיחת הדברים, כמו שאמר לאדם איכה, ואמר למשה רבינו מה זה בידך והדומים להם. ומה שהשיבו קין לא ידעתי, מפני הסתפקו עדין בידיעת הבורא בעניני בני אדם, לפי שאמר לו: אי הבל אחיך, ולא אמר לו, למה הרגת הבל אחיך, חשב קין כי לא ידע.
וכחש, ואמר: לא ידעתי השומר אחי אנכי – הוא הולך למלאכתו ואני למלאכתי,⁠א וכי שומר אני אותו בכל מקום שילך עם צאנו? אבל אדם לא כחש, כי יודע היה כי האל יודע כל דברי בני אדם, ואף על פי שפתח לו בלשון מסופק ואמר לו איכה (בראשית ג׳:ט׳), ידע כי הכל גלוי לפניו יתברך, והשאלה לא היתה אלא לפתיחת הדברים, ולא התחבא אלא מפני הבשת.
א. כן בכ״י מינכן 28, פריס 193, פריס 194. בכ״י מוסקבה 495 רק: ״הוא במלאכתו״.
'ויאמר ה, the reason God spoke to him now was only in order to show him that he could not hide his deed from God, and that whatever man does, or even plans to do is fully known to Him. Kayin had thought that by burying Hevel he could hide his deed from God, just as he had been able to hide it from his father. This is why he had killed Hevel in the field where there had not been any witnesses. The additional reason why God addressed him was to inform him of his impending punishment. The reason that God phrased His remarks as if He questioned him, saying: אי הבל אחיך, was only an opening line, just as He had asked Adam in 3,9 איכה, “where are you?,” knowing full well where Adam was hiding. He also had asked Moses in Exodus 4,2 מזה בידך, “what is this in your hand?,” knowing full well that Moses held a staff in his hand. There are more such examples of a question by God being for purposes other than to obtain information not at His disposal. Seeing, however, that He had not said to Kayin: “why did you kill your brother?” Kayin thought that God was not yet aware of Hevel being dead. He denied all knowledge, saying: לא ידעתי, השומר אחי אנכי, claiming that Hevel had gone about his work just as he, Kayin, had gone about his work.. He added, gratuitously, that he could not be expected to know the whereabouts of his brother all the time, seeing he had not been hired to be his keeper. He acted far worse than his father at the time, as Adam had never denied that he had done wrong. He had only made excuses for himself. Adam was well aware that God was well informed about all such matters, and that even though He had commenced the conversation with a question, it was not because He had not known the answer.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ח]

ויאמר לא ידעתי השומר אחי אנכי – לא היה בשמירתי. אבל אתה שהיה בשמירתך למה לא שמרתו מידי. משל למלך שמסר מדינתו לאחד מסריסיו ובאו לסטים וגנבו בהמות ורדף המלך והשיגהו. אמ׳ לו אדוני המלך מה תשאל לי שאל לסריס כו׳ (ע״פ מדרש רבה כה:ט). קצת תימ׳ מי נתן עצה לאדם ולבניו שהביאו קרבנות. ומצאתי בטעמי ה״ר יהודה חסיד (???) לפי שתדיר היו המלאכים מצויין אצל אדם להורות לו איך לעשות רצון בוראו. ולמדו לו הק׳ חפץ בקרבנות ואיך להקריב. שהרי קין והבל הקריבו ולא נכתב מי הגיד להם שהקב״ה חפץ בהם.
השומר אחי אנכי – אנכי דייקא, כלומר בשמירתי לא הי׳ אלא אתה שהי׳ בשמירתך למה לא שמרתו והצלתו מידי.
אי הבל אחיך העיז פניו כנגדו והשיב לא ידעתי השומר אחי אנכי – דבר עמו כגונב דעת עליון. וע״כ נתקלל בג׳ קללות הוא שאמר לו.
— אי הבל אחיך "where is your brother Hevel?⁠" by saying: "I do not know; am I my brother's keeper?⁠" He spoke as if it were possible to fool G-d. Because of these three sins Kayin was cursed with three curses.
השומר אחי אנכי – פי׳ לא היה בשמירתי אבל אתה שהוא בשמירתך למה לא שמרתו:
השמר אחי אנכי? "Am I my brother's keeper?⁠" Kayin remonstrated with God that it had been God's duty to protect Hevel, not his.
ואמר ה׳ אל קין: איה הבל אחיך? וחשב קין שזה דבר נעלם מה׳ יתעלה, והשיב לו שלא ידע, כי איננו שומר אחיו. והנה לא היה הענין כמו שחשב, כי ה׳ יתעלה יודע הכל. ואמנם לימד ה׳ יתעלה דרך ארץ, שלא ישפוט השופט בְּדבר אם לא אימת הענין קודם זה עם הנשפט איתו.
ויאמר ה׳ לקין אי הבל אחיך – המסדר אותך והמדריכך בדרך תלך כי מעתה תהיה כצאן אשר אין להם רועה. ויאמר השומר אחי אנכי. כאלו הוא העקר ואני השומר לבד והלא אני הוא העקר והוא אינו אלא כשומר לפרי. הכי קרא שמו הבל שאין להקפיד על אבידתו כשישמר העקר כי עדין לא ידע שמציאותו תלוי בו. ואפשר שירצה וכי חייב אני לשמוע בקולו ולשמור משמרתו על דרך ושמרתם את המצות.
נעשה כגונב דעת העליונה. שחושב שאין הכל צפוי לפניו דאל״כ לא היה מכחיש:
ויאמר ה׳ אל קין אי הבל אחיך. עד וידע קין את אשתו. ספר הכתוב שהוכיח הקב״ה את קין והענישו על דמי הבל אחיו ששפך וכדי ללכדו בדברו ויהיה פי כסיל מחיתה לו שאלו ראשונה אי הבל אחיך כאלו יתברך לא היה יודע הדבר כלו והוא בסכלותו השיב לא ידעתי השומר אחי אנכי. ובב״ר שלש חטאות חטא קין באותו יום. אחד שלא האמין דברי השם שאמר לו בהוכיחו אותו. ושני שהרג את הבל אחיו. ושלישית שהעיז והכחיש לומר לא ידעתי השומר אחי אנכי.
אי הבל אחיך – באיזה מקום קברת אותו. וזה אמר למען ישוב, כי לא יחפץ במות המת (יחזקאל י״ח:ל״ב).
לא ידעתי – חשב שהיתה השאלה מה היה לו, מפני שלא דרש ה׳ להשיג נבואה או רצון כמו קודם לכן, שחשב קין שלא ידע האל יתברך בפרטים, זולתי בדבקים בו.
אי הבל אחיך, “in which place did you bury him?” God phrased this as a question only in order to give Kayin a chance to begin the process of repentance, not because He was not perfectly aware where Kayin had buried Hevel. God did not want to be forced to kill someone already guilty of the death penalty.
לא ידעתי, “I do not know.” He thought that the question concerned Hevel’s whereabouts. Seeing that Kayin had not been interested previously in God’s ability to know the future, or to become close to Him; such knowledge about God was reserved to those who are cleaving to Him.
(ט-י) ויאמר ה׳ וגו׳ אי הבל אחיך ויאמר [לא ידעתי] השומר אחי אנכי. לפי שקין כמו שאמרנו (פסוק ג-ה) לא היה מאמין בהשגחה, סבר למימר דשאל ׳אי הבל אחיך׳ מכלל דלא ידע הפרטים, ולכן ענה לו ככה. ויַראהו ה׳ כי יודעו ומשגיח בו, ולכן אמר ויאמר מה עשית וגו׳1:
1. בנוסח מהדו״ק נוסף על הנוסח הנדפס שטעותו של קין היתה: ׳כמו שטעה איוב באמרו (איוב י ד) ׳העיני בשר לך׳⁠ ⁠׳, וראה פירוש רבינו לאיוב שם, וראה באריכות באור עמים (פרק ידיעה) ופירש שם אותו הפסוק באיוב, וראה שם פרק השגחה בסופו, ובתהלים (עג יא).
ויאמר ה׳ אל קין אי הבל אחיך – פליאה גדולה על קין איך אמר לא ידעתי אם טעה בזה לומר לא יראה יה ולא יבין במעשה התחתונים אם כן למה הקריב מנחה לה׳. ונראה לומר כי ודאי הבין קין ששאלו הקב״ה על הריגת אחיו והשיב לא ידעתי השומר אחי אנכי. ר״ל לא ידעתי שיש עון בדבר ההריגה והשומר אחי אינו לשון תמיהה אלא מוסב על לא ידעתי, כי אמר לא ידעתי אם אני מחויב לשמור את ראש אחי שלא יהרג על ידי, ושמירה זו מלשון אך את נפשו שמור (איוב ב׳:ו׳) כך טען קין כי לא ידע אם הוא מחויב לשמור את ראש אחיו או לא. ואמר לו הקב״ה איך לא ידעת והרי מצוה זו מן המושכלות וזה שאמר קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה שהשכל מחייב לקיים מצוה זו אף אם לא נצטוית עליה, כי בבטלה איש את רעהו חיים בלעו. והאדמה תשאה שממה מאין יושב, (ישעיהו ו׳:י״א) וא״כ האדמה תובעת עלבון הנהרג כי קיום האדמה תלוי בזה כ״א יהיה היתר רצועה להרוג איש את אחיו א״כ א״א לאדמה שתתקיים, כי יהיה מציאותה לבטלה ותהיה חריבה מאין יושב על כן לא תוסיף האדמה תת כחה לך. וטעם לדבר כי כשם שהאדמה נוגעת בדבר ומבקשת דין על ההריגה כך מחוייבת האדמה עצמה לעשות דין ברוצחים ע״ד שנאמר (במדבר ל״ה:ל״ג) כי הדם הוא יחניף את הארץ ולארץ לא יכופר לדם אשר שפך בה כי אם בדם שופכו. ויש להתבונן באיזו ענין הדם מחניף לארץ.
והקרוב אלי לומר בזה, כי הארץ דומה תמיד כאילו פערה פיה לבלוע את הכל כמו שאמר (משלי ט״ו:ט״ז) שלש הנה לא תשבענה שאול ועוצר רחם וגו׳. וכמו שאמר (ישעיהו ה׳:ד׳) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק וגו׳ ומכל זה ראיה שפי הארץ פתוח תמיד לבלוע והנותן דבר לתוך פיה דומה כאילו מחניף לה, וזה יאמר על הרוצחים שופכי דם נקי כי בדם זה יחניפו לארץ ליתן לה דבר בפיה לבלוע. ולעומת זה גם הארץ מחנפת להם ליתן להבלתי ראויים כל צרכם אשר מן האדמה מוצאם, דהיינו שני דברים, א׳ כל מאכל אשר יאכל ושאר צרכי האדם אשר מן הארץ מוצאם. ב׳ הדירה והמנוחה שיש לדרים עליה. לפיכך לדורות לא יכופר לארץ כי אם בדם שופכו שלא יאמרו שניהם מחניפים זה לזה כי הרשעים נותנים דבר בפיה לבלוע, והארץ מחנפת להם ליתן להם די צרכם, וצריכה האדמה כפרה על זה המעט תועלת אשר קבל הרוצח מן הארץ קודם שיהרג כי לא בדין נתנה לו כחה. אבל כאן מפני יישוב העולם לא נהרג קין וא״כ במה תצא האדמה מן החשד שלא יאמרו ששניהם מחניפין זה לזה ולמה אינה צריכה לכפרה, אלא לפי שקיימה רצון בוראה שאמר לא תוסיף תת כחה לך נע ונד תהיה בארץ. כי מאז שעשית המעשה הזה האדמה באה בהרשאה ותובעת ממך דמי אחיך וקול דמיו צועקים אלי מן האדמה והיא גם היא תעשה דין בך שלא תקבל עוד ממנה שני התועלות אשר יש לכל הדרים עליה, הן כל הצרכים, שע״ז אמר לא תוסיף תת כחה לך. הן הדירה והמנוחה, שעל זה אמר נע ונד תהיה בארץ. ושום מקום לא ירצה לקבלך. ובזה תצא האדמה מן חשד החנופה כי לא תחניף לך ועל כן אינה צריכה ג״כ לכפרה, אבל לחזור ולהורגך עכשיו א״א מפני יישוב העולם כי לא היה לאדם בן אחר בפעם ההוא.
אולי ישוב כו׳. והא דלא פירש רש״י כן לעיל גבי אדם יש לומר גבי אדם לא שייך לומר אולי יאמר חטאתי דהא כבר התודה בזה שהיה נחבא. עוד יש לומר דאדם צדיק גמור היה שהוא היה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ובודאי יודה על חטאו משא״כ קין משום הכי צריך ליכנס עמו בדברים כדי שישיב וכו׳. [מהרש״ל]:
נעשה כגונב כו׳. שחושב שאין הכל צפוי לפניו דאל״כ לא הי׳ מכחישו:
So that he may repent... Why did Rashi not say the same regarding Adam? The answer is: By hiding himself, Adam admitted that he had sinned. Thus Rashi could not say, "He may repent and say: 'I sinned.'" Another answer: Adam was a great tzaddik, as he was created by Hashem Himself. Surely he will admit his sin! Not so concerning Kayin. Therefore, Hashem had to "engage him in conversation so that he may repent...⁠" (Maharshal)
He became a deceiver... Kayin thought that Hashem is not All-Knowing; otherwise he would not have tried to deny [that he had sinned].
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 8]

ויאמר ה׳ אל קין אי הבל כו׳ – שאל לו ב׳ דברים. א׳ אי הבל. אם תאמר לא ידעתי. הלא אחיך הוא ואיך לא תשגיח עליו לידע אנה הוא הלא כריע כאח דברת עמו עד הנה וז״ש אחיך – והשיב על ראשון ראשון. על אי הבל. השיב לא ידעתי – ועל אחיך. השיב האומנם שנכון להשגיח עליו אפס השומר אחי אנכי – לחייב על אבידתו כשומר שכיר.
אי – בדרך גערה יאמר אֵי במקום איה. אי אלהימו (דברים ל״ב:ל״ז), אי לזאת אסלח לך (ירמיהו ה׳:ז׳), אי שכר (משלי ל״א:ד׳), אי צפחת המים (שמואל א כ״ו:ט״ז).
אי הבל אחיך – הוא לפתיחת דברים כמו שאמר לאדם איכה:
ויאמר לא ידעתי – המנוול הזה השתקע כ״כ ברשעתו עד שזדון לבו השיאו לגדף את השם, וכחש בו לאמר לא ידעתי כאילו יפלא מעיני ה׳ התועבה שעשה:
השמר אחי אנכי – כלומר לא די שלא נתת לי גדולה ויתרון עליו כמשפט הבכור על הקטן ממנו, אלא שאהיה עוד גרוע ממנו ואשמור מקום מושבו יציאתו וביאתו כעבד השומר את אדוניו, כי כל שנאת קין היתה בעבור שקנא את אחיו וחפץ להתגבר עליו:
אֵי – הנפרד ממנו אַי, וממנו אַיֵה, וְאַיִן, כמו {בראשית כ״ט:ד׳} מאין אתם.
Where (ei). The independent form of the Hebrew is ai, from which come the terms ayeh and ayin, as in me-ayin atem (“from where are you?”) (Gen. 29:4).
אֵי – ״אִי״ הוא מקום נפרד, מוגבל לעצמו; ומכאן ש״אֵי״ היא השאלה למקומו של אדם שאינו נוכח.
אי הבל אחיך – שאלת ה׳ ״אי הבל אחיך״, ותשובת קין, מראות על עומק השפלות של הרצח, והן מהוות אזהרה לכל הצדדים השותפים למריבה: על כל אחד ואחד לדעת היכן חבירו!
ויאמר לא ידעתי השמר אחי אנכי – שאלת ה׳ הייתה מוצדקת אף אם לא היה קורה דבר. אך כאן השיב קין: ״לא ידעתי; השומר אחי אנכי?⁠״ בעיני קין, הייתה תשובה זו מספקת. אין מוטל עליו להשגיח על אחיו, עסוק הוא דיו בענייני עצמו! האנוכיות חסרת הרגש המתבטאת בתשובה זו משמשת לנו כאזהרה: מי שלא איכפת לו מחברו, ומורגל על לשונו ש״כל אחד למען עצמו״; לא רחוק הוא מהשנאה הדוחפת אדם לרצוח אף את קרובו ואוהבו, כאשר הוא חש שהלה עומד בדרכו!
(ט-טז) שאלות:
מ״ש לא ידעתי איך כחש לאל ממעל. מ״ש ארור אתה מן האדמה למה קלל את האדמה, וכי היא בעלת בחירה ובעלת שכר ועונש. מ״ש והיה כל מוצאי יהרגני הלא כן ראוי לשופך דם אחיו, ולמה א״ל ה׳ לכן כל הורג קין ושם לו אות, הלא לא יכופר לרוצח כי אם בדם שופכו, ולמה ספר כי בנה עיר וקראה בשם בנו.
(ט) ויאמר ה׳ אל קין אי הבל אחיך – ה׳ הודיע לו שהבל הוא אחיו ואוהבו ולא עליו כוון בדבריו, וקין השיב עמ״ש לו שהוא אחיו ואוהבו לא ידעתי, ר״ל לא הבנתי שאחי הוא כי טעיתי שעליו נאמרו הדברים, ועל השאלה אי הבל שמבקש דמו מידו השיב השמר אחי אנכי, כי קין חשב שהאדם מוכרח במעשיו ואין לו בחירה, וע״ז אמר וכי אנכי השומר אחי, הלא אתה השומר מן הפגעים הטבעים והרצונים וכן אתה השומר מן רעות בני אדם, ולמה לא שמרת אותו שלא אהרגנו ואחר שאתה גזרת שיהרג הייתי מוכרח על הדבר, וז״ש במדרש לא אני הרגתיו אלא אתה שנתת בי יצה״ר, וה׳ השיב אתה עשיתו רע.
אי הבל אחיך1: אילו לא היה ״אחיך״ היה מקום להתנצל על מה שהרגו, באשר הקב״ה עשאו למשול עליו בשביל לחמו2 והרי הוא כמו קנין כספו, ואע״ג שבדין תורה אפילו עבד3 אם מת תחת ידו4 חייב מיתה5, מכל מקום הרי לא ניתנה תורה עוד, ומצד הסברא6 אין נ״מ בין מת תחת ידו או אם יום או יומים יעמוד, ובשניהם שוה דפטור משום דקנין כספו הוא7. אבל אחר ש״אחיך״ הוא, אי אפשר שיהיה לו דין כעבד קנין כספו8, אלא ממשלה מוגבלת, ולא שיהא בידו להרגהו.
לא ידעתי9 השמר אחי אנכי: לא השיב ׳השומר הבל אנכי׳ אלא ״השומר אחי״, פירוש, ש׳לא ידעתי כי השומר אחי אנכי׳ – שהנני מחויב בממשלתי עליו לשמרו גם כן כאח שלא יוזק ולא יהרג, ואני הייתי סבור שאני כמושל והוא כעבד ואין לי עוד לשמור אחוה.
1. ״אחיך״ מיותר.
2. כפי שביאר רבינו בסוף הפסוק הקודם, בביאור ״ואתה תמשול בו״.
3. ממש, עבד כנעני.
4. מיד, ולא התהלך חי יום או יומיים.
5. ״נקום ינקם״ (שמות כא,כ).
6. בלא התורה.
7. לפי הבנה זו של רבינו, התורה החמירה ב״מת תחת ידו״ ולא הקילה ב״אם יום או יומים יעמוד״.
8. ואין לך מקום להתנצלות שחשבת שיש לו דין עבד, הואיל ואח לא יכול להיות עבד.
9. האם חשב לגנוב דעת עליונה? עיין רש״י.
השאלה באה בדומה לדעיל ג׳:ט׳, כדי להכנס עמו בדברים, שמא יודה קין בעוונו וישוב בתשובה (רש״י).
אי – סמוך של אי⁠־אַיֵה.
ויאמר וגו׳ – לא רק שקין מכחיש את מעשהו, אלא הוא אף מוסיף בחוצפה, שאין הוא שומר אחיו ואינו חייב איפוא לדעת על מקום המצאו של הלז.
תורה שלמהתרגום אונקלוספרשגןתרגום ירושלמי (ניאופיטי)תרגום ירושלמי (יונתן)בראשית רבהבראשית רבתימדרש אגדה (בובר)ילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתר׳ יהודה אבן בלעםרש״יאבן עזרא א׳רד״קרד״ק פירוש הנסתרפענח רזא ב׳קיצור פענח רזאר׳ בחייטור הפירוש הארוךרלב״ג ביאור הפרשהעקדת יצחק פירושמזרחיאברבנאלר״ע ספורנושיעורי ספורנוכלי יקרשפתי חכמיםאור החייםאדרת אליהו לגר״אהרכסים לבקעהר׳ י״ש ריגייושד״לרש״ר הירשמלבי״םנצי״ברד״צ הופמןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×