(הקדמה) הנבואה השלישית תחלתה כה הראני ה׳ אלהים והנה יוצר גובי וגו׳ עד הלא כבני כושיים. ויש בה י״א פרשיות. הראשונה, כה הראני ה׳ אלהים: השנית, כה הראני ה׳ אלהים והנה קורא לריב: השלישית, וישלח אמציה: הרביעית, ויאמר אמציה אל עמוס. החמישית, ויען עמוס: השישית, לכן כה אמר ה׳ אשתך: השביעית, כה הראני ה׳ אלהים והנה כלוב קיץ: השמינית, שמעו זאת השואפים אביון: התשיעית, והיה ביום ההוא: העשירית, הנה ימים באים: הי״א, ראיתי את ה׳ נצב על המזבח וראיתי לשאול בה ששת השאלות:

השאלה הראשונה: מה ענין שלוש המראות האלה שזכר הנביא בתחילת הנבואה הזאת רצופות זו לזו שבא התחלת כולם בלשון אחד, והם כה הראני ה׳ אלוהים והנה יוצר גובי, כה הראני ה׳ אלוהים והנה קורא לריב באש, כה הראני והנה ה׳ נצב על חומת אנך, האם היו שלש המראות האלה על ענין אחד בלבד או על שלשה ענינים, ואם היו על ענין אחד בלבד למה באו עליו שלש מראות והיה די באחת, ואם היו על ענינים מתחלפים מי יתן ואדע מה המה אלה ולמה היו שלשה ולא יותר מג׳ ושלשתם בלשון אחד:

השאלה השנית: איך אמר במראה הראשונה שהראהו השם שהיה יוצר גובי שהוא לדעת המפרשים מאסף הארבה להעלותו על התבואה לאוכלה, ושהתפלל עליו הנביא ה׳ אלוהים סלח נא ושנחם ה׳ על זאת ואמר לא תהיה כאלו לא בא הארבה ולא השחית התבואה והנה בהפך זה אמר זה הנביא למעלה הכיתי אתכם בשדפון ובירקון וגומר יאכל הגזם:

השאלה השלישית: למה במראה הראשונה מיוצר גובי לא אמר לו הש״י מה אתה רואה עמוס וגם במראה השנית מקורא לריב באש לא שאלו מה אתה רואה עמוס ושאל אותו במראה השלישית באומרו ויאמר ה׳ אלי מה אתה רואה עמוס ויאמר אנך והיה ראוי שיהיו הדברים שוים בשלשתם:

השאלה הרביעית: למה כאשר ראה הנביא המראה הראשונה ושיער ברעתה התפלל ואמר סלח נא מי יקום יעקב כי קטון הוא וגם על המראה השנית התפלל ואמר חדל נא מי יקום יעקב כי קטון הוא, אמנם על המראה השלישית אשר ראה בה אמתת הגלות והחרבן לא התפלל ולא אמר סלח נא ולא חדל נא אבל שתק וקבל עליו את הדין בהיות רעתה רבה מאד:

השאלה החמישית: מענין המראה הד׳ אשר ראה בה כלוב קיץ ושאלו השם ית׳ מה אתה רואה עמוס כאשר שאלו במראה הג׳ והשיבו הנביא כלוב קיץ וביאר לו השם יתברך ענינה באומרו בא הקץ אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו, והנה המראה הזאת והייעוד הזה יראה מענינה שהוא עצמו ענין המראה הג׳ מהאנך כמ״ש הנני שם אנך אל עמי ישראל לא אוסיף עוד עבור לו ונשמו במות ישחק וגו׳ כי שתי המראות האלה לא נאמרו כי אם על חרבן מלכות ישראל וגלותו ולמה א״כ נכפלו:

השאלה הששית: במראה החמישית שזכר הנביא אחר כך באומרו ראיתי את ה׳ נצב על המזבח וגומר, וגם זאת יראה שהיא מענין השלישית והרביעית כי היא גם כן על חרבן שומרון וגלותם כמו שאמר ואחריתם בחרב אהרוג דומה למה שאמר במראה השלישית וקמתי על בית ירבעם בחרב, ויקשה אם כן למה באו מראות רבות על ענין אחד, וגם יקשה למה לא אמר במראה החמישית הזאת כה הראני ה׳ כמו שאמר באחרות ולמה לא אמר בה מה אתה רואה עמוס וגם הנביא לא התפלל עליה כאשר עשה על המראות הראשונות: והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כולם:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא לבאר שהקב״ה התרה בישראל בשלחו עליהם שפטיו הרעים כדי שיתנו לב וישובו אליו, והיה המשפט הראשון ברעב אשר הביא עליהם בכל מיני הרעב והדברים המסבבים אותו אם באויבים השוללים את התבואה ואם בעצירת הגשמים ואם בארבה והגזם שהיה בא ואוכל את התבואה שכולם הם שלוחי ההשגחה לגבות מהעם הפושע חובותיו ע״י הרעב, ושהתפלל הנביא שלא יכלה אותם באותו רעב וקבל הש״י תפלתו, ואחר זה זכר המשפט השני שהוא הדבר שהביא עליהם כאילו היה אש ותאכל בהם ושהתפלל הנביא שלא יכלה אותם הש״י באותו דבר וקובלה תפלתו, וזכר אח״כ המשפט השלישי מהגליות הפרטיים וסיפר שאמציה כהן העגל שהיה בבית אל שלח להגיד לירבעם מלך ישראל דברי עמוס כדי שיהרגהו וגם יעץ לעמוס שיברח אל ארץ יהודה ושעמוס השיבו שהוא לא הכין עצמו לנבואה אלא שהש״י שלחו להנבא ואיך יאמר אליו שיחדל מהגיד דבר הש״י ויעד את אמציהו בעונש אשר יקרהו ע״ז, ולא די שלא חדל עמוס מהנבא אבל גם כדי להכעיסו זכר מראה אחרת אשר ראה להוכיח שבא הקץ למלכות ישראל וזכר פשעי הדור המביאים אליו והצרות שיבואו, ושבמקום שלא היו רוצים לשמוע דבר הש״י מפי הנביאים יבא זמן שיבקשו את דבר ה׳ ולא ימצאו. ואחרי שייעד על חורבן מלכות ישראל יעד ג״כ על חורבן מלכות יהודה במראה הך הכפתור ושלא ימלט איש מישראל ומיהודה אם מהחרב ואם מהגלות, ובסוף הנבואה אמר שאין ראוי שנחשוב שיש בחקו יתברך שנוי על היותו פעמים מגדל ומרומם את האומה ופעמים ישפילנה עד ארץ ויקרא האויבים עליה כמים הנשפכים על פני הארץ כי הוא עם כל זה אחד ובלתי משתנה והשנוי הוא מפאת המקבלים והמשפט לאלהים הוא וכמו שיתבאר כל זה בפירוש הכתובים:

(א) כה הראני ה׳ אלהים והנה יוצר גובי וגומר עד וישלח אמציה. המפרשים פה אחד הסכימו כמו שתרגם יונתן שראה הנביא במראה הזאת שהקדוש ברוך הוא היה מביא ארבה רב לאכול תבואת ארצות השבטים, ופירשו מלות הכתוב כולם על זה כי ה״ר אברהם אבן עזרא כתב בשם רבי משה כהן ונמשך אחריו הרב רבי דוד קמחי כי יוצר הוא כמו חבור כאלו אמר מאסף ומקבץ וגובי הוא ארבה כי תרגום ארבה גובא, ושיבוא בתחילת עליית הלקש שהוא העשב היוצא באחרונה כי מפני שהוא עולה בעבור המלקוש שירד עליו יקרא לקש, ושאמר והנה לקש אחר גזי המלך כלומר שאחר שנגזז ונכרת העשב למאכל בהמות המלך היה צומח העשב הנקרא לקש. וקשה מאד אצלי שיהיה יוצר מאסף, ויצר ה׳ אלהים מן האדמה כל חית השדה שהביא ראיה ה״ר דוד קמחי על פירושו לא נאמר על האסיפה כי אם שכבר יצרם ובראם, וכן יוצר עמל עלי חק שהביא ה״ר דוד קמחי אינו כי אם מלשון יצירה ועשייה, גם יקשה עלי שהנביא לא יזכור את הארבה בשמו ויקרא אותו בשם ארמי גובי והנה למעלה אמר יאכל הגזם ולא זכרו בלשון ארמי, גם מה שפירשו אחר גזי המלך אין ענין לו ומה לנו שכרתו עשב לבהמות המלך או לא.

ולכן אחשוב שהנביא כיוון בג׳ המראות האלה אשר זכר רצופות וסמוכות זו לזו לבאר שראה שהש״י חשב ראשונה לכלות את ישראל ברעב או בחרב מבלי שיהיה גלות כולל, וכבר זכרתי למעלה בפ׳ שמעו את הדבר הזה פרות הבשן ה׳ התראות שעשה הקב״ה ברעות אשר הביא בדרך חלקי במלכות ישראל וכולם נכללו ברעב ובדבר ובחרב האויבים והם אותם השלושה שאמר נתן הנביא לדוד (שמואל ב כד, יב) שלש אנכי נוטל עליך בחר לך אחת מהן ואעשה לך וגומר התבא שבע שנים רעב בארצך ואם שלשה חדשים נוסך לפני צריך והוא רודפך ואם היות שלשת ימים דבר בארצך עתה דע וראה מה אשיב את שולחי דבר, הנה שלשת סוגי הרעות הם ראה הנביא עמוס שהיה הקדוש ברוך הוא מביא על ישראל, אם הרעב ולפי שכבר יבא הרעב בדרכים מתחלפים אם שהאויבים ישללו התבואות והיא ההתראה הראשונה שזכר למעלה, ואם בעצירת הגשמים והיא ההתראה השנית שזכר שם, ואם בשדפון וירקון בגזם ובארבה והיא ההתראה השלישית שזכר שם שכולם שלוחי ההשגחה לגבות מהרשעים עונותיהם, לכן כנגד הרעב אמר כה הראני ה׳ אלהים והנה יוצר גובי בתחילת עלות הלקש רוצה לומר שהיה בורא יוצר ועושה שלוחים שיהיו גובים ממנו חובותיו ויהיה זה בתחילת עלות הלקש כלומר בענין התבואה שתפסד ותאבד לגמרי, כי מפני שיהיה הפסדה אליהם מכלה עינים ומדיבת נפש יהיה אבודה בתחלת עלות הלקש אחרי היות התבואה בשלמותה ע״ד מ״ש למעלה בעוד ג׳ חדשים לקציר וכמו שפירשתי שם, ותהיה א״כ מלת גובי מלשון גובין מן הלוה לגבות את חובו שבא פעמים רבות בלשון המשנה שהוא לשון הקדש באמת, ויהיה ענין המראה שהיה הקב״ה עושה שלוחיו לגבות מישראל חובותיהם בענין הלקש והתבואה, והגובים הם אותם שנזכרו בג׳ התראות הראשונות מהאויבים הבוזזים ומעצירת הגשמים ומשדפון וירקון וארבה ושאר הדברים המפסידים את התבואה ומביאין את הרעב בארץ.

ואמנם אומרו והנה לקש אחר גזי המלך הוא להודיע כמה היה גדול רוע הרעב ההוא לפי שהיה בא אחרי שהמלך גזז ושלל את עמו במסים וארנוניות לצרכיו ולמעשה המלחמה והיה העם עשוק ורצוץ מהמלך שהיה גוזז אותם והם היו מתנחמים בתקות התבואה והלקש שיבא וישבעו ולכן היו שותקין, וגזי נאמר על הממון כמו שפירשתי בספר ישעיה (נג, ז) על וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא תפתח פיה, וזהו אמרו כאן והנה לקש רוצה לומר אותו הלקש היה בא עליהם אחר גזי המלך שגזז את ממונם והיו מתנחמים בלקש, ולכן כאשר ראה הנביא שאם יהיה הרעב החלטי תהיה כלה ונחרצה בעם.

לכן מפחדו שיכלה הגובה לאכול את עשב הארץ ולא ישאר דבר התפלל אל האלהים ואמר ה׳ אלהים סלח נא לעוון העם הזה ואל תעש עמהם כלה ברעב כי לא יוכל עוד לקום מפני האויב וזהו אמרו מי יקום יעקב כי קטן הוא רוצה לומר קטן הוא בזכות קטן באוהבים כי בני יהודה שונאים אותו ואם כן מי יקום האם תאמר יעקב זה אי אפשר כי קטון הוא.

ואז נחם ה׳ על זאת ואמר לא תהיה ואין הכוונה שלא תהיה ולא תבא הרעב כי אם שלא תהיה הכליה בהם באמצעות הרעב, כי הנה הנביא לא התפלל כי אם אחרי הפסד רוב התבואה שלא תאבד לגמרי כמו שאמר והיה אם כלה לאכול, ולפי זה אין בזה סתירה למ״ש למעלה בענין ההתראות כי שם אמר שהכה אותם ברעב לא שכלה אותם בו וכאן אמר שהתפלל שלא יבאו לידי כלייה ברעב.

ואחרי שזכר המראה הראשונה שראה בענין הרעב זכר עוד מראה שנית שראה בענין הדבר ועל זה אמר כה הראני ה׳ אלהים והנה קורא לריב באש ה׳ ואין הכוונה כמו שפירשו המפרשים שאמר זה על חום השמש המונע המטר ומיבש הצמחים, אבל הוא באמת לענין הדבר כי ענינו אש שורף וכמו שאמר ותבער בם אש ה׳ ותאכל בקצה המחנה (במדבר יא, א) וראה הנביא שהמגפה ההיא כפי כעס השם תהיה עצומה עד בלי השאיר להם שריד וכמ״ש ותאכל עד תהום רבה שהיתה עתידה לאכול כל הלחות שבעולם, וגם שהחל הנגף בעם והמית רבים מהם ועל זה אמר ואכלה את החלק, ואין פירושו על חלקת השדה שתאכלהו אש השמש כמו שפירשוהו כי אם על שארית יוסף ועל בניהם ובנותיהם מלשון עתה יאכלם חדש את חלקיהם וכאלו אמר שכבר אכלה המגפה חלק רב מישראל ומבניהם.

והנביא מפחדו שימותו כולם התפלל ואמר חדל נא רוצה לומר הסר מעליו את המות הזה כי יעקב קטון הוא וכמעט יכרת זרעו מן הארץ ומי יקום כנגד אויביו.

וזכר הנביא שגם על זאת נחם ה׳ שלא תהיה כלייה עם היות שזכר יצא הקצף מלפניו החל הנגף.

ואחר שזכר ענין הדבר, זכר ענין חרב האויבים שהיא המכה השלשה האחרונה שהיה הקדוש ברוך הוא מכה בהם בגליות חלקיות שעשה פול מלך אשור בשבטים אשר עבר לירדן ותגלת פלאסר בארצה זבולון וארצה נפתלי.

ועל זה אמר כה הראני ה׳ והנה ה׳ נצב על חומת אנך רוצה לומר שהיה הש״י על חומה מסודרת במדה במשקל ובמשורה, ואנך הוא משקולת הבנין שעושין מבדיל או מעופרת ולכן אמר ובידו אנך רוצה לומר שהיתה בידו משקולת המשפט לשופטם על פי מעשיהם, והנה זכר החומה אם לרמוז שישים חומה בינו לבינם שלא יראם עוד כדברי הראב״ע, ואם לפי שהשם יתברך הוא חומת עמו ומשגבה וכמו שאמר ואני אהיה לה נאם השם חומת אש סביב (זכריה ב, ט), והיה כוונת המראה שעם היותו יתברך חומה להם הנה יהיה חומת אנך כפי המשפט לתת להם כדרכם וכעלילותם.

ואתה תראה שבשתי המראות הראשונות לא שאל השם לנביא מה אתה רואה לפי שראה אותם הדברים כמו שהם מבלי משל, אמנם במראה הזאת שהראהו משל האנך שהיה כלי מה הוצרך לשאול מה אתה רואה, גם ששתי המראות הראשונות לפי שהיו כפי הכעס לכלות את ישראל ברעב או בדבר לא שאל לו מה אתה רואה אשר הכוונה בו מה נראה בעיניך בענין הזה כי היה גלוי לפניו יתברך שישיבהו הנביא שהיה רואה דבר בלתי הגון לכלות את שארית יוסף וכמו שהתפלל עליו מי יקום יעקב כי קטן הוא, אבל במראה הזאת שראה גלויות פרטיים ולא כלייה כוללת לא כפי הכעס כ״א כפי המשפט שאלו מה אתה רואה עמוס כלומר מה נראה בעיניך זה, והוא השיבו אנך ומשקולת משפט רוצה לומר אין ראוי לך לעשות כלייה בישראל כי אינה דרך משפט, ולכן אמר לו השם הנני שם אנך בקרב עמי ישראל רוצה לומר איני מעניש את כולם כי אם את קצתם כי זהו הנרמז במלת בקרב והוא על דרך מה שאמר למעלה הפכתי בכם שהוא מורה על הקצתיות אותם שכפי המשפט היו באותו עת יותר ראויין לקבל עונשם כפי מעשיהם, ולפי שעמוס לא התפלל להשיב את הגזרה הזו כאשר עשה בשאר המראות לכן אמר לו לא אוסיף עוד עבור לו רוצה לומר אתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שומע ולא אעבור על פשעם עוד בתחנוניך ועל כל פנים תתקיים גזרתי.

ולפי שבכל ערי ישראל היו במות לעבודת הבעלים ובתים מקודשים אליהם ובכל מקום מוקטר מוגש לעבודה זרה.

לכן אמר ונשמו במות ישחק ומקדשי ישראל יחרבו ר״ל הבתים המקודשים שהיו להם בעריהם על דרך מה שאמר כי מספר עריך היו אלהיך יהודה (ירמי׳ ב, כח). והמפרשים פירשו מקדשי ישראל על בית אל והגלגל ודן כי שם היו הבמות הגדולות, והנה כתוב כאן ישחק בשי״ן ולא נתנו המפרשים טעם בזה, גם תראה שכל הנביאים לא כנו השבטים אלא בשם ישראל אביהם או בשם יעקב או יוסף או אפרים אבל לא כנו אותם לא בשם אברהם ולא בשם יצחק לפי שהיו להם בנים אחרים, וכתב הרב רבי דוד קמחי שעמוס ראה ליחס את האומה אל יצחק לפי שנעקד על גבי המזבח לעשות רצון האל ומצותו, ובניו היו מכעיסים את האל בבמותיהם ופסיליהם, ואומר אני שלכן כתב ישחק בשי״ן לרמוז שלא אמר זה על יצחק אבינו שנקרא יצחק בצדי״ק כי אם על לעג מעשיהם ושחוק הבליהם כי במותיהם היו במות ישחק מלשון שחוק ולעג כי יושב בשמים ישחק אליהם ה׳ ילעג למו. והודיע עוד השם לנביא שכמו שיעניש אותם ערי השבטים כן יקום על בית ירבעם והוא ירבעם בן יואש להסיר המלכות מביתו, ואמנם אמרו אחר כל זה בחרב נראה לי שאינו חוזר לבית ירבעם לבד אבל הוא חוזר לכל המראה שמפני שהיתה המראה הראשונה בענין הרעב והשנית בענין הדבר הודיע שהמראה השלישית הזאת היא בענין החרב שתענש בה האומה, והרד״ק פירש מה אתה רואה עמוס שלא צעקת כמו בשתי המראות הראשונות ואמר אנך ראיתי שתשפטם במשקולת המשפט, וגם נכון הוא אם לא שלא יוכל לפרש כן מה אתה רואה אשר בכלוב קיץ.

הנה התבאר מזה שלשת המראות האלה שהם על שלשת שפטיו הרעים של הקדוש ברוך הוא רעב ודבר וחרב והותרה בזה השאלה הראשונה: ושלא אמר במראת יוצר גובי נחם ה׳ על זאת להגיד שלא בא הרעב כי אם להגיד שלא עשה השם באותו רעב כלייה לישראל והותרה בזה השאלה השנית: ולמה בשתי המראות הראשונות לא אמר מה אתה רואה עמוס כי אם במראה הג׳ לפי שבשתי המראות לא ראה משל כי אם הדבר מבואר כמות שהוא ובג׳ ראה משל האנך והותרה בזה השאלה השלישית: ולמה לא התפלל הנביא על המראה השלישית סלח נא או חדל נא מי יקום כי קטן הוא שהוא מפני שבשתים הראשונות מפני שחשש לכלייה המוחלטת הוצרך להתפלל ובאחרונה מפני שביאר לו השם שלא תהיה כוללת ושתהיה על פי משקולת המשפט, גם שהודיעו שבשום צד לא יעבור מהגזרה כמו שאמר לא אוסיף עוד עבור לו לכן לא התפלל הנביא עליה והותרה בזה השאלה הרביעית:

וישלח אמציה וכו׳ עד שמעו זאת השואפים: כפי מה שיורו הכתובים הנה עמוס היה מנבא בבית אל הנבואות האלה כדי להזהיר את העם ולהרחיקם מעבודת העגל אשר שם, ולכן אמציה כהן בית אל רוצה לומר כהן העגל וכומר הע״ז אשר שם חשש אולי עמוס בדבריו ותוכחותיו יניא לבב העם מאותה העבודה וירחיקם ממנה ויפסיד בזה אותו כהן און הריוח שהיה מקבל מהעובדים, ולכן עשה בזה שתי השתדלויות למנוע את עמוס מנבואותיו הראשונה ששלח להגיד לירבעם בן יואש מלך ישראל שלא היה אז יושב בבית אל כי אם בארץ אחרת שעמוס היה מדבר דברים שהם דבר מרד וקשר להתקשר העם למרוד בו וזהו אמרו וקשר עליך עמוס בקרב בית ישראל, והיה הקשר שהיה מתנבא עליו לרעה שהיה עתיד לנפול בחרב ובזה אולי יתעורר איש שונאו להרגו בחושבו כי דבר ה׳ הוא, ומפני שעמוס היה מבני מלכותו היה בזה חייב מיתה מפני שהרים יד במלך ודיבר כנגדו, והפחיד עוד הכהן און את המלך באומרו לא תוכל הארץ להכיל את דבריו כלום א״א שלא יתפתו ולא ישמעו אליו כל עם הארץ כפי חוזק דבריו ובזה יתקשרו נגדך כי לא אמר אמציה זה לפחדו שעם הארץ ימיתו את עמוס כי אותה היה מבקש אלא שימרדו במלך בשמעם אליו.

וביאר דברי המרד באומרו כי כה אמר עמוס בחרב ימות ירבעם וישראל גלה יגלה מעל אדמתו ובזה היה מהכזב רב שעמוס לא אמר שימות ירבעם בחרב ולא היה כן בפעל כי לא מת ירבעם בן יואש בחרב ולא ראה הנביא כך כי אם שהאנך היה מורה על חרב האויבים העולה פעמים רבות על הארץ, וגם לא אמר בנבואת האנך ההיא שעליה התעורר אמציה שישראל בכללו גלה יגלה כי לא ניבא אז כ״א על חרב האויבים העולים פעמים לא על הגלות הכללי כמו שפירשתי, והנה לא סיפר הכתוב מה השיב מלך ישראל לאמציה אבל חכמים זכרונם לברכה אמרו במסכת פסחים (פז, ב) שהיתה תשובתו ח״ו שיאמר אותו צדיק כך ואם אמר מה אעשה לו שכינה אמרה לו.

וכאשר ראה אמציה שהמלך לא שמע אליו להרוג או לגרש משם את עמוס דבר עמו כאוהבתו ואמר לו חוזה קום לך אל ארץ יהודה כלומר, נביא הלא ידעת שירבעם איש רשע הוא ואנכי יודע שאמרו לו דברי נבואותיך אלה ואין ספק שישלח להרוג אותך פה ולכן ברח לך מארצו אל ארץ יהודה למה יככה נפש, ולפי שהיה רעב בארץ ישראל כמו שניבא עמוס לכן אמר לו טוב ללכת אל ארץ יהודה כי שם תאכל לחם לשבעה מה שאין כאן ושם תנבא בלי פחד שיש ב״ה ונביאי השם בארץ יהודה ושומעים דבריהם באהבה.

אמנם בבית אל לא תוסיף להנבא עוד כי מקדש מלך הוא ובית ממלכה ר״ל ב׳ מניעויות יש לך בבית אל האחד מפאת המקדש בית העגל אשר כאן שהוא מקדש מיוחד למלך הזה כי היו ביניהם שני מקדשות אחד בדן ואחד בבית אל מפני העגלים שהיו באותם המקומות, ולהיות דן רחוק מאד משומרון לא היה מלך ישראל עובד שם כ״א בבית אל וכמו שאמר בירבעם ויעל על המזבח אשר עשה בבית אל (מלכים א יב, לג), גם כי היו חושבים שהיה בית אל מקום יותר רוחני והעבודה תהיה שם יותר מקובלת שהרי יעקב אבינו אמר שאותו מקום יהיה בית אלהים, והמניעה השנית היא לפי שבית אל הוא בית ממלכה שיש שם ארמון למלך והוא עומד שם זמן הרבה כיושב בביתו, ומפני שתי המניעות האלו ראוי שתברח מכאן. והמפרשים פירשו שאמר ואכול שם לחם לפי שנביאי השקר היו מתנבאים בפתותי לחם וכוס יין ושהיה מיעצו אמציה שילך לארץ יהודה כי יתנו לו מתנות כדי שינבא רע על מלכי ישראל.

והנה הנביא השיבו לא נביא אנכי וגו׳ וכבר פירשתי בתחילת זה הספר הפסוק הזה, וענינו אני לא הכינותי עצמי לנבואה ולא נתעסקתי בלמודה וגם לא ירשתי מאבי מדרגת הנבואה כי לא נביא אנכי מעצמי ולא בן נביא אבל בוקר אנכי רועה בקר ובולס שקמים לוקט שקמים למאכל בקריו, וזה כולו מליצה שהיה אדם רש ולא נסה ללכת באלה ולא מלאו לבו אליהם.

אבל הש״י לקחהו מאחרי הצאן אולי הצאן והבקר היו לו לרעות, ולפי שרועי ישראל ומנהיגיו היו כולם רועי צאן כמו שנראה מן האבות וממשה ומדוד וזה להיות האומנות ההוא דומה להנהגת העם לכן אמר ויקחני מאחרי הצאן ולא זכר הבקר כאומרו והוא הכריחני לנבא כי לא עזבתי מלאכתי ברצוני, וחכמים ז״ל בפרק אין בין המודר (נדרים לח, א) הוכיחו שהיו הנביאים עשירים מעמוס שאמר כי בקר אנכי ובולס שקמים, ותרגם רב יוסף ארי מארי גתי אנא ושקמים לי בשפלותא, וכפי זה הדעת פירשו המפרשים הכתוב הזה שהוא תשובה למה שאמר לו אמציה ואכול שם לחם רוצה לומר איני צריך לפתותי לחם שאמרת כנביאי השקר שלכם כי יש לי בית והון אבל הש״י שלחני ומה שפירשתי אני הוא נכון כפי הפשט.

ואמר הנביא לאמציה אם היה שהש״י שלחני ורומז איך אתה תאמר שלא אנבא על ישראל ולא אטיף על בית ישחק רוצה לומר שלא אדבר ולא אוכיח לזה המלכות שהוא מלכות ישראל כי הדבור יקרא הטפה כמו שאמר אל תטיפו יטיפון (מיכה ב, ז) והיה מטיף העם הזה, וקראו גם כן בית ישחק על דרך מה שפירשתי למעלה בית השחוק והלעג כי כפי מעשיהם ראוי הם ללעוג ולשחוק עליהם ועל עבודתם.

ולפי שהיו לעמוס בנבואתו ארבע תכליות. הראשון להרחיק זנות הע״ז מישראל שהיא זמה והוא עון פלילי, השני להציל את ישראל מחרב האויבים, השלישי להציל את ארצם שלא ימשלו בה אויביהם, הרביעי להצילם מהגלות העתיד לבא עליהם שכל הדברים והרעות האלה היו מעותדות לבוא עליהם על פשעיהם, לכן אמר הנביא לאמציה מאחר שטוב בעיניך שבית ישראל שהיא כלת הש״י מקודשת אליו תזנה בפרסום בע״ז לכן יהיה עונשך מדה כנגד מדה שאשתך בעיר תזנה ר״ל אינני אומר כשתלך בגולה בידי אויבים כי כל שבויה בחזקת זונה היא אלא בעיר אשר אתה יושב בה תזנה תחתך, ואם טוב בעיניך שבני ישראל יפלו בחרב אויביהם ואדמתם יחלקו האויבים ביניהם והם ילכו בגלות כל זה באמת גזור עליהם אם לא ישובו בתשובה הנה אתה המונע אותה מהם תענש מדה כנגד מדה שבניך ובנותיך בחרב יפולו ואדמתך בחבל תחולק שיחלקוה ביניהם הגוים שיביא מלך אשור להושיב ערי שומרון ואתה תלך בגלות ועל אדמה טמאה תמות, כי כיון שהסיבות את לבם אחורנית ותביאם לכל העונשים האלה גם אתה תענש בכל עונשיהם. ולפי שאמציה בדה מלבו שאמר הנביא וישראל גלה יגלה מעל אדמתו מה שלא שמע ממנו לכן אמר לו הנביא ואמנם הכזב שאמרת בשמי על ישראל אם היות שאני לא אמרתי אותו עד כה עתה אומר שכן יהיה שישראל גלה יגלה מעל אדמתו כי יאלף עונך פיך ופתחת פיך לשטן וכן יקום וכן יהיה.