(הקדמה) הנבואה השנית תחלתה הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ וגומר עד כי הנה האדון ה׳ צבאות מסיר מירושלם ומיהודה, ויש בה ג׳ פרשיות. הא׳ הדבר אשר חזה. הב׳ בית יעקב לכו ונלכה. הג׳ כי יום לה׳ צבאות על כל גאה. וראיתי להעיר בנבואה הזאת על ששת השאלות:

השאלה הראשונה באמרו הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם, שיורה שהנבואה הזאת יוחדה על יהודה וירושלם בלבד, ואינו כן שהיא תועד על האומות גם כן שבאחרית הימים ירוצו ויעלו להר בית ה׳, והזהיר גם כן למלכות ישראל הנקראים בית יעקב שילכו באור ה׳, ואיך אם כן אמר שהנבואה הזאת חזה על יהודה וירושלם בלבד:

השאלה השנית באמרו ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים, ולא זכר מי הוא השופט והמוכיח, והרד״ק כתב שהשופט והמוכיח יהיה מלך המשיח, אבל לא נזכר בכתוב הזה שמו וענינו ואיך יהיה רמז הנסתר עליו, ואם אמרנו שהש״י יהיה אז השופט והמוכיח, הנה גם היום הוא תמיד שופט כל הארץ וכל הגוים, כמו שאמר (עמוס א, יא) על שלשה פשעי אדום ועל שלשה פשעי מואב וזולתם, וענין נינוה יוכיח:

השאלה השלישית במה שמצינו הפרשה הראשונ׳ מהנבואה הזאת שנויה בדברי מיכה המורשתי, ושם אמר בענינה (ד, ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלוהינו עולם ועד, והוא המורה שלא ילכו העמים לבקש את דבר ה׳ ולא יקבלו אלוהותו כמו שנזכר כאן, אבל שילך כל אחד מהם בשם אלהיו, ויקשה א״כ אם הם ילכו בשם אלהיהם מה יהיה התועלת בייעוד הזה:

השאלה הרביעית באמרו כי נטשת עמך בית ישראל ושאר הכתובים שאחריו, וזה שאתה תמצא בפסוקים האלה פעם ידבר לנכח, כי נטשת עמך בית יעקב, ופעם לנסתר, כי מלאו מקדם, פעם ידבר ליחיד כי נטשת, ופעם לרבים כי מלאו מקדם וגומר:

השאלה החמישית במה ששנה ושלש בנבואה הזאת דבר א׳ בעצמו, כי הוא אמר וישח אדם וישפל איש, ואמר בסמוך שנית עיני גבהות האדם שפל ושח רום אנשים ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, ושלש לומר בסמוך אליו ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, והמפרשים לא התעוררו לתת הסבה בהכפל הזה:

השאלה הששית באמרו בסוף הנבואה חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא, ולא ידענו ענין לזה הפסוק אם אמרו על אותם האנשים והעמים אשר יבטחו בגבורת בני אדם וישימו בשר זרועם ומיי׳ יסור לבם, ואין זה דרוש הנבואה הזאת, או אם אמרו על אדם הראשון, שיזהרו מעשות כמעשיו כמו שראיתי מפרשים בזה, והוא פירוש תפל מבלי מלח, ואם שהזהירם מעושי מלאכת הפסילים כמו שכתבו קצת מהמפרשים, מה שאין ענין לו כפי סדר הפרשה, או שהזהירם שלא יעבדו המלכים שהיו עושים עצמם אלוהות, כנבוכדנצר וסנחריב וחירם וזולתם שזכרו חז״ל, כי הנה כל זה אינו מתישב כפי סגנון הפרשה ועניינה: והנני מפרש הכתובים באופן שיותרו השאלות כלם:

והכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא ליעד לבני יהודה וירושלם מה שיהיה באחרית הימים מהסכמת האומות כלם לעבוד את השם הנכבד ולשמור תורתו, והעברת הגלולים מן הארץ, כדי להוכיח מזה שיותר ראוי היה לבני יהודה לעשות זה מפאת התורה ומקדש השם אשר בתוכם, והם היו עושים בהפך כמו שיתבאר בפירוש הכתובים:

(א) הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ וגו׳. כבר חשבו אנשים מחכמינו האחרונים, שדבר בספרי הנביא׳ לא יאמר כי אם על החלום הנבואיי ובמין ממיניו, והוא כשיראה הנביא בחלום משלים וצורות, והביאם לזה מה שכתב המורה בפרק מ״ה ח״ב במדרגות הנבואה וז״ל, המדרגה הג׳ והיא התחלת המדרגות משיאמר ויהי דבר ה׳ אלי לאמר ומה שנוטה מן הלשונות אל זה הענין, והוא שיראה הנביא משל בחלום ובתנאים ההם כלם אשר כתבו באמתת הנבואה ובגוף החלום ההוא של נבואה יתבאר לו ענין המשל ההוא איזה דבר רצה בו כרוב משלי זכריה עכ״ל: ואם היה זה כן ראוי שיפורש הפסוק הזה שאנחנו בפירושו, שראה בחלום נבואתו הר הבית ובית המקדש ירום ונשא וגבה, ושראה הגוים והעמים כלם רצים והולכים אצלו, ועל הצורות המדומות ועל המשלים ההם אשר ראה בחלומו אמר הדברים אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם, רוצה לומר שראה בנבואתו ארץ יהודה ועיר וירושלם במעלה ורוממות והכנעת העמים כלם אליו, אבל השרש הזה אינו אמתי לדעתי, כי אם היות שיאמר ויהי דבר ה׳ אלי לאמר על החלום הנבואיי שראה הנביא בו משלים וצורות, שהיא המדרגה הג׳ ממדרגות הנבואה שזכר הרב בפרק הנזכר, הנה לא יתחייב מזה שלא יאמר גם כן דבר על הדברים אשר ישמע במראה הנבואה מפורשים ומבוארים לא בחלום, והרב המורה עצמו למדנו זה גם כן באותו פרק אשר זכרתי במדרגה הט׳ וז״ל, המדרגה הט׳ שישמע דברים מפורשים במראה כמו שבא באברהם (בראשית ט״ו ד) והנה דבר ה׳ אליו לאמר לא יירשך זה ע״כ, הנך רואה שיכנה הכתוב בלשון דבר הנבואה אשר תבוא במראה או במחזה בשמיעת דברים מבלי שיראה משלים ולא צורות, כל שכן אם יתחבר אל מלת דבר לשון מראה או מחזה, שזה יוכיח שהוא מראה ולא חלום, וכן הענין בכאן שאמר הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ, כי בזה הגיד שבמחזה הגיע לו הדבור האלהי והדברים אשר שמע, והגיע אליו במחזה, והם אשר ספר והיה באחרית הימים וגומר ולפי שהיה כלל הדברים האלה ליעד על מעלת ירושלם ובית המקדש כמו שאמר לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב ואמר כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם, לכן מהבחינה הזאת אמר אשר חזה על יהודה וירושלם, כי מה שזכר משאר העמים הוא כמגיד מעלת ציון ובית המקדש, והותרה השאלה הא׳:

והיה באחרית הימים וגו׳. ראוי שתדע שהנבואה הזאת באה גם כן בדברי מיכה המורשתי, שנאמר שם (ד, א) והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה׳ נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו אליו עמים והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תורה ודבר ה׳ מירושלם ושפט בין עמים רבים והוכיח לגוים עצומים עד רחוק וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי ולא ילמדו עוד מלחמה וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה׳ צבאות דבר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלהינו לעולם ועד ביום ההוא נאם ה׳ אספה הצולעה והנדחה אקבצה וגומר, הנה התבאר ששתי הנבואות אחת ושאין ביניהם הפרש כי אם בשינוי המלות ותוספת ביאור. והנה חז״ל קבלו שסגנון אחד עולה לכמה נביאים ואין שני נביאים מנבאים בסגנון אחד, רוצה לומר שאיפשר שיהיה הענין המושג שוה בהם אבל שלא יהיו הדברים שוים כ״א מתחלפים, וכאשר ראיתי שישעיהו ומיכה שניהם נבאו בסגנון אחד, אמרתי שהנבואה הזאת ישעיהו נבא אותה בראשונה, וזהו מה שנאמר כאן הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ, כי הוא היה באמת החוזה אותה, ואמנם מיכה כשראה ענינה וכללותה בנבואתו מאת השם, ספרה באותם הדברים עצמם שספרה אותה ישעיהו, ולפי זה ענין הנבואה השיג מיכה מהשם יתברך וסגנון הדברים לקח מדברי ישעיהו, ולכן לא נאמר בה במיכה כה אמר ה׳ ולא דבר ה׳, אשר היה אל מיכה, כמו שנאמר בשאר נבואותיו, לפי שהדבור הזה בראשונה בא אל ישעיהו מאת השם ולא למיכה, כי הוא לקח אותו מדברי ישעיהו, ולכן עשה בה בלבד תוספת ביאור, ובזה עצמו תמצ׳ שאמ׳ משה אדוננו עצמו בשירת האזינו (דברים ל״ב לו) כי ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם כי ראה כי אזלת יד וגומר, ודוד במזמור קל״ה אמר זה הפסוק עצמו כי ידין ה׳ עמו ועל עבדיו יתנחם עצבי הגוים וגומר, ואין ספק שלא היה דוד מנבא אעפ״י שנודה שהיה נביא, באותו סגנון שהיה מנבא אדון הנבאים ע״ה, אבל לקח הפסו׳ ההוא מדברי רבו, וכזה נמצא פעמים רבות בדברי הנביאים שיאמר אחד מהם דברים שכבר אמרם נביא אחר באותם המלות כמו שכתבתי, ואמנם אמרו והיה באחרית הימים, פרש״י לאחר שיכלו הפושעים בגלות, כמ״ש למעלה ועוזבי ה׳ יכלו, אז ייטב להם, ואין ספק שיכוין לימו׳ המשיח, כי הם אחרית ימי הצער והגלות לישראל, כי לא יצטערו עוד בגלות אחר אבל יהיו נושעים תשועת עולמים, וכן כתב הרמב״ן ז״ל בפרשת ויחי יעקב שכל מקום שנאמר בו אחרית הימים הוא לימות המשיח, וכבר גלה זה הנביא מיכה במ״ש אחרי זכרון הנבואה הזאת (א, ז) ביום ההוא נאם ה׳ אספה הצולע׳ והנדח׳ אקבצ׳ ואשר הרעותי ושמתי את הצולעה לשארית והנהלאה לגוי עצום ומלך ה׳ עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם, והוא המורה שאחרית הימים אשר זכר הוא בקבוץ הגליות, ואמר שיהיה נכון הר בית ה׳ בראש ההרים, לפי שהאומות היו עובדים לאלוהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות הנשאות, ולכן ייעד שבזמן ההוא יהיה הר בית ה׳ והוא הר המוריה והר הבית, נכון וקיים עדי עד, ויהיה ראש ההרים כלם ונשא מכל הגבעות, ואין זה בלבד ברוממות מקומי ולא לבד בגובה בנין בית המקדש העתיד להיות, כי אם בענין הקדושה והאלהות שיכירו וידעו כל יושבי תבל ושוכני ארץ כי ה׳ הוא האלהים ושבהר ה׳ יראה הכבוד האלהי וששקר נחלו אבותם הבל ואין בם מועיל, וזהו מה שפי׳ מיד ונהרו אליו כל הגוים, ר״ל שירוצו נגדו, ולא איש אחד בלבד ילך.

אבל שילכו עמים רבים בקבוץ אחד ויאמרו לכו ונעלה אל הר ה׳, שהוא הר הבית, לא מפאת ההר ההוא בלבד כי אם בעבור בית אלהי יעקב אשר שמה, כי לא ירצו עוד ללכת לעבוד אלהים אחרים תחת ההרים כאשר היו עושים בראשונה כי אם בלבד אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב, והוא אמרו ויורנו מדרכיו, רוצה לומר שילמדו אותם לעבוד את השם הנכבד, ושלא יהיו כבני ישראל שהיו יודעים דרך ה׳ ולא היו הולכים באורחותיו, אבל המה לא יעשו כן, כי ילכו בדרך השם וזהו ונלכה בארחותיו. והתבונן אמרו לכו ונעלה אל הר ה׳, שייעד הנביא בזה שבימים ההם האומות כלם יקראו בשם ה׳ ויכנו אותו בשם הנכבד, וכמו שאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה׳ לעבדו שכם אחד מעבר לנהרי כוש וגומר, ועל כן אמר כאן שיאמרו העמים לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב, שיתן ה׳ בפיהם לקרא כלם בשם ה׳ ולדעת שמו הנכבד והנורא בכנויו, וזכר שיתנו הגוים והעמים ההם סבה בהליכתם אל בית ה׳, באמרם כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלם, ר״ל הנה נעשה זה לפי שידענו שמציון תצא תורה לכל באי עולם, ודבר ה׳ שהיא הנבואה תצא מירושלם, כי בימים ההם ירבו הנביאים שמה, כמו שייעד הנביא באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם וגו׳, ואחרים פי׳ בראש ההרים, על ההרים הנכבדים והקדושים כהר סיני והר הכרמל וזולתם, ומפסיקתא הוא, ופי׳ ונשא מגבעות, הגבעות שעבדו שם את ה׳ כגבעת הערלו׳ שנמולו בזמן יהושע וזולת׳, ואמרו כי מציון תצא תורה, הם דברי הנביא שנתן טעם למה יאמרו העמים לעלות אל בית ה׳, ואין ראוי שנשעה בדברי שקר בתת הסבה למה אמר על הגוים ונהרו אליו ועל העמים אמר לכו ונעלה, כי הנה מיכה אמר ונהרו אליו עמים והלכו גוים רבים, והוא המורה שגוים ועמים הם שמות נרדפים, ויאמרו על כלל האומות, וכן נהרו והלכו ענינם אחד, והנה תלה התורה בציון, לפי שהי׳ המקום ההוא מכוון לשער השמים לרדת שמה השפע העליון, עד שהמקום ההוא חייב השלימות לעם היושב עליו והעם לא היה משלים אותו, וכבר הפליגו ז״ל בביאור הדבר הזה, אמרו בויקרא רבה (כ״ד ד) כל פעולות טובות ונחמות שעתיד הקב״ה ליתן לישראל אינן אלא מציון, עוז מציון שנא׳ (תהלים קי, ב) מטה עוזך ישלח ה׳ מציון, ישועה מציון שנא׳ (שם יד, ז) מי יתן מציון ישוע׳ ישרא׳, שופר מציון שנא׳ (יואל ב, א) תקעו שופר בציון, ברכה מציון שנא׳ (תהלים קכח, ה) יברכך ה׳ מציון, טל וחיים מציון שנא׳ (שם קלג, ג) כטל חרמון שיורד על הררי ציון, סיוע מציון שנא׳ (שם כ, ג) ומציון יסעדך, תורה מציון שנא׳ כי מציון תצא תור׳, העירו בזה ששלימות המקום ההוא יהיה מביא כל הטובות והנחמות האלה על האומה והוא יהיה מקור התורה, ולכן נהרו אליו כל הגוים.

ואמרו ושפט בין הגוים, חשבו המפ׳ שהשופט והמוכיח יהיה מלך המשיח, אבל מאשר לא נזכר בנבואה הזאת מלך המשיח, ראוי שנאמר, שלא אמר ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים כ״א על הר בית ה׳ אשר זכר, וכן כתב רש״י ושפט אותו ההר, והכוונ׳ בזה היא שהבית הזה יהיה עליון למלכי ארץ ושמה ישבו כסאות למשפט, והבית ההוא ר״ל בקדושתו ונבואתו ישפוט בין הגוים ויוכיח לעמי׳ רבים על עניני מלחמותם אלו עם אלו, או יהיה כנוי ושפט בין הגוים והוכיח, לדבר ה׳ מירושלם אשר זכר, כי דברו ונבאותו ישפוט ויוכיח בין הגוים וישים שלום בארץ, לפי שהנבואה אשר תתחדש אז בעולם תעשה זה מה שלא היה קודם לכן, והותרה עם זה השאלה השנית:

וספר שיהיה השלום מתווך ביניהם באופן שיכתתו חרבותם לעשות מהם אתים, והם הכלים שחופרין בהן את האדמה, נקרא בלשון רז״ל מרא, וכמוהו (שמואל - א יג, כא) את מחרשתו ואת אתו, ויונתן תרגם סכים ר״ל סכינין, וכן יעשו מחניתותיהם מזמרות, והם כלי הברזל שכורתין בהם הגפנים, כמו (ויקרא כ״ה ד) וכרמך לא תזמור, וכל כך שלום יהי׳ בארץ שלא יצטרכו עוד לכלי מלחמה, וזהו לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ומיכה הוסיף עוד ביאור באמרו (מיכה ד, ד) וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה׳ דבר, וענינו שנתן הסבה למה יתבטלו המלחמות מבין העמים, ואמר שהסיבה הגדולה במלחמות הוא שינוי הדתות בין העמים, כמלחמת אדום וישמעאל, ובהיותם כלם קוראים בשם ה׳ ונכנעים למצותו בהסכמה אחת, ישבו בטח בדד מבלי גזל וחמס ואין מחריד, כי פי ה׳ דבר, ר״ל שבמצותו אשר יקבלו בעלותם לבית המקדש יהיו כלם מתאחדים ומסכימים ולא ישמע עוד חמס בארצם שוד ושבר בגבולם, אבל כלם ישמחו ויעלצו איש איש עם אשר לו גפנו ותאנתו, ולא יבקש להחריד אחר ולקחת את כל אשר לו, וכל זה בעברו שצוה עליו השם יתברך, והנה רש״י ז״ל בפרושיו עשה הייעוד הזה דבר קטן בעניינו, כי הוא כתב שכאשר יתאמצו הגוים בדברי ריבות יאמרו זה לזה לכו לחכמי ירושלם ונביאיו ויגידו לנו דבר המשפט, ואם כך יהיה מה להם עוד לכלי מלחמה, ותמהתי מכבוד תורתו איך חשב בזה, שהרי הכתוב אומר בשם העמים שכולם בערבוביא יאמרו לכו ונעלה אל הר ה׳ ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדכיו ונלכה בארחותיו, ולא אמר זה על דיני ממונות כי אם על ההתגיירות וקבלת האלהות על עצמם, ולכן אמר אח״ז שישליכו אלהי כספם ואלהי זהבם שתסור הגאוה והמלכות מקרב הארץ, וכל זה מורה שבאחרית הימים העולם כלו בארצותם לגויהם ישובו להדבק בש״י ולקבל עליהם תורתו, והיא בלא ספק הגדולה שבפליאות. ואמנם איך יהיה זה שהאומות והעמים כלם יתעוררו מעצמם לבקש את דבר ה׳ ולעזוב דתיהם שונות מכל עם ומשפטי אלהיהם ולהעביר גלולי המלחמות מן הארץ, עם כל חילופי המזגים וטבעי האנשים המשתנים והמתגברים זה על זה, הנה יבא ביאורו בסוף הנבואה הזאת, וחז״ל אמרו בפסיקתא אל בית אלהי יעקב, משל למלך שהיו לו ג׳ אוהבים ובקש לבנות פלטין, הביא לראשון, אמר זכור אני אותו הר מתחילה, הביא לשני אמר זכור אני אותו שדה מתחלה, הביא לשלישי אמר לו זכור אני אותו בית, אמר לו חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אותו על שמך, כך אברהם אמר בהר ה׳ יראה, יצחק אמר לשוח בשדה, יעקב אמר אין זה כי אם בית אלהים, לכך נאמר אל בית אלהי יעקב, וכן הוא אומר הנני שב את שבות אהלי יעקב ע״כ, כוונו לדעתי במאמר הזה לבאר ענין אלהי, והוא ששלשת הבתים בית ראשון ובית שני והבית העתידה להבנות, היו כנגד שלשת האבות אברהם יצחק ויעקב, כי כמו שנמצא באברהם הגדולה והגבורה והעושר והכבוד והקדושה האלהית ככה נמצא כל זה בבית ראשון, וכמו שנמרוד מלך בבל הצר לאברהם ככה נבוכדנצר מלך בבל הצר לבית ראשון, ולפי שמזרע אברהם מבני קטורה יצאו האשורים שהחרי׳ בית המקדש, לכן אמרו שאברהם ראה בית המקדש הר, כלומר שנמשך מזרעו מי שעשה אותו הר חרב, ושעליו התפלל אברהם באמרו ה׳ יראה אשר יאמר היום בהר ה׳ יראה, כלומר השם יראה וישגיח בייעודים אשר הוא מיעד אותי היום הזה, שהמה יהיו נזכרים לפניו ית׳ בהיות בית המקדש הר חרב, וישראל בגלות בבל, כי אז יצטרכו לזכור הייעודים ההם, וזהו אמרו בהר ה׳ יראה, והיה יצחק כנגד בית שני, ולכן כהו עיניו מראות, כי בבית שני לא היה ליהודי׳ אור הנבוא׳, לא ארון ולא כרובים ולא רוח הקדש, ולפי שמזר׳ עשו בן יצחק באו הרומיי׳ בני אדום שהחריבו בית שני, לכן אמרו שראה יצחק את הבית שדה, כי כן אמר הנביא על חרבנה (ירמי׳ כו, יח) ציון שדה תחרש, ושעליו נאמר (בראשית כד, סג) ויצא יצחק לשוח בשדה, רוצה לומר שיצא להתפלל על בית המקדש כשתהיה שדה נחרב, והיה יעקב מורה על השלישית העתידה, ולכן היה מטתו שלימה ולא נמצא ממנו פסול, לא כישמעאל ולא כעשו, כי כל בניו היו זרע ברך ה׳, ויעקב נלחם עם שרו של עשו, וישר על מלאך, ובאו לרמוז שבזמן הגאולה והישועה יעלו מושיעים מהר ציון לשפוט את הר עשו ויהיה נקמה ליי׳ באדום, ולפי שהיו ליעקב י״ב בנים שבטי יה, היה שבבנין הבית השלישית העתידה יתקבצו שמה כל הי״ב שבטים, ולהיות הדבר קונה השם מהחלק היותר נבחר ומפאת התכלית, לכן היה שלא נקראו עם ה׳ בשם אברהם ולא בשם יצחק כי אם בשם יעקב ובשם ישראל יכנה, ולפי שהבית הג׳ לא יחרב עוד כל ימי הארץ, וכמו שאמר מיכה (ד, ז) ומלך ה׳ עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם, לכן אמרו שיעקב לא ראה הבית הר ולא שדה כי אם בית מיושב ודבק באלהיו, ושזהו אמרו (בראשית כח, י) אין זה כי אם בית אלהים, זה נקרא הבית עתידה בית אלהי יעקב להיותו מורה עליו:

בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳. כפי דעת המתרגם יהיה גם זה מאמר העמים, כי אחרי שזכר מה שיאמרו זה לזה לכו ונעלה אל הר ה׳ וגומר, זכר שהם יאמרו גם כן לבית יעקב לכו ונלכה באור ה׳, רוצה לומר לכו אתם ונלכה אנחנו אחריכם באור ה׳, שהוא התורה, כמ״ש (משלי ו, כו) ותורה אור, ויהיה לפי הפירוש הזה, והלכו עמים רבים ואמרו, מושך עצמו ואחר עמו, כאלו אמר שנית ואמרו העמים עוד בית יעקב לכו ונלכה באור ה׳, ולפי שיש הפסק בפרשה בפסוק בית יעקב, ראוי לפרש אותו דבר בפני עצמו, ויהיה בדרך תוכחת הנביא לעם, שהוכיחם באמרו אליהם, הלא תדעו שהנה ימים באים שהעמים כלם יאמרו לכו ונעלה אל ה׳ ה׳ ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו וגומר ויתבטלו המלחמות מן הארץ, ואחרי שהעמים לא ראו אור התורה והמצוה יתעוררו מעצמם לבקש את דבר ה׳ ועל פי ה׳ ישבו בשלום, אתם בית יעקב, ר״ל בית המרי והעקבה, קח לך דוגמא מזה, ולכו ונלכה באור ה׳ ללכת בתורת ה׳ ולשבת בטח בדד, ואל תתגרה ברעה אתה ויהודה עמך, שהיו בני ישראל תמיד במלחמה עם בני יהודה, ואמר ונלכה באור ה׳, שנתטפל הנביא עמהם מפני המוסר, וכן אמר מרע״ה (שמות ל״ד ט) וסלחת לעוננו ולחטאתינו, וכפי הדעת הזה ראוי שנאמר שלא זכר הנביא הייעוד הזה אשר יהיה באחרית הימים מפאת עצמו, כי לא היה ראוי לזה המקום, כי אם להוליד ממנו המוסר הזה לבני דורו, אמנם מיכה אמר במקום זה (ד, ה) כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלהינו לעולם ועד, ולא באה שם בזה פרשה לא פתוחה ולא סתומה, והוא המורה על טוב פירוש המתרגם, ר״ל שפסוק בית יעקב שנאמר כאן הוא תשלום הנבואה הקודמת, ואינו תחלת הדברים הנמשכים אליו, כי על כן לא אמר מיכה יותר מזה, ובו חתם אותה נבואה, והוא המוכיח באמת שהיו הכל דברי העמים, רוצה לומר שכל אומה ואומה בבואה אל בית ה׳ יאמרו כן, ואין הכוונה בדברי מיכה שילכו כל איש בשם אלהיו מכאן ואילך, אבל שיאמרו כל אחד מהם בבואו שמה, כי כל העמים שעד עתה היו הולכים בשם אלהיו, ואנחנו המדברים גם כן, כלנו כמות זה כן כן מות זה, נלך בשם ה׳ אלהינו מכאן ולהבא לעולם ועד, כי אחרי קבלתם עול התורה האלהית לא יזוזו ממנה עוד. הנה התבאר מזה שאין חילוף מדברי ישעיהו לדברי מיכה בנבואה הזאת, והותרה במה שפירשתי השאלה השלישית:

ואמנם אמרו כי נטשת עמך בית יעקב, כבר זכרתי בשאלות שיש בפסוקים האלה דברים זרים מאד, כי פעם ידבר לנוכח ופעם לנסתר, פעם ליחיד ופעם בלשון רבים, ולא השתדלו המפרשים לישבם על פשוטם, וכפי דעת המתרגם כי נטשת עמך בית יעקב נאמר על מלכות ישראל, ולפי דרכו ראוי שיפורש הכתוב כן, כי אתה בית יעקב שכנגדם היה מדבר, נטשת עמך שהם בני יהודה, שנפרדת מהם בחילוק המלכיות ותלך אחרי העגלים אשר בדן ובבית אל, וזהו אמרו כי מלאו מקדם, רוצה לומר כל כך עזבת מעשה עם ה׳ הקדוש עד שמלאו בני ביתך מכשפים וקסמים ואלילים יותר מבני קדם אנשי המזרח, וגם נמצאו בהם מעוננים כפלשתים שהם מחשבי השעות ועונות, ואמר על הכישוף מקדם, על דרך מה שאמרו חז״ל (סנהדרין צא, א) בפסוק (בראשית כ״ה ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם, מה מסר להם שמות הטומאה מסר להם, ואפשר לפ׳ כי מלאו ע״ז וטומאות יותר מהזמן הקדמון כשהיו הכנעניים בארץ, ובילדי נכרים ישפיקו, שהולכים בחקות הגוים ונמוסיהם ואינן מתנהגים על פי התורה, או שלא נסתפקו להוליד בנים מנשותיהם כי אם מנשים נכריות, וזהו ילדי נכרים, והראב״ע כתב שמלאו חכמות מקדם, רוצה לומר שלמדום מבני אדם.

ושגם כן אמר שמלאו כסף וזהב וסוסים, והיה אם כן חכמים ועשירים וגבורים כאשר יזכרם ירמיהו, ולפי שנתגאו בהם לכן באו לידי שפלו׳, וזהו וישח אדם וישפל איש וכו׳. וי״מ כי נטשת, כנגד הש״י שזכר, יאמר אתה אלהינו נטשת עמך בית יעקב ועזבת אותם, בדין ובמשפט עשית זה, לפי שמלאו מקדם ועוננים כפלשתים, והיה מרשעתם שהש״י מלא את ארצם כסף וזהב עד כי אין קץ וסוף לאוצרותיו, ומלא ארצו סוסים עד אין קץ למרכבותיו וישמן ישורון ויבעט.

ותמלא ארצו אלילים. על דרך מה שאמר הנביא (הושע ב, י) וכסף הרבתי לה וזהב עשו לבעל, עד שהגיע מסכלותם שלמעשה ידיהם ישתחוו. וידוע שבימי שלמה ואחרי מותו נתקיים כל זה, כמ״ש ויתן שלמה את הכסף בירושלם כאבנים, וכן זהב לרוב שהיו מביאים לו מאופיר ומשבא ומכל העמים, והסוסים גם כן כמו שנאמר (מלכים - א ה, ו) ויהי לו ארבעים אלף אורות סוסים, ובמותו עשה ירבעם את העגלים ונתרבו האלילים בכל הארץ.

וזכר עוד מרשעתם, שהקטנים עם הגדולים היו שחים ומשתחוים לפי האלילים, ועל זה אמר וישח אדם וישפל איש. ואמרו ואל תשא להם, היא תפלה לשם שלא ימחול להם זה העון, ואמר דרך גוזמא או דרך לעג בוא בצור והטמן בעפר, רוצה לומר כי לא יועיל לך ולא תוכל לברוח מתחת ידי, ואמנם למה כפל עיני גבהות אדם ושפל רום אנשים, לא אמרו המפרשים דבר מענינו, אלה הם דרכי המפרשים בפירוש הפסוקים האלה. אבל אני אחשוב בפירושם דבר אחר והוא, שאחרי שגלה להם מה שיהיה באחרית הימים, מלכת העמים באור תורת האלהים, התחיל הנביא להוכיח את בני דורו, ואמר אליהם כמו שפירשתי, אחרי שהגוים והעמים הנכרים עתידים ללכת באור ה׳ ותורתו לכו גם אתם בני יעקב באורו יתברך, ועשו גם אתם כזה כמעשיהם, אחרי שבחרתם ללכת בחקות הגוים ולא בדרכי דוד ושאר האבות הקדושים, כאילו אמר לכו ונלכה באור ה׳ כמו שילכו אותם העמים, כיון שאתה בית יעקב נטשת עמך, רוצה לומר עם יהודה ותורתם ומצותיהם, ולמדת דרכי הגוים, לכן גם אתה תלמד מהם בתשובתם אל השם, וזכר איך ישראל נמשכו אחרי האומות ונתדמו אליהם, אם בהצלחותיהם ואם ברשעתם ועונותיהם, כדי להוליד ולהוכיח מזה שראוי שימשכו גם כן בתשובתם אל השם, וזהו אמרו כי מלאו מקדם, רוצה לומר אותם העמים אשר זכר מלאו בזמן הקדמון, והמילו׳ הוא מהעושר והכבוד בארצותם לגויהם מזמנים קדומים, ובזה נתדמו ישראל אליהם בימי שלמה כמו שזכרתי, ועוד נדמו אליהם ברשעתם כי הם מעוננים כפלשתים, והיתה התולדה היוצאת מזה כלו, ובילדי נכרים ישפיקו, רצה לומר והלואי שישראל בחקות הנכרים ומעשה העמים ההם ישפיקו ויעשו כמו הם, ולכן ביאר איך ידמו ישראל לעמים בכל הדברים אשר זכר, וכנגד מ״ש בעמים כי מלאו מקדם, שרוצה לומר מהעושר והכבוד, אמר כנגד בית יעקב ותמלא ארצו כסף וזהב ותמלא ארצו סוסים ובענין העוננות והע״ז שהיה לעמים כמו שנאמר ועוננים כפלשתים, אמר כנגד ישראל ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו, וכנגד מה שאמר ובילדי נכרים ישפיקו אמר וישח אדם וישפל איש, ע״ד (משלי ח, ד) אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם, הנה כלם ישפילו עצמם ויכרעו לפני השם, וזהו וישח אדם וישפל איש, וההכנעה היא מה שאמרו ויורנו מדרכיו ונלכה בארחותיו, ושלא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה, ולכן הוציא מדבריו כלם ואל תשא להם, שהיא תולדת המאמר כלו, כאלו אמר כנגד בית יעקב שהוא מלכות ישראל אשר זכר בדרך תמיהה, כיון שאתה ישראל דמית לעמים בהצלחותיהם ועונותיהם ורשעתם, הלא תדמה ג״כ אליהם בתשובתם ולא תשא משאם ג״כ בענין ההכנענה ופחד הש״י, אין זה מן הראוי, אבל שאתה בית יעקב ג״כ תעשה כמעשיהם בהכנעה ובשפלות.

וזהו אמרו בוא בצור והטמן בעפר, והוא משל לרוב ההכנעה מפני פחד ה׳ ומהדר גאונו, ואף על פי שהיה בך גאה וגאון ודרך רע, הסירם ממך, אם מהממון ואם מהשרים.

וזה עיני גבהות אדם שפל, שנאמר כנגד ההמון, כי הגובה יוחס לעינים כמו שנאמר גבה עינים, ושח רום אנשים, שהוא רוממות השרים וגאותם, באופן שהגבהות והרוממות ישאר לשם יתברך בלבד, כי גאות לבש לא בזולתו, וזהו ונשגב ה׳ צבאות ביום ההוא, כי ביום אשר תעשה זה יהיה נשגב ה׳ לבדו ומהולל בפי כל בשר, והמפרשים אמרו כי ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא הוא יעוד על זמן ביאת המשיח, כמו שאמר ירמיהו כי יום לה׳ צבאות וגומר, ואפשר לפרש ואל תשא להם, שהוא מאמר הלציי, רוצה לומר שיהיו כ״כ נכנעים ושפלים לפני הש״י ושומרים משמרתו, כאלו דבור לא תשא שם ה׳ אלהיך לשוא נאמר אליהם באזהרה שלא ינהגו עצמם בנשיאות וגאוה, וזהו ואל תשא להם, כלומר ומאמר אל תשא אליהם נאמר, וכן נפרש בוא בצור והטמן בעפר, שהזהיר אותם שיתדבקו בשם הנכבד שהוא צור העולמים, וזהו בעזיבת הע״ז ולכת בדרכי ה׳, ולעניין הסרת הגאוה אמר והטמן בעפר, רוצה לומר שים נגד עיניך יום המות, וכי עפר אתה ואל עפר תשוב, ואז לא תתגאה, הנה התבאר ממה שפירשתי למה אמר כי נטשת עמך בית יעקב בלשון יחיד לנכח שאמרו על בית יעקב, וכי מלאו מקדם ועוננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו בלשון רבים ונסתרים, לפי שאמר מלאו ועוננים על העמים, ולמה אמר ותמלא ארצו כסף זהב ותמלא ארצו סוסים ותמלא ארצו אלילים בלשון יחיד לנסתר, לפי שאמרו על בית יעקב, ולמה אמר וישח אדם וישפל איש בלשון יחיד נסתר, שהוא כנגד כל אומה מן האומות, ואמר ואל תשא להם ובא בצור והטמן בעפר בלשון יחיד לנוכח, שהו׳ מוסר לבית יעקב, והתבאר גם כן למה חזר לומר עיני גבהות אדם ושפל ושח רום אנשים, אחרי שכבר אמר וישח אדם וישפל איש, כי היה הראשון נאמר על דרך סיפור מן האומות והשני צווי לבית יעקב שיעשו כן:

כי יום ליי׳ צבאות על כל גאה ורם. לפי שאמר למעל׳ ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, סמך אליו הפרש׳ הזאת, להודיע שהקב״ה יביא יום, רוצה לומר זמן אשר בו ידין עמים להשפיל כל גאה ורם וכל נשא ושפל, ובאו אם כן כאן ג׳ פרשיות זו אחר זו, שהם, והיה באחרי׳ הימי׳, בית יעקב, כי יום לה׳. והראשונ׳ היא יעוד מה שיהיה, והשניה הוא תוכחה ולמוד יוצא מהראשונ׳, והג׳ היא יעוד גם כן ממה שיהיה, מסכי׳ למה שהוכיחם, וענין אמרו כל נשא ורם וכל נשא ושפל, שהם סותרים הנשא לשפל, הוא לפי שהגאים הם על שני פנים, כי יש מהם שתוכם כברם והם הגאים בלבותם ומראים גאותם מבחוץ לעין כל ועל אלה אמר כל גאה ורם, ויש מהם שהם גאים בלבם ומראים עצמן שפלים מחוץ כמנהג הפרושים הצבועים, וע״א אמר ועל כל נשא ושפל, נשא מבפנים ושפל מבחוץ, וזכר שתהיה ההשפלה כוללת, כי באמרו על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל, כיון על כלל המון האנשי׳.

ובאמרו ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן, ירמוז בדרך המשל על השרים ועל הסגנים, וכן ת״י ועל כל מלכי עממי תקיפיא וחסיניא ועל כל טורני מדינתא.

ולפי שהמלכים והשרים, מהם שישימו גאותם וכבודם בהרים הרמים ובגבעות הנשאות שימצאו בארצותם.

לפי שיעשו עליהם מגדלות גבוהות וחומות גדולות ובצורות בשמים, להשגב שם ביום רעה, ומהם שישימו יכלתם ומעלתם באניות שמביאים על הים, ומהם שישימו גאותם וכבודם בענין בתיהם, שיבנו גדולות ויפות ושכיות חמדה, זכר הנביא שביום ההוא כל הגאו׳ והכבודו׳ האל׳ יחרבו והיו כלא היו, וזהו אמרו ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעו׳ הנשאות ועל כל מגדל גבוה ועל כל חומה בצורה, כי כל זה יחרב ויפול באופן שלא יוכל אדם להשגב שם מפני אויביו, כי יהרסו המגדלים ויותצו החומות, ובאמרו ונפלו המדרגות וכל חומה לארץ תפל.

וכן זכר שתבוא צרה והשחתה על כל אניות תרשיש, באופן שלא יוכל אדם להמלט לא ביבשה ולא בים, וכן הבירות הגדולות נאות ומצויירות ישבו לארץ, והוא אמרו ועל כל שכיות החמדה, כי יחרבו גם הם, וכ״ש ונשסו הבתים.

והנה אמר אח״ז ושח גבהות אדם ושפל רום אנשים ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, בהיות שכבר נאמר זה למעלה, כדי להודיע שלא יגזור הש״י להרוס ההרים הרמים והגבעות הנשאות ולהחריב כל מגדל גבוה וכל חומה בצורה ולהטביע בים כל אניות תרשיש ולהפיל ארצה כל שכיות החמדה כמו שזכר מפאת עצמם, כי הדברים ההם אינם בעלי בחירה ורצון ולא ימצא להם עון לשיתחייבו עליו עונש בזה, אבל יהיה כל זה להעניש בני אדם אשר שמו בטחונם וגאותם בזה, ועל כן אמר ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים, רוצה לומר כי בחרבן הבנינים והדברים הגדולים אשר זכר, יוסר ויושפל גבהות האדם ורוממות האנשים אשר שמו בזה כסלם, ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, כי יכירו וידעו כל יושבי תבל שהוא יתברך המושל על הכל ואין רוממותו נתלה בדבר מזה, וממ״ש למעלה שפלות וגבהות האדם ושחית ברום האנשים וזכרו כאן בהפך, ידענו ששפל ושח הם שמות הנרדפים, וכן (תהלים מט, ג) גם בני אדם גם בני איש, והתבאר ממה שפי׳ שאין כאן כפל דברים, כי למעלה אמר וישח אדם וישפל איש, בספרו מה שיעשו האומות, ואמרו אחר כך עיני גבהות אדם שפל הוא צווי ואזהרה לישראל שיעשו כן כמו שזכרתי, ואומרו שלישית ושח גבהו׳ אדם ושפל רום אנשים, הוא בתת הסב׳ בחרבן הערים והגבעות הבתים והמגדלים והאניות אשר זכר, והותרה עם זה השאלה הד׳.

ואמר ונשגב ה׳ לבדו ביום ההוא, להגיד שלא יהיה זה מתוך קרב ומלחמה, כי הנה במלחמות זה קם וזה נופל, אבל ביום ההוא כל האומות יחד ישפל גאותם ורוממותם המדומה ונשגב ה׳ לבדו, לפי שיהיה הדבר הזה כלו בדרך הפליאה ומעשה ה׳ כי נורא הוא, לא בחיל ולא בכח בני אדם.