Yehoshua 6 – יהושע ו‏ – Mikraot Gedolot

(א) וִֽירִיחוֹ֙ סֹגֶ֣רֶת וּמְסֻגֶּ֔⁠רֶת מִפְּ⁠נֵ֖י בְּ⁠נֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אֵ֥ין יוֹצֵ֖א וְ⁠אֵ֥ין בָּֽא׃

Now Jericho was tightly shut up because of the Children of Israel; none went out, and none came in.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וִירִיחוֹ אֲחִידָא הֲוַת בְּדָשִׁין דְפַרְזְלָא וּמְתַקְפָא בְּעַבְּרִין דִנְחָשׁ מִן קֳדָם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵית דִנְפַק מִנָהּ לְמֶעְבַּד קְרָבָא וְלֵית דְעָלֵל בְּגַוָהּ לְמִשְׁאַל בִּשְׁלָמָא.

סגרת ומסוגרת – כתרגומו:⁠^א אחידא בדשין דפרזלא, ומתקפא בעברין דנחשא.

^ב[אין יוצא ואין בא – אין יוצא מוסב על סוגרת, ואין בא מוסב על ומסוגרת, וכן חיבור המילה, ויריחו סוגרת על כל העם אשר בתוכה מאין יוצא ממנה מפני ישראל, ומסוגרת מאד מאין בא בתוכה איש מן החוץ אף לעזרתם, מיראתם את ישראל.]

א. כן בכ״י מינכן 5 ורוב כתבי היד. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8 כתוב ״תרגומו״ בסוף המשפט. בכ״י פריס 163, ברסלאו 104 המלה חסרה.

ב. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879. והשוו לתוספת בכ״י מינכן 5, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.

Shut and barred. [Lit. closed and closed] Targum translates: 'Closed with iron gates and reinforced with bars of copper.'

ויריחו סוגרת ומסוגרת – סוגרת אנשיה בתוכה שלא יצא אדם מן העיר, ומסוגרת שלא יכנס אדם בתוכה, ופירושו בסופו: אין יוצא ואין בא. או: כפל, סוגרת ומסוגרת לרב הסגירה, כמו שאמר התרגום: אחידא בדשין וכו׳.

ויריחו סגרת ומסגרת – הטעם ועם כל זה ויאמר י״י אל יהושע ראה נתתי בידך וגו׳ (יהושע ו׳:ב׳) ואם כלם גבורי חיל.

וקודם שיתחיל בזכרון הנבואה ההיא ספר שיריחו היתה סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל באופן שלא יוכל אחד לצאת משם ולא ליכנס שם וזכר זה לפי שמזאת הסיבה נצטרכו בהחרמתם לזה המופת שהיישיר אותו אליו השם יתעלה בזאת הנבואה.

והנה סמך לזה: ויריחו סוגרת ומסוגרת מפני בני ישראל אין יוצא וגו׳, לומר שלא היו שם דרכים לכבשה, כי היתה סוגרת מבפנים ומסוגרת מבחוץ מפאת בני ישראל, באופן שאין יוצא ואין בא, ר״ל אין יוצא מהעיר בסבת היותה מסוגרת מבני ישראל היושבים סביבה, ואין בא אליה מבחוץ מפני היותה סוגרת מיושבי העיר שסגרו אותה מבפנים, והיה זה סבה שלא תלכד בשום פנים, לפי שאין יוצא ממנה, כדי להשלים עם ישראל ולומר הננו תחתיכם ונהיה למס, ואין בא, ר״ל שגם כן לא היה בא שמה מחוץ כדי ללכדה בחזקה, ועם כל זה אמר השם ית׳ הנני נותן את העיר הזאת ואת מלכה בידך עם היות שהם גבורי חיל, אבל לא יהיה בדרך אנושי ובכח המלחמה כי אם בדרך נס כמו שיזכור. הנה התבארו פסוקי המראה והותרו עם מה שפירשתי השאלות רביעית חמישית וששית:

סגרת ומסגרת – רצה לומר, מעולם היתה סגורה בדלתים ובריח, ועתה הוסיפו לסגרה עוד מפני ישראל, ולא הניחו מי לצאת ממנה או לבא בה, שלא יודע מבואות העיר.

סגרת ומסגרת – סגרת בעד בני ישראל לבלתי יבאו בה, ומסגרת ע״י בני ישראל לבלתי יצא איש מן העיר לשבור שבר.

וִֽירִיחוֹ֙ היתה מעולם עיר סגורה בדלתיים ובריח¹, סגורה בשערי ברזל ומחוזקת בבריחי נחושת², ועתה הוסיפו יושביה לסוגרה עוד, ונהיתה עיר³ סֹגֶ֣רֶת אנשיה בתוכה שלא יצא אדם מן העיר⁴, וּמְסֻגֶּ֔רֶת שלא יכנס אדם בתוכה⁵, ועשו זאת מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל, אֵ֥ין יוֹצֵ֖א ממנה, כדי שלא יצאו מבני העיר להשלים עם ישראל ולומר הננו תחתיכם ונהיה למס⁶, וְאֵ֥ין בָּֽא אליה מבחוץ, כדי שלא יוודעו מבואות העיר⁷ ולא יוכלו ללכוד אותה⁸; וכך, לא יכלה עיר זו להילכד באופן טבעי⁹: (ס)

1. מצודת דוד.

2. תרגום יונתן, רש״י.

3. מצודת דוד, מלבי״ם.

4. רד״ק.

5. רד״ק.

6. אברבנאל.

7. מצודת דוד.

8. מצודת דוד, אברבנאל.

9. אברבנאל.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת דודהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ב) ⁠וַיֹּ֤⁠אמֶר יְהֹוָה֙י״י֙ אֶל⁠־יְ⁠הוֹשֻׁ֔עַ רְ⁠אֵה֙ נָתַ֣תִּ⁠י בְ⁠יָֽדְ⁠ךָ֔ אֶת⁠־יְ⁠רִיח֖וֹ וְ⁠אֶת⁠־מַלְכָּ֑הּ גִּבּ⁠וֹרֵ֖י הֶחָֽיִל׃

And Hashem said to Joshua, "See, I have given into your hand Jericho and its king, even the mighty men of valor.

תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר יְיָ לִיהוֹשֻׁיעַ חֲזֵי דִמְסָרִית בִּידָךְ יַת יְרִיחוֹ וְיַת מַלְכָּהּ גִבָּרֵי חֵילָא.

ויאמר י״י אל יהושע – ע״י המלאך הנראה לו, והוא נקרא בשם י״י השולח אותו. וכן מצאנו במלאך שנראה לגדעון: ויאמר אליו י״י כי אהיה עמך (שופטים ו׳:ט״ז). ואמרו רז״ל: כי שמי בקרבו (שמות כ״ג:כ״א) – א״ר שמעון בן לקיש מלמד שהקב״ה משתף שמו על כל מלאך ומלאך.

גבורי החיל – פירוש אנשי יריחו ומלכה, ואעפ״י שהם גבורי החיל נתתים בידך.

גבורי החיל – פירוש: וגיבורי החיל.

(הקדמה) פרשה ששית בכיבוש יריחו ומה שקלל יהושע על בנינו. תחלתה ויאמר ה׳ אל יהושע ראה וגו׳, עד ויהי ה׳ את יהושע, ובפרשה הזאת שאלתי ששה שאלות:

השאלה הראשונה מה ראה האל ית׳ למנוע את יהושע מלהלחם ביריחו? ולא רצה שתכבש העיר בדרך מלחמה כמו שנכבשו שאר הערים כלם, ובחר שתכבש בדרך נס ולא על ידי אדם?

השאלה השנית למה צוה השם בשבעה הקפות בשבעת ימים ושבעה כהנים ובידיהם שבעה שופרות וביום השביעי צוה שיעשו שבעה הקפות ושבעה תרועות? ועם היות שיבחר האל ית׳ שתנתן העיר בדרך נס, ישאר לשאול למה צוה בזה הנס ובזה האופן?

השאלה השלישית למה הזהיר שלא יריעו העם כ״א ביום השביעי אחר תשלום כל ההקפות? והיה ראוי שבכל יום יריעו אחר ההקף ותקיעת הכהנים, וזה אם בדרך תפלה ואם בדרך שמחה:

השאלה הרביעית למה צוה הקב״ה או יהושע (אם עשה זה מעצמו) שיהיה העיר חרם וכל אשר בתוכה, ומדוע לא יבוזו העם את כל שללה ולמה יהיה חרם לה׳? האם הקדישו אותו הבעלים ומה היתה הסבה בזה? ויקשה בזה עוד איך צוה יהושע על זה אם היה שלא צוהו האל ית׳ עליו? כי לא נמצא בכאן דבור על זה הענין, וחז״ל אמרו (במ״ר פר׳ י״ד רנ״ו) שעשאו מעצמו:

השאלה החמשית אם חומת העיר כלה נפלה תחתיה ועלו איש נגדו, אם כן במה נכר בית רחב הזונה אחרי אשר בקיר החומה היא יושבת? ואיך ראו תקות השני תלוי בחלון ביתה, אם היה שנפלה כל החומה והבתים אשר בה יחויב שיפלו גם כן בנפלה?

השאלה הששית למה השביע יהושע וקלל את האיש אשר יבנה יריחו, ואחרי שכבשה מה הצורך לשתשאר תל עולם ולא תבנה עוד? כל שכן שזה לא מצאנו שיצוהו האל ית׳ עליו ואיך אסר הוא מה שלא אסרו הקב״ה? אף כי בקללות חמורות כמו שקלל:

והנני מפרש הפסוקים באופן שיותרו השאלות כלם:

(ב) ויאמר ה׳ אל יהושע ראה נתתי בידך את יריחו וגו׳. כוונתי בפרשה הזאת שהיא מראה אחרת נבואית באה אל יהושע, להודיע אופן הנצחון ולדבר על לבו דברי נחומים על שלא עזבו להלחם ביריחו, ואמר אל תחשוב שמנעתי ממך יריחו, כמו שמנעתי ממשה רבך ארץ אדום מואב ועמון שנשארו בארצם אינו כן, אבל קל מהרה אתן בידך את העיר ואת מלכה, עם היות שעל המעט יאסרו המלכים, כי הם אם שיברחו ואם שימותו במלחמה, ולכן אמר עם היות שלא תלחם הנה אתן בידך את העיר ואת מלכה, עם היותם גבורי החיל ובוטחים בגבורתם להנצל:

גבורי החיל – רצה לומר, עם שהם גבורי חיל.

ויאמר – ואז אמר ה׳ אליו שבכ״ז יתן יריחו בידו וגם את מלכה וצבאיו הגם שהם גבורי חיל, ולא בכח תגבר רק בדרך נס:

וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל-יְהוֹשֻׁ֔עַ באמצעות המלאך שנראה אליו כשהיה בגבול יריחו¹, אפילו שהעיר סגורה ומסוגרת², רְאֵה֙ אתה תראה³ נָתַ֣תִּי שאתן בְיָֽדְךָ֔ אֶת-יְרִיח֖וֹ וְאֶת-מַלְכָּ֑הּ, ואף על פי שהם⁴ גִּבּוֹרֵ֖י הֶחָֽיִל הבוטחים בגבורתם⁵, כעת ימוג לבבם⁶ ואתן אותם בידך⁷ ותגבר עליהם בקלות⁸, ולא בכח תגבר עליהם כי אם בדרך נס⁹:

1. רד״ק וראה בפרק ה׳ לעיל פס׳ יג-טו.

2. כלי יקר.

3. כלי יקר.

4. רד״ק, מצודת דוד, מלבי״ם.

5. אברבנאל.

6. כלי יקר.

7. רד״ק.

8. אברבנאל.

9. מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ג) וְ⁠סַבֹּ⁠תֶ֣ם אֶת⁠־הָעִ֗יר כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּ⁠לְחָמָ֔ה הַקֵּ֥⁠יף אֶת⁠־הָעִ֖יר פַּ֣עַם אֶחָ֑ת כֹּ֥ה תַעֲשֶׂ֖ה שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃

And you shall encircle the city, all the men of war, going about the city once. Thus shall you do six days.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְתִסְחֲרוּן יַת קַרְתָּא כָּל גַבְרֵי עָבְדֵי קְרָבָא אַקֵיף יַת קַרְתָּא זִמְנָא חָדָא כְּדֵין תַּעְבֵּד שִׁיתָּא יוֹמִין.

[הקף {את} העיר – סבב אותה. צירקליס בלעז.]^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע רק בכ״י האיטלקיים ובשתי וריאציות שונות. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8 מופיע רק הלעז. בכ״י פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994 מופיע רק הביאור בעברית.

{See Hebrew text.}

הקיף את העיר – נכתב ביו״ד כמו אם היה בחירק, ואף על פי שהוא בצר״י. וכן: ותגד לבני ישראל (שמות י״ט:ג׳), יגיד דבר (קהלת י׳:כ׳).

כה תעשה ששת ימים – אין לשאול טעם לסבות הבורא למה היתה ההקפה הזאת, וטעם שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבע הקפות ושבעה ימים. וטעם ההקפה בתרועה – להבהיל העם אשר בתוך העיר, ותפול החומה תחתיה – למען ידעו כל עמי הארץ כי י״י נלחם לישראל לא בחרב ובחנית.⁠¹ ומספר השבעה ידוע סודו אצל מביני מדע, וכן שבעה מזבחות (במדבר כ״ג:א׳) וז׳ פרים וז׳ אלים, והשביעי הוא הנבחר בימים ובחדשים ובשנים.

1. השוו ללשון הפסוק בשמואל א י״ז:מ״ז.

פעם אחת – הטעם בזה אחת במספר, ואין כן הכל לכד יהושע פעם אחת (יהושע י׳:מ״ב).

והנה הסכים הש״י לעשות כל אלו המופתי׳ עם ארון י״י להיישיר ישראל לשמור ולעשות ככל הכתוב בו והיו אלו המופתים בזה האופן מהזרות כדי להפיל אימה על הגוים ההם בשמעם אלו הנפלאות העצומות אשר עושה הש״י לישראל והיה זה המספר לשביעיות רצה לומר שהקיפו העיר ז׳ ימים והיו שם ז׳ כהנים וז׳ שופרות היובלים וביום השביעי הקיפו ז׳ פעמים שזכרנו כמספד הז׳ שזכרנו בתורה כמו השמטה וז׳ שמטות וז׳ שבתות שנים וז׳ ימים וז׳ פעמים וז׳ ימי הפסח וז׳ ימי סוכה והנה הסכים הש״י שיעשה זה המופת באמצעות זאת התרועה הגדולה כדי שיתעוררו ישראל ויקיצו משנת תרדמת׳ ויתנו אל לבם ענין אלו הנפלאות העצומות למען יראו את י״י עם שיש לתרועה הגדולה רושם מעט בענין זה המופת כי הקול החזק יניע האויר תנועה חזקה אלא שלא יתכן שיגיע מזאת התנוע׳ כמו זה הפועל הנפלא שתפול החומה החזקה תחתיה אם לא יחובר לזה המופת.

וסבותם את העיר אנשי המלחמה הקיף את העיר וגו׳, צוהו ית׳ בזה לפי שאנשי העיר לא יחשבו שהעם היה חלושי הלב ומפני כן לא באו אל העיר ולא נגעו בה, וגם כדי לערבב שכל האויבים בראותם אותם הולכים סביב העיר ולא ילחמו ולא יריעו וכאשר עם זה יראו הפעל הנפלא הנעשה באחרונה ידעו ויכירו כי יד ה׳ עשתה זאת, וזהו וסבותם את העיר כל אנשי המלחמה כלומר ולא הנשים והטף והזקנים, ולפי שלא יחשבו שהם יעשו כעגולה סביב העיר והיותם נחים ועומדים סביבה ולא ילכו בהקפה, אמר עוד הקיף את העיר פעם אחת, ר״ל שכלם ילכו בהקפה סביב העיר באופן שכל אחד מהם יקיפה, ושככה יעשו ששת ימים, ר״ל בכל יום הקף אחד:

הקיף – ענין סבוב, כמו: הקיפו עלי יחד (תהלים פ״ח:י״ח).

כה תעשה – להקיף פעם אחת ביום.

השאלות: (ג) מדוע כפל והסבותם הקף?

וסבתם – ולא שיסב הארון עם יהושע לבד רק כל אנשי המלחמה יסובו:

הקף(יש הבדל בין סבוב ובין הקף, שסבוב יאמר גם על הסבוב הבלתי שלם, והקף לא יבא רק על הסבוב השלם מכל הד׳ רוחות, כמ״ש בפי׳ התורה (ויקרא א׳:ה׳ פסוק ה על המזבח סביב). מוסיף שיקיפו אותה מארבע רוחותיה:

הקיף את העיר – שרש נקף משמש ג״כ להוראת כרת כמו ונקף סבכי היער בברזל (ישעיהו י׳:ל״ד) כי קרוב לנקב הוא, וכן שרש חזר בלשון חכמים קרוב לכרת חרץ חרש וחרז, לפי שהחורש כורת תלמיו בקרקע ובהגיעו אל קצה שדהו יחזיר פניו לקצה האחר, וחרץ הוראתו כמו כרת (עמק החרוץ, יואל ד׳:י״ג) וחריץ בלשון חכמים גומא ארוכה, וזהב חרוץ ענינו מזוקק ומובדל מסגים, ואז תחרץ (שמואל ב ה׳:כ״ד) ואיש חרוץ ענינם העתק ממקום באומץ לבב לעשות דבר מה, וחרוזים הם פתילי הפנינים הסובבים את הצואר, וחרוזי הפיטנים חוזרים מסוף שיטה אל ראשית השיטה הבאה (כהוראת Versi בלשון איטלקי) ושוב קרוב לסבב, וסבב והקיף נחלפים זה בזה רק הראשון עיקר הוראתו התיצב סביב סביב בלי הליכה, והשני הוא הלוך תמיד סביב לדבר, ולא תקיפו פאת ראשכם ענינו לא תכרתו.

וְסַבֹּתֶ֣ם וסובבו¹ אֶת-הָעִ֗יר כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י הַמִּלְחָמָ֔ה², הַקֵּ֥יף והקיפו סיבוב מלא אֶת-הָעִ֖יר מארבעת הצדדים³ באופן שכל אחד מכם יקיף את כל העיר⁴, ועשו זאת פַּ֣עַם אֶחָ֑ת ביום⁵, כֹּ֥ה וכך תַעֲשֶׂ֖ה עם אנשיך⁶, במשך שֵׁ֥שֶׁת שישה יָמִֽים⁷:

1. תרגום יונתן.

2. פירש האלשיך שכוונתו יתברך על החלוץ והם בני ראובן וגד וחצי שבט מנשה, רק שביום הראשון בשוגג הקדימו ובאו מישראל, ולכן השכים יהושע ביום השני לומר דדוקא החלוץ, וכן עשו בשאר הימים.

3. ויש הבדל בין סבוב ובין הקף, שסבוב נאמר גם על סיבוב שאינו שלם, והקף הוא סבוב שלם מכל הצדדים, כמו שכתוב (ויקרא א, ה) ״על המזבח סביב״, מלבי״ם.

4. אברבנאל.

5. אברבנאל, מצודת דוד.

6. אברבנאל.

7. אברבנאל ביאר כי צוהו ה׳ יתברך לעשות זאת כדי שאנשי יריחו לא יחשבו שישראל היה חלושי לב ומפני כן לא באו אל העיר ולא נגעו בה, וגם כדי לבלבל את האויבים, בראותם את ישראל הולכים סביב העיר ולא ילחמו ולא יריעו, וכאשר יראו את הנעשה ידעו ויכירו כי יד ה׳ עשתה זאת. רלב״ג ביאר כי הסכים ה׳ לעשות את כל המופתים הללו עם ארון ה׳, ליישר את בני ישראל כדי שישמרו ויעשו ככל הכתוב בו, והנה הסכים ה׳ יתברך שיעשה מופת זה באמצעות התרועה הגדולה כדי שיתעוררו ישראל ויקיצו משנת תרדמתם ויתנו אל לבם ענין נפלאות הללו העצומות, למען יראו את ה׳. ורד״ק מבאר כי אין לשאול טעם לסיבות הבורא, למה היתה ההקפה הזאת.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ד) וְ⁠שִׁבְעָ֣ה כֹהֲנִ֡ים יִשְׂאוּ֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְ⁠ר֤וֹת הַיּֽ⁠וֹבְ⁠לִים֙ לִפְנֵ֣י הָאָר֔וֹן וּבַיּ⁠וֹם֙ הַשְּׁ⁠בִיעִ֔י תָּסֹ֥בּ⁠וּ אֶת⁠־הָעִ֖יר שֶׁ֣בַע פְּ⁠עָמִ֑ים וְ⁠הַכֹּ֣⁠הֲנִ֔ים יִתְקְ⁠ע֖וּ בַּשּׁ⁠וֹפָרֽוֹת׃

And seven priests shall bear seven rams' horns before the ark; and the seventh day you shall encircle the city seven times, and the priests shall blow with the horns.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְשִׁבְעָא כַהֲנַיָא יִסְבוּן שִׁבְעָא שׁוֹפָרַיָא דְקֶרֶן דִכְרַיָא קֳדָם אֲרוֹנָא וּבְיוֹמָא שְׁבִיעָאָה תִּסְחֲרוּן יַת קַרְתָּא שְׁבַע זִמְנִין וְכַהֲנַיָא יִתְקְעוּן בְּשׁוֹפָרַיָא.

תסבו את העיר שבע פעמים – אין מקיפין עיירות של עו״א פחות משלשה ימים קודם לשבת הא דאת אמר במלחמת הרשות, אבל במלחמת חובה ואפילו בשבת שכן מצינו שלא נלכדה יריחו אלא בשבת שנאמר וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים וכתיב עד רדתה (דברים כ׳:כ׳) ואפילו בשבת.

כתיב אפרים מעוז ראשי (תהלים ס׳:ט׳, ק״ח:ט׳) אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת אמור [לו] הקב״ה (אני) א״ל שנאמר וסבותם את העיר וגו׳ (יהושע ו׳:ג׳) כה תעשה ששת ימים וגו׳ (יהושע ו׳:ג׳) וביום השביעי וגו׳ (יהושע ו׳:ד׳) ואין שבעה בלא שבת. אמר רבי שמעון בן חלפתא ועוד דבר אחד עשה מדעתו שלא אמר לו הקב״ה כיון שכבשה בשבת אמר יהושע שבת קדש וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קדש. אמר רבי ברכיה כעיר הנדחת עשאה. והרי עיר הנדחת אסורה בהנאה א״ר יהודה הלוי בר שלום אמר רבי יהושע כתיב ראשית עריסותיכם תתנו לי״י (במדבר ט״ו:כ״א) הואיל וכבשנו אותה תחלה נעשה אותה חלה להקב״ה.

יובלים – אילים, [כמו כי אזילנא לערבייא הוו קרו להו ליובלא דיכרא].^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע רק בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8. הוא אינו מופיע בכ״י פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994 ובכ״י אחרים.

Rams' horns the horns of rams.

היובלים – האילים.

ובדברי רז״ל: א״ר עקיבא כשהלכתי לערביא שמעתי שהיו קורין לדכרא יובלא.

ושבעה הכהנים ישאו וגו׳. אחרי שצוה בהקפה צוה במה שיעשו ויחברו אליה, והוא ששבעה כהנים ישאו בכל הקף שבעה שופרות לפני הארון והכהנים תוקעים בהם, ושביום השביעי יסובו את העיר שבע פעמים, ועם היות שאמר והכהנים יתקעו בשופרות אחרי אמרו וביום השביעי תסובו את העיר וגו׳, הכוונה הוא שבכל ההקפים בכל הימים יתקעו בשופרות, והנה שופרות יובלים, כתב רד״ק ז״ל שפירושו שופרות האילים, ואני אחשוב שרצה שיתקעו בשופרות המיוחדים לתקוע בהם בשנת היובל, כמו שאמר והעברת שופר תרועה וזהו שופרות היובלים:

היובלים – האילים, כן תרגומו.

יתקעו – בכל יום בעת יקיפו.

ושבעה – החלוץ הלך לפני הכהנים והכהנים בשופרות אחרי החלוץ לפני הארון, כמ״ש בפסוק ט׳:

והכהנים יתקעו – ר״ל בכל ז׳ ימים. והנה ביום שמחה היה דרכם לתקוע וביום מלחמה על הצר היה דרכם להריע, כמ״ש (במדבר י, ט - י) וכי תבואו מלחמה וכו׳ והרעותם וכו׳ וביום שמחתכם וכו׳ ותקעתם וכו׳, הודיעם שעתה יתקעו הכהנים לאות שמחה ונצחון:

היובלים – האילים שבצאן ונקראו כן לפי שהולכים לפני העדר ומובילים אותו, והנקבות הולכות אחריהם בלי ראות אנה תלכנה.

וסדר העקיפה היה שהחלוץ הלך לפני הכהנים והם הלכו לפני הארון¹, וכך ציווה ה׳; וְשִׁבְעָ֣ה כֹהֲנִ֡ים ההולכים לאחר החלוץ² יִשְׂאוּ֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ של קרני אֵילִים³ ויצעדו לִפְנֵ֣י הָאָר֔וֹן ארון הברית, וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י הוא יום השבת⁴, תָּסֹ֥בּוּ תסובבו⁵ אֶת-הָעִ֖יר שֶׁ֣בַע⁶ פְּעָמִ֑ים, וְהַכֹּ֣הֲנִ֔ים יִתְקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת בכל שבעת הימים בעת הקפתם את העיר⁷:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. תרגום יונתן, רש״י, רד״ק, מצודת ציון. אברבנאל ביאר כי השופרות הן השופרות המיוחדים לתקוע בהם בשנת היובל.

4. ילקוט שמעוני, אברבנאל בפס׳ ה׳ על פי קבלת חז״ל (במ״ר פר׳ כ״ג רפ״ד).

5. תרגום יונתן.

6. וטעם שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבע הקפות ושבעה ימים הוא ע״פ הסוד, רד״ק. אברבנאל ביאר (בפס׳ ה׳ להלן) כי הקב״ה בחר בשבע לאות מעשה בראשית שיבינו העמים כי דרך הכיבוש יהיה ע״פ ה׳ בדרך נס. וראה ביאורו של מלבי״ם בפס׳ ט״ו המבאר כי מה שקצב אל כל המעשים שנעשו בענין ההוא מספר השביעיות, שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, היה בכונה אל מספר השביעי, שהוא קודש בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות וכל דבר. ולמרות שאין מקיפין עיירות של עובדי אלילים פחות משלשה ימים קודם לשבת, במלחמת חובה (להבדיל ממלחמת רשות) אפילו בשבת, ואכן נלכדה יריחו בשבת, ילקוט שמעוני (בפס׳ ד׳).

7. מצודת דוד, מלבי״ם. וטעם ההקפה בתרועה להבהיל העם אשר בתוך העיר ותיפול החומה תחתיה למען ידעו כל עמי הארץ כי ה׳ נלחם לישראל לא בחרב ולא בחנית, רד״ק בפס׳ ג׳. רלב״ג בפס׳ ג׳ מבאר שהנס היה ע״י התרועה כדי שיקיצו ישראל ויתעוררו משנתם ויתנו אל ליבם את הנפלאות העצומות. והנה ביום שמחה היה דרכם לתקוע וביום מלחמה על הצר היה דרכם להריע, כמו שכתוב (במדבר י׳ ט, י) ״וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בַּחֲצֹצְרֹת וגו׳ ״, ״וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת וגו׳⁠ ⁠⁠״ והודיעם שעתה יתקעו הכהנים לאות שמחה ונצחון, מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ה) וְ⁠הָיָ֞ה בִּמְשֹׁ֣ךְ׀ בְּ⁠קֶ֣רֶן הַיּ⁠וֹבֵ֗ל [כְּ⁠שׇׁמְעֲכֶם֙] (בשמעכם) אֶת⁠־ק֣וֹל הַשּׁ⁠וֹפָ֔ר יָרִ֥יעוּ כׇל⁠־הָעָ֖ם תְּ⁠רוּעָ֣ה גְ⁠דוֹלָ֑ה וְ⁠נָ֨פְ⁠לָ֜ה חוֹמַ֤ת הָעִיר֙ תַּחְתֶּ֔יהָ וְ⁠עָל֥וּ הָעָ֖ם אִ֥ישׁ נֶגְדּֽוֹ׃

And it shall be, that when they make a long blast with the ram's horn, and when you hear the sound of the horn, all the people shall shout with a great shout; and the wall of the city shall fall down flat, and the people shall go up, every man straight before him.⁠"

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וִיהֵי בְּמֵיגַד בְּקְרַן דִכְרַיָא בְּמִשְׁמַעֲכוֹן יַת קַל שׁוֹפָרָא יְיַבְּבוּן כָּל עַמָא יַבָּבָא רַבָּא וְיִפּוֹל שׁוּרָא דְקַרְתָּא וְיִתְבְּלַע תְּחוֹתָהּ וְיִסְקוּן עַמָא גְבַר לְקִבְלֵיהּ.

והיה במשוך בקרן היובל – בתקיעה אחרונה^א בסוף התקיעה רגיל להאריך את הקול.⁠^ב

תחתיה – במקומה.⁠^ג

א. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״אחרנה״.

ב. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״הקל״.

ג. בכמה כ״י של רש״י נתווספה כאן תוספת של ר״י קרא – עיין בפירוש ר״י קרא כאן.

A long blast. When the final blast is sounded, and the blower extends the sound.

In its very place [Lit. under itself] In its place.

[תחתיה – לפי שעובי החומה כגובהה, ואם תפול כשאר נפילה הרי היא גבוהה וחזקה כבתחילה. לכך שקעה במקומה. (כ״י סנקט פטרבורג I.12 בשם ת׳ מורי ר׳ יוסף)]⁠^א

א. התוספת מופיעה בריש פרק ו׳. כן גם בגיליון כ״י אוקספורד אופ׳ 34 בשם ת׳ מורי ר׳ יוסף, ובשינויים קלים בכ״י ברלין 122 בשם ת׳ ר׳ יוסף.

IN ITS PLACE.⁠¹ The wall was as thick as it was high. If it would collapse like all walls of this dimension² it would be as high and strong as it was, to begin with.⁠³ It, therefore, sank in its place.

1. JPS renders flat.

2. Like all walls of the dimension of the fortifications of Jericho.

3. The debris from the collapsed wall would be as wide and high as the original wall and would serve the same purpose, that is, it would protect the city.

במשוך – בהאריך התקיעה.

בשמעכם את קול השופר – כתיב בבי״ת וקרי בכ״ף והענין אחד.

ונפלה חומת העיר תחתיה – יש לשאול בית רחב שהיה בחומה אם נאמר כי נפל ונצלה היא ובית אביה זה לא יתכן, כי אם היה נס כזה היה מספר אותו הכתוב, ועוד שאמר באו בית האשה הזונה והוציאו משם את האשה (יהושע ו׳:כ״ב), נראה כי הבית היה קיים ולא נפל. אבל הנראה בעיני כי לא נפלה כל חומת העיר, אלא מה שהיה מן החומה את פני העיר נגד מחנה ישראל נפל, ועלו העם איש נגדו, ובית רחב היתה בחומה מצד אחר שלא נפל.

ומה שאמר תחתיה – ר״ל שנבלעה במקומה תחת הארץ ונראה ממנה מעט על פני הארץ לזכרון הנס.

ועלו העם איש נגדו – כי אחר שהחומה נהרסת אין צורך לאיש שיסב את החומה להכנס בשער העיר.

ואמרו והיה במשוך בקרן היובל, ירצה שביום השביעי אחר כל ההקפות כאשר ימשכו בקרן היובל תקיעה ארוכה נמשכת, מיד אחר זה כשמוע העם קול אותו שופר, יריעו תרועה גדולה ותפול חומת העיר, ויראה שהכהנים היו בששת הימים תוקעים כדמות התרועה או השברים אשר לנו היום, כי כן אמר ביובל והעברת שופר תרועה שתרועה יתקעו, ואחר ההקפות כלם אמר במשוך היובל שיתקעו תקיעה ארוכה נמשכת. והנה בחר האל יתברך בזה לפי שהיתה יריחו העיר הראשונה אשר באו עליה אחר עלותם מהירדן, ורצה שכמו שהמלכים ועמי הארץ כלם שמעו הנס שנעשה להם במי הירדן, ככה ישמעו הנס שיעשה להם בארץ באותה עיר הראשונה, באופן שידעו ויכירו שה׳ נלחם לישראל, לא בחרב וחנית כי אם ממכון שבתו, ושיבינו שבאמצעות התורה וארון הברית אשר ביניהם יכבשו העמים כלם, ואז תפול עליהם אימתה ופחד עד יעבור עם ה׳. ולפי שכמו שהפועל הנסיי שעשה האל יתברך בבריאת העולם נעשה בששת הימים וביום השביעי שבת וינפש, ככה (כדי להראות העמים והשרים שכבישת יריחו הוא פעל אלהי רצוני ע״ד פלא ונס ממין הבריאה הראשונה) צוה שיעשו ההקפות שבעה בשבעת ימים ובשבעה כהנים ושבעה שופרות, לרמוז על שזה הפועל ממין אותו הפועל האלהי הראשון. וזהו גם כן תכלית וטעם מצות השבת ומצות השמיטה שגם כן אמרה התורה בה שבת לה׳, להיותה רומזת על שבת בראשית. וכמו שביום השביעי היה המנוחה והשביתה והנמצאים כלם ירשו ארץ להמשך עליה כפי מה שסדר להם הקדוש ברוך הוא ככה בזה צוה שביום השביעי יריעו כל העם ותכבש העיר ויהיה ליהודים אורה ושמחה וששון ויקר. ולפי קבלת חז״ל (במ״ר פר׳ כ״ג רפ״ד) ישראל התחילו בהקפות ביום ראשון לשבוע ולוקחה העיר ביום השבת, ולכן אמר ביום השביעי שהוא שביעי לשבוע ושביעי להקפות, מסכים למה שאמרתי, ולכן צוה שיתקעו בשופרות דומה לפועל היובל והשמיטה, להשתתפם כלם ברמז הנרמז בהם שהוא הבריאה הרצונית. ולפי שאחרי כל ההקפות בשמוע קול היובל הנמשך נפלה חומת העיר ואז נכבשה העיר לישראל, לכן צוה יהושע שלא יריעו כל ששת הימים כי אם אחרי כל ההקפות, לפי שהיתה התרועה רמז וסימן להיות העיר נכבשת, ולזה לא נעשה כי אם בעת נפילת החומה כאילו היתה התרועה על תכלית הכבוש והנצחון. והרלב״ג כתב שצוה שתעשה התשועה באמצעות זאת התרועה הגדולה, כדי שיתעוררו ישראל ויקיצו משנת תרדמתם ויתנו אל לבם אלו הנפלאות העצומות למען יראו את ה׳, ושהנה צוה אותם יהושע שלא יריעו ולא ישמיעו את קולם עד יום השביעי, כדי שלא ירגישו בזה אנשי העיר וישליכו עליהם אבנים מהחומה. ומה שכתבתי הוא האמת והנכון. ועם מה שפירשתי הותרו השאלות ראשונה שנית ושלישית:

בשמעכם כשמעכם ק׳ והוא חד מן י״א מלין דכתיב בי״ת וקרי כ״ף.

במשוך – בהאריך הקול.

את קול – רצה לומר, הקול ההוא המאריך בתקיעה נמשכת.

איש נגדו – לא יצטרכו להקיף ולעלות בה, כי כל החומה תפול.

במשוך, בשמעכם – ר״ל תיכף עם התקיעה הגדולה יריעו העם עד ששני הקולות יתערבו ויהיו תכופים, ובזה תבין הפסוק לקמן (טז):

במשך – בתקוע תקיעה ארוכה, וכן לך ומשכת בהר תבור (שופטים ד׳:ו׳) וימשך האורב (שופטים כ׳:ל״ז).

ונפלה חומת העיר תחתיה – לא כל החומה נפלה שא״כ יפול גם בית רחב רק נבקעה במקומות הרבה ע״י רעש, ונכנס העם בפרצים איש נגדו; וזה יובן ג״כ ממלת תחתיה כלומר לרגלי החומה עצמה, מקצת אבניה נתקו ונפלו למטה, ובזה נעשית מעלה לבני ישראל לעלות על החומה, ועלו כל אחד בפרץ שכנגדו.

הלוך ותקוע בשופרות – תקיעת הכהנים היתה בכל יום רק תרועת העם ביום השביעי לבדו.

וְהָיָ֞ה בִּמְשֹׁ֣ךְ בהאריך את סופה של התקיעה¹ האחרונה² | בְּקֶ֣רֶן הַיּוֹבֵ֗ל של אֵילִים³, כְּשָׁמְעֲכֶם֙ (בשמעכם כתיב) כאשר תשמעו אֶת-ק֣וֹל הַשּׁוֹפָ֔ר מִתְאָרֵךְ⁴ בתקיעה מתמשכת⁵, יָרִ֥יעוּ מיד⁶ כָל-הָעָ֖ם תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה עד ששני הקולות, קול העם וקול השופרות, יתערבבו זה בזה⁷, וְנָ֨פְלָ֜ה ואז תשקע חוֹמַ֤ת הָעִיר֙ תַּחְתֶּ֔יהָ במקומה⁸, וְעָל֥וּ ויעלו הָעָ֖ם על העיר יריחו, ולא יצטרכו להקיף את העיר, שכן כל החומה תפול⁹, אלא יעלו על העיר, אִ֥ישׁ נֶגְדּֽוֹ מול מקום עומדו¹⁰:

1. רש״י, רד״ק.

2. רש״י.

3. ראה ביאור בפס׳ ד׳ לעיל.

4. מצודת ציון.

5. מצודת דוד.

6. אברבנאל, מלבי״ם.

7. מלבי״ם.

8. רש״י. ולפי שעובי החומה היה כגובהה אם היתה נופלת בצורה רגילה היתה שוב חוזרת לחוזקה הקודם (כי העובי והגובה היו שווים), לפיכך שקעה במקומה, ר״י קרא. רד״ק ביאר כי לא נפלה כל חומת העיר, אלא מה שהיה מן החומה נגד מחנה ישראל, ועלו העם איש נגדו ובית רחב היתה בחומה מצד אחר שלא נפל, ומה שאמר ״תַּחְתֶּיהָ״ דהיינו שנבלע חלק קטן מהחומה תחת הארץ לזכרון הנס. אברבנאל ביאר כי בחר האל יתברך בדרך זו לפי שהיתה יריחו העיר הראשונה אשר באו עליה אחר עלותם מהירדן, ורצה שכמו שהמלכים ועמי הארץ שמעו כולם אודות הנס שנעשה להם במי הירדן, ככה ישמעו הנס שיעשה להם בארץ באותה עיר הראשונה, באופן שידעו ויכירו שה׳ נלחם לישראל, לא בחרב וחנית כי אם ממכון שבתו, ושיבינו שבאמצעות התורה וארון הברית אשר ביניהם יכבשו ישראל את העמים כולם, ואז תפול עליהם אימתה ופחד עד יעבור עם ה׳.

9. מצודת דוד.

10. תרגום יונתן.

תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(ו) וַיִּ⁠קְרָ֞א יְ⁠הוֹשֻׁ֤עַ בִּן⁠־נוּן֙ אֶל⁠־הַכֹּ֣⁠הֲנִ֔ים וַיֹּ֣⁠אמֶר אֲלֵהֶ֔ם שְׂ⁠א֖וּ אֶת⁠־אֲר֣וֹן הַבְּ⁠רִ֑ית וְ⁠שִׁבְעָ֣ה כֹהֲנִ֗ים יִשְׂאוּ֙ שִׁבְעָ֤ה שֽׁוֹפְ⁠רוֹת֙ יֽוֹבְ⁠לִ֔ים לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Joshua, the son of Nun, called the priests and said to them, "Take up the ark of the covenant, and let seven priests bear seven rams' horns before the ark of Hashem.⁠"

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּקְרָא יְהוֹשֻׁעַ בַּר נוּן לְכַהֲנַיָא וַאֲמַר לְהוֹן טוּלוּ יַת אֲרוֹן קְיָמָא דַייָ וְשִׁבְעָא כַהֲנַיָא יִטְלוּן שַׁבְעָא שׁוֹפָרַיָא דְקֶרֶן דִכְרַיָא קֳדָם אֲרוֹנָא דַיָי.

ויקרא יהושע בן נון אל הכהנים וגו׳. זכר איך קיים יהושע מצות האל, ושקרא ראשונה לכהנים וצוה אותם שישאו הארון ומלבד הכהנים הנושאים הארון ילכו עוד שבעה כהנים ובידיהם שבעה שופרות לפניו.

ויקרא – כבר כתבתי כי בעת בא דבור זה אליו היה עם הארון והעם לפני יריחו כי רצה להתחיל במלחמה, ועד עתה נשאוהו הלוים וצוה שהכהנים ישאוהו, כי אחר שיעשה נפלאות על ידו ראוי שישאוהו הכהנים (כמ״ש למעלה ג, ה):

ובעת שבא דיבור זה ליהושע, היה יהושע עם הארון והעם לפני יריחו כי רצה להתחיל במלחמה¹, וַיִּקְרָ֞א יְהוֹשֻׁ֤עַ בִּן-נוּן֙ אֶל-הַכֹּ֣הֲנִ֔ים וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם, שְׂא֖וּ אֶת-אֲר֣וֹן הַבְּרִ֑ית, וְשִׁבְעָ֣ה כֹֽהֲנִ֗ים אחרים² יִשְׂאוּ֙ שִׁבְעָ֤ה שֽׁוֹפְרוֹת֙ יוֹבְלִ֔ים של קרני אֵילִים³, וְיֵלְכוּ⁴ לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה; וכך ציווה יהושע כי עד עתה היה הארון נישא ע״י הלויים, ומאחר ונעשה נפלאות על ידו ראוי היה שישאוהו הכהנים⁵:

1. מלבי״ם.

2. אברנבאל.

3. ראה ביאור בפס׳ ד׳ לעיל.

4. אברבנאל.

5. מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ז) [וַיֹּ֙⁠אמֶר֙] (ויאמרו) אֶל⁠־הָעָ֔ם עִבְר֖וּ וְ⁠סֹ֣בּ⁠וּ אֶת⁠־הָעִ֑יר וְ⁠הֶ֣חָל֔וּץ יַעֲבֹ֕ר לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And he said to the people, "Pass on, and encircle the city, and let the armed body pass on before the ark of Hashem.⁠"

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַאֲמַר לְעַמָא עֲבָרוּ וְאַקִיפוּ יַת קַרְתָּא וּמְזַרְזֵי חֵילָא יַעַבְּרוּן קֳדָם אֲרוֹנָא דַיָי.

והחלוץ יעבר – בני גד ובני ראובן היו עוברים לפניהם, לפי שהיו גיבורים ומכים בזרוע^א חזקה, כמו שנאמר: וטרף זרוע אף קדקד (דברים ל״ג:כ׳).

א. כן בכ״י פריס 162, פירנזה III.8. בכ״י לוצקי 777: ״בזרע״.

And the warriors. These were the men of the tribes of Reuvein and Gad who went before them, because the men of Gad were mighty warriors and they would smite with a strong arm, as it is said, 'And he rips off the shoulder and the head.'¹

1. Devarim 33:20.

ויאמר אל העם – כתיב בוי״ו ופירושו יהושע והכהנים, וקרי בלא וי״ו ופירושו יהושע.

והחלוץ יעבר – זה רומז לארבעים אלף חלוצי צבא שקדם זכרם (יהושע ד׳:י״ג), ונכון זה כמו שהיה נכון אם אמר והחלוצים יעברו. וכן המאסף שם כלל לאנשים היו ידועים לזה ולא באר מספרם כי אין נכון שיהיה איש אחד לבד.

וכן צוה יהושע והכהנים גם כן אל העם עברו וסבו את העיר, וצוה שהחלוץ יעבור לפני הארון. ואין ספק שהאל לא צוה שיקיפו את העיר כי אם אנשי המלחמה, אבל יהושע הבדיל מהם החלוץ והם בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שיהיו עוברים לפני הכהנים, והיה זה כדי שאם יצא מהעיר אדם להכות בהם ימלטום החלוץ, ואחריו היו הולכים הכהנים בשופרות ואחריהם הארון ואחריו המאסף והם שאר אנשי המלחמה הסובבים שהם גם כן אחרי הארון, כדי לשמור אחורי המקיפים, והיו אם כן החלוץ לפנים ואנשי המלחמה מאחור והארון בתוך. ותרגם יונתן המאסף, שבטא דדן שהיה מאסף לכל המחנות:

ויאמרו אל העם – ויאמר קרי והוא חד מן מלין דכתיבין ו׳ בסוף תיבותא ולא קרינן וסימן נמסר במלכים א׳ י״ב במסרה גדולה.

והחלוץ – הם בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה, כולם היו מזוינים ביותר, כמו שכתוב בהם: חלוצים תעברו (דברים ג׳:י״ח).

השאלות: (ז) מהו עברו וסובו אנה יעבורו?

עברו – כי תמיד הלך הארון בראש העם (כנ״ל ג, ב), ועתה נצטוו שילכו העם לפני הארון (כנ״ל ד), לכן (אמור) [אמר] עברו לפני הארון. והנה עד עתה הלך החלוץ שהם בני ראובן ובני גד לפני בני ישראל (כנ״ל ד, ב), ועתה נתהפך הסדר שהחשוב יהיה באחרונה, הלך הארון ולפניו החלוץ, ולפניהם העם כולו, וז״ש והחלוץ יעבור לפני ארון ה׳, ויהיה ממוצע בין העם והארון. ובאשר היה אפשר שהעם יעמדו על עמדו והחלוץ ישוב לאחריו לילך אחר העם ואח״כ ישוב הארון לאחרי החלוץ, אך אין זה כבוד להארון וצוה שהארון והחלוץ שאחריו יעמדו ותחלה עברו העם, עד שבאו בראש ואח״כ עברו החלוץ ויעמדו בין העם ובין הארון והארון היה באחרונה. וטעם הסדר הזה להראות כי הנצוח יהיה ע״י הארון, וצריך שיהיה החלוץ קרוב אליו, כאשר יחנו הכרתי והפלתי סביב שר הצבא, וגם כי היה התנאי כן כמ״ש (במדבר לב, כא) ועבר לכם כל חלוץ לפני ה׳ למלחמה. וזה מבואר יותר במ״ש למעלה סימן א׳ פסוק י״ג, שתחלת התנאי שהתנה עמהם משה היה שילכו חלוצים לפני ה׳, כי חשב שתהיה המלחמה כולה בדרך נס, ואז לא היו הולכים לפני בני ישראל רק לפני הארון שהוא הלוחם והכובש, ואח״ז ראה שתהיה המלחמה קרובה אל הטבע ובדרך כבוש והיה צריך שילכו לפני בני ישראל שהם הלוחמים והכובשים. אבל במלחמת יריחו שהיה הכבוש ניסיי נתקיים מ״ש ועבר⁠(ו) לכם כל חלוץ לפני ה׳, ולא הלכו לפני בני ישראל רק לפני הארון:

וַיֹּ֙אמֶר֙ יהושע¹ (ויאמרו² כתיב) אֶל-הָעָ֔ם, עִבְר֖וּ לפני הארון³, וְסֹ֣בּוּ וסובבו⁴ אֶת-הָעִ֑יר, וְהֶ֣חָל֔וּץ בני גד ובני ראובן וחצי שבט מנשה⁵ יַעֲבֹ֕ר לִפְנֵ֖י אֲר֥וֹן יְהוָֽה:

1. רד״ק.

2. כתיב בוי״ו ופירושו, יהושע והכהנים, וקרי בלא וי״ו ופירושו יהושע, רד״ק.

3. מלבי״ם.

4. תרגום יונתן.

5. רש״י, מצודת ציון. ואברבנאל ביאר כי האל לא צוה שיקיפו את העיר כי אם אנשי המלחמה, אבל יהושע הבדיל מהם את החלוץ והם בני ראובן ובני גד וחצי שבט המנשה שיהיו עוברים לפני הכהנים, והיה זה כדי שאם יצא מהעיר אדם להכות בהם, ימלטום החלוץ, ואחריו היו הולכים הכהנים בשופרות ואחריהם הארון, ואחריו המאסף והם שאר אנשי המלחמה הסובבים שהם גם כן אחרי הארון (תרגום יונתן ורד״ק בפס׳ ט׳ ביארו כי היו אלה בני דן), כדי לשמור אחורי המקיפים, והיו אם כן החלוץ לפנים ואנשי המלחמה מאחור והארון בַּתָּוֶך, אברבנאל. ומלבי״ם ביאר כי העם כולו הלך לפני החלוץ, וטעם הסדר הזה היה להראות כי הניצחון יהיה ע״י הארון, וצריך שיהיה החלוץ קרוב אליו, כאשר יחנו הכרתי והפלתי סביב שר הצבא, ולא ילכו (כמו במלחמה רגילה) לפני העם, כי במלחמת יריחו היה הכיבוש בדרך נס כאשר הארון הוא הלוחם ולא העם, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ח) וַיְהִ֗י כֶּאֱמֹ֣ר יְ⁠הוֹשֻׁ֘עַ֮ אֶל⁠־הָעָם֒ וְ⁠שִׁבְעָ֣ה הַכֹּ⁠הֲנִ֡ים נֹשְׂ⁠אִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְ⁠ר֤וֹת הַיּֽ⁠וֹבְ⁠לִים֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔הי״י֔ עָבְ⁠ר֕וּ וְ⁠תָֽקְ⁠ע֖וּ בַּשּׁ⁠וֹפָר֑וֹת וַֽאֲרוֹן֙ בְּ⁠רִ֣ית יְהֹוָ֔הי״י֔ הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵיהֶֽם׃

And it was so, that when Joshua had spoken to the people, the seven priests bearing the seven rams' horns before Hashem passed on and blew with the horns; and the ark of the covenant of Hashem followed them.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה כַּד אֲמַר יְהוֹשֻׁעַ לְעַמָא וְשַׁבְעָא כַהֲנַיָא נָסְבִין שַׁבְעָא שׁוֹפָרַיָא דְקָרֶן דִכְרַיָא קֳדָם אֲרוֹנָא דַייָ עָבְרִין וְתָקְעִין בְשׁוֹפְרַיָא וַאֲרוֹן קְיָמָא דַייָ אָזֵיל בַּתְרֵיהוֹן.

ויהי כאמר – בכ״ף.

וארון ברית ה׳ הלך אחריהם – כמו שקדם מצד שהכהנים ישאוהו, וכבר זכרנו כמה פעמים תנועת החלק מצד הכל, וכן הנה ארון הברית אדון כל הארץ עבר לפניכם (יהושע ג׳:י״א), ובכל אלה מפורש כי הכהנים נושאים אותו.

והנה אמר ויהי באמור יהושע אל העם וגו׳, רוצה לומר שלא התעצלו בקיום זה לא הכהנים ולא העם, ולא פחדו אולי מעל החומה יפלו עליהם אבנים גדולות, אבל מיד כשאמר זה יהושע אל העם זרזו עצמם הכהנים קודם כל אנשי המלחמה, וז״ש ושבעה כהנים נושאים שבעה שופרות וגו׳, כי הם התחילו ראשונה לקיים המצוה, אבל החלוץ כשראו זה הלכו ועברו לפני אותם הכהנים כמצות יהושע:

ויהי כאמר – בכ״ף.

ויהי כאמר וגו׳ שבעה שופרות היובלים לפני ה׳ – יונתן תרגם קדם ארונא דה׳ וכן בשני דפוסים ישנם כתוב לפני ארון ה׳ גם במסרה גדולה יש הערה מחילוף זה בלא הכרע. ויש לי להכריע שכתוב לפני ה׳ מכח המסורת שבמערכת אות האל״ף במסרה רבתא נמסר ארון ה׳ כ״ג וזה אינו מן המנין וכן מצאתי בספרים כתיבת יד מדויקים.

ויהי כאמור – רצה לומר, כן עשו, כאשר אמר יהושע אל העם ושבעה כו׳.

השאלות: (ח) מ״ש ויהי כאמור יהושע חסר הבנה, כי חסר נשוא המאמר מה היה אז? ופי׳ המפ׳ דחוק למה כפל עברו ותקעו הלוך ותקוע?

ויהי כאמר יהושע וכו׳ עברו ותקעו – ר״ל בל תחשוב שבעת עמדו הכהנים והארון והמתינו עד עברו כל העם והחלוץ לפני הארון (כנ״ל ז) לא תקעו, כי לא נצטוו לתקוע רק בעת יסבבו את העיר, לכן באר כי בעת שאמר יהושע אל העם, (בעת שאמר להם הציווי שבפסוק ז׳ עברו וסבו את העיר) ואז כבר עמדו שבעה הכהנים הנושאים שבעה שופרות לפני ה׳, בעת ההיא עברו ותקעו, ר״ל העם עברו אז לפני הארון והכהנים תקעו כל הזמן שעברו העם עד שבעבור העם בא הסדר שארון ברית ה׳ הלך אחריהם, ר״ל אחרי העם:

וַיְהִ֗י כֶּאֱמֹ֣ר כפי שאמר¹ יְהוֹשֻׁעַ֮ אֶל-הָעָם֒ כך עשו², ולא התעצלו בקיום הציווי לא הכהנים ולא העם, והתחילו הכהנים ראשונים בקיום המצווה³, וְכך שִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נֹשְׂאִים֩ אשר נשאו שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֤וֹת הַיּֽוֹבְלִים֙ של קרני אֵילִים⁴ הלכו ונעמדו לִפְנֵ֣י ארון⁵ יְהוָ֔ה, וְעָבְר֕וּ אז העם לפני הארון⁶, וְבכל זמן הליכת העם⁷ תָקְע֖וּ הכהנים בַּשּֽׁוֹפָר֑וֹת, ולאחר שהעם עברו לפני ארון ה׳, הגיעו לסדר ההליכה שיהושע ציווה שבתחילה הלכו העם⁸, וַֽאֲרוֹן֙ בְּרִ֣ית יְהוָ֔ה היה הֹלֵ֖ךְ אַחֲרֵיהֶֽם אחרי הכהנים והעם⁹:

1. מצודת דוד.

2. מצודת דוד.

3. אברבנאל.

4. ראה ביאור בפס׳ ד׳ לעיל.

5. תרגום יונתן.

6. מלבי״ם.

7. מלבי״ם.

8. מלבי״ם.

9. מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(ט) וְ⁠הֶחָל֣וּץ הֹלֵ֔ךְ לִפְנֵי֙ הַכֹּ֣⁠הֲנִ֔ים [תֹּקְ⁠עֵ֖י] (תקעו) הַשּׁ⁠וֹפָר֑וֹת וְ⁠הַֽמְ⁠אַסֵּ֗⁠ף^א הֹלֵךְ֙ אַחֲרֵ֣י הָאָר֔וֹן הָל֖וֹךְ וְ⁠תָק֥וֹעַ בַּשּׁ⁠וֹפָרֽוֹת׃

And the armed men went before the priests that blew the horns, and the rear guard went after the ark, blowing with the horns continually.

א. וְהַֽמְאַסֵּ֗ף א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף (חטף)

תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּמְזַרְזֵי חֵילָא אָזְלִן קֳדָם כַּהֲנַיָא תָּקְעֵי שׁוֹפָרַיָא וְשִׁבְטָא דְבֵית דָן אָזַל בָּתַר אֲרוֹנָא וְכַהֲנַיָא אָזְלִין וְתָקְעוּן בְּשׁוֹפָרַיָא.

והחלוץ – פירשו בו שהם בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה שעברו חלוצים לפני אחיהם.

תוקעי – כן כתיב בוי״ו, ופירושו: אשר תקעו. והקרי הוא תוקעי ומבואר הוא.

והמאסף – אמר בו התרגום: שבטא דדן, לפי שהוא היה אחרון בדגלים, כמו שנאמר עליו: מאסף לכל המחנות (במדבר י׳:כ״ה).

הלוך ותקוע – אינו אומר על המאסף שהיו תוקעים, אלא כמו שאמר המתרגם: וכהניא אזלין ותקעין בשופריא.

והחלוץ הולך לפני הכהנים תוקעי השופרות והמאסף הולך אחרי הארון – פירוש: כדרך הליכתן במדבר, שהיה הארון באמצע, שלא היו צריכים עכשיו להורות להם הדרך שילך הארון לפניהם.

ואמנם אמרו והחלוץ הולך לפני הכהנים תוקעי השופרות, שעם היות שתוקעי השופרות חוזר לכהנים יראה שלא היה מקום להודעה הזאת בכאן, ולזה אמר שלפי שהכהנים התחילו בראשונה בקיום המצוה זכר שהחלוץ בא אחרי כן וילך לפני הכהנים בהיותם כבר תוקעי השופרות, כי כאשר בא החלוץ להלוך לפניהם כבר היו שם תוקעים, ואמרו הלוך ותקוע בשופרות לא אמרו על המאסף כי אם על הכהנים, ורצה בזה שהכהנים לא היו עומדים בשעת התקיעה, אבל בהיותם הולכים ועושים ההקפות היו תוקעים, וזהו הלוך ותקוע בשופרות:

תקעו – תקעי קרי.

והמאסף – הה״א במאריך והמ״ם רפה וכן חברו שבסמוך.

הולך – הלוך קרי.

והמאסף – דגל מחנה דן נקרא מאסף, על שום שהלכו באחרונה, והיו מאספים כל הנכשלים מהמחנות שהלכו ראשונים.

תקעי השופרות – חוזר על הכהנים.

הלוך ותקוע – רצונו לומר לא עמדו הכהנים בעת תקיעה, כי אם הלכו ותקעו.

והחלוץ הולך לפני הכהנים – ממוצע בין העם והארון (כנ״ל ז). ולא תאמר שכל הכהנים היו סמוכים אל הארון, רק ז׳ הכהנים תקעי השופרות, כי יתר הכהנים הלכו עם שבט לוי בין העם:

והמאסף – שהוא שבט דן היה אחרי הארון, כי יתר השבטים כולם היו לפניו לפני החלוץ:

הלוך ותקוע – וגם בעת הליכתם לא הפסיקו מלתקוע (כי בפסוק הקודם דבר ממה שתקעו בעת עמדו עד עברו העם):

וְהֶחָל֣וּץ בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה¹, כאשר ראו זאת² הֹלֵ֔ךְ הלכו ועברו³ לִפְנֵי֙ אותם⁴ שבעת⁵ הַכֹּ֣הֲנִ֔ים תֹּקְעֵ֖י (תקעו⁶ כתיב) הַשּֽׁוֹפָר֑וֹת כמצות יהושע⁷, והתמקמו בין העם והארון⁸, וְהַֽמְאַסֵּ֗ף שבט דן⁹ היה הֹלֵךְ֙ אַחֲרֵ֣י הָאָר֔וֹן כדרך הליכתו במדבר¹⁰, והכהנים¹¹ הָל֖וֹךְ היו הולכים¹² וְתָק֥וֹעַ ותוקעים¹³ תוך כדי הליכתם¹⁴ בַּשּׁוֹפָרֽוֹת:

1. רד״ק.

2. אברבנאל בפס׳ ח׳.

3. אברבנאל בפס׳ ח׳.

4. אברבנאל בפס׳ ח׳.

5. ויתר הכהנים הלכו עם שבט לוי בין העם, מלבי״ם.

6. אשר תקעו, רד״ק.

7. אברבנאל בפס׳ ח׳.

8. מלבי״ם.

9. תרגום יונתן, לפי שהוא היה אחרון בדגלים כמו שנאמר עליו מאסף לכל המחנות, רד״ק, מצודת ציון, מלבי״ם. ולדעת אברבנאל (בפס׳ ו׳) הם שאר אנשי המלחמה.

10. שהיה הארון באמצע, שלא היו צריכים עכשיו להורות להם הדרך שילך הארון לפניהם, רי״ד.

11. תרגום יונתן, רד״ק.

12. תרגום יונתן.

13. תרגום יונתן.

14. אברבנאל, מצודת דוד, מלבי״ם.

תרגום יונתןרד״קרי״דאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(י) וְ⁠אֶת⁠־הָעָם֩ צִוָּ֨⁠ה יְ⁠הוֹשֻׁ֜עַ לֵאמֹ֗ר לֹ֤א תָרִ֙יעוּ֙ וְ⁠לֹא⁠־תַשְׁמִ֣יעוּ אֶת⁠־קֽוֹלְ⁠כֶ֔ם וְ⁠לֹא⁠־יֵצֵ֥א מִפִּ⁠יכֶ֖ם דָּבָ֑ר עַ֠ד י֣וֹם אׇמְרִ֧י אֲלֵיכֶ֛ם הָרִ֖יעוּ וַהֲרִיעֹתֶֽם׃

And Joshua commanded the people, saying, "You shall not shout or let your voice be heard, neither shall any word proceed out of your mouth, until the day I bid you shout; then you shall shout.⁠"

תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְיַת עַמָא פַּקֵיד יְהוֹשֻעַ לְמֵימָר לָא תְיַבְבוּן וְלָא תַשְׁמְעוּן יַת קָלְכוֹן וְלָא יִפּוֹק מְפּוּמְכוֹן פִּתְגָמָא עַד יוֹמָא דְאֵימַר לְכוֹן יַבִּיבוּ וּתְיַבְּבוּן.

עד יום אמרי אליכם – יש מפרשים כמו עת, כמו: יום צעקתי בלילה (תהלים פ״ח:ב׳). ואין צריך, רק פירושו כמשמעו, הוא יום השביעי.

והנה צוה אותם יהושע שלא יריעו ולא ישמיעו את קולם עד היום הז׳ כדי שלא ירגישו בני העיר וישליכו אבנים מעל החומה ואעפ״י שהיה אפש׳ לש״י לשמרם מזה על דרך המופת הנה אין מדרך הש״י שיעשה המופתי׳ לבטלה ובמקומות שאפשר בזולת מופת.

ואמרו ואת העם צוה יהושע לאמר לא תריעו וגו׳, יראה שאין כאן מקומו, ושהיה ראוי שיזכרהו למעלה במקום צוואת העם לא בכאן אחרי שכבר היו הולכים, אבל אחשוב שבאמור יהושע מצות השם, הכהנים עשו בזריזות גדול מה שצוה, והחלוץ נזדרז מהרה בראותו את הכהנים שכבר היו תוקעים, ומפני זה לא סיים יהושע מצותו את העם, אבל אחר שראה שהיה העם הולך, חשש אולי בשמחתם יריעו לכן הוצרך להזהירם עליו.

לא תריעו – תרועת שמחה. ואף לא תשמיעו את קולכם, בצעקה. ואף לא יצא מפיכם דבר, בלחש:

עד יום – ביום השביעי:

ומאחר שראה יהושע כי העם מזדרז ללכת, חשש אולי בשמחתם יריעו¹, וְלכן² אֶת-הָעָם֩ צִוָּ֨ה יְהוֹשֻׁ֜עַ לֵאמֹ֗ר ואמר להם, לֹ֤א תָרִ֙יעוּ֙ תרועת שמחה³ וְאף⁴ לֹֽא-תַשְׁמִ֣יעוּ אֶת-קוֹלְכֶ֔ם בצעקה⁵ כדי שלא ירגישו בכם בני יריחו⁶, וְאפילו⁷ לֹא-יֵצֵ֥א מִפִּיכֶ֖ם דָּבָ֑ר בלחש⁸ מפני כבוד הארון⁹, וזאת עַ֠ד י֣וֹם השביעי¹⁰ כאשר אָמְרִ֧י אומר אֲלֵיכֶ֛ם הָרִ֖יעוּ, וַהֲרִיעֹתֶֽם ואז תריעו, תרועת שמחה¹¹:

1. אברבנאל. כלי יקר ביאר שמאחר שכתוב ״ואת העם ציווה יהושע״ ולא כתוב ״ויצו יהושע את העם״ מראה הדבר כי ציווה אותם יהושע לפני כן ציווי זה, והמקרא בא כאן כדי להסביר לנו שלמרות שהכהנים תקעו בשופר לא הריעו העם בגלל הציווי שיהושע ציווה אותם לפני כן.

2. אברבנאל.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

5. מלבי״ם.

6. וכך ציווה אותם יהושע כדי שלא ירגישו בני יריחו וישליכו אבנים מעבר לחומה נגד ישראל, ואף שגם מזה יכול היה להצילם ה׳, מכל מקום אין לגרום לנס כשאין הכרח, רלב״ג.

7. מלבי״ם.

8. מלבי״ם.

9. כלי יקר.

10. רד״ק, רלב״ג, מלבי״ם.

11. ואז תהיה עליכם חובה להריע, כלי יקר.

תרגום יונתןרד״קרלב״גאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יא) וַיַּסֵּ֤⁠ב אֲרוֹן⁠־יְהֹוָה֙י״י֙ אֶת⁠־הָעִ֔יר הַקֵּ֖⁠ף פַּ֣עַם אֶחָ֑ת וַיָּ⁠בֹ֙אוּ֙ הַֽמַּ⁠חֲנֶ֔ה וַיָּ⁠לִ֖ינוּ בַּֽמַּ⁠חֲנֶֽה׃

So he caused the ark of Hashem to encircle the city, going about it once; and they came into the camp, and lodged in the camp.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאַסְחַר אֲרוֹנָא דַייָ יַת קַרְתָּא אַקֵיף זִמְנָא חָדָא וְעָלוּ בְּמַשְׁרִיתָא וּבָתוּ בְמַשְׁרִיתָא.

ויסב ארון י״י את העיר – פירוש: יהושע הסב הארון את העיר.

הקף ארון י״י את העיר פעם אחת – וזה היה ביום הראשון, וראשון לימי השבוע. כך קבלו רז״ל כי ביום ז׳ שנלכדה יריחו יום שבת היה, ואף על פי שהרגו ושרפו בשבת, מי שצוה על השבת צוה לחלל שבת בכבישת יריחו, וכן בשאר עיירות שהיו ישראל צרים עליהן. ואמרו בקבלה: עד רדתה ואפילו בשבת, וכמו שצוה גם כן להעלות עולות בשבת.

ואמרו ויסב ארון ה׳ וגו׳, הוא סיום הספור הקודם, יאמר שבאופן שזכר סבב יהושע את העיר ויסב הוא את ארון ברית ה׳ וחזרו ללון במחנה, וזו היתה ההקפה הראשונה:

ויבואו המחנה – שבו לגלגל ששם היה המחנה (כמ״ש לקמן ט, וא״ו. יו״ד, וא״ו. ובכ״מ):

וַיַּסֵּ֤ב והסב יהושע את¹ אֲרוֹן ברית² -יְהוָה֙ וְהִקִּיפוּ אֶת-הָעִ֔יר יריחו, הַקֵּ֖ף פַּ֣עַם אֶחָ֑ת הקפה אחת, וזה היה ביום ראשון להקפות, שחל ביום ראשון של השבוע³, וַיָּבֹ֙אוּ֙ וחזרו לאחר מכן⁴ לגִלְגָּל אל⁵ הַֽמַּחֲנֶ֔ה, וַיָּלִ֖ינוּ העם בַּֽמַּחֲנֶֽה, וזו היתה ההקפה הראשונה⁶: (פפ)

1. רד״ק, אברבנאל. כלי יקר ביאר כי לא יהושע השיא את הארון אלא הארון נשא את עצמו לבד, שבהיות הארון ״נושא את נושאיו״ כל שכן שנשא הוא את עצמו.

2. אברבנאל.

3. רד״ק.

4. אברבנאל.

5. מלבי״ם.

6. אברבנאל.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יב) ⁠וַיַּ⁠שְׁכֵּ֥ם יְ⁠הוֹשֻׁ֖עַ בַּבֹּ֑⁠קֶר וַיִּ⁠שְׂא֥וּ הַכֹּ⁠הֲנִ֖ים אֶת⁠־אֲר֥וֹן יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And Joshua rose early in the morning, and the priests took up the ark of Hashem.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְאַקְדֵים יְהוֹשֻׁעַ בְּצַפְרָא וּנְטָלוּ כַהֲנַיָא יַת אֲרוֹנָא דַיָי.

וישכם יהושע בבקר וגו׳, ושבעה הכהנים וגו׳, ויסבו את העיר וגו׳. זהו ספור הסבוב השני שעשו ביום השני כמו שעשאוהו ביום הראשון, ואחר זה אמר שכן עשו ששת הימים:

וישכם – ביום השני.

השאלות: (יב - יג) מדוע השכים היום ולא ביום הראשון? ומדוע ספר שנית שנשאו הכהנים ושבעה כהנים נושאים ז׳ שופרות הול״ל בקיצור שנעשה כמו ביום הראשון, וכן כפל הלוך ותקעו הלך ותקוע?

וישכם – ביום הראשון לא הוצרכו להשכים כי היו בתחום יריחו (כנ״ל ה, יג; וא״ו, א):

וישאו הכהנים – עתה נשאוהו הכהנים תיכף מגלגל עד יריחו מה שלא היה כן ביום הראשון, שעד יריחו נשאוהו הלוים כי הדבור בא בהיות יהושע ביריחו (כנ״ל וא״ו):

וַיַּשְׁכֵּ֥ם והשכים יְהוֹשֻׁ֖עַ בזריזות¹ ביום השני² בַּבֹּ֑קֶר, וכולם היו מוכנים הן הכהנים והן החלוץ³, וַיִּשְׂא֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים נושאי הארון⁴ אֶת-אֲר֥וֹן יְהוָֽה מגלגל עד יריחו⁵:

1. כלי יקר.

2. מצודת דוד. וביום הראשון לא היו צריכים להשכים שכן היו בתחום יריחו, מלבי״ם. והאלשיך פירש שיהושע השכים ביום השני לומר לעם שרק החלוץ יקיפו, מפני שביום הראשון הקדימו בשוגג ובאו מישראל, וראה עוד בהערה בפס׳ ג׳.

3. כלי יקר.

4. והכהנים שנשאו את הארון ביום הראשון זכו לשאתו כל הימים, כלי יקר.

5. מה שלא היה כן ביום הראשון, שעד יריחו נשאוהו הלוים כי הדבור בא בהיות יהושע ביריחו, מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יג) וְ⁠שִׁבְעָ֣ה הַכֹּ⁠הֲנִ֡ים נֹשְׂ⁠אִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְ⁠ר֜וֹת הַיֹּבְ⁠לִ֗ים לִפְנֵי֙ אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔הי״י֔ הֹלְ⁠כִ֣ים הָל֔וֹךְ וְ⁠תָקְ⁠ע֖וּ בַּשּׁ⁠וֹפָר֑וֹת וְ⁠הֶחָלוּץ֙ הֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיהֶ֔ם וְ⁠הַֽמְ⁠אַסֵּ֗⁠ף^א הֹלֵךְ֙ אַֽחֲרֵי֙ אֲר֣וֹן יְהֹוָ֔הי״י֔ [הָל֖וֹךְ] (הולך) וְ⁠תָק֥וֹעַ בַּשּׁ⁠וֹפָרֽוֹת׃

And the seven priests bearing the seven rams' horns before the ark of Hashem went on continually and blew with the horns; and the armed men went before them, and the rear guard came after the ark of Hashem, blowing with the horns continually.

א. וְהַֽמְאַסֵּ֗ף א=וְהַֽמֲאַסֵּ֗ף (חטף)

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְשִׁבְעָא כַהֲנַיָא נְסִיבוּ שִׁבְעָא שׁוֹפָרַיָא דְקֶרֶן דִכְרַיָא קֳדָם אֲרוֹנָא דַייָ אָזְלִין מֵיזַל וְתָקְעִין בְּשׁוֹפָרַיָא וּמְזָרְזֵי חֵילָא אָזְלִין קֳדָמֵיהוֹן וְשִׁבְטָא דְבֵית דָן אָזֵיל בָּתַר אֲרוֹנָא דַייָ וְכַהֲנַיָא אָזְלִין וְתָקְעִין בְּשׁוֹפָרַיָא.

והמאסף – שבט דן הנוסע אחרון, והוא מאסף את כל המתעכבים אחרונים. [לפי שהיה מרובה באוכלוסין, היה בא אחרון.]^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע רק בכ״י פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994. הוא אינו מופיע בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8, ובכ״י אחרים.

The rearmost. This refers to the tribe of Dan that traveled last and gathered all those who lagged behind.

הולך ותקוע – כתיב הולך, ר״ל שכמו שהיה המאסף הולך כן היו הכהנים תוקעים, וקרי הלוך שהוא מקור והפירוש אחד.

הלוך ותקעו – כפל הדבר לומר שלא פסקו מלתקוע.

ושבעה הכהנים – גם בזה נשתנה היום מיום הראשון, שמגלגל עד יריחו לא נשאוהו הכהנים ולא הלך בסדר הזה שילך החלוץ לפני הכהנים, ועתה התחיל סדר זה תיכף מצאתם מן המחנה. וכן היה שינוי מה שהיו הולכים הלוך ותקעו בשופרות, ר״ל תיכף בלכתם מגלגל התחילו לתקוע, וכן כל משך מהלכם לא הפסיקו מלתקוע, ועז״א שנית הלוך ותקוע בשופרות:

וְשִׁבְעָ֣ה הַכֹּהֲנִ֡ים נושאי השופרות¹, היו נֹשְׂאִים֩ שִׁבְעָ֨ה שׁוֹפְר֜וֹת הַיֹּבְלִ֗ים של קרני אֵילִים² לִפְנֵי֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה, והם היו הֹלְכִ֣ים הָל֔וֹךְ ותוך כדי הליכתם, הלכו³ וְתָקְע֖וּ בַּשּׁוֹפָר֑וֹת, והחלו בכך מיד בלכתם מהגלגל⁴ ותקעו ללא הפסק⁵, וְהֶחָלוּץ֙ בני ראובן ובני גד וחצי שבט מנשה⁶, היה הֹלֵ֣ךְ לִפְנֵיהֶ֔ם, וְהַֽמְאַסֵּ֗ף הוא שבט דן⁷ היה הֹלֵךְ֙ אַֽחֲרֵי֙ אֲר֣וֹן יְהוָ֔ה, הָל֖וֹךְ (הולך כתיב) וכל זמן מהלכם לא הפסיקו הכהנים⁸ וְתָק֥וֹעַ ותקעו בַּשּׁוֹפָרֽוֹת:

1. וגם כאן, אותם הכהנים שנשאו את השופרות ביום הראשון זכו לשאתם כל הימים, כלי יקר.

2. ראה ביאור בפס׳ ד׳ לעיל.

3. מלבי״ם.

4. מלבי״ם.

5. מצודת דוד, מלבי״ם.

6. רד״ק בפס׳ ט׳.

7. והוא היה מאסף את כל המתעכבים אחרונים, רש״י.

8. וגם בזה השתנה היום השני מהיום הראשון, שהיו הולכים הלוך ותקעו בשופרות, ותיכף בלכתם מגלגל התחילו לתקוע וכן כל משך מהלכם לא הפסיקו מלתקוע, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ירד״קמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יד) וַיָּ⁠סֹ֨בּ⁠וּ אֶת⁠־הָעִ֜יר בַּיּ֤⁠וֹם הַשֵּׁ⁠נִי֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת וַיָּ⁠שֻׁ֖בוּ הַֽמַּ⁠חֲנֶ֑ה כֹּ֥ה עָשׂ֖וּ שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים׃

And the second day they encircled the city once and returned into the camp. So they did six days.

תרגום יונתןמקראות שלובותעודהכל

וְאַסְחָרוּ יַת קַרְתָּא בְּיוֹמָא תִנְיָנָא זִמְנָא חָדָא וְתָבוּ לְמַשְׁרִיתָא כְּדֵין עֲבָדוּ שִׁתָּא יוֹמִין.

וַיָּסֹ֨בּוּ וסובבו¹ אֶת-הָעִ֜יר יריחו בַּיּ֤וֹם הַשֵּׁנִי֙ פַּ֣עַם אַחַ֔ת, וַיָּשֻׁ֖בוּ לאחר מכן אל הַֽמַּחֲנֶ֑ה שלהם בגלגל, כֹּ֥ה וכך עָשׂ֖וּ שֵׁ֥שֶׁת יָמִֽים:

1. תרגום יונתן.

תרגום יונתןמקראות שלובותהכל

(טו) וַיְהִ֣י⁠׀ ⁠בַּיּ֣⁠וֹם הַשְּׁ⁠בִיעִ֗י וַיַּ⁠שְׁכִּ֙מוּ֙ כַּעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔⁠חַר וַיָּ⁠סֹ֧בּ⁠וּ אֶת⁠־הָעִ֛יר כַּמִּ⁠שְׁפָּ֥ט הַזֶּ֖⁠ה שֶׁ֣בַע פְּ⁠עָמִ֑ים רַ֚ק בַּיּ֣⁠וֹם הַה֔וּא סָבְ⁠ב֥וּ^א אֶת⁠־הָעִ֖יר שֶׁ֥בַע פְּ⁠עָמִֽים׃

And it came to pass on the seventh day, that they rose early at the dawning of the day, and encircled the city after the same manner seven times; only on that day they encircled the city seven times.

א. סָבְב֥וּ א=סָבֲב֥וּ (חטף)

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה בְּיוֹמָא שְׁבִיעָאָה וְאַקְדִימוּ כְּמִיסַק צַפְרָא וְאַסְחֲרוּ יַת קַרְתָּא כְּהִלְכָתָא הָדֵין שְׁבַע זִמְנִין לְחוֹד בְּיוֹמָא הַהוּא אַקִיפוּ יַת קַרְתָּא שְׁבַע זִמְנִין.

^א[ויסבו את העיר כמשפט הזה – של ששת ימים ז׳ פעמים, אך בזאת היה חלוק יום שביעי שאמר יהושע הריעו כולכם ובשאר הימים תקעו ולא הריעו. וכן כתוב למעלה שאמר לו הקב״ה להריע כולם בשביעי.]

ויהי ביום השביעי – שבת היה.

א. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לונדון 26879, ואפשר שהוא תוספת של רש״י עצמו או תלמידו.

On the seventh day. This was on the Shabbos.⁠¹

1. They were permitted to wage war and to kill on Shabbos by the Divine command, that instructed them to lay siege to the city according to the word of God, as told to Yehoshua. See verses 2-5, this chapter.

וישכימו בעלות השחר – כתיב בבי״ת וקרי בכ״ף.

כמשפט הזה שבע פעמים – כמשפט הזה שעשו בששת הימים, והיו שבע פעמים עם ההקפה הראשונה הזאת של יום השביעי, רק ביום ההוא עשו יותר הקפות כי הקיפו העיר שבע פעמים.

ויהי ביום השביעי וגו׳. זכר שביום השביעי השכים יהושע בבקר כי היה רב ממנו הדרך להקיף הרבה פעמים, ואמרו ויסבו את העיר כמשפט הזה שבע פעמים, אין רצונו שהקיפו שבע פעמים את העיר באותו יום, כי היה אם כן מותר אמרו עוד רק ביום ההוא סבבו את העיר שבע פעמים, אבל פירושו שביום השביעי סבבו את העיר כמשפט הראשון פעם אחת, באופן שעמה נשלמו שבע פעמים בכל שבעת הימים, ולכן הוסיף להודיע עוד רק ביום ההוא סבבו את העיר, ר״ל לא נסתפקו באותה הקפה כשאר הימים, לפי שהוסיפו עליה ששה הקפות אחרות, באופן שבאותו יום היה שבע פעמים הסבוב:

ויהי ביום השביעי וישכימו כעלות – במקצת ספרים בעלות בבי״ת וקרי כעלות בכ״ף וכן דעת רד״ק ובספרים אחרים כתוב בכ״ף ומסר עליו כ״ף כתיב וק׳ ונראין עיקר שלא נזכר זה במסורת עם י״א מלין דכתיבין בי״ת וקריין כ״ף.

השחר – הוא האור הנוצץ בפאת המזרח טרם יעלה השמש.

כמשפט הזה – רצה לומר, כמנהג הזה.

כעלות השחר – להיות הזמן מספיק להקיף שבע פעמים.

רק וכו׳ – ולזה הוצרכו להשכים אז יותר משאר הימים.

השאלות: (טו) בפסוק זה יש כפל מבואר?

כמשפט הזה וכו׳. ר״ל כי מה שקצב אל כל המעשים שנעשו בענין ההוא מספר השביעיות, שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, היה בכונה אל מספר השביעי, שהוא קדש בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות וכל דבר כידוע. ופה היו בהקפות שני שביעיות, א] בימים, שהקיפו ז׳ ימים בכל יום הקף אחד, וזה נשלם בהקפה ראשונה של יום השביעי, ועז״א ויסבו את העיר כמשפט הזה, ר״ל הקפה אחת, ואז היו שבע פעמים עם הקפות הקודמות בימות החול. ועתה צרפו הקפה זאת אל חשבון הקפות שלאחריו למספר שבעה שהיו רק ביום ההוא, מצד שהוא יום השביעי שהוא קדש, ועז״א רק ביום ההוא סבבו שבע פעמים:

וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י ויום שבת היה¹, וַיַּשְׁכִּ֙מוּ֙ העם כַּעֲל֣וֹת הַשַּׁ֔חַר², וַיָּסֹ֧בּוּ וסובבו³ אֶת-הָעִ֛יר כַּמִּשְׁפָּ֥ט כמנהג⁴ הַזֶּ֖ה שעשו בששת הימים שהקיפו את העיר⁵ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים עם ההקפה הראשונה⁶, רַ֚ק שֶׁבַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עשו יותר הקפות כי⁷ סָבְב֥וּ אֶת-הָעִ֖יר יריחו שֶׁ֥בַע פְּעָמִֽים⁸:

1. רש״י ע״פ מדרש תנחומא פרשת נשא סימן כח.

2. כדי להספיק לעשות את שבעת הקפות היום, אברבנאל, מצודת דוד.

3. תרגום יונתן.

4. מצודת ציון.

5. רד״ק.

6. רד״ק.

7. רד״ק.

8. דהיינו שביום השביעי עשו ככל המעשים שנעשו בענין מספר השביעיות, שבעה כהנים ושבעה שופרות ושבעה ימים ושבעה הקפות, כי המטרה היתה למספר השביעי שהוא קדוש בימים ובחדשים בשנים ובשמיטות ובכל דבר כידוע, ובהקפות היום הז׳ היו שני שביעיות, א׳ בימים, שהקיפו ז׳ ימים בכל יום הקף אחד, ובהקפה ראשונה של יום השביעי היו שבע פעמים עם הקפות הקודמות בימות החול, ב׳ שצרפו להקפה זו עוד שישה הקפות נוספות שביחד עלו למספר שבעה שהיו רק ביום ההוא, מצד שהוא יום השביעי שהוא קדוש, מלבי״ם.

תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(טז) וַֽיְהִי֙ בַּפַּ֣⁠עַם הַשְּׁ⁠בִיעִ֔ית תָּקְ⁠ע֥וּ הַכֹּ⁠הֲנִ֖ים בַּשּׁ⁠וֹפָר֑וֹת וַיֹּ֨⁠אמֶר יְ⁠הוֹשֻׁ֤עַ אֶל⁠־הָעָם֙ הָרִ֔יעוּ כִּֽי⁠־נָתַ֧ן יְהֹוָ֛הי״י֛ לָכֶ֖ם אֶת⁠־הָעִֽיר׃

And it came to pass at the seventh time, when the priests blew with the horns, that Joshua said to the people, "Shout, for Hashem has given you the city.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה בְּזִמְנָא שְׁבִיעִיתָא תְּקָעוּ כַהֲנַיָא בְּשׁוֹפָרַיָא וַאֲמַר יְהוֹשֻׁעַ לְעַמָא יַבִּיבוּ אֲרֵי יְהַב יְיָ לְכוֹן יַת קַרְתָּא.

כי נתן ה׳ לכם את העיר – זה בכח יותר קרוב מן השנים שכבר קדם זכרם.

ויהי בפעם השביעית וגו׳. אמר שבפעם השביעית תקעו כל העם בשופרות כפעם בפעם, ואמר יהושע אל העם הריעו כי נתן ה׳ לכם את הארץ, ר״ל הריעו עתה לפי שכבר נתנה הארץ אליכם, והתרועה היא סימן הנצחון, שעל כן לא הריעותם כל שאר הימים.

תקעו – רצה לומר, תקיעה נמשכת וארוכה.

השאלות: (טז - כ) מ״ש תקעו הכהנים ויאמר יהושע הריעו משמע שתקעו תקיעה גדולה, ולמה אמר אח״כ (פסוק כ) שנית וירע העם ויתקעו, ואמר שלישית, ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו?

ויהי, תקעו הכהנים בשופרות – (אין פי׳ שתקעו התקיעה גדולה, דא״כ היו מחויבים להריע תיכף (כנ״ל ה), רק פי׳) הכהנים תקעו עדיין כמו עד עתה, ולא משכו עוד בקרן היובל, ויהושע שהיה רוצה לרמוז לכהנים לתקוע תקיעה גדולה שהוא סימן לגמר התקיעות והנצחון ובזה היה צריך שיריעו העם, והיה צריך להקדים להודיע להם איך יתנהגו עם העיר ועם שללה (כי אחר שתפול החומה יעלו איש נגדו ולא יהיה אז עת לצוות ולהזהיר), הקדים לאמר להם הריעו, ר״ל בא עת שתריעו לסימן כי נתן ה׳ לכם את העיר:

וַיְהִי֙ בַּפַּ֣עַם הַשְּׁבִיעִ֔ית תָּקְע֥וּ הַכֹּהֲנִ֖ים בַּשּׁוֹפָר֑וֹת תקיעה נמשכת וארוכה¹, וַיֹּ֨אמֶר יְהוֹשֻׁ֤עַ אֶל-הָעָם֙, עתה² הָרִ֔יעוּ תריעו תרועת ניצחון³ ושמחה⁴ שהגיע העת לכך⁵, כִּֽי-נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם אֶת-הָעִֽיר יריחו:

1. מצודת דוד.

2. אברבנאל.

3. אברבנאל.

4. והשמחה לא היתה על כיבוש העיר אלא על כי העיר ניתנה לישראל בהשגחת ה׳ יתברך, כלי יקר.

5. מלבי״ם.

תרגום יונתןר״י אבן כספיאברבנאלמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(יז) וְ⁠הָיְ⁠תָ֨ה הָעִ֥יר חֵ֛רֶם הִ֥יא וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־בָּ֖הּ לַֽיהֹוָ֑הי״י֑ רַק֩ רָחָ֨ב הַזּ⁠וֹנָ֜ה תִּֽחְיֶ֗ה הִ֚יא וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֣⁠הּ בַּבַּ֔⁠יִת כִּ֣י הֶחְבְּ⁠אַ֔תָה אֶת⁠־הַמַּ⁠לְאָכִ֖ים אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְנוּ׃

And the city shall be devoted, it and all that is in it, to Hashem; only Rahab the harlot shall live, she and all that are with her in the house, because she hid the messengers that we sent.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּתְהֵי קַרְתָּא חֶרְמָא הִיא וְכָל דְבָהּ קֳדָם יְיָ לְחוֹד רָחָב פּוּנְדְקִיתָא תְחֵי הִיא וְכָל דְעִמָהּ בְּבֵיתָא אֲרֵי אַטְמַרַת יַת אִזְגַדַיָא דִי שְׁלָחָנָא.

והיתה העיר חרם – אמר רבי שמעון בן לקיש כשם שהיא נכנסת לרמ״ח אברים כך היא יוצאה מרמ״ח אברים, כשם שהיא נכנסת דכתיב חרם בגימטריא רמ״ח כך היא יוצאה דכתיב ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג׳:ב׳) בגימטריא הכי הוי.

והיתה העיר חרם – הֵקְדֵש, כי הוא יום שבת קדש, וראוי להיות קודש שלל הנשלל בו.

[כל מקום שנאמר חרם לי״י – הקדש. מ״ר.]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת של רש״י המובאת ע״י תלמידו החתומה: ״מ״ר {=מפי רבי}״. הוא מופיע רק בכ״י לוצקי 777, פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994, פריס 162, פירנזה III.8.

And the city shall be consecrated. It shall be sacred, for that day was the holy Shabbos,⁠¹ and it was therefore fitting that all the booty that was taken be holy.

1. See Rashi to verse 15. Radak maintains that Yehoshua issued this edict by Divine ordination, but also mentions that the Sages were of the opinon that Yehoshua issued this edict on his own.

והיתה העיר חרם היא וכל אשר בה – היא – שלא תבנה עוד, וכל אשר בה – שלא יהנה אדם מכל אשר בה. ונראה כי הקב״ה אמר לו כן כי יהושע לא אמר דבר כזה מלבו, ואף על פי שלא זכר זה הכתוב. ימצאו כמוהו רבים.

ורז״ל אמרו כי יהושע אמר דבר זה מרצונו ולא אמר לו הקב״ה. אמר יהושע: יריחו כבושה תחלה לארץ ישראל, נוציאנה תרומה כאשה הזאת שמפרשת חלתה מתחלת עיסתה. ועוד אמר יהושע: בשבת לכדנו יריחו, ושבת קדש, שנאמר: כי קדש היא לכם (שמות ל״א:י״ד), כל מה שכבשנו בה יהיה קדש, שנאמר: קדש לי״י אוצר י״י יבא (יהושע ו׳:י״ט). ואף על פי כן הקב״ה הסכים על ידו. ומניין שהקב״ה הסכים על ידו, שנאמר: חטא ישראל וגם עברו את בריתי (יהושע ז׳:י״א) – והיה זה אחד מג׳ שגזרו בית דין שלמטה והסכים הקב״ה עמהם.

כי החבאתה – בשני סימני נקבה, כמו: ישועתה, עזרתה, וכל כפל לחזק הענין כמו שפירשנו בספר מכלל. והכפל הנה לפי שהחביאה אותם יפה.

כי החבאתה – בא בשני סימני הנקבה, והיה לו לומר החביאה בלא ת״ו. ומפני הת״ו שבא בו נפלה התנועה מן הב׳, ודומה לו שבא בשני סימנין: ופגריכם אתם (במדבר י״ד:ל״ב), שבא בשני סימני הרבים.

והנה צוה שיחרימו כל אשר בעיר ולא יהנו ממנו בדבר כדי שלא יטעו ישראל במה שיגיע להם מההצלח׳ אחר זה וייחסוה אל מה שקנו משלל העיר ההיא ואולי יהיה זה סבה שיחשבו שאמונתם היתה טובה עד שגם מקניהם ונכסיהם מביאי׳ הצלחה למי שיקנם ולזאת הסבה בעינה קלל מי שיבנה יריחו עד שיגיע הבנין בהיות כל בניו חיים ולא ישאר לו בהשלמתו כי אם צעי׳ בניו וידמה שפעולות יושבי יריחו ואמונתם היו יותר מגונות מפעולות שאר יושבי הארץ ואמונתם ולזה צוה שלא ישאר מהם רושם ולא מן העיר או היה זה לתת מורך לשאר הגוי׳ עם שזאת הקללה לא היתה לפי הנבואה ולזה תמצא שכבר נתקיימה בימי אחאב אמר בימיו בנה חיאל בית האלי וצוה אותם שיצילו רחב הזונה וכל אשר אתה בבית כאשר נשבעו לה המרגלים.

הי׳ הוא במדות והוא שאין ראוי שיקפח שכר כל בריה אך ראוי שישולם גמול על כל מעשה טוב ולזה תמצא שצוה יהושע להחיות רחב וכל אשר אתה בבית ונתן הסבה בזה כי החבאתה את המלאכים אשר שלח יהושע ולא נתן הסבה בזה שבועת המרגלים לה כי לא נקשרו ישראל בזה מפני שבועת׳ לה כי לא היה להם רשות על זה מישראל ולא היו ראשי העם שיקשרו העם בשבועתם וכן סיפר בסוף הענין כי רחב וכל אשר אתה בבית החיה יהושע ותשב בקרב ישראל כי החביא׳ המלאכים אשר שלח ואחר שכבר היתה הסכמתו להחיות רחב וכל אשר אתה בבית בעבור הטוב שגמלה למרגלים הנה הסכים יהושע שיעשה זה על ידי המרגלים כדי שיקיימו שבועתם לה.

וקודם התרועה הודיעם שתהיה העיר חרם היא וכל אשר בה, והיה זה לפי דעת חז״ל (במ״ר פר׳ י״ד דף רנ״ו) התעוררות יהושע מעצמו, באומרו יריחו כבשנוה תחלה לארץ ישראל, לכן נוציאנה תרומה כאשה שמפרשת חלתה מתחלת העסה, ועוד אמרו (שם פר׳ כ״ג רפ״ד) אמר יהושע בשבת לכדנו יריחו ושבת קדש, שנא׳ (שמות ל״א י״ד) כי קדש היא לכם, כל מה שכבשנו בה יהיה קדש, והקב״ה הסכים על ידו. וכפי הפשט אמרו המפרשים שלא עשה זה כי אם במצות האל ואם לא נזכר. ודעתי שהמלאך צוהו בשם האל של נעלך מעל רגלך כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא, וחרם וקדש אחד הוא ולכן אמר שחרם יהיה, וראוי היה שיהיה כן, כי אם היה לה׳ הישועה איך ישראל ישללו בה שלל? אך אשר יורישם כחם וגבורתם אותו יורישו, ואשר הוריש האל יתברך בנס ופלא מבלי יד אדם לא היה מהראוי שישלול אדם שלל, והותרה בזה השאלה הרביעית.

רק רחב הזונה תחיה וגו׳ – כל אחה״ע דינו להנקד בחטף פתח כגון שַׁאֲלוּ רַחֲצוּ מַהֲרוּ יַעֲקֹב אַהֲרֹן ודומיהם ולפיהם יש מתג וג׳ מבטלים יש להם סימן נד״ח, פירוש ״נ״גינה מקדמת, ״ד״גש שלאחריו, ״ח״ירק שלפניו באות של שמוש. ושלשתם נמצאו בפסוק א׳ רק רחב הזונה תִחְיֶה היא וכל אשר אתה בבית כי הֶחְבְּאַתה את המלאכים אשר שָׁלָחְנוּ ודין חירק שלפניו אינו נוהג בהיותו באות של יסוד כגון נִאֲצוּ נִאֲפוּ כִחֲשׁוּ מִהֲרוּ אבל בהיותו באות של שימוש נוהג ומבטל החטף פתח כגון תִהְיֶה יִהְיֶה יִחְיֶה ויוצאים מכלל זה וַתִּהֲלַךְ אש ארצה ולשונם תִּהֲלַךְ בארץ כי החירק באות של שימוש ואינו מבטל החטף פתח ואספמיא מוסיפים עוד מבטל אחר כל שיש יו״ד לאחריו כגון יְשַׁעְיָה יְדַעְיָה זְרַחְיָה שְׁמַעְיָה וכן ועזא וְאַחְיוֹ וכן רַעְיוֹן רוח חוץ מן (להחיות) שאין הי׳ מבטל החטף פתח.

החבאתה – בכמה ספרים האל״ף בקמץ ובספרים בפתח ומסורת עליו באחד מהם לית ופתח באלף. וגם רד״ק בספר מכלול דף ק״ע כתב שהוא בפתח ונתן טעם לדבר.

חרם – פעם תשמש על חרמי גבוה והקדש, ופעם תשמש על כריתה ושממון.

החבאתה – הסתירם.

חרם – לאבדון וכריתה.

היא וכו׳ – רצה לומר, העיר עצמה ומה שבה מהדברים שאינם ראוים להביא לאוצר ה׳.

לה׳ – רצה לומר, לשם ה׳ ולכבודו.

והיתה – ויען שהכבוש יהיה בנס ע״י ה׳, ראוי ששללה יהיה הקדש לה׳ הכובש:

רק רחב הזונה – אינה בכלל העם והשלל ע״י שהחביאה המלאכים (והנה פה לא אמר מפני שנשבעו לה, כי העם לא נשבעו, ושבועת המרגלים לא תחייב העם כולו, רק להמרגלים עצמם אמר (כב) כאשר נשבעתם לה, כי הם מחויבים מפני השבועה). והנה רחב בעצמה היתה ראויה להנצל גם מצד עצמה אחר שנתגיירה בפני המרגלים וקבלה אמונת ה׳, כמ״ש למעלה, וזה היה קודם שעברו את הירדן שלכ״ע היו מחויבים לקבלה (כנ״ל ב, יב), רק שבכ״ז היה צריך להחרים רכושה שהיה בכלל חרם יריחו, וכן להחרים את משפחתה, ולכן אמר שע״י שהחביאה את המלאכים תחיה היא וכל אשר אתה, וזה כולל גם רכושה שורה וחמורה וכל אשר לה. ולכן אמר ורק אתם שמרו מן החרם, הגם שלא חל החרם על רכוש רחב, חל על יתר הדברים ואתם אינכם בכלל ההיתר:

חרם – יושביה במיתה, ושללה קדש לה, והעיר לא תבנה עוד.

וְהָיְתָ֨ה ותהיה¹ הָעִ֥יר עצמה² חֵ֛רֶם לאבדון וכריתה³, הִ֥יא וְכָל-אֲשֶׁר-בָּ֖הּ שאינו ראוי להביא⁴ לַֽיהוָ֑ה לאוצרותיו, לשמו ולכבודו⁵, ומה שראוי יהיה הַחֵרֶם, הֶקְדֵּשׁ לה׳⁶, רַק֩ רָחָ֨ב הַזּוֹנָ֜ה הפונדקאית⁷ אשר אינה בכלל העם והשלל⁸ תִּֽחְיֶ֗ה, הִ֚יא וְכָל-אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֣הּ בַּבַּ֔יִת, וזאת כִּ֣י הֶחְבְּאַ֔תָה הסתירה רחב⁹ אֶת-הַמַּלְאָכִ֖ים השליחים¹⁰ אֲשֶׁ֥ר שָׁלָֽחְנוּ לרגל את העיר:

1. תרגום יונתן.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד. שלא תבנה עוד, ושלא יהנה אדם מכל אשר בה, רד״ק. ובמדרש לפי דעת חז״ל (במ״ר פר׳ י״ד דף רנ״ו, מובא ע״י רד״ק ואברבנאל) התעורר יהושע מעצמו, באומרו יריחו כבשנוה תחלה לארץ ישראל, לכן נוציאנה תרומה כאשה שמפרשת חלתה מתחילת העיסה, ועוד אמרו (שם פר׳ כ״ג רפ״ד) אמר יהושע בשבת לכדנו את יריחו, ושבת היא קדש, שנאמר (שמות לא, יד) ״כִּי קֹדֶשׁ הִוא לָכֶם״, כל מה שכבשנו בה יהיה קדוש, והקב״ה הסכים על ידו. וכך ביארו רש״י ומלבי״ם את המילה חרם ״הֵקְדֵש״ דהיינו שמה שבעיר יהיה הקדש לה׳. ורד״ק ואברבנאל ביארו כי הקב״ה ציווה את יהושע על דבר זה ולא יהושע מעצמו. אברבנאל הוסיף הסבר בביאורו באומרו כי המלאך צוהו על כך באומרו (יהושע ה, טו) ״שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא״, וחרם וקודש אחד הוא, ולכן אמר יהושע שחרם יהיה, וראוי היה שיהיה כן, כי אם היה לה׳ הישועה איך ישראל ישללו בה שלל?! רק אשר יורישם כוחם וגבורתם אותו יורישו, ואשר הוריש האל יתברך בנס ופלא מבלי יד אדם לא היה מהראוי שישלול אדם שלל. רלב״ג ביאר כי יהושע ציוה שיחרימו את כל אשר בעיר ולא יהנו ממנו כדי שלא יטעו ישראל במה שיגיע להם מההצלחה וייחסוה אל מה שקנו משלל העיר ההיא, וזאת הסיבה בגינה קילל יהושע את מי שיבנה מחדש את יריחו, ונראה כי פעולות יושבי יריחו ואמונתם היו יותר מגונות מפעולות שאר יושבי הארץ ולזה ציוה שלא ישאר מהם רושם ולא מן העיר.

4. מצודת דוד.

5. מצודת דוד. כי כך ראוי בהיות הארון הכובש את העיר, כלי יקר.

6. רש״י. והמילה ״חרם״ פעם תשמש על חרמי גבוה והקדש, ופעם תשמש על כריתה ושממון, מצודת ציון.

7. תרגום יונתן וכן ראה ביאור בפרק ב׳ פס׳ א׳ לעיל.

8. שהיא מצד עצמה היתה ראויה להנצל גם אחר שנתגיירה בפני המרגלים וקבלה אמונת ה׳, וכיוון שעשתה זאת לפני שישראל עברו את הירדן היו חייבים ישראל לקבלה, ואולם על רכושה ומשפחתה לא היו חייבים ישראל להצילם מצד זה, ולכן אמר יהושע להצילה מצד שהסתירה את המרגלים, ולא אמר מצד השבועה של המרגלים שכן שבועה זו לא חייבה את העם כולו אלא רק את הנשבעים, מלבי״ם.

9. מצודת ציון.

10. וקרא להם מלאכים לפי שלא נכשלו ברחב על אף היותה יפה מאוד, כלי יקר בשם רש״י.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קרי״דרלב״גרלב״ג תועלותאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יח) וְ⁠רַק⁠־אַתֶּ⁠ם֙ שִׁמְר֣וּ מִן⁠־הַחֵ֔רֶם פֶּֽן⁠־תַּחֲרִ֖ימוּ וּלְקַחְתֶּ֣ם מִן⁠־הַחֵ֑רֶם וְ⁠שַׂמְתֶּ֞ם אֶת⁠־מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְ⁠חֵ֔רֶם וַעֲכַרְתֶּ֖ם אוֹתֽוֹ׃

And you, keep yourselves from the devoted thing, lest you make yourselves accursed by taking of the devoted thing and make the camp of Israel accursed, and trouble it.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וּלְחוֹד אַתּוּן אִסְתַּמָרוּ מִן חֶרְמָא דִלְמָא תְחַרְמוּן וְתִסְבוּן מִן חֶרְמָא וּתְשַׁווּן יַת מַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל לְחֶרְמָא וּתְעַכְרוּן יָתֵיהּ.

ועכרתם אותו – לשון מים עכורים.

And bring disturbance. This is an expression of disturbed waters.

שמרו מן החרם – שמרו עצמכם ושמרו איש את אחיו, ומפני זה אמר: חטא ישראל (יהושע ז׳:י״א) – מפני שלא נתנו עיניהם שלא יקח אדם משלל העיר דבר.

פן תחרימו – פירושו: ולקחתם מן החרם.

פן תחרימו – פירוש: נופל ויוצא פועל זה על מחנה ישראל.

והנה הזהירם יהושע מאד שישמרו עצמם וישמרו כל אחד לחברו מן החרם, ונתן הסבה למה יזהירם עליו כ״כ, ואמר שהוא להיותו מפחד פן יחרימו לזולתם, כי לא יכשל החוטא לבד בעונו, וזהו ושמתם את מחנה ישראל לחרם וגו׳:

ועכרתם – מענין השחתה ובלבול, כמו: עכרתם אתי (בראשית ל״ד:ל׳).

שמרו – את עצמכם וזולתכם מלקחת מה מן החרם.

פן תחרימו ולקחתם וכו׳ – פן תכריתו את ישראל במה שתקחו מן החרם כי כולם יאבדו, וזהו ושמתם וכו׳.

ורק אתם שמרו – א״ע ואת אחרים (שלכן לא אמר השמרו בנפעל). ובאר שתשמרו א״ע פן תחרימו אתם, ושישמרו את אחרים כי ימשך נזק להכלל כולו, וז״ש ושמתם את מחנה ישראל לחרם:

תחרימו – פעל עומד כמו ופרעה הקריב (בשלח), בקחתכם מן החרם תהיו אתם עצמכם חרם, כלומר תהיו חייבים מיתה.

וְרַק-אַתֶּם֙ שִׁמְר֣וּ את עצמכם ושמרו איש את אחיו מלקחת משהו¹ מִן-הַחֵ֔רֶם פֶּֽן-תַּחֲרִ֖ימוּ תכריתו את ישראל² וּלְקַחְתֶּ֣ם במה שתקחו³ מִן-הַחֵ֑רֶם, כי לא יכשל החוטא לבד בעונו⁴ אלא יביא נזק לכלל ישראל כולו⁵, וְשַׂמְתֶּ֞ם ובכך תשימו אֶת-מַחֲנֵ֤ה יִשְׂרָאֵל֙ לְחֵ֔רֶם, וַעֲכַרְתֶּ֖ם ותשחיתו⁶ אוֹתֽוֹ וכולם יאבדו⁷:

1. רד״ק, מצודת דוד, אברבנאל, מלבי״ם. ומפני זה אמר (להלן בפרק ז׳ פס׳ י״א) ״חָטָא יִשְׂרָאֵל״ מפני שלא נתנו עיניהם שלא יקח אדם משלל העיר דבר, רד״ק.

2. מצודת דוד.

3. מצודת דוד.

4. אברבנאל.

5. מלבי״ם.

6. מצודת ציון. לשון מים עכורים, רש״י.

7. מצודת דוד.

תרגום יונתןרש״ירד״קרי״דאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(יט) וְ⁠כֹ֣ל⁠׀ ⁠כֶּ֣סֶף וְ⁠זָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְ⁠חֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל קֹ֥דֶשׁ ה֖וּא לַיהֹוָ֑הי״י֑ אוֹצַ֥ר יְהֹוָ֖הי״י֖ יָבֽוֹא׃

But all the silver and gold and vessels of brass and iron, are holy to Hashem; they shall come into the treasury of Hashem.⁠"

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְכָל כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וּמָנֵי נְחָשָׁא וּבַרְזְלָא קוּדְשָׁא אִינוּן קֳדָם יְיָ לְאוֹצַר בֵּית מַקְדְשָׁא דַייָ יִתְעָלוּן.

אוצר י״י יבא – באהל מועד שהיה שם הקדש משלל מדין, הזהב שנתנו שרי האלפים והמאות (במדבר ל״א:נ״ד).

ולפי שהכסף וזהב נחשת וברזל אי אפשר שישרפו אותם, כי אף שיותכו ישארו תמיד, לכן אמר שזה יובא לאוצר בית ה׳ כי חרם וקדש הוא, ור״ל לאהל מועד:

אוצר ה׳ יבוא – חד מן י״ד דסבירין יבואו וקרינן יבוא ונמסר הסימן במסרה גדולה סוף פרשת שמיני. ומה שתרגם יונתן יתעלון הוא למאי דסבירין. וחברו מלמד עליו שתרגם קדש הוא קודשא אינון.

וכל כסף כו׳ – שהם הדברים הראוים לאוצר ה׳.

וכל כסף – ר״ל החפצים הבלתי ראוים לאוצר ה׳ יוחרמו, וכל כסף וזהב שהם ראוים להקדש יבא לאוצר ה׳:

והחפצים הבלתי ראוים לבוא לאוצר ה׳ יוחרמו¹, וְכֹ֣ל | כֶּ֣סֶף וְזָהָ֗ב וּכְלֵ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ וּבַרְזֶ֔ל שהם ראויים לבוא לאוצר ה׳², ובהיותו בלתי ניתן לשריפה³, קֹ֥דֶשׁ יהיה ה֖וּא לַֽיהוָ֑ה, ולא תוכלו לחללהו בכסף ולפדותו⁴, אלא אל אוֹצַ֥ר יְהוָ֖ה אשר באהל מועד⁵ יָבֽוֹא תביאו אותו, כדי שלא ידבק בכם מאומה מן החרם⁶:

1. מלבי״ם.

2. מצודת דוד, מלבי״ם.

3. אברבנאל.

4. כלי יקר.

5. אברבנאל. שם היה הקדש משלל מִדְיָן הזהב שנתנו שרי האלפים והמאות, רד״ק.

6. כלי יקר.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כ) וַיָּ֣⁠רַע הָעָ֔ם וַֽיִּ⁠תְקְ⁠ע֖וּ בַּשֹּׁ⁠פָר֑וֹת וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ הָעָ֜ם אֶת⁠־ק֣וֹל הַשּׁ⁠וֹפָ֗ר וַיָּ⁠רִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּ⁠רוּעָ֣ה גְ⁠דוֹלָ֔ה וַתִּפֹּ֨⁠ל הַחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ וַיַּ֨⁠עַל הָעָ֤ם הָעִ֙ירָה֙ אִ֣ישׁ נֶגְדּ֔וֹ וַֽיִּ⁠לְכְּ⁠ד֖וּ אֶת⁠־הָעִֽיר׃

So the people shouted and blew with the horns. And it came to pass, when the people heard the sound of the horn, that the people shouted with a great shout and the wall fell down flat, so that the people went up into the city, every man straight before him, and they took the city.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְיַבִּיבוּ עַמָא וּתְקָעוּ בְּשׁוֹפְרַיָא וַהֲוָה כַּד שְׁמַע עַמָא יַת קַל שֹׁפָרָא וְיַבִּיבוּ עַמָא יַבָּבָא רַבָּא וּנְפַל שׁוּרָא דְקַרְתָּא וְאִתְבְּלַע תְּחוֹתוֹהִי וּסְלִיק עַמָא לְקַרְתָּא גְבַר לְקִבְלֵיהּ וּכְבָשׁוּ יַת קַרְתָּא.

ויריעו העם ויתקעו בשופרות – מלמד שלא היה להם חצוצרות שעשה משה שנגנזו שנאמר עשה לך שתי חצוצרות (במדבר י׳:ב׳), לך אתה עושה ומסורים בידך ולא ליהושע תלמידך, ואף בחייו של משה נגנזו שנאמר הקהילו אלי כל ראשי שבטיכם ושוטריכם והחצוצרות היכן היו נגנזו לקיים מה שנאמר אין שלטון ביום המות (קהלת ח׳:ח׳).

ותפול החומה – שנו רבותינו הרואה חומת יריחו שנבלעה צריך לברך, והא נפלה דכתיב ותפול החומה כיון דפותיה ורומה בהדי הדדיי נינהו משום הכי איבלע איבלועי.

[וירע העם ויתקעו – תרועה בפה. ברייץ בלעז. מ״ר.]⁠^א

א. הביאור בסוגריים המרובעים הינו תוספת של רש״י המובאת ע״י תלמידו החתומה: ״מ״ר {=מפי רבי}״. הוא מופיע רק בכ״י לוצקי 777, פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994, פריס 162, פירנזה III.8. הביאור מופיע לאחר הביאור על פסוק כ״ג.

{See Hebrew text.}

ואמרו וירע העם, הוקשה לי מאד שיראה ממנו שהעם הריעו קודם תקיעת השופרות והוא הפך מה שהוזהרו עליו? ועוד שזכר הכתוב שהעם הריעו שתי תרועות והם לא נצטוו אלא על תרועה אחת? והנכון הוא שאחר ההקפה האחרונה יהושע אמר לעם שהגיע כבר זמן התרועה, וצוום על היות העיר חרם, אבל כל זה יובן אחרי משוך שופר היובל, ולזה זכר שהעם בשמעם שהעיר נתנה בידיהם היה בקרבם שמחה גדולה וירע העם וגם תקעו בשופרות, אבל לא היותה זאת התרועה הנכספת ולא היא תקיעת השופר הנמשכת, ולזה אמר מיד ויהי כשמוע העם את קול השופר, רוצה לומר את קול השופר היובל הנמשך שהיתה תקיעה אחת משופר אחד לבדו, אז ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה וגו׳, הנה התבאר שבראשונה היה תקיעת השופרות כלם ותרועת העם קטנה, ובאחרונה היתה תקיעת השופר היחיד לבד ותרועה גדולה לעם ואז נעשה הנס:

ויהי כשמע – במקצת ספרים הכ״ף רפה ועיין מה שאכתוב בשופטים סימן ז׳.

וירע – מלשון תרועה.

וירע העם – וחוזר ומפרש כשמוע העם קול השופר, כשהיא מארכת בתקיעה, אז הריעו.

וירע ויתקעו – בדבר יהושע זאת הריע העם ותקעו הכהנים התקיעה הגדולה, כי שניהם היו תכופים זל״ז (כנ״ל ה). ובאר איך היו, כי תיכף כשמוע העם את קול השופר תקיעה הגדולה תיכף ויריעו, עד שהתערבו הקולות יחד:

ויעלו העם, איש נגדו – כי נפלה החומה סביב סביב, ובכ״ז לא נפל בית רחב, שהיה חלק ממנה חוץ מן החומה (כנ״ל ב, טו) ולא היה בכלל החומה:

והעם בשמעם שהעיר ניתנה בידם, שמחו שמחה גדולה¹, וַיָּ֣רַע והריעו² הָעָ֔ם וַֽיִּתְקְע֖וּ וגם תקעו³ בַּשֹּֽׁפָר֑וֹת, אבל לא היתה זאת התרועה הנכספת ולא תקיעת השופר הנמשכת⁴ אלא תרועת שמחה, ולאחר מכן, וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ כאשר שמע הָעָ֜ם אֶת-ק֣וֹל קולוֹ הנמשך של⁵ הַשּׁוֹפָ֗ר העשוי מקרן האיל, שהיתה תקיעה אחת משופר אחד⁶, וַיָּרִ֤יעוּ הָעָם֙ תְּרוּעָ֣ה גְדוֹלָ֔ה עד שהתערבו הקולות יחד⁷ ואז נעשה הנס⁸ וַתִּפֹּ֨ל ושקעה הַֽחוֹמָ֜ה תַּחְתֶּ֗יהָ במקומה⁹, וַיַּ֨עַל הָעָ֤ם הָעִ֙ירָה֙ אל העיר יריחו, אִ֣ישׁ נֶגְדּ֔וֹ מול מקום עומדו¹⁰, כי נפלה החומה סביב סביב ויכלו להיכנס אליה ממקום עמידתם¹¹, וַֽיִּלְכְּד֖וּ העם אֶת-הָעִֽיר:

1. אברבנאל.

2. מצודת ציון. והנצי״ב ביאר בספרו העמק דבר כי הכוונה שהתפלל העם.

3. אברבנאל.

4. אברבנאל. מצודת דוד ביאר את הפסוק באופן שמדובר על אותה תקיעה וחוזר המקרא ומפרש ״כשמוע העם קול השופר״, כשהיא מאריכה בתקיעה, אז הריעו.

5. אברבנאל.

6. אברבנאל.

7. מלבי״ם.

8. אברבנאל.

9. ראה ביאור בפס׳ ה׳.

10. תרגום יונתן.

11. ואולם בית רחב לא נפל, מלבי״ם.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כא) וַֽיַּ⁠חֲרִ֙ימוּ֙ אֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁ֣ר בָּעִ֔יר מֵאִישׁ֙ וְ⁠עַד⁠־אִשָּׁ֔⁠ה מִנַּ֖⁠עַר וְ⁠עַד⁠־זָקֵ֑ן וְ⁠עַ֨ד שׁ֥וֹר וָשֶׂ֛ה וַחֲמ֖וֹר לְ⁠פִי⁠־חָֽרֶב׃

And they utterly destroyed all that was in the city, both man and woman, both young and old, and ox, and sheep, and ass, with the edge of the sword.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וּגְמָרוּ יַת כָּל דִבְקַרְתָּא מִגְבַר וְעַד אִתָּא מֵעוּלֵימָא וְעַד סָבָא וְעַד תּוֹר וְאִמַר וַחֲמָר לְפִתְגַם דְחֶרֶב.

(כא-כב) וזכר שהחרימו את העיר ואת כל אשר בקרבה, ושצוה יהושע למרגלים שהיו נעריו ומשרתיו שיבאו לבית רחב ויקיימו את כל מה שנשבעו אליה, וזכר שהמה עשו לפנים מהשבועה.

לפי חרב – החדוד של החרב נקרא ׳פה׳ בלשון המקרא.

ויחרימו – תחלה ספר מה שעשו עם כל אשר רוח חיים באפיו, אדם ובהמה החרימו חוץ מרחב:

וַֽיַּחֲרִ֙ימוּ֙ העם אֶת-כָּל מי -אֲשֶׁ֣ר רוח חיים באפיו¹ בָּעִ֔יר יריחו, מֵאִישׁ֙ וְעַד-אִשָּׁ֔ה, מִנַּ֖עַר וְעַד-זָקֵ֑ן, וְעַ֨ד שׁ֥וֹר וָשֶׂ֛ה וַחֲמ֖וֹר, את כולם הרגו לְפִי-חָֽרֶב בחידודה של החרב²:

1. מלבי״ם.

2. מצודת ציון.

תרגום יונתןאברבנאלמצודת ציוןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כב) וְ⁠לִשְׁנַ֨יִם הָאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְ⁠רַגְּ⁠לִ֤ים^א אֶת⁠־הָאָ֙רֶץ֙ אָמַ֣ר יְ⁠הוֹשֻׁ֔עַ בֹּ֖אוּ בֵּית⁠־הָאִשָּׁ֣⁠ה הַזּ⁠וֹנָ֑ה וְ⁠הוֹצִ֨יאוּ מִשָּׁ֤⁠ם אֶת⁠־הָֽאִשָּׁ⁠ה֙ וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־לָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּעְתֶּ֖ם לָֽהּ׃

And Joshua said to the two men that had spied out the land, "Go into the harlot's house, and bring out from there the woman and all that she has, as you swore to her.⁠"

א. הַֽמְרַגְּלִ֤ים א=הַֽמֲרַגְּלִ֤ים (חטף)

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְלִתְרֵין גַבְרַיָא דְאַלִילוּ יַת אַרְעָא אֲמַר יְהוֹשֻׁעַ עֲלוּ לְבֵית אִתְּתָא פּוּנְדְקִיתָא וְאַפִּיקוּ מִתַּמָן יַת אִתְּתָא וְיַת כָּל דִי לָהּ כְמָא דְקַיֵמְתּוּן לָהּ.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כא]

השאלות: (כב - כה) למרגלים אמר שיחיו את רחב מטעם השבועה ויהושע (פסוק יז) אמר כי החבאתה את המלאכים ואמר שלישית (פסוק כה) החיה יהושע כי החביאה את המלאכים וכבר אמר זה?

באו בית האשה הזונה – כי עליכם החיוב כי נשבעתם, וגם תעשו כפי פרטי השבועה ותנאיה:

וְלִשְׁנַ֨יִם ולשני הָאֲנָשִׁ֜ים הַֽמְרַגְּלִ֤ים אשר נשלחו לרגל אֶת-הָאָ֙רֶץ֙ אָמַ֣ר ציווה¹ יְהוֹשֻׁ֔עַ את כל אחד מהם בנפרד² ואמר להם, בֹּ֖אוּ אתם אל בֵּית-הָאִשָּׁ֣ה הַזּוֹנָ֑ה הפונדקאית³ וְהוֹצִ֨יאוּ מִשָּׁ֤ם אֶת-הָֽאִשָּׁה֙ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֥ר כפי שֶׁנִשְׁבַּעְתֶּ֖ם לָֽהּ, כי עליכם מוטל החיוב לכך שכן אתם נשבעתם לה, ובנוסף לכך אתם תדעו לעשות זאת כפי פרטי השבועה ותנאיה⁴:

1. אברבנאל.

2. כלי יקר ביאר כי עשה זאת יהושע לצוותם לחוד כדי לזרזם, ולמד הוא זאת מזה שכתוב ״ולשניים המרגלים״ במקום ״ולשני המרגלים״.

3. תרגום יונתן וכן ראה ביאור בפרק ב׳ פס׳ א׳ לעיל.

4. מלבי״ם.

תרגום יונתןאברבנאלמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כג) וַיָּ⁠בֹ֜אוּ הַנְּ⁠עָרִ֣ים הַֽמְ⁠רַגְּ⁠לִ֗ים^א וַיֹּ⁠צִ֡יאוּ אֶת⁠־רָ֠חָ֠ב וְ⁠אֶת⁠־אָבִ֨יהָ וְ⁠אֶת⁠־אִמָּ֤⁠הּ וְ⁠אֶת⁠־אַחֶ֙יהָ֙ וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־לָ֔הּ וְ⁠אֵ֥ת כׇּל⁠־מִשְׁפְּ⁠חוֹתֶ֖יהָ הוֹצִ֑יאוּ וַיַּ֨נִּ⁠יח֔וּם מִח֖וּץ לְ⁠מַחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵֽל׃

And the young men, the spies, went in, and brought out Rahab, and her father, and her mother, and her brethren, and all that she had, all her kindred also they brought out; and they set them without the camp of Israel.

א. הַֽמְרַגְּלִ֗ים א=הַֽמֲרַגְּלִ֗ים (חטף)

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְעָלוּ עוּלֵמַיָא מְאַלְלַיָא וְאַפִּיקוּ יַת רָחָב וְיַת אֲבוּהָא וְיַת אִמָהּ וְיַת אֲחוּהָא וְיַת כָּל דִי לָהּ וְיַת כָּל זַרְעֲיָתָהָא אַפִּיקוּ וְאַשְׁרוּנוּן מִבָּרָא לְמַשְׁרִיתָא דְיִשְׂרָאֵל.

ויבואו הנערים המרגלים ויוציאו את רחב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה – מה ת״ל ואת כל משפחותיה. תני רשב״י אומר שאם היו במשפחתה מאתים אנשים והלכו ונדבקו במאתים משפחות אחרות כלם נצולו בזכותה. אמר הקב״ה אני אמרתי ואם לא תורישו את יושבי הארץ והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם (במדבר ל״ג:נ״ה) כי החרם תחרימם (דברים כ׳:י״ז) והם לא עשו כן אלא ואת רחב הזונה ואת אביה ואת אמה החיה יהושע הרי ירמיה מבני בניה של רחב ועשה להם לישראל דברים של שכים בעיניהם שנאמר דברי ירמיהו.

ויבואו הנערים המרגלים – כאן היו צריכים זירוז, ונעשו כנערים זריזים, ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמן מן העבירה עם רחב הזונה, והם אנשים, לכך במקום אחר נקראו מלאכים, ובמקום אחר נערים, ובמקום אחר אנשים.

And the lads who were the spies went in.¹ This mission required speed, thus they performed like speedy lads. However on the first night² they were like angels, guarding themselves from sinning with Rochov, the harlot, therefore they were referred to as angels. Therefore they were referred to as men, as angels and as lads.

1. In verse 22 they are referred to as men. In verse 17 they are referred to as מַלְאָכִים (Lit angels) and here they are referred to as lads. Rashi seeks to explain why they were described in these terms.

2. This refers to the night they arrived at the house of Rochov at the beginning of their mission.

[ואת כל משפחותיה – אפי׳ קרוב מחמת קרוב. (סנקט פטרבורג I.12 בשם כך שמעתי ממורי ר׳ יוסף)]⁠^א

א. והשוו כ״י ברלין 122, גיליון כ״י אוקספורד אופ׳ 34, לונדון 11318/3. ועיינו בהערות על רש״י יהושע ו׳:כ״ו.

ALL HER KINDRED. Even kindred by marriage.

ויבואו הנערים – כל משרת יקרא נער ואפילו יהיה זקן, כמו: יהושע בן נון נער (שמות ל״ג:י״א), ואלו האנשים המרגלים היו נערי יהושע או נערי אחד מגדולי ישראל.

מחוץ למחנה – ישראל הניחום מבחוץ למחנה עד שיתגיירו וישובו לדת ישראל, ואחר שנתגיירו ישבו בתוך ישראל, כמו שאמר: ותשב בקרב ישראל עד היום הזה (יהושע ו׳:כ״ה).

וז״ש ויוציאו את רחב ואת אביה ואת אמה ואת אחיה ואת כל אשר לה ואת כל משפחותיה וגו׳, הנה כל משפחותיה היה יותר מן השבועה שנשבעו לה. ואמנם איך נשארה ביתה אם נפלה החומה? כתב רד״ק ז״ל שהנכון בעיניו שלא נפלה כל החומה כי אם מה שהיה ממנה נגד מחנה ישראל, ושבית רחב היה בחומה מהצד האחר שלא נפלה ואינו מתישב, כי ישראל בסבוב היו הולכים וכל החומה בסבוב נפלה. וכוונתי בזה שקודם הנפילה בהיותם סובבים העיר ראו המרגלים את תקות השני בחלון ביתה ונתנו עיניהם בבית ורשמוהו, באופן שאחרי נפילת החומה שעלה העם איש נגדו הם הלכו למקום ביתה והוציאוה, עם היות כבר הבית פרוץ אין חומה. והותרה השאלה החמישית:

ויצאו את רחב – בספרים הבאים מספרד חסר ו׳ ונכון לעשות כן לפי מ״ש בד״ה סימן א׳.

הנערים – באו כנערים בזריזות וקיימו כפי שבועתם:

ואת כל אשר לה וגו׳ – בני ביתה ומשפחות קרוביה, ונפשם היתה להם לשלל, רק נכסיהם שרפו, וכלי כסף וגו׳ שלהם הקדישו.

וַיָּבֹ֜אוּ הַנְּעָרִ֣ים משרתי יהושע¹ הַֽמְרַגְּלִ֗ים, לבית רחב אשר סומן בתקות חוט השני², וקיימו את שבועתם³, וַיֹּצִ֡יאוּ משם אֶת-רָ֠חָב וְאֶת-אָבִ֨יהָ וְאֶת-אִמָּ֤הּ וְאֶת-אַחֶ֙יהָ֙ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָ֔הּ, וְאף אֵ֥ת כָּל-מִשְׁפְּחוֹתֶ֖יהָ קרובי הקרובים⁴ הוֹצִ֑יאוּ, וַיַּ֨נִּיח֔וּם והניחו אותם מִח֖וּץ לְמַחֲנֵ֥ה יִשְׂרָאֵֽל עד שיתגיירו וישובו לדת ישראל, ואחר שנתגיירו ישבו בתוך ישראל⁵:

1. כל משרת יקרא ״נער״ ואפילו יהיה זקן, כמו שכתוב (שמות לג, יא) ״יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל״ ואלו האנשים המרגלים היו נערי יהושע, או נערי אחד מגדולי ישראל, רד״ק. ורש״י ומלבי״ם ביארו כי כאן היו צריכים זירוז, ונעשו כנערים זריזים. ובלילה הראשון היו כמלאכים, ששמרו עצמם מן העבירה עם רחב, והם אנשים, לפיכך במקום אחר נקראו מלאכים, ובמקום אחר נערים, ובמקום אחר אנשים, רש״י.

2. אברבנאל. ועל כי על אף נפילת החומות ביתה לא נחרב, ראה ביאור בפס׳ ה׳ לעיל.

3. מלבי״ם.

4. ר״י קרא.

5. רד״ק.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קרארד״קאברבנאלמנחת שימלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כד) וְ⁠הָעִ֛יר שָׂרְ⁠פ֥וּ בָאֵ֖שׁ וְ⁠כׇל⁠־אֲשֶׁר⁠־בָּ֑הּ רַ֣ק⁠׀ ⁠הַכֶּ֣⁠סֶף וְ⁠הַזָּ⁠הָ֗ב וּכְלֵ֤י הַנְּ⁠חֹ֙שֶׁת֙ וְ⁠הַבַּ⁠רְזֶ֔ל נָתְ⁠נ֖וּ אוֹצַ֥ר בֵּית⁠־יְהֹוָֽהי״יֽ׃

And they burnt the city with fire, and all that was in it; only the silver, and the gold, and the vessels of brass and of iron, they put into the treasury of the house of Hashem.

תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וְקַרְתָּא אוֹקִידוּ בְנוּרָא וְכָל דִי בָהּ לְחוֹד כַּסְפָּא וְדַהֲבָא וּמָאנֵי נְחָשָׁא וּבַרְזְלָא יְהַבוּ בְּאוֹצַר בֵּית מַקְדְשָׁא דַיָי.

והעיר – עתה ספר מה שעשו עם יתר הדרים, העיר וכל החפצים שרפו, והמתכיות נתנו לאוצר בית ה׳:

וְאת הָעִ֛יר יריחו שָׂרְפ֥וּ בָאֵ֖שׁ, וְכן את כָל-החפצים¹ אֲשֶׁר היו -בָּ֑הּ, רַ֣ק | הַכֶּ֣סֶף וְהַזָּהָ֗ב וּכְלֵ֤י הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ וְהַבַּרְזֶ֔ל, כל המתכות הללו² נָתְנ֖וּ ישראל אל אוֹצַ֥ר בֵּית-יְהוָֽה אשר באהל מועד³:

1. מלבי״ם.

2. מלבי״ם.

3. ראה ביאור בפס׳ יט לעיל.

תרגום יונתןמלבי״םמקראות שלובותהכל

(כה) וְֽ⁠אֶת⁠־רָחָ֣ב הַ֠זּ⁠וֹנָ֠ה וְ⁠אֶת⁠־בֵּ֨ית אָבִ֤יהָ וְ⁠אֶת⁠־כׇּל⁠־אֲשֶׁר⁠־לָהּ֙ הֶחֱיָ֣ה יְ⁠הוֹשֻׁ֔עַ וַתֵּ֙⁠שֶׁב֙ בְּ⁠קֶ֣רֶב יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣⁠וֹם הַזֶּ֑⁠ה כִּ֤י הֶחְבִּ֙יאָה֙ אֶת⁠־הַמַּ⁠לְאָכִ֔ים אֲשֶׁר⁠־שָׁלַ֥ח יְ⁠הוֹשֻׁ֖עַ לְ⁠רַגֵּ֥⁠ל אֶת⁠־יְ⁠רִיחֽוֹ׃

But Rahab the harlot, and her father's household, and all that she had, Joshua kept alive. She dwelled in the midst of Israel, to this day, because she hid the messengers whom Joshua sent to spy out Jericho.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְיַת רָחָב פּוּנְדְקִיתָא וְיַת בֵּית אֲבוּהָא וְיַת כָּל דִי לָהּ קַיֵם יְהוֹשֻׁעַ וִיתִיבַת בְּגוֹ יִשְׂרָאֵל עַד יוֹמָא הָדֵין אֲרֵי אִטְמַרַת יַת אִזְגַדַיָא דִשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לַאֲלָלָא יַת אַרְעָא.

החיה יהושע – שצוה לשמור לה השבועה שנשבעו לה המלאכים, כמו שאמר: רק רחב הזונה וגו׳ (יהושע ו׳:י״ז).

ויש לפרש עוד: החיה – שנתן להם מחיה, ממון או נחלה במה שיחיו. וזהו שאמר: ותשב בקרב ישראל, וזהו הפירוש הנכון.

ויש בו דרש כי יהושע לקח רחב לאשה, וזהו: החיה. כי כיון שראו שיהושע לקח רחב לאשה נדבקו בבית אביה מגדולי ישראל, ואף על פי שכתוב בשבעה אומות לא תתחתן בם (דברים ז׳:ג׳), אמרו כי רחב ובית אביה נכרים היו בארץ ולא היו משבעה גוים. ויש מי שאומר כי כשנכנסו מרגלים ששלח יהושע ביריחו נתגיירה, ועדיין לא נכנסו ישראל לארץ. וכל זה למי שאמר כי כתיב: לא תתחתן בם – בגיותן כתיב.

ואת רחב הזונה ואת בית אביה וגו׳, כי החביאה את המלאכים וגו׳. הרלב״ג כתב שלא נתן הסבה בשבועת המרגלים, כי אם במה שהחביאה את המרגלים, לפי ששבועתם לא היתה מחייבת את יהושע לעשות זה, כי הם לרגל הלכו לא לתת שלום לאיש ולאשה. ואני אומר שהפסוק לא כיוון למה שאמר הרלב״ג, כי אם לתת בדבר הסבה הראשונה, ר״ל כי החבאת המרגלים היתה סבה לשבועה, ירצה לתת הסבה הקודמת העצמית. ואמרו החיה יהושע, רצה בשנתן לה נכסים שתחיה ותזון בהם, והיה זה כדי לקיים מה שאמרו לה המרגלים ועשינו עמך חסד כמו שפירשתי. ויש בו דרש (מגלה י״ד ע״ב ועיין רד״ק) כי יהושע לקח רחב לאשה וזהו החיה והוא רחוק:

ואת רחב – יען יהושע לא היה מחוייב לקיים שבועת המרגלים ספר כי החיה אותה ויותר מזה, שישבה בקרב ישראל שנתנו לה מעון ומחיה וקבלוה בדת ישראל יען שהחביאה את המלאכים:

עד היום הזה – גם ממקום זה נראה שכותב הספר היה יהושע או אחד מבני דורו.

וְֽאֶת-רָחָ֣ב הַ֠זּוֹנָה הפנדקאית¹ וְאֶת-בֵּ֨ית אָבִ֤יהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ֙ הֶחֱיָ֣ה יְהוֹשֻׁ֔עַ על אף שלא היה חייב לקיים את שבועת המרגלים², ולא רק זאת אלא הוסיף יהושע חסד על מה שהבטיחו המרגלים, ונתנו לה מעון ומחיה וקבלוה בדת ישראל³, וַתֵּ֙שֶׁב֙ רחב בְּקֶ֣רֶב יִשְׂרָאֵ֔ל עַ֖ד הַיּ֣וֹם בו נכתב הספר⁴ הַזֶּ֑ה, וציוה יהושע לקיים חסד זה⁵ כִּ֤י הֶחְבִּ֙יאָה֙ רחב אֶת-הַמַּלְאָכִ֔ים השליחים אֲשֶׁר-שָׁלַ֥ח יְהוֹשֻׁ֖עַ לְרַגֵּ֥ל אֶת-יְרִיחֽוֹ: (פ)

1. תרגום יונתן וכן ראה ביאור בפרק ב׳ פס׳ א׳ לעיל.

2. רלב״ג, מלבי״ם.

3. מלבי״ם. ויש בו דרש (מגילה יד:) כי יהושע לקח את רחב לאשה וזהו ״החיה״, כי כיון שראו שיהושע לקח את רחב לאשה נדבקו בבית אביה מגדולי ישראל, ואף על פי שכתוב בשבעה אומות לא תתחתן בם, אמרו כי רחב ובית אביה נכרים היו בארץ ולא היו משבעת הגוים, ויש מי שאומר כי כשנכנסו מרגלים ששלח יהושע ביריחו אז נתגיירה ועדיין לא נכנסו ישראל וקיבלו גרים, רד״ק. ושמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן, נריה ברוך, ושריה, מחסיה, ירמיה, חלקיה, חנמאל, ושלום, רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה היתה (מגילה יד:).

4. ראה ביאור בשמואל א׳ פרק ה׳ פסוק ה׳.

5. רד״ק. אברבנאל ביאר כי הסתרת המרגלים עצמה היא הסיבה לשבועה שגרמה ליהושע לעשות את החסד.

תרגום יונתןרד״קאברבנאלמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כו) ⁠וַיַּ⁠שְׁבַּ֣ע יְ⁠הוֹשֻׁ֔עַ בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא לֵאמֹ֑ר אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗הי״י֗ אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה אֶת⁠־הָעִ֤יר הַזֹּ⁠את֙ אֶת⁠־יְ⁠רִיח֔וֹ בִּבְכֹר֣וֹ יְ⁠יַסְּ⁠דֶ֔נָּ⁠ה וּבִצְעִיר֖וֹ יַצִּ֥⁠יב דְּ⁠לָתֶֽיהָ׃

And Joshua charged the people with an oath at that time, saying, "Cursed be the man before Hashem, that rises up and builds this city, Jericho. With the loss of his firstborn he shall lay its foundation, and with the loss of his youngest son he shall set up its gates.⁠"

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותעודהכל

וְאוֹמֵי יְהוֹשֻׁעַ בְּעִידָנָא הַהִיא לְמֵימָר לִיט גַבְרָא קֳדָם יְיָ דִיקוּם וְיִבְנֵי יַת קַרְתָּא הָדָא יַת יְרִיחוֹ בִּבְכוֹרֵיהּ יְשַׁכְלְלִינָהּ וּבִזְעֵיר בְּנוֹהִי יְקִים דְשָׁהָא.

רמז טז

וישבע יהושע בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני י״י – תאנא ארור בו נדוי בו קללה בו שבועה. בו נדוי דכתיב אורו מרוז (שופטים ה׳:כ״ג), ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז. בו קללה דכתיב ואלה יעמדו על הקללה (דברים כ״ז:י״ג), וכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל (דברים כ״ז:ט״ו). בו שבועה דכתיב וישבע יהושע בעת ההיא וגו׳ וכתיב ואיש ישראל נגש ביום ההוא ויואל שאול את העם וגו׳ (שמואל א י״ד:כ״ד). אשר יקום ויבנה את העיר הזאת את יריחו. ממשמע שנאמר את העיר הזאת איני יודע שהיא יריחו מה תלמוד לומר את יריחו, לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו.

בבכורו ייסדינה – בתחלת יסוד שיבנה, בה ימות הבכור, ויקבור וילך עד שימות גם הצעיר בגמר מלאכה, היא הצבת דלתות.

^א[את העיר הזאת את^ב יריחו – אפי׳ בנה את העיר הזאת ושוי לה שם אחר, או אפי׳ עיר אחרת ושוי לה שם יריחו.]^ג

א. בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8 נוסף כאן הציון: ״למעלה״, לסמן שביאור זה אמור להקדים את ד״ה ״בבכורו״.

ב. בכ״י לוצקי 777 נוספה כאן מלת: העיר. המלה חסרה בכ״י פריס 162, פירנזה III.8.

ג. הביאור בסוגריים המרובעים מופיע בכ״י לוצקי 777, פריס 162, פירנזה III.8, פריס 163, ברסלאו 104, פרמא 2994. נוסח מקביל מופיע (לפני ד״ה בבכורו״) בכ״י סנקט פטרבורג I.12, אוקספורד אופ׳ 34, ברלין 122, לונדון 11318.3: את העיר הזאת את יריחו – את העיר הזאת אפי׳ ישנה שמה, ואת עיר אחרת והוא שיקרא לה יריחו. וכן מצינו בימיו בנה חיאל את בית האלי ואת יריחו. בכ״י אלו תוספת זו מופיעה מיד לאחר תוספת החתומה ב״כך שמעתי ממורי ר׳ יוסף״ – עיין בפירוש ר״י קרא כאן.

[The death of] his first born etc. [the death of] his youngest son etc. When he begins laying the foundation upon which he is building it [the city], his first born son will die and he will bury him, and he will continue doing so¹ until the youngest son dies at the completion of the work which is the setting of its portals.

1. He will continue burning his sons.

את העיר הזאת את יריחו – תוספת ביאור.

ורז״ל פירשו שלא יבנו אותה ויקראו אותה בשם עיר אחרת, ושלא יבנו עיר אחרת ויקראו שמה יריחו.

ומה שהחרים יהושע שלא תבנה עוד העיר כבר כתבנו הטעם בפסוק: והיתה העיר חרם (יהושע ו׳:י״ז).

והחכם הגדול רבינו משה בר מימון ז״ל פירוש הטעם להיות המופת קיים שנפלה חומת עיר יריחו תחתיה, כי כל מי שיראה החומה שוקעת בארץ יתבאר לו שאין זה תכונת בנין נהרס כך אבל נשתקע במופת.

ובצעירו – שימותו כל בניו מהבכור ועד הצעיר תוך הזמן הזה מהוסד העיר עד הצבת דלתיה.

בבכרו ייסדנה – מטעם המקום ראוי שנבין זה על ההעדר, וכן מה שיפרש עוד על חיאל [בית] האלי (מלכים א ט״ז:ל״ד), אבל הלשון סובל גם המציאות.

וישבע יהושע וגו׳. אחרי שיהושע החרים את העיר ואת כל אשר בה, נתן חרם וקללה רבה על האיש שיבנה יריחו, ואחשוב שגם זה הקב״ה צוהו עליו, ושנכלל באותו המאמר כי המקום אשר אתה עומד עליו קדש הוא שיהי חרם המקום וכל אשר בו, וזה אם לשעתו ואם לדורות שתמיד יהיה חרם לא תבנה, ולולא זה לא היה יהושע עושה דבר זה מעצמו, ולזה כיון באמרו ארור האיש לפני ה׳, כי למה שהאל צוה על זה (והיה הסבה לשיזכר עוד כל ימי הארץ הפלא העצום הזה) אמר שהבונה אותו יהיה מקולל וארור לפני ה׳, כיוון שהוא מהפך כוונתו ועובר על דבריו, ואמר את העיר הזאת ואת יריחו, לומר (סנהדרין קי״ג) שיהיה ארור מי שיבנה העיר הזאת אף שיקראה בשם אחר, וגם כן יהיה ארור מי שיבנה עיר אחרת במקום אחר ויקראה יריחו, כי כיון שהאל ית׳ רצה להחריבה מי יבנה אותה ומי יאמר לו מה תעשה? והרמב״ם כתב שיהיה זה להיות הנס קיים שנפלה חומת העיר תחתיה, כי כל מי שיראה החומה ההיא שוקעת בארץ, יתבאר לו שאין זה תכונת בנין נהרס, אבל השתקע במופת. ואמרו בבכורו ייסדנה וגו׳ רוצה לומר שהבונה אותה כשיעשה היסודות ימות בנו הבכור, וכאשר יסיים המלאכה וישים דלתות העיר ימות בנו הצעיר, באופן שבתום הבנין יתמו כל בניו מעל פני האדמה. והיה העונש מתיחס לחטא, כי אם הוא רוצה לבנות מה שהרס האל, יהרוס האל הבנים שהוא בנה בביתו, וכבר נזכר בספר מלכים (מלכים א י״ו ל״ד) שנתקיימה קללה זו בימי אחאב בחיאל בית האילי, והותרה השאלה הששית:

ייסדנה – הסמ״ך בדגש.

וישבע – הארור תקרא שבועה.

בבכורו ייסדנה – כאשר יניח היסוד, ימות בכור בניו, ויתרם ימותו במשך זמן הבנין וכשיעמיד דלתים, ימות צעיר בניו, ויתמו אם כן כולם.

אשר יקום ובנה – פי׳ הרמב״ם שהיה לזכרון הנס שכל הרואה חומת העיר החרבה יזכור את הנס, וכמ״ש (ברכות נד א) הרואה חומת יריחו שנבלעה במקומה חייב לברך:

את העיר הזאת – פי׳ חז״ל (סנהדרין קיג א) לא יריחו ע״ש עיר אחרת ולא עיר אחרת ע״ש יריחו, כי הקפידה חלה בין מצד שהיא עיר הזאת, ובין מצד שמה יריחו:

בבכורו – שתחת כי יבנה חרבות לו לזכר שמו כמ״ש (תהלים מט, יב) קרבם בתימו לעולם וכו׳ קראו בשמותם, לא ישארו לו שם ושאר נין ונכד:

ארור האיש לפני ה׳ – כמו גבור ציד לפני ה׳ שענינו גדול שבגבורי הציד, ע״ד שלהבת יה, ישבעו עצי ה׳ ודומיהם, וכן ואברככה לפני ה׳ (תולדות {בראשית כ״ז:ז׳}) אברכך גדולה שבברכות, כי אין לפרש אברכך ברשות ה׳, כי הלא בקש יצחק להתנגד לדברי ה׳ שאמר ורב יעבד צעיר, ובודאי הגידה לו רבקה דברי ה׳ המבשרים לו שממנו יולדו שני גוים עצומים, וכן כאן ארור האיש לפני ה׳ ר״ל תבא עליו גדולה שבקללות היא מיתת בכורו וצעירו החביבים עליו מכל בניו.

ואחרי שיהושע החרים את העיר ואת כל אשר בה, נתן חרם וקללה גדולה על האיש שיבנה מחדש את יריחו¹, וַיַּשְׁבַּ֣ע והשביע על כך² יְהוֹשֻׁ֔עַ את העם בָּעֵ֥ת הַהִ֖יא לֵאמֹ֑ר וכך אמר להם על פי ציווי ה׳³, אָר֨וּר הָאִ֜ישׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָקוּם֙ וּבָנָ֞ה ויבנה שוב אֶת-הָעִ֤יר הַזֹּאת֙ אֶת-יְרִיח֔וֹ⁴, בִּבְכֹר֣וֹ במות בכורו ייענש בתחילת הבניה כאשר⁵ יְיַסְּדֶ֔נָּה יניח את יסודות העיר, ובמהלך בניית העיר ימשיך לאבד ולקבור את ילדיו⁶, וּבִצְעִיר֖וֹ עד שבמות הצעיר שמבניו ייענש, כאשר בגמר המלאכה⁷ יַצִּ֥יב יעמיד את דְּלָתֶֽיהָ של העיר, באופן שבתום הבניה יתמו כל בניו מעל פני האדמה⁸:

1. אברבנאל.

2. הארור תקרא שבועה, מצודת דוד.

3. אברבנאל.

4. ואמרו חז״ל (סנהדרין קיג.) על כפל הלשון ״את העיר הזאת את יריחו״ לומר שיהיה ארור מי שיבנה העיר הזאת אף שיקראנה בשם אחר, וגם כן יהיה ארור מי שיבנה עיר אחרת במקום אחר ויקראנה יריחו, ילקוט שמעוני, רד״ק, אברבנאל. והרמב״ם כתב שיהיה זה להיות הנס קיים שנפלה חומת העיר תחתיה, כי כל מי שיראה החומה ההיא שוקעת בארץ, יתבאר לו שאין זה תכונת בנין נהרס, אלא ששקעה החומה במופת. והעונש למי שיעבור על ציווי זה קשור לחטא, כי אם הוא רוצה לבנות מה שהרס האל, יהרוס האל הבנים שהוא בנה בביתו. וכבר נזכר בספר מלכים (מלכים א טז, לד) שנתקיימה קללה זו בימי אחאב בחיאל בית האילי, רד״ק, אברנאל, מלבי״ם.

5. רש״י, מצודת דוד.

6. רש״י, מצודת דוד.

7. רש״י.

8. אברבנאל.

תרגום יונתןילקוט שמעונירש״ירד״קר״י אבן כספיאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״םהואיל משהמקראות שלובותהכל

(כז) ⁠וַיְהִ֥י יְהֹוָ֖הי״י֖ אֶת⁠־יְ⁠הוֹשֻׁ֑עַ וַיְהִ֥י שׇׁמְע֖וֹ בְּ⁠כׇל⁠־הָאָֽרֶץ׃

So Hashem was with Joshua; and his fame was in all the land.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קמלבי״םמקראות שלובותעודהכל

וַהֲוָה מֵימְרָא דַייָ בְּסַעֲדֵיהּ דִיהוֹשֻׁעַ וַהֲוָה שִׁמְעֵיהּ סַגִי בְּכָל אַרְעָא.

רמז יז

ויהי י״י את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ – ארבעה הם שיצאו להם מוניטין בעולם. אלו הם אברהם ויהושע דוד ומרדכי, אברהם דכתיב ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך (בראשית י״ב:ב׳), ומהו מוניטין שלו זקן וזקנה מכאן ובחור ובתולה מכאן. יהושע דכתיב ויהי י״י את יהושע ויהי שמעו בכל הארץ, ומהו מוניטין שלו שור מכאן וראם מכאן, על שם בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו (דברים ל״ג:י״ז). דוד דכתיב ויצא שם דוד בכל הארצות (דברי הימים א י״ד:י״ז), יצא לו מוניטין בעולם ומהו מוניטין שלו מקל ותרמל מכאן ומגדל מכאן, ע״ש כמגדל דוד צוארך (שיר השירים ד׳:ד׳). מרדכי דכתיב כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות (אסתר ט׳:ד׳) שיצא לו מוניטין בעולם, ומהו מוניטין שלו שק ואפר מכאן ועטרת זהב (אסתר ח׳:ט״ו) מכאן.

שמעו – והנפר׳ שומע בשקל אורח.

ויהי ה׳ – שהסכימו בב״ד של מעלה לחרמו, כמו שהיה בחיאל [בית] האלי (מלכים א טז, לד):

והסכימו בבית דין של מעלה לחרמו¹, וַיְהִ֥י והיה יְהוָ֖ה אֶת עם² -יְהוֹשֻׁ֑עַ לסייע לו³, והיה יהושע לן תמיד בעמקה של הלכה⁴, וַיְהִ֥י שָׁמְע֖וֹ שמו הטוב הולך⁵ בְּכָל-הָאָֽרֶץ על ניצחונו בעיר יריחו המבוצרת ועל אופן שקיעת החומות, עד שהעמים היו יְרֵאִים מגבורתו⁶:

1. מלבי״ם.

2. כלי יקר.

3. תרגום יונתן.

4. כלי יקר.

5. כלי יקר. ובמדרש, ארבעה הם שיצאו להם מוניטין (מטבע) בעולם, ואלו הם אברהם ויהושע דוד ומרדכי, אברהם דכתיב (בראשית יב, ב) ״וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ״, ומהו מוניטין (המטבע) שלו? זקן וזקנה מכאן ובחור ובתולה מכאן; יהושע דכתיב (יהושע ו, כז) ״וַיְהִי יְהוָה אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיְהִי שָׁמְעוֹ בְּכָל הָאָרֶץ״, ומהו מוניטין (המטבע) שלו? שור מכאן וראם מכאן, על שם ״בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו״ (דברים לג, יז), דוד דכתיב (דה״י א׳ יד, יז) ״וַיֵּצֵא שֵׁם דָּוִיד בְּכָל הָאֲרָצוֹת״, יצא לו מוניטין (מטבע) בעולם ומהו מוניטין (המטבע) שלו? מקל ותרמל מכאן ומגדל מכאן, ע״ש ״כְּמִגְדַּל דָּוִיד צַוָּארֵךְ״ (שיר השירים ד, ד), מרדכי דכתיב, (אסתר ט, ד) ״כִּי גָדוֹל מָרְדֳּכַי בְּבֵית הַמֶּלֶךְ וְשָׁמְעוֹ הוֹלֵךְ בְּכָל הַמְּדִינוֹת״ שיצא לו מוניטין בעולם, ומהו מוניטין (המטבע) שלו? שק ואפר מכאן ועטרת זהב מכאן, ילקוט שמעוני.

6. כלי יקר.

תרגום יונתןילקוט שמעונירד״קמלבי״םמקראות שלובותהכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון