בעת ההיא – בעוד שהיו בגלגל צוה לו האל למול כדי שיעשו פסח, כי בי׳ לחדש עברו, ובג׳ ימים היה להם להיות נכונים לעשות הפסח ולהזות ולטבול, כי טמאי מתים היו בהם, ושיהיו נמולים כלם כדי שיקריבו הפסח בי״ד. וארז״ל כי בי׳ לחדש ביום בואם הזו כלם הזאה ראשונה, שהיא הזאת ג׳, ובערב הפסח עשו הזאה שנייה, שהיא הזאת ז׳, שהרי צריך בין הזאה להזאה ד׳ ימים, ומלו באלו ד׳ ימים וטבלו ועשו פסחיהם בטהרה.
ומפני מה לא מלו הילודים במדבר? ארז״ל כי מ׳ שנים שהיו ישראל
במדבר לא נשבה להם רוח צפונית כי היכי דלא ליבדרו ענני כבוד, לפיכך לא מלו, כי רוח צפונית רפואה למכת דם, וזולתה סכנה. ואמרו: ביומא דעיבא וביומא דשותא לא מהלינן ולא מסוכרינן, פירוש: אין מלין ואין מקיזין, שותא היא רוח קדים, כי היא סכנה למוציא דם. ואם יאמר אדם וכי כל יום ויום כשהזכר נמול אדם שומר לו רוח צפונית? יש לומר הטעם כי בכל יום נושבת, כמו שארז״ל: ד׳ רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית עם כל אחד מהן, וברוב הימים היא לבדה גוברת על שאר הרוחות לפיכך מלין בכל יום על הרוב. ורוח צפונית היא המפזרת העננים, כמו שכתוב: רוח עברה ותטהרם
(איוב ל״ז:כ״א) ועל רוח צפונית הוא אומר, כי אין יום בהיר וטהור אלא עם רוח צפונית. וכן הוא אומר: מצפון זהב יאתה
(איוב ל״ז:כ״ב). ועם שאר הרוחות ימצאו העננים לרוב, שאינן מתפזרות מפניהם, ואף על פי שרוח צפונית עמהם כמו שאמרנו היא טפילה להם, אבל בהיותה גוברת היא מפזרת העננים. ולפי ש
במדבר לא נשבה בטלו המילה.
ורז״ל לא אמרו טעם למה אין נשמרים עתה מלימול ביומא דשותא, אבל אמרו כיון שהרגילו אינו מזיק. וכן אמרו והאידנא דדשו בה רבים שומר פתאים י״י
(תהלים קט״ז:ו׳).
ואם יאמר אדם יכול היה הקב״ה להשיב רוח צפונית ולא יתבדרו ענני כבוד, ולא תבטל מצות מילה, אמת הוא, כי לא יבצר ממנו מזמה יתברך ויתעלה, והוא יתברך המצוה על המילה לשמנה ימים הוא החריש מהם ולא הזהירם למול הילודים כל אותן שנים לפי שהמצוה אינה בטלה, כי אם לא היתה בזמנה, יכולה להיות אחר זמן. ובעבור האריך זמן המצוה לא ישנה הקב״ה מנהג העולם, כי אף על פי שמשנה מנהג העולם בקצת הנסים, בקריעת ים סוף והירדן ועמידת השמש, לא יעשה כן ברוב הנסים. כי אפילו בנצוח המלחמות ועזרו לאוהביו היה עושה ע״י סבה כמנהג העולם במלחמות, כמו שצוה מלחמת יריחו הקפת העיר בשופרות כמו שעושין הצרים על עיר להפחידם ולהבהילם, וכמו שצוה במלחמת העי: שים לך אורב לעיר מאחריה
(יהושע ח׳:ב׳) כמו שהוא מנהג העולם, וכן במלחמות אחרות.
ולא נוכל לומר כי שלא ברצון הש״י נמנעו מלימול הילודים במדבר כי לא ראינו שהוכיחם נביא על זה שלא מלו כל אותן שנים שהיו במדבר. ומפני זה לא עשו גם כן פסח כי אם בשנה השנית שיצאו ממצרים, לפי שהיו ערלים, ומילת הזכרים אפילו מקצת מעכבת מעשות הפסח, שנאמר: המול לו כל זכר ואז יקרב לעשותו
(שמות י״ב:מ״ח). ויש דרש כי שבט לוי מלו במדבר, וסמכו זה לפסוק: ובריתך ינצורו
(דברים ל״ג:ט׳).
ויש לפרש גם כן כי לפיכך לא מלו כל אותן השני׳, לפי שנאמר: על פי י״י יחנו ועל פי י״י יסעו
(במדבר ט׳:כ״ג), ולא היו יודעים יום נסעם, ואם היו מלים הילודים והיו נוסעים יום המילה היו הנמולים בסכנה מפני הדרך, וזה הוא שאמר: כי לא מלו אותם בדרך
(יהושע ה׳:ז׳), כי הנה ראינו משה רבינו ע״ה איחר זמן מילת בנו בעבור הדרך, וזהו שאמר: כי לא מלו אותם בדרך
(יהושע ה׳:ז׳). ואם תאמר: הנה ראינו שנענש משה על עכוב המילה ההיא, כמו שכתוב: ויבקש המיתו
(שמות ד׳:כ״ד), לא נענש אלא לפי שלא נתעכב במדין עד מול בנו ועד חיותו, כי ביום נסעו לא נסע על פי הדבור, כי אף על פי שאמר לו הקב״ה: לך שוב מצרים
(שמות ד׳:י״ט), לא אמר לו שיסע בו ביום, והיה לו למול את בנו ולהתעכב עד חיותו ואחר כך ללכת מצרים במצות הבורא. ועל כן הוכיחו בדרך על יד החולי, ושמר לו עד שהיה במלון שיוכל למול שם ולהתעכב שם. ומפני זה עשו פסח במדבר בשנה השנית כי מלו כלם לפי שלא היו בדרך, כי לא נסעו כל אותה שנה כי עשו המשכן שם במדבר סיני. ולא אמר כי לא מלו אלא הילודים בדרך, וכל זמן שהיו במדבר סיני לא היו בדרך, וזהו טעם הנכון בעיני.
עשה לך – תקן והכן, כמו: וימהר לעשות אותו
(בראשית י״ח:ז׳). ופירוש:
לך – לעצמך, שיהיה הוא המל ואחרים עמו, כי לא יתכן שיהושע לבדו מל כל הערלים, שהרי אמר לו:
חרבות צורים, ואילו היה הוא המל לבדו די היה בחרב אחד. ועוד, בארבעה ימים היאך היה יכול יהושע לבדו למול כל הילודים במדבר, זה לא יתכן. או יתכן שלא מל הוא אחד מהם אבל צוה אותם למול, ואמר:
לך – כי עליו מוטל, כי הוא היה מנהיגם. ומה שאמר:
וימל – כמו: ויבן שלמה את הבית
(מלכים א ו׳:י״ד) והדומים להם.
חרבות צורים – כתרגומו: אזמלון חריפין איזמלים חדים, וכן: אף תשיב צור חרבו
(תהלים פ״ט:מ״ד). ונסמך המתואר אל התואר, כמו: מי המרים
(במדבר ה׳:כ״ד), בני שלשים
(בראשית נ׳:כ״ג). או יהיה צורים שם זולתי תאר, ויהיה פירוש: חרבות שיהיו להם חדודים.
ושוב מול את בני ישראל שנית – חזר פעם אחר פעם במחנה למול ולצותם למול, ובאמרו:
ושוב מול אינו אומר פעם ושתים לבד, אלא כמה פעמים עד שיגמר הדבר. וכן: ושבתי בבית י״י
(תהלים כ״ג:ו׳) – שאחזור שם תמיד כל ימי חיי. וכן באמרו:
שנית – אינו דוקא פעם ושתים לבד, אלא פעם אחר פעם עד שיגמר הדבר. וכן: כסיל שונה באולתו
(משלי כ״ו:י״א) – אינו פעם ושתים לבד אלא פעם אחר פעם, כמה פעמים, וכן: ועם שונים אל תתערב
(משלי כ״ד:כ״א) – שחוזרין פעם אחר פעם לרשעות כמה פעמים.
ויש מרבותינו ז״ל שאמרו כי אמר שנית על הפריעה, כי לא נתנה פריעת מילה לאברהם אבינו. ונדחו דברים אלו, ואמרו כי שנית – ר״ל על ציצין המעכבין את המילה, שמזהירו שיחזור עליהם שנית ויראה כי נמולו היטב, אבל פריעת המילה נתנה לאברהם אבינו, וכן הוא אומר בבראשית רבה אברהם אבינו פרע את מילתו.