×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיּוֹלִכֵ֖נִי אֶל⁠־הַשָּׁ֑עַר שַׁ֕עַר אֲשֶׁ֥ר פֹּנֶ֖ה דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִֽים׃
Afterward he brought me to the gate, even the gate that looks toward the east.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאוֹבִילַנִי לְתַרְעָא תַּרְעָא דִפְתִיחַ לְאוֹרַח מְדִינְחָא.
[מצאתי: גמר כל מדה. ויוליכני – חזר והכניסני לשער הקדים וראיתי הכבוד יורד לעזרה.]
And he led me He again led me into the Eastern Gate, and I saw the Glory descending to the Court.
ויוליכני אל השער שער אשר פונה דרך הקדים – לבית, הוא שער החצר הפנימי כמו שיוכיח למטה שאומר וישב אתי {וגו׳} כה אמר י״י אלהים שער החצר הפנימית הפונה קדים יהיה סגור. א״כ המקדש החיצון הוא, והביאני אל החצר הפנימי, א״כ עדיין לא היה שם, אלא לפני הלוכו להראות לו שכבוד אלהי ישראל בא בו ולהזהירו על סגירתו על זאת.
ויוליכני – אחר שמדד הרוחות מחוץ לעיני הוליכני אל השער אשר הוציאני ממנו.
וכאשר השלים למדוד את הר הבית כולו הוליכו אל השער שהוציאו ממנו והוא שער המזרחי.
ואפל אל פני – כן כתיב אל פני וכ״כ רד״ק. ועיין למטה בסי׳ מ״ד. ומלת ואפל חסר וא״ו אחר פ״א.
אל השער – הוא שער הר הבית.
ויוליכני – מן רוח מערב הוליך אותו אל השער הידוע שהוא השער שבו נכנס בפעם הראשון, ומפרש שער אשר פונה דרך הקדים שהיוצא ממנו פניו למזרח.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ב) וְהִנֵּ֗ה כְּבוֹד֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּ֖א מִדֶּ֣רֶךְ הַקָּדִ֑ים וְקוֹל֗וֹ כְּקוֹל֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וְהָאָ֖רֶץ הֵאִ֥ירָה מִכְּבֹדֽוֹ׃
Behold, the glory of the God of Israel came from the way of the east. And His voice was like the sound of many waters; and the earth shined with His glory.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְהָא יְקָר אֱלָהָא דְיִשְׂרָאֵל אִתְגְלֵי מֵאוֹרַח מַדִינְחָא וְקַל מְבָרְכֵי שְׁמֵהּ כְּקַל מַיִין סַגִיאִין וְאַרְעָא נַהֲרַת מִזִיו יְקָרֵהּ.
והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים – ר״ש בן יהוצדק שאל את ר׳ שמואל בר נחמני א״ל בשביל ששמעתי עליך שאתה בעל הגדה מהיכן נבראת האורה, א״ל מלמד שנתעטף הקב״ה בשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו, אמרה לו בלחישה, א״ל מקרא מלא הוא עוטה אור כשלמה ואת אמר בלחישה, א״ל כשם ששמעתיה בלחישה כך אמרתיה בלחישה. א״ר ברכיה אלולא שדרשה ר׳ יצחק אי אפשר מימריניה. מקמי כן מה הוו אמרין ר׳ ברכיה בשם ר׳ יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת האורה, הה״ד כבד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבודו, ואין כבוד אלא בית המקדש שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.
והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים – וכי מי נתן קול במים לא הוא, אלא הרי אנו מכנים אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע, כיוצא בו אריה שאג מי לא יירא וכי מי נתן כח בארי לא הוא, אלא הרי אנו מכנים אותו לבריותיו כדי לשכך את האזן מה שהיא יכולה לשמוע.
בא מדרך הקדים – ולא דרך שער הקדים של חצר החיצונה, שאם כן אף הוא יהיה סגור אלא מעל שער דרך אויר עבר. והרי שער חצר הפנימי גבוה למעלה שגובה חללו כנגד אויר שלמעלה לשער החיצונה, ובא לו מעל לשער החצונה דרך שער הפנימית.
וקולו כקול מים רבים – קול הלוכו. וכענין ואשמע את קול כנפיהם כקול מים רבים וגו׳ (יחזקאל א׳:כ״ד) אף כאן קול הילוכו וכנפי כרובי מרכבו הומים כקול מים רבים.
והנה, בא מדרך הקדים – נכנס בשער מדרך מזרח.
וקולו כקול מים רבים – כמו שאמר בתחילת הספר אלא ששם הוסיף כקול שדי ופירוש וקולו וקול הכבוד ותרגם יונתן וקל מברכי שמיה.
והארץ האירה מכבודו – פעל עומד מהנוסף והשאר שבאו מן הבנין הם יוצאים כמו האיר ברקיו תבל (תהלים צ״ז:ד׳), וכן להאיר על הארץ (בראשית א׳:ט״ו).
מכבודו – מכבוד אלהי ישראל והוא ענין זוהר ונוגה כמו שפירשנו.
והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים רוצה לומר שראה השכינה שהיתה באה אל בית המקדש וחוזרת לשבת שמה כימי עולם וכשנים קדמוניות, ואמנם למה ייחס ביאת כבוד ה׳ אל המזרח הנה הוא לפי שבתנועת הגלגל היומי וזריחת השמש בכל יום הראנו השם את כבודו ואת גדלו כי התנועה העצומה היא מורה על המניע היכול במוחלט יתברך, ולכן אמרו המדברים ברוח הקדש ממזרח שמש ועד מבואו מהולל שם ה׳ (תהלים קיג, ג), ואמר הנביא שכמו שבבוקר בבוקר יזרח השמש אורו בעולם מדרך הקדים כן זרח לישראל כבוד שכינתו מדרך הקדים על דרך מה שאמר ישעיהו (ישעיה ס, ב) ועליך יזרח ה׳ וכבודו עליך יראה, ואולי שרמז גם כן באומרו מדרך הקדים שראה ששכינה באה באותו דרך ואופן שבא לישראל כשהקימו המשכן במדבר כי זהו הדרך הקדים והדרך הקדום לביאת השכינה וקולו של אותו כבוד היה כקול מים רבים ומראהו היה זוהר בלתי משוער עד שלא יושג מפאת עצמו אלא מפאת מה שראה שהארץ האירה מכבודו והותרה בזה השאלה החמישית.
האירה – מלשון אורה.
כקול מים רבים – מדמה קול השכינה לקול המים להסביר את האוזן כפי שהורגלה.
והארץ האירה מכבודו – מזיו השכינה נתמלאה הארץ אורה.
האירה – פעל יוצא, שמן אור הכבוד שהתלבש עליה נעשית כדבר מאיר להאיר לשמים, כענין אשר תנה הודך על השמים כמו שפרשתי שם.
והנה כבוד אלהי ישראל – ראה התגלות ה׳ בכבודו מצד שהוא אלהי ישראל, ששם זה מורה על הקשר שי״ל עם ישראל ועל ההשגחה הפרטיית הדבקה עמהם להנהיגם בהנהגת נסיית, ר״ל שראה שיחזור שכינתו עליהם וינוסס נס ליראיו, וכתב הרי״א שבא מדרך הקדים כי צד המזרח יתן אומר ודברים על כח ה׳ ויכלתו, מצד התנועה המזרחית אשר הגלגל היומי מניע כל צבא השמים ממזרח למערב הפך תנועתם העצמית ממערב למזרח, וכמ״ש חז״ל אלמלא קול גלגל חמה נשמע קול המונה של עיר שקול הגלגל ישתיק קול המון עיר המכחישים מציאות ה׳ כמ״ש בעק״י,
וקולו ר״ל ואז נתגלה השגחתו לכל, אם לשמע אזן כי קולו כקול מים רבים שהוא כל מי המציאות המשמיעים קול כי אדיר במרום ה׳, אם מצד ראות העין כי הארץ האירה מכבודו ע״י התגלות השכינה וכבוד ה׳ לחוזים ונביאים.
והנה וגו׳ – אחר שראה במחזה הבית בנוי, ראה ג״כ ביאת כבוד ה׳ שנית אל תוכו.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) וּכְמַרְאֵ֨ה הַמַּרְאֶ֜ה אֲשֶׁ֣ר רָאִ֗יתִי כַּמַּרְאֶ֤ה אֲשֶׁר⁠־רָאִ֙יתִי֙ בְּבֹאִי֙ לְשַׁחֵ֣ת אֶת⁠־הָעִ֔יר וּמַרְא֕וֹת כַּמַּרְאֶ֕ה אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי אֶל⁠־נְהַר⁠־כְּבָ֑ר וָאֶפֹּ֖ל אֶל⁠־פָּנָֽי׃
It was according to the appearance of the vision which I saw, even according to the vision that I saw when I came to destroy the city; and the visions were like the vision that I saw by the river Chebar; and I fell on my face.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּכְחֵיזוּ חֶזְוָא דַחֲזֵיתִי כְּחֶזְוָא דַחֲזֵיתִי בְּאִתְנַבְּיוּתִי לְחַבָּלָא יַת קַרְתָּא וְחֶזְוָא כְּחֵיזוּ דַחֲזִיתִי עַל נְהַר כְּבַר וְאִשְׁתַּטְחֵית עַל אַפָּי.
וכמראה המראה – תשע מראות כתובין במקרא זה ומתוכן היו רואים הנביאים חוץ ממשה רבינו שהיה רואה מתוך מראה אחת לפיכך איספקלריא שלו מאירה ורואה ממש וזהו שיסד הפייט (שם בסילוק) מחזות המצוחצחות בתשע מחזות.
בבואי לשחת את העיר – בפרשת והתוית תיו, שנאמר שם: קרבו פקודות העיר (יחזקאל ט׳:א׳) ושם פירש את דוגמת מרכבה.
And it was like the appearance of the vision, etc. [Heb. וּכְמַרְאֵה הַמַרְאֶה.] Nine visions [or "mirrors"] (מַרְאוֹת) are written here through which the prophets perceived. Moshe, however, was an exception, for he saw through one vision. Therefore, his mirror reflected clearly and he saw reality more closely. And this is [what is behind] the words of the liturgical poet. The mirrors polished with nine visions.
when I came to destroy the city in the section (9:4) of "and you shall mark a sign,⁠" where it says: "Bring near those appointed over the city" (verse 1), and delineates the form of the Celestial Chariot.
וכמראה – אותו המראה אשר ראיתי לשעבר ראיתיו עתה, וכאיזה,
כמראה אשר ראיתי בבאי אל הבית לעת שחת העיר במראה שלישית שכששכן בבית הבית מלא את ענן כבודו כמראה הקשת, והחצר מלאה את נוגה כבודו כן עתה.
ומראות – אחרות לבד מכבודו, ראיתי עוד כמראה אשר וגו׳, מרכבה וכסא כבוד וחיות ואופנים.
וכמראה המראה – ובכלל אותו הכבוד שהאירה שראיתי ראיתי כעין המראה שראיתי בבאי לשחת את העיר כי ראיתי המרכבה וכן כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר כל אותן המראות ראיתי עתה.
אל נהר כבר – כמו על וכמוהו רבים ומה שאמר בבאי לשחת העיר והוא לא בא לשחת העיר אלא ששת האנשים רוצה לומר בבאי כאשר באו האנשים לשחת העיר.
ויונתן תרגם: באתנביותי לחבלא ית קרתא ומה ששנה לשון מראה כמה פעמים לענין המראות המשתנות בענין המרכבה.
ורז״ל אמרו תשע ראיות במקרא הזה לומר שכל הנביאים לא היו רואים אלא אחר תשע אספקלריאות ומשה רבינו עליו השלום מתוך מראה אחת היה רואה שנאמר במראה אליו אתודע (במדבר י״ב:ו׳), שהיה רואה באספקלריא המאירה ומה שאמר תשע הוא רמז לט׳ המסכות וחשוקיהם והעשירי יהיה קדש.
אל פני – כמו על פני.
ולפי שיחזקאל ראה שתי מראות להודיע חורבן בית המקדש וירושלים האחת בתחילת הספר והשנית כשראה את המשחית הבא לשחת העיר, והיה שראה בהם ענין השכלים הנבדלים שהיו מניעים את הגרמים השמימיים להורות ולחייב חורבן ישראל והשחתתם והשפע המגיע מאת האל יתברך על השכלים ההם לעשותו, וכן הוראות הגרמים השמימיים מפני זה להלחם בישראל, לכן אמר הנביא כאן שכאשר ראה ביאת הכבוד ראה אותו כמראה וביאר מהו כמראה ההיא באומרו אשר ראיתי בבואי לשחת העיר שהיא המראה השנית, ושגם כן ראה עתה בביאת הכבוד מראה כמראה אשר ראה אל נהר כבר כי הנה ראה השפע האלהי חוזר לשכון בישראל ושמלאכי אלהים חוזרים לחנות סביבם לחלצם ולמלטם, וכן השמש והירח והכוכבים משתחוים לו ולכן נפל הנביא על פניו והשתחוה לכבודו כי ידע כי שב השם מחרון אפו וששבו הדברים כולם כמו שנסתלקו והותרה בזה השאלה הששית.
וכמראה וגו׳ – כמראה שני כפ״י הדמיון יורה על דמיון גמור וכן כעם ככהן (ישעיהו כ״ד:ב׳).
אל נהר – על נהר.
וכמראה המראה וגו׳ – כמראה וגו׳ ר״ל כמראה המראה אשר ראיתי עתה היתה כמראה אשר ראיתי בבואי לנבאות על השחתת העיר הוא מ״ש קרבו פקודות העיר וכו׳ (יחזקאל ט׳:א׳) כי אז ראה מראה השכינה כמ״ש שם בענין.
מראות – גם ראיתי עתה מראות כמו המראה אשר ראיתי על נהר כבר הוא המראה האמורה בתחלת הספר.
ואפול אל פני – להשתחות לה׳.
כמראה המראה – מענין מראות הצובאות, כמראה של האספקלריא.
וכמראה המראה – הנה יחזקאל ראה את המרכבה בג׳ מיני מראות המתיחסות לג׳ מיני הנהגות,
א. מראות המרכבה שראה בבואו לשחת העיר, שאז יצא בחמה להחריב ולהשחית,
ב. מראות המרכבה שראה בפעם הראשון על נהר כבר, ששם ראהו כיוצא ממקומו ללכת עם הגולים לארבע רוחות השמים, והגם שזה יעשה מצד רחמיו וחסדיו אשר ישמור אותם שלא יתמו בגלותם בכ״ז כל ימי הגלות ינהיג באמצעות שרי מעלה שהשכינה מתלבשת בשר של האומה שישראל נתונים תחתיו,
ג. המרכבה שראה במחזה ההוא שהראהו בנין בית העתיד, שראה הנהגת ה׳ בעת ישיב שכינתו לציון, שאז ינהוג הנהגה גבוה נסיית מופלאת, ויספר כי עתה בבואו שנית אל שער הקדים ראה את המרכבה בג׳ מראות אלה המתחלפות, כי הודיעו לו שאחרי שיבנה המקדש בבית שני ישוב שנית להחריבו בעונות ישראל ומצד זה ראה את המראה שראה בבואו לשחת את העיר, ועוד הראהו שאח״כ יגלו ישראל שנית ויפוזרו בד׳ רוחות השמים וה׳ יצא עמהם במרכבתו אל הגולה לשמרם, וע״ז ראה מראות המרכבה שראה על נהר כבר, עוד הראהו שאח״כ ישוב אל המקדש השלישי אשר בו ישכון כל ימי עולם, וראה תבנית המרכבה במחזה הנהגה הפלאיית, וכבר בארתי (מלכים א כ״א) מ״ש ופני הקדש המראה כמראה, היינו שפני הקדש נדמו לו אז כמראות הצובאות, אשר במראה ההוא נחקק המראה כמו במראה ואספקלריא ובאר הדבר כי התגלות מרכבת ה׳ במקדש הקטן ידמה אל התגלות מרכבת ה׳ והנהגתו במקדש הגדול שהוא העולם אשר ברא שהוא דמות כבודו, וכן מרכבת ה׳ בעולם הגדול תדמה אל מרכבת ה׳ אשר תשכון בעולם הקטן, שהוא האדם הנעשה בצלמו כדמותו, שהיחוס אשר בין האלהות השוכן באדם במקדש הלב והרוח והנפש תוך לבוש הגוי׳, היא עצמה היחוס והערך שבו תשכון האלהות במקדש גדול שהוא האדם הגדול, שהוא כלל המציאות אשר ברא לכבודו. והמקדש אשר ראה יחזקאל בנוי בהר ה׳, הוא המראה והאספקלריא שבו התראו שני הצורות הגדולות האלה, צורת העולם הגדול והקטן, ושכינת ה׳ המתלבשת בעולם ובנפש, וכמי שהמסתכל במראה רואה צורת פניו, כן הסתכל במראה המקדש צורת המרכבה השוכנת בעולם הגדול, ומרכבת ה׳ השוכנת בנפשו אשר ראה במחזה, ועל המרכבה שראה בפני הקדש אמר וכמראה אשר ראיתי – ר״ל אשר ראיתי עתה בבית השלישי שהיא המרכבה השלישית שראה במחזה ואמר כמראה המראה ר״ל כמראה שראה במראה (שפיגו״ל) היינו במראות הצובאות שהוא פני הקדש, שראה את המרכבה בענין שהאלהות תתגלה בכח נשגב ומשל ממשל רב, וכן ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר – שאז נראתה המרכבה בענין מורה על ההשחתה, וזה סימן על חורבן בית שני וגם ראיתי מראות אחרות המורים על הטלטול וגלות השכינה עם ישראל, שזה מורה על הגלות האחרון,
כמראה אשר ראיתי על נהר כבר – וכבר בארתי למעלה כי במראה המרכבה הראשונה השיג ההנהגה ע״י החיות ועולם המלאכים, ובמראה השניה השיג ההנהגה שע״י השרפים ועולם הכסא, ובמראה השלישית שראה את העתיד השיג ההנהגה על ידי האלהות בעולם האצילות ואפל על פני – כי מזה ראה והבין שאחר שיבנה המקדש בבית שני ישוב ויחרב שנית וישראל יגלו שנית.
בבאי וגו׳ – למעלה סימן ח׳:י״א כשהביאני שם לראות במחזה השחתת העיר למען אנבא עליה; ומתוך שדברי הנביא מתקיימים, כאלו הוטל עליו להשחיתה הוא.
ומראות וגו׳ – למעלה סימן א׳ שראיתי שם מראות הרבה יותר ממה שראיתי אח״כ.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) וּכְב֥וֹד יְהֹוָ֖הי״י֖ בָּ֣א אֶל⁠־הַבָּ֑יִת דֶּ֣רֶךְ שַׁ֔עַר אֲשֶׁ֥ר פָּנָ֖יו דֶּ֥רֶךְ הַקָּדִֽים׃
The glory of Hashem came into the house by the way of the gate whose face is toward the east.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וִיקָרָא דַייָ אִתְגְלֵי בְּבֵיתָא בְּאוֹרַח תַּרְעָא דִפְתִיחַ לְאוֹרַח מַדִינְחָא.
דרך שער – בחללו.
אשר פניו דרך הקדים – בחצר הפנימי.
וכבוד י״י בא אל הבית – אל ההיכל.
וחזר לומר שנית וכבוד ה׳ בא אל הבית לפי שבראשונה אמר שראה הכבוד בא מדרך הקדים אבל לא ראה אותו חל ונכנס בבית ולכן הוצרך לומר שנית שכבוד ה׳ בא ונכנס אל הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים, ומזה תדע למה היו תאים וצלעות סביב הבית לשלש הרוחות צפון ודרום ומערב ולא היה דבר לצד מזרח שהנה היה זה לרמוז שה׳ צבאות בא בו כי עם היותו לא גוף ולא כח בגוף הנה יפול עליו זה כלשון בני אדם והיה המקום ההוא פנוי לביאתו מבלי מונע.
וכבוד ה׳ – אחר זה נכנסה השכינה אל ההיכל בדרך שער המזרחי של הר הבית.
וכבוד ה׳ בא אל הבית – אז ראה כבוד ה׳ שבא אל הבית השלישי שיבנה ב״ב, ובא דרך שער הקדים – וכבר בארתי (ישעיהו מ״ג ה׳ ושם נ״ט י״ט) שכבוד ה׳ יתגלה תחלה על גולי המזרח שהם עשרת השבטים, כמ״ש וייראו ממערב את שם ה׳ וממזרח שמש את כבודו, כי כבודו יבא ממזרח עם גולי המזרח, ובמערב לא יתגלה הכבוד תחלה רק ישמעו שמו למרחוק, וע״כ ראה שכבוד ה׳ בא מדרך הקדים.
דרך שער וגו׳ – שיצא משם מלפנים (למעלה י׳:י״ח).
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ה) וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וַתְּבִאֵ֕נִי אֶל⁠־הֶחָצֵ֖ר הַפְּנִימִ֑י וְהִנֵּ֛ה מָלֵ֥א כְבוֹד⁠־יְהֹוָ֖הי״י֖ הַבָּֽיִת׃
The spirit took me up, and brought me into the inner court; and behold, the glory of Hashem filled the house.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וּנְטַלְתַּנִי רוּחָא וְאַעֲלַתְנִי לְדַרְתָּא גַוַיְתָא וְהָא אִתְמְלֵי יְקָרָא דַייָ בֵּיתָא.
ותשאני רוח ותביאיני – באויר ולא דרך השער, כי י״י אלהי ישראל בא בו וקידשו בכבודו כמו שיאמר למטה.
ותשאני רוח – עד הנה אמר ויביאני ויוציאני ויוליכני אמר על האיש שראהו כמראה נחשת ועתה שנראה לו הכבוד עם המרכבה אמר ותשאני רוח כמו שאמר במרכבה הראשונה.
וזכר הנביא שנשאהו רוח נבואתו ויביאהו אל החצר הפנימי וראה שכבר היה מלא כבוד ה׳ את הבית.
והנה מלא כבוד ה׳ הבית – בספר אחד כתיבת יד בדפוס ישן כתוב את הבית ובספרים אחרים אין בהם מלת את.
ותשאני – ענין לקיחה וכן ובתים ונשאו (מיכה ב׳:ב׳).
ותשאני רוח – ממקום עמדי בשער הר הבית.
ותשאני – אז נשאתהו רוח הנבואה ותביאהו אל החצר הפנימי – וראה שכבוד ה׳ מלא את הבית.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) וָאֶשְׁמַ֛ע מִדַּבֵּ֥ר אֵלַ֖י מֵהַבָּ֑יִת וְאִ֕ישׁ הָיָ֥ה עֹמֵ֖ד אֶצְלִֽי׃
I heard one speaking to me out of the house; and a man stood by me.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּשְׁמָעֵית דִי מְמַלֵל עִמִי מִלְגָיו וְגַבְרָא הֲוָה קָאִים לְקִבְלִי.
מדבר אלי – מתמלל עמי כבוד הוא לומר כלפי מעלה מדבר כמו מתדבר כלומר בינו לבין כבודו מדבר והקול בא אלי.
speaking to me [Heb. מִדַּבֵּר,] speaking to Himself with me. It is respectful to say concerning Heaven מִדַּבֵּר, equivalent to מִתְדַּבֵּר; i.e., He spoke between Himself and His glory, and the voice came to me.
מדבר אלי – להודיעני צורך היקף החומה הזו למה הוא גדול ורחב כל כך וציווים אחרים.
ואיש אחד היה עומד אצלי – מזומן למוד לי גם את המזבח כמו שיאמר למטה.
ואשמע מדבר אלי מהבית – מדבר כמו מתדבר מבנין התפעל והתי״ו נבלעת בדגש.
מהבית – הקול יצא מהבית ששם הכבוד.
אלי – שהייתי בחצר הפנימי.
ואיש היה עומד אצלי – אפשר שהיה אותו שראה בתחילת הנבואה שהיה מראהו כמראה נחשת (יחזקאל מ׳:ג׳) או היה מלאך אחר.
ושמע קול אדם מדבר אליו מהבית כי אחרי ששרתה שם השכינה באה משם אליו הנבואה כאשר באה למשה מאהל מועד ואמר מדבר אלי כאילו היה מדבר בינו לבין עצמו והדבור מגיע אליו.
ואשמע – בחצר הפנימי שמעתי קול מדבר בהיכל ומשם בא הקול לאזני.
ואיש – הוא המלאך הדובר בי.
ואשמע – עד עתה קבל שפע הנבואה באמצעות המלאך אשר בידו קנה המדה (כמ״ש בסי׳ מ׳ פ׳ ג׳ ד׳), ועתה שמע מדבר אליו מהבית – כמ״ש וישמע את הקול מדבר אליו מבין שני הכרובים,
ואיש היה עומד אצלי – שהמלאך לא נכנס לקה״ק למקום הכבוד, רק עמד אצלו, וקבלו שניהם הדבור בשוה מן השכינה.
מדבר – נקדוהו מבנין התפעל כמו וישמע את הקול מִדַּבֵּר אליו שבסוף פרשת נשא, לפי שלשון דבור בבנין פִּעֵל הוא מה ששני בני אדם נוכחים זה עם זה, זה מחוה דעתו וזה משיב עליה עד שהאחד מהם ינהג (ידבר עמים תחתנו, תהלים מ״ז:ד׳) את חברו לדעתו, וזה לא יתכן לומר על האל שאין אדם נוכח עמו רק הוא יתברך שמו מחוה דעתו ובן אדם יקשיב, וגם אין צורך להשיב לו דבר כי טרם מלה בלשוננו ה׳ ידע כולה.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ז) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן⁠־אָדָם֙ אֶת⁠־מְק֣וֹם כִּסְאִ֗י וְאֶת⁠־מְקוֹם֙ כַּפּ֣וֹת רַגְלַ֔י אֲשֶׁ֧ר אֶשְׁכׇּן⁠־שָׁ֛ם בְּת֥וֹךְ בְּנֵֽי⁠־יִשְׂרָאֵ֖ל לְעוֹלָ֑ם וְלֹ֣א יְטַמְּא֣וּ ע֣וֹד בֵּֽית⁠־יִ֠שְׂרָאֵ֠ל שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֞י הֵ֤מָּה וּמַלְכֵיהֶם֙ בִּזְנוּתָ֔ם וּבְפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם בָּמוֹתָֽם׃
He said to me, "Son of man, this is the place of My throne, and the place of the soles of My feet, where I will dwell in the midst of the children of Israel forever. The house of Israel shall no longer defile My holy name, neither they, nor their kings, by their prostitution, and by the dead bodies of their kings in their high places;
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲמַר לִי בַּר אָדָם דֵין אֲתַר בֵּית כּוּרְסֵי יְקָרִי וְדֵין אֲתַר בֵּית אַשְׁרָיוּת שְׁכִנְתִּי דְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי תַמָן בְּגוֹ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲלָם וְלָא יִסְאֲבוּן עוֹד בֵּית יִשְׂרָאֵל שְׁמָא דְקוּדְשִׁי אִינוּן וּמַלְכֵיהוֹן בְּטַעֲוַתְהוֹן וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהוֹן בָּמוֹתֵיהוֹן.
ובפגרי מלכיהם במותם – הבי״ת שלה צריכה היתה להיות בשווא.⁠1
1. כך ריב״ג, אללמע, עמ׳ 321 (רקמה, עמ׳ שלו), ונראה ששניהם סבורים, שהבי״ת היא אות שימוש המצטרפת לתיבת ״מותם״, והוראתה – במיתתם. אלפסי, ערך ׳במה׳, מביא דעה זו בשם ״יש אומרים״ ודוחה אותה. ת״י, אלפסי, שם, ורד״ק סבורים שמדובר ב״במות״, איש איש על-פי נימוקיו הוא.
ובפגרי מלכיהם – שהיו בתיהם סמוכים לביתי כמו שמצינו במלכים בשלמה ובעתליהו ופעמים שהיו קוברים אותם בגן ביתם כמו שהוא מפרש ואומר: בתתם ספם את ספי (יחזקאל מ״ג:ח׳).
and with the corpses of their kings whose houses were near the Temple, as we find with Solomon and with Athaliah. Sometimes they would bury them in the gardens of their houses, as He explains and says, "... by placing their threshold with My threshold.⁠"
את מקום כסאי – כלומר על אשר הוא מקום כסאי
ומקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם – שהם מלאים חטא וטומאה, לכך אני מרחיקו מהן בהבדלה גדולה כזו.
בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם – שזונים וקוברים מלכיהם סמוך לכסאי בהר הבית מחוץ לפי שהן עד עתה סמוכין למקדש החיצון, הוא החצר הפנימי, ולהיכל.
ויאמר, את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכון שם – כאילו אמר זהו אשר אשכן שם ואמר מקום כסאי כי בה״מ מכוון כנגד כסא הכבוד.
מקום כפות רגלי – על דרך והארץ הדום רגלי (ישעיהו ס״ו:א׳). ודעת רז״ל כי בית המקדש נקרא כסא כמו השמים כמו שכתוב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו (ירמיהו י״ז:י״ב) ובספר ירמיה ביארנו הענין היטב.
ויונתן תרגם: דין אתר בית כורסי יקרי ודין אתר בית אשריות שכנתי.
בזנותם – שהיו זונים אחרי אלהים אחרים ועושין פסיליהם בביתם שהיה אצל בית י״י.
ובפגרי מלכיהם – כמו שראינו במנשה ואמון שנקברו בגן ביתם.
במותם – ובמותם שהיו עושים בבתיהם.
או פירושו: שהיו עושין במותם במקום פגרי מלכיהם.
ואומר לו את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכון שם רוצה לומר זהו מקום כסאי כי בית המקדש של מטה מכוון כנגד כסא הכבוד ומקום כפות רגלי על דרך והארץ הדום רגלי (ישעיה סו, א), והענין שבזה המקום אשכון בתוך בני ישראל לעולם ולא תחרב הבית עוד לפי שלא יטמאו עוד בני ישראל שם קדשי כמו שהיו עושים בזמן העבר המה ומלכיהם רוצה לומר העמים בפני עצמם והמלכים בפני עצמם, ועל טומאת העם אמר בזנותם שזנו אחרי אלהי נכר הארץ, ואמנם על טומאת מלכיהם אמר ובפגרי מלכיהם ואמרו המפרשים שרמז בזה למנשה ואמון שנקברו בגן ביתם, אמר ובפגרי מלכיהם לפי שהיו רעים וחטאים לה׳ מאד וכאילו היו המלכים ההם פגרים מבלי נשמות והיו מטמאים את הארץ כאשר יטמאו אותה הפגרים מתים, האמנם פירש במה היה טומאתם ואמר במותם רוצה לומר בבמותיהם שהיו עובדים עבודה זרה והיה הדבר היותר מגונה.
כפות רגלי – כמו שיקרא שטחית היד כף כן יקרא שטחית הרגל.
ובפגרי – כן יקרא גוף המת.
במותם – כמו בבמותם והוא מלשון במה ומזבח.
ויאמר אלי – ר״ל הקול המדבר בא לאזני וכאלו מדבר אלי.
את מקום כסאי – לפי שראה המראה שראה בנהר כבר ושם נאמר שראה את הכסא וגם ראה את המקדש לכן אמר הנה הראיתיך מקום כסאי אשר בשמים ממעל ואת המקדש שהוא מקום כפות רגלי ואחז במשל מבן אדם היושב על הכסא ורגליו יורדות לנוח על השרפרף אשר מתחת לכסא.
לעולם – כי לא תחרב עוד.
ולא יטמאו – כי לא יטמאו עוד את שם קדשי לא המה ולא מלכיהם במה שטמאו מאז בהזנותם אחר עבודת כוכבים ובמה שטמאו בפגרי מלכיהם וחוזר ומפרש במותם ר״ל במה שהעמידו במות לעבודת כוכבים במקום קברות המלכים.
במותם – הב׳ ב׳ השימוש.
ויאמר אלי, את מקום כסאי – הנה יבואר (לקמן סי׳ מ״ח) כי ירושלים שלעתיד תהיה רחוקה מן המקדש מ״ה מיל, וסביבות המקדש יהיה אחוזת הכהנים והלוים, אבל המלך והעם אשר בירושלים ישכנו בעיר שתבנה מ״ה מיל רחוק מן המקדש, באר לו הטעם לזה כי לעתיד ישתנה הדבר ממה שהיה במקדש הקודם, שבזמן הקודם היה עקר השכינה בשמים כמ״ש השמים כסאי והארץ הדום רגלי, ר״ל שעקר ההנהגה היה כפי הטבע והמערכה רק שסבב את המערכת לפי רצון ההשגחה שהיתה בבית המקדש ובארץ שרגליו ומסובביו ותכלית הנהגתו היה בארץ, שלפי התכלית הזה אשר השגיח להרים קרן ישראל, משך את גלגל המערכת לסבבו ולהנהיגו לטובת ישראל ולמלא בית ה׳ חיים וברכה, ולכן נקרא המקדש הדום רגליו כמ״ש ולא זכר הדום רגליו ביום אפו, ואמר ושוליו מלאים את ההיכל, אבל לעתיד גם הכסא תהיה למטה במקדש, שישכון שם שכינת קבע והנהגת המערכה תחדל לגמרי, כמ״ש לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, וחפרה הלבנה וכו׳ כי מלך ה׳ צבאות בהר ציון ובירושלים, וז״ש את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בשכינת קבע, יהיה בתוך בני ישראל שהכסא תהיה ג״כ למטה, וגם אמר שעקר השכינה לא תהיה במקדש רק בתוך בני ישראל שיתאספו שמה, ולכן זה יהיה לעולם כי הבית הג׳ לא יחרב עוד, ולכן אצטרך להרחיק את העיר מן המקדש, כי כפי גודל קדושתו וקביעת השכינה בו תצטרך הרחקה ביותר כדי שלא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי המה ומלכיהם – כמו שטמאו אותו עד הנה שהיו יושבים בעיר שהיתה קרובה אל המקדש ופגמו בקדושת המקדש, ומפרש במה טמאו אותו עד הנה המה ומלכיהם, שהמה טמאו אותו בזנותם מה שזנו לע״ז,
ומלכיהם טמאו אותו בפגרי מלכיהם במותם – וזה יפורש אם כפשוטו מפני שהיו קוברים את המלכים בתוך העיר, (כמ״ש בתוספתא דב״ב קבר שהקיפוה העיר, וכו׳ פחות מכאן מפנין חוץ מקבר המלך וקבר נביא, רע״א אף קבר המלך וקבר נביא מפנין, אמרו לו והלא קברי ב״ד וקברי חולדה היתה בירושלים, וכן בתוספתא דכלים עיירות המוקפות חומה מסבבים לתוכן מת וכו׳ יצא אין מחזירין אותו, וכמ״ש וישכב עוזיה עם אבותיו ויקברו אותו בשדה הקבורה אשר למלכים כי אמרו מצורע הוא, וכ״ז מורה כדעת הרמב״ם (פ״ז מה׳ בהב״ח) שאם ירצו ז׳ טובי העיר קוברים לתוך עיירות המוקפות חומה אם לא יצא לחוץ, ודעת הראב״ד והר״ש אינו כן, ועי׳ שו״ת מהרי״ט חלק יו״ד סי׳ ל״ז מ״ש בענין קבר חולדה הנביאה, וגם לדעת הראב״ד י״ל שהיו קוברים שלא ברצון החכמים) ועז״א שהיו מטמאים את המקום בפגרי מלכיהם, וגם יל״פ שקרא אותם פגרים גם בחייהם, שכמו שיהיה הגוף פגר מת אם תסתלק ממנו נפש החיונית המרגשת, כן גם בעוד נפשו הבהמיית בו יקרא מת ופגר אם חלפה ממנו נפשו האלהית הרוחנית, שאז הוא מת בערך מה שנקרא בשם אדם מדבר משכיל, שחיות הנפש השכליית הוא רק כל עוד ישמור צורתו הרוחניית, ובסור הרוחנית הזה מאתו הוא בהמה בצורת אדם, והאדם שבו מת והלך לו.
בן אדם – ראה את מקום כסאי וגו׳.
ובפגרי מלכיהם – ובפגרי אליליהם הנקראים לפעמים בשם מלך כמו המולך מלכום ענהמלך ואדרמלך, באליליהם שהם בלי חיות, וכן כתוב בקללות בחקתי ונתתי את פגריכם על פגרי גלוליכם, וכן פרשתי גם ולא נתתי ממנו למת (פרשת תבא) לאליל ולעבודתו.
במותם – שאף על פי שאסורות היו, מ״מ מתחלה היו לשם שמים, וגם הכשרים שבמלכי יהודה (חוץ מחזקיה ויאשיה) קימון ועבדו את ה׳ בהן.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת⁠־סִפִּ֗י וּמְזֽוּזָתָם֙ אֵ֣צֶל מְזוּזָתִ֔י וְהַקִּ֖יר בֵּינִ֣י וּבֵינֵיהֶ֑ם וְטִמְּא֣וּ׀ אֶת⁠־שֵׁ֣ם קׇדְשִׁ֗י בְּתֽוֹעֲבוֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ וָאֲכַ֥ל אֹתָ֖ם בְּאַפִּֽי׃
in their setting of their threshold by My threshold, and their doorpost beside My doorpost, and there was but the wall between Me and them; and they have defiled My holy name by their abominations which they have committed; therefore I have consumed them in My anger.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּמִתַּנְהוֹן סִפֵּיהוֹן לָקֳבֵיל סִפֵי בֵית מַקְדְשִׁי וּבִנְיָנֵיהוֹן בִּסְטַר עֲזָרָתִי וְכוֹתֶל בֵּית מַקְדָשִׁי בֵּין מֵימְרִי וּבֵינֵיהוֹן וּסְאִיבוּ יַת שְׁמָא דְקוּדְשִׁי בְּתוֹעֲבַתְהוֹן דַעֲבָדוּ וְשֵׁיצֵתִי יַתְהוֹן בְּרוּגְזִי.
[מצאתי: ואכל – כמו ואכלה וכליתי.]
and I destroyed [Heb. וָאַכַל,] like וָאֲכַלֶה, [equivalent to] וְכִלִיתִי, and I destroyed.
שנותנים ספם אל ספי – ואין רק הקיר של הר הבית ביני וביניהם והוא סמוך לכסאי ולכן טמאו את שם קדשי.
ואכל אותם באפי – שלא יכולתי לסבול תועבותם וטומאתם סמוך.
בתתם ספם את ספי – כי בית המלך היה סמוך לבית השם והקיר ביניהם כמו שראינו בבנין שלמה כשבנה ביתו אמר ועולתו אשר יעלה בית י״י (מלכים א י׳:ה׳) ואמר בדברי יואש ויורד את המלך מבית י״י ויבא בתוך שער העליון בית המלך (דברי הימים ב כ״ג:כ׳).
ומזוזתם אצל מזוזתי – כפל הענין במלות שונות כמנהג כי המזוזה היא הסף.
ויונתן תרגם: במתבהון ספהון לקבל ספי בית מקדשי ובניניהון בסטר עזרתי וכותל בית מקדשי בין מימרי וביניהון.
ואכל – בחסרון הה״א למ״ד הפעל כמנהג והוא כמו ואכלה מן הדגוש.
בתתם סיפם את סיפי ומזוזתם אצל מזוזתי כלומר שהיה בית המלך סמוך לבית השם והקיר ביניהם ולכן טמאו את שם קדשי בתועבותם כי כמו שהמת יטמא את הכהן בבואו בבית אשר הוא שם כן פגרי המלכים ההם טמאו את שם הקדש בתועבותם שעשו להיותם סמוכים למקדש וקרובים אליו ולכן אכלתי אותם באפי.
ספם – כן יקרא גם המפתן וכאשר יקראו המזוזות וכן וידיה על הסף (שופטים י״ט:כ״ז).
ואכל – מלשון כליון והשחתה.
בתתם – ר״ל ובמה היו בונים מפתן ביתם עם מפתן ביתי בסמוך לה וכן העמידו מזוזתם אצל מזוזת ביתי ורק בנין הכותל היתה מפסקת בין ביתי ובין בתיהם.
וטמאו – ובזה טמאו את שם קדשי בתועבותם אשר עשו בבתיהם הסמוכות אל ביתי כי מנשה ואמון נקברו בגן ביתם ושם העמידו במות לעבודת כוכבים.
ואכל – ולכן כליתי אותם באפי.
סף, מזוזה – עובי החומה במקום הפתח קרוי סף בין בצדדים בין למטה, כמו וידיה על הסף (שופטים י״ט) שהוא האסקופא, ובמקום שמחברין הדלת ונותנין שם לוחות עץ קרוי מזוזה, ואם אין שם מזוזה אין חייב במזוזה, ובשער החצר היה הסף נחלק לשנים כ״א עוביו שש אמות והמזוזה בתוך עוביה אמה ששם היה הדלת (כנ״ל סי׳ מ׳ פ״ו), ובא תמיד המזוזה עם הדלת (שמות כ״א שופטים ו׳ ג׳, ישעיה נ״ז ה׳) וע״כ הוסיף שנתנו גם המזוזה שבו הדלת אצל מזוזתו שכשנפתחו דלתי בית ה׳ נפתח גם פתחם שאצלו.
בתתם ספם – ר״ל שעד עתה היה בית המלכים קרוב לבית ה׳, וסף ביתם קרוב אל סף ביתי, ורק קיר המקדש היה מפסיק ביני וביניהם ובזה טמאו את שם קדשי בתועבותם אשר עשו – כי לפי ערך קדושת המקום יגדל החטא והטומאה, שטומאה קלה אשר לא תטמא במקום החול תטמא במקום הקדש, כמו שהשלישי פוסל את התרומה והרביעי פוסל את הקדש הגם שאין מטמאין את החולין, וכן יפגום החטא הקטן הנעשה קרוב אל המקדש, ועל ידי כן ואכל אותם באפי – ולכן יתרחק מושב הזרים מן המקדש וישבו סביב לו הכהנים והלוים, כמו שהיה במשכן שבמדבר שחנו הלוים סביב למשכן והזר הקרב יומת, וז״ש
ספם – של בית עבודת מלכיהם או אליליהם.
והקיר וגו׳ – כמו שמסופר למעלה סימן ח׳.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) עַתָּ֞ה יְרַחֲק֧וּ אֶת⁠־זְנוּתָ֛ם וּפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם מִמֶּ֑נִּי וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם׃
Now let them put away their prostitution, and the dead bodies of their kings, far from Me; and I will dwell in their midst forever.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
כְּעַן יְרַחֲקוּן יַת טַעֲוָתְהוֹן וּפִגְרֵי מַלְכֵיהוֹן מִלְמֶחֱטֵי קֳדָמַי וְאַשְׁרֵי שְׁכִנְתִּי בֵינֵיהוֹן לַעֲלָם.
עתה – על כרחם ירחקו את זנותם שהבדלתי לי היקף גבול גדול סביב.
Now perforce, they will distance [from Me] their harlotry, for I have put up, as a separation for Myself, an encompassment of a large border all around.
אבל עתה ירחקו את זנותם וגו׳ – שאף אם ישובו ויתנו פגריהם אצל הר המקדש הם יהיו למטה ואני למעלה וכל גובה ההר מפסיק ביניהם. ולכך החומה רחבה להלן כמדת כל רחב ההר להודיעם שכל ההר קדש ולבד הקיר יש רחבה גדולה בינינו, להבדיל שהקיר מרוחק מכסאי.
וכאשר לא יטמאו מקדשי ושכנתי בתוכם לעולם.
עתה ירחקו – כי יהיה להם לב חדש ליראה אותי.
ופגרי מלכיהם ממני – גם כן לא יקברו מלכיהם בביתם לכבוד ביתי.
ממני – ממקום מקדשי.
אמנם עתה ירחקו בני ישראל את זנותם וגם כן פגרי מלכיהם ירחקו את זנותם ממני, ובהיותם טהורים וטובים אשכון בתוכם לעולם ורש״י פירש ירחקו את תזנותם שהבדלתי לי הקף גדול סביב.
ממני – ר״ל ממקום משכן שכינתי.
עתה ירחקו וגו׳ – ירחקו מלבם זנות עכו״ם ולא יעמידו עוד במות על קברות המלכים ואף מקום קברות המלכים ירחיקו מביתי כי ינהגו בו קדושה יתירה ולכן אשכון בתוכם לעולם ולא תזוז שכינתי מביניהם.
עתה ירחקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני ותהיה העיר רחוקה מן המקדש, ועי״ז ושכנתי בתוכם לעולם – וגם דבר פה על דרך הצורה, שעקר שכינת ה׳ הוא בתוך בני ישראל, שאדם העובד את ה׳ הוא המקדש לשכינת עוזו אבל בזה״ז כשיבא המלך הכבוד לשכן בם בקדש ימצא הקיר מבדיל בינו וביניהם, שהיא הגויה וטומאתה המבדלת בין הנפש ובין אלוה מעוזה (כמ״ש שה״ש על פסוק פתחי לי אחותי), וגם שה׳ קרוב אליהם וסף ביתו אצל סף בית גוייתם, קיר הטומאה והעונות מבדיל בינם לבין אלהיהם, לכן מצוה שירחקו את זנותם ואת פגרי מלכיהם שהם כמתים ואין הכהן עליון יכול ליכנס אל ביתם מפני הטומאה, ואז ישכון בתוכם על נפשותיהם יחול בם שכינת אלהי בקדש.
בתוכם – בארצם ולא בתוכו של בית המקדש, כלומר לא בלבד ירחקו עבודה זרה מן המקדש כי גם כן מכל ארצם.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(י) אַתָּ֣ה בֶן⁠־אָדָ֗ם הַגֵּ֤ד אֶת⁠־בֵּֽית⁠־יִשְׂרָאֵל֙ אֶת⁠־הַבַּ֔יִת וְיִכָּלְמ֖וּ מֵעֲוֺנֽוֹתֵיהֶ֑ם וּמָדְד֖וּא אֶת⁠־תׇּכְנִֽית׃
You, son of man, show the house to the house of Israel, that they may be ashamed of their iniquities; and let them measure the pattern.
א. וּמָדְד֖וּ א=וּמָדֲד֖וּ (חטף)
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַתְּ בַּר אָדָם חַוִי יַת בֵּית יִשְׂרָאֵל יַת בֵּיתָא וְיִתְכַּנְעוּן מֵחוֹבֵיהוֹן וְיִמְשְׁחוּן יַת טִקוּסֵיהּ.
אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית – בשעה שנגלה הקב״ה והראה ליחזקאל צורת הבית ותכונתו ומוצאיו אמר הקב״ה הגד את בית ישראל את הבית. א״ל יחזקאל מרי וכי עכשו הם בונים שאמרת וישמרו את כל צורתו וגו׳ ועשו אותם, א״ל לאו אע״פ שאינם עושים אותו עכשו יהו קורים בצור הבית ואני מעלה עליהם כאלו בבנינו הם עסוקים.
אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם – בהראותי למו חסדי שאיני מואסם בעונם.
[מצאתי: ומדדו את תכנית – ומדדו על ידיך שאתה מורה את תוכן חשבון הבנין.]
You, Son of man, describe etc., that they may be ashamed of their iniquities when I show them My loving-kindness that I do not reject them for their iniquity.
let them measure its plan Let them take measurements through you, for you will show them the measurements of the building plan.
ולפיכך אתה בן אדם – שראית כל זה.
הגד את בית ישראל את הבית – כמו שהוא מרוחק מהם שיכלמו מעונותיהם, באמרך להם המקום הראה לי בית כסאו ומקום כפות רגליו מובדל ומרוחק מכם בעונותיכם.
ומדדו את תכנית – מכון הבית ויראו כמהא הבדלה גדולה יש ביני וביניהם.
א. בכ״י: כמו.
אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית – בני הגולה.
ויכלמו מעונותיהם – שבעבורם חרב בית זה והגד להם הבית העתיד שלא יחרב לעולם בעבור שלא יחטאו כמו שאמר ירחקו את זנותם ושכנתי בתוכם לעולם (יחזקאל מ״ג:ט׳).
ומדדו את תכנית – תכנית צורת הבית שתראה להם ימדדו ויכינו אותו לסימן כי עוד יעשו כן לעתיד בבא הגואל ויחיו המתים יכינו אותו לסימן שהרואים זאת הצורה יחיו בבנין הבית לעתיד וזה ראיה לתחיית המתים.
(הקדמה)
הנבואה העשרים תחילתה אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית וגומר עד כה אמר ה׳ אלהים בראשון באחד לחדש. ויש בה ששה פרשיות. הא׳, אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית. הב׳, וישב אותי דרך שער המקדש. הג׳, והכהנים הלוים בני צדוק. הד׳, ובהפילכם את הארץ לנחלה. הה׳, כה אמר ה׳ רב לכם נשאי ישראל. הו׳, כל עם הארץ יהיו אל התרומה. ויש לי לשאול בה ששת השאלות.
השאלה הראשונה באומרו הגד את בית ישראל את הבית ואמר ומדדו את תבנית ואם נכלמו מכל אשר עשו וגומר כי מה ענין צורת הביתו ומדות תבניתה לשיכלמו מעונותיהם והמפרשים פירשו שבעבורם נחרב בית זה, אבל א״א לישב ע״ז ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וגומר כי הנה הדברים ההם אינם מכלל מה שעשו כי הם לא עשו צורת הבית ולא מוצאיו ומובאיו ולא היה בזה כלימה, גם אומרו וכל צורותיו וכל תורותיו הודע אותם יקשה מאד שהיה לו לומר הראה אותה ואיך יאמר וישמרו את כל צורותיו ואת כל חקותיו ועשו אותם כי לא יפול בזה מצות שמירה ולא מצות עשייה.
השאלה השנית באומרו זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבולו סביב סביב קדש קדשים, הנה זאת תורת הבית כי הנה צורות הבית ותורותיו כבר נזכרו בפ׳ של מעלה והפסוק הזה זאת תורת הבית על ראש ההר מורה שעתה יבאר תורת הבית, ואם על מה שנזכר בפרשה שלמעלה אמר הפסוק הזה היה ראוי שיכתב בסוף הפרשה שלמעלה ומה לו במקום הזה גם אומרו שנית זאת תורת הבית הוא כפל.
השאלה השלישית למה הראה השם לנביא בכאן מדות מזבח העולה ולא זכר דבר משאר כלי הבית לא כיור וכנו ולא כלי ההיכל שולחן ומנורה ומזבח הקטרת להיות כולם עתידים לחזור ולהיות בבית עולמים, וכיון שבפרשה שלמעלה זכר השלחנות של שיש שישחטו עליהן הקרבנות יותר ראוי היה שיזכור כאן שולחן לחם הפנים.
השאלה הרביעית באומרו השער הזה סגור יהיה לא יפתח ואיש לא יבא בו כי השם אלהי ישראל בא בו והיה סגור, כי הנה האל יתברך אינו גשם ולא כח בגשם ולא יבא במקום ואם אמר זה על הכבוד שבא דרך שער הקדים למה יהיה מפני זה סגור אדרבה שראוי שיהיה פתוח תמיד לרמוז על אותה ביאה, והנה ניצוץ השמש היה נכנס בשער ההוא בכל יום להיותו כנגד המזרח ולמה יהיה סגור ויחדל האור מעבור בו, גם שמיד אחר זה אמר שהנשיא ישב בו לאכול לחם ואם כן לא יהיה סגור וכבר נפתח.
השאלה החמישית באומרו ויביאני דרך שער הצפון אל פני הבית וארא והנה מלא כבוד ה׳ את בית השם, כי זה כבר נזכר למעלה ומה צורך לזוכרו כאן פעם אחרת גם ששם נאמר כשראה הכבוד ויוליכני אל השער אשר פונה דרך הקדים וכאן אמר שראה אותו כשבא דרך שער הצפון והם מקומות מתחלפים למראה אחת.
השאלה השישית ממה שזכר בפרשת ובהפילכם את הארץ בנחלה וגומר שצוה יתברך שירימו תרומה מארץ ישראל למקום המקדש ולמושב הכהנים ולמושב הלוים ואמר שיהיה מזה אל הקדש ת״ק קנים על חמש מאות מרובע סביב וחמשים אמה מגרש לו סביב, וכבר נזכר בפרשה שלמעלה שהקנה הוא שש אמות וטפח ואיך יהיה אפשר הדבר הזה כי כפי האורך והרוחב מהמדות ההמה יתחייב שתהיה ירושלים יותר גדולה מחצי היישוב כולו ובית המקדש יותר גדול מכל ארץ ישראל עד שמפני זה חשבו אנשים מתפקרים מבני עמנו שלא היו הדברים האלה כפשוטם אלא שהיה כולו משל על השכר הרוחני, והביאו על זה ראיה ממה שאמר בסנהדרין פרק חלק (סנהדרין צז, ב) והוא גם כן במסכת סוכה פרק לולב וערבה (סוכה מה, ב) אמר רבי אבא תמני סרי אלפי פרסי הוי דרא קמי קודשא בריך הוא שנאמר סביב שמנה עשר אלף וכתב רש״י בפירוש שמה בירושלים של מעלה משתעי קרא בסוף יחזקאל, וכבר יתאמצו בזה חכמי הנוצרים לבטל כח הנבואה הזאת לפי שהיא חזקה ומוכרחת על הגאולה העתידה.
והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כולם.
הכוונה הכוללת בנבואה הזאת היא שצוה ה׳ לנביא שיגד לבני ישראל ויודיעם בנין הבית ועניניו ומדותיו לא לבד מפאת עצמם אלא שמפני המדעים שיורו וירמוז אליהם, ואמר זה על הבנין שנזכר למעלה והודיעו גם כן בנין המזבח ומדותיו והקרבנות אשר יעשו עליו בחנוכת המזבח כמו שעשה משה בימי המלואים ושלמה בחנוכת המזבח וגם עולי הגולה בחנוכת המזבח שבנו בבית שני, והראהו עוד ששער המקדש המזרחית היה סגור ולא יפתח ואיש לא יבוא בו והוא הפתח אשר בו ראה שנכנס הכבוד והיה סגור לרמוז שלא יצא משם הכבוד לעולם ושהנשיא ישב קרוב לפתח ההוא לאכול לחם משלמיו לפני ה׳ לא שיכנס בפתח אבל שישב אצלו מחוץ, והזהיר את העם בשמירת המקדש וכבודו בכל חקותיו ובכל תורותיו ושלא יבואו לשרת בו ערלי לב ולא ערלי בשר כי אם הכהנים הלוים בני צדוק אשר שמרו את משמרת ה׳ ולא נטו אחרי העבודה זרה בזמן שהיו ישראל תועים אחריה המה ישרתו במקדש, והזהיר במלבושם שילבשו בגדי פשתים ולא יעלה עליהם צמר בשעת עבודה ושיפשטו הבגדים הקדושים בלשכות הקדש כשיצאו לדבר ולהתעסק עם העם, ושאר המצות התלויות בכהנים הזהיר עליהם פה עם חידוש מה כמו שיתבאר, והראהו עוד חלוקת הארץ איך תהיה לעת״ל ר״ל שלא תתחלק א״י כולה לשבטים אבל שיעשו מן הארץ ממזרח למערב י״ג רצועות וחלקים שוים ברוחב שוה בכולם ושי״ב מהם יהיו לי״ב שבטים כמו שיתבאר עוד בסוף הספר, והחלק הי״ג יהיה תרומה לה׳ קדש מן הארץ ויהיה החלק ההוא אורך כ״ה אלף ורוחב עשרה אלף ושמאותו חלק התרומה באמצעיתו יהיה הר הבית שהוא הקדש מרוחב מרובע ת״ק קנה לכל רוח ובו יהיה המקדש ומושב לכהנים משרתי המקדש ומקום ללוים משרתי הבית, ומחלק התרומה ההיא ג״כ תהיה אחוזת עיר ירושלים שתהיה לעומת תרומת הקודש והיתר מאותו חלק התרומה יהיה לנשיא אחוזת נחלה לעולם והוא מלך המשיח חלף עבודתו אשר יעבוד בקבוץ הגליות וכיבוש הארץ וחלוקתה באופן שהנשיא יהיה לו נחלה משלו ולא יגזול ולא יעשוק דבר מנחלות בנ״י, ועוד נתן לנשיא תרומה מתבואות הארץ מדי שנה בשנה מהחטים והשעורים והשמן והצאן לפרנסתו ועליו יהיה מוטל הוצאת הקרבנות בכל מועדי ה׳ וכמו שיתבאר כ״ז בפסוקים.
(י) ואתה בן אדם הגד לבני ישראל את הבית וגו׳ עד וישב אותי דרך שער המקדש כתבו המפרשים שצוה השם לנביא שיגיד לבני הגולה את צורת הבית כדי שיכלמו מעונותיהם שסבבו להחרב בית ה׳, ושיגיד להם ענין הבית העתיד שלא יחרב לעולם בעבור שלא יחטאו עוד כמו שאמר ירחקו את זנותם, ושצוהו שימדדו את תבנית צורת הבית לסימן כי עוד יעשו כן לעתיד בבוא הגואל ותחיית המתים.
אתה בן אדם – כל סיפרא ואתה בר מן דין.
תכנית – מלשון הכנה ומתוקן.
את הבית – את ספור בנין הבית שראית.
ויכלמו מעונותיהם – למען יהיה להם כלימה על העונות שעשו כי בעת תספר להם בנין בית העתיד יזכרו בבנין הראשון שנחרב בעוונם ויכלמו בזה.
ומדדו את תכנית – ר״ל יחשבו בלבם מדידת הבנין המוכן ומתוקן.
אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית – צוה לו שיגד להם שראה את הבית בנוי ומשוכלל ועומד נכון לפני ה׳ רק שעונותיהם מעכבים, ולכן יכלמו מעונותיהם וימהרו לשוב בתשובה, ואז יתראה בית העתיד בכבודו, ואז ימדדו את תכנית הבית – וגם ר״ל כי בצורת הבית ובפרטי עניניו יש רמזים רוחנים הרומזים על הנהגת ה׳ ההשגחיית הפלאיית הבלתי תלוי בסדר העולם הטבעי רק בהנהגת בית הנפש לבנותו ולשכללו כדוגמת הבית הגדול ולעבוד בו את העבודה הערוכה בבית הנפש על שמירת התורה והמצוה כדוגמת העבודה הערוכה בבית הגדול, והעלאת נפש החיים אל האלהים אל שיחול בם בקדש. ולפ״ז בנין הבית תלוי בבנין בית נפשם, כפי צורת הבית, וכפי מדות התורה וצורתה שעז״א הגד את בית ישראל והיל״ל הגד אל בית ישראל, שאחר הגדה בא תמיד מלת אל? רק ר״ל שתגד להם כי את בית ישראל את הבית – שבית ישראל המה הם הבית, והבית תלוי בהם, וכל עניני תכנית הבית הם מורים על הנהגת העם עפ״י התורה וחקותיה, ובזה יכלמו מעונותיהם, ומדדו את תכנית – לכוון מדות הנפש כפי מדות הבית.
ויכלמו וגו׳ – בזכרם כי בגללם גלו.
ומדדו – פרש להם תכנית הבית בבירור באופן שיבינו מדותיו היטב.
תכנית – נרדף לתבנית, והוראת שניהם צורה, אבל תבנית מורה צורה מדויקת גם בפרטיה כמו תבנית המשכן ותבנית כל כליו (פרשת תרומה), ותכנית (מלשון ותכן לבנים, פרשת שמות) מורה צורה המלמדת מספר ומדת מה, ובבנין זה מספר לנו יחזקאל מדות הבית לבדן ולא פרטי ציוריו וחשוקיו, ולמעלה (כ״ח:י״ב) חותם תכנית ר״ל חותם עשוי במדה מכוונת וראויה.
ומובאיו – היה ראוי להכתב וּמְבוֹאָיו, וכתבו כן להשוותו אל ומוצאיו שלפניו, וכן בפרשת נשא לאחיו וּלְאַחֹתוֹ במקום וְלַאֲחוֹתוֹ (ועיין בדקדוק שד״ל סימן רמ״ט).
וישמרו – בזכרונם.
ועשוי – בבוא היום המעותד לבנות הבית שלישית.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וְאִֽם⁠־נִכְלְמ֞וּ מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר⁠־עָשׂ֗וּ צוּרַ֣ת הַבַּ֡יִת וּתְכוּנָת֡וֹ וּמוֹצָאָ֡יו וּמוֹבָאָ֣יו וְֽכׇל⁠־צוּרֹתָ֡ו וְאֵ֣ת כׇּל⁠־חֻקֹּתָיו֩ וְכׇל⁠־צ֨וּרֹתָ֤ו וְכׇל⁠־תּֽוֹרֹתָו֙ הוֹדַ֣ע אוֹתָ֔ם וּכְתֹ֖ב לְעֵינֵיהֶ֑ם וְיִשְׁמְר֞וּ אֶת⁠־כׇּל⁠־צוּרָת֛וֹ וְאֶת⁠־כׇּל⁠־חֻקֹּתָ֖יו וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם׃
If they be ashamed of all that they have done, make known to them the form of the house, and its fashion, and its exits, and its entrances, and all its forms, and all its ordinances, and all its forms, and all its laws; and write it in their sight; that they may keep its whole form, and all its ordinances, and do them.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְאִם יִתְכַּנָעוּן מִכָּל דַעֲבֵדוּ בְמֶחְזֵיהוֹן צוּרַת בֵּיתָא וְטִקוּסֵיהּ וּמַפְקָנוֹהִי וּמַעֲלָנוֹהִי וְכָל צוּרָתֵהּ וְיַת כָּל גְזֵירָתֵהּ וְכָל צוּרָתֵהּ וְכָל דַחֲזֵי לֵיהּ הוֹדַע יַתְהוֹן וּכְתוֹב לְעֵינֵיהוֹן וְיִטְרוּן יַת כָּל צוּרָתֵהּ וְיַת כָּל גְזֵירָתֵהּ וְיַעְבְּדוּן יַתְהוֹן.
שמואל אמר ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית – וכי יש צורת הבית, אלא אמר הקב״ה הואיל ואתם מתעסקים בו כאלו אתם בונים בו.
[ואם נכלמו – שיתביישו ויכבשו פניהם מכל אשר עשו אז הודע אותם את מה שאני עתיד לעשות להם.]
צורת הבית – וגבול הבניין היאך הוא מלפניו ועד אחריו סדורים לארבע רוחותיו.
ותכונתו – חשבון תאיו ולשכותיו.
וכל צורותיו – כרובים ותמורים אילים ואילמים.
[מצאתי: וכל צורותיו – בתרא לא פורש.
וישמרו – ילמדו ענייני המדות מפיך שידעו לעשותם לעת קץ.
מצאתי: ראויה היתה ביאה שנייה של עזרא כביאה ראשונה של יהושע לבא בזרוע ובנס כדדרשינן עד יעבור ובנין זה מאז היה ראוי להם כשעלו מן הגולה לגאולת עולם אלא שגרם החטא שלא היתה תשובתם הוגנת על מנת שלא לחטוא ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן.
ויש אומרים בבבל נכשלו בנכריות.]
And if they are ashamed i.e., [if] they will be embarrassed and hide their faces because of all they did, then let them know what I am destined to do for them.
the form of the House the perimeter of the House, from front to back, arranged on [all] four sides.
and its scheme the number of its cells and its chambers.
and all its forms the cherubim, palm trees, posts, and halls.
I found: "and all its forms" is unclear.
so that they keep They will learn the matters of the measurements from your mouth so that they will know how to do them at the time of the end. I found [the following]: The second aliyah [to the Holy Land] through Ezra was merited to be like the first entry through Yehoshua, to come about by force and through a miracle, as expounded (Bavli Berakhot 4a, Shemot 15:16): "until... pass.⁠" This Building would then have been fit for them as of then, when they emerged from exile, to an everlasting redemption. But [their] sin caused [this not to happen] for their repentance was not suitable, [i.e.,] they did not resolve to stop sinning. [Therefore,] they emerged to freedom [only] through the sanction of Cyrus and his son. Some say that in Babylon they stumbled regarding gentile women.
ואם נכלמו מכל אשר עשו אז צורת הבית – בניני הבית,
ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורותיו – בניני היקף חומותיו סביב הסוגרים אותו כבנין מצור, וכענין אחור וקדם צרתני (תהלים קל״ט:ה׳).
וגם את כל חקתיו וכל צורתו וכל תורתו – שאורה לך,
הודע אותם וכתוב לעיניהם – משפטי הבנינים והתורות.
וישמרו את כל צורתו וגו׳ – והרי שיטה זו כשיטת המשכן, שבתחלה היו ראוים כל ישראל לשמור משמרת המקדש לשכון בתוך מחניהם ולחנות סביב לו כלוים. חטאו בעגל נתרחקו ונבדל שבט הלוי, ואמר שלא יעלה בקרבם ולא ישכון עוד בתוכם. נתאבלו ונכלמו, אמר להם אם אתם נכלמים מכל אשר עשיתם הורד עדיך מעליך לגמרי ותנהוג הכנעה בעצמך ובושה כנזופים, ואז לפי ההכנעה שתנהוג בעצמך אדעה מה אעשה לך, איך אשכון בקרבך שלא אכלך. וכן עשו ונכלמו, ומהר חרב ואילך נתנצלו עדים ונהגו הכנעה ונזיפה בעצמם. ואז הבדיל שבט לוי שלא תעו ולא היו קשי עורף לשכון במחניהם ולחנות סביב למקדשו לשרתו, ומשה לקח את האהל כל מ׳ שנה שבמדבר ונטה לו מחוץ למחנה ישראל, הרחק מן המחנה, ומנגד סביב לאהל מועד יחנו, והשיב משכנו בתוכם שלא היה לו לשכון כלל בתוכם. אף כאן, אם נכלמו מבאר להם חקות הבית ותורותיו ותכונותיו להתרחק מעליו שלא יטמאוהו ולא אכלה אתם באפי. ואם לא ייכלמו לא אשכון בתוכם כלל, שאם אשכון בתוכם עוד יטמאו ביתי וחצרותיי.
ואם נכלמו – אם יהיו נכלמים מכל אשר עשו הודע אותם תכונת הבית וצורתו וכתוב לעיניהם והם יראו בנין הבית לעתיד ויעשו אותו ואם לאו לאו.
וישמרו את כל צורתו ואת כל חקותיו ועשו אותם – ישמרו אותם בלבם ויאמינו כי כן יהיה ויעשו אותם הבניינים והצורות והתורות לעתיד ואם לא ישמרו אותם בלבם ולא יאמינו לא יעשו אותם כי כן מדת הקדוש ברוך הוא ישלם לאדם מדה כנגד מדה כל המאמין בביאת גואל יזכה לגאולה ואם לא יאמין לא יזכה וכן אם יאמין בתחיית המתים יזכה לתחייה ואם לא יאמין לא יזכה ולא נוכל לפרש ועשו אותם בבית שני שעלו בני גולה של בבל כי הרבה דברים יש בבנינה זו שלא היו כן בבית שני ועל כרחך בנינה זו עתידה ואמר כן ועשו אותה ראיה גדולה לתחיית המתים.
צורת הבית – מה שלפנים מחומת הר הבית בכלל.
ותכונתו – תכונת בנינו בלשכות ובתאים.
ומוצאיו ומבואיו – בשערים הנזכרים.
וכל צורותיו – צורת כל בית בפ״ע.
ואת כל חקותיו – מה שראוי להשתמש בבתים ובשלחנות ובלשכות.
וכל צורותיו – צורת הכרובים והתמורים.
וכל תורותיו – חלק העזרות לכהנים ולישראל ולנשים.
ושזהו אומרו וישמרו את כל צורותיו ואת כל חוקותיו שישמרו אותם בליבם ויאמינו שכן יהיה לעתיד, ויותר נכון לפרש שמפני שבזמנו של יחזקאל היו תועים בני ישראל בעבודת השמש והירח וכמו שאמר מאותם שהיו אחוריהם אל היכל ה׳ ופניהם קדמה משתחוים לשמש, לכן צוה לנביא שיגיד להם כל מה שראה בנבואתו מבנין הבית כדי שיתבודדו ויתבוננו בענין הבית וימדדו את תבניתו, ולפי שהדברים ההם יש להם רמיזות עליונות בדברים האלהיים כמו שבארתי בבנין בית שלמה לכן בהתבוננותם בענין הבית ומדותיו יתבאר להם טעותם בעובדם את המשרתים יכירו וידעו כי לה׳ המלוכה והוא המושל והמשגיח שהם הדברים אשר יורו עליו עניני הבית ומדותיו, ובזה יכלמו מעונותיהם בראותם כי לא מעבר לים הוא אבל בביתם ימצאו מה שילמדם להועיל אם יתבוננו בו, ואמר שמות רבים צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו ואמר פעם שנית וכל צורותיו ואמר בו לשון חקים ותורות לפי שהדברים הם מושגים אצלינו באחד מארבע אופנים אם בחוש ואם במושכל ראשון ואם במופת ואם בקבלה, ואמר צורת הבית על הנראית בחוש ותכונתו על התכונה הנרשמת בנפש שהיא ההתחלה שממנה תבוא ידיעת המושכלות הראשונות, ואמר מוצאיו על המופתים הנעשים מה שיוצאים מהקדמות החושים ומהמושכלות הראשונות, ומובאיו הם המקובלות הבאות לאדם מהאבות בדרך קבלה ולכן צוה השם וכל צורותיו וכל חקתיו וכל תורותיו הודע אותם כי אמר בזה צורותיו על המוחשות ועל המושכלות הראשונות כי הם כולם צורות מושגות לאדם בלי עיון וכל חוקותיו הם המקובלות שאין להם טעם וכל תורותיו הם המופתים הנודעים בהוראה ולמוד, והענין שמתכונת הבית וסדורו וחלקיו יודיע וילמד להם כל זה כדי שישתלמו באמונותיהם אם בדברים המתבארים ע״ד היקש ואם הנודעים מצד הקבלה לבד, ולהיות זאת כוונת הכתובים באמת אמר הגד לבני ישראל את הבית ואמר הודע אותם ולא אמר הראה לפי שאין הדבר תלוי בראיית העין כי אם בהבנת הנרמז והמכוון בבנין זה ועם זה הותרה השאלה הראשונה.
ומובאיו – אין לו חבר במקרא והיה ראוי להיות ומבואיו אולי היה כן בעבור היותו סמוך למלך ומצאיו וכמוהו ופן אורש וגנבתי ותפשתי (משלי ל׳) כ״כ הראב״ע בס׳ מאזנים ע״ש דף ר״כ.
וכל צורתו – צורתיו ק׳.
וכל צורתו – צורתיו ק׳.
וכל תורתו – תורתיו קרי.
ואם נכלמו וגו׳ – ר״ל בתחילת הספור ראה בפניהם אם בעת ההוא כשיזכרו בבניין הראשון הנחרב בעוונם יכלמו מכל המעשים הרעים אשר עשו אז צורת הבית וכו׳ הודע אותם ואם חזקו פניהם מסלע והכלם לא ידעו אל תוסף דבר עוד בזה.
צורת הבית – זהו הצורה בכללו כאלו תאמר שיהיה בה היכל ואולם מבית קה״ק וחצירות ולשכות וצלעות ותאים.
ותכונתו – מכון עמידת כ״א כאלו תאמר בית קה״ק במערב ואחריו ההיכל וכו׳ והלשכות והצלעות מזה ומזה וכדומה.
ומוצאיו ומובאיו – מדת הפתחים שיוצאים ובאים דרך בהן.
וכל צורותיו – צורת כל חדר וחדר.
ואת כל חקותיו – מה שראוי להשתמש בכל חדר וחדר.
וכל צורותיו – צורת הפתוחים שעל הקירות והם התמורים והכרובים.
וכל תורותיו – מקום עמידת הכהנים והעם.
וכתוב לעיניהם – כל הדברים האלה כתוב לעיניהם למען ילמדו בו.
וישמרו – והם ישמרו בלבם כל צורת הבית בכללו ואת כל חוקותיו מה שראוי להשתמש בכל חדר ואז יזכו לעמוד בתחיה ויעשו אותם לעתיד.
ואם נכלמו מכל אשר עשו – ר״ל באשר שיבנה הבית במדות ובצורות אלה שראה יחזקאל לא יגיע זמנו עד שיגיע עת התיקון שיטהרו מעונותיהם, לכן ההודעה הזאת תלויה בתנאי אם יכלמו מכל אשר עשו וישובו בתשובה שלימה, כפי הכלל שהעושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו על כל עונותיו, ואז צורת הבית הודע אותם – כי רק אז יבנה הבית הזה ואמר פה ג׳ פעמים צורת הבית כי היה להביא שלש צורות.
א. הצורה המוכרחת להיות בכל בית שיבנה לה׳ וא״א בלעדה, והיה בשוה במשכן ובבית ראשון ושני ובבית השלישי, והוא שיהיה בו עזרה והיכל וקדש הקדשים וכן הכלים המוכרחים להיות בכולם, מזבח העולה ומזבח הקטורת וארון ושלחן ומנורה וכדומה.
ב. דברים שאינם מוכרחים ויכולים להשתנות כפי הזמן כמו שנשתנו דברים במקדש מן המשכן, ובית שני מן בית ראשון.
ג. דברים שהם מיוחדים רק למקדש השלישי שיגיע שעת התיקון ולא יכלו לעשות כמוהו בימי עזרא הגם שידעו מדברי יחזקאל מפני שידעו שעדיין לא הגיע עת התיקון, רק מקצת דברים אשר קבלו מפי הנביאים שיכולים לעשותו דוגמתו, כמ״ש הרמב״ם בה׳ בהב״ח, על הראשון אמר צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו ר״ל הצורה המוכרחת להיות בכל בית ואת החדרים והשערים המוכרחים להיות בכולם, על הבנין המיוחד רק לעתיד ואין יכולים לעשות כמוהו בזה״ז מפני שעניניו הם חקים נעלמים שלא יתגלו עד זמן העתיד, אמר וכל צורותיו ואת כל חקתיו – שהחקים הם הדברים שטעמם נעלם, ועל הדברים שהם אמצעים בין בנין הראשון ובין בנין השלישי, אשר היו יכולים לעשותם בימי בית שני שבנאו כבית ראשון וכדברים מעין העתיד כמ״ש הרמב״ם מפני שהדברים ההם אינם חקים נעלמים רק תורות שטעמם נודע, אמר וכל צורותיו וכל תורותיו הודע אותם וכתב לעיניהם צוה שיכתוב צורת הבנין העתיד בספר למשמרת לדור אחרון,
וישמרו ר״ל שאם ישמרו את כל צורותיו ואת כל חקתיו להתנהג כפיהם בקדושה ובטהרה ובהטבת המעשים, שיהיו מוכנים אל הצורות האלה שמורים על דבוק ה׳ ושכינתו בקדש לעולם, אז ועשו אותם אז יעשו את הצורות ויבנו את בית השלישי ברוח ה׳ עליהם.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יב) זֹ֖את תּוֹרַ֣ת הַבָּ֑יִת עַל⁠־רֹ֣אשׁ הָ֠הָ֠ר כׇּל⁠־גְּבֻל֞וֹ סָבִ֤יב ׀ סָבִיב֙ קֹ֣דֶשׁ קׇדָשִׁ֔ים הִנֵּה⁠־זֹ֖את תּוֹרַ֥ת הַבָּֽיִת׃
This is the law of the house; on the top of the mountain the whole limit of it round about shall be most holy. Behold, this is the law of the house.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
דָא אוֹרַיְתָא דְבֵיתָא עַל רֵישׁ טוּרָא כָּל תְּחוּמֵהּ סְחוֹר סְחוֹר קוֹדֶשׁ קוֹדְשַׁיָא הָא דָא אוֹרַיְתָא דְבֵיתָא.
והרי זאת תורת הבית – שתמסור להם להבדל ולפרוש מעלי שלא יטמאוהו.
על ראש – גובה ההר כל גבול גובהו
סביב סביב קדש הקדשים – שלא יבא זר בתוכו אלא לצורך.
הנה זאת תורת הבית – להפרישם.
זאת תורת הבית – זאת הנזכרת למעלה.
על ראש ההר – הר הבית והוא ההיכל יהיה בראש ההר כמו שכתוב בענין.
כל גבולו סביב סביב – כל גבול ההר סביב הוא קדש הקדשים כנגד ירושלם כי ירושלם כולה קדש כמו שנאמר והיתה העיר קדש אבל ההר הוא קדש קדשים ובהר עצמו מקום מקדש מזבח והדביר הוא קדש הקדשים כמו שכתוב למעלה.
הנה זאת תורת הבית – הנזכרת למעלה בפרט ובפסוק זה בכלל.
ואומרו זאת תורת הבית כתבו המפרשים שהיא הנזכרת למעלה, ועל ראש ההר הוא הר הבית שההיכל יהיה בראש ההר כמו שכתוב בענין, כל גבולו סביב כל גבול ההר סביב סביב הוא קדש הקדשים ואמר זה כנגד ירושלים שהיא כולה קדש כמו שאמר והיתה העיר קדש אבל ההר הוא קדש קדשים, וכבר זכרתי בשאלות מה שישיגם על זה מהספק, והנראה לי בו הוא שבעבור שצוה שיגד את בני ישראל את הבית וכל צורותיו וכל תורותיו הנרמזים בעניני הבית ביאר מה הם התורות שיורה עליהם הבית בכלל, והיה הר הבית מרובע לד׳ רוחות לרמוז על ארבעה מחנות של מלאכים הסובבים את כסא הכבוד, והיה לכל רוח ג׳ אלפים אמה שהם ת״ק קנים לרמוז שאותו רביעיות נמצא בכל שלושת העולמות בשכלים הנבדלים ובגלגל ובעניני העולם השפל גם כן ועל זה אמר זאת תורת הבית שהוא על ראש ההר שזה יורה שהשוכן בו הוא על כל אלהים כי כמו שהבית היא עליון על ראש ההר כן אלהי הבית ההוא הוא גבוה מעל גבוה, עוד זכר הוראה שנית והיא אומרו כל גבוליו סביב סביב קדש קדשים רוצה לומר שאין הקדושה בלבד בדביר כי היא גם כן בהיכל ובאולם ובחצר ובכל הר הבית, וזו גם כן הוראה רבה כי כמו שהבית כולה קדש קדשים ואין בה דבר חולין כן האמונות האלהיות הם כולם אמת ויציב ונכון וקיים ואין בהם שקר ועולה כלל, ועל ההוראה הזאת השנית אמר פעם שנית הנה זאת תורת הבית רוצה לומר אחדותה בקדושה בכל חלקיה ולא בא אם כן הכתוב הזה להודיע שהיה הבית על ראש ההר ולא שהיה כל גבולו קדש כי כבר נזכר מזה למעלה והותרה בזה השאלה השנית.
קדש קדשים – אין בקו״ף מאריך בספרים מדוייקים.
זאת תורת הבית – ר״ל מה שזכר במקרא שלפניו זאת הוא ענין למוד הבית.
על ראש ההר – ר״ל וזהו הבנין העומד על ראש ההר וכל גבולו מסביב הוא קדש הקדשים ועל הר הבית יאמר כי כל אחוזת הכהנים והלוים יקרא קדש כמ״ש והיתה תרומת הקדש (יחזקאל מ״ח:כ״א) והר הבית יקרא למול קודש קדשים וכאשר יקרא הדביר ק״ק למול כל בנייני המקדש.
הנה זאת תורת הבית – זאת היא למוד הבית לדעת שמקום הר הבית היא ק״ק למול אחוזת הכהנים והלוים.
זאת תורת הבית אמר שבזה יבדל הבית השלישי מן הבתים הקודמים,
א. שיהיה על ראש ההר – וזה כולל,
א. שההר עצמו שעליו יבנה הבית יהיה נכון בראש ההרים, (כמ״ש ישעיה ב׳), עד שההר יהיה בראש כולם
ב. שלעומת שהבתים הקודמים היו בכתף ההר (כמ״ש חז״ל סבור למבניא בעין עיטם דמדלי טובא וכו׳ ובין כתיפיו שכן) הוא יהיה בראש ההר, לא בכתפו, שזה יורה על התרוממותו על כל.
ב. זאת שנית שכל גבולו סביב קדש קדשים – כי העיר תתרחק מן הבית מרחק רב וכ״ה אלף אמה שמקדש ה׳ בתוכו כולו יהיה קדש ותרומת ה׳ לכהנים (כמו שיתבאר לקמן סי׳ מ״ה וסי׳ מ״ח), ומסיים הנה זאת תורת הבית – ר״ל שבתורה הזאת צריכים להתנהג הרוצים שיבנה.
תורת הבית – להיות קדש קדשים, ולהשמר בו מכל טומאה וחלול, ודוק שגם למעלה כתיב ותורתו וקרינן ותורותיו, ויש אם יותר למסורת מן המקרא.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) וְאֵ֨לֶּה מִדּ֤וֹת הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ בָּאַמּ֔וֹת אַמָּ֥ה אַמָּ֖ה וָטֹ֑פַח וְחֵ֨יק הָאַמָּ֜ה וְאַמָּה⁠־רֹ֗חַב וּגְבוּלָ֨הּ אֶל⁠־שְׂפָתָ֤הּ סָבִיב֙ זֶ֣רֶת הָאֶחָ֔ד וְזֶ֖ה גַּ֥ב הַמִּזְבֵּֽחַ׃
These are the measures of the altar by cubits – the cubit is a cubit and a handbreadth – the bottom shall be a cubit, and the breadth a cubit, and its border by its edge round about a span; and this shall be the base of the altar.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְאִלֵין מִשְׁחַת מַדְבְּחָא בְּאַמַיָא בְּאַמְתָא דְהִיא אַמָה וּפְשַׁךְ וְתַשְׁוִיתָא אַמְתָא וְאַמְתָא פוּתְיָא וּגְדַנְפָא מַקַף לָהּ עַל סִפְתֵהּ סְחוֹר סְחוֹר זֵירְתָא חֲדָא וְדֵין טִקוּס מַדְבְּחָא.
ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח – ר׳ מאיר אומר כל אמות שהיו במקדש בינונים חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד, ור׳ יהודה אומר אמת בנין ששה טפחים ושל כלים חמשה, א״ר יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטופח וחיק האמה ואמה רוחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח, חיק האמה זה היסוד, אמה רוחב זה סובב, וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד אלו קרנות, וזה גב המזבח זה מזבח הזהב, ר״מ סבר זהו באמה בת חמשה הא כל אמות הכלים באמת בת ששה, ור׳ יהודה סבר כזה יהיו כל אמות הכלים כו׳ אלא חיק האמה בגובהה אמה רוחב (כגבוה) [כניסה] גבולה אל שפתה סביב (גבהה), לא שנא הכי ול״ש הכי מזבח כמה הוה חמשין ותמניא, פלגיה דמזבח כמה הוה עשרים ותשעה, מקרנות ועד סובב עשרים ותלתא, כמה בציר לפלגיה דמזבח שיתא, ותנן אם עשה מרגליו ולמטה אפילו אמה אחת כשרה, דיקא נמי דקתני וחיק האמה ואמה רוחב ש״מ.
ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים (יחזקאל מ״ו:כ׳) – תנן התם כל המנחות יש להם מעשה כלי בפנים, שאלו את רבי מנין א״ל הרי הוא אומר ויאמר אלי זה המקום אשר יבשלו שם הכהנים את האשם ואת החטאת אשר יאפו את המנחה, מנחה דומיא דחטאת ואשם מה חטאת ואשם טעונין כלי אף מנחה נמי טעונה כלי.
ואלה מדות המזבח – שמפרש למטן ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רוחב (יחזקאל מ״ג:י״ז).
באמות אמה אמה וטופח – באמה בת ששה שהיא אמה וטופח באמה בת חמשה.
וחיק האמה – אבל היסוד שלו נמדד באמה של חול שהיא בת חמש חיק לשון חיקויו קביעות והיא היסוד האמה אמת חול ולא אמה וטופח שהיא אמה בת ששה וכן שנינו במנחות שהיסוד והסובב והקרנות נמדדין באמה בת חמשה.
וחיק האמה – זה היסוד.
ואמה רחב – זה הסובב.
וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד – אלו הקרנות זרת אחד מאמצעיתו מדדו זרת לכל רוח הרי אמה על אמה.
וזה גב המזבח – ובאמה זו היה נמדד גב מזבח הזהב אמה ארכו ואמה רחבו רבוע כך מפורש בעירובין ובמנחות (בבלי מנחות צ״ד) מפורש יותר לפי החשבון חיק האמה בגובהה עלה אמה ואמה רחב כנסה כניסת הסובב אמה בת חמשה אבל עלייתו ששנינו עלה חמש וכנס אמה אינו באמה בת חמשה וגבולה אל שפתה הקרנות בין לרחבן בין לגבהן באמה בת חמשה.
And these are the measurements of the altar as he explains further: "fourteen [cubits in] length by fourteen [cubits in] breadth" (verse 17).
in cubits; the cubit, one cubit and a handbreadth with a cubit of six [handbreadths], which is a cubit and a handbreadth, [judging] by a cubit of five [handbreadths].
but the base one [ordinary] cubit but its base is measured with an ordinary cubit, which equals five [handbreadths]. The word חֵיק is related to חֵקוּי, permanence, it refers to the one cubit. The cubit is the ordinary cubit, not a cubit and a handbreadth, which is the cubit of six [handbreadths]. So too did we learn in Menahoth (97b) that the base, the circuit, and the horns are measured with a cubit of five [handbreadths].
but the base one [ordinary] cubit This is the yesod.
and such a cubit also for the breadth This is the circuit.
and [likewise on] its border, [going] one span to its edge all around These are the horns, [each of which measured] one span from its center; and they measured a span to each side, totaling a cubit by a cubit.
and equally so the very top of the altar And with this cubit the top of the golden altar was measured [to be] a cubit in length and a cubit in breadth [forming a] square. So it is explained in Erubin (4a). In Menahoth (97b) it is explained more fully in terms of the computation: The base was a cubit in height. It extended upward a cubit, and a cubit was its breadth. The recess of the circuit was recessed a cubit of five [handbreadths], but its height, of which we learned (Mishna Middot 3:1): "It extended upward 5 [cubits] and was recessed a cubit" was not [measured] with a cubit of five [handbreadths].
and [likewise on] its border, [going] one span to its edge The horns, both in their breadth and in their height, were [measured] with a cubit of five [handbreadths].
והנה אלה מדות המזבח באמות – באותן אמות של בית כל אמה ואמה.
ולפי שיש במזבח מיני אמות ומדות בגובה ורוחב וכניסות וחיק וגבול, והייתי אומר יש מהן קטנות וגדולות כמו בשל בית שיש מהן בשיעור טפח ויש מהן אצילה, לכך אמר אמה ואמה – כל אמה ואמה שבו כולן באמות הראשונות בשיעור טפח. ושלא תאמר גם אמות אצילה נזכרה בראשונות לכך נאמר וטפח – ובשיעור טפח, וידועות הן, ו׳ טפחים לאמה.
וחיק של אמה – חקק חריץ ותעלה בארץ סביב למזבח, אמה בעומק ואמה רוחב.
וגבולה – של אמת החיק אל שפתה סביב למזבח לפנים ממנה קרקע,
זרת – מדת הגבול האחד מפו וכן לכל צד, שאין נכון להיות המזבח על שפת התעלה ממש.
וזה גב המזבח – ובזה אצל הגבול יהיה גב המזבח וגבהו.
ואלה מדות המזבח – רז״ל פירשו הפסוק כן וחיק האמה זה יסוד ואמה רוחב זה סובב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד אלו הקרנות וזה גב המזבח זה מזבח הזהב.
ויונתן תרגם: ואילין משחת מדבחא באמיא באמתא דהיא אמה ופשך ותשויתא אמתא ואמתא פותיא וגדנפא מקף לה על ספתיה סחור סחור זרתא חדא ודין טקוס מדבחא. ובמסכת מדות שנינו המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים עלה אמה ונכנס אמה זהו יסוד נמצא שלשים על שלשים עלה חמש ונכנס אמה זהו סובב נמצא שמנה ועשרים על שמנה ועשרים עלה שלש וכנס אמה זהו מקום קרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא ששה ועשרים על ששה ועשרים מקום הלוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא ארבעה ועשרים זהו מקום המערכה אמר רבי יוסי מתחילה היה שמנה ועשרים על שמנה ועשרים וכונס ועולה במדה זו עד שנמצא מקום המערכה עשרים על עשרים וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הצפון וארבע אמות מן המערב כמין גומא שנאמר והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רחב רבוע (יחזקאל מ״ג:ט״ז) יכול שאינו אלא שתים עשרה על שתים עשרה כשהוא אומר על ארבעת רבעיו מלמד שמן האמצע הוא מודד שתים עשרה אמה לכל רוח הנה תראה כי רז״ל פירשו כי מדות המזבח הם מדות מזבח בית שני. ודעת יונתן אינו כדעתם כמו שתראה ונוכל לפרש כי מדה אחרת יהיה למזבח העדות ואמר ואלה מדות המזבח כמו שאומר והולך עד ויאמר אלי בן אדם ופירוש באמות באמות הידועות בנבואה זו שכל אמה מהם אמה וטופח שהם ששה טפחים כי אמה בסתם בת חמשה טפחים וזאת המדה היתה בת ששה טפחים וכן אמר בתחילת נבואה זו שש אמות באמה וטפח (יחזקאל מ׳:ה׳) כמו שפירשנו וחיק האמה ואמה רחב באמצע המזבח היה גובה אמה ורחב אמה והוא מקום המערכה.
וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד – גבול האמה היה גבוה זרת אחד ופירוש וגבולה מסגרת כמו שתרגם יונתן גדנפא.
וזה גב המזבח – זה שספר הוא גב המזבח שהוא מקום המערכה שהיה גבוה על המזבח אמה לפיכך קראו גב.
ומפני שהיה הנביא עתיד לבאר ענין הכהנים בעבודתם והקרבנות אשר יקריבו על המזבח כמו שיבאר אח״ז, לכן התחיל מיד ואלה מדות המזבח כי הצורך לבאר ענין המזבח ומדותיו להגיד אחר כך הקרבנות שיקריבו עליו ולזה לא זכר שאר כלי הבית לפי שלא נעשה בהם שנוי ולא חידוש ממה שזכרה בהם התורה וממה שעשה שלמה בבנינו וזכר בלבד מזבח העולה לאותה סבה שזכרתי, ואם נזכרו שלחנות השיש היה לפי שהיו דבר מחודש לעתיד והותרה בזה השאלה השלישית.
והנה במדות המזבח שאמר אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה רחב וגו׳ פירשו חז״ל (מנחות צז, א - ב) שחיק האמה הוא יסוד ואמה רחב הוא הסובב וגבולה לשפתה סביב זרת האחד אלו הקרנות וזה גב המזבח הוא מזבח הזהב, ויונתן תרגם ואלין משחת מדבחא באמיא באמתא והיא אמה ופשך ותשויתה אמתא ואמתא פתיא וגדנפא מקף ליה על שפתיה סחור סחור זרתא חדא ודין טקוס מדבחא, ובמס׳ מדות (משנה מדות ג׳:א׳) שנינו המזבח היה ל״ב על ל״ב עלה אמה וכנס אמה זהו יסוד נמצא שלשים על שלשים עלה חמש וכנס אמה זהו סובב נמצא כ״ח על כ״ח על שלש וכנס אמה זהו מקום קרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא כ״ו על כ״ו זהו מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא כ״ד על כ״ד זהו מקום המערכה, אמר רבי יוסי מתחילה היו כ״ח על כ״ח וכונס ועלה במדה זו עד שנמצא מקום למערכה כ׳ על כ׳ וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ד׳ אמות מן הצפון וד׳ אמות מן המערב כמין גאם שנאמר והאריאל שתים עשרה אורך בשתים עשרה רוחב רבוע יכול שאינו אלא שתים עשרה על י״ב כשהוא אומר על ארבעת רבעיו מלמד שמן האמצע הוא מודד י״ב אמה לכל רוח הנה תראה שחכמים זכרונם לברכה פירשו כי מדות זה המזבח הם מדות מזבח מבית שני ודעת יונתן אינו כדעתם כמו שתראה. ואפשר לפרש כי מדה אחרת יהיה למזבח הקטורת ושלא דיבר הכתוב כאן אלא במזבח העולה ואמר ואלה מדות המזבח כמו שמבאר והולך עד ויאמר אלי בן אדם, ופירוש באמות באמות הידועות בנבואה הזאת שכל אמה מהם ו׳ טפחים כי שאר האמות בסתם בת ה׳ טפחים הם וזאת המדה היתה בת ו׳ טפחים וכן אמר בתחלת הנבואה שש אמות באמה וטפח, ואמרו וחיק האמה ואמה רוחב להגיד שבאמצע המזבח היה גובה אמה ורוחב אמה והוא מקום המערכה, וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד גבול האמה היה גבוה זרת אחד ופירוש גבולה מסגרת כמו שתרגם יונתן גדנפא, ואומרו וזה גב המזבח רוצה לומר זה שסיפר הוא גב המזבח היותר גבוה שבו שהוא מקום המערכה לפיכך קראו גב.
וחיק – מלשון חקוי וקביעות תהו היסוד כן ארז״ל (בבלי מנחות צ״ז).
וגבולה – הם הקרנות שהם בגבול המזבח ולתוספת ביאור אמר אל שפתה.
זרת – היא חצי האמה וכן זרת ארכו (שמות כ״ח:ט״ז).
גב – שטח הגובה וכן ותבני לך גב (יחזקאל ט״ז:כ״ד).
ואלה מדות המזבח – זהו מזבח העולה שהראהו לו.
באמות אמה אמה וטופח – ר״ל באמות גדולות שבכל אמה יש אמה אחת של חול שהיא בת חמשה טפחים ועוד טפח אחד.
וחיק האמה – אבל גובה עליית היסוד היה במדת האמה הפשוטה של חול בת ה׳ טפחים (וב׳ הטפחים החסרים היו עודפים במדת גובה הסובב והגג ועל שלא היו אמה לא חשבם).
ואמה רחב – וכן האמה מרחב כניסת הסובב היה באמה ה׳ (וטפח החסר היה עודף במדת רוחב הגג ולא דק) וכן הקרנות שהיו בגבולה מסביב בארבעת המקצועות שהיו זרת אחד מאמצעיתם לכל רוח והיו א״כ אמה על אמה היו ג״כ באמת ה׳ (והטפחיים החסרים היו עודפים במדת מקום המערכה ולא דק).
וזה גב המזבח – בהאמה הזה הפשוטה בת ה׳ טפחים מדד שטח מזבח הזהב שהיה אמה על אמה כן דרשו רז״ל (בבלי מנחות צ״ז).
חיק – כן נקרא היסוד שהוא בחיק הארץ.
וגבולה – ת״י גדפנא, והוא במקום חוט הסקרא.
גב – מל׳ גובה.
ואלה מדות המזבח – לדעת חז״ל שבוני בית שני עשו את המזבח בתבנית הזה (ולא היה רק שינוי קטן בעליית היסוד) לכן ספר המעשה המזבח בפ״ע, כי צורת המקדש הוא מיוחד רק לעתיד, אבל מדות המזבח הוא אפשרי לעשותו גם בזה״ז, והנה גובה המזבח היה עשר אמות והיה נחלק באופן זה, גובה היסוד יהיה בבית שלישי שתי אמות (ובבבית שני היא אמה אחת) וזה נקרא חיק ורחבו ל״ב אמה אחר גובה ב׳ אמות נתקצר המזבח אמה מכל צד, ולא היה רחבו רק שלשים אמה, וכניסה זו נקרא בשם עזרה התחתונה או הקטנה – כי המקום שתחתיו היה קטן רק שתי אמות, משם עלה ארבע אמות ברוחב ל׳ על ל׳, ושטח זה נקרא סובב, (כי רוחב היסוד לא סבב מכל צד והיה מהלך רק על צפון ומערב ואמה במזרח ואמה בדרום, אבל רוחב הסובב סבב מכל צד), ואז נתקצר שנית אמה מכל צד, ונעשה כ״ח אמה על כ״ח אמה, וכניסה זו שכנס אמה נקרא בשם העזרה הגדולה – משם עלה עוד ד׳ אמות עד ראש הקרנות ונקרא בשם הראל ובזה נבא אל הבאור, אמר שמדות המזבח היה באמות ר״ל שהיה במדתו שני מיני אמות, מקצתם היו באמת בת חמש ומקצתם באמת בת שש, וז״ש אמה, אמה וטפח – ר״ל מקצתם אמה סתם בת חמש, ומקצתם אמת שש שמחזיק אמת חמש ועוד טפח ומפרש וחיק האמה – ר״ל החיק שהוא עליית היסוד רחב היה באמה סתם בת חמש, וכן היה אמה רחב מה שהיה היסוד רחב אמה על הסובב היה ג״כ אמה באמה בת חמש, (וזה כדעת הרמב״ם, ודעת רש״י פ״ק דעירובין שמ״ש חז״ל דאמת יסוד בקטנה לא קאי על כניסת היסוד, ובכ״ז במזבח של העתיד מורה הכתוב שיהיה כדעת הרמב״ם) וגבולה על שפתה סביב זרת האחד נראה שגבול זה הוא באמצע המזבח שבמשכן כתיב ועשית מכבר מעשה רשת, ובבית שני היה חוט הסקרא להבדיל בין דמים העליונים לתחתונים ובבנין הג׳ יהיה בולט מן המזבח בנין כמדת זרת, ונקרא גבול, כי מגביל בין דמים עליונים לתחתונים, שהוא הגבול בין חצי העליון לבין חצי התחתון, ושפת ההיכר הזה היה לו רוחב זרת.
וזה גב המזבח – עתה מתחיל לפרש גובה המזבח.
אמה אמה וטפח – כל אמה בקדש מיותרת טפח מאמות החול, ועיין מה שכתבתי למעלה מ׳:ה׳.
וחיק וגו׳ – יסוד המזבח היה רחב אמה למהלך הכהנים סביב סביב והיה גבוה מן הקרקע אמה, ויתר בנין המזבח נכנב בתוך יסוד זה המרובע כמו בתוך חיק, ולאמת יסוד זה היתה כמו מסגרת ושפה לגבול בגבהו, וגובה מסגרת או שפה זו זרת, מדה מן האגודל (האצבע הגדולה או העבה) עד האצבע הקטנה (זרת⁠־זערת) כשיפתח אדם אצבעות ידיו.
גב המזבח – יסוד זה סובל יתר בנין המזבח כמו סַבָּל שנושא משא על גבו.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) וּמֵחֵ֨יק הָאָ֜רֶץ עַד⁠־הָעֲזָרָ֤ה הַתַּחְתּוֹנָה֙ שְׁתַּ֣יִם אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב אַמָּ֣ה אֶחָ֑ת וּמֵהָעֲזָרָ֨ה הַקְּטַנָּ֜ה עַד⁠־הָעֲזָרָ֤ה הַגְּדוֹלָה֙ אַרְבַּ֣ע אַמּ֔וֹת וְרֹ֖חַב הָאַמָּֽה׃
From the bottom on the ground to the lower ledge shall be two cubits, and the breadth one cubit; and from the lesser ledge to the greater ledge shall be four cubits, and the breadth a cubit.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּמִתַּשְׁוֵית אַרְעָא עַד מְסַתִמְתָא אַרְעִיתָא תַּרְתֵּין אַמִין וּפוּתְיָא אַמְתָא חֲדָא וּמִמְסַמְתָּא זְעֶרְתָּא עַד מְסַמְתָא רַבְּתָא אַרְבַּע אַמִין וּפוּתְיָא אַמְתָא.
ומחיק הארץ – יש שתרגם אותה:⁠1 מישור הארץ.
1. ראה הערה 1 בטקסט הערבי.
ומחיק הארץ – מן היסוד מקרקע הארץ.
עד העזרה התחתונה – עד גב מלבן הראשון.
שתים אמות – ולא כן היה בבית עולמים ששם שנינו מביא מלבן של שלשים ושתים על שלשים ושתים וגובהו אמה וכאן גובהו שתים.
ורחב אמה אחת – כשהניח מלבן השני עליו היה מלבן השני שלשים על שלשים נמצא כניסה לו סביב סביב רחב אמה והוא היסוד הרי עלה שתים וכנס אמה והוא היסוד. יונתן תרגם עזרה מסמתא לשון רצפה שהיה ממלא את המלבן חלוקי אבנים מזפת וסיד וקוניא וממחה ושופך ומחליקו למעלה והרי הוא כמין רצפה.
ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות – מגג מלבן התחתון עד גג מלבן שעליו ארבע אמות גובה.
ורחב האמה – הוא כניסת הסובב עלה ארבעה וכנס אמה זהו סובב והתחתון קורא קטנה לפי שאין גובהו אלא שתים והעליון גובהו ארבע.
And from the base on the ground [Heb. וּמֵחֵיק הָאָרֶץ. From the "yesod,⁠" from the floor of the earth.
to the lower ledge [Heb. הָעֲזָרָה, lit. court.] Until the top of the first frame.
two cubits It was not the same in the [Second] Temple, for there, we learned (Zeb. 54a): "They bring a frame of 32 [cubits] by 32 [cubits], whose height is a cubit,⁠" whereas here its height is two cubits.
and the breadth one cubit when one places the second frame upon it. The second frame was thirty by thirty, the result being that it [the bottom, 32 by 32 cubit frame] had a recess around it a cubit wide which was the base. Jonathan renders: עֲזָרָה as מסְתַּמְתָא, a word for floor, [and it was called so] because one would fill the frame with smooth stones, pitch, lime, and molten lead, mix it and pour it out and smooth it out on top, and behold, it would be a kind of floor.
and from the smaller ledge to the greater ledge four cubits From the top of the lower frame until the top of the frame that was upon it was a height of four cubits.
and the breadth, one cubit This is the amount of the recess of the circuit. It went up four cubits and went in one cubit. [In the second Temple, it went up five cubits and went in one.] And this is the "circuit.⁠" The lower one is called smaller because it is only two [cubits] high, whereas the upper one is four.
והגבול נחשב אל החיק, ולכך אינו אומר ומהגבול עד העזרה אלא ומחיק הארץ – והגבול בכללו, לומר כי מן הקרקע מן הגבול מתחיל למנות ממטה למעלה.
עד העזרה התחתונה – כל רחבה שסביבות מקום מיוחד קורא עזרה. ואיני יודע בו משמע.
שתים אמות – בגובה.
ורחב אמה אחת – גג העזרה והיא כניסה ככניסת יסוד.
ומהעזרה הקטנה – הנמוכה זאת עד העזרה הגדולה – הגבוהה. והרבה יש במקרא לשון קוטן שהוא שפלות ולשון גודל שהוא גובה.
ארבע אמות – גובה.
ורחב האמה – כלומר מדת האמה של עזרה ראשונה. ולפי שחילק אותן בגובהן השוה אותן ברחבן ותלה אמת רחב הגדולה באמת רחב כניסת הקטנה. שברחב כניסתן שוות הנה, לכך נאמר האמה.
ומחיק הארץ – מאמצע הארץ ומהשוה בה אשר בין העזרה העליונה לתחתונה שהמזבח היה בנתים ומקום מעמד הכהנים המקריבים על המזבח קורא עזרה כמו שקרא גם כן מקום מעמד ישראל עזרה והעליונה היא מהמזבח כלפי אולם והתחתונה מהמזבח כלפי מזרח ואמר שמאמצע הארץ שהוא מקום המזבח עד העזרה התחתונה שתים אמות רוצה לומר באורך ורוחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורחב האמה לא ידענו איזו מן העזרות קורא קטנה העליונה או התחתונה ואיזו מהן קורא גדולה מכל מקום אמר כי מזו לזו היו ארבע אמות והוא מקום המזבח שנאמר עליו ההריאל ארבע אמות והנה זה שטח המזבח מלמטה על הארץ ד׳ אמות בארץ וברוחב וכן בגובה והוא הנקרא הראל כלומר בית אל לפי שהיו עובדים בכל מקום לאלהים אחרים על ההרים הגבוהים וזה שהיה הראל לא היה גבהו אלא ד׳ אמות לפיכך אמר ד׳ אמות בסתם וכולל לשטחו וגבהו ובסוף ארבע אמות בגובה היה מתרחב המזבח והיו יוצאין אבני המזבח לחוץ ואותו המקום הוא הנקרא אריאל ואמרו רבותינו ז״ל כי נקרא המזבח אריאל לפי שהאש הקדושה היורדת מן השמים היתה רבוצה בו כארי וזה המקום שנקרא אריאל היו שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו (יחזקאל מ״ג:ט״ז) וממנו ולמעלה היו ארבע הקרנות ומדת מקום המערכה זכר למעלה.
עוד אמר ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות ורוחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבעה אמות ופירושו שקורא עזרה מקום מעמד הכהנים המקריבים על המזבח כמו שקרא גם כן מקום מעמד ישראל עזרה, והעזרה העליונה היא מהמזבח כלפי האולם והתחתונה היא מהמזבח כלפי מזרח והמזבח היה בנתים, ואמר עתה שמחיק הארץ שהוא מאמצע הארץ ששם המזבח עד העזרה התחתונה היו שתים אמות רוצה לומר באורך ורוחב אמה אחת ולכן היה מהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבעה אמות וברוחב אמה אחת וידמה שקרא עזרה קטנה לתחתונה וגדולה לעליונה.
העזרה – דפוס בנין המזבח קורא בשם עזרה.
ומחיק הארץ – מהתחלת היסוד שכלפי הקרקע עד כלות גובה הדפוס התחתונה ההיא העשוי להיסוד היה שתים אמות.
ורחב – ר״ל הניח רוחב אמה מסביב להכניס לפנים את הדפוס שעליה וזהו כניסת היסוד.
מהעזרה הקטנה – מגג דפוס הראשון הקטנה כי לא היתה כ״א בגובה שתי אמות ומגגה עד גג הדפוס הגדולה היה ארבע אמות הוא הסובב.
ורוחב האמה – הניח מסביב רחב האמה הפשוטה בת ה׳ טפחים להכניס לפנים את הדפוס שעליה וזהו כניסת הסובב.
העזרה – מחיצה וגבול שלפני איזה דבר, ובא על חצר שלפני ההיכל (דברי הימים ב סי׳ ד׳ וסי׳ ו׳) ופה מצייר המזבח כאילו לפני המערכה יש שתי מחיצות במקום שהוחל הסובב לעלות, ובמקום שהוחל גובה המזבח, שכ״א רחב מחבירו.
ומחיק הארץ היינו מהתחלת היסוד שהוא בארץ,
עד העזרה התחתונה – היינו הכניסה התחתונה שנכנס המזבח אמה והתחיל הסובב היה ב׳ אמות – גובה היסוד,
ורחב אמה אחת – שהחיק ר״ל היסוד היה רחב אמה מן הסובב,
ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה היינו מהכניסה התחתונה עד הכניסה העליונה שכנס שנית אמה למעלה מן הסובב, היה ארבע אמות גובה הסובב ורחב האמה – ששם היה ג״כ רחב אמה יותר מן אשר למעלה ששם כנס אמה.
העזרה – הגזרה התחתונה (עיין מה שכתבתי למעלה מ״א:י״ב), מה שנגזר או נפרד בארכו ורחבו מן היסוד, ועזרה או גזרה תחתונה זו שלמזבח גבהה שתי אמות וגם היא רחבה אמה למהלך הכהנים, ומן עזרה זו נפרדת עזרה אחרת קצרה מן התחתונה גבהה ארבע אמות וגם היא רחבה אמה.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) וְהַהַרְאֵ֖ל אַרְבַּ֣ע אַמּ֑וֹת [וּמֵהָאֲרִיאֵ֣ל] (ומהאראיל)א וּלְמַ֔עְלָה הַקְּרָנ֖וֹת אַרְבַּֽע׃
The upper altar shall be four cubits; and from the altar hearth and upward there shall be four horns.
א. [וּמֵהָאֲרִיאֵ֣ל] (ומהאראיל) =ל ובדפוסים
• בקורן וברויאר אין ציון של ״קרי״ על פי שיטתם, אמנם ציינו אותו במהדורתנו כדי להבליט את החלפת מקום היו״ד (וכן בפסוק הבא).
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּמַדְבְּחָא אַרְבַּע אַמִין וּמִמַדְבְּחָא וּלְעֵלָא קַרְנָתָא אַרְבַּע.
וההראל – הוא גובה גג המזבח מן הסובב ולמעלה ובבית עולמים לא היה אלא שלש.
ויונתן אף הוא תרגמו: ומדבחא ארבע אמין.
And the altar hearth The height of the top of the altar, from the circuit and above; and in the [Second] Temple it was only three [cubits]. Jonathan, too, renders: And the altar was four cubits.
וההראל – מבצר גבוה שהוא כהר וכן הוא שני אריאל מואב (שמואל ב כ״ג:כ׳) כמו הריאל, שני מבצרי מואב. וכן הוא הוי אריאל אריאל וגו׳ (ישעיהו כ״ט:א׳).
ארבע אמות – גובה. הרי י׳ אמות אמות גובהו.
הקרנות ארבע – ולא פירש בשום מקום גובה קרנות המזבח לפי שאינן מגופו ואינן אלא לנוי.
וההראל – מבואר הוא ומהאראיל וכן והאראיל כתב ביו״ד בין האל״ף והלמ״ד וקרי היו״ד בין הריש והאל״ף והענין אחד.
ואומרו וההר אל ארבע אמות הוא מקום המזבח ושטחו מלמטה על הארץ שהיה אותו שטח ארבעה אמות באורך וכן בגובה, ונקרא הראל כלומר בית אל כאילו קראו הר האל ובסוף הארבע אמות בגובה היה מתרחב המזבח והיו יוצאים אבני המזבח לחוץ ואותו המקום בייחוד הוא הנקרא אריאל ואמרו חכמים זכרונם לברכה כי נקרא המזבח אריאל לפי שהאש הקדושה היורדת מן השמים היתה רבוצה בו כארי.
ומהאראיל – ומהאריאל ק׳.
וההראל – הוא כמו האריאל ובאה הה״א במקום האלף ונשמטה היו״ד וכן יקרא שם המזבח כמו והיתה לי כאריאל (ישעיהו כ״ט:ב׳) ונקרא כן ע״ש שירד עליו האש מהאל מן השמים ורבצה עליו כארי.
וההראל – הוא גובה גג המזבח מן הסובב ולמעלה.
ארבע אמות – ארז״ל בפרק איזהו מקומן דרשות קרנות ארבע קאמר ר״ל הדמים הנתנין בקרנות המזבח רשותייהו הוה מגג המזבח ולמטה ד׳ אמות והוא עד כלות אמה עליונה מהסובב כי עד שם נקרא למעלה כי בכלות ד׳ מהגג היה חוט הסיקרא שהוא באמצע המזבח כי הקרנות א׳ והגג שלשה והאמה העליונה מהסובב הרי חמש וכן שלשה הנשארים מהסובב ושנים של היסוד הם חמש.
ומהאריאל ולמעלה – למעלה מגג המזבח היו ד׳ קרנות בארבעת המקצועות.
וההראל מקום המערכה שהיה בראש המזבח נקרא הראל, ור״ל המקום שמן העזרה הגדולה שהיא כניסת הסובב עד ראש המזבח היה ארבע אמות – והגם שעד המערכה לא היה ג׳ אמות, מפשר כי מהראל ולמעלה יצאו ארבע הקרנות שהיו ג״כ גובהן אמה, ועם הקרנות היה ההראל ארבע אמות, ובזה נשלמו י׳ אמות של גובה המזבח וחז״ל (בפ׳ איזהו מקומן) פי׳ שמ״ש והראל ארבע ולא עד ההראל, שאגב משמיענו שחשבינן ארבע מן ההראל שהוא מקום המערכה ולמטה, לענין רשות דמים שמן חוט הסקרא עד מקום הקרנות ניתנים דמים העליונים, ולמטה מהם ניתנים דמים התחתונים, וזה הגיע עד אמה אחת למטה מן הסובב שהוא ד׳ אמות מן ההראל שהוא מקום המערכה, אולם חשבון זה יצדק בבית שני שהיה עליית היסוד רק אמה אחת, שעליית היסוד היה באמת בת חמש, וכן אמת גובה הקרנות היה באמת בת חמש, ונשאר למטה מן הקרנות ולמעלה מן היסוד ד׳ אמות למעלה וד׳ אמות למטה באמת בת שש, אבל בבית השלישי שיהיה גובה היסוד ב׳ אמות באמת בת ה׳, א״כ אמצע המזבח הוא חצי טפח אחר ד׳ אמות של מקום הקרנות. י״ל לשכן יהיה לעתיד הגבול של רוחב זרת באותו טפח שאחר ארבע אמות, והגבול הזה ימצע בין עליון לתחתון והיה ההראל ד׳ אמות עד הגבול הזה.
וההראל – לפי שד״ל (עי׳ בפירושו לישעיה כ״ט:א׳) הראל ואריאל שניהם כנוי למזבח (ובישעיה הם כנוי לירושלים ששם בית המקדש והמזבח), ולפי דעתו נחלפו בשני השמות אותיות אהח״ע ובאחד נתוספה היו״ד; ויש להניח שנקרא המזבח בפי המון העם בשני השמות, הר אל, שהוא העיקר בהר הבית, ואריאל שהאור דולקת תמיד (אל לשון חוזק או לשון אלהות) עליו, וגם שם אריה נגזר מן אור או אוּר, והוא הצהוב במינו בעוד שהשחל שערו נוטה לשחור (להצהיל⁠־להצהיר, תהלים ק״ד:ט״ו); וקורא לגג המזבח שעליו מערכת העצים אריאל, וגם הוא נגזר מן העזרה העליונה בכניסת אמה וגבהו ארבע אמות ועל גגו בארבע פנותיו ארבע הקרנות למתן דמים.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טז) [וְהָאֲרִיאֵ֗ל] (והאראיל) שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ אֹ֔רֶךְ בִּשְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֖ה רֹ֑חַב רָב֕וּעַ אֶ֖ל אַרְבַּ֥עַת רְבָעָֽיו׃
The altar hearth shall be twelve cubits long by twelve broad, square in its four sides.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנציאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּמַדְבְּחָא תַּרְתָּא עַסְרֵי אוּרְכָּא בְּתַרְתָּא עַסְרֵי פּוּתְיָא מְרֻבַּע עַל אַרְבְּעָא סִיטְרוֹהִי.
והאריאל שתים עשרה ארך – מקום המערכה היה עשרים וארבע על עשרים וארבע וזהו שתים עשרה בי״ב.
אל ארבעת רבעיו – שמאמצעיתו הוא מודד שתים עשרה לכל רוח הרי כ״ד על כ״ד כך מפורש בזבחים וכן שנינו במסכת מדות המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים עלה אמה וכנס אמה זה היסוד נמצא שלשים על שלשים עלה חמש וכנס אמה זה הסובב נמצא עשרים ושמונה על עשרים ושמונה מקום הקרנות אמה מזה ואמה מזה נמצא עשרים ושש על עשרים ושש מקום הילוך רגלי הכהנים אמה מזה ואמה מזה נמצא עשרים וארבע על עשרים וארבע מקום המערכה.
And the altar hearth shall be twelve [cubits in] length The [entire] place for the woodpile was twenty-four [cubits] by twenty-four [cubits] and this [section] was twelve by twelve.
to [each of] its four sides [i.e.,] he measured twelve [cubits] from its center to every side. Behold [it was] 24 [cubits] by 24 [cubits]. So is it clear from Zebahim (61b), and so have we learned in Tractate Middoth (3:1): The altar [of the second Temple] was 32 by 32 [cubits]. It extended upward a cubit and receded a cubitforming the baseleaving it 30 by 30 [cubits]. It extended upward five [cubits] and receded a cubitthis is the circuitleaving 28 by 28 [cubits]. The area for the horns was a cubit here and a cubit there, leaving 26 by 26 [cubits]. The area for the priests to walk was a cubit here and a cubit there, leaving 24 by 24 [cubits]the place for the woodpiles.
והרי פרשתי בעזרות גובה ורחב, ובהראל גובה, ועתה מפרש הרחב. ולכך אומר: שתים עשרה וגו׳ – עשה הרחב עיקר, שבשתים עשרה אמות של רחב פשוטו היה י״ב ארך, ולא כל ארכו ורחבו אלא רבוע אל ארבעת רבעיו. ואילו הרבעים אם תאמר רבעי הקיפו מה לימדנו בהן, ועוד מדת רחב שבו כלן בגג הן נמדדות וזה בהיקף, בתמיה, אלא על כרחך רבעי רחב גגו ועביו. וכן נדקדק למטה בי״ד של העזרה. וכמין גאם מדדו למעלה והתחיל מן הקרנות. כיצד מקרן דרומית מזרחית מדד הימנה ולצפון י״ב ולהימנה ולמערב י״ב והיא הפנה. וחוט הסיקרא מפסיק בין הפנות. ומקרן מזרחית צפונית לדרום י״ב והימנה ולמערב י״ב. ומקרן צפונית מערבית למזרח י״ב והימנה לדרום י״ב. ומקרן מערבית דרומית לצפון י״ב והימנה למזרח י״ב. וכל כך למה כדי לברר את הקרנות ופנות המזבח ליתן מדם החטאת על ד׳ קרנותיו ופנותיו כמו שיאמר. והשמיעך שרבעי האריאל למעלה מן העזרות בכלל הקרנות הן ורבעי העזרה בכלל הפנות, והן הן פנותיו. ותדע שהרי שכשמונה משך העזרות הוא מונה אותן כאחת מה שגדלו בין שתיהן.
ואותו מקום שנקרא אריאל היה י״ב באורך וי״ב ברוחב רבוע אל ארבעת רבעיו ומשם ולמעלה היו ד׳ הקרנות.
והאראיל – והאריאל קרי.
רבוע – מרובע.
רבעיו – צדדיו וכן על ארבעת רבעיהם (יחזקאל א׳:ח׳) והוא מלשון רבע כי כל צד הוא רבע כי ארבע צדדים יש.
והאריאל – שטח המזבח הוא מקום המערכה היה י״ב אמות על י״ב וזהו מאמצעיתו לכל רוח והיה א״כ כ״ד על כ״ד.
רבוע – היה מרובע בארבעת צדדיו.
האריאל – כן נקרא המזבח ע״ש אש השמים שהיתה רבוצה כארי ואוכלת הקרבנות.
והאריאל רוחב מקום המערכה היה שתים עשרה ארך על שתים עשרה רחב – פירש במשנה דמדות שמודד מדה זאת מאמצעו של מזבח, שמאמצע מקום המערכה יהיה י״ב אמה לכל צד, ועז״א אל ארבעת רבעיו והיה מצד אל צד כ״ד אמה, כי במקום המערכה נתקצר המזבח עוד שתי אמות מכל צד, אמה למקום הקרנות ואמה למקום הילוך רגלי הכהנים.
אל ארבעת רבעיו – ארבעה צדיו שוים.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנציאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) וְהָעֲזָרָ֞ה אַרְבַּ֧ע עֶשְׂרֵ֣ה אֹ֗רֶךְ בְּאַרְבַּ֤ע עֶשְׂרֵה֙ רֹ֔חַב אֶ֖ל אַרְבַּ֣עַת רְבָעֶ֑יהָ וְהַגְּבוּל֩ סָבִ֨יב אוֹתָ֜הּ חֲצִ֣י הָאַמָּ֗ה וְהַחֵֽיק⁠־לָ֤הּ אַמָּה֙ סָבִ֔יב וּמַעֲלֹתֵ֖הוּ פְּנ֥וֹת קָדִֽים׃
The ledge shall be fourteen cubits long by fourteen broad in its four sides; and the border about it shall be half a cubit; and its bottom shall be a cubit round about; and its steps shall look toward the east.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וּמִסַמְתָּא אַרְבַּע אַסְרֵי פוּתְיָא עַל אַרְבַּע סִיטְרָהָא וּגְדַנְפָא מַקַף לָהּ סְחוֹר סְחוֹר פַּלְגוּת אַמְתָא וְתַשְׁוִיתָא לָהּ אַמְתָא סְחוֹר סְחוֹר וְדַרְגָן דְסָלְקִין לָה מִתְפַּנָן לְמַדִינְחָא.
פנות קדים – נוכח המזרח, כלומר מולו, והוא שם עצם.⁠1
1. כך ריב״ג, אצול, ערך ׳פנה׳. רד״ק סבור שיש לראות את תיבת ״פנות״ כצורת מקור. כך נוטים לראותה אף ת״י ורש״י.
והעזרה ארבע עשרה ארך – גג המזבח עם מקום הקרנות ועם מקום רגלי הכהנים כ״ח על כ״ח וארבע עשרה האמורין כאן מאמצעיתו מודד כמו שמפורש על ארבעת רבעיה.
והגבול סביב אותה – יונתן תרגם: וגדנפא ורבותינו פרשוהו על הקרנות.
חצי האמה – מאמצעיתו מודד נמצא אמה על אמה.
והחיק לה אמה – זו כניסת היסוד.
ומעלתהו פנות קדים – וכבש שעולין בו היה בדרום כדי שיהא העולה בו פונה למזרח שכל הפינות היו דרך ימין וכשאתה נותן הכבש בדרום העולה בו ופונה דרך ימין פונה למזרח.
And the ledge, fourteen [cubits in] length The top of the altar, including the area for the horns and including the area for the feet of the priests, was 28 by 28 [cubits], and the 14 mentioned here were measured from its center, as is explained by "to its four sides.⁠"
and the boundary around it Jonathan renders: and the rim, but our Sages explained it as referring to the horns.
half a cubit He measures from its center; hence it was a cubit by a cubit.
and its base a cubit This is the recession of the base.
and its ascents will look towards the east The ramp upon which they ascended was in the south in order that the one who ascended it would face east, for all the [priests'] turns were made toward the right, and when you place the ramp in the south, the one who ascends it and turns right faces east.
והעזרה ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רחב – כלומר אמות כניסת הקטנה ואמות כניסת הגדולה מצד אחד. מעתה על כרחנו לרבעים של רחב המשך הוא מונה כמו שפרשתי. וא״ת אינו מונה אלא עזרה עליונה ולעולם רבעי היקפה והיא גדולה אמה מיכן ואמה מיכן, א״כ משך הקטנה למה שייר שלא מנה אותה י״ו אמה ארך בי״ו רחב. והרי מנה אף הגבול והחיק, וכל מה שהזכיר למעלה הזכיר בהן מדת משך, ואף הגבול והחיק שלא חידש בהן כלום, וזו שחידש בה י״ו אמה לא יזכיר. אלא על כרחך שתיהן בכלל מונה ומצד אחד בלבד ולרבעי עביין כמו שפירשתי. ואף למטה יאמר (יחזקאל מ״ג:כ׳) ואל ארבע פנות העזרה, ושתיהן בכלל. שאם תאמר העליונה לבדה מונה אם כן אין אנו יודעים מה טיבה של עזרה קטנה, וא״ת לשפיכת שירים, יאמר אותו בפירוש. ועוד שפיכות שירים למטה היא כמו שמפרש (שם) ואל הגבול סביב. ומאחר שמפרש טיב הקרנות והפינות והגבול על כרחך פינות עזרה קטנה בכלל. והרי עזרה האמור כאן קבוצת עזרות, כמו שרגיל המקרא לקצר לשונו בכמה מקומות וכן בפתח וסף ושער ואיל למעלה. ולפי שהשווה רחבן למעלה מזכירן כאחת. נתברר שרבעי המשך הוא מונה וכ״ד אמה הוא מקום מערכה למעלה כדברי רבותינו ע״ה. אבל מלבין של ל״ב אמה ליסוד אין ניכר כאן בפשט המקראות.
והעזרה ארבע עשרה – אמות. אחר שפירש משך האריאל מפרש ממעלה למטה משך העזרות שממנו אנו יודעין מדת משכן.
סביב אותה – לה.
חצי {ה}⁠אמה – הוא הזרת שאמר למעלה.
והחיק לה – להעזרה. ועל כרחך עזרה קטנה והרי אין להסב לה לא על הגבול, ולא על חצי האמה שהן לשון זכר, אלא על העזרה, ואף מיכן שהעזרה הנזכרת למעלה אף הקטנה בכלל. והיא הסמוכה לגבול למטה, ועליה אמר לה.
ומעלתהו – של המזבח שעולין עליו.
פנות קדים – לצד מזרח הן פונים. רגלי הכבש למזרח שבבואו לעזרה היא כנגדו.
והעזרה ארבע עשרה ארך – לא ידענו על אי זו עזרה אמר על הגדולה או על הקטנה.
והגבול – כמו שפירשנו מסגרת וכמו שתרגם יונתן גדנפא.
חצי האמה – חצי אמה גובה המסגרת שהיה לה לעזרה סביב.
והחיק לה אמה סביב – לא ידענו מה היה משמש זה החיק בעזרה.
ומעלתהו פנות קדים – המעלות שהיו עולים בהם למזבח היו פונים לצד מזרח ומעלותהו כמו ומעלותיו וכן מקום גבורהו כמו גבוריו.
פנות – מקור והנה כתוב ולא תעלה במעלות על מזבחי (שמות כ׳:כ״ב) אפשר שהיו המעלות עשויות כמין כבש.
או פירושו: שהיו עולים בו חוץ לעזרה ודעת יונתן שהיו עולים לעזרה שתרגם ודרגן דסלקין ליה לאתפנאה למדינתא.
ויונתן תרגם כל חיק בזו הפרשה – תשויתא ר״ל מקום שוה ותרגם העזרה מסמתא ולא ראיתי למלה הזאת חבר ולפירוש רז״ל יהיה פירוש העזרה כבנין המזבח עצמו וקורא לו מלבן מן המלבנות עזרה כי מלבנות היה עשוי המזבח כמו שאמרו תני לוי כיצד בונים את המזבח מביא מלבן שהוא שנים ושלשים על שנים ושלשים וגובהו אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו יסוד וחוזר ומביא מלבן שהוא שלשים על שלשים וגבוה חמש ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו סובב וחוזר ומביא מלבן שהוא כ״ח על כ״ח וגבוה שלש אמות ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו מקום המערכה וחוזר ומביא מלבן שהוא אמה על אמה וגבוה אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו קרן וכן לכל קרן וקרן ופירוש מפולמות לחות כמו דגים מפולמות.
ואומרו והעזרה י״ד אורך וארבע עשרה רוחב לא פירש הכתוב על איזו עזרה אומר כך אם על הגדולה או על הקטנה, ורש״י פירש והעזרה י״ד אורך על גג המזבח שהיה עד מקום הקרנות ועד מקום רגלי הכהנים כ״ח על כ״ח וי״ד כאמור כאן מאמצעיתו מודד כמו שמפורש, אל ד׳ רבעיה והגבול כמו שפירשתי הוא המסגרת שהיה חצי אמה בגובה לעזרה סביב וחז״ל פירשוהו על הקרנות, ואומרו והחיק לה אמה סביב לא פירשו ג״כ מה היה משמש זה החיק בעזרה, אבל אומרו ומעלותיהו פנות קדים ענינו שהמעלות שהיו עולין בהן למזבח היו פונות לצד מזרח ומעלותיהו כמו מעלותיו והוא כמו מגן גבוריהו (נחום ב, ד) שהוא כמו גבוריו, ועם היות שצותה תורה ולא תעלה במעלות על מזבחי (שמות כ, כו) הנה ראה הנביא כאן מעלות למזבח אולי שהיו עשויות כמין גביש, או יהיה פירושו שהיו המעלות בין לחיק העזרה, ודעת יונתן הוא שהיו עולין לעזרה לא למזבח וכן תרגם כל חיק בזאת הפרשה תשויתא רוצה לומר מקום שוה ותרגם העזרה מסמתא, ולפי רבותינו זכרונם לברכה יהיה פירוש העזרה כבנין המזבח עצמו וקורא לו מלבן מן המלבנות עזרה כי מלבנות היה עשוי המזבח כמו שאמרו (זבחים נד, א) תני לוי כיצד בונין את המזבח מביא מלבן שהוא ל״ב על ל״ב וגובהו אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו יסוד וחוזר ומביא מלבן שהוא ל׳ על ל׳ וגבהו ה׳ ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו סובב וחוזר ומביא מלבן שהוא כ״ח על כ״ח וגבוה שלש אמות ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו מקום המערכה וחוזר ומביא מלבן שהיא אמה על אמה וגבוה אמה ומביא חלוקי אבנים מפולמות בין גדולות בין קטנות ומביא סיד וזפת וקוניא וממחה ושופך וזהו קרן וכן לכל קרן וקרן, ופירוש מפולמות לחות כמו דגים מפלמין.
והגבול – בדגש הגימ״ל.
והחיק לה – במקצת ספרים יש מאריך בה״א ובקצתם בחי״ת ויש ספרים בה״א ובחי״ת ומהן בלא כלום ומהנראה בחילופים לבן אשר המאריך בחי״ת ולב״נ בה״א.
ומעלתהו – הכבשים שהיו אל המזבח.
פנות – מלשון הפנה וסבוב.
והעזרה – הוא דפוס גג המזבח מקום המערכה עם מקום הלוך רגלי הכהנים עם מקום הקרנות היה י״ד אמות על י״ד כן היה מאמצעיתה אל כל ארבעת צדדיה והיתה א״כ כ״ח על כ״ח.
והגבול – הקרנות שהיו בגבולה מסביב לה בארבעת המקצעות היו חצי האמה מאמצעיתה לכל רוח והיו א״כ אמה על אמה.
והחיק לה – החיק אשר לה הוא יסוד המזבח בלטה אמה מסביב (ויתכן שבא לומר לפי שמאז לא בלטה היסוד בכל סביבו כי במקום שהיה מנחלת יהודה לא היה יסוד כן ארז״ל (משנה מדות ג׳) לכן אמר לעתיד יהיה היסוד מסביב כי אז לא תהיה מקום המקדש והמזבח מיוחד לשום שבט וכאשר נראה בצורת חלוקות הארץ).
ומעלתהו – לא שהיה בו מעלות כי התורה אמרה ולא תעלה במעלות על מזבחי (שמות כ׳:כ״ב) אלא אמר ומעלתהו לשון רבים כי שלשה היו אחד כבש הגדול ואחד פנה ליסוד ואחד פנה לסובב כן אמר ז״ל (בבלי זבחים ס״ב) ואמר שהיו פונות קדים ר״ל היו נתונות ברוח אשר העולה בהם יפנה אל המזבח כי כל הפנות הוא דרך ימין והבא ברוח דרום ימינו הוא כלפי המזרח א״כ כשיהיו הכבשים בדרום יפנה העולה בהם אל המזרח כן ארז״ל (שם) וכן יהיה בנין המזבח דפוס התחתון יהיה ל״ב אמות על ל״ב ושתי אמות קומתו ועליו יניחו דפוס ל׳ על ל׳ וארבע אמות קומתו ויהיה א״כ משוך לפנים אמה בכל צד וזהו כניסת היסוד ועליו יניחו דפוס כ״ח על כ״ח ושלש אמות קומתו ויהיה א״כ משוך לפנים אמה בכל צד וזהו כניסת הסובב ובארבע המקצעות יניחו דפוס אמה על אמה בגובה אמה והם הקרנות וימלאו כל הדפוסים באבנים ועפר וסיד ויהיה נעשה הכל מקשה אחת וישמטו לוחות הדפוסים ובין הקרנות יהיה מקום הלוך לרגלי הכהנים ועוד אמה לפנים נמצא יהיה מקום המערכה כ״ד על כ״ד ועיין בקונטרס בנין הבית.
פנות – מקור שהעולה יפנה פניו למזרח.
והעזרה הגדולה (כנ״ל פסוק י״ג) י״ד ארך על י״ד רחב – מאמצעו של מזבח כנ״ל.
והגבול סביב אותה חצי האמה – הוא הגבול הנזכר בפסוק י״ג, שאמר וגבולה אל שפתה זרת האחד, שיצא בנין בולט זרת שהוא חצי האמה להיות גבול בין דמים העליונים לתחתונים, והוא היה אמה למטה מן התחלת הסובב, ומפני שהבליטה הזאת לא נמשכה רק ברוחב טפח, בא לבאר שלא נטעה לומר שמה שהיה היסוד רחב אמה יותר מן הסובב (כמ״ש וחיק האמה ואמה רחב) שהיה רחב אמה מן הגבול, שיצא חצי אמה, וא״כ היה רוחב היסוד אמה וחצי, לכן אמר שהגם שהגבול היה סביב בולט חצי האמה בכל זה החיק שהוא היסוד לה רק אמה סביב ולא יותר, כי בליטת הגבול לא בא בחשבון כי לא נמשך רק ברוחב טפח,
ומעלתהו פנות קדים – פי׳ שהכבש שבו עולים למזבח הוא בדרום, שהעולה בו פונה לימין למזרח, כמ״ש בא לו לקרן דרומית מזרחית וכו׳ שכל פנות שאתה פונה לא יהיה רק לימין ודע שמ״ש במשנה דמדות לפרש שמ״ש וההריאל עשרה אמה היה מודד מאמצע המזבח, ורוחב מקום המערכה מצד לצד היה כ״ד אמה, שמזה הוציא שהמזבח למטה היה ל״ב אמות כנ״ל, זה לא יעלה לראב״י דסתמא דמדות כוותיה, דהוא הוא ס״ל דכוליה מזבח בדרום קאי, והמזבח עם הכבש היו ס״ב אמה ואיך עמד בדרום הא כל צד הדרום בבית הג׳ אינו רק חמשים אמה, דחצר הפנימי הוא מאה על מאה? אמנם משנה זו אינה סתמית, רק ר׳ יוסי קאמר לה, ור׳ יוסי לשטתו דס״ל כוליה מזבח בצפון קאי, והיה מקום המזבח בצפון ובדרום היה מקום להכבש, וכן אף למ״ד שחציו בצפון וחציו בדרום נוכל לפרש כן, שאז המזבח אוכל בדרום ט״ז אמה והכבש ל׳ אמה שהם מ״ו ונשאר עוד ארבע אמות עד הכותל, אבל לראב״י אאל״כ, וצ״ל שהוא היה מפרש מ״ש והאריאל שתים עשרה, היינו מצד אל צד לא מאמצעו, וס״ל שהיה רוחב ההראל שתים עשרה אמה עם מקום הקרנות והילוך רגלי הכהנים, ולפ״ז היה רחבו וארכו למטה במקום היסוד ט״ז אמה והיה יכול לעמוד עם הכבש בדרום, וראיתי בפי׳ הגאון מהר״א ווילנא, שפי׳ את הכתובים דפה שהיה רוחב המזבח רק י״ב אמה מצד אל צד, ולא הודיע מי הניאו לפרש פי׳ נגד משנה מפורשת שפי׳ שמדד מאמצעו, ועם האמור ס״ל כמ״ש הכ״מ (פ״ג מה׳ עבודת יוה״כ) שדעת המרב״ם כראב״י דכוליה מזבח בדרום קאי, וכמו שסתם כן רבי ביומא (דף ל״ז) וא״א לפרש כפי׳ המשנה שאמרה רבי יוסי לשטתו.
והעזרה – העליונה (שד״ל תרגם התחתונה ולא נראה) עודפת אמה מכאן ואמה מכאן א״כ היא ארכה ורחבה י״ד אמות, והיה לה גבול או שפה בת חצי אמה, ואולי היה ג״כ לתחתונה; וחסרה כאן מדת העזרה התחתונה שהיתה עודפת גם היא אמה מכאן ואמה מכאן א״כ ארכה ורחבה ט״ז אמות, וחיק או יסוד המזבח עודף על כולם אמה מכאן ואמה מכאן א״כ ארכו ורחבו י״ח אמות ולו גבול זרת.
ומעלתהו – הכבש לעלות לחיק או יסוד או לאחת משתי העזרות היה מצד קדים.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן⁠־אָדָם֙ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־הֹוִ֔ה אֵ֚לֶּה חֻקּ֣וֹת הַמִּזְבֵּ֔חַ בְּי֖וֹם הֵעָשׂוֹת֑וֹ לְהַעֲל֤וֹת עָלָיו֙ עוֹלָ֔ה וְלִזְרֹ֥ק עָלָ֖יו דָּֽם׃
He said to me, "Son of man, thus says Adonai Elohim, 'These are the ordinances of the altar on the day when they shall make it, to offer burnt offerings upon it, and to sprinkle blood upon it.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וַאֲמַר לִי בַּר אָדָם כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אִלֵין גְזֵירַת מַדְבְּחָא בְּיוֹם אִיתְעַבְּדוּתֵהּ לְאַסָקָא עֲלוֹהִי עֲלָתָא וּלְמִזְרָק עֲלוֹהִי דָם נִכְסַת קוּדְשַׁיָא.
ויאמר אלי – האיש העומד אצלי.
ביום העשותו – לעתיד כשיתחנך.
ויאמר אלי בן אדם כה אמר י״י אלה חקות המזבח ביום העשותו – ביום שתשלם מלאכתו יעלו עליו קרבן זה כמו שעשו במשכן ביום שמיני למלואים.
ולזרוק עליו דם – תרגם יונתן ולמזרק עלוהי דם נכסת קודשיא.
ואחרי שביאר לו מידות המזבח אמר לנביא אלה חקות המזבח ביום העשותו רוצה לומר ביום שתשלם מלאכתו יעלו עליו קרבן זה כמו שעשו במשכן ביום שמיני למלואים.
אלה חקות המזבח – אלה הם משפט המזבח לחנכו מהם ביום השלמת עשייתו למען יהא הגון וראוי להעלות עליו עולה ולזרוק עליו דם.
אלה חקות המזבח ביום העשותו – הודיע לו איך יהיה חנוכת המזבח לעתיד, והגם מזבח חדש אין מחנכין אלא בתמיד של שחר כמ״ש חז״ל, אבל פה יהיה חינוך כללי לכלי המקדש, והיה חינוך גם בימי עזרא שהיה הוראת שעה והיה באופן אחר, כי כבר ידעו שאין זה בית העתיד שנבא עליו יחזקאל, כי כבר הבטיח לו ה׳ שבעת חינוך בית העתיד יקום יחזקאל שהיה כהן בתחיה והוא בעצמו יעשה עבודת החינוך ולכן עשו חינוך אחר כפי הוראת הנביאים באותה שעה, וכמו שכן גם במשכן היה החינוך בקרבנות שנהגו רק לפי שעה, וז״ש שביום העשותו תעשה חינוך לחנכו שיהיה ראוי להעלות עליו איברי עולה, ולזרוק עליו דם עולה וק״ק וקדשים קלים.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) וְנָתַתָּ֣ה אֶל⁠־הַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֡ם אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ מִזֶּ֨רַע צָד֜וֹק הַקְּרֹבִ֣ים אֵלַ֗י נְאֻ֛ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖היֱ⁠־הֹוִ֖ה לְשָׁרְתֵ֑נִי פַּ֥ר בֶּן⁠־בָּקָ֖ר לְחַטָּֽאת׃
You shall give to the priests the Levites who are of the seed of Zadok, who are near to Me, to minister to Me,' says Adonai Elohim, 'a young bull for a sin offering.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתִתֵּן לְכַהֲנַיָא לֵיוָאֵי דִי אִינוּן מִזַרְעָא דְצָדוֹק דְקָרִיבִין לְפוּלְחָנִי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים לְשַׁמָשָׁא קֳדָמַי תּוֹר בַּר תּוֹרֵי לְחַטָאתָא.
הכהנים הלוים – אשר משבט לוי.
מזרע צדוק – לפי שהיה כהן גדול ששימש ראשון במקדש בימי שלמה נקראו על שמו.
the priests, the Levites [i.e.,] who are of the tribe of Levi.
who are of the seed of Zadok Since he was the High Priest who was the first to serve in the Temple, in the days of Solomon, they are [all] called by his name.
ונתתה אל הכהנים – לחנכתו.
ועל כל ישראל אומר ונתת – וכל הציווים הללו הראוי לישראל לישראל כגון זה, והראוי לכהנים לכהנים כגון ולקחת מדמו. כיוצא בו ואכלת לפני י״י וגו׳ (דברים י״ד:כ״ג) – הראוי לישראל לישראל ולכהנים לכהנים.
ונתת – ליחזקאל אומר שהוא כהן ואמר שהוא יתן הקרבן לכהנים להקריבו והוא יזרוק הדם ויכפר על המזבח כי לעתיד יהיה הוא כהן גדול ואע״פ שיהיה אהרן שם או יהיה הוא משנה לו וגם זה הפסוק יורה על תחיית המתים לעתיד ולדברי רז״ל שאמרו כי זה המזבח הוא אשר עשו בבית שני אפשר כי יחזקאל היה מעולי הגולה אלא שאומרים בקבלה שקברוהו בארץ בבל ועוד כי סדר הקרבנות שעשו עולי הגולה אינו כסדר זה והם בנו המזבח קודם ההיכל.
מזרע צדוק – כבר פירשנו למעלה למה זכר צדוק.
פר בן בקר לחטאת – וכן במלואים שעשה משה.
ואומרו ונתת אל הכהנים הלוים צוה ליחזקאל הנביא שהיה כהן שיתן הקרבן הזה לכהנים להקריבו ובזה הודיע לנביא שתי הודעות לעתיד לבוא, האחת שבבית עולמים לא ישרתו כי אם הכהנים שהם מזרע צדוק כי לפי שנמשח צדוק לכהן גדול כאשר נמשח שלמה למלך קרה לו ולזרעו בכהונתו מה שקרה לזרע דוד במלכותו והוא שכאשר פרקו ישראל מעליהם עול מלכות שמים פרקו גם כן מעליהם מלכות בית דוד וכהונת בני צדוק ועשה ירבעם כהנים מקצה העם כלבבו, אמנם לעתיד לבוא ישובו בני ישראל ובקשו את ה׳ אלהיהם את דוד מלכם וכמו שישוב ביניהם האלהות ומלכות בית דוד כן תשוב הכהונה לזרע צדוק ולכן צוה בזה שיתן הקרבן הזה לעשותו אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק וכבר ביאר הנביא שבימים ההם השם יתברך יצרוף ויזקק את בני לוי.
ונתתה וגו׳ – בשרו שיעמוד בתחיה ויהיה החנוך נעשה על ידו כי הוא היה כהן.
אל הכהנים הלוים – אל הכהנים הבאים משבט לוי.
אשר הם מזרע צדוק וגו׳ – כי הם יהיו נבחרים לעתיד לעשות עבודת המזבח וכמ״ש והכהנים הלוים בני צדוק וגו׳ המה יקרבו אלי לשרתני (יחזקאל מ״ד:ט״ו).
לשרתני – מוסב על הקרובים אלי.
פר בן בקר – מוסב על ונתתה וגו׳.
ונתתה אל הכהנים מזרע צדוק – כמו שיבואר (בסי׳ מ״ד) שרק בני צדוק יהיו כשרים אז לעבודה, מפני שהם קרובים אל ה׳ שלא עבדו ע״ז, והודיע לו ה׳ כי הוא יקום בתחיה בעת ההיא והוא ימסור פר החטאת להכהנים.
ונתתה – מצייר כאלו הנביא יראה בעיניו בנין הבית, ומאחר שהוא מצוה להם לקחת הפר הרי הוא כאלו נתנו להם הוא בעצמו, וכן באליהו (מלכים א׳ י״ח:כ״ג) בראשונה הוא אומר ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחר, וכן עשו (שם פסוק כ״ו), ואומר ויקחו את הפר אשר נתן להם.
הקרבים – יותר מיתר משפחות הכהנים; וכן ולקחת מדמו וגו׳ הכהנים שיהיו בזמן בנין הבית יקחו ויתנו במצות ה׳ אל יחזקאל שהיה גם הוא כהן, ואם היה אז קיים בודאי היה הוא הכהן הגדול.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כ) וְלָקַחְתָּ֣ מִדָּמ֗וֹ וְנָ֨תַתָּ֜ה עַל⁠־אַרְבַּ֤ע קַרְנֹתָיו֙ וְאֶל⁠־אַרְבַּע֙ פִּנּ֣וֹת הָעֲזָרָ֔ה וְאֶֽל⁠־הַגְּב֖וּל סָבִ֑יב וְחִטֵּאתָ֥ אוֹת֖וֹ וְכִפַּרְתָּֽהוּ׃
You shall take of its blood, and put it on its four horns, and on the four corners of the ledge, and on the border round about; thus you shall cleanse it and make atonement for it.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתִיסַב מִדְמֵיהּ וְתִתֵּן עַל אַרְבַּע קַרְנָתֵיהּ וְעַל אַרְבַּע זִוְיַת מְסַמְתָא וְעַל תְּחוּמָה סְחוֹר סְחוֹר וּתְדַכֵּי יָתֵיהּ וּתְכַפֵּר עֲלוֹהִי.
על ארבע קרנותיו – של מזבח.
פנות העזרה – גג המזבח.
וכפרתהו – תקנח אותו מדרך חול שבו להכניסו בקדוש׳ להיותו ראוי לכפר עליו מזה ולהלן.
on its four horns [i.e., the four horns] of the altar.
corners of the uppermost ledge the top of the altar.
and make it fit for atonement You shall "wipe" it of its ordinariness to initiate it into sanctity, so that it will befit for [providing] atonement from then on.
על ארבע קרנותיו – כל הי״ב אמה לכאן ולכאן קרוי קרן כהראל למעלה. וכן כל י״ד שלכאן ולכאן שגדלו בין שתי הכניסות קרוי פנה, ועליהן אומר ואל ארבע פנות העזרה.
וכיוצא בזה פירשו רבותינו ז״ל על מקרא שלמעלה (יחזקאל מ״ג:ט״ו) ומהריאל ולמעלה הקרנות ארבע, רשות קרנות ארבע והן אמות הקרנות וג׳ אמות של מקום המערכה עד הסובב למטה. באיזהו מקומן (בבלי זבחים נ״ג.).
ואל הגבול סביב – שפיכת השירים.
וחטאת אותו וכפרתהו – לשון טהרה וקדושה הן בנכנסין מחול אל הקדש וכן תמצא בלוים וכן תמצא באהרן ובניו.
ולקחת – העזרה היא הנזכרת שהיתה לפני המזבח וכן מפורש למעלה פנות העזרה למזבח.
ואל הגבול – אל גבול העזרה הנזכרת.
וחטאת אותו וכפרתהו – כתרגומו ותדכי יתיה ותכפר עלוהי.
וההודעה השנית שבאה בכאן היא מתחיית המתים שיהיה בזמן קיבוץ הגליות ולכן אמר ליחזקאל ולקחת מדמו ונתת על ארבע קרנותיו כי הנה בשרו שיקום בתחייה ושהוא יהיה בחנוכת המזבח והוא יזה את דם פר החטאת, וזה ממה שיוכיח שלא היה זה מזבח של בית שני כי יחזקאל לא עלה שמה והוא מת בארץ בבל ושם נקבר כמו שביארתי בהקדמת פירוש זה הספר, גם כי סדר הקרבנות שעשו אנשי הגולה אינו כסדר הזה והם עשו המזבח קודם ההיכל והנה צוה כאן בפר בן בקר לחטאת כי כן עשה משה במלואים, ואומרו ואל ארבע פנות העזרה ואל הגבול היא העזרה הנזכרת שהיתה לפני המזבח וגבולה.
ונתתה על ארבע – בשתי מקראות ישנות כתיבי יד כתוב אל ארבע וכן הוא בפירוש רש״י אבל בספרי ספרד כתוב על.
קרנתיו – במדוייקים חסר וא״ו.
פנות – מלשון פנה וזויות.
וחטאת – ת״י ותדכי והוא ענין טהרה.
וכפרתהו – הוא ענין קנוח ועש״ז יקרא המזרק כפור כי הכהן הזורק מקנח אצבעו מן הדם בשפת המזרק ובדרז״ל ובעי לכפורי ידי׳ בההוא גברא (בבלי גיטין נ״ז).
ונתתה וגו׳ – יתן הדם על ארבע קרנות המזבח ועל ארבע זויות של בנין גג המזבח.
ואל הגבול סביב – יתכן שעל היסוד נאמר שהוא בגבול המזבח.
וחטאת וגו׳ – בזה תטהר את המזבח ותקנחו להעביר ממנו דרך חול להכניסו בקדושה.
ולקחת מדמו – וגם הודיע לו שהוא בעצמו יקח ויזה את הדם, הלקיחה היא הקבלה בכלי, כי מקבלה ואילך מצות כהונה, והנתינה הוא מתן קרנות,
ונתת מדמו אל ארבע קרנות של המזבח, ואל ארבע פנות העזרה הוא הסובב שנקרא עזרה הגדולה (כנ״ל פסוק י״ד) ואל הגבול הוא הזרת שבלט לחוץ מן המזבח שנקרא גבול (כמ״ש וגבולה אל שפתה סביב), וחצי טפח העליון היה שייך למעלה כנ״ל וחטאת – במתן דם באצבע וכפרתהו – בשפיכת שירים ליסוד, והנה הודיעו ה׳ בזה כמה פנות יקרות בענין התחיה
א. שבעת חינוך המקדש כבר תתחיל התחיה, כי הבטיח ליחזקאל שהוא ימצא בעת ההיא ויחנך את המקדש,
ב. שתחיה תהיה בגוף ובנפש, ושיקום בתחיה בלבוש בשר וגידין ועצמות, ושיהיה שלם בגופו כל מום לא יהיה בו, כי המלאך לא יכשר לעבודה, וכשלא יהיה שלם בגופו כאחד האדם הרי הוא בע״מ.
ג. שיתחייב אז במצות כיתר בני אדם שאל״כ איך יקיים מצות לבישת בגדי כהונה וכל מצות הקרבנות, שזה לא יצוייר רק אם יקום בתחיה כאחד האדם.
קרנותיו – שעל גגו.
פנות העזרה – נוכל לומר שמדבר בשתי עזרות המזבח בעליונה ובתחתונה.
ואל הגבול – שלשתי העזרות ולחיק.
וחטאת – כבנין פִּעֵל להוראת הסר החטאת ע״ד דִּשֵּׁן שֵׁרֵשׁ, אולי נעשית איזו עבירה בנחשת ובעץ או באבני מזבח זה שלא פורש אם יהיה כמו מזבח העולה של משכן משה מעשה עץ צפוי נחשת ושמש בראשונה גם בבית המקדש שלשלמה (מלכים א׳ ח׳:ס״ד) או של אבן כמו בבית הורדוס, וזה נראה יותר מחמת חלוקו ליסוד וסובב וכו׳ כמו מזבח זה של יחזקאל: וע״י הזאת דם הפר יכפרו על החטאת הנעשית בחומר המזבח.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כא) וְלָ֣קַחְתָּ֔ אֵ֖ת הַפָּ֣ר הַחַטָּ֑את וּשְׂרָפוֹ֙ בְּמִפְקַ֣ד הַבַּ֔יִת מִח֖וּץ לַמִּקְדָּֽשׁ׃
You shall also take the bull of the sin offering, and it shall be burnt in the appointed place of the house, outside of the sanctuary.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְתִסַב יַת תּוֹרָא דְחַטָאתָא וְיוֹקְדִינֵיהּ בַּאֲתַר דַחֲזִי לְבֵיתָא מִבָּרָא לְמַקְדְשָׁא.
ושרפו במפקד הבית – במשמעות של ״במצות הבית״, כלומר חובת הבית, ומה שציווה עליו לעשותו.⁠1
1. כך ריב״ג, אצול, ערך ׳פקד׳, ורד״ק. יונתן תרגם ״באתר דחזי לביתא״ (=במקום הראוי לבית), ונראה שרש״י נוטה לפרש: ״במקום קדוש״.
במפקד הבית – תרגם יונתן: באתר דחזי לביתא, כלומר במקום קדוש. ולשון במפקד הבית – מקום שהבית כלה כמו: לא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט) והוא פר המלואים כדרך שעשו במשכן ונשרף אותו פר ולא נאכל. וכן דרשו רבותינו במנחות: מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה.
at the end of the House [Heb. בְּמִפְקַד.] Jonathan renders: in a place where he sees the House, i.e., in a holy place. בְּמִפְקַד הַבַּיִת means a place where the House terminates, as in: "and not one man of us is terminated (נִפְקַד)" (Bemidbar 32:49). This [bull] is the bull of investiture, [used] in the manner that they [used it] in the Tabernacle, and that bull was burnt and not eaten. And our Sages expounded so in Menahoth (45a): They sacrificed investiture offerings in Ezra's days just as they sacrificed in Moshe's days.
במפקד הבית – הוא הפנוי והקרחת שחוץ לחצר החצונה בהבדלת הבנין.
ולקחת את הפר החטאת – נסמך עם ה״א הידיעה כמו המזבח הנחושת (מלכים ב ט״ז:י״ד), והדומים לו.
ושרפו במפקד הבית – ושרפו השורף במפקד הבית.
ותרגם יונתן באתר דחזי בביתא ולא זכר באיזה מקום מן הבית אבל אמר מחוץ למקדש רוצה לומר מחוץ לעזרה אבל לפנים מחומת הר הבית היה ולשון במפקד כמו במצות כמו והוא פקד עלי (עזרא א׳:ב׳) במפקד יחזקיהו רוצה לומר במקום מן הבית שמצוים הכהנים לשרוף בו פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים וכן פר שעשה משה במלואים נשרף וכן עגל החטאת (ויקרא ט׳:ח׳) שהקריב אהרן ביום השמיני למלואים נשרף.
ואמר ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש ענינו שישרוף את הפר לפנים מחומת הר הבית רצה לומר במקום שמצווים הכהנים לשרוף בו פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין כי לשון מפקד הוא מענין מצוה כמו והוא פקד עליו במפקד יחזקיהו (דברי הימים ב לא, יג), אמנם רש״י פירש מפקד הבית תכלית הבית מקום שהבית כלה כמו לא נפקד ממנו איש (במדבר לא, מט) ואמר שתהיה שריפת הפר מחוץ למקדש אבל לא חוץ מהר הבית.
במפקד – ענין כליון וחסרון כמו ולא נפקד ממנו איש (במדבר ל״א:מ״ט).
ושרפו – למי אשר תמסור אותו הוא ישרפו.
במפקד הבית – בתכלית הבית מקום שהבית כלה ולתוספת ביאור אמר מחוץ למקדש.
הפר החטאת – כמו הארון הברית, ר״ל הפר פר החטאת.
במפקד הבית – מקום המופקד ומוכן לצורך הבית, לשרוף שם את הנשרפין.
ולקחת ושרפו – יהיה מתדמה עם פר המלואים בחנוכת המשכן שנתן משה על קרנות המזבח ואת הפר שרף באש מחוץ למחנה ועז״א מחוץ למקדש – שהיה מקום מוכן לשריפת הנשרפים, וז״ש במפקד הבית.
ושרפו – השורף, מי שיהיה.
במפקד הבית – מלשון ולא נפקד מהם איש (פרשת מטות) להוראת חסרון, במקום שהבית כלה, מחוץ לחומה החיצונה שגם היא קדש (סוף סימן מ״ב).
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כב) וּבַיּוֹם֙ הַשֵּׁנִ֔י תַּקְרִ֛יב שְׂעִיר⁠־עִזִּ֥ים תָּמִ֖ים לְחַטָּ֑את וְחִטְּאוּ֙ אֶת⁠־הַמִּזְבֵּ֔חַ כַּאֲשֶׁ֥ר חִטְּא֖וּ בַּפָּֽר׃
On the second day you shall offer a male goat without blemish for a sin offering; and they shall cleanse the altar, as they cleansed it with the bull.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודעודהכל
וּבְיוֹמָא תִנְיָנָא תַקְרִיב צְפִיר בַּר עִזַי שְׁלִים לְחַטָאתָא וְתִדְכֵּי יַת מַדְבְּחָא כְּמָא דְדַכִּיאוּ בְּתוֹרָא.
תקריב שעיר עזים – זה לא היה במשכן ובמלואים של לעתיד לבא כך הם על פי הדבר.
you shall offer a he-goat This was not [done] in the Tabernacle [of Moshe's time], but the investiture of the future will be [done] so by Divine ordinance.
וביום השני – מבואר הוא.
וכן צוה לו שביום השני יקחו שעיר עזים לחטאת.
וחטאו – זורקי הדם יטהרו את המזבח בזריקת דם השעיר כאשר טהרו אותו ביום הראשון בזריקת דם הפר.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמצודת דודהכל
 
(כג) בְּכַלּוֹתְךָ֖ מֵחַטֵּ֑א תַּקְרִיב֙ פַּ֣ר בֶּן⁠־בָּקָ֣ר תָּמִ֔ים וְאַ֥יִל מִן⁠־הַצֹּ֖אן תָּמִֽים׃
When you have made an end of cleansing it, you shall offer a young bull without blemish, and a ram out of the flock without blemish.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּשֵׁיצָיוּתָךְ מִלְדַכָּאָה תַּקְרִיב תּוֹר בַּר תּוֹרֵי שְׁלִים וּדְכַר מִן עָנָא שְׁלִים.
מחטא – מלטהר.
the purification [Heb. מֵחַטֵא,] from purifying.
בכלתך מחטא תקריב וגו׳ – ביום השיני עצמו.
בכלותך מחטא – בבי״ת מבואר הוא.
ושבכלותו מחטא ומכפר בשעיר באותו יום שני יקריב עוד באותו יום שני פר אחד ואיל אחד.
בכלותך – ענין השלמה וגמר.
בכלותך מחטא – כאשר תשלים לטהר את המזבח בזריקת דם השעיר.
תקריב – זהו ההבאה אל העזרה.
תמים – מבלי מום.
בכלותך מחטא – גם זה ביום השני, שאחר חיטוי דם שעיר החטאת יקריב פר ואיל לעולה.
בכלותך וגו׳ – ביום השני תעשה בתחלה שעיר עזים לחטאת, ואח״כ פר ואיל עולה, וכן בששת ימים שאחריו בתחלה שעיר חטאת ואח״כ פר ואיל עולה.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) וְהִקְרַבְתָּ֖ם לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑הי״י֑ וְהִשְׁלִ֨יכוּ הַכֹּהֲנִ֤ים עֲלֵיהֶם֙ מֶ֔לַח וְהֶעֱל֥וּ אוֹתָ֛ם עֹלָ֖ה לַיהֹוָֽהי״יֽ׃
You shall bring them near before Hashem, and the priests shall cast salt on them, and they shall offer them up for a burnt offering to Hashem.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודעודהכל
וְתִקְרְבִינוּן קֳדָם יְיָ וְיִתְּנוּן כַּהֲנַיָא עֲלֵיהוֹן מִילְחָא וְיִסְקוּן יַתְהוֹן עֲלָתָא קֳדָם יְיָ.
והקרבתם, והשליכו הכהנים עליהם מלח – כמו שכתוב בתורה על כל קרבנך תקריב מלח (ויקרא ב׳:י״ג).
והזהיר שיתן עליהם מלח כמו שהזהירה תורה על כל קרבנך תקריב מלח (ויקרא ב, יג).
והקבתם – התי״ו בקמץ.
והקרבתם – זו היא ההקטרה שעל המזבח.
והשליכו וגו׳ – מלח כמ״ש על כל קרבנך תקריב מלח (ויקרא ב׳:י״ג).
עולה לה׳ – שיהיו כליל לאישים.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודהכל
 
(כה) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׂעִיר⁠־חַטָּ֖את לַיּ֑וֹם וּפַ֧ר בֶּן⁠־בָּקָ֛ר וְאַ֥יִל מִן⁠־הַצֹּ֖אן תְּמִימִ֥ים יַֽעֲשֽׂוּ׃
Seven days you shall prepare every day a goat for a sin offering; they shall also prepare a young bull, and a ram out of the flock, without blemish.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שַׁבְעָא יוֹמִין תַּעֲבֵּיד צְפִירָא דְחַטָאתָא לְיוֹמָא וְתוֹר בַּר תּוֹרֵי וּדִכַר מִן עָנָא שְׁלֵימִין יַעַבְדוּן.
תמימים יעשו – לעולה.
without blemish shall they make (the burnt offering).
שבעת ימים – לבד מיום העשותו שלא קרב אלא פר בלבד.
שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום – לא היו כזה ימי המלואים של משה וגם עולי הגולה לא ראינו שעשו קרבן כזה כשבנו המזבח ואף על פי שארז״ל מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה כסדר הזה לא היו ועל כרחינו חדוש יהיה בסדר הקרבנות לעתיד.
ושיעשה כן שבעת ימים עם אותו יום שני שבכל אחד מהשבעה ימים ההם יעשה שעיר ופר ואיל.
שבעת ימים – כדרך שעשו ביום השני כן יעשו עד כלות שבעת ימים שעיר לחטאת ופר ואיל לעולות.
שבעת ימים – ר״ל זה שנאמר ביום השני שיקריב שעיר לחטאת ופר ואיל לעולה, זה ימשך שבעה ימים, חוץ מיום הראשון שהקריבו פר.
תרגום יונתןרש״יר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כו) שִׁבְעַ֣ת יָמִ֗ים יְכַפְּרוּ֙ אֶת⁠־הַמִּזְבֵּ֔חַ וְטִהֲר֖וּ אֹת֑וֹ וּמִלְא֖וּ יָדָֽו׃
Seven days they shall make atonement for the altar and purify it; so shall they consecrate it.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
שַׁבְעָה יוֹמִין יְכַפְּרוּן עַל מַדְבְּחָא וְיִדְכּוּן יָתֵיהּ וְיַקְרִיבוּן קוּרְבָּנֵיהּ.
שבעת ימים יכפרו וגו׳ – בשעיר.
ומלאו ידיו – בפר ואיל לעולה כי הן ימי מלואיו, אבל הראשון לא היה אלא לחטא ולכפר מחול לקדש לקדשו לעבודה, שיירוה לקרבנות מלואים ולשאר קרבנות. והרי אתה רואה לעינים שנשתנו ימי מלואים הללו משל משכן. ואף של שלמה נשתנו ולפי שקדושת העתיד חמורה.
שבעת ימים – וכפרו כתיב, וקרי יכפרו ביו״ד. והענין אחד, אלא שבכתיב טעם שבעת ימים דבק למעלה.
וטהרו אותו – לפי שנטמא ביד גויי הארץ.
ימלאו ידו – כתיב בלא יו״ד וקרי ביו״ד ורבים כמוהו חסירי היו״ד הרבים מן הכתב ולא יחסר הענין בעבור זה ופירוש ומלאו ידיו הכינוי למזבח ופירושו כתרגומו ויקרבון קרבניהון וכזה הענין תרגם אונקלוס ומלאת יד אהרן ויד בניו (שמות כ״ט:ט׳) והדומים לו ויש לפרש כנוי ידיו לכהן המקריב שימלא ידיו מנתחי הקרבן.
ובאותם שבעת הימים יכפרו ויטהרו המזבח לקנח אותו מדרך חול שבו להכניסו בקדושה וימלאו הכהנים את ידיהם והיה זה לפי שנטמאה הארץ ביד גויי הארץ והכהנים בגלות לא אמרו איה ה׳.
שבעת ימים יכפרו – בכל ספרים כתובי יד שלפני כתוב יכפרו ביו״ד ואין כאן קרי וכתיב כלל וכן הוא במקצת ספרי הדפוס אך בכמה דפוסים כתיב וכפרו בוא״ו וקרי יכפרו ביו״ד וכ״כ רד״ק וכפרו כתיב וקרי יכפרו ביו״ד וגירס׳ ראשונה נראית לי עיקר יען לא נמנה זה עם מלין דכתיבין וא״ו בריש תיבותא וקריין יו״ד וסי׳ נמסר במ״ג ר״ס י״א דספר משלי שוב מצאתי שזהו מן המחלוקת שבין מערבאי למדנחאי. למדנחאי וכפרו כתיב יכפרו קרי ולמערבא כתבי יכפרו וכבר כתבנו רבות פעמים דבתר מערבאי אזלינן בחילופי קריא.
ומלאו ידו – ידיו קרי.
ומלאו ידיו – כן נקרא החנוך בלשון המקרא כמו ומלאת יד אהרן (שמות כ״ט:ט׳) וענין חנוך הוא התחלת הדבר במה שיעמוד בו לעולם.
יכפרו – יקנחו אותו להעביר ממנו דרך חול להכניסו בקדושה.
ומלאו ידיו – בזה יחנכו את המזבח.
שבעת ימים – ר״ל בשבעת ימים אלה שיקריבו שעיר ופר ואיל יכפרו את המזבח בדם השעיר,
וטהרו אותו ומלאו ידיו – בהקרבת העולה, כי ביום הראשון שהקריבו פר לא מלאו ידיו, כי הפר נשרף מחוץ למחנה.
ומלאו ידו – הנכנס לעבודת שר ומלך היה מביא לו מנחה ביום הכנסו (שמואל א׳ י״ו:כ׳) ולא היה בא לפניו בידים ריקניות, וכן עשו הכהנים והלוים בהכנסם לעבודת ה׳ (פרשת תצוה ושמיני ובהעלותך) ולשון מושאל אמר כאן על המזבח לשון מלוי ידים, כאלו הביא גם הוא מנחה טרם ישמש בקדש.
ורצאתי – למעלה א׳:י״ד מצאנו רצוא משרש רצא להוראת מרוצה וכאן להוראת רצון (לפי הכתיב) ואל״ף וה״א מתחלפות, ואדם רץ לקראת מה או לקראת מי שרצוי לו.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כז) וִֽיכַלּ֖וּ אֶת⁠־הַיָּמִ֑ים וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁמִינִ֜י וָהָ֗לְאָה יַעֲשׂ֨וּ הַכֹּהֲנִ֤ים עַל⁠־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ אֶת⁠־עוֹלֽוֹתֵיכֶם֙ וְאֶת⁠־שַׁלְמֵיכֶ֔ם וְרָצִ֣אתִי אֶתְכֶ֔ם נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־הֹוִֽה׃
When they have accomplished the days, it shall be that on the eighth day, and forward, the priests shall make your burnt offerings on the altar, and your peace offerings; and I will accept you,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְיִשְׁלְמוּן יַת יוֹמַיָא וִיהֵי בְּיוֹמָא תְמִינָאָה וּלְהָלָא יַעַבְדוּן כַּהֲנַיָא עַל מַדְבְּחָא יַת עַלְוָתְכוֹן וְיַת נִכְסַת קוּדְשֵׁיכוֹן וְיִתְקַבְּלוּן קוּרְבָּנֵיכוֹן בְּרַעֲוָא אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
ורצאתי – לשון רצון.
and I will accept you with satisfaction [Heb. וְרָצִאתִי,] from רָצוֹן will.
ויכלו את הימים – הכהנים יכלו שבעת ימים על זה הסדר.
והיה ביום השמיני והלאה – פירוש ביום השמיני וממנו והלאה יעשו עולות וזבחים כמו שכתוב ובכללם התמידים והנדרים והנדבות והמוספים.
ורצאתי אתכם – כתוב באל״ף במקום יו״ד וכן רפאנו את בבל (ירמיהו נ״א:ט׳). וטעם ורציתי ארצה אתכם בקרבנותיכם ויהיה לרצון לפני כי מעשיכם יהיו רצויים לפני.
ויונתן תרגם: ויתקבלון קרבניכון ברעוא קדמי אמר י״י.
ואמר ויכלו את הימים שהכהנים יכלו שבעת ימים על זה הסדר והיה מן היום השמיני והלאה יעשו עולות וזבחים כמו שמפורש בתורה, ואמר ורצאתי אתכם להגיד שיהיו לפניו לרצות קרבנותיהם הנה ביאר בזה שבעת ימי המלואים שבראשון יקריבו פר אחד בלבד ובשאר שבעת הימים יקריבו בכל יום שעיר אחד פר אחד איל אחד.
ורצאתי – כתוב באל״ף במקום יו״ד.
והלאה – ולהלן עד עולם.
ורצאתי – מלשון רצון.
ויכלו – כאשר ישלימו שבעת הימים הוא מחונך לקרבנות וביום השמיני ומאז והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם וכו׳ ואני אהיה מרוצה לכם ע״י הקרבנות הללו.
והיה ביום השמיני – מיום שהתחיל החינוך ביום הראשון, שהוא ביום השביעי מיום השני, יהיו יכולים להעלות עליו עולות ושלמים, ויתבאר לקמן (סי׳ מ״ה) שיום ראשון יהיה בכ״ג אדר ויום השמיני שלו יהיה בר״ח ניסן, כמו שהיה בימי משה, שהתחילו המלואים בכ״ג אדר ויום השמיני למלואים היה בר״ח ניסן ע״ש.
תרגום יונתןרש״ירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×