ויוציאני אל חצר החיצונה למען תשכיל פי׳ הכתובים אשר נעלם ענינם מאת כל המפרשים צריך אני להעביר לפניך היטב תוכן החצר החיצונה ומעמדו ומדותיו וכל פרטיו, חלל החצר החיצונה מצפון לדרום מבואר שהיה שכ״ו אמה, כי מבואר למעלה (מ׳ י״ט כ״ג) שמדד מקיר החצר החיצונה עד קיר החצר הפנימי לצפון ולדרום מאה אמה בכל צד, הרי מאתים אמה, וחלל החצר הפנימי מאה (כמש״ש פסוק מ״ז), ושני קירותיו היו כ״ו אמה (כמש״ש פסוק ו׳ שכל קיר היה י״ג אמה), ס״ה שכ״ו אמה. ומוכרח אצלי שכן היה ג״כ אורך חללו ממזרח למערב. והא לך פרטיו, מאה אמה מדד מקיר המזרחי של חצר החיצונה עד קיר מזרחי של חצר הפנימי, שלש עשרה אמה עובי קיר המזרחי של חצר הפנימי מאה אמה חלל חצר הפנימי ממזרח למערב עד האולם, מאה אמה מן כותל האולם עד סוף תא המערבי שאחורי בית הכפורת שהיה מתאחד עם קיר חצר הפנימי המערבי (כנ״ל מ״א) הרי ס״ה שי״ג אמה. נשארו עוד י״ג אמה פנויים במערב בין אחורי קיר תא המערבי וקיר החצר הפנימי שנמשכו בשוה עד קיר המערבי של החצר החיצונה, שבבית שני היו י״א אמה אחורי בית הכפורת ובבית שלישי שיבנה ב״ב יהיו י״ג אמה, הרי ס״ה שכ״ו אמה, והנה החלל שמן קיר החצר החיצוני עד קיר החצר הפנימי שהוא עזרת ישראל כבר התבאר שהיה מאה אמה כמ״ש וימד משער אל שער מאה אמה, אמנם החלל שהיה מן קיר החצר החיצוני עד קיר החצר הפנימי שנגד האולם וההיכל מתרחב י״ג אמה יותר והיה קי״ג אמה, כי מאה אמה של עזרת ישראל היה חוץ מן הקירות אבל מאה אמה שהיה לחצר הפנימי שנגד האולם וההיכל שמדד מצפון לדרום מאה אמה כמ״ש (סי׳ מ״א פי״ג) הי׳ עם הקירות של חצר הפנימי, וא״כ חצר הפנימי שנגד האולם וההיכל היה משוך לפנים מחצר הפנימי שקודם לו שנקרא בשם עזרת ישראל כפי עובי כותל עזרת ישראל שהיה י״ג אמה שנחשב שם חוץ מן החשבון של מאה, ואצל י״ג אמה של עובי חומת עזרת ישראל לפנים התחיל קיר חצר הפנימי שנגד ההיכל והאולם שהיו עוביו ה׳ אמות וא״כ הלא נתרחב חלל החצר החיצונה שם י״ג אמה והיה קי״ג אמה ברוחב, וקי״ג אמה באורך מן נגד התחלת כותל האולם עד סופו שהלך י״ג אמה אחורי בית הכפורת כנ״ל.

ועתה אבאר לך הבנינים שהיו בחצר החיצונה הזה בקי״ג אמות של חללו, כבר אמר בסי׳ מ״א (פסוק י׳) ובין הלשכות רוחב עשרי אמה סביב לבית שעד עשרים אמה חוץ מקיר של חצר הפנימי, עמדו לשכות שהיו פתחיהם פתוחים אל קיר החצר הפנימי ונתקדשו בקדושת עזרה לאכול שם קדשי קדשים (כמ״ש לקמן בפסוק י״ג) ונקראו בשם לשכות העשרים מפני שרחבם עם קירותיהם היה עשרים אמה, ובארכם נמשכו בכל המאה אמה של קיר החצר הפנימי ופתחיהם פתוחות בקיר החצר הפנימי, רק אמה אחת היה פתוח באחוריהם אל צד החצר החיצונה שדרך אמה הזאת, היו יכולים לצאת מן הלשכות אל החצר החיצונה (כמ״ש בפ״ד דרך אמה אחת) ונגד לשכות העשרים עמדו בחצר החיצונה לשכות המאה לשכות שארכם מאה אמה ורחבם חמשים אמה ודרך עשר אמות יש בין לשכות העשרים לבין לשכות המאה בצד האחר של לשכות המאה שהוא אצל קיר החצר החיצונה עמדה רצפה ועליה לשכות כמו הרצפה והלשכות שהיו בחצר החיצונה שנגד עזרת ישראל שנתבאר (בסי׳ מ׳ פסוק י״ח), (ששם באר שהרצפה היתה אל כתף השערים הרצפה התחתונה, שבא להוציא הרצפה העליונה שהיא הרצפה שנמצא אצל קיר החיצונה במעלה ההר נגד ההיכל והאולם, ששם לא היה הרצפה אל כתף השערים כי היתה נגד כל הקיר) ושם בארתי שהלשכות האלה היה רחבם ד׳ אמות והיו משולשים זה ע״ג זה, וכן לשכות המאה שעמדה נגד הרצפה, ולשכת העשרים שעמדה בצד האחר אצל קיר החצר הפנימי היו ג״כ משולשים כמו שיתבאר בפסוק ו׳, וכבר בארתי שחלל החצר החיצונה נגד ההיכל והאולם היו מדרום לצפון קי״ג אמה, והיו שם עשרים אמה לשכות העשרים, ודרך עשר אמות בין לשכות העשרים ובין לשכת המאה, וחמשים אמה של רוחב לשכות המאה, הרי שמונים אמה, נשאר מן לשכת המאה עד קיר החצר החיצונה עוד ל״ג אמה, (כי רוחב חללו קי״ג אמה כנ״ל) ומבואר לקמן (בסי׳ מ״ו) שבארבעת מקצועות החצר החיצונה היו חצרות קטרות שהיו ארכם ארבעים ורחבם שלשים, א״כ בארבעים אמה הראשונים של קיר החצר החיצוני לצד המערב היו החצר קטרות, י״ג אמה נגד החלל שבין קיר החצר הפנימי וקיר החיצוני אחורי בית הכפורת, וכ״ז אמר נגד לשכת המאה, והיה בינם לבין לשכת המאה הפסק ג׳ אמות, ואחר החצר קטרות התחילה הרצפה והלשכות שעליה בקיר החצר החיצונה, שהיו רחבם ד׳ אמות, והיה הפסק בינם ובין לשכת המאה כ״ט אמה, לכל היותר, כי יוכל להיות שהלשכות שעל הרצפה שאצל קיר החצר החיצונה של צד מערב היו רחבים יותר מן הרצפה והלשכות שבצד מזרח כמו שהיו משונים בארכם ואז היה ההפסק ביניהם פחות מכ״ט אמה. עוד תדע כי בשני הצדדים שעמדו לשכות המאה נגד הרצפה מצד זה, וכן בשני הצדדים שעמדו לשכת המאה נגד לשכת העשרים לצד זה, עמדו אתיקים בצד המזרח ובצד המערב, שכבר רמזנו גדר שם אתיק שהוא בנין העשוי בגובה, ששם היו עומדים וצופים למרחוק, והיה דרכם לבנותה בין שני בתים שעומדים זה כנגד זה, היו ממשיכים קורות בפנים הבתים מגג בית זה לגג השני שכנגדו, ועל התקרה הזו בנו את האתיק שהיה מחבר שני הבתים בקציהם ע״י הקורות שהונחו מזה לזה, ומן האתיק שהיה בעליה בפנות גג הבתים היו צופים מזה לזה על כל סביבם, (ולפעמים היו בונים האתיק בחצר ע״ג עמודים) והאתיקים האלה היו משולשים זע״ג זה, ויתבאר ענינם בפרטות בפסוק ה׳ ו׳, וע״פ הקדמות אלה תבין פסוקי א׳ ב׳ ג׳ ד׳,

ויוציאני אל החצר החיצונה שיצא מן החצר הפנימי שהיה שם אל החצר החיצונה שנגד האולם וההיכל,

הדרך דרך הצפון רצה לומר שלא הוציאו אל החצר החיצונה שבצד דרום רק אל צד צפון,

ויבאיני אל הלשכה אשר נגד הגזרה ואשר נגד הבנין – הוא לשכות העשרים שהיו סמוכים ופתוחים לקיר החצר הפנימי שנגד הגזרה והבנין (ר״ל התאים וההיכל) (ומה שלא אמר אשר נגד קיר החצר הפנימי, שהוא לפני הגזרה והבנין. וכן מה שאמה לשכה בלשון יחיד והם היו לשכות הרבה, בא ללמד שהוציאו אל הלשכה האחת שעמדה בצד מזרח שהיה פתחה מכוון נגד האולם, שכבר בארתי (מלכים א י״א) שבצד מזרח היה פתח לאולם פתוח אל התאים, וכן היה מכוון נגדו פתח התאים זה כנגד זה, ונגד הפתח הזה היה מכוון בקיר החצר הפנימי פתח הלשכה של לשכת הכ׳ שעמדה בצד מזרח שעמדה נגד האולם, עד שהעומד בלשכה הזאת היה רואה משם פתחו של אולם, וקורא אני בה ושחטו פתח א״מ לענין שיכול לשחוט שם קדשים קלים, והוציאו דרך פתח הזה אל הלשכה הזאת לכן אמר נגד הגזרה כי פתח לשכה זו מכוון נגד פתח הגזרה שהוא האולם ופתח הבנין שהוא התאים שאצלו),

אל הצפון ר״ל ומן לשכה הזאת הוציאו דרך פתח החצר שהיה באחורי הלשכה הזאת ברוחב אמה אחת אל החצר החיצונה אל צפון.

אל פני אורך ומשם נכנס אל לשכת המאה, שגם לשכת המאה היתה פתוחה שם בדרום והיה רוחב הפתח אמה אחת מגביל נגד המקום שיצא משם מלשכת העשרים דרך האמה הפתוחה, ועקר פתחה היה לצפון שמשם יוצא מן לשכת המאה לצד צפון נגד הרצפה, והפתחים היו קרובים לצד מזרח, וז״ש אל פני אורך – שהפנים הוא תמיד צד המזרח ששם מתחיל ארך אמות המאה – ושם היה הפתח של אמה אחת של לשכת אמות המאה בצד דרום ונגדו הפתח העקרי בצד צפון ונכנס בפתח אמה אחת הדרומי ועבר רוחב הלשכה אל פתח הצפון – כי בצפון היה עקר הפתח,

והרוחב של לשכה הזאת הוא חמשים אמה מדרום לצפון וכשעבר הרוחב הזה בא דרך פתח הצפון נגד הרצפה אשר לחצר החיצונה.

נגד העשרים וכו׳ אתיק אל פני אתיק – עתה מצא שיש שם ארבעה אתקים, שכבר בארתי שבנין אתיק הוא הנעשה בין שני בתים שעומדים זה כנגד זה מניחים קורות בפנות הבית מגג בית זה לגג הבית שכנגדו ועל הרצפה של הקורות האלה בונים בנין בגובה, שמוקף בחלונות סביב שהעולה שם רואה משם למרחוק על כל סביביו, ובנין זה מחבר למעלה שני הבתים, וראה שם ארבעה אתיקים, שני אתיקים היו נגד העשרים אשר לחצר הפנימי, שהניחו קורות מן גג לשכות המאה אל גג לשכת העשרים שהיו מכוונים זה כנגד זה בצד דרום של לשכת המאה, וביניהם עשר אמות כנ״ל, ונבנה אתיק אחד בפנות המזרח ואתיק אחד בפנות המערב, וז״ש שנגד העשרים אשר לחצר הפנימי (ר״ל מן לשכת המאה נגד לשכת העשרים אשר הם פתוחים ושייכים בקדושתם לחצר הפנימי), היה אתיק אל פני אתיק – ר״ל אתיק במזרח מכוון אל אתיק שכנגדו במערב וכן היו שני אתיקים נגד הרצפה, שהמשיכו קורות מן גג לשכת המאה אל גג לשכות הרצפה שבצד קיר החצר החיצוני, בשני הצדדים שהתחילו הלשכות שעל הרצפה, ובנו אתיק א׳ במזרח ואתיק א׳ במערב, ולכן היה גם נגד הרצפה אשר לחצר החיצונה ג״כ אתיק אל פני אתיק – ואתיקים אלה היו בשלשים ר״ל כל אתיק היה שלשה, א׳ ע״ג חברו תחתיים שניים ושלישים, וזה יתבאר עוד בפסוק ה׳ ו׳.

ולפני הלשכות – עתה ברר כמה היה הפסק בין לשכות המאה ובין לשכת העשרים שכנגדו, אמר שלפני לשכות המאה היה מהלך עשר אמות רחב אל הפנימית – היינו אל לשכת העשרים שהיה פתחם לצד פנים לדרום, ובאר עוד באיזה פתח נכנס מן לשכת העשרים אל לשכת המאה (אחר שפתח לשכת העשרים העקרי היה לדרום, ופתח לשכת המאה היה לצפון?) אמר שנכנס דרך אמה אחת – שהיה פתח צר מחזיק אמה ברוחב, פתוח בלשכות העשרים נגד לשכת המאה לצפון, ובלשכת המאה נגד לשכת העשרים לדרום שדרך שם יצא מלשכת העשרים ונכנס ללשכת המאה,

ופתחיהם לצפון ר״ל ועיקר הפתח של לשכת המאה היה לצפון אל צד הרצפה, כי בצד דרום לא מקרי פתח כיון שלא היה רחב רק אמה.

והלשכות העליונות קצרות – כבר בארנו שמן גג לשכת המאה נמשכו קירות בצד צפון אל גג לשכת הרצפה, ובצד דרום אל גג לשכת העשרים, בשני הצדדים בצד מזרח ובצד מערב, שעליהם בנו אתיקים (כנ״ל פסוק ג׳) ושם באר שהאתיקים היו משולשים שלש זה ע״ג זה בגובה, ומבואר כאן שגם הלשכות שעל גגיהם נבנו האתיקים היו ג״כ משולשות כמ״ש (בפסוק ו׳) כי משולשות הנה – ר״ל שהיו הלשכות שלש זו ע״ג זו בגובה, בין לשכת העשרים בין לשכת המאה, בין לשכת הרצפה, ועל גגי הלשכות הונחו הקורות שהיה רצפה להאתיקים, (כי האתיקים האלה לא הונחו ע״ג עמודים שכבר בארתי שהיו בונים לפעמים אתיקים בחצר ע״ג עמודים עומדים בגובה ומניחים קורות מעמוד לעמוד ועליהם מניחים רצפת האתיק, אבל פה הונחו הקורות על הקירות של הלשכות מצד זה ומצד זה), ולפ״ז היה מוכרח לקצר קיר הלשכה האמצעית מן קיר הלשכה התחתונה כדי שישאר שם מקום להניח עליו רצפת האתיק התחתון, למשל אם היו קירות הלשכה התחתונה ב׳ אמות עשו קירות הלשכות האמצעית רק אמה ומחצה ונשאר חצי אמה פנוי מכאן ומכאן שעליהם הניחו קורות רצפת האתיק הראשון, וכן היו מוכרחים לקצר קירות הלשכות העליונות עוד חצי אמה מכל צד שיונחו עליהם הקורות שיהיו רצפה להאתיק האמצעי, והיה עובי חומת הלשכות העליונה רק אמה אחת, והקורות שהיו רצפה לאתיק העליון הונחו על גגות הלשכה העליונה כי אתיק השלישי עלה בגובה על גג העליון של הלשכות, וז״ש והלשכות העליונות קצרות – שיערו הכתוב וסדרו,

והלשכות העליונות קצרות בנין מהתחתונות ומהתיכונות כי יוכלו אתיקים מהנה – ר״ל שהבנין (ר״ל הקירות שבם נבנו הלשכות) של הלשכות העליונות היו קצרות מהבנין (היינו מהקירות) של לשכות התחתונות והתירונות, על ידי שהעתיקים אכלו ולקחו מן הבנין, שהבנין נתמעט מבחוץ להניח עליו ראשי קורות רצפת האתיקים, ועי״ז נתרחבו האתיקים כי כשיעור שנכנס בעובי החומה של הלשכות נתרחבו האתיקים, ועז״א שהם אכלו מהם, ודייק לומר קצרות בנין – שרק הבנין שהוא רוחב החומה נתקצרה בעוביה אבל הלשכה בעצמה בפנים לא נתקצרה עי״ז (וזה מובן ממילא שכמו שבנין הלשכות העליונות נתקצר מן התיכונות, שה״ה שבנין הלשכות התיכונות נתקצר מן בנין התחתונות, רק שדבר זה אינו חידוש ועיקר החידוש הוא שגם העליונות נתקצר בנינם, הגם שבעליונות היה יכול לבנות באופן שלא יתקצר הבנין, והוא שלא יניח ראשי קורות האתיק האמצעי מצפון לדרום על קירות הלשכות רק יניח אותם ממזרח למערב על קירות האתיק עצמו מקיר המערבי לקיר המזרחי, ולכן הודיעני שגם האתיק השני הניח ראשי קורות על קירות הלשכות, שבזה הבנין חזק יותר, ועי״ז נתקצרו גם קירות הלשכות העליונות, וכ״ש קירות הלשכות התיכונות שלא היה אפשר להניח הקורות רק על קירות הלשכות).

כי משולשת הנה – באר את הדבר, מפני שהאתיקים וכן הלשכות היו משולשות, ולכן היו בהם תחתונות ותיכונות ועליונות,

ואין להם עמודים כעמודי החצרות באר הטעם שהוצרך להניח את הקורות על הקירות של הלשכות ולמה לא הניח קורות רצפת האתיקים על עמודים כדרך הרגיל באתיקים שבונים בחצרות שמעמידים עמודים וממשיכים קורות מעמוד לעמוד כנ״ל, עז״א שלא רצה להעמיד עמודים לצורך האתיקים, מפני שהעמודים ימעטו את רוחב הדרך שבין הלשכות,

על כן נאצל מהתחתונות ומהתיכונות מהארץ ר״ל לכן נאצל ונגרע בכל פעם מן בנין הלשכה אל האתיק, ונלקח אליהם מן גג הלשכות התחתונות ומן גג הלשכות התיכונות, מהארץ שלהם היינו מהרצפה של האתיק התחתון, וגג הלשכה התיכונה היא הארץ והרצפה של האתיק התיכון, ונאצל מהארץ מן הלשכה אל האתיק, שעליו הונחו קורות האתיקים.

וגדר אשר לחוץ – להבין הפסוקים האלה צריך להקדים לך עוד הקדמה אחת, כבר התבאר שעשרים אמה חוץ לקיר החצר הפנימי שנגד ההיכל והאולם נתקדשו בקדושת העזרה, ושם עמדו לשכות העשרים המקודשות, וזה נמשך בארץ מאה אמה, של משך האולם וההיכל וקה״ק, הנה גם חוץ לקיר של עזרת ישראל נתקדשו ג״כ עשרים אמה שיהיה קדושתם כקדושת עזרה לשחוט ולאכול שם קה״ק (בין צד צפון ובין צד דרום), דהא האולם שעמד בפתח שער הצפוני של עזרת ישראל ושם היה משוך מן התאים ולחוץ, (כמ״ש מ׳ כ״ח כ״ט), היה רחוק מן השער י״ח אמה, (י״ב אמה רוחב התאים (כנ״ל מ״ג י״ג) ושש אמות משך האולם (כנ״ל מ׳ ח׳) וכבר כתבתי (מ׳ ל״ח) שגם שתי אמות לפני האולם היו קדושים, הרי כ׳ אמה, רק שבעשרים אמה שנתקדשו נגד קיר החצר הפנימי שנגד הבנין והגזרה עמדו לשכות העשרים כנ״ל, אבל בעשרים אמה שנתקדשו נגד קיר חצר הפנימי של עזרת ישראל שם לא היו לשכות מקודשות דהא שם עמדו תאי השער שנמשכו באורך עד ארבעים אמה מן השער (כנ״ל מ׳ ט״ו), וכדי שיהיה שם הבדל והפרש בין המקודש להבלתי מקודש עשו שם גדר שנקרא לקמן (פסוק י״ב) בשם גדרת הגינה כי גדר זה היה מגין בפני הקדשים שלא יפסלו ביוצא, שעד הגדר היה קדוש וחוץ מן הגדר בלתי קדוש, וגדר זה נמשך חמשים אמה, שהוא מן חצי השער הצפוני של עזרת ישראל עד סוף עזרת ישראל נגד התחלת כותל האולם, וכמו שבחצר שלפני הבנין והגזרה עמדו לשכות המאה שרחבם חמשים אמה לפני לשכת העשרים המקודשים, והיה דרך עשר אמה בין לשכות העשרים המקודשות, ובין לשכות המאה הבלתי מקודשות, ונכנסו מן לשכות העשרים אל לשכות המאה דרך פתח אמה אחת שהיתה בהתחלת הלשכות במזרח (כנ״ל פסוק א׳), כן היה גם בחצר שלפני עזרת ישראל ג״כ לשכות שרחבים חמשים אמה כתבנית לשכות המאה, רק שלשכות המאה היה ארכם מאה אמה ולשכות אלה שבחצר החיצונה שלפני עזרת ישראל היה ארכם ורחבם חמשים אמה, והיה ג״כ מהלך עשר אמות הפסק בין הגדר המקודש בין לשכות החמשים, ובהתחלת הגדר במזרח, נכנסו ג״כ דרך פתח אמה אחת אל הלשכות החמשים, כי עקר פתחם היה פתוח לצד צפון כמו לשכת המאה (כנ״ל פסוק ד׳), וז״ש וגדר אשר לחוץ לעומת הלשכות – היינו לשכות החמשים אמה שעמדו בחצר החיצונה שנגד עזרת ישראל דרך החצר החיצונה אל פני הלשכות ששם היה הדרך שיצאו מן פתח החצר הפנימי אל החצר החיצונה והגיע אל פתח אמה אחת שהיה בראש הלשכות בקרן דרומית מזרחית (לכן אמר פני הלשכות ר״ל בצד שאצל המזרח שהמזרח נקרא פנים) ארכו חמשים אמה – גדר זה נמשך בארך חמשים אמה מנגד התחלת פני הלשכות עד נגד סופם בצד מערב.

כי ארך – מפרש כי הלשכות האלה הגם שנדמו ללשכת המאה ברחבם שכולם היה רחבם חמשים אמה בשוה, בכ״ז היה הבדל ביניהם בארכם,

כי ארך הלשכות אשר לחצר החיצונה (היינו החצר שעומד נגד עזרת ישראל) היו ארכם רק חמשים אמה, והנה על פני ההיכל ר״ל אבל הלשכות שרחבם חמשים שעמדו בחצר החיצונה שעל פני ההיכל היה ארכם מאה אמה – ואחר שארך הלשכות שנגד עזרת ישראל היה רק חמשים אמה היה הגדר ג״כ רק חמשים אמה.

ומתחת הלשכות – הנה כבר באר שמי שיצא מעזרת ישראל (דרך האולם) והלך מדרום לצפון אל לשכת הנ׳ היה נכנס דרך אמה א׳ שהיה פתוח בראש הגדר מזה ובראש לשכת הנ׳ מזה ונכנס אל לשכת הנ׳, ושם היה כנגדו פתח לשכת חמשים בצד צפון שיצא משם אל החצר החיצונה לפני הרצפה והלשכות שעמדו אצל קיר הצפוני (כמו שהיו ג״כ בחצר החיצונה שלפני הבנין והגזרה (כנ״ל פסוק ד׳) ועתה באר שמי שבא ממזרח למערב, שנכנס בשער המזרחי של החצר החיצונה והולך למערב, היה הדרך אל הלשכות האלה מתחת הלשכות – ר״ל מצד מזרח ששם היו במורד ההר (כי ההר הוגבה ועלה בצד מערב) והיה הדרך המביא מהקדים הולך מן מורד ההר שתחת הלשכות, ר״ל מצד מזרח,

כשבא להנה מהחצר החיצונה – כי הדרך המביא אל הלשכות מהחצר הפנימי היה ברוחב הגדר (כמ״ש בפ׳ ז׳) אבל הדרך ממזרח מהחצר החיצונה היה מן החצר שהיה מתחת ללשת החמשים משם עלה ממזרח למערב עד שהגיע אל דרך העשר אמות שהיו בין הגדר ובין לשכת החמשים ובדרך זה עלה למערב.

ברחב גדר החצר דרך הקדים – ר״ל ובכל זה לא היה אפשר שיגיע בלכתו מן המזרח אל המערב רק ברוחב גדר החצר, וזה יתבאר לך אם תזכור מה שכתבתי בפסוק א׳ שהחלל שהיה מן קיר החצר החיצוני עד קיר החצר הפנימי שנגד האולם וההיכל היה קי״ג אמה, והיה עודף י״ג אמה על חלל החצר החיצונה שנגד עזרת ישראל, כי הקיר של עזרת ישראל היה בולט י״ג אמה לתוך החצר החיצונה יותר מן הקיר של החצר הפנימי שנגד האולם וההיכל עיי״ש, וא״כ העשרים אמה שנתקדשו לפני קיר החצר הפנימי עזרת ישראל, היו משוכים לתוך החצר החיצונה י״ג אמות יותר מן העשרים אמה שנתקדשו נגד הקיר של חצר שפנימי שנגד האולם וההיכל, וכן הדרך עשר אמות ולשכת החמשים שלפניהם היו משוכים אל החצר החיצונה י״ג אמה מן הדרך של עשר אמה ולשכת המאה שלפניהם, בחצר שנגד האולם וההיכל, וא״כ כשהלך בדרך זה של העשר אמות שבין הגדר ובין לשכת החמשים ממזרח למערב והגיע אל סוף החמשים פגע שם בלשכת המאה שסתמו את הדרך, כי לשכת המאה התחילו י״ג אמה לפנים לצד ההיכל והרי נסתם הדרך לפניו ע״י קיר המזרחי של לשכת המאה שסותם צד מערב של הדרך, ולשכת החמשים סותמים צד צפונו, והגדר סותם צד דרומו, ועי״כ היו מוכרחים לפתוח פתח בסוף הגדר שדרך פתח זה יכנס אל הגדר ובצד שני של הגדר המקודש ילך לצד מערב אל הדרך עשר אמות שבין לשכת המאה ובין לשכת העשרים, (ובודאי היה תנאי על מקום פתח זה שלא יהיה מקודש כאמה אחת שיוכל ללכת דרך שם גם מי שאין לו ליכנס למקומות שנתקדשו), וז״ש ברוחב גדר החצר דרך הקדים ר״ל מי שבא מדרך הקדים והולך ממזרח למערב ורוצה לילך מן צד המזרח אל פני הגזרה ואל פני הבנין לצד המערב במקום הלשכות להגיע אל דרך העשרה שהולך בחצר שעל פני הגזרה בין לשכת העשרים ובין לשכת המאה לא היה יכול להגיע לשם ביושר רק בשילך אל דרום אל הפתח שהיה בסוף החמישים אמה ברוחב גדר החצר אצל כותל לשכת המאה שלשם נסתיים הגדר ושם היה פתח פתוח ונכנס אל תוך הגדר ומשם הגיע אל פני הגזרה והבנין בין הלשכות.

ודרך – ויען שעדן לא שמענו שגם בין לשכת החמשים ובין הגדר היה ג״כ דרך עשר אמות שדרך שם הלך ממזרח למערב, לכן אמר שהיה דרך לפניהם היינו לפני לשכות החמשים כמראה הלשכות אשר דרך הצפון – כמו הדרך שהיה בין לשכת המאה ובין לשכת הכ׳ ששם נקרא הדרך בשם דרך הצפון, כי היה בצפון של לשכת העשרים שהם שם עקר כי היו קודש, כי אחר שלשכות הנ׳ נדמו בכל דבר אל לשכת המאה נדמו גם בהדרך שלפניהם שהיו רחבם עשר אמות, ולא היה הבדל ביניהם רק מה שכארכן כן רחבם שהיו ארכם חמשים כרחבם, מה שלשכת המאה היה ארכם כפל מרחבם, אבל ביתר הדברים נדמו בכל מוצאיהן שגם ללשכת החמשים היה דרך אמה אחת בראש המזרח נגד דרך אמה של הגדר לצאת משם אל דרך העשר אמות שבינתים,

וכמשפטיהם שהיו תבניתם והלכתם שוה שהיו חול וכפתחיהם שגם הם היו עקר פתחם בצד צפון כמו לשכת המאה, כנ״ל (פסוק ד׳).

וכפתחי הלשכות – ר״ל וכל מה שהיה בצד צפון של החצר החיצונה (כי כל מה שראה עד הנה היה בצד צפון), כן היה בצד דרום – הן הלשכות הנזכר עד הנה, והן הפתחים שלהם, שגם בצד דרום היה פתח בראש דרך – שמי שיצא מן העזרה ולחוץ לצד דרום, יצא מן העזרה אל הגדר ושם היה פתח בראש הדרך, הוא פתח אמה אחת שנכנס דרך שם אל לשכת החמשים כנ״ל (פסוק ז׳), ובו היה הולך מצפון לדרום, וכן היה דרך בפני הגדרת הגינה – לצד מערב בכלות הגדר היה שם פתח שיכנס אל הגדר לההולך בדרך שלפני הלשכה ממזרח למערב כנ״ל פסוק הקודם, וז״ש דרך הקדים בבואן – שזה היה למי שבא ממזרח למערב ורוצה לילך בדרך העשר אמות שלפני הגדר אל דרך העשר אמות שלפני לשכת העשרים שבצד מערב כנ״ל.

ויאמר אלי הודיע לו מה ישמשו הלשכות הכ׳ אשר נתקדשו בקדושת עזרה, א״ל שלשכות הצפון ולשכות הדרום אשר אל פני הגזרה היינו לשכות העשרים שפתחן אל הגזרה, לאפוקי הלשכות המאה ולשכות הנ׳ שהם חול,

הנה לשכות הקדש אשר יאכלו שם הכהנים שנתקדשו לאכילת קדשי קדשים,

אשר קרובים לה׳ כי יבואר (לקמן סי׳ מ״ד) שרק הכהנים מבני צדוק שלא עבדו ע״ז יהיו כשרים לעבודה וכן רק הם לבדם יאכלו הקדשים שכל מי שאינו ראוי לעבוד אינו ראוי לאכול חוץ מבע״מ (כמ״ש הרמב״ם פ״י מה׳ מעה״ק ה״ב) וז״ש רק הקרובים לה׳ יאכלו קה״ק, וכן שם יניחו קה״ק שהם עולה ושלמי צבור וכן מנחה וחטאת ואשם שהם ג״כ קה״ק.

בבאם – וכן ישמשו הלשכות האלה לענין ביאת הכהנים וצאתם, ומפרש כדי שלא יצאו תיכף מן הקדש שהוא החצר הפנימית אל החצר החיצונה – לכן עשו הלשכות אמצעי ביניהם ששם יניחו בגדיהם וילבשו בגדי חול ויקרבו אל המקומות המיוחדים להעם – דהיינו חוץ ממקום המקודש, ומובן שכן בבואם ילבשו שם את הבגדים שהניחו שם בצאתם.

וכלה – אחר שכלה מדות הבית הפנימי, הוציאני דרך הגדר הנזכר (פסוק ז׳, י״ב) דרך שער המזרחי אל החומה שסביב הר הבית,

ומדד את החומה סביב ר״ל שמדדה מבחוץ.

מדד רוח הקדים – התחיל למדוד רוח מזרח ששם עמד, ומדד מן הדרום אל הצפון.

מדד אח״כ מדד רוח צפונית ממזרח למערב.

את רוח הדרום מדד – כי היה לו למדוד רוח מערב, והוא עבר רוח מערב בלא מדידה רק את רוח הדרום מדד, ומזה נראה כי כמו שבחומה של עזרת נשים הי׳ רוח צפונית ודרומית ומזרחית שוים בשעריהם ובניני התאים והאולמות, ורוח מערב משונה מהם, וע״כ לא נזכר מדידת חומה מערבית של עזרת נשים, כן בהר הבית היה רוח מערב משונה בשעריו ובניניו, והנביא כשמדד מדד גם יתר עניני החומה ההוא הגם שלא זכר רק האורך, ולכן עבר צד מערב ומדד רוח דרום, לראות אם שוה בכל משפטיו לרוח צפון, וכשגמר מדידת רוח דרום, אז.

סביב אל רוח הים – ר״ל לא חזר לאחוריו מדרום למערב, רק סבב רוח מזרחית וצפונית עד שבא שנית למערב, ומדד רוח מערב מצפון לדרום.

לארבע רוחות מדדו – שהחומה סבבה כל הד׳ רוחות והיה האורך חמש מאות קנים שהם ג׳ אלפים אמה, ולפ״ז נמצא בו ל״ו רצועות של ת״ק על ת״ק של מדת הר הבית הראשון, והיה בו ת״ק על ת״ק לישראל, ול״ה פעמים ת״ק על ת״ק לשבעים אומות לשני אומות ת״ק על ת״ק, וישראל בן הבכור יקחו פי שנים להם לבדם ת״ק על ת״ק.