ויביאני אל ההיכל וכו׳ שש אמות רוחב – הוא עובי כותל ההיכל שבין ההיכל לאולם,

רוחב האהל מפני שהדין הוא שמן אגף הפתח ולפנים כלפנים ומן האגף ולחוץ כלחוץ, אבל ההיכל היה לו פתחים כפולים (כמו שיבואר בפסוק כ״ד), ולפ״ז בין הפתחים היה כרשות בפ״ע ממוצע בין קדושת ההיכל ובין קדושת האולם, ולכן קראו בשם אהל.

ורוחב הפתח מצפון לדרום היה עשר, ואחר שרוחב ההיכל היה עשרים נשארו בצדי הפתח חמש אמות מפה וחמש אמות מפה.

ובא לפנימה לקה״ק,

וימד איל הפתח עובי החומה שבין ההיכל לקה״ק שתים אמות,

והפתח שש אמות – מבואר לקמן (פסוק כ״ג כ״ד) שהיו לקה״ק שתי פתחים א׳ בפנים וא׳ בחוץ עיי״ש, ורוחב חלל הפתח היה שבע אמות וז״ש ורוחב הפתח שבע אמות, אבל רוחב הדלתות הסוגרים את הפתח היו רק שש אמות, ולא היה הדלת סותם אמה אחת שהיה עליו פרוכת באותו אמה, והיה אמה הפתוחה מדלת שבצד פנים שלא כנגד אמה הפתוחה מדלת שכלפי חוץ, וכן הפרוכת החיצון והפנימי לא היו זה כנגד זה רק החיצונה פתוחה מן הדרום והפנימית פתוחה מן הצפון, וכמו שהיו בבית שני שהיו שם שתי פרוכת כת״ק דר׳ יוסי ביומא דף ל״ח וכשהכ״ג נכנס לפנים היה נכנס בצד דרום והופך פניו לצפון ומהלך בין שני הפתחים ונכנס דרך הפרוכת שעל האמה הפתוחה לצד צפון ובהשקף זה אמר שהפתח שש אמות, היינו הדלת הסוגר את הפתח מכל צד.

אל פני ההיכל מכוון נגד רוחב חלל ההיכל שהיה ג״כ עשרים,

זה קדש הקדשים מפני שבבית שני היו מסופקים באמה טרקסין אם שייך לפנים או לחוץ, הודיע לו כי רק זה קה״ק אבל שתי אמות מקום הכותל אינו קה״ק ושייך לחוץ.

וימד את קיר הבית קיר הצפוני והדרומי של ההיכל ובית קה״ק, וכן קיר המערבי של בית קה״ק היה שש אמות,

ורוחב הצלע ארבע אמות – הנה יתבאר (בפ׳ ו׳) שהיה סביב הבית צלעות כפולות וכאן מדבר מן הצלע הסמוך לקיר הבית שהוא הנקרא צלע סתם היה רוחב חללו ארבע אמות סביב סביב, ומפרש שזה היה לבית סביב, כי יתבאר לקמן שבכותל המערבי היה צלע זה נבלע בקיר המערבי שהיה שש אמות וחלל ארבע אמות ריוח בכותל, והיה הכותל מזה ומזה לחלל עד גובה התאים רק אמה מזה ואמה מזה (רק למעלה מן התאים לא היה חלול, ופה אומר שהיה רוחב הצלע חוץ מן הקיר וזה היה לבית סביב חוץ מכותל מערבי.

והצלעות צלע אל צלע ר״ל שהצלעות היו כפולות צלע לפנים מצלע, צלע בצד הבית וצלע כנגדו לצד החוץ, כאילו כל צלע נתחלק בארכו לשנים אחד אצל חברו, וזה היה שלש ושלשים פעמים – כי היו חמשה תאים מצד צפון וחמשה מצד דרום וא׳ מצד מערב, הרי י״א, והיו משולשים בגובה תחתיים שניים ושלישים זה ע״ג זה הרי ל״ג, וכ״א נתחלק לשנים בארכו צלע אל צלע, שלשים ושלשה פעמים שהם ס״ד צלעות,

ובאות בקיר אשר לבית לצלעות להיות אחוזים ר״ל מפני שבבית אשר בנה שלמה כתיב כי מגרעות נתן לבית סביב לבלתי אחוז בקירות בית, שכדי שלא יצטרך לעשות נקבים בקיר הבית להניח בה ראשי קורות של הצלעות, היה מוכרח לכנוס כותל ההיכל אמה מלמעלה, ועוד אמה על היציע התיכונה, בבית ג׳ לא יהיה כן, כי לא יניח ראשי קורות הצלעות לרחבם אלא לארכם, על הקירות שבין צלע לצלע, שית׳ לקמן שכל צלע היה ארכו י״ב אמה ורוחב הקיר שבין צלע לצלע חמש אמות והיה ארך הקורות י״ז אמה נתונים מקיר צלע זו לקיר צלע שכנגדו בארך וז״ש ובאות להיות אחוזים בקיר אשר לבית לצלעות – ר״ל בקיר שבין הבית ובין הצלעות (שקיר שבין צלע לצלע היה ראשו אחד דבוק לבית וראשו אחד דבוק בצלעות החיצוניות, ולכן קראו קיר אשר לבית לצלעות ר״ל שדבוק בשניהם משני צדדיו) בקירות האלה באו להיות אחוזים והונחו בארך כדי שלא יהיו אחוזים בקיר הבית שאם יונחו ברוחב יהיו אחוזים בקיר הבית, ומבואר שזה היה דוקא בצלעות הפנימיים הקרובים לבית, אבל בצלעות החיצוניים הונחו ראשי קורות ברוחב מקיר החיצון לקיר המונח בין ארך הצלעות, ועז״א בקיר אשר לבית לצלעות, לדייק שהיה זה רק בקירות הדבוקים בצד אחד אל הבית.

ורחבה ונסבה למעלה למעלה לצלעות – עתה באר באיזה אופן עלה על היציע התיכונה והעליונה, שבבנין של שלמה עלו ע״י בלולים, ובבנין העתיד יהיה זה באופן אחר, שהכותל יתרחב בבנין בחוץ כעין כבש ומעלה, שאבני הכותל יהיו בולטים כשתים או שלש אמות לחוץ ונגבהים כן למעלה למעלה ככבש ומסבה שעליו יעלו במעלה עד הצלע העליונה, וז״ש ורחבה היינו שנתרחבה הקיר וזיז יוצא ממנה לחוץ,

ונסבה למעלה שכן תגבה המעלה והמסבה הזאת עד למעלה שיכנס בו לצלעות כי מוסב הבית למעלה – ר״ל שלא לבד אל הצלעות היו עולים במסבה כזאת שהתרחבה מן הכותל, כי גם לכל גובה הבית מסביב כשרצו לעלות עד גג הבית או לעליות שבו, היו עולים במסבה כזאת, שכבש כזה היה מסב סביב סביב לבית בחומה שסביב הבית בחוץ היו אבנים מתרחבים מן הכותל ונגבהים למעלה, ככבש ומדרגות עד גג הבית, וכבר אמרו חז״ל (זבחים דף ס״ג) שכל כבשי כבשים שהיו במקדש היו ג׳ אמות לאמה, ולפ״ז לעלות לגובה של מאה אמה היה הכבש סובב באורך שלש מאות אמה, ואחר שאמר (בפסוק ח׳) שראה לבית גובה סביב סביב שמשמע שיגבה הרבה יותר מבתים הקודמים, אם יגבה מאתים אמה יהיה צריך להקיף שש מאות אמה עד שיגיע לגובה הגג, והיה א״כ מוסב הבית שעלה למעלה למעלה עד ראש הגג סביב סביב לבית שהיה מסבב את הבית כמה פעמים, כשהגיע על המסבה לסוף רוח דרומית למזרח הקיף משם למזרח ואח״כ לצפון ולמערב וחזר לדרום, ועז״א סביב סביב, על כן רוחב לבית למעלה ר״ל לכן לא היה אפשר להגיע לשם ע״י בלולים כמו במקדש ראשון כי היה גבוה מאד מאד, רק ע״י שהיה רוחב לבית היינו שנתרחב הכותל נמצא ממנה רוחב להיות סולם וכבש ומדרגות עי״כ היה אפשר לעלות על ידו למעלה,

וכן התחתונה יעלה על העליונה לתיכונה – עתה באר באיזה צלע מן הצלעות העליונות היה הפתח שבו יכנס דרך המסבה מבחוץ אל הצלע, אמר כשעלה מן הצלע התחתונה על הצלע העליונה נכנס דרך פתח שנקבע בצלע התיכונה של העליונות ר״ל בצלע השלישית של החמש צלעות שהיו באורך, ופי׳ הכתוב כשיעלה מן התחתונה על העליונה יגיע לפתח שיש בצלע התיכונה מן הצלעות העליונות).

וראיתי לבית גובה סביב סביב עד עתה לא שם לבו אל הגובה של שום דבר, רק ע״י שהביט על מוסב הבית שהלך סביב סביב הבית עד הגג עי״ז ראה שהבית גבוה מאד, כי כשמקיף משך שלש מאות אמה כבר עלה בגובה של מאה אמה, ואחר שהמסיבה חזרה סביב הבית כמה פעמים בהיקף סביב, ידע שהוא גבוה כמה מאות אמה,

מוסדות הצלעות מלא הקנה שש אמות אצילה – ידוע שהמקדש עמד בראש הר וכל שהתקרב אל המקדש התרומם ההר והוצרכו לעלות במעלות (כנ״ל סי׳ מ׳) ראה שבצד הצלעות התרומם היסוד שש אמות שהשוו אותם אחר שכבר היה היסוד בנוי ועשו אותם מישור עד הצלעות ועי״כ נראה מבחוץ היסוד של הצלעות שהיה בולט מן הקרקע שש אמות, וזה היה בצד חוץ כי בפנים של התא היה היסוד נבלע בקרקע, ובאשר היסוד של קיר הצלעות היה רחבו שש אמות ראה במבחוץ את היסוד שעד גובה מלא הקנה ההוא אצול ומפורש מיתר הקיר במה שהיה רחבו שש אמות ורוחב הקיר לא היה אלא חמש, (והיה שינוי בין זה ובין מ״ש במ״א (ו׳ ח׳) לפי מה שפירשתי שם עיין שם, כי שם השוו את הקרקע טרם שהחלו לבנות את היסוד לכן התחילו לבנות את היציע ממקום שהשוו אל הקרקע, וכאן השוו את הקרקע אחר הבנין ונתגלה היסוד שש אמות), ולא יקשה לך איך עלו על המסבה שהתחילה אחר היסוד שהיה גבוה שש אמות מן הקרקע. כי בצד מערב היה היסוד עודף על הקיר עד פתח היציע, ומן הפתח הלכו שם עד התחלת המסבה.

רוחב הקיר – כבר התבאר (פסוק ו׳) שהצלעות היו צלע אל צלע, דהיינו שהיו נחלקות בארכם לשתי צלעות אחד לצד חוץ וא׳ לצד ההיכל, והיה שם שני קירות, קיר של הצלע לצד חוץ וקיר המפסיק בין הצלעות בפנים, ועז״א שרוחב הקיר אשר לצלע אל החוץ היה חמש אמות, וכן היה רוחב הקיר אשר מונח בית צלעות ר״ל הקיר האמצעי שמונח באמצע הצלעות ומפסיק באורך ממזרח למערב בין הצלעות שלצד חוץ ובין צלעות שלצד פנים, ונכלל בזה ג״כ שכן היה רוחב הקירות המפסיקות בין החמש צלעות שכ״ז נכלל במ״ש אשר מונח בית צלעות אשר לבית שכל קירות המפסיקות בין הצלעות בין המפסיקות באורך ובין המפסיקות ברוחב הי׳ עובים חמש אמות.

ובין הלשכות – הנה יתבאר היטב (בסי׳ מ״ב) שקדשו עשרים אמה מן החצר החיצונה אצל החצר הפנימי מבחוץ שיהיו קדושים קדושת העזרה לאכול שם קדשי קדשים, ובאותם העשרים אמה עמדו לשכות (נגד כל אורך קיר החצר הפנימי שנמשך מאה אמה) והי׳ רחבם מדרום לצפון עם קירותיהם עשרים אמה, (וכמו שיתבאר שם פסוק י״ג י״ד), וז״ש שבין הלשכות רוחב עשרים אמה סביב לבית ר״ל סביב לקיר המקיף את החצר הפנימי שהיו רחוקים עשרים אמה מן החצר הפנימי המקיף את הבית והגם שעתה מדבר מן התאים ואיך דלג לדבר מן הלשכות שעמדו בחצר החיצונה? מפני שדבר זה הוא הוצעה אל מה שיאמר בפסוק שאח״ז.

ופתח הצלע למונח – כבר התבאר שהצלעות היו צלע אל צלע, שהי׳ בכל צד חמש צלעות קרובים אל הבית וה׳ צלעות אל צד החוץ וקיר מפסיק ביניתים בארך, וכבר קרא לקיר הזה בשם מונח (כמ״ש בפסוק ט׳) ואשר מונח בית צלעות, וכולל בשם מונח בין הקיר המפסיק בין הצלעות שאצל הבית לצלעות שלצד חוץ, בין החלל של הצלע החיצונה, ראה שפתח של הצלע שהיא הצלע שאצל הבית שקרוי בשם צלע סתם היתה פתוחה למונח, היינו אל הצלע שאצלו לצד חוץ, והי׳ פתח אחד בצד צפון ופתח אחד בצד דרום – והנה לא באר באיזה מקום הי׳ הפתח, וגם לא באר היכן הי׳ פתח של התא החיצונה לצד חוץ, אולם נבין זה מעצמנו, שפתח זה היה בהכרח בצלע שנגד האולם במזרח, דתניא בזבחים (דף נ״ה ע״ב) ר׳ יוסי בר׳ יהודה אומר שני פשפשין היו בבית החליפות וגובהן שמונה כדי להכשיר העזרה כולה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים, ובית החליפות היה כנגד האולם, והי׳ פתח פתוח שם מן האולם אל התא שאצלו, ומן התא אל המונח שהיא התא שלצד חוץ, ומן התא שלצד חוץ אל החוץ (שבמ״ש ופתח הצלע למונח נכלל ג״כ ששם היה גם הפתח שלצד חוץ, שבודאי היו הפתחים מכוונים, בשגם שי״ל שבמ״ש פתח הצלע נכלל גם הצלע שבצד חוץ ששני הצלעות היו פתוחים נגד המונח שהוא חלל הצלע החיצונה זה כנגד זה כדי שיכוין שם פתחיהם נגד פתח של הפשפש אל האולם) ובזה הוכשר כל המקום הפניו מן התאים עד קיר החצר הפנימי (שהיו י׳ אמות) לשחיטת קדשים קלים דבעינן ושחטו פתח אהל מועד, (ואחר שבבנין השלישי לא מצאנו את הענין של בית החליפות שהי׳ האולם עודף על רוחב ההיכל ט״ו אמה לכל צד, כי התאים היו מן כותל המערבי עד סוף כותל האולם ומן התאים אל קיר החצר הפנימי הי׳ עשר אמות ריוח בשוה נגד האולם ונגד ההיכל, לא צריך למה שמתרץ שם עמ״ש והאיכא צדדים במעייל להו בקרן זוית), וממה שהקדים ואמר ובין הלשכות רוחב עשרים אמה שאין מקומו פה דהא הלשכות האלה עמדו בחצה החיצונה והוא עוסק עתה בחצה הפנימית, מבואר שגם פתח של הלשכות האלה שהיו פתוחים אל קיר החצר הפנימית (כמו שיתבאר בסי׳ מ״ג) הי׳ ג״כ מכוון נגד פשפש האולם ונגד פתח התא, עד שהי׳ יכול לראות מן פתח הלשכה עד פתח האולם שכנגדן, ולכן הוכשרו אותם העשרים אמה שנתקדשו בקדושת עזרה לשחיטת קדשים קלים ואכילת קדשים קלים (שהגם שבמסקנא בזבחים דף נ״ו אמר דאכילה א״צ פתח אהל מועד, מ״מ אחר שבאר בסי׳ מ״ג פי״ג שבלשכות האלה אכלו קדשי קדשים ה״ה ששחטו שם ק״ק שהיו שוים בזה, ולכן היו פתחיהם מכוונים זה כנגד זה עד פתח שנכנס אל האולם) לכן הקדים מספור הלשכות ר״ל שפתח הלשכות אל החצר הפנימי מכוון נגד פתח הצלע למונח, וזה הי׳ בין בצד צפון ובין בצד דורם שגם בצד דרום היו לשכות העשרים (כמ״ש בסימן מ״ג פסוק י״ב י״ג) ורוחב מקום המנח חמש אמות – ר״ל רוחב החלל של התא החיצון הי׳ חמש אמות, שכבר אמר (בפסוק ה׳) שרוחב חלל צלע הפנימית היה ד׳ אמות ועדיין לא באר רחב חלל צלע החיצונה שהוא מקום המונח (ר״ל שנתוסף והונח אל הבית כי הצלע הפנימית היה שייך אל הבית עצמו, שכן בצד המערב היה בחלל הקיר עצמו, אבל הצלע החיצון הונח ונתחבר אל הבית ולכן נקרא החלל הזה מקום המונח, וגם באשר הקיר שבין הצלעות נקרא בשם מונח (כנ״ל פסוק ט׳) נקרא גם החלל שאצלו בשם מקום המונח), ומעתה נתפרש בפירוש רוחב התאים וכותליהן, שכותלי התאים היו כ״א חמש אמות, וחלל התא הפנימי נתפרש (בפסוק ה׳) שהי׳ ארבע אמות וחלל החיצון שהוא מקום המונח הי׳ חמש אמות.

והבנין אשר אל פני הגזרה וכו׳ וקיר הבנין – הנה בא פה שלשה שמות,

גזרה, בנין, קיר הבנין – וכן אמר בפסוק שאחר זה והגזרה והבניה וקירותיה, שם גזרה מיוחד להאולם וההיכל וקדשי הקדשים עם קירותיהם סביב, שהיה רחבם מצפון לדרום ל״ב אמה (עשרים רוחב החלל וי״ב של שני הקירות) וארכם ממערב למזרח צ׳ אמה (מן התחלת כותל המערבי של קדשי הקדשים עד סוף כותל האולם במזרח כמו שיתבאר) ונקרא בשם גזרה שהיה נגזר ומופרד בפ״ע בקדש, והיה גבוה מאד, משא״כ התאים שסביבם לא היו גבוהים רק ט״ו אמה,

הבנין או הבניה – נקראו התאים שהתחברו אל הגזרה בצפון ובדרום, שהיו י״ט אמה בכל צד, (ששני קירות התאים עשר אמות, וחלל החיצון ה׳ אמות וחלל התא הפנימי ד׳ אמות כנ״ל פסוק הקודם הרי י״ט), ואח״כ היה קיר של החצר הפנימי שהיה רחוק עשר אמות מן התאים והיה רחבו חמש אמות, והם נקראים קירות הבנין – כמ״ש וקיר הבנין חמש אמות – ר״ל קיר החצר הפנימי המקיף את בנין התאים, והנה התאים נמשכו מן התחלת כותל מזרחי של האולם עד סוף כותל מערבי של קה״ק שהם תשעים אמה, ונגד כותל מערבי של קדשי קדשים היה תא אחד נמשך נגד הכותל לבד, שהוא אורך ל״ב אמה, ורחבו עשר אמות (דהיינו חמש אמות רוחב הקיר וחמש אמות רוחב חללו), ואורך חללו עשרים ושתים, (כי עשר אמות עלה לעובי הקיר מזה ומזה), ונשארו בצד מערב י״ט אמה מזה וי״ט אמה מזה פגומים, בלא בנין התאים, וחוץ מן הגזרה והבניה הנזכר היה מקיף קיר החצר הפנימי שסובב את האולם וההיכל וקדשי הקדשים והיה מאה על מאה מרובע מכל צד עם עובי הקירות, והיה באופן זה, שבצד מזרח נמשך עם כותל האולם ברוחב מאה אמה, ובצד מערב התחבר עם כותל התא שהיה אחורי בית הכפורת, וכ״ז נקרא בשם קיר הבנין כנ״ל ועפ״ז נבא אל הביאור, הנה מדד בכאן שש מדידות, (מדידה א׳) הבנין אשר על פני הגזרה מצד מערב נגד כותל מערבי של קדשי הקדשים, והיה רחב שבעים אמה – כי הגזרה שהוא רוחב הבית וכותליו הם ל״ב אמות, והתאים (שנמשכו עד סוף עובי כותל מערבי) י״ט אמה מזה וי״ט אמה מזה, סך הכל שבעים אמה וקיר הבנין הוא קיר החצר הפנימי (שהקיף את כלל הבנין מאה אמה מרובעים סביב כנ״ל) היה רחבו חמש אמות – והיה סביב סביב בכל ד׳ רוחות (מדידה שניה) וארכו תשעים אמה אורך הבנין של פני הגזרה ממזרח למערב תשעים אמה כי התאים נמשכו מהתחלת כותל האולם עד סוף כותל המערבי שהם צ׳ אמה, (כי צד כותל מערבי של קדשי הקדשים שש, וחללו עשרים כותל שבין קדשי הקדשים להיכל שתים, וחלל ההיכל ארבעים, כותל ההיכל שש, וחלל האולם אחת עשרה, וכותלו חמש, סך הכל תשעים).

ומדד את הבית – (מדידה שלישית), אחר שמדד אורך הבנין שעל פני הגזרה היינו אורך התאים שבשני צדדי הבית והיו רק תשעים,

מדד את ארך הבית עצמו ממזרח למערב, והיה מאה אמה – כי נגד הבית עצמו נמשכו עוד עשר אמות אחורי כותל המערבי שהוא התא שהיה ארכו ל״ב אמות ברוחב הבית עם קירותיו ורחבו עשר (קיר ה׳ וחלל ה׳ כנ״ל) (מדידה רביעית) והגזרה אחר שתחלה לא מדד ברוחב רק הגזרה והבניה והיה רק ע׳ אמה, מדד עתה את הגזרה והבניה שהם התאים, בצירוף קירותיה שני קירות של החצר הפנימי שהיו רחוקים עשר אמות מן התאים וחמש אמות רוחב הקיר הרי ט״ו אמות מצד זה וט״ו אמות מזה נוסף על השבעים אמה, והיו מאה אמה ומדידה זאת מדד בצד מערב מצפון לדרום ולכן קראו בשם ארך, אחר שמדידה זאת לא יכול למדוד רק בשטח שמן נגד כותל קדשי הקדשים עד למזרח, לא בשטח שמן כותל מערבי למערב ששם לא היו התאים בצד צפון ודרום, וא״כ מדידה זו לא עלתה רק במשך תשעים אמה, ממילא המדידה מצפון לדרום שעלתה מאה נקראת בשם ארך נגד שטח מן מזרח למערב שהוא רק תשעים שבו הבנין של התאים, והוא הרוחב.

ורחב (מדידה חמישית) עתה התכוון למדוד באופן שימצא חשבון מאה אמה גם ממזרח למערב גם כשימשוך קו המידה בצדדי הבית נגד התאים, שתחלה לא מדד רק תשעים, ומדד תחלה רחב פני הבית הפנים הוא צד המזרח (והמערב נקרא אחור), ומדד מדרום לצפון בצד המזרח מן קיר החצר הפנימי שבקצה דרום אל הקיר שכנגדו בקצה צפון, (וקראו עתה בשם רוחב שאחר שעתה ימצא מאה אמה גם ממזרח למערב כמ״ש בפסוק שאחר זה אם כן מדרום לצפון הוא הרוחב נגד ממזרח למערב) והודיע לנו שגם בצדדי האולם היו התאים והיה שם החשבון מאה אמה.

ומדד – (מדידה ששית) עתה משך קו המדה ממזרח למערב ומדד ארך הבנין שאל פני הגזרה היינו התאים שנקראים בנין כנ״ל שתחלה לא מצא שם רק מדה של תשעים אמה, כי לא מדד רק עד כלות התאים, אבל עתה מדד גם אשר על אחריה ואתיקיהא מפו ומפו כי יתבאר (בסי׳ מ״ג) פי׳ שם אתיק שהוא בנין הנעשה בגובה ע״ג עמודים, או שמניחים קורות על גגות שני בנינים שעומדים אחד נגד חברו ומניחים קורות מזו לזו ועליו בונים בנין בגובה, ומבואר פה שבצד המערב היו נמצאים אתיקים, ר״ל כי אחר שהיה מקום פנוי מן התא שעמד אחורי כותל המערבי עד קיר החצר הפנימי, שהיו ביניהם ריוח כ״ט אמה, כי תאי הצפון והדרום נחסרו שם כנ״ל משכו קורות מן גג התא שאחורי בית קדשי הקדשים עד קיר החצר הפנימי שכנגדו או מן קיר המערבי של החצר הפנימי אל גגות התאים הצפוניים והדרומיים ובנו עליה בגובה בנין שנקרא אתיק ובזה נתמלא הבנין למעלה תחת שהיה פנוי למטה, ובהשקף זה משך קו המדה מן כותל המזרחי דרך הבנין, שהם התאים ההולכים ממזרח למערב, עד אשר על אחריה מה שאחרי התאים שהוא בצד מערב ששם כלה הבנין שהוא התאים, אבל שם נמצא אתיקיה מפה ומפה, ר״ל האתיקים שבצד צפון ובצד דרום, ובזה היה גם שם החשבון מאה אמה בכל ההמשך שממזרח למערב כי נגד הבנין שהם התאים היו המאה אמה עם האתיקים שהיו עד סוף המאה אמה, ונגד ההיכל עצמו היה ההיכל הפנימי ואולמי החצר ר״ל קדש הקדשים עם האולם שלו, דהיינו התא שאחורי כותל קדשי הקדשים שהיה עשר אמות, והיה עמו ג״כ מאה אמה, ובחשבון זה מצא מאה אמה מכל צד.

הספים – הנה על בנין של האבנים חפו נסרים של עץ סביב מבפנים כדי לטוח עליו זהב, שא״א לחפות זהב על האבנים כמו שכן היה במקדש של שלמה שתחלה בנה בנין אבנים ואח״כ בנה על האבנים ציפוי צלעות עץ סביב מבפנים ואח״כ צפה זהב על העץ ובמראה שהראו ליחזקאל לא הראהו עדיין חיפוי של הזהב, רק הראהו חיפוי של העץ על האבנים שזה הכנה אל חיפוי הזהב, כאילו ראה שהבית עומד בנוי מאבנים, וחפוי בעצים, ועוד לא נשלם כולו כי עדיין לא טחו אותו בזהב כי עדיין עוסקים בבנינו, והנה על הקירות כסו בצלעות ונסרים רחבים של עץ, אבל אצל הספים וכן אצל החלונות האטומות וכן אצל האתיקים לא היה אפשר לכסות בנסרים רחבים, ששם הבנין נכנס ויוצא מרובע מעוגל ומשולש, וכן האתיקים שהם בנוים על עמודים עגולים מאבנים (כמו שיתבאר ענינם בסי׳ מ״ג) א״א לכסות עליהם בנסרים ראה שסביב לשלשת אלה היה נגד הסף שלהם שחיף עץ – היינו חתיכות עצים דקים כמו סעיפים וענפים דבוקים, לפי מדת החלונות ששם בנין נכנס ויוצא ואינו שוה אבל מהארץ עד החלונות – ר״ל עד גובה החלונות, והחלונות ר״ל בין חלון לחלון, היו מכוסות בעצים רחבים, כי השחיף עץ לא כסה את כל האבנים רק היה מפוצל לסעיפים במקום שרצו לטוח בזהב וביניהם היה האבנים נראות.

על מעל לפתח – ר״ל וכן כסו עצים רחבים על הקיר אשר מעל לפתח עד התקרה, וזה היה עד הבית הפנימי ולחוץ – ר״ל בבית הפנימי ובעזרה החיצונה, היה מכוסה בעצים להיות מוכן לטוח שם בזהב,

ואת כל הקיר חוץ מזה ראה שבכל הקיר בין בבית הפנימי ובין בעזרה החיצונה, היה מדות – ר״ל שראה שעל העצים של כיסוי הקירות נרשמו מדות ומדידות, שהבונה מדד שם ורשם במדה אל הפתוחים שעתיד לעשות שם בזהב, משולשים מרובעים ועגולים ושטוחים אחרים שהכין במדה על העץ, במדות שונות לפי חכמת הציור.

ועשוי – גם ראה שנעשה על העץ בולטים כרובים ותמרות שעליהם ירקע פחי הזהב, כמ״ש (במ״א ו׳ ל״ב) וירד על הכרובים ועל התמורות את הזהב ותמרה – והיה מסודר תמורה בין שני כרובים, וכל כרוב היה לו שני פנים ומפרש

ופני אדם שכל כרוב היה לו פני אדם מצד זה ופני כפני מצד זה – והפנים פונים אל התמורה – עד שפני אדם ופני אריה שהיו במרכבה אל הימין לארבעתם פניהם איש אל אחיו, והוחקו בקיר מול התמורה שמרמז על האמצע, וזה היה עשוי אל כל הבית – ומפרש

מהארץ, שהכרובים והתמרות כבר היו עשוים ונגמרים מהארץ עד מעל לפתח – כי ראה כאילו עוסקים עדיין במלאכה ולא נגמרו עדיין כל הציורים שעתידים לעשות, כי מיתר הציורים לא ראה רק מדות (כמ״ש פסוק י״ז) שמדדו שטחם וכמותם ועדן לא נעשו, רק הכרובים והתמורים כבר נעשו, וגם הם לא נגמרו בכל גובה הבית רק עד מעל הפתח, כי על מעל לפתח היה מדות (כמ״ש בפסוק י״ז) ר״ל למעלה משטח של הפתח, היינו עד תקרה לא היו עשויים עדיין וגם כבר היו עשויים על קיר ההיכל – שבהיכל כבר נגמרו הכרובים בכל הקיר.

היכל מזוזת רבעה – ר״ל שהיה בכל פתח ד׳ מזוזות כי היה לו שתי דלתות, והיו שתי מזוזות מכל צד, ועיין במלכים פירוש אחר שבהיכל היה הדלת הרביעית שיש בה מזוזה כי עד ההיכל היה החצר החיצונה, החצר הפנימי, האולם, ופתח ההיכל הי׳ הפתח הרביעית, והדביר הי׳ המזוזה החמישית ועז״א במלכים שם שהדביר מזוזה חמישית,

ופני הקדש המראה כמראה ר״ל כשהסתכל בפני הקדש נעשו לו כמראה ואספקלריא שיתראו בו הצורות שנגדו במראות הצובאות, ובמראה ואספקלריא הזאת ראה כמראה ר״ל כמראה המרכבה, כי המחזה שהוליכה אותו לא״י היה במראה המרכבה כמ״ש (מ׳ ב׳) במראות אלהים הביאני, (וכן אמר בס׳ מ״ג ג׳), וראה כי מראות המרכבה שראה במחזה התרשמו בפני הקדש עד שנראה שם המראה האלהית כאילו רואה במראה ואספקלריא.

המזבח עץ – הראהו את מזבח הפנימי שנעשה מעץ, כי גם מזבח של משה היה מעץ וצפהו זהב וליחזקאל לא הראהו ציפוי הזהב בשום דבר ולא ראה רק העץ שהוא עתיד לקבל הציפוי, וראה שהוא גבוה שלש וארכו אמתים ומסתמא גם רחבו כן דבעינן רבוע ויהיה לעתיד גדול הרבה משל משה,

ומקצעותיו לו – כי במזבח של משה חשב גגו קירותיו קרנותיו מקצעות הם הקרנות וארכו – הוא הגג ששם מודדים האורך,

וקירותיו – הם הקירות ששם מודדים הגובה, כל אלה היו של עץ וידבר אלי זה השלחן אשר לפני ה׳ – כי מן כלי המקדש לא הראהו רק המזבח, ולא הראהו השולחן והמנורה מפני שלא הראהו רק דבר שבטל בימי החרבן ויחזור לעתיד שהוא המזבח, שרק אז יחפוץ זבחי צדק לא בשמן החורבן אבל המנורה שמורה על אור ה׳, והשולחן שמורה על שפע המזון שיוצא מאתו לא בטלו גם בזה״ז וכבר ראה אחרון הנביאים מנורת זהב כולה וגולה על ראשה שהוא אור ה׳ השופע תמיד על שבעת קני האצילות כמש״פ שם, וז״ש שהשולחן שלא הראהו במקדש מפני שהוא עומד לפני ה׳ גם בזמן החורבן, וכל בני בשר על שולחן המלך תמיד הם אוכלים ומטובו ישבעו, וע״כ לא נמצא בין הכלים הגנוזים במקדש לעתיד, כי עומד הוא למעלה והודיע בזה ששיעור השלחן ומדתו יהיה כמדת המזבח, גם אמר לו ע״מ שהמזבח עץ בלתי מצופה ואינו ראוי להבעיר עליו קטורת סמים מפני שהוא במקום השולחן של עץ אשר לחם פנים לפניו תמיד.

ושתים דלתות – לפתח של ההיכל וכן לפתח של קדש הקדשים היה להם שתים דלתות, דלת אחת מבפנים ודלת אחת בחוץ.

ושתים דלתות לדלתות – ולכל דלת מן השתי דלתות היו להם שתי דלתות כ״א בת חמש אמות,

שתים מוסבות דלתות – וכל דלת מן השתי דלתות שמבפנים ושבחוץ היתה מורכבת משתי חוליות עד שתוכל להקפל לשנים, כי הדלתות החיצונות נפתחו לפנים ודלתות הפנימיות נפתחו לחוץ, שניהם נפתחים אל חלל הפתח, שכל החלל היה רק שש אמות, ולכן היו נקפלות כל אחד לשנים, ועי״ז יכלו לעמוד כשנפתחות זה אצל זה, וזה כדעת ר״י בתמיד,⁠^א הגם שהרמב״ם פסק כחכמים, בבית שלעתיד יהיה כרבי יהודה שכן פשטות הכתוב, כי גם לרבי יהודה לא היה בבית שני ממש כמו שיהיה בבית הג׳, שבבית שני היו הדלתות כנוסות חצי אמה תוך עובי הפתח כמו שמוכרח במשנה ובבית השלישי יעמדו בתחלת הפתח (כמו שנראה ממ״ש בפסוק א׳ רוחב האהל עיי״ש), והיה הקיפול אחר ג׳ אמות של הפתח נכפלו השתי אמות על הג׳, ובזה היו מכסים עובי הפתח, ור״י לא הוציא מהכתוב רק שהיו נקפלות לא שהיו דומים בכל דבר כי בית הג׳ יהיה משונה מבית הב׳.

ועשויה אליהן – ראה שאליהן ומפרש אל דלתות ההיכל – (כי מ״ש בפ׳ הקודם ושתים דלתות לדלתות אינו מוסב להיכל ולקדש, כי זה לא היה רק בהיכל לבד, כי פתח קה״ק היה רחבו רק שתי אמות, ולכן אמר שמ״ש שתים דלתות ומ״ש ועשויה אליהן, הוא רק אל דלתות ההיכל) היו עשוים כרובים ותמרים כאשר עשוים לקירות תמורה בין כרוב לכרוב ושתים פנים וכו׳ (כנ״ל פסוק י״ח י״ט) ועב עץ אל פני האולם ר״ל הגם שלא היה לאולם משקוף מלמעלה היה על הפתח עצים עבים כמין תקרה כמ״ש (פ״ג דמדות מ״ז) חמש אמלתראות של מילין היו ע״ג פתחו של אולם וכו׳ נמצא העליונה שלשים אמה, ואמלתראות הללו היו בולטים על הפתח מבחוץ.

וחלונים אטמות – חוץ ממה שראה חלונות בהיכל עצמו כמ״ש בפסוק ט״ז (שחלונות ההיכל בודאי היו למעלה מחמש עשרה אמה שעד ט״ו אמה הקיפו התאים את ההיכל), ראה שהיו חלונות אטומות (ומשני צדי כל חלון היו תמרים לנוי) אל כתפות האולם שבצדי הפתח משני צדדי פתח האולם במזרח, וכן היו חלונות אל צלעות הבית דהיינו התאים שסביב הבית מכל צד, וכן היו חלונות אל העבים – היינו למעלה קרוב אל התקרה ששם היו מניחים עצים עבים היו ג״כ חלונות אטומות חוץ מחלונות שהיו באמצע ההיכל והיו חלונות ע״ג חלונות.