בשנת חדא לבלשאצר – כבר ספר מסוף ימי בלשאצר ומלכות דריוש, רק כאן מתחיל החלק השני מזה הספר, שבחלק הראשון ספר קורות דניאל ומכאן יתחיל לספר נבואותיו, ובאו דבריו [חוץ מפסוק הראשון שהם דברי אנשי כנסת הגדולה שכתבו ספר דניאל כמ״ש חז״ל] בלשון מדבר בעדו, שהוא עצמו כתב כל הדברים כמו שהם, ופי׳ רי״א שבעבור שירמיה נבא על נבוכדנצר שיעבדו הגוים אותו ואת בנו ואת בן בנו, לכן במלוך בלשאצר בן בנו הראה לו ה׳ שבמהרה תכלה מלכות בבל והראה לו ג״כ המלכיות שיעמדו אחריה, עד עת קץ, דניאל חלם חזה – ולא אמר חלם חלם, כמ״ש למעלה בנבוכדנצר להורות שהיה חלום נבואיי וגם מפני שעקר החלום היה מחזה שראה צורת ד׳ חיות. וחזו ראשיה על משכביה – כי יש חלומות שבאים ע״י התפעלות מרוצת הדם והנפש החיונית שמקורם בלב, הודיע ששורש החלום הזה היה ממיתרי המוח וכח השכל כי היה השפעה שכליית מעולם השכליים הנפרדים. [שכלים נפרדים בלשון הקדמונים פירושו מלאכים]. באדין חלמא כתב – שתיכף כשהקיץ משנתו כתב החלום כדי שלא ישכח ממנו דבר, ריש מלין אמר – מפני שהמכתב הזה דינו ככתבי הקדש אמר כל דבר בפיו טרם שהעלה אותו על ספר, שכן הדין בכותב כתבי הקדש ברוה״ק וכמ״ש במק״א, וגם ר״ל שכלל ענין הד׳ מלכיות שבאו בחלום זה כבר ידע ע״י חלום נבוכדנצר, רק שם לא באו רק ריש מלין ולא כל פרטי הדברים על זה אמר שריש מלין של חלום זה כבר אמר בפתרון חלום נבוכדנצר.

ענה דניאל ואמר – מכאן יתחיל דברי דניאל עצמו, חזה הוית בחזוי עם ליליא – שבעת שראה החלום ראה ג״כ שהוא לילה, שלפעמים ידמה להחולם שרואה ביום והוא ראה שהוא לילה, וזה להורות שבאה הנבואה על הלילה הגדולה שהם הגליות, כמ״ש שומר מה מלילה, וגם זכריה אמר ראיתי הלילה כמש״ש, וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא – שד׳ רוחות באות מד׳ רוחות העולם ונושבות בים הגדול ונלחמות בו וכבר בארתי בנבואת זכריה, שהד׳ מלכיות מצויירים בד׳ רוחות העולם, שכ״א מד׳ מלכיות י״ל ממשלה ומקום מיוחד בא׳ מד׳ רוחות העולם, גם בארתי שהד׳ מלכיות הם תמיד במציאות רק שבכל זמן תתגבר מלכות אחת שהוא רוח אחד מרוחות העולם ויתר המלכיות והרוחות נכללים בו, וראה את העולם בדמות הים הגדול כי סערת הרוחות ניכר יותר בים, וחיות הים גדולות מחיות היבשה, כאילו כ״א סוער בים להתגבר ולתפוש ממשלה, ועי״כ ראה.

ארבע חיון רברבן סלקן מן ימא – שיצאו הד׳ מלכיות לתפוש ממשלה זאח״ז, והנה ברוחות מצייר כחות השרים העליונים המשפיעים על האומות, שהם עומדים בד׳ רוחות המרכבה כמו שבארתי שם, ויחזקאל ראה אותם בצורת חיות, ודניאל ראה החיות המשתלשלות מהם בממשלה בעולם השפל, וראה דמותם כתואר אחר כפי פעולתם בעולם התחתון ובאר שהיו רברבן, כי זולתם יש גם חיות אחרות קטנות, ר״ל מלכיות קטנות, והם יגדלו מיתר המלכים ויוצאים מן הים למלוך בכפה, שנין דא מן דא – ובצורתם ראה שהם משונים זה מזה, כי כ״א י״ל ענין אחר והנהגה וטבע אחרת.

קדמיתא כאריה – הראשונה שעלתה מן הים [כי לא עלו כא׳ רק זאח״ז] היה בצורת אריה, וכבר פי׳ חז״ל שרומז על מלכות בבל שמשלה אז, והיא היתה מולכת בכפה כאריה שהוא גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל והוא מלך על כולם, כי האחרים היו פחותים ממנו כמו שהתבאר בחלום נבוכדנצר שהוא רישא דדהבא והתבאר במרכבת יחזקאל שראה את החיה הזאת גם למעלה בצורת אריה, שכן אשור ובבל היה דגלם צורת אריה, עלה אריה מסבכו, ה׳ כאריה ישאג, כמש״ש. וגפי די נשר לה – זה מורה על מעופו בקלות לכבוש את העולם [כמ״ש חבקוק א׳] כנשר חש לאכול, ויחזקאל המשילו לנשר ארך הכנפים, חזי הוית עד די מריטו גפיה – בעת שראה מלכות בבל כבר היו כנפיו נמרטים, כי בימי בלשאצר לא עשו חיל ולא נשאו כנפים עוד לכבוש ארצות ומדי ופרס לחמו בשעריהם ולא עצרו כח נגדם שכבר היו כנפיהם מרוטות בעת ההיא, ונטילת מן ארעא – ראה מיתת בלשאצר שניטל מן האדמה ונהרג, ועל רגלין כאנש הקימת – אז לא היתה עוד ארי טורף ושואג כי הוקמו על שתי רגלים שהם בבל וכשדים לבד ולא בתואר אריה רק בתואר רגלי אנוש חלושים ורפויי כח, ואח״כ ולבב אנש יהיב לה – נעשו חלשים ורכי לבב כבני אדם, כי אח״כ נשבת כל גבורתם ונשבתו מהיות עוד בין החיות.

וארו חיוא אחרי – הוא מלכות מדי ופרס שכבשו את בבל ומלכו אחריהם, דמיא לדוב – שאין לו גבורה כמו הארי, כי הם לא מלכו בכפה כמו נבוכדנצר שמלך על אשור ופרס ומדי וכל הכ״ז אומות שחשב ירמיה (סי׳ כ״ה), וכן בחלום הצלם ראה את מדי ופרס בצורת הכסף שהוא פחות מן הזהב ואינו חזק כמהו, וחז״ל אמרו שאוכלים ושותים כדוב כמו שפרש״י ז״ל, ולשטר חד הקימת – כי באשר מדי ופרס היו שתי מלכיות מופרדות ודריוש מדאה קבל המלכות תחלה מצוין כאלו הדוב הלך תחלה בשני צדדים, פעם לצד מדי פעם לצד פרס, אבל אחר זה נשאר עומד בצד אחד, כי אחר שמת דריוש ירש כורש חתנו את כל המלכות ומני אז נשארה תמיד ביד פרס עד דריוש האחרון, ותלת עלעין בפומה בין שניה – שתפס שלש מלכיות שהוא מלכות בבל ומלכות אשור ומלכות מדי ופרס שהם שלשה צלעות העולם, ולכן מינה דריוש שלשה סרכין ממונה על כל המלכות כ״א על אחת מג׳ צלעות אלה, וצייר שאחז הצלעות בין שיניו כי הדוב אין מזונותיו מבשר דוקא וניזון גם מדברים אחרים, וכן תחלה לא השחיתו הפרסיים את הנכבשים תחתם כמו נבוכדנצר שהיה כאריה שטרף רק בשר הרוגים, וכן אמרין לה קומי אכולי בשר שגיא – ובכ״ז פקדו עליה ע״י הנביאים שתאכל בשר הרבה בשר הרוגי בבל, שהנביאים נבאו שתשחית ותהרוג את כל יושבי בבל, וזה לא היה מטבע הדוב הזה רק ע״י גזרת ה׳, שכן נבא ישעיה ויתר נביאים.

באתר דנא חזא הוית וארו אחרי כנמר – הוא מלכות יון, והנמר הוא ממין אריה ועז פנים יותר ממנו, כן אלכסנדר מוקדון היה חזק ועז פנים יותר מכולם, ולו גפין ארבע די עוף על גביה – כי גם אלכסנדר עף לארבע רוחות העולם כעוף השמים בזמן מועט לכבוש את כל ארבע רוחות הישוב, וארבעה ראשין לחיותא – כי אחרי מותו נחלקה מלכותו לד׳ ראשים כמ״ש עוד לקמן (דניאל ח׳:כ״ב) ארבע מלכיות מגוי תעמודנה, ושלטן יהב לה – אבל לה בעצמה שהוא אלכסנדר ניתן שלטון על כל הד׳ ראשים, כי רק אחרי מותו נתפרדו לארבעה אבל בחיה עצמה היו כולם בחיה אחת.

באתר דנה חזי הוית בחזוי ליליא – כי בו ראה לילה ארוכה וגלות חשוך מאד, וארו חיוה רביעיא – היא מלכות רומי כמו שהסכימו רש״י והרמב״ן והרמב״ם באגרותיו, דחילא ואימתני ותקיפא יתירא – פי׳ הרי״א לפי שהצלחת רומי וממשלתה היה תלוי בג׳ דברים, באכזריות גדול להפחיד לב העמים שלא ימרדו בם, ועז״א דחילא – ובתבונה וחכמה רבה בסדר הנהגתם, ועז״א ואימתני – ובגבורה לנצח האויבים, ועז״א ותקיפא יתירא – ולפי שאלו המדות נמצאו גם ביתר החיות כמ״ש איום ונורא הוא וכמש״פ שם, לז״א יתירא שהיו בחיה זו ביתר שאת, ושינין די פרזל רברבן – לפי שהשינים טוחנים את המזון הדק היטב ועי״כ מכניסים אותו לגופם ומתהפך לעצם הניזון, ממשיל בו את מה שהיה ממנהג ממשלת רומי להפך את הממלכות הנכבשות תחתיה שיהיו גוף אחד עם מלכות רומי, רק הממלכות הרחוקות שלא הכניסו אותם תוך מלכותם והיו נפרדות היו שולחים לשם שרי צבאותיהם שהיו רומסים את העם ומשחיתים אותם, ונגד מה שבלעה מדינות גדולות אל תוכה אמר שהיה לה שיני ברזל גדולות לבלוע עצמות קשות, ועז״א אכלה ומדקה – ונגד המותר שלא הכניסה אל גופה ומלכותה, אמר ושארה ברגליה רפסה, והוא משניא מן כל חיותא די קדמיה – ר״ל שלא נדמית בשום דבר לחיות הקודמות, שהחיות הקודמות הגם שהיו ג״כ משונות זו מזו בצורתם היו דומות ג״כ באיזה דברים, אבל חיה זו משונה בכל דבר, ור״ל שהנהגת מלכותה וגבורתה ואריכת ימיה משונה לגמרי מן הקודמות, וגם אחר שהעמים שנכללו במלכות רומי תפשו אח״כ אמונות אחרות משונות לגמרי מאמונות המלכיות הקודמות שהיו עובדי ע״א, נשתנית א״כ גם בזה, וכן אמר המלאך חיותא רביעתא תהיה בארעא די תשנה מכל מלכותא, וקרנים עשר לה – לדעתי הוא עצמו עשר אצבעות הרגלים שראה נבוכדנצר בחלומו על חיה הזאת, שכתבתי שבאחרית הימים תכלול מלכות רומי בתוכה עשרה ממלכות גדולות שהם ימשלו בכפה על כל הד׳ רוחות, והגם שתחלה היו כולם מלכות אחת, נתחלקו אח״ז לשתים, עד שלבסוף יהיו נחלקים לעשר ממלכות אשר יתר הממלכות הקטנות נטפלות אליהם, כמו שבחיה השלישית ראה ד׳ ראשים הגם שבעמדה בימי אלכסנדר לא היתה רק ראש אחד וגם אחרי מותו חלק אותה ע״פ צואתו לי״ב מושלים בכ״ז אחר שלבסוף היו לארבעה ראשים ראה אותה כן במחזה, כן ראה את רומי במחזה עם העשר הקרנות, שיעמדו בסוף בעקבות רגליה שהם עשר אצבעותיה ראה שורשם בראש החיה, שנשאה עשר קרנות תיכף, ר״ל שנכללו בה כל העשר מלכיות העתידות לעמוד והיו לראש אחד.

משתכל הוית בקרניא – שהשכיל והבין הרבה בקרנות אלה, כי משם תצמח קרן ישועה, ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהן – פי׳ הרי״א שכיון על ממשלת האפיפיור אשר התחיל ברומי שהיה בתחלתו מעטה וזעירא והקסריים המושלים במלכות רומי (שכללה תחתיה כל העשר קרנות שיצמחו בה, לא החשיבוהו לכלום), ואח״כ גבר הקרן הזה בימי הקיסר קוסטאנטין שלקח את סילווישטרו האפיפיור שהיה נחבא במערה והביאו לרומי ונתן כתר הקיסריות בידו שהוא והבאים אחריו ימשלו ברומי ובאיטליא והקיסר הלך לקוסטאנטינא ובנה אותה ועשה שם מושב הקיסריים. ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרה מן קדמה – בזה נבוכו המפרשים מאד. וגם פי׳ רי״א לפי שטתו זר מאד עי׳ עליו, ולדעתי ראה ששלשה מן הקרנות שהם מן המלכים העתידים לישא קרן במלכות רומי הכלליית, ופרקו עול ממשלת האפיפיור מעליהם, ואם תבקשם תמצא שלשה מלכים אדירים חכמים ונבונים התפרדו מממשלת האפיפיור זה כמה מאות שנה, והיינו שנעקרו מממשלתו (הכוללת כל מלכות רומי), או אם תחשוב גם מלכות ישמעאל שהיא נכללת במלכות רומי הכוללת, ראה שהנפרדים מממשלתו התפרדו לשלשה חלוקי דעות באמונה, שהם דת מחמד, ושני חלוקי דעות בין אשר עשו שנויים בדתו, שכולם איתעקרו מן הקרן זעירא וחולקים על ממשלתו הדתית והמדינית. ובספור המלאך אמר ונפלה מן קדמי תלת, שיפלו ויתפרדו מממשלתו. ועז״א אח״ז ותלתא מלכין יהשפל, כי יהיה זמן שיתעקרו ממנו ואח״כ יפלו ממנו לגמרי ויתפרדו מממשלתו עדי עד, והוא יתאמץ להשפיל אותם, והקרי היא אתעקרה, ונפלה – בלשון יחיד כי לא יתעקרו ממנו כולם בפעם אחת, כי היה זמן רע בין כ״א כנודע.- ויש מקום לפרש שהקרן זעירא רומז על מחמד, שצמח כמה מאות שנה אחרי זאת, והוא הקרן זעירא שהציע אמונתו ודתו לפני בני ישמעאל, והיה ג״כ קטן בתחלתו, ואח״ז נתגבר מאד וכבש האסיא״ה ויתר חלקי תבל, ובזה יתפרש מ״ש שתלת מן קרניא קמייתא איתעקרו מן קדמה, ששלשה ממשלות שמשלו מקדם, מן הד׳ ראשים של מלכי יון שמלכו אחרי אלכסנדר נעקרו מפניו ונכנסו תחת ממשלתו כנודע. ויוכל להיות שנכללו שניהם בחזיונו אחר ששניהם נכללים בחיה הרביעית, עמד הקרן זעירא בכל אחד משניהם, שהמשרה אשר התחזקה בעניני האמונה היא הקרן זעירא, כפי מה שציין אותה באותותיה, כמו שיתבאר, ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא – ראה שהקרן זעירה הלז לא ידמה ליתר הקרנות שאין להם פה ועינים וכחם בנגיחה לבד שהוא כח גופיי ע״י מגן וחרב ומלחמה, כי כח הקרן הזה ע״י עינים ופה, העינים מציינים השכל והחכמה, שהם ישכילו ויחכמו אם בעיון וגם ישאו עין להביט בספרי התורה ודברי הנביאים ויתחכמו בכתבי הקדש כמו בני אנשא, ר״ל כבני ישראל, ופם ממלל רברבן – וכחו יהיה בפיו, אם שיהיו שלמים בחכמת הדבור והוכוחים כמו שיבאר עוד אח״ז, אם מה שכח הקרן אינו בחרב ומלחמה רק בפיו וקושר ומתיר הכל ברוח שפתיו, ובזה עשה קרב בימים הקודמים עם מלכים אדירים ויכול להם עד שנכנעו לפניו ויבקשו סליחה כנודע בקורות ימי קדם, עד שהקרן הזה נצח בפיו המדבר גדולות.

חזה הוית עד די כרסון רמיו – שראיתי את החיה במחזה עד שיבא העת שיושלכו הכסאות, ופי׳ חז״ל בתנחומא אלו כסאות עובדי כו״ם שעתיד הקב״ה להפכן, עד די כרסון יתיב אין כתיב כאן אלא רמיו, וכן הוא אומר והפכתי כסא ממלכות, שר״ל שהכסא תצייר הממשלות וראה הפיכת כסאות עובדי עבודת אלילים, כמ״ש בחגי והפכתי כסא ממלכות והשמדתי ממלכות הגוים והפכתי מרכבה ורוכביה וירדו סוסים ורוכביהם איש בחרב אחיו, באר שזה היה ע״י המהומה שיתהוה בין העמים עצמם איש בחרב אחיו, או כפי׳ רי״א פי׳ שני שדבר על כסא השרים העליונים שרי האומות שיופסק כחם ושפעם, ועתיק יומין יתב – ר״ל הקב״ה שהוא נעתק מן הימים והזמן, ר״ל שאינו תחת הזמן, כמ״ש ויודעיו לא חזו ימיו (איוב כ״ד) כמש״פ שם, ישב על כסאו לשפוט את הארץ שזה מכונה הישיבה כמ״ש וה׳ לעולם ישב כונן למשפט כסאו, לבושה כתלג חור ושער ראשה כעמר נקא – הלבושים מציינים את הפעולות והמדות שבם יתלבש בעת הפעולה, שהמדות מכונים בשם לבושים כנודע, והראש מציין המחשבה כמ״ש וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו (ישעיהו נ״ט), וכמש״פ שם, והשערות מציינים התבקעות תעלומות המחשבה לחוץ כמו שהשער יוצא ממותרי המוח, (כמ״ש בפי׳ שב״ש בפסוק קוצותיו תלתלים, ובפסוק שערך כעדר העזים), ור״ל שהשם ב״ה בעצמו מלא חסד ורחמים, ולבושיו שהם מדותיו שבם יפעול אז יהיו רק צדקה ורחמים, שזה מצייר במראה הלבן, הפך האדום שמורה דין ושפיכת דם כמ״ש מי זה בא מאדום חמוץ בגדים, שפירשתי שבא בבגדים לבנים וברחמים, וגם במחשבותיו הנעלמים שיתגלו אז יהיו רק צדקה וישועה, כי אתו אין דין ואין רע רק טוב וחסד לפניו, רק כרסיה שביבין די נור – האש השורף ומכלה והדין הקשה יצא מן הכסא ולמטה, כמ״ש צדק ומשפט מכון כסאו אש לפניו תלך ותלהט סביב צריו, ופירשתי שהאש לא יצא מה׳, כי ה׳ מלך תגל הארץ, כי לפניו חסד ורחמים, רק האש יוצא ממכון כסאו, וכבר בארתי בפירוש מרכבת יחזקאל שבעת ההנהגה הנסיית, תרד ההנהגה מעולם הכסא לעולם הגלגלים באמצעות החיות מניעי הגלגלים, שהחיות יקבלו מן הכסא, והם ינהיגו את האופנים לפי אשר יהיה שם הרוח העליון ורצון השי״ת, עפ״ז צייר שראה שביבי וזיקי אש הדין יוצא מן הכסא אל הגלגלים, ועי״ז נעשו גלגלוהי נור דלק, אש בוער באף ובחמה לכלות את הרשעים, עתה באר באיזה אופן ילכו שביבי האש מן הכסא אל הגלגלים, הוא כי.

נהר די נור נגד ונפק מן קדמוהי – ר״ל מן הכסא נמשך האש אל הגלגלים ע״י נהר של אש שהולך באמצעות החיות שמושכים האש אל האופנים, וכבר אמרו חז״ל מהיכן נפיק אמר ר׳ ירמיה מזיעתן של חיות, ומפרש מי הוא הנהר די נור, אלף אלפים ישמשונה – החיות ושרפי קדש המוכנים לשרת את הכסא ולהוריד שפעו אל עולם הגלגלים הם אלף אלפים, והעומדים לפניו – הם השרפים העומדים לפני הכסא שהם השרים העליונים אשר בעולם הכסא המשפיעים למטה והם גבוהים מן המשרתים, הם רבו רבון – שהוא יותר מאלפים, והוא הנהר די נור די נגד ונפק – ר״ל מושך ויוצא, הרבו רבון הוא האש הנמשך בעולם הכסא, והאלף אלפים הוא היוצא מלפניו אל עולם שלמטה ממנו, דינא יתב וספרין פתיחו – ועל הכסא יושב הדין לשפוט את העולם, כמ״ש והורדתי אותם אל עמק יהושפט, והספרים פתוחים לעיין במעשיהם ודינם.

חזה הוית באדין מן קל מליא רברבתא די קרנא ממללא – ראה שעקר הדין והעון הנכתב בספרים הוא על קול דברים הגדולים שהקרן מדבר, וכן קרן הישמעאלים, שהוא נביאם נותן תורתם דבר סרה על האמונה האמתיית ועל ה׳, ע״ז בא עקר הדין, חזה הוית – וראיתי משפטו עד די קטילת חיותא – שהוא בנטול כח הישמעאלים והובד גשמה וכו׳.

ושאר חיותא – יתר המלכיות העדיו שלטנהון – השלטנות הוא הממשלה ביד חזקה ובאכזריות, כמו ממשלת קסרי הרומים בעת החורבן, זה יוסר אז, וארכה בחיין יהיבת להון – וישארו בחיים להנהיג בלא שלטנות, היינו בנחת ובטוב שלא בדרך רצח עד זמן ועדן – עד שיגיע אחרית הימים הנועדים.

חזה הוית כחזוי ליליא – עתה ראה מחזה חדשה, וגם אותה ראה עם הלילה כי עוד יהיה מחשך הגלות קים בעת יעיר השחר ויבקיע מבין ענני אופל, וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא – מפני שבמראה הראשונה ראה ד׳ חיות עולות מן הים הסוער ע״י הרוחות, תחת עליית החיות מעומק תהום רבה ראה ביאת מלכות שמים מענני שמים ממרום, ותחת שאלה באו בצורת חיות טורפות, בא בחיר ה׳ בתואר בן אנוש, שהחיות יצאו ע״י מלחמות וסערות והיה ענינים לטרף טרף אדם אכלו, ומלכות ה׳ תבא ע״י ההשכלה בתורת ה׳ ועשות מצותיו שזה מיוחס לבן אדם משכיל, והחיות באו מתהום רבה ובן אנוש הלז הנוחל מלכות שמים יבא עם העננים, שהעננים הם אדים הדקים מלאי רוח קל העולה מן המים והליחות אל הרום ומשם גשם נדבות על הארץ יריקו, וכן תהיה ביאתו ע״י טל הרוחני העולה ע״י תורתו ומעשיו שהם ענינים נעלים מן החומר והגשם היורד הוא למטה לארץ, כמ״ש כי טל אורות טלך, וביאתו תתיחס לשמים לא לתהום רבה, כי יתנשא מן החומריית אל העליונים והרוחנים והוא עצמו מ״ש עני ורוכב על החמור, שיכניע את החומר והגשמיית, ועד עתיק יומיא מטא – ראה שיתנשא במעשיו הטובים למעלה ראש עד יקרב אל האלהים ואת אלהים יתהלך, וקדמוהי הקרבוהי – שאחרי שיתנשא ע״י מעשיו וטוב ההכנה להתקרב אל האלהים אז תבא אליו גם כן הסיוע מלמעלה ויקריבהו אל האלהים, כמ״ש ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני.

ולה יהב שלטן ויקר ומלכו – פי׳ מהרי״א שתחת שבעת הגלות אבדו כל כח לב והובא מורך בלבבם, יתן לו שלטן ותוקף, ותחת שהיו בזוים ושפלים, יתן לו יקר, ותחת שלא היה לו מלך ושרים, יתן לו מלכות בארץ הקדושה, עד שכל עממיא לה יפלחון – וזה נגד היקר, ונגד השלטון אומר שלטנה שלטן עלם – כי השלטן הוא ביד חזקה, אוהב ומדרך הטבע ממשלת עריץ לא תאריך ימים אבל היא תתמיד לעולם, ונגד מלכו אמר ומלכותה די לא תתחבל – שהמלכות היא מצד שהוא ראוי לזה, ולפעמים תתחבל המלכות אם יחבל מעשיו עד שלא יהיה ראוי עוד למלוכה, אבל מלכות זה לא תתחבל, כי רוח טועים יעביר מן הארץ ולא יחטאו עוד.

אתכרית רוחי – (תרגום של קוצר רוח דכריה רוחיה) רוחי קצרה, בתוך נדנה – היינו בתוך גוייתי (שהגוף נדן ונרתק אל הרוח, כמ״ש על לא ידון רוחי באדם).

קרבת – קרבתי אל אחד מן המלאכים העומדים לפני ה׳, ויציבא – ואת האמת שאלתי ממנו על כל זה, ואמר לי – באופן שפשר הדברים הודיע לי.

אלה החיות הגדולות שהם ארבע – מורות כי ארבעה מלכין יקומון מן ארעא – (הקימה שאחריו מ״ם מורה שקם מן המקום להסתלק משם, כמו ויקומו משם האנשים (בראשית י״ח), הודיע לו שלא ראה הד׳ מלכיות בבחינת עמידתם ומלכותם שלפ״ז לא היה לו לראות את בבל שכבר עבר זמנה והגיע עת סלוקה, רק שהראו לו הד׳ מלכיות בבחינת סלוקם ובטולם, איך יסתלקו מן הארץ, וע״כ ראה גם את בבל העומדת לקום מן הארץ ולהסתלק ממנה, כמ״ש שחזי די מריטו גפה ונטילת מן ארעא, שזאת רצו להראות לו, וע״כ לא בא המלאך עתה לבאר לו דבר מן הד׳ מלכיות, באשר עקר כונת המחזה הזאת הוא להגיד סילוק הד׳ מלכיות ועמידת מלכות שמים אשר תבא בסוף כולם, ועז״א.

ויקבלון מלכותא קדישי עליונין – ר״ל זה תכלית המחזה שלבסוף יקבלו המלכות אלה שהם קדושים בעולם העליון, וזה פי׳ הבר אנש נמטא עד עתיק יומין, כי התקדש ויקרב עד ה׳, ולפניו הקריבוהו, ויחסנון – והם לא יקומון מן ארעא רק יירשו המלכות עד העולם, ועד העולם הנצחי שיבא אחרי העולם הכלה ונפסד.

אדין – אז רציתי לדעת האמת, (צביתי מענין רצון, ויצבא מענין אמת), על החיה הרביעית – אחר שנודע לו שקץ הימין יהיה אחר בטול החיה הרביעית רצה לדעת עניניה, א] ע״מ שהיא משונה מכולם, ב] ועל אימתה היתירה, והשינים של ברזל (והוסיף צפרנים של נחשת שזה לא הזכיר תחלה, כי במראה הצלם של נבוכדנצר ראה שאצבעות הרגלים הוא ברזל מעורב בחסף טינא, כי שם ציירו בהאצבעות המלכיות שיהיו בסוף, ובזו המראה נכללו כולם בהקרנים העשר, שכבר ראה העשר מלכיות בהתחלת עמידת החיה הרביעית, כי תיכף תפשה מלכות על כל העשר ממלכות העתידים להתחלק לבסוף לעשרה חלקים, ולכן לא רמזו באצבעות הרגלים ענין מיוחד שיהיה מורה על אחרית הימים רק על כח החיה בהתחלתה).

גם – שאל על העשר קרנות שבראשונה, ועל הקרן שעלה ונפלו מפניה שלשה קרנות והקרן הזאת עינים לה ופה מדבר גדולות.

חזה הוית – וספר עוד שנזכר שראה בעת חלומו שהקרן הזה עשתה מלחמה עם קדישי עליונים ונצחה אותם – (והוא על שהכריחו את ישראל בימי קדם בעת רדיפת הדת, אם ע״י וכוחים אם ע״י גזרות קשות לעזוב את דתם, ויכלו להם בזה).

עד שבא עתיק יומין ונתן דין לקדושי עליונים – והזמן הגיע והקדושים יירשו את מלכות שמים – ר״ל כי הגאולה תלוי או בכלות הזמן המיועד, או בעת רצון גם לפני הזמן, על העת רצון שהוא אם יתקדשו בקדושה יתירה עד שיתקרב ה׳ אליהם, (שעז״א ועד עתיק יומין מטא וקדמוהי הקריבוהו, ואמרו חז״ל זכה וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא, מבואר שזה מדבר על עת הזכות שיתקרבו אל ה׳ ע״י רוב קדושתם שאז נקראו קדישי עליונים ואז יגאלו מצד הדין והמשפט על צד זה אומר די אתא עתיק יומיא (שתהיה הגאולה ע״י ה׳) ודינא יהיב (כי תהיה מצד הדין) לקדישי עליונים – (כי תהיה ע״י גודל קדושתם), ועל צד הב׳ שיגאלו ע״י שיגיע הזמן (כמ״ש לא זכו בעתה), אמר וזמנא מטה – ואז ומלכותא החסנו קדישין – אז יקחו מלכות שמים מצד שהיא נחלתם אף שלא יהיו קדישי עליונים, רק קדושים יהיו לאלהיהם כמ״ש לא זכו עני ורוכב על החמור.

כן אמר – והשיב לו המלאך, החיה הרביעית – מורה על מלכות רביעית שתהיה בארץ שתהיה משונה מכל המלכיות כנ״ל (פסוק ז׳), ותאכל כל ארעא – הוא נמשל של השנים רברבן, ותדושנה ותדקינה – הוא הפי׳ של ושארא ברגליה רפסה.

וקרניה – ועשר הקרנות מורים שמלכות זה תכלול בתוכה עשר מלכיות שיקומון ממנה בסוף, ואחרן – הוא פי׳ הקרן זעירא שיקום אחרי שתעמוד מלכות רומי ותתפשט על כל העמים (שיכללו באחרית הימים בעשר מלכיות), והוא ישנא מן קדמיא – ר״ל מכל המלכיות שהיו עד ימיו, ע״י שלא יעבדו עוד עבודת אלילים וכו״מ כמו שעבדו בימי כל המלכיות, ותלתא מלכין יהשפל – כבר התבאר (בפסוק ח׳).

ולקדישי עליונין יבלא – שבימי רדיפת הדת, וכאשר עמד הקרן זעירא נביא הישמעאלים, כלו כמה צדיקים וקדושי עליון, ויסבר להשניא זמנין ודת – שמחמד נותן דת הישמעאלים שינה את הדתות, והעביר את המועדות. ויתיהבון בידה עד עדן ועדנין ופלג עדן – אחר שסתם ולא פירש איזה עדן, בודאי כיון על עת ידוע, והוא או ארבע מאות שנה מועד גלות מצרים, או ת״י שנה זמן שעמד מקדש ראשון, וכן פי׳ חז״ל וכל הקדמונים, רק שהם פירשו פלג עדן חצי זמן מארבע מאות או מת״י שנה, ולפ״ז כלו כל הקצים, והאמת הוא שפי׳ פלג עדן חצי זמן הכולל של עדן ועדנים, ואם נחשוב העדן ד׳ מאות שנה, שלשה עדנים הם אלף מאתים, וחצי עדן הוא שש מאות שנה, סה״כ ח״י מאות שנה, ויגיע הזמן בשנת תרכ״ח, שאז יכלו ח״י מאות שנה מזמן חורבן בית קדשנו ע״י הרומיים, רק זמן זה לא יתאים עם יתר הזמנים שיבואו בספר הזה, ומוכרח שהעדן הוא ת״י שנה כזמן עמידת בית ראשון, שלשה עדנים הם אלף ר״ל שנה, וחצי עדן הוא תרט״ו, סה״כ אלף שמונה מאות מ״ה שנה, ויגיע זמן הקץ בשנת תרע״ג, והוא מתאחד עם יתר המועדים הבאים בספר כמו שיתבאר, וזמן זה בא שנית בסי׳ י״ב שאמר המלאך לדניאל כי למועד מועדים וחצי תכלינה כל אלה, ואחר שהזמן סתום, וזמנים הידועים בימי דניאל היו שתים ארבע מאות ות״י, לא רחוק כי לכן הוכפל הדבר להודיע שכיון על ב׳ הזמנים שלמועד מועדים וחצי מזמן של ארבע מאות שהוא בשנת התרכ״ח תהיה ההתחלה, והדבר ימשך עד מועד מועדים וחצי מזמן השני הידוע שהוא ת״י של בית ראשון, ויגיע אחרית הדבר בשנת תרע״ג.

ודינא יתיב – אח״ז בזמן הדין הגדול ישב ה׳ על כסא דין, זה פי׳ עמ״ש עד כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב, ושלטנה יהעדון – זה פי׳ עמ״ש עד די קטילת חיותא.

ומלכותא – זה פי׳ מ״ש [פסוק י״ג] וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתא, ועי׳ מה שכתבתי [פסוק י״ד] וליה יהב שלטן ויקר ומלכו, אמר ומלכותא ושלטנא ורבותא יהיבת לעם קדושי עליון כנ״ל, ופי׳ שהבר אנש הם קדישי עליונים ומשיח אלהי יעקב בראשם.

עד כה – גם זה מדברי המלאך, שא״ל שעד שתעמוד מלכות שמים מלכות הנצחי אז יהיה סוף כל הדברים, ותכלית מעשה ה׳ בעולמו, שכל הגליות והד׳ מלכים היו הכנה ואמצעיים אל התכלית הזה הנשגב שהוא סוף כל המעשים, ואני דניאל רעיוני מאד הבהלוני וזיוי השתנה – כי היה החזון בהתפעלות גדול יתר מאד באשר היה חזון נורא הצופה לזמן רחוק עד אחרית הימים, ובא עליו בכח גדול מאד, ומאז שמר הדבר בלבו ולא גלה הדבר לשום אדם, באשר נודע לו, כי עוד יבא לילה ארוכה ואפילה מנודח ולא רצה להכאיב לב אסירי התקוה.