×
Mikraot Gedolot Tutorial
 
(א) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
The word of Hashem came again to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
ויהי דבר י״י.
ויהי דבר ה׳ אלי לאמר בן אדם אמור לנגיד צור וגומר עד בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה: אחרי שהשלים הנביא לנבאת וליעד על מפלת צור וחרבנה בשתי הפעמים שנחרבה כמו שבארתי, נזכרו כאן שתי נבואות שבאו לו אחת על נגיד צור ואחת על מלך צור, וכבר הודעתיך דעת המפרשים שנגיד ומלך הם דבר אחד והספק שיקרה להם בזה שתהיה אחת מהן ללא צורך, ויקשה גם כן שינוי השמות במקום אחד, ומפני זה אמרתי למעלה שבימי דוד ושלמה היה מלך על צור ואחר כך הוסר המצנפת והעטרה ולא רצו אנשי צור למלוך עליהם מלך ומנו ביניהם נגיד ומצוה כאשר עשו הרומיים כמו שביארתי, ובזמן הנגיד בא נבוכד נצר לכובשה, האמנם כשראו יושבי צור שנפלו ביד נבוכד נצר ושהנגיד לא עצר כח למלטם מיד צר ומיד עריצים כאשר חזרו בבנין העיר בתוך הים מפחד אויב המליכו עליהם מלך שילחם מלחמותיהם, ובזמן המלך בא אלכסנדרוס מוקדון והחריב חרבן החלטי את צור, ומפני זה אחרי שסיפר הכתוב שתי החרבנות והמפלות שבאו על צור זכר הנבואות שבאו לנביא אם על הנגיד שלהם בזמן שהיה מושל נגיד והוא בחרבן ראשון ואם הנבואה שבאתהו על המלך שהיה מולך בצור בזמן החרבן שני שהיה שם מלך ולא נגיד, ושלזה נכתבה נבואת הנגיד בצר חסר ונבואת המלך בצור מלא, זהו כלל מה שאמרתי שמה בענין הזה ואם לא תרצה לשום הבדל זמני בנבואות האלה אלא שהיה הכל חרבן א׳ ע״י נבוכדנצר בלבד כדרך המפרשים אמור מעתה שהיו בצור נגיד ומלך והנגיד הוא היה ממונה על כל הסחורות והסוחרים ועל כל אנשי האניות הבאות לצור והוא הנקרא בינינו היום קונשו״ל והיו ממנים היותר חכם שימצא בעיר ע״ז, והמנוי השני היה למלך המולך על כל הארץ ולכן באו שתי הנבואות האלה כנגדם בקטון החל ובגדול כלה.
תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל
 
(ב) בֶּן⁠־אָדָ֡ם אֱמֹר֩ לִנְגִ֨יד צֹ֜ר כֹּה⁠־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗היֱ⁠־⁠הֹוִ֗ה יַ֣עַן גָּבַ֤הּ לִבְּךָ֙ וַתֹּ֙אמֶר֙ אֵ֣ל אָ֔נִי מוֹשַׁ֧ב אֱלֹהִ֛ים יָשַׁ֖בְתִּי בְּלֵ֣ב יַמִּ֑ים וְאַתָּ֤ה אָדָם֙ וְֽלֹא⁠־אֵ֔ל וַתִּתֵּ֥ן לִבְּךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים׃
"Son of man, tell the prince of Tyre, 'Thus says Adonai Elohim, 'Because your heart is lifted up, and you have said, 'I am a god, I sit in the seat of God, in the midst of the seas'; yet you are man, and not God, though you set your heart as the heart of God--
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בַּר אָדָם אֱמַר לְמַלְכָּא דְצוֹר כִּדְנַן אֲמַר לִיבָּךְ וַאֲמַרְתְּ דַחֲלָא אֲנָא יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דְרָאֵים מוֹתַב תַּקִיפִין יְתִיבֵית בְּגוֹ יַמַיָא וְאַתְּ אֱנָשָׁא וְלֵית בָּךְ צְרוֹךְ וַחֲשַׁבְתָּא בְלִיבָּךְ דְאַתְּ דַחֲלָא.
יען (כי) גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי – אמר לו הקב״ה לחירם אתה עושה עצמך אלוה הנה חכם אתה מדניאל, נבוכדנאצר רצה לקרב לו זבח ניחוח ומנחה ולא רצה ואתה עושה עצמך אלוה מה היה סופו על ארץ השלכתיך (כתוב ברמז רל״ט).
חירם מלך צר היה גאה ומתגאה עד מאד, מה עשה נכנס לים ועשה לו ארבעים עמודים של ברזל מרובעים ארוכים שיעורם שוה והעמידם זה כנגד זה, ועשה שבעה רקיעים וכסא וחיות ורעמים וזיקים וברקים. הרקיע הראשון עשה של זכוכית ת״ק אמה על ת״ק אמה ועשה בו חמה ולבנה וכוכבים. הרקיע השני עשה של ברזל אלף אמה על אלף אמה וסילון של מים מפריש בין ראשון לשני. השלישי של ברזל אלף ות״ק אמה על אלף ות״ק אמה וסילו של מים מפריש בין שני לשלישי ואבנים מגולגלות עשה ברקיע של ברזל שהיו מתבקעים אלו עם אלו ונשמעים כמו רעמים. הרקיע הרביעי עשה של עופרת שני אלפים אמה על שני אלפים אמה וסילון של מים מפריש בין שלישי לרביעי. הרקיע החמישי של נחשת ועשאו שני אלפי ות״ק אמה על שני אלפים ות״ק אמה וסילון של מים מפריש בין רביעי לחמישי. הרקיע הששי של כסף שלשה אלפים אמה על שלשה אלפים אמה וסילון של מים מפריש בין חמישי לששי. הרקיע השביעי של זהב שלשה אלפים ות״ק אמה על שלשה אלפים ות״ק אמה וקבע בו אבנים טובות ומרגליות אמה על אמה והיה מראה מכאן ומכאן, מכאן נעשים ברקים ומכאן נעשים זיקים והיה מזדעזע עצמו ואתם האבנים מתבקעות אלו עם אלו ונשמעים הרעמים, אמר הקב״ה ליחזקאל בן אדם אמור לחירם מלך צר מה אתה מתגאה ילוד אשה אתה, אמר לפניו רבש״ע היאך אני הולך אצלו והוא תלוי באויר, באותה שעה הביא הקב״ה רוח בציצת ראשו והעלהו אצל חירם, כיון שראה חירם ליחזקאל נבהל ונזדעזע א״ל מי העלך לכאן, א״ל הקב״ה כך צוני לך אמור לו למה אתה מתגאה ילוד אשה אתה, א״ל ילוד אשה אני אלא שאני חי וקיים לעולם מה הקב״ה מושבו בלב ימים אף אני מושבי בלב ימים מה הקב״ה בשבעה רקיעים אף אני כן ולא עוד אלא כמה מלכים מתו ואני קיים, וכן אחד ועשרים מלכים ממלכי בית דוד ואחד ועשרים ממלכי ישראל וחמשים נביאים ועשרה כהנים גדולים קברתי כלם ואני חי הרי אל אני, אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים, אמר לו יחזקאל והרי עמדו גדולים ממך ולא עשו כמעשיך. למה היה חירם דומה לעבד שעשה לבוש לאדונו כל זמן שהיה הלבוש על אדונו העבד רואה והיה מתגאה עשיתי זה הלבוש לאדוני, אמר האדון אני קורע הלבוש ולא יהיה העבד מתגאה עלי, כך חירם היה מתגאה על ידי ששלח ארזים לבית המקדש, אמר הקב״ה הריני מחריב את ביתי שלא יהיה חירם מתגאה עלי שנאמר פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך, ומה היה סופו הביא הקב״ה עליו נבוכדנאצר ובעל את אמו בפניו והורידו מכסאו והיה חותך בשרו כשתי אצבעות בכל יום ומטבילם בחומץ ומאכילן עד שמת מיתה משונה, ואותן הפלטין מה נעשה בהם קרע הקב״ה את הארץ וגנזם לצדיקים לעתיד לבא. שלשה עשר הם שלא טעמו טעם מיתה אלו הם, חנוך, ואליעזר עבד אברהם, ומתושלח, וחירם מלך צור, ועבד מלך הכושי, ובתיה בת פרעה, וסרח בת אשר, ושלשה בני קרח, ואליהו ז״ל, ומשיח, ור׳ יהושע בן לוי. תשעה נכנסו בחיים לגן עדן, חנוך, אליהו ז״ל, ומשיח, ואליעזר, ועבד מלך הכושי, וחירם מלך צור, ויעבץ בן בנו של ר׳ יהודה הנשיא, וסרח בת אשר, ובתיה בת פרעה, ויש אומרים הוצא חירם והכנס תחתיו ר׳ יהושע בן לוי.
מושב אלהים – עשה לו באויר על הים במנגנין כמין שבעה רקיעים וישב לו על העליון.
a seat of God he made for himself in the air, over the sea, with a mechanism that was a replica of seven heavens, and he sat down on the highest one.
לנגיד צור – למלך צור, כמו: לנגיד על עמי ישראל (שמואל א ט׳:ט״ז).
יען גבה לבך – לפי שהגבהת לבך מרוב אומות שכללו יופייך.
ואמרתא אני אלב מושב אלהים ישבתי בלב ימים – ששאר אומות יושבים על אדמתם, ועובד כל אומה ואומה אדמתו וישבע לחם. ואני נתיישבתי בלב ימים שאין לי אדמה לעבדה, ויש לי תבואה לרוב. ולא עוד אלא שהכל צריכין אלי, שאני על מבואות ים ורוכלת העמים אל איים רבים (יחזקאל כ״ז:ג׳). כשם שדירתו של הקב״ה במים רבים, כמו שנאמר: אלהים בקדש דרכךג... ושבילך במים רבים (תהלים ע״ז:י״ד,כ׳), כך מושב אלהים ישבתי בלב ימים.
ואתה אדם ולא אל – שאם הייתד אל היה לך להתגבר על האויבים שלא יורידוך לשחת, כעיניין שאמר בסמוך: יען תתך את ל⁠{ב}⁠בך כלב אלהים (יחזקאל כ״ח:ו׳), וכתיב: לכן הנני מביא עליך וגו׳ (יחזקאל כ״ח:ז׳).
ותתן לבךה כלב אלהים – אתה אדם ולא אל, ואתה גבהתה בלבך ואמרת שחכמת לבך כחכמת אלהים. ואינו כן, שאין אתהו חכם יותר מדניאל שמנחה וניחוחים אמר להנסכא ליה כשפתר לו החלום, ולא קיבל עליו שום אלהות.
ומדרשז רבותינו: יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים – שבנה על הים כמין רקיעים ועשה שםח שמש וירח וכוכבים המאירים, ומתפאר לומר אלהים אני, ואמר לו: האמור תאמר אלהים אני לפני הורגך (יחזקאל כ״ח:ט׳).
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בכ״י פרמא 2994: ״ואומרת״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״אל״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״דרכך בקודש״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״הייתה״. בכ״י מינכן 5: ״היתה״.
ה. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״לבבך״.
ו. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994 (חסר ״אין״): ״שאתה״.
ז. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״ומדרבי״.
ח. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 (במקום ״כמין רקיעים ועשה שם״): ״באותו ים. ואמר לו: האמור תאמר אלהים אני. וישב על במתי ים. ועשה כמין״.
מושב אלהים – היושב במים כדכתיב ישת חשך סביבותיו סכותא {חשרת מים וגו׳} (תהלים י״ח:י״ב).
ותתן לבך – בתמיה.
א. בכ״י: סכתו.
בן אדם – עד הנה דבר על העיר עתה הוא מדבר על המלך.
אל אני – כלומר כמו אל אני שלא יוכל אדם להזיקני ולהרע לי.
מושב אלהים ישבתי בלב ימים – כי אני ישבתי במקום חזק כי אני בלב ימים שהימים מקיפים אותי ומי יוכל לגעת בי כמו אלהים שיושב בשמים וכל סוחרי העמים עובדים אותי ומביאים לי מנחה.
ויונתן תרגם: דחלא אנא מושב תקיפין יתיבית בגו ימיא.
וניבא ראשונה לנגיד צור יען גבה לבך ותאמר אל אני רוצה לומר חשבת שהיית בעל יכולת רב כאל שהוא השם המורה על היכולת מגזרת יש לאל ידי (בראשית לא, כט), והיה הגובה הזה לך לפי שמושב אלהים ישבת בלב ימים רוצה לומר כי כמו שהאלהים יושב בשמים כן אתה מושב אלהים יכול ישבת בלב ימים, ואין הדבר כמו שחשבת כי אתה אדם ולא אל רוצה לומר אדם אשר בעפר ובאדמה יסודו וישוב ברגע קטון העפר אל הארץ כשהיה ולא אל שאין לך יכולת ועל כל זה נתת לבך ומחשבותיך כלב אלהים היכול על כל אשר הוא באמת סכלות גדול.
לנגיד – אין בגימ״ל דגש במדוייקים ובס״א כ״י כתוב לנגיד ולא יתכן לפי שהמסרה אומרת לית כוותיה ואלו לנגיד טובא הוו בקריא.
ואתה אדם ולא – בספרי׳ כ״י מדוייקים הגעיא בוא״ו לא בלמ״ד.
לנגיד צור – על מושל צור.
אל אני – ר״ל בעל יכולת רב כאל.
מושב אלהים ישבתי – ר״ל לפי שיש לי מקום מושב נבדל ומשומר מאנשים וכמו האלהים יושב בשמים ממעל כן אני כמוהו ישבתי בלב ים ואין מי יוכל לבוא אלי.
ואתה – אבל אתה אדם ואין לך יכולת כמו לאל ואיך נתת לבך להשוותה כלב אלהים וכאומר מה ראית לשטות זה.
אל אני – כלומר כמו אל אני שלא יוכל אדם להזיקני ולהרע לי (רד״ק), ועוד אני חכם כמו אל ויודע כל תעלומות.
מושב אלהים ישבתי בלב ימים – כי אני ישבתי במקום חזק כי אני בלב ימים שהימים מקיפים אותי ומי יוכל לגעת בי, כמו אלהים שיושב בשמים (רד״ק).
לנגיד צר – יש הבדל בין נגיד ובין מלך, שהנגיד כולל כל הממונה להנהיג, כמו נגיד בית האלהים, נגיד על האוצרות, וקרא לדוד בשם נגיד בעוד לא הובטח לו המלכות בירושה (שמואל ב סי׳ ו׳ וסי׳ ז׳), וכן קרא לשאול (שמואל א ט׳ ט״ז י׳ א׳), ולירבעם (מלכים א י״ד) נגיד מטעם זה, ומזה מבואר שנגיד צור אינו המלך שמוזכר בפסוק י״ב.
אמר לנגיד צר כבר העיר הרי״א שנגיד צור אינו מלך צור שיזכיר אח״ז ודעתו שהנגיד הוא פקיד על עניני המדינה ומלך הוא ענין אחר, ודעתי בזה תשמע אח״ז,
יען גבה לבך גבהות הלב הוא מה שאדם חושב א״ע במעלה יתר שאת ממה שהוא באמת והוא תועבה אצל ה׳ כמ״ש תועבת ה׳ כל גבה לב, ולכן אמר שהעונש המיועד עליו יהיה בעבור שגבה לבו עד שייחס לעצמו אלהות מצד גבהות הלב, ומצד מקום שבתו נפרד מבני אדם, כי ישב בלב ימים כאלהים היושב נפרד מן הברואים,
ואתה אדם ולא אל – ר״ל כי היו בני אדם שהיה בם אלהות מצד נפשם, כמו משה איש האלהים, ודניאל די רוח אלהין בי׳, אבל אתה רק אדם ולא אל שלא נמצא בך שום אלהות, רק ותתן לבך כלב אלהים – אתה נותן אותך לזה ואין בך שום שפע אלהות.
לנגיד – מלשון ארמי, נגד הוראתו משך; שר הצבא המושך אחריו אנשי חיל למלחמה.
תרגום יונתןילקוט שמעונירש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ג) הִנֵּ֥ה חָכָ֛ם אַתָּ֖ה [מִדָּֽנִיֵּ֑אל] (מדנאל)א כׇּל⁠־סָת֖וּם לֹ֥א עֲמָמֽוּךָ׃
behold, you are wiser than Daniel; there is no secret that is hidden from you;
א. [מִדָּֽנִיֵּ֑אל] (מדנאל) א-כתיב=מִדָּֽנִֵּ֑אל (חיריק, צירה, ואתנחתא מתחת לנו"ן, בסדר הזה)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
הָא חַכִּים אַתְּ מִדָנִיאֵל וְכָל רָז לָא יִתְכַּסָא מִנָךְ.
הנה חכם אתה מדניאל – ממלות השאלה בתוספת ה״א על ״הן נזבח את תועבת מצרים״ (שמות ח׳:כ״ב).⁠1
כל סתום לא עממוך – כל דבר נסתר לא נעלם ממך, וממנו ״ארזים לא עממוהו״ (יחזקאל ל״א:ח׳).⁠2
1. על תיבת ״הן״ כמלת שאלה, עיין: תג׳ניס, ערך ׳הן׳, ובפירושיו לישעיהו נד, טו ולירמיהו ב, י. כך פירש אף רש״י, אולם ת״י ורד״ק פירשוה כמלת פתיחה.
2. כך: ת״י; אלפסי, ערכים ׳לעז׳ (שם הוא מציין את החילוף שבין האות ע׳ הערבית לבין ע בעברית) ו׳עם׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳עמם׳; רש״י ורד״ק.
הנה חכם אתה מדניאל – דניאל בא נבוכדנצר לעשותו אלוה ולדניאל סגיד ומנחה וניחוחין אמר לנסכא ליה (דניאל ב׳:מ״ו) ולא קביל עליה ואתה עושה עצמך אלוה.
כל סתום לא עממוך – לא עמום ממך קנתורין הם שמקנתרין כלומר שמא חכם אתה כדניאל שנאמר בו: כל רז לא אנס לך (דניאל ד׳:ו׳).
Behold, are you wiser than Daniel [As for] Daniel Nebuchadnezzar came to make him a god: "and prostrated himself before Daniel, and ordered that they should offer a meal offering and sacrifices of sweet odors to him" (Dan. 2:46), but he did not accept it upon himself, yet you make yourself a God?
that no secret is hidden from you [Heb. לֹא עֲמָמוּךָ,] is not hidden from you. These are taunts [by] which he is taunting; that is to say: Perhaps you are as wise as Daniel, about whom it is stated:: "and no secret overwhelms you?⁠" (Dan. 4:6).
כל שסתוםא לא עממוך – כשם שהסתום לא עממוך, לא החשכתי ממך, שכל דבר סתום הודעתי לך, לא מנעתי ממך, כמו שנאמר: {ו}⁠כל רז לא אנס לך (דניאל ד׳:ו׳), ואף על פי כןב שלא עשה עצמו אלוה.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בפסוק: ״סתום״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״כן״.
(ג-ה) הנה חכם אתה מדניאל שבחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל – ועתה גבה לבך בחילך, בתמיה. כן השיטה וכה פירושו. הנה נתתי לך חכמה {יותר} מדניאל כי דניאל לא היתה בו חכמה להבין סתומים אלא על ידי רוח הקדש ונבואה, אבל אתה מחכמת הלב שנתתי בך מעין חכמת שלמה,
כל סתום לא הכהו מראיתך ולא הפילו אור פניך על ידי שלא תוכל לידע אותם.
ובחכמתך שנתתי אני בלבך הרבית חילך – ועתה גבהת ואמרת כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה.
הנה חכם אתה מדנאל – זכר דניאל לפי שנודעה חכמתו בבבל. מדנאל חסר יו״ד והיא נקראת דגושה בתנועת הצרי ואף על פי שאינה כמו יו״ד ירושלם שנקרא בתנועת החירק ואיננה בתוכה יאמר הנה חכם אתה בעיניך מדניאל.
כל סתום לא עממוך – הדברים הסתומים והנעלמים לא נסתמו ממך. עממוך ענין סתר וכסוי כמו ארזים לא עממוהו (יחזקאל ל״א:ח׳), אלא שהוא עובר וזה בודד וכן איכה יועם זהב (איכה ד׳:א׳) – נסתר זהרו ונכסה. וכן תרגם יונתן וכל רז לא יתכסי מנך.
ואם חשבת זה מפני חכמתך אמור אם חכם אתה מדניאל שנודעה חכמתו בבבל ולכן זכרו, האם כל סתום וכל דבר נעלם לא עממוך רוצה לומר לא נסתמו ממך, כי עממוך ענינו סתר וכסוי כמו איכה יועם זהב (איכה ד, א) ארזים לא עממוהו, וכן תרגם יונתן וכל רז לא אתכסי מינך ומה היא אם כן חכמתך.
חכם אתה מדנאל – חסר יו״ד והיא נקראת דגושה בתנועת הצירי ואף על פי שאינה כיו״ד ירושלם רד״ק במקצת ספרים כ״י כתוב בגליונם מדניאל קרי ועיין מ״ש לעיל סימן י״ד.
עממוך – ענין ההסתר והכסוי כמו ארזים לא עממהו (יחזקאל ל״א:ח׳).
הנה חכם וגו׳ – תחסר ה״א התימה וכאומר החכם אתה מדניאל וכי כל דבר סתום ונסתר לא נכסה ממך כעין מ״ש בדניאל כל רז לא אנס לך (דניאל ד׳:ו׳).
לא עממוך – לא עממו. כלומר לא החשיכו ממך, והוא לשון רבים, כמו מגלגלין זכות על ידי זכאי {תנא דבי אליהו רבה ט״ז}, והכוונה על השמים, כלומר האל. השמים לא העלימו ממך שום דבר. מלת שמים נוהגת הרבה בלשון חכמים להורות על האל (יראת שמים, מלכות שמים). וכן בדניאל (ד׳:כ״ג) די שליטין שמיא.
עממוך – משורש עם, וי״מ מענין יועם זהב, שנסתר ונכסה זהרו.
הנה ר״ל וכי תתדמה אל דניאל שקראו נבוכדנצר בשם אלהות בעבור חכמתו כמ״ש לדניאל סגיד ומנחה ונחוחין אמר לנסכה ליה, והוא לא קבל עליו, ואתה הכי חכם אתה יותר מדניאל עד שכל סתום לא עממוך פי׳ לא יהיו עמך שלא נמצא אתך דבר סתום, בתמיהה.
לא עממוך – לא חשכו והסתירו ממך; איכה יועם זהב, כהתה מראיתו; והנה כהה הנגע (פרשת תזריע) מתורגם עמיא.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ד) בְּחׇכְמָֽתְךָ֙ וּבִתְבוּנָ֣תְךָ֔ עָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ חָ֑יִל וַתַּ֛עַשׂ זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף בְּאוֹצְרוֹתֶֽיךָ׃
by your wisdom and by your understanding you have gotten you riches, and have gotten gold and silver into your treasures;
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּחוּכְמְתָךְ וּבְסִכְלְתָנוּתָךְ קְנִיתָא לָךְ נִכְסִין וּכְנִשְׁתָּא דַהֲבָא וְכַסְפָּא בְּאוֹצְרָךְ.
ותעש זהב וכסף באוצרותיך – פירושו: איסוף,⁠1 כמו ״ותעש הארץ״ (בראשית מ״א:מ״ז), אשר המתרגם <הארמי> תרגם אותו:⁠2 ״וכנשו דיירי ארעא״.
1. כך אף: ת״י; ריב״ג, אצול, ערך ׳עשה׳; רש״י ורד״ק. נראה, שכך סבור מנחם, ערך ׳עש׳, המביא גם הוא את פסוקנו ואת בראשית מא, מז במחלקה אחת.
2. במלים האלה אכן תרגם אונקלוס את הפסוק בבראשית מא, מז.
עשית לך חיל – קנית לך נכסין.
ותעש זהב וכסף – וכנשתא.
did you acquire wealth for yourself [Heb. עָשִיתָ לְךָ חָיִל. lit. did you make.] Did you acquire property for yourself?
and gather gold and silver [Heb. וְתַעַשּׂ,] and gather.
בחכמתך ובתבונתך – אתה סבור שברוב חכמתך אספת ממון לך, ואספת ממון לך כסף וזהב, כמו באלהים נעשה חיל (תהלים ס׳:י״ד, ק״ח:י״ד).
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

בחכמתך – ואתה חשבת כי בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל כמו שהתגאה מלך אשור שאמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבונותי (ישעיהו י׳:י״ג).
עשית, ותעש – ענין אסיפה וקבוץ כמו ותעש הארץ (בראשית מ״א:מ״ז), עשה לי את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז). חיל נכסים כמו את החיל הזה (דברים ח׳:י״ז).
האם חשבת שבחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף רוצה לומר ותקבץ זהב וכסף באוצרותך.
חיל – ענין כח ואומץ כמו המאזרני חיל (תהלים י״ח:ל״ג).
ותעש – ענין קבוץ ואסיפה כמו ואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית י״ב:ה׳).
בחכמתך – וכי בחכמתך עשית לך כח ואומץ ואספת זהב וכסף באוצרותיך.
ותעש זהב – עשיה ממש כפשוטו.
בחכמתך, וכי בחכמתך עשית לך חיל? גם העושר שלך שבו אתה מתגאה כי עשית אותו כעושה דבר מלאכתיי בחכמה המעשיית עד שתעש זהב וכסף באוצורתיך – שידעת מלאכת האכימיאה או סגולת ודברים נעלמים עד שהמתכיות הפחותים המונחים באוצרותיך יתהפכו לזהב ולכסף, או שיולד שם זהב וכסף ע״פ חכמה נעלמה וטלמסאות, הלא לא באופן זה אספת עושר, רק
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ה) בְּרֹ֧ב חׇכְמָתְךָ֛ בִּרְכֻלָּתְךָ֖ הִרְבִּ֣יתָ חֵילֶ֑ךָ וַיִּגְבַּ֥הּ לְבָבְךָ֖ בְּחֵילֶֽךָ׃
by your great wisdom and by your traffic you have increased your riches, and your heart is lifted up because of your riches--
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בִּסְגִי חוֹכְמְתָךְ וּבִסְחוֹרָתָךְ סַגִיאָה מַשִׁרְיָתָךְ וְרָאֵים לִבָּךְ בְמַשִׁרְיָתָךְ.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ג]

ברוב – מבואר הוא.
חילך, בחילך – נכסיך או צבאיך וכן תרגם יונתן משרייתך.
ואם ברב חכמתך בסחורתך הרבית חילך וממוניך ולכן גבה לבבך בחילך ונכסיך.
חילך – ענין עושר כמו ישא את חיל דמשק (ישעיהו ח׳:ד׳).
ברוב – וכי ברוב חכמתך במרבית הסחורה שעשית וכי בזה הרבית עשרך עד שגבה לבך בעשרך וכאומר הלא הכל בא מיד ה׳ ומה לך להתגאות בזה.
ברב חכמתך ברכלתך הלא ע״י חכמתך שהוא רק במרכולת לקנות ולמכור בזה הרבית חילך – וזה אינה חכמה כלל רק מרמה וזיוף ואונאה, שע״י המסחר יסב ממון של אחרים אליו, וכל רוכל יודע זאת, ואיך גבה לבבך בחילך – והלא אין זה הוכחה כלל שיש בך הופעה אלהית.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ו) לָכֵ֕ן כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑היֱ⁠־⁠הֹוִ֑ה יַ֛עַן תִּתְּךָ֥ אֶת⁠־לְבָבְךָ֖ כְּלֵ֥ב אֱלֹהִֽים׃
Therefore, thus says Adonai Elohim, 'Because you have set your heart as the heart of God,
תרגום יונתןר״א מבלגנציאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בְּכֵן כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים חֲלַף דַחֲשַׁבְתָּא בְּלִבָּךְ דְאַתְּ דַחֲלָא.
כלב אלהים – להתגאות ולומר כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה.
לכן אמר השם על מה שגבהת בחכמתך ותבונתך לא אענישך דבר כי כמה שוטים יש בעולם ואתה כאחד מהם ובני חיי ומזוני לא בחכמתא תליא מילתא אלא במזלא תליא מילתא (עיין מועד קטן כח, א) אבל יען תתך את לבבך כלב אלהים על זה אוכיחך ואערכה לנגדך.
תתך את לבבך – נתת את לבבך להשוותה כלב אלהים.
לכן כה אמר ה׳ יען תתך כמ״ש תועבת ה׳ כל גבה לב, יד ליד לא ינקה.
תרגום יונתןר״א מבלגנציאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(ז) לָכֵ֗ן הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא עָלֶ֙יךָ֙ זָרִ֔ים עָרִיצֵ֖י גּוֹיִ֑ם וְהֵרִ֤יקוּ חַרְבוֹתָם֙ עַל⁠־יְפִ֣י חׇכְמָתֶ֔ךָ וְחִלְּל֖וּ יִפְעָתֶֽךָ׃
therefore, behold, I will bring strangers on you, the terrible of the nations; and they shall draw their swords against the beauty of your wisdom, and they shall defile your brightness.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בְּכֵן הָא אֲנָא מַיְתֵי עֲלָךְ נוּכְרָאִין תַּקִיפֵי עַמְמַיָא וְיִשְׁלְפוּן סַיְפֵיהוֹן עַל תִּקוּן חוּכְמְתָךְ וִיחַבְּלוּן זִיו אֵימָתָךְ.
על יפי חכמתך – נשמט ממנו הקמץ <הקטן>, כי במצב נפרד הוא ״יופי״, כמו ״חורי״ ו״דומי״, שבשתיהן ה״חולם״ השתנה ל״קמץ חטף״ במשפטים ״מה חרי״ (דברים כ״ט:כ״ג), ״אל דמי לך״ (תהלים פ״ג:ב׳); ומה שהוא בצורתו הנכונה: ״כללו יפיך״ (יחזקאל כ״ז:ד׳) – בקמץ קטן.⁠1
1. פרשננו מדבר על שמות-עצם מנחי ל״ה, במשקל ׳פועל׳ שבצורתם היסודית פ״א הפועל מנוקדת בחולם; תנועת החולם משתנה, לפעמים, לתנועת חטף-קמץ, אולם בסמיכות משתנה תנועה זו לקמץ-קטן כפי שהשתנתה בתיבת. ״יפיך״. המלה ״יפי״ שבפסוקנו מנוקדת בשוא במקום בקמץ-קטן, באופן חריג. על כך עיין: חיוג׳, עמ׳ 6; ריב״ג, אללמע, עמ׳ 213, 275 (רקמה, עמ׳ רלב, רצ).
והריקו חרבותם – כמשמעו ומדרש אגדה משכב זכור שנבעל כנשים שלשה עשו עצמם אלוה ונבעלו כנשים יואש בן אחזיה שנאמר: ואת יואש עשו שפוטים (דברי הימים ב כ״ד:כ״ד) וחירם ונבוכדנצר.
יפעתך – הופעתך לשון תואר פנים, והמדרש דורשו יופי עתך.
and they will draw their swords [This is to be understood] according to its apparent meaning. [According to] Midrash Aggadah (see Mechilta to Shemot 15:9; Tan. Va'era 9), it means homosexuality, for he was used sexually as women are. Three pretended to be gods and were sexually molested like women: Joash the son of Ahaziah, as it is said: "and upon Joash they exacted judgment" (Divrei HaYamim II 24:24), Hiram, and Nebuchadnezzar.
your brightness [Heb. יִפְעָתֶךָ,] your brightness, an expression of the appearance of the countenance. The Medrash interprets it as "the beauty of your time (יְפֵה עִתֶּךָ) .⁠"
ראשון: לפי שאמר אל אני ותתן לבך כלב אלהים (יחזקאל כ״ח:ב׳), אני מביא עליך זרים עריצי גוים – שהורגים אותך כאדם שמורידין לשחת.
על יפיא חכמתך – כסף וזהב שהרבית ברוב חכמתך (יחזקאל כ״ח:ד׳), הן מחוללין.
וחללו יפעתך – כמו יפיותך.
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״יופי״.
על יפי חכמתך – שלא תצילך חכמתך מידם.
יפעתך – הוד מראיתך.
לכן, על יפי חכמתך – בשוא היו״ד ופירושו והריקו חרבותם על יפי חכמתך דרך משל כלומר שתשחת חכמתך בחרבנך או כמשמעו על הצבא שהרבה ברוב חכמתו.
יפעתך – זהרך מן הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳), יפעה בשקל שמלה.
והוא שאביא עליך זרים עריצי גוים שהם כפי דעתי פרס ומדי והריקו חרבותם על יופי חכמתך רוצה לומר על יפוי הנהגותיך בסחורות שהם יבלבלו הכל וחללו יפעתך שהיא זוהרך מלשון הופיע מהר פארן (דברים לג, ב).
זרים – נכרים.
עריצי – ענין חוזק כמו כגבור עריץ (ירמיהו כ׳:י״א).
והריקו – מלשון ריק ר״ל ישלפו וירוקנו מתערה וכן וחרב אריק (יחזקאל ה׳:י״ב).
יפעתך – ענין זוהר וזריחה וכן הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳).
זרים – עמים נכרים אומות חזקים הם הכשדים.
והריקו – ישלפו חרבם מתערם על יופי חכמתך ר״ל לא תהיה נעזר להמלט ביופי חכמתך.
וחללו – יבזו זוהר בינתך ולא ימנעו חרבם מדם בעבור הבינה הנמצא בך.
על יפי חכמתך – על יפיך אשר עשית לך ברוב חכמתך.
יפעתך – זהרך מן הופיע מהר פארן {דברים ל״ג:ב׳} (רד״ק).
עריצי – שם עריץ יתאר את הגבור לגנאי לרוב.
יפעתך – בא על הופעת האורה או הרוחניות תמיד, הופיע אור עננו, יושב הכרובים הופיע, ועז״א וחללו.
זרים לא יחוסו על כבודך,
עריצי גוים ולא תוכל לעמוד כנגדן והריקו חרבותם על יפי חכמתך שהוא העושר שלך, וגם יחללו יפעתך ההופעה האלהית שאתה מיחס לך יוציאו לחולין.
עריצי גוים – מלשון אל נערץ (תהלים פ״ט:ח׳); גוים רבי היכולת, שכל אדם רועץ ורועד מפניהם.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ח) לַשַּׁ֖חַת יוֹרִד֑וּךָ וָמַ֛תָּה מְמוֹתֵ֥י חָלָ֖ל בְּלֵ֥ב יַמִּֽים׃
They shall bring you down to the pit; and you shall die the death of those who are slain, in the heart of the seas.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
לְחַבָּלָא יַחְתוּנָךְ וּתְמוּת מְמַת מְטַעֲנֵי חַרְבָּא בְּגוֹ יַמַיָא.
ממותי חלל – <צורת> מקור בריבוי בדרך חריגה; וייתכן שהוא כך מפני שנפש הטובע אינה מתה בבת אחת אלא לאט לאט.⁠1
1. תיבת ״ממותי״ חריגה כיוון שהיא באה בצורת מקור (על משקל ״מפעול״) בריבוי. הסבר לריבוי מעין זה נמצא גם בדברי ריב״ג, אללמע, עמ׳ 158-157 (רקמה, עמ׳ קפא), (השווה רד״ק); אולם באללמע, עמ׳ 280 (רקמה, עמ׳ רצה) אומר ריב״ג שהריבוי מעין זה בא לנחץ.
לשחת יורידוך – והריקוא חרבותם עליך והורגין אותך, ומורידין אותך לשחת, ותמות כמיתת חלל כמו בלב ימים.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״והרק״.
לשחת, ומתה – אין בו מן השרש כי אם המ״ם ועיקרו מתת בשקל שבת קמת ותי״ו למד הפעל נבלעת בדגש תי״ו הנמצא ונכתב בו הנח שאחר התי״ו.
ממותי – שם בפלס כמבואי עיר מבוקעה (יחזקאל כ״ו:י׳) וטעם הרבוי אמר תמות מיתות רבות כלומר בדקירות רבות כמו ממותי החלל שידקרוהו דקירות רבות עד שימות וכן הטובע לא ימות בבת אחת לפיכך אמר בלב ימים.
או פירושו: ואתה שהיית מתגאה בלב ימים תמות ביד עריצי גוים מיתה משונה בדקירות רבות.
וגם אתה לשחת יורידוך ותמות ממותי חלל רוצה לומר כחללים המתים אבל תהיה מיתתך בלב ימים כי תטבע בים ושם תמות. והרב רבי דוד קמחי פירש ומתה ממותי חלל שכמו שהחלל אינו מת בבת אחת אלא בדקירות רבות שידקור עד שימות כן הנטבע לא ימות בבת אחת כי אם במיתות הרבה והוא אומרו בלב ימים.
לשחת – בור הקבר.
לשחת – אל בור הקבר יוריד אותך האויב ותמות גם אתה מעין מיתת שאר חללים עם כי אתה בלב ימים במקום משומר.
ממותי חלל – החלל ימות מיתות הרבה בדקירות רבות, וכן מותי ערלים, קיבוץ מות, מיתות הרבה.
לשחת יורדוך שיהרגוך, וזה ראיה שאינך נצחי,
ומתה ממותי חלל בבזיון שזה ראיה שאין בך שום כבוד והופעה אלהית.
ממותי – מיתות אכזריות, והמ״ם מגזרת מַיִם בראש התיבה היא לרבוי.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(ט) הֶאָמֹ֤ר תֹּאמַר֙ אֱלֹהִ֣ים אָ֔נִי לִפְנֵ֖י הֹרְגֶ֑ךָ וְאַתָּ֥ה אָדָ֛ם וְלֹא⁠־אֵ֖ל בְּיַ֥ד מְחַלְלֶֽיךָא׃
Will you yet say before him who kills you, 'I am God'? But you are man, and not God, in the hand of him who wounds you.
א. מְחַלְלֶֽיךָ א=מְחַלֲלֶֽיךָ (חטף); במג"ה בדפוס "מְחַלְלֶֽיךָ" בשווא, ואולי נפלה טעות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
הֲמֵימַר תֵּימַר דַחֲלָא אֲנָא קֳדָם דְקַטְלָךְ וְאַתְּ אֱנָשָׁא וְלֵית בָּךְ צְרוֹךְ בְּיַד מְחַבְּלָךְ.
מחללך – כמו הורגך.
your slayer [Heb. מְחַלְלֶךָ,] like הוֹרְגֶךָ.
האמור תאמר אלהים אני לפני הורגך – היאך אתה יכול לומר אמירה לפני האויב: אלהים אני, לפני האויב שהורגך, שאם אתה אלהים, למה אין אתה מתגבר על האויב להורגו.
ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך – אז תכיר בעצמךא את בוראךב ותדע שאין אתה אל אלא אדם.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״עצמך״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״בוראיך״.
אלהים אני – כשתראה שאתה מסור בידם.
האמור תאמר. מחללך – כמו מהרגיך והוא מבנין הדגש ונפל ממנו הדגש ויבא מן חלל חללים.
האם אמור תאמר לפני הורגך נבוכדנצר או אלכסנדרוס אלהים אני ואם היית אלהים לא יוכלו להרגך, אבל לפי שאתה אדם ולא אל ביד מחלליך והורגיך
מחללך – מלשון חלל והרג.
האמור – וכי לפני הבאים להרגך תאמר אלהים אני ולמה תהרגני וכאומר אם אלהים אתה לא יוכלו להרגך.
ואתה – אבל באמת אתה אדם ולא אל ביד העושים אותך לחלל והרוג.
האמר – הלא מצד שהם הורגך לא תוכל לאמר אלהים אני, ומצד שהם מחלליך ויוציאוך לחולין ע״י הבזיון יהיה ראיה שאתה אדם ולא אל שלא נמצא בך אף רוח אלהות כי אתה רק אדם בלא שום כח אלהות מעורב בו.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(י) מוֹתֵ֧י עֲרֵלִ֛ים תָּמ֖וּת בְּיַד⁠־זָרִ֑ים כִּ֚י אֲנִ֣י דִבַּ֔רְתִּי נְאֻ֖ם אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־⁠הֹוִֽה׃
You shall die the death of the uncircumcised by the hand of strangers, for I have spoken it,' says Adonai Elohim.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
מְמַת רַשִׁיעִין תְּמוּת בְּיַד נוּכְרָאִין אֲרֵי אֲנָא גְזַרֵית בְּמֵימְרִי אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים.
מותי ערילים – מיתת ערילים שערילים מתים בה.
ערלים – נמבזים ומאוסים ערום ועריה כמו, שתה גם אתה והערל (חבקוק ב׳:ט״ז) בגילוי ערוה וקלון.
מותי ערלים תמות – שם אמר מן מות מותים כמו מן און אונים ובסמוך מותי וכן ואת עשיר במותיו (ישעיהו נ״ג:ט׳).
ערלים – כתרגומו רשיעיא כלומר ערלי לב.
לכן מותי ערלים תמות ביד זרים, כי להיות הערלים ערלי לב וערלי בשר רשעים אמר שימות כמוהם על ידי זרים והם היונים שיבאו על צור, כי אני דברתי רוצה לומר גזרה היא מלפני אין להרהר אחריה:
ערלים – ערלי לב וכן ת״י רשיעיא.
מותי ערלים – כמיתת רשעים ערלי לב כן תמות גם אתה ביד זרים ולא מיתת עצמך.
כי אני דברתי – ובידי לקיים דברי.
מותי ערלים – כתרגום יונתן: ממת רשיעין.
מותי ערלים תמות לא ימיתוך כמו שממיתים מלך ואיש אלהי רק כמו שממיתים ערלים בבזיון.
ערלים – דבר בדוק ומנוסה שהסרת ערלת הבשר תפעל על הלב לטובה; א״כ בא שם ערלים להוראת רשעים ואכזרים.
תרגום יונתןר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יא) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
Moreover the word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל
וַהֲוָה פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
ויהי.
ואחרי שניבא על הנגיד בא לנבא על מלך צור
תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל
 
(יב) בֶּן⁠־אָדָ֕ם שָׂ֥א קִינָ֖ה עַל⁠־מֶ֣לֶךְ צ֑וֹר וְאָמַ֣רְתָּ לּ֗וֹ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה אַתָּה֙ חוֹתֵ֣ם תׇּכְנִ֔ית מָלֵ֥א חׇכְמָ֖ה וּכְלִ֥יל יֹֽפִי׃
"Son of man, take up a lamentation over the king of Tyre, and tell him, 'Thus says Adonai Elohim, 'You had the seal of perfect proportion, full of wisdom, and perfect in beauty.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בַּר אָדָם טוֹל אִילְיָא עַל מַלְכָּא דְצוֹר וְתֵימַר לֵיהּ כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים אַתְּ דָמֵי לְמָנָא דְצוּרְתָא דִי מְתַקֵן בְּחוּכְמְתָא וּמְשֻׁכְלַל בְּשׁוּפְרֵיהּ.
אתה חותם תכנית – הוא מתכוון ל״אדם הראשון״ אשר נברא בתום בריאת השמים והארץ;⁠1 ויש אומרים,⁠2 שהוא נברא בשתי השעות הראשונות של היום השישי, שהיה השישי ל״מעשה בראשית״.
1. כפי שמסופר בבראשית א, כו ואילך; ועיין: קה״ר פ״ח, ב; יל״ש, ח״ב, רמז תתקעז. על-פי פירוש זה, הוראתה של תיבת ״חותם״ היא ״מסיים״, ובתיבת ״תכנית״ כוונתו ל״תכנית הבריאה״.
2. גישה זו לקוחה, כנראה, מסנהדרין לח ע״ב. על-פי גישה זו יש לפרש את הביטוי ״חותם תכנית״ המתייחס לאדם הראשון לא בהוראה של ״מסיים תכנית״, אלא בהוראה של ״בך (באדם הראשון) מגיע היופי לשלמות״, כפי שפירש ריב״ג, אצול, ערך ׳חתם׳, והשווה רד״ק. הדברים מופנים למלך צור ואין הם מתייחסים לאדם הראשון, כבהסבר הראשון.
אתה חותם תכנית וגו׳ – אתה הוא מלא חכמה לחתום ולטבוע כל תבנית וצורה.
תכנית – פיינטורא בלעז.
images [Heb. תָּכְנִית,] peinture in French, painting, engraving.
You are the one who engraves images, etc. You are full of the wisdom to seal and to stamp every pattern and shape.
אתה חותםא תכנית – למה אתה דומהב לחותם שמכנים בו אחריו חותמות אחרים. כלומר אתה עשוי ככלי נאה זה העשוי לעשות אחריו נאה כמותו. שאני חתמתי אותך בחותמי, כמו שנאמר: בדמות אלהים עַשַה אותו (בראשית ה׳:א׳), ונתן בך רוח חכמה.
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בנוסח שלנו. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, וכן בהרבה כ״י של המקרא: ״חתם״.
ב. כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994: ״אומר״.
אתה חותם תכנית – אתה חותם כל כיוון דמות נאה וכל פרצוף תואר נכון ממך נחתמו, כלומר אתה נאה ומתואר מכל תואר ובך היה ראוי לתאר כל תואר נאה בדפוס החותמות שבו חותמין שאר החותמות בכיוון.
בן אדם אתה חותם תכנית – משלים התכנית כי כלו שלם בך ותכנית שם בשקל גפרית כי התי״ו שרשית וכן ומדדו את תכנית (יחזקאל מ״ג:י׳), פירוש תוכן כל החכמות והכבוד והעושר וכן פירש מלא חכמה וכליל יופי.
ויונתן תרגם: את דמי למנא דצורתא דמתקן בחכמה ומשכלל בשופריה.
ונשא עליו קינה באומרו אתה חותם תבנית מלא חכמה וכליל יופי רוצה לומר אתה איש אמתי שלא ימצא בך כזב ושקר ולכן דמה אותו לתבנית החותם שבו יחתמו הדברים לקיומם, ואתה גם כן מלא חכמה וגם כן כליל יופי יפה תואר ויפה מראה ולא אמר עליו שגבה לבו ולא שדמה עצמו אלהים כאשר אמר על הנגיד בשגעונו, ויונתן תרגם את דמי למנא דצורתא דמיתקן בחכמה ומשכלל בשופריה רוצה לומר אתה תבנית חותם אחד שהחותם הוא מלא חכמה וכליל יופי.
חותם תכנית – בכל הספרים מדוייקים התי״ו בצירי ובמ״ג כתוב ב״א חותם ע״כ. ולא נמצא חילוף זה בחילופי ב״א וב״נ אולי זאת היתה גירסת יונתן שתרגם את דמי למנא דצורתא וגם בנביאים עם פירוש הריא״ה כתוב חותם וכ״נ מפירושו שכתב ולכן דמה אותו לתבנית החתום שבו יחתמו הדברי׳ לקיומם ע״כ. אמנם גירסת רש״י ורד״ק בצירי וליכא למינדא מינה.
חותם – ר״ל צורה כמו תתהפך כחומר חותם (איוב ל״ח:י״ד).
תכנית – מלשון הכנה ומתוקן וכן הדרכי לא יתכנו (יחזקאל י״ח:כ״ט).
וכליל – מלשון כל ר״ל כלול בכל יופי שאפשר להיות.
חותם תכנית – צורה מוכן ומתוקן בכל דבר וחוזר ומפרש מלא חכמה וכו׳.
חותֵם – כמו חותָם – כן תרגמו הסורי היוני והיירונימוס. וכן כתוב בכמה ספרים כתבי יד ובדפוסים קדמונים.
תכנית – כתרגומו דצורתא. ופירוש חותם תכנית הוא אתה היית יפה כחותם תכנית אשר הוא תמיד באצבע בעליו, והוא חביב לו ואינו מניחו לעולם. ודומה לזה לשון ירמיה (כ״ב:כ״ד) כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך.
מלא חכמה – החותם אשר לו דמה מלך צור הוא מלא חכמה וכליל יופי. ומלא חכמה ענינו כתרגומו די מְתַקַן בחוכמא.
חותם תכנית – החותם חקוק עליו שם האיש וצורתו, ואם בא הכל בכיון נקרא חותם תכנית, והכ״ף שורש מענין תוכן לבנים, או בא מן כן, כמו תבנית מן בנה, והתי״ו במשקל השם, ר״ל שמכוין היטב אל האיש שצורתו נחתם בו.
שא קינה על מלך צור חז״ל במדרש אמרו שחירם אוהבו של שלמה היה חי עד העת ההיא ונהרג מיד נבוכדנצר, ויש במדרש שחירם נכנס חי לג״ע, וכ״ז הוציאו מפסוקים שבכאן, וכפי הפשט חירם שבימי שלמה זכר לכבוד גדול מצד שנכנס בברית עם דוד ושלמה ועזר בבנין המקדש, והאמינו כי זכה לישב בג״ע התחתון ככל חסידי או״ה, ושי״ל שם עשר חפות ואחר שמת לא קבלו העם מלך אחר רק מסרו הנהגת המדינה ביד נגיד, ודמות דיוקנו של חירם ציירו שיושב על כסאו ועשרה חופות עליו מאבנים טובות כאשר יושב בג״ע, גם ציירו דגלו בדמות כרוב העשוי מעצי שמן הסוכך על הארון, באשר נעשו שני כרובים מעצי שמן אמרו שאחד מרמז על שלמה ואחד על חירם שהשתתף בבנינו, וכ״ז יחסו או לדמותו או שהושיבו איש חכם ויפה תואר תחתיו, ולא עסק בהנהגת המדינה כאילו הוא חירם היושב בג״ע וקראו אותו מלך צור כי הוא חירם בעצמו לפי דמיונם, ואחר שנבא על נגיד צור שהוא העוסק בהנהגת המדינה נבא על מלך צור שהיה אלהי וקדוש אצלם,
כה אמר ה׳ אתה חותם תכנית – ר״ל הגם שאינך חירם עצמו רק חותם שלו שצורתו ומהותו נחקק בך, אתה חותם תכנית שנחתם בך צורתו בכיון נכון, לא חסר כל, בין בחכמה אתה מלא חכמה – בין ביופי אתה כליל יופי – (או פי׳ מכלול ועטרת של היופי) (וזה יצדק בין אם בא על העומד תחתיו או על צורתו).
חותם תכנית – באיזה ספר נמצא חותֵם בנקודת צירי, אתה מַשְלִים ומתמים בך כל יופי, ורחוק; ובאיזה ספר חותם בקמץ, ור״ל חותם עשוי כתקונו שהיה יקר הרבה בעיניהם, ואתה מלא חכמה וגו׳.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יג) בְּעֵ֨דֶן גַּן⁠־אֱלֹהִ֜ים הָיִ֗יתָ כׇּל⁠־אֶ֨בֶן יְקָרָ֤ה מְסֻכָתֶ֙ךָ֙ אֹ֣דֶם פִּטְדָ֞ה וְיָהֲלֹ֗ם תַּרְשִׁ֥ישׁ שֹׁ֙הַם֙ וְיָ֣שְׁפֵ֔ה סַפִּ֣יר נֹ֔פֶךְ וּבָרְקַ֖ת וְזָהָ֑ב מְלֶ֨אכֶת תֻּפֶּ֤יךָ וּנְקָבֶ֙יךָ֙ בָּ֔ךְ בְּי֥וֹם הִבָּרַאֲךָ֖ כּוֹנָֽנוּ׃
You were in Eden, the garden of God; every precious stone adorned you: ruby, topaz, emerald, chrysolite, onyx, jasper, sapphire, turquoise, and beryl. Gold work of tambourines and of pipes was in you. In the day that you were created they were prepared.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בִּסְגִי טָבְוָן וְתַפְנוּקִין אַתְּ מִתְפְּנַק כְּאִילוּ בְּעֵדֶן גִנְתָא דַייָ אַתְּ שָׁרַי כָּל עֻתְרָא גֵיוְתָא וִיקָרָא מִתְיַהַב לָךְ כָּל אַבְנִין טָבִין מְסַרְדָן עַל לְבוּשָׁךְ סַמְקָן יַרְקָן וְסִבְהֲלוֹם כְּרוּם יַמָא וּבוּרְלָא וּפַנְתֵּירִין שִׁבְזֵיז אִזְמַררְגְדִין וּבַרְקָן מְשַׁקְעִן בִּדְהַב כָּל אִלֵין עֲבִידַת תִּקוּנְךְ בְּכֵן רָאֵים לִבָּךְ בְּרַם לָא אִסְתַּכַּלְתְּ בְּפִגְרָךְ דְאִתְעֲבִיד חֲלָלִין וּנְקָבִין דְאִינוּן צוֹרְכָן דְלָא אֶפְשַׁר לָךְ דְתִתְקַיֵים בְּלָא בְּהוֹן מִיוֹמָא דְאִתְבְּרֵיתָא עִמָךְ מְתַקְנִין.
בעדן גן אלהים היית – א״ר חמא בר חנינא עשר חופות עשה לו הקב״ה לאדם הראשון שנאמר בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסוכתך אדם פטדה ויהלום תרשיש שהם וישפה ספיר נופש וברקת וזהב מלאכת תופיך ונקביך ביום הבראך כוננו, מר זוטרא אמר י״א שנאמר כל אבן יקרה. וזהב ר׳ יוחנן אמר זהב קטן שבכלם דקא חשיב ליה לבסוף, מאי מלאכת תופיך ונקביך אמר לו הקב״ה לחירם בך נסתכלתי ובראתי נקבים נקבים באדם, ואית דאמר הכי אמר לו בך נסתכלתי וקנסתי מיתה על אדם הראשון.
כל אבן יקרה מסוכתך – יש שתרגם אותה:⁠1 ״גדרך״, כלומר שגידרת את עצמך באבנים יקרות; ובספרים אחדים נמצאת ״מסופתך״ דגושה; ואם זה נכון, הרי היא כמו ״את תלונות בני ישראל״ (במדבר י״ד:כ״ז), שבה הו״ו, אשר היא עה״פ שלה, נבלעה בלה״פ שלה ודוגשה,⁠2 גם אם מצאנוה בספר ארצישראלי מוגה – בלתי דגושה,⁠3 שלדעתי זהו הנכון, שהרי לא מצאנו משמות-העצם האלה, המתחילים במ״ם, שהם עם הבלעה בכל המקרא, ולפיכך ראייתה כחבריה מתאימה לכלל. [וכבר הזכרתי בפרק הראשון של ספר המישר4 דברים ברורים לגבי ״הסר משוכתו״ (ישעיהו ה׳:ה׳), אשר גם כן נמצא דגוש בכ״ף,⁠5 ולכן חפש אותם שם].
מלאכת תופיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו – יש שפירש אותה,⁠6: המקומות החלולים בגוף, במעיים ומקומות פתוחים אחרים, שבאמצעותם הגוף מתקיים.
1. כך פירשו את תיבת ״מסוכתך״: אלפסי, ערך ׳שך׳; ריב״ג, אצול, ערך ׳מסך׳, פירוש שני; רמב״ע, עמ׳ 166; רד״ק – ולדבריהם שורשה הוא שו״ך. ת״י ורש״י פירשוה ״לבושך״, כנראה על-פי השורש סכ״ך. אף חיוג׳, כתאב אלנתף על אתר, פירשה משורש סכ״ך, בהוראת אוהל או סוכה. ריב״ג, שם, פירוש ראשון, סבור שהוראתה ״תערובת״. רמב״ע, שם, דוחה פירוש זה במלים: ״פהו מתוהם״ – ״והוא טועה״.
2. ניקודה של תיבת ״תלנות״ בדגש הוא חריג, וראוי שתהא ללא דגש וללא הבלעה, על משקל ״תבונות״, ודברים זהים הוא אומר על המלה הזאת בפירושו לבמדבר יד, כז.
3. מנחת שי אומר: ״בכל ספרים כ״י מדוייקים הכ״ף שלאחר הסמ״ך רפויה״.
4. ספר המישר לא שרד, אך הוא נזכר בחיבוריהם של אבן ברון, עמ׳ 21 ושל רמב״ע, עמ׳ 136. רמב״ע מתארו כ״ספר הדקדוק העברי והשפה העברית״. עיין: תג׳ניס, עמ׳ 56, הערה 22.
5. דברים דומים אומר פרשננו בביאורו לישעיהו ה, ה, על תיבת ״משוכתו״. עיין בהערותינו שם.
6. השוה: ב״ב עה ע״א; ת״י; ריב״ג, אצול, ערך ׳תפף׳; רש״י. רד״ק סבור שהפסוק מדבר על כלי הנגינה.
בעדן גן אלהים וגו׳ – בסגי טבון ותפנוקין את מתפניק כאלו בעדן גינתא די״י את שרי כל עותרא גיותא ויקרא מתיהב לך כל אבנין טבן מסדרן על לבושך.
מסוכתך – חופתך.
לשון אחר: לבוש כיסוייך.
מלאכת תופיך ונקביך בך – אע״פ שנתתי לך הכבוד הזה יודע הייתי שתתגאה ועשיתי בך מלאכת תופים ונקבים המוציאין רוח בקול זמר כתוף ובם היה לך להתבונן.
In Eden, the garden of God With much goodness and pleasure. You enjoy yourself as if you were dwelling in Eden, the garden of God. All wealth, pride, and honor are given to you: all precious stones are set on your raiment.
your covering Your canopy. Another explanation: Your raiment.
the work of your drums and your orifices Although I gave you all this honor, I knew that you would become haughty, and I made in you the work of the perforated drums that let out wind with an instrumental sound like a drum, and these are what you should have contemplated about.
בעדן גן אלהים הייתא – ונתיישבת במיטב הארץ. במקום מיטב בארץ מדמה הכתוב לגן עדן, כמו שנאמר: כגן י״י כארץ מצרים (בראשית י״ג:י׳), כלומר לפני שחת י״י את סדום ואת עמורה (בראשית י״ג:י׳). ואם הייתב רואה אותו גן וארץ מצרים לא הייתג יודע להבחין ביניהם שהייתד אומרה כמו זה כן זה, סדום ועמרה כגן י״י כארץ מצרים. ואף כשאדם הולך וגדל, מדמהו הכתוב לעצי גן עדן כמו שכתוב במלך אשור: ויקנאו בו כל עצי עדןו אשר בגן אלהים (יחזקאל ל״א:ט׳).
כל אבן יקרה מסוכתך – אתה דומה לאדם השרוי בגן עדן ובונה לתוכה מסוכה – הוא סייג, כמו: סיככה כהלכתה. וממה הוא עושה אותו סייג? משל אבנים טובות ומרגליות.
מסוכתך – גדר. ואין גדר אלא משל אבן, כמו שנאמר: וגדרז אבניו נהרסה (משלי כ״ד:ל״א).
מלאכת תפיךח – הגבהת קולך.
וכל נקבין שבך ביוםט הבראך כוננו – ויפח באפיו.
ענין אחר: מלאכת תופיךי – כשאדם שרוי במיטב הארץ ויש לו כסף וזהב ואבנים טובות ומאכל ומשתה לרוב וכל תענוגים, עושה לו מלאכת תופים וכנורות ונבלים, ועושה בתוכו נקבים להוציא ממנויא המיית קול ומיני זמר. כך היה חירם מלך צור שרוי על שפע מים, וכל העולם נקבצים אליו ומביאין איש איש סחורת ידו. ואף בני אדם סוחרים מרוב מעשיך בפוךיב ורמות וכדכד. והוא שהנביא אומר: כל אבן יקרה מסוכתך אודם פיטדה ויהלום תרשיש שהם וישפה.
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״הייתה״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״היתה״. בכ״י מינכן 5: ״הייתה״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״הייתה״.
ד. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שהייתה״.
ה. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 חסר: ״אומר״.
ו. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 הושמט ע״י הדומות: ״כמו שכתוב במלך אשור... עצי עדן״.
ז. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״גדר״.
ח. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״תופייך״.
ט. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״כהיום״. בכ״י מינכן 5: ״כיום״.
י. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בכמה כ״י של המקרא. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״תופייך״.
יא. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777 נוסף כאן: ״המים״.
יב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״כנפיך״.
בעדן גן אלהים – כאילו בעדן גן אלהים שנטע למקום כבודו בארץ שבו כל מעדני עולם וכל יקר תפארת אבני אור.
שכל אבן יקרה מסוכת – גדר שלך.
מלאכת תפיך ונקביך – לשיר ולזמרה כגון סמפוניא שמוציאה קול על ידי נקבים.
בך – היתה אותה אומנות, כלומר נעים קול ומטיב נגן ונעים זמירות היית כאילו כל קולות נעימות שירים וכל כלי זמר יוצאין מפיך.
ביום הבראך כוננו – בך, בנעימות הקול, תפיך ונקביך המשמחים אותך. ולפי שמדמה אותו לכרוב שהוא עוף, ודרך עוף לשבת ולשכון על הר גבוה ועל שן סלע ולצפצף בקול נעימות, תפס בו נעימות קול שיר וישיבת הר.
בעדן גן אלהים – כאילו בעדן גן אלהים היית שלא חסרת דבר ותירגם יונתן בסגי טבוון ותפנוקין את מתפנק כאילו בעדן גנתא די״י את שרי כל עתרא וגיותא ויקרא מתיהם לך.
בעדן גן – כמו בעדן בגן ובי״ת בעדן עומדת במקום שנים או יהיה סמוך עדן אל גן ואף על פי שברוב נסמך גן אל עדן ושני מקומות היו כמו שכתוב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן (בראשית ב׳:י׳).
מסוכתך – גדרך והוא כתוב בסמ״ך כמו הסר מסוכתו והוא על דרך הפלגה כאילו גדר ביתו או גנו או כרמו היה מאבן יקרה.
ויונתן תירגם: כל אבנין טבן מסדרן על לבושך.
וברקת – כמו וברקת הנזכר בתורה והוא בשני משקלים.
וזהב – כלל הזהב עם האבנים היקרות כי הוא המשובח שבמיני מתכות ומשימין אותו עם האבנים במלאכות הנאות והיקרות.
ויונתן תרגם: משקען בזהב, כלומר כל אלה האבנים משבצות בזהב על לבושך.
מלאכת תפיך ונקביך – תפיך כמו בתפים ובמחולות (שופטים י״א:ל״ד). ונקביך הם כלי הנגון העשוים נקבים נקבים.
בך – כלומר בביתך מיוחדים שאין כמותם.
ביום הבראך כוננו – כאילו ביום שנבראת כוננו אלה הכלים לך. כוננו מבנין שלא נזכר שם פועלו והוא מנחי העי״ן.
ויונתן תירגם: כל אילין עבידת תקונך וגו׳.
בעדן גן אלהים היית שדמה צור לגן אלהים ובעדן אשר בארץ, ולפי שהמלכים משתעשעים באבנים טובות ומרגליות לכן אמר שהיה מלך צור מלא מהם וזהו כל אבן יקרה מסוכתך ותרגם יונתן כל אבנין טבאן מסדרין על לבושך, וביאר שמות האבנים טובות למיניהם אודם פטדה ויהלום תרשיש שהם וישפה ספיר נופך וברקת, ולפי שהיו משובצים זהב אמר וזהב מלאכת תופיך וכן ת״י משקען בדהב, ואומרו מלאכת תופיך ונקביך פירשו המפרשים כמו בתופים ובמחולות ונקביך הם כלי הניגון עשויים נקבים נקבים שכולם היו בך כלומר בביתך מיוחדים שאין כמותן, ביום הבראך כוננו כאילו ביום שנבראת כוננו אלו הכלים לך, אבל יונתן תרגם כל אלין עבודת תקונך בכן ראין לבך ברם לא אסתכלת בפגרך דאת עביד מלילין ונקבין דאינון צרכך ולא אפשר לך דתתקיים דלא בהון ומן יומא דאת בריאת עמך מתקנין. ומאשר הפירושים האלה אינם מתישבים על מלות הכתוב נראה לי לפרש שמכלל העושר שזכר באבנים טובות שהיו לו זכר שגם הכלים והתופים שהיו מנגנין בהם לפניו כולם היו של זהב והוא אומרו וזהב מלאכת תופיך, ולפי שהמלכים והשרים היו מביאים נזמים על אפם ועגילים על אזניהם מזהב ואבנים יקרות ומפני זה היו עושים באפס ובאזניהם נקבים לתלות משם הנזם והעגילים לכן אמר כאן ונקביך בך ביום הבראך כוננו שהם נקבי האף ואזנים שמיום שנברא כוננו הנקבים בהם לשים בהם התכשיטים ההמה.
מסכתך – בכל ספרי כ״י מדוייקים הכ״ף שלאחר הסמ״ך רפויה וכ״ף אחרונה קמוצה.
וישפה – ס״א וישפה בצירי ובמקצת ספרים כ״י אין שום טעם ביו״ד אבל בס״ס יש מונח ועיין מ״ש בפרשת תצוה על מלה זו.
וברקת וזהב – בספרי כ״י מדוייקים אין בבי״ת מאריך ואף על פי כן קריאתו בקמץ רחב כמ״ש בפרשת תצוה על וישפה.
הבראך כוננו – במקצת ספרים כתובי יד ובדפוס ישן הרי״ש בשוא ובשאר ספרים פתח.
בעדן גן – בעדן שנטע בו המקום את הגן כמ״ש ויטע ה׳ אלהים גן בעדן (בראשית ב׳:ח׳) והוא מקום עדון ותפנוק רב.
מסוכתך – מלשון סכך וכסוי.
תופיך – שם כלי נגון כמו בתופים ובמחולות (שמות ט״ו:כ׳).
ונקביך – כלי נגון בעלי נקבים רבים.
כוננו – מלשון הכנה.
בעדן גן וגו׳ – לא חסרת דבר כאלו היית בעדן גן וכו׳.
מסוכתך – על הלבוש המכסה אותך היה קבוע כל אבן יקרה והם אדם וכו׳ והם שמות אבני יקר.
וזהב – אף הזהב היה קבוע בו.
מלאכת תופיך – מעשה התופים ושאר כלי נגון המלאים נקבים שהיו בך כאלו הוכנו לך ביום שנבראת ר״ל אין דוגמתם ולא היה מי ראוי להתענג בהם אלא אתה.
כל אבן יקרה מסוכתך – אתה ובגדיך וביתך הייתם כלכם מכוסים באבנים יקרות.
מלאכת תפיך ונקביך בך – תופים ונקבים הם כאן שמות למקום הנקוב בטבעת אשר בו משימים האבנים היקרות.
ויירונימוס אומר: שקוראים in quo infixi sunt lapides (תוף) tympanum.
ביום הבראך כוננו – בכל ימי חייך היו לך, ביום היותך היו גם הם. כלומר אינם נבדלים ממך.
בעדן גן אלהים – מלת עדן מענין עידון ותענוג אתה יושב בעידון של גן אלהים, כמו ונחל עדניך תשקם, גם יכוין על צד המליצה אתה היית הגן אשר בעדן, ר״ל המובחר שבו, כמו שהגן מבחר העדן.
בעדן
א. הציור אך יושב בעדן של גן אלהים ומתעדן שם, ושם יסוככהו סוכות של אבן יקרה (והם תשעה אבנים שבשלשה טורי החשן (חוץ מאבני טור השלישי שהם לשם שבו ואחלמה שחסרו מפני שהיה מצד הדין והרע וכנגדן בי״ב מזלות עקרב סרטן קשת) ובא תחתיהם זהב שמורה דין) מלאכת יצייר שבג״ע יתענג גם בנועם השיר והניגון, שבכלי השיר יש החלולים וסתומים שהם מיני התוף, ויש שיש בהן נקבים המוציאים הקול, ומצייר שהגוף שלו שיש בו שני מיני כלים האלה ישמיע שם קול כל מיני הנגונים מיני התופים ומיני זמר המנוקבים והם כוננו מיום הבראך להיות נכון לזה.
מסכתך – בגג ביתך ובקירותיו המסוככים ומכסים אותך.
בך – בעירך יש מיני כלי שיר העשוים מלאכת אומן.
ביום הבראך כוננו – מאת האלהים בלי זכות מאתך.
תרגום יונתןילקוט שמעוניר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יד) אַ֨תְּ⁠־כְּר֔וּב מִמְשַׁ֖ח הַסּוֹכֵ֑ךְ וּנְתַתִּ֗יךָ בְּהַ֨ר קֹ֤דֶשׁ אֱלֹהִים֙ הָיִ֔יתָ בְּת֥וֹךְ אַבְנֵי⁠־אֵ֖שׁ הִתְהַלָּֽכְתָּ׃
You were the anointed cherub who covers, and I set you, so that you were on the holy mountain of God; you have walked up and down in the midst of the stones of fire.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
אַתְּ מְלַךְ מְרַבָּא לְמָלְכוּ וִיהֵבִית לָךְ רְבוּתָא וְאַתְּ עַל טוּר קוּדְשָׁא דַייָ בְּסַרְתָּא וּבְעַמָא קַדִישָׁא סְבַרְתָּא לְמִשְׁלַט.
את כרוב ממשח הסוכך – אתה דמות של משיחת השמן; ומה שמראה על היות ״ממשח״ נסמך – ניקודו בפתח. כלומר, אתה מלך גדול ועצום; וכבר אמרנו לגבי ״הסוכך״ שהוא שם השמן, כמו ״ולשוטט בצדיכם״ (יהושע כ״ג:י״ג), אשר הוא כמו ״שוט״;⁠1 ויש אומרים לגביו,⁠2 שהוא כמו מה שנאמר לגבי ה״כרובים״: ״והיו הכרובים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם״ (שמות כ״ה:כ׳), ופירוש זה נתמך במה שנאמר אחרי כן: ״כרוב הסוכך״ (פסוק טז).
בתוך אבני אש התהלכת – אבו אלוליד אמר,⁠3 שהוא מתכוון למלאכים, וזה בלתי סביר;⁠4 אלא שהוא מתכוון לאבני החן הנזכרות, שעליהן אמר ״כל אבן יקרה מסוכתך״ (פסוק יג). [ורבנו האיי ז״ל אומר: אבני אש תחת כיסא הכבוד, ובתוכן המלאכים מתהלכים,⁠5 והמשמעות: דימית את עצמך למלאכים אשר מתהלכים בתוך האש, והיא אינה שורפתם. וגם בפירוש הזה קיים חוסר-סבירות מסוים; ומה שברור הוא מה שציינתי קודם, שהרי הוא כבר קרא לאבני-החן ״אבני אקדח״ (ישעיהו נ״ד:י״ב), וגם זה בשל יציאת האור מהן כתוצאה משקיפותן ובהירות האור שבהן, משום שאבני האש תחת כיסא הכבוד לא יכירן אלא בוראן.⁠6 ואילו במקום זה היה אומר שהוא האתר, שהוא האוויר הסמוך לגלגלים אשר מתהווה בתנועת הגלגלים, היה סביר יותר].⁠7
1. כך הוא מפרש בפירושו ליהושע כג, יג. על-פי פירוש זה, תיבת ״כרוב״ נסמכת למלים ״ממשח הסוכך״, שהן עצמן צירוף-סמיכות, ותיבת ״הסוכך״ היא שם עצם משורש סו״ך שלמ״ד הפועל בה הוכפלה, והוראתה – ״סיכה״. כך, כנראה, ביאר אף מנחם, ערך ׳סך׳ מחלקה ב. וכך ביאר גם ריב״ג, מחברות, ערך ׳סוך׳.
2. על-פי הסבר זה, תיבת ״הסוכך״ היא פועל בבינוני פועל, ושורשה סכ״ך, ותיבת ״ממשח״ היא שם עצם (שאיננו נסמך לתיבת ״הסוכך״), והיא מביעה גדולה ומלכות; כך ביארו רש״י ורד״ק.
3. ריב״ג, אצול, ערך ׳אבן׳, מציין שתיבת ״אבן״ במקרא באה בהוראה מושאלת, ובפסוקנו הוראתה היא ״מלאכים״. אלו דבריו אף במחברות, ערך ׳סוך׳ (עמ׳ 93).
4. פרשננו דוחה את הסברו של ריב״ג, וסימוכין הוא מוצא, כנראה, בהמשך הפסוק, שאינו מדבר במלאכים, אלא באבני-חן ממש.
5. אפשר שפירושו של רב האי נשען על צלע הפסוק המקבילה: ״ונתתיך בהר קדש אלוהים היית״.
6. שני נימוקים עמו: האחד – על-פי ההקשר מדובר באבני חן, והאחר – האבנים, הנמצאות תחת כיסא הכבוד, ידועות רק לבוראן.
7. ביאור זה, שמגמתו לתמוך בדברי רב האי, מתקשר גם לאש וגם לאלוהים. על ביאורים אחרים עיין: ת״י, רש״י ורד״ק.
את כרוב ממשח הסוכך – את עוף מדה כלומר העוף הגדול הסוכך בכנפיו סכך רב כלומר מושל ממשל רב, ממשח לשון גודל כמו אנשי מדות (במדבר י״ג:ל״ב) דמתרגמינן גברי דמשחן.
ונתתיך בהר קודש אלהים היית – ונתתי לך מקום לקנות לך שם בבנין הר קדשי שסייעת את שלמה בעצי ארזים (מלכים א ט׳:י״א).
בתוך אבני אש התהלכת – קנית לך זכרון עם מלכי ישראל שהם כמלאכי השרת.
You are a cherub of great measure, that covers You are a bird of measure, i.e., the huge bird that covers a large area with his wings; i.e., you rule over a large dominion. מִמְשַּׁח is a word for largeness, like: "men of stature (אַנְשֵּׁי מִדוֹת)" (Bemidbar 13:32). which is translated into Aramaic as גַבְרֵי דְמִשְּׂחָן.
and I gave that to you; you were on the mount of the sanctuary of God and I gave you a place to acquire a name for yourself in the edifice of the mountain of My sanctuary, for you assisted Solomon with the cedar wood.
you walked among stones of fire You acquired for yourself a memorial with the kings of Israel, who are like the ministering angels.
את כרוב ממשח הסוכך – דומה הייתא בגדולתך לכרוב, שבמשיכת מלכותך וממשלתך הגדולה והחזקה סוככתה העולם תחת כיבוש ידך ככרובים המסככים בכנפיהם על הכפורת (שמות כ״ה:כ׳). ולא עוד אלא שהוספתי לך גדולה על גדולתך.
נתתיך בהר קודש אלהים – שנתתי לך חלק בבניין בית המקדש, שהוא בנאו, שנאמר: ויפסלו בוני שלמה ובוני חירם (מלכים א ה׳:ל״ב). וגם נתן עצי הביניין לשלמה כמה שנאמר: וחירם מלך צור נשא את שלמה בעצי ארזים (מלכים א ט׳:י״א). ונתתיך – חלק אלהים הייתה בו שהשרה שכינתו.
בתוך אבני אש התהלכתב – בתוך בית המקדש שמלאכי אש המתהלכים בתוכו התהלכת, שעסקת לבנותו.
ענין אחר: בתוך אבני אש התהלכת – פירושי קא מפרש ונתתיך בהר קודש אלהים – של אלהים הייתה, שבתוכו נתעסקת.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״הייתה״.
ב. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י פרמא 2994: ״המתהלכת״. בכ״י לוצקי 777: ״המתהלכים״.
את כרוב ממשח – גדול הסוכך – בכנפיו לעולם אף כשהוא שוכן ונח.
ונתתיך בהר קדש אלהים – בגן עדן ובידך היו דרך הדעת ודרך החיים. ולפי שכרובים שוכנים בגן עדן תפס בו דמיון כרוב.
בתוך אבני אש – אבני אור.
את כרוב ממשח הסוכך – דמה אותו לכרוב לרוב מעלתו.
ממשח – ענין גדולה כמו אל תגעו במשיחי (דברי הימים א ט״ז:כ״ב).
הסוכך – לפי שנאמר בכרובים סוככים בכנפיהם ודמה אותו לכרוב אמר עליו גם כן הסוכך כלומר סוכך על עמו וממשח שם תואר ואף על פי שהוא פתח שלא בסמיכות הנה כמוהו ומקסם חלק (יחזקאל י״ב:כ״ד), ולשומו מרמס ויהי המלצר. ורבי יונה (ספר ההשגה ״סוך״) פירש כי סוכך שם השמן הטוב שמושחין בו המלכים מן וסוך לא סכתי (דניאל י׳:ג׳), ויהיה ממשח תואר סמוך.
ונתתיך – אני נתתיך בזאת הגדולה ואתה לא ידעתני והתגאית על עמי.
בהר קדש אלהים היית – אמר כנגד מלך צור לא כנגד זה שהיה היום מלך כאילו אמר מלך צור כבר היה טוב והיה בהר הקדש כי חירם מלך צור היה בירושלם ושלח לשלמה המלך עצים לבנות בית המקדש הכל כמו שכתוב במלכים.
בתוך אבני אש התהלכת – לישראל קרא אבני אש שהיו עם קדוש.
ואדוני אבי ז״ל פירוש הפסוק בלשון תמיה ופירוש בתוך אבני אש גופים רוחניים של אש עליונים ופירש בו עוד פירש אחר עוד חשבת בלבך שאתה כרוב כי אתה התהלכת בתוך אבנים יקרות אבני אקדח מאירות כאש שהיו מוליכים לפניך במקום נרות להאיר בלילה.
ולמעלתו קראו כרוב כאילו היה מלאך עליון, ובעבור שהיה מלך משוח בשמן לכן אמר כרוב ממשח הסוכך רוצה לומר אתה מלאך משוח מהשמן שהוא הסוכך, וכן פירש רבי יונה כי סוכך הוא שם השמן הטוב שמושחין בו המלכים מן וסוך לא סכתי (דניאל י, ג), ויהיה ממשח תואר סמוך, ובעבור שמלך צור הראשון שהיה נקרא חירם היה אוהב לישראל והוא עזר בבנין בית המקדש בעצי ארזים כמו שנזכר בספר מלכים (מלכים א ה, טו - כד) לכן אמר כנגדו ונתתיך בהר קדש אלהים היית רוצה לומר וכבר בזמן אחר נתתי את מלך צור בהר קדש אלהים שהוא ירושלם ובתוך אבני אש הלכת שהם מלכי ישראל דוד ושלמה או בני ישראל שהם אבני אש והענין שהיה בזמן הקדמון באהבה ובחברת ישראל.
את כרוב ממשח – חד מן ג׳ את לזכר וסימ׳ במסורת כאן ובפרשת בהעלתך.
את – כמו אתה.
כרוב – כן יקרא פני אדם כי תינוק ת״א רביא ולפי גודל מעלתו קראו בלשון כרוב המוזכר בכרובים שעל הארון.
ממשח – הוא ענין גדולה כמו למשיחו לכורש (ישעיהו מ״ה:א׳).
הסוכך – מלשון סכך והגנה.
כרוב ממשח – אדם רב המעלה גדול בחשיבות המגין בסכך כנפיו על עמו ולפי שקראו כרוב לרוב מעלתו ובכרובים נאמר סוככים בכנפיהם (שמות כ״ה:כ׳) לכן אמר לשון סוכך.
ונתתיך – ר״ל ואני נתתי לך כל המעלה והגדולה על כי היית פעם בהר קדש של אלהים ר״ל על כי מלך צור שהיה בימי שלמה היה מסייע בבנין ב״ה הנבנה בהר קדש של אלהים הוא הר המוריה וכמ״ש ויהי חירום נותן לשלמה עצי ארזים וכו׳ (מלכים א ה׳:כ״ד).
בתוך אבני אש התהלכת – ר״ל שהיה מתהלך בחברה אחת ובאהבה רבה עם מלכי ישראל והם דוד ושלמה שהיו מחוזקים ומזהירים כאבני אש.
את כרוב ממשח הסוכך – דמה אותו לכרוב לרוב מעלתו (רד״ק).
ממשח – שם ממשקל משגב. והוא מענין שרש משח בארמי, ענין מדה, עיין רש״י. כלומר כנפיו גדולות ופרושות הרבה וסוככות עם רב.
אבני אש – הם אבנים יקרות אשר זכר למעלה, והן מזהירות כאש.
כרוב ממשח – הכרובים היו מעצי שמן, ושמן בלשון כשדים משח (עזרא ו׳ ט׳), ולכן בא בשו״א ובפת״ח שכן משקל השם בארמית, ונקרא סוכך כי היו הכרובים סוככים בכנפיהם על הכפורת.
בהר קדש של אלהים – ויל״פ אלהים היית, היינו אחר מותך נעשית מלאך, והתהלכת בתוך אבני אש שבג״ע.
את כרוב צייר ג״כ דגל שלו בצורת כרוב ממשח – היינו כרוב מעצי שמן,
הסוכך על הארון,
בהר קדש של אלהים היית – שהיית שוכן בהר קדש המיוחד לאלהים היינו בבהמ״ק שבהר ציון, זה היית בחייך, ואח״כ בתוך אבני אש התהלכת היינו תחת החופות שבג״ע של אבנים טובות הנ״ל ששם הם מאש, לא מחומר ארצי כאבנים שלנו.
כרוב ממשח – כרוב בעל מדה רמה; משח בלשון ארמי מדד.
הסוכך – בכנפיך הגדולים.
היית – ששם היית; והר קדש אלהים לשון מושאל על השגחת האל עליו.
אבני אש – אבנים מאירות כאש; או דמה שאבני הר האלהים הם אבנים בוערות.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(טו) תָּמִ֤ים אַתָּה֙ בִּדְרָכֶ֔יךָ מִיּ֖וֹם הִבָּֽרְאָ֑ךְ עַד⁠־נִמְצָ֥א עַוְלָ֖תָה בָּֽךְ׃
You were perfect in your ways from the day that you were created, until unrighteousness was found in you.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןעודהכל
שְׁלִים אַתְּ בְּאוֹרְחָךְ מִיוֹמָא דְאִתְבְּרֵיתָא עַד דְאִשְׁתַּכַּח שְׁקַר בִּיךְ.
נמצא עולתה בך – באמרך אל אני.
until wrongdoing was found in you in your saying, "I am a god.⁠"
ותמים אתה בדרכיך מיוםא הבראך – עדב שסרחת, ולא כך עלה עד עכשיו שגבהת לבך וסרחת ואמרת אל אני (יחזקאל כ״ח:ב׳).
א. כן פרמא 2994, פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״שמיום״.
ב. כן בכ״י פריס 162. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994 חסר: ״הבראך עד״.
תמים אתה – לי.
תמים אתה, מיום הבראך – מיום עמדת על דעתך וכן רכבת עלי מעודך (במדבר כ״ב:ל׳), מעוד שרכבת.
עד נמצא עולתה בך – שהתגאית על עם י״י ושמחת בחורבנם.
ובכלל אמר תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך כלומר תמים היית מלך צור בדרכיך ובמעשיך בזמנים ההם כולם עד עתה שנמצא עולתה בך והעול הוא ששמחת בחרבן ירושלם ואמרת האח נשברה דלתות העמים מלאה החרבה.
תמים – מלשון תם וישר.
תמים – גם אתה היית תמים בדרכיך מיום הבראך ר״ל מיום עמדך על דעתך ואמר בל׳ הפלגה וכן מבטן אמי אנחנה (איוב ל״א:י״ח).
עד נמצא – עד העת ההיא שנמצא בך עוולתה שנתגאית מאד.
תמים אתה בדרכיךמיום הבראך היית הולך תמים ופועל צדק, אבל בגובה לבך על יפיך שחת חכמתך {יחזקאל כ״ח:י״ז}. כלומר הסכלת והרשעת לעשות, ומאז נמצא עולתה בך.
תמים אתה הנה תחלה היית תמים וראוי לכל הכבוד הזה עד שנמצא בך עולתה שאינך ראוי עוד לזה, ומפרש מהו העולה
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(טז) בְּרֹ֣ב רְכֻלָּתְךָ֗ מָל֧וּ תוֹכְךָ֛א חָמָ֖ס וַֽתֶּחֱטָ֑א וָאֲחַלֶּלְךָ֩ מֵהַ֨ר אֱלֹהִ֤ים וָֽאַבֶּדְךָ֙ כְּר֣וּב הַסֹּכֵ֔ךְ מִתּ֖וֹךְ אַבְנֵי⁠־אֵֽשׁ׃
By the abundance of your traffic they filled your midst with violence, and you have sinned. Therefore I have cast you as profane out of the mountain of God; and I have destroyed you, covering cherub, from the midst of the stones of fire.
א. תוֹכְךָ֛ א=תוֹכֲךָ֛ (חטף)
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
בִּסְגִיאוּת סְחוֹרְתָּךְ אִתְמְלִיאוּ אוֹצְרָךְ חֲטוֹף וְחַבְתָּא וַאֲפִסִינָךְ עַל דִבְסַרְתָּ עַל טוּר קוּדְשָׁא דַייָ וְאַבְּדִינָךְ מַלְכָּא דְרַבְּתָנָא עַל דִי סְבַרְתָּא לְמִשְׁלַט בְּעַמָא קַדִישָׁא.
ואחללך מהר אלהים ואבדך – אבו זכריא טען,⁠1 שהנח הנעלם אשר בין הו״ו ובין האל״ף הוא האל״ף של <הגוף> המדבר, שנעלמה כדי להקל <בהגייה>; אולם היות האל״ף אשר בה אל״ף לציון העתיד – עדיף: ובאשר לאל״ף השורשית – הרי היא נשמטת,⁠2 והנח אשר בה קרה רק בגלל הקמץ אשר בו״ו;⁠3 הלא אתה רואה שכמוהו ב״ואחללך מהר״ ״ואעלה העולה״ (שמואל א י״ג:י״ב), ״בטרם תבוא ואברכהו״ (בראשית כ״ז:ל״ג), והם שלמים, דבר לא חסר בהם.⁠4
1. כך אכן טוען חיוג׳, ערכים ׳אבד׳ ו׳אסר׳; כתאב אלנתף, למלכים א יא, לט. מדבריו מסתבר כי, אל״ף מאותיות אית״ן, החסרה בתיבת ״ואבדך״, מושלמת ע״י הנח הנעלם שבא אחרי הו״ו הקמוצה שבה. גם ריב״ג, מחברות, עמ׳ 368-366, אללמע, עמ׳ 296 (רקמה, עמ׳ רפד), סבור שהאל״ף החסרה היא מאותיות אית״ן, אלא שלדעתו אין לה תשלום, שכן הו״ו הקמוצה בתיבה הנידונה היא ו״ו ההיפוך, ותפקידה לציין את היפוך העתיד לעבר.
2. לדעתו, לאל״ף החסרה בתיבת ״ואבדך״ אין תשלום; ראב״ע, יסוד דקדוק, עמ׳ 161, צחות, ג ע״א, יסוד מספר, עמ׳ 136, מתנגד גם הוא לדעתו של חיוג׳ וסבור שהאל״ף השורשית היא שנשמטה. כך סבור אף רד״ק, מכלול, פג ע״ב ובפירושו לפסוקנו.
3. לדעתו, הקמץ שבאות ו״ו ״ואבדך״ אינו בא להראות על חסרון אות מסוימת, אלא בא להגדירה כו״ו היפוך, כפי דעת ריב״ג, מחברות, עמ׳ 368-366, אללמע, עמ׳ 296 (רקמה, עמ׳ רפד). והוא מדגים זאת בפסוקים מן המקרא.
4. אף-על-פי ש״דבר לא חסר בהם״, מנוקדת הו״ו בקמץ כדי להפוך את צורת העתיד לעבר; לפיכך, גם הקמץ בו״ו של תיבת ״ואבדך״ אין בו נח נעלם.
מלו – כמו מלאו.
ואחללך מהר אלהים – גרמת שאמחה אותך שלא תצדק עוד בבנין ביתי.
ואבדך – כמו ואאבדך.
מתוך אבני אש – שלא תטול חלק עם הצדיקים. ורבותינו במדרש אגדה דרשו הענין הזה באדם הראשון וכך אמר הנביא לחירם מה נתגאית ברקיעך שמא בגן עדן היית כמו שהיה אדם הראשון כל אבן יקרה וגו׳ (יחזקאל כ״ח:י״ג) כי כל החופות האלה עשיתי לאדם הראשון ופחותה שבכולן זהב שהיא מנוייה אחרון מלאכת תופיך וגו׳. בזאת השויתיך לו ולא באחרת ובך נסתכלתי ובראתי תופים ונקבים באדם הראשון. את כרוב ממשח (יחזקאל כ״ח:י״ד). שמא אתה כאותו כרוב שהיה גדול בממשח הסוכך כולו מקצה השמים ועד קצה השמים ושמא נתתיך להיות בהררי קדש כאשר נתתי לו.
they filled [Heb. מָלוּ, like מָלְאוּ,] they filled.
and I shall cast you as profane You caused me to eradicate you, so that you shall no longer be remembered concerning the building of My House.
and I shall destroy you [Heb. וָאַבֶּדְךָ,] like וָאֲאַבֶּדְךָ and I shall destroy you.
from among the stones of fire that you shall not take a share with the righteous. Our Rabbis in the Midrash Aggadah (B. B. 75a) interpreted this section as referring to Adam: So said the prophet to Hiram, "Why should you be proud of your sky? Were you in the Garden of Eden, as Adam was? [13] every precious stone, etc. For I made all these canopies for Adam, and the least of them was gold, which is counted last. the work of your drums, etc. With this, I made you equal to him, but not with anything else, and I pondered over you and created drums and orifices in Adam. [14] Are you a cherub of great measure Are you like that cherub that was great in measure, whose great wingspan covered from one end of heaven completely to the other end of heaven, and did I place you to be on the holy mountains as I placed him?
ברוב רכולתך – ומי גרם לך שפשעתא בי עכשיו וגבה לבך? שמלאתי ארצך כסף וזהב, על כן עלית ותחטא לי.
ואחללך – אתה חללת עלי שאמרת: אל אני (יחזקאל כ״ח:ב׳), וגם אני אחללך מעיר אלהים, שאיני תולה לך שעסקת בבניינו.
ואבדך כרוב הסוכך – אאבדך ממלכותך, שכבשתב ממשלת רב תחת ידיך.
א. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״שנענשת״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״שכבשתה״.
ברב רכלתך – שהיית נושא ונותן,
מלאו בני אדם תוכך – ולבבך
חמס – לחטוא לי.
מהר אלהים – הוא גן עדן, ממה שקוראו כאן על שם המקום בכל הענין. וכן בכל הקרייה, כגן י״י כארץ מצרים (בראשית י״ג:י׳) ולמטה בנבואות פרעה (יחזקאל ל״א:ח׳-ט׳), ארזים לא עממוהו בגן אלהים ויקנאוהו כל עצי עדן אשר בגן אלהים. למדת שהמלך הגדול נטעו לטיול כבודו לשכינתו בארץ והוא בקצוי הארץ משפע ועולה. והרקיע משפע ויורד ונכנס הר העדן למעלה לרקיע הזה לפי ענין הכתובים.
ואבדך – כמו ואאבדך. וכמו אזין עד תבונתכם (איוב ל״ב:י״א) שהוא כמו אאזין.
ברוב רכלתך מלו תוכך חמס – ועוד כי ברוב הסחורה שהיתה בעירך היו סוחריך עושים חמס לסוחרי המקומות האחרים ואמרת כי מרוב שנודעה העיר בסחורה לא ימנעו בעבור זה לבא.
מלו – כמו מלאו. ובא בדרך בעלי הה״א.
תוכך – תוך עירך.
ותחטא – את חטאת במה ששמחת על חורבן ארץ ישראל וחטאת בחמס שעשו בעירך לפי שהיה כח בידך למנוע ולא מנעת.
ואחללך מהר אלהים ואבדך – הווי״ן קמוצין כי הענין לעבר והוא במקום עתיד כדרך הנבואות.
ואבדך – מבנין הדגוש ומשפטו אאבדך ובנפול אל״ף פ״א הפעל להקל הקריאה מפני פגישת שני האלפי״ן הוטלה תנועתה על אל״ף האיתן אמר ואחללך מהר אלהים ואאבדך אזכרה זו הטובה שהיה למלך צור בהר אלהים כמו שאמר בהר קדש אלהים היית (יחזקאל כ״ח:י״ד) אחללך מאותו מקום קדוש שלא תזכר שם אלא לאלה ולקללה וכפל הענין במלות שונות ואמר ואבדך כרוב הסוכך מתוך אבני אש ר״ל אתה כרוב הסוכך אאבד אותך כלומר שמך וזכרך אאבד מתוך אנשי קדש שהם ישראל הנמשלים לאבני אש.
ומפני שעשית עולתה זאת כדי שתמלא מסחורות וסוחרים לכן ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא רוצה לומר שמנת עבית כשית ברוב רכולתך ומלו שהוא כמו מלאו כל האנשים בתוכך חמס ותחטא במה ששמחת בחרבן ירושלם, ומפני זה ואחללך מהר אלהים רוצה לומר שלא יהיה לך עוד אהבה עם ישראל וחסד אלהיהם לא יחול עליך אבל יחללך ויקללך מהר אלהים והאביד אותך אע״פ שהיית כרוב הסוכך מתוך אבני אש רוצה לומר מסבת מה שעשית כנגד אבני אש שהם ישראל.
כרוב הסוכך – מתחלפת הסכך חסר וא״ו.
מלו – נתמלאו.
ואחללך – מלשון חלול ובזיון.
ואבדך – כמו ואאבדך.
ברוב – בעבור מרבית הסוחרי׳ שבך נתמלאו תוך מקומות ארצך חמס ועושק כי עשקו לכל הבאים בבטחון שעכ״ז לא ימנעו לבוא עד כי ימצאו בה סוחרים מרובים ויש עם מי להסתחר.
ותחטא – ובזה חטאת גם אתה על שלא מחית בידם.
ואחללך מהר אלהים – ולכן אחלל ואבזה אותך להרחיקך מהר אלהים ר״ל עוד לא יזכר לך הזכות מה שהיה המלך ההוא מסייע בבנין בה״מ.
ואבדך – אאבד אותך אתה כרוב הסוכך מתוך חברת מלכי ישראל הנמשלים לאבני אש ר״ל מה שהיית במעלה גדולה ומגין על עמך הכל היה בזכות שהיית מאז בחברת ואהבת מלכי ישראל אבל עתה אאבדך ואסירך מן הזכות ההוא ולא תגן עוד.
מלו – כמו מלאו (רש״י).
מלו – כמו מלאו, והוא פעל יוצא.
ואבדך – כמו ואאבדך.
ברב רכלתך שעי״כ מרמאים ומונים,
מלאו תוכך חמס ובזה ותחטא ועי״כ הפסדת בין החלק שיש לך למטה בבהמ״ק שעז״א ואחללך מהר אלהים – וממילא הספדת גם החלק שבג״ע, ועז״א ואבדך אתה כרוב הסוכך מתוך אבני אש כי זכית לאבני אש הג״ע ע״י שאתה כרוב הסוכך, וכשאבדת זה אבדת זה.
מלו – מלאו.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יז) גָּבַ֤הּא לִבְּךָ֙ בְּיׇפְיֶ֔ךָ שִׁחַ֥תָּ חׇכְמָתְךָ֖ עַל⁠־יִפְעָתֶ֑ךָ עַל⁠־אֶ֣רֶץ הִשְׁלַכְתִּ֗יךָ לִפְנֵ֧י מְלָכִ֛ים נְתַתִּ֖יךָ לְרַ֥אֲוָה בָֽךְ׃
Your heart was lifted up because of your beauty; you have corrupted your wisdom by reason of your brightness. I have cast you to the ground; I have laid you before kings, that they may see you.
א. גָּבַ֤הּ =ל,ק ובדפוסים (הטעם בבי"ת), וכך הכריעו ברויאר ומג"ה
• א!=גָּ֤בַהּ (מקום הטעם באות גימ"ל)
• הערת ייבין
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
רָאֵים לִבָּךְ בְּתוּקְפָךְ אִתְחַבַּלְתָּ בְּחוּכְמְתָךְ עַל זִיו אֵימְתָךְ עַל אַרְעָא רְטַשְׁתָּךְ אַזְהָרָא לְמַלְכַיָא יְהַבְתִּיךְ לְאִסְתַכְּלָא בָךְ.
לפני מלכים נתתיך לראוה בך – לשמוח לאידך, והוא <צורת> מקור.⁠1
1. השווה: ספר הפעלים, ערך ׳עין׳, עמ׳ 176. רד״ק מביא פירוש זה בשם ״יש מפרשים״, ועיין ראב״ע בפירושו לתהלים כב, יח. ת״י, רש״י ורד״ק סבורים ששורשה של תיבת ״ראוה״ הוא רא״ה, והוראתה ״ראיה״, ״לראות״. על תיבת ״ראוה״ כצורת-מקור, עיין עוד: חיוג׳, ערך ׳ראה׳, ורד״ק.
שחת חכמתך על יפעתך – שנתגאית ביפעתך.
לראוה בך – להסתכל בבושתך, לראוה כמו לראיה.
you destroyed your wisdom with your brightness for you were proud of your brightness.
to gaze upon you [Heb. לְרַאֲוָה בָּך] to gaze upon your shame; לְרַאֲוָה is like לִרְאִיָה, to see.
גבה לבך ביופייך – עד למעלה.
ואני השלכתיך על ארץ לפני מלכים לראוה בךא – לעיני המלכים נתתיך לקלון והשלכתיך לארץ כדי שייראו בך ויווסרו בך, שלא יגבהו בלבם לומר אל אני, לראות יפעתך לראייה. עד כאן פירשתי לאחר פתרון ופשוטו של מקרא.
מדרש רבותינו: אמר לנגיד צור (יחזקאל כ״ח:ב׳) – חירם מלך צור הוא חירה,⁠ב שכתוב עד איש עדולמי ושמו חירה (בראשית ל״ח:א׳). והיה רעהו של יהודה, כמו שנאמר: ביד רעהו העדולמי (בראשית ל״ח:כ׳). והוא שבנה בית המקדש, ובעת זקנותו עשה עצמו אלוה. בא נביא ואמר לו: אתה חותם תכנית מלא חכמה מכלל יופי (יחזקאל כ״ח:י״ב), שאתה דומה לאדם הראשון שקנסתי עליו מיתה לפי שראיתיך שאתה עושה עצמך אלוה. בבראשית רבא.
{לראוה –} לראות. וכן תירגם יונתן: לאיסתכלא בך. אמר כמו שאמור בסמוך: לעיני כל רואיך (יחזקאל כ״ח:י״ח).
א. כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״לראותך כך״. אך עיינו גם בסוף הביאור לפסוק זה שאף שם חסרה מלת ״לראוה״, ואפשר שלפני ר״י קרא הייתה גרסה אחרת בפסוק.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״חירם״.
שחת חכמתך – בגבה לבך.
על ארץ – הזאת חוץ לגן עדן.
השלכתיך – דמיון וישלחהו י״י אלהים מגן עדן (בראשית ג׳:כ״ג). ומשל הוא הכל, שכך היה בצור בעשר וכבוד כאילו בגן אלהים.
לראוה בך – מלשון כי ראו בארון י״י (שמואל א ו׳:י״ט), עיני תראינה בה (מיכה ז׳:י׳). והיא ראיית קלון, וחילופו ראיית כבוד. צאנה וראנה בנות ציון במלך שלמה (שיר השירים ג׳:י״א). ונחזה בך (שיר השירים ז׳:א׳).
גבה לבך, שחת – דינו שחת.
על יפעתך – שגבה לבך בה ובזה שחת חכמתך כי החכם לא יגבה לבו בטוב העולם הזה.
יפעתך – פירשנוהו.
לראוה בך – כמו לראות בך כלומר לראות בך הפך מה שהייתה וחשבת ברוב גאות לבך ולתמוה עליך וכן תרגם יונתן לאסתכלא בך.
ויש מפרשים: לראוה – ענין בזיון וכן והמה יביטו יראו בי (תהלים כ״ב:י״ח) את כל גבוה יראה (איוב מ״א:כ״ו) ואין צריך להוציאם מענינם ומלת לראוה מקור שלם מן הקל בתמורת למ״ד הפעל בוי״ו נראת ומשקלו לאהבה את י״י אלהיך.
גם כי אתה גבה לבך ביופיך רוצה לומר ביופי צור ומעלתו ובגובה הזה שחת חכמתך על יפעתך יען אין ראוי לחכם שיגבה בטובות העולם הזה ועל כן על ארץ השלכתיך במפלה גדולה לפני מלכים נתתיך לראוה בך ופירש הרב רבי דוד קמחי לראוה מלשון ראות, ויותר נכון לפרשו מלשון לכלוך ובזיון כמו הוי מראה ונגאלה (צפניה ג, א) כאילו אמר לפני מלכים נתתיך לבזותך.
על – עניינו כמו עם וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות ל״ה:כ״ב).
יפעתך – זוהר בינתך.
לראוה – מלשון ראיה והסתכלות.
ביפיך – בעבור יפיך גאה לבך ובזה שמת חכמתך עם זוהר בינתך כי הגאוה היא מנגדת אל החכמה והבינה.
על ארץ השלכתיך – לכן אשליך אותך מכסא המלוכה לשבת על הארץ ואתן אותך לפני מלכים להסתכל בך בבזיונך כי דרך האויבים להסתכל בפני האדם בעת בזיונו למען הכלימו.
לראוה בך – כמו לראות בך. כלומר לראות בך הפך מה שהיית וחשבת ברוב גאות לבך, ולתמוה עליך. ומלת לראוה מקור שלם מן הקל בתמורת למ״ד הפעל בוי״ו נראית. ומשקלו לאהבה את ה׳ אלהיך {דברים י״ט:ט׳} (רד״ק).
על יפעתך – עם יפעתך, כמו על עולת התמיד.
לראוה בך – שרשו ראה, והוי״ו תחת ה״א כמו גאוה זעוה, והוא מקור מן הקל, כמו ולא יוסיפו לדאבה (ירמיהו ל״א) וראה שאחריו ב׳ יבא על הגנאי, ובאויבי ראתה עיני, המה יביטו יראו בי, או ראייה והשגחתה והפלאה בעצם הנראה, לראות בבנות הארץ, ורואה בעבים לא יקצר.
גבה אח״כ הוספת לחטא ע״י שגבה לבך ע״י יפיך, עד שבזה שחת חכמתך על יפעתך ר״ל ששחת בין החכמה שלך בין ההופעה האלהית שהיתה עליך (כמו על עולת התמיד) וע״ז יש לך עונש אחר בעוה״ז שהשלכתיך עלי ארץ ונתתיך לפני מלכים לראות בך בבזיון.
על – בגלל.
לראוה – לשון זר שנשתמשו בו בימי הנביא להוראת ראית בזיון.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(יח) מֵרֹ֣ב עֲוֺנֶ֗יךָ בְּעֶ֙וֶל֙ רְכֻלָּ֣תְךָ֔ חִלַּ֖לְתָּ מִקְדָּשֶׁ֑יךָ וָאוֹצִא⁠־אֵ֤שׁ מִתּֽוֹכְךָ֙א הִ֣יא אֲכָלַ֔תְךָ וָאֶתֶּנְךָ֤ לְאֵ֙פֶר֙ עַל⁠־הָאָ֔רֶץ לְעֵינֵ֖י כׇּל⁠־רֹאֶֽיךָ׃
By the multitude of your iniquities, in the unrighteousness of your traffic, you have profaned your sanctuaries; therefore I have brought forth a fire from your midst; it has devoured you, and I have turned you to ashes on the earth in the sight of all those who see you.
א. מִתּֽוֹכְךָ֙ א=מִתּֽוֹכֲךָ֙ (חטף); במג"ה בדפוס "מִתּֽוֹכְךָ֙" בשווא, ואולי נפלה טעות.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
מִסְגֵי חוֹבָךְ בִּשְׁקַר סְחוֹרְתָּךְ אָפֵיסְתָּא מַקְדְשָׁךְ וְאַיְתֵי עַמְמַיָא דְתַקִיפִין כְּאֶשְׁתָּא מֵחוֹבֵי זְדוֹנָךְ אִינוּן יְשֵׁיצוּנָךְ וְאֶתְּנִינָךְ כִּקְטַם עַל אַרְעָא לְעֵינֵי כָּל חָזָךְ.
חללת מקדשיך – קדושתך.
אש מתוכך – דברי גאוה שיצאו מפיך לאמר אל אני.
לשון אחר: כתרגומו ואייתי עממיא דתקיפין כאשתא מחובי זדונך.
you profaned your sanctity [Heb. מִקְדָשֶׁךָ,] your sanctity.
fire out of your midst Haughty words that came out of your mouth, saying, "I am a god.⁠" Another explanation: [It is to be interpreted] according to the Targum: And I brought forth peoples as strong as fire because of your arrogant sins.
מרוב עוונך בעולא רכולתך – כך משמעו: שישבת על מבואות הים הגדלת עוונך, שהגבהת לבך ועולתך שאמרת אל אני (יחזקאל כ״ח:ב׳).
חללת מקדשך – קדשתך. שעד עכשיו הייתב בדרכך מיום הבראך (יחזקאל כ״ח:ט״ו) לא מצאתי בך עוולה. אבל מרוב רכולתך שהגבהת לבך מצאתי בך עוולה,⁠ג וחללת אותו שם טובד שאמרתי לך תמים תהיה.
ואוציא אש מתוכך היא אכלתך – כלומר מעווןה שאספתה לך בלא משפט גרם לך למרוד, לפי שנתתי לך ממון והשפעתי לך גבה והיית בוער כאש לנגדי,⁠ו ואמרת אל אני (יחזקאל כ״ח:ב׳), אני מוציאז אותוח טוב ואותו ממון שבער לבך עד שפשעת בי.
ואוציא אש מתוכך – ואוכל אותך עד דשן אפר – עד גמירא.
לעיני כל רואיך – לעיני אותן שרואיןט אותך עכשיו בגדולתךי ומכירין אותך.
א. כן בכ״י מינכן 5, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994: ״בשל״. בכ״י פריס 162: ״בעול – בשל״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״הייתה״. בכ״י מינכן 5: ״היתה״.
ג. כן בכ״י מינכן 5. בכ״י לוצקי 777, פרמא 2994 הושמט ע״י הדומות: ״אבל מרוב רכולתך... מצאתי בך עוולה״.
ד. בכ״י לוצקי 777 נכפלה כאן מלת: ״טוב״.
ה. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5, פרמא 2994. בדפוסים תיקנו: ״ממון״.
ו. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״והייתי בוער כאש לבגדי״.
ז. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״מוצא״.
ח. כן כנראה צ״ל. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״אותך״.
ט. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״שרואה״.
י. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״בגדולת״.
מקדשיך – קדושתך שקידשתיך לשכון בהר קדש אלהים, כלומר שגדלתיך משאר מלכים.
לאפר – משריפת האש.
מרוב עונך בעול רכלתך – בעול סמוך מן עול ולא בא בדרך חברו במשקלו.
חללת מקדשך – ארמונך כמו מקדש מלך הוא (עמוס ז׳:י״ג), אמר החמס והעול שעשית גרמו לך לחלל ולהחריב את מקדשך.
ואוציא אש מתוכך היא אכלתך – האש הוא משל לעון ולפי שאמר ואכלתך אמר ואתנך לאפר על דרך משל כי הנאכל באש שב לאפר ובאמרו כל הענין בלשון עבר כמו השלכתיך נתתיך ואוציא ואתנך כלם עבר במקום עתיד כמו שהוא מנהג המקרא ובדברי הנבואות ברוב.
לפי שמרוב עוניך בעול רכולתך חללת מקדשך שהוא רמז אל ארמון המלך כי הוא הנקרא מקדש כמו כי מקדש מלך היא יאמר החמס והעול גרמו לחלל ולהחריב מקדשך וארמונך, ואוציא אש מתוכך היא אכלתך והאש הוא משל לעון שהוא סבב אכילתו וחרבנו של צור, ואתנך לאפר על הארץ כי לא תשאר בית לא חומה ולא מגדל לפי שהכל יטבע בים.
מקדשיך – מלא יו״ד.
מקדשיך – ארמון המלך נקרא כן וכן כי מקדש מלך הוא (עמוס ז׳:י״ג).
מרוב עוניך – שנתגאית ביותר.
בעול רכלתך – שעשקו כל הבאים ולא מחית בידם ובעבור זה חללת ובזית ארמונך כי תחרב מעתה.
ואוציא אש – ר״ל דברי הגאוה הבוער כאש אוציא אז מתוכך כי לא תוכל להתגאות עוד והאש ההיא תאכל אותך כי בזה העון תהיה נאבד מן העולם.
ואתנך לאפר – לפי שהמשיל האבדון לשרפת אש לכן אמר ואתנך לאפר ור״ל תהיה מושפל לעפר.
לעיני וגו׳ – כולם יראו בבשתך.
מרב אח״כ הוספת לחטא כי מרוב עוניך בעול של המרכולת שלך חללת מקדשיך כי שמחת על חורבן בהמ״ק, ובזה אבדת כל זכות שהיה לך בבנינו, וע״כ ואוציא אש מתוכך היא אכלתך מדה כנגד מדה כמו ששמחת על שריפת המקדש,
והיית לאפר על הארץ
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(יט) כׇּל⁠־יֽוֹדְעֶ֙יךָ֙ בָּֽעַמִּ֔ים שָׁמְמ֖וּא עָלֶ֑יךָ בַּלָּה֣וֹת הָיִ֔יתָ וְאֵינְךָ֖ עַד⁠־עוֹלָֽם׃
All those who know you among the peoples shall be astonished at you. You have become a terror, and you shall nevermore have any being.'"
א. שָׁמְמ֖וּ א=שָׁמֲמ֖וּ (חטף); במג"ה בדפוס "שָׁמְמ֖וּ" בשווא, ואולי נפלה טעות.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כָּל דְיָדְעָךְ בְּעַמְמַיָא צְדִיאוּ עֲלָךְ כִּדְלָא הֲוֵית אֶתְנִינָךְ וְכֵן תְּהֵי עַד עָלְמָא.
שממו – תמהו.
will wander [Heb. שָּׁמְמוּ.] will wonder.
שממו עליך – תמיהין על שברך.
בלהות הייתא – כהרף עין אני מחריב אותךב כלא הייתג נברא בעולם.
א. כן בכ״י פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״הייתה״. בכ״י מינכן 5: ״היתה״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״אותך״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994, מינכן 5. בכ״י לוצקי 777: ״הייתה״.
כל יודעיך, שממו – כמו תמהו.
בלהות – פירשנוהו.
ולכן כל יודעיך בעמים שממו עליך על הבלהות והבהלות שקרו אותך וכאילו היית ואינך עד עולם כי נעדרת פתאום בהחלט מן העולם, והנה דיבר כל הענין בלשון עבר השלכתיך נתתיך שהם כולם עבר במקום עתיד וכן הוא המנהג בדברי הנביאים:
שממו – ענין תמהון.
בלהות – הוא הפוך מן בהלות.
ואינך – ואין לך.
כל יודעיך – כל היודעים ומכירים אותך בין העמים יתמהו על מפלתך.
בלהות היית – תהיה מלא מבהלה ולא תמצא עוד עד עולם לשוב לקדמותך.
עד שכל יודעיך בעמים שממו עליך, בלהות היית דומה כאילו היית שד ורשף שזה פי׳ שם בלהה בכ״מ, והיית כבלהה שפתאם מתעלם ולא נמצא.
תרגום יונתןרש״יר״י קרארד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כ) וַיְהִ֥י דְבַר⁠־יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר׃
The word of Hashem came to me, saying,
תרגום יונתןרד״קאברבנאלעודהכל
וַהֲוָה פִתְגָם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ עִמִי לְמֵימָר.
ויהי.
ויהי דבר ה׳ אלי לאמור בן אדם שים פניך אל צידון וגומר עד סוף הנבואה
תרגום יונתןרד״קאברבנאלהכל
 
(כא) בֶּן⁠־אָדָ֕ם שִׂ֥ים פָּנֶ֖יךָ אֶל⁠־צִיד֑וֹן וְהִנָּבֵ֖א עָלֶֽיהָ׃
"Son of man, set your face toward Sidon, and prophesy against it,
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
בַּר אָדָם קַבֵּיל נְבוּאָה עַל צִידוֹן וְאִתְנַבֵּי עֲלָה.
אל צידון – צידון וצורא סמוכין הם.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 הושמט ע״י הדומות: ״צידון״ וכתוב רק ״צור״.
בן אדם – מבואר הוא.
אחרי שניבא על צור ניבא על צידון
שים פניך – סבב פניך אל מול צידון.
שים פניך אל צידון שאחר צור נחרב צידון (כמ״ש בישעיה כ״ג).
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כב) וְאָמַרְתָּ֗ כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔היֱ⁠־⁠הֹוִ֔ה הִנְנִ֤י עָלַ֙יִךְ֙ צִיד֔וֹן וְנִכְבַּדְתִּ֖י בְּתוֹכֵ֑ךְ וְֽיָדְע֞וּ כִּֽי⁠־אֲנִ֣י יְהֹוָ֗היְ⁠־⁠הֹוָ֗ה בַּעֲשׂ֥וֹתִיא בָ֛הּ שְׁפָטִ֖ים וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָֽהּ׃
and say, 'Thus says Adonai Elohim, 'Behold, I am against you, Sidon; and I will be glorified in your midst; and they shall know that I am Hashem, when I shall have executed judgments in her, and shall be sanctified in her.
א. בַּעֲשׂ֥וֹתִי א!=בַּעֲשׂ֥ותִי (חסרה נקודת החולם)
• הערת ייבין
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וְתֵימַר כִּדְנָן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אֲנָא שְׁלַח רוּגְזִי עֲלָךְ צִידוֹן וְאִתְיַקַר בְּנַיִיךְ וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ כַּד אַעְבֵּיד בִּיךְ פּוּרְעֲנוּת דִינִין וְאֶתְקַדֵשׁ בָּהּ.
הנני עליך צידון – הנני מביא עליךא צידון חרב ודבר.
ונכבדתי בתוכך – ומתוך שהאומות רואין שיש כח בידי לייסר אותך בייסורין רעים, הם מכבדין אלוהותי, כעיניין שנאמר: וידעו מצרים כי אני י״י בהכבדי בפרעה ברכבו ובפרשיו (שמות י״ד:י״ח), ואז מיחדין ומקדישין שמי.
(כב-כג) בעשותי שפטים – ומהו: ושלחתי בך דבר ודם.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5 חסר: ״עליך״.
ואמרת – אמר הנני עליך. ואמר בה כן מנהג המקרא ובדברי הנבואות ברוב לדבר לנכח ושלא לנכח כאחד.
באומרו הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני ה׳ כי כאשר ידעו אותו בני אדם יכירו את כבודו ואת גדלו והיה יתברך מכובד בתוכם, והידיעה ההיא יגיעו אליה בעשותי בה רוצה לומר בצידון שפטים ונקדשתי בה כי באמצעות השפטים ידעו אותו ויהיה נכבד ומקודש ביניהם, וזכר בתוכך לנוכח ואמר בה שהוא כנוי לנסתרת כי כן דרך הנביאים לדבר לנכח ושלא לנכח.
הנני עליך – הנה אני אלחם עליך.
ונכבדתי בתוכך – על ידי הדין שאעשה בתוכך אהיה מכובד.
כי אני ה׳ – הנאמן ליפרע.
בעשותי – בעת אעשה בה משפט אז ידעו שאני ה׳ וע״י אהיה מקודש בעיני הבריות בראותם שאני משלם גמול.
הנני ר״ל תחלה הנני עליך להענישך באופן שאכבד על ידך – ואח״כ אוסיף לעשות בה שפטים היינו עונש שיכירו הכל שהוא בדרך משפט על רעה שעשו ואז ידעו כי אני ה׳ ויכירו שה׳ משכיר ומעניש,
ונקדשתי בה שאז שמו מתקדש, שהוא מעלה יותר מן הכבוד, שיכובד גם ע״י מה שיאמרו שהוא אלהא דאלהיא, ומפרש
תרגום יונתןר״י קרארד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כג) וְשִׁלַּחְתִּי⁠־בָ֞הּ דֶּ֤בֶר וָדָם֙ בְּח֣וּצוֹתֶ֔יהָ וְנִפְלַ֤ל חָלָל֙ בְּתוֹכָ֔הּ בְּחֶ֥רֶב עָלֶ֖יהָ מִסָּבִ֑יב וְיָדְע֖וּ כִּי⁠־אֲנִ֥י יְהֹוָֽהיְ⁠־⁠הֹוָֽה׃
For I will send pestilence into her, and blood into her streets; and the wounded shall fall in her midst, with the sword on her on every side; and they shall know that I am Hashem.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וַאֲשַׁלַח בָּהּ מוֹתָא וּקְטָלָא בְשׁוּקָהָא כַּד יִתְרְמוּן קְטִילִין בְּגַוָהּ בְּאַיְתָיוּתִי עֲלָהּ דְקָטְלִין בְּחַרְבָּא מִסְחוֹר סְחוֹר וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ.
ונפלל חלל בתוכך – במשמעות של ״ונפל״ – נוספה בו אות רביעית;⁠1 ואבו זכריא שגה בו״2 והכניס אותו עם ״ונתן בפלילים״ (שמות כ״א:כ״ב), ואין בזה ממש, כי זה מאלץ אותו לראות את ״חלל״ כשם עצם, כדוגמת ״דבר״ ו״שלל״,⁠3 כלומר שהחלל יהיה שופט, וזה בלתי מוצלח ובלתי מתקבל, כי אין במקרא כמוהו בכלל, אלא שהלמ״ד שבו היא נוספת, כמו ב״אמלל״ (נחום א׳:ד׳).⁠4
1. לדעתו, לה״פ הוכפלה, ושורשה כאילו מרובע. כך הבין אף ת״י. כך ריב״ג, מחברות, ערך ׳פלל׳, אצול, ערך ׳נפל׳ ו׳פלל׳, ורד״ק.
2. כך אכן סבור חיוג׳, כתאב אלנתף על אתר, וערך ׳פלל׳. כך סבור אף רש״י.
3. על-פי ביאור פרשננו ומפרשים אחרים, יש לראות את תיבת ״חלל״ כשם תואר. כך סבור ריב״ג, מחברות, ערך ׳פלל׳.
4. רוצה לומר: שורשה של תיבת ״אמלל״ הוא אמ״ל, והלמ״ד האחרונה נוספת. השווה: ריב״ג, מחברות, ערך ׳פלל׳.
ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב – על אשר יראו החרב מסביב בחוץ יפללו יושבי העיר ויהיו בטוחים להיות חללים בתוכה.
ונפלל – כמו לא פללתי (בראשית מ״ח:י״א) – לא סברית, וכמו ואויבינו פלילים (דברים ל״ב:ל״א) – ידונו עצמם להיות חללים בתוכה.
and they will judge themselves as slain in her midst by the sword [coming] upon her from all around Because they will see the sword surrounding [them] from outside, the people of the city will assess [the situation] and be sure that they will be slain in her midst.
[Heb. וְנִפְלַל,] like: "I did not think (פִלָּלְתִּי)" (Bereshit 48:11), and like: "and our enemies judge (פְּלִילִים)" (Devarim 32:31). They will judge themselves to be slain in her midst.
[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק כב]

(כג) ונפללא בחרב – כמו ונפל חלל (יחזקאל ו׳:ז׳).
וגם יש לפרש: ונפלל – שפטים של חלל אני אשפוט בתוכה, כמו ונתן בפלילים וגומ׳ (שמות כ״א:כ״ב).
בחרב עליה מסביב – שאני מביא עליה חרב מסביב מצידון, בין מבחוץ בין מבפנים.
א. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777, מינכן 5: ״ונופלת״.
ונפלל חלל – על ידי פלילים ומשפטים.
ושלחתי, ונפלל חלל – כמו ונפל אלא שנכפלה בו למד הפעל.
בחרב עליה מסביב – בחרב יבא עליה.
וביאר מה יהיו השפטים אשר יעשה בצידון באומרו ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה רוצה לומר שימותו בחרב ולא ינתנו לקבורה אבל יהיו מושלכים בחוצות ומזה יתהוה הדבר ויתחברו אם כן דבר ודם, ואומרו ונפלל חלל בתוכה בחרב כתב הרב רבי דוד קמחי שהוא כמו ונפל אלא שנכפלה למ״ד הפעל, ומפני שכבר אמר ושלחתי בה דבר ודם ויהיה לפי זה כפל גמור ונפלל חלל בתוכה יש לפרש שהדם שזכר ראשונה בחוצותיה הוא מהאויבים ואומרו ונפלל חלל בתוכה הוא שיהרגו בתוך צידון אלו לאלו בדרך משפט ופלילים באופן שירבו המתים בה.
בחוצותיה – וכן יקרא השווקים.
ונפלל – מלשון נפל ונכפלה הלמ״ד.
ודם – הזלה מן ההרוגים.
ונפלל – הרבה חללים יפלו בתוכה בחרב האויב הבא עליה מסביב וידעו שאני ה׳ הנאמן לשלם גמול.
ונפלל – כמו ונפל. אלא שנכפלה בו למ״ד הפעל (רד״ק).
ונפלל – מענין ונתון בפלילים שהוא משפט בדבר גדול כמ״ש (ישעיהו ט״ז ג׳) יעשה משפט להחללים ע״י חרב.
ושלחתי – נגד מ״ש הנני עליך – הוא מה שאשלח בחוצותיה דבר ודם שיהיה מלחמה בין איש לאחיו וישפכו דם אחים, ונגד מ״ש וידעו כי אני ה׳ בעשותי בה שפטים היינו ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב שאח״כ יביא עליה חרב אויב מסביב ובזה יעשה פלילות ומשפטים על החלל שנפל בתוכה שזה יהיה עונש משפטיי על הרציחות שנעשו ביניהם, ואז וידעו כי אני ה׳.
ונפלל – כפל הלמ״ד להוראת הַרְבַּת הנופלים.
תרגום יונתןר׳ יהודה אבן בלעםרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כד) וְלֹא⁠־יִהְיֶ֨ה ע֜וֹד לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל סִלּ֤וֹן מַמְאִיר֙ וְק֣וֹץ מַכְאִ֔ב מִכֹּל֙ סְבִ֣יבֹתָ֔ם הַשָּׁאטִ֖ים אוֹתָ֑ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֥י אֲנִ֖י אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִֽהיֱ⁠־⁠הֹוִֽה׃
It shall no longer be a pricking brier to the house of Israel, nor a hurting thorn of any that are round about them, that despised them; and they shall know that I am Adonai Elohim.'
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל
וְלָא יְהֵי עוֹד לְבֵית יִשְׂרָאֵל מְלַךְ מַבְאִישׁ וְשִׁלְטוֹן מָעֵיק מִכָּל סָחֳרָנֵיהוֹן דְבָזְזִין יַתְהוֹן וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלֹהִים.
ולא יהיה עוד לבית ישראל וגו׳ – לפי שניבא על עמון ומואב ופלשתים ואדום וצור וצידון שהם שכיני ארץ ישראל שיחרבו ומאחר שיאבדו כולן לא יהיה סילון וקוץ לישראל בכל סביבות׳ שיכאיבם ושירע להם.
סילון – מין קמשונים וחוחים הוא.
ממאיר – ענין הכאבה כמו צרעת ממארת (ויקרא י״ג:נ״א) פוניינט בלעז.
השאטים אותם – הבוזים אותם.
And there will no longer be to the house of Israel, etc. Since he prophesied about Ammon, Moab, the Philistines, Edom, Tyre, and Zidon, who are the neighbors of the land of Israel, that they would be destroyed. Since they all will be destroyed, there will not be a briar or a thorn to [the people of Israel, in all their surroundings, to pain or harm them.
briars [Heb. סִילוֹן,] a species of thistles and thorns.
pricking [Heb. מַמְאִיר,] a matter of hurting, like: "painful (מַמְאֶרֶת) zaarath" (Vayikra 13:51), poignante in French, stinging, pricking.
who plunder them [Heb. הַשָּׁאטִים,] who plunder them.
{ו}⁠לא יהיה בך עוד לבניא ישראל – צרה מן האומות שסביבותיה. לאחר שאני מחליט ומחריב את האומות לא יהיה צרה לישראל מהן. שהיו צוררין אותם עד שהיו בגדולתן. שצרת האומות נמשלת לסילון ממאיר.
סילון – דרבן.
ממאיר – חדוד,⁠ב כעניין שנאמר: והיה אשר תותירו מהם לשכיםג בעיניכם ולצנינים בצידיכם (במדבר ל״ג:נ״ה).
ממאיר – חדודד כמחט, ובלעז: ממאיר – פויינט, כמו צרעת ממארת.
השאטים אותםה – המבזים אותם.
א. כן בכ״י לוצקי 777, מינכן 5. בפסוק: ״לבית״.
ב. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״חדור״.
ג. כן בכ״י פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״לסיכים״.
ד. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994. בכ״י לוצקי 777: ״חדור״.
ה. כן בכ״י מינכן 5, פרמא 2994, וכן בפסוק. בכ״י לוצקי 777: ״השואטים אותן״.
סלון ממאיר – מחסר ועוקץ.
מכאיב – בלי חסרון.
ולא יהיה, סלון ממאיר – כמו קוץ והענין כפל במלות שונות.
ממאיר – כמו צרעת ממארת (ויקרא י״ג:נ״ב), פוניי״נט בלע״ז.
מכאיב – ידוע מן כאב והוא דרך משל ותירגם יונתן מלך מבאיש ושלטונין מעיקין.
השאטים אותם – ענין בזה ושלל וכן תירגם יונתן דבזזין כי אלה האומות שזכר הם שכנים לארץ ישראל והיו מריעים לישראל.
וזכר למה גזר זה על צידון באומרו ולא יהיה עוד לבית ישראל סילון ממאיר רוצה לומר לא יהיה צידון עוד לבית ישראל כקוץ הממאיר כי סילון הוא קוץ וממאיר הוא כמו צרעת ממארת (ויקרא יד, מד) וקוץ מכאיב הוא כפל ענין במלות שונות, ואמר מכל סביבותם השאטים אותם שהם עמון ומואב צר וצידון אדום ופלישתים אשר זכר חרבנם.
סילון – מין קוץ כמו וסלונים אותך (יחזקאל ב׳:ו׳).
ממאיר – ענין הכאבה כמו צרעת ממארת (ויקרא י״ג:נ״ב).
השאטים – ענין בזיון.
ולא יהיה עוד לבית וגו׳ – כשיפלו העובדי כוכבים ההם לא יהיה נמצא עוד לבית ישראל סילון וגו׳ מכל סביבותם אשר בזו אותם כי כולם יכלו ואז ידעו שאני ה׳ והכל בידי.
סלון – כמו סַלון, עיין למעלה ב׳:ו׳.
ממאיר – כמו צרעת ממארת {ויקרא י״ג:נ״א}. פוניינט בלעז (רש״י).
השאטים אותם – עיין למעלה ט״ז:נ״ז.
ולא יהיה חוץ מזה יהיה תכלית מפלתם כי שלא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר מכל סביבותם כי גם צידון היה שכן רע לישראל והיו מצירים להם,
ובזה ידעו כי אני ה׳ הרב ריב ישראל.
סלון – קוץ; עיין מה שכתבתי למעלה ב׳:ו׳.
ממאיר – מלשון צרעת ממארת (פרשת תזריע), ממקור מר, מכאבת.
מכל – יותר מכל.
השאטים – המבזים, או החפצים להרחיב גבול ארצם, ומחמת זה הם צוררי ישראל; עיין מה שכתבתי למעלה כ״ה:ו׳.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל
 
(כה) כֹּה⁠־אָמַר֮ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒יֱ⁠־⁠הֹוִה֒ בְּקַבְּצִ֣י׀ אֶת⁠־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל מִן⁠־הָֽעַמִּים֙ אֲשֶׁ֣ר נָפֹ֣צוּ בָ֔ם וְנִקְדַּ֥שְׁתִּי בָ֖ם לְעֵינֵ֣י הַגּוֹיִ֑ם וְיָֽשְׁבוּ֙ עַל⁠־אַדְמָתָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לְעַבְדִּ֥י לְיַעֲקֹֽב׃
Thus says Adonai Elohim, 'When I shall have gathered the house of Israel from the peoples among whom they are scattered, and shall be sanctified in them in the sight of the nations, then shall they dwell in their own land which I gave to My servant Jacob.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים כַּד אַכְנַשׁ יַת בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּינֵי עַמְמַיָא דְאִתְבַּדַרוּ לְתַמָן וְאִתְקַדֵשׁ בְּהוֹן לְעֵינֵי עַמְמַיָא וִיתוּבוּן עַל אַרְעֲהוֹן דִיהֲבִית לְעַבְדִי לְיַעֲקֹב.
לעבדי ליעקב – כמו שנתנה ליעקב נחלה בלא מצרים, ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה (בראשית כ״ח:י״ד).
to My servant, to Jacob As it was given to Jacob, an inheritance without boundaries: "and you will spread out toward the west and the east, toward the north and the south" (Bereshit 28:14).
בקבצי את בית ישראל – מן הגליות, אני אעשה נקמה בצור ובצידון.
בקבצי – מוסב על וידעו.
כה אמר י״י – מבוארת היא זאת הפרשה בהבטחה זו שהבטיחם משכניהם המריעים להם והאל יתברך יעשה בהם שפטים שלא יוכלו להרע עוד.
ולכן סמך לזה כה אמר ה׳ אלהים בקבצי את ישראל מן העמים אשר נפוצו שם והוא אם בפקידת בית שני ואם בקבוץ גליות לעתיד לבוא שיצטרכו לזה עצמו וזהו ונקדשתי בם לעיני הגוים וזה באותות ומופתים שיעשה בעבורם ואז ישבו על אדמתם אותה אשר נתתי לעבדי ליעקב.
אשר נפצו בם – יונתן גריס שם שתרגם דאיתבדרו לתמן ובקצת ספרים היה כתוב בראשונה שם ואחר כך הגיהו בם וכן ראיתי להיות מכח המסורת שבשופטים ב׳ נמסר סימן ו׳ פסוקים דאית בהון בם בם וזה א׳ מהם וכן הוא בהללי ובס״ס.
נפוצו – ענין פזור.
ונקדשתי בם – אהיה מקודש על ידיהם בהאותות ומופתים שאעשה אז עמהם.
כה אמר ה׳ ר״ל בל תשאל הלא עתה ישראל בגולה מפוזרים בין העמים ואינם שכנים לצידון, משיב שזה יהיה בעת שאקבץ אותם וישבו על אדמתם בעת שנתן להם כורש רשות לשוב לא״י.
תרגום יונתןרש״יר״י קראר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
 
(כו) וְיָשְׁב֣וּ עָלֶ֘יהָ֮ לָבֶ֒טַח֒ וּבָנ֤וּ בָתִּים֙ וְנָטְע֣וּ כְרָמִ֔ים וְיָשְׁב֖וּ לָבֶ֑טַח בַּעֲשׂוֹתִ֣י שְׁפָטִ֗ים בְּכֹ֨ל הַשָּׁאטִ֤ים אֹתָם֙ מִסְּבִ֣יבוֹתָ֔ם וְיָ֣דְע֔וּ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖היְ⁠־⁠הֹוָ֖ה אֱלֹהֵיהֶֽם׃
They shall dwell securely therein; yes, they shall build houses, and plant vineyards, and shall dwell securely, when I have executed judgments on all those who hold them in disdain round about them; and they shall know that I am Hashem their God.'"
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןעודהכל
וִיתוּבוּן עֲלָהּ לְרוֹחֲצָן וְיִבְנוּן בָּתִּין וְיִצְבוּן כַּרְמִין וְיֵתְבוּן לְרוֹחֲצָן כַּד אַעְבֵיד פּוּרְעֲנוּת דִינִין מִכֹּל דְבָּזְזִין יַתְהוֹן מִסָחְרָנֵיהוֹן וְיֵדְעוּן אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהָהוֹן.
וידעו – הגוים.
אלהיהם – של ישראל, ולא אלמון ישראל מאלהיו.
וישבו – מבואר הוא.
וישבו עליה לבטח ויהיה זה בעשותו שפטים רוצה לומר בסבת עשותו שפטים בכל השאטים אותם מסביבותם בחרבן צור וצידון והשאר מן האומות שזכר חרבנם עד שבזה ידעו ישראל כי אני ה׳ אלהיהם בנקמי את נקמתם ובשובי את שבותם כי לא יעדרו ישראל מן העולם כמו שנעדרה צור בהחלט:
בעשותי – בסבת עשותי שפטים בכל המבזים אותם מסביבותם ישבו לבטח כי לא ימצא עוד מי ירע להם ואז ידעו שאני ה׳ אלהיכם העושה משפטם מיד הבבלים.
וישבו עליה לבטח כי בתחלת חזירתם היה להם שונאים ומעיקים כמבואר בעזרא ונחמיה, ואח״כ ובנו בתים וישבו לבטח שתתרבה ישיבת א״י, וזה יהיה בעשות שפטים בכל השאטים ואז ידעו כי אני ה׳ אלהיהם המשגיח עליהם בהשגחה פרטית מיוחדת אליהם.
תרגום יונתןר״א מבלגנצירד״קאברבנאלמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהכל
רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.
List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144