Tehillim 84 – תהלים פד‏ – Mikraot Gedolot

(א) לַמְנַצֵּ֥חַ עַֽל⁠־הַגִּתִּ֑ית לִבְנֵי⁠־קֹ֥רַח מִזְמֽוֹר׃ ^א

For the leader, upon the Gittith. A Psalm of the sons of Korah.

א. ‹ר4› פרשה פתוחה

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גמיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְשַׁבָּחָא עַל כִּנָרָא דְאָתְיָא מִגַת עַל יְדֵיהוֹן דִבְנֵי קֹרַח תּוּשְׁבַּחְתָּא.

For praise, on the lyre that comes from Gath; composed by the sons of Korah; a psalm.

למנצח על הגתית לבני קרח – זה שאמר הכתוב (ישעיהו ס״ג:ו׳) ואבוס עמים באפי. מה עלינו לומר (שם ז׳) חסדי ה׳ אזכיר. וכל מי שהוא רואה את הגת הוא נותן נצחון. ישעיה ראה אותו ואמר חסדי ה׳ אזכיר. ראה אותו דוד ואמר עליה מזמור על הגתית. ראה אותו אסף ואמר עליה (תהלים פ״א:א׳) על הגתית לאסף. ראו אותה בני קרח ואמרו על הגתית לבני קרח.

רמז תתלג

למנצח על הגתית לבני קרח מזמור – זה שאמר הכתוב ואבוס עמים באפי מה עלינו לומר חסדי ה׳ אזכיר, דוד ראה אותה אמר עליה מזמור כל מי שהוא רואה את הגת הזו הוא נותן עליה נצחון. אסף ראה אותה ואמר עליה מזמור למנצח על הגתית לאסף. ראו אותה בני קרח ואמרו עליה מזמור למנצח על הגתית לבני קרח מזמור.

קול יסבח בה אלמואט׳בין מן אל עובד אדום אלגתי ואל קרח אלליואניין.

מאמר שבו משבח את המתמידים מבית עובד אדום הגתי ומבית קורח הלוי.

מאמר ישירו בו המתמידים במשמרותם מבני עובד אדום הגתי ומבני קרח הלוים.

(א-ב) מה ידידות משכנותיך – בני קרח עשאוהו בגלות בבל, והם מתפללים על בית שיני.⁠¹

1. השוו לפירוש לעיל תהלים מ״ב:א׳.

למנצח – הגתית – פירשתיו.

FOR THE LEADER, UPON THE GITTITH. I have previously explained the meaning of upon the Gittith.⁠¹

1. See Ibn Ezra on Ps. 8:1.

למנצח על הגתית לבני קרח מזמור – זה המזמור נאמר על דוד כשהיה גולה בארץ פלשתים והיה מתאוה אל מקום הארון והמזבח.

או נאמר על לשון בני הגלות והוא הנכון.

(הקדמה)
בזה המזמור התפלל המשורר על התשועה העתידה. ואמר:

(א-ג) לַמְנַצֵּחַ עַל הַגִּתִּית וגו׳, מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה׳ צְבָאוֹת. יאמר, ׳ה׳ צבאות׳ – ׳מה ידידות׳ וכמה אהבות יש ב׳משכנותיך׳ – לעוסקים באהלי תושיה, הן בארץ הן [בחו״ל], אפילו הכי נִכְסְפָה וְגַם כָּלְתָה נַפְשִׁי לְחַצְרוֹת ה׳ ולשכון בארץ ה׳ עיר הקודש, וזה לפי ששם לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ אֶל אֵל חָי, שבחוצה לארץ בגלות ׳לבי׳ וגופי שרוי בצער, ואין לו שהות ופנאי להלל לאל חי:

הגתית – כלי נגון הבא מגת.

למנצח – הוסד בגלות בבל, הלוי אסיר תקוה כלתה נפשו שישוב אל עבודתו לשורר שיר ה׳ בהיכלו, ומשבח את המצפים לישועה, ומתפלל על בנין המקדש וצמיחת קרן בית דוד ונחלק לג׳ חלקים.

למנצח – מזמור זה יצא מידי דוד אחר שמלך ובחר לו לעיר מלוכה ירושלים בקרוב לה עמק הבכא או בכאים (שמואל ב׳ ה׳:י״ח) ובתוכה הר ציון (פסוק ח׳). ובעבור שמצייר איש מתאוה לבית ה׳, נתנו למזמור מקום אצל הקודמים המציירים צער בני ישראל ע״י צריהם המחריבים ארצם ומגלים אותם רחוק מבית מקדשם.

(ב) מַה⁠־יְּדִיד֥וֹת מִשְׁכְּנוֹתֶ֗יךָ יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָאֽוֹת׃

How lovely are Your tabernacles, O Hashem of hosts!

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

מַה הִנוּן רְחִימִין מִשְׁכְּנָיִךְ יְיָ צְבָאוֹת.

How beloved are your tents, O LORD Sabaoth!

מה ידידות משכנותיך – מה ידידות הן שבשבילן אתה עושה את הגת הזו שכל מי שפושט ידו בבית המקדש עתיד ליתנו בתוך הגת. וכן הוא אומר (ישעיהו ס״ו:ו׳) קול שאון מעיר. ממה שעשו בעירך. קול שאון מהיכל. ממה שעשו בהיכלך. הוי מה ידידות משכנותיך. בית המקדש נקרא ידיד ומי שבנאו נקרא ידיד שנאמר (שמואל ב י״ב:כ״ה) ויקרא שמו ידידיה. ומי שנבנה בחלקו נקרא ידיד. וכן הוא אומר (דברים ל״ג:י״ב) לבנימין אמר ידיד ה׳ ישכון לבטח עליו. וכן דוד אמר (תהלים ס׳:ז׳) למען יחלצון ידידיך.

מה ידידות משכנותיך – ידיות הם שבשבילם אתה עושה את הגת הזה כל מי ששלח ידו בבית המקדש הקב״ה עתיד ליתנו בתוך הגת, וכן הוא אומר קול שאון מעיר וגו׳ קול שאון ממה שנעשה בעירו, קול מהיכל ממה שנעשה בהיכלו (כתוב בשמואל ברמז קמ״ט).

מא אכת׳ר ודנא למסכנך יא רב אלג׳יוש.

אלוהי הצבאות! כמה מרובה האהבה שלנו למשכנות שלך.

מה, מה רבה חבתינו למשכנך אלהי הצבאות.

מה ידידות משכנותיך – כמה אהובות וחביבות משכנותיך.

How beloved are Your dwelling places How beloved and dear are Your dwelling places!

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

מה ידידות – אהובות,⁠^א תאר למשכנות.

א. כן בכ״י פרמא 1870, לונדון 24896. בכ״י מנטובה 13: ״אהיבות״.

HOW LOVELY. Yedidot (lovely) means “beloved.” Yedidot is an adjective describing mishkenot (tabernacles).

מה ידידות משכנותיך – מה נאהבות משכנותיך ומה מאד אני אוהב ומתאוה^א להיות בהם.

א. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״אל מקום הארון... אוהב ומתאוה״.

(ב-ג) מה ידידות משכנותיך. הנה ׳משכנותיך׳, שהם בתי כנסיות ובתי מדרשות¹, הם ׳ידידות׳ ואהובות אצלנו גם בגלות², אף על פי כן, נכספה, וגם כלתה נפשי מרוב כוסף ותאווה³ לחצרות ה׳ - להיות בחצרות בית אלקינו⁴, כי שם לבי ובשרי ירננו לאל חי, אבל בגלות לא יוכל ׳בשרי׳ לרנן, לרוב טרדותיו⁵:

1. שהם משכנותיו של ה׳.

2. ׳מה ידידות משכנותיך - כמה אהובות וחביבות משכנותיך׳ (רש״י), מה ידידות משכנותיך, מה נאהבות משכנותיך, מה מאד אני אוהב וּמִתְאַוֶּה להיות בהם (רד״ק).

3. כלתה יותר מנכספה, לפיכך אמר וגם, כאילו כלתה מרוב התאוה, לפיכך בא התאוה בזה הלשון (רד״ק).

4. כי חרבו, ועל הגלות אמרה (רש״י).

5. לבי - הוא השכל והדעת שהם בנשמה, ובשרי – הגוף (אבע״ז).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

ידידות – אהובות.

מה ידידות – מה מאוד אהובות וחביבות משכנותיך.

(ב-ג) מה – (חלק א׳) ידידות משכנותיך עד שנפשי חולת אהבה וכלתה גם נכספה נפשי לבא לחצרות ה׳ – ולא לבד שנפשי הרוחניית נכספה לזה, כי גם לבי ובשרי (נכספו) מתי ירננו אל אל חי – שמתאוים לשוב לבהמ״ק לשורר ולרנן שיר ה׳ על הקרבנות, שבם השתתפו גם הלב והבשר המרנן בפיו ושפתיו הבשריים וברגש לבו החי אל אל חי שהוא מקור חייו עם נפשו הרוחניית המשתוקקת אל ה׳ בהדרת קדש.

ידידות – תאר, ומשכנות לשון נקבה.

(ג) נִכְסְפָ֬ה וְגַם⁠־כָּלְתָ֨ה׀ נַפְשִׁי֮ לְחַצְר֢וֹת יְ֫הֹוָ֥הי֫״י֥^א לִבִּ֥י וּבְשָׂרִ֑י יְ֝רַנְּנ֗וּ אֶ֣ל אֵֽל⁠־חָֽי׃

My soul yearns, yes, even pines for the courts of Hashem. My heart and my flesh sing for joy to the living God.

א. יְ֫הֹוָ֥הי֫״י֥ =א (מקום ה״עולה״ כשיטתו)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

רִגַגַת וּלְחוֹד תְּאִיבַת נַפְשִׁי לְדָרַת יְיָ לִבִּי וּבִסְרִי מְרַנְנָן לֵאלָהָא קַיָם.

My soul craved and even yearned for the court of the LORD; my heart and flesh meditate on the enduring God.

נכספה וגם כלתה נפשי – ולא משל עכשיו אלא משהיו ישראל בים נתאוו לבית המקדש שנאמר (שמות ט״ו:י״ג) נחית בחסדך עם זו גאלת וגו׳. תביאמו ותטעמו. אמרו ישראל עד מתי יהו שונאין אותנו ואומרים (משלי כ״ז:ח׳) כצפור נודדת מקנה וגו׳. ואין איש אלא הקב״ה שנאמר (שמות ט״ו:ג׳) ה׳ איש מלחמה. ואומרים שאין הקב״ה חוזר לביתו שנאמר (משלי כ״ז:ח׳) כן איש נודד ממקומו. וכן הוא אומר (תהלים י״א:א׳) נודו הרכם צפור. ולא אמר כיונה אלא כצפור. היונה הזו נוטלין גוזליה והיא חוזרת למקומה שנאמר (הושע ז׳:י״א) כיונה פותה אין לב. אבל הצפור הזו אינו כן אלא ילדה במקומה ונוטלין את גוזליה אינה חוזרת למקומה. וכך משלו הרשעים הקב״ה וישראל אומר להם גם צפור מצאה בית ודרור קן לה.

נכספה וגם כלתה נפשי – לא משל עכשו אלא משהיו ישראל בים נתאוו לבית המקדש שנאמר נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך וגו׳ תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מקדש ה׳ כוננו ידיך, אמרו ישראל עד מיתי יהיו אויבינו מחרפים אותנו ואומרים כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו ואין איש אלא הקב״ה שנאמר ה׳ איש מלחמה אין הקב״ה חוזר לבית שנאמר כן איש נודד ממקומו וכן הוא אומר נודי הרכם צפור לא אמר כיונה אלא כצפר, היונה הזו נוטלין גוזליה והיא חוזרת למקומה שנאמר כיונה פותה אין לב, אבל הצפור אינה כן אם ילדה במקום הזה ונטלו גוזליה אינה חוזרת שם לעולם, כך משלו הרשעים הקב״ה וישראל כצפור וישראל אומר להם גם צפור מצאה בית.

אשתאקת נפסי ת׳ם חנת אלי צחון אללה, וקלבי וג׳סמי ירננאן ללה אלטאיק אלתי.

נפשי התגעגעה ואחר כך נהיה בה רגש לחצרות בית ה׳. ולבי ובשרי שניהם מרננים לה׳ האל (הכל יכול) החי.

כלתה, השתוקקה.

נכספה – נחמדה.

כלתה – נתאותה, כמו: ותכל דוד המלך לצאת אל אבשלום (שמואל ב י״ג:ל״ט).

לחצרות י״י – כי חרבו ועל הגלות אמרה.

לבי ובשרי ירננו – יתפללו על זאת.

yearns Heb. נכספה Desires.

pines Heb. כלתה, desires, as: "And [the soul of] King David longed (ותכל) to go forth to Absalom" (II Sam. 13:39).

for the courts of the Lord for they have been destroyed, and he says this regarding the exile.

my heart and my flesh pray fervently They pray for this.

נכספה – התאותה וכמעט כלתה מרוב התאוה. והטעם שעברה חק התאוה, על כן מלת גם.

לחצרות י״י – אם זה מבני קרח הוא בבבל, או אם מבני קרח בימי דוד.

לחצרות – שהוא סביבות אהל השם.

או דרך נבואה.

לבי – הוא השכל והדעת שהם בנשמה.

ובשרי – הגוף והשער – הפה. פירוש שער בשר הגוף המרנן, עם שכל מחשבת הכל, הוא הפה שהוא פתח הבשר, על כן: ירננו.

וטעם אל – כנגד כלתה.

או שהיה החיה הלב עם הבשר.

YEARNETH. Nikhsefah means “yearneth.”

[EVEN PINETH.] My soul almost left my body because of its great yearning. The point of the verse is, the psalmist’s soul yearned more than is the norm. Hence the word [gam] (yea, even). ¹

FOR THE COURTS OF THE LORD. If this poet of the sons of Korah lived in Babylon [then being in exile, his soul longed for the courts of the Lord].⁠² If the poem were composed by the sons of Korah who lived during the days of David, then the courts of the Lord³ refers to the court around the tent containing the Holy Ark. It might also be a prophecy.⁠⁴

MY HEART. The reference is to the intelligence and knowledge which reside in the soul.⁠⁵

MY FLESH. My body. The mouth is the gate of the flesh;⁠⁶ that is, it is the gate of the flesh which makes up the body. The mouth along with [the instrument] of intelligence⁷ – and all of the psalmist’s knowledge⁸ – sing for joy⁹ [unto the living God].

The body does this with the mouth, which is the doorway of the flesh. Scripture therefore reads [my heart and my flesh] sing.⁠¹⁰

The living God is in contrast to “died.”¹¹ On the other hand, the psalmist might be saying, “God gave life to the combination of heart and flesh.”¹²

1. That is, hence the phrase “yea, even.” The verse could have read My soul yearneth for the courts of the Lord. However, it reads, My soul yearneth, yea, even pineth for the courts of the Lord. Hence Ibn Ezra’s comment.

2. The courts of the Holy Temple. The poem speaks of the Temple. It also speaks of a longing for the Temple. However, there was no Temple in the days of King David. Hence Ibn Ezra’s comment.

3. There were no courts of the Lord in the days of King David, for the Temple was not yet built.

4. This psalm was written during the days of King David. It speaks of the courts of the Lord prophetically.

5. My heart means “my mind.”

6. “My flesh” refers to “my mouth.” The verse speaks of the flesh singing to God. Flesh can’t sing. Hence Ibn Ezra’s interpretation.

7. Ibn Ezra’s interpretation of my heart. Ibn Ezra earlier interpreted my heart as referring to “the intelligence and knowledge which reside in the soul.”

8. All that he can possibly comprehend.

9. Literally, “sings for joy with intelligence the thought of the all.” Ibn Ezra refers to God as the All. See Ibn Ezra on Gen. 1:26: “He (God) is the creator of all. He is All.”

10. Sing is a plural. The mouth joins the heart in praising God.

11. “Died” is Ibn Ezra’s understanding of kaletah (pineth) (verse 3).

12. The Living God means, “the God who gave life to the combination of body and soul.”

נכספה – כלתה יותר מנכספה, לפיכך אמר וגם, כאלו כלתה מרב התאוה, לפיכך באה התאוה בזה הלשון.

לחצרות י״י – כי שם היה מעמד ישראל בבית המקדש בחצרות לא בהיכל.

לבי ובשרי ירננו – בשרי הוא הפה האומר השיר עם כונת הלב.

או פרושו על דרך משל, כמו כל עצמותי תאמרנה (תהלים ל״ה:י׳).

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק א]

נכספה – ענין תאוה כמו נכסוף נכספת (בראשית ל״א:ל׳).

כלתה – אף הוא ענין תאוה וחשק כמו כלתה לתשועתך נפשי (תהלים קי״ט:פ״א).

נכספה – יאמרו נפשי מתאוית לבוא לחצרות ה׳ ולבי ובשרי יתאוו לרנן בה אל ה׳.

כלתה – יותר מנכסף שהוא עד כלות הנפש, ופעלים אלה נמשכים לשנים, גם נכספו לבי ובשרי, שירננו.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ב]

נכספה – הלבינה פניה בכסף זה הלבן במראיתו, וכיסופא בלשון ארמי חרפה שגם הוא בהפוך וחילוף אותיות ממקור חוור שהוראתו לבן (ולא עתה פניו יחורו, ישעיה כ״ט:כ״ב, להוראת יחפרו).

(ד) גַּם⁠־צִפּ֨וֹר מָ֪צְאָה בַ֡יִת וּדְר֤וֹר׀ קֵ֥ן^א לָהּ֮ אֲשֶׁר⁠־שָׁ֢תָה אֶפְרֹ֫חֶ֥יהָ אֶֽת⁠־מִ֭זְבְּחוֹתֶיךָ יְהֹוָ֣הי״י֣ צְבָא֑וֹת מַ֝לְכִּ֗י וֵאלֹהָֽי׃

Yes, the sparrow has found a house, and the swallow a nest for herself, where she may lay her young. Your altars, Hashem of hosts, My King, and my God.

א. קֵ֥ן =קורן (אות קו״ף גדולה)
• א,ל,ש1,ק-מ,ל-גדולות=קֵ֥ן (אין אות גדולה)

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודשד״למלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

לְחוֹד יוֹנְתָא אַשְׁכַּחַת בֵּיתָא וְשַׁפְנִינָא שַׁרְכְּפָא לֵיהּ דִי כָשְׁרִין גוֹזָלֶיהָ לְאִתְקְרָבָא עַל מַדְבְּחָתָךְ יְיָ צְבָאוֹת מַלְכִּי וֵאלָהָא.

Even the dove has found a house, and the turtledove a nest that is suitable for her hatchlings ׀ to be sacrificed on your altars, O LORD Sabaoth, my king and my God.

מת׳ל טאירה וג׳דת להא ביתא, או דריה אצאבת וכרא, ג׳עלת פיה פראכ׳הא, כד׳אך אנא ענד מד׳אבחך יא רב אלג׳יוש, מלכי ואלאהי.

כמו נקיבת הצפור מצאה לה בית או צפור מבויתת [מאולפת] השיגה לה קן והניחה בו את אפרוחיה. אלוהי הצבאות! כך אני ביחס למזבחותיך. מלכי! ואלוהי!.

גם, כצפור שמצאה לה בית או כדרור שהשיגה קן שתה בו אפרוחיה, כך אני אצל מזבחותיך אלהי הצבאות מלכי ואלהי.

גם צפור מצאה בית – בחרבנו קננו בו הצפרים.

ומדרש הגדה: בבניינו מדבר והצפור היא כנסת ישראל.

אשר שתה – שמה.

Even a bird found a house In its ruins, the birds have nested. According to Midrash Aggadah (Midrash Tehillim 84:2), it speaks of [the Temple] when it is built, and the bird is the nation of Israel.

Where she set (שתה) She put.

גם צפור שאינה דבר שדרה במקום העברת רגל בני אדם.

מצאה שם בית – וכל שכן חיות נחשים ועקרבים.

גם – כמו גם בשחוק יכאב לב (משלי י״ד:י״ג), שטעמו כמו עד.

ודרור – שם עוף מנגן, אולי נקרא כן בעבור שאין מנהגו לנגן כל זמן שאיננו חפשי. וזה העוף ידוע הוא בספרד.

אמר ר׳ משה: כי העוף שתולדתו לברוח מיישוב בני אדם יחוג למקום הכבוד מקום הקרבנות הקרובים לפניו, דרך משל. והם עושים כן, אולי היו קרבים אל מזבחך שידעו מקום המזבח, על כן שתה שם אפרוחיה.

ור׳ יהודה בן בלעם לעג לר׳ משה: כי מה דעת יש בעופות. רק הפירוש כי נכספה נפשי לחצרות י״י (תהלים פ״ד:ג׳) ואל מזבחותיך ואני מתנודד ולא אמצא מה שאחפוץ. והנה הצפור מצאה בית וקן ואני איניני מוצא.

YEA. The word gam (yea) has the meaning of “even.”¹ Compare this to gam (even) in Even in laughter the heart acheth (Prov. 14:13).

AND THE SWALLOW. Deror (swallow) is the name of a singing bird. It is possible that it is so called because it does not sing when it is not free.⁠² This bird is well-known in Spain.

Rabbi Moses apparently reads our verses as if they werer written as follows: My soul yearneth, yea, even pineth for the courts of the Lord, [and for] thine altars,⁠³ O Lord of Hosts. My heart and my flesh sing for joy unto the living God. Yea, the sparrow hath found a house and the swallow a nest for herself, where she may lay her young.⁠⁴ However, Rabbi Judah ben Balaam laughs at Rabbi Moses, for what intelligence is there in birds? He insists that our verses be interpreted as follows: “My soul yearns for the courts of the Lord and for Your altars However, I wander and I do not find what I desire. Behold, the sparrow found a house and a nest, but I do not find what I seek.”

1. Reading af – Filwarg.

2. The word deror means “freedom.” Hence Ibn Ezra’s speculation.

3. Literally, “Your. The birds lived in the vicinity of the altar.

4. Literally, “Your.”

גם צפור – אם נאמר המזמור על דוד בגלותו בארץ פלשתים, היה הזמן ההוא זמן היתר על הבמות, והיו מזבחות בכל מקום, והיו מקננים שם עופות. אבל בבית המקדש לא היו מקננים עופות מפני הטומאה, כי אפילו בגג הבית עשו דבר שלא ינוח שם עוף, והיו קורין אותו כולא עורב. ואמר דוד: אני אינני כמו העופות, הם מקננים את המזבח ואני לא אוכל להיות שם.

וזכר צפור ודרור – שדרכם לקנן בישוב.

וצפור – הוא עוף קטן קורין לו בלעז פשרא.

ודרור – ידוע שמנהגו לקנן בבתים לעולם לפיכך נקרא דרור שהוא חפשי בין בני אדם שמקנן בבתיהם.

ואם נאמר^א על הגלות, יאמר כי עופות ימצאו להם מקום וקן במקום^ב מזבחותיך החרב, ומקננים שם העופות, ואנחנו לא נוכל לחג שם ולהקריב הקרבנות.

ובדרש מפרש אותו דרך משל, וצפור ודרור הוא משל על כנסת ישראל שהיו באים לחג^ג שלש רגלים^ד לבית המקדש ומקריבים קרבנותיהם. ואומרים בני הגלות כי נכספה נפשם לעלות שם כמו שהיו עושים ישראל כשהיו^ה בארצם.

ואפרחיה – הם פרחי כהונה שהיו עם המזבחות תמיד כמו האפרוחים בקן.

מלכי ואלהי – כי^ו אף על פי שאני בגלות אתה מלכי ואלהי.

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״תאמר״.

ב. כן בכ״י פרמא 3239. בכ״י פרמא 1872: ״וקן מיקום״. בכ״י פריס 207: ״והן מקום״. בכ״י מינכן 363: ״והם במקום״.

ג. כן בכ״י פרמא 3239. בכ״י פרמא 1872, מינכן 363: ״לחוג״. בכ״י פריס 207: ״בחג״.

ד. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״פעמים״.

ה. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״שהיו״.

ו. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״כי״.

גם ציפור מצאה בית ודרור קן לה. וראוי שנשיג זה, שלא נהיה פחותים מן היונה אשר ׳מצאה בית׳ ו׳קן׳, ׳דרור׳ וחפשי מידי בשר ודם, אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך - אף על פי שהתרת¹ לשפוך דם בניה הקטנים על המזבח לכפר בעדנו, אם כן אנחנו היקרים לפניך ממנה², ראוי שתחננו להשיג מקום לשבתנו, ׳דרור׳ וחפשי משעבוד מלכויות: ה׳ צבאות. שתוכל לעשות זה גם שיהיה נגד ׳צבאות׳ השמים ומערכותם: מלכי ואלהי. כי אתה ׳מלכנו׳, לא מלכי האומות³, ואתה ׳אלהינו׳, כי אליך נתפלל⁴:

1. יל״ע כת״י.

2. אם ניתן לנו לשחוט אותה לכפר על עצמנו, מוכח שאנחנו חשובים ממנה.

3. שמלכי האומות שאנחנו חיים בתוכם אינם מלכנו שלנו.

4. ע״פ לשה״כ לעיל (ה ג) ׳מלכי ואלקי כי אליך אתפלל׳.

אמר, ה׳ יתברך, גַּם צִפּוֹר – אפילו היונה הנקראת ׳ציפור׳, כדכתיב (בראשית ט״ו:י׳) ׳ואת הציפור לא בתר׳¹, שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךָ, כי בני יונה היו נקרבים על גבי המזבח, אפילו היא מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ.

׳דרור׳ – לשון חופשיות, כמו ׳וקראתם דרור בארץ׳ (ויקרא כ״ה:י׳).

יאמר אם כן, אף על פי שקצתם מן בני היונה נקרבים ונתפסים ביד אדם, אפילו הכי הגדולים שבהם, שהם היונים², הם בני חורין, גם אנו ה׳ יתברך מַלְכִּי – שעליך אני מוטל, וֵאלֹהָי – ולא אלוהי האומות (רש״י דברים ו ד ע״פ ספרי), לפחות עֲשֵׂה שקצת ממנו יהיו בגלות, וקצתנו – היינו הגדולים שבנו – ישבו בעיר הקודש בטח ובני חורין להללך ולשבחך³:

1. ושם (פסוק ט) מבואר שלקח ׳תור וגוזל׳, וגוזל היינו בן יונה.

2. הגדולים, לא ׳בני היונה׳, ראה חולין (כב.) ׳תורין – גדולים כשרים, קטנים פסולים, בני יונה – קטנים כשרים, גדולים – פסולין׳.

3. בנדפס: ׳וראוי שנשיג זה, שלא נהיה פחותים מן היונה אשר מצאה בית וקן דרור וחפשי מידי בשר ודם, אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך – אף על פי שהתרת לשפוך דם בניה הקטנים על המזבח לכפר בעדנו, אם כן אנחנו היקרים לפניך ממנה, ראוי שתחננו להשיג מקום לשבתנו דרור וחפשי משעבוד מלכויות׳.

מצאה בית – במכלול דף ק״ו הובאה מלת מצאה עם מלות אחרות שהן מלעיל והנח הבא בסופן נכתב ולא תדגשו המלות שלאחריהן כמו מלאה גת (יואל ג׳) נוססה בו ודומיהן ובס״ס מלת מצאה בב׳ טעמים ועיין מ״ש בפ׳ קרח על ויוצא פרח.

קן לה – קוף רבתי ועיין מ״ש רבינו בחיי פרשת תולדות יצחק אצל קצתי בחיי.

ודרור – שם עוף מה.

קן – כן נקרא מדור העוף כמו יקרא קן צפור (דברים כ״ב:ו׳).

שתה – שמה.

אפרוחיה – בניה הקטנים כמו אפרוחים או ביצים (שם).

גם צפור – יתאונן על חרבנה ואומר שגם צפור מצאה בית במקום המזבח ודרור מצאה בה לעצמה קן אשר שמה שם אפרוחיה.

את מזבחותיך – עם מזבחותיך ר״ל על המזבחות.

^אגם צפור מצאה בית ודרור קן לה וגו׳ – הרבה נדחקו המפרשים בבאור הכתוב הזה מבלי נתון לב לפיסוק טעמיו, כי חשבו אשר שתה אפרוחיה חוזר לאת מזבחותיך, ואין ספק שאם היה הדבר כן לא תאר לו ולא הדר אל המקרא הזה; ואמנם טעם עולה ויורד אשר על תבת אפרוחיה, העומד בספרי אמ״ת במקום האתנח, הוא יודיענו כי שני מאמרים הם. וכבר הסכימה בדבר הזה דעת אחד מקדמוני המפרשים ז״ל, הלא הוא רבי יהודה בן בלעם, ופירש הכתובים כן: נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳ ואל מזבחותיך ה׳ צבאות, ואני מתנודד ולא אמצא מה שאחפוץ. והנה הצפור מצאה בית וקן ואני אינני מוצא. והנה אמת כי הפירוש הזה נותן טעם לשבח במקראות האלה, ואולם עדיין לא התבארו לנו כל מלותיו וכל אותיותיו בדקדוק וצמצום, כי מה ענין לבי ובשרי ירננו אצל נכספה וגם כלתה נפשי, והם שני דברים סותרים זה את זה, זה רנה וזה קינה? ומה טעם את מזבחותיך? והיה דינו למזבחותיך אם הוא חוזר לנכספה וגם כלתה נפשי; מלבד כי רחוק הוא משם יותר מדאי. ואחד ממשכילי העמים (Saverio Mattei) תרגם את הכתובים האלה על הדרך הזה: נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה׳, ומתי יבא יום אשר לבי ובשרי ירננו אל אל חי? הלא כמו הצפור אשר תמצא לה בית ודרור תמצא לה קן, כן היו לי לבית ולקן מזבחותיך ה׳ צבאות.

ועדיין אין המקרא מדוקדק, כי הלא: כן היו לי מזבחותיך היה לו לומר, גם מלת מצאה איננה עולה יפה, ונראה כי נכון היה על פי הפירוש הזה לאמר: גם צפור תבקש בית ודרור קן לה, ואני (אבקש) את מזבחותיך: כי אמנם אין טוב לאדם להתברך בלבבו לאמר הבינותי כתוב אחד, בהגיעו לתת טעם לדברי הכתוב דרך כלל, כל זמן שלא תעלה בידו לתת טעם נכון לכל תבותיו ולכל אותיותיו בתכלית הדקדוק. ועתה ראה גם ראה איך כל דברי הכתובים האלה על מקומם יבאו בשלום.

את מזבחותיך ה׳ צבאות מלכי ואלהי פונה הוא למעלה אל לבי ובשרי ירננו אל אל חי, והטעם: נכספה וגם כלתה נפשי ללכת לחצרות ה׳, שאוכל בהגיעי לשם לרנן אל אל חי בלבי ובשרי (שיהיו פי ולבי שוים) בהיותי את מזבחותיך (אצל מזבחותיך) ה׳ צבאות מלכי ואלהי, וכדברים האלה ארנן: גם צפור מצאה בית ודרור קן לה אשר שתה אפרוחיה: כלומר בהיותי אצל מזבחותיך תעלוזנה כליותי כמשוש צפור במצאה בית ודרור כי תמצא קן לאפרוחיה על כן אזמר לה׳ ואומר: הנה בא היום אשר מצאה לה הצפור בית, ודרור קן לה לתת שם אפרוחיה. הנה התבארו הכתובים בתכלית הדיוק ויצא טעמם נחמד ונעים.

א. הביאור על תהלים פ״ד:ד׳ נדפס ע״י שד״ל בבכורי העתים תקפ״ט עמ׳ ק״י-קי״א.

בית, קן – הצפור תקנן גם אצל הבתים, והדרור מתרחק מבני אדם ויעשה לו קן על עצים גבוהים.

גם צפור – המליץ יצייר ברוחו את הצפור והדרור המשורר ומנעים זמירות בקנו, כאלו הוא בן לוי העומד על הדוכן ומנעים זמירות לקונו, ויצייר את האפרוחים שהעלו על המזבח בזמן שהיה המקדש קיים, שהם אפרוחי הצפור הלז המשורר, וכאלו הצפור העלה את אפרוחיו לקרבן לה׳ על המזבח והוא הלוי המשורר לה׳ שיר הקרבן, ויאמר כי הצפור הלז מה נעים חבלו, כי הצפור כבר מצאה בית, והדרור כבר מצאה קן לה – הצפור אשר כבר שתה אפרוחיה את מזבחותיך והקריבה את גוזליה לקרבן על מזבחך, יש לה בית וקן בו תשיר את שיר ה׳ על קרבנותיה, אולם הלוי נדמה כצפור נודדת מן קנה כצפור בודד על גג, אשר אז לא יתן זמירות, כן על ערבי בבל תלוי כנורותיהם, עפ״ז יאמר, אם הצפור והדרור חי בלתי מדבר ימצא אושר כי ישיר את שיר ה׳ בבית וקן, וכ״ש כי

גם צפור וגו׳ – כפשוטו, צפור דרור תבחר לשום קִנָּהּ במקום דומיה ושלוה, ועל זה תקנן פעמים הרבה בכותלי בתי מקדשות של עם ועם, ובודאי קננו מהם גם במשכן שילה ונב וגבעון וגם בבית שבנה לו דוד והכניס שם הארון, ואת מזבחותיך לאו דוקא, רק סמוך להם בכותלי הבית.

(ה) אַ֭שְׁרֵי יוֹשְׁבֵ֣י בֵיתֶ֑ךָ ע֝֗וֹד^א יְֽהַלְל֥וּךָ^ב סֶּֽלָה׃

Fortunate are those who dwell in Your house; may they praise You forever.⁠¹ Selah.⁠²

1. forever | עוֹד – See Radak, pointing to this usage in Bereshit 8:22. The poet might either be requesting that all shall merit to praise God forever, or alternatively stating a fact: "they forever praise You". Cf. the commentary attributed to Rashbam and Malbim who understand "עוֹד" to mean "again". They assume that the psalm was composed during the Babylonian exile and the poet requests that all should once again be able to praise Hashem in the Temple, as they had in the past.

2. Selah | סֶלָה – The meaning and function of this word (found only in Tehillim and Chavakkuk 3) is debated. Some connect it to the root "סלל", which means to lift up (see Yeshayahu 57:14). Thus Radak (on Tehillim 3:3) suggests that it is not part of the psalmist's words, but is a musical term, signifying that one should raise one's voice, while Hoil Moshe (on Tehillim 3:9) suggests that it is a reference to God, meaning: "To the One on High". Cf. Ibn Ezra that it is an expression of confirmation, meaning: "true" or "it is so", and Targum Yonatan on Chavakkuk 3:3 that it means: "forever".

א. ע֝֗וֹד א=ע֝וֹד (השמטת נקודת הרביע)

ב. יְֽהַלְל֥וּךָ א=יְֽהַלֲל֥וּךָ (חטף)

תרגום כתוביםמדרש תהליםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

טוּבֵיהוֹן דְצַדִיקִין דְיָתְבִין בְּבֵית מַקְדְשָׁךְ תּוּב יְשַׁבְּחוּנָךְ לְעָלְמִין.

Happy are the righteous who dwell in your sanctuary;¹ again they will praise you forever.

1. Sanctuary: +in this age.

אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה – אשרי אדם עוז לו בך. יכול לכל תלמוד לומר מסלות בלבבם. עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו. עמק הבכא זה גהינם. אמר רבי אלעזר דהוא קטלא. מעין ישיתוהו שהדמעות שלהן נמשכות כמעין. גם ברכות יעטה מורה. אמר ר׳ יוחנן מלמד שקילוסו של הקב״ה עולה מגיהנם יותר מגן עדן שכל מי שרואה את עצמו למעלה מחבירו מקלס להקב״ה ואומר אשראי שאני למעלה מזה. וכן כל אחד ואחד מקלס להקב״ה שהוא למעלה מחבירו שנאמר גם ברכות יעטה מורה. אמר ר׳ יוחנן מה הן אומרים יפה למדת ויפה הורית ולא שמעינן.

אשרי יושבי ביתך – אמר ריב״ל כל מי שהוא נכנס לבהכ״נ ולבהמ״ד בעוה״ז זוכה ונכנס לבהכ״נ ולבהמ״ד לעוה״ב שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה (כתוב ברמז תרנ״ו). שנו רבותינו חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין כדי שיכוונו לבם לאביהם שבשמים, מנא הני מילי אמר רבי יהושע בן לוי דאמר קרא אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, אחר תפלתם מנין שנאמר אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך. וא״ר יהושע בן לוי מנין לתחית המתים מן התורה הללוך לא נאמר אלא יהללוך, כל האומר שירה בעוה״ז זוכה ואומרה לעוה״ב. אשרי אדם עוד לו בם יכול לכל, תלמוד לומר מסלות בלבבם (ברמז תת״ח).

אקול טובא סכאן ביתך, פאנהם ימדחונך פיה סרמדא.

אני אומר: אשרי המתגוררים בביתך. לפי שהם משבחים אותך תמיד בתוך ביתך.

אשרי, אומר אשרי יושבי ביתך כי הם יהללוך בו סלה.

אשרי – מי שיגיע עוד לישב בביתך ועוד יהללוך בתוכו.

Fortunate is he who will yet merit to dwell in Your house, and they will yet praise you in its midst.

עוד יהללוך – זה מוכיח^א שעל בית שיני נאמר, וזהו: עוד: אשרי יושבי ביתיך ושם עוד יהללוך.

א. בכ״י ס״פ: והמוכיח.

אשרי יושבי ביתך – הם הכהנים והלוים.

HAPPY ARE THEY THAT DWELL IN THY HOUSE. The reference is to the Kohanim and the Levi’im.

אשרי יושבי ביתיך – הכהנים שהיו יושבים בביתך אז כשהמקדש קיים אשריהם. גם החכמים החסידים שהיו מתבודדים שם אשריהם.

או פירושו: אשרי שיזכו ויראו בבנין הבית ויהיו יושבי ביתך.

עוד יהללוך סלה – פי׳: לעולם, כל ימי חייהם, וכן עוד כל ימי הארץ (בראשית ח׳:כ״ב).

אשרי יושבי ביתך. וגם כן ראוי שתעשה זה, כי אמנם ׳יושבי ביתך׳ בבית המדרש הם היותר מאושרים שבבני אדם: עוד יהללוך. יהי רצון ש׳יהללוך׳ להשלים גם אחרים, ולא ימנעם מזה שעבוד מלכויות:

אמר, אמת הוא שאַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ להשכיל ולעיין בכל מקום שיהיו, אפילו הכי, יהי רצון שעוֹד יְהַלְלוּךָ סֶּלָה, וזה יהיה בהיותם בבית ה׳ ירושלים עיר הקודש, כי ׳איך נשיר את שיר ה׳ על אדמת נכר׳ (תהלים קל״ז:ד׳):

עוד יהללוך – היו״ד בגעיא בס״א מטוליטולא.

אשרי יושבי – אשרי לזה שיחיה בבניינה ויהיה מיושבי ביתך ויהללוך עוד שם עד עולם.

עוד – ר״ל עוד הפעם, כמו שהללוך בימי קדם.

אשרי יושבי ביתך – שבני אדם הם מצפים לישב ביתך, לא בקן ובית רק בבית ה׳, ולא שיהגו כצפצוף הצפור, רק שעוד יהללוך לדבר תהלותיך ונפלאותיך סלה סיום הענין.

עוד – תמיד ולעולם כמו עוד כל ימי הארץ (פרשת נח).

(ו) אַשְׁרֵ֣י אָ֭דָם עֽוֹז⁠־ל֥וֹ בָ֑ךְ מְ֝סִלּ֗וֹת בִּלְבָבָֽם׃

Happy is the man whose strength is in You; in whose heart are the highways.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

טוּבֵיהּ דִגְבַר דְעוּשְׁנָא לֵיהּ בְּמֵימְרָךְ רוּחְצָנוּתָא בִּלְבָבֵיהוֹן.

Happy the man who has his strength in your word; trust is in their hearts.

וטובא אנסאן ג׳עלך עזה, וקום כאנת קלובהם מכ׳לצה.

ואשרי אדם שעשה אותך העוז שלו. ואשרי הקבוצה שלבותיהם היו מלאים באמונה בך.

[המשך עם הפסוק הקודם] הם אומרים: ה׳. אלוהי הצבאות! תשמע תפילותינו ותענה לנו תמיד אלוהי יעקוב!.

אשרי, ואשרי אדם עשאך עוזו, ועם אשר לבותם שלמים לעבודתך. הוסיף ״ועם״ כלומר ואשרי עם. ותרגם מסלות ״כ׳לאץ״ וכך תרגם סלו לעיל סח ה, ראה שם.

עוז לו בך – אשר שם אותך עז מבטחו.

מסלות בלבבם – מחשב בלבו מסלות דרכיו ליישר את דרכו.

who has strength in You Who has made You the strength of his trust.

in whose heart are the highways Who thinks in his heart the paving of his ways, to straighten his way.

אשרי אדם שעוז לו בך – שיש לו תקוה.

מסלות בלבבם – לשון: לא תסלה (איוב כ״ח:ט״ז,י״ט), שבח תהילות בלבבם.

אשרי אדם – החוגגים מישראל והם הצריכים לעוז כי הם הולכים.

וטעם מסלות – שאין בלבם חפץ ולא מחשבה, רק המסלות שהולכים בם בית השם.

HAPPY IS THE MAN. The Israelite celebrants. They need strength, for they travel [to the house of God]. The meaning of in whose heart are the highways is that they have [aside from the highways] no desire or thought in their hearts. They only think about the roads upon which they travel to the house of God.

אשרי אדם – פי׳ אדני אבי ז״ל שיש להם עז וחכמה בדעת יחודך כי הוא שרש עבודתך, כמו שאמר דוד לשלמה בנו דע את אלהי אביך ועבדהו (דברי הימים א כ״ח:ט׳).

מסלות בלבבם – יש להם בלבבם מידיעתך ועוברים ושבים על אותם המסלות, ובכל יום יוסיפו אמץ. ונכון הוא הפירוש, ונסמך זה הפסוק לאשרי יושבי ביתיך כי יושבי ביתיך הם שיש להם עז בך שהם מתבודדים שם ומתעסקים בחכמה לדעת את י״י.

והחכם ר׳ אברהם בן עזרא פירש אותו על עולי הרגל, אמר אשרי אדם – אשרי החוגגים מישראל והם צריכים לעז כי הם הולכים בדרכים ויש להם עוז בך.

וטעם מסלות בלבבם – שאין בלבם חפץ ולא מחשבה אלא אל המסילות שהולכים בהם אל בית השם.

(ו-ז) אשרי אדם עוז לו בך. וכמו כן, מאושר הוא אותו ה׳אדם׳ שכבר השלים נפשו בתורתך, באופן שיש לו ׳עוז׳ ומלכות במה שידע ׳בך׳, כאמרו (משלי ח טו) ׳בי מלכים ימלוכו׳: מסילות בלבבם - עוברי בעמק הבכא. ובלב איש כזה ובלבב ׳יושבי ביתך׳ הנזכרים (פסוק ה), יש ׳מסילות׳ להדריך ההמון העוברים כל ימיהם בעמק האילנות של יער, שאין שם פירות¹, כן הם עוסקים כל ימיהם בחיי שעה, בלתי שום פרי לחיי עולם²: מעיין ישיתוהו. יהי רצון שחכמי הדור הנזכרים ׳ישיתו׳ ויעשו מעיין המתגבר ומקור החכמה את ה׳עמק׳ הנזכר, וזה בלמדם דעת את העם³: גם ברכות יעטה מורה. ושגם ה׳מורה׳ את העם יעטה⁴ ׳ברכות׳ ויוסיף טוב טעם ודעת בזה⁵, כאמרם ז״ל (תענית ז.) ׳ומתלמידי יותר מכולם׳:

1. ׳עמק הבכא - שם מקום או עמק שם אילנים הנקראים בכאים׳ (אבע״ז), ובשיעורים התבאר היטב.

2. ולכן נקראו עמי הארץ עצי סרק, וראה בשיעורים. ורש״י פירש ׳ עוברי בעמק הבכא - אותם העוברים על דתך והנם בעומקה של גיהנם בבכי ויללה׳.

3. רד״ק: ׳דרך משל אל החכמים, ויהיה בָּכָא מן (איוב לח, טז) נִבְכֵי יָם, והוא מקום הַמַּבּוּעַ, ואומר שהם עוברים בְּעֵמֶק מַבּוּעֵי החכמה, וישיתוהו מַעְיָן לתלמידיהם וְלַבָּאִים אחריהם, שישתו מֵי החכמה לדעת את ה׳. גם ברכות יעטה מורה, ברכות ילבש המורה אותם בדרך החכמה׳.

4. בדפוסים: ׳יעשה׳.

5. ראה מצודות: יעטה מורה - המורה להם את הדרך אשר ילכו בו יהיה עטוי ומעוטף בברכות כי כל ההולכים יברכוהו כי על מבועי מים ינהלם.

(ו-ז) אַשְׁרֵי אָדָם עוֹז לוֹ בָךְ. שהוא החכם והמשכיל הנקרא ׳מלך׳, דמאן מלכי רבנן¹, ואין ׳עוז׳ אלא מלכות (מכילתא שירה ט), ובכתר תורה כתיב (משלי ח׳:ט״ו) ׳בי מלכים ימלוכו׳². ו׳אשרי׳ עוד אותם האנשים, ר״ל התלמידי חכמים, שמְסִלּוֹת בִּלְבָבָם ויש להם דרכים ישרים, באופן שהסכלים שהם עֹבְרֵי בְּעֵמֶק הַבָּכָא, אלה התלמידי חכמים מַעְיָן יְשִׁיתוּהוּ – ישיתו ה׳עמק׳ ל׳מעיין׳, כלומר, שילַמְדו הבוערים בעם דעת ובינה.

׳בכאים׳ (שמואל ב׳ ה׳:כ״ג) – הם אילני סרק³, שכן נמשלו הסכלים לבכאים שאינן עושים פירות⁴: גַּם בְּרָכוֹת יַעְטֶה מוֹרֶה. וגם המורה ׳יעטה׳ עצמו מעטה תהילה וברכות⁵, על דרך ׳ומתלמידי יותר מכולם׳ (תענית ז.):

1. גיטין (סב.) ׳מנלן דרבנן איקרו מלכים׳, ונדרים (כ:) ׳מאן מלאכי השרת רבנן׳.

2. ראה יומא (עב:) ׳אמר רבי יוחנן, שלשה זירים הן, של מזבח ושל ארון ושל שלחן, של מזבח – זכה אהרן ונטלו, של שלחן – זכה דוד ונטלו, של ארון – עדיין מונח הוא, כל הרוצה ליקח יבוא ויקח, שמא תאמר פחות הוא – תלמוד לומר בי מלכים ימלכו׳. ורש״י שם כתב: ׳שלשה זירין וכו׳, של מזבח סימן לכתר כהונה ושל ארון סימן לכתר תורה ושל שולחן סימן לכתר מלכות׳.

3. בתנחומא (שופטים יז) משמע ש׳בכאים׳ הם אילנות עם קוצים, וראה רד״ק שהם עצי תותים, ולא אילני סרק.

4. ראה כתובות (קיב:) ׳עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות׳, ובמשמרת כהונה שם שהכוונה לעמי הארץ.

5. ׳שגם המורה את העם יעטה ברכות ויוסיף טוב טעם ודעת בזה׳ (נדפס).

מסילות – מלשון מסילה ושביל.

עוז לו בך – המשים עוזו ומבטחו בך.

מסילות בלבבם – בכל עת חושבים בלבבם המסילות העולות לבית ה׳.

אשרי – (חלק ב׳), יאמר הגם שאין אנו יכולים עתה לעלות אל בית ה׳ בפעל, בכ״ז אשרי אדם אשר עוז לו בך – אשר הוא בלתי מתיאש רק מצפה בעוז לישועת ה׳ מסלות בלבבם – אשר בלבבם ימצאו מסילות כבושות שבם ישובו לציון, ר״ל שהגם שהמסילות האלה אינם עוד בפועל הם אצלם בלב, שלבם מלא תקוה בעוז ה׳ וחוזה מסילות כבושות וסלולות.

עוז לו בך – שיאמץ לבו בעת צרתו בבטחונו בך, ובלבבו מסלות בית קדשך, ר״ל יתנחם בצרתו באמרו אלכה לי אל בית ה׳ ואשפוך נפשי שם.

(ז) עֹבְרֵ֤י׀ בְּעֵ֣מֶק הַ֭בָּכָא מַעְיָ֣ן יְשִׁית֑וּהוּ גַּם⁠־בְּ֝רָכ֗וֹת יַעְטֶ֥ה מוֹרֶֽה׃

Passing through the valley of Baca, they make it a place of springs. Yes, the early rain clothes it with blessings.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

רַשִׁיעַיָא דְעָבְרִין עִם עוֹמְקֵי גֵהִנָם בַּכְיָן בִּכְיְתָא הֵיךְ מַעֲיָנָא יְשַׁוִנֵיהּ לְחוֹד בִּרְכָן יַעֲטוֹף לִדְתָיְבִין לְאוּלְפָן אוֹרַיְתֵיהּ.

The wicked who cross over the valleys of Gehenna, weeping ׀ he will make¹ their weeping like a fountain; also those who return to the teaching of his Torah he will cover with blessings.

1. He will make: Tg hynyw#y suggests Heb whty#y (with some Hebrew MSS; see BHS ad loc).

עוברי בעמק הבכא – זו גיהנם, מעין ישיתוהו שהדמעות שלהן כמעין, גם ברכות יעטה מורה, רבי יוחנן אומר קלוסו של הקב״ה מגינהנם עולה יותר מגן עדן שכל מי שהוא למעלה מחברו מקלס להקב״ה ואומר אשרי שאני למעלה מזה שהוא נתון תחתי.

גם ברכות יעטה מורה – מה הם אומרים יפה למדת יפה הורית ולא שמענו.

עוברי בעמק הבכא – אמר רבי יהושע בן לוי עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של מקום, עמק שמעמיקים להם גיהנם, הבכא מעין ישיתוהו שבוכין ומורידין דמעות כמעין של שיתין, גם ברכות יעטה מורה שמצדיקין עליהם את הדין ואומרים רבש״ע יפה זכית יפה חייבת יפה תקנת גיהנם לרשעים וגן עדן לצדיקים, איני והא כתיב ויצאו וראו בפגרי האנשים (כתוב בסוף ישעיה).

ואלמארון פי ואד אלאגאץ יג׳עלונה כאלמעין מן סירהם אלמתתאבע, ואלברכאת ישתמלהא דלילהם.

ואלה שעוברים בעמק הדכאון בהליכתם המתמשכת בו (בעמק הזה) הפכו אותו לנחל נובע. והברכות הם ראיה על התמדתם ביראת ה׳.

ה׳! ותסתכל למגן שלנו. ותוליך אותנו לקדם פני משיחך.

עברי, והעוברים בנחל החרבה יעשוהו כמעין בהלוכם התמידי והרצוף והברכות יעטפו כל מסלותם. תרגם הבכא ״אלאגאץ״ או ״אלאנגאץ״ בגימל רפויה, ואם כי שם מקום הוא כמו שכתב בפירושו הרי נקרא כן מפני שהוא נחל או עמק נגוב חרב ויבש, כי ״נגץ״ הוראתה מניעת המים והחציצה בפניהם והכוונה שמרוב הלוכם בו לקחו אח עפרו ברגליהם עד שגלו מקורו ונהפך למעין. וכך תרגם באיוב כח יא מבכי גהרות חבש ״ומגיץ אלאנהאר״. ושם לח טו הבאת עד נבכי ים ״מגיץ אלבחר״ והנה בכא-בכי-נבכי, אחת היא. ובמלה זו עצמה כלומר ״אנגצאץ״ תרגם באיוב ו ג דברי לעו, וכתב שם בפירושו ופירשתי לעו ״אנגצאץ״ וארבע הם במקרא אשר שלש מהם פירושם כך, דברי לעו, ואפרחיו יעלעו דם. ע״ש. והארכתי מפני שראיתי טעו בהבנת דברי רבינו ודמו כי ״אנגיאץ״ בגימל דגושה והוא פרי השזיף ופירשו עמק הבכא - עמק השזיפים. ושבוש הוא.

עמק הבכא, הוא נחל בארץ ישראל, אמר ה׳ לדוד עליו ויהי כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים¹.

1. דברי הימים א יד טו.

עמק הבכא, הו ואד פי בלד אלשאם, קאל אללה לדאוד ענה ויהי כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים.

עוברי בעמק הבכא – אותם העוברים על דתך והנם בעמקה של גהנם בבכי ויללה.

מעיין ישיתוהו – בדמעות עיניהם.

גם ברכות יעטה מורה – מברכים ומודים לשמך ואומרים יפה דן אותנו ואמת דינו וברכות יעטה המורה אותנו ללכת בדרך הטוב ולא שמענו לו.

Transgressors in the valley of weeping Those who transgress Your law behold, they are in the depth of Gehinnom with weeping and wailing.

make it into a fountain with the tears of their eyes.

also with blessings they enwrap [their] Teacher They bless and thank His name and say, "He judged us fairly, and His judgment is true.⁠" (Another explanation: Shem Ephraim) And the one who taught us to follow the good way enwraps us with blessings, but we did not obey him.

עברי בעמק הבכא – לשון: נבכי ים (איוב ל״ח:ט״ז), עכורים – עמק עכור (הושע ב׳:י״ז).⁠¹

מעין ישיתוהו^א – מתחילה לא היו מים, שהיו הולכים במדברות והיו מתים בצמא, שנאמר: לקראת צמא התיו מים (ישעיהו כ״א:י״ד), ועכשיו תשיתהו לישראל, בזכותם ובחיבתם לפני המקום, מעין: והיה השרב לאגם (ישעיהו ל״ה:ז׳).

ולפיכך: גם ברכות יעטה מורה – שיברכו הקב״ה המורה אותם דרך ישרה שילכו בה ולא יתעו, כדכתיב בישעיה: ואוילים לא יתעו (ישעיהו ל״ה:ח׳). ולשון הוראה נופל על הדרך, שנאמר: יורנו בדרך יבחר (תהלים כ״ה:י״ב), ואומר: יורה חטאים בדרך (תהלים כ״ה:ח׳).

1. כלומר ״עמק הבכא״ הוא מלשון ״נבכי ים״, כמו ש״עמק עכור״ הוא מלשון ״עכורים״. והשוו רש״י הושע ב׳:י״ז.

א. כן בפסוק, ובמקביל בהמשך בכ״י ״תשיתהו״. בכ״י ס״פ כאן: ישותוהו.

עוברי בעמק^א הבכא – שם מקום או עמק שם אילנים הנקראים בכאים.

וטעם מעיין ישיתוהו – מרוב החוגגים בעמק, שירד שם גשם. בעבור רגלי העוברים ימצאו לעולם שם המים, כאילו שם מעין. והנה חסר כ״ף כמעיין ישיתוהו, כמו: אש אוכלה הוא (דברים ד׳:כ״ד).

גם ברכות יעטה מורה – הדרך בעבור רוב המים וזה, כדרך: משבריך וגליך (תהלים מ״ב:ח׳) כאשר פירשתיו.

אמר ר׳ יהודה: כי מורה שם מקום, כמו: מגבעת המורה בעמק (שופטים ז׳:א׳), פסוק הוא בשמואל.⁠¹

1. כוונתו לפסוק בשופטים ז׳:א׳.

א. כן בפסוק ובכ״י פרמא 2062. בכ״י מנטובה 13, פרמא 1870, לונדון 24896: ״עמק״.

PASSING THROUGH THE VALLEY OF BACHA. Bacha is the name of a place. On the other hand, bacha might be the name of a certain type of tree. In this case, the valley of Bacha means the valley where the bacha trees grow.

Passing through the valley of Bacha they make it a place of springs means that the valley of Bacha is a place of springs because the rain goes down into the valley and there are many celebrants there.⁠¹ There is always water in the valley because of the many celebrants who pass through. It is as if there were a spring in the valley. Thus the word ma’yan (springs) is lacking a kaf. Ma’yan yeshituhu (they make it a place of springs) should be interpreted as if it were written ke-ma’yan yeshituhu (they make it like a place of springs). It is like the word esh (fire) in For the Lord thy God is a devouring fire [which is to be read as if it were written, “For the Lord thy God is like a devouring fire (ke-esh okhlah)” (Deut. 4:24).]

YEA, THE EARLY RAIN CLOTHETH IT WITH BLESSINGS. The early rain clothes the roads with water because it brings an abundance of rain. Our verse is to be understood as I explained all Thy waves and Thy billows are gone over me (Psalms 42:8).⁠²

Rabbi Judah says that moreh (the early rain) is the name of a place. Compare this to by Gibeath-moreh, in the valley (Judg. 7:1). The latter is a verse in the Book of Samuel.⁠³

1. When a multitude of celebrants pass through the valley, their steps dig a hole. When it rains, the rain water flows into the valley. The water pools in the hole created by the celebrants. Hence, it appears that there is a spring in the valley.

2. Ibn Ezra explains all Thy waves and Thy billows are gone over me as follows: “The psalmist took pleasure when he passed by the mountains, and the waters came down like the billows and waves of the ocean and covered him [thus cooling him] in the summer.” Our verse is to be understood similarly.

3. Actually, it is a verse in Judges. This sentence seems to be an insertion into the text of Ibn Ezra It is possible that the original insertion abbreviated the book of Shofetim (the Book of Judges) with a shin and that a copyist read the shin as an abbreviation for Shemu’el (the Book of Samuel).

(ז-ח) עוברי בעמק הבכא מעין – לפירוש הראשון יהיה דרך משל על החכמים ויהיה בכא מן נבכי ים והוא מקום המבוע ואמר שהם עוברים בעמק מבועי החכמה וישיתוהו מעין לתלמידיהם ולבאים אחריהם שישתו מי החכמה לדעת את י״י.

גם ברכות יעטה מורה – ברכות ילבש המורה אותם בדרך החכמה^א וכן הפסוק הבא אחריו: ילכו מחיל אל חיל (תהלים פ״ד:ח׳) אומר כי התלמידים ילכו מחיל אל חיל עד שיראה הדורש החכמה אל אלהים בציון, כי שם היו החכמים הגדולים בבית אלהים בציון.

ואם נפרשהו על עולי הרגל, יהיה פירוש עמק הבכא שהיו בו בכאים והם אילנות^ב הנקראים בלשון משנה תותים והם גדלים במקום שאין שם מים, על כן אמר כי כאשר היו עולי הרגל עוברים באותו העמק היו משימים אותו מעין מרוב החיל שהיו עוברים^ג שם והיו חופרים הנה והנה להוציא המים עד שהיה כל העמק כמו המעיין.

גם ברכות יעטה מורה – ברכות – כמו בריכות בצרי כמו ברכות מים (קהלת ב׳:ו׳) וכן הבה לי^ד ברכה (שופטים א׳:ט״ו) כמו בריכה בצרי. והבריכה הוא חריץ בנוי באבנים ובסיד ומתכנסין שם מי גשמים ואמר כי היה להם מים לעולי הרגל מהמעיינות ומהבריכות שהיו בדרכים שהיו מוצאים^ה אותם מלאים^ו מים כי הגשם הלביש אותם מים.

מורה – כמו יורה ומלקוש (דברים י״א:י״ד) כלומר כי לא היו חסרים דבר^ז בעלותם לרגל.

ילכו מחיל אל חיל – העולים לרגל היו הולכים מצבא אל צבא כי היו מוצאים צבא העולים אלה לאלה.

ובדרש: בעמק הבכא – זה גהינם שבוכים שם^ח הרשעים.

מעיין ישיתוהו – מהדמעות והם מודים ברשעם ואומרים ברכות יעטה מי שהיה מורה אותם בדרך ישרה ואנחנו לא שמענו, לפיכך אנו בזה העמק.

ילכו מחיל אל חיל – כבר פרשנוהו לשני הפירושים. ולדרש, טעמו ליושבי ביתך שזכר למעלה ילכו מבית המדרש לבית המדרש. גם פרשו אותו לעתיד לבא ואמרו תלמידי חכמים אין להם מנוחה לעתיד לבא^ט שנאמר ילכו מחיל אל חיל. גם דרשו רבותינו ז״ל כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש זוכה ורואה פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון.

א. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״חכמה״.

ב. בכ״י פריס 207 נכפל כאן: ״שהיו בו בכאים והם אילנות״.

ג. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239. בכ״י פריס 207, מינכן 363 הושמט ע״י הדומות: ״באותו העמק היו... שהיו עוברים״.

ד. כן בכ״י מינכן 363. בכ״י פריס 207 נוסף כאן: ״מים״.

ה. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״מוציאים״.

ו. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״מלאים״.

ז. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״דבר״.

ח. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207: ״בם״.

ט. כן בכ״י פרמא 1872, פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 הושמט ע״י הדומות: ״ואמרו תלמידי חכמים... לעתיד לבא״.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ו]

מעין – חד מן ה׳ קמצים בקריאה וסי׳ בפ׳ שמיני.

יעטה – ענין עטיפה ולבישה כמו כבגד יעטה (תהלים ק״ט:י״ט).

מורה – מלשון הוראה ולמוד יהיה בדבר שיהיה.

עוברי – להיות עולה ברגל עם העוברים דרך עמק הבכא שגדלים שם התותים^א וכן ממול בכאים (שמואל ב ה׳:כ״ג) (כי דרך שם היה המהלך).

מעין ישיתוהו – בעבורם ישים שם ה׳ מעיינות מים למען ימצאו לשתות.

יעטה מורה – המורה להם את הדרך אשר ילכו בו יהיה עטוי ומעוטף בברכות כי כל ההולכים יברכוהו כי על מבועי מים ינהלם.

א. כן כנראה צ״ל, וכן ברד״ק ומצודת ציון שמואל ב ה׳:כ״ג. בדפוסים: ״החוחים״.

(ז-ח) הבכא – כמו מול בכאים, מיני אילנות, ופעל עוברי על המסלות, וכן ישיתוהו המסלות ישיתו את לבבם, ומורה ממטיר כמו יורה ומלקוש, ופעל ילכו על המסלות, יראה על הלב.

עברי – והמסלות האלה הנמצאות בלבבם הם עוברים בעמק הבכא – שבבל היתה עמק ומלאה בכאים ואילנות, כמו שנקראת בשם נחל הערבים, והמליץ תפס תחת הערבים שם בכאים, שיש בהוראתו גם בכי, כי על ערבים בתוכה ישבו גם בכו, והמסילות עוברים דרך הבכאים ובבכי ילכו אל אלהים בציון, שלבבם חוזה שעוברים במסלות דרך בכאים לציון,

מעין ישיתוהו – והמסילות האלה הנמצאים בלבבם ישיתו את לבבם כמעין מלא מי שפע וברכה, עד שמחשבות הלב וחזיונותיו אלה יהיו כמעין המתגבר בלבם,

וגם מורה ברכות יעטה – הברכות שיעטה הלב ע״י חזיונותיו אלה וע״י גודל בטחונו הוא מורה וממטיר לאחרים, כי מן מעין ברכותיו יעלו נשיאים ויריקו גשם נדבות לתת יורה וברכה לכל ישראל למלא לבבם תקוה ויחול כי ישובו לבצרון.

מעין ישיתוהו – ישיתו בו, וידוע שסביבות ירושלים ארץ צחיחה בלי מים וחסידי בני ישראל כנקדימון בן גוריון (תלמוד בבלי תענית י״ט) היו מכינים מים חיים ממעין ובאר לעולי רגלים.

גם ברכות – נראים דברי הסובר שראוי לנקדו בְּרֵכוֹת, ישיתו בו ברכות, ובטחונם בה׳ שבימי תשרי (שבחג הסוכות היתה רוב עליתם כנראה מאלקנה, וגם שלמה שכלה הבית בירח בול הוא מרחשון לא חנכו עד חג הסוכות) יוריד המטר הנקרא יורה או מורה בשופע שימלא הברכות על כל גדותיהם (יעטה) כמעשה נקדימון הנ״ל.

או כנקוד גם מורה יעטם ברכות, כלומר מדה כנגד מדה, הם הכינו מים לעולים לבית ה׳, וגם ה׳ הכין מטר לשדותיהם.

(ח) יֵ֭לְכוּ מֵחַ֣יִל אֶל⁠־חָ֑יִל יֵרָאֶ֖ה אֶל⁠־אֱלֹהִ֣ים בְּצִיּֽוֹן׃

They go from strength to strength, every one of them appears before God in Zion.

אָזְלִין צַדִיקַיָא מִן בֵּית מַקְדְשָׁא לְבֵית מֶדְרָשָׁא יִתְחַמֵי לֵעוּת אוֹרַיְתָא דִילְהוֹן קֳדָם יְיָ דִשְׁכִנְתֵּיהּ שָׁרְיָא בְצִיוֹן.

The righteous go from the sanctuary to the academies; their toil in the Torah will be manifest before the LORD, whose presence abides in Zion.

ילכו מחיל אל חיל – אמר רבי יונה בשם רבי לוי אין נחת רוח לחברים לעתיד לבוא עד היכן אמר רבי פנחס עד יראה אל אלהים בציון. ה׳ אלהים צבאות שמעה תפלתי. אמר ר׳ לוי אגיסטרון זה נתן משה ליהודה שנאמר (דברים ל״ג:ז׳) שמע ה׳ קול יהודה. לפיכך אמר ה׳ אלהים צבאות שמעה תפלתי. וכן הוא אומר (תהלים פ״ו:א׳) הטה ה׳ אזנך ענני כי עני ואביון אני.

ילכו מחיל אל חיל – אמר רבי לוי תלמידי חכמים אין להם מנוחה אפילו לעוה״ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, אמר מר בר רב אשי היוצא מבית הכנסת ונכנס לבית המדרש זוכה להקביל פני שכינה שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון, אמר רבי יונה אין נחת רוח לחברים (לעתיד לבא), עד היכן, אמר רבי פנחס עד יראה אל אלהים בציון, דאמר [רשב״נ] פנחס [בן אלעזר בן אהרן] הכהן [בא הכתוב ליחסו] מכלל דאחרים מקטריגין.

אד׳א ימצ׳ון מן חצן אלי חצן, חתי יחג׳ון אלי בית אללה פי ציון.

אם הם ילכו ממקום נשמר אל אחר. כדי שיחגגו בבית ה׳ בציון.

לפי שהשהיה יום אחד בחצרות שלך טובה יותר מאלף שהיות בחצרות אחרים. ולכן בחרתי לשבת ליד הסף של הבית של ה׳ מלגור תוך אוהלי הרשעים.

ילכו, כאשר ילכו ממבצר למבצר עד שיחוגו אל בית ה׳ בציון. לעיל מח יד תרגם חילה ״פצולהא״ והוא בר שורא כלומר חומה קטנה וכמו שביארתי שם, וכאן תרגם חיל ״חצן״ שהוא המבצר, ונראה לי שענינן אחד והכוונה כאן מקום המחוייל כלומר המוקף חיל וחומה, ותרגם ויראה ״יחג׳ון״ כלומר יעלו ליראות את פני ה׳ ברגלים כמצוה.

ילכו מחיל אל חיל – אותם הנזכרים למעלה יושבי ביתו אשר מסלות בלבבם.

מחיל אל חיל – מבית המדרש לבית המדרש ויראה צבאם וחילם אל הקב״ה בציון.

They go from host to host Those mentioned above, who dwell in Your house, in whose heart are the highways.

from host to host From the study-hall to the synagogue, and their host and army will appear to the Holy One, blessed be He, in Zion.

ילכו מחיל אל חיל – כשישובו לארץ ישראל ילכו חיילות מחיל זה לחיל זה, כשיפרדו מחבורה זו יגיעו לחבורה אחרת, מתוך מהירות חיבת ארץ ישראל.

ואחר כך יראה – כל זכורם, אל אלהים בציון.⁠^א

א. בכ״י ס״פ: כציון.

ופירוש מחיל אל חיל – מסעים שהם הולכים החוגגים מגזרת חיל וחומה (איכה ב׳:ח׳).

והנכון: שחיל – צבא אנשים רבים, כדרך: חבל נביאים (שמואל א י׳:ה׳).

עד הגיעם אל מקום הכבוד בציון.

והטעם יראה – כל אחד מהם, כמו: לראות את פני י״י אלהיך (דברים ל״א:י״א).

[THEY GO FROM STRENGTH TO STRENGTH.]⁠¹ From strength to strength refers to the journeys of the celebrants, for the celebrants travel from place to place. Chayil (strength) is related to chel (rampart) in the rampart and wall (Lam. 2:8).⁠² However, in reality, chayil refers to a host of many people. It is similar to a band of prophets (Samuel I 10:5). The host of people³ march together until they come to the place of the Glory.

The meaning of yera’eh⁴ is, “every one of them appeareth.”⁵ Our text is similar to when thou goest up to appear before the Lord thy God (Exodus 34:24).⁠⁶

1. In Hebrew, yelekhu me-chayil el chayil.

2. According to this interpretation, our verse reads, “They go from rampart to rampart”; that is, they travel from city to city.

3. Like the band of prophets.

4. Literally, he will be seen.

5. Yera’eh (he will be seen) is a singular. Yelekhu (they go) is a plural. The verbs are thus inconsistent. Ibn Ezra explains that the combination of the plural and singular refers to each one of the plural. See Ibn Ezra on Ps. 66:3.

6. Every one of them appeareth before God in Zion is similar to when thou goest up to appear before the Lord thy God. Both verses speak of a pilgrimage as appearing before God.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ילכו מחיל. יהי רצון שהמורים ותלמידיהם ׳ילכו מחיל׳ קיבוצם בגלות אל חיל יראה אלקים בציון - אל קיבוץ אשר בו ׳יראה אל אלקים בציון׳:

אפילו הכי, יהי רצון שאלו החכמים ותלמידי חכמים¹ יֵלְכוּ מֵחַיִל התורה המרביצים בגלות, אֶל חָיִל, שיֵרָאֶה אֶל אֱלֹהִים בְּצִיּוֹן, ׳כי מציון תצא תורה׳ (ישעיה ב׳:ג׳):

1. שהיו מקודם ׳אילני סרק׳.

יראה אל אלהים בציון – הראשון חול והשני קדש מסכת סופרים פ׳ ד׳.

ילכו וגו׳ – ירבו העולי׳ עד כי ילכו מצבא אנשים אל צבא אנשים ויפגשו כתות רבות אשר ילכו להיות נראי׳ אל פני ה׳ בציון.

[ביאור לפסוק זה כלול בביאור פסוק ז]

ילכו – והמסלות האלה ילכו מחיל אל חיל – שהציור הזה וחזיון הבטחון החזק יוליכם מחיל אל חיל, עד שלבבם יראה אל אלהים בציון – שדרך מסלות האלה שסלל בלבבו וברוחו ילך ממדרגה למדרגה ויביא הישועה להראות לפני ה׳ בציון.

ילכו מחיל וגו׳ – אולי עוברי בעמק הבכא שבפסוק הקודם הם יושבי ירושלים שהיו מכינים מים לאורחים הבאים לעירם, והיו יוצאים לקראתם והולכים מחיל אל חיל, מאוכלוסא לאוכלוסא, הבאה להראות לפני ה׳ בציון (משנה ביכורים פרק ג׳ משנה ג׳), וכל זה אולי היה כבר בימי דוד שעלו כבר לירושלים ברגלים אחר שנבחרה לעיר הקדש טרם יבנה בית המקדש ומקריבים זבחיהם לפני הארון המוצג בתוך האהל שנטה לו דוד (שמואל ב׳ ו׳:י״ז), או התאוה דוד שכן יהיה ותרבה אהבה ואחוה בישראל בימי המלכים הבאים אחריו, וחבר מזמור זה לזמרו ברגלים לפני ה׳, וכדי שלא לשקר לפני ה׳ יקיימו בני ישראל מה שנאמר בו.

(ט) יְ֘הֹוָ֤הי֘״י֤^א אֱלֹהִ֣ים צְ֭בָאוֹת שִׁמְעָ֣ה תְפִלָּתִ֑י הַאֲזִ֨ינָה אֱלֹהֵ֖י יַעֲקֹ֣ב סֶֽלָה׃

Hashem God of hosts, hear my prayer. Give ear, O God of Jacob. Selah.

א. יְ֘הֹוָ֤הי֘״י֤ =א (מקום הצינורית בהברה הראויה לגעיה כדרכו)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲמַר דָוִד יְיָ אֱלֹהִים צְבָאוֹת קַבֵּל צְלוֹתִי אֲצֵית אֱלָהָא דְיַעֲקֹב לְעָלְמִין.

David said, “O LORD, God Sabaoth, receive my prayer; hear, O God of Jacob, forever.”

ה׳ אלהים צבאות שמעה תפלתי – אר״ש אגסטריון זה נתן משה ליהודה שנאמר שמע ה׳ קול יהודה, וכן הוא אומר הטה ה׳ אזנך ענני.

יקולון אללהם יא רב אלג׳יוש אסמע צלותנא, ואג׳בנא יא אלאה יעקוב סרמדא.

לפי שה׳ אלוהינו כמו השמש מאיר וכמו המגן שומר [דברים אלו נאמרו רק לשכך את האוזן]. החן והכבוד הוא יתן לנו ולא ימנע טובת ההולכים בתומם.

ה׳, יאמרו ה׳ אלהי הצבאות שמע תפלתינו וענינו אלהי יעקב סלה.

שמעה תפלתי – לבנות ביתך.

hearken to my prayer to build Your house.

י״י – כבר פירשתיו כי הוא דרך קצרה, וכן הוא: י״י אלהים אלהי צבאות.

וטעם צבאות – המלאכים. וכנגדם הזכיר יעקב שבניו הם צבאותיו בארץ, כמו: כל צבאות י״י (שמות י״ב:מ״א). וזה המשורר מתפלל להקריב הישועה.

והנכון: שהוא דבק עם הכתוב אחריו.

O, LORD. GOD OF HOSTS. I have already explained that O, Lord God of Hosts is short for O Lord God, God of Hosts.⁠¹ Hosts refer to the angels. The poet mentioned Jacob because Jacob’s children are the counterparts of the heavenly hosts. They are God’s hosts upon the earth. Compare this to all the host of the Lord² went out from the land of Egypt (Exodus 12:41).

The poet prayed for the quickening of the salvation.⁠³ However, in reality, our verse is connected⁴ to the sentence that follows.

1. See Ibn Ezra 80:5.

2. The reference is clearly to the children of Israel.

3. In other words, O, Lord, God of hosts, hear my prayer; give ear, O God of Jacob is a prayer for the quickening of salvation.

4. Our verse refers to what follows in the next sentence.

י״י אלהים צבאות – פרשנוהו במזמור פ׳.

שמעה תפלתי – לקרב הגאולה כמו שאמר נכספה וגם כלתה נפשי.

אלהי יעקב – כי הוא אבי שבטי ישורון אין זר בהם.

ה׳ אלהים צבאות. ממציא ושופט ׳צבאות׳ מעלה ומטה: שמעה תפילתי. שאתפלל עתה: האזינה. התכלית המבוקש¹: אלהי יעקב. שהוא ישאר בסוף כליון כל האומות²:

1. ראה בכ״מ שמיעה והאזנה.

2. אבע״ז: ׳וטעם צבאות המלאכים, וכנגדם הזכיר יעקב שבניו הם צבאותיו בארץ, כמו ׳כל צבאות ה׳⁠ ⁠׳, וזה המשורר מתפלל להקריב הישועה׳.

ה׳ אֱלֹהִים צְבָאוֹת. מעלה ומטה¹, אשר עתיד לפקוד על צבא המרום במרום וגו׳² בבוא תשועת עולמים, שִׁמְעָה תְפִלָּתִי להביא עתה לציון גואל, ולא נאריך ימים בגלות: הַאֲזִינָה אֱלֹהֵי יַעֲקֹב סֶלָה. כי ׳יעקב׳ – יהיה עקב באחרית הימים, כדכתיב (ירמיה ל׳:י״א) ׳כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה׳³:

1. אלוקי צבאות מעלה וצבאות מטה.

2. ע״פ ישעיה (כד כא).

3. כמו שפירש בפירושו לתורה (בראשית כה כו, לב כט, ל״ה:י׳) על שם ׳יעקב׳.

ה׳ שמעה תפלתי – יען שהמסילות האלה הם רק מחשביים לא נמצאים בפועל, מציירים רק החשק והתקוה התפלה והתחנה אשר בלב הבוטחים כי ילכו בפועל על המסלות אשר סוללו בלבבם, מבקש שה׳ ישמע תפלתו וישיבם על המסלות האלה בפועל,

סלה סיום הענין.

ה׳ אלהים וגו׳ – זו תפלת הבאים לבית המקדש.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״יאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(י) מָ֭גִנֵּנוּ רְאֵ֣ה אֱלֹהִ֑ים וְ֝הַבֵּ֗ט פְּנֵ֣י מְשִׁיחֶֽךָ׃

Behold, O God our shield, and look upon the face of Your anointed.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

זַכְוַת אֲבָהָתָנָא חֲמֵי אֱלֹהִים וְאִסְתַּכַּל אַנְפֵּי מְשִׁיחָךְ.

See, O God, the merits of our fathers, and behold the face of your anointed.

אללהם אנט׳ר לתרסנא ואמאמנא, ואלי וג׳ה מסיחך.

אלוהי הצבאות! כך (באופן הזה [בהליכה בתום]) אשרי אדם בטח בך [המשך מסוף הפסוק הקודם].

מגננו, אלהים ראה והבט כלומר השגח על מגננו ומלכנו ואל פני משיחך. ותפלה היא להצלחת מלכם משיח ה׳ והתמדת שלומו כי בשלומו יהיה לנו שלום.

מגננו – הוא בית המקדש המגין עלינו.

והבט פני – דוד משיחך והסתכל בחסדיו ובטורחו אשר טרח ויגע על בינינו.

our shield That is the Temple, which protects us.

look at the face of David Your anointed, and ponder his acts of kindness and his toil, by which he toiled and wearied himself in its building.

מגננו – זהו מלכינו.

ויראה מלכינו ויביט אל פניו, כלומר: יתן עיניו עליו ויצליח.

מגיננו – הוא המלך שיגן בעד העם, כמו: כי לי״י מגיננו (תהלים פ״ט:י״ט). והטעם שיושיע השם מלכנו, כי בימיו ילכו חוגגים אל בית השם בלי פחד אויב.

OUR SHIELD. The reference is to the king, who should protect the people.⁠¹ Compare this to For of the Lord is our shield (Psalms 89:19).⁠² The meaning of Behold, O God, our shield is, “May God save our king, so that in his days the celebrants will go to the house of God without fear of the enemy.”

1. Behold, O God, our shield means, “God, behold our king.”

2. According to Ibn Ezra, the meaning of this clause is, “Our king (our shield) is of You.” See Ibn Ezra on Ps. 89:19.

מגננו – אתה אלהים – שאתה מגן בעדנו, ראה והבט פני משיחך – כלומר שתביא המשיח במהרה והבטת הפנים הוא ההשגחה על האדם והרצון. ואם המזמור על דוד, אמר משיחך על עצמו.

מגיננו ראה אלהים. וראה שאנו מתגוננים בך בעת צרה: והבט פני משיחך. דוד המלך המתאווה לזה¹:

1. הבט מלשון ואל זה אביט, שיענה לו.

ומלמד המשורר עלינו זכות ואומר, מָגִנֵּנוּ רְאֵה אֱלֹהִים – כשיש לנו צרות, למי אנו מתפללים שיגן עלינו, כאילו אמר ׳לבד בך נזכיר שמך׳ (ישעיה כ״ו:י״ג) ועינינו לך מייחלות. ועוד, הַבֵּט פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ, היינו דוד, אי נמי משיח עצמו:

מגננו – בה״מ שהוא לנו למגן ולמחסה ראה אותו וזכור בו.

והבט – שא פני דוד משיחך למענו עשה שלא יהיה בחנם טרחתו על בה״מ.

מגננו – (חלק ג׳) ראה את הבהמ״ק שהיה מגין עלינו והבט פני משיחך הוא מלכות ב״ד, (שבהמ״ק ומלכות ב״ד תלוים זה בזה כמ״ש לק׳ סי׳ קל״א).

מגננו ראה אלהים – סרס המקרא ופרשהו, אלהים ראה מגננו – הוא המלך שבכל דור ודור.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתרס״ג תפסיר תרגום לעבריתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יא) כִּ֤י טֽוֹב⁠־י֥וֹם בַּחֲצֵרֶ֗יךָ מֵ֫אָ֥לֶף בָּחַ֗רְתִּי הִ֭סְתּוֹפֵף בְּבֵ֣ית אֱלֹהַ֑י מִ֝דּ֗וּר בְּאׇהֳלֵי⁠־רֶֽשַׁע׃

For a day in Your courts is better than a thousand. I had rather stand at the threshold of the house of my God, than dwell in the tents of wickedness.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרס״ג פירושרס״ג פירוש ערביתרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומצודת ציוןמצודת דודמלבי״ם ביאור המילותמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם טָב לְמִתַּב יוֹמָא חָד בְּדָרַת מַקְדְשָׁךְ מִן אָלֶף בְּגָלוּתָא בְּחַרֵת לְאִדְבָּקָא בְּבֵית מַקְדָשׁ אֱלָהָא מִן לְמֵדָר בְּמַשְׁכְּנֵי רַשִׁיעָא.

For it is better to dwell one day in the courtyard of your sanctuary than a thousand in exile; I have chosen to adhere to the sanctuary of God rather than to live in the tents of wickedness.

טוב יום בחצריך – טוב יום אחד שאתה עוסק בתורה וכו׳ (ברמז תשח״י וברמז תשל״ח).

פאן אלמקאם יומא פי צחונך כ׳יר מן אלף פי גירהא, פלד׳לך אכ׳תרת אן אסתכף עלי בית רבי, מן אלסכנא דאכ׳ל אכ׳ביהֵ אלט׳אלמין.

כי, כי ההמצאות יום בחצריך טוב מאלף בזולתם ולפיכך בחרתי להמצא על סף בית אלהי מלגזר בתוך אהלי הרשעים.

וגזרתי הסתופף, מן סף השער¹.

1. יחזקאל מ, ו.

ואשתקקת הסתופף, מן סף השער.

כי טוב יום בחצירך ולמחר ימות מלחיות אלף במקום אחר.

בחרתי להסתופף – על הסף ועל המזוזה לשקוד.

מדור באהלי רשע – מלהיות דר בשלוה באהלי עשו הרשע להדבק בהם.

For a day is better [To live] one [day] in Your courts and die the next [is better than] to live a thousand years someplace else.

I chose to sit on the threshold Heb. הסתופף, to sit habitually on the threshold and by the doorpost.

rather than dwell in tents of wickedness rather than dwell tranquilly in the tents of the wicked Esau, to cleave to them.

בחציריך מאלף^א – מלך בכל.

הסתופף – לשון סף.⁠¹

בחרתי – להיות כסף בית האלהים מדור באהלי רשע.⁠²

1. בדומה ברש״י.

2. בדומה ברש״י.

א. כן בפסוק, וכן נראה מן ההמשך. בכ״י ס״פ (בחילוף הסדר): מאלף בחציריך.

כי – דבק עם תחלת המזמור: נכספה.

מאלף – יום אל מקום אחר.

והסתופף – לשבת בסף השער.

מדור – כמו לגור בלשון ארמית.

ומלת רשע – מגזרת ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א י״ד:מ״ז).

FOR. This is connected to the opening of the psalm; namely, my soul yearneth (verse 3).⁠¹

A DAY IN THY COURTS IS BETTER THAN A THOUSAND. A day in Thy courts is better than a thousand days in another place.

Histofef (stand at the threshold) means, “to sit on the threshold of the gate.” THAN DWELL IN THE TENTS OF WICKEDNESS. Mi-dur means “than to dwell.” Dur is Aramaic.

Resha (wickedness) is similar to the word yarshi’a (he troubled)⁠² in and whithersoever he turned himself, he troubled ³ (Samuel I 14:47).

1. The psalmist’s soul yearns for the courts of the Lord, for a day in the Lord’s court is better than a thousand days elsewhere.

2. This is according to Filwarg. According to Ibn Ezra, our clause reads, “than dwell in the tents of the successful.”

3. Translated according to Ibn Ezra See Ibn Ezra on Ps. 1:1.

כי טוב יום בחצריך מאלף – טעם כי^א על אשר התפלל לקרב המשיח ובנין הבית, אמר: כי טוב לי יום אחד בחצריך ולמחר אמות משאחיה אלף ימים או שנים ואני בארץ נכריה.

ויש מפרשים טעם כי לנכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פ״ד:ג׳) שזכר בתחלת המזמור.

בחרתי הסתופף בבית אלהי – פי׳ הסתופף – ישיבת סף השער אבחר שאכנס בסף שער בית אלהי לבד יותר משאדור דירה שלימה בארצות הגוים שהם אהלי רשע.

ויש מפרשים אהלי רשע – כמו ולא ימלט רשע את בעליו (קהלת ח׳:ח׳), ובכל אשר יפנה ירשיע (שמואל א י״ד:מ״ז), שהוא ענין החרדה וההתגברות והנצוח. כלומר יותר אבחר לשבת בסף שער אלהי להתעסק שם בדברי חכמה מהיותי גר באהלי עסק העולם והחרדה אליו.

א. כן בכ״י פרמא 3239, מינכן 363. בכ״י פריס 207 חסר: ״כי״.

כי טוב יום בחצריך מאלף. כי מה שנכספתי לחצרות ה׳¹, לא לתענוגי חיי שעה, אבל ׳כי טוב יום׳ אחד בהם להשיג שלימות נצחי ׳מאלף׳ בזולתם, ולזה בחרתי הסתופף - לעמוד באמות הספים ועל סף הבית בבית אלהים, מדור באהלי רשע - יותר משתהיה לי דירה קיימת בין האומות²:

1. כמו שאמר פסוק ג׳.

2. כ״כ רש״י: בחרתי הסתופף - על הסף ועל המזוזות לשקוד, מדור באהלי רשע - מלהיות דר בשלוה באהלי עשו הרשע להדבק בהם׳. וכ״כ אבע״ז. ורד״ק: הסתופף - ישיבת סף השער. אבחר שאכנס בסף שער בית אלהים לבד, יותר מִשֶּׁאָדוּר בדירה שׁלֵמה בארצות הגוים שהם אהלי רֶשַׁע.

וזה, כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף, יפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים¹ ׳בחציריך׳, ׳מאלף׳ על אדמת נכר: בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי – ולעמוד שם עראי על הספים², מִדּוּר – דירת קבע בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע, לפי שאוירא דארעא דישראל מחכים (ב״ב קנח:), ושם ׳עיני ה׳ אלקיך מראשית השנה ועד אחרית השנה׳ (ע״פ דברים י״א:י״ב):

1. ע״פ אבות (פ״ד מי״ז).

2. ׳הסתופף׳ מלשון סף הדלת, ראה רש״י.

הסתופף – מלשון סף ומזוזה.

מדור – מלשון דירה.

כי טוב וכו׳ – לזה אני מתאוה לראות בבניינה כי יותר טוב לי לשבת בחצריך יום א׳ מלשבת אלף שנים בחצרים אחרים.

בחרתי – יותר אבחר לחסות בסף השער של בית ה׳ מלדור דירה שלימה באוהל רשע.

הסתופף – לעמוד אצל הסף.

מדור – מלשון דירה בלשון המשנה.

כי – מפרש מדוע יתאוה אל המקדש, כי האושר שנשיג בבהמ״ק עולה בין על הצלחה התלויה בזמן, בין על הצלחה התלויה במקום, שבענין הזמן טוב יום אחד בחצריך מאלף ימים, ובענין המקום בחרתי הסתופף לעמוד אצל הסף בבית ה׳ שהוא המקום היותר פחות,

מדור בקביעות באהלי רשע – הגם שהם ארמנות ומשכנות מבטחים.

מאלף – ימים במקום אחר.

הסתופף – עמוד בסף הבית.

מדור – בחילוף אותיות (עיין מה שכתבתי למעלה סימן פ״ג פסוק י״א) הוא ממקור שר או שרי שבלשון ארמי ענינו ישיבת קבע.

(יב) כִּ֤י שֶׁ֨מֶשׁ׀ וּמָגֵן֮ יְהֹוָ֢הי״י֢ אֱלֹ֫הִ֥ים חֵ֣ן וְ֭כָבוֹד יִתֵּ֣ן יְהֹוָ֑הי״י֑ לֹ֥א יִמְנַע⁠־ט֝֗וֹב^א לַֽהֹלְכִ֥ים בְּתָמִֽים׃

For Hashem, God, is a sun and a shield. Hashem gives grace and glory. He will withhold no good thing from those that walk uprightly.

א. יִמְנַע⁠־ט֝֗וֹב א=יִמְנַע⁠־ט֝וֹב (השמטת נקודת הרביע)

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

אֲרוּם הֵיךְ שׁוּר רָם וּתְרִיס תַּקִיף יְיָ אֱלֹהִים חִנָא וִיקָרָא יִתֵּן יְיָ לָא יְכַסֵי טָבָא מִן דְאָזְלִין בִּשְׁלֵימוּתָא.

For the LORD God is like a high wall and a strong shield; the LORD will give grace and glory; he will not hide goodness from those who walk in perfection.

כי שמש ומגן ה׳ אלהים – חזקיה בר חייא אמר אשריהם הצדיקים שהם מדמים את הצורה ליוצרה ואת הנטיעה לנוטעה, וכן הוא אומר אריה שאג מי לא יירא, וכן הוא אומר וקולו כקול מים רבים, אלא משמיעין את האזן מה שהיא יכולה לשמוע ומראין את העין מה שהיא יכולה לראות. ד״א כי שמש ומגן י״י, אי מה השמש הזו קופחת יכול אף הקב״ה כן, ת״ל ומגן מה המגן הזה מגין על האדם אף הקב״ה מגין על עולמו. רבי חייא בר אבין אמר מאיר כשמש ומסך כמסן,

דבר אחר מגן זה התריס אשקוטא פרסאה שמקיף את האדם משלש רוחותיו, ומנין לרבות רוח רביעית תלמוד לומר ה׳ כצנה רצון תעטרנו.

לאן אללה רבנא כאלשמס מניר וכאלתרס מוקי, אלחט׳א ואלוקאר יעטינא, ולא ימנע כ׳ירה מן אלסאירין בצחה.

כי, כי ה׳ אלהינו כשמש מאיר וכתרים מגיון, חן וכבוד יתן לנו ולא ימנע טובו מן ההולכים בתמימות.

כי שמש ומגן – יש לפתור שמש כמשמעו.

ומדרש תלים פותרו לשון שיני חומה.

For a sun and a shield שמש may be interpreted according to its apparent meaning, but Midrash Tehillim interprets it as an expression of the points of the wall.

כי שמש ומגן – לפי שהוא שמש לעולם ומאור ומגין על יריאיו מחמימות השמש, שעל יריאיו מגין ומתעדנים בחמימותו, ומבעיר על אויביו, שנאמר: כי הנה היום בא בער כתנור (מלאכי ג׳:י״ט), וכת׳ בצדיקים: וזרחה לכם יראי שמי {שמש} צדקה ומרפא בכנפיה (מלאכי ג׳:כ׳).

כי – בעבור שהזכיר מגיננו ראה אלהים (תהלים פ״ד:י׳), כי המגן באמת הוא השם לבדו.

וטעם שמש – כי החוגגים צריכים לשמש בעבור הליכתם.

וטעם אחר בעבור כי השמש תכה יומם, אמר כנגדה: ומגן.

וטעם חן וכבוד יתן י״י להולכים בדרך תמים – הם החוגגים, והשם יתן להם חן וכבוד בכל מקום שיעברו בו, כי השם לא ימנע מהמקבלים אותו.

FOR THE LORD GOD IS A SUN AND A SHIELD. Since the psalmist earlier said Behold, O God, our shield (verse 10),⁠¹ he now states that God alone is the true shield. The psalmist mentions the sun because the celebrants need the sun because of their travels. Another interpretation is that the psalmist mentions that God is a shield because the sun strikes during the day.⁠² Them that walk uprightly in No good thing will He withhold from them that walk uprightly refers to the celebrants. God will give grace and glory in all the places that they pass by, for God will not withhold [glory and mercy] from those who accept Him.

1. The meaning of which is, “Behold, our king.”

2. God will shield the celebrants from the rays of the sun.

כי שמש ומגן – שמש ומאור גדול הוא ליושבי בחשך הגלות להוציאם מאפלה לאורה וכן הוא מגינם להצילם מרעת הגוים ולהגן בעדם.

וחן וכבוד יתן י״י – להם, לאותם שיהיו הולכים בתמים וישובו אליו בכל לבם חן וכבוד יתן להם לפני הגוים והם יכבדום בצאתם מהגלות ולא ימנע טוב הגוים מהם, כמו שאמר: והביאו בניך בחוצן וגו׳ (ישעיהו מ״ט:כ״ב), ואומר: והיו מלכים אומניך (ישעיהו מ״ט:כ״ג), ואומר:⁠^א חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו (ישעיהו ס״א:ו׳).

א. כן בכ״י פרמא 1872 (״ואו׳⁠ ⁠⁠״), פרמא 3239, מינכן 363 (״ואומ׳⁠ ⁠⁠״). בכ״י פריס 207 חסר: ״ואומר״.

וזה כי שמש ומגן ה׳ אלהים. כי אמנם בחצרות אלקים הוא ׳שמש׳ מאיר עיני השכל להביט נפלאות מתורתו, והוא ׳מגן׳ מן הטעות: חן וכבוד יתן ה׳. יהי רצון שיתן לנו ׳חן׳ להשיג זה, ויתן ׳כבוד׳ לשמו: לא ימנע. בטרדת שעבוד מלכויות: טוב. של השגת חיי עולם: להולכים בתמים. המשתדלים לעסוק בתורה ובמצוות:

באופן שבמקום ההוא לבדו שֶׁמֶשׁ וּמָגֵן ה׳ אֱלֹהִים. ׳שמש׳ – הוא אור שפע ההשכל ויודע המאיר, על דרך ׳ונשמת שדי תבינם׳ (איוב ל״ב:ח׳)¹. ׳ומגן׳ – שמגין על השכל שלא יטעה בהשכילו. ושם, חֵן וְכָבוֹד יִתֵּן ה׳, ׳חן׳ – אותו החן שנאמר (במדבר ו׳:כ״ה) ׳יאר ה׳ פניו אליך ויחונך׳². ו׳כבוד׳ – כי בהשכלתם יכבדו שם [ה׳], ולֹא יִמְנַע טוֹב לַהֹלְכִים בְּתָמִים כמונו:

1. ראה מש״כ לעיל (תהלים נא יד-טו) ובמצויין שם.

2. ׳חן׳ – ׳ויחונך׳. ובשיעורים שם: ׳יאר ה׳ פניו אליך – שישלים אור שכלי עליך, ותוכלו לקנות שכליות רבות לאין קץ, ויחונך – למצוא הדיעות האמיתיות׳.

כי שמש ומגן ה׳ אלהים – במקומות רבים מהזוהר תמצא כי שמש ומגן ה׳ צבאות וכבר העיר בזה הרמ״ע ז״ל במאמר שברי לוחות ואמר אל תתמה כי זהו דרך הגמרא ג״כ לדרוש הפסוקים בחלוף וחסר ויתור ממה שהם כתובים במקומם כי היכי דתתפרש ההוא דרשא דעלה קיימי כמו הן אל כביר לא ימאס דנקיט בגמרא וקרא כתיב הן אל כביר ולא ימאס איוב ל״ו והתם בסוף המאמר האריך על זה בדברים נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת להוכיח במישור כי בצדק כל אמרי פי הזוהר אין בהם נפתל ועקש ישמע חכם ויוסף לקח לקיים דברי חכמים ונבון תחבולות יקנה ואינו מן השם להאריך כאן. ועיין עוד מ״ש במזמור מ״ו ובסוף פרשת בא ואיוב ל״ו בד״ה א׳ ה׳ אצל פסוק ואלה ראשי בית אבותם.

כי שמש – כי מעולם תאיר לנו כשמש ותגן עלינו לזה מובטח אני כי עוד יתן לנו חן וכבוד ולא ימנע את הטוב מלתתו לההולכים בדרך תמים.

כי שמש – מבאר מ״ש והבט פני משיחך והנה ביאת המשיח תלוי בג׳ אופנים, או ע״י חבלי משיח וצרות גדולות שעי״כ ישובו בתשובה ויגאלו, או ע״י עת רצון וחנינה, או ע״י צדקת המעשים, נגד חבלי משיח והצרות, אמר כי שמש ומגן ה׳ אלהים – ה׳ דומה כשמש וכמגן ביחד, שעושה פעולות הפכיות, שהשמש מאיר ושורף, וכן במשל היסורים שיביאו אור הגאולה אבל הם שורפים ומכלים, אבל ה׳ הוא שמש מצד ההארה ומגן להגן בפני השרפה, וזה נסמך על המליצה שאמר (מלאכי ג׳) הנה היום בא בוער כתנור ועסותם רשעים כי יהיו אפר וכו׳ וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכפניה, שחבלי משיח ידמו כיום הבוער כתנור, אבל לצדיקים יהיה ה׳ מגן, ויהיה שמש וגם מגן ולא יכלו אותם החבלים והצרות כי מהם יושעו, ונגד עת רצון וחנינה אמר חן וכבוד יתן ה׳ – שאצל ב״ו אם נותן חן וחנינה שהוא במתנת חנם לא יתן כבוד, כי הכבוד לא יושג רק על מה שישיג כפי מעשהו, לא במתנת חנם, אבל ה׳ הגם שיתן חן ומתנת חנם, יתן גם כבוד, ונגד האופן הג׳ שיבא משיח ע״י צדקת המעשים, אומר שלא ימנע טוב להולכים בתמים – ועכ״פ בכל אופן שיהיה

ומגן – ה׳ הוא המגן האמתי ואם המלך הוא מגננו שלוחו של מקום הוא.

תרגום כתוביםילקוט שמעונירס״ג תפסיר ערביתהערות הרב קאפח על תפסיר רס״גרש״ימיוחס לרשב״םאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומנחת שימצודת דודמלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

(יג) יְהֹוָ֥הי״י֥ צְבָא֑וֹת אַֽשְׁרֵ֥י אָ֝דָ֗ם בֹּטֵ֥חַ בָּֽךְ׃

Hashem of hosts! Fortunate is the man who trusts in You.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משהעודהכל

יְיָ צְבָאוֹת טָב לְבַר נָשָׁא דְמִתְרְחֵץ בְּמֵימְרָךְ.

O LORD Sabaoth, it is well for the son of man who trusts in your word.

יא רב אלג׳יוש כד׳אך טובא אנסאן ות׳ק בך.

י״י – זה הפסוק קשור בעליון הבוטח בשם לא יחסר טוב.

O, LORD OF HOSTS. This verse is connected to the previous verse. It teaches that the one who trusts in God will not lack good.

י״י צבאות – אשרי מי שיבטח בך ולא ייאש לבו לאורך הגלות ויבטח בך שתוציאנו מהגלות ותבנה בית מקדשך ותביאנו שם, מקום שנכספו הנפשות אליו.

ה׳ צבאות. ממציא ׳צבאות׳ מעלה ומטה: אשרי אדם בוטח בך. ולא במערכות צבאות השמים:

ה׳ צְבָאוֹת אַשְׁרֵי אָדָם בֹּטֵחַ בָּךְ. עֲשֵׂה זאת להביאנו אל עיר קדשך בית תפארתך, מצד מה שכל המון ישראל, חכמים ופתיים, בוטחים בך, ׳והבוטח בה׳ חסד יסובבנו׳ (תהלים ל״ב:י׳):

ה׳ צבאות אשרי אדם בוטח בך שעל כל פנים יש לנו לבטוח שיגאלנו ושיבנה המקדש, וכמ״ש אשרי אדם עוז לו בך.

אשרי אדם בוטח בך – כאן היתה מסיימת תפלת הצבור, וכל אחד ואחד היה שואל מה׳ משאלות לבו.

תרגום כתוביםרס״ג תפסיר ערביתאבן עזרא ב׳רד״קר״ע ספורנושיעורי ספורנומלבי״ם ביאור העניןהואיל משההכל

רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

תהלים פד – נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על⁠־התורה, תרגום כתובים תהלים פד, מדרש תהלים תהלים פד, ילקוט שמעוני תהלים פד, רס"ג תפסיר ערבית תהלים פד, רס"ג תפסיר תרגום לעברית תהלים פד, הערות הרב קאפח על תפסיר רס"ג תהלים פד, רס"ג פירוש תהלים פד – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה (כל הזכויות שמורות), רס"ג פירוש ערבית תהלים פד – מהדורת הרב יוסף קאפח, באדיבות מכון מש"ה ובסיוע פרויקט פרידברג (כל הזכויות שמורות), רש"י תהלים פד, מיוחס לרשב"ם תהלים פד, אבן עזרא ב׳ תהלים פד, רד"ק תהלים פד, ר"ע ספורנו תהלים פד – מהדורת הרב משה קרביץ (בהכנה), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), שיעורי ספורנו תהלים פד – מהדורת הרב משה קרביץ, ספר אמר הגאון: שיעורי רבינו עובדיה ספורנו מכתב יד תלמידו על ספר תהלים (בית שמש, תש"פ), ברשותו האדיבה (כל הזכויות שמורות), מנחת שי תהלים פד, מצודת ציון תהלים פד, מצודת דוד תהלים פד, שד"ל תהלים פד, מלבי"ם ביאור המילות תהלים פד, מלבי"ם ביאור הענין תהלים פד, הואיל משה תהלים פד

Tehillim 84 – Translated and annotated by Neima Novetsky (all rights reserved), Targum Ketuvim Tehillim 84 – The Psalms Targum: An English Translation, by Prof. Edward M. Cook, with the gracious permission of the copyright holder, © 2001 Edward M. Cook, Midrash Tehillim Tehillim 84, Yalkut Shimoni Tehillim 84, R. Saadia Gaon Tafsir Arabic Tehillim 84, R. Saadia Gaon Tafsir Hebrew Translation Tehillim 84, Rav Kapach Notes on Tafsir Rasag Tehillim 84, R. Saadia Gaon Commentary Tehillim 84, R. Saadia Gaon Commentary Arabic Tehillim 84, Rashi Tehillim 84 – The Judaica Press complete Tanach with Rashi, translated by Rabbi A.J. Rosenberg (CC BY 3.0), Attributed to Rashbam Tehillim 84, Ibn Ezra Second Commentary Tehillim 84 – Translated and annotated by Rabbi Chaim (H. Norman) Strickman, with the gracious permission of Academic Studies Press (all rights reserved) and Touro University Press (all rights reserved), Radak Tehillim 84, Sforno Tehillim 84, Shiurei Sforno Tehillim 84, Minchat Shai Tehillim 84, Metzudat Zion Tehillim 84, Metzudat David Tehillim 84, Shadal Tehillim 84, Malbim Beur HaMilot Tehillim 84, Malbim Beur HaInyan Tehillim 84, Hoil Moshe Tehillim 84

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון