(הקדמה) הנבואה השנית תחילתה והיה אחרי כן אשפוך את רוחי וגומר עד סוף הספר. ויש בה שלשה פרשיות. האחד, והיה אחרי כן אשפוך. השני, קראו זאת בגוים. השלישי, והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס: וראיתי לשאול בה שש השאלות:

השאלה הראשונה באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר, כי איך יתכן שעל כל בשר שהוא שם כולל למין האנושי תחול הנבואה ורוח אלהים ואם היתה ההכנה תנאי הכרחי במציאות הנבואה כמו שהסכימו הרב המורה וסיעתו איך יהיה אפשר שכל בני אדם כקטן כגדול כחכם כסכל ינבאו, ורש״י פירש על כל בשר על מי שעשה רך בלבו כבשר דוגמת ונתתי לכם לב בשר והוא דרך דרש, והראב״ע ושאר המפרשים פירשו על כל בשר על ישראל והנה בשר שם כולל לכל אדם^א כמו שנאמר לשחת כל בשר (בראשית ו׳:י״ז), יגוע כל בשר (איוב ל״ד:ט״ו):

השאלה השנית באומרו זקניכם חלומות יחלומון ובחוריכם חזיונות יראו, וזה כי למה יחס החלומות לזקנים והחזיונות ייחד לבחורים כי הנה הנבואה בחזון או במראה היא מדרגה יותר עליונה ונכבדת מהחלום הנבואיי ולכן היה ראוי ליחס החזיונות לזקנים שקנו חכמה והחלומות לבחורים שלא הושלמו כ״כ בנבואה:

השאלה השלישית במ״ש השמש יהפך לחשך והירח לדם וכן אמר אח״כ שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם, כי הנה בייעוד החרבן מצאנו ראינו שאמר כזה עצמו זה הנביא בנבואה של מעלה ואיך יאמר כמוהו בענין הגאולה והתשועה שהיה ראוי להיות הדבר בהפך שיתוסף אז נגהם אם אפשר וכמ״ש ישעיהו (ל, כו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים:

השאלה הרביעית באומרו כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשיב את שבות יהודה וירושלם וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וגומר, כי הנה הייעוד הזה יראה מענינו שהוא על תחיית המתים ויום הדין ולכן אמר ונשפטתי אתם ויחסו אל עמק יהושפט המפורסם באומה לאותו דין וכמ״ש עליו ג״כ העירו הגבורים וגומר יעורו ויעלו הגוים אל עמק יהושפט שהתעורה והיקיצה לישני אדמת עפר יוחסה בכתוב ואיך אפשר שבימים ההמה ובעת ההיא שתהיה הגאולה יהיה תחיית המתים שאם באחת תהיה עם הגאולה וקבוץ הגליות יתחייב שלא יהיה זמן כלל לימות המשיח והוא הפך מה שהסכימו בפ׳ חלק כשחלקו כמה יהיו ימות המשיח:

השאלה החמישית במה שעשה עיקר ייעוד נקמת השם בצור וצידון וכל יושבי פלשת, וידוע שהם לא החריבו ירושלם ולא שרפו את בית השם לא בחרבן ראשון ולא בחרבן שני ולמה א״כ זכר אותם האומות צור וצידון כ״ש שצור כבר נחרב ולא זכר הבבליים והרומיים שעשו אותם החרבנות:

השאלה הששית באומרו ומעין מבית השם יצא והשקה את נחל השטים, כי מה יהיה ענין המעין הזה שיצא מבית השם ומה צורך שישקה את נחל השטים כי הנה הנחל מלא מים מה ענין הייעוד הזה והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות כולן:

הכוונה הכוללת בנבואה הזאת אינה לדעתי כדברי רבי משה הכהן כפי מה שספר ממנו הראב״ע שכתב בשמו שהיתה הנבואה הזאת על המקרים הטובים אשר היו בימי יהושפט מלך יהודה שאז נתרבו הנביאים ונעשו אז נסים הרבה והיו לקיות במאורות מורים על המלחמות שקרו לו, ושעל המלחמה שעשו בני עמון ומואב ושעיר בחיל לרוב מאד על יהושפט באותו עמק שקרא עמק ברכה אמר וקבצתי על כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וגו׳, ומפני שפלשתים היו מביאים ליהושפט מנחה וכסף משא לאות שגברה ידו עליהם ולכן אמר וגם מה אתם לי צר וצידון וגו׳, ולפי שצר וצידון היו עושים כנגד בני יהודה מלחמה בראשונה ושוללים ממונם ושובים את בניהם לכן באו דברי הנביא בפרשה הזאת כולם על אותה מלחמה שעשה יהושפט וכמו שביאר כל זה הראב״ע בפירושו, ומאשר לא תפסו על זה דבר אמרתי כי גם הראב״ע היה במרד הזה לפרש הנבואה העתידה על מה שכבר היה לעולמים עד שבעל ספר העיקרים אמר בספרו שרבים מהמפרשים יפרשו כל הנבואות על זמן בית שני ושאין בהם הכרחה מוכרחת לעתיד, ולהרוס שינמו בפימו באפיקורוסות הזה עשיתי אני ספר משמיע ישועה לבאר בו כל הנבואות המוכרחות לעתיד שיש בדברי הנביאים ושם פירשתי הנבואה הזאת, ובכלל אומר לך שאין זה כי אם ממיעוט אמונה מאותו ר׳ משה כהן והנמשכים אחריו בפנת ביאת המשיח עד שהוצרכו לסלף דברי הנביאים לאחור ולעשות את האותיות והעתידות שהיו מגידים דברים שכבר עברו הלא יבושו מדבריהם כי איך יפרשו מאמר הנביא והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם וגומר על הנביאים שהיו בימי יהושפט כי הנה לא נתרבו בימיו יותר ממה שהיה קודם לכן, ואם לא נפסקה עדיין הנבואה מביניהם מהו הייעוד שתשוב לקדמותה, ומה ענין ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן האם היה דבר מזה בימי יהושפט הלא יכלמו מדבריהם אחרי שהכתוב אומר בפירוש בימים ההמה ובעת ההיא אשיב את שבות יהודה וירושלם ואמר ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו והנה בימי יהושפט לא גלה יהודה וירושלם ולפזרו בגוים את עמו ולא חלקו את ארצו, ומה אוסיף עוד לדבר והנה הנבואה הזאת כולה מוכחת על אמתתה שהיא לעתיד לבוא ושעל כל האומות נאמרה לא על עמון ומואב בלבד אשר באו להלחם על יהושפט וכמו שנאמר מצרים לשמה תהיה ואדום מדבר שממה, וחותם הנבואה כולה אמרו והיתה ירושלם קדש וזרים לא יעברו בה עוד וכן ויהודה לעולם תשב וירושלם לדור ודור, וידוע שאחרי מות יהושפט שנים רבות נחרבה ירושלם פעמים ובעלוה אדונים זולתו יתברך וכל זה ממה שיוכיח שקרות דעת האומרים האלה:

ושהכוונה האמתית בנבוא׳ הזאת היא ליעד על הגאולה העתידה אשר קוינוה בקבוץ הגליות וייעד הנביא עליה בנבואה הזאת י״ב יעודים. הא׳ שתמלא הארץ דעה את ה׳ ויכירו כל בשר שם אלוהותו, הב׳ שתשוב לחול הנבואה באומה אשר פסקה ממנה זה לנו היום קרוב לאלפים שנה, הג׳ שהמופתים והנפלאות שהיו נעשים לישראל בהיות בית המקדש בתוכם ונסתלקו מהם בהסתלקות השכינה מביניהם ישובו להעשות כימים הראשונים שהיו טובים מאלה, הד׳ שהמלחמה העצומה אשר תהיה בזמן הגאולה בין אדום וישמעאל ונקמת השם מהם עם היות שתהיה עת צרה ליעקב הנה ממנה יושע, הה׳ שיהיה נצב לריב ה׳ ועומד לדין עמים ולתת גמולם בראשיהם על כל אשר הרעו לישראל, הו׳ שכדי שתהיה הנקמה ההיא כוללת ועצומה יעיר השם יתברך את לבות מלכי הגוים לעלות אלו על אלו למלחמה על ירושלם כדי שבמקום הרשע שעשו שמה יהיה משפטם וענשם, הז׳ שגם באותו זמן מנקמת האויבים תהיה תחיית המתים שרבים מישיני אדמת עפר יקיצו, הח׳ שבזמן הגאולה תתברך ארץ ישראל תחת אשר בזמן הגלות נתקללה מאד, הט׳ שיש עת מוגבל וזמן קצוב ומחוייב לגאולה לא יעבור שלא תהיה בו וכמו שאמר הנביא אני השם בעתה אחישנה, הי׳ שעם היות שבשבת ישראל על אדמתם היתה ירושלם נעדרת המים הנה בזמן הגאולה יתחדש בה מקור מים חיים וממנו יצא לכל הארץ ונכלל בזה כי מציון תצא תורה ודבר השם מירושלים לכל העולם שהוא הנמשל במעין בית השם, הי״א שמלבד הנקמה הכללית לכל האומות בזמן ההוא הנה בפרט תהיה במצרים ובאדום שוממות וכלייה נחרצת, הי״ב בטחון מוחלט שאומת ישראל לא תשוב עוד לכסלה ולא תלך עוד בגלות אחר. ובביאור פסוקי הנבואה יתבארו הייעודים האלה:

(א) והיה אחרי כן וגומר. אחר שהנביא בסוף הפרשה של מעלה ייעד על הגאולה העתידה בא עתה בנבואה הזאת לבאר וליעד על הטובות וההצלחות אשר תזכה בהם אז האומה, ולכן התחיל באומרו והיה אחרי כן כלומר אחרי זמן הגלות אשר יעדתי בזמן הגאולה יהיה זה, והנה המשורר התרעם שאבדו ישראל בגלותם מארצם שלשה מתנות נכבדות שהיו להם נבואה ומופתים וידיעה אלהית וכמו שאמר אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה (תהלים עד, י), ומפני זה ייעד הנביא פה על שלש אלה שיחזרו לאומה כי באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר רמז אל הידיעה והכרת אלהות השם יתברך שהיא הנקראת רוח השם כמו שנאמר ונחה עליו רוח השם רוח חכמה ובינה (ישעי׳ יא, ב) כי בעבור שהיתה החכמה נשואה ברוח השכלי תקרא היא עצמה להיותה דבר רוחני ולא גשמי ולכן אמר על כל בשר שהוא באמת כולל לכל בני אדם מאיזה אומה שתהיה כמו שנאמר (שם סו, כג) יבא כל בשר להשתחוות לפני, ויברך כל בשר שם קדשו (תהלים קמה, כא) וענין הידיעה הוא שכל בני בשר יקראו בשמו ויכירו אלהותו כמו שנאמר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם השם (צפניה ג, ט), ועל זאת ההכרה והידיעה שתתחדש בעולם מלכותו אמר כאן אשפוך את רוחי על כל בשר, ואמר גם כן וגם על העבדים ועל השפחות בימים ההמה אשפוך את רוחי כי אין ראוי לפרש הרוח הזאת על הנבואה כי אם על הידיעה וההכרה באלהותו כמו שאמרתי, והותרה בזה השאלה הראשונה, וזהו הייעוד הראשון שעשה הנביא כאן רוצה לומר שתמלא הארץ דעה את ה׳:

והייעוד השני הוא, אומרו ונבאו בניכם ובנותיכם כלומר שאע״פ שמיום שנחרב ב״ה ונגנז הארון ע״י ירמיהו בזמן החרבן אין עוד נביא ובזמן בית שני לא חלה נבואה בשום אדם וכ״ש בגלות שלא מצאו חזון מהשם, הנה בזמן הגאולה תשוב הנבואה לחול בעם ישראל רוצה לומר במוכנים מהם מה שלא היה ולא יהיה בשאר הגוים, ולפי שהנבואה היא בב׳ מינים חלום נבואיי ומראה נבואיי כמו שנאמר בתורה במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו (במדבר יב, ו), לכן אמר במספר מדרגות הנבואה אשר תמצא בהם שהזקנים שבהם יזכו לחלומות הנבואיים והבחורים לחזיונות שיראו שהם ממין המראה הנבואיית, והיה זה לפי שהזקנים לרוב לחותם המקריי מתחדש בהם הזקנה ולטרדת כחם המדמה מרוב האנשים אשר ראו וידעו יגבר בהם הדמיון ולכן כשיבואם השפע יהיה בחלום, אמנם הבחורים שאינם כל כך לחים וכחם המדמה אינו כ״כ טרוד ומלא מהצורות אשר ראה תבואם הנבואה במראה והוא אמרו חזיונות יראו, והותרה בזה השאלה הב׳, ולא אמר הנביא הנה שכל הזקנים ינבאו בחלום ולא שכל הבחורים חזיונות יראו אבל אמר בלשון סתמי זקניכם בחוריכם לרמוז אל המוכנים מהם והראויים לנבואה שהם יקבלוה

ואמנם העבדים והשפחות שמפני עבודתם יהיו תמיד בעצבון לא יוכלו להנבא אבל ישפוך השם את רוחו עליהם רוצה לומר רוח דעת ויראת השם.

ויתד תהיה לך על אזניך ולא תשמע לדברי הרב המורה שכתב בפרק ל״ב ח״ב וז״ל ואמנם אשר בא בייעודי הנחמות באמרו אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם כבר פירש זה והגיד מה תהיה הנבואה באמרו זקניכם חלומות יחלומון ובחוריכם חזיונות יראו כי כל מגיד בנעלם מצד הקסם או אוב וידעוני ומצד הכהון או מצד נבואה צודקת הוא יקרא גם כן נביא ולזה נקראו נביאי הבעל ונביאי האשרה נביאים ע״כ:

ומי יתן איפה ולא יכתבון מליו אלה כי איך יהיה הנביא מיעד שלזמן הגאולה יהיה בישראל קוסם קסמים מעונן ומנחש ומכשף המלאכות האסורות בתורה, ואיך יקראם השם רוחי אם היה שאשפוך את רוחי על כל בשר נאמר על זה כפי פירוש הרב, אלא שדיבר הנביא מהנבואה האמתית שתשוב לחול באומה כימי קדם כפי שהיתה.

ואמנם מה שהביא הרב לדעת הזה והוא לכרחו שיהיו כל עם השם נביאים מבלי הכנה הפך שרשיו כבר בארתי שאינו מחוייב כי פירוש אשפוך את רוחי לא נאמר על הנבואה ונבאו בניכם ובנותיכם הרצון בו אותם שיהיו מוכנים אליו והוא על דרך מה שאמר עמוס (ב, יא) ואקים מבניכם לנביאים, ואולי שאין ההכנה שזכר הרב הכרחית לנבואה כמו שחשב וכמו שיתבאר.

ונחזור לפי׳ הפסוקים ואומר שלפי שהיתה הנבואה באומתינו מכלל המופתים ואינה מדרך הטבע כמו שחשב הרב לכן סמך לזה ונתתי מופתים בשמים ובארץ להגיד שתהיה נבואותם מכלל המופתים, והמופתים הם הייעוד הג׳ שייעד הנביא כאן שיעשה הש״י בקרב ישראל כימי עולם וכשנים קדמוניות ומכללם יהיה בשמים ובארץ דם ואש ותמרות עשן, ואמנם מה המופתים ההמה אשר אמר דם ואש ותימרון עשן אין ספק כי הוא מה שביאר יחזקאל במלחמת גוג ומגוג שיהיה שם דם ההרג העצום בארץ ואש ותימרות עשן שימטיר השם עליהם מן השמים אש וגפרית ורוח זלעפות ולכן אמר כאן ונתתי מופתים בשמים ובארץ, וביאר מופת הארץ באמרו דם וביאר מופתי השמים באמרו ואש ותימרות עשן שימטיר השם עליהם ברד ואבני אלגביש אשר בתוכם האש, ומשם ימשוך תימרות עשן כי תימרות הוא העשן העולה למעלה בקו ישר שיעשה עמוד כמו התמר שהוא עץ גבוה ושוה בישרו

ואמנם אמרו השמש יהפך לחשך פי׳ הראב״ע שאמר זה על קדרות המאורות שיהיה בזמן ההוא שהמה יהיו מופתים מורים על מלחמות עצומות, והרב המורה פירש זה כולו דרך משל על הצרות והנקמה, והנכון בעיני שזכר השמש והירח בזה בלבד לפי שהמלחמה העצומה ההיא תהיה בין אדום וישמעאל אשר ילחמו זה עם זה על אדמת הקדש לירש אותה כמו שאבאר, וכבר כתבתי במעיין הי״א ממעייני הישועה שזה באמת הוא מלחמת גוג ומגוג שניבאו הנביאים, ובעבור שהשמש מורה על בני אדום והירח על הישמעאלים לכן אמר רומז על נקמתם השמש יהפך לחשך כי יהיה חשך אפלה לבני אדום והירח לדם בבני ישמעאל, וכמו שלמעלה על חרבן ישראל אמר רעשו שמים שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם כן על נקמת האומות יאמר הנביא אחר זה שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם שהוא רמז לביטול השפעותיהם, האמנם אמרו כאן בפרט השמש יהפך לחשך והירח לדם לרמוז לבני אדום וישמעאל כמו שפירשתי, ואולי לזה כיון השם יתברך באמרו השמש יהפך לחשך לבייש המשתחוים לחמה וזהו הייעוד הה׳ שייעד הנביא פה והותרה בזה השאלה הג׳: ולפי שהמלחמה והנקמה ההיא תהיה קודמת לגאולה סמוכה אליה לכן אמר לפני בוא יום השם הגדול והנורא שהוא יום גאולת עמו כי הוא גדול בתשועה ונורא בנקמת האויבים.

ועל הייעוד אמר והיה כל אשר יקרא בשם השם ימלט והוא רמז לעם ישראל אשר יאמר לה׳ אני שימלטו מאותה צרה אבל בתנאי שישבו אז בארץ ישראל ובירושלם כי שם תהיה הפליטה וההצלה, ואומרו כאשר אמר ה׳ חכמים זכרונם לברכה אמרו והיכן אמרו וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך, ולי נראה שלא אמר הכתוב זה כי אם על ירושלם ששם תהיה פליטה ושירמוז למה שניבא ישעיהו (א, כח) ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה שבאותו משפט העמים תפדה ציון וכל יושביה, וזכר הנביא פה שגם שם לא תהיה לכל היהודים הנמצאים בירושלם כ״א בשרידים אשר השם קורא שהם הטובים והישרים בלבותם, ואמר אשר השם קורא אם שתחזור הקריאה להשם יתברך שקרא אותם לאותה סעודה ואם שיחזור אל ישראל שימלטו השרידים אשר כל אחד מהם קורא לה׳ וצועק אליו, וזהו הייעוד הד׳ שעשה כאן הנביא וכבר ביאר ישעיה (כו, כ) שהצרה ההיא התמיד זמן מועט באמרו חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, וביאר גם כן שאז ימותו ויכלו הפושעים מישראל והקדושים יראי השם ימלטו שנאמר והיה כל הנשאר בציון והנותר בירושלם קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלם מסכם למה שאמר דניאל (יב, א) כשספר אותה מראה ובעת ההיא ימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר: