מחסה ועוז – החי״ת בשוא ופתח.

ירעשו הרים – היו״ד במאריך בס״ס.

ישמחו – בגעיא.

המו גוים – במקרא גדולה נמסר עליו לית מלעיל וגימל מלרע וגם בזכריה ט׳ נמסר המו ג׳ מלרע וא׳ מלעיל המו גוים מטו עוד כ׳ המגיה שם כי בכל ספרי המסרה מונים ג׳ המו ונמצאו ד׳. המו כמו יין. המו מעי לו. המו גוים מטו ממלכות. ומעי המו עלי. אבל נ״ל כי הם ג׳ מלרע וא׳ מלעיל והוא המו גוים מטו ממלכות ע״כ. ותמה אני מאד על דבריו כי בכל הספרים המו גוים מלרע כחביריו ומה שכתב דבכל ספרי המסרה מונים ג׳ המו ונמצאו ד׳ הוא לפי שבעלי המסורת לא מנו המו כמו יין עם ג׳ אחרים הכתובים בלא וא״ו רק מנו אותה עם הכתובים והמו בוא״ו וזה למדתי מתוך מסורת הגדולה שאמרה והמו ג׳ וסימנהון ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו (ירמיהו ה׳) והמו גליהם כמים רבים (שם סי׳ נ״א) והמו כמו יין. כללא דמלתא דאיכא ג׳ המו בלא וא״ו וג׳ והמו בוא״ו וכולהון מלרע כמשפט וספרי המסורת דמסרי ג׳ המו שפיר קאמרי אך צריך לתקן בזכריה והמו כמו ין בוא״ו ועיין מ״ש בזכריה בס״ד.

לכו חזו – בגעיא במקצת ספרים וכן הוא בחילופים כ״י לב״א.

לכו חזו מפעלות אלהים – זהו אחד מן המקראות הקשין אצלי במקרא אם כתיב כאן אלהים או שם י״י כי שני כתובים הן בספר תילים אחד בזה המזמור ואחד במזמור ס״ו אותו שבמזמור ס״ו כתוב לכו וראו מפעלות אלהים ואין בו מחלוקת וכן היא בבראשית רבה פרשת פ״ד אבל זה בסי׳ מ״ו רואה אני בו מחלוקת גדול בין הספרים מימי עולם ומשנים קדמוניות כי בספרי הדפוס שאצלנו וגם בספרים כ״י מדוייקי׳ כתוב מפעלות ה׳ בשם של י״י וכן תרגם המתרגם וכן הוא במאיר נתיב שורש פעל וכן פי׳ החכם יחייא והחכם אלשיך בפירושיהם על תילים והרי איתא בפ״ק דברכות ובבראשית רבה פרשת פ״ח ובזוהר ריש פ׳ נח. אבל בזוהר סוף פרשת בראשית ר׳ יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלהים אשר שם שמות בארץ וגו׳ והתם דריש טעמא דקרא מ״ט כתיב בשם אלהים ולא בשם של יו״ד ה״א והכי נקיט בפרשת ואלה שמות דף ה׳. והרמ״ע ז״ל במאמר שברי לוחות כתב בלשון הזה בפרשת בראשית מהזוהר דף נ״ח ב׳ ר׳ יהודה פתח לכו חזו מפעלות אלהים והיא גופא קשיא ניתי ספר תהלים ונחזי. דהא מפעלות ה׳ כתיב דע כי תרי קראי נינהו חד במזמור מ״ו לכו חזו מפעלות ה׳ אשר שם שמות בארץ. וחד במזמור ס״ו לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם והאי קרא תניינא דיק שפיר כי מה שהוא נורא עלילה מפעלות הדין הוא. ואחרי שזכר שם אלהים בדקדוק לפי צורך הדרוש חזר וחתמו בסופי תיבות נורא עלילה על בני אדם. ומספר הראשי תיבות בגימטריא אנ״י יהו״ה אלהיכ״ם. וגם כל המזמור מראשו לסופו מיוסד על שם אלהים זולתיי הזכרה אחת באל״ף דלי״ת שגם הוא דין. ולנו בו עיונים נחמדים בדבר הלמד מעינינו בפסוק עולות מחים ובדבר הלמד מסופו בפסוק אחרון יעויינו במקומן אשר יש להם יחס אמיץ עם הכלל הזה שכל המזמור ההוא פיוס רב ורם לגבורה של מעלה אבל ההוא קרא במזמור קמא לא ברירא לן מילתא אי י״י דקאמר רחמי דווקא בהא אפליגו ביה תנאי התם בפרשת בראשית ור׳ יהודה שפיר ידע דכתיב י״י ור׳ יצחק הכי נמי דאתא לסיועיה והאי דפתח ביה בשם אלהים אינו אלא לדרשא והכי קאמר כיון דפשיטא לן ה׳ הוא אלהים מוכחא מילתא דהכא בדינא משתעי קרא מכמה טעמי חדא דנקט מפעלות ואשכחן בדוכתא אחרינא דכתיב מפעלות אלהים ותו ליכא בקראי כי האי גוונא אלא ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז והתם נמי בדינא איתמר שהרי בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין והנה פועל ה׳ ודכוותיה נאמר ומה שיצא אל גמר המעשה על ידי קדימת החסד ושתופו עם הדין אבל מפעל מורה כח הראשון שעלה במחשבה כדמוכח קרא בסדר משלי וכן בנוסח זכרונות דראש השנה אתה זוכר את כל המפעל. ועוד האי תנא לסיועיה למלתיה דריש חזו מלשון חזות קשה וכן שמות מלשון שממה כדאיתא התם וכל אלו הן ראיות נכוחות לפי סברתי לפרש אותה האזכרה דבדינא איתמר וכמוה בסדום גפרית ואש מאת ה׳ אבל בריש פרשת נח בדף ס׳ רבי אלעזר פתח בהאי קרא בדרשא אחריתא דלא עסיקי ואתיא בדינא אלא ברחמי דוקא ודרש שמות כמו ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמני והוא לא החליף את האזכרות דלא אצטריך ליה ונשתבשו ספרי הזוהר ממוסיף גורע שכתב שם חזות קשה הוגד לי גנוב הוא אתו מפרשת בראשית כי שם ביתו ואין בזה ספק אע״פ שראיתי מן המפרשים הנאים והמשובחים מי שכתב בהפך עד כאן לשונו. ואנכי לא ידעתי בנסתרות ממני רק הנגלות לנגד עיני מפי ספרים ומפי סופרים בז׳ נוסחאות ועוד בספר אחד כתיבת יד מכמה מאות שנים מספרד ואשכנז כתוב מפעלות אלהים גם במזמור מ״ו וכן ראיתי בדפוס קדמון וכן הוא בילקוט תהילים ובמדרש אסתר רבתי אצל פסוק קצף בגתן ותרש. וכן מצאתי בהגהות הגמרא דפוס קוסטאנטינה שנת רע״א בפרקא קמא דברכות וכן משמע מפירוש רד״ק דתילים וכן פירשו בעל נורא תהלות ומאיר תהלות והר״ר ר׳ יוסף יעבץ גם המאיר נתיב בשרש חזה כתב לכו חזו מפעלות אלהי׳ וכן בשרש אלה כתוב אלהים בשני הפסוקים וכן משמע פשט לשון הזוהר בפרשת בראשית מלבד מה שנכתב דוגמתו בפרשת ואלה שמות. סוף דבר הכל נשמע כי אלהים כתוב גם בזה המזמור ומה גם כי פשט שני המזמורים מוכיח שכלם מיוסדים על שם אלהים. עוד מצאתי ראיה מהמסרה שכתוב מפעלות אלהים בב׳ מקומות כי במקרא גדולה מערכת אות האל״ף נמסר אלין מלין דמשמשין אלהים ולית דכוותייהו וסי׳ ברכו אלהים לית. ההר אלהים לית וכו׳. והתם חשיב ואזיל לכולהו ואם איתא דחד מהני תרי קראי כתיב מפעלות ה׳ הוה ליה למימני׳ אידך דכתיב אלהים בהדי הנך דמשמשין אלהים ולית דכותייהו ומדלא מני ליה בהדייהו שמע מינה דתרוייהו כתבין אלהים, וזו היא אצלי ראיה שאין עליה תשובה. הגם הלום ראיתי אחר כתבי שרשים כתיבת יד שבמקום שכתוב בשרשים שאצלנו בדפוס שרש פעל לכו וראו מפעלות אלהים כתוב שם לכו חזו מפעלות אלהים. וכן בספר בעל הלשון שדרכו להעתיק דברי השרשים כתוב כן ראו עיני ושמחתי שזה מבואר בעצמו שהשרשים שבדפוס היה מתוקן מתחלתו ונתעות מהמדפיסי׳ לפי שמצאו כתוב מפעלות אלהים וחשבו שטעה הסופר בין חזו ובין ראו ותקנו לפי דעתם לכו וראו ונסחת שרשים כתיבת יד ובעל הלשון מאושרת בעיני כי היא שוה עם גרסת רד״ק בפירוש תילים. ואף על פי שאיני כדאי להכניס עצמי בין מחלוקת הבאים בכתב הקודש וכל שכן בשמות הקדושים לא יכולתי לסרב לגדולים אשר חלו פני לכתוב להם מה שמצאתי על זה והם יבחרו הטוב בעיניהם ואם שגיתי יבינו לי וה׳ הטוב יכפר בעדינו ויצילנו משגיאות עד יבא מורה צדק ויורנו את אשר נדבר. ועיין מה שכתבתי במזמור ס״ו ובמזמור פ״ג.